טלטול כלכלה כשאבן בתוכה

מקורות
משנה:	שבת כא א
בבלי:	שבת קמב א
רמב"ם:	שבת כה טז
שולחן ערוך:	אורח חיים שט ב-ג

טלטול כלכלה בשבת כאשר יש בתוכה אבן עם או בלי פירות, או כאשר האבן נעשית דופן לכלכלה.

סוגית הגמרא

אומרת המשנה (שבת כג א) שמותר לטלטל בשבת כלכלה (סל) כאשר יש בתוכה אבן. וחידוש יש בדבר שאף שהאבן מוקצה מחמת גופו מותר.
הגמרא (שבת קמב א) שואלת על דין זה, היאך ייתכן להתיר הדבר, והרי כיון שהאבן נמצאת בתוך הכלכלה, נעשית הכלכלה בסיס לדבר האסור. ומתרצת הגמרא שמדובר בכלכלה מלאה פירות, כלומר שאף שיש בתוכה גם אבן, כיון שעיקרה לפירות מותר לטלטל את האבן אגב הכלי והפירות.
עוד שואלת הגמרא היאך מתירים לטלטל את האבן עם הפירות, והרי יכול הוא לנער את הכלכלה שייפלו הפירות והאבן, ולאחר מכן לאסוף חזרה את הפירות לסל ולטלטלם. מתרצת הגמרא שמדובר בפירות המיטנפים, וברגע שיטלטלם לארץ לא יהיו ראויים עוד לאכילה, ומשום כך התירו לטלטלם עם הסל על האבן שבתוכו.
עוד מקשה הגמרא שעל כל פנים יכול הוא לנער את הפירות בתוך הסל באופן שילכו לצד אחד ואז לנער את האבן בלבד החוצה מן הסל. מכח קושיה זו מעמידה הגמרא את המשנה באבן שנעשית דופן לכלכלה, שאחר שנפחתו דופניה הניחו שם אבן כדי לסותמה. ומעתה אין האבן מוקצה כלל שהרי ייחדה לתשמיש הכלכלה.

מספר דברים עולים מן הגמרא:

• כאשר ישנו בסיס לדבר האסור שיש בו גם דבר היתר, מותר לטלטל את הבסיס עם האיסור אגב ההיתר, דומיא דפירות ואבן.
• אמנם זה אפשר רק אם אין לו אפשרות לנער את הפירות החוצה ולהחזירם ללא האבן, או לנער את האבן בלבד החוצה, שאם יכול לעשות כן אסור לו לטלטל את האיסור אגב ההיתר.
• אם נעשית האבן דופן לכלכלה, מותר לטלטלה כחלק מן הכלכלה, ולכאורה אפילו אין פירות בכלכלה.

קושיות הראשונים

למה אין מעמידים בשוכח דלא הוי בסיס לדבר האסור

הקשה הרשב"א (קמב א ד"ה האי) מדוע הוצרכה הגמרא להעמיד בכלכלה מלאה פירות, ולא העמידה בפשיטות בשוכח, שקיימא לן שלא הוי בסיס לדבר האסור אלא במניח במתכוון, אבל אם שכח את האבן שם בערב שבת לא הוי בסיס ומותר, וכשם שמצאנו באבן שעל פי החבית ומעות שעל הכר.
תירץ הרשב"א שגם אם נעמיד בשוכח יקשה על כל פנים למה הותר לטלטל את הכלכלה להדיא ולא לנער את האבן ממנה, כשם שנמצאנו באבן על פי החבית צריך קודם לנערה אם יכול.

אמנם בריטב"א (קמב א ד"ה והא) הביא שהראב"ד חולק על זה וסובר שבכלכלה לעולם הוי בסיס לדבר האסור אף בשוכח, לפי שעשויה היא על מנת להניח בה דברים ותשמישה בכך, ולכן בטלה היא למה שבתוכה.

גם בפירות המיטנפים יכול להוציאם בידו

שאלו הראשונים מדוע הותר בפירות המיטנפים לטלטל את הכלכלה עם האבן והפירות, והרי יש היתר פשוט יותר, ליטול הפירות בידיו ולהניחם בכלי אחר ולטלטלם.
והביאו לזה ראיה מן הגמרא לגבי טלטול תרומה טמאה עם הטהורה ועם החולין, שם אמר רב חסדא שכאשר התרומה הטהורה נמצאת למעלה אסור לטלטלן יחד אלא צריך ליטול את הטהורה בידיו. ואם כן גם כאן יטול את הפירות בידיו ויניח את האבן בכלכלה.

תוספות (ד"ה ונשדינהו וד"ה הכא) תירצו שדווקא כאשר התרומה הטהורה מונחת בכלי קטן בפני עצמה ויכול ליטלה בפני עצמה ולהניחה על גבי קרקע. אבל הכא הפירות מונחות יחד עם האבן בלא שום כלי, ובכהאי גוונא אף בתרומה לא אמרינן שיטול את הטהורה ויניח את הטמאה, וכן כתבו הרשב"א (ד"ה הכא) והריטב"א (קמב א ד"ה אמר רב חסדא).

האם לפי מסקנת הגמרא מדובר בכלכלה מלאה פירות

לפי מסקנת הגמרא שהמשנה מדברת על אבן שנעשית דופן לכלכלה, לכאורה אין צורך יותר בהעמדה הראשונה שעשה ר' יוחנן שמדובר בכלכלה המלאה פירות, שהרי כל מה שהוצרכה לזה הגמרא הוא מחמת הקושיה שהאבן מוקצה היא ואסורה היא בטלטול ואוסרת אף את הכלכלה בטלטול, אבל השתא שהעמידוה באבן שנעשית דופן, הרי אין האבן מוקצה כלל ואם כן אין צורך להעמיד גם בכלכלה מלאה פירות. וכן הוא להדיא בריטב"א (קמב א ד"ה לישדינהו).
ובאמת בגליון הש"ס מובא שיש גירסאות הגורסות לפני דברי רב אשי 'אלא', לומר שבאמת חוזרת בה הגמרא מההעמדה הראשונה.
אמנם בתוספות (ד"ה ונשדינהו) לא גרסו אלא, אבל כתבו שלא הוצרכה הגמרא לכתוב 'אלא', לפי שלא הוזכר אמורא לעיל (ודבריו צ"ע שהרי הוזכר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן).
גם הריטב"א (ד"ה אמר רב) כתב שלמסקנת הגמרא אין מדובר בכלכלה מלאה פירות, אלא שכתב שטעם ההיתר בטלטול האבן הוא משום דהוי טלטול מן הצד, והרי הוא צריך לאותה האבן והוי טלטול מן הצד לצורך. ולפי זה אפילו אין האבן מהודקת כהאבן שבקרויה. וכן הוא בתוספות רי"ד ובפסקי הרי"ד.

ובתירוץ נוסף כתבו התוספות שגם למסקנת הגמרא שמדובר באבן שנעשית דופן לכלכלה מדובר בפירות המיטנפין, שאילו בפירות רגילים יש השליך הסל עם האבן והפירות, ושוב לאספם לכלכלה ולטלטלם מעט מעט כמה שתוכל להחזיק עד מקום הפחת.
גם הריטב"א שם הביא תירוץ נוסף, שבאמת מדובר בכלכלה מלאה פירות, וטעמא דהוצרכו לכך לפי שאין האבן מהודקת יפה ואינה בטלה היא לדופן, ולכן רק כאשר יש פירות חשובה האבן ככלי כדי להגן עליהם שלא יפלו. אך אם האבן מהודקת יפה, הרי היא מותרת בטלטול עם הכלכלה כדין האבן שבקרויה.

האם צריך שיהיה ההיתר עיקר והאיסור טפל

בדברי הגמרא מבואר שכאשר יש בסיס לדבר אסור ולדבר מותר יחד, כגון כלכלה ופירות, מותר לטלטלן, דאינו אסור אלא בבסיס לדבר האסור בלבד.
דנו הפוסקים האם צריך שיהיה ההיתר חשוב יותר מן האיסור או לא.

ברש"י (ד"ה מליאה פירות) משמע שבעינן שיהיה ההיתר חשוב יותר מן האיסור, דומיא דפירות שהן עיקר ביחס לאבן. אמנם הריטב"א (קמב א ד"ה הכא) כתב להדיא שאפילו במידי דעלמא, כלומר היתר אחר שאינו פירות, מותר לטלטל אגבו את האבן, כל שכן הכא שהפירות הם עיקר. מדבריו מבואר שאין צורך שיהיה ההיתר חשוב יותר מן האיסור על מנת להתיר את הבסיס.

גירסת הרמב"ם והטור

הרמב"ם (שבת כה טז) העתיק להלכה דין זה של טלטול כלכלה ואבן בתוכה, אלא שבתחילה כתב את מסקנת הגמרא שאם נעשית האבן דופן לכלכלה מותר לטלטלה, ולאחר מכן כתב שאם הכלכלה מלאה פירות ויש אבן בתוך הפירות, אם אינו יכול לנער את הפירות כגון שעלולים הם להיטנף, מותר לטלטל את הכלכלה על פירותיה והאבן שבה, שבמקום הפסד לא גזרו.

דברי הרמב"ם קשים, וכבר הראב"ד במקום התקשה בדבריו, שהרי הגמרא דחתה לכאורה תירוץ זה של פירות מטונפים, וכתבה שעל כל פנים צריך הוא לנער את הפירות לצד אחד עד שיוכל להוציא את האבן מבלי שיישפכו הפירות לארץ, ואם כן בכהאי גוונא אין היתר לטלטל את הכלכלה עם האבן.

במגיד משנה כתב לתרץ שגירסה אחרת היתה לפני הרמב"ם, שהוא לא גרס את קושיית הגמרא 'ולנערינהו נעורי', אלא תירוץ רב אשי בסוף הגמרא הוא תירוץ נוסף על מה שתירצה קודם שמדובר בפירות מטונפים ואינו יכול לנערם. לכן שני התירוצים אמת, ואת שניהם פסק הרמב"ם להלכה.
אמנם יש להעיר שלפי הסבר זה שגם רב אשי קאי על הקושייה הראשונה, יוצא שגם הסבר זה מסכים לאוקימתא שהכלכלה מלאה פירות, ולכן אין להתיר בשנעשית האבן דופן לכלכלה אלא רק כאשר יש גם פירות. אמנם ברמב"ם משמע לא כן.

גם הטור (אורח חיים שט) אחר שהביא דין מסקנת הגמרא באבן שנעשית דופן לכלכלה, הוסיף כדברי הרמב"ם שבפירות רטובים שאי אפשר לנערם, מותר לטלטל הכלכלה עם האבן והפירות שבה. וכתב הבית יוסף שגם בדבריו צריך לומר שגרס כמו הרמב"ם.
ובריטב"א (קמב א ד"ה ולישדינהו) מבואר שתירוץ רב חייא בר אשי שנעשית האבן דופן הוא רק לרווחא דמילתא כדי להעמיד אף בפירות שאינן מיטנפים, אך תירוץ הגמרא הראשון שהעמידה בפירות המיטנפים נכון הוא גם למסקנה. ודבריו הם להדיא כהרמב"ם והטור.

שיטת הרמב"ם בפירוש המשניות

הרמב"ם בפירוש המשנה כתב בדין זה של טלטול כלכלה עם האבן שבה, שישנם ג' תנאים על מנת להתיר הטלטול:

• שיהיו בכלכלה פירות.
• שיהיו הפירות מיטנפים.
• שתהיה הכלכלה פחותה והאבן נתונה בנקב לסתמה.

דברי הרמב"ם בזה תמוהים לפי שאינם מתאימים לדברי הגמרא, שהרי למסקנת הגמרא שהאבן נעשית דופן לכלכלה אין מדובר בפירות מיטנפים אלא אפילו ביבשים ואפילו אין בה פירות כלל. ואם רצונו להעמיד כתירוץ הראשון בגמרא דאיירי בפירות המיטנפים וכדבריו בהלכות, אין צורך להעמיד באבן הנתונה בדופן.

באמת המפרשים כתבו על דברי הרמב"ם שחזר בו בהלכות ממה שכתב בפירוש המשנה, כן כתב הבית יוסף (שט ד"ה ודע).

השמטת הרי"ף והרא"ש

הרי"ף והרא"ש השמיטו כל סוגיה זו של כלכלה ואבן, ורק העתיקו את המשנה מבלי להוסיף עליה דבר. ונתקשו המפרשים על דבר השמטה זו.
הבית יוסף (אורח חיים שט ד"ה כלכלה מלאה) כתב שהם גורסים כגירסתנו שתירוץ אחד יש בגמרא שמדובר באבן שנעשית דופן לכלכלה, ולא ראו צורך להעתיק אוקימתא זו, לפי שסמכו על מה שכתבו בסוגיית האבן שבקרויה, שגם שם הדין דומה.

טלטול הכלכלה לצורך מקומה

הקשה הרשב"א (קמב א ש"ה האי) למה לא אמרה הגמרא שהמשנה מדברת בשצריך למקומה של הכלכלה, והשתא אין צורך להעמיד בכלכלה מלאה פירות או באבן שנעשית דופן. ותירץ שכל המשנה עוסקת בשאינו צריך למקומה, דומיא דאבן שעל פי החבית ומעות שעל הכר, שאם היה צריך למקומה היה מותר לטלטלן אף בלא ניעור, וכן הוא לגבי נוטל אדם את בנו שלא מדובר לצורך מקומו של בן אלא לגעגעו. וכן הביא בריטב"א (קמב א ד"ה והא) משמו.

מתוך דברי הרשב"א מבואר שבצריך למקומה של כלכלה מותר לטלטלה להדיא אף שהאבן בתוכה בלא פירות. וכן עולה מפשטות דברי הגמרא להלן לגבי טלטול תרומה טמאה עם הטהורה.

אמנם בתירוץ אחר כתב הריטב"א שם שדווקא כאשר האיסור הוא דבר חשוב, כגון מעות, מותר לטלטלם אגב הכר לצורך מקום הכר, שיש בהם חשש אם ינענען. מה שאין כן באבן שאינה חשובה היא אין להתיר בטלטול גמור אלא בנענוע בלבד.
לפי תירוץ זה של הריטב"א אין מקור להיתר טלטול הכלכלה עם האבן לצורך מקומה. וכתב הריטב"א על פירוש זה שהוא הנכון לעיקר הדין.