טיפול בפריקה ונקע בשבת

		הסוגיה נמצאת בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך סוגיה זו בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הסוגיה לא נערכה במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותה, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

המשנה (שבת כב ה) כותבת: ואין מחזירין את השבר. מי שנפרקה ידו ורגלו לא יטרפם בצונן, אבל רוחץ הוא כדרכו, ואם נתרפא – נתרפא.

כותבת הגמרא (שבת קמז ב - קמח א, הערות רש"י בסוגריים):

ואין מחזירין את השבר (עצם שנשבר, כל רפואה אסורה משום שחיקת סמנין) אמר רבי חנא בגדתאה אמר שמואל: הלכה מחזירין את השבר. רבה בר בר חנה איקלע לפומבדיתא, לא על לפירקיה דרב יהודה. שדריה לאדא דיילא, אמר ליה: זיל גרביה. אזיל גרביה, אתא, אשכחיה דקא דריש: אין מחזירין את השבר. אמר ליה: הכי אמר רב חנא בגדתאה אמר שמואל: הלכה, מחזירין את השבר. אמר ליה: הא חנא דידן, והא שמואל דידן - ולא שמיע לי, ולאו בדינא גרבתיך?

מי שנפרקה (+נקע+ בלעז, שיצא העצם מפרק שלו.) ידו כו'. רב אויא הוה יתיב קמיה דרב יוסף, שניא ליה ידיה (שניא ליה ידיה - נשתנית ידו ממקומה, אשולשיינ"ר +נקע+ בלעז.) אמר ליה: הכי מאי (היה עושה בענינים הרבה ושואל)? - אסור. והכי מאי? - אמר ליה: אסור. אדהכי איתפח ידיה. אמר ליה: מאי תיבעי לך, הא תנן מי שנפרקה ידו או רגלו - לא יטרפם בצונן, אבל רוחץ כדרכו. ואם נתרפא - נתרפא. אמר ליה: ולא תנן אין מחזירין את השבר ואמר רב חנא בגדתאה אמר שמואל: הלכה מחזירין את השבר? אמר ליה: כולהו בחדא מחיתא מחיתנהו (באריגה אחת ארגתו)? היכא דאיתמר (דמתניתין לאו דוקא תנן, איתמר) - איתמר, היכא דלא איתמר - לא איתמר.

פסיקת ההלכה

הרמב"ם (הלכות שבת פרק ב הלכה י) כותב: "חולה שאין בו סכנה עושין לו כל צרכיו על ידי גוי, כיצד אומרין לגוי לעשות לו והוא עושה לבשל לו ולאפות ולהביא רפואה מרשות לרשות וכיוצא באלו, וכן כוחל עיניו מן הגוי בשבת אף על פי שאין שם סכנה, ואם היו צריכים לדברים שאין בהן מלאכה עושין אותן אפילו ישראל, לפיכך מעלין אזנים בשבת ומעלין אנקלי ומחזירין את השבר וכל כיוצא בזה מותר", ועוד כותב הרמב"ם (הלכות שבת פרק כא הלכה לא): "אין מקיאין את האוכל בשבת, בד"א בסם שמא ישחק סמנין אבל להכניס ידו לתוך פיו ולהקיא מותר, ואסור לדחוק כריסו של תינוק כדי להוציא הרעי שלו שמא יבא להשקותו סמנין המשלשלין, ומותר לכפות כוס על הטבור בשבת כדי להעלותו, וכן מותר ליחנק וללפף את הקטן ולהעלות אזנים בין ביד בין בכלי, ולהעלות אנקלי, שכל אלו וכיוצא בהן אין עושין אותן בסמנין כדי לחוש לשחיקה ויש לו צער מהן".

הטור (טור ושולחן ערוך אורח חיים סימן שכח) כותב: "מי שנשמטה פרק ידו או רגלו ממקומו לא ישפשפנה הרבה בצונן שזהו רפואתו אלא רוחץ כדרכו ואם נתרפא נתרפא.. ועצם שיצא ממקומו מחזירין אותו:

מגן אברהם אורח חיים סימן שכח סעיף קטן נא

מחזירין אותו - ונלע"ד דבגמרא לא התירו אלא להחזיר השבר דהיינו עצם הנשבר וכמ"ש הרי"ף והרא"ש ורי"ו וברמזים אבל עצם שיצא ממקומו אסור דהא אפי' לשפשפו אסור וכמ"ש ס"ל וכ"מ בגמרא בעובדא דרב אויא ע"ש וכ"מ מסי' ש"ל ס"ט דאסור ליישר איברי הולד דהוי כבונה וצ"ע וכ"כ כ"ה בשם ר"ש הלוי שהקשה זה וגם הרמב"ם לא הביא דין זה לכן אין להקל:  

משנה ברורה סימן שכח סעיף קטן קמה

שיצא ממקומו וכו' - המ"א חולק ע"ז וס"ל דדוקא עצם הנשבר מותר להחזירו כדאיתא בגמרא אבל העצם הנשמט ממקומו אסור להחזירו דאפילו לשפשף הרבה בצונן אסרו כדאיתא בס"ל וכ"ש חזרה והעתיקוהו כמה אחרונים ומ"מ ע"י א"י נראה שאין להחמיר.

ובספר שלחן עצי שטים חולק על המ"א וכתב דכל שיצא ממקומו לגמרי שקורין אוי"ש גילענק"ט חשיב סכנת אבר כמו נשבר אם לא יחזירנו מיד ושרי להחזיר אפילו ע"י ישראל וכבסעיף י"ז עכ"ל והאי דלעיל סעיף למ"ד איירי לדעתו בשלא נשמט לגמרי ממקומו ונראה דגם לדעת המ"א אם הרופא אומר שנפרק בחזקה ויוכל לבוא לידי סכנת אבר שמותר למשוך ולהחזירו למקומו כדרך שעושה בחול:

ערוך השולחן אורח חיים סימן שכח

[לח.] ... ומי שנשמטה פרק ידו או רגלו ממקומו והיינו שיצא העצם מהפרק ואין שום חשש סכנה בזה לא ישפשפנה הרבה בצונן שזהו רפואתו אלא רוחץ כדרכו ואם נתרפא נתרפא:

[לט.] ודע דדין זה כתבו הטור והש"ע בסעיף ל' ובסעיף מ"ז כתבו עצם שיצא ממקומו מחזירין אותו עכ"ל והוא תרתי דסתרי ובאמת יש מי שחולק על זה דבגמ' [קמ"ח.] לא התירו רק בעצם הנשבר ולא כשיצא ממקומו דז"ל הגמ' הלכה מחזירין את השבר [מג"א סקנ"א] ולענ"ד דברי הטור וש"ע צודקים בשנדקדק למה באמת שינוי מלשון הגמ' אלא בודאי משום דעל שבר ממש לא שייך לשון חזרה אלא דיבוק כמורגל בלשון הפוסקים שבר אל שבר יחדיו ידובקו ולשון חזרה אינו אלא בעצם שיצא ממקומו ובאמת שני דינים נפרדים הם דודאי להחזירו למקומו מותר דאיך אפשר להניחו חוץ למקומו והך דסעיף ל' הוא ענין אחר שלא ישפשף המקום במים אחרי שהחזירוהו למקומו ומה ענין זה לזה וראיתי מי שמחלק בין יצא ממקומו לגמרי לחוץ ובין יצא מעט ממקומו [מ"ב בשם שע"ש] ואין זה אלא דברי נביאות וברור הוא כמ"ש בס"ד ופלא על הרמב"ם שהשמיט לגמרי שני דינים אלו ושניהם מפורשים במשנה וגמ' שם:

[מ.] ויראה לי דטעמו של הרמב"ם הוא דהנה במשנה [קמ"ז.] תנן אין מחזירין את השבר ומי שנפרקה ידו או רגלו לא יטרפם בצונן וכו' ובגמ' אמר שמואל הלכה מחזירין את השבר ובהך דנפרקה היה סבור רב אויא ג"כ לומר היפך משנתינו וא"ל רב יוסף היכא דאיתמר איתמר וכו' ע"ש ויש להבין מאין ליה לשמואל לפסוק היפך המשנה ורש"י ז"ל פי' דשמואל ס"ל מחזירין תנן ע"ש וקשה דא"כ לא הו"ל לומר בלשון הלכה אלא מחזירין תנן וכן קשה למה היה סבור רב אויא להפך גם הסיפא ולכן לענ"ד הענין כן הוא דהנה שמואל היה רופא כידוע וידע דלפי טבע אנשי דורו אם לא יחזירו את השבר יהיה סכנה לזה אומר הלכה דמחזירין את השבר כלומר דעכשיו סכנה הוא ולפיכך היה סבור רב אויא דגם דין הסיפא נשתנה לפי טבעי הדורות וא"ל רבי יוסף דאין ראיה כלומר דהגם לענין חזרה אומר שמואל שנשתנה מ"מ לענין טרופה בצונן אין הכרח שנשתנה ויכול להיות שנשתנה ויכול להיות שלא נשתנה ואין הכרע בדבר וכיון שהרמב"ם ראה שדינים אלו תלוים כפי טבעי בני אדם לכן א"א לפסוק בהן הלכה קבועה ותלוי באמירת הרופאים ואולי הרמב"ם עצמו שהיה רופא וידע שלפעמים יש סכנה בזה ובהכרח להשתמש ברפואות ואין ליתן בזה כלל קבוע והשמיטם ונכלל בכלל מה שכתב בפ"ב [הל' א'] אם רופא אומר צריך מחללין וכמדומני שגם עתה מחזיקים זה לסכנה ולכן אם יארע ח"ו כזה ידרושו מרופאים ויעשו כדבריהם:  

שמירת שבת כהלכתה פרק לג סעיף יז

עצם שנתפרקה מחיבורה, מותר להחזירה למקומה, מכיוון שיש בזה משום סכנת איבר, ולפעמים גם משום סכנת נפשות. ואם לפי דעת הרופא אין בזה אלא סכנת איבר, ויש צורך להרדים את החולה, יש לעשות את ההרדמה באופן שיש בו רק איסור דרבנן. אבל כל שיש בו משום סכנת נפשות או רק חשש לסכנה – מותר לעשות את ההרדמה אפילו אם יש בעשייתה משום איסור תורה. אין עושין אפיקטוזין (פי' הערוך אפיק טפי זון כלומר להוציא עודף המזון) דהיינו גרמת קיא אפי' בחול, משום הפסד אוכלים; ואם מצטער מרוב מאכל, בחול מותר אפילו בסם; ובשבת, אסור בסם ומותר ביד.