טיוטה:מנהגי ימי ספירת העומר

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מתי נוהג האיסור[עריכת קוד מקור]

בתשובת הגאונים וברי"ץ גיאות כשהביאו את המנהג אלא לשאת אישה בין בין פסח לעצרת, לא הוזכר היתר בל"ג בעומר.

אמנם בספר המנהיג (אירוסין ונישואין תקלח) כתב שהמנהג בצרפת ובפרובינצה להתיר מל"ג בעומר ואילך. והביא לזה הסבר בשם רבנו זרחיה שכתוב בספר ישן שמתו מפסח ועד פרוס עצרת, שזהו חמישה עשר יום קודם העצרת שהוא ל"ג בעומר, שאז פסקו תלמידי ר' עקיבא מלמות.
דברים אלו הובאו גם באבודרהם (תפילות הפסח), שאחר שהביא דברי הגאונים, כתב שיש מקומות שנוהגים לישא אשה מל"ג בעומר ואילך, והביא טעמו של המנהיג בשם הרז"ה. וכן הביא בדרשות ר"י אבן שועיב (יום ראשון של פסח ד"ה ואמרו) ששמע שיש כן במדרש, וכן הוא בארחות חיים (קידושין כא) בשם הרז"ה, וברבנו ירוחם (אדם וחוה ה ד),.
גם בתשב"ץ (א קעח) כתב שהמנהג שלא לשאת אישה הוא רק עד ל"ג בעומר.

הבית יוסף (ד"ה ודע) הביא דברי המתירים להסתפר מל"ג בעומר, וכתב מסברה שכן הדין הוא גם לגבי נישואין, שכיון שפסקו מלמות בל"ג בעומר, למה שלא יהיה מותר לישא אישה. וכתב שכן יש לומר גם בדעת הטור שאף שכתב כן גבי תספורת, חדא מינייהו נקט. וכן פסק בשלחן ערוך (תצג א).

חישוב ל"ג יום[עריכת קוד מקור]

ישנם כמה שיטות מהם ל"ג היום האסורים בנישואין ותספורת.

לפי מה שהביאו הפוסקים הנ"ל בשם הרז"ה שהאיסור הוא עד פרוס עצרת, יש לחשב חמישה עשר יום קודם עצרת, וכתב התשב"ץ (א קעח) שלפי חישוב זה, יוצא של"ג עצמו אינו מן חשבון ההיתר, ולכן האיסור ממשיך עד ל"ד, אמנם כיון שקיי"ל לענין אבילות שמקצת היום ככולו, מותר לשאת אישה מל"ד לעומר בבוקר, וכן הוא ברבנו ירוחם (אדם וחוה ה ד). ובבית יוסף הביא שכן כתב גם ר"י אבן שועיב.
עוד הוסיף התשב"ץ שם, שאם ל"ג לעומר חל בערב שבת, יש להתיר להסתפר לכבוד שבת, כמו שהתירו להסתפר בתוך שלושים לאבלות בערב הרגל לכבוד הרגל והביאו הבית יוסף שם.

אמנם בדרשות ר"י אבן שועיב (יום ראשון של פסח ד"ה ואמרו) כתב בשם התוספות שמה שאמרו שלא להתגלח ל"ג יום אינו כמו שנוהגים עד ל"ג בעומר, אלא שבתוך מ"ט יום של העומר ישנם ל"ג יום שלא מתגלחים. שאם נסיר ממ"ט העומר את ז' ימי פסח וז' שבתות ושני ימי ראש חודש, הרי ששה עשר יום שאין האבלות נוהגת בהם, נשארו ל"ג יום שיש בהם אבלות. וכן הוא ברבנו ירוחם (אדם וחוה ה ד) בשם התוספות.
במהרי"ל מנהגים (הימים שבין פסח לשבועות ז) כתב שביום ל"ג בעומר עושים יום שמחה ומותר להתגלח, לפי שלא מתו תלמידי ר' עקיבא אלא רק בימים שאין בהם תחנון, וא"כ ז' ימי החג וג' ימי ר"ח (ב' דאייר וא' דסיון) ועוד ז' שבתות, הרי נשארו ל"ב ימים, וא"כ בל"ג כבר הותרה שמחה.
בדרכי משה (א) הביא דברי מהרי"ל אלו, וכן פסק ברמ"א (תצג ב). הבית חדש (א ד"ה ומה שכתב ויש מסתפרים) כתב שהמנהג במדינותיו להסתפר ביום ל"ג בעומר, לפי שתופסים עיקר שיש למנות ל"ג יום מפסח עד עצרת ולנכות את ימי הפסח והשבתות וראשי חודשים. ואין מסתפרים אלא בל"ג ביום שנוהגים בו אבלות בתחילתו, ומקצת ביום ככולו, אבל בליל ל"ג אין להסתפר.
ועוד הביא הב"ח מנהג נוסף, שיש נוהגים להסתפר עד ראש חודש אייר כולל ראש חודש, ואחר כך אין מסתפרים עד עצרת אלא רק בל"ג עצמו, ולפי זה אין להסתפר בראש חודש סיון.

להלכה כתב השלחן ערוך (אורח חיים תצג ב) כדעת הרז"ה והתשב"ץ, שאין להסתפר עד יום ל"ד בבוקר, ואם חל ל"ג בערב שבת מסתפרים בו מפני כבוד השבת.

כתב המהרי"ל (הימים שבין פסח לשבועות ח) שאם חל ל"ג בעומר ביום א', התיר מהר"י סגל להתגלח בערב שבת שלפניו.
ובדרכי משה (ב) הביא דבריו וכתב שמהר"י וייל חולק, אמנם ברמ"א (ב) פסק כהמהרי"ל להתיר. וכן כתב הבית חדש (א ד"ה כתוב בדרשות מהרי"ל) בשם המהרש"ל ושכן נוהגים.

ראש חודש אייר[עריכת קוד מקור]

כתב המהרי"ל מנהגים (הימים שבין פסח לשבועות ח) שיש נוהגים להתגלח בהחבא קודם ראש חודש אייר. ושמהר"י סג"ל לא היה מגלח עד ערב שבועות. וסיים המהרי"ל שכיון שהכל רק מנהג, שני המנהגים שווים.

הבית יוסף (ד"ה ויש נוהגים) כתב שיש נוהגים להסתפר בר"ח אייר, אבל טעות הוא בידם, שהר"י אבן שועיב לא כתב כן אלא לפי אותם הנוהגים לחשב ל"ג יום בניכוי השבתות וימות הפסח, שאז גם בר"ח אין מנהגי אבלות, אבל לפי הנוהגים איסור עד ל"ג בעומר שהוא פרוס עצרת, אין להתיר להסתפר בראש חודש. ובשלחן ערוך (תצג ג) שטעות ביד הנוהגים להסתפר בראש חודש אייר.
ובאורחות חיים לוניל (הלכות קידושין כא) כתב דבר הפוך, שאותם הנוהגים להסתפר בל"ג בעומר, טעות הוא, שלא הזכירו ל"ג בעומר אלא שישנם ל"ג ימים בעומר שלא מסתפרים בהם, והם בניכוי ימי הפסח, שבתות וראשי חודשים.