טיוטה:מלאכת טוחן

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מקורות
בבלי:שבת עד א, קמא א
שולחן ערוך:אורח חיים שכא ז-יב

המקור בגמ' ובראשונים

שנינו בגמרא (שבת עד ב) אמר רב פפא: האי מאן דפרים (חותך דק) סילקא - חייב משום טוחן. אמר רב מנשה: האי מאן דסלית סילתי - חייב משום טוחן. אמר רב אשי: אי קפיד אמשחתא - חייב משום מחתך.

שיטת רש"י

רש"י לעניין חבילי סיאה אזוב וקורנית (קכח א) שמותר לאכול ובלבד שלא יקטום בכלי – מסביר רש"י "כדרך חול, כדאמרן:האי מאן דפרים סילקא - דמי לטוחן" ומשמע מרש"י שאינו אסור אלא מדרבנן ורק טוחן ממש כעין כותש או טוחן כחלק מתהליך (כלומר הוא טוחן ע"מ ללוש או לבשל ולא ע"מ לאכול ככה יהיה חייב)(דרוש מקור להסברים ברש"י)

שיטת תוס'

לעומתו מסביר תוספות (ד"ה האי) "דוקא בסילקא שייך טחינה אבל שאר אוכלין שרי."
את טעמו של התוס' מסביר תרומת הדשן (סי' נו) "די"ל גבי אוכלין לא שייך טחינה, אלא מידי דאורחיה לטחון, כגון טחינת חיטין או שעורין וכה"ג, אבל שאר אוכלין לא."
ומסביר יותר בריטב"א שרק דבר שלא ראוי לאכילה כמו שהוא חי כגון סילקא וחיטים יש איסור לטחון אבל בדבר שראוי לאכילה כגון לחם ושאר פירות וירקות אין טוחן
אך קשה על תוס' מקניבת ירק (קיד ב) ששם אומרת הגמ' שמותר מדאוריתא לקנוב ירק ביו"כ ומתרץ שם תוס' "ולא דמי להא דאמר בפרק כלל גדול האי מאן דפרים סילקא חייב משום טוחן דהתם מיירי כשעושה חתיכות דקות מאד והכא מיירי כשעושה חתיכות גדולות." ומשמע שבכל ירק יש איסור טוחן ואולי ר"י לעניין קניבת ירק חולק על תוס' וסובר כבעל היראים שיש טוחן בכל סוגי הירקות

שיטת הרמב"ם

הרמב"ם הביא את האיסור לחתוך ירקות בשלוש מקומות:

  • (שבת ז ה) התולדה היא המלאכה הדומה לאב מאלו האבות, כיצד המחתך את הירק מעט מעט לבשלו הרי זה חייב שזו המלאכה תולדת טחינה, שהטוחן לוקח גוף אחד ומחלקו לגופים הרבה, וכל העושה דבר הדומה לזה הרי זה תולדת טוחן, וכן הלוקח לשון של מתכת ושף אותו כדי ליקח מעפרו כדרך שעושים צורפי הזהב הרי זה תולדת טחינה.
  • המחתך את הירק דק דק כדי לבשלו הרי זה תולדת טוחן וחייב
  • הטוחן כגרוגרת חייב, וכל השוחק תבלין וסמנין במכתשת הרי זה טוחן וחייב, המחתך ירק תלוש הרי זה תולדת טוחן,

אומנם בפעם השלישית לא כתב "כדי לבשלו" אך נראה בברור שדעתו היא שמלאכת טוחן היא כהכנה לבישול ולא בדבר הנאכל חי
שיטת הרמב"ם דומה מאוד לשיטת תוס' אומנם נראה שתהיה נ"מ בין הרמב"ם לתוס' בירק שבדר"כ לא מבשלים אותו אבל הוא טוחן ע"מ לבשל כגון גזר או כרוב שלתוס' מותר ורמב"ם אסור

שיטת הרא"ש

רא"ש - "סילקא פר"ח ז"ל עצי דקלים שעומדים שיבי שיבי כעין נימין שכשמפרק הנימין הללו יוצא מביניהן כמו קמח דק לפיכך המנפצו חייב משום טוחן ופי' הגון הוא דומיא דסלית סילתי ומה שפרש"י דפרים סילקא שמחתך ירקות דק דק פירוש תמוה הוא דבר שהוא אוכל ומחתך אותו דק דק אין שייך ביה טחינה:" יוצא מהרא"ש שיש שני כללים למלאכת טוחן א. אין טוחן באוכלים ב. טוחן זה רק בריסוק דק דק כמו קמח

שיטת הרשב"א

כתב הרשב"א (שו"ת הרשב"T חלק ד סי' עה) "מסתברא: דהא דפריס סילקא, דוקא במחתך דק דק, כדי לאוכלו למחר, או אפי' לבו ביום, ולאחר שעה. לפי שדרכו של סילקא לחתכו דק דק בערב בשולו. וכל שדרכו בכך, ומניחו לאחר שעה חייב. אבל לאוכלו מיד, מותר. שלא אסרו על אדם לאכול מאכלו חתיכות גדולות או קטנות."
השלט"ג (לב ברי"ף)חולק על הרשב"א שלא מצינו בשום מקום שמותר לעשות מלאכות לאלתר וכמו שברור שאסור לבשל ע"מ לאכול לאלתר כך אין לנו לחדש שמותר לטחון לאלתר
בשו"ת רב פעלים (א יט) כתב ליישב את דעת הרשב"א וז"ל: "וכן ענין חתוך הירק, דמתיר הרשב"א ז"ל באוכל לאלתר, היינו טעמא, כי הטחינה היא רק ישנה בתבואה וכיוצא, אך חיתוך הירק אסור משום דדמי לטחינה של תבואה. מיהו זה אינו אלא בחותך להניח, אבל בחותך ואוכל לאלתר אין זה דומה לטחינה של תבואה, אלא הוא דרך אכילה, כי כל מאכל קודם שיבלענו צריך לטחון אותו בשיניו, דהלעיסה היא טחינה, ומה לי לועס וטוחן בשיניו ואוכל מה לי חותך בידיו קודם ואוכל ולכן כל שאוכלו לאלתר שרי, דאין זה דומה לטחינה של תבואה שטוחן ומניח".

כלומר כל מלאכה שאדם עושה בדרך האכילה הפשוטה של בני אדם מותר לו גם לעשות סמוך לאכילה וכמו שאי אפשר לומר שאסור לטחון בשבת את האוכל ע"י השיניים כך מותר לחתוך את המאכל בסמוך לאכילה.


שו"ת הריב"ש (קפד) מסייג את התרו של הרשב"א שכמו שבבורר כל מה שהתרנו לאלתר זה רק ביד ולא בכלי כך גם טוחן יהיה אסור בכלי המיוחד לכך ולכן אסר לגרר גבינה במגררת

פסיקת ההלכה

מלשון הב"י נראה שפסק כדעת הרשב"א אע"פ שהרא"ש והרמב"ם (שניים מתוך עמודי ההוראה) חולקים עליו וז"ל: "ומשמע דליכא מאן דפליג עליה דהרשב"א בהא דהא שפיר מייתי ראיה מההיא דבורר... נמצינו למדין דמותר לחתוך בשבת קיבוץ ירקות שקורין אינשלאד"ה והוא שיאכל לאלתר לדברי הרשב"א ואפילו אם אחד מחתך לצורך כל בני הסעודה שרי... ומכל מקום נכון הדבר להזהיר שיחתכום לחתיכות גדולות קצת ושיאכלו לאלתר וכל כהאי גוונא נראה דלית ביה בית מיחוש לדברי הכל".

אומנם בשו"ע (שכא יד) פסק בסתם "המחתך הירק דק דק, חייב משום טוחן" ולא הביא את ההסבר של לאלתר וגם אף אחד מדעות הראשונים שראינו לעיל וכבר הקשה עליו בערוה"ש (שכא ז) ותירץ שנראה שלא היו ברורים לו דברי הרמב"ם ולכן פסק לחומרא אומנם בתשובות אבקת רוכל (דרוש מקור) כן פוסק את הרשב"א וכך פסקו גם בבן איש חי (משפטים שנה ב אות ב) ויחווה דעת (כז ה)
הרמ"א הביא את דעת הרשב"א אומנם במשנ"ב מוסיף את ההסתייגויות שהזכרנו לעיל שיחתוך מעט עב ולא בכלי המיוחד לכך"

פירור לחם

לעניין לחם הביא הר"ן (לב א) מחלוקת בין הרשב"א שהבאנו לעיל שמותר סמוך לאכילה לבין ספר המצות שהתיר לפי שאין טחינה אחר טחינה

וקשה שהרי רש"י (עד ב ד"ה שבע) פוסק ש"טוחן הרגבים ושוחקן הדק - הוי טוחן" למרות שהרגבים היו כבר טחונים לפני. ומסביר החזו"א (שבת נז ד"ה ענין) שאין טוחן אחר טוחן בדבר שנתגבש ע"י אדם אבל דבר שנתגבש בדרך הטבע יש בו טוחן

מעיכה וריסוק

בתוספתא: (ביצה א יג) "אין מרסקין דבילה וגרוגרות וחרובין לפני הזקנים בשבת אבל מרסק הוא ביד של סכין ובעץ הפרור ואינו חושש".
ומשמע שיש טוחן גם בדבר שנעשה גוש לעניין בננות החזו"א (שבת נז ד"ה ענין) אוסר כיוון שאין חילוק בין טוחן גוש לפירורים לבין אם הפרורים מגובשים לעיסה מחמת הלחות שלהם כיון שחיבור כזה לא נחשב חיבור אבל מתיר למעוך בכת הסכין וקשה שהרי אם זה איסור דאוריתא איך מתיר מצד שינוי ומבאר השש"כ (ו הערה כא) שבשינוי גדול יכול להיות שמותר לגמרי

ובאג"מ התיר למעוך בננה כיוון שלא מפריד אותה להרבה חלקים והיא נשארת בגוש אחד

דיכת פלפלין

שנינו בגמ' (קמא א) "אמר רב יהודה: הני פלפלי מידק חדא חדא בקתא דסכינא - שרי, תרתי - אסיר. רבא אמר: כיון דמשני - אפילו טובא נמי."

ב"י בשם שיבולי הלקט (צב) כת הסכין הוי שינוי גדול נחלקו הראשונים אם מדובר על שבת או על יו"ט והרי"ף רא"ש ר"ן ורמב"ם פסקו שמדובר על שבת וכך פסק השו"ע ורש"י ור"ח סברו שמדובר ביו"ט

רמב"ם (כא כ) "הצריך לדוק פלפלים וכיוצא בהן ליתן לתוך המאכל בשבת הרי זה כותש ביד הסכין ובקערה אבל במכתשת חייב מפני שהוא טוחן" ומשמע שמצריך שני שינויים גם בכת הסכין וגם בקערה ולא במדוכה אע"פ שלא הוזכר דין זה בגמ'.

הטור הביא שמספיק רק בכת הסכין ולא הביא כלל בקערה ונראה שסבר שכיוון שזה שינוי גדול הוא נהיה מותר ובשו"ע פסק "מותר לדוך פלפלין, אפילו הרבה יחד, והוא שידוכם בקתא של סכין ובקערה "

ונחלקו המג"א והט"ז שהמג"א מסביר "פי' או בקערה שידוכם בשולי הקערה דהוי שינוי גמור" והט"ז חולק וסובר שצריך שני שינויים גם קערה וגם כת הסכין כיוון ששינוי אחד רק מוריד מדאורייתא לדרבנן

טוחן בדבר שאינו גידולי קרקע

תבנית:לוקה בחסר תרומת הדשן (נו) אין טוחן בדבר שאינו גידולי קרקע יראים רעד סוף סותר יש טוחן בג"ק רמב"ם שף לשון של מתכת חייב שו"ע אסור לגרד גבינה משום עובדין דחול ולא טוחן