טיוטה:מלאכת טוחן
| בבלי: | שבת עד א, קמא א |
| שולחן ערוך: | אורח חיים שכא ז-יב |
שנינו בגמ' (עד ב)
אמר רב פפא: האי מאן דפרים (חותך דק) סילקא - חייב משום טוחן. אמר רב מנשה: האי מאן דסלית סילתי - חייב משום טוחן. אמר רב אשי: אי קפיד אמשחתא - חייב משום מחתך.
רש"י לעניין חבילי סיאה אזוב וקורנית (קכח א) שמותר לאכול ובלבד שלא יקטום בכלי – מסביר רש"י "כדרך חול, כדאמרן:האי מאן דפרים סילקא - דמי לטוחן" ומשמע מרש"י שאינו אסור אלא מדרבנן ורק טוחן ממש כעין כותש או טוחן כחלק מתהליך (כלומר הוא טוחן ע"מ ללוש או לבשל ולא ע"מ לאכול ככה יהיה חייב)(דרוש מקור להסברים ברש"י)
לעומתו מסביר תוספות (ד"ה האי) "דוקא בסילקא שייך טחינה אבל שאר אוכלין שרי."
וטעמו של התוס' מסביר תרומת הדשן (סי' נו) "די"ל גבי אוכלין לא שייך טחינה, אלא מידי דאורחיה לטחון, כגון טחינת חיטין או שעורין וכה"ג, אבל שאר אוכלין לא."
וקשה מתוס' מקניבת ירק (קיד ב) ששם אומרת הגמ' שמותר מדאוריתא לקנוב ירק ביו"כ ומתרץ שם תוס' "ולא דמי להא דאמר בפרק כלל גדול האי מאן דפרים סילקא חייב משום טוחן דהתם מיירי כשעושה חתיכות דקות מאד והכא מיירי כשעושה חתיכות גדולות." ומשמע שבכל ירק יש איסור טוחן ואולי ר"י לעניין קניבת ירק חולק על תוס' וסובר כבעל היראים שיש טוחן בכל סוגי הירקות
רא"ש - סילקא פר"ח ז"ל עצי דקלים שעומדים שיבי שיבי כעין נימין שכשמפרק הנימין הללו יוצא מביניהן כמו קמח דק לפיכך המנפצו חייב משום טוחן ופי' הגון הוא דומיא דסלית סילתי ומה שפרש"י דפרים סילקא שמחתך ירקות דק דק פירוש תמוה הוא דבר שהוא אוכל ומחתך אותו דק דק אין שייך ביה טחינה:
הרמב"ם הביא את האיסור לחתוך ירקות בשלוש מקומות:
א. (שבת ז ה) התולדה היא המלאכה הדומה לאב מאלו האבות, כיצד המחתך את הירק מעט מעט לבשלו הרי זה חייב שזו המלאכה תולדת טחינה, שהטוחן לוקח גוף אחד ומחלקו לגופים הרבה, וכל העושה דבר הדומה לזה הרי זה תולדת טוחן, וכן הלוקח לשון של מתכת ושף אותו כדי ליקח מעפרו כדרך שעושים צורפי הזהב הרי זה תולדת טחינה.
ב. המחתך את הירק דק דק כדי לבשלו הרי זה תולדת טוחן וחייב
ג. הטוחן כגרוגרת חייב, וכל השוחק תבלין וסמנין במכתשת הרי זה טוחן וחייב, המחתך ירק תלוש הרי זה תולדת טוחן,
אומנם בפעם השלישית לא כתב "כדי לבשלו" אך נראה בברור שדעתו היא שמלאכת טוחן היא כהכנה לבישול ולא בדבר הנאכל חי
והנ"מ בין הרמב"ם לתוס' תהיה בירק שבדר"כ לא מבשלים אותו אבל הוא טוחן ע"מ לבשל כגון גזר או כרוב שלתוס' מותר ורמב"ם אסור
הסבר נוסף מביא הרשב"א (שו"ת הרשב"T חלק ד סי' עה) "מסתברא: דהא דפריס סילקא, דוקא במחתך דק דק, כדי לאוכלו למחר, או אפי' לבו ביום, ולאחר שעה. לפי שדרכו של סילקא לחתכו דק דק בערב בשולו. וכל שדרכו בכך, ומניחו לאחר שעה חייב. אבל לאוכלו מיד, מותר. שלא אסרו על אדם לאכול מאכלו חתיכות גדולות או קטנות."
שו"ת הריב"ש (קפד) מסייג את התרו של הרשב"א שכמו שבבורר כל מה שהתרנו לאלתר זה רק ביד ולא בכלי כך גם טוחן יהיה אסור בכלי המיוחד לכך ולכן אסר לגרר גבינה במגררת
השו"ע (שכא יד) פסק בסתם "המחתך הירק דק דק, חייב משום טוחן" ולא הביא אף אחד מדעות הראשונים שראינו לעיל וכבר הקשה עליו בערוה"ש (שכא ז) ותירץ שנראה שלא היו ברורים לו דברי הרמב"ם ולכן פסק לחומרא אומנם בתשובות השו"ע כן פוסק את הרשב"א
בסברה מדוע אין טוחן בדבר שאפשר לאוכלו כמות שהוא נראה שזה כיוון שאין חשיבות למעשה אם הוא לא מכשיר לאכילה וזה כעין "אוכלא דאיפרת"
לדעת הרב ליאור חיתוך סלט בשבת צריך לחתוך יותר גדול ממה שרגיל ביום חול וזה כל אדם על פי רגילותו
פירור לחם ומעיכת בננה
לעניין לחם הביא הר"ן (לב א) מחלוקת בין הרשב"א שהבאנו לעיל שמותר סמוך לאכילה לבין ספר המצות שהתיר לפי שאין טחינה אחר טחינה
וקשה שהרי רש"י (עד ב ד"ה שבע) פוסק ש"טוחן הרגבים ושוחקן הדק - הוי טוחן" למרות שהרגבים היו כבר טחונים לפני. ומסביר החזו"א (שבת נז ד"ה ענין) שאין טוחן אחר טוחן בדבר שנתגבש ע"י אדם אבל דבר שנתגבש בדרך הטבע יש בו טוחן
לעניין בננות החזו"א שם אוסר כיוון שאין חילוק בין טוחן גוש לפירורים לבין אם הפרורים מגובשים לעיסה מחמת הלחות שלהם כיון שחיבור כזה לא נחשב חיבור אבל מתיר למעוך בכת הסכין וקשה שהרי אם זה איסור דאוריתא איך מתיר מצד שינוי ומבאר השש"כ (ו הערה כא) שבשינוי גדול יכול להיות שמותר לגמרי ובאג"מ התיר למעוך בננה כיוון שלא מפריד אותה להרבה חלקים והיא נשארת בגוש אחד
דיכת פלפלין
שנינו בגמ' (קמא א) "אמר רב יהודה: הני פלפלי מידק חדא חדא בקתא דסכינא - שרי, תרתי - אסיר. רבא אמר: כיון דמשני - אפילו טובא נמי."
נחלקו הראשונים אם מדובר על שבת או על יו"ט והרי"ף רא"ש ר"ן ורמב"ם פסקו שמדובר על שבת וכך פסק השו"ע ורש"י ור"ח סברו שמדובר ביו"ט
רמב"ם (כא כ) "הצריך לדוק פלפלים וכיוצא בהן ליתן לתוך המאכל בשבת הרי זה כותש ביד הסכין ובקערה אבל במכתשת חייב מפני שהוא טוחן" ומשמע שמצריך שני שינויים גם בכת הסכין וגם בקערה ולא במדוכה אע"פ שלא הוזכר דין זה בגמ'.
הטור הביא שמספיק רק בכת הסכין ולא הביא כלל בקערה ונראה שסבר שכיוון שזה שינוי גדול הוא נהיה מותר ובשו"ע פסק "מותר לדוך פלפלין, אפילו הרבה יחד, והוא שידוכם בקתא של סכין ובקערה "
ונחלקו המג"א והט"ז שהמג"א מסביר "פי' או בקערה שידוכם בשולי הקערה דהוי שינוי גמור" והט"ז חולק וסובר שצריך שני שינויים גם קערה וגם כת הסכין כיוון ששינוי אחד רק מוריד מדאורייתא לדרבנן