הבדלים בין גרסאות בדף "טיוטה:יהרג ואל יעבור, סנהדרין עה."

אין תקציר עריכה
שורה 39: שורה 39:


תשובה: מסתברא שאסור. חדא, דאפשר דכל קריבה דאורייתא, כדאמר פרק קמא דשבת (דף י"ג): /יחזקאל י"ח: ו'/ אל ההרים לא אכל, ועיניו לא נשא אל גלולי, בית ישראל, ואת אשת רעהו לא טמא, ואל אשה נדה לא יקרב. מקיש אשתו נדה, לאשת רעהו. מה אשת רעהו, הוא בבגדו והיא בבגדה, אסור: אף אשתו נדה, הוא בבגדו והיא בבגדה, אסור. ופליגא דרבי פדת. דא"ר פדת: לא אסרה תורה, אלא קריבה של ג"ע =גילוי עריות=, שנאמר: לא תקרבו לגלות ערוה. אלא מאן דאסר שום קריבה, משום: לך לך; אמרין נזירא כו'; אפ"ה איסור דרבנן, איסור הוא. דכיון דהוא חולי שאין בו סכנה, לא נתיר בו איסור דרבנן. שלא כל השבותים שוין: בין ביום טוב, בין בשבת, בין בחולי. דהרבה שבותים התירו בשבת וביו"ט, משום מצוה בעלמא, וכותב בעש"ג =בערכאות של גוים= משום ישוב א"י, וכיוצא בזה. ופעמים, שמעמידים דבריהם במקום כרת. ועל כרחך, אין אנו למדים להתיר שבות משבות, אלא במקום שאמרו להתיר, מתירין; ובמקום שלא אמרו, אין מתירין. ועוד, שהתירו בשבת, לעשות כל צרכי חולה על ידי נכרי, אף על פי שאמירה לנכרי שבות. ואפ"ה, לא מסתברא שנתיר לו סתם יינם, ושמנו של גיד, וגבינה של נכרים, ושאר איסורים דרבנן. ועוד, שהרי יש בעיר כמותו, ואפשר על ידי אותו אחר. ובמקום שיש היתר ואיסור, אין מאכילין האדם דבר איסור, ואפילו בשל דבריהם. דאטו מי שיש לו יין נסך בתוך ביתו, ויין כשר נמכר בעיר, מי נימא: דניתן לו יין נסך, מפני שהוא מזומן לו יותר? הא ודאי לא! ואפילו בחולה שיש בו סכנה בכיוצא בזה, אין מתירין בלא אומדנא. דחולה, אומדנא בעי. אא"כ דבר ברור הוא, שהוא מסוכן לאותו דבר, אם לא נתן לו מיד. וכדאמר פרק חרש (דף קי"ד): פלוגתא דתינוק אוכל נבלות, אם ב"ד מצווין להפרישו. ופרקינן: שאני התם, משום סכנה. ואקשינן: והא אומדנא בעי? ופריק: סתם תינוק, מסוכן הוא אצל חלב."
תשובה: מסתברא שאסור. חדא, דאפשר דכל קריבה דאורייתא, כדאמר פרק קמא דשבת (דף י"ג): /יחזקאל י"ח: ו'/ אל ההרים לא אכל, ועיניו לא נשא אל גלולי, בית ישראל, ואת אשת רעהו לא טמא, ואל אשה נדה לא יקרב. מקיש אשתו נדה, לאשת רעהו. מה אשת רעהו, הוא בבגדו והיא בבגדה, אסור: אף אשתו נדה, הוא בבגדו והיא בבגדה, אסור. ופליגא דרבי פדת. דא"ר פדת: לא אסרה תורה, אלא קריבה של ג"ע =גילוי עריות=, שנאמר: לא תקרבו לגלות ערוה. אלא מאן דאסר שום קריבה, משום: לך לך; אמרין נזירא כו'; אפ"ה איסור דרבנן, איסור הוא. דכיון דהוא חולי שאין בו סכנה, לא נתיר בו איסור דרבנן. שלא כל השבותים שוין: בין ביום טוב, בין בשבת, בין בחולי. דהרבה שבותים התירו בשבת וביו"ט, משום מצוה בעלמא, וכותב בעש"ג =בערכאות של גוים= משום ישוב א"י, וכיוצא בזה. ופעמים, שמעמידים דבריהם במקום כרת. ועל כרחך, אין אנו למדים להתיר שבות משבות, אלא במקום שאמרו להתיר, מתירין; ובמקום שלא אמרו, אין מתירין. ועוד, שהתירו בשבת, לעשות כל צרכי חולה על ידי נכרי, אף על פי שאמירה לנכרי שבות. ואפ"ה, לא מסתברא שנתיר לו סתם יינם, ושמנו של גיד, וגבינה של נכרים, ושאר איסורים דרבנן. ועוד, שהרי יש בעיר כמותו, ואפשר על ידי אותו אחר. ובמקום שיש היתר ואיסור, אין מאכילין האדם דבר איסור, ואפילו בשל דבריהם. דאטו מי שיש לו יין נסך בתוך ביתו, ויין כשר נמכר בעיר, מי נימא: דניתן לו יין נסך, מפני שהוא מזומן לו יותר? הא ודאי לא! ואפילו בחולה שיש בו סכנה בכיוצא בזה, אין מתירין בלא אומדנא. דחולה, אומדנא בעי. אא"כ דבר ברור הוא, שהוא מסוכן לאותו דבר, אם לא נתן לו מיד. וכדאמר פרק חרש (דף קי"ד): פלוגתא דתינוק אוכל נבלות, אם ב"ד מצווין להפרישו. ופרקינן: שאני התם, משום סכנה. ואקשינן: והא אומדנא בעי? ופריק: סתם תינוק, מסוכן הוא אצל חלב."
== ה"בית יוסף" ==


בבית יוסף סימן קצה דיבור המתחיל "וכתב עוד"  הביא תשובה מתשובות הרשב"א המיוחסות לרמב"ן כנראה משום שהרא"ש הרי"ף ועוד רק ציטטו את הגמרא ועל כן אין סמך מובהק לפסוק מדבריהם. כתב הבית יוסף שמשמע קצת מדבריו(התשובה לעיל) שיהיה מותר אם יהיה פיקוח נפש, ותירץ שהרמב"ן בתשובתו(-אין זה אלא הרשב"א אלא הם מיוחסות לרמב"ן) הלך רק לפי טעמו שלו(הרמב"ן) שנגיעה היא מדרבנן ולכן אין כאן אביזרא דגילוי עריות ומותר כשיהיה פיקוח נפש(הגר"א בסימן כ בשו"ע סימן קצה סעיף טז-יז הסביר שדעתו היא שכל לאו המשוייך ל3 החמורות יהיה ביהרג ואל יעבור, ולכן פה בדרבנן אינו ביהרג ואל יעבור. מה שמביא ראיה לפירושנו שדיבור מאחורי הגדר הכוונה ב"ייחוד" האיש עם האשה שכן זהו איסור דאורייתא ולא דרבנן וכל מה שאסרו בגמרא ביהרג ואל יעבור זה איסור דאורייתא) וסיים בצריך עיון. אך אם נסביר כדפירושנו לעיל מובן למה בפיקוח נפש במקרה הנ"ל(רופא ואשתו נידה) יהיה מותר. וגם לא יהיה צריך עיון, שכן זה גם לדעת הרמב"ם שנגיעה היא איסור דאורייתא שכן אין כאן אביזרא דגילוי עריות. וגם זה התשובות המיוחסות לרמב"ן ואינם אלא תשובת הרשב"א ולכן תירוץ הבית יוסף שהרמב"ן הלך לפי טעמו שלו, אינו, שכן זה הרשב"א.
בבית יוסף סימן קצה דיבור המתחיל "וכתב עוד"  הביא תשובה מתשובות הרשב"א המיוחסות לרמב"ן כנראה משום שהרא"ש הרי"ף ועוד רק ציטטו את הגמרא ועל כן אין סמך מובהק לפסוק מדבריהם. כתב הבית יוסף שמשמע קצת מדבריו(התשובה לעיל) שיהיה מותר אם יהיה פיקוח נפש, ותירץ שהרמב"ן בתשובתו(-אין זה אלא הרשב"א אלא הם מיוחסות לרמב"ן) הלך רק לפי טעמו שלו(הרמב"ן) שנגיעה היא מדרבנן ולכן אין כאן אביזרא דגילוי עריות ומותר כשיהיה פיקוח נפש(הגר"א בסימן כ בשו"ע סימן קצה סעיף טז-יז הסביר שדעתו היא שכל לאו המשוייך ל3 החמורות יהיה ביהרג ואל יעבור, ולכן פה בדרבנן אינו ביהרג ואל יעבור. מה שמביא ראיה לפירושנו שדיבור מאחורי הגדר הכוונה ב"ייחוד" האיש עם האשה שכן זהו איסור דאורייתא ולא דרבנן וכל מה שאסרו בגמרא ביהרג ואל יעבור זה איסור דאורייתא) וסיים בצריך עיון. אך אם נסביר כדפירושנו לעיל מובן למה בפיקוח נפש במקרה הנ"ל(רופא ואשתו נידה) יהיה מותר. וגם לא יהיה צריך עיון, שכן זה גם לדעת הרמב"ם שנגיעה היא איסור דאורייתא שכן אין כאן אביזרא דגילוי עריות. וגם זה התשובות המיוחסות לרמב"ן ואינם אלא תשובת הרשב"א ולכן תירוץ הבית יוסף שהרמב"ן הלך לפי טעמו שלו, אינו, שכן זה הרשב"א.