הבדלים בין גרסאות בדף "טיוטה:זה חסר וזה לא נהנה"

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
 
(2 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות)
שורה 28: שורה 28:
 
'''הרי"ף''' כתב, שהדר בחצר חבירו העומדת להשכרה - חייב אפילו אם לא נהנה מכך - כיוון שחסרו ממון.
 
'''הרי"ף''' כתב, שהדר בחצר חבירו העומדת להשכרה - חייב אפילו אם לא נהנה מכך - כיוון שחסרו ממון.
  
וביאר ה'''רא"ש''', שלפי הרי"ף אין זה גרמא בעלמא כמו מגרש חבירו מביתו ולא דר בו, שפטור כי לא נהנה, כיוון שכאן הוא השתמש במה שחיסר מחבירו, ואף על פי שהיה יכול להשיג שימוש זה על ידי דבר אחר, ולא הרוויח על ידי זה - חייב, כיוון ש"אכל מה שחבירו נפסד".  
+
==== ביאור הרא"ש והרא"ה ====
 +
 
 +
ה'''רא"ש''', שלפי הרי"ף אין זה גרמא בעלמא כמו מגרש חבירו מביתו ולא דר בו, שפטור כי לא נהנה, כיוון שכאן הוא השתמש במה שחיסר מחבירו, ואף על פי שהיה יכול להשיג שימוש זה על ידי דבר אחר, ולא הרוויח על ידי זה - חייב, כיוון ש"אכל מה שחבירו נפסד".  
  
 
וכן כתב ה'''נימוקי יוסף''' (דף ט. בדפי הרי"ף ד"ה וחצר דקיימא לאגרא) בשם ה'''רא"ה''', שהדר בחצר חבירו וחיסרו, חייב עף על פי שלא נהנה. אך אם לא דר בה - אלא סגרה ולא נתן לו להיכנס - פטור.
 
וכן כתב ה'''נימוקי יוסף''' (דף ט. בדפי הרי"ף ד"ה וחצר דקיימא לאגרא) בשם ה'''רא"ה''', שהדר בחצר חבירו וחיסרו, חייב עף על פי שלא נהנה. אך אם לא דר בה - אלא סגרה ולא נתן לו להיכנס - פטור.
  
וביאר '''ר' שמעון שאקפ''' (ב"ק סימן י"ט), שסברת ה'''רא"ה''' לחלק בין דר בבית ללא דר בבית, היא, שרק על ידי שימוש ברכוש חבירו האדם נחשב מזיק, ולכן דווקא אם דר בבית הוא הזיק בפועל את ביתו כיוון שהשתמש בו, וחייב. אבל אם לא דר בבית, הוא רק גרם לו שלא יוכל לגור בבית ולא עשה זאת בפועל ופטור.  
+
וביאר '''ר' שמעון שאקפ''' (ב"ק סימן י"ט), שסברת ה'''רא"ה''' לחלק בין דר בבית ללא דר בבית, היא, שרק על ידי שגר בבית האדם נחשב מזיק, כיוון שהבית מייצר מגורים כמו שעץ מייצר פירות, וכשגר בבית מזיק את המגורים - הפירות, וזה היזק וחיסרון שלם, אך אם לא גר - רק גרם להפסד הדיורים, אך לא השתמש בהם.
 +
 
 +
'''ר' שמואל רוזובסקי''' כתב (חידושי ר' שמאול סימן י"ח) בדומה לכך, אך כתב שחיובו של הדר בבית הוא מדין גזילה, שגזל את ההשתמשות בבית.
  
 
==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==
 
==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==

גרסה אחרונה מ־09:17, 12 בינואר 2020

מקורות
משנה:
בבלי: בבא קמא כ א - כא א
ירושלמי:
רמב"ם: גזילה ואבידה ג ט
שלחן ערוך: חושן משפט שסג ו-י

סוגיה זו עוסקת בפטור מתשלומים במקרה שאדם גרם לחבירו הפסד ממון, אך לא נהנה מכך (כגון שנעל את ביתו ולא נתן לו להיכנס, וגרם לו להפסיד ממון על ידי זה), או בלשון הראשונים - "זה לא נהנה וזה חסר".

הצגת הסוגיה[עריכת קוד מקור]

הגמרא (ב"ק כ א) מציגה את ספיקו של רב חסדא: האם אדם שדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך לשלם לו או לא?

הגמרא מבררת באיזה מצב מדובר: אם מדובר שבעל החצר לא הפסיד (כיוון שלא עשה שום שימוש בחצר, ואינה עומדת להשכרה), והדר בחצר לא נהנה (כיוון שיש לו מקום אחר לגור בו - רש"י ד"ה ה"ג אי נימא) - פשיטא שפטור, כיווון שזה (הדר) לא נהנה, וזה (בעל החצר) לא חסר! ואם מדובר שבעל החצר הפסיד (כיוון שהחצר עומדת להשכרה, וכאנשים רואים שמישהו גר בחצר, לא פונים לבעל החצר בשביל לשכור את החצר - תוספות ד"ה זה נהנה), והדר בחצר נהנה (כיוון שאם לא היה גר שם - היה צריך לשכור חצר אחרת) - פשיטא שחייב לשלם, כיוון שזה נהנה וזה חסר! ולכן אומרת הגמרא שהספק של רב חסדא היה במקרה שזה נהנה וזה לא חסר - כגון שבעל החצר לא הפסיד, אך הדר בחצר כן נהנה, והספק הוא האם חייב כיוון שנהנה, או שפטור כיוון שבעל החצר לא הפסיד. הגמרא לא דנה באפשרות הרביעית שהיא שזה לא נהנה וזה חסר - שהדר בחצר לא מרוויח, אך בעל החצר הפסיד. ונחלקו הראשונים מה יהיה הדין במקרה זה.

הדיון בראשונים[עריכת קוד מקור]

שיטת התוספות[עריכת קוד מקור]

תוספות (ד"ה זה אין נהנה) כותבים, שגם במקרה הרביעי שבו הדר בחצר לא מרוויח, ובעל החצר מפסיד, הגמרא יכלה להגיד שפשיטא שפטור, ואפילו גירשו מביתו ונעל את הדלת בפניו פטור - כיוו שלא נהנה, ומה שחיסרו וגרם לו הפסד - זה לא סיבה לחייב כיוון זו גרמא בעלמא.

השלטי גיבורים (ד"ה ובפירוש) הבין בפשטות בדברי תוספות, שאפילו אם דר בביתו לאחר שגירשו מביתו ונעל את הדלת - פטור כיוון שלא נהנה. וכן כתב הטור (סימן שסג).

הפני יהושע (ד"ה בתוספות) הקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!

ותירץ הפני יהושע, שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו. והביא סיוע לדבריו מדברי הגמרא בהמשך (ב"ק כ ב), שאין להוכיח שזה נהנה וזה לא חסר חייב מדברי רבי יהודה שהבית והעליה של שנים שנפלו, ובנה בעל העליה את הבית ודר בתוכו - צריך לשלם דמי שכירות לבעל הבית, כיוון שמדובר בבית חדש, וחייב משום שמשחיר את הקירות כשגר בו. ומשמע - שמשלם את כל דמי השכירות אף על פי שההפסד מהשחרת הקירות קטן יותר מדמי השכירות. ומוכח שכיוון שנהנה - חייב, ובגלל השחרת הקירות - אין כאן משום מידת סדום משום שבעל הבית הוזק במקצת. וכן משמע בדברי התוספות בהמשך (ב"ק כא א ד"ה ויהבי להו ליתמי), שכתבו ש"חייב לשלם מה שנהנה אף על פי שלא חיסר כל כך".

הדרכי דוד (ד"ה שם תוס' ד"ה זה אין נהנה) כתב בדומה לכך, שאמנם המחייב העיקרי הוא ההנאה בלבד, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. ובמקום שאין הנאה - ברור שפטור. והסתפקה הגמרא האם כשלא חיסר ממון לחבירו בהנאתו - פטור משום שכשלא נחסר חבירו בהנאתו - כאילו נהנה מן ההפקר ופטור, או לאו.

הקהילות יעקב (ב"ק סימן י"ח) תירץ, שלפי תוספות הנאה לבד או חיסרון לבד לא יכולים לחייב, אך צירוף של הנאת המזיק וחיסרון הניזק גורמים לחייבו. הפני יהושע כתב שדוחק לתרץ כך ולכן תירץ כדלעיל.

שיטת הרי"ף[עריכת קוד מקור]

הרי"ף כתב, שהדר בחצר חבירו העומדת להשכרה - חייב אפילו אם לא נהנה מכך - כיוון שחסרו ממון.

ביאור הרא"ש והרא"ה[עריכת קוד מקור]

הרא"ש, שלפי הרי"ף אין זה גרמא בעלמא כמו מגרש חבירו מביתו ולא דר בו, שפטור כי לא נהנה, כיוון שכאן הוא השתמש במה שחיסר מחבירו, ואף על פי שהיה יכול להשיג שימוש זה על ידי דבר אחר, ולא הרוויח על ידי זה - חייב, כיוון ש"אכל מה שחבירו נפסד".

וכן כתב הנימוקי יוסף (דף ט. בדפי הרי"ף ד"ה וחצר דקיימא לאגרא) בשם הרא"ה, שהדר בחצר חבירו וחיסרו, חייב עף על פי שלא נהנה. אך אם לא דר בה - אלא סגרה ולא נתן לו להיכנס - פטור.

וביאר ר' שמעון שאקפ (ב"ק סימן י"ט), שסברת הרא"ה לחלק בין דר בבית ללא דר בבית, היא, שרק על ידי שגר בבית האדם נחשב מזיק, כיוון שהבית מייצר מגורים כמו שעץ מייצר פירות, וכשגר בבית מזיק את המגורים - הפירות, וזה היזק וחיסרון שלם, אך אם לא גר - רק גרם להפסד הדיורים, אך לא השתמש בהם.

ר' שמואל רוזובסקי כתב (חידושי ר' שמאול סימן י"ח) בדומה לכך, אך כתב שחיובו של הדר בבית הוא מדין גזילה, שגזל את ההשתמשות בבית.

שיעורים, מאמרים וכתבי עת[עריכת קוד מקור]