הבדלים בין גרסאות בדף "חפיפה קודם טבילה"
| שורה 1: | שורה 1: | ||
הסוגיא עוסקת בהצמדת חפיפה לטבילה, באלו אופנים החפיפה אכן צמודה, ובאלו אופנים מפאת אילוצים נרחיק את החפיפה מהטבילה ומה הגבול בזה.{{מקורות|משנה|בבלי נידה סז:-סח. |ירושלמי|רמב"ם הלכות מקוואות פרק ב הלכה טז|שלחן ערוך יורה דעה סימן קצט סעיף ג-ד}} | |||
{{מקורות|משנה|בבלי נידה סז:-סח. |ירושלמי|רמב"ם הלכות מקוואות פרק ב הלכה טז|שלחן ערוך יורה דעה סימן קצט סעיף ג-ד}} | '''סמיכות לטבילה או חפיפה בנחת''' | ||
מקור הסוגיא בשתי סוגיות בגמרא בנידה: הסוגיא הראשונה (סז:) עוסקת במרחק המקסימלי בין חפיפה לטבילה, ומביאה דעת רב הונא הסובר שניתן להרחיק עד שלושה ימים בינהם. הוא לומד זה מהרחקת החפיפה מהטבילה כאשר חלים שני ימים ראש השנה אחר השבת, שנמצא שיש שלושה ימים שמפסיקים בין החפיפה לטבילה, ואעפ"כ הטבילה כשירה. רב חסדא אומר שדווקא במקום שיש צורך הותר, אך בסתם אינו מותר להפסיק בין החפיפה לטבילה, אע"פ שיש זמנים שהותר. רב יימר עקרונית מסכים עם רב חסדא אך אומר שבמרחק של שלושה ימים הוא גדול, ולכן אין להפסיק בהפסקה כזו בין חפיפה לטבילה, ויש לחפוף בליל הטבילה, ורק במקום שבפחות מג' ימים ניתן להרחיק בין טבילה לחפיפה. סוף הסוגיה היא שמרימר פוסק להלכה כרב חסדא ועפ"י רב יימר. | מקור הסוגיא בשתי סוגיות בגמרא בנידה: הסוגיא הראשונה (סז:) עוסקת במרחק המקסימלי בין חפיפה לטבילה, ומביאה דעת רב הונא הסובר שניתן להרחיק עד שלושה ימים בינהם. הוא לומד זה מהרחקת החפיפה מהטבילה כאשר חלים שני ימים ראש השנה אחר השבת, שנמצא שיש שלושה ימים שמפסיקים בין החפיפה לטבילה, ואעפ"כ הטבילה כשירה. רב חסדא אומר שדווקא במקום שיש צורך הותר, אך בסתם אינו מותר להפסיק בין החפיפה לטבילה, אע"פ שיש זמנים שהותר. רב יימר עקרונית מסכים עם רב חסדא אך אומר שבמרחק של שלושה ימים הוא גדול, ולכן אין להפסיק בהפסקה כזו בין חפיפה לטבילה, ויש לחפוף בליל הטבילה, ורק במקום שבפחות מג' ימים ניתן להרחיק בין טבילה לחפיפה. סוף הסוגיה היא שמרימר פוסק להלכה כרב חסדא ועפ"י רב יימר. | ||
הסוגיא השנייה מופיעה מיד לאחריה: (סח.) בה מובאות שני פסקי אמוראים סותרים, שנפסקים להלכה: פסק אחד אומר שאשה תחפוף [בלשון הגמרא תחוף ובזה נשתמש] ביום ותטבול בלילה. והשני אומר שאשה תחוף גם כן בלילה. [[נידה סח.|והגמרא]] מיישבת שההבדל בין הפסקים הוא שזה נאמר במקום שאפשר וזה נאמר במקום שאי אפשר. | הסוגיא השנייה מופיעה מיד לאחריה: (סח.) בה מובאות שני פסקי אמוראים סותרים, שנפסקים להלכה: פסק אחד אומר שאשה תחפוף [בלשון הגמרא תחוף ובזה נשתמש] ביום ותטבול בלילה. והשני אומר שאשה תחוף גם כן בלילה. [[נידה סח.|והגמרא]] מיישבת שההבדל בין הפסקים הוא שזה נאמר במקום שאפשר וזה נאמר במקום שאי אפשר. | ||
מחלוקת בביאור הסוגיא בראשונים | מחלוקת בביאור הסוגיא בראשונים | ||
נחלקו הראשונים בביאור יישוב הסוגיא: כאן במקום שאפשר וכאן במקום שאי אפשר. '''רש"י''' ביאר שמקום שאפשר מוסב על טבילה ביום, שבמקום שהאשה יכולה לטבול, יש עדיפות שתטבול ביום. אך במקום שאי אפשר לחוף ביום, כמו טבילה במוצאי שבת ויום טוב, תחוף רק בלילה. '''תוספות''' מבארים שהסיבה שישנה עדיפות לחפוף ביום היא משום שבלילה היא מזדרזת הרבה, ושמא לא תחוף כמו שצריך, ע"כ טוב לכתחילה ביום. בהמשך הדברים מביא תוספות את פירוש השאילתות דרב אחאי (אחרי מות צו) לסוגיא. הוא מסביר הפוך מרש"י, הוא אומר שבמקום שאפשר על האשה לחוף דווקא בלילה, כדי שלא תהיה הפסקה בין החפיפה לטבילה, אך במקום שאי אפשר כמו לדוג' כשחל ליל טבילה בליל שבת או יום טוב, אז תחוף ביום שקודם הטבילה. או אפילו אם חל במוצאי שבת או מוצאי יום טוב, אז תחוף בערב שבת. | נחלקו הראשונים בביאור יישוב הסוגיא: כאן במקום שאפשר וכאן במקום שאי אפשר. '''רש"י''' ביאר שמקום שאפשר מוסב על טבילה ביום, שבמקום שהאשה יכולה לטבול, יש עדיפות שתטבול ביום. אך במקום שאי אפשר לחוף ביום, כמו טבילה במוצאי שבת ויום טוב, תחוף רק בלילה. '''תוספות''' מבארים שהסיבה שישנה עדיפות לחפוף ביום היא משום שבלילה היא מזדרזת הרבה, ושמא לא תחוף כמו שצריך, ע"כ טוב לכתחילה ביום. בהמשך הדברים מביא תוספות את פירוש השאילתות דרב אחאי (אחרי מות צו) לסוגיא. הוא מסביר הפוך מרש"י, הוא אומר שבמקום שאפשר על האשה לחוף דווקא בלילה, כדי שלא תהיה הפסקה בין החפיפה לטבילה, אך במקום שאי אפשר כמו לדוג' כשחל ליל טבילה בליל שבת או יום טוב, אז תחוף ביום שקודם הטבילה. או אפילו אם חל במוצאי שבת או מוצאי יום טוב, אז תחוף בערב שבת. [כדעת השאילתות סוברים גם הרשב"א בתה"ב, הרמב"ם בפ"ב ממקוואות, הר"ן בפ"ב דשבועות, ודעת הרי"ף אליבא דהר"ן] | ||
תוספות מבאר שלפי רש"י הביאור בפסיקה כרב חסדא ע"פ רב יימר הוא במציאות שחל יו"ט במוצאי שבת, שזו המציאות היחידה שהכרחי שתטבול קודם, בשישי, שהרי בזמנים האחרים כמו מוצ"ש בחול חופפת בלילה. לעומת זאת לפי השאילתות הביאור הוא בדיוק כפי שהגמרא מתרצת, שהרי אם חל יו"ט במוצאי שבת, וא"א לחפוף אזי חופפת קודם. | |||
[יש לציין שדעת '''הרא"ש''' ברש"י וכן דעת '''רבינו ירוחם''' שבמקום שהחפיפה איננה צמודה לטבילה כגון חל יו"ט במוצאי שבת, דוחים את הטבילה אומנם '''הב"ח''' כתב שהטור לא נקט כדעת הרא"ש ברש"י, כיוון שהשאילתות ור"ת סוברים שאין לדחות את הטבילה, אע"פ שהחפיפה איננה סמוכה, ועוד שהתוס' חולק על הרא"ש בביאור דברי רש"י. וכתב הב"ח כך נהגו הנשים משנים קדמוניות ומנהג ישראל תורה היא]. | |||
== '''מנהג הנשים''' == | |||
'''הטור''' (יו"ד קצט) מביא את דברי אביו '''הרא"ש''' [וכן דעת המרדכי בשבועות בשם ספר התרומה, סמ"ג ותוס'] שנוהגות הנשים לחוף מבעוד יום וגומרות בחשיכה, ואח"כ טובלות, כיוון שגם השאילתות מודה לרש"י שניתן לחפוף ביום, אם בפועל מסמיכה את החפיפה לטבילה [ב"י]. ועוד מהדרות הנשים שלוקחות מסרק למקווה כדי להמשיך את החפיפה במקווה, ונמצא שהיא סמוכה ממש. ועוד כותב בעניין חל ליל טבילה במוצאי שבת, שמנהג יפה הוא לטבול בשישי וגם במוצאי שבת. ובכל אופן גם בזמנים אחרים שאינה יכולה לחפוף בליל הטבילה, מקדימה את החפיפה לזמן מתאים, ותטבול בזמנה. שני מנהגים אלו הובאו להלכה '''בשו"ע''' [קצט- ג] וכתב '''הרמ"א''' שם שבמקום שצריכה לחוף בלילה תחוף בלילה אך תקפיד לעשות זאת בנחת. | |||
ביחס לטבילה במוצאי שבת, שלא היה אפשר לחוף בשבת, חופפת בלילה. אומר | |||
== ראו גם == | == ראו גם == | ||
גרסה מ־01:26, 15 בפברואר 2018
הסוגיא עוסקת בהצמדת חפיפה לטבילה, באלו אופנים החפיפה אכן צמודה, ובאלו אופנים מפאת אילוצים נרחיק את החפיפה מהטבילה ומה הגבול בזה.
| משנה: | משנה |
| בבלי: | בבלי נידה סז:-סח. |
| ירושלמי: | ירושלמי |
| רמב"ם: | רמב"ם הלכות מקוואות פרק ב הלכה טז |
| שולחן ערוך: | שלחן ערוך יורה דעה סימן קצט סעיף ג-ד |
סמיכות לטבילה או חפיפה בנחת
מקור הסוגיא בשתי סוגיות בגמרא בנידה: הסוגיא הראשונה (סז:) עוסקת במרחק המקסימלי בין חפיפה לטבילה, ומביאה דעת רב הונא הסובר שניתן להרחיק עד שלושה ימים בינהם. הוא לומד זה מהרחקת החפיפה מהטבילה כאשר חלים שני ימים ראש השנה אחר השבת, שנמצא שיש שלושה ימים שמפסיקים בין החפיפה לטבילה, ואעפ"כ הטבילה כשירה. רב חסדא אומר שדווקא במקום שיש צורך הותר, אך בסתם אינו מותר להפסיק בין החפיפה לטבילה, אע"פ שיש זמנים שהותר. רב יימר עקרונית מסכים עם רב חסדא אך אומר שבמרחק של שלושה ימים הוא גדול, ולכן אין להפסיק בהפסקה כזו בין חפיפה לטבילה, ויש לחפוף בליל הטבילה, ורק במקום שבפחות מג' ימים ניתן להרחיק בין טבילה לחפיפה. סוף הסוגיה היא שמרימר פוסק להלכה כרב חסדא ועפ"י רב יימר.
הסוגיא השנייה מופיעה מיד לאחריה: (סח.) בה מובאות שני פסקי אמוראים סותרים, שנפסקים להלכה: פסק אחד אומר שאשה תחפוף [בלשון הגמרא תחוף ובזה נשתמש] ביום ותטבול בלילה. והשני אומר שאשה תחוף גם כן בלילה. והגמרא מיישבת שההבדל בין הפסקים הוא שזה נאמר במקום שאפשר וזה נאמר במקום שאי אפשר. מחלוקת בביאור הסוגיא בראשונים נחלקו הראשונים בביאור יישוב הסוגיא: כאן במקום שאפשר וכאן במקום שאי אפשר. רש"י ביאר שמקום שאפשר מוסב על טבילה ביום, שבמקום שהאשה יכולה לטבול, יש עדיפות שתטבול ביום. אך במקום שאי אפשר לחוף ביום, כמו טבילה במוצאי שבת ויום טוב, תחוף רק בלילה. תוספות מבארים שהסיבה שישנה עדיפות לחפוף ביום היא משום שבלילה היא מזדרזת הרבה, ושמא לא תחוף כמו שצריך, ע"כ טוב לכתחילה ביום. בהמשך הדברים מביא תוספות את פירוש השאילתות דרב אחאי (אחרי מות צו) לסוגיא. הוא מסביר הפוך מרש"י, הוא אומר שבמקום שאפשר על האשה לחוף דווקא בלילה, כדי שלא תהיה הפסקה בין החפיפה לטבילה, אך במקום שאי אפשר כמו לדוג' כשחל ליל טבילה בליל שבת או יום טוב, אז תחוף ביום שקודם הטבילה. או אפילו אם חל במוצאי שבת או מוצאי יום טוב, אז תחוף בערב שבת. [כדעת השאילתות סוברים גם הרשב"א בתה"ב, הרמב"ם בפ"ב ממקוואות, הר"ן בפ"ב דשבועות, ודעת הרי"ף אליבא דהר"ן]
תוספות מבאר שלפי רש"י הביאור בפסיקה כרב חסדא ע"פ רב יימר הוא במציאות שחל יו"ט במוצאי שבת, שזו המציאות היחידה שהכרחי שתטבול קודם, בשישי, שהרי בזמנים האחרים כמו מוצ"ש בחול חופפת בלילה. לעומת זאת לפי השאילתות הביאור הוא בדיוק כפי שהגמרא מתרצת, שהרי אם חל יו"ט במוצאי שבת, וא"א לחפוף אזי חופפת קודם.
[יש לציין שדעת הרא"ש ברש"י וכן דעת רבינו ירוחם שבמקום שהחפיפה איננה צמודה לטבילה כגון חל יו"ט במוצאי שבת, דוחים את הטבילה אומנם הב"ח כתב שהטור לא נקט כדעת הרא"ש ברש"י, כיוון שהשאילתות ור"ת סוברים שאין לדחות את הטבילה, אע"פ שהחפיפה איננה סמוכה, ועוד שהתוס' חולק על הרא"ש בביאור דברי רש"י. וכתב הב"ח כך נהגו הנשים משנים קדמוניות ומנהג ישראל תורה היא].
מנהג הנשים
הטור (יו"ד קצט) מביא את דברי אביו הרא"ש [וכן דעת המרדכי בשבועות בשם ספר התרומה, סמ"ג ותוס'] שנוהגות הנשים לחוף מבעוד יום וגומרות בחשיכה, ואח"כ טובלות, כיוון שגם השאילתות מודה לרש"י שניתן לחפוף ביום, אם בפועל מסמיכה את החפיפה לטבילה [ב"י]. ועוד מהדרות הנשים שלוקחות מסרק למקווה כדי להמשיך את החפיפה במקווה, ונמצא שהיא סמוכה ממש. ועוד כותב בעניין חל ליל טבילה במוצאי שבת, שמנהג יפה הוא לטבול בשישי וגם במוצאי שבת. ובכל אופן גם בזמנים אחרים שאינה יכולה לחפוף בליל הטבילה, מקדימה את החפיפה לזמן מתאים, ותטבול בזמנה. שני מנהגים אלו הובאו להלכה בשו"ע [קצט- ג] וכתב הרמ"א שם שבמקום שצריכה לחוף בלילה תחוף בלילה אך תקפיד לעשות זאת בנחת.
ביחס לטבילה במוצאי שבת, שלא היה אפשר לחוף בשבת, חופפת בלילה. אומר
ראו גם
- [סוגיה משיקה לסוגיה זו]
- [עוד סוגיה שקרובה לה בתוכן]
שיעורים, מאמרים וכתבי עת
- התוכן בקישור, באתר (שם האתר)