זמני שקיעת החמה בין השמשות וצאת הכוכבים

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מחלוקת התנאים והפוסקים בגדר זמן שקיעת החמה ובין השמשות, לענין מצוות הנוהגות ביום או בלילה והמסתעף.


מקורות
בבלי:שבת לד ב-לה ב

סוגיה דשבת

בגמרא (שבת לד ב) מובאת ברייתא האומרת שבין השמשות הוא מוגדר כזמן מסופק, ושלושה ספיקות יש בו - ספק כולו מן היום, ספק כולו מן הלילה, ספק חלקו מן היום וחלקו מן הלילה. לכן מטילים אותו לחומרא לשני הימים.

מחלוקת התנאים מתי הוא זמן בין השמשות

עוד מביאה הברייתא שם מחלוקת תנאים מתי מתחיל ונגמר זמן בין השמשות:

  • לדעת ר' יהודה - זמן בין השמשות נמשך משקיעת החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין. ונתן סימן לדבר - כל זמן שפני מזרח מאדימים, הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון - בין השמשות, ואם הכסיף העליון והשווה לתחתון - לילה. להלן נחלקו האמוראים בביאור דבריו.
  • דעת ר' נחמיה - זמן בין השמות הוא משקיעת החמה עד כדי שיהלך אדם חצי מיל.
  • לדעת ר' יוסי - בין השמשות הוא כהרף עין, כלומר מיד שהיום יוצא הלילה נכנס, ואין ביניהם אלא רגע קצר מאוד כשיעור קריצת עין ברפיון (רש"י).

בהמשך מסיקה הגמרא (לה א), שזמן בין השמשות של ר' יוסי מתחיל מיד אחר שנשלם זמן בין השמות של ר' יהודה, ולכן אומר רב יהודה בשם שמואל, שלפי רבי יוסי מותר לכהנים לטבול בזמן בין השמשות של ר' יהודה, כי לשיטתו זהו עדיין יום.

מחלוקת האמוראים בדעת ר' יהודה

הגמרא מביאה שנחלקו האמוראים בדעת ר' יהודה, לפי רבה הכסיף העליון ולא הכסיף התחתון זהו עדיין בין השמשות, וכשהכסיף העליון והשווה לתחתון זהו לילה. ואילו רב יוסף מסביר את דברי רב יהודה שכל זמן שפני מזרח מאדימים זהו עדיין יום, הכסיף התחתון ולא העליון זהו בין השמשות, הכסיף העליון והושווה לתחתון זהו לילה.
ובהמשך מתבאר עוד שיעור זמן זה במדוייק. לפי רבה שיעור בין השמשות הוא כדי הילוך שלושה רבעי מיל, ואילו לפי רב יוסף שיעור בין השמשות הוא שני-שלישי מיל, ויוצא שההבדל ביניהם הוא אחד חלקי שנים-עשר במיל[1].

הסתירה מהגמרא בפסחים

הגמרא (פסחים צד א) מביאה דברי ר' יהודה, שאומר שעוביו של רקיע (כלומר משך הזמן בין עלות השחר לנץ ובין השקיעה לצאת הכוכבים), הוא עשירית היום.
ר' יהודה מוכיח זאת מכך שאדם בינוני מהלך עשר פרסאות ליום, כלומר ארבעים מיל. ואילו מעלות השחר עד הנץ יש מהלך ארבעה מיל, וכן מהשקיעה עד צאת הכוכבים ארבעה מיל. נמצא עוביו של רקיע עשירית מהיום, שהרי ארבעה מיל הם עשירית מעשר פרסאות.

מבואר מתוך דברי ר' יהודה שהזמן שהזמן שבין השקיעה לבין צאת הכוכבים הוא כדי הילוך ארבעה מיל. דברים אלו עומדים בסתירה לכאורה לנאמר בשמו בגמרא בשבת הנ"ל, שזמן זה הוא כדי הילוך שלשת רבעי מיל או שני שלישי מיל.

התירוצים השונים

שיטת רבנו תם וסייעתו

רבנו תם בספר הישר (רכג) מסביר שהגמרא בשבת שאמרה שמשתשקע החמה מתחיל בין השמשות, אין הכוונה משעה שרוצה להיכנס ברקיע, אלא שכבר נכנסה ברקיע ועברה את עוביו, והוא עדיין כנגד חלון הרקיע, וכיון שעדיין לא עבר את חלונו, אין חושך גמור ועדיין אור השמש מטיל את זהרורו. ומוסיף רבנו תם חילוק לשוני, ש'שקיעת החמה' הכוונה לשעה שהיא מתחילה להיכנס ברקיע לשקוע, ואילו 'משתשקע החמה' הכוונה שנכנס כבר אלא שלא הגיע לאחורי הכיפה.
כן כתבו לתרץ בשמו גם התוספות (שבת לה א ד"ה תרי).

לשיטה זו הסכים הרמב"ן בתורת האדם (אבילות ישנה ד"ה וראיתי לרבנו תם), והוסיף שם שמשעה שהשמש מתחילה לשקוע עד בין השמשות (כדי הילוך שלוש מיל ורביע) הוא יום גמור, ויכול לעשותו כולו או מקצתו תוספת שבת, ובלבד שיוסיף משהו.
גם הרשב"א (שבת לד ב ד"ה אזדו) העתיק תירוץ ר"ת ולא דחאו, וכן הוא בר"ן (לד ב ד"ה איזהו) והריטב"א (לה א ד"ה והקשה ר"ת).
כן הזכירו עוד ראשונים כדבר פשוט, שצאת הכוכבים הוא ד' או ה' מיל, לאחר שקיעת החמה (הראשונה), וביניהם:

  • בספר העיטור (ג מילה נא ג) הביא דברי רבנו תם בשם ר' שמעון בן נתנאל, ולא חלק על דבריו.
  • המנהיג (חנוכה קמז),

תוספות רי"ד

שיטת הראב"ן

הראב"ן (שאלות ותשובות ב) הביא קושיה זו של ר"ת כדרך אגב, וכתב שמה שאמר ר' יהודה ג' חלקי מיל, זהו לשיטתו שהלילה הוא בהכסיף העליון, אבל אנן קיימא לן שהלילה הוא בצאת הכוכבים, והיינו ה' מיל אחר השקיעה.
כלומר לראב"ן אין קשר בין המושג לילה של ר' יהודה לבין צאת הכובים. שלר' יהודה הלילה הוא אחר ג' רבעי מיל, אבל אנן קיימא לן שלילה הוא בצאת הכוכבים, והיינו לאחר ג' מילים ורביע[2].

הרא"ם

מהר"ם אלשקר

בשו"ת מהר"ם אלשקר (צו) כתב שדברי רבנו תם אין להם שום מציאות אלא לדעת חכמי ישראל (פסחים צד ב), שסוברים שגלגל קבוע ומזלות חוזרים, והשמש עולה למעלה בלילה, ולכן צריכה ללכת לכל עובי הרקיע נוכח החלון.
אבל דעת שאר המפרשים והמחברים, שהם הגאונים והרמב"ם (מורה נבוכים ב ח), כותבים שהמציאות היא כחכמי אומות העולם ששגלגל חוזר ומזלות קבועים, ושהחמה מהלכת בלילה תחת הארץ. ובאמת אין אלא שקיעה אחת, כשהשמש נעלמת מן האופק, ומרגע זה עד צאת הכוכבים ישנם ג' רבעי מיל, וזהו שיעור בין השמשות.
לגבי הקושיה ממסכת פסחים שמשמע שמשקיעה עד צאת הכוכבים ישנן ד' או ה' מיל, כתב מהר"ם אלשקר בשם רב שרירא גאון ורב האי גאון, שאין הלכה כהך ברייתא דר' יהודה כי אין עובי הרקיע ד' מילין, כי חכמי ישראל הודו לחכמי אומות העולם, ולכן לא היה לא לרבנו תם לפסוק דבר זה להלכה.
והביא גם מדברי ר' אברהם בן הרמב"ם שכתב במפורש שבין השמשות מתחיל מיד שתערוב השמש עד שייראו ג' כוכבים בינונים. וכתב שכל המחברים שסתמו ולא הזכירו שני שקיעות, גם הם לא סבירא להו כחידושו של רבנו תם. גם הקשה על הדיוק של רבנו תם במחלק בין 'שקיעת החמה' ל'משתשקע החמה' שאדרבה משתשקע משמע שתתחיל לשקוע ולא ששקעה כבר.
ובסוף דבריו כותב שאם היו הגאונים סוברים כרבנו תם ודאי היה להם לבאר דבר בסיסי כזה, כי ודאי לא נעלמה מעינם קושיה זו, ולא יכולים היו להעלים עין מחילוק כל כך משמעותי בין השקיעות בדבר שנוגע למעשה יום יום. ובלל קושיה זו מר' יהודה על ר' יהודה אינה כל כך חמורה שיש לחדש מחמתה דברים כאלו, שהרי מצאנו כעין קושיות אלו בש"ס ומתרצים כגון 'הדר ביה מההיא' וכד'.

תירוצים מהאחרונים

הערות שוליים

  1. ^ 3/4 שווה ל-9/12, ואילו 2/3 שווה ל-8/12. נמצא ששיעורו של רב יוסף קצר משיעורו של רבה ב-1/12.
  2. ^ הבית חדש (רסא ב) כתב בדעת הראב"ן שהלילה מתחיל ג' רבעי מיל אחר השקיעה. ואולי כוונתו שזוהי דעת ר' יהודה.