הבדלים בין גרסאות בדף "זמני שקיעת החמה בין השמשות וצאת הכוכבים"

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 29: שורה 29:


== תירוצי הראשונים ==
== תירוצי הראשונים ==
=== שיטת רבנו תם וסייעתו ===
'''רבנו תם''' בספר הישר (רכג) מפרש שהגמרא בשבת שאמרה שמשתשקע החמה מתחיל בין השמשות, אין הכוונה משעה שרוצה להיכנס ברקיע, אלא שכבר נכנסה ברקיע ועברה את עוביו, והוא עדיין כנגד חלון הרקיע, וכיון שעדיין לא עבר את חלונו, אין חושך גמור ועדיין אור השמש מטיל את זהרורו. ומוסיף רבנו תם חילוק לשוני, ש'שקיעת החמה' הכוונה לשעה שהיא מתחילה להיכנס ברקיע לשקוע, ואילו 'משתשקע החמה' הכוונה שנכנס כבר אלא שלא הגיע לאחורי הכיפה.


לשיטה זו הסכים ה'''רמב"ן''' בתורת האדם {{היברובוקס|41324|134|אבילות ישנה ד"ה וראיתי לרבנו תם}}
== הערות שוליים ==
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}

גרסה מ־12:01, 16 באוגוסט 2018

מחלוקת התנאים והפוסקים בגדר זמן שקיעת החמה ובין השמשות, לענין מצוות הנוהגות ביום או בלילה והמסתעף.


מקורות
בבלי:שבת לד ב-לה ב

סוגיה דשבת

בגמרא (שבת לד ב ) מובאת ברייתא האומרת שבין השמשות הוא מוגדר כזמן מסופק, ושלושה ספיקות יש בו - ספק כולו מן היום, ספק כולו מן הלילה, ספק חלקו מן היום וחלקו מן הלילה. לכן מטילים אותו לחומרא לשני הימים.

מחלוקת התנאים מתי הוא זמן בין השמשות

עוד מביאה הברייתא שם מחלוקת תנאים מתי מתחיל ונגמר זמן בין השמשות:

  • לדעת ר' יהודה - זמן בין השמשות נמשך משקיעת החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין. ונתן סימן לדבר - כל זמן שפני מזרח מאדימים, הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון - בין השמשות, ואם הכסיף העליון והשווה לתחתון - לילה. להלן נחלקו האמוראים בביאור דבריו.
  • דעת ר' נחמיה - זמן בין השמות הוא משקיעת החמה עד כדי שיהלך אדם חצי מיל.
  • לדעת ר' יוסי - בין השמשות הוא כהרף עין, כלומר מיד שהיום יוצא הלילה נכנס, ואין ביניהם אלא רגע קצר מאוד כשיעור קריצת עין ברפיון (רש"י).

בהמשך מסיקה הגמרא (לה א), שזמן בין השמשות של ר' יוסי מתחיל מיד אחר שנשלם זמן בין השמות של ר' יהודה, ולכן אומר רב יהודה בשם שמואל, שלפי רבי יוסי מותר לכהנים לטבול בזמן בין השמשות של ר' יהודה, כי לשיטתו זהו עדיין יום.

מחלוקת האמוראים בדעת ר' יהודה

הגמרא מביאה שנחלקו האמוראים בדעת ר' יהודה, לפי רבה הכסיף העליון ולא הכסיף התחתון זהו עדיין בין השמשות, וכשהכסיף העליון והשווה לתחתון זהו לילה. ואילו רב יוסף מסביר את דברי רב יהודה שכל זמן שפני מזרח מאדימים זהו עדיין יום, הכסיף התחתון ולא העליון זהו בין השמשות, הכסיף העליון והושווה לתחתון זהו לילה.
ובהמשך מתבאר עוד שיעור זמן זה במדוייק. לפי רבה שיעור בין השמשות הוא כדי הילוך שלושה רבעי מיל, ואילו לפי רב יוסף שיעור בין השמשות הוא שני-שלישי מיל, ויוצא שההבדל ביניהם הוא אחד חלקי שנים-עשר במיל[1].

אביי ורבא

הגמרא מביאה שני גירסאות למעשה שהיה עם אביי ורבא.
לפי הגירסה הראשונה ראה אביי את רבא בערב שבת מביט למערב, ושאל אותו, שהרי שנינו ש'פני מזרח מאדימין', והשיב לו רבא שהכוונה הפנים המאדימים את המזרח, כלומר מפני החמה ששוקעת במערב, זהרורי החמה מאדימים את המזרח.
לפי גירסה שניה, רבא הוא שראה את אביי מסתכל כלפי מזרח, ואמר לו שאין הכוונה שפני המזרח מאדימים ממש, אלא לפנים המאדימים את המזרח.

הכרעת הגמרא

הגמרא (לה א) מכריעה שהלכה כר' יהודה לענין שבת, כלומר לחומרא יש להחמיר ולא לעשות מלאכה קודם זמן בין השמשות של ר' יהודה, ולא להמתין לביה"ש דר' יוסי. ואילו לענין תרומה הלכה כר 'יוסי, כלומר שלא יתחילו הכהנים לאכול תרומה אחר שטבלו והעריב שמשן, עד שיגיע זמן בין השמשות דר' יוסי.

הסתירה מהגמרא בפסחים

הגמרא (פסחים צד א) מביאה דברי ר' יהודה, שאומר שעוביו של רקיע (כלומר משך הזמן בין עלות השחר לנץ ובין השקיעה לצאת הכוכבים), הוא עשירית היום, ומוכיח זאת מכך שאדם בינוני מהלך עשר פרסאות ליום, כלומר ארבעים מיל. ואילו מעלות השחר עד הנץ יש מהלך ארבעה מיל, וכן מהשקיעה עד צאת הכוכבים ארבעה מיל. נמצא עוביו של רקיע עשירית מהיום, שהרי ארבעה מיל הם עשירית מעשר פרסאות.

מבואר מתוך דברי ר' יהודה שהזמן שבין השקיעה לבין צאת הכוכבים הוא כדי הילוך ארבעה מיל, ולכאורה זה סתירה לנאמר בשמו בגמרא בשבת שזמן זה הוא כדי הילוך שלשת רבעי מיל או שני שלישי מיל.

תירוצי הראשונים

שיטת רבנו תם וסייעתו

רבנו תם בספר הישר (רכג) מפרש שהגמרא בשבת שאמרה שמשתשקע החמה מתחיל בין השמשות, אין הכוונה משעה שרוצה להיכנס ברקיע, אלא שכבר נכנסה ברקיע ועברה את עוביו, והוא עדיין כנגד חלון הרקיע, וכיון שעדיין לא עבר את חלונו, אין חושך גמור ועדיין אור השמש מטיל את זהרורו. ומוסיף רבנו תם חילוק לשוני, ש'שקיעת החמה' הכוונה לשעה שהיא מתחילה להיכנס ברקיע לשקוע, ואילו 'משתשקע החמה' הכוונה שנכנס כבר אלא שלא הגיע לאחורי הכיפה.

לשיטה זו הסכים הרמב"ן בתורת האדם (אבילות ישנה ד"ה וראיתי לרבנו תם)

הערות שוליים

  1. ^ 3/4 שווה ל-9/12, ואילו 2/3 שווה ל-8/12. נמצא ששיעורו של רב יוסף קצר משיעורו של רבה ב-1/12.