זמני שקיעת החמה בין השמשות וצאת הכוכבים

מחלוקת התנאים והפוסקים בגדר זמן שקיעת החמה ובין השמשות, לענין מצוות הנוהגות ביום או בלילה והמסתעף.

מקורות
בבלי:	שבת לד ב-לה ב

סוגיה דשבת

בגמרא (שבת לד ב ) מובאת ברייתא האומרת שבין השמשות הוא מוגדר כזמן מסופק, ושלושה ספיקות יש בו - ספק כולו מן היום, ספק כולו מן הלילה, ספק חלקו מן היום וחלקו מן הלילה. לכן מטילים אותו לחומרא לשני הימים.

מחלוקת התנאים מתי הוא זמן בין השמשות

עוד מביאה הברייתא שם מחלוקת תנאים מתי מתחיל ונגמר זמן בין השמשות:

• לדעת ר' יהודה - זמן בין השמשות נמשך משקיעת החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין. ונתן סימן לדבר - כל זמן שפני מזרח מאדימים, הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון - בין השמשות, ואם הכסיף העליון והשווה לתחתון - לילה. להלן נחלקו האמוראים בביאור דבריו.
• דעת ר' נחמיה - זמן בין השמות הוא משקיעת החמה עד כדי שיהלך אדם חצי מיל.
• לדעת ר' יוסי - בין השמשות הוא כהרף עין, כלומר מיד שהיום יוצא הלילה נכנס, ואין ביניהם אלא רגע קצר מאוד כשיעור קריצת עין ברפיון (רש"י).

בהמשך מסיקה הגמרא (לה א), שזמן בין השמשות של ר' יוסי מתחיל מיד אחר שנשלם זמן בין השמות של ר' יהודה, ולכן אומר רב יהודה בשם שמואל, שלפי רבי יוסי מותר לכהנים לטבול בזמן בין השמשות של ר' יהודה, כי לשיטתו זהו עדיין יום.

מחלוקת האמוראים בדעת ר' יהודה

הגמרא מביאה שנחלקו האמוראים בדעת ר' יהודה, לפי רבה הכסיף העליון ולא הכסיף התחתון זהו עדיין בין השמשות, וכשהכסיף העליון והשווה לתחתון זהו לילה. ואילו רב יוסף מסביר את דברי רב יהודה שכל זמן שפני מזרח מאדימים זהו עדיין יום, הכסיף התחתון ולא העליון זהו בין השמשות, הכסיף העליון והושווה לתחתון זהו לילה.
ובהמשך מתבאר עוד שיעור זמן זה במדוייק. לפי רבה שיעור בין השמשות הוא כדי הילוך שלושה רבעי מיל, ואילו לפי רב יוסף שיעור בין השמשות הוא שני-שלישי מיל, ויוצא שההבדל ביניהם הוא אחד חלקי שנים-עשר במיל.

אביי ורבא

הגמרא מביאה שני גירסאות למעשה שהיה עם אביי ורבא.
לפי הגירסה הראשונה ראה אביי את רבא בערב שבת מביט למערב, ושאל אותו, שהרי שנינו ש'פני מזרח מאדימין', והשיב לו רבא שהכוונה הפנים המאדימים את המזרח, כלומר מפני החמה ששוקעת במערב, זהרורי החמה מאדימים את המזרח.
לפי גירסה שניה, רבא הוא שראה את אביי מסתכל כלפי מזרח, ואמר לו שאין הכוונה שפני המזרח מאדימים ממש, אלא לפנים המאדימים את המזרח.

הכרעת הגמרא

הגמרא (לה א) מכריעה שהלכה כר' יהודה לענין שבת, כלומר לחומרא יש להחמיר ולא לעשות מלאכה קודם זמן בין השמשות של ר' יהודה, ולא להמתין לביה"ש דר' יוסי. ואילו לענין תרומה הלכה כר 'יוסי, כלומר שלא יתחילו הכהנים לאכול תרומה אחר שטבלו והעריב שמשן, עד שיגיע זמן בין השמשות דר' יוסי.

סוגיה דפסחים

הגמרא (פסחים צד ב) כותבת