התקדשי לי במנה ונתן לה דינר

מקורות
בבלי:	קידושין ח א
רמב"ם:	אישות ז יז
שולחן ערוך:	אבן העזר כט ז

אדם שאמר לאשה 'התקדשי לי במנה' אבל לא נתן אלא רק חלק מהמנה, האם חלו הקידושין ובאילו תנאים.

סוגית הגמרא

הגמרא (קידושין ח א) מביאה דברי ר' אלעזר שאדם האומר לאשה בפני שני עדים 'התקדשי לי במנה', אבל בפועל נותן לה רק דינר, הדין הוא שהאשה מקודשת אך בתנאי שהאיש ישלים את המנה, לפי שכלל נקוט בידינו ש'כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי', ולכן גם כאן הוי כאילו אמר לה 'התקדשי לי מעכשיו על מנת שאשלים לך אחר כך מנה', ובכך שקיבלה את הדינר, הרי שהסכימה לתנאי ולקידושין.

לעומת מימרא זו, מביאה הגמרא ברייתא שבה כתוב, שאם אדם אמר לאשה 'התקדשי לי במנה' והיה מונה את המטבעות לתוך ידה, יכול כל אחד מהם, האיש או האשה, לחזור בו מן הקידושין, כל זמן שלא השלים ונתן לה את המנה במלואו.
ובסיפא של אותה ברייתא כתוב, שאם אמר לה 'התקדשי לי במנה זו', ונמצא שהמנה חסר דינר או דינר של נחושת, אינה מקודשת. אך אם היה אחד מן הדינרים דינר זהב אלא שהיה דינר רע, הרי זו מקודשת ויחליף את הדינר. הגמרא מבינה שהרישא של הברייתא סותרת את דברי ר' אלעזר, שהרי כתוב שכל עוד לא נתן לה את כל המנה, אם רצה לחזור בו הרשות בידו, הרי שאין הקידושין חלים עד שתקבל את כל המנה.

מתרצת הגמרא שהברייתא מדבר במקרה שונה קצת, שאמר לה לאשה 'התקדשי לי במנה זו', כלומר הוא רוצה לקדש אותה במטבעות המסויימות שבידו, וכיון שלא השלים ונתן לה הכל, הרי זה כמו שנתן לה מנה חסר דינר ולכן אין הקידושין חלים עדיין ויכול לחזור בו.
אלא שקשה לפי זה מה ההבדל בין הרישא בברייתא לסיפא, שהרי בסיפא כבר כתוב שאם אמר התקדשי לי במנה זו ונמצא חסר אינה מקודשת.
מתרצת הגמרא שהסיפא באמת באה לפרש את הרישא, ומוסיפה שכך גם מסתבר, שהרי אם הרישא מדברת באומר 'מנה' סתם, ואעפ"כ לא הוו קידושין, כל שכן הוא באומר 'מנה זו', ואין צורך לשנות זאת. אך הגמרא דוחה את הסיוע הזה, מפני שאם לא היתה הברייתא אומרת את הסיפא ב'מנה זו', היינו מבינים שהרישא איירי ב'מנה זו' ואילו האומר 'מנה' סתם, לא היה יכול לחזור בו והיו חלים הקידושין. לכן שנה התנא את הסיפא ב'מנה זו' כדי שנדע שהרישא איירי במנה סתם. בסוף הדברים, הגמרא מביאה דברי רב אשי שמחלק באופן אחר בין הברייתא לדברי ר' אלעזר, שהברייתא מדברת במונה והולך, כלומר שאינו נותן לה את כל המנה בבת אחת, אלא מטבע מטבע, ומ"מ דעתה על כל המנה לקבלו עכשיו, וכל זמן שלא קיבלתו במלואו לא גמרה בדעתה להתקדש. מה שאין כן באומר התקדשי לי במנה ונותן לה דינר, הרי היא רואה שיש לו רק דינר ומסכימה לקבלו, ולכן היא מקודשת בו בלבד, ובתנאי שישלים לאחר מכן.