9,772
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "הליכה בשבת לצורך דבר האסור"
אין תקציר עריכה
| שורה 10: | שורה 10: | ||
עוד מבואר במשנה שם, שאם החשיך באופן המותר, כלומר על מנת לשמור וכד', מותר לו אף להביא במוצאי שבת את הפירות מחוץ לתחום, מפני שההליכה היתה בהיתר. יוצא אם כן שכל דבר שאסור לעשותו בשבת, אסור להחשיך עליו, כלשון '''רש"י''' שם (קנ א ד"ה אין מחשיכין). | עוד מבואר במשנה שם, שאם החשיך באופן המותר, כלומר על מנת לשמור וכד', מותר לו אף להביא במוצאי שבת את הפירות מחוץ לתחום, מפני שההליכה היתה בהיתר. יוצא אם כן שכל דבר שאסור לעשותו בשבת, אסור להחשיך עליו, כלשון '''רש"י''' שם (קנ א ד"ה אין מחשיכין). | ||
===צרכי מצוה=== | |||
וב'''משנה''' מובא שאם מחשיך על התחום לצרכי מצוה, כגון לצרכי כלה או מת, מותר. | |||
===הבאת בהמה=== | |||
אמנם בענין ההליכה בשדהו על מנת לראות מה היא צריכה, אפשר שזהו איסור אחר. וכן משמע במדרשים שם שלומדים אותם ממלים שונות בפסוק. אמנם מהברייתא עצמה בעירובין שאומרת 'כיוצא בו לא יטייל אדם' משמע שהוא אותו איסור. | וב'''תוספתא''' (שבת יח ו) וב'''ברייתא''' (שבת קנא א) כתוב שאין מחשיכין על התחום להביא בהמה, אבל יכול לקרוא לה שתבוא בעצמה. וכתבו '''תוספות''' (קנא א ד"ה אין) שמדובר בבהמה שאינה יכולה לבוא בעצמה, אלא צריך לשאתה ולכן אפילו יש מחיצות אסור משום מוקצה. | ||
<BR/>עוד כתבו תוס' שם שיש ספרים שגורסים ''מחשיכין', והטעם שמותר לפי שאם היה מחיצות היה יכול להביאה, וכמ"ש הגמרא לגבי פירות תלושים. וגירסה זו היתה כנראה לפני ה'''רמב"ם''' (שבת כד ג) שכתב להיתרא. | |||
<BR/>וב'''שלחן ערוך''' הביא בסתם כדעת הרמב"ם שמותר להחשיך להביא בהמה, ובדעת יש אומרים הביא שאם אינה יכולה ללכת ברגליה אסור, וכדברי התוס'. והביא ה'''משנה ברורה''' (ד) הערת האחרונים שכולי עלמא מודים בזה, ומה שכתב מרן זה בשם יש אומרים הוא מפני שלא נמצא להדיא בעוד פוסק. | |||
===טיול בשדהו ועל פתח המדינה=== | |||
מקור נוסף לאיסור כעין זה של הליכה בשבת שנוי גם בברייתא המובאת ב'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=3&daf=38b&format=pdf (עירובין לח ב)] שלא לילך בתוך שדהו לראות מה היא צריכה, ושלא לטייל על פתח המדינה כדי | |||
שיכנס למרחץ מיד. | |||
==מהות האיסור== | |||
נראה לכאורה שהאיסור השנוי בברייתא בעירובין, לכל הפחות בענין ההליכה לפתח המדינה על מנת לרחוץ, הוא אותו איסור השנוי במשנה בשבת, שהוא איסור ההחשכה. וכן משמע ב'''תוספתא''' (שבת יח ה) שהביאה אותם בסמוך אחד לשני. וכן הוא ב'''מדרש רבה''' [מרגליות] (בהר לד טז), וב'''ילקוט שמעוני''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9758&st=&pgnum=121 (ישעיה תצו ד"ה אם תשיב)].<BR/> | |||
אמנם בענין ההליכה בשדהו על מנת לראות מה היא צריכה, אפשר שזהו איסור אחר. וכן משמע במדרשים שם שלומדים אותם ממלים שונות בפסוק. וראה [[#עיון בנכסיו כשאינו מינכרא מילתא|להלן]] שנראה שכן למד ה'חיי אדם'''. אמנם מהברייתא עצמה בעירובין שאומרת 'כיוצא בו לא יטייל אדם' משמע שהוא אותו איסור. | |||
===מעשה בחסיד=== | ===מעשה בחסיד=== | ||
וב'''גמרא''' בשבת שם הובא המעשה בחסיד שנפרצה לו פרצה בתוך שדהו ורצה לגדרה | וב'''גמרא''' בשבת שם הובא המעשה בחסיד שנפרצה לו פרצה בתוך שדהו ורצה לגדרה, וכשנזכר ששבת נמלך ולא גדרה ונעשה לו נס וכו'. ונראה שמעשהו של החסיד הוא כעין הברייתא בעירובין, שירד לכרמו לראות מה היא צריכה, שהרי לא כתוב שהחשיך אלא רק חשב על הפרצה לגודרה, וכן מפורש במדרש רבה ובילקוט שמעוני שם, שיצא לראות מה היא צריכה. וא"כ ממה שהגמרא הביאה מעשה זה על איסור ההחשכה, משמע שהאיסור לרדת לשדהו לראות מה היא צריכה, הוא אותו איסור כמו איסור ההחשכה. | ||
ולכאורה היה נראה לומר שהאיסור הוא במה שחשב עליה לגודרה, שהרי על זה הוא מיצר שם [בגירסת המדרשים] ואומר 'הואיל וחשבתי עליה לגודרה'. כן משמע ב'''פסיקתא''' (כג עשרת הדיברות תליתאה), וכן מתבאר מתוך ה'''חכמת שלמה''' וה'''מהרש"א''' בחידושי אגדות שם, שביארו שאף שבמחשבה אין איסור, שהרי קיי"ל שדיבור אסור והרהור מותר, מ"מ החמיר על עצמו ממידת חסידות. אבל מתוך המדרש רבה וילקו"ש שם משמע שעבר על איסור במה שהלך כדי לראות צרכי הכרם [ובאמת בבבלי הושמט פרט זה], וכעין הברייתא בעירובין, אלא שממידת חסידות שהיתה בו, לא גדר את הכרם גם בצאת השבת, שזו ודאי חומרא יתרה. | |||
לכן נראה שהאיסור הוא, בין בהחשכה ובין בהולך לראות צרכי שדהו, הצירוף של הליכה ומחשבה, שהליכה לבד אינה אסורה, וכן מחשבה לבד. אך כשהולך '''על מנת''' לראות עסקיו או לעסוק בהם בצאת השבת, זהו שאסור. | |||
==מקור האיסור== | ==מקור האיסור== | ||