יש לנו בקשה:

אנחנו לא עושים את זה הרבה. למען האמת אנחנו לא עושים את זה כמעט בכלל. אבל יש מספר ימים בשנה שאנחנו מציבים את המודעה הזו ומזמינים אותך לתרום.

אם כל מי שרואה את המודעה הזו יתרום תרומה חד-פעמית, אנחנו נוכל להחזיק מעמד לפחות שנה שלמה.
זה לא כל כך משנה הסכום שבאפשרותך לתת, כמו שחשובה עצם ההשתתפות שלך.


הבדלים בין גרסאות בדף "הליכה בשבת לצורך דבר האסור"

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(ממצוא חפצך)
שורה 5: שורה 5:
 
נאמר בפסוק (ישעיהו נח יג) "וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר", ולמדו מזה חז"ל שלא יתעסק אדם בצרכיו בשבת.
 
נאמר בפסוק (ישעיהו נח יג) "וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר", ולמדו מזה חז"ל שלא יתעסק אדם בצרכיו בשבת.
  
אחד הדברים שנאסרו מטעם זה, הוא ההליכה בשבת לצורך עשיית דבר במוצאי שבת. אמנם אם זהו דבר שמותר לעשותו גם בשבת, מותר אף ללכת לצורכו בשבת. כמבואר ב'''משנה''' (שבת כג ב) שאומרת שאסור להחשיך על התחום [ללכת בשבת לקראת השקיעה כדי לצאת מיד במוצאי שבת] כל מנת לשכור פועלים או להביא פירות מחוץ לתחום. אבל אם מחשיך על התחום כדי לשמור על הפירות, זה מותר, כיון שהשמירה מותרת אף בשבת. ועוד מבואר במשנה שם, שאם החשיך באופן המותר, מותר לו אף להביא במוצאי שבת את הפירות מחוץ לתחום, מפני שההליכה היתה בהיתר. מבואר מזה, שכל דבר שאסור לעשותו בשבת, אסור להחשיך עליו, כלשון '''רש"י''' שם (ד"ה אין מחשיכין).
+
===איסור החשכה על התחום===
 +
אחד הדברים שנאסרו מטעם זה, הוא ההליכה בשבת לצורך עשיית דבר במוצאי שבת. אמנם אם זהו דבר שמותר לעשותו גם בשבת, מותר אף ללכת לצורכו בשבת.<BR/>
 +
ומבואר כל זה ב'''משנה''' (שבת כג ב) שאומרת שאסור להחשיך על התחום [ללכת בשבת לקראת השקיעה כדי לצאת מיד במוצאי שבת] על מנת לשכור פועלים או להביא פירות מחוץ לתחום. אבל אם מחשיך על התחום כדי לשמור על הפירות, זה מותר, כיון שהשמירה מותרת אף בשבת. <BR/>
 +
עוד מבואר במשנה שם, שאם החשיך באופן המותר, כלומר על מנת לשמור וכד', מותר לו אף להביא במוצאי שבת את הפירות מחוץ לתחום, מפני שההליכה היתה בהיתר. יוצא אם כן שכל דבר שאסור לעשותו בשבת, אסור להחשיך עליו, כלשון '''רש"י''' שם (ד"ה אין מחשיכין).
  
דבר כעין זה שנוי גם בברייתא המובאת ב'''גמרא''' (עירובין לח ב) שאומרת שאין לאדם לילך לסוף שדהו לראות מה היא צריכה, וכן לא לטייל על פתח המדינה כדי שיכנס למרחץ מיד. ומבואר שם בגמרא שהאיסור הוא דווקא בדבר שמוכחא מילתא מתוך מעשיו שלצורך דבר האסור הוא עושה. וביאר '''רש"י''' (לט א ד"ה מוכחא) שטעם האיסור הוא משום 'מממצוא חפצך'.
+
איסור כעין זה שנוי גם בברייתא המובאת ב'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=3&daf=38b&format=pdf (עירובין לח ב)] שלא לטייל על פתח המדינה כדי שיכנס למרחץ מיד. וביאר '''רש"י''' שם [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=3&daf=39&format=pdf (לט א ד"ה מוכחא)] שטעם האיסור הוא משום 'ממצוא חפצך', כלומר שאין לאדם להתעסק בעסקיו בשבת, אפילו אינו עושה שום מלאכה.
  
 +
===איסור הליכה לצורך בדיקת נכסיו===
 +
עוד מובא שם בברייתא ב'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=3&daf=38b&format=pdf (עירובין לח ב)] שאין לאדם לילך לסוף שדהו לראות מה היא צריכה, כלומר שאסור ללכת בשבת לראות את נכסיו ולעיין בהם מה הם צריכים למחר, אפילו שאינו עושה בזה שום מלאכה.
 +
 +
כל זה הביא ה'''רמב"ם''' להלכה (שבת כד ב-ג) ופירט שני דברים אלו, לעיין בנכסיו ולהחשיך על התחום לצורך דבר האסור. וכן פסקו ה'''טור''' (אורח חיים שו) וה'''שלחן ערוך''' (שו א).
 +
 +
==ההיתר כשלא מוכחא מילתא==
 +
ב'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=3&daf=39&format=pdf (עירובין לט א)] כתוב שהאיסור הוא דווקא בדבר שמוכחא מילתא מתוך מעשיו שלצורך דבר האסור הוא עושה. אבל אם יש לתלות את ההליכה שלו בדבר המותר, שרי. <BR/>
 +
וכן העתיק ה'''מגן אברהם''' להלכה (א) וה'''משנה ברורה''' (א). ובספר '''חיי אדם''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49397&st=&pgnum=325&hilite= (ס ב)] כתב שדברי הגמרא להתיר במקום שאינו מינכרא מילתא, זהו דווקא לגבי איסור ההחשכה על התחום, אבל לעיין בנכסיו, אסור אפילו שאינו מינכרא מילתא. וחלק בזה על המג"א, והאריך לבאר דבריו גם ב'''נשמת אדם''' שם.
 
[[קטגוריה:איסורי דרבנן בשבת]]
 
[[קטגוריה:איסורי דרבנן בשבת]]

גרסה מ־13:35, 1 בפברואר 2016

מקורות
משנה: שבת כג ג-ד
בבלי: שבת קנ א-קנא א
ירושלמי:
רמב"ם: שבת כד א-ג
שלחן ערוך: אורח חיים שו א-ג

האופן האסור והאופן המותר ללכת בשבת, לצורך עשיית חפציו במוצאי שבת.

ממצוא חפצך

נאמר בפסוק (ישעיהו נח יג) "וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר", ולמדו מזה חז"ל שלא יתעסק אדם בצרכיו בשבת.

איסור החשכה על התחום

אחד הדברים שנאסרו מטעם זה, הוא ההליכה בשבת לצורך עשיית דבר במוצאי שבת. אמנם אם זהו דבר שמותר לעשותו גם בשבת, מותר אף ללכת לצורכו בשבת.
ומבואר כל זה במשנה (שבת כג ב) שאומרת שאסור להחשיך על התחום [ללכת בשבת לקראת השקיעה כדי לצאת מיד במוצאי שבת] על מנת לשכור פועלים או להביא פירות מחוץ לתחום. אבל אם מחשיך על התחום כדי לשמור על הפירות, זה מותר, כיון שהשמירה מותרת אף בשבת.
עוד מבואר במשנה שם, שאם החשיך באופן המותר, כלומר על מנת לשמור וכד', מותר לו אף להביא במוצאי שבת את הפירות מחוץ לתחום, מפני שההליכה היתה בהיתר. יוצא אם כן שכל דבר שאסור לעשותו בשבת, אסור להחשיך עליו, כלשון רש"י שם (ד"ה אין מחשיכין).

איסור כעין זה שנוי גם בברייתא המובאת בגמרא (עירובין לח ב) שלא לטייל על פתח המדינה כדי שיכנס למרחץ מיד. וביאר רש"י שם (לט א ד"ה מוכחא) שטעם האיסור הוא משום 'ממצוא חפצך', כלומר שאין לאדם להתעסק בעסקיו בשבת, אפילו אינו עושה שום מלאכה.

איסור הליכה לצורך בדיקת נכסיו

עוד מובא שם בברייתא בגמרא (עירובין לח ב) שאין לאדם לילך לסוף שדהו לראות מה היא צריכה, כלומר שאסור ללכת בשבת לראות את נכסיו ולעיין בהם מה הם צריכים למחר, אפילו שאינו עושה בזה שום מלאכה.

כל זה הביא הרמב"ם להלכה (שבת כד ב-ג) ופירט שני דברים אלו, לעיין בנכסיו ולהחשיך על התחום לצורך דבר האסור. וכן פסקו הטור (אורח חיים שו) והשלחן ערוך (שו א).

ההיתר כשלא מוכחא מילתא

בגמרא (עירובין לט א) כתוב שהאיסור הוא דווקא בדבר שמוכחא מילתא מתוך מעשיו שלצורך דבר האסור הוא עושה. אבל אם יש לתלות את ההליכה שלו בדבר המותר, שרי.
וכן העתיק המגן אברהם להלכה (א) והמשנה ברורה (א). ובספר חיי אדם (ס ב) כתב שדברי הגמרא להתיר במקום שאינו מינכרא מילתא, זהו דווקא לגבי איסור ההחשכה על התחום, אבל לעיין בנכסיו, אסור אפילו שאינו מינכרא מילתא. וחלק בזה על המג"א, והאריך לבאר דבריו גם בנשמת אדם שם.