יש לנו בקשה:

אנחנו לא עושים את זה הרבה. למען האמת אנחנו לא עושים את זה כמעט בכלל. אבל יש מספר ימים בשנה שאנחנו מציבים את המודעה הזו ומזמינים אותך לתרום.

אם כל מי שרואה את המודעה הזו יתרום תרומה חד-פעמית, אנחנו נוכל להחזיק מעמד לפחות שנה שלמה.
זה לא כל כך משנה הסכום שבאפשרותך לתת, כמו שחשובה עצם ההשתתפות שלך.


הבדלים בין גרסאות בדף "הליכה בשבת לצורך דבר האסור"

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(דף חדש: {{מקורות|שבת כג ג-ד|שבת קנ א-קנא א||שבת כד א-ג|אורח חיים שו א-ג}} האופן האסור והאופן המותר ללכת בשבת, לצורך ...)
 
(ממצוא חפצך)
שורה 5: שורה 5:
 
נאמר בפסוק (ישעיהו נח יג) "וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר", ולמדו מזה חז"ל שלא יתעסק אדם בצרכיו בשבת.
 
נאמר בפסוק (ישעיהו נח יג) "וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר", ולמדו מזה חז"ל שלא יתעסק אדם בצרכיו בשבת.
  
 +
אחד הדברים שנאסרו מטעם זה, הוא ההליכה בשבת לצורך עשיית דבר במוצאי שבת. אמנם אם זהו דבר שמותר לעשותו גם בשבת, מותר אף ללכת לצורכו בשבת. כמבואר ב'''משנה''' (שבת כג ב) שאומרת שאסור להחשיך על התחום [ללכת בשבת לקראת השקיעה כדי לצאת מיד במוצאי שבת] כל מנת לשכור פועלים או להביא פירות מחוץ לתחום. אבל אם מחשיך על התחום כדי לשמור על הפירות, זה מותר, כיון שהשמירה מותרת אף בשבת. ועוד מבואר במשנה שם, שאם החשיך באופן המותר, מותר לו אף להביא במוצאי שבת את הפירות מחוץ לתחום, מפני שההליכה היתה בהיתר. מבואר מזה, שכל דבר שאסור לעשותו בשבת, אסור להחשיך עליו, כלשון '''רש"י''' שם (ד"ה אין מחשיכין).
  
 +
דבר כעין זה שנוי גם בברייתא המובאת ב'''גמרא''' (עירובין לח ב) שאומרת שאין לאדם לילך לסוף שדהו לראות מה היא צריכה, וכן לא לטייל על פתח המדינה כדי שיכנס למרחץ מיד. ומבואר שם בגמרא שהאיסור הוא דווקא בדבר שמוכחא מילתא מתוך מעשיו שלצורך דבר האסור הוא עושה. וביאר '''רש"י''' (לט א ד"ה מוכחא) שטעם האיסור הוא משום 'מממצוא חפצך'.
  
 
[[קטגוריה:איסורי דרבנן בשבת]]
 
[[קטגוריה:איסורי דרבנן בשבת]]

גרסה מ־14:59, 31 בינואר 2016

מקורות
משנה: שבת כג ג-ד
בבלי: שבת קנ א-קנא א
ירושלמי:
רמב"ם: שבת כד א-ג
שלחן ערוך: אורח חיים שו א-ג

האופן האסור והאופן המותר ללכת בשבת, לצורך עשיית חפציו במוצאי שבת.

ממצוא חפצך

נאמר בפסוק (ישעיהו נח יג) "וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר", ולמדו מזה חז"ל שלא יתעסק אדם בצרכיו בשבת.

אחד הדברים שנאסרו מטעם זה, הוא ההליכה בשבת לצורך עשיית דבר במוצאי שבת. אמנם אם זהו דבר שמותר לעשותו גם בשבת, מותר אף ללכת לצורכו בשבת. כמבואר במשנה (שבת כג ב) שאומרת שאסור להחשיך על התחום [ללכת בשבת לקראת השקיעה כדי לצאת מיד במוצאי שבת] כל מנת לשכור פועלים או להביא פירות מחוץ לתחום. אבל אם מחשיך על התחום כדי לשמור על הפירות, זה מותר, כיון שהשמירה מותרת אף בשבת. ועוד מבואר במשנה שם, שאם החשיך באופן המותר, מותר לו אף להביא במוצאי שבת את הפירות מחוץ לתחום, מפני שההליכה היתה בהיתר. מבואר מזה, שכל דבר שאסור לעשותו בשבת, אסור להחשיך עליו, כלשון רש"י שם (ד"ה אין מחשיכין).

דבר כעין זה שנוי גם בברייתא המובאת בגמרא (עירובין לח ב) שאומרת שאין לאדם לילך לסוף שדהו לראות מה היא צריכה, וכן לא לטייל על פתח המדינה כדי שיכנס למרחץ מיד. ומבואר שם בגמרא שהאיסור הוא דווקא בדבר שמוכחא מילתא מתוך מעשיו שלצורך דבר האסור הוא עושה. וביאר רש"י (לט א ד"ה מוכחא) שטעם האיסור הוא משום 'מממצוא חפצך'.