החייבים בקריאת המגילה והכשרים לקרותה

		הסוגיה נמצאת בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך סוגיה זו בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הסוגיה לא נערכה במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותה, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

מקורות
בבלי:	מגילה ד ב, ערכין ב ב, ג א
רמב"ם:	מגילה וחנוכה א א-ב
שולחן ערוך:	אורח חיים תרפט א-ו

מיהם החייבים בקריאת המגילה, ומי כשר להוציא אחרים ידי חובה.

המקורות התנאיים והתלמודיים

במסכת ערכין (ב ב) מובאת ברייתא, האומרת שהכל חייבים בקריאת המגילה והכל כשרים לקרותה. ובגמרא שם מבואר שמהמילה 'הכל' מרבים אף נשים, ומהטעם שאמר ר' יהושע בן לוי שכיון שאף הן היו באותו הנס, חייבות הן בקריאתה, וכמו שמפורש בגמרא במגילה (מגילה ד א).

אמנם בתוספתא (מגילה ב ז) מובא דין שונה, שישנם שחייבים אך אינם מוציאים אחרים ידי חובתם, וישנם אף שאינם חייבים בכלל.
התוספתא פותחת, שהכל חייבים בקריאת המגילה, ומפרטת - כהנים, לויים, ישראלים, גרים, עבדים משוחררים, חללים, נתינים, ממזרים, סריס אדם, סריס חמה, פצוע דכה וכרות שפכה. כל אלו חייבים ומוציאים אחרים.
מלבד זאת, טומטום ואנגרוגינוס חייבים ואין מוציאין את הרבים ידי חובתם. אנדרוגינוס מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו, טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו.
ועוד אומרת התוספתא שנשים ועבדים וקטנים פטורים מקריאת המגילה ואינם מוציאים את הרבים ידי חובתם.

נשים

מבואר שישנה סתירה בין התוספתא במגילה לבין הגמרות בערכין ובמגילה לענין נשים, שלפי הגמרא נשים חייבות בקריאת המגילה לפי שהן היו באותו הנס, ואילו התוספתא פוטרת נשים מקריאתה.

שיטת רש"י וסייעתו

רש"י (ערכין ג א) לא התייחס לתוספתא כלל, וכתב בפשיטות שנשים חייבות בקריאת מגילה וכשרותלקרותה, ואף מוציאות הן את הזכרים ידי חובתם.
כן היא גם דעת הריא"ז, מובא בשלטי גיבורים (מגילה ב ב ד"ה נשים).
במגיד משנה כתב שנראה שכן היא גם דעת הרמב"ם (מגילה א א).
ביישוב דעת רש"י עם התוספתא, כתב הבית חדש (תרפט ב) שצ"ל שסיפא דתוספתא משבשתא היא.

שיטת בעל הלכות גדולות

אמנם בעל הלכות גדולות (יט הלכות מגילה ד"ה תנו רבנן) הביא את התוספתא במגילה להלכה, אך הבין שאין היא סותרת את הגמרא, שאף שנשים ועבדים וקטנים פטורים ממקרא מגילה כדברי התוספתא, מכל מקום חייבים הם בשמיעתה, לפי שאף הם היו בספק להשמיד ולהרוג ולאבד, ולכן הכל חייבים לשומעה. והובאו דבריו בתוספות (ערכין ג א ד"ה לאתויי), ומשמע שסבירא להו כוותיה.
הרא"ש (מגילה א ד) הביא גם הוא דברי רש"י ודברי בה"ג, וכתב שיש ליישב דעת בה"ג עם הגמרא בערכין, שאמרה 'לאתויי נשים', שאין הכוונה שיוציאו אחרים כמו שאר המנויים בברייתא, אלא שלא נימא שנשים אינן יוצאות אלא בקריאת האנשים, קמ"ל דיכולה אשה מוציאה חברתה. וכן כתב לתרץ המרדכי (מגילה א תשעט). בבית יוסף (אורח חיים תרפט ד"ה ומ"ש רבנו בשם בה"ג) כתב שדעת הרא"ש נוטה כדעת בה"ג.
הר"ן (בדפי הרי"ף ב ב ד"ה נשים) הביא שתי הדעות, וכתב שדברי בה"ג אינם מחוורים, אבל ראוי לחוש לדבריו ולהחמיר. הטור (אורח חיים תרפט) הביא שתי הדעות ולא הכריע.

כדברי בעל הלכות גדולות פסק גם הראבי"ה (מגילה תקסט), שנשים חייבות רק לשמוע מגילה ולא לקרוא, והוסיף שנשים תברכנה 'על משמע מגילה' אפילו קוראות לעצמן. והובאו דבריו במרדכי (מגילה א תשעט).

דברי בעל העיטור

כתב בעל העיטור (מגילה קי א) שמסתבר הדבר, שכשם שנשים מזמנות לעצמן בברכת המזון ואינן מצטרפות לזימון של אנשים, כך לענין קריאת המגילה, אינן מצטרפות לכתחילה.
נראה בדבריו שהוא סובר כדעת רש"י שנשים חייבות בקריאת המגילה, אלא שמסייג הוא ואומר שעל כל פנים, לעניין צירוף למנין אינן מצטרפות.

הר"ן (דפי הרי"ף מגילה ו ב ד"ה מתני') הביא דבריו וכתב עליהם, שאי אפשר לומר כן, כי היאך הן מוציאות אחרים ידי חובתן והן עצמן אינן מצטרפות, ולא דמי לברכת הזמון ששם אינן מוציאות את האנשים. והוסיף שאף שבדרך כלל חיישינן לפריצותא, הכא לא חיישינן כיון שאין צירופן ניכר, מפני שקריאתה לרבים כקריאתה ליחיד, מה שאין כן בזימון. ובאמת בזימון אם יש שלושה מלבד הנשים, מצטרפות הנשים לזימון, שכל שאין ניכר הדבר בברכה, לא חיישינן לפריצותא.

קריאת בציבור של נשים

בקרבן נתנאל (א ד ס) כתב שאף שמעיקר הדין לפי בה"ג יכולה אשה להוציא חברתה, מ"מ כשקוראות נשים רבות יחד, אין קריאת אשה מוציאתן ידי חובתן, דזילא בהו מילתא.

קטן

להוציא אחרים

הראבי"ה (מגילה תקסט) הסתפק אם קטן יכול להוציא נשים ידי חובתן, שכיון ששניהם אינם חייבים אלא בשמיעה, מוציא, או דלמא אינם חייבים בשווה.