הדלקת הנר בערב יום הכיפורים

מתוך ויקיסוגיה
גרסה מ־22:36, 15 ביוני 2021 מאת צריך עיון (שיחה | תרומות) (הדבק)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פסחים נ"ג ב' - נ"ד א'

מתני'.

מקום שנהגו להדליק את הנר בלילי יום הכפורים מדליקין מקום שנהגו שלא להדליק אין מדליקין.

ומדליקין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות האפלים ועל גבי החולים.

גמ'.

תנא בין שאמרו להדליק ובין שאמרו שלא להדליק שניהן לדבר אחד נתכוונו.

אמר רב יהושע דרש רבא ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ וגו' בין שאמרו להדליק ובין שאמרו שלא להדליק שניהם לא נתכוונו אלא לדבר אחד.

אמר רב יהודה אמר שמואל אין מברכין על האור אלא במוצאי שבת הואיל ותחלת ברייתו הוא. אמר ליה ההוא סבא ואיתימא רבה בר בר חנה ישר וכן אמר רבי יוחנן.

עולא הוה רכיב חמרא ואזיל, והוה שקיל ואזיל רבי אבא מימיניה ורבה בר בר חנה משמאליה, אמר ליה רבי אבא לעולא ודאי דאמריתו משמיה דרבי יוחנן אין מברכין על האור אלא במוצאי שבת הואיל ותחלת ברייתו הוא, הדר עולא חזא ביה ברבה בר בר חנה בישות, אמר ליה אנא לאו אהא אמרי אלא אהא אמרי דתני תנא קמיה דרבי יוחנן רבי שמעון בן אלעזר אומר יום הכפורים שחל להיות בשבת אף במקום שאמרו שלא להדליק מדליקין מפני כבוד השבת ועני רבי יוחנן בתריה וחכמים אוסרים, אמר ליה עדא תהא.

קרי עליה רב יוסף מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה, מים עמוקים עצה בלב איש זה עולא, ואיש תבונה ידלנה זה רבה בר בר חנה.

ואינהו כמאן סברוה כי הא דאמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי יוחנן מברכין על האור בין במוצאי שבת בין במוצאי יום הכפורים וכן עמא דבר

מיתיבי אין מברכין על האור אלא במוצאי שבת הואיל ותחילת ברייתו הוא וכיון שרואה מברך מיד רבי יהודה אומר סודרן על הכוס ואמר רבי יוחנן הלכה כרבי יהודה

לא קשיא כאן באור ששבת כאן באור היוצא מן העצים ומן האבנים.

רש"י

מתני'.

מקום שנהגו להדליק את הנר. בגמרא מפרש טעמא.

גמ'.

בין שאמרו להדליק. אותן שנהגו להדליק והנוהגין שלא להדליק לא נתכוונו אלא לדבר אחד להפריש עצמו ממשכבי אשה האומרים להדליק משום דאין אדם משמש מטתו לאור הנר והאומרים שלא להדליק סוברים כשהנר דולק רואה את אשתו ומתאווה לה.

יישר. שפיר קאמרת.

וכן אמר ר' יוחנן. ולא גרסינן יישר.

ודאי דאמריתו כו'. אמת הדבר ששמעתי עליכם שאתם אומרים משמיה דרבי יוחנן הכי.

הדר עולא חזא ביה ברבה בר בר חנה בישות. נסתכל בו בפנים זועפות כלומר אתה אמרת בשם רבי יוחנן והוא לא אמר כן אלא אף במוצאי יום הכיפורים מברכין עליו הואיל ודבר חדש הוא שנאסר בו כל היום ועכשיו נהנה ממנו.

אנא אהא אמרי להו. משמיה דרבי יוחנן דענה אחר התנא וחכמים אוסרין להדליק את הנר אף ביום הכפורים שחל להיות בשבת עד מוצאי שבת ולא הזכרתי שמו של רבי יוחנן על אור במוצאי שבת אלא בזו והם סבורים שעל דבר ברכת האור הזכרתי שמו.

עדא תהא. זאת תהיה בזו אני מודה שאמרה רבי יוחנן.

זה עולא. שהבין מדבריו של רבה בר בר חנה טעות וחזא ביה בישות וסתם דבריו שלא אמר לו כלום והיינו עצה בלב איש דנקיט ליה בלביה ולא אמר לו למה אמרת כך.

ואיש תבונה ידלנה. הבין מה היה בלבו של עולא שהיה מסתכל בו.

ואינהו כמאן סברוה. עולא ורבה שלא רצו להודות לדברי רבי אבא.

עמא דבר. נוהג.

באור ששבת. שהיה בשבת שדלק היום ומכל מקום ממלאכת עבירה שבת שדלק בהיתר כגון של חיה ושל חולה או נר הדולק מערב יום הכפורים מברכין אף במוצאי יום הכפורים דההיא ברכה משום דדבר חידוש הוא לו שלא נהנה מן האור היום.

באור היוצא מהעצים. דנברא עכשיו אין מברכין עליו במוצאי יום הכפורים אלא במוצאי שבת שאף הוא תחילת בריית אור.