הצגת המקור של הדף "דין ערלה באילן שנעקר וניטע שנית"

== גדר יכול לחיות ==
המשנה לא פירשה להדיא מהו הגדר של 'יכול לחיות' - כיצד ניתן לדעת דבר זה, וכמה זמן צריך הוא לחיות מכח הסלע בלבד. 
<BR/>אמנם בתוספתא הנ"ל כתוב שישנה דרך לבדוק כיצד יודע אם יכול לחיות או לא - חופר לו גומא בארץ ונוטעו בה, אם יכול לחיות חייב ואם לאו פטור. 
<BR/>ב'''מנחת ביכורים''' כאן מבאר שדין בדיקה זו קאי על דברי המשנה לענין אילן שנעקר והסלע עמו, שבמקרה שנעקר האילן צריך לעשות בדיקה זו לענין חיות האילן מהגוש. אך להלן יתבאר שיש שמפרשים את התוספתא כפשוטה, שדין הבדיקה קאי על הרישא של התוספתא לגבי הנוטע בעציץ שאינו נקוב וחזר ונטע בארץ, כנ"ל.

===  דברי הרא"ש ===
ה'''רא"ש''' בהלכות קטנות שלו (ערלה ד) מבאר שהמשנה מדברת על מקרה שהנהר או הרוח עוקרת את האילן ומוליכה אותו למקום אחר, ושם הוסיפו עליו עפר עד שנשרש בארץ, אם יכול היה לחיות גם בלא תוספת העפר, פטור מן הערלה ואם לאו חייב. ואמנם אפילו אם לא ניטע במקום אחר, אלא רק נעקר ונשאר במקומו, אם אינו יכול לחיות ללא תוספת עפר, חייב למנות מחדש שנות ערלה. <BR/>
ולענין הדרך שבה יש לבדוק את חיות האילן כתב הרא"ש - אומדין אותו עובדי אדמה. ולא פירש להדיא כמה זמן צריך הוא לחיות ללא תוספת העפר, ומהי הדרך לאמוד דבר זה.

=== דברי הרשב"א בתשובה ומשא ומתן בדבריו ===
ה'''רשב"א''' בשו"ת {{היברובוקס|14651|147|ג רכה}} נשאל לגבי אילן שנעקר עם שרשיו והעפר שסביבו, וניטע במקום אחר, מה דינו בחו"ל, האם כיון שאין אנו יודעים שיעור הזמן של 'יכול לחיות' אפשר להגדירו כספק, וספק ערלה בחו"ל מותר, או דלמא אין זה אלא ספק ידיעה האסור גם בחוץ לארץ.
<BR/>הרשב"א שם משיב שהוא נתחבט כמה ימים בדבר זה, כמה זמן צריך שיוכל האילן לחיות, ולא מצא לזה תשובה ברורה. מסברה כתב שנראה לו שאפילו יכול לחיות מקצת ימים, פטור, אפילו שאינו יכול לחיות שלוש שנים שלמות כשנות ערלה.
והביא לזה ראיה מה'''גמרא''' (בבא מציעא ק ב) לגבי דין שטף נהר זיתיו ונתנן לתוך שדה חבירו, זה אומר זיתי גדלו וזה אומר ארצי גדלה יחלוקו. והגמרא שם מעמידה שנעקרו בגושיהן, כלומר שכעקר הנהר את הזיתים, עקר ביחד איתם גם את גוש האדמה שמחיה אותם. וכן אומר שם  רבין, והוא שנעקרו בגושיהן ובתוך שלש שנים, אבל לאחר שלש, הכל לבעל הקרקע. וכתב הרשב"א שפשט הגמרא הוא שיכול לחיות אין הכוונה ג' שנים, שאם כן כל הזיתים יהיו לבעל הזיתים ולא לבעל הקרקע, שהרי לא הועילה להם הקרקע כלל. ובטעם הדבר ביאר שכיוון שכבר נעקרו ממקום שעברו להם ג' שנים, אם כן באו ממקום פטור, ולכן מועילה להם נטיעתן הראשונה לפטרן כל שיכול לחיות קצת, שאותו המעט שנותן לו חיות מה, מעמידו על ההיתר הראשון. והצמיד לזה ראיה נוספת מהמשנה להלן (א ד) לגבי אילן שנעקר ונשתייר בו שורש, שאם יש בשורש כמחט של מיתון, דהיינו שיש לו יניקה כלשהי עדיין פטור מלמנות מחדש שנות ערלה.<BR/>
ומסיים הרשב"א שמשום כך נראה להלכה שבחוצה לארץ, אם נעקרו גושיהן ויכולין לחיות קצת ממנו, פטורין. אלא שמהתוספתא דערלה (הנ"ל) שהראתה דרך לבדוק את הדבר על ידי חפירת גומא, יש להסתפק בזה. ולא הרחיב הרשב"א תוכן הסתפקות זו. <BR/>
האחרונים שאחריו טרחו לבאר את תוכן ההסתפקות הזו של הרשב"א, וממילא גם מה דעתו להלכה בארץ ובחוצה לארץ.

ה'''בית יוסף''' (יורה דעה רצד) הביא את תשובת הרשב"א הזו, ולא ביאר דבריו, וכן ב'''שלחן ערוך''' (רצד יט) סתם ולא פירש זמן שצריך האילן לחיות בעפרו.

בשו"ת '''פרח מטה אהרון''' (ב עה) לומד שהרשב"א מסתפק האם בעינן יכול לחיות ג' שנים או אפילו מעט זמן ולא הכריע, ולכן כותב שאין להקל בזה, שהרי הרשב"א גדול הדור מספקא ליה ובעינן שיוכל לחיות ג' שנים כמנין שנות ערלה. דבריו הובאו גם ב'''פתחי תשובה''' {{היברובוקס טוש"ע|6819|רצד יג}}. <BR/>
גם החיד"א ב'''ברכי יוסף''' (רצד יא) מגיע למסקנה שדעת הרשב"א דבעינן ג' שנים.  ושם הוא מבאר את תוכן ההסתפקות של הרשב"א, שאם היה צריך להמתין רק מספר ימים לראות אם יכול לחיות, למה הצריכה התוספתא בדיקה זו להניחה בגומא וכו', והרי זה דבר הניכר לעין, אלא על כרחך בעינן שיחיה ג' שנים מכח העפר, ולכן כדי לדעת זאת נחוצה הבדיקה בגומא. <BR/>

לעומת זאת בעל שו"ת '''שיבת ציון''' כותב<ref>יש להעיר שלא היתה לפניו תשובת הרשב"א במלואה, אלא רק מה שהביא הבית יוסף. וכן העירו על זה כמה אחרונים שראו אותה בבית יוסף, ואינה מצוטטת שם במלואה.</ref> {{היברובוקס|1481|50|מט}} מפרש שהרשב"א הסתפק אמנם אם צריך בדיקה, אבל מידי ספק לא יצא, ולכן בארץ ישראל אסור, אבל ב[[ערלה וספק ערלה בחוץ לארץ|חוץ לארץ יהיה מותר]]. אמנם גם דברי התוספתא עצמן אינם מוכרעים אם כוונתה שצריך שיוכל לחיות הרבה זמן, ואפשר שגם כוונתה היא לעשות נסיון אם יכול לחיות קצת. ממילא יצא שכל דין התוספתא שצריך לנטוע בגומא וכו' הוא דווקא בארץ ישראל, אבל בחו"ל שבלאו הכי ספיקה מותר, אין דין התוספתא אמור.<BR/>
בשו"ת '''ציץ אליעזר''' {{היברובוקס|14500|89|א יט כד-כה}} מסכים להסבר ה'שיבת ציון', אלא שאינו מודה לו שהתוספתא אמורה רק לארץ ישראל, אלא כוונת הרשב"א שכיון שגם התוספתא לא מוכרעת אם כוונתה לבדיקה של כמה ימים או שיכול לחיות לעולם, ממילא לא נשאר לנו סיבה להחמיר בחוץ לארץ אלא רק בארץ ישראל. 

אמנם יש אחרונים שלמדו בדעת הרשב"א שכלל מעולם לא הסתפק לומר שצריך שיוכל לחיות ג' שנים. ה'''מהר"ץ חיות''' (בבא מציעא קא א) כותב שהרשב"א בעצם סובר שכדי לפטור מערלה צריך שיוכל לחיות כמה ימים בלבד, אלא שהתקשה אם כן למה כשנעקרו זיתיו וניטעו על ידי הרוח בשדה אחר, מדוע יש לבעל הקרקע בפירות כלל והרי אין צריך לשדהו כדי לפטור מערלה? ועל זה השיב שעל כל פנים צריך את הקרקע שלו כדי שיוכל לגדל פירות, כי מהגושים בלבד לא היו גדלים פירות אלא רק לא ימותו, אבל לא יצליחו להוציא פירות.
<BR/>בשו"ת '''משפטי עוזיאל''' {{היברובוקס|1288|209|יורה דעה כ ד"ה וזוהי דעת הרשב"א}} הסכים לדבריו, שלא ייתכן שאחר הראיות הברורות שהביא הרשב"א לכך שלא בעינן אלא מעט ימים, ידחה אותם מכח תוספתא שאין ההסבר בה ברור דיו. אלא כוונת הרשב"א רק לומר שדברי התוספתא מסופקים בעיניו.

גם בשו"ת '''משפט כהן''' לראי"ה קוק {{היברובוקס|22302|29|ח}} מדייק מדברי הרשב"א וגם מלשון השאלה, שהרשב"א מעולם לא הסתפק לומר שצריך לחיות ג' שנים, וזה פשוט לו גם בסברה וגם הוכיח כן מהגמרות. אך הסתפק האם גדר זה שיכול לחיות כמה ימים, הוא נכנס לגדר ספק ערלה בחוץ לארץ המותרת, או דלמא כיון שזהו ספק ידיעה, אז לא חל על זה דין ספק ערלה לקולא, כיון שרק לנו הוא ספק. ובתחילה נטה לומר שאין כאן ספק בידיעה, שכל שיכול לחיות כמה ימים, מותר על כל פנים בחוץ לארץ ואף אם אין זה ברור לנו לגמרי עדיין לא נחשב הדבר ספק ידיעה להחמיר בו בחו"ל. אך לבסוף נסתפק מהתוספתא שהרי היא מורה לנו דרך בדיקה על ידי הנחה בגומא, ואם כן אנו שלא יודעים בדיקה זו, נשאר לנו ספק בידיעה ואם כן אסור גם בחוץ לארץ.