ברכות התורה

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הסוגיה נמצאת בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך סוגיה זו בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הסוגיה לא נערכה במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותה, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
מקורות
בבלי:ברכות יא ב, כא א
ירושלמי:ברכות א ה, ז א
רמב"ם:תפילה ז י-יא
שולחן ערוך:אורח חיים מז

החובה לברך קודם לימוד תורה, נוסח הברכות ומתי מברכים.

חובת ברכות התורה

הגמרא (ברכות יא ב) מביאה דברי רב יהודה בשם שמואל, שמי שהשכים לשנות קודם שקרא קריאת שמע, צריך לברך ברכות התורה אך מי שקרא קריאת שמע לא צריך לברך קודם לימודו לפי שכבר נפטר בברכת 'אהבה רבה'
בירושלמי (ברכות א ה) מובאים הדברים באופן דומה בשם שמואל, שלאחר קריאת שמע אינו צריך לברך, אך שם מוסיף ר' בא תנאי - 'והוא ששנה על אתר'. ויש גורסים 'והוא שקרא על אתר', ויתבאר להלן.

מתוך הדברים עולה שישנה חובה לברך ברכות התורה קודם הלימוד. ולהלן יתבאר גדר החיוב אם מדאורייתא או מדרבנן ואם יש איסור ללמוד בלא ברכה, על איזה סוג לימוד מברכים, מהו נוסח הברכה, ומתי צריך לברך את הברכות - האם כל פעם קודם שלומד, או שבברכה אחת פוטר את לימודו של כל היום.

מדאורייתא או מדרבנן

הגמרא (ברכות כא א) אומרת מנין לברכת התורה לפניה מן התורה, שנאמר: "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו" (דברים לב ג). וכעין זה בירושלמי (ברכות ז א) למדו מפסוק זה שלימוד תורה טעון ברכה לפניו. ונחלקו הפוסקים האם ניתן ללמוד מכאן שישנה חובה מהתורה לברך ברכות התורה קודם הלימוד, או שהחובה היא מדרבנן ויש כאן רק אסמכתא בעלמא.
עוד מובא במדרש רבה (דברים ח ב) מנין לתורה שטעונה ברכה לפניה, שנאמר: "ברוך אתה ה' למדני חוקיך" - קודם מברך ואחר כך לומד חוקיו.

הרמב"ן בהשגות לספר המצוות (שכחת העשין טו) כותב שברכה קודם לימוד תורה היא מצוות עשה, ולמד כן מהגמרא הנ"ל. והוסיף שיש למנותה בפני עצמה במנין המצוות לפי שאינה חלק ממצוות לימוד תורה, כשם שמקרא ביכורים הוא מצוה בפני עצמה ואינו חלק ממצוות הבאת הביכורים.

הרמב"ם שם לא הזכיר דבר זה כמצוות עשה, ודנו המפרשים בדבריו האם דעתו שאין זה חובה מן התורה אלא קרא אסמכתא בעלמא הוא, או שמא יש חובה מהתורה לברך, אלא שזה כלול במצוות לימוד תורה.

דעת הפרי חדש (אורח חיים מז א) שברכות התורה דאורייתא, שכן מוכח מהגמרא בברכות כא. הנ"ל, ומהגמרא בנדרים פא. המובאת להלן, וכתב שכיון שמצאנו ראשונים שכתבו להדיא שהיא מדאורייתא כגון הרמב"ן, הרשב"א וספר החנוך, ולא מצאנו מי שחולק על כך להדיא, הכי נקטינן.
גם השאגת אריה (כד) מצדד לומר שברכת התורה היא מדאורייתא, והביא ראיה מהגמרא שעושה קל וחומר לברכת המזון מלפניו מברכת התורה מלפניו, ופשיטא שהקל וחומר הוא לדין דאורייתא, שלדין דרבנן אין צריך קל וחומר לחייב ברכה על המזון לפניו. והוסיף לראיה את הגמרא בנדרים פא. שאין תלמידי חכמים מצויים לצאת תלמידי חכמים מבניהן מפני שלא בירכו בתורה תחילה, ואם היה זה מדרבנן לא היה עונש כל כך חמור.

נשים

הפוסקים דנו לגבי נשים אם צריכות הן לברך ברכת התורה או שפטורות הן מהברכה כשם שפטורות מהלימוד.

בשו"ת מהרי"ל (חדשות מה ב) מובא שאף שכתוב שהמלמד בתו תורה כאילו מלמדה תפלות, זהו דווקא בתורה שבעל פה, אבל לא בתורה שבכתב. וגם זה דווקא שמלמד את בתו, אבל אם לומדת היא בעצמה יש לה שכר כמי שאינו מצווה ועושה, לפי שכוותה לטוב. והוסיף שבהקדמת סמ"ק כתב שנשים חייבות ללמוד את המצוות הנוהגות בהן. וגם הן חייבות לקרוא פרשת הקרבנות ואולי גם 'איזהו מקומן', וגם פסוקי דזמרה וקריאת שמע שיש בהם פסוקים. ולכן פסק נשים מברכות ברכות התורה. הביא דבריו האגור (ב) והסכים להם.
וכן כתב בשלחן ערוך (מז יד) שנשים מברכות ברכות התורה.

האיסור ללמוד בלא ברכות

על מה מברכים

בגמרא שם מובאת מחלוקת אמוראים אל איזה סוג של לימוד תורה צריך לברך.
לדעת רב הונא יש לברך על מקרא, כלומר על פסוקים שקורא, אך אם לומד מדרש אינו צריך לברך. לדעת ר' אלעזר גם על מדרש יש לברך, אך על משנה אינו מברך. ואילו דעת ר' יוחנן היא שאף על משנה מברכים ברכות התורה, אך על תלמוד אין צריך לברך.
דעה אחרונה היא דעת רבא שגם על תלמוד צריך לברך, וישנה עדות של ר' חייא בר אשי שכן היה עושה רב שהיה שונה לפני התלמידים בספרא דבי רב, שהיה קודם לכן נוטל ידיו ומברך ברכות התורה, ורק לאחר מכן שונה לתלמידים.

בירושלמי (ברכות א ה) מובא שדעת ר' חונה שעל מדרש צריך לברך, אך על הלכות א"צ לברך. ולדעת רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי בין מדרש בין הלכות צריך לברך. ומעיד שם ר' חייא בר אשי שנוהגין היו כשישבו לפני רב לברך בין למדרש בין להלכות.

הרי"ף (ה ב) מביא שרב האי גאון פסק כרב שמברכים על הכל, ושכן המנהג. וכן פסקו כל הראשונים.

הרהור וכתיבה

מובא באבודרהם (ברכות השחר ד"ה ואם) שואם השכים קודם התפלה לכתוב בדברי תורה חייב לברך ברכת התורה כמו ללמוד, רק שלא יהא כותב בדברי הרשות. וכן פסק להלכה השלחן ערוך (אורח חיים מז ג) והוסיף שאע"פ שאינו קורא בכתיבתו צריך לברך.

באגור (ב) כתב שמותר להרהר בדברי תורה בלא ברכה, לפי שהרהור לאו כדיבור דמי, כמו לענין קריאת שמע ותפילה. וכן פסק להלכה השלחן ערוך (מז ד).

נוסח הברכות

בגמרא אומר רב יהודה בשם שמואל שהברכה היא: "ברוך אתה יי אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לעסוק בדברי תורה".
ר' יוחנן מסיים בה: "הערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כלנו יודעי שמך ועוסקי תורתך, ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל".
רב המנונא אומר: "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, ברוך אתה ה' נותן התורה". ומוסיף רב המנונא שם שברכה זו היא המעולה שבברכות.
ומסיימת הגמרא שלכן צריך לומר את כולן.

נוסח הברכה הראשונה

הרי"ף (ה ב) גורס במקום 'לעסוק בדברי תורה', 'על דברי תורה'. וכן היא נוסחת הרמב"ם (תפילה ז י).
באבודרהם (ברכות השחר) כתב שנכון יותר לומר 'על דברי תורה' לפי שהוא כולל עסק הלימוד ועשיית המצוות, ושכן הוא הנוסח בספר המנהיג (תפילה י).
אמנם הבית יוסף (אורח חיים מז ד"ה וזו נוסחה) דחה את טעמו של האבודרהם, שאדרבה מפני זה היה לנו לברך לעסוק שזו המצווה שעומדת לפניו כעת, ולא שאר מצוות. אך להלכה הסכים לגירסתו, לפי שזוהי גם נוסחת הרמב"ם.

רבנו מנוח על הרמב"ם צידד בגירסה 'לעסוק', וכתב שאפשר שתיקנו לשון זה מפני שלמשנה ולתלמוד צריך עסק, משא ומתן הרבה כדי להבינם.

נוסח ברכת והערב נא

תלמידי רבנו יונה (ה ב ד"ה מאי מברך) מביאים שיש גירסאות שחותמים את ברכת 'והערב נא' ב'נותן התורה', אך הגירסה הנכונה היא 'המלמד תורה לעמו ישראל'.
וגירסה זו שחותמת 'נותן התורה' מופיעה בספר המנהיג (תפילה לה) שהוסיף שרק בצרפת ובפרובנס חותמים 'המלמד תורה לעמו ישראל'.

נוסח ברכת אשר בחר בנו

שתי ברכות או שלוש ברכות

הראשונים דנו האם התוספת שמוסיף ר' יוחנן "הערב נא", כוונתו להוסיף המשך לאותה ברכה שאמר רב יהודה, ובעצם זוהי ברכה אחת (וכולם יחד שתי ברכות), או שמא "הערב נא" היא ברכה בפני עצמנ, ויש כאן שתי ברכות שונות (וכולן יחד שלוש).
מדברי רש"י (ד"ה ור' יוחנן) מבואר שיש כאן ברכה אחת, שהוא כותב שהטעם שר' יוחנן מוסיף את התוספת "הערב נא" היא כדי שהברכה תהיה פותחת בברוך וחותמת בברוך. הרי שסובר שזוהי אותה ברכה. וכן כתבו התוספות (ד"ה ורבנן) והרא"ש (א יג) בשם רבנו תם.
אמנם דעת בעל המאור שיש כאן ג' ברכות, ודייק זאת מלשון הגמרא 'נימרינהו לכולהו' משמע שיש כאן הרבה ברכות ולא רק שתים. והוסיף שג' הברכות הן כנגד תורה, משנה ומדרש ר' ישמעאל. אמנם מתחילת דבריו משמע שר' יוחנן שהוסיף ברכת 'הערב נא' הוסיף חתימה לברכתו של שמואל, ולפי זה יש כאן רק שתי ברכות. ועמד על סתירה זו הראב"ד בהשגותיו שם.
גם דעת הרמב"ם (תפילה ז י-יא) שהן שלוש ברכות. אמנם יש מחלוקת בנוסחאות האם הוא גורס 'הערב נא' או 'והערב נא'.

הטור (אורח חיים מז) פסק כדברי רבנו תם שזוהי ברכה אחת, והוסיף שמפני כן אין לענות 'אמן' אחר ברכת 'לעסוק בדברי תורה'.
הבית יוסף הביא שתי הגירסאות ונשא ונתן בהם, וכתב שלענין מעשה נראה לומר 'והערב נא' עם וי"ו מפני שלדעת האומרים שזו ברכה אחת אם משמיט וי"ו הוי הפסק, אך למ"ד שהן שתי ברכות אין בעיה לומר עם וי"ו. וכן פסק בשלחן ערוך (ה).

למדני חוקיך

רש"י (ד"ה ברוך אתה) כותב שאין לגרוס בסוף הברכה של ר' יוחנן "ברוך אתה יי למדני חוקיך", שזהו לשון בקשה ולא הודאה על העבר. וכן כתבו התוספות (ד"ה ה"ג ברוך).

הפסק בברכה

לעיל הובאו דברי הירושלמי, שאין ברכת אהבת רבה פוטרת אלא אם שנה על אתר.
לכאורה כוונת דברי הירושלמי לומר שמיד לאחר ברכת התורה יש ללמוד, כדי שיהיה ניכר שהברכה היא גם על הלימוד ולא רק על קריאת שמע, ואם עשה כן פטור מהברכה שוב כל היום כולו. אמנם ניתן להבין את הירושלמי גם באופן אחר, שאין ברכת התורה פוטרת אלא את הלימוד שלומד לאלתר, אך אם מפסיק מלימודו לעיסוקיו וחוזר ללמוד רק לאחר זמן, אין ברכת אהבה רבה שבירך בבוקר פוטרת את הלימוד שלאחר זמן וצריך לברך שוב.
לפי הפירוש הראשון בעצם אין הבדל בין ברכת התורה הרגילה לבין אהבה רבה, ששתיהן פוטרות כל היום כולו, אלא שבאהבה רבה צריך לסמוך לה לימוד מיד כדי שיהיה ניכר. אמנם לפירוש השני צריך לומר שדין ההפסק הוא רק בברכת אהבה רבה, שהרי אם החובה לסמוך לה לימוד היא משום הפסק, ובברכת התורה הרגילה אין חובה לסמוך לה לימוד, הרי שלא חיישינן כלל להפסק בברכת התורה הרגילה ופוטרת כל היום.
ועתה יתבארו דברי הראשונים.

שיטת התוספות

שיטת הרא"ש

שיטת רבנו יונה

שיטת הרא"ה והריטב"א

שיטת הראב"ד והרשב"א

טיוטה

האם מספיק לברך פעם אחת ביום

התוספות (ד"ה שכבר נפטר) הביאו דעת ר"י, שמלבד שלא קיימא לן כהירושלמי אלא כהבבלי שלא הזכיר את התנאי של לימוד לאלתר, גם לפי הירושלמי דווקא ברכת אהבה רבה שהיא ברכת קריאת שמע, אינה פוטרת אלא אם כן למד מיד וגם לא עשה היסח הדעת, אבל אם בירך בבוקר ברכת התורה עצמה קודם קריאת שמע, אינו צריך לחזור ולברך ופוטרת כל היום, אפילו לא למד לאלתר. ושונה הדבר מסוכה שצריך לברך על כל סעודה וסעודה אפילו כמה פעמים ביום, שבלימוד תורה אין אדם מסיח דעתו, לפי שכל שעה מחוייב הוא ללמוד, ולכן גם כשאינו לומד נחשב הדבר כאילו הוא לומד בלי הפסקה, כדכתיב 'והגית בו יומם ולילה', לעומת אכילה בסוכה שיש לה שעה קבועה.
גם הרא"ש בפסקים (א יג) ובתוספותיו (יא ב ד"ה משקרא) הסכים לזה, שבברכת אהבה רבה אם שנה על אתר, וכן בברכת התורה אפילו אם לא שנה על אתר, אינו צריך לחזור ולברך כל היום כולו אפילו אם הפסיק באמצע לעיסוקיו. והוסיף הרא"ש שאפילו אם נאמר שגם בברכת התורה צריך לשנות לאלתר משום הפסק, מ"מ אותם אנשים שרגילים תמיד לעסוק בתורה, וגם בזמן שעסוקים בענייניהם ממהרים לחזור ללימודם, ודעתם על לימודם, לא חשיב הפסק לענין ברכות התורה.

הרא"ה (יא ב ד"ה פי') הבין את הירושלמי אחרת. שהתנאי שאמר ר' בא - 'והוא ששנה על אתר' אין הכוונה שבאופן זה פטרה ברכת אהבה רבה את הלימוד של כל היום, אלא שמה ששנה על אתר, אותו פטרה ברכת אהבה רבה, אך אם הפסיק ולאחר מכן רוצה לחזור וללמוד, צריך לברך שוב את ברכת התורה הרגילה. וטעם הדבר מסביר הרא"ה, שברכת אהבה רבה אינה ברכה מיוחדת ללימוד תורה, אלא שכיון שגם קריאת שמע בכלל לימוד תורה הוא, לכן זה פוטר גם את ממה ששונה לאלתר. אך את מה שלומד בהמשך היום, אין זה פוטר.
כדברי הרא"ה העתיק גם תלמידו הריטב"א (יא ב ד"ה אמר רב יהודה).

הרשב"א (יא ב ד"ה השכים) כותב בשם הראב"ד שיש שגורסים בירושלמי 'והוא שקרא על אתר', כלומר שקרא קריאת שמע מיד לאחר הברכה. ולפי גירסה זו ברכת 'אהבה רבה' פטרה את הלימוד של כל היום, כיון שקרא אחריה קריאת שמע. אמנם לפי הגירסאות שגורסות 'והוא ששנה על אתר', אין כאן פטור אלא על הלימוד שלומד מיד בסמוך, אך אם הפסיק וחזר וקרא צריך לחזור ולברך.

הפסק לילה ושינה, מרחץ ובית הכסא

דעת רבנו תם מובאת בתוספות (ד"ה שכבר נפטר) שאדם שקם בלילה על מנת ללמוד, אינו צריך לברך ברכת התורה, לפי שברכת התורה פוטרת משחרית עד שחרית. וכתבו התוספות על דבריו ש'לא נהירא'. ומדברי האגור (א) נראה שלמד כן מתוך דברי הגמרא עצמה, שהשכים לשנות קודם שקרא קריאת שמע, זהו דווקא לאחר עלות השחר, אך אם קורא קודם עלות השחר נפטר בברכת אהבה רבה של שחרית של אתמול. וכתב האגור שרבנו תם יחיד בדבר זה, וכל הפוסקים חלוקים עליו.

ברשב"א מובא שהעידו תלמידי רש"י על רש"י שכשהיה משכים ללמוד ומברך ברכות התורה, היה חוזר ומברך שוב בבית הכנסת כמו באותם הימים שלא היה משכים ללמוד. והביא לזה ראיה מברכות התורה שאדם מברך כשעולה לתורה, אף שבירך כבר קודם התפילה. וכתב הרשב"א שתוספות חלקו עליו ואמרו שאינו דומה לקורא בתורה ששם בלאו הכי צריך לברך מפני שכך תיקנו על קריאה בציבור.
וכן דעת הרא"ש בתוספותיו (יא ב ד"ה משקרא) ובפסקים (א יג) שהמשכים ללמוד קודם שילך לבית הכנסת יש לו לברך ברכות התורה לפני לימודו, ושוב אינו צריך לברך בבית הכנסת בשביל פסוקי הקרבנות שקורא קודם התפילה.

עוד כתב הרא"ש שהישן שנת קבע על מיטתו ביום, הוי הפסק וצריך לחזור ולברך.

באגור (א) כתוב בשם רבנו שמחה ששינה ומרחץ ובית הכסא חשובים הפסק וצריך לחזור ולברך. ובשם מהר"ח אור זרוע כתב שאחר צרכים גדולים אין צריך לברך, שאין מסיח דעתו מההלכות שצריך להיזהר בהם, כגון גילוי טפח וקינוח וכד'.
וסיים בשם אביו רבי יהודה לנדא שלא לברך ביום אפילו אחר שנת קבע, ושכן ראוי לעשות, כי המיקל בברכות במקום שיש מחלוקת לא הפסיד לפי שברכות אינן מעכבות.

האם חובה ללמוד מיד לאחר הברכה

לעיל הובאו דברי ר"י בתוספות (ד"ה שכבר) כהירושלמי וגם לירושלמי אינו חובה אלא למי שנפטר באהבה רבה, אך ברכות התורה עצמן שעיקרן לפטור לימוד תורה פוטרות הן כל היום אף אם לא למד מיד. לכן פסק ר"י למעשה שמי שאינו לומד מיד אחר התפילה לפי שהוא טרוד ואינו לומד עד אמצע היום, אינו חייב לברך שוב לפני שמתחיל ללמוד. מדבריו נראה שלא רק שלא חש להפסק בלימוד במשך היום, אלא אף סובר שאין צריך ללמוד מיד לאחר הברכה.
ובסוף דבריהם הביאו התוספות שהצרפתים נהגו לומר פסוקים וברכת כהנים ומשנת 'אלו דברים שאין להם שיעור' וברייתא ד'אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן', וזאת על פי הירושלמי שמצריך ללמוד על אתר. אך סיימו התוספות שאין צורך בכך, וכדעת ר"י.
גם מדברי הרא"ה והריטב"א שהובאו לעיל, מדוייק לכאורה שברכת התורה הרגילה פוטרת אף אם לא שנה לאלתר, כלומר אין צורך לקרוא פסוקים מיד לאחר קריאת התורה, וכמו שכתבו התוספות שכן היא דעת הבבלי, ולדבריהם זוהי גם דעת הירושלמי.

מסופק אם בירך ברכות התורה

ברכה לאחריה

הרשב"א נשאל (שו"ת ז תקמ) מדוע אין מברכים על התורה לאחריה, והשיב שקריאה בתורה היא מצוה ואין אנו מברכים על המצוות לאחריהן. אמנם על הקריאה בציבור מברכים גם לאחריה, מפני זהו תקנת משה ועזרא, ועל התקנות כן מברכים.
הבית יוסף (מז) כתב שלדעתו אפילו אם היו מברכים לאחר המצוות, אין לברך על לימוד תורה לאחריה, מפני שמצותה להגות בה כל היום וכל הלילה, ולכן לא שייך לברך לאחריה.