ביטול איסור לכתחילה

מקורות
משנה:	תרומות ה ט
בבלי:	גיטין נד: חולין צח ביצה ד: בכורות כז.
ירושלמי:	תרומות ה ג
רמב"ם:	קדושה, מאכלות אסורות, טו, כה-כז
שולחן ערוך:	יורה דעה צט ה-ז

איסור ביטול איסור לכתחילה הוא דין מהלכות תערובות הקובע שאסור לערב בכוונה תחילה (מזיד) איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב (בתערובת יבש ביבש) או ביטול בשישים (בתערובת לח בלח) .

מקורות הדין

מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה

במשנה

"סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין: אם שוגג - מותר, ואם מזיד - אסור." (תרומות, ה, ט).

במשנה זו נלמד שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר, דין התערובת תלוי אם הייתה כוונה לבטל אותה בהיתר.

בתלמוד הבבלי

חולין

"ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה... והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור... חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן" (תלמוד בבלי, חולין, צח).

בגמרא זו עולה האפשרות ללמוד מקורבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, מכיוון שמבשלים את הזרוע, שהיא איסור דאורייתא, עם שאר האיל שהוא היתר.

סברה זו נדחית מכיוון שלגבי קורבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: "וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל" (במדבר, ו, יט), ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

גיטין

"נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו." (תלמוד בבלי, גיטין, נד:).

בגמרא נחלקו בעניין אגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו לתערובת ונתפצעו לגבי דין התערובת.

לשתי הדעות בגמרא, אם נעשה הדבר בכוונה תחילה (במזיד) התערובת אסורה, כלומר אסור לבטל איסור לכתחילה.

מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה

ביצה

אמר רב מתנה: עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא?!

כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"?

הני מילי בדאורייתא אבל בדרבנן מבטלין.

ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא מקלא קלי איסורא.

— תלמוד בבלי, ביצה, ד:

על עצים שנשרו מהדקל ביום טוב חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב. רב מתנה טען שניתן להרבות עליהם עצים המוכנים מבעוד יום ובכך להתיר את השימוש בהם.

הקשו עליו (מהמשנה בתרומות) שזה ביטול איסור לכתחילה שאסור לגרום.

כתשובה עולה הסברה שהמשנה בתרומות התייחסה לאיסור דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן אין אומרים שאסור לבטל איסור לכתחילה.

בכורות

"אמר שמואל: תרומת חוצה לארץ בטילה ברוב. רבה מבטלה ברוב ואוכל לה בימי טומאתו." (תלמוד בבלי, בכורות, כז.)

שמואל הביא הלכה לגבי תרומת חלה בחוץ לארץ, שבטלה ברוב. רבה (שהיה כהן) היה מבטל אותה לכתחילה ואוכלה.

תוקף האיסור

בעקבות הגמרא בחולין (צח, ב), נחלקו האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים.

דאורייתא

לדעת ראב"ד (הובא ברשב"א בתוה"ב, ד, ג בתחילתו, ובר"ן חולין, ז, לה: בדפיו) וראב"ן ^{[דרוש מקור]} בגמרא מובא שיש חידוש בתורה לגבי הזרוע של קורבן איל נזיר, שניתן לבטלה לכתחילה. אולם, מכיוון שהתורה חידשה זאת דווקא על מקרה זה, בשאר איסורים ביטול איסור לכתחילה הוא איסור מדאורייתא. למרות זאת אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים (כדברי הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות, טו, כה). הדר"ת (לה) כתב שגם לדעת הסוברים שתוקף האיסור מהתורה, זהו איסור בעלמא ואין לוקין עליו.

הפר"ת^{[דרוש מקור]} כתב שהדין הוא הלכה למשה מסיני.

דרבנן

"ותירצו בתוספות דמדאורייתא מבטלין, והא דאמרינן אין מבטלין, מדרבנן אמרינן." (רשב"א על חולין צח:, ד"ה והתנן.)

וכך גם כתב הר"ן (על חולין, לה: מדפי הרי"ף) בשם תוספות. הם תירצו את הגמרא שהחידוש המבואר בתורה לגבי ביטול הזרוע, הוא לא עצם ההיתר לבטלה, אלא שיש מצווה לבטלה, מה שאין כן בשאר איסורים שבהם אין מצווה של ביטול איסור לכתחילה (ואפילו גנאי הוא לעושה כן).

הש"ך (יורה דעה, צט, ס"ק ז) הביא שהרמ"ע מפאנו (בשו"ת, סימן כז) סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

הנו"ב (כו ד"ה ועכ"פ) כתב שכן דעת רוב הפוסקים. כך כתבו גרש"ק (שו"ת אלף לך שלמה יו"ד, קמו), ערוה"ש (צט, כז), ותורת חסד (או"ח, כח, ח). הרב פפויפר (קיצוש"ע תערובות, ח, א הערה 3) כתב שנראה שזו מסקנת רבותינו האחרונים.

כך פסק החת"ס (חו"מ, כב ד"ה אמנם אע"ג) אך הוסיף והסביר שנחלקו דווקא בתערובת לח בלח, אבל בתערובת יבש ביבש לכולי עלמא נחשב האיסור לאיסור דאורייתא. כך כתבו גם המהרי"ץ חיות (יומא סז:) הנו"ב (מה ד"ה שלישית. הובא בפת"ש, צט, ג להלכה) וערוה"ש (צט, כז).

על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה

בעקבות הגמרא בביצה (ד, ב) נחלקו על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה.

איסורי תורה

כתב הרמב"ם: "אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה. ואם ביטל הרי זה מותר ואעפ"כ קנסו אותו חכמים ואסרו הכל, ויראה לי שכיון שהוא קנס אין אוסרין תערובת זו אלא על זה העובר שביטל האיסור, אבל לאחרים הכל מותר." (משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ה)

איסורים מדברי חכמים

דעת המתירים

כתב הרמב"ם: "אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה." (משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ו)

כך סברו טור (צט ו) בשם רשב"א (תוה"ב הארוך ד ג והקצר לא ב), הגה"מ (על הרמב"ם, אות כ בשם רבינו שמחה), רמב"ן (בכורות ד כב א) ור"ש (חלה ד ח).

מהרש"ל (יש"ש פרק גיד הנשה סימן נט, הובא בבאר היטב צט יד) הסביר שבגמרא בביצה דורשים בהיתר על העצים "משום דמקלא קלי איסורא" מפני שמדובר בדבר שיש לו מתירין, אבל באיסורי דרבנן שאינם דשיל"מ מותר לבטל את האיסור גם בלי לכלותו.

הגר"א (צט יג) הדגיש שלסוברים היתר זה, מדובר דווקא כאשר מוסיף ומרבה היתר כדי לבטל את האיסור (כך הדגישו עוד הרבה פוסקים), והסביר שבגמרא בבכורות ההיתר לערב את האיסור בהיתר בידיים, הוא היתר מיוחד מפני שמדובר על חלת חו"ל שיש בה מספר הקלות.

כך פסק השו"ע (צט ו): "איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידיים כדי לבטלו, ואם עשה כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו".

כך פסקו ט"ז (יב), זב"צ (מו) וכה"ח (סח).

בעקבות הלשון הכללית של השו"ע נחלקו:

לדעת פר"ח (יז), פמ"ג (שפ"ד יז),זב"צ (מה) וכה"ח (סז) השו"ע לא חילק, ומשמע שבדרבנן מותר להוסיף גם אם יש בתערובת רוב איסור.

לדעת חוו"ד (באורים ס"ק ט), כריתי (יז), ד"ת (פ) וערוגה"ב (ח) בתערובת עם רוב איסור, כל התערובת נחשבת לאיסור לגבי דין הוספת היתר (גם אם אין לה דין חנ"נ), כך שאם יוסיף היתר, לא הוי כמרבה היתר אלא כמערב לכתחילה.

בעקבות מחלוקת זו התיר מעדה"ש (ס) לבטל רק בשעת הדחק, והוסיף עפ"י רע"א בשם אליה רבה (או"ח תרעז ז) שבמקרה שהפיל את האיסור להיתר בידיו (איפלו שוגג), אסור לבטל את האיסור מלבד בשעת הדחק.

דעת האוסרים

כתב הרא"ש: "והא דקאמרינן נמי דמבטלין איסורא דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמיקלי קלי איסורא. אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפילו באיסורא דרבנן ואפילו אין לו מתירין." (רא"ש, ביצה, פרק א, סימן ב). כלומר דווקא בעצי מוקצה התירו להוסיף היתר מפני שאינו נהנה מהאיסור עד שעת ביעורו מן העולם, ואז אין בו ממש, ולכן לא נהנה מממשות האיסור (ט"ז יב ומשנ"ב תקז ח).

כך פסקו ר"ן (ביצה ב ב), תרומת הדשן (נד), הגהש"ד (לט ג ד"ה הרא"ש), רא"ה (בבדק הבית על הרשב"א), מרדכי (בהגהות מרדכי על חולין רמז תשנג), אגודה (ביצה פרק א סימן ז ד"ה ואם), ואיסור והיתר הארוך (כד י).

הר"ן הוסיף שמותר דווקא אם אין לו עיקר בתורה (כמוקצה, לאפוקי אגוזי ערלה), ודוקא כשהאיסור אינו ניכר.

כך פסקו רמ"א (צט ו), ש"ך (יט), חכ"א (נב ז), פמ"ג אא"כ הפס"מ (משב"ז יב).

איסור דאורייתא בשיעור דרבנן

לדברי הרשב"א (תורת הבית הארוך ד ג) ההקלה באיסורי דרבנן מתייחסת רק לאיסור דרבנן מקורי, אך לא לאיסור דאורייתא בשיעור דרבנן. כך פסקו פר"ת (א, הובא בפאה"ש קסח) ופמ"ג (משב"ז יב).

השו"ע ושאר הפוסקים לא חילקו כך, ולכן נראה שדעותיהם חלוקות.

ספקות

ספק איסור תורה

לדעת הפר"ת (צט, ה) גם לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה, מותר לבטל ספק איסור תורה לכתחילה. כך סברו כנה"ג (הגהות לטור בסימן צט, טז), שו"ת אמר שמואל (יו"ד, א) וחת"ס (יו"ד, סב).

קול אליהו וערך השולחן (הובאו בשדי חמד, מערכת א, ה) חילקו בין הסוברים שדין איסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה לבין הסוברים שהוא מדברי חכמים: לסוברים שהאיסור מהתורה, אסור לבטל ספק איסור תורה. לסוברים שהאיסור מדברי חכמים, מותר לבטל ספק איסור תורה. כך כתב ערוך השולחן (צט, כח).

לדעת פמ"ג (שפ"ד, צט, ז) אפילו לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מדברי חכמים, אסור לבטל ספק איסור תורה. כך סברו בית שלמה (הובא בדר"ת צט, לז) זבחי צדק (הובא בכה"ח צט, ל), רע"א (שו"ת, עז) ואגרות משה (יו"ד, ב, לב). גרש"ק (אלף לך שלמה, קפו) כתב כך והתיר דווקא כשאין כוונה לבטל.

הרב צבי פסח פרנק (שו"ת הר צבי, יו"ד, לו) פסק שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הסוברים שמותר לבטל ספק איסור לכתחילה.

פאה"ש (פב) כתב על-פי פמ"ג (שפ"ד, צט, ז) שאסור להפוך ספק איסור תורה לאיסור דרבנן כדי להתירו.

ספק איסור מדברי חכמים

מעדה"ש (ל) כתב לגבי ספק איסור דרבנן, שלכו"ע מותר לבטלו לכתחילה.

הגדרת שוגג ומזיד לעניין ביטול איסור לכתחילה

מספר גדרים ניתנו לשוגג:

1. אם לא ידע כלל שמבטל איסור (לכו"ע).
2. ידע ושכח שיש שם איסור. לפי פמ"ג (משב"ז, ט), ערוך השלחן (צט, כג), כה"ח (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.
3. אם טעה בדין. דוגמא המובאת בט"ז (צט, ט): אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור. כך סברו רוב הפוסקים.

אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג (פת"ש צט ה בשם הצ"צ, וכ"כ מעדה"ש (לד)  ופנה"ל (שבת כו, ז).

לגבי מי שלא ידע את דין איסור ביטול איסור לכתחילה, ערוך השלחן (צט, כג), פר"ח (ה), ויד יהודה (י) סוברים שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם ט"ז (צט ס"ק ז וס"ק ט) יד אברהם (על הט"ז) פמ"ג (משב"ז, ט), כה"ח (לח) ועוד אחרונים סוברים שגם מקרה כזה נקרא שוגג.

תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה

האם חכם צריך לחקור האם התווסף היתר לתערובת

כאשר מדובר על תערובת ששייך בה דין חנ"נ (לשו"ע רק בבב"ח, ולרמ"א גם בש"א) ולא היה בהיתר ששים כנגד האיסור, כך שכל התערובת נעשתה נבילה; תוספת ההיתר צריכה להיות פי ששים מכל התערובת, ולא רק מהאיסור שבה. והשאלה היא, מה הדין במקרה שהשואל מביא את התבשיל כמו שהוא כעת, האם צריך החכם לחקור האם הוסיף היתר לאחר שנפל האיסור, או שהאיסור נפל לתוך כל ההיתר הנכחי; או שרשאי החכם להסתפק בנתון שמציג לפניו השואל על תערובת של איסור בהיתר.

לדעת סמ"ג (לאוין קמ-קמא) וסמ"ק () צריך לחקור. כך פסקו בי"ו (צט ה ד"ה ומ"ש רבינו שנ"ל) ורש"ל (יש"ש נט)

דין הקדרה

בדומה לדיון הנערך בסוגיית מעשה שבת, נחלקו לגבי דין הכלי שנעשה בו מעשה ביטול האיסור:

תבואות שור (לט, ב) שהובא להלכה ברע"א (צט, ה) סובר שקדרה שבוטל בה איסור נאסרת למבטל ולבני ביתו כדין קדרה שבושל בה איסור, אולם לאחרים ביטול האיסור מועיל ולכן הקדרה לא נאסרה עבורם.

יד יהודה (יח) טען שאין כאן איסור חפצא, אלא רק איסור גברא שלא יהנה ממעשיו הרעים. לכן, מכיוון שאין למבטל הנאה מכך שנבלעה התערובת בקדרה, אין הכלי נאסר.

מקרים מיוחדים

מאכל פרווה הבלוע בו חלב ורוצה לאוכלו או לערבו עם בשר

בדיעבד

"כזית חלב שנפל למים ונתבטל בשישים ואחר כך נפל מן המים לקדירה של בשר, מותר אע"פ שאין בבשר שישים נגד החלב, שהרי נתבטל במים. (באיסור והיתר הארוך כלל כ"ד) וכל כיוצא בזה." (רמ"א על שולחן ערוך, יורה דעה, צ"ט, ו')

הש"ך (יו"ד, צט, כב) כתב על דברי הרמ"א שבתו"ח (פ"ה, י"א) כתב שאפילו לכתחילה מותר להעביר את המים שבלעו חלב ובטלוהו לקדירה של בשר.

לכתחילה

פמ"ג (ש"ד, יו"ד, צט, כב) כתב על-פי צמח צדק (פ') שאסור לבטל חלב במים על מנת ליתנם לאחר מכן בבשר.

הערמה

פאה"ש (צד) כתב בשם רדב"ז, ברכ"י וכה"ח שבמקרה של מערים להניח תערובת שנפל בה איסור במקום שיפול אליה היתר מעצמו, יש להקל בדיעבד.

ביטול הגורם שאוסר 'דברים שאינם בטלים'

פאה"ש (פא) כתב בשם הבי"ו^{[דרוש מקור]} וכה"ח (נד), שמהגמרא בגיטין (נד, ב) לגבי אגוזי ערלה שנתפצעו מוכח שגם כשאינו מרבה היתר, אלא רק משנה את האיסור כדי שיהיה בטל, הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה ואסור לעשות כך. ההשלכה של דין זה באה לידי ביטוי ב'דברים שאינם בטלים', כגון שחותך בריה או חהר"ל.

ביטל איסור בהיתר שאינו שלו

הרב פפויפר ח, ב, ח-ט.

במקרה שביטול האיסור נעשה על ידי עירוב האיסור בהיתר שלא שייך למבטל, דין התערובת לגבי הבעלים מתחלק לפי מקרים:

האיסור שייך למבטל	הביטול נעשה עבור בעל ההיתר	בעל ההיתר ידע על הביטול ונח לו ממנו	מתירים	יד יהודה (צט כג)	חכ"א (נב ז)
לא	לא	לא	רש"ל (פרק גיד הנשה)		מותר
		כן
	כן	לא		אסור	מותר
		כן
כן	לא	לא			מותר
		כן
	כן	לא		אסור	מותר
		כן

1. ביטל איסור שאינו שלו והבעלים של ההיתר לא ידעו על הביטול - גם אם כוונת המבטל היתה כדי להועיל לבעלים.
2. ביטל איסור שאינו שלו והבעלים של ההיתר ידעו על הביטול - ג

דוגמאות מעשיות

קטניות, חיטים ופירות נגועים בתולעים

קטניות, חיטים ופירות שהוחזקו שיש בהם תולעים אסורים באכילה, גם אם יש בהם פי שישים כנגד התולעים, מפני שלתולעים יש דין בריה.

קלייה

בשו"ת הרשב"א (חלק א, סימן תצ"ה ד"ה ומעתה אם) כתב שאין אומרים "אין מבטלין איסור לכתחילה" אלא כשמבטל האיסור ואכלו, אבל לסחוט את האסור ולהוציאו מההיתר, אין זה מבטל איסור, אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור (שאם כן ביטלת את דיני הגעלת כלים, ליבון וכחל).

דברים דומים הביא הט"ז (יורה דעה, צ"ט ,ס"ק ז') עם ציון לסימן פד: מותר לחמם דבש כדי להוציא נמלים מתוכו.

תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה

כתב הרב פפויפר (קיצוש"ע תערובות, ח, ד) ע"פ הגש"ד (שער א),מהר"מ מלובלין (קד) וחת"ס (סב), שאם ביטול האיסור נעשה עבור גויים - המאכל מותר באכילה. כגון בית חרושת של גוי שמייצר דברי מאכל עבור גויים, ובתהליך הייצור מערבבים איסור בפי ששים היתר.

אבל אם ביטול האיסור נעשה גם עבור יהודים, למשל אם הוסיפו בכמות המאכל בשבילם, אזי אפילו אם המעשה לא נעשה בכוונה כדי שיוכלו לאכול מאכל שכשר עבורם - אסור לאוכלו, כיון שבכה"ג נחשב לשלוחו של הישראל (הרב פפויפר שם בשם שו"ת הרשב"ש (תקמ) וערוה"ש (צט, ח)).

כלי שבשימושו יש פי שישים כנגד איסור הבלוע בו

כשתמיד משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור

השולחן ערוך כתב על פי הראב"ד והרשב"א (תורת הבית הארוך, בית ד, שער ד, לו,א ובקצר לו, ב): "אם נבלע איסור מועט לתוך כלי בשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, מותר להשתמש בו לכתחלה, כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבוא לידי נתינת טעם... ואפילו בבן יומו." (שולחן ערוך, יורה דעה, צט, ז).

כשלפעמים משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור

"...אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש לעתים בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, אסור להשתמש אפילו בשפע, גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם." (המשך השולחן ערוך, יורה דעה, צט, ז).

הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה

השו"ע כתב בהלכות חנוכה (אורח חיים, תרעז, ד) על השמן שנותר מנר חנוכה שכבה תוך חצי שעה והתערב בשמן אחר, שיש מי שאומר שאין להוסיף עליו שמן ולבטלו בששים. הקשו הפוסקים שלכאורה כיון שהוא איסור דרבנן, היה לשו"ע להתיר.

ותרצו (מובא במטעמה"ש, יג בסוף): ש"ך (יט) טען ששמן של נר חנוכה חמור מכיוון שהוקצה למצוותו, ודוחק לתרץ כך, וצ"ע. גם הט"ז (יב) הקשה ולא הביא תירוץ. המ"א (או"ח תרעז יב) הציע שיתכן שהשו"ע כתב כן בשם יש מי שאומר אך הוא עצמו לא סובר כך. והביא תירוץ נוסף, שיתכן דשאני הכא דהוי דשיל"מ, שהרי יכול להשתמש בשמן בשנה הבאה, ובכה"ג מודה השו"ע שאסור להוסיף אף בדרבנן (שרק בעצי מוקצה התירו בכה"ג כיון דמקלא קלי איסורא). ואף שדשיל"מ לא בטל כלל כתב השו"ע שבטל בששים מפני שבנד"ד אינו מן הדין לדעתו לאוסרו בנתערב (מחצה"ש (יו"ד צט יט) ולבושי שרד^{[דרוש מקור]}). חוו"ד^{[דרוש מקור]}­- בחנוכה זה איסור הנאה וכשמבטלו בשישים עדיין נהנה מהאיסור. אך בביטול אוכל, הטעם מתבטל כראוי ולכן אינו נהנה ממנו. מ"ב (תרעז, כ) כתב שהעיקר כדכתוב ביו"ד שמותר לבטל בדרבנן וה"ה הכא, אלא שכאן רק הזכיר את דעת האוסרים. ומעין זה כתב הילקו"י (מועדים עמ' רלג-רלד) שהשו"ע חזר בו ביו"ד ופסק להקל.

להרחבה

• אין מבטלין אסור לכתחילה - מיקרופדיה תלמודית.
• שיעורי הרב אלישע אבינר - ישיבת ברכת משה: סדרה ראשונה (2 שיעורים), סדרה שנייה (3 שיעורים), על ביטול תולעים (2 שיעורים).
• ביטול איסורים לכתחילה - מאמר מאת הרב שלום קליין בכתב העת אורות עציון יב.
• עיבוד מזון נגוע בתולעים - מכון התורה והארץ.