אמירת 'ויכולו' בערב שבת

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקורות
בבלי:שבת קיט ב
רמב"ם:שבת כט ז
שולחן ערוך:אורח חיים תסח א,ז

חובת אמירת פסוקי 'ויכולו' בתפילת ערבית של שבת ולאחריה.

חובת האמירה

הגמרא (שבת קיט ב) אומרת שהמתפלל בער"ש צריך לומר פסוקי 'ויכולו' עד 'אשר ברא אלהים לעשות', וכל האומר 'ויכולו' כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, וששני מלאכי השרת מלווין לו ומניחין ידיהן על ראשו ואומרים לו 'וסר עוונך וחטאתך תכופר'.
והרמב"ם (שבת כט ז) כשהזכיר דין זה לא כתב זאת כחובה, אלא שזהו מנהג פשוט בכל קהילות ישראל. אבל בשאר הראשונים משמע שהוא חובה, ולשון השלחן ערוך (רסח א) 'אומר ויכולו'.

זמן האמירה

בגמרא הנ"ל משמע שזמן אמירת פסוקי 'ויכולו' הוא בתפילת ערבית עצמה, כלומר בברכת מקדש השבת, שכן לשון הגמ' 'המתפלל בער"ש צריך לומר ויכולו'. אבל ברמב"ם מבואר שמנהג אמירת ויכולו היה לפני הקידוש על היין, וצריך לבאר את הגמרא לדעתו, שמי שהתפלל כבר צריך לומר ויכולו על הכוס וכו'.
אבל הטור (אורח חיים רסח) למד מדברי הגמרא לאמרם בתוך התפילה, ומקורו מדברי התוספות (פסחים קו א ד"ה זוכרהו) והרא"ש (פסחים י טו), שזהו כפשט הגמרא בשבת שם. וכן העתיק להלכה בשלחן ערוך (א).
אבל הוסיפו התוס' והרא"ש שתיקנו לומר גם על הכוס כדי להוציא בניו ובני ביתו.
ועוד כתבו שם, וכ"כ ספר התרומה (רמו) שאומרים אותו גם בציבור אחרי התפילה בקול רם, והטעם לזה משום יום טוב שחל להיות בשבת, שאז אין אומרים 'ויכולו' בתפילה, מפני שמתפללים 'אתה בחרתנו' ותיקנו לומר בכל השבתות כדי לא לחלק בין שבת לשבת. והובא כל זה גם במרדכי (שבת תז, פסחים תריא) ובריטב"א (פסחים קו א ד"ה זכרהו).

אמירתו בעמידה

כתב המרדכי שם ש'ויכולו' שלאחר התפילה אומרים אותו מעומד ובקול רם, משום דהוי עדות שהקב"ה שבת בשבת, ואמירת עדות יש לעמוד כמ"ש 'ועמדו שני האנשים'. וכן כתב בחידושי הריטב"א (שבת קיט ב) בשם ר' יחיאל. וכן כתב המאירי מדנפשיה בהקדמתו לחידושי הש"ס (ד"ה ואחר שהתבאר).

אמירתו ביחיד

ברי"ף (שבת מד ב) הביא הגמ' הנ"ל שצריך לומר ויכולו בער"ש, וגורס שם 'אפילו יחיד המתפלל' וכן היא הגירסה שלפנינו, ודלא כגי' הרא"ש והטור שגרסו 'כל המתפלל'. וכתב בחידושי הריטב"א (שבת קיט ב) שאפילו יחיד יש לו לומר ויכולו, פירוש בתפילה או לאחריה כמו שנהגו בבית הכנסת.

אבל הטור (רסח) וכתב שמטעם דהוי כעדות, צריך שיאמרו אותו יחד.