הצגת המקור של הדף "איסור עשיית חפציו קודם תפילת שחרית"

==== '''שמא יבטל מן התפילה''' ====
הצל"ח (ברכות יד, א) העיר שהרמב"ם, רי"ף ורא"ש לא הסכימו לאיסור עשיית חפציו של אדם קודם התפילה, ולשיטתם אין לגרוס את המימרא הזו בגמרא (שם), ולמרות שקיבלו את דברי אבא בנימין כהלכה פסוקה, מסתבר שהוא הקפיד דווקא על מלאכה משמעותית, "דבר של טירחה ואיכא לאמשוכי", ולפירוש זה טעם האיסור הוא שמא ימשך האדם אחר עסקיו ויבטל מן התפילה (ולמעשה לא רצה להקל נגד פסק השולחן ערוך).לשון הרמב"ם (תפילה ו, ד) היא ש"אסור לו לאדם שיטעם כלום או שיעשה מלאכה מאחר שיעלה עמוד השחר...", ומשמע שיש עיסוק במלאכה – כלומר מעשה משמעותי וקבוע (ויצויין להלן בדעת האשל אברהם). ולדברי הצל"ח נראה שבנקודה זו חלוקים שני המקורות, ואחריהם הראשונים, מהו טעם האיסור הנדון, האם שמא ימשך וישכח מן התפילה, או שיש איסור עצמי להקדים את צרכיו הפרטיים לתפילה. המימרא של אבא בנימין עוסקת בחשש שמא ימשך, שמחמת כן הנהיג על עצמו אבא בנימין את האיסור. ואילו המימרא בדף יד עוסקת באיסור עצמי, שהתפילה תהיה המוקד הראשוני ביומו של האדם. 

כדברי הצל"ח, עולה מדברי הריטב"א (יד, א) שהסביר שטעם אחד יש לכל רצף האיסורים המוזכרים בגמרא: יציאה לדרך, עשיית חפציו ואמירת שלום: שימהר לבית הכנסת ויתפלל, כדי שלא יתיאש מן התפילה. כלומר שלא ישכח ויתבטל מן התפילה.