איסור חמץ בערב פסח

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקורות
משנה:פסחים א ד
בבלי:פסחים ד ב, כח ב
רמב"ם:חמץ ומצה א ח
שולחן ערוך:אורח חיים תמג א

גדר איסור אכילה והנאה מחמץ בערב פסח, וזמן התחלתו.

המקורות בגמרא

מחלוקת התנאים

בברייתא בגמרא (פסחים כח א) מובאות שתי דעות תנאים לענין איסור אכילת חמץ בערב פסח. דעת ר' יהודה שלפני זמנו, כלומר ביום י"ד משש שעות ולמעלה ועד הערב עובר עליו בלאו, אך אין בו כרת באכילתו. דעת ר' שמעון לעומת זאת, שלפני זמנו אינו עובר עליו בלא כלום, כלומר אין בו לא כרת ולא לאו.
ומבאר ר' יהודה את טעמו, שישנם שלושה פסוקים שונים האוסרים אכילת חמץ, שנים בפרשת בא: "לא יאכל חמץ", "וכל מחמצת לא תאכלו". ואחד בפרשת ראה: "לא תאכל עליו חמץ". ובאה התורה ללמד בזה שלושה איסורים שונים - איסור אחד לפני זמנו, כלומר בערב פסח משעה שישית והלאה, איסור אחד לשבעת ימי הפסח עצמו, ואיסור אחד לאחרי פסח בחמץ שעבר עליו הפסח.
ר' שמעון חולק וסובר שמבחינת זמן יש כאן רק איסור אחד שהוא תוך זמנו, כלומר בימי הפסח עצמו. ואילו הפסוק "כל מחמצת לא תאכלו" בא לרבות שנתחמץ מחמת דבר אחר. והפסוק: "לא יאכל חמץ" בא ללמד שפסח מצרים לא נהג בו איסור חמץ אלא יום אחד בלבד.
נמצא על כל פנים שישנה מחלוקת תנאים האם יש איסור לאו של אכילת חמץ בערב פסח.

מצות עשה של השבתת חמץ

כל המחלוקת לעיל היא לענין איסור לאו, אבל מצות השבתה לכולי עלמא יש כבר בשעה שישית של ערב פסח, שכן משנה מפורשת היא (פסחים א ד) שצריך לשרוף את החמץ בתחילת שעה שישית.
ובגמרא (ד ב) מבארים האמוראים שחובה זו נלמדת מן הפסוק "אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם", כלומר יש מצות עשה להשבית את החמץ בערב פסח מבעוד יום.

איסור הנאה מחמץ בערב פסח

במשנה (פסחים ב א) כתוב שחמץ משעה שאסור לאוכלו אסור הוא גם בהנאה, ולכאורה כוונת המשנה היא לערב פסח משעה שישית ומעלה.
הגמרא (כא ב)אומרת שכל החידוש בזה אינו אלא לשעות דרבנן[1], כלומר בערב פסח משעה שישית ולמעלה, למרות שאין איסור אלא מדרבנן, אפילו הכי אסור בהנאה, וכמו שאמר רב גידל בשם רב, שהמקדש אשה בערב פסח משש שעות ומעלה בחיטים שיש בהם חשש חמץ, אין חוששין לקידושין כלל, כי החמץ כבר אינו ברשותו לקדש בו.

רש"י (ד"ה משש) מסביר שרב באומרת 'שש שעות' כוונתו היא לתחילת שעה שישית, שאז בין שעה חמישית לשישית האיסור הוא רק מדרבנן, שכן מסוף שעה שישית והלאה החמץ אסור כבר מהתורה, ופשיטא שאין חוששין לקידושיו.

הערות שוליים

  1. ^ רש"י לא גורס בגמרא 'פשיטא' כיון שודאי חידוש יש בדבר לדעת ר' יוסי הגלילי, הסובר שגם בפסח עצמו החמץ מותר בהנאה. אך תוס' יישבו את גירסת הגמרא וביארו שלאור חובת ההשבתה שיש בערב פסח קודם שעה שישית דווקא בשריפה, פשיטא שאסור בהנאה שהרי צריך לשורפו.