תענית אסתר

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מקורות
משנה:
בבלי:
ירושלמי:
רמב"ם: תעניות ה ה
שלחן ערוך: אורח חיים תרפו א-ג

אודות המנהג להתענות בי"ג באדר, מקור המנהג, תוקפו וטעמו.

מקור המנהג[עריכה | עריכת קוד מקור]

מובא בשאילתות דרב אחאי גאון (שאילתא עט), שבין כרכין בין כפרים בין עיירות, כולם מתענים בי"ג באדר, וזאת על פי הנאמר בגמרא 'י"ג זמן קהילה לכל היא', וראייתו מן הפסוק במגילת אסתר (ט טז): "ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמוד על נפשם, ביום שלשה עשר לחודש אדר". ומפרש רב אחאי גאון שם, ש'קהילה' הוא יום תענית, ו'יום כניסה' הוא יום שמתכנסים בו ויושבים בתענית ומבקשים רחמים.

מקור לדברים אלו לא נמצא בתלמודים, אבל ישנו במדרש תנחומא (בראשית ג).
והראשונים כתבו שהרמז היחידי למנהג זה מדברי הגמרא הוא בתחילת המסכת (מגילה ב א), שאומרת שליום י"ג לא צריך ריבוי מפסוק שמותר לקרוא מגילה בכפרים, לפי שי"ג זמן קהילה לכל הוא, כלומר יום התכנסות לתענית ובקשת רחמים.

היחס למגילת תענית[עריכה | עריכת קוד מקור]

המשנה (תענית ב ח) אומרת שכל הימים הכתובים במגילת תענית שאסור להספיד בהם, כמו כן אסור להספיד ביום שלפניהם, אך ביום שלאחריהם מותר. ואילו ימים שאסור להתענות בהם, מותר להתענות לפניהם ולאחריהם.
ולדעת ר' יוסי שם, בימים שאסור להספיד, אסור להספיד גם ביום שלפניהם וגם ביום שלאחריהם. ואילו ביום שאסור רק להתענות, כמו כן אסור להתענות לפניו אך מותר להתענות ביום שלאחריו.

הגמרא (תענית יח א) מביאה מחלוקת אמוראים לענין הלכה. לדעת רב הלכה כר' יוסי שאוסר בין לפניו ובין לאחריו, וכן דעת ר' יוחנן. ואילו לדעת שמואל הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, שמובאת דעתו בברייתא שמתיר בין לפניו ובין לאחריו.

הראשונים שואלים, אם הלכה כר' יוסי שאסור להתענות בימים שלפניהם, איך אנו מתענים יום לפני פורים, והרי אף שבטלה מגילת תענית, פורים וחנוכה לא בטלו?

פורים תקנתו מדברי קבלה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בעל המאור (מגילה ד א) מביא דברי רבנו אפרים שסובר שאסור להספיד ביום שקודם חנוכה וביום לאחריו, ולגבי פורים - בני העיירות אסורים בט"ו להספיד ולהתענות ובי"ג להספיד, ובני הכרכים אסורים בין בהספד ובין בתענית לפניו ולאחריו.
בעל המאור עצמו השיג על דברי רבנו אפרים, וסובר שבאמת לפי ר' יוסי כולם אסורים בתענית לפניהם ומותרים לאחריהם, ובהספד מותרים לפניהם ולאחריהם, ולפי זה צריך ליישב את המנהג להתענות קודם פורים. ומתרץ בעה"מ לחלק בין בני עיירות לבני הכרכים, שבני העיירות מחוייבים בפורים לא מכח מגילת תענית אלא מכח מגילת אסתר, שהיא דברי קבלה, ואינם צריכים חיזוק שהם כדברי תורה, ולכן מותרים בתענית לפני פורים. אך בני הכרכים שהם מחוייבים ביום י"ד רק מכח מגילת תענית, להם יש איסור תענית גם ביום שלפניו, כלומר בי"ג.

הראבי"ה (ב מגילה תקנ, תקנט) אחר שכתב תירוצו המובא להלן, הוסיף בשם רבנו שמואל בן נטרונאי טעם אחר בדומה להסבר בעה"מ, שחנוכה ופורים מעלתם כשל תורה, ואינם צריכים חיזוק, ולכן אין להם דין של יום שלפניהם ולאחריהם. וזהו כתירוץ בעל המאור, אלא שלא חילק בין בני העיירות לבני הכרכים.
כדברי הראבי"ה העתיק המרדכי (מגילה א תשעו), וכעין זה בספר האגודה (מגילה ג א).
כתירוץ זה של רבנו שב"ט מובא גם ברא"ש (תענית ב כד).

הימים עצמם לא בטלו אבל שלפניהם ולאחריהם בטלו[עריכה | עריכת קוד מקור]

התוספות (יח א ד"ה רב אמר) כתבו כהתירוץ השני שהביא בעל המאור, שחנוכה ופורים אף שהם עצמם לא בטלו, מכל מקום הדינים שלפניהם ולאחריהם בטלו.
וכן הסכים הרא"ש (מגילה א ח) שהימים שקודם חנוכה ופורים לא עדיפים על שאר ימי מגילת תענית, ואם הם בטלו, כל שכן שהימים שקודם חנוכה ופורים. ולכן נהגו להתענות בי"ג אדר.
כן כתב גם הריטב"א (מגילה ב א ד"ה ומכאן יש) בשם בעל המאור, וכן הוא בטור (אורח חיים תרפו).
אמנם הרא"ש הוסיף, שלפי הטעם שכתב שזהו זכר להתקהלות בזמן אסתר, אם כן תענית אסתר היא תקנת חכמים קודם שבטלה למגילת תענית. וכן כתב הרא"ש במקום אחר (תענית ב כד) שההתקהלות זה מעיקר הנס.

בעה"מ הביא תירוץ זה בשם 'יש שסבורים לומר', שהאידנא בטלה מגילת תענית, ואף שחנוכה ופורים לא בטלו, מ"מ לפניהם ולאחריהם בטלו. אך בעה"מ חולק על זה וסובר שאי אפשר לומר כן, שהרי ר' יוסי עצמו אומר במסכת ראש השנה שבטלה מגילת תענית, ובכ"ז רב פוסק כוותיה במסכת תענית, לגבי לפניהם ולאחריהם.
כן הקשה גם הר"ן (בדפי הרי"ף תענית ו ב ד"ה ולענין), שהרי ממה שפסק רב הלכה כר' יוסי אף שאמר בתענית יח: שבטלה מגילה תענית, מוכח שלענין פורים וחנוכה אף לפניהם ולאחריהם לא בטלו, שאל"כ למה יש לו לפסוק כר' יוסי.

יום י"ג הוא יום ניקנור[עריכה | עריכת קוד מקור]

הר"ן (בדפי הרי"ף תענית ו ב ד"ה ולענין) הביא בשם הרמב"ן לתרץ שיום י"ג באדר, לפי מגילת תענית הוא יום ניקנור, וכיון שהוא בטל ככל ימי מגילת תענית, ממילא בטל הוא לגמרי גם מדין יום שלפני פורים, שכיון שקדושת היום בטלה, אין ראוי שתשרה לו קדושה מדין יום שלפני. כן כתב לתרץ גם הראבי"ה (ב מגילה תקנ, תקנט), וכן תירצו התוספות שם בתירוץ שני.
אמנם הר"ן דחה תירוץ זה, וגם דחה תירוץ בעה"מ, וכתב בשם הרב אברגלוני שאף שמדינא הלכה כר' יוחנן שלפניהם אסור, מ"מ כיון שבטלה מגילת תענית מוכח שדעת חכמים להקל בדבר, ואף שחנוכה ופורים לא בטלו, אנו אין לנו להחמיר אלא להקל ולפסוק כשמואל שהכריע כרשב"ג שלפניהם ולאחריהם מותר.

במור וקציעה (תרפו ד"ה ונ"ל לעשות סדר) כתב ליישב, שהרי יום ניקנור עצמו למה תיקנוהו בכלל והרי בלאו הכי אסור משום יום שלפני פורים? אלא על כרחך שאפילו קודם שבטלה מגילת תענית פורים שאני שלפניו מותר[1]. וסדר הדברים היה שבתחילה היו צמים בו על פי התקנה שבדור מרדכי ואסתר, לאחר מכן משקבעו בו יום ניקנור אסרו התענית, וכשבטלה מגילת תענית חזרה קביעות ראשונה להתענות בו.

תענית אסתר אינה של צער[עריכה | עריכת קוד מקור]

הכלבו (מה ד"ה שני) כתב טעם אחר, שכל מה שאסרו לפניהם ולאחריהם במגילת תענית, הוא דווקא תענית של צער, אבל תענית אסתר היא כדי שנזכור שהבורא יתברך רואה ושומע כל איש בעת צרתו, כאשר מתענים ושבים אליו בלב שלם כשם שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. והביא דבריו הרב אליה רבה (א).
וכבר כתב טעם זה הר"ן (בדפי הרי"ף תענית ז א ד"ה אבל הראב"ד) בשם הראב"ד שכתב שכיון שצום זה הוא זיכרון לנס שנעשה בו, מותר לגזור אפילו בימים של מגילת תענית. והוסיף שכשם שקבלו עליהם לעשות יום טוב, כן קיבלו עליהם לעשות תענית בכל שנה ושנה. ולכן יום י"ג מעיקרא לא היה אסור בתענית. אמנם הר"ן עצמו לא קיבל תירוץ זה, שהרי במסכת סופרים משמע שלא היה קבוע תענית זו ביום י"ג באדר דווקא.

טעם המנהג להתענות[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתבו הראשונים שתענית אסתר היא זכר לתענית שהתענו בימי מרדכי אסתר להצלתם.
אלא שיש מהראשונים שכתבו שהתענית אותה מציינים היא התענית שהתענתה אסתר וכל יהודי שושן. ואף שזה היה בניסן, מ"מ אנו לא צמים בניסן מפני שזהו חודש גאולה הקמת המשכן. כן משמע במסכת סופרים (כא א), וכן משמע קצת ברמב"ם (תעניות ה ה) שכתב הצום הוא זכר למה שהתענו בימי המן.
לעומת זאת, חלק מן הראשונים כתבו שהתענית היא זכר למה שהתענו ביום י"ג באדר עצמו, בשעה שנלחמו עם אויביהם. שכן היו נוהגים להתענות כדי לבקש רחמים ולהצליח במלחמה. וכן עשה משה במלחמת עמלק, וכן עשה שאול. כן כתב הרא"ש (מגילה א א) בשם רבנו תם, שהתענית היא זכר להתקהלות שעשו בזמן אסתר, שהיו מתאספים ומתענים לומר סליחות ותחנונים ולבקש רחמים להצלתם. וקצת משמע כן מדברי השאילתות דרב אחאי (עט). כטעם זה מצדד בשו"ת משנה הלכות (ח רלג).

בכף החיים סופר (תרפו ח) הביא בשם ספר מגיד מישרים שטעם התענית הוא כדי להכניע את השטן על מה שאנו אוכלים ושותים בפורים.

תוקף המנהג[עריכה | עריכת קוד מקור]

הראב"ד סובר (מובא בר"ן על הרי"ף תענית ז א ד"ה אבל) שמקור הצום הוא מן הפסוק 'כאשר קיימו על נפשם דברי הצומות וזעקתם', ולפי דבריו לכאורה יש לו תוקף של דברי קבלה.

אמנם לדעת רוב הראשונים, תוקפו של הצום הוא מכח מנהג בלבד.
כן איתא במחזור ויטרי (רמה), שתענית זו אינה מדברי תורה ולא מדברי סופרים, אלא שנהגו העם כן, ואף על פי כן אסור לאדם להיות פורש מן הציבור. וכן מבואר ברמב"ם (תעניות ה ה) וכפי שביאר המגיד משנה שם.

בבית חדש (תרפו ב) דייק מדברי הרא"ש שאין זה מנהג אלא תקנת חכמים קדומה למגילת תענית.

מובא בריטב"א (ב ב ד"ה ומכאן יש סמך), שכיון שלא מצאנו שחכמים גזרו על צום זה יחד עם שאר צומות, הרי היא כעין תענית יחיד, ולמרות שהיא חובה מדין 'אל תטוש תורת אמך', יש לקבל תענית מבעוד יום.

המאירי (מגילה ב א) כתב שיש אומרים שכל שאין שם עשרה מתענים, אין לה גדר אלא של תענית יחיד, אבל להלכה כתב בשם רבותיו שאין צורך אלא בשלושה מתענין, דבזה הוי כבר תענית ציבור.

חולים, מעוברות ומניקות[עריכה | עריכת קוד מקור]

על פי דברי מחזור ויטרי הנ"ל, כתב האגודה (מגילה א א) שיכולין להקל בתענית אסתר, למעוברות וליולדות ולמניקות ולכואבי עינים, ויפרעו יום אחר. אך בריאים לא יפרשו מן הצבור. והובאו דבריו בהגהות מנהגים טירנא (פורים מח), וכן נפסק בדרכי משה (תרפו א), וברמ"א (ב).

כתב הבית חדש (ב) שמדברי האגודה משמע, שלמי שסובר שמקור התענית הוא מהפסוק 'דברי הצומות וזעקתם', אפילו מעוברות וכיו"ב חייבות לצום, שדברי קבלה הן כדברי תורה. ולפי זה אדרבה, תענית אסתר חמורה משאר צומות, שבשאר צומות אם אין שמד ואין שלום, רצו מקילין, אבל כאן הוא מדברי קבלה. וכתב שמדברי כמה ראשונים משמע שסוברים כן, אבל להלכה נהוג להקל שצום זה לכל היותר תקנת חכמים, ולכן מעוברות ומניקות וכיוצא בהם יכולים להקל.
באליה רבה (ב) דייק מהנהגות מנהגים טירנא (פורים מח) שגם למעוברות יש להתענות, וכן דייק במהרי"ל לענין יולדת, וכתב שלכן נראה להחמיר אם לא שהן חלושות מאוד, וביולדת כל ל' יום.

תענית אסתר שחל ביום שישי או בשבת[עריכה | עריכת קוד מקור]

בעל השאילתות שם כתב, שאם י"ג באדר חל ביום שבת, מקדימים להתענות ביום חמישי, שהוא יום י"א באדר, לפי שאסור להתענות בערב שבת מפני טורח שבת. וכן הוא בר"ן (מגילה ב א ד"ה ומכאן) ובתוספות רי"ד (מגילה ב א ד"ה אלא) ובאגודה (מגילה ג א) בשמו. וכן הוא ברוקח (רמ ד"ה תענית אסתר). וכן פסק הרמב"ם (תעניות ה ה).

אמנם בחלק מהראשונים נמצא שכן התענו בערב שבת תענית אסתר. </BR>שלענין תענית שחלה בערב שבת, כתוב ברשב"א (עירובין מא ב ד"ה דרש), ובריטב"א (עירובין מא א ד"ה וכתב) בשם הראב"ד שמה צריך להתענות ולהשלים בערב שבת היינו עד השקיעה, אך לאחר שקדש היום, שוב מותר לאכול, שכיון שנכנסה שבת אסור להתענות אפילו לשעות. ולכן בתענית אסתר אוכלים מיד ביציאתם מבית הכנסת אף על פי שלא חשכה. ומבואר מדבריהם שכן היו מתענית תענית אסתר בערב שבת. וכן הכלבו (מה ד"ה שני) כתב שבארצות הללו נהגו להתענות בערב שבת.
אמנם במקום אחר כתב הריטב"א (מגילה ב א), שנהגו כשפורים חל ביום ראשון להקדים התענית ליום חמישי, ולית ביה משום אקדומי פורענותא לא מקדימינן, מפני שהיא כתענית יחיד, שלא מצאנו גזירת חז"ל עליה עם שאר צומות.
ובתשובת הרשב"א (חדשות מד) מובא לגבי פורים שחל ביום ראשון, שיש נוהגים להתענות בשישי ויש מקדימים עד חמישי. ואינו מצדד לכאן או לכאן.

במאירי (עירובין מא א ד"ה אע"פ, תענית יח א ד"ה ערב שבת), הביא דעת האומרים שמקדימים לחמישי, וכתב שאין דבריהם נראים אלא מתענים בערב שבת ומשלימים. אלא שיכול לאכול בשקיעה, ואינו צריך לחכות עד החשיכה. וכן כתב במגן אבות (כג) והסביר דבריו.

מהרי"ל בשו"ת (קי) פסק, שמקדימין ליום ה' מפני כבוד השבת, כיון שאינה פורענות כשאר תעניות. אמנם כתב שאפשר שאם היה פורים יכול לחול בשבת, ייתכן שלא היינו מקדימים התענית לחמישי, אלא צמים בזמנו ביום ששי, אך כשחל בשבת ובלאו הכי מקדימין, יש להקדימו לחמישי.
כן פסק גם הטור (אורח חיים תרפו).

במחזור ויטרי (רמה) כתב שיש פורשים שנוהגים לצום בחמישי וחוזרים וצמים ביום שישי, כדי לסמוך התענית לפורים כדינו. אך רש"י היה קורא עליהם 'והכסיל בחושך הולך', שהרי כל עצמו אינו אלא מנהג. אלא יש להתענות בחמישי בלבד.

ברית מילה שחל בתענית אסתר מוקדם[עריכה | עריכת קוד מקור]

איתא בהגהות מנהגים טירנא (מח) שפעם חל פורים ביום א' והתענית ביום ה', ואירע ברית מילה, ואכל מהר"ר דוד לנצהוט עם הבחורים על המילה, ולמחרת ביום שישי התענה עם הבחורים. והעתיקו להלכה הרמ"א (ב).
הטורי זהב (ב) חלק וכתב שאין לסמוך על זה, שהרי אין להתענות ביום ו' מפני טורח שבת, ומטעם זה מקדימין ליום ה', אלא יאכל סעודת מילה בלילה כמו שעושים ביום הכיפורים ותשעה באב. לדבריו נראה שהסכים גם הרב אליה רבה (ו), וכתב שמדברי שבלי הלקט שכתב שאין מותר לאדם בעולם לפרוש מן הציבור, משמע כדבריו.
הפרי מגדים (משבצות זהב ב) הוכיח מדברי הב"י שלא כהט"ז, וסיים דהמיקל כפסק הרמ"א לא הפסיד.

שלחן ערוך ואחרונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

השלחן ערוך (תרפו ב) כתב שמתענים בי"ג באדר, ואם חל בשבת, מקדימים ליום חמישי.

פסיקת ה'פרי חדש'[עריכה | עריכת קוד מקור]

הפרי חדש (ב ד"ה וא"ת) כתב להקשות על תירוצי הראשונים איך צמים ביום שלפני פורים, ותפס עיקר כתירוץ הרז"ה, שפורים הוא מדברי קבלה ולא מכח מגילת תענית, ודברי תורה אינן צריכים חיזוק ומותרים לפניהם ולאחריהם. והוסיף הפר"ח שמטעם זה היתר התענית הוא דווקא לבני הפרזים, אבל לבני המוקפים שלדידן יום י"ד אינו מדברי קבלה אלא מכח מגילת תענית, אסור לצום ביום י"ג וכדברי הרז"ה. וכתב הפר"ח שכן נראה עיקר אף שלא נהגו כן.
בספר מור וקציעה (ד"ה ומכאן תבין) כתב לחלוק על הפר"ח והרז"ה, שהרי שנו את יום פורים במגילת תענית רק כדי לאסור לפניהם ולאחריהם, ואיך נאמר שהוא כדברי תורה שאינו צריך חיזוק. ובעל המאור הוא יחיד בדבר זה כי לא מצאנו לו חבר בראשונים, ואין הלכה כמותו.

המנהג להתענות ג' ימים[עריכה | עריכת קוד מקור]

איתא במסכת סופרים (כא א) שרבותינו שמערב היו נוהגים להתענות צום מרדכי ואסתר שלושה ימים, והם שני וחמישי ושני שלאחר פורים. ואף שמרדכי ואסתר התענו בניסן, אנו לא מתענים בניסן לפי שהוקם בו המשכן וימים טובים לנשיאים היו, וכן בו עתיד להיבנות המקדש.
הרא"ש (מגילה א א) הזכיר דין זה בשם מסכת סופרים, וכן הביאו גם הרשב"א (ב א ד"ה זמן קהילה), והר"ן (ב א ד"ה ומכאן) והטור (אורח חיים תרפו).

בשו"ת הריב"ש (תטז) כתב שיש מחלוקת בין הגמרא למדרש, שבגמרא (יבמות קכא ב) נראה ששלושה הימים שצמו היו רצופים לילה ויום, ואין זה בגדר נס ובלתי אפשרי. אבל במדרש כתוב שאי אפשר לעשות כן אלא היו מפסיקין מבעוד יום. כלומר שלא היו רצופים אלא כגון שני וחמישי ושני, והיו מפסיקים בכל אחד מבעוד יום.

הבית יוסף (תרפו ד"ה ומ"ש שאנו מקדימין) כתב שנראה שמה שאנו לא נוהגים כן לצום ג' ימים הוא כדי שלא להכביד על הציבור. ובשלחן ערוך (ג) כתב רק שיש המתענים ג' ימים זכר לענית אסתר.

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. וסיים המו"ק בתימה שלא נסתייעו מזה המפרשים. אמנם ייתכן שזו כוונת הרא"ש שכתב בהסבר אחד שתענית אסתר קדמה למגילת תענית. כלומר וממילא גם כשבטלה, התענית לא בטלה.