תוספת שבת ויום טוב

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


'תוספת שבת'[עריכה | עריכת קוד מקור]

הסיכום שלפנינו מתחלק לשני חלקים, בחלקו הראשון של הסיכום נעמוד אי"ה על מקור החיוב להוסיף מחול על קודש האם הוא מדאורייתא או מדרבנן, ובמיוחד נרחיב בשיט' הרמב"ם. בחלקו השני נעבור בעז"ה בקצרה על שיעור הזמן שצריך להוסיף ושאפשר להוסיף.

חלק א' מדאורייתא או מדרבנן?[עריכה | עריכת קוד מקור]

-שתי שיטות בברייתות מהו המקור של תוספת יוה"כ-[עריכה | עריכת קוד מקור]

נראה שבשביל לרדת לעומקה של הלכה בדין זה של תוספת שבת מן המחויב הוא להעמיק קודם כל ב'אב הבניין' שממנו היא יוצאת הלא הוא דין 'תוספת יוה"כ'.

הנה בתורתנו הקדושה נאמר באחת מפרשיותיו של יוה"כ 'וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה... כי כל הנפש אשר לא תענה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה: וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי את הנפש ההיא' (ויקרא, כ"ג, כח -ל), ומפורש שישנם ב' עניינים ביוה"כ, חיוב עינוי ואיסור מלאכה. אולם דבר בולט ישנו בפסוקים אלו, והוא ההקפדה להזכיר על כל איסור ועל כל עונש 'בעצם היום הזה', ואכן במס' יומא (פא.) לומדת הברייתא שתיבות אלו באו ללמד שב'תוספת יוה"כ' שאינה חלק מ'עצם היום הזה' אין לא אזהרה (הגורמת למלקות) ולא עונש כרת.

ובהמשך הסוגיה שם הביאו ברייתא נוספת: 'בתשעה לחודש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם' יכול יתחיל ויתענה בתשעה - תלמוד לומר בערב. אי בערב - יכול משתחשך - תלמוד לומר בתשעה. הא כיצד? מתחיל ומתענה מבעוד יום. מכאן שמוסיפין מחול על הקודש. ואין לי אלא בכניסתו, ביציאתו מנין? תלמוד לומר מערב עד ערב. ואין לי אלא יום הכפורים, שבתות מניין? תלמוד לומר תשבתו. אין לי אלא שבתות, ימים טובים מנין? תלמוד לומר שבתכם. הא כיצד? כל מקום שנאמר שבות מוסיפים מחול על הקודש' ע"כ.

והנה אחר שהביאו בגמ' ברייתא זו הדורשת את הפס' 'בתשעה לחודש' לענין תוספת יוה"כ חזרו הקשו  מה ידרוש בעל הברייתא הראשונה מפסוק זה? וביאר רש"י שהמונח ביסוד קושי' זו הוא שלפי בעל הברייתא הראשונה ל"צ לימוד מיוחד לתוספת יוה"כ, כיון שזה נלמד מעצם זה שהוצרכה התורה למעט את זמן התוספת מעונש. והשיבו 'מיבעי ליה לכדתני חייא בר רב מדיפתי' שדרש מפסוק זה שכל האוכל ושותה בתשיעי - מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי.

וא"כ, יוצא שלפי פירוש רש"י, ישנם שתי מקורות לכך שצריך להוסיף מחול על קודש, אולם יש הבדל בניהם, לפי הלימוד הראשון ('בעצם היום הזה') יש מקור לתוספת ביוה"כ בלבד, ולפי הלימוד השני ('בתשעה לחודש') יש מקור אף לשאר ימים טובים ושבתות.

-שיטת רוב הראשונים במח' זו-[עריכה | עריכת קוד מקור]

שיטת בה"ג וסייעתיה:[עריכה | עריכת קוד מקור]

ראשון בקודש יש להביא את בעל הלכות גדולות (סי' י"ג) שהעתיק דברי הברייתא השניה להלכה ומוכח דס"ל שיש חיוב מן התורה להוסיף מחול על קודש אף בשבתות וימים טובים, ועל צבאו, הפוסקים על סדר הגמ' - הרי"ף (יומא ב: מדפי הרי"ף) והרא"ש (שם ח, ח) שהעתיקו אף הם את דברי הברייתא השניה להלכה (עיי"ש שהביאו גם דברי הברייתא הראשונה, ועי' בלח"מ המובא לקמן), ובנוסף להם, מפורש בכמה ראשונים בהדיא שתוספת שבת היא מן התורה, ואלו מקצתם, תוס' (ברכות כז. 'דרב' מו"ק ד. 'מה להלן') הרמב"ן (תורת האדם, שער האבל, ענין אבילות ישנה אות ק"ה) הרא"ם (בברכות שם) הר"ן: ע' הרי"ף (ביומא ב: ובשבת טו.) ובחידושיו (שבת לד. ד"ה 'איזהו') הריטב"א (שבת לה. 'ארבעים', פסחים נ: 'גופא, העושה מלאכה) האור זרוע (סי' י"ד) ספר המנהגים הראשון (לר"א חילדיק, שהיה בדורו של המהר"ם מרוטנבורג, בריש 'הלכות ומנהגי שבת') ספר המנהגים האחרון (לר' יצחק טירנא, בהגהות המנהגים חג הפסח, כא) האגור (הלכות כתמים, סי' אלף שע"ז).

שיטת ר"ת:[עריכה | עריכת קוד מקור]

והן אמת שמצאנו לר"ת (הובא באו"ז שם) שפסק אף הוא כדברי הברייתא השניה, ומ"מ כתב שאף לפי דברי ברייתא זו אין חיוב להוסיף בכניסת שבת מן התורה, וטעמו, דלא התרבו שבתות וימים טובים אלא במה דסליק מינה הפסוק, דהיינו 'מערב עד ערב' דממנו למדו שיש להוסיף ביוה"כ ביציאתו, אבל במאי דלפני פניו 'בתשעה לחודש' שהתרבה ממנו תוספת יוה"כ בכניסתו –לא התרבו, וע' במרדכי (מגילה רמז תשצ"ח) ע"ש רבינו טוביה שהסכים עם ר"ת.

אולם מן הנראה שאין רובם של הראשונים הנזכרי' מסכימים עימו, דהנה האור זרוע שם הביא דברי ר"ת וחלק עליו, ואף הרמב"ן והריטב"א והר"ן הנז' איירי בתוספת שבת בכניסתו ואע"פ כן כתבו שהוא מצוה מן התורה, ועוד לו בא לשון בה"ג שכתב בהדיא דלא כר"ת, וז"ל 'שבת מנין דמקדמינן מעיילינן ומאחרינן מפקינן ליה, ת"ל שבתכם, הא כיצד, כל מקום שנאמר שבות מוסיפין מחול על הקודש'.

-שיטת הרמב"ם-[עריכה | עריכת קוד מקור]
הסבר הרב המגיד והכ"מ:[עריכה | עריכת קוד מקור]

אך הנה בעת הגיענו לעמוד על דעתו של הרמב"ם בסוגיה זו, עמדנו ובדקנו ולא מצאנו שהזכיר שצריך להוסיף בע"ש מן החול לקדשו לא בהלכות שבת ולא במקום אחר, ורק בהלכות שביתת העשור (א, ו) כתב לגבי יוה"כ 'צריך להוסיף מחול על הקדש בכניסתו וביציאתו שנאמר "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב", ומשמע שלפי דעתו אין חיוב 'תוספת' אלא ביוה"כ, וכ"כ הרב המגיד (שם) שדעת הרמב"ם כדעת הברייתא הראשונה שלפיה אין מקור מהתורה לדין תוספת אלא גבי יוה"כ, וכ"כ הכסף משנה (פ"ה מהלכות שבת ה"ג), והוסיף שם שלפי הרמב"ם אפילו מדרבנן ל"צ להוסיף תוספת שבת.

ואע"פ שהמקור שהביא הרמב"ם לכך שיש דין תוס' ביוה"כ 'בתשעה לחודש' הוא המקור המובא בברייתא השניה מ"מ אין זה סותר לכך שפסק כדברי הברייתא הראשונה, וכמו שכבר כתב הלח"מ (שביתת העשור שם) ש'דרך רבינו ז"ל בכמה מקומות לתפוס הדרשה היותר פשוטה אף על גב דלא אתיא כסברתו של אותו שאומר הדין...  כיון דלענין הדין אין הפרש ביניהם' ולכך אע"פ שפסק כברייתא הראשונה נקט הלימוד של הברייתא השניה, שהוא הפשוט יותר והמפורש יותר.

הסבר הערוך לנר:[עריכה | עריכת קוד מקור]

ובס' הערוך לנר (ר"ה ט:) כתב בדעת הרמב"ם שפסק אף הוא כברייתא השניה וכדברי שאר הראשונים ולכך הביא את הפסוק של 'בתשעה לחודש', אלא שמ"מ סובר הרמב"ם שסוף הברייתא הלומדת מ'תשבתו שבתכם' שצריך להוסיף אף בשבתות ושאר ימים טובים אינה להלכה, כיון שתיבות אלו נצרכות ללמדנו שיוה"כ בכלל שבת הוא ונכללה אזהרתו בכלל אזהרת שבת וכדברי רב פפא ביומא פא.

והטעם שפסק הרמב"ם כרב פפא ולא כפשט הברייתא וכרי"ף ורא"ש משום שרב פפא בתרא הוא, ועוד הוסיפו האחרונים, הפמ"ג (סי' רס"א א"א, ח) והגר"א (שם סעי' ב) טעם לשבח, דמוכח מכמה מקומות בש"ס שאין צריך להוסיף מחול על קודש בע"ש ודלא כפשט הברייתא, א- בספ"ב דשבת (לד.) איתא 'ספק חשיכה ספק אינה חשיכה אין מדליקין וכו' ומשמע שלפני זה אפילו מיד שרי (עי' תוס' ר"ה ט. שהקשו כן עיי"ש), ואין חיוב להוסיף מחול על הקודש בשבת, ב- מבואר בגמ' מו"ק (ד.) שלר"ג ובית דינו אין דין תוספת שביעית ולמדו כן מכך שאין דין תוספת שבת 'ורבי יוחנן אמר: רבן גמליאל ובית דינו מדאורייתא בטיל להו. מאי טעמא? גמר שבת שבת משבת בראשית, מה להלן היא אסורה, לפניה ולאחריה - מותרין, אף כאן, היא אסורה, לפניה ולאחריה – מותרין' (ואף שם עמדו בזה התוס' עיי"ש).

עכ"פ בין לפי פירוש הרב המגיד ובין לפי פירוש הערוך לנר אליבא דהרמב"ם אין חיוב להוסיף כלל מחול על קודש בערב שבת, ועי' בשו"ע הלכות שבת (רס"א, ב) שכתב 'יש מי שאומר שצריך להוסיף מחול על קודש' ופסק כדברי הרי"ף והרא"ש, אולם מ"מ נקט דעתם בלשון 'יש מי שאומר' כדי להורות ולרמוז שאין זה מוסכם, דס"ל דלפי הרמב"ם אין צורך להוסיף בע"ש מחול על קודש וכדכתב איהו גופיה בב"י ובכ"מ וכנ"ל.

הסבר הרדב"ז:[עריכה | עריכת קוד מקור]

אמנם המעיין יראה שאין דבר זה מוסכם, ויש הסוברים שאף לפי הרמב"ם ישנו חיוב להוסיף בע"ש מחול על קודש, תחילה בקודש רבינו הרדב"ז (בשו"ת סי' קי"ג) שכתב לשואלו בענין זה שהרמב"ם סמך על כך שילמדו ממה שכתב בהלכות שביתת עשור שישנו חיוב להוסיף ביוה"כ שה"ה לכל מקום שנאמר בו שבות שחובה להוסיף בו מחול על קודש ובכלל זה שבתות ושאר ימים טובים, והטעם שקבע הרמב"ם הלכה זו דווקא בהלכות יוה"כ משום שאף התלמוד קבע כן סוגיה זו במס' יומא, וכעין זה כתב אף האליה רבה (רס"א, י"ד) בדעת הרמב"ם, וע"ע בשדי חמד (מערכת התי"ו כלל נ"ד) שהביא עוד כמה מן האחרונים שס"ל כדברי הרדב"ז בדעת הרמב"ם עיי"ש. והמסייע לדבריהם של חכמים אלו, הוא המבואר בדברי רבינו אברהם בן הרמב"ם (מובא בשו"ת מהר"ם אלשקר סי' צ"ו) ש'צריך ליזהר ולפרוש מעשיית מלאכה קודם ערובת השמש דבר מועט' מדין הוספת חול על קודש ו'ידוע שכל דבריו דברי אביו הם' (לשון מהר"ם שם).

הסבר הראנ"ח והגר"א:[עריכה | עריכת קוד מקור]

וע"ע בכנה"ג (בהגהותיו לב"י לסי' רס"א) שהביא בשם ראנ"ח שאף לפי הרמב"ם צריך להוסיף מחול על קודש בע"ש עכ"פ מדרבנן, והוסיף וביאר שהטעם שהרמב"ם לא כתב כן במפורש, הוא כיון שכבר נכלל דין זה בכלל מה שאמר בהלכות שבת )פ"ה) שהיו תוקעין שש תקיעות קודם השבת, וס"ל לרמב"ם שכל ענין תקיעות אלו הוא כדי להזהיר את האנשים שיפרשו מן המלאכה קצת קודם השבת לקיים מצות תוספת שבת, ולכך כיון שכבר כתב כן שיש לתקוע תקיעות אלו, שוב לא הוצרך לכתוב עוד שיש חובה להוסיף תוספת שבת דדבר אחד הוא, וכן כתב הגר"א (רס"א, ב) דאף לפי הרמב"ם ישנו חיוב להוסיף תוספת שבת מדרבנן וכלל חיוב זה במה שתיקנו חכמים לתקוע שש תקיעות וכנ"ל.

חידושו של הר"ן בדין תוספת שבת, ועפ"ז ביאור חדש לרמב"ם:[עריכה | עריכת קוד מקור]

הנה רבינו הר"ן (על הרי' במס' ביצה טז:) דן בשאלה היאך מקיימים מצות תוספת שבת, והעולה מדבריו, שתלוי הדבר במח' הפוסקים בספיקא דאורייתא, לפי הסוברי' שמן התורה יש להחמיר בספיקא דאורייתא ממילא בין השמשות אסור מצד ספק וכדי לקיים מצות תוס' שבת יש להוסיף ולפרוש ממלאכה קצת קודם בין השמשות, ולפי הסוברים שרק מדרבנן יש להחמיר בספיקא דאורייתא, אבל מן התורה הוא מותר, ממילא בין השמשות מותר מצד ספק ואפשר לקיים בו מצות תוספת שבת.

והנה בעיקר דבריו יש לעיין, והלא סו"ס אף לשיטה השניה ספיקא דאורייתא לחומרא עכ"פ מדרבנן, וא"כ י"ל שכמו שהחמירו חכמים בעצם בין השמשות ואסרו כולו שמא לילה הוא כך החמירו במצות שיש לפרוש קודם בין השמשות שמא ביה"ש לילה הוא ולא קיים צות 'תוספת שבת'. ואכן כך מפורש בדברי החת"ס (בביצה שם) דלסוברים ספיקא דאורייתא לחומרא מדרבנן צריך לפרוש ממלאכה קודם בין השמשות מדרבנן. אולם נראה שאכן שאלה זו קשה על הר"ן רק על פי ההבנה שמצות תוספת שבת היא בעצם לפרוש ממלאכה כבר בחלק מיום שישי, שאז אכן כשפורש ממלאכה בבין השמשות לא יצא מידי ספק, דשמא כבר שבת הוא, וספיקו לחומרא מדרבנן, אבל אם נאמר שמצות תוספ' שבת עניינה הוא לפרוש ממלאכה בזמן שמעיקר הדין מותר לו לעשות מלאכה, אזי כשפורש בבין השמשות שפיר הוא מקיים מצות תוספת שבת למהדרין ללא כל ספק, כיון שאף שיש ספק האם זמן זה לילה או לאו מ"מ אין ספק שהתירו לו לעשות בו מלאכה מן התורה, וכ"כ הגאון מהר"י טייב (ערך השולחן יו"ד ס"ב, ו) שלפי הסוברים ספד"א לחומרא מדרבנן די בזמן תוספת שבת בביה"ש.

עכ"פ ס"ל לר"ן שלסוברים ספיקא דאורייתא לחומרא מדרבנן נכללת מצות תוספת שבת בבין השמשות, ומצאנו סיוע שיש בו ממש לדבריו מרבינו חננאל (סוכה כח: גבי תוס' יוה"כ) ומהראב"ד (הובא בתוס' רא"ש מו"ק ד.) שכתבו במפורש דדין התוס' שבת נכלל בין השמשות.

ועפ"י שיטה זו כתב הפמ"ג (רס"א א"א סק"ח) לבאר בדרך חדשה מדוע הרמב"ם השמיט דין תוספת שבת, די"ל דהרמב"ם מודה שתוס' שבת מדאורייתא אלא שס"ל שספיקא דאורייתא לחומרא מדרבנן, וכמבואר בכמה מקומות (פ"י מהלכות כלאים הכ"ז, פ"ט מהלכות טומאת המת הי"ב) וא"כ כלול דין תוס' שבת בבין השמשות וכדברי הר"ן, וכיון שכבר כתב הרמב"ם (פ"ה מהלכות שבת, ג-ד) שאסור לעשות מלאכה כל בין השמשות, ממילא לא הוצרך לכתוב דין תוס' שבת.

אלא שא"כ יש לחזור ולשאול מדוע כתב הרמב"ם בהלכות שביתת העשור שיש חיוב להוסיף 'תוספת יוה"כ' והלא תוספת זו כבר נכללת בבין השמשות וכנ"ל, וכתבו הפרי חדש (סי' תר"ח סו"ס א) והגרע"י (יביע אומר ח"ה או"ח כא, א) שיוה"כ שאני ואף לפי הרמב"ם צריך להוסיף בו תוספת קודם ביה"ש, והטעם- כיון שתוספת יוה"כ נלמדה מהתיבות 'בתשעה לחודש', ומתיבות אלו משמע שצריך שהתוספת תהיה בתשיעי ממש, ולא סגי בזה שמוסיף עינוי כל עוד לא מתענה בתשיעי (ומ"מ מרבינו חננאל הנזכ' משמע שה"ה ביוה"כ).

ודע, דאם אמת כן היא דעת הרמב"ם שתוס' שבת מדאורייתא, הרווחנו דהמעטנו ממח' הרי"ף והרמב"ם שהוא דבר שהתרחקו ממנו הפוסקים, וכלשון הרדב"ז (ח"ד סי ס"ח) 'כלל גדול יש בידינו שאין הרמב"ם חולק עם הריא"ף ז"ל אלא במקומות ידועים', ובמקו"א (שם סי' קי"ח) כתב ש'קבלה בידינו שאינו חולק עליו (הרמב"ם על הרי"ף) אלא במקצת מקומות ונער יכתבם'.

ועפי"ז אפשר עוד לומר, שאף הרי"ף ובה"ג שהעתיקו דברי הברייתא השניה ותו לא ס"ל כמו שכתבו האחרוני' בדעת הרמב"ם שתוספת שבת נכללת בבין השמשות ואף לדעתם לא צריך להוסיף כלום קודם השקיעה, ואע"פ שהסבר זה אתי לפי הסוברי' ספיקא דאורייתא לחומרא מדרבנן, מ"מ כבר הסכימו רוב האחרונים דכן היא דעת הרי"ף, ומהם רבותינו, בעל מגלת ספר (על הסמ"ג לאוין קכא), הגרש"ז מלובלין (תורת חסד או"ח יב, ב 'רק דלפי"ז', ושם במוסגר הביא שכ"כ הדברי אמת הספרדי) והנצי"ב (העמק שאלה, סח, סוף אות טז, ובסו"ד הביא שכ"כ אף הגאון ר"ז מרגליות ב'בית אפרים'), וראיתם ממה שכתב הרי"ף במס' שבת פ' 'ר"א דמילה' בזה"ל 'לגבי אשת אח דמחייבי כריתות הן אחמירו בה רבנן ואל נייבם אשת אח מספיקא דכל ספיקא דאורייתא לחומרא', ופשוט, וכתב הנצי"ב שכדברי הרי"ף כתב בה"ג, וא"כ אף דעת בה"ג היא דסד"א לחומרא מדרבנן, ואתי שפיר, וע' עוד בדברי הגרע"י (יביע אומר ח"י יו"ד, ו, יח. ובח"ט או"ח, פ, א) שהאריך והביא עוד רבים מהאחרונים דס"ל שאף לפי הרי"ף ספד"א לחומרא מדרבנן.

חלק ב' שיעור התוספת.[עריכה | עריכת קוד מקור]

אחר שהעלנו בארוכה שלפי רוב ככל הראשונים תוס' שבת מדאורייתא היא, ואף כן היא דעת הר"מ להרבה מהפוסקים, נעבור בעז"ה עכשיו בקצרה על שיטות הראשוני' בשיעור התוס' שצריך להוסיף.

-השיעור הקצר ביותר שחובה להוסיף-[עריכה | עריכת קוד מקור]

והנה לפי מה שכתבו האחרוני' בדעת הרמב"ם דתוס' שבת נכללת בבין השמשות, אין נפק"מ כלל בשיעור התוס', דבלאו הכי כל בין השמשות כולו אסור מצד ספיקא דאורייתא, וכבר כתבנו לעיל דשמא אף כן היא דעת הרי"ף ובה"ג, אולם מ"מ רבים הם הראשונים דכתבו בהדיא שיש להוסיף תוספת קודם ביה"ש, ואלו הם: הרמב"ן (תורת האדם, שער האבל, ענין אבילות ישנה אות ק"ה) התוס' (ראש השנה ט. 'ר"ע') הריטב"א (שבת לה. 'ארבעים') הרא"ש (יומא ח, ח) הר"ן ע' הרי"ף (יומא ב: שבת טו. וכ"נ מדבריו בביצה טז:) הסמ"ג (עשין לב) רבינו פרץ (בהגהותיו לסמ"ק מצוה רכא) והארחות חיים (דין הדלקת הנר בע"ש אות ד'), וכדבריהם פסק מרן בשולחנו הטהור בסי' רס"א סעי' ב', אולם הרמב"ן ובעקבותיו מרן נקטו כדעת ר"ת בענין השקיעה, דיש תחילת שקיעה ואחר ג' ורבע מילין הוא סוף שקיעה ורק לאחר מכן מתחיל ביה"ש וכמפורסם, ולכך כתבו שזמן התוס' הוא קודם סוף השקיעה, אבל אנן בא"י נוהגים כיום כדעת הגאונים, שמיד אחר תחילת השקיעה מתחיל ביה"ש, וא"כ לדידן זמן התוספת הוא קודם תחילת השקיעה, ופשוט.

ובשיעור הזמן שצריך להוסיף הסכימו הרמב"ן הרא"ש הארחות חיים והשו"ע שם, וכן התוס' והרשב"א (בביצה ל.) שאף שלא נתנו וביארו לנו חכמים את שיעורו ודאי שאינו 'כל שהוא' דהא איתא בגמ' ביצה ל. על 'הני נשי דאכלי ושתי עד חשכה' דמבטלי תוספת יוה"כ, ואם שיעור תוספת אינו אלא כל שהוא הרי על כרחך כשפורשים קודם חשיכה מקיימים מצות תוספת, ולכך כתבו כל הראשוני' הנזכ' שיש להוסיף שיעור הנראה לעינים כתוספת ודיו בכך, ולפי זה סגי להוסיף כמה דקות, וכ"כ האחרונים והרבו בשיעורים, בשו"ת אבני נזר (או"ח תצ"ח ג) כתב בשם 'הרב מלאדי בסידורו' ששיעור התוספת הוא ד' דקות. ובסידור היעב"ץ (דיני ע"ש, כח) איתא שהוא שיעור עשרים משעה כלו' ג' דקות, וכן איתא באול"צ (ח"ב פי"ח הערה א). ומדברי המשנ"ב (סי' רס"א שעה"צ כא) מוכח שסגי אפילו בשיעור שתי דקות למצות תוספת, וכן כתבו החזו"ע (חלק א הלכות ביה"ש ה"א) והאגרות משה (ח"א או"ח צו). ומשו"ת 'ויען יוסף' (יו"ד צט) מוכח דסגי אף בדקה וחצי עיי"ש, וכעין זה הביאו האחרונים בשם שו"ת 'ארץ צבי' (סימן ס). ובשם שו"ת מהרש"ג (סי' כא) הביאו שדי בדקה. אמנם כל זה מעיקר הדין, שכשלא נשאר אלא דקה עד השקיעה- יוסיף מיד, אבל לכתחילה טוב לקבל תוספת שבת כעשר דקות קודם השקיעה דאז ודאי הוסיף תוספת 'הנראית' קודם ביה"ש, וכ"כ ביביע אומר (ח"ה או"ח כא, ב), ועוד טעם לכך, שפעמים השעונים אינם מכוונים דיו ואם יוסיף דקה או שתים קודם השקיעה לפעמים יתברר שלא הוסיף כלום, ומשום כן טוב לכתחילה לקבל עליו שבת כעשר דקות.

עוד הוסיף ביביע אומר (שם) בשם הגר"ח פלאג'י שנכון להחמיר להוסיף כעשרים דקות, ובמשנ"ב (רס"א ס"ק כג) כתב שהמחמיר כן אשריו כיון שיוצא בזה אף ידי שיטת היראים הסובר שביה"ש הינו קודם השקיעה, ונמצא שמהלך שלשת רבעי מיל קודם השקיעה אינו בכלל תוספת שבת אלא בכלל ספק לילה, ולפי"ז רק כשמוסיף כעשרים דקות מקיים מצות תוספת, וכן התפשט המנהג בימינו ברוב המקומות להוסיף תוס' שבת כעשרים דקות.

אולם בירושלים 'העיד הגר"ח נאה' (הביאו ביבי"א שם אות ג) שהמנהג הוא שתוקעים בע"ש ארבעים דק' קודם השקיעה ואזי סוגרים החנויות ומוסיפים תוס' שבת כארבעים דקות, ומרויחים בהכי אף את דעת ר"י (הביאו בשיטמ"ק ביצה ל.) הסובר ששיעור תוספת שבת הוא כחצי שעה, אמנם הגרע"י (שם) הביא שבני עדות המזרח והספרדים לא נהגו לחוש לדעה יחידאה זו כלל, וגם בירושלים מוסיפים תוס' שבת כעשרים דקו' ותו לא, וכ"כ האור לציון (ח"ב פי"ח).

עוד שיעורים שונים:[עריכה | עריכת קוד מקור]

ולבד משיטת רוב הראשונים ששיעור התוספת הוא כרגע מיום ודאי ומשיטת ר"י ששיעור תוס' הוא כחצי שעה, מצאנו עוד ב' שיטות בראשונים בענין זה, שיטת התוס' בר"ה (ט. ד"ה ור"ע) ובמועד קטן (ד. ד"ה מה) שמשמע מדבריהם שאין שיעור לתוספת כלל ואפילו בכל שהוא סגי, ושיטת רבי אברהם ברבי עזריאל (הביאו מהר"ח או"ז סי' קפ"ה) הסובר שצריך להוסיף שעתים קודם הלילה וכבשביעית שמוסיפים חלק י"ב מהשנה דהיינו חודש.

-השיעור הארוך ביותר שאפשר להוסיף-[עריכה | עריכת קוד מקור]

והנה בכל הנ"ל מדובר בשיעור הקצר שחובה להוסיף, אמנם הפוסקים נחלקו גם מה השיעור הארוך שניתן להוסיף, דעת הרמב"ן בתורת האדם (הנ"ל) שישנם שתי שקיעות הלכתיות (שקיעה ראשונה ולאחריה ג' ורבע מילין שהם יום גמור ומיד בסופם שקיעה שניה ולאחריה ביה"ש שהוא ג' רבעי מילין - ובסופו צאת הכוכבים) וכדברי רבינו תם (הובא בתוס' שבת לה.), ועפי"ז כתב שהזמן שבין השקיעות שהוא יום גמור הוא זמן התוספת, רצה עושהו כולו לתוספת רצה עושה חלקו לתוספת, אולם לפני שקיעה הראשונה אינו זמן תוספת כלל ואם הוסיף אינו כלום, וכדברי הרמב"ן פסק השו"ע בסי' רס"א (סעי' ב).

אמנם מאידך דעת התוס' (בברכות כז. ד"ה דרב) והרא"ש (שם פ"ד סי' ו) שניתן לקבל שבת מפלג המנחה ולמעלה עוד קודם שקיעה ראשונה, וכ"פ הרמ"א (בסי' רס"א שם) והשו"ע בסי' רס"ג (סעי' ד, ובסי' רס"ז סעי ב), ולפי"ז נמצאו סותרים דברי השו"ע אהדדי, ובמחצית השקל (רס"א ס"ק י) תיר' סתירה זו בהקדים דברי המג"א שכתב שפלג המנחה הוא לצאה"כ (עי' לקמן שנחלקו בכך) וא"כ שיעורו קודם לשקיעה ראשונה בשלוש דקות בלבד, דשקיעה ראשונה היא שעה וחומש (שבעים ושתים דק') קודם צאה"כ - לפי השו"ע שפסק כר"ת, ופלג המנחה הוא שעה ורבע (שבעים וחמש דק') קודם צאה"כ, ולפי"ז כתב מחצית השקל ליישב, שבאמת לפי השו"ע ניתן לקבל תוספת שבת מפלג המנחה, ומה שכתב בסי' רס"א מ'שקיעה ראשונה' לא דק כיון שאינו אלא שלוש דקות.

אולם אנן כיום בא"י נוהגים כדעת הגאונים הסוברים שמשקיעה ראשונה מתחיל ביה"ש (ומיד לאחר מכן צאה"כ, הובאו דבריהם בביאור הלכה סי' רס"א סעי' ב ד"ה 'מתחילת השקיעה') ולא כשו"ע שפסק כר"ת שישנם שתי שקיעות, ולפי"ז על כורחנו לקבל תוספת שבת קודם שקיעה ראשונה דלאחריה הוא ספק לילה גמור, ומשום כן הוסכם להלכה שאפשר לקבל תוס' שבת עוד מפלג המנחה של הגאונים שהוא קודם הרבה לשקיעה, אלא שישנה מח' גדולה בענין שעות זמניות האם מחשבים מזריחה לשקיעה או מעלות השחר לצאת הכוכבים, ובכלל זה נחלקו אף לגבי פלג המנחה שהוא שעה ורבע קודם סוף היום, האם הוא שעה ורבע קודם השקיעה או שעה ורבע קודם צאה"כ, ונפק"מ לסוגייתנו 'ממתי ניתן לקבל שבת', ודעת הרמב"ן (תורת האדם שם), תרומת הדשן (סי' א), הב"ח (או"ח סי' תל"א ד"ה 'ואלו השעות') והמג"א (בסי' רס"א סעי' ב) שפלג המנחה הוא שעה ורבע קודם צאה"כ, אמנם דעת הלבוש (סי' רל"ג סעי' א וסי' רסז סעי' ב) והגר"א (סי' תנ"ט ב) שזה אינו ובאמת פלג המנחה הוא שעה ורבע קודם השקיעה.

ואחרוני האחרונים נחלקו בענייננו הלכה למעשה, דעת המשנ"ב (רס"א ס"ק כה) ש'בדיעבד אם קבל על עצמו לשם תוספת שבת עד שעה ורביע שקודם השקיעה יש להחמיר שלא לעשות מלאכה', וכ"כ בשש"כ (ח"ב פרק מג סעי' יב ופרק מו סעי' ד) שאם רוצה לקבל עליו שבת כשעה זמנית ורבע קודם השקיעה רשאי. וכן כ' באוצרות יוסף (לרב דוד יוסף, בסוף קונטרס תוספת שבת המובא בכרך יד של הל"ב) ובמנוחת אהבה (ח"א פ"ה ה"ב).

אמנם הבא"ח (ש"א ויקהל סעי' ז וסעי' ח, וש"ש נח סעי' ז) כתב שפלג המנחה הוא לצאת הכוכבים והמקבל שבת קודם לכן אינו כלום, וכ"כ הגר"מ אליהו (שו"ת קול אליהו פ"ו שאל' ט) שניתן לסמוך על דברי הגר"א שפלג המנחה הוא לשקיעה רק לגרים בחו"ל ששם השקיעה מאוחרת מאד, אבל הגרים בארץ ישראל לא יקבלו אלא אחר פלג המנחה לצאה"כ, וסיים שאף הגרים בחו"ל תקנתם פשוטה שיעלו לא"י. וכן כתב הרב בן-ציון אבא שאול (אול"צ ח"ב פי"ח שאלה ט) שבא"י אין להקל להדליק קודם פלג המנחה לצאה"כ, אבל לאחר מכן שרי.