יש לנו בקשה:

אנחנו לא עושים את זה הרבה. למען האמת אנחנו לא עושים את זה כמעט בכלל. אבל יש מספר ימים בשנה שאנחנו מציבים את המודעה הזו ומזמינים אותך לתרום.

אם כל מי שרואה את המודעה הזו יתרום תרומה חד-פעמית, אנחנו נוכל להחזיק מעמד לפחות שנה שלמה.
זה לא כל כך משנה הסכום שבאפשרותך לתת, כמו שחשובה עצם ההשתתפות שלך.


שיחה:שכר שבת

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הבלעה[עריכת קוד מקור]

  • בעניי לא זכיתי להבין דברי המג"א (ז) הללו. חדא דמש"כ דהב"י לא ראה דברי הר"ן, והרי דברים אלו כתובים כבר בתוס' סד: ד"ה מיחזי, ומילא לומר שלא ראה הב"י דברי הר"ן, אבל לומר שלא ראה דברי תוס'? אתמהה. ועוד דבאמת מקור דברי מרן הוא בשבה"ל ולא בר"ן, כמ"ש בבדק הבית, ואינם ענין זל"ז, כי בשבה"ל לא נזכר כל ענין החזרה, אלא העיקר שם הוא אם מזכיר בדבריו השכר של כל יום ויום, וכמ"ש כל זה באליה רבה.

ועל עיקר דינו של הדרכי משה קשיא, מה בכך שהוא יכול לחזור בו, וכי מפני זה נאמר שזה שכר שבת, והרי מה שעבד עד עכשיו במשך שבועיים, הרי היה זה בהבלעה, כי לא הזכיר לו שכר השבת, רק השכר לפי חודש. והרי גם כתב המשנ"ב שאם החסיר יום אחד, אפי' שבת, יכול לנכות לו מן השכר החודשי. וע"כ מה שמחשב איתו כל יום את שכרו בפנ"ע אינו עושה את זה שכר שבת, אלא חשיב בהבלעה כיון שנותן לו הכל יחד [וראה בבאה"ל ד"ה נותן שהקשה כעי"ז על החיי אדם באם מנכה לו את יום השבת שהחסיר, ולא ירדתי לסו"ד, דהיא גופא קשיא אליביה, וכי מפני שיכול לחזור בו יתחשב כשכיר יום?].
ופשט דברי התוס' והר"ן הם לא מפני שיכול הבעל לחזור בו, אלא שבאמת מראש לא סיכמו על סכום אחיד, אלא כל יום ויום מתווסף עוד סכום לפי משך מרדותו של הבעל. ורק הביאו ראיה לזה, שהרי אם יחזור בו ממרדו, שוב לא נוסיף עליו, וזה מוכיח שאין פה סיכום מראש בהבלעה, אלא כל יום בפנ"ע עומד. וחושבני שלזה כיוון הגר"א בביאורו, שלא הזכיר ענין החזרה כלל.
וראה גם בבאה"ל מש"כ על דברי אליה רבה, ולענ"ד הרב אליה רבה לא כיוון ליישב דברי הדרכ"מ אלא בא לחלוק עליו, אלא שכתב כן על דברי המג"א לפי דרכו. שהרמ"א הוא אמר דינו ע"פ מה שלמד בדברי הר"ן, אבל האליה רבה בא לבאר דברי השבה"ל שהובאו בב"י, ובכך מתרץ קושיית המג"א. ועיקר השגתו על המג"א היא במה שחיבר דברי הרמ"א עם דברי השבה"ל, ואינם ענין זל"ז [ויישב גם דברי הר"ן כוותיה ודלא כהדרכ"מ].
אבל לא כתבתי כל זה בפנים עד שיבואו החכמים דפה ויעמידוני על אמיתות הענין, הגם שהדברים נוגעים למעשה.
א.א 16:27, 26 בינואר 2016 (IST)

  • ראה בספר בני ציון ליכטמן (ה) שכתב כדבריך, והשאיר דברי המג"א והרמ"א בצ"ע (הכנסתי אותו גם לדף הסוגיה).
    יקטן 11:35, 27 בינואר 2016 (IST)
  • האם אפשר למעשה לסמוך על דבריו ועל האליה רבה, ולהכריע שהספרדים יכולים לסמוך על דברי מרן בבדק הבית, ולהתיר להשכיר לזמן ממושך אף ביכול לחזור בו?
  • שו"ר בביאור הלכה (שו ד"ה מקרי), שג"כ הצדיק דברי הב"י מהשגת המג"א, וכתב שאין דברי הר"ן ענין לדברי השבה"ל. אלא שכתב שאפשר שהב"י יסכים לפסק הרמ"א מצד עצמו. וקצת תמוה, שהרי סיים שם שעיקר דינו של הדרכ"מ שהביא לזה ראיה מהר"ן אינו מוכר, וכמו שמחלק במאמר מרדכי. וא"כ מהיכ"ת לומר שמרן יסכים לחידוש זה, אחר שאין לו אחיזה ממשית בדברי הראשונים?
    א.א 12:38, 8 בפברואר 2016 (IST)

בדיעבד[עריכת קוד מקור]

השש"כ סתם בדבריו לאסור כל שכר שבת בדיעבד בין לו בין לאחרים. ומקורו מדברי השו"ע סי' רמה ס"ו שפסק ע"פ המרדכי שגוים שאפו לישראל בתנורו בשבת בעל כרחו ונתנו לו פת בשכרו, אסור לישראל להינות ממנו.
אבל לפום ריהטא יש פה שני דינים, כי אינו דומה שכר השבת דאיירי ביה המרדכי לשכר שבת דידן. שבעובדא דתנור שכתב המרדכי, סיבת האיסור איננה השכר עצמו, אלא מה שהגוי עושה בשליחות ישראל, ובזה אסור השכר אף בדיעבד, כמבואר בגמרא ע"ז כב:, לפי שאם יטול השכר הרי מוכח שהגוי היה שלוחו. אבל בנידו"ד עסקינן באופן שאינו עושה מלאכה האסורה וגם אין כאן גוי שלוחו, אלא הוא עצמו עושה מלאכה המותרת בשבת, רק שרוצה ליטול עליה שכר. ואף שלכתחילה אסור ליטול שכר כמבואר בברייתא בבא מציעא נח., מ"מ מנ"ל בדיעבד לאסור. והרי כבר כתבו הפוסקים שאיסור זה קל אפילו משאר איסורי דרבנן.
אלא שאולי יש לומר שהאיסור הוא בפעולה אם נוטל שכר, וכמ"ש הגר"ח מבריסק, וא"כ כל זמן שלא נוטל שכר אין עליו איסור, וברגע שיטול, אפי' בדיעבד, איגלאי מילתא שמה שעשה היה באיסור. אלא שצ"ע אם די בזה כדי לאסור גם על אחרים. הגם שלא ברור לאסור מכח סברה בלבד, אם באמת נאמר שהראיה בסי' רמו אינה ראיה. יבואו המלומדים ויאירו עיני בהלכה זו.
א.א 16:35, 27 בינואר 2016 (IST)