יש לנו בקשה:

אנחנו לא עושים את זה הרבה. למען האמת אנחנו לא עושים את זה כמעט בכלל. אבל יש מספר ימים בשנה שאנחנו מציבים את המודעה הזו ומזמינים אותך לתרום.

אם כל מי שרואה את המודעה הזו יתרום תרומה חד-פעמית, אנחנו נוכל להחזיק מעמד לפחות שנה שלמה.
זה לא כל כך משנה הסכום שבאפשרותך לתת, כמו שחשובה עצם ההשתתפות שלך.


סוכה שתחת האילן

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקורות
משנה: סוכה ב א
בבלי: סוכה ט ב
ירושלמי:
רמב"ם: סוכה ה יב
שלחן ערוך: אורח חיים תרכו א

דין סוכה שעשאוה תחת אילן, כשחמתה מרובה מצילתה וכשצילתה מרובה מחמתה, ודין סכך פסול וסכך כשר המעורבים זה בזה.

פסול סוכה שתחת האילן ומקורו[עריכה | עריכת קוד מקור]

אומרת המשנה (סוכה א ב) שהעושה סוכה תחת אילן הרי זה כאילו עשה אותה בתוך הבית, כלומר שהיא פסולה. ובברייתא בגמרא (סוכה ט ב) מובא מקור לכך מהפסוק שכתוב (ויקרא כג מב) "בסכת תשבו" וכיון שכתוב בכתיב חסר בלא וא"ו, משמע סוכה אחת, כלומר יש ללמוד מזה שיש לשבת תחת סכך אחד ולא תחת שני סככים, ולכן העושה סוכה תחת גג הבית, או תחת אילן, או סוכה שתחת סוכה הרי זה תחת שני סככים ופסול.

מדוע צריך לימוד לתחת הבית ותחת האילן[עריכה | עריכת קוד מקור]

שאלו המפרשים, דבשלמא סוכה שתחת סוכה צריכה לימוד מפסוק, אבל מדוע סוכה שתחת האילן ושתחת הבית צריכים לימוד, והרי תחת האילן פסול משום מחובר, ואילו תחת הבית פסול משום תעשה ולא מן העשוי.

הבית חדש (תרכו א) כתב בשם הרא"ם דזו ואין צריך לומר זו קתני. אבל הב"ח עצמו כתב לתרץ שסוכה שתחת הסוכה יש כאן שני סככים ופסולה, אבל שתחת הבית ותחת האילן יש רק סכך אחד והוא כשר, וכיון שאינו מסכך באילן עצמו אלא רק תחתיו וכן בבית, אם נוציא את האילן וגג הבית הרי סוכה כשרה, קמ"ל דגם זה בכלל 'בסכת', שבעינן תחת סכך אחד כשר ותו לא.

באיזו סוכה מדברת המשנה[עריכה | עריכת קוד מקור]

הראשונים נחלקו האם מדובר במשנה בסוכה שצילתה מרובה מחמתה אף בלא האילן, או שהפסול הוא דווקא בסוכה שבלא צל האילן חמתה מרובה, ורק בתוספת צל האילן נעשית צילתה מרובה מחמתה.
הריטב"א (ט ב מתניתין) כתב שמזה שהפסול הוא בסוכה שתחת האילן כלומר דהוו שני סככין, משמע שהסוכה מצד עצמה צילתה מרובה מחמתה, וגם לשון המשנה משמע 'העושה סוכתו' שמדובר בסוכה כשרה. וכן כתב הר"ן (בדפי הרי"ף ד ב).
לעומת זאת דעת התוספות (ט ב ד"ה הא) שאם הסוכה בפני עצמה כשרה וצילתה מרובה, אין טעם לפסלה בגלל צל האילן.
להלן תתבאר מחלוקת ראשונים זו בהרחבה.

מהלך הגמרא[עריכה | עריכת קוד מקור]

בגמרא (ט ב) אומר רבא שהפסול של סוכה תחת האילן הוא דווקא כאשר האילן צילתו מרובה מחמתו, אך אם האילן חמתו מרובה מצילתו, הסוכה שתחתיו כשרה[1]. ובראשונים ביארו הטעם, שאין פה פסול של סוכה שתחת הסוכה, כיון שסכך האילן הוא כמאן דליתא ואין כאן אלא סכך הסוכה וכשרה. ומבואר בגמרא שלמד זאת רבא ממה שדימתה הגמרא סוכה שתחת האילן לסוכה שתחת הבית, מה בית צילתו מרובה מחמתו אף אילן כן.

אלא ששואלת הגמרא, שמכל מקום גם כשהאילן חמתו מרובה מצילתו, יצטרף הסכך הפסול של האילן לסכך הכשר של הסוכה ופוסלו? (להלן תתבאר שאלה זו בראשונים, מדוע פוסל האילן, גם כשחמתו מרובה, את הסכך הכשר).
מתרצת הגמרא 'בשחבטן', (גם זה יתבאר להלן במחלוקת הראשונים), וחידושו של רבא הוא, שאפילו שחבטן היה מקום לגזור אטו שלא חבטן, קמ"ל דלא גזרינן. ואף שכבר שמענו במקום אחר במשנה, שאם הדלה את הדלעת או הקיסום וסיכך על גבן כשר, ושם גם כן ודאי מדובר בשחבטן, מכל מקום השמיענו רבא שמותר אף לעשות כן לכתחילה, ודלא כהמשנה הנ"ל שמשמע בה שיש להכשיר רק בדיעבד.

מחלוקת הראשונים בביאור הסוגיה[עריכה | עריכת קוד מקור]

נחלקו הראשונים בשאלה מדוע כאשר האילן חמתו מרובה, יפסול הוא את הסוכה והרי לכאורה צילו כמאן דליתא. ומתוך כך התפצלו לכמה דרכים בפירוש הסוגיה, וממילא במסקנות העולות ממנה להלכה כפי שיתבאר להלן.

שיטת בעל המאור[עריכה | עריכת קוד מקור]

בעל המאור (ה א) כתב שהאילן פוסל את סכך הכשר, מכיוון שכאשר התחיל לסכך את סוכתו, כבר האילן נמצא שם ומצטרף וגורם לסוכה להיות צילתה מרובה בצירוף ענפי האילן. ואף שאחר כך מוסיף הוא סכך כשר, אינו מועיל, לפי שכבר נפסלה היא מחמת צל האילן. ולפי זה אם הסוכה קדמה לאילן, אין האילן יכול לפוסלו, וכיון שכבר נכשרה הסוכה בסכך כשר.
ולכן מעמידה הגמרא בשחבטן, כלומר שחבט עד שנשרו כל העלים ממנו, ובכך גילה דעתו שלא ניחא ליה בצל האילן כלל, והרי הוא עומד בפני עצמו ואינו מצטרף לצל הסוכה.
כל זה הוא באילן שחמתו מרובה מצילתו, ולענין צירוף, אך באילן שצילתו מרובה מחמתו פוסל בכל ענין, אפילו קדמה הסוכה ואפילו חבטן משום שני סככים

ההשגות על פירושו[עריכה | עריכת קוד מקור]

הראב"ד (כתוב שם ה א) חלק מכל וכל על דברי בעל המאור, וכתב שלא ייתכן שההכשר תלוי בגלוי דעת ובכך שחבטן, וגם הוכיח מסוגית סוכה שתחת הסוכה שאין לומר שהאילן פוסל רק אם קדם לסוכה, אלא גם כאשר הסוכה קדמה לאילן, אפילו הכי האילן שמעליו פוסל.

הריטב"א (ט ב ד"ה ואקשינן) כתב על דברי בעל המאור שפירוש נכון הוא, אבל משמע בגמרא שהפסול הוא בכל ענין, גם כשקדמה הסוכה לאילן.

שיטת הראב"ד והרמב"ן וסייעתם[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרמב"ן (ט ב ד"ה הא) מבאר שכל סכך פסול שנמצא מעל סכך כשר מבטל אותו, כיון שהוא מאהיל עליו, ונמצא התחתון אינו עשוי לצל. גם הריטב"א (ט ב ד"ה ואקשינן) הסכים לשיטה זו, וכתב לבאר שהסכך העליון לעולם פוסל את מה שמתחתיו לפי שהוא חשוב יותר, ונעשה התחתון כמי שאינו, ולכן הסוכה פסולה עד שיהיה בה צל מרובה כל כך שאפילו ינטל כל מה שתחת האילן, עדיין תישאר צילתה מרובה מחמתה. וכתבו הם שכן פירש הראב"ד.

ועל זה מתרצת הגמרא 'בשחבטן', כלומר, שהשפיל הענפים למטה ועירב את הפסול עם הכשר (מלשון חבוט רמי), ואין הסכך הפסול מבטל את הכשר, אלא להיפך הכשר מבטל את הפסול, ובתנאי שיהיה הכשר מרובה על הפסול.
והוסיף הר"ן (דפי הרי"ף ד ב) שאמנם אם צל האילן מרובה מחמתו לא יועיל חבטה עירוב, ולא יבטל הכשר את הפסול אפילו שהוא רוב, לפי שבזה אין הסכך הכשר מועיל כלום. וברש"ש (ד"ה בשחבטן) כתב טעם אחר לדבר זה, לפי שסכך האילן הוא מחובר, ולכן חשיב ולא בטיל. מה שאין כן שחמתו מרובה, אף שמחובר הוא אינו חשוב ובטיל ברוב סכך כשר.

כשיטה זו סוברים גם הראבי"ה (ב סןכה תריג) בשם הריב"א, וכן היא גם דעת הר"ן (בדפי הרי"ף ד ב), וכן הביא המרדכי (סוכה א תשלד) בשם הר"ש מקוצי.

והקשו על שיטה זו, שלהלן מובא במשנה שהמקרה סוכתו בשיפודין או בארוכות המטה ויש רווח ביניהן כמותן ומילאן בסכך כשר, הרי זו סוכה כשרה, ואם כן מוכח דלא בעינן רוב אלא בפלגו ופלגא סגי.
תירץ על זה הר"ן שם שאף שבאמת בחצי סכך כשר סגי, זהו דווקט כאשר הכשר עומד בפני עצמו ואינו מעורב, אך כשהוא מעורב עם הפסול מתמעט חשיבותו ובעינן רוב. והריטב"א (ט ב ד"ה וקשיא לן) תירץ שהיכא שהסכך עומד בפני עצמו אין חשש שיהיה יותר מד' אמות סכך פסול במקום אחד, אלא בכל מקום יש חצי כשר וחצי פסול, אך כאשר הם מעורבים יחד ייתכן שיהיה מקום בסוכה שיהיה כל הצל שעל האדם או רובו מן הסכך הפסול, לכן צריך שיהיה בכשר רוב ויבטלו.

נמצא לפי שיטתם ג' דינים בתערובת סכך כשר ופסול:

  • כשהאילן מעל הסוכה, אם צילתו מרובה מחמתו פסולה משום שני סככין, ואם חמתו מרובה מצילתו פסולה משום שהאילן פוסל מה שתחתיו, אלא אם כן יהיה בצל הסוכה שיעור שאפילו ינטל מה שתחת האילן ועדיין יהיה צילתה מרובה מחמתה.
  • כשחבטן ועירב סכך הכשר בפסול, אם יש רוב מסכך הכשר כשרה.
  • כאשר סכך הכשר ניכר בפני עצמו והפסול ניכר בפני עצמו, אם הם שווים ואין במקום אחד סכך בפסול כשיעור הפוסל כשרה.

שיטת התוספות והרא"ש[עריכה | עריכת קוד מקור]

התוספות (ט ב ד"ה הא) סוברים שאם הסוכה צילתה מרובה מחמתה בלא צל האילן, לא מסתבר לפסלה בגלל האילן, ולכן מעמידים את הסוגיה שאין צילתה של הסוכה מרובה אלא מחמת צל האילן, ולכן הסוכה פסולה אף שהאילן גם הוא חמתו מרובה מצילתו וליכא פסול דשני סככים.
ומתרצת הגמרא בשחבטן, וזהו כפרש"י שהשפיל ענפי האילן מטה ועירבן עם הסכך, שבכך בטלים הם לפי שהן מיעוט ביחס לסכך.

גם הרא"ש (א יד) הסכים לשיטה זו ודייק כן מלשון הגמרא 'הא קמצטרף סכך פסול', שלשון צירוף משמע שמשלים הוא לצל ובלעדיו ליכא בסוכה די צל.

והביאו ראיה לשיטה זו מהמשנה לקמן לגבי המקרה סוכתו בשיפודין או בארוכות המטה, ששם ודאי אינו מועיל חבטן כיון שהסכך הפסול ניכר לעצמו, ואפילו הכי כשר ולא פסלינן משום שמצטרף סכך הפסול בהדי סכך הכשר. על כרחך שכל שינטל הפסול ויש די בסכך הכשר, אין הפסול פוסלו.
ועוד ראיה מסוכה הגבוהה מעשרים והוצין יורדין לתוך עשרים, שאמרה שם הגמרא שאם ההוצין צילתם מרובה מחמתן כשרה, ולא אמרינן שהסכך הפסול שמעל עשרים יפסול את הסכך הכשר שתחת עשרים.

כשיטה זו משמע גם ברבנו יהונתן על הרי"ף (ד ב) שדווקא אם הסכך הפסול משלים לכשר להיות צילתו מרובה מחמתו אז הוא פוסלו, אבל אם הכשר בפני עצמו צילתו מרובה מחמתו, אין האילן פוסלו.

שיטת רש"י[עריכה | עריכת קוד מקור]

רש"י כתב (ט ב ד"ההא קמצטרף) שמועיל צל האילן להשלים את צל הסוכה, ומשמע מדבריו כדברי התוס' דאיירי באופן שאין צל הסוכה מספיק מצד עצמו להיות צילתה מרובה מחמתה, אלא רק בסיוע צל האילן. אבל אם צל הסוכה בפני עצמו מרובה על חמה שבה, כשרה. אמנם כתב הראבי"ה (ב סוכה תריג) שרש"י חזר בו מזה, שלהלן גבי סוגיית סוכה שתחת הסוכה כתב שאם סכך העליונה גבוה מעשרים אמה, פוסל הוא לסכך התחתונה אפילו צילתה של תחתונה מרובה מחמתה. וכן כתבו הגהות מיימוניות (סוכה ה ע) שרש"י חזר בו, וסובר הוא כשיטת הראבי"ה והריב"א.

אמנם המרדכי (סוכה א תשלד) והטור (אורח חיים תרכו) כתבו בדעת רש"י שסובר הוא כשיטת התוספות, שאם התחתונה צילתה מרובה בלא ענפי האילן כשרה, אם האילן חמתו מרובה מצילתו, ואפילו שמצל הוא על סכך הכשר. וכן משמע שהבין הרא"ש (א יד) בדעתו.

בבית חדש (תרכו ב) כתב

שיטת רבנו חננאל, רי"ף ורמב"ם[עריכה | עריכת קוד מקור]

רבנו חננאל (ט ב) אחר שהביא המשנה והגמרא שהעמידה בצילתו מרובה מחמתו, כתב שאם חתך הנוף הנתון על גבי הסוכה כשרה. כלומר כך הוא מפרש 'שחבטן' היינו שחתך את עלי האילן. וכן הדין בהדלה עליה את הגפן או הדלעת או הקיסום, שאם קצצן כשרה, ואפילו לכתחילה מותר לקצצן, ולא גזרינן קצצן אטו לא קצצן.

הרי"ף לא הביא גמרא זו כלל, רק העתיק המשנה כצורתה (ד ב). אמנם במשנה דהדלה עליה את הדלעת וכו' (ו א), כתב שאם היה סיכוך הרבה מהן היינו דווקא בשחבטן, שאם לא כן, מצטרף סכך הפסול עם סכך הכשר ופוסלו.
גם הרמב"ם (שופר סוכה ולולב ה יב) העתיק לשון המשנה, שהעושה תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית, ואם הדלה על הסוכה בדי אילן וסיכך על גבן ואחר כך קצץ הענפים, אם הסיכוך הרבה מהן כשרה, ואם לאו פסולה, אלא אם כן ניענע הענפים אחר קציצתן כדי שתהיה כשרה.

שלחן ערוך ונושאי כליו[עריכה | עריכת קוד מקור]

השלחן ערוך (תרכו א) הביא שתי השיטות ב'יש אומרים'.
בתחילה הביא דעת התוספות והרא"ש שאם צל האילן מרובה מחמתו פסול בכל ענין, ואם חמתו מרובה מצילתו אז דווקא אם הוא משלים לצל הסוכה להיות צילתה מרובה, פסולה, וצריך להשפיל ענפי האילן ולערבם יחד עם הסכך הכשר באופן שלא יהיו ניכרים ויתבטלו ברוב סכך כשר, אבל אם הסוכה צילתה מרובה מחמתה בלא האילן, אין האילן פוסלה.
לאחר מכן הביא מרן ב'יש אומרים' בתרא את דעת הר"ן והריטב"א והריב"א וסייעתם, שאף אם הסוכה צילתה מרובה מחמתה בלא צל האילן, אם ענפי האילן מכוונים כנגד סכך הכשר פסולה, אלא אם כן הענפים הם כנגד האוויר שבין הסכך הכשר. וברמ"א הוסיף דהוא הדין אם הם כנגד הסכך, אלא שאפילו ינטל סכך זה שתחת האילן, יש די בסכך הכשר להיות צילתה מרובה מחמתה, כשרה. וסיים מרן דבכל זה ליכא חילוק בין קדם האילן לסוכה או קדמה הסוכה לאילן.

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. כל מקום בסוגיה שמוזכר לגבי האילן - חמתו מרובה מצילתו או צילתו מרובה מחמתו, הכוונה בחלק שמעל הסוכה ולא ביחס לכל האילן, שכל החלק באילן שחוץ לסוכה אינו מעלה ואינו מוריד ביחס לסוכה.