יש לנו בקשה:

אנחנו לא עושים את זה הרבה. למען האמת אנחנו לא עושים את זה כמעט בכלל. אבל יש מספר ימים בשנה שאנחנו מציבים את המודעה הזו ומזמינים אותך לתרום.

אם כל מי שרואה את המודעה הזו יתרום תרומה חד-פעמית, אנחנו נוכל להחזיק מעמד לפחות שנה שלמה.
זה לא כל כך משנה הסכום שבאפשרותך לתת, כמו שחשובה עצם ההשתתפות שלך.


סדר נעילת המנעלים וחליצתם

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקורות
משנה:
בבלי: שבת סא א
ירושלמי:
רמב"ם:
שלחן ערוך: אורח חיים ב ד-ה

האם יש סדר בו צריך לנעול את הנעליים, לקשרם ולחלצם.

סוגיית הגמרא[עריכה | עריכת קוד מקור]

הגמרא (שבת סא א) מביאה מעשה בר' יוחנן שאמר לשמשו (רב שמן בר אבא) שיתן לו את מנעלו. רב שמן הביא לו את נעל ימין. אמר לו ר' יוחנן: "עשיתו מכה", כלומר שאם ינעל את נעל ימין תחילה לא יוכל אחר כך לנעול את נעל שמאל, והרי זה כיוצא בשבת במנעל אחד מפני המכה.
מזה למדה הגמרא שר' יוחנן סובר שיש לנעול נעל שמאל תחילה, שאם ינעל של ימין תחילה, לא יוכל לנעול את של שמאל, וכפי שאומר זאת ר' יוחנן במפורש, שנעילת מנעלים היא כתפילין, מה תפילין בשמאל, אף נעילת מנעלים יש להתחיל בשמאל.
לעומת זאת בברייתא המובאת שם בגמרא, מבואר שיש לנעול נעל ימין תחילה ואחר כך נעל שמאל. ואומר שם רב יוסף שכיון שר' יוחנן אומר כך ובברייתא מבואר להיפך, יכול כל אחד לעשות כרצונו.
לעומת זאת דעת רב נחמן בר יצחק שם, שירא שמים יצא ידי שניהם וינעל של ימין תחילה ולא יקשור, אחר כך ינעל של שמאל תחילה ויקשור, ושוב יחזור לקשור את של ימין. אך רב אשי העיד שרב כהנא לא הקפיד בדבר זה.
עוד מובאת שם ברייתא בסוף הסוגיה, שהנועל נועל של ימין תחילה ואחר כך של שמאל, וכשחולץ חולץ של שמאל תחילה ואחר כך ימין.

ביאור דעבד כמר עבד[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתבו התוספות (סא א ד"ה דעבד) שדברי הגמרא 'דעבד כמר עבד' אין הכוונה כמו כל מקום בש"ס שיש כאן מחלוקת וכל אחד רשאי להכריע כרצונו, שאם כן אינו מובן למה הקפיד ר' יוחנן על משמשו, אלא הכוונה שר' יוחנן ידע מהברייתא, ושניהם מודים שיש להקפיד על סדר מסויים ושלא יקח באופן שרירותי, אלא ש מי שרוצה לעשות כהברייתא להעדיף את ימין רשאי, ומי שרוצה לחבב את שמאל משום תפילין גם כן רשאי, וכיון שר' יוחנן דרכו היתה לחבב את שמאל, הקפיד על משמשו שהביא לו את של ימין. כן כתבו גם התוספות רא"ש (ד"ה ועבד) והר"ן בחידושים (סא א ד"ה אמר רב יוסף).

הקשר בין מנעלים לתפילין[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתב הלבוש (אורח חיים ב ד) טעם לקשירה בשמאל תחילה, על פי הגמרא (חולין פט א) שבשכר שאמר אברהם 'אם מחוט ועד שרוך נעל' זכו לשתי מצות - חוט של תכלת ורצועה של תפילין'. הרי שבזכות שאמר שרוך נעל זכה לרצועה של תפילין, ולכן ניתן חשיבות לקשור שרוך הנעל בשמאל תחילה כתפילין. וכן כתב ר' עקיבא איגר (סא א ד"ה מה תפילין) בשם ספר עמק המלך (לך לך).

הכרעת הראשונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

רבנו חננאל (סא א) כתב בביאור דברי רב אשי שאמר שרב כהנא לא קפיד, שהכוונה שראה שרב כהנא היה נועל לפעמים של שמאל תחילה ואחר כך של ימין, ולפעמים ראהו נועל של ימין תחילה ואחר כך של שמאל. וסיים רבנו חננאל שהלכה כרב אשי שהוא בתראה.
הרי"ף והרמב"ם לא הזכירו כלל סוגיה זו, ומבואר שסוברים להלכה שאין קפידא בדבר זה, וכהכרעת רבנו חננאל. וכן היא לכאורה דעת הרא"ש שגם הוא השמיט סוגיה זו.
ובבית יוסף (אורח חיים ב ד"ה וכשינעול) ביאר שמחמת דברי רב רב אשי, השמיטו הפוסקים גם דין הברייתא לענין חליצה, שכשם שאין קפידא בנעילה, כן אין להקפיד על החליצה, ומפרשים הם את הברייתא שאם רוצה לנעול של ימין תחילה רשאי, וכן אם רוצה לחלוץ של שמאל תחילה רשאי, אך אין חיוב בדבר.
ובדרישה (אורח חיים ב א) כתב בשם המהר"ל מפראג שודאי לא ייתכן שרב כהנא חלק על הברייתא, אלא סובר הוא שאין חיוב להקפיד בדבר אלא רק ממידת חסידות, אבל על הרוב גם רב כהנא היה נוהג כן.

אמנם רבנו יונה בספר היראה (כ) כותב שיש לנעול של ימין תחילה ולקשור של שמאל תחילה, לקיים דברי רבותינו שירא ה' יצא את כולם, כלומר פסק להלכה כרב נחמן בר יצחק. גם בטור (אורח חיים ב) כתב למעשה שיש לנעול של ימין תחילה, ולקשור את של שמאל תחילה. גם בתוספות (סא א ד"ה וסיים) משמע שסובר כן להלכה, וכן בתוספות רא"ש (ד"ה וסיים).
גם במאירי (סא א ד"ה תלמידי חכמים) משמע שסובר להלכה כהסוגיה, שכתב שיש לנעול ימין תחילה וכשחולץ חולץ של שמאל תחילה שלא לעמוד בימין יחף.

ביאור ההכרעה[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתבו התוספות (ד"ה וסיים) בשם ריב"א שהסיבה שלענין קשירה של שמאל קודם, מפני שהוא על פי חשיבות התפילין, שהוא בקשירה. אבל בביאור הגר"א (ד"ה ובמנעלים) כתב שהטעם שנועל ימין תחילה הוא מפני שהעיקר כהברייתא ודלא כר' יוחנן, ורק לרווחא דמילתא קושרים של שמאל תחילה כר' יוחנן.

האם יש לחלוץ של שמאל תחילה[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתב רבנו יונה בספר היראה (רצב) שכשחולץ מנעליו, יחלוץ של שמאל תחילה, וזאת על פי הברייתא בסוף הסוגיה, שמפורש בה שבחליצה שמאל קודמת. גם המאירי (סא א ד"ה תלמידי חכמים) כתב על פי הברייתא שיש לחלוץ של שמאל תחילה, וביאר הטעם כדי שלא תהיה רגל ימין יחפה.

אבל הטור (אורח חיים ב) השמיט ענין החליצה, ודנו המפרשים בדבר.
הבית יוסף (ד"ה ואפשר) כתב בדעת הטור שסובר הוא שאף שצריך לנעול של ימין תחילה, מ"מ אין חיוב לחלוץ של שמאל תחילה, וכוונת הברייתא רק לומר שאינו חייב לחלוץ של ימין תחילה כבנעילה, אלא אם רצה רשאי לחלוץ של שמאל תחילה, אבל אין קפידא בדבר.
לעומת זאת דעת הבית חדש (ד) שהטור סובר שיש לחלוץ תחילה של שמאל, אך הטעם שלא פירש כן הוא מפני שטעם הקדימה בחליצת שמאל איננה מפני חשיבותה של שמאל כמו בהקדמת הקשירה, אלא דווקא מפני חשיבותה של הימין (וכדבריו מפורש במאירי). והטור קיצר וכתב רק נעילת ימין תחילה, ומזה נלמוד שבחליצה שמאל תחילה. כעין זה כתבו גם הפרישה (ד) ודרישה (ב) ומור וקציעה (ד"ה ואפשר) לפרש בדעת הטור, וכן הוא להדיא בלבוש (ה), וכן העתיק המשנה ברורה (ח) בשם רש"י (ד"ה חולץ).

שלחן ערוך ואחרונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

השלחן ערוך (אורח חיים ב ד) כתב שיש לנעול של ימין תחילה ולא לקשרו, שוב לנעול את של שמאל ולקשרו ולחזור ולקשור את של ימין. ולענין חליצה כתב (ה) שיש לחלוץ את של שמאל תחילה. גם הבית חדש (ד) נקט להלכה כדעת הטור לנעול של ימין תחילה ולחלוץ של שמאל, ודלא כשאר פוסקים. וכן הוא בלבוש (ד-ה).

מנעלים בלא רצועות[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתבו התוספות (ד"ה וסיים) בשם הריב"א שמנעלים ללא קשירה, יש לנעול של ימין תחילה. וכן הביא רבי יחזקיהו ממגדיבורג (שיטת הקדמונים שבת סא א) בשם ר"י. הטור והשלחן ערוך לא הביאו דברי תוספות אלו להלכה, אם כי בבית יוסף הביאם ומשמע שסבירא להו. אמנם הרמ"א כתב (ד) שבנעלים שלנו שאין בהם קשירה, יש לנעול של ימין תחילה, וזהו על פי הריב"א המובא בתוספות.

איטר יד ורגל[עריכה | עריכת קוד מקור]

בספר בכור שור (קיא) הסתפק לענין קשירת הנעלים אצל אדם איטר יד, אם צריך לקשור נעל ימין תחילה או נעל שמאל. וצדדי הספק אצלו, האם טעם הדימוי לתפילין הוא להראות החשיבות של הצד שקושר בו כמו תפילין, ואם כן איטר יד יקשור נעל ימין תחילה כמו תפילין שלו, או דלמא החשיבות היא מצד שקושר ברגל כהה כמו יד כהה, או אפשרות שלישית שכוונת התוספות שלכל ענייני קשירה לעולם שמאל חשובה. ולפי שתי סברות אחרונות גם איטר יד יקשור שמאל תחילה. וסיים שם שלמעשה איטר רגל, וכל שכן איטר יד ורגל, ינעול ימין תחילה ויקשרנו, ואחר כך ינעול של שמאל.
העולה מדבריו שאדם איטר רגל יקשור רגל ימין תחילה, אך אדם שהוא איטר יד ואינו איטר רגל, נשאר בספק ולא הכריע.
בשערי תשובה (ג) הביא בשם הבכור שור דברים שאינם מדוייקים לכאורה, שכתב שגם איטר יד וגם איטר רגל ינעול של ימין ויקשרנו תחילה. ובספר תורת חיים סופר (ג) עמד על חוסר הדיוק בדברים, והביא בשם המלבי"ם במאיר לארץ שחולק על הבכור שור וסובר שגם איטר יד יקדים ימין לקשירה כמו איטר רגל. והתורת חיים הכריע כהבכור שור שאיטר יד יעשה ככל אדם לקשור שמאל תחילה, אך סיים שיקפיד לנהוג תמיד מנהג אחד.
גם בשו"ת מנחת יצחק (י א ב) עמד על חוסר הדיוק בדברי הבכור שור, ויישב שיש טעות סופר בשערי תשובה.

המשנה ברורה (ו) העתיק לכאורה דברי הבכור שור והשערי תשובה לדינא ופסק שיש להקדים ימין תחילה באיטר, אך כתב כן דווקא על איטר יד והשמיט איטר רגל. והוא לכאורה איפכא מדברי הבכור שור, ודבריו עולים בקנה אחד דווקא עם דברי המלבי"ם.
בשו"ת מנחת יצחק (י א ב) כתב לבאר טעם המלבי"ם על פי דברי הלבוש הנזכרים לעיל, שאברהם זכה לתפילין עבור שאמר 'מחוט ועד שרוך נעל', וא"כ קשירת השרוכים הם כנגד קשירת התפילין, ולכן איטר יד יקשור ימין תחילה.

חליצת נעלים של כהנים ושל ערב יום הכיפורים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הקדמת קשירת צד שמאל בשאר בגדים[עריכה | עריכת קוד מקור]

דנו האחרונים לגבי קשירת שאר בגדים, אם יש להקדים צד שמאל לימין.
הרב ערוך השלחן (ב ז) כתב שגם בפוזמקאות (כעין סנדלים) יש ללבוש ימין תחילה, ולא לקשרה, לנעול שמאל ולקשרה ואחר כך לקשור של ימין. אמנם במשנה ברורה (ו) כתוב שבאנפילאות של לבד אין צריך להקדים שמאל לקשירה, ודבריו הם על פי המלבי"ם בארצות החיים ובפסקי תשובות (ה) תלה הדבר בשני הטעמים המובאים בלבוש. שלטעם שדומה לתפילין, יש לנהוג כן בכל קשירה להקדים שמאל לימין, אבל לטעם על פי המדרש זכר למה שאמר אברהם אבינו 'אם מחוט ועד שרוך נעל', אם כן הוא דווקא בנעליים.