יש לנו בקשה:

אנחנו לא עושים את זה הרבה. למען האמת אנחנו לא עושים את זה כמעט בכלל. אבל יש מספר ימים בשנה שאנחנו מציבים את המודעה הזו ומזמינים אותך לתרום.

אם כל מי שרואה את המודעה הזו יתרום תרומה חד-פעמית, אנחנו נוכל להחזיק מעמד לפחות שנה שלמה.
זה לא כל כך משנה הסכום שבאפשרותך לתת, כמו שחשובה עצם ההשתתפות שלך.


מניית פרפראות ואורחים

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקורות
משנה: שבת כג ב
בבלי: שבת קמט א
ירושלמי:
רמב"ם: שבת כג יט
שלחן ערוך: אורח חיים שז יב

איסור מניית פרפראות ואורחים מן הכתב[עריכה | עריכת קוד מקור]

המשנה (שבת כג ב) אומרת שמותר לאדם למנות את שמות אורחיו שהזמין והמנות שהכין (על מנת לוודא שאין לו חוסר ביחס לאורחים), אך מסייגת ואומרת שההיתר הוא רק כאשר מונה אותם בעל פה, אבל לקרוא מן הכתב אסור.

טעמי האיסור והנפקא מינה ביניהם[עריכה | עריכת קוד מקור]

ובגמרא (שבת קמט א) נחלקו האמוראים בטעם האיסור.
לדעת רב ביבי האיסור הוא שמא ימחוק, ופירש רש"י (ד"ה שמא) שמא יראה שחסרות לו מנות, וימחק אורחים מן הכתב על מנת שלא יזמינם השמש. לעומת זאת אביי שם חולק וסובר שטעם האיסור הוא גזירה שמא יבוא לקרוא בשטרי הדיוטות.
בהמשך דנה הגמרא מה ההבדל להלכה בין הטעמים. ושלוש אפשרויות הועלו בהקשר זה:

  • בכתובים על כותל גבוה – לרב ביבי מותר לפי שאינו מגיע שם למחוק, ולאביי אסור שמא יקרא. אך הגמרא דוחה זאת, לפי שגם רב ביבי צריך לחשוש שמא יקרא, ועוד שהרי חשש המחיקה הוא גם בכותל גבוה, כדמוכח בדברי רבה שאוסר לקרוא לאור הנר גם כשהוא גבוה ב' קומות, מחשש שמא יטה.
  • בכתובים על כותל נמוך – לרב ביבי אסור שמא ימחוק, לאביי מותר לפי שכותל בשטר לא מיחלף. והגמרא דוחה גם את זה, לפי שגם אביי צריך לאסור שמא ימחוק.
  • כתובים בחקיקה על טבלה ופנקס [לוח] – לרב ביבי מותר כיון שחקיקה אינה נוחה למחוק, לאביי אסור שמא יחליף בשטרי הדיוטות. גם את זה דוחה הגמרא לפי שיש ברייתא שמחלקת להדיא בין כותל לבין טבלה ופנקס, והכרח הוא להעמידה בכתב חקוק, לפי שבכתב רגיל גם בכותל אסור שמא ימחוק. ומוכח אם כן שגם כתב חקוק בטבלה אסור.

בסופו של דבר חוזרת הגמרא להעמיד בכותל גבוה, ואומרת שלא קשה מדברי רבה, לפי שדבריו נתונים במחלוקת אמוראים, שמצאנו ברייתא שרבי אחא מתיר לקרוא מכתב שעל גבי כותל, לעומת ת"ק שאוסר.
אבל אין מסקנת הגמרא ברורה כל הצורך, לפי שלא פירשה מי סובר להיתרא ומי סובר לאיסורא. ועוד קשה, שבתחילה הגמרא העמידה כך, ודחתה זאת מפני שסברה שגם רב ביבי צריך לאסור שמא יקרא.

ובאמת נחלקו הראשונים בפירוש דברי הגמרא וכפי שיתבאר להלן.

שיטות הראשונים במסקנת הגמרא[עריכה | עריכת קוד מקור]

שיטת הרי"ף וסייעתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרי"ף (סג ב) מבאר את מסקנת הגמרא שחוזרת היא להעמדה הראשונה, שרב ביבי הוא המתיר לפי שבכותל גבוה אינו נוח למחוק. ואף שרבה אמר שהאיסור לקרוא לאור הנר מחשש שמא יטה הוא גם כשהנר גבוה שתי קומות, לפי שלא חילקו חכמים באיסור וא"כ הוא הדין לכאן, מ"מ רב ביבי חולק עליו. לעומת זאת אביי אוסר גם בכותל גבוה, שמא יבוא לקרוא בשטרי הדיוטות. וכתב הרי"ף שהלכה כאביי, לפי שרב ביבי פליג על רבה, ואנן קיי"ל כרבה שאסור לקרוא לאור הנר גם אם הוא גבוה.
עוד כתב הרי"ף על פי הברייתא, שכשהכתב חקוק על הכותל, לכולי עלמא מותר לקראו, לפי שלא יבואו להחליף בשטרי הדיוטות. אמנם אם הכתב חקוק על טבלה ופנקס, וכן אם הוא כתוב על כותל אסור, לפי שבזה חיישינן להחלפה.
כן העתיק גם הרא"ש בפסקיו (כג א), ובדרך זו ניתן לבאר גם בדעת רש"י (ד"ה אלא לעולם).

הקשה בעל המאור (סג א) על דברי הרי"ף שלדבריו יוצא שאף אביי אינו סובר כרבה, שהרי לשיטתו סיבת האיסור היא שמא יקרא בשטרי הדיוטות, ואם היה סובר כרבה שאסור שמא ימחוק אף בכותל גבוה, לא היה צריך לומר הטעם דשמא יקרא.
ותירץ הרמב"ן בחידושים (קמט א ד"ה ובספר) ובמלחמות ה', שאביי סובר שמצד מחיקה אין לחלק בין גבוה לנמוך וכרבה, אלא שסובר שטעם האיסור הוא משום שמא יקרא, ובמקום שאין חשש זה, כגון שחקוק בכותל מותר, לפי שכותל בשטר לא מיחלף.

בתוספות (ד"ה לעולם) הביאו דעת ה"ר פורת שהיא כעין דעת הרי"ף בפירוש הגמרא, אלא שכתב שגם אביי לא מסכים עם רבה הנ"ל (וכקושיית בעה"מ), ולא חיישינן לשמא ימחוק, אלא שסובר שאסור לקרוא גם מכותל גבוה משום שמא יבוא לקרוא בשטר. וכן מסביר אביי גם את מחלוקת רבי אחא ורבנן, שלכו"ע אין חשש מחיקה, אלא שלרבי אחא מותר דלא חיישינן להחלפת כותל בשטר, ולרבנן חיישינן. דברים כעין אלו כתב גם הרמב"ן בחידושים (קמט א ד"ה לא לעולם), וכתב שם (ד"ה ולענין הלכה) שלפי דרך זו פסק הרי"ף כרבה לענין חשש מחיקה, ולכן בכותל גבוה אסור, ולא כרב ביבי, אבל לענין חשש החלפה בשטרי הדיוטות אין הלכה כאביי שסובר כת"ק שאף בחקוק וגבוה אסור משום קריאה בשטרי הדיוטות, אלא כרב ביבי שמתיר בכותל חקוק, ורק בפנקס וטבלא אוסר.

שיטת בעל המאור וסייעתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

תוספות (ד"ה לעולם) פירשו בדעת רש"י (ד"ה אלא לעולם) שלמסקנה כולי עלמא לא חיישינן שמא יקרא בשטרי הדיוטות, לפי שלא יבואו להחליף כותל בשטר, ולכן לאביי מותר לקרוא אם כתוב בכותל גבוה, ואף שגם הוא חושש לשמא ימחוק, מ"מ זהו דווקא בכותל נמוך שיכול למחוק, אבל בכותל גבוה לא חיישינן. ודעתו היא גם דעת ר' אחא בברייתא. אבל רב ביבי סובר שגם בכותל גבוה חיישינן שמא ימחוק, לפי שהוא סובר כרבה שאומר שהאיסור לקרוא לאור הנר מחשש שמא יטה, הוא גם אם הנר גבוה שתי קומות, לפי שלא חילקו בין האיסורים. והוא הדין לכאן, שחוששים שמא ימחוק אף בכותל גבוה. ודעתו היא גם דעת ת"ק בברייתא.

פירוש זה ברש"י אינו מוכרח, אך כעין זה כתב בעל המאור (סג א), ומבואר שם יותר. שדברי הגמרא להעמיד בכותל גבוה, אינה חוזרת לשאלת הנפ"מ בין רב ביבי לאביי, אלא באה להעמיד את הברייתא שמחלקת בין כותל לבין טבלה ופנקס, ומעמידה הגמ' בכותל גבוה, ואתיא כרבי אחא שסובר שאין חשש שמא ימחוק, ודלא כרבה. ות"ק חולק וסובר שאסור שמא ימחוק וכרבה. והוסיף בעל המאור שמעתה אפשר שבזה נחלקו גם אביי ורב ביבי, שלרב ביבי אסור שמא ימחוק וכרבה, ולאביי מותר לפי שכותל בשטר לא מיחלף, וגם אינו סובר כרבה לחשוש למחיקה בכותל גבוה (ובזה שונה מעט משיטת רש"י אליבא דתוס', שבדבריו משמע שהתירוץ חוזר על שאלת הגמ' מאי בינייהו. וכן נראה שהבין הרמב"ן גם בדעת בעל המאור).
וכתב בעה"מ שלפי דרך זו, אין מקור לאסור כתב חקוק אפילו על טבלה ופנקס, שהרי חזרנו להעמיד את הברייתא בכתב רגיל ומשום שמא ימחוק, ובזה בכותל מותר (לאביי) ובפנקס אסור, אבל בכתב חקוק לא איירי ושרי. ומסיק בעה"מ להלכה שבכתב אסור שמא ימחוק אפילו בכותל גבוה וכרבה, ובחקיקה מותר אפילו בטבלה ופנקס.

על דרך זו הקשה הרמב"ן במלחמות, שאין כן פשט הגמרא, להעמיד את המחלוקת שלא כפי שהעמידוה בהתחלה, שהרי לשון 'אלא' מורה שחוזרת הגמרא להעמדה הראשונה. וכעין זה נתקשו גם תוס' שם.

שיטת הרשב"א והריטב"א[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרשב"א בחידושיו (קמט א ד"ה לא לעולם) אחר שהביא דברי הרי"ף וכפי שפירשו הרמב"ן, הקשה עליו כמה קושיות, וביאר בדרך אחרת. שהוא גורס במסקנת הגמרא ' לא לעולם דכתב אכותל ומידלי', ומפרש שדברי הגמרא לא באו לבאר את ההבדל בין רב ביבי לרבא, אלא רק ליישב דברי הברייתא שחילקה בין כותל לבין טבלא ופנקס. כלומר, הגמרא נשארת בתירוצה השני, שההבדל בין רב ביבי לאביי הוא בכתב חקוק על טבלא ופנקס, שלרב ביבי מותר דאין חשש מחיקה ולאביי אסור מחשש שמא יחליף בשטר. ומה שהקשתה הגמרא מן הברייתא, את זה דוחה הגמרא ואומרת שאפשר להעמיד את הברייתא בכותל גבוה, ולכן אין חשש מחיקה, ורק בכתוב על פנקס וטבלה אסור שמא ימחוק [ובאמת שאפשר היה לחלק בכותל עצמו בין למעלה בכותל לבין למטה בכותל, אלא שרצו להשמיענו חידוש ע"ש].
ומבואר מזה שדברי הגמרא בסופם, אינם נוגעים כלל למחלוקת אביי ורב ביבי, שאפשר ששניהם סוברים כרבה ואוסרים בכותל גבוה, וכשם שסובר ת"ק בברייתא השניה. וכותב הרשב"א להלכה לאסור כל כתב אפילו בכותל גבוה שמא ימחוק, ומוסיף שאף בחקיקה על טבלה ופנקס אסור, כפי שהעמידה הגמרא את הברייתא בתחילה, אף שהביאה אפשרות נוספת לדחות, ורק בחקוק על כותל יהיה מותר. ויוצא שמסכים הוא לדברי הרי"ף לדינא.
לשיטה זו הסכים גם הריטב"א בחידושיו (קמט א ד"ה גרסת הספרים לא לעולם).

שיטת הרמב"ם[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרמב"ם (שבת כג יט) כתב דין המשנה, וכתב שטעם האיסור הוא שלא יקרא בשטרי הדיוטות, כאביי. והוסיף הרמב"ם שאם היו השמות חקוקים על הטבלה או על הכותל, מותר לקרותן לפי שאינו מתחלף בשטר.
מבואר מדבריו שבדברי הברייתא המחלקת בין כותל לבין טבלא ופנקס, אינו סבור כהעמדת הגמ' שאיירי בכותל חקוק, שהרי א"כ היה לו לפסוק לאיסורא בטבלא. ובספר מרכבת המשנה (אלפאנדרי) (יט) כתב בשם מהר"י הכהן לתמוה על הרמב"ם בזה, ונשאר בצ"ע.
ובספר מרכבת המשנה חעלמא (ד"ה ולפי"ז) כתב לבאר שהרמב"ם פוסק כרב ביבי, ואף שכתב הטעם משום שטרי הדיוטות, אין כוונתו אלא לשמא ימחוק, שהרי גזירת שטרי הדיוטות היא משום שמא ימחוק. ובפירוש הגמרא כתב שסובר כהרז"ה או הרשב"א, שמסקנת הגמרא מתייחסת רק להעמדת הברייתא, שדוחה היא את ההעמדה בחקיקה ומעמידה את הברייתא בכותל גבוה, ודלא כרבה שאוסר. אמנם אף שפסק הרמב"ם כרבה לאסור בכותל גבוה, מכל מקום שוב אין מקור לאסור חקיקה, לפי שהגמרא דחתה העמדה זו. גם הרב קהלת יעקב אלבעלי (ד"ה והשתא) כתב פירוש כעין זה ברמב"ם, אבל כתב שלפי הרב המגיד, שמשמע בדבריו שהרמב"ם פסק כאביי אי אפשר לומר כן.
ובספר אהלי יהודא (ד"ה ואען ואומר) מיאן לומר שהרמב"ם פסק כרב ביבי ודלא כאביי לפי שאז הוא אינו כהרי"ף, מה גם שלשונו שמא יקרא בשטרי הדיוטות משמע כאביי. לכן כתב לבאר בדעת הרמב"ם כדברי הרי"ף שדברי הגמרא חוזרים לתירוץ הראשון, אלא שרב ביבי חולק על רבה, והרמב"ם פסק כאביי שחושש שמא ימחוק ואפילו בכותל גבוה כרבה, אלא שאביי מסכים גם לטעם רב ביבי דשמא יקרא, אבל סובר שבחקיקה מותר לפי שאינה מתחלפת בכתיבה, ודברי הגמרא לעיל שאסרה היא אליבא דרב ביבי.

הקשה הבית חדש (שז ה) למה הוצרך הרמב"ם לכתוב בטעם האיסור, שמא יקרא בשטרי הדיוטות, והרי אף לטעם דשמא ימחוק, גם כן יש לאסור בכותל גבוה. ותירץ דבא להשמיענו שאף לטעם דשמא יקרא בשטרי הדיוטות יש להתיר בחקיקה, לפי שאין לחשוש שיחליף. ועוד תירץ שלטעם שמא יקרא בשטרי הדיוטות אסור לכל אחד לקרוא, מה שאין כן לשמא ימחוק, שאינו אסור אלא לבעל הבית, שרק אצלו חיישינן למחיקה. ובספר אהלי יאודה דחה תירוציו אבל כתב תירוץ אחר, כעין מה שכתב הרשב"א שבשני בני אדם אין חשש מחיקה, לפי שמזכירים זה לזה, וכמו שמצאנו לגבי קריאה לאור הנר, לכן כתב הרמב"ם טעם דשמא יקרא בשטרי הדיוטות.

שיטת ההלכה[עריכה | עריכת קוד מקור]

הטור (אורח חיים שז) העתיק להלכה כדברי אביו הרא"ש שאסור לקרות אפילו בכותל גבוה משום שמא יקרא בשטרי הדיוטות, ובטבלא ופנקס אסור אף אם חקוק. וכן כתב גם השלחן ערוך (יב) לדינא.

כתב בולט[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתב ר' ירוחם (ז יב) שדווקא חקוק בכותל מותר, אבל בולט כלפי חוץ אסור לפי שחיישינן שמא ימחוק. וכן כתב המגן אברהם (יז) והוסיף שאפילו הוא גבוה הרבה אסור שמא ימחוק משום דלא פלוג רבנן. ובפרי מגדים (אשל אברהם יז) תמה עליו למה כתב טעם שמא ימחוק ולא כדברי מרן שהוא משום שמא יקרא בשטרי הדיוטות.