יש לנו בקשה:

אנחנו לא עושים את זה הרבה. למען האמת אנחנו לא עושים את זה כמעט בכלל. אבל יש מספר ימים בשנה שאנחנו מציבים את המודעה הזו ומזמינים אותך לתרום.

אם כל מי שרואה את המודעה הזו יתרום תרומה חד-פעמית, אנחנו נוכל להחזיק מעמד לפחות שנה שלמה.
זה לא כל כך משנה הסכום שבאפשרותך לתת, כמו שחשובה עצם ההשתתפות שלך.


שינויים

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הליכה בשבת לצורך דבר האסור

נוספו 12,437 בתים, 12:30, 9 בפברואר 2016
מ
מעשה בחסיד
{{מקורות|שבת כג ג-ד|שבת קנ א-קנא א, עירובי עירובין לח ב-לט א||שבת כד א-ג|אורח חיים שו א-ג, שז ח-ט}}
האופן האסור והאופן המותר ללכת בשבת, לצורך עשיית חפציו במוצאי שבת.
==האיסור ומקורו==נאמר בפסוק ב'''נביא''' (ישעיהו נח יג) "אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי, וקראת לשבת עונג, וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר", ולמדו מזה חז"ל שאף דברים שאין בהם איסור מלאכה, אם יש בהם משום עשיית חפציו, לא יתעסק אדם בהם בשבת. אחד הדברים שאסרו חז"ל מטעם זה הוא ההליכה בשבת לצורך איסוראו לצורך עסקיו, אף שאין בו מלאכהוכפי שיתבאר.
מובא ב'''ילקוט שמעונימשנה''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9758&st=&pgnum=121 (ישעיה תצו ד"ה אם תשיבשבת כג ב)שאסור להחשיך על התחום [ללכת בשבת לסוף התחום ולהמתין שם עד חשיכה] מבואר שהאיסור הוא מן המלים 'ע"מ לצאת בצאת השבת לשכור פועלים או להביא פירות, אך אם תשיב משבת רגלך'מחשיך על התחום כדי לשמור על הפירות מותר, כיון שהשמירה מותרת אף בשבת. <BR/>אמנם בוב'''רש"יגמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=3&daf=39&format=pdf (עירובין לט א ד"ה מוכחאשבת קנ ב)מבואר שאף להחשיך כדי להביא פירות מחוץ לתחום, אם הם פירות תלושים, מותר, שאף ש[[ההבאה מחוץ לתחום אסורה]] מבואר שלמד כן מן המלים 'ממצוא חפצך', וכן העתיק ה'''טור''' (אורח חיים שו) וה'''שלחן ערוך''' (שו א). אמנם אפשר שהם כתבו כן ככותרת לכל הסימןמ"מ יש דרך לעשותה בהיתר, כגון אם היו מחיצות בדרך מותר היה להביאם, וכוונתם שנלמד מכלל הפסוק בישעיה שםוהמשנה שאוסרת מדברת דווקא בפירות מחוברים ש[[יש איסור בקטיפתם]].
===איסור החשכה על התחום===מבואר ב'''משנה''' (שבת כג ב) שאסור להחשיך על התחום [ללכת בשבת לקראת השקיעה למקום שיוכל ממנו לצאת מיד במוצאי שבת] לצורך דבר שאסור לעשותו בשבת, אך לצורך דבר שמותר לעשותו בשבת, מותר ללכת לצורכו בשבת. כלומר אף שאסור להחשיך על התחום על מנת לשכור פועלים או להביא פירות מחוץ לתחום, אבל אם מחשיך על התחום כדי לשמור על הפירות, זה מותר, כיון שהשמירה מותרת אף בשבת. <BR/>עוד מבואר במשנה שם, שאם החשיך באופן המותר, כלומר על מנת לשמור וכד', מותר לו אף להביא במוצאי שבת את הפירות מחוץ לתחום, מפני שההליכה היתה בהיתר. יוצא אם כן שכל דבר שאסור לעשותו בשבת, אסור להחשיך עליו, כלשון '''רש"י''' שם (קנ א ד"ה אין מחשיכין).
איסור כעין ונפסק כל זה שנוי גם בברייתא המובאת להלכה ב'''גמרארמב"ם''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=3&daf=38b&format=pdf (עירובין לח שבת כד ב)] שלא לטייל על פתח המדינה כדי שיכנס למרחץ מיד. וביאר וב'''רש"יטור''' שם [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=3&daf=39&format=pdf (לט א ד"ה מוכחאאורח חיים שו, שז)] שטעם האיסור הוא משום וב'ממצוא חפצך''שלחן ערוך''' (שו א-ג, כלומר שאין לאדם להתעסק בעסקיו בשבת, אפילו אינו עושה שום מלאכהשז ח-ט).
===איסור הליכה לצורך בדיקת נכסיוצרכי מצוה===עוד וב'''משנה''' מובא שם בברייתא שאם מחשיך על התחום לצרכי מצוה, כגון לצרכי כלה או מת, מותר. ונפסק להלכה ב'''גמרארמב"ם''' (ה) וב'''טור''' (שו) ו'''שלחן ערוך''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=3&daf=38b&format=pdf (עירובין לח בג)] שאין לאדם לילך לסוף שדהו לראות מה היא צריכה, כלומר שאסור ללכת בשבת לראות את נכסיו ולעיין בהם מה הם צריכים למחר, אפילו שאינו עושה בזה שום מלאכה.
כל זה הביא ===הבאת בהמה===וב'''תוספתא''' (שבת יח ו) וב'''ברייתא''' (שבת קנא א) כתוב שאין מחשיכין על התחום להביא בהמה, אבל יכול לקרוא לה שתבוא בעצמה. וכתבו '''תוספות''' (קנא א ד"ה אין) שמדובר בבהמה שאינה יכולה לבוא בעצמה, אלא צריך לשאתה ולכן אפילו יש מחיצות [[אסור]] משום [[מוקצה]]. <BR/>עוד כתבו תוס' שם שיש ספרים שגורסים ''מחשיכין', והטעם שמותר לפי שאם היה מחיצות היה יכול להביאה, וכמ"ש הגמרא לגבי פירות תלושים. וגירסה זו היתה כנראה לפני ה'''רמב"ם''' להלכה (שבת כד ב-ג) ופירט שני דברים אלושכתב להיתרא, לעיין בנכסיו ולהחשיך על התחום לצורך דבר האסור. וכן פסקו כתב ה'''טור''' (אורח חיים שו) וה.<BR/>וב'''שלחן ערוך''' הביא בסתם כדעת הרמב"ם שמותר להחשיך להביא בהמה, ובדעת יש אומרים הביא שאם אינה יכולה ללכת ברגליה אסור, וכדברי התוס'. והביא ה'''משנה ברורה''' (שו אד)הערת האחרונים שכולי עלמא מודים בזה, ומה שכתב מרן זה בשם יש אומרים הוא מפני שלא נמצא להדיא בעוד פוסק.
==מוכחא מילתא=טיול בשדהו ועל פתח המדינה===מקור נוסף לאיסור כעין זה של הליכה בשבת שנוי גם בברייתא המובאת ב'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=3&daf=3938b&format=pdf (עירובין לט אלח ב)] כתוב שהאיסור הוא דווקא בדבר שמוכחא מילתא מתוך מעשיו שלצורך דבר האסור הוא עושהשלא לילך בתוך שדהו לראות מה היא צריכה, ושלא לטייל על פתח המדינה כדי שיכנס למרחץ מיד. אבל אם יש לתלות את ההליכה שלו בדבר המותר, שרימובא ב'''רמב"ם''' (ב) וב'''טור''' (שו) ו'''שלחן ערוך''' (שו א).
על פי חילוק זה של הגמרא תירצו הראשונים קושייה נוספת. שמשמע מהמשנה בשבת==מהות האיסור==נראה לכאורה שהאיסור השנוי בברייתא בעירובין, שדווקא להחשיך על התחום אסור, כלומר ללכת עד סוף תחום שבת, ולהמתין שם עד שתשחשך כדי שיצא מיד, לשכור פועלים או להביא פירות. אבל אם מחשיך בתוך התחום לכל הפחות בענין ההליכה לפתח המדינה על מנת לשכור פועלים ולהביא פירותלרחוץ, מותר. וקשההוא אותו איסור השנוי במשנה בשבת, שהרי בעירובין שם כתוב שאסור לטייל על פתח המדינה כדי שיכנס למרחץ, וזהו בתוך התחוםשהוא איסור ההחשכה. ותירצו וכן משמע ב'''תוספותתוספתא''' (שבת קנ יח ה) שהביאה אותם בסמוך אחד לשני. וכן הוא ב '''מדרש רבה''' [מרגליות] (בהר לד טז), וב'''ילקוט שמעוני''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9758&st=&pgnum=121 (ישעיה תצו ד"ה ואיןאם תשיב) שאם זה דבר שמינכרא מילתא].<BR/>אמנם בענין ההליכה בשדהו על מנת לראות מה היא צריכה, כגון להיכנס למרחץ, אפילו בתוך התחום אסור, אבל לשכור פועלים ולהביא פירות לא אפשר שזהו איסור אחר. וכן משמע במדרשים שם שלומדים אותם ממלים שונות בפסוק. וראה [[#עיון בנכסיו כשאינו מינכרא מילתא כל זמן שהוא בתוך התחום. וכן כתב |להלן]] שנראה שכן למד ה'''רא"שחיי אדם'''. אמנם מהברייתא עצמה בעירובין שאומרת 'כיוצא בו לא יטייל אדם' בתוספותיו (קנ א ד"ה אין)משמע שהוא אותו איסור.
ה===מעשה בחסיד===וב'''רמב"ןגמרא''' (קנ ב ד"ה מת) הביא דברי תוס' אלובשבת שם הובא המעשה בחסיד שנפרצה לו פרצה בתוך שדהו ורצה לגדרה, ובדבריו משמע שאיסור ההחשכה על התחום ואיסור הטיול בתוך השדה ועל פתחה של מדינה הם שני דברים. שההחשכה על התחום לשכור םועלים או להביא פירות וכדוכשנזכר ששבת נמלך ולא גדרה ונעשה לו נס וכו' הוא עובדין דחול, ואינו ניכר למה מחשיך, ולכן כל שהוא תוך התחום מותר. אך הטיול בפתחה ונראה שמעשהו של מדינה לצורך כניסה למרחץ החסיד הוא משום חשדא, שניכר שמתכוון להיכנס לרחוץכעין הברייתא בעירובין, והוא אותו איסור כמו לטייל בתוך שדהו לידע שירד לכרמו לראות מה היא צריכה, וזהו איסור אחר מההחשכה שהרי לא כתוב שהחשיך אלא רק חשב על התחוםהפרצה לגודרה, וכן מפורש במדרש רבה ובילקוט שמעוני שם, שיצא לראות מה היא צריכה.<BR/>גם ה'''רשב"א''' (קנ ב דוא"ה כ ממה שהגמרא הביאה מעשה זה על) וה'''ר"ן''' (קנ ב ד"ה בשלמא) וה'''ריטב"א''' (קנ ב ד"ה משכחת) בחידושיהם העתיקו דברי התוס'איסור ההחשכה, משמע שהאיסור לרדת לשדהו לראות מה היא צריכה, ובדבריהם אינו מוכרע אם ההחשכה על התחום הוא אותו איסור כמו הטיול בשדה ובפתחה של מדינה, ומשום חשדא, או שזה איסור אחר. ומ"מ בדבריהם מודגש שההליכה לשדה שבתוך התחום האסורה, היא דווקא בשדה שצריכה ניר ועיבוד, שאז ניכר שלצורך כן הוא באההחשכה.
ולכאורה היה נראה לומר שהאיסור הוא במה שחשב עליה לגודרה, שהרי על זה הוא מיצר שם [בגירסת המדרשים] ואומר 'הואיל וחשבתי עליה לגודרה'. כן משמע ב'''פסיקתא''' (כג עשרת הדיברות תליתאה), וכן מתבאר מתוך דברי ה'''מגיד משנהמאירי''' (שבת כד קנ בד"ה ולעולם) הביא דברי תוסוה'''חכמת שלמה''' וה''' הללו (בסגנונם של הרשבמהרשוהר''' בחידושי אגדות שם, שביארו שאף שבמחשבה אין איסור, שהרי קיי"ןל ש[[דיבור אסור והרהור מותר]], מ"מ החמיר על עצמו ממידת חסידות, וכעין זה פירש גם ה'''טורי זהב''' (שז יד) בפירוש אחד. וב'''שפת אמת''' (שבת קיג ב ד"ה ודבר) וכתב שכן נראה גם מדברי הרמבכן הבין שעשה איסור במחשבה, ונתקשה מזה על שיטת רש"י שכתב שהרהור במקח וממכר מותר, ותירץ על פי הט"ז הנ"ם שלא אסר ל דזו היתה חומרתו.<BR/>אבל מתוך המדרש רבה וילקו"ש שם משמע שעבר על איסור במה שהלך כדי לראות צרכי הכרם [ובאמת בבבלי הושמט פרט זה], וכעין הברייתא בעירובין, אלא בהולך עד סוף התחוםשממידת חסידות שהיתה בו, לא גדר את הכרם גם בצאת השבת, שזו ודאי חומרא יתרה. אבל בוכן כתב ה'''מעשה רקחט"ז''' (שם שזהו הפירוש עיקר ושכן הוא ב) ובהערות '''הר' קפאחירושלמי''' (השבת טו ג) חלקו על דברי המ. [וצ"מ וכתבו שהרמב"ם דיבר בהווהע בדבריו, שבתחילה בא להביא ממעשה זה ראיה לר' ירוחם שבדיעבד אסור משום קנס, זהו רק לפירושו הראשון שם, וכל הליכה אסורה כאשר ניכר שעושה כן לצורך חפציואך לפירושו השני שכתב עליו שהוא עיקר הוא ראיה איפכא, אפילו תוך התחוםשהרי החסיד רק ממידת חסידות לא גדר].
לכן נראה שהאיסור הוא, בין בהחשכה ובין בהולך לראות צרכי שדהו, הצירוף של הליכה ומחשבה, שהליכה לבד אינה אסורה, וכן העתיק ה'''מגן אברהם''' להלכה (א) וה'''משנה ברורה''' (א)מחשבה לבד. ובספר אך כשהולך '''חיי אדםעל מנת''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49397&st=&pgnum=325&hilite= (ס ב)] כתב שדברי הגמרא להתיר במקום שאינו מינכרא מילתאלראות עסקיו או לעסוק בהם בצאת השבת, זהו דווקא לגבי איסור ההחשכה על התחום, אבל לעיין בנכסיו, אסור אפילו שאינו מינכרא מילתא. וחלק בזה על המג"א, והאריך לבאר דבריו גם ב'''נשמת אדם''' שםשאסור.
==מקור האיסור==
בגמרא בשבת לא מפורש מקור לאיסור ההחשכה, אבל בעירובין כתב '''רש"י''' שם [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=3&daf=39&format=pdf (לט א ד"ה מוכחא)] שהוא משום 'ממצוא חפצך', ובדבריו משמע שקאי על הטיול בשדה לראות מה היא צריכה, וכן משמע ממש"כ בשבת קיג. בד"ה ממצוא חפצך, שפירש על זה כגון הטיול בשדהו לידע מה היא צריכה, ולא ציין גם לטיול על פתח המדינה כדי שיכנס למרחץ.<BR/>
וב'''מדרש רבה''' וב'''ילקוט שמעוני''' שם מובא המקור לאיסור ההחשכה מן הפסוק 'אם תשיב משבת רגלך'. ואילו האיסור לצאת לשדהו לראות מה היא צריכה, נלמד מהמלים 'עשות חפצך ביום קדשי'.
ב'''טור''' (אורח חיים שו) וב'''שלחן ערוך''' (שו א) העתיקו כדברי רש"י, את הפס' ממצוא חפצך. אמנם אפשר שהם כתבו כן ככותרת לכל הסימן, וכוונתם שנלמד מכלל הפסוק בישעיה שם, וכעין מה שכתב ה'''רמב"ם''' (שבת כד א), שהעתיק תחילה את הפסוק כולו [כמעט] ככותרת לכל האיסורים מסוג זה. ואפשר שזו גם כוונת רש"י.
 
==האם האיסור הוא דווקא בסוף התחום==
הקשו '''תוספות''' (שבת קנ ב ד"ה ואין) שמשמע מהמשנה בשבת, שדווקא להחשיך על התחום אסור, כלומר ללכת עד סוף תחום שבת, ולהמתין שם עד שתשחשך כדי שיצא מיד, לשכור פועלים או להביא פירות. אבל אם מחשיך בתוך התחום שלא בסופו על מנת לשכור פועלים ולהביא פירות מותר. וקשה, שהרי בעירובין שם כתוב שאסור לטייל על פתח המדינה כדי שיכנס למרחץ, וזהו לא בסוף התחום. ותירצו שאם זה דבר שמינכרא מילתא, כגון להיכנס למרחץ, אפילו בתוך התחום אסור, אבל לשכור פועלים ולהביא פירות לא מינכרא מילתא כל זמן שהוא בתוך התחום. וכן כתב ה'''רא"ש''' בתוספותיו (קנ א ד"ה אין).
 
וביססו דבריהם על דברי ה'''גמרא''' עצמה [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=3&daf=39&format=pdf (עירובין לט א)] שחילקה ואמרה ש[[מותר ללכת לסוף התחום ביום טוב כדי לערב לשבת]], ואינו דומה להולך בפתח המדינה על מנת לרחוץ, ששם מוכחא מילתא מתוך מעשיו שלצורך דבר האסור הוא עושה, מה שאין כן בעירוב שתולים שנמשך בהרהוריו עד סוף התחום.
ה'''רמב"ן''' (קנ ב ד"ה מת) הביא דברי תוס' אלו, אבל נראה שתירוצו שונה. שבדבריו משמע שאיסור ההחשכה על התחום ואיסור הטיול בתוך השדה ועל פתחה של מדינה הם שני דברים שונים. שההחשכה על התחום לשכור פועלים או להביא פירות וכד' הוא עובדין דחול, שאינו ניכר למה מחשיך, ולכן כל שהוא תוך התחום מותר. אך הטיול בפתחה של מדינה לצורך כניסה למרחץ הוא משום חשדא, שניכר שמתכוון להיכנס [[לרחוץ]], והוא אותו איסור כמו לטייל בתוך שדהו לידע מה היא צריכה, וזהו איסור אחר מההחשכה על התחום.
<BR/>גם ה'''רשב"א''' (קנ ב ד"ה על) וה'''ר"ן''' (קנ ב ד"ה בשלמא) וה'''ריטב"א''' (קנ ב ד"ה משכחת) בחידושיהם כתבו דברי התוס' בסגנונו של הרמב"ן, אך בדבריהם משמע שגם האיסור להחשיך על התחום הוא משום דמוכחא מילתא [ולא הזכירו את הביטוי 'עובדין דחול'], וניתן להבין בדבריהם שאם לא מוכחא מילתא, אף להחשיך מותר. ומ"מ בדבריהם מודגש שההליכה לשדה שבתוך התחום האסורה, היא דווקא בשדה שצריכה ניר ועיבוד, שאז ניכר שלצורך כן הוא בא.
 
ה'''מגיד משנה''' (שבת כד ב) הביא דברי תוס' הללו (בסגנונם של הרשב"א והר"ן) וכתב שכן נראה גם מדברי הרמב"ם שלא אסר אלא בהולך עד סוף התחום. אבל ב'''מעשה רקח''' (ב) ובהערות '''הר' קפאח''' (ה) חלקו על דברי המ"מ וכתבו שהרמב"ם דיבר בהווה, וכל הליכה אסורה, אף באמצע התחום, כאשר ניכר שעושה כן לצורך חפציו.
 
ה'''שלחן ערוך''' (שז ט) העתיק דברי התוס' להלכה, וכתב שמותר לילך תוך התחום על מנת לתלוש פירות מגינתו אחר חשיכה, דדוקא בסוף התחום אסור משום דמינכרא מילתא. ואף שלעיל (שו א) כתב לאסור לעיין נכסיו לראות מה צריך למחר, כתב ה'''מגן אברהם''' (שו א, שז יג) ששם ניכר שעושה כן לצורך עבודה של מחר ואתי לידי חשד, וכן הסכים המשנה ברורה (שו א, שז מ).
 
ב'''מגן אברהם''' (שז יג) נתקשה בדברי השלחן ערוך שכתב בסוף התחום אסור משום דמנכרא מילתא [שמקורם במגיד משנה והם בעצם דברי הרשב"א והרמב"ן], שהרי מהגמ' בעירובין מוכח שאף בסוף התחום לא מינכרא מילתא, כההוא שהולך לערב מיו"ט לשבת, אלא שטעם האיסור בסוף התחום הוא משום שמזמין עצמו לעשות איסור, ועל זה כתבו התוס' שבתוך התחום, שלא מינכרא מילתא, מותר, אבל בסוף התחום לעולם אסור, אפילו בלא מנכרא מילתא, שבזה אסרו את עצם ההליכה, כמו הדיבור. ונשאר בצ"ע.
<BR/>וב'''אליה רבה''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41130&st=&pgnum=208 (שו ב)] וב'''תוספת שבת''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49576&st=&pgnum=117 (שז כד)]
תירצו לחלק דשאני גבי עירוב, שהוא ב[[יו"ט שחל להיות בער"ש]], ואינו ניכר שהולך שם כדי לערב, דלא מסקי אינשי שהולך בשביל כך, מה שאין כן בהולך בשבת לצורך עסקי מוצאי שבת, ניכרת הליכתו לצורך עסקיו.
 
וב'''מחצית השקל''' מבואר דלמד המג"א בדברי המ"מ שהאיסור גם בסוף התחום הוא משום חשדא, והיינו מינכרא מילתא, ולכן התקשה מהגמ' בעירובין שם שמוכח שאפילו כשלא מינכרא מילתא אסור {{ראה עוד|הליכה בשבת לצורך דבר האסור|מגן אברהם}}.
<BR/>אמנם מדברי הרשב"א, ועוד יותר מדברי הרמב"ן, מבואר שאינו ענין זה לזה, דמה שכתב הרשב"א משום חשדא זהו דווקא בהולך בגינתו שבתוך התחום, שניכר שעושה כן לצורך עסקיו, וכגון בשדה שצריכה עיבוד, וכמבואר בדבריהם, ובזה בליכא חשדא שרי, כגון שהולך לתלוש פירות. אבל בהליכה לסוף התחום לא הזכירו חשד, אלא רק שמינכרא מילתא, וזה שייך לעצם ההחשכה, ואף שהאיסור הוא מצד 'מצוא חפצך', דהיינו שמתעסק בעסקים של חול, כשמחשיך בסוף התחום, ניכר יותר שעושה כן. וכן כתב ב'''באור הלכה''' (שו ד"ה וכן אין) בשם הרבה אחרונים.
 
מבואר מזה, וכן הכריע ה'''משנה ברורה''' (שז מ) שהחשכה בסוף התחום לצורך דבר האסור בשבת כגון לשכור פועלים או לתלוש פירות, לעולם אסורה משום מ'מצוא חפצך', דבמה שהולך עד סוף התחום מינכרא מילתא שעושה כן לצורך עסקיו. אבל בתוך התחום אינו אסור אלא אם כן ניכר שהוא חושב לעשות בה איזו פעולה, כגון שהיא עומדת לפני החרישה או הקצירה וכד'. ועוד כתב שם (לט) שאף בתוך התחום שמותר להחשיך כדי לתלוש פירות, אם עומד אצל הגינה וניכר שרוצה לעשות בה פעולה במוצאי שבת אסור.
 
===המתנה בתחנת אוטובוס===
כתוב בספר '''שמירת שבת כהלכתה''' (כט ט) שאסור להמתין בתחנת אוטובוס בשבת ולחכות שם כדי לנסוע מיד בצאת השבת, אא"כ הוא לדבר מצוה. אבל אם ממתין שם כדי להגן על עצמו מפני הגשם מותר. ובספר '''מנוחת אהבה''' (א י ג) אסר רק בתחנה מרכזית שאז כוונתו ניכרת לכל, אבל בתחנה רגילה כיון שאין ניכרת כוונתו מותר. ומ"מ לדבר מצוה לכו"ע מותר.
<BR/>וכל זה אמור לענין 'ממצוא חפצך' אך אם האוטובוס מגיע לתחנה אחר נסיעה בשבת, יש לדון מצדדים אחרים, ועמד בזה הרב משה אפרתי בכתב העת '''עטרת שלמה''' (ד תשנ"ט סט).
 
===עיון בנכסיו כשאינו מינכרא מילתא===
כתב ה'''חיי אדם''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49397&st=&pgnum=325&hilite= (ס ב)] שדברי הגמרא להתיר במקום שאינו מינכרא מילתא, זהו דווקא לגבי איסור ההחשכה על התחום, אבל לגבי טיול בשדה לעיין בנכסיו, אסור אפילו שאינו מינכרא מילתא. וחלק בזה על המג"א, והאריך לבאר דבריו גם ב'''נשמת אדם''' שם,שמסתימת השו"ע מבואר שכל עיון בנכסיו אסור, וגם תוס' לא חילקו בין מינכר ללא מינכר אלא לגבי הליכה למרחץ בפתח המדינה, אבל לענין עיון בעסקיו זהו דין אחר ואסור אף באינו מינכר {{ראה עוד|הליכה בשבת לצורך דבר האסור|חיי אדם}}.
<BR/>אבל ב'''באור הלכה''' דחה דבריו, וגם כתב דמ"מ מילתא דרבנן הוא ויש לסמוך על הפוסקים המקלים. ויש להוסיף עוד, שהרי דין זה כתב הבית יוסף (שז) מהמגיד משנה, ומקורו ברמב"ן וברשב"א כמבואר שם והם תולים במינכרא כמו שכתב בחיי"א עצמו, וא"כ ודאי שזו גם כוונת מרן, ואיך כתב החיי"א שמרן מחמיר אף בלא מינכרא מילתא. ולו יהי שהרמב"ם והסמ"ג סוברים כן, אבל אין זו דעת השו"ע.
 
===להחשיך כשאין כוונתו לפעולה אסורה===
כתב ה'''באר היטב''' (יג) שמותר להחשיך כדי ללכת אחר כך בלילה, וכן העתיק ה'''משנה ברורה''' (מ). וזה פשוט מן המשנה שאומרת שמותר להחשיך כדי לשמור פירות.
[[קטגוריה:איסורי דרבנן בשבת]]

תפריט ניווט