להחמיר במקום שנפסק להקל

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים סוגיה זו: בסוגיה זו חסר מידע בסיסי או הרחבות נוספות מעבר למידע שכתוב.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.


מקורות
משנה:ברכות א ג
בבלי:ברכות י ב, יא א; סוכה ג א, ז ב, כח א, עירובין יג ב

האם מותר לנהוג להלכה כדעה המחמירה, במקום שנפסק להלכה כדעה המקילה, ואם יש חילוק בזה בין הדורות שקדמו לחתימת התלמוד לבין הדורות שלנו.

מחלוקת בית שמאי ובית הלל בקריאת שמע ומעשה דרבי טרפון[עריכה | עריכת קוד מקור]

המשנה (ברכות א ג) מביאה מחלוקת בית שמאי ובית הלל, בענין מצב הגוף בשעת קריאת שמע, שתלויה היא בפירוש הפסוק "ובשכבך ובקומך". לדעת בית שמאי בשחרית יש לקרוא קריאת שמע בעמידה, ובערבית יש לקרוא קריאת שמע בשכיבה, שמפרשים הם את הפסוק על מצב גוף האדם בשעת הקריאה, 'בשכבך' - כשאתה שוכב, 'ובקומך' - כשאתה עומד. לעומת זאת דעת בית הלל שכל אדם קורא כדרכו, ולא נאמר "ובשכבך ובקומך" אלא לענין זמן הקריאה בבוקר ובערב.
מוסיפה המשנה ומביאה מעשה ברבי טרפון שהיה מהלך בדרך והגיע זמן קריאת שמע של ערבית, והחמיר על עצמו לקרותה בשכיבה וכדברי בית שמאי, וכתוצאה מכך בא לידי סכנת ליסטים. העירו לו חבריו שלא טוב עשה, כיון שעבר על דברי בית הלל, וראוי היה להתחייב בעצמו.

מחלוקת בית שמאי ובית הלל לענין סוכה קטנה[עריכה | עריכת קוד מקור]

במקום אחר במשנה (סוכה ב ז) מובאת מחלוקת בית שמאי ובית הלל לגבי סוכה קטנה, שלדעת בית שמאי צריך שתהיה מחזקת ראשו ורובו ושולחנו, ואילו לפי בית הלל די בכך שתהא מחזקת ראשו ורובו בלבד. ומביאה המשנה מעשה שהלכו זקני ב"ש וזקני ב"ה לבקר את ר' יוחנן בן החורונית ומצאוהו שהיה יושב ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית. וטענו בית הלל לבית שמאי שמכך שלא העירו לו זקני בית שמאי, מוכח שגם הם הודו שיצא ידי חובה. ענו להם בית שמאי שבאמת לא כך היה, אלא זקני בית שמאי אמרו לו שאם כך היה נוהג תמיד, לא קיים מצוות סוכה מעולם.

ר' ישמעאל ור' אלעזר בן עזריה[עריכה | עריכת קוד מקור]

עוד מספרת הגמרא (יא א) על ר' ישמעאל ור' אלעזר בן עזריה שהיו מסובין יחד, והיה אז ר' ישמעאל מוטה, כלומר שוכב, ור' אלעזר בן עזריה זקוף, כלומר יושב. כשהגיע זמן קריאת שמע של ערבית, זקף ר' ישמעאל והטה ר' אלעזר בן עזריה כדי לקרוא.
לשאלת ר' אלעזר בן עזריה למה עשה כן ר' ישמעאל, ענה לו שהוא עשה כדברי בית הלל, כלומר שלא לקרוא שוכב דווקא בקריאת שמע של ערבית, ועוד שחשש שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות. כלומר, שאמנם גם בית הלל מודים שאם כבר הוא שוכב יכול הוא לקרוא בשכיבה ואין צריך לזקוף, אך כיון שר' אלעזר בן עזריה נשכב על מנת לקרוא, הוצרך ר' ישמעאל לזקוף כדי שלא יחשבו התלמידים שמה שעשה ראב"ע הוא הלכה, שצריך לשכב בקריאה של ערבית.

האם אפשר לעשות כדברי בית שמאי כשהלכה כבית הלל[עריכה | עריכת קוד מקור]

בהמשך הגמרא (ברכות יא א) מביאה דעות האמוראים, האם אפשר לעשות כדברי בית שמאי, גם כאשר אין הלכה כמותם.
רב יחזקאל אומר אומר שאם עשה כדברי בית שמאי יצא, ואם עשה כדברי בית הלל יצא.
לעומתו אומר רב יוסף שאם עשה כדברי בית שמאי לא עשה כלום, ומביא לזה ראיה מן המחלוקת לגבי סוכה קטנה, ורואים שם מתוך טענת בית שמאי, שאמרו שלא קיים מצות סוכה מימיו אם עשה כבית הלל. ואם כן הוא הדין להיפך, אם עשה כדברי בית שמאי במקום שהלכה כבית הלל, לא עשה ולא כלום.
רב נחמן בר יצחק אומר יותר מזה, שמי שעושה כדברי בית שמאי חייב מיתה. וראיה לדבריו מביא מעובדא דר' טרפון שהטה לקרוא כדברי בית שמאי, ונסתכן.

פירוש לא עשה ולא כלום[עריכה | עריכת קוד מקור]

התוספות (ברכות יא ד"ה תני) מדגישים שאפילו שבית שמאי מחמירים ובית הלל מקלים, אין לעשות כב"ש שאין הלכה כמותם. אלא שקשה אם כן מה הראיה מסוכה קטנה, שם אמרו שלא קיים מצות סוכה מימיו כי היקל כבית הלל, ואם כן אין ראיה לכאורה שגם להחמיר אין לעשות? ותירצו, שכיון שמעיקר הדין יוצא ידי חובה אם ראשו ורובו בסוכה, ורק גוזרים שמא יימשך אחר שלחנו, לא היה להם לפסול את העושה כב"ה, אלא מדפסלו בכך מוכח שאפילו עושים לחומרא לא יצאו ידי חובה.

להחמיר במקום שנפסק להקל[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתב הרא"ה בחידושיו (ברכות יא א ד"ה פירוש ומיהא) שמסוגיה זו יש ללמוד שכל מקום שנפסקה הלכה כאחד החכמים הוא שהתפשטה הלכה כמותו, ויש מי שחולק עליו, אסור לעשות כאותו שחולק אפילו לחומרא, אלא חייב לעשות כהיתרו של אותו שהתפשטה הלכה כמותו. וטעם הדבר הוא משום שנראה כחולק על רבותיו. אמנם לאותו חכם עצמו שחולק, הוא עצמו מותר לעשות כדעתו לחומרא, אבל דווקא בצנעא שלא יתפרסם הדבר.

שיעורים, מאמרים וכתבי עת[עריכה | עריכת קוד מקור]