יש לנו בקשה:

אנחנו לא עושים את זה הרבה. למען האמת אנחנו לא עושים את זה כמעט בכלל. אבל יש מספר ימים בשנה שאנחנו מציבים את המודעה הזו ומזמינים אותך לתרום.

אם כל מי שרואה את המודעה הזו יתרום תרומה חד-פעמית, אנחנו נוכל להחזיק מעמד לפחות שנה שלמה.
זה לא כל כך משנה הסכום שבאפשרותך לתת, כמו שחשובה עצם ההשתתפות שלך.


דברים האסורים בשבת וביום טוב משום שדומה לבנין

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקורות
משנה: שבת כ א
בבלי: שבת קלז ב-קלח א, ביצה לב ב-לג א
ירושלמי:
רמב"ם:
שלחן ערוך: יום טוב ד יד

דברים שאסרו חכמים גזירה משום בנין ואהל, והאופנים המותרים לעשותם.

תליית משמרת[עריכה | עריכת קוד מקור]

המשנה (שבת כ א) מביאה מחלוקת ר' אליעזר וחכמים שלר' אליעזר מותר לתלות את המשמרת (מסננת הבוררת את השמרים מן היין) ביום טוב ולחכמים אסור. ובגמרא (שבת קלז ב) מבואר שלחכמים אסור למתוח פיה לכל צד על הכלי משום שנעשה כאוהל על חלל הכלי, ואילו ר' אליעזר אינו חושש לזה ומתיר לפי שזהו לצורך אוכל נפש, וסובר הוא שאף מכשירי אוכל נפש מותרים ביום טוב. ובגמרא (שבת קלח א) אומר אביי שזהו איסור מדרבנן שלא יעשה כדרך שעושה בחול.

שיטת רש"י והרמב"ם[עריכה | עריכת קוד מקור]

רש"י מפרש (קלט ב ד"ה מערים) שלדברי אביי איסור תליית המשמרת אינו משום אוהל, אלא משום עובדין דחול. וביאר הרמב"ן בדבריו (קלח א ד"ה אלא) שלא יבוא לשמר בקביעות כבחול. והקשה הרמב"ן שם על דבריו, שהרי הגמרא אומרת במפורש שהוא משום אוהל, ומכח זה מקשה על דברי ר' אליעזר שהתיר לתלות. ותירץ הרמב"ן שכל מהלך הגמרא בזה הוא אליבא דרב יוסף שסבר שאיסור תליית המשמרת הוא מדאורייתא, אבל לאביי שהוא משום עובדין דחול, קושיה מעיקרא ליתא.
ובכנסת הגדולה (הגהות הטור ד"ה ותמהני) כתב לתרץ שהקושיה על רבי אליעזר היא בדרך רבותא, כלומר נהי שמשום עובדין דחול אינו אוסר, מ"מ היה לו לאסור משום אוהל, שהרי סובר הוא שאפילו תוספת אסורה. ותירצה הגמרא שכיון שיש כאן מכשירי אוכל נפש אינו אסור לא משום אוהל ולא משום עובדין דחול.

כדעה זו כתב גם הרמב"ם (שבת כז א) שהאיסור לתלות את המשמרת כדרך שהוא עושה בחול, הוא שמא יבוא לשמר, ובשו"ת (שו) הרחיב יותר וכתב כהסבר הרמב"ן שרק לפי רב יוסף שסבר שתליית המשמרת היא איסור דאורייתא, אמרה הגמרא שהוא משום אוהל. אמנם לפי"ז צ"ע אמאי אסור לתלות ביום טוב, שהרי שרי לשמר ביו"ט, ובאמת בהלכות יום טוב (ג יז) כתב הרמב"ם בסתם שלא יעשה כדרך שעושה בחול, ולא כתב שמא יבוא לשמר, וכבר עמד בזה הקרן אורה (קלח א). והאור שמח כאן תירץ שהאיסור הוא שמא יבוא לשמר מה שאינו לצורך יום טוב, אלא לצורך מחר. אבל א"כ לשון הרמב"ם צ"ע למה שינה בהלכות יו"ט ממש"כ בהלכות שבת. ובנתיב חיים (אוצר מפרשים על השו"ע) תירץ דהרמב"ם סובר שרק כאשר דעתו ליתן כלי תחתיו אסור משום אוהל, ולכך בשבת כיון שאסור לשמר ודאי לא יתן כלי תחתיו, והאיסור הוא רק משום עובדין דחול שמא יבוא לשמר. אך ביו"ט שמותר לשמר לצורך אוכל נפש, שוב יש כאן חשש לאיסור אוהל מפני שמותר לשים כלי תחתיו.

לשיטה זו מובנת הגמרא (קלט ב) שהתירה להערים ולתלות את המשמרת ביו"ט לצורך רימונים שבזה אינו עובדין דחול, ואח"כ יכול לסנן בה שמרים שהרי שנינו שנותנים לתלויה ביו"ט, ואם החשש הוא משום אוהל אין זה משנה לכאורה אם תולה לצורך רימונים או לצורך סינון היין, שהרי סוף סוף יש כאן אוהל.
והעיר הרשב"א (קלח א סוד"ה אלא) שלדברי רש"י לא קשה מה שנקט אביי משמרת בהדי חומרי מתנייתא שהם משום אוהל, שהרי רש"י עצמו פירש (ד"ה לא יעשה) שכסא גלין אינו משום אוהל אלא משום גזירה שמא יתקע, ואביי לא חשש להביא איסורים דומים דווקא, אלא שכולם כלים שגזרו חכמים בנטייתם.

שיטת רוב הראשונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

לעומת זאת הרבה ראשונים כתבו שאיסור תליית המשמרת הוא משום עשיית אוהל עראי. כן כתב הרמב"ן (קלח א ד"ה ולי נראה), וכן מבואר בתוספות (קלח א ד"ה כסא) שכתבו שכל האיסורים שמנה אביי הם משום אוהל, וכן משמע דעת הריטב"א (קלח א ד"ה אלא), וכן מפורש במאירי (קלז ב ד"ה ונותנין) ובטור (אורח חיים שטו).
וראה בכנסת הגדולה (הגהות הטור שטו) שצירף גם את רש"י לשיטת החולקים על הרמב"ם, ולא דק בדבריו לקמן קלט:.

אלא שלשיטה זו קשה לכאורה מן הגמרא (קלט ב) שהתירה לתלות את המשמרת לצורך רימונים, ותירץ הרמב"ן שם שהתולה לשמרים מותחה יפה וקובעה בסיכה, ואילו התולה לרימונים אינו מותחה יפה ואינו קובעה כלל. והרשב"א (קלח א ד"ה אלא) הקשה על תירוץ זה, שאם כן היה לה לגמרא לחלק בהכי, בין מותחה וקובעה לשאינו מותחה וקובעה, ומה לה להזכיר רימונים הכא. אבל הר"ן בחידושיו (קלח א ד"ה אלא) כתב לבאר שכל שתולה לרימונים אף שמותחה יפה מותר וכל שעושה לשמר אסור אף שאינו מותחה, לפי שהלכו חכמים בזה אחר דרכו של הדבר.
תירוץ אחר כתב הרשב"א בשם רבנו יונה שכשתולה לשמרים אסור משום אוהל לפי שהוא צריך לחלל שתחתיה, ואילו כאשר תולה להניח עליה פירות אינו צריך לחלל שתחתיה ומותר, והובאו דבריו גם בר"ן שם.
אלא שגם על הסבר זה הקשה הרשב"א שם, שהרי אם אינו משתמש בחלל האוהל בשעת נטייתו הרי זה מותר, וכמו שמצאנו לגבי מדורה ולגבי מת המוטל בחמה, ואם כן אף כאן יש להתיר גם כשתולה לשמרים, כל זמן שאין כלי תחתיו שעליו הוא מאהיל. ותירץ שמשמרת אסרו כיון שכן דרכה לתלותה ואח"כ לתת כלי תחתיה. אמנם אם תולה לרימונים מותר לפי שלא אסרו אלא כשדעתו מתחילה לתת שם כלי תחתיה, אבל כשתולה לרימונים אין דעתו לתת שם כלי ותלייתו בהיתר, וגם השתא אינו נקרא אוהל כיון שאינו צריך לחלל כלל, ומה שאח"כ נותן תחתיו את כלי היין לשמר, הרי כבר האוהל עשוי ועומד ושרי.
אבל הריטב"א חלק על דברים אלו, וכתב שאף שבמדורה מצאנו שאינו אסור כאשר עושה מלמעלה למטה, מ"מ במשמרת אינו שייך, כיון שכן הוא הדרך לתלות קודם את המשמרת, ואח"כ לתת תחתיה כלי. אלא העיקר כמו שכתב ר' יונה, שלרימונים מותר כיון שאינו משתמש באויר שתחתיה כלל אלא בתוכה.

שלחן ערוך ואחרונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

השלחן ערוך (שטו ט) כתב שאסור לתלות המשמרת משום אוהל ומשמע שהכריע כדברי תוס' ושאר ראשונים, ודלא כדברי רש"י והרמב"ם. וכ"כ הגר"א בביאורו (ד"ה משמרת), ונפקא מינה לתליית המשמרת שלא ע"ג כלי, שכיון שאין כאן אוהל מותר, כמבואר בטורי זהב (ט) וכמ"ש בפרי מגדים (משבצות זהב ט) וכן הכריע המשנה ברורה (לו).
אבל במגן אברהם (יא) הוסיף על דברי המחבר את לשון הרמב"ם 'שלא יבוא לשמר', וביאר שדווקא מטעם חשש השימור אסרינן הכא אף שהוא אוהל בלא מחיצות, ולפי"ז תליית המשמרת אסורה אף בלא כלי. ודבריו תמוהים לפי שנראה שרוצה ליישב דברי מרן עם הרמב"ם, וזה לכא' דלא ככל הראשונים הנ"ל שחילקו ביניהם. ובלבושי שרד ביאר שבאמת המג"א רצה להכריע דאסור אפילו בלא כלי, והיינו כשיטת הרמב"ם שאסור משום שמא יבוא לשמר. ובנתיב חיים (אוצר מפרשים על הגליון) כתב דמג"א רק בא לבאר שיטת הרמב"ם מדוע הניח טעמא דאוהל.
הגר"ז (יד) וערוך השלחן (יד) העתיקו כדברי המגן אברהם, וכן הכריע הרב כף החיים (נח). וראה בספר ברכת אליהו (יח) שהאריך לבאר דברי הגר"א במחלוקותו על המג"א בזה.

מדורה, ביצה, קדרה, מטה וחבית[עריכה | עריכת קוד מקור]

המשנה (ביצה לב ב) אומרת שאסור לקרב שני חביות ולהניח על גביהם קדירה. ואיסור זה מתפרש בגמרא ע"פ מימרא דרב יהודה.

הגמרא (ביצה לב ב) מביאה מימרא של רב יהודה, שאוסר להעמיד עצים למדורה כדרך בנין מלמטה למעלה. אמנם אם מסדר מלמעלה למטה, כיון שלא עושה כדרך בנין הוי כשינוי ומותר. וכן אומר הוא לגבי ביצה וקדרה ומטה.

מדורה[עריכה | עריכת קוד מקור]

לגבי מדורה פירש רש"י (ד"ה האי וד"ה מלמטה) שמדובר בסידור עצים באופן שעושה כתלים מד' רוחות, ועליהם נותן עצים מלמעלה, ואסור מפני שדומה לאוהל.
וכן למדו התוספות (לב ב ד"ה מלמטה) שמדובר בכתלים ואוהל, והוסיפו שדברים אלו אסורים דווקא כאשר עושה גם מחיצות המגיעות לארץ, אבל כאשר אין מחיצות, כגון לסדר שולחן על גבי ספסלים שלו, אפילו שמניח קודם הספסלים ואחר כך את השולחן מותר, כיון שאין להם מחיצות. וכן כתב גם הרא"ש (ד יא), שאינו אסור להניח רגלי השולחן תחילה אלא כשהם כד' דופני תיבה, והוסיף שאף שבעלמא חשיב אוהל אף בלא מחיצות, זהו כשעיקר כוונתו לאוהל, אבל בנין עראי כמו זה לא חשיב אוהל בלא מחיצות.
עוד הוסיפו התוספות להקשות (ביצה לב ב ד"ה מלמטה, שבת לו ב ד"ה וב"ה), שהרי מצאנו בגמרא שבת לו: שהתירה להחזיר קדירה על גבי כירה בשבת, ומאי טעמא לא אסרינן משום בנין. ותירצו שלא אסרו חכמים אלא שעושה גם את האוהל וגם את המחיצות, ובהכי איירי רב יהודה, אך בקדרה על גבי כירה, הרי המחיצות מוכנות מבעוד יום, ודווקא אוהל ממש אסור לעשות אף אם לא עושה מחיצות.
כדברי ראשונים אלו משמע גם ברי"ד בפסקיו (ד"ה אמר רב יהודה).

לעומתם הרמב"ם (יום טוב ד יד) לא הזכיר ענין האהל, אלא רק כתב שהעורך עצים למדורה לא יניחם זה על גבי זה מפני שנראה כבונה, אלא או ישפכם בערבוב, או יסדר מלמעלה למטה עד שיגיע לארץ. וכן נראה מדברי הרי"ף (יח א) ורבנו חננאל (לג א), וכן כתב המאירי (לב ב ד"ה כשאדם).

אמנם יש להעיר שבגמרא שבת קלט. הוזכר היתר עשיית מיטה משום אהל, וכן הוא ברמב"ם (שבת כב,כח), א"כ אפשר שדרך בנין שנאמר בגמרת ביצה ענינה בונה אהל.

ביצה[עריכה | עריכת קוד מקור]

רש"י פירש (לג א ד"ה ביעתא) שהנותן ביצה על כלי חלול לא ישים הכלי על הגחלים ואח"כ הביצה, אלא קודם יניח הביצה על הכלי, ואח"כ יתננה ע"ג גחלים.
אבל תוספות (לב ב ד"ה מלמטה) הקשו עליו, שכיון שליכא מחיצות לא הוי כעין בנין. לכן פירשו הם שנותן ביצים מכאן וביצים מכאן ואחת על גביהם, וכתבו שכן פירש רבנו חננאל. אמנם לפנינו כתוב בר"ח שהרוצה לצלות ביצים נותן את העליונה ונותן אחרת תחתיה, ולא משמע שאיירי בגג כלל, וכמו שכתב לגבי עצי מדורה.
גם הר"ן (בדפי הרי"ף יח א ד"ה האי) התקשה בדברי רש"י, שלפי דבריו אסור יהיה להניח קדרה על גבי כירה, והרי מצאנו שהתירו להחזיר קדרה על גבי כירה בשבת, ופירש גם הוא כדברי התוס'.

בגמרא שבת קלח. אמר אביי: מטה וכסא טרסקל ואסלא - מותר לנטותן לכתחילה.רש"י פירש שמדובר במיטה מחוברת העומדת זקופה ומותר לו ליישבה, וכסא טרסקל מדובר בכסא שמושבו עשוי עור וכשהוא מקופל מותר לפותחו ולמותחו. א"כ זהו קולא שנאמר בדבר הדומה לאהל, שבאופן שהוא עשוי כולו ורק מיישבו, או שכל חלקיו מחוברים רק הוא מקופל מותר לפותחו.

נמצא ג' היתרים ב'דומה לאהל' שלא מצינו ב'אהל גמור', א. עשיית גג לבד, ב. עשייה ממעלה למטה, ג. 'כסא טרסקל' - עשוי כולו והוא מיישבו או פותחו.

כיסוי חבית[עריכה | עריכת קוד מקור]

בגמרא שבת קלט: אמר רב: האי פרונקא, אפלגיה דכובא - שרי, אכוליה כובא - אסור. כלומר: בגד שמכסה בו חבית של יין, אם מכסה רק חציו מותר אבל לכסות כולו אסור. רש"י, רבינו חננאל (מח.), רמב"ם ותוס' פירשו איסורו מענין אהל, אבל הראב"ד והרשב"א פירשו איסורו משום משמר - שמא יבוא על ידי כך לשמר.

תוס' פירש שלא אסרו אלא כשהחבית רחבה הרבה, וברשב"א (בביאור שי' רש"י) כתב שלא נאסר אלא כשחסר מן היין טפח.

נמצא שצריך ג' תנאים לאסור בכיסוי חבית, א. לכסות כולו, ב. רחב הרבה, ג. שחסר מן היין הטפח.

סיבת הכיסוי: בט"ז מבואר שהוא להגן שלא יפול עפר לתוכו, בשו"ע הרב מבואר שהוא להגן שלא יכנסו זבובים לתוכו, אבל ה'גן המלך' (הביאו רעק"א על השו"ע) כתב שהאויר מועיל ליין שלא ידוף ריחו.

היתרים אלו לגבי אהל גמור (הנעשה להגן מפני החמה או הגשמים)[עריכה | עריכת קוד מקור]

היתר מעלה למטה: הוא סוגיא בשבת מג: שהתירו לעשות אהל עראי להגן על חי לצורך מת, רש"י תוס' רשב"א ריטב"א בעה"מ ור"ן כולם פירשו שהוא היתר ממעלה למטה, אמנם הרמב"ם פירש באופן אחר, ופירשוהו הכס"מ והגר"ז שהותר רק משום צער החי מהשמש, וכך מצינו בספר הישר לר"ת שהותר כן משום צער החי מפני החמה, עוד אפשר דלהרמב"ם שפירש שכ"א מביא מחצלת ופורס וכשמתסלקים נעשה אהל משופע א"כ אינו אסור משום אהל.

השו"ע סי' שי"א העתיק לשון הרמ', ובסי' שט"ו לא הזכיר היתר ממעלה למטה באהל גמור. רק החזו"א כתב כן להלכה ע"פ הגמ' מג: הנ"ל (ועפי"ז סתמו באורחות שבת

היתר 'כסא טרסקל': לגבי אהל גמור לא מצינו כלל לראשונים והטור שו"ע, ואדרבה ממה שהוזכר היתר זה רק אצל הדומים לאהל (מיטה, כמבואר בביצה לג.) יש מקום לאמר שאינו היתר באהל גמור, אמנם המג"א כתב להתיר פתיחת חופה ע"פ 'כסא טרסקל', הנודע ביהודה כתב ליישבו שחופה אינה אהל גמור כאהל לצל, רק לכבוד. אבל החזו"א כתב להתיר ע"פ המג"א לפתוח אהל גמור וכן ליישב 'מגדל העשוי לצל' הנטוי על צידו

להלכה[עריכה | עריכת קוד מקור]

רש"י כתב (לג א ד"ה והלכתא) שאין הלכה כרב יהודה בכל הני, לפי שהוא לשיטו אזיל שסובר כר' יהודה שדבר שאינו מתכוון אסור, אבל לפי מה שקיי"ל הלכה כר' שמעון שדבר שאינו מתכוון מותר.
אבל תוספות (לב ב ד"ה מלמטה) חלק עליו וכתב שדוחק הוא לומר שכל הלכות אלו אינם לדינא, אלא ודאי בזה גם ר' שמעון מודה, לפי שהגדרת אינו מתכוון הוא דווקא כעשוה מעשה שלא נתכוון כלל לעשותו, אבל אם מתכוון לעשות הדבר שהוא עושה, אף שאין האיסור לפי מטרתו שלו אסור. כדברים האלו כתב גם הרא"ש (ד יא), שדבר זה אסרו חכמים גזירה אטו בנין, ולכן כיון שמתכוון לעשות דבר זה שהוא דומה לבנין אסור. גם הרי"ף (יח א) והרמב"ם (יום טוב ד יד-טו) פסקו דברי רב יהודה להלכה.