ברכת שהחיינו על בית או כלים חדשים

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מקורות
משנה: ברכות ט ג
בבלי: ברכות נט ב - ס א
ירושלמי: ברכות ט ג
רמב"ם: ברכות י א
שלחן ערוך: אורח חיים רכג ג

באילו תנאים יש לברך שהחיינו על חידוש כלים או בית, ומתי יש לברך.

סוגית התלמוד[עריכה | עריכת קוד מקור]

המשנה (ברכות ט ג) קובעת שהבונה בית חדש או קונה כלים חדשים מברך שהחיינו.

בגמרא (ברכות נט ב) מובאת מחלוקת אמוראים. לדעת רב הונא דווקא אם אין לו כלים כיוצא בהן, אבל אם יש לו אינו מברך ואילו לדעת ר' יוחנן אפילו יש לו כיוצא בהן מברך. ומ"מ גם לר' יוחנן אם קנה וחזר וקנה אינו מברך, כיון שלענין קנייה אינם חדשים הם לו, שהרי כבר קנה כיוצא בהם, ורק אם היו לו כלים שנפלו לו בירושה וחזר וקנה כיוצא בהם, מברך. כל זה ללישנא קמא בגמרא.
ובלישנא בתרא מביאה הגמרא את מחלוקת האמוראים באופן שונה. שגם רב הונא מודה שאם יש לו וקנה כיוצא בהם צריך לברך, ורק אם קנה וחזר וקנה אינו צריך לברך כיון שהקניה אינה חדשה לו, ואילו לדעת רבי יוחנן אפילו קנה וחזר וקנה כיוצא בהם צריך לברך,
בהמשך הגמרא מביאה מחלוקת תנאים שבה נחלקו במפורש ר' מאיר ור' יהודה על ענין זה, שלדעת ר' מאיר אם יש לו כיוצא בהם אין צריך לברך, ואילו לדעת ר' יהודה אף אם יש לו כיוצא בהם צריך לברך. ומקשה הגמרא שזה לכאורה לא מסתדר עם לישנא בתרא, שבה אמרה הגמרא שגם רב הונא מודה שאם יש לו וקנה כיוצא בהם צריך לברך, ואילו לר' יוחנן אפילו קנה וחזר וקנה צריך לברך, ואם כן דברי רב הונא מתאימים לדברי ר' יהודה, אך דברי ר' יוחנן דלא כמאן.
מתרצת הגמרא שבאמת ר' יהודה סובר שאפילו קנה וחזר וקנה צריך לברך, ומה שנחלק עם ר' מאיר דווקא ביש לו וקנה, להודיע כוחו דר' מאיר שאפילו קנה ויש לו אין צריך לברך.

הכרעת הפוסקים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הפוסקים כולם הכריעו הלכה כר' יוחנן, שקיימא לן הלכה כר' יוחנן לעומת רב, וכל שכן לעומת רב הונא תלמידו. וכן הכריעו כלישנא בתרא, ולכן מי שקנה כלים וחזר וקנה כיוצא בהם חוזר ומברך שהחיינו, אפילו שכבר קנה כיוצא בהם בעבר.
כן פסקו הרי"ף (מד א), התוספות (מט ב ד"ה ורבי), הרי"ד (פסקים ברכות נט ב), ספר האשכול (ברכת הודאה לב ב ד"ה בנה), הרוקח (הלכות ברכות שמא), ראבי"ה (א ברכות קמו ד"ה הרואה), ספר הפרדס (שער הראיה ד"ה גרסינן בפרק הרואה), הרא"ש (ט טז), הטור (אורח חיים רכג) והשלחן ערוך (רכג א).
אמנם הרשב"א כתב (ס א ד"ה לישנא) שהיה נראה לו לפסוק הלכה כלישנא קמא, הן מחמת הספק שיש להקל בו בברכות דרבנן, והן מחמת שהברייתא דר' מאיר ור' יהודה אתיא כפשוטה לפי לישנא קמא, ולפי זה אם קנה וחזר וקנה אינו מברך. אך סיים הרשב"א שראה לפוסקים שפסקו כלישנא בתרא, ומשמע שמבטל דעתו אליהם.
גם במאירי (ס א ד"ה לישנא) מובא שיש שפסקו כר' יוחנן בלישנא קמא, לפי שבכל ספק בברכות דרבנן יש להקל. אבל המאירי עצמו כתב שאין נראה כן.

שיטת רב שרירא גאון[עריכה | עריכת קוד מקור]

לעומת זאת בתוספות (סוכה מו א ד"ה העושה, מנחות מב ב ד"ה ואילו) כתב בשם רב שרירא גאון שאין מברכים על כלים חדשים, לפי שברכה זו דווקא על דבר הבא מזמן לזמן. (אמנם התוספות במנחות כתבו בשם רב שרירא גאון איפכא, אבל המהרש"א שם הגיה שצריך לגרוס כגירסת התוספות בסוכה, וכן הוא להדיא בתרומת הדשן סי' לו). וכן כתב ספר מצוות גדול (עשין כז ד"ה הבונה) בשם רבנו שמשון.

שיטת הרמב"ם[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרמב"ם (ברכות י א) כתב שיש לברך שהחיינו בין יש לו כיוצא בהן ובין אין לו. משמע שפוסק כלישנא קמא אליבא דר' יוחנן, שדווקא אם הכלים הראשונים נפלן לו בירושה או במתנה וכד', צריך לברך כשקונה, אבל אם קנה וחזר וקנה אינו מברך. ובאמת הרמ"ך תמה עליו בזה. גם באורחות חיים לוניל (א ברכות נב) העתיק דברי הרמב"ם.
בכסף משנה כתב לתרץ שכיון שלישנא בתרא איתותב מהברייתא, פסק הרמב"ם כלישנא קמא. ואף שהגמרא תירצה בדוחק שכחא דהיתרא עדיפא ליה, לא שייך כל כך לישנא דהיתרא באין צריך לברך.

המנהג למעשה[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתב הדרכי משה (ד) שאף שמתשובת הרשב"א (א רמה) משמע שברכות אלו אינן חובה, מכל מקום יש לברך עליהן, ומקום מכל המיקל שלא לברך במקום מחלוקת לא הפסיד.
וברמ"א (ג) לא השיג על פסיקת השלחן ערוך לברך שהחיינו כדברי הפוסקים.

המגן אברהם (רכג ה) כתב שלא ראה שנזהרים בברכה זו, ולימד עליהם זכות שנוהגים כרב שרירא שלא לברך כיון שאינו בא מזמן לזמן, אבל סיים שאין להקל.
ובפרי מגדים (אשל אברהם ה) כתב לברך בלא שם ומלכות.

שיטת הירושלמי בענין כלים ישנים[עריכה | עריכת קוד מקור]

איתא בירושלמי (ברכות ט ג) ש'חדשים' שכתוב במשנה הוא לאו דווקא אלא אפילו שחקים, כלומר ישנים, שהם חדשים לו, מברך.
וכתב הרשב"א (נט ב ד"ה בנה) בשם הראב"ד שלפי זה מה שנקטה המשנה חדשים הוא לאפוקי היכא שמכרן וחזר וקנה את אותם כלים בעצמם, שבזה אינו מברך אף לירושלמי, וכן הביא המאירי (נט ב ד"ה המשנה החמישית) בשם גדולי המפרשים, ועוד מבואר במאירי שבדברי הירושלמי כלולים אף אם קנה בית ישן מברך דומיא דכלים ישנים, ולאו דווקא על בניית בית חדש, הואיל ולדידו הוא חדש.

בהגהות מיימוניות (ברכות י א) מובא בשם רבנו יהודה, שגם לירושלמי מברך דווקא כשהישנים חשובים קצת כעין חדשים, וכן כתב הספר מצוות גדול (עשין כז ד"ה הבונה).

מסקנת ההלכה[עריכה | עריכת קוד מקור]

הפוסקים רובם ככולם העתיקו דברי הירושלמי הללו בלא חולק. כן הוא בספר מצוות קטן (קנא ד"ה גרסינן בפרק הרואה),

הרי"ף והרמב"ם לא הביאו דברי הירושלמי הללו.

בטור ובשלחן ערוך (אורח חיים רכג ג) הביאו להלכה דברי הירושלמי הללו, שאם הם חדשים אצלו מברך, והביאו אף דברי הראב"ד שאם מכרן וחזר וקנאן אינו מברך.
בשו"ת הרדב"ז (ג תיב) כתב שכל שהוא חשוב ואדם שמח בו, מברך. ואם הוא עני וקנה חלוק שהוא חשוב אצלו ושמח בו, מברך, שהכל לפי שמחת הלב.

במשנה ברורה (טז) הוסיף על פי הבית יוסף, שאם מכר את הכלים וחזר וקנאן, אף שבפעם הראשונה לא השתמש בהם כלל, אינו מברך, כיון שכבר דש בהם וליתא שמחה.

שיטת הירושלמי בענין קיבל כלים במתנה[עריכה | עריכת קוד מקור]

איתא בירושלמי (ברכות ט ג) שאם קיבל כלים במתנה, מברך הטוב והמיטיב. והתוספות (נט ב ד"ה ורבי) נתקשו בדבר שהרי לא מצינו ברכת הטוב והמיטיב אלא בדאיתא אחרינא בהדיה. והרא"ש (ט טז) תירץ שיש כאן טוב גם לנותן, שאם המקבל הוא עני הרי שעשה בזה מצות צדקה, ואם המקבל עשיר הוא, הרי שהנותן שמח במה שהסכים לקבל מתנתו. והאחרונים (מעדני יום טוב ס, יעב"ץ א) הביאו כעין ראיה לזה מהגמרא בקידושין (ז א) באומרת הילך מנה ואקדש אני לך, דחשיב כממון ממש.
דברי הרא"ש הועתקו להלכה הבאבודרהם (ברכת הראיה השבח וההודאה).

אבל הגר"א (הגהות על הרא"ש א) כתב שדברים אלו חלושים שאם כן אף הנותן יברך, וזה לא מצאנו. וכתב שהירושלמי סובר שאם הוא דבר חדש מברך הטוב והמיטיב, וכן הדין בקיבל או ירש וכד', אבל אם קנה הרי החליף מעות בכלים ואין זו שמחה גמורה.

וברשב"א (נט ב ד"ה בנה) כתב שבגמרא שלנו משמע דלא כהירושלמי בזה, שלפי הבבלי אין חילוק בין אם קנה לבין אם ניתן לו במתנה. וכתב שכן דעת הראב"ד. משמע בדבריו שגם לפי הבבלי יש לברך בניתן לו במתנה, אלא שמברך את ברכת שהחיינו ולא הטוב והמיטיב, וכן משמע במאירי (ס א ד"ה לישנא). וכן כתב האורחות חיים לוניל (א ברכות נב).
גם בספר כלבו (פז ד"ה הרואה חבירו) כתב בסתם שאם נתנו לו מלבושים מברך שהחיינו.

בספר מצוות קטן (קנא ד"ה גרסינן בפרק הרואה) הביא דברי הירושלמי כפשטם, שהמקבל מתנה מברך הטוב והמיטיב, וכתב כביאור הרא"ש שיש כאן הטבה גם לנותן. והובאו דבריו להלכה בטור (אורח חיים רכג) ובשלחן ערוך (ה). וכן כתב בתפארת ישראל על המשניות (יכין טו) כהירושלמי שאם מקבל הוא מתנה מברך הטוב והמיטיב.

החלפת כלים[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתב בעל הלכות קטנות (א רז) שהמחליפים כלים זה עם זה, שניהם יברכו הטוב והמיטיב, ואינו דומה למוכר כלי שאינו מברך מפני שאינו שמח. הובאו דבריו בבאר היטב (יא).

קנה לו ולביתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

בספר מצוות קטן (קנא ד"ה גרסינן בפרק הרואה) כתב בשם הירושלמי (דרוש מקור) שאם קנה לו ולביתו מברך הטוב והמיטיב. וכתב על זה הסמ"ק שנראה לו שהוא בנוסף על ברכת שהחיינו. גם הריקאנטי (עח) הביא דברים אלו להלכה, וכן הוא בארחות חיים לוניל (א ברכות נב), ובכלבו (פז ד"ה הרואה חברו), ובאבודרהם (ברכת הראיה השבח וההודאה).

גם בשלחן ערוך (רכג ה) העתיק להלכה שאם קנה כלים שמתמשים בו הוא ובני ביתו, יברך הטוב והמיטיב.

על אלו כלים מברכים[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתבו התוספות (נט ב ד"ה ורבי) בשם ר"י שדוקא על בגדים חשובים מברכים שהחיינו, דומיא דבית חדש שהוא חשוב, אבל בגדים שאינם חשובים כמנעלים ואנפילאות וחלוק וכיו"ב אין צריך לברך עליהם.
דברים אלו הובאו ברא"ש (ט טז) והוסיף שלו נראה שהכל לפי מה שהוא אדם, שיש עני ששמח בחלוק יותר מעשיר בבגדים חשובים. והביא לזה ראיה ממסכת נדרים (מט ב) שרב יהודה היה מברך 'ברוך שעטני מעיל' לפי שהיה חשוב בעיניו לרוב עניותו, וכן העתיק הטור (אורח חיים רכג) לדינא. אמנם בתוספות רא"ש (ס א ד"ה ורבי) הדברים מובאים כפי שהם בתוס' בלא תוספת.
המאירי (ס א ד"ה לישנא) כתב שאין נראה לו כדעת התוס' אלא על כל הכלים מברכים, שבמשנה כל הכלים במשמע. גם מבואר בדבריו שאף לדעת התוס' אינו חובה לברך על בגדים שאינם חשובים, אבל בתורת רשות מותר לברך.
בספר מצוות קטן (קנא ד"ה גרסינן בפרק הרואה) הביא דברי הירושלמי ודברי ר"י, ולא הזכיר דעת הרא"ש, וכן הוא בריקאנטי (עח), ובספר הפרדס (שער הראיה ד"ה גרסינן בפרק הרואה), ובאורחות חיים לוניל (א ברכות נב) והוסיף גם מכנסים וסתר פנים (צעיף), שאינם חשובים לברך עליהם, וכתב שכן נראה בתוספתא (דרוש מקור).
גם הכלבו (פז ד"ה הרואה חבירו) כתב בסתם שצריך שיהיו המלבושים חשובים שיהיה לבו שמח בהם קצת.

האבודרהם (ברכות הראיה השבח וההודאה ד"ה הבונה) הביא שתי הדעות ולא הכריע.

בתרומת הדשן (לז) כתב שכיון שכל המחברים סתמו כדברי ר"י שאין מברכים על בגדים שאינם חשובים, יש לנהוג כדבריו ודלא כרא"ש שמחלק בין אדם לאדם. וצירף לזה את סברת רב שרירא גאון שסובר שאין מברכים כלל שהחיינו על כלים חדשים, ואף שלא קיימא לן כוותיה להלכה, מ"מ לענין בגדים שאינם חשובים יש להכריע שלא לברך. אמנם בגדים חשובים אפילו מעט כגון בגדי צמר, שדרך אנשים לחדשם מזמן לזמן, יש לברך, ואפשר שאף רב שרירא סובר בזה שצריך לברך. אבל חלוק ומנעלים ואנפילאות אפילו בחורים עניים לא יברכו.

את דברי התרומת הדשן הביא הבית יוסף (ד"ה כתבו), אבל בשלחן ערוך (רכג ו) הכריע שאף שבסתמא אין לברך על חלוק ומנעלים ואנפילאות, מ"מ אם הוא עני ושמח בהם יברך, וזהו כדברי הרא"ש והטור.
ברמ"א שם הביא שהמנהג כתרומת הדשן שאפילו עני אינו מברך על כלים אלו.

עשיית כלים[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתב החיד"א בברכי יוסף (רכג ב) בשם מהר"ר זרחיה גוטא, שאם קנה דבר הראוי לעשות ממנו כלי, אינו חייב לברך, והביא שיש חולקים אבל נראה עיקר שאינו מברך, דדווקא כלים קאמר.

כלים שאינם בגדים[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתב הרדב"ז (ג תיב) שכל כלי תשמיש אף שאינם בגדים שלובשם, כל שהוא שמח בהם מברך שהחיינו, אפילו אינם חדשים אלא שחקים כיון שהם חדשים אצלו מברך. ורק קערות ויורות וכיוצא בהם שאין בהם חשיבות ואין אדם שמח בהם אינו מברך.
גם בפרי מגדים (משבצות זהב ד) כתב כן מדנפשיה. וכן פסק המשנה ברורה (יג) לברך אף על כלי תשמיש אם הם דברים שלב אדם שמח בהם.

ברכה על ספרים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרדב"ז (ג תיב) כתב לברך שהחיינו גם על ספרים חדשים שקונה.

אמנם המגן אברהם (ה) כתב שדווקא על כלי תשמיש יש לברך, אבל על ספרים חדשים אין לברך, דמצוות לאו להינות ניתנו. אבל הביא בשם ברכת רמ"מ לברך על ספרים.
גם בתפארת ישראל על המשניות (יכין יד) כתב שעל קניית ספרים יש לברך שהחיינו, שהרי התורה יקרה היא מפנינים.
והיעב"ץ במור וקציעה (ד"ה או קנה כלים חדשים) תמה על המג"א מה ענין הנאה ממצוות להכא, שזה נאמר לגבי מודר הנאה וכד', אבל לענין שמחה מן המצוות הרי אין שמחה לנפש גדולה מזו, ולכן יש לברך על ספרים חדשים שהחיינו.
החיד"א בשיורי ברכה (רכג א) כתב שהמנהג כהמגן אברהם. וכן כתב בשערי תשובה (י).
ובחיי אדם (א סב ה) כתב שאם היה מהדר אחר ספר מסויים וקנאו ושמח בו, מברך. ובמשנה ברורה (יג) אכן הכריע שאין למחות ביד מי שמברך.

הכותב ספר[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתב היעב"ץ (ד"ה שם בנה בית חדש) שהכותב ספר חידושי תורה שכתבו לשם שמים יש לו לברך שהחיינו בגמרו או בהדפסתו.

על איזה בית מברכים[עריכה | עריכת קוד מקור]

באבודרהם (ברכת הראייה השבח וההודאה ד"ה הבונה) כתב שהבונה או הקונה בית חדש מברך, וכן הנוטע כרם או שדה או קונהו מברך שהחיינו. וכן כתב מדנפשיה היעב"ץ במור וקציעה (ד"ה שם בנה בית חדש).

כתב היעב"ץ במור וקציעה (ד"ה שם בנה בית חדש) שגדר בית לענין ברכה הוא כדין בית לענין חזרה מעורכי המלחמה ולענין מזוזה.

בונה על מנת למכור או להשכיר[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתב היעב"ץ במור וקציעה (ד"ה שם בנה בית חדש) שהבונה בית על מנת למכור או להשכיר אינו מברך 'שהחיינו'. אמנם מוסיף שם שאם יש לו שמחה גדולה בשעת גמר הבנין, וברווח הנמצא לו במכירה או בשכירות, בכה"ג מסתבר שיש לברך.

שיפוץ הבית[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתב המשנה ברורה (יב) בשם הפתחי תשובה (דרוש מקור) שבית שנשרף ובנאו יברך שהחיינו, אבל אם סתר הוא את הבית בעצמו ואחר כך בנאו אינו מברך מספק. אמנם אם הוסיף בו אפילו שורה אחת בגובה מברך שהחיינו.

בית כנסת[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתב בשו"ת הלכות קטנות (ב קעט) שקהל שבנו או קנו בית כנסת, יעמוד שליח הציבור ויברך בקול רם 'הטוב והמיטיב'. ואף אם נסתר וחזרו ובנאוהו מברכים, שפנים חדשות באו לכאן. והובאו דבריו בבאר היטב (ט).
החיד"א במחזיק ברכה (רכג א) כתב שבעודו בשליחות באחד הערים שבנו בית כנסת חדש, המרא דאתרא בירך שהחיינו. אבל לדעתו אין לברך, שדווקא על בית של יחיד תיקנו שהחיינו, ואף שיש בני ביתו עמו, הוא העיקר. אבל בית הכנסת הוא של ציבור ואין לברך שהחיינו. והוסיף ששמע שמהר"י אבוהב הורה לחזן לברך שהחיינו בחנוכת בית הכנסת, אבל לדעתו אין לברך. והביא גם דעת בית יהודה עייאש (יורה דעה כג) שכתב לגבי ספר תורה חדש שלא לברך. הובאו דבריו בשערי תשובה (ט). אמנם משמע מדברי החיד"א שהטוב והמיטיב יש לברך, ומסכים הוא עם בעל הלכות קטנות הנ"ל.
וכן פסק המשנה ברורה (יא) שיעמוד הש"ץ ויברך בקול רם הטוב והמיטיב ויוציא את כולם.

זמן הברכה[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתב הרשב"א (נט ב ד"ה בנה) שאת הברכה יש לברך בשעה שקונה אותם ולא בשעה שלובש אותם, אף שעדיין לא נשתמש בהם, לפי שאין ברכה זו אלא על שמחת הלב, וכתב שכן משמע מן הירושלמי, וכן כתב גם הרא"ש בפסקים (ט טז) ובתוספות רא"ש (ס א ד"ה גרסינן). וכן הביא בהגהות מיימוניות (ברכות י א) בשמו. וכן העתיק הטור (אורח חיים רכג).
אמנם בשיטה מקובצת (נט ב ד"ה בנה) מובא בשם יש אומרים שאין לברך אלא עד שיתמש בהם, שידור בבית וילבש הכלים.
במאירי (ס א ד" לישנא) הביא שתי הדעות והכריע מתוך דברי הירושלמי כדעת הרשב"א, שיש לברך בשעת קניה. גם באורחות חיים לוניל (א ברכות נב) כתב שיש לברך בשעת קניה.

בשלחן ערוך (אורח חיים רכג ד) כתב לברך בשעת הקניין אף שעדיין לא נשתמש בהם, שאין הברכה אלא על שמחת הלב ששמח בקנייתן.

המגן אברהם (ו) כתב שאם קנה כסף ונתן לאומן לעשות ממנו כלי, אינו מברך אלא כשישתמש בו. אמנם הטורי זהב (ג) כתב שאם קנה בגד, אף שצריך ליתנו לחייט לעשות ממנו מלבוש, מברך בשעת קניה, שאף שאין ההנאה ניכרת מיד, מ"מ על שמחת הלב הוא מברך. במשנה ברורה (יז) הכריע כדעת המגן אברהם, לפי שעוד אחרונים סוברים כמותו.
בחיי אדם (א סב ב) כתב שליכא פלוגתא שהכל לפי שמחת הלב, שאם שמח הוא בקניה, יברך בשעת הקניה ואפילו אם קנה סחורה לתקן ממנה בגד, יברך בשעת הקניה ודעת הט"ז, אך אם שמח הוא בשעת הלבישה, יברך אז כהמג"א.

ר' עקיבא איגר בגליון השלחן ערוך הסתפק, האם אפשר לברך על כלים לא טבולים בשעת קניה, שהרי אינם ראויים עדיין לשימוש, וכן הסתפק בבנה בית וטרם קבע בו מזוזה, אם יכול כבר לברך, ונשאר בצריך עיון למעשה.

שכח לברך בשעת קניה או בשעת לבישה[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתב המשנה ברורה (רכג טו) שיזהר לברך תיכף קודם שיתרגל ויסתלק השמחה ממנו. משמע בדבריו, שאם לא בירך בתחילה בשעת שמחה אינו יכול שוב לברך. אמנם אם השמחה נמשכת יכול עוד לברך.

נוסח הברכה[עריכה | עריכת קוד מקור]

במשנה לא מובא נוסח הברכה במלואו, רק מוזכרת המילה 'שהחיינו'. גם בגמרא בסוגיין אין פירוט של הנוסח, אבל לעיל בסוגית הטוב והמיטיב על ירידת גשמים, מובאת ברייתא שבה מפורט נוסח הברכה: 'ברוך שהחיינו והגיענו לזמן הזה'.ובהמשך בנוסח 'ברוך שהחיינו וקיימנו'. אמנם בכמה מקומות בתלמוד (ברכות - לז ב, נד א, נח ב. פסחים ז ב, קכא ב. סוכה מו א. מנחות מב א) מצאנו נוסח הברכה במלואו 'ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה'.

ברכת מלביש ערומים[עריכה | עריכת קוד מקור]

אמירת 'תבלה ותתחדש'[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתב הדרכי משה (רכג ג) וכן הוא ברמ"א (רכג ו), בשם המהר"י וויל (דרוש מקור) שכשאדם לובש בגד עוד חדש או מנעלים מעור אין לומר לו 'תבלה ותתחדש' כיון שהיו צריכים להמית בהמה לצורך עשיית הבגד, וכתיב 'ורחמיו על כל מעשיו'. וכתב על זה הרמ"א שאף שזהו טעם חלוש מאוד, שמע שרבים מקפידים על זה. וכן העתיק הלבוש (ו).