ברכת מעין שבע

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מקורות
משנה:
בבלי: שבת כד ב
ירושלמי: ברכות ח א, פסחים י ב
רמב"ם: תפילה ט י-יב
שלחן ערוך: אורח חיים רסח ח-יג

תקנת אמירת ברכת 'מעין שבע' אחר תפילת ערבית של שבת בציבור, נוסחה, אופן אמירתה ומתי אין אומרים אותה.

תקנת ברכת 'מעין שבע' ונוסחה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בגמרא (שבת כד ב) אומר רבא שביו"ט שחל להיות בשבת, אין שליח הציבור צריך להזכיר של יום טוב בערבית, לפי שאילולא שבת, לא היה שליח ציבור יורד לפני התיבה ביום טוב. ופירש רש"י (ד"ה שליח ציבור) שהכוונה לברכת מעין שבע.
מבואר מדברי הגמרא שבשבת שאין יו"ט חל בה יש חובה לומר ברכת מעין שבע, וזה נוסחה לפי הרמב"ם (תפילה ט י): "ברוך אתה יי אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב האל הגדול הגבור והנורא אל עליון קונה ברחמיו שמים וארץ, מגן אבות בדברו מחיה מתים במאמרו המלך הקדוש שאין כמוהו, המניח לעמו בשבת קדשו כי בם רצה להניח להם, לפניו נעבוד ביראה ופחד ונודה לשמו בכל יום תמיד מעון הברכות. אל ההודאות אדון השלום מקדש השבת ומברך השביעי, ומניח בקדושה לעם מדושני עונג זכר למעשה בראשית, אלהינו ואלהי אבותינו רצה נא במנוחתנו וכו' ברוך אתה יי מקדש השבת".

ונוסח רב נטרונאי גאון (אורח חיים עד) "ברוך אתה יי אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, האל הגדול הגיבור והנורא אל עליון גומל חסדים טובים, מגן אבות בדברו מחיה מתים במאמרו, מלך הקדוש שאין כמוהו, המניח לעמו בשבת קדשו כי בם רצה, לפניו נעבוד ביראה ופחד ונודה לשמו בכל יום תמיד מעון הב[ר]כות ורוב הודאות, אדו[ן] השלום מקדש השבת ומברך שביעי, ומניח בקדושה לעם מדשני עונג זכר למעשה בראשית. אלהינו ואלהי אבותינו קדשינו במצותיך ותן חלקנו בתורתך ושבעינו מטוביך וטהר לבינו לעבדך באמת והנחילנו באהבה וברצון שבתות קדשך ברוך אתה יי מקדש השבת".

ובספר המנהיג לראב"ן הירחי כתב (תפילה עמ' מו) "ומכאן תשובה לאותן האומ' במעין שבע מעין הברכות ורוב ההודאות. ועל הנכון צריך לומר מעין הברכות וההודאות לאדון השלום".

טעם התקנה[עריכה | עריכת קוד מקור]

עוד מבואר שם בגמרא שהטעם שתיקנו שירד לפני התיבה בשבת הוא משום סכנה. ופירש רש"י (ד"ה משום סכנה) לפי שבתי כנסיות שלהם לא היו ביישוב, והיה חשש מזיקין לאותם ששוהין לאחר התפילה. אבל בשאר ימות השבוע היו עסוקים במלאכתם ומתפללים ערבית בביתם ולא היו באים לבית הכנסת. וכן כתב הרמב"ם (תפילה ט יא) שחששו למי שנתאחר לבוא ולא השלים תפילתו וישאר לבדו בבית הכנסת ויבוא לידי סכנה.
וכתב רבנו מנוח על הרמב"ם שאף שבתי כנסיות שלנו בתוך העיר ואין לחוש לזה, מכל מקום תקנה לא זזה ממקומה. וכ"כ הריטב"א (ראש השנה יא ב ד"ה לילה) והמאירי (פסחים ק ב ד"ה בני אדם).

בירושלמי (ברכות ח א, פסחים י ב) משמע שלא נתקנה ברכת מעין שבע אלא במקום שאין יין ואי אפשר להם לקדש, שהיו אומרים ברכת מעין שבע ויוצאים בזה ידי חובת קידוש בבית הכנסת.

אמירתה ביחיד[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתב ראבי"ה (קצו) שאין היחיד אומר ברכת מעין שבע, וכן שמע בשם ר"י הלבן, לפי שלא נתקנה אלא משום סכנה למתפללים בציבור בבית הכנסת, וכן משמע בגמרא 'שליח ציבור היורד לפני התיבה', וכ"כ בשבלי הלקט (סו). וכתב עוד הראבי"ה שאף שראה בתשובות ר' חננאל שצריך היחיד לאומרו, אבל כנראה טעות יש שם וכוונתו לאמירת 'ויכולו'.
דברי ראבי"ה אלו הובאו להלכה בטור (אורח חיים תסח) ובשלחן ערוך (ח).
אבל כתב הדרכי משה (ג) בשם אבודרהם (מעריב של שבת) שאם ירצה היחיד לאמרה בלא פתיחה וחתימה רשאי, וכן פסק להלכה ברמ"א (ח), ושנוהגים לאמרה עם השליח ציבור יחד בלא הפתיחה והחתימה, וכ"כ מהרש"ל בהגהות הטור. וכתב המגן אברהם (יא) שהציבור יאמר רק עד 'זכר למעשה בראשית', וכן הוא מפורש בכל בו (יא) בשם רבנו פרץ. כך פסק גם במשנה ברורה (כא), והוסיף (כב) שאחר שסיימו הקהל לומר עד 'זכר למעשה בראשית' יתחיל שליח הציבור 'מגן אבות' לבדו בקול רם.

יום טוב שחל בשבת[עריכה | עריכת קוד מקור]

ביום טוב שחל להיות בשבת, אין מזכירים יום טוב בברכת מעין שבע, וכפי שמפורש בגמרא דלעיל. וכמבואר שם הטעם לפי שאלמלא השבת לא היו אומרים ברכת מעין שבע ביום טוב לבדו, וכן פסקו להלכה כל הראשונים.

טעם למה לא תיקנו מעין שבע ביום טוב[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתוב בשיטה לר"ן (שבת כד ב ד"ה שליח ציבור) שהטעם שלא תיקנו ברכה זו ביום טוב, לפי שהסכנה היתה דווקא בלילי שבת שבהם לילית מהלכת, ויש חשש שהנשאר יחידי בבית הכנסת ינזק בה, מה שאין כן ביום טוב שאין הלילית מהלכת בשאר ימות השבוע [מלבד ליל רביעי]. ור' פרחיה בשיטת הקדמונים (שבת כד ב) ביאר שביום טוב, בשונה משבת, העם טרודים בשמחת יום טוב ואין הכל באים לבית הכנסת. ובשפת אמת (שבת כד ב) כתב טעם אחר, שבשבת הקדימו לבוא לבית הכנסת לקבל את השבת, ולכן סיימו את התפילה מוקדם, ואותם שאיחרו נכנסו לחשש סכנה. אבל ביום טוב אינם ממהרים לבוא, אלא כולם באים משחשיכה ושוב אין סכנה.

זמנים ומקומות שאין אומרים ברכת מעין שבע[עריכה | עריכת קוד מקור]

ליל פסח[עריכה | עריכת קוד מקור]

הטור (אורח חיים תפז) הביא את דברי רבינו ניסים, שבליל יו"ט ראשון של פסח שחל בשבת אין אומרים ברכת מעין שבע, מפני שהיא נתקנה מפני המאחרים לצאת מבית הכנסת שלא יזיקום המזיקים, וליל פסח משומר מן המזיקים. כך פסק גם השולחן ערוך (תפז א).

מאידך, דעת הרש"ש [דרוש מקור] ע"פ הסוד שאין חילוק בין ליל פסח שחל בשבת לשאר שבתות השנה, וגם בו מברכים ברכה מעין שבע. כך פסקו כף החיים [דרוש מקור] , הרב מרדכי אליהו [דרוש מקור], והרב יעקב משה הלל בשו"ת וישב הי"ם (ח).

בית חתנים ובית אבלים[עריכה | עריכת קוד מקור]

השולחן ערוך (אורח חיים רסח י) פסק כדעת מהר"י אבוהב שכתב בשם ספר המנהגות שבבית חתנים ובית אבלים אין מברכים ברכה מעין שבע מהטעם הנ"ל, שהיא נתקנה מפני המאחרים ובמניינים כאלו לא מצויים מאחרים כבבתי כנסיות.

המגן אברהם (ח) כתב בשם הרדב"ז שהנוהגים לאומרה גם בבתי חתנים ואבלים אין למחות בידם. המשנה ברורה (שם כה) הביא את דבריו, אך ציין שהפרי מגדים מפקפק בזה מאחר שזוהי ספק ברכה לבטלה.

מאידך, הבן איש חי [דרוש מקור] וכף החיים (רסח נ) כתבו ע"פ הסוד שמברכים ברכה זו בכל מניין, ואין הברכה תלויה במציאות המאחרים לביהכ"נ, וכן כתב שו"ת ישכיל עבדי (אורח חיים ה לה).

בית כנסת שאינו קבוע[עריכה | עריכת קוד מקור]

אם קבעו להתפלל במקום מסוים מספר ימים, דעת האליה רבה [דרוש מקור] והמשנה ברורה (כד) שאם יש שם ס"ת – אומרים ברכה 'מעין שבע'. אבל אם אין שם ס"ת, אין אומרים. ולדעת האיגרות משה (אורח חיים ד סט ג) אין הדבר תלוי בס"ת אלא בקביעות המניין, שאם מתפללים במקום אחד כל ליל שבת, נחשב מניין קבוע ואומרים 'מעין שבע', וכן משמע מעוד אחרונים וביניהם שולחן ערוך הרב (רסח טו) שלא הזכיר ס"ת כתנאי לקביעות המניין.

לגבי ירושלים, כתב בשו"ת הר צבי (אורח חיים א קנב), שבכל מקום שיש מניין אומרים 'מעין שבע', וכן כתב בילקוט יוסף (רסז כ), שמפני קדושתה נחשבת כולה כבית כנסת.

אם יחיד יוצא בה ידי חובתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתב רב נטרונאי גאון (אורח חיים עה) שמי שלא התפלל ערבית, יכול לשמוע משליח הציבור ברכת מעין שבע מתחילה ועד סוף ויוצא בה ידי חובתו. ובסדור רב עמרם גאון (סדר שבתות) הביא בשם רב משה גאון שאם התפלל תפילת עמידה אבל לא הזכיר של שבת, יכול לשמוע משליח הציבור מעין שבע מתחילה ועד סוף ולצאת בה ידי חובתו. דברים אלו הובאו גם בתשובות הגאונים (אופק יח).

ובספר המנהיג (שבת עמ' קמ) חלק על דבריהם וכתב דלא יתכן שיוצא בה, שהרי אין בה מלכות, אלא צריך לחזור ולהתפלל [וראה שם בדבריו שכתב את דברי רב נטרונאי גאון עם דברי רב משה גאון, דאיירי בהתפלל ולא הזכיר שבת]. גם באורחות חיים (תפילה קא) הביא בשם תשובת הגאונים וספר התרומה והרשב"א שצריך לחזור ולהתפלל. גם הטור (רסח) תמה על דבריהם, שהרי מי שלא הזכיר שבת בתפילתו צריך לחזור, והיאך ייתכן שיצא בברכת מעין שבע של ש"צ. ובבית יוסף יישב קצת דבריהם, שסוברים שכיוון שתפילת ערבית רשות, לא חמירא כשאר תפילות. וכתב שכן נראה מדברי הסמ"ג.

השלחן ערוך (יג) פסק שאם התפלל של חול ולא הזכיר שבת, יוצא בברכת מעין שבע, אם שמעה משליח הציבור מראש ועד סוף. וכתב המגן אברהם (טו) שטוב לאומרה יחד עם שליח הציבור. ועוד כתב שם, שאם כבר אמרה הש"צ, אין לאומרה ביחיד, אלא שבדיעבד אם אמר היחיד מעין שבע יצא. ובמשנה ברורה (כח) השמיט דבר זה שבדיעבד יצא היחיד במעין שבע, וגם כתב שאם נזכר קודם שהתחיל ש"צ ברכת מעין שבע, נכון יותר שלא יסמוך על שליח הציבור ויתפלל בעצמו תפילת שבע כסדר.

מסתימת דברי השלחן ערוך והפוסקים משמע שאם לא ההתפלל כלל אינו יוצא ידי חובה בשמיעת מעין שבע משליח הציבור. אבל בבאור הגר"א כתב בביאור דברי הגאונים שס"ל שלכתחילה נתקנה ברכת מעין שבע לאותם שבאים לאחר התפילה, וכדי שלא יצטרכו להתעכב ולהתפלל, ולכן תיקנו להם שיצאו בברכת מעין שבע של שליח הציבור, ומשמע שסובר כן להלכה.

שיעורים, מאמרים וכתבי עת[עריכה | עריכת קוד מקור]