ברכת התפילין

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקדמה[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתב הרמב"ם בספר המצוות (עשה יב ועשה יג):

והמצוה הי"ב היא שצונו להניח תפילין שלראש והוא אמרו יתע' (פ' שמע) והיו לטוטפות בין עיניך...והמצוה הי"ג היא שצונו להניח תפילין שליד והוא אמרו וקשרתם לאות על ידך...והראיה על היות תפלין שלראש ושליד שתי מצות אמרם בגמר מנחות (מד א) על צד התימה ממי שיחשוב שתפלין שלראש ושליד לא יניח אחד מהם מבלתי האחר אלא בהיות שתיהן לפניו יחד מאמר זה לשונו מאן דלית ליה שתי מצות חדא מצוה לא לעביד. כלומר מי שלא יוכל לעשות שתי מצות לא יעשה האחת, אינו כן אלא יעשה המצוה שהיא בידו ולכן יניח אי זה מהן שיהיו בידו. הנה כבר התבאר לך קראם לתפלין שלראש ושליד שתי מצות.

ומבואר מהרמב"ם שיש שתי מצוות נפרדות אחת תפילין של יד ואחת תפילין של ראש. אך נשאלת השאלה האם צריך ברכה נפרדת לכל אחת מהן או די בברכה אחת? בשביל לעמוד על כך נצטרך לעיין במקורות חז"ל על מנת לראות את מקור הדין כיום.

המקור בתלמוד הבבלי[עריכה | עריכת קוד מקור]

מקור הדין על ברכת תפילין נמצא בגמרא מנחות לו. וז"ל:

"אמר רב חסדא: סח בין תפילה לתפילה - חוזר ומברך. סח אין, לא סח לא? והא שלח רב חייא בריה דרב הונא משמיה דר' יוחנן: על תפילה של יד, אומר: ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין, על תפילין של ראש, אומר: ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין! אביי ורבא דאמרי תרוייהו: לא סח - מברך אחת, סח - מברך שתים. תנא: סח בין תפילה לתפילה עבירה היא בידו, וחוזר עליה מערכי המלחמה." כתב רש"י לא סח "אין מברך אלא על של יד" סח מברך שתים "כדשלח ר' חייא".

וכבר העירו בעלי התוס' בשם ר"ת (ד"ה לא סח מברך שתים, וראה ברכות ס: ד"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין): "פירש בקונטרס לא סח מברך אחת בין של יד בין של ראש סח מברך שתים להניח תפילין בשל יד ועל מצות תפילין בשל ראש ור"ת פירש לא סח מברך אחת לשל ראש מברך על מצות תפילין שזו היא ברכתו סח מברך ב' לשל ראש להניח ועל מצות וכן [כתב] בשימושא רבא דתפילין, מ"ר." לפי פשט הגמרא במקומות אחרים בבלי משמע דווקא כדעת התוס' שצריך לברך שתי ברכות לכתחילה. ואפילו הגמרא כמה דפים אחרי סוגייתנו מנחות מב: מביאה את דברי ר' יוחנן בלי שום מחלוקת:

"שלח רב חייא בריה דרב הונא משמיה דר' יוחנן: על תפילין של יד, אומר: ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין, על תפילין של ראש, אומר: ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין." וכן הגמרא בברכות ס: אומרת הלכה זו בתוך הרבה הלכות של מה אדם מברך בכל בוקר ואין על כך חולק בגמרא:

"כי מנח תפילין אדרעיה, לימא: ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין. ארישיה, לימא: ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין." וממקורות אלו יוצא שלכתחילה צריך לברך שני ברכות אחת על של יד ואחת על של ראש, גם אם לא שח ביניהם. ובעיקר ממסכת ברכות שכל אותו עמוד הם הלכות פסוקות שאין חולק עליהם, ואפשר לומר שזה כמו 'הלכתא פסיקתא'. המחלוקת בין הדעות השונות היא איך לפרש את דברי אביי ורבא " לא סח - מברך אחת, סח - מברך שתים". רש"י פירש: לא סח – ברכה אחת להניח תפילין. סח – מברך 'להניח' על של יד, ו'על מצות' על של ראש. ר"ת פירש: לא סח – מברך 'להניח' על של יד, ו'על מצות' על של ראש. סח – מברך 'להניח' על של יד, ומברך 'להניח' ו'על מצות' על של ראש. כלומר המחלוקת היא האם אביי ורבא כשאמרו סח מברך שתיים אם התכוונו לומר שמברך שתי ברכות על תפילין של ראש (ר"ת) או שמברך שתי ברכות בסה"כ ביחד עם תפילין של יד (רש"י)

דעת הסוברים שצריך ברכה אחת[עריכה | עריכת קוד מקור]

גדול הפוסקים בתקופת הראשונים הר"יף (ח.) כותב: "אמר רב חסדא שח בין תפילין לתפילין חוזר ומברך שח אין לא שח לא והאמר רב חייא משמיה דר' יוחנן על תפילין של יד הוא אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין על של ראש הוא אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין. אביי ורבא דאמרי תרוייהו לא שח מברך אחת שח מברך שתים וכן הלכתא [וה"נ אשכחן בירושלמי כשהוא לובשן מברך אקב"ו להניח תפילין וש"מ דאינו מברך על שתיהן אלא א' וה"נ כתב רב האי גאון וה"נ כתב רב אחא משבחא ז"ל] וחזינא בהלכות גדולות בהא מילתא טעותא והלכתא כדכתבינן דלא מברך שתים אלא היכא דשח אבל לא שח אינו מברך אלא אחת." לדעת הרי"ף הירושלמי אומר שצריך ברכה אחת וכן אשכחן בירושלמי ברכות פרק ט הלכה ג "העושה תפילין לעצמו וכו' לאחר וכו'. כשהוא לובש אומר על מצות תפילין." אך אשכחן נמי ירושלמי אחר ירושלמי ברכות פרק ב הלכה ג "באי זה צד הוא מברך עליהן ר' זריקן בשם ר' יעקב בר אידי כשהוא נותן על יד מהו אומר ברוך אקב"ו על מצות תפילין כשהוא נותן על הראש מהו אומר ברוך אקב"ו על מצות הנחת תפילין כשהוא חולצן מהו אומר ברוך אקב"ו לשמור חוקיו." ונראה שירושלמי זה בא לפסוק הלכה ששואל מה מברכים ועונה ללא חולק. וגם אם לא יש מחלוקת בירושלמי ולא מוכרח כדברי הרי"ף. חוץ מזה הירושלמי בברכות ט, ג מצטט את דברי תוספתא ברכות ו הלכה י: "העושה תפלין לעצמו אומ' ברוך שהחיינו כשהוא מניחן ברוך אשר קד' במצ' וצו' להניח תפילין." אך דעת התוספתא (מנחות ו, יב) ש"תפלין של יד ושל ראש מעכבות זו את זו". ודבר זה חולק על משנה מפורשת (מנחות ד, א) "תפלה של יד אינה מעכבת של ראש ושל ראש אינה מעכבת של יד" ולכן אין לפסוק כאותה תוספתא, ועוד שאין מחלוקת בנוגע למשנה זאת עד כדי כך שהרמב"ם עצמו פסק אותה בספר המצוות שלו (הובא בהקדמה) ולכן כל מי שפוסק כאותה תוספתא נשאר עם סתירה לוגית פנימית , וכן כל החכמים קישרו בין שתי הלכות אלו וסמכו אותם אחת ליד השניה. וחשוב לציין הרוקח (שמו) גורס בירושלמי שהרי"ף מצטט כדעת ר"ת: "ירושלמי בפ' הרואה כשלובשין של ראש על מצות תפילין על של יד להניח תפילין." כלומר מחלוקתנן היא מחלוקת קדומה מתקופת התנאים, התוספתא סוברת ברכה אחת והמשנה שניים. ובאמת רב האיי כותב כך כרש"י אך כל הגאונים חולקים על כך. ועוד הרי"ף כתב שכך אשכחן בשאילתות (בא שאילתא מה) אך כל המעיין בדברי השאילתות רואה שאמר בדיוק הפוך "אמ' רבה בר שילא אמ' רב חסדא סח בין תפילה לתפילה חוזר ומברך מאי איריא סח אפי' לא סח נמי דשלח רב חייא בריה דרב הונא משמיה דר' יוחנ' על תפילין של יד אומ' בא"י אשר קב"ו להניח תפילין ועל תפילין של ראש אומ' בא"י אשר קב"ו על מצו' תפילין אביי ורבא דאמרי תרוייהו לא סח מברך אחד סח מברך שתים." המילים מאי איריא כנראה גרסת הגמרא לפי בעל השאילתות או לכל הפחות פירוש שלו, לפי גרסא זו מוכרח שהלכה כר' יוחנן שכן מילים אלו מוכיח הלכה למעשה לכתחילה. וכן כתב בעל המאור (הובא לקמן) שדעת השאילתות כדעת הרא"ש.

וכן הרמב"ם (הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ד הלכות ד-ה): "תפלה של ראש אינה מעכבת של יד ושל יד אינה מעכבת של ראש מפני שהן שתי מצות זו לעצמה וזו לעצמה, וכיצד מברכין על של ראש מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין, ועל של יד מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין. במה דברים אמורים כשהניח אחת מהן אבל אם הניח שתיהן מברך ברכה אחת והיא להניח תפילין, וקושר של יד ואחר כך מניח של ראש, וכשהוא חולץ חולץ של ראש ואחר כך חולץ של יד." וכן בשו"ת הרמב"ם רפח: "תשובת שאלה על ענין שח מברך שתיים וכו' לא שח מברך אחת.א ואמרתם אמאי מברך אחת והם שתי מצות. אף על פי ששתי מצות הן ואינן מעכבות זו את זוב הואיל וענין שתי המצות ענין אחד הוא מברך אחת שענין שתיהן." ולא מפתיע שפס' כרי"ף שהרי הרמב"ם כמעט תמיד פוסק כוותיה כי הוא מאותו בית מדרש והוא תלמיד תלמידו. וכן פסקו הרשב"א (חלק א סימן קנו, חלק א סימן תתט, חלק ה סימן יא), הערוך (ערך שח), האור זרוע (חלק א סימן תקפב), ספר החינוך (מצוה תכא), ספר האגור (לו) ש"ות מן השמים (ב), הגאון מוילנא (ביאור הגר"א או"ח סימן כה ד"ה וי"א).

דעת הסוברים שצריך שתי ברכות[עריכה | עריכת קוד מקור]

כל הגאונים חוץ מרב האיי גאון סוברים שצריך לכתחילה לברך שתי ברכות על תפילין . כן כתבו בה"ג (סימן כה עמ' רסט), רב נטרונאי גאון (תשובות רב נטרונאי (אופק) או"ח סימן ט), רב משה גאון (הלכות פסוקות מן הגאונים סימן סו), רב יהודאי גאון (הלכות פסוקות מן הגאונים סימן סב), בהלכות קצובות (שימוש תפילין ועשייתן יג), רב שר שלום גאון (מובא בשיבולי הלקט הלכות תפילין), רב עמרם גאון בסידורו (ברכות השחר), וכן בספר שימושא רבא שהוא חיבור בענייני תפילין מתקופת קדמוני הגאונים מובא בסוף הרא"ש להלכות תפילין וכן גם חלק מגדולי הפוסקים מתקופת הראשונים ובראשם הרא"ש (הלכות תפילין יד, שו"ת הרא"ש כלל סי' ג), מהר"ם מרוטנבור"ג (שו"ת מהר"ם מרוטנבורג חלק ג (דפוס קרימונה) סימן מא אות א, שו"ת מהר"ם מרוטנבורג חלק ד (דפוס פראג) סימן תכד), ר"ת (ספר הישר סימן שמ), ר' אליעזר ממיץ (דפר היראים סימן שצט), הראב"ן (שאלות ותשובות (בתחילת הספר) סימן לה, סוכה ד"ה לברך אחריו), הראבי"ה (ח"ד אלף קנא), הרוקח (הלכות ברכות שסז), ר' ישעיה דטראני (ספר המכריע סימן פז), רבנו המרדכי (הלכות תפילין תתקסט),ספר התרומה (הלכות תפילין ריג), ר"נ בשם ר' זרחיה הלוי (ראש השנה יא. ד"ה שאלו), בעל העיטור (שער א הלכות תפילין דף סב טור א), סמ"ג (עשין כב), הנימוקי יוסף (הלכות תפילין ח.), כל בו (סימן פז), הטור (סימן כה). ומדרש תנחומא (בא סעי' יד): "ומצוה להניח תפלין של יד תחילה ומברך בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפלין, וחוזר ונותן ש"ר (של ראש) ומברך בא"י אמ"ה אקב"ו על מצות תפלין, ואם סח בין תפלה של יד לתפלה של ראש עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה ואם ביהא שמיה רבא מברך או בקדושה פסק בין תפלה של יד לשל ראש וענה קדושה או יהא שמיה רבא מעורכי המלחמה אינו חוזר אלא חוזר ומברך על של ראש, מפני שכל תפלה טעונה שתי ברכות אם ברכן כאחת עולות לזו ולזו אם הפסיקן ביהא שמיה רבא או בקדושה בטלה ברכה ראשונה וחוזר ומברך שתיהן ואינו צ"ל בשיחת חולין שהיא עבירה גדולה."

דעת רש"י[עריכה | עריכת קוד מקור]

רש"י על הגמרא במנחות כותב שצריך לברך ברכה אחת לכתחילה על שני התפילין לפי סוגייתנו. וכן הרבה מהחכמים מצטטים רש"י זה ואומרים שפוסק כרי"ף. אך לעניין פסק הלכה כותב רש"י בספר הפרדס (הלכות תפילין): "וכשמניחן מניח של יד תחילה ומברך, בא"י אמ"ה אקב"ו להניח תפילין. ואחר כך מניח של ראש ומברך בא"י אמ"ה אקב"ו על מצות תפילין וכשמברך אדן בברכה של יד, אל ידבר בין ברכה של יד לברכה של ראש...מכל מקום כששח מברך שתים על של ראש. לא שח מברך אחת על של ראש. " וכן בסידור רש"י (סימן ג): "דמנח תפילין אומר אקבו"צ להניח תפילין, ועל תפילין של ראש אומר על מצות תפילין " וקיימא לן שרש"י בפירושו על הגמרא מביא את דעת רבותיו וכן זה רק פירוש אבל בספר הפרדס רש"י פוסק הלכה. ולכן לעניין פסק הלכה הוא מקור יותר חזק ועוד שכך גם כותב רש"י בסידורו. ולכן לעניין פסק הלכה רש"י פוסק שצריך לברך שתי ברכות על התפילין לכתחילה! גם אפשר להוסיף שרש"י בדר"כ פוסק כבה"ג, ולפי הנאמר לעיל גם בסוגיא דידן רש"י פוסק כבה"ג. ומרש"י במסכת סוטה (מד: ד"ה עבירה היא בידו) מובן שהעבירה שיש לאדם היא רק אם לא חזר ובירך ברכה שנייה. והתוספות (מנחות לו. ד"ה עבירה) הבינו משם שרש"י אומר שמצווה לשוח בין תפילה ותפילה וכנראה כוונתם שלפי רש"י צריך לדבר (כמובן דברי קדושה כמו פסוק ולא שטויות) בין תפילה של ראש ולתפילה של יד כדי לברך עוד ברכה, ואינה עבירה כי לפי פירוש זה רק אם דיבר ולא חזר ובירך עבירה היא בידו אבל אם חזר ובירך אין עבירה בידו, וצע"ג.

לסיכום הדעות[עריכה | עריכת קוד מקור]

לפי פירוש רש"י קשה: - מדוע כתוב 'חוזר ומברך' שמשמע חוזר על הברכה שבירך? - ממתי שמענו שתיקנו ברכה מיוחדת (על מצוות תפילין) לפושעים? - ואם לא שח בטלה ברכת 'על מצות'? - אם מברכים הברכה השנייה על של ראש כשיש רק תפילין של ראש, למה שלא נגיד אותה גם כשיש תפילין של יד? - אם כך ר' יוחנן מדבר רק בשח? והרי עשה כך לכתחילה. - עוד קשה, מאי "סח מברך שתיים"? דלפיר"ת ניחא, דמברך שתיים לאחר שסח, אלא לפירש"י לא הול"ל אלא סח מברך ברכה אחרת, או מברך על מצוות, ולמה לו להזכיר ברכה של יד שכבר בירכה, ולא עוד אלא שמזכירה בלשון עתיד, כאילו יצטרך לברכה פעם אחרת? - לא סח מברך אחד, סח מברך שתים לא מדובר על אותו דבר כלומר אחד מיירי על של יד ושתים מיירי על של יד וראש? תשובה: נפשוט מיהא חדא לא קשה כי אפשר לומר ששניהם מדברים על סך הברכות שאדם מברך על התפילין.

לפי פירוש ר"ת קשה: - בסוגיה לפני זה מוזכר שהברכה היא 'משעת הנחה עד שעת קשירה' וקשר של ראש קבוע ולכן איך שייך קשירה בו? תשובה: לא קשה כי 'שעת קשירה' מדובר על הידוק ולא על הקשירה ממש, ולכן גם בתפילין של ראש שייך הידוק סביב הראש. - איך חולק על רשב"י? תשובה: לא קשה עיין ב"י שלא פוסקים הלכה מקבלה. - ממתי מצינו שמברכים שתי ברכות על מצוה אחת? תשובה: כל מצוה שכתוב עליה ברית מברכים עליה שתי ברכות, בברית מילה מברכים להכניסו בבריתו של אברהם וגם מברכים על המילה. בשבת מברכים קידוש בערב וקידוש בבוקר.


הלכה למעשה[עריכה | עריכת קוד מקור]

באמת כל הגאונים למעט רב האיי גאון ורוב הראשונים פוסקים שצריך לכתחילה שתי ברכות וכן יש המון קושיות מפשט הסוגיה על דברי הרי"ף, וכן סתם הגמרות אומרות כן. אבל כתב השו"ע (או"ח כה, ט) "אסור להפסיק בדיבור בין תפלה של יד לתפלה של ראש, ואם הפסיק, מברך על של ראש: על מצות תפילין. הגה: ולדידן דנוהגין לברך שתי ברכות אף אם לא הפסיק, צריך לחזור ולברך על של ראש להניח גם על מצות (ד"ע)." ואחרי שמרן פסק כך אין לחלוק, וכל אחד יישאר במנהגו, ואין לשנות הספרדים כשו"ע והאשכנזים כרמ"א.

הרעיון ההגותי[עריכה | עריכת קוד מקור]

תפילין של יד מונחת על היד שהוא עולם המעשה, ותפילין של ראש על הראש שהוא עולם המחשבה וצריך שלא יהיה הפסק ביניהם כלומר שעולם החשיבה של האדם ועולם המעשה יהיו אחד לשם שמים, וצריך שהמחשבה והמעשה יהיו ביחד לרצון הקב"ה ויהיה האדם מתוקן גם בדעותיו וגם במעשיו.

לסיכום[עריכה | עריכת קוד מקור]

יש כבר מחלוקת קדומה בתקופת התנאים כמה ברכות לברך על התפילין, חכמי התוספתא אומרים אחת וחכמי המשנה שתיים. הגמרות יותר מתאימות לדעת המשנה, ולדעת התוספתא יש המון קושיות. וכן כל הגאונים למעט רב האי גאון סוברים כן, ורוב הראשונים אומרים כן. וכן זו מחלוקת שו"ע רמ"א וכל אחד יעשה כמנהגו ויש לו על מי לסמוך.