יש לנו בקשה:

אנחנו לא עושים את זה הרבה. למען האמת אנחנו לא עושים את זה כמעט בכלל. אבל יש מספר ימים בשנה שאנחנו מציבים את המודעה הזו ומזמינים אותך לתרום.

אם כל מי שרואה את המודעה הזו יתרום תרומה חד-פעמית, אנחנו נוכל להחזיק מעמד לפחות שנה שלמה.
זה לא כל כך משנה הסכום שבאפשרותך לתת, כמו שחשובה עצם ההשתתפות שלך.


ברכת האורז והדוחן

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקורות
משנה:
בבלי: ברכות לו ב - לז ב
ירושלמי:
רמב"ם: ברכות ג י
שלחן ערוך: אורח חיים רח ז-ח

הברכה שיש לברך על אורז ודוחן במצביהם השונים (חי, מבושל, אפוי), לפניהם ולאחריהם.

סוגית הגמרא[עריכה | עריכת קוד מקור]

הגמרא (ברכות לו ב) מביאה דברי רב ושמואל שאומרים ש"כל שיש בו מחמשת המינים, מברכים עליו בורא מיני מזונות", ועוד אמרו ש"כל שהוא מחמשת המינים, מברכים עליו בורא מיני מזונות". ועושה הגמרא צריכותא לשתי המימרות, ש"כל שיש בו" השמיענו שאף על ידי תערובת ברכתו מזונות. ו"כל שהוא" השמיענו שאורז ודוחן לא מברכים עליו בורא מיני מזונות, אפילו הם בעין.
לעומת זאת בברייתא מובא (לז א), שעל פת אורז ופת דוחן מברכים תחילה וסוף כמעשה קדרה, כלומר מזונות ומעין שלוש. אך רב ושמואל יעמידוה שאין הכוונה שיש לברך עליהם כברכת מעשה קדרה מזונות ומעין שלוש, אלא שהם טעונים ברכה תחילה וסוף, אך ברכתם שהכל ובורא נפשות.
אמנם מברייתא אחרת, קושיה על רב ושמואל, שהברייתא אומרת שאורז שטחנו, אפאו או בישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, מברך עליו מזונות ומעין שלוש. ואין לומר שאתיא כר' יוחנן בן נורי, שסובר שאורז מין דגן הוא, שאם כן היה צריך לברך עליו המוציא וברכת המזון, אלא ודאי רבנן היא ותיובתא על רב ושמואל.

בהמשך מביאה הגמרא ברייתא אחרת שאומרת שעל אורז שטחנו ואפאו או בישלו אינו מברך אחריו ולא כלום, וזה סותר לברייתא דלעיל שמברך מעין שלוש.
בתחילה מתרצת הגמרא שמחלוקת תנאים היא. לדעת רבן גמליאל מברך אחריו מעין שלוש, ואילו לדעת חכמים ולא כלום. אמנם לבסוף מסיקה הגמרא, ששתי הברייתות הן אליבא דרבנן, וצריך לומר גם בברייתא הראשונה שאחר האורז ולא כלום.

סוגית הירושלמי[עריכה | עריכת קוד מקור]

בירושלמי (ברכות ו א) מובא שהכוסס את האורז מברך 'בורא מיני זרעונין'. אפאו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות מברך 'בורא מיני מזונות', וברכה אחרונה אינו צריך לברך. לדעת רבי ירמיה 'בורא פרי האדמה', ויש מי שברך 'שהכל נהיה בדברו'. ר"ש חסידא אומר 'בורא מיני מעדנים'.
רבי יוסי ב"ר אבון שם עושה סדר, ואומר שאין מחלוקת בין השיטות, אלא מאן דמר בורא מיני מזונות בההוא דעביד בול, מאן דמר בורא פרי האדמה בההוא דבריר, מאן דמר שהכל נהיה בדברו בההיא דשלוק, ומאן דמר בורא מיני מעדנים בההוא דטרוף.

בראשונים לא מצאנו אזכור לירושלמי בסוגיה זו, וככל הנראה דעתם שיש לפסוק כתלמוד הבבלי.

ברכת האורז[עריכה | עריכת קוד מקור]

ברכה אחרונה[עריכה | עריכת קוד מקור]

לענין ברכה אחרונה על האורז, מוסכם בפוסקים שהלכה כהברייתא בסוף הסוגיה, שאינו מברך עליו ולא כלום. אמנם מבארים הראשונים, שאין הכוונה שאינו מברך כלום אחר האורז, אלא שמברך אחריו בורא נפשות. כן כתב בעל הלכות גדולות (א ברכות ד"ה אורז, וד"ה וכל מידי דתחילתו), ד'ולא כלום' בא לאפוקי מעין שלוש, וכן כתב רש"י (לז א ד"ה ולא כלום), וביאר שכוונת הגמרא שאינו מברך כלום מברכות פירות ארץ ישראל. וכן כתב הרי"ף (כו א) שכל ולא כלום הכוונה בורא נפשות רבות. וכן הוא ברא"ש (ברכות ו ח) וברמב"ם (ברכות ג י) ובשאר ראשונים.
אמנם יש להעיר שבסידור רש"י (קיד) כתוב שברכת אורז לבסוף ולא כלום, ואם רוצה יאמר בורא נפשות רבות.
בביאור הגר"א (אורח חיים רח ד"ה ואחריו) עמד על דבר זה, מנין פשיטא להו לראשונים שכל 'ולא כלום' הוא בורא נפשות. והביא מדף מד: שיש דברים שחלק מהאמוראים לא היו מברכים עליהם ברכה אחרונה, כגון ירקות ומים, אבל רב אשי שם אמר שהוא עביד ככולהו לברך על כל דבר ברכה אחרונה. וכתבו התוס' שם שכן אנו נוהגים לברך אחר מים וירקות בורא נפשות רבות. וכתב הגר"א שבאמת להברייתא שאמרה על אורז ודוחן ולא כלום, לא היו מברכים אחריהם כלל, אלא שאנו נוהגים כרב אשי, ולכן לדידן כל ולא כלום הוא בורא נפשות.
ויש להעיר שמדברי הראשונים, רש"י ועוד, לא משמע כן, שהם פירשו שולא כלום בא לאפוקי מעין שלוש. משמע שהבינו כן בדעת הברייתא.

בדיעבד[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשו"ת הלכות קטנות חאגיז (א מ) כתב, שאם אכל אורז מבושל ובירך על המחיה, פטר את האורז בדיעבד. וכן הביא בברכי יוסף (רח ז) בשמו, והוסיף בשם תשובת מהר"י מולכו כתב יד (כד) שכן הדין אם אכל לחמניות ואורז וברך על המחיה, שיצא ידי חובה בדיעבד. ובשערי תשובה (ה) הביא דבריהם, והוסיף שאף לדידן שמספקא לן באורז מהו, אחר שכבר בירך אינו חוזר לברך בורא נפשות, דספק ברכות להקל.
גם בשו"ת רועי ישראל קצין (א ז) העלה גם כן שהאוכל תבשיל מחמשת המינים ואוכל גם אורז עמו, מברך על המחיה בלבד ופוטר את האורז. וכן הסכים הר' עבדיה יוסף בספר הליכות עולם (ב פנחס ט).

אורז חי[עריכה | עריכת קוד מקור]

הברייתא (לז א) כתבה בפשיטות שהכוסס את האורז, כלומר האוכל גרגרי אורז כמות שהם חיים, מברך בורא פרי האדמה. וכן מוסכם בפוסקים, וכן כתב להלכה מרן השלחן ערוך (אורח חיים רח ז).

אפאו או בישלו[עריכה | עריכת קוד מקור]

דעת הגאונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

בתשובות הגאונים (ליק מה) מובא ששאלו את רב יהודאי גאון אודות ברכת אורז מבושל, והשיב שאין ברכת מזונות אלא על חמשת המינים, אבל על אורז לא. ואע"ג שבגמרא הויא תיובתא על רב ושמואל, מ"מ בהמשך הגמרא (לז ב) מביא רבא ראיה מדברי רב ושמואל שעל ריהטא (חביץ קדרה) יש לברך מזונות, אם כן מוכח שדבריהם לא נדחו והלכה כמותם. כן מובא גם בשבלי הלקט (סדר הברכות קנט) ובאגור (הלכות סעודה ריט) בשם רבנו שמואל בן חפני בחבור שער הברכות [דרוש מקור], שאין ברכת מזונות אלא על ה' מינים.
אמנם לא מבואר בדבריהם, אם ברכתם שהכל או אדמה, רק מבואר שאין מברכים עליהם מזונות.
בעל הלכות גדולות (א ברכות ו ד"ה ארוזא) כתב בתחילת דבריו שעל אורז ודוחן יש לברך בורא פרי האדמה, דלאו מיני דגן הם. אך מיד הביא בשם 'יש אומרים', שעל אורז שבישלו או אפאו מברך בורא מיני מזונות.
בראבי"ה (א ברכות קב) הבין שכן היא דעתו שעל אורז מברך בורא מיני מזונות, וכן כתב הגהות מיימוניות (ברכות ג ח) בשם בה"ג. אך הרשב"א (ברכות לז א ד"ה תיובתא) הבין בדעת בה"ג שאינו מברך מזונות על אורז, וכן למד בדעתו בעל שבלי הלקט (סדר ברכות קנט).

ודעת הראבי"ה עצמו (א ברכות קב, שו"ת קמח), שעל אורז יש לברך בתחילתו שהכל, שכשם שאחריו אינו מברך ולא כלום, דהיינו בורא נפשות, כן הדין גם בלפניו. שלא מצאנו בכל הברכות אלא מה שברכתו המוציא מברך אחריו שלוש ברכות, ומה שברכתו מזונות אחריו מעין שלוש, ושברכתו שהכל לאחריו בורא נפשות. הובאו דבריו גם בהגהות מיימוניות (ג י).

שיטת הראשונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתב הרי"ף (כו א) שכיון שאיתותבו רב ושמואל, הלכה כהך ברייתא שעל אורז שבישלו, יש לברך תחילה בורא מיני מזונות ולבסוף בורא נפשות, וכן פסק הרמב"ם (ברכות ג י), , וכן משמע בתוספות (לז א ד"ה תיובתא), וכן הסכימו הרבה ראשונים; הרשב"א (ברכות לז א ד"ה תיובתא), הרא"ש, ספר האשכול (ברכת מיני מזונות ופירות מב ב), ספר הרוקח (שמא), המנהיג (הלכות סעודה רלב), והריטב"א (הלכות ברכות א ח) וספר הפרדס (שער הדגן ד"ה פת אורז) ואבודרהם (ברכת בורא מיני מזונות) ותשב"ץ קטן (שכב) ושיבולי הלקט (ברכות קנט) והטור (אורח חיים רח).
ובארחות חיים לוניל (א ברכות ה) פסק כדעת הרי"ף והוסיף שכן הוא גם שאר מינים שהם מזון כגון 'פניס' מברכים עליהם מזונות ונפשות.

שלחן ערוך ואחרונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

מרן השלחן ערוך (אורח חיים רח ז) פסק שהכוסס את האורז מברך עליו בורא פרי האדמה ובורא נפשות. ואם בישלו או שטחנו ועשה ממנו פת, פסק כדעת רוב הראשונים שיש לברך בורא מיני מזונות בתחילתו, ובורא נפשות בסופו.

אם דווקא בשנתמעך[עריכה | עריכת קוד מקור]

בפסקי ריא"ז (ברכות ו יא) מחלק וכותב, שאורז מברך עליו בורא פרי האדמה בין חי בין מבושל שהוא בעינו, אך אם בישלו ועשאו כעין דייסא, וכן אם עשה ממנו פת, מברך מזונות.
גם הרא"ש (ו ח) כתב שאורז שבישלו ועשאו כעין דייסא מברכים עליו בורא מיני מזונות. משמע שאם בישלו שלא כדייסא ברכתו אדמה, וכן הוא בתוספות (לז א ד"ה הכוסס) ובתוספות רא"ש (לו ב ד"ה רב ושמואל) וברבנו ירוחם (אדם וחוה טז ה קמו א). אמנם הטור (רח) לא העתיק בזה לשון הרא"ש שעשאו כעין דייסא, וגם בקיצור פסקי הרא"ש ליתא.

מדברי הרא"ש הללו, דייק הבית יוסף (רח ד"ה ומכל מקום), שמה שפסקו הראשונים לברך בורא מיני מזונות על אורז מבושל, זהו דווקא בשנתמעך כעין דייסא, אבל אם לא נתמעך אע"פ שבישלו הרי הוא בכלל כוסס וברכתו בורא פרי האדמה. וכן דייק הרב דברי חמודות על הרא"ש (כב).
והוסיף הב"י, שאף שרבנו יונה מחלק בין אורז לדוחן ואומר שעל אורז מברך מזונות אף כשהוא שלם, אין כוונתו אלא לאפוקי כתוש, שהדוחן ברכתו מזונות דווקא כתוש שכן דרך לאכלו, אך אורז אפילו שלם ברכתו מזונות, אך מ"מ בעינן שיתמעך.
אמנם בסוף דבריו מסתייג הב"י ואומר שכיון שאורז דרך לבשלו כשהוא שלם בלא שום כתישה, כיון שבשלו אפילו לא נשתנה ולא נתמעך ברכתו מזונות, מה שאין כן חיטים שדרך לבשלם חלוקים או כתושים, אין משתנה ברכתם למזונות כאשר מבשל אותם שלמים, דהוי כאילו כוססם חיים.

בשלחן ערוך (רח ז) לא הזכיר חילוק בין נתמעך ללא נתמעך, אלא כתב בסתם 'אם בשלו', אך הרמ"א הוסיף 'עד שנתמעך'. וכדברי הרמ"א העתיק הלבוש (ז) שאם בישלו עד שנתמעך אינו מברך עליו בורא מיני מזונות.
הטורי זהב (ח) הסביר שכוונת הרמ"א בהגהתו היא שמפני שיש בזה ספק והב"י לא הכריע, הרי יוצא ידי חובה בברכת בורא פרי האדמה, שזו ברכתו בתחילה, ולא יברך 'מזונות' עד שיתברר לו שזוהי ברכתו.
המגן אברהם (י) למד בדעת מרן בב"י שלא בעינן נתמעך, ולעולם ברכתו מזונות, ותמה על הרמ"א שהשיג עליו. וסיים דשמעינן מזה דכל שבר שדרך אכילתו בכך מברך בורא מיני מזונות[1].
גם דעת הגר"א בביאורו (ד"ה עד שנתמעך) שלשו"ע ברכתו מזונות אפילו לא נתמעך, וכן משמע במעשה רב (ברכות עא).

דעת הרב פרי האדמה (ד ג) שכל שלא נתמעך הרבה כעין חביץ קדרה, אלא הגרעינים נשארו שלמים, ברכתו בורא פרי האדמה. וכן כתב בשמו בספר אהל יצחק על הרמב"ם (ברכות ג י) שכדי לברך מזונות צריך שיהיו הגרעינים דבוקים אחד אל אחד, ומבושלים הרבה עד שאינו לועסן כלל אלא בולעם כמו שהם, שזהו מעשה קדרה.
אבל בברכי יוסף (רח ו) תמה על דבריו, וכתב שפשוט שדעת מרן שחזר בו ממה שדקדק בלשון הרא"ש שדווקא כעין דייסא, אלא כמו סתם בשו"ע ולא חילק בזה, וכדעת המג"א. וכן הכריע החיד"א להלכה שאפילו לא נתמעך ברכתו מזונות, וכפי שהטור עצמו לא העתיק בספרו דיוק זה של הרא"ש וגם לא בקיצור הפסקים. ושכן דעת הכלבו והארחות חיים, והוסיף שאף שבירושלמי משמע כדברי הרמ"א, מ"מ לא חזינן לרבותינו שהזכירו הירושלמי בזה, אלא הלכה כהבבלי. כן הסכים להלכה בשו"ת פני יצחק אבולעפיה (א ד אורז) ובספר כף החיים (לט) ובברית כהונה (אורח חיים א ה) ובשו"ת יביע אומר (ח כב א).

במשנה ברורה (כו) משמע שפסק כדעת הרמ"א שדווקא בנתמעך מברך מזונות, אבל כתב שאפילו נתמעך קצת כן הדין, ורק אם הם שלמים לגמרי בורא פרי האדמה. והוסיף שאפשר שאפילו אם רק הוסר הקליפה כמו באורז שלנו, לא מקרי שלמים ומברך מזונות.

ברכת פריכיות אורז[עריכה | עריכת קוד מקור]

ברכת הדוחן[עריכה | עריכת קוד מקור]

שיטת הרי"ף והרמב"ם וסייעתם[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרי"ף כתב להלכה (כו א) שפת דוחן יש לברך עליו בתחילתו שהכל, ובסופו 'בורא נפשות', ולא ביאר הטעם. וכן פסק הרמב"ם (ברכות ג י) שפת דוחן דינה כשאר פת קטנית שברכתה שהכל.
התוספות (לז א ד"ה אם) מעירים, שהתיובתא על רב ושמואל מהברייתא היא רק לגבי אורז, שהרי לא הוזכר בה דוחן. ולכן מעלים התוס' אפשרות שבדוחן הלכה כרב ושמואל שאין מברכים עליו מזונות, אבל לא ביארו התוס' מה ברכתו. אמנם בספר אהל מועד (שער הברכות דרך ד נתיב ב) כתב שר"ת פסק לברך שהכל[2].
במנהגי מהרי"ל (ליקוטים לא) משמע שמסכים לדעת הרי"ף בזה, שברכת הדוחן שהכל. וכן משמע בארחות חיים לוניל (א ברכות ה) שהזכיר רק דעת הרי"ף והרמב"ם בזה.

הרשב"א (לז א ד"ה תיובתא) כתב שראייתו של הרי"ף היא מן הברייתא - 'אלו הן מעשה קדרה חלקי טרגיס, אורז וכו', אבל דוחן לא קתני, וכן שנינו בברייתא 'הכוסס את האורז', ודוחן לא קתני. אך תמה על הרי"ף, שלו יהי שאין מברכים עליו מזונות, אבל על כל פנים היה לו לומר לברך על דוחן 'בורא פרי אדמה', וסיים בצ"ע.
גם בספר האשכול (ברכת מיני מזונות ופירות מב ב) תמה בזה על הרי"ף, שהרי אורז ודוחן דין אחד להם.
בספר הפרדס (שער הדגן ד"ה פת דוחן) הביא תירוץ לדברי הרי"ף, שכיון שיצאו מתורת פת שברכתו מזונות, גם האדמה לא מברכינן עלייהו, אבל דחה תירוץ זה, שאע"ג שאין עליו תורת פרי יש לברך עליו בורא פרי האדמה, שלא מצאנו מעליותא לפת אלא בהמוציא לחם מן הארץ, אבל שאר דברים מברך האדמה.
בארחות חיים לוניל (א ברכות ה) כתב לתרץ (לגבי כל פת קטנית) שכיון שיצא מתורת פרי, מברך עליו ברכה כוללת, אי נמי שבאמת נשתנה לגריעותא, שדרך הנאתו כשהוא פרי ויצא מתורת פרי.

בעל הלכות גדולות (א ברכת הפירות ד"ה דוחן) כתב שעל דוחן יש לברך בתחילתו בורא פרי האדמה, ובסופו בורא נפשות.

לדעת ראבי"ה (א ברכות קב), יש לברך על דוחן 'שהכל נהיה בדברו', כשם שיש לברך על אורז לדעתו.

שיטת רוב הראשונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

תלמידי רבנו יונה (דפי הרי"ף כו א ד"ה ופת) כתבו שטעמו של הרי"ף לחלק בין דוחן לאורז, הוא ממה שמצאנו שהתנא ר' יוחנן בן נורי מחלק ביניהם. ואף שאין הלכה כמותו, מ"מ למדנו שאין דינם שווה. אך הביאו בשם גאון אחד, שגם על דוחן יש לברך בורא מיני מזונות, כיון שגם הוא מזין, שכיון שדברי רב ושמואל נדחו מן הברייתא, יש להשאיר הברייתא כפשטה שאורז ודוחן מברכים עליהם כמעשה קדרה והיינו מזונות, אך לא לגמרי כמעשה קדרה, אלא לאחריו בורא נפשות, וכמו ששנינו בברייתא השניה.
ולדעת רבנו יונה (ד"ה הנה) אף על שאר דברים המזינים (כגון המין הנקרא פניצ"ו), יש לברך עליהם תחילה בורא מיני מזונות.
גם הרא"ש כתב שראייתו של הרי"ף אינה ראיה, לפי שמה שנקטה הברייתא אורז ולא דוחן, הוא כדי לאפוקי מדעת ר' יוחנן בן נורי הסובר שאורז מין דגן הוא, אך אה"נ דמברכים עליו מזונות ונפשות כמו אורז, וכדמשמע בברייתא הראשונה - 'כמעשה קדרה', שכיון שגם דוחן הוא מזין וסועד את הלב, דינו כאורז.
כן היא גם דעת הרשב"א (לז א ד"ה תיובתא), שהביא שגם דעת הראב"ד כן, שדוחן ואורז חד ברכתא להו, וכן בשיטה מקובצת (לז א ד"ה כל שהוא) מבואר שעל דוחן יש לברך כמו אורז 'בורא מיני מזונות'. וכן דעת המאירי (ברכות לז א ד"ה אורז), והרי"ד בפסקים (ברכות לז א), וספר הרוקח (שמא), וספר המנהיג (הלכות סעודה רלב), והריטב"א (ברכות לז א ד"ה ופת דוחן, הלכות ברכות א ח) ומחזור ויטרי (עא) וסידור רש"י (קיד) וספר האורה (א מה הלכות פירות ומיני מזונות) ואבודרהם (ברכת בורא מיני מזונות) ושיבולי הלקט (ברכות קנט).
כן הוא גם בפסקי ריא"ז (ברכות ו יא) להשוות בין דוחן לאורז, אלא שלדעתו גם באורז אם לא נתמעך כדייסא יש לברך עליו אדמה.

הטור (אורח חיים רח) הביא דעת הרי"ף והרמב"ם שיש לברך שהכל על פת דוחן, ודעת בה"ג שיש לברך בורא פרי האדמה[3]. אבל פסק כאביו הרא"ש שיש לברך על פת דוחן או תבשיל דוחן בורא מיני מזונות, והוסיף גם את דברי רבנו יונה בשם גאון, שאף שאר דברים שמזינים, ברכתם בורא מיני מזונות.

שלחן ערוך ואחרונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

השלחן ערוך (רח ח) פסק כדעת הרי"ף והרמב"ם שעל פת דוחן ושאר מיני קטניות, מברך שהכל ובורא נפשות.

תערובת אורז ודבר אחר[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתב הרי"ף (כו א) דהא דמברכים על אורז מזונות הוא דווקא כאשר הוא בעין, אך על ידי תערובות לא, שהרי לא הופרכו דברי רב ושמואל אלא לענין אורז בעין, אבל לענין תערובות קיימא לן כוותייהו דליכא מאן דפליג עלייהו וסוגיין כוותייהו. וכן הוכיח הרשב"א (לז א ד"ה תיובתא) שדברי רב ושמואל שאמרו 'כל שיש בו מחמשת המינים מברכים עליו במ"מ' לא נדחו, ולכן יש לדייק שאורז ודוחן ע"י תערובת לא.
כן הסכים גם הרא"ש (ו ח), אבל הוסיף שזהו דווקא כאשר המין האחר הוא הרוב, דומיא דחמשת מיני דגן שאפילו שהמין האחר הוא הרוב מברך מזונות. מבואר יוצא מדברי הרא"ש, שאם המין האחר הוא המיעוט, יש לברך על התערובת כברכת האורז, והיינו בורא מיני מזונות, וכן העתיק רבנו ירוחם (אדם וחוה טז ה קמו א), וכן הוא בספר ה אשכול (ברכת מיני מזונות ופירות מב ב).
הטור (אורח חיים רח) פסק להלכה כאביו הרא"ש, והוסיף שמברך על התערובת כברכת התבשיל האחר שהוא הרוב (ולא 'שהכל'), אבל בקיצור פסקי הרא"ש (ו ח) כתב דווקא שאם האורז נתערב במין אחר והרוב ממין אחר, מברך שהכל.

הריטב"א (ברכות לז א ד"ה הכוסס את האורז הלכות ברכות א כט) כתב שתבשיל שיש בו אורז או דוחן, אם הם עיקר התבשיל מברך ברכתם הראויה להם בורא מיני מזונות ונפשות, אך אם אינם עיקר התבשיל, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. משמע שסובר כדעת הרא"ש, אלא שלא חילק בין רוב למיעוט, אלא בין עיקר לטפל.

אמנם הרמב"ם (ברכות ג י) העתיק דברי הרי"ף בלא תוספת, שאורז מברך עליו מזונות ונפשות, בתנאי שלא יהא מעורב עם דבר אחר אלא אורז לבדו.
ובבית יוסף (רח ד"ה ומ"ש רבנו ואם עירב) דייק מדבריו שאינו סובר כהרא"ש שדווקא כשהוא מיעוט, אלא כל שהאורז בתערובת עם דבר אחר אפילו הוא הרוב, אינו מברך עליו מזונות.

שלחן ערוך ואחרונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשלחן ערוך (רח ז) פתח בלשון הרמב"ם שבעינן שלא יהא מעורב עם דבר אחר אלא אורז לבדו, אך מיד העתיק לשון הטור שאם עירב מן האורז בתבשיל אחר, והתבשיל האחר הוא הרוב, מברך עליו כברכת אותו תבשיל.
הבית חדש (ז) תמה על מרן, איך העתיק לשון הרמב"ם והטור יחד, בעוד שהוא עצמו סובר שסותרים הם. ולענין הלכה הכריע הב"ח כדעת הרמב"ם שכל שהאורז או הדוחן מעורבים בתבשיל אחר, מברכים עליו כברכת אותו תבשיל, בין שהוא רב ובין שהוא מעט.
הטורי זהב (ט) כתב שהשלחן ערוך חזר בו ופסק כדעת הרא"ש וכן הבין כנראה הלבוש (ז). ולענין הלכה דעת הט"ז, ולכן אם התבשיל האחר הוא הרוב יש לברך כברכתו, ואם האורז הוא רוב יש לברך שהכל, כיון שבלאו הכי יש לברך על אורז שהכל מחמת הספק.
המגן אברהם (יא) כתב שמרן חזר בו וסבור שגם דעת הרמב"ם דתליא ברוב, ודלא כמו שהסתפק בזה בב"י, והוסיף שלומר שמשום מעט ממין אחר יתבטל ברכת האורז, זהו דבר שלא יעלה על הדעת.
וכן משמע בגר"א (ד"ה והתבשיל), שהשלחן ערוך פסק כהרא"ש, ושכן יש לפסוק. וכן פסק המשנה ברורה (לב).

מחצה למחצה[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתב הדרישה (רח א) שאם עירב אורז עם דבר אחר שווה בשווה ואי אפשר לצמצם, חיישינן שמא הוא הרוב, ויש לברך 'מזונות'.

זיהוי האורז והדוחן[עריכה | עריכת קוד מקור]

רש"י כתב אורז הוא מי"ל, ודוחן פני"ץ. ואילו תוספות כתבו שיש מפרשים אורז רי"ז, דוחן מי"ל. והמהרי"ל כתב (ליקוטים לא) דוחן ריי"ז, אורז היר"ז. בספר הפרדס (שער הדגן ד"ה פת דוחן) כתוב שהדוחן הוא 'פניגול' בלעז.

הלחם חמודות כתב שסוגיין דעלמא אורז ריי"ז ודוחן היר"ז, וכן כתב הלבוש.
במגן אברהם (ט) כתב שאורז הוא ריי"ז ודוחן היר"ז, ויש אומרים להיפך, ולכן לא יאכלם כשנתמעכו אלא בתוך הסעודה, ואם אכל שלא בתוך הסעודה יברך 'שהכל'.

שיעורים, מאמרים וכתבי עת[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. יש להעיר שבס"ק שקודם לכן (ט), משמע במג"א שדווקא כשנתמעכו ברכתו מזונות. ובאשל אברהם (ט) עמד על סתירה זו, וכתב דלא עקר המג"א ברכת במ"מ אלא בספק ספקא, ספק איזהו המין והספק בלא נתמעך. אבל הרב מחצית השקל כתב שטעות סופר הוא בסק"ט וצריך להשמיט תיבת 'נתמעכו' דגם בלא נתמעכו קיי"ל דמזונות
  2. יעויין ברבנו ירוחם (אדם וחוה טז ה קמו א) שכתב שהתוספות כתבו שהדוחן דינו כאורז, וצ"ע.
  3. ולכאורה לא פליגי, אלא הרי"ף והרמב"ם איירי בפת ובה"ג איירי בתבשיל.