יש לנו בקשה:

אנחנו לא עושים את זה הרבה. למען האמת אנחנו לא עושים את זה כמעט בכלל. אבל יש מספר ימים בשנה שאנחנו מציבים את המודעה הזו ומזמינים אותך לתרום.

אם כל מי שרואה את המודעה הזו יתרום תרומה חד-פעמית, אנחנו נוכל להחזיק מעמד לפחות שנה שלמה.
זה לא כל כך משנה הסכום שבאפשרותך לתת, כמו שחשובה עצם ההשתתפות שלך.


בדיקה לפני תשמיש

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקורות
משנה: נידה א ז; ב א; ב ד
בבלי: נידה יא א - יב ב
ירושלמי: נידה א א,ו
רמב"ם: איסורי ביאה ד יד,טז
שלחן ערוך: יורה דעה קפו א-ב

אשה הרוצה לשמש עם בעלה, אם צריכה לבדוק את עצמה קודם תשמיש שמא טמאה היא ואסורה לבעלה, ואם יש חילוק בין אשה שיש לה וסת לאשה שאין לה וסת.

המקורות התנאיים והתלמודיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

משנה ראשונה[עריכה | עריכת קוד מקור]

המשנה (נדה א א) אומרת שאשה הבודקת עצמה בשעת תשמיש ונמצאת טהורה, הרי זה מועיל לה לטהר את הטהרות שנגעה בהם קודם לכן, ואף אם לאחר זמן תימצא טמאה, כל הטהרות שנגעה בהם עד שבדקה עצמה טהורים, וכלשון המשנה 'והמשמשת בעדים הרי זו כפקידה'.

הגמרא (נדה ה א) מביאה דברי רב יהודה בשם שמואל שהמשנה מדברת דווקא בבדיקה שלאחר תשמיש, אבל בדיקה שקודם תשמיש, אינו מועיל לטהר טהרות שנגעה בהם קודם לכן, לפי שבבדיקה שקודם תשמיש אין אשה בודקת בחורים ובסדקים מפני שממהרת לשמש.
אלא שלכאורה קשה שהרי במשנה כתוב 'המשמשת בעדים' ומשמע לשון רבים, ותירצה הגמרא בשני דרכים:
א. דהכוונה היא לבדיקה שלאחר תשמיש שלה ושלו, כמו שכתוב במשנה (ב א) שדרך בנות ישראל לשמש בשני עדים אחד לו ואחד לה. ועל פי דברים אלו אומרת הגמרא שהחידוש של המשנה הוא שאף שגם בלאחר תשמיש היה מקום לחשוש ולומר שגם בדיקה זו אינה מועילה לטהר טהרות, שמא היתה על העד טיפת דם אלא שכוסתה על ידי שכבת זרע, קמ"ל שלא חוששים לזה, אלא מועילה הבדיקה שלאחר תשמיש לטהר טהרות.
ב. באמת המשנה מדברת על עדי בדיקה שלפני תשמיש ושלאחר תשמיש, אלא שמה שאמרה המשנה שבדיקה זו מועילה כפקידה הכוונה היא רק לבדיקה שלאחר תשמיש. והסיבה שהמשנה נקטה 'עדים' בלשון רבים, כדי להשמיענו שיש חיוב לבדוק גם קודם תשמיש, ולפי"ז יש לגרוס במשנה 'ומשמשת בעדים', כלומר לשון חיוב.

בירושלמי (נדה א א) מובאת מחלוקת, לדעת ר' לוי דווקא עד שלאחר תשמיש מועיל כפקידה, ואילו עד שקודם תשמיש אינו מועיל כיון שאינה בודקת יפה. וזהו כשמואל בגמרא דילן. לעומת זאת דעת ר' אבון בשם ר' זעירא שדווקא עד שקודם תשמיש מועיל, אבל שלאחר תשמיש אינו מועיל שמא דיהא הדם מחמת שכבת זרע, וזה דלא כהבבלי.

לענין נידון דידן, מבואר בגמרא לפי לישנא בתרא, שיש חיוב לכל אשה, אף אם יש לה וסת, לבדוק לפני תשמיש, וכן משמע בירושלמי. אלא שיש להעיר שאפשר שכל זה מדובר דווקא באשה העסוקה בטהרות, שמתוך שצריכה לבדוק לטהרות לאחר תשמיש, הצריכוה בדיקה גם לבעלה קודם תשמיש, אבל אשה שאינה עסוקה בטהרות, כגון כאשר לא נוהגים דיני טומאה וטהרה, אינה צריכה בדיקה לפני ואחרי תשמיש, וכפי שיתבאר.

משנה שניה[עריכה | עריכת קוד מקור]

המשנה (נדה א ז) אומרת שכל אשה, מלבד היושבת על דם טוהר ובתולה שדמיה טהורין, צריכה לשמש בעדים, ומתוך לשון המשנה 'ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה' מבואר שהבדיקה היא גם קודם תשמיש.

על משנה זו מביאה הגמרא (נידה יא ב) דברי רב יהודה בשם שמואל שזהו דווקא בעסוקה בטהרות, שמתוך שצריכה בדיקה לטהרות הצריכוה גם בדיקה לבעלה קודם תשמיש, אבל אם אינה עסוקה בטהרות אינה צריכה בדיקה כלל. ואף שמשנה מפורשת היא לקמן (טו א) שכל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן, שם איירי באשה שיש לה וסת דווקא, והכא איירי בין באשה שיש לה וסת ובין באשה שאין לה וסת, וקמ"ל שמואל שאם אינה עסוקה בטהרות אינה צריכה בדיקה לבעלה.

אם כן לבו נוקפו ופורש[עריכה | עריכת קוד מקור]

עוד מביאה הגמרא (יב א) שר' זירא שאל את רב יהודה האם יכולה אשה לבדוק עצמה לבעלה, ואסר לו רב יהודה את הדבר, שאם כן לבו נוקפו ופורש. ולא מבואר מתוך הגמרא אם כוונתו לבדיקה שקודם תשמיש או לבדיקה שלאחר תשמיש, ונחלקו הראשונים בדבר. אמנם מיד בסמוך שואל ר' אבא את רב הונא האם יכולה אשה לבדוק עצמה לאחר תשמיש כדי לחייב את בעלה אשם תלוי, ואסר לו רב הונא שמא יהא ליבו נוקפו ופורש.

דברי ר' זירא בשם ר' אבא בר ירמיה בשם שמואל[עריכה | עריכת קוד מקור]

הגמרא (יב א) מביאה דברי ר' זירא בשם ר' אבא בר ירמיה בשם שמואל שאשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק. ולתמיהת ר' זירא למה דיבר דווקא על אשה שאין לה וסת בעוד שהמשנה להדיא אמרה שגם ביש לה וסת צריכה בדיקה, ענה ר' אבא בר ירמיה שהוא דיבר דווקא בערה, אבל אשה שאין לה וסת אף ישנה בעיא בדיקה.
מתוך דברים אלו מסיק רבא שלפי שמואל כל הצורך בבדיקה, גם באשה שאין לה וסת, הוא רק לאשה העסוקה בטהרות, שאם לא כן יכול היה ר' אבא לענות ששמואל דיבר באשה שאינה עסוקה בטהרות ולכן רק באין לה וסת אסורה לשמש, אך אם יש לה וסת מותרת כמו ששנינו שכל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן. אלא ממה שהוצרך לחלק בין ערה לישנה, על כרחך שאם אינה עסוקה בטהרות אף אם אין לה וסת מותרת לשמש בלא בדיקה.

מחלוקת ר' מאיר ור' חנינא בן אנטיגנוס[עריכה | עריכת קוד מקור]

הגמרא (יב ב) מביאה ברייתא ובה מחלוקת תנאים. לפי ר' מאיר אשה שאין לה וסת אסורה לשמש עם בעלה ויכול הוא להוציאה בלא כתובה ובלא פירות ובלא מזונות ובלא בלאות, ואילו לפי ר' חנינא בן אנטיגנוס אינו מגרשה, אלא יכולה היא לשמש בשני עדים ו'הן עוותוה והן תקנוה'.
לא מבואר מתוך דברי ר' חנינא אם כוונתו לבדיקה בעדים לאחר תשמיש, אחד לו ואחד לה, או הכוונה אחד לפני תשמיש ואחד לאחר תשמיש. ונחלקו הראשונים בדבר כדלהלן.

אומר שם רב יהודה בשם שמואל שהלכה כר' חנינא בן אנטיגנוס, כלומר שאינו מגרשה, אבל משמשת בעדים. ושואלת הגמרא במה מדובר, אם באשה העסוקה בטהרות ולכן אסורה לשמש בלא בדיקה, הרי כבר אמר כן שמואל לעיל, ואם מדובר בשאינה עסוקה בטהרות, הרי זה סותר דברי שמואל בשם ר' זירא שאמר שאשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק, והעמדנום בעסוקה בטהרות דווקא. מתרצת על זה הגמרא 'מאן דמתני הא לא מתני הא'.
לשון הגמרא בתירוץ זה הוא סתום, וישנן שתי אפשרויות להבינה:

  • כוונת הגמרא לומר שמדובר בעסוקה בטהרות, ואף שכבר אמר כן שמואל לעיל, תרי אמוראי נינהו שאמרו כן בשם שמואל.
  • כוונת הגמרא לומר דמדובר בשאינה עסוקה בטהרות, ואף שסותרים הדברים לדברי שמואל לעיל, תרי אמוראי נינהו דשמואל, ונחלקו בדעתו.

ונחלקו הראשונים בהבנת הדברים כדלהלן.

משניות נוספות[עריכה | עריכת קוד מקור]

במקום אחר אומרת המשנה (ב א) שדרך בנות ישראל לשמש בשני עדים אחד לו ואחד לה, והצנועות מתקנות להן שלישי לתקן את הבית.
מבואר שבדיקה שלאחר תשמיש כל בנות ישראל עושות, אמנם עד השלישי שלפני תשמיש, רק הצנועות היו מתקנות. גם במשנה זו לא מבוא אם מדובר באשה שיש לה וסת או אף באשה שאין לה וסת.

עוד אומרת המשנה (ב ד) שכל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן. מבואר מזה שאין צריך בדיקה כלל לפני תשמיש, וזה ודאי מדובר בנשים שיש להן וסת, אך אם מדובר גם בנשים שאין להן וסת נחלקו בזה הראשונים.

בהבנת משניות וגמרות אלו עוסקים הראשונים, ונחלקו בדבר גם למעשה וכפי שיתבאר.

מחלוקת הראשונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הראשונים נחלקו למעשה האם אשה צריכה לבדוק עצמה קודם תשמיש. עיקר מחלוקתם נסובה סביב פירוש הגמרא במחלוקת ר' מאיר ור' חנינא בן אנטיגנוס ובדברי הגמרא שם 'מאן דמתני הא לא מתני הא'. מתוך הבנתם בסוגיה זו מפרשים הם גם את שאר הגמרות.

שיטת רש"י, רשב"א וריטב"א[עריכה | עריכת קוד מקור]

רש"י (יב ב ד"ה מאן) כתב שמסקנת הגמרא היא שרב יהודה בשם שמואל שפסק כר' חנינא בן אנטיגנוס, באמת דיבר בעסוקה בטהרות, ובזה דווקא צריכה בדיקה. ואף שכבר אמר כן ר' זירא בשם שמואל לעיל, שניהם אמרו כן משמו, ומאן דמתני הא לא מתני הא.

לפי דברי רש"י יוצא למעשה שאשה שאינה עסוקה בטהרות אפילו שאין לה וסת אינה צריכה בדיקה לפני תשמיש, ואילו אשה העסוקה בטהרות אפילו יש לה וסת צריכה בדיקה לפני תשמיש. וזהו מתאים לדברי רב יהודה בשם שמואל לעיל (יא ב) שלפי פשט הגמרא שם גם אשה שאין לה וסת אינה צריכה בדיקה אלא אם כן עסוקה בטהרות, ופירש רש"י שם (ד"ה מגו) שמתוך שהצריכוה בדיקה לטהרות, שמא ראתה היא מחמת תשמיש, הצריכוה גם בדיקה קודם תשמיש.
כמה וכמה ראשונים הסכימו לשיטה זו. כן נראה מדברי התוספות (יב ב ד"ה דמתני), וכן הכריעו הרשב"א בחידושים (יב ב ד"ה ואקשינן) ובתורת הבית (ז ב ד"ה ועתה) והריטב"א (יב ב ד"ה אבל עם כל זאת), וכשיטה זו סוברים גם בעל המאור (כתובות ס ב) וספר התרומה (צג) וסמ"ג (לאוין קיא לז ג ד"ה שנינו בפרק ראשון) והגהות מיימוניות (איסורי ביאה ד כ) בשם הרשב"ם, והרוקח (שיז ד"ה בדיקה). גם המאירי נראה שסובר כשיטה זו (יב א ד"ה כבר ביארנו).
הרא"ש (א ה) גם הוא הסכים לפירוש רש"י בגמרא, אלא שסיים שלא מלאו ליבו להקל אחר שרבנו חננאל מחמיר בזה, וכל דבריו דברי קבלה הן.

הרשב"א בתורת הבית (ז ב ד"ה ועתה) חיזק שיטה זו להלכה ולמעשה והביא ראיות מהגמרא שאין לבדוק קודם תשמיש, שהרי רב יהודה הורה לר' זירא שלא לבדוק, ומשמע שאפילו ממידת חסידות אין לעשות כן שמא לבו נוקפו ופורש, ומן הסתם איירי באין לה וסת, שאם לא כן היה לו לפרש. וכן ראיה מהמשנה שכל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן, וגם שם משמע בגמרא שאף בשאין לה וסת איירי.

קושיות לשיטה זו[עריכה | עריכת קוד מקור]

רש"י עצמו שם כבר נתקשה על פירושו, שהרי בגמרא זהו רב יהודה שפוסק בשם שמואל הלכה כר' חנינא בן אנטיגנוס, והרי רב יהודה עצמו כבר אמר לעיל שהמשנה שחייבה בדיקה לפני תשמיש היא דווקא בעסוקה בטהרות, וא"כ חזרה הקושיה 'הא אמרה שמואל חדא זימנא'.
ותירץ רש"י שרב יהודה שם לא דיבר להדיא על עסוקה בטהרות ולא פסק בזה הלכה, אלא רק השמיענו שבאינה עסוקה בטהרות אינה צריכה בדיקה, ואילו כאן פסק הוא כר' חנינא בן אנטיגנוס, וממילא אתיא גם כהמשנה שם שבעסוקה בטהרות בעיא בדיקה, וכן כתבו גם הרשב"א בחידושים (יב ב ד"ה ואקשינן) ובתורת הבית (ז ב ד"ה ועתה) והריטב"א (יב ב ד"ה מאן) בשמו.
הרמב"ן בחידושיו (יב ב ד"ה הא) תירץ באופן אחר, שעיקר דברי רב יהודה בשם שמואל הם כאן, שפסק כר' חנינא בן אנטיגנוס, ומכלל דברים אלו אמר גם את הדברים לעיל, וכן כתב גם הריטב"א (יב ב ד"ה מאן).

הריטב"א (יב ב ד"ה עם כל) הקשה מלשון הגמרא, אם הגמרא חוזרת להעמיד בשעסוקה בטהרות, למה לא אמרה 'אלא לעולם' כפי שרגילות הוא בגמרא. ותירץ שכיוון ששתי האפשרויות, בין בעסוקה ובין בשאינה עסוקה בטהרות, הן על פי אותה מימרא של ר' זירא, לא הוצרכו לומר 'לעולם'.

הר"ן (נידה יב ב ד"ה מאן) הקשה איך אפשר לומר שר' חנינא בן אנטיגנוס מדבר בעסוקה בטהרות, והרי ר' מאיר ודאי לא איירי בהכי, שהרי ודאי לא מפני שעסוקה בטהרות יאמר שדינה לצאת בלא כתובה וכל החומרות שמחמירים עליה, אלא פשיטא שלפי ר' מאיר אסורה לבעלה אף בשאינה עסוקה בטהרות, וא"כ גם ר' חנינא בהכי איירי.
ותירץ הר"ן, שבאמת ר' חנינא ור' מאיר דיברו אף בשאינה עסוקה בטהרות, אלא ששמואל פסק דווקא בשעסוקה בטהרות צריכה בדיקה, ואף שזהו דלא כמאן בברייתא, מ"מ סמך הוא על סתמא דמתני' שכל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן, ומשמע ליה אף בשאין להן ווסת.

שיטת רבנו חננאל והרמב"ם[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתבו הראשונים בשם רבנו חננאל שהוא מפרש את הגמרא שאומרת 'מאן דמתני הא לא מתני הא' שבאמת שמואל מדבר בשאינה עסוקה בטהרות, ושחייבת לבדוק קודם תשמיש כר' חנינא בן אנטיגנוס, ומה שאמר רבא לעיל בשמו אליבא דר' זירא שגם בשאין לה ווסת אינה צריכה בדיקה לבעלה, תרי אמוראי נינהו אליבא דשמואל, ופליגי אהדדי. ופסק ר' חננאל כדברי שמואל הכא, שאישה שאין לה ווסת צריכה בדיקה לבעלה, אף בשאינה עסוקה בטהרות.
גם הרמב"ם (איסורי ביאה ד טז) כתב שאשה שאין לה ווסת אסורה לשמש עד שתבדוק, וזהו כדברי ר' חננאל.
רבנו תם בספר הישר (חידושים קסד א) גם הוא פירש את הגמרא כדברי ר' חננאל, והביא ראיות לפירוש זה מסוגיות אחרות בש"ס, אמנם בספר התרומה (צד) כתב שרק מפרש כן בגמרא, אבל להלכה סובר כאידך דרב יהודה, דבשל סופרים הלך אחר המיקל.
לדעת הבית חדש (ג) גם הרי"ף סובר שאין צריך בדיקה כלל קודם תשמיש, ודייק כן גם בטור, וכן כתב גם הדרישה (א) ופרישה (ג).
ואילו הרא"ש (נידה א ה) אף שחלק על ר"ח בפירוש הגמרא, מ"מ כתב שלהלכה לא מלאו ליבו להקל נגד ר' חננאל שדבריו דברי קבלה. גם הטור (יורה דעה קפו) העתיק דברי הרא"ש בזה, שלמעשה צריכה בדיקה קודם תשמיש.

כתבו הראשונים שמלשון הגמרא משמע כפירוש זה, שהרי הגמרא לא חזרה בה מההעמדה האחרונה שהעמידה, כלומר שמדובר בשאינה עסוקה בטהרות, רק סיימה 'מאן דמתני הא לא מתני הא', ואם סבורה היתה להעמיד בשעסוקה בטהרות היה לה לומר 'לעולם בעסוקה בטהרות'. משמע כר"ח שמדובר בשאינה עסוקה בטהרות ואפ"ה צריכה בדיקה, ורק מתרצת סתירת דברי שמואל אהדדי. כן כתבו המאירי (יב ב ד"ה ובדר) והריטב"א (יב ב ד"ה אבל עם).

קושיות על שיטת ר' חננאל והרמב"ם[עריכה | עריכת קוד מקור]

על שיטה זו של ר"ח והרמב"ם הקשו מכמה גמרות מפורשות.

רש"י (יב ב ד"ה מאן) שהזכיר פירוש זה בשם יש מפרשים, הקשה על פירוש זה שהרי יוצא שרב יהודה סותר עצמו, דבשלמא ממימרא דר' זירא יש ליישב שאמוראי נינהו אליבא דשמואל, אבל הרי רב יהודה עצמו העמיד את המשנה שמחייבת בדיקה לפני תשמיש, דווקא בעסוקה בטהרות, ומבואר שסובר שבאינה עסוקה בטהרות אינה צריכה בדיקה, ואם כן דבריו סותרים זה את זה. מכח קושיה זו דחה רש"י שיטה זו, וכן דחה הרשב"א (יב ב ד"ה ובהא, תורת הבית ז ב ד"ה ועתה) וכתב שאין לומר דאמוראי נינהו אליבא דרב יהודה, דאם כן היה לה לגמרא לפרש כן. אמנם הר"ן (יב ב ד"ה ונמצא) תירץ כן בפשיטות שאמוראי נינהו ואליבא דרב יהודה.
והוסיף עוד הרשב"א להקשות, שאם ר' יהודה סובר שצריכה בדיקה, איך הורה לר' זירא שלא לבדוק, ואין לומר שמדבר באשה שיש לה וסת, שאם כן היה לו לפרש. אמנם המאירי (ד"ה ומתוך) באמת מפרש שר' זירא שאל באשה שיש לה וסת משום שפשיטא לו בה שמעיקרא דדינא אינה צריכה בדיקה. קושיות אלו מובאות גם בריטב"א (יב ב ד"ה אבל ר"ח).

גם מהמשנה (ד ב) שאומרת שכל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן משמע לכאורה שמדובר בכל הנשים, אף שאין להן וסת. אמנם תלוי הדבר בפירוש הגמרא, ובאמת ברמב"ם (ד ט) מוכח שמפרש את המשנה דווקא בנשים שיש להן וסת, וכמו שביאר המגיד משנה שם בדבריו.

יישוב דברי הרמב"ם[עריכה | עריכת קוד מקור]

הר"ן (יב ב ד"ה ונמצא) כתב על קושיית רש"י, שהרמב"ם סובר שאף שדברי רב יהודה סתרי אהדדי, אמוראי נינהו ואליבא דרב יהודה. ולענין הקושיה מהוראת ר' יהודה לר' זירא, כתב הר"ן שהרמב"ם מפרש שמדובר בבדיקה שלאחר תשמיש, אך לפני תשמיש חובה היא מן הדין.

הסבר בעל 'מרכבת המשנה'[עריכה | עריכת קוד מקור]

בספר מרכבת המשנה חעלמא (איסורי ביאה ד טז ד"ה והנה) כתב ליישב קושיית רש"י על רבנו חננאל והרמב"ם, שבאמת דברי רב יהודה לא סותרים זה את זה. שיש לפרש את דברי רב יהודה בשם שמואל לעיל (יא ב), שמה שהעמיד את המשנה בעסוקה בטהרות ולכן צריכה בדיקה, שם מדובר דווקא באשה שיש לה וסת, אך אשה שאין לה וסת צריכה בדיקה אף אם אינה עסוקה בטהרות.
והגמרא מתפרשת באופן דלהלן, שעל דברי שמואל מקשה הגמרא שלכאורה דבריו פשוטים כבר ממתני' דכל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן, ומשמע שלענין תשמיש אינה צריכה בדיקה כלל. ומתרצת דשם איירי באשה שיש לה וסת, ולכן אינה צריכה בדיקה, אבל אשה שאין לה וסת צריכה בדיקה. אלא שהגמרא תמהה על זה, שהרי גם משנתינו מדברת על אשה שיש לה וסת ועליה אמר שמואל שאינה צריכה בדיקה, ולא על אשה שאין לה וסת, וא"כ הדרא קושיה מה חידושו של שמואל. ומתרצת הגמרא שבאמת המשנה מדברת גם על אשה שאין לה וסת, ולכן יש חידוש בדברי שמואל, שהשמיענו שאף באשה שיש לה וסת כיון שעסוקה בטהרות אסורה לבעלה אם לא שתבדוק. כלומר לולי דברי שמואל היינו אומרים שרק אשה שאין לה וסת צריכה בדיקה, שהרי המשנה לקמן אומרת על אשה שיש לה וסת שאין היא צריכה בדיקה לבעלה ומשמע אפילו עסוקה בטהרות, ולכן על כורחנו היינו מעמידים משנתנו באין לה וסת שצריכה בדיקה. אולם השתא אחר דברי שמואל יש ללמוד מדברי המשנה שאף אשה שיש לה וסת אם היא עסוקה בטהרות צריכה בדיקה לבעלה, ומתני' דלקמן איירי בשאינה עסוקה בטהרות. וזהו עיקר חידושו של שמואל וכפשט לשונו, ואין ללמוד מדבריו כלל שאשה שאינה עסוקה בטהרות אינה צריכה בדיקה אף באין לה וסת.
והשתא אתי שפיר קושיית הגמרא בסמוך 'והא אמרה שמואל חדא זימנא' כו', שהרי כבר אמר שאשה שיש לה וסת ועסוקה בטהרות אסורה. שאילו לפירוש רש"י בסוגיה, יוצא שעיקר חידושו של שמואל הוא במה שאשה שאינה עסוקה אינה צריכה בדיקה, ומאי קושיא ממילתא דר' זירא.
מבואר מזה, שהרמב"ם מפרש את שתי המשניות באשה שיש לה וסת, אלא שהמשנה המחייבת בדיקה (א ו) איירי בעסוקה בטהרות, ואילו המשנה שפוטרת מבדיקה (ב ו) איירי בשאינה עסוקה בטהרות. וכל המשא ומתן בגמרא הוא רק להבין מה חידש שמואל שהרי בלאו הכי היינו חייבים להגיע לתירוץ כעין זה, ומסיקה דמ"מ לולי דבריו לא היינו אומרים כן אלא מעמידים את המשנה המחייבת בדיקה באין לה וסת בלבד.
ובאמת שפירוש זה הוא מוכרח לפרש כן בדברי הרמב"ם שהרי הוא סובר (איסורי ביאה ד ט) אף לדינא שהמשנה דחזקת טהרה לבעליהן היא דווקא באשה שיש לה וסת. ואם כן ודאי שדברי הגמרא 'אי ממתני' הוא אמינא ה"מ באשה שיש לה וסת אבל אשה שאין לה וסת בעיא בדיקה' לא נדחו, אלא הגמרא רק מחזרת להבין מה חידושו של שמואל.
גם בדברי הרמב"ן (נידה יב ב ד"ה הא) כבר נרמז פירוש זה, שכתב שהסיבה שלא מקשים מרב יהודה אדידיה לשיטת הרמב"ם היא מפני שלא מפורש בדבריו לעיל שמדובר באשה שאין לה וסת, וזהו כדברי הרב מרכבת המשנה.

גם הרב ערוך השלחן (קפו ח) כתב באופן דומה, שדברי רב יהודה אמר שמואל הראשונים שסייג את חובת הבדיקה לעסוקה בטהורת בלבד, הם באשה שיש לה וסת. אלא שלא יישב את הגמרא כדרכו של הרב מרכבת המשנה, רק כתב שמהלך הגמרא הוא ליישב דברי רב יהודה עם ר' זירא שסובר שאף בשאין לה וסת אינה צריכה בדיקה, כמבואר בהמשך הגמרא (יב א). אלא שלפי מה שדוחה הגמרא דברי ר' זירא ופוסקת כרבי חנינא בן אנטיגנוס, גם דברי רב יהודה מתפרשים כפשוטם באשה שיש לה וסת בלבד, אך אין לה וסת צריכה בדיקה קודם תשמיש אף באינה עסוקה בטהרות.

הסבר ה'חוות דעת'[עריכה | עריכת קוד מקור]

בחוות דעת (קפו א) כתב לתרץ קושיית רש"י באופן אחר ולחלק בין בדיקת חורים וסדקים לקינוח, שאשה העסוקה בטהרות צריכה בדיקת חורים וסדקים, אך לבעלה אינה צריכה אלא קינוח. וא"כ דברי רב יהודה בשם שמואל הראשונים מדברים על בדיקת חורים וסדקים ולכן קאמר דאינה צריכה בדיקה אם לא עסוקה בטהרות, אמנם לענין קינוח לא דיבר ואפשר שצריכה קינוח. אמנם דברי ר' זירא בשם שמואל שאמר שאשה שאינה עסוקה בטהרות אינה צריכה בדיקה, זה מיירי אפילו בקינוח בלבד.
ולפי זה מתפרשת הגמרא, ששואלת במה מדבר שמואל שפסק כר' חנינא, אי בעסוקה בטהרות ובעי בדיקת חורים וסדקים, הא אמרה חדא זימנא, והכוונה לדברי רב יהודה בשם שמואל. ואי מיירי בשאינה עסוקה בטהרות וחובת הבדיקה היא קינוח, הרי זהו נגד דברי ר' זירא.

אמנם דברי החוות דעת קשים מכמה פנים, כמו שכתב כבר הרב ערוך השלחן (ה) ועוד אחרונים. גם קשה לדבריו הגמרא (יא ב) שאומרת שדברי רב יהודה בשם שמואל אחדים הם עם דברי ר' זירא, אלא שמאן דמתני הא לא מתני הא, ולדברי החוו"ד זה דיבר על קינוח וזה על בדיקת חורים וסדקים.

הסבר הפרדס רימונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

שיטת הראב"ד בהשגות[עריכה | עריכת קוד מקור]

הראב"ד בהשגות הקשה מהוראת רב יהודה לר' זירא שמנע ממנו לבדוק. אמנם מדבריו מבואר שהבין שהוראה זו היתה שלא לבדוק לאחר תשמיש, ומבואר בדבריו שלפני תשמיש על כל פנים צריכה לבדוק, שהרי על זה לא הקשה לו כלום.

שיטת הרי"ף[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרי"ף (כתובות ס ב) הביא את מחלוקת ר' מאיר ור' חנינא בן אנטיגנוס, ואת דברי ר' חנינא שאמר 'הן עותוה והן תקנוה' פירש שאם תשמש ג' פעמים ותראה דם לאחר תשמיש, הרי עוותוה שהוחזקה נידה מחמת תשמיש ויוצאת בלא כתובה, ואם שימשה בשני עדים ג' פעמים ולא נמצא דם על אחד מהם, הן תקנוה שהותרה לשמש כל ימיה בלא עדים. לבסוף הביא הרי"ף דברי שמואל שהלכה כר' חנינא בן אנטיגנוס.
גם בהלכות נדה שלו (שבועות ב א) ציטט הרי"ף ברייתא זו, וכתב שכבר פירשה בכתובות ושהלכה כר' חנינא בן אנטיגנוס וכדברי אמר רב יהודה אמר שמואל.

דברי הרי"ף אלו מחודשים. כבר בעל המאור (כתובות ס ב) תמה על דבריו מאין יצאו לו דברים אלו, שאם ברואה מחמת תשמיש איירי היה לה לגמרא לפרש, אלא התיקון והעיוות המדובר כאן הוא רק לענין טומאה וקרבן. גם תמה על מה שהביא הרי"ף ברייתא זו להלכה, שהרי העמידוה בעסוקה בטהרות ואנו אין לנו היום טהרות. ודחה שם את האפשרות לפרש למסקנת הגמרא שמדובר באינה עסוקה בטהרות (כר' חננאל), לפי שקיי"ל שכל לבעלה לא בעי בדיקה.
הר"ן (בדפי הרי"ף שבועות ב ב סוד"ה והרב אלפס) תמה גם הוא מה שלא הוזכר בברייתא כלל ג' פעמים, אבל כתב שלשון 'עותוה ותקנוה' משמע כהרי"ף.

הסבר רוב הראשונים בביאור דעת הרי"ף[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרמב"ן במלחמות ה' (כתובות ס ב) ובחידושים (נידה יב ב) כתב ששני העדים שבודקת בהן, אחד לו ואחד לה, אלא שבשלה בודקת גם קודם תשמיש. וביאור דברי הרי"ף שאף שאשה שאין לה וסת אינה צריכה בדיקה לבעלה, כפשט דברי שמואל, מ"מ צריכה לבדוק ג' פעמים שלא תוחזק מחמת תשמיש. ומה שלא הזכיר ר' חנינא בדבריו ענין הבדיקה ג' פעמים, לפי שהוא משיב לדברי ר' מאיר שאמר שאין לה תקנה, ועל זה קאמר דיש לה על ידי שתוחזק בעדים.
ולענין פירוש הגמרא שהקשתה מדברי שמואל, במלחמות ה' שם פירש, שהקושיה על שמואל למה הוצרך להשמיענו כר' חנינא ודלא כר' מאיר, אם איירי בעסוקה בטהרות שצריכה בדיקה קודם תשמיש, ולאחר בדיקה מותרת, הרי כבר אמר רב יהודה לעיל שמותרת אחר בדיקה גם בעסוקה בטהרות ומוכח דלא כר' מאיר, ואם באינה עסוקה בטהרות, גם בזה פשיטא דלא כר' מאיר, שהרי אמר ר' זירא בשם שמואל כל לבעלה לא בעיא בדיקה, ואם כן מבואר דס"ל כר' חנינא בן אנטיגנוס. אמנם בעד שלאחר תשמיש היה די לה, אלא שצריכה לבדוק גם לפני תשמיש כדי לוודא שהדם שרואה אחר תשמיש באמת מחמת תשמיש הוא ולא בא קודם לכן, אך לא מפני שאסורה היא עד שתבדוק. ומתרצת הגמרא, מאן דמתני הא לא מתני הא ולא פליגי.
הר"ן (בדפי הרי"ף שבועות ב ב) הביא פירוש זה וכתב עליו שאין זה פשט הסוגיה. ובאמת דברי הרמב"ן צריכים ביאור, שהרי לכאורה חידוש גדול השמיענו שמואל במה שפסק הלכה כר' חנינא מעבר למה שאמר לעיל, שהרי לולי דבריו אלו היינו אומרים שאין הלכה לא כר' מאיר ולא כר' חנינא, אלא כסתם מתני' שכל הנשים בחזקת טהרה ואינה צריכה בדיקה לא לפני ולא אחרי, והכא אשמעינן חידוש שהלכה כר' חנינא וצריכה בדיקה ג' פעמים על מנת להוכיח שאינה רואה מחמת תשמיש.

אמנם בחידושיו פירש באופן אחר, שקושיית הגמרא היא למה הוצרך שמואל לפסוק הלכה כר' חנינא ודלא כר' מאיר, הרי אם הבין שמדובר בעסוקה בטהרות ולכן צריכה לבדוק, ואם מצאה ג' פעמים דם נאסרה, הרי כבר אמר לעיל שמואל שהעסוקה בטהרות צריכה בדיקה לבעלה. ואם בשאינה עסוקה בטהרות, הרי לעיל אמר ר' זירא שבאינה עסוקה אינה צריכה בדיקה, ומשמע שאינה צריכה כלל אפילו פעם אחת, שאם לא כן היה לו לפרש. ומסיקה הגמרא דאיירי בשאינה עסוקה, ורב יהודה דהכא פליג על ר' זירא וסובר דגם באינה עסוקה בעיא בדיקה ג' פעמים. ולפי זה יש לפרש גם את דברי ר' יהודה לעיל, שמותרת בלא בדיקה דווקא אחר שהוחזקה ג' פעמים. כפירוש זה פירש גם הרשב"א בחידושיו (נידה יב ב ד"ה והרב אלפסי ז"ל) וכן הובא הריטב"א (יב ב ד"ה ורבינו הרמב"ן) ובר"ן (נידה יב ב ד"ה ונמצא), וכן פירש המאירי (נידה יב ב ד"ה וגדולי הפוסקים).
לשיטה זו מבואר בדעת הרי"ף שהגם שאשה שאין לה וסת אינה צריכה בדיקה לבעלה, מכל מקום צריכה בדיקה ג' פעמים קודם תשמיש עד שתוחזק לטומאה או לטהרה, ואף שאינה עסוקה בטהרות. אמנם אם יש לה וסת, אף בדיקות אלו אינה צריכה, וכן כתבו הר"ן (בדפי הרי"ף שבועות ב ב, נידה יב ב ד"ה ונמצא) והמאירי (נידה יב ב ד"ה וגדולי הפוסקים), ומשמע שסוברים כן למעשה.

ויש להעיר שהבית חדש (ג) סובר שלרי"ף אין צריך בדיקה כלל קודם תשמיש, ורק הרמב"ן ושאר הראשונים הם שהוסיפו כן, ודייק כן גם בטור, וכן כתב גם הדרישה (א) ופרישה (ג) שדעת הרי"ף היא שאין צריכה בדיקה כלל קודם תשמיש וכפירוש הראב"ד להלן. אמנם במלחמת ה' לרמב"ן מבואר להדיא שסובר הוא בדעת הרי"ף שצריכה בדיקה קודם תשמיש, וכן משמע גם בחידושים.

הסבר הרא"ש בביאור דעת הרי"ף[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרא"ש (נידה א ה) התקשה ברי"ף שלדבריו יוצא שר' חנינא מדבר בבדיקה שלאחר תשמיש, ומהגמרא (נידה יב ב) מוכח שלא כן שהרי הקשתה על זה מדברי ר' זירא שאיירי בבדיקה שקודם תשמיש. ועוד שאינו מובן מה מקשה משמואל על ר' חנינא, הרי שמואל אמר שבעסוקה בטהרות צריכה בדיקה תמיד ובשאינה עסוקה אין צריכה בדיקה, אך אפשר שמודה שעל כל פנים בג' פעמים ראשונות חייבת לבדוק כדי להחזיקה בטהרה. גם על עצם חידושו של הרי"ף הקשה הרא"ש מה מועיל ששימשה ג' פעמים בלא דם, והרי לא קבעה לה וסת, ועדיין יש לחשוש שמא עכשיו תראה בשעת תשמיש.
לכן ביאר הרא"ש באופן אחר, שהוא מפרש ששני עדים שדיבר ר' חנינא הם אחד קודם תשמיש ואחד לאחר תשמיש, שאותו שלפני תשמיש הוא המתקנה לפי שמתירה לשמש, ואותו שלאחר תשמיש הוא המקלקלה אם תוחזק ברואה מחמת תשמיש. ולדעתו יש לה לבדוק כל ימיה קודם תשמיש, כדי להתירה לשמש, שגם אם הוחזקה ג' פעמים טהורה, לא יועיל לה כיון שבאשה שאין לה וסת איירי, ואין זמן קבוע לראייתה ושוב יש לחשוש שמא תראה. ובכך מבואר למה הקשתה הגמרא מר' חנינא על שמואל, כיון שגם ר' חנינא דיבר על בדיקה שלפני תששיש וכל ימיה.
גם מדברי המרדכי (הלכות נדה תשלה) מבואר שלמד בדעת הרי"ף שצריכה בדיקה קודם תשמיש לעולם, ולא רק בג' פעמים ראשונות.

אמנם בבית יוסף (קפו ד"ה ולענין מה שהקשה הרא"ש) תירץ כל קושיות הרא"ש, שמה שלא הזכיר ר' חנינא בדיקה שקודם תשמיש, הוא מפני שדבר פשוט הוא שכל שצריכה בדיקה בסוף כל שכן שצריכה בדיקה גם בהתחלה, ובאמת שכן הוא להדיא גם במאירי (ד"ה וגדולי הפוסקים). ואפשר שכוונתם שאם לא תבדוק תחילה, לא תועיל גם הבדיקה שלבסוף דדלמא ראתה כבר קודם לכן, וכן הוא להדיא בבמלחמת ה' לרמב"ן.
והוסיף הב"י שמה שתמה הרא"ש על קושיית הגמרא משמואל הוא לפי שמדברי שמואל משמע שלא צריכה בדיקה כלל, וכן הוא מפורש כבר ברמב"ן ושאר ראשונים לעיל. ומה שהקשה הרא"ש שבאשה שאין לה וסת יש לחשוש לעולם גם לאחר ג' בדיקות, כתב הב"י שכל החשש הוא שמא רואה מחמת דברים מסויימים כקפיצות וכד', אך כיון שמוכח שאין התשמיש גורם לה לראות, שוב חזרנו לחזקה דכל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן, וגם תירוץ זה מבואר כבר במלחמת ה' לרמב"ן.

הסבר הראב"ד בדעת הרי"ף[עריכה | עריכת קוד מקור]

הראב"ד בבעלי הנפש (שער הספירה והבדיקה ג ד"ה והבדיקה הזו) פירש דעת הרי"ף באופן אחר. לדעתו, סובר הרי"ף שאין אשה צריכה לבדוק כלל לפני תשמיש אלא רק לאחר תשמיש ג' פעמים, ולאחר שהוחזקה שאינה רואה מחמת תשמיש אינה צריכה בדיקה כלל גם לאחר תשמיש, ואפילו שאין לה וסת.
אמנם כתב הראב"ד שמדברי הגמרא מוכח שלר' חנינא צריך בדיקה גם לאחר תשמיש, שהרי הקשתה מדברי שמואל, אלא שכיון שהעמידה בעסוקה בטהרות ואנן לית לן האידנא טהרות, לא פסק הרי"ף דבר זה אלא רק העתיק ברייתא כדי ללמוד ממנה את הענין הנוהג לענייננו, שהוא חובת הבדיקה ג' פעמים ראשונות בלבד קודם התשמיש. והוסיף הראב"ד שאף בדיקות אלו אינה צריכה אלא באיתלדא לה ריעותא, כגון שראתה מחמת תשמיש, כדמוכח ברי"ף מהמשך דבריו.
ניכר מתוך דברי הראב"ד שאת מהלך הגמרא, הקושיה מדברי שמואל והתירוץ, מבאר הוא כדרך הרמב"ן והרא"ש, אלא שסובר שזהו לא מה שגרם לרי"ף להעתיק ברייתא זו, שבנידון זה סובר הוא שרק העסוקה בטהרות צריכה בדיקה וכפשט דברי שמואל, ולכן אינו נפקא מינה לדידן דלית לן טהרות, אלא כל אשה מותרת לבעלה אף בלא בדיקה. ומה שהעתיק הרי"ף את הברייתא הוא רק כדי ללמוד מתוך ענין זה שיש לבדוק ג' פעמים באיתלדא ריעותא על מנת לקבוע שאינה רואה מחמת תשמיש, ועדים אלו הן עיוותיה ותיקוניה.

בבית חדש (ג) דייק בדעת הטור שגם הוא סובר שלרי"ף אין צריך בדיקה כלל קודם תשמיש, שהרי כתב שהרמב"ן הוסיף על דברי הרי"ף לבדוק קודם תשמיש, ושכן הבין גם הרא"ש כדמוכח מתוך קושיותיו. וכן כתב גם הדרישה (א) ופרישה (ג).

הסבר ערוך השלחן בדעת הרי"ף[עריכה | עריכת קוד מקור]

סיכום שיטות הראשונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

לדעת רש"י וסייעתו כל אשה בין שיש לה וסת ובין שאין לה וסת אינה צריכה בדיקה לבעלה כלל, אלא אם עסוקה בטהרות. לדעת ר' חננאל והרמב"ם אשה שאין לה וסת צריכה בדיקה קודם תשמיש כל ימיה. ובדעת הרי"ף נחלקו המפרשים, שהראב"ד מפרש שאינה צריכה בדיקה כלל אלא אם כן אתילדא בה ריעותא, לרא"ש צריכה בדיקה כל ימיה קודם תשמיש, ואילו לרמב"ן וסייעתו צריכה בדיקה ג' פעמים עד שתוחזק שאינה רואה מחמת תשמיש.

ויש להעיר שייתכן נקפא מינה נוספת בין השיטות, שלרש"י וסייעתו קיי"ל גם כר' זירא בשם שמואל, ולכן גם אשה העסוקה בטהרות שצריכה בדיקה קודם תשמיש, יש בזה הבדל בין ערה לישנה, שאם היא ערה צריכה היא בדיקה ואם ישנה אינו צריך להעירה על מנת שתבדוק. אבל לרמב"ם ור"ח כיון שלא פסקינן כר' זירא, ממילא לא קיי"ל כוותיה גם בחילוק זה, ולכן בין ערה ובין ישנה צריכה לבדוק אם עסוקה בטהרות. ובאמת הרמב"ם לא העתיק זה להלכה.
ובמאירי (יב א ד"ה אע"פ) כתב שערה וישנה לאו דווקא, אלא הכוונה ללילה ויום ולישנא מעליא נקט לפי שדרך ישראל קדושים משמשין מיטותיהם בלילה.

שיטת ההלכה[עריכה | עריכת קוד מקור]

מרן השלחן ערוך (יורה דעה קפו א) כתב שאשה שיש לה וסת אינה צריכה בדיקה לבעלה לפני ואחרי תשמיש, ואדרבה אין לה לבדוק שמא יהא לבו נוקפו, והזכיר גם דעת הרמב"ם שהצנועות בודקות קודם תשמיש. והרמ"א כתב שהעיקר כסברה ראשונה.
ובאשה שאין לה וסת פסק (ב) כדעת הרי"ף לפי הבנת הרמב"ן וסייעתו, שג' פעמים הראשונים צריכה לבדוק קודם תשמיש, והוסיף שלרמב"ם והרא"ש באין לה וסת צריכה בדיקה לעולם.

בבית חדש (ד ד"ה ולענין הלכה) מחמיר מאוד וסובר שאשה שאין לה וסת צריכה בדיקה לעולם כדעת ר' חננאל והרא"ש והרמב"ם, ושכן היא גם דעת המרדכי ברי"ף, ואף לאחר תשמיש ס"ל להחמיר כדעת הרמב"ם והרא"ש ולבדוק לעולם ולא רק ג' פעמים כהרי"ף.

הכרעת האחרונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

לדעת הש"ך (קפו א) יש לפסוק למעשה כדעת רוב הראשונים בסוגיין, שאף אשה שאין לה וסת אינה צריכה לבדוק כלל, ואף ברי"ף נקט כפירוש הראב"ד בדעתו, וסיים הש"ך שכן עמא דבר שאינם בודקים.
ובתורת השלמים (ב) תמה עליו והכריע כמרן שחובה לבדוק ג' פעמים, אלא שבמקום שנהגו להקל כהש"ך אין להחמיר. אמנם הפלתי תמה על הש"ך איך ייתכן מנהג על דבר שאינו שכיח, שהרי רוב הנשים יש להן ימי מבוכה שרק בהם עלולה לראות, אבל בשאר הימים היא בגדר אשה שיש לה וסת, וסיים דאין להקל נגד פסק מרן.

מעוברת ומניקה[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתב הרב תורת השלמים בשם המהר"ם פאדווה (כה) שאף לר' חננאל ודעימיה שצריכה בדיקה לעולם, מ"מ אשה שהיא מסולקת דמים כמעוברת ומניקה אינן צריכות בדיקה כלל, והביאו גם הרב מחצית השקל.

אם די בקינוח או צריך בדיקת חורים וסדקים[עריכה | עריכת קוד מקור]

שיעורים, מאמרים וכתבי עת[עריכה | עריכת קוד מקור]