משתמש:חושן משפט/טיוטה - היסטוריית גרסאות

חושן משפט: /* טול עציך ואבניך - טענת בעל הבית */

2025-04-29T04:28:40Z

טול עציך ואבניך - טענת בעל הבית

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־07:28, 29 באפריל 2025
שורה 17:		שורה 17:

	==טול עציך ואבניך - טענת בעל הבית==		==טול עציך ואבניך - טענת בעל הבית==

			=== דעת הרי״ף ===
	אם בעל הקרקע אומר ליורד איני חפץ בשבח זה, ובעצם ע"י טענה זו הוא חפץ ליפטר מתשלום ליורד, לא התפרש בגמ' מה דינו, וכתב '''ברי"ף''' לגבי בונה חורבתו של חבירו, שכשם שהבונה יכול לומר אטול עצי ואבני, כך גם בעל הקרקע יכול לומר לו טול שבחך, ונחלקו הראשונים בביאור דבריו:		אם בעל הקרקע אומר ליורד איני חפץ בשבח זה, ובעצם ע"י טענה זו הוא חפץ ליפטר מתשלום ליורד, לא התפרש בגמ' מה דינו, וכתב '''ברי"ף''' לגבי בונה חורבתו של חבירו, שכשם שהבונה יכול לומר אטול עצי ואבני, כך גם בעל הקרקע יכול לומר לו טול שבחך, ונחלקו הראשונים בביאור דבריו:

שורה 34:		שורה 36:
	דעת '''תלמידי הרשב"א''' (הובא בב"י שע"ה ז') שאף בחורבה העשויה ליבנות אין הבונה יכול לומר אטול, ואע"פ שלא שייך טענת כחשא, שכיון שבנה על דעת שיזכה בו חבירו, א"כ בכוונתו להקנות לו, ולכך כל זמן שבעל הקרקע לא התנגד אין היורד יכול לחזור בו, אמנם דברי הגמרא שהבונה יכול לומר אבני אני נוטל נאמרו בחורבה שאינה עשויה ליבנות שנוטל את התשלום הנמוך, שיכול לומר לא התכוונתי להקנות אלא אם כן תשלם לי כאריס, וכיון שהוא לא מוכן לשלם כך, יכול הבונה לומר עצי ואבני אני נוטל.		דעת '''תלמידי הרשב"א''' (הובא בב"י שע"ה ז') שאף בחורבה העשויה ליבנות אין הבונה יכול לומר אטול, ואע"פ שלא שייך טענת כחשא, שכיון שבנה על דעת שיזכה בו חבירו, א"כ בכוונתו להקנות לו, ולכך כל זמן שבעל הקרקע לא התנגד אין היורד יכול לחזור בו, אמנם דברי הגמרא שהבונה יכול לומר אבני אני נוטל נאמרו בחורבה שאינה עשויה ליבנות שנוטל את התשלום הנמוך, שיכול לומר לא התכוונתי להקנות אלא אם כן תשלם לי כאריס, וכיון שהוא לא מוכן לשלם כך, יכול הבונה לומר עצי ואבני אני נוטל.

	=== דעת הפוסקים להלכה ===		===דעת הפוסקים להלכה===

	==== טול עציך ואבניך ====		====טול עציך ואבניך====
	בשו״ע שע״ה ס״ב לא הכריע בפירוש בין שיטות הראשונים, אלא כתב בסתמא שיכול בעל הקרקע לומר ליורד עקור אילנך ולך, ולא פירש האם זה אפילו בשדה העשויה לשבח זו, או דווקא כשאינה עשויה לכך, אבל בבית יוסף כתב שכיון שפשטות דעת הרמב״ם שאפילו שדה העשויה ליטע יכול לומר טול ולהיפטר, וכדעת הרא״ש, לכן צריך לנקוט כך להלכה, וכן בדברי נתיבות המשפט (ס״ק א׳) מבואר שאף בשדה הראויה לשבח זה, יכול בעל הקרקע להיפטר באמירת טול		בשו״ע שע״ה ס״ב לא הכריע בפירוש בין שיטות הראשונים, אלא כתב בסתמא שיכול בעל הקרקע לומר ליורד עקור אילנך ולך, ולא פירש האם זה אפילו בשדה העשויה לשבח זו, או דווקא כשאינה עשויה לכך, אבל בבית יוסף כתב שכיון שפשטות דעת הרמב״ם שאפילו שדה העשויה ליטע יכול לומר טול ולהיפטר, וכדעת הרא״ש, לכן צריך לנקוט כך להלכה, וכן בדברי נתיבות המשפט (ס״ק א׳) מבואר שאף בשדה הראויה לשבח זה, יכול בעל הקרקע להיפטר באמירת טול

	==== אטול עצי ואבני ====		====אטול עצי ואבני====
	ברמ״א שע״ה ס״ז פסק שבחורבה העשויה ליבנות, אין היורד יכול לומר עצי ואבני אני נוטל, אלא חייב להשאיר אותם להכרעת בעל הבית האם הוא חפץ בבניין זה או לא, וכתב בביאור הגר״א (ס״ק י״ז) שהדין מבוסס על יסודם של תלמידי הרשב״א שהבונה מצידו מקנה לבעל הקרקע את הבניין, ולכן זה נתון להכרעתו בלבד, ואין הבונה יכול לחזור בו, ולקחת את הבניין לאחר שבנה.		ברמ״א שע״ה ס״ז פסק שבחורבה העשויה ליבנות, אין היורד יכול לומר עצי ואבני אני נוטל, אלא חייב להשאיר אותם להכרעת בעל הבית האם הוא חפץ בבניין זה או לא, וכתב בביאור הגר״א (ס״ק י״ז) שהדין מבוסס על יסודם של תלמידי הרשב״א שהבונה מצידו מקנה לבעל הקרקע את הבניין, ולכן זה נתון להכרעתו בלבד, ואין הבונה יכול לחזור בו, ולקחת את הבניין לאחר שבנה.

חושן משפט: /* גילוי דעתא דניחא ליה */

2025-04-28T18:31:31Z

גילוי דעתא דניחא ליה

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־21:31, 28 באפריל 2025
שורה 11:		שורה 11:
	ופירש רב פפא, שאין בזה מחלוקת אלא תלוי בצורך השדה, אם השדה עשויה לנטיעה, דהיינו שאכן ראויה לאותו השבח שהשביח היורד בקרקע, ישלם לו כאריס כדברי שמואל, ואם לא ראויה לכך, תהא ידו של היורד על התחתונה כרב<ref>בחזו"א (ב"ב סימן ב' סק"ג) פי' שהקובע שם עשויה ליטע אינו תלוי האם בעל השדה הרוויח בהשבחתו של היורד, אלא בהחלטת הבעלים, שלעיתים יש לו סיבות אישיות להעדיף שדה לבן ע"פ נטיעות, כגון שהוא בקיא בזריעה, או שצריך לפרנסת אנשי ביתו דווקא תבואה, וכן כל מקום לפי עניינו, לא קובעים האם הדבר עשוי לכך ע"פ הרווח הממוני גרידא, אלא ע"פ קביעת הבעלים האם הוא חפץ בכך</ref>		ופירש רב פפא, שאין בזה מחלוקת אלא תלוי בצורך השדה, אם השדה עשויה לנטיעה, דהיינו שאכן ראויה לאותו השבח שהשביח היורד בקרקע, ישלם לו כאריס כדברי שמואל, ואם לא ראויה לכך, תהא ידו של היורד על התחתונה כרב<ref>בחזו"א (ב"ב סימן ב' סק"ג) פי' שהקובע שם עשויה ליטע אינו תלוי האם בעל השדה הרוויח בהשבחתו של היורד, אלא בהחלטת הבעלים, שלעיתים יש לו סיבות אישיות להעדיף שדה לבן ע"פ נטיעות, כגון שהוא בקיא בזריעה, או שצריך לפרנסת אנשי ביתו דווקא תבואה, וכן כל מקום לפי עניינו, לא קובעים האם הדבר עשוי לכך ע"פ הרווח הממוני גרידא, אלא ע"פ קביעת הבעלים האם הוא חפץ בכך</ref>

	==אטול עצי ואבני==		==אטול עצי ואבני - טענת היורד==
	אם לאחר שהשביח את הקרקע חזר בו היורד, ורוצה ליטול את מה שהשביח בקרקע, הסיקה הגמ' שהבונה את החורבה יכול ליטול את בנינו שבנה, אבל הנוטע את השדה אינו יכול לעקור את נטיעותיו, אלא חייב להשאירם בשדה, ומשני טעמים, א] משום יישוב א"י, ולפי זה, בחו"ל יכול לעוקרם ב] כיון שהנטיעות כבר הכחישו את שדהו, אם יטלם עכשיו הוא יפסיד אותו ביותר, וא"כ אף בחו"ל אינו יכול לעוקרם כיון שמפסיד את בעל השדה<ref>ובעל הלבוש פי' שבעצם עקירתו הוא מפסיד את הקרקע, ולכן לא הרשו לו לעוקרם.~~</ref>~~		אם לאחר שהשביח את הקרקע חזר בו היורד, ורוצה ליטול את מה שהשביח בקרקע, הסיקה הגמ' שהבונה את החורבה יכול ליטול את בנינו שבנה, אבל הנוטע את השדה אינו יכול לעקור את נטיעותיו, אלא חייב להשאירם בשדה, ומשני טעמים, א] משום יישוב א"י, ולפי זה, בחו"ל יכול לעוקרם ב] כיון שהנטיעות כבר הכחישו את שדהו, אם יטלם עכשיו הוא יפסיד אותו ביותר, וא"כ אף בחו"ל אינו יכול לעוקרם כיון שמפסיד את בעל השדה<ref>ובעל הלבוש פי' שבעצם עקירתו הוא מפסיד את הקרקע, ולכן לא הרשו לו לעוקרם.

	==טול עציך ואבניך==		ויש לעיין האם יש ביניהם הבדל לדינא</ref>

			==טול עציך ואבניך - טענת בעל הבית==
	אם בעל הקרקע אומר ליורד איני חפץ בשבח זה, ובעצם ע"י טענה זו הוא חפץ ליפטר מתשלום ליורד, לא התפרש בגמ' מה דינו, וכתב '''ברי"ף''' לגבי בונה חורבתו של חבירו, שכשם שהבונה יכול לומר אטול עצי ואבני, כך גם בעל הקרקע יכול לומר לו טול שבחך, ונחלקו הראשונים בביאור דבריו:		אם בעל הקרקע אומר ליורד איני חפץ בשבח זה, ובעצם ע"י טענה זו הוא חפץ ליפטר מתשלום ליורד, לא התפרש בגמ' מה דינו, וכתב '''ברי"ף''' לגבי בונה חורבתו של חבירו, שכשם שהבונה יכול לומר אטול עצי ואבני, כך גם בעל הקרקע יכול לומר לו טול שבחך, ונחלקו הראשונים בביאור דבריו:

שורה 30:		שורה 32:

	===דעת תלמידי הרשב"א===		===דעת תלמידי הרשב"א===
	דעת '''תלמידי הרשב"א''' (הובא בב"י שע"ה ז') שאף בחורבה העשויה ליבנות אין הבונה יכול לומר אטול, ואע"פ שלא שייך טענת כחשא, שכיון שבנה על דעת שיזכה בו חבירו, א"כ בכוונתו להקנות לו, ולכך כל זמן שבעל הקרקע לא התנגד אין היורד יכול לחזור בו, אמנם בחורבה שאינה עשויה ליבנות שנוטל את התשלום הנמוך, ~~יכול~~ לומר לא התכוונתי להקנות אלא אם תשלם לי כאריס, ~~ולכך~~ יכול לומר עצי ואבני אני נוטל.		דעת '''תלמידי הרשב"א''' (הובא בב"י שע"ה ז') שאף בחורבה העשויה ליבנות אין הבונה יכול לומר אטול, ואע"פ שלא שייך טענת כחשא, שכיון שבנה על דעת שיזכה בו חבירו, א"כ בכוונתו להקנות לו, ולכך כל זמן שבעל הקרקע לא התנגד אין היורד יכול לחזור בו, אמנם דברי הגמרא שהבונה יכול לומר אבני אני נוטל נאמרו בחורבה שאינה עשויה ליבנות שנוטל את התשלום הנמוך, שיכול לומר לא התכוונתי להקנות אלא אם כן תשלם לי כאריס, וכיון שהוא לא מוכן לשלם כך, יכול הבונה לומר עצי ואבני אני נוטל.

			=== דעת הפוסקים להלכה ===

			==== טול עציך ואבניך ====
			בשו״ע שע״ה ס״ב לא הכריע בפירוש בין שיטות הראשונים, אלא כתב בסתמא שיכול בעל הקרקע לומר ליורד עקור אילנך ולך, ולא פירש האם זה אפילו בשדה העשויה לשבח זו, או דווקא כשאינה עשויה לכך, אבל בבית יוסף כתב שכיון שפשטות דעת הרמב״ם שאפילו שדה העשויה ליטע יכול לומר טול ולהיפטר, וכדעת הרא״ש, לכן צריך לנקוט כך להלכה, וכן בדברי נתיבות המשפט (ס״ק א׳) מבואר שאף בשדה הראויה לשבח זה, יכול בעל הקרקע להיפטר באמירת טול

			==== אטול עצי ואבני ====
			ברמ״א שע״ה ס״ז פסק שבחורבה העשויה ליבנות, אין היורד יכול לומר עצי ואבני אני נוטל, אלא חייב להשאיר אותם להכרעת בעל הבית האם הוא חפץ בבניין זה או לא, וכתב בביאור הגר״א (ס״ק י״ז) שהדין מבוסס על יסודם של תלמידי הרשב״א שהבונה מצידו מקנה לבעל הקרקע את הבניין, ולכן זה נתון להכרעתו בלבד, ואין הבונה יכול לחזור בו, ולקחת את הבניין לאחר שבנה.

			אמנם זהו דווקא בחורבה שעשויה ליבנות, אבל אם אינה עשויה לכך, אין היורד מקנה לו את הבניין אלא רק לאחר שיראה שהוא מתרצה לשלם לו כאריס, ולכן בחורבה שאינה עשויה ליבנות יכול הבונה ליטול עציו ואבניו לאחר שבנה<ref>נידון זה הוא לגבי בונה חורבת חבירו והדומה לזה אבל לגבי יורד '''שנטע''' שדה חבירו, אין את הנידון הנ״ל וכמו שכבר נתבאר כיון שיש לבעל הקרקע לטעון שהוא כבר הכחיש לו את הקרקע ע״י הנטיעות, ואם יטלם עכשיו הוא מפסיד לו ביותר</ref>


	==שבח שאינו יכול לינטל==		===שבח שאינו יכול לינטל===
	שו״ת הרא״ש		שו״ת הרא״ש

שורה 40:		שורה 53:

	==גילוי דעתא דניחא ליה==		==גילוי דעתא דניחא ליה==
	אם בעל השדה עשה מעשה שהראה שרוצה בשבח זה, כגון שבנה גדר סביב הנטיעות, שמראה שרוצה לשומרם, וכן בכל עניין שמראה שחפץ בהשבחה זו, אפי' אם בתחילה השדה לא היתה עשויה לכך, מ"מ כיון שגילה בדעתו, זה מראה שלדידו שדה זו עשויה ליטע, ותהא ידו של היורד על העליונה ליטול כאריס<ref>ויש לדקדק זאת מלשון רש"י (ד"ה גלית אדעתך) שע"י גילוי דעתו שרוצה בשבח, השדה נהפכה לעשויה ליטע</ref>		אם בעל השדה עשה מעשה שהראה שרוצה בשבח זה, כגון שבנה גדר סביב הנטיעות, שמראה שרוצה לשומרם, וכן בכל עניין שמראה שחפץ בהשבחה זו, אפי' אם בתחילה השדה לא היתה עשויה לכך, מ"מ כיון שגילה בדעתו, זה מראה שלדידו שדה זו עשויה ליטע, ותהא ידו של היורד על העליונה ליטול כאריס<ref>ויש לדקדק זאת מלשון רש"י (ד"ה גלית אדעתך) שע"י גילוי דעתו שרוצה בשבח, השדה נהפכה לעשויה ליטע</ref> וכך פסק להלכה בשו״ע שע״ה ס״ג.

	'''''אמנם''''' לשיטת הרא"ש שהובאה לעיל, שאפי' בשדה עשויה ליטע יכול לומר לו טול ולהיפטר, ~~א"כ אף אם גילה~~ בדעתו אין בכך כדי לחייבו לשלם כאריס, ~~שיכול~~ לומר, שגילוי דעתו שחפץ בזה זהו רק אם ישלם את השיעור הפחות, אבל לא ע"מ לשלם כאריס, ולכך אף שגילה בדעתו, ישלם כשדה שאינה עשויה ליטע.		'''''אמנם''''' לשיטת הרא"ש שהובאה לעיל, שאפי' בשדה עשויה ליטע יכול לומר לו טול ולהיפטר, אפילו כשגילה בדעתו שרוצה בשבח אין בכך כדי לחייבו לשלם כאריס, שיש לומר, שגילוי דעתו שחפץ בזה זהו רק אם ישלם את השיעור הפחות, אבל לא ע"מ לשלם כאריס, ולכך אף שגילה בדעתו, ישלם כשדה שאינה עשויה ליטע.

	==כשבעל השדה בעצמו אריס==		==כשבעל השדה בעצמו אריס==
	כתובות פ.		כתובות פ. הסתפקה הגמ׳ באדם שהוריד אריסים לשדה של נכסי מילוג [נכסים שהאשה מכניסה לבעל מבית אביה שגוף הקרקע שייך לה, והבעל אוכל פירות כל זמן הנישואין] וגירש את אשתו, ונמצא עכשיו שכל שבח הקרקע שהשביחו האריסים יהא לאשה, ומאידך, האשה לא שכרה אותם לעבודה אלא הבעל, האם האשה חייבת לשלם להם מדין יורד.

			והסיקה הגמ׳ שאם הבעל יודע לעסוק בתחום אריסות, שאם אריסים אלו לא היו יורדים הוא עצמו היה יורד, האשה לא צריכה לשלם להם, כיון ששבח זה היה מגיע אליה גם לולא העבודה שלהם, שהרי הבעל היה עובד בחינם, נמצא שהיא איננה צריכה את עבודת האריסים, אבל אם הבעל אינו יודע בטיב אריסות, כיון שקרקע זו היתה צריכה אריסים כדי להשביחה, נמצא שהם ירדו לשדה שעשויה לשבח זה, וממילא חייבת לשלם להם מדין יורד.

			וכתב הראב״ד (הובא ברשב״א שם) ע״פ הגמרא הנ״ל שה״ה לכל יורד לשדה חבירו שלא ברשות, שאם בעל הקרקע בעצמו יודע להשביח כפי שהשביח היורד, אין חייב לשלם לו כדין אריס, אף שהשדה עשויה לשבח זה, וברשב״א הוסיף שאף ששכר אריסות פטור מלשלם, מ״מ חייב בעל הקרקע לשלם לו עבור זה שהוא ישב בטל ואחרים עשו לו את מלאכתו, וכן פסק הרמ״א להלכה בשע״ה ד׳.

	==כוונה להשביח==		==כוונה להשביח==

חושן משפט: /* היורד לשדה חבירו שלא מדעתו */

2025-04-28T15:21:42Z

היורד לשדה חבירו שלא מדעתו

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־18:21, 28 באפריל 2025
שורה 1:		שורה 1:
	{{מקורות\|ב״מ ק:\|ב״מ קא.\|\|גזילה ואבידה פ״י ה״ד\|חו״מ שע״ה}}		{{מקורות\|ב״מ ק: קטו.\|ב״מ קא. כתובות פ. ב״מ טו.\|\|גזילה ואבידה פ״י ה״ד\|חו״מ שע״ה רס״ד רפ״ז}}
	=היורד לשדה חבירו שלא מדעתו=		=היורד לשדה חבירו שלא מדעתו=

שורה 25:		שורה 25:

	===דעת רוב מפרשים===		===דעת רוב מפרשים===
	דעת הרמב"ן, ועוד ראשונים, שבעל הקרקע נפטר מתשלום ליורד ע"י אמירת טול עציך דווקא שהשדה לא היתה עשויה ליטע, אבל אם השדה עשויה ליטע אינו יכול לומר לו טול, וטעמם, שכיון שהשדה ראויה לכך מסתמא הוא חפץ בשבח זה, ואנו רואים את תשובתו – טול עציך ואבניך, רק להכעיס את היורד, כעין גם לי גם לך לא יהיה, או כדחיה שלא לשלם, ולכך יש לחייבו<ref>החזו"א כתב שאין מחלוקת '''עקרונית''' בין הראשונים האם יכול לומר טול עציך גם בשדה עשויה ליטע, אלא יש להתבונן במציאות הדבר האם טענת בעל השדה טול היא אמתלא, או טענת אמת,		דעת הרמב"ן, ועוד ראשונים, שבעל הקרקע נפטר מתשלום ליורד ע"י אמירת טול עציך דווקא שהשדה לא היתה עשויה ליטע, אבל אם השדה עשויה ליטע אינו יכול לומר לו טול, וטעמם, שכיון שהשדה ראויה לכך מסתמא הוא חפץ בשבח זה, ואנו רואים את תשובתו – טול עציך ואבניך, רק להכעיס את היורד, כעין גם לי גם לך לא יהיה, או כדחיה שלא לשלם, ולכך יש לחייבו<ref>החזו"א כתב שאין מחלוקת '''עקרונית''' בין הראשונים האם יכול לומר טול עציך גם בשדה עשויה ליטע, אלא יש להתבונן במציאות הדבר האם טענת בעל השדה טול היא אמתלא, או טענת אמת.

	ומה שהטור קבע את זה כמחלוקת בין הראשונים, כוונתו היאך נדון בסתמא, שלדעת הרא"ש בסתמא אינו משקר, ולדעת שאר הראשונים מחזיקים אותו למשקר, אבל אם נראה מתוך העניין שאין טענתו אמת, גם לרא"ש אינו יכול לומר טול במקום שעשוי לכך, וכמו שכתב הרא"ש עצמו שבבונה חורבתו אם נראה שמבקש תואנה, אין שומעים לו לומר טול</ref>		ומה שהטור קבע את זה כמחלוקת בין הראשונים, כוונתו היאך נדון בסתמא, שלדעת הרא"ש בסתמא אינו משקר, ולדעת שאר הראשונים מחזיקים אותו למשקר, אבל אם נראה מתוך העניין שאין טענתו אמת, גם לרא"ש אינו יכול לומר טול במקום שעשוי לכך, וכמו שכתב הרא"ש עצמו שבבונה חורבתו אם נראה שמבקש תואנה, אין שומעים לו לומר טול</ref>
שורה 32:		שורה 32:
	דעת '''תלמידי הרשב"א''' (הובא בב"י שע"ה ז') שאף בחורבה העשויה ליבנות אין הבונה יכול לומר אטול, ואע"פ שלא שייך טענת כחשא, שכיון שבנה על דעת שיזכה בו חבירו, א"כ בכוונתו להקנות לו, ולכך כל זמן שבעל הקרקע לא התנגד אין היורד יכול לחזור בו, אמנם בחורבה שאינה עשויה ליבנות שנוטל את התשלום הנמוך, יכול לומר לא התכוונתי להקנות אלא אם תשלם לי כאריס, ולכך יכול לומר עצי ואבני אני נוטל.		דעת '''תלמידי הרשב"א''' (הובא בב"י שע"ה ז') שאף בחורבה העשויה ליבנות אין הבונה יכול לומר אטול, ואע"פ שלא שייך טענת כחשא, שכיון שבנה על דעת שיזכה בו חבירו, א"כ בכוונתו להקנות לו, ולכך כל זמן שבעל הקרקע לא התנגד אין היורד יכול לחזור בו, אמנם בחורבה שאינה עשויה ליבנות שנוטל את התשלום הנמוך, יכול לומר לא התכוונתי להקנות אלא אם תשלם לי כאריס, ולכך יכול לומר עצי ואבני אני נוטל.

	== שבח שאינו יכול לינטל ==		==שבח שאינו יכול לינטל==
	שו״ת הרא״ש		שו״ת הרא״ש

שורה 44:		שורה 44:
	'''''אמנם''''' לשיטת הרא"ש שהובאה לעיל, שאפי' בשדה עשויה ליטע יכול לומר לו טול ולהיפטר, א"כ אף אם גילה בדעתו אין בכך כדי לחייבו לשלם כאריס, שיכול לומר, שגילוי דעתו שחפץ בזה זהו רק אם ישלם את השיעור הפחות, אבל לא ע"מ לשלם כאריס, ולכך אף שגילה בדעתו, ישלם כשדה שאינה עשויה ליטע.		'''''אמנם''''' לשיטת הרא"ש שהובאה לעיל, שאפי' בשדה עשויה ליטע יכול לומר לו טול ולהיפטר, א"כ אף אם גילה בדעתו אין בכך כדי לחייבו לשלם כאריס, שיכול לומר, שגילוי דעתו שחפץ בזה זהו רק אם ישלם את השיעור הפחות, אבל לא ע"מ לשלם כאריס, ולכך אף שגילה בדעתו, ישלם כשדה שאינה עשויה ליטע.

	== כשבעל השדה בעצמו אריס ==		==כשבעל השדה בעצמו אריס==
	כתובות פ.		כתובות פ.

	== כוונה להשביח ==		==כוונה להשביח==
	ב״מ ט״ו		ב״מ ט״ו

שורה 54:		שורה 54:
	ש״ך (שס״ג)		ש״ך (שס״ג)

	== למי שייך השבח בינתיים ==		==למי שייך השבח בינתיים==
	תוס׳ ב״מ קי״ז		תוס׳ ב״מ קי״ז

שורה 61:		שורה 61:
	השכירה הבונה לאחר		השכירה הבונה לאחר

	== ירד להציל ==		==ירד להציל==
	ב״ק קטו.		ב״ק קטו.

	שו״ע חו״מ רס״ד		שו״ע חו״מ רס״ד

	== חיובי יורד בזמנינו ==		==חיובי יורד בזמנינו==
	ישנם כמה אופנים ששייכים לזמנינו, שבהם החיוב הוא מדין יורד, ובכל מקרה לגופו יש לעיין האם הוא עונה על הגדרים של חיוב יורד, ע״פ מה יקבעו את התשלום, וכו׳		ישנם כמה אופנים ששייכים לזמנינו, שבהם החיוב הוא מדין יורד, ובכל מקרה לגופו יש לעיין האם הוא עונה על הגדרים של חיוב יורד, ע״פ מה יקבעו את התשלום, וכו׳

	* שוכר שהתקין מזגן בדירת המשכיר		*שוכר שהתקין מזגן בדירת המשכיר
	* שוכר החליף מטבח		*שוכר החליף מטבח
	* שדכן		*שדכן
	*		*
			*

	==שיעורים בעניין חיוב יורד==		==שיעורים בעניין חיוב יורד==

חושן משפט: /* גילוי דעתא דניחא ליה */

2025-04-28T04:52:08Z

גילוי דעתא דניחא ליה

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־07:52, 28 באפריל 2025
שורה 11:		שורה 11:
	ופירש רב פפא, שאין בזה מחלוקת אלא תלוי בצורך השדה, אם השדה עשויה לנטיעה, דהיינו שאכן ראויה לאותו השבח שהשביח היורד בקרקע, ישלם לו כאריס כדברי שמואל, ואם לא ראויה לכך, תהא ידו של היורד על התחתונה כרב<ref>בחזו"א (ב"ב סימן ב' סק"ג) פי' שהקובע שם עשויה ליטע אינו תלוי האם בעל השדה הרוויח בהשבחתו של היורד, אלא בהחלטת הבעלים, שלעיתים יש לו סיבות אישיות להעדיף שדה לבן ע"פ נטיעות, כגון שהוא בקיא בזריעה, או שצריך לפרנסת אנשי ביתו דווקא תבואה, וכן כל מקום לפי עניינו, לא קובעים האם הדבר עשוי לכך ע"פ הרווח הממוני גרידא, אלא ע"פ קביעת הבעלים האם הוא חפץ בכך</ref>		ופירש רב פפא, שאין בזה מחלוקת אלא תלוי בצורך השדה, אם השדה עשויה לנטיעה, דהיינו שאכן ראויה לאותו השבח שהשביח היורד בקרקע, ישלם לו כאריס כדברי שמואל, ואם לא ראויה לכך, תהא ידו של היורד על התחתונה כרב<ref>בחזו"א (ב"ב סימן ב' סק"ג) פי' שהקובע שם עשויה ליטע אינו תלוי האם בעל השדה הרוויח בהשבחתו של היורד, אלא בהחלטת הבעלים, שלעיתים יש לו סיבות אישיות להעדיף שדה לבן ע"פ נטיעות, כגון שהוא בקיא בזריעה, או שצריך לפרנסת אנשי ביתו דווקא תבואה, וכן כל מקום לפי עניינו, לא קובעים האם הדבר עשוי לכך ע"פ הרווח הממוני גרידא, אלא ע"פ קביעת הבעלים האם הוא חפץ בכך</ref>

	== אטול עצי ואבני ==		==אטול עצי ואבני==
	אם לאחר שהשביח את הקרקע חזר בו היורד, ורוצה ליטול את מה שהשביח בקרקע, הסיקה הגמ' שהבונה את החורבה יכול ליטול את בנינו שבנה, אבל הנוטע את השדה אינו יכול לעקור את נטיעותיו, אלא חייב להשאירם בשדה, ומשני טעמים, א] משום יישוב א"י, ולפי זה, בחו"ל יכול לעוקרם ב] כיון שהנטיעות כבר הכחישו את שדהו, אם יטלם עכשיו הוא יפסיד אותו ביותר, וא"כ אף בחו"ל אינו יכול לעוקרם כיון שמפסיד את בעל השדה<ref>ובעל הלבוש פי' שבעצם עקירתו הוא מפסיד את הקרקע, ולכן לא הרשו לו לעוקרם.</ref>		אם לאחר שהשביח את הקרקע חזר בו היורד, ורוצה ליטול את מה שהשביח בקרקע, הסיקה הגמ' שהבונה את החורבה יכול ליטול את בנינו שבנה, אבל הנוטע את השדה אינו יכול לעקור את נטיעותיו, אלא חייב להשאירם בשדה, ומשני טעמים, א] משום יישוב א"י, ולפי זה, בחו"ל יכול לעוקרם ב] כיון שהנטיעות כבר הכחישו את שדהו, אם יטלם עכשיו הוא יפסיד אותו ביותר, וא"כ אף בחו"ל אינו יכול לעוקרם כיון שמפסיד את בעל השדה<ref>ובעל הלבוש פי' שבעצם עקירתו הוא מפסיד את הקרקע, ולכן לא הרשו לו לעוקרם.</ref>

	== טול עציך ואבניך ==		==טול עציך ואבניך==
	אם בעל הקרקע אומר ליורד איני חפץ בשבח זה, ובעצם ע"י טענה זו הוא חפץ ליפטר מתשלום ליורד, לא התפרש בגמ' מה דינו, וכתב '''ברי"ף''' לגבי בונה חורבתו של חבירו, שכשם שהבונה יכול לומר אטול עצי ואבני, כך גם בעל הקרקע יכול לומר לו טול שבחך, ונחלקו הראשונים בביאור דבריו:		אם בעל הקרקע אומר ליורד איני חפץ בשבח זה, ובעצם ע"י טענה זו הוא חפץ ליפטר מתשלום ליורד, לא התפרש בגמ' מה דינו, וכתב '''ברי"ף''' לגבי בונה חורבתו של חבירו, שכשם שהבונה יכול לומר אטול עצי ואבני, כך גם בעל הקרקע יכול לומר לו טול שבחך, ונחלקו הראשונים בביאור דבריו:

	* '''הנמוק"י''' פירש כוונת הרי"ף שבחורבה בין עשויה ליבנות ובין אינה עשויה, וכן לגבי שדה שאינה עשויה ליטע שניהם יכולים לומר טול או אטול, ומה שכתבה הגמ' שהיורד אינו יכול לומר אטול זהו רק בשדה העשויה ליטע, ולכך גם בעל השדה אינו יכול לומר טול, כיון שדינם תלוי זה בזה.		*'''הנמוק"י''' פירש כוונת הרי"ף שבחורבה בין עשויה ליבנות ובין אינה עשויה, וכן לגבי שדה שאינה עשויה ליטע שניהם יכולים לומר טול או אטול, ומה שכתבה הגמ' שהיורד אינו יכול לומר אטול זהו רק בשדה העשויה ליטע, ולכך גם בעל השדה אינו יכול לומר טול, כיון שדינם תלוי זה בזה.
	* '''הרמב"ן''' פירש שבשדה שאינה עשויה ליטע אף שהיורד אינו יכול לומר אטול משום כחש השדה, מ"מ בעה"ב יכול לומר טול, שכיון שברצונו להכחיש את השדה אין למנוע ממנו.		*'''הרמב"ן''' פירש שבשדה שאינה עשויה ליטע אף שהיורד אינו יכול לומר אטול משום כחש השדה, מ"מ בעה"ב יכול לומר טול, שכיון שברצונו להכחיש את השדה אין למנוע ממנו.
	* '''בבעל המאור''' פירש שבחורבה, בין עשויה ליבנות, בין אינה עשויה ליבנות, שניהם יכולים לומר טול או אטול, ובשדה בין עשויה ליטע, בין אינה עשויה ליטע, שניהם אינם יכולים לומר טול או אטול.		*'''בבעל המאור''' פירש שבחורבה, בין עשויה ליבנות, בין אינה עשויה ליבנות, שניהם יכולים לומר טול או אטול, ובשדה בין עשויה ליטע, בין אינה עשויה ליטע, שניהם אינם יכולים לומר טול או אטול.

	=== דעת הרא"ש ===		===דעת הרא"ש===
	'''דעת הרא"ש''' (סי' כ"ב) שאפילו השדה עשויה ליטע יכול לומר לו בעל השדה טול עציך ואבניך, וראייתו מהדין שהובא לפני רב שהתובע ירד לקרקע, ובעל הקרקע אמר שאינו רוצה בשבח זה, ושתק לו רב, ומבואר שאף שהשדה עשויה ליטע יכול לומר ליורד טול עציך.		'''דעת הרא"ש''' (סי' כ"ב) שאפילו השדה עשויה ליטע יכול לומר לו בעל השדה טול עציך ואבניך, וראייתו מהדין שהובא לפני רב שהתובע ירד לקרקע, ובעל הקרקע אמר שאינו רוצה בשבח זה, ושתק לו רב, ומבואר שאף שהשדה עשויה ליטע יכול לומר ליורד טול עציך.

	=== דעת רוב מפרשים ===		===דעת רוב מפרשים===
	דעת הרמב"ן, ועוד ראשונים, שבעל הקרקע נפטר מתשלום ליורד ע"י אמירת טול עציך דווקא שהשדה לא היתה עשויה ליטע, אבל אם השדה עשויה ליטע אינו יכול לומר לו טול, וטעמם, שכיון שהשדה ראויה לכך מסתמא הוא חפץ בשבח זה, ואנו רואים את תשובתו – טול עציך ואבניך, רק להכעיס את היורד, כעין גם לי גם לך לא יהיה, או כדחיה שלא לשלם, ולכך יש לחייבו<ref>החזו"א כתב שאין מחלוקת '''עקרונית''' בין הראשונים האם יכול לומר טול עציך גם בשדה עשויה ליטע, אלא יש להתבונן במציאות הדבר האם טענת בעל השדה טול היא אמתלא, או טענת אמת,		דעת הרמב"ן, ועוד ראשונים, שבעל הקרקע נפטר מתשלום ליורד ע"י אמירת טול עציך דווקא שהשדה לא היתה עשויה ליטע, אבל אם השדה עשויה ליטע אינו יכול לומר לו טול, וטעמם, שכיון שהשדה ראויה לכך מסתמא הוא חפץ בשבח זה, ואנו רואים את תשובתו – טול עציך ואבניך, רק להכעיס את היורד, כעין גם לי גם לך לא יהיה, או כדחיה שלא לשלם, ולכך יש לחייבו<ref>החזו"א כתב שאין מחלוקת '''עקרונית''' בין הראשונים האם יכול לומר טול עציך גם בשדה עשויה ליטע, אלא יש להתבונן במציאות הדבר האם טענת בעל השדה טול היא אמתלא, או טענת אמת,

	ומה שהטור קבע את זה כמחלוקת בין הראשונים, כוונתו היאך נדון בסתמא, שלדעת הרא"ש בסתמא אינו משקר, ולדעת שאר הראשונים מחזיקים אותו למשקר, אבל אם נראה מתוך העניין שאין טענתו אמת, גם לרא"ש אינו יכול לומר טול במקום שעשוי לכך, וכמו שכתב הרא"ש עצמו שבבונה חורבתו אם נראה שמבקש תואנה, אין שומעים לו לומר טול</ref>		ומה שהטור קבע את זה כמחלוקת בין הראשונים, כוונתו היאך נדון בסתמא, שלדעת הרא"ש בסתמא אינו משקר, ולדעת שאר הראשונים מחזיקים אותו למשקר, אבל אם נראה מתוך העניין שאין טענתו אמת, גם לרא"ש אינו יכול לומר טול במקום שעשוי לכך, וכמו שכתב הרא"ש עצמו שבבונה חורבתו אם נראה שמבקש תואנה, אין שומעים לו לומר טול</ref>

	=== דעת תלמידי הרשב"א ===		===דעת תלמידי הרשב"א===
	דעת '''תלמידי הרשב"א''' (הובא בב"י שע"ה ז') שאף בחורבה העשויה ליבנות אין הבונה יכול לומר אטול, ואע"פ שלא שייך טענת כחשא, שכיון שבנה על דעת שיזכה בו חבירו, א"כ בכוונתו להקנות לו, ולכך כל זמן שבעל הקרקע לא התנגד אין היורד יכול לחזור בו, אמנם בחורבה שאינה עשויה ליבנות שנוטל את התשלום הנמוך, יכול לומר לא התכוונתי להקנות אלא אם תשלם לי כאריס, ולכך יכול לומר עצי ואבני אני נוטל.		דעת '''תלמידי הרשב"א''' (הובא בב"י שע"ה ז') שאף בחורבה העשויה ליבנות אין הבונה יכול לומר אטול, ואע"פ שלא שייך טענת כחשא, שכיון שבנה על דעת שיזכה בו חבירו, א"כ בכוונתו להקנות לו, ולכך כל זמן שבעל הקרקע לא התנגד אין היורד יכול לחזור בו, אמנם בחורבה שאינה עשויה ליבנות שנוטל את התשלום הנמוך, יכול לומר לא התכוונתי להקנות אלא אם תשלם לי כאריס, ולכך יכול לומר עצי ואבני אני נוטל.

	== גילוי דעתא דניחא ליה ==		== שבח שאינו יכול לינטל ==
			שו״ת הרא״ש

			נתה״מ (ש״ו)

			קצוה״ח

			==גילוי דעתא דניחא ליה==
	אם בעל השדה עשה מעשה שהראה שרוצה בשבח זה, כגון שבנה גדר סביב הנטיעות, שמראה שרוצה לשומרם, וכן בכל עניין שמראה שחפץ בהשבחה זו, אפי' אם בתחילה השדה לא היתה עשויה לכך, מ"מ כיון שגילה בדעתו, זה מראה שלדידו שדה זו עשויה ליטע, ותהא ידו של היורד על העליונה ליטול כאריס<ref>ויש לדקדק זאת מלשון רש"י (ד"ה גלית אדעתך) שע"י גילוי דעתו שרוצה בשבח, השדה נהפכה לעשויה ליטע</ref>		אם בעל השדה עשה מעשה שהראה שרוצה בשבח זה, כגון שבנה גדר סביב הנטיעות, שמראה שרוצה לשומרם, וכן בכל עניין שמראה שחפץ בהשבחה זו, אפי' אם בתחילה השדה לא היתה עשויה לכך, מ"מ כיון שגילה בדעתו, זה מראה שלדידו שדה זו עשויה ליטע, ותהא ידו של היורד על העליונה ליטול כאריס<ref>ויש לדקדק זאת מלשון רש"י (ד"ה גלית אדעתך) שע"י גילוי דעתו שרוצה בשבח, השדה נהפכה לעשויה ליטע</ref>

	'''''אמנם''''' לשיטת הרא"ש שהובאה לעיל, שאפי' בשדה עשויה ליטע יכול לומר לו טול ולהיפטר, א"כ אף אם גילה בדעתו אין בכך כדי לחייבו לשלם כאריס, שיכול לומר, שגילוי דעתו שחפץ בזה זהו רק אם ישלם את השיעור הפחות, אבל לא ע"מ לשלם כאריס, ולכך אף שגילה בדעתו, ישלם כשדה שאינה עשויה ליטע.		'''''אמנם''''' לשיטת הרא"ש שהובאה לעיל, שאפי' בשדה עשויה ליטע יכול לומר לו טול ולהיפטר, א"כ אף אם גילה בדעתו אין בכך כדי לחייבו לשלם כאריס, שיכול לומר, שגילוי דעתו שחפץ בזה זהו רק אם ישלם את השיעור הפחות, אבל לא ע"מ לשלם כאריס, ולכך אף שגילה בדעתו, ישלם כשדה שאינה עשויה ליטע.
	~~<br />~~
			== כשבעל השדה בעצמו אריס ==
			כתובות פ.

			== כוונה להשביח ==
			ב״מ ט״ו

			נתה״מ

			ש״ך (שס״ג)

			== למי שייך השבח בינתיים ==
			תוס׳ ב״מ קי״ז

			נתה״מ רפ״ז

			השכירה הבונה לאחר

			== ירד להציל ==
			ב״ק קטו.

			שו״ע חו״מ רס״ד

			== חיובי יורד בזמנינו ==
			ישנם כמה אופנים ששייכים לזמנינו, שבהם החיוב הוא מדין יורד, ובכל מקרה לגופו יש לעיין האם הוא עונה על הגדרים של חיוב יורד, ע״פ מה יקבעו את התשלום, וכו׳

			* שוכר שהתקין מזגן בדירת המשכיר
			* שוכר החליף מטבח
			* שדכן
			*

	==שיעורים בעניין חיוב יורד==		==שיעורים בעניין חיוב יורד==

	*הרב צבי ברוורמן [https://www2.kolhalashon.com/#/regularSite/playShiur/38420411/-1/0/false טעם החיוב לשלם לשדכן] באתר קול הלשון		*הרב צבי ברוורמן [https://www2.kolhalashon.com/#/regularSite/playShiur/38420411/-1/0/false טעם החיוב לשלם לשדכן] באתר קול הלשון
	*הרב יוסף פליישמן [https://www2.kolhalashon.com/#/regularSite/playShiur/33513955/-1/0/false שוכר שהתקין מזגן] באתר קול הלשון		*הרב יוסף פליישמן [https://www2.kolhalashon.com/#/regularSite/playShiur/33513955/-1/0/false שוכר שהתקין מזגן] באתר קול הלשון
			*

	<br />		<br />

חושן משפט: /* שיעורים, מאמרים וכתבי עת */

2025-04-27T20:18:58Z

שיעורים, מאמרים וכתבי עת

הצגת שינויים

חושן משפט: /* היורד לשדה חבירו שלא מדעתו */

2025-04-25T14:41:17Z

היורד לשדה חבירו שלא מדעתו

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־17:41, 25 באפריל 2025
שורה 1:		שורה 1:
	===היורד לשדה חבירו שלא מדעתו===		{{מקורות\|ב״מ ק:\|ב״מ קא.\|\|גזילה ואבידה פ״י ה״ד\|חו״מ שע״ה}}
			==היורד לשדה חבירו שלא מדעתו==
	סוגית הגמ' ב"מ קא.: אדם שירד לשדה חבירו או לחורבת חבירו ללא ידיעתו, ונטעה אילנות, או בנה את הבית, ולא התכוין לגזול את הקרקע, אלא השביחה לצורך חבירו, ותובע ממנו שכר עבור מה שהשביח עבורו, נאמר בגמ' חילוק בדין זה:		סוגית הגמ' ב"מ קא.: אדם שירד לשדה חבירו או לחורבת חבירו ללא ידיעתו, ונטעה אילנות, או בנה את הבית, ולא התכוין לגזול את הקרקע, אלא השביחה לצורך חבירו, ותובע ממנו שכר עבור מה שהשביח עבורו, נאמר בגמ' חילוק בדין זה:

שורה 18:		שורה 19:

	===טול עציך ואבניך===		===טול עציך ואבניך===
	אם בעל הקרקע אומר ליורד איני חפץ בשבח זה, ~~לא התפרש בגמ' מה דינו, וכתב ברי~~"ף, שכשם שהבונה יכול ליטול את שבחו, כך גם בעל הקרקע יכול לומר לו טול שבחך.		אם בעל הקרקע אומר ליורד איני חפץ בשבח זה, כתב הרי"ף, שכשם שהבונה יכול ליטול את שבחו, כך גם בעל הקרקע יכול לומר לו טול שבחך.

	===דעת הרא"ש===		===דעת הרא"ש===
	דעת הרא"ש שאפילו השדה עשויה ליטע יכול לומר לו בעל השדה טול עציך ואבניך, וראייתו מהדין שהובא לפני רב שהתובע ירד לקרקע, ובעל הקרקע אמר שאינו רוצה בשבח זה, ושתק לו רב, ומבואר שאף שהשדה עשויה ליטע יכול לומר ליורד טול עציך.		דעת הרא"ש שאפילו השדה עשויה ליטע יכול לומר לו בעל השדה טול עציך ואבניך, וראייתו מהדין שהובא לפני רב שהתובע ירד לקרקע, ובעל הקרקע אמר שאינו רוצה בשבח זה, ושתק לו רב, ומבואר שאף שהשדה עשויה ליטע יכול לומר ליורד טול עציך.

	===דעת רוב ~~מפרשים~~===		===דעת רוב המפרשים===
	דעת הרמב"ן, ריטב"א, נימוק"י, ורשב"א שבעל הקרקע נפטר מתשלום ליורד ע"י אמירת טול עציך דווקא שהשדה לא היתה עשויה ליטע, אבל אם השדה עשויה ליטע אינו יכול לומר לו טול, וטעמם, שכיון שהשדה ראויה לכך מסתמא הוא חפץ בשבח זה, אלא שמחפש תואנה ליפטר מתשלום, ולכך יש לחייבו. אמנם, בבונה בחורבתו של חבירו אפי' עשויה ליבנות, כתב הנמוק"י ששניהם יכולים לומר טול או אטול.		דעת הרמב"ן, ריטב"א, נימוק"י, ורשב"א שבעל הקרקע נפטר מתשלום ליורד ע"י אמירת טול עציך דווקא שהשדה לא היתה עשויה ליטע, אבל אם השדה עשויה ליטע אינו יכול לומר לו טול, וטעמם, שכיון שהשדה ראויה לכך מסתמא הוא חפץ בשבח זה, אלא שמחפש תואנה ליפטר מתשלום, ולכך יש לחייבו. אמנם, בבונה בחורבתו של חבירו אפי' עשויה ליבנות, כתב הנמוק"י ששניהם יכולים לומר טול או אטול.

	===גילוי דעתא דניחא ליה===		===גילוי דעתא דניחא ליה===
	אם בעל השדה עשה מעשה שהראה שרוצה בשבח זה, כגון שבנה גדר סביב הנטיעות, שמראה שרוצה לשומרם, אפי' אם בתחילה השדה לא היתה עשויה לכך, מ"מ כיון שגילה בדעתו, הרי זו כשדה שעשויה ליטע, ותהא ידו של היורד על העליונה ליטול כאריס.		אם בעל השדה עשה מעשה שהראה שרוצה בשבח זה, כגון שבנה גדר סביב הנטיעות, שמראה שרוצה לשומרם, אפי' אם בתחילה השדה לא היתה עשויה לכך, מ"מ כיון שגילה בדעתו, הרי זו כשדה שעשויה ליטע, ותהא ידו של היורד על העליונה ליטול כאריס.

			<br />
			==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==

			*[http://www.example.com התוכן בקישור], באתר קול הלשון

			<nowiki>[[חושן משפט סימן שע״ה בבא מציעה]]</nowiki>

חושן משפט: /* היורד לשדה חבירו שלא מדעתו */

2025-04-25T13:02:19Z

היורד לשדה חבירו שלא מדעתו

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־16:02, 25 באפריל 2025
שורה 1:		שורה 1:
	=== היורד לשדה חבירו שלא מדעתו ===		===היורד לשדה חבירו שלא מדעתו===
	סוגית הגמ' ב"מ קא.: אדם שירד לשדה חבירו או לחורבת חבירו ללא ידיעתו, ונטעה אילנות, או בנה את הבית, ולא התכוין לגזול את הקרקע, אלא השביחה לצורך חבירו, ותובע ממנו שכר עבור מה שהשביח עבורו, נאמר בגמ' חילוק בדין זה:		סוגית הגמ' ב"מ קא.: אדם שירד לשדה חבירו או לחורבת חבירו ללא ידיעתו, ונטעה אילנות, או בנה את הבית, ולא התכוין לגזול את הקרקע, אלא השביחה לצורך חבירו, ותובע ממנו שכר עבור מה שהשביח עבורו, נאמר בגמ' חילוק בדין זה:

שורה 12:		שורה 12:
	<small>בחזו"א (?כ"ג) פי' שהקובע שם עשויה ליטע אינו תלוי האם בעל השדה הרוויח בהשבחתו של היורד, אלא בדעת הבעלים, שלעיתים יש לו סיבות אישיות להעדיף שדה לבן, כגון שהוא בקיא בזריעה, או שצריך לפרנסת אנשי ביתו דווקא תבואה, ולכן הבעלים קובע מה נחשב עשויה ליטע</small>		<small>בחזו"א (?כ"ג) פי' שהקובע שם עשויה ליטע אינו תלוי האם בעל השדה הרוויח בהשבחתו של היורד, אלא בדעת הבעלים, שלעיתים יש לו סיבות אישיות להעדיף שדה לבן, כגון שהוא בקיא בזריעה, או שצריך לפרנסת אנשי ביתו דווקא תבואה, ולכן הבעלים קובע מה נחשב עשויה ליטע</small>

	=== אטול עצי ואבני ===		===אטול עצי ואבני===
	אם לאחר שהשביח את הקרקע חזר בו היורד, ורוצה ליטול את מה שהשביח בקרקע, הסיקה הגמ' שהבונה את החורבה יכול ליטול את בנינו שבנה, אבל הנוטע את השדה אינו יכול לעקור את נטיעותיו, אלא חייב להשאירם בשדה, ומשני טעמים, א] משום יישוב א"י, ולפי זה, בחו"ל יכול לעוקרם ב] כיון שהנטיעות כבר הכחישו את שדהו, אם יטלם עכשיו הוא יפסיד אותו ביותר, וא"כ אף בחו"ל אינו יכול לעוקרם כיון שמפסיד את בעל השדה.		אם לאחר שהשביח את הקרקע חזר בו היורד, ורוצה ליטול את מה שהשביח בקרקע, הסיקה הגמ' שהבונה את החורבה יכול ליטול את בנינו שבנה, אבל הנוטע את השדה אינו יכול לעקור את נטיעותיו, אלא חייב להשאירם בשדה, ומשני טעמים, א] משום יישוב א"י, ולפי זה, בחו"ל יכול לעוקרם ב] כיון שהנטיעות כבר הכחישו את שדהו, אם יטלם עכשיו הוא יפסיד אותו ביותר, וא"כ אף בחו"ל אינו יכול לעוקרם כיון שמפסיד את בעל השדה.

	<small>ובעל הלבוש פי' שבעצם עקירתו הוא מפסיד את הקרקע, ולכן לא הרשו לו לעוקרם</small>		<small>ובעל הלבוש פי' שבעצם עקירתו הוא מפסיד את הקרקע, ולכן לא הרשו לו לעוקרם</small>

	=== טול עציך ואבניך ===		===טול עציך ואבניך===
	אם בעל הקרקע אומר ליורד איני חפץ בשבח זה, לא התפרש בגמ' מה דינו, וכתב ברי"ף, שכשם שהבונה יכול ליטול את שבחו, כך גם בעל הקרקע יכול לומר לו טול שבחך.		אם בעל הקרקע אומר ליורד איני חפץ בשבח זה, לא התפרש בגמ' מה דינו, וכתב ברי"ף, שכשם שהבונה יכול ליטול את שבחו, כך גם בעל הקרקע יכול לומר לו טול שבחך.

	=== דעת הרא"ש ===		===דעת הרא"ש===
	דעת הרא"ש שאפילו השדה עשויה ליטע יכול לומר לו בעל השדה טול עציך ואבניך, וראייתו מהדין שהובא לפני רב שהתובע ירד לקרקע, ובעל הקרקע אמר שאינו רוצה בשבח זה, ושתק לו רב, ומבואר שאף שהשדה עשויה ליטע יכול לומר ליורד טול עציך.		דעת הרא"ש שאפילו השדה עשויה ליטע יכול לומר לו בעל השדה טול עציך ואבניך, וראייתו מהדין שהובא לפני רב שהתובע ירד לקרקע, ובעל הקרקע אמר שאינו רוצה בשבח זה, ושתק לו רב, ומבואר שאף שהשדה עשויה ליטע יכול לומר ליורד טול עציך.

	=== דעת רוב מפרשים ===		===דעת רוב מפרשים===
	דעת הרמב"ן, ריטב"א, נימוק"י, ורשב"א שבעל הקרקע נפטר מתשלום ליורד ע"י אמירת טול עציך דווקא שהשדה לא היתה עשויה ליטע, אבל אם השדה עשויה ליטע אינו יכול לומר לו טול, וטעמם, שכיון שהשדה ראויה לכך מסתמא הוא חפץ בשבח זה, אלא שמחפש תואנה ליפטר מתשלום, ולכך יש לחייבו. אמנם, בבונה בחורבתו של חבירו אפי' עשויה ליבנות, כתב הנמוק"י ששניהם יכולים לומר טול או אטול.		דעת הרמב"ן, ריטב"א, נימוק"י, ורשב"א שבעל הקרקע נפטר מתשלום ליורד ע"י אמירת טול עציך דווקא שהשדה לא היתה עשויה ליטע, אבל אם השדה עשויה ליטע אינו יכול לומר לו טול, וטעמם, שכיון שהשדה ראויה לכך מסתמא הוא חפץ בשבח זה, אלא שמחפש תואנה ליפטר מתשלום, ולכך יש לחייבו. אמנם, בבונה בחורבתו של חבירו אפי' עשויה ליבנות, כתב הנמוק"י ששניהם יכולים לומר טול או אטול.

	=== גילוי דעתא דניחא ליה ===		===גילוי דעתא דניחא ליה===
	אם בעל השדה עשה מעשה שהראה שרוצה בשבח זה, כגון שבנה גדר סביב הנטיעות, שמראה שרוצה לשומרם, אפי' אם בתחילה השדה לא היתה עשויה לכך, מ"מ כיון שגילה בדעתו, הרי זו כשדה שעשויה ליטע, ותהא ידו של היורד על העליונה ליטול כאריס.		אם בעל השדה עשה מעשה שהראה שרוצה בשבח זה, כגון שבנה גדר סביב הנטיעות, שמראה שרוצה לשומרם, אפי' אם בתחילה השדה לא היתה עשויה לכך, מ"מ כיון שגילה בדעתו, הרי זו כשדה שעשויה ליטע, ותהא ידו של היורד על העליונה ליטול כאריס.

חושן משפט: יצירת דף עם התוכן "=== היורד לשדה חבירו שלא מדעתו === סוגית הגמ' ב"מ קא.: אדם שירד לשדה חבירו או לחורבת חבירו ללא ידיעתו, ונטעה אילנות, או בנה את הבית, ולא התכוין לגזול את הקרקע, אלא השביחה לצורך חבירו, ותובע ממנו שכר עבור מה שהשביח עבורו, נאמר בגמ' חילוק בדין זה: לרב, שמין ל..."

2025-04-25T12:59:28Z

יצירת דף עם התוכן "=== היורד לשדה חבירו שלא מדעתו === סוגית הגמ' ב"מ קא.: אדם שירד לשדה חבירו או לחורבת חבירו ללא ידיעתו, ונטעה אילנות, או בנה את הבית, ולא התכוין לגזול את הקרקע, אלא השביחה לצורך חבירו, ותובע ממנו שכר עבור מה שהשביח עבורו, נאמר בגמ' חילוק בדין זה: לרב, שמין ל..."

דף חדש

=== היורד לשדה חבירו שלא מדעתו ===
סוגית הגמ' ב"מ קא.: אדם שירד לשדה חבירו או לחורבת חבירו ללא ידיעתו, ונטעה אילנות, או בנה את הבית, ולא התכוין לגזול את הקרקע, אלא השביחה לצורך חבירו, ותובע ממנו שכר עבור מה שהשביח עבורו, נאמר בגמ' חילוק בדין זה:

לרב, שמין לו וידו על התחתונה - חייב בעל השדה לשלם ליורד את ההוצאות שהוציא משלו עבור השבחת השדה, או את השבח שהשביחה השדה מחמתו – הנמוך מבין שניהם

בטעם החיוב בשדה עשויה ליטע התקשו הראשונים היאך יתחייב לשלם לו כאריס, הרי לא היה סיכום מוקדם ביניהם, ומי הפך אותו לאריס שלו? ופירשו הראשונים, שכיון שהבעלים יודע עתה ומתרצה לזה, כאילו עשה מדעתו לכתחילה, אמנם הבעל המאור מכוח קושיא זו פירש שידו על העליונה היינו שישלם לו שכר כפועל מעולה

לשמואל, שמין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה - חייב בעל השדה לשלם ליורד כמו שהיה משלם לאריס שיעשה עבורו את ההשבחה הזו [ובד"כ אריס נוטל או חצי משבח הקרקע, או שליש או רבע, תלוי במנהג המקום]

ופירש רב פפא, שאין בזה מחלוקת אלא תלוי בצורך השדה, אם השדה עשויה לנטיעה, דהיינו שאכן ראויה לאותו השבח שהשביח היורד בקרקע, ישלם לו כאריס כדברי שמואל, ואם אינה ראויה לכך, תהא ידו של היורד על התחתונה כרב.

בחזו"א (?כ"ג) פי' שהקובע שם עשויה ליטע אינו תלוי האם בעל השדה הרוויח בהשבחתו של היורד, אלא בדעת הבעלים, שלעיתים יש לו סיבות אישיות להעדיף שדה לבן, כגון שהוא בקיא בזריעה, או שצריך לפרנסת אנשי ביתו דווקא תבואה, ולכן הבעלים קובע מה נחשב עשויה ליטע

=== אטול עצי ואבני ===
אם לאחר שהשביח את הקרקע חזר בו היורד, ורוצה ליטול את מה שהשביח בקרקע, הסיקה הגמ' שהבונה את החורבה יכול ליטול את בנינו שבנה, אבל הנוטע את השדה אינו יכול לעקור את נטיעותיו, אלא חייב להשאירם בשדה, ומשני טעמים, א] משום יישוב א"י, ולפי זה, בחו"ל יכול לעוקרם ב] כיון שהנטיעות כבר הכחישו את שדהו, אם יטלם עכשיו הוא יפסיד אותו ביותר, וא"כ אף בחו"ל אינו יכול לעוקרם כיון שמפסיד את בעל השדה.

ובעל הלבוש פי' שבעצם עקירתו הוא מפסיד את הקרקע, ולכן לא הרשו לו לעוקרם

=== טול עציך ואבניך ===
אם בעל הקרקע אומר ליורד איני חפץ בשבח זה, לא התפרש בגמ' מה דינו, וכתב ברי"ף, שכשם שהבונה יכול ליטול את שבחו, כך גם בעל הקרקע יכול לומר לו טול שבחך.

=== דעת הרא"ש ===
דעת הרא"ש שאפילו השדה עשויה ליטע יכול לומר לו בעל השדה טול עציך ואבניך, וראייתו מהדין שהובא לפני רב שהתובע ירד לקרקע, ובעל הקרקע אמר שאינו רוצה בשבח זה, ושתק לו רב, ומבואר שאף שהשדה עשויה ליטע יכול לומר ליורד טול עציך.

=== דעת רוב מפרשים ===
דעת הרמב"ן, ריטב"א, נימוק"י, ורשב"א שבעל הקרקע נפטר מתשלום ליורד ע"י אמירת טול עציך דווקא שהשדה לא היתה עשויה ליטע, אבל אם השדה עשויה ליטע אינו יכול לומר לו טול, וטעמם, שכיון שהשדה ראויה לכך מסתמא הוא חפץ בשבח זה, אלא שמחפש תואנה ליפטר מתשלום, ולכך יש לחייבו. אמנם, בבונה בחורבתו של חבירו אפי' עשויה ליבנות, כתב הנמוק"י ששניהם יכולים לומר טול או אטול.

=== גילוי דעתא דניחא ליה ===
אם בעל השדה עשה מעשה שהראה שרוצה בשבח זה, כגון שבנה גדר סביב הנטיעות, שמראה שרוצה לשומרם, אפי' אם בתחילה השדה לא היתה עשויה לכך, מ"מ כיון שגילה בדעתו, הרי זו כשדה שעשויה ליטע, ותהא ידו של היורד על העליונה ליטול כאריס.