מעשה שבת - היסטוריית גרסאות

א.א ב־21:15, 20 בנובמבר 2016

2016-11-20T21:15:06Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־00:15, 21 בנובמבר 2016
שורה 1:		שורה 1:
	~~{{תחרות כתיבה}}~~

	{{מקורות\|\|חולין טו א\|תרומות ב א\|שבת ו כג\|אורח חיים שיח א}}		{{מקורות\|\|חולין טו א\|תרומות ב א\|שבת ו כג\|אורח חיים שיח א}}
	[[קטגוריה:שבת]]		[[קטגוריה:שבת]]

א.א: ביטל את ההגנה על מעשה שבת

2016-11-20T21:13:05Z

ביטל את ההגנה על מעשה שבת

→ הגרסה הקודמת	גרסה מ־00:13, 21 בנובמבר 2016
(אין הבדלים)

א.א: הגן על מעשה שבת [edit=sysop:move=sysop]

2016-06-12T19:14:08Z

הגן על מעשה שבת [edit=sysop:move=sysop]

→ הגרסה הקודמת	גרסה מ־22:14, 12 ביוני 2016
(אין הבדלים)

Avishaiaha1: /* פסיקת השו"ע */

2016-06-08T08:20:45Z

פסיקת השו"ע

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־11:20, 8 ביוני 2016
שורה 126:		שורה 126:

	===פסיקת השו"ע===		===פסיקת השו"ע===
	פוסק ה'''שו"ע''' (יורה דעה קמב טו) לגבי עבודה זרה שאסור לשמוע כלי שיר של עבודה זרה או להסתכל בנוי של עבודה זרה, בגלל שהוא נהנה בראייה. וה'''רמ"א''' מוסיף שבדבר שאינו מתכוון - מותר. וכותב שם ה'''ש"ך''' (לד) שהמקור לכך הוא סוגייתנו אשר בה נפסק שאם יכול האדם ללכת דרך מקום אחר ולא הולך, אבל לא מתכוון ליהנות מאותו דבר האיסור – מותר במצב בו יכול לאטום אוזניו ולעצום עיניו ולסתום נחיריו על מנת שלא ייהנה מן הקול והמראה והריח.		פוסק ה'''שו"ע''' ([http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=yd_x5072 יורה דעה קמב טו]) לגבי עבודה זרה שאסור לשמוע כלי שיר של עבודה זרה או להסתכל בנוי של עבודה זרה, בגלל שהוא נהנה בראייה. וה'''רמ"א''' מוסיף שבדבר שאינו מתכוון - מותר. וכותב שם ה'''ש"ך''' ([http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=yd_x5072 לד]) שהמקור לכך הוא סוגייתנו אשר בה נפסק שאם יכול האדם ללכת דרך מקום אחר ולא הולך, אבל לא מתכוון ליהנות מאותו דבר האיסור – מותר במצב בו יכול לאטום אוזניו ולעצום עיניו ולסתום נחיריו על מנת שלא ייהנה מן הקול והמראה והריח.
	ואפשר לדייק מלשונו של הש"ך שהוא סובר כי לא צריך בפועל לעצום את עיניו, אלא ניתן להסתפק בכך ש'''יכול''' לעצום אותן, ואם היה עוצם לא היה נהנה משירי הע"ז, ואז ניתן יהיה להתיר לו לעבור שם למרות שאינו עוצם אותן בפועל. אבל לכאורה ניתן להקשות גם על הש"ך השאלה על תוספות שאם לא עוצם את העיניים הרי הוא מגיע למצב של פסיק רישיה?		ואפשר לדייק מלשונו של הש"ך שהוא סובר כי לא צריך בפועל לעצום את עיניו, אלא ניתן להסתפק בכך ש'''יכול''' לעצום אותן, ואם היה עוצם לא היה נהנה משירי הע"ז, ואז ניתן יהיה להתיר לו לעבור שם למרות שאינו עוצם אותן בפועל. אבל לכאורה ניתן להקשות גם על הש"ך השאלה על תוספות שאם לא עוצם את העיניים הרי הוא מגיע למצב של פסיק רישיה?

Avishaiaha1: /* מחלוקת רש"י ור"ן */

2016-06-08T08:15:36Z

מחלוקת רש"י ור"ן

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־11:15, 8 ביוני 2016
שורה 110:		שורה 110:
	מסביר ה'''ר"ן''' (פסחים ו ב מדפי הרי"ף, ד"ה איתמר) שהנאה הבאה לאדם בעל כורחו יש במצב בו האדם הלך למקום כלשהו לא מתוך מטרה ליהנות מהאיסור, אלא הלך שם לתומו והאיסור בא מעצמו (כמו מוזיקה של ע"ז, או ריח של חמץ בפסח), וזה יחשב שבא אליו בעל כורחו גם אם לאחר שבאה אליו הנאה זו הוא ייהנה ממנה, ועל כך הגמרא הנ"ל חילקה בין המקרים השונים.		מסביר ה'''ר"ן''' (פסחים ו ב מדפי הרי"ף, ד"ה איתמר) שהנאה הבאה לאדם בעל כורחו יש במצב בו האדם הלך למקום כלשהו לא מתוך מטרה ליהנות מהאיסור, אלא הלך שם לתומו והאיסור בא מעצמו (כמו מוזיקה של ע"ז, או ריח של חמץ בפסח), וזה יחשב שבא אליו בעל כורחו גם אם לאחר שבאה אליו הנאה זו הוא ייהנה ממנה, ועל כך הגמרא הנ"ל חילקה בין המקרים השונים.

	לעומתו, '''רש"י''' (ד"ה הכי גרסינן אפשר) כותב שהגדרת מכוון הוא כאשר אפשר לו להיבדל ומכוון להתקרב כדי ליהנות, או אפילו אי אפשר לו להיבדל ומתכוון הוא וחביב לו ליהנות, ורואים מרש"י שההגדרה של מתכוון כוללת שני דברים: גם מתכוון ליהנות וגם צריך שיהיה לו חביב הדבר. ואפשר לדייק גם לכיוון ההפוך שבמצב של לא מתכוון ליהנות ג"כ צריך שיכלול שני דברים: לא מתכוון ליהנות ומשתדל במחשבתו שהדבר לא יהיה חביב עליו.		לעומתו, '''רש"י''' ([http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=25b&format=pdf= ד"ה הכי גרסינן אפשר]) כותב שהגדרת מכוון הוא כאשר אפשר לו להיבדל ומכוון להתקרב כדי ליהנות, או אפילו אי אפשר לו להיבדל ומתכוון הוא וחביב לו ליהנות, ורואים מרש"י שההגדרה של מתכוון כוללת שני דברים: גם מתכוון ליהנות וגם צריך שיהיה לו חביב הדבר. ואפשר לדייק גם לכיוון ההפוך שבמצב של לא מתכוון ליהנות ג"כ צריך שיכלול שני דברים: לא מתכוון ליהנות ומשתדל במחשבתו שהדבר לא יהיה חביב עליו.

	להלכה, ראינו לעיל שפסקו כמו לישנא בתרא בגמרא, שאם מתכוון ליהנות אזי בכל מקרה אסור לעבור שם גם אם אין לו דרך אחרת, ואם לא מתכוון ליהנות תמיד מותר לעבור שם גם אם יש לו עוד דרך אחרת.		להלכה, ראינו לעיל שפסקו כמו לישנא בתרא בגמרא, שאם מתכוון ליהנות אזי בכל מקרה אסור לעבור שם גם אם אין לו דרך אחרת, ואם לא מתכוון ליהנות תמיד מותר לעבור שם גם אם יש לו עוד דרך אחרת.

Avishaiaha1: /* הנאה ממעשה שבת כשלא נעשה איסור בגוף הדבר */

2016-06-08T08:14:04Z

הנאה ממעשה שבת כשלא נעשה איסור בגוף הדבר

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־11:14, 8 ביוני 2016
שורה 82:		שורה 82:
	להלכה, כותב ה'''רמב"ם''' ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=3&rtype=%u05E6%u05D5%u05E8%u05EA%20%u05D4%u05D3%u05E3&hilchos=12&perek=6&halocha=23 שבת ו כד]) לגבי פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו – שבשוגג יאכלו בשבת שהרי לא נעשה בגופן מעשה ולא נשתנו, ובמזיד לא יאכלו עד מוצאי שבת, ואילו ה'''ראב"ד''' משיג עליו וכותב שמדובר דווקא שהפירות לא חזרו למקומם, אבל אם חזרו (ואפילו במזיד) ניתן לאוכלם, וכן פוסק גם ה'''שו"ע''' ([http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x2128 אורח חיים תה ט]) לגבי פירות שהוצאו מחוץ לתחום והחזירום בחזרה למקומם – שהם מותרים בהנאה ובאכילה וגם בשבת למרות שהוחזרו במזיד (והוא מחלק בין שבת ויו"ט אם הוציאו בשוגג או במזיד אם לא החזירו אותם אלא נשארו מחוץ לתחום).		להלכה, כותב ה'''רמב"ם''' ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=3&rtype=%u05E6%u05D5%u05E8%u05EA%20%u05D4%u05D3%u05E3&hilchos=12&perek=6&halocha=23 שבת ו כד]) לגבי פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו – שבשוגג יאכלו בשבת שהרי לא נעשה בגופן מעשה ולא נשתנו, ובמזיד לא יאכלו עד מוצאי שבת, ואילו ה'''ראב"ד''' משיג עליו וכותב שמדובר דווקא שהפירות לא חזרו למקומם, אבל אם חזרו (ואפילו במזיד) ניתן לאוכלם, וכן פוסק גם ה'''שו"ע''' ([http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x2128 אורח חיים תה ט]) לגבי פירות שהוצאו מחוץ לתחום והחזירום בחזרה למקומם – שהם מותרים בהנאה ובאכילה וגם בשבת למרות שהוחזרו במזיד (והוא מחלק בין שבת ויו"ט אם הוציאו בשוגג או במזיד אם לא החזירו אותם אלא נשארו מחוץ לתחום).

	לפי הרשב"א והריטב"א ניתן להסביר שמותר ליהנות כי לא נעשה שינוי בגוף הפרי, אבל במקום שלא החזירו מחמירים עליו כי יש חומרא מיוחדת על הוצאה חוץ לתחום, ותוס' יוכלו לומר שמדובר כאן בתחומין דרבנן ועל כך לא גזרו, ולכן במקרה שחזרו - הפירות מותרים, וה'''ביאור הלכה''' (תה ט ד"ה מ"ט אנוסים) מוסיף תירוץ בשם הרמב"ן שאין כאן שום הנאה ממעשה השבת כי החזיר את הפירות למקומם הראשון ולא נהנה כלל ממעשה העבירה.		לפי הרשב"א והריטב"א ניתן להסביר שמותר ליהנות כי לא נעשה שינוי בגוף הפרי, אבל במקום שלא החזירו מחמירים עליו כי יש חומרא מיוחדת על הוצאה חוץ לתחום, ותוס' יוכלו לומר שמדובר כאן בתחומין דרבנן ועל כך לא גזרו, ולכן במקרה שחזרו - הפירות מותרים, וה'''ביאור הלכה''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40448&st=&pgnum=153 תה ט ד"ה מ"ט אנוסים]) מוסיף תירוץ בשם הרמב"ן שאין כאן שום הנאה ממעשה השבת כי החזיר את הפירות למקומם הראשון ולא נהנה כלל ממעשה העבירה.

	שואל ה'''מג"א''' (אורח חיים תה יד) שהרי מצאנו שכן גזרו על כל מיני איסורים מדרבנן (למשל המשנה בתרומות שראינו לעיל לגביאיסור שימוש בכלי שהוטבל בשבת למרות שאיסור הטבילה הוא איסור דרבנן שנראה כמתקן מנא)?- והוא עונה שחכמים גזרו במקום בו יש לו רווח מכך שעבר על האיסור דרבנן למשל אם אין לו עוד פירות אחרים לאכול, אבל כאן מדובר במקרה בו יש לו עוד פירות לאכול ולכן לא גזרו.		שואל ה'''מג"א''' ([http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x2129 אורח חיים תה יד]) שהרי מצאנו שכן גזרו על כל מיני איסורים מדרבנן (למשל המשנה בתרומות שראינו לעיל לגביאיסור שימוש בכלי שהוטבל בשבת למרות שאיסור הטבילה הוא איסור דרבנן שנראה כמתקן מנא)?- והוא עונה שחכמים גזרו במקום בו יש לו רווח מכך שעבר על האיסור דרבנן למשל אם אין לו עוד פירות אחרים לאכול, אבל כאן מדובר במקרה בו יש לו עוד פירות לאכול ולכן לא גזרו.

	למעשה, לא מסתמכים כל כך בקלות ע"מ להתיר על דברי הרשב"א והריטב"א. ה'''חיי אדם''' (מובא ~~בביאור~~ הלכה שיח א ד"ה אחת משאר מלאכות) אומר שאם הדבר הועבר על ידי חילול שבת דאורייתא (כמו למשל נסיעה ברכב) – אין ליהנות ממנו למרות שבפועל לא עשו שום פעולה אסורה בגוף הדבר, ורק במקום צורך גדול מותר יהיה ליהנות ממנו.		למעשה, לא מסתמכים כל כך בקלות ע"מ להתיר על דברי הרשב"א והריטב"א. ה'''חיי אדם''' (מובא ב[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14171&st=&pgnum=267 ביאור הלכה שיח א ד"ה אחת משאר מלאכות]) אומר שאם הדבר הועבר על ידי חילול שבת דאורייתא (כמו למשל נסיעה ברכב) – אין ליהנות ממנו למרות שבפועל לא עשו שום פעולה אסורה בגוף הדבר, ורק במקום צורך גדול מותר יהיה ליהנות ממנו.

	אבל בשוגג אם עברו על איסורי דרבנן הקלו וסמכו יותר על דעת הריטב"א והרשב"א והתירו ליהנות באותו הדבר, למשל יהודי שטלטל מפתח והביא אותו דרך כרמלית לבית הכנסת במקום בו אין עירוב, כאשר הוא לא יודע שאסור לטלטל.		אבל בשוגג אם עברו על איסורי דרבנן הקלו וסמכו יותר על דעת הריטב"א והרשב"א והתירו ליהנות באותו הדבר, למשל יהודי שטלטל מפתח והביא אותו דרך כרמלית לבית הכנסת במקום בו אין עירוב, כאשר הוא לא יודע שאסור לטלטל.

Avishaiaha1: /* מעשה שבת במחלוקת הפוסקים */

2016-06-08T08:04:32Z

מעשה שבת במחלוקת הפוסקים

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־11:04, 8 ביוני 2016
שורה 41:		שורה 41:

	===מעשה שבת במחלוקת הפוסקים===		===מעשה שבת במחלוקת הפוסקים===
	כתב ה'''פרי מגדים''' ([http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1689 אשל אברהם י]) כי אדם שעשה (ואפילו אם לא שאל רב אלא עשה אותו במזיד) מעשה שנתון במחלוקת הפוסקים אם מותר לעשות אותו לכתחילה או אסור לעשותו – מותר יהיה לו ליהנות ממה שעשה ואפילו בשבת עצמה, כי כל האיסור של מעשה שבת הוא מדרבנן ומקלים בו, וכן נפסק להלכה ע"י רוב ככל האחרונים, ובכללם ה'''משנ"ב''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14171&st=&pgnum=267= ב]), '''כף החיים''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14421&st=&pgnum=319 ה]) '''ילקוט יוסף''' (עמ' עו סעיף מד) '''מנוחת אהבה''' (יג) ו'''פניני הלכה''' (שבת א טז ט).		כתב ה'''פרי מגדים''' ([http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1689 אשל אברהם י]) כי אדם שעשה (ואפילו אם לא שאל רב אלא עשה אותו במזיד) מעשה שנתון במחלוקת הפוסקים אם מותר לעשות אותו לכתחילה או אסור לעשותו – מותר יהיה לו ליהנות ממה שעשה ואפילו בשבת עצמה, כי כל האיסור של מעשה שבת הוא מדרבנן ומקלים בו, וכן נפסק להלכה ע"י רוב ככל האחרונים, ובכללם ה'''משנ"ב''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14171&st=&pgnum=267 ב]), '''כף החיים''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14421&st=&pgnum=319 ה]) '''ילקוט יוסף''' (עמ' עו סעיף מד) '''מנוחת אהבה''' (יג) ו'''פניני הלכה''' (שבת א טז ט).

	=בכדי שיעשו=		=בכדי שיעשו=

Avishaiaha1: /* הנאה ממעשה שבת כשלא נעשה איסור בגוף הדבר */

2016-06-08T08:03:29Z

הנאה ממעשה שבת כשלא נעשה איסור בגוף הדבר

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־11:03, 8 ביוני 2016
שורה 78:		שורה 78:
	אבל אם הובא אוכל לשמחה בבית הכנסת על ידי משפחה שלא יודעים את כל ההלכות, והביאו את הכיבוד ברכב לבית הכנסת, האם מותר יהיה לאכול מאותו הכיבוד?		אבל אם הובא אוכל לשמחה בבית הכנסת על ידי משפחה שלא יודעים את כל ההלכות, והביאו את הכיבוד ברכב לבית הכנסת, האם מותר יהיה לאכול מאותו הכיבוד?

	ה'''רשב"א''' (חידושים שבת קל ב, ד"ה ומורי) וה'''ריטב"א''' (חידושים עירובין מא ב, ד"ה אמר רב פפא) מביאים את '''רבנו יונה''' וסוברים שאין דין מעשה שבת אם לא נעשה שינוי בגוף הדבר עצמו, כמו אפייה בישול ועשיית כלי, אבל ה'''תוספות''' (עירובין שם ד"ה לא הפסידו את מקומן) סוברים כי אם חילול השבת נעשה על ידי איסור דאורייתא כלשהו אסור יהיה ליהנות מאותו המאכל למרות שכלל לא נעשה שינוי כלשהו במאכל.		ה'''רשב"א''' (חידושים שבת קל ב, ד"ה ומורי) וה'''ריטב"א''' (חידושים עירובין מא ב, ד"ה אמר רב פפא) מביאים את '''רבנו יונה''' וסוברים שאין דין מעשה שבת אם לא נעשה שינוי בגוף הדבר עצמו, כמו אפייה בישול ועשיית כלי, אבל ה'''תוספות''' ([http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=3&daf=41b&format=pdf עירובין שם ד"ה לא הפסידו את מקומן]) סוברים כי אם חילול השבת נעשה על ידי איסור דאורייתא כלשהו אסור יהיה ליהנות מאותו המאכל למרות שכלל לא נעשה שינוי כלשהו במאכל.

	להלכה, כותב ה'''רמב"ם''' (שבת ו כד) לגבי פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו – שבשוגג יאכלו בשבת שהרי לא נעשה בגופן מעשה ולא נשתנו, ובמזיד לא יאכלו עד מוצאי שבת, ואילו ה'''ראב"ד''' משיג עליו וכותב שמדובר דווקא שהפירות לא חזרו למקומם, אבל אם חזרו (ואפילו במזיד) ניתן לאוכלם, וכן פוסק גם ה'''שו"ע''' (אורח חיים תה ט) לגבי פירות שהוצאו מחוץ לתחום והחזירום בחזרה למקומם – שהם מותרים בהנאה ובאכילה וגם בשבת למרות שהוחזרו במזיד (והוא מחלק בין שבת ויו"ט אם הוציאו בשוגג או במזיד אם לא החזירו אותם אלא נשארו מחוץ לתחום).		להלכה, כותב ה'''רמב"ם''' ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=3&rtype=%u05E6%u05D5%u05E8%u05EA%20%u05D4%u05D3%u05E3&hilchos=12&perek=6&halocha=23 שבת ו כד]) לגבי פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו – שבשוגג יאכלו בשבת שהרי לא נעשה בגופן מעשה ולא נשתנו, ובמזיד לא יאכלו עד מוצאי שבת, ואילו ה'''ראב"ד''' משיג עליו וכותב שמדובר דווקא שהפירות לא חזרו למקומם, אבל אם חזרו (ואפילו במזיד) ניתן לאוכלם, וכן פוסק גם ה'''שו"ע''' ([http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x2128 אורח חיים תה ט]) לגבי פירות שהוצאו מחוץ לתחום והחזירום בחזרה למקומם – שהם מותרים בהנאה ובאכילה וגם בשבת למרות שהוחזרו במזיד (והוא מחלק בין שבת ויו"ט אם הוציאו בשוגג או במזיד אם לא החזירו אותם אלא נשארו מחוץ לתחום).

	לפי הרשב"א והריטב"א ניתן להסביר שמותר ליהנות כי לא נעשה שינוי בגוף הפרי, אבל במקום שלא החזירו מחמירים עליו כי יש חומרא מיוחדת על הוצאה חוץ לתחום, ותוס' יוכלו לומר שמדובר כאן בתחומין דרבנן ועל כך לא גזרו, ולכן במקרה שחזרו - הפירות מותרים, וה'''ביאור הלכה''' (תה ט ד"ה מ"ט אנוסים) מוסיף תירוץ בשם הרמב"ן שאין כאן שום הנאה ממעשה השבת כי החזיר את הפירות למקומם הראשון ולא נהנה כלל ממעשה העבירה.		לפי הרשב"א והריטב"א ניתן להסביר שמותר ליהנות כי לא נעשה שינוי בגוף הפרי, אבל במקום שלא החזירו מחמירים עליו כי יש חומרא מיוחדת על הוצאה חוץ לתחום, ותוס' יוכלו לומר שמדובר כאן בתחומין דרבנן ועל כך לא גזרו, ולכן במקרה שחזרו - הפירות מותרים, וה'''ביאור הלכה''' (תה ט ד"ה מ"ט אנוסים) מוסיף תירוץ בשם הרמב"ן שאין כאן שום הנאה ממעשה השבת כי החזיר את הפירות למקומם הראשון ולא נהנה כלל ממעשה העבירה.

Avishaiaha1: /* דין הקדירה */

2016-06-08T07:58:17Z

דין הקדירה

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־10:58, 8 ביוני 2016
שורה 67:		שורה 67:
	לכאורה, ניתן לומר כי בגלל שראינו שהתבשיל מותר לאחרים במוצאי שבת – הוא הדין גם לקדירה שמותרת לאחרים, וכל הספק שלנו צריך להיות על הקדירה ביחס למבשל עצמו אם יצטרך להגעיל אותה?		לכאורה, ניתן לומר כי בגלל שראינו שהתבשיל מותר לאחרים במוצאי שבת – הוא הדין גם לקדירה שמותרת לאחרים, וכל הספק שלנו צריך להיות על הקדירה ביחס למבשל עצמו אם יצטרך להגעיל אותה?

	כתב ה'''מגן אברהם''' ([http://hebrewbooks.org/~~pdfpager~~.aspx?~~req=14325&st=&pgnum~~=~~152~~ א]) בשם ה'''רשב"א''' (א קעה) שגם הקדירה עצמה נאסרת (שהרי היא בלעה איסור), וה'''משנ"ב''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14171&st=&pgnum=267 ד]) הביאו להלכה.		כתב ה'''מגן אברהם''' ([http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1565 א]) בשם ה'''רשב"א''' (א קעה) שגם הקדירה עצמה נאסרת (שהרי היא בלעה איסור), וה'''משנ"ב''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14171&st=&pgnum=267 ד]) הביאו להלכה.

	ואילו ה'''כף החיים''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14421&st=&pgnum=319 ט]) נוטה יותר להתיר, וכן פסק גם ב'''ילקוט יוסף''' (עמ' כז סעיף ט), והוא מוסיף שטוב יהיה להגעיל את הכלי אם יכול לעשות זאת בקלות, וגם אם הכלי מחרס – יוכל להכשירו לכו"ע ע"י הגעלה של שלוש פעמים.		ואילו ה'''כף החיים''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14421&st=&pgnum=319 ט]) נוטה יותר להתיר, וכן פסק גם ב'''ילקוט יוסף''' (עמ' כז סעיף ט), והוא מוסיף שטוב יהיה להגעיל את הכלי אם יכול לעשות זאת בקלות, וגם אם הכלי מחרס – יוכל להכשירו לכו"ע ע"י הגעלה של שלוש פעמים.

Avishaiaha1: /* בכדי שיעשו */

2016-06-08T07:55:15Z

בכדי שיעשו

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־10:55, 8 ביוני 2016
שורה 45:		שורה 45:
	=בכדי שיעשו=		=בכדי שיעשו=
	ישנה עוד שאלה שצריך לדון בה, לאחר שהתרנו לאכול את אותו המאכל למוצאי שבת, האם צריך גם לחכות בנוסף את שיעור הזמן של 'בכדי שיעשו' או לא?		ישנה עוד שאלה שצריך לדון בה, לאחר שהתרנו לאכול את אותו המאכל למוצאי שבת, האם צריך גם לחכות בנוסף את שיעור הזמן של 'בכדי שיעשו' או לא?
	ה'''גמרא''' (ביצה כד ב) מביאה בשם רב פפא פסק לגבי גוי שהביא ביום טוב משהו ליהודי, שאם יש מאותו המין במחובר – אסור, ולמוצאי יום טוב גם אסורים בכדי שיעשו, ואם אין מאותו המין במחובר – אז בתוך התחום מותר, אבל מחוץ לתחום אסור.		ה'''גמרא''' ([http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=8&daf=24b&format=pdf ביצה כד ב]) מביאה בשם רב פפא פסק לגבי גוי שהביא ביום טוב משהו ליהודי, שאם יש מאותו המין במחובר – אסור, ולמוצאי יום טוב גם אסורים בכדי שיעשו, ואם אין מאותו המין במחובר – אז בתוך התחום מותר, אבל מחוץ לתחום אסור.

	'''רש"י''' (ד"ה ולערב אסורין בכדי שיעשו, וכן ~~בשבת~~ קכב א ד"ה בכדי שיחמו חמין) מסביר שצריך להמתין את שיעור הזמן של בכדי שיעשו כדי שלא ייהנה כלל ממלאכת יו"ט. שואל עליו ה'''רא"ש''' (חולין א יח) אם כך אז איך פסקנו במקרה בו יהודי בישל בשבת בשוגג שיוכל לאכול מהתבשיל למוצאי השבת, הרי סוף כל סוף הוא נהנה ממלאכת השבת? וגם אם ננסה להגיד שהנאה ממלאכת בישול מותרת גם ללא המתנת בכדי שיעשו כי יכול היה בשבת לכסוס את האוכל גם כשהוא לא מבושל - הרי כותבת ה'''גמרא''' (חולין טו ב למסקנה) שמה שאמרנו שהשוחט בשבת בשוגג יאכל, זה במקום שהיה לו חולה והבריא – ולמרות שהוא נהנה ממלאכת שבת, וכאן לא הייתה לו אפשרות ליהנות מהבשר בשבת עצמה?!		'''רש"י''' ([http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=8&daf=24b&format=pdf ד"ה ולערב אסורין בכדי שיעשו], וכן ב[http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=122&format=pdf שבת קכב א ד"ה בכדי שיחמו חמין]) מסביר שצריך להמתין את שיעור הזמן של בכדי שיעשו כדי שלא ייהנה כלל ממלאכת יו"ט. שואל עליו ה'''רא"ש''' (חולין א יח) אם כך אז איך פסקנו במקרה בו יהודי בישל בשבת בשוגג שיוכל לאכול מהתבשיל למוצאי השבת, הרי סוף כל סוף הוא נהנה ממלאכת השבת? וגם אם ננסה להגיד שהנאה ממלאכת בישול מותרת גם ללא המתנת בכדי שיעשו כי יכול היה בשבת לכסוס את האוכל גם כשהוא לא מבושל - הרי כותבת ה'''גמרא''' ([http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=31&daf=15b&format=pdf חולין טו ב למסקנה]) שמה שאמרנו שהשוחט בשבת בשוגג יאכל, זה במקום שהיה לו חולה והבריא – ולמרות שהוא נהנה ממלאכת שבת, וכאן לא הייתה לו אפשרות ליהנות מהבשר בשבת עצמה?!

	לכן, אומר הרא"ש כי כל מה שאסרו ליהנות ממה שהגוי הביא פירות בשבת או ביום טוב עד בכדי שיעשו, כדי שלא יבוא היהודי להגיד לו בשבת לקטוף פירות בשבילו, כי כל האמירה לגוי קלה אצל היהודי ולא יודעים שהתירו רק במקרים מסוימים. וכן מביא הרא"ש עוד '''גמרא''' ([http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=18b&format=pdf שבת יח ב]) לגבי חשש שמא יחתה בגחלים שבה אנו מצריכים את האדם לחכות במוצאי שבת עד בכדי שיעשו, ולמרות שיהודי עושה מלאכה זו: "לא תמלא אשה קדירה עססיות ותורמוסין ערב שבת עם חשיכה ואם עשתה כן למוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו" – ולמרות ששמו שם עססיות ותורמוסין שמתבשלים מהר ויהיו מוכנים כבר לסעודת ערב שבת, אנחנו גוזרים עליהם במוצאי שבת לחכות בכדי שיעשו למרות שהאשה שמה אותם עוד בערב שבת על האש כי זו מלאכה שהאנשים מזלזלים בה. אבל במלאכה הנעשית בשבת ע"י ישראל לא שייך לגזור ומותר למוצאי שבת מיד.		לכן, אומר הרא"ש כי כל מה שאסרו ליהנות ממה שהגוי הביא פירות בשבת או ביום טוב עד בכדי שיעשו, כדי שלא יבוא היהודי להגיד לו בשבת לקטוף פירות בשבילו, כי כל האמירה לגוי קלה אצל היהודי ולא יודעים שהתירו רק במקרים מסוימים. וכן מביא הרא"ש עוד '''גמרא''' ([http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=18b&format=pdf שבת יח ב]) לגבי חשש שמא יחתה בגחלים שבה אנו מצריכים את האדם לחכות במוצאי שבת עד בכדי שיעשו, ולמרות שיהודי עושה מלאכה זו: "לא תמלא אשה קדירה עססיות ותורמוסין ערב שבת עם חשיכה ואם עשתה כן למוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו" – ולמרות ששמו שם עססיות ותורמוסין שמתבשלים מהר ויהיו מוכנים כבר לסעודת ערב שבת, אנחנו גוזרים עליהם במוצאי שבת לחכות בכדי שיעשו למרות שהאשה שמה אותם עוד בערב שבת על האש כי זו מלאכה שהאנשים מזלזלים בה. אבל במלאכה הנעשית בשבת ע"י ישראל לא שייך לגזור ומותר למוצאי שבת מיד.
שורה 53:		שורה 53:
	וניתן להסביר את החילוק שבין רש"י והרא"ש בכך שאם כל האיסור של מעשה שבת הוא כדי שהאדם לא יבוא ליהנות מפעולות אסורות שעושה בשבת – אזי אסור יהיה לו ליהנות מהם גם במוצאי השבת כל עוד לא עבר שיעור זמן בו יוכל לעשות את אותה הפעולה בהיתר, ואין הבדל בין אם עשה את זה יהודי או גוי ('''רש"י'''), אבל אם יסוד האיסור הוא בגלל שגזרו שוגג אטו מזיד – אזי לא צריך להמתין בכדי שיעשו, כי יהודי לא יבוא לחלל את השבת כדי שיהיה לו אוכל מוכן מיד במוצאי שבת, וגם רבי יהודה שאוסר זה רק בגלל גזירה זו ('''רא"ש''').		וניתן להסביר את החילוק שבין רש"י והרא"ש בכך שאם כל האיסור של מעשה שבת הוא כדי שהאדם לא יבוא ליהנות מפעולות אסורות שעושה בשבת – אזי אסור יהיה לו ליהנות מהם גם במוצאי השבת כל עוד לא עבר שיעור זמן בו יוכל לעשות את אותה הפעולה בהיתר, ואין הבדל בין אם עשה את זה יהודי או גוי ('''רש"י'''), אבל אם יסוד האיסור הוא בגלל שגזרו שוגג אטו מזיד – אזי לא צריך להמתין בכדי שיעשו, כי יהודי לא יבוא לחלל את השבת כדי שיהיה לו אוכל מוכן מיד במוצאי שבת, וגם רבי יהודה שאוסר זה רק בגלל גזירה זו ('''רא"ש''').

	למעשה, ~~פסק~~ ה'''שו"ע''' שמלאכה שנעשתה במזיד מותר לאחרים ליהנות ממנה במוצ"ש מיד, אך מלאכה שנעשתה בשוגג מותר גם לעושה ליהנות ממנה מיד בצאת השבת (כהרא"ש, בגלל שאין חשש שמא יאמר לו שוב לעשות מלאכה, וגם אם יאמר לו הרי שהיהודי לא ישמע לו לחלל שבת, בניגוד לאמירה לגוי).		למעשה, ראינו שפסק ה'''שו"ע''' שמלאכה שנעשתה במזיד מותר לאחרים ליהנות ממנה במוצ"ש מיד, אך מלאכה שנעשתה בשוגג מותר גם לעושה ליהנות ממנה מיד בצאת השבת (כהרא"ש, בגלל שאין חשש שמא יאמר לו שוב לעשות מלאכה, וגם אם יאמר לו הרי שהיהודי לא ישמע לו לחלל שבת, בניגוד לאמירה לגוי).

	=מכירה=		=מכירה=