השבת אבדה לספק ישראל - היסטוריית גרסאות

חיים חכם: /* בסיס הסוגיא */

2023-12-01T09:04:29Z

בסיס הסוגיא

א.א ב־21:18, 20 בנובמבר 2016

2016-11-20T21:18:54Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־00:18, 21 בנובמבר 2016
שורה 1:		שורה 1:
	~~ {{תחרות כתיבה}}~~
	{{מקורות\|מכשירין ב ז\|כתובות טו:\|\|איסורי ביאה טו כו\|אבן העזר ד לד}}		{{מקורות\|מכשירין ב ז\|כתובות טו:\|\|איסורי ביאה טו כו\|אבן העזר ד לד}}
	השבת אבדה לאדם שמוגדר כספק ישראל ע"פ דין רוב ויסודות גדרי השבת אבדה		השבת אבדה לאדם שמוגדר כספק ישראל ע"פ דין רוב ויסודות גדרי השבת אבדה

א.א: ביטל את ההגנה על השבת אבדה לספק ישראל

2016-11-20T21:17:48Z

ביטל את ההגנה על השבת אבדה לספק ישראל

→ הגרסה הקודמת	גרסה מ־00:17, 21 בנובמבר 2016
(אין הבדלים)

א.א: הגן על השבת אבדה לספק ישראל [edit=sysop:move=sysop]

2016-06-12T19:17:44Z

הגן על השבת אבדה לספק ישראל [edit=sysop:move=sysop]

→ הגרסה הקודמת	גרסה מ־22:17, 12 ביוני 2016
(אין הבדלים)

אסף יעקב הלוי ב־09:26, 10 ביוני 2016

2016-06-10T09:26:00Z

הצגת שינויים

אסף יעקב הלוי ב־09:06, 6 במאי 2016

2016-05-06T09:06:11Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־12:06, 6 במאי 2016
שורה 61:		שורה 61:
	[[קטגוריה:כתובות טו:]]		[[קטגוריה:כתובות טו:]]
	[[קטגוריה:איסורי ביאה פרק טו]]		[[קטגוריה:איסורי ביאה פרק טו]]
	[[קטגוריה:אבן העזר ~~פרק~~ ד]]		[[קטגוריה:אבן העזר סימן ד]]

אסף יעקב הלוי ב־08:30, 4 במאי 2016

2016-05-04T08:30:00Z

הצגת שינויים

אסף יעקב הלוי ב־08:14, 4 במאי 2016

2016-05-04T08:14:50Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־11:14, 4 במאי 2016
שורה 56:		שורה 56:
	===שיטה שלישית===		===שיטה שלישית===
	ניתן להעלות הבנה נוספת בהסבר מדוע הולכים אחר הרוב בהשבת אבדה לגוי. ה'''רמב"ם''' [http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=14&hilchos=79&perek=16&halocha=6&hilite= (סנהדרין טז ו)] פוסק שאמנם כדי להלקות מישהו, למשל במקרה של אכילת חלב, יש צורך בשני עדים, אך את שני העדים צריך על מעשה האיסור הטכני – עצם האכילה , אך על המעבר על האיסור עצמו – העובדה שהמאכל היה חלב, מספיק עד אחד בלבד. כלומר, ניתן להוכיח אשמה בשני שלבים: קיום המעשה ולאחר מכן פרטיו האיסוריים. הקריטריון הגבוה, כגון חיוב שני עדים, הוא רק על צד אחד, אך שאר הצדדים יכולים להיות מוכרעים באופנים אחרים. אפשר להגיד דבר דומה בסוגיה שלנו – אמנם עקרונית אין הולכים בממון אחר הרוב, אבל כן הולכים אחר הרוב כדי להכריע את מעמדו של התינוק. לאחר שהכרענו שהתינוק הוא ישראל מכח הרוב, הוא מוגדר כישראל לכל דבריו ואנו צריכים להשיב לו את אבדתו בתורת וודאי – שאינה נשענת על הרוב אלא על המצב הודאי שהגדרנו בזכותו.		ניתן להעלות הבנה נוספת בהסבר מדוע הולכים אחר הרוב בהשבת אבדה לגוי. ה'''רמב"ם''' [http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=14&hilchos=79&perek=16&halocha=6&hilite= (סנהדרין טז ו)] פוסק שאמנם כדי להלקות מישהו, למשל במקרה של אכילת חלב, יש צורך בשני עדים, אך את שני העדים צריך על מעשה האיסור הטכני – עצם האכילה , אך על המעבר על האיסור עצמו – העובדה שהמאכל היה חלב, מספיק עד אחד בלבד. כלומר, ניתן להוכיח אשמה בשני שלבים: קיום המעשה ולאחר מכן פרטיו האיסוריים. הקריטריון הגבוה, כגון חיוב שני עדים, הוא רק על צד אחד, אך שאר הצדדים יכולים להיות מוכרעים באופנים אחרים. אפשר להגיד דבר דומה בסוגיה שלנו – אמנם עקרונית אין הולכים בממון אחר הרוב, אבל כן הולכים אחר הרוב כדי להכריע את מעמדו של התינוק. לאחר שהכרענו שהתינוק הוא ישראל מכח הרוב, הוא מוגדר כישראל לכל דבריו ואנו צריכים להשיב לו את אבדתו בתורת וודאי – שאינה נשענת על הרוב אלא על המצב הודאי שהגדרנו בזכותו.
			==שיעורים מאמרים וכתבי עת==
			*[http://asif.co.il/?wpfb_filepage=164aveda-html אופי מצוות השבת אבדה] - חיים גודינגר, 'עלון שבות' 164, תשס"ה.
	[[קטגוריה:אבידה ומציאה]]		[[קטגוריה:אבידה ומציאה]]
			[[קטגוריה:כתובות טו:]]
			[[קטגוריה:איסורי ביאה פרק טו]]
			[[קטגוריה:אבן העזר פרק ד]]

אסף יעקב הלוי ב־08:06, 4 במאי 2016

2016-05-04T08:06:38Z

הצגת שינויים

אסף יעקב הלוי ב־12:17, 1 במאי 2016

2016-05-01T12:17:09Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־15:17, 1 במאי 2016
שורה 1:		שורה 1:
	{{תחרות כתיבה}}		{{תחרות כתיבה}}
	{{מקורות\|\|כתובות טו:\|\|איסורי ביאה טו כו\|אבן העזר ד לד}}		{{מקורות\|מכשירין ב ז\|כתובות טו:\|\|איסורי ביאה טו כו\|אבן העזר ד לד}}
	השבת אבדה לאדם שמוגדר כספק ישראל ע"פ דין רוב ויסודות גדרי השבת אבדה		השבת אבדה לאדם שמוגדר כספק ישראל ע"פ דין רוב ויסודות גדרי השבת אבדה
	==בסיס הסוגיא==		==בסיס הסוגיא==
	הגמרא (כתובות טו:) מביאה משנה (מכשירין ב ז) העוסקת בדיני תינוק אסופי שנמצא ברחובה של עיר. על פי דברי המשנה, אם מדובר בעיר שרובה ישראל או בעיר שחצי מתושביה יהודים וחציים גויים בדיוק, התינוק נחשב לישראל רגיל. לאחר מכן, שואלת הגמרא מה היא הנפקא מינה מדין זה ומהו ההבדל בין המקרים בסופו של דבר. הגמרא משיבה שבעוד שאבידתו של אסופי אשר נמצא בעיר שרובה ישראל תושב לו כלישראל רגיל, אבידתו של אסופי שנמצא בעיר שהיא מחצה על מחצה לא תושב לו. הגמרא הזו נפסקה להלכה כפשטה ב'''רמב"ם''' (איסורי ביאה טו כו) וב'''שו"ע''' (אה"ע ד לד).		הגמרא ([http://daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?id=1850 כתובות טו:]) מביאה משנה ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%9E%D7%9B%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%9F_%D7%91_%D7%96 מכשירין ב ז]) העוסקת בדיני תינוק אסופי שנמצא ברחובה של עיר. על פי דברי המשנה, אם מדובר בעיר שרובה ישראל או בעיר שחצי מתושביה יהודים וחציים גויים בדיוק, התינוק נחשב לישראל רגיל. לאחר מכן, שואלת הגמרא מה היא הנפקא מינה מדין זה ומהו ההבדל בין המקרים בסופו של דבר. הגמרא משיבה שבעוד שאבידתו של אסופי אשר נמצא בעיר שרובה ישראל תושב לו כלישראל רגיל, אבידתו של אסופי שנמצא בעיר שהיא מחצה על מחצה לא תושב לו. הגמרא הזו נפסקה להלכה כפשטה ב'''רמב"ם''' ([http://www.mechon-mamre.org/i/5115.htm איסורי ביאה טו כו] ) וב'''שו"ע''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9727&st=&pgnum=34 אה"ע ד לד]).
	ראשונים רבים, אליהם נתייחס בהמשך, ~~(הפניה)~~ מקשים כיצד יתכן שמשיבים לתינוק כזה את אבדתו, הרי קיימא לן שפוסקים כשמואל בדיני (בבא בתרא צב.-:) ונפסק להלכה ('''רמב"ם''' מכירה טז ה, '''שו"ע''' חו"מ רלב כג) שאין הולכים בממון אחר הרוב – מדוע שמקרה זה יהיה שונה ולא נאמר בו שהמוציא מחברו עליו הראיה, והאסופי התינוק לשעבר חייב להוכיח את יהדותו כדי להוציא את האבידה מיד מוצאה?		ראשונים רבים, אליהם נתייחס ([[#תירוצים לקושיית הפתיחה\|בהמשך]]), מקשים כיצד יתכן שמשיבים לתינוק כזה את אבדתו, הרי קיימא לן שפוסקים כשמואל בדיני ([http://daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=305&amud=184&fs=0 בבא בתרא צב.-:]) ונפסק להלכה ('''רמב"ם''' [http://www.mechon-mamre.org/i/c116.htm מכירה טז ו], '''שו"ע''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9733&st=&pgnum=110 חו"מ רלב כג]) שאין הולכים בממון אחר הרוב – מדוע שמקרה זה יהיה שונה ולא נאמר בו שהמוציא מחברו עליו הראיה, והאסופי התינוק לשעבר חייב להוכיח את יהדותו כדי להוציא את האבידה מיד מוצאה?
	לפני שנחזור לעסוק בשאלה זו, נדון קודם כל ביסודות הסוגיא:		לפני שנחזור לעסוק בשאלה זו, נדון קודם כל ביסודות הסוגיא:
	==השבת אבדה לגוי==		==השבת אבדה לגוי==
	מהגמרא שראינו לעיל, עולה באופן ברור שלא קיימת מצוות השבת אבדה לגוי. דין זה עולה באופן ישיר יותר משתי גמרות אחרות:		מהגמרא שראינו לעיל, עולה באופן ברור שלא קיימת מצוות השבת אבדה לגוי. דין זה עולה באופן ישיר יותר משתי גמרות אחרות:
	*בגמרא בסנהדרין (עו:) לומד '''רב יהודה בשם רב''' מהפסוק "למען ספות הרוה את הצמאה" (דברים כט יח) איסור מפורש על השבת אבדה לגוי.		*בגמרא בסנהדרין ([http://daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=306&amud=152&fs=0 עו:]) לומד '''רב יהודה בשם רב''' מהפסוק "למען ספות הרוה את הצמאה" (דברים כט יח) איסור מפורש על השבת אבדה לגוי.
	*בגמרא בבבא קמא (קיג:) לומד '''רב חמא בר גוריא''' בשם רב מהפסוק "אבדת אחיך", שחיוב השבת אבדה נוהג אך ורק ביהודי – ולא בגוי.		*בגמרא בבבא קמא ([http://daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=303&amud=226&fs=0 קיג:]) לומד '''רב חמא בר גוריא''' בשם רב מהפסוק "אבדת אחיך", שחיוב השבת אבדה נוהג אך ורק ביהודי – ולא בגוי.
	מצינו, אם כן, שני מקורות שונים הנובעים ישירות מהפסוקים לכך שאין צורך, ואולי אף אסור, להשיב אבדה לבעליה הגוי. אך קשה, מדוע ישנו צורך בשני פסוקים כדי ללמוד את אותו הדין? נראה כי מכל פסוק עולה אופי אחר לדין שלא מחזירים אבדה לגוי, אופי שנעמוד עליו כעת.		מצינו, אם כן, שני מקורות שונים הנובעים ישירות מהפסוקים לכך שאין צורך, ואולי אף אסור, להשיב אבדה לבעליה הגוי. אך קשה, מדוע ישנו צורך בשני פסוקים כדי ללמוד את אותו הדין? נראה כי מכל פסוק עולה אופי אחר לדין שלא מחזירים אבדה לגוי, אופי שנעמוד עליו כעת.
	==="למען ספות הרוה"===		==="למען ספות הרוה"===
	מהגמרא בסנהדרין עולה כי ישנו איסור של ממש להשיב אבדה לגוי. ה'''רמב"ם''' (הלכות גזלה ואבדה פי"א ה"ג) פסק גמרא זו להלכה, ונימק זאת בכך שהשבה כזו מהווה סיוע לרשעים. באופן דומה פסקו גם ה'''שו"ע''' (חו"מ רסו א), ה'''רמב"ן''' (קידושין יז.), '''רש"י''' (כתובות טו: ד"ה "להחזיר"), '''תוספות''' (יומא פה. ד"ה "להחזיר"), ה'''ר"ן''' (כתובות טו: ד"ה "אם רוב"), ה'''רי"ד''' (פסקי הרי"ד סנהדרין עו: ד"ה "אמר רב"), '''ריא"ז''' (פסקי ריא"ז סנהדרין ט א ט), '''ים של שלמה''' (יבמות ו לא ד"ה "ת"ר").		מהגמרא בסנהדרין עולה כי ישנו איסור של ממש להשיב אבדה לגוי. ה'''רמב"ם''' ([http://www.mechon-mamre.org/i/b311.htm הלכות גזלה ואבדה פי"א ה"ג]) פסק גמרא זו להלכה, ונימק זאת בכך שהשבה כזו מהווה סיוע לרשעים. באופן דומה פסקו גם ה'''שו"ע''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9733&st=&pgnum=193&hilite= חו"מ רסו א]), ה'''רמב"ן''' (קידושין יז.), '''רש"י''' ([http://daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?id=1850 כתובות טו: ד"ה "להחזיר"]), '''תוספות''' (יומא פה. ד"ה "להחזיר"), ה'''ר"ן''' (כתובות טו: ד"ה "אם רוב"), ה'''רי"ד''' (פסקי הרי"ד סנהדרין עו: ד"ה "אמר רב"), '''ריא"ז''' (פסקי ריא"ז סנהדרין ט א ט), '''ים של שלמה''' (יבמות ו לא ד"ה "ת"ר").
	==="אחיך" – למעט נוכרי===		==="אחיך" – למעט נוכרי===
	מהגמרא בבבא קמא עולה כי אמנם לא קיים איסור השבת אבדה לגוי, אך גם אין חיוב להשיב לו את אבידתו, זאת כיוון שגויים אינם חלק מהאחווה היהודית – אינם בכלל 'אח'. ה'''רמב"ן''' (דברים כג ג) מחלק את דיני הממונות בתורה לשני חלקים:		מהגמרא בבבא קמא עולה כי אמנם לא קיים איסור השבת אבדה לגוי, אך גם אין חיוב להשיב לו את אבידתו, זאת כיוון שגויים אינם חלק מהאחווה היהודית – אינם בכלל 'אח'. ה'''רמב"ן''' (דברים כג ג) מחלק את דיני הממונות בתורה לשני חלקים:
שורה 23:		שורה 23:
	===איסורין או ממונות===		===איסורין או ממונות===
	באופן כללי, בעת מציאת חפץ נוצר מצב ייחודי: מחד גיסא, החפץ לא נמצא בידיו הפיזיות של בעליו המקורי, כי אם בידי המוצא, אך מאידך גיסא, כל עוד הבעלים לא התייאשו, הוא עדיין נחשב בבעלותם מבחינה קניינית. נמצא שיש לפנינו שני אנשים – האחד הוא הבעלים על חפץ שהוא אינו מחזיק בו, והשני מחזיק בחפץ שהוא איננו מוגדר כבעליו. על פי פסוקי התורה הפשוטים, חייב המוצא להשיב את החפץ לבעליו המקורי. חובה זו ניתן לנמק בשתי דרכים:		באופן כללי, בעת מציאת חפץ נוצר מצב ייחודי: מחד גיסא, החפץ לא נמצא בידיו הפיזיות של בעליו המקורי, כי אם בידי המוצא, אך מאידך גיסא, כל עוד הבעלים לא התייאשו, הוא עדיין נחשב בבעלותם מבחינה קניינית. נמצא שיש לפנינו שני אנשים – האחד הוא הבעלים על חפץ שהוא אינו מחזיק בו, והשני מחזיק בחפץ שהוא איננו מוגדר כבעליו. על פי פסוקי התורה הפשוטים, חייב המוצא להשיב את החפץ לבעליו המקורי. חובה זו ניתן לנמק בשתי דרכים:
	* כיוון שמבחינה ממונית טהורה, המאבד עוד מוגדר כבעלים החוקי על החפץ יש להחזיר לו את רכושו – השבת אבידה היא דין בממונות.		* כיוון שמבחינה ממונית טהורה, המאבד עוד מוגדר כבעלים החוקי על החפץ יש להחזיר לו את רכושו – השבת אבידה היא '''דין בממונות'''.
	* למרות שחוקית למאבד כבר אין זיקה ממונית אל החפץ, למוצא יש חיוב דאורייתא מנותק וחיצוני להשיב את החפץ לבעליו הקודמים – השבת אבידה היא דין ~~באיסורי~~.		* למרות שחוקית למאבד כבר אין זיקה ממונית אל החפץ, למוצא יש חיוב דאורייתא מנותק וחיצוני להשיב את החפץ לבעליו הקודמים – השבת אבידה היא '''דין באיסורים'''.
	====ספקות====		====ספקות====
	לשאלה זו אבני בוחן ונפקא-מינות רבות, שאולי המשמעותית ביותר ביניהן היא מה עושים במקרה של ספק – שהרי אם מדובר בדין איסורי, יש לפסוק שבמצב של ספק דאורייתא נוקטים לחומרא, והחובה להחזיר את האבידה נותרת על כנה, בעוד אם החיוב הוא תוצאה של דין ממוני, יש לפסוק שבמצב של ספק ממונות נוקטים לקולא לטובת הנתבע, (חולין קלד.) ואין חיוב להחזיר את האבידה.		לשאלה זו אבני בוחן ונפקא-מינות רבות, שאולי המשמעותית ביותר ביניהן היא מה עושים במקרה של ספק – שהרי אם מדובר בדין איסורי, יש לפסוק שבמצב של ספק דאורייתא נוקטים לחומרא, והחובה להחזיר את האבידה נותרת על כנה, בעוד אם החיוב הוא תוצאה של דין ממוני, יש לפסוק שבמצב של ספק ממונות נוקטים לקולא לטובת הנתבע, (חולין קלד.) ואין חיוב להחזיר את האבידה.