הנטען על האישה - היסטוריית גרסאות

דוגקן: קידוד קישורים

2020-11-07T18:21:31Z

קידוד קישורים

א.א ב־21:16, 20 בנובמבר 2016

2016-11-20T21:16:26Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־00:16, 21 בנובמבר 2016
שורה 1:		שורה 1:
	~~{{תחרות כתיבה}}~~ {{מקורות\|יבמות ב ח\|יבמות כד ב\|\|סוטה ב יב-טו\|אבן העזר יא א-ד}}		{{מקורות\|יבמות ב ח\|יבמות כד ב\|\|סוטה ב יב-טו\|אבן העזר יא א-ד}}
	סוגיית "הנטען על האישה", מבררת את דינו של איש הנחשד בזנות עם אשת איש, ואת דינה של האישה החשודה. סוגיה זו משיקה לדיני [[היוצאת בלא כתובה]], סוטה, קלא דפסיק ודלא פסיק, עדות, [[עדי נשים]], ו[[פסול זונה לכהן]].		סוגיית "הנטען על האישה", מבררת את דינו של איש הנחשד בזנות עם אשת איש, ואת דינה של האישה החשודה. סוגיה זו משיקה לדיני [[היוצאת בלא כתובה]], סוטה, קלא דפסיק ודלא פסיק, עדות, [[עדי נשים]], ו[[פסול זונה לכהן]].
	== מהלך הגמרא ==		== מהלך הגמרא ==

א.א: ביטל את ההגנה על הנטען על האישה

2016-11-20T21:13:00Z

ביטל את ההגנה על הנטען על האישה

→ הגרסה הקודמת	גרסה מ־00:13, 21 בנובמבר 2016
(אין הבדלים)

א.א: הגן על הנטען על האישה [edit=sysop:move=sysop]

2016-06-12T19:17:29Z

הגן על הנטען על האישה [edit=sysop:move=sysop]

→ הגרסה הקודמת	גרסה מ־22:17, 12 ביוני 2016
(אין הבדלים)

מרימר: /* שיטת רוב הראשונים */

2016-06-08T20:38:19Z

שיטת רוב הראשונים

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־23:38, 8 ביוני 2016
שורה 232:		שורה 232:
	===שיטת רוב הראשונים===		===שיטת רוב הראשונים===
	'''רבינו ירוחם''', '''הרא"ש''', '''ר"ת''', '''הריטב"א''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40902&st=&pgnum=22 ד"ה אמר רב אשי]), ורוב הראשונים סוברים שבמידה והוציאה בית דין מבעלה, בכל מקרה תצא מן הבועל, אפילו הקול נפסק באמצע.		'''רבינו ירוחם''', '''הרא"ש''', '''ר"ת''', '''הריטב"א''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40902&st=&pgnum=22 ד"ה אמר רב אשי]), ורוב הראשונים סוברים שבמידה והוציאה בית דין מבעלה, בכל מקרה תצא מן הבועל, אפילו הקול נפסק באמצע.
	'''הריטב"א''' מגיה את הגמרא וגורס: "והוציאה" ולא "והוציאוה", היות והביטוי: "והוציאוה" מדבר על בית דין שמוציא אישה מבעלה, ובמקרה כזה אין נפקא מינה אם האישה נשאת לאחר לפני שנשאת לנטען.		<BR/>'''הריטב"א''' מגיה את הגמרא וגורס: "והוציאה" ולא "והוציאוה", היות והביטוי: "והוציאוה" מדבר על בית דין שמוציא אישה מבעלה, ובמקרה כזה אין נפקא מינה אם האישה נשאת לאחר לפני שנשאת לנטען.

	===פסיקת ההלכה ברמב"ם ובשולחן ערוך===		===פסיקת ההלכה ברמב"ם ובשולחן ערוך===

מרימר: /* שיטת רוב הראשונים */

2016-06-08T20:37:48Z

שיטת רוב הראשונים

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־23:37, 8 ביוני 2016
שורה 231:		שורה 231:
	'''רבינו ירוחם''' (תולדות אדם וחוה כג ב) כתב שלדעת '''הרי"ף''' דין זה קיים בכל מקרה, אפילו אם בית הדין כפה את הבעל להוציא את אשתו. '''הרי"ף''' עצמו כותב שדין זה שייך במקרה בו הוציאה הבעל בעדי דבר מכוער. לדעת '''הרי"ף''' אין מוציאין אישה מבעלה אלא בעדי טומאה, על כן לא מובן מהיכן מדייק זאת '''רבינו ירוחם'''.		'''רבינו ירוחם''' (תולדות אדם וחוה כג ב) כתב שלדעת '''הרי"ף''' דין זה קיים בכל מקרה, אפילו אם בית הדין כפה את הבעל להוציא את אשתו. '''הרי"ף''' עצמו כותב שדין זה שייך במקרה בו הוציאה הבעל בעדי דבר מכוער. לדעת '''הרי"ף''' אין מוציאין אישה מבעלה אלא בעדי טומאה, על כן לא מובן מהיכן מדייק זאת '''רבינו ירוחם'''.
	===שיטת רוב הראשונים===		===שיטת רוב הראשונים===
	'''רבינו ירוחם''', '''הרא"ש''', '''ר"ת''', '''הריטב"א''' (ד"ה אמר רב ~~ששת~~), ורוב הראשונים סוברים שבמידה והוציאה בית דין מבעלה, בכל מקרה תצא מן הבועל, אפילו הקול נפסק באמצע.		'''רבינו ירוחם''', '''הרא"ש''', '''ר"ת''', '''הריטב"א''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40902&st=&pgnum=22 ד"ה אמר רב אשי]), ורוב הראשונים סוברים שבמידה והוציאה בית דין מבעלה, בכל מקרה תצא מן הבועל, אפילו הקול נפסק באמצע.
	'''הריטב"א''' מגיה את הגמרא וגורס: "והוציאה" ולא "והוציאוה", היות והביטוי: "והוציאוה" מדבר על בית דין שמוציא אישה מבעלה, ובמקרה כזה אין נפקא מינה אם האישה נשאת לאחר לפני שנשאת לנטען.		'''הריטב"א''' מגיה את הגמרא וגורס: "והוציאה" ולא "והוציאוה", היות והביטוי: "והוציאוה" מדבר על בית דין שמוציא אישה מבעלה, ובמקרה כזה אין נפקא מינה אם האישה נשאת לאחר לפני שנשאת לנטען.

	===פסיקת ההלכה ברמב"ם ובשולחן ערוך===		===פסיקת ההלכה ברמב"ם ובשולחן ערוך===
	'''הרמב"ם''' (סוטה ב טו) ו'''השו"ע''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14398&st=&pgnum=47 יא ב]) פסקו דין זה במידה והוציאה הבעל בעדי כיעור.		'''הרמב"ם''' (סוטה ב טו) ו'''השו"ע''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14398&st=&pgnum=47 יא ב]) פסקו דין זה במידה והוציאה הבעל בעדי כיעור.

מרימר: /* הפסק נישואין */

2016-06-08T20:27:49Z

הפסק נישואין

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־23:27, 8 ביוני 2016
שורה 225:		שורה 225:
	מדברי '''הב"ש''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14398&st=&pgnum=46 ה]) נראה שצריכה להיות ייחוד לפני הכיעור. בדבריו הוא מסביר שהיות ועצם הייחוד הוא קלקול, אנו תולים שהכיעור מעיד על זנות ממשית. מדבריו יוצא שבלי ייחוד- לא נתלה שהכיעור מעיד על זנות, ולא נוציא אותה מבעלה בכך. וכך מופיע ב'''אפי זוטרי''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8448&st=&pgnum=108 ט]), וב'''כתב סופר''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=953&st=&pgnum=21 י]).		מדברי '''הב"ש''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14398&st=&pgnum=46 ה]) נראה שצריכה להיות ייחוד לפני הכיעור. בדבריו הוא מסביר שהיות ועצם הייחוד הוא קלקול, אנו תולים שהכיעור מעיד על זנות ממשית. מדבריו יוצא שבלי ייחוד- לא נתלה שהכיעור מעיד על זנות, ולא נוציא אותה מבעלה בכך. וכך מופיע ב'''אפי זוטרי''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8448&st=&pgnum=108 ט]), וב'''כתב סופר''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=953&st=&pgnum=21 י]).

	==הפסק ~~נישואין~~==		==הפסק בנישואין==
	'''הגמרא''' פוסקת שאם האישה גורשה בדבר מכוער, ונשאת לאחר ומת, ונשאת לנטען, לא תצא מהנטען אפילו אם אין לה בנים. דין זה הוא רק בדיעבד, אך לכתחילה אסור לנטען לשאת אותה. דין זה מובא בגמרא כך: "הנטען על אשת איש והוציאוה על ידו, ונתגרשה מתחת ידי אחר, אם כנס - לא יוציא."		'''הגמרא''' פוסקת שאם האישה גורשה בדבר מכוער, ונשאת לאחר ומת, ונשאת לנטען, לא תצא מהנטען אפילו אם אין לה בנים. דין זה הוא רק בדיעבד, אך לכתחילה אסור לנטען לשאת אותה. דין זה מובא בגמרא כך: "הנטען על אשת איש והוציאוה על ידו, ונתגרשה מתחת ידי אחר, אם כנס - לא יוציא."
	טעם דין זה מובא ב'''פרישה''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14266&st=&pgnum=45 אבן העזר יא ז]), שהיות ולא יצא עליה קול בנישואין השניים, בודאי הקול הראשון היה שקר.		טעם דין זה מובא ב'''פרישה''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14266&st=&pgnum=45 אבן העזר יא ז]), שהיות ולא יצא עליה קול בנישואין השניים, בודאי הקול הראשון היה שקר.

מרימר: /* קושיות ותירוצים על ר"ת */

2016-06-08T20:27:18Z

קושיות ותירוצים על ר"ת

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־23:27, 8 ביוני 2016
שורה 57:		שורה 57:

	=====קושיות ותירוצים על ר"ת=====		=====קושיות ותירוצים על ר"ת=====
	בין ~~לטור~~ ובין לט"ז, שיטת ר"ת כאן קשה. <BR/>הרי מצינו שאין האישה נאסרת לבעלה אלא בקינוי וסתירה, או בשני עדי טומאה.<BR/>בנוסף, ידוע לנו שאין חוששים לקלא אחר נישואין.<BR/>כמו כן, על פי שיטה זו, מהי הקושיא על רב מהברייתא? הרי אנו יכולים להגיד שהברייתא מדברת במצב בו יש עדי דבר מכוער!		בין ל'''טור''' ובין ל'''ט"ז''', שיטת ר"ת כאן קשה. <BR/>הרי מצינו שאין האישה נאסרת לבעלה אלא בקינוי וסתירה, או בשני עדי טומאה.<BR/>בנוסף, ידוע לנו שאין חוששים לקלא אחר נישואין.<BR/>כמו כן, על פי שיטה זו, מהי הקושיא על רב מהברייתא? הרי אנו יכולים להגיד שהברייתא מדברת במצב בו יש עדי דבר מכוער!

	קושיות אלו תירץ התשובות מיימוניות (נשים כה), ואמר, שכשם שמצינו בכתובות שפתח פתוח נחשב כשני עדי טומאה, כך גם שני עדי דבר מכוער, ייחשבו כעדי טומאה בכדי לאוסרה על הבעל. ובמקרה בו הבעל רואה את דבר מכוער, רגליים לדבר וחוששים לקלא אף אחר נישואין. וממילא גם הברייתא מדברת בתחילה כשאין עדים כלל, ובסוף הברייתא מדובר על עדי דבר מכוער, על אף שהם נקראים עדי טומאה.		קושיות אלו תירץ '''התשובות מיימוניות''' (נשים כה), ואמר, שכשם שמצינו בכתובות שפתח פתוח נחשב כשני עדי טומאה, כך גם שני עדי דבר מכוער, ייחשבו כעדי טומאה בכדי לאוסרה על הבעל. ובמקרה בו הבעל רואה את דבר מכוער, רגליים לדבר וחוששים לקלא אף אחר נישואין. וממילא גם הברייתא מדברת בתחילה כשאין עדים כלל, ובסוף הברייתא מדובר על עדי דבר מכוער, על אף שהם נקראים עדי טומאה.

	====הרא"ש אליבא דהשאילתות====		====הרא"ש אליבא דהשאילתות====

מרימר: /* עדות דבר מכוער */

2016-06-08T20:25:00Z

עדות דבר מכוער

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־23:25, 8 ביוני 2016
שורה 131:		שורה 131:
	==עדות דבר מכוער==		==עדות דבר מכוער==
	סוגיית עדות דבר מכוער, ברובה היא חלק סוגיית "אין בודקים עדי נשים בדרישה וחקירה" ומסוגיות עדי קינוי ועדי סתירה המופיעות במסכת סוטה. בסוגיה נעסוק רק בשאלה הקשורה באופן הדוק לסוגיה.		סוגיית עדות דבר מכוער, ברובה היא חלק סוגיית "אין בודקים עדי נשים בדרישה וחקירה" ומסוגיות עדי קינוי ועדי סתירה המופיעות במסכת סוטה. בסוגיה נעסוק רק בשאלה הקשורה באופן הדוק לסוגיה.
	====מספר העדים בדבר מכוער====		===מספר העדים בדבר מכוער===
	'''ר"ת''' פוסק ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40937&hilite=7eb4cca0-cb9c-45e4-9a2e-8631029aa2c0&st=%D7%99%D7%91%D7%9E%D7%95%D7%AA&pgnum=14 ספר הישר יבמות יד]), שדי בעד אחד לעדות דבר מכוער, עליו חולק '''רבינו ירוחם''' (תולדות אדם וחוה כג ב) וסובר שיש צורך בשני עדים.		'''ר"ת''' פוסק ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40937&hilite=7eb4cca0-cb9c-45e4-9a2e-8631029aa2c0&st=%D7%99%D7%91%D7%9E%D7%95%D7%AA&pgnum=14 ספר הישר יבמות יד]), שדי בעד אחד לעדות דבר מכוער, עליו חולק '''רבינו ירוחם''' (תולדות אדם וחוה כג ב) וסובר שיש צורך בשני עדים.

שורה 138:		שורה 138:
	'''הרמ"א''' (א) מביא בשם '''מהר"מ מרוטנבורג''' שיש צורך בשני עדים לעדות דבר מכוער.		'''הרמ"א''' (א) מביא בשם '''מהר"מ מרוטנבורג''' שיש צורך בשני עדים לעדות דבר מכוער.

	====קלא שיצא מחמת עדי הכיעור====		===קלא שיצא מחמת עדי הכיעור===
	מדברי '''הטור''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14266&st=&pgnum=41 אבן העזר יא]), נראה שהקלא שיצא בעיר יצא מחמת עדי הכיעור. '''המהרש"ל''' (שו"ת מהרש"ל לג) חולק על הטור וסובר שהקלא הוא לעז שיצא עליה בעיר שהיא מזנה עם הנטען, והוא לא יצא מכוח עדי הכיעור.		מדברי '''הטור''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14266&st=&pgnum=41 אבן העזר יא]), נראה שהקלא שיצא בעיר יצא מחמת עדי הכיעור. '''המהרש"ל''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43034&st=&pgnum=47 שו"ת מהרש"ל לג]) חולק על הטור וסובר שהקלא הוא לעז שיצא עליה בעיר שהיא מזנה עם הנטען, והוא לא יצא מכוח עדי הכיעור.

	'''המהרש"ל''' מוכיח דין זה מדברי '''הרמב"ם''' ([http://hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=4&hilchos=26&perek=2&halocha=14&hilite= סוטה ב יד]), שכתב: "במה דברים אמורים? כשרננו העיר עליה ועל זה הנטען... ואמרו פלוני זינה עם פלוני", '''הדרישה''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14266&st=&pgnum=41 א]) מסביר שמכיוון שהרמב"ם לא הזכיר את הכיעור בדין זה, משמע מדבריו שהרינון בעיר לא יוצא מחמת עדי הכיעור. כדבריו כתב ה'''עבודת הגרשוני''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1464&st=&pgnum=38 (כח)].		'''המהרש"ל''' מוכיח דין זה מדברי '''הרמב"ם''' ([http://hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=4&hilchos=26&perek=2&halocha=14&hilite= סוטה ב יד]), שכתב: "במה דברים אמורים? כשרננו העיר עליה ועל זה הנטען... ואמרו פלוני זינה עם פלוני", '''הדרישה''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14266&st=&pgnum=41 א]) מסביר שמכיוון שהרמב"ם לא הזכיר את הכיעור בדין זה, משמע מדבריו שהרינון בעיר לא יוצא מחמת עדי הכיעור. כדבריו כתב ה'''עבודת הגרשוני''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1464&st=&pgnum=38 (כח)].

מרימר: /* קלא שיצא מחמת עדי הכיעור */

2016-06-08T20:07:08Z

קלא שיצא מחמת עדי הכיעור

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־23:07, 8 ביוני 2016
שורה 141:		שורה 141:
	מדברי '''הטור''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14266&st=&pgnum=41 אבן העזר יא]), נראה שהקלא שיצא בעיר יצא מחמת עדי הכיעור. '''המהרש"ל''' (שו"ת מהרש"ל לג) חולק על הטור וסובר שהקלא הוא לעז שיצא עליה בעיר שהיא מזנה עם הנטען, והוא לא יצא מכוח עדי הכיעור.		מדברי '''הטור''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14266&st=&pgnum=41 אבן העזר יא]), נראה שהקלא שיצא בעיר יצא מחמת עדי הכיעור. '''המהרש"ל''' (שו"ת מהרש"ל לג) חולק על הטור וסובר שהקלא הוא לעז שיצא עליה בעיר שהיא מזנה עם הנטען, והוא לא יצא מכוח עדי הכיעור.

	'''המהרש"ל''' מוכיח דין זה מדברי '''הרמב"ם''' ([http://hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=4&hilchos=26&perek=2&halocha=14&hilite= סוטה ב יד]), שכתב: "במה דברים אמורים? כשרננו העיר עליה ועל זה הנטען... ואמרו פלוני זינה עם פלוני", '''הדרישה''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14266&st=&pgnum=41 א]) מסביר שמכיוון שהרמב"ם לא הזכיר את הכיעור בדין זה, משמע מדבריו שהרינון בעיר לא יוצא על הכיעור ~~שהעדים ראו~~. כדבריו כתב ה'''עבודת הגרשוני''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1464&st=&pgnum=38 (כח)].		'''המהרש"ל''' מוכיח דין זה מדברי '''הרמב"ם''' ([http://hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=4&hilchos=26&perek=2&halocha=14&hilite= סוטה ב יד]), שכתב: "במה דברים אמורים? כשרננו העיר עליה ועל זה הנטען... ואמרו פלוני זינה עם פלוני", '''הדרישה''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14266&st=&pgnum=41 א]) מסביר שמכיוון שהרמב"ם לא הזכיר את הכיעור בדין זה, משמע מדבריו שהרינון בעיר לא יוצא מחמת עדי הכיעור. כדבריו כתב ה'''עבודת הגרשוני''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1464&st=&pgnum=38 (כח)].

	'''הדרישה''' עצמו, מדייק מדברי הרמב"ם אחרת, וסובר שאם הקול אינו יוצא מחמת עדי הכיעור, צריך היה הרמב"ם לכתוב: "וגם רננו העיר עליה..." היות והרמב"ם משתמש בביטוי: "במה דברים אמורים", הוא מכליל את הקול בדין עדי הכיעור. יוצא מזה שהרמב"ם סובר כשיטת הטור. כדברי '''הדרישה''' ו'''הטור''' נכתב בספר '''הר המור''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=842&st=%D7%A2%D7%93%D7%99+%D7%9B%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8&pgnum=42&hilite= (לג)], ובספר '''פרשת מרדכי''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1314&st=&pgnum=119 ח]), ובספר '''אפי זוטרי''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8448&st=&pgnum=109 טו]).		'''הדרישה''' עצמו, מדייק מדברי הרמב"ם אחרת, וסובר שאם הקול אינו יוצא מחמת עדי הכיעור, צריך היה הרמב"ם לכתוב: "וגם רננו העיר עליה..." היות והרמב"ם משתמש בביטוי: "במה דברים אמורים", הוא מכליל את הקול בדין עדי הכיעור. יוצא מזה שהרמב"ם סובר כשיטת הטור. כדברי '''הדרישה''' ו'''הטור''' נכתב בספר '''הר המור''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=842&st=%D7%A2%D7%93%D7%99+%D7%9B%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8&pgnum=42&hilite= (לג)], ובספר '''פרשת מרדכי''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1314&st=&pgnum=119 ח]), ובספר '''אפי זוטרי''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8448&st=&pgnum=109 טו]).