https://www.betmidrash.org.il/api.php?action=feedcontributions&user=%D7%A2%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%90%D7%9C&feedformat=atomויקיסוגיה - תרומות המשתמש [he]2024-03-28T15:52:55Zתרומות המשתמשMediaWiki 1.37.0https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9B%D7%97%D7%9C&diff=6107כחל2016-06-09T23:09:51Z<p>עמנואל: דף חדש: {{תחרות כתיבה}} {{קטגוריה איסור והיתר}} {{מקורות חולין ק"ט א, חולין צ"ז ב, חולין צד ב, חולין קי"א א, יו"ד טור ...</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}}<br />
<br />
{{קטגוריה איסור והיתר}}<br />
<br />
{{מקורות חולין ק"ט א, חולין צ"ז ב, חולין צד ב, חולין קי"א א, יו"ד טור ב"י סימן צ'.}}<br />
<br />
{{ תוכן עניינים :<br />
נושא א'. דרך הכשרת הכחל.<br />
נושא ב'. האם כחל מן המניין.<br />
נושא ג'. כאשר הכחל התבשל שנית.<br />
נושא ד'. האם יש חנ"נ בבב"ח מדרבנן ? (ראיית הט"ז).<br />
נושא ה'. מנהג העולם בבישול הכחל עם בשר.<br />
נושא ו' . עשיית פשטידת כחל.<br />
נושא ז' . מנהג צליית הכחל לבדו.<br />
נושא ח' מנהג צליית הכחל עם בשר אחר.<br />
נושא ט' לחתוך כחל רותח בסכין שחתכו בו בשר.<br />
נושא י' האם מותר לאכול את הכחל בכלי בשרי ?<br />
נושא י"א שפוד.<br />
נושא י"ב כחל שהניח יום שלם בחלבו.<br />
נושא י"ג צליית או מליחת כחל עם בשר .}}<br />
<br />
'''כחל :'''<br />
הכחל הינו עטין הבהמה אך אינו חלק שגרתי מבשר הבהמה מכיוון שבכחל ישנה בעיה טבעית הכחל הוא בעצם בשר הבהמה אך גם נוסע את חלב הבהמה ולכן טמון בבשרו של הכחל חלב. <br />
ומצינו בש"ס ובפוסקים שאלות רבות האם מותר לאוכלו <br />
וכן מה היא צורת אכילתו וכו' ובס"ד ננסה לבאר כמה דיונים.<br />
<br />
<br />
== נושא א'. דרך הכשרת הכחל. ==<br />
<br />
<br />
מקור: משנה דף ק"ט. "הכחל, קורעו ומוציא את חלבו.<br />
<br />
[מכיוון שבכל יש גומות שבהם כנוס חלב הבהמה וע"י הקריעה החלב משתחרר מהכחל, אך לא ביאר באיזה דרך של חימום מוציא את החלב] <br />
לא קרעו אינו עובר עליו [מה הדין כאשר החלב נשאר בכחל וכבר התחיל את פעולת החימום בכחל]...<br />
<br />
גמרא אמר ר' זירא אמר רב "אינו עובר עליו ומותר. וא"ד אמר ר' זירא אמר רב "אינו עובר עליו ואסור.<br />
<br />
הגמ' לבסוף מביא ברייתא שגם היא סוברת כלישנא קמא ומה הפרש יש בין זה לזה ? <br />
זה כנוס במעיו וזה אינו כנוס במעיו. כיצד קורעו ? אמר רב יהודה קורעו שתי וערב וטחו בכותל.<br />
<br />
'''שאלה על איזה מציאות דיברה הגמ' ?'''<br />
<br />
'''שיטת ר"ת''' (תוס' ד"ה ההוא) : הגמ' דיברה במקרה שנצלה הכחל לבדו או אם נתבשל לבדו. '''ולכתחילה''' - צריך קריעה, שתי או ערב ובלי טיחה,<br />
'''ובדיעבד''' - גם ללא קריעה כלל, מותר כי בשניהם החלב יוצא מהכחל ונבלע בו שוב (ואינו נשרף בניגוד לרש"י) אך אינו אוסרו כיוון שלא נשתנה טעמו שזה הוא טעם כחל ולא גזרו עליו משום בב"ח.<br />
<br />
'''ובמקרה שבישלו עם בשר אחר :''' צריך לכתחילה קריעה שתי וערב וטיחה ובדיעבד ללא קריעה כלל אסור. כיוון שנכנס טעם החלב בבשר האחר ונותן בו טעם חלב. וכאשר עשה קצת קריעה (שתי או ערב) לכתחילה אסור ובדיעבד מותר אף ללא 60.<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' הגמ' דיברה על מקרה רגיל של צלית הכחל.<br />
<br />
'''ולכתחילה-''' בצליה צריך קריעה (התרומה סובר שצריך שתי וערב והתוס' סובר שמספיק שתי או ערב) וא"צ טיחה בכותל.<br />
<br />
'''ובדיעבד'''- מותר גם ללא קריעה כלל. מכיוון שהחלב שנפלט נשרף והחלב שנשאר לא חל עליו שם חלב. ומ"מ הצריך קריעה לכתחילה כדי שלא ישאר חלב בעין בכחל ולכן אם לא קרעו מותר. <br />
(בניגוד לר"ת שהחלב כן נבלע בכחל אף בצליה).<br />
<br />
'''מקרה שבישלו את הכחל:''' זה הוא המקרה בדף (צז:) שאסור אף בדיעבד שאין החלב נשרף וחוזר ונבלע בכחל.<br />
'''שיטת הרי"ף :''' הגמ' דיברה במקרה שנצלה הכחל לבדו.<br />
<br />
הר"ן והרשב"א - הבינו ברי"ף שלא צריך קריעה כלל.<br />
<br />
והב"י- מצדד לומר שאף לרי"ף צריך קריעה מועטת כמו שמביא הרמב"ם כי לולא זה החלב נראה בעין ונראה כמתבשל בו. <br />
<br />
'''אם נתבשל לבדו:''' '''לכתחילה''' - צריך קריעה גמורה (דלא כר"ת שסגי בקריעה קצת).<br />
<br />
'''ובדיעבד''' - מותר בשניהם כמו ההסבר בר"ת .<br />
<br />
'''אם נתבשל עם עוד בשר:''' לכתחילה - מותר ע"י קריעה גמורה. <br />
<br />
'''ובדיעבד''' - אסור אפילו אם רק קרעה קצת. מכיוון שנכנס החלב לבשר האחר ונאסר. <br />
אך הכחל לא יאסר כיוון שלגביו החלב איננו חלב אלא טעם כחל.<br />
<br />
'''שו"ע סעיף א'''' - הכחל אסור מדברי סופרים שאין בשר שנתבשל בחלב שחוטה אסור מן התורה.<br />
לפיכך אם קרעו ומירק החלב שבו מותר לצלותו ולאוכלו ואם קרעו שתי וערב וטחו בכותל, <br />
עד שלא נשאר בו לחלוחית חלב מותר לבשלו עם הבשר. <br />
וכחל שלא שלא קרעו בין של קטנה שלא הניקה בין של גדולה אסור לבשלו. <br />
ואם בשלו עם בשר אחר משערין אותו בשישים... <br />
<br />
<br />
== נושא ב'. האם כחל מן המניין. ==<br />
<br />
<br />
חולין צ"ז: "כחל ב60 וכחל מן המנין... וכחל עצמו אסור ואם נפל לקדרה אחרת אוסר"<br />
<br />
'''נחלקו הראשונים:'''<br />
<br />
'''הרמב"ם''' - כיוון שכל האיסור כאן הוא איסור דרבנן (חלב שחוטה) הקלו חז"ל, ולפי דבריו נאמר כך בכל איסורי דרבנן.<br />
<br />
'''רש"י וראב"ד''' - דוקא בכל הקלו כיוון שיש מקרים שהוא מותר לכתחילה <br />
(בצליה ולשיטות אחרות אף בבישול).<br />
<br />
'''הרשב"א''' - הכחל עצמו מצטרף לביטול כדין כל היתר כיוון שכל הסיבה שהוא נשאר אסור הוא חשש שמא לא יצא כל החלב האסור ממנו ולכן הקלו חכמים. <br />
<br />
'''הט"ז סק"ב''' - הביא נפק"מ בין השיטות : כאשר נבלע במאכל איסור דאורייתא והקשה על תורת חטאת (כלל כ"ט דין ב') שנקט שלכו"ע באיסור דאורייתא לא מצטרף גוף ההיתר לשישים.<br />
<br />
המשך השו"ע סעיף א' - וכחל מן המניין כיצד אם היה הכל כמו שישים בכחל הכחל אסור והשאר מותר ואם היה פחות משישים הכל אסור.<br />
<br />
<br />
== נושא ג'. כאשר הכחל התבשל שנית. ==<br />
<br />
<br />
'''ט"ז סק"ג''' - הביא את קושיית הגמ' בדף צד: אם נתבשל הכחל עם בשר אחר והיה 60 כנגדו ואח"כ נפל לקדרה אחרת,<br />
<br />
ותירצה הגמ' - כיוון שאמרו שהכחל עצמו נשאר אסור אף שהיה 60 כנגדו עשהו רבנן כחתיכת נבלה לאסור אחרים,<br />
<br />
ולדברי הרשב"א דלעיל קשה שהרי הגמ' הייתה צריכה לומר מהסיבה שמא לא יצא כל החלב מהכחל בפעם הראשונה ?<br />
<br />
צ"ל בדעת הרשב"א - שכוונת הגמ' במילים עשהו כנבלה היא התוצאה של החומרה והסיבה אינה כתובה והיא שמא לא יצא כל החלב בפעם הראשונה.<br />
<br />
'''המשך השו"ע סעיף א'''' - בין כך ובין כך אם נפלה לקדרה אחרת אוסר אותה ומשערין בשישים כבראשונה שהכחל עצמו שנתבשל נעשה כחתיכה האסורה ואין משערין בו אלא כמו שהוא בעת שנתבשל לא כמו שהיה בשעה שנפל.<br />
<br />
== <br />
נושא ד'. האם יש חנ"נ בבב"ח מדרבנן ? (ראיית הט"ז). ==<br />
<br />
<br />
'''הט"ז סק"ד'''- סבר שלרמב"ם (פט"ו הט"ז) אין אומרים חנ"נ. <br />
והבין כך כיוון שכל איסור הכחל אינו אלא מדרבנן ולכן אפילו שלא היה בבישול הראשון 60 כנגד הכחל, הכחל מצטרף ל60 כיוון שהאיסור הוא מדרבנן והם הקלו שלעולם מצטרף ל60, <br />
השו"ע פסק כאן כרמב"ם ולכן משמע שאין לשו"ע חנ"נ באיסור בב"ח מדרבנן כרמב"ם.<br />
<br />
'''אך הפרמ"ג ורע"א אינם מסכימים לט"ז.'''<br />
<br />
והרשב"א סובר שכאשר הכחל בפעם הראשונה התבשל בפחות מ60 הוא נהיה חנ"נ מן הדין ובפעם השניה אינו מצטרף ל60 וכך פסק הרמ"א כאן. <br />
דברי הרמ"א - דאם נפל תחילה לקדרה שאין בה שישים ונאסר הכחל אם נפל אחר כך לקדרה אחרת אין הכחל מצטרף לשישים (טור בשם הרשב"א וד"ע לר"ן דלא כב"י לר"ן)<br />
<br />
<br />
== נושא ה'. מנהג העולם בבישול הכחל עם בשר. ==<br />
<br />
'''סמ"ק''' העולם נהגו שלא לבשל את הכחל עם בשר כלל וצ"ע מניין להם המנהג הזה ? <br />
ור' יחיאל רבו הסביר שסמכו על שיטת רש"י שהיתר הגמ' בכחל ע"י קריעה וכו' הוא אינו מועיל לבישול הכחל עם עוד בשר וזה מנהג העולם. <br />
<br />
ומוסיף ר' יחיאל שגם לבדו אין לבשלו שמא יבשל באותה קדרה בשר והקדרה תאסור את הבשר.<br />
<br />
'''שו"ע סעיף ב'''' - נהגו שלא לבשלו עם בשר כלל. ולבשלו בלא בשר בטיגון או בפשטידא מצריכין קריעה שתי וערב וטיחה בכותל ולצלי קריעה שתי וערב.<br />
<br />
שו"ע סעיף ב' פסק כהר"ן ור' ירוחם שנהגו לבשל כחל בפני עצמו אך לא לבשלו עם בשר אחר.<br />
<br />
'''רמ"א סעיף ב'''' - "ולקדירה בלא בשר נוהגין בו איסור לכתחילה (רש"י והפוסקים). <br />
וה"ה לטגן אפילו בלא בשר ואפילו נתייבש הכחל (או"ה).<br />
<br />
ואם עבר ובישלו בקדירה לבדו <br />
בדיעבד מותר אם נקרע שתי וערב וטחו בכותל (רש"י וראב"ן וש"ד ומרדכי וע"פ). <br />
<br />
מיהו אם נתייבש דהיינו אחר שלושים יום אם עבר ובישלו אפילו אם בשר מותר בדיעבד <br />
(ש"ד והג"ה והר' יחיאל).<br />
<br />
'''הרמ"א''' (ע"פ הש"ד בתש' הגאונים)– פסק שנהגו כהבנת ר' יחיאל שנהגו שלא לבשל כלל את הכחל שמא יבשלו אותו עם בשר.<br />
<br />
'''ובדיעבד:''' שבישלו בפני עצמו וקרעו שתי וערב וטיחה בכותל יש להתיר.<br />
'''הרש"ל'''- אוסר אפילו בדיעבד.<br />
<br />
<br />
== נושא ו' . עשיית פשטידת כחל. ==<br />
<br />
שו"ע (לעיל) - התיר לכתחילה ע"י קריעה וכו'. <br />
הש"ך סק"ז כתב אף ע"י מחבת. הסבר – השו"ע סבר שבפשטידא יש להחמיר כיוון שאין החלב נוטף ונשרף ולכן דינו כבישול.<br />
<br />
'''הרמ"א''' - נהגו להתיר לאפות כחל בפשטיד"ה שאין בו בשר אך ע"י מחבת לא.<br />
<br />
'''הסבר''' – קשה שהרי הרמ"א אוסר לכתחילה לבשל כחל אפי' בקריעה וכו'<br />
<br />
ונראה שהחומרא הנ"ל איננה שייכת כיוון שכל טעמם הוא שמא יבשל בכלי בשר אחר, <br />
אבל בלי כלי היא לא דומה לבישול ואין לחשוש שמא יוסיף בשר בתוך הפשטידא.<br />
<br />
'''ויש מחמירים'''- שמותר אא"כ נתייבש הכחל תחילה.<br />
'''יש מחמירים'''- שלא לאפות פשטידת כחל ופשטידת בשר בתנור קטן. (משום ריחא).<br />
וטוב לחוש אף שזו חומרא בעלמא .<br />
<br />
'''רמ"א סעיף ב'''' - ולעשות פשטיד"א מן הכחל ללא בשר נהגו בו היתר, <br />
אם אין אופין הפשטיד"א במחבת אבל במחבת דינו כמו בישול בקדרה <br />
(מהרא"י בהג"ה וארוך כלל י"ח)<br />
<br />
'''ויש פרושים המחמירים''' בכל פשטיד"א אם לא נתייבש הכחל תחילה. <br />
יש מחמירים שלא לאפות פשטידת כחל עם של בשר בתנור קטן, רק יש להניח אחד בפי התנור <br />
(ת"ה סי' קפ"ב). וטוב להזהר לכתחילה כי אינו אלא חומרא בעלמא. (ב"י וארוך)<br />
נושא ז' . מנהג צליית הכחל לבדו.<br />
<br />
שו"ע (לעיל) : לכתחילה - קריעה מועטת (רק כדי להסיר את החלב המרובה כי אין האש שורפת אלא חלב מועט, ב"י ע"פ הרמב"ם). <br />
<br />
'''בדיעבד שלא קרע''' - מותר אפילו שצלה ע"ג בשר אחר.<br />
<br />
'''הרמ"א : לכתחילה''' - קריעה שתי וערב וטיחה בכותל.<br />
<br />
'''ההסבר'''- הד"מ הביא את האו"ה שכך המנהג ועוד הביא גם את ההרשב"א בהסבר רש"י שרב יהודה דיבר על צליה והוא הצריך קריעה גמורה ולכן נהגו כך. <br />
ובדיעבד - אף ללא קריעה מותר. הסבר- מכיוון שבדיעבד אנו סומכים שהאש שרפה את החלב שיצא ממנה ומה שלא יצא הרי לא פירש ואינו אסור.<br />
<br />
'''הרמ"א סעיף ב'''' - ולצלי נוהגין לכתחילה לקורעו שתי וערב וטיחה בכותל מיהו אם עבר וצלאו אפילו בלא קריעה שרי אם נצלה לחוד בלא בשר עמו,<br />
<br />
<br />
== נושא ח' מנהג צליית הכחל עם בשר אחר. ==<br />
<br />
חולין דף קיא. דרש מרימר הלכתא בין כבד בין כחל מתחת בשרא מותר בצליה, מעל בשר אסור לצלות. ואם הניח מעל הבשר בדיעבד הכחל מותר אך לכתחילה לא יעשה כך.<br />
<br />
'''הרשב"א''' (בחידושים ד"ה ואסיקנא) והר"ן – פירשו את הגמ' בשלא קרעו וטחו ואע"פ כן מותר לצלותו עם בשר אחר, רק לכתחילה יניח את הכחל למטה. <br />
ובדיעבד גם אם הונח הכחל למעלה שניהם מותרים. <br />
וביאור הטעם משום שרוב החלב נוטף לאש ורק דבר מועט נוטף על הבשר ובדבר מועט לא אסרו בדיעבד. <br />
'''לכתחילה''' - אין לצלות כחל עם בשר אחר, כיוון שלפעמים הופכים את השיפוד כך שהכחל יהיה למעלה והחלב מטפטף על הבשר.<br />
<br />
'''בדיעבד''' - כחל שלא קרעו כלל וצלאו עם בשר יש להתיר אם שניהם היו בגובה שווה ולא חוששים שהזיזו את השיפוד משום שלא מחזיקינן איסורא. <br />
תוס' ד"ה תותי והרא"ש – פירשו את הגמ' שמדובר אחרי קריעה וטיחה בכותל <br />
וביארו הטעם שאפילו אחרי קריעה וטיחה עדיין נוטף חלב מועט על הבשר וזה נראה כמבשל בשר וחלב.<br />
'''רמ"א סעיף ב''''- ואם נצלה עם בשר עמו אם נקרע שתי וערב וטחו בכותל שניהם מותרים ואם לאו העליון מותר והתחתון אסור. ואין לאסור שניהם שמא נתהפך השיפוד דבדיעבד לא מחזיקינן איסורא אבל לכתחילה אין לצלותו עם בשר כלל."<br />
<br />
<br />
== נושא ט' לחתוך כחל רותח בסכין שחתכו בו בשר. ==<br />
<br />
'''רשב"א''' – "מכאן אתה למד שמותר לכתחילה לחתכו חם בסכין שחתכו בה בשר. <br />
וכן מותר לחתוך בשר בסכין שחתכו בה כחל וכן הדין לאכול זה בכלי זה שהרי התירו לצלותם יחד בשיפוד אחד "<br />
ודעת הרשב"א היא שהגמ' דיברה אפי' שלא עשו קריעה וכו'<br />
<br />
'''תוס'''' דף קיא. ד"ה תותי – מה שנזהרים שלא לחתוך כחל רותח בסכין של בשר מנהג של הבל הוא, דאפילו בשיפוד אחד שרינן בגמרא לכתחילה לצלות בשר ע"ג כחל.<br />
<br />
דעת התוס' היא שהגמ' דיברה אחרי שעשו קריעה וכו'.<br />
<br />
'''שו"ע סעיף ג'''' - "מותר לחתוך כחל רותח בסכין שחתכו בו בשר. <br />
וכן מותר לחתוך בשר בסכין שחתכו בו כחל "<br />
<br />
מסתימת השו"ע משמע שפוסק כרשב"א שמותר אפילו ללא קריעה וטיחה, משום שלדעת הרשב"א הכחל מקבל רק טעם בשר מועט כי רובו נשרף ולטעם מועט לא חששו.<br />
<br />
'''רמ"א''' - "והיינו דוקא שנצלה כדינו דהיינו שקרעוהו תחילה שתי וערב וגם טחו בכותל, אבל אם עבר וצלאו בלא קריעה או קריעה מועטת כל הדברים האלו לכתחילה אסורים בדיעבד מותרים"<br />
הרמ"א פסק כהתוס'.<br />
<br />
''' ש"ך''' (סקכ"א) - הרמ"א אסר לבשל כחל בפני עצמו שמא יבוא לבשל כחל עם בשר, <br />
וזה כולל קדרה בשרית בת יומא (עם בליעות בשר). <br />
<br />
אם כך למה התיר לחתוך כחל ע"י סכין בשרית שהרי יש בה שמנונית בשר ? <br />
נ"ל שאין בסכין את החשש שמא יבשל בשר וכחל<br />
<br />
'''מהרש"ל''' – אם נצלה כל צורכו אפילו ללא קריעה כלל מותר לכתחילה לחותכו עם סכין בשרית ואם לא נצלה כל צורכו אז צריך קריעה וכו' לכתחילה.<br />
נושא י' האם מותר לאכול את הכחל בכלי בשרי ?<br />
<br />
'''המשך השו"ע סעיף ג'''' - וכן הדין לאכול זה בכלי שאכלו בו זה...<br />
רמ"א סעיף ג'- וה"ה דמותר להניחו בקערה עם בשר צלי אפילו שנייהם חמים, <br />
דלאחר צליית הכחל דינו כשאר בשר לכל דבר דוקא שנצלה כדינו, <br />
דהיינו שקרעוהו תחילה שתי וערב וגם טחו בכותל אבל אם עבר וצלאו בלא קריעה או קריעה מועטת כל הדברים אלו לכתחילה אסורים ובדיעבד הכל מותר.<br />
ישנו קושי על הרמ"א מסעיף ב':<br />
בסעיף ב' הרמ"א אוסר כחל שנצלה עם בשר ללא קריעה וטיחה (כשיטת התוס' והרא"ש) אפילו בדיעבד וא"כ גם לתיתו בכלי עם בשר אחר היה ראוי לאסור אף בדיעבד ? <br />
וצ"ל- שדווקא שבא לצלותו ולא עשה קריעה וכו' יש בו הרבה חלב ולכן אם צלאו עם בשר אחר יאסר הבשר מריבוי החלב שהיה בכחל אך אחרי הצליה רק לכתחילה אסור שמא עדיין נשאר חלב אך בדיעבד סמכינן שהצלייה עצמה שרפה את כל החלב שנשאר<br />
<br />
<br />
== נושא י"א שפוד. ==<br />
<br />
'''הרמ"א''' - "והוא הדין לצלות בו זה בשיפוד שצלאו בו זה " <br />
'''ט"ז''' (סקי"א) – הכוונה שהכחל עבר מליחה כי אם לא צריך לעשות לשפוד ליבון כפסיקת הרמ"א בסי' ע"ו סעיף ד'. המהרש"ל אוסר שם אפילו בדיעבד והט"ז שם חושש לו שאין הפס"מ<br />
<br />
<br />
== נושא י"ב כחל שהניח יום שלם בחלבו. ==<br />
<br />
'''הרמ"א''' - "וכן אם הניחו כך שלם קודם צלייתו בחלבו יום שלם, מותר ולא אמרינן כבוש כמבושל בכל הי גוונא. (שם)"<br />
<br />
'''ט"ז''' (סקי"ב)- מחדש חידוש גדול שמותר לאכול בשר עם חלב שחוטה אם הם לא נתבשלו יחד אלא רק נכבשו כיוון שחלב שחוטה הוא מדרבנן וכן איסור כבישת בב"ח הוא מדרבנן ואין גוזרים גזירה לגזירה.<br />
<br />
'''או"ה וכל האחרונים''' – חולקים על הט"ז ומביאים כמה סיבות ואחת מהן היא שהרי מצינו מק' בש"ס שגזרו גזירה לגזירה ולכן אין לדמות גזרות חכמים אלא במקום שהש"ס מדמה.<br />
<br />
<br />
== נושא י"ג צליית או מליחת כחל עם בשר . ==<br />
<br />
'''כתב הטור :''' וכן דינו [של כבד] בענין מליחה שאסור למולחו לכתחילה ע"ג בשר אבל תחת הבשר מותר. עבר ומלחו על גבי בשר מותר. הרשב"א – כשמולחו עם הכחל לכתחילה צריך שיהיה הכחל למטה והבשר למעלה, עבר ומלח הבשר מותר.<br />
<br />
<br />
<br />
'''הרא"ש''' (סו"ס כ"ז) - מותר לכתחילה למלוח כחל עם בשר <br />
כיוון שהמלח אינו מפליט החלב שבו.<br />
'''שו"ע סעיף ד'''' - לצלות כחל או למולחו עם בשר דינו כדין צליית או מליחת הכבד עם בשר<br />
'''הסבר השו"ע''' - כיוון שבכבד הדין שאם מולחו עם בשר צריך שהכבד יהיה למטה כי המלח מפליט דם מהכבד ומבליע בבשר ואם הכבד היה למעלה התיר השו"ע רק בדיעבד. <br />
<br />
כך גם לצלות כחל או למולחו מותר לכתחילה אם היה הכחל למטה. <br />
משום שיש לחשוש שהאש או המלח יפליטו ממנו חלב ויבלע בבשר שלמטה <br />
ובדיעבד אם צלה או מלח כחל עם בשר מותר משום שרוב החלב נוטף לאש ורק דבר מועט נוטף על הבשר ובדבר מועט לא אסרו בדיעבד.<br />
<br />
'''המשך השו"ע''' - ויש מי שמתיר למלוח כחל עם בשר.<br />
הסבר הרא"ש – רק כוח האש מפליט חלב מהכחל ולכן אסור לצלות כחל מעל בשר אך במליחה אע"פ שגם לה יש כוח הפלטת דם וציר אך חלב לא.<br />
<br />
האחרונים (היש"ש) הקשו על הרא"ש למה המליחה מפליטה ציר וחלב איננה יכולה ? <br />
'''הרמ"א סעיף ד'''' – ואין למולחו עם בשר ובדיעבד בכל עניין מותר...<br />
<br />
'''הסבר''' – הרמ"א פוסק כרשב"א ובדיעבד אפילו הכחל היה מעל הבשר וכן לא קרעו כלל – מותר. <br />
<br />
ע"פ '''ביאור הגר"א''' (סקל"ד) : קשה שהרי הרמ"א בסעיף ב' מחמיר בדיעבד בצליית כחל עם בשר שלא קרעו וטחו לאסור את התחתון אף בדיעבד ?<br />
<br />
וי"ל שבמליחה יש להקל כיוון שמצרף את דעת הרא"ש שמליחה אינה מפליטה את החלב <br />
ובנוסף את דעת הרשב"א שכאשר צלו ללא קריעה כלל הכחל מקבל רק טעם בשר מועט כי רובו נשרף ולטעם מועט לא חששו.<br />
<br />
ולכן בצירוף כל הדעות האלו סומך הרמ"א <br />
''עור הקיבה :'' המשך הרמ"א - עור הקיבה, לאחר שהוסר חלבו מתוכו והודח, יש לו דין שאר בשר ומותר למלחו עם שאר בשר, ואין לו דין כחל כלל (שם).</div>עמנואלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%95%D7%99%D7%94_%D7%9C%D7%94%D7%AA%D7%9B%D7%91%D7%93&diff=6105חתיכה הראויה להתכבד2016-06-09T22:42:54Z<p>עמנואל: /* ב. האם לחתיכה שראויה לגוי ישנו דין חהר"ל ? */</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}}<br />
{{קטגוריה איסור והיתר}}<br />
{{מקורות : חולין (צ"ו ב). ע"ז (ע"ד א). הרמב"ם (פר' ט"ז מהל' מא"א ה"ג-ו'). יבמות דף (פא ב). הרא"ש (חולין פ"ז סימן לו). תורת חטאת כלל מ'-מג'. יו"ד טור ב"י סימן ק"א. }}<br />
<br />
{{ תוכן ענינים :<br />
א .מקור הדין חהר"ל אינה בטילה והגדרתה.<br />
ב. האם לחתיכה שראויה לגוי ישנו דין חהר"ל ?<br />
ג .חתיכה שנאסרה מדבר אחר נחשבת כדין חהר"ל ?<br />
ד חהר"ל בגבינות.<br />
ה .חהר"ל מדרבנן.}}<br />
<br />
'''חתיכה הראויה להתכבד (חהר"ל) :'''<br />
<br />
חז"ל למדו שכאשר ישנה חתיכה שהיא אסורה ואילו היא היתה מותרת היינו מכבדים בה את אורחינו, חתיכה זו אינה בטילה בחתיכות אחרות ונחשבת כאותן דברים שאינם בטלים .<br />
<br />
<br />
== א .מקור הדין חהר"ל אינה בטילה. ==<br />
<br />
<br />
חולין (צ"ו:) "וכן חתיכה של נבלה, וכן חתיכה של דג טמא שנתבשלה עם החתיכות, <br />
בזמן שמכירן – בנותן טעם ואם לאו - כולן אסורות, והרוטב בנותן טעם".<br />
<br />
הגמ' דנה מדוע כל החתיכות אסורות כאשר אינו מכיר את חתיכת האיסור<br />
ושואלת הגמ' - ותבטיל ברובא! ...שאני חתיכה - הואיל וראויה להתכבד בה לפני האורחים".<br />
<br />
ע"ז (ע"ד.) "אלו אסורין ואוסרין בכל שהו.<br />
יין נסך, ועבודת כוכבים, ועורות לבובין, ושור הנסקל, ועגלה ערופה, <br />
וציפורי מצורע, ושער נזיר, ופטר חמור, ובשר בחלב, ושעיר המשתלח, <br />
וחולין שנשחטו בעזרה - הרי אלו אסורין ואוסרין בכל שהוא".<br />
(רש"י - כל מקום שנתערבו שם אפי' אחד באלף לא בטיל ואוסרין את כולן) <br />
<br />
בגמ': "תנא מאי קחשיב? אי דבר שבמנין קחשיב, ליתני נמי חתיכות נבילה! <br />
אי איסורי הנאה קא חשיב, ליתני נמי חמץ בפסח! <br />
א"ר חייא בר אבא, ואיתימא ר' יצחק נפחא: <br />
האי תנא תרתי אית ליה, דבר שבמנין ואיסורי הנאה...הרי אלו. <br />
למעוטי מאי? <br />
למעוטי דבר שבמנין ולאו איסורי הנאה; א"נ, למעוטי איסור הנאה ולא דבר שבמנין".<br />
<br />
'''שאלות:'''<br />
<br />
1.האם הגמ' בע"ז ובחולין חולקות ?<br />
<br />
2.האם דין חהר"ל הוא דין בפני עצמו או אסור משום דבר שבמניין ?<br />
<br />
'''שיטות הראשונים בשאלה :'''<br />
<br />
'''הרי"ף''' השמיט בהלכותיו את המשנה בחולין.<br />
<br />
הר"ן ביאר שהרי"ף סבר שהמשניות חולקות <br />
ופסק כתנא בע"ז לפיה חהר"ל בטילה ברוב ורק דבר שקיים בו אתשני התנאים לא בטל.<br />
<br />
'''התוס'''' (ע"ז שם ד"ה למעוטי וחולין ק' א ד"ה ושאני מאי קחשיב) :<br />
<br />
שאלה הגמ' הוא - מהו העיקרון על פיו מנה התנא את הדברים שאינם בטלים. <br />
תשובת הגמ' היתה שרק איסורי הנאה שהם דבר שבמניין נמנו במשנה <br />
ובלשון תוס': "שלא ירד לשנות רק היכא דאיכא תרתי".<br />
<br />
1. הגמ' אינן חלוקות אלא התנא בע"ז מנה רק דברים שאסורים במניין ובהנאה וישנם עוד יסורים שלא בטלים שיש בהם רק תנאי אחד כמו הגמ' בחולין.<br />
<br />
2. דין חהר"ל הוא משום דבר שבמניין.<br />
<br />
'''הרמב"ם''' (פר' ט"ז מהל' מא"א ה"ג-ו') :<br />
<br />
הרמב"ם חילק את דין איסורים שאינם בטלים מפאת חשיבותם לב' חלקים:<br />
<br />
א. "דבר חשוב שהוא אוסר תערובתו במינו בכל שהו שבעה דברים... <br />
וכן חתיכה של נבלה או של בשר בהמה או חיה או עוף או דג הטמאין שנתערבה בכמה אלפים חתיכות הכל אסור עד שיגביה אותה חתיכה, <br />
ואחר כך ישער השאר בששים, שאם לא הגביהה הרי הדבר האסור עומד ולא נשתנה והחתיכה חשובה אצלו שהרי מתכבד בה לפני האורחין.<br />
<br />
ב. והוא הדין בחתיכה של בשר בחלב או של חולין שנשחטו בעזרה שהרי הן אסורים מדבריהן בהנייה".<br />
<br />
1.סבר שהגמרות אינן חלוקות.<br />
<br />
2. דין חהר"ל הוא דין בפני עצמו.<br />
<br />
'''פסיקת ההלכה :'''<br />
<br />
'''שו"ע סימן ק"א סעיף א'''' - חתיכה הראויה להתכבד דינה כבריה, דאפילו באלף לא בטלה. ואפילו אם היא אסורה בהנאה, כיון שאם תתבטל היתה מותרת וראויה להתכבד.<br />
<br />
ובפשטות פסק כרמב"ם.<br />
<br />
'''מחלוקת ראשונים '''בהגדרת חהר"ל''' :'''<br />
<br />
'''גישת הרשב"א והר"ן:'''<br />
<br />
חהר"ל הוא דין עצמי ואינה בטלה מפאת חשיבותה.<br />
1. שלא תהיה גדולה מידי – תנאי זה מצויין ברשב"א ובר"ן וראייתם מזבחים עב.<br />
<br />
הגמ' הקשתה למה שור נסקל לא בטל ותירצה כיוון שבעח"י לא בטלים. <br />
הבינו מכאן משמע שבעח"י שחוט כן בטל וקשה שהרי הוא חהר"ל.<br />
<br />
ותירצו שצריך שהחתיכה תהיה ראויה להתכבד וחתיכה גדולה מידי אינה חהר"ל.<br />
<br />
2. שלא תהיה מחוסרת תיקון - הסמ"ג בשם ר"ת מביא שבא מעשה ששחטו תרנגולת רבות ואחת היתה טרפה ונתערבה והתיר ר"ת כיוון שהתרנגולת בנוצתה לא נחשבת חה"ל.<br />
<br />
3. שלא תהיה חיה – הרא"ה הזכיר תנאי זה.<br />
<br />
גישת התוס' והרא"ש : חהר"ל אינה בטלה כדין דבר שבמניין. ולכן...<br />
<br />
חלק הרא"ש על ג' תנאים אלו והוכיח שחשיבות אינה נמדדת לפי ההגשה בפועל לאורחים אלא לפי הפוטנציאל שלה. <br />
<br />
כמו שמצינו שחלפי תרדין וקלחי כרוב ודלעת יונית דברים חשובים למרות שאין דרך לבשלם שלמים משמע שבעודן חיים חשיבי.<br />
<br />
הכרעת '''הב"י בבדק הבית''' - כיוון שכל דין חהר"ל הוא מדרבנן יש להקל<br />
<br />
'''וכך פסק השו"ע סעיף ג'''' - תרנגולת בנוצתה שנתערבה באחרות, בטלה, <br />
2.שהרי אינה ראויה להתכבד לפני האורחים כמות שהיא. ואף על פי שאחר שנתערבה הסירו הנוצה. וכן לא חשיבה ראויה להתכבד אלא אם כן <br />
3.היא מבושלת.<br />
1.וכן כבש שלם או חתיכה גדולה יותר מדאי, לא חשיבה ראויה להתכבד, שאין דרך ליתן לפני האורח כבש שלם או חתיכה גדולה יותר מדאי. ויש חולקים בכל זה.<br />
<br />
'''הגה:''' וכן נוהגין, מלבד תרנגולת בנוצתה דמחוסרת מעשה גדול, דנוהגים בה שהיא בטילה <br />
(טור בשם י"א ובמרדכי ובש"ד). וכן רגלים או ראש שלא נחרכו משערן. <br />
אבל אם כבר נחרכו, חשיבי חתיכה הראויה להתכבד, אפילו לא נמלחו עדיין. <br />
ואפילו כבש שלם אינו בטל (בהגהות ש"ד). מיהו רגלים של עופות, מלבד רגלי אווז, <br />
וכן רגלי בהמה דקה במדינות אלו, לא חשיבי כלל, ובטלים. ראש של עופות אינו חשוב, ובטל <br />
(ארוך כלל כ"ה).<br />
<br />
'''השו"ע''' – הכריע כגישת הרשב"א והרא"ה והסמ"ג בשם ר"ת.<br />
<br />
'''הרמ"א''' – פסק כגישת הרא"ש שחהר"ל אינה בטלה כדין דבר שבמניין, <br />
אך בצירוף היתר הסמ"ג בשם ר"ת וכוונת המילים "מחוסר מעשה גדול" <br />
ז"א כאשר יש עוד הרבה מעשים עד שהדבר יהיה ראוי לאכילה - אינו חהר"ל.<br />
וכן ציין שרק רגלי אווז חשובים ולא בטלים.<br />
<br />
== ב. האם לחתיכה שראויה לגוי ישנו דין חהר"ל ? ==<br />
<br />
<br />
הגמ' ביבמות דף (פא:) "תניא: חתיכה של חטאת טמאה שנתערבה במאה חתיכות של חטאות טהורות...- תעלה, רבי יהודה אומר: לא תעלה;<br />
<br />
אבל חתיכה של חטאת טהורה שנתערבה במאה חתיכות של חולין טהורות...- דברי הכל לא תעלה".<br />
<br />
ונשאלת השאלה, מדוע חתיכה של חטאת טמאה במאה טהורות תעלה? הרי היא חה"ל !<br />
<br />
'''התרומה והרשב"א''' – לא חשיב חה"ל כיוון שהתערובת ראויה רק לכוהנים ולא לכו"ע.<br />
<br />
'''התוס''''- אין נחשב ראוי להתכבד, כיוון שאינה ראויה אלא לכוהנים בעזרה ואין זה נחשב כיבוד שגם כך היה להם הרבה קורבנות.<br />
<br />
'''החוו"ד ס"ק א'''' – "דאם נתערב איסור הנאה באיסור אכילה דבטל אף שהוא ראוי להתכבד דכיון דאף אחר שתתבטל לא חזי רק לגוי אורח גוי לא מיקרי ראוי להתכבד.<br />
<br />
וכ"כ הרשב"א בתה"א (יג:) והנה זהו לדעת הרשב"א שסובר דחשיבות דראוי להתכבד הוא מטעם חשיבות הכיבוד.<br />
<br />
אבל לדעת התוס' זבחים ע"ב (ע"א) ד"ה אלא דראוי להתכבד חשיב את שדרכו לימנות דאין מוכרין אותו <br />
אלא במנין יש לומר דגם חתיכת נבילה הראויה להתכבד חשיב דבר שבמנין שאין מוכרין אותו לגוי ג"כ רק במנין. <br />
וכיון דחהר"ל הוא מדרבנן יש להקל.<br />
<br />
== ג. חתיכה שנאסרה מדבר אחר נחשבת כדין חהר"ל ? ==<br />
<br />
<br />
הראבי"ה : דברים שנאסרו מחמת דבר אחר חל הדין של חה"ל.<br />
<br />
הרא"ש (חולין פ"ז סימן לו) ברשב"א, בר"ן :<br />
<br />
למ"ד חנ"נ בשא"א אין דין חה"ל אלא בדברים האסורים מצד עצמם, כגון נבילה או בב"ח, <br />
אך דברים שקבלו טעם מאיסור לא מקבלים דין של חה"ל (שלא בטל). <br />
<br />
והטעם מבואר בראשונים – כיוון שהאיסור שבחתיכה לא ראוי להתכבד בו.<br />
<br />
'''שו"ע סעיף ב'''' - אין לה דין חתיכה הראויה להתכבד, אלא אם כן איסורה מחמת עצמה, כגון נבלה ובשר בחלב; אבל אם נאסרה מחמת שקבלה טעם מאיסור ולא היה בה ס' לבטלו, אפילו למי שסובר חתיכה עצמה נעשית נבלה אין לה דין חתיכה הראויה להתכבד. <br />
'''משמע שהשו"ע סבר כרא"ש.'''<br />
<br />
<br />
== ד. חהר"ל בגבינות : ==<br />
<br />
<br />
הקדמה קצרה :<br />
<br />
1. בסי' ק"י קי"ל הדין ספק בגופו ספק בתערובת לא אומרים ס"ס להקל. <br />
כגון חתישנתערבה בשתי חתיכות שחוטה אינה בטילה משום חהר"ל ולא מתירים משום ס"ס ולומר ספק החתיכה מן המותרות ואם תרצה לומר כן שמא באמת אינה טריפה.<br />
<br />
אולם כל זה שהספק הוא מדאורייתא אבל כשהספק מדרבנן אומרים בו ס"ס להקל.<br />
<br />
2. חז"ל גזרו על גבינת עכו"ם שחשיבה איסור כיוון שחששו שמא העכו"ם עירב בה חלב איסור.<br />
<br />
'''ת"ח כלל מ"ג''' – התיחס לגבינות עכו"ם. אע"ג שבאיסורי דרבנן אנו מקלים שלא בעינן שיהיו שני הספיקות מגופו של האיסור כדי לומר ס"ס לקולא אלא אפילו אם הספיקות מגופו ומהתערובת נקל.<br />
<br />
מ"מ בגבינת עכו"ם שנתערבה ברוב היתר הדין שונה ולא נומר ספק אם הגבינה אסורה ואם אסורה ספק שמא זו אינה גבינת עכו"ם. <br />
אלא גבינת עכו"ם הוי גופו של איסור ולא נחשבת כספק. ולכן כל תערובת הגבינות אסורה.<br />
<br />
'''הת"ח כלל מ''''- הביא או"ה והבין ממנו שגם גבינת ישראל שהועמדה בחלב <br />
טריפה מקרי גופו של איסור לכך אינה בטלה בתערובת מדין חהר"ל. <br />
וחלק עליו וסבר שמיקרי איסור הבלוע.<br />
<br />
'''הב"ח''' - הבין בתו"ח שסותר עצמו, בכלל מ' חלק על האו"ה שגבינת ישראל שהועמדה בחלב טריפה לא קרויה חהר"ל <br />
ובכלל מ"ג אמר שגבינת עכו"ם נחשבת כגופו של איסור, <br />
ולכן הבין הב"ח בדבריו שנחשבת חהר"ל.<br />
<br />
'''והקשה''' הרי גם בה חכמים חששו שהתערב בה חלב טרף ולכן נחשבת כאיסור הבלוע ??<br />
בניגוד לתו"ח הב"ח סבר כאו"ה.<br />
<br />
'''ב' הבנות בלימוד הב"ח והאו"ה :'''<br />
<br />
הט"ז - הבין מהב"ח ומהאו"ה שאף גבינת ישראל שהועמדה בחלב של טריפה קרויה גופו של איסור ולכך נחשבת חהר"ל. <br />
אך הט"ז חולק וסובר שבין גבינה שהועמדה מחלב טריפה ובין גבינת עכו"ם לא יהיו כגופו של איסור כי חלב הטריפה המעמיד נחשב כבלוע ואין הוא מצד עצמו ראוי להתכבד, <br />
וכן גבינת עכו"ם נחשבת כבלועה באיסור ולא חוששים שנוצרה מהרבה חלב טריפה כי רוב הבהמות כשרות הן והולכים אחר הרוב.<br />
<br />
ולכן לשיטת הט"ז :<br />
<br />
1. רק גבינה שנעשתה משיעור שראוי להתכבד של חלב טרף אינה בטלה מדין חהר"ל.<br />
<br />
2. גבינה שהועמדה בעור קיבה יש לה דין בב"ח שנחשב כגופו של איסור ולכן היא חהר"ל.<br />
<br />
'''הש"ך בנקה"כ''' – הבין באו"ה והב"ח בניגוד להבנת התו"ח והט"ז שהם לא דיברו על גבינה שהועמדה ע"י חלב טרף ששם כולם מודים שאין השיעור של חלב הטריפה ראוי להתכבד <br />
אלא הם דיברו על גבינה שנעשתה מחלב טריפה בשיעור שראוי להתכבד או על גבינת עכו"ם שחכמים החשיבו אותה לאסורה.<br />
<br />
ולכן למסקנה לפי הסבר הנקה"כ - האו"ה והב"ח סברו שרק גבינת עכו"ם או גבינה שנעשתה משיעור שראוי להתכבד של חלב טרף נחשבת לחהר"ל.<br />
<br />
שיטת הרש"ל:<br />
<br />
פשוט שאין לגבינה דין חהר"ל, כיוון שאם היא לחה - אינה חשובה.<br />
ואם היא יבשה - שחשובה בזמננו מ"מ אינה חשובה כל כך לאכול בה כדי שביעה כיוון שהיא קשה ומזיה לגוף.<br />
ומביא את המרדכי בשם ר' שמשון- מי יודע אם גבינות חשובות כחהר"ל.<br />
<br />
== ה .חהר"ל מדרבנן : ==<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ם''' (פר' ט"ז מהל' מא"אה"ג-ו') :<br />
<br />
"והוא הדין בחתיכה של בשר בחלב או של חולין שנשחטו בעזרה שהרי הן אסורים מדבריהן בהנייה". <br />
<br />
הרמב"ם הפוסק שאף חולין שנשחטו בעזרה ונתערבו, אינם בטלים. <br />
בדברי הרמב"ם מפורש כי במקרה זה אסורים החולין בהנאה רק מדרבנן ואעפ"כ אינם בטלים.<br />
<br />
'''המשך סעיף ב' ברמ"א''' : ואפילו חתיכה שלא נמלחה, בטלה, דאין איסורה מחמת עצמה רק מחמת דם הבלוע בה (שם ת"ה סי' ק"ע). כל חתיכה שלא נאסרה רק כדי קליפה, בטלה, דהרי הקליפה אינה ראויה להתכבד(סברת התוספות ובהגהות ש"ד).<br />
<br />
פסק הרמ"א: "חתיכה שלא נאסרה רק כדי קליפה, בטלה, דהרי הקליפה אינה ראויה להתכבד". <br />
<br />
מדברי הרמ"א משמע כי כאשר הקליפה עצמה ראויה להתכבד, יש לה דין חהר"ל.<br />
משמע שפסק את הרמב"ם להלכה בעניין זה: "ואפילו אינה אסורה רק מדרבנן, אינה בטילה".<br />
<br />
'''הש"ך מביא לחם חמודות שמקשה''',איך קליפה יכולה להיות ראויה להתכבד שהרי לכו"ע אין לחתיכה דין חהר"ל אא"כ היא אסורה מחמת עצמה.<br />
'''מתרץ הש"ך''' שצ"ל שהרמ"א עוסק באיסור בב"ח שבו תיתכן מציאות של קליפה האסורה מחמת עצמה.<br />
<br />
נביא ב' הבנת הש"ך :<br />
<br />
'''החוו"ד ('''סי' פ"ז סק"ג) מנחת יעקב - כותב שצ"ל שכוונת הש"ך להעמיד את דברי הרמ"א רק בעירוי שמבשל כ"ק מדאורייתא.<br />
<br />
לדעתו, כאשר נוצר איסור בב"ח רק מדרבנן (כגון כבישה או מליחה), אין לחתיכה דין חהר"ל ובטילה.<br />
<br />
החוו"ד מוכיח חילוק זה מתוך דברי הש"ך (בסי' פ"ז סק"ל)<br />
הרמ"א כתב בנוגע לחלב שנמלח בעור הקיבה או שעמד בה יום אחד :<br />
"ואם העמיד בו, אם הוא הצלול, אוסר כל הגבינות עד שיהא שישים בחלב שהעמיד נגד הקיבה האסורה".<br />
<br />
'''הקשה הש"ך'''- "אמאי סגי בשישים והרי החלב קיבה נ"נ מדרבנן ונעשה איסור עצמי וא"כ כאן כיוון שהוא דבר המעמיד אפילו באלף לא בטיל, וכמו שכתב בסע' י"א ?".<br />
<br />
'''הש"ך מתרץ''' - הכא כיון דלא נאסר אלא על ידי מליחה וכבוש דאינו אלא מדרבנן ס"ל להרב דלא חשיב כגופו של איסור לעניין שיאסור במעמיד בכל שהוא".<br />
<br />
ולכן מבין החוו"ד שגם לעניין חהר"ל יסבור הש"ך שאינו חשיב כגופו של איסור כאשר נאסר רק מדרבנן.<br />
<br />
'''לדעת החוו"ד :'''<br />
<br />
'''בשאר איסורים'''- האסורים מגופם, אף באיסור דרבנן יש דין חהר"ל, <br />
כמו שהרמב"ם כותב במפורש.<br />
'''באיסור בב"ח'''- רק כאשר נוצר איסור דאורייתא נידון כאיסורו מגופו וכחהר"ל.<br />
<br />
כאשר נוצר איסור בב"ח מדרבנן, לא הוי איסורו מגופו ולכן אין בו דין חהר"ל.<br />
<br />
'''רעק"א''' ביחס לדברי החוו"ד חולק על עצם ההשוואה בין דין מעמיד לדין חהר"ל .<br />
דין מעמיד- הראשונים נחלקו ביחס למושג 'מעמיד'.<br />
<br />
לדעת '''הר"י מיגש והרמב"ם''' באיסור עצמי כגון נבילה יש דין מעמיד ואוסר בכלשהו, וה"ה בבב"ח שנאסר מה"תונ"נ, אך כשמעמיד חלב בבשר כשר מותר בנ"ט, דס"ל דאין חנ"נ בדרבנן.<br />
לדעת '''הרמב"ן ור"ת''' למושג 'מעמיד' אין משמעות הלכתית ולעולם מותר בנותן טעם או בס'.<br />
<br />
רעק"א מסביר בדעת הש"ך, שדווקא בדין מעמיד אנו נוקטים שכאשר קיים רק איסור דרבנן של בב"ח אינו נידון כאיסורו מגופו. <br />
טעם הדבר, שכיוון שלדעת הרבה פוסקים (רמב"ן ור"ת) אין כלל דין מעמיד, אף לא בשאר איסורים, יש לסמוך על שיטתם להקל.<br />
<br />
לפי"ז, אף שפוסקים להלכה דין מעמיד בבב"ח מדרבנן לא הוי איסורו מגופו ובכה"ג לא יהיה דין מעמיד.<br />
לפי"ז, ביחס לדין חהר"ל, סובר הש"ך שאף כאשר נוצר איסור בב"ח מדרבנן נידון כאיסורו מגופו ואינו בטל.<br />
<br />
לדעת רעק"א: בין בבב"ח בין בשאר איסורים אף באיסור דרבנן קיים דין חהר"ל.</div>עמנואלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%95%D7%99%D7%94_%D7%9C%D7%94%D7%AA%D7%9B%D7%91%D7%93&diff=6104חתיכה הראויה להתכבד2016-06-09T22:41:41Z<p>עמנואל: /* א .מקור הדין חהר"ל אינה בטילה. */</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}}<br />
{{קטגוריה איסור והיתר}}<br />
{{מקורות : חולין (צ"ו ב). ע"ז (ע"ד א). הרמב"ם (פר' ט"ז מהל' מא"א ה"ג-ו'). יבמות דף (פא ב). הרא"ש (חולין פ"ז סימן לו). תורת חטאת כלל מ'-מג'. יו"ד טור ב"י סימן ק"א. }}<br />
<br />
{{ תוכן ענינים :<br />
א .מקור הדין חהר"ל אינה בטילה והגדרתה.<br />
ב. האם לחתיכה שראויה לגוי ישנו דין חהר"ל ?<br />
ג .חתיכה שנאסרה מדבר אחר נחשבת כדין חהר"ל ?<br />
ד חהר"ל בגבינות.<br />
ה .חהר"ל מדרבנן.}}<br />
<br />
'''חתיכה הראויה להתכבד (חהר"ל) :'''<br />
<br />
חז"ל למדו שכאשר ישנה חתיכה שהיא אסורה ואילו היא היתה מותרת היינו מכבדים בה את אורחינו, חתיכה זו אינה בטילה בחתיכות אחרות ונחשבת כאותן דברים שאינם בטלים .<br />
<br />
<br />
== א .מקור הדין חהר"ל אינה בטילה. ==<br />
<br />
<br />
חולין (צ"ו:) "וכן חתיכה של נבלה, וכן חתיכה של דג טמא שנתבשלה עם החתיכות, <br />
בזמן שמכירן – בנותן טעם ואם לאו - כולן אסורות, והרוטב בנותן טעם".<br />
<br />
הגמ' דנה מדוע כל החתיכות אסורות כאשר אינו מכיר את חתיכת האיסור<br />
ושואלת הגמ' - ותבטיל ברובא! ...שאני חתיכה - הואיל וראויה להתכבד בה לפני האורחים".<br />
<br />
ע"ז (ע"ד.) "אלו אסורין ואוסרין בכל שהו.<br />
יין נסך, ועבודת כוכבים, ועורות לבובין, ושור הנסקל, ועגלה ערופה, <br />
וציפורי מצורע, ושער נזיר, ופטר חמור, ובשר בחלב, ושעיר המשתלח, <br />
וחולין שנשחטו בעזרה - הרי אלו אסורין ואוסרין בכל שהוא".<br />
(רש"י - כל מקום שנתערבו שם אפי' אחד באלף לא בטיל ואוסרין את כולן) <br />
<br />
בגמ': "תנא מאי קחשיב? אי דבר שבמנין קחשיב, ליתני נמי חתיכות נבילה! <br />
אי איסורי הנאה קא חשיב, ליתני נמי חמץ בפסח! <br />
א"ר חייא בר אבא, ואיתימא ר' יצחק נפחא: <br />
האי תנא תרתי אית ליה, דבר שבמנין ואיסורי הנאה...הרי אלו. <br />
למעוטי מאי? <br />
למעוטי דבר שבמנין ולאו איסורי הנאה; א"נ, למעוטי איסור הנאה ולא דבר שבמנין".<br />
<br />
'''שאלות:'''<br />
<br />
1.האם הגמ' בע"ז ובחולין חולקות ?<br />
<br />
2.האם דין חהר"ל הוא דין בפני עצמו או אסור משום דבר שבמניין ?<br />
<br />
'''שיטות הראשונים בשאלה :'''<br />
<br />
'''הרי"ף''' השמיט בהלכותיו את המשנה בחולין.<br />
<br />
הר"ן ביאר שהרי"ף סבר שהמשניות חולקות <br />
ופסק כתנא בע"ז לפיה חהר"ל בטילה ברוב ורק דבר שקיים בו אתשני התנאים לא בטל.<br />
<br />
'''התוס'''' (ע"ז שם ד"ה למעוטי וחולין ק' א ד"ה ושאני מאי קחשיב) :<br />
<br />
שאלה הגמ' הוא - מהו העיקרון על פיו מנה התנא את הדברים שאינם בטלים. <br />
תשובת הגמ' היתה שרק איסורי הנאה שהם דבר שבמניין נמנו במשנה <br />
ובלשון תוס': "שלא ירד לשנות רק היכא דאיכא תרתי".<br />
<br />
1. הגמ' אינן חלוקות אלא התנא בע"ז מנה רק דברים שאסורים במניין ובהנאה וישנם עוד יסורים שלא בטלים שיש בהם רק תנאי אחד כמו הגמ' בחולין.<br />
<br />
2. דין חהר"ל הוא משום דבר שבמניין.<br />
<br />
'''הרמב"ם''' (פר' ט"ז מהל' מא"א ה"ג-ו') :<br />
<br />
הרמב"ם חילק את דין איסורים שאינם בטלים מפאת חשיבותם לב' חלקים:<br />
<br />
א. "דבר חשוב שהוא אוסר תערובתו במינו בכל שהו שבעה דברים... <br />
וכן חתיכה של נבלה או של בשר בהמה או חיה או עוף או דג הטמאין שנתערבה בכמה אלפים חתיכות הכל אסור עד שיגביה אותה חתיכה, <br />
ואחר כך ישער השאר בששים, שאם לא הגביהה הרי הדבר האסור עומד ולא נשתנה והחתיכה חשובה אצלו שהרי מתכבד בה לפני האורחין.<br />
<br />
ב. והוא הדין בחתיכה של בשר בחלב או של חולין שנשחטו בעזרה שהרי הן אסורים מדבריהן בהנייה".<br />
<br />
1.סבר שהגמרות אינן חלוקות.<br />
<br />
2. דין חהר"ל הוא דין בפני עצמו.<br />
<br />
'''פסיקת ההלכה :'''<br />
<br />
'''שו"ע סימן ק"א סעיף א'''' - חתיכה הראויה להתכבד דינה כבריה, דאפילו באלף לא בטלה. ואפילו אם היא אסורה בהנאה, כיון שאם תתבטל היתה מותרת וראויה להתכבד.<br />
<br />
ובפשטות פסק כרמב"ם.<br />
<br />
'''מחלוקת ראשונים '''בהגדרת חהר"ל''' :'''<br />
<br />
'''גישת הרשב"א והר"ן:'''<br />
<br />
חהר"ל הוא דין עצמי ואינה בטלה מפאת חשיבותה.<br />
1. שלא תהיה גדולה מידי – תנאי זה מצויין ברשב"א ובר"ן וראייתם מזבחים עב.<br />
<br />
הגמ' הקשתה למה שור נסקל לא בטל ותירצה כיוון שבעח"י לא בטלים. <br />
הבינו מכאן משמע שבעח"י שחוט כן בטל וקשה שהרי הוא חהר"ל.<br />
<br />
ותירצו שצריך שהחתיכה תהיה ראויה להתכבד וחתיכה גדולה מידי אינה חהר"ל.<br />
<br />
2. שלא תהיה מחוסרת תיקון - הסמ"ג בשם ר"ת מביא שבא מעשה ששחטו תרנגולת רבות ואחת היתה טרפה ונתערבה והתיר ר"ת כיוון שהתרנגולת בנוצתה לא נחשבת חה"ל.<br />
<br />
3. שלא תהיה חיה – הרא"ה הזכיר תנאי זה.<br />
<br />
גישת התוס' והרא"ש : חהר"ל אינה בטלה כדין דבר שבמניין. ולכן...<br />
<br />
חלק הרא"ש על ג' תנאים אלו והוכיח שחשיבות אינה נמדדת לפי ההגשה בפועל לאורחים אלא לפי הפוטנציאל שלה. <br />
<br />
כמו שמצינו שחלפי תרדין וקלחי כרוב ודלעת יונית דברים חשובים למרות שאין דרך לבשלם שלמים משמע שבעודן חיים חשיבי.<br />
<br />
הכרעת '''הב"י בבדק הבית''' - כיוון שכל דין חהר"ל הוא מדרבנן יש להקל<br />
<br />
'''וכך פסק השו"ע סעיף ג'''' - תרנגולת בנוצתה שנתערבה באחרות, בטלה, <br />
2.שהרי אינה ראויה להתכבד לפני האורחים כמות שהיא. ואף על פי שאחר שנתערבה הסירו הנוצה. וכן לא חשיבה ראויה להתכבד אלא אם כן <br />
3.היא מבושלת.<br />
1.וכן כבש שלם או חתיכה גדולה יותר מדאי, לא חשיבה ראויה להתכבד, שאין דרך ליתן לפני האורח כבש שלם או חתיכה גדולה יותר מדאי. ויש חולקים בכל זה.<br />
<br />
'''הגה:''' וכן נוהגין, מלבד תרנגולת בנוצתה דמחוסרת מעשה גדול, דנוהגים בה שהיא בטילה <br />
(טור בשם י"א ובמרדכי ובש"ד). וכן רגלים או ראש שלא נחרכו משערן. <br />
אבל אם כבר נחרכו, חשיבי חתיכה הראויה להתכבד, אפילו לא נמלחו עדיין. <br />
ואפילו כבש שלם אינו בטל (בהגהות ש"ד). מיהו רגלים של עופות, מלבד רגלי אווז, <br />
וכן רגלי בהמה דקה במדינות אלו, לא חשיבי כלל, ובטלים. ראש של עופות אינו חשוב, ובטל <br />
(ארוך כלל כ"ה).<br />
<br />
'''השו"ע''' – הכריע כגישת הרשב"א והרא"ה והסמ"ג בשם ר"ת.<br />
<br />
'''הרמ"א''' – פסק כגישת הרא"ש שחהר"ל אינה בטלה כדין דבר שבמניין, <br />
אך בצירוף היתר הסמ"ג בשם ר"ת וכוונת המילים "מחוסר מעשה גדול" <br />
ז"א כאשר יש עוד הרבה מעשים עד שהדבר יהיה ראוי לאכילה - אינו חהר"ל.<br />
וכן ציין שרק רגלי אווז חשובים ולא בטלים.<br />
<br />
== ב. האם לחתיכה שראויה לגוי ישנו דין חהר"ל ? ==<br />
<br />
<br />
הגמ' ביבמות דף (פא:) "תניא: חתיכה של חטאת טמאה שנתערבה במאה חתיכות של חטאות טהורות...- תעלה, רבי יהודה אומר: לא תעלה;<br />
<br />
אבל חתיכה של חטאת טהורה שנתערבה במאה חתיכות של חולין טהורות...- דברי הכל לא תעלה".<br />
<br />
ונשאלת השאלה, מדוע חתיכה של חטאת טמאה במאה טהורות תעלה? הרי היא חה"ל !<br />
<br />
'''התרומה והרשב"א''' – לא חשיב חה"ל כיוון שהתערובת ראויה רק לכוהנים ולא לכו"ע.<br />
<br />
'''התוס''''- אין נחשב ראוי להתכבד, כיוון שאינה ראויה אלא לכוהנים בעזרה ואין זה נחשב כיבוד שגם כך היה להם הרבה קורבנות.<br />
<br />
'''החוו"ד ס"ק א'''' – "דאם נתערב איסור הנאה באיסור אכילה דבטל אף שהוא ראוי להתכבד דכיון דאף אחר שתתבטל לא חזי רק לגוי אורח גוי לא מיקרי ראוי להתכבד.<br />
<br />
וכ"כ הרשב"א בתה"א (יג:) והנה זהו לדעת הרשב"א שסובר דחשיבות דראוי להתכבד הוא מטעם חשיבות הכיבוד.<br />
<br />
אבל לדעת התוס' זבחים ע"ב (ע"א) ד"ה אלא דראוי להתכבד חשיב את שדרכו לימנות דאין מוכרין אותו <br />
אלא במנין יש לומר דגם חתיכת נבילה הראויה להתכבד חשיב דבר שבמנין שאין מוכרין אותו לגוי ג"כ רק במנין. <br />
וכיון דחהר"ל הוא מדרבנן יש להקל.<br />
<br />
<br />
== ג. חתיכה שנאסרה מדבר אחר נחשבת כדין חהר"ל ? ==<br />
<br />
<br />
הראבי"ה : דברים שנאסרו מחמת דבר אחר חל הדין של חה"ל.<br />
<br />
הרא"ש (חולין פ"ז סימן לו) ברשב"א, בר"ן :<br />
<br />
למ"ד חנ"נ בשא"א אין דין חה"ל אלא בדברים האסורים מצד עצמם, כגון נבילה או בב"ח, <br />
אך דברים שקבלו טעם מאיסור לא מקבלים דין של חה"ל (שלא בטל). <br />
<br />
והטעם מבואר בראשונים – כיוון שהאיסור שבחתיכה לא ראוי להתכבד בו.<br />
<br />
'''שו"ע סעיף ב'''' - אין לה דין חתיכה הראויה להתכבד, אלא אם כן איסורה מחמת עצמה, כגון נבלה ובשר בחלב; אבל אם נאסרה מחמת שקבלה טעם מאיסור ולא היה בה ס' לבטלו, אפילו למי שסובר חתיכה עצמה נעשית נבלה אין לה דין חתיכה הראויה להתכבד. <br />
'''משמע שהשו"ע סבר כרא"ש.'''<br />
<br />
<br />
== ד. חהר"ל בגבינות : ==<br />
<br />
<br />
הקדמה קצרה :<br />
<br />
1. בסי' ק"י קי"ל הדין ספק בגופו ספק בתערובת לא אומרים ס"ס להקל. <br />
כגון חתישנתערבה בשתי חתיכות שחוטה אינה בטילה משום חהר"ל ולא מתירים משום ס"ס ולומר ספק החתיכה מן המותרות ואם תרצה לומר כן שמא באמת אינה טריפה.<br />
<br />
אולם כל זה שהספק הוא מדאורייתא אבל כשהספק מדרבנן אומרים בו ס"ס להקל.<br />
<br />
2. חז"ל גזרו על גבינת עכו"ם שחשיבה איסור כיוון שחששו שמא העכו"ם עירב בה חלב איסור.<br />
<br />
'''ת"ח כלל מ"ג''' – התיחס לגבינות עכו"ם. אע"ג שבאיסורי דרבנן אנו מקלים שלא בעינן שיהיו שני הספיקות מגופו של האיסור כדי לומר ס"ס לקולא אלא אפילו אם הספיקות מגופו ומהתערובת נקל.<br />
<br />
מ"מ בגבינת עכו"ם שנתערבה ברוב היתר הדין שונה ולא נומר ספק אם הגבינה אסורה ואם אסורה ספק שמא זו אינה גבינת עכו"ם. <br />
אלא גבינת עכו"ם הוי גופו של איסור ולא נחשבת כספק. ולכן כל תערובת הגבינות אסורה.<br />
<br />
'''הת"ח כלל מ''''- הביא או"ה והבין ממנו שגם גבינת ישראל שהועמדה בחלב <br />
טריפה מקרי גופו של איסור לכך אינה בטלה בתערובת מדין חהר"ל. <br />
וחלק עליו וסבר שמיקרי איסור הבלוע.<br />
<br />
'''הב"ח''' - הבין בתו"ח שסותר עצמו, בכלל מ' חלק על האו"ה שגבינת ישראל שהועמדה בחלב טריפה לא קרויה חהר"ל <br />
ובכלל מ"ג אמר שגבינת עכו"ם נחשבת כגופו של איסור, <br />
ולכן הבין הב"ח בדבריו שנחשבת חהר"ל.<br />
<br />
'''והקשה''' הרי גם בה חכמים חששו שהתערב בה חלב טרף ולכן נחשבת כאיסור הבלוע ??<br />
בניגוד לתו"ח הב"ח סבר כאו"ה.<br />
<br />
'''ב' הבנות בלימוד הב"ח והאו"ה :'''<br />
<br />
הט"ז - הבין מהב"ח ומהאו"ה שאף גבינת ישראל שהועמדה בחלב של טריפה קרויה גופו של איסור ולכך נחשבת חהר"ל. <br />
אך הט"ז חולק וסובר שבין גבינה שהועמדה מחלב טריפה ובין גבינת עכו"ם לא יהיו כגופו של איסור כי חלב הטריפה המעמיד נחשב כבלוע ואין הוא מצד עצמו ראוי להתכבד, <br />
וכן גבינת עכו"ם נחשבת כבלועה באיסור ולא חוששים שנוצרה מהרבה חלב טריפה כי רוב הבהמות כשרות הן והולכים אחר הרוב.<br />
<br />
ולכן לשיטת הט"ז :<br />
<br />
1. רק גבינה שנעשתה משיעור שראוי להתכבד של חלב טרף אינה בטלה מדין חהר"ל.<br />
<br />
2. גבינה שהועמדה בעור קיבה יש לה דין בב"ח שנחשב כגופו של איסור ולכן היא חהר"ל.<br />
<br />
'''הש"ך בנקה"כ''' – הבין באו"ה והב"ח בניגוד להבנת התו"ח והט"ז שהם לא דיברו על גבינה שהועמדה ע"י חלב טרף ששם כולם מודים שאין השיעור של חלב הטריפה ראוי להתכבד <br />
אלא הם דיברו על גבינה שנעשתה מחלב טריפה בשיעור שראוי להתכבד או על גבינת עכו"ם שחכמים החשיבו אותה לאסורה.<br />
<br />
ולכן למסקנה לפי הסבר הנקה"כ - האו"ה והב"ח סברו שרק גבינת עכו"ם או גבינה שנעשתה משיעור שראוי להתכבד של חלב טרף נחשבת לחהר"ל.<br />
<br />
שיטת הרש"ל:<br />
<br />
פשוט שאין לגבינה דין חהר"ל, כיוון שאם היא לחה - אינה חשובה.<br />
ואם היא יבשה - שחשובה בזמננו מ"מ אינה חשובה כל כך לאכול בה כדי שביעה כיוון שהיא קשה ומזיה לגוף.<br />
ומביא את המרדכי בשם ר' שמשון- מי יודע אם גבינות חשובות כחהר"ל.<br />
<br />
== ה .חהר"ל מדרבנן : ==<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ם''' (פר' ט"ז מהל' מא"אה"ג-ו') :<br />
<br />
"והוא הדין בחתיכה של בשר בחלב או של חולין שנשחטו בעזרה שהרי הן אסורים מדבריהן בהנייה". <br />
<br />
הרמב"ם הפוסק שאף חולין שנשחטו בעזרה ונתערבו, אינם בטלים. <br />
בדברי הרמב"ם מפורש כי במקרה זה אסורים החולין בהנאה רק מדרבנן ואעפ"כ אינם בטלים.<br />
<br />
'''המשך סעיף ב' ברמ"א''' : ואפילו חתיכה שלא נמלחה, בטלה, דאין איסורה מחמת עצמה רק מחמת דם הבלוע בה (שם ת"ה סי' ק"ע). כל חתיכה שלא נאסרה רק כדי קליפה, בטלה, דהרי הקליפה אינה ראויה להתכבד(סברת התוספות ובהגהות ש"ד).<br />
<br />
פסק הרמ"א: "חתיכה שלא נאסרה רק כדי קליפה, בטלה, דהרי הקליפה אינה ראויה להתכבד". <br />
<br />
מדברי הרמ"א משמע כי כאשר הקליפה עצמה ראויה להתכבד, יש לה דין חהר"ל.<br />
משמע שפסק את הרמב"ם להלכה בעניין זה: "ואפילו אינה אסורה רק מדרבנן, אינה בטילה".<br />
<br />
'''הש"ך מביא לחם חמודות שמקשה''',איך קליפה יכולה להיות ראויה להתכבד שהרי לכו"ע אין לחתיכה דין חהר"ל אא"כ היא אסורה מחמת עצמה.<br />
'''מתרץ הש"ך''' שצ"ל שהרמ"א עוסק באיסור בב"ח שבו תיתכן מציאות של קליפה האסורה מחמת עצמה.<br />
<br />
נביא ב' הבנת הש"ך :<br />
<br />
'''החוו"ד ('''סי' פ"ז סק"ג) מנחת יעקב - כותב שצ"ל שכוונת הש"ך להעמיד את דברי הרמ"א רק בעירוי שמבשל כ"ק מדאורייתא.<br />
<br />
לדעתו, כאשר נוצר איסור בב"ח רק מדרבנן (כגון כבישה או מליחה), אין לחתיכה דין חהר"ל ובטילה.<br />
<br />
החוו"ד מוכיח חילוק זה מתוך דברי הש"ך (בסי' פ"ז סק"ל)<br />
הרמ"א כתב בנוגע לחלב שנמלח בעור הקיבה או שעמד בה יום אחד :<br />
"ואם העמיד בו, אם הוא הצלול, אוסר כל הגבינות עד שיהא שישים בחלב שהעמיד נגד הקיבה האסורה".<br />
<br />
'''הקשה הש"ך'''- "אמאי סגי בשישים והרי החלב קיבה נ"נ מדרבנן ונעשה איסור עצמי וא"כ כאן כיוון שהוא דבר המעמיד אפילו באלף לא בטיל, וכמו שכתב בסע' י"א ?".<br />
<br />
'''הש"ך מתרץ''' - הכא כיון דלא נאסר אלא על ידי מליחה וכבוש דאינו אלא מדרבנן ס"ל להרב דלא חשיב כגופו של איסור לעניין שיאסור במעמיד בכל שהוא".<br />
<br />
ולכן מבין החוו"ד שגם לעניין חהר"ל יסבור הש"ך שאינו חשיב כגופו של איסור כאשר נאסר רק מדרבנן.<br />
<br />
'''לדעת החוו"ד :'''<br />
<br />
'''בשאר איסורים'''- האסורים מגופם, אף באיסור דרבנן יש דין חהר"ל, <br />
כמו שהרמב"ם כותב במפורש.<br />
'''באיסור בב"ח'''- רק כאשר נוצר איסור דאורייתא נידון כאיסורו מגופו וכחהר"ל.<br />
<br />
כאשר נוצר איסור בב"ח מדרבנן, לא הוי איסורו מגופו ולכן אין בו דין חהר"ל.<br />
<br />
'''רעק"א''' ביחס לדברי החוו"ד חולק על עצם ההשוואה בין דין מעמיד לדין חהר"ל .<br />
דין מעמיד- הראשונים נחלקו ביחס למושג 'מעמיד'.<br />
<br />
לדעת '''הר"י מיגש והרמב"ם''' באיסור עצמי כגון נבילה יש דין מעמיד ואוסר בכלשהו, וה"ה בבב"ח שנאסר מה"תונ"נ, אך כשמעמיד חלב בבשר כשר מותר בנ"ט, דס"ל דאין חנ"נ בדרבנן.<br />
לדעת '''הרמב"ן ור"ת''' למושג 'מעמיד' אין משמעות הלכתית ולעולם מותר בנותן טעם או בס'.<br />
<br />
רעק"א מסביר בדעת הש"ך, שדווקא בדין מעמיד אנו נוקטים שכאשר קיים רק איסור דרבנן של בב"ח אינו נידון כאיסורו מגופו. <br />
טעם הדבר, שכיוון שלדעת הרבה פוסקים (רמב"ן ור"ת) אין כלל דין מעמיד, אף לא בשאר איסורים, יש לסמוך על שיטתם להקל.<br />
<br />
לפי"ז, אף שפוסקים להלכה דין מעמיד בבב"ח מדרבנן לא הוי איסורו מגופו ובכה"ג לא יהיה דין מעמיד.<br />
לפי"ז, ביחס לדין חהר"ל, סובר הש"ך שאף כאשר נוצר איסור בב"ח מדרבנן נידון כאיסורו מגופו ואינו בטל.<br />
<br />
לדעת רעק"א: בין בבב"ח בין בשאר איסורים אף באיסור דרבנן קיים דין חהר"ל.</div>עמנואלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%95%D7%99%D7%94_%D7%9C%D7%94%D7%AA%D7%9B%D7%91%D7%93&diff=6103חתיכה הראויה להתכבד2016-06-09T22:39:11Z<p>עמנואל: </p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}}<br />
{{קטגוריה איסור והיתר}}<br />
{{מקורות : חולין (צ"ו ב). ע"ז (ע"ד א). הרמב"ם (פר' ט"ז מהל' מא"א ה"ג-ו'). יבמות דף (פא ב). הרא"ש (חולין פ"ז סימן לו). תורת חטאת כלל מ'-מג'. יו"ד טור ב"י סימן ק"א. }}<br />
<br />
{{ תוכן ענינים :<br />
א .מקור הדין חהר"ל אינה בטילה והגדרתה.<br />
ב. האם לחתיכה שראויה לגוי ישנו דין חהר"ל ?<br />
ג .חתיכה שנאסרה מדבר אחר נחשבת כדין חהר"ל ?<br />
ד חהר"ל בגבינות.<br />
ה .חהר"ל מדרבנן.}}<br />
<br />
'''חתיכה הראויה להתכבד (חהר"ל) :'''<br />
<br />
חז"ל למדו שכאשר ישנה חתיכה שהיא אסורה ואילו היא היתה מותרת היינו מכבדים בה את אורחינו, חתיכה זו אינה בטילה בחתיכות אחרות ונחשבת כאותן דברים שאינם בטלים .<br />
<br />
<br />
== א .מקור הדין חהר"ל אינה בטילה. ==<br />
<br />
<br />
חולין (צ"ו:) "וכן חתיכה של נבלה, וכן חתיכה של דג טמא שנתבשלה עם החתיכות, <br />
בזמן שמכירן – בנותן טעם ואם לאו - כולן אסורות, והרוטב בנותן טעם".<br />
<br />
הגמ' דנה מדוע כל החתיכות אסורות כאשר אינו מכיר את חתיכת האיסור<br />
ושואלת הגמ' - ותבטיל ברובא! ...שאני חתיכה - הואיל וראויה להתכבד בה לפני האורחים".<br />
<br />
ע"ז (ע"ד.) "אלו אסורין ואוסרין בכל שהו.<br />
יין נסך, ועבודת כוכבים, ועורות לבובין, ושור הנסקל, ועגלה ערופה, <br />
וציפורי מצורע, ושער נזיר, ופטר חמור, ובשר בחלב, ושעיר המשתלח, <br />
וחולין שנשחטו בעזרה - הרי אלו אסורין ואוסרין בכל שהוא".<br />
(רש"י - כל מקום שנתערבו שם אפי' אחד באלף לא בטיל ואוסרין את כולן) <br />
<br />
בגמ': "תנא מאי קחשיב? אי דבר שבמנין קחשיב, ליתני נמי חתיכות נבילה! <br />
אי איסורי הנאה קא חשיב, ליתני נמי חמץ בפסח! <br />
א"ר חייא בר אבא, ואיתימא ר' יצחק נפחא: <br />
האי תנא תרתי אית ליה, דבר שבמנין ואיסורי הנאה...הרי אלו. <br />
למעוטי מאי? <br />
למעוטי דבר שבמנין ולאו איסורי הנאה; א"נ, למעוטי איסור הנאה ולא דבר שבמנין".<br />
<br />
'''שאלות:'''<br />
<br />
1.האם הגמ' בע"ז ובחולין חולקות ?<br />
<br />
2.האם דין חהר"ל הוא דין בפני עצמו או אסור משום דבר שבמניין ?<br />
<br />
'''שיטות הראשונים בשאלה :'''<br />
<br />
'''הרי"ף''' השמיט בהלכותיו את המשנה בחולין.<br />
<br />
הר"ן ביאר שהרי"ף סבר שהמשניות חולקות <br />
ופסק כתנא בע"ז לפיה חהר"ל בטילה ברוב ורק דבר שקיים בו אתשני התנאים לא בטל.<br />
<br />
'''התוס'''' (ע"ז שם ד"ה למעוטי וחולין ק' א ד"ה ושאני מאי קחשיב) :<br />
<br />
שאלה הגמ' הוא - מהו העיקרון על פיו מנה התנא את הדברים שאינם בטלים. <br />
תשובת הגמ' היתה שרק איסורי הנאה שהם דבר שבמניין נמנו במשנה <br />
ובלשון תוס': "שלא ירד לשנות רק היכא דאיכא תרתי".<br />
<br />
1. הגמ' אינן חלוקות אלא התנא בע"ז מנה רק דברים שאסורים במניין ובהנאה וישנם עוד יסורים שלא בטלים שיש בהם רק תנאי אחד כמו הגמ' בחולין.<br />
<br />
2. דין חהר"ל הוא משום דבר שבמניין.<br />
<br />
'''הרמב"ם''' (פר' ט"ז מהל' מא"א ה"ג-ו') :<br />
<br />
הרמב"ם חילק את דין איסורים שאינם בטלים מפאת חשיבותם לב' חלקים:<br />
<br />
א. "דבר חשוב שהוא אוסר תערובתו במינו בכל שהו שבעה דברים... <br />
וכן חתיכה של נבלה או של בשר בהמה או חיה או עוף או דג הטמאין שנתערבה בכמה אלפים חתיכות הכל אסור עד שיגביה אותה חתיכה, <br />
ואחר כך ישער השאר בששים, שאם לא הגביהה הרי הדבר האסור עומד ולא נשתנה והחתיכה חשובה אצלו שהרי מתכבד בה לפני האורחין.<br />
<br />
ב. והוא הדין בחתיכה של בשר בחלב או של חולין שנשחטו בעזרה שהרי הן אסורים מדבריהן בהנייה".<br />
<br />
1.סבר שהגמרות אינן חלוקות.<br />
2. דין חהר"ל הוא דין בפני עצמו.<br />
<br />
'''פסיקת ההלכה :'''<br />
<br />
'''שו"ע סימן ק"א סעיף א'''' - חתיכה הראויה להתכבד דינה כבריה, דאפילו באלף לא בטלה. ואפילו אם היא אסורה בהנאה, כיון שאם תתבטל היתה מותרת וראויה להתכבד.<br />
<br />
ובפשטות פסק כרמב"ם.<br />
<br />
'''מחלוקת ראשונים '''בהגדרת חהר"ל''' :'''<br />
<br />
'''גישת הרשב"א והר"ן:'''<br />
<br />
חהר"ל הוא דין עצמי ואינה בטלה מפאת חשיבותה.<br />
1. שלא תהיה גדולה מידי – תנאי זה מצויין ברשב"א ובר"ן וראייתם מזבחים עב.<br />
<br />
הגמ' הקשתה למה שור נסקל לא בטל ותירצה כיוון שבעח"י לא בטלים. <br />
הבינו מכאן משמע שבעח"י שחוט כן בטל וקשה שהרי הוא חהר"ל.<br />
<br />
ותירצו שצריך שהחתיכה תהיה ראויה להתכבד וחתיכה גדולה מידי אינה חהר"ל.<br />
<br />
2. שלא תהיה מחוסרת תיקון - הסמ"ג בשם ר"ת מביא שבא מעשה ששחטו תרנגולת רבות ואחת היתה טרפה ונתערבה והתיר ר"ת כיוון שהתרנגולת בנוצתה לא נחשבת חה"ל.<br />
<br />
3. שלא תהיה חיה – הרא"ה הזכיר תנאי זה.<br />
<br />
גישת התוס' והרא"ש : חהר"ל אינה בטלה כדין דבר שבמניין. ולכן...<br />
<br />
חלק הרא"ש על ג' תנאים אלו והוכיח שחשיבות אינה נמדדת לפי ההגשה בפועל לאורחים אלא לפי הפוטנציאל שלה. <br />
<br />
כמו שמצינו שחלפי תרדין וקלחי כרוב ודלעת יונית דברים חשובים למרות שאין דרך לבשלם שלמים משמע שבעודן חיים חשיבי.<br />
<br />
הכרעת '''הב"י בבדק הבית''' - כיוון שכל דין חהר"ל הוא מדרבנן יש להקל<br />
<br />
'''וכך פסק השו"ע סעיף ג'''' - תרנגולת בנוצתה שנתערבה באחרות, בטלה, <br />
2.שהרי אינה ראויה להתכבד לפני האורחים כמות שהיא. ואף על פי שאחר שנתערבה הסירו הנוצה. וכן לא חשיבה ראויה להתכבד אלא אם כן <br />
3.היא מבושלת.<br />
1.וכן כבש שלם או חתיכה גדולה יותר מדאי, לא חשיבה ראויה להתכבד, שאין דרך ליתן לפני האורח כבש שלם או חתיכה גדולה יותר מדאי. ויש חולקים בכל זה.<br />
<br />
'''הגה:''' וכן נוהגין, מלבד תרנגולת בנוצתה דמחוסרת מעשה גדול, דנוהגים בה שהיא בטילה <br />
(טור בשם י"א ובמרדכי ובש"ד). וכן רגלים או ראש שלא נחרכו משערן. <br />
אבל אם כבר נחרכו, חשיבי חתיכה הראויה להתכבד, אפילו לא נמלחו עדיין. <br />
ואפילו כבש שלם אינו בטל (בהגהות ש"ד). מיהו רגלים של עופות, מלבד רגלי אווז, <br />
וכן רגלי בהמה דקה במדינות אלו, לא חשיבי כלל, ובטלים. ראש של עופות אינו חשוב, ובטל <br />
(ארוך כלל כ"ה).<br />
<br />
'''השו"ע''' – הכריע כגישת הרשב"א והרא"ה והסמ"ג בשם ר"ת.<br />
<br />
'''הרמ"א''' – פסק כגישת הרא"ש שחהר"ל אינה בטלה כדין דבר שבמניין, <br />
אך בצירוף היתר הסמ"ג בשם ר"ת וכוונת המילים "מחוסר מעשה גדול" <br />
ז"א כאשר יש עוד הרבה מעשים עד שהדבר יהיה ראוי לאכילה - אינו חהר"ל.<br />
וכן ציין שרק רגלי אווז חשובים ולא בטלים.<br />
<br />
<br />
== ב. האם לחתיכה שראויה לגוי ישנו דין חהר"ל ? ==<br />
<br />
<br />
הגמ' ביבמות דף (פא:) "תניא: חתיכה של חטאת טמאה שנתערבה במאה חתיכות של חטאות טהורות...- תעלה, רבי יהודה אומר: לא תעלה;<br />
<br />
אבל חתיכה של חטאת טהורה שנתערבה במאה חתיכות של חולין טהורות...- דברי הכל לא תעלה".<br />
<br />
ונשאלת השאלה, מדוע חתיכה של חטאת טמאה במאה טהורות תעלה? הרי היא חה"ל !<br />
<br />
'''התרומה והרשב"א''' – לא חשיב חה"ל כיוון שהתערובת ראויה רק לכוהנים ולא לכו"ע.<br />
<br />
'''התוס''''- אין נחשב ראוי להתכבד, כיוון שאינה ראויה אלא לכוהנים בעזרה ואין זה נחשב כיבוד שגם כך היה להם הרבה קורבנות.<br />
<br />
'''החוו"ד ס"ק א'''' – "דאם נתערב איסור הנאה באיסור אכילה דבטל אף שהוא ראוי להתכבד דכיון דאף אחר שתתבטל לא חזי רק לגוי אורח גוי לא מיקרי ראוי להתכבד.<br />
<br />
וכ"כ הרשב"א בתה"א (יג:) והנה זהו לדעת הרשב"א שסובר דחשיבות דראוי להתכבד הוא מטעם חשיבות הכיבוד.<br />
<br />
אבל לדעת התוס' זבחים ע"ב (ע"א) ד"ה אלא דראוי להתכבד חשיב את שדרכו לימנות דאין מוכרין אותו <br />
אלא במנין יש לומר דגם חתיכת נבילה הראויה להתכבד חשיב דבר שבמנין שאין מוכרין אותו לגוי ג"כ רק במנין. <br />
וכיון דחהר"ל הוא מדרבנן יש להקל.<br />
<br />
<br />
== ג. חתיכה שנאסרה מדבר אחר נחשבת כדין חהר"ל ? ==<br />
<br />
<br />
הראבי"ה : דברים שנאסרו מחמת דבר אחר חל הדין של חה"ל.<br />
<br />
הרא"ש (חולין פ"ז סימן לו) ברשב"א, בר"ן :<br />
<br />
למ"ד חנ"נ בשא"א אין דין חה"ל אלא בדברים האסורים מצד עצמם, כגון נבילה או בב"ח, <br />
אך דברים שקבלו טעם מאיסור לא מקבלים דין של חה"ל (שלא בטל). <br />
<br />
והטעם מבואר בראשונים – כיוון שהאיסור שבחתיכה לא ראוי להתכבד בו.<br />
<br />
'''שו"ע סעיף ב'''' - אין לה דין חתיכה הראויה להתכבד, אלא אם כן איסורה מחמת עצמה, כגון נבלה ובשר בחלב; אבל אם נאסרה מחמת שקבלה טעם מאיסור ולא היה בה ס' לבטלו, אפילו למי שסובר חתיכה עצמה נעשית נבלה אין לה דין חתיכה הראויה להתכבד. <br />
'''משמע שהשו"ע סבר כרא"ש.'''<br />
<br />
<br />
== ד. חהר"ל בגבינות : ==<br />
<br />
<br />
הקדמה קצרה :<br />
<br />
1. בסי' ק"י קי"ל הדין ספק בגופו ספק בתערובת לא אומרים ס"ס להקל. <br />
כגון חתישנתערבה בשתי חתיכות שחוטה אינה בטילה משום חהר"ל ולא מתירים משום ס"ס ולומר ספק החתיכה מן המותרות ואם תרצה לומר כן שמא באמת אינה טריפה.<br />
<br />
אולם כל זה שהספק הוא מדאורייתא אבל כשהספק מדרבנן אומרים בו ס"ס להקל.<br />
<br />
2. חז"ל גזרו על גבינת עכו"ם שחשיבה איסור כיוון שחששו שמא העכו"ם עירב בה חלב איסור.<br />
<br />
'''ת"ח כלל מ"ג''' – התיחס לגבינות עכו"ם. אע"ג שבאיסורי דרבנן אנו מקלים שלא בעינן שיהיו שני הספיקות מגופו של האיסור כדי לומר ס"ס לקולא אלא אפילו אם הספיקות מגופו ומהתערובת נקל.<br />
<br />
מ"מ בגבינת עכו"ם שנתערבה ברוב היתר הדין שונה ולא נומר ספק אם הגבינה אסורה ואם אסורה ספק שמא זו אינה גבינת עכו"ם. <br />
אלא גבינת עכו"ם הוי גופו של איסור ולא נחשבת כספק. ולכן כל תערובת הגבינות אסורה.<br />
<br />
'''הת"ח כלל מ''''- הביא או"ה והבין ממנו שגם גבינת ישראל שהועמדה בחלב <br />
טריפה מקרי גופו של איסור לכך אינה בטלה בתערובת מדין חהר"ל. <br />
וחלק עליו וסבר שמיקרי איסור הבלוע.<br />
<br />
'''הב"ח''' - הבין בתו"ח שסותר עצמו, בכלל מ' חלק על האו"ה שגבינת ישראל שהועמדה בחלב טריפה לא קרויה חהר"ל <br />
ובכלל מ"ג אמר שגבינת עכו"ם נחשבת כגופו של איסור, <br />
ולכן הבין הב"ח בדבריו שנחשבת חהר"ל.<br />
<br />
'''והקשה''' הרי גם בה חכמים חששו שהתערב בה חלב טרף ולכן נחשבת כאיסור הבלוע ??<br />
בניגוד לתו"ח הב"ח סבר כאו"ה.<br />
<br />
'''ב' הבנות בלימוד הב"ח והאו"ה :'''<br />
<br />
הט"ז - הבין מהב"ח ומהאו"ה שאף גבינת ישראל שהועמדה בחלב של טריפה קרויה גופו של איסור ולכך נחשבת חהר"ל. <br />
אך הט"ז חולק וסובר שבין גבינה שהועמדה מחלב טריפה ובין גבינת עכו"ם לא יהיו כגופו של איסור כי חלב הטריפה המעמיד נחשב כבלוע ואין הוא מצד עצמו ראוי להתכבד, <br />
וכן גבינת עכו"ם נחשבת כבלועה באיסור ולא חוששים שנוצרה מהרבה חלב טריפה כי רוב הבהמות כשרות הן והולכים אחר הרוב.<br />
<br />
ולכן לשיטת הט"ז :<br />
<br />
1. רק גבינה שנעשתה משיעור שראוי להתכבד של חלב טרף אינה בטלה מדין חהר"ל.<br />
<br />
2. גבינה שהועמדה בעור קיבה יש לה דין בב"ח שנחשב כגופו של איסור ולכן היא חהר"ל.<br />
<br />
'''הש"ך בנקה"כ''' – הבין באו"ה והב"ח בניגוד להבנת התו"ח והט"ז שהם לא דיברו על גבינה שהועמדה ע"י חלב טרף ששם כולם מודים שאין השיעור של חלב הטריפה ראוי להתכבד <br />
אלא הם דיברו על גבינה שנעשתה מחלב טריפה בשיעור שראוי להתכבד או על גבינת עכו"ם שחכמים החשיבו אותה לאסורה.<br />
<br />
ולכן למסקנה לפי הסבר הנקה"כ - האו"ה והב"ח סברו שרק גבינת עכו"ם או גבינה שנעשתה משיעור שראוי להתכבד של חלב טרף נחשבת לחהר"ל.<br />
<br />
שיטת הרש"ל:<br />
<br />
פשוט שאין לגבינה דין חהר"ל, כיוון שאם היא לחה - אינה חשובה.<br />
ואם היא יבשה - שחשובה בזמננו מ"מ אינה חשובה כל כך לאכול בה כדי שביעה כיוון שהיא קשה ומזיה לגוף.<br />
ומביא את המרדכי בשם ר' שמשון- מי יודע אם גבינות חשובות כחהר"ל.<br />
<br />
== ה .חהר"ל מדרבנן : ==<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ם''' (פר' ט"ז מהל' מא"אה"ג-ו') :<br />
<br />
"והוא הדין בחתיכה של בשר בחלב או של חולין שנשחטו בעזרה שהרי הן אסורים מדבריהן בהנייה". <br />
<br />
הרמב"ם הפוסק שאף חולין שנשחטו בעזרה ונתערבו, אינם בטלים. <br />
בדברי הרמב"ם מפורש כי במקרה זה אסורים החולין בהנאה רק מדרבנן ואעפ"כ אינם בטלים.<br />
<br />
'''המשך סעיף ב' ברמ"א''' : ואפילו חתיכה שלא נמלחה, בטלה, דאין איסורה מחמת עצמה רק מחמת דם הבלוע בה (שם ת"ה סי' ק"ע). כל חתיכה שלא נאסרה רק כדי קליפה, בטלה, דהרי הקליפה אינה ראויה להתכבד(סברת התוספות ובהגהות ש"ד).<br />
<br />
פסק הרמ"א: "חתיכה שלא נאסרה רק כדי קליפה, בטלה, דהרי הקליפה אינה ראויה להתכבד". <br />
<br />
מדברי הרמ"א משמע כי כאשר הקליפה עצמה ראויה להתכבד, יש לה דין חהר"ל.<br />
משמע שפסק את הרמב"ם להלכה בעניין זה: "ואפילו אינה אסורה רק מדרבנן, אינה בטילה".<br />
<br />
'''הש"ך מביא לחם חמודות שמקשה''',איך קליפה יכולה להיות ראויה להתכבד שהרי לכו"ע אין לחתיכה דין חהר"ל אא"כ היא אסורה מחמת עצמה.<br />
'''מתרץ הש"ך''' שצ"ל שהרמ"א עוסק באיסור בב"ח שבו תיתכן מציאות של קליפה האסורה מחמת עצמה.<br />
<br />
נביא ב' הבנת הש"ך :<br />
<br />
'''החוו"ד ('''סי' פ"ז סק"ג) מנחת יעקב - כותב שצ"ל שכוונת הש"ך להעמיד את דברי הרמ"א רק בעירוי שמבשל כ"ק מדאורייתא.<br />
<br />
לדעתו, כאשר נוצר איסור בב"ח רק מדרבנן (כגון כבישה או מליחה), אין לחתיכה דין חהר"ל ובטילה.<br />
<br />
החוו"ד מוכיח חילוק זה מתוך דברי הש"ך (בסי' פ"ז סק"ל)<br />
הרמ"א כתב בנוגע לחלב שנמלח בעור הקיבה או שעמד בה יום אחד :<br />
"ואם העמיד בו, אם הוא הצלול, אוסר כל הגבינות עד שיהא שישים בחלב שהעמיד נגד הקיבה האסורה".<br />
<br />
'''הקשה הש"ך'''- "אמאי סגי בשישים והרי החלב קיבה נ"נ מדרבנן ונעשה איסור עצמי וא"כ כאן כיוון שהוא דבר המעמיד אפילו באלף לא בטיל, וכמו שכתב בסע' י"א ?".<br />
<br />
'''הש"ך מתרץ''' - הכא כיון דלא נאסר אלא על ידי מליחה וכבוש דאינו אלא מדרבנן ס"ל להרב דלא חשיב כגופו של איסור לעניין שיאסור במעמיד בכל שהוא".<br />
<br />
ולכן מבין החוו"ד שגם לעניין חהר"ל יסבור הש"ך שאינו חשיב כגופו של איסור כאשר נאסר רק מדרבנן.<br />
<br />
'''לדעת החוו"ד :'''<br />
<br />
'''בשאר איסורים'''- האסורים מגופם, אף באיסור דרבנן יש דין חהר"ל, <br />
כמו שהרמב"ם כותב במפורש.<br />
'''באיסור בב"ח'''- רק כאשר נוצר איסור דאורייתא נידון כאיסורו מגופו וכחהר"ל.<br />
<br />
כאשר נוצר איסור בב"ח מדרבנן, לא הוי איסורו מגופו ולכן אין בו דין חהר"ל.<br />
<br />
'''רעק"א''' ביחס לדברי החוו"ד חולק על עצם ההשוואה בין דין מעמיד לדין חהר"ל .<br />
דין מעמיד- הראשונים נחלקו ביחס למושג 'מעמיד'.<br />
<br />
לדעת '''הר"י מיגש והרמב"ם''' באיסור עצמי כגון נבילה יש דין מעמיד ואוסר בכלשהו, וה"ה בבב"ח שנאסר מה"תונ"נ, אך כשמעמיד חלב בבשר כשר מותר בנ"ט, דס"ל דאין חנ"נ בדרבנן.<br />
לדעת '''הרמב"ן ור"ת''' למושג 'מעמיד' אין משמעות הלכתית ולעולם מותר בנותן טעם או בס'.<br />
<br />
רעק"א מסביר בדעת הש"ך, שדווקא בדין מעמיד אנו נוקטים שכאשר קיים רק איסור דרבנן של בב"ח אינו נידון כאיסורו מגופו. <br />
טעם הדבר, שכיוון שלדעת הרבה פוסקים (רמב"ן ור"ת) אין כלל דין מעמיד, אף לא בשאר איסורים, יש לסמוך על שיטתם להקל.<br />
<br />
לפי"ז, אף שפוסקים להלכה דין מעמיד בבב"ח מדרבנן לא הוי איסורו מגופו ובכה"ג לא יהיה דין מעמיד.<br />
לפי"ז, ביחס לדין חהר"ל, סובר הש"ך שאף כאשר נוצר איסור בב"ח מדרבנן נידון כאיסורו מגופו ואינו בטל.<br />
<br />
לדעת רעק"א: בין בבב"ח בין בשאר איסורים אף באיסור דרבנן קיים דין חהר"ל.</div>עמנואלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%95%D7%99%D7%94_%D7%9C%D7%94%D7%AA%D7%9B%D7%91%D7%93&diff=6102חתיכה הראויה להתכבד2016-06-09T22:37:15Z<p>עמנואל: </p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}}<br />
{{קטגוריה איסור והיתר}}<br />
{{מקורות : חולין (צ"ו ב). ע"ז (ע"ד א). הרמב"ם (פר' ט"ז מהל' מא"א ה"ג-ו'). יבמות דף (פא ב). הרא"ש (חולין פ"ז סימן לו). תורת חטאת כלל מ'-מג'. יו"ד טור ב"י סימן ק"א. }}<br />
{{ תוכן ענינים :<br />
א .מקור הדין חהר"ל אינה בטילה והגדרתה.<br />
ב. האם לחתיכה שראויה לגוי ישנו דין חהר"ל ?<br />
ג .חתיכה שנאסרה מדבר אחר נחשבת כדין חהר"ל ?<br />
ד חהר"ל בגבינות.<br />
ה .חהר"ל מדרבנן.}}<br />
<br />
חתיכה הראויה להתכבד (חהר"ל) :<br />
<br />
חז"ל למדו שכאשר ישנה חתיכה שהיא אסורה ואילו היא היתה מותרת היינו מכבדים בה את אורחינו, חתיכה זו אינה בטילה בחתיכות אחרות ונחשבת כאותן דברים שאינם בטלים .<br />
<br />
<br />
== א .מקור הדין חהר"ל אינה בטילה. ==<br />
<br />
<br />
חולין (צ"ו:) "וכן חתיכה של נבלה, וכן חתיכה של דג טמא שנתבשלה עם החתיכות, <br />
בזמן שמכירן – בנותן טעם ואם לאו - כולן אסורות, והרוטב בנותן טעם".<br />
<br />
הגמ' דנה מדוע כל החתיכות אסורות כאשר אינו מכיר את חתיכת האיסור<br />
ושואלת הגמ' - ותבטיל ברובא! ...שאני חתיכה - הואיל וראויה להתכבד בה לפני האורחים".<br />
<br />
ע"ז (ע"ד.) "אלו אסורין ואוסרין בכל שהו.<br />
יין נסך, ועבודת כוכבים, ועורות לבובין, ושור הנסקל, ועגלה ערופה, <br />
וציפורי מצורע, ושער נזיר, ופטר חמור, ובשר בחלב, ושעיר המשתלח, <br />
וחולין שנשחטו בעזרה - הרי אלו אסורין ואוסרין בכל שהוא".<br />
(רש"י - כל מקום שנתערבו שם אפי' אחד באלף לא בטיל ואוסרין את כולן) <br />
<br />
בגמ': "תנא מאי קחשיב? אי דבר שבמנין קחשיב, ליתני נמי חתיכות נבילה! <br />
אי איסורי הנאה קא חשיב, ליתני נמי חמץ בפסח! <br />
א"ר חייא בר אבא, ואיתימא ר' יצחק נפחא: <br />
האי תנא תרתי אית ליה, דבר שבמנין ואיסורי הנאה...הרי אלו. <br />
למעוטי מאי? <br />
למעוטי דבר שבמנין ולאו איסורי הנאה; א"נ, למעוטי איסור הנאה ולא דבר שבמנין".<br />
<br />
'''שאלות:'''<br />
<br />
1.האם הגמ' בע"ז ובחולין חולקות ?<br />
<br />
2.האם דין חהר"ל הוא דין בפני עצמו או אסור משום דבר שבמניין ?<br />
<br />
'''שיטות הראשונים בשאלה :'''<br />
<br />
'''הרי"ף''' השמיט בהלכותיו את המשנה בחולין.<br />
<br />
הר"ן ביאר שהרי"ף סבר שהמשניות חולקות <br />
ופסק כתנא בע"ז לפיה חהר"ל בטילה ברוב ורק דבר שקיים בו אתשני התנאים לא בטל.<br />
<br />
'''התוס'''' (ע"ז שם ד"ה למעוטי וחולין ק' א ד"ה ושאני מאי קחשיב) :<br />
<br />
שאלה הגמ' הוא - מהו העיקרון על פיו מנה התנא את הדברים שאינם בטלים. <br />
תשובת הגמ' היתה שרק איסורי הנאה שהם דבר שבמניין נמנו במשנה <br />
ובלשון תוס': "שלא ירד לשנות רק היכא דאיכא תרתי".<br />
<br />
1. הגמ' אינן חלוקות אלא התנא בע"ז מנה רק דברים שאסורים במניין ובהנאה וישנם עוד יסורים שלא בטלים שיש בהם רק תנאי אחד כמו הגמ' בחולין.<br />
<br />
2. דין חהר"ל הוא משום דבר שבמניין.<br />
<br />
'''הרמב"ם''' (פר' ט"ז מהל' מא"א ה"ג-ו') :<br />
<br />
הרמב"ם חילק את דין איסורים שאינם בטלים מפאת חשיבותם לב' חלקים:<br />
<br />
א. "דבר חשוב שהוא אוסר תערובתו במינו בכל שהו שבעה דברים... <br />
וכן חתיכה של נבלה או של בשר בהמה או חיה או עוף או דג הטמאין שנתערבה בכמה אלפים חתיכות הכל אסור עד שיגביה אותה חתיכה, <br />
ואחר כך ישער השאר בששים, שאם לא הגביהה הרי הדבר האסור עומד ולא נשתנה והחתיכה חשובה אצלו שהרי מתכבד בה לפני האורחין.<br />
<br />
ב. והוא הדין בחתיכה של בשר בחלב או של חולין שנשחטו בעזרה שהרי הן אסורים מדבריהן בהנייה".<br />
<br />
1.סבר שהגמרות אינן חלוקות.<br />
2. דין חהר"ל הוא דין בפני עצמו.<br />
<br />
'''פסיקת ההלכה :'''<br />
<br />
'''שו"ע סימן ק"א סעיף א'''' - חתיכה הראויה להתכבד דינה כבריה, דאפילו באלף לא בטלה. ואפילו אם היא אסורה בהנאה, כיון שאם תתבטל היתה מותרת וראויה להתכבד.<br />
<br />
ובפשטות פסק כרמב"ם.<br />
<br />
'''מחלוקת ראשונים '''בהגדרת חהר"ל''' :'''<br />
<br />
'''גישת הרשב"א והר"ן:'''<br />
<br />
חהר"ל הוא דין עצמי ואינה בטלה מפאת חשיבותה.<br />
1. שלא תהיה גדולה מידי – תנאי זה מצויין ברשב"א ובר"ן וראייתם מזבחים עב.<br />
<br />
הגמ' הקשתה למה שור נסקל לא בטל ותירצה כיוון שבעח"י לא בטלים. <br />
הבינו מכאן משמע שבעח"י שחוט כן בטל וקשה שהרי הוא חהר"ל.<br />
<br />
ותירצו שצריך שהחתיכה תהיה ראויה להתכבד וחתיכה גדולה מידי אינה חהר"ל.<br />
<br />
2. שלא תהיה מחוסרת תיקון - הסמ"ג בשם ר"ת מביא שבא מעשה ששחטו תרנגולת רבות ואחת היתה טרפה ונתערבה והתיר ר"ת כיוון שהתרנגולת בנוצתה לא נחשבת חה"ל.<br />
<br />
3. שלא תהיה חיה – הרא"ה הזכיר תנאי זה.<br />
<br />
גישת התוס' והרא"ש : חהר"ל אינה בטלה כדין דבר שבמניין. ולכן...<br />
<br />
חלק הרא"ש על ג' תנאים אלו והוכיח שחשיבות אינה נמדדת לפי ההגשה בפועל לאורחים אלא לפי הפוטנציאל שלה. <br />
<br />
כמו שמצינו שחלפי תרדין וקלחי כרוב ודלעת יונית דברים חשובים למרות שאין דרך לבשלם שלמים משמע שבעודן חיים חשיבי.<br />
<br />
הכרעת '''הב"י בבדק הבית''' - כיוון שכל דין חהר"ל הוא מדרבנן יש להקל<br />
<br />
'''וכך פסק השו"ע סעיף ג'''' - תרנגולת בנוצתה שנתערבה באחרות, בטלה, <br />
2.שהרי אינה ראויה להתכבד לפני האורחים כמות שהיא. ואף על פי שאחר שנתערבה הסירו הנוצה. וכן לא חשיבה ראויה להתכבד אלא אם כן <br />
3.היא מבושלת.<br />
1.וכן כבש שלם או חתיכה גדולה יותר מדאי, לא חשיבה ראויה להתכבד, שאין דרך ליתן לפני האורח כבש שלם או חתיכה גדולה יותר מדאי. ויש חולקים בכל זה.<br />
<br />
'''הגה:''' וכן נוהגין, מלבד תרנגולת בנוצתה דמחוסרת מעשה גדול, דנוהגים בה שהיא בטילה <br />
(טור בשם י"א ובמרדכי ובש"ד). וכן רגלים או ראש שלא נחרכו משערן. <br />
אבל אם כבר נחרכו, חשיבי חתיכה הראויה להתכבד, אפילו לא נמלחו עדיין. <br />
ואפילו כבש שלם אינו בטל (בהגהות ש"ד). מיהו רגלים של עופות, מלבד רגלי אווז, <br />
וכן רגלי בהמה דקה במדינות אלו, לא חשיבי כלל, ובטלים. ראש של עופות אינו חשוב, ובטל <br />
(ארוך כלל כ"ה).<br />
<br />
'''השו"ע''' – הכריע כגישת הרשב"א והרא"ה והסמ"ג בשם ר"ת.<br />
<br />
'''הרמ"א''' – פסק כגישת הרא"ש שחהר"ל אינה בטלה כדין דבר שבמניין, <br />
אך בצירוף היתר הסמ"ג בשם ר"ת וכוונת המילים "מחוסר מעשה גדול" <br />
ז"א כאשר יש עוד הרבה מעשים עד שהדבר יהיה ראוי לאכילה - אינו חהר"ל.<br />
וכן ציין שרק רגלי אווז חשובים ולא בטלים.<br />
<br />
<br />
== ב. האם לחתיכה שראויה לגוי ישנו דין חהר"ל ? ==<br />
<br />
<br />
הגמ' ביבמות דף (פא:) "תניא: חתיכה של חטאת טמאה שנתערבה במאה חתיכות של חטאות טהורות...- תעלה, רבי יהודה אומר: לא תעלה;<br />
<br />
אבל חתיכה של חטאת טהורה שנתערבה במאה חתיכות של חולין טהורות...- דברי הכל לא תעלה".<br />
<br />
ונשאלת השאלה, מדוע חתיכה של חטאת טמאה במאה טהורות תעלה? הרי היא חה"ל !<br />
<br />
'''התרומה והרשב"א''' – לא חשיב חה"ל כיוון שהתערובת ראויה רק לכוהנים ולא לכו"ע.<br />
<br />
'''התוס''''- אין נחשב ראוי להתכבד, כיוון שאינה ראויה אלא לכוהנים בעזרה ואין זה נחשב כיבוד שגם כך היה להם הרבה קורבנות.<br />
<br />
'''החוו"ד ס"ק א'''' – "דאם נתערב איסור הנאה באיסור אכילה דבטל אף שהוא ראוי להתכבד דכיון דאף אחר שתתבטל לא חזי רק לגוי אורח גוי לא מיקרי ראוי להתכבד.<br />
<br />
וכ"כ הרשב"א בתה"א (יג:) והנה זהו לדעת הרשב"א שסובר דחשיבות דראוי להתכבד הוא מטעם חשיבות הכיבוד.<br />
<br />
אבל לדעת התוס' זבחים ע"ב (ע"א) ד"ה אלא דראוי להתכבד חשיב את שדרכו לימנות דאין מוכרין אותו <br />
אלא במנין יש לומר דגם חתיכת נבילה הראויה להתכבד חשיב דבר שבמנין שאין מוכרין אותו לגוי ג"כ רק במנין. <br />
וכיון דחהר"ל הוא מדרבנן יש להקל.<br />
<br />
<br />
== ג. חתיכה שנאסרה מדבר אחר נחשבת כדין חהר"ל ? ==<br />
<br />
<br />
הראבי"ה : דברים שנאסרו מחמת דבר אחר חל הדין של חה"ל.<br />
<br />
הרא"ש (חולין פ"ז סימן לו) ברשב"א, בר"ן :<br />
<br />
למ"ד חנ"נ בשא"א אין דין חה"ל אלא בדברים האסורים מצד עצמם, כגון נבילה או בב"ח, <br />
אך דברים שקבלו טעם מאיסור לא מקבלים דין של חה"ל (שלא בטל). <br />
<br />
והטעם מבואר בראשונים – כיוון שהאיסור שבחתיכה לא ראוי להתכבד בו.<br />
<br />
'''שו"ע סעיף ב'''' - אין לה דין חתיכה הראויה להתכבד, אלא אם כן איסורה מחמת עצמה, כגון נבלה ובשר בחלב; אבל אם נאסרה מחמת שקבלה טעם מאיסור ולא היה בה ס' לבטלו, אפילו למי שסובר חתיכה עצמה נעשית נבלה אין לה דין חתיכה הראויה להתכבד. <br />
'''משמע שהשו"ע סבר כרא"ש.'''<br />
<br />
<br />
== ד. חהר"ל בגבינות : ==<br />
<br />
<br />
הקדמה קצרה :<br />
<br />
1. בסי' ק"י קי"ל הדין ספק בגופו ספק בתערובת לא אומרים ס"ס להקל. <br />
כגון חתישנתערבה בשתי חתיכות שחוטה אינה בטילה משום חהר"ל ולא מתירים משום ס"ס ולומר ספק החתיכה מן המותרות ואם תרצה לומר כן שמא באמת אינה טריפה.<br />
<br />
אולם כל זה שהספק הוא מדאורייתא אבל כשהספק מדרבנן אומרים בו ס"ס להקל.<br />
<br />
2. חז"ל גזרו על גבינת עכו"ם שחשיבה איסור כיוון שחששו שמא העכו"ם עירב בה חלב איסור.<br />
<br />
'''ת"ח כלל מ"ג''' – התיחס לגבינות עכו"ם. אע"ג שבאיסורי דרבנן אנו מקלים שלא בעינן שיהיו שני הספיקות מגופו של האיסור כדי לומר ס"ס לקולא אלא אפילו אם הספיקות מגופו ומהתערובת נקל.<br />
<br />
מ"מ בגבינת עכו"ם שנתערבה ברוב היתר הדין שונה ולא נומר ספק אם הגבינה אסורה ואם אסורה ספק שמא זו אינה גבינת עכו"ם. <br />
אלא גבינת עכו"ם הוי גופו של איסור ולא נחשבת כספק. ולכן כל תערובת הגבינות אסורה.<br />
<br />
'''הת"ח כלל מ''''- הביא או"ה והבין ממנו שגם גבינת ישראל שהועמדה בחלב <br />
טריפה מקרי גופו של איסור לכך אינה בטלה בתערובת מדין חהר"ל. <br />
וחלק עליו וסבר שמיקרי איסור הבלוע.<br />
<br />
'''הב"ח''' - הבין בתו"ח שסותר עצמו, בכלל מ' חלק על האו"ה שגבינת ישראל שהועמדה בחלב טריפה לא קרויה חהר"ל <br />
ובכלל מ"ג אמר שגבינת עכו"ם נחשבת כגופו של איסור, <br />
ולכן הבין הב"ח בדבריו שנחשבת חהר"ל.<br />
<br />
'''והקשה''' הרי גם בה חכמים חששו שהתערב בה חלב טרף ולכן נחשבת כאיסור הבלוע ??<br />
בניגוד לתו"ח הב"ח סבר כאו"ה.<br />
<br />
'''ב' הבנות בלימוד הב"ח והאו"ה :'''<br />
<br />
הט"ז - הבין מהב"ח ומהאו"ה שאף גבינת ישראל שהועמדה בחלב של טריפה קרויה גופו של איסור ולכך נחשבת חהר"ל. <br />
אך הט"ז חולק וסובר שבין גבינה שהועמדה מחלב טריפה ובין גבינת עכו"ם לא יהיו כגופו של איסור כי חלב הטריפה המעמיד נחשב כבלוע ואין הוא מצד עצמו ראוי להתכבד, <br />
וכן גבינת עכו"ם נחשבת כבלועה באיסור ולא חוששים שנוצרה מהרבה חלב טריפה כי רוב הבהמות כשרות הן והולכים אחר הרוב.<br />
<br />
ולכן לשיטת הט"ז :<br />
<br />
1. רק גבינה שנעשתה משיעור שראוי להתכבד של חלב טרף אינה בטלה מדין חהר"ל.<br />
<br />
2. גבינה שהועמדה בעור קיבה יש לה דין בב"ח שנחשב כגופו של איסור ולכן היא חהר"ל.<br />
<br />
'''הש"ך בנקה"כ''' – הבין באו"ה והב"ח בניגוד להבנת התו"ח והט"ז שהם לא דיברו על גבינה שהועמדה ע"י חלב טרף ששם כולם מודים שאין השיעור של חלב הטריפה ראוי להתכבד <br />
אלא הם דיברו על גבינה שנעשתה מחלב טריפה בשיעור שראוי להתכבד או על גבינת עכו"ם שחכמים החשיבו אותה לאסורה.<br />
<br />
ולכן למסקנה לפי הסבר הנקה"כ - האו"ה והב"ח סברו שרק גבינת עכו"ם או גבינה שנעשתה משיעור שראוי להתכבד של חלב טרף נחשבת לחהר"ל.<br />
<br />
שיטת הרש"ל:<br />
<br />
פשוט שאין לגבינה דין חהר"ל, כיוון שאם היא לחה - אינה חשובה.<br />
ואם היא יבשה - שחשובה בזמננו מ"מ אינה חשובה כל כך לאכול בה כדי שביעה כיוון שהיא קשה ומזיה לגוף.<br />
ומביא את המרדכי בשם ר' שמשון- מי יודע אם גבינות חשובות כחהר"ל.<br />
<br />
== ה .חהר"ל מדרבנן : ==<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ם''' (פר' ט"ז מהל' מא"אה"ג-ו') :<br />
<br />
"והוא הדין בחתיכה של בשר בחלב או של חולין שנשחטו בעזרה שהרי הן אסורים מדבריהן בהנייה". <br />
<br />
הרמב"ם הפוסק שאף חולין שנשחטו בעזרה ונתערבו, אינם בטלים. <br />
בדברי הרמב"ם מפורש כי במקרה זה אסורים החולין בהנאה רק מדרבנן ואעפ"כ אינם בטלים.<br />
<br />
'''המשך סעיף ב' ברמ"א''' : ואפילו חתיכה שלא נמלחה, בטלה, דאין איסורה מחמת עצמה רק מחמת דם הבלוע בה (שם ת"ה סי' ק"ע). כל חתיכה שלא נאסרה רק כדי קליפה, בטלה, דהרי הקליפה אינה ראויה להתכבד(סברת התוספות ובהגהות ש"ד).<br />
<br />
פסק הרמ"א: "חתיכה שלא נאסרה רק כדי קליפה, בטלה, דהרי הקליפה אינה ראויה להתכבד". <br />
<br />
מדברי הרמ"א משמע כי כאשר הקליפה עצמה ראויה להתכבד, יש לה דין חהר"ל.<br />
משמע שפסק את הרמב"ם להלכה בעניין זה: "ואפילו אינה אסורה רק מדרבנן, אינה בטילה".<br />
<br />
'''הש"ך מביא לחם חמודות שמקשה''',איך קליפה יכולה להיות ראויה להתכבד שהרי לכו"ע אין לחתיכה דין חהר"ל אא"כ היא אסורה מחמת עצמה.<br />
'''מתרץ הש"ך''' שצ"ל שהרמ"א עוסק באיסור בב"ח שבו תיתכן מציאות של קליפה האסורה מחמת עצמה.<br />
<br />
נביא ב' הבנת הש"ך :<br />
<br />
'''החוו"ד ('''סי' פ"ז סק"ג) מנחת יעקב - כותב שצ"ל שכוונת הש"ך להעמיד את דברי הרמ"א רק בעירוי שמבשל כ"ק מדאורייתא.<br />
<br />
לדעתו, כאשר נוצר איסור בב"ח רק מדרבנן (כגון כבישה או מליחה), אין לחתיכה דין חהר"ל ובטילה.<br />
<br />
החוו"ד מוכיח חילוק זה מתוך דברי הש"ך (בסי' פ"ז סק"ל)<br />
הרמ"א כתב בנוגע לחלב שנמלח בעור הקיבה או שעמד בה יום אחד :<br />
"ואם העמיד בו, אם הוא הצלול, אוסר כל הגבינות עד שיהא שישים בחלב שהעמיד נגד הקיבה האסורה".<br />
<br />
'''הקשה הש"ך'''- "אמאי סגי בשישים והרי החלב קיבה נ"נ מדרבנן ונעשה איסור עצמי וא"כ כאן כיוון שהוא דבר המעמיד אפילו באלף לא בטיל, וכמו שכתב בסע' י"א ?".<br />
<br />
'''הש"ך מתרץ''' - הכא כיון דלא נאסר אלא על ידי מליחה וכבוש דאינו אלא מדרבנן ס"ל להרב דלא חשיב כגופו של איסור לעניין שיאסור במעמיד בכל שהוא".<br />
<br />
ולכן מבין החוו"ד שגם לעניין חהר"ל יסבור הש"ך שאינו חשיב כגופו של איסור כאשר נאסר רק מדרבנן.<br />
<br />
'''לדעת החוו"ד :'''<br />
<br />
'''בשאר איסורים'''- האסורים מגופם, אף באיסור דרבנן יש דין חהר"ל, <br />
כמו שהרמב"ם כותב במפורש.<br />
'''באיסור בב"ח'''- רק כאשר נוצר איסור דאורייתא נידון כאיסורו מגופו וכחהר"ל.<br />
<br />
כאשר נוצר איסור בב"ח מדרבנן, לא הוי איסורו מגופו ולכן אין בו דין חהר"ל.<br />
<br />
'''רעק"א''' ביחס לדברי החוו"ד חולק על עצם ההשוואה בין דין מעמיד לדין חהר"ל .<br />
דין מעמיד- הראשונים נחלקו ביחס למושג 'מעמיד'.<br />
<br />
לדעת '''הר"י מיגש והרמב"ם''' באיסור עצמי כגון נבילה יש דין מעמיד ואוסר בכלשהו, וה"ה בבב"ח שנאסר מה"תונ"נ, אך כשמעמיד חלב בבשר כשר מותר בנ"ט, דס"ל דאין חנ"נ בדרבנן.<br />
לדעת '''הרמב"ן ור"ת''' למושג 'מעמיד' אין משמעות הלכתית ולעולם מותר בנותן טעם או בס'.<br />
<br />
רעק"א מסביר בדעת הש"ך, שדווקא בדין מעמיד אנו נוקטים שכאשר קיים רק איסור דרבנן של בב"ח אינו נידון כאיסורו מגופו. <br />
טעם הדבר, שכיוון שלדעת הרבה פוסקים (רמב"ן ור"ת) אין כלל דין מעמיד, אף לא בשאר איסורים, יש לסמוך על שיטתם להקל.<br />
<br />
לפי"ז, אף שפוסקים להלכה דין מעמיד בבב"ח מדרבנן לא הוי איסורו מגופו ובכה"ג לא יהיה דין מעמיד.<br />
לפי"ז, ביחס לדין חהר"ל, סובר הש"ך שאף כאשר נוצר איסור בב"ח מדרבנן נידון כאיסורו מגופו ואינו בטל.<br />
<br />
לדעת רעק"א: בין בבב"ח בין בשאר איסורים אף באיסור דרבנן קיים דין חהר"ל.</div>עמנואלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%95%D7%99%D7%94_%D7%9C%D7%94%D7%AA%D7%9B%D7%91%D7%93&diff=6101חתיכה הראויה להתכבד2016-06-09T22:34:24Z<p>עמנואל: </p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}}<br />
{{קטגוריה איסור והיתר}}<br />
{{מקורות : חולין (צ"ו ב). ע"ז (ע"ד א). הרמב"ם (פר' ט"ז מהל' מא"א ה"ג-ו'). יבמות דף (פא ב). הרא"ש (חולין פ"ז סימן לו). תורת חטאת כלל מ'-מג'. יו"ד טור ב"י סימן ק"א. }}<br />
{{ תוכן ענינים :<br />
א .מקור הדין חהר"ל אינה בטילה והגדרתה.<br />
ב. האם לחתיכה שראויה לגוי ישנו דין חהר"ל ?<br />
ג .חתיכה שנאסרה מדבר אחר נחשבת כדין חהר"ל ?<br />
ד חהר"ל בגבינות.<br />
ה .חהר"ל מדרבנן.}}<br />
חתיכה הראויה להתכבד (חהר"ל) :<br />
<br />
חז"ל למדו שכאשר ישנה חתיכה שהיא אסורה ואילו היא היתה מותרת היינו מכבדים בה את אורחינו, חתיכה זו אינה בטילה בחתיכות אחרות ונחשבת כאותן דברים שאינם בטלים .<br />
<br />
א .מקור הדין חהר"ל אינה בטילה.<br />
<br />
חולין (צ"ו:) "וכן חתיכה של נבלה, וכן חתיכה של דג טמא שנתבשלה עם החתיכות, <br />
בזמן שמכירן – בנותן טעם ואם לאו - כולן אסורות, והרוטב בנותן טעם".<br />
<br />
הגמ' דנה מדוע כל החתיכות אסורות כאשר אינו מכיר את חתיכת האיסור<br />
ושואלת הגמ' - ותבטיל ברובא! ...שאני חתיכה - הואיל וראויה להתכבד בה לפני האורחים".<br />
<br />
ע"ז (ע"ד.) "אלו אסורין ואוסרין בכל שהו.<br />
יין נסך, ועבודת כוכבים, ועורות לבובין, ושור הנסקל, ועגלה ערופה, <br />
וציפורי מצורע, ושער נזיר, ופטר חמור, ובשר בחלב, ושעיר המשתלח, <br />
וחולין שנשחטו בעזרה - הרי אלו אסורין ואוסרין בכל שהוא".<br />
(רש"י - כל מקום שנתערבו שם אפי' אחד באלף לא בטיל ואוסרין את כולן) <br />
<br />
בגמ': "תנא מאי קחשיב? אי דבר שבמנין קחשיב, ליתני נמי חתיכות נבילה! <br />
אי איסורי הנאה קא חשיב, ליתני נמי חמץ בפסח! <br />
א"ר חייא בר אבא, ואיתימא ר' יצחק נפחא: <br />
האי תנא תרתי אית ליה, דבר שבמנין ואיסורי הנאה...הרי אלו. <br />
למעוטי מאי? <br />
למעוטי דבר שבמנין ולאו איסורי הנאה; א"נ, למעוטי איסור הנאה ולא דבר שבמנין".<br />
שאלות:<br />
<br />
1.האם הגמ' בע"ז ובחולין חולקות ?<br />
<br />
2.האם דין חהר"ל הוא דין בפני עצמו או אסור משום דבר שבמניין ?<br />
<br />
שיטות הראשונים בשאלה :<br />
<br />
הרי"ף השמיט בהלכותיו את המשנה בחולין.<br />
<br />
הר"ן ביאר שהרי"ף סבר שהמשניות חולקות <br />
ופסק כתנא בע"ז לפיה חהר"ל בטילה ברוב ורק דבר שקיים בו אתשני התנאים לא בטל.<br />
<br />
התוס' (ע"ז שם ד"ה למעוטי וחולין ק' א ד"ה ושאני מאי קחשיב) :<br />
<br />
שאלה הגמ' הוא - מהו העיקרון על פיו מנה התנא את הדברים שאינם בטלים. <br />
תשובת הגמ' היתה שרק איסורי הנאה שהם דבר שבמניין נמנו במשנה <br />
ובלשון תוס': "שלא ירד לשנות רק היכא דאיכא תרתי".<br />
<br />
1. הגמ' אינן חלוקות אלא התנא בע"ז מנה רק דברים שאסורים במניין ובהנאה וישנם עוד יסורים שלא בטלים שיש בהם רק תנאי אחד כמו הגמ' בחולין.<br />
<br />
2. דין חהר"ל הוא משום דבר שבמניין.<br />
<br />
הרמב"ם (פר' ט"ז מהל' מא"א ה"ג-ו') :<br />
<br />
הרמב"ם חילק את דין איסורים שאינם בטלים מפאת חשיבותם לב' חלקים:<br />
<br />
א. "דבר חשוב שהוא אוסר תערובתו במינו בכל שהו שבעה דברים... <br />
וכן חתיכה של נבלה או של בשר בהמה או חיה או עוף או דג הטמאין שנתערבה בכמה אלפים חתיכות הכל אסור עד שיגביה אותה חתיכה, <br />
ואחר כך ישער השאר בששים, שאם לא הגביהה הרי הדבר האסור עומד ולא נשתנה והחתיכה חשובה אצלו שהרי מתכבד בה לפני האורחין.<br />
<br />
ב. והוא הדין בחתיכה של בשר בחלב או של חולין שנשחטו בעזרה שהרי הן אסורים מדבריהן בהנייה".<br />
<br />
1.סבר שהגמרות אינן חלוקות.<br />
2. דין חהר"ל הוא דין בפני עצמו.<br />
<br />
פסיקת ההלכה :<br />
<br />
שו"ע סימן ק"א סעיף א' - חתיכה הראויה להתכבד דינה כבריה, דאפילו באלף לא בטלה. ואפילו אם היא אסורה בהנאה, כיון שאם תתבטל היתה מותרת וראויה להתכבד.<br />
<br />
ובפשטות פסק כרמב"ם.<br />
<br />
מחלוקת ראשונים '''בהגדרת חהר"ל''' :<br />
<br />
'''גישת הרשב"א והר"ן:'''<br />
<br />
חהר"ל הוא דין עצמי ואינה בטלה מפאת חשיבותה.<br />
1. שלא תהיה גדולה מידי – תנאי זה מצויין ברשב"א ובר"ן וראייתם מזבחים עב.<br />
<br />
הגמ' הקשתה למה שור נסקל לא בטל ותירצה כיוון שבעח"י לא בטלים. <br />
הבינו מכאן משמע שבעח"י שחוט כן בטל וקשה שהרי הוא חהר"ל.<br />
<br />
ותירצו שצריך שהחתיכה תהיה ראויה להתכבד וחתיכה גדולה מידי אינה חהר"ל.<br />
<br />
2. שלא תהיה מחוסרת תיקון - הסמ"ג בשם ר"ת מביא שבא מעשה ששחטו תרנגולת רבות ואחת היתה טרפה ונתערבה והתיר ר"ת כיוון שהתרנגולת בנוצתה לא נחשבת חה"ל.<br />
<br />
3. שלא תהיה חיה – הרא"ה הזכיר תנאי זה.<br />
<br />
גישת התוס' והרא"ש : חהר"ל אינה בטלה כדין דבר שבמניין. ולכן...<br />
<br />
חלק הרא"ש על ג' תנאים אלו והוכיח שחשיבות אינה נמדדת לפי ההגשה בפועל לאורחים אלא לפי הפוטנציאל שלה. <br />
<br />
כמו שמצינו שחלפי תרדין וקלחי כרוב ודלעת יונית דברים חשובים למרות שאין דרך לבשלם שלמים משמע שבעודן חיים חשיבי.<br />
<br />
הכרעת '''הב"י בבדק הבית''' - כיוון שכל דין חהר"ל הוא מדרבנן יש להקל<br />
<br />
'''וכך פסק השו"ע סעיף ג'''' - תרנגולת בנוצתה שנתערבה באחרות, בטלה, <br />
2.שהרי אינה ראויה להתכבד לפני האורחים כמות שהיא. ואף על פי שאחר שנתערבה הסירו הנוצה. וכן לא חשיבה ראויה להתכבד אלא אם כן <br />
3.היא מבושלת.<br />
1.וכן כבש שלם או חתיכה גדולה יותר מדאי, לא חשיבה ראויה להתכבד, שאין דרך ליתן לפני האורח כבש שלם או חתיכה גדולה יותר מדאי. ויש חולקים בכל זה.<br />
<br />
'''הגה:''' וכן נוהגין, מלבד תרנגולת בנוצתה דמחוסרת מעשה גדול, דנוהגים בה שהיא בטילה <br />
(טור בשם י"א ובמרדכי ובש"ד). וכן רגלים או ראש שלא נחרכו משערן. <br />
אבל אם כבר נחרכו, חשיבי חתיכה הראויה להתכבד, אפילו לא נמלחו עדיין. <br />
ואפילו כבש שלם אינו בטל (בהגהות ש"ד). מיהו רגלים של עופות, מלבד רגלי אווז, <br />
וכן רגלי בהמה דקה במדינות אלו, לא חשיבי כלל, ובטלים. ראש של עופות אינו חשוב, ובטל <br />
(ארוך כלל כ"ה).<br />
<br />
'''השו"ע''' – הכריע כגישת הרשב"א והרא"ה והסמ"ג בשם ר"ת.<br />
<br />
'''הרמ"א''' – פסק כגישת הרא"ש שחהר"ל אינה בטלה כדין דבר שבמניין, <br />
אך בצירוף היתר הסמ"ג בשם ר"ת וכוונת המילים "מחוסר מעשה גדול" <br />
ז"א כאשר יש עוד הרבה מעשים עד שהדבר יהיה ראוי לאכילה - אינו חהר"ל.<br />
וכן ציין שרק רגלי אווז חשובים ולא בטלים.<br />
<br />
<br />
== ב. האם לחתיכה שראויה לגוי ישנו דין חהר"ל ? ==<br />
<br />
<br />
הגמ' ביבמות דף (פא:) "תניא: חתיכה של חטאת טמאה שנתערבה במאה חתיכות של חטאות טהורות...- תעלה, רבי יהודה אומר: לא תעלה;<br />
<br />
אבל חתיכה של חטאת טהורה שנתערבה במאה חתיכות של חולין טהורות...- דברי הכל לא תעלה".<br />
<br />
ונשאלת השאלה, מדוע חתיכה של חטאת טמאה במאה טהורות תעלה? הרי היא חה"ל !<br />
<br />
'''התרומה והרשב"א''' – לא חשיב חה"ל כיוון שהתערובת ראויה רק לכוהנים ולא לכו"ע.<br />
<br />
'''התוס''''- אין נחשב ראוי להתכבד, כיוון שאינה ראויה אלא לכוהנים בעזרה ואין זה נחשב כיבוד שגם כך היה להם הרבה קורבנות.<br />
<br />
'''החוו"ד ס"ק א'''' – "דאם נתערב איסור הנאה באיסור אכילה דבטל אף שהוא ראוי להתכבד דכיון דאף אחר שתתבטל לא חזי רק לגוי אורח גוי לא מיקרי ראוי להתכבד.<br />
<br />
וכ"כ הרשב"א בתה"א (יג:) והנה זהו לדעת הרשב"א שסובר דחשיבות דראוי להתכבד הוא מטעם חשיבות הכיבוד.<br />
<br />
אבל לדעת התוס' זבחים ע"ב (ע"א) ד"ה אלא דראוי להתכבד חשיב את שדרכו לימנות דאין מוכרין אותו <br />
אלא במנין יש לומר דגם חתיכת נבילה הראויה להתכבד חשיב דבר שבמנין שאין מוכרין אותו לגוי ג"כ רק במנין. <br />
וכיון דחהר"ל הוא מדרבנן יש להקל.<br />
<br />
<br />
== ג. חתיכה שנאסרה מדבר אחר נחשבת כדין חהר"ל ? ==<br />
<br />
<br />
הראבי"ה : דברים שנאסרו מחמת דבר אחר חל הדין של חה"ל.<br />
<br />
הרא"ש (חולין פ"ז סימן לו) ברשב"א, בר"ן :<br />
<br />
למ"ד חנ"נ בשא"א אין דין חה"ל אלא בדברים האסורים מצד עצמם, כגון נבילה או בב"ח, <br />
אך דברים שקבלו טעם מאיסור לא מקבלים דין של חה"ל (שלא בטל). <br />
<br />
והטעם מבואר בראשונים – כיוון שהאיסור שבחתיכה לא ראוי להתכבד בו.<br />
<br />
'''שו"ע סעיף ב'''' - אין לה דין חתיכה הראויה להתכבד, אלא אם כן איסורה מחמת עצמה, כגון נבלה ובשר בחלב; אבל אם נאסרה מחמת שקבלה טעם מאיסור ולא היה בה ס' לבטלו, אפילו למי שסובר חתיכה עצמה נעשית נבלה אין לה דין חתיכה הראויה להתכבד. <br />
'''משמע שהשו"ע סבר כרא"ש.'''<br />
<br />
<br />
== ד. חהר"ל בגבינות : ==<br />
<br />
<br />
הקדמה קצרה :<br />
<br />
1. בסי' ק"י קי"ל הדין ספק בגופו ספק בתערובת לא אומרים ס"ס להקל. <br />
כגון חתישנתערבה בשתי חתיכות שחוטה אינה בטילה משום חהר"ל ולא מתירים משום ס"ס ולומר ספק החתיכה מן המותרות ואם תרצה לומר כן שמא באמת אינה טריפה.<br />
<br />
אולם כל זה שהספק הוא מדאורייתא אבל כשהספק מדרבנן אומרים בו ס"ס להקל.<br />
<br />
2. חז"ל גזרו על גבינת עכו"ם שחשיבה איסור כיוון שחששו שמא העכו"ם עירב בה חלב איסור.<br />
<br />
'''ת"ח כלל מ"ג''' – התיחס לגבינות עכו"ם. אע"ג שבאיסורי דרבנן אנו מקלים שלא בעינן שיהיו שני הספיקות מגופו של האיסור כדי לומר ס"ס לקולא אלא אפילו אם הספיקות מגופו ומהתערובת נקל.<br />
<br />
מ"מ בגבינת עכו"ם שנתערבה ברוב היתר הדין שונה ולא נומר ספק אם הגבינה אסורה ואם אסורה ספק שמא זו אינה גבינת עכו"ם. <br />
אלא גבינת עכו"ם הוי גופו של איסור ולא נחשבת כספק. ולכן כל תערובת הגבינות אסורה.<br />
<br />
'''הת"ח כלל מ''''- הביא או"ה והבין ממנו שגם גבינת ישראל שהועמדה בחלב <br />
טריפה מקרי גופו של איסור לכך אינה בטלה בתערובת מדין חהר"ל. <br />
וחלק עליו וסבר שמיקרי איסור הבלוע.<br />
<br />
'''הב"ח''' - הבין בתו"ח שסותר עצמו, בכלל מ' חלק על האו"ה שגבינת ישראל שהועמדה בחלב טריפה לא קרויה חהר"ל <br />
ובכלל מ"ג אמר שגבינת עכו"ם נחשבת כגופו של איסור, <br />
ולכן הבין הב"ח בדבריו שנחשבת חהר"ל.<br />
<br />
'''והקשה''' הרי גם בה חכמים חששו שהתערב בה חלב טרף ולכן נחשבת כאיסור הבלוע ??<br />
בניגוד לתו"ח הב"ח סבר כאו"ה.<br />
<br />
'''ב' הבנות בלימוד הב"ח והאו"ה :'''<br />
<br />
הט"ז - הבין מהב"ח ומהאו"ה שאף גבינת ישראל שהועמדה בחלב של טריפה קרויה גופו של איסור ולכך נחשבת חהר"ל. <br />
אך הט"ז חולק וסובר שבין גבינה שהועמדה מחלב טריפה ובין גבינת עכו"ם לא יהיו כגופו של איסור כי חלב הטריפה המעמיד נחשב כבלוע ואין הוא מצד עצמו ראוי להתכבד, <br />
וכן גבינת עכו"ם נחשבת כבלועה באיסור ולא חוששים שנוצרה מהרבה חלב טריפה כי רוב הבהמות כשרות הן והולכים אחר הרוב.<br />
<br />
ולכן לשיטת הט"ז :<br />
<br />
1. רק גבינה שנעשתה משיעור שראוי להתכבד של חלב טרף אינה בטלה מדין חהר"ל.<br />
<br />
2. גבינה שהועמדה בעור קיבה יש לה דין בב"ח שנחשב כגופו של איסור ולכן היא חהר"ל.<br />
<br />
'''הש"ך בנקה"כ''' – הבין באו"ה והב"ח בניגוד להבנת התו"ח והט"ז שהם לא דיברו על גבינה שהועמדה ע"י חלב טרף ששם כולם מודים שאין השיעור של חלב הטריפה ראוי להתכבד <br />
אלא הם דיברו על גבינה שנעשתה מחלב טריפה בשיעור שראוי להתכבד או על גבינת עכו"ם שחכמים החשיבו אותה לאסורה.<br />
<br />
ולכן למסקנה לפי הסבר הנקה"כ - האו"ה והב"ח סברו שרק גבינת עכו"ם או גבינה שנעשתה משיעור שראוי להתכבד של חלב טרף נחשבת לחהר"ל.<br />
<br />
שיטת הרש"ל:<br />
<br />
פשוט שאין לגבינה דין חהר"ל, כיוון שאם היא לחה - אינה חשובה.<br />
ואם היא יבשה - שחשובה בזמננו מ"מ אינה חשובה כל כך לאכול בה כדי שביעה כיוון שהיא קשה ומזיה לגוף.<br />
ומביא את המרדכי בשם ר' שמשון- מי יודע אם גבינות חשובות כחהר"ל.<br />
<br />
== ה .חהר"ל מדרבנן : ==<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ם''' (פר' ט"ז מהל' מא"אה"ג-ו') :<br />
<br />
"והוא הדין בחתיכה של בשר בחלב או של חולין שנשחטו בעזרה שהרי הן אסורים מדבריהן בהנייה". <br />
<br />
הרמב"ם הפוסק שאף חולין שנשחטו בעזרה ונתערבו, אינם בטלים. <br />
בדברי הרמב"ם מפורש כי במקרה זה אסורים החולין בהנאה רק מדרבנן ואעפ"כ אינם בטלים.<br />
<br />
'''המשך סעיף ב' ברמ"א''' : ואפילו חתיכה שלא נמלחה, בטלה, דאין איסורה מחמת עצמה רק מחמת דם הבלוע בה (שם ת"ה סי' ק"ע). כל חתיכה שלא נאסרה רק כדי קליפה, בטלה, דהרי הקליפה אינה ראויה להתכבד(סברת התוספות ובהגהות ש"ד).<br />
<br />
פסק הרמ"א: "חתיכה שלא נאסרה רק כדי קליפה, בטלה, דהרי הקליפה אינה ראויה להתכבד". <br />
<br />
מדברי הרמ"א משמע כי כאשר הקליפה עצמה ראויה להתכבד, יש לה דין חהר"ל.<br />
משמע שפסק את הרמב"ם להלכה בעניין זה: "ואפילו אינה אסורה רק מדרבנן, אינה בטילה".<br />
<br />
'''הש"ך מביא לחם חמודות שמקשה''',איך קליפה יכולה להיות ראויה להתכבד שהרי לכו"ע אין לחתיכה דין חהר"ל אא"כ היא אסורה מחמת עצמה.<br />
'''מתרץ הש"ך''' שצ"ל שהרמ"א עוסק באיסור בב"ח שבו תיתכן מציאות של קליפה האסורה מחמת עצמה.<br />
<br />
נביא ב' הבנת הש"ך :<br />
<br />
'''החוו"ד ('''סי' פ"ז סק"ג) מנחת יעקב - כותב שצ"ל שכוונת הש"ך להעמיד את דברי הרמ"א רק בעירוי שמבשל כ"ק מדאורייתא.<br />
<br />
לדעתו, כאשר נוצר איסור בב"ח רק מדרבנן (כגון כבישה או מליחה), אין לחתיכה דין חהר"ל ובטילה.<br />
<br />
החוו"ד מוכיח חילוק זה מתוך דברי הש"ך (בסי' פ"ז סק"ל)<br />
הרמ"א כתב בנוגע לחלב שנמלח בעור הקיבה או שעמד בה יום אחד :<br />
"ואם העמיד בו, אם הוא הצלול, אוסר כל הגבינות עד שיהא שישים בחלב שהעמיד נגד הקיבה האסורה".<br />
<br />
'''הקשה הש"ך'''- "אמאי סגי בשישים והרי החלב קיבה נ"נ מדרבנן ונעשה איסור עצמי וא"כ כאן כיוון שהוא דבר המעמיד אפילו באלף לא בטיל, וכמו שכתב בסע' י"א ?".<br />
<br />
'''הש"ך מתרץ''' - הכא כיון דלא נאסר אלא על ידי מליחה וכבוש דאינו אלא מדרבנן ס"ל להרב דלא חשיב כגופו של איסור לעניין שיאסור במעמיד בכל שהוא".<br />
<br />
ולכן מבין החוו"ד שגם לעניין חהר"ל יסבור הש"ך שאינו חשיב כגופו של איסור כאשר נאסר רק מדרבנן.<br />
<br />
'''לדעת החוו"ד :'''<br />
<br />
'''בשאר איסורים'''- האסורים מגופם, אף באיסור דרבנן יש דין חהר"ל, <br />
כמו שהרמב"ם כותב במפורש.<br />
'''באיסור בב"ח'''- רק כאשר נוצר איסור דאורייתא נידון כאיסורו מגופו וכחהר"ל.<br />
<br />
כאשר נוצר איסור בב"ח מדרבנן, לא הוי איסורו מגופו ולכן אין בו דין חהר"ל.<br />
<br />
'''רעק"א''' ביחס לדברי החוו"ד חולק על עצם ההשוואה בין דין מעמיד לדין חהר"ל .<br />
דין מעמיד- הראשונים נחלקו ביחס למושג 'מעמיד'.<br />
<br />
לדעת '''הר"י מיגש והרמב"ם''' באיסור עצמי כגון נבילה יש דין מעמיד ואוסר בכלשהו, וה"ה בבב"ח שנאסר מה"תונ"נ, אך כשמעמיד חלב בבשר כשר מותר בנ"ט, דס"ל דאין חנ"נ בדרבנן.<br />
לדעת '''הרמב"ן ור"ת''' למושג 'מעמיד' אין משמעות הלכתית ולעולם מותר בנותן טעם או בס'.<br />
<br />
רעק"א מסביר בדעת הש"ך, שדווקא בדין מעמיד אנו נוקטים שכאשר קיים רק איסור דרבנן של בב"ח אינו נידון כאיסורו מגופו. <br />
טעם הדבר, שכיוון שלדעת הרבה פוסקים (רמב"ן ור"ת) אין כלל דין מעמיד, אף לא בשאר איסורים, יש לסמוך על שיטתם להקל.<br />
<br />
לפי"ז, אף שפוסקים להלכה דין מעמיד בבב"ח מדרבנן לא הוי איסורו מגופו ובכה"ג לא יהיה דין מעמיד.<br />
לפי"ז, ביחס לדין חהר"ל, סובר הש"ך שאף כאשר נוצר איסור בב"ח מדרבנן נידון כאיסורו מגופו ואינו בטל.<br />
<br />
לדעת רעק"א: בין בבב"ח בין בשאר איסורים אף באיסור דרבנן קיים דין חהר"ל.</div>עמנואלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%95%D7%99%D7%94_%D7%9C%D7%94%D7%AA%D7%9B%D7%91%D7%93&diff=6091חתיכה הראויה להתכבד2016-06-09T22:04:37Z<p>עמנואל: דף חדש: {{תחרות כתיבה}} {{קטגוריה איסור והיתר}} {{מקורות : חולין (צ"ו ב). ע"ז (ע"ד א). הרמב"ם (פר' ט"ז מהל' מא"א ה"ג-ו'). יבמ...</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}}<br />
{{קטגוריה איסור והיתר}}<br />
{{מקורות : חולין (צ"ו ב). ע"ז (ע"ד א). הרמב"ם (פר' ט"ז מהל' מא"א ה"ג-ו'). יבמות דף (פא ב). הרא"ש (חולין פ"ז סימן לו). תורת חטאת כלל מ'-מג'. יו"ד טור ב"י סימן ק"א. }}<br />
{{ תוכן ענינים :<br />
א .מקור הדין חהר"ל אינה בטילה והגדרתה.<br />
ב. האם לחתיכה שראויה לגוי ישנו דין חהר"ל ?<br />
ג .חתיכה שנאסרה מדבר אחר נחשבת כדין חהר"ל ?<br />
ד חהר"ל בגבינות.<br />
ה .חהר"ל מדרבנן.}}<br />
חתיכה הראויה להתכבד (חהר"ל) :<br />
חז"ל למדו שכאשר ישנה חתיכה שהיא אסורה ואילו היא היתה מותרת היינו מכבדים בה את אורחינו, חתיכה זו אינה בטילה בחתיכות אחרות ונחשבת כאותן דברים שאינם בטלים .<br />
א .מקור הדין חהר"ל אינה בטילה.<br />
חולין (צ"ו:) "וכן חתיכה של נבלה, וכן חתיכה של דג טמא שנתבשלה עם החתיכות, <br />
בזמן שמכירן – בנותן טעם ואם לאו - כולן אסורות, והרוטב בנותן טעם".<br />
הגמ' דנה מדוע כל החתיכות אסורות כאשר אינו מכיר את חתיכת האיסור<br />
ושואלת הגמ' - ותבטיל ברובא! ...שאני חתיכה - הואיל וראויה להתכבד בה לפני האורחים".<br />
ע"ז (ע"ד.) "אלו אסורין ואוסרין בכל שהו.<br />
(רש"י - כל מקום שנתערבו שם אפי' אחד באלף לא בטיל ואוסרין את כולן)<br />
יין נסך, ועבודת כוכבים, ועורות לבובין, ושור הנסקל, ועגלה ערופה, וציפורי מצורע, ושער נזיר, ופטר חמור, ובשר בחלב, ושעיר המשתלח, וחולין שנשחטו בעזרה - הרי אלו אסורין ואוסרין בכל שהוא". <br />
<br />
בגמ': "תנא מאי קחשיב? אי דבר שבמנין קחשיב, ליתני נמי חתיכות נבילה! <br />
אי איסורי הנאה קא חשיב, ליתני נמי חמץ בפסח! א"ר חייא בר אבא, ואיתימא ר' יצחק נפחא: <br />
האי תנא תרתי אית ליה, דבר שבמנין ואיסורי הנאה...הרי אלו. למעוטי מאי? <br />
למעוטי דבר שבמנין ולאו איסורי הנאה; א"נ, למעוטי איסור הנאה ולא דבר שבמנין".<br />
שאלות:<br />
1.האם הגמ' בע"ז ובחולין חולקות ?<br />
2.האם דין חהר"ל הוא דין בפני עצמו או אסור משום דבר שבמניין ?<br />
שיטות הראשונים בשאלה :<br />
הרי"ף השמיט בהלכותיו את המשנה בחולין.<br />
הר"ן ביאר שהרי"ף סבר שהמשניות חולקות <br />
ופסק כתנא בע"ז לפיה חהר"ל בטילה ברוב ורק דבר שקיים בו אתשני התנאים לא בטל.<br />
התוס' (ע"ז שם ד"ה למעוטי וחולין ק' א ד"ה ושאני מאי קחשיב) :<br />
שאלה הגמ' הוא - מהו העיקרון על פיו מנה התנא את הדברים שאינם בטלים. <br />
תשובת הגמ' היתה שרק איסורי הנאה שהם דבר שבמניין נמנו במשנה <br />
ובלשון תוס': "שלא ירד לשנות רק היכא דאיכא תרתי".<br />
1. הגמ' אינן חלוקות אלא התנא בע"ז מנה רק דברים שאסורים במניין ובהנאה וישנם עוד יסורים שלא בטלים שיש בהם רק תנאי אחד כמו הגמ' בחולין.<br />
2. דין חהר"ל הוא משום דבר שבמניין.<br />
הרמב"ם (פר' ט"ז מהל' מא"א ה"ג-ו') :<br />
הרמב"ם חילק את דין איסורים שאינם בטלים מפאת חשיבותם לב' חלקים:<br />
א. "דבר חשוב שהוא אוסר תערובתו במינו בכל שהו שבעה דברים... <br />
וכן חתיכה של נבלה או של בשר בהמה או חיה או עוף או דג הטמאין שנתערבה בכמה אלפים חתיכות הכל אסור עד שיגביה אותה חתיכה, <br />
ואחר כך ישער השאר בששים, שאם לא הגביהה הרי הדבר האסור עומד ולא נשתנה והחתיכה חשובה אצלו שהרי מתכבד בה לפני האורחין.<br />
ב. והוא הדין בחתיכה של בשר בחלב או של חולין שנשחטו בעזרה שהרי הן אסורים מדבריהן בהנייה".<br />
1.סבר שהגמרות אינן חלוקות.<br />
2. דין חהר"ל הוא דין בפני עצמו.<br />
פסיקת ההלכה :<br />
שו"ע סימן ק"א סעיף א' - חתיכה הראויה להתכבד דינה כבריה, דאפילו באלף לא בטלה. ואפילו אם היא אסורה בהנאה, כיון שאם תתבטל היתה מותרת וראויה להתכבד. <br />
ובפשטות פסק כרמב"ם.<br />
מחלוקת ראשונים בהגדרת חהר"ל :<br />
גישת הרשב"א והר"ן:<br />
חהר"ל הוא דין עצמי ואינה בטלה מפאת חשיבותה.<br />
1. שלא תהיה גדולה מידי – תנאי זה מצויין ברשב"א ובר"ן וראייתם מזבחים עב. <br />
הגמ' הקשתה למה שור נסקל לא בטל ותירצה כיוון שבעח"י לא בטלים. <br />
הבינו מכאן משמע שבעח"י שחוט כן בטל וקשה שהרי הוא חהר"ל. <br />
ותירצו שצריך שהחתיכה תהיה ראויה להתכבד וחתיכה גדולה מידי אינה חהר"ל.<br />
2. שלא תהיה מחוסרת תיקון - הסמ"ג בשם ר"ת מביא שבא מעשה ששחטו תרנגולת רבות ואחת היתה טרפה ונתערבה והתיר ר"ת כיוון שהתרנגולת בנוצתה לא נחשבת חה"ל.<br />
3. שלא תהיה חיה – הרא"ה הזכיר תנאי זה.<br />
גישת התוס' והרא"ש : חהר"ל אינה בטלה כדין דבר שבמניין. ולכן...<br />
חלק הרא"ש על ג' תנאים אלו והוכיח שחשיבות אינה נמדדת לפי ההגשה בפועל לאורחים אלא לפי הפוטנציאל שלה. <br />
כמו שמצינו שחלפי תרדין וקלחי כרוב ודלעת יונית דברים חשובים למרות שאין דרך לבשלם שלמים משמע שבעודן חיים חשיבי.<br />
הכרעת הב"י בבדק הבית - כיוון שכל דין חהר"ל הוא מדרבנן יש להקל<br />
וכך פסק השו"ע סעיף ג' - תרנגולת בנוצתה שנתערבה באחרות, בטלה, <br />
2.שהרי אינה ראויה להתכבד לפני האורחים כמות שהיא. ואף על פי שאחר שנתערבה הסירו הנוצה. וכן לא חשיבה ראויה להתכבד אלא אם כן <br />
3.היא מבושלת.<br />
1.וכן כבש שלם או חתיכה גדולה יותר מדאי, לא חשיבה ראויה להתכבד, שאין דרך ליתן לפני האורח כבש שלם או חתיכה גדולה יותר מדאי. ויש חולקים בכל זה. <br />
הגה: וכן נוהגין, מלבד תרנגולת בנוצתה דמחוסרת מעשה גדול, דנוהגים בה שהיא בטילה <br />
(טור בשם י"א ובמרדכי ובש"ד). וכן רגלים או ראש שלא נחרכו משערן. <br />
אבל אם כבר נחרכו, חשיבי חתיכה הראויה להתכבד, אפילו לא נמלחו עדיין. <br />
ואפילו כבש שלם אינו בטל (בהגהות ש"ד). מיהו רגלים של עופות, מלבד רגלי אווז, <br />
וכן רגלי בהמה דקה במדינות אלו, לא חשיבי כלל, ובטלים. ראש של עופות אינו חשוב, ובטל <br />
(ארוך כלל כ"ה). <br />
השו"ע – הכריע כגישת הרשב"א והרא"ה והסמ"ג בשם ר"ת.<br />
הרמ"א – פסק כגישת הרא"ש שחהר"ל אינה בטלה כדין דבר שבמניין, <br />
אך בצירוף היתר הסמ"ג בשם ר"ת וכוונת המילים "מחוסר מעשה גדול" <br />
ז"א כאשר יש עוד הרבה מעשים עד שהדבר יהיה ראוי לאכילה - אינו חהר"ל.<br />
וכן ציין שרק רגלי אווז חשובים ולא בטלים. <br />
ב. האם לחתיכה שראויה לגוי ישנו דין חהר"ל ?<br />
הגמ' ביבמות דף (פא:) "תניא: חתיכה של חטאת טמאה שנתערבה במאה חתיכות של חטאות טהורות...- תעלה, רבי יהודה אומר: לא תעלה; <br />
אבל חתיכה של חטאת טהורה שנתערבה במאה חתיכות של חולין טהורות...- דברי הכל לא תעלה".<br />
<br />
ונשאלת השאלה, מדוע חתיכה של חטאת טמאה במאה טהורות תעלה? הרי היא חה"ל !<br />
התרומה והרשב"א – לא חשיב חה"ל כיוון שהתערובת ראויה רק לכוהנים ולא לכו"ע.<br />
התוס'- אין נחשב ראוי להתכבד, כיוון שאינה ראויה אלא לכוהנים בעזרה ואין זה נחשב כיבוד שגם כך היה להם הרבה קורבנות.<br />
החוו"ד ס"ק א' – "דאם נתערב איסור הנאה באיסור אכילה דבטל אף שהוא ראוי להתכבד דכיון דאף אחר שתתבטל לא חזי רק לגוי אורח גוי לא מיקרי ראוי להתכבד.<br />
וכ"כ הרשב"א בתה"א (יג:) והנה זהו לדעת הרשב"א שסובר דחשיבות דראוי להתכבד הוא מטעם חשיבות הכיבוד.<br />
אבל לדעת התוס' זבחים ע"ב (ע"א) ד"ה אלא דראוי להתכבד חשיב את שדרכו לימנות דאין מוכרין אותו <br />
אלא במנין יש לומר דגם חתיכת נבילה הראויה להתכבד חשיב דבר שבמנין שאין מוכרין אותו לגוי ג"כ רק במנין. <br />
וכיון דחהר"ל הוא מדרבנן יש להקל.<br />
ג. חתיכה שנאסרה מדבר אחר נחשבת כדין חהר"ל ?<br />
הראבי"ה : דברים שנאסרו מחמת דבר אחר חל הדין של חה"ל.<br />
הרא"ש (חולין פ"ז סימן לו) ברשב"א, בר"ן :<br />
למ"ד חנ"נ בשא"א אין דין חה"ל אלא בדברים האסורים מצד עצמם, כגון נבילה או בב"ח, <br />
אך דברים שקבלו טעם מאיסור לא מקבלים דין של חה"ל (שלא בטל). <br />
והטעם מבואר בראשונים – כיוון שהאיסור שבחתיכה לא ראוי להתכבד בו.<br />
שו"ע סעיף ב' - אין לה דין חתיכה הראויה להתכבד, אלא אם כן איסורה מחמת עצמה, כגון נבלה ובשר בחלב; אבל אם נאסרה מחמת שקבלה טעם מאיסור ולא היה בה ס' לבטלו, אפילו למי שסובר חתיכה עצמה נעשית נבלה אין לה דין חתיכה הראויה להתכבד. <br />
משמע שהשו"ע סבר כרא"ש.<br />
ד. חהר"ל בגבינות :<br />
הקדמה קצרה :<br />
1. בסי' ק"י קי"ל הדין ספק בגופו ספק בתערובת לא אומרים ס"ס להקל. <br />
כגון חתישנתערבה בשתי חתיכות שחוטה אינה בטילה משום חהר"ל ולא מתירים משום ס"ס ולומר ספק החתיכה מן המותרות ואם תרצה לומר כן שמא באמת אינה טריפה. <br />
אולם כל זה שהספק הוא מדאורייתא אבל כשהספק מדרבנן אומרים בו ס"ס להקל.<br />
2. חז"ל גזרו על גבינת עכו"ם שחשיבה איסור כיוון שחששו שמא העכו"ם עירב בה חלב איסור.<br />
ת"ח כלל מ"ג – התיחס לגבינות עכו"ם. אע"ג שבאיסורי דרבנן אנו מקלים שלא בעינן שיהיו שני הספיקות מגופו של האיסור כדי לומר ס"ס לקולא אלא אפילו אם הספיקות מגופו ומהתערובת נקל.<br />
<br />
מ"מ בגבינת עכו"ם שנתערבה ברוב היתר הדין שונה ולא נומר ספק אם הגבינה אסורה ואם אסורה ספק שמא זו אינה גבינת עכו"ם. <br />
אלא גבינת עכו"ם הוי גופו של איסור ולא נחשבת כספק. ולכן כל תערובת הגבינות אסורה.<br />
הת"ח כלל מ'- הביא או"ה והבין ממנו שגם גבינת ישראל שהועמדה בחלב <br />
טריפה מקרי גופו של איסור לכך אינה בטלה בתערובת מדין חהר"ל. <br />
וחלק עליו וסבר שמיקרי איסור הבלוע.<br />
הב"ח - הבין בתו"ח שסותר עצמו, בכלל מ' חלק על האו"ה שגבינת ישראל שהועמדה בחלב טריפה לא קרויה חהר"ל <br />
ובכלל מ"ג אמר שגבינת עכו"ם נחשבת כגופו של איסור, <br />
ולכן הבין הב"ח בדבריו שנחשבת חהר"ל. <br />
והקשה הרי גם בה חכמים חששו שהתערב בה חלב טרף ולכן נחשבת כאיסור הבלוע ??<br />
בניגוד לתו"ח הב"ח סבר כאו"ה.<br />
ב' הבנות בלימוד הב"ח והאו"ה :<br />
הט"ז - הבין מהב"ח ומהאו"ה שאף גבינת ישראל שהועמדה בחלב של טריפה קרויה גופו של איסור ולכך נחשבת חהר"ל. <br />
אך הט"ז חולק וסובר שבין גבינה שהועמדה מחלב טריפה ובין גבינת עכו"ם לא יהיו כגופו של איסור כי חלב הטריפה המעמיד נחשב כבלוע ואין הוא מצד עצמו ראוי להתכבד, <br />
וכן גבינת עכו"ם נחשבת כבלועה באיסור ולא חוששים שנוצרה מהרבה חלב טריפה כי רוב הבהמות כשרות הן והולכים אחר הרוב.<br />
ולכן לשיטת הט"ז :<br />
1. רק גבינה שנעשתה משיעור שראוי להתכבד של חלב טרף אינה בטלה מדין חהר"ל.<br />
2. גבינה שהועמדה בעור קיבה יש לה דין בב"ח שנחשב כגופו של איסור ולכן היא חהר"ל.<br />
הש"ך בנקה"כ – הבין באו"ה והב"ח בניגוד להבנת התו"ח והט"ז שהם לא דיברו על גבינה שהועמדה ע"י חלב טרף ששם כולם מודים שאין השיעור של חלב הטריפה ראוי להתכבד <br />
אלא הם דיברו על גבינה שנעשתה מחלב טריפה בשיעור שראוי להתכבד או על גבינת עכו"ם שחכמים החשיבו אותה לאסורה.<br />
ולכן למסקנה לפי הסבר הנקה"כ - האו"ה והב"ח סברו שרק גבינת עכו"ם או גבינה שנעשתה משיעור שראוי להתכבד של חלב טרף נחשבת לחהר"ל.<br />
שיטת הרש"ל:<br />
פשוט שאין לגבינה דין חהר"ל, כיוון שאם היא לחה - אינה חשובה.<br />
ואם היא יבשה - שחשובה בזמננו מ"מ אינה חשובה כל כך לאכול בה כדי שביעה כיוון שהיא קשה ומזיה לגוף.<br />
ומביא את המרדכי בשם ר' שמשון- מי יודע אם גבינות חשובות כחהר"ל.<br />
ה .חהר"ל מדרבנן :<br />
שיטת הרמב"ם (פר' ט"ז מהל' מא"אה"ג-ו') :<br />
"והוא הדין בחתיכה של בשר בחלב או של חולין שנשחטו בעזרה שהרי הן אסורים מדבריהן בהנייה". <br />
<br />
הרמב"ם הפוסק שאף חולין שנשחטו בעזרה ונתערבו, אינם בטלים. <br />
בדברי הרמב"ם מפורש כי במקרה זה אסורים החולין בהנאה רק מדרבנן ואעפ"כ אינם בטלים.<br />
המשך סעיף ב' ברמ"א : ואפילו חתיכה שלא נמלחה, בטלה, דאין איסורה מחמת עצמה רק מחמת דם הבלוע בה (שם ת"ה סי' ק"ע). כל חתיכה שלא נאסרה רק כדי קליפה, בטלה, דהרי הקליפה אינה ראויה להתכבד(סברת התוספות ובהגהות ש"ד).<br />
פסק הרמ"א: "חתיכה שלא נאסרה רק כדי קליפה, בטלה, דהרי הקליפה אינה ראויה להתכבד". <br />
מדברי הרמ"א משמע כי כאשר הקליפה עצמה ראויה להתכבד, יש לה דין חהר"ל.<br />
משמע שפסק את הרמב"ם להלכה בעניין זה: "ואפילו אינה אסורה רק מדרבנן, אינה בטילה".<br />
הש"ך מביא לחם חמודות שמקשה,איך קליפה יכולה להיות ראויה להתכבד שהרי לכו"ע אין לחתיכה דין חהר"ל אא"כ היא אסורה מחמת עצמה.<br />
מתרץ הש"ך שצ"ל שהרמ"א עוסק באיסור בב"ח שבו תיתכן מציאות של קליפה האסורה מחמת עצמה.<br />
נביא ב' הבנת הש"ך :<br />
החוו"ד (סי' פ"ז סק"ג) מנחת יעקב - כותב שצ"ל שכוונת הש"ך להעמיד את דברי הרמ"א רק בעירוי שמבשל כ"ק מדאורייתא. <br />
לדעתו, כאשר נוצר איסור בב"ח רק מדרבנן (כגון כבישה או מליחה), אין לחתיכה דין חהר"ל ובטילה.<br />
<br />
החוו"ד מוכיח חילוק זה מתוך דברי הש"ך (בסי' פ"ז סק"ל)<br />
הרמ"א כתב בנוגע לחלב שנמלח בעור הקיבה או שעמד בה יום אחד :<br />
"ואם העמיד בו, אם הוא הצלול, אוסר כל הגבינות עד שיהא שישים בחלב שהעמיד נגד הקיבה האסורה". <br />
הקשה הש"ך- "אמאי סגי בשישים והרי החלב קיבה נ"נ מדרבנן ונעשה איסור עצמי וא"כ כאן כיוון שהוא דבר המעמיד אפילו באלף לא בטיל, וכמו שכתב בסע' י"א ?".<br />
הש"ך מתרץ - הכא כיון דלא נאסר אלא על ידי מליחה וכבוש דאינו אלא מדרבנן ס"ל להרב דלא חשיב כגופו של איסור לעניין שיאסור במעמיד בכל שהוא".<br />
ולכן מבין החוו"ד שגם לעניין חהר"ל יסבור הש"ך שאינו חשיב כגופו של איסור כאשר נאסר רק מדרבנן.<br />
<br />
לדעת החוו"ד :<br />
בשאר איסורים- האסורים מגופם, אף באיסור דרבנן יש דין חהר"ל, כמו שהרמב"ם כותב במפורש.<br />
באיסור בב"ח- רק כאשר נוצר איסור דאורייתא נידון כאיסורו מגופו וכחהר"ל. <br />
כאשר נוצר איסור בב"ח מדרבנן, לא הוי איסורו מגופו ולכן אין בו דין חהר"ל.<br />
רעק"א ביחס לדברי החוו"ד חולק על עצם ההשוואה בין דין מעמיד לדין חהר"ל .<br />
דין מעמיד- הראשונים נחלקו ביחס למושג 'מעמיד'.<br />
לדעת הר"י מיגש והרמב"ם באיסור עצמי כגון נבילה יש דין מעמיד ואוסר בכלשהו, וה"ה בבב"ח שנאסר מה"תונ"נ, אך כשמעמיד חלב בבשר כשר מותר בנ"ט, דס"ל דאין חנ"נ בדרבנן.<br />
לדעת הרמב"ן ור"ת למושג 'מעמיד' אין משמעות הלכתית ולעולם מותר בנותן טעם או בס'.<br />
<br />
רעק"א מסביר בדעת הש"ך, שדווקא בדין מעמיד אנו נוקטים שכאשר קיים רק איסור דרבנן של בב"ח אינו נידון כאיסורו מגופו. טעם הדבר, שכיוון שלדעת הרבה פוסקים (רמב"ן ור"ת) אין כלל דין מעמיד, אף לא בשאר איסורים, יש לסמוך על שיטתם להקל. <br />
לפי"ז, אף שפוסקים להלכה דין מעמיד בבב"ח מדרבנן לא הוי איסורו מגופו ובכה"ג לא יהיה דין מעמיד.<br />
לפי"ז, ביחס לדין חהר"ל, סובר הש"ך שאף כאשר נוצר איסור בב"ח מדרבנן נידון כאיסורו מגופו ואינו בטל.<br />
לדעת רעק"א: בין בבב"ח בין בשאר איסורים אף באיסור דרבנן קיים דין חהר"ל.</div>עמנואלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%AA_%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=5731חתיכה נעשת נבילה2016-06-07T18:49:22Z<p>עמנואל: </p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}} <br />
<br />
{{מקורות חולין ק"ח א ב, חולין ק א, ע"ז ע"ג א, שו"ע יור"ד סימן צ"ב }}<br />
<br />
[קטגוריה איסור והיתר]<br />
<br />
== חתיכה נעשת נבילה ==<br />
<br />
ביאור המושג חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) : ראשית ננסה להגדיר מה היא חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) ע"פ דימוי חנ"נ לחיי היום. ברור שמאכל בריא יכול להפוך למאכל מורעל אף שחיצונית איננו רואים הבדל, ומכאן ולהבא תשתנה התייחסותנו למאכל זה כגון במגעו עם מאכלים אחרים או במשקים וכו'. גם בעולם ההלכה יש דבר דומה שכידוע התורה אסרה מפגש של בשר וחלב מבושלים (יו"ד סי' פ"ז) אע"פ ששניהם לחוד מותרים, מפגשם הוא כעין רעל רוחני. ההלכה מדריכה אותנו באלו דרכים יכול להיבצר ה"רעל" הרוחני הזה, ובאלו דרכים הוא יכול לעבור למאכלי היתר אחרים ולאוסרם.<br />
<br />
'''ננסה להסביר את הנושאים :'''<br />
<br />
א. חנ"נ בבשר וחלב (בב"ח)<br />
<br />
ב. חנ"נ בשאר איסורים <br />
<br />
ג. חנ"נ במשקים (לח בלח)<br />
<br />
ד. חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו.<br />
<br />
ה. חנ"נ בכלים (ז"א כאשר האיסור וההיתר נפגשים בדופן הכלי).<br />
<br />
== א. חנ"נ בבשר בחלב : ==<br />
<br />
''' מקור : חולין דף קח. משנה חלק א': טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בחתיכה טעם של חלב החתיכה<br />
'''אסורה.''''''<br />
<br />
'''היכן החתיכה ממוקמת כדי שתתמודד רק היא מול טיפת החלב ולא כל הקדרה ? :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' רש"י ביאר שטיפת החלב נפלה בתוך הקדירה על אחת מן החתיכות ולא הגיס את הקדירה ולא נחלק טעם הטיפה אלא לאותה חתיכה בלבד ואותה חתיכה נאסרה כי אותה חתיכה לבדה אין ששים לבטל הטיפה. רש"י סבר שבמשנה יש שני מקרים שונים, ובמקרה הראשון אין דיון על שאר החתיכות אלא רק על החתיכה שנפל עליה טיפת חלב והיא נאסרת כולה.<br />
<br />
'''נחלקו הפוס' לפי רש"י היכן החתיכה ממוקמת :'''<br />
<br />
'''ב"י''' - רש"י לא פירש אלא נומר מסברה בדרך כלל לא כל החתיכות בתוך הרוטב והטיפה נפלה על חלק החתיכה שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''תוס' ד"ה אם''' - רש"י כתב "וכן כי כיסה הקדרה עולות הרתיחות מי שוליה לפיה ומוליכות הטיפה בכל הקדרה.<br />
מסביר התוס'- ר"ל שאפילו החתיכה שנפלה הטיפה עליה היא מקצתה בתוך הרוטב.<br />
מסביר המהרש"א - אם רש"י היה סובר כר"י שגם אם לא כל החתיכה ברוטב מתערבת הטיפה בכל הקדרה הוא לא היה צריך לומר שעולות הרתיחות מלמטה למעלה ולהאריך בתיאור התערבות הטיפה בקדרה אלא כנראה האריך כדי להוציא מהבנת ר"י שהטיפה הנופלת על חלקה החיצוני של החתיכה מתערבת אף ללא כיסוי או ניעור בכל הקדרה.<br />
<br />
'''מהר"ם שי"ף''' - רש"י (קח:) ד"ה ניער- "החלב בגגה של החתיכה". משמע שגגה הכוונה מחוץ לרוטב כי אם לא נומר כך אז הטיפה הייתה הנופלת ברוטב ומתבטלת.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' התוס' למד שחייבים לומר שהחתיכה המדוברת במשנה היא חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל. אף נפלה הטיפה על החתיכה ולכן יש להבין שברישא "בה"- בטיפה ו"אסור"- הכוונה לחתיכה שבחוץ. תוס' הבינו שהמשנה דיברה על מקרה אחד.<br />
שאלה: לפי פרוש התוס' קשה שהרי החיבור בין החלב לחתיכה נעשה ע"י צליה ודין צליה הוא חדירה של החלב בעומק קליפה\נטילה (ראה סימן ק"ה) ולא בכולה כדברי המשנה ?<br />
תוס' – הדין הוא דין צליה ואפילו כך כל החתיכה נאסרת משום שהחלב מפעפע בכולה כמו שמצינו בדף (צו:) שחלב מפעפע בכולו כיוון שהוא דבר שמן וכן החלב בגלל שומנו מפעפע בכולו.<br />
הר"ן – אין אנו עוסקים בדין צליה כלל אלא הדין כבישול כיוון שיש הבל וחום בקדרה והחתיכה נאסרת כולה וכן הקדרה כולה אם אין 60 נגד החלב.<br />
<br />
'''סיכום קצר''' – למדנו שחתיכת בשר נעשת נבילה כאשר היא נפגשת בבישול (בחום) עם חלב רק שאין פי 60 בחתיכה כנגד החלב ומאותו רגע חתיכת הבשר נעשת איסור בפני עצמו. בהמשך נראה שנחלקו האחרונים מה היא פסיקת השו"ע בדין החתיכה לבדה כהבנת רש"י או תוס'. <br />
<br />
'''ועכשיו נמשיך לבאר את דין שאר הקדרה ע"פ דברי המשך המשנה.'''<br />
<br />
'''מקור : חולין דף קח. משנה חלק ב': ניער את הקדרה שנפל לתוכה החלב, <br />
'''אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה – אסור.''''''<br />
<br />
'''באיזה אופן שאר הקדירה תשתתף בביטול הטיפה ובאיזה אופן אינה משתתפת ?'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' ובשאר חתיכות של הקדרה לא דיברה המשנה בחלק א' אלא כאשר ניער (חלק ב') ובגמרא נחלקו בה אם חוזרת אותה חתיכה ואוסרתן או לא וזו היא מחלוקת האם אפשר לסוחטו אסור או אפשר לסוחטו מותר, ונבאר.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו מותר אומר - נתינת טעם אינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה חוזרת החתיכה להיתרה.<br />
<br />
'''אך מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"מ :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י:''' ביחס לחתיכה ביחס לחתיכות - היא מותרת אף ללא טעימת גוי כי הטעם מתחלק בשווה בכל הקדרה.<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן:''' ביחס לחתיכה - החתיכה נשארת באיסורה ובזה לא נחלקו מ"ד אפל"מ ואפל"א. ביחס לחתיכות- המ"ח בין אפל"א לאפל"מ היא רק לגבי שאר החתיכות. למ"ד אפל"מ אם תסחט לגמרי את החלב מהחתיכה החתיכה היא נחשבת היתר לגבי החתיכות ז"א שאינה אוסרת אותן מדין מין במינו לא בטיל אך החתיכה עצמה אסורה. המילה מותר הכוונה לשאר הקדרה שמותרת. למ"ד אפל"א אפילו אם תסחט את החתיכה היא נשארת באיסורה ואוסרת את השאר מדין מין במינו לבטיל.<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' ביחס לחתיכה - אע"פ שנסרך בה החלב יותר אם יטעם קפילא ויתירה תותר, וכן אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה שטעם החלב ותותר כיוון שיש התפשטות טעמים שווה. ביחס לחתיכות - כל עוד לא טעם קפילא את החתיכה והתירה היא נבילה אך אין אומרים שהיא הפכה להיות כגופו של איסור שביכולת טעם הבשר לבד לאסור אלא רק ביחד אם החלב אוסרת ז"א סבר הר"ן במ"ד אפל"מ את דין "אין הנאסר". מ"ד אפל"א: נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור ולא האיסור עצמו, לפיכך כל שקיבלה חתיכה טעם חלב נשארת באיסורה אף שהחלב יצאה ממנה.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו אסור אומר : נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה, החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"א :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן והרמב"ן :''' ביחס לחתיכה - אפילו אם תסחט את החלב מהבשר הבשר נשאר אסור. כיוון שסובר הר"ן בדעת רש"י שאין אומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאסור עצמו יכול לילך" ומכיוון שהחלב אינו בחתיכה וגם הוא האוסר החתיכה אינה אוסרת אחרים.<br />
ביחס לחתיכות - טעם הבשר יוצא ואוסר את כל הקדרה וכל זה ללא ניעור.<br />
<br />
'''שיטת הדרכי משה בטור:''' ע"פ דברי הטור "והיכא שנאסרה מחמת חלב נעשת כל החתיכה איסור ואם בישלה אם האחרות צריך 60 נגד כולה. ודייק הד"מ מהמילים "ואם בישלה" משמע שבלי בישול לא נאסרת שאר הקדרה כי אין החלב והבשר מתפשטים ביחד. ז"א הד"מ סבר שאומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך" ולכן אם ניער צריך 60 כנגד כל החתיכה ואם לא החתיכה תשאר אסורה אך טעמה לא יאסור את החתיכות האחרת.<br />
<br />
'''שיטת המרדכי :'''טעם החלב אוסר את החלק העליון של החתיכה שמחוץ לרוטב ואינו יוצא מהחלק העליון. ואף שטעם הבשר יוצא אין הוא אוסר לבד כיוון שאין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור יכול לילך עמו. ולכן למסקנה המרדכי פוסק שימתין עד שתצטנן הקדרה ולחתוך מה שחוץ לרוטב, ואם ניער צריך 60 כנגד החלק שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' תוס' הבין שהחתיכה חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל אף אם נפלה הטיפה על החתיכה בתחילה. ומכיוון שהמשנה במפורש כותבת "ניער את הקדירה" ורק כך נותנת המשנה לחתיכה הראשונה יכולת לאסור את שאר החתיכות משמע שהחתיכה אינה ברוטב ורק ע"י הניעור הקדרה משתתפת בביטול.<br />
<br />
'''קשה אם החתיכה נאסרת כולה שתאסור גם את החתיכה התחתונה לה?'''<br />
'''תוס' מתרץ''' – מצינו מקרה כזה בג"מ (קח:) נפלה טיפת חלב על חתיכה ולא ניער ולא כיסה. אומרת הגמ' מבלע בלע מפלט לא פלט. משמע שהחלב שאסר את החתיכה הראשונה לא ממשיך לחתיכה התחתונה אם לא ניער כלל.<br />
<br />
'''דף (קח:) "טיפת חלב שנפלה על חתיכה כיוון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשת נבילה <br />
'''ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דברי ר' יהודה.''' <br />
'''וחכמים אומרים עד שתתין טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות.'''<br />
''' אמר רבי נראין דברי ר' יהודה - בשלא ניער ולא כיסה ודברי חכמים - בשניער וכסה".'''<br />
''' הגמ' שואלת: מאי לא ניער ולא כיסה? אילמא לא ניער ולא כיסה כלל''' <br />
''' [אם נעמיד שרבי פסק כר' יהודה במקרה הזה קשה שהרי]''' <br />
''' מבלע בלע מפלט לא פלט [החלב לא יוצא מהחתיכה ללא ניעור אלא רק טעם בשר יוצא]'''<br />
''' קסבר רבי אפל"א "'''''''''<br />
<br />
'''נשאלת השאלה למה טעם הבשר לבדו לא אוסר את הקדרה אף ללא ניעור???'''<br />
<br />
'''מגמ' זו משמע שטעם הבשר לא אוסר כלל ללא טעם החלב.<br />
<br />
'''אך הראשונים נחלקו בהסברה :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא אליבא מ"ד אפל"מ ורק לשיטתו הבשר לא אוסר לבדו ללא חלב אך למסקנה רבי סובר כאפל"א שטעם הבשר אוסר לבדו את שאר החתיכות.<br />
ולכן המחלוקת בין אפל"א לאפל"מ לשיטת הר"ן היא : גם בדילול וגם בהפרדה יש מח' אפל"א ואפל"מ.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"מ סובר :''' (אין חנ"נ) ביחס לחתיכה- אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותותר ע"י 60. ביחס לחתיכות- רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"א סובר :''' ביחס לחתיכה - טעם העצמי של החתיכה אסור אף ללא חלב. ביחס לחתיכות- טעם הבשר אוסר את החתיכות.<br />
<br />
'''שיטת ר"י ורשב"א:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא לא בשיטת מ"ד מסוים אלא מציאותי למה התכוון רבי וזו ראיה ברורה שטעם לבדו לא אוסר והמח' של אפל"א ואפל"מ היא בנושא אחר.<br />
ולכן המח' בין אפל"א לאפל"מ בהבנת ר"י ורשב"א היא : אין מחלוקת אם הפרידו את החלב מהבשר ולכו"ע הבשר איננו אוסר אלא המחלוקת היא אם דיללו את טעם הבשר ע"י בישול בעוד חתיכות האם החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''אפל"מ:''' ביחס לחתיכה - אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותתור.<br />
ביחס לחתיכות - רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''אפל"א:''' ביחס לחתיכה- אם עדגיין נשארו שאריות חלב בחתיכה נשארת אסורה אך אם יוציא את החלב שאפי' משהו לא ישאר היא מותרת. ביחס לחתיכות- כיוון שיוצא טעם חלב וטעם בשר החתיכה אוסרת אותן.<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' השו"ע ביו"ד סימן צ"ב כתב נפל חלב לתוך קדירה של בשר, טועמין החתיכה שנפל עליה החלב, אם אין בה טעם חלב, הכל מותר. ואם יש בחתיכה מטעימת חלב, נאסרה אותה חתיכה. כלומר החתיכה נעשת נבילה ועכשיו החתיכה יכולה לאסור את כל האוכל שבקדרה ולכן משערין בכולה, אם היה בכל מה שיש בקדירה מהחתיכות והירק והמרק והתבלין כדי שתהא חתיכה זו אחד מששים מהכל, החתיכה אסורה והשאר מותר במה דברים אמורים ,שצריך 60 בכל האוכל שבקדרה מול החתיכה שנאסרה בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף...<br />
<br />
'''נחלקו האחרונים כמו מי הכריע השו"ע :'''<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב) :''' השו"ע פסק כשיטת רש"י כיוון שנקט את לשון הרמב"ם (פ"ט ה"ט). והרמב"ם דיבר בתחילה ללא ניעור, משמע שאף ללא ניעור אם יש בחתיכה מטעימת חלב נאסרה אותה חתיכה ואם אין 60 בקדרה נאסרה אף כל הקדרה. שהרי לפי רש"י בהבנת הט"ז (בניגוד לד"מ) כל הקדרה תאסר לבסוף אף ללא ניעור ובהמשך דבריו "אלא לבסוף" הסביר הט"ז סק"ה שהניעור בסוף הוא עצה טובה שלא ישאר טעם חלב בחתיכה.<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ד):''' שו"ע פסק כר"י(תוס'). וחולק על הט"ז בנק' הכסף שהרי כתוב במפורש " במה דברים אמורים, בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף" משמע שאם לא היה מנער כלל אף לא לבסוף אין הקדרה נאסרת. מובן מכאן שהשו"ע דיבר שהחתיכה מחוץ לרוטב ורק היא תיאסר ורק אם ינער את הקדרה יאסר שאר הקדרה כהבנת ר"י.<br />
<br />
'''פסיקת הרמ"א :''' וכן אם לא ניער כלל, את הקדרה כאשר נפלה הטיפה לא בתחלה ולא בסוף, ולא כיסה כלל, אם יש ס' בקדירה נגד טיפת חלב שנפל, אינו אסור רק החתיכה לבד, ושאר הקדירה מותרת.<br />
<br />
'''5 שיטות בהסבר הרמ"א:'''<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ו)''' – הרמ"א דיבר על מקרה אחר מהשו"ע באופן שהחתיכה נמצאת חלקה ברוטב והסתפק האם לפסוק כרש"י או כר"י ולכן החמיר כשניהם והצריך 60 לבטל את הטיפה כי חשש לר"י ושהחתיכה אסורה אם אין 60 כי חשש לרש"י. נשאר קשה על הש"ך המילה "וכן".<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב)''' – הרמ"א דיבר על אותו מקרה של השו"ע והוא הסביר כרש"י והרמ"א פסק כר"י שהטיפה מתפשטת בכל הקדרה ומספיק 60 כנגד הטיפה, אך מ"מ הרמ"א שהחתיכה עצמה אסורה מסברה דנפשיה שכן נשאר בה יותר טעם. נשאר קשה על הט"ז הרמ"א בסע' ד' שפסק שצריך 60 נגד החתיכה משמע שפסק כרש"י שהיא נאסרת תחילה מן הדין.'''משבצ"ז (סק"ה):''' כתב להלכה סבר הט"ז שהעיקר בדעת הרמ"א כהכרעתו בסע' ד'.<br />
<br />
'''רע"א''' – הרמ"א מובן ע"פ דבריו בסי' ק"ה שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומחמירים תמיד ולכן שכולה חוץ לרוטב חתיכה עצמה- אסורה שאין אנו בקיאין ולכן אמרינן שהחלב הכחוש מפעפע רק בה. ושאר הקדרה מותרת אם יש 60 נגד החלב כיוון שיש ספק שהחלב מפעפע בכל הקדרה אף ללא רוטב.<br />
<br />
'''באר הגולה''' – הגיה "אם אין 60 בקדרה..." משמע שפסק כרש"י אך קשה כי פשוט שכאשר החתיכה מחוץ לרוטב אין הקדרה מצטרפת לביטול הטיפה.<br />
<br />
'''הגר"א''' – הגיה "אם אין 60 בה חתיכה נגד טיפת החלב..." ובא ללמדנו שהחלב אינו ממשיך לקדרה ללא ניעור ולכן היא לא נאסרה. משמע שסובר כהבנת ר"י ורשב"א בהפרדה גמורה ולא כהר"ן.<br />
<br />
== נושא ב. ביאור חנ"נ בשאר איסורים : ==<br />
<br />
''' מקור : חולין דף (ק.) מדובר שנפלה חתיכת נבילה על חתיכות כשרות שהיו בקדרה והתבשלו''''''<br />
<br />
'''רבה בר בר חנה סבר שחתיכת האיסור תאסור כאשר יהיה טעם של נבילה ברוטב <br />
'''ובחתיכות ואז כל הקדרה נאסרה.'''''' <br />
'''רב סבר שמספיק שחתיכת איסור שנפלה נותנת טעם בחתיכה אחת מהחתיכות שבקדרה <br />
'''כדי שהיא תאסור את כל הקדרה''''''<br />
'''כי א"א לטעום אם יש טעם איסור כי לאיסור וההיתר יש אותו טעם.''''''<br />
'''מצינו ג' שאלות על דברי הגמ':'''<br />
<br />
1. '''שאלת הגמרא''' - מדוע רב הצריך שחתיכת היתר הראשונה תקבל טעם מהאיסור הרי האיסור נמצא וכל צריך להיות אסור מדין מין ומינו לא בטיל? עונה הגמ' בשיטת אביי בשקדם וסילקו.<br />
<br />
2. '''תוס'''' ד"ה בשקדם - למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תקבל "טעם" מהאיסור כדי לאסור מספיק שקיבלה רק "משהו" כדי לאסור מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
3. '''הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
'''<br />
'''הראשונים דנו בשתי השאלות האחרונות:''''''<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן :''' ביחס לשאלה 2 - אפילו רק ע"י "משהו החתיכה נאסרת ואוסרת את כולן. ורב אסר את החתיכה הראשונה אפילו שקיבלה רק "משהו" מהאיסור. קשה - שהרי כתוב "כיוון שנתן טעם בחתיכה". תירוץ- הרמב"ן לומד משפט זה לא כפשוטו אלא כיוון שנתבשל עמה וקיבלה רק "משהו" מהאיסור נ"נ ואוסרת את כולן. "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
<br />
ביחס לשאלה 3 - אם לא נומר שהמשהו עושה את החתיכה נבילה אין יכולת למשהו לאסור את השאר כי משהו כמאן דליתא לולי שיעשה חנ"נ ואז החתיכה עצמה אוסרת את שאר הקדרה. משמע שחלק על הפרדה גמורה והחתיכה אוסרת אף ללא איסור.<br />
<br />
'''שיטת ר' אפרים :''' ביחס לשאלה 2 - מתוך שאלה זו הבין ר"א שאם החתיכה הראשונה קיבלה רק משהו אין היא יכולה לאסור את שאר החתיכות מדין מין ומינו כיוון שמשהו נחשב שאינו ואם קיבלה טעם אין החתיכה הראשונה נ"נ אלא הטעם נחשב כבעין ולכן נאסר שאר הקדרה מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" – אינו כפשוטו אלא נ"נ – הטעם נחשב כנבילה בעין למסקנה אין חנ"נ בש"א.<br />
<br />
ביחס לשאלה 3 - אין שאלה כי אין חנ"נ כלל.<br />
<br />
'''שיטת ר"ת:''' ביחס לשאלה 2 - אין משהו מהאיסור מספיק כדי לאסור את החתיכה הראשונה כדי שתוכל לאסור מדין מין ומינו לא בטיל אבל היא נאסרת בעצמה מה שאין כן טעם הוא גורם לחתיכה להעשות נבילה ואוסרת את כולן מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
<br />
ביחס לשאלה 3 - נושא זה נידון בסוגיית "תרי משהו" .<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :'''<br />
<br />
'''שו"ע סימן צ"ב סעיף ד''''- לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה, אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים. כגון כזית חֵלב שנבלע בחתיכה, ואין בה ששים לבטלו, ונאסרה, ואחר כך בישלה עם אחרות, אין צריך אלא ששים כדי כזית חֵלב, ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת.<br />
<br />
השו"ע הכריע כר' אפרים שאין חנ"נ בשאר איסורים כלל ולכן כאשר יש 60 כנגד האיסור אף החתיכה שנאסרה ממנו ראשונה תחזור להיות מותרת. שזו ממש שיטת מ"ד אפל"מ. <br />
'''אך בסימן ק"ו סעיף א' פסק השו"ע''' שאף בשאר איסורים החתיכה נשארת באיסורה<br />
<br />
ומצינו שזו מחלוקת ראשונים <br />
<br />
'''שיטת הטור:''' בש"א אמרינן אפל"מ וחתיכה חוזרת להיתרה והאיסור נסחט לכל התבשיל ומתבטל.<br />
'''שיטת הרשב"א:''' בש"א אמרינן אפל"א וחתיכה נשארת באיסורה. וכך פסק השו"ע בסי' ק"ו.<br />
<br />
'''תירוצים לסתירה :'''<br />
<br />
'''הש"ך סק"יא''' - אין סתירה, אלא כאן השו"ע כתב שהחתיכה שנאסרה בש"א חוזרת להיות מותרת הוא כדי להבדיל בין סע' ג' ששם מדובר על חתיכה שנאסרה מחלב והרוטב מותר אם יש 60 כנגדה אך כל החתיכות שבקדרה אסורות אם אותה חתיכה ראויה להתכבד אפי' שעכשיו אינו מכירה היא אוסרת את כולן כיוון שאיסורה מחמת עצמה כדין חהר"ל. לעומת סע' ד' שנאסרה מש"א ואע"פ שהיא ראויה להתכבד ואינה מכירה אינה אוסרת את החתיכות כיוון שאין איסורה מחמת עצמה ולכן לא חל דין חה"ל ולכן אם היה בקדרה 60 נגד כל הקדרה מותרת. (כולל אותה חתיכה כיוון שמדובר שלא מכירה בהבנת הש"ך).<br />
<br />
'''הגר"א ביאר את הסתירה''' – השו"ע בסי' צ"ב כתב את שיטת הטור ובק"ו כתב את שיטתו שלו.<br />
<br />
'''שיטת הרמ"א להלכה :'''<br />
<br />
הרמ"א כתב - "וי"א דאמרינן בכל האיסורין חנ"נ וכן המנהג פשוט ואין לשנות. משמע שפסק כר"ת.<br />
אע"פ שהרמ"א מחמיר שאומרים חנ"נ בש"א מ"מ באופן שהאיסור נפל על חתיכה שמקצתה ברוטב מיקל הרמ"א והחתיכה לא תאסור את שאר החתיכות.<br />
<br />
'''ואלו הן הסיבות לקולא זו:'''<br />
א. לפי ר"י האיסור מתבטל בכל הקדרה.<br />
ב. י"א שאין חנ"נ בש"א (ר' אפרים).<br />
כל זה אפילו שהרמ"א מחמיר בכל סיבה בנפרד.<br />
<br />
'''הש"ך סקי"ג'''- ביאר ברמ"א שבתחילה נאסרה החתיכה ורק כאש ניער או כיסה את הקדרה נאסרות שאר החתיכות. כיוון שהבין שמחמיר כרש"י (שאוסר ת האחרות רק עם ניער או כיסה) שהרי לשיטת ר"י אין צורך כלל לנער. <br />
<br />
'''ט"ז סקי"ד,ה''' - ביאר שהרמ"א החמיר בבב"ח כשיטת רש"י שאף ללא ניעור אוסרת אותה חתיכה את כל האחרות (וכך משמע מלשון הרמ"א כאן).<br />
אך בשאר איסורים הרמ"א מיקל כשיטת ר"י שאינה אוסרת את האחרות אם מקצתה ברוטב.<br />
<br />
== נושא ג' חנ"נ לח בלח : ==<br />
<br />
'''מקור: ע"ז דף (עג.)"אמר ר' יוחנן יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים''' <br />
''' רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו'''"''' <br />
<br />
'''ביאור הראשונים בנושא :'''<br />
<br />
'''תוס' ד"ה בשקדם: יש חנ"נ לח בלח.'''<br />
תוס' הביאו גמ' זו כראיה לר"א שאין חנ"נ בש"א. מדוע מספיק 60 במים כנגד היין נסך ולא כנגד כל היין שבבור שהרי נומר שנ"נ? תוס' תירצו לשיטת ר"ת שסובר שיש חנ"נ בש"א שכאן היין נאסר מהיין נסך במשהו ולכן לא נ"נ מכל זה משמע של ר"ת אמרינן שיש חנ"נ לח בלח מכיוון שיכלו לתרץ בפשטות שלא אמרינן חנ"נ לח בלח.<br />
<br />
'''הר"ן ד"ה אבל עיקר נראה לי:'''<br />
דין חנ"נ בלח תלוי באופן יצירת התערובת. <br />
אם הפעולה היתה בישול – אומרים חנ"נ לח בלח. כיוון שזה דומיה בשר וחלב שדרך בישול אסרה התורה ולכן אף בש"א נ"נ.<br />
אם הפעולה היתה עירוב לח בלח בצונן – לא אמרינן שנ"נ ועל זה דיבר הגמ' לעיל.<br />
<br />
'''סיעת האומרים אין חנ"נ לח בלח:'''<br />
ראייתם בפשטות מהגמ' הנ"ל אך קיים הבדל בין הראשונים בהגדרת החנ"נ.<br />
'''הרשב"א :''' חנ"נ בלח אנו אומרים שיש יכולת בליעה כיוון שאז אין האיסור יוצא ומתערב לגמרי בחתיכות אלא תמיד ישאר יותר בחתיכה. אך בלח אין הוא בולע ולכן האיסור מתערב בשווה בכל ההיתר.<br />
<br />
'''מרדכי :''' חנ"נ אנו אומרים דווקא בחתיכה כיוון שהיא ניכרת ומובדלת מהשאר אך בלח לא כיוון שאינו מובדל נחשב כאילו האיסור נמצא בכל ההיתר לעומת חתיכה שיש לו מקום משלו.<br />
<br />
'''רע"א והחוו"ד מביאים נפק"מ:'''<br />
כאשר החתיכה נימוחה.<br />
לרשב"א – האיסור מתערב בשווה ולא נומר חנ"נ.<br />
למרדכי – דין חנ"נ אינו נפקע אף לאחר שנימוחה.<br />
<br />
'''להלכה :'''<br />
'''הגר"א סובר שהרמ"א פסק כהר"ן:'''<br />
<br />
לשון הרמ"א – "יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח, ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר, ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל (מרדכי פכ"ה בשם רשב"א ור"ן בשם ראב"ד). ויש לסמוך על זה בשאר איסורים לצורך הפסד גדול, אבל לא בבשר וחלב".<br />
<br />
משמע מלשונו "אם נתערב איסור לח בהיתר לח"<br />
שמדבר על עירוב של לח בלח בצונן (כי אם היה רוצה להתייחס לבישול של לח בלח היה צריך לומר תרכובת של לח בלח). <br />
ופסק כר"ן שאין חנ"נ לח בלח בצונן ויש לסמוך עליו בהפסד מרובה אך לח בלח מבושלים אסורים מעיקר הדין ואין להקל כלל.<br />
<br />
'''נשאלת השאלה''' - מה הדין כאשר העברת הטעמים נעשתה שלא ע"י בישול באיסור לח בלח למשל ע"י כבישה, מליחה, צליה.<br />
<br />
תשובה – ע"פ הבנת הגר"א שהרמ"א פסק כר"ן שאמרינן חנ"נ בש"א רק מתי שדומיה לבשר בחלב שדרך בישול אסרה התורה לכן כל דרך העברת טעמים שאינה אסורה בבב"ח מדאורייתא פסק להקל בהפסד מרובה כר"ן.<br />
<br />
== נושא ד' חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו : ==<br />
<br />
'''מקור חולין דף (ק.) "דרש רבה בר בר חנה – חתיכה של נבילה ושל דג טמא...'''<br />
'''אוקי רב אמורא עליה ודרש – כיוון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ''' <br />
'''ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה"'''<br />
<br />
'''הראשונים הקשו מס' קושיות על גמ'זו:''' <br />
<br />
'''קושיית התוס' ד"ה שקדם''' – למה הצריך רב שחתיכה ראשונה תקבל טעם כדי לאסור מספיק שקיבלה רק משהו ותאסור מדין מין במינו לא בטיל ?<br />
<br />
'''קושיית הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
'''הר"ן:'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושייתו – ר' יהודה סובר שמין ומינו לא בטיל אפילו במשהו אבל כלל זה נאמר דווקא שהמשהו איסור עומד בפני עצמו וכלשונו "אין כוח אחר מעורב בו" אך אם נבלע בחתיכה ויוצא אנו נקרה מב"מ אלא מין באינו מינו כי הוא מעורב בחתיכה אחרת.<br />
<br />
'''נקודות הכסף (סק"ד) "תרי משהו אמרינן":'''<br />
הש"ך סבר כגישת הר"ן שיש הבדל אם חתיכת איסור נופלת לחתיכות של היתר שהאיסור עומד בפני עצמו ולכן אסור מדין מין במינו לא בטיל לר' יהודה. לעומת אם האיסור משהו נבלע בחתיכה והיא נפלה לחתיכות היתר אז דנים את התערובת מדין מין באינו מינו כיוון שהאיסור חלק מהחתיכה ולא עומד בפני עצמו. ועוד יוצא מהר"ן אם נניח שהחתיכה נ"נ טעם החתיכה ללא האיסור משהו יאסור את שאר החתיכות ולכן יוצא שסבר שלא אומרים הפרדה גמורה.<br />
<br />
כאשר החתיכה נבלעת ממשהו איסור ונפלה לתערובת ומכירה \ אינו מכירה:<br />
<br />
החתיכה אינה נבילה אך המשהו יוצא לתערובת השנייה ולכן צריך 60 בתערובת השנייה מדין מין באינו מינו. אך '''בפסח''' כיוון שגם מין באינו מינו לא בטיל אז גם התערובת השנייה נאסרת<br />
'''ובדשל"מ''' – מין באינו מינו כן בטל ולכן מספיק 60 בתערובת השנייה נגד המשהו<br />
<br />
היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר נוסף:<br />
<br />
משהו האיסור שהתערבב בהיתר הראשון אינו נבלע בו אלא נחשב כבעין וכן בתערובת השנייה ולכן '''בדשל"מ''' – צריך 60 נגד המשהו כדין מין באינו מינו.<br />
'''ובפסח''' – הכול נאסר כי מין באינו מינו לא בטיל.<br />
<br />
'''ר"ת (תוס' בשקדם) :'''<br />
<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושיית הר"ן – מצינו מ"ח אחרונים בהבנתו.<br />
<br />
'''רעק"א:'''<br />
משהו עושה את החתיכה הראשונה נבילה אך לא אוסר את שאר החתיכות כיוון שאינו עובר עליהן. אפשר להסיק שכדי לאסור את שאר החתיכות צריכים דווקא את האוסר והנאסר ולכן יוצא בשיטה זו שאומרים את דין הפרדה גמורה.<br />
<br />
'''שיטת הט"ז (סק"טז) "תרי משהו לא אמרינן":'''<br />
'''כאשר החתיכה נבלעת במשהו ונפלה לתערובת ומכירה:'''<br />
החתיכה הראשונה נ"נ ומשום כך שנפלה לתערובת השנייה יש לשער 60 נגד כל החתיכה ואינה אוסרת את התערובת השנייה במשהו מדין מב"מ לא בטיל או בפסח שחמץ אינו בטל כיוון שהמשהו אינו יוצא אלא רק טעם החתיכה שבלוע בה יוצא והוא לא אוסר כיוון שלעולם נצטרך את האוסר והנאסר כדי לאסור.<br />
<br />
המשבצ"ז מקשה – מדוע הצריך 60 כדי להתיר את התערובת הרי המשהו אינו יוצא החוצה ולכן יש להוציא את החתיכה שנאסרה וכל השאר מותר אף בפחות מ60.<br />
<br />
משהו ניבלע בחתיכה והוא נפל לתערובת ואינו מכירה:<br />
<br />
הרוטב – אינו נאסר כיוון שהאיסור משהו אינו יוצא.<br />
החתיכות – נאסרו כיוון שלא אומרים בפסח חד בתרי בטיל, לכן החתיכה שנאסרה תאסור את כל החתיכות מדין יבש ביבש.<br />
<br />
'''היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר לח נוסף:'''<br />
<br />
המשהו האיסור נחשב כבעין בתערובת הראשונה כי לא שייך בליעה בלח ולכן אם נפל לתערובת שניה עדיין נחשב כבעין ולכן אוסר הכול מדין מב"מ לא בטיל.<br />
'''בפסח''' – דין מב"ב ודין אינו מינו שווים שלא בטיל.<br />
'''בדשל"מ''' – מין באינו מינו מותר ב60.<br />
<br />
'''הלכה למעשה''' – במקרה שבחתיכה נבלע משהו ונפלה לתערובת ומכירה ויש רוב כנגד החתיכה.<br />
'''שער הציון סי' תס"ז סעיף ז'''' – הכריע לאסור כדעת הש"ך שהתיר את התערובת השנייה רק בהנאה ובמקום הפסד"מ ובמניעת שמחת יו"ט הקל כט"ז והתיר את התערובת אף באכילה.<br />
<br />
== נושא ה' חנ"נ בכלים : ==<br />
<br />
'''הר"ן בשם הרמב"ן : יש חנ"נ בכלים.'''<br />
<br />
'''ומבאר הפמ"ג משבצות זהב ס"ק ח'''' כמו דאמרינן אין טומאה בלועה מטמאה טהרה בלועה ה"ה אין איסור בלוע בכלי מבטל היתר.<br />
<br />
'''הרשב"א:''' חנ"נ שייך רק במזון ולכן בכלי חרס לא אומרים חנ"נ לעומת בלוע שבכלי כן אומרים חנ"נ.<br />
<br />
'''מרדכי :'''<br />
כלי חרס – אומרים חנ"נ.<br />
כלי מתכת – לא אומרים חנ"נ.<br />
<br />
'''פסיקת השו"ע בנושא :''' שו"ע סעיף ה' - אם ידוע כמה הוא האיסור, כגון כף חדשה או שאינה בת יומא שניער בה ובלעה כזית חלב, ואחר כך ניער בה קדרה של בשר, אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה... <br />
ויש מי שאומר שגם בזו אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה.<br />
<br />
משמע שהכריע כרשב"א אך הביא גם את הר"ן <br />
<br />
'''פסיקת הרמ"א בנושא :'''<br />
המשך דברי הרמ"א - ויש שאינן מחלקין בין כף ישן לחדש, רק בין כלי חרס לשאר כלים (מרדכי פ' גיד הנשה) ואומרים דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור על ידי הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבלה, אבל לא בשאר כלים, וטוב לחוש לחומרא וע"ל סימן צ"ב.<br />
<br />
'''ההבנת הרמ"א במרדכי :'''<br />
כלי חרס אפילו חדש יש בו חנ"נ ואילו בשאר כלים אפילו ישנים אין בהם חנ"נ.<br />
למסקנה סיים הרמ"א " וטוב לחוש לחומרא "היינו שאינו מקבל את הקולא של המרדכי (בשאר כלים אפילו שישנים שאין בהם חנ"נ) אלא אף בהם יש חנ"נ .<br />
ובכלי חרס אפילו חדש יש חנ"נ לחומרא.<br />
<br />
'''הט"ז סק"ח:'''<br />
המרדכי סבר שיש חילוק בכלי חדש.<br />
שבכלי חרס חדש – יש חנ"נ כיוון שאינו חזר לכשרו ודומה לחתיכה שנאסרה שאינה חוזרת לעולם להיתרה, ובשאר כלים – אין בהם חנ"נ כיוון שאינם דומים לחתיכה שנאסרה וחוזרים להכשרם ע"י הגעלה.<br />
<br />
'''הט"ז להלכה פוסק :'''<br />
כאשר הכלי חדש או אינו בן יומו :<br />
באיסור בב"ח :<br />
כלי חרס – יש חנ"נ בכלי. כלי מתכת – אין חנ"נ בכלי.<br />
<br />
בשאר איסורים :<br />
כלי חרס ומתכת – אין חנ"נ בכלים. מכיוון שיש מ"ח אם יש חנ"נ בש"א ואף שאנו מחמירים בזה זה רק בבלוע אך בגוף הכלי לא מחמירים.<br />
בהפסד מרובה : באיסור בב"ח – אין להקל. בשאר איסורים – מקלים שאין חנ"נ כלל.<br />
<br />
'''ש"ך סקכ"א :''' בכלי חרס חדש לא שייך לומר חנ"נ וכל דברי המרדכי נאמרו בכלי ישן והחילוק הוא <br />
שבכלי חרס – יש חנ"נ .<br />
ובשאר כלים – אין חנ"נ כיוון שמועילה להם הגעלה.<br />
וכך סברו '''המהרש"ל והב"ח והגר"א.'''<br />
<br />
הש"ך פוסק להלכה :<br />
באיסור בב"ח כאשר הכלי ישן:<br />
בשאר כלים – יש חנ"נ בבלוע.<br />
בהפס"מ – אין חנ"נ.<br />
כלי חרס – יש חנ"נ אף בהפס"מ.<br />
<br />
שאר איסורים:<br />
בכל הכלים אומרים חנ"נ בבלוע לכתחילה ובהפסד אפילו אינו מרובה יש להקל שלא אומרים.</div>עמנואלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%AA_%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=5730חתיכה נעשת נבילה2016-06-07T18:47:11Z<p>עמנואל: </p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}} <br />
<br />
{{מקורות חולין ק"ח א ב חולין ק א ע"ז ע"ג א}}<br />
<br />
[קטגוריה איסור והיתר]<br />
<br />
== חתיכה נעשת נבילה ==<br />
<br />
ביאור המושג חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) : ראשית ננסה להגדיר מה היא חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) ע"פ דימוי חנ"נ לחיי היום. ברור שמאכל בריא יכול להפוך למאכל מורעל אף שחיצונית איננו רואים הבדל, ומכאן ולהבא תשתנה התייחסותנו למאכל זה כגון במגעו עם מאכלים אחרים או במשקים וכו'. גם בעולם ההלכה יש דבר דומה שכידוע התורה אסרה מפגש של בשר וחלב מבושלים (יו"ד סי' פ"ז) אע"פ ששניהם לחוד מותרים, מפגשם הוא כעין רעל רוחני. ההלכה מדריכה אותנו באלו דרכים יכול להיבצר ה"רעל" הרוחני הזה, ובאלו דרכים הוא יכול לעבור למאכלי היתר אחרים ולאוסרם.<br />
<br />
'''ננסה להסביר את הנושאים :'''<br />
<br />
א. חנ"נ בבשר וחלב (בב"ח)<br />
<br />
ב. חנ"נ בשאר איסורים <br />
<br />
ג. חנ"נ במשקים (לח בלח)<br />
<br />
ד. חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו.<br />
<br />
ה. חנ"נ בכלים (ז"א כאשר האיסור וההיתר נפגשים בדופן הכלי).<br />
<br />
== א. חנ"נ בבשר בחלב : ==<br />
<br />
''' מקור : חולין דף קח. משנה חלק א': טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בחתיכה טעם של חלב החתיכה<br />
'''אסורה.''''''<br />
<br />
'''היכן החתיכה ממוקמת כדי שתתמודד רק היא מול טיפת החלב ולא כל הקדרה ? :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' רש"י ביאר שטיפת החלב נפלה בתוך הקדירה על אחת מן החתיכות ולא הגיס את הקדירה ולא נחלק טעם הטיפה אלא לאותה חתיכה בלבד ואותה חתיכה נאסרה כי אותה חתיכה לבדה אין ששים לבטל הטיפה. רש"י סבר שבמשנה יש שני מקרים שונים, ובמקרה הראשון אין דיון על שאר החתיכות אלא רק על החתיכה שנפל עליה טיפת חלב והיא נאסרת כולה.<br />
<br />
'''נחלקו הפוס' לפי רש"י היכן החתיכה ממוקמת :'''<br />
<br />
'''ב"י''' - רש"י לא פירש אלא נומר מסברה בדרך כלל לא כל החתיכות בתוך הרוטב והטיפה נפלה על חלק החתיכה שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''תוס' ד"ה אם''' - רש"י כתב "וכן כי כיסה הקדרה עולות הרתיחות מי שוליה לפיה ומוליכות הטיפה בכל הקדרה.<br />
מסביר התוס'- ר"ל שאפילו החתיכה שנפלה הטיפה עליה היא מקצתה בתוך הרוטב.<br />
מסביר המהרש"א - אם רש"י היה סובר כר"י שגם אם לא כל החתיכה ברוטב מתערבת הטיפה בכל הקדרה הוא לא היה צריך לומר שעולות הרתיחות מלמטה למעלה ולהאריך בתיאור התערבות הטיפה בקדרה אלא כנראה האריך כדי להוציא מהבנת ר"י שהטיפה הנופלת על חלקה החיצוני של החתיכה מתערבת אף ללא כיסוי או ניעור בכל הקדרה.<br />
<br />
'''מהר"ם שי"ף''' - רש"י (קח:) ד"ה ניער- "החלב בגגה של החתיכה". משמע שגגה הכוונה מחוץ לרוטב כי אם לא נומר כך אז הטיפה הייתה הנופלת ברוטב ומתבטלת.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' התוס' למד שחייבים לומר שהחתיכה המדוברת במשנה היא חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל. אף נפלה הטיפה על החתיכה ולכן יש להבין שברישא "בה"- בטיפה ו"אסור"- הכוונה לחתיכה שבחוץ. תוס' הבינו שהמשנה דיברה על מקרה אחד.<br />
שאלה: לפי פרוש התוס' קשה שהרי החיבור בין החלב לחתיכה נעשה ע"י צליה ודין צליה הוא חדירה של החלב בעומק קליפה\נטילה (ראה סימן ק"ה) ולא בכולה כדברי המשנה ?<br />
תוס' – הדין הוא דין צליה ואפילו כך כל החתיכה נאסרת משום שהחלב מפעפע בכולה כמו שמצינו בדף (צו:) שחלב מפעפע בכולו כיוון שהוא דבר שמן וכן החלב בגלל שומנו מפעפע בכולו.<br />
הר"ן – אין אנו עוסקים בדין צליה כלל אלא הדין כבישול כיוון שיש הבל וחום בקדרה והחתיכה נאסרת כולה וכן הקדרה כולה אם אין 60 נגד החלב.<br />
<br />
'''סיכום קצר''' – למדנו שחתיכת בשר נעשת נבילה כאשר היא נפגשת בבישול (בחום) עם חלב רק שאין פי 60 בחתיכה כנגד החלב ומאותו רגע חתיכת הבשר נעשת איסור בפני עצמו. בהמשך נראה שנחלקו האחרונים מה היא פסיקת השו"ע בדין החתיכה לבדה כהבנת רש"י או תוס'. <br />
<br />
'''ועכשיו נמשיך לבאר את דין שאר הקדרה ע"פ דברי המשך המשנה.'''<br />
<br />
'''מקור : חולין דף קח. משנה חלק ב': ניער את הקדרה שנפל לתוכה החלב, <br />
'''אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה – אסור.''''''<br />
<br />
'''באיזה אופן שאר הקדירה תשתתף בביטול הטיפה ובאיזה אופן אינה משתתפת ?'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' ובשאר חתיכות של הקדרה לא דיברה המשנה בחלק א' אלא כאשר ניער (חלק ב') ובגמרא נחלקו בה אם חוזרת אותה חתיכה ואוסרתן או לא וזו היא מחלוקת האם אפשר לסוחטו אסור או אפשר לסוחטו מותר, ונבאר.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו מותר אומר - נתינת טעם אינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה חוזרת החתיכה להיתרה.<br />
<br />
'''אך מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"מ :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י:''' ביחס לחתיכה ביחס לחתיכות - היא מותרת אף ללא טעימת גוי כי הטעם מתחלק בשווה בכל הקדרה.<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן:''' ביחס לחתיכה - החתיכה נשארת באיסורה ובזה לא נחלקו מ"ד אפל"מ ואפל"א. ביחס לחתיכות- המ"ח בין אפל"א לאפל"מ היא רק לגבי שאר החתיכות. למ"ד אפל"מ אם תסחט לגמרי את החלב מהחתיכה החתיכה היא נחשבת היתר לגבי החתיכות ז"א שאינה אוסרת אותן מדין מין במינו לא בטיל אך החתיכה עצמה אסורה. המילה מותר הכוונה לשאר הקדרה שמותרת. למ"ד אפל"א אפילו אם תסחט את החתיכה היא נשארת באיסורה ואוסרת את השאר מדין מין במינו לבטיל.<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' ביחס לחתיכה - אע"פ שנסרך בה החלב יותר אם יטעם קפילא ויתירה תותר, וכן אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה שטעם החלב ותותר כיוון שיש התפשטות טעמים שווה. ביחס לחתיכות - כל עוד לא טעם קפילא את החתיכה והתירה היא נבילה אך אין אומרים שהיא הפכה להיות כגופו של איסור שביכולת טעם הבשר לבד לאסור אלא רק ביחד אם החלב אוסרת ז"א סבר הר"ן במ"ד אפל"מ את דין "אין הנאסר". מ"ד אפל"א: נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור ולא האיסור עצמו, לפיכך כל שקיבלה חתיכה טעם חלב נשארת באיסורה אף שהחלב יצאה ממנה.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו אסור אומר : נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה, החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"א :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן והרמב"ן :''' ביחס לחתיכה - אפילו אם תסחט את החלב מהבשר הבשר נשאר אסור. כיוון שסובר הר"ן בדעת רש"י שאין אומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאסור עצמו יכול לילך" ומכיוון שהחלב אינו בחתיכה וגם הוא האוסר החתיכה אינה אוסרת אחרים.<br />
ביחס לחתיכות - טעם הבשר יוצא ואוסר את כל הקדרה וכל זה ללא ניעור.<br />
<br />
'''שיטת הדרכי משה בטור:''' ע"פ דברי הטור "והיכא שנאסרה מחמת חלב נעשת כל החתיכה איסור ואם בישלה אם האחרות צריך 60 נגד כולה. ודייק הד"מ מהמילים "ואם בישלה" משמע שבלי בישול לא נאסרת שאר הקדרה כי אין החלב והבשר מתפשטים ביחד. ז"א הד"מ סבר שאומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך" ולכן אם ניער צריך 60 כנגד כל החתיכה ואם לא החתיכה תשאר אסורה אך טעמה לא יאסור את החתיכות האחרת.<br />
<br />
'''שיטת המרדכי :'''טעם החלב אוסר את החלק העליון של החתיכה שמחוץ לרוטב ואינו יוצא מהחלק העליון. ואף שטעם הבשר יוצא אין הוא אוסר לבד כיוון שאין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור יכול לילך עמו. ולכן למסקנה המרדכי פוסק שימתין עד שתצטנן הקדרה ולחתוך מה שחוץ לרוטב, ואם ניער צריך 60 כנגד החלק שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' תוס' הבין שהחתיכה חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל אף אם נפלה הטיפה על החתיכה בתחילה. ומכיוון שהמשנה במפורש כותבת "ניער את הקדירה" ורק כך נותנת המשנה לחתיכה הראשונה יכולת לאסור את שאר החתיכות משמע שהחתיכה אינה ברוטב ורק ע"י הניעור הקדרה משתתפת בביטול.<br />
<br />
'''קשה אם החתיכה נאסרת כולה שתאסור גם את החתיכה התחתונה לה?'''<br />
'''תוס' מתרץ''' – מצינו מקרה כזה בג"מ (קח:) נפלה טיפת חלב על חתיכה ולא ניער ולא כיסה. אומרת הגמ' מבלע בלע מפלט לא פלט. משמע שהחלב שאסר את החתיכה הראשונה לא ממשיך לחתיכה התחתונה אם לא ניער כלל.<br />
<br />
'''דף (קח:) "טיפת חלב שנפלה על חתיכה כיוון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשת נבילה <br />
'''ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דברי ר' יהודה.''' <br />
'''וחכמים אומרים עד שתתין טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות.'''<br />
''' אמר רבי נראין דברי ר' יהודה - בשלא ניער ולא כיסה ודברי חכמים - בשניער וכסה".'''<br />
''' הגמ' שואלת: מאי לא ניער ולא כיסה? אילמא לא ניער ולא כיסה כלל''' <br />
''' [אם נעמיד שרבי פסק כר' יהודה במקרה הזה קשה שהרי]''' <br />
''' מבלע בלע מפלט לא פלט [החלב לא יוצא מהחתיכה ללא ניעור אלא רק טעם בשר יוצא]'''<br />
''' קסבר רבי אפל"א "'''''''''<br />
<br />
'''נשאלת השאלה למה טעם הבשר לבדו לא אוסר את הקדרה אף ללא ניעור???'''<br />
<br />
'''מגמ' זו משמע שטעם הבשר לא אוסר כלל ללא טעם החלב.<br />
<br />
'''אך הראשונים נחלקו בהסברה :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא אליבא מ"ד אפל"מ ורק לשיטתו הבשר לא אוסר לבדו ללא חלב אך למסקנה רבי סובר כאפל"א שטעם הבשר אוסר לבדו את שאר החתיכות.<br />
ולכן המחלוקת בין אפל"א לאפל"מ לשיטת הר"ן היא : גם בדילול וגם בהפרדה יש מח' אפל"א ואפל"מ.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"מ סובר :''' (אין חנ"נ) ביחס לחתיכה- אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותותר ע"י 60. ביחס לחתיכות- רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"א סובר :''' ביחס לחתיכה - טעם העצמי של החתיכה אסור אף ללא חלב. ביחס לחתיכות- טעם הבשר אוסר את החתיכות.<br />
<br />
'''שיטת ר"י ורשב"א:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא לא בשיטת מ"ד מסוים אלא מציאותי למה התכוון רבי וזו ראיה ברורה שטעם לבדו לא אוסר והמח' של אפל"א ואפל"מ היא בנושא אחר.<br />
ולכן המח' בין אפל"א לאפל"מ בהבנת ר"י ורשב"א היא : אין מחלוקת אם הפרידו את החלב מהבשר ולכו"ע הבשר איננו אוסר אלא המחלוקת היא אם דיללו את טעם הבשר ע"י בישול בעוד חתיכות האם החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''אפל"מ:''' ביחס לחתיכה - אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותתור.<br />
ביחס לחתיכות - רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''אפל"א:''' ביחס לחתיכה- אם עדגיין נשארו שאריות חלב בחתיכה נשארת אסורה אך אם יוציא את החלב שאפי' משהו לא ישאר היא מותרת. ביחס לחתיכות- כיוון שיוצא טעם חלב וטעם בשר החתיכה אוסרת אותן.<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' השו"ע ביו"ד סימן צ"ב כתב נפל חלב לתוך קדירה של בשר, טועמין החתיכה שנפל עליה החלב, אם אין בה טעם חלב, הכל מותר. ואם יש בחתיכה מטעימת חלב, נאסרה אותה חתיכה. כלומר החתיכה נעשת נבילה ועכשיו החתיכה יכולה לאסור את כל האוכל שבקדרה ולכן משערין בכולה, אם היה בכל מה שיש בקדירה מהחתיכות והירק והמרק והתבלין כדי שתהא חתיכה זו אחד מששים מהכל, החתיכה אסורה והשאר מותר במה דברים אמורים ,שצריך 60 בכל האוכל שבקדרה מול החתיכה שנאסרה בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף...<br />
<br />
'''נחלקו האחרונים כמו מי הכריע השו"ע :'''<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב) :''' השו"ע פסק כשיטת רש"י כיוון שנקט את לשון הרמב"ם (פ"ט ה"ט). והרמב"ם דיבר בתחילה ללא ניעור, משמע שאף ללא ניעור אם יש בחתיכה מטעימת חלב נאסרה אותה חתיכה ואם אין 60 בקדרה נאסרה אף כל הקדרה. שהרי לפי רש"י בהבנת הט"ז (בניגוד לד"מ) כל הקדרה תאסר לבסוף אף ללא ניעור ובהמשך דבריו "אלא לבסוף" הסביר הט"ז סק"ה שהניעור בסוף הוא עצה טובה שלא ישאר טעם חלב בחתיכה.<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ד):''' שו"ע פסק כר"י(תוס'). וחולק על הט"ז בנק' הכסף שהרי כתוב במפורש " במה דברים אמורים, בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף" משמע שאם לא היה מנער כלל אף לא לבסוף אין הקדרה נאסרת. מובן מכאן שהשו"ע דיבר שהחתיכה מחוץ לרוטב ורק היא תיאסר ורק אם ינער את הקדרה יאסר שאר הקדרה כהבנת ר"י.<br />
<br />
'''פסיקת הרמ"א :''' וכן אם לא ניער כלל, את הקדרה כאשר נפלה הטיפה לא בתחלה ולא בסוף, ולא כיסה כלל, אם יש ס' בקדירה נגד טיפת חלב שנפל, אינו אסור רק החתיכה לבד, ושאר הקדירה מותרת.<br />
<br />
'''5 שיטות בהסבר הרמ"א:'''<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ו)''' – הרמ"א דיבר על מקרה אחר מהשו"ע באופן שהחתיכה נמצאת חלקה ברוטב והסתפק האם לפסוק כרש"י או כר"י ולכן החמיר כשניהם והצריך 60 לבטל את הטיפה כי חשש לר"י ושהחתיכה אסורה אם אין 60 כי חשש לרש"י. נשאר קשה על הש"ך המילה "וכן".<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב)''' – הרמ"א דיבר על אותו מקרה של השו"ע והוא הסביר כרש"י והרמ"א פסק כר"י שהטיפה מתפשטת בכל הקדרה ומספיק 60 כנגד הטיפה, אך מ"מ הרמ"א שהחתיכה עצמה אסורה מסברה דנפשיה שכן נשאר בה יותר טעם. נשאר קשה על הט"ז הרמ"א בסע' ד' שפסק שצריך 60 נגד החתיכה משמע שפסק כרש"י שהיא נאסרת תחילה מן הדין.'''משבצ"ז (סק"ה):''' כתב להלכה סבר הט"ז שהעיקר בדעת הרמ"א כהכרעתו בסע' ד'.<br />
<br />
'''רע"א''' – הרמ"א מובן ע"פ דבריו בסי' ק"ה שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומחמירים תמיד ולכן שכולה חוץ לרוטב חתיכה עצמה- אסורה שאין אנו בקיאין ולכן אמרינן שהחלב הכחוש מפעפע רק בה. ושאר הקדרה מותרת אם יש 60 נגד החלב כיוון שיש ספק שהחלב מפעפע בכל הקדרה אף ללא רוטב.<br />
<br />
'''באר הגולה''' – הגיה "אם אין 60 בקדרה..." משמע שפסק כרש"י אך קשה כי פשוט שכאשר החתיכה מחוץ לרוטב אין הקדרה מצטרפת לביטול הטיפה.<br />
<br />
'''הגר"א''' – הגיה "אם אין 60 בה חתיכה נגד טיפת החלב..." ובא ללמדנו שהחלב אינו ממשיך לקדרה ללא ניעור ולכן היא לא נאסרה. משמע שסובר כהבנת ר"י ורשב"א בהפרדה גמורה ולא כהר"ן.<br />
<br />
== נושא ב. ביאור חנ"נ בשאר איסורים : ==<br />
<br />
''' מקור : חולין דף (ק.) מדובר שנפלה חתיכת נבילה על חתיכות כשרות שהיו בקדרה והתבשלו''''''<br />
<br />
'''רבה בר בר חנה סבר שחתיכת האיסור תאסור כאשר יהיה טעם של נבילה ברוטב <br />
'''ובחתיכות ואז כל הקדרה נאסרה.'''''' <br />
'''רב סבר שמספיק שחתיכת איסור שנפלה נותנת טעם בחתיכה אחת מהחתיכות שבקדרה <br />
'''כדי שהיא תאסור את כל הקדרה''''''<br />
'''כי א"א לטעום אם יש טעם איסור כי לאיסור וההיתר יש אותו טעם.''''''<br />
'''מצינו ג' שאלות על דברי הגמ':'''<br />
<br />
1. '''שאלת הגמרא''' - מדוע רב הצריך שחתיכת היתר הראשונה תקבל טעם מהאיסור הרי האיסור נמצא וכל צריך להיות אסור מדין מין ומינו לא בטיל? עונה הגמ' בשיטת אביי בשקדם וסילקו.<br />
<br />
2. '''תוס'''' ד"ה בשקדם - למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תקבל "טעם" מהאיסור כדי לאסור מספיק שקיבלה רק "משהו" כדי לאסור מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
3. '''הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
'''<br />
'''הראשונים דנו בשתי השאלות האחרונות:''''''<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן :''' ביחס לשאלה 2 - אפילו רק ע"י "משהו החתיכה נאסרת ואוסרת את כולן. ורב אסר את החתיכה הראשונה אפילו שקיבלה רק "משהו" מהאיסור. קשה - שהרי כתוב "כיוון שנתן טעם בחתיכה". תירוץ- הרמב"ן לומד משפט זה לא כפשוטו אלא כיוון שנתבשל עמה וקיבלה רק "משהו" מהאיסור נ"נ ואוסרת את כולן. "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
<br />
ביחס לשאלה 3 - אם לא נומר שהמשהו עושה את החתיכה נבילה אין יכולת למשהו לאסור את השאר כי משהו כמאן דליתא לולי שיעשה חנ"נ ואז החתיכה עצמה אוסרת את שאר הקדרה. משמע שחלק על הפרדה גמורה והחתיכה אוסרת אף ללא איסור.<br />
<br />
'''שיטת ר' אפרים :''' ביחס לשאלה 2 - מתוך שאלה זו הבין ר"א שאם החתיכה הראשונה קיבלה רק משהו אין היא יכולה לאסור את שאר החתיכות מדין מין ומינו כיוון שמשהו נחשב שאינו ואם קיבלה טעם אין החתיכה הראשונה נ"נ אלא הטעם נחשב כבעין ולכן נאסר שאר הקדרה מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" – אינו כפשוטו אלא נ"נ – הטעם נחשב כנבילה בעין למסקנה אין חנ"נ בש"א.<br />
<br />
ביחס לשאלה 3 - אין שאלה כי אין חנ"נ כלל.<br />
<br />
'''שיטת ר"ת:''' ביחס לשאלה 2 - אין משהו מהאיסור מספיק כדי לאסור את החתיכה הראשונה כדי שתוכל לאסור מדין מין ומינו לא בטיל אבל היא נאסרת בעצמה מה שאין כן טעם הוא גורם לחתיכה להעשות נבילה ואוסרת את כולן מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
<br />
ביחס לשאלה 3 - נושא זה נידון בסוגיית "תרי משהו" .<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :'''<br />
<br />
'''שו"ע סימן צ"ב סעיף ד''''- לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה, אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים. כגון כזית חֵלב שנבלע בחתיכה, ואין בה ששים לבטלו, ונאסרה, ואחר כך בישלה עם אחרות, אין צריך אלא ששים כדי כזית חֵלב, ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת.<br />
<br />
השו"ע הכריע כר' אפרים שאין חנ"נ בשאר איסורים כלל ולכן כאשר יש 60 כנגד האיסור אף החתיכה שנאסרה ממנו ראשונה תחזור להיות מותרת. שזו ממש שיטת מ"ד אפל"מ. <br />
'''אך בסימן ק"ו סעיף א' פסק השו"ע''' שאף בשאר איסורים החתיכה נשארת באיסורה<br />
<br />
ומצינו שזו מחלוקת ראשונים <br />
<br />
'''שיטת הטור:''' בש"א אמרינן אפל"מ וחתיכה חוזרת להיתרה והאיסור נסחט לכל התבשיל ומתבטל.<br />
'''שיטת הרשב"א:''' בש"א אמרינן אפל"א וחתיכה נשארת באיסורה. וכך פסק השו"ע בסי' ק"ו.<br />
<br />
'''תירוצים לסתירה :'''<br />
<br />
'''הש"ך סק"יא''' - אין סתירה, אלא כאן השו"ע כתב שהחתיכה שנאסרה בש"א חוזרת להיות מותרת הוא כדי להבדיל בין סע' ג' ששם מדובר על חתיכה שנאסרה מחלב והרוטב מותר אם יש 60 כנגדה אך כל החתיכות שבקדרה אסורות אם אותה חתיכה ראויה להתכבד אפי' שעכשיו אינו מכירה היא אוסרת את כולן כיוון שאיסורה מחמת עצמה כדין חהר"ל. לעומת סע' ד' שנאסרה מש"א ואע"פ שהיא ראויה להתכבד ואינה מכירה אינה אוסרת את החתיכות כיוון שאין איסורה מחמת עצמה ולכן לא חל דין חה"ל ולכן אם היה בקדרה 60 נגד כל הקדרה מותרת. (כולל אותה חתיכה כיוון שמדובר שלא מכירה בהבנת הש"ך).<br />
<br />
'''הגר"א ביאר את הסתירה''' – השו"ע בסי' צ"ב כתב את שיטת הטור ובק"ו כתב את שיטתו שלו.<br />
<br />
'''שיטת הרמ"א להלכה :'''<br />
<br />
הרמ"א כתב - "וי"א דאמרינן בכל האיסורין חנ"נ וכן המנהג פשוט ואין לשנות. משמע שפסק כר"ת.<br />
אע"פ שהרמ"א מחמיר שאומרים חנ"נ בש"א מ"מ באופן שהאיסור נפל על חתיכה שמקצתה ברוטב מיקל הרמ"א והחתיכה לא תאסור את שאר החתיכות.<br />
<br />
'''ואלו הן הסיבות לקולא זו:'''<br />
א. לפי ר"י האיסור מתבטל בכל הקדרה.<br />
ב. י"א שאין חנ"נ בש"א (ר' אפרים).<br />
כל זה אפילו שהרמ"א מחמיר בכל סיבה בנפרד.<br />
<br />
'''הש"ך סקי"ג'''- ביאר ברמ"א שבתחילה נאסרה החתיכה ורק כאש ניער או כיסה את הקדרה נאסרות שאר החתיכות. כיוון שהבין שמחמיר כרש"י (שאוסר ת האחרות רק עם ניער או כיסה) שהרי לשיטת ר"י אין צורך כלל לנער. <br />
<br />
'''ט"ז סקי"ד,ה''' - ביאר שהרמ"א החמיר בבב"ח כשיטת רש"י שאף ללא ניעור אוסרת אותה חתיכה את כל האחרות (וכך משמע מלשון הרמ"א כאן).<br />
אך בשאר איסורים הרמ"א מיקל כשיטת ר"י שאינה אוסרת את האחרות אם מקצתה ברוטב.<br />
<br />
== נושא ג' חנ"נ לח בלח : ==<br />
<br />
'''מקור: ע"ז דף (עג.)"אמר ר' יוחנן יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים''' <br />
''' רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו'''"''' <br />
<br />
'''ביאור הראשונים בנושא :'''<br />
<br />
'''תוס' ד"ה בשקדם: יש חנ"נ לח בלח.'''<br />
תוס' הביאו גמ' זו כראיה לר"א שאין חנ"נ בש"א. מדוע מספיק 60 במים כנגד היין נסך ולא כנגד כל היין שבבור שהרי נומר שנ"נ? תוס' תירצו לשיטת ר"ת שסובר שיש חנ"נ בש"א שכאן היין נאסר מהיין נסך במשהו ולכן לא נ"נ מכל זה משמע של ר"ת אמרינן שיש חנ"נ לח בלח מכיוון שיכלו לתרץ בפשטות שלא אמרינן חנ"נ לח בלח.<br />
<br />
'''הר"ן ד"ה אבל עיקר נראה לי:'''<br />
דין חנ"נ בלח תלוי באופן יצירת התערובת. <br />
אם הפעולה היתה בישול – אומרים חנ"נ לח בלח. כיוון שזה דומיה בשר וחלב שדרך בישול אסרה התורה ולכן אף בש"א נ"נ.<br />
אם הפעולה היתה עירוב לח בלח בצונן – לא אמרינן שנ"נ ועל זה דיבר הגמ' לעיל.<br />
<br />
'''סיעת האומרים אין חנ"נ לח בלח:'''<br />
ראייתם בפשטות מהגמ' הנ"ל אך קיים הבדל בין הראשונים בהגדרת החנ"נ.<br />
'''הרשב"א :''' חנ"נ בלח אנו אומרים שיש יכולת בליעה כיוון שאז אין האיסור יוצא ומתערב לגמרי בחתיכות אלא תמיד ישאר יותר בחתיכה. אך בלח אין הוא בולע ולכן האיסור מתערב בשווה בכל ההיתר.<br />
<br />
'''מרדכי :''' חנ"נ אנו אומרים דווקא בחתיכה כיוון שהיא ניכרת ומובדלת מהשאר אך בלח לא כיוון שאינו מובדל נחשב כאילו האיסור נמצא בכל ההיתר לעומת חתיכה שיש לו מקום משלו.<br />
<br />
'''רע"א והחוו"ד מביאים נפק"מ:'''<br />
כאשר החתיכה נימוחה.<br />
לרשב"א – האיסור מתערב בשווה ולא נומר חנ"נ.<br />
למרדכי – דין חנ"נ אינו נפקע אף לאחר שנימוחה.<br />
<br />
'''להלכה :'''<br />
'''הגר"א סובר שהרמ"א פסק כהר"ן:'''<br />
<br />
לשון הרמ"א – "יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח, ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר, ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל (מרדכי פכ"ה בשם רשב"א ור"ן בשם ראב"ד). ויש לסמוך על זה בשאר איסורים לצורך הפסד גדול, אבל לא בבשר וחלב".<br />
<br />
משמע מלשונו "אם נתערב איסור לח בהיתר לח"<br />
שמדבר על עירוב של לח בלח בצונן (כי אם היה רוצה להתייחס לבישול של לח בלח היה צריך לומר תרכובת של לח בלח). <br />
ופסק כר"ן שאין חנ"נ לח בלח בצונן ויש לסמוך עליו בהפסד מרובה אך לח בלח מבושלים אסורים מעיקר הדין ואין להקל כלל.<br />
<br />
'''נשאלת השאלה''' - מה הדין כאשר העברת הטעמים נעשתה שלא ע"י בישול באיסור לח בלח למשל ע"י כבישה, מליחה, צליה.<br />
<br />
תשובה – ע"פ הבנת הגר"א שהרמ"א פסק כר"ן שאמרינן חנ"נ בש"א רק מתי שדומיה לבשר בחלב שדרך בישול אסרה התורה לכן כל דרך העברת טעמים שאינה אסורה בבב"ח מדאורייתא פסק להקל בהפסד מרובה כר"ן.<br />
<br />
== נושא ד' חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו : ==<br />
<br />
'''מקור חולין דף (ק.) "דרש רבה בר בר חנה – חתיכה של נבילה ושל דג טמא...'''<br />
'''אוקי רב אמורא עליה ודרש – כיוון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ''' <br />
'''ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה"'''<br />
<br />
'''הראשונים הקשו מס' קושיות על גמ'זו:''' <br />
<br />
'''קושיית התוס' ד"ה שקדם''' – למה הצריך רב שחתיכה ראשונה תקבל טעם כדי לאסור מספיק שקיבלה רק משהו ותאסור מדין מין במינו לא בטיל ?<br />
<br />
'''קושיית הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
'''הר"ן:'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושייתו – ר' יהודה סובר שמין ומינו לא בטיל אפילו במשהו אבל כלל זה נאמר דווקא שהמשהו איסור עומד בפני עצמו וכלשונו "אין כוח אחר מעורב בו" אך אם נבלע בחתיכה ויוצא אנו נקרה מב"מ אלא מין באינו מינו כי הוא מעורב בחתיכה אחרת.<br />
<br />
'''נקודות הכסף (סק"ד) "תרי משהו אמרינן":'''<br />
הש"ך סבר כגישת הר"ן שיש הבדל אם חתיכת איסור נופלת לחתיכות של היתר שהאיסור עומד בפני עצמו ולכן אסור מדין מין במינו לא בטיל לר' יהודה. לעומת אם האיסור משהו נבלע בחתיכה והיא נפלה לחתיכות היתר אז דנים את התערובת מדין מין באינו מינו כיוון שהאיסור חלק מהחתיכה ולא עומד בפני עצמו. ועוד יוצא מהר"ן אם נניח שהחתיכה נ"נ טעם החתיכה ללא האיסור משהו יאסור את שאר החתיכות ולכן יוצא שסבר שלא אומרים הפרדה גמורה.<br />
<br />
כאשר החתיכה נבלעת ממשהו איסור ונפלה לתערובת ומכירה \ אינו מכירה:<br />
<br />
החתיכה אינה נבילה אך המשהו יוצא לתערובת השנייה ולכן צריך 60 בתערובת השנייה מדין מין באינו מינו. אך '''בפסח''' כיוון שגם מין באינו מינו לא בטיל אז גם התערובת השנייה נאסרת<br />
'''ובדשל"מ''' – מין באינו מינו כן בטל ולכן מספיק 60 בתערובת השנייה נגד המשהו<br />
<br />
היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר נוסף:<br />
<br />
משהו האיסור שהתערבב בהיתר הראשון אינו נבלע בו אלא נחשב כבעין וכן בתערובת השנייה ולכן '''בדשל"מ''' – צריך 60 נגד המשהו כדין מין באינו מינו.<br />
'''ובפסח''' – הכול נאסר כי מין באינו מינו לא בטיל.<br />
<br />
'''ר"ת (תוס' בשקדם) :'''<br />
<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושיית הר"ן – מצינו מ"ח אחרונים בהבנתו.<br />
<br />
'''רעק"א:'''<br />
משהו עושה את החתיכה הראשונה נבילה אך לא אוסר את שאר החתיכות כיוון שאינו עובר עליהן. אפשר להסיק שכדי לאסור את שאר החתיכות צריכים דווקא את האוסר והנאסר ולכן יוצא בשיטה זו שאומרים את דין הפרדה גמורה.<br />
<br />
'''שיטת הט"ז (סק"טז) "תרי משהו לא אמרינן":'''<br />
'''כאשר החתיכה נבלעת במשהו ונפלה לתערובת ומכירה:'''<br />
החתיכה הראשונה נ"נ ומשום כך שנפלה לתערובת השנייה יש לשער 60 נגד כל החתיכה ואינה אוסרת את התערובת השנייה במשהו מדין מב"מ לא בטיל או בפסח שחמץ אינו בטל כיוון שהמשהו אינו יוצא אלא רק טעם החתיכה שבלוע בה יוצא והוא לא אוסר כיוון שלעולם נצטרך את האוסר והנאסר כדי לאסור.<br />
<br />
המשבצ"ז מקשה – מדוע הצריך 60 כדי להתיר את התערובת הרי המשהו אינו יוצא החוצה ולכן יש להוציא את החתיכה שנאסרה וכל השאר מותר אף בפחות מ60.<br />
<br />
משהו ניבלע בחתיכה והוא נפל לתערובת ואינו מכירה:<br />
<br />
הרוטב – אינו נאסר כיוון שהאיסור משהו אינו יוצא.<br />
החתיכות – נאסרו כיוון שלא אומרים בפסח חד בתרי בטיל, לכן החתיכה שנאסרה תאסור את כל החתיכות מדין יבש ביבש.<br />
<br />
'''היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר לח נוסף:'''<br />
<br />
המשהו האיסור נחשב כבעין בתערובת הראשונה כי לא שייך בליעה בלח ולכן אם נפל לתערובת שניה עדיין נחשב כבעין ולכן אוסר הכול מדין מב"מ לא בטיל.<br />
'''בפסח''' – דין מב"ב ודין אינו מינו שווים שלא בטיל.<br />
'''בדשל"מ''' – מין באינו מינו מותר ב60.<br />
<br />
'''הלכה למעשה''' – במקרה שבחתיכה נבלע משהו ונפלה לתערובת ומכירה ויש רוב כנגד החתיכה.<br />
'''שער הציון סי' תס"ז סעיף ז'''' – הכריע לאסור כדעת הש"ך שהתיר את התערובת השנייה רק בהנאה ובמקום הפסד"מ ובמניעת שמחת יו"ט הקל כט"ז והתיר את התערובת אף באכילה.<br />
<br />
== נושא ה' חנ"נ בכלים : ==<br />
<br />
'''הר"ן בשם הרמב"ן : יש חנ"נ בכלים.'''<br />
<br />
'''ומבאר הפמ"ג משבצות זהב ס"ק ח'''' כמו דאמרינן אין טומאה בלועה מטמאה טהרה בלועה ה"ה אין איסור בלוע בכלי מבטל היתר.<br />
<br />
'''הרשב"א:''' חנ"נ שייך רק במזון ולכן בכלי חרס לא אומרים חנ"נ לעומת בלוע שבכלי כן אומרים חנ"נ.<br />
<br />
'''מרדכי :'''<br />
כלי חרס – אומרים חנ"נ.<br />
כלי מתכת – לא אומרים חנ"נ.<br />
<br />
'''פסיקת השו"ע בנושא :''' שו"ע סעיף ה' - אם ידוע כמה הוא האיסור, כגון כף חדשה או שאינה בת יומא שניער בה ובלעה כזית חלב, ואחר כך ניער בה קדרה של בשר, אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה... <br />
ויש מי שאומר שגם בזו אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה.<br />
<br />
משמע שהכריע כרשב"א אך הביא גם את הר"ן <br />
<br />
'''פסיקת הרמ"א בנושא :'''<br />
המשך דברי הרמ"א - ויש שאינן מחלקין בין כף ישן לחדש, רק בין כלי חרס לשאר כלים (מרדכי פ' גיד הנשה) ואומרים דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור על ידי הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבלה, אבל לא בשאר כלים, וטוב לחוש לחומרא וע"ל סימן צ"ב.<br />
<br />
'''ההבנת הרמ"א במרדכי :'''<br />
כלי חרס אפילו חדש יש בו חנ"נ ואילו בשאר כלים אפילו ישנים אין בהם חנ"נ.<br />
למסקנה סיים הרמ"א " וטוב לחוש לחומרא "היינו שאינו מקבל את הקולא של המרדכי (בשאר כלים אפילו שישנים שאין בהם חנ"נ) אלא אף בהם יש חנ"נ .<br />
ובכלי חרס אפילו חדש יש חנ"נ לחומרא.<br />
<br />
'''הט"ז סק"ח:'''<br />
המרדכי סבר שיש חילוק בכלי חדש.<br />
שבכלי חרס חדש – יש חנ"נ כיוון שאינו חזר לכשרו ודומה לחתיכה שנאסרה שאינה חוזרת לעולם להיתרה, ובשאר כלים – אין בהם חנ"נ כיוון שאינם דומים לחתיכה שנאסרה וחוזרים להכשרם ע"י הגעלה.<br />
<br />
'''הט"ז להלכה פוסק :'''<br />
כאשר הכלי חדש או אינו בן יומו :<br />
באיסור בב"ח :<br />
כלי חרס – יש חנ"נ בכלי. כלי מתכת – אין חנ"נ בכלי.<br />
<br />
בשאר איסורים :<br />
כלי חרס ומתכת – אין חנ"נ בכלים. מכיוון שיש מ"ח אם יש חנ"נ בש"א ואף שאנו מחמירים בזה זה רק בבלוע אך בגוף הכלי לא מחמירים.<br />
בהפסד מרובה : באיסור בב"ח – אין להקל. בשאר איסורים – מקלים שאין חנ"נ כלל.<br />
<br />
'''ש"ך סקכ"א :''' בכלי חרס חדש לא שייך לומר חנ"נ וכל דברי המרדכי נאמרו בכלי ישן והחילוק הוא <br />
שבכלי חרס – יש חנ"נ .<br />
ובשאר כלים – אין חנ"נ כיוון שמועילה להם הגעלה.<br />
וכך סברו '''המהרש"ל והב"ח והגר"א.'''<br />
<br />
הש"ך פוסק להלכה :<br />
באיסור בב"ח כאשר הכלי ישן:<br />
בשאר כלים – יש חנ"נ בבלוע.<br />
בהפס"מ – אין חנ"נ.<br />
כלי חרס – יש חנ"נ אף בהפס"מ.<br />
<br />
שאר איסורים:<br />
בכל הכלים אומרים חנ"נ בבלוע לכתחילה ובהפסד אפילו אינו מרובה יש להקל שלא אומרים.</div>עמנואלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%AA_%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=5729חתיכה נעשת נבילה2016-06-07T18:43:24Z<p>עמנואל: /* חתיכה נעשת נבילה */</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}} <br />
{{מקורות חוליןצ"ב ב}}<br />
{{מקורות חולין ק"ח א ב חולין ק א ע"ז ע"ג א}}<br />
[קטגוריה איסור והיתר]<br />
== חתיכה נעשת נבילה ==<br />
<br />
ביאור המושג חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) : ראשית ננסה להגדיר מה היא חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) ע"פ דימוי חנ"נ לחיי היום. ברור שמאכל בריא יכול להפוך למאכל מורעל אף שחיצונית איננו רואים הבדל, ומכאן ולהבא תשתנה התייחסותנו למאכל זה כגון במגעו עם מאכלים אחרים או במשקים וכו'. גם בעולם ההלכה יש דבר דומה שכידוע התורה אסרה מפגש של בשר וחלב מבושלים (יו"ד סי' פ"ז) אע"פ ששניהם לחוד מותרים, מפגשם הוא כעין רעל רוחני. ההלכה מדריכה אותנו באלו דרכים יכול להיבצר ה"רעל" הרוחני הזה, ובאלו דרכים הוא יכול לעבור למאכלי היתר אחרים ולאוסרם.<br />
<br />
'''ננסה להסביר את הנושאים :'''<br />
<br />
א. חנ"נ בבשר וחלב (בב"ח)<br />
<br />
ב. חנ"נ בשאר איסורים <br />
<br />
ג. חנ"נ במשקים (לח בלח)<br />
<br />
ד. חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו.<br />
<br />
ה. חנ"נ בכלים (ז"א כאשר האיסור וההיתר נפגשים בדופן הכלי).<br />
<br />
== א. חנ"נ בבשר בחלב : ==<br />
<br />
''' מקור : חולין דף קח. משנה חלק א': טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בחתיכה טעם של חלב החתיכה<br />
'''אסורה.''''''<br />
<br />
'''היכן החתיכה ממוקמת כדי שתתמודד רק היא מול טיפת החלב ולא כל הקדרה ? :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' רש"י ביאר שטיפת החלב נפלה בתוך הקדירה על אחת מן החתיכות ולא הגיס את הקדירה ולא נחלק טעם הטיפה אלא לאותה חתיכה בלבד ואותה חתיכה נאסרה כי אותה חתיכה לבדה אין ששים לבטל הטיפה. רש"י סבר שבמשנה יש שני מקרים שונים, ובמקרה הראשון אין דיון על שאר החתיכות אלא רק על החתיכה שנפל עליה טיפת חלב והיא נאסרת כולה.<br />
<br />
'''נחלקו הפוס' לפי רש"י היכן החתיכה ממוקמת :'''<br />
<br />
'''ב"י''' - רש"י לא פירש אלא נומר מסברה בדרך כלל לא כל החתיכות בתוך הרוטב והטיפה נפלה על חלק החתיכה שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''תוס' ד"ה אם''' - רש"י כתב "וכן כי כיסה הקדרה עולות הרתיחות מי שוליה לפיה ומוליכות הטיפה בכל הקדרה.<br />
מסביר התוס'- ר"ל שאפילו החתיכה שנפלה הטיפה עליה היא מקצתה בתוך הרוטב.<br />
מסביר המהרש"א - אם רש"י היה סובר כר"י שגם אם לא כל החתיכה ברוטב מתערבת הטיפה בכל הקדרה הוא לא היה צריך לומר שעולות הרתיחות מלמטה למעלה ולהאריך בתיאור התערבות הטיפה בקדרה אלא כנראה האריך כדי להוציא מהבנת ר"י שהטיפה הנופלת על חלקה החיצוני של החתיכה מתערבת אף ללא כיסוי או ניעור בכל הקדרה.<br />
<br />
'''מהר"ם שי"ף''' - רש"י (קח:) ד"ה ניער- "החלב בגגה של החתיכה". משמע שגגה הכוונה מחוץ לרוטב כי אם לא נומר כך אז הטיפה הייתה הנופלת ברוטב ומתבטלת.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' התוס' למד שחייבים לומר שהחתיכה המדוברת במשנה היא חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל. אף נפלה הטיפה על החתיכה ולכן יש להבין שברישא "בה"- בטיפה ו"אסור"- הכוונה לחתיכה שבחוץ. תוס' הבינו שהמשנה דיברה על מקרה אחד.<br />
שאלה: לפי פרוש התוס' קשה שהרי החיבור בין החלב לחתיכה נעשה ע"י צליה ודין צליה הוא חדירה של החלב בעומק קליפה\נטילה (ראה סימן ק"ה) ולא בכולה כדברי המשנה ?<br />
תוס' – הדין הוא דין צליה ואפילו כך כל החתיכה נאסרת משום שהחלב מפעפע בכולה כמו שמצינו בדף (צו:) שחלב מפעפע בכולו כיוון שהוא דבר שמן וכן החלב בגלל שומנו מפעפע בכולו.<br />
הר"ן – אין אנו עוסקים בדין צליה כלל אלא הדין כבישול כיוון שיש הבל וחום בקדרה והחתיכה נאסרת כולה וכן הקדרה כולה אם אין 60 נגד החלב.<br />
<br />
'''סיכום קצר''' – למדנו שחתיכת בשר נעשת נבילה כאשר היא נפגשת בבישול (בחום) עם חלב רק שאין פי 60 בחתיכה כנגד החלב ומאותו רגע חתיכת הבשר נעשת איסור בפני עצמו. בהמשך נראה שנחלקו האחרונים מה היא פסיקת השו"ע בדין החתיכה לבדה כהבנת רש"י או תוס'. <br />
<br />
'''ועכשיו נמשיך לבאר את דין שאר הקדרה ע"פ דברי המשך המשנה.'''<br />
<br />
'''מקור : חולין דף קח. משנה חלק ב': ניער את הקדרה שנפל לתוכה החלב, <br />
'''אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה – אסור.''''''<br />
<br />
'''באיזה אופן שאר הקדירה תשתתף בביטול הטיפה ובאיזה אופן אינה משתתפת ?'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' ובשאר חתיכות של הקדרה לא דיברה המשנה בחלק א' אלא כאשר ניער (חלק ב') ובגמרא נחלקו בה אם חוזרת אותה חתיכה ואוסרתן או לא וזו היא מחלוקת האם אפשר לסוחטו אסור או אפשר לסוחטו מותר, ונבאר.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו מותר אומר - נתינת טעם אינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה חוזרת החתיכה להיתרה.<br />
<br />
'''אך מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"מ :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י:''' ביחס לחתיכה ביחס לחתיכות - היא מותרת אף ללא טעימת גוי כי הטעם מתחלק בשווה בכל הקדרה.<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן:''' ביחס לחתיכה - החתיכה נשארת באיסורה ובזה לא נחלקו מ"ד אפל"מ ואפל"א. ביחס לחתיכות- המ"ח בין אפל"א לאפל"מ היא רק לגבי שאר החתיכות. למ"ד אפל"מ אם תסחט לגמרי את החלב מהחתיכה החתיכה היא נחשבת היתר לגבי החתיכות ז"א שאינה אוסרת אותן מדין מין במינו לא בטיל אך החתיכה עצמה אסורה. המילה מותר הכוונה לשאר הקדרה שמותרת. למ"ד אפל"א אפילו אם תסחט את החתיכה היא נשארת באיסורה ואוסרת את השאר מדין מין במינו לבטיל.<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' ביחס לחתיכה - אע"פ שנסרך בה החלב יותר אם יטעם קפילא ויתירה תותר, וכן אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה שטעם החלב ותותר כיוון שיש התפשטות טעמים שווה. ביחס לחתיכות - כל עוד לא טעם קפילא את החתיכה והתירה היא נבילה אך אין אומרים שהיא הפכה להיות כגופו של איסור שביכולת טעם הבשר לבד לאסור אלא רק ביחד אם החלב אוסרת ז"א סבר הר"ן במ"ד אפל"מ את דין "אין הנאסר". מ"ד אפל"א: נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור ולא האיסור עצמו, לפיכך כל שקיבלה חתיכה טעם חלב נשארת באיסורה אף שהחלב יצאה ממנה.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו אסור אומר : נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה, החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"א :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן והרמב"ן :''' ביחס לחתיכה - אפילו אם תסחט את החלב מהבשר הבשר נשאר אסור. כיוון שסובר הר"ן בדעת רש"י שאין אומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאסור עצמו יכול לילך" ומכיוון שהחלב אינו בחתיכה וגם הוא האוסר החתיכה אינה אוסרת אחרים.<br />
ביחס לחתיכות - טעם הבשר יוצא ואוסר את כל הקדרה וכל זה ללא ניעור.<br />
<br />
'''שיטת הדרכי משה בטור:''' ע"פ דברי הטור "והיכא שנאסרה מחמת חלב נעשת כל החתיכה איסור ואם בישלה אם האחרות צריך 60 נגד כולה. ודייק הד"מ מהמילים "ואם בישלה" משמע שבלי בישול לא נאסרת שאר הקדרה כי אין החלב והבשר מתפשטים ביחד. ז"א הד"מ סבר שאומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך" ולכן אם ניער צריך 60 כנגד כל החתיכה ואם לא החתיכה תשאר אסורה אך טעמה לא יאסור את החתיכות האחרת.<br />
<br />
'''שיטת המרדכי :'''טעם החלב אוסר את החלק העליון של החתיכה שמחוץ לרוטב ואינו יוצא מהחלק העליון. ואף שטעם הבשר יוצא אין הוא אוסר לבד כיוון שאין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור יכול לילך עמו. ולכן למסקנה המרדכי פוסק שימתין עד שתצטנן הקדרה ולחתוך מה שחוץ לרוטב, ואם ניער צריך 60 כנגד החלק שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' תוס' הבין שהחתיכה חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל אף אם נפלה הטיפה על החתיכה בתחילה. ומכיוון שהמשנה במפורש כותבת "ניער את הקדירה" ורק כך נותנת המשנה לחתיכה הראשונה יכולת לאסור את שאר החתיכות משמע שהחתיכה אינה ברוטב ורק ע"י הניעור הקדרה משתתפת בביטול.<br />
<br />
'''קשה אם החתיכה נאסרת כולה שתאסור גם את החתיכה התחתונה לה?'''<br />
'''תוס' מתרץ''' – מצינו מקרה כזה בג"מ (קח:) נפלה טיפת חלב על חתיכה ולא ניער ולא כיסה. אומרת הגמ' מבלע בלע מפלט לא פלט. משמע שהחלב שאסר את החתיכה הראשונה לא ממשיך לחתיכה התחתונה אם לא ניער כלל.<br />
<br />
'''דף (קח:) "טיפת חלב שנפלה על חתיכה כיוון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשת נבילה <br />
'''ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דברי ר' יהודה.''' <br />
'''וחכמים אומרים עד שתתין טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות.'''<br />
''' אמר רבי נראין דברי ר' יהודה - בשלא ניער ולא כיסה ודברי חכמים - בשניער וכסה".'''<br />
''' הגמ' שואלת: מאי לא ניער ולא כיסה? אילמא לא ניער ולא כיסה כלל''' <br />
''' [אם נעמיד שרבי פסק כר' יהודה במקרה הזה קשה שהרי]''' <br />
''' מבלע בלע מפלט לא פלט [החלב לא יוצא מהחתיכה ללא ניעור אלא רק טעם בשר יוצא]'''<br />
''' קסבר רבי אפל"א "'''''''''<br />
<br />
'''נשאלת השאלה למה טעם הבשר לבדו לא אוסר את הקדרה אף ללא ניעור???'''<br />
<br />
'''מגמ' זו משמע שטעם הבשר לא אוסר כלל ללא טעם החלב.<br />
<br />
'''אך הראשונים נחלקו בהסברה :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא אליבא מ"ד אפל"מ ורק לשיטתו הבשר לא אוסר לבדו ללא חלב אך למסקנה רבי סובר כאפל"א שטעם הבשר אוסר לבדו את שאר החתיכות.<br />
ולכן המחלוקת בין אפל"א לאפל"מ לשיטת הר"ן היא : גם בדילול וגם בהפרדה יש מח' אפל"א ואפל"מ.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"מ סובר :''' (אין חנ"נ) ביחס לחתיכה- אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותותר ע"י 60. ביחס לחתיכות- רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"א סובר :''' ביחס לחתיכה - טעם העצמי של החתיכה אסור אף ללא חלב. ביחס לחתיכות- טעם הבשר אוסר את החתיכות.<br />
<br />
'''שיטת ר"י ורשב"א:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא לא בשיטת מ"ד מסוים אלא מציאותי למה התכוון רבי וזו ראיה ברורה שטעם לבדו לא אוסר והמח' של אפל"א ואפל"מ היא בנושא אחר.<br />
ולכן המח' בין אפל"א לאפל"מ בהבנת ר"י ורשב"א היא : אין מחלוקת אם הפרידו את החלב מהבשר ולכו"ע הבשר איננו אוסר אלא המחלוקת היא אם דיללו את טעם הבשר ע"י בישול בעוד חתיכות האם החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''אפל"מ:''' ביחס לחתיכה - אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותתור.<br />
ביחס לחתיכות - רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''אפל"א:''' ביחס לחתיכה- אם עדגיין נשארו שאריות חלב בחתיכה נשארת אסורה אך אם יוציא את החלב שאפי' משהו לא ישאר היא מותרת. ביחס לחתיכות- כיוון שיוצא טעם חלב וטעם בשר החתיכה אוסרת אותן.<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' השו"ע ביו"ד סימן צ"ב כתב נפל חלב לתוך קדירה של בשר, טועמין החתיכה שנפל עליה החלב, אם אין בה טעם חלב, הכל מותר. ואם יש בחתיכה מטעימת חלב, נאסרה אותה חתיכה. כלומר החתיכה נעשת נבילה ועכשיו החתיכה יכולה לאסור את כל האוכל שבקדרה ולכן משערין בכולה, אם היה בכל מה שיש בקדירה מהחתיכות והירק והמרק והתבלין כדי שתהא חתיכה זו אחד מששים מהכל, החתיכה אסורה והשאר מותר במה דברים אמורים ,שצריך 60 בכל האוכל שבקדרה מול החתיכה שנאסרה בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף...<br />
<br />
'''נחלקו האחרונים כמו מי הכריע השו"ע :'''<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב) :''' השו"ע פסק כשיטת רש"י כיוון שנקט את לשון הרמב"ם (פ"ט ה"ט). והרמב"ם דיבר בתחילה ללא ניעור, משמע שאף ללא ניעור אם יש בחתיכה מטעימת חלב נאסרה אותה חתיכה ואם אין 60 בקדרה נאסרה אף כל הקדרה. שהרי לפי רש"י בהבנת הט"ז (בניגוד לד"מ) כל הקדרה תאסר לבסוף אף ללא ניעור ובהמשך דבריו "אלא לבסוף" הסביר הט"ז סק"ה שהניעור בסוף הוא עצה טובה שלא ישאר טעם חלב בחתיכה.<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ד):''' שו"ע פסק כר"י(תוס'). וחולק על הט"ז בנק' הכסף שהרי כתוב במפורש " במה דברים אמורים, בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף" משמע שאם לא היה מנער כלל אף לא לבסוף אין הקדרה נאסרת. מובן מכאן שהשו"ע דיבר שהחתיכה מחוץ לרוטב ורק היא תיאסר ורק אם ינער את הקדרה יאסר שאר הקדרה כהבנת ר"י.<br />
<br />
'''פסיקת הרמ"א :''' וכן אם לא ניער כלל, את הקדרה כאשר נפלה הטיפה לא בתחלה ולא בסוף, ולא כיסה כלל, אם יש ס' בקדירה נגד טיפת חלב שנפל, אינו אסור רק החתיכה לבד, ושאר הקדירה מותרת.<br />
<br />
'''5 שיטות בהסבר הרמ"א:'''<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ו)''' – הרמ"א דיבר על מקרה אחר מהשו"ע באופן שהחתיכה נמצאת חלקה ברוטב והסתפק האם לפסוק כרש"י או כר"י ולכן החמיר כשניהם והצריך 60 לבטל את הטיפה כי חשש לר"י ושהחתיכה אסורה אם אין 60 כי חשש לרש"י. נשאר קשה על הש"ך המילה "וכן".<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב)''' – הרמ"א דיבר על אותו מקרה של השו"ע והוא הסביר כרש"י והרמ"א פסק כר"י שהטיפה מתפשטת בכל הקדרה ומספיק 60 כנגד הטיפה, אך מ"מ הרמ"א שהחתיכה עצמה אסורה מסברה דנפשיה שכן נשאר בה יותר טעם. נשאר קשה על הט"ז הרמ"א בסע' ד' שפסק שצריך 60 נגד החתיכה משמע שפסק כרש"י שהיא נאסרת תחילה מן הדין.'''משבצ"ז (סק"ה):''' כתב להלכה סבר הט"ז שהעיקר בדעת הרמ"א כהכרעתו בסע' ד'.<br />
<br />
'''רע"א''' – הרמ"א מובן ע"פ דבריו בסי' ק"ה שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומחמירים תמיד ולכן שכולה חוץ לרוטב חתיכה עצמה- אסורה שאין אנו בקיאין ולכן אמרינן שהחלב הכחוש מפעפע רק בה. ושאר הקדרה מותרת אם יש 60 נגד החלב כיוון שיש ספק שהחלב מפעפע בכל הקדרה אף ללא רוטב.<br />
<br />
'''באר הגולה''' – הגיה "אם אין 60 בקדרה..." משמע שפסק כרש"י אך קשה כי פשוט שכאשר החתיכה מחוץ לרוטב אין הקדרה מצטרפת לביטול הטיפה.<br />
<br />
'''הגר"א''' – הגיה "אם אין 60 בה חתיכה נגד טיפת החלב..." ובא ללמדנו שהחלב אינו ממשיך לקדרה ללא ניעור ולכן היא לא נאסרה. משמע שסובר כהבנת ר"י ורשב"א בהפרדה גמורה ולא כהר"ן.<br />
<br />
== נושא ב. ביאור חנ"נ בשאר איסורים : ==<br />
<br />
''' מקור : חולין דף (ק.) מדובר שנפלה חתיכת נבילה על חתיכות כשרות שהיו בקדרה והתבשלו''''''<br />
<br />
'''רבה בר בר חנה סבר שחתיכת האיסור תאסור כאשר יהיה טעם של נבילה ברוטב <br />
'''ובחתיכות ואז כל הקדרה נאסרה.'''''' <br />
'''רב סבר שמספיק שחתיכת איסור שנפלה נותנת טעם בחתיכה אחת מהחתיכות שבקדרה <br />
'''כדי שהיא תאסור את כל הקדרה''''''<br />
'''כי א"א לטעום אם יש טעם איסור כי לאיסור וההיתר יש אותו טעם.''''''<br />
'''מצינו ג' שאלות על דברי הגמ':'''<br />
<br />
1. '''שאלת הגמרא''' - מדוע רב הצריך שחתיכת היתר הראשונה תקבל טעם מהאיסור הרי האיסור נמצא וכל צריך להיות אסור מדין מין ומינו לא בטיל? עונה הגמ' בשיטת אביי בשקדם וסילקו.<br />
<br />
2. '''תוס'''' ד"ה בשקדם - למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תקבל "טעם" מהאיסור כדי לאסור מספיק שקיבלה רק "משהו" כדי לאסור מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
3. '''הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
'''<br />
'''הראשונים דנו בשתי השאלות האחרונות:''''''<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן :''' ביחס לשאלה 2 - אפילו רק ע"י "משהו החתיכה נאסרת ואוסרת את כולן. ורב אסר את החתיכה הראשונה אפילו שקיבלה רק "משהו" מהאיסור. קשה - שהרי כתוב "כיוון שנתן טעם בחתיכה". תירוץ- הרמב"ן לומד משפט זה לא כפשוטו אלא כיוון שנתבשל עמה וקיבלה רק "משהו" מהאיסור נ"נ ואוסרת את כולן. "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
<br />
ביחס לשאלה 3 - אם לא נומר שהמשהו עושה את החתיכה נבילה אין יכולת למשהו לאסור את השאר כי משהו כמאן דליתא לולי שיעשה חנ"נ ואז החתיכה עצמה אוסרת את שאר הקדרה. משמע שחלק על הפרדה גמורה והחתיכה אוסרת אף ללא איסור.<br />
<br />
'''שיטת ר' אפרים :''' ביחס לשאלה 2 - מתוך שאלה זו הבין ר"א שאם החתיכה הראשונה קיבלה רק משהו אין היא יכולה לאסור את שאר החתיכות מדין מין ומינו כיוון שמשהו נחשב שאינו ואם קיבלה טעם אין החתיכה הראשונה נ"נ אלא הטעם נחשב כבעין ולכן נאסר שאר הקדרה מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" – אינו כפשוטו אלא נ"נ – הטעם נחשב כנבילה בעין למסקנה אין חנ"נ בש"א.<br />
<br />
ביחס לשאלה 3 - אין שאלה כי אין חנ"נ כלל.<br />
<br />
'''שיטת ר"ת:''' ביחס לשאלה 2 - אין משהו מהאיסור מספיק כדי לאסור את החתיכה הראשונה כדי שתוכל לאסור מדין מין ומינו לא בטיל אבל היא נאסרת בעצמה מה שאין כן טעם הוא גורם לחתיכה להעשות נבילה ואוסרת את כולן מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
<br />
ביחס לשאלה 3 - נושא זה נידון בסוגיית "תרי משהו" .<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :'''<br />
<br />
'''שו"ע סימן צ"ב סעיף ד''''- לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה, אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים. כגון כזית חֵלב שנבלע בחתיכה, ואין בה ששים לבטלו, ונאסרה, ואחר כך בישלה עם אחרות, אין צריך אלא ששים כדי כזית חֵלב, ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת.<br />
<br />
השו"ע הכריע כר' אפרים שאין חנ"נ בשאר איסורים כלל ולכן כאשר יש 60 כנגד האיסור אף החתיכה שנאסרה ממנו ראשונה תחזור להיות מותרת. שזו ממש שיטת מ"ד אפל"מ. <br />
'''אך בסימן ק"ו סעיף א' פסק השו"ע''' שאף בשאר איסורים החתיכה נשארת באיסורה<br />
<br />
ומצינו שזו מחלוקת ראשונים <br />
<br />
'''שיטת הטור:''' בש"א אמרינן אפל"מ וחתיכה חוזרת להיתרה והאיסור נסחט לכל התבשיל ומתבטל.<br />
'''שיטת הרשב"א:''' בש"א אמרינן אפל"א וחתיכה נשארת באיסורה. וכך פסק השו"ע בסי' ק"ו.<br />
<br />
'''תירוצים לסתירה :'''<br />
<br />
'''הש"ך סק"יא''' - אין סתירה, אלא כאן השו"ע כתב שהחתיכה שנאסרה בש"א חוזרת להיות מותרת הוא כדי להבדיל בין סע' ג' ששם מדובר על חתיכה שנאסרה מחלב והרוטב מותר אם יש 60 כנגדה אך כל החתיכות שבקדרה אסורות אם אותה חתיכה ראויה להתכבד אפי' שעכשיו אינו מכירה היא אוסרת את כולן כיוון שאיסורה מחמת עצמה כדין חהר"ל. לעומת סע' ד' שנאסרה מש"א ואע"פ שהיא ראויה להתכבד ואינה מכירה אינה אוסרת את החתיכות כיוון שאין איסורה מחמת עצמה ולכן לא חל דין חה"ל ולכן אם היה בקדרה 60 נגד כל הקדרה מותרת. (כולל אותה חתיכה כיוון שמדובר שלא מכירה בהבנת הש"ך).<br />
<br />
'''הגר"א ביאר את הסתירה''' – השו"ע בסי' צ"ב כתב את שיטת הטור ובק"ו כתב את שיטתו שלו.<br />
<br />
'''שיטת הרמ"א להלכה :'''<br />
<br />
הרמ"א כתב - "וי"א דאמרינן בכל האיסורין חנ"נ וכן המנהג פשוט ואין לשנות. משמע שפסק כר"ת.<br />
אע"פ שהרמ"א מחמיר שאומרים חנ"נ בש"א מ"מ באופן שהאיסור נפל על חתיכה שמקצתה ברוטב מיקל הרמ"א והחתיכה לא תאסור את שאר החתיכות.<br />
<br />
'''ואלו הן הסיבות לקולא זו:'''<br />
א. לפי ר"י האיסור מתבטל בכל הקדרה.<br />
ב. י"א שאין חנ"נ בש"א (ר' אפרים).<br />
כל זה אפילו שהרמ"א מחמיר בכל סיבה בנפרד.<br />
<br />
'''הש"ך סקי"ג'''- ביאר ברמ"א שבתחילה נאסרה החתיכה ורק כאש ניער או כיסה את הקדרה נאסרות שאר החתיכות. כיוון שהבין שמחמיר כרש"י (שאוסר ת האחרות רק עם ניער או כיסה) שהרי לשיטת ר"י אין צורך כלל לנער. <br />
<br />
'''ט"ז סקי"ד,ה''' - ביאר שהרמ"א החמיר בבב"ח כשיטת רש"י שאף ללא ניעור אוסרת אותה חתיכה את כל האחרות (וכך משמע מלשון הרמ"א כאן).<br />
אך בשאר איסורים הרמ"א מיקל כשיטת ר"י שאינה אוסרת את האחרות אם מקצתה ברוטב.<br />
<br />
== נושא ג' חנ"נ לח בלח : ==<br />
<br />
'''מקור: ע"ז דף (עג.)"אמר ר' יוחנן יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים''' <br />
''' רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו'''"''' <br />
<br />
'''ביאור הראשונים בנושא :'''<br />
<br />
'''תוס' ד"ה בשקדם: יש חנ"נ לח בלח.'''<br />
תוס' הביאו גמ' זו כראיה לר"א שאין חנ"נ בש"א. מדוע מספיק 60 במים כנגד היין נסך ולא כנגד כל היין שבבור שהרי נומר שנ"נ? תוס' תירצו לשיטת ר"ת שסובר שיש חנ"נ בש"א שכאן היין נאסר מהיין נסך במשהו ולכן לא נ"נ מכל זה משמע של ר"ת אמרינן שיש חנ"נ לח בלח מכיוון שיכלו לתרץ בפשטות שלא אמרינן חנ"נ לח בלח.<br />
<br />
'''הר"ן ד"ה אבל עיקר נראה לי:'''<br />
דין חנ"נ בלח תלוי באופן יצירת התערובת. <br />
אם הפעולה היתה בישול – אומרים חנ"נ לח בלח. כיוון שזה דומיה בשר וחלב שדרך בישול אסרה התורה ולכן אף בש"א נ"נ.<br />
אם הפעולה היתה עירוב לח בלח בצונן – לא אמרינן שנ"נ ועל זה דיבר הגמ' לעיל.<br />
<br />
'''סיעת האומרים אין חנ"נ לח בלח:'''<br />
ראייתם בפשטות מהגמ' הנ"ל אך קיים הבדל בין הראשונים בהגדרת החנ"נ.<br />
'''הרשב"א :''' חנ"נ בלח אנו אומרים שיש יכולת בליעה כיוון שאז אין האיסור יוצא ומתערב לגמרי בחתיכות אלא תמיד ישאר יותר בחתיכה. אך בלח אין הוא בולע ולכן האיסור מתערב בשווה בכל ההיתר.<br />
<br />
'''מרדכי :''' חנ"נ אנו אומרים דווקא בחתיכה כיוון שהיא ניכרת ומובדלת מהשאר אך בלח לא כיוון שאינו מובדל נחשב כאילו האיסור נמצא בכל ההיתר לעומת חתיכה שיש לו מקום משלו.<br />
<br />
'''רע"א והחוו"ד מביאים נפק"מ:'''<br />
כאשר החתיכה נימוחה.<br />
לרשב"א – האיסור מתערב בשווה ולא נומר חנ"נ.<br />
למרדכי – דין חנ"נ אינו נפקע אף לאחר שנימוחה.<br />
<br />
'''להלכה :'''<br />
'''הגר"א סובר שהרמ"א פסק כהר"ן:'''<br />
<br />
לשון הרמ"א – "יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח, ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר, ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל (מרדכי פכ"ה בשם רשב"א ור"ן בשם ראב"ד). ויש לסמוך על זה בשאר איסורים לצורך הפסד גדול, אבל לא בבשר וחלב".<br />
<br />
משמע מלשונו "אם נתערב איסור לח בהיתר לח"<br />
שמדבר על עירוב של לח בלח בצונן (כי אם היה רוצה להתייחס לבישול של לח בלח היה צריך לומר תרכובת של לח בלח). <br />
ופסק כר"ן שאין חנ"נ לח בלח בצונן ויש לסמוך עליו בהפסד מרובה אך לח בלח מבושלים אסורים מעיקר הדין ואין להקל כלל.<br />
<br />
'''נשאלת השאלה''' - מה הדין כאשר העברת הטעמים נעשתה שלא ע"י בישול באיסור לח בלח למשל ע"י כבישה, מליחה, צליה.<br />
<br />
תשובה – ע"פ הבנת הגר"א שהרמ"א פסק כר"ן שאמרינן חנ"נ בש"א רק מתי שדומיה לבשר בחלב שדרך בישול אסרה התורה לכן כל דרך העברת טעמים שאינה אסורה בבב"ח מדאורייתא פסק להקל בהפסד מרובה כר"ן.<br />
<br />
== נושא ד' חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו : ==<br />
<br />
'''מקור חולין דף (ק.) "דרש רבה בר בר חנה – חתיכה של נבילה ושל דג טמא...'''<br />
'''אוקי רב אמורא עליה ודרש – כיוון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ''' <br />
'''ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה"'''<br />
<br />
'''הראשונים הקשו מס' קושיות על גמ'זו:''' <br />
<br />
'''קושיית התוס' ד"ה שקדם''' – למה הצריך רב שחתיכה ראשונה תקבל טעם כדי לאסור מספיק שקיבלה רק משהו ותאסור מדין מין במינו לא בטיל ?<br />
<br />
'''קושיית הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
'''הר"ן:'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושייתו – ר' יהודה סובר שמין ומינו לא בטיל אפילו במשהו אבל כלל זה נאמר דווקא שהמשהו איסור עומד בפני עצמו וכלשונו "אין כוח אחר מעורב בו" אך אם נבלע בחתיכה ויוצא אנו נקרה מב"מ אלא מין באינו מינו כי הוא מעורב בחתיכה אחרת.<br />
<br />
'''נקודות הכסף (סק"ד) "תרי משהו אמרינן":'''<br />
הש"ך סבר כגישת הר"ן שיש הבדל אם חתיכת איסור נופלת לחתיכות של היתר שהאיסור עומד בפני עצמו ולכן אסור מדין מין במינו לא בטיל לר' יהודה. לעומת אם האיסור משהו נבלע בחתיכה והיא נפלה לחתיכות היתר אז דנים את התערובת מדין מין באינו מינו כיוון שהאיסור חלק מהחתיכה ולא עומד בפני עצמו. ועוד יוצא מהר"ן אם נניח שהחתיכה נ"נ טעם החתיכה ללא האיסור משהו יאסור את שאר החתיכות ולכן יוצא שסבר שלא אומרים הפרדה גמורה.<br />
<br />
כאשר החתיכה נבלעת ממשהו איסור ונפלה לתערובת ומכירה \ אינו מכירה:<br />
<br />
החתיכה אינה נבילה אך המשהו יוצא לתערובת השנייה ולכן צריך 60 בתערובת השנייה מדין מין באינו מינו. אך '''בפסח''' כיוון שגם מין באינו מינו לא בטיל אז גם התערובת השנייה נאסרת<br />
'''ובדשל"מ''' – מין באינו מינו כן בטל ולכן מספיק 60 בתערובת השנייה נגד המשהו<br />
<br />
היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר נוסף:<br />
<br />
משהו האיסור שהתערבב בהיתר הראשון אינו נבלע בו אלא נחשב כבעין וכן בתערובת השנייה ולכן '''בדשל"מ''' – צריך 60 נגד המשהו כדין מין באינו מינו.<br />
'''ובפסח''' – הכול נאסר כי מין באינו מינו לא בטיל.<br />
<br />
'''ר"ת (תוס' בשקדם) :'''<br />
<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושיית הר"ן – מצינו מ"ח אחרונים בהבנתו.<br />
<br />
'''רעק"א:'''<br />
משהו עושה את החתיכה הראשונה נבילה אך לא אוסר את שאר החתיכות כיוון שאינו עובר עליהן. אפשר להסיק שכדי לאסור את שאר החתיכות צריכים דווקא את האוסר והנאסר ולכן יוצא בשיטה זו שאומרים את דין הפרדה גמורה.<br />
<br />
'''שיטת הט"ז (סק"טז) "תרי משהו לא אמרינן":'''<br />
'''כאשר החתיכה נבלעת במשהו ונפלה לתערובת ומכירה:'''<br />
החתיכה הראשונה נ"נ ומשום כך שנפלה לתערובת השנייה יש לשער 60 נגד כל החתיכה ואינה אוסרת את התערובת השנייה במשהו מדין מב"מ לא בטיל או בפסח שחמץ אינו בטל כיוון שהמשהו אינו יוצא אלא רק טעם החתיכה שבלוע בה יוצא והוא לא אוסר כיוון שלעולם נצטרך את האוסר והנאסר כדי לאסור.<br />
<br />
המשבצ"ז מקשה – מדוע הצריך 60 כדי להתיר את התערובת הרי המשהו אינו יוצא החוצה ולכן יש להוציא את החתיכה שנאסרה וכל השאר מותר אף בפחות מ60.<br />
<br />
משהו ניבלע בחתיכה והוא נפל לתערובת ואינו מכירה:<br />
<br />
הרוטב – אינו נאסר כיוון שהאיסור משהו אינו יוצא.<br />
החתיכות – נאסרו כיוון שלא אומרים בפסח חד בתרי בטיל, לכן החתיכה שנאסרה תאסור את כל החתיכות מדין יבש ביבש.<br />
<br />
'''היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר לח נוסף:'''<br />
<br />
המשהו האיסור נחשב כבעין בתערובת הראשונה כי לא שייך בליעה בלח ולכן אם נפל לתערובת שניה עדיין נחשב כבעין ולכן אוסר הכול מדין מב"מ לא בטיל.<br />
'''בפסח''' – דין מב"ב ודין אינו מינו שווים שלא בטיל.<br />
'''בדשל"מ''' – מין באינו מינו מותר ב60.<br />
<br />
'''הלכה למעשה''' – במקרה שבחתיכה נבלע משהו ונפלה לתערובת ומכירה ויש רוב כנגד החתיכה.<br />
'''שער הציון סי' תס"ז סעיף ז'''' – הכריע לאסור כדעת הש"ך שהתיר את התערובת השנייה רק בהנאה ובמקום הפסד"מ ובמניעת שמחת יו"ט הקל כט"ז והתיר את התערובת אף באכילה.<br />
<br />
== נושא ה' חנ"נ בכלים : ==<br />
<br />
'''הר"ן בשם הרמב"ן : יש חנ"נ בכלים.'''<br />
<br />
'''ומבאר הפמ"ג משבצות זהב ס"ק ח'''' כמו דאמרינן אין טומאה בלועה מטמאה טהרה בלועה ה"ה אין איסור בלוע בכלי מבטל היתר.<br />
<br />
'''הרשב"א:''' חנ"נ שייך רק במזון ולכן בכלי חרס לא אומרים חנ"נ לעומת בלוע שבכלי כן אומרים חנ"נ.<br />
<br />
'''מרדכי :'''<br />
כלי חרס – אומרים חנ"נ.<br />
כלי מתכת – לא אומרים חנ"נ.<br />
<br />
'''פסיקת השו"ע בנושא :''' שו"ע סעיף ה' - אם ידוע כמה הוא האיסור, כגון כף חדשה או שאינה בת יומא שניער בה ובלעה כזית חלב, ואחר כך ניער בה קדרה של בשר, אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה... <br />
ויש מי שאומר שגם בזו אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה.<br />
<br />
משמע שהכריע כרשב"א אך הביא גם את הר"ן <br />
<br />
'''פסיקת הרמ"א בנושא :'''<br />
המשך דברי הרמ"א - ויש שאינן מחלקין בין כף ישן לחדש, רק בין כלי חרס לשאר כלים (מרדכי פ' גיד הנשה) ואומרים דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור על ידי הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבלה, אבל לא בשאר כלים, וטוב לחוש לחומרא וע"ל סימן צ"ב.<br />
<br />
'''ההבנת הרמ"א במרדכי :'''<br />
כלי חרס אפילו חדש יש בו חנ"נ ואילו בשאר כלים אפילו ישנים אין בהם חנ"נ.<br />
למסקנה סיים הרמ"א " וטוב לחוש לחומרא "היינו שאינו מקבל את הקולא של המרדכי (בשאר כלים אפילו שישנים שאין בהם חנ"נ) אלא אף בהם יש חנ"נ .<br />
ובכלי חרס אפילו חדש יש חנ"נ לחומרא.<br />
<br />
'''הט"ז סק"ח:'''<br />
המרדכי סבר שיש חילוק בכלי חדש.<br />
שבכלי חרס חדש – יש חנ"נ כיוון שאינו חזר לכשרו ודומה לחתיכה שנאסרה שאינה חוזרת לעולם להיתרה, ובשאר כלים – אין בהם חנ"נ כיוון שאינם דומים לחתיכה שנאסרה וחוזרים להכשרם ע"י הגעלה.<br />
<br />
'''הט"ז להלכה פוסק :'''<br />
כאשר הכלי חדש או אינו בן יומו :<br />
באיסור בב"ח :<br />
כלי חרס – יש חנ"נ בכלי. כלי מתכת – אין חנ"נ בכלי.<br />
<br />
בשאר איסורים :<br />
כלי חרס ומתכת – אין חנ"נ בכלים. מכיוון שיש מ"ח אם יש חנ"נ בש"א ואף שאנו מחמירים בזה זה רק בבלוע אך בגוף הכלי לא מחמירים.<br />
בהפסד מרובה : באיסור בב"ח – אין להקל. בשאר איסורים – מקלים שאין חנ"נ כלל.<br />
<br />
'''ש"ך סקכ"א :''' בכלי חרס חדש לא שייך לומר חנ"נ וכל דברי המרדכי נאמרו בכלי ישן והחילוק הוא <br />
שבכלי חרס – יש חנ"נ .<br />
ובשאר כלים – אין חנ"נ כיוון שמועילה להם הגעלה.<br />
וכך סברו '''המהרש"ל והב"ח והגר"א.'''<br />
<br />
הש"ך פוסק להלכה :<br />
באיסור בב"ח כאשר הכלי ישן:<br />
בשאר כלים – יש חנ"נ בבלוע.<br />
בהפס"מ – אין חנ"נ.<br />
כלי חרס – יש חנ"נ אף בהפס"מ.<br />
<br />
שאר איסורים:<br />
בכל הכלים אומרים חנ"נ בבלוע לכתחילה ובהפסד אפילו אינו מרובה יש להקל שלא אומרים.</div>עמנואלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%AA_%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=5728חתיכה נעשת נבילה2016-06-07T18:37:15Z<p>עמנואל: /* חתיכה נעשת נבילה */</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}} <br />
{{מקורות חוליןצ"ב ב}}<br />
== חתיכה נעשת נבילה ==<br />
<br />
ביאור המושג חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) : ראשית ננסה להגדיר מה היא חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) ע"פ דימוי חנ"נ לחיי היום. ברור שמאכל בריא יכול להפוך למאכל מורעל אף שחיצונית איננו רואים הבדל, ומכאן ולהבא תשתנה התייחסותנו למאכל זה כגון במגעו עם מאכלים אחרים או במשקים וכו'. גם בעולם ההלכה יש דבר דומה שכידוע התורה אסרה מפגש של בשר וחלב מבושלים (יו"ד סי' פ"ז) אע"פ ששניהם לחוד מותרים, מפגשם הוא כעין רעל רוחני. ההלכה מדריכה אותנו באלו דרכים יכול להיבצר ה"רעל" הרוחני הזה, ובאלו דרכים הוא יכול לעבור למאכלי היתר אחרים ולאוסרם.<br />
<br />
'''ננסה להסביר את הנושאים :'''<br />
<br />
א. חנ"נ בבשר וחלב (בב"ח)<br />
<br />
ב. חנ"נ בשאר איסורים <br />
<br />
ג. חנ"נ במשקים (לח בלח)<br />
<br />
ד. חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו.<br />
<br />
ה. חנ"נ בכלים (ז"א כאשר האיסור וההיתר נפגשים בדופן הכלי).<br />
<br />
== א. חנ"נ בבשר בחלב : ==<br />
<br />
''' מקור : חולין דף קח. משנה חלק א': טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בחתיכה טעם של חלב החתיכה<br />
'''אסורה.''''''<br />
<br />
'''היכן החתיכה ממוקמת כדי שתתמודד רק היא מול טיפת החלב ולא כל הקדרה ? :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' רש"י ביאר שטיפת החלב נפלה בתוך הקדירה על אחת מן החתיכות ולא הגיס את הקדירה ולא נחלק טעם הטיפה אלא לאותה חתיכה בלבד ואותה חתיכה נאסרה כי אותה חתיכה לבדה אין ששים לבטל הטיפה. רש"י סבר שבמשנה יש שני מקרים שונים, ובמקרה הראשון אין דיון על שאר החתיכות אלא רק על החתיכה שנפל עליה טיפת חלב והיא נאסרת כולה.<br />
<br />
'''נחלקו הפוס' לפי רש"י היכן החתיכה ממוקמת :'''<br />
<br />
'''ב"י''' - רש"י לא פירש אלא נומר מסברה בדרך כלל לא כל החתיכות בתוך הרוטב והטיפה נפלה על חלק החתיכה שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''תוס' ד"ה אם''' - רש"י כתב "וכן כי כיסה הקדרה עולות הרתיחות מי שוליה לפיה ומוליכות הטיפה בכל הקדרה.<br />
מסביר התוס'- ר"ל שאפילו החתיכה שנפלה הטיפה עליה היא מקצתה בתוך הרוטב.<br />
מסביר המהרש"א - אם רש"י היה סובר כר"י שגם אם לא כל החתיכה ברוטב מתערבת הטיפה בכל הקדרה הוא לא היה צריך לומר שעולות הרתיחות מלמטה למעלה ולהאריך בתיאור התערבות הטיפה בקדרה אלא כנראה האריך כדי להוציא מהבנת ר"י שהטיפה הנופלת על חלקה החיצוני של החתיכה מתערבת אף ללא כיסוי או ניעור בכל הקדרה.<br />
<br />
'''מהר"ם שי"ף''' - רש"י (קח:) ד"ה ניער- "החלב בגגה של החתיכה". משמע שגגה הכוונה מחוץ לרוטב כי אם לא נומר כך אז הטיפה הייתה הנופלת ברוטב ומתבטלת.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' התוס' למד שחייבים לומר שהחתיכה המדוברת במשנה היא חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל. אף נפלה הטיפה על החתיכה ולכן יש להבין שברישא "בה"- בטיפה ו"אסור"- הכוונה לחתיכה שבחוץ. תוס' הבינו שהמשנה דיברה על מקרה אחד.<br />
שאלה: לפי פרוש התוס' קשה שהרי החיבור בין החלב לחתיכה נעשה ע"י צליה ודין צליה הוא חדירה של החלב בעומק קליפה\נטילה (ראה סימן ק"ה) ולא בכולה כדברי המשנה ?<br />
תוס' – הדין הוא דין צליה ואפילו כך כל החתיכה נאסרת משום שהחלב מפעפע בכולה כמו שמצינו בדף (צו:) שחלב מפעפע בכולו כיוון שהוא דבר שמן וכן החלב בגלל שומנו מפעפע בכולו.<br />
הר"ן – אין אנו עוסקים בדין צליה כלל אלא הדין כבישול כיוון שיש הבל וחום בקדרה והחתיכה נאסרת כולה וכן הקדרה כולה אם אין 60 נגד החלב.<br />
<br />
'''סיכום קצר''' – למדנו שחתיכת בשר נעשת נבילה כאשר היא נפגשת בבישול (בחום) עם חלב רק שאין פי 60 בחתיכה כנגד החלב ומאותו רגע חתיכת הבשר נעשת איסור בפני עצמו. בהמשך נראה שנחלקו האחרונים מה היא פסיקת השו"ע בדין החתיכה לבדה כהבנת רש"י או תוס'. <br />
<br />
'''ועכשיו נמשיך לבאר את דין שאר הקדרה ע"פ דברי המשך המשנה.'''<br />
<br />
'''מקור : חולין דף קח. משנה חלק ב': ניער את הקדרה שנפל לתוכה החלב, <br />
'''אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה – אסור.''''''<br />
<br />
'''באיזה אופן שאר הקדירה תשתתף בביטול הטיפה ובאיזה אופן אינה משתתפת ?'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' ובשאר חתיכות של הקדרה לא דיברה המשנה בחלק א' אלא כאשר ניער (חלק ב') ובגמרא נחלקו בה אם חוזרת אותה חתיכה ואוסרתן או לא וזו היא מחלוקת האם אפשר לסוחטו אסור או אפשר לסוחטו מותר, ונבאר.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו מותר אומר - נתינת טעם אינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה חוזרת החתיכה להיתרה.<br />
<br />
'''אך מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"מ :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י:''' ביחס לחתיכה ביחס לחתיכות - היא מותרת אף ללא טעימת גוי כי הטעם מתחלק בשווה בכל הקדרה.<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן:''' ביחס לחתיכה - החתיכה נשארת באיסורה ובזה לא נחלקו מ"ד אפל"מ ואפל"א. ביחס לחתיכות- המ"ח בין אפל"א לאפל"מ היא רק לגבי שאר החתיכות. למ"ד אפל"מ אם תסחט לגמרי את החלב מהחתיכה החתיכה היא נחשבת היתר לגבי החתיכות ז"א שאינה אוסרת אותן מדין מין במינו לא בטיל אך החתיכה עצמה אסורה. המילה מותר הכוונה לשאר הקדרה שמותרת. למ"ד אפל"א אפילו אם תסחט את החתיכה היא נשארת באיסורה ואוסרת את השאר מדין מין במינו לבטיל.<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' ביחס לחתיכה - אע"פ שנסרך בה החלב יותר אם יטעם קפילא ויתירה תותר, וכן אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה שטעם החלב ותותר כיוון שיש התפשטות טעמים שווה. ביחס לחתיכות - כל עוד לא טעם קפילא את החתיכה והתירה היא נבילה אך אין אומרים שהיא הפכה להיות כגופו של איסור שביכולת טעם הבשר לבד לאסור אלא רק ביחד אם החלב אוסרת ז"א סבר הר"ן במ"ד אפל"מ את דין "אין הנאסר". מ"ד אפל"א: נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור ולא האיסור עצמו, לפיכך כל שקיבלה חתיכה טעם חלב נשארת באיסורה אף שהחלב יצאה ממנה.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו אסור אומר : נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה, החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"א :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן והרמב"ן :''' ביחס לחתיכה - אפילו אם תסחט את החלב מהבשר הבשר נשאר אסור. כיוון שסובר הר"ן בדעת רש"י שאין אומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאסור עצמו יכול לילך" ומכיוון שהחלב אינו בחתיכה וגם הוא האוסר החתיכה אינה אוסרת אחרים.<br />
ביחס לחתיכות - טעם הבשר יוצא ואוסר את כל הקדרה וכל זה ללא ניעור.<br />
<br />
'''שיטת הדרכי משה בטור:''' ע"פ דברי הטור "והיכא שנאסרה מחמת חלב נעשת כל החתיכה איסור ואם בישלה אם האחרות צריך 60 נגד כולה. ודייק הד"מ מהמילים "ואם בישלה" משמע שבלי בישול לא נאסרת שאר הקדרה כי אין החלב והבשר מתפשטים ביחד. ז"א הד"מ סבר שאומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך" ולכן אם ניער צריך 60 כנגד כל החתיכה ואם לא החתיכה תשאר אסורה אך טעמה לא יאסור את החתיכות האחרת.<br />
<br />
'''שיטת המרדכי :'''טעם החלב אוסר את החלק העליון של החתיכה שמחוץ לרוטב ואינו יוצא מהחלק העליון. ואף שטעם הבשר יוצא אין הוא אוסר לבד כיוון שאין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור יכול לילך עמו. ולכן למסקנה המרדכי פוסק שימתין עד שתצטנן הקדרה ולחתוך מה שחוץ לרוטב, ואם ניער צריך 60 כנגד החלק שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' תוס' הבין שהחתיכה חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל אף אם נפלה הטיפה על החתיכה בתחילה. ומכיוון שהמשנה במפורש כותבת "ניער את הקדירה" ורק כך נותנת המשנה לחתיכה הראשונה יכולת לאסור את שאר החתיכות משמע שהחתיכה אינה ברוטב ורק ע"י הניעור הקדרה משתתפת בביטול.<br />
<br />
'''קשה אם החתיכה נאסרת כולה שתאסור גם את החתיכה התחתונה לה?'''<br />
'''תוס' מתרץ''' – מצינו מקרה כזה בג"מ (קח:) נפלה טיפת חלב על חתיכה ולא ניער ולא כיסה. אומרת הגמ' מבלע בלע מפלט לא פלט. משמע שהחלב שאסר את החתיכה הראשונה לא ממשיך לחתיכה התחתונה אם לא ניער כלל.<br />
<br />
'''דף (קח:) "טיפת חלב שנפלה על חתיכה כיוון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשת נבילה <br />
'''ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דברי ר' יהודה.''' <br />
'''וחכמים אומרים עד שתתין טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות.'''<br />
''' אמר רבי נראין דברי ר' יהודה - בשלא ניער ולא כיסה ודברי חכמים - בשניער וכסה".'''<br />
''' הגמ' שואלת: מאי לא ניער ולא כיסה? אילמא לא ניער ולא כיסה כלל''' <br />
''' [אם נעמיד שרבי פסק כר' יהודה במקרה הזה קשה שהרי]''' <br />
''' מבלע בלע מפלט לא פלט [החלב לא יוצא מהחתיכה ללא ניעור אלא רק טעם בשר יוצא]'''<br />
''' קסבר רבי אפל"א "'''''''''<br />
<br />
'''נשאלת השאלה למה טעם הבשר לבדו לא אוסר את הקדרה אף ללא ניעור???'''<br />
<br />
'''מגמ' זו משמע שטעם הבשר לא אוסר כלל ללא טעם החלב.<br />
<br />
'''אך הראשונים נחלקו בהסברה :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא אליבא מ"ד אפל"מ ורק לשיטתו הבשר לא אוסר לבדו ללא חלב אך למסקנה רבי סובר כאפל"א שטעם הבשר אוסר לבדו את שאר החתיכות.<br />
ולכן המחלוקת בין אפל"א לאפל"מ לשיטת הר"ן היא : גם בדילול וגם בהפרדה יש מח' אפל"א ואפל"מ.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"מ סובר :''' (אין חנ"נ) ביחס לחתיכה- אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותותר ע"י 60. ביחס לחתיכות- רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"א סובר :''' ביחס לחתיכה - טעם העצמי של החתיכה אסור אף ללא חלב. ביחס לחתיכות- טעם הבשר אוסר את החתיכות.<br />
<br />
'''שיטת ר"י ורשב"א:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא לא בשיטת מ"ד מסוים אלא מציאותי למה התכוון רבי וזו ראיה ברורה שטעם לבדו לא אוסר והמח' של אפל"א ואפל"מ היא בנושא אחר.<br />
ולכן המח' בין אפל"א לאפל"מ בהבנת ר"י ורשב"א היא : אין מחלוקת אם הפרידו את החלב מהבשר ולכו"ע הבשר איננו אוסר אלא המחלוקת היא אם דיללו את טעם הבשר ע"י בישול בעוד חתיכות האם החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''אפל"מ:''' ביחס לחתיכה - אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותתור.<br />
ביחס לחתיכות - רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''אפל"א:''' ביחס לחתיכה- אם עדגיין נשארו שאריות חלב בחתיכה נשארת אסורה אך אם יוציא את החלב שאפי' משהו לא ישאר היא מותרת. ביחס לחתיכות- כיוון שיוצא טעם חלב וטעם בשר החתיכה אוסרת אותן.<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' השו"ע ביו"ד סימן צ"ב כתב נפל חלב לתוך קדירה של בשר, טועמין החתיכה שנפל עליה החלב, אם אין בה טעם חלב, הכל מותר. ואם יש בחתיכה מטעימת חלב, נאסרה אותה חתיכה. כלומר החתיכה נעשת נבילה ועכשיו החתיכה יכולה לאסור את כל האוכל שבקדרה ולכן משערין בכולה, אם היה בכל מה שיש בקדירה מהחתיכות והירק והמרק והתבלין כדי שתהא חתיכה זו אחד מששים מהכל, החתיכה אסורה והשאר מותר במה דברים אמורים ,שצריך 60 בכל האוכל שבקדרה מול החתיכה שנאסרה בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף...<br />
<br />
'''נחלקו האחרונים כמו מי הכריע השו"ע :'''<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב) :''' השו"ע פסק כשיטת רש"י כיוון שנקט את לשון הרמב"ם (פ"ט ה"ט). והרמב"ם דיבר בתחילה ללא ניעור, משמע שאף ללא ניעור אם יש בחתיכה מטעימת חלב נאסרה אותה חתיכה ואם אין 60 בקדרה נאסרה אף כל הקדרה. שהרי לפי רש"י בהבנת הט"ז (בניגוד לד"מ) כל הקדרה תאסר לבסוף אף ללא ניעור ובהמשך דבריו "אלא לבסוף" הסביר הט"ז סק"ה שהניעור בסוף הוא עצה טובה שלא ישאר טעם חלב בחתיכה.<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ד):''' שו"ע פסק כר"י(תוס'). וחולק על הט"ז בנק' הכסף שהרי כתוב במפורש " במה דברים אמורים, בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף" משמע שאם לא היה מנער כלל אף לא לבסוף אין הקדרה נאסרת. מובן מכאן שהשו"ע דיבר שהחתיכה מחוץ לרוטב ורק היא תיאסר ורק אם ינער את הקדרה יאסר שאר הקדרה כהבנת ר"י.<br />
<br />
'''פסיקת הרמ"א :''' וכן אם לא ניער כלל, את הקדרה כאשר נפלה הטיפה לא בתחלה ולא בסוף, ולא כיסה כלל, אם יש ס' בקדירה נגד טיפת חלב שנפל, אינו אסור רק החתיכה לבד, ושאר הקדירה מותרת.<br />
<br />
'''5 שיטות בהסבר הרמ"א:'''<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ו)''' – הרמ"א דיבר על מקרה אחר מהשו"ע באופן שהחתיכה נמצאת חלקה ברוטב והסתפק האם לפסוק כרש"י או כר"י ולכן החמיר כשניהם והצריך 60 לבטל את הטיפה כי חשש לר"י ושהחתיכה אסורה אם אין 60 כי חשש לרש"י. נשאר קשה על הש"ך המילה "וכן".<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב)''' – הרמ"א דיבר על אותו מקרה של השו"ע והוא הסביר כרש"י והרמ"א פסק כר"י שהטיפה מתפשטת בכל הקדרה ומספיק 60 כנגד הטיפה, אך מ"מ הרמ"א שהחתיכה עצמה אסורה מסברה דנפשיה שכן נשאר בה יותר טעם. נשאר קשה על הט"ז הרמ"א בסע' ד' שפסק שצריך 60 נגד החתיכה משמע שפסק כרש"י שהיא נאסרת תחילה מן הדין.'''משבצ"ז (סק"ה):''' כתב להלכה סבר הט"ז שהעיקר בדעת הרמ"א כהכרעתו בסע' ד'.<br />
<br />
'''רע"א''' – הרמ"א מובן ע"פ דבריו בסי' ק"ה שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומחמירים תמיד ולכן שכולה חוץ לרוטב חתיכה עצמה- אסורה שאין אנו בקיאין ולכן אמרינן שהחלב הכחוש מפעפע רק בה. ושאר הקדרה מותרת אם יש 60 נגד החלב כיוון שיש ספק שהחלב מפעפע בכל הקדרה אף ללא רוטב.<br />
<br />
'''באר הגולה''' – הגיה "אם אין 60 בקדרה..." משמע שפסק כרש"י אך קשה כי פשוט שכאשר החתיכה מחוץ לרוטב אין הקדרה מצטרפת לביטול הטיפה.<br />
<br />
'''הגר"א''' – הגיה "אם אין 60 בה חתיכה נגד טיפת החלב..." ובא ללמדנו שהחלב אינו ממשיך לקדרה ללא ניעור ולכן היא לא נאסרה. משמע שסובר כהבנת ר"י ורשב"א בהפרדה גמורה ולא כהר"ן.<br />
<br />
== נושא ב. ביאור חנ"נ בשאר איסורים : ==<br />
<br />
''' מקור : חולין דף (ק.) מדובר שנפלה חתיכת נבילה על חתיכות כשרות שהיו בקדרה והתבשלו''''''<br />
<br />
'''רבה בר בר חנה סבר שחתיכת האיסור תאסור כאשר יהיה טעם של נבילה ברוטב <br />
'''ובחתיכות ואז כל הקדרה נאסרה.'''''' <br />
'''רב סבר שמספיק שחתיכת איסור שנפלה נותנת טעם בחתיכה אחת מהחתיכות שבקדרה <br />
'''כדי שהיא תאסור את כל הקדרה''''''<br />
'''כי א"א לטעום אם יש טעם איסור כי לאיסור וההיתר יש אותו טעם.''''''<br />
'''מצינו ג' שאלות על דברי הגמ':'''<br />
<br />
1. '''שאלת הגמרא''' - מדוע רב הצריך שחתיכת היתר הראשונה תקבל טעם מהאיסור הרי האיסור נמצא וכל צריך להיות אסור מדין מין ומינו לא בטיל? עונה הגמ' בשיטת אביי בשקדם וסילקו.<br />
<br />
2. '''תוס'''' ד"ה בשקדם - למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תקבל "טעם" מהאיסור כדי לאסור מספיק שקיבלה רק "משהו" כדי לאסור מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
3. '''הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
'''<br />
'''הראשונים דנו בשתי השאלות האחרונות:''''''<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן :''' ביחס לשאלה 2 - אפילו רק ע"י "משהו החתיכה נאסרת ואוסרת את כולן. ורב אסר את החתיכה הראשונה אפילו שקיבלה רק "משהו" מהאיסור. קשה - שהרי כתוב "כיוון שנתן טעם בחתיכה". תירוץ- הרמב"ן לומד משפט זה לא כפשוטו אלא כיוון שנתבשל עמה וקיבלה רק "משהו" מהאיסור נ"נ ואוסרת את כולן. "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
<br />
ביחס לשאלה 3 - אם לא נומר שהמשהו עושה את החתיכה נבילה אין יכולת למשהו לאסור את השאר כי משהו כמאן דליתא לולי שיעשה חנ"נ ואז החתיכה עצמה אוסרת את שאר הקדרה. משמע שחלק על הפרדה גמורה והחתיכה אוסרת אף ללא איסור.<br />
<br />
'''שיטת ר' אפרים :''' ביחס לשאלה 2 - מתוך שאלה זו הבין ר"א שאם החתיכה הראשונה קיבלה רק משהו אין היא יכולה לאסור את שאר החתיכות מדין מין ומינו כיוון שמשהו נחשב שאינו ואם קיבלה טעם אין החתיכה הראשונה נ"נ אלא הטעם נחשב כבעין ולכן נאסר שאר הקדרה מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" – אינו כפשוטו אלא נ"נ – הטעם נחשב כנבילה בעין למסקנה אין חנ"נ בש"א.<br />
<br />
ביחס לשאלה 3 - אין שאלה כי אין חנ"נ כלל.<br />
<br />
'''שיטת ר"ת:''' ביחס לשאלה 2 - אין משהו מהאיסור מספיק כדי לאסור את החתיכה הראשונה כדי שתוכל לאסור מדין מין ומינו לא בטיל אבל היא נאסרת בעצמה מה שאין כן טעם הוא גורם לחתיכה להעשות נבילה ואוסרת את כולן מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
<br />
ביחס לשאלה 3 - נושא זה נידון בסוגיית "תרי משהו" .<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :'''<br />
<br />
'''שו"ע סימן צ"ב סעיף ד''''- לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה, אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים. כגון כזית חֵלב שנבלע בחתיכה, ואין בה ששים לבטלו, ונאסרה, ואחר כך בישלה עם אחרות, אין צריך אלא ששים כדי כזית חֵלב, ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת.<br />
<br />
השו"ע הכריע כר' אפרים שאין חנ"נ בשאר איסורים כלל ולכן כאשר יש 60 כנגד האיסור אף החתיכה שנאסרה ממנו ראשונה תחזור להיות מותרת. שזו ממש שיטת מ"ד אפל"מ. <br />
'''אך בסימן ק"ו סעיף א' פסק השו"ע''' שאף בשאר איסורים החתיכה נשארת באיסורה<br />
<br />
ומצינו שזו מחלוקת ראשונים <br />
<br />
'''שיטת הטור:''' בש"א אמרינן אפל"מ וחתיכה חוזרת להיתרה והאיסור נסחט לכל התבשיל ומתבטל.<br />
'''שיטת הרשב"א:''' בש"א אמרינן אפל"א וחתיכה נשארת באיסורה. וכך פסק השו"ע בסי' ק"ו.<br />
<br />
'''תירוצים לסתירה :'''<br />
<br />
'''הש"ך סק"יא''' - אין סתירה, אלא כאן השו"ע כתב שהחתיכה שנאסרה בש"א חוזרת להיות מותרת הוא כדי להבדיל בין סע' ג' ששם מדובר על חתיכה שנאסרה מחלב והרוטב מותר אם יש 60 כנגדה אך כל החתיכות שבקדרה אסורות אם אותה חתיכה ראויה להתכבד אפי' שעכשיו אינו מכירה היא אוסרת את כולן כיוון שאיסורה מחמת עצמה כדין חהר"ל. לעומת סע' ד' שנאסרה מש"א ואע"פ שהיא ראויה להתכבד ואינה מכירה אינה אוסרת את החתיכות כיוון שאין איסורה מחמת עצמה ולכן לא חל דין חה"ל ולכן אם היה בקדרה 60 נגד כל הקדרה מותרת. (כולל אותה חתיכה כיוון שמדובר שלא מכירה בהבנת הש"ך).<br />
<br />
'''הגר"א ביאר את הסתירה''' – השו"ע בסי' צ"ב כתב את שיטת הטור ובק"ו כתב את שיטתו שלו.<br />
<br />
'''שיטת הרמ"א להלכה :'''<br />
<br />
הרמ"א כתב - "וי"א דאמרינן בכל האיסורין חנ"נ וכן המנהג פשוט ואין לשנות. משמע שפסק כר"ת.<br />
אע"פ שהרמ"א מחמיר שאומרים חנ"נ בש"א מ"מ באופן שהאיסור נפל על חתיכה שמקצתה ברוטב מיקל הרמ"א והחתיכה לא תאסור את שאר החתיכות.<br />
<br />
'''ואלו הן הסיבות לקולא זו:'''<br />
א. לפי ר"י האיסור מתבטל בכל הקדרה.<br />
ב. י"א שאין חנ"נ בש"א (ר' אפרים).<br />
כל זה אפילו שהרמ"א מחמיר בכל סיבה בנפרד.<br />
<br />
'''הש"ך סקי"ג'''- ביאר ברמ"א שבתחילה נאסרה החתיכה ורק כאש ניער או כיסה את הקדרה נאסרות שאר החתיכות. כיוון שהבין שמחמיר כרש"י (שאוסר ת האחרות רק עם ניער או כיסה) שהרי לשיטת ר"י אין צורך כלל לנער. <br />
<br />
'''ט"ז סקי"ד,ה''' - ביאר שהרמ"א החמיר בבב"ח כשיטת רש"י שאף ללא ניעור אוסרת אותה חתיכה את כל האחרות (וכך משמע מלשון הרמ"א כאן).<br />
אך בשאר איסורים הרמ"א מיקל כשיטת ר"י שאינה אוסרת את האחרות אם מקצתה ברוטב.<br />
<br />
== נושא ג' חנ"נ לח בלח : ==<br />
<br />
'''מקור: ע"ז דף (עג.)"אמר ר' יוחנן יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים''' <br />
''' רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו'''"''' <br />
<br />
'''ביאור הראשונים בנושא :'''<br />
<br />
'''תוס' ד"ה בשקדם: יש חנ"נ לח בלח.'''<br />
תוס' הביאו גמ' זו כראיה לר"א שאין חנ"נ בש"א. מדוע מספיק 60 במים כנגד היין נסך ולא כנגד כל היין שבבור שהרי נומר שנ"נ? תוס' תירצו לשיטת ר"ת שסובר שיש חנ"נ בש"א שכאן היין נאסר מהיין נסך במשהו ולכן לא נ"נ מכל זה משמע של ר"ת אמרינן שיש חנ"נ לח בלח מכיוון שיכלו לתרץ בפשטות שלא אמרינן חנ"נ לח בלח.<br />
<br />
'''הר"ן ד"ה אבל עיקר נראה לי:'''<br />
דין חנ"נ בלח תלוי באופן יצירת התערובת. <br />
אם הפעולה היתה בישול – אומרים חנ"נ לח בלח. כיוון שזה דומיה בשר וחלב שדרך בישול אסרה התורה ולכן אף בש"א נ"נ.<br />
אם הפעולה היתה עירוב לח בלח בצונן – לא אמרינן שנ"נ ועל זה דיבר הגמ' לעיל.<br />
<br />
'''סיעת האומרים אין חנ"נ לח בלח:'''<br />
ראייתם בפשטות מהגמ' הנ"ל אך קיים הבדל בין הראשונים בהגדרת החנ"נ.<br />
'''הרשב"א :''' חנ"נ בלח אנו אומרים שיש יכולת בליעה כיוון שאז אין האיסור יוצא ומתערב לגמרי בחתיכות אלא תמיד ישאר יותר בחתיכה. אך בלח אין הוא בולע ולכן האיסור מתערב בשווה בכל ההיתר.<br />
<br />
'''מרדכי :''' חנ"נ אנו אומרים דווקא בחתיכה כיוון שהיא ניכרת ומובדלת מהשאר אך בלח לא כיוון שאינו מובדל נחשב כאילו האיסור נמצא בכל ההיתר לעומת חתיכה שיש לו מקום משלו.<br />
<br />
'''רע"א והחוו"ד מביאים נפק"מ:'''<br />
כאשר החתיכה נימוחה.<br />
לרשב"א – האיסור מתערב בשווה ולא נומר חנ"נ.<br />
למרדכי – דין חנ"נ אינו נפקע אף לאחר שנימוחה.<br />
<br />
'''להלכה :'''<br />
'''הגר"א סובר שהרמ"א פסק כהר"ן:'''<br />
<br />
לשון הרמ"א – "יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח, ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר, ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל (מרדכי פכ"ה בשם רשב"א ור"ן בשם ראב"ד). ויש לסמוך על זה בשאר איסורים לצורך הפסד גדול, אבל לא בבשר וחלב".<br />
<br />
משמע מלשונו "אם נתערב איסור לח בהיתר לח"<br />
שמדבר על עירוב של לח בלח בצונן (כי אם היה רוצה להתייחס לבישול של לח בלח היה צריך לומר תרכובת של לח בלח). <br />
ופסק כר"ן שאין חנ"נ לח בלח בצונן ויש לסמוך עליו בהפסד מרובה אך לח בלח מבושלים אסורים מעיקר הדין ואין להקל כלל.<br />
<br />
'''נשאלת השאלה''' - מה הדין כאשר העברת הטעמים נעשתה שלא ע"י בישול באיסור לח בלח למשל ע"י כבישה, מליחה, צליה.<br />
<br />
תשובה – ע"פ הבנת הגר"א שהרמ"א פסק כר"ן שאמרינן חנ"נ בש"א רק מתי שדומיה לבשר בחלב שדרך בישול אסרה התורה לכן כל דרך העברת טעמים שאינה אסורה בבב"ח מדאורייתא פסק להקל בהפסד מרובה כר"ן.<br />
<br />
== נושא ד' חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו : ==<br />
<br />
'''מקור חולין דף (ק.) "דרש רבה בר בר חנה – חתיכה של נבילה ושל דג טמא...'''<br />
'''אוקי רב אמורא עליה ודרש – כיוון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ''' <br />
'''ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה"'''<br />
<br />
'''הראשונים הקשו מס' קושיות על גמ'זו:''' <br />
<br />
'''קושיית התוס' ד"ה שקדם''' – למה הצריך רב שחתיכה ראשונה תקבל טעם כדי לאסור מספיק שקיבלה רק משהו ותאסור מדין מין במינו לא בטיל ?<br />
<br />
'''קושיית הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
'''הר"ן:'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושייתו – ר' יהודה סובר שמין ומינו לא בטיל אפילו במשהו אבל כלל זה נאמר דווקא שהמשהו איסור עומד בפני עצמו וכלשונו "אין כוח אחר מעורב בו" אך אם נבלע בחתיכה ויוצא אנו נקרה מב"מ אלא מין באינו מינו כי הוא מעורב בחתיכה אחרת.<br />
<br />
'''נקודות הכסף (סק"ד) "תרי משהו אמרינן":'''<br />
הש"ך סבר כגישת הר"ן שיש הבדל אם חתיכת איסור נופלת לחתיכות של היתר שהאיסור עומד בפני עצמו ולכן אסור מדין מין במינו לא בטיל לר' יהודה. לעומת אם האיסור משהו נבלע בחתיכה והיא נפלה לחתיכות היתר אז דנים את התערובת מדין מין באינו מינו כיוון שהאיסור חלק מהחתיכה ולא עומד בפני עצמו. ועוד יוצא מהר"ן אם נניח שהחתיכה נ"נ טעם החתיכה ללא האיסור משהו יאסור את שאר החתיכות ולכן יוצא שסבר שלא אומרים הפרדה גמורה.<br />
<br />
כאשר החתיכה נבלעת ממשהו איסור ונפלה לתערובת ומכירה \ אינו מכירה:<br />
<br />
החתיכה אינה נבילה אך המשהו יוצא לתערובת השנייה ולכן צריך 60 בתערובת השנייה מדין מין באינו מינו. אך '''בפסח''' כיוון שגם מין באינו מינו לא בטיל אז גם התערובת השנייה נאסרת<br />
'''ובדשל"מ''' – מין באינו מינו כן בטל ולכן מספיק 60 בתערובת השנייה נגד המשהו<br />
<br />
היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר נוסף:<br />
<br />
משהו האיסור שהתערבב בהיתר הראשון אינו נבלע בו אלא נחשב כבעין וכן בתערובת השנייה ולכן '''בדשל"מ''' – צריך 60 נגד המשהו כדין מין באינו מינו.<br />
'''ובפסח''' – הכול נאסר כי מין באינו מינו לא בטיל.<br />
<br />
'''ר"ת (תוס' בשקדם) :'''<br />
<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושיית הר"ן – מצינו מ"ח אחרונים בהבנתו.<br />
<br />
'''רעק"א:'''<br />
משהו עושה את החתיכה הראשונה נבילה אך לא אוסר את שאר החתיכות כיוון שאינו עובר עליהן. אפשר להסיק שכדי לאסור את שאר החתיכות צריכים דווקא את האוסר והנאסר ולכן יוצא בשיטה זו שאומרים את דין הפרדה גמורה.<br />
<br />
'''שיטת הט"ז (סק"טז) "תרי משהו לא אמרינן":'''<br />
'''כאשר החתיכה נבלעת במשהו ונפלה לתערובת ומכירה:'''<br />
החתיכה הראשונה נ"נ ומשום כך שנפלה לתערובת השנייה יש לשער 60 נגד כל החתיכה ואינה אוסרת את התערובת השנייה במשהו מדין מב"מ לא בטיל או בפסח שחמץ אינו בטל כיוון שהמשהו אינו יוצא אלא רק טעם החתיכה שבלוע בה יוצא והוא לא אוסר כיוון שלעולם נצטרך את האוסר והנאסר כדי לאסור.<br />
<br />
המשבצ"ז מקשה – מדוע הצריך 60 כדי להתיר את התערובת הרי המשהו אינו יוצא החוצה ולכן יש להוציא את החתיכה שנאסרה וכל השאר מותר אף בפחות מ60.<br />
<br />
משהו ניבלע בחתיכה והוא נפל לתערובת ואינו מכירה:<br />
<br />
הרוטב – אינו נאסר כיוון שהאיסור משהו אינו יוצא.<br />
החתיכות – נאסרו כיוון שלא אומרים בפסח חד בתרי בטיל, לכן החתיכה שנאסרה תאסור את כל החתיכות מדין יבש ביבש.<br />
<br />
'''היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר לח נוסף:'''<br />
<br />
המשהו האיסור נחשב כבעין בתערובת הראשונה כי לא שייך בליעה בלח ולכן אם נפל לתערובת שניה עדיין נחשב כבעין ולכן אוסר הכול מדין מב"מ לא בטיל.<br />
'''בפסח''' – דין מב"ב ודין אינו מינו שווים שלא בטיל.<br />
'''בדשל"מ''' – מין באינו מינו מותר ב60.<br />
<br />
'''הלכה למעשה''' – במקרה שבחתיכה נבלע משהו ונפלה לתערובת ומכירה ויש רוב כנגד החתיכה.<br />
'''שער הציון סי' תס"ז סעיף ז'''' – הכריע לאסור כדעת הש"ך שהתיר את התערובת השנייה רק בהנאה ובמקום הפסד"מ ובמניעת שמחת יו"ט הקל כט"ז והתיר את התערובת אף באכילה.<br />
<br />
== נושא ה' חנ"נ בכלים : ==<br />
<br />
'''הר"ן בשם הרמב"ן : יש חנ"נ בכלים.'''<br />
<br />
'''ומבאר הפמ"ג משבצות זהב ס"ק ח'''' כמו דאמרינן אין טומאה בלועה מטמאה טהרה בלועה ה"ה אין איסור בלוע בכלי מבטל היתר.<br />
<br />
'''הרשב"א:''' חנ"נ שייך רק במזון ולכן בכלי חרס לא אומרים חנ"נ לעומת בלוע שבכלי כן אומרים חנ"נ.<br />
<br />
'''מרדכי :'''<br />
כלי חרס – אומרים חנ"נ.<br />
כלי מתכת – לא אומרים חנ"נ.<br />
<br />
'''פסיקת השו"ע בנושא :''' שו"ע סעיף ה' - אם ידוע כמה הוא האיסור, כגון כף חדשה או שאינה בת יומא שניער בה ובלעה כזית חלב, ואחר כך ניער בה קדרה של בשר, אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה... <br />
ויש מי שאומר שגם בזו אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה.<br />
<br />
משמע שהכריע כרשב"א אך הביא גם את הר"ן <br />
<br />
'''פסיקת הרמ"א בנושא :'''<br />
המשך דברי הרמ"א - ויש שאינן מחלקין בין כף ישן לחדש, רק בין כלי חרס לשאר כלים (מרדכי פ' גיד הנשה) ואומרים דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור על ידי הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבלה, אבל לא בשאר כלים, וטוב לחוש לחומרא וע"ל סימן צ"ב.<br />
<br />
'''ההבנת הרמ"א במרדכי :'''<br />
כלי חרס אפילו חדש יש בו חנ"נ ואילו בשאר כלים אפילו ישנים אין בהם חנ"נ.<br />
למסקנה סיים הרמ"א " וטוב לחוש לחומרא "היינו שאינו מקבל את הקולא של המרדכי (בשאר כלים אפילו שישנים שאין בהם חנ"נ) אלא אף בהם יש חנ"נ .<br />
ובכלי חרס אפילו חדש יש חנ"נ לחומרא.<br />
<br />
'''הט"ז סק"ח:'''<br />
המרדכי סבר שיש חילוק בכלי חדש.<br />
שבכלי חרס חדש – יש חנ"נ כיוון שאינו חזר לכשרו ודומה לחתיכה שנאסרה שאינה חוזרת לעולם להיתרה, ובשאר כלים – אין בהם חנ"נ כיוון שאינם דומים לחתיכה שנאסרה וחוזרים להכשרם ע"י הגעלה.<br />
<br />
'''הט"ז להלכה פוסק :'''<br />
כאשר הכלי חדש או אינו בן יומו :<br />
באיסור בב"ח :<br />
כלי חרס – יש חנ"נ בכלי. כלי מתכת – אין חנ"נ בכלי.<br />
<br />
בשאר איסורים :<br />
כלי חרס ומתכת – אין חנ"נ בכלים. מכיוון שיש מ"ח אם יש חנ"נ בש"א ואף שאנו מחמירים בזה זה רק בבלוע אך בגוף הכלי לא מחמירים.<br />
בהפסד מרובה : באיסור בב"ח – אין להקל. בשאר איסורים – מקלים שאין חנ"נ כלל.<br />
<br />
'''ש"ך סקכ"א :''' בכלי חרס חדש לא שייך לומר חנ"נ וכל דברי המרדכי נאמרו בכלי ישן והחילוק הוא <br />
שבכלי חרס – יש חנ"נ .<br />
ובשאר כלים – אין חנ"נ כיוון שמועילה להם הגעלה.<br />
וכך סברו '''המהרש"ל והב"ח והגר"א.'''<br />
<br />
הש"ך פוסק להלכה :<br />
באיסור בב"ח כאשר הכלי ישן:<br />
בשאר כלים – יש חנ"נ בבלוע.<br />
בהפס"מ – אין חנ"נ.<br />
כלי חרס – יש חנ"נ אף בהפס"מ.<br />
<br />
שאר איסורים:<br />
בכל הכלים אומרים חנ"נ בבלוע לכתחילה ובהפסד אפילו אינו מרובה יש להקל שלא אומרים.</div>עמנואלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%AA_%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=5727חתיכה נעשת נבילה2016-06-07T18:15:30Z<p>עמנואל: /* נושא ד' חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו : */</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}} <br />
== חתיכה נעשת נבילה ==<br />
<br />
ביאור המושג חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) : ראשית ננסה להגדיר מה היא חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) ע"פ דימוי חנ"נ לחיי היום. ברור שמאכל בריא יכול להפוך למאכל מורעל אף שחיצונית איננו רואים הבדל, ומכאן ולהבא תשתנה התייחסותנו למאכל זה כגון במגעו עם מאכלים אחרים או במשקים וכו'. גם בעולם ההלכה יש דבר דומה שכידוע התורה אסרה מפגש של בשר וחלב מבושלים (יו"ד סי' פ"ז) אע"פ ששניהם לחוד מותרים, מפגשם הוא כעין רעל רוחני. ההלכה מדריכה אותנו באלו דרכים יכול להיבצר ה"רעל" הרוחני הזה, ובאלו דרכים הוא יכול לעבור למאכלי היתר אחרים ולאוסרם.<br />
<br />
'''ננסה להסביר את הנושאים :'''<br />
<br />
א. חנ"נ בבשר וחלב (בב"ח)<br />
<br />
ב. חנ"נ בשאר איסורים <br />
<br />
ג. חנ"נ במשקים (לח בלח)<br />
<br />
ד. חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו.<br />
<br />
ה. חנ"נ בכלים (ז"א כאשר האיסור וההיתר נפגשים בדופן הכלי).<br />
<br />
== א. חנ"נ בבשר בחלב : ==<br />
<br />
''' מקור : חולין דף קח. משנה חלק א': טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בחתיכה טעם של חלב החתיכה<br />
'''אסורה.''''''<br />
<br />
'''היכן החתיכה ממוקמת כדי שתתמודד רק היא מול טיפת החלב ולא כל הקדרה ? :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' רש"י ביאר שטיפת החלב נפלה בתוך הקדירה על אחת מן החתיכות ולא הגיס את הקדירה ולא נחלק טעם הטיפה אלא לאותה חתיכה בלבד ואותה חתיכה נאסרה כי אותה חתיכה לבדה אין ששים לבטל הטיפה. רש"י סבר שבמשנה יש שני מקרים שונים, ובמקרה הראשון אין דיון על שאר החתיכות אלא רק על החתיכה שנפל עליה טיפת חלב והיא נאסרת כולה.<br />
<br />
'''נחלקו הפוס' לפי רש"י היכן החתיכה ממוקמת :'''<br />
<br />
'''ב"י''' - רש"י לא פירש אלא נומר מסברה בדרך כלל לא כל החתיכות בתוך הרוטב והטיפה נפלה על חלק החתיכה שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''תוס' ד"ה אם''' - רש"י כתב "וכן כי כיסה הקדרה עולות הרתיחות מי שוליה לפיה ומוליכות הטיפה בכל הקדרה.<br />
מסביר התוס'- ר"ל שאפילו החתיכה שנפלה הטיפה עליה היא מקצתה בתוך הרוטב.<br />
מסביר המהרש"א - אם רש"י היה סובר כר"י שגם אם לא כל החתיכה ברוטב מתערבת הטיפה בכל הקדרה הוא לא היה צריך לומר שעולות הרתיחות מלמטה למעלה ולהאריך בתיאור התערבות הטיפה בקדרה אלא כנראה האריך כדי להוציא מהבנת ר"י שהטיפה הנופלת על חלקה החיצוני של החתיכה מתערבת אף ללא כיסוי או ניעור בכל הקדרה.<br />
<br />
'''מהר"ם שי"ף''' - רש"י (קח:) ד"ה ניער- "החלב בגגה של החתיכה". משמע שגגה הכוונה מחוץ לרוטב כי אם לא נומר כך אז הטיפה הייתה הנופלת ברוטב ומתבטלת.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' התוס' למד שחייבים לומר שהחתיכה המדוברת במשנה היא חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל. אף נפלה הטיפה על החתיכה ולכן יש להבין שברישא "בה"- בטיפה ו"אסור"- הכוונה לחתיכה שבחוץ. תוס' הבינו שהמשנה דיברה על מקרה אחד.<br />
שאלה: לפי פרוש התוס' קשה שהרי החיבור בין החלב לחתיכה נעשה ע"י צליה ודין צליה הוא חדירה של החלב בעומק קליפה\נטילה (ראה סימן ק"ה) ולא בכולה כדברי המשנה ?<br />
תוס' – הדין הוא דין צליה ואפילו כך כל החתיכה נאסרת משום שהחלב מפעפע בכולה כמו שמצינו בדף (צו:) שחלב מפעפע בכולו כיוון שהוא דבר שמן וכן החלב בגלל שומנו מפעפע בכולו.<br />
הר"ן – אין אנו עוסקים בדין צליה כלל אלא הדין כבישול כיוון שיש הבל וחום בקדרה והחתיכה נאסרת כולה וכן הקדרה כולה אם אין 60 נגד החלב.<br />
<br />
'''סיכום קצר''' – למדנו שחתיכת בשר נעשת נבילה כאשר היא נפגשת בבישול (בחום) עם חלב רק שאין פי 60 בחתיכה כנגד החלב ומאותו רגע חתיכת הבשר נעשת איסור בפני עצמו. בהמשך נראה שנחלקו האחרונים מה היא פסיקת השו"ע בדין החתיכה לבדה כהבנת רש"י או תוס'. <br />
<br />
'''ועכשיו נמשיך לבאר את דין שאר הקדרה ע"פ דברי המשך המשנה.'''<br />
<br />
'''מקור : חולין דף קח. משנה חלק ב': ניער את הקדרה שנפל לתוכה החלב, <br />
'''אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה – אסור.''''''<br />
<br />
'''באיזה אופן שאר הקדירה תשתתף בביטול הטיפה ובאיזה אופן אינה משתתפת ?'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' ובשאר חתיכות של הקדרה לא דיברה המשנה בחלק א' אלא כאשר ניער (חלק ב') ובגמרא נחלקו בה אם חוזרת אותה חתיכה ואוסרתן או לא וזו היא מחלוקת האם אפשר לסוחטו אסור או אפשר לסוחטו מותר, ונבאר.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו מותר אומר - נתינת טעם אינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה חוזרת החתיכה להיתרה.<br />
<br />
'''אך מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"מ :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י:''' ביחס לחתיכה ביחס לחתיכות - היא מותרת אף ללא טעימת גוי כי הטעם מתחלק בשווה בכל הקדרה.<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן:''' ביחס לחתיכה - החתיכה נשארת באיסורה ובזה לא נחלקו מ"ד אפל"מ ואפל"א. ביחס לחתיכות- המ"ח בין אפל"א לאפל"מ היא רק לגבי שאר החתיכות. למ"ד אפל"מ אם תסחט לגמרי את החלב מהחתיכה החתיכה היא נחשבת היתר לגבי החתיכות ז"א שאינה אוסרת אותן מדין מין במינו לא בטיל אך החתיכה עצמה אסורה. המילה מותר הכוונה לשאר הקדרה שמותרת. למ"ד אפל"א אפילו אם תסחט את החתיכה היא נשארת באיסורה ואוסרת את השאר מדין מין במינו לבטיל.<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' ביחס לחתיכה - אע"פ שנסרך בה החלב יותר אם יטעם קפילא ויתירה תותר, וכן אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה שטעם החלב ותותר כיוון שיש התפשטות טעמים שווה. ביחס לחתיכות - כל עוד לא טעם קפילא את החתיכה והתירה היא נבילה אך אין אומרים שהיא הפכה להיות כגופו של איסור שביכולת טעם הבשר לבד לאסור אלא רק ביחד אם החלב אוסרת ז"א סבר הר"ן במ"ד אפל"מ את דין "אין הנאסר". מ"ד אפל"א: נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור ולא האיסור עצמו, לפיכך כל שקיבלה חתיכה טעם חלב נשארת באיסורה אף שהחלב יצאה ממנה.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו אסור אומר : נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה, החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"א :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן והרמב"ן :''' ביחס לחתיכה - אפילו אם תסחט את החלב מהבשר הבשר נשאר אסור. כיוון שסובר הר"ן בדעת רש"י שאין אומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאסור עצמו יכול לילך" ומכיוון שהחלב אינו בחתיכה וגם הוא האוסר החתיכה אינה אוסרת אחרים.<br />
ביחס לחתיכות - טעם הבשר יוצא ואוסר את כל הקדרה וכל זה ללא ניעור.<br />
<br />
'''שיטת הדרכי משה בטור:''' ע"פ דברי הטור "והיכא שנאסרה מחמת חלב נעשת כל החתיכה איסור ואם בישלה אם האחרות צריך 60 נגד כולה. ודייק הד"מ מהמילים "ואם בישלה" משמע שבלי בישול לא נאסרת שאר הקדרה כי אין החלב והבשר מתפשטים ביחד. ז"א הד"מ סבר שאומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך" ולכן אם ניער צריך 60 כנגד כל החתיכה ואם לא החתיכה תשאר אסורה אך טעמה לא יאסור את החתיכות האחרת.<br />
<br />
'''שיטת המרדכי :'''טעם החלב אוסר את החלק העליון של החתיכה שמחוץ לרוטב ואינו יוצא מהחלק העליון. ואף שטעם הבשר יוצא אין הוא אוסר לבד כיוון שאין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור יכול לילך עמו. ולכן למסקנה המרדכי פוסק שימתין עד שתצטנן הקדרה ולחתוך מה שחוץ לרוטב, ואם ניער צריך 60 כנגד החלק שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' תוס' הבין שהחתיכה חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל אף אם נפלה הטיפה על החתיכה בתחילה. ומכיוון שהמשנה במפורש כותבת "ניער את הקדירה" ורק כך נותנת המשנה לחתיכה הראשונה יכולת לאסור את שאר החתיכות משמע שהחתיכה אינה ברוטב ורק ע"י הניעור הקדרה משתתפת בביטול.<br />
<br />
'''קשה אם החתיכה נאסרת כולה שתאסור גם את החתיכה התחתונה לה?'''<br />
'''תוס' מתרץ''' – מצינו מקרה כזה בג"מ (קח:) נפלה טיפת חלב על חתיכה ולא ניער ולא כיסה. אומרת הגמ' מבלע בלע מפלט לא פלט. משמע שהחלב שאסר את החתיכה הראשונה לא ממשיך לחתיכה התחתונה אם לא ניער כלל.<br />
<br />
'''דף (קח:) "טיפת חלב שנפלה על חתיכה כיוון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשת נבילה <br />
'''ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דברי ר' יהודה.''' <br />
'''וחכמים אומרים עד שתתין טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות.'''<br />
''' אמר רבי נראין דברי ר' יהודה - בשלא ניער ולא כיסה ודברי חכמים - בשניער וכסה".'''<br />
''' הגמ' שואלת: מאי לא ניער ולא כיסה? אילמא לא ניער ולא כיסה כלל''' <br />
''' [אם נעמיד שרבי פסק כר' יהודה במקרה הזה קשה שהרי]''' <br />
''' מבלע בלע מפלט לא פלט [החלב לא יוצא מהחתיכה ללא ניעור אלא רק טעם בשר יוצא]'''<br />
''' קסבר רבי אפל"א "'''''''''<br />
<br />
'''נשאלת השאלה למה טעם הבשר לבדו לא אוסר את הקדרה אף ללא ניעור???'''<br />
<br />
'''מגמ' זו משמע שטעם הבשר לא אוסר כלל ללא טעם החלב.<br />
<br />
'''אך הראשונים נחלקו בהסברה :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא אליבא מ"ד אפל"מ ורק לשיטתו הבשר לא אוסר לבדו ללא חלב אך למסקנה רבי סובר כאפל"א שטעם הבשר אוסר לבדו את שאר החתיכות.<br />
ולכן המחלוקת בין אפל"א לאפל"מ לשיטת הר"ן היא : גם בדילול וגם בהפרדה יש מח' אפל"א ואפל"מ.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"מ סובר :''' (אין חנ"נ) ביחס לחתיכה- אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותותר ע"י 60. ביחס לחתיכות- רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"א סובר :''' ביחס לחתיכה - טעם העצמי של החתיכה אסור אף ללא חלב. ביחס לחתיכות- טעם הבשר אוסר את החתיכות.<br />
<br />
'''שיטת ר"י ורשב"א:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא לא בשיטת מ"ד מסוים אלא מציאותי למה התכוון רבי וזו ראיה ברורה שטעם לבדו לא אוסר והמח' של אפל"א ואפל"מ היא בנושא אחר.<br />
ולכן המח' בין אפל"א לאפל"מ בהבנת ר"י ורשב"א היא : אין מחלוקת אם הפרידו את החלב מהבשר ולכו"ע הבשר איננו אוסר אלא המחלוקת היא אם דיללו את טעם הבשר ע"י בישול בעוד חתיכות האם החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''אפל"מ:''' ביחס לחתיכה - אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותתור.<br />
ביחס לחתיכות - רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''אפל"א:''' ביחס לחתיכה- אם עדגיין נשארו שאריות חלב בחתיכה נשארת אסורה אך אם יוציא את החלב שאפי' משהו לא ישאר היא מותרת. ביחס לחתיכות- כיוון שיוצא טעם חלב וטעם בשר החתיכה אוסרת אותן.<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' השו"ע ביו"ד סימן צ"ב כתב נפל חלב לתוך קדירה של בשר, טועמין החתיכה שנפל עליה החלב, אם אין בה טעם חלב, הכל מותר. ואם יש בחתיכה מטעימת חלב, נאסרה אותה חתיכה. כלומר החתיכה נעשת נבילה ועכשיו החתיכה יכולה לאסור את כל האוכל שבקדרה ולכן משערין בכולה, אם היה בכל מה שיש בקדירה מהחתיכות והירק והמרק והתבלין כדי שתהא חתיכה זו אחד מששים מהכל, החתיכה אסורה והשאר מותר במה דברים אמורים ,שצריך 60 בכל האוכל שבקדרה מול החתיכה שנאסרה בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף...<br />
<br />
'''נחלקו האחרונים כמו מי הכריע השו"ע :'''<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב) :''' השו"ע פסק כשיטת רש"י כיוון שנקט את לשון הרמב"ם (פ"ט ה"ט). והרמב"ם דיבר בתחילה ללא ניעור, משמע שאף ללא ניעור אם יש בחתיכה מטעימת חלב נאסרה אותה חתיכה ואם אין 60 בקדרה נאסרה אף כל הקדרה. שהרי לפי רש"י בהבנת הט"ז (בניגוד לד"מ) כל הקדרה תאסר לבסוף אף ללא ניעור ובהמשך דבריו "אלא לבסוף" הסביר הט"ז סק"ה שהניעור בסוף הוא עצה טובה שלא ישאר טעם חלב בחתיכה.<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ד):''' שו"ע פסק כר"י(תוס'). וחולק על הט"ז בנק' הכסף שהרי כתוב במפורש " במה דברים אמורים, בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף" משמע שאם לא היה מנער כלל אף לא לבסוף אין הקדרה נאסרת. מובן מכאן שהשו"ע דיבר שהחתיכה מחוץ לרוטב ורק היא תיאסר ורק אם ינער את הקדרה יאסר שאר הקדרה כהבנת ר"י.<br />
<br />
'''פסיקת הרמ"א :''' וכן אם לא ניער כלל, את הקדרה כאשר נפלה הטיפה לא בתחלה ולא בסוף, ולא כיסה כלל, אם יש ס' בקדירה נגד טיפת חלב שנפל, אינו אסור רק החתיכה לבד, ושאר הקדירה מותרת.<br />
<br />
'''5 שיטות בהסבר הרמ"א:'''<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ו)''' – הרמ"א דיבר על מקרה אחר מהשו"ע באופן שהחתיכה נמצאת חלקה ברוטב והסתפק האם לפסוק כרש"י או כר"י ולכן החמיר כשניהם והצריך 60 לבטל את הטיפה כי חשש לר"י ושהחתיכה אסורה אם אין 60 כי חשש לרש"י. נשאר קשה על הש"ך המילה "וכן".<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב)''' – הרמ"א דיבר על אותו מקרה של השו"ע והוא הסביר כרש"י והרמ"א פסק כר"י שהטיפה מתפשטת בכל הקדרה ומספיק 60 כנגד הטיפה, אך מ"מ הרמ"א שהחתיכה עצמה אסורה מסברה דנפשיה שכן נשאר בה יותר טעם. נשאר קשה על הט"ז הרמ"א בסע' ד' שפסק שצריך 60 נגד החתיכה משמע שפסק כרש"י שהיא נאסרת תחילה מן הדין.'''משבצ"ז (סק"ה):''' כתב להלכה סבר הט"ז שהעיקר בדעת הרמ"א כהכרעתו בסע' ד'.<br />
<br />
'''רע"א''' – הרמ"א מובן ע"פ דבריו בסי' ק"ה שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומחמירים תמיד ולכן שכולה חוץ לרוטב חתיכה עצמה- אסורה שאין אנו בקיאין ולכן אמרינן שהחלב הכחוש מפעפע רק בה. ושאר הקדרה מותרת אם יש 60 נגד החלב כיוון שיש ספק שהחלב מפעפע בכל הקדרה אף ללא רוטב.<br />
<br />
'''באר הגולה''' – הגיה "אם אין 60 בקדרה..." משמע שפסק כרש"י אך קשה כי פשוט שכאשר החתיכה מחוץ לרוטב אין הקדרה מצטרפת לביטול הטיפה.<br />
<br />
'''הגר"א''' – הגיה "אם אין 60 בה חתיכה נגד טיפת החלב..." ובא ללמדנו שהחלב אינו ממשיך לקדרה ללא ניעור ולכן היא לא נאסרה. משמע שסובר כהבנת ר"י ורשב"א בהפרדה גמורה ולא כהר"ן.<br />
<br />
== נושא ב. ביאור חנ"נ בשאר איסורים : ==<br />
<br />
''' מקור : חולין דף (ק.) מדובר שנפלה חתיכת נבילה על חתיכות כשרות שהיו בקדרה והתבשלו''''''<br />
<br />
'''רבה בר בר חנה סבר שחתיכת האיסור תאסור כאשר יהיה טעם של נבילה ברוטב <br />
'''ובחתיכות ואז כל הקדרה נאסרה.'''''' <br />
'''רב סבר שמספיק שחתיכת איסור שנפלה נותנת טעם בחתיכה אחת מהחתיכות שבקדרה <br />
'''כדי שהיא תאסור את כל הקדרה''''''<br />
'''כי א"א לטעום אם יש טעם איסור כי לאיסור וההיתר יש אותו טעם.''''''<br />
'''מצינו ג' שאלות על דברי הגמ':'''<br />
<br />
1. '''שאלת הגמרא''' - מדוע רב הצריך שחתיכת היתר הראשונה תקבל טעם מהאיסור הרי האיסור נמצא וכל צריך להיות אסור מדין מין ומינו לא בטיל? עונה הגמ' בשיטת אביי בשקדם וסילקו.<br />
<br />
2. '''תוס'''' ד"ה בשקדם - למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תקבל "טעם" מהאיסור כדי לאסור מספיק שקיבלה רק "משהו" כדי לאסור מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
3. '''הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
'''<br />
'''הראשונים דנו בשתי השאלות האחרונות:''''''<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן :''' ביחס לשאלה 2 - אפילו רק ע"י "משהו החתיכה נאסרת ואוסרת את כולן. ורב אסר את החתיכה הראשונה אפילו שקיבלה רק "משהו" מהאיסור. קשה - שהרי כתוב "כיוון שנתן טעם בחתיכה". תירוץ- הרמב"ן לומד משפט זה לא כפשוטו אלא כיוון שנתבשל עמה וקיבלה רק "משהו" מהאיסור נ"נ ואוסרת את כולן. "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
<br />
ביחס לשאלה 3 - אם לא נומר שהמשהו עושה את החתיכה נבילה אין יכולת למשהו לאסור את השאר כי משהו כמאן דליתא לולי שיעשה חנ"נ ואז החתיכה עצמה אוסרת את שאר הקדרה. משמע שחלק על הפרדה גמורה והחתיכה אוסרת אף ללא איסור.<br />
<br />
'''שיטת ר' אפרים :''' ביחס לשאלה 2 - מתוך שאלה זו הבין ר"א שאם החתיכה הראשונה קיבלה רק משהו אין היא יכולה לאסור את שאר החתיכות מדין מין ומינו כיוון שמשהו נחשב שאינו ואם קיבלה טעם אין החתיכה הראשונה נ"נ אלא הטעם נחשב כבעין ולכן נאסר שאר הקדרה מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" – אינו כפשוטו אלא נ"נ – הטעם נחשב כנבילה בעין למסקנה אין חנ"נ בש"א.<br />
<br />
ביחס לשאלה 3 - אין שאלה כי אין חנ"נ כלל.<br />
<br />
'''שיטת ר"ת:''' ביחס לשאלה 2 - אין משהו מהאיסור מספיק כדי לאסור את החתיכה הראשונה כדי שתוכל לאסור מדין מין ומינו לא בטיל אבל היא נאסרת בעצמה מה שאין כן טעם הוא גורם לחתיכה להעשות נבילה ואוסרת את כולן מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
<br />
ביחס לשאלה 3 - נושא זה נידון בסוגיית "תרי משהו" .<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :'''<br />
<br />
'''שו"ע סימן צ"ב סעיף ד''''- לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה, אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים. כגון כזית חֵלב שנבלע בחתיכה, ואין בה ששים לבטלו, ונאסרה, ואחר כך בישלה עם אחרות, אין צריך אלא ששים כדי כזית חֵלב, ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת.<br />
<br />
השו"ע הכריע כר' אפרים שאין חנ"נ בשאר איסורים כלל ולכן כאשר יש 60 כנגד האיסור אף החתיכה שנאסרה ממנו ראשונה תחזור להיות מותרת. שזו ממש שיטת מ"ד אפל"מ. <br />
'''אך בסימן ק"ו סעיף א' פסק השו"ע''' שאף בשאר איסורים החתיכה נשארת באיסורה<br />
<br />
ומצינו שזו מחלוקת ראשונים <br />
<br />
'''שיטת הטור:''' בש"א אמרינן אפל"מ וחתיכה חוזרת להיתרה והאיסור נסחט לכל התבשיל ומתבטל.<br />
'''שיטת הרשב"א:''' בש"א אמרינן אפל"א וחתיכה נשארת באיסורה. וכך פסק השו"ע בסי' ק"ו.<br />
<br />
'''תירוצים לסתירה :'''<br />
<br />
'''הש"ך סק"יא''' - אין סתירה, אלא כאן השו"ע כתב שהחתיכה שנאסרה בש"א חוזרת להיות מותרת הוא כדי להבדיל בין סע' ג' ששם מדובר על חתיכה שנאסרה מחלב והרוטב מותר אם יש 60 כנגדה אך כל החתיכות שבקדרה אסורות אם אותה חתיכה ראויה להתכבד אפי' שעכשיו אינו מכירה היא אוסרת את כולן כיוון שאיסורה מחמת עצמה כדין חהר"ל. לעומת סע' ד' שנאסרה מש"א ואע"פ שהיא ראויה להתכבד ואינה מכירה אינה אוסרת את החתיכות כיוון שאין איסורה מחמת עצמה ולכן לא חל דין חה"ל ולכן אם היה בקדרה 60 נגד כל הקדרה מותרת. (כולל אותה חתיכה כיוון שמדובר שלא מכירה בהבנת הש"ך).<br />
<br />
'''הגר"א ביאר את הסתירה''' – השו"ע בסי' צ"ב כתב את שיטת הטור ובק"ו כתב את שיטתו שלו.<br />
<br />
'''שיטת הרמ"א להלכה :'''<br />
<br />
הרמ"א כתב - "וי"א דאמרינן בכל האיסורין חנ"נ וכן המנהג פשוט ואין לשנות. משמע שפסק כר"ת.<br />
אע"פ שהרמ"א מחמיר שאומרים חנ"נ בש"א מ"מ באופן שהאיסור נפל על חתיכה שמקצתה ברוטב מיקל הרמ"א והחתיכה לא תאסור את שאר החתיכות.<br />
<br />
'''ואלו הן הסיבות לקולא זו:'''<br />
א. לפי ר"י האיסור מתבטל בכל הקדרה.<br />
ב. י"א שאין חנ"נ בש"א (ר' אפרים).<br />
כל זה אפילו שהרמ"א מחמיר בכל סיבה בנפרד.<br />
<br />
'''הש"ך סקי"ג'''- ביאר ברמ"א שבתחילה נאסרה החתיכה ורק כאש ניער או כיסה את הקדרה נאסרות שאר החתיכות. כיוון שהבין שמחמיר כרש"י (שאוסר ת האחרות רק עם ניער או כיסה) שהרי לשיטת ר"י אין צורך כלל לנער. <br />
<br />
'''ט"ז סקי"ד,ה''' - ביאר שהרמ"א החמיר בבב"ח כשיטת רש"י שאף ללא ניעור אוסרת אותה חתיכה את כל האחרות (וכך משמע מלשון הרמ"א כאן).<br />
אך בשאר איסורים הרמ"א מיקל כשיטת ר"י שאינה אוסרת את האחרות אם מקצתה ברוטב.<br />
<br />
== נושא ג' חנ"נ לח בלח : ==<br />
<br />
'''מקור: ע"ז דף (עג.)"אמר ר' יוחנן יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים''' <br />
''' רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו'''"''' <br />
<br />
'''ביאור הראשונים בנושא :'''<br />
<br />
'''תוס' ד"ה בשקדם: יש חנ"נ לח בלח.'''<br />
תוס' הביאו גמ' זו כראיה לר"א שאין חנ"נ בש"א. מדוע מספיק 60 במים כנגד היין נסך ולא כנגד כל היין שבבור שהרי נומר שנ"נ? תוס' תירצו לשיטת ר"ת שסובר שיש חנ"נ בש"א שכאן היין נאסר מהיין נסך במשהו ולכן לא נ"נ מכל זה משמע של ר"ת אמרינן שיש חנ"נ לח בלח מכיוון שיכלו לתרץ בפשטות שלא אמרינן חנ"נ לח בלח.<br />
<br />
'''הר"ן ד"ה אבל עיקר נראה לי:'''<br />
דין חנ"נ בלח תלוי באופן יצירת התערובת. <br />
אם הפעולה היתה בישול – אומרים חנ"נ לח בלח. כיוון שזה דומיה בשר וחלב שדרך בישול אסרה התורה ולכן אף בש"א נ"נ.<br />
אם הפעולה היתה עירוב לח בלח בצונן – לא אמרינן שנ"נ ועל זה דיבר הגמ' לעיל.<br />
<br />
'''סיעת האומרים אין חנ"נ לח בלח:'''<br />
ראייתם בפשטות מהגמ' הנ"ל אך קיים הבדל בין הראשונים בהגדרת החנ"נ.<br />
'''הרשב"א :''' חנ"נ בלח אנו אומרים שיש יכולת בליעה כיוון שאז אין האיסור יוצא ומתערב לגמרי בחתיכות אלא תמיד ישאר יותר בחתיכה. אך בלח אין הוא בולע ולכן האיסור מתערב בשווה בכל ההיתר.<br />
<br />
'''מרדכי :''' חנ"נ אנו אומרים דווקא בחתיכה כיוון שהיא ניכרת ומובדלת מהשאר אך בלח לא כיוון שאינו מובדל נחשב כאילו האיסור נמצא בכל ההיתר לעומת חתיכה שיש לו מקום משלו.<br />
<br />
'''רע"א והחוו"ד מביאים נפק"מ:'''<br />
כאשר החתיכה נימוחה.<br />
לרשב"א – האיסור מתערב בשווה ולא נומר חנ"נ.<br />
למרדכי – דין חנ"נ אינו נפקע אף לאחר שנימוחה.<br />
<br />
'''להלכה :'''<br />
'''הגר"א סובר שהרמ"א פסק כהר"ן:'''<br />
<br />
לשון הרמ"א – "יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח, ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר, ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל (מרדכי פכ"ה בשם רשב"א ור"ן בשם ראב"ד). ויש לסמוך על זה בשאר איסורים לצורך הפסד גדול, אבל לא בבשר וחלב".<br />
<br />
משמע מלשונו "אם נתערב איסור לח בהיתר לח"<br />
שמדבר על עירוב של לח בלח בצונן (כי אם היה רוצה להתייחס לבישול של לח בלח היה צריך לומר תרכובת של לח בלח). <br />
ופסק כר"ן שאין חנ"נ לח בלח בצונן ויש לסמוך עליו בהפסד מרובה אך לח בלח מבושלים אסורים מעיקר הדין ואין להקל כלל.<br />
<br />
'''נשאלת השאלה''' - מה הדין כאשר העברת הטעמים נעשתה שלא ע"י בישול באיסור לח בלח למשל ע"י כבישה, מליחה, צליה.<br />
<br />
תשובה – ע"פ הבנת הגר"א שהרמ"א פסק כר"ן שאמרינן חנ"נ בש"א רק מתי שדומיה לבשר בחלב שדרך בישול אסרה התורה לכן כל דרך העברת טעמים שאינה אסורה בבב"ח מדאורייתא פסק להקל בהפסד מרובה כר"ן.<br />
<br />
== נושא ד' חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו : ==<br />
<br />
'''מקור חולין דף (ק.) "דרש רבה בר בר חנה – חתיכה של נבילה ושל דג טמא...'''<br />
'''אוקי רב אמורא עליה ודרש – כיוון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ''' <br />
'''ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה"'''<br />
<br />
'''הראשונים הקשו מס' קושיות על גמ'זו:''' <br />
<br />
'''קושיית התוס' ד"ה שקדם''' – למה הצריך רב שחתיכה ראשונה תקבל טעם כדי לאסור מספיק שקיבלה רק משהו ותאסור מדין מין במינו לא בטיל ?<br />
<br />
'''קושיית הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
'''הר"ן:'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושייתו – ר' יהודה סובר שמין ומינו לא בטיל אפילו במשהו אבל כלל זה נאמר דווקא שהמשהו איסור עומד בפני עצמו וכלשונו "אין כוח אחר מעורב בו" אך אם נבלע בחתיכה ויוצא אנו נקרה מב"מ אלא מין באינו מינו כי הוא מעורב בחתיכה אחרת.<br />
<br />
'''נקודות הכסף (סק"ד) "תרי משהו אמרינן":'''<br />
הש"ך סבר כגישת הר"ן שיש הבדל אם חתיכת איסור נופלת לחתיכות של היתר שהאיסור עומד בפני עצמו ולכן אסור מדין מין במינו לא בטיל לר' יהודה. לעומת אם האיסור משהו נבלע בחתיכה והיא נפלה לחתיכות היתר אז דנים את התערובת מדין מין באינו מינו כיוון שהאיסור חלק מהחתיכה ולא עומד בפני עצמו. ועוד יוצא מהר"ן אם נניח שהחתיכה נ"נ טעם החתיכה ללא האיסור משהו יאסור את שאר החתיכות ולכן יוצא שסבר שלא אומרים הפרדה גמורה.<br />
<br />
כאשר החתיכה נבלעת ממשהו איסור ונפלה לתערובת ומכירה \ אינו מכירה:<br />
<br />
החתיכה אינה נבילה אך המשהו יוצא לתערובת השנייה ולכן צריך 60 בתערובת השנייה מדין מין באינו מינו. אך '''בפסח''' כיוון שגם מין באינו מינו לא בטיל אז גם התערובת השנייה נאסרת<br />
'''ובדשל"מ''' – מין באינו מינו כן בטל ולכן מספיק 60 בתערובת השנייה נגד המשהו<br />
<br />
היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר נוסף:<br />
<br />
משהו האיסור שהתערבב בהיתר הראשון אינו נבלע בו אלא נחשב כבעין וכן בתערובת השנייה ולכן '''בדשל"מ''' – צריך 60 נגד המשהו כדין מין באינו מינו.<br />
'''ובפסח''' – הכול נאסר כי מין באינו מינו לא בטיל.<br />
<br />
'''ר"ת (תוס' בשקדם) :'''<br />
<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושיית הר"ן – מצינו מ"ח אחרונים בהבנתו.<br />
<br />
'''רעק"א:'''<br />
משהו עושה את החתיכה הראשונה נבילה אך לא אוסר את שאר החתיכות כיוון שאינו עובר עליהן. אפשר להסיק שכדי לאסור את שאר החתיכות צריכים דווקא את האוסר והנאסר ולכן יוצא בשיטה זו שאומרים את דין הפרדה גמורה.<br />
<br />
'''שיטת הט"ז (סק"טז) "תרי משהו לא אמרינן":'''<br />
'''כאשר החתיכה נבלעת במשהו ונפלה לתערובת ומכירה:'''<br />
החתיכה הראשונה נ"נ ומשום כך שנפלה לתערובת השנייה יש לשער 60 נגד כל החתיכה ואינה אוסרת את התערובת השנייה במשהו מדין מב"מ לא בטיל או בפסח שחמץ אינו בטל כיוון שהמשהו אינו יוצא אלא רק טעם החתיכה שבלוע בה יוצא והוא לא אוסר כיוון שלעולם נצטרך את האוסר והנאסר כדי לאסור.<br />
<br />
המשבצ"ז מקשה – מדוע הצריך 60 כדי להתיר את התערובת הרי המשהו אינו יוצא החוצה ולכן יש להוציא את החתיכה שנאסרה וכל השאר מותר אף בפחות מ60.<br />
<br />
משהו ניבלע בחתיכה והוא נפל לתערובת ואינו מכירה:<br />
<br />
הרוטב – אינו נאסר כיוון שהאיסור משהו אינו יוצא.<br />
החתיכות – נאסרו כיוון שלא אומרים בפסח חד בתרי בטיל, לכן החתיכה שנאסרה תאסור את כל החתיכות מדין יבש ביבש.<br />
<br />
'''היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר לח נוסף:'''<br />
<br />
המשהו האיסור נחשב כבעין בתערובת הראשונה כי לא שייך בליעה בלח ולכן אם נפל לתערובת שניה עדיין נחשב כבעין ולכן אוסר הכול מדין מב"מ לא בטיל.<br />
'''בפסח''' – דין מב"ב ודין אינו מינו שווים שלא בטיל.<br />
'''בדשל"מ''' – מין באינו מינו מותר ב60.<br />
<br />
'''הלכה למעשה''' – במקרה שבחתיכה נבלע משהו ונפלה לתערובת ומכירה ויש רוב כנגד החתיכה.<br />
'''שער הציון סי' תס"ז סעיף ז'''' – הכריע לאסור כדעת הש"ך שהתיר את התערובת השנייה רק בהנאה ובמקום הפסד"מ ובמניעת שמחת יו"ט הקל כט"ז והתיר את התערובת אף באכילה.<br />
<br />
== נושא ה' חנ"נ בכלים : ==<br />
<br />
'''הר"ן בשם הרמב"ן : יש חנ"נ בכלים.'''<br />
<br />
'''ומבאר הפמ"ג משבצות זהב ס"ק ח'''' כמו דאמרינן אין טומאה בלועה מטמאה טהרה בלועה ה"ה אין איסור בלוע בכלי מבטל היתר.<br />
<br />
'''הרשב"א:''' חנ"נ שייך רק במזון ולכן בכלי חרס לא אומרים חנ"נ לעומת בלוע שבכלי כן אומרים חנ"נ.<br />
<br />
'''מרדכי :'''<br />
כלי חרס – אומרים חנ"נ.<br />
כלי מתכת – לא אומרים חנ"נ.<br />
<br />
'''פסיקת השו"ע בנושא :''' שו"ע סעיף ה' - אם ידוע כמה הוא האיסור, כגון כף חדשה או שאינה בת יומא שניער בה ובלעה כזית חלב, ואחר כך ניער בה קדרה של בשר, אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה... <br />
ויש מי שאומר שגם בזו אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה.<br />
<br />
משמע שהכריע כרשב"א אך הביא גם את הר"ן <br />
<br />
'''פסיקת הרמ"א בנושא :'''<br />
המשך דברי הרמ"א - ויש שאינן מחלקין בין כף ישן לחדש, רק בין כלי חרס לשאר כלים (מרדכי פ' גיד הנשה) ואומרים דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור על ידי הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבלה, אבל לא בשאר כלים, וטוב לחוש לחומרא וע"ל סימן צ"ב.<br />
<br />
'''ההבנת הרמ"א במרדכי :'''<br />
כלי חרס אפילו חדש יש בו חנ"נ ואילו בשאר כלים אפילו ישנים אין בהם חנ"נ.<br />
למסקנה סיים הרמ"א " וטוב לחוש לחומרא "היינו שאינו מקבל את הקולא של המרדכי (בשאר כלים אפילו שישנים שאין בהם חנ"נ) אלא אף בהם יש חנ"נ .<br />
ובכלי חרס אפילו חדש יש חנ"נ לחומרא.<br />
<br />
'''הט"ז סק"ח:'''<br />
המרדכי סבר שיש חילוק בכלי חדש.<br />
שבכלי חרס חדש – יש חנ"נ כיוון שאינו חזר לכשרו ודומה לחתיכה שנאסרה שאינה חוזרת לעולם להיתרה, ובשאר כלים – אין בהם חנ"נ כיוון שאינם דומים לחתיכה שנאסרה וחוזרים להכשרם ע"י הגעלה.<br />
<br />
'''הט"ז להלכה פוסק :'''<br />
כאשר הכלי חדש או אינו בן יומו :<br />
באיסור בב"ח :<br />
כלי חרס – יש חנ"נ בכלי. כלי מתכת – אין חנ"נ בכלי.<br />
<br />
בשאר איסורים :<br />
כלי חרס ומתכת – אין חנ"נ בכלים. מכיוון שיש מ"ח אם יש חנ"נ בש"א ואף שאנו מחמירים בזה זה רק בבלוע אך בגוף הכלי לא מחמירים.<br />
בהפסד מרובה : באיסור בב"ח – אין להקל. בשאר איסורים – מקלים שאין חנ"נ כלל.<br />
<br />
'''ש"ך סקכ"א :''' בכלי חרס חדש לא שייך לומר חנ"נ וכל דברי המרדכי נאמרו בכלי ישן והחילוק הוא <br />
שבכלי חרס – יש חנ"נ .<br />
ובשאר כלים – אין חנ"נ כיוון שמועילה להם הגעלה.<br />
וכך סברו '''המהרש"ל והב"ח והגר"א.'''<br />
<br />
הש"ך פוסק להלכה :<br />
באיסור בב"ח כאשר הכלי ישן:<br />
בשאר כלים – יש חנ"נ בבלוע.<br />
בהפס"מ – אין חנ"נ.<br />
כלי חרס – יש חנ"נ אף בהפס"מ.<br />
<br />
שאר איסורים:<br />
בכל הכלים אומרים חנ"נ בבלוע לכתחילה ובהפסד אפילו אינו מרובה יש להקל שלא אומרים.</div>עמנואלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%AA_%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=5726חתיכה נעשת נבילה2016-06-07T18:14:45Z<p>עמנואל: /* נושא ה' חנ"נ בכלים : */</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}} <br />
== חתיכה נעשת נבילה ==<br />
<br />
ביאור המושג חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) : ראשית ננסה להגדיר מה היא חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) ע"פ דימוי חנ"נ לחיי היום. ברור שמאכל בריא יכול להפוך למאכל מורעל אף שחיצונית איננו רואים הבדל, ומכאן ולהבא תשתנה התייחסותנו למאכל זה כגון במגעו עם מאכלים אחרים או במשקים וכו'. גם בעולם ההלכה יש דבר דומה שכידוע התורה אסרה מפגש של בשר וחלב מבושלים (יו"ד סי' פ"ז) אע"פ ששניהם לחוד מותרים, מפגשם הוא כעין רעל רוחני. ההלכה מדריכה אותנו באלו דרכים יכול להיבצר ה"רעל" הרוחני הזה, ובאלו דרכים הוא יכול לעבור למאכלי היתר אחרים ולאוסרם.<br />
<br />
'''ננסה להסביר את הנושאים :'''<br />
<br />
א. חנ"נ בבשר וחלב (בב"ח)<br />
<br />
ב. חנ"נ בשאר איסורים <br />
<br />
ג. חנ"נ במשקים (לח בלח)<br />
<br />
ד. חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו.<br />
<br />
ה. חנ"נ בכלים (ז"א כאשר האיסור וההיתר נפגשים בדופן הכלי).<br />
<br />
== א. חנ"נ בבשר בחלב : ==<br />
<br />
''' מקור : חולין דף קח. משנה חלק א': טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בחתיכה טעם של חלב החתיכה<br />
'''אסורה.''''''<br />
<br />
'''היכן החתיכה ממוקמת כדי שתתמודד רק היא מול טיפת החלב ולא כל הקדרה ? :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' רש"י ביאר שטיפת החלב נפלה בתוך הקדירה על אחת מן החתיכות ולא הגיס את הקדירה ולא נחלק טעם הטיפה אלא לאותה חתיכה בלבד ואותה חתיכה נאסרה כי אותה חתיכה לבדה אין ששים לבטל הטיפה. רש"י סבר שבמשנה יש שני מקרים שונים, ובמקרה הראשון אין דיון על שאר החתיכות אלא רק על החתיכה שנפל עליה טיפת חלב והיא נאסרת כולה.<br />
<br />
'''נחלקו הפוס' לפי רש"י היכן החתיכה ממוקמת :'''<br />
<br />
'''ב"י''' - רש"י לא פירש אלא נומר מסברה בדרך כלל לא כל החתיכות בתוך הרוטב והטיפה נפלה על חלק החתיכה שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''תוס' ד"ה אם''' - רש"י כתב "וכן כי כיסה הקדרה עולות הרתיחות מי שוליה לפיה ומוליכות הטיפה בכל הקדרה.<br />
מסביר התוס'- ר"ל שאפילו החתיכה שנפלה הטיפה עליה היא מקצתה בתוך הרוטב.<br />
מסביר המהרש"א - אם רש"י היה סובר כר"י שגם אם לא כל החתיכה ברוטב מתערבת הטיפה בכל הקדרה הוא לא היה צריך לומר שעולות הרתיחות מלמטה למעלה ולהאריך בתיאור התערבות הטיפה בקדרה אלא כנראה האריך כדי להוציא מהבנת ר"י שהטיפה הנופלת על חלקה החיצוני של החתיכה מתערבת אף ללא כיסוי או ניעור בכל הקדרה.<br />
<br />
'''מהר"ם שי"ף''' - רש"י (קח:) ד"ה ניער- "החלב בגגה של החתיכה". משמע שגגה הכוונה מחוץ לרוטב כי אם לא נומר כך אז הטיפה הייתה הנופלת ברוטב ומתבטלת.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' התוס' למד שחייבים לומר שהחתיכה המדוברת במשנה היא חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל. אף נפלה הטיפה על החתיכה ולכן יש להבין שברישא "בה"- בטיפה ו"אסור"- הכוונה לחתיכה שבחוץ. תוס' הבינו שהמשנה דיברה על מקרה אחד.<br />
שאלה: לפי פרוש התוס' קשה שהרי החיבור בין החלב לחתיכה נעשה ע"י צליה ודין צליה הוא חדירה של החלב בעומק קליפה\נטילה (ראה סימן ק"ה) ולא בכולה כדברי המשנה ?<br />
תוס' – הדין הוא דין צליה ואפילו כך כל החתיכה נאסרת משום שהחלב מפעפע בכולה כמו שמצינו בדף (צו:) שחלב מפעפע בכולו כיוון שהוא דבר שמן וכן החלב בגלל שומנו מפעפע בכולו.<br />
הר"ן – אין אנו עוסקים בדין צליה כלל אלא הדין כבישול כיוון שיש הבל וחום בקדרה והחתיכה נאסרת כולה וכן הקדרה כולה אם אין 60 נגד החלב.<br />
<br />
'''סיכום קצר''' – למדנו שחתיכת בשר נעשת נבילה כאשר היא נפגשת בבישול (בחום) עם חלב רק שאין פי 60 בחתיכה כנגד החלב ומאותו רגע חתיכת הבשר נעשת איסור בפני עצמו. בהמשך נראה שנחלקו האחרונים מה היא פסיקת השו"ע בדין החתיכה לבדה כהבנת רש"י או תוס'. <br />
<br />
'''ועכשיו נמשיך לבאר את דין שאר הקדרה ע"פ דברי המשך המשנה.'''<br />
<br />
'''מקור : חולין דף קח. משנה חלק ב': ניער את הקדרה שנפל לתוכה החלב, <br />
'''אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה – אסור.''''''<br />
<br />
'''באיזה אופן שאר הקדירה תשתתף בביטול הטיפה ובאיזה אופן אינה משתתפת ?'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' ובשאר חתיכות של הקדרה לא דיברה המשנה בחלק א' אלא כאשר ניער (חלק ב') ובגמרא נחלקו בה אם חוזרת אותה חתיכה ואוסרתן או לא וזו היא מחלוקת האם אפשר לסוחטו אסור או אפשר לסוחטו מותר, ונבאר.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו מותר אומר - נתינת טעם אינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה חוזרת החתיכה להיתרה.<br />
<br />
'''אך מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"מ :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י:''' ביחס לחתיכה ביחס לחתיכות - היא מותרת אף ללא טעימת גוי כי הטעם מתחלק בשווה בכל הקדרה.<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן:''' ביחס לחתיכה - החתיכה נשארת באיסורה ובזה לא נחלקו מ"ד אפל"מ ואפל"א. ביחס לחתיכות- המ"ח בין אפל"א לאפל"מ היא רק לגבי שאר החתיכות. למ"ד אפל"מ אם תסחט לגמרי את החלב מהחתיכה החתיכה היא נחשבת היתר לגבי החתיכות ז"א שאינה אוסרת אותן מדין מין במינו לא בטיל אך החתיכה עצמה אסורה. המילה מותר הכוונה לשאר הקדרה שמותרת. למ"ד אפל"א אפילו אם תסחט את החתיכה היא נשארת באיסורה ואוסרת את השאר מדין מין במינו לבטיל.<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' ביחס לחתיכה - אע"פ שנסרך בה החלב יותר אם יטעם קפילא ויתירה תותר, וכן אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה שטעם החלב ותותר כיוון שיש התפשטות טעמים שווה. ביחס לחתיכות - כל עוד לא טעם קפילא את החתיכה והתירה היא נבילה אך אין אומרים שהיא הפכה להיות כגופו של איסור שביכולת טעם הבשר לבד לאסור אלא רק ביחד אם החלב אוסרת ז"א סבר הר"ן במ"ד אפל"מ את דין "אין הנאסר". מ"ד אפל"א: נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור ולא האיסור עצמו, לפיכך כל שקיבלה חתיכה טעם חלב נשארת באיסורה אף שהחלב יצאה ממנה.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו אסור אומר : נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה, החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"א :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן והרמב"ן :''' ביחס לחתיכה - אפילו אם תסחט את החלב מהבשר הבשר נשאר אסור. כיוון שסובר הר"ן בדעת רש"י שאין אומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאסור עצמו יכול לילך" ומכיוון שהחלב אינו בחתיכה וגם הוא האוסר החתיכה אינה אוסרת אחרים.<br />
ביחס לחתיכות - טעם הבשר יוצא ואוסר את כל הקדרה וכל זה ללא ניעור.<br />
<br />
'''שיטת הדרכי משה בטור:''' ע"פ דברי הטור "והיכא שנאסרה מחמת חלב נעשת כל החתיכה איסור ואם בישלה אם האחרות צריך 60 נגד כולה. ודייק הד"מ מהמילים "ואם בישלה" משמע שבלי בישול לא נאסרת שאר הקדרה כי אין החלב והבשר מתפשטים ביחד. ז"א הד"מ סבר שאומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך" ולכן אם ניער צריך 60 כנגד כל החתיכה ואם לא החתיכה תשאר אסורה אך טעמה לא יאסור את החתיכות האחרת.<br />
<br />
'''שיטת המרדכי :'''טעם החלב אוסר את החלק העליון של החתיכה שמחוץ לרוטב ואינו יוצא מהחלק העליון. ואף שטעם הבשר יוצא אין הוא אוסר לבד כיוון שאין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור יכול לילך עמו. ולכן למסקנה המרדכי פוסק שימתין עד שתצטנן הקדרה ולחתוך מה שחוץ לרוטב, ואם ניער צריך 60 כנגד החלק שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' תוס' הבין שהחתיכה חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל אף אם נפלה הטיפה על החתיכה בתחילה. ומכיוון שהמשנה במפורש כותבת "ניער את הקדירה" ורק כך נותנת המשנה לחתיכה הראשונה יכולת לאסור את שאר החתיכות משמע שהחתיכה אינה ברוטב ורק ע"י הניעור הקדרה משתתפת בביטול.<br />
<br />
'''קשה אם החתיכה נאסרת כולה שתאסור גם את החתיכה התחתונה לה?'''<br />
'''תוס' מתרץ''' – מצינו מקרה כזה בג"מ (קח:) נפלה טיפת חלב על חתיכה ולא ניער ולא כיסה. אומרת הגמ' מבלע בלע מפלט לא פלט. משמע שהחלב שאסר את החתיכה הראשונה לא ממשיך לחתיכה התחתונה אם לא ניער כלל.<br />
<br />
'''דף (קח:) "טיפת חלב שנפלה על חתיכה כיוון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשת נבילה <br />
'''ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דברי ר' יהודה.''' <br />
'''וחכמים אומרים עד שתתין טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות.'''<br />
''' אמר רבי נראין דברי ר' יהודה - בשלא ניער ולא כיסה ודברי חכמים - בשניער וכסה".'''<br />
''' הגמ' שואלת: מאי לא ניער ולא כיסה? אילמא לא ניער ולא כיסה כלל''' <br />
''' [אם נעמיד שרבי פסק כר' יהודה במקרה הזה קשה שהרי]''' <br />
''' מבלע בלע מפלט לא פלט [החלב לא יוצא מהחתיכה ללא ניעור אלא רק טעם בשר יוצא]'''<br />
''' קסבר רבי אפל"א "'''''''''<br />
<br />
'''נשאלת השאלה למה טעם הבשר לבדו לא אוסר את הקדרה אף ללא ניעור???'''<br />
<br />
'''מגמ' זו משמע שטעם הבשר לא אוסר כלל ללא טעם החלב.<br />
<br />
'''אך הראשונים נחלקו בהסברה :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא אליבא מ"ד אפל"מ ורק לשיטתו הבשר לא אוסר לבדו ללא חלב אך למסקנה רבי סובר כאפל"א שטעם הבשר אוסר לבדו את שאר החתיכות.<br />
ולכן המחלוקת בין אפל"א לאפל"מ לשיטת הר"ן היא : גם בדילול וגם בהפרדה יש מח' אפל"א ואפל"מ.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"מ סובר :''' (אין חנ"נ) ביחס לחתיכה- אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותותר ע"י 60. ביחס לחתיכות- רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"א סובר :''' ביחס לחתיכה - טעם העצמי של החתיכה אסור אף ללא חלב. ביחס לחתיכות- טעם הבשר אוסר את החתיכות.<br />
<br />
'''שיטת ר"י ורשב"א:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא לא בשיטת מ"ד מסוים אלא מציאותי למה התכוון רבי וזו ראיה ברורה שטעם לבדו לא אוסר והמח' של אפל"א ואפל"מ היא בנושא אחר.<br />
ולכן המח' בין אפל"א לאפל"מ בהבנת ר"י ורשב"א היא : אין מחלוקת אם הפרידו את החלב מהבשר ולכו"ע הבשר איננו אוסר אלא המחלוקת היא אם דיללו את טעם הבשר ע"י בישול בעוד חתיכות האם החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''אפל"מ:''' ביחס לחתיכה - אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותתור.<br />
ביחס לחתיכות - רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''אפל"א:''' ביחס לחתיכה- אם עדגיין נשארו שאריות חלב בחתיכה נשארת אסורה אך אם יוציא את החלב שאפי' משהו לא ישאר היא מותרת. ביחס לחתיכות- כיוון שיוצא טעם חלב וטעם בשר החתיכה אוסרת אותן.<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' השו"ע ביו"ד סימן צ"ב כתב נפל חלב לתוך קדירה של בשר, טועמין החתיכה שנפל עליה החלב, אם אין בה טעם חלב, הכל מותר. ואם יש בחתיכה מטעימת חלב, נאסרה אותה חתיכה. כלומר החתיכה נעשת נבילה ועכשיו החתיכה יכולה לאסור את כל האוכל שבקדרה ולכן משערין בכולה, אם היה בכל מה שיש בקדירה מהחתיכות והירק והמרק והתבלין כדי שתהא חתיכה זו אחד מששים מהכל, החתיכה אסורה והשאר מותר במה דברים אמורים ,שצריך 60 בכל האוכל שבקדרה מול החתיכה שנאסרה בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף...<br />
<br />
'''נחלקו האחרונים כמו מי הכריע השו"ע :'''<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב) :''' השו"ע פסק כשיטת רש"י כיוון שנקט את לשון הרמב"ם (פ"ט ה"ט). והרמב"ם דיבר בתחילה ללא ניעור, משמע שאף ללא ניעור אם יש בחתיכה מטעימת חלב נאסרה אותה חתיכה ואם אין 60 בקדרה נאסרה אף כל הקדרה. שהרי לפי רש"י בהבנת הט"ז (בניגוד לד"מ) כל הקדרה תאסר לבסוף אף ללא ניעור ובהמשך דבריו "אלא לבסוף" הסביר הט"ז סק"ה שהניעור בסוף הוא עצה טובה שלא ישאר טעם חלב בחתיכה.<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ד):''' שו"ע פסק כר"י(תוס'). וחולק על הט"ז בנק' הכסף שהרי כתוב במפורש " במה דברים אמורים, בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף" משמע שאם לא היה מנער כלל אף לא לבסוף אין הקדרה נאסרת. מובן מכאן שהשו"ע דיבר שהחתיכה מחוץ לרוטב ורק היא תיאסר ורק אם ינער את הקדרה יאסר שאר הקדרה כהבנת ר"י.<br />
<br />
'''פסיקת הרמ"א :''' וכן אם לא ניער כלל, את הקדרה כאשר נפלה הטיפה לא בתחלה ולא בסוף, ולא כיסה כלל, אם יש ס' בקדירה נגד טיפת חלב שנפל, אינו אסור רק החתיכה לבד, ושאר הקדירה מותרת.<br />
<br />
'''5 שיטות בהסבר הרמ"א:'''<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ו)''' – הרמ"א דיבר על מקרה אחר מהשו"ע באופן שהחתיכה נמצאת חלקה ברוטב והסתפק האם לפסוק כרש"י או כר"י ולכן החמיר כשניהם והצריך 60 לבטל את הטיפה כי חשש לר"י ושהחתיכה אסורה אם אין 60 כי חשש לרש"י. נשאר קשה על הש"ך המילה "וכן".<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב)''' – הרמ"א דיבר על אותו מקרה של השו"ע והוא הסביר כרש"י והרמ"א פסק כר"י שהטיפה מתפשטת בכל הקדרה ומספיק 60 כנגד הטיפה, אך מ"מ הרמ"א שהחתיכה עצמה אסורה מסברה דנפשיה שכן נשאר בה יותר טעם. נשאר קשה על הט"ז הרמ"א בסע' ד' שפסק שצריך 60 נגד החתיכה משמע שפסק כרש"י שהיא נאסרת תחילה מן הדין.'''משבצ"ז (סק"ה):''' כתב להלכה סבר הט"ז שהעיקר בדעת הרמ"א כהכרעתו בסע' ד'.<br />
<br />
'''רע"א''' – הרמ"א מובן ע"פ דבריו בסי' ק"ה שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומחמירים תמיד ולכן שכולה חוץ לרוטב חתיכה עצמה- אסורה שאין אנו בקיאין ולכן אמרינן שהחלב הכחוש מפעפע רק בה. ושאר הקדרה מותרת אם יש 60 נגד החלב כיוון שיש ספק שהחלב מפעפע בכל הקדרה אף ללא רוטב.<br />
<br />
'''באר הגולה''' – הגיה "אם אין 60 בקדרה..." משמע שפסק כרש"י אך קשה כי פשוט שכאשר החתיכה מחוץ לרוטב אין הקדרה מצטרפת לביטול הטיפה.<br />
<br />
'''הגר"א''' – הגיה "אם אין 60 בה חתיכה נגד טיפת החלב..." ובא ללמדנו שהחלב אינו ממשיך לקדרה ללא ניעור ולכן היא לא נאסרה. משמע שסובר כהבנת ר"י ורשב"א בהפרדה גמורה ולא כהר"ן.<br />
<br />
== נושא ב. ביאור חנ"נ בשאר איסורים : ==<br />
<br />
''' מקור : חולין דף (ק.) מדובר שנפלה חתיכת נבילה על חתיכות כשרות שהיו בקדרה והתבשלו''''''<br />
<br />
'''רבה בר בר חנה סבר שחתיכת האיסור תאסור כאשר יהיה טעם של נבילה ברוטב <br />
'''ובחתיכות ואז כל הקדרה נאסרה.'''''' <br />
'''רב סבר שמספיק שחתיכת איסור שנפלה נותנת טעם בחתיכה אחת מהחתיכות שבקדרה <br />
'''כדי שהיא תאסור את כל הקדרה''''''<br />
'''כי א"א לטעום אם יש טעם איסור כי לאיסור וההיתר יש אותו טעם.''''''<br />
'''מצינו ג' שאלות על דברי הגמ':'''<br />
<br />
1. '''שאלת הגמרא''' - מדוע רב הצריך שחתיכת היתר הראשונה תקבל טעם מהאיסור הרי האיסור נמצא וכל צריך להיות אסור מדין מין ומינו לא בטיל? עונה הגמ' בשיטת אביי בשקדם וסילקו.<br />
<br />
2. '''תוס'''' ד"ה בשקדם - למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תקבל "טעם" מהאיסור כדי לאסור מספיק שקיבלה רק "משהו" כדי לאסור מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
3. '''הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
'''<br />
'''הראשונים דנו בשתי השאלות האחרונות:''''''<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן :''' ביחס לשאלה 2 - אפילו רק ע"י "משהו החתיכה נאסרת ואוסרת את כולן. ורב אסר את החתיכה הראשונה אפילו שקיבלה רק "משהו" מהאיסור. קשה - שהרי כתוב "כיוון שנתן טעם בחתיכה". תירוץ- הרמב"ן לומד משפט זה לא כפשוטו אלא כיוון שנתבשל עמה וקיבלה רק "משהו" מהאיסור נ"נ ואוסרת את כולן. "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
<br />
ביחס לשאלה 3 - אם לא נומר שהמשהו עושה את החתיכה נבילה אין יכולת למשהו לאסור את השאר כי משהו כמאן דליתא לולי שיעשה חנ"נ ואז החתיכה עצמה אוסרת את שאר הקדרה. משמע שחלק על הפרדה גמורה והחתיכה אוסרת אף ללא איסור.<br />
<br />
'''שיטת ר' אפרים :''' ביחס לשאלה 2 - מתוך שאלה זו הבין ר"א שאם החתיכה הראשונה קיבלה רק משהו אין היא יכולה לאסור את שאר החתיכות מדין מין ומינו כיוון שמשהו נחשב שאינו ואם קיבלה טעם אין החתיכה הראשונה נ"נ אלא הטעם נחשב כבעין ולכן נאסר שאר הקדרה מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" – אינו כפשוטו אלא נ"נ – הטעם נחשב כנבילה בעין למסקנה אין חנ"נ בש"א.<br />
<br />
ביחס לשאלה 3 - אין שאלה כי אין חנ"נ כלל.<br />
<br />
'''שיטת ר"ת:''' ביחס לשאלה 2 - אין משהו מהאיסור מספיק כדי לאסור את החתיכה הראשונה כדי שתוכל לאסור מדין מין ומינו לא בטיל אבל היא נאסרת בעצמה מה שאין כן טעם הוא גורם לחתיכה להעשות נבילה ואוסרת את כולן מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
<br />
ביחס לשאלה 3 - נושא זה נידון בסוגיית "תרי משהו" .<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :'''<br />
<br />
'''שו"ע סימן צ"ב סעיף ד''''- לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה, אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים. כגון כזית חֵלב שנבלע בחתיכה, ואין בה ששים לבטלו, ונאסרה, ואחר כך בישלה עם אחרות, אין צריך אלא ששים כדי כזית חֵלב, ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת.<br />
<br />
השו"ע הכריע כר' אפרים שאין חנ"נ בשאר איסורים כלל ולכן כאשר יש 60 כנגד האיסור אף החתיכה שנאסרה ממנו ראשונה תחזור להיות מותרת. שזו ממש שיטת מ"ד אפל"מ. <br />
'''אך בסימן ק"ו סעיף א' פסק השו"ע''' שאף בשאר איסורים החתיכה נשארת באיסורה<br />
<br />
ומצינו שזו מחלוקת ראשונים <br />
<br />
'''שיטת הטור:''' בש"א אמרינן אפל"מ וחתיכה חוזרת להיתרה והאיסור נסחט לכל התבשיל ומתבטל.<br />
'''שיטת הרשב"א:''' בש"א אמרינן אפל"א וחתיכה נשארת באיסורה. וכך פסק השו"ע בסי' ק"ו.<br />
<br />
'''תירוצים לסתירה :'''<br />
<br />
'''הש"ך סק"יא''' - אין סתירה, אלא כאן השו"ע כתב שהחתיכה שנאסרה בש"א חוזרת להיות מותרת הוא כדי להבדיל בין סע' ג' ששם מדובר על חתיכה שנאסרה מחלב והרוטב מותר אם יש 60 כנגדה אך כל החתיכות שבקדרה אסורות אם אותה חתיכה ראויה להתכבד אפי' שעכשיו אינו מכירה היא אוסרת את כולן כיוון שאיסורה מחמת עצמה כדין חהר"ל. לעומת סע' ד' שנאסרה מש"א ואע"פ שהיא ראויה להתכבד ואינה מכירה אינה אוסרת את החתיכות כיוון שאין איסורה מחמת עצמה ולכן לא חל דין חה"ל ולכן אם היה בקדרה 60 נגד כל הקדרה מותרת. (כולל אותה חתיכה כיוון שמדובר שלא מכירה בהבנת הש"ך).<br />
<br />
'''הגר"א ביאר את הסתירה''' – השו"ע בסי' צ"ב כתב את שיטת הטור ובק"ו כתב את שיטתו שלו.<br />
<br />
'''שיטת הרמ"א להלכה :'''<br />
<br />
הרמ"א כתב - "וי"א דאמרינן בכל האיסורין חנ"נ וכן המנהג פשוט ואין לשנות. משמע שפסק כר"ת.<br />
אע"פ שהרמ"א מחמיר שאומרים חנ"נ בש"א מ"מ באופן שהאיסור נפל על חתיכה שמקצתה ברוטב מיקל הרמ"א והחתיכה לא תאסור את שאר החתיכות.<br />
<br />
'''ואלו הן הסיבות לקולא זו:'''<br />
א. לפי ר"י האיסור מתבטל בכל הקדרה.<br />
ב. י"א שאין חנ"נ בש"א (ר' אפרים).<br />
כל זה אפילו שהרמ"א מחמיר בכל סיבה בנפרד.<br />
<br />
'''הש"ך סקי"ג'''- ביאר ברמ"א שבתחילה נאסרה החתיכה ורק כאש ניער או כיסה את הקדרה נאסרות שאר החתיכות. כיוון שהבין שמחמיר כרש"י (שאוסר ת האחרות רק עם ניער או כיסה) שהרי לשיטת ר"י אין צורך כלל לנער. <br />
<br />
'''ט"ז סקי"ד,ה''' - ביאר שהרמ"א החמיר בבב"ח כשיטת רש"י שאף ללא ניעור אוסרת אותה חתיכה את כל האחרות (וכך משמע מלשון הרמ"א כאן).<br />
אך בשאר איסורים הרמ"א מיקל כשיטת ר"י שאינה אוסרת את האחרות אם מקצתה ברוטב.<br />
<br />
== נושא ג' חנ"נ לח בלח : ==<br />
<br />
'''מקור: ע"ז דף (עג.)"אמר ר' יוחנן יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים''' <br />
''' רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו'''"''' <br />
<br />
'''ביאור הראשונים בנושא :'''<br />
<br />
'''תוס' ד"ה בשקדם: יש חנ"נ לח בלח.'''<br />
תוס' הביאו גמ' זו כראיה לר"א שאין חנ"נ בש"א. מדוע מספיק 60 במים כנגד היין נסך ולא כנגד כל היין שבבור שהרי נומר שנ"נ? תוס' תירצו לשיטת ר"ת שסובר שיש חנ"נ בש"א שכאן היין נאסר מהיין נסך במשהו ולכן לא נ"נ מכל זה משמע של ר"ת אמרינן שיש חנ"נ לח בלח מכיוון שיכלו לתרץ בפשטות שלא אמרינן חנ"נ לח בלח.<br />
<br />
'''הר"ן ד"ה אבל עיקר נראה לי:'''<br />
דין חנ"נ בלח תלוי באופן יצירת התערובת. <br />
אם הפעולה היתה בישול – אומרים חנ"נ לח בלח. כיוון שזה דומיה בשר וחלב שדרך בישול אסרה התורה ולכן אף בש"א נ"נ.<br />
אם הפעולה היתה עירוב לח בלח בצונן – לא אמרינן שנ"נ ועל זה דיבר הגמ' לעיל.<br />
<br />
'''סיעת האומרים אין חנ"נ לח בלח:'''<br />
ראייתם בפשטות מהגמ' הנ"ל אך קיים הבדל בין הראשונים בהגדרת החנ"נ.<br />
'''הרשב"א :''' חנ"נ בלח אנו אומרים שיש יכולת בליעה כיוון שאז אין האיסור יוצא ומתערב לגמרי בחתיכות אלא תמיד ישאר יותר בחתיכה. אך בלח אין הוא בולע ולכן האיסור מתערב בשווה בכל ההיתר.<br />
<br />
'''מרדכי :''' חנ"נ אנו אומרים דווקא בחתיכה כיוון שהיא ניכרת ומובדלת מהשאר אך בלח לא כיוון שאינו מובדל נחשב כאילו האיסור נמצא בכל ההיתר לעומת חתיכה שיש לו מקום משלו.<br />
<br />
'''רע"א והחוו"ד מביאים נפק"מ:'''<br />
כאשר החתיכה נימוחה.<br />
לרשב"א – האיסור מתערב בשווה ולא נומר חנ"נ.<br />
למרדכי – דין חנ"נ אינו נפקע אף לאחר שנימוחה.<br />
<br />
'''להלכה :'''<br />
'''הגר"א סובר שהרמ"א פסק כהר"ן:'''<br />
<br />
לשון הרמ"א – "יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח, ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר, ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל (מרדכי פכ"ה בשם רשב"א ור"ן בשם ראב"ד). ויש לסמוך על זה בשאר איסורים לצורך הפסד גדול, אבל לא בבשר וחלב".<br />
<br />
משמע מלשונו "אם נתערב איסור לח בהיתר לח"<br />
שמדבר על עירוב של לח בלח בצונן (כי אם היה רוצה להתייחס לבישול של לח בלח היה צריך לומר תרכובת של לח בלח). <br />
ופסק כר"ן שאין חנ"נ לח בלח בצונן ויש לסמוך עליו בהפסד מרובה אך לח בלח מבושלים אסורים מעיקר הדין ואין להקל כלל.<br />
<br />
'''נשאלת השאלה''' - מה הדין כאשר העברת הטעמים נעשתה שלא ע"י בישול באיסור לח בלח למשל ע"י כבישה, מליחה, צליה.<br />
<br />
תשובה – ע"פ הבנת הגר"א שהרמ"א פסק כר"ן שאמרינן חנ"נ בש"א רק מתי שדומיה לבשר בחלב שדרך בישול אסרה התורה לכן כל דרך העברת טעמים שאינה אסורה בבב"ח מדאורייתא פסק להקל בהפסד מרובה כר"ן.<br />
<br />
== נושא ד' חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו : ==<br />
<br />
'''מקור חולין דף (ק.) "דרש רבה בר בר חנה – חתיכה של נבילה ושל דג טמא...'''<br />
''' אוקי רב אמורא עליה ודרש – כיוון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ''' <br />
'''ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה"'''<br />
<br />
'''הראשונים הקשו מס' קושיות על גמ'זו:''' <br />
<br />
'''קושיית התוס' ד"ה שקדם''' – למה הצריך רב שחתיכה ראשונה תקבל טעם כדי לאסור מספיק שקיבלה רק משהו ותאסור מדין מין במינו לא בטיל ?<br />
<br />
'''קושיית הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
'''הר"ן:'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושייתו – ר' יהודה סובר שמין ומינו לא בטיל אפילו במשהו אבל כלל זה נאמר דווקא שהמשהו איסור עומד בפני עצמו וכלשונו "אין כוח אחר מעורב בו" אך אם נבלע בחתיכה ויוצא אנו נקרה מב"מ אלא מין באינו מינו כי הוא מעורב בחתיכה אחרת.<br />
<br />
'''נקודות הכסף (סק"ד) "תרי משהו אמרינן":'''<br />
הש"ך סבר כגישת הר"ן שיש הבדל אם חתיכת איסור נופלת לחתיכות של היתר שהאיסור עומד בפני עצמו ולכן אסור מדין מין במינו לא בטיל לר' יהודה. לעומת אם האיסור משהו נבלע בחתיכה והיא נפלה לחתיכות היתר אז דנים את התערובת מדין מין באינו מינו כיוון שהאיסור חלק מהחתיכה ולא עומד בפני עצמו. ועוד יוצא מהר"ן אם נניח שהחתיכה נ"נ טעם החתיכה ללא האיסור משהו יאסור את שאר החתיכות ולכן יוצא שסבר שלא אומרים הפרדה גמורה.<br />
<br />
כאשר החתיכה נבלעת ממשהו איסור ונפלה לתערובת ומכירה \ אינו מכירה:<br />
<br />
החתיכה אינה נבילה אך המשהו יוצא לתערובת השנייה ולכן צריך 60 בתערובת השנייה מדין מין באינו מינו. אך '''בפסח''' כיוון שגם מין באינו מינו לא בטיל אז גם התערובת השנייה נאסרת<br />
'''ובדשל"מ''' – מין באינו מינו כן בטל ולכן מספיק 60 בתערובת השנייה נגד המשהו<br />
<br />
היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר נוסף:<br />
<br />
משהו האיסור שהתערבב בהיתר הראשון אינו נבלע בו אלא נחשב כבעין וכן בתערובת השנייה ולכן '''בדשל"מ''' – צריך 60 נגד המשהו כדין מין באינו מינו.<br />
'''ובפסח''' – הכול נאסר כי מין באינו מינו לא בטיל.<br />
<br />
'''ר"ת (תוס' בשקדם) :'''<br />
<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושיית הר"ן – מצינו מ"ח אחרונים בהבנתו.<br />
<br />
'''רעק"א:'''<br />
משהו עושה את החתיכה הראשונה נבילה אך לא אוסר את שאר החתיכות כיוון שאינו עובר עליהן. אפשר להסיק שכדי לאסור את שאר החתיכות צריכים דווקא את האוסר והנאסר ולכן יוצא בשיטה זו שאומרים את דין הפרדה גמורה.<br />
<br />
'''שיטת הט"ז (סק"טז) "תרי משהו לא אמרינן":'''<br />
'''כאשר החתיכה נבלעת במשהו ונפלה לתערובת ומכירה:'''<br />
החתיכה הראשונה נ"נ ומשום כך שנפלה לתערובת השנייה יש לשער 60 נגד כל החתיכה ואינה אוסרת את התערובת השנייה במשהו מדין מב"מ לא בטיל או בפסח שחמץ אינו בטל כיוון שהמשהו אינו יוצא אלא רק טעם החתיכה שבלוע בה יוצא והוא לא אוסר כיוון שלעולם נצטרך את האוסר והנאסר כדי לאסור.<br />
<br />
המשבצ"ז מקשה – מדוע הצריך 60 כדי להתיר את התערובת הרי המשהו אינו יוצא החוצה ולכן יש להוציא את החתיכה שנאסרה וכל השאר מותר אף בפחות מ60.<br />
<br />
משהו ניבלע בחתיכה והוא נפל לתערובת ואינו מכירה:<br />
<br />
הרוטב – אינו נאסר כיוון שהאיסור משהו אינו יוצא.<br />
החתיכות – נאסרו כיוון שלא אומרים בפסח חד בתרי בטיל, לכן החתיכה שנאסרה תאסור את כל החתיכות מדין יבש ביבש.<br />
<br />
'''היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר לח נוסף:'''<br />
<br />
המשהו האיסור נחשב כבעין בתערובת הראשונה כי לא שייך בליעה בלח ולכן אם נפל לתערובת שניה עדיין נחשב כבעין ולכן אוסר הכול מדין מב"מ לא בטיל.<br />
'''בפסח''' – דין מב"ב ודין אינו מינו שווים שלא בטיל.<br />
'''בדשל"מ''' – מין באינו מינו מותר ב60.<br />
<br />
'''הלכה למעשה''' – במקרה שבחתיכה נבלע משהו ונפלה לתערובת ומכירה ויש רוב כנגד החתיכה.<br />
'''שער הציון סי' תס"ז סעיף ז'''' – הכריע לאסור כדעת הש"ך שהתיר את התערובת השנייה רק בהנאה ובמקום הפסד"מ ובמניעת שמחת יו"ט הקל כט"ז והתיר את התערובת אף באכילה.<br />
<br />
== נושא ה' חנ"נ בכלים : ==<br />
<br />
'''הר"ן בשם הרמב"ן : יש חנ"נ בכלים.'''<br />
<br />
'''ומבאר הפמ"ג משבצות זהב ס"ק ח'''' כמו דאמרינן אין טומאה בלועה מטמאה טהרה בלועה ה"ה אין איסור בלוע בכלי מבטל היתר.<br />
<br />
'''הרשב"א:''' חנ"נ שייך רק במזון ולכן בכלי חרס לא אומרים חנ"נ לעומת בלוע שבכלי כן אומרים חנ"נ.<br />
<br />
'''מרדכי :'''<br />
כלי חרס – אומרים חנ"נ.<br />
כלי מתכת – לא אומרים חנ"נ.<br />
<br />
'''פסיקת השו"ע בנושא :''' שו"ע סעיף ה' - אם ידוע כמה הוא האיסור, כגון כף חדשה או שאינה בת יומא שניער בה ובלעה כזית חלב, ואחר כך ניער בה קדרה של בשר, אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה... <br />
ויש מי שאומר שגם בזו אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה.<br />
<br />
משמע שהכריע כרשב"א אך הביא גם את הר"ן <br />
<br />
'''פסיקת הרמ"א בנושא :'''<br />
המשך דברי הרמ"א - ויש שאינן מחלקין בין כף ישן לחדש, רק בין כלי חרס לשאר כלים (מרדכי פ' גיד הנשה) ואומרים דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור על ידי הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבלה, אבל לא בשאר כלים, וטוב לחוש לחומרא וע"ל סימן צ"ב.<br />
<br />
'''ההבנת הרמ"א במרדכי :'''<br />
כלי חרס אפילו חדש יש בו חנ"נ ואילו בשאר כלים אפילו ישנים אין בהם חנ"נ.<br />
למסקנה סיים הרמ"א " וטוב לחוש לחומרא "היינו שאינו מקבל את הקולא של המרדכי (בשאר כלים אפילו שישנים שאין בהם חנ"נ) אלא אף בהם יש חנ"נ .<br />
ובכלי חרס אפילו חדש יש חנ"נ לחומרא.<br />
<br />
'''הט"ז סק"ח:'''<br />
המרדכי סבר שיש חילוק בכלי חדש.<br />
שבכלי חרס חדש – יש חנ"נ כיוון שאינו חזר לכשרו ודומה לחתיכה שנאסרה שאינה חוזרת לעולם להיתרה, ובשאר כלים – אין בהם חנ"נ כיוון שאינם דומים לחתיכה שנאסרה וחוזרים להכשרם ע"י הגעלה.<br />
<br />
'''הט"ז להלכה פוסק :'''<br />
כאשר הכלי חדש או אינו בן יומו :<br />
באיסור בב"ח :<br />
כלי חרס – יש חנ"נ בכלי. כלי מתכת – אין חנ"נ בכלי.<br />
<br />
בשאר איסורים :<br />
כלי חרס ומתכת – אין חנ"נ בכלים. מכיוון שיש מ"ח אם יש חנ"נ בש"א ואף שאנו מחמירים בזה זה רק בבלוע אך בגוף הכלי לא מחמירים.<br />
בהפסד מרובה : באיסור בב"ח – אין להקל. בשאר איסורים – מקלים שאין חנ"נ כלל.<br />
<br />
'''ש"ך סקכ"א :''' בכלי חרס חדש לא שייך לומר חנ"נ וכל דברי המרדכי נאמרו בכלי ישן והחילוק הוא <br />
שבכלי חרס – יש חנ"נ .<br />
ובשאר כלים – אין חנ"נ כיוון שמועילה להם הגעלה.<br />
וכך סברו '''המהרש"ל והב"ח והגר"א.'''<br />
<br />
הש"ך פוסק להלכה :<br />
באיסור בב"ח כאשר הכלי ישן:<br />
בשאר כלים – יש חנ"נ בבלוע.<br />
בהפס"מ – אין חנ"נ.<br />
כלי חרס – יש חנ"נ אף בהפס"מ.<br />
<br />
שאר איסורים:<br />
בכל הכלים אומרים חנ"נ בבלוע לכתחילה ובהפסד אפילו אינו מרובה יש להקל שלא אומרים.</div>עמנואלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%AA_%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=5725חתיכה נעשת נבילה2016-06-07T18:11:36Z<p>עמנואל: /* נושא ד' חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו : */</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}} <br />
== חתיכה נעשת נבילה ==<br />
<br />
ביאור המושג חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) : ראשית ננסה להגדיר מה היא חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) ע"פ דימוי חנ"נ לחיי היום. ברור שמאכל בריא יכול להפוך למאכל מורעל אף שחיצונית איננו רואים הבדל, ומכאן ולהבא תשתנה התייחסותנו למאכל זה כגון במגעו עם מאכלים אחרים או במשקים וכו'. גם בעולם ההלכה יש דבר דומה שכידוע התורה אסרה מפגש של בשר וחלב מבושלים (יו"ד סי' פ"ז) אע"פ ששניהם לחוד מותרים, מפגשם הוא כעין רעל רוחני. ההלכה מדריכה אותנו באלו דרכים יכול להיבצר ה"רעל" הרוחני הזה, ובאלו דרכים הוא יכול לעבור למאכלי היתר אחרים ולאוסרם.<br />
<br />
'''ננסה להסביר את הנושאים :'''<br />
<br />
א. חנ"נ בבשר וחלב (בב"ח)<br />
<br />
ב. חנ"נ בשאר איסורים <br />
<br />
ג. חנ"נ במשקים (לח בלח)<br />
<br />
ד. חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו.<br />
<br />
ה. חנ"נ בכלים (ז"א כאשר האיסור וההיתר נפגשים בדופן הכלי).<br />
<br />
== א. חנ"נ בבשר בחלב : ==<br />
<br />
''' מקור : חולין דף קח. משנה חלק א': טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בחתיכה טעם של חלב החתיכה<br />
'''אסורה.''''''<br />
<br />
'''היכן החתיכה ממוקמת כדי שתתמודד רק היא מול טיפת החלב ולא כל הקדרה ? :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' רש"י ביאר שטיפת החלב נפלה בתוך הקדירה על אחת מן החתיכות ולא הגיס את הקדירה ולא נחלק טעם הטיפה אלא לאותה חתיכה בלבד ואותה חתיכה נאסרה כי אותה חתיכה לבדה אין ששים לבטל הטיפה. רש"י סבר שבמשנה יש שני מקרים שונים, ובמקרה הראשון אין דיון על שאר החתיכות אלא רק על החתיכה שנפל עליה טיפת חלב והיא נאסרת כולה.<br />
<br />
'''נחלקו הפוס' לפי רש"י היכן החתיכה ממוקמת :'''<br />
<br />
'''ב"י''' - רש"י לא פירש אלא נומר מסברה בדרך כלל לא כל החתיכות בתוך הרוטב והטיפה נפלה על חלק החתיכה שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''תוס' ד"ה אם''' - רש"י כתב "וכן כי כיסה הקדרה עולות הרתיחות מי שוליה לפיה ומוליכות הטיפה בכל הקדרה.<br />
מסביר התוס'- ר"ל שאפילו החתיכה שנפלה הטיפה עליה היא מקצתה בתוך הרוטב.<br />
מסביר המהרש"א - אם רש"י היה סובר כר"י שגם אם לא כל החתיכה ברוטב מתערבת הטיפה בכל הקדרה הוא לא היה צריך לומר שעולות הרתיחות מלמטה למעלה ולהאריך בתיאור התערבות הטיפה בקדרה אלא כנראה האריך כדי להוציא מהבנת ר"י שהטיפה הנופלת על חלקה החיצוני של החתיכה מתערבת אף ללא כיסוי או ניעור בכל הקדרה.<br />
<br />
'''מהר"ם שי"ף''' - רש"י (קח:) ד"ה ניער- "החלב בגגה של החתיכה". משמע שגגה הכוונה מחוץ לרוטב כי אם לא נומר כך אז הטיפה הייתה הנופלת ברוטב ומתבטלת.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' התוס' למד שחייבים לומר שהחתיכה המדוברת במשנה היא חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל. אף נפלה הטיפה על החתיכה ולכן יש להבין שברישא "בה"- בטיפה ו"אסור"- הכוונה לחתיכה שבחוץ. תוס' הבינו שהמשנה דיברה על מקרה אחד.<br />
שאלה: לפי פרוש התוס' קשה שהרי החיבור בין החלב לחתיכה נעשה ע"י צליה ודין צליה הוא חדירה של החלב בעומק קליפה\נטילה (ראה סימן ק"ה) ולא בכולה כדברי המשנה ?<br />
תוס' – הדין הוא דין צליה ואפילו כך כל החתיכה נאסרת משום שהחלב מפעפע בכולה כמו שמצינו בדף (צו:) שחלב מפעפע בכולו כיוון שהוא דבר שמן וכן החלב בגלל שומנו מפעפע בכולו.<br />
הר"ן – אין אנו עוסקים בדין צליה כלל אלא הדין כבישול כיוון שיש הבל וחום בקדרה והחתיכה נאסרת כולה וכן הקדרה כולה אם אין 60 נגד החלב.<br />
<br />
'''סיכום קצר''' – למדנו שחתיכת בשר נעשת נבילה כאשר היא נפגשת בבישול (בחום) עם חלב רק שאין פי 60 בחתיכה כנגד החלב ומאותו רגע חתיכת הבשר נעשת איסור בפני עצמו. בהמשך נראה שנחלקו האחרונים מה היא פסיקת השו"ע בדין החתיכה לבדה כהבנת רש"י או תוס'. <br />
<br />
'''ועכשיו נמשיך לבאר את דין שאר הקדרה ע"פ דברי המשך המשנה.'''<br />
<br />
'''מקור : חולין דף קח. משנה חלק ב': ניער את הקדרה שנפל לתוכה החלב, <br />
'''אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה – אסור.''''''<br />
<br />
'''באיזה אופן שאר הקדירה תשתתף בביטול הטיפה ובאיזה אופן אינה משתתפת ?'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' ובשאר חתיכות של הקדרה לא דיברה המשנה בחלק א' אלא כאשר ניער (חלק ב') ובגמרא נחלקו בה אם חוזרת אותה חתיכה ואוסרתן או לא וזו היא מחלוקת האם אפשר לסוחטו אסור או אפשר לסוחטו מותר, ונבאר.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו מותר אומר - נתינת טעם אינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה חוזרת החתיכה להיתרה.<br />
<br />
'''אך מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"מ :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י:''' ביחס לחתיכה ביחס לחתיכות - היא מותרת אף ללא טעימת גוי כי הטעם מתחלק בשווה בכל הקדרה.<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן:''' ביחס לחתיכה - החתיכה נשארת באיסורה ובזה לא נחלקו מ"ד אפל"מ ואפל"א. ביחס לחתיכות- המ"ח בין אפל"א לאפל"מ היא רק לגבי שאר החתיכות. למ"ד אפל"מ אם תסחט לגמרי את החלב מהחתיכה החתיכה היא נחשבת היתר לגבי החתיכות ז"א שאינה אוסרת אותן מדין מין במינו לא בטיל אך החתיכה עצמה אסורה. המילה מותר הכוונה לשאר הקדרה שמותרת. למ"ד אפל"א אפילו אם תסחט את החתיכה היא נשארת באיסורה ואוסרת את השאר מדין מין במינו לבטיל.<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' ביחס לחתיכה - אע"פ שנסרך בה החלב יותר אם יטעם קפילא ויתירה תותר, וכן אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה שטעם החלב ותותר כיוון שיש התפשטות טעמים שווה. ביחס לחתיכות - כל עוד לא טעם קפילא את החתיכה והתירה היא נבילה אך אין אומרים שהיא הפכה להיות כגופו של איסור שביכולת טעם הבשר לבד לאסור אלא רק ביחד אם החלב אוסרת ז"א סבר הר"ן במ"ד אפל"מ את דין "אין הנאסר". מ"ד אפל"א: נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור ולא האיסור עצמו, לפיכך כל שקיבלה חתיכה טעם חלב נשארת באיסורה אף שהחלב יצאה ממנה.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו אסור אומר : נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה, החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"א :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן והרמב"ן :''' ביחס לחתיכה - אפילו אם תסחט את החלב מהבשר הבשר נשאר אסור. כיוון שסובר הר"ן בדעת רש"י שאין אומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאסור עצמו יכול לילך" ומכיוון שהחלב אינו בחתיכה וגם הוא האוסר החתיכה אינה אוסרת אחרים.<br />
ביחס לחתיכות - טעם הבשר יוצא ואוסר את כל הקדרה וכל זה ללא ניעור.<br />
<br />
'''שיטת הדרכי משה בטור:''' ע"פ דברי הטור "והיכא שנאסרה מחמת חלב נעשת כל החתיכה איסור ואם בישלה אם האחרות צריך 60 נגד כולה. ודייק הד"מ מהמילים "ואם בישלה" משמע שבלי בישול לא נאסרת שאר הקדרה כי אין החלב והבשר מתפשטים ביחד. ז"א הד"מ סבר שאומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך" ולכן אם ניער צריך 60 כנגד כל החתיכה ואם לא החתיכה תשאר אסורה אך טעמה לא יאסור את החתיכות האחרת.<br />
<br />
'''שיטת המרדכי :'''טעם החלב אוסר את החלק העליון של החתיכה שמחוץ לרוטב ואינו יוצא מהחלק העליון. ואף שטעם הבשר יוצא אין הוא אוסר לבד כיוון שאין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור יכול לילך עמו. ולכן למסקנה המרדכי פוסק שימתין עד שתצטנן הקדרה ולחתוך מה שחוץ לרוטב, ואם ניער צריך 60 כנגד החלק שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' תוס' הבין שהחתיכה חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל אף אם נפלה הטיפה על החתיכה בתחילה. ומכיוון שהמשנה במפורש כותבת "ניער את הקדירה" ורק כך נותנת המשנה לחתיכה הראשונה יכולת לאסור את שאר החתיכות משמע שהחתיכה אינה ברוטב ורק ע"י הניעור הקדרה משתתפת בביטול.<br />
<br />
'''קשה אם החתיכה נאסרת כולה שתאסור גם את החתיכה התחתונה לה?'''<br />
'''תוס' מתרץ''' – מצינו מקרה כזה בג"מ (קח:) נפלה טיפת חלב על חתיכה ולא ניער ולא כיסה. אומרת הגמ' מבלע בלע מפלט לא פלט. משמע שהחלב שאסר את החתיכה הראשונה לא ממשיך לחתיכה התחתונה אם לא ניער כלל.<br />
<br />
'''דף (קח:) "טיפת חלב שנפלה על חתיכה כיוון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשת נבילה <br />
'''ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דברי ר' יהודה.''' <br />
'''וחכמים אומרים עד שתתין טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות.'''<br />
''' אמר רבי נראין דברי ר' יהודה - בשלא ניער ולא כיסה ודברי חכמים - בשניער וכסה".'''<br />
''' הגמ' שואלת: מאי לא ניער ולא כיסה? אילמא לא ניער ולא כיסה כלל''' <br />
''' [אם נעמיד שרבי פסק כר' יהודה במקרה הזה קשה שהרי]''' <br />
''' מבלע בלע מפלט לא פלט [החלב לא יוצא מהחתיכה ללא ניעור אלא רק טעם בשר יוצא]'''<br />
''' קסבר רבי אפל"א "'''''''''<br />
<br />
'''נשאלת השאלה למה טעם הבשר לבדו לא אוסר את הקדרה אף ללא ניעור???'''<br />
<br />
'''מגמ' זו משמע שטעם הבשר לא אוסר כלל ללא טעם החלב.<br />
<br />
'''אך הראשונים נחלקו בהסברה :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא אליבא מ"ד אפל"מ ורק לשיטתו הבשר לא אוסר לבדו ללא חלב אך למסקנה רבי סובר כאפל"א שטעם הבשר אוסר לבדו את שאר החתיכות.<br />
ולכן המחלוקת בין אפל"א לאפל"מ לשיטת הר"ן היא : גם בדילול וגם בהפרדה יש מח' אפל"א ואפל"מ.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"מ סובר :''' (אין חנ"נ) ביחס לחתיכה- אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותותר ע"י 60. ביחס לחתיכות- רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"א סובר :''' ביחס לחתיכה - טעם העצמי של החתיכה אסור אף ללא חלב. ביחס לחתיכות- טעם הבשר אוסר את החתיכות.<br />
<br />
'''שיטת ר"י ורשב"א:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא לא בשיטת מ"ד מסוים אלא מציאותי למה התכוון רבי וזו ראיה ברורה שטעם לבדו לא אוסר והמח' של אפל"א ואפל"מ היא בנושא אחר.<br />
ולכן המח' בין אפל"א לאפל"מ בהבנת ר"י ורשב"א היא : אין מחלוקת אם הפרידו את החלב מהבשר ולכו"ע הבשר איננו אוסר אלא המחלוקת היא אם דיללו את טעם הבשר ע"י בישול בעוד חתיכות האם החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''אפל"מ:''' ביחס לחתיכה - אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותתור.<br />
ביחס לחתיכות - רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''אפל"א:''' ביחס לחתיכה- אם עדגיין נשארו שאריות חלב בחתיכה נשארת אסורה אך אם יוציא את החלב שאפי' משהו לא ישאר היא מותרת. ביחס לחתיכות- כיוון שיוצא טעם חלב וטעם בשר החתיכה אוסרת אותן.<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' השו"ע ביו"ד סימן צ"ב כתב נפל חלב לתוך קדירה של בשר, טועמין החתיכה שנפל עליה החלב, אם אין בה טעם חלב, הכל מותר. ואם יש בחתיכה מטעימת חלב, נאסרה אותה חתיכה. כלומר החתיכה נעשת נבילה ועכשיו החתיכה יכולה לאסור את כל האוכל שבקדרה ולכן משערין בכולה, אם היה בכל מה שיש בקדירה מהחתיכות והירק והמרק והתבלין כדי שתהא חתיכה זו אחד מששים מהכל, החתיכה אסורה והשאר מותר במה דברים אמורים ,שצריך 60 בכל האוכל שבקדרה מול החתיכה שנאסרה בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף...<br />
<br />
'''נחלקו האחרונים כמו מי הכריע השו"ע :'''<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב) :''' השו"ע פסק כשיטת רש"י כיוון שנקט את לשון הרמב"ם (פ"ט ה"ט). והרמב"ם דיבר בתחילה ללא ניעור, משמע שאף ללא ניעור אם יש בחתיכה מטעימת חלב נאסרה אותה חתיכה ואם אין 60 בקדרה נאסרה אף כל הקדרה. שהרי לפי רש"י בהבנת הט"ז (בניגוד לד"מ) כל הקדרה תאסר לבסוף אף ללא ניעור ובהמשך דבריו "אלא לבסוף" הסביר הט"ז סק"ה שהניעור בסוף הוא עצה טובה שלא ישאר טעם חלב בחתיכה.<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ד):''' שו"ע פסק כר"י(תוס'). וחולק על הט"ז בנק' הכסף שהרי כתוב במפורש " במה דברים אמורים, בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף" משמע שאם לא היה מנער כלל אף לא לבסוף אין הקדרה נאסרת. מובן מכאן שהשו"ע דיבר שהחתיכה מחוץ לרוטב ורק היא תיאסר ורק אם ינער את הקדרה יאסר שאר הקדרה כהבנת ר"י.<br />
<br />
'''פסיקת הרמ"א :''' וכן אם לא ניער כלל, את הקדרה כאשר נפלה הטיפה לא בתחלה ולא בסוף, ולא כיסה כלל, אם יש ס' בקדירה נגד טיפת חלב שנפל, אינו אסור רק החתיכה לבד, ושאר הקדירה מותרת.<br />
<br />
'''5 שיטות בהסבר הרמ"א:'''<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ו)''' – הרמ"א דיבר על מקרה אחר מהשו"ע באופן שהחתיכה נמצאת חלקה ברוטב והסתפק האם לפסוק כרש"י או כר"י ולכן החמיר כשניהם והצריך 60 לבטל את הטיפה כי חשש לר"י ושהחתיכה אסורה אם אין 60 כי חשש לרש"י. נשאר קשה על הש"ך המילה "וכן".<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב)''' – הרמ"א דיבר על אותו מקרה של השו"ע והוא הסביר כרש"י והרמ"א פסק כר"י שהטיפה מתפשטת בכל הקדרה ומספיק 60 כנגד הטיפה, אך מ"מ הרמ"א שהחתיכה עצמה אסורה מסברה דנפשיה שכן נשאר בה יותר טעם. נשאר קשה על הט"ז הרמ"א בסע' ד' שפסק שצריך 60 נגד החתיכה משמע שפסק כרש"י שהיא נאסרת תחילה מן הדין.'''משבצ"ז (סק"ה):''' כתב להלכה סבר הט"ז שהעיקר בדעת הרמ"א כהכרעתו בסע' ד'.<br />
<br />
'''רע"א''' – הרמ"א מובן ע"פ דבריו בסי' ק"ה שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומחמירים תמיד ולכן שכולה חוץ לרוטב חתיכה עצמה- אסורה שאין אנו בקיאין ולכן אמרינן שהחלב הכחוש מפעפע רק בה. ושאר הקדרה מותרת אם יש 60 נגד החלב כיוון שיש ספק שהחלב מפעפע בכל הקדרה אף ללא רוטב.<br />
<br />
'''באר הגולה''' – הגיה "אם אין 60 בקדרה..." משמע שפסק כרש"י אך קשה כי פשוט שכאשר החתיכה מחוץ לרוטב אין הקדרה מצטרפת לביטול הטיפה.<br />
<br />
'''הגר"א''' – הגיה "אם אין 60 בה חתיכה נגד טיפת החלב..." ובא ללמדנו שהחלב אינו ממשיך לקדרה ללא ניעור ולכן היא לא נאסרה. משמע שסובר כהבנת ר"י ורשב"א בהפרדה גמורה ולא כהר"ן.<br />
<br />
== נושא ב. ביאור חנ"נ בשאר איסורים : ==<br />
<br />
''' מקור : חולין דף (ק.) מדובר שנפלה חתיכת נבילה על חתיכות כשרות שהיו בקדרה והתבשלו''''''<br />
<br />
'''רבה בר בר חנה סבר שחתיכת האיסור תאסור כאשר יהיה טעם של נבילה ברוטב <br />
'''ובחתיכות ואז כל הקדרה נאסרה.'''''' <br />
'''רב סבר שמספיק שחתיכת איסור שנפלה נותנת טעם בחתיכה אחת מהחתיכות שבקדרה <br />
'''כדי שהיא תאסור את כל הקדרה''''''<br />
'''כי א"א לטעום אם יש טעם איסור כי לאיסור וההיתר יש אותו טעם.''''''<br />
'''מצינו ג' שאלות על דברי הגמ':'''<br />
<br />
1. '''שאלת הגמרא''' - מדוע רב הצריך שחתיכת היתר הראשונה תקבל טעם מהאיסור הרי האיסור נמצא וכל צריך להיות אסור מדין מין ומינו לא בטיל? עונה הגמ' בשיטת אביי בשקדם וסילקו.<br />
<br />
2. '''תוס'''' ד"ה בשקדם - למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תקבל "טעם" מהאיסור כדי לאסור מספיק שקיבלה רק "משהו" כדי לאסור מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
3. '''הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
'''<br />
'''הראשונים דנו בשתי השאלות האחרונות:''''''<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן :''' ביחס לשאלה 2 - אפילו רק ע"י "משהו החתיכה נאסרת ואוסרת את כולן. ורב אסר את החתיכה הראשונה אפילו שקיבלה רק "משהו" מהאיסור. קשה - שהרי כתוב "כיוון שנתן טעם בחתיכה". תירוץ- הרמב"ן לומד משפט זה לא כפשוטו אלא כיוון שנתבשל עמה וקיבלה רק "משהו" מהאיסור נ"נ ואוסרת את כולן. "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
<br />
ביחס לשאלה 3 - אם לא נומר שהמשהו עושה את החתיכה נבילה אין יכולת למשהו לאסור את השאר כי משהו כמאן דליתא לולי שיעשה חנ"נ ואז החתיכה עצמה אוסרת את שאר הקדרה. משמע שחלק על הפרדה גמורה והחתיכה אוסרת אף ללא איסור.<br />
<br />
'''שיטת ר' אפרים :''' ביחס לשאלה 2 - מתוך שאלה זו הבין ר"א שאם החתיכה הראשונה קיבלה רק משהו אין היא יכולה לאסור את שאר החתיכות מדין מין ומינו כיוון שמשהו נחשב שאינו ואם קיבלה טעם אין החתיכה הראשונה נ"נ אלא הטעם נחשב כבעין ולכן נאסר שאר הקדרה מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" – אינו כפשוטו אלא נ"נ – הטעם נחשב כנבילה בעין למסקנה אין חנ"נ בש"א.<br />
<br />
ביחס לשאלה 3 - אין שאלה כי אין חנ"נ כלל.<br />
<br />
'''שיטת ר"ת:''' ביחס לשאלה 2 - אין משהו מהאיסור מספיק כדי לאסור את החתיכה הראשונה כדי שתוכל לאסור מדין מין ומינו לא בטיל אבל היא נאסרת בעצמה מה שאין כן טעם הוא גורם לחתיכה להעשות נבילה ואוסרת את כולן מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
<br />
ביחס לשאלה 3 - נושא זה נידון בסוגיית "תרי משהו" .<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :'''<br />
<br />
'''שו"ע סימן צ"ב סעיף ד''''- לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה, אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים. כגון כזית חֵלב שנבלע בחתיכה, ואין בה ששים לבטלו, ונאסרה, ואחר כך בישלה עם אחרות, אין צריך אלא ששים כדי כזית חֵלב, ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת.<br />
<br />
השו"ע הכריע כר' אפרים שאין חנ"נ בשאר איסורים כלל ולכן כאשר יש 60 כנגד האיסור אף החתיכה שנאסרה ממנו ראשונה תחזור להיות מותרת. שזו ממש שיטת מ"ד אפל"מ. <br />
'''אך בסימן ק"ו סעיף א' פסק השו"ע''' שאף בשאר איסורים החתיכה נשארת באיסורה<br />
<br />
ומצינו שזו מחלוקת ראשונים <br />
<br />
'''שיטת הטור:''' בש"א אמרינן אפל"מ וחתיכה חוזרת להיתרה והאיסור נסחט לכל התבשיל ומתבטל.<br />
'''שיטת הרשב"א:''' בש"א אמרינן אפל"א וחתיכה נשארת באיסורה. וכך פסק השו"ע בסי' ק"ו.<br />
<br />
'''תירוצים לסתירה :'''<br />
<br />
'''הש"ך סק"יא''' - אין סתירה, אלא כאן השו"ע כתב שהחתיכה שנאסרה בש"א חוזרת להיות מותרת הוא כדי להבדיל בין סע' ג' ששם מדובר על חתיכה שנאסרה מחלב והרוטב מותר אם יש 60 כנגדה אך כל החתיכות שבקדרה אסורות אם אותה חתיכה ראויה להתכבד אפי' שעכשיו אינו מכירה היא אוסרת את כולן כיוון שאיסורה מחמת עצמה כדין חהר"ל. לעומת סע' ד' שנאסרה מש"א ואע"פ שהיא ראויה להתכבד ואינה מכירה אינה אוסרת את החתיכות כיוון שאין איסורה מחמת עצמה ולכן לא חל דין חה"ל ולכן אם היה בקדרה 60 נגד כל הקדרה מותרת. (כולל אותה חתיכה כיוון שמדובר שלא מכירה בהבנת הש"ך).<br />
<br />
'''הגר"א ביאר את הסתירה''' – השו"ע בסי' צ"ב כתב את שיטת הטור ובק"ו כתב את שיטתו שלו.<br />
<br />
'''שיטת הרמ"א להלכה :'''<br />
<br />
הרמ"א כתב - "וי"א דאמרינן בכל האיסורין חנ"נ וכן המנהג פשוט ואין לשנות. משמע שפסק כר"ת.<br />
אע"פ שהרמ"א מחמיר שאומרים חנ"נ בש"א מ"מ באופן שהאיסור נפל על חתיכה שמקצתה ברוטב מיקל הרמ"א והחתיכה לא תאסור את שאר החתיכות.<br />
<br />
'''ואלו הן הסיבות לקולא זו:'''<br />
א. לפי ר"י האיסור מתבטל בכל הקדרה.<br />
ב. י"א שאין חנ"נ בש"א (ר' אפרים).<br />
כל זה אפילו שהרמ"א מחמיר בכל סיבה בנפרד.<br />
<br />
'''הש"ך סקי"ג'''- ביאר ברמ"א שבתחילה נאסרה החתיכה ורק כאש ניער או כיסה את הקדרה נאסרות שאר החתיכות. כיוון שהבין שמחמיר כרש"י (שאוסר ת האחרות רק עם ניער או כיסה) שהרי לשיטת ר"י אין צורך כלל לנער. <br />
<br />
'''ט"ז סקי"ד,ה''' - ביאר שהרמ"א החמיר בבב"ח כשיטת רש"י שאף ללא ניעור אוסרת אותה חתיכה את כל האחרות (וכך משמע מלשון הרמ"א כאן).<br />
אך בשאר איסורים הרמ"א מיקל כשיטת ר"י שאינה אוסרת את האחרות אם מקצתה ברוטב.<br />
<br />
== נושא ג' חנ"נ לח בלח : ==<br />
<br />
'''מקור: ע"ז דף (עג.)"אמר ר' יוחנן יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים''' <br />
''' רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו'''"''' <br />
<br />
'''ביאור הראשונים בנושא :'''<br />
<br />
'''תוס' ד"ה בשקדם: יש חנ"נ לח בלח.'''<br />
תוס' הביאו גמ' זו כראיה לר"א שאין חנ"נ בש"א. מדוע מספיק 60 במים כנגד היין נסך ולא כנגד כל היין שבבור שהרי נומר שנ"נ? תוס' תירצו לשיטת ר"ת שסובר שיש חנ"נ בש"א שכאן היין נאסר מהיין נסך במשהו ולכן לא נ"נ מכל זה משמע של ר"ת אמרינן שיש חנ"נ לח בלח מכיוון שיכלו לתרץ בפשטות שלא אמרינן חנ"נ לח בלח.<br />
<br />
'''הר"ן ד"ה אבל עיקר נראה לי:'''<br />
דין חנ"נ בלח תלוי באופן יצירת התערובת. <br />
אם הפעולה היתה בישול – אומרים חנ"נ לח בלח. כיוון שזה דומיה בשר וחלב שדרך בישול אסרה התורה ולכן אף בש"א נ"נ.<br />
אם הפעולה היתה עירוב לח בלח בצונן – לא אמרינן שנ"נ ועל זה דיבר הגמ' לעיל.<br />
<br />
'''סיעת האומרים אין חנ"נ לח בלח:'''<br />
ראייתם בפשטות מהגמ' הנ"ל אך קיים הבדל בין הראשונים בהגדרת החנ"נ.<br />
'''הרשב"א :''' חנ"נ בלח אנו אומרים שיש יכולת בליעה כיוון שאז אין האיסור יוצא ומתערב לגמרי בחתיכות אלא תמיד ישאר יותר בחתיכה. אך בלח אין הוא בולע ולכן האיסור מתערב בשווה בכל ההיתר.<br />
<br />
'''מרדכי :''' חנ"נ אנו אומרים דווקא בחתיכה כיוון שהיא ניכרת ומובדלת מהשאר אך בלח לא כיוון שאינו מובדל נחשב כאילו האיסור נמצא בכל ההיתר לעומת חתיכה שיש לו מקום משלו.<br />
<br />
'''רע"א והחוו"ד מביאים נפק"מ:'''<br />
כאשר החתיכה נימוחה.<br />
לרשב"א – האיסור מתערב בשווה ולא נומר חנ"נ.<br />
למרדכי – דין חנ"נ אינו נפקע אף לאחר שנימוחה.<br />
<br />
'''להלכה :'''<br />
'''הגר"א סובר שהרמ"א פסק כהר"ן:'''<br />
<br />
לשון הרמ"א – "יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח, ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר, ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל (מרדכי פכ"ה בשם רשב"א ור"ן בשם ראב"ד). ויש לסמוך על זה בשאר איסורים לצורך הפסד גדול, אבל לא בבשר וחלב".<br />
<br />
משמע מלשונו "אם נתערב איסור לח בהיתר לח"<br />
שמדבר על עירוב של לח בלח בצונן (כי אם היה רוצה להתייחס לבישול של לח בלח היה צריך לומר תרכובת של לח בלח). <br />
ופסק כר"ן שאין חנ"נ לח בלח בצונן ויש לסמוך עליו בהפסד מרובה אך לח בלח מבושלים אסורים מעיקר הדין ואין להקל כלל.<br />
<br />
'''נשאלת השאלה''' - מה הדין כאשר העברת הטעמים נעשתה שלא ע"י בישול באיסור לח בלח למשל ע"י כבישה, מליחה, צליה.<br />
<br />
תשובה – ע"פ הבנת הגר"א שהרמ"א פסק כר"ן שאמרינן חנ"נ בש"א רק מתי שדומיה לבשר בחלב שדרך בישול אסרה התורה לכן כל דרך העברת טעמים שאינה אסורה בבב"ח מדאורייתא פסק להקל בהפסד מרובה כר"ן.<br />
<br />
== נושא ד' חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו : ==<br />
<br />
'''מקור חולין דף (ק.) "דרש רבה בר בר חנה – חתיכה של נבילה ושל דג טמא...'''<br />
''' אוקי רב אמורא עליה ודרש – כיוון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ''' <br />
'''ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה"'''<br />
<br />
'''הראשונים הקשו מס' קושיות על גמ'זו:''' <br />
<br />
'''קושיית התוס' ד"ה שקדם''' – למה הצריך רב שחתיכה ראשונה תקבל טעם כדי לאסור מספיק שקיבלה רק משהו ותאסור מדין מין במינו לא בטיל ?<br />
<br />
'''קושיית הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
'''הר"ן:'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושייתו – ר' יהודה סובר שמין ומינו לא בטיל אפילו במשהו אבל כלל זה נאמר דווקא שהמשהו איסור עומד בפני עצמו וכלשונו "אין כוח אחר מעורב בו" אך אם נבלע בחתיכה ויוצא אנו נקרה מב"מ אלא מין באינו מינו כי הוא מעורב בחתיכה אחרת.<br />
<br />
'''נקודות הכסף (סק"ד) "תרי משהו אמרינן":'''<br />
הש"ך סבר כגישת הר"ן שיש הבדל אם חתיכת איסור נופלת לחתיכות של היתר שהאיסור עומד בפני עצמו ולכן אסור מדין מין במינו לא בטיל לר' יהודה. לעומת אם האיסור משהו נבלע בחתיכה והיא נפלה לחתיכות היתר אז דנים את התערובת מדין מין באינו מינו כיוון שהאיסור חלק מהחתיכה ולא עומד בפני עצמו. ועוד יוצא מהר"ן אם נניח שהחתיכה נ"נ טעם החתיכה ללא האיסור משהו יאסור את שאר החתיכות ולכן יוצא שסבר שלא אומרים הפרדה גמורה.<br />
<br />
כאשר החתיכה נבלעת ממשהו איסור ונפלה לתערובת ומכירה \ אינו מכירה:<br />
<br />
החתיכה אינה נבילה אך המשהו יוצא לתערובת השנייה ולכן צריך 60 בתערובת השנייה מדין מין באינו מינו. אך '''בפסח''' כיוון שגם מין באינו מינו לא בטיל אז גם התערובת השנייה נאסרת<br />
'''ובדשל"מ''' – מין באינו מינו כן בטל ולכן מספיק 60 בתערובת השנייה נגד המשהו<br />
<br />
היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר נוסף:<br />
<br />
משהו האיסור שהתערבב בהיתר הראשון אינו נבלע בו אלא נחשב כבעין וכן בתערובת השנייה ולכן '''בדשל"מ''' – צריך 60 נגד המשהו כדין מין באינו מינו.<br />
'''ובפסח''' – הכול נאסר כי מין באינו מינו לא בטיל.<br />
<br />
'''ר"ת (תוס' בשקדם) :'''<br />
<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושיית הר"ן – מצינו מ"ח אחרונים בהבנתו.<br />
<br />
'''רעק"א:'''<br />
משהו עושה את החתיכה הראשונה נבילה אך לא אוסר את שאר החתיכות כיוון שאינו עובר עליהן. אפשר להסיק שכדי לאסור את שאר החתיכות צריכים דווקא את האוסר והנאסר ולכן יוצא בשיטה זו שאומרים את דין הפרדה גמורה.<br />
<br />
'''שיטת הט"ז (סק"טז) "תרי משהו לא אמרינן":'''<br />
'''כאשר החתיכה נבלעת במשהו ונפלה לתערובת ומכירה:'''<br />
החתיכה הראשונה נ"נ ומשום כך שנפלה לתערובת השנייה יש לשער 60 נגד כל החתיכה ואינה אוסרת את התערובת השנייה במשהו מדין מב"מ לא בטיל או בפסח שחמץ אינו בטל כיוון שהמשהו אינו יוצא אלא רק טעם החתיכה שבלוע בה יוצא והוא לא אוסר כיוון שלעולם נצטרך את האוסר והנאסר כדי לאסור.<br />
<br />
המשבצ"ז מקשה – מדוע הצריך 60 כדי להתיר את התערובת הרי המשהו אינו יוצא החוצה ולכן יש להוציא את החתיכה שנאסרה וכל השאר מותר אף בפחות מ60.<br />
<br />
משהו ניבלע בחתיכה והוא נפל לתערובת ואינו מכירה:<br />
<br />
הרוטב – אינו נאסר כיוון שהאיסור משהו אינו יוצא.<br />
החתיכות – נאסרו כיוון שלא אומרים בפסח חד בתרי בטיל, לכן החתיכה שנאסרה תאסור את כל החתיכות מדין יבש ביבש.<br />
<br />
'''היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר לח נוסף:'''<br />
<br />
המשהו האיסור נחשב כבעין בתערובת הראשונה כי לא שייך בליעה בלח ולכן אם נפל לתערובת שניה עדיין נחשב כבעין ולכן אוסר הכול מדין מב"מ לא בטיל.<br />
'''בפסח''' – דין מב"ב ודין אינו מינו שווים שלא בטיל.<br />
'''בדשל"מ''' – מין באינו מינו מותר ב60.<br />
<br />
'''הלכה למעשה''' – במקרה שבחתיכה נבלע משהו ונפלה לתערובת ומכירה ויש רוב כנגד החתיכה.<br />
'''שער הציון סי' תס"ז סעיף ז'''' – הכריע לאסור כדעת הש"ך שהתיר את התערובת השנייה רק בהנאה ובמקום הפסד"מ ובמניעת שמחת יו"ט הקל כט"ז והתיר את התערובת אף באכילה.<br />
<br />
== נושא ה' חנ"נ בכלים : ==<br />
<br />
'''הר"ן בשם הרמב"ן : יש חנ"נ בכלים.'''<br />
ומבאר הפמ"ג משבצות זהב ס"ק ח' כמו דאמרינן אין טומאה בלועה מטמאה טהרה בלועה ה"ה אין איסור בלוע בכלי מבטל היתר.<br />
'''הרשב"א:''' חנ"נ שייך רק במזון ולכן בכלי חרס לא אומרים חנ"נ לעומת בלוע שבכלי כן אומרים חנ"נ.<br />
'''מרדכי :'''<br />
כלי חרס – אומרים חנ"נ.<br />
כלי מתכת – לא אומרים חנ"נ.<br />
'''פסיקת השו"ע בנושא :''' שו"ע סעיף ה' - אם ידוע כמה הוא האיסור, כגון כף חדשה או שאינה בת יומא שניער בה ובלעה כזית חלב, ואחר כך ניער בה קדרה של בשר, אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה... <br />
ויש מי שאומר שגם בזו אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה. <br />
משמע שהכריע כרשב"א אך הביא גם את הר"ן <br />
'''פסיקת הרמ"א בנושא :'''<br />
המשך דברי הרמ"א - ויש שאינן מחלקין בין כף ישן לחדש, רק בין כלי חרס לשאר כלים (מרדכי פ' גיד הנשה) ואומרים דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור על ידי הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבלה, אבל לא בשאר כלים, וטוב לחוש לחומרא וע"ל סימן צ"ב.<br />
'''ההבנת הרמ"א במרדכי :'''<br />
כלי חרס אפילו חדש יש בו חנ"נ ואילו בשאר כלים אפילו ישנים אין בהם חנ"נ.<br />
למסקנה סיים הרמ"א " וטוב לחוש לחומרא "היינו שאינו מקבל את הקולא של המרדכי (בשאר כלים אפילו שישנים שאין בהם חנ"נ) אלא אף בהם יש חנ"נ .<br />
ובכלי חרס אפילו חדש יש חנ"נ לחומרא.<br />
'''הט"ז סק"ח:'''<br />
המרדכי סבר שיש חילוק בכלי חדש.<br />
שבכלי חרס חדש – יש חנ"נ כיוון שאינו חזר לכשרו ודומה לחתיכה שנאסרה שאינה חוזרת לעולם להיתרה, ובשאר כלים – אין בהם חנ"נ כיוון שאינם דומים לחתיכה שנאסרה וחוזרים להכשרם ע"י הגעלה.<br />
הט"ז להלכה פוסק :<br />
כאשר הכלי חדש או אינו בן יומו :<br />
באיסור בב"ח :<br />
כלי חרס – יש חנ"נ בכלי. כלי מתכת – אין חנ"נ בכלי.<br />
בשאר איסורים :<br />
כלי חרס ומתכת – אין חנ"נ בכלים. מכיוון שיש מ"ח אם יש חנ"נ בש"א ואף שאנו מחמירים בזה זה רק בבלוע אך בגוף הכלי לא מחמירים.<br />
בהפסד מרובה : באיסור בב"ח – אין להקל. בשאר איסורים – מקלים שאין חנ"נ כלל.<br />
'''ש"ך סקכ"א :''' בכלי חרס חדש לא שייך לומר חנ"נ וכל דברי המרדכי נאמרו בכלי ישן והחילוק הוא <br />
שבכלי חרס – יש חנ"נ .<br />
ובשאר כלים – אין חנ"נ כיוון שמועילה להם הגעלה.<br />
וכך סברו '''המהרש"ל והב"ח והגר"א.'''<br />
<br />
הש"ך פוסק להלכה :<br />
באיסור בב"ח כאשר הכלי ישן:<br />
בשאר כלים – יש חנ"נ בבלוע.<br />
בהפס"מ – אין חנ"נ.<br />
כלי חרס – יש חנ"נ אף בהפס"מ.<br />
שאר איסורים:<br />
בכל הכלים אומרים חנ"נ בבלוע לכתחילה ובהפסד אפילו אינו מרובה יש להקל שלא אומרים.</div>עמנואלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%AA_%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=5724חתיכה נעשת נבילה2016-06-07T18:11:10Z<p>עמנואל: /* נושא ד' חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו : */</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}} <br />
== חתיכה נעשת נבילה ==<br />
<br />
ביאור המושג חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) : ראשית ננסה להגדיר מה היא חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) ע"פ דימוי חנ"נ לחיי היום. ברור שמאכל בריא יכול להפוך למאכל מורעל אף שחיצונית איננו רואים הבדל, ומכאן ולהבא תשתנה התייחסותנו למאכל זה כגון במגעו עם מאכלים אחרים או במשקים וכו'. גם בעולם ההלכה יש דבר דומה שכידוע התורה אסרה מפגש של בשר וחלב מבושלים (יו"ד סי' פ"ז) אע"פ ששניהם לחוד מותרים, מפגשם הוא כעין רעל רוחני. ההלכה מדריכה אותנו באלו דרכים יכול להיבצר ה"רעל" הרוחני הזה, ובאלו דרכים הוא יכול לעבור למאכלי היתר אחרים ולאוסרם.<br />
<br />
'''ננסה להסביר את הנושאים :'''<br />
<br />
א. חנ"נ בבשר וחלב (בב"ח)<br />
<br />
ב. חנ"נ בשאר איסורים <br />
<br />
ג. חנ"נ במשקים (לח בלח)<br />
<br />
ד. חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו.<br />
<br />
ה. חנ"נ בכלים (ז"א כאשר האיסור וההיתר נפגשים בדופן הכלי).<br />
<br />
== א. חנ"נ בבשר בחלב : ==<br />
<br />
''' מקור : חולין דף קח. משנה חלק א': טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בחתיכה טעם של חלב החתיכה<br />
'''אסורה.''''''<br />
<br />
'''היכן החתיכה ממוקמת כדי שתתמודד רק היא מול טיפת החלב ולא כל הקדרה ? :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' רש"י ביאר שטיפת החלב נפלה בתוך הקדירה על אחת מן החתיכות ולא הגיס את הקדירה ולא נחלק טעם הטיפה אלא לאותה חתיכה בלבד ואותה חתיכה נאסרה כי אותה חתיכה לבדה אין ששים לבטל הטיפה. רש"י סבר שבמשנה יש שני מקרים שונים, ובמקרה הראשון אין דיון על שאר החתיכות אלא רק על החתיכה שנפל עליה טיפת חלב והיא נאסרת כולה.<br />
<br />
'''נחלקו הפוס' לפי רש"י היכן החתיכה ממוקמת :'''<br />
<br />
'''ב"י''' - רש"י לא פירש אלא נומר מסברה בדרך כלל לא כל החתיכות בתוך הרוטב והטיפה נפלה על חלק החתיכה שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''תוס' ד"ה אם''' - רש"י כתב "וכן כי כיסה הקדרה עולות הרתיחות מי שוליה לפיה ומוליכות הטיפה בכל הקדרה.<br />
מסביר התוס'- ר"ל שאפילו החתיכה שנפלה הטיפה עליה היא מקצתה בתוך הרוטב.<br />
מסביר המהרש"א - אם רש"י היה סובר כר"י שגם אם לא כל החתיכה ברוטב מתערבת הטיפה בכל הקדרה הוא לא היה צריך לומר שעולות הרתיחות מלמטה למעלה ולהאריך בתיאור התערבות הטיפה בקדרה אלא כנראה האריך כדי להוציא מהבנת ר"י שהטיפה הנופלת על חלקה החיצוני של החתיכה מתערבת אף ללא כיסוי או ניעור בכל הקדרה.<br />
<br />
'''מהר"ם שי"ף''' - רש"י (קח:) ד"ה ניער- "החלב בגגה של החתיכה". משמע שגגה הכוונה מחוץ לרוטב כי אם לא נומר כך אז הטיפה הייתה הנופלת ברוטב ומתבטלת.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' התוס' למד שחייבים לומר שהחתיכה המדוברת במשנה היא חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל. אף נפלה הטיפה על החתיכה ולכן יש להבין שברישא "בה"- בטיפה ו"אסור"- הכוונה לחתיכה שבחוץ. תוס' הבינו שהמשנה דיברה על מקרה אחד.<br />
שאלה: לפי פרוש התוס' קשה שהרי החיבור בין החלב לחתיכה נעשה ע"י צליה ודין צליה הוא חדירה של החלב בעומק קליפה\נטילה (ראה סימן ק"ה) ולא בכולה כדברי המשנה ?<br />
תוס' – הדין הוא דין צליה ואפילו כך כל החתיכה נאסרת משום שהחלב מפעפע בכולה כמו שמצינו בדף (צו:) שחלב מפעפע בכולו כיוון שהוא דבר שמן וכן החלב בגלל שומנו מפעפע בכולו.<br />
הר"ן – אין אנו עוסקים בדין צליה כלל אלא הדין כבישול כיוון שיש הבל וחום בקדרה והחתיכה נאסרת כולה וכן הקדרה כולה אם אין 60 נגד החלב.<br />
<br />
'''סיכום קצר''' – למדנו שחתיכת בשר נעשת נבילה כאשר היא נפגשת בבישול (בחום) עם חלב רק שאין פי 60 בחתיכה כנגד החלב ומאותו רגע חתיכת הבשר נעשת איסור בפני עצמו. בהמשך נראה שנחלקו האחרונים מה היא פסיקת השו"ע בדין החתיכה לבדה כהבנת רש"י או תוס'. <br />
<br />
'''ועכשיו נמשיך לבאר את דין שאר הקדרה ע"פ דברי המשך המשנה.'''<br />
<br />
'''מקור : חולין דף קח. משנה חלק ב': ניער את הקדרה שנפל לתוכה החלב, <br />
'''אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה – אסור.''''''<br />
<br />
'''באיזה אופן שאר הקדירה תשתתף בביטול הטיפה ובאיזה אופן אינה משתתפת ?'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' ובשאר חתיכות של הקדרה לא דיברה המשנה בחלק א' אלא כאשר ניער (חלק ב') ובגמרא נחלקו בה אם חוזרת אותה חתיכה ואוסרתן או לא וזו היא מחלוקת האם אפשר לסוחטו אסור או אפשר לסוחטו מותר, ונבאר.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו מותר אומר - נתינת טעם אינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה חוזרת החתיכה להיתרה.<br />
<br />
'''אך מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"מ :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י:''' ביחס לחתיכה ביחס לחתיכות - היא מותרת אף ללא טעימת גוי כי הטעם מתחלק בשווה בכל הקדרה.<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן:''' ביחס לחתיכה - החתיכה נשארת באיסורה ובזה לא נחלקו מ"ד אפל"מ ואפל"א. ביחס לחתיכות- המ"ח בין אפל"א לאפל"מ היא רק לגבי שאר החתיכות. למ"ד אפל"מ אם תסחט לגמרי את החלב מהחתיכה החתיכה היא נחשבת היתר לגבי החתיכות ז"א שאינה אוסרת אותן מדין מין במינו לא בטיל אך החתיכה עצמה אסורה. המילה מותר הכוונה לשאר הקדרה שמותרת. למ"ד אפל"א אפילו אם תסחט את החתיכה היא נשארת באיסורה ואוסרת את השאר מדין מין במינו לבטיל.<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' ביחס לחתיכה - אע"פ שנסרך בה החלב יותר אם יטעם קפילא ויתירה תותר, וכן אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה שטעם החלב ותותר כיוון שיש התפשטות טעמים שווה. ביחס לחתיכות - כל עוד לא טעם קפילא את החתיכה והתירה היא נבילה אך אין אומרים שהיא הפכה להיות כגופו של איסור שביכולת טעם הבשר לבד לאסור אלא רק ביחד אם החלב אוסרת ז"א סבר הר"ן במ"ד אפל"מ את דין "אין הנאסר". מ"ד אפל"א: נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור ולא האיסור עצמו, לפיכך כל שקיבלה חתיכה טעם חלב נשארת באיסורה אף שהחלב יצאה ממנה.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו אסור אומר : נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה, החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"א :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן והרמב"ן :''' ביחס לחתיכה - אפילו אם תסחט את החלב מהבשר הבשר נשאר אסור. כיוון שסובר הר"ן בדעת רש"י שאין אומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאסור עצמו יכול לילך" ומכיוון שהחלב אינו בחתיכה וגם הוא האוסר החתיכה אינה אוסרת אחרים.<br />
ביחס לחתיכות - טעם הבשר יוצא ואוסר את כל הקדרה וכל זה ללא ניעור.<br />
<br />
'''שיטת הדרכי משה בטור:''' ע"פ דברי הטור "והיכא שנאסרה מחמת חלב נעשת כל החתיכה איסור ואם בישלה אם האחרות צריך 60 נגד כולה. ודייק הד"מ מהמילים "ואם בישלה" משמע שבלי בישול לא נאסרת שאר הקדרה כי אין החלב והבשר מתפשטים ביחד. ז"א הד"מ סבר שאומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך" ולכן אם ניער צריך 60 כנגד כל החתיכה ואם לא החתיכה תשאר אסורה אך טעמה לא יאסור את החתיכות האחרת.<br />
<br />
'''שיטת המרדכי :'''טעם החלב אוסר את החלק העליון של החתיכה שמחוץ לרוטב ואינו יוצא מהחלק העליון. ואף שטעם הבשר יוצא אין הוא אוסר לבד כיוון שאין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור יכול לילך עמו. ולכן למסקנה המרדכי פוסק שימתין עד שתצטנן הקדרה ולחתוך מה שחוץ לרוטב, ואם ניער צריך 60 כנגד החלק שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' תוס' הבין שהחתיכה חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל אף אם נפלה הטיפה על החתיכה בתחילה. ומכיוון שהמשנה במפורש כותבת "ניער את הקדירה" ורק כך נותנת המשנה לחתיכה הראשונה יכולת לאסור את שאר החתיכות משמע שהחתיכה אינה ברוטב ורק ע"י הניעור הקדרה משתתפת בביטול.<br />
<br />
'''קשה אם החתיכה נאסרת כולה שתאסור גם את החתיכה התחתונה לה?'''<br />
'''תוס' מתרץ''' – מצינו מקרה כזה בג"מ (קח:) נפלה טיפת חלב על חתיכה ולא ניער ולא כיסה. אומרת הגמ' מבלע בלע מפלט לא פלט. משמע שהחלב שאסר את החתיכה הראשונה לא ממשיך לחתיכה התחתונה אם לא ניער כלל.<br />
<br />
'''דף (קח:) "טיפת חלב שנפלה על חתיכה כיוון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשת נבילה <br />
'''ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דברי ר' יהודה.''' <br />
'''וחכמים אומרים עד שתתין טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות.'''<br />
''' אמר רבי נראין דברי ר' יהודה - בשלא ניער ולא כיסה ודברי חכמים - בשניער וכסה".'''<br />
''' הגמ' שואלת: מאי לא ניער ולא כיסה? אילמא לא ניער ולא כיסה כלל''' <br />
''' [אם נעמיד שרבי פסק כר' יהודה במקרה הזה קשה שהרי]''' <br />
''' מבלע בלע מפלט לא פלט [החלב לא יוצא מהחתיכה ללא ניעור אלא רק טעם בשר יוצא]'''<br />
''' קסבר רבי אפל"א "'''''''''<br />
<br />
'''נשאלת השאלה למה טעם הבשר לבדו לא אוסר את הקדרה אף ללא ניעור???'''<br />
<br />
'''מגמ' זו משמע שטעם הבשר לא אוסר כלל ללא טעם החלב.<br />
<br />
'''אך הראשונים נחלקו בהסברה :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא אליבא מ"ד אפל"מ ורק לשיטתו הבשר לא אוסר לבדו ללא חלב אך למסקנה רבי סובר כאפל"א שטעם הבשר אוסר לבדו את שאר החתיכות.<br />
ולכן המחלוקת בין אפל"א לאפל"מ לשיטת הר"ן היא : גם בדילול וגם בהפרדה יש מח' אפל"א ואפל"מ.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"מ סובר :''' (אין חנ"נ) ביחס לחתיכה- אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותותר ע"י 60. ביחס לחתיכות- רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"א סובר :''' ביחס לחתיכה - טעם העצמי של החתיכה אסור אף ללא חלב. ביחס לחתיכות- טעם הבשר אוסר את החתיכות.<br />
<br />
'''שיטת ר"י ורשב"א:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא לא בשיטת מ"ד מסוים אלא מציאותי למה התכוון רבי וזו ראיה ברורה שטעם לבדו לא אוסר והמח' של אפל"א ואפל"מ היא בנושא אחר.<br />
ולכן המח' בין אפל"א לאפל"מ בהבנת ר"י ורשב"א היא : אין מחלוקת אם הפרידו את החלב מהבשר ולכו"ע הבשר איננו אוסר אלא המחלוקת היא אם דיללו את טעם הבשר ע"י בישול בעוד חתיכות האם החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''אפל"מ:''' ביחס לחתיכה - אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותתור.<br />
ביחס לחתיכות - רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''אפל"א:''' ביחס לחתיכה- אם עדגיין נשארו שאריות חלב בחתיכה נשארת אסורה אך אם יוציא את החלב שאפי' משהו לא ישאר היא מותרת. ביחס לחתיכות- כיוון שיוצא טעם חלב וטעם בשר החתיכה אוסרת אותן.<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' השו"ע ביו"ד סימן צ"ב כתב נפל חלב לתוך קדירה של בשר, טועמין החתיכה שנפל עליה החלב, אם אין בה טעם חלב, הכל מותר. ואם יש בחתיכה מטעימת חלב, נאסרה אותה חתיכה. כלומר החתיכה נעשת נבילה ועכשיו החתיכה יכולה לאסור את כל האוכל שבקדרה ולכן משערין בכולה, אם היה בכל מה שיש בקדירה מהחתיכות והירק והמרק והתבלין כדי שתהא חתיכה זו אחד מששים מהכל, החתיכה אסורה והשאר מותר במה דברים אמורים ,שצריך 60 בכל האוכל שבקדרה מול החתיכה שנאסרה בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף...<br />
<br />
'''נחלקו האחרונים כמו מי הכריע השו"ע :'''<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב) :''' השו"ע פסק כשיטת רש"י כיוון שנקט את לשון הרמב"ם (פ"ט ה"ט). והרמב"ם דיבר בתחילה ללא ניעור, משמע שאף ללא ניעור אם יש בחתיכה מטעימת חלב נאסרה אותה חתיכה ואם אין 60 בקדרה נאסרה אף כל הקדרה. שהרי לפי רש"י בהבנת הט"ז (בניגוד לד"מ) כל הקדרה תאסר לבסוף אף ללא ניעור ובהמשך דבריו "אלא לבסוף" הסביר הט"ז סק"ה שהניעור בסוף הוא עצה טובה שלא ישאר טעם חלב בחתיכה.<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ד):''' שו"ע פסק כר"י(תוס'). וחולק על הט"ז בנק' הכסף שהרי כתוב במפורש " במה דברים אמורים, בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף" משמע שאם לא היה מנער כלל אף לא לבסוף אין הקדרה נאסרת. מובן מכאן שהשו"ע דיבר שהחתיכה מחוץ לרוטב ורק היא תיאסר ורק אם ינער את הקדרה יאסר שאר הקדרה כהבנת ר"י.<br />
<br />
'''פסיקת הרמ"א :''' וכן אם לא ניער כלל, את הקדרה כאשר נפלה הטיפה לא בתחלה ולא בסוף, ולא כיסה כלל, אם יש ס' בקדירה נגד טיפת חלב שנפל, אינו אסור רק החתיכה לבד, ושאר הקדירה מותרת.<br />
<br />
'''5 שיטות בהסבר הרמ"א:'''<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ו)''' – הרמ"א דיבר על מקרה אחר מהשו"ע באופן שהחתיכה נמצאת חלקה ברוטב והסתפק האם לפסוק כרש"י או כר"י ולכן החמיר כשניהם והצריך 60 לבטל את הטיפה כי חשש לר"י ושהחתיכה אסורה אם אין 60 כי חשש לרש"י. נשאר קשה על הש"ך המילה "וכן".<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב)''' – הרמ"א דיבר על אותו מקרה של השו"ע והוא הסביר כרש"י והרמ"א פסק כר"י שהטיפה מתפשטת בכל הקדרה ומספיק 60 כנגד הטיפה, אך מ"מ הרמ"א שהחתיכה עצמה אסורה מסברה דנפשיה שכן נשאר בה יותר טעם. נשאר קשה על הט"ז הרמ"א בסע' ד' שפסק שצריך 60 נגד החתיכה משמע שפסק כרש"י שהיא נאסרת תחילה מן הדין.'''משבצ"ז (סק"ה):''' כתב להלכה סבר הט"ז שהעיקר בדעת הרמ"א כהכרעתו בסע' ד'.<br />
<br />
'''רע"א''' – הרמ"א מובן ע"פ דבריו בסי' ק"ה שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומחמירים תמיד ולכן שכולה חוץ לרוטב חתיכה עצמה- אסורה שאין אנו בקיאין ולכן אמרינן שהחלב הכחוש מפעפע רק בה. ושאר הקדרה מותרת אם יש 60 נגד החלב כיוון שיש ספק שהחלב מפעפע בכל הקדרה אף ללא רוטב.<br />
<br />
'''באר הגולה''' – הגיה "אם אין 60 בקדרה..." משמע שפסק כרש"י אך קשה כי פשוט שכאשר החתיכה מחוץ לרוטב אין הקדרה מצטרפת לביטול הטיפה.<br />
<br />
'''הגר"א''' – הגיה "אם אין 60 בה חתיכה נגד טיפת החלב..." ובא ללמדנו שהחלב אינו ממשיך לקדרה ללא ניעור ולכן היא לא נאסרה. משמע שסובר כהבנת ר"י ורשב"א בהפרדה גמורה ולא כהר"ן.<br />
<br />
== נושא ב. ביאור חנ"נ בשאר איסורים : ==<br />
<br />
''' מקור : חולין דף (ק.) מדובר שנפלה חתיכת נבילה על חתיכות כשרות שהיו בקדרה והתבשלו''''''<br />
<br />
'''רבה בר בר חנה סבר שחתיכת האיסור תאסור כאשר יהיה טעם של נבילה ברוטב <br />
'''ובחתיכות ואז כל הקדרה נאסרה.'''''' <br />
'''רב סבר שמספיק שחתיכת איסור שנפלה נותנת טעם בחתיכה אחת מהחתיכות שבקדרה <br />
'''כדי שהיא תאסור את כל הקדרה''''''<br />
'''כי א"א לטעום אם יש טעם איסור כי לאיסור וההיתר יש אותו טעם.''''''<br />
'''מצינו ג' שאלות על דברי הגמ':'''<br />
<br />
1. '''שאלת הגמרא''' - מדוע רב הצריך שחתיכת היתר הראשונה תקבל טעם מהאיסור הרי האיסור נמצא וכל צריך להיות אסור מדין מין ומינו לא בטיל? עונה הגמ' בשיטת אביי בשקדם וסילקו.<br />
<br />
2. '''תוס'''' ד"ה בשקדם - למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תקבל "טעם" מהאיסור כדי לאסור מספיק שקיבלה רק "משהו" כדי לאסור מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
3. '''הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
'''<br />
'''הראשונים דנו בשתי השאלות האחרונות:''''''<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן :''' ביחס לשאלה 2 - אפילו רק ע"י "משהו החתיכה נאסרת ואוסרת את כולן. ורב אסר את החתיכה הראשונה אפילו שקיבלה רק "משהו" מהאיסור. קשה - שהרי כתוב "כיוון שנתן טעם בחתיכה". תירוץ- הרמב"ן לומד משפט זה לא כפשוטו אלא כיוון שנתבשל עמה וקיבלה רק "משהו" מהאיסור נ"נ ואוסרת את כולן. "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
<br />
ביחס לשאלה 3 - אם לא נומר שהמשהו עושה את החתיכה נבילה אין יכולת למשהו לאסור את השאר כי משהו כמאן דליתא לולי שיעשה חנ"נ ואז החתיכה עצמה אוסרת את שאר הקדרה. משמע שחלק על הפרדה גמורה והחתיכה אוסרת אף ללא איסור.<br />
<br />
'''שיטת ר' אפרים :''' ביחס לשאלה 2 - מתוך שאלה זו הבין ר"א שאם החתיכה הראשונה קיבלה רק משהו אין היא יכולה לאסור את שאר החתיכות מדין מין ומינו כיוון שמשהו נחשב שאינו ואם קיבלה טעם אין החתיכה הראשונה נ"נ אלא הטעם נחשב כבעין ולכן נאסר שאר הקדרה מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" – אינו כפשוטו אלא נ"נ – הטעם נחשב כנבילה בעין למסקנה אין חנ"נ בש"א.<br />
<br />
ביחס לשאלה 3 - אין שאלה כי אין חנ"נ כלל.<br />
<br />
'''שיטת ר"ת:''' ביחס לשאלה 2 - אין משהו מהאיסור מספיק כדי לאסור את החתיכה הראשונה כדי שתוכל לאסור מדין מין ומינו לא בטיל אבל היא נאסרת בעצמה מה שאין כן טעם הוא גורם לחתיכה להעשות נבילה ואוסרת את כולן מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
<br />
ביחס לשאלה 3 - נושא זה נידון בסוגיית "תרי משהו" .<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :'''<br />
<br />
'''שו"ע סימן צ"ב סעיף ד''''- לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה, אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים. כגון כזית חֵלב שנבלע בחתיכה, ואין בה ששים לבטלו, ונאסרה, ואחר כך בישלה עם אחרות, אין צריך אלא ששים כדי כזית חֵלב, ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת.<br />
<br />
השו"ע הכריע כר' אפרים שאין חנ"נ בשאר איסורים כלל ולכן כאשר יש 60 כנגד האיסור אף החתיכה שנאסרה ממנו ראשונה תחזור להיות מותרת. שזו ממש שיטת מ"ד אפל"מ. <br />
'''אך בסימן ק"ו סעיף א' פסק השו"ע''' שאף בשאר איסורים החתיכה נשארת באיסורה<br />
<br />
ומצינו שזו מחלוקת ראשונים <br />
<br />
'''שיטת הטור:''' בש"א אמרינן אפל"מ וחתיכה חוזרת להיתרה והאיסור נסחט לכל התבשיל ומתבטל.<br />
'''שיטת הרשב"א:''' בש"א אמרינן אפל"א וחתיכה נשארת באיסורה. וכך פסק השו"ע בסי' ק"ו.<br />
<br />
'''תירוצים לסתירה :'''<br />
<br />
'''הש"ך סק"יא''' - אין סתירה, אלא כאן השו"ע כתב שהחתיכה שנאסרה בש"א חוזרת להיות מותרת הוא כדי להבדיל בין סע' ג' ששם מדובר על חתיכה שנאסרה מחלב והרוטב מותר אם יש 60 כנגדה אך כל החתיכות שבקדרה אסורות אם אותה חתיכה ראויה להתכבד אפי' שעכשיו אינו מכירה היא אוסרת את כולן כיוון שאיסורה מחמת עצמה כדין חהר"ל. לעומת סע' ד' שנאסרה מש"א ואע"פ שהיא ראויה להתכבד ואינה מכירה אינה אוסרת את החתיכות כיוון שאין איסורה מחמת עצמה ולכן לא חל דין חה"ל ולכן אם היה בקדרה 60 נגד כל הקדרה מותרת. (כולל אותה חתיכה כיוון שמדובר שלא מכירה בהבנת הש"ך).<br />
<br />
'''הגר"א ביאר את הסתירה''' – השו"ע בסי' צ"ב כתב את שיטת הטור ובק"ו כתב את שיטתו שלו.<br />
<br />
'''שיטת הרמ"א להלכה :'''<br />
<br />
הרמ"א כתב - "וי"א דאמרינן בכל האיסורין חנ"נ וכן המנהג פשוט ואין לשנות. משמע שפסק כר"ת.<br />
אע"פ שהרמ"א מחמיר שאומרים חנ"נ בש"א מ"מ באופן שהאיסור נפל על חתיכה שמקצתה ברוטב מיקל הרמ"א והחתיכה לא תאסור את שאר החתיכות.<br />
<br />
'''ואלו הן הסיבות לקולא זו:'''<br />
א. לפי ר"י האיסור מתבטל בכל הקדרה.<br />
ב. י"א שאין חנ"נ בש"א (ר' אפרים).<br />
כל זה אפילו שהרמ"א מחמיר בכל סיבה בנפרד.<br />
<br />
'''הש"ך סקי"ג'''- ביאר ברמ"א שבתחילה נאסרה החתיכה ורק כאש ניער או כיסה את הקדרה נאסרות שאר החתיכות. כיוון שהבין שמחמיר כרש"י (שאוסר ת האחרות רק עם ניער או כיסה) שהרי לשיטת ר"י אין צורך כלל לנער. <br />
<br />
'''ט"ז סקי"ד,ה''' - ביאר שהרמ"א החמיר בבב"ח כשיטת רש"י שאף ללא ניעור אוסרת אותה חתיכה את כל האחרות (וכך משמע מלשון הרמ"א כאן).<br />
אך בשאר איסורים הרמ"א מיקל כשיטת ר"י שאינה אוסרת את האחרות אם מקצתה ברוטב.<br />
<br />
== נושא ג' חנ"נ לח בלח : ==<br />
<br />
'''מקור: ע"ז דף (עג.)"אמר ר' יוחנן יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים''' <br />
''' רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו'''"''' <br />
<br />
'''ביאור הראשונים בנושא :'''<br />
<br />
'''תוס' ד"ה בשקדם: יש חנ"נ לח בלח.'''<br />
תוס' הביאו גמ' זו כראיה לר"א שאין חנ"נ בש"א. מדוע מספיק 60 במים כנגד היין נסך ולא כנגד כל היין שבבור שהרי נומר שנ"נ? תוס' תירצו לשיטת ר"ת שסובר שיש חנ"נ בש"א שכאן היין נאסר מהיין נסך במשהו ולכן לא נ"נ מכל זה משמע של ר"ת אמרינן שיש חנ"נ לח בלח מכיוון שיכלו לתרץ בפשטות שלא אמרינן חנ"נ לח בלח.<br />
<br />
'''הר"ן ד"ה אבל עיקר נראה לי:'''<br />
דין חנ"נ בלח תלוי באופן יצירת התערובת. <br />
אם הפעולה היתה בישול – אומרים חנ"נ לח בלח. כיוון שזה דומיה בשר וחלב שדרך בישול אסרה התורה ולכן אף בש"א נ"נ.<br />
אם הפעולה היתה עירוב לח בלח בצונן – לא אמרינן שנ"נ ועל זה דיבר הגמ' לעיל.<br />
<br />
'''סיעת האומרים אין חנ"נ לח בלח:'''<br />
ראייתם בפשטות מהגמ' הנ"ל אך קיים הבדל בין הראשונים בהגדרת החנ"נ.<br />
'''הרשב"א :''' חנ"נ בלח אנו אומרים שיש יכולת בליעה כיוון שאז אין האיסור יוצא ומתערב לגמרי בחתיכות אלא תמיד ישאר יותר בחתיכה. אך בלח אין הוא בולע ולכן האיסור מתערב בשווה בכל ההיתר.<br />
<br />
'''מרדכי :''' חנ"נ אנו אומרים דווקא בחתיכה כיוון שהיא ניכרת ומובדלת מהשאר אך בלח לא כיוון שאינו מובדל נחשב כאילו האיסור נמצא בכל ההיתר לעומת חתיכה שיש לו מקום משלו.<br />
<br />
'''רע"א והחוו"ד מביאים נפק"מ:'''<br />
כאשר החתיכה נימוחה.<br />
לרשב"א – האיסור מתערב בשווה ולא נומר חנ"נ.<br />
למרדכי – דין חנ"נ אינו נפקע אף לאחר שנימוחה.<br />
<br />
'''להלכה :'''<br />
'''הגר"א סובר שהרמ"א פסק כהר"ן:'''<br />
<br />
לשון הרמ"א – "יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח, ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר, ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל (מרדכי פכ"ה בשם רשב"א ור"ן בשם ראב"ד). ויש לסמוך על זה בשאר איסורים לצורך הפסד גדול, אבל לא בבשר וחלב".<br />
<br />
משמע מלשונו "אם נתערב איסור לח בהיתר לח"<br />
שמדבר על עירוב של לח בלח בצונן (כי אם היה רוצה להתייחס לבישול של לח בלח היה צריך לומר תרכובת של לח בלח). <br />
ופסק כר"ן שאין חנ"נ לח בלח בצונן ויש לסמוך עליו בהפסד מרובה אך לח בלח מבושלים אסורים מעיקר הדין ואין להקל כלל.<br />
<br />
'''נשאלת השאלה''' - מה הדין כאשר העברת הטעמים נעשתה שלא ע"י בישול באיסור לח בלח למשל ע"י כבישה, מליחה, צליה.<br />
<br />
תשובה – ע"פ הבנת הגר"א שהרמ"א פסק כר"ן שאמרינן חנ"נ בש"א רק מתי שדומיה לבשר בחלב שדרך בישול אסרה התורה לכן כל דרך העברת טעמים שאינה אסורה בבב"ח מדאורייתא פסק להקל בהפסד מרובה כר"ן.<br />
<br />
== נושא ד' חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו : ==<br />
<br />
'''מקור חולין דף (ק.) "דרש רבה בר בר חנה – חתיכה של נבילה ושל דג טמא...'''<br />
''' אוקי רב אמורא עליה ודרש – כיוון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ''' <br />
'''ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה"'''<br />
<br />
'''הראשונים הקשו מס' קושיות על גמ'זו:''' <br />
<br />
'''קושיית התוס' ד"ה שקדם''' – למה הצריך רב שחתיכה ראשונה תקבל טעם כדי לאסור מספיק שקיבלה רק משהו ותאסור מדין מין במינו לא בטיל ?<br />
<br />
'''קושיית הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
'''הר"ן:'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושייתו – ר' יהודה סובר שמין ומינו לא בטיל אפילו במשהו אבל כלל זה נאמר דווקא שהמשהו איסור עומד בפני עצמו וכלשונו "אין כוח אחר מעורב בו" אך אם נבלע בחתיכה ויוצא אנו נקרה מב"מ אלא מין באינו מינו כי הוא מעורב בחתיכה אחרת.<br />
<br />
'''נקודות הכסף (סק"ד) "תרי משהו אמרינן":'''<br />
הש"ך סבר כגישת הר"ן שיש הבדל אם חתיכת איסור נופלת לחתיכות של היתר שהאיסור עומד בפני עצמו ולכן אסור מדין מין במינו לא בטיל לר' יהודה. לעומת אם האיסור משהו נבלע בחתיכה והיא נפלה לחתיכות היתר אז דנים את התערובת מדין מין באינו מינו כיוון שהאיסור חלק מהחתיכה ולא עומד בפני עצמו. ועוד יוצא מהר"ן אם נניח שהחתיכה נ"נ טעם החתיכה ללא האיסור משהו יאסור את שאר החתיכות ולכן יוצא שסבר שלא אומרים הפרדה גמורה.<br />
<br />
כאשר החתיכה נבלעת ממשהו איסור ונפלה לתערובת ומכירה \ אינו מכירה:<br />
<br />
החתיכה אינה נבילה אך המשהו יוצא לתערובת השנייה ולכן צריך 60 בתערובת השנייה מדין מין באינו מינו. אך '''בפסח''' כיוון שגם מין באינו מינו לא בטיל אז גם התערובת השנייה נאסרת<br />
'''ובדשל"מ''' – מין באינו מינו כן בטל ולכן מספיק 60 בתערובת השנייה נגד המשהו<br />
<br />
היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר נוסף:<br />
<br />
משהו האיסור שהתערבב בהיתר הראשון אינו נבלע בו אלא נחשב כבעין וכן בתערובת השנייה ולכן '''בדשל"מ''' – צריך 60 נגד המשהו כדין מין באינו מינו.<br />
'''ובפסח''' – הכול נאסר כי מין באינו מינו לא בטיל.<br />
<br />
'''ר"ת (תוס' בשקדם) :'''<br />
<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושיית הר"ן – מצינו מ"ח אחרונים בהבנתו.<br />
<br />
'''רעק"א:'''<br />
משהו עושה את החתיכה הראשונה נבילה אך לא אוסר את שאר החתיכות כיוון שאינו עובר עליהן. אפשר להסיק שכדי לאסור את שאר החתיכות צריכים דווקא את האוסר והנאסר ולכן יוצא בשיטה זו שאומרים את דין הפרדה גמורה.<br />
<br />
'''שיטת הט"ז (סק"טז) "תרי משהו לא אמרינן":'''<br />
'''כאשר החתיכה נבלעת במשהו ונפלה לתערובת ומכירה:'''<br />
החתיכה הראשונה נ"נ ומשום כך שנפלה לתערובת השנייה יש לשער 60 נגד כל החתיכה ואינה אוסרת את התערובת השנייה במשהו מדין מב"מ לא בטיל או בפסח שחמץ אינו בטל כיוון שהמשהו אינו יוצא אלא רק טעם החתיכה שבלוע בה יוצא והוא לא אוסר כיוון שלעולם נצטרך את האוסר והנאסר כדי לאסור.<br />
<br />
המשבצ"ז מקשה – מדוע הצריך 60 כדי להתיר את התערובת הרי המשהו אינו יוצא החוצה ולכן יש להוציא את החתיכה שנאסרה וכל השאר מותר אף בפחות מ60.<br />
<br />
משהו ניבלע בחתיכה והוא נפל לתערובת ואינו מכירה:<br />
<br />
הרוטב – אינו נאסר כיוון שהאיסור משהו אינו יוצא.<br />
החתיכות – נאסרו כיוון שלא אומרים בפסח חד בתרי בטיל, לכן החתיכה שנאסרה תאסור את כל החתיכות מדין יבש ביבש.<br />
<br />
'''היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר לח נוסף:'''<br />
<br />
המשהו האיסור נחשב כבעין בתערובת הראשונה כי לא שייך בליעה בלח ולכן אם נפל לתערובת שניה עדיין נחשב כבעין ולכן אוסר הכול מדין מב"מ לא בטיל.<br />
'''בפסח''' – דין מב"ב ודין אינו מינו שווים שלא בטיל.<br />
'''בדשל"מ''' – מין באינו מינו מותר ב60.<br />
<br />
'''הלכה למעשה''' – במקרה שבחתיכה נבלע משהו ונפלה לתערובת ומכירה ויש רוב כנגד החתיכה.<br />
'''שער הציון סי' תס"ז סעיף ז'''' – הכריע לאסור כדעת הש"ך שהתיר את התערובת השנייה רק בהנאה ובמקום הפסד"מ ובמניעת שמחת יו"ט הקל כט"ז והתיר את התערובת אף באכילה.<br />
<br />
== נושא ה' חנ"נ בכלים : ==<br />
<br />
'''הר"ן בשם הרמב"ן : יש חנ"נ בכלים.'''<br />
ומבאר הפמ"ג משבצות זהב ס"ק ח' כמו דאמרינן אין טומאה בלועה מטמאה טהרה בלועה ה"ה אין איסור בלוע בכלי מבטל היתר.<br />
'''הרשב"א:''' חנ"נ שייך רק במזון ולכן בכלי חרס לא אומרים חנ"נ לעומת בלוע שבכלי כן אומרים חנ"נ.<br />
'''מרדכי :'''<br />
כלי חרס – אומרים חנ"נ.<br />
כלי מתכת – לא אומרים חנ"נ.<br />
'''פסיקת השו"ע בנושא :''' שו"ע סעיף ה' - אם ידוע כמה הוא האיסור, כגון כף חדשה או שאינה בת יומא שניער בה ובלעה כזית חלב, ואחר כך ניער בה קדרה של בשר, אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה... <br />
ויש מי שאומר שגם בזו אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה. <br />
משמע שהכריע כרשב"א אך הביא גם את הר"ן <br />
'''פסיקת הרמ"א בנושא :'''<br />
המשך דברי הרמ"א - ויש שאינן מחלקין בין כף ישן לחדש, רק בין כלי חרס לשאר כלים (מרדכי פ' גיד הנשה) ואומרים דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור על ידי הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבלה, אבל לא בשאר כלים, וטוב לחוש לחומרא וע"ל סימן צ"ב.<br />
'''ההבנת הרמ"א במרדכי :'''<br />
כלי חרס אפילו חדש יש בו חנ"נ ואילו בשאר כלים אפילו ישנים אין בהם חנ"נ.<br />
למסקנה סיים הרמ"א " וטוב לחוש לחומרא "היינו שאינו מקבל את הקולא של המרדכי (בשאר כלים אפילו שישנים שאין בהם חנ"נ) אלא אף בהם יש חנ"נ .<br />
ובכלי חרס אפילו חדש יש חנ"נ לחומרא.<br />
'''הט"ז סק"ח:'''<br />
המרדכי סבר שיש חילוק בכלי חדש.<br />
שבכלי חרס חדש – יש חנ"נ כיוון שאינו חזר לכשרו ודומה לחתיכה שנאסרה שאינה חוזרת לעולם להיתרה, ובשאר כלים – אין בהם חנ"נ כיוון שאינם דומים לחתיכה שנאסרה וחוזרים להכשרם ע"י הגעלה.<br />
הט"ז להלכה פוסק :<br />
כאשר הכלי חדש או אינו בן יומו :<br />
באיסור בב"ח :<br />
כלי חרס – יש חנ"נ בכלי. כלי מתכת – אין חנ"נ בכלי.<br />
בשאר איסורים :<br />
כלי חרס ומתכת – אין חנ"נ בכלים. מכיוון שיש מ"ח אם יש חנ"נ בש"א ואף שאנו מחמירים בזה זה רק בבלוע אך בגוף הכלי לא מחמירים.<br />
בהפסד מרובה : באיסור בב"ח – אין להקל. בשאר איסורים – מקלים שאין חנ"נ כלל.<br />
'''ש"ך סקכ"א :''' בכלי חרס חדש לא שייך לומר חנ"נ וכל דברי המרדכי נאמרו בכלי ישן והחילוק הוא <br />
שבכלי חרס – יש חנ"נ .<br />
ובשאר כלים – אין חנ"נ כיוון שמועילה להם הגעלה.<br />
וכך סברו '''המהרש"ל והב"ח והגר"א.'''<br />
<br />
הש"ך פוסק להלכה :<br />
באיסור בב"ח כאשר הכלי ישן:<br />
בשאר כלים – יש חנ"נ בבלוע.<br />
בהפס"מ – אין חנ"נ.<br />
כלי חרס – יש חנ"נ אף בהפס"מ.<br />
שאר איסורים:<br />
בכל הכלים אומרים חנ"נ בבלוע לכתחילה ובהפסד אפילו אינו מרובה יש להקל שלא אומרים.</div>עמנואלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%AA_%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=5723חתיכה נעשת נבילה2016-06-07T18:06:20Z<p>עמנואל: /* נושא ג' חנ"נ לח בלח : */</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}} <br />
== חתיכה נעשת נבילה ==<br />
<br />
ביאור המושג חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) : ראשית ננסה להגדיר מה היא חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) ע"פ דימוי חנ"נ לחיי היום. ברור שמאכל בריא יכול להפוך למאכל מורעל אף שחיצונית איננו רואים הבדל, ומכאן ולהבא תשתנה התייחסותנו למאכל זה כגון במגעו עם מאכלים אחרים או במשקים וכו'. גם בעולם ההלכה יש דבר דומה שכידוע התורה אסרה מפגש של בשר וחלב מבושלים (יו"ד סי' פ"ז) אע"פ ששניהם לחוד מותרים, מפגשם הוא כעין רעל רוחני. ההלכה מדריכה אותנו באלו דרכים יכול להיבצר ה"רעל" הרוחני הזה, ובאלו דרכים הוא יכול לעבור למאכלי היתר אחרים ולאוסרם.<br />
<br />
'''ננסה להסביר את הנושאים :'''<br />
<br />
א. חנ"נ בבשר וחלב (בב"ח)<br />
<br />
ב. חנ"נ בשאר איסורים <br />
<br />
ג. חנ"נ במשקים (לח בלח)<br />
<br />
ד. חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו.<br />
<br />
ה. חנ"נ בכלים (ז"א כאשר האיסור וההיתר נפגשים בדופן הכלי).<br />
<br />
== א. חנ"נ בבשר בחלב : ==<br />
<br />
''' מקור : חולין דף קח. משנה חלק א': טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בחתיכה טעם של חלב החתיכה<br />
'''אסורה.''''''<br />
<br />
'''היכן החתיכה ממוקמת כדי שתתמודד רק היא מול טיפת החלב ולא כל הקדרה ? :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' רש"י ביאר שטיפת החלב נפלה בתוך הקדירה על אחת מן החתיכות ולא הגיס את הקדירה ולא נחלק טעם הטיפה אלא לאותה חתיכה בלבד ואותה חתיכה נאסרה כי אותה חתיכה לבדה אין ששים לבטל הטיפה. רש"י סבר שבמשנה יש שני מקרים שונים, ובמקרה הראשון אין דיון על שאר החתיכות אלא רק על החתיכה שנפל עליה טיפת חלב והיא נאסרת כולה.<br />
<br />
'''נחלקו הפוס' לפי רש"י היכן החתיכה ממוקמת :'''<br />
<br />
'''ב"י''' - רש"י לא פירש אלא נומר מסברה בדרך כלל לא כל החתיכות בתוך הרוטב והטיפה נפלה על חלק החתיכה שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''תוס' ד"ה אם''' - רש"י כתב "וכן כי כיסה הקדרה עולות הרתיחות מי שוליה לפיה ומוליכות הטיפה בכל הקדרה.<br />
מסביר התוס'- ר"ל שאפילו החתיכה שנפלה הטיפה עליה היא מקצתה בתוך הרוטב.<br />
מסביר המהרש"א - אם רש"י היה סובר כר"י שגם אם לא כל החתיכה ברוטב מתערבת הטיפה בכל הקדרה הוא לא היה צריך לומר שעולות הרתיחות מלמטה למעלה ולהאריך בתיאור התערבות הטיפה בקדרה אלא כנראה האריך כדי להוציא מהבנת ר"י שהטיפה הנופלת על חלקה החיצוני של החתיכה מתערבת אף ללא כיסוי או ניעור בכל הקדרה.<br />
<br />
'''מהר"ם שי"ף''' - רש"י (קח:) ד"ה ניער- "החלב בגגה של החתיכה". משמע שגגה הכוונה מחוץ לרוטב כי אם לא נומר כך אז הטיפה הייתה הנופלת ברוטב ומתבטלת.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' התוס' למד שחייבים לומר שהחתיכה המדוברת במשנה היא חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל. אף נפלה הטיפה על החתיכה ולכן יש להבין שברישא "בה"- בטיפה ו"אסור"- הכוונה לחתיכה שבחוץ. תוס' הבינו שהמשנה דיברה על מקרה אחד.<br />
שאלה: לפי פרוש התוס' קשה שהרי החיבור בין החלב לחתיכה נעשה ע"י צליה ודין צליה הוא חדירה של החלב בעומק קליפה\נטילה (ראה סימן ק"ה) ולא בכולה כדברי המשנה ?<br />
תוס' – הדין הוא דין צליה ואפילו כך כל החתיכה נאסרת משום שהחלב מפעפע בכולה כמו שמצינו בדף (צו:) שחלב מפעפע בכולו כיוון שהוא דבר שמן וכן החלב בגלל שומנו מפעפע בכולו.<br />
הר"ן – אין אנו עוסקים בדין צליה כלל אלא הדין כבישול כיוון שיש הבל וחום בקדרה והחתיכה נאסרת כולה וכן הקדרה כולה אם אין 60 נגד החלב.<br />
<br />
'''סיכום קצר''' – למדנו שחתיכת בשר נעשת נבילה כאשר היא נפגשת בבישול (בחום) עם חלב רק שאין פי 60 בחתיכה כנגד החלב ומאותו רגע חתיכת הבשר נעשת איסור בפני עצמו. בהמשך נראה שנחלקו האחרונים מה היא פסיקת השו"ע בדין החתיכה לבדה כהבנת רש"י או תוס'. <br />
<br />
'''ועכשיו נמשיך לבאר את דין שאר הקדרה ע"פ דברי המשך המשנה.'''<br />
<br />
'''מקור : חולין דף קח. משנה חלק ב': ניער את הקדרה שנפל לתוכה החלב, <br />
'''אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה – אסור.''''''<br />
<br />
'''באיזה אופן שאר הקדירה תשתתף בביטול הטיפה ובאיזה אופן אינה משתתפת ?'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' ובשאר חתיכות של הקדרה לא דיברה המשנה בחלק א' אלא כאשר ניער (חלק ב') ובגמרא נחלקו בה אם חוזרת אותה חתיכה ואוסרתן או לא וזו היא מחלוקת האם אפשר לסוחטו אסור או אפשר לסוחטו מותר, ונבאר.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו מותר אומר - נתינת טעם אינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה חוזרת החתיכה להיתרה.<br />
<br />
'''אך מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"מ :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י:''' ביחס לחתיכה ביחס לחתיכות - היא מותרת אף ללא טעימת גוי כי הטעם מתחלק בשווה בכל הקדרה.<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן:''' ביחס לחתיכה - החתיכה נשארת באיסורה ובזה לא נחלקו מ"ד אפל"מ ואפל"א. ביחס לחתיכות- המ"ח בין אפל"א לאפל"מ היא רק לגבי שאר החתיכות. למ"ד אפל"מ אם תסחט לגמרי את החלב מהחתיכה החתיכה היא נחשבת היתר לגבי החתיכות ז"א שאינה אוסרת אותן מדין מין במינו לא בטיל אך החתיכה עצמה אסורה. המילה מותר הכוונה לשאר הקדרה שמותרת. למ"ד אפל"א אפילו אם תסחט את החתיכה היא נשארת באיסורה ואוסרת את השאר מדין מין במינו לבטיל.<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' ביחס לחתיכה - אע"פ שנסרך בה החלב יותר אם יטעם קפילא ויתירה תותר, וכן אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה שטעם החלב ותותר כיוון שיש התפשטות טעמים שווה. ביחס לחתיכות - כל עוד לא טעם קפילא את החתיכה והתירה היא נבילה אך אין אומרים שהיא הפכה להיות כגופו של איסור שביכולת טעם הבשר לבד לאסור אלא רק ביחד אם החלב אוסרת ז"א סבר הר"ן במ"ד אפל"מ את דין "אין הנאסר". מ"ד אפל"א: נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור ולא האיסור עצמו, לפיכך כל שקיבלה חתיכה טעם חלב נשארת באיסורה אף שהחלב יצאה ממנה.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו אסור אומר : נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה, החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"א :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן והרמב"ן :''' ביחס לחתיכה - אפילו אם תסחט את החלב מהבשר הבשר נשאר אסור. כיוון שסובר הר"ן בדעת רש"י שאין אומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאסור עצמו יכול לילך" ומכיוון שהחלב אינו בחתיכה וגם הוא האוסר החתיכה אינה אוסרת אחרים.<br />
ביחס לחתיכות - טעם הבשר יוצא ואוסר את כל הקדרה וכל זה ללא ניעור.<br />
<br />
'''שיטת הדרכי משה בטור:''' ע"פ דברי הטור "והיכא שנאסרה מחמת חלב נעשת כל החתיכה איסור ואם בישלה אם האחרות צריך 60 נגד כולה. ודייק הד"מ מהמילים "ואם בישלה" משמע שבלי בישול לא נאסרת שאר הקדרה כי אין החלב והבשר מתפשטים ביחד. ז"א הד"מ סבר שאומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך" ולכן אם ניער צריך 60 כנגד כל החתיכה ואם לא החתיכה תשאר אסורה אך טעמה לא יאסור את החתיכות האחרת.<br />
<br />
'''שיטת המרדכי :'''טעם החלב אוסר את החלק העליון של החתיכה שמחוץ לרוטב ואינו יוצא מהחלק העליון. ואף שטעם הבשר יוצא אין הוא אוסר לבד כיוון שאין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור יכול לילך עמו. ולכן למסקנה המרדכי פוסק שימתין עד שתצטנן הקדרה ולחתוך מה שחוץ לרוטב, ואם ניער צריך 60 כנגד החלק שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' תוס' הבין שהחתיכה חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל אף אם נפלה הטיפה על החתיכה בתחילה. ומכיוון שהמשנה במפורש כותבת "ניער את הקדירה" ורק כך נותנת המשנה לחתיכה הראשונה יכולת לאסור את שאר החתיכות משמע שהחתיכה אינה ברוטב ורק ע"י הניעור הקדרה משתתפת בביטול.<br />
<br />
'''קשה אם החתיכה נאסרת כולה שתאסור גם את החתיכה התחתונה לה?'''<br />
'''תוס' מתרץ''' – מצינו מקרה כזה בג"מ (קח:) נפלה טיפת חלב על חתיכה ולא ניער ולא כיסה. אומרת הגמ' מבלע בלע מפלט לא פלט. משמע שהחלב שאסר את החתיכה הראשונה לא ממשיך לחתיכה התחתונה אם לא ניער כלל.<br />
<br />
'''דף (קח:) "טיפת חלב שנפלה על חתיכה כיוון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשת נבילה <br />
'''ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דברי ר' יהודה.''' <br />
'''וחכמים אומרים עד שתתין טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות.'''<br />
''' אמר רבי נראין דברי ר' יהודה - בשלא ניער ולא כיסה ודברי חכמים - בשניער וכסה".'''<br />
''' הגמ' שואלת: מאי לא ניער ולא כיסה? אילמא לא ניער ולא כיסה כלל''' <br />
''' [אם נעמיד שרבי פסק כר' יהודה במקרה הזה קשה שהרי]''' <br />
''' מבלע בלע מפלט לא פלט [החלב לא יוצא מהחתיכה ללא ניעור אלא רק טעם בשר יוצא]'''<br />
''' קסבר רבי אפל"א "'''''''''<br />
<br />
'''נשאלת השאלה למה טעם הבשר לבדו לא אוסר את הקדרה אף ללא ניעור???'''<br />
<br />
'''מגמ' זו משמע שטעם הבשר לא אוסר כלל ללא טעם החלב.<br />
<br />
'''אך הראשונים נחלקו בהסברה :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא אליבא מ"ד אפל"מ ורק לשיטתו הבשר לא אוסר לבדו ללא חלב אך למסקנה רבי סובר כאפל"א שטעם הבשר אוסר לבדו את שאר החתיכות.<br />
ולכן המחלוקת בין אפל"א לאפל"מ לשיטת הר"ן היא : גם בדילול וגם בהפרדה יש מח' אפל"א ואפל"מ.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"מ סובר :''' (אין חנ"נ) ביחס לחתיכה- אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותותר ע"י 60. ביחס לחתיכות- רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"א סובר :''' ביחס לחתיכה - טעם העצמי של החתיכה אסור אף ללא חלב. ביחס לחתיכות- טעם הבשר אוסר את החתיכות.<br />
<br />
'''שיטת ר"י ורשב"א:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא לא בשיטת מ"ד מסוים אלא מציאותי למה התכוון רבי וזו ראיה ברורה שטעם לבדו לא אוסר והמח' של אפל"א ואפל"מ היא בנושא אחר.<br />
ולכן המח' בין אפל"א לאפל"מ בהבנת ר"י ורשב"א היא : אין מחלוקת אם הפרידו את החלב מהבשר ולכו"ע הבשר איננו אוסר אלא המחלוקת היא אם דיללו את טעם הבשר ע"י בישול בעוד חתיכות האם החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''אפל"מ:''' ביחס לחתיכה - אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותתור.<br />
ביחס לחתיכות - רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''אפל"א:''' ביחס לחתיכה- אם עדגיין נשארו שאריות חלב בחתיכה נשארת אסורה אך אם יוציא את החלב שאפי' משהו לא ישאר היא מותרת. ביחס לחתיכות- כיוון שיוצא טעם חלב וטעם בשר החתיכה אוסרת אותן.<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' השו"ע ביו"ד סימן צ"ב כתב נפל חלב לתוך קדירה של בשר, טועמין החתיכה שנפל עליה החלב, אם אין בה טעם חלב, הכל מותר. ואם יש בחתיכה מטעימת חלב, נאסרה אותה חתיכה. כלומר החתיכה נעשת נבילה ועכשיו החתיכה יכולה לאסור את כל האוכל שבקדרה ולכן משערין בכולה, אם היה בכל מה שיש בקדירה מהחתיכות והירק והמרק והתבלין כדי שתהא חתיכה זו אחד מששים מהכל, החתיכה אסורה והשאר מותר במה דברים אמורים ,שצריך 60 בכל האוכל שבקדרה מול החתיכה שנאסרה בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף...<br />
<br />
'''נחלקו האחרונים כמו מי הכריע השו"ע :'''<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב) :''' השו"ע פסק כשיטת רש"י כיוון שנקט את לשון הרמב"ם (פ"ט ה"ט). והרמב"ם דיבר בתחילה ללא ניעור, משמע שאף ללא ניעור אם יש בחתיכה מטעימת חלב נאסרה אותה חתיכה ואם אין 60 בקדרה נאסרה אף כל הקדרה. שהרי לפי רש"י בהבנת הט"ז (בניגוד לד"מ) כל הקדרה תאסר לבסוף אף ללא ניעור ובהמשך דבריו "אלא לבסוף" הסביר הט"ז סק"ה שהניעור בסוף הוא עצה טובה שלא ישאר טעם חלב בחתיכה.<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ד):''' שו"ע פסק כר"י(תוס'). וחולק על הט"ז בנק' הכסף שהרי כתוב במפורש " במה דברים אמורים, בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף" משמע שאם לא היה מנער כלל אף לא לבסוף אין הקדרה נאסרת. מובן מכאן שהשו"ע דיבר שהחתיכה מחוץ לרוטב ורק היא תיאסר ורק אם ינער את הקדרה יאסר שאר הקדרה כהבנת ר"י.<br />
<br />
'''פסיקת הרמ"א :''' וכן אם לא ניער כלל, את הקדרה כאשר נפלה הטיפה לא בתחלה ולא בסוף, ולא כיסה כלל, אם יש ס' בקדירה נגד טיפת חלב שנפל, אינו אסור רק החתיכה לבד, ושאר הקדירה מותרת.<br />
<br />
'''5 שיטות בהסבר הרמ"א:'''<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ו)''' – הרמ"א דיבר על מקרה אחר מהשו"ע באופן שהחתיכה נמצאת חלקה ברוטב והסתפק האם לפסוק כרש"י או כר"י ולכן החמיר כשניהם והצריך 60 לבטל את הטיפה כי חשש לר"י ושהחתיכה אסורה אם אין 60 כי חשש לרש"י. נשאר קשה על הש"ך המילה "וכן".<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב)''' – הרמ"א דיבר על אותו מקרה של השו"ע והוא הסביר כרש"י והרמ"א פסק כר"י שהטיפה מתפשטת בכל הקדרה ומספיק 60 כנגד הטיפה, אך מ"מ הרמ"א שהחתיכה עצמה אסורה מסברה דנפשיה שכן נשאר בה יותר טעם. נשאר קשה על הט"ז הרמ"א בסע' ד' שפסק שצריך 60 נגד החתיכה משמע שפסק כרש"י שהיא נאסרת תחילה מן הדין.'''משבצ"ז (סק"ה):''' כתב להלכה סבר הט"ז שהעיקר בדעת הרמ"א כהכרעתו בסע' ד'.<br />
<br />
'''רע"א''' – הרמ"א מובן ע"פ דבריו בסי' ק"ה שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומחמירים תמיד ולכן שכולה חוץ לרוטב חתיכה עצמה- אסורה שאין אנו בקיאין ולכן אמרינן שהחלב הכחוש מפעפע רק בה. ושאר הקדרה מותרת אם יש 60 נגד החלב כיוון שיש ספק שהחלב מפעפע בכל הקדרה אף ללא רוטב.<br />
<br />
'''באר הגולה''' – הגיה "אם אין 60 בקדרה..." משמע שפסק כרש"י אך קשה כי פשוט שכאשר החתיכה מחוץ לרוטב אין הקדרה מצטרפת לביטול הטיפה.<br />
<br />
'''הגר"א''' – הגיה "אם אין 60 בה חתיכה נגד טיפת החלב..." ובא ללמדנו שהחלב אינו ממשיך לקדרה ללא ניעור ולכן היא לא נאסרה. משמע שסובר כהבנת ר"י ורשב"א בהפרדה גמורה ולא כהר"ן.<br />
<br />
== נושא ב. ביאור חנ"נ בשאר איסורים : ==<br />
<br />
''' מקור : חולין דף (ק.) מדובר שנפלה חתיכת נבילה על חתיכות כשרות שהיו בקדרה והתבשלו''''''<br />
<br />
'''רבה בר בר חנה סבר שחתיכת האיסור תאסור כאשר יהיה טעם של נבילה ברוטב <br />
'''ובחתיכות ואז כל הקדרה נאסרה.'''''' <br />
'''רב סבר שמספיק שחתיכת איסור שנפלה נותנת טעם בחתיכה אחת מהחתיכות שבקדרה <br />
'''כדי שהיא תאסור את כל הקדרה''''''<br />
'''כי א"א לטעום אם יש טעם איסור כי לאיסור וההיתר יש אותו טעם.''''''<br />
'''מצינו ג' שאלות על דברי הגמ':'''<br />
<br />
1. '''שאלת הגמרא''' - מדוע רב הצריך שחתיכת היתר הראשונה תקבל טעם מהאיסור הרי האיסור נמצא וכל צריך להיות אסור מדין מין ומינו לא בטיל? עונה הגמ' בשיטת אביי בשקדם וסילקו.<br />
<br />
2. '''תוס'''' ד"ה בשקדם - למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תקבל "טעם" מהאיסור כדי לאסור מספיק שקיבלה רק "משהו" כדי לאסור מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
3. '''הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
'''<br />
'''הראשונים דנו בשתי השאלות האחרונות:''''''<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן :''' ביחס לשאלה 2 - אפילו רק ע"י "משהו החתיכה נאסרת ואוסרת את כולן. ורב אסר את החתיכה הראשונה אפילו שקיבלה רק "משהו" מהאיסור. קשה - שהרי כתוב "כיוון שנתן טעם בחתיכה". תירוץ- הרמב"ן לומד משפט זה לא כפשוטו אלא כיוון שנתבשל עמה וקיבלה רק "משהו" מהאיסור נ"נ ואוסרת את כולן. "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
<br />
ביחס לשאלה 3 - אם לא נומר שהמשהו עושה את החתיכה נבילה אין יכולת למשהו לאסור את השאר כי משהו כמאן דליתא לולי שיעשה חנ"נ ואז החתיכה עצמה אוסרת את שאר הקדרה. משמע שחלק על הפרדה גמורה והחתיכה אוסרת אף ללא איסור.<br />
<br />
'''שיטת ר' אפרים :''' ביחס לשאלה 2 - מתוך שאלה זו הבין ר"א שאם החתיכה הראשונה קיבלה רק משהו אין היא יכולה לאסור את שאר החתיכות מדין מין ומינו כיוון שמשהו נחשב שאינו ואם קיבלה טעם אין החתיכה הראשונה נ"נ אלא הטעם נחשב כבעין ולכן נאסר שאר הקדרה מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" – אינו כפשוטו אלא נ"נ – הטעם נחשב כנבילה בעין למסקנה אין חנ"נ בש"א.<br />
<br />
ביחס לשאלה 3 - אין שאלה כי אין חנ"נ כלל.<br />
<br />
'''שיטת ר"ת:''' ביחס לשאלה 2 - אין משהו מהאיסור מספיק כדי לאסור את החתיכה הראשונה כדי שתוכל לאסור מדין מין ומינו לא בטיל אבל היא נאסרת בעצמה מה שאין כן טעם הוא גורם לחתיכה להעשות נבילה ואוסרת את כולן מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
<br />
ביחס לשאלה 3 - נושא זה נידון בסוגיית "תרי משהו" .<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :'''<br />
<br />
'''שו"ע סימן צ"ב סעיף ד''''- לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה, אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים. כגון כזית חֵלב שנבלע בחתיכה, ואין בה ששים לבטלו, ונאסרה, ואחר כך בישלה עם אחרות, אין צריך אלא ששים כדי כזית חֵלב, ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת.<br />
<br />
השו"ע הכריע כר' אפרים שאין חנ"נ בשאר איסורים כלל ולכן כאשר יש 60 כנגד האיסור אף החתיכה שנאסרה ממנו ראשונה תחזור להיות מותרת. שזו ממש שיטת מ"ד אפל"מ. <br />
'''אך בסימן ק"ו סעיף א' פסק השו"ע''' שאף בשאר איסורים החתיכה נשארת באיסורה<br />
<br />
ומצינו שזו מחלוקת ראשונים <br />
<br />
'''שיטת הטור:''' בש"א אמרינן אפל"מ וחתיכה חוזרת להיתרה והאיסור נסחט לכל התבשיל ומתבטל.<br />
'''שיטת הרשב"א:''' בש"א אמרינן אפל"א וחתיכה נשארת באיסורה. וכך פסק השו"ע בסי' ק"ו.<br />
<br />
'''תירוצים לסתירה :'''<br />
<br />
'''הש"ך סק"יא''' - אין סתירה, אלא כאן השו"ע כתב שהחתיכה שנאסרה בש"א חוזרת להיות מותרת הוא כדי להבדיל בין סע' ג' ששם מדובר על חתיכה שנאסרה מחלב והרוטב מותר אם יש 60 כנגדה אך כל החתיכות שבקדרה אסורות אם אותה חתיכה ראויה להתכבד אפי' שעכשיו אינו מכירה היא אוסרת את כולן כיוון שאיסורה מחמת עצמה כדין חהר"ל. לעומת סע' ד' שנאסרה מש"א ואע"פ שהיא ראויה להתכבד ואינה מכירה אינה אוסרת את החתיכות כיוון שאין איסורה מחמת עצמה ולכן לא חל דין חה"ל ולכן אם היה בקדרה 60 נגד כל הקדרה מותרת. (כולל אותה חתיכה כיוון שמדובר שלא מכירה בהבנת הש"ך).<br />
<br />
'''הגר"א ביאר את הסתירה''' – השו"ע בסי' צ"ב כתב את שיטת הטור ובק"ו כתב את שיטתו שלו.<br />
<br />
'''שיטת הרמ"א להלכה :'''<br />
<br />
הרמ"א כתב - "וי"א דאמרינן בכל האיסורין חנ"נ וכן המנהג פשוט ואין לשנות. משמע שפסק כר"ת.<br />
אע"פ שהרמ"א מחמיר שאומרים חנ"נ בש"א מ"מ באופן שהאיסור נפל על חתיכה שמקצתה ברוטב מיקל הרמ"א והחתיכה לא תאסור את שאר החתיכות.<br />
<br />
'''ואלו הן הסיבות לקולא זו:'''<br />
א. לפי ר"י האיסור מתבטל בכל הקדרה.<br />
ב. י"א שאין חנ"נ בש"א (ר' אפרים).<br />
כל זה אפילו שהרמ"א מחמיר בכל סיבה בנפרד.<br />
<br />
'''הש"ך סקי"ג'''- ביאר ברמ"א שבתחילה נאסרה החתיכה ורק כאש ניער או כיסה את הקדרה נאסרות שאר החתיכות. כיוון שהבין שמחמיר כרש"י (שאוסר ת האחרות רק עם ניער או כיסה) שהרי לשיטת ר"י אין צורך כלל לנער. <br />
<br />
'''ט"ז סקי"ד,ה''' - ביאר שהרמ"א החמיר בבב"ח כשיטת רש"י שאף ללא ניעור אוסרת אותה חתיכה את כל האחרות (וכך משמע מלשון הרמ"א כאן).<br />
אך בשאר איסורים הרמ"א מיקל כשיטת ר"י שאינה אוסרת את האחרות אם מקצתה ברוטב.<br />
<br />
== נושא ג' חנ"נ לח בלח : ==<br />
<br />
'''מקור: ע"ז דף (עג.)"אמר ר' יוחנן יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים''' <br />
''' רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו'''"''' <br />
<br />
'''ביאור הראשונים בנושא :'''<br />
<br />
'''תוס' ד"ה בשקדם: יש חנ"נ לח בלח.'''<br />
תוס' הביאו גמ' זו כראיה לר"א שאין חנ"נ בש"א. מדוע מספיק 60 במים כנגד היין נסך ולא כנגד כל היין שבבור שהרי נומר שנ"נ? תוס' תירצו לשיטת ר"ת שסובר שיש חנ"נ בש"א שכאן היין נאסר מהיין נסך במשהו ולכן לא נ"נ מכל זה משמע של ר"ת אמרינן שיש חנ"נ לח בלח מכיוון שיכלו לתרץ בפשטות שלא אמרינן חנ"נ לח בלח.<br />
<br />
'''הר"ן ד"ה אבל עיקר נראה לי:'''<br />
דין חנ"נ בלח תלוי באופן יצירת התערובת. <br />
אם הפעולה היתה בישול – אומרים חנ"נ לח בלח. כיוון שזה דומיה בשר וחלב שדרך בישול אסרה התורה ולכן אף בש"א נ"נ.<br />
אם הפעולה היתה עירוב לח בלח בצונן – לא אמרינן שנ"נ ועל זה דיבר הגמ' לעיל.<br />
<br />
'''סיעת האומרים אין חנ"נ לח בלח:'''<br />
ראייתם בפשטות מהגמ' הנ"ל אך קיים הבדל בין הראשונים בהגדרת החנ"נ.<br />
'''הרשב"א :''' חנ"נ בלח אנו אומרים שיש יכולת בליעה כיוון שאז אין האיסור יוצא ומתערב לגמרי בחתיכות אלא תמיד ישאר יותר בחתיכה. אך בלח אין הוא בולע ולכן האיסור מתערב בשווה בכל ההיתר.<br />
<br />
'''מרדכי :''' חנ"נ אנו אומרים דווקא בחתיכה כיוון שהיא ניכרת ומובדלת מהשאר אך בלח לא כיוון שאינו מובדל נחשב כאילו האיסור נמצא בכל ההיתר לעומת חתיכה שיש לו מקום משלו.<br />
<br />
'''רע"א והחוו"ד מביאים נפק"מ:'''<br />
כאשר החתיכה נימוחה.<br />
לרשב"א – האיסור מתערב בשווה ולא נומר חנ"נ.<br />
למרדכי – דין חנ"נ אינו נפקע אף לאחר שנימוחה.<br />
<br />
'''להלכה :'''<br />
'''הגר"א סובר שהרמ"א פסק כהר"ן:'''<br />
<br />
לשון הרמ"א – "יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח, ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר, ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל (מרדכי פכ"ה בשם רשב"א ור"ן בשם ראב"ד). ויש לסמוך על זה בשאר איסורים לצורך הפסד גדול, אבל לא בבשר וחלב".<br />
<br />
משמע מלשונו "אם נתערב איסור לח בהיתר לח"<br />
שמדבר על עירוב של לח בלח בצונן (כי אם היה רוצה להתייחס לבישול של לח בלח היה צריך לומר תרכובת של לח בלח). <br />
ופסק כר"ן שאין חנ"נ לח בלח בצונן ויש לסמוך עליו בהפסד מרובה אך לח בלח מבושלים אסורים מעיקר הדין ואין להקל כלל.<br />
<br />
'''נשאלת השאלה''' - מה הדין כאשר העברת הטעמים נעשתה שלא ע"י בישול באיסור לח בלח למשל ע"י כבישה, מליחה, צליה.<br />
<br />
תשובה – ע"פ הבנת הגר"א שהרמ"א פסק כר"ן שאמרינן חנ"נ בש"א רק מתי שדומיה לבשר בחלב שדרך בישול אסרה התורה לכן כל דרך העברת טעמים שאינה אסורה בבב"ח מדאורייתא פסק להקל בהפסד מרובה כר"ן.<br />
<br />
== נושא ד' חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו : ==<br />
<br />
מקור '''חולין דף (ק.)''' "דרש רבה בר בר חנה – חתיכה של נבילה ושל דג טמא...<br />
אוקי רב אמורא עליה ודרש – כיוון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה"<br />
'''הראשונים הקשו מס' קושיות על גמ'זו:''' <br />
<br />
'''קושיית התוס' ד"ה שקדם''' – למה הצריך רב שחתיכה ראשונה תקבל טעם כדי לאסור מספיק שקיבלה רק משהו ותאסור מדין מין במינו לא בטיל ?<br />
'''קושיית הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
'''הר"ן:'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושייתו – ר' יהודה סובר שמין ומינו לא בטיל אפילו במשהו אבל כלל זה נאמר דווקא שהמשהו איסור עומד בפני עצמו וכלשונו "אין כוח אחר מעורב בו" אך אם נבלע בחתיכה ויוצא אנו נקרה מב"מ אלא מין באינו מינו כי הוא מעורב בחתיכה אחרת.<br />
'''נקודות הכסף (סק"ד) "תרי משהו אמרינן":'''<br />
הש"ך סבר כגישת הר"ן שיש הבדל אם חתיכת איסור נופלת לחתיכות של היתר שהאיסור עומד בפני עצמו ולכן אסור מדין מין במינו לא בטיל לר' יהודה. לעומת אם האיסור משהו נבלע בחתיכה והיא נפלה לחתיכות היתר אז דנים את התערובת מדין מין באינו מינו כיוון שהאיסור חלק מהחתיכה ולא עומד בפני עצמו. ועוד יוצא מהר"ן אם נניח שהחתיכה נ"נ טעם החתיכה ללא האיסור משהו יאסור את שאר החתיכות ולכן יוצא שסבר שלא אומרים הפרדה גמורה.<br />
<br />
כאשר החתיכה נבלעת ממשהו איסור ונפלה לתערובת ומכירה \ אינו מכירה:<br />
החתיכה אינה נבילה אך המשהו יוצא לתערובת השנייה ולכן צריך 60 בתערובת השנייה מדין מין באינו מינו. אך בפסח כיוון שגם מין באינו מינו לא בטיל אז גם התערובת השנייה נאסרת<br />
ובדישל"מ – מין באינו מינו כן בטל ולכן מספיק 60 בתערובת השנייה נגד המשהו<br />
<br />
היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר נוסף:<br />
משהו האיסור שהתערבב בהיתר הראשון אינו נבלע בו אלא נחשב כבעין וכן בתערובת השנייה ולכן בדישל"מ – צריך 60 נגד המשהו כדין מין באינו מינו.<br />
ובפסח – הכול נאסר כי מין באינו מינו לא בטיל.<br />
'''ר"ת (תוס' בשקדם) :'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושיית הר"ן – מצינו מ"ח אחרונים בהבנתו.<br />
'''רעק"א:'''<br />
משהו עושה את החתיכה הראשונה נבילה אך לא אוסר את שאר החתיכות כיוון שאינו עובר עליהן. אפשר להסיק שכדי לאסור את שאר החתיכות צריכים דווקא את האוסר והנאסר ולכן יוצא בשיטה זו שאומרים את דין הפרדה גמורה.<br />
'''שיטת הט"ז (סק"טז) "תרי משהו לא אמרינן":'''<br />
'''כאשר החתיכה נבלעת במשהו ונפלה לתערובת ומכירה:'''<br />
החתיכה הראשונה נ"נ ומשום כך שנפלה לתערובת השנייה יש לשער 60 נגד כל החתיכה ואינה אוסרת את התערובת השנייה במשהו מדין מב"מ לא בטיל או בפסח שחמץ אינו בטל כיוון שהמשהו אינו יוצא אלא רק טעם החתיכה שבלוע בה יוצא והוא לא אוסר כיוון שלעולם נצטרך את האוסר והנאסר כדי לאסור.<br />
המשבצ"ז מקשה – מדוע הצריך 60 כדי להתיר את התערובת הרי המשהו אינו יוצא החוצה ולכן יש להוציא את החתיכה שנאסרה וכל השאר מותר אף בפחות מ60.<br />
<br />
משהו ניבלע בחתיכה והוא נפל לתערובת ואינו מכירה:<br />
הרוטב – אינו נאסר כיוון שהאיסור משהו אינו יוצא.<br />
החתיכות – נאסרו כיוון שלא אומרים בפסח חד בתרי בטיל, לכן החתיכה שנאסרה תאסור את כל החתיכות מדין יבש ביבש.<br />
<br />
'''היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר לח נוסף:'''<br />
המשהו האיסור נחשב כבעין בתערובת הראשונה כי לא שייך בליעה בלח ולכן אם נפל לתערובת שניה עדיין נחשב כבעין ולכן אוסר הכול מדין מב"מ לא בטיל.<br />
בפסח – דין מב"ב ודין אינו מינו שווים שלא בטיל.<br />
בדישל"מ – מין באינו מינו מותר ב60.<br />
<br />
'''הלכה למעשה''' – במקרה שבחתיכה נבלע משהו ונפלה לתערובת ומכירה ויש רוב כנגד החתיכה.<br />
שער הציון סי' תס"ז סעיף ז' – הכריע לאסור כדעת הש"ך שהתיר את התערובת השנייה רק בהנאה ובמקום הפסד"מ ובמניעת שמחת יו"ט הקל כט"ז והתיר את התערובת אף באכילה.<br />
<br />
== נושא ה' חנ"נ בכלים : ==<br />
<br />
'''הר"ן בשם הרמב"ן : יש חנ"נ בכלים.'''<br />
ומבאר הפמ"ג משבצות זהב ס"ק ח' כמו דאמרינן אין טומאה בלועה מטמאה טהרה בלועה ה"ה אין איסור בלוע בכלי מבטל היתר.<br />
'''הרשב"א:''' חנ"נ שייך רק במזון ולכן בכלי חרס לא אומרים חנ"נ לעומת בלוע שבכלי כן אומרים חנ"נ.<br />
'''מרדכי :'''<br />
כלי חרס – אומרים חנ"נ.<br />
כלי מתכת – לא אומרים חנ"נ.<br />
'''פסיקת השו"ע בנושא :''' שו"ע סעיף ה' - אם ידוע כמה הוא האיסור, כגון כף חדשה או שאינה בת יומא שניער בה ובלעה כזית חלב, ואחר כך ניער בה קדרה של בשר, אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה... <br />
ויש מי שאומר שגם בזו אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה. <br />
משמע שהכריע כרשב"א אך הביא גם את הר"ן <br />
'''פסיקת הרמ"א בנושא :'''<br />
המשך דברי הרמ"א - ויש שאינן מחלקין בין כף ישן לחדש, רק בין כלי חרס לשאר כלים (מרדכי פ' גיד הנשה) ואומרים דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור על ידי הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבלה, אבל לא בשאר כלים, וטוב לחוש לחומרא וע"ל סימן צ"ב.<br />
'''ההבנת הרמ"א במרדכי :'''<br />
כלי חרס אפילו חדש יש בו חנ"נ ואילו בשאר כלים אפילו ישנים אין בהם חנ"נ.<br />
למסקנה סיים הרמ"א " וטוב לחוש לחומרא "היינו שאינו מקבל את הקולא של המרדכי (בשאר כלים אפילו שישנים שאין בהם חנ"נ) אלא אף בהם יש חנ"נ .<br />
ובכלי חרס אפילו חדש יש חנ"נ לחומרא.<br />
'''הט"ז סק"ח:'''<br />
המרדכי סבר שיש חילוק בכלי חדש.<br />
שבכלי חרס חדש – יש חנ"נ כיוון שאינו חזר לכשרו ודומה לחתיכה שנאסרה שאינה חוזרת לעולם להיתרה, ובשאר כלים – אין בהם חנ"נ כיוון שאינם דומים לחתיכה שנאסרה וחוזרים להכשרם ע"י הגעלה.<br />
הט"ז להלכה פוסק :<br />
כאשר הכלי חדש או אינו בן יומו :<br />
באיסור בב"ח :<br />
כלי חרס – יש חנ"נ בכלי. כלי מתכת – אין חנ"נ בכלי.<br />
בשאר איסורים :<br />
כלי חרס ומתכת – אין חנ"נ בכלים. מכיוון שיש מ"ח אם יש חנ"נ בש"א ואף שאנו מחמירים בזה זה רק בבלוע אך בגוף הכלי לא מחמירים.<br />
בהפסד מרובה : באיסור בב"ח – אין להקל. בשאר איסורים – מקלים שאין חנ"נ כלל.<br />
'''ש"ך סקכ"א :''' בכלי חרס חדש לא שייך לומר חנ"נ וכל דברי המרדכי נאמרו בכלי ישן והחילוק הוא <br />
שבכלי חרס – יש חנ"נ .<br />
ובשאר כלים – אין חנ"נ כיוון שמועילה להם הגעלה.<br />
וכך סברו '''המהרש"ל והב"ח והגר"א.'''<br />
<br />
הש"ך פוסק להלכה :<br />
באיסור בב"ח כאשר הכלי ישן:<br />
בשאר כלים – יש חנ"נ בבלוע.<br />
בהפס"מ – אין חנ"נ.<br />
כלי חרס – יש חנ"נ אף בהפס"מ.<br />
שאר איסורים:<br />
בכל הכלים אומרים חנ"נ בבלוע לכתחילה ובהפסד אפילו אינו מרובה יש להקל שלא אומרים.</div>עמנואלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%AA_%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=5722חתיכה נעשת נבילה2016-06-07T18:03:13Z<p>עמנואל: /* נושא ב. ביאור חנ"נ בשאר איסורים : */</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}} <br />
== חתיכה נעשת נבילה ==<br />
<br />
ביאור המושג חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) : ראשית ננסה להגדיר מה היא חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) ע"פ דימוי חנ"נ לחיי היום. ברור שמאכל בריא יכול להפוך למאכל מורעל אף שחיצונית איננו רואים הבדל, ומכאן ולהבא תשתנה התייחסותנו למאכל זה כגון במגעו עם מאכלים אחרים או במשקים וכו'. גם בעולם ההלכה יש דבר דומה שכידוע התורה אסרה מפגש של בשר וחלב מבושלים (יו"ד סי' פ"ז) אע"פ ששניהם לחוד מותרים, מפגשם הוא כעין רעל רוחני. ההלכה מדריכה אותנו באלו דרכים יכול להיבצר ה"רעל" הרוחני הזה, ובאלו דרכים הוא יכול לעבור למאכלי היתר אחרים ולאוסרם.<br />
<br />
'''ננסה להסביר את הנושאים :'''<br />
<br />
א. חנ"נ בבשר וחלב (בב"ח)<br />
<br />
ב. חנ"נ בשאר איסורים <br />
<br />
ג. חנ"נ במשקים (לח בלח)<br />
<br />
ד. חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו.<br />
<br />
ה. חנ"נ בכלים (ז"א כאשר האיסור וההיתר נפגשים בדופן הכלי).<br />
<br />
== א. חנ"נ בבשר בחלב : ==<br />
<br />
''' מקור : חולין דף קח. משנה חלק א': טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בחתיכה טעם של חלב החתיכה<br />
'''אסורה.''''''<br />
<br />
'''היכן החתיכה ממוקמת כדי שתתמודד רק היא מול טיפת החלב ולא כל הקדרה ? :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' רש"י ביאר שטיפת החלב נפלה בתוך הקדירה על אחת מן החתיכות ולא הגיס את הקדירה ולא נחלק טעם הטיפה אלא לאותה חתיכה בלבד ואותה חתיכה נאסרה כי אותה חתיכה לבדה אין ששים לבטל הטיפה. רש"י סבר שבמשנה יש שני מקרים שונים, ובמקרה הראשון אין דיון על שאר החתיכות אלא רק על החתיכה שנפל עליה טיפת חלב והיא נאסרת כולה.<br />
<br />
'''נחלקו הפוס' לפי רש"י היכן החתיכה ממוקמת :'''<br />
<br />
'''ב"י''' - רש"י לא פירש אלא נומר מסברה בדרך כלל לא כל החתיכות בתוך הרוטב והטיפה נפלה על חלק החתיכה שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''תוס' ד"ה אם''' - רש"י כתב "וכן כי כיסה הקדרה עולות הרתיחות מי שוליה לפיה ומוליכות הטיפה בכל הקדרה.<br />
מסביר התוס'- ר"ל שאפילו החתיכה שנפלה הטיפה עליה היא מקצתה בתוך הרוטב.<br />
מסביר המהרש"א - אם רש"י היה סובר כר"י שגם אם לא כל החתיכה ברוטב מתערבת הטיפה בכל הקדרה הוא לא היה צריך לומר שעולות הרתיחות מלמטה למעלה ולהאריך בתיאור התערבות הטיפה בקדרה אלא כנראה האריך כדי להוציא מהבנת ר"י שהטיפה הנופלת על חלקה החיצוני של החתיכה מתערבת אף ללא כיסוי או ניעור בכל הקדרה.<br />
<br />
'''מהר"ם שי"ף''' - רש"י (קח:) ד"ה ניער- "החלב בגגה של החתיכה". משמע שגגה הכוונה מחוץ לרוטב כי אם לא נומר כך אז הטיפה הייתה הנופלת ברוטב ומתבטלת.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' התוס' למד שחייבים לומר שהחתיכה המדוברת במשנה היא חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל. אף נפלה הטיפה על החתיכה ולכן יש להבין שברישא "בה"- בטיפה ו"אסור"- הכוונה לחתיכה שבחוץ. תוס' הבינו שהמשנה דיברה על מקרה אחד.<br />
שאלה: לפי פרוש התוס' קשה שהרי החיבור בין החלב לחתיכה נעשה ע"י צליה ודין צליה הוא חדירה של החלב בעומק קליפה\נטילה (ראה סימן ק"ה) ולא בכולה כדברי המשנה ?<br />
תוס' – הדין הוא דין צליה ואפילו כך כל החתיכה נאסרת משום שהחלב מפעפע בכולה כמו שמצינו בדף (צו:) שחלב מפעפע בכולו כיוון שהוא דבר שמן וכן החלב בגלל שומנו מפעפע בכולו.<br />
הר"ן – אין אנו עוסקים בדין צליה כלל אלא הדין כבישול כיוון שיש הבל וחום בקדרה והחתיכה נאסרת כולה וכן הקדרה כולה אם אין 60 נגד החלב.<br />
<br />
'''סיכום קצר''' – למדנו שחתיכת בשר נעשת נבילה כאשר היא נפגשת בבישול (בחום) עם חלב רק שאין פי 60 בחתיכה כנגד החלב ומאותו רגע חתיכת הבשר נעשת איסור בפני עצמו. בהמשך נראה שנחלקו האחרונים מה היא פסיקת השו"ע בדין החתיכה לבדה כהבנת רש"י או תוס'. <br />
<br />
'''ועכשיו נמשיך לבאר את דין שאר הקדרה ע"פ דברי המשך המשנה.'''<br />
<br />
'''מקור : חולין דף קח. משנה חלק ב': ניער את הקדרה שנפל לתוכה החלב, <br />
'''אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה – אסור.''''''<br />
<br />
'''באיזה אופן שאר הקדירה תשתתף בביטול הטיפה ובאיזה אופן אינה משתתפת ?'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' ובשאר חתיכות של הקדרה לא דיברה המשנה בחלק א' אלא כאשר ניער (חלק ב') ובגמרא נחלקו בה אם חוזרת אותה חתיכה ואוסרתן או לא וזו היא מחלוקת האם אפשר לסוחטו אסור או אפשר לסוחטו מותר, ונבאר.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו מותר אומר - נתינת טעם אינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה חוזרת החתיכה להיתרה.<br />
<br />
'''אך מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"מ :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י:''' ביחס לחתיכה ביחס לחתיכות - היא מותרת אף ללא טעימת גוי כי הטעם מתחלק בשווה בכל הקדרה.<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן:''' ביחס לחתיכה - החתיכה נשארת באיסורה ובזה לא נחלקו מ"ד אפל"מ ואפל"א. ביחס לחתיכות- המ"ח בין אפל"א לאפל"מ היא רק לגבי שאר החתיכות. למ"ד אפל"מ אם תסחט לגמרי את החלב מהחתיכה החתיכה היא נחשבת היתר לגבי החתיכות ז"א שאינה אוסרת אותן מדין מין במינו לא בטיל אך החתיכה עצמה אסורה. המילה מותר הכוונה לשאר הקדרה שמותרת. למ"ד אפל"א אפילו אם תסחט את החתיכה היא נשארת באיסורה ואוסרת את השאר מדין מין במינו לבטיל.<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' ביחס לחתיכה - אע"פ שנסרך בה החלב יותר אם יטעם קפילא ויתירה תותר, וכן אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה שטעם החלב ותותר כיוון שיש התפשטות טעמים שווה. ביחס לחתיכות - כל עוד לא טעם קפילא את החתיכה והתירה היא נבילה אך אין אומרים שהיא הפכה להיות כגופו של איסור שביכולת טעם הבשר לבד לאסור אלא רק ביחד אם החלב אוסרת ז"א סבר הר"ן במ"ד אפל"מ את דין "אין הנאסר". מ"ד אפל"א: נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור ולא האיסור עצמו, לפיכך כל שקיבלה חתיכה טעם חלב נשארת באיסורה אף שהחלב יצאה ממנה.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו אסור אומר : נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה, החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"א :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן והרמב"ן :''' ביחס לחתיכה - אפילו אם תסחט את החלב מהבשר הבשר נשאר אסור. כיוון שסובר הר"ן בדעת רש"י שאין אומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאסור עצמו יכול לילך" ומכיוון שהחלב אינו בחתיכה וגם הוא האוסר החתיכה אינה אוסרת אחרים.<br />
ביחס לחתיכות - טעם הבשר יוצא ואוסר את כל הקדרה וכל זה ללא ניעור.<br />
<br />
'''שיטת הדרכי משה בטור:''' ע"פ דברי הטור "והיכא שנאסרה מחמת חלב נעשת כל החתיכה איסור ואם בישלה אם האחרות צריך 60 נגד כולה. ודייק הד"מ מהמילים "ואם בישלה" משמע שבלי בישול לא נאסרת שאר הקדרה כי אין החלב והבשר מתפשטים ביחד. ז"א הד"מ סבר שאומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך" ולכן אם ניער צריך 60 כנגד כל החתיכה ואם לא החתיכה תשאר אסורה אך טעמה לא יאסור את החתיכות האחרת.<br />
<br />
'''שיטת המרדכי :'''טעם החלב אוסר את החלק העליון של החתיכה שמחוץ לרוטב ואינו יוצא מהחלק העליון. ואף שטעם הבשר יוצא אין הוא אוסר לבד כיוון שאין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור יכול לילך עמו. ולכן למסקנה המרדכי פוסק שימתין עד שתצטנן הקדרה ולחתוך מה שחוץ לרוטב, ואם ניער צריך 60 כנגד החלק שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' תוס' הבין שהחתיכה חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל אף אם נפלה הטיפה על החתיכה בתחילה. ומכיוון שהמשנה במפורש כותבת "ניער את הקדירה" ורק כך נותנת המשנה לחתיכה הראשונה יכולת לאסור את שאר החתיכות משמע שהחתיכה אינה ברוטב ורק ע"י הניעור הקדרה משתתפת בביטול.<br />
<br />
'''קשה אם החתיכה נאסרת כולה שתאסור גם את החתיכה התחתונה לה?'''<br />
'''תוס' מתרץ''' – מצינו מקרה כזה בג"מ (קח:) נפלה טיפת חלב על חתיכה ולא ניער ולא כיסה. אומרת הגמ' מבלע בלע מפלט לא פלט. משמע שהחלב שאסר את החתיכה הראשונה לא ממשיך לחתיכה התחתונה אם לא ניער כלל.<br />
<br />
'''דף (קח:) "טיפת חלב שנפלה על חתיכה כיוון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשת נבילה <br />
'''ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דברי ר' יהודה.''' <br />
'''וחכמים אומרים עד שתתין טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות.'''<br />
''' אמר רבי נראין דברי ר' יהודה - בשלא ניער ולא כיסה ודברי חכמים - בשניער וכסה".'''<br />
''' הגמ' שואלת: מאי לא ניער ולא כיסה? אילמא לא ניער ולא כיסה כלל''' <br />
''' [אם נעמיד שרבי פסק כר' יהודה במקרה הזה קשה שהרי]''' <br />
''' מבלע בלע מפלט לא פלט [החלב לא יוצא מהחתיכה ללא ניעור אלא רק טעם בשר יוצא]'''<br />
''' קסבר רבי אפל"א "'''''''''<br />
<br />
'''נשאלת השאלה למה טעם הבשר לבדו לא אוסר את הקדרה אף ללא ניעור???'''<br />
<br />
'''מגמ' זו משמע שטעם הבשר לא אוסר כלל ללא טעם החלב.<br />
<br />
'''אך הראשונים נחלקו בהסברה :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא אליבא מ"ד אפל"מ ורק לשיטתו הבשר לא אוסר לבדו ללא חלב אך למסקנה רבי סובר כאפל"א שטעם הבשר אוסר לבדו את שאר החתיכות.<br />
ולכן המחלוקת בין אפל"א לאפל"מ לשיטת הר"ן היא : גם בדילול וגם בהפרדה יש מח' אפל"א ואפל"מ.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"מ סובר :''' (אין חנ"נ) ביחס לחתיכה- אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותותר ע"י 60. ביחס לחתיכות- רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"א סובר :''' ביחס לחתיכה - טעם העצמי של החתיכה אסור אף ללא חלב. ביחס לחתיכות- טעם הבשר אוסר את החתיכות.<br />
<br />
'''שיטת ר"י ורשב"א:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא לא בשיטת מ"ד מסוים אלא מציאותי למה התכוון רבי וזו ראיה ברורה שטעם לבדו לא אוסר והמח' של אפל"א ואפל"מ היא בנושא אחר.<br />
ולכן המח' בין אפל"א לאפל"מ בהבנת ר"י ורשב"א היא : אין מחלוקת אם הפרידו את החלב מהבשר ולכו"ע הבשר איננו אוסר אלא המחלוקת היא אם דיללו את טעם הבשר ע"י בישול בעוד חתיכות האם החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''אפל"מ:''' ביחס לחתיכה - אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותתור.<br />
ביחס לחתיכות - רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''אפל"א:''' ביחס לחתיכה- אם עדגיין נשארו שאריות חלב בחתיכה נשארת אסורה אך אם יוציא את החלב שאפי' משהו לא ישאר היא מותרת. ביחס לחתיכות- כיוון שיוצא טעם חלב וטעם בשר החתיכה אוסרת אותן.<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' השו"ע ביו"ד סימן צ"ב כתב נפל חלב לתוך קדירה של בשר, טועמין החתיכה שנפל עליה החלב, אם אין בה טעם חלב, הכל מותר. ואם יש בחתיכה מטעימת חלב, נאסרה אותה חתיכה. כלומר החתיכה נעשת נבילה ועכשיו החתיכה יכולה לאסור את כל האוכל שבקדרה ולכן משערין בכולה, אם היה בכל מה שיש בקדירה מהחתיכות והירק והמרק והתבלין כדי שתהא חתיכה זו אחד מששים מהכל, החתיכה אסורה והשאר מותר במה דברים אמורים ,שצריך 60 בכל האוכל שבקדרה מול החתיכה שנאסרה בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף...<br />
<br />
'''נחלקו האחרונים כמו מי הכריע השו"ע :'''<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב) :''' השו"ע פסק כשיטת רש"י כיוון שנקט את לשון הרמב"ם (פ"ט ה"ט). והרמב"ם דיבר בתחילה ללא ניעור, משמע שאף ללא ניעור אם יש בחתיכה מטעימת חלב נאסרה אותה חתיכה ואם אין 60 בקדרה נאסרה אף כל הקדרה. שהרי לפי רש"י בהבנת הט"ז (בניגוד לד"מ) כל הקדרה תאסר לבסוף אף ללא ניעור ובהמשך דבריו "אלא לבסוף" הסביר הט"ז סק"ה שהניעור בסוף הוא עצה טובה שלא ישאר טעם חלב בחתיכה.<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ד):''' שו"ע פסק כר"י(תוס'). וחולק על הט"ז בנק' הכסף שהרי כתוב במפורש " במה דברים אמורים, בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף" משמע שאם לא היה מנער כלל אף לא לבסוף אין הקדרה נאסרת. מובן מכאן שהשו"ע דיבר שהחתיכה מחוץ לרוטב ורק היא תיאסר ורק אם ינער את הקדרה יאסר שאר הקדרה כהבנת ר"י.<br />
<br />
'''פסיקת הרמ"א :''' וכן אם לא ניער כלל, את הקדרה כאשר נפלה הטיפה לא בתחלה ולא בסוף, ולא כיסה כלל, אם יש ס' בקדירה נגד טיפת חלב שנפל, אינו אסור רק החתיכה לבד, ושאר הקדירה מותרת.<br />
<br />
'''5 שיטות בהסבר הרמ"א:'''<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ו)''' – הרמ"א דיבר על מקרה אחר מהשו"ע באופן שהחתיכה נמצאת חלקה ברוטב והסתפק האם לפסוק כרש"י או כר"י ולכן החמיר כשניהם והצריך 60 לבטל את הטיפה כי חשש לר"י ושהחתיכה אסורה אם אין 60 כי חשש לרש"י. נשאר קשה על הש"ך המילה "וכן".<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב)''' – הרמ"א דיבר על אותו מקרה של השו"ע והוא הסביר כרש"י והרמ"א פסק כר"י שהטיפה מתפשטת בכל הקדרה ומספיק 60 כנגד הטיפה, אך מ"מ הרמ"א שהחתיכה עצמה אסורה מסברה דנפשיה שכן נשאר בה יותר טעם. נשאר קשה על הט"ז הרמ"א בסע' ד' שפסק שצריך 60 נגד החתיכה משמע שפסק כרש"י שהיא נאסרת תחילה מן הדין.'''משבצ"ז (סק"ה):''' כתב להלכה סבר הט"ז שהעיקר בדעת הרמ"א כהכרעתו בסע' ד'.<br />
<br />
'''רע"א''' – הרמ"א מובן ע"פ דבריו בסי' ק"ה שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומחמירים תמיד ולכן שכולה חוץ לרוטב חתיכה עצמה- אסורה שאין אנו בקיאין ולכן אמרינן שהחלב הכחוש מפעפע רק בה. ושאר הקדרה מותרת אם יש 60 נגד החלב כיוון שיש ספק שהחלב מפעפע בכל הקדרה אף ללא רוטב.<br />
<br />
'''באר הגולה''' – הגיה "אם אין 60 בקדרה..." משמע שפסק כרש"י אך קשה כי פשוט שכאשר החתיכה מחוץ לרוטב אין הקדרה מצטרפת לביטול הטיפה.<br />
<br />
'''הגר"א''' – הגיה "אם אין 60 בה חתיכה נגד טיפת החלב..." ובא ללמדנו שהחלב אינו ממשיך לקדרה ללא ניעור ולכן היא לא נאסרה. משמע שסובר כהבנת ר"י ורשב"א בהפרדה גמורה ולא כהר"ן.<br />
<br />
== נושא ב. ביאור חנ"נ בשאר איסורים : ==<br />
<br />
''' מקור : חולין דף (ק.) מדובר שנפלה חתיכת נבילה על חתיכות כשרות שהיו בקדרה והתבשלו''''''<br />
<br />
'''רבה בר בר חנה סבר שחתיכת האיסור תאסור כאשר יהיה טעם של נבילה ברוטב <br />
'''ובחתיכות ואז כל הקדרה נאסרה.'''''' <br />
'''רב סבר שמספיק שחתיכת איסור שנפלה נותנת טעם בחתיכה אחת מהחתיכות שבקדרה <br />
'''כדי שהיא תאסור את כל הקדרה''''''<br />
'''כי א"א לטעום אם יש טעם איסור כי לאיסור וההיתר יש אותו טעם.''''''<br />
'''מצינו ג' שאלות על דברי הגמ':'''<br />
<br />
1. '''שאלת הגמרא''' - מדוע רב הצריך שחתיכת היתר הראשונה תקבל טעם מהאיסור הרי האיסור נמצא וכל צריך להיות אסור מדין מין ומינו לא בטיל? עונה הגמ' בשיטת אביי בשקדם וסילקו.<br />
<br />
2. '''תוס'''' ד"ה בשקדם - למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תקבל "טעם" מהאיסור כדי לאסור מספיק שקיבלה רק "משהו" כדי לאסור מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
3. '''הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
'''<br />
'''הראשונים דנו בשתי השאלות האחרונות:''''''<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן :''' ביחס לשאלה 2 - אפילו רק ע"י "משהו החתיכה נאסרת ואוסרת את כולן. ורב אסר את החתיכה הראשונה אפילו שקיבלה רק "משהו" מהאיסור. קשה - שהרי כתוב "כיוון שנתן טעם בחתיכה". תירוץ- הרמב"ן לומד משפט זה לא כפשוטו אלא כיוון שנתבשל עמה וקיבלה רק "משהו" מהאיסור נ"נ ואוסרת את כולן. "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
<br />
ביחס לשאלה 3 - אם לא נומר שהמשהו עושה את החתיכה נבילה אין יכולת למשהו לאסור את השאר כי משהו כמאן דליתא לולי שיעשה חנ"נ ואז החתיכה עצמה אוסרת את שאר הקדרה. משמע שחלק על הפרדה גמורה והחתיכה אוסרת אף ללא איסור.<br />
<br />
'''שיטת ר' אפרים :''' ביחס לשאלה 2 - מתוך שאלה זו הבין ר"א שאם החתיכה הראשונה קיבלה רק משהו אין היא יכולה לאסור את שאר החתיכות מדין מין ומינו כיוון שמשהו נחשב שאינו ואם קיבלה טעם אין החתיכה הראשונה נ"נ אלא הטעם נחשב כבעין ולכן נאסר שאר הקדרה מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" – אינו כפשוטו אלא נ"נ – הטעם נחשב כנבילה בעין למסקנה אין חנ"נ בש"א.<br />
<br />
ביחס לשאלה 3 - אין שאלה כי אין חנ"נ כלל.<br />
<br />
'''שיטת ר"ת:''' ביחס לשאלה 2 - אין משהו מהאיסור מספיק כדי לאסור את החתיכה הראשונה כדי שתוכל לאסור מדין מין ומינו לא בטיל אבל היא נאסרת בעצמה מה שאין כן טעם הוא גורם לחתיכה להעשות נבילה ואוסרת את כולן מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
<br />
ביחס לשאלה 3 - נושא זה נידון בסוגיית "תרי משהו" .<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :'''<br />
<br />
'''שו"ע סימן צ"ב סעיף ד''''- לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה, אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים. כגון כזית חֵלב שנבלע בחתיכה, ואין בה ששים לבטלו, ונאסרה, ואחר כך בישלה עם אחרות, אין צריך אלא ששים כדי כזית חֵלב, ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת.<br />
<br />
השו"ע הכריע כר' אפרים שאין חנ"נ בשאר איסורים כלל ולכן כאשר יש 60 כנגד האיסור אף החתיכה שנאסרה ממנו ראשונה תחזור להיות מותרת. שזו ממש שיטת מ"ד אפל"מ. <br />
'''אך בסימן ק"ו סעיף א' פסק השו"ע''' שאף בשאר איסורים החתיכה נשארת באיסורה<br />
<br />
ומצינו שזו מחלוקת ראשונים <br />
<br />
'''שיטת הטור:''' בש"א אמרינן אפל"מ וחתיכה חוזרת להיתרה והאיסור נסחט לכל התבשיל ומתבטל.<br />
'''שיטת הרשב"א:''' בש"א אמרינן אפל"א וחתיכה נשארת באיסורה. וכך פסק השו"ע בסי' ק"ו.<br />
<br />
'''תירוצים לסתירה :'''<br />
<br />
'''הש"ך סק"יא''' - אין סתירה, אלא כאן השו"ע כתב שהחתיכה שנאסרה בש"א חוזרת להיות מותרת הוא כדי להבדיל בין סע' ג' ששם מדובר על חתיכה שנאסרה מחלב והרוטב מותר אם יש 60 כנגדה אך כל החתיכות שבקדרה אסורות אם אותה חתיכה ראויה להתכבד אפי' שעכשיו אינו מכירה היא אוסרת את כולן כיוון שאיסורה מחמת עצמה כדין חהר"ל. לעומת סע' ד' שנאסרה מש"א ואע"פ שהיא ראויה להתכבד ואינה מכירה אינה אוסרת את החתיכות כיוון שאין איסורה מחמת עצמה ולכן לא חל דין חה"ל ולכן אם היה בקדרה 60 נגד כל הקדרה מותרת. (כולל אותה חתיכה כיוון שמדובר שלא מכירה בהבנת הש"ך).<br />
<br />
'''הגר"א ביאר את הסתירה''' – השו"ע בסי' צ"ב כתב את שיטת הטור ובק"ו כתב את שיטתו שלו.<br />
<br />
'''שיטת הרמ"א להלכה :'''<br />
<br />
הרמ"א כתב - "וי"א דאמרינן בכל האיסורין חנ"נ וכן המנהג פשוט ואין לשנות. משמע שפסק כר"ת.<br />
אע"פ שהרמ"א מחמיר שאומרים חנ"נ בש"א מ"מ באופן שהאיסור נפל על חתיכה שמקצתה ברוטב מיקל הרמ"א והחתיכה לא תאסור את שאר החתיכות.<br />
<br />
'''ואלו הן הסיבות לקולא זו:'''<br />
א. לפי ר"י האיסור מתבטל בכל הקדרה.<br />
ב. י"א שאין חנ"נ בש"א (ר' אפרים).<br />
כל זה אפילו שהרמ"א מחמיר בכל סיבה בנפרד.<br />
<br />
'''הש"ך סקי"ג'''- ביאר ברמ"א שבתחילה נאסרה החתיכה ורק כאש ניער או כיסה את הקדרה נאסרות שאר החתיכות. כיוון שהבין שמחמיר כרש"י (שאוסר ת האחרות רק עם ניער או כיסה) שהרי לשיטת ר"י אין צורך כלל לנער. <br />
<br />
'''ט"ז סקי"ד,ה''' - ביאר שהרמ"א החמיר בבב"ח כשיטת רש"י שאף ללא ניעור אוסרת אותה חתיכה את כל האחרות (וכך משמע מלשון הרמ"א כאן).<br />
אך בשאר איסורים הרמ"א מיקל כשיטת ר"י שאינה אוסרת את האחרות אם מקצתה ברוטב.<br />
<br />
== נושא ג' חנ"נ לח בלח : ==<br />
<br />
מקור: '''ע"ז דף (עג.)''' "אמר ר' יוחנן יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו" <br />
'''ביאור הראשונים בנושא :'''<br />
'''תוס' ד"ה בשקדם: יש חנ"נ לח בלח.'''<br />
תוס' הביאו גמ' זו כראיה לר"א שאין חנ"נ בש"א. מדוע מספיק 60 במים כנגד היין נסך ולא כנגד כל היין שבבור שהרי נומר שנ"נ? תוס' תירצו לשיטת ר"ת שסובר שיש חנ"נ בש"א שכאן היין נאסר מהיין נסך במשהו ולכן לא נ"נ מכל זה משמע של ר"ת אמרינן שיש חנ"נ לח בלח מכיוון שיכלו לתרץ בפשטות שלא אמרינן חנ"נ לח בלח.<br />
'''הר"ן ד"ה אבל עיקר נראה לי:'''<br />
דין חנ"נ בלח תלוי באופן יצירת התערובת. <br />
אם הפעולה היתה בישול – אומרים חנ"נ לח בלח. כיוון שזה דומיה בשר וחלב שדרך בישול אסרה התורה ולכן אף בש"א נ"נ.<br />
אם הפעולה היתה עירוב לח בלח בצונן – לא אמרינן שנ"נ ועל זה דיבר הגמ' לעיל.<br />
'''סיעת האומרים אין חנ"נ לח בלח:'''<br />
ראייתם בפשטות מהגמ' הנ"ל אך קיים הבדל בין הראשונים בהגדרת החנ"נ.<br />
'''הרשב"א :''' חנ"נ בלח אנו אומרים שיש יכולת בליעה כיוון שאז אין האיסור יוצא ומתערב לגמרי בחתיכות אלא תמיד ישאר יותר בחתיכה. אך בלח אין הוא בולע ולכן האיסור מתערב בשווה בכל ההיתר.<br />
'''מרדכי :''' חנ"נ אנו אומרים דווקא בחתיכה כיוון שהיא ניכרת ומובדלת מהשאר אך בלח לא כיוון שאינו מובדל נחשב כאילו האיסור נמצא בכל ההיתר לעומת חתיכה שיש לו מקום משלו.<br />
'''רע"א והחוו"ד מביאים נפק"מ:'''<br />
כאשר החתיכה נימוחה.<br />
לרשב"א – האיסור מתערב בשווה ולא נומר חנ"נ.<br />
למרדכי – דין חנ"נ אינו נפקע אף לאחר שנימוחה.<br />
להלכה :<br />
'''הגר"א סובר שהרמ"א פסק כהר"ן:'''<br />
לשון הרמ"א – "יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח, ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר, ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל (מרדכי פכ"ה בשם רשב"א ור"ן בשם ראב"ד). ויש לסמוך על זה בשאר איסורים לצורך הפסד גדול, אבל לא בבשר וחלב".<br />
משמע מלשונו "אם נתערב איסור לח בהיתר לח"<br />
שמדבר על עירוב של לח בלח בצונן (כי אם היה רוצה להתייחס לבישול של לח בלח היה צריך לומר תרכובת של לח בלח). <br />
ופסק כר"ן שאין חנ"נ לח בלח בצונן ויש לסמוך עליו בהפסד מרובה אך לח בלח מבושלים אסורים מעיקר הדין ואין להקל כלל.<br />
'''נשאלת השאלה''' - מה הדין כאשר העברת הטעמים נעשתה שלא ע"י בישול באיסור לח בלח למשל ע"י כבישה, מליחה, צליה.<br />
תשובה – ע"פ הבנת הגר"א שהרמ"א פסק כר"ן שאמרינן חנ"נ בש"א רק מתי שדומיה לבשר בחלב שדרך בישול אסרה התורה לכן כל דרך העברת טעמים שאינה אסורה בבב"ח מדאורייתא פסק להקל בהפסד מרובה כר"ן.<br />
<br />
== נושא ד' חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו : ==<br />
<br />
מקור '''חולין דף (ק.)''' "דרש רבה בר בר חנה – חתיכה של נבילה ושל דג טמא...<br />
אוקי רב אמורא עליה ודרש – כיוון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה"<br />
'''הראשונים הקשו מס' קושיות על גמ'זו:''' <br />
<br />
'''קושיית התוס' ד"ה שקדם''' – למה הצריך רב שחתיכה ראשונה תקבל טעם כדי לאסור מספיק שקיבלה רק משהו ותאסור מדין מין במינו לא בטיל ?<br />
'''קושיית הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
'''הר"ן:'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושייתו – ר' יהודה סובר שמין ומינו לא בטיל אפילו במשהו אבל כלל זה נאמר דווקא שהמשהו איסור עומד בפני עצמו וכלשונו "אין כוח אחר מעורב בו" אך אם נבלע בחתיכה ויוצא אנו נקרה מב"מ אלא מין באינו מינו כי הוא מעורב בחתיכה אחרת.<br />
'''נקודות הכסף (סק"ד) "תרי משהו אמרינן":'''<br />
הש"ך סבר כגישת הר"ן שיש הבדל אם חתיכת איסור נופלת לחתיכות של היתר שהאיסור עומד בפני עצמו ולכן אסור מדין מין במינו לא בטיל לר' יהודה. לעומת אם האיסור משהו נבלע בחתיכה והיא נפלה לחתיכות היתר אז דנים את התערובת מדין מין באינו מינו כיוון שהאיסור חלק מהחתיכה ולא עומד בפני עצמו. ועוד יוצא מהר"ן אם נניח שהחתיכה נ"נ טעם החתיכה ללא האיסור משהו יאסור את שאר החתיכות ולכן יוצא שסבר שלא אומרים הפרדה גמורה.<br />
<br />
כאשר החתיכה נבלעת ממשהו איסור ונפלה לתערובת ומכירה \ אינו מכירה:<br />
החתיכה אינה נבילה אך המשהו יוצא לתערובת השנייה ולכן צריך 60 בתערובת השנייה מדין מין באינו מינו. אך בפסח כיוון שגם מין באינו מינו לא בטיל אז גם התערובת השנייה נאסרת<br />
ובדישל"מ – מין באינו מינו כן בטל ולכן מספיק 60 בתערובת השנייה נגד המשהו<br />
<br />
היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר נוסף:<br />
משהו האיסור שהתערבב בהיתר הראשון אינו נבלע בו אלא נחשב כבעין וכן בתערובת השנייה ולכן בדישל"מ – צריך 60 נגד המשהו כדין מין באינו מינו.<br />
ובפסח – הכול נאסר כי מין באינו מינו לא בטיל.<br />
'''ר"ת (תוס' בשקדם) :'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושיית הר"ן – מצינו מ"ח אחרונים בהבנתו.<br />
'''רעק"א:'''<br />
משהו עושה את החתיכה הראשונה נבילה אך לא אוסר את שאר החתיכות כיוון שאינו עובר עליהן. אפשר להסיק שכדי לאסור את שאר החתיכות צריכים דווקא את האוסר והנאסר ולכן יוצא בשיטה זו שאומרים את דין הפרדה גמורה.<br />
'''שיטת הט"ז (סק"טז) "תרי משהו לא אמרינן":'''<br />
'''כאשר החתיכה נבלעת במשהו ונפלה לתערובת ומכירה:'''<br />
החתיכה הראשונה נ"נ ומשום כך שנפלה לתערובת השנייה יש לשער 60 נגד כל החתיכה ואינה אוסרת את התערובת השנייה במשהו מדין מב"מ לא בטיל או בפסח שחמץ אינו בטל כיוון שהמשהו אינו יוצא אלא רק טעם החתיכה שבלוע בה יוצא והוא לא אוסר כיוון שלעולם נצטרך את האוסר והנאסר כדי לאסור.<br />
המשבצ"ז מקשה – מדוע הצריך 60 כדי להתיר את התערובת הרי המשהו אינו יוצא החוצה ולכן יש להוציא את החתיכה שנאסרה וכל השאר מותר אף בפחות מ60.<br />
<br />
משהו ניבלע בחתיכה והוא נפל לתערובת ואינו מכירה:<br />
הרוטב – אינו נאסר כיוון שהאיסור משהו אינו יוצא.<br />
החתיכות – נאסרו כיוון שלא אומרים בפסח חד בתרי בטיל, לכן החתיכה שנאסרה תאסור את כל החתיכות מדין יבש ביבש.<br />
<br />
'''היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר לח נוסף:'''<br />
המשהו האיסור נחשב כבעין בתערובת הראשונה כי לא שייך בליעה בלח ולכן אם נפל לתערובת שניה עדיין נחשב כבעין ולכן אוסר הכול מדין מב"מ לא בטיל.<br />
בפסח – דין מב"ב ודין אינו מינו שווים שלא בטיל.<br />
בדישל"מ – מין באינו מינו מותר ב60.<br />
<br />
'''הלכה למעשה''' – במקרה שבחתיכה נבלע משהו ונפלה לתערובת ומכירה ויש רוב כנגד החתיכה.<br />
שער הציון סי' תס"ז סעיף ז' – הכריע לאסור כדעת הש"ך שהתיר את התערובת השנייה רק בהנאה ובמקום הפסד"מ ובמניעת שמחת יו"ט הקל כט"ז והתיר את התערובת אף באכילה.<br />
<br />
== נושא ה' חנ"נ בכלים : ==<br />
<br />
'''הר"ן בשם הרמב"ן : יש חנ"נ בכלים.'''<br />
ומבאר הפמ"ג משבצות זהב ס"ק ח' כמו דאמרינן אין טומאה בלועה מטמאה טהרה בלועה ה"ה אין איסור בלוע בכלי מבטל היתר.<br />
'''הרשב"א:''' חנ"נ שייך רק במזון ולכן בכלי חרס לא אומרים חנ"נ לעומת בלוע שבכלי כן אומרים חנ"נ.<br />
'''מרדכי :'''<br />
כלי חרס – אומרים חנ"נ.<br />
כלי מתכת – לא אומרים חנ"נ.<br />
'''פסיקת השו"ע בנושא :''' שו"ע סעיף ה' - אם ידוע כמה הוא האיסור, כגון כף חדשה או שאינה בת יומא שניער בה ובלעה כזית חלב, ואחר כך ניער בה קדרה של בשר, אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה... <br />
ויש מי שאומר שגם בזו אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה. <br />
משמע שהכריע כרשב"א אך הביא גם את הר"ן <br />
'''פסיקת הרמ"א בנושא :'''<br />
המשך דברי הרמ"א - ויש שאינן מחלקין בין כף ישן לחדש, רק בין כלי חרס לשאר כלים (מרדכי פ' גיד הנשה) ואומרים דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור על ידי הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבלה, אבל לא בשאר כלים, וטוב לחוש לחומרא וע"ל סימן צ"ב.<br />
'''ההבנת הרמ"א במרדכי :'''<br />
כלי חרס אפילו חדש יש בו חנ"נ ואילו בשאר כלים אפילו ישנים אין בהם חנ"נ.<br />
למסקנה סיים הרמ"א " וטוב לחוש לחומרא "היינו שאינו מקבל את הקולא של המרדכי (בשאר כלים אפילו שישנים שאין בהם חנ"נ) אלא אף בהם יש חנ"נ .<br />
ובכלי חרס אפילו חדש יש חנ"נ לחומרא.<br />
'''הט"ז סק"ח:'''<br />
המרדכי סבר שיש חילוק בכלי חדש.<br />
שבכלי חרס חדש – יש חנ"נ כיוון שאינו חזר לכשרו ודומה לחתיכה שנאסרה שאינה חוזרת לעולם להיתרה, ובשאר כלים – אין בהם חנ"נ כיוון שאינם דומים לחתיכה שנאסרה וחוזרים להכשרם ע"י הגעלה.<br />
הט"ז להלכה פוסק :<br />
כאשר הכלי חדש או אינו בן יומו :<br />
באיסור בב"ח :<br />
כלי חרס – יש חנ"נ בכלי. כלי מתכת – אין חנ"נ בכלי.<br />
בשאר איסורים :<br />
כלי חרס ומתכת – אין חנ"נ בכלים. מכיוון שיש מ"ח אם יש חנ"נ בש"א ואף שאנו מחמירים בזה זה רק בבלוע אך בגוף הכלי לא מחמירים.<br />
בהפסד מרובה : באיסור בב"ח – אין להקל. בשאר איסורים – מקלים שאין חנ"נ כלל.<br />
'''ש"ך סקכ"א :''' בכלי חרס חדש לא שייך לומר חנ"נ וכל דברי המרדכי נאמרו בכלי ישן והחילוק הוא <br />
שבכלי חרס – יש חנ"נ .<br />
ובשאר כלים – אין חנ"נ כיוון שמועילה להם הגעלה.<br />
וכך סברו '''המהרש"ל והב"ח והגר"א.'''<br />
<br />
הש"ך פוסק להלכה :<br />
באיסור בב"ח כאשר הכלי ישן:<br />
בשאר כלים – יש חנ"נ בבלוע.<br />
בהפס"מ – אין חנ"נ.<br />
כלי חרס – יש חנ"נ אף בהפס"מ.<br />
שאר איסורים:<br />
בכל הכלים אומרים חנ"נ בבלוע לכתחילה ובהפסד אפילו אינו מרובה יש להקל שלא אומרים.</div>עמנואלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%AA_%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=5721חתיכה נעשת נבילה2016-06-07T18:02:42Z<p>עמנואל: /* נושא ב. ביאור חנ"נ בשאר איסורים : */</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}} <br />
== חתיכה נעשת נבילה ==<br />
<br />
ביאור המושג חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) : ראשית ננסה להגדיר מה היא חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) ע"פ דימוי חנ"נ לחיי היום. ברור שמאכל בריא יכול להפוך למאכל מורעל אף שחיצונית איננו רואים הבדל, ומכאן ולהבא תשתנה התייחסותנו למאכל זה כגון במגעו עם מאכלים אחרים או במשקים וכו'. גם בעולם ההלכה יש דבר דומה שכידוע התורה אסרה מפגש של בשר וחלב מבושלים (יו"ד סי' פ"ז) אע"פ ששניהם לחוד מותרים, מפגשם הוא כעין רעל רוחני. ההלכה מדריכה אותנו באלו דרכים יכול להיבצר ה"רעל" הרוחני הזה, ובאלו דרכים הוא יכול לעבור למאכלי היתר אחרים ולאוסרם.<br />
<br />
'''ננסה להסביר את הנושאים :'''<br />
<br />
א. חנ"נ בבשר וחלב (בב"ח)<br />
<br />
ב. חנ"נ בשאר איסורים <br />
<br />
ג. חנ"נ במשקים (לח בלח)<br />
<br />
ד. חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו.<br />
<br />
ה. חנ"נ בכלים (ז"א כאשר האיסור וההיתר נפגשים בדופן הכלי).<br />
<br />
== א. חנ"נ בבשר בחלב : ==<br />
<br />
''' מקור : חולין דף קח. משנה חלק א': טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בחתיכה טעם של חלב החתיכה<br />
'''אסורה.''''''<br />
<br />
'''היכן החתיכה ממוקמת כדי שתתמודד רק היא מול טיפת החלב ולא כל הקדרה ? :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' רש"י ביאר שטיפת החלב נפלה בתוך הקדירה על אחת מן החתיכות ולא הגיס את הקדירה ולא נחלק טעם הטיפה אלא לאותה חתיכה בלבד ואותה חתיכה נאסרה כי אותה חתיכה לבדה אין ששים לבטל הטיפה. רש"י סבר שבמשנה יש שני מקרים שונים, ובמקרה הראשון אין דיון על שאר החתיכות אלא רק על החתיכה שנפל עליה טיפת חלב והיא נאסרת כולה.<br />
<br />
'''נחלקו הפוס' לפי רש"י היכן החתיכה ממוקמת :'''<br />
<br />
'''ב"י''' - רש"י לא פירש אלא נומר מסברה בדרך כלל לא כל החתיכות בתוך הרוטב והטיפה נפלה על חלק החתיכה שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''תוס' ד"ה אם''' - רש"י כתב "וכן כי כיסה הקדרה עולות הרתיחות מי שוליה לפיה ומוליכות הטיפה בכל הקדרה.<br />
מסביר התוס'- ר"ל שאפילו החתיכה שנפלה הטיפה עליה היא מקצתה בתוך הרוטב.<br />
מסביר המהרש"א - אם רש"י היה סובר כר"י שגם אם לא כל החתיכה ברוטב מתערבת הטיפה בכל הקדרה הוא לא היה צריך לומר שעולות הרתיחות מלמטה למעלה ולהאריך בתיאור התערבות הטיפה בקדרה אלא כנראה האריך כדי להוציא מהבנת ר"י שהטיפה הנופלת על חלקה החיצוני של החתיכה מתערבת אף ללא כיסוי או ניעור בכל הקדרה.<br />
<br />
'''מהר"ם שי"ף''' - רש"י (קח:) ד"ה ניער- "החלב בגגה של החתיכה". משמע שגגה הכוונה מחוץ לרוטב כי אם לא נומר כך אז הטיפה הייתה הנופלת ברוטב ומתבטלת.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' התוס' למד שחייבים לומר שהחתיכה המדוברת במשנה היא חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל. אף נפלה הטיפה על החתיכה ולכן יש להבין שברישא "בה"- בטיפה ו"אסור"- הכוונה לחתיכה שבחוץ. תוס' הבינו שהמשנה דיברה על מקרה אחד.<br />
שאלה: לפי פרוש התוס' קשה שהרי החיבור בין החלב לחתיכה נעשה ע"י צליה ודין צליה הוא חדירה של החלב בעומק קליפה\נטילה (ראה סימן ק"ה) ולא בכולה כדברי המשנה ?<br />
תוס' – הדין הוא דין צליה ואפילו כך כל החתיכה נאסרת משום שהחלב מפעפע בכולה כמו שמצינו בדף (צו:) שחלב מפעפע בכולו כיוון שהוא דבר שמן וכן החלב בגלל שומנו מפעפע בכולו.<br />
הר"ן – אין אנו עוסקים בדין צליה כלל אלא הדין כבישול כיוון שיש הבל וחום בקדרה והחתיכה נאסרת כולה וכן הקדרה כולה אם אין 60 נגד החלב.<br />
<br />
'''סיכום קצר''' – למדנו שחתיכת בשר נעשת נבילה כאשר היא נפגשת בבישול (בחום) עם חלב רק שאין פי 60 בחתיכה כנגד החלב ומאותו רגע חתיכת הבשר נעשת איסור בפני עצמו. בהמשך נראה שנחלקו האחרונים מה היא פסיקת השו"ע בדין החתיכה לבדה כהבנת רש"י או תוס'. <br />
<br />
'''ועכשיו נמשיך לבאר את דין שאר הקדרה ע"פ דברי המשך המשנה.'''<br />
<br />
'''מקור : חולין דף קח. משנה חלק ב': ניער את הקדרה שנפל לתוכה החלב, <br />
'''אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה – אסור.''''''<br />
<br />
'''באיזה אופן שאר הקדירה תשתתף בביטול הטיפה ובאיזה אופן אינה משתתפת ?'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' ובשאר חתיכות של הקדרה לא דיברה המשנה בחלק א' אלא כאשר ניער (חלק ב') ובגמרא נחלקו בה אם חוזרת אותה חתיכה ואוסרתן או לא וזו היא מחלוקת האם אפשר לסוחטו אסור או אפשר לסוחטו מותר, ונבאר.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו מותר אומר - נתינת טעם אינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה חוזרת החתיכה להיתרה.<br />
<br />
'''אך מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"מ :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י:''' ביחס לחתיכה ביחס לחתיכות - היא מותרת אף ללא טעימת גוי כי הטעם מתחלק בשווה בכל הקדרה.<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן:''' ביחס לחתיכה - החתיכה נשארת באיסורה ובזה לא נחלקו מ"ד אפל"מ ואפל"א. ביחס לחתיכות- המ"ח בין אפל"א לאפל"מ היא רק לגבי שאר החתיכות. למ"ד אפל"מ אם תסחט לגמרי את החלב מהחתיכה החתיכה היא נחשבת היתר לגבי החתיכות ז"א שאינה אוסרת אותן מדין מין במינו לא בטיל אך החתיכה עצמה אסורה. המילה מותר הכוונה לשאר הקדרה שמותרת. למ"ד אפל"א אפילו אם תסחט את החתיכה היא נשארת באיסורה ואוסרת את השאר מדין מין במינו לבטיל.<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' ביחס לחתיכה - אע"פ שנסרך בה החלב יותר אם יטעם קפילא ויתירה תותר, וכן אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה שטעם החלב ותותר כיוון שיש התפשטות טעמים שווה. ביחס לחתיכות - כל עוד לא טעם קפילא את החתיכה והתירה היא נבילה אך אין אומרים שהיא הפכה להיות כגופו של איסור שביכולת טעם הבשר לבד לאסור אלא רק ביחד אם החלב אוסרת ז"א סבר הר"ן במ"ד אפל"מ את דין "אין הנאסר". מ"ד אפל"א: נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור ולא האיסור עצמו, לפיכך כל שקיבלה חתיכה טעם חלב נשארת באיסורה אף שהחלב יצאה ממנה.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו אסור אומר : נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה, החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"א :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן והרמב"ן :''' ביחס לחתיכה - אפילו אם תסחט את החלב מהבשר הבשר נשאר אסור. כיוון שסובר הר"ן בדעת רש"י שאין אומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאסור עצמו יכול לילך" ומכיוון שהחלב אינו בחתיכה וגם הוא האוסר החתיכה אינה אוסרת אחרים.<br />
ביחס לחתיכות - טעם הבשר יוצא ואוסר את כל הקדרה וכל זה ללא ניעור.<br />
<br />
'''שיטת הדרכי משה בטור:''' ע"פ דברי הטור "והיכא שנאסרה מחמת חלב נעשת כל החתיכה איסור ואם בישלה אם האחרות צריך 60 נגד כולה. ודייק הד"מ מהמילים "ואם בישלה" משמע שבלי בישול לא נאסרת שאר הקדרה כי אין החלב והבשר מתפשטים ביחד. ז"א הד"מ סבר שאומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך" ולכן אם ניער צריך 60 כנגד כל החתיכה ואם לא החתיכה תשאר אסורה אך טעמה לא יאסור את החתיכות האחרת.<br />
<br />
'''שיטת המרדכי :'''טעם החלב אוסר את החלק העליון של החתיכה שמחוץ לרוטב ואינו יוצא מהחלק העליון. ואף שטעם הבשר יוצא אין הוא אוסר לבד כיוון שאין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור יכול לילך עמו. ולכן למסקנה המרדכי פוסק שימתין עד שתצטנן הקדרה ולחתוך מה שחוץ לרוטב, ואם ניער צריך 60 כנגד החלק שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' תוס' הבין שהחתיכה חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל אף אם נפלה הטיפה על החתיכה בתחילה. ומכיוון שהמשנה במפורש כותבת "ניער את הקדירה" ורק כך נותנת המשנה לחתיכה הראשונה יכולת לאסור את שאר החתיכות משמע שהחתיכה אינה ברוטב ורק ע"י הניעור הקדרה משתתפת בביטול.<br />
<br />
'''קשה אם החתיכה נאסרת כולה שתאסור גם את החתיכה התחתונה לה?'''<br />
'''תוס' מתרץ''' – מצינו מקרה כזה בג"מ (קח:) נפלה טיפת חלב על חתיכה ולא ניער ולא כיסה. אומרת הגמ' מבלע בלע מפלט לא פלט. משמע שהחלב שאסר את החתיכה הראשונה לא ממשיך לחתיכה התחתונה אם לא ניער כלל.<br />
<br />
'''דף (קח:) "טיפת חלב שנפלה על חתיכה כיוון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשת נבילה <br />
'''ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דברי ר' יהודה.''' <br />
'''וחכמים אומרים עד שתתין טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות.'''<br />
''' אמר רבי נראין דברי ר' יהודה - בשלא ניער ולא כיסה ודברי חכמים - בשניער וכסה".'''<br />
''' הגמ' שואלת: מאי לא ניער ולא כיסה? אילמא לא ניער ולא כיסה כלל''' <br />
''' [אם נעמיד שרבי פסק כר' יהודה במקרה הזה קשה שהרי]''' <br />
''' מבלע בלע מפלט לא פלט [החלב לא יוצא מהחתיכה ללא ניעור אלא רק טעם בשר יוצא]'''<br />
''' קסבר רבי אפל"א "'''''''''<br />
<br />
'''נשאלת השאלה למה טעם הבשר לבדו לא אוסר את הקדרה אף ללא ניעור???'''<br />
<br />
'''מגמ' זו משמע שטעם הבשר לא אוסר כלל ללא טעם החלב.<br />
<br />
'''אך הראשונים נחלקו בהסברה :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא אליבא מ"ד אפל"מ ורק לשיטתו הבשר לא אוסר לבדו ללא חלב אך למסקנה רבי סובר כאפל"א שטעם הבשר אוסר לבדו את שאר החתיכות.<br />
ולכן המחלוקת בין אפל"א לאפל"מ לשיטת הר"ן היא : גם בדילול וגם בהפרדה יש מח' אפל"א ואפל"מ.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"מ סובר :''' (אין חנ"נ) ביחס לחתיכה- אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותותר ע"י 60. ביחס לחתיכות- רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"א סובר :''' ביחס לחתיכה - טעם העצמי של החתיכה אסור אף ללא חלב. ביחס לחתיכות- טעם הבשר אוסר את החתיכות.<br />
<br />
'''שיטת ר"י ורשב"א:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא לא בשיטת מ"ד מסוים אלא מציאותי למה התכוון רבי וזו ראיה ברורה שטעם לבדו לא אוסר והמח' של אפל"א ואפל"מ היא בנושא אחר.<br />
ולכן המח' בין אפל"א לאפל"מ בהבנת ר"י ורשב"א היא : אין מחלוקת אם הפרידו את החלב מהבשר ולכו"ע הבשר איננו אוסר אלא המחלוקת היא אם דיללו את טעם הבשר ע"י בישול בעוד חתיכות האם החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''אפל"מ:''' ביחס לחתיכה - אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותתור.<br />
ביחס לחתיכות - רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''אפל"א:''' ביחס לחתיכה- אם עדגיין נשארו שאריות חלב בחתיכה נשארת אסורה אך אם יוציא את החלב שאפי' משהו לא ישאר היא מותרת. ביחס לחתיכות- כיוון שיוצא טעם חלב וטעם בשר החתיכה אוסרת אותן.<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' השו"ע ביו"ד סימן צ"ב כתב נפל חלב לתוך קדירה של בשר, טועמין החתיכה שנפל עליה החלב, אם אין בה טעם חלב, הכל מותר. ואם יש בחתיכה מטעימת חלב, נאסרה אותה חתיכה. כלומר החתיכה נעשת נבילה ועכשיו החתיכה יכולה לאסור את כל האוכל שבקדרה ולכן משערין בכולה, אם היה בכל מה שיש בקדירה מהחתיכות והירק והמרק והתבלין כדי שתהא חתיכה זו אחד מששים מהכל, החתיכה אסורה והשאר מותר במה דברים אמורים ,שצריך 60 בכל האוכל שבקדרה מול החתיכה שנאסרה בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף...<br />
<br />
'''נחלקו האחרונים כמו מי הכריע השו"ע :'''<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב) :''' השו"ע פסק כשיטת רש"י כיוון שנקט את לשון הרמב"ם (פ"ט ה"ט). והרמב"ם דיבר בתחילה ללא ניעור, משמע שאף ללא ניעור אם יש בחתיכה מטעימת חלב נאסרה אותה חתיכה ואם אין 60 בקדרה נאסרה אף כל הקדרה. שהרי לפי רש"י בהבנת הט"ז (בניגוד לד"מ) כל הקדרה תאסר לבסוף אף ללא ניעור ובהמשך דבריו "אלא לבסוף" הסביר הט"ז סק"ה שהניעור בסוף הוא עצה טובה שלא ישאר טעם חלב בחתיכה.<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ד):''' שו"ע פסק כר"י(תוס'). וחולק על הט"ז בנק' הכסף שהרי כתוב במפורש " במה דברים אמורים, בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף" משמע שאם לא היה מנער כלל אף לא לבסוף אין הקדרה נאסרת. מובן מכאן שהשו"ע דיבר שהחתיכה מחוץ לרוטב ורק היא תיאסר ורק אם ינער את הקדרה יאסר שאר הקדרה כהבנת ר"י.<br />
<br />
'''פסיקת הרמ"א :''' וכן אם לא ניער כלל, את הקדרה כאשר נפלה הטיפה לא בתחלה ולא בסוף, ולא כיסה כלל, אם יש ס' בקדירה נגד טיפת חלב שנפל, אינו אסור רק החתיכה לבד, ושאר הקדירה מותרת.<br />
<br />
'''5 שיטות בהסבר הרמ"א:'''<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ו)''' – הרמ"א דיבר על מקרה אחר מהשו"ע באופן שהחתיכה נמצאת חלקה ברוטב והסתפק האם לפסוק כרש"י או כר"י ולכן החמיר כשניהם והצריך 60 לבטל את הטיפה כי חשש לר"י ושהחתיכה אסורה אם אין 60 כי חשש לרש"י. נשאר קשה על הש"ך המילה "וכן".<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב)''' – הרמ"א דיבר על אותו מקרה של השו"ע והוא הסביר כרש"י והרמ"א פסק כר"י שהטיפה מתפשטת בכל הקדרה ומספיק 60 כנגד הטיפה, אך מ"מ הרמ"א שהחתיכה עצמה אסורה מסברה דנפשיה שכן נשאר בה יותר טעם. נשאר קשה על הט"ז הרמ"א בסע' ד' שפסק שצריך 60 נגד החתיכה משמע שפסק כרש"י שהיא נאסרת תחילה מן הדין.'''משבצ"ז (סק"ה):''' כתב להלכה סבר הט"ז שהעיקר בדעת הרמ"א כהכרעתו בסע' ד'.<br />
<br />
'''רע"א''' – הרמ"א מובן ע"פ דבריו בסי' ק"ה שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומחמירים תמיד ולכן שכולה חוץ לרוטב חתיכה עצמה- אסורה שאין אנו בקיאין ולכן אמרינן שהחלב הכחוש מפעפע רק בה. ושאר הקדרה מותרת אם יש 60 נגד החלב כיוון שיש ספק שהחלב מפעפע בכל הקדרה אף ללא רוטב.<br />
<br />
'''באר הגולה''' – הגיה "אם אין 60 בקדרה..." משמע שפסק כרש"י אך קשה כי פשוט שכאשר החתיכה מחוץ לרוטב אין הקדרה מצטרפת לביטול הטיפה.<br />
<br />
'''הגר"א''' – הגיה "אם אין 60 בה חתיכה נגד טיפת החלב..." ובא ללמדנו שהחלב אינו ממשיך לקדרה ללא ניעור ולכן היא לא נאסרה. משמע שסובר כהבנת ר"י ורשב"א בהפרדה גמורה ולא כהר"ן.<br />
<br />
== נושא ב. ביאור חנ"נ בשאר איסורים : ==<br />
'''<br />
''' מקור : חולין דף (ק.) מדובר שנפלה חתיכת נבילה על חתיכות כשרות שהיו בקדרה והתבשלו''''''<br />
<br />
'''רבה בר בר חנה סבר שחתיכת האיסור תאסור כאשר יהיה טעם של נבילה ברוטב <br />
'''ובחתיכות ואז כל הקדרה נאסרה.'''''' <br />
'''רב סבר שמספיק שחתיכת איסור שנפלה נותנת טעם בחתיכה אחת מהחתיכות שבקדרה <br />
'''כדי שהיא תאסור את כל הקדרה''''''<br />
'''כי א"א לטעום אם יש טעם איסור כי לאיסור וההיתר יש אותו טעם.''''''<br />
'''מצינו ג' שאלות על דברי הגמ':'''<br />
<br />
1. '''שאלת הגמרא''' - מדוע רב הצריך שחתיכת היתר הראשונה תקבל טעם מהאיסור הרי האיסור נמצא וכל צריך להיות אסור מדין מין ומינו לא בטיל? עונה הגמ' בשיטת אביי בשקדם וסילקו.<br />
<br />
2. '''תוס'''' ד"ה בשקדם - למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תקבל "טעם" מהאיסור כדי לאסור מספיק שקיבלה רק "משהו" כדי לאסור מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
3. '''הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
'''<br />
'''הראשונים דנו בשתי השאלות האחרונות:''''''<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן :''' ביחס לשאלה 2 - אפילו רק ע"י "משהו החתיכה נאסרת ואוסרת את כולן. ורב אסר את החתיכה הראשונה אפילו שקיבלה רק "משהו" מהאיסור. קשה - שהרי כתוב "כיוון שנתן טעם בחתיכה". תירוץ- הרמב"ן לומד משפט זה לא כפשוטו אלא כיוון שנתבשל עמה וקיבלה רק "משהו" מהאיסור נ"נ ואוסרת את כולן. "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
<br />
ביחס לשאלה 3 - אם לא נומר שהמשהו עושה את החתיכה נבילה אין יכולת למשהו לאסור את השאר כי משהו כמאן דליתא לולי שיעשה חנ"נ ואז החתיכה עצמה אוסרת את שאר הקדרה. משמע שחלק על הפרדה גמורה והחתיכה אוסרת אף ללא איסור.<br />
<br />
'''שיטת ר' אפרים :''' ביחס לשאלה 2 - מתוך שאלה זו הבין ר"א שאם החתיכה הראשונה קיבלה רק משהו אין היא יכולה לאסור את שאר החתיכות מדין מין ומינו כיוון שמשהו נחשב שאינו ואם קיבלה טעם אין החתיכה הראשונה נ"נ אלא הטעם נחשב כבעין ולכן נאסר שאר הקדרה מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" – אינו כפשוטו אלא נ"נ – הטעם נחשב כנבילה בעין למסקנה אין חנ"נ בש"א.<br />
<br />
ביחס לשאלה 3 - אין שאלה כי אין חנ"נ כלל.<br />
<br />
'''שיטת ר"ת:''' ביחס לשאלה 2 - אין משהו מהאיסור מספיק כדי לאסור את החתיכה הראשונה כדי שתוכל לאסור מדין מין ומינו לא בטיל אבל היא נאסרת בעצמה מה שאין כן טעם הוא גורם לחתיכה להעשות נבילה ואוסרת את כולן מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
<br />
ביחס לשאלה 3 - נושא זה נידון בסוגיית "תרי משהו" .<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :'''<br />
<br />
'''שו"ע סימן צ"ב סעיף ד''''- לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה, אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים. כגון כזית חֵלב שנבלע בחתיכה, ואין בה ששים לבטלו, ונאסרה, ואחר כך בישלה עם אחרות, אין צריך אלא ששים כדי כזית חֵלב, ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת.<br />
<br />
השו"ע הכריע כר' אפרים שאין חנ"נ בשאר איסורים כלל ולכן כאשר יש 60 כנגד האיסור אף החתיכה שנאסרה ממנו ראשונה תחזור להיות מותרת. שזו ממש שיטת מ"ד אפל"מ. <br />
'''אך בסימן ק"ו סעיף א' פסק השו"ע''' שאף בשאר איסורים החתיכה נשארת באיסורה<br />
<br />
ומצינו שזו מחלוקת ראשונים <br />
<br />
'''שיטת הטור:''' בש"א אמרינן אפל"מ וחתיכה חוזרת להיתרה והאיסור נסחט לכל התבשיל ומתבטל.<br />
'''שיטת הרשב"א:''' בש"א אמרינן אפל"א וחתיכה נשארת באיסורה. וכך פסק השו"ע בסי' ק"ו.<br />
<br />
'''תירוצים לסתירה :'''<br />
<br />
'''הש"ך סק"יא''' - אין סתירה, אלא כאן השו"ע כתב שהחתיכה שנאסרה בש"א חוזרת להיות מותרת הוא כדי להבדיל בין סע' ג' ששם מדובר על חתיכה שנאסרה מחלב והרוטב מותר אם יש 60 כנגדה אך כל החתיכות שבקדרה אסורות אם אותה חתיכה ראויה להתכבד אפי' שעכשיו אינו מכירה היא אוסרת את כולן כיוון שאיסורה מחמת עצמה כדין חהר"ל. לעומת סע' ד' שנאסרה מש"א ואע"פ שהיא ראויה להתכבד ואינה מכירה אינה אוסרת את החתיכות כיוון שאין איסורה מחמת עצמה ולכן לא חל דין חה"ל ולכן אם היה בקדרה 60 נגד כל הקדרה מותרת. (כולל אותה חתיכה כיוון שמדובר שלא מכירה בהבנת הש"ך).<br />
<br />
'''הגר"א ביאר את הסתירה''' – השו"ע בסי' צ"ב כתב את שיטת הטור ובק"ו כתב את שיטתו שלו.<br />
<br />
'''שיטת הרמ"א להלכה :'''<br />
<br />
הרמ"א כתב - "וי"א דאמרינן בכל האיסורין חנ"נ וכן המנהג פשוט ואין לשנות. משמע שפסק כר"ת.<br />
אע"פ שהרמ"א מחמיר שאומרים חנ"נ בש"א מ"מ באופן שהאיסור נפל על חתיכה שמקצתה ברוטב מיקל הרמ"א והחתיכה לא תאסור את שאר החתיכות.<br />
<br />
'''ואלו הן הסיבות לקולא זו:'''<br />
א. לפי ר"י האיסור מתבטל בכל הקדרה.<br />
ב. י"א שאין חנ"נ בש"א (ר' אפרים).<br />
כל זה אפילו שהרמ"א מחמיר בכל סיבה בנפרד.<br />
<br />
'''הש"ך סקי"ג'''- ביאר ברמ"א שבתחילה נאסרה החתיכה ורק כאש ניער או כיסה את הקדרה נאסרות שאר החתיכות. כיוון שהבין שמחמיר כרש"י (שאוסר ת האחרות רק עם ניער או כיסה) שהרי לשיטת ר"י אין צורך כלל לנער. <br />
<br />
'''ט"ז סקי"ד,ה''' - ביאר שהרמ"א החמיר בבב"ח כשיטת רש"י שאף ללא ניעור אוסרת אותה חתיכה את כל האחרות (וכך משמע מלשון הרמ"א כאן).<br />
אך בשאר איסורים הרמ"א מיקל כשיטת ר"י שאינה אוסרת את האחרות אם מקצתה ברוטב.<br />
<br />
== נושא ג' חנ"נ לח בלח : ==<br />
<br />
מקור: '''ע"ז דף (עג.)''' "אמר ר' יוחנן יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו" <br />
'''ביאור הראשונים בנושא :'''<br />
'''תוס' ד"ה בשקדם: יש חנ"נ לח בלח.'''<br />
תוס' הביאו גמ' זו כראיה לר"א שאין חנ"נ בש"א. מדוע מספיק 60 במים כנגד היין נסך ולא כנגד כל היין שבבור שהרי נומר שנ"נ? תוס' תירצו לשיטת ר"ת שסובר שיש חנ"נ בש"א שכאן היין נאסר מהיין נסך במשהו ולכן לא נ"נ מכל זה משמע של ר"ת אמרינן שיש חנ"נ לח בלח מכיוון שיכלו לתרץ בפשטות שלא אמרינן חנ"נ לח בלח.<br />
'''הר"ן ד"ה אבל עיקר נראה לי:'''<br />
דין חנ"נ בלח תלוי באופן יצירת התערובת. <br />
אם הפעולה היתה בישול – אומרים חנ"נ לח בלח. כיוון שזה דומיה בשר וחלב שדרך בישול אסרה התורה ולכן אף בש"א נ"נ.<br />
אם הפעולה היתה עירוב לח בלח בצונן – לא אמרינן שנ"נ ועל זה דיבר הגמ' לעיל.<br />
'''סיעת האומרים אין חנ"נ לח בלח:'''<br />
ראייתם בפשטות מהגמ' הנ"ל אך קיים הבדל בין הראשונים בהגדרת החנ"נ.<br />
'''הרשב"א :''' חנ"נ בלח אנו אומרים שיש יכולת בליעה כיוון שאז אין האיסור יוצא ומתערב לגמרי בחתיכות אלא תמיד ישאר יותר בחתיכה. אך בלח אין הוא בולע ולכן האיסור מתערב בשווה בכל ההיתר.<br />
'''מרדכי :''' חנ"נ אנו אומרים דווקא בחתיכה כיוון שהיא ניכרת ומובדלת מהשאר אך בלח לא כיוון שאינו מובדל נחשב כאילו האיסור נמצא בכל ההיתר לעומת חתיכה שיש לו מקום משלו.<br />
'''רע"א והחוו"ד מביאים נפק"מ:'''<br />
כאשר החתיכה נימוחה.<br />
לרשב"א – האיסור מתערב בשווה ולא נומר חנ"נ.<br />
למרדכי – דין חנ"נ אינו נפקע אף לאחר שנימוחה.<br />
להלכה :<br />
'''הגר"א סובר שהרמ"א פסק כהר"ן:'''<br />
לשון הרמ"א – "יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח, ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר, ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל (מרדכי פכ"ה בשם רשב"א ור"ן בשם ראב"ד). ויש לסמוך על זה בשאר איסורים לצורך הפסד גדול, אבל לא בבשר וחלב".<br />
משמע מלשונו "אם נתערב איסור לח בהיתר לח"<br />
שמדבר על עירוב של לח בלח בצונן (כי אם היה רוצה להתייחס לבישול של לח בלח היה צריך לומר תרכובת של לח בלח). <br />
ופסק כר"ן שאין חנ"נ לח בלח בצונן ויש לסמוך עליו בהפסד מרובה אך לח בלח מבושלים אסורים מעיקר הדין ואין להקל כלל.<br />
'''נשאלת השאלה''' - מה הדין כאשר העברת הטעמים נעשתה שלא ע"י בישול באיסור לח בלח למשל ע"י כבישה, מליחה, צליה.<br />
תשובה – ע"פ הבנת הגר"א שהרמ"א פסק כר"ן שאמרינן חנ"נ בש"א רק מתי שדומיה לבשר בחלב שדרך בישול אסרה התורה לכן כל דרך העברת טעמים שאינה אסורה בבב"ח מדאורייתא פסק להקל בהפסד מרובה כר"ן.<br />
<br />
== נושא ד' חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו : ==<br />
<br />
מקור '''חולין דף (ק.)''' "דרש רבה בר בר חנה – חתיכה של נבילה ושל דג טמא...<br />
אוקי רב אמורא עליה ודרש – כיוון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה"<br />
'''הראשונים הקשו מס' קושיות על גמ'זו:''' <br />
<br />
'''קושיית התוס' ד"ה שקדם''' – למה הצריך רב שחתיכה ראשונה תקבל טעם כדי לאסור מספיק שקיבלה רק משהו ותאסור מדין מין במינו לא בטיל ?<br />
'''קושיית הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
'''הר"ן:'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושייתו – ר' יהודה סובר שמין ומינו לא בטיל אפילו במשהו אבל כלל זה נאמר דווקא שהמשהו איסור עומד בפני עצמו וכלשונו "אין כוח אחר מעורב בו" אך אם נבלע בחתיכה ויוצא אנו נקרה מב"מ אלא מין באינו מינו כי הוא מעורב בחתיכה אחרת.<br />
'''נקודות הכסף (סק"ד) "תרי משהו אמרינן":'''<br />
הש"ך סבר כגישת הר"ן שיש הבדל אם חתיכת איסור נופלת לחתיכות של היתר שהאיסור עומד בפני עצמו ולכן אסור מדין מין במינו לא בטיל לר' יהודה. לעומת אם האיסור משהו נבלע בחתיכה והיא נפלה לחתיכות היתר אז דנים את התערובת מדין מין באינו מינו כיוון שהאיסור חלק מהחתיכה ולא עומד בפני עצמו. ועוד יוצא מהר"ן אם נניח שהחתיכה נ"נ טעם החתיכה ללא האיסור משהו יאסור את שאר החתיכות ולכן יוצא שסבר שלא אומרים הפרדה גמורה.<br />
<br />
כאשר החתיכה נבלעת ממשהו איסור ונפלה לתערובת ומכירה \ אינו מכירה:<br />
החתיכה אינה נבילה אך המשהו יוצא לתערובת השנייה ולכן צריך 60 בתערובת השנייה מדין מין באינו מינו. אך בפסח כיוון שגם מין באינו מינו לא בטיל אז גם התערובת השנייה נאסרת<br />
ובדישל"מ – מין באינו מינו כן בטל ולכן מספיק 60 בתערובת השנייה נגד המשהו<br />
<br />
היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר נוסף:<br />
משהו האיסור שהתערבב בהיתר הראשון אינו נבלע בו אלא נחשב כבעין וכן בתערובת השנייה ולכן בדישל"מ – צריך 60 נגד המשהו כדין מין באינו מינו.<br />
ובפסח – הכול נאסר כי מין באינו מינו לא בטיל.<br />
'''ר"ת (תוס' בשקדם) :'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושיית הר"ן – מצינו מ"ח אחרונים בהבנתו.<br />
'''רעק"א:'''<br />
משהו עושה את החתיכה הראשונה נבילה אך לא אוסר את שאר החתיכות כיוון שאינו עובר עליהן. אפשר להסיק שכדי לאסור את שאר החתיכות צריכים דווקא את האוסר והנאסר ולכן יוצא בשיטה זו שאומרים את דין הפרדה גמורה.<br />
'''שיטת הט"ז (סק"טז) "תרי משהו לא אמרינן":'''<br />
'''כאשר החתיכה נבלעת במשהו ונפלה לתערובת ומכירה:'''<br />
החתיכה הראשונה נ"נ ומשום כך שנפלה לתערובת השנייה יש לשער 60 נגד כל החתיכה ואינה אוסרת את התערובת השנייה במשהו מדין מב"מ לא בטיל או בפסח שחמץ אינו בטל כיוון שהמשהו אינו יוצא אלא רק טעם החתיכה שבלוע בה יוצא והוא לא אוסר כיוון שלעולם נצטרך את האוסר והנאסר כדי לאסור.<br />
המשבצ"ז מקשה – מדוע הצריך 60 כדי להתיר את התערובת הרי המשהו אינו יוצא החוצה ולכן יש להוציא את החתיכה שנאסרה וכל השאר מותר אף בפחות מ60.<br />
<br />
משהו ניבלע בחתיכה והוא נפל לתערובת ואינו מכירה:<br />
הרוטב – אינו נאסר כיוון שהאיסור משהו אינו יוצא.<br />
החתיכות – נאסרו כיוון שלא אומרים בפסח חד בתרי בטיל, לכן החתיכה שנאסרה תאסור את כל החתיכות מדין יבש ביבש.<br />
<br />
'''היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר לח נוסף:'''<br />
המשהו האיסור נחשב כבעין בתערובת הראשונה כי לא שייך בליעה בלח ולכן אם נפל לתערובת שניה עדיין נחשב כבעין ולכן אוסר הכול מדין מב"מ לא בטיל.<br />
בפסח – דין מב"ב ודין אינו מינו שווים שלא בטיל.<br />
בדישל"מ – מין באינו מינו מותר ב60.<br />
<br />
'''הלכה למעשה''' – במקרה שבחתיכה נבלע משהו ונפלה לתערובת ומכירה ויש רוב כנגד החתיכה.<br />
שער הציון סי' תס"ז סעיף ז' – הכריע לאסור כדעת הש"ך שהתיר את התערובת השנייה רק בהנאה ובמקום הפסד"מ ובמניעת שמחת יו"ט הקל כט"ז והתיר את התערובת אף באכילה.<br />
<br />
== נושא ה' חנ"נ בכלים : ==<br />
<br />
'''הר"ן בשם הרמב"ן : יש חנ"נ בכלים.'''<br />
ומבאר הפמ"ג משבצות זהב ס"ק ח' כמו דאמרינן אין טומאה בלועה מטמאה טהרה בלועה ה"ה אין איסור בלוע בכלי מבטל היתר.<br />
'''הרשב"א:''' חנ"נ שייך רק במזון ולכן בכלי חרס לא אומרים חנ"נ לעומת בלוע שבכלי כן אומרים חנ"נ.<br />
'''מרדכי :'''<br />
כלי חרס – אומרים חנ"נ.<br />
כלי מתכת – לא אומרים חנ"נ.<br />
'''פסיקת השו"ע בנושא :''' שו"ע סעיף ה' - אם ידוע כמה הוא האיסור, כגון כף חדשה או שאינה בת יומא שניער בה ובלעה כזית חלב, ואחר כך ניער בה קדרה של בשר, אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה... <br />
ויש מי שאומר שגם בזו אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה. <br />
משמע שהכריע כרשב"א אך הביא גם את הר"ן <br />
'''פסיקת הרמ"א בנושא :'''<br />
המשך דברי הרמ"א - ויש שאינן מחלקין בין כף ישן לחדש, רק בין כלי חרס לשאר כלים (מרדכי פ' גיד הנשה) ואומרים דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור על ידי הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבלה, אבל לא בשאר כלים, וטוב לחוש לחומרא וע"ל סימן צ"ב.<br />
'''ההבנת הרמ"א במרדכי :'''<br />
כלי חרס אפילו חדש יש בו חנ"נ ואילו בשאר כלים אפילו ישנים אין בהם חנ"נ.<br />
למסקנה סיים הרמ"א " וטוב לחוש לחומרא "היינו שאינו מקבל את הקולא של המרדכי (בשאר כלים אפילו שישנים שאין בהם חנ"נ) אלא אף בהם יש חנ"נ .<br />
ובכלי חרס אפילו חדש יש חנ"נ לחומרא.<br />
'''הט"ז סק"ח:'''<br />
המרדכי סבר שיש חילוק בכלי חדש.<br />
שבכלי חרס חדש – יש חנ"נ כיוון שאינו חזר לכשרו ודומה לחתיכה שנאסרה שאינה חוזרת לעולם להיתרה, ובשאר כלים – אין בהם חנ"נ כיוון שאינם דומים לחתיכה שנאסרה וחוזרים להכשרם ע"י הגעלה.<br />
הט"ז להלכה פוסק :<br />
כאשר הכלי חדש או אינו בן יומו :<br />
באיסור בב"ח :<br />
כלי חרס – יש חנ"נ בכלי. כלי מתכת – אין חנ"נ בכלי.<br />
בשאר איסורים :<br />
כלי חרס ומתכת – אין חנ"נ בכלים. מכיוון שיש מ"ח אם יש חנ"נ בש"א ואף שאנו מחמירים בזה זה רק בבלוע אך בגוף הכלי לא מחמירים.<br />
בהפסד מרובה : באיסור בב"ח – אין להקל. בשאר איסורים – מקלים שאין חנ"נ כלל.<br />
'''ש"ך סקכ"א :''' בכלי חרס חדש לא שייך לומר חנ"נ וכל דברי המרדכי נאמרו בכלי ישן והחילוק הוא <br />
שבכלי חרס – יש חנ"נ .<br />
ובשאר כלים – אין חנ"נ כיוון שמועילה להם הגעלה.<br />
וכך סברו '''המהרש"ל והב"ח והגר"א.'''<br />
<br />
הש"ך פוסק להלכה :<br />
באיסור בב"ח כאשר הכלי ישן:<br />
בשאר כלים – יש חנ"נ בבלוע.<br />
בהפס"מ – אין חנ"נ.<br />
כלי חרס – יש חנ"נ אף בהפס"מ.<br />
שאר איסורים:<br />
בכל הכלים אומרים חנ"נ בבלוע לכתחילה ובהפסד אפילו אינו מרובה יש להקל שלא אומרים.</div>עמנואלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%AA_%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=5720חתיכה נעשת נבילה2016-06-07T18:02:00Z<p>עמנואל: /* נושא ב. ביאור חנ"נ בשאר איסורים : */</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}} <br />
== חתיכה נעשת נבילה ==<br />
<br />
ביאור המושג חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) : ראשית ננסה להגדיר מה היא חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) ע"פ דימוי חנ"נ לחיי היום. ברור שמאכל בריא יכול להפוך למאכל מורעל אף שחיצונית איננו רואים הבדל, ומכאן ולהבא תשתנה התייחסותנו למאכל זה כגון במגעו עם מאכלים אחרים או במשקים וכו'. גם בעולם ההלכה יש דבר דומה שכידוע התורה אסרה מפגש של בשר וחלב מבושלים (יו"ד סי' פ"ז) אע"פ ששניהם לחוד מותרים, מפגשם הוא כעין רעל רוחני. ההלכה מדריכה אותנו באלו דרכים יכול להיבצר ה"רעל" הרוחני הזה, ובאלו דרכים הוא יכול לעבור למאכלי היתר אחרים ולאוסרם.<br />
<br />
'''ננסה להסביר את הנושאים :'''<br />
<br />
א. חנ"נ בבשר וחלב (בב"ח)<br />
<br />
ב. חנ"נ בשאר איסורים <br />
<br />
ג. חנ"נ במשקים (לח בלח)<br />
<br />
ד. חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו.<br />
<br />
ה. חנ"נ בכלים (ז"א כאשר האיסור וההיתר נפגשים בדופן הכלי).<br />
<br />
== א. חנ"נ בבשר בחלב : ==<br />
<br />
''' מקור : חולין דף קח. משנה חלק א': טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בחתיכה טעם של חלב החתיכה<br />
'''אסורה.''''''<br />
<br />
'''היכן החתיכה ממוקמת כדי שתתמודד רק היא מול טיפת החלב ולא כל הקדרה ? :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' רש"י ביאר שטיפת החלב נפלה בתוך הקדירה על אחת מן החתיכות ולא הגיס את הקדירה ולא נחלק טעם הטיפה אלא לאותה חתיכה בלבד ואותה חתיכה נאסרה כי אותה חתיכה לבדה אין ששים לבטל הטיפה. רש"י סבר שבמשנה יש שני מקרים שונים, ובמקרה הראשון אין דיון על שאר החתיכות אלא רק על החתיכה שנפל עליה טיפת חלב והיא נאסרת כולה.<br />
<br />
'''נחלקו הפוס' לפי רש"י היכן החתיכה ממוקמת :'''<br />
<br />
'''ב"י''' - רש"י לא פירש אלא נומר מסברה בדרך כלל לא כל החתיכות בתוך הרוטב והטיפה נפלה על חלק החתיכה שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''תוס' ד"ה אם''' - רש"י כתב "וכן כי כיסה הקדרה עולות הרתיחות מי שוליה לפיה ומוליכות הטיפה בכל הקדרה.<br />
מסביר התוס'- ר"ל שאפילו החתיכה שנפלה הטיפה עליה היא מקצתה בתוך הרוטב.<br />
מסביר המהרש"א - אם רש"י היה סובר כר"י שגם אם לא כל החתיכה ברוטב מתערבת הטיפה בכל הקדרה הוא לא היה צריך לומר שעולות הרתיחות מלמטה למעלה ולהאריך בתיאור התערבות הטיפה בקדרה אלא כנראה האריך כדי להוציא מהבנת ר"י שהטיפה הנופלת על חלקה החיצוני של החתיכה מתערבת אף ללא כיסוי או ניעור בכל הקדרה.<br />
<br />
'''מהר"ם שי"ף''' - רש"י (קח:) ד"ה ניער- "החלב בגגה של החתיכה". משמע שגגה הכוונה מחוץ לרוטב כי אם לא נומר כך אז הטיפה הייתה הנופלת ברוטב ומתבטלת.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' התוס' למד שחייבים לומר שהחתיכה המדוברת במשנה היא חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל. אף נפלה הטיפה על החתיכה ולכן יש להבין שברישא "בה"- בטיפה ו"אסור"- הכוונה לחתיכה שבחוץ. תוס' הבינו שהמשנה דיברה על מקרה אחד.<br />
שאלה: לפי פרוש התוס' קשה שהרי החיבור בין החלב לחתיכה נעשה ע"י צליה ודין צליה הוא חדירה של החלב בעומק קליפה\נטילה (ראה סימן ק"ה) ולא בכולה כדברי המשנה ?<br />
תוס' – הדין הוא דין צליה ואפילו כך כל החתיכה נאסרת משום שהחלב מפעפע בכולה כמו שמצינו בדף (צו:) שחלב מפעפע בכולו כיוון שהוא דבר שמן וכן החלב בגלל שומנו מפעפע בכולו.<br />
הר"ן – אין אנו עוסקים בדין צליה כלל אלא הדין כבישול כיוון שיש הבל וחום בקדרה והחתיכה נאסרת כולה וכן הקדרה כולה אם אין 60 נגד החלב.<br />
<br />
'''סיכום קצר''' – למדנו שחתיכת בשר נעשת נבילה כאשר היא נפגשת בבישול (בחום) עם חלב רק שאין פי 60 בחתיכה כנגד החלב ומאותו רגע חתיכת הבשר נעשת איסור בפני עצמו. בהמשך נראה שנחלקו האחרונים מה היא פסיקת השו"ע בדין החתיכה לבדה כהבנת רש"י או תוס'. <br />
<br />
'''ועכשיו נמשיך לבאר את דין שאר הקדרה ע"פ דברי המשך המשנה.'''<br />
<br />
'''מקור : חולין דף קח. משנה חלק ב': ניער את הקדרה שנפל לתוכה החלב, <br />
'''אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה – אסור.''''''<br />
<br />
'''באיזה אופן שאר הקדירה תשתתף בביטול הטיפה ובאיזה אופן אינה משתתפת ?'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' ובשאר חתיכות של הקדרה לא דיברה המשנה בחלק א' אלא כאשר ניער (חלק ב') ובגמרא נחלקו בה אם חוזרת אותה חתיכה ואוסרתן או לא וזו היא מחלוקת האם אפשר לסוחטו אסור או אפשר לסוחטו מותר, ונבאר.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו מותר אומר - נתינת טעם אינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה חוזרת החתיכה להיתרה.<br />
<br />
'''אך מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"מ :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י:''' ביחס לחתיכה ביחס לחתיכות - היא מותרת אף ללא טעימת גוי כי הטעם מתחלק בשווה בכל הקדרה.<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן:''' ביחס לחתיכה - החתיכה נשארת באיסורה ובזה לא נחלקו מ"ד אפל"מ ואפל"א. ביחס לחתיכות- המ"ח בין אפל"א לאפל"מ היא רק לגבי שאר החתיכות. למ"ד אפל"מ אם תסחט לגמרי את החלב מהחתיכה החתיכה היא נחשבת היתר לגבי החתיכות ז"א שאינה אוסרת אותן מדין מין במינו לא בטיל אך החתיכה עצמה אסורה. המילה מותר הכוונה לשאר הקדרה שמותרת. למ"ד אפל"א אפילו אם תסחט את החתיכה היא נשארת באיסורה ואוסרת את השאר מדין מין במינו לבטיל.<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' ביחס לחתיכה - אע"פ שנסרך בה החלב יותר אם יטעם קפילא ויתירה תותר, וכן אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה שטעם החלב ותותר כיוון שיש התפשטות טעמים שווה. ביחס לחתיכות - כל עוד לא טעם קפילא את החתיכה והתירה היא נבילה אך אין אומרים שהיא הפכה להיות כגופו של איסור שביכולת טעם הבשר לבד לאסור אלא רק ביחד אם החלב אוסרת ז"א סבר הר"ן במ"ד אפל"מ את דין "אין הנאסר". מ"ד אפל"א: נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור ולא האיסור עצמו, לפיכך כל שקיבלה חתיכה טעם חלב נשארת באיסורה אף שהחלב יצאה ממנה.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו אסור אומר : נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה, החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"א :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן והרמב"ן :''' ביחס לחתיכה - אפילו אם תסחט את החלב מהבשר הבשר נשאר אסור. כיוון שסובר הר"ן בדעת רש"י שאין אומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאסור עצמו יכול לילך" ומכיוון שהחלב אינו בחתיכה וגם הוא האוסר החתיכה אינה אוסרת אחרים.<br />
ביחס לחתיכות - טעם הבשר יוצא ואוסר את כל הקדרה וכל זה ללא ניעור.<br />
<br />
'''שיטת הדרכי משה בטור:''' ע"פ דברי הטור "והיכא שנאסרה מחמת חלב נעשת כל החתיכה איסור ואם בישלה אם האחרות צריך 60 נגד כולה. ודייק הד"מ מהמילים "ואם בישלה" משמע שבלי בישול לא נאסרת שאר הקדרה כי אין החלב והבשר מתפשטים ביחד. ז"א הד"מ סבר שאומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך" ולכן אם ניער צריך 60 כנגד כל החתיכה ואם לא החתיכה תשאר אסורה אך טעמה לא יאסור את החתיכות האחרת.<br />
<br />
'''שיטת המרדכי :'''טעם החלב אוסר את החלק העליון של החתיכה שמחוץ לרוטב ואינו יוצא מהחלק העליון. ואף שטעם הבשר יוצא אין הוא אוסר לבד כיוון שאין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור יכול לילך עמו. ולכן למסקנה המרדכי פוסק שימתין עד שתצטנן הקדרה ולחתוך מה שחוץ לרוטב, ואם ניער צריך 60 כנגד החלק שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' תוס' הבין שהחתיכה חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל אף אם נפלה הטיפה על החתיכה בתחילה. ומכיוון שהמשנה במפורש כותבת "ניער את הקדירה" ורק כך נותנת המשנה לחתיכה הראשונה יכולת לאסור את שאר החתיכות משמע שהחתיכה אינה ברוטב ורק ע"י הניעור הקדרה משתתפת בביטול.<br />
<br />
'''קשה אם החתיכה נאסרת כולה שתאסור גם את החתיכה התחתונה לה?'''<br />
'''תוס' מתרץ''' – מצינו מקרה כזה בג"מ (קח:) נפלה טיפת חלב על חתיכה ולא ניער ולא כיסה. אומרת הגמ' מבלע בלע מפלט לא פלט. משמע שהחלב שאסר את החתיכה הראשונה לא ממשיך לחתיכה התחתונה אם לא ניער כלל.<br />
<br />
'''דף (קח:) "טיפת חלב שנפלה על חתיכה כיוון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשת נבילה <br />
'''ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דברי ר' יהודה.''' <br />
'''וחכמים אומרים עד שתתין טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות.'''<br />
''' אמר רבי נראין דברי ר' יהודה - בשלא ניער ולא כיסה ודברי חכמים - בשניער וכסה".'''<br />
''' הגמ' שואלת: מאי לא ניער ולא כיסה? אילמא לא ניער ולא כיסה כלל''' <br />
''' [אם נעמיד שרבי פסק כר' יהודה במקרה הזה קשה שהרי]''' <br />
''' מבלע בלע מפלט לא פלט [החלב לא יוצא מהחתיכה ללא ניעור אלא רק טעם בשר יוצא]'''<br />
''' קסבר רבי אפל"א "'''''''''<br />
<br />
'''נשאלת השאלה למה טעם הבשר לבדו לא אוסר את הקדרה אף ללא ניעור???'''<br />
<br />
'''מגמ' זו משמע שטעם הבשר לא אוסר כלל ללא טעם החלב.<br />
<br />
'''אך הראשונים נחלקו בהסברה :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא אליבא מ"ד אפל"מ ורק לשיטתו הבשר לא אוסר לבדו ללא חלב אך למסקנה רבי סובר כאפל"א שטעם הבשר אוסר לבדו את שאר החתיכות.<br />
ולכן המחלוקת בין אפל"א לאפל"מ לשיטת הר"ן היא : גם בדילול וגם בהפרדה יש מח' אפל"א ואפל"מ.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"מ סובר :''' (אין חנ"נ) ביחס לחתיכה- אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותותר ע"י 60. ביחס לחתיכות- רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"א סובר :''' ביחס לחתיכה - טעם העצמי של החתיכה אסור אף ללא חלב. ביחס לחתיכות- טעם הבשר אוסר את החתיכות.<br />
<br />
'''שיטת ר"י ורשב"א:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא לא בשיטת מ"ד מסוים אלא מציאותי למה התכוון רבי וזו ראיה ברורה שטעם לבדו לא אוסר והמח' של אפל"א ואפל"מ היא בנושא אחר.<br />
ולכן המח' בין אפל"א לאפל"מ בהבנת ר"י ורשב"א היא : אין מחלוקת אם הפרידו את החלב מהבשר ולכו"ע הבשר איננו אוסר אלא המחלוקת היא אם דיללו את טעם הבשר ע"י בישול בעוד חתיכות האם החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''אפל"מ:''' ביחס לחתיכה - אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותתור.<br />
ביחס לחתיכות - רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''אפל"א:''' ביחס לחתיכה- אם עדגיין נשארו שאריות חלב בחתיכה נשארת אסורה אך אם יוציא את החלב שאפי' משהו לא ישאר היא מותרת. ביחס לחתיכות- כיוון שיוצא טעם חלב וטעם בשר החתיכה אוסרת אותן.<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' השו"ע ביו"ד סימן צ"ב כתב נפל חלב לתוך קדירה של בשר, טועמין החתיכה שנפל עליה החלב, אם אין בה טעם חלב, הכל מותר. ואם יש בחתיכה מטעימת חלב, נאסרה אותה חתיכה. כלומר החתיכה נעשת נבילה ועכשיו החתיכה יכולה לאסור את כל האוכל שבקדרה ולכן משערין בכולה, אם היה בכל מה שיש בקדירה מהחתיכות והירק והמרק והתבלין כדי שתהא חתיכה זו אחד מששים מהכל, החתיכה אסורה והשאר מותר במה דברים אמורים ,שצריך 60 בכל האוכל שבקדרה מול החתיכה שנאסרה בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף...<br />
<br />
'''נחלקו האחרונים כמו מי הכריע השו"ע :'''<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב) :''' השו"ע פסק כשיטת רש"י כיוון שנקט את לשון הרמב"ם (פ"ט ה"ט). והרמב"ם דיבר בתחילה ללא ניעור, משמע שאף ללא ניעור אם יש בחתיכה מטעימת חלב נאסרה אותה חתיכה ואם אין 60 בקדרה נאסרה אף כל הקדרה. שהרי לפי רש"י בהבנת הט"ז (בניגוד לד"מ) כל הקדרה תאסר לבסוף אף ללא ניעור ובהמשך דבריו "אלא לבסוף" הסביר הט"ז סק"ה שהניעור בסוף הוא עצה טובה שלא ישאר טעם חלב בחתיכה.<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ד):''' שו"ע פסק כר"י(תוס'). וחולק על הט"ז בנק' הכסף שהרי כתוב במפורש " במה דברים אמורים, בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף" משמע שאם לא היה מנער כלל אף לא לבסוף אין הקדרה נאסרת. מובן מכאן שהשו"ע דיבר שהחתיכה מחוץ לרוטב ורק היא תיאסר ורק אם ינער את הקדרה יאסר שאר הקדרה כהבנת ר"י.<br />
<br />
'''פסיקת הרמ"א :''' וכן אם לא ניער כלל, את הקדרה כאשר נפלה הטיפה לא בתחלה ולא בסוף, ולא כיסה כלל, אם יש ס' בקדירה נגד טיפת חלב שנפל, אינו אסור רק החתיכה לבד, ושאר הקדירה מותרת.<br />
<br />
'''5 שיטות בהסבר הרמ"א:'''<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ו)''' – הרמ"א דיבר על מקרה אחר מהשו"ע באופן שהחתיכה נמצאת חלקה ברוטב והסתפק האם לפסוק כרש"י או כר"י ולכן החמיר כשניהם והצריך 60 לבטל את הטיפה כי חשש לר"י ושהחתיכה אסורה אם אין 60 כי חשש לרש"י. נשאר קשה על הש"ך המילה "וכן".<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב)''' – הרמ"א דיבר על אותו מקרה של השו"ע והוא הסביר כרש"י והרמ"א פסק כר"י שהטיפה מתפשטת בכל הקדרה ומספיק 60 כנגד הטיפה, אך מ"מ הרמ"א שהחתיכה עצמה אסורה מסברה דנפשיה שכן נשאר בה יותר טעם. נשאר קשה על הט"ז הרמ"א בסע' ד' שפסק שצריך 60 נגד החתיכה משמע שפסק כרש"י שהיא נאסרת תחילה מן הדין.'''משבצ"ז (סק"ה):''' כתב להלכה סבר הט"ז שהעיקר בדעת הרמ"א כהכרעתו בסע' ד'.<br />
<br />
'''רע"א''' – הרמ"א מובן ע"פ דבריו בסי' ק"ה שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומחמירים תמיד ולכן שכולה חוץ לרוטב חתיכה עצמה- אסורה שאין אנו בקיאין ולכן אמרינן שהחלב הכחוש מפעפע רק בה. ושאר הקדרה מותרת אם יש 60 נגד החלב כיוון שיש ספק שהחלב מפעפע בכל הקדרה אף ללא רוטב.<br />
<br />
'''באר הגולה''' – הגיה "אם אין 60 בקדרה..." משמע שפסק כרש"י אך קשה כי פשוט שכאשר החתיכה מחוץ לרוטב אין הקדרה מצטרפת לביטול הטיפה.<br />
<br />
'''הגר"א''' – הגיה "אם אין 60 בה חתיכה נגד טיפת החלב..." ובא ללמדנו שהחלב אינו ממשיך לקדרה ללא ניעור ולכן היא לא נאסרה. משמע שסובר כהבנת ר"י ורשב"א בהפרדה גמורה ולא כהר"ן.<br />
<br />
== נושא ב. ביאור חנ"נ בשאר איסורים : ==<br />
'''<br />
מקור : חולין דף (ק.) מדובר שנפלה חתיכת נבילה על חתיכות כשרות שהיו בקדרה והתבשלו'''<br />
<br />
'''רבה בר בר חנה סבר שחתיכת האיסור תאסור כאשר יהיה טעם של נבילה ברוטב <br />
'''ובחתיכות ואז כל הקדרה נאסרה.'''''' <br />
''' רב סבר שמספיק שחתיכת איסור שנפלה נותנת טעם בחתיכה אחת מהחתיכות שבקדרה <br />
'''כדי שהיא תאסור את כל הקדרה''''''<br />
''' כי א"א לטעום אם יש טעם איסור כי לאיסור וההיתר יש אותו טעם.''''''<br />
'''מצינו ג' שאלות על דברי הגמ':'''<br />
<br />
1. '''שאלת הגמרא''' - מדוע רב הצריך שחתיכת היתר הראשונה תקבל טעם מהאיסור הרי האיסור נמצא וכל צריך להיות אסור מדין מין ומינו לא בטיל? עונה הגמ' בשיטת אביי בשקדם וסילקו.<br />
<br />
2. '''תוס'''' ד"ה בשקדם - למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תקבל "טעם" מהאיסור כדי לאסור מספיק שקיבלה רק "משהו" כדי לאסור מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
3. '''הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
'''<br />
'''הראשונים דנו בשתי השאלות האחרונות:''''''<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן :''' ביחס לשאלה 2 - אפילו רק ע"י "משהו החתיכה נאסרת ואוסרת את כולן. ורב אסר את החתיכה הראשונה אפילו שקיבלה רק "משהו" מהאיסור. קשה - שהרי כתוב "כיוון שנתן טעם בחתיכה". תירוץ- הרמב"ן לומד משפט זה לא כפשוטו אלא כיוון שנתבשל עמה וקיבלה רק "משהו" מהאיסור נ"נ ואוסרת את כולן. "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
<br />
ביחס לשאלה 3 - אם לא נומר שהמשהו עושה את החתיכה נבילה אין יכולת למשהו לאסור את השאר כי משהו כמאן דליתא לולי שיעשה חנ"נ ואז החתיכה עצמה אוסרת את שאר הקדרה. משמע שחלק על הפרדה גמורה והחתיכה אוסרת אף ללא איסור.<br />
<br />
'''שיטת ר' אפרים :''' ביחס לשאלה 2 - מתוך שאלה זו הבין ר"א שאם החתיכה הראשונה קיבלה רק משהו אין היא יכולה לאסור את שאר החתיכות מדין מין ומינו כיוון שמשהו נחשב שאינו ואם קיבלה טעם אין החתיכה הראשונה נ"נ אלא הטעם נחשב כבעין ולכן נאסר שאר הקדרה מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" – אינו כפשוטו אלא נ"נ – הטעם נחשב כנבילה בעין למסקנה אין חנ"נ בש"א.<br />
<br />
ביחס לשאלה 3 - אין שאלה כי אין חנ"נ כלל.<br />
<br />
'''שיטת ר"ת:''' ביחס לשאלה 2 - אין משהו מהאיסור מספיק כדי לאסור את החתיכה הראשונה כדי שתוכל לאסור מדין מין ומינו לא בטיל אבל היא נאסרת בעצמה מה שאין כן טעם הוא גורם לחתיכה להעשות נבילה ואוסרת את כולן מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
<br />
ביחס לשאלה 3 - נושא זה נידון בסוגיית "תרי משהו" .<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :'''<br />
<br />
'''שו"ע סימן צ"ב סעיף ד''''- לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה, אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים. כגון כזית חֵלב שנבלע בחתיכה, ואין בה ששים לבטלו, ונאסרה, ואחר כך בישלה עם אחרות, אין צריך אלא ששים כדי כזית חֵלב, ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת.<br />
<br />
השו"ע הכריע כר' אפרים שאין חנ"נ בשאר איסורים כלל ולכן כאשר יש 60 כנגד האיסור אף החתיכה שנאסרה ממנו ראשונה תחזור להיות מותרת. שזו ממש שיטת מ"ד אפל"מ. <br />
'''אך בסימן ק"ו סעיף א' פסק השו"ע''' שאף בשאר איסורים החתיכה נשארת באיסורה<br />
<br />
ומצינו שזו מחלוקת ראשונים <br />
<br />
'''שיטת הטור:''' בש"א אמרינן אפל"מ וחתיכה חוזרת להיתרה והאיסור נסחט לכל התבשיל ומתבטל.<br />
'''שיטת הרשב"א:''' בש"א אמרינן אפל"א וחתיכה נשארת באיסורה. וכך פסק השו"ע בסי' ק"ו.<br />
<br />
'''תירוצים לסתירה :'''<br />
<br />
'''הש"ך סק"יא''' - אין סתירה, אלא כאן השו"ע כתב שהחתיכה שנאסרה בש"א חוזרת להיות מותרת הוא כדי להבדיל בין סע' ג' ששם מדובר על חתיכה שנאסרה מחלב והרוטב מותר אם יש 60 כנגדה אך כל החתיכות שבקדרה אסורות אם אותה חתיכה ראויה להתכבד אפי' שעכשיו אינו מכירה היא אוסרת את כולן כיוון שאיסורה מחמת עצמה כדין חהר"ל. לעומת סע' ד' שנאסרה מש"א ואע"פ שהיא ראויה להתכבד ואינה מכירה אינה אוסרת את החתיכות כיוון שאין איסורה מחמת עצמה ולכן לא חל דין חה"ל ולכן אם היה בקדרה 60 נגד כל הקדרה מותרת. (כולל אותה חתיכה כיוון שמדובר שלא מכירה בהבנת הש"ך).<br />
<br />
'''הגר"א ביאר את הסתירה''' – השו"ע בסי' צ"ב כתב את שיטת הטור ובק"ו כתב את שיטתו שלו.<br />
<br />
'''שיטת הרמ"א להלכה :'''<br />
<br />
הרמ"א כתב - "וי"א דאמרינן בכל האיסורין חנ"נ וכן המנהג פשוט ואין לשנות. משמע שפסק כר"ת.<br />
אע"פ שהרמ"א מחמיר שאומרים חנ"נ בש"א מ"מ באופן שהאיסור נפל על חתיכה שמקצתה ברוטב מיקל הרמ"א והחתיכה לא תאסור את שאר החתיכות.<br />
<br />
'''ואלו הן הסיבות לקולא זו:'''<br />
א. לפי ר"י האיסור מתבטל בכל הקדרה.<br />
ב. י"א שאין חנ"נ בש"א (ר' אפרים).<br />
כל זה אפילו שהרמ"א מחמיר בכל סיבה בנפרד.<br />
<br />
'''הש"ך סקי"ג'''- ביאר ברמ"א שבתחילה נאסרה החתיכה ורק כאש ניער או כיסה את הקדרה נאסרות שאר החתיכות. כיוון שהבין שמחמיר כרש"י (שאוסר ת האחרות רק עם ניער או כיסה) שהרי לשיטת ר"י אין צורך כלל לנער. <br />
<br />
'''ט"ז סקי"ד,ה''' - ביאר שהרמ"א החמיר בבב"ח כשיטת רש"י שאף ללא ניעור אוסרת אותה חתיכה את כל האחרות (וכך משמע מלשון הרמ"א כאן).<br />
אך בשאר איסורים הרמ"א מיקל כשיטת ר"י שאינה אוסרת את האחרות אם מקצתה ברוטב.<br />
<br />
== נושא ג' חנ"נ לח בלח : ==<br />
<br />
מקור: '''ע"ז דף (עג.)''' "אמר ר' יוחנן יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו" <br />
'''ביאור הראשונים בנושא :'''<br />
'''תוס' ד"ה בשקדם: יש חנ"נ לח בלח.'''<br />
תוס' הביאו גמ' זו כראיה לר"א שאין חנ"נ בש"א. מדוע מספיק 60 במים כנגד היין נסך ולא כנגד כל היין שבבור שהרי נומר שנ"נ? תוס' תירצו לשיטת ר"ת שסובר שיש חנ"נ בש"א שכאן היין נאסר מהיין נסך במשהו ולכן לא נ"נ מכל זה משמע של ר"ת אמרינן שיש חנ"נ לח בלח מכיוון שיכלו לתרץ בפשטות שלא אמרינן חנ"נ לח בלח.<br />
'''הר"ן ד"ה אבל עיקר נראה לי:'''<br />
דין חנ"נ בלח תלוי באופן יצירת התערובת. <br />
אם הפעולה היתה בישול – אומרים חנ"נ לח בלח. כיוון שזה דומיה בשר וחלב שדרך בישול אסרה התורה ולכן אף בש"א נ"נ.<br />
אם הפעולה היתה עירוב לח בלח בצונן – לא אמרינן שנ"נ ועל זה דיבר הגמ' לעיל.<br />
'''סיעת האומרים אין חנ"נ לח בלח:'''<br />
ראייתם בפשטות מהגמ' הנ"ל אך קיים הבדל בין הראשונים בהגדרת החנ"נ.<br />
'''הרשב"א :''' חנ"נ בלח אנו אומרים שיש יכולת בליעה כיוון שאז אין האיסור יוצא ומתערב לגמרי בחתיכות אלא תמיד ישאר יותר בחתיכה. אך בלח אין הוא בולע ולכן האיסור מתערב בשווה בכל ההיתר.<br />
'''מרדכי :''' חנ"נ אנו אומרים דווקא בחתיכה כיוון שהיא ניכרת ומובדלת מהשאר אך בלח לא כיוון שאינו מובדל נחשב כאילו האיסור נמצא בכל ההיתר לעומת חתיכה שיש לו מקום משלו.<br />
'''רע"א והחוו"ד מביאים נפק"מ:'''<br />
כאשר החתיכה נימוחה.<br />
לרשב"א – האיסור מתערב בשווה ולא נומר חנ"נ.<br />
למרדכי – דין חנ"נ אינו נפקע אף לאחר שנימוחה.<br />
להלכה :<br />
'''הגר"א סובר שהרמ"א פסק כהר"ן:'''<br />
לשון הרמ"א – "יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח, ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר, ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל (מרדכי פכ"ה בשם רשב"א ור"ן בשם ראב"ד). ויש לסמוך על זה בשאר איסורים לצורך הפסד גדול, אבל לא בבשר וחלב".<br />
משמע מלשונו "אם נתערב איסור לח בהיתר לח"<br />
שמדבר על עירוב של לח בלח בצונן (כי אם היה רוצה להתייחס לבישול של לח בלח היה צריך לומר תרכובת של לח בלח). <br />
ופסק כר"ן שאין חנ"נ לח בלח בצונן ויש לסמוך עליו בהפסד מרובה אך לח בלח מבושלים אסורים מעיקר הדין ואין להקל כלל.<br />
'''נשאלת השאלה''' - מה הדין כאשר העברת הטעמים נעשתה שלא ע"י בישול באיסור לח בלח למשל ע"י כבישה, מליחה, צליה.<br />
תשובה – ע"פ הבנת הגר"א שהרמ"א פסק כר"ן שאמרינן חנ"נ בש"א רק מתי שדומיה לבשר בחלב שדרך בישול אסרה התורה לכן כל דרך העברת טעמים שאינה אסורה בבב"ח מדאורייתא פסק להקל בהפסד מרובה כר"ן.<br />
<br />
== נושא ד' חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו : ==<br />
<br />
מקור '''חולין דף (ק.)''' "דרש רבה בר בר חנה – חתיכה של נבילה ושל דג טמא...<br />
אוקי רב אמורא עליה ודרש – כיוון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה"<br />
'''הראשונים הקשו מס' קושיות על גמ'זו:''' <br />
<br />
'''קושיית התוס' ד"ה שקדם''' – למה הצריך רב שחתיכה ראשונה תקבל טעם כדי לאסור מספיק שקיבלה רק משהו ותאסור מדין מין במינו לא בטיל ?<br />
'''קושיית הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
'''הר"ן:'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושייתו – ר' יהודה סובר שמין ומינו לא בטיל אפילו במשהו אבל כלל זה נאמר דווקא שהמשהו איסור עומד בפני עצמו וכלשונו "אין כוח אחר מעורב בו" אך אם נבלע בחתיכה ויוצא אנו נקרה מב"מ אלא מין באינו מינו כי הוא מעורב בחתיכה אחרת.<br />
'''נקודות הכסף (סק"ד) "תרי משהו אמרינן":'''<br />
הש"ך סבר כגישת הר"ן שיש הבדל אם חתיכת איסור נופלת לחתיכות של היתר שהאיסור עומד בפני עצמו ולכן אסור מדין מין במינו לא בטיל לר' יהודה. לעומת אם האיסור משהו נבלע בחתיכה והיא נפלה לחתיכות היתר אז דנים את התערובת מדין מין באינו מינו כיוון שהאיסור חלק מהחתיכה ולא עומד בפני עצמו. ועוד יוצא מהר"ן אם נניח שהחתיכה נ"נ טעם החתיכה ללא האיסור משהו יאסור את שאר החתיכות ולכן יוצא שסבר שלא אומרים הפרדה גמורה.<br />
<br />
כאשר החתיכה נבלעת ממשהו איסור ונפלה לתערובת ומכירה \ אינו מכירה:<br />
החתיכה אינה נבילה אך המשהו יוצא לתערובת השנייה ולכן צריך 60 בתערובת השנייה מדין מין באינו מינו. אך בפסח כיוון שגם מין באינו מינו לא בטיל אז גם התערובת השנייה נאסרת<br />
ובדישל"מ – מין באינו מינו כן בטל ולכן מספיק 60 בתערובת השנייה נגד המשהו<br />
<br />
היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר נוסף:<br />
משהו האיסור שהתערבב בהיתר הראשון אינו נבלע בו אלא נחשב כבעין וכן בתערובת השנייה ולכן בדישל"מ – צריך 60 נגד המשהו כדין מין באינו מינו.<br />
ובפסח – הכול נאסר כי מין באינו מינו לא בטיל.<br />
'''ר"ת (תוס' בשקדם) :'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושיית הר"ן – מצינו מ"ח אחרונים בהבנתו.<br />
'''רעק"א:'''<br />
משהו עושה את החתיכה הראשונה נבילה אך לא אוסר את שאר החתיכות כיוון שאינו עובר עליהן. אפשר להסיק שכדי לאסור את שאר החתיכות צריכים דווקא את האוסר והנאסר ולכן יוצא בשיטה זו שאומרים את דין הפרדה גמורה.<br />
'''שיטת הט"ז (סק"טז) "תרי משהו לא אמרינן":'''<br />
'''כאשר החתיכה נבלעת במשהו ונפלה לתערובת ומכירה:'''<br />
החתיכה הראשונה נ"נ ומשום כך שנפלה לתערובת השנייה יש לשער 60 נגד כל החתיכה ואינה אוסרת את התערובת השנייה במשהו מדין מב"מ לא בטיל או בפסח שחמץ אינו בטל כיוון שהמשהו אינו יוצא אלא רק טעם החתיכה שבלוע בה יוצא והוא לא אוסר כיוון שלעולם נצטרך את האוסר והנאסר כדי לאסור.<br />
המשבצ"ז מקשה – מדוע הצריך 60 כדי להתיר את התערובת הרי המשהו אינו יוצא החוצה ולכן יש להוציא את החתיכה שנאסרה וכל השאר מותר אף בפחות מ60.<br />
<br />
משהו ניבלע בחתיכה והוא נפל לתערובת ואינו מכירה:<br />
הרוטב – אינו נאסר כיוון שהאיסור משהו אינו יוצא.<br />
החתיכות – נאסרו כיוון שלא אומרים בפסח חד בתרי בטיל, לכן החתיכה שנאסרה תאסור את כל החתיכות מדין יבש ביבש.<br />
<br />
'''היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר לח נוסף:'''<br />
המשהו האיסור נחשב כבעין בתערובת הראשונה כי לא שייך בליעה בלח ולכן אם נפל לתערובת שניה עדיין נחשב כבעין ולכן אוסר הכול מדין מב"מ לא בטיל.<br />
בפסח – דין מב"ב ודין אינו מינו שווים שלא בטיל.<br />
בדישל"מ – מין באינו מינו מותר ב60.<br />
<br />
'''הלכה למעשה''' – במקרה שבחתיכה נבלע משהו ונפלה לתערובת ומכירה ויש רוב כנגד החתיכה.<br />
שער הציון סי' תס"ז סעיף ז' – הכריע לאסור כדעת הש"ך שהתיר את התערובת השנייה רק בהנאה ובמקום הפסד"מ ובמניעת שמחת יו"ט הקל כט"ז והתיר את התערובת אף באכילה.<br />
<br />
== נושא ה' חנ"נ בכלים : ==<br />
<br />
'''הר"ן בשם הרמב"ן : יש חנ"נ בכלים.'''<br />
ומבאר הפמ"ג משבצות זהב ס"ק ח' כמו דאמרינן אין טומאה בלועה מטמאה טהרה בלועה ה"ה אין איסור בלוע בכלי מבטל היתר.<br />
'''הרשב"א:''' חנ"נ שייך רק במזון ולכן בכלי חרס לא אומרים חנ"נ לעומת בלוע שבכלי כן אומרים חנ"נ.<br />
'''מרדכי :'''<br />
כלי חרס – אומרים חנ"נ.<br />
כלי מתכת – לא אומרים חנ"נ.<br />
'''פסיקת השו"ע בנושא :''' שו"ע סעיף ה' - אם ידוע כמה הוא האיסור, כגון כף חדשה או שאינה בת יומא שניער בה ובלעה כזית חלב, ואחר כך ניער בה קדרה של בשר, אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה... <br />
ויש מי שאומר שגם בזו אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה. <br />
משמע שהכריע כרשב"א אך הביא גם את הר"ן <br />
'''פסיקת הרמ"א בנושא :'''<br />
המשך דברי הרמ"א - ויש שאינן מחלקין בין כף ישן לחדש, רק בין כלי חרס לשאר כלים (מרדכי פ' גיד הנשה) ואומרים דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור על ידי הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבלה, אבל לא בשאר כלים, וטוב לחוש לחומרא וע"ל סימן צ"ב.<br />
'''ההבנת הרמ"א במרדכי :'''<br />
כלי חרס אפילו חדש יש בו חנ"נ ואילו בשאר כלים אפילו ישנים אין בהם חנ"נ.<br />
למסקנה סיים הרמ"א " וטוב לחוש לחומרא "היינו שאינו מקבל את הקולא של המרדכי (בשאר כלים אפילו שישנים שאין בהם חנ"נ) אלא אף בהם יש חנ"נ .<br />
ובכלי חרס אפילו חדש יש חנ"נ לחומרא.<br />
'''הט"ז סק"ח:'''<br />
המרדכי סבר שיש חילוק בכלי חדש.<br />
שבכלי חרס חדש – יש חנ"נ כיוון שאינו חזר לכשרו ודומה לחתיכה שנאסרה שאינה חוזרת לעולם להיתרה, ובשאר כלים – אין בהם חנ"נ כיוון שאינם דומים לחתיכה שנאסרה וחוזרים להכשרם ע"י הגעלה.<br />
הט"ז להלכה פוסק :<br />
כאשר הכלי חדש או אינו בן יומו :<br />
באיסור בב"ח :<br />
כלי חרס – יש חנ"נ בכלי. כלי מתכת – אין חנ"נ בכלי.<br />
בשאר איסורים :<br />
כלי חרס ומתכת – אין חנ"נ בכלים. מכיוון שיש מ"ח אם יש חנ"נ בש"א ואף שאנו מחמירים בזה זה רק בבלוע אך בגוף הכלי לא מחמירים.<br />
בהפסד מרובה : באיסור בב"ח – אין להקל. בשאר איסורים – מקלים שאין חנ"נ כלל.<br />
'''ש"ך סקכ"א :''' בכלי חרס חדש לא שייך לומר חנ"נ וכל דברי המרדכי נאמרו בכלי ישן והחילוק הוא <br />
שבכלי חרס – יש חנ"נ .<br />
ובשאר כלים – אין חנ"נ כיוון שמועילה להם הגעלה.<br />
וכך סברו '''המהרש"ל והב"ח והגר"א.'''<br />
<br />
הש"ך פוסק להלכה :<br />
באיסור בב"ח כאשר הכלי ישן:<br />
בשאר כלים – יש חנ"נ בבלוע.<br />
בהפס"מ – אין חנ"נ.<br />
כלי חרס – יש חנ"נ אף בהפס"מ.<br />
שאר איסורים:<br />
בכל הכלים אומרים חנ"נ בבלוע לכתחילה ובהפסד אפילו אינו מרובה יש להקל שלא אומרים.</div>עמנואלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%AA_%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=5719חתיכה נעשת נבילה2016-06-07T17:59:07Z<p>עמנואל: /* נושא ב. ביאור חנ"נ בשאר איסורים : */</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}} <br />
== חתיכה נעשת נבילה ==<br />
<br />
ביאור המושג חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) : ראשית ננסה להגדיר מה היא חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) ע"פ דימוי חנ"נ לחיי היום. ברור שמאכל בריא יכול להפוך למאכל מורעל אף שחיצונית איננו רואים הבדל, ומכאן ולהבא תשתנה התייחסותנו למאכל זה כגון במגעו עם מאכלים אחרים או במשקים וכו'. גם בעולם ההלכה יש דבר דומה שכידוע התורה אסרה מפגש של בשר וחלב מבושלים (יו"ד סי' פ"ז) אע"פ ששניהם לחוד מותרים, מפגשם הוא כעין רעל רוחני. ההלכה מדריכה אותנו באלו דרכים יכול להיבצר ה"רעל" הרוחני הזה, ובאלו דרכים הוא יכול לעבור למאכלי היתר אחרים ולאוסרם.<br />
<br />
'''ננסה להסביר את הנושאים :'''<br />
<br />
א. חנ"נ בבשר וחלב (בב"ח)<br />
<br />
ב. חנ"נ בשאר איסורים <br />
<br />
ג. חנ"נ במשקים (לח בלח)<br />
<br />
ד. חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו.<br />
<br />
ה. חנ"נ בכלים (ז"א כאשר האיסור וההיתר נפגשים בדופן הכלי).<br />
<br />
== א. חנ"נ בבשר בחלב : ==<br />
<br />
''' מקור : חולין דף קח. משנה חלק א': טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בחתיכה טעם של חלב החתיכה<br />
'''אסורה.''''''<br />
<br />
'''היכן החתיכה ממוקמת כדי שתתמודד רק היא מול טיפת החלב ולא כל הקדרה ? :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' רש"י ביאר שטיפת החלב נפלה בתוך הקדירה על אחת מן החתיכות ולא הגיס את הקדירה ולא נחלק טעם הטיפה אלא לאותה חתיכה בלבד ואותה חתיכה נאסרה כי אותה חתיכה לבדה אין ששים לבטל הטיפה. רש"י סבר שבמשנה יש שני מקרים שונים, ובמקרה הראשון אין דיון על שאר החתיכות אלא רק על החתיכה שנפל עליה טיפת חלב והיא נאסרת כולה.<br />
<br />
'''נחלקו הפוס' לפי רש"י היכן החתיכה ממוקמת :'''<br />
<br />
'''ב"י''' - רש"י לא פירש אלא נומר מסברה בדרך כלל לא כל החתיכות בתוך הרוטב והטיפה נפלה על חלק החתיכה שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''תוס' ד"ה אם''' - רש"י כתב "וכן כי כיסה הקדרה עולות הרתיחות מי שוליה לפיה ומוליכות הטיפה בכל הקדרה.<br />
מסביר התוס'- ר"ל שאפילו החתיכה שנפלה הטיפה עליה היא מקצתה בתוך הרוטב.<br />
מסביר המהרש"א - אם רש"י היה סובר כר"י שגם אם לא כל החתיכה ברוטב מתערבת הטיפה בכל הקדרה הוא לא היה צריך לומר שעולות הרתיחות מלמטה למעלה ולהאריך בתיאור התערבות הטיפה בקדרה אלא כנראה האריך כדי להוציא מהבנת ר"י שהטיפה הנופלת על חלקה החיצוני של החתיכה מתערבת אף ללא כיסוי או ניעור בכל הקדרה.<br />
<br />
'''מהר"ם שי"ף''' - רש"י (קח:) ד"ה ניער- "החלב בגגה של החתיכה". משמע שגגה הכוונה מחוץ לרוטב כי אם לא נומר כך אז הטיפה הייתה הנופלת ברוטב ומתבטלת.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' התוס' למד שחייבים לומר שהחתיכה המדוברת במשנה היא חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל. אף נפלה הטיפה על החתיכה ולכן יש להבין שברישא "בה"- בטיפה ו"אסור"- הכוונה לחתיכה שבחוץ. תוס' הבינו שהמשנה דיברה על מקרה אחד.<br />
שאלה: לפי פרוש התוס' קשה שהרי החיבור בין החלב לחתיכה נעשה ע"י צליה ודין צליה הוא חדירה של החלב בעומק קליפה\נטילה (ראה סימן ק"ה) ולא בכולה כדברי המשנה ?<br />
תוס' – הדין הוא דין צליה ואפילו כך כל החתיכה נאסרת משום שהחלב מפעפע בכולה כמו שמצינו בדף (צו:) שחלב מפעפע בכולו כיוון שהוא דבר שמן וכן החלב בגלל שומנו מפעפע בכולו.<br />
הר"ן – אין אנו עוסקים בדין צליה כלל אלא הדין כבישול כיוון שיש הבל וחום בקדרה והחתיכה נאסרת כולה וכן הקדרה כולה אם אין 60 נגד החלב.<br />
<br />
'''סיכום קצר''' – למדנו שחתיכת בשר נעשת נבילה כאשר היא נפגשת בבישול (בחום) עם חלב רק שאין פי 60 בחתיכה כנגד החלב ומאותו רגע חתיכת הבשר נעשת איסור בפני עצמו. בהמשך נראה שנחלקו האחרונים מה היא פסיקת השו"ע בדין החתיכה לבדה כהבנת רש"י או תוס'. <br />
<br />
'''ועכשיו נמשיך לבאר את דין שאר הקדרה ע"פ דברי המשך המשנה.'''<br />
<br />
'''מקור : חולין דף קח. משנה חלק ב': ניער את הקדרה שנפל לתוכה החלב, <br />
'''אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה – אסור.''''''<br />
<br />
'''באיזה אופן שאר הקדירה תשתתף בביטול הטיפה ובאיזה אופן אינה משתתפת ?'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' ובשאר חתיכות של הקדרה לא דיברה המשנה בחלק א' אלא כאשר ניער (חלק ב') ובגמרא נחלקו בה אם חוזרת אותה חתיכה ואוסרתן או לא וזו היא מחלוקת האם אפשר לסוחטו אסור או אפשר לסוחטו מותר, ונבאר.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו מותר אומר - נתינת טעם אינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה חוזרת החתיכה להיתרה.<br />
<br />
'''אך מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"מ :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י:''' ביחס לחתיכה ביחס לחתיכות - היא מותרת אף ללא טעימת גוי כי הטעם מתחלק בשווה בכל הקדרה.<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן:''' ביחס לחתיכה - החתיכה נשארת באיסורה ובזה לא נחלקו מ"ד אפל"מ ואפל"א. ביחס לחתיכות- המ"ח בין אפל"א לאפל"מ היא רק לגבי שאר החתיכות. למ"ד אפל"מ אם תסחט לגמרי את החלב מהחתיכה החתיכה היא נחשבת היתר לגבי החתיכות ז"א שאינה אוסרת אותן מדין מין במינו לא בטיל אך החתיכה עצמה אסורה. המילה מותר הכוונה לשאר הקדרה שמותרת. למ"ד אפל"א אפילו אם תסחט את החתיכה היא נשארת באיסורה ואוסרת את השאר מדין מין במינו לבטיל.<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' ביחס לחתיכה - אע"פ שנסרך בה החלב יותר אם יטעם קפילא ויתירה תותר, וכן אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה שטעם החלב ותותר כיוון שיש התפשטות טעמים שווה. ביחס לחתיכות - כל עוד לא טעם קפילא את החתיכה והתירה היא נבילה אך אין אומרים שהיא הפכה להיות כגופו של איסור שביכולת טעם הבשר לבד לאסור אלא רק ביחד אם החלב אוסרת ז"א סבר הר"ן במ"ד אפל"מ את דין "אין הנאסר". מ"ד אפל"א: נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור ולא האיסור עצמו, לפיכך כל שקיבלה חתיכה טעם חלב נשארת באיסורה אף שהחלב יצאה ממנה.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו אסור אומר : נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה, החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"א :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן והרמב"ן :''' ביחס לחתיכה - אפילו אם תסחט את החלב מהבשר הבשר נשאר אסור. כיוון שסובר הר"ן בדעת רש"י שאין אומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאסור עצמו יכול לילך" ומכיוון שהחלב אינו בחתיכה וגם הוא האוסר החתיכה אינה אוסרת אחרים.<br />
ביחס לחתיכות - טעם הבשר יוצא ואוסר את כל הקדרה וכל זה ללא ניעור.<br />
<br />
'''שיטת הדרכי משה בטור:''' ע"פ דברי הטור "והיכא שנאסרה מחמת חלב נעשת כל החתיכה איסור ואם בישלה אם האחרות צריך 60 נגד כולה. ודייק הד"מ מהמילים "ואם בישלה" משמע שבלי בישול לא נאסרת שאר הקדרה כי אין החלב והבשר מתפשטים ביחד. ז"א הד"מ סבר שאומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך" ולכן אם ניער צריך 60 כנגד כל החתיכה ואם לא החתיכה תשאר אסורה אך טעמה לא יאסור את החתיכות האחרת.<br />
<br />
'''שיטת המרדכי :'''טעם החלב אוסר את החלק העליון של החתיכה שמחוץ לרוטב ואינו יוצא מהחלק העליון. ואף שטעם הבשר יוצא אין הוא אוסר לבד כיוון שאין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור יכול לילך עמו. ולכן למסקנה המרדכי פוסק שימתין עד שתצטנן הקדרה ולחתוך מה שחוץ לרוטב, ואם ניער צריך 60 כנגד החלק שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' תוס' הבין שהחתיכה חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל אף אם נפלה הטיפה על החתיכה בתחילה. ומכיוון שהמשנה במפורש כותבת "ניער את הקדירה" ורק כך נותנת המשנה לחתיכה הראשונה יכולת לאסור את שאר החתיכות משמע שהחתיכה אינה ברוטב ורק ע"י הניעור הקדרה משתתפת בביטול.<br />
<br />
'''קשה אם החתיכה נאסרת כולה שתאסור גם את החתיכה התחתונה לה?'''<br />
'''תוס' מתרץ''' – מצינו מקרה כזה בג"מ (קח:) נפלה טיפת חלב על חתיכה ולא ניער ולא כיסה. אומרת הגמ' מבלע בלע מפלט לא פלט. משמע שהחלב שאסר את החתיכה הראשונה לא ממשיך לחתיכה התחתונה אם לא ניער כלל.<br />
<br />
'''דף (קח:) "טיפת חלב שנפלה על חתיכה כיוון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשת נבילה <br />
'''ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דברי ר' יהודה.''' <br />
'''וחכמים אומרים עד שתתין טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות.'''<br />
''' אמר רבי נראין דברי ר' יהודה - בשלא ניער ולא כיסה ודברי חכמים - בשניער וכסה".'''<br />
''' הגמ' שואלת: מאי לא ניער ולא כיסה? אילמא לא ניער ולא כיסה כלל''' <br />
''' [אם נעמיד שרבי פסק כר' יהודה במקרה הזה קשה שהרי]''' <br />
''' מבלע בלע מפלט לא פלט [החלב לא יוצא מהחתיכה ללא ניעור אלא רק טעם בשר יוצא]'''<br />
''' קסבר רבי אפל"א "'''''''''<br />
<br />
'''נשאלת השאלה למה טעם הבשר לבדו לא אוסר את הקדרה אף ללא ניעור???'''<br />
<br />
'''מגמ' זו משמע שטעם הבשר לא אוסר כלל ללא טעם החלב.<br />
<br />
'''אך הראשונים נחלקו בהסברה :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא אליבא מ"ד אפל"מ ורק לשיטתו הבשר לא אוסר לבדו ללא חלב אך למסקנה רבי סובר כאפל"א שטעם הבשר אוסר לבדו את שאר החתיכות.<br />
ולכן המחלוקת בין אפל"א לאפל"מ לשיטת הר"ן היא : גם בדילול וגם בהפרדה יש מח' אפל"א ואפל"מ.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"מ סובר :''' (אין חנ"נ) ביחס לחתיכה- אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותותר ע"י 60. ביחס לחתיכות- רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"א סובר :''' ביחס לחתיכה - טעם העצמי של החתיכה אסור אף ללא חלב. ביחס לחתיכות- טעם הבשר אוסר את החתיכות.<br />
<br />
'''שיטת ר"י ורשב"א:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא לא בשיטת מ"ד מסוים אלא מציאותי למה התכוון רבי וזו ראיה ברורה שטעם לבדו לא אוסר והמח' של אפל"א ואפל"מ היא בנושא אחר.<br />
ולכן המח' בין אפל"א לאפל"מ בהבנת ר"י ורשב"א היא : אין מחלוקת אם הפרידו את החלב מהבשר ולכו"ע הבשר איננו אוסר אלא המחלוקת היא אם דיללו את טעם הבשר ע"י בישול בעוד חתיכות האם החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''אפל"מ:''' ביחס לחתיכה - אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותתור.<br />
ביחס לחתיכות - רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''אפל"א:''' ביחס לחתיכה- אם עדגיין נשארו שאריות חלב בחתיכה נשארת אסורה אך אם יוציא את החלב שאפי' משהו לא ישאר היא מותרת. ביחס לחתיכות- כיוון שיוצא טעם חלב וטעם בשר החתיכה אוסרת אותן.<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' השו"ע ביו"ד סימן צ"ב כתב נפל חלב לתוך קדירה של בשר, טועמין החתיכה שנפל עליה החלב, אם אין בה טעם חלב, הכל מותר. ואם יש בחתיכה מטעימת חלב, נאסרה אותה חתיכה. כלומר החתיכה נעשת נבילה ועכשיו החתיכה יכולה לאסור את כל האוכל שבקדרה ולכן משערין בכולה, אם היה בכל מה שיש בקדירה מהחתיכות והירק והמרק והתבלין כדי שתהא חתיכה זו אחד מששים מהכל, החתיכה אסורה והשאר מותר במה דברים אמורים ,שצריך 60 בכל האוכל שבקדרה מול החתיכה שנאסרה בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף...<br />
<br />
'''נחלקו האחרונים כמו מי הכריע השו"ע :'''<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב) :''' השו"ע פסק כשיטת רש"י כיוון שנקט את לשון הרמב"ם (פ"ט ה"ט). והרמב"ם דיבר בתחילה ללא ניעור, משמע שאף ללא ניעור אם יש בחתיכה מטעימת חלב נאסרה אותה חתיכה ואם אין 60 בקדרה נאסרה אף כל הקדרה. שהרי לפי רש"י בהבנת הט"ז (בניגוד לד"מ) כל הקדרה תאסר לבסוף אף ללא ניעור ובהמשך דבריו "אלא לבסוף" הסביר הט"ז סק"ה שהניעור בסוף הוא עצה טובה שלא ישאר טעם חלב בחתיכה.<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ד):''' שו"ע פסק כר"י(תוס'). וחולק על הט"ז בנק' הכסף שהרי כתוב במפורש " במה דברים אמורים, בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף" משמע שאם לא היה מנער כלל אף לא לבסוף אין הקדרה נאסרת. מובן מכאן שהשו"ע דיבר שהחתיכה מחוץ לרוטב ורק היא תיאסר ורק אם ינער את הקדרה יאסר שאר הקדרה כהבנת ר"י.<br />
<br />
'''פסיקת הרמ"א :''' וכן אם לא ניער כלל, את הקדרה כאשר נפלה הטיפה לא בתחלה ולא בסוף, ולא כיסה כלל, אם יש ס' בקדירה נגד טיפת חלב שנפל, אינו אסור רק החתיכה לבד, ושאר הקדירה מותרת.<br />
<br />
'''5 שיטות בהסבר הרמ"א:'''<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ו)''' – הרמ"א דיבר על מקרה אחר מהשו"ע באופן שהחתיכה נמצאת חלקה ברוטב והסתפק האם לפסוק כרש"י או כר"י ולכן החמיר כשניהם והצריך 60 לבטל את הטיפה כי חשש לר"י ושהחתיכה אסורה אם אין 60 כי חשש לרש"י. נשאר קשה על הש"ך המילה "וכן".<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב)''' – הרמ"א דיבר על אותו מקרה של השו"ע והוא הסביר כרש"י והרמ"א פסק כר"י שהטיפה מתפשטת בכל הקדרה ומספיק 60 כנגד הטיפה, אך מ"מ הרמ"א שהחתיכה עצמה אסורה מסברה דנפשיה שכן נשאר בה יותר טעם. נשאר קשה על הט"ז הרמ"א בסע' ד' שפסק שצריך 60 נגד החתיכה משמע שפסק כרש"י שהיא נאסרת תחילה מן הדין.'''משבצ"ז (סק"ה):''' כתב להלכה סבר הט"ז שהעיקר בדעת הרמ"א כהכרעתו בסע' ד'.<br />
<br />
'''רע"א''' – הרמ"א מובן ע"פ דבריו בסי' ק"ה שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומחמירים תמיד ולכן שכולה חוץ לרוטב חתיכה עצמה- אסורה שאין אנו בקיאין ולכן אמרינן שהחלב הכחוש מפעפע רק בה. ושאר הקדרה מותרת אם יש 60 נגד החלב כיוון שיש ספק שהחלב מפעפע בכל הקדרה אף ללא רוטב.<br />
<br />
'''באר הגולה''' – הגיה "אם אין 60 בקדרה..." משמע שפסק כרש"י אך קשה כי פשוט שכאשר החתיכה מחוץ לרוטב אין הקדרה מצטרפת לביטול הטיפה.<br />
<br />
'''הגר"א''' – הגיה "אם אין 60 בה חתיכה נגד טיפת החלב..." ובא ללמדנו שהחלב אינו ממשיך לקדרה ללא ניעור ולכן היא לא נאסרה. משמע שסובר כהבנת ר"י ורשב"א בהפרדה גמורה ולא כהר"ן.<br />
<br />
== נושא ב. ביאור חנ"נ בשאר איסורים : ==<br />
<br />
'''מקור : '''חולין דף (ק.)''' מדובר שנפלה חתיכת נבילה על חתיכות כשרות שהיו בקדרה והתבשלו <br />
רבה בר בר חנה שחתיכת האיסור תאסור כאשר יהיה טעם של נבילה ברוטב ובחתיכות ואז כל הקדרה נאסרה. <br />
רב סבר שמספיק שחתיכת איסור שנפלה נותנת טעם בחתיכה אחת מהחתיכות שבקדרה כדי שהיא תאסור את כל הקדרה<br />
כי א"א לטעום אם יש טעם איסור כי לאיסור וההיתר יש אותו טעם.'''<br />
'''מצינו ג' שאלות על דברי הגמ':'''<br />
<br />
1. '''שאלת הגמרא''' - מדוע רב הצריך שחתיכת היתר הראשונה תקבל טעם מהאיסור הרי האיסור נמצא וכל צריך להיות אסור מדין מין ומינו לא בטיל? עונה הגמ' בשיטת אביי בשקדם וסילקו.<br />
<br />
2. '''תוס'''' ד"ה בשקדם - למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תקבל "טעם" מהאיסור כדי לאסור מספיק שקיבלה רק "משהו" כדי לאסור מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
3. '''הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
'''<br />
'''הראשונים דנו בשתי השאלות האחרונות:''''''<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן :''' ביחס לשאלה 2 - אפילו רק ע"י "משהו החתיכה נאסרת ואוסרת את כולן. ורב אסר את החתיכה הראשונה אפילו שקיבלה רק "משהו" מהאיסור. קשה - שהרי כתוב "כיוון שנתן טעם בחתיכה". תירוץ- הרמב"ן לומד משפט זה לא כפשוטו אלא כיוון שנתבשל עמה וקיבלה רק "משהו" מהאיסור נ"נ ואוסרת את כולן. "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
<br />
ביחס לשאלה 3 - אם לא נומר שהמשהו עושה את החתיכה נבילה אין יכולת למשהו לאסור את השאר כי משהו כמאן דליתא לולי שיעשה חנ"נ ואז החתיכה עצמה אוסרת את שאר הקדרה. משמע שחלק על הפרדה גמורה והחתיכה אוסרת אף ללא איסור.<br />
<br />
'''שיטת ר' אפרים :''' ביחס לשאלה 2 - מתוך שאלה זו הבין ר"א שאם החתיכה הראשונה קיבלה רק משהו אין היא יכולה לאסור את שאר החתיכות מדין מין ומינו כיוון שמשהו נחשב שאינו ואם קיבלה טעם אין החתיכה הראשונה נ"נ אלא הטעם נחשב כבעין ולכן נאסר שאר הקדרה מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" – אינו כפשוטו אלא נ"נ – הטעם נחשב כנבילה בעין למסקנה אין חנ"נ בש"א.<br />
<br />
ביחס לשאלה 3 - אין שאלה כי אין חנ"נ כלל.<br />
<br />
'''שיטת ר"ת:''' ביחס לשאלה 2 - אין משהו מהאיסור מספיק כדי לאסור את החתיכה הראשונה כדי שתוכל לאסור מדין מין ומינו לא בטיל אבל היא נאסרת בעצמה מה שאין כן טעם הוא גורם לחתיכה להעשות נבילה ואוסרת את כולן מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
<br />
ביחס לשאלה 3 - נושא זה נידון בסוגיית "תרי משהו" .<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :'''<br />
<br />
'''שו"ע סימן צ"ב סעיף ד''''- לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה, אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים. כגון כזית חֵלב שנבלע בחתיכה, ואין בה ששים לבטלו, ונאסרה, ואחר כך בישלה עם אחרות, אין צריך אלא ששים כדי כזית חֵלב, ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת.<br />
<br />
השו"ע הכריע כר' אפרים שאין חנ"נ בשאר איסורים כלל ולכן כאשר יש 60 כנגד האיסור אף החתיכה שנאסרה ממנו ראשונה תחזור להיות מותרת. שזו ממש שיטת מ"ד אפל"מ. <br />
'''אך בסימן ק"ו סעיף א' פסק השו"ע''' שאף בשאר איסורים החתיכה נשארת באיסורה<br />
<br />
ומצינו שזו מחלוקת ראשונים <br />
<br />
'''שיטת הטור:''' בש"א אמרינן אפל"מ וחתיכה חוזרת להיתרה והאיסור נסחט לכל התבשיל ומתבטל.<br />
'''שיטת הרשב"א:''' בש"א אמרינן אפל"א וחתיכה נשארת באיסורה. וכך פסק השו"ע בסי' ק"ו.<br />
<br />
'''תירוצים לסתירה :'''<br />
<br />
'''הש"ך סק"יא''' - אין סתירה, אלא כאן השו"ע כתב שהחתיכה שנאסרה בש"א חוזרת להיות מותרת הוא כדי להבדיל בין סע' ג' ששם מדובר על חתיכה שנאסרה מחלב והרוטב מותר אם יש 60 כנגדה אך כל החתיכות שבקדרה אסורות אם אותה חתיכה ראויה להתכבד אפי' שעכשיו אינו מכירה היא אוסרת את כולן כיוון שאיסורה מחמת עצמה כדין חהר"ל. לעומת סע' ד' שנאסרה מש"א ואע"פ שהיא ראויה להתכבד ואינה מכירה אינה אוסרת את החתיכות כיוון שאין איסורה מחמת עצמה ולכן לא חל דין חה"ל ולכן אם היה בקדרה 60 נגד כל הקדרה מותרת. (כולל אותה חתיכה כיוון שמדובר שלא מכירה בהבנת הש"ך).<br />
<br />
'''הגר"א ביאר את הסתירה''' – השו"ע בסי' צ"ב כתב את שיטת הטור ובק"ו כתב את שיטתו שלו.<br />
<br />
'''שיטת הרמ"א להלכה :'''<br />
<br />
הרמ"א כתב - "וי"א דאמרינן בכל האיסורין חנ"נ וכן המנהג פשוט ואין לשנות. משמע שפסק כר"ת.<br />
אע"פ שהרמ"א מחמיר שאומרים חנ"נ בש"א מ"מ באופן שהאיסור נפל על חתיכה שמקצתה ברוטב מיקל הרמ"א והחתיכה לא תאסור את שאר החתיכות.<br />
<br />
'''ואלו הן הסיבות לקולא זו:'''<br />
א. לפי ר"י האיסור מתבטל בכל הקדרה.<br />
ב. י"א שאין חנ"נ בש"א (ר' אפרים).<br />
כל זה אפילו שהרמ"א מחמיר בכל סיבה בנפרד.<br />
<br />
'''הש"ך סקי"ג'''- ביאר ברמ"א שבתחילה נאסרה החתיכה ורק כאש ניער או כיסה את הקדרה נאסרות שאר החתיכות. כיוון שהבין שמחמיר כרש"י (שאוסר ת האחרות רק עם ניער או כיסה) שהרי לשיטת ר"י אין צורך כלל לנער. <br />
<br />
'''ט"ז סקי"ד,ה''' - ביאר שהרמ"א החמיר בבב"ח כשיטת רש"י שאף ללא ניעור אוסרת אותה חתיכה את כל האחרות (וכך משמע מלשון הרמ"א כאן).<br />
אך בשאר איסורים הרמ"א מיקל כשיטת ר"י שאינה אוסרת את האחרות אם מקצתה ברוטב.<br />
<br />
== נושא ג' חנ"נ לח בלח : ==<br />
<br />
מקור: '''ע"ז דף (עג.)''' "אמר ר' יוחנן יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו" <br />
'''ביאור הראשונים בנושא :'''<br />
'''תוס' ד"ה בשקדם: יש חנ"נ לח בלח.'''<br />
תוס' הביאו גמ' זו כראיה לר"א שאין חנ"נ בש"א. מדוע מספיק 60 במים כנגד היין נסך ולא כנגד כל היין שבבור שהרי נומר שנ"נ? תוס' תירצו לשיטת ר"ת שסובר שיש חנ"נ בש"א שכאן היין נאסר מהיין נסך במשהו ולכן לא נ"נ מכל זה משמע של ר"ת אמרינן שיש חנ"נ לח בלח מכיוון שיכלו לתרץ בפשטות שלא אמרינן חנ"נ לח בלח.<br />
'''הר"ן ד"ה אבל עיקר נראה לי:'''<br />
דין חנ"נ בלח תלוי באופן יצירת התערובת. <br />
אם הפעולה היתה בישול – אומרים חנ"נ לח בלח. כיוון שזה דומיה בשר וחלב שדרך בישול אסרה התורה ולכן אף בש"א נ"נ.<br />
אם הפעולה היתה עירוב לח בלח בצונן – לא אמרינן שנ"נ ועל זה דיבר הגמ' לעיל.<br />
'''סיעת האומרים אין חנ"נ לח בלח:'''<br />
ראייתם בפשטות מהגמ' הנ"ל אך קיים הבדל בין הראשונים בהגדרת החנ"נ.<br />
'''הרשב"א :''' חנ"נ בלח אנו אומרים שיש יכולת בליעה כיוון שאז אין האיסור יוצא ומתערב לגמרי בחתיכות אלא תמיד ישאר יותר בחתיכה. אך בלח אין הוא בולע ולכן האיסור מתערב בשווה בכל ההיתר.<br />
'''מרדכי :''' חנ"נ אנו אומרים דווקא בחתיכה כיוון שהיא ניכרת ומובדלת מהשאר אך בלח לא כיוון שאינו מובדל נחשב כאילו האיסור נמצא בכל ההיתר לעומת חתיכה שיש לו מקום משלו.<br />
'''רע"א והחוו"ד מביאים נפק"מ:'''<br />
כאשר החתיכה נימוחה.<br />
לרשב"א – האיסור מתערב בשווה ולא נומר חנ"נ.<br />
למרדכי – דין חנ"נ אינו נפקע אף לאחר שנימוחה.<br />
להלכה :<br />
'''הגר"א סובר שהרמ"א פסק כהר"ן:'''<br />
לשון הרמ"א – "יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח, ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר, ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל (מרדכי פכ"ה בשם רשב"א ור"ן בשם ראב"ד). ויש לסמוך על זה בשאר איסורים לצורך הפסד גדול, אבל לא בבשר וחלב".<br />
משמע מלשונו "אם נתערב איסור לח בהיתר לח"<br />
שמדבר על עירוב של לח בלח בצונן (כי אם היה רוצה להתייחס לבישול של לח בלח היה צריך לומר תרכובת של לח בלח). <br />
ופסק כר"ן שאין חנ"נ לח בלח בצונן ויש לסמוך עליו בהפסד מרובה אך לח בלח מבושלים אסורים מעיקר הדין ואין להקל כלל.<br />
'''נשאלת השאלה''' - מה הדין כאשר העברת הטעמים נעשתה שלא ע"י בישול באיסור לח בלח למשל ע"י כבישה, מליחה, צליה.<br />
תשובה – ע"פ הבנת הגר"א שהרמ"א פסק כר"ן שאמרינן חנ"נ בש"א רק מתי שדומיה לבשר בחלב שדרך בישול אסרה התורה לכן כל דרך העברת טעמים שאינה אסורה בבב"ח מדאורייתא פסק להקל בהפסד מרובה כר"ן.<br />
<br />
== נושא ד' חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו : ==<br />
<br />
מקור '''חולין דף (ק.)''' "דרש רבה בר בר חנה – חתיכה של נבילה ושל דג טמא...<br />
אוקי רב אמורא עליה ודרש – כיוון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה"<br />
'''הראשונים הקשו מס' קושיות על גמ'זו:''' <br />
<br />
'''קושיית התוס' ד"ה שקדם''' – למה הצריך רב שחתיכה ראשונה תקבל טעם כדי לאסור מספיק שקיבלה רק משהו ותאסור מדין מין במינו לא בטיל ?<br />
'''קושיית הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
'''הר"ן:'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושייתו – ר' יהודה סובר שמין ומינו לא בטיל אפילו במשהו אבל כלל זה נאמר דווקא שהמשהו איסור עומד בפני עצמו וכלשונו "אין כוח אחר מעורב בו" אך אם נבלע בחתיכה ויוצא אנו נקרה מב"מ אלא מין באינו מינו כי הוא מעורב בחתיכה אחרת.<br />
'''נקודות הכסף (סק"ד) "תרי משהו אמרינן":'''<br />
הש"ך סבר כגישת הר"ן שיש הבדל אם חתיכת איסור נופלת לחתיכות של היתר שהאיסור עומד בפני עצמו ולכן אסור מדין מין במינו לא בטיל לר' יהודה. לעומת אם האיסור משהו נבלע בחתיכה והיא נפלה לחתיכות היתר אז דנים את התערובת מדין מין באינו מינו כיוון שהאיסור חלק מהחתיכה ולא עומד בפני עצמו. ועוד יוצא מהר"ן אם נניח שהחתיכה נ"נ טעם החתיכה ללא האיסור משהו יאסור את שאר החתיכות ולכן יוצא שסבר שלא אומרים הפרדה גמורה.<br />
<br />
כאשר החתיכה נבלעת ממשהו איסור ונפלה לתערובת ומכירה \ אינו מכירה:<br />
החתיכה אינה נבילה אך המשהו יוצא לתערובת השנייה ולכן צריך 60 בתערובת השנייה מדין מין באינו מינו. אך בפסח כיוון שגם מין באינו מינו לא בטיל אז גם התערובת השנייה נאסרת<br />
ובדישל"מ – מין באינו מינו כן בטל ולכן מספיק 60 בתערובת השנייה נגד המשהו<br />
<br />
היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר נוסף:<br />
משהו האיסור שהתערבב בהיתר הראשון אינו נבלע בו אלא נחשב כבעין וכן בתערובת השנייה ולכן בדישל"מ – צריך 60 נגד המשהו כדין מין באינו מינו.<br />
ובפסח – הכול נאסר כי מין באינו מינו לא בטיל.<br />
'''ר"ת (תוס' בשקדם) :'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושיית הר"ן – מצינו מ"ח אחרונים בהבנתו.<br />
'''רעק"א:'''<br />
משהו עושה את החתיכה הראשונה נבילה אך לא אוסר את שאר החתיכות כיוון שאינו עובר עליהן. אפשר להסיק שכדי לאסור את שאר החתיכות צריכים דווקא את האוסר והנאסר ולכן יוצא בשיטה זו שאומרים את דין הפרדה גמורה.<br />
'''שיטת הט"ז (סק"טז) "תרי משהו לא אמרינן":'''<br />
'''כאשר החתיכה נבלעת במשהו ונפלה לתערובת ומכירה:'''<br />
החתיכה הראשונה נ"נ ומשום כך שנפלה לתערובת השנייה יש לשער 60 נגד כל החתיכה ואינה אוסרת את התערובת השנייה במשהו מדין מב"מ לא בטיל או בפסח שחמץ אינו בטל כיוון שהמשהו אינו יוצא אלא רק טעם החתיכה שבלוע בה יוצא והוא לא אוסר כיוון שלעולם נצטרך את האוסר והנאסר כדי לאסור.<br />
המשבצ"ז מקשה – מדוע הצריך 60 כדי להתיר את התערובת הרי המשהו אינו יוצא החוצה ולכן יש להוציא את החתיכה שנאסרה וכל השאר מותר אף בפחות מ60.<br />
<br />
משהו ניבלע בחתיכה והוא נפל לתערובת ואינו מכירה:<br />
הרוטב – אינו נאסר כיוון שהאיסור משהו אינו יוצא.<br />
החתיכות – נאסרו כיוון שלא אומרים בפסח חד בתרי בטיל, לכן החתיכה שנאסרה תאסור את כל החתיכות מדין יבש ביבש.<br />
<br />
'''היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר לח נוסף:'''<br />
המשהו האיסור נחשב כבעין בתערובת הראשונה כי לא שייך בליעה בלח ולכן אם נפל לתערובת שניה עדיין נחשב כבעין ולכן אוסר הכול מדין מב"מ לא בטיל.<br />
בפסח – דין מב"ב ודין אינו מינו שווים שלא בטיל.<br />
בדישל"מ – מין באינו מינו מותר ב60.<br />
<br />
'''הלכה למעשה''' – במקרה שבחתיכה נבלע משהו ונפלה לתערובת ומכירה ויש רוב כנגד החתיכה.<br />
שער הציון סי' תס"ז סעיף ז' – הכריע לאסור כדעת הש"ך שהתיר את התערובת השנייה רק בהנאה ובמקום הפסד"מ ובמניעת שמחת יו"ט הקל כט"ז והתיר את התערובת אף באכילה.<br />
<br />
== נושא ה' חנ"נ בכלים : ==<br />
<br />
'''הר"ן בשם הרמב"ן : יש חנ"נ בכלים.'''<br />
ומבאר הפמ"ג משבצות זהב ס"ק ח' כמו דאמרינן אין טומאה בלועה מטמאה טהרה בלועה ה"ה אין איסור בלוע בכלי מבטל היתר.<br />
'''הרשב"א:''' חנ"נ שייך רק במזון ולכן בכלי חרס לא אומרים חנ"נ לעומת בלוע שבכלי כן אומרים חנ"נ.<br />
'''מרדכי :'''<br />
כלי חרס – אומרים חנ"נ.<br />
כלי מתכת – לא אומרים חנ"נ.<br />
'''פסיקת השו"ע בנושא :''' שו"ע סעיף ה' - אם ידוע כמה הוא האיסור, כגון כף חדשה או שאינה בת יומא שניער בה ובלעה כזית חלב, ואחר כך ניער בה קדרה של בשר, אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה... <br />
ויש מי שאומר שגם בזו אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה. <br />
משמע שהכריע כרשב"א אך הביא גם את הר"ן <br />
'''פסיקת הרמ"א בנושא :'''<br />
המשך דברי הרמ"א - ויש שאינן מחלקין בין כף ישן לחדש, רק בין כלי חרס לשאר כלים (מרדכי פ' גיד הנשה) ואומרים דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור על ידי הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבלה, אבל לא בשאר כלים, וטוב לחוש לחומרא וע"ל סימן צ"ב.<br />
'''ההבנת הרמ"א במרדכי :'''<br />
כלי חרס אפילו חדש יש בו חנ"נ ואילו בשאר כלים אפילו ישנים אין בהם חנ"נ.<br />
למסקנה סיים הרמ"א " וטוב לחוש לחומרא "היינו שאינו מקבל את הקולא של המרדכי (בשאר כלים אפילו שישנים שאין בהם חנ"נ) אלא אף בהם יש חנ"נ .<br />
ובכלי חרס אפילו חדש יש חנ"נ לחומרא.<br />
'''הט"ז סק"ח:'''<br />
המרדכי סבר שיש חילוק בכלי חדש.<br />
שבכלי חרס חדש – יש חנ"נ כיוון שאינו חזר לכשרו ודומה לחתיכה שנאסרה שאינה חוזרת לעולם להיתרה, ובשאר כלים – אין בהם חנ"נ כיוון שאינם דומים לחתיכה שנאסרה וחוזרים להכשרם ע"י הגעלה.<br />
הט"ז להלכה פוסק :<br />
כאשר הכלי חדש או אינו בן יומו :<br />
באיסור בב"ח :<br />
כלי חרס – יש חנ"נ בכלי. כלי מתכת – אין חנ"נ בכלי.<br />
בשאר איסורים :<br />
כלי חרס ומתכת – אין חנ"נ בכלים. מכיוון שיש מ"ח אם יש חנ"נ בש"א ואף שאנו מחמירים בזה זה רק בבלוע אך בגוף הכלי לא מחמירים.<br />
בהפסד מרובה : באיסור בב"ח – אין להקל. בשאר איסורים – מקלים שאין חנ"נ כלל.<br />
'''ש"ך סקכ"א :''' בכלי חרס חדש לא שייך לומר חנ"נ וכל דברי המרדכי נאמרו בכלי ישן והחילוק הוא <br />
שבכלי חרס – יש חנ"נ .<br />
ובשאר כלים – אין חנ"נ כיוון שמועילה להם הגעלה.<br />
וכך סברו '''המהרש"ל והב"ח והגר"א.'''<br />
<br />
הש"ך פוסק להלכה :<br />
באיסור בב"ח כאשר הכלי ישן:<br />
בשאר כלים – יש חנ"נ בבלוע.<br />
בהפס"מ – אין חנ"נ.<br />
כלי חרס – יש חנ"נ אף בהפס"מ.<br />
שאר איסורים:<br />
בכל הכלים אומרים חנ"נ בבלוע לכתחילה ובהפסד אפילו אינו מרובה יש להקל שלא אומרים.</div>עמנואלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%AA_%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=5718חתיכה נעשת נבילה2016-06-07T17:50:59Z<p>עמנואל: /* א. חנ"נ בבשר בחלב : */</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}} <br />
== חתיכה נעשת נבילה ==<br />
<br />
ביאור המושג חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) : ראשית ננסה להגדיר מה היא חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) ע"פ דימוי חנ"נ לחיי היום. ברור שמאכל בריא יכול להפוך למאכל מורעל אף שחיצונית איננו רואים הבדל, ומכאן ולהבא תשתנה התייחסותנו למאכל זה כגון במגעו עם מאכלים אחרים או במשקים וכו'. גם בעולם ההלכה יש דבר דומה שכידוע התורה אסרה מפגש של בשר וחלב מבושלים (יו"ד סי' פ"ז) אע"פ ששניהם לחוד מותרים, מפגשם הוא כעין רעל רוחני. ההלכה מדריכה אותנו באלו דרכים יכול להיבצר ה"רעל" הרוחני הזה, ובאלו דרכים הוא יכול לעבור למאכלי היתר אחרים ולאוסרם.<br />
<br />
'''ננסה להסביר את הנושאים :'''<br />
<br />
א. חנ"נ בבשר וחלב (בב"ח)<br />
<br />
ב. חנ"נ בשאר איסורים <br />
<br />
ג. חנ"נ במשקים (לח בלח)<br />
<br />
ד. חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו.<br />
<br />
ה. חנ"נ בכלים (ז"א כאשר האיסור וההיתר נפגשים בדופן הכלי).<br />
<br />
== א. חנ"נ בבשר בחלב : ==<br />
<br />
''' מקור : חולין דף קח. משנה חלק א': טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בחתיכה טעם של חלב החתיכה<br />
'''אסורה.''''''<br />
<br />
'''היכן החתיכה ממוקמת כדי שתתמודד רק היא מול טיפת החלב ולא כל הקדרה ? :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' רש"י ביאר שטיפת החלב נפלה בתוך הקדירה על אחת מן החתיכות ולא הגיס את הקדירה ולא נחלק טעם הטיפה אלא לאותה חתיכה בלבד ואותה חתיכה נאסרה כי אותה חתיכה לבדה אין ששים לבטל הטיפה. רש"י סבר שבמשנה יש שני מקרים שונים, ובמקרה הראשון אין דיון על שאר החתיכות אלא רק על החתיכה שנפל עליה טיפת חלב והיא נאסרת כולה.<br />
<br />
'''נחלקו הפוס' לפי רש"י היכן החתיכה ממוקמת :'''<br />
<br />
'''ב"י''' - רש"י לא פירש אלא נומר מסברה בדרך כלל לא כל החתיכות בתוך הרוטב והטיפה נפלה על חלק החתיכה שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''תוס' ד"ה אם''' - רש"י כתב "וכן כי כיסה הקדרה עולות הרתיחות מי שוליה לפיה ומוליכות הטיפה בכל הקדרה.<br />
מסביר התוס'- ר"ל שאפילו החתיכה שנפלה הטיפה עליה היא מקצתה בתוך הרוטב.<br />
מסביר המהרש"א - אם רש"י היה סובר כר"י שגם אם לא כל החתיכה ברוטב מתערבת הטיפה בכל הקדרה הוא לא היה צריך לומר שעולות הרתיחות מלמטה למעלה ולהאריך בתיאור התערבות הטיפה בקדרה אלא כנראה האריך כדי להוציא מהבנת ר"י שהטיפה הנופלת על חלקה החיצוני של החתיכה מתערבת אף ללא כיסוי או ניעור בכל הקדרה.<br />
<br />
'''מהר"ם שי"ף''' - רש"י (קח:) ד"ה ניער- "החלב בגגה של החתיכה". משמע שגגה הכוונה מחוץ לרוטב כי אם לא נומר כך אז הטיפה הייתה הנופלת ברוטב ומתבטלת.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' התוס' למד שחייבים לומר שהחתיכה המדוברת במשנה היא חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל. אף נפלה הטיפה על החתיכה ולכן יש להבין שברישא "בה"- בטיפה ו"אסור"- הכוונה לחתיכה שבחוץ. תוס' הבינו שהמשנה דיברה על מקרה אחד.<br />
שאלה: לפי פרוש התוס' קשה שהרי החיבור בין החלב לחתיכה נעשה ע"י צליה ודין צליה הוא חדירה של החלב בעומק קליפה\נטילה (ראה סימן ק"ה) ולא בכולה כדברי המשנה ?<br />
תוס' – הדין הוא דין צליה ואפילו כך כל החתיכה נאסרת משום שהחלב מפעפע בכולה כמו שמצינו בדף (צו:) שחלב מפעפע בכולו כיוון שהוא דבר שמן וכן החלב בגלל שומנו מפעפע בכולו.<br />
הר"ן – אין אנו עוסקים בדין צליה כלל אלא הדין כבישול כיוון שיש הבל וחום בקדרה והחתיכה נאסרת כולה וכן הקדרה כולה אם אין 60 נגד החלב.<br />
<br />
'''סיכום קצר''' – למדנו שחתיכת בשר נעשת נבילה כאשר היא נפגשת בבישול (בחום) עם חלב רק שאין פי 60 בחתיכה כנגד החלב ומאותו רגע חתיכת הבשר נעשת איסור בפני עצמו. בהמשך נראה שנחלקו האחרונים מה היא פסיקת השו"ע בדין החתיכה לבדה כהבנת רש"י או תוס'. <br />
<br />
'''ועכשיו נמשיך לבאר את דין שאר הקדרה ע"פ דברי המשך המשנה.'''<br />
<br />
'''מקור : חולין דף קח. משנה חלק ב': ניער את הקדרה שנפל לתוכה החלב, <br />
'''אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה – אסור.''''''<br />
<br />
'''באיזה אופן שאר הקדירה תשתתף בביטול הטיפה ובאיזה אופן אינה משתתפת ?'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' ובשאר חתיכות של הקדרה לא דיברה המשנה בחלק א' אלא כאשר ניער (חלק ב') ובגמרא נחלקו בה אם חוזרת אותה חתיכה ואוסרתן או לא וזו היא מחלוקת האם אפשר לסוחטו אסור או אפשר לסוחטו מותר, ונבאר.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו מותר אומר - נתינת טעם אינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה חוזרת החתיכה להיתרה.<br />
<br />
'''אך מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"מ :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י:''' ביחס לחתיכה ביחס לחתיכות - היא מותרת אף ללא טעימת גוי כי הטעם מתחלק בשווה בכל הקדרה.<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן:''' ביחס לחתיכה - החתיכה נשארת באיסורה ובזה לא נחלקו מ"ד אפל"מ ואפל"א. ביחס לחתיכות- המ"ח בין אפל"א לאפל"מ היא רק לגבי שאר החתיכות. למ"ד אפל"מ אם תסחט לגמרי את החלב מהחתיכה החתיכה היא נחשבת היתר לגבי החתיכות ז"א שאינה אוסרת אותן מדין מין במינו לא בטיל אך החתיכה עצמה אסורה. המילה מותר הכוונה לשאר הקדרה שמותרת. למ"ד אפל"א אפילו אם תסחט את החתיכה היא נשארת באיסורה ואוסרת את השאר מדין מין במינו לבטיל.<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' ביחס לחתיכה - אע"פ שנסרך בה החלב יותר אם יטעם קפילא ויתירה תותר, וכן אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה שטעם החלב ותותר כיוון שיש התפשטות טעמים שווה. ביחס לחתיכות - כל עוד לא טעם קפילא את החתיכה והתירה היא נבילה אך אין אומרים שהיא הפכה להיות כגופו של איסור שביכולת טעם הבשר לבד לאסור אלא רק ביחד אם החלב אוסרת ז"א סבר הר"ן במ"ד אפל"מ את דין "אין הנאסר". מ"ד אפל"א: נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור ולא האיסור עצמו, לפיכך כל שקיבלה חתיכה טעם חלב נשארת באיסורה אף שהחלב יצאה ממנה.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו אסור אומר : נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה, החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"א :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן והרמב"ן :''' ביחס לחתיכה - אפילו אם תסחט את החלב מהבשר הבשר נשאר אסור. כיוון שסובר הר"ן בדעת רש"י שאין אומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאסור עצמו יכול לילך" ומכיוון שהחלב אינו בחתיכה וגם הוא האוסר החתיכה אינה אוסרת אחרים.<br />
ביחס לחתיכות - טעם הבשר יוצא ואוסר את כל הקדרה וכל זה ללא ניעור.<br />
<br />
'''שיטת הדרכי משה בטור:''' ע"פ דברי הטור "והיכא שנאסרה מחמת חלב נעשת כל החתיכה איסור ואם בישלה אם האחרות צריך 60 נגד כולה. ודייק הד"מ מהמילים "ואם בישלה" משמע שבלי בישול לא נאסרת שאר הקדרה כי אין החלב והבשר מתפשטים ביחד. ז"א הד"מ סבר שאומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך" ולכן אם ניער צריך 60 כנגד כל החתיכה ואם לא החתיכה תשאר אסורה אך טעמה לא יאסור את החתיכות האחרת.<br />
<br />
'''שיטת המרדכי :'''טעם החלב אוסר את החלק העליון של החתיכה שמחוץ לרוטב ואינו יוצא מהחלק העליון. ואף שטעם הבשר יוצא אין הוא אוסר לבד כיוון שאין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור יכול לילך עמו. ולכן למסקנה המרדכי פוסק שימתין עד שתצטנן הקדרה ולחתוך מה שחוץ לרוטב, ואם ניער צריך 60 כנגד החלק שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' תוס' הבין שהחתיכה חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל אף אם נפלה הטיפה על החתיכה בתחילה. ומכיוון שהמשנה במפורש כותבת "ניער את הקדירה" ורק כך נותנת המשנה לחתיכה הראשונה יכולת לאסור את שאר החתיכות משמע שהחתיכה אינה ברוטב ורק ע"י הניעור הקדרה משתתפת בביטול.<br />
<br />
'''קשה אם החתיכה נאסרת כולה שתאסור גם את החתיכה התחתונה לה?'''<br />
'''תוס' מתרץ''' – מצינו מקרה כזה בג"מ (קח:) נפלה טיפת חלב על חתיכה ולא ניער ולא כיסה. אומרת הגמ' מבלע בלע מפלט לא פלט. משמע שהחלב שאסר את החתיכה הראשונה לא ממשיך לחתיכה התחתונה אם לא ניער כלל.<br />
<br />
'''דף (קח:) "טיפת חלב שנפלה על חתיכה כיוון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשת נבילה <br />
'''ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דברי ר' יהודה.''' <br />
'''וחכמים אומרים עד שתתין טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות.'''<br />
''' אמר רבי נראין דברי ר' יהודה - בשלא ניער ולא כיסה ודברי חכמים - בשניער וכסה".'''<br />
''' הגמ' שואלת: מאי לא ניער ולא כיסה? אילמא לא ניער ולא כיסה כלל''' <br />
''' [אם נעמיד שרבי פסק כר' יהודה במקרה הזה קשה שהרי]''' <br />
''' מבלע בלע מפלט לא פלט [החלב לא יוצא מהחתיכה ללא ניעור אלא רק טעם בשר יוצא]'''<br />
''' קסבר רבי אפל"א "'''''''''<br />
<br />
'''נשאלת השאלה למה טעם הבשר לבדו לא אוסר את הקדרה אף ללא ניעור???'''<br />
<br />
'''מגמ' זו משמע שטעם הבשר לא אוסר כלל ללא טעם החלב.<br />
<br />
'''אך הראשונים נחלקו בהסברה :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא אליבא מ"ד אפל"מ ורק לשיטתו הבשר לא אוסר לבדו ללא חלב אך למסקנה רבי סובר כאפל"א שטעם הבשר אוסר לבדו את שאר החתיכות.<br />
ולכן המחלוקת בין אפל"א לאפל"מ לשיטת הר"ן היא : גם בדילול וגם בהפרדה יש מח' אפל"א ואפל"מ.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"מ סובר :''' (אין חנ"נ) ביחס לחתיכה- אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותותר ע"י 60. ביחס לחתיכות- רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"א סובר :''' ביחס לחתיכה - טעם העצמי של החתיכה אסור אף ללא חלב. ביחס לחתיכות- טעם הבשר אוסר את החתיכות.<br />
<br />
'''שיטת ר"י ורשב"א:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא לא בשיטת מ"ד מסוים אלא מציאותי למה התכוון רבי וזו ראיה ברורה שטעם לבדו לא אוסר והמח' של אפל"א ואפל"מ היא בנושא אחר.<br />
ולכן המח' בין אפל"א לאפל"מ בהבנת ר"י ורשב"א היא : אין מחלוקת אם הפרידו את החלב מהבשר ולכו"ע הבשר איננו אוסר אלא המחלוקת היא אם דיללו את טעם הבשר ע"י בישול בעוד חתיכות האם החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''אפל"מ:''' ביחס לחתיכה - אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותתור.<br />
ביחס לחתיכות - רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''אפל"א:''' ביחס לחתיכה- אם עדגיין נשארו שאריות חלב בחתיכה נשארת אסורה אך אם יוציא את החלב שאפי' משהו לא ישאר היא מותרת. ביחס לחתיכות- כיוון שיוצא טעם חלב וטעם בשר החתיכה אוסרת אותן.<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' השו"ע ביו"ד סימן צ"ב כתב נפל חלב לתוך קדירה של בשר, טועמין החתיכה שנפל עליה החלב, אם אין בה טעם חלב, הכל מותר. ואם יש בחתיכה מטעימת חלב, נאסרה אותה חתיכה. כלומר החתיכה נעשת נבילה ועכשיו החתיכה יכולה לאסור את כל האוכל שבקדרה ולכן משערין בכולה, אם היה בכל מה שיש בקדירה מהחתיכות והירק והמרק והתבלין כדי שתהא חתיכה זו אחד מששים מהכל, החתיכה אסורה והשאר מותר במה דברים אמורים ,שצריך 60 בכל האוכל שבקדרה מול החתיכה שנאסרה בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף...<br />
<br />
'''נחלקו האחרונים כמו מי הכריע השו"ע :'''<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב) :''' השו"ע פסק כשיטת רש"י כיוון שנקט את לשון הרמב"ם (פ"ט ה"ט). והרמב"ם דיבר בתחילה ללא ניעור, משמע שאף ללא ניעור אם יש בחתיכה מטעימת חלב נאסרה אותה חתיכה ואם אין 60 בקדרה נאסרה אף כל הקדרה. שהרי לפי רש"י בהבנת הט"ז (בניגוד לד"מ) כל הקדרה תאסר לבסוף אף ללא ניעור ובהמשך דבריו "אלא לבסוף" הסביר הט"ז סק"ה שהניעור בסוף הוא עצה טובה שלא ישאר טעם חלב בחתיכה.<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ד):''' שו"ע פסק כר"י(תוס'). וחולק על הט"ז בנק' הכסף שהרי כתוב במפורש " במה דברים אמורים, בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף" משמע שאם לא היה מנער כלל אף לא לבסוף אין הקדרה נאסרת. מובן מכאן שהשו"ע דיבר שהחתיכה מחוץ לרוטב ורק היא תיאסר ורק אם ינער את הקדרה יאסר שאר הקדרה כהבנת ר"י.<br />
<br />
'''פסיקת הרמ"א :''' וכן אם לא ניער כלל, את הקדרה כאשר נפלה הטיפה לא בתחלה ולא בסוף, ולא כיסה כלל, אם יש ס' בקדירה נגד טיפת חלב שנפל, אינו אסור רק החתיכה לבד, ושאר הקדירה מותרת.<br />
<br />
'''5 שיטות בהסבר הרמ"א:'''<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ו)''' – הרמ"א דיבר על מקרה אחר מהשו"ע באופן שהחתיכה נמצאת חלקה ברוטב והסתפק האם לפסוק כרש"י או כר"י ולכן החמיר כשניהם והצריך 60 לבטל את הטיפה כי חשש לר"י ושהחתיכה אסורה אם אין 60 כי חשש לרש"י. נשאר קשה על הש"ך המילה "וכן".<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב)''' – הרמ"א דיבר על אותו מקרה של השו"ע והוא הסביר כרש"י והרמ"א פסק כר"י שהטיפה מתפשטת בכל הקדרה ומספיק 60 כנגד הטיפה, אך מ"מ הרמ"א שהחתיכה עצמה אסורה מסברה דנפשיה שכן נשאר בה יותר טעם. נשאר קשה על הט"ז הרמ"א בסע' ד' שפסק שצריך 60 נגד החתיכה משמע שפסק כרש"י שהיא נאסרת תחילה מן הדין.'''משבצ"ז (סק"ה):''' כתב להלכה סבר הט"ז שהעיקר בדעת הרמ"א כהכרעתו בסע' ד'.<br />
<br />
'''רע"א''' – הרמ"א מובן ע"פ דבריו בסי' ק"ה שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומחמירים תמיד ולכן שכולה חוץ לרוטב חתיכה עצמה- אסורה שאין אנו בקיאין ולכן אמרינן שהחלב הכחוש מפעפע רק בה. ושאר הקדרה מותרת אם יש 60 נגד החלב כיוון שיש ספק שהחלב מפעפע בכל הקדרה אף ללא רוטב.<br />
<br />
'''באר הגולה''' – הגיה "אם אין 60 בקדרה..." משמע שפסק כרש"י אך קשה כי פשוט שכאשר החתיכה מחוץ לרוטב אין הקדרה מצטרפת לביטול הטיפה.<br />
<br />
'''הגר"א''' – הגיה "אם אין 60 בה חתיכה נגד טיפת החלב..." ובא ללמדנו שהחלב אינו ממשיך לקדרה ללא ניעור ולכן היא לא נאסרה. משמע שסובר כהבנת ר"י ורשב"א בהפרדה גמורה ולא כהר"ן.<br />
<br />
== נושא ב. ביאור חנ"נ בשאר איסורים : ==<br />
<br />
מקור : '''חולין דף (ק.)''' מדובר שנפלה חתיכת נבילה על חתיכות כשרות שהיו בקדרה והתבשלו רבה בר חנה סבר שחתיכת האיסור תאסור כאשר יהיה טעם של נבילה ברוטב ובחתיכות ואז כל הקדרה נאסרה. רב סבר שמספיק שחתיכת איסור שנפלה נותנת טעם בחתיכה אחת מהחתיכות שבקדרה כדי שהיא תאסור את כל הקדרה כי א"א לטעום אם יש טעם איסור כי לאיסור וההיתר יש אותו טעם.<br />
'''מצינו ג' שאלות על דברי הגמ':'''<br />
1. שאלת הגמרא - מדוע רב הצריך שחתיכת היתר הראשונה תקבל טעם מהאיסור הרי האיסור נמצא וכל צריך להיות אסור מדין מין ומינו לא בטיל? עונה הגמ' בשיטת אביי בשקדם וסילקו.<br />
2. <br />
תוס' ד"ה בשקדם - למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תקבל "טעם" מהאיסור כדי לאסור מספיק שקיבלה רק "משהו" כדי לאסור מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
3. <br />
הר"ן – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
'''<br />
הראשונים דנו בשתי השאלות האחרונות:'''<br />
'''שיטת הרמב"ן :''' ביחס לשאלה 2 - אפילו רק ע"י "משהו החתיכה נאסרת ואוסרת את כולן. ורב אסר את החתיכה הראשונה אפילו שקיבלה רק "משהו" מהאיסור. קשה - שהרי כתוב "כיוון שנתן טעם בחתיכה". תירוץ- הרמב"ן לומד משפט זה לא כפשוטו אלא כיוון שנתבשל עמה וקיבלה רק "משהו" מהאיסור נ"נ ואוסרת את כולן. "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אם לא נומר שהמשהו עושה את החתיכה נבילה אין יכולת למשהו לאסור את השאר כי משהו כמאן דליתא לולי שיעשה חנ"נ ואז החתיכה עצמה אוסרת את שאר הקדרה. משמע שחלק על הפרדה גמורה והחתיכה אוסרת אף ללא איסור.<br />
'''שיטת ר' אפרים :''' ביחס לשאלה 2 - מתוך שאלה זו הבין ר"א שאם החתיכה הראשונה קיבלה רק משהו אין היא יכולה לאסור את שאר החתיכות מדין מין ומינו כיוון שמשהו נחשב שאינו ואם קיבלה טעם אין החתיכה הראשונה נ"נ אלא הטעם נחשב כבעין ולכן נאסר שאר הקדרה מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" – אינו כפשוטו אלא נ"נ – הטעם נחשב כנבילה בעין למסקנה אין חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אין שאלה כי אין חנ"נ כלל.<br />
'''שיטת ר"ת:''' ביחס לשאלה 2 - אין משהו מהאיסור מספיק כדי לאסור את החתיכה הראשונה כדי שתוכל לאסור מדין מין ומינו לא בטיל אבל היא נאסרת בעצמה מה שאין כן טעם הוא גורם לחתיכה להעשות נבילה ואוסרת את כולן מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א. <br />
ביחס לשאלה 3 - נושא זה נידון בסוגיית "תרי משהו" .<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' <br />
'''שו"ע סימן צ"ב סעיף ד''''- לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה, אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים. כגון כזית חֵלב שנבלע בחתיכה, ואין בה ששים לבטלו, ונאסרה, ואחר כך בישלה עם אחרות, אין צריך אלא ששים כדי כזית חֵלב, ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת. <br />
השו"ע הכריע כר' אפרים שאין חנ"נ בשאר איסורים כלל ולכן כאשר יש 60 כנגד האיסור אף החתיכה שנאסרה ממנו ראשונה תחזור להיות מותרת. שזו ממש שיטת מ"ד אפל"מ. <br />
'''אך בסימן ק"ו סעיף א' פסק השו"ע''' שאף בשאר איסורים החתיכה נשארת באיסורה <br />
ומצינו שזו מחלוקת ראשונים <br />
שיטת הטור: בש"א אמרינן אפל"מ וחתיכה חוזרת להיתרה והאיסור נסחט לכל התבשיל ומתבטל.<br />
שיטת הרשב"א: בש"א אמרינן אפל"א וחתיכה נשארת באיסורה. וכך פסק השו"ע בסי' ק"ו.<br />
'''תירוצים לסתירה :'''<br />
'''הש"ך סק"יא''' - אין סתירה, אלא כאן השו"ע כתב שהחתיכה שנאסרה בש"א חוזרת להיות מותרת הוא כדי להבדיל בין סע' ג' ששם מדובר על חתיכה שנאסרה מחלב והרוטב מותר אם יש 60 כנגדה אך כל החתיכות שבקדרה אסורות אם אותה חתיכה ראויה להתכבד אפי' שעכשיו אינו מכירה היא אוסרת את כולן כיוון שאיסורה מחמת עצמה כדין חהר"ל. לעומת סע' ד' שנאסרה מש"א ואע"פ שהיא ראויה להתכבד ואינה מכירה אינה אוסרת את החתיכות כיוון שאין איסורה מחמת עצמה ולכן לא חל דין חה"ל ולכן אם היה בקדרה 60 נגד כל הקדרה מותרת. (כולל אותה חתיכה כיוון שמדובר שלא מכירה בהבנת הש"ך).<br />
'''הגר"א ביאר את הסתירה''' – השו"ע בסי' צ"ב כתב את שיטת הטור ובק"ו כתב את שיטתו שלו.<br />
'''שיטת הרמ"א להלכה :'''<br />
הרמ"א כתב - "וי"א דאמרינן בכל האיסורין חנ"נ וכן המנהג פשוט ואין לשנות. משמע שפסק כר"ת.<br />
אע"פ שהרמ"א מחמיר שאומרים חנ"נ בש"א מ"מ באופן שהאיסור נפל על חתיכה שמקצתה ברוטב מיקל הרמ"א והחתיכה לא תאסור את שאר החתיכות.<br />
'''ואלו הן הסיבות לקולא זו:'''<br />
א. לפי ר"י האיסור מתבטל בכל הקדרה.<br />
ב. י"א שאין חנ"נ בש"א (ר' אפרים).<br />
כל זה אפילו שהרמ"א מחמיר בכל סיבה בנפרד.<br />
'''הש"ך סקי"ג'''- ביאר ברמ"א שבתחילה נאסרה החתיכה ורק כאש ניער או כיסה את הקדרה נאסרות שאר החתיכות. כיוון שהבין שמחמיר כרש"י (שאוסר ת האחרות רק עם ניער או כיסה) שהרי לשיטת ר"י אין צורך כלל לנער. <br />
<br />
'''ט"ז סקי"ד,ה''' - ביאר שהרמ"א החמיר בבב"ח כשיטת רש"י שאף ללא ניעור אוסרת אותה חתיכה את כל האחרות (וכך משמע מלשון הרמ"א כאן).<br />
אך בשאר איסורים הרמ"א מיקל כשיטת ר"י שאינה אוסרת את האחרות אם מקצתה ברוטב.<br />
<br />
== נושא ג' חנ"נ לח בלח : ==<br />
<br />
מקור: '''ע"ז דף (עג.)''' "אמר ר' יוחנן יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו" <br />
'''ביאור הראשונים בנושא :'''<br />
'''תוס' ד"ה בשקדם: יש חנ"נ לח בלח.'''<br />
תוס' הביאו גמ' זו כראיה לר"א שאין חנ"נ בש"א. מדוע מספיק 60 במים כנגד היין נסך ולא כנגד כל היין שבבור שהרי נומר שנ"נ? תוס' תירצו לשיטת ר"ת שסובר שיש חנ"נ בש"א שכאן היין נאסר מהיין נסך במשהו ולכן לא נ"נ מכל זה משמע של ר"ת אמרינן שיש חנ"נ לח בלח מכיוון שיכלו לתרץ בפשטות שלא אמרינן חנ"נ לח בלח.<br />
'''הר"ן ד"ה אבל עיקר נראה לי:'''<br />
דין חנ"נ בלח תלוי באופן יצירת התערובת. <br />
אם הפעולה היתה בישול – אומרים חנ"נ לח בלח. כיוון שזה דומיה בשר וחלב שדרך בישול אסרה התורה ולכן אף בש"א נ"נ.<br />
אם הפעולה היתה עירוב לח בלח בצונן – לא אמרינן שנ"נ ועל זה דיבר הגמ' לעיל.<br />
'''סיעת האומרים אין חנ"נ לח בלח:'''<br />
ראייתם בפשטות מהגמ' הנ"ל אך קיים הבדל בין הראשונים בהגדרת החנ"נ.<br />
'''הרשב"א :''' חנ"נ בלח אנו אומרים שיש יכולת בליעה כיוון שאז אין האיסור יוצא ומתערב לגמרי בחתיכות אלא תמיד ישאר יותר בחתיכה. אך בלח אין הוא בולע ולכן האיסור מתערב בשווה בכל ההיתר.<br />
'''מרדכי :''' חנ"נ אנו אומרים דווקא בחתיכה כיוון שהיא ניכרת ומובדלת מהשאר אך בלח לא כיוון שאינו מובדל נחשב כאילו האיסור נמצא בכל ההיתר לעומת חתיכה שיש לו מקום משלו.<br />
'''רע"א והחוו"ד מביאים נפק"מ:'''<br />
כאשר החתיכה נימוחה.<br />
לרשב"א – האיסור מתערב בשווה ולא נומר חנ"נ.<br />
למרדכי – דין חנ"נ אינו נפקע אף לאחר שנימוחה.<br />
להלכה :<br />
'''הגר"א סובר שהרמ"א פסק כהר"ן:'''<br />
לשון הרמ"א – "יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח, ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר, ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל (מרדכי פכ"ה בשם רשב"א ור"ן בשם ראב"ד). ויש לסמוך על זה בשאר איסורים לצורך הפסד גדול, אבל לא בבשר וחלב".<br />
משמע מלשונו "אם נתערב איסור לח בהיתר לח"<br />
שמדבר על עירוב של לח בלח בצונן (כי אם היה רוצה להתייחס לבישול של לח בלח היה צריך לומר תרכובת של לח בלח). <br />
ופסק כר"ן שאין חנ"נ לח בלח בצונן ויש לסמוך עליו בהפסד מרובה אך לח בלח מבושלים אסורים מעיקר הדין ואין להקל כלל.<br />
'''נשאלת השאלה''' - מה הדין כאשר העברת הטעמים נעשתה שלא ע"י בישול באיסור לח בלח למשל ע"י כבישה, מליחה, צליה.<br />
תשובה – ע"פ הבנת הגר"א שהרמ"א פסק כר"ן שאמרינן חנ"נ בש"א רק מתי שדומיה לבשר בחלב שדרך בישול אסרה התורה לכן כל דרך העברת טעמים שאינה אסורה בבב"ח מדאורייתא פסק להקל בהפסד מרובה כר"ן.<br />
<br />
== נושא ד' חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו : ==<br />
<br />
מקור '''חולין דף (ק.)''' "דרש רבה בר בר חנה – חתיכה של נבילה ושל דג טמא...<br />
אוקי רב אמורא עליה ודרש – כיוון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה"<br />
'''הראשונים הקשו מס' קושיות על גמ'זו:''' <br />
<br />
'''קושיית התוס' ד"ה שקדם''' – למה הצריך רב שחתיכה ראשונה תקבל טעם כדי לאסור מספיק שקיבלה רק משהו ותאסור מדין מין במינו לא בטיל ?<br />
'''קושיית הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
'''הר"ן:'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושייתו – ר' יהודה סובר שמין ומינו לא בטיל אפילו במשהו אבל כלל זה נאמר דווקא שהמשהו איסור עומד בפני עצמו וכלשונו "אין כוח אחר מעורב בו" אך אם נבלע בחתיכה ויוצא אנו נקרה מב"מ אלא מין באינו מינו כי הוא מעורב בחתיכה אחרת.<br />
'''נקודות הכסף (סק"ד) "תרי משהו אמרינן":'''<br />
הש"ך סבר כגישת הר"ן שיש הבדל אם חתיכת איסור נופלת לחתיכות של היתר שהאיסור עומד בפני עצמו ולכן אסור מדין מין במינו לא בטיל לר' יהודה. לעומת אם האיסור משהו נבלע בחתיכה והיא נפלה לחתיכות היתר אז דנים את התערובת מדין מין באינו מינו כיוון שהאיסור חלק מהחתיכה ולא עומד בפני עצמו. ועוד יוצא מהר"ן אם נניח שהחתיכה נ"נ טעם החתיכה ללא האיסור משהו יאסור את שאר החתיכות ולכן יוצא שסבר שלא אומרים הפרדה גמורה.<br />
<br />
כאשר החתיכה נבלעת ממשהו איסור ונפלה לתערובת ומכירה \ אינו מכירה:<br />
החתיכה אינה נבילה אך המשהו יוצא לתערובת השנייה ולכן צריך 60 בתערובת השנייה מדין מין באינו מינו. אך בפסח כיוון שגם מין באינו מינו לא בטיל אז גם התערובת השנייה נאסרת<br />
ובדישל"מ – מין באינו מינו כן בטל ולכן מספיק 60 בתערובת השנייה נגד המשהו<br />
<br />
היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר נוסף:<br />
משהו האיסור שהתערבב בהיתר הראשון אינו נבלע בו אלא נחשב כבעין וכן בתערובת השנייה ולכן בדישל"מ – צריך 60 נגד המשהו כדין מין באינו מינו.<br />
ובפסח – הכול נאסר כי מין באינו מינו לא בטיל.<br />
'''ר"ת (תוס' בשקדם) :'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושיית הר"ן – מצינו מ"ח אחרונים בהבנתו.<br />
'''רעק"א:'''<br />
משהו עושה את החתיכה הראשונה נבילה אך לא אוסר את שאר החתיכות כיוון שאינו עובר עליהן. אפשר להסיק שכדי לאסור את שאר החתיכות צריכים דווקא את האוסר והנאסר ולכן יוצא בשיטה זו שאומרים את דין הפרדה גמורה.<br />
'''שיטת הט"ז (סק"טז) "תרי משהו לא אמרינן":'''<br />
'''כאשר החתיכה נבלעת במשהו ונפלה לתערובת ומכירה:'''<br />
החתיכה הראשונה נ"נ ומשום כך שנפלה לתערובת השנייה יש לשער 60 נגד כל החתיכה ואינה אוסרת את התערובת השנייה במשהו מדין מב"מ לא בטיל או בפסח שחמץ אינו בטל כיוון שהמשהו אינו יוצא אלא רק טעם החתיכה שבלוע בה יוצא והוא לא אוסר כיוון שלעולם נצטרך את האוסר והנאסר כדי לאסור.<br />
המשבצ"ז מקשה – מדוע הצריך 60 כדי להתיר את התערובת הרי המשהו אינו יוצא החוצה ולכן יש להוציא את החתיכה שנאסרה וכל השאר מותר אף בפחות מ60.<br />
<br />
משהו ניבלע בחתיכה והוא נפל לתערובת ואינו מכירה:<br />
הרוטב – אינו נאסר כיוון שהאיסור משהו אינו יוצא.<br />
החתיכות – נאסרו כיוון שלא אומרים בפסח חד בתרי בטיל, לכן החתיכה שנאסרה תאסור את כל החתיכות מדין יבש ביבש.<br />
<br />
'''היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר לח נוסף:'''<br />
המשהו האיסור נחשב כבעין בתערובת הראשונה כי לא שייך בליעה בלח ולכן אם נפל לתערובת שניה עדיין נחשב כבעין ולכן אוסר הכול מדין מב"מ לא בטיל.<br />
בפסח – דין מב"ב ודין אינו מינו שווים שלא בטיל.<br />
בדישל"מ – מין באינו מינו מותר ב60.<br />
<br />
'''הלכה למעשה''' – במקרה שבחתיכה נבלע משהו ונפלה לתערובת ומכירה ויש רוב כנגד החתיכה.<br />
שער הציון סי' תס"ז סעיף ז' – הכריע לאסור כדעת הש"ך שהתיר את התערובת השנייה רק בהנאה ובמקום הפסד"מ ובמניעת שמחת יו"ט הקל כט"ז והתיר את התערובת אף באכילה.<br />
<br />
== נושא ה' חנ"נ בכלים : ==<br />
<br />
'''הר"ן בשם הרמב"ן : יש חנ"נ בכלים.'''<br />
ומבאר הפמ"ג משבצות זהב ס"ק ח' כמו דאמרינן אין טומאה בלועה מטמאה טהרה בלועה ה"ה אין איסור בלוע בכלי מבטל היתר.<br />
'''הרשב"א:''' חנ"נ שייך רק במזון ולכן בכלי חרס לא אומרים חנ"נ לעומת בלוע שבכלי כן אומרים חנ"נ.<br />
'''מרדכי :'''<br />
כלי חרס – אומרים חנ"נ.<br />
כלי מתכת – לא אומרים חנ"נ.<br />
'''פסיקת השו"ע בנושא :''' שו"ע סעיף ה' - אם ידוע כמה הוא האיסור, כגון כף חדשה או שאינה בת יומא שניער בה ובלעה כזית חלב, ואחר כך ניער בה קדרה של בשר, אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה... <br />
ויש מי שאומר שגם בזו אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה. <br />
משמע שהכריע כרשב"א אך הביא גם את הר"ן <br />
'''פסיקת הרמ"א בנושא :'''<br />
המשך דברי הרמ"א - ויש שאינן מחלקין בין כף ישן לחדש, רק בין כלי חרס לשאר כלים (מרדכי פ' גיד הנשה) ואומרים דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור על ידי הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבלה, אבל לא בשאר כלים, וטוב לחוש לחומרא וע"ל סימן צ"ב.<br />
'''ההבנת הרמ"א במרדכי :'''<br />
כלי חרס אפילו חדש יש בו חנ"נ ואילו בשאר כלים אפילו ישנים אין בהם חנ"נ.<br />
למסקנה סיים הרמ"א " וטוב לחוש לחומרא "היינו שאינו מקבל את הקולא של המרדכי (בשאר כלים אפילו שישנים שאין בהם חנ"נ) אלא אף בהם יש חנ"נ .<br />
ובכלי חרס אפילו חדש יש חנ"נ לחומרא.<br />
'''הט"ז סק"ח:'''<br />
המרדכי סבר שיש חילוק בכלי חדש.<br />
שבכלי חרס חדש – יש חנ"נ כיוון שאינו חזר לכשרו ודומה לחתיכה שנאסרה שאינה חוזרת לעולם להיתרה, ובשאר כלים – אין בהם חנ"נ כיוון שאינם דומים לחתיכה שנאסרה וחוזרים להכשרם ע"י הגעלה.<br />
הט"ז להלכה פוסק :<br />
כאשר הכלי חדש או אינו בן יומו :<br />
באיסור בב"ח :<br />
כלי חרס – יש חנ"נ בכלי. כלי מתכת – אין חנ"נ בכלי.<br />
בשאר איסורים :<br />
כלי חרס ומתכת – אין חנ"נ בכלים. מכיוון שיש מ"ח אם יש חנ"נ בש"א ואף שאנו מחמירים בזה זה רק בבלוע אך בגוף הכלי לא מחמירים.<br />
בהפסד מרובה : באיסור בב"ח – אין להקל. בשאר איסורים – מקלים שאין חנ"נ כלל.<br />
'''ש"ך סקכ"א :''' בכלי חרס חדש לא שייך לומר חנ"נ וכל דברי המרדכי נאמרו בכלי ישן והחילוק הוא <br />
שבכלי חרס – יש חנ"נ .<br />
ובשאר כלים – אין חנ"נ כיוון שמועילה להם הגעלה.<br />
וכך סברו '''המהרש"ל והב"ח והגר"א.'''<br />
<br />
הש"ך פוסק להלכה :<br />
באיסור בב"ח כאשר הכלי ישן:<br />
בשאר כלים – יש חנ"נ בבלוע.<br />
בהפס"מ – אין חנ"נ.<br />
כלי חרס – יש חנ"נ אף בהפס"מ.<br />
שאר איסורים:<br />
בכל הכלים אומרים חנ"נ בבלוע לכתחילה ובהפסד אפילו אינו מרובה יש להקל שלא אומרים.</div>עמנואלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%AA_%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=5717חתיכה נעשת נבילה2016-06-07T17:48:25Z<p>עמנואל: /* א. חנ"נ בבשר בחלב : */</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}} <br />
== חתיכה נעשת נבילה ==<br />
<br />
ביאור המושג חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) : ראשית ננסה להגדיר מה היא חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) ע"פ דימוי חנ"נ לחיי היום. ברור שמאכל בריא יכול להפוך למאכל מורעל אף שחיצונית איננו רואים הבדל, ומכאן ולהבא תשתנה התייחסותנו למאכל זה כגון במגעו עם מאכלים אחרים או במשקים וכו'. גם בעולם ההלכה יש דבר דומה שכידוע התורה אסרה מפגש של בשר וחלב מבושלים (יו"ד סי' פ"ז) אע"פ ששניהם לחוד מותרים, מפגשם הוא כעין רעל רוחני. ההלכה מדריכה אותנו באלו דרכים יכול להיבצר ה"רעל" הרוחני הזה, ובאלו דרכים הוא יכול לעבור למאכלי היתר אחרים ולאוסרם.<br />
<br />
'''ננסה להסביר את הנושאים :'''<br />
<br />
א. חנ"נ בבשר וחלב (בב"ח)<br />
<br />
ב. חנ"נ בשאר איסורים <br />
<br />
ג. חנ"נ במשקים (לח בלח)<br />
<br />
ד. חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו.<br />
<br />
ה. חנ"נ בכלים (ז"א כאשר האיסור וההיתר נפגשים בדופן הכלי).<br />
<br />
== א. חנ"נ בבשר בחלב : ==<br />
<br />
''' מקור : חולין דף קח. משנה חלק א': טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בחתיכה טעם של חלב החתיכה<br />
'''אסורה.''''''<br />
<br />
'''היכן החתיכה ממוקמת כדי שתתמודד רק היא מול טיפת החלב ולא כל הקדרה ? :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' רש"י ביאר שטיפת החלב נפלה בתוך הקדירה על אחת מן החתיכות ולא הגיס את הקדירה ולא נחלק טעם הטיפה אלא לאותה חתיכה בלבד ואותה חתיכה נאסרה כי אותה חתיכה לבדה אין ששים לבטל הטיפה. רש"י סבר שבמשנה יש שני מקרים שונים, ובמקרה הראשון אין דיון על שאר החתיכות אלא רק על החתיכה שנפל עליה טיפת חלב והיא נאסרת כולה.<br />
<br />
'''נחלקו הפוס' לפי רש"י היכן החתיכה ממוקמת :'''<br />
<br />
'''ב"י''' - רש"י לא פירש אלא נומר מסברה בדרך כלל לא כל החתיכות בתוך הרוטב והטיפה נפלה על חלק החתיכה שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''תוס' ד"ה אם''' - רש"י כתב "וכן כי כיסה הקדרה עולות הרתיחות מי שוליה לפיה ומוליכות הטיפה בכל הקדרה.<br />
מסביר התוס'- ר"ל שאפילו החתיכה שנפלה הטיפה עליה היא מקצתה בתוך הרוטב.<br />
מסביר המהרש"א - אם רש"י היה סובר כר"י שגם אם לא כל החתיכה ברוטב מתערבת הטיפה בכל הקדרה הוא לא היה צריך לומר שעולות הרתיחות מלמטה למעלה ולהאריך בתיאור התערבות הטיפה בקדרה אלא כנראה האריך כדי להוציא מהבנת ר"י שהטיפה הנופלת על חלקה החיצוני של החתיכה מתערבת אף ללא כיסוי או ניעור בכל הקדרה.<br />
<br />
'''מהר"ם שי"ף''' - רש"י (קח:) ד"ה ניער- "החלב בגגה של החתיכה". משמע שגגה הכוונה מחוץ לרוטב כי אם לא נומר כך אז הטיפה הייתה הנופלת ברוטב ומתבטלת.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' התוס' למד שחייבים לומר שהחתיכה המדוברת במשנה היא חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל. אף נפלה הטיפה על החתיכה ולכן יש להבין שברישא "בה"- בטיפה ו"אסור"- הכוונה לחתיכה שבחוץ. תוס' הבינו שהמשנה דיברה על מקרה אחד.<br />
שאלה: לפי פרוש התוס' קשה שהרי החיבור בין החלב לחתיכה נעשה ע"י צליה ודין צליה הוא חדירה של החלב בעומק קליפה\נטילה (ראה סימן ק"ה) ולא בכולה כדברי המשנה ?<br />
תוס' – הדין הוא דין צליה ואפילו כך כל החתיכה נאסרת משום שהחלב מפעפע בכולה כמו שמצינו בדף (צו:) שחלב מפעפע בכולו כיוון שהוא דבר שמן וכן החלב בגלל שומנו מפעפע בכולו.<br />
הר"ן – אין אנו עוסקים בדין צליה כלל אלא הדין כבישול כיוון שיש הבל וחום בקדרה והחתיכה נאסרת כולה וכן הקדרה כולה אם אין 60 נגד החלב.<br />
<br />
'''סיכום קצר''' – למדנו שחתיכת בשר נעשת נבילה כאשר היא נפגשת בבישול (בחום) עם חלב רק שאין פי 60 בחתיכה כנגד החלב ומאותו רגע חתיכת הבשר נעשת איסור בפני עצמו. בהמשך נראה שנחלקו האחרונים מה היא פסיקת השו"ע בדין החתיכה לבדה כהבנת רש"י או תוס'. <br />
<br />
'''ועכשיו נמשיך לבאר את דין שאר הקדרה ע"פ דברי המשך המשנה.'''<br />
<br />
'''מקור : חולין דף קח. משנה חלק ב': ניער את הקדרה שנפל לתוכה החלב, <br />
'''אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה – אסור.''''''<br />
<br />
'''באיזה אופן שאר הקדירה תשתתף בביטול הטיפה ובאיזה אופן אינה משתתפת ?'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' ובשאר חתיכות של הקדרה לא דיברה המשנה בחלק א' אלא כאשר ניער (חלק ב') ובגמרא נחלקו בה אם חוזרת אותה חתיכה ואוסרתן או לא וזו היא מחלוקת האם אפשר לסוחטו אסור או אפשר לסוחטו מותר, ונבאר.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו מותר אומר - נתינת טעם אינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה חוזרת החתיכה להיתרה.<br />
<br />
'''אך מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"מ :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י:''' ביחס לחתיכה ביחס לחתיכות - היא מותרת אף ללא טעימת גוי כי הטעם מתחלק בשווה בכל הקדרה.<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן:''' ביחס לחתיכה - החתיכה נשארת באיסורה ובזה לא נחלקו מ"ד אפל"מ ואפל"א. ביחס לחתיכות- המ"ח בין אפל"א לאפל"מ היא רק לגבי שאר החתיכות. למ"ד אפל"מ אם תסחט לגמרי את החלב מהחתיכה החתיכה היא נחשבת היתר לגבי החתיכות ז"א שאינה אוסרת אותן מדין מין במינו לא בטיל אך החתיכה עצמה אסורה. המילה מותר הכוונה לשאר הקדרה שמותרת. למ"ד אפל"א אפילו אם תסחט את החתיכה היא נשארת באיסורה ואוסרת את השאר מדין מין במינו לבטיל.<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' ביחס לחתיכה - אע"פ שנסרך בה החלב יותר אם יטעם קפילא ויתירה תותר, וכן אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה שטעם החלב ותותר כיוון שיש התפשטות טעמים שווה. ביחס לחתיכות - כל עוד לא טעם קפילא את החתיכה והתירה היא נבילה אך אין אומרים שהיא הפכה להיות כגופו של איסור שביכולת טעם הבשר לבד לאסור אלא רק ביחד אם החלב אוסרת ז"א סבר הר"ן במ"ד אפל"מ את דין "אין הנאסר". מ"ד אפל"א: נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור ולא האיסור עצמו, לפיכך כל שקיבלה חתיכה טעם חלב נשארת באיסורה אף שהחלב יצאה ממנה.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו אסור אומר : נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה, החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"א :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן והרמב"ן :''' ביחס לחתיכה - אפילו אם תסחט את החלב מהבשר הבשר נשאר אסור. כיוון שסובר הר"ן בדעת רש"י שאין אומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאסור עצמו יכול לילך" ומכיוון שהחלב אינו בחתיכה וגם הוא האוסר החתיכה אינה אוסרת אחרים.<br />
ביחס לחתיכות - טעם הבשר יוצא ואוסר את כל הקדרה וכל זה ללא ניעור.<br />
<br />
'''שיטת הדרכי משה בטור:''' ע"פ דברי הטור "והיכא שנאסרה מחמת חלב נעשת כל החתיכה איסור ואם בישלה אם האחרות צריך 60 נגד כולה. ודייק הד"מ מהמילים "ואם בישלה" משמע שבלי בישול לא נאסרת שאר הקדרה כי אין החלב והבשר מתפשטים ביחד. ז"א הד"מ סבר שאומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך" ולכן אם ניער צריך 60 כנגד כל החתיכה ואם לא החתיכה תשאר אסורה אך טעמה לא יאסור את החתיכות האחרת.<br />
<br />
'''שיטת המרדכי :'''טעם החלב אוסר את החלק העליון של החתיכה שמחוץ לרוטב ואינו יוצא מהחלק העליון. ואף שטעם הבשר יוצא אין הוא אוסר לבד כיוון שאין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור יכול לילך עמו. ולכן למסקנה המרדכי פוסק שימתין עד שתצטנן הקדרה ולחתוך מה שחוץ לרוטב, ואם ניער צריך 60 כנגד החלק שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' תוס' הבין שהחתיכה חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל אף אם נפלה הטיפה על החתיכה בתחילה. ומכיוון שהמשנה במפורש כותבת "ניער את הקדירה" ורק כך נותנת המשנה לחתיכה הראשונה יכולת לאסור את שאר החתיכות משמע שהחתיכה אינה ברוטב ורק ע"י הניעור הקדרה משתתפת בביטול.<br />
<br />
'''קשה אם החתיכה נאסרת כולה שתאסור גם את החתיכה התחתונה לה?'''<br />
'''תוס' מתרץ''' – מצינו מקרה כזה בג"מ (קח:) נפלה טיפת חלב על חתיכה ולא ניער ולא כיסה. אומרת הגמ' מבלע בלע מפלט לא פלט. משמע שהחלב שאסר את החתיכה הראשונה לא ממשיך לחתיכה התחתונה אם לא ניער כלל.<br />
<br />
'''דף (קח:) "טיפת חלב שנפלה על חתיכה כיוון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשת נבילה <br />
'''ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דברי ר' יהודה.''' <br />
'''וחכמים אומרים עד שתתין טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות.'''<br />
''' אמר רבי נראין דברי ר' יהודה - בשלא ניער ולא כיסה ודברי חכמים - בשניער וכסה".'''<br />
''' הגמ' שואלת: מאי לא ניער ולא כיסה? אילמא לא ניער ולא כיסה כלל''' <br />
''' [אם נעמיד שרבי פסק כר' יהודה במקרה הזה קשה שהרי]''' <br />
''' מבלע בלע מפלט לא פלט [החלב לא יוצא מהחתיכה ללא ניעור אלא רק טעם בשר יוצא]'''<br />
''' קסבר רבי אפל"א "'''''''''<br />
<br />
'''נשאלת השאלה למה טעם הבשר לבדו לא אוסר את הקדרה אף ללא ניעור???'''<br />
<br />
'''מגמ' זו משמע שטעם הבשר לא אוסר כלל ללא טעם החלב.<br />
<br />
'''אך הראשונים נחלקו בהסברה :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא אליבא מ"ד אפל"מ ורק לשיטתו הבשר לא אוסר לבדו ללא חלב אך למסקנה רבי סובר כאפל"א שטעם הבשר אוסר לבדו את שאר החתיכות.<br />
ולכן המחלוקת בין אפל"א לאפל"מ לשיטת הר"ן היא : גם בדילול וגם בהפרדה יש מח' אפל"א ואפל"מ.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"מ סובר :''' (אין חנ"נ) ביחס לחתיכה- אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותותר ע"י 60. ביחס לחתיכות- רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"א סובר :''' ביחס לחתיכה - טעם העצמי של החתיכה אסור אף ללא חלב. ביחס לחתיכות- טעם הבשר אוסר את החתיכות.<br />
<br />
'''שיטת ר"י ורשב"א:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא לא בשיטת מ"ד מסוים אלא מציאותי למה התכוון רבי וזו ראיה ברורה שטעם לבדו לא אוסר והמח' של אפל"א ואפל"מ היא בנושא אחר.<br />
ולכן המח' בין אפל"א לאפל"מ בהבנת ר"י ורשב"א היא : אין מחלוקת אם הפרידו את החלב מהבשר ולכו"ע הבשר איננו אוסר אלא המחלוקת היא אם דיללו את טעם הבשר ע"י בישול בעוד חתיכות האם החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''אפל"מ:''' ביחס לחתיכה - אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותתור.<br />
ביחס לחתיכות - רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''אפל"א:''' ביחס לחתיכה- אם עדגיין נשארו שאריות חלב בחתיכה נשארת אסורה אך אם יוציא את החלב שאפי' משהו לא ישאר היא מותרת. ביחס לחתיכות- כיוון שיוצא טעם חלב וטעם בשר החתיכה אוסרת אותן.<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' השו"ע ביו"ד סימן צ"ב כתב נפל חלב לתוך קדירה של בשר, טועמין החתיכה שנפל עליה החלב, אם אין בה טעם חלב, הכל מותר. ואם יש בחתיכה מטעימת חלב, נאסרה אותה חתיכה. כלומר החתיכה נעשת נבילה ועכשיו החתיכה יכולה לאסור את כל האוכל שבקדרה ולכן משערין בכולה, אם היה בכל מה שיש בקדירה מהחתיכות והירק והמרק והתבלין כדי שתהא חתיכה זו אחד מששים מהכל, החתיכה אסורה והשאר מותר במה דברים אמורים ,שצריך 60 בכל האוכל שבקדרה מול החתיכה שנאסרה בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף...<br />
<br />
'''נחלקו האחרונים כמו מי הכריע השו"ע :'''<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב) :''' השו"ע פסק כשיטת רש"י כיוון שנקט את לשון הרמב"ם (פ"ט ה"ט). והרמב"ם דיבר בתחילה ללא ניעור, משמע שאף ללא ניעור אם יש בחתיכה מטעימת חלב נאסרה אותה חתיכה ואם אין 60 בקדרה נאסרה אף כל הקדרה. שהרי לפי רש"י בהבנת הט"ז (בניגוד לד"מ) כל הקדרה תאסר לבסוף אף ללא ניעור ובהמשך דבריו "אלא לבסוף" הסביר הט"ז סק"ה שהניעור בסוף הוא עצה טובה שלא ישאר טעם חלב בחתיכה.<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ד):''' שו"ע פסק כר"י(תוס'). וחולק על הט"ז בנק' הכסף שהרי כתוב במפורש " במה דברים אמורים, בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף" משמע שאם לא היה מנער כלל אף לא לבסוף אין הקדרה נאסרת. מובן מכאן שהשו"ע דיבר שהחתיכה מחוץ לרוטב ורק היא תיאסר ורק אם ינער את הקדרה יאסר שאר הקדרה כהבנת ר"י.<br />
<br />
'''פסיקת הרמ"א :''' וכן אם לא ניער כלל, את הקדרה כאשר נפלה הטיפה לא בתחלה ולא בסוף, ולא כיסה כלל, אם יש ס' בקדירה נגד טיפת חלב שנפל, אינו אסור רק החתיכה לבד, ושאר הקדירה מותרת.<br />
<br />
'''5 שיטות בהסבר הרמ"א:'''<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ו)''' – הרמ"א דיבר על מקרה אחר מהשו"ע באופן שהחתיכה נמצאת חלקה ברוטב והסתפק האם לפסוק כרש"י או כר"י ולכן החמיר כשניהם והצריך 60 לבטל את הטיפה כי חשש לר"י ושהחתיכה אסורה אם אין 60 כי חשש לרש"י. נשאר קשה על הש"ך המילה "וכן".<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב)''' – הרמ"א דיבר על אותו מקרה של השו"ע והוא הסביר כרש"י והרמ"א פסק כר"י שהטיפה מתפשטת בכל הקדרה ומספיק 60 כנגד הטיפה, אך מ"מ הרמ"א שהחתיכה עצמה אסורה מסברה דנפשיה שכן נשאר בה יותר טעם. נשאר קשה על הט"ז הרמ"א בסע' ד' שפסק שצריך 60 נגד החתיכה משמע שפסק כרש"י שהיא נאסרת תחילה מן הדין.'''משבצ"ז (סק"ה):''' כתב להלכה סבר הט"ז שהעיקר בדעת הרמ"א כהכרעתו בסע' ד'.<br />
<br />
'''רע"א''' – הרמ"א מובן ע"פ דבריו בסי' ק"ה שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומחמירים תמיד ולכן שכולה חוץ לרוטב חתיכה עצמה- אסורה שאין אנו בקיאין ולכן אמרינן שהחלב הכחוש מפעפע רק בה. ושאר הקדרה מותרת אם יש 60 נגד החלב כיוון שיש ספק שהחלב מפעפע בכל הקדרה אף ללא רוטב.<br />
<br />
'''באר הגולה''' – הגיה "אם אין 60 בקדרה..." משמע שפסק כרש"י אך קשה כי פשוט שכאשר החתיכה מחוץ לרוטב אין הקדרה מצטרפת לביטול הטיפה.<br />
<br />
'''הגר"א''' – הגיה "אם אין 60 בה חתיכה נגד טיפת החלב..." ובא ללמדנו שהחלב אינו ממשיך לקדרה ללא ניעור ולכן היא לא נאסרה. משמע שסובר כהבנת ר"י ורשב"א בהפרדה גמורה ולא כהר"ן.<br />
<br />
== נושא ב. ביאור חנ"נ בשאר איסורים : ==<br />
<br />
מקור : '''חולין דף (ק.)''' מדובר שנפלה חתיכת נבילה על חתיכות כשרות שהיו בקדרה והתבשלו רבה בר חנה סבר שחתיכת האיסור תאסור כאשר יהיה טעם של נבילה ברוטב ובחתיכות ואז כל הקדרה נאסרה. רב סבר שמספיק שחתיכת איסור שנפלה נותנת טעם בחתיכה אחת מהחתיכות שבקדרה כדי שהיא תאסור את כל הקדרה כי א"א לטעום אם יש טעם איסור כי לאיסור וההיתר יש אותו טעם.<br />
'''מצינו ג' שאלות על דברי הגמ':'''<br />
1. שאלת הגמרא - מדוע רב הצריך שחתיכת היתר הראשונה תקבל טעם מהאיסור הרי האיסור נמצא וכל צריך להיות אסור מדין מין ומינו לא בטיל? עונה הגמ' בשיטת אביי בשקדם וסילקו.<br />
2. <br />
תוס' ד"ה בשקדם - למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תקבל "טעם" מהאיסור כדי לאסור מספיק שקיבלה רק "משהו" כדי לאסור מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
3. <br />
הר"ן – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
'''<br />
הראשונים דנו בשתי השאלות האחרונות:'''<br />
'''שיטת הרמב"ן :''' ביחס לשאלה 2 - אפילו רק ע"י "משהו החתיכה נאסרת ואוסרת את כולן. ורב אסר את החתיכה הראשונה אפילו שקיבלה רק "משהו" מהאיסור. קשה - שהרי כתוב "כיוון שנתן טעם בחתיכה". תירוץ- הרמב"ן לומד משפט זה לא כפשוטו אלא כיוון שנתבשל עמה וקיבלה רק "משהו" מהאיסור נ"נ ואוסרת את כולן. "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אם לא נומר שהמשהו עושה את החתיכה נבילה אין יכולת למשהו לאסור את השאר כי משהו כמאן דליתא לולי שיעשה חנ"נ ואז החתיכה עצמה אוסרת את שאר הקדרה. משמע שחלק על הפרדה גמורה והחתיכה אוסרת אף ללא איסור.<br />
'''שיטת ר' אפרים :''' ביחס לשאלה 2 - מתוך שאלה זו הבין ר"א שאם החתיכה הראשונה קיבלה רק משהו אין היא יכולה לאסור את שאר החתיכות מדין מין ומינו כיוון שמשהו נחשב שאינו ואם קיבלה טעם אין החתיכה הראשונה נ"נ אלא הטעם נחשב כבעין ולכן נאסר שאר הקדרה מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" – אינו כפשוטו אלא נ"נ – הטעם נחשב כנבילה בעין למסקנה אין חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אין שאלה כי אין חנ"נ כלל.<br />
'''שיטת ר"ת:''' ביחס לשאלה 2 - אין משהו מהאיסור מספיק כדי לאסור את החתיכה הראשונה כדי שתוכל לאסור מדין מין ומינו לא בטיל אבל היא נאסרת בעצמה מה שאין כן טעם הוא גורם לחתיכה להעשות נבילה ואוסרת את כולן מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א. <br />
ביחס לשאלה 3 - נושא זה נידון בסוגיית "תרי משהו" .<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' <br />
'''שו"ע סימן צ"ב סעיף ד''''- לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה, אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים. כגון כזית חֵלב שנבלע בחתיכה, ואין בה ששים לבטלו, ונאסרה, ואחר כך בישלה עם אחרות, אין צריך אלא ששים כדי כזית חֵלב, ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת. <br />
השו"ע הכריע כר' אפרים שאין חנ"נ בשאר איסורים כלל ולכן כאשר יש 60 כנגד האיסור אף החתיכה שנאסרה ממנו ראשונה תחזור להיות מותרת. שזו ממש שיטת מ"ד אפל"מ. <br />
'''אך בסימן ק"ו סעיף א' פסק השו"ע''' שאף בשאר איסורים החתיכה נשארת באיסורה <br />
ומצינו שזו מחלוקת ראשונים <br />
שיטת הטור: בש"א אמרינן אפל"מ וחתיכה חוזרת להיתרה והאיסור נסחט לכל התבשיל ומתבטל.<br />
שיטת הרשב"א: בש"א אמרינן אפל"א וחתיכה נשארת באיסורה. וכך פסק השו"ע בסי' ק"ו.<br />
'''תירוצים לסתירה :'''<br />
'''הש"ך סק"יא''' - אין סתירה, אלא כאן השו"ע כתב שהחתיכה שנאסרה בש"א חוזרת להיות מותרת הוא כדי להבדיל בין סע' ג' ששם מדובר על חתיכה שנאסרה מחלב והרוטב מותר אם יש 60 כנגדה אך כל החתיכות שבקדרה אסורות אם אותה חתיכה ראויה להתכבד אפי' שעכשיו אינו מכירה היא אוסרת את כולן כיוון שאיסורה מחמת עצמה כדין חהר"ל. לעומת סע' ד' שנאסרה מש"א ואע"פ שהיא ראויה להתכבד ואינה מכירה אינה אוסרת את החתיכות כיוון שאין איסורה מחמת עצמה ולכן לא חל דין חה"ל ולכן אם היה בקדרה 60 נגד כל הקדרה מותרת. (כולל אותה חתיכה כיוון שמדובר שלא מכירה בהבנת הש"ך).<br />
'''הגר"א ביאר את הסתירה''' – השו"ע בסי' צ"ב כתב את שיטת הטור ובק"ו כתב את שיטתו שלו.<br />
'''שיטת הרמ"א להלכה :'''<br />
הרמ"א כתב - "וי"א דאמרינן בכל האיסורין חנ"נ וכן המנהג פשוט ואין לשנות. משמע שפסק כר"ת.<br />
אע"פ שהרמ"א מחמיר שאומרים חנ"נ בש"א מ"מ באופן שהאיסור נפל על חתיכה שמקצתה ברוטב מיקל הרמ"א והחתיכה לא תאסור את שאר החתיכות.<br />
'''ואלו הן הסיבות לקולא זו:'''<br />
א. לפי ר"י האיסור מתבטל בכל הקדרה.<br />
ב. י"א שאין חנ"נ בש"א (ר' אפרים).<br />
כל זה אפילו שהרמ"א מחמיר בכל סיבה בנפרד.<br />
'''הש"ך סקי"ג'''- ביאר ברמ"א שבתחילה נאסרה החתיכה ורק כאש ניער או כיסה את הקדרה נאסרות שאר החתיכות. כיוון שהבין שמחמיר כרש"י (שאוסר ת האחרות רק עם ניער או כיסה) שהרי לשיטת ר"י אין צורך כלל לנער. <br />
<br />
'''ט"ז סקי"ד,ה''' - ביאר שהרמ"א החמיר בבב"ח כשיטת רש"י שאף ללא ניעור אוסרת אותה חתיכה את כל האחרות (וכך משמע מלשון הרמ"א כאן).<br />
אך בשאר איסורים הרמ"א מיקל כשיטת ר"י שאינה אוסרת את האחרות אם מקצתה ברוטב.<br />
<br />
== נושא ג' חנ"נ לח בלח : ==<br />
<br />
מקור: '''ע"ז דף (עג.)''' "אמר ר' יוחנן יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו" <br />
'''ביאור הראשונים בנושא :'''<br />
'''תוס' ד"ה בשקדם: יש חנ"נ לח בלח.'''<br />
תוס' הביאו גמ' זו כראיה לר"א שאין חנ"נ בש"א. מדוע מספיק 60 במים כנגד היין נסך ולא כנגד כל היין שבבור שהרי נומר שנ"נ? תוס' תירצו לשיטת ר"ת שסובר שיש חנ"נ בש"א שכאן היין נאסר מהיין נסך במשהו ולכן לא נ"נ מכל זה משמע של ר"ת אמרינן שיש חנ"נ לח בלח מכיוון שיכלו לתרץ בפשטות שלא אמרינן חנ"נ לח בלח.<br />
'''הר"ן ד"ה אבל עיקר נראה לי:'''<br />
דין חנ"נ בלח תלוי באופן יצירת התערובת. <br />
אם הפעולה היתה בישול – אומרים חנ"נ לח בלח. כיוון שזה דומיה בשר וחלב שדרך בישול אסרה התורה ולכן אף בש"א נ"נ.<br />
אם הפעולה היתה עירוב לח בלח בצונן – לא אמרינן שנ"נ ועל זה דיבר הגמ' לעיל.<br />
'''סיעת האומרים אין חנ"נ לח בלח:'''<br />
ראייתם בפשטות מהגמ' הנ"ל אך קיים הבדל בין הראשונים בהגדרת החנ"נ.<br />
'''הרשב"א :''' חנ"נ בלח אנו אומרים שיש יכולת בליעה כיוון שאז אין האיסור יוצא ומתערב לגמרי בחתיכות אלא תמיד ישאר יותר בחתיכה. אך בלח אין הוא בולע ולכן האיסור מתערב בשווה בכל ההיתר.<br />
'''מרדכי :''' חנ"נ אנו אומרים דווקא בחתיכה כיוון שהיא ניכרת ומובדלת מהשאר אך בלח לא כיוון שאינו מובדל נחשב כאילו האיסור נמצא בכל ההיתר לעומת חתיכה שיש לו מקום משלו.<br />
'''רע"א והחוו"ד מביאים נפק"מ:'''<br />
כאשר החתיכה נימוחה.<br />
לרשב"א – האיסור מתערב בשווה ולא נומר חנ"נ.<br />
למרדכי – דין חנ"נ אינו נפקע אף לאחר שנימוחה.<br />
להלכה :<br />
'''הגר"א סובר שהרמ"א פסק כהר"ן:'''<br />
לשון הרמ"א – "יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח, ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר, ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל (מרדכי פכ"ה בשם רשב"א ור"ן בשם ראב"ד). ויש לסמוך על זה בשאר איסורים לצורך הפסד גדול, אבל לא בבשר וחלב".<br />
משמע מלשונו "אם נתערב איסור לח בהיתר לח"<br />
שמדבר על עירוב של לח בלח בצונן (כי אם היה רוצה להתייחס לבישול של לח בלח היה צריך לומר תרכובת של לח בלח). <br />
ופסק כר"ן שאין חנ"נ לח בלח בצונן ויש לסמוך עליו בהפסד מרובה אך לח בלח מבושלים אסורים מעיקר הדין ואין להקל כלל.<br />
'''נשאלת השאלה''' - מה הדין כאשר העברת הטעמים נעשתה שלא ע"י בישול באיסור לח בלח למשל ע"י כבישה, מליחה, צליה.<br />
תשובה – ע"פ הבנת הגר"א שהרמ"א פסק כר"ן שאמרינן חנ"נ בש"א רק מתי שדומיה לבשר בחלב שדרך בישול אסרה התורה לכן כל דרך העברת טעמים שאינה אסורה בבב"ח מדאורייתא פסק להקל בהפסד מרובה כר"ן.<br />
<br />
== נושא ד' חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו : ==<br />
<br />
מקור '''חולין דף (ק.)''' "דרש רבה בר בר חנה – חתיכה של נבילה ושל דג טמא...<br />
אוקי רב אמורא עליה ודרש – כיוון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה"<br />
'''הראשונים הקשו מס' קושיות על גמ'זו:''' <br />
<br />
'''קושיית התוס' ד"ה שקדם''' – למה הצריך רב שחתיכה ראשונה תקבל טעם כדי לאסור מספיק שקיבלה רק משהו ותאסור מדין מין במינו לא בטיל ?<br />
'''קושיית הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
'''הר"ן:'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושייתו – ר' יהודה סובר שמין ומינו לא בטיל אפילו במשהו אבל כלל זה נאמר דווקא שהמשהו איסור עומד בפני עצמו וכלשונו "אין כוח אחר מעורב בו" אך אם נבלע בחתיכה ויוצא אנו נקרה מב"מ אלא מין באינו מינו כי הוא מעורב בחתיכה אחרת.<br />
'''נקודות הכסף (סק"ד) "תרי משהו אמרינן":'''<br />
הש"ך סבר כגישת הר"ן שיש הבדל אם חתיכת איסור נופלת לחתיכות של היתר שהאיסור עומד בפני עצמו ולכן אסור מדין מין במינו לא בטיל לר' יהודה. לעומת אם האיסור משהו נבלע בחתיכה והיא נפלה לחתיכות היתר אז דנים את התערובת מדין מין באינו מינו כיוון שהאיסור חלק מהחתיכה ולא עומד בפני עצמו. ועוד יוצא מהר"ן אם נניח שהחתיכה נ"נ טעם החתיכה ללא האיסור משהו יאסור את שאר החתיכות ולכן יוצא שסבר שלא אומרים הפרדה גמורה.<br />
<br />
כאשר החתיכה נבלעת ממשהו איסור ונפלה לתערובת ומכירה \ אינו מכירה:<br />
החתיכה אינה נבילה אך המשהו יוצא לתערובת השנייה ולכן צריך 60 בתערובת השנייה מדין מין באינו מינו. אך בפסח כיוון שגם מין באינו מינו לא בטיל אז גם התערובת השנייה נאסרת<br />
ובדישל"מ – מין באינו מינו כן בטל ולכן מספיק 60 בתערובת השנייה נגד המשהו<br />
<br />
היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר נוסף:<br />
משהו האיסור שהתערבב בהיתר הראשון אינו נבלע בו אלא נחשב כבעין וכן בתערובת השנייה ולכן בדישל"מ – צריך 60 נגד המשהו כדין מין באינו מינו.<br />
ובפסח – הכול נאסר כי מין באינו מינו לא בטיל.<br />
'''ר"ת (תוס' בשקדם) :'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושיית הר"ן – מצינו מ"ח אחרונים בהבנתו.<br />
'''רעק"א:'''<br />
משהו עושה את החתיכה הראשונה נבילה אך לא אוסר את שאר החתיכות כיוון שאינו עובר עליהן. אפשר להסיק שכדי לאסור את שאר החתיכות צריכים דווקא את האוסר והנאסר ולכן יוצא בשיטה זו שאומרים את דין הפרדה גמורה.<br />
'''שיטת הט"ז (סק"טז) "תרי משהו לא אמרינן":'''<br />
'''כאשר החתיכה נבלעת במשהו ונפלה לתערובת ומכירה:'''<br />
החתיכה הראשונה נ"נ ומשום כך שנפלה לתערובת השנייה יש לשער 60 נגד כל החתיכה ואינה אוסרת את התערובת השנייה במשהו מדין מב"מ לא בטיל או בפסח שחמץ אינו בטל כיוון שהמשהו אינו יוצא אלא רק טעם החתיכה שבלוע בה יוצא והוא לא אוסר כיוון שלעולם נצטרך את האוסר והנאסר כדי לאסור.<br />
המשבצ"ז מקשה – מדוע הצריך 60 כדי להתיר את התערובת הרי המשהו אינו יוצא החוצה ולכן יש להוציא את החתיכה שנאסרה וכל השאר מותר אף בפחות מ60.<br />
<br />
משהו ניבלע בחתיכה והוא נפל לתערובת ואינו מכירה:<br />
הרוטב – אינו נאסר כיוון שהאיסור משהו אינו יוצא.<br />
החתיכות – נאסרו כיוון שלא אומרים בפסח חד בתרי בטיל, לכן החתיכה שנאסרה תאסור את כל החתיכות מדין יבש ביבש.<br />
<br />
'''היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר לח נוסף:'''<br />
המשהו האיסור נחשב כבעין בתערובת הראשונה כי לא שייך בליעה בלח ולכן אם נפל לתערובת שניה עדיין נחשב כבעין ולכן אוסר הכול מדין מב"מ לא בטיל.<br />
בפסח – דין מב"ב ודין אינו מינו שווים שלא בטיל.<br />
בדישל"מ – מין באינו מינו מותר ב60.<br />
<br />
'''הלכה למעשה''' – במקרה שבחתיכה נבלע משהו ונפלה לתערובת ומכירה ויש רוב כנגד החתיכה.<br />
שער הציון סי' תס"ז סעיף ז' – הכריע לאסור כדעת הש"ך שהתיר את התערובת השנייה רק בהנאה ובמקום הפסד"מ ובמניעת שמחת יו"ט הקל כט"ז והתיר את התערובת אף באכילה.<br />
<br />
== נושא ה' חנ"נ בכלים : ==<br />
<br />
'''הר"ן בשם הרמב"ן : יש חנ"נ בכלים.'''<br />
ומבאר הפמ"ג משבצות זהב ס"ק ח' כמו דאמרינן אין טומאה בלועה מטמאה טהרה בלועה ה"ה אין איסור בלוע בכלי מבטל היתר.<br />
'''הרשב"א:''' חנ"נ שייך רק במזון ולכן בכלי חרס לא אומרים חנ"נ לעומת בלוע שבכלי כן אומרים חנ"נ.<br />
'''מרדכי :'''<br />
כלי חרס – אומרים חנ"נ.<br />
כלי מתכת – לא אומרים חנ"נ.<br />
'''פסיקת השו"ע בנושא :''' שו"ע סעיף ה' - אם ידוע כמה הוא האיסור, כגון כף חדשה או שאינה בת יומא שניער בה ובלעה כזית חלב, ואחר כך ניער בה קדרה של בשר, אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה... <br />
ויש מי שאומר שגם בזו אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה. <br />
משמע שהכריע כרשב"א אך הביא גם את הר"ן <br />
'''פסיקת הרמ"א בנושא :'''<br />
המשך דברי הרמ"א - ויש שאינן מחלקין בין כף ישן לחדש, רק בין כלי חרס לשאר כלים (מרדכי פ' גיד הנשה) ואומרים דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור על ידי הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבלה, אבל לא בשאר כלים, וטוב לחוש לחומרא וע"ל סימן צ"ב.<br />
'''ההבנת הרמ"א במרדכי :'''<br />
כלי חרס אפילו חדש יש בו חנ"נ ואילו בשאר כלים אפילו ישנים אין בהם חנ"נ.<br />
למסקנה סיים הרמ"א " וטוב לחוש לחומרא "היינו שאינו מקבל את הקולא של המרדכי (בשאר כלים אפילו שישנים שאין בהם חנ"נ) אלא אף בהם יש חנ"נ .<br />
ובכלי חרס אפילו חדש יש חנ"נ לחומרא.<br />
'''הט"ז סק"ח:'''<br />
המרדכי סבר שיש חילוק בכלי חדש.<br />
שבכלי חרס חדש – יש חנ"נ כיוון שאינו חזר לכשרו ודומה לחתיכה שנאסרה שאינה חוזרת לעולם להיתרה, ובשאר כלים – אין בהם חנ"נ כיוון שאינם דומים לחתיכה שנאסרה וחוזרים להכשרם ע"י הגעלה.<br />
הט"ז להלכה פוסק :<br />
כאשר הכלי חדש או אינו בן יומו :<br />
באיסור בב"ח :<br />
כלי חרס – יש חנ"נ בכלי. כלי מתכת – אין חנ"נ בכלי.<br />
בשאר איסורים :<br />
כלי חרס ומתכת – אין חנ"נ בכלים. מכיוון שיש מ"ח אם יש חנ"נ בש"א ואף שאנו מחמירים בזה זה רק בבלוע אך בגוף הכלי לא מחמירים.<br />
בהפסד מרובה : באיסור בב"ח – אין להקל. בשאר איסורים – מקלים שאין חנ"נ כלל.<br />
'''ש"ך סקכ"א :''' בכלי חרס חדש לא שייך לומר חנ"נ וכל דברי המרדכי נאמרו בכלי ישן והחילוק הוא <br />
שבכלי חרס – יש חנ"נ .<br />
ובשאר כלים – אין חנ"נ כיוון שמועילה להם הגעלה.<br />
וכך סברו '''המהרש"ל והב"ח והגר"א.'''<br />
<br />
הש"ך פוסק להלכה :<br />
באיסור בב"ח כאשר הכלי ישן:<br />
בשאר כלים – יש חנ"נ בבלוע.<br />
בהפס"מ – אין חנ"נ.<br />
כלי חרס – יש חנ"נ אף בהפס"מ.<br />
שאר איסורים:<br />
בכל הכלים אומרים חנ"נ בבלוע לכתחילה ובהפסד אפילו אינו מרובה יש להקל שלא אומרים.</div>עמנואלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%AA_%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=5716חתיכה נעשת נבילה2016-06-07T17:47:04Z<p>עמנואל: /* א. חנ"נ בבשר בחלב : */</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}} <br />
== חתיכה נעשת נבילה ==<br />
<br />
ביאור המושג חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) : ראשית ננסה להגדיר מה היא חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) ע"פ דימוי חנ"נ לחיי היום. ברור שמאכל בריא יכול להפוך למאכל מורעל אף שחיצונית איננו רואים הבדל, ומכאן ולהבא תשתנה התייחסותנו למאכל זה כגון במגעו עם מאכלים אחרים או במשקים וכו'. גם בעולם ההלכה יש דבר דומה שכידוע התורה אסרה מפגש של בשר וחלב מבושלים (יו"ד סי' פ"ז) אע"פ ששניהם לחוד מותרים, מפגשם הוא כעין רעל רוחני. ההלכה מדריכה אותנו באלו דרכים יכול להיבצר ה"רעל" הרוחני הזה, ובאלו דרכים הוא יכול לעבור למאכלי היתר אחרים ולאוסרם.<br />
<br />
'''ננסה להסביר את הנושאים :'''<br />
<br />
א. חנ"נ בבשר וחלב (בב"ח)<br />
<br />
ב. חנ"נ בשאר איסורים <br />
<br />
ג. חנ"נ במשקים (לח בלח)<br />
<br />
ד. חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו.<br />
<br />
ה. חנ"נ בכלים (ז"א כאשר האיסור וההיתר נפגשים בדופן הכלי).<br />
<br />
== א. חנ"נ בבשר בחלב : ==<br />
<br />
''' מקור : חולין דף קח. משנה חלק א': טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בחתיכה טעם של חלב החתיכה<br />
'''אסורה.''''''<br />
<br />
'''היכן החתיכה ממוקמת כדי שתתמודד רק היא מול טיפת החלב ולא כל הקדרה ? :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' רש"י ביאר שטיפת החלב נפלה בתוך הקדירה על אחת מן החתיכות ולא הגיס את הקדירה ולא נחלק טעם הטיפה אלא לאותה חתיכה בלבד ואותה חתיכה נאסרה כי אותה חתיכה לבדה אין ששים לבטל הטיפה. רש"י סבר שבמשנה יש שני מקרים שונים, ובמקרה הראשון אין דיון על שאר החתיכות אלא רק על החתיכה שנפל עליה טיפת חלב והיא נאסרת כולה.<br />
<br />
'''נחלקו הפוס' לפי רש"י היכן החתיכה ממוקמת :'''<br />
<br />
'''ב"י''' - רש"י לא פירש אלא נומר מסברה בדרך כלל לא כל החתיכות בתוך הרוטב והטיפה נפלה על חלק החתיכה שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''תוס' ד"ה אם''' - רש"י כתב "וכן כי כיסה הקדרה עולות הרתיחות מי שוליה לפיה ומוליכות הטיפה בכל הקדרה.<br />
מסביר התוס'- ר"ל שאפילו החתיכה שנפלה הטיפה עליה היא מקצתה בתוך הרוטב.<br />
מסביר המהרש"א - אם רש"י היה סובר כר"י שגם אם לא כל החתיכה ברוטב מתערבת הטיפה בכל הקדרה הוא לא היה צריך לומר שעולות הרתיחות מלמטה למעלה ולהאריך בתיאור התערבות הטיפה בקדרה אלא כנראה האריך כדי להוציא מהבנת ר"י שהטיפה הנופלת על חלקה החיצוני של החתיכה מתערבת אף ללא כיסוי או ניעור בכל הקדרה.<br />
<br />
'''מהר"ם שי"ף''' - רש"י (קח:) ד"ה ניער- "החלב בגגה של החתיכה". משמע שגגה הכוונה מחוץ לרוטב כי אם לא נומר כך אז הטיפה הייתה הנופלת ברוטב ומתבטלת.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' התוס' למד שחייבים לומר שהחתיכה המדוברת במשנה היא חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל. אף נפלה הטיפה על החתיכה ולכן יש להבין שברישא "בה"- בטיפה ו"אסור"- הכוונה לחתיכה שבחוץ. תוס' הבינו שהמשנה דיברה על מקרה אחד.<br />
שאלה: לפי פרוש התוס' קשה שהרי החיבור בין החלב לחתיכה נעשה ע"י צליה ודין צליה הוא חדירה של החלב בעומק קליפה\נטילה (ראה סימן ק"ה) ולא בכולה כדברי המשנה ?<br />
תוס' – הדין הוא דין צליה ואפילו כך כל החתיכה נאסרת משום שהחלב מפעפע בכולה כמו שמצינו בדף (צו:) שחלב מפעפע בכולו כיוון שהוא דבר שמן וכן החלב בגלל שומנו מפעפע בכולו.<br />
הר"ן – אין אנו עוסקים בדין צליה כלל אלא הדין כבישול כיוון שיש הבל וחום בקדרה והחתיכה נאסרת כולה וכן הקדרה כולה אם אין 60 נגד החלב.<br />
<br />
'''סיכום קצר''' – למדנו שחתיכת בשר נעשת נבילה כאשר היא נפגשת בבישול (בחום) עם חלב רק שאין פי 60 בחתיכה כנגד החלב ומאותו רגע חתיכת הבשר נעשת איסור בפני עצמו. בהמשך נראה שנחלקו האחרונים מה היא פסיקת השו"ע בדין החתיכה לבדה כהבנת רש"י או תוס'. <br />
<br />
'''ועכשיו נמשיך לבאר את דין שאר הקדרה ע"פ דברי המשך המשנה.'''<br />
<br />
'''מקור : חולין דף קח. משנה חלק ב': ניער את הקדרה שנפל לתוכה החלב, <br />
'''אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה – אסור.''''''<br />
<br />
'''באיזה אופן שאר הקדירה תשתתף בביטול הטיפה ובאיזה אופן אינה משתתפת ?'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' ובשאר חתיכות של הקדרה לא דיברה המשנה בחלק א' אלא כאשר ניער (חלק ב') ובגמרא נחלקו בה אם חוזרת אותה חתיכה ואוסרתן או לא וזו היא מחלוקת האם אפשר לסוחטו אסור או אפשר לסוחטו מותר, ונבאר.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו מותר אומר - נתינת טעם אינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה חוזרת החתיכה להיתרה.<br />
<br />
'''אך מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"מ :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י:''' ביחס לחתיכה ביחס לחתיכות - היא מותרת אף ללא טעימת גוי כי הטעם מתחלק בשווה בכל הקדרה.<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן:''' ביחס לחתיכה - החתיכה נשארת באיסורה ובזה לא נחלקו מ"ד אפל"מ ואפל"א. ביחס לחתיכות- המ"ח בין אפל"א לאפל"מ היא רק לגבי שאר החתיכות. למ"ד אפל"מ אם תסחט לגמרי את החלב מהחתיכה החתיכה היא נחשבת היתר לגבי החתיכות ז"א שאינה אוסרת אותן מדין מין במינו לא בטיל אך החתיכה עצמה אסורה. המילה מותר הכוונה לשאר הקדרה שמותרת. למ"ד אפל"א אפילו אם תסחט את החתיכה היא נשארת באיסורה ואוסרת את השאר מדין מין במינו לבטיל.<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' ביחס לחתיכה - אע"פ שנסרך בה החלב יותר אם יטעם קפילא ויתירה תותר, וכן אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה שטעם החלב ותותר כיוון שיש התפשטות טעמים שווה. ביחס לחתיכות - כל עוד לא טעם קפילא את החתיכה והתירה היא נבילה אך אין אומרים שהיא הפכה להיות כגופו של איסור שביכולת טעם הבשר לבד לאסור אלא רק ביחד אם החלב אוסרת ז"א סבר הר"ן במ"ד אפל"מ את דין "אין הנאסר". מ"ד אפל"א: נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור ולא האיסור עצמו, לפיכך כל שקיבלה חתיכה טעם חלב נשארת באיסורה אף שהחלב יצאה ממנה.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו אסור אומר : נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה, החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"א :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן והרמב"ן :''' ביחס לחתיכה - אפילו אם תסחט את החלב מהבשר הבשר נשאר אסור. כיוון שסובר הר"ן בדעת רש"י שאין אומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאסור עצמו יכול לילך" ומכיוון שהחלב אינו בחתיכה וגם הוא האוסר החתיכה אינה אוסרת אחרים.<br />
ביחס לחתיכות - טעם הבשר יוצא ואוסר את כל הקדרה וכל זה ללא ניעור.<br />
<br />
'''שיטת הדרכי משה בטור:''' ע"פ דברי הטור "והיכא שנאסרה מחמת חלב נעשת כל החתיכה איסור ואם בישלה אם האחרות צריך 60 נגד כולה. ודייק הד"מ מהמילים "ואם בישלה" משמע שבלי בישול לא נאסרת שאר הקדרה כי אין החלב והבשר מתפשטים ביחד. ז"א הד"מ סבר שאומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך" ולכן אם ניער צריך 60 כנגד כל החתיכה ואם לא החתיכה תשאר אסורה אך טעמה לא יאסור את החתיכות האחרת.<br />
<br />
'''שיטת המרדכי :'''טעם החלב אוסר את החלק העליון של החתיכה שמחוץ לרוטב ואינו יוצא מהחלק העליון. ואף שטעם הבשר יוצא אין הוא אוסר לבד כיוון שאין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור יכול לילך עמו. ולכן למסקנה המרדכי פוסק שימתין עד שתצטנן הקדרה ולחתוך מה שחוץ לרוטב, ואם ניער צריך 60 כנגד החלק שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' תוס' הבין שהחתיכה חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל אף אם נפלה הטיפה על החתיכה בתחילה. ומכיוון שהמשנה במפורש כותבת "ניער את הקדירה" ורק כך נותנת המשנה לחתיכה הראשונה יכולת לאסור את שאר החתיכות משמע שהחתיכה אינה ברוטב ורק ע"י הניעור הקדרה משתתפת בביטול.<br />
<br />
'''קשה אם החתיכה נאסרת כולה שתאסור גם את החתיכה התחתונה לה?'''<br />
'''תוס' מתרץ''' – מצינו מקרה כזה בג"מ (קח:) נפלה טיפת חלב על חתיכה ולא ניער ולא כיסה. אומרת הגמ' מבלע בלע מפלט לא פלט. משמע שהחלב שאסר את החתיכה הראשונה לא ממשיך לחתיכה התחתונה אם לא ניער כלל.<br />
<br />
'''דף (קח:) "טיפת חלב שנפלה על חתיכה כיוון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשת נבילה <br />
'''ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דברי ר' יהודה. <br />
וחכמים אומרים עד שתתין טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות.<br />
אמר רבי נראין דברי ר' יהודה - בשלא ניער ולא כיסה ודברי חכמים - בשניער וכסה".<br />
הגמ' שואלת: מאי לא ניער ולא כיסה? אילמא לא ניער ולא כיסה כלל <br />
[אם נעמיד שרבי פסק כר' יהודה במקרה הזה קשה שהרי] <br />
מבלע בלע מפלט לא פלט [החלב לא יוצא מהחתיכה ללא ניעור אלא רק טעם בשר יוצא]<br />
קסבר רבי אפל"א "''''''<br />
<br />
'''נשאלת השאלה למה טעם הבשר לבדו לא אוסר את הקדרה אף ללא ניעור???'''<br />
<br />
'''מגמ' זו משמע שטעם הבשר לא אוסר כלל ללא טעם החלב.<br />
<br />
'''אך הראשונים נחלקו בהסברה :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא אליבא מ"ד אפל"מ ורק לשיטתו הבשר לא אוסר לבדו ללא חלב אך למסקנה רבי סובר כאפל"א שטעם הבשר אוסר לבדו את שאר החתיכות.<br />
ולכן המחלוקת בין אפל"א לאפל"מ לשיטת הר"ן היא : גם בדילול וגם בהפרדה יש מח' אפל"א ואפל"מ.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"מ סובר :''' (אין חנ"נ) ביחס לחתיכה- אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותותר ע"י 60. ביחס לחתיכות- רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"א סובר :''' ביחס לחתיכה - טעם העצמי של החתיכה אסור אף ללא חלב. ביחס לחתיכות- טעם הבשר אוסר את החתיכות.<br />
<br />
'''שיטת ר"י ורשב"א:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא לא בשיטת מ"ד מסוים אלא מציאותי למה התכוון רבי וזו ראיה ברורה שטעם לבדו לא אוסר והמח' של אפל"א ואפל"מ היא בנושא אחר.<br />
ולכן המח' בין אפל"א לאפל"מ בהבנת ר"י ורשב"א היא : אין מחלוקת אם הפרידו את החלב מהבשר ולכו"ע הבשר איננו אוסר אלא המחלוקת היא אם דיללו את טעם הבשר ע"י בישול בעוד חתיכות האם החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''אפל"מ:''' ביחס לחתיכה - אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותתור.<br />
ביחס לחתיכות - רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''אפל"א:''' ביחס לחתיכה- אם עדגיין נשארו שאריות חלב בחתיכה נשארת אסורה אך אם יוציא את החלב שאפי' משהו לא ישאר היא מותרת. ביחס לחתיכות- כיוון שיוצא טעם חלב וטעם בשר החתיכה אוסרת אותן.<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' השו"ע ביו"ד סימן צ"ב כתב נפל חלב לתוך קדירה של בשר, טועמין החתיכה שנפל עליה החלב, אם אין בה טעם חלב, הכל מותר. ואם יש בחתיכה מטעימת חלב, נאסרה אותה חתיכה. כלומר החתיכה נעשת נבילה ועכשיו החתיכה יכולה לאסור את כל האוכל שבקדרה ולכן משערין בכולה, אם היה בכל מה שיש בקדירה מהחתיכות והירק והמרק והתבלין כדי שתהא חתיכה זו אחד מששים מהכל, החתיכה אסורה והשאר מותר במה דברים אמורים ,שצריך 60 בכל האוכל שבקדרה מול החתיכה שנאסרה בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף...<br />
<br />
'''נחלקו האחרונים כמו מי הכריע השו"ע :'''<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב) :''' השו"ע פסק כשיטת רש"י כיוון שנקט את לשון הרמב"ם (פ"ט ה"ט). והרמב"ם דיבר בתחילה ללא ניעור, משמע שאף ללא ניעור אם יש בחתיכה מטעימת חלב נאסרה אותה חתיכה ואם אין 60 בקדרה נאסרה אף כל הקדרה. שהרי לפי רש"י בהבנת הט"ז (בניגוד לד"מ) כל הקדרה תאסר לבסוף אף ללא ניעור ובהמשך דבריו "אלא לבסוף" הסביר הט"ז סק"ה שהניעור בסוף הוא עצה טובה שלא ישאר טעם חלב בחתיכה.<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ד):''' שו"ע פסק כר"י(תוס'). וחולק על הט"ז בנק' הכסף שהרי כתוב במפורש " במה דברים אמורים, בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף" משמע שאם לא היה מנער כלל אף לא לבסוף אין הקדרה נאסרת. מובן מכאן שהשו"ע דיבר שהחתיכה מחוץ לרוטב ורק היא תיאסר ורק אם ינער את הקדרה יאסר שאר הקדרה כהבנת ר"י.<br />
<br />
'''פסיקת הרמ"א :''' וכן אם לא ניער כלל, את הקדרה כאשר נפלה הטיפה לא בתחלה ולא בסוף, ולא כיסה כלל, אם יש ס' בקדירה נגד טיפת חלב שנפל, אינו אסור רק החתיכה לבד, ושאר הקדירה מותרת.<br />
<br />
'''5 שיטות בהסבר הרמ"א:'''<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ו)''' – הרמ"א דיבר על מקרה אחר מהשו"ע באופן שהחתיכה נמצאת חלקה ברוטב והסתפק האם לפסוק כרש"י או כר"י ולכן החמיר כשניהם והצריך 60 לבטל את הטיפה כי חשש לר"י ושהחתיכה אסורה אם אין 60 כי חשש לרש"י. נשאר קשה על הש"ך המילה "וכן".<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב)''' – הרמ"א דיבר על אותו מקרה של השו"ע והוא הסביר כרש"י והרמ"א פסק כר"י שהטיפה מתפשטת בכל הקדרה ומספיק 60 כנגד הטיפה, אך מ"מ הרמ"א שהחתיכה עצמה אסורה מסברה דנפשיה שכן נשאר בה יותר טעם. נשאר קשה על הט"ז הרמ"א בסע' ד' שפסק שצריך 60 נגד החתיכה משמע שפסק כרש"י שהיא נאסרת תחילה מן הדין.'''משבצ"ז (סק"ה):''' כתב להלכה סבר הט"ז שהעיקר בדעת הרמ"א כהכרעתו בסע' ד'.<br />
<br />
'''רע"א''' – הרמ"א מובן ע"פ דבריו בסי' ק"ה שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומחמירים תמיד ולכן שכולה חוץ לרוטב חתיכה עצמה- אסורה שאין אנו בקיאין ולכן אמרינן שהחלב הכחוש מפעפע רק בה. ושאר הקדרה מותרת אם יש 60 נגד החלב כיוון שיש ספק שהחלב מפעפע בכל הקדרה אף ללא רוטב.<br />
<br />
'''באר הגולה''' – הגיה "אם אין 60 בקדרה..." משמע שפסק כרש"י אך קשה כי פשוט שכאשר החתיכה מחוץ לרוטב אין הקדרה מצטרפת לביטול הטיפה.<br />
<br />
'''הגר"א''' – הגיה "אם אין 60 בה חתיכה נגד טיפת החלב..." ובא ללמדנו שהחלב אינו ממשיך לקדרה ללא ניעור ולכן היא לא נאסרה. משמע שסובר כהבנת ר"י ורשב"א בהפרדה גמורה ולא כהר"ן.<br />
<br />
== נושא ב. ביאור חנ"נ בשאר איסורים : ==<br />
<br />
מקור : '''חולין דף (ק.)''' מדובר שנפלה חתיכת נבילה על חתיכות כשרות שהיו בקדרה והתבשלו רבה בר חנה סבר שחתיכת האיסור תאסור כאשר יהיה טעם של נבילה ברוטב ובחתיכות ואז כל הקדרה נאסרה. רב סבר שמספיק שחתיכת איסור שנפלה נותנת טעם בחתיכה אחת מהחתיכות שבקדרה כדי שהיא תאסור את כל הקדרה כי א"א לטעום אם יש טעם איסור כי לאיסור וההיתר יש אותו טעם.<br />
'''מצינו ג' שאלות על דברי הגמ':'''<br />
1. שאלת הגמרא - מדוע רב הצריך שחתיכת היתר הראשונה תקבל טעם מהאיסור הרי האיסור נמצא וכל צריך להיות אסור מדין מין ומינו לא בטיל? עונה הגמ' בשיטת אביי בשקדם וסילקו.<br />
2. <br />
תוס' ד"ה בשקדם - למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תקבל "טעם" מהאיסור כדי לאסור מספיק שקיבלה רק "משהו" כדי לאסור מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
3. <br />
הר"ן – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
'''<br />
הראשונים דנו בשתי השאלות האחרונות:'''<br />
'''שיטת הרמב"ן :''' ביחס לשאלה 2 - אפילו רק ע"י "משהו החתיכה נאסרת ואוסרת את כולן. ורב אסר את החתיכה הראשונה אפילו שקיבלה רק "משהו" מהאיסור. קשה - שהרי כתוב "כיוון שנתן טעם בחתיכה". תירוץ- הרמב"ן לומד משפט זה לא כפשוטו אלא כיוון שנתבשל עמה וקיבלה רק "משהו" מהאיסור נ"נ ואוסרת את כולן. "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אם לא נומר שהמשהו עושה את החתיכה נבילה אין יכולת למשהו לאסור את השאר כי משהו כמאן דליתא לולי שיעשה חנ"נ ואז החתיכה עצמה אוסרת את שאר הקדרה. משמע שחלק על הפרדה גמורה והחתיכה אוסרת אף ללא איסור.<br />
'''שיטת ר' אפרים :''' ביחס לשאלה 2 - מתוך שאלה זו הבין ר"א שאם החתיכה הראשונה קיבלה רק משהו אין היא יכולה לאסור את שאר החתיכות מדין מין ומינו כיוון שמשהו נחשב שאינו ואם קיבלה טעם אין החתיכה הראשונה נ"נ אלא הטעם נחשב כבעין ולכן נאסר שאר הקדרה מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" – אינו כפשוטו אלא נ"נ – הטעם נחשב כנבילה בעין למסקנה אין חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אין שאלה כי אין חנ"נ כלל.<br />
'''שיטת ר"ת:''' ביחס לשאלה 2 - אין משהו מהאיסור מספיק כדי לאסור את החתיכה הראשונה כדי שתוכל לאסור מדין מין ומינו לא בטיל אבל היא נאסרת בעצמה מה שאין כן טעם הוא גורם לחתיכה להעשות נבילה ואוסרת את כולן מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א. <br />
ביחס לשאלה 3 - נושא זה נידון בסוגיית "תרי משהו" .<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' <br />
'''שו"ע סימן צ"ב סעיף ד''''- לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה, אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים. כגון כזית חֵלב שנבלע בחתיכה, ואין בה ששים לבטלו, ונאסרה, ואחר כך בישלה עם אחרות, אין צריך אלא ששים כדי כזית חֵלב, ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת. <br />
השו"ע הכריע כר' אפרים שאין חנ"נ בשאר איסורים כלל ולכן כאשר יש 60 כנגד האיסור אף החתיכה שנאסרה ממנו ראשונה תחזור להיות מותרת. שזו ממש שיטת מ"ד אפל"מ. <br />
'''אך בסימן ק"ו סעיף א' פסק השו"ע''' שאף בשאר איסורים החתיכה נשארת באיסורה <br />
ומצינו שזו מחלוקת ראשונים <br />
שיטת הטור: בש"א אמרינן אפל"מ וחתיכה חוזרת להיתרה והאיסור נסחט לכל התבשיל ומתבטל.<br />
שיטת הרשב"א: בש"א אמרינן אפל"א וחתיכה נשארת באיסורה. וכך פסק השו"ע בסי' ק"ו.<br />
'''תירוצים לסתירה :'''<br />
'''הש"ך סק"יא''' - אין סתירה, אלא כאן השו"ע כתב שהחתיכה שנאסרה בש"א חוזרת להיות מותרת הוא כדי להבדיל בין סע' ג' ששם מדובר על חתיכה שנאסרה מחלב והרוטב מותר אם יש 60 כנגדה אך כל החתיכות שבקדרה אסורות אם אותה חתיכה ראויה להתכבד אפי' שעכשיו אינו מכירה היא אוסרת את כולן כיוון שאיסורה מחמת עצמה כדין חהר"ל. לעומת סע' ד' שנאסרה מש"א ואע"פ שהיא ראויה להתכבד ואינה מכירה אינה אוסרת את החתיכות כיוון שאין איסורה מחמת עצמה ולכן לא חל דין חה"ל ולכן אם היה בקדרה 60 נגד כל הקדרה מותרת. (כולל אותה חתיכה כיוון שמדובר שלא מכירה בהבנת הש"ך).<br />
'''הגר"א ביאר את הסתירה''' – השו"ע בסי' צ"ב כתב את שיטת הטור ובק"ו כתב את שיטתו שלו.<br />
'''שיטת הרמ"א להלכה :'''<br />
הרמ"א כתב - "וי"א דאמרינן בכל האיסורין חנ"נ וכן המנהג פשוט ואין לשנות. משמע שפסק כר"ת.<br />
אע"פ שהרמ"א מחמיר שאומרים חנ"נ בש"א מ"מ באופן שהאיסור נפל על חתיכה שמקצתה ברוטב מיקל הרמ"א והחתיכה לא תאסור את שאר החתיכות.<br />
'''ואלו הן הסיבות לקולא זו:'''<br />
א. לפי ר"י האיסור מתבטל בכל הקדרה.<br />
ב. י"א שאין חנ"נ בש"א (ר' אפרים).<br />
כל זה אפילו שהרמ"א מחמיר בכל סיבה בנפרד.<br />
'''הש"ך סקי"ג'''- ביאר ברמ"א שבתחילה נאסרה החתיכה ורק כאש ניער או כיסה את הקדרה נאסרות שאר החתיכות. כיוון שהבין שמחמיר כרש"י (שאוסר ת האחרות רק עם ניער או כיסה) שהרי לשיטת ר"י אין צורך כלל לנער. <br />
<br />
'''ט"ז סקי"ד,ה''' - ביאר שהרמ"א החמיר בבב"ח כשיטת רש"י שאף ללא ניעור אוסרת אותה חתיכה את כל האחרות (וכך משמע מלשון הרמ"א כאן).<br />
אך בשאר איסורים הרמ"א מיקל כשיטת ר"י שאינה אוסרת את האחרות אם מקצתה ברוטב.<br />
<br />
== נושא ג' חנ"נ לח בלח : ==<br />
<br />
מקור: '''ע"ז דף (עג.)''' "אמר ר' יוחנן יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו" <br />
'''ביאור הראשונים בנושא :'''<br />
'''תוס' ד"ה בשקדם: יש חנ"נ לח בלח.'''<br />
תוס' הביאו גמ' זו כראיה לר"א שאין חנ"נ בש"א. מדוע מספיק 60 במים כנגד היין נסך ולא כנגד כל היין שבבור שהרי נומר שנ"נ? תוס' תירצו לשיטת ר"ת שסובר שיש חנ"נ בש"א שכאן היין נאסר מהיין נסך במשהו ולכן לא נ"נ מכל זה משמע של ר"ת אמרינן שיש חנ"נ לח בלח מכיוון שיכלו לתרץ בפשטות שלא אמרינן חנ"נ לח בלח.<br />
'''הר"ן ד"ה אבל עיקר נראה לי:'''<br />
דין חנ"נ בלח תלוי באופן יצירת התערובת. <br />
אם הפעולה היתה בישול – אומרים חנ"נ לח בלח. כיוון שזה דומיה בשר וחלב שדרך בישול אסרה התורה ולכן אף בש"א נ"נ.<br />
אם הפעולה היתה עירוב לח בלח בצונן – לא אמרינן שנ"נ ועל זה דיבר הגמ' לעיל.<br />
'''סיעת האומרים אין חנ"נ לח בלח:'''<br />
ראייתם בפשטות מהגמ' הנ"ל אך קיים הבדל בין הראשונים בהגדרת החנ"נ.<br />
'''הרשב"א :''' חנ"נ בלח אנו אומרים שיש יכולת בליעה כיוון שאז אין האיסור יוצא ומתערב לגמרי בחתיכות אלא תמיד ישאר יותר בחתיכה. אך בלח אין הוא בולע ולכן האיסור מתערב בשווה בכל ההיתר.<br />
'''מרדכי :''' חנ"נ אנו אומרים דווקא בחתיכה כיוון שהיא ניכרת ומובדלת מהשאר אך בלח לא כיוון שאינו מובדל נחשב כאילו האיסור נמצא בכל ההיתר לעומת חתיכה שיש לו מקום משלו.<br />
'''רע"א והחוו"ד מביאים נפק"מ:'''<br />
כאשר החתיכה נימוחה.<br />
לרשב"א – האיסור מתערב בשווה ולא נומר חנ"נ.<br />
למרדכי – דין חנ"נ אינו נפקע אף לאחר שנימוחה.<br />
להלכה :<br />
'''הגר"א סובר שהרמ"א פסק כהר"ן:'''<br />
לשון הרמ"א – "יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח, ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר, ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל (מרדכי פכ"ה בשם רשב"א ור"ן בשם ראב"ד). ויש לסמוך על זה בשאר איסורים לצורך הפסד גדול, אבל לא בבשר וחלב".<br />
משמע מלשונו "אם נתערב איסור לח בהיתר לח"<br />
שמדבר על עירוב של לח בלח בצונן (כי אם היה רוצה להתייחס לבישול של לח בלח היה צריך לומר תרכובת של לח בלח). <br />
ופסק כר"ן שאין חנ"נ לח בלח בצונן ויש לסמוך עליו בהפסד מרובה אך לח בלח מבושלים אסורים מעיקר הדין ואין להקל כלל.<br />
'''נשאלת השאלה''' - מה הדין כאשר העברת הטעמים נעשתה שלא ע"י בישול באיסור לח בלח למשל ע"י כבישה, מליחה, צליה.<br />
תשובה – ע"פ הבנת הגר"א שהרמ"א פסק כר"ן שאמרינן חנ"נ בש"א רק מתי שדומיה לבשר בחלב שדרך בישול אסרה התורה לכן כל דרך העברת טעמים שאינה אסורה בבב"ח מדאורייתא פסק להקל בהפסד מרובה כר"ן.<br />
<br />
== נושא ד' חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו : ==<br />
<br />
מקור '''חולין דף (ק.)''' "דרש רבה בר בר חנה – חתיכה של נבילה ושל דג טמא...<br />
אוקי רב אמורא עליה ודרש – כיוון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה"<br />
'''הראשונים הקשו מס' קושיות על גמ'זו:''' <br />
<br />
'''קושיית התוס' ד"ה שקדם''' – למה הצריך רב שחתיכה ראשונה תקבל טעם כדי לאסור מספיק שקיבלה רק משהו ותאסור מדין מין במינו לא בטיל ?<br />
'''קושיית הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
'''הר"ן:'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושייתו – ר' יהודה סובר שמין ומינו לא בטיל אפילו במשהו אבל כלל זה נאמר דווקא שהמשהו איסור עומד בפני עצמו וכלשונו "אין כוח אחר מעורב בו" אך אם נבלע בחתיכה ויוצא אנו נקרה מב"מ אלא מין באינו מינו כי הוא מעורב בחתיכה אחרת.<br />
'''נקודות הכסף (סק"ד) "תרי משהו אמרינן":'''<br />
הש"ך סבר כגישת הר"ן שיש הבדל אם חתיכת איסור נופלת לחתיכות של היתר שהאיסור עומד בפני עצמו ולכן אסור מדין מין במינו לא בטיל לר' יהודה. לעומת אם האיסור משהו נבלע בחתיכה והיא נפלה לחתיכות היתר אז דנים את התערובת מדין מין באינו מינו כיוון שהאיסור חלק מהחתיכה ולא עומד בפני עצמו. ועוד יוצא מהר"ן אם נניח שהחתיכה נ"נ טעם החתיכה ללא האיסור משהו יאסור את שאר החתיכות ולכן יוצא שסבר שלא אומרים הפרדה גמורה.<br />
<br />
כאשר החתיכה נבלעת ממשהו איסור ונפלה לתערובת ומכירה \ אינו מכירה:<br />
החתיכה אינה נבילה אך המשהו יוצא לתערובת השנייה ולכן צריך 60 בתערובת השנייה מדין מין באינו מינו. אך בפסח כיוון שגם מין באינו מינו לא בטיל אז גם התערובת השנייה נאסרת<br />
ובדישל"מ – מין באינו מינו כן בטל ולכן מספיק 60 בתערובת השנייה נגד המשהו<br />
<br />
היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר נוסף:<br />
משהו האיסור שהתערבב בהיתר הראשון אינו נבלע בו אלא נחשב כבעין וכן בתערובת השנייה ולכן בדישל"מ – צריך 60 נגד המשהו כדין מין באינו מינו.<br />
ובפסח – הכול נאסר כי מין באינו מינו לא בטיל.<br />
'''ר"ת (תוס' בשקדם) :'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושיית הר"ן – מצינו מ"ח אחרונים בהבנתו.<br />
'''רעק"א:'''<br />
משהו עושה את החתיכה הראשונה נבילה אך לא אוסר את שאר החתיכות כיוון שאינו עובר עליהן. אפשר להסיק שכדי לאסור את שאר החתיכות צריכים דווקא את האוסר והנאסר ולכן יוצא בשיטה זו שאומרים את דין הפרדה גמורה.<br />
'''שיטת הט"ז (סק"טז) "תרי משהו לא אמרינן":'''<br />
'''כאשר החתיכה נבלעת במשהו ונפלה לתערובת ומכירה:'''<br />
החתיכה הראשונה נ"נ ומשום כך שנפלה לתערובת השנייה יש לשער 60 נגד כל החתיכה ואינה אוסרת את התערובת השנייה במשהו מדין מב"מ לא בטיל או בפסח שחמץ אינו בטל כיוון שהמשהו אינו יוצא אלא רק טעם החתיכה שבלוע בה יוצא והוא לא אוסר כיוון שלעולם נצטרך את האוסר והנאסר כדי לאסור.<br />
המשבצ"ז מקשה – מדוע הצריך 60 כדי להתיר את התערובת הרי המשהו אינו יוצא החוצה ולכן יש להוציא את החתיכה שנאסרה וכל השאר מותר אף בפחות מ60.<br />
<br />
משהו ניבלע בחתיכה והוא נפל לתערובת ואינו מכירה:<br />
הרוטב – אינו נאסר כיוון שהאיסור משהו אינו יוצא.<br />
החתיכות – נאסרו כיוון שלא אומרים בפסח חד בתרי בטיל, לכן החתיכה שנאסרה תאסור את כל החתיכות מדין יבש ביבש.<br />
<br />
'''היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר לח נוסף:'''<br />
המשהו האיסור נחשב כבעין בתערובת הראשונה כי לא שייך בליעה בלח ולכן אם נפל לתערובת שניה עדיין נחשב כבעין ולכן אוסר הכול מדין מב"מ לא בטיל.<br />
בפסח – דין מב"ב ודין אינו מינו שווים שלא בטיל.<br />
בדישל"מ – מין באינו מינו מותר ב60.<br />
<br />
'''הלכה למעשה''' – במקרה שבחתיכה נבלע משהו ונפלה לתערובת ומכירה ויש רוב כנגד החתיכה.<br />
שער הציון סי' תס"ז סעיף ז' – הכריע לאסור כדעת הש"ך שהתיר את התערובת השנייה רק בהנאה ובמקום הפסד"מ ובמניעת שמחת יו"ט הקל כט"ז והתיר את התערובת אף באכילה.<br />
<br />
== נושא ה' חנ"נ בכלים : ==<br />
<br />
'''הר"ן בשם הרמב"ן : יש חנ"נ בכלים.'''<br />
ומבאר הפמ"ג משבצות זהב ס"ק ח' כמו דאמרינן אין טומאה בלועה מטמאה טהרה בלועה ה"ה אין איסור בלוע בכלי מבטל היתר.<br />
'''הרשב"א:''' חנ"נ שייך רק במזון ולכן בכלי חרס לא אומרים חנ"נ לעומת בלוע שבכלי כן אומרים חנ"נ.<br />
'''מרדכי :'''<br />
כלי חרס – אומרים חנ"נ.<br />
כלי מתכת – לא אומרים חנ"נ.<br />
'''פסיקת השו"ע בנושא :''' שו"ע סעיף ה' - אם ידוע כמה הוא האיסור, כגון כף חדשה או שאינה בת יומא שניער בה ובלעה כזית חלב, ואחר כך ניער בה קדרה של בשר, אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה... <br />
ויש מי שאומר שגם בזו אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה. <br />
משמע שהכריע כרשב"א אך הביא גם את הר"ן <br />
'''פסיקת הרמ"א בנושא :'''<br />
המשך דברי הרמ"א - ויש שאינן מחלקין בין כף ישן לחדש, רק בין כלי חרס לשאר כלים (מרדכי פ' גיד הנשה) ואומרים דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור על ידי הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבלה, אבל לא בשאר כלים, וטוב לחוש לחומרא וע"ל סימן צ"ב.<br />
'''ההבנת הרמ"א במרדכי :'''<br />
כלי חרס אפילו חדש יש בו חנ"נ ואילו בשאר כלים אפילו ישנים אין בהם חנ"נ.<br />
למסקנה סיים הרמ"א " וטוב לחוש לחומרא "היינו שאינו מקבל את הקולא של המרדכי (בשאר כלים אפילו שישנים שאין בהם חנ"נ) אלא אף בהם יש חנ"נ .<br />
ובכלי חרס אפילו חדש יש חנ"נ לחומרא.<br />
'''הט"ז סק"ח:'''<br />
המרדכי סבר שיש חילוק בכלי חדש.<br />
שבכלי חרס חדש – יש חנ"נ כיוון שאינו חזר לכשרו ודומה לחתיכה שנאסרה שאינה חוזרת לעולם להיתרה, ובשאר כלים – אין בהם חנ"נ כיוון שאינם דומים לחתיכה שנאסרה וחוזרים להכשרם ע"י הגעלה.<br />
הט"ז להלכה פוסק :<br />
כאשר הכלי חדש או אינו בן יומו :<br />
באיסור בב"ח :<br />
כלי חרס – יש חנ"נ בכלי. כלי מתכת – אין חנ"נ בכלי.<br />
בשאר איסורים :<br />
כלי חרס ומתכת – אין חנ"נ בכלים. מכיוון שיש מ"ח אם יש חנ"נ בש"א ואף שאנו מחמירים בזה זה רק בבלוע אך בגוף הכלי לא מחמירים.<br />
בהפסד מרובה : באיסור בב"ח – אין להקל. בשאר איסורים – מקלים שאין חנ"נ כלל.<br />
'''ש"ך סקכ"א :''' בכלי חרס חדש לא שייך לומר חנ"נ וכל דברי המרדכי נאמרו בכלי ישן והחילוק הוא <br />
שבכלי חרס – יש חנ"נ .<br />
ובשאר כלים – אין חנ"נ כיוון שמועילה להם הגעלה.<br />
וכך סברו '''המהרש"ל והב"ח והגר"א.'''<br />
<br />
הש"ך פוסק להלכה :<br />
באיסור בב"ח כאשר הכלי ישן:<br />
בשאר כלים – יש חנ"נ בבלוע.<br />
בהפס"מ – אין חנ"נ.<br />
כלי חרס – יש חנ"נ אף בהפס"מ.<br />
שאר איסורים:<br />
בכל הכלים אומרים חנ"נ בבלוע לכתחילה ובהפסד אפילו אינו מרובה יש להקל שלא אומרים.</div>עמנואלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%AA_%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=5670חתיכה נעשת נבילה2016-06-07T10:16:57Z<p>עמנואל: /* א. חנ"נ בבשר בחלב : */</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}} <br />
== חתיכה נעשת נבילה ==<br />
<br />
ביאור המושג חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) : ראשית ננסה להגדיר מה היא חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) ע"פ דימוי חנ"נ לחיי היום. ברור שמאכל בריא יכול להפוך למאכל מורעל אף שחיצונית איננו רואים הבדל, ומכאן ולהבא תשתנה התייחסותנו למאכל זה כגון במגעו עם מאכלים אחרים או במשקים וכו'. גם בעולם ההלכה יש דבר דומה שכידוע התורה אסרה מפגש של בשר וחלב מבושלים (יו"ד סי' פ"ז) אע"פ ששניהם לחוד מותרים, מפגשם הוא כעין רעל רוחני. ההלכה מדריכה אותנו באלו דרכים יכול להיבצר ה"רעל" הרוחני הזה, ובאלו דרכים הוא יכול לעבור למאכלי היתר אחרים ולאוסרם.<br />
<br />
'''ננסה להסביר את הנושאים :'''<br />
<br />
א. חנ"נ בבשר וחלב (בב"ח)<br />
<br />
ב. חנ"נ בשאר איסורים <br />
<br />
ג. חנ"נ במשקים (לח בלח)<br />
<br />
ד. חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו.<br />
<br />
ה. חנ"נ בכלים (ז"א כאשר האיסור וההיתר נפגשים בדופן הכלי).<br />
<br />
== א. חנ"נ בבשר בחלב : ==<br />
<br />
''' מקור : חולין דף קח. משנה חלק א': טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בחתיכה טעם של חלב החתיכה<br />
'''אסורה.''''''<br />
<br />
'''היכן החתיכה ממוקמת כדי שתתמודד רק היא מול טיפת החלב ולא כל הקדרה ? :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' רש"י ביאר שטיפת החלב נפלה בתוך הקדירה על אחת מן החתיכות ולא הגיס את הקדירה ולא נחלק טעם הטיפה אלא לאותה חתיכה בלבד ואותה חתיכה נאסרה כי אותה חתיכה לבדה אין ששים לבטל הטיפה. רש"י סבר שבמשנה יש שני מקרים שונים, ובמקרה הראשון אין דיון על שאר החתיכות אלא רק על החתיכה שנפל עליה טיפת חלב והיא נאסרת כולה.<br />
<br />
'''נחלקו הפוס' לפי רש"י היכן החתיכה ממוקמת :'''<br />
<br />
'''ב"י''' - רש"י לא פירש אלא נומר מסברה בדרך כלל לא כל החתיכות בתוך הרוטב והטיפה נפלה על חלק החתיכה שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''תוס' ד"ה אם''' - רש"י כתב "וכן כי כיסה הקדרה עולות הרתיחות מי שוליה לפיה ומוליכות הטיפה בכל הקדרה.<br />
מסביר התוס'- ר"ל שאפילו החתיכה שנפלה הטיפה עליה היא מקצתה בתוך הרוטב.<br />
מסביר המהרש"א - אם רש"י היה סובר כר"י שגם אם לא כל החתיכה ברוטב מתערבת הטיפה בכל הקדרה הוא לא היה צריך לומר שעולות הרתיחות מלמטה למעלה ולהאריך בתיאור התערבות הטיפה בקדרה אלא כנראה האריך כדי להוציא מהבנת ר"י שהטיפה הנופלת על חלקה החיצוני של החתיכה מתערבת אף ללא כיסוי או ניעור בכל הקדרה.<br />
<br />
'''מהר"ם שי"ף''' - רש"י (קח:) ד"ה ניער- "החלב בגגה של החתיכה". משמע שגגה הכוונה מחוץ לרוטב כי אם לא נומר כך אז הטיפה הייתה הנופלת ברוטב ומתבטלת.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' התוס' למד שחייבים לומר שהחתיכה המדוברת במשנה היא חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל. אף נפלה הטיפה על החתיכה ולכן יש להבין שברישא "בה"- בטיפה ו"אסור"- הכוונה לחתיכה שבחוץ. תוס' הבינו שהמשנה דיברה על מקרה אחד.<br />
שאלה: לפי פרוש התוס' קשה שהרי החיבור בין החלב לחתיכה נעשה ע"י צליה ודין צליה הוא חדירה של החלב בעומק קליפה\נטילה (ראה סימן ק"ה) ולא בכולה כדברי המשנה ?<br />
תוס' – הדין הוא דין צליה ואפילו כך כל החתיכה נאסרת משום שהחלב מפעפע בכולה כמו שמצינו בדף (צו:) שחלב מפעפע בכולו כיוון שהוא דבר שמן וכן החלב בגלל שומנו מפעפע בכולו.<br />
הר"ן – אין אנו עוסקים בדין צליה כלל אלא הדין כבישול כיוון שיש הבל וחום בקדרה והחתיכה נאסרת כולה וכן הקדרה כולה אם אין 60 נגד החלב.<br />
<br />
'''סיכום קצר''' – למדנו שחתיכת בשר נעשת נבילה כאשר היא נפגשת בבישול (בחום) עם חלב רק שאין פי 60 בחתיכה כנגד החלב ומאותו רגע חתיכת הבשר נעשת איסור בפני עצמו. בהמשך נראה שנחלקו האחרונים מה היא פסיקת השו"ע בדין החתיכה לבדה כהבנת רש"י או תוס'. <br />
<br />
'''ועכשיו נמשיך לבאר את דין שאר הקדרה ע"פ דברי המשך המשנה.'''<br />
<br />
'''מקור : חולין דף קח. משנה חלק ב': ניער את הקדרה שנפל לתוכה החלב, <br />
'''אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה – אסור.''''''<br />
<br />
'''באיזה אופן שאר הקדירה תשתתף בביטול הטיפה ובאיזה אופן אינה משתתפת ?'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' ובשאר חתיכות של הקדרה לא דיברה המשנה בחלק א' אלא כאשר ניער (חלק ב') ובגמרא נחלקו בה אם חוזרת אותה חתיכה ואוסרתן או לא וזו היא מחלוקת האם אפשר לסוחטו אסור או אפשר לסוחטו מותר, ונבאר.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו מותר אומר - נתינת טעם אינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה חוזרת החתיכה להיתרה.<br />
<br />
'''אך מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"מ :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י:''' ביחס לחתיכה ביחס לחתיכות - היא מותרת אף ללא טעימת גוי כי הטעם מתחלק בשווה בכל הקדרה.<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן:''' ביחס לחתיכה - החתיכה נשארת באיסורה ובזה לא נחלקו מ"ד אפל"מ ואפל"א. ביחס לחתיכות- המ"ח בין אפל"א לאפל"מ היא רק לגבי שאר החתיכות. למ"ד אפל"מ אם תסחט לגמרי את החלב מהחתיכה החתיכה היא נחשבת היתר לגבי החתיכות ז"א שאינה אוסרת אותן מדין מין במינו לא בטיל אך החתיכה עצמה אסורה. המילה מותר הכוונה לשאר הקדרה שמותרת. למ"ד אפל"א אפילו אם תסחט את החתיכה היא נשארת באיסורה ואוסרת את השאר מדין מין במינו לבטיל.<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' ביחס לחתיכה - אע"פ שנסרך בה החלב יותר אם יטעם קפילא ויתירה תותר, וכן אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה שטעם החלב ותותר כיוון שיש התפשטות טעמים שווה. ביחס לחתיכות - כל עוד לא טעם קפילא את החתיכה והתירה היא נבילה אך אין אומרים שהיא הפכה להיות כגופו של איסור שביכולת טעם הבשר לבד לאסור אלא רק ביחד אם החלב אוסרת ז"א סבר הר"ן במ"ד אפל"מ את דין "אין הנאסר". מ"ד אפל"א: נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור ולא האיסור עצמו, לפיכך כל שקיבלה חתיכה טעם חלב נשארת באיסורה אף שהחלב יצאה ממנה.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו אסור אומר : נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה, החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"א :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן והרמב"ן :''' ביחס לחתיכה - אפילו אם תסחט את החלב מהבשר הבשר נשאר אסור. כיוון שסובר הר"ן בדעת רש"י שאין אומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאסור עצמו יכול לילך" ומכיוון שהחלב אינו בחתיכה וגם הוא האוסר החתיכה אינה אוסרת אחרים.<br />
ביחס לחתיכות - טעם הבשר יוצא ואוסר את כל הקדרה וכל זה ללא ניעור.<br />
<br />
'''שיטת הדרכי משה בטור:''' ע"פ דברי הטור "והיכא שנאסרה מחמת חלב נעשת כל החתיכה איסור ואם בישלה אם האחרות צריך 60 נגד כולה. ודייק הד"מ מהמילים "ואם בישלה" משמע שבלי בישול לא נאסרת שאר הקדרה כי אין החלב והבשר מתפשטים ביחד. ז"א הד"מ סבר שאומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך" ולכן אם ניער צריך 60 כנגד כל החתיכה ואם לא החתיכה תשאר אסורה אך טעמה לא יאסור את החתיכות האחרת.<br />
<br />
'''שיטת המרדכי :'''טעם החלב אוסר את החלק העליון של החתיכה שמחוץ לרוטב ואינו יוצא מהחלק העליון. ואף שטעם הבשר יוצא אין הוא אוסר לבד כיוון שאין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור יכול לילך עמו. ולכן למסקנה המרדכי פוסק שימתין עד שתצטנן הקדרה ולחתוך מה שחוץ לרוטב, ואם ניער צריך 60 כנגד החלק שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' תוס' הבין שהחתיכה חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל אף אם נפלה הטיפה על החתיכה בתחילה. ומכיוון שהמשנה במפורש כותבת "ניער את הקדירה" ורק כך נותנת המשנה לחתיכה הראשונה יכולת לאסור את שאר החתיכות משמע שהחתיכה אינה ברוטב ורק ע"י הניעור הקדרה משתתפת בביטול.<br />
<br />
'''קשה אם החתיכה נאסרת כולה שתאסור גם את החתיכה התחתונה לה?'''<br />
'''תוס' מתרץ''' – מצינו מקרה כזה בג"מ (קח:) נפלה טיפת חלב על חתיכה ולא ניער ולא כיסה. אומרת הגמ' מבלע בלע מפלט לא פלט. משמע שהחלב שאסר את החתיכה הראשונה לא ממשיך לחתיכה התחתונה אם לא ניער כלל.<br />
<br />
'''דף (קח:) "טיפת חלב שנפלה על חתיכה כיוון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשת נבילה <br />
ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דברי ר' יהודה. <br />
וחכמים אומרים עד שתתין טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות.<br />
אמר רבי נראין דברי ר' יהודה - בשלא ניער ולא כיסה ודברי חכמים - בשניער וכסה".<br />
הגמ' שואלת: מאי לא ניער ולא כיסה? אילמא לא ניער ולא כיסה כלל <br />
[אם נעמיד שרבי פסק כר' יהודה במקרה הזה קשה שהרי] <br />
מבלע בלע מפלט לא פלט [החלב לא יוצא מהחתיכה ללא ניעור אלא רק טעם בשר יוצא]<br />
קסבר רבי אפל"א "'''<br />
<br />
'''נשאלת השאלה למה טעם הבשר לבדו לא אוסר את הקדרה אף ללא ניעור???'''<br />
<br />
'''מגמ' זו משמע שטעם הבשר לא אוסר כלל ללא טעם החלב.<br />
<br />
'''אך הראשונים נחלקו בהסברה :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא אליבא מ"ד אפל"מ ורק לשיטתו הבשר לא אוסר לבדו ללא חלב אך למסקנה רבי סובר כאפל"א שטעם הבשר אוסר לבדו את שאר החתיכות.<br />
ולכן המחלוקת בין אפל"א לאפל"מ לשיטת הר"ן היא : גם בדילול וגם בהפרדה יש מח' אפל"א ואפל"מ.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"מ סובר :''' (אין חנ"נ) ביחס לחתיכה- אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותותר ע"י 60. ביחס לחתיכות- רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"א סובר :''' ביחס לחתיכה - טעם העצמי של החתיכה אסור אף ללא חלב. ביחס לחתיכות- טעם הבשר אוסר את החתיכות.<br />
<br />
'''שיטת ר"י ורשב"א:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא לא בשיטת מ"ד מסוים אלא מציאותי למה התכוון רבי וזו ראיה ברורה שטעם לבדו לא אוסר והמח' של אפל"א ואפל"מ היא בנושא אחר.<br />
ולכן המח' בין אפל"א לאפל"מ בהבנת ר"י ורשב"א היא : אין מחלוקת אם הפרידו את החלב מהבשר ולכו"ע הבשר איננו אוסר אלא המחלוקת היא אם דיללו את טעם הבשר ע"י בישול בעוד חתיכות האם החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''אפל"מ:''' ביחס לחתיכה - אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותתור.<br />
ביחס לחתיכות - רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''אפל"א:''' ביחס לחתיכה- אם עדגיין נשארו שאריות חלב בחתיכה נשארת אסורה אך אם יוציא את החלב שאפי' משהו לא ישאר היא מותרת. ביחס לחתיכות- כיוון שיוצא טעם חלב וטעם בשר החתיכה אוסרת אותן.<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' השו"ע ביו"ד סימן צ"ב כתב נפל חלב לתוך קדירה של בשר, טועמין החתיכה שנפל עליה החלב, אם אין בה טעם חלב, הכל מותר. ואם יש בחתיכה מטעימת חלב, נאסרה אותה חתיכה. כלומר החתיכה נעשת נבילה ועכשיו החתיכה יכולה לאסור את כל האוכל שבקדרה ולכן משערין בכולה, אם היה בכל מה שיש בקדירה מהחתיכות והירק והמרק והתבלין כדי שתהא חתיכה זו אחד מששים מהכל, החתיכה אסורה והשאר מותר במה דברים אמורים ,שצריך 60 בכל האוכל שבקדרה מול החתיכה שנאסרה בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף...<br />
<br />
'''נחלקו האחרונים כמו מי הכריע השו"ע :'''<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב) :''' השו"ע פסק כשיטת רש"י כיוון שנקט את לשון הרמב"ם (פ"ט ה"ט). והרמב"ם דיבר בתחילה ללא ניעור, משמע שאף ללא ניעור אם יש בחתיכה מטעימת חלב נאסרה אותה חתיכה ואם אין 60 בקדרה נאסרה אף כל הקדרה. שהרי לפי רש"י בהבנת הט"ז (בניגוד לד"מ) כל הקדרה תאסר לבסוף אף ללא ניעור ובהמשך דבריו "אלא לבסוף" הסביר הט"ז סק"ה שהניעור בסוף הוא עצה טובה שלא ישאר טעם חלב בחתיכה.<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ד):''' שו"ע פסק כר"י(תוס'). וחולק על הט"ז בנק' הכסף שהרי כתוב במפורש " במה דברים אמורים, בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף" משמע שאם לא היה מנער כלל אף לא לבסוף אין הקדרה נאסרת. מובן מכאן שהשו"ע דיבר שהחתיכה מחוץ לרוטב ורק היא תיאסר ורק אם ינער את הקדרה יאסר שאר הקדרה כהבנת ר"י.<br />
<br />
'''פסיקת הרמ"א :''' וכן אם לא ניער כלל, את הקדרה כאשר נפלה הטיפה לא בתחלה ולא בסוף, ולא כיסה כלל, אם יש ס' בקדירה נגד טיפת חלב שנפל, אינו אסור רק החתיכה לבד, ושאר הקדירה מותרת.<br />
<br />
'''5 שיטות בהסבר הרמ"א:'''<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ו)''' – הרמ"א דיבר על מקרה אחר מהשו"ע באופן שהחתיכה נמצאת חלקה ברוטב והסתפק האם לפסוק כרש"י או כר"י ולכן החמיר כשניהם והצריך 60 לבטל את הטיפה כי חשש לר"י ושהחתיכה אסורה אם אין 60 כי חשש לרש"י. נשאר קשה על הש"ך המילה "וכן".<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב)''' – הרמ"א דיבר על אותו מקרה של השו"ע והוא הסביר כרש"י והרמ"א פסק כר"י שהטיפה מתפשטת בכל הקדרה ומספיק 60 כנגד הטיפה, אך מ"מ הרמ"א שהחתיכה עצמה אסורה מסברה דנפשיה שכן נשאר בה יותר טעם. נשאר קשה על הט"ז הרמ"א בסע' ד' שפסק שצריך 60 נגד החתיכה משמע שפסק כרש"י שהיא נאסרת תחילה מן הדין.'''משבצ"ז (סק"ה):''' כתב להלכה סבר הט"ז שהעיקר בדעת הרמ"א כהכרעתו בסע' ד'.<br />
<br />
'''רע"א''' – הרמ"א מובן ע"פ דבריו בסי' ק"ה שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומחמירים תמיד ולכן שכולה חוץ לרוטב חתיכה עצמה- אסורה שאין אנו בקיאין ולכן אמרינן שהחלב הכחוש מפעפע רק בה. ושאר הקדרה מותרת אם יש 60 נגד החלב כיוון שיש ספק שהחלב מפעפע בכל הקדרה אף ללא רוטב.<br />
<br />
'''באר הגולה''' – הגיה "אם אין 60 בקדרה..." משמע שפסק כרש"י אך קשה כי פשוט שכאשר החתיכה מחוץ לרוטב אין הקדרה מצטרפת לביטול הטיפה.<br />
<br />
'''הגר"א''' – הגיה "אם אין 60 בה חתיכה נגד טיפת החלב..." ובא ללמדנו שהחלב אינו ממשיך לקדרה ללא ניעור ולכן היא לא נאסרה. משמע שסובר כהבנת ר"י ורשב"א בהפרדה גמורה ולא כהר"ן.<br />
<br />
== נושא ב. ביאור חנ"נ בשאר איסורים : ==<br />
<br />
מקור : '''חולין דף (ק.)''' מדובר שנפלה חתיכת נבילה על חתיכות כשרות שהיו בקדרה והתבשלו רבה בר חנה סבר שחתיכת האיסור תאסור כאשר יהיה טעם של נבילה ברוטב ובחתיכות ואז כל הקדרה נאסרה. רב סבר שמספיק שחתיכת איסור שנפלה נותנת טעם בחתיכה אחת מהחתיכות שבקדרה כדי שהיא תאסור את כל הקדרה כי א"א לטעום אם יש טעם איסור כי לאיסור וההיתר יש אותו טעם.<br />
'''מצינו ג' שאלות על דברי הגמ':'''<br />
1. שאלת הגמרא - מדוע רב הצריך שחתיכת היתר הראשונה תקבל טעם מהאיסור הרי האיסור נמצא וכל צריך להיות אסור מדין מין ומינו לא בטיל? עונה הגמ' בשיטת אביי בשקדם וסילקו.<br />
2. <br />
תוס' ד"ה בשקדם - למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תקבל "טעם" מהאיסור כדי לאסור מספיק שקיבלה רק "משהו" כדי לאסור מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
3. <br />
הר"ן – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
'''<br />
הראשונים דנו בשתי השאלות האחרונות:'''<br />
'''שיטת הרמב"ן :''' ביחס לשאלה 2 - אפילו רק ע"י "משהו החתיכה נאסרת ואוסרת את כולן. ורב אסר את החתיכה הראשונה אפילו שקיבלה רק "משהו" מהאיסור. קשה - שהרי כתוב "כיוון שנתן טעם בחתיכה". תירוץ- הרמב"ן לומד משפט זה לא כפשוטו אלא כיוון שנתבשל עמה וקיבלה רק "משהו" מהאיסור נ"נ ואוסרת את כולן. "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אם לא נומר שהמשהו עושה את החתיכה נבילה אין יכולת למשהו לאסור את השאר כי משהו כמאן דליתא לולי שיעשה חנ"נ ואז החתיכה עצמה אוסרת את שאר הקדרה. משמע שחלק על הפרדה גמורה והחתיכה אוסרת אף ללא איסור.<br />
'''שיטת ר' אפרים :''' ביחס לשאלה 2 - מתוך שאלה זו הבין ר"א שאם החתיכה הראשונה קיבלה רק משהו אין היא יכולה לאסור את שאר החתיכות מדין מין ומינו כיוון שמשהו נחשב שאינו ואם קיבלה טעם אין החתיכה הראשונה נ"נ אלא הטעם נחשב כבעין ולכן נאסר שאר הקדרה מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" – אינו כפשוטו אלא נ"נ – הטעם נחשב כנבילה בעין למסקנה אין חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אין שאלה כי אין חנ"נ כלל.<br />
'''שיטת ר"ת:''' ביחס לשאלה 2 - אין משהו מהאיסור מספיק כדי לאסור את החתיכה הראשונה כדי שתוכל לאסור מדין מין ומינו לא בטיל אבל היא נאסרת בעצמה מה שאין כן טעם הוא גורם לחתיכה להעשות נבילה ואוסרת את כולן מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א. <br />
ביחס לשאלה 3 - נושא זה נידון בסוגיית "תרי משהו" .<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' <br />
'''שו"ע סימן צ"ב סעיף ד''''- לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה, אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים. כגון כזית חֵלב שנבלע בחתיכה, ואין בה ששים לבטלו, ונאסרה, ואחר כך בישלה עם אחרות, אין צריך אלא ששים כדי כזית חֵלב, ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת. <br />
השו"ע הכריע כר' אפרים שאין חנ"נ בשאר איסורים כלל ולכן כאשר יש 60 כנגד האיסור אף החתיכה שנאסרה ממנו ראשונה תחזור להיות מותרת. שזו ממש שיטת מ"ד אפל"מ. <br />
'''אך בסימן ק"ו סעיף א' פסק השו"ע''' שאף בשאר איסורים החתיכה נשארת באיסורה <br />
ומצינו שזו מחלוקת ראשונים <br />
שיטת הטור: בש"א אמרינן אפל"מ וחתיכה חוזרת להיתרה והאיסור נסחט לכל התבשיל ומתבטל.<br />
שיטת הרשב"א: בש"א אמרינן אפל"א וחתיכה נשארת באיסורה. וכך פסק השו"ע בסי' ק"ו.<br />
'''תירוצים לסתירה :'''<br />
'''הש"ך סק"יא''' - אין סתירה, אלא כאן השו"ע כתב שהחתיכה שנאסרה בש"א חוזרת להיות מותרת הוא כדי להבדיל בין סע' ג' ששם מדובר על חתיכה שנאסרה מחלב והרוטב מותר אם יש 60 כנגדה אך כל החתיכות שבקדרה אסורות אם אותה חתיכה ראויה להתכבד אפי' שעכשיו אינו מכירה היא אוסרת את כולן כיוון שאיסורה מחמת עצמה כדין חהר"ל. לעומת סע' ד' שנאסרה מש"א ואע"פ שהיא ראויה להתכבד ואינה מכירה אינה אוסרת את החתיכות כיוון שאין איסורה מחמת עצמה ולכן לא חל דין חה"ל ולכן אם היה בקדרה 60 נגד כל הקדרה מותרת. (כולל אותה חתיכה כיוון שמדובר שלא מכירה בהבנת הש"ך).<br />
'''הגר"א ביאר את הסתירה''' – השו"ע בסי' צ"ב כתב את שיטת הטור ובק"ו כתב את שיטתו שלו.<br />
'''שיטת הרמ"א להלכה :'''<br />
הרמ"א כתב - "וי"א דאמרינן בכל האיסורין חנ"נ וכן המנהג פשוט ואין לשנות. משמע שפסק כר"ת.<br />
אע"פ שהרמ"א מחמיר שאומרים חנ"נ בש"א מ"מ באופן שהאיסור נפל על חתיכה שמקצתה ברוטב מיקל הרמ"א והחתיכה לא תאסור את שאר החתיכות.<br />
'''ואלו הן הסיבות לקולא זו:'''<br />
א. לפי ר"י האיסור מתבטל בכל הקדרה.<br />
ב. י"א שאין חנ"נ בש"א (ר' אפרים).<br />
כל זה אפילו שהרמ"א מחמיר בכל סיבה בנפרד.<br />
'''הש"ך סקי"ג'''- ביאר ברמ"א שבתחילה נאסרה החתיכה ורק כאש ניער או כיסה את הקדרה נאסרות שאר החתיכות. כיוון שהבין שמחמיר כרש"י (שאוסר ת האחרות רק עם ניער או כיסה) שהרי לשיטת ר"י אין צורך כלל לנער. <br />
<br />
'''ט"ז סקי"ד,ה''' - ביאר שהרמ"א החמיר בבב"ח כשיטת רש"י שאף ללא ניעור אוסרת אותה חתיכה את כל האחרות (וכך משמע מלשון הרמ"א כאן).<br />
אך בשאר איסורים הרמ"א מיקל כשיטת ר"י שאינה אוסרת את האחרות אם מקצתה ברוטב.<br />
<br />
== נושא ג' חנ"נ לח בלח : ==<br />
<br />
מקור: '''ע"ז דף (עג.)''' "אמר ר' יוחנן יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו" <br />
'''ביאור הראשונים בנושא :'''<br />
'''תוס' ד"ה בשקדם: יש חנ"נ לח בלח.'''<br />
תוס' הביאו גמ' זו כראיה לר"א שאין חנ"נ בש"א. מדוע מספיק 60 במים כנגד היין נסך ולא כנגד כל היין שבבור שהרי נומר שנ"נ? תוס' תירצו לשיטת ר"ת שסובר שיש חנ"נ בש"א שכאן היין נאסר מהיין נסך במשהו ולכן לא נ"נ מכל זה משמע של ר"ת אמרינן שיש חנ"נ לח בלח מכיוון שיכלו לתרץ בפשטות שלא אמרינן חנ"נ לח בלח.<br />
'''הר"ן ד"ה אבל עיקר נראה לי:'''<br />
דין חנ"נ בלח תלוי באופן יצירת התערובת. <br />
אם הפעולה היתה בישול – אומרים חנ"נ לח בלח. כיוון שזה דומיה בשר וחלב שדרך בישול אסרה התורה ולכן אף בש"א נ"נ.<br />
אם הפעולה היתה עירוב לח בלח בצונן – לא אמרינן שנ"נ ועל זה דיבר הגמ' לעיל.<br />
'''סיעת האומרים אין חנ"נ לח בלח:'''<br />
ראייתם בפשטות מהגמ' הנ"ל אך קיים הבדל בין הראשונים בהגדרת החנ"נ.<br />
'''הרשב"א :''' חנ"נ בלח אנו אומרים שיש יכולת בליעה כיוון שאז אין האיסור יוצא ומתערב לגמרי בחתיכות אלא תמיד ישאר יותר בחתיכה. אך בלח אין הוא בולע ולכן האיסור מתערב בשווה בכל ההיתר.<br />
'''מרדכי :''' חנ"נ אנו אומרים דווקא בחתיכה כיוון שהיא ניכרת ומובדלת מהשאר אך בלח לא כיוון שאינו מובדל נחשב כאילו האיסור נמצא בכל ההיתר לעומת חתיכה שיש לו מקום משלו.<br />
'''רע"א והחוו"ד מביאים נפק"מ:'''<br />
כאשר החתיכה נימוחה.<br />
לרשב"א – האיסור מתערב בשווה ולא נומר חנ"נ.<br />
למרדכי – דין חנ"נ אינו נפקע אף לאחר שנימוחה.<br />
להלכה :<br />
'''הגר"א סובר שהרמ"א פסק כהר"ן:'''<br />
לשון הרמ"א – "יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח, ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר, ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל (מרדכי פכ"ה בשם רשב"א ור"ן בשם ראב"ד). ויש לסמוך על זה בשאר איסורים לצורך הפסד גדול, אבל לא בבשר וחלב".<br />
משמע מלשונו "אם נתערב איסור לח בהיתר לח"<br />
שמדבר על עירוב של לח בלח בצונן (כי אם היה רוצה להתייחס לבישול של לח בלח היה צריך לומר תרכובת של לח בלח). <br />
ופסק כר"ן שאין חנ"נ לח בלח בצונן ויש לסמוך עליו בהפסד מרובה אך לח בלח מבושלים אסורים מעיקר הדין ואין להקל כלל.<br />
'''נשאלת השאלה''' - מה הדין כאשר העברת הטעמים נעשתה שלא ע"י בישול באיסור לח בלח למשל ע"י כבישה, מליחה, צליה.<br />
תשובה – ע"פ הבנת הגר"א שהרמ"א פסק כר"ן שאמרינן חנ"נ בש"א רק מתי שדומיה לבשר בחלב שדרך בישול אסרה התורה לכן כל דרך העברת טעמים שאינה אסורה בבב"ח מדאורייתא פסק להקל בהפסד מרובה כר"ן.<br />
<br />
== נושא ד' חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו : ==<br />
<br />
מקור '''חולין דף (ק.)''' "דרש רבה בר בר חנה – חתיכה של נבילה ושל דג טמא...<br />
אוקי רב אמורא עליה ודרש – כיוון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה"<br />
'''הראשונים הקשו מס' קושיות על גמ'זו:''' <br />
<br />
'''קושיית התוס' ד"ה שקדם''' – למה הצריך רב שחתיכה ראשונה תקבל טעם כדי לאסור מספיק שקיבלה רק משהו ותאסור מדין מין במינו לא בטיל ?<br />
'''קושיית הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
'''הר"ן:'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושייתו – ר' יהודה סובר שמין ומינו לא בטיל אפילו במשהו אבל כלל זה נאמר דווקא שהמשהו איסור עומד בפני עצמו וכלשונו "אין כוח אחר מעורב בו" אך אם נבלע בחתיכה ויוצא אנו נקרה מב"מ אלא מין באינו מינו כי הוא מעורב בחתיכה אחרת.<br />
'''נקודות הכסף (סק"ד) "תרי משהו אמרינן":'''<br />
הש"ך סבר כגישת הר"ן שיש הבדל אם חתיכת איסור נופלת לחתיכות של היתר שהאיסור עומד בפני עצמו ולכן אסור מדין מין במינו לא בטיל לר' יהודה. לעומת אם האיסור משהו נבלע בחתיכה והיא נפלה לחתיכות היתר אז דנים את התערובת מדין מין באינו מינו כיוון שהאיסור חלק מהחתיכה ולא עומד בפני עצמו. ועוד יוצא מהר"ן אם נניח שהחתיכה נ"נ טעם החתיכה ללא האיסור משהו יאסור את שאר החתיכות ולכן יוצא שסבר שלא אומרים הפרדה גמורה.<br />
<br />
כאשר החתיכה נבלעת ממשהו איסור ונפלה לתערובת ומכירה \ אינו מכירה:<br />
החתיכה אינה נבילה אך המשהו יוצא לתערובת השנייה ולכן צריך 60 בתערובת השנייה מדין מין באינו מינו. אך בפסח כיוון שגם מין באינו מינו לא בטיל אז גם התערובת השנייה נאסרת<br />
ובדישל"מ – מין באינו מינו כן בטל ולכן מספיק 60 בתערובת השנייה נגד המשהו<br />
<br />
היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר נוסף:<br />
משהו האיסור שהתערבב בהיתר הראשון אינו נבלע בו אלא נחשב כבעין וכן בתערובת השנייה ולכן בדישל"מ – צריך 60 נגד המשהו כדין מין באינו מינו.<br />
ובפסח – הכול נאסר כי מין באינו מינו לא בטיל.<br />
'''ר"ת (תוס' בשקדם) :'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושיית הר"ן – מצינו מ"ח אחרונים בהבנתו.<br />
'''רעק"א:'''<br />
משהו עושה את החתיכה הראשונה נבילה אך לא אוסר את שאר החתיכות כיוון שאינו עובר עליהן. אפשר להסיק שכדי לאסור את שאר החתיכות צריכים דווקא את האוסר והנאסר ולכן יוצא בשיטה זו שאומרים את דין הפרדה גמורה.<br />
'''שיטת הט"ז (סק"טז) "תרי משהו לא אמרינן":'''<br />
'''כאשר החתיכה נבלעת במשהו ונפלה לתערובת ומכירה:'''<br />
החתיכה הראשונה נ"נ ומשום כך שנפלה לתערובת השנייה יש לשער 60 נגד כל החתיכה ואינה אוסרת את התערובת השנייה במשהו מדין מב"מ לא בטיל או בפסח שחמץ אינו בטל כיוון שהמשהו אינו יוצא אלא רק טעם החתיכה שבלוע בה יוצא והוא לא אוסר כיוון שלעולם נצטרך את האוסר והנאסר כדי לאסור.<br />
המשבצ"ז מקשה – מדוע הצריך 60 כדי להתיר את התערובת הרי המשהו אינו יוצא החוצה ולכן יש להוציא את החתיכה שנאסרה וכל השאר מותר אף בפחות מ60.<br />
<br />
משהו ניבלע בחתיכה והוא נפל לתערובת ואינו מכירה:<br />
הרוטב – אינו נאסר כיוון שהאיסור משהו אינו יוצא.<br />
החתיכות – נאסרו כיוון שלא אומרים בפסח חד בתרי בטיל, לכן החתיכה שנאסרה תאסור את כל החתיכות מדין יבש ביבש.<br />
<br />
'''היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר לח נוסף:'''<br />
המשהו האיסור נחשב כבעין בתערובת הראשונה כי לא שייך בליעה בלח ולכן אם נפל לתערובת שניה עדיין נחשב כבעין ולכן אוסר הכול מדין מב"מ לא בטיל.<br />
בפסח – דין מב"ב ודין אינו מינו שווים שלא בטיל.<br />
בדישל"מ – מין באינו מינו מותר ב60.<br />
<br />
'''הלכה למעשה''' – במקרה שבחתיכה נבלע משהו ונפלה לתערובת ומכירה ויש רוב כנגד החתיכה.<br />
שער הציון סי' תס"ז סעיף ז' – הכריע לאסור כדעת הש"ך שהתיר את התערובת השנייה רק בהנאה ובמקום הפסד"מ ובמניעת שמחת יו"ט הקל כט"ז והתיר את התערובת אף באכילה.<br />
<br />
== נושא ה' חנ"נ בכלים : ==<br />
<br />
'''הר"ן בשם הרמב"ן : יש חנ"נ בכלים.'''<br />
ומבאר הפמ"ג משבצות זהב ס"ק ח' כמו דאמרינן אין טומאה בלועה מטמאה טהרה בלועה ה"ה אין איסור בלוע בכלי מבטל היתר.<br />
'''הרשב"א:''' חנ"נ שייך רק במזון ולכן בכלי חרס לא אומרים חנ"נ לעומת בלוע שבכלי כן אומרים חנ"נ.<br />
'''מרדכי :'''<br />
כלי חרס – אומרים חנ"נ.<br />
כלי מתכת – לא אומרים חנ"נ.<br />
'''פסיקת השו"ע בנושא :''' שו"ע סעיף ה' - אם ידוע כמה הוא האיסור, כגון כף חדשה או שאינה בת יומא שניער בה ובלעה כזית חלב, ואחר כך ניער בה קדרה של בשר, אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה... <br />
ויש מי שאומר שגם בזו אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה. <br />
משמע שהכריע כרשב"א אך הביא גם את הר"ן <br />
'''פסיקת הרמ"א בנושא :'''<br />
המשך דברי הרמ"א - ויש שאינן מחלקין בין כף ישן לחדש, רק בין כלי חרס לשאר כלים (מרדכי פ' גיד הנשה) ואומרים דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור על ידי הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבלה, אבל לא בשאר כלים, וטוב לחוש לחומרא וע"ל סימן צ"ב.<br />
'''ההבנת הרמ"א במרדכי :'''<br />
כלי חרס אפילו חדש יש בו חנ"נ ואילו בשאר כלים אפילו ישנים אין בהם חנ"נ.<br />
למסקנה סיים הרמ"א " וטוב לחוש לחומרא "היינו שאינו מקבל את הקולא של המרדכי (בשאר כלים אפילו שישנים שאין בהם חנ"נ) אלא אף בהם יש חנ"נ .<br />
ובכלי חרס אפילו חדש יש חנ"נ לחומרא.<br />
'''הט"ז סק"ח:'''<br />
המרדכי סבר שיש חילוק בכלי חדש.<br />
שבכלי חרס חדש – יש חנ"נ כיוון שאינו חזר לכשרו ודומה לחתיכה שנאסרה שאינה חוזרת לעולם להיתרה, ובשאר כלים – אין בהם חנ"נ כיוון שאינם דומים לחתיכה שנאסרה וחוזרים להכשרם ע"י הגעלה.<br />
הט"ז להלכה פוסק :<br />
כאשר הכלי חדש או אינו בן יומו :<br />
באיסור בב"ח :<br />
כלי חרס – יש חנ"נ בכלי. כלי מתכת – אין חנ"נ בכלי.<br />
בשאר איסורים :<br />
כלי חרס ומתכת – אין חנ"נ בכלים. מכיוון שיש מ"ח אם יש חנ"נ בש"א ואף שאנו מחמירים בזה זה רק בבלוע אך בגוף הכלי לא מחמירים.<br />
בהפסד מרובה : באיסור בב"ח – אין להקל. בשאר איסורים – מקלים שאין חנ"נ כלל.<br />
'''ש"ך סקכ"א :''' בכלי חרס חדש לא שייך לומר חנ"נ וכל דברי המרדכי נאמרו בכלי ישן והחילוק הוא <br />
שבכלי חרס – יש חנ"נ .<br />
ובשאר כלים – אין חנ"נ כיוון שמועילה להם הגעלה.<br />
וכך סברו '''המהרש"ל והב"ח והגר"א.'''<br />
<br />
הש"ך פוסק להלכה :<br />
באיסור בב"ח כאשר הכלי ישן:<br />
בשאר כלים – יש חנ"נ בבלוע.<br />
בהפס"מ – אין חנ"נ.<br />
כלי חרס – יש חנ"נ אף בהפס"מ.<br />
שאר איסורים:<br />
בכל הכלים אומרים חנ"נ בבלוע לכתחילה ובהפסד אפילו אינו מרובה יש להקל שלא אומרים.</div>עמנואלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%AA_%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=5668חתיכה נעשת נבילה2016-06-07T10:16:03Z<p>עמנואל: /* א. חנ"נ בבשר בחלב : */</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}} <br />
== חתיכה נעשת נבילה ==<br />
<br />
ביאור המושג חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) : ראשית ננסה להגדיר מה היא חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) ע"פ דימוי חנ"נ לחיי היום. ברור שמאכל בריא יכול להפוך למאכל מורעל אף שחיצונית איננו רואים הבדל, ומכאן ולהבא תשתנה התייחסותנו למאכל זה כגון במגעו עם מאכלים אחרים או במשקים וכו'. גם בעולם ההלכה יש דבר דומה שכידוע התורה אסרה מפגש של בשר וחלב מבושלים (יו"ד סי' פ"ז) אע"פ ששניהם לחוד מותרים, מפגשם הוא כעין רעל רוחני. ההלכה מדריכה אותנו באלו דרכים יכול להיבצר ה"רעל" הרוחני הזה, ובאלו דרכים הוא יכול לעבור למאכלי היתר אחרים ולאוסרם.<br />
<br />
'''ננסה להסביר את הנושאים :'''<br />
<br />
א. חנ"נ בבשר וחלב (בב"ח)<br />
<br />
ב. חנ"נ בשאר איסורים <br />
<br />
ג. חנ"נ במשקים (לח בלח)<br />
<br />
ד. חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו.<br />
<br />
ה. חנ"נ בכלים (ז"א כאשר האיסור וההיתר נפגשים בדופן הכלי).<br />
<br />
== א. חנ"נ בבשר בחלב : ==<br />
<br />
''' מקור : חולין דף קח. משנה חלק א': טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בחתיכה טעם של חלב החתיכה<br />
'''אסורה.''''''<br />
<br />
'''היכן החתיכה ממוקמת כדי שתתמודד רק היא מול טיפת החלב ולא כל הקדרה ? :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' רש"י ביאר שטיפת החלב נפלה בתוך הקדירה על אחת מן החתיכות ולא הגיס את הקדירה ולא נחלק טעם הטיפה אלא לאותה חתיכה בלבד ואותה חתיכה נאסרה כי אותה חתיכה לבדה אין ששים לבטל הטיפה. רש"י סבר שבמשנה יש שני מקרים שונים, ובמקרה הראשון אין דיון על שאר החתיכות אלא רק על החתיכה שנפל עליה טיפת חלב והיא נאסרת כולה.<br />
<br />
'''נחלקו הפוס' לפי רש"י היכן החתיכה ממוקמת :'''<br />
<br />
'''ב"י''' - רש"י לא פירש אלא נומר מסברה בדרך כלל לא כל החתיכות בתוך הרוטב והטיפה נפלה על חלק החתיכה שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''תוס' ד"ה אם''' - רש"י כתב "וכן כי כיסה הקדרה עולות הרתיחות מי שוליה לפיה ומוליכות הטיפה בכל הקדרה.<br />
מסביר התוס'- ר"ל שאפילו החתיכה שנפלה הטיפה עליה היא מקצתה בתוך הרוטב.<br />
מסביר המהרש"א - אם רש"י היה סובר כר"י שגם אם לא כל החתיכה ברוטב מתערבת הטיפה בכל הקדרה הוא לא היה צריך לומר שעולות הרתיחות מלמטה למעלה ולהאריך בתיאור התערבות הטיפה בקדרה אלא כנראה האריך כדי להוציא מהבנת ר"י שהטיפה הנופלת על חלקה החיצוני של החתיכה מתערבת אף ללא כיסוי או ניעור בכל הקדרה.<br />
<br />
'''מהר"ם שי"ף''' - רש"י (קח:) ד"ה ניער- "החלב בגגה של החתיכה". משמע שגגה הכוונה מחוץ לרוטב כי אם לא נומר כך אז הטיפה הייתה הנופלת ברוטב ומתבטלת.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' התוס' למד שחייבים לומר שהחתיכה המדוברת במשנה היא חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל. אף נפלה הטיפה על החתיכה ולכן יש להבין שברישא "בה"- בטיפה ו"אסור"- הכוונה לחתיכה שבחוץ. תוס' הבינו שהמשנה דיברה על מקרה אחד.<br />
שאלה: לפי פרוש התוס' קשה שהרי החיבור בין החלב לחתיכה נעשה ע"י צליה ודין צליה הוא חדירה של החלב בעומק קליפה\נטילה (ראה סימן ק"ה) ולא בכולה כדברי המשנה ?<br />
תוס' – הדין הוא דין צליה ואפילו כך כל החתיכה נאסרת משום שהחלב מפעפע בכולה כמו שמצינו בדף (צו:) שחלב מפעפע בכולו כיוון שהוא דבר שמן וכן החלב בגלל שומנו מפעפע בכולו.<br />
הר"ן – אין אנו עוסקים בדין צליה כלל אלא הדין כבישול כיוון שיש הבל וחום בקדרה והחתיכה נאסרת כולה וכן הקדרה כולה אם אין 60 נגד החלב.<br />
<br />
'''סיכום קצר''' – למדנו שחתיכת בשר נעשת נבילה כאשר היא נפגשת בבישול (בחום) עם חלב רק שאין פי 60 בחתיכה כנגד החלב ומאותו רגע חתיכת הבשר נעשת איסור בפני עצמו. בהמשך נראה שנחלקו האחרונים מה היא פסיקת השו"ע בדין החתיכה לבדה כהבנת רש"י או תוס'. <br />
<br />
'''ועכשיו נמשיך לבאר את דין שאר הקדרה ע"פ דברי המשך המשנה.'''<br />
<br />
'''מקור : חולין דף קח. משנה חלק ב': ניער את הקדרה שנפל לתוכה החלב, <br />
'''אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה – אסור.''''''<br />
<br />
'''באיזה אופן שאר הקדירה תשתתף בביטול הטיפה ובאיזה אופן אינה משתתפת ?'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' ובשאר חתיכות של הקדרה לא דיברה המשנה בחלק א' אלא כאשר ניער (חלק ב') ובגמרא נחלקו בה אם חוזרת אותה חתיכה ואוסרתן או לא וזו היא מחלוקת האם אפשר לסוחטו אסור או אפשר לסוחטו מותר, ונבאר.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו מותר אומר - נתינת טעם אינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה חוזרת החתיכה להיתרה.<br />
<br />
'''אך מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"מ :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י:''' ביחס לחתיכה ביחס לחתיכות - היא מותרת אף ללא טעימת גוי כי הטעם מתחלק בשווה בכל הקדרה.<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן:''' ביחס לחתיכה - החתיכה נשארת באיסורה ובזה לא נחלקו מ"ד אפל"מ ואפל"א. ביחס לחתיכות- המ"ח בין אפל"א לאפל"מ היא רק לגבי שאר החתיכות. למ"ד אפל"מ אם תסחט לגמרי את החלב מהחתיכה החתיכה היא נחשבת היתר לגבי החתיכות ז"א שאינה אוסרת אותן מדין מין במינו לא בטיל אך החתיכה עצמה אסורה. המילה מותר הכוונה לשאר הקדרה שמותרת. למ"ד אפל"א אפילו אם תסחט את החתיכה היא נשארת באיסורה ואוסרת את השאר מדין מין במינו לבטיל.<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' ביחס לחתיכה - אע"פ שנסרך בה החלב יותר אם יטעם קפילא ויתירה תותר, וכן אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה שטעם החלב ותותר כיוון שיש התפשטות טעמים שווה. ביחס לחתיכות - כל עוד לא טעם קפילא את החתיכה והתירה היא נבילה אך אין אומרים שהיא הפכה להיות כגופו של איסור שביכולת טעם הבשר לבד לאסור אלא רק ביחד אם החלב אוסרת ז"א סבר הר"ן במ"ד אפל"מ את דין "אין הנאסר". מ"ד אפל"א: נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור ולא האיסור עצמו, לפיכך כל שקיבלה חתיכה טעם חלב נשארת באיסורה אף שהחלב יצאה ממנה.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו אסור אומר : נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה, החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"א :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן והרמב"ן :''' ביחס לחתיכה - אפילו אם תסחט את החלב מהבשר הבשר נשאר אסור. כיוון שסובר הר"ן בדעת רש"י שאין אומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאסור עצמו יכול לילך" ומכיוון שהחלב אינו בחתיכה וגם הוא האוסר החתיכה אינה אוסרת אחרים.<br />
ביחס לחתיכות - טעם הבשר יוצא ואוסר את כל הקדרה וכל זה ללא ניעור.<br />
<br />
'''שיטת הדרכי משה בטור:''' ע"פ דברי הטור "והיכא שנאסרה מחמת חלב נעשת כל החתיכה איסור ואם בישלה אם האחרות צריך 60 נגד כולה. ודייק הד"מ מהמילים "ואם בישלה" משמע שבלי בישול לא נאסרת שאר הקדרה כי אין החלב והבשר מתפשטים ביחד. ז"א הד"מ סבר שאומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך" ולכן אם ניער צריך 60 כנגד כל החתיכה ואם לא החתיכה תשאר אסורה אך טעמה לא יאסור את החתיכות האחרת.<br />
<br />
'''שיטת המרדכי :'''טעם החלב אוסר את החלק העליון של החתיכה שמחוץ לרוטב ואינו יוצא מהחלק העליון. ואף שטעם הבשר יוצא אין הוא אוסר לבד כיוון שאין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור יכול לילך עמו. ולכן למסקנה המרדכי פוסק שימתין עד שתצטנן הקדרה ולחתוך מה שחוץ לרוטב, ואם ניער צריך 60 כנגד החלק שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' תוס' הבין שהחתיכה חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל אף אם נפלה הטיפה על החתיכה בתחילה. ומכיוון שהמשנה במפורש כותבת "ניער את הקדירה" ורק כך נותנת המשנה לחתיכה הראשונה יכולת לאסור את שאר החתיכות משמע שהחתיכה אינה ברוטב ורק ע"י הניעור הקדרה משתתפת בביטול.<br />
<br />
'''קשה אם החתיכה נאסרת כולה שתאסור גם את החתיכה התחתונה לה?'''<br />
'''תוס' מתרץ''' – מצינו מקרה כזה בג"מ (קח:) נפלה טיפת חלב על חתיכה ולא ניער ולא כיסה. אומרת הגמ' מבלע בלע מפלט לא פלט. משמע שהחלב שאסר את החתיכה הראשונה לא ממשיך לחתיכה התחתונה אם לא ניער כלל.<br />
<br />
'''דף (קח:) "טיפת חלב שנפלה על חתיכה כיוון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשת נבילה <br />
ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דברי ר' יהודה. <br />
וחכמים אומרים עד שתתין טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות.<br />
אמר רבי נראין דברי ר' יהודה - בשלא ניער ולא כיסה ודברי חכמים - בשניער וכסה".<br />
הגמ' שואלת: מאי לא ניער ולא כיסה? אילמא לא ניער ולא כיסה כלל <br />
[אם נעמיד שרבי פסק כר' יהודה במקרה הזה קשה שהרי] <br />
מבלע בלע מפלט לא פלט [החלב לא יוצא מהחתיכה ללא ניעור אלא רק טעם בשר יוצא]<br />
קסבר רבי אפל"א "'''<br />
<br />
'''נשאלת השאלה למה טעם הבשר לבדו לא אוסר את הקדרה אף ללא ניעור???'''<br />
<br />
'''מגמ' זו משמע שטעם הבשר לא אוסר כלל ללא טעם החלב.<br />
<br />
'''אך הראשונים נחלקו בהסברה :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא אליבא מ"ד אפל"מ ורק לשיטתו הבשר לא אוסר לבדו ללא חלב אך למסקנה רבי סובר כאפל"א שטעם הבשר אוסר לבדו את שאר החתיכות.<br />
ולכן המחלוקת בין אפל"א לאפל"מ לשיטת הר"ן היא : גם בדילול וגם בהפרדה יש מח' אפל"א ואפל"מ.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"מ סובר :''' (אין חנ"נ) ביחס לחתיכה- אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותותר ע"י 60. ביחס לחתיכות- רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"א סובר :''' ביחס לחתיכה - טעם העצמי של החתיכה אסור אף ללא חלב. ביחס לחתיכות- טעם הבשר אוסר את החתיכות.<br />
<br />
'''שיטת ר"י ורשב"א:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא לא בשיטת מ"ד מסוים אלא מציאותי למה התכוון רבי וזו ראיה ברורה שטעם לבדו לא אוסר והמח' של אפל"א ואפל"מ היא בנושא אחר.<br />
ולכן המח' בין אפל"א לאפל"מ בהבנת ר"י ורשב"א היא : אין מחלוקת אם הפרידו את החלב מהבשר ולכו"ע הבשר איננו אוסר אלא המחלוקת היא אם דיללו את טעם הבשר ע"י בישול בעוד חתיכות האם החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''אפל"מ:''' ביחס לחתיכה - אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותתור.<br />
ביחס לחתיכות - רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''אפל"א:''' ביחס לחתיכה- אם עדגיין נשארו שאריות חלב בחתיכה נשארת אסורה אך אם יוציא את החלב שאפי' משהו לא ישאר היא מותרת. ביחס לחתיכות- כיוון שיוצא טעם חלב וטעם בשר החתיכה אוסרת אותן.<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' השו"ע ביו"ד סימן צ"ב כתב נפל חלב לתוך קדירה של בשר, טועמין החתיכה שנפל עליה החלב, אם אין בה טעם חלב, הכל מותר. ואם יש בחתיכה מטעימת חלב, נאסרה אותה חתיכה. כלומר החתיכה נעשת נבילה ועכשיו החתיכה יכולה לאסור את כל האוכל שבקדרה ולכן משערין בכולה, אם היה בכל מה שיש בקדירה מהחתיכות והירק והמרק והתבלין כדי שתהא חתיכה זו אחד מששים מהכל, החתיכה אסורה והשאר מותר במה דברים אמורים ,שצריך 60 בכל האוכל שבקדרה מול החתיכה שנאסרה בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף...<br />
<br />
'''נחלקו האחרונים כמו מי הכריע השו"ע :'''<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב) :''' השו"ע פסק כשיטת רש"י כיוון שנקט את לשון הרמב"ם (פ"ט ה"ט). והרמב"ם דיבר בתחילה ללא ניעור, משמע שאף ללא ניעור אם יש בחתיכה מטעימת חלב נאסרה אותה חתיכה ואם אין 60 בקדרה נאסרה אף כל הקדרה. שהרי לפי רש"י בהבנת הט"ז (בניגוד לד"מ) כל הקדרה תאסר לבסוף אף ללא ניעור ובהמשך דבריו "אלא לבסוף" הסביר הט"ז סק"ה שהניעור בסוף הוא עצה טובה שלא ישאר טעם חלב בחתיכה.<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ד):''' שו"ע פסק כר"י(תוס'). וחולק על הט"ז בנק' הכסף שהרי כתוב במפורש " במה דברים אמורים, בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף" משמע שאם לא היה מנער כלל אף לא לבסוף אין הקדרה נאסרת. מובן מכאן שהשו"ע דיבר שהחתיכה מחוץ לרוטב ורק היא תיאסר ורק אם ינער את הקדרה יאסר שאר הקדרה כהבנת ר"י.<br />
<br />
'''פסיקת הרמ"א :''' וכן אם לא ניער כלל, את הקדרה כאשר נפלה הטיפה לא בתחלה ולא בסוף, ולא כיסה כלל, אם יש ס' בקדירה נגד טיפת חלב שנפל, אינו אסור רק החתיכה לבד, ושאר הקדירה מותרת.<br />
<br />
'''5 שיטות בהסבר הרמ"א:'''<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ו)''' – הרמ"א דיבר על מקרה אחר מהשו"ע באופן שהחתיכה נמצאת חלקה ברוטב והסתפק האם לפסוק כרש"י או כר"י ולכן החמיר כשניהם והצריך 60 לבטל את הטיפה כי חשש לר"י ושהחתיכה אסורה אם אין 60 כי חשש לרש"י. נשאר קשה על הש"ך המילה "וכן".<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב)''' – הרמ"א דיבר על אותו מקרה של השו"ע והוא הסביר כרש"י והרמ"א פסק כר"י שהטיפה מתפשטת בכל הקדרה ומספיק 60 כנגד הטיפה, אך מ"מ הרמ"א שהחתיכה עצמה אסורה מסברה דנפשיה שכן נשאר בה יותר טעם. נשאר קשה על הט"ז הרמ"א בסע' ד' שפסק שצריך 60 נגד החתיכה משמע שפסק כרש"י שהיא נאסרת תחילה מן הדין.'''משבצ"ז (סק"ה):''' כתב להלכה סבר הט"ז שהעיקר בדעת הרמ"א כהכרעתו בסע' ד'.<br />
<br />
'''רע"א''' – הרמ"א מובן ע"פ דבריו בסי' ק"ה שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומחמירים תמיד ולכן שכולה חוץ לרוטב חתיכה עצמה- אסורה שאין אנו בקיאין ולכן אמרינן שהחלב הכחוש מפעפע רק בה. ושאר הקדרה מותרת אם יש 60 נגד החלב כיוון שיש ספק שהחלב מפעפע בכל הקדרה אף ללא רוטב.<br />
<br />
'''באר הגולה''' – הגיה "אם אין 60 בקדרה..." משמע שפסק כרש"י אך קשה כי פשוט שכאשר החתיכה מחוץ לרוטב אין הקדרה מצטרפת לביטול הטיפה.<br />
<br />
'''הגר"א''' – הגיה "אם אין 60 בה חתיכה נגד טיפת החלב..." ובא ללמדנו שהחלב אינו ממשיך לקדרה ללא ניעור ולכן היא לא נאסרה. משמע שסובר כהבנת ר"י ורשב"א בהפרדה גמורה ולא כהר"ן.<br />
<br />
== נושא ב. ביאור חנ"נ בשאר איסורים : ==<br />
<br />
מקור : '''חולין דף (ק.)''' מדובר שנפלה חתיכת נבילה על חתיכות כשרות שהיו בקדרה והתבשלו רבה בר חנה סבר שחתיכת האיסור תאסור כאשר יהיה טעם של נבילה ברוטב ובחתיכות ואז כל הקדרה נאסרה. רב סבר שמספיק שחתיכת איסור שנפלה נותנת טעם בחתיכה אחת מהחתיכות שבקדרה כדי שהיא תאסור את כל הקדרה כי א"א לטעום אם יש טעם איסור כי לאיסור וההיתר יש אותו טעם.<br />
'''מצינו ג' שאלות על דברי הגמ':'''<br />
1. שאלת הגמרא - מדוע רב הצריך שחתיכת היתר הראשונה תקבל טעם מהאיסור הרי האיסור נמצא וכל צריך להיות אסור מדין מין ומינו לא בטיל? עונה הגמ' בשיטת אביי בשקדם וסילקו.<br />
2. <br />
תוס' ד"ה בשקדם - למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תקבל "טעם" מהאיסור כדי לאסור מספיק שקיבלה רק "משהו" כדי לאסור מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
3. <br />
הר"ן – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
'''<br />
הראשונים דנו בשתי השאלות האחרונות:'''<br />
'''שיטת הרמב"ן :''' ביחס לשאלה 2 - אפילו רק ע"י "משהו החתיכה נאסרת ואוסרת את כולן. ורב אסר את החתיכה הראשונה אפילו שקיבלה רק "משהו" מהאיסור. קשה - שהרי כתוב "כיוון שנתן טעם בחתיכה". תירוץ- הרמב"ן לומד משפט זה לא כפשוטו אלא כיוון שנתבשל עמה וקיבלה רק "משהו" מהאיסור נ"נ ואוסרת את כולן. "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אם לא נומר שהמשהו עושה את החתיכה נבילה אין יכולת למשהו לאסור את השאר כי משהו כמאן דליתא לולי שיעשה חנ"נ ואז החתיכה עצמה אוסרת את שאר הקדרה. משמע שחלק על הפרדה גמורה והחתיכה אוסרת אף ללא איסור.<br />
'''שיטת ר' אפרים :''' ביחס לשאלה 2 - מתוך שאלה זו הבין ר"א שאם החתיכה הראשונה קיבלה רק משהו אין היא יכולה לאסור את שאר החתיכות מדין מין ומינו כיוון שמשהו נחשב שאינו ואם קיבלה טעם אין החתיכה הראשונה נ"נ אלא הטעם נחשב כבעין ולכן נאסר שאר הקדרה מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" – אינו כפשוטו אלא נ"נ – הטעם נחשב כנבילה בעין למסקנה אין חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אין שאלה כי אין חנ"נ כלל.<br />
'''שיטת ר"ת:''' ביחס לשאלה 2 - אין משהו מהאיסור מספיק כדי לאסור את החתיכה הראשונה כדי שתוכל לאסור מדין מין ומינו לא בטיל אבל היא נאסרת בעצמה מה שאין כן טעם הוא גורם לחתיכה להעשות נבילה ואוסרת את כולן מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א. <br />
ביחס לשאלה 3 - נושא זה נידון בסוגיית "תרי משהו" .<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' <br />
'''שו"ע סימן צ"ב סעיף ד''''- לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה, אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים. כגון כזית חֵלב שנבלע בחתיכה, ואין בה ששים לבטלו, ונאסרה, ואחר כך בישלה עם אחרות, אין צריך אלא ששים כדי כזית חֵלב, ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת. <br />
השו"ע הכריע כר' אפרים שאין חנ"נ בשאר איסורים כלל ולכן כאשר יש 60 כנגד האיסור אף החתיכה שנאסרה ממנו ראשונה תחזור להיות מותרת. שזו ממש שיטת מ"ד אפל"מ. <br />
'''אך בסימן ק"ו סעיף א' פסק השו"ע''' שאף בשאר איסורים החתיכה נשארת באיסורה <br />
ומצינו שזו מחלוקת ראשונים <br />
שיטת הטור: בש"א אמרינן אפל"מ וחתיכה חוזרת להיתרה והאיסור נסחט לכל התבשיל ומתבטל.<br />
שיטת הרשב"א: בש"א אמרינן אפל"א וחתיכה נשארת באיסורה. וכך פסק השו"ע בסי' ק"ו.<br />
'''תירוצים לסתירה :'''<br />
'''הש"ך סק"יא''' - אין סתירה, אלא כאן השו"ע כתב שהחתיכה שנאסרה בש"א חוזרת להיות מותרת הוא כדי להבדיל בין סע' ג' ששם מדובר על חתיכה שנאסרה מחלב והרוטב מותר אם יש 60 כנגדה אך כל החתיכות שבקדרה אסורות אם אותה חתיכה ראויה להתכבד אפי' שעכשיו אינו מכירה היא אוסרת את כולן כיוון שאיסורה מחמת עצמה כדין חהר"ל. לעומת סע' ד' שנאסרה מש"א ואע"פ שהיא ראויה להתכבד ואינה מכירה אינה אוסרת את החתיכות כיוון שאין איסורה מחמת עצמה ולכן לא חל דין חה"ל ולכן אם היה בקדרה 60 נגד כל הקדרה מותרת. (כולל אותה חתיכה כיוון שמדובר שלא מכירה בהבנת הש"ך).<br />
'''הגר"א ביאר את הסתירה''' – השו"ע בסי' צ"ב כתב את שיטת הטור ובק"ו כתב את שיטתו שלו.<br />
'''שיטת הרמ"א להלכה :'''<br />
הרמ"א כתב - "וי"א דאמרינן בכל האיסורין חנ"נ וכן המנהג פשוט ואין לשנות. משמע שפסק כר"ת.<br />
אע"פ שהרמ"א מחמיר שאומרים חנ"נ בש"א מ"מ באופן שהאיסור נפל על חתיכה שמקצתה ברוטב מיקל הרמ"א והחתיכה לא תאסור את שאר החתיכות.<br />
'''ואלו הן הסיבות לקולא זו:'''<br />
א. לפי ר"י האיסור מתבטל בכל הקדרה.<br />
ב. י"א שאין חנ"נ בש"א (ר' אפרים).<br />
כל זה אפילו שהרמ"א מחמיר בכל סיבה בנפרד.<br />
'''הש"ך סקי"ג'''- ביאר ברמ"א שבתחילה נאסרה החתיכה ורק כאש ניער או כיסה את הקדרה נאסרות שאר החתיכות. כיוון שהבין שמחמיר כרש"י (שאוסר ת האחרות רק עם ניער או כיסה) שהרי לשיטת ר"י אין צורך כלל לנער. <br />
<br />
'''ט"ז סקי"ד,ה''' - ביאר שהרמ"א החמיר בבב"ח כשיטת רש"י שאף ללא ניעור אוסרת אותה חתיכה את כל האחרות (וכך משמע מלשון הרמ"א כאן).<br />
אך בשאר איסורים הרמ"א מיקל כשיטת ר"י שאינה אוסרת את האחרות אם מקצתה ברוטב.<br />
<br />
== נושא ג' חנ"נ לח בלח : ==<br />
<br />
מקור: '''ע"ז דף (עג.)''' "אמר ר' יוחנן יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו" <br />
'''ביאור הראשונים בנושא :'''<br />
'''תוס' ד"ה בשקדם: יש חנ"נ לח בלח.'''<br />
תוס' הביאו גמ' זו כראיה לר"א שאין חנ"נ בש"א. מדוע מספיק 60 במים כנגד היין נסך ולא כנגד כל היין שבבור שהרי נומר שנ"נ? תוס' תירצו לשיטת ר"ת שסובר שיש חנ"נ בש"א שכאן היין נאסר מהיין נסך במשהו ולכן לא נ"נ מכל זה משמע של ר"ת אמרינן שיש חנ"נ לח בלח מכיוון שיכלו לתרץ בפשטות שלא אמרינן חנ"נ לח בלח.<br />
'''הר"ן ד"ה אבל עיקר נראה לי:'''<br />
דין חנ"נ בלח תלוי באופן יצירת התערובת. <br />
אם הפעולה היתה בישול – אומרים חנ"נ לח בלח. כיוון שזה דומיה בשר וחלב שדרך בישול אסרה התורה ולכן אף בש"א נ"נ.<br />
אם הפעולה היתה עירוב לח בלח בצונן – לא אמרינן שנ"נ ועל זה דיבר הגמ' לעיל.<br />
'''סיעת האומרים אין חנ"נ לח בלח:'''<br />
ראייתם בפשטות מהגמ' הנ"ל אך קיים הבדל בין הראשונים בהגדרת החנ"נ.<br />
'''הרשב"א :''' חנ"נ בלח אנו אומרים שיש יכולת בליעה כיוון שאז אין האיסור יוצא ומתערב לגמרי בחתיכות אלא תמיד ישאר יותר בחתיכה. אך בלח אין הוא בולע ולכן האיסור מתערב בשווה בכל ההיתר.<br />
'''מרדכי :''' חנ"נ אנו אומרים דווקא בחתיכה כיוון שהיא ניכרת ומובדלת מהשאר אך בלח לא כיוון שאינו מובדל נחשב כאילו האיסור נמצא בכל ההיתר לעומת חתיכה שיש לו מקום משלו.<br />
'''רע"א והחוו"ד מביאים נפק"מ:'''<br />
כאשר החתיכה נימוחה.<br />
לרשב"א – האיסור מתערב בשווה ולא נומר חנ"נ.<br />
למרדכי – דין חנ"נ אינו נפקע אף לאחר שנימוחה.<br />
להלכה :<br />
'''הגר"א סובר שהרמ"א פסק כהר"ן:'''<br />
לשון הרמ"א – "יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח, ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר, ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל (מרדכי פכ"ה בשם רשב"א ור"ן בשם ראב"ד). ויש לסמוך על זה בשאר איסורים לצורך הפסד גדול, אבל לא בבשר וחלב".<br />
משמע מלשונו "אם נתערב איסור לח בהיתר לח"<br />
שמדבר על עירוב של לח בלח בצונן (כי אם היה רוצה להתייחס לבישול של לח בלח היה צריך לומר תרכובת של לח בלח). <br />
ופסק כר"ן שאין חנ"נ לח בלח בצונן ויש לסמוך עליו בהפסד מרובה אך לח בלח מבושלים אסורים מעיקר הדין ואין להקל כלל.<br />
'''נשאלת השאלה''' - מה הדין כאשר העברת הטעמים נעשתה שלא ע"י בישול באיסור לח בלח למשל ע"י כבישה, מליחה, צליה.<br />
תשובה – ע"פ הבנת הגר"א שהרמ"א פסק כר"ן שאמרינן חנ"נ בש"א רק מתי שדומיה לבשר בחלב שדרך בישול אסרה התורה לכן כל דרך העברת טעמים שאינה אסורה בבב"ח מדאורייתא פסק להקל בהפסד מרובה כר"ן.<br />
<br />
== נושא ד' חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו : ==<br />
<br />
מקור '''חולין דף (ק.)''' "דרש רבה בר בר חנה – חתיכה של נבילה ושל דג טמא...<br />
אוקי רב אמורא עליה ודרש – כיוון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה"<br />
'''הראשונים הקשו מס' קושיות על גמ'זו:''' <br />
<br />
'''קושיית התוס' ד"ה שקדם''' – למה הצריך רב שחתיכה ראשונה תקבל טעם כדי לאסור מספיק שקיבלה רק משהו ותאסור מדין מין במינו לא בטיל ?<br />
'''קושיית הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
'''הר"ן:'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושייתו – ר' יהודה סובר שמין ומינו לא בטיל אפילו במשהו אבל כלל זה נאמר דווקא שהמשהו איסור עומד בפני עצמו וכלשונו "אין כוח אחר מעורב בו" אך אם נבלע בחתיכה ויוצא אנו נקרה מב"מ אלא מין באינו מינו כי הוא מעורב בחתיכה אחרת.<br />
'''נקודות הכסף (סק"ד) "תרי משהו אמרינן":'''<br />
הש"ך סבר כגישת הר"ן שיש הבדל אם חתיכת איסור נופלת לחתיכות של היתר שהאיסור עומד בפני עצמו ולכן אסור מדין מין במינו לא בטיל לר' יהודה. לעומת אם האיסור משהו נבלע בחתיכה והיא נפלה לחתיכות היתר אז דנים את התערובת מדין מין באינו מינו כיוון שהאיסור חלק מהחתיכה ולא עומד בפני עצמו. ועוד יוצא מהר"ן אם נניח שהחתיכה נ"נ טעם החתיכה ללא האיסור משהו יאסור את שאר החתיכות ולכן יוצא שסבר שלא אומרים הפרדה גמורה.<br />
<br />
כאשר החתיכה נבלעת ממשהו איסור ונפלה לתערובת ומכירה \ אינו מכירה:<br />
החתיכה אינה נבילה אך המשהו יוצא לתערובת השנייה ולכן צריך 60 בתערובת השנייה מדין מין באינו מינו. אך בפסח כיוון שגם מין באינו מינו לא בטיל אז גם התערובת השנייה נאסרת<br />
ובדישל"מ – מין באינו מינו כן בטל ולכן מספיק 60 בתערובת השנייה נגד המשהו<br />
<br />
היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר נוסף:<br />
משהו האיסור שהתערבב בהיתר הראשון אינו נבלע בו אלא נחשב כבעין וכן בתערובת השנייה ולכן בדישל"מ – צריך 60 נגד המשהו כדין מין באינו מינו.<br />
ובפסח – הכול נאסר כי מין באינו מינו לא בטיל.<br />
'''ר"ת (תוס' בשקדם) :'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושיית הר"ן – מצינו מ"ח אחרונים בהבנתו.<br />
'''רעק"א:'''<br />
משהו עושה את החתיכה הראשונה נבילה אך לא אוסר את שאר החתיכות כיוון שאינו עובר עליהן. אפשר להסיק שכדי לאסור את שאר החתיכות צריכים דווקא את האוסר והנאסר ולכן יוצא בשיטה זו שאומרים את דין הפרדה גמורה.<br />
'''שיטת הט"ז (סק"טז) "תרי משהו לא אמרינן":'''<br />
'''כאשר החתיכה נבלעת במשהו ונפלה לתערובת ומכירה:'''<br />
החתיכה הראשונה נ"נ ומשום כך שנפלה לתערובת השנייה יש לשער 60 נגד כל החתיכה ואינה אוסרת את התערובת השנייה במשהו מדין מב"מ לא בטיל או בפסח שחמץ אינו בטל כיוון שהמשהו אינו יוצא אלא רק טעם החתיכה שבלוע בה יוצא והוא לא אוסר כיוון שלעולם נצטרך את האוסר והנאסר כדי לאסור.<br />
המשבצ"ז מקשה – מדוע הצריך 60 כדי להתיר את התערובת הרי המשהו אינו יוצא החוצה ולכן יש להוציא את החתיכה שנאסרה וכל השאר מותר אף בפחות מ60.<br />
<br />
משהו ניבלע בחתיכה והוא נפל לתערובת ואינו מכירה:<br />
הרוטב – אינו נאסר כיוון שהאיסור משהו אינו יוצא.<br />
החתיכות – נאסרו כיוון שלא אומרים בפסח חד בתרי בטיל, לכן החתיכה שנאסרה תאסור את כל החתיכות מדין יבש ביבש.<br />
<br />
'''היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר לח נוסף:'''<br />
המשהו האיסור נחשב כבעין בתערובת הראשונה כי לא שייך בליעה בלח ולכן אם נפל לתערובת שניה עדיין נחשב כבעין ולכן אוסר הכול מדין מב"מ לא בטיל.<br />
בפסח – דין מב"ב ודין אינו מינו שווים שלא בטיל.<br />
בדישל"מ – מין באינו מינו מותר ב60.<br />
<br />
'''הלכה למעשה''' – במקרה שבחתיכה נבלע משהו ונפלה לתערובת ומכירה ויש רוב כנגד החתיכה.<br />
שער הציון סי' תס"ז סעיף ז' – הכריע לאסור כדעת הש"ך שהתיר את התערובת השנייה רק בהנאה ובמקום הפסד"מ ובמניעת שמחת יו"ט הקל כט"ז והתיר את התערובת אף באכילה.<br />
<br />
== נושא ה' חנ"נ בכלים : ==<br />
<br />
'''הר"ן בשם הרמב"ן : יש חנ"נ בכלים.'''<br />
ומבאר הפמ"ג משבצות זהב ס"ק ח' כמו דאמרינן אין טומאה בלועה מטמאה טהרה בלועה ה"ה אין איסור בלוע בכלי מבטל היתר.<br />
'''הרשב"א:''' חנ"נ שייך רק במזון ולכן בכלי חרס לא אומרים חנ"נ לעומת בלוע שבכלי כן אומרים חנ"נ.<br />
'''מרדכי :'''<br />
כלי חרס – אומרים חנ"נ.<br />
כלי מתכת – לא אומרים חנ"נ.<br />
'''פסיקת השו"ע בנושא :''' שו"ע סעיף ה' - אם ידוע כמה הוא האיסור, כגון כף חדשה או שאינה בת יומא שניער בה ובלעה כזית חלב, ואחר כך ניער בה קדרה של בשר, אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה... <br />
ויש מי שאומר שגם בזו אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה. <br />
משמע שהכריע כרשב"א אך הביא גם את הר"ן <br />
'''פסיקת הרמ"א בנושא :'''<br />
המשך דברי הרמ"א - ויש שאינן מחלקין בין כף ישן לחדש, רק בין כלי חרס לשאר כלים (מרדכי פ' גיד הנשה) ואומרים דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור על ידי הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבלה, אבל לא בשאר כלים, וטוב לחוש לחומרא וע"ל סימן צ"ב.<br />
'''ההבנת הרמ"א במרדכי :'''<br />
כלי חרס אפילו חדש יש בו חנ"נ ואילו בשאר כלים אפילו ישנים אין בהם חנ"נ.<br />
למסקנה סיים הרמ"א " וטוב לחוש לחומרא "היינו שאינו מקבל את הקולא של המרדכי (בשאר כלים אפילו שישנים שאין בהם חנ"נ) אלא אף בהם יש חנ"נ .<br />
ובכלי חרס אפילו חדש יש חנ"נ לחומרא.<br />
'''הט"ז סק"ח:'''<br />
המרדכי סבר שיש חילוק בכלי חדש.<br />
שבכלי חרס חדש – יש חנ"נ כיוון שאינו חזר לכשרו ודומה לחתיכה שנאסרה שאינה חוזרת לעולם להיתרה, ובשאר כלים – אין בהם חנ"נ כיוון שאינם דומים לחתיכה שנאסרה וחוזרים להכשרם ע"י הגעלה.<br />
הט"ז להלכה פוסק :<br />
כאשר הכלי חדש או אינו בן יומו :<br />
באיסור בב"ח :<br />
כלי חרס – יש חנ"נ בכלי. כלי מתכת – אין חנ"נ בכלי.<br />
בשאר איסורים :<br />
כלי חרס ומתכת – אין חנ"נ בכלים. מכיוון שיש מ"ח אם יש חנ"נ בש"א ואף שאנו מחמירים בזה זה רק בבלוע אך בגוף הכלי לא מחמירים.<br />
בהפסד מרובה : באיסור בב"ח – אין להקל. בשאר איסורים – מקלים שאין חנ"נ כלל.<br />
'''ש"ך סקכ"א :''' בכלי חרס חדש לא שייך לומר חנ"נ וכל דברי המרדכי נאמרו בכלי ישן והחילוק הוא <br />
שבכלי חרס – יש חנ"נ .<br />
ובשאר כלים – אין חנ"נ כיוון שמועילה להם הגעלה.<br />
וכך סברו '''המהרש"ל והב"ח והגר"א.'''<br />
<br />
הש"ך פוסק להלכה :<br />
באיסור בב"ח כאשר הכלי ישן:<br />
בשאר כלים – יש חנ"נ בבלוע.<br />
בהפס"מ – אין חנ"נ.<br />
כלי חרס – יש חנ"נ אף בהפס"מ.<br />
שאר איסורים:<br />
בכל הכלים אומרים חנ"נ בבלוע לכתחילה ובהפסד אפילו אינו מרובה יש להקל שלא אומרים.</div>עמנואלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%AA_%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=5667חתיכה נעשת נבילה2016-06-07T10:12:46Z<p>עמנואל: /* א. חנ"נ בבשר בחלב : */</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}} <br />
== חתיכה נעשת נבילה ==<br />
<br />
ביאור המושג חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) : ראשית ננסה להגדיר מה היא חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) ע"פ דימוי חנ"נ לחיי היום. ברור שמאכל בריא יכול להפוך למאכל מורעל אף שחיצונית איננו רואים הבדל, ומכאן ולהבא תשתנה התייחסותנו למאכל זה כגון במגעו עם מאכלים אחרים או במשקים וכו'. גם בעולם ההלכה יש דבר דומה שכידוע התורה אסרה מפגש של בשר וחלב מבושלים (יו"ד סי' פ"ז) אע"פ ששניהם לחוד מותרים, מפגשם הוא כעין רעל רוחני. ההלכה מדריכה אותנו באלו דרכים יכול להיבצר ה"רעל" הרוחני הזה, ובאלו דרכים הוא יכול לעבור למאכלי היתר אחרים ולאוסרם.<br />
<br />
'''ננסה להסביר את הנושאים :'''<br />
<br />
א. חנ"נ בבשר וחלב (בב"ח)<br />
<br />
ב. חנ"נ בשאר איסורים <br />
<br />
ג. חנ"נ במשקים (לח בלח)<br />
<br />
ד. חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו.<br />
<br />
ה. חנ"נ בכלים (ז"א כאשר האיסור וההיתר נפגשים בדופן הכלי).<br />
<br />
== א. חנ"נ בבשר בחלב : ==<br />
<br />
''' מקור : חולין דף קח. משנה חלק א': טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בחתיכה טעם של חלב החתיכה<br />
'''אסורה.''''''<br />
<br />
'''היכן החתיכה ממוקמת כדי שתתמודד רק היא מול טיפת החלב ולא כל הקדרה ? :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' רש"י ביאר שטיפת החלב נפלה בתוך הקדירה על אחת מן החתיכות ולא הגיס את הקדירה ולא נחלק טעם הטיפה אלא לאותה חתיכה בלבד ואותה חתיכה נאסרה כי אותה חתיכה לבדה אין ששים לבטל הטיפה. רש"י סבר שבמשנה יש שני מקרים שונים, ובמקרה הראשון אין דיון על שאר החתיכות אלא רק על החתיכה שנפל עליה טיפת חלב והיא נאסרת כולה.<br />
<br />
'''נחלקו הפוס' לפי רש"י היכן החתיכה ממוקמת :'''<br />
<br />
'''ב"י''' - רש"י לא פירש אלא נומר מסברה בדרך כלל לא כל החתיכות בתוך הרוטב והטיפה נפלה על חלק החתיכה שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''תוס' ד"ה אם''' - רש"י כתב "וכן כי כיסה הקדרה עולות הרתיחות מי שוליה לפיה ומוליכות הטיפה בכל הקדרה.<br />
מסביר התוס'- ר"ל שאפילו החתיכה שנפלה הטיפה עליה היא מקצתה בתוך הרוטב.<br />
מסביר המהרש"א - אם רש"י היה סובר כר"י שגם אם לא כל החתיכה ברוטב מתערבת הטיפה בכל הקדרה הוא לא היה צריך לומר שעולות הרתיחות מלמטה למעלה ולהאריך בתיאור התערבות הטיפה בקדרה אלא כנראה האריך כדי להוציא מהבנת ר"י שהטיפה הנופלת על חלקה החיצוני של החתיכה מתערבת אף ללא כיסוי או ניעור בכל הקדרה.<br />
<br />
'''מהר"ם שי"ף''' - רש"י (קח:) ד"ה ניער- "החלב בגגה של החתיכה". משמע שגגה הכוונה מחוץ לרוטב כי אם לא נומר כך אז הטיפה הייתה הנופלת ברוטב ומתבטלת.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' התוס' למד שחייבים לומר שהחתיכה המדוברת במשנה היא חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל. אף נפלה הטיפה על החתיכה ולכן יש להבין שברישא "בה"- בטיפה ו"אסור"- הכוונה לחתיכה שבחוץ. תוס' הבינו שהמשנה דיברה על מקרה אחד.<br />
שאלה: לפי פרוש התוס' קשה שהרי החיבור בין החלב לחתיכה נעשה ע"י צליה ודין צליה הוא חדירה של החלב בעומק קליפה\נטילה (ראה סימן ק"ה) ולא בכולה כדברי המשנה ?<br />
תוס' – הדין הוא דין צליה ואפילו כך כל החתיכה נאסרת משום שהחלב מפעפע בכולה כמו שמצינו בדף (צו:) שחלב מפעפע בכולו כיוון שהוא דבר שמן וכן החלב בגלל שומנו מפעפע בכולו.<br />
הר"ן – אין אנו עוסקים בדין צליה כלל אלא הדין כבישול כיוון שיש הבל וחום בקדרה והחתיכה נאסרת כולה וכן הקדרה כולה אם אין 60 נגד החלב.<br />
<br />
'''סיכום קצר''' – למדנו שחתיכת בשר נעשת נבילה כאשר היא נפגשת בבישול (בחום) עם חלב רק שאין פי 60 בחתיכה כנגד החלב ומאותו רגע חתיכת הבשר נעשת איסור בפני עצמו. בהמשך נראה שנחלקו האחרונים מה היא פסיקת השו"ע בדין החתיכה לבדה כהבנת רש"י או תוס'. <br />
<br />
'''ועכשיו נמשיך לבאר את דין שאר הקדרה ע"פ דברי המשך המשנה.'''<br />
<br />
'''מקור : חולין דף קח. משנה חלק ב': ניער את הקדרה שנפל לתוכה החלב, <br />
'''אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה – אסור.''''''<br />
<br />
'''באיזה אופן שאר הקדירה תשתתף בביטול הטיפה ובאיזה אופן אינה משתתפת ?'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' ובשאר חתיכות של הקדרה לא דיברה המשנה בחלק א' אלא כאשר ניער (חלק ב') ובגמרא נחלקו בה אם חוזרת אותה חתיכה ואוסרתן או לא וזו היא מחלוקת האם אפשר לסוחטו אסור או אפשר לסוחטו מותר, ונבאר.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו מותר אומר - נתינת טעם אינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה חוזרת החתיכה להיתרה.<br />
<br />
'''אך מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"מ :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י:''' ביחס לחתיכה ביחס לחתיכות - היא מותרת אף ללא טעימת גוי כי הטעם מתחלק בשווה בכל הקדרה.<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן:''' ביחס לחתיכה - החתיכה נשארת באיסורה ובזה לא נחלקו מ"ד אפל"מ ואפל"א. ביחס לחתיכות- המ"ח בין אפל"א לאפל"מ היא רק לגבי שאר החתיכות. למ"ד אפל"מ אם תסחט לגמרי את החלב מהחתיכה החתיכה היא נחשבת היתר לגבי החתיכות ז"א שאינה אוסרת אותן מדין מין במינו לא בטיל אך החתיכה עצמה אסורה. המילה מותר הכוונה לשאר הקדרה שמותרת. למ"ד אפל"א אפילו אם תסחט את החתיכה היא נשארת באיסורה ואוסרת את השאר מדין מין במינו לבטיל.<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' ביחס לחתיכה - אע"פ שנסרך בה החלב יותר אם יטעם קפילא ויתירה תותר, וכן אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה שטעם החלב ותותר כיוון שיש התפשטות טעמים שווה. ביחס לחתיכות - כל עוד לא טעם קפילא את החתיכה והתירה היא נבילה אך אין אומרים שהיא הפכה להיות כגופו של איסור שביכולת טעם הבשר לבד לאסור אלא רק ביחד אם החלב אוסרת ז"א סבר הר"ן במ"ד אפל"מ את דין "אין הנאסר". מ"ד אפל"א: נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור ולא האיסור עצמו, לפיכך כל שקיבלה חתיכה טעם חלב נשארת באיסורה אף שהחלב יצאה ממנה.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו אסור אומר : נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה, החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"א :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן והרמב"ן :''' ביחס לחתיכה - אפילו אם תסחט את החלב מהבשר הבשר נשאר אסור. כיוון שסובר הר"ן בדעת רש"י שאין אומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאסור עצמו יכול לילך" ומכיוון שהחלב אינו בחתיכה וגם הוא האוסר החתיכה אינה אוסרת אחרים.<br />
ביחס לחתיכות - טעם הבשר יוצא ואוסר את כל הקדרה וכל זה ללא ניעור.<br />
<br />
'''שיטת הדרכי משה בטור:''' ע"פ דברי הטור "והיכא שנאסרה מחמת חלב נעשת כל החתיכה איסור ואם בישלה אם האחרות צריך 60 נגד כולה. ודייק הד"מ מהמילים "ואם בישלה" משמע שבלי בישול לא נאסרת שאר הקדרה כי אין החלב והבשר מתפשטים ביחד. ז"א הד"מ סבר שאומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך" ולכן אם ניער צריך 60 כנגד כל החתיכה ואם לא החתיכה תשאר אסורה אך טעמה לא יאסור את החתיכות האחרת.<br />
<br />
'''שיטת המרדכי :'''טעם החלב אוסר את החלק העליון של החתיכה שמחוץ לרוטב ואינו יוצא מהחלק העליון. ואף שטעם הבשר יוצא אין הוא אוסר לבד כיוון שאין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור יכול לילך עמו. ולכן למסקנה המרדכי פוסק שימתין עד שתצטנן הקדרה ולחתוך מה שחוץ לרוטב, ואם ניער צריך 60 כנגד החלק שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' תוס' הבין שהחתיכה חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל אף אם נפלה הטיפה על החתיכה בתחילה. ומכיוון שהמשנה במפורש כותבת "ניער את הקדירה" ורק כך נותנת המשנה לחתיכה הראשונה יכולת לאסור את שאר החתיכות משמע שהחתיכה אינה ברוטב ורק ע"י הניעור הקדרה משתתפת בביטול.<br />
<br />
'''קשה אם החתיכה נאסרת כולה שתאסור גם את החתיכה התחתונה לה?'''<br />
'''תוס' מתרץ''' – מצינו מקרה כזה בג"מ (קח:) נפלה טיפת חלב על חתיכה ולא ניער ולא כיסה. אומרת הגמ' מבלע בלע מפלט לא פלט. משמע שהחלב שאסר את החתיכה הראשונה לא ממשיך לחתיכה התחתונה אם לא ניער כלל.<br />
<br />
'''דף (קח:) "טיפת חלב שנפלה על חתיכה כיוון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשת נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים עד שתתין טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות.אמר רבי נראין דברי ר' יהודה - בשלא ניער ולא כיסה ודברי חכמים - בשניער וכסה". הגמ' שואלת: מאי לא ניער ולא כיסה? אילמא לא ניער ולא כיסה כלל [אם נעמיד שרבי פסק כר' יהודה במקרה הזה קשה שהרי] מבלע בלע מפלט לא פלט [החלב לא יוצא מהחתיכה ללא ניעור אלא רק טעם בשר יוצא] קסבר רבי אפל"א "'''<br />
<br />
'''נשאלת השאלה למה טעם הבשר לבדו לא אוסר את הקדרה אף ללא ניעור???'''<br />
<br />
'''מגמ' זו משמע שטעם הבשר לא אוסר כלל ללא טעם החלב.<br />
<br />
'''אך הראשונים נחלקו בהסברה :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא אליבא מ"ד אפל"מ ורק לשיטתו הבשר לא אוסר לבדו ללא חלב אך למסקנה רבי סובר כאפל"א שטעם הבשר אוסר לבדו את שאר החתיכות.<br />
ולכן המחלוקת בין אפל"א לאפל"מ לשיטת הר"ן היא : גם בדילול וגם בהפרדה יש מח' אפל"א ואפל"מ.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"מ סובר :''' (אין חנ"נ) ביחס לחתיכה- אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותותר ע"י 60. ביחס לחתיכות- רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"א סובר :''' ביחס לחתיכה - טעם העצמי של החתיכה אסור אף ללא חלב. ביחס לחתיכות- טעם הבשר אוסר את החתיכות.<br />
<br />
'''שיטת ר"י ורשב"א:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא לא בשיטת מ"ד מסוים אלא מציאותי למה התכוון רבי וזו ראיה ברורה שטעם לבדו לא אוסר והמח' של אפל"א ואפל"מ היא בנושא אחר.<br />
ולכן המח' בין אפל"א לאפל"מ בהבנת ר"י ורשב"א היא : אין מחלוקת אם הפרידו את החלב מהבשר ולכו"ע הבשר איננו אוסר אלא המחלוקת היא אם דיללו את טעם הבשר ע"י בישול בעוד חתיכות האם החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''אפל"מ:''' ביחס לחתיכה - אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותתור.<br />
ביחס לחתיכות - רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''אפל"א:''' ביחס לחתיכה- אם עדגיין נשארו שאריות חלב בחתיכה נשארת אסורה אך אם יוציא את החלב שאפי' משהו לא ישאר היא מותרת. ביחס לחתיכות- כיוון שיוצא טעם חלב וטעם בשר החתיכה אוסרת אותן.<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' השו"ע ביו"ד סימן צ"ב כתב נפל חלב לתוך קדירה של בשר, טועמין החתיכה שנפל עליה החלב, אם אין בה טעם חלב, הכל מותר. ואם יש בחתיכה מטעימת חלב, נאסרה אותה חתיכה. כלומר החתיכה נעשת נבילה ועכשיו החתיכה יכולה לאסור את כל האוכל שבקדרה ולכן משערין בכולה, אם היה בכל מה שיש בקדירה מהחתיכות והירק והמרק והתבלין כדי שתהא חתיכה זו אחד מששים מהכל, החתיכה אסורה והשאר מותר במה דברים אמורים ,שצריך 60 בכל האוכל שבקדרה מול החתיכה שנאסרה בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף...<br />
<br />
'''נחלקו האחרונים כמו מי הכריע השו"ע :'''<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב) :''' השו"ע פסק כשיטת רש"י כיוון שנקט את לשון הרמב"ם (פ"ט ה"ט). והרמב"ם דיבר בתחילה ללא ניעור, משמע שאף ללא ניעור אם יש בחתיכה מטעימת חלב נאסרה אותה חתיכה ואם אין 60 בקדרה נאסרה אף כל הקדרה. שהרי לפי רש"י בהבנת הט"ז (בניגוד לד"מ) כל הקדרה תאסר לבסוף אף ללא ניעור ובהמשך דבריו "אלא לבסוף" הסביר הט"ז סק"ה שהניעור בסוף הוא עצה טובה שלא ישאר טעם חלב בחתיכה.<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ד):''' שו"ע פסק כר"י(תוס'). וחולק על הט"ז בנק' הכסף שהרי כתוב במפורש " במה דברים אמורים, בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף" משמע שאם לא היה מנער כלל אף לא לבסוף אין הקדרה נאסרת. מובן מכאן שהשו"ע דיבר שהחתיכה מחוץ לרוטב ורק היא תיאסר ורק אם ינער את הקדרה יאסר שאר הקדרה כהבנת ר"י.<br />
<br />
'''פסיקת הרמ"א :''' וכן אם לא ניער כלל, את הקדרה כאשר נפלה הטיפה לא בתחלה ולא בסוף, ולא כיסה כלל, אם יש ס' בקדירה נגד טיפת חלב שנפל, אינו אסור רק החתיכה לבד, ושאר הקדירה מותרת.<br />
<br />
'''5 שיטות בהסבר הרמ"א:'''<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ו)''' – הרמ"א דיבר על מקרה אחר מהשו"ע באופן שהחתיכה נמצאת חלקה ברוטב והסתפק האם לפסוק כרש"י או כר"י ולכן החמיר כשניהם והצריך 60 לבטל את הטיפה כי חשש לר"י ושהחתיכה אסורה אם אין 60 כי חשש לרש"י. נשאר קשה על הש"ך המילה "וכן".<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב)''' – הרמ"א דיבר על אותו מקרה של השו"ע והוא הסביר כרש"י והרמ"א פסק כר"י שהטיפה מתפשטת בכל הקדרה ומספיק 60 כנגד הטיפה, אך מ"מ הרמ"א שהחתיכה עצמה אסורה מסברה דנפשיה שכן נשאר בה יותר טעם. נשאר קשה על הט"ז הרמ"א בסע' ד' שפסק שצריך 60 נגד החתיכה משמע שפסק כרש"י שהיא נאסרת תחילה מן הדין.'''משבצ"ז (סק"ה):''' כתב להלכה סבר הט"ז שהעיקר בדעת הרמ"א כהכרעתו בסע' ד'.<br />
<br />
'''רע"א''' – הרמ"א מובן ע"פ דבריו בסי' ק"ה שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומחמירים תמיד ולכן שכולה חוץ לרוטב חתיכה עצמה- אסורה שאין אנו בקיאין ולכן אמרינן שהחלב הכחוש מפעפע רק בה. ושאר הקדרה מותרת אם יש 60 נגד החלב כיוון שיש ספק שהחלב מפעפע בכל הקדרה אף ללא רוטב.<br />
<br />
'''באר הגולה''' – הגיה "אם אין 60 בקדרה..." משמע שפסק כרש"י אך קשה כי פשוט שכאשר החתיכה מחוץ לרוטב אין הקדרה מצטרפת לביטול הטיפה.<br />
<br />
'''הגר"א''' – הגיה "אם אין 60 בה חתיכה נגד טיפת החלב..." ובא ללמדנו שהחלב אינו ממשיך לקדרה ללא ניעור ולכן היא לא נאסרה. משמע שסובר כהבנת ר"י ורשב"א בהפרדה גמורה ולא כהר"ן.<br />
<br />
== נושא ב. ביאור חנ"נ בשאר איסורים : ==<br />
<br />
מקור : '''חולין דף (ק.)''' מדובר שנפלה חתיכת נבילה על חתיכות כשרות שהיו בקדרה והתבשלו רבה בר חנה סבר שחתיכת האיסור תאסור כאשר יהיה טעם של נבילה ברוטב ובחתיכות ואז כל הקדרה נאסרה. רב סבר שמספיק שחתיכת איסור שנפלה נותנת טעם בחתיכה אחת מהחתיכות שבקדרה כדי שהיא תאסור את כל הקדרה כי א"א לטעום אם יש טעם איסור כי לאיסור וההיתר יש אותו טעם.<br />
'''מצינו ג' שאלות על דברי הגמ':'''<br />
1. שאלת הגמרא - מדוע רב הצריך שחתיכת היתר הראשונה תקבל טעם מהאיסור הרי האיסור נמצא וכל צריך להיות אסור מדין מין ומינו לא בטיל? עונה הגמ' בשיטת אביי בשקדם וסילקו.<br />
2. <br />
תוס' ד"ה בשקדם - למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תקבל "טעם" מהאיסור כדי לאסור מספיק שקיבלה רק "משהו" כדי לאסור מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
3. <br />
הר"ן – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
'''<br />
הראשונים דנו בשתי השאלות האחרונות:'''<br />
'''שיטת הרמב"ן :''' ביחס לשאלה 2 - אפילו רק ע"י "משהו החתיכה נאסרת ואוסרת את כולן. ורב אסר את החתיכה הראשונה אפילו שקיבלה רק "משהו" מהאיסור. קשה - שהרי כתוב "כיוון שנתן טעם בחתיכה". תירוץ- הרמב"ן לומד משפט זה לא כפשוטו אלא כיוון שנתבשל עמה וקיבלה רק "משהו" מהאיסור נ"נ ואוסרת את כולן. "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אם לא נומר שהמשהו עושה את החתיכה נבילה אין יכולת למשהו לאסור את השאר כי משהו כמאן דליתא לולי שיעשה חנ"נ ואז החתיכה עצמה אוסרת את שאר הקדרה. משמע שחלק על הפרדה גמורה והחתיכה אוסרת אף ללא איסור.<br />
'''שיטת ר' אפרים :''' ביחס לשאלה 2 - מתוך שאלה זו הבין ר"א שאם החתיכה הראשונה קיבלה רק משהו אין היא יכולה לאסור את שאר החתיכות מדין מין ומינו כיוון שמשהו נחשב שאינו ואם קיבלה טעם אין החתיכה הראשונה נ"נ אלא הטעם נחשב כבעין ולכן נאסר שאר הקדרה מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" – אינו כפשוטו אלא נ"נ – הטעם נחשב כנבילה בעין למסקנה אין חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אין שאלה כי אין חנ"נ כלל.<br />
'''שיטת ר"ת:''' ביחס לשאלה 2 - אין משהו מהאיסור מספיק כדי לאסור את החתיכה הראשונה כדי שתוכל לאסור מדין מין ומינו לא בטיל אבל היא נאסרת בעצמה מה שאין כן טעם הוא גורם לחתיכה להעשות נבילה ואוסרת את כולן מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א. <br />
ביחס לשאלה 3 - נושא זה נידון בסוגיית "תרי משהו" .<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' <br />
'''שו"ע סימן צ"ב סעיף ד''''- לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה, אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים. כגון כזית חֵלב שנבלע בחתיכה, ואין בה ששים לבטלו, ונאסרה, ואחר כך בישלה עם אחרות, אין צריך אלא ששים כדי כזית חֵלב, ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת. <br />
השו"ע הכריע כר' אפרים שאין חנ"נ בשאר איסורים כלל ולכן כאשר יש 60 כנגד האיסור אף החתיכה שנאסרה ממנו ראשונה תחזור להיות מותרת. שזו ממש שיטת מ"ד אפל"מ. <br />
'''אך בסימן ק"ו סעיף א' פסק השו"ע''' שאף בשאר איסורים החתיכה נשארת באיסורה <br />
ומצינו שזו מחלוקת ראשונים <br />
שיטת הטור: בש"א אמרינן אפל"מ וחתיכה חוזרת להיתרה והאיסור נסחט לכל התבשיל ומתבטל.<br />
שיטת הרשב"א: בש"א אמרינן אפל"א וחתיכה נשארת באיסורה. וכך פסק השו"ע בסי' ק"ו.<br />
'''תירוצים לסתירה :'''<br />
'''הש"ך סק"יא''' - אין סתירה, אלא כאן השו"ע כתב שהחתיכה שנאסרה בש"א חוזרת להיות מותרת הוא כדי להבדיל בין סע' ג' ששם מדובר על חתיכה שנאסרה מחלב והרוטב מותר אם יש 60 כנגדה אך כל החתיכות שבקדרה אסורות אם אותה חתיכה ראויה להתכבד אפי' שעכשיו אינו מכירה היא אוסרת את כולן כיוון שאיסורה מחמת עצמה כדין חהר"ל. לעומת סע' ד' שנאסרה מש"א ואע"פ שהיא ראויה להתכבד ואינה מכירה אינה אוסרת את החתיכות כיוון שאין איסורה מחמת עצמה ולכן לא חל דין חה"ל ולכן אם היה בקדרה 60 נגד כל הקדרה מותרת. (כולל אותה חתיכה כיוון שמדובר שלא מכירה בהבנת הש"ך).<br />
'''הגר"א ביאר את הסתירה''' – השו"ע בסי' צ"ב כתב את שיטת הטור ובק"ו כתב את שיטתו שלו.<br />
'''שיטת הרמ"א להלכה :'''<br />
הרמ"א כתב - "וי"א דאמרינן בכל האיסורין חנ"נ וכן המנהג פשוט ואין לשנות. משמע שפסק כר"ת.<br />
אע"פ שהרמ"א מחמיר שאומרים חנ"נ בש"א מ"מ באופן שהאיסור נפל על חתיכה שמקצתה ברוטב מיקל הרמ"א והחתיכה לא תאסור את שאר החתיכות.<br />
'''ואלו הן הסיבות לקולא זו:'''<br />
א. לפי ר"י האיסור מתבטל בכל הקדרה.<br />
ב. י"א שאין חנ"נ בש"א (ר' אפרים).<br />
כל זה אפילו שהרמ"א מחמיר בכל סיבה בנפרד.<br />
'''הש"ך סקי"ג'''- ביאר ברמ"א שבתחילה נאסרה החתיכה ורק כאש ניער או כיסה את הקדרה נאסרות שאר החתיכות. כיוון שהבין שמחמיר כרש"י (שאוסר ת האחרות רק עם ניער או כיסה) שהרי לשיטת ר"י אין צורך כלל לנער. <br />
<br />
'''ט"ז סקי"ד,ה''' - ביאר שהרמ"א החמיר בבב"ח כשיטת רש"י שאף ללא ניעור אוסרת אותה חתיכה את כל האחרות (וכך משמע מלשון הרמ"א כאן).<br />
אך בשאר איסורים הרמ"א מיקל כשיטת ר"י שאינה אוסרת את האחרות אם מקצתה ברוטב.<br />
<br />
== נושא ג' חנ"נ לח בלח : ==<br />
<br />
מקור: '''ע"ז דף (עג.)''' "אמר ר' יוחנן יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו" <br />
'''ביאור הראשונים בנושא :'''<br />
'''תוס' ד"ה בשקדם: יש חנ"נ לח בלח.'''<br />
תוס' הביאו גמ' זו כראיה לר"א שאין חנ"נ בש"א. מדוע מספיק 60 במים כנגד היין נסך ולא כנגד כל היין שבבור שהרי נומר שנ"נ? תוס' תירצו לשיטת ר"ת שסובר שיש חנ"נ בש"א שכאן היין נאסר מהיין נסך במשהו ולכן לא נ"נ מכל זה משמע של ר"ת אמרינן שיש חנ"נ לח בלח מכיוון שיכלו לתרץ בפשטות שלא אמרינן חנ"נ לח בלח.<br />
'''הר"ן ד"ה אבל עיקר נראה לי:'''<br />
דין חנ"נ בלח תלוי באופן יצירת התערובת. <br />
אם הפעולה היתה בישול – אומרים חנ"נ לח בלח. כיוון שזה דומיה בשר וחלב שדרך בישול אסרה התורה ולכן אף בש"א נ"נ.<br />
אם הפעולה היתה עירוב לח בלח בצונן – לא אמרינן שנ"נ ועל זה דיבר הגמ' לעיל.<br />
'''סיעת האומרים אין חנ"נ לח בלח:'''<br />
ראייתם בפשטות מהגמ' הנ"ל אך קיים הבדל בין הראשונים בהגדרת החנ"נ.<br />
'''הרשב"א :''' חנ"נ בלח אנו אומרים שיש יכולת בליעה כיוון שאז אין האיסור יוצא ומתערב לגמרי בחתיכות אלא תמיד ישאר יותר בחתיכה. אך בלח אין הוא בולע ולכן האיסור מתערב בשווה בכל ההיתר.<br />
'''מרדכי :''' חנ"נ אנו אומרים דווקא בחתיכה כיוון שהיא ניכרת ומובדלת מהשאר אך בלח לא כיוון שאינו מובדל נחשב כאילו האיסור נמצא בכל ההיתר לעומת חתיכה שיש לו מקום משלו.<br />
'''רע"א והחוו"ד מביאים נפק"מ:'''<br />
כאשר החתיכה נימוחה.<br />
לרשב"א – האיסור מתערב בשווה ולא נומר חנ"נ.<br />
למרדכי – דין חנ"נ אינו נפקע אף לאחר שנימוחה.<br />
להלכה :<br />
'''הגר"א סובר שהרמ"א פסק כהר"ן:'''<br />
לשון הרמ"א – "יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח, ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר, ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל (מרדכי פכ"ה בשם רשב"א ור"ן בשם ראב"ד). ויש לסמוך על זה בשאר איסורים לצורך הפסד גדול, אבל לא בבשר וחלב".<br />
משמע מלשונו "אם נתערב איסור לח בהיתר לח"<br />
שמדבר על עירוב של לח בלח בצונן (כי אם היה רוצה להתייחס לבישול של לח בלח היה צריך לומר תרכובת של לח בלח). <br />
ופסק כר"ן שאין חנ"נ לח בלח בצונן ויש לסמוך עליו בהפסד מרובה אך לח בלח מבושלים אסורים מעיקר הדין ואין להקל כלל.<br />
'''נשאלת השאלה''' - מה הדין כאשר העברת הטעמים נעשתה שלא ע"י בישול באיסור לח בלח למשל ע"י כבישה, מליחה, צליה.<br />
תשובה – ע"פ הבנת הגר"א שהרמ"א פסק כר"ן שאמרינן חנ"נ בש"א רק מתי שדומיה לבשר בחלב שדרך בישול אסרה התורה לכן כל דרך העברת טעמים שאינה אסורה בבב"ח מדאורייתא פסק להקל בהפסד מרובה כר"ן.<br />
<br />
== נושא ד' חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו : ==<br />
<br />
מקור '''חולין דף (ק.)''' "דרש רבה בר בר חנה – חתיכה של נבילה ושל דג טמא...<br />
אוקי רב אמורא עליה ודרש – כיוון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה"<br />
'''הראשונים הקשו מס' קושיות על גמ'זו:''' <br />
<br />
'''קושיית התוס' ד"ה שקדם''' – למה הצריך רב שחתיכה ראשונה תקבל טעם כדי לאסור מספיק שקיבלה רק משהו ותאסור מדין מין במינו לא בטיל ?<br />
'''קושיית הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
'''הר"ן:'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושייתו – ר' יהודה סובר שמין ומינו לא בטיל אפילו במשהו אבל כלל זה נאמר דווקא שהמשהו איסור עומד בפני עצמו וכלשונו "אין כוח אחר מעורב בו" אך אם נבלע בחתיכה ויוצא אנו נקרה מב"מ אלא מין באינו מינו כי הוא מעורב בחתיכה אחרת.<br />
'''נקודות הכסף (סק"ד) "תרי משהו אמרינן":'''<br />
הש"ך סבר כגישת הר"ן שיש הבדל אם חתיכת איסור נופלת לחתיכות של היתר שהאיסור עומד בפני עצמו ולכן אסור מדין מין במינו לא בטיל לר' יהודה. לעומת אם האיסור משהו נבלע בחתיכה והיא נפלה לחתיכות היתר אז דנים את התערובת מדין מין באינו מינו כיוון שהאיסור חלק מהחתיכה ולא עומד בפני עצמו. ועוד יוצא מהר"ן אם נניח שהחתיכה נ"נ טעם החתיכה ללא האיסור משהו יאסור את שאר החתיכות ולכן יוצא שסבר שלא אומרים הפרדה גמורה.<br />
<br />
כאשר החתיכה נבלעת ממשהו איסור ונפלה לתערובת ומכירה \ אינו מכירה:<br />
החתיכה אינה נבילה אך המשהו יוצא לתערובת השנייה ולכן צריך 60 בתערובת השנייה מדין מין באינו מינו. אך בפסח כיוון שגם מין באינו מינו לא בטיל אז גם התערובת השנייה נאסרת<br />
ובדישל"מ – מין באינו מינו כן בטל ולכן מספיק 60 בתערובת השנייה נגד המשהו<br />
<br />
היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר נוסף:<br />
משהו האיסור שהתערבב בהיתר הראשון אינו נבלע בו אלא נחשב כבעין וכן בתערובת השנייה ולכן בדישל"מ – צריך 60 נגד המשהו כדין מין באינו מינו.<br />
ובפסח – הכול נאסר כי מין באינו מינו לא בטיל.<br />
'''ר"ת (תוס' בשקדם) :'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושיית הר"ן – מצינו מ"ח אחרונים בהבנתו.<br />
'''רעק"א:'''<br />
משהו עושה את החתיכה הראשונה נבילה אך לא אוסר את שאר החתיכות כיוון שאינו עובר עליהן. אפשר להסיק שכדי לאסור את שאר החתיכות צריכים דווקא את האוסר והנאסר ולכן יוצא בשיטה זו שאומרים את דין הפרדה גמורה.<br />
'''שיטת הט"ז (סק"טז) "תרי משהו לא אמרינן":'''<br />
'''כאשר החתיכה נבלעת במשהו ונפלה לתערובת ומכירה:'''<br />
החתיכה הראשונה נ"נ ומשום כך שנפלה לתערובת השנייה יש לשער 60 נגד כל החתיכה ואינה אוסרת את התערובת השנייה במשהו מדין מב"מ לא בטיל או בפסח שחמץ אינו בטל כיוון שהמשהו אינו יוצא אלא רק טעם החתיכה שבלוע בה יוצא והוא לא אוסר כיוון שלעולם נצטרך את האוסר והנאסר כדי לאסור.<br />
המשבצ"ז מקשה – מדוע הצריך 60 כדי להתיר את התערובת הרי המשהו אינו יוצא החוצה ולכן יש להוציא את החתיכה שנאסרה וכל השאר מותר אף בפחות מ60.<br />
<br />
משהו ניבלע בחתיכה והוא נפל לתערובת ואינו מכירה:<br />
הרוטב – אינו נאסר כיוון שהאיסור משהו אינו יוצא.<br />
החתיכות – נאסרו כיוון שלא אומרים בפסח חד בתרי בטיל, לכן החתיכה שנאסרה תאסור את כל החתיכות מדין יבש ביבש.<br />
<br />
'''היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר לח נוסף:'''<br />
המשהו האיסור נחשב כבעין בתערובת הראשונה כי לא שייך בליעה בלח ולכן אם נפל לתערובת שניה עדיין נחשב כבעין ולכן אוסר הכול מדין מב"מ לא בטיל.<br />
בפסח – דין מב"ב ודין אינו מינו שווים שלא בטיל.<br />
בדישל"מ – מין באינו מינו מותר ב60.<br />
<br />
'''הלכה למעשה''' – במקרה שבחתיכה נבלע משהו ונפלה לתערובת ומכירה ויש רוב כנגד החתיכה.<br />
שער הציון סי' תס"ז סעיף ז' – הכריע לאסור כדעת הש"ך שהתיר את התערובת השנייה רק בהנאה ובמקום הפסד"מ ובמניעת שמחת יו"ט הקל כט"ז והתיר את התערובת אף באכילה.<br />
<br />
== נושא ה' חנ"נ בכלים : ==<br />
<br />
'''הר"ן בשם הרמב"ן : יש חנ"נ בכלים.'''<br />
ומבאר הפמ"ג משבצות זהב ס"ק ח' כמו דאמרינן אין טומאה בלועה מטמאה טהרה בלועה ה"ה אין איסור בלוע בכלי מבטל היתר.<br />
'''הרשב"א:''' חנ"נ שייך רק במזון ולכן בכלי חרס לא אומרים חנ"נ לעומת בלוע שבכלי כן אומרים חנ"נ.<br />
'''מרדכי :'''<br />
כלי חרס – אומרים חנ"נ.<br />
כלי מתכת – לא אומרים חנ"נ.<br />
'''פסיקת השו"ע בנושא :''' שו"ע סעיף ה' - אם ידוע כמה הוא האיסור, כגון כף חדשה או שאינה בת יומא שניער בה ובלעה כזית חלב, ואחר כך ניער בה קדרה של בשר, אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה... <br />
ויש מי שאומר שגם בזו אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה. <br />
משמע שהכריע כרשב"א אך הביא גם את הר"ן <br />
'''פסיקת הרמ"א בנושא :'''<br />
המשך דברי הרמ"א - ויש שאינן מחלקין בין כף ישן לחדש, רק בין כלי חרס לשאר כלים (מרדכי פ' גיד הנשה) ואומרים דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור על ידי הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבלה, אבל לא בשאר כלים, וטוב לחוש לחומרא וע"ל סימן צ"ב.<br />
'''ההבנת הרמ"א במרדכי :'''<br />
כלי חרס אפילו חדש יש בו חנ"נ ואילו בשאר כלים אפילו ישנים אין בהם חנ"נ.<br />
למסקנה סיים הרמ"א " וטוב לחוש לחומרא "היינו שאינו מקבל את הקולא של המרדכי (בשאר כלים אפילו שישנים שאין בהם חנ"נ) אלא אף בהם יש חנ"נ .<br />
ובכלי חרס אפילו חדש יש חנ"נ לחומרא.<br />
'''הט"ז סק"ח:'''<br />
המרדכי סבר שיש חילוק בכלי חדש.<br />
שבכלי חרס חדש – יש חנ"נ כיוון שאינו חזר לכשרו ודומה לחתיכה שנאסרה שאינה חוזרת לעולם להיתרה, ובשאר כלים – אין בהם חנ"נ כיוון שאינם דומים לחתיכה שנאסרה וחוזרים להכשרם ע"י הגעלה.<br />
הט"ז להלכה פוסק :<br />
כאשר הכלי חדש או אינו בן יומו :<br />
באיסור בב"ח :<br />
כלי חרס – יש חנ"נ בכלי. כלי מתכת – אין חנ"נ בכלי.<br />
בשאר איסורים :<br />
כלי חרס ומתכת – אין חנ"נ בכלים. מכיוון שיש מ"ח אם יש חנ"נ בש"א ואף שאנו מחמירים בזה זה רק בבלוע אך בגוף הכלי לא מחמירים.<br />
בהפסד מרובה : באיסור בב"ח – אין להקל. בשאר איסורים – מקלים שאין חנ"נ כלל.<br />
'''ש"ך סקכ"א :''' בכלי חרס חדש לא שייך לומר חנ"נ וכל דברי המרדכי נאמרו בכלי ישן והחילוק הוא <br />
שבכלי חרס – יש חנ"נ .<br />
ובשאר כלים – אין חנ"נ כיוון שמועילה להם הגעלה.<br />
וכך סברו '''המהרש"ל והב"ח והגר"א.'''<br />
<br />
הש"ך פוסק להלכה :<br />
באיסור בב"ח כאשר הכלי ישן:<br />
בשאר כלים – יש חנ"נ בבלוע.<br />
בהפס"מ – אין חנ"נ.<br />
כלי חרס – יש חנ"נ אף בהפס"מ.<br />
שאר איסורים:<br />
בכל הכלים אומרים חנ"נ בבלוע לכתחילה ובהפסד אפילו אינו מרובה יש להקל שלא אומרים.</div>עמנואלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%AA_%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=5666חתיכה נעשת נבילה2016-06-07T10:10:55Z<p>עמנואל: /* א. חנ"נ בבשר בחלב : */</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}} <br />
== חתיכה נעשת נבילה ==<br />
<br />
ביאור המושג חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) : ראשית ננסה להגדיר מה היא חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) ע"פ דימוי חנ"נ לחיי היום. ברור שמאכל בריא יכול להפוך למאכל מורעל אף שחיצונית איננו רואים הבדל, ומכאן ולהבא תשתנה התייחסותנו למאכל זה כגון במגעו עם מאכלים אחרים או במשקים וכו'. גם בעולם ההלכה יש דבר דומה שכידוע התורה אסרה מפגש של בשר וחלב מבושלים (יו"ד סי' פ"ז) אע"פ ששניהם לחוד מותרים, מפגשם הוא כעין רעל רוחני. ההלכה מדריכה אותנו באלו דרכים יכול להיבצר ה"רעל" הרוחני הזה, ובאלו דרכים הוא יכול לעבור למאכלי היתר אחרים ולאוסרם.<br />
<br />
'''ננסה להסביר את הנושאים :'''<br />
<br />
א. חנ"נ בבשר וחלב (בב"ח)<br />
<br />
ב. חנ"נ בשאר איסורים <br />
<br />
ג. חנ"נ במשקים (לח בלח)<br />
<br />
ד. חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו.<br />
<br />
ה. חנ"נ בכלים (ז"א כאשר האיסור וההיתר נפגשים בדופן הכלי).<br />
<br />
== א. חנ"נ בבשר בחלב : ==<br />
<br />
''' מקור : חולין דף קח. משנה חלק א': טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בחתיכה טעם של חלב החתיכה<br />
אסורה.'''<br />
<br />
'''היכן החתיכה ממוקמת כדי שתתמודד רק היא מול טיפת החלב ולא כל הקדרה ? :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' רש"י ביאר שטיפת החלב נפלה בתוך הקדירה על אחת מן החתיכות ולא הגיס את הקדירה ולא נחלק טעם הטיפה אלא לאותה חתיכה בלבד ואותה חתיכה נאסרה כי אותה חתיכה לבדה אין ששים לבטל הטיפה. רש"י סבר שבמשנה יש שני מקרים שונים, ובמקרה הראשון אין דיון על שאר החתיכות אלא רק על החתיכה שנפל עליה טיפת חלב והיא נאסרת כולה.<br />
<br />
'''נחלקו הפוס' לפי רש"י היכן החתיכה ממוקמת :'''<br />
<br />
'''ב"י''' - רש"י לא פירש אלא נומר מסברה בדרך כלל לא כל החתיכות בתוך הרוטב והטיפה נפלה על חלק החתיכה שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''תוס' ד"ה אם''' - רש"י כתב "וכן כי כיסה הקדרה עולות הרתיחות מי שוליה לפיה ומוליכות הטיפה בכל הקדרה.<br />
מסביר התוס'- ר"ל שאפילו החתיכה שנפלה הטיפה עליה היא מקצתה בתוך הרוטב.<br />
מסביר המהרש"א - אם רש"י היה סובר כר"י שגם אם לא כל החתיכה ברוטב מתערבת הטיפה בכל הקדרה הוא לא היה צריך לומר שעולות הרתיחות מלמטה למעלה ולהאריך בתיאור התערבות הטיפה בקדרה אלא כנראה האריך כדי להוציא מהבנת ר"י שהטיפה הנופלת על חלקה החיצוני של החתיכה מתערבת אף ללא כיסוי או ניעור בכל הקדרה.<br />
<br />
'''מהר"ם שי"ף''' - רש"י (קח:) ד"ה ניער- "החלב בגגה של החתיכה". משמע שגגה הכוונה מחוץ לרוטב כי אם לא נומר כך אז הטיפה הייתה הנופלת ברוטב ומתבטלת.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' התוס' למד שחייבים לומר שהחתיכה המדוברת במשנה היא חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל. אף נפלה הטיפה על החתיכה ולכן יש להבין שברישא "בה"- בטיפה ו"אסור"- הכוונה לחתיכה שבחוץ. תוס' הבינו שהמשנה דיברה על מקרה אחד.<br />
שאלה: לפי פרוש התוס' קשה שהרי החיבור בין החלב לחתיכה נעשה ע"י צליה ודין צליה הוא חדירה של החלב בעומק קליפה\נטילה (ראה סימן ק"ה) ולא בכולה כדברי המשנה ?<br />
תוס' – הדין הוא דין צליה ואפילו כך כל החתיכה נאסרת משום שהחלב מפעפע בכולה כמו שמצינו בדף (צו:) שחלב מפעפע בכולו כיוון שהוא דבר שמן וכן החלב בגלל שומנו מפעפע בכולו.<br />
הר"ן – אין אנו עוסקים בדין צליה כלל אלא הדין כבישול כיוון שיש הבל וחום בקדרה והחתיכה נאסרת כולה וכן הקדרה כולה אם אין 60 נגד החלב.<br />
<br />
'''סיכום קצר''' – למדנו שחתיכת בשר נעשת נבילה כאשר היא נפגשת בבישול (בחום) עם חלב רק שאין פי 60 בחתיכה כנגד החלב ומאותו רגע חתיכת הבשר נעשת איסור בפני עצמו. בהמשך נראה שנחלקו האחרונים מה היא פסיקת השו"ע בדין החתיכה לבדה כהבנת רש"י או תוס'. <br />
<br />
'''ועכשיו נמשיך לבאר את דין שאר הקדרה ע"פ דברי המשך המשנה.'''<br />
<br />
'''מקור : חולין דף קח. משנה חלק ב': ניער את הקדרה שנפל לתוכה החלב, אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה – אסור.'''<br />
<br />
'''באיזה אופן שאר הקדירה תשתתף בביטול הטיפה ובאיזה אופן אינה משתתפת ?'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' ובשאר חתיכות של הקדרה לא דיברה המשנה בחלק א' אלא כאשר ניער (חלק ב') ובגמרא נחלקו בה אם חוזרת אותה חתיכה ואוסרתן או לא וזו היא מחלוקת האם אפשר לסוחטו אסור או אפשר לסוחטו מותר, ונבאר.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו מותר אומר - נתינת טעם אינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה חוזרת החתיכה להיתרה.<br />
<br />
'''אך מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"מ :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י:''' ביחס לחתיכה ביחס לחתיכות - היא מותרת אף ללא טעימת גוי כי הטעם מתחלק בשווה בכל הקדרה.<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן:''' ביחס לחתיכה - החתיכה נשארת באיסורה ובזה לא נחלקו מ"ד אפל"מ ואפל"א. ביחס לחתיכות- המ"ח בין אפל"א לאפל"מ היא רק לגבי שאר החתיכות. למ"ד אפל"מ אם תסחט לגמרי את החלב מהחתיכה החתיכה היא נחשבת היתר לגבי החתיכות ז"א שאינה אוסרת אותן מדין מין במינו לא בטיל אך החתיכה עצמה אסורה. המילה מותר הכוונה לשאר הקדרה שמותרת. למ"ד אפל"א אפילו אם תסחט את החתיכה היא נשארת באיסורה ואוסרת את השאר מדין מין במינו לבטיל.<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' ביחס לחתיכה - אע"פ שנסרך בה החלב יותר אם יטעם קפילא ויתירה תותר, וכן אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה שטעם החלב ותותר כיוון שיש התפשטות טעמים שווה. ביחס לחתיכות - כל עוד לא טעם קפילא את החתיכה והתירה היא נבילה אך אין אומרים שהיא הפכה להיות כגופו של איסור שביכולת טעם הבשר לבד לאסור אלא רק ביחד אם החלב אוסרת ז"א סבר הר"ן במ"ד אפל"מ את דין "אין הנאסר". מ"ד אפל"א: נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור ולא האיסור עצמו, לפיכך כל שקיבלה חתיכה טעם חלב נשארת באיסורה אף שהחלב יצאה ממנה.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו אסור אומר : נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה, החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"א :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן והרמב"ן :''' ביחס לחתיכה - אפילו אם תסחט את החלב מהבשר הבשר נשאר אסור. כיוון שסובר הר"ן בדעת רש"י שאין אומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאסור עצמו יכול לילך" ומכיוון שהחלב אינו בחתיכה וגם הוא האוסר החתיכה אינה אוסרת אחרים.<br />
ביחס לחתיכות - טעם הבשר יוצא ואוסר את כל הקדרה וכל זה ללא ניעור.<br />
<br />
'''שיטת הדרכי משה בטור:''' ע"פ דברי הטור "והיכא שנאסרה מחמת חלב נעשת כל החתיכה איסור ואם בישלה אם האחרות צריך 60 נגד כולה. ודייק הד"מ מהמילים "ואם בישלה" משמע שבלי בישול לא נאסרת שאר הקדרה כי אין החלב והבשר מתפשטים ביחד. ז"א הד"מ סבר שאומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך" ולכן אם ניער צריך 60 כנגד כל החתיכה ואם לא החתיכה תשאר אסורה אך טעמה לא יאסור את החתיכות האחרת.<br />
<br />
'''שיטת המרדכי :'''טעם החלב אוסר את החלק העליון של החתיכה שמחוץ לרוטב ואינו יוצא מהחלק העליון. ואף שטעם הבשר יוצא אין הוא אוסר לבד כיוון שאין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור יכול לילך עמו. ולכן למסקנה המרדכי פוסק שימתין עד שתצטנן הקדרה ולחתוך מה שחוץ לרוטב, ואם ניער צריך 60 כנגד החלק שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' תוס' הבין שהחתיכה חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל אף אם נפלה הטיפה על החתיכה בתחילה. ומכיוון שהמשנה במפורש כותבת "ניער את הקדירה" ורק כך נותנת המשנה לחתיכה הראשונה יכולת לאסור את שאר החתיכות משמע שהחתיכה אינה ברוטב ורק ע"י הניעור הקדרה משתתפת בביטול.<br />
<br />
'''קשה אם החתיכה נאסרת כולה שתאסור גם את החתיכה התחתונה לה?'''<br />
'''תוס' מתרץ''' – מצינו מקרה כזה בג"מ (קח:) נפלה טיפת חלב על חתיכה ולא ניער ולא כיסה. אומרת הגמ' מבלע בלע מפלט לא פלט. משמע שהחלב שאסר את החתיכה הראשונה לא ממשיך לחתיכה התחתונה אם לא ניער כלל.<br />
<br />
'''דף (קח:) "טיפת חלב שנפלה על חתיכה כיוון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשת נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים עד שתתין טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות.אמר רבי נראין דברי ר' יהודה - בשלא ניער ולא כיסה ודברי חכמים - בשניער וכסה". הגמ' שואלת: מאי לא ניער ולא כיסה? אילמא לא ניער ולא כיסה כלל [אם נעמיד שרבי פסק כר' יהודה במקרה הזה קשה שהרי] מבלע בלע מפלט לא פלט [החלב לא יוצא מהחתיכה ללא ניעור אלא רק טעם בשר יוצא] קסבר רבי אפל"א "'''<br />
<br />
'''נשאלת השאלה למה טעם הבשר לבדו לא אוסר את הקדרה אף ללא ניעור???'''<br />
<br />
'''מגמ' זו משמע שטעם הבשר לא אוסר כלל ללא טעם החלב.<br />
<br />
'''אך הראשונים נחלקו בהסברה :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא אליבא מ"ד אפל"מ ורק לשיטתו הבשר לא אוסר לבדו ללא חלב אך למסקנה רבי סובר כאפל"א שטעם הבשר אוסר לבדו את שאר החתיכות.<br />
ולכן המחלוקת בין אפל"א לאפל"מ לשיטת הר"ן היא : גם בדילול וגם בהפרדה יש מח' אפל"א ואפל"מ.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"מ סובר :''' (אין חנ"נ) ביחס לחתיכה- אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותותר ע"י 60. ביחס לחתיכות- רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"א סובר :''' ביחס לחתיכה - טעם העצמי של החתיכה אסור אף ללא חלב. ביחס לחתיכות- טעם הבשר אוסר את החתיכות.<br />
<br />
'''שיטת ר"י ורשב"א:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא לא בשיטת מ"ד מסוים אלא מציאותי למה התכוון רבי וזו ראיה ברורה שטעם לבדו לא אוסר והמח' של אפל"א ואפל"מ היא בנושא אחר.<br />
ולכן המח' בין אפל"א לאפל"מ בהבנת ר"י ורשב"א היא : אין מחלוקת אם הפרידו את החלב מהבשר ולכו"ע הבשר איננו אוסר אלא המחלוקת היא אם דיללו את טעם הבשר ע"י בישול בעוד חתיכות האם החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''אפל"מ:''' ביחס לחתיכה - אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותתור.<br />
ביחס לחתיכות - רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''אפל"א:''' ביחס לחתיכה- אם עדגיין נשארו שאריות חלב בחתיכה נשארת אסורה אך אם יוציא את החלב שאפי' משהו לא ישאר היא מותרת. ביחס לחתיכות- כיוון שיוצא טעם חלב וטעם בשר החתיכה אוסרת אותן.<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' השו"ע ביו"ד סימן צ"ב כתב נפל חלב לתוך קדירה של בשר, טועמין החתיכה שנפל עליה החלב, אם אין בה טעם חלב, הכל מותר. ואם יש בחתיכה מטעימת חלב, נאסרה אותה חתיכה. כלומר החתיכה נעשת נבילה ועכשיו החתיכה יכולה לאסור את כל האוכל שבקדרה ולכן משערין בכולה, אם היה בכל מה שיש בקדירה מהחתיכות והירק והמרק והתבלין כדי שתהא חתיכה זו אחד מששים מהכל, החתיכה אסורה והשאר מותר במה דברים אמורים ,שצריך 60 בכל האוכל שבקדרה מול החתיכה שנאסרה בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף...<br />
<br />
'''נחלקו האחרונים כמו מי הכריע השו"ע :'''<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב) :''' השו"ע פסק כשיטת רש"י כיוון שנקט את לשון הרמב"ם (פ"ט ה"ט). והרמב"ם דיבר בתחילה ללא ניעור, משמע שאף ללא ניעור אם יש בחתיכה מטעימת חלב נאסרה אותה חתיכה ואם אין 60 בקדרה נאסרה אף כל הקדרה. שהרי לפי רש"י בהבנת הט"ז (בניגוד לד"מ) כל הקדרה תאסר לבסוף אף ללא ניעור ובהמשך דבריו "אלא לבסוף" הסביר הט"ז סק"ה שהניעור בסוף הוא עצה טובה שלא ישאר טעם חלב בחתיכה.<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ד):''' שו"ע פסק כר"י(תוס'). וחולק על הט"ז בנק' הכסף שהרי כתוב במפורש " במה דברים אמורים, בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף" משמע שאם לא היה מנער כלל אף לא לבסוף אין הקדרה נאסרת. מובן מכאן שהשו"ע דיבר שהחתיכה מחוץ לרוטב ורק היא תיאסר ורק אם ינער את הקדרה יאסר שאר הקדרה כהבנת ר"י.<br />
<br />
'''פסיקת הרמ"א :''' וכן אם לא ניער כלל, את הקדרה כאשר נפלה הטיפה לא בתחלה ולא בסוף, ולא כיסה כלל, אם יש ס' בקדירה נגד טיפת חלב שנפל, אינו אסור רק החתיכה לבד, ושאר הקדירה מותרת.<br />
<br />
'''5 שיטות בהסבר הרמ"א:'''<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ו)''' – הרמ"א דיבר על מקרה אחר מהשו"ע באופן שהחתיכה נמצאת חלקה ברוטב והסתפק האם לפסוק כרש"י או כר"י ולכן החמיר כשניהם והצריך 60 לבטל את הטיפה כי חשש לר"י ושהחתיכה אסורה אם אין 60 כי חשש לרש"י. נשאר קשה על הש"ך המילה "וכן".<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב)''' – הרמ"א דיבר על אותו מקרה של השו"ע והוא הסביר כרש"י והרמ"א פסק כר"י שהטיפה מתפשטת בכל הקדרה ומספיק 60 כנגד הטיפה, אך מ"מ הרמ"א שהחתיכה עצמה אסורה מסברה דנפשיה שכן נשאר בה יותר טעם. נשאר קשה על הט"ז הרמ"א בסע' ד' שפסק שצריך 60 נגד החתיכה משמע שפסק כרש"י שהיא נאסרת תחילה מן הדין.'''משבצ"ז (סק"ה):''' כתב להלכה סבר הט"ז שהעיקר בדעת הרמ"א כהכרעתו בסע' ד'.<br />
<br />
'''רע"א''' – הרמ"א מובן ע"פ דבריו בסי' ק"ה שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומחמירים תמיד ולכן שכולה חוץ לרוטב חתיכה עצמה- אסורה שאין אנו בקיאין ולכן אמרינן שהחלב הכחוש מפעפע רק בה. ושאר הקדרה מותרת אם יש 60 נגד החלב כיוון שיש ספק שהחלב מפעפע בכל הקדרה אף ללא רוטב.<br />
<br />
'''באר הגולה''' – הגיה "אם אין 60 בקדרה..." משמע שפסק כרש"י אך קשה כי פשוט שכאשר החתיכה מחוץ לרוטב אין הקדרה מצטרפת לביטול הטיפה.<br />
<br />
'''הגר"א''' – הגיה "אם אין 60 בה חתיכה נגד טיפת החלב..." ובא ללמדנו שהחלב אינו ממשיך לקדרה ללא ניעור ולכן היא לא נאסרה. משמע שסובר כהבנת ר"י ורשב"א בהפרדה גמורה ולא כהר"ן.<br />
<br />
== נושא ב. ביאור חנ"נ בשאר איסורים : ==<br />
<br />
מקור : '''חולין דף (ק.)''' מדובר שנפלה חתיכת נבילה על חתיכות כשרות שהיו בקדרה והתבשלו רבה בר חנה סבר שחתיכת האיסור תאסור כאשר יהיה טעם של נבילה ברוטב ובחתיכות ואז כל הקדרה נאסרה. רב סבר שמספיק שחתיכת איסור שנפלה נותנת טעם בחתיכה אחת מהחתיכות שבקדרה כדי שהיא תאסור את כל הקדרה כי א"א לטעום אם יש טעם איסור כי לאיסור וההיתר יש אותו טעם.<br />
'''מצינו ג' שאלות על דברי הגמ':'''<br />
1. שאלת הגמרא - מדוע רב הצריך שחתיכת היתר הראשונה תקבל טעם מהאיסור הרי האיסור נמצא וכל צריך להיות אסור מדין מין ומינו לא בטיל? עונה הגמ' בשיטת אביי בשקדם וסילקו.<br />
2. <br />
תוס' ד"ה בשקדם - למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תקבל "טעם" מהאיסור כדי לאסור מספיק שקיבלה רק "משהו" כדי לאסור מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
3. <br />
הר"ן – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
'''<br />
הראשונים דנו בשתי השאלות האחרונות:'''<br />
'''שיטת הרמב"ן :''' ביחס לשאלה 2 - אפילו רק ע"י "משהו החתיכה נאסרת ואוסרת את כולן. ורב אסר את החתיכה הראשונה אפילו שקיבלה רק "משהו" מהאיסור. קשה - שהרי כתוב "כיוון שנתן טעם בחתיכה". תירוץ- הרמב"ן לומד משפט זה לא כפשוטו אלא כיוון שנתבשל עמה וקיבלה רק "משהו" מהאיסור נ"נ ואוסרת את כולן. "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אם לא נומר שהמשהו עושה את החתיכה נבילה אין יכולת למשהו לאסור את השאר כי משהו כמאן דליתא לולי שיעשה חנ"נ ואז החתיכה עצמה אוסרת את שאר הקדרה. משמע שחלק על הפרדה גמורה והחתיכה אוסרת אף ללא איסור.<br />
'''שיטת ר' אפרים :''' ביחס לשאלה 2 - מתוך שאלה זו הבין ר"א שאם החתיכה הראשונה קיבלה רק משהו אין היא יכולה לאסור את שאר החתיכות מדין מין ומינו כיוון שמשהו נחשב שאינו ואם קיבלה טעם אין החתיכה הראשונה נ"נ אלא הטעם נחשב כבעין ולכן נאסר שאר הקדרה מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" – אינו כפשוטו אלא נ"נ – הטעם נחשב כנבילה בעין למסקנה אין חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אין שאלה כי אין חנ"נ כלל.<br />
'''שיטת ר"ת:''' ביחס לשאלה 2 - אין משהו מהאיסור מספיק כדי לאסור את החתיכה הראשונה כדי שתוכל לאסור מדין מין ומינו לא בטיל אבל היא נאסרת בעצמה מה שאין כן טעם הוא גורם לחתיכה להעשות נבילה ואוסרת את כולן מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א. <br />
ביחס לשאלה 3 - נושא זה נידון בסוגיית "תרי משהו" .<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' <br />
'''שו"ע סימן צ"ב סעיף ד''''- לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה, אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים. כגון כזית חֵלב שנבלע בחתיכה, ואין בה ששים לבטלו, ונאסרה, ואחר כך בישלה עם אחרות, אין צריך אלא ששים כדי כזית חֵלב, ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת. <br />
השו"ע הכריע כר' אפרים שאין חנ"נ בשאר איסורים כלל ולכן כאשר יש 60 כנגד האיסור אף החתיכה שנאסרה ממנו ראשונה תחזור להיות מותרת. שזו ממש שיטת מ"ד אפל"מ. <br />
'''אך בסימן ק"ו סעיף א' פסק השו"ע''' שאף בשאר איסורים החתיכה נשארת באיסורה <br />
ומצינו שזו מחלוקת ראשונים <br />
שיטת הטור: בש"א אמרינן אפל"מ וחתיכה חוזרת להיתרה והאיסור נסחט לכל התבשיל ומתבטל.<br />
שיטת הרשב"א: בש"א אמרינן אפל"א וחתיכה נשארת באיסורה. וכך פסק השו"ע בסי' ק"ו.<br />
'''תירוצים לסתירה :'''<br />
'''הש"ך סק"יא''' - אין סתירה, אלא כאן השו"ע כתב שהחתיכה שנאסרה בש"א חוזרת להיות מותרת הוא כדי להבדיל בין סע' ג' ששם מדובר על חתיכה שנאסרה מחלב והרוטב מותר אם יש 60 כנגדה אך כל החתיכות שבקדרה אסורות אם אותה חתיכה ראויה להתכבד אפי' שעכשיו אינו מכירה היא אוסרת את כולן כיוון שאיסורה מחמת עצמה כדין חהר"ל. לעומת סע' ד' שנאסרה מש"א ואע"פ שהיא ראויה להתכבד ואינה מכירה אינה אוסרת את החתיכות כיוון שאין איסורה מחמת עצמה ולכן לא חל דין חה"ל ולכן אם היה בקדרה 60 נגד כל הקדרה מותרת. (כולל אותה חתיכה כיוון שמדובר שלא מכירה בהבנת הש"ך).<br />
'''הגר"א ביאר את הסתירה''' – השו"ע בסי' צ"ב כתב את שיטת הטור ובק"ו כתב את שיטתו שלו.<br />
'''שיטת הרמ"א להלכה :'''<br />
הרמ"א כתב - "וי"א דאמרינן בכל האיסורין חנ"נ וכן המנהג פשוט ואין לשנות. משמע שפסק כר"ת.<br />
אע"פ שהרמ"א מחמיר שאומרים חנ"נ בש"א מ"מ באופן שהאיסור נפל על חתיכה שמקצתה ברוטב מיקל הרמ"א והחתיכה לא תאסור את שאר החתיכות.<br />
'''ואלו הן הסיבות לקולא זו:'''<br />
א. לפי ר"י האיסור מתבטל בכל הקדרה.<br />
ב. י"א שאין חנ"נ בש"א (ר' אפרים).<br />
כל זה אפילו שהרמ"א מחמיר בכל סיבה בנפרד.<br />
'''הש"ך סקי"ג'''- ביאר ברמ"א שבתחילה נאסרה החתיכה ורק כאש ניער או כיסה את הקדרה נאסרות שאר החתיכות. כיוון שהבין שמחמיר כרש"י (שאוסר ת האחרות רק עם ניער או כיסה) שהרי לשיטת ר"י אין צורך כלל לנער. <br />
<br />
'''ט"ז סקי"ד,ה''' - ביאר שהרמ"א החמיר בבב"ח כשיטת רש"י שאף ללא ניעור אוסרת אותה חתיכה את כל האחרות (וכך משמע מלשון הרמ"א כאן).<br />
אך בשאר איסורים הרמ"א מיקל כשיטת ר"י שאינה אוסרת את האחרות אם מקצתה ברוטב.<br />
<br />
== נושא ג' חנ"נ לח בלח : ==<br />
<br />
מקור: '''ע"ז דף (עג.)''' "אמר ר' יוחנן יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו" <br />
'''ביאור הראשונים בנושא :'''<br />
'''תוס' ד"ה בשקדם: יש חנ"נ לח בלח.'''<br />
תוס' הביאו גמ' זו כראיה לר"א שאין חנ"נ בש"א. מדוע מספיק 60 במים כנגד היין נסך ולא כנגד כל היין שבבור שהרי נומר שנ"נ? תוס' תירצו לשיטת ר"ת שסובר שיש חנ"נ בש"א שכאן היין נאסר מהיין נסך במשהו ולכן לא נ"נ מכל זה משמע של ר"ת אמרינן שיש חנ"נ לח בלח מכיוון שיכלו לתרץ בפשטות שלא אמרינן חנ"נ לח בלח.<br />
'''הר"ן ד"ה אבל עיקר נראה לי:'''<br />
דין חנ"נ בלח תלוי באופן יצירת התערובת. <br />
אם הפעולה היתה בישול – אומרים חנ"נ לח בלח. כיוון שזה דומיה בשר וחלב שדרך בישול אסרה התורה ולכן אף בש"א נ"נ.<br />
אם הפעולה היתה עירוב לח בלח בצונן – לא אמרינן שנ"נ ועל זה דיבר הגמ' לעיל.<br />
'''סיעת האומרים אין חנ"נ לח בלח:'''<br />
ראייתם בפשטות מהגמ' הנ"ל אך קיים הבדל בין הראשונים בהגדרת החנ"נ.<br />
'''הרשב"א :''' חנ"נ בלח אנו אומרים שיש יכולת בליעה כיוון שאז אין האיסור יוצא ומתערב לגמרי בחתיכות אלא תמיד ישאר יותר בחתיכה. אך בלח אין הוא בולע ולכן האיסור מתערב בשווה בכל ההיתר.<br />
'''מרדכי :''' חנ"נ אנו אומרים דווקא בחתיכה כיוון שהיא ניכרת ומובדלת מהשאר אך בלח לא כיוון שאינו מובדל נחשב כאילו האיסור נמצא בכל ההיתר לעומת חתיכה שיש לו מקום משלו.<br />
'''רע"א והחוו"ד מביאים נפק"מ:'''<br />
כאשר החתיכה נימוחה.<br />
לרשב"א – האיסור מתערב בשווה ולא נומר חנ"נ.<br />
למרדכי – דין חנ"נ אינו נפקע אף לאחר שנימוחה.<br />
להלכה :<br />
'''הגר"א סובר שהרמ"א פסק כהר"ן:'''<br />
לשון הרמ"א – "יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח, ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר, ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל (מרדכי פכ"ה בשם רשב"א ור"ן בשם ראב"ד). ויש לסמוך על זה בשאר איסורים לצורך הפסד גדול, אבל לא בבשר וחלב".<br />
משמע מלשונו "אם נתערב איסור לח בהיתר לח"<br />
שמדבר על עירוב של לח בלח בצונן (כי אם היה רוצה להתייחס לבישול של לח בלח היה צריך לומר תרכובת של לח בלח). <br />
ופסק כר"ן שאין חנ"נ לח בלח בצונן ויש לסמוך עליו בהפסד מרובה אך לח בלח מבושלים אסורים מעיקר הדין ואין להקל כלל.<br />
'''נשאלת השאלה''' - מה הדין כאשר העברת הטעמים נעשתה שלא ע"י בישול באיסור לח בלח למשל ע"י כבישה, מליחה, צליה.<br />
תשובה – ע"פ הבנת הגר"א שהרמ"א פסק כר"ן שאמרינן חנ"נ בש"א רק מתי שדומיה לבשר בחלב שדרך בישול אסרה התורה לכן כל דרך העברת טעמים שאינה אסורה בבב"ח מדאורייתא פסק להקל בהפסד מרובה כר"ן.<br />
<br />
== נושא ד' חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו : ==<br />
<br />
מקור '''חולין דף (ק.)''' "דרש רבה בר בר חנה – חתיכה של נבילה ושל דג טמא...<br />
אוקי רב אמורא עליה ודרש – כיוון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה"<br />
'''הראשונים הקשו מס' קושיות על גמ'זו:''' <br />
<br />
'''קושיית התוס' ד"ה שקדם''' – למה הצריך רב שחתיכה ראשונה תקבל טעם כדי לאסור מספיק שקיבלה רק משהו ותאסור מדין מין במינו לא בטיל ?<br />
'''קושיית הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
'''הר"ן:'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושייתו – ר' יהודה סובר שמין ומינו לא בטיל אפילו במשהו אבל כלל זה נאמר דווקא שהמשהו איסור עומד בפני עצמו וכלשונו "אין כוח אחר מעורב בו" אך אם נבלע בחתיכה ויוצא אנו נקרה מב"מ אלא מין באינו מינו כי הוא מעורב בחתיכה אחרת.<br />
'''נקודות הכסף (סק"ד) "תרי משהו אמרינן":'''<br />
הש"ך סבר כגישת הר"ן שיש הבדל אם חתיכת איסור נופלת לחתיכות של היתר שהאיסור עומד בפני עצמו ולכן אסור מדין מין במינו לא בטיל לר' יהודה. לעומת אם האיסור משהו נבלע בחתיכה והיא נפלה לחתיכות היתר אז דנים את התערובת מדין מין באינו מינו כיוון שהאיסור חלק מהחתיכה ולא עומד בפני עצמו. ועוד יוצא מהר"ן אם נניח שהחתיכה נ"נ טעם החתיכה ללא האיסור משהו יאסור את שאר החתיכות ולכן יוצא שסבר שלא אומרים הפרדה גמורה.<br />
<br />
כאשר החתיכה נבלעת ממשהו איסור ונפלה לתערובת ומכירה \ אינו מכירה:<br />
החתיכה אינה נבילה אך המשהו יוצא לתערובת השנייה ולכן צריך 60 בתערובת השנייה מדין מין באינו מינו. אך בפסח כיוון שגם מין באינו מינו לא בטיל אז גם התערובת השנייה נאסרת<br />
ובדישל"מ – מין באינו מינו כן בטל ולכן מספיק 60 בתערובת השנייה נגד המשהו<br />
<br />
היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר נוסף:<br />
משהו האיסור שהתערבב בהיתר הראשון אינו נבלע בו אלא נחשב כבעין וכן בתערובת השנייה ולכן בדישל"מ – צריך 60 נגד המשהו כדין מין באינו מינו.<br />
ובפסח – הכול נאסר כי מין באינו מינו לא בטיל.<br />
'''ר"ת (תוס' בשקדם) :'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושיית הר"ן – מצינו מ"ח אחרונים בהבנתו.<br />
'''רעק"א:'''<br />
משהו עושה את החתיכה הראשונה נבילה אך לא אוסר את שאר החתיכות כיוון שאינו עובר עליהן. אפשר להסיק שכדי לאסור את שאר החתיכות צריכים דווקא את האוסר והנאסר ולכן יוצא בשיטה זו שאומרים את דין הפרדה גמורה.<br />
'''שיטת הט"ז (סק"טז) "תרי משהו לא אמרינן":'''<br />
'''כאשר החתיכה נבלעת במשהו ונפלה לתערובת ומכירה:'''<br />
החתיכה הראשונה נ"נ ומשום כך שנפלה לתערובת השנייה יש לשער 60 נגד כל החתיכה ואינה אוסרת את התערובת השנייה במשהו מדין מב"מ לא בטיל או בפסח שחמץ אינו בטל כיוון שהמשהו אינו יוצא אלא רק טעם החתיכה שבלוע בה יוצא והוא לא אוסר כיוון שלעולם נצטרך את האוסר והנאסר כדי לאסור.<br />
המשבצ"ז מקשה – מדוע הצריך 60 כדי להתיר את התערובת הרי המשהו אינו יוצא החוצה ולכן יש להוציא את החתיכה שנאסרה וכל השאר מותר אף בפחות מ60.<br />
<br />
משהו ניבלע בחתיכה והוא נפל לתערובת ואינו מכירה:<br />
הרוטב – אינו נאסר כיוון שהאיסור משהו אינו יוצא.<br />
החתיכות – נאסרו כיוון שלא אומרים בפסח חד בתרי בטיל, לכן החתיכה שנאסרה תאסור את כל החתיכות מדין יבש ביבש.<br />
<br />
'''היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר לח נוסף:'''<br />
המשהו האיסור נחשב כבעין בתערובת הראשונה כי לא שייך בליעה בלח ולכן אם נפל לתערובת שניה עדיין נחשב כבעין ולכן אוסר הכול מדין מב"מ לא בטיל.<br />
בפסח – דין מב"ב ודין אינו מינו שווים שלא בטיל.<br />
בדישל"מ – מין באינו מינו מותר ב60.<br />
<br />
'''הלכה למעשה''' – במקרה שבחתיכה נבלע משהו ונפלה לתערובת ומכירה ויש רוב כנגד החתיכה.<br />
שער הציון סי' תס"ז סעיף ז' – הכריע לאסור כדעת הש"ך שהתיר את התערובת השנייה רק בהנאה ובמקום הפסד"מ ובמניעת שמחת יו"ט הקל כט"ז והתיר את התערובת אף באכילה.<br />
<br />
== נושא ה' חנ"נ בכלים : ==<br />
<br />
'''הר"ן בשם הרמב"ן : יש חנ"נ בכלים.'''<br />
ומבאר הפמ"ג משבצות זהב ס"ק ח' כמו דאמרינן אין טומאה בלועה מטמאה טהרה בלועה ה"ה אין איסור בלוע בכלי מבטל היתר.<br />
'''הרשב"א:''' חנ"נ שייך רק במזון ולכן בכלי חרס לא אומרים חנ"נ לעומת בלוע שבכלי כן אומרים חנ"נ.<br />
'''מרדכי :'''<br />
כלי חרס – אומרים חנ"נ.<br />
כלי מתכת – לא אומרים חנ"נ.<br />
'''פסיקת השו"ע בנושא :''' שו"ע סעיף ה' - אם ידוע כמה הוא האיסור, כגון כף חדשה או שאינה בת יומא שניער בה ובלעה כזית חלב, ואחר כך ניער בה קדרה של בשר, אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה... <br />
ויש מי שאומר שגם בזו אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה. <br />
משמע שהכריע כרשב"א אך הביא גם את הר"ן <br />
'''פסיקת הרמ"א בנושא :'''<br />
המשך דברי הרמ"א - ויש שאינן מחלקין בין כף ישן לחדש, רק בין כלי חרס לשאר כלים (מרדכי פ' גיד הנשה) ואומרים דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור על ידי הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבלה, אבל לא בשאר כלים, וטוב לחוש לחומרא וע"ל סימן צ"ב.<br />
'''ההבנת הרמ"א במרדכי :'''<br />
כלי חרס אפילו חדש יש בו חנ"נ ואילו בשאר כלים אפילו ישנים אין בהם חנ"נ.<br />
למסקנה סיים הרמ"א " וטוב לחוש לחומרא "היינו שאינו מקבל את הקולא של המרדכי (בשאר כלים אפילו שישנים שאין בהם חנ"נ) אלא אף בהם יש חנ"נ .<br />
ובכלי חרס אפילו חדש יש חנ"נ לחומרא.<br />
'''הט"ז סק"ח:'''<br />
המרדכי סבר שיש חילוק בכלי חדש.<br />
שבכלי חרס חדש – יש חנ"נ כיוון שאינו חזר לכשרו ודומה לחתיכה שנאסרה שאינה חוזרת לעולם להיתרה, ובשאר כלים – אין בהם חנ"נ כיוון שאינם דומים לחתיכה שנאסרה וחוזרים להכשרם ע"י הגעלה.<br />
הט"ז להלכה פוסק :<br />
כאשר הכלי חדש או אינו בן יומו :<br />
באיסור בב"ח :<br />
כלי חרס – יש חנ"נ בכלי. כלי מתכת – אין חנ"נ בכלי.<br />
בשאר איסורים :<br />
כלי חרס ומתכת – אין חנ"נ בכלים. מכיוון שיש מ"ח אם יש חנ"נ בש"א ואף שאנו מחמירים בזה זה רק בבלוע אך בגוף הכלי לא מחמירים.<br />
בהפסד מרובה : באיסור בב"ח – אין להקל. בשאר איסורים – מקלים שאין חנ"נ כלל.<br />
'''ש"ך סקכ"א :''' בכלי חרס חדש לא שייך לומר חנ"נ וכל דברי המרדכי נאמרו בכלי ישן והחילוק הוא <br />
שבכלי חרס – יש חנ"נ .<br />
ובשאר כלים – אין חנ"נ כיוון שמועילה להם הגעלה.<br />
וכך סברו '''המהרש"ל והב"ח והגר"א.'''<br />
<br />
הש"ך פוסק להלכה :<br />
באיסור בב"ח כאשר הכלי ישן:<br />
בשאר כלים – יש חנ"נ בבלוע.<br />
בהפס"מ – אין חנ"נ.<br />
כלי חרס – יש חנ"נ אף בהפס"מ.<br />
שאר איסורים:<br />
בכל הכלים אומרים חנ"נ בבלוע לכתחילה ובהפסד אפילו אינו מרובה יש להקל שלא אומרים.</div>עמנואלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%AA_%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=5665חתיכה נעשת נבילה2016-06-07T10:09:49Z<p>עמנואל: /* חתיכה נעשת נבילה */</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}} <br />
== חתיכה נעשת נבילה ==<br />
<br />
ביאור המושג חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) : ראשית ננסה להגדיר מה היא חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) ע"פ דימוי חנ"נ לחיי היום. ברור שמאכל בריא יכול להפוך למאכל מורעל אף שחיצונית איננו רואים הבדל, ומכאן ולהבא תשתנה התייחסותנו למאכל זה כגון במגעו עם מאכלים אחרים או במשקים וכו'. גם בעולם ההלכה יש דבר דומה שכידוע התורה אסרה מפגש של בשר וחלב מבושלים (יו"ד סי' פ"ז) אע"פ ששניהם לחוד מותרים, מפגשם הוא כעין רעל רוחני. ההלכה מדריכה אותנו באלו דרכים יכול להיבצר ה"רעל" הרוחני הזה, ובאלו דרכים הוא יכול לעבור למאכלי היתר אחרים ולאוסרם.<br />
<br />
'''ננסה להסביר את הנושאים :'''<br />
<br />
א. חנ"נ בבשר וחלב (בב"ח)<br />
<br />
ב. חנ"נ בשאר איסורים <br />
<br />
ג. חנ"נ במשקים (לח בלח)<br />
<br />
ד. חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו.<br />
<br />
ה. חנ"נ בכלים (ז"א כאשר האיסור וההיתר נפגשים בדופן הכלי).<br />
<br />
== א. חנ"נ בבשר בחלב : ==<br />
<br />
''' מקור : חולין דף קח. משנה חלק א': טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בחתיכה טעם של חלב החתיכה אסורה.'''<br />
<br />
'''היכן החתיכה ממוקמת כדי שתתמודד רק היא מול טיפת החלב ולא כל הקדרה ? :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' רש"י ביאר שטיפת החלב נפלה בתוך הקדירה על אחת מן החתיכות ולא הגיס את הקדירה ולא נחלק טעם הטיפה אלא לאותה חתיכה בלבד ואותה חתיכה נאסרה כי אותה חתיכה לבדה אין ששים לבטל הטיפה. רש"י סבר שבמשנה יש שני מקרים שונים, ובמקרה הראשון אין דיון על שאר החתיכות אלא רק על החתיכה שנפל עליה טיפת חלב והיא נאסרת כולה.<br />
<br />
'''נחלקו הפוס' לפי רש"י היכן החתיכה ממוקמת :'''<br />
<br />
'''ב"י''' - רש"י לא פירש אלא נומר מסברה בדרך כלל לא כל החתיכות בתוך הרוטב והטיפה נפלה על חלק החתיכה שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''תוס' ד"ה אם''' - רש"י כתב "וכן כי כיסה הקדרה עולות הרתיחות מי שוליה לפיה ומוליכות הטיפה בכל הקדרה.<br />
מסביר התוס'- ר"ל שאפילו החתיכה שנפלה הטיפה עליה היא מקצתה בתוך הרוטב.<br />
מסביר המהרש"א - אם רש"י היה סובר כר"י שגם אם לא כל החתיכה ברוטב מתערבת הטיפה בכל הקדרה הוא לא היה צריך לומר שעולות הרתיחות מלמטה למעלה ולהאריך בתיאור התערבות הטיפה בקדרה אלא כנראה האריך כדי להוציא מהבנת ר"י שהטיפה הנופלת על חלקה החיצוני של החתיכה מתערבת אף ללא כיסוי או ניעור בכל הקדרה.<br />
<br />
'''מהר"ם שי"ף''' - רש"י (קח:) ד"ה ניער- "החלב בגגה של החתיכה". משמע שגגה הכוונה מחוץ לרוטב כי אם לא נומר כך אז הטיפה הייתה הנופלת ברוטב ומתבטלת.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' התוס' למד שחייבים לומר שהחתיכה המדוברת במשנה היא חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל. אף נפלה הטיפה על החתיכה ולכן יש להבין שברישא "בה"- בטיפה ו"אסור"- הכוונה לחתיכה שבחוץ. תוס' הבינו שהמשנה דיברה על מקרה אחד.<br />
שאלה: לפי פרוש התוס' קשה שהרי החיבור בין החלב לחתיכה נעשה ע"י צליה ודין צליה הוא חדירה של החלב בעומק קליפה\נטילה (ראה סימן ק"ה) ולא בכולה כדברי המשנה ?<br />
תוס' – הדין הוא דין צליה ואפילו כך כל החתיכה נאסרת משום שהחלב מפעפע בכולה כמו שמצינו בדף (צו:) שחלב מפעפע בכולו כיוון שהוא דבר שמן וכן החלב בגלל שומנו מפעפע בכולו.<br />
הר"ן – אין אנו עוסקים בדין צליה כלל אלא הדין כבישול כיוון שיש הבל וחום בקדרה והחתיכה נאסרת כולה וכן הקדרה כולה אם אין 60 נגד החלב.<br />
<br />
'''סיכום קצר''' – למדנו שחתיכת בשר נעשת נבילה כאשר היא נפגשת בבישול (בחום) עם חלב רק שאין פי 60 בחתיכה כנגד החלב ומאותו רגע חתיכת הבשר נעשת איסור בפני עצמו. בהמשך נראה שנחלקו האחרונים מה היא פסיקת השו"ע בדין החתיכה לבדה כהבנת רש"י או תוס'. <br />
<br />
'''ועכשיו נמשיך לבאר את דין שאר הקדרה ע"פ דברי המשך המשנה.'''<br />
<br />
'''מקור : חולין דף קח. משנה חלק ב': ניער את הקדרה שנפל לתוכה החלב, אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה – אסור.'''<br />
<br />
'''באיזה אופן שאר הקדירה תשתתף בביטול הטיפה ובאיזה אופן אינה משתתפת ?'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' ובשאר חתיכות של הקדרה לא דיברה המשנה בחלק א' אלא כאשר ניער (חלק ב') ובגמרא נחלקו בה אם חוזרת אותה חתיכה ואוסרתן או לא וזו היא מחלוקת האם אפשר לסוחטו אסור או אפשר לסוחטו מותר, ונבאר.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו מותר אומר - נתינת טעם אינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה חוזרת החתיכה להיתרה.<br />
<br />
'''אך מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"מ :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י:''' ביחס לחתיכה ביחס לחתיכות - היא מותרת אף ללא טעימת גוי כי הטעם מתחלק בשווה בכל הקדרה.<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן:''' ביחס לחתיכה - החתיכה נשארת באיסורה ובזה לא נחלקו מ"ד אפל"מ ואפל"א. ביחס לחתיכות- המ"ח בין אפל"א לאפל"מ היא רק לגבי שאר החתיכות. למ"ד אפל"מ אם תסחט לגמרי את החלב מהחתיכה החתיכה היא נחשבת היתר לגבי החתיכות ז"א שאינה אוסרת אותן מדין מין במינו לא בטיל אך החתיכה עצמה אסורה. המילה מותר הכוונה לשאר הקדרה שמותרת. למ"ד אפל"א אפילו אם תסחט את החתיכה היא נשארת באיסורה ואוסרת את השאר מדין מין במינו לבטיל.<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' ביחס לחתיכה - אע"פ שנסרך בה החלב יותר אם יטעם קפילא ויתירה תותר, וכן אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה שטעם החלב ותותר כיוון שיש התפשטות טעמים שווה. ביחס לחתיכות - כל עוד לא טעם קפילא את החתיכה והתירה היא נבילה אך אין אומרים שהיא הפכה להיות כגופו של איסור שביכולת טעם הבשר לבד לאסור אלא רק ביחד אם החלב אוסרת ז"א סבר הר"ן במ"ד אפל"מ את דין "אין הנאסר". מ"ד אפל"א: נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור ולא האיסור עצמו, לפיכך כל שקיבלה חתיכה טעם חלב נשארת באיסורה אף שהחלב יצאה ממנה.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו אסור אומר : נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה, החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"א :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן והרמב"ן :''' ביחס לחתיכה - אפילו אם תסחט את החלב מהבשר הבשר נשאר אסור. כיוון שסובר הר"ן בדעת רש"י שאין אומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאסור עצמו יכול לילך" ומכיוון שהחלב אינו בחתיכה וגם הוא האוסר החתיכה אינה אוסרת אחרים.<br />
ביחס לחתיכות - טעם הבשר יוצא ואוסר את כל הקדרה וכל זה ללא ניעור.<br />
<br />
'''שיטת הדרכי משה בטור:''' ע"פ דברי הטור "והיכא שנאסרה מחמת חלב נעשת כל החתיכה איסור ואם בישלה אם האחרות צריך 60 נגד כולה. ודייק הד"מ מהמילים "ואם בישלה" משמע שבלי בישול לא נאסרת שאר הקדרה כי אין החלב והבשר מתפשטים ביחד. ז"א הד"מ סבר שאומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך" ולכן אם ניער צריך 60 כנגד כל החתיכה ואם לא החתיכה תשאר אסורה אך טעמה לא יאסור את החתיכות האחרת.<br />
<br />
'''שיטת המרדכי :'''טעם החלב אוסר את החלק העליון של החתיכה שמחוץ לרוטב ואינו יוצא מהחלק העליון. ואף שטעם הבשר יוצא אין הוא אוסר לבד כיוון שאין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור יכול לילך עמו. ולכן למסקנה המרדכי פוסק שימתין עד שתצטנן הקדרה ולחתוך מה שחוץ לרוטב, ואם ניער צריך 60 כנגד החלק שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' תוס' הבין שהחתיכה חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל אף אם נפלה הטיפה על החתיכה בתחילה. ומכיוון שהמשנה במפורש כותבת "ניער את הקדירה" ורק כך נותנת המשנה לחתיכה הראשונה יכולת לאסור את שאר החתיכות משמע שהחתיכה אינה ברוטב ורק ע"י הניעור הקדרה משתתפת בביטול.<br />
<br />
'''קשה אם החתיכה נאסרת כולה שתאסור גם את החתיכה התחתונה לה?'''<br />
'''תוס' מתרץ''' – מצינו מקרה כזה בג"מ (קח:) נפלה טיפת חלב על חתיכה ולא ניער ולא כיסה. אומרת הגמ' מבלע בלע מפלט לא פלט. משמע שהחלב שאסר את החתיכה הראשונה לא ממשיך לחתיכה התחתונה אם לא ניער כלל.<br />
<br />
'''דף (קח:) "טיפת חלב שנפלה על חתיכה כיוון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשת נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים עד שתתין טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות.אמר רבי נראין דברי ר' יהודה - בשלא ניער ולא כיסה ודברי חכמים - בשניער וכסה". הגמ' שואלת: מאי לא ניער ולא כיסה? אילמא לא ניער ולא כיסה כלל [אם נעמיד שרבי פסק כר' יהודה במקרה הזה קשה שהרי] מבלע בלע מפלט לא פלט [החלב לא יוצא מהחתיכה ללא ניעור אלא רק טעם בשר יוצא] קסבר רבי אפל"א "'''<br />
<br />
'''נשאלת השאלה למה טעם הבשר לבדו לא אוסר את הקדרה אף ללא ניעור???'''<br />
<br />
'''מגמ' זו משמע שטעם הבשר לא אוסר כלל ללא טעם החלב.<br />
<br />
'''אך הראשונים נחלקו בהסברה :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא אליבא מ"ד אפל"מ ורק לשיטתו הבשר לא אוסר לבדו ללא חלב אך למסקנה רבי סובר כאפל"א שטעם הבשר אוסר לבדו את שאר החתיכות.<br />
ולכן המחלוקת בין אפל"א לאפל"מ לשיטת הר"ן היא : גם בדילול וגם בהפרדה יש מח' אפל"א ואפל"מ.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"מ סובר :''' (אין חנ"נ) ביחס לחתיכה- אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותותר ע"י 60. ביחס לחתיכות- רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"א סובר :''' ביחס לחתיכה - טעם העצמי של החתיכה אסור אף ללא חלב. ביחס לחתיכות- טעם הבשר אוסר את החתיכות.<br />
<br />
'''שיטת ר"י ורשב"א:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא לא בשיטת מ"ד מסוים אלא מציאותי למה התכוון רבי וזו ראיה ברורה שטעם לבדו לא אוסר והמח' של אפל"א ואפל"מ היא בנושא אחר.<br />
ולכן המח' בין אפל"א לאפל"מ בהבנת ר"י ורשב"א היא : אין מחלוקת אם הפרידו את החלב מהבשר ולכו"ע הבשר איננו אוסר אלא המחלוקת היא אם דיללו את טעם הבשר ע"י בישול בעוד חתיכות האם החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''אפל"מ:''' ביחס לחתיכה - אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותתור.<br />
ביחס לחתיכות - רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''אפל"א:''' ביחס לחתיכה- אם עדגיין נשארו שאריות חלב בחתיכה נשארת אסורה אך אם יוציא את החלב שאפי' משהו לא ישאר היא מותרת. ביחס לחתיכות- כיוון שיוצא טעם חלב וטעם בשר החתיכה אוסרת אותן.<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' השו"ע ביו"ד סימן צ"ב כתב נפל חלב לתוך קדירה של בשר, טועמין החתיכה שנפל עליה החלב, אם אין בה טעם חלב, הכל מותר. ואם יש בחתיכה מטעימת חלב, נאסרה אותה חתיכה. כלומר החתיכה נעשת נבילה ועכשיו החתיכה יכולה לאסור את כל האוכל שבקדרה ולכן משערין בכולה, אם היה בכל מה שיש בקדירה מהחתיכות והירק והמרק והתבלין כדי שתהא חתיכה זו אחד מששים מהכל, החתיכה אסורה והשאר מותר במה דברים אמורים ,שצריך 60 בכל האוכל שבקדרה מול החתיכה שנאסרה בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף...<br />
<br />
'''נחלקו האחרונים כמו מי הכריע השו"ע :'''<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב) :''' השו"ע פסק כשיטת רש"י כיוון שנקט את לשון הרמב"ם (פ"ט ה"ט). והרמב"ם דיבר בתחילה ללא ניעור, משמע שאף ללא ניעור אם יש בחתיכה מטעימת חלב נאסרה אותה חתיכה ואם אין 60 בקדרה נאסרה אף כל הקדרה. שהרי לפי רש"י בהבנת הט"ז (בניגוד לד"מ) כל הקדרה תאסר לבסוף אף ללא ניעור ובהמשך דבריו "אלא לבסוף" הסביר הט"ז סק"ה שהניעור בסוף הוא עצה טובה שלא ישאר טעם חלב בחתיכה.<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ד):''' שו"ע פסק כר"י(תוס'). וחולק על הט"ז בנק' הכסף שהרי כתוב במפורש " במה דברים אמורים, בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף" משמע שאם לא היה מנער כלל אף לא לבסוף אין הקדרה נאסרת. מובן מכאן שהשו"ע דיבר שהחתיכה מחוץ לרוטב ורק היא תיאסר ורק אם ינער את הקדרה יאסר שאר הקדרה כהבנת ר"י.<br />
<br />
'''פסיקת הרמ"א :''' וכן אם לא ניער כלל, את הקדרה כאשר נפלה הטיפה לא בתחלה ולא בסוף, ולא כיסה כלל, אם יש ס' בקדירה נגד טיפת חלב שנפל, אינו אסור רק החתיכה לבד, ושאר הקדירה מותרת.<br />
<br />
'''5 שיטות בהסבר הרמ"א:'''<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ו)''' – הרמ"א דיבר על מקרה אחר מהשו"ע באופן שהחתיכה נמצאת חלקה ברוטב והסתפק האם לפסוק כרש"י או כר"י ולכן החמיר כשניהם והצריך 60 לבטל את הטיפה כי חשש לר"י ושהחתיכה אסורה אם אין 60 כי חשש לרש"י. נשאר קשה על הש"ך המילה "וכן".<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב)''' – הרמ"א דיבר על אותו מקרה של השו"ע והוא הסביר כרש"י והרמ"א פסק כר"י שהטיפה מתפשטת בכל הקדרה ומספיק 60 כנגד הטיפה, אך מ"מ הרמ"א שהחתיכה עצמה אסורה מסברה דנפשיה שכן נשאר בה יותר טעם. נשאר קשה על הט"ז הרמ"א בסע' ד' שפסק שצריך 60 נגד החתיכה משמע שפסק כרש"י שהיא נאסרת תחילה מן הדין.'''משבצ"ז (סק"ה):''' כתב להלכה סבר הט"ז שהעיקר בדעת הרמ"א כהכרעתו בסע' ד'.<br />
<br />
'''רע"א''' – הרמ"א מובן ע"פ דבריו בסי' ק"ה שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומחמירים תמיד ולכן שכולה חוץ לרוטב חתיכה עצמה- אסורה שאין אנו בקיאין ולכן אמרינן שהחלב הכחוש מפעפע רק בה. ושאר הקדרה מותרת אם יש 60 נגד החלב כיוון שיש ספק שהחלב מפעפע בכל הקדרה אף ללא רוטב.<br />
<br />
'''באר הגולה''' – הגיה "אם אין 60 בקדרה..." משמע שפסק כרש"י אך קשה כי פשוט שכאשר החתיכה מחוץ לרוטב אין הקדרה מצטרפת לביטול הטיפה.<br />
<br />
'''הגר"א''' – הגיה "אם אין 60 בה חתיכה נגד טיפת החלב..." ובא ללמדנו שהחלב אינו ממשיך לקדרה ללא ניעור ולכן היא לא נאסרה. משמע שסובר כהבנת ר"י ורשב"א בהפרדה גמורה ולא כהר"ן.<br />
<br />
== נושא ב. ביאור חנ"נ בשאר איסורים : ==<br />
<br />
מקור : '''חולין דף (ק.)''' מדובר שנפלה חתיכת נבילה על חתיכות כשרות שהיו בקדרה והתבשלו רבה בר חנה סבר שחתיכת האיסור תאסור כאשר יהיה טעם של נבילה ברוטב ובחתיכות ואז כל הקדרה נאסרה. רב סבר שמספיק שחתיכת איסור שנפלה נותנת טעם בחתיכה אחת מהחתיכות שבקדרה כדי שהיא תאסור את כל הקדרה כי א"א לטעום אם יש טעם איסור כי לאיסור וההיתר יש אותו טעם.<br />
'''מצינו ג' שאלות על דברי הגמ':'''<br />
1. שאלת הגמרא - מדוע רב הצריך שחתיכת היתר הראשונה תקבל טעם מהאיסור הרי האיסור נמצא וכל צריך להיות אסור מדין מין ומינו לא בטיל? עונה הגמ' בשיטת אביי בשקדם וסילקו.<br />
2. <br />
תוס' ד"ה בשקדם - למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תקבל "טעם" מהאיסור כדי לאסור מספיק שקיבלה רק "משהו" כדי לאסור מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
3. <br />
הר"ן – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
'''<br />
הראשונים דנו בשתי השאלות האחרונות:'''<br />
'''שיטת הרמב"ן :''' ביחס לשאלה 2 - אפילו רק ע"י "משהו החתיכה נאסרת ואוסרת את כולן. ורב אסר את החתיכה הראשונה אפילו שקיבלה רק "משהו" מהאיסור. קשה - שהרי כתוב "כיוון שנתן טעם בחתיכה". תירוץ- הרמב"ן לומד משפט זה לא כפשוטו אלא כיוון שנתבשל עמה וקיבלה רק "משהו" מהאיסור נ"נ ואוסרת את כולן. "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אם לא נומר שהמשהו עושה את החתיכה נבילה אין יכולת למשהו לאסור את השאר כי משהו כמאן דליתא לולי שיעשה חנ"נ ואז החתיכה עצמה אוסרת את שאר הקדרה. משמע שחלק על הפרדה גמורה והחתיכה אוסרת אף ללא איסור.<br />
'''שיטת ר' אפרים :''' ביחס לשאלה 2 - מתוך שאלה זו הבין ר"א שאם החתיכה הראשונה קיבלה רק משהו אין היא יכולה לאסור את שאר החתיכות מדין מין ומינו כיוון שמשהו נחשב שאינו ואם קיבלה טעם אין החתיכה הראשונה נ"נ אלא הטעם נחשב כבעין ולכן נאסר שאר הקדרה מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" – אינו כפשוטו אלא נ"נ – הטעם נחשב כנבילה בעין למסקנה אין חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אין שאלה כי אין חנ"נ כלל.<br />
'''שיטת ר"ת:''' ביחס לשאלה 2 - אין משהו מהאיסור מספיק כדי לאסור את החתיכה הראשונה כדי שתוכל לאסור מדין מין ומינו לא בטיל אבל היא נאסרת בעצמה מה שאין כן טעם הוא גורם לחתיכה להעשות נבילה ואוסרת את כולן מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א. <br />
ביחס לשאלה 3 - נושא זה נידון בסוגיית "תרי משהו" .<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' <br />
'''שו"ע סימן צ"ב סעיף ד''''- לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה, אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים. כגון כזית חֵלב שנבלע בחתיכה, ואין בה ששים לבטלו, ונאסרה, ואחר כך בישלה עם אחרות, אין צריך אלא ששים כדי כזית חֵלב, ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת. <br />
השו"ע הכריע כר' אפרים שאין חנ"נ בשאר איסורים כלל ולכן כאשר יש 60 כנגד האיסור אף החתיכה שנאסרה ממנו ראשונה תחזור להיות מותרת. שזו ממש שיטת מ"ד אפל"מ. <br />
'''אך בסימן ק"ו סעיף א' פסק השו"ע''' שאף בשאר איסורים החתיכה נשארת באיסורה <br />
ומצינו שזו מחלוקת ראשונים <br />
שיטת הטור: בש"א אמרינן אפל"מ וחתיכה חוזרת להיתרה והאיסור נסחט לכל התבשיל ומתבטל.<br />
שיטת הרשב"א: בש"א אמרינן אפל"א וחתיכה נשארת באיסורה. וכך פסק השו"ע בסי' ק"ו.<br />
'''תירוצים לסתירה :'''<br />
'''הש"ך סק"יא''' - אין סתירה, אלא כאן השו"ע כתב שהחתיכה שנאסרה בש"א חוזרת להיות מותרת הוא כדי להבדיל בין סע' ג' ששם מדובר על חתיכה שנאסרה מחלב והרוטב מותר אם יש 60 כנגדה אך כל החתיכות שבקדרה אסורות אם אותה חתיכה ראויה להתכבד אפי' שעכשיו אינו מכירה היא אוסרת את כולן כיוון שאיסורה מחמת עצמה כדין חהר"ל. לעומת סע' ד' שנאסרה מש"א ואע"פ שהיא ראויה להתכבד ואינה מכירה אינה אוסרת את החתיכות כיוון שאין איסורה מחמת עצמה ולכן לא חל דין חה"ל ולכן אם היה בקדרה 60 נגד כל הקדרה מותרת. (כולל אותה חתיכה כיוון שמדובר שלא מכירה בהבנת הש"ך).<br />
'''הגר"א ביאר את הסתירה''' – השו"ע בסי' צ"ב כתב את שיטת הטור ובק"ו כתב את שיטתו שלו.<br />
'''שיטת הרמ"א להלכה :'''<br />
הרמ"א כתב - "וי"א דאמרינן בכל האיסורין חנ"נ וכן המנהג פשוט ואין לשנות. משמע שפסק כר"ת.<br />
אע"פ שהרמ"א מחמיר שאומרים חנ"נ בש"א מ"מ באופן שהאיסור נפל על חתיכה שמקצתה ברוטב מיקל הרמ"א והחתיכה לא תאסור את שאר החתיכות.<br />
'''ואלו הן הסיבות לקולא זו:'''<br />
א. לפי ר"י האיסור מתבטל בכל הקדרה.<br />
ב. י"א שאין חנ"נ בש"א (ר' אפרים).<br />
כל זה אפילו שהרמ"א מחמיר בכל סיבה בנפרד.<br />
'''הש"ך סקי"ג'''- ביאר ברמ"א שבתחילה נאסרה החתיכה ורק כאש ניער או כיסה את הקדרה נאסרות שאר החתיכות. כיוון שהבין שמחמיר כרש"י (שאוסר ת האחרות רק עם ניער או כיסה) שהרי לשיטת ר"י אין צורך כלל לנער. <br />
<br />
'''ט"ז סקי"ד,ה''' - ביאר שהרמ"א החמיר בבב"ח כשיטת רש"י שאף ללא ניעור אוסרת אותה חתיכה את כל האחרות (וכך משמע מלשון הרמ"א כאן).<br />
אך בשאר איסורים הרמ"א מיקל כשיטת ר"י שאינה אוסרת את האחרות אם מקצתה ברוטב.<br />
<br />
== נושא ג' חנ"נ לח בלח : ==<br />
<br />
מקור: '''ע"ז דף (עג.)''' "אמר ר' יוחנן יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו" <br />
'''ביאור הראשונים בנושא :'''<br />
'''תוס' ד"ה בשקדם: יש חנ"נ לח בלח.'''<br />
תוס' הביאו גמ' זו כראיה לר"א שאין חנ"נ בש"א. מדוע מספיק 60 במים כנגד היין נסך ולא כנגד כל היין שבבור שהרי נומר שנ"נ? תוס' תירצו לשיטת ר"ת שסובר שיש חנ"נ בש"א שכאן היין נאסר מהיין נסך במשהו ולכן לא נ"נ מכל זה משמע של ר"ת אמרינן שיש חנ"נ לח בלח מכיוון שיכלו לתרץ בפשטות שלא אמרינן חנ"נ לח בלח.<br />
'''הר"ן ד"ה אבל עיקר נראה לי:'''<br />
דין חנ"נ בלח תלוי באופן יצירת התערובת. <br />
אם הפעולה היתה בישול – אומרים חנ"נ לח בלח. כיוון שזה דומיה בשר וחלב שדרך בישול אסרה התורה ולכן אף בש"א נ"נ.<br />
אם הפעולה היתה עירוב לח בלח בצונן – לא אמרינן שנ"נ ועל זה דיבר הגמ' לעיל.<br />
'''סיעת האומרים אין חנ"נ לח בלח:'''<br />
ראייתם בפשטות מהגמ' הנ"ל אך קיים הבדל בין הראשונים בהגדרת החנ"נ.<br />
'''הרשב"א :''' חנ"נ בלח אנו אומרים שיש יכולת בליעה כיוון שאז אין האיסור יוצא ומתערב לגמרי בחתיכות אלא תמיד ישאר יותר בחתיכה. אך בלח אין הוא בולע ולכן האיסור מתערב בשווה בכל ההיתר.<br />
'''מרדכי :''' חנ"נ אנו אומרים דווקא בחתיכה כיוון שהיא ניכרת ומובדלת מהשאר אך בלח לא כיוון שאינו מובדל נחשב כאילו האיסור נמצא בכל ההיתר לעומת חתיכה שיש לו מקום משלו.<br />
'''רע"א והחוו"ד מביאים נפק"מ:'''<br />
כאשר החתיכה נימוחה.<br />
לרשב"א – האיסור מתערב בשווה ולא נומר חנ"נ.<br />
למרדכי – דין חנ"נ אינו נפקע אף לאחר שנימוחה.<br />
להלכה :<br />
'''הגר"א סובר שהרמ"א פסק כהר"ן:'''<br />
לשון הרמ"א – "יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח, ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר, ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל (מרדכי פכ"ה בשם רשב"א ור"ן בשם ראב"ד). ויש לסמוך על זה בשאר איסורים לצורך הפסד גדול, אבל לא בבשר וחלב".<br />
משמע מלשונו "אם נתערב איסור לח בהיתר לח"<br />
שמדבר על עירוב של לח בלח בצונן (כי אם היה רוצה להתייחס לבישול של לח בלח היה צריך לומר תרכובת של לח בלח). <br />
ופסק כר"ן שאין חנ"נ לח בלח בצונן ויש לסמוך עליו בהפסד מרובה אך לח בלח מבושלים אסורים מעיקר הדין ואין להקל כלל.<br />
'''נשאלת השאלה''' - מה הדין כאשר העברת הטעמים נעשתה שלא ע"י בישול באיסור לח בלח למשל ע"י כבישה, מליחה, צליה.<br />
תשובה – ע"פ הבנת הגר"א שהרמ"א פסק כר"ן שאמרינן חנ"נ בש"א רק מתי שדומיה לבשר בחלב שדרך בישול אסרה התורה לכן כל דרך העברת טעמים שאינה אסורה בבב"ח מדאורייתא פסק להקל בהפסד מרובה כר"ן.<br />
<br />
== נושא ד' חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו : ==<br />
<br />
מקור '''חולין דף (ק.)''' "דרש רבה בר בר חנה – חתיכה של נבילה ושל דג טמא...<br />
אוקי רב אמורא עליה ודרש – כיוון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה"<br />
'''הראשונים הקשו מס' קושיות על גמ'זו:''' <br />
<br />
'''קושיית התוס' ד"ה שקדם''' – למה הצריך רב שחתיכה ראשונה תקבל טעם כדי לאסור מספיק שקיבלה רק משהו ותאסור מדין מין במינו לא בטיל ?<br />
'''קושיית הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
'''הר"ן:'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושייתו – ר' יהודה סובר שמין ומינו לא בטיל אפילו במשהו אבל כלל זה נאמר דווקא שהמשהו איסור עומד בפני עצמו וכלשונו "אין כוח אחר מעורב בו" אך אם נבלע בחתיכה ויוצא אנו נקרה מב"מ אלא מין באינו מינו כי הוא מעורב בחתיכה אחרת.<br />
'''נקודות הכסף (סק"ד) "תרי משהו אמרינן":'''<br />
הש"ך סבר כגישת הר"ן שיש הבדל אם חתיכת איסור נופלת לחתיכות של היתר שהאיסור עומד בפני עצמו ולכן אסור מדין מין במינו לא בטיל לר' יהודה. לעומת אם האיסור משהו נבלע בחתיכה והיא נפלה לחתיכות היתר אז דנים את התערובת מדין מין באינו מינו כיוון שהאיסור חלק מהחתיכה ולא עומד בפני עצמו. ועוד יוצא מהר"ן אם נניח שהחתיכה נ"נ טעם החתיכה ללא האיסור משהו יאסור את שאר החתיכות ולכן יוצא שסבר שלא אומרים הפרדה גמורה.<br />
<br />
כאשר החתיכה נבלעת ממשהו איסור ונפלה לתערובת ומכירה \ אינו מכירה:<br />
החתיכה אינה נבילה אך המשהו יוצא לתערובת השנייה ולכן צריך 60 בתערובת השנייה מדין מין באינו מינו. אך בפסח כיוון שגם מין באינו מינו לא בטיל אז גם התערובת השנייה נאסרת<br />
ובדישל"מ – מין באינו מינו כן בטל ולכן מספיק 60 בתערובת השנייה נגד המשהו<br />
<br />
היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר נוסף:<br />
משהו האיסור שהתערבב בהיתר הראשון אינו נבלע בו אלא נחשב כבעין וכן בתערובת השנייה ולכן בדישל"מ – צריך 60 נגד המשהו כדין מין באינו מינו.<br />
ובפסח – הכול נאסר כי מין באינו מינו לא בטיל.<br />
'''ר"ת (תוס' בשקדם) :'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושיית הר"ן – מצינו מ"ח אחרונים בהבנתו.<br />
'''רעק"א:'''<br />
משהו עושה את החתיכה הראשונה נבילה אך לא אוסר את שאר החתיכות כיוון שאינו עובר עליהן. אפשר להסיק שכדי לאסור את שאר החתיכות צריכים דווקא את האוסר והנאסר ולכן יוצא בשיטה זו שאומרים את דין הפרדה גמורה.<br />
'''שיטת הט"ז (סק"טז) "תרי משהו לא אמרינן":'''<br />
'''כאשר החתיכה נבלעת במשהו ונפלה לתערובת ומכירה:'''<br />
החתיכה הראשונה נ"נ ומשום כך שנפלה לתערובת השנייה יש לשער 60 נגד כל החתיכה ואינה אוסרת את התערובת השנייה במשהו מדין מב"מ לא בטיל או בפסח שחמץ אינו בטל כיוון שהמשהו אינו יוצא אלא רק טעם החתיכה שבלוע בה יוצא והוא לא אוסר כיוון שלעולם נצטרך את האוסר והנאסר כדי לאסור.<br />
המשבצ"ז מקשה – מדוע הצריך 60 כדי להתיר את התערובת הרי המשהו אינו יוצא החוצה ולכן יש להוציא את החתיכה שנאסרה וכל השאר מותר אף בפחות מ60.<br />
<br />
משהו ניבלע בחתיכה והוא נפל לתערובת ואינו מכירה:<br />
הרוטב – אינו נאסר כיוון שהאיסור משהו אינו יוצא.<br />
החתיכות – נאסרו כיוון שלא אומרים בפסח חד בתרי בטיל, לכן החתיכה שנאסרה תאסור את כל החתיכות מדין יבש ביבש.<br />
<br />
'''היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר לח נוסף:'''<br />
המשהו האיסור נחשב כבעין בתערובת הראשונה כי לא שייך בליעה בלח ולכן אם נפל לתערובת שניה עדיין נחשב כבעין ולכן אוסר הכול מדין מב"מ לא בטיל.<br />
בפסח – דין מב"ב ודין אינו מינו שווים שלא בטיל.<br />
בדישל"מ – מין באינו מינו מותר ב60.<br />
<br />
'''הלכה למעשה''' – במקרה שבחתיכה נבלע משהו ונפלה לתערובת ומכירה ויש רוב כנגד החתיכה.<br />
שער הציון סי' תס"ז סעיף ז' – הכריע לאסור כדעת הש"ך שהתיר את התערובת השנייה רק בהנאה ובמקום הפסד"מ ובמניעת שמחת יו"ט הקל כט"ז והתיר את התערובת אף באכילה.<br />
<br />
== נושא ה' חנ"נ בכלים : ==<br />
<br />
'''הר"ן בשם הרמב"ן : יש חנ"נ בכלים.'''<br />
ומבאר הפמ"ג משבצות זהב ס"ק ח' כמו דאמרינן אין טומאה בלועה מטמאה טהרה בלועה ה"ה אין איסור בלוע בכלי מבטל היתר.<br />
'''הרשב"א:''' חנ"נ שייך רק במזון ולכן בכלי חרס לא אומרים חנ"נ לעומת בלוע שבכלי כן אומרים חנ"נ.<br />
'''מרדכי :'''<br />
כלי חרס – אומרים חנ"נ.<br />
כלי מתכת – לא אומרים חנ"נ.<br />
'''פסיקת השו"ע בנושא :''' שו"ע סעיף ה' - אם ידוע כמה הוא האיסור, כגון כף חדשה או שאינה בת יומא שניער בה ובלעה כזית חלב, ואחר כך ניער בה קדרה של בשר, אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה... <br />
ויש מי שאומר שגם בזו אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה. <br />
משמע שהכריע כרשב"א אך הביא גם את הר"ן <br />
'''פסיקת הרמ"א בנושא :'''<br />
המשך דברי הרמ"א - ויש שאינן מחלקין בין כף ישן לחדש, רק בין כלי חרס לשאר כלים (מרדכי פ' גיד הנשה) ואומרים דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור על ידי הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבלה, אבל לא בשאר כלים, וטוב לחוש לחומרא וע"ל סימן צ"ב.<br />
'''ההבנת הרמ"א במרדכי :'''<br />
כלי חרס אפילו חדש יש בו חנ"נ ואילו בשאר כלים אפילו ישנים אין בהם חנ"נ.<br />
למסקנה סיים הרמ"א " וטוב לחוש לחומרא "היינו שאינו מקבל את הקולא של המרדכי (בשאר כלים אפילו שישנים שאין בהם חנ"נ) אלא אף בהם יש חנ"נ .<br />
ובכלי חרס אפילו חדש יש חנ"נ לחומרא.<br />
'''הט"ז סק"ח:'''<br />
המרדכי סבר שיש חילוק בכלי חדש.<br />
שבכלי חרס חדש – יש חנ"נ כיוון שאינו חזר לכשרו ודומה לחתיכה שנאסרה שאינה חוזרת לעולם להיתרה, ובשאר כלים – אין בהם חנ"נ כיוון שאינם דומים לחתיכה שנאסרה וחוזרים להכשרם ע"י הגעלה.<br />
הט"ז להלכה פוסק :<br />
כאשר הכלי חדש או אינו בן יומו :<br />
באיסור בב"ח :<br />
כלי חרס – יש חנ"נ בכלי. כלי מתכת – אין חנ"נ בכלי.<br />
בשאר איסורים :<br />
כלי חרס ומתכת – אין חנ"נ בכלים. מכיוון שיש מ"ח אם יש חנ"נ בש"א ואף שאנו מחמירים בזה זה רק בבלוע אך בגוף הכלי לא מחמירים.<br />
בהפסד מרובה : באיסור בב"ח – אין להקל. בשאר איסורים – מקלים שאין חנ"נ כלל.<br />
'''ש"ך סקכ"א :''' בכלי חרס חדש לא שייך לומר חנ"נ וכל דברי המרדכי נאמרו בכלי ישן והחילוק הוא <br />
שבכלי חרס – יש חנ"נ .<br />
ובשאר כלים – אין חנ"נ כיוון שמועילה להם הגעלה.<br />
וכך סברו '''המהרש"ל והב"ח והגר"א.'''<br />
<br />
הש"ך פוסק להלכה :<br />
באיסור בב"ח כאשר הכלי ישן:<br />
בשאר כלים – יש חנ"נ בבלוע.<br />
בהפס"מ – אין חנ"נ.<br />
כלי חרס – יש חנ"נ אף בהפס"מ.<br />
שאר איסורים:<br />
בכל הכלים אומרים חנ"נ בבלוע לכתחילה ובהפסד אפילו אינו מרובה יש להקל שלא אומרים.</div>עמנואלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%AA_%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=5621חתיכה נעשת נבילה2016-06-06T15:41:43Z<p>עמנואל: /* א. חנ"נ בבשר בחלב : */</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}} <br />
== חתיכה נעשת נבילה ==<br />
<br />
ביאור המושג חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) : ראשית ננסה להגדיר מה היא חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) ע"פ דימוי חנ"נ לחיי היום. ברור שמאכל בריא יכול להפוך למאכל מורעל אף שחיצונית איננו רואים הבדל, ומכאן ולהבא תשתנה התייחסותנו למאכל זה כגון במגעו עם מאכלים אחרים או במשקים וכו'. גם בעולם ההלכה יש דבר דומה שכידוע התורה אסרה מפגש של בשר וחלב מבושלים (יו"ד סי' פ"ז) אע"פ ששניהם לחוד מותרים, מפגשם הוא כעין רעל רוחני. ההלכה מדריכה אותנו באלו דרכים יכול להיבצר ה"רעל" הרוחני הזה, ובאלו דרכים הוא יכול לעבור למאכלי היתר אחרים ולאוסרם.<br />
'''ננסה להסביר את הנושאים :'''<br />
א. חנ"נ בבשר וחלב (בב"ח) <br />
ב. חנ"נ בשאר איסורים <br />
ג. חנ"נ במשקים (לח בלח)<br />
ד. חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו. <br />
ה. חנ"נ בכלים (ז"א כאשר האיסור וההיתר נפגשים בדופן הכלי). <br />
<br />
== א. חנ"נ בבשר בחלב : ==<br />
<br />
''' מקור : חולין דף קח. משנה חלק א': טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בחתיכה טעם של חלב החתיכה אסורה.'''<br />
<br />
'''היכן החתיכה ממוקמת כדי שתתמודד רק היא מול טיפת החלב ולא כל הקדרה ? :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' רש"י ביאר שטיפת החלב נפלה בתוך הקדירה על אחת מן החתיכות ולא הגיס את הקדירה ולא נחלק טעם הטיפה אלא לאותה חתיכה בלבד ואותה חתיכה נאסרה כי אותה חתיכה לבדה אין ששים לבטל הטיפה. רש"י סבר שבמשנה יש שני מקרים שונים, ובמקרה הראשון אין דיון על שאר החתיכות אלא רק על החתיכה שנפל עליה טיפת חלב והיא נאסרת כולה.<br />
<br />
'''נחלקו הפוס' לפי רש"י היכן החתיכה ממוקמת :'''<br />
<br />
'''ב"י''' - רש"י לא פירש אלא נומר מסברה בדרך כלל לא כל החתיכות בתוך הרוטב והטיפה נפלה על חלק החתיכה שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''תוס' ד"ה אם''' - רש"י כתב "וכן כי כיסה הקדרה עולות הרתיחות מי שוליה לפיה ומוליכות הטיפה בכל הקדרה.<br />
מסביר התוס'- ר"ל שאפילו החתיכה שנפלה הטיפה עליה היא מקצתה בתוך הרוטב.<br />
מסביר המהרש"א - אם רש"י היה סובר כר"י שגם אם לא כל החתיכה ברוטב מתערבת הטיפה בכל הקדרה הוא לא היה צריך לומר שעולות הרתיחות מלמטה למעלה ולהאריך בתיאור התערבות הטיפה בקדרה אלא כנראה האריך כדי להוציא מהבנת ר"י שהטיפה הנופלת על חלקה החיצוני של החתיכה מתערבת אף ללא כיסוי או ניעור בכל הקדרה.<br />
<br />
'''מהר"ם שי"ף''' - רש"י (קח:) ד"ה ניער- "החלב בגגה של החתיכה". משמע שגגה הכוונה מחוץ לרוטב כי אם לא נומר כך אז הטיפה הייתה הנופלת ברוטב ומתבטלת.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' התוס' למד שחייבים לומר שהחתיכה המדוברת במשנה היא חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל. אף נפלה הטיפה על החתיכה ולכן יש להבין שברישא "בה"- בטיפה ו"אסור"- הכוונה לחתיכה שבחוץ. תוס' הבינו שהמשנה דיברה על מקרה אחד.<br />
שאלה: לפי פרוש התוס' קשה שהרי החיבור בין החלב לחתיכה נעשה ע"י צליה ודין צליה הוא חדירה של החלב בעומק קליפה\נטילה (ראה סימן ק"ה) ולא בכולה כדברי המשנה ?<br />
תוס' – הדין הוא דין צליה ואפילו כך כל החתיכה נאסרת משום שהחלב מפעפע בכולה כמו שמצינו בדף (צו:) שחלב מפעפע בכולו כיוון שהוא דבר שמן וכן החלב בגלל שומנו מפעפע בכולו.<br />
הר"ן – אין אנו עוסקים בדין צליה כלל אלא הדין כבישול כיוון שיש הבל וחום בקדרה והחתיכה נאסרת כולה וכן הקדרה כולה אם אין 60 נגד החלב.<br />
<br />
'''סיכום קצר''' – למדנו שחתיכת בשר נעשת נבילה כאשר היא נפגשת בבישול (בחום) עם חלב רק שאין פי 60 בחתיכה כנגד החלב ומאותו רגע חתיכת הבשר נעשת איסור בפני עצמו. בהמשך נראה שנחלקו האחרונים מה היא פסיקת השו"ע בדין החתיכה לבדה כהבנת רש"י או תוס'. <br />
<br />
'''ועכשיו נמשיך לבאר את דין שאר הקדרה ע"פ דברי המשך המשנה.'''<br />
<br />
'''מקור : חולין דף קח. משנה חלק ב': ניער את הקדרה שנפל לתוכה החלב, אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה – אסור.'''<br />
<br />
'''באיזה אופן שאר הקדירה תשתתף בביטול הטיפה ובאיזה אופן אינה משתתפת ?'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' ובשאר חתיכות של הקדרה לא דיברה המשנה בחלק א' אלא כאשר ניער (חלק ב') ובגמרא נחלקו בה אם חוזרת אותה חתיכה ואוסרתן או לא וזו היא מחלוקת האם אפשר לסוחטו אסור או אפשר לסוחטו מותר, ונבאר.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו מותר אומר - נתינת טעם אינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה חוזרת החתיכה להיתרה.<br />
<br />
'''אך מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"מ :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י:''' ביחס לחתיכה ביחס לחתיכות - היא מותרת אף ללא טעימת גוי כי הטעם מתחלק בשווה בכל הקדרה.<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן:''' ביחס לחתיכה - החתיכה נשארת באיסורה ובזה לא נחלקו מ"ד אפל"מ ואפל"א. ביחס לחתיכות- המ"ח בין אפל"א לאפל"מ היא רק לגבי שאר החתיכות. למ"ד אפל"מ אם תסחט לגמרי את החלב מהחתיכה החתיכה היא נחשבת היתר לגבי החתיכות ז"א שאינה אוסרת אותן מדין מין במינו לא בטיל אך החתיכה עצמה אסורה. המילה מותר הכוונה לשאר הקדרה שמותרת. למ"ד אפל"א אפילו אם תסחט את החתיכה היא נשארת באיסורה ואוסרת את השאר מדין מין במינו לבטיל.<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' ביחס לחתיכה - אע"פ שנסרך בה החלב יותר אם יטעם קפילא ויתירה תותר, וכן אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה שטעם החלב ותותר כיוון שיש התפשטות טעמים שווה. ביחס לחתיכות - כל עוד לא טעם קפילא את החתיכה והתירה היא נבילה אך אין אומרים שהיא הפכה להיות כגופו של איסור שביכולת טעם הבשר לבד לאסור אלא רק ביחד אם החלב אוסרת ז"א סבר הר"ן במ"ד אפל"מ את דין "אין הנאסר". מ"ד אפל"א: נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור ולא האיסור עצמו, לפיכך כל שקיבלה חתיכה טעם חלב נשארת באיסורה אף שהחלב יצאה ממנה.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו אסור אומר : נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה, החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"א :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן והרמב"ן :''' ביחס לחתיכה - אפילו אם תסחט את החלב מהבשר הבשר נשאר אסור. כיוון שסובר הר"ן בדעת רש"י שאין אומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאסור עצמו יכול לילך" ומכיוון שהחלב אינו בחתיכה וגם הוא האוסר החתיכה אינה אוסרת אחרים.<br />
ביחס לחתיכות - טעם הבשר יוצא ואוסר את כל הקדרה וכל זה ללא ניעור.<br />
<br />
'''שיטת הדרכי משה בטור:''' ע"פ דברי הטור "והיכא שנאסרה מחמת חלב נעשת כל החתיכה איסור ואם בישלה אם האחרות צריך 60 נגד כולה. ודייק הד"מ מהמילים "ואם בישלה" משמע שבלי בישול לא נאסרת שאר הקדרה כי אין החלב והבשר מתפשטים ביחד. ז"א הד"מ סבר שאומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך" ולכן אם ניער צריך 60 כנגד כל החתיכה ואם לא החתיכה תשאר אסורה אך טעמה לא יאסור את החתיכות האחרת.<br />
<br />
'''שיטת המרדכי :'''טעם החלב אוסר את החלק העליון של החתיכה שמחוץ לרוטב ואינו יוצא מהחלק העליון. ואף שטעם הבשר יוצא אין הוא אוסר לבד כיוון שאין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור יכול לילך עמו. ולכן למסקנה המרדכי פוסק שימתין עד שתצטנן הקדרה ולחתוך מה שחוץ לרוטב, ואם ניער צריך 60 כנגד החלק שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' תוס' הבין שהחתיכה חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל אף אם נפלה הטיפה על החתיכה בתחילה. ומכיוון שהמשנה במפורש כותבת "ניער את הקדירה" ורק כך נותנת המשנה לחתיכה הראשונה יכולת לאסור את שאר החתיכות משמע שהחתיכה אינה ברוטב ורק ע"י הניעור הקדרה משתתפת בביטול.<br />
<br />
'''קשה אם החתיכה נאסרת כולה שתאסור גם את החתיכה התחתונה לה?'''<br />
'''תוס' מתרץ''' – מצינו מקרה כזה בג"מ (קח:) נפלה טיפת חלב על חתיכה ולא ניער ולא כיסה. אומרת הגמ' מבלע בלע מפלט לא פלט. משמע שהחלב שאסר את החתיכה הראשונה לא ממשיך לחתיכה התחתונה אם לא ניער כלל.<br />
<br />
'''דף (קח:) "טיפת חלב שנפלה על חתיכה כיוון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשת נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים עד שתתין טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות.אמר רבי נראין דברי ר' יהודה - בשלא ניער ולא כיסה ודברי חכמים - בשניער וכסה". הגמ' שואלת: מאי לא ניער ולא כיסה? אילמא לא ניער ולא כיסה כלל [אם נעמיד שרבי פסק כר' יהודה במקרה הזה קשה שהרי] מבלע בלע מפלט לא פלט [החלב לא יוצא מהחתיכה ללא ניעור אלא רק טעם בשר יוצא] קסבר רבי אפל"א "'''<br />
<br />
'''נשאלת השאלה למה טעם הבשר לבדו לא אוסר את הקדרה אף ללא ניעור???'''<br />
<br />
'''מגמ' זו משמע שטעם הבשר לא אוסר כלל ללא טעם החלב.<br />
<br />
'''אך הראשונים נחלקו בהסברה :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא אליבא מ"ד אפל"מ ורק לשיטתו הבשר לא אוסר לבדו ללא חלב אך למסקנה רבי סובר כאפל"א שטעם הבשר אוסר לבדו את שאר החתיכות.<br />
ולכן המחלוקת בין אפל"א לאפל"מ לשיטת הר"ן היא : גם בדילול וגם בהפרדה יש מח' אפל"א ואפל"מ.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"מ סובר :''' (אין חנ"נ) ביחס לחתיכה- אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותותר ע"י 60. ביחס לחתיכות- רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"א סובר :''' ביחס לחתיכה - טעם העצמי של החתיכה אסור אף ללא חלב. ביחס לחתיכות- טעם הבשר אוסר את החתיכות.<br />
<br />
'''שיטת ר"י ורשב"א:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא לא בשיטת מ"ד מסוים אלא מציאותי למה התכוון רבי וזו ראיה ברורה שטעם לבדו לא אוסר והמח' של אפל"א ואפל"מ היא בנושא אחר.<br />
ולכן המח' בין אפל"א לאפל"מ בהבנת ר"י ורשב"א היא : אין מחלוקת אם הפרידו את החלב מהבשר ולכו"ע הבשר איננו אוסר אלא המחלוקת היא אם דיללו את טעם הבשר ע"י בישול בעוד חתיכות האם החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''אפל"מ:''' ביחס לחתיכה - אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותתור.<br />
ביחס לחתיכות - רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''אפל"א:''' ביחס לחתיכה- אם עדגיין נשארו שאריות חלב בחתיכה נשארת אסורה אך אם יוציא את החלב שאפי' משהו לא ישאר היא מותרת. ביחס לחתיכות- כיוון שיוצא טעם חלב וטעם בשר החתיכה אוסרת אותן.<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' השו"ע ביו"ד סימן צ"ב כתב נפל חלב לתוך קדירה של בשר, טועמין החתיכה שנפל עליה החלב, אם אין בה טעם חלב, הכל מותר. ואם יש בחתיכה מטעימת חלב, נאסרה אותה חתיכה. כלומר החתיכה נעשת נבילה ועכשיו החתיכה יכולה לאסור את כל האוכל שבקדרה ולכן משערין בכולה, אם היה בכל מה שיש בקדירה מהחתיכות והירק והמרק והתבלין כדי שתהא חתיכה זו אחד מששים מהכל, החתיכה אסורה והשאר מותר במה דברים אמורים ,שצריך 60 בכל האוכל שבקדרה מול החתיכה שנאסרה בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף...<br />
<br />
'''נחלקו האחרונים כמו מי הכריע השו"ע :'''<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב) :''' השו"ע פסק כשיטת רש"י כיוון שנקט את לשון הרמב"ם (פ"ט ה"ט). והרמב"ם דיבר בתחילה ללא ניעור, משמע שאף ללא ניעור אם יש בחתיכה מטעימת חלב נאסרה אותה חתיכה ואם אין 60 בקדרה נאסרה אף כל הקדרה. שהרי לפי רש"י בהבנת הט"ז (בניגוד לד"מ) כל הקדרה תאסר לבסוף אף ללא ניעור ובהמשך דבריו "אלא לבסוף" הסביר הט"ז סק"ה שהניעור בסוף הוא עצה טובה שלא ישאר טעם חלב בחתיכה.<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ד):''' שו"ע פסק כר"י(תוס'). וחולק על הט"ז בנק' הכסף שהרי כתוב במפורש " במה דברים אמורים, בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף" משמע שאם לא היה מנער כלל אף לא לבסוף אין הקדרה נאסרת. מובן מכאן שהשו"ע דיבר שהחתיכה מחוץ לרוטב ורק היא תיאסר ורק אם ינער את הקדרה יאסר שאר הקדרה כהבנת ר"י.<br />
<br />
'''פסיקת הרמ"א :''' וכן אם לא ניער כלל, את הקדרה כאשר נפלה הטיפה לא בתחלה ולא בסוף, ולא כיסה כלל, אם יש ס' בקדירה נגד טיפת חלב שנפל, אינו אסור רק החתיכה לבד, ושאר הקדירה מותרת.<br />
<br />
'''5 שיטות בהסבר הרמ"א:'''<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ו)''' – הרמ"א דיבר על מקרה אחר מהשו"ע באופן שהחתיכה נמצאת חלקה ברוטב והסתפק האם לפסוק כרש"י או כר"י ולכן החמיר כשניהם והצריך 60 לבטל את הטיפה כי חשש לר"י ושהחתיכה אסורה אם אין 60 כי חשש לרש"י. נשאר קשה על הש"ך המילה "וכן".<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב)''' – הרמ"א דיבר על אותו מקרה של השו"ע והוא הסביר כרש"י והרמ"א פסק כר"י שהטיפה מתפשטת בכל הקדרה ומספיק 60 כנגד הטיפה, אך מ"מ הרמ"א שהחתיכה עצמה אסורה מסברה דנפשיה שכן נשאר בה יותר טעם. נשאר קשה על הט"ז הרמ"א בסע' ד' שפסק שצריך 60 נגד החתיכה משמע שפסק כרש"י שהיא נאסרת תחילה מן הדין.'''משבצ"ז (סק"ה):''' כתב להלכה סבר הט"ז שהעיקר בדעת הרמ"א כהכרעתו בסע' ד'.<br />
<br />
'''רע"א''' – הרמ"א מובן ע"פ דבריו בסי' ק"ה שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומחמירים תמיד ולכן שכולה חוץ לרוטב חתיכה עצמה- אסורה שאין אנו בקיאין ולכן אמרינן שהחלב הכחוש מפעפע רק בה. ושאר הקדרה מותרת אם יש 60 נגד החלב כיוון שיש ספק שהחלב מפעפע בכל הקדרה אף ללא רוטב.<br />
<br />
'''באר הגולה''' – הגיה "אם אין 60 בקדרה..." משמע שפסק כרש"י אך קשה כי פשוט שכאשר החתיכה מחוץ לרוטב אין הקדרה מצטרפת לביטול הטיפה.<br />
<br />
'''הגר"א''' – הגיה "אם אין 60 בה חתיכה נגד טיפת החלב..." ובא ללמדנו שהחלב אינו ממשיך לקדרה ללא ניעור ולכן היא לא נאסרה. משמע שסובר כהבנת ר"י ורשב"א בהפרדה גמורה ולא כהר"ן.<br />
<br />
== נושא ב. ביאור חנ"נ בשאר איסורים : ==<br />
<br />
מקור : '''חולין דף (ק.)''' מדובר שנפלה חתיכת נבילה על חתיכות כשרות שהיו בקדרה והתבשלו רבה בר חנה סבר שחתיכת האיסור תאסור כאשר יהיה טעם של נבילה ברוטב ובחתיכות ואז כל הקדרה נאסרה. רב סבר שמספיק שחתיכת איסור שנפלה נותנת טעם בחתיכה אחת מהחתיכות שבקדרה כדי שהיא תאסור את כל הקדרה כי א"א לטעום אם יש טעם איסור כי לאיסור וההיתר יש אותו טעם.<br />
'''מצינו ג' שאלות על דברי הגמ':'''<br />
1. שאלת הגמרא - מדוע רב הצריך שחתיכת היתר הראשונה תקבל טעם מהאיסור הרי האיסור נמצא וכל צריך להיות אסור מדין מין ומינו לא בטיל? עונה הגמ' בשיטת אביי בשקדם וסילקו.<br />
2. <br />
תוס' ד"ה בשקדם - למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תקבל "טעם" מהאיסור כדי לאסור מספיק שקיבלה רק "משהו" כדי לאסור מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
3. <br />
הר"ן – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
'''<br />
הראשונים דנו בשתי השאלות האחרונות:'''<br />
'''שיטת הרמב"ן :''' ביחס לשאלה 2 - אפילו רק ע"י "משהו החתיכה נאסרת ואוסרת את כולן. ורב אסר את החתיכה הראשונה אפילו שקיבלה רק "משהו" מהאיסור. קשה - שהרי כתוב "כיוון שנתן טעם בחתיכה". תירוץ- הרמב"ן לומד משפט זה לא כפשוטו אלא כיוון שנתבשל עמה וקיבלה רק "משהו" מהאיסור נ"נ ואוסרת את כולן. "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אם לא נומר שהמשהו עושה את החתיכה נבילה אין יכולת למשהו לאסור את השאר כי משהו כמאן דליתא לולי שיעשה חנ"נ ואז החתיכה עצמה אוסרת את שאר הקדרה. משמע שחלק על הפרדה גמורה והחתיכה אוסרת אף ללא איסור.<br />
'''שיטת ר' אפרים :''' ביחס לשאלה 2 - מתוך שאלה זו הבין ר"א שאם החתיכה הראשונה קיבלה רק משהו אין היא יכולה לאסור את שאר החתיכות מדין מין ומינו כיוון שמשהו נחשב שאינו ואם קיבלה טעם אין החתיכה הראשונה נ"נ אלא הטעם נחשב כבעין ולכן נאסר שאר הקדרה מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" – אינו כפשוטו אלא נ"נ – הטעם נחשב כנבילה בעין למסקנה אין חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אין שאלה כי אין חנ"נ כלל.<br />
'''שיטת ר"ת:''' ביחס לשאלה 2 - אין משהו מהאיסור מספיק כדי לאסור את החתיכה הראשונה כדי שתוכל לאסור מדין מין ומינו לא בטיל אבל היא נאסרת בעצמה מה שאין כן טעם הוא גורם לחתיכה להעשות נבילה ואוסרת את כולן מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א. <br />
ביחס לשאלה 3 - נושא זה נידון בסוגיית "תרי משהו" .<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' <br />
'''שו"ע סימן צ"ב סעיף ד''''- לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה, אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים. כגון כזית חֵלב שנבלע בחתיכה, ואין בה ששים לבטלו, ונאסרה, ואחר כך בישלה עם אחרות, אין צריך אלא ששים כדי כזית חֵלב, ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת. <br />
השו"ע הכריע כר' אפרים שאין חנ"נ בשאר איסורים כלל ולכן כאשר יש 60 כנגד האיסור אף החתיכה שנאסרה ממנו ראשונה תחזור להיות מותרת. שזו ממש שיטת מ"ד אפל"מ. <br />
'''אך בסימן ק"ו סעיף א' פסק השו"ע''' שאף בשאר איסורים החתיכה נשארת באיסורה <br />
ומצינו שזו מחלוקת ראשונים <br />
שיטת הטור: בש"א אמרינן אפל"מ וחתיכה חוזרת להיתרה והאיסור נסחט לכל התבשיל ומתבטל.<br />
שיטת הרשב"א: בש"א אמרינן אפל"א וחתיכה נשארת באיסורה. וכך פסק השו"ע בסי' ק"ו.<br />
'''תירוצים לסתירה :'''<br />
'''הש"ך סק"יא''' - אין סתירה, אלא כאן השו"ע כתב שהחתיכה שנאסרה בש"א חוזרת להיות מותרת הוא כדי להבדיל בין סע' ג' ששם מדובר על חתיכה שנאסרה מחלב והרוטב מותר אם יש 60 כנגדה אך כל החתיכות שבקדרה אסורות אם אותה חתיכה ראויה להתכבד אפי' שעכשיו אינו מכירה היא אוסרת את כולן כיוון שאיסורה מחמת עצמה כדין חהר"ל. לעומת סע' ד' שנאסרה מש"א ואע"פ שהיא ראויה להתכבד ואינה מכירה אינה אוסרת את החתיכות כיוון שאין איסורה מחמת עצמה ולכן לא חל דין חה"ל ולכן אם היה בקדרה 60 נגד כל הקדרה מותרת. (כולל אותה חתיכה כיוון שמדובר שלא מכירה בהבנת הש"ך).<br />
'''הגר"א ביאר את הסתירה''' – השו"ע בסי' צ"ב כתב את שיטת הטור ובק"ו כתב את שיטתו שלו.<br />
'''שיטת הרמ"א להלכה :'''<br />
הרמ"א כתב - "וי"א דאמרינן בכל האיסורין חנ"נ וכן המנהג פשוט ואין לשנות. משמע שפסק כר"ת.<br />
אע"פ שהרמ"א מחמיר שאומרים חנ"נ בש"א מ"מ באופן שהאיסור נפל על חתיכה שמקצתה ברוטב מיקל הרמ"א והחתיכה לא תאסור את שאר החתיכות.<br />
'''ואלו הן הסיבות לקולא זו:'''<br />
א. לפי ר"י האיסור מתבטל בכל הקדרה.<br />
ב. י"א שאין חנ"נ בש"א (ר' אפרים).<br />
כל זה אפילו שהרמ"א מחמיר בכל סיבה בנפרד.<br />
'''הש"ך סקי"ג'''- ביאר ברמ"א שבתחילה נאסרה החתיכה ורק כאש ניער או כיסה את הקדרה נאסרות שאר החתיכות. כיוון שהבין שמחמיר כרש"י (שאוסר ת האחרות רק עם ניער או כיסה) שהרי לשיטת ר"י אין צורך כלל לנער. <br />
<br />
'''ט"ז סקי"ד,ה''' - ביאר שהרמ"א החמיר בבב"ח כשיטת רש"י שאף ללא ניעור אוסרת אותה חתיכה את כל האחרות (וכך משמע מלשון הרמ"א כאן).<br />
אך בשאר איסורים הרמ"א מיקל כשיטת ר"י שאינה אוסרת את האחרות אם מקצתה ברוטב.<br />
<br />
== נושא ג' חנ"נ לח בלח : ==<br />
<br />
מקור: '''ע"ז דף (עג.)''' "אמר ר' יוחנן יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו" <br />
'''ביאור הראשונים בנושא :'''<br />
'''תוס' ד"ה בשקדם: יש חנ"נ לח בלח.'''<br />
תוס' הביאו גמ' זו כראיה לר"א שאין חנ"נ בש"א. מדוע מספיק 60 במים כנגד היין נסך ולא כנגד כל היין שבבור שהרי נומר שנ"נ? תוס' תירצו לשיטת ר"ת שסובר שיש חנ"נ בש"א שכאן היין נאסר מהיין נסך במשהו ולכן לא נ"נ מכל זה משמע של ר"ת אמרינן שיש חנ"נ לח בלח מכיוון שיכלו לתרץ בפשטות שלא אמרינן חנ"נ לח בלח.<br />
'''הר"ן ד"ה אבל עיקר נראה לי:'''<br />
דין חנ"נ בלח תלוי באופן יצירת התערובת. <br />
אם הפעולה היתה בישול – אומרים חנ"נ לח בלח. כיוון שזה דומיה בשר וחלב שדרך בישול אסרה התורה ולכן אף בש"א נ"נ.<br />
אם הפעולה היתה עירוב לח בלח בצונן – לא אמרינן שנ"נ ועל זה דיבר הגמ' לעיל.<br />
'''סיעת האומרים אין חנ"נ לח בלח:'''<br />
ראייתם בפשטות מהגמ' הנ"ל אך קיים הבדל בין הראשונים בהגדרת החנ"נ.<br />
'''הרשב"א :''' חנ"נ בלח אנו אומרים שיש יכולת בליעה כיוון שאז אין האיסור יוצא ומתערב לגמרי בחתיכות אלא תמיד ישאר יותר בחתיכה. אך בלח אין הוא בולע ולכן האיסור מתערב בשווה בכל ההיתר.<br />
'''מרדכי :''' חנ"נ אנו אומרים דווקא בחתיכה כיוון שהיא ניכרת ומובדלת מהשאר אך בלח לא כיוון שאינו מובדל נחשב כאילו האיסור נמצא בכל ההיתר לעומת חתיכה שיש לו מקום משלו.<br />
'''רע"א והחוו"ד מביאים נפק"מ:'''<br />
כאשר החתיכה נימוחה.<br />
לרשב"א – האיסור מתערב בשווה ולא נומר חנ"נ.<br />
למרדכי – דין חנ"נ אינו נפקע אף לאחר שנימוחה.<br />
להלכה :<br />
'''הגר"א סובר שהרמ"א פסק כהר"ן:'''<br />
לשון הרמ"א – "יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח, ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר, ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל (מרדכי פכ"ה בשם רשב"א ור"ן בשם ראב"ד). ויש לסמוך על זה בשאר איסורים לצורך הפסד גדול, אבל לא בבשר וחלב".<br />
משמע מלשונו "אם נתערב איסור לח בהיתר לח"<br />
שמדבר על עירוב של לח בלח בצונן (כי אם היה רוצה להתייחס לבישול של לח בלח היה צריך לומר תרכובת של לח בלח). <br />
ופסק כר"ן שאין חנ"נ לח בלח בצונן ויש לסמוך עליו בהפסד מרובה אך לח בלח מבושלים אסורים מעיקר הדין ואין להקל כלל.<br />
'''נשאלת השאלה''' - מה הדין כאשר העברת הטעמים נעשתה שלא ע"י בישול באיסור לח בלח למשל ע"י כבישה, מליחה, צליה.<br />
תשובה – ע"פ הבנת הגר"א שהרמ"א פסק כר"ן שאמרינן חנ"נ בש"א רק מתי שדומיה לבשר בחלב שדרך בישול אסרה התורה לכן כל דרך העברת טעמים שאינה אסורה בבב"ח מדאורייתא פסק להקל בהפסד מרובה כר"ן.<br />
<br />
== נושא ד' חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו : ==<br />
<br />
מקור '''חולין דף (ק.)''' "דרש רבה בר בר חנה – חתיכה של נבילה ושל דג טמא...<br />
אוקי רב אמורא עליה ודרש – כיוון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה"<br />
'''הראשונים הקשו מס' קושיות על גמ'זו:''' <br />
<br />
'''קושיית התוס' ד"ה שקדם''' – למה הצריך רב שחתיכה ראשונה תקבל טעם כדי לאסור מספיק שקיבלה רק משהו ותאסור מדין מין במינו לא בטיל ?<br />
'''קושיית הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
'''הר"ן:'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושייתו – ר' יהודה סובר שמין ומינו לא בטיל אפילו במשהו אבל כלל זה נאמר דווקא שהמשהו איסור עומד בפני עצמו וכלשונו "אין כוח אחר מעורב בו" אך אם נבלע בחתיכה ויוצא אנו נקרה מב"מ אלא מין באינו מינו כי הוא מעורב בחתיכה אחרת.<br />
'''נקודות הכסף (סק"ד) "תרי משהו אמרינן":'''<br />
הש"ך סבר כגישת הר"ן שיש הבדל אם חתיכת איסור נופלת לחתיכות של היתר שהאיסור עומד בפני עצמו ולכן אסור מדין מין במינו לא בטיל לר' יהודה. לעומת אם האיסור משהו נבלע בחתיכה והיא נפלה לחתיכות היתר אז דנים את התערובת מדין מין באינו מינו כיוון שהאיסור חלק מהחתיכה ולא עומד בפני עצמו. ועוד יוצא מהר"ן אם נניח שהחתיכה נ"נ טעם החתיכה ללא האיסור משהו יאסור את שאר החתיכות ולכן יוצא שסבר שלא אומרים הפרדה גמורה.<br />
<br />
כאשר החתיכה נבלעת ממשהו איסור ונפלה לתערובת ומכירה \ אינו מכירה:<br />
החתיכה אינה נבילה אך המשהו יוצא לתערובת השנייה ולכן צריך 60 בתערובת השנייה מדין מין באינו מינו. אך בפסח כיוון שגם מין באינו מינו לא בטיל אז גם התערובת השנייה נאסרת<br />
ובדישל"מ – מין באינו מינו כן בטל ולכן מספיק 60 בתערובת השנייה נגד המשהו<br />
<br />
היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר נוסף:<br />
משהו האיסור שהתערבב בהיתר הראשון אינו נבלע בו אלא נחשב כבעין וכן בתערובת השנייה ולכן בדישל"מ – צריך 60 נגד המשהו כדין מין באינו מינו.<br />
ובפסח – הכול נאסר כי מין באינו מינו לא בטיל.<br />
'''ר"ת (תוס' בשקדם) :'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושיית הר"ן – מצינו מ"ח אחרונים בהבנתו.<br />
'''רעק"א:'''<br />
משהו עושה את החתיכה הראשונה נבילה אך לא אוסר את שאר החתיכות כיוון שאינו עובר עליהן. אפשר להסיק שכדי לאסור את שאר החתיכות צריכים דווקא את האוסר והנאסר ולכן יוצא בשיטה זו שאומרים את דין הפרדה גמורה.<br />
'''שיטת הט"ז (סק"טז) "תרי משהו לא אמרינן":'''<br />
'''כאשר החתיכה נבלעת במשהו ונפלה לתערובת ומכירה:'''<br />
החתיכה הראשונה נ"נ ומשום כך שנפלה לתערובת השנייה יש לשער 60 נגד כל החתיכה ואינה אוסרת את התערובת השנייה במשהו מדין מב"מ לא בטיל או בפסח שחמץ אינו בטל כיוון שהמשהו אינו יוצא אלא רק טעם החתיכה שבלוע בה יוצא והוא לא אוסר כיוון שלעולם נצטרך את האוסר והנאסר כדי לאסור.<br />
המשבצ"ז מקשה – מדוע הצריך 60 כדי להתיר את התערובת הרי המשהו אינו יוצא החוצה ולכן יש להוציא את החתיכה שנאסרה וכל השאר מותר אף בפחות מ60.<br />
<br />
משהו ניבלע בחתיכה והוא נפל לתערובת ואינו מכירה:<br />
הרוטב – אינו נאסר כיוון שהאיסור משהו אינו יוצא.<br />
החתיכות – נאסרו כיוון שלא אומרים בפסח חד בתרי בטיל, לכן החתיכה שנאסרה תאסור את כל החתיכות מדין יבש ביבש.<br />
<br />
'''היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר לח נוסף:'''<br />
המשהו האיסור נחשב כבעין בתערובת הראשונה כי לא שייך בליעה בלח ולכן אם נפל לתערובת שניה עדיין נחשב כבעין ולכן אוסר הכול מדין מב"מ לא בטיל.<br />
בפסח – דין מב"ב ודין אינו מינו שווים שלא בטיל.<br />
בדישל"מ – מין באינו מינו מותר ב60.<br />
<br />
'''הלכה למעשה''' – במקרה שבחתיכה נבלע משהו ונפלה לתערובת ומכירה ויש רוב כנגד החתיכה.<br />
שער הציון סי' תס"ז סעיף ז' – הכריע לאסור כדעת הש"ך שהתיר את התערובת השנייה רק בהנאה ובמקום הפסד"מ ובמניעת שמחת יו"ט הקל כט"ז והתיר את התערובת אף באכילה.<br />
<br />
== נושא ה' חנ"נ בכלים : ==<br />
<br />
'''הר"ן בשם הרמב"ן : יש חנ"נ בכלים.'''<br />
ומבאר הפמ"ג משבצות זהב ס"ק ח' כמו דאמרינן אין טומאה בלועה מטמאה טהרה בלועה ה"ה אין איסור בלוע בכלי מבטל היתר.<br />
'''הרשב"א:''' חנ"נ שייך רק במזון ולכן בכלי חרס לא אומרים חנ"נ לעומת בלוע שבכלי כן אומרים חנ"נ.<br />
'''מרדכי :'''<br />
כלי חרס – אומרים חנ"נ.<br />
כלי מתכת – לא אומרים חנ"נ.<br />
'''פסיקת השו"ע בנושא :''' שו"ע סעיף ה' - אם ידוע כמה הוא האיסור, כגון כף חדשה או שאינה בת יומא שניער בה ובלעה כזית חלב, ואחר כך ניער בה קדרה של בשר, אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה... <br />
ויש מי שאומר שגם בזו אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה. <br />
משמע שהכריע כרשב"א אך הביא גם את הר"ן <br />
'''פסיקת הרמ"א בנושא :'''<br />
המשך דברי הרמ"א - ויש שאינן מחלקין בין כף ישן לחדש, רק בין כלי חרס לשאר כלים (מרדכי פ' גיד הנשה) ואומרים דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור על ידי הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבלה, אבל לא בשאר כלים, וטוב לחוש לחומרא וע"ל סימן צ"ב.<br />
'''ההבנת הרמ"א במרדכי :'''<br />
כלי חרס אפילו חדש יש בו חנ"נ ואילו בשאר כלים אפילו ישנים אין בהם חנ"נ.<br />
למסקנה סיים הרמ"א " וטוב לחוש לחומרא "היינו שאינו מקבל את הקולא של המרדכי (בשאר כלים אפילו שישנים שאין בהם חנ"נ) אלא אף בהם יש חנ"נ .<br />
ובכלי חרס אפילו חדש יש חנ"נ לחומרא.<br />
'''הט"ז סק"ח:'''<br />
המרדכי סבר שיש חילוק בכלי חדש.<br />
שבכלי חרס חדש – יש חנ"נ כיוון שאינו חזר לכשרו ודומה לחתיכה שנאסרה שאינה חוזרת לעולם להיתרה, ובשאר כלים – אין בהם חנ"נ כיוון שאינם דומים לחתיכה שנאסרה וחוזרים להכשרם ע"י הגעלה.<br />
הט"ז להלכה פוסק :<br />
כאשר הכלי חדש או אינו בן יומו :<br />
באיסור בב"ח :<br />
כלי חרס – יש חנ"נ בכלי. כלי מתכת – אין חנ"נ בכלי.<br />
בשאר איסורים :<br />
כלי חרס ומתכת – אין חנ"נ בכלים. מכיוון שיש מ"ח אם יש חנ"נ בש"א ואף שאנו מחמירים בזה זה רק בבלוע אך בגוף הכלי לא מחמירים.<br />
בהפסד מרובה : באיסור בב"ח – אין להקל. בשאר איסורים – מקלים שאין חנ"נ כלל.<br />
'''ש"ך סקכ"א :''' בכלי חרס חדש לא שייך לומר חנ"נ וכל דברי המרדכי נאמרו בכלי ישן והחילוק הוא <br />
שבכלי חרס – יש חנ"נ .<br />
ובשאר כלים – אין חנ"נ כיוון שמועילה להם הגעלה.<br />
וכך סברו '''המהרש"ל והב"ח והגר"א.'''<br />
<br />
הש"ך פוסק להלכה :<br />
באיסור בב"ח כאשר הכלי ישן:<br />
בשאר כלים – יש חנ"נ בבלוע.<br />
בהפס"מ – אין חנ"נ.<br />
כלי חרס – יש חנ"נ אף בהפס"מ.<br />
שאר איסורים:<br />
בכל הכלים אומרים חנ"נ בבלוע לכתחילה ובהפסד אפילו אינו מרובה יש להקל שלא אומרים.</div>עמנואלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%AA_%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=5614חתיכה נעשת נבילה2016-06-06T15:33:32Z<p>עמנואל: /* א. חנ"נ בבשר בחלב : */</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}} <br />
== חתיכה נעשת נבילה ==<br />
<br />
ביאור המושג חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) : ראשית ננסה להגדיר מה היא חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) ע"פ דימוי חנ"נ לחיי היום. ברור שמאכל בריא יכול להפוך למאכל מורעל אף שחיצונית איננו רואים הבדל, ומכאן ולהבא תשתנה התייחסותנו למאכל זה כגון במגעו עם מאכלים אחרים או במשקים וכו'. גם בעולם ההלכה יש דבר דומה שכידוע התורה אסרה מפגש של בשר וחלב מבושלים (יו"ד סי' פ"ז) אע"פ ששניהם לחוד מותרים, מפגשם הוא כעין רעל רוחני. ההלכה מדריכה אותנו באלו דרכים יכול להיבצר ה"רעל" הרוחני הזה, ובאלו דרכים הוא יכול לעבור למאכלי היתר אחרים ולאוסרם.<br />
'''ננסה להסביר את הנושאים :'''<br />
א. חנ"נ בבשר וחלב (בב"ח) <br />
ב. חנ"נ בשאר איסורים <br />
ג. חנ"נ במשקים (לח בלח)<br />
ד. חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו. <br />
ה. חנ"נ בכלים (ז"א כאשר האיסור וההיתר נפגשים בדופן הכלי). <br />
<br />
== א. חנ"נ בבשר בחלב : ==<br />
<br />
''' מקור : חולין דף קח. משנה חלק א': טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בחתיכה טעם של חלב החתיכה אסורה.'''<br />
<br />
'''היכן החתיכה ממוקמת כדי שתתמודד רק היא מול טיפת החלב ולא כל הקדרה :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' רש"י ביאר שטיפת החלב נפלה בתוך הקדירה על אחת מן החתיכות ולא הגיס את הקדירה ולא נחלק טעם הטיפה אלא לאותה חתיכה בלבד ואותה חתיכה נאסרה כי אותה חתיכה לבדה אין ששים לבטל הטיפה. רש"י סבר שבמשנה יש שני מקרים שונים, ובמקרה הראשון אין דיון על שאר החתיכות אלא רק על החתיכה שנפל עליה טיפת חלב והיא נאסרת כולה.<br />
<br />
'''נחלקו הפוס' לפי רש"י היכן החתיכה ממוקמת :'''<br />
<br />
'''ב"י''' - רש"י לא פירש אלא נומר מסברה בדרך כלל לא כל החתיכות בתוך הרוטב והטיפה נפלה על חלק החתיכה שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''תוס' ד"ה אם''' - רש"י כתב "וכן כי כיסה הקדרה עולות הרתיחות מי שוליה לפיה ומוליכות הטיפה בכל הקדרה.<br />
מסביר התוס'- ר"ל שאפילו החתיכה שנפלה הטיפה עליה היא מקצתה בתוך הרוטב.<br />
מסביר המהרש"א - אם רש"י היה סובר כר"י שגם אם לא כל החתיכה ברוטב מתערבת הטיפה בכל הקדרה הוא לא היה צריך לומר שעולות הרתיחות מלמטה למעלה ולהאריך בתיאור התערבות הטיפה בקדרה אלא כנראה האריך כדי להוציא מהבנת ר"י שהטיפה הנופלת על חלקה החיצוני של החתיכה מתערבת אף ללא כיסוי או ניעור בכל הקדרה.<br />
<br />
'''מהר"ם שי"ף''' - רש"י (קח:) ד"ה ניער- "החלב בגגה של החתיכה". משמע שגגה הכוונה מחוץ לרוטב כי אם לא נומר כך אז הטיפה הייתה הנופלת ברוטב ומתבטלת.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' התוס' למד שחייבים לומר שהחתיכה המדוברת במשנה היא חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל. אף נפלה הטיפה על החתיכה ולכן יש להבין שברישא "בה"- בטיפה ו"אסור"- הכוונה לחתיכה שבחוץ. תוס' הבינו שהמשנה דיברה על מקרה אחד.<br />
שאלה: לפי פרוש התוס' קשה שהרי החיבור בין החלב לחתיכה נעשה ע"י צליה ודין צליה הוא חדירה של החלב בעומק קליפה\נטילה (ראה סימן ק"ה) ולא בכולה כדברי המשנה ?<br />
תוס' – הדין הוא דין צליה ואפילו כך כל החתיכה נאסרת משום שהחלב מפעפע בכולה כמו שמצינו בדף (צו:) שחלב מפעפע בכולו כיוון שהוא דבר שמן וכן החלב בגלל שומנו מפעפע בכולו.<br />
הר"ן – אין אנו עוסקים בדין צליה כלל אלא הדין כבישול כיוון שיש הבל וחום בקדרה והחתיכה נאסרת כולה וכן הקדרה כולה אם אין 60 נגד החלב.<br />
<br />
'''סיכום קצר''' – למדנו שחתיכת בשר נעשת נבילה כאשר היא נפגשת בבישול (בחום) עם חלב רק שאין פי 60 בחתיכה כנגד החלב ומאותו רגע חתיכת הבשר נעשת איסור בפני עצמו. בהמשך נראה שנחלקו האחרונים מה היא פסיקת השו"ע בדין החתיכה לבדה כהבנת רש"י או תוס'. <br />
<br />
'''ועכשיו נמשיך לבאר את דין שאר הקדרה ע"פ דברי המשך המשנה.'''<br />
<br />
'''מקור : חולין דף קח. משנה חלק ב': ניער את הקדרה שנפל לתוכה החלב, אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה – אסור.'''<br />
<br />
'''באיזה אופן שאר הקדירה תשתתף בביטול הטיפה ובאיזה אופן אינה משתתפת ?'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' ובשאר חתיכות של הקדרה לא דיברה המשנה בחלק א' אלא כאשר ניער (חלק ב') ובגמרא נחלקו בה אם חוזרת אותה חתיכה ואוסרתן או לא וזו היא מחלוקת האם אפשר לסוחטו אסור או אפשר לסוחטו מותר, ונבאר.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו מותר אומר - נתינת טעם אינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה חוזרת החתיכה להיתרה.<br />
<br />
'''אך מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"מ :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י:''' ביחס לחתיכה ביחס לחתיכות - היא מותרת אף ללא טעימת גוי כי הטעם מתחלק בשווה בכל הקדרה.<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן:''' ביחס לחתיכה - החתיכה נשארת באיסורה ובזה לא נחלקו מ"ד אפל"מ ואפל"א. ביחס לחתיכות- המ"ח בין אפל"א לאפל"מ היא רק לגבי שאר החתיכות. למ"ד אפל"מ אם תסחט לגמרי את החלב מהחתיכה החתיכה היא נחשבת היתר לגבי החתיכות ז"א שאינה אוסרת אותן מדין מין במינו לא בטיל אך החתיכה עצמה אסורה. המילה מותר הכוונה לשאר הקדרה שמותרת. למ"ד אפל"א אפילו אם תסחט את החתיכה היא נשארת באיסורה ואוסרת את השאר מדין מין במינו לבטיל.<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' ביחס לחתיכה - אע"פ שנסרך בה החלב יותר אם יטעם קפילא ויתירה תותר, וכן אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה שטעם החלב ותותר כיוון שיש התפשטות טעמים שווה. ביחס לחתיכות - כל עוד לא טעם קפילא את החתיכה והתירה היא נבילה אך אין אומרים שהיא הפכה להיות כגופו של איסור שביכולת טעם הבשר לבד לאסור אלא רק ביחד אם החלב אוסרת ז"א סבר הר"ן במ"ד אפל"מ את דין "אין הנאסר". מ"ד אפל"א: נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור ולא האיסור עצמו, לפיכך כל שקיבלה חתיכה טעם חלב נשארת באיסורה אף שהחלב יצאה ממנה.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו אסור אומר : נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה, החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"א :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן והרמב"ן :''' ביחס לחתיכה - אפילו אם תסחט את החלב מהבשר הבשר נשאר אסור. כיוון שסובר הר"ן בדעת רש"י שאין אומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאסור עצמו יכול לילך" ומכיוון שהחלב אינו בחתיכה וגם הוא האוסר החתיכה אינה אוסרת אחרים.<br />
ביחס לחתיכות - טעם הבשר יוצא ואוסר את כל הקדרה וכל זה ללא ניעור.<br />
<br />
'''שיטת הדרכי משה בטור:''' ע"פ דברי הטור "והיכא שנאסרה מחמת חלב נעשת כל החתיכה איסור ואם בישלה אם האחרות צריך 60 נגד כולה. ודייק הד"מ מהמילים "ואם בישלה" משמע שבלי בישול לא נאסרת שאר הקדרה כי אין החלב והבשר מתפשטים ביחד. ז"א הד"מ סבר שאומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך" ולכן אם ניער צריך 60 כנגד כל החתיכה ואם לא החתיכה תשאר אסורה אך טעמה לא יאסור את החתיכות האחרת.<br />
<br />
'''שיטת המרדכי :'''טעם החלב אוסר את החלק העליון של החתיכה שמחוץ לרוטב ואינו יוצא מהחלק העליון. ואף שטעם הבשר יוצא אין הוא אוסר לבד כיוון שאין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור יכול לילך עמו. ולכן למסקנה המרדכי פוסק שימתין עד שתצטנן הקדרה ולחתוך מה שחוץ לרוטב, ואם ניער צריך 60 כנגד החלק שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' תוס' הבין שהחתיכה חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל אף אם נפלה הטיפה על החתיכה בתחילה. ומכיוון שהמשנה במפורש כותבת "ניער את הקדירה" ורק כך נותנת המשנה לחתיכה הראשונה יכולת לאסור את שאר החתיכות משמע שהחתיכה אינה ברוטב ורק ע"י הניעור הקדרה משתתפת בביטול.<br />
<br />
'''קשה אם החתיכה נאסרת כולה שתאסור גם את החתיכה התחתונה לה?'''<br />
'''תוס' מתרץ''' – מצינו מקרה כזה בג"מ (קח:) נפלה טיפת חלב על חתיכה ולא ניער ולא כיסה. אומרת הגמ' מבלע בלע מפלט לא פלט. משמע שהחלב שאסר את החתיכה הראשונה לא ממשיך לחתיכה התחתונה אם לא ניער כלל.<br />
<br />
'''נשאלת השאלה למה טעם הבשר לבדו לא אוסר את הקדרה אף ללא ניעור???'''<br />
דף (קח:) "טיפת חלב שנפלה על חתיכה כיוון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשת נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים עד שתתין טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות.אמר רבי נראין דברי ר' יהודה - בשלא ניער ולא כיסה ודברי חכמים - בשניער וכסה". הגמ' שואלת: מאי לא ניער ולא כיסה? אילמא לא ניער ולא כיסה כלל [אם נעמיד שרבי פסק כר' יהודה במקרה הזה קשה שהרי] מבלע בלע מפלט לא פלט [החלב לא יוצא מהחתיכה ללא ניעור אלא רק טעם בשר יוצא] קסבר רבי אפל"א "<br />
<br />
'''מגמ' זו משמע שטעם הבשר לא אוסר כלל ללא טעם החלב.<br />
<br />
'''אך הראשונים נחלקו בהסברה :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא אליבא מ"ד אפל"מ ורק לשיטתו הבשר לא אוסר לבדו ללא חלב אך למסקנה רבי סובר כאפל"א שטעם הבשר אוסר לבדו את שאר החתיכות.<br />
ולכן המחלוקת בין אפל"א לאפל"מ לשיטת הר"ן היא : גם בדילול וגם בהפרדה יש מח' אפל"א ואפל"מ.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"מ סובר :''' (אין חנ"נ) ביחס לחתיכה- אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותותר ע"י 60. ביחס לחתיכות- רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"א סובר :''' ביחס לחתיכה - טעם העצמי של החתיכה אסור אף ללא חלב. ביחס לחתיכות- טעם הבשר אוסר את החתיכות.<br />
<br />
'''שיטת ר"י ורשב"א:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא לא בשיטת מ"ד מסוים אלא מציאותי למה התכוון רבי וזו ראיה ברורה שטעם לבדו לא אוסר והמח' של אפל"א ואפל"מ היא בנושא אחר.<br />
ולכן המח' בין אפל"א לאפל"מ בהבנת ר"י ורשב"א היא : אין מחלוקת אם הפרידו את החלב מהבשר ולכו"ע הבשר איננו אוסר אלא המחלוקת היא אם דיללו את טעם הבשר ע"י בישול בעוד חתיכות האם החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''אפל"מ:''' ביחס לחתיכה - אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותתור.<br />
ביחס לחתיכות - רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''אפל"א:''' ביחס לחתיכה- אם עדגיין נשארו שאריות חלב בחתיכה נשארת אסורה אך אם יוציא את החלב שאפי' משהו לא ישאר היא מותרת. ביחס לחתיכות- כיוון שיוצא טעם חלב וטעם בשר החתיכה אוסרת אותן.<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' השו"ע ביו"ד סימן צ"ב כתב נפל חלב לתוך קדירה של בשר, טועמין החתיכה שנפל עליה החלב, אם אין בה טעם חלב, הכל מותר. ואם יש בחתיכה מטעימת חלב, נאסרה אותה חתיכה. כלומר החתיכה נעשת נבילה ועכשיו החתיכה יכולה לאסור את כל האוכל שבקדרה ולכן משערין בכולה, אם היה בכל מה שיש בקדירה מהחתיכות והירק והמרק והתבלין כדי שתהא חתיכה זו אחד מששים מהכל, החתיכה אסורה והשאר מותר במה דברים אמורים ,שצריך 60 בכל האוכל שבקדרה מול החתיכה שנאסרה בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף...<br />
<br />
'''נחלקו האחרונים כמו מי הכריע השו"ע :'''<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב) :''' השו"ע פסק כשיטת רש"י כיוון שנקט את לשון הרמב"ם (פ"ט ה"ט). והרמב"ם דיבר בתחילה ללא ניעור, משמע שאף ללא ניעור אם יש בחתיכה מטעימת חלב נאסרה אותה חתיכה ואם אין 60 בקדרה נאסרה אף כל הקדרה. שהרי לפי רש"י בהבנת הט"ז (בניגוד לד"מ) כל הקדרה תאסר לבסוף אף ללא ניעור ובהמשך דבריו "אלא לבסוף" הסביר הט"ז סק"ה שהניעור בסוף הוא עצה טובה שלא ישאר טעם חלב בחתיכה.<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ד):''' שו"ע פסק כר"י(תוס'). וחולק על הט"ז בנק' הכסף שהרי כתוב במפורש " במה דברים אמורים, בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף" משמע שאם לא היה מנער כלל אף לא לבסוף אין הקדרה נאסרת. מובן מכאן שהשו"ע דיבר שהחתיכה מחוץ לרוטב ורק היא תיאסר ורק אם ינער את הקדרה יאסר שאר הקדרה כהבנת ר"י.<br />
<br />
'''פסיקת הרמ"א :''' וכן אם לא ניער כלל, את הקדרה כאשר נפלה הטיפה לא בתחלה ולא בסוף, ולא כיסה כלל, אם יש ס' בקדירה נגד טיפת חלב שנפל, אינו אסור רק החתיכה לבד, ושאר הקדירה מותרת.<br />
<br />
'''5 שיטות בהסבר הרמ"א:'''<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ו)''' – הרמ"א דיבר על מקרה אחר מהשו"ע באופן שהחתיכה נמצאת חלקה ברוטב והסתפק האם לפסוק כרש"י או כר"י ולכן החמיר כשניהם והצריך 60 לבטל את הטיפה כי חשש לר"י ושהחתיכה אסורה אם אין 60 כי חשש לרש"י. נשאר קשה על הש"ך המילה "וכן".<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב)''' – הרמ"א דיבר על אותו מקרה של השו"ע והוא הסביר כרש"י והרמ"א פסק כר"י שהטיפה מתפשטת בכל הקדרה ומספיק 60 כנגד הטיפה, אך מ"מ הרמ"א שהחתיכה עצמה אסורה מסברה דנפשיה שכן נשאר בה יותר טעם. נשאר קשה על הט"ז הרמ"א בסע' ד' שפסק שצריך 60 נגד החתיכה משמע שפסק כרש"י שהיא נאסרת תחילה מן הדין.'''משבצ"ז (סק"ה):''' כתב להלכה סבר הט"ז שהעיקר בדעת הרמ"א כהכרעתו בסע' ד'.<br />
<br />
'''רע"א''' – הרמ"א מובן ע"פ דבריו בסי' ק"ה שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומחמירים תמיד ולכן שכולה חוץ לרוטב חתיכה עצמה- אסורה שאין אנו בקיאין ולכן אמרינן שהחלב הכחוש מפעפע רק בה. ושאר הקדרה מותרת אם יש 60 נגד החלב כיוון שיש ספק שהחלב מפעפע בכל הקדרה אף ללא רוטב.<br />
<br />
'''באר הגולה''' – הגיה "אם אין 60 בקדרה..." משמע שפסק כרש"י אך קשה כי פשוט שכאשר החתיכה מחוץ לרוטב אין הקדרה מצטרפת לביטול הטיפה.<br />
<br />
'''הגר"א''' – הגיה "אם אין 60 בה חתיכה נגד טיפת החלב..." ובא ללמדנו שהחלב אינו ממשיך לקדרה ללא ניעור ולכן היא לא נאסרה. משמע שסובר כהבנת ר"י ורשב"א בהפרדה גמורה ולא כהר"ן.<br />
<br />
== נושא ב. ביאור חנ"נ בשאר איסורים : ==<br />
<br />
מקור : '''חולין דף (ק.)''' מדובר שנפלה חתיכת נבילה על חתיכות כשרות שהיו בקדרה והתבשלו רבה בר חנה סבר שחתיכת האיסור תאסור כאשר יהיה טעם של נבילה ברוטב ובחתיכות ואז כל הקדרה נאסרה. רב סבר שמספיק שחתיכת איסור שנפלה נותנת טעם בחתיכה אחת מהחתיכות שבקדרה כדי שהיא תאסור את כל הקדרה כי א"א לטעום אם יש טעם איסור כי לאיסור וההיתר יש אותו טעם.<br />
'''מצינו ג' שאלות על דברי הגמ':'''<br />
1. שאלת הגמרא - מדוע רב הצריך שחתיכת היתר הראשונה תקבל טעם מהאיסור הרי האיסור נמצא וכל צריך להיות אסור מדין מין ומינו לא בטיל? עונה הגמ' בשיטת אביי בשקדם וסילקו.<br />
2. <br />
תוס' ד"ה בשקדם - למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תקבל "טעם" מהאיסור כדי לאסור מספיק שקיבלה רק "משהו" כדי לאסור מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
3. <br />
הר"ן – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
'''<br />
הראשונים דנו בשתי השאלות האחרונות:'''<br />
'''שיטת הרמב"ן :''' ביחס לשאלה 2 - אפילו רק ע"י "משהו החתיכה נאסרת ואוסרת את כולן. ורב אסר את החתיכה הראשונה אפילו שקיבלה רק "משהו" מהאיסור. קשה - שהרי כתוב "כיוון שנתן טעם בחתיכה". תירוץ- הרמב"ן לומד משפט זה לא כפשוטו אלא כיוון שנתבשל עמה וקיבלה רק "משהו" מהאיסור נ"נ ואוסרת את כולן. "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אם לא נומר שהמשהו עושה את החתיכה נבילה אין יכולת למשהו לאסור את השאר כי משהו כמאן דליתא לולי שיעשה חנ"נ ואז החתיכה עצמה אוסרת את שאר הקדרה. משמע שחלק על הפרדה גמורה והחתיכה אוסרת אף ללא איסור.<br />
'''שיטת ר' אפרים :''' ביחס לשאלה 2 - מתוך שאלה זו הבין ר"א שאם החתיכה הראשונה קיבלה רק משהו אין היא יכולה לאסור את שאר החתיכות מדין מין ומינו כיוון שמשהו נחשב שאינו ואם קיבלה טעם אין החתיכה הראשונה נ"נ אלא הטעם נחשב כבעין ולכן נאסר שאר הקדרה מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" – אינו כפשוטו אלא נ"נ – הטעם נחשב כנבילה בעין למסקנה אין חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אין שאלה כי אין חנ"נ כלל.<br />
'''שיטת ר"ת:''' ביחס לשאלה 2 - אין משהו מהאיסור מספיק כדי לאסור את החתיכה הראשונה כדי שתוכל לאסור מדין מין ומינו לא בטיל אבל היא נאסרת בעצמה מה שאין כן טעם הוא גורם לחתיכה להעשות נבילה ואוסרת את כולן מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א. <br />
ביחס לשאלה 3 - נושא זה נידון בסוגיית "תרי משהו" .<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' <br />
'''שו"ע סימן צ"ב סעיף ד''''- לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה, אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים. כגון כזית חֵלב שנבלע בחתיכה, ואין בה ששים לבטלו, ונאסרה, ואחר כך בישלה עם אחרות, אין צריך אלא ששים כדי כזית חֵלב, ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת. <br />
השו"ע הכריע כר' אפרים שאין חנ"נ בשאר איסורים כלל ולכן כאשר יש 60 כנגד האיסור אף החתיכה שנאסרה ממנו ראשונה תחזור להיות מותרת. שזו ממש שיטת מ"ד אפל"מ. <br />
'''אך בסימן ק"ו סעיף א' פסק השו"ע''' שאף בשאר איסורים החתיכה נשארת באיסורה <br />
ומצינו שזו מחלוקת ראשונים <br />
שיטת הטור: בש"א אמרינן אפל"מ וחתיכה חוזרת להיתרה והאיסור נסחט לכל התבשיל ומתבטל.<br />
שיטת הרשב"א: בש"א אמרינן אפל"א וחתיכה נשארת באיסורה. וכך פסק השו"ע בסי' ק"ו.<br />
'''תירוצים לסתירה :'''<br />
'''הש"ך סק"יא''' - אין סתירה, אלא כאן השו"ע כתב שהחתיכה שנאסרה בש"א חוזרת להיות מותרת הוא כדי להבדיל בין סע' ג' ששם מדובר על חתיכה שנאסרה מחלב והרוטב מותר אם יש 60 כנגדה אך כל החתיכות שבקדרה אסורות אם אותה חתיכה ראויה להתכבד אפי' שעכשיו אינו מכירה היא אוסרת את כולן כיוון שאיסורה מחמת עצמה כדין חהר"ל. לעומת סע' ד' שנאסרה מש"א ואע"פ שהיא ראויה להתכבד ואינה מכירה אינה אוסרת את החתיכות כיוון שאין איסורה מחמת עצמה ולכן לא חל דין חה"ל ולכן אם היה בקדרה 60 נגד כל הקדרה מותרת. (כולל אותה חתיכה כיוון שמדובר שלא מכירה בהבנת הש"ך).<br />
'''הגר"א ביאר את הסתירה''' – השו"ע בסי' צ"ב כתב את שיטת הטור ובק"ו כתב את שיטתו שלו.<br />
'''שיטת הרמ"א להלכה :'''<br />
הרמ"א כתב - "וי"א דאמרינן בכל האיסורין חנ"נ וכן המנהג פשוט ואין לשנות. משמע שפסק כר"ת.<br />
אע"פ שהרמ"א מחמיר שאומרים חנ"נ בש"א מ"מ באופן שהאיסור נפל על חתיכה שמקצתה ברוטב מיקל הרמ"א והחתיכה לא תאסור את שאר החתיכות.<br />
'''ואלו הן הסיבות לקולא זו:'''<br />
א. לפי ר"י האיסור מתבטל בכל הקדרה.<br />
ב. י"א שאין חנ"נ בש"א (ר' אפרים).<br />
כל זה אפילו שהרמ"א מחמיר בכל סיבה בנפרד.<br />
'''הש"ך סקי"ג'''- ביאר ברמ"א שבתחילה נאסרה החתיכה ורק כאש ניער או כיסה את הקדרה נאסרות שאר החתיכות. כיוון שהבין שמחמיר כרש"י (שאוסר ת האחרות רק עם ניער או כיסה) שהרי לשיטת ר"י אין צורך כלל לנער. <br />
<br />
'''ט"ז סקי"ד,ה''' - ביאר שהרמ"א החמיר בבב"ח כשיטת רש"י שאף ללא ניעור אוסרת אותה חתיכה את כל האחרות (וכך משמע מלשון הרמ"א כאן).<br />
אך בשאר איסורים הרמ"א מיקל כשיטת ר"י שאינה אוסרת את האחרות אם מקצתה ברוטב.<br />
<br />
== נושא ג' חנ"נ לח בלח : ==<br />
<br />
מקור: '''ע"ז דף (עג.)''' "אמר ר' יוחנן יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו" <br />
'''ביאור הראשונים בנושא :'''<br />
'''תוס' ד"ה בשקדם: יש חנ"נ לח בלח.'''<br />
תוס' הביאו גמ' זו כראיה לר"א שאין חנ"נ בש"א. מדוע מספיק 60 במים כנגד היין נסך ולא כנגד כל היין שבבור שהרי נומר שנ"נ? תוס' תירצו לשיטת ר"ת שסובר שיש חנ"נ בש"א שכאן היין נאסר מהיין נסך במשהו ולכן לא נ"נ מכל זה משמע של ר"ת אמרינן שיש חנ"נ לח בלח מכיוון שיכלו לתרץ בפשטות שלא אמרינן חנ"נ לח בלח.<br />
'''הר"ן ד"ה אבל עיקר נראה לי:'''<br />
דין חנ"נ בלח תלוי באופן יצירת התערובת. <br />
אם הפעולה היתה בישול – אומרים חנ"נ לח בלח. כיוון שזה דומיה בשר וחלב שדרך בישול אסרה התורה ולכן אף בש"א נ"נ.<br />
אם הפעולה היתה עירוב לח בלח בצונן – לא אמרינן שנ"נ ועל זה דיבר הגמ' לעיל.<br />
'''סיעת האומרים אין חנ"נ לח בלח:'''<br />
ראייתם בפשטות מהגמ' הנ"ל אך קיים הבדל בין הראשונים בהגדרת החנ"נ.<br />
'''הרשב"א :''' חנ"נ בלח אנו אומרים שיש יכולת בליעה כיוון שאז אין האיסור יוצא ומתערב לגמרי בחתיכות אלא תמיד ישאר יותר בחתיכה. אך בלח אין הוא בולע ולכן האיסור מתערב בשווה בכל ההיתר.<br />
'''מרדכי :''' חנ"נ אנו אומרים דווקא בחתיכה כיוון שהיא ניכרת ומובדלת מהשאר אך בלח לא כיוון שאינו מובדל נחשב כאילו האיסור נמצא בכל ההיתר לעומת חתיכה שיש לו מקום משלו.<br />
'''רע"א והחוו"ד מביאים נפק"מ:'''<br />
כאשר החתיכה נימוחה.<br />
לרשב"א – האיסור מתערב בשווה ולא נומר חנ"נ.<br />
למרדכי – דין חנ"נ אינו נפקע אף לאחר שנימוחה.<br />
להלכה :<br />
'''הגר"א סובר שהרמ"א פסק כהר"ן:'''<br />
לשון הרמ"א – "יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח, ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר, ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל (מרדכי פכ"ה בשם רשב"א ור"ן בשם ראב"ד). ויש לסמוך על זה בשאר איסורים לצורך הפסד גדול, אבל לא בבשר וחלב".<br />
משמע מלשונו "אם נתערב איסור לח בהיתר לח"<br />
שמדבר על עירוב של לח בלח בצונן (כי אם היה רוצה להתייחס לבישול של לח בלח היה צריך לומר תרכובת של לח בלח). <br />
ופסק כר"ן שאין חנ"נ לח בלח בצונן ויש לסמוך עליו בהפסד מרובה אך לח בלח מבושלים אסורים מעיקר הדין ואין להקל כלל.<br />
'''נשאלת השאלה''' - מה הדין כאשר העברת הטעמים נעשתה שלא ע"י בישול באיסור לח בלח למשל ע"י כבישה, מליחה, צליה.<br />
תשובה – ע"פ הבנת הגר"א שהרמ"א פסק כר"ן שאמרינן חנ"נ בש"א רק מתי שדומיה לבשר בחלב שדרך בישול אסרה התורה לכן כל דרך העברת טעמים שאינה אסורה בבב"ח מדאורייתא פסק להקל בהפסד מרובה כר"ן.<br />
<br />
== נושא ד' חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו : ==<br />
<br />
מקור '''חולין דף (ק.)''' "דרש רבה בר בר חנה – חתיכה של נבילה ושל דג טמא...<br />
אוקי רב אמורא עליה ודרש – כיוון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה"<br />
'''הראשונים הקשו מס' קושיות על גמ'זו:''' <br />
<br />
'''קושיית התוס' ד"ה שקדם''' – למה הצריך רב שחתיכה ראשונה תקבל טעם כדי לאסור מספיק שקיבלה רק משהו ותאסור מדין מין במינו לא בטיל ?<br />
'''קושיית הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
'''הר"ן:'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושייתו – ר' יהודה סובר שמין ומינו לא בטיל אפילו במשהו אבל כלל זה נאמר דווקא שהמשהו איסור עומד בפני עצמו וכלשונו "אין כוח אחר מעורב בו" אך אם נבלע בחתיכה ויוצא אנו נקרה מב"מ אלא מין באינו מינו כי הוא מעורב בחתיכה אחרת.<br />
'''נקודות הכסף (סק"ד) "תרי משהו אמרינן":'''<br />
הש"ך סבר כגישת הר"ן שיש הבדל אם חתיכת איסור נופלת לחתיכות של היתר שהאיסור עומד בפני עצמו ולכן אסור מדין מין במינו לא בטיל לר' יהודה. לעומת אם האיסור משהו נבלע בחתיכה והיא נפלה לחתיכות היתר אז דנים את התערובת מדין מין באינו מינו כיוון שהאיסור חלק מהחתיכה ולא עומד בפני עצמו. ועוד יוצא מהר"ן אם נניח שהחתיכה נ"נ טעם החתיכה ללא האיסור משהו יאסור את שאר החתיכות ולכן יוצא שסבר שלא אומרים הפרדה גמורה.<br />
<br />
כאשר החתיכה נבלעת ממשהו איסור ונפלה לתערובת ומכירה \ אינו מכירה:<br />
החתיכה אינה נבילה אך המשהו יוצא לתערובת השנייה ולכן צריך 60 בתערובת השנייה מדין מין באינו מינו. אך בפסח כיוון שגם מין באינו מינו לא בטיל אז גם התערובת השנייה נאסרת<br />
ובדישל"מ – מין באינו מינו כן בטל ולכן מספיק 60 בתערובת השנייה נגד המשהו<br />
<br />
היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר נוסף:<br />
משהו האיסור שהתערבב בהיתר הראשון אינו נבלע בו אלא נחשב כבעין וכן בתערובת השנייה ולכן בדישל"מ – צריך 60 נגד המשהו כדין מין באינו מינו.<br />
ובפסח – הכול נאסר כי מין באינו מינו לא בטיל.<br />
'''ר"ת (תוס' בשקדם) :'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושיית הר"ן – מצינו מ"ח אחרונים בהבנתו.<br />
'''רעק"א:'''<br />
משהו עושה את החתיכה הראשונה נבילה אך לא אוסר את שאר החתיכות כיוון שאינו עובר עליהן. אפשר להסיק שכדי לאסור את שאר החתיכות צריכים דווקא את האוסר והנאסר ולכן יוצא בשיטה זו שאומרים את דין הפרדה גמורה.<br />
'''שיטת הט"ז (סק"טז) "תרי משהו לא אמרינן":'''<br />
'''כאשר החתיכה נבלעת במשהו ונפלה לתערובת ומכירה:'''<br />
החתיכה הראשונה נ"נ ומשום כך שנפלה לתערובת השנייה יש לשער 60 נגד כל החתיכה ואינה אוסרת את התערובת השנייה במשהו מדין מב"מ לא בטיל או בפסח שחמץ אינו בטל כיוון שהמשהו אינו יוצא אלא רק טעם החתיכה שבלוע בה יוצא והוא לא אוסר כיוון שלעולם נצטרך את האוסר והנאסר כדי לאסור.<br />
המשבצ"ז מקשה – מדוע הצריך 60 כדי להתיר את התערובת הרי המשהו אינו יוצא החוצה ולכן יש להוציא את החתיכה שנאסרה וכל השאר מותר אף בפחות מ60.<br />
<br />
משהו ניבלע בחתיכה והוא נפל לתערובת ואינו מכירה:<br />
הרוטב – אינו נאסר כיוון שהאיסור משהו אינו יוצא.<br />
החתיכות – נאסרו כיוון שלא אומרים בפסח חד בתרי בטיל, לכן החתיכה שנאסרה תאסור את כל החתיכות מדין יבש ביבש.<br />
<br />
'''היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר לח נוסף:'''<br />
המשהו האיסור נחשב כבעין בתערובת הראשונה כי לא שייך בליעה בלח ולכן אם נפל לתערובת שניה עדיין נחשב כבעין ולכן אוסר הכול מדין מב"מ לא בטיל.<br />
בפסח – דין מב"ב ודין אינו מינו שווים שלא בטיל.<br />
בדישל"מ – מין באינו מינו מותר ב60.<br />
<br />
'''הלכה למעשה''' – במקרה שבחתיכה נבלע משהו ונפלה לתערובת ומכירה ויש רוב כנגד החתיכה.<br />
שער הציון סי' תס"ז סעיף ז' – הכריע לאסור כדעת הש"ך שהתיר את התערובת השנייה רק בהנאה ובמקום הפסד"מ ובמניעת שמחת יו"ט הקל כט"ז והתיר את התערובת אף באכילה.<br />
<br />
== נושא ה' חנ"נ בכלים : ==<br />
<br />
'''הר"ן בשם הרמב"ן : יש חנ"נ בכלים.'''<br />
ומבאר הפמ"ג משבצות זהב ס"ק ח' כמו דאמרינן אין טומאה בלועה מטמאה טהרה בלועה ה"ה אין איסור בלוע בכלי מבטל היתר.<br />
'''הרשב"א:''' חנ"נ שייך רק במזון ולכן בכלי חרס לא אומרים חנ"נ לעומת בלוע שבכלי כן אומרים חנ"נ.<br />
'''מרדכי :'''<br />
כלי חרס – אומרים חנ"נ.<br />
כלי מתכת – לא אומרים חנ"נ.<br />
'''פסיקת השו"ע בנושא :''' שו"ע סעיף ה' - אם ידוע כמה הוא האיסור, כגון כף חדשה או שאינה בת יומא שניער בה ובלעה כזית חלב, ואחר כך ניער בה קדרה של בשר, אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה... <br />
ויש מי שאומר שגם בזו אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה. <br />
משמע שהכריע כרשב"א אך הביא גם את הר"ן <br />
'''פסיקת הרמ"א בנושא :'''<br />
המשך דברי הרמ"א - ויש שאינן מחלקין בין כף ישן לחדש, רק בין כלי חרס לשאר כלים (מרדכי פ' גיד הנשה) ואומרים דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור על ידי הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבלה, אבל לא בשאר כלים, וטוב לחוש לחומרא וע"ל סימן צ"ב.<br />
'''ההבנת הרמ"א במרדכי :'''<br />
כלי חרס אפילו חדש יש בו חנ"נ ואילו בשאר כלים אפילו ישנים אין בהם חנ"נ.<br />
למסקנה סיים הרמ"א " וטוב לחוש לחומרא "היינו שאינו מקבל את הקולא של המרדכי (בשאר כלים אפילו שישנים שאין בהם חנ"נ) אלא אף בהם יש חנ"נ .<br />
ובכלי חרס אפילו חדש יש חנ"נ לחומרא.<br />
'''הט"ז סק"ח:'''<br />
המרדכי סבר שיש חילוק בכלי חדש.<br />
שבכלי חרס חדש – יש חנ"נ כיוון שאינו חזר לכשרו ודומה לחתיכה שנאסרה שאינה חוזרת לעולם להיתרה, ובשאר כלים – אין בהם חנ"נ כיוון שאינם דומים לחתיכה שנאסרה וחוזרים להכשרם ע"י הגעלה.<br />
הט"ז להלכה פוסק :<br />
כאשר הכלי חדש או אינו בן יומו :<br />
באיסור בב"ח :<br />
כלי חרס – יש חנ"נ בכלי. כלי מתכת – אין חנ"נ בכלי.<br />
בשאר איסורים :<br />
כלי חרס ומתכת – אין חנ"נ בכלים. מכיוון שיש מ"ח אם יש חנ"נ בש"א ואף שאנו מחמירים בזה זה רק בבלוע אך בגוף הכלי לא מחמירים.<br />
בהפסד מרובה : באיסור בב"ח – אין להקל. בשאר איסורים – מקלים שאין חנ"נ כלל.<br />
'''ש"ך סקכ"א :''' בכלי חרס חדש לא שייך לומר חנ"נ וכל דברי המרדכי נאמרו בכלי ישן והחילוק הוא <br />
שבכלי חרס – יש חנ"נ .<br />
ובשאר כלים – אין חנ"נ כיוון שמועילה להם הגעלה.<br />
וכך סברו '''המהרש"ל והב"ח והגר"א.'''<br />
<br />
הש"ך פוסק להלכה :<br />
באיסור בב"ח כאשר הכלי ישן:<br />
בשאר כלים – יש חנ"נ בבלוע.<br />
בהפס"מ – אין חנ"נ.<br />
כלי חרס – יש חנ"נ אף בהפס"מ.<br />
שאר איסורים:<br />
בכל הכלים אומרים חנ"נ בבלוע לכתחילה ובהפסד אפילו אינו מרובה יש להקל שלא אומרים.</div>עמנואלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%AA_%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=5611חתיכה נעשת נבילה2016-06-06T15:31:30Z<p>עמנואל: /* א. חנ"נ בבשר בחלב : */</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}} <br />
== חתיכה נעשת נבילה ==<br />
<br />
ביאור המושג חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) : ראשית ננסה להגדיר מה היא חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) ע"פ דימוי חנ"נ לחיי היום. ברור שמאכל בריא יכול להפוך למאכל מורעל אף שחיצונית איננו רואים הבדל, ומכאן ולהבא תשתנה התייחסותנו למאכל זה כגון במגעו עם מאכלים אחרים או במשקים וכו'. גם בעולם ההלכה יש דבר דומה שכידוע התורה אסרה מפגש של בשר וחלב מבושלים (יו"ד סי' פ"ז) אע"פ ששניהם לחוד מותרים, מפגשם הוא כעין רעל רוחני. ההלכה מדריכה אותנו באלו דרכים יכול להיבצר ה"רעל" הרוחני הזה, ובאלו דרכים הוא יכול לעבור למאכלי היתר אחרים ולאוסרם.<br />
'''ננסה להסביר את הנושאים :'''<br />
א. חנ"נ בבשר וחלב (בב"ח) <br />
ב. חנ"נ בשאר איסורים <br />
ג. חנ"נ במשקים (לח בלח)<br />
ד. חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו. <br />
ה. חנ"נ בכלים (ז"א כאשר האיסור וההיתר נפגשים בדופן הכלי). <br />
<br />
== א. חנ"נ בבשר בחלב : ==<br />
<br />
''' מקור : חולין דף קח. משנה חלק א': טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בחתיכה טעם של חלב החתיכה אסורה.'''<br />
<br />
'''היכן החתיכה ממוקמת כדי שתתמודד רק היא מול טיפת החלב ולא כל הקדרה :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' רש"י ביאר שטיפת החלב נפלה בתוך הקדירה על אחת מן החתיכות ולא הגיס את הקדירה ולא נחלק טעם הטיפה אלא לאותה חתיכה בלבד ואותה חתיכה נאסרה כי אותה חתיכה לבדה אין ששים לבטל הטיפה. רש"י סבר שבמשנה יש שני מקרים שונים, ובמקרה הראשון אין דיון על שאר החתיכות אלא רק על החתיכה שנפל עליה טיפת חלב והיא נאסרת כולה.<br />
<br />
'''נחלקו הפוס' לפי רש"י היכן החתיכה ממוקמת :'''<br />
<br />
'''ב"י''' - רש"י לא פירש אלא נומר מסברה בדרך כלל לא כל החתיכות בתוך הרוטב והטיפה נפלה על חלק החתיכה שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''תוס' ד"ה אם''' - רש"י כתב "וכן כי כיסה הקדרה עולות הרתיחות מי שוליה לפיה ומוליכות הטיפה בכל הקדרה.<br />
מסביר התוס'- ר"ל שאפילו החתיכה שנפלה הטיפה עליה היא מקצתה בתוך הרוטב.<br />
מסביר המהרש"א - אם רש"י היה סובר כר"י שגם אם לא כל החתיכה ברוטב מתערבת הטיפה בכל הקדרה הוא לא היה צריך לומר שעולות הרתיחות מלמטה למעלה ולהאריך בתיאור התערבות הטיפה בקדרה אלא כנראה האריך כדי להוציא מהבנת ר"י שהטיפה הנופלת על חלקה החיצוני של החתיכה מתערבת אף ללא כיסוי או ניעור בכל הקדרה.<br />
<br />
'''מהר"ם שי"ף''' - רש"י (קח:) ד"ה ניער- "החלב בגגה של החתיכה". משמע שגגה הכוונה מחוץ לרוטב כי אם לא נומר כך אז הטיפה הייתה הנופלת ברוטב ומתבטלת.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' התוס' למד שחייבים לומר שהחתיכה המדוברת במשנה היא חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל. אף נפלה הטיפה על החתיכה ולכן יש להבין שברישא "בה"- בטיפה ו"אסור"- הכוונה לחתיכה שבחוץ. תוס' הבינו שהמשנה דיברה על מקרה אחד.<br />
שאלה: לפי פרוש התוס' קשה שהרי החיבור בין החלב לחתיכה נעשה ע"י צליה ודין צליה הוא חדירה של החלב בעומק קליפה\נטילה (ראה סימן ק"ה) ולא בכולה כדברי המשנה ?<br />
תוס' – הדין הוא דין צליה ואפילו כך כל החתיכה נאסרת משום שהחלב מפעפע בכולה כמו שמצינו בדף (צו:) שחלב מפעפע בכולו כיוון שהוא דבר שמן וכן החלב בגלל שומנו מפעפע בכולו.<br />
הר"ן – אין אנו עוסקים בדין צליה כלל אלא הדין כבישול כיוון שיש הבל וחום בקדרה והחתיכה נאסרת כולה וכן הקדרה כולה אם אין 60 נגד החלב.<br />
<br />
'''סיכום קצר''' – למדנו שחתיכת בשר נעשת נבילה כאשר היא נפגשת בבישול (בחום) עם חלב רק שאין פי 60 בחתיכה כנגד החלב ומאותו רגע חתיכת הבשר נעשת איסור בפני עצמו. בהמשך נראה שנחלקו האחרונים מה היא פסיקת השו"ע בדין החתיכה לבדה כהבנת רש"י או תוס'. <br />
<br />
'''ועכשיו נמשיך לבאר את דין שאר הקדרה ע"פ דברי המשך המשנה.'''<br />
<br />
'''מקור : חולין דף קח. משנה חלק ב': ניער את הקדרה שנפל לתוכה החלב, אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה – אסור.'''<br />
<br />
''' באיזה אופן שאר הקדירה תשתתף בביטול הטיפה ובאיזה אופן אינה משתתפת ?'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' ובשאר חתיכות של הקדרה לא דיברה המשנה בחלק א' אלא כאשר ניער (חלק ב') ובגמרא נחלקו בה אם חוזרת אותה חתיכה ואוסרתן או לא וזו היא מחלוקת האם אפשר לסוחטו אסור או אפשר לסוחטו מותר, ונבאר.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו מותר אומר - נתינת טעם אינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה חוזרת החתיכה להיתרה.<br />
<br />
'''אך מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"מ :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י:''' ביחס לחתיכה ביחס לחתיכות - היא מותרת אף ללא טעימת גוי כי הטעם מתחלק בשווה בכל הקדרה.<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן:''' ביחס לחתיכה - החתיכה נשארת באיסורה ובזה לא נחלקו מ"ד אפל"מ ואפל"א. ביחס לחתיכות- המ"ח בין אפל"א לאפל"מ היא רק לגבי שאר החתיכות. למ"ד אפל"מ אם תסחט לגמרי את החלב מהחתיכה החתיכה היא נחשבת היתר לגבי החתיכות ז"א שאינה אוסרת אותן מדין מין במינו לא בטיל אך החתיכה עצמה אסורה. המילה מותר הכוונה לשאר הקדרה שמותרת. למ"ד אפל"א אפילו אם תסחט את החתיכה היא נשארת באיסורה ואוסרת את השאר מדין מין במינו לבטיל.<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' ביחס לחתיכה - אע"פ שנסרך בה החלב יותר אם יטעם קפילא ויתירה תותר, וכן אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה שטעם החלב ותותר כיוון שיש התפשטות טעמים שווה. ביחס לחתיכות - כל עוד לא טעם קפילא את החתיכה והתירה היא נבילה אך אין אומרים שהיא הפכה להיות כגופו של איסור שביכולת טעם הבשר לבד לאסור אלא רק ביחד אם החלב אוסרת ז"א סבר הר"ן במ"ד אפל"מ את דין "אין הנאסר". מ"ד אפל"א: נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור ולא האיסור עצמו, לפיכך כל שקיבלה חתיכה טעם חלב נשארת באיסורה אף שהחלב יצאה ממנה.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו אסור אומר : נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה, החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"א :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן והרמב"ן :''' ביחס לחתיכה - אפילו אם תסחט את החלב מהבשר הבשר נשאר אסור. כיוון שסובר הר"ן בדעת רש"י שאין אומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאסור עצמו יכול לילך" ומכיוון שהחלב אינו בחתיכה וגם הוא האוסר החתיכה אינה אוסרת אחרים.<br />
ביחס לחתיכות - טעם הבשר יוצא ואוסר את כל הקדרה וכל זה ללא ניעור.<br />
<br />
'''שיטת הדרכי משה בטור:''' ע"פ דברי הטור "והיכא שנאסרה מחמת חלב נעשת כל החתיכה איסור ואם בישלה אם האחרות צריך 60 נגד כולה. ודייק הד"מ מהמילים "ואם בישלה" משמע שבלי בישול לא נאסרת שאר הקדרה כי אין החלב והבשר מתפשטים ביחד. ז"א הד"מ סבר שאומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך" ולכן אם ניער צריך 60 כנגד כל החתיכה ואם לא החתיכה תשאר אסורה אך טעמה לא יאסור את החתיכות האחרת.<br />
<br />
'''שיטת המרדכי :'''טעם החלב אוסר את החלק העליון של החתיכה שמחוץ לרוטב ואינו יוצא מהחלק העליון. ואף שטעם הבשר יוצא אין הוא אוסר לבד כיוון שאין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור יכול לילך עמו. ולכן למסקנה המרדכי פוסק שימתין עד שתצטנן הקדרה ולחתוך מה שחוץ לרוטב, ואם ניער צריך 60 כנגד החלק שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' תוס' הבין שהחתיכה חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל אף אם נפלה הטיפה על החתיכה בתחילה. ומכיוון שהמשנה במפורש כותבת "ניער את הקדירה" ורק כך נותנת המשנה לחתיכה הראשונה יכולת לאסור את שאר החתיכות משמע שהחתיכה אינה ברוטב ורק ע"י הניעור הקדרה משתתפת בביטול.<br />
<br />
'''קשה אם החתיכה נאסרת כולה שתאסור גם את החתיכה התחתונה לה?'''<br />
'''תוס' מתרץ''' – מצינו מקרה כזה בג"מ (קח:) נפלה טיפת חלב על חתיכה ולא ניער ולא כיסה. אומרת הגמ' מבלע בלע מפלט לא פלט. משמע שהחלב שאסר את החתיכה הראשונה לא ממשיך לחתיכה התחתונה אם לא ניער כלל.<br />
<br />
'''נשאלת השאלה למה טעם הבשר לבדו לא אוסר את הקדרה אף ללא ניעור???'''<br />
דף (קח:) "טיפת חלב שנפלה על חתיכה כיוון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשת נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים עד שתתין טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות.אמר רבי נראין דברי ר' יהודה - בשלא ניער ולא כיסה ודברי חכמים - בשניער וכסה". הגמ' שואלת: מאי לא ניער ולא כיסה? אילמא לא ניער ולא כיסה כלל [אם נעמיד שרבי פסק כר' יהודה במקרה הזה קשה שהרי] מבלע בלע מפלט לא פלט [החלב לא יוצא מהחתיכה ללא ניעור אלא רק טעם בשר יוצא] קסבר רבי אפל"א "<br />
<br />
'''מגמ' זו משמע שטעם הבשר לא אוסר כלל ללא טעם החלב.<br />
<br />
'''אך הראשונים נחלקו בהסברה :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא אליבא מ"ד אפל"מ ורק לשיטתו הבשר לא אוסר לבדו ללא חלב אך למסקנה רבי סובר כאפל"א שטעם הבשר אוסר לבדו את שאר החתיכות.<br />
ולכן המחלוקת בין אפל"א לאפל"מ לשיטת הר"ן היא : גם בדילול וגם בהפרדה יש מח' אפל"א ואפל"מ.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"מ סובר :''' (אין חנ"נ) ביחס לחתיכה- אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותותר ע"י 60. ביחס לחתיכות- רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"א סובר :''' ביחס לחתיכה - טעם העצמי של החתיכה אסור אף ללא חלב. ביחס לחתיכות- טעם הבשר אוסר את החתיכות.<br />
<br />
'''שיטת ר"י ורשב"א:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא לא בשיטת מ"ד מסוים אלא מציאותי למה התכוון רבי וזו ראיה ברורה שטעם לבדו לא אוסר והמח' של אפל"א ואפל"מ היא בנושא אחר.<br />
ולכן המח' בין אפל"א לאפל"מ בהבנת ר"י ורשב"א היא : אין מחלוקת אם הפרידו את החלב מהבשר ולכו"ע הבשר איננו אוסר אלא המחלוקת היא אם דיללו את טעם הבשר ע"י בישול בעוד חתיכות האם החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''אפל"מ:''' ביחס לחתיכה - אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותתור.<br />
ביחס לחתיכות - רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''אפל"א:''' ביחס לחתיכה- אם עדגיין נשארו שאריות חלב בחתיכה נשארת אסורה אך אם יוציא את החלב שאפי' משהו לא ישאר היא מותרת. ביחס לחתיכות- כיוון שיוצא טעם חלב וטעם בשר החתיכה אוסרת אותן.<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' השו"ע ביו"ד סימן צ"ב כתב נפל חלב לתוך קדירה של בשר, טועמין החתיכה שנפל עליה החלב, אם אין בה טעם חלב, הכל מותר. ואם יש בחתיכה מטעימת חלב, נאסרה אותה חתיכה. כלומר החתיכה נעשת נבילה ועכשיו החתיכה יכולה לאסור את כל האוכל שבקדרה ולכן משערין בכולה, אם היה בכל מה שיש בקדירה מהחתיכות והירק והמרק והתבלין כדי שתהא חתיכה זו אחד מששים מהכל, החתיכה אסורה והשאר מותר במה דברים אמורים ,שצריך 60 בכל האוכל שבקדרה מול החתיכה שנאסרה בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף...<br />
<br />
'''נחלקו האחרונים כמו מי הכריע השו"ע :'''<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב) :''' השו"ע פסק כשיטת רש"י כיוון שנקט את לשון הרמב"ם (פ"ט ה"ט). והרמב"ם דיבר בתחילה ללא ניעור, משמע שאף ללא ניעור אם יש בחתיכה מטעימת חלב נאסרה אותה חתיכה ואם אין 60 בקדרה נאסרה אף כל הקדרה. שהרי לפי רש"י בהבנת הט"ז (בניגוד לד"מ) כל הקדרה תאסר לבסוף אף ללא ניעור ובהמשך דבריו "אלא לבסוף" הסביר הט"ז סק"ה שהניעור בסוף הוא עצה טובה שלא ישאר טעם חלב בחתיכה.<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ד):''' שו"ע פסק כר"י(תוס'). וחולק על הט"ז בנק' הכסף שהרי כתוב במפורש " במה דברים אמורים, בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף" משמע שאם לא היה מנער כלל אף לא לבסוף אין הקדרה נאסרת. מובן מכאן שהשו"ע דיבר שהחתיכה מחוץ לרוטב ורק היא תיאסר ורק אם ינער את הקדרה יאסר שאר הקדרה כהבנת ר"י.<br />
<br />
'''פסיקת הרמ"א :''' וכן אם לא ניער כלל, את הקדרה כאשר נפלה הטיפה לא בתחלה ולא בסוף, ולא כיסה כלל, אם יש ס' בקדירה נגד טיפת חלב שנפל, אינו אסור רק החתיכה לבד, ושאר הקדירה מותרת.<br />
<br />
'''5 שיטות בהסבר הרמ"א:'''<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ו)''' – הרמ"א דיבר על מקרה אחר מהשו"ע באופן שהחתיכה נמצאת חלקה ברוטב והסתפק האם לפסוק כרש"י או כר"י ולכן החמיר כשניהם והצריך 60 לבטל את הטיפה כי חשש לר"י ושהחתיכה אסורה אם אין 60 כי חשש לרש"י. נשאר קשה על הש"ך המילה "וכן".<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב)''' – הרמ"א דיבר על אותו מקרה של השו"ע והוא הסביר כרש"י והרמ"א פסק כר"י שהטיפה מתפשטת בכל הקדרה ומספיק 60 כנגד הטיפה, אך מ"מ הרמ"א שהחתיכה עצמה אסורה מסברה דנפשיה שכן נשאר בה יותר טעם. נשאר קשה על הט"ז הרמ"א בסע' ד' שפסק שצריך 60 נגד החתיכה משמע שפסק כרש"י שהיא נאסרת תחילה מן הדין.'''משבצ"ז (סק"ה):''' כתב להלכה סבר הט"ז שהעיקר בדעת הרמ"א כהכרעתו בסע' ד'.<br />
<br />
'''רע"א''' – הרמ"א מובן ע"פ דבריו בסי' ק"ה שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומחמירים תמיד ולכן שכולה חוץ לרוטב חתיכה עצמה- אסורה שאין אנו בקיאין ולכן אמרינן שהחלב הכחוש מפעפע רק בה. ושאר הקדרה מותרת אם יש 60 נגד החלב כיוון שיש ספק שהחלב מפעפע בכל הקדרה אף ללא רוטב.<br />
<br />
'''באר הגולה''' – הגיה "אם אין 60 בקדרה..." משמע שפסק כרש"י אך קשה כי פשוט שכאשר החתיכה מחוץ לרוטב אין הקדרה מצטרפת לביטול הטיפה.<br />
<br />
'''הגר"א''' – הגיה "אם אין 60 בה חתיכה נגד טיפת החלב..." ובא ללמדנו שהחלב אינו ממשיך לקדרה ללא ניעור ולכן היא לא נאסרה. משמע שסובר כהבנת ר"י ורשב"א בהפרדה גמורה ולא כהר"ן.<br />
<br />
== נושא ב. ביאור חנ"נ בשאר איסורים : ==<br />
<br />
מקור : '''חולין דף (ק.)''' מדובר שנפלה חתיכת נבילה על חתיכות כשרות שהיו בקדרה והתבשלו רבה בר חנה סבר שחתיכת האיסור תאסור כאשר יהיה טעם של נבילה ברוטב ובחתיכות ואז כל הקדרה נאסרה. רב סבר שמספיק שחתיכת איסור שנפלה נותנת טעם בחתיכה אחת מהחתיכות שבקדרה כדי שהיא תאסור את כל הקדרה כי א"א לטעום אם יש טעם איסור כי לאיסור וההיתר יש אותו טעם.<br />
'''מצינו ג' שאלות על דברי הגמ':'''<br />
1. שאלת הגמרא - מדוע רב הצריך שחתיכת היתר הראשונה תקבל טעם מהאיסור הרי האיסור נמצא וכל צריך להיות אסור מדין מין ומינו לא בטיל? עונה הגמ' בשיטת אביי בשקדם וסילקו.<br />
2. <br />
תוס' ד"ה בשקדם - למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תקבל "טעם" מהאיסור כדי לאסור מספיק שקיבלה רק "משהו" כדי לאסור מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
3. <br />
הר"ן – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
'''<br />
הראשונים דנו בשתי השאלות האחרונות:'''<br />
'''שיטת הרמב"ן :''' ביחס לשאלה 2 - אפילו רק ע"י "משהו החתיכה נאסרת ואוסרת את כולן. ורב אסר את החתיכה הראשונה אפילו שקיבלה רק "משהו" מהאיסור. קשה - שהרי כתוב "כיוון שנתן טעם בחתיכה". תירוץ- הרמב"ן לומד משפט זה לא כפשוטו אלא כיוון שנתבשל עמה וקיבלה רק "משהו" מהאיסור נ"נ ואוסרת את כולן. "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אם לא נומר שהמשהו עושה את החתיכה נבילה אין יכולת למשהו לאסור את השאר כי משהו כמאן דליתא לולי שיעשה חנ"נ ואז החתיכה עצמה אוסרת את שאר הקדרה. משמע שחלק על הפרדה גמורה והחתיכה אוסרת אף ללא איסור.<br />
'''שיטת ר' אפרים :''' ביחס לשאלה 2 - מתוך שאלה זו הבין ר"א שאם החתיכה הראשונה קיבלה רק משהו אין היא יכולה לאסור את שאר החתיכות מדין מין ומינו כיוון שמשהו נחשב שאינו ואם קיבלה טעם אין החתיכה הראשונה נ"נ אלא הטעם נחשב כבעין ולכן נאסר שאר הקדרה מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" – אינו כפשוטו אלא נ"נ – הטעם נחשב כנבילה בעין למסקנה אין חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אין שאלה כי אין חנ"נ כלל.<br />
'''שיטת ר"ת:''' ביחס לשאלה 2 - אין משהו מהאיסור מספיק כדי לאסור את החתיכה הראשונה כדי שתוכל לאסור מדין מין ומינו לא בטיל אבל היא נאסרת בעצמה מה שאין כן טעם הוא גורם לחתיכה להעשות נבילה ואוסרת את כולן מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א. <br />
ביחס לשאלה 3 - נושא זה נידון בסוגיית "תרי משהו" .<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' <br />
'''שו"ע סימן צ"ב סעיף ד''''- לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה, אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים. כגון כזית חֵלב שנבלע בחתיכה, ואין בה ששים לבטלו, ונאסרה, ואחר כך בישלה עם אחרות, אין צריך אלא ששים כדי כזית חֵלב, ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת. <br />
השו"ע הכריע כר' אפרים שאין חנ"נ בשאר איסורים כלל ולכן כאשר יש 60 כנגד האיסור אף החתיכה שנאסרה ממנו ראשונה תחזור להיות מותרת. שזו ממש שיטת מ"ד אפל"מ. <br />
'''אך בסימן ק"ו סעיף א' פסק השו"ע''' שאף בשאר איסורים החתיכה נשארת באיסורה <br />
ומצינו שזו מחלוקת ראשונים <br />
שיטת הטור: בש"א אמרינן אפל"מ וחתיכה חוזרת להיתרה והאיסור נסחט לכל התבשיל ומתבטל.<br />
שיטת הרשב"א: בש"א אמרינן אפל"א וחתיכה נשארת באיסורה. וכך פסק השו"ע בסי' ק"ו.<br />
'''תירוצים לסתירה :'''<br />
'''הש"ך סק"יא''' - אין סתירה, אלא כאן השו"ע כתב שהחתיכה שנאסרה בש"א חוזרת להיות מותרת הוא כדי להבדיל בין סע' ג' ששם מדובר על חתיכה שנאסרה מחלב והרוטב מותר אם יש 60 כנגדה אך כל החתיכות שבקדרה אסורות אם אותה חתיכה ראויה להתכבד אפי' שעכשיו אינו מכירה היא אוסרת את כולן כיוון שאיסורה מחמת עצמה כדין חהר"ל. לעומת סע' ד' שנאסרה מש"א ואע"פ שהיא ראויה להתכבד ואינה מכירה אינה אוסרת את החתיכות כיוון שאין איסורה מחמת עצמה ולכן לא חל דין חה"ל ולכן אם היה בקדרה 60 נגד כל הקדרה מותרת. (כולל אותה חתיכה כיוון שמדובר שלא מכירה בהבנת הש"ך).<br />
'''הגר"א ביאר את הסתירה''' – השו"ע בסי' צ"ב כתב את שיטת הטור ובק"ו כתב את שיטתו שלו.<br />
'''שיטת הרמ"א להלכה :'''<br />
הרמ"א כתב - "וי"א דאמרינן בכל האיסורין חנ"נ וכן המנהג פשוט ואין לשנות. משמע שפסק כר"ת.<br />
אע"פ שהרמ"א מחמיר שאומרים חנ"נ בש"א מ"מ באופן שהאיסור נפל על חתיכה שמקצתה ברוטב מיקל הרמ"א והחתיכה לא תאסור את שאר החתיכות.<br />
'''ואלו הן הסיבות לקולא זו:'''<br />
א. לפי ר"י האיסור מתבטל בכל הקדרה.<br />
ב. י"א שאין חנ"נ בש"א (ר' אפרים).<br />
כל זה אפילו שהרמ"א מחמיר בכל סיבה בנפרד.<br />
'''הש"ך סקי"ג'''- ביאר ברמ"א שבתחילה נאסרה החתיכה ורק כאש ניער או כיסה את הקדרה נאסרות שאר החתיכות. כיוון שהבין שמחמיר כרש"י (שאוסר ת האחרות רק עם ניער או כיסה) שהרי לשיטת ר"י אין צורך כלל לנער. <br />
<br />
'''ט"ז סקי"ד,ה''' - ביאר שהרמ"א החמיר בבב"ח כשיטת רש"י שאף ללא ניעור אוסרת אותה חתיכה את כל האחרות (וכך משמע מלשון הרמ"א כאן).<br />
אך בשאר איסורים הרמ"א מיקל כשיטת ר"י שאינה אוסרת את האחרות אם מקצתה ברוטב.<br />
<br />
== נושא ג' חנ"נ לח בלח : ==<br />
<br />
מקור: '''ע"ז דף (עג.)''' "אמר ר' יוחנן יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו" <br />
'''ביאור הראשונים בנושא :'''<br />
'''תוס' ד"ה בשקדם: יש חנ"נ לח בלח.'''<br />
תוס' הביאו גמ' זו כראיה לר"א שאין חנ"נ בש"א. מדוע מספיק 60 במים כנגד היין נסך ולא כנגד כל היין שבבור שהרי נומר שנ"נ? תוס' תירצו לשיטת ר"ת שסובר שיש חנ"נ בש"א שכאן היין נאסר מהיין נסך במשהו ולכן לא נ"נ מכל זה משמע של ר"ת אמרינן שיש חנ"נ לח בלח מכיוון שיכלו לתרץ בפשטות שלא אמרינן חנ"נ לח בלח.<br />
'''הר"ן ד"ה אבל עיקר נראה לי:'''<br />
דין חנ"נ בלח תלוי באופן יצירת התערובת. <br />
אם הפעולה היתה בישול – אומרים חנ"נ לח בלח. כיוון שזה דומיה בשר וחלב שדרך בישול אסרה התורה ולכן אף בש"א נ"נ.<br />
אם הפעולה היתה עירוב לח בלח בצונן – לא אמרינן שנ"נ ועל זה דיבר הגמ' לעיל.<br />
'''סיעת האומרים אין חנ"נ לח בלח:'''<br />
ראייתם בפשטות מהגמ' הנ"ל אך קיים הבדל בין הראשונים בהגדרת החנ"נ.<br />
'''הרשב"א :''' חנ"נ בלח אנו אומרים שיש יכולת בליעה כיוון שאז אין האיסור יוצא ומתערב לגמרי בחתיכות אלא תמיד ישאר יותר בחתיכה. אך בלח אין הוא בולע ולכן האיסור מתערב בשווה בכל ההיתר.<br />
'''מרדכי :''' חנ"נ אנו אומרים דווקא בחתיכה כיוון שהיא ניכרת ומובדלת מהשאר אך בלח לא כיוון שאינו מובדל נחשב כאילו האיסור נמצא בכל ההיתר לעומת חתיכה שיש לו מקום משלו.<br />
'''רע"א והחוו"ד מביאים נפק"מ:'''<br />
כאשר החתיכה נימוחה.<br />
לרשב"א – האיסור מתערב בשווה ולא נומר חנ"נ.<br />
למרדכי – דין חנ"נ אינו נפקע אף לאחר שנימוחה.<br />
להלכה :<br />
'''הגר"א סובר שהרמ"א פסק כהר"ן:'''<br />
לשון הרמ"א – "יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח, ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר, ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל (מרדכי פכ"ה בשם רשב"א ור"ן בשם ראב"ד). ויש לסמוך על זה בשאר איסורים לצורך הפסד גדול, אבל לא בבשר וחלב".<br />
משמע מלשונו "אם נתערב איסור לח בהיתר לח"<br />
שמדבר על עירוב של לח בלח בצונן (כי אם היה רוצה להתייחס לבישול של לח בלח היה צריך לומר תרכובת של לח בלח). <br />
ופסק כר"ן שאין חנ"נ לח בלח בצונן ויש לסמוך עליו בהפסד מרובה אך לח בלח מבושלים אסורים מעיקר הדין ואין להקל כלל.<br />
'''נשאלת השאלה''' - מה הדין כאשר העברת הטעמים נעשתה שלא ע"י בישול באיסור לח בלח למשל ע"י כבישה, מליחה, צליה.<br />
תשובה – ע"פ הבנת הגר"א שהרמ"א פסק כר"ן שאמרינן חנ"נ בש"א רק מתי שדומיה לבשר בחלב שדרך בישול אסרה התורה לכן כל דרך העברת טעמים שאינה אסורה בבב"ח מדאורייתא פסק להקל בהפסד מרובה כר"ן.<br />
<br />
== נושא ד' חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו : ==<br />
<br />
מקור '''חולין דף (ק.)''' "דרש רבה בר בר חנה – חתיכה של נבילה ושל דג טמא...<br />
אוקי רב אמורא עליה ודרש – כיוון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה"<br />
'''הראשונים הקשו מס' קושיות על גמ'זו:''' <br />
<br />
'''קושיית התוס' ד"ה שקדם''' – למה הצריך רב שחתיכה ראשונה תקבל טעם כדי לאסור מספיק שקיבלה רק משהו ותאסור מדין מין במינו לא בטיל ?<br />
'''קושיית הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
'''הר"ן:'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושייתו – ר' יהודה סובר שמין ומינו לא בטיל אפילו במשהו אבל כלל זה נאמר דווקא שהמשהו איסור עומד בפני עצמו וכלשונו "אין כוח אחר מעורב בו" אך אם נבלע בחתיכה ויוצא אנו נקרה מב"מ אלא מין באינו מינו כי הוא מעורב בחתיכה אחרת.<br />
'''נקודות הכסף (סק"ד) "תרי משהו אמרינן":'''<br />
הש"ך סבר כגישת הר"ן שיש הבדל אם חתיכת איסור נופלת לחתיכות של היתר שהאיסור עומד בפני עצמו ולכן אסור מדין מין במינו לא בטיל לר' יהודה. לעומת אם האיסור משהו נבלע בחתיכה והיא נפלה לחתיכות היתר אז דנים את התערובת מדין מין באינו מינו כיוון שהאיסור חלק מהחתיכה ולא עומד בפני עצמו. ועוד יוצא מהר"ן אם נניח שהחתיכה נ"נ טעם החתיכה ללא האיסור משהו יאסור את שאר החתיכות ולכן יוצא שסבר שלא אומרים הפרדה גמורה.<br />
<br />
כאשר החתיכה נבלעת ממשהו איסור ונפלה לתערובת ומכירה \ אינו מכירה:<br />
החתיכה אינה נבילה אך המשהו יוצא לתערובת השנייה ולכן צריך 60 בתערובת השנייה מדין מין באינו מינו. אך בפסח כיוון שגם מין באינו מינו לא בטיל אז גם התערובת השנייה נאסרת<br />
ובדישל"מ – מין באינו מינו כן בטל ולכן מספיק 60 בתערובת השנייה נגד המשהו<br />
<br />
היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר נוסף:<br />
משהו האיסור שהתערבב בהיתר הראשון אינו נבלע בו אלא נחשב כבעין וכן בתערובת השנייה ולכן בדישל"מ – צריך 60 נגד המשהו כדין מין באינו מינו.<br />
ובפסח – הכול נאסר כי מין באינו מינו לא בטיל.<br />
'''ר"ת (תוס' בשקדם) :'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושיית הר"ן – מצינו מ"ח אחרונים בהבנתו.<br />
'''רעק"א:'''<br />
משהו עושה את החתיכה הראשונה נבילה אך לא אוסר את שאר החתיכות כיוון שאינו עובר עליהן. אפשר להסיק שכדי לאסור את שאר החתיכות צריכים דווקא את האוסר והנאסר ולכן יוצא בשיטה זו שאומרים את דין הפרדה גמורה.<br />
'''שיטת הט"ז (סק"טז) "תרי משהו לא אמרינן":'''<br />
'''כאשר החתיכה נבלעת במשהו ונפלה לתערובת ומכירה:'''<br />
החתיכה הראשונה נ"נ ומשום כך שנפלה לתערובת השנייה יש לשער 60 נגד כל החתיכה ואינה אוסרת את התערובת השנייה במשהו מדין מב"מ לא בטיל או בפסח שחמץ אינו בטל כיוון שהמשהו אינו יוצא אלא רק טעם החתיכה שבלוע בה יוצא והוא לא אוסר כיוון שלעולם נצטרך את האוסר והנאסר כדי לאסור.<br />
המשבצ"ז מקשה – מדוע הצריך 60 כדי להתיר את התערובת הרי המשהו אינו יוצא החוצה ולכן יש להוציא את החתיכה שנאסרה וכל השאר מותר אף בפחות מ60.<br />
<br />
משהו ניבלע בחתיכה והוא נפל לתערובת ואינו מכירה:<br />
הרוטב – אינו נאסר כיוון שהאיסור משהו אינו יוצא.<br />
החתיכות – נאסרו כיוון שלא אומרים בפסח חד בתרי בטיל, לכן החתיכה שנאסרה תאסור את כל החתיכות מדין יבש ביבש.<br />
<br />
'''היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר לח נוסף:'''<br />
המשהו האיסור נחשב כבעין בתערובת הראשונה כי לא שייך בליעה בלח ולכן אם נפל לתערובת שניה עדיין נחשב כבעין ולכן אוסר הכול מדין מב"מ לא בטיל.<br />
בפסח – דין מב"ב ודין אינו מינו שווים שלא בטיל.<br />
בדישל"מ – מין באינו מינו מותר ב60.<br />
<br />
'''הלכה למעשה''' – במקרה שבחתיכה נבלע משהו ונפלה לתערובת ומכירה ויש רוב כנגד החתיכה.<br />
שער הציון סי' תס"ז סעיף ז' – הכריע לאסור כדעת הש"ך שהתיר את התערובת השנייה רק בהנאה ובמקום הפסד"מ ובמניעת שמחת יו"ט הקל כט"ז והתיר את התערובת אף באכילה.<br />
<br />
== נושא ה' חנ"נ בכלים : ==<br />
<br />
'''הר"ן בשם הרמב"ן : יש חנ"נ בכלים.'''<br />
ומבאר הפמ"ג משבצות זהב ס"ק ח' כמו דאמרינן אין טומאה בלועה מטמאה טהרה בלועה ה"ה אין איסור בלוע בכלי מבטל היתר.<br />
'''הרשב"א:''' חנ"נ שייך רק במזון ולכן בכלי חרס לא אומרים חנ"נ לעומת בלוע שבכלי כן אומרים חנ"נ.<br />
'''מרדכי :'''<br />
כלי חרס – אומרים חנ"נ.<br />
כלי מתכת – לא אומרים חנ"נ.<br />
'''פסיקת השו"ע בנושא :''' שו"ע סעיף ה' - אם ידוע כמה הוא האיסור, כגון כף חדשה או שאינה בת יומא שניער בה ובלעה כזית חלב, ואחר כך ניער בה קדרה של בשר, אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה... <br />
ויש מי שאומר שגם בזו אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה. <br />
משמע שהכריע כרשב"א אך הביא גם את הר"ן <br />
'''פסיקת הרמ"א בנושא :'''<br />
המשך דברי הרמ"א - ויש שאינן מחלקין בין כף ישן לחדש, רק בין כלי חרס לשאר כלים (מרדכי פ' גיד הנשה) ואומרים דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור על ידי הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבלה, אבל לא בשאר כלים, וטוב לחוש לחומרא וע"ל סימן צ"ב.<br />
'''ההבנת הרמ"א במרדכי :'''<br />
כלי חרס אפילו חדש יש בו חנ"נ ואילו בשאר כלים אפילו ישנים אין בהם חנ"נ.<br />
למסקנה סיים הרמ"א " וטוב לחוש לחומרא "היינו שאינו מקבל את הקולא של המרדכי (בשאר כלים אפילו שישנים שאין בהם חנ"נ) אלא אף בהם יש חנ"נ .<br />
ובכלי חרס אפילו חדש יש חנ"נ לחומרא.<br />
'''הט"ז סק"ח:'''<br />
המרדכי סבר שיש חילוק בכלי חדש.<br />
שבכלי חרס חדש – יש חנ"נ כיוון שאינו חזר לכשרו ודומה לחתיכה שנאסרה שאינה חוזרת לעולם להיתרה, ובשאר כלים – אין בהם חנ"נ כיוון שאינם דומים לחתיכה שנאסרה וחוזרים להכשרם ע"י הגעלה.<br />
הט"ז להלכה פוסק :<br />
כאשר הכלי חדש או אינו בן יומו :<br />
באיסור בב"ח :<br />
כלי חרס – יש חנ"נ בכלי. כלי מתכת – אין חנ"נ בכלי.<br />
בשאר איסורים :<br />
כלי חרס ומתכת – אין חנ"נ בכלים. מכיוון שיש מ"ח אם יש חנ"נ בש"א ואף שאנו מחמירים בזה זה רק בבלוע אך בגוף הכלי לא מחמירים.<br />
בהפסד מרובה : באיסור בב"ח – אין להקל. בשאר איסורים – מקלים שאין חנ"נ כלל.<br />
'''ש"ך סקכ"א :''' בכלי חרס חדש לא שייך לומר חנ"נ וכל דברי המרדכי נאמרו בכלי ישן והחילוק הוא <br />
שבכלי חרס – יש חנ"נ .<br />
ובשאר כלים – אין חנ"נ כיוון שמועילה להם הגעלה.<br />
וכך סברו '''המהרש"ל והב"ח והגר"א.'''<br />
<br />
הש"ך פוסק להלכה :<br />
באיסור בב"ח כאשר הכלי ישן:<br />
בשאר כלים – יש חנ"נ בבלוע.<br />
בהפס"מ – אין חנ"נ.<br />
כלי חרס – יש חנ"נ אף בהפס"מ.<br />
שאר איסורים:<br />
בכל הכלים אומרים חנ"נ בבלוע לכתחילה ובהפסד אפילו אינו מרובה יש להקל שלא אומרים.</div>עמנואלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%AA_%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=5609חתיכה נעשת נבילה2016-06-06T15:29:25Z<p>עמנואל: /* א. חנ"נ בבשר בחלב : */</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}} <br />
== חתיכה נעשת נבילה ==<br />
<br />
ביאור המושג חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) : ראשית ננסה להגדיר מה היא חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) ע"פ דימוי חנ"נ לחיי היום. ברור שמאכל בריא יכול להפוך למאכל מורעל אף שחיצונית איננו רואים הבדל, ומכאן ולהבא תשתנה התייחסותנו למאכל זה כגון במגעו עם מאכלים אחרים או במשקים וכו'. גם בעולם ההלכה יש דבר דומה שכידוע התורה אסרה מפגש של בשר וחלב מבושלים (יו"ד סי' פ"ז) אע"פ ששניהם לחוד מותרים, מפגשם הוא כעין רעל רוחני. ההלכה מדריכה אותנו באלו דרכים יכול להיבצר ה"רעל" הרוחני הזה, ובאלו דרכים הוא יכול לעבור למאכלי היתר אחרים ולאוסרם.<br />
'''ננסה להסביר את הנושאים :'''<br />
א. חנ"נ בבשר וחלב (בב"ח) <br />
ב. חנ"נ בשאר איסורים <br />
ג. חנ"נ במשקים (לח בלח)<br />
ד. חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו. <br />
ה. חנ"נ בכלים (ז"א כאשר האיסור וההיתר נפגשים בדופן הכלי). <br />
<br />
== א. חנ"נ בבשר בחלב : ==<br />
<br />
''' מקור : חולין דף קח. משנה חלק א': טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בחתיכה טעם של חלב החתיכה אסורה.'''<br />
<br />
'''היכן החתיכה ממוקמת כדי שתתמודד רק היא מול טיפת החלב ולא כל הקדרה :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' רש"י ביאר שטיפת החלב נפלה בתוך הקדירה על אחת מן החתיכות ולא הגיס את הקדירה ולא נחלק טעם הטיפה אלא לאותה חתיכה בלבד ואותה חתיכה נאסרה כי אותה חתיכה לבדה אין ששים לבטל הטיפה. רש"י סבר שבמשנה יש שני מקרים שונים, ובמקרה הראשון אין דיון על שאר החתיכות אלא רק על החתיכה שנפל עליה טיפת חלב והיא נאסרת כולה.<br />
<br />
'''נחלקו הפוס' לפי רש"י היכן החתיכה ממוקמת :'''<br />
<br />
'''ב"י''' - רש"י לא פירש אלא נומר מסברה בדרך כלל לא כל החתיכות בתוך הרוטב והטיפה נפלה על חלק החתיכה שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''תוס' ד"ה אם''' - רש"י כתב "וכן כי כיסה הקדרה עולות הרתיחות מי שוליה לפיה ומוליכות הטיפה בכל הקדרה.<br />
מסביר התוס'- ר"ל שאפילו החתיכה שנפלה הטיפה עליה היא מקצתה בתוך הרוטב.<br />
מסביר המהרש"א - אם רש"י היה סובר כר"י שגם אם לא כל החתיכה ברוטב מתערבת הטיפה בכל הקדרה הוא לא היה צריך לומר שעולות הרתיחות מלמטה למעלה ולהאריך בתיאור התערבות הטיפה בקדרה אלא כנראה האריך כדי להוציא מהבנת ר"י שהטיפה הנופלת על חלקה החיצוני של החתיכה מתערבת אף ללא כיסוי או ניעור בכל הקדרה.<br />
<br />
'''מהר"ם שי"ף''' - רש"י (קח:) ד"ה ניער- "החלב בגגה של החתיכה". משמע שגגה הכוונה מחוץ לרוטב כי אם לא נומר כך אז הטיפה הייתה הנופלת ברוטב ומתבטלת.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' התוס' למד שחייבים לומר שהחתיכה המדוברת במשנה היא חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל. אף נפלה הטיפה על החתיכה ולכן יש להבין שברישא "בה"- בטיפה ו"אסור"- הכוונה לחתיכה שבחוץ. תוס' הבינו שהמשנה דיברה על מקרה אחד.<br />
שאלה: לפי פרוש התוס' קשה שהרי החיבור בין החלב לחתיכה נעשה ע"י צליה ודין צליה הוא חדירה של החלב בעומק קליפה\נטילה (ראה סימן ק"ה) ולא בכולה כדברי המשנה ?<br />
תוס' – הדין הוא דין צליה ואפילו כך כל החתיכה נאסרת משום שהחלב מפעפע בכולה כמו שמצינו בדף (צו:) שחלב מפעפע בכולו כיוון שהוא דבר שמן וכן החלב בגלל שומנו מפעפע בכולו.<br />
הר"ן – אין אנו עוסקים בדין צליה כלל אלא הדין כבישול כיוון שיש הבל וחום בקדרה והחתיכה נאסרת כולה וכן הקדרה כולה אם אין 60 נגד החלב.<br />
<br />
'''סיכום קצר''' – למדנו שחתיכת בשר נעשת נבילה כאשר היא נפגשת בבישול (בחום) עם חלב רק שאין פי 60 בחתיכה כנגד החלב ומאותו רגע חתיכת הבשר נעשת איסור בפני עצמו. בהמשך נראה שנחלקו האחרונים מה היא פסיקת השו"ע בדין החתיכה לבדה כהבנת רש"י או תוס'. <br />
<br />
'''ועכשיו נמשיך לבאר את דין שאר הקדרה ע"פ דברי המשך המשנה.'''<br />
<br />
'''מקור : חולין דף קח. משנה חלק ב': ניער את הקדרה שנפל לתוכה החלב, אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה – אסור.''' <br />
''' באיזה אופן שאר הקדירה תשתתף בביטול הטיפה ובאיזה אופן אינה משתתפת ?'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' ובשאר חתיכות של הקדרה לא דיברה המשנה בחלק א' אלא כאשר ניער (חלק ב') ובגמרא נחלקו בה אם חוזרת אותה חתיכה ואוסרתן או לא וזו היא מחלוקת האם אפשר לסוחטו אסור או אפשר לסוחטו מותר, ונבאר.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו מותר אומר - נתינת טעם אינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה חוזרת החתיכה להיתרה.<br />
<br />
'''אך מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"מ :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י:''' ביחס לחתיכה ביחס לחתיכות - היא מותרת אף ללא טעימת גוי כי הטעם מתחלק בשווה בכל הקדרה.<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן:''' ביחס לחתיכה - החתיכה נשארת באיסורה ובזה לא נחלקו מ"ד אפל"מ ואפל"א. ביחס לחתיכות- המ"ח בין אפל"א לאפל"מ היא רק לגבי שאר החתיכות. למ"ד אפל"מ אם תסחט לגמרי את החלב מהחתיכה החתיכה היא נחשבת היתר לגבי החתיכות ז"א שאינה אוסרת אותן מדין מין במינו לא בטיל אך החתיכה עצמה אסורה. המילה מותר הכוונה לשאר הקדרה שמותרת. למ"ד אפל"א אפילו אם תסחט את החתיכה היא נשארת באיסורה ואוסרת את השאר מדין מין במינו לבטיל.<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' ביחס לחתיכה - אע"פ שנסרך בה החלב יותר אם יטעם קפילא ויתירה תותר, וכן אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה שטעם החלב ותותר כיוון שיש התפשטות טעמים שווה. ביחס לחתיכות - כל עוד לא טעם קפילא את החתיכה והתירה היא נבילה אך אין אומרים שהיא הפכה להיות כגופו של איסור שביכולת טעם הבשר לבד לאסור אלא רק ביחד אם החלב אוסרת ז"א סבר הר"ן במ"ד אפל"מ את דין "אין הנאסר". מ"ד אפל"א: נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור ולא האיסור עצמו, לפיכך כל שקיבלה חתיכה טעם חלב נשארת באיסורה אף שהחלב יצאה ממנה.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו אסור אומר : נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה, החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"א :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן והרמב"ן :''' ביחס לחתיכה - אפילו אם תסחט את החלב מהבשר הבשר נשאר אסור. כיוון שסובר הר"ן בדעת רש"י שאין אומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאסור עצמו יכול לילך" ומכיוון שהחלב אינו בחתיכה וגם הוא האוסר החתיכה אינה אוסרת אחרים.<br />
ביחס לחתיכות - טעם הבשר יוצא ואוסר את כל הקדרה וכל זה ללא ניעור.<br />
<br />
'''שיטת הדרכי משה בטור:''' ע"פ דברי הטור "והיכא שנאסרה מחמת חלב נעשת כל החתיכה איסור ואם בישלה אם האחרות צריך 60 נגד כולה. ודייק הד"מ מהמילים "ואם בישלה" משמע שבלי בישול לא נאסרת שאר הקדרה כי אין החלב והבשר מתפשטים ביחד. ז"א הד"מ סבר שאומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך" ולכן אם ניער צריך 60 כנגד כל החתיכה ואם לא החתיכה תשאר אסורה אך טעמה לא יאסור את החתיכות האחרת.<br />
<br />
'''שיטת המרדכי :'''טעם החלב אוסר את החלק העליון של החתיכה שמחוץ לרוטב ואינו יוצא מהחלק העליון. ואף שטעם הבשר יוצא אין הוא אוסר לבד כיוון שאין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור יכול לילך עמו. ולכן למסקנה המרדכי פוסק שימתין עד שתצטנן הקדרה ולחתוך מה שחוץ לרוטב, ואם ניער צריך 60 כנגד החלק שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' תוס' הבין שהחתיכה חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל אף אם נפלה הטיפה על החתיכה בתחילה. ומכיוון שהמשנה במפורש כותבת "ניער את הקדירה" ורק כך נותנת המשנה לחתיכה הראשונה יכולת לאסור את שאר החתיכות משמע שהחתיכה אינה ברוטב ורק ע"י הניעור הקדרה משתתפת בביטול.<br />
<br />
'''קשה אם החתיכה נאסרת כולה שתאסור גם את החתיכה התחתונה לה?'''<br />
'''תוס' מתרץ''' – מצינו מקרה כזה בג"מ (קח:) נפלה טיפת חלב על חתיכה ולא ניער ולא כיסה. אומרת הגמ' מבלע בלע מפלט לא פלט. משמע שהחלב שאסר את החתיכה הראשונה לא ממשיך לחתיכה התחתונה אם לא ניער כלל.<br />
<br />
'''נשאלת השאלה למה טעם הבשר לבדו לא אוסר את הקדרה אף ללא ניעור???'''<br />
דף (קח:) "טיפת חלב שנפלה על חתיכה כיוון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשת נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים עד שתתין טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות.אמר רבי נראין דברי ר' יהודה - בשלא ניער ולא כיסה ודברי חכמים - בשניער וכסה". הגמ' שואלת: מאי לא ניער ולא כיסה? אילמא לא ניער ולא כיסה כלל [אם נעמיד שרבי פסק כר' יהודה במקרה הזה קשה שהרי] מבלע בלע מפלט לא פלט [החלב לא יוצא מהחתיכה ללא ניעור אלא רק טעם בשר יוצא] קסבר רבי אפל"א "<br />
<br />
'''מגמ' זו משמע שטעם הבשר לא אוסר כלל ללא טעם החלב.<br />
<br />
'''אך הראשונים נחלקו בהסברה :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא אליבא מ"ד אפל"מ ורק לשיטתו הבשר לא אוסר לבדו ללא חלב אך למסקנה רבי סובר כאפל"א שטעם הבשר אוסר לבדו את שאר החתיכות.<br />
ולכן המחלוקת בין אפל"א לאפל"מ לשיטת הר"ן היא : גם בדילול וגם בהפרדה יש מח' אפל"א ואפל"מ.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"מ סובר :''' (אין חנ"נ) ביחס לחתיכה- אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותותר ע"י 60. ביחס לחתיכות- רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"א סובר :''' ביחס לחתיכה - טעם העצמי של החתיכה אסור אף ללא חלב. ביחס לחתיכות- טעם הבשר אוסר את החתיכות.<br />
<br />
'''שיטת ר"י ורשב"א:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא לא בשיטת מ"ד מסוים אלא מציאותי למה התכוון רבי וזו ראיה ברורה שטעם לבדו לא אוסר והמח' של אפל"א ואפל"מ היא בנושא אחר.<br />
ולכן המח' בין אפל"א לאפל"מ בהבנת ר"י ורשב"א היא : אין מחלוקת אם הפרידו את החלב מהבשר ולכו"ע הבשר איננו אוסר אלא המחלוקת היא אם דיללו את טעם הבשר ע"י בישול בעוד חתיכות האם החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''אפל"מ:''' ביחס לחתיכה - אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותתור.<br />
ביחס לחתיכות - רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''אפל"א:''' ביחס לחתיכה- אם עדגיין נשארו שאריות חלב בחתיכה נשארת אסורה אך אם יוציא את החלב שאפי' משהו לא ישאר היא מותרת. ביחס לחתיכות- כיוון שיוצא טעם חלב וטעם בשר החתיכה אוסרת אותן.<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' השו"ע ביו"ד סימן צ"ב כתב נפל חלב לתוך קדירה של בשר, טועמין החתיכה שנפל עליה החלב, אם אין בה טעם חלב, הכל מותר. ואם יש בחתיכה מטעימת חלב, נאסרה אותה חתיכה. כלומר החתיכה נעשת נבילה ועכשיו החתיכה יכולה לאסור את כל האוכל שבקדרה ולכן משערין בכולה, אם היה בכל מה שיש בקדירה מהחתיכות והירק והמרק והתבלין כדי שתהא חתיכה זו אחד מששים מהכל, החתיכה אסורה והשאר מותר במה דברים אמורים ,שצריך 60 בכל האוכל שבקדרה מול החתיכה שנאסרה בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף...<br />
<br />
'''נחלקו האחרונים כמו מי הכריע השו"ע :'''<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב) :''' השו"ע פסק כשיטת רש"י כיוון שנקט את לשון הרמב"ם (פ"ט ה"ט). והרמב"ם דיבר בתחילה ללא ניעור, משמע שאף ללא ניעור אם יש בחתיכה מטעימת חלב נאסרה אותה חתיכה ואם אין 60 בקדרה נאסרה אף כל הקדרה. שהרי לפי רש"י בהבנת הט"ז (בניגוד לד"מ) כל הקדרה תאסר לבסוף אף ללא ניעור ובהמשך דבריו "אלא לבסוף" הסביר הט"ז סק"ה שהניעור בסוף הוא עצה טובה שלא ישאר טעם חלב בחתיכה.<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ד):''' שו"ע פסק כר"י(תוס'). וחולק על הט"ז בנק' הכסף שהרי כתוב במפורש " במה דברים אמורים, בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף" משמע שאם לא היה מנער כלל אף לא לבסוף אין הקדרה נאסרת. מובן מכאן שהשו"ע דיבר שהחתיכה מחוץ לרוטב ורק היא תיאסר ורק אם ינער את הקדרה יאסר שאר הקדרה כהבנת ר"י.<br />
<br />
'''פסיקת הרמ"א :''' וכן אם לא ניער כלל, את הקדרה כאשר נפלה הטיפה לא בתחלה ולא בסוף, ולא כיסה כלל, אם יש ס' בקדירה נגד טיפת חלב שנפל, אינו אסור רק החתיכה לבד, ושאר הקדירה מותרת.<br />
<br />
'''5 שיטות בהסבר הרמ"א:'''<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ו)''' – הרמ"א דיבר על מקרה אחר מהשו"ע באופן שהחתיכה נמצאת חלקה ברוטב והסתפק האם לפסוק כרש"י או כר"י ולכן החמיר כשניהם והצריך 60 לבטל את הטיפה כי חשש לר"י ושהחתיכה אסורה אם אין 60 כי חשש לרש"י. נשאר קשה על הש"ך המילה "וכן".<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב)''' – הרמ"א דיבר על אותו מקרה של השו"ע והוא הסביר כרש"י והרמ"א פסק כר"י שהטיפה מתפשטת בכל הקדרה ומספיק 60 כנגד הטיפה, אך מ"מ הרמ"א שהחתיכה עצמה אסורה מסברה דנפשיה שכן נשאר בה יותר טעם. נשאר קשה על הט"ז הרמ"א בסע' ד' שפסק שצריך 60 נגד החתיכה משמע שפסק כרש"י שהיא נאסרת תחילה מן הדין.'''משבצ"ז (סק"ה):''' כתב להלכה סבר הט"ז שהעיקר בדעת הרמ"א כהכרעתו בסע' ד'.<br />
<br />
'''רע"א''' – הרמ"א מובן ע"פ דבריו בסי' ק"ה שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומחמירים תמיד ולכן שכולה חוץ לרוטב חתיכה עצמה- אסורה שאין אנו בקיאין ולכן אמרינן שהחלב הכחוש מפעפע רק בה. ושאר הקדרה מותרת אם יש 60 נגד החלב כיוון שיש ספק שהחלב מפעפע בכל הקדרה אף ללא רוטב.<br />
<br />
'''באר הגולה''' – הגיה "אם אין 60 בקדרה..." משמע שפסק כרש"י אך קשה כי פשוט שכאשר החתיכה מחוץ לרוטב אין הקדרה מצטרפת לביטול הטיפה.<br />
<br />
'''הגר"א''' – הגיה "אם אין 60 בה חתיכה נגד טיפת החלב..." ובא ללמדנו שהחלב אינו ממשיך לקדרה ללא ניעור ולכן היא לא נאסרה. משמע שסובר כהבנת ר"י ורשב"א בהפרדה גמורה ולא כהר"ן.<br />
<br />
== נושא ב. ביאור חנ"נ בשאר איסורים : ==<br />
<br />
מקור : '''חולין דף (ק.)''' מדובר שנפלה חתיכת נבילה על חתיכות כשרות שהיו בקדרה והתבשלו רבה בר חנה סבר שחתיכת האיסור תאסור כאשר יהיה טעם של נבילה ברוטב ובחתיכות ואז כל הקדרה נאסרה. רב סבר שמספיק שחתיכת איסור שנפלה נותנת טעם בחתיכה אחת מהחתיכות שבקדרה כדי שהיא תאסור את כל הקדרה כי א"א לטעום אם יש טעם איסור כי לאיסור וההיתר יש אותו טעם.<br />
'''מצינו ג' שאלות על דברי הגמ':'''<br />
1. שאלת הגמרא - מדוע רב הצריך שחתיכת היתר הראשונה תקבל טעם מהאיסור הרי האיסור נמצא וכל צריך להיות אסור מדין מין ומינו לא בטיל? עונה הגמ' בשיטת אביי בשקדם וסילקו.<br />
2. <br />
תוס' ד"ה בשקדם - למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תקבל "טעם" מהאיסור כדי לאסור מספיק שקיבלה רק "משהו" כדי לאסור מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
3. <br />
הר"ן – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
'''<br />
הראשונים דנו בשתי השאלות האחרונות:'''<br />
'''שיטת הרמב"ן :''' ביחס לשאלה 2 - אפילו רק ע"י "משהו החתיכה נאסרת ואוסרת את כולן. ורב אסר את החתיכה הראשונה אפילו שקיבלה רק "משהו" מהאיסור. קשה - שהרי כתוב "כיוון שנתן טעם בחתיכה". תירוץ- הרמב"ן לומד משפט זה לא כפשוטו אלא כיוון שנתבשל עמה וקיבלה רק "משהו" מהאיסור נ"נ ואוסרת את כולן. "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אם לא נומר שהמשהו עושה את החתיכה נבילה אין יכולת למשהו לאסור את השאר כי משהו כמאן דליתא לולי שיעשה חנ"נ ואז החתיכה עצמה אוסרת את שאר הקדרה. משמע שחלק על הפרדה גמורה והחתיכה אוסרת אף ללא איסור.<br />
'''שיטת ר' אפרים :''' ביחס לשאלה 2 - מתוך שאלה זו הבין ר"א שאם החתיכה הראשונה קיבלה רק משהו אין היא יכולה לאסור את שאר החתיכות מדין מין ומינו כיוון שמשהו נחשב שאינו ואם קיבלה טעם אין החתיכה הראשונה נ"נ אלא הטעם נחשב כבעין ולכן נאסר שאר הקדרה מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" – אינו כפשוטו אלא נ"נ – הטעם נחשב כנבילה בעין למסקנה אין חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אין שאלה כי אין חנ"נ כלל.<br />
'''שיטת ר"ת:''' ביחס לשאלה 2 - אין משהו מהאיסור מספיק כדי לאסור את החתיכה הראשונה כדי שתוכל לאסור מדין מין ומינו לא בטיל אבל היא נאסרת בעצמה מה שאין כן טעם הוא גורם לחתיכה להעשות נבילה ואוסרת את כולן מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א. <br />
ביחס לשאלה 3 - נושא זה נידון בסוגיית "תרי משהו" .<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' <br />
'''שו"ע סימן צ"ב סעיף ד''''- לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה, אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים. כגון כזית חֵלב שנבלע בחתיכה, ואין בה ששים לבטלו, ונאסרה, ואחר כך בישלה עם אחרות, אין צריך אלא ששים כדי כזית חֵלב, ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת. <br />
השו"ע הכריע כר' אפרים שאין חנ"נ בשאר איסורים כלל ולכן כאשר יש 60 כנגד האיסור אף החתיכה שנאסרה ממנו ראשונה תחזור להיות מותרת. שזו ממש שיטת מ"ד אפל"מ. <br />
'''אך בסימן ק"ו סעיף א' פסק השו"ע''' שאף בשאר איסורים החתיכה נשארת באיסורה <br />
ומצינו שזו מחלוקת ראשונים <br />
שיטת הטור: בש"א אמרינן אפל"מ וחתיכה חוזרת להיתרה והאיסור נסחט לכל התבשיל ומתבטל.<br />
שיטת הרשב"א: בש"א אמרינן אפל"א וחתיכה נשארת באיסורה. וכך פסק השו"ע בסי' ק"ו.<br />
'''תירוצים לסתירה :'''<br />
'''הש"ך סק"יא''' - אין סתירה, אלא כאן השו"ע כתב שהחתיכה שנאסרה בש"א חוזרת להיות מותרת הוא כדי להבדיל בין סע' ג' ששם מדובר על חתיכה שנאסרה מחלב והרוטב מותר אם יש 60 כנגדה אך כל החתיכות שבקדרה אסורות אם אותה חתיכה ראויה להתכבד אפי' שעכשיו אינו מכירה היא אוסרת את כולן כיוון שאיסורה מחמת עצמה כדין חהר"ל. לעומת סע' ד' שנאסרה מש"א ואע"פ שהיא ראויה להתכבד ואינה מכירה אינה אוסרת את החתיכות כיוון שאין איסורה מחמת עצמה ולכן לא חל דין חה"ל ולכן אם היה בקדרה 60 נגד כל הקדרה מותרת. (כולל אותה חתיכה כיוון שמדובר שלא מכירה בהבנת הש"ך).<br />
'''הגר"א ביאר את הסתירה''' – השו"ע בסי' צ"ב כתב את שיטת הטור ובק"ו כתב את שיטתו שלו.<br />
'''שיטת הרמ"א להלכה :'''<br />
הרמ"א כתב - "וי"א דאמרינן בכל האיסורין חנ"נ וכן המנהג פשוט ואין לשנות. משמע שפסק כר"ת.<br />
אע"פ שהרמ"א מחמיר שאומרים חנ"נ בש"א מ"מ באופן שהאיסור נפל על חתיכה שמקצתה ברוטב מיקל הרמ"א והחתיכה לא תאסור את שאר החתיכות.<br />
'''ואלו הן הסיבות לקולא זו:'''<br />
א. לפי ר"י האיסור מתבטל בכל הקדרה.<br />
ב. י"א שאין חנ"נ בש"א (ר' אפרים).<br />
כל זה אפילו שהרמ"א מחמיר בכל סיבה בנפרד.<br />
'''הש"ך סקי"ג'''- ביאר ברמ"א שבתחילה נאסרה החתיכה ורק כאש ניער או כיסה את הקדרה נאסרות שאר החתיכות. כיוון שהבין שמחמיר כרש"י (שאוסר ת האחרות רק עם ניער או כיסה) שהרי לשיטת ר"י אין צורך כלל לנער. <br />
<br />
'''ט"ז סקי"ד,ה''' - ביאר שהרמ"א החמיר בבב"ח כשיטת רש"י שאף ללא ניעור אוסרת אותה חתיכה את כל האחרות (וכך משמע מלשון הרמ"א כאן).<br />
אך בשאר איסורים הרמ"א מיקל כשיטת ר"י שאינה אוסרת את האחרות אם מקצתה ברוטב.<br />
<br />
== נושא ג' חנ"נ לח בלח : ==<br />
<br />
מקור: '''ע"ז דף (עג.)''' "אמר ר' יוחנן יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו" <br />
'''ביאור הראשונים בנושא :'''<br />
'''תוס' ד"ה בשקדם: יש חנ"נ לח בלח.'''<br />
תוס' הביאו גמ' זו כראיה לר"א שאין חנ"נ בש"א. מדוע מספיק 60 במים כנגד היין נסך ולא כנגד כל היין שבבור שהרי נומר שנ"נ? תוס' תירצו לשיטת ר"ת שסובר שיש חנ"נ בש"א שכאן היין נאסר מהיין נסך במשהו ולכן לא נ"נ מכל זה משמע של ר"ת אמרינן שיש חנ"נ לח בלח מכיוון שיכלו לתרץ בפשטות שלא אמרינן חנ"נ לח בלח.<br />
'''הר"ן ד"ה אבל עיקר נראה לי:'''<br />
דין חנ"נ בלח תלוי באופן יצירת התערובת. <br />
אם הפעולה היתה בישול – אומרים חנ"נ לח בלח. כיוון שזה דומיה בשר וחלב שדרך בישול אסרה התורה ולכן אף בש"א נ"נ.<br />
אם הפעולה היתה עירוב לח בלח בצונן – לא אמרינן שנ"נ ועל זה דיבר הגמ' לעיל.<br />
'''סיעת האומרים אין חנ"נ לח בלח:'''<br />
ראייתם בפשטות מהגמ' הנ"ל אך קיים הבדל בין הראשונים בהגדרת החנ"נ.<br />
'''הרשב"א :''' חנ"נ בלח אנו אומרים שיש יכולת בליעה כיוון שאז אין האיסור יוצא ומתערב לגמרי בחתיכות אלא תמיד ישאר יותר בחתיכה. אך בלח אין הוא בולע ולכן האיסור מתערב בשווה בכל ההיתר.<br />
'''מרדכי :''' חנ"נ אנו אומרים דווקא בחתיכה כיוון שהיא ניכרת ומובדלת מהשאר אך בלח לא כיוון שאינו מובדל נחשב כאילו האיסור נמצא בכל ההיתר לעומת חתיכה שיש לו מקום משלו.<br />
'''רע"א והחוו"ד מביאים נפק"מ:'''<br />
כאשר החתיכה נימוחה.<br />
לרשב"א – האיסור מתערב בשווה ולא נומר חנ"נ.<br />
למרדכי – דין חנ"נ אינו נפקע אף לאחר שנימוחה.<br />
להלכה :<br />
'''הגר"א סובר שהרמ"א פסק כהר"ן:'''<br />
לשון הרמ"א – "יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח, ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר, ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל (מרדכי פכ"ה בשם רשב"א ור"ן בשם ראב"ד). ויש לסמוך על זה בשאר איסורים לצורך הפסד גדול, אבל לא בבשר וחלב".<br />
משמע מלשונו "אם נתערב איסור לח בהיתר לח"<br />
שמדבר על עירוב של לח בלח בצונן (כי אם היה רוצה להתייחס לבישול של לח בלח היה צריך לומר תרכובת של לח בלח). <br />
ופסק כר"ן שאין חנ"נ לח בלח בצונן ויש לסמוך עליו בהפסד מרובה אך לח בלח מבושלים אסורים מעיקר הדין ואין להקל כלל.<br />
'''נשאלת השאלה''' - מה הדין כאשר העברת הטעמים נעשתה שלא ע"י בישול באיסור לח בלח למשל ע"י כבישה, מליחה, צליה.<br />
תשובה – ע"פ הבנת הגר"א שהרמ"א פסק כר"ן שאמרינן חנ"נ בש"א רק מתי שדומיה לבשר בחלב שדרך בישול אסרה התורה לכן כל דרך העברת טעמים שאינה אסורה בבב"ח מדאורייתא פסק להקל בהפסד מרובה כר"ן.<br />
<br />
== נושא ד' חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו : ==<br />
<br />
מקור '''חולין דף (ק.)''' "דרש רבה בר בר חנה – חתיכה של נבילה ושל דג טמא...<br />
אוקי רב אמורא עליה ודרש – כיוון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה"<br />
'''הראשונים הקשו מס' קושיות על גמ'זו:''' <br />
<br />
'''קושיית התוס' ד"ה שקדם''' – למה הצריך רב שחתיכה ראשונה תקבל טעם כדי לאסור מספיק שקיבלה רק משהו ותאסור מדין מין במינו לא בטיל ?<br />
'''קושיית הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
'''הר"ן:'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושייתו – ר' יהודה סובר שמין ומינו לא בטיל אפילו במשהו אבל כלל זה נאמר דווקא שהמשהו איסור עומד בפני עצמו וכלשונו "אין כוח אחר מעורב בו" אך אם נבלע בחתיכה ויוצא אנו נקרה מב"מ אלא מין באינו מינו כי הוא מעורב בחתיכה אחרת.<br />
'''נקודות הכסף (סק"ד) "תרי משהו אמרינן":'''<br />
הש"ך סבר כגישת הר"ן שיש הבדל אם חתיכת איסור נופלת לחתיכות של היתר שהאיסור עומד בפני עצמו ולכן אסור מדין מין במינו לא בטיל לר' יהודה. לעומת אם האיסור משהו נבלע בחתיכה והיא נפלה לחתיכות היתר אז דנים את התערובת מדין מין באינו מינו כיוון שהאיסור חלק מהחתיכה ולא עומד בפני עצמו. ועוד יוצא מהר"ן אם נניח שהחתיכה נ"נ טעם החתיכה ללא האיסור משהו יאסור את שאר החתיכות ולכן יוצא שסבר שלא אומרים הפרדה גמורה.<br />
<br />
כאשר החתיכה נבלעת ממשהו איסור ונפלה לתערובת ומכירה \ אינו מכירה:<br />
החתיכה אינה נבילה אך המשהו יוצא לתערובת השנייה ולכן צריך 60 בתערובת השנייה מדין מין באינו מינו. אך בפסח כיוון שגם מין באינו מינו לא בטיל אז גם התערובת השנייה נאסרת<br />
ובדישל"מ – מין באינו מינו כן בטל ולכן מספיק 60 בתערובת השנייה נגד המשהו<br />
<br />
היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר נוסף:<br />
משהו האיסור שהתערבב בהיתר הראשון אינו נבלע בו אלא נחשב כבעין וכן בתערובת השנייה ולכן בדישל"מ – צריך 60 נגד המשהו כדין מין באינו מינו.<br />
ובפסח – הכול נאסר כי מין באינו מינו לא בטיל.<br />
'''ר"ת (תוס' בשקדם) :'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושיית הר"ן – מצינו מ"ח אחרונים בהבנתו.<br />
'''רעק"א:'''<br />
משהו עושה את החתיכה הראשונה נבילה אך לא אוסר את שאר החתיכות כיוון שאינו עובר עליהן. אפשר להסיק שכדי לאסור את שאר החתיכות צריכים דווקא את האוסר והנאסר ולכן יוצא בשיטה זו שאומרים את דין הפרדה גמורה.<br />
'''שיטת הט"ז (סק"טז) "תרי משהו לא אמרינן":'''<br />
'''כאשר החתיכה נבלעת במשהו ונפלה לתערובת ומכירה:'''<br />
החתיכה הראשונה נ"נ ומשום כך שנפלה לתערובת השנייה יש לשער 60 נגד כל החתיכה ואינה אוסרת את התערובת השנייה במשהו מדין מב"מ לא בטיל או בפסח שחמץ אינו בטל כיוון שהמשהו אינו יוצא אלא רק טעם החתיכה שבלוע בה יוצא והוא לא אוסר כיוון שלעולם נצטרך את האוסר והנאסר כדי לאסור.<br />
המשבצ"ז מקשה – מדוע הצריך 60 כדי להתיר את התערובת הרי המשהו אינו יוצא החוצה ולכן יש להוציא את החתיכה שנאסרה וכל השאר מותר אף בפחות מ60.<br />
<br />
משהו ניבלע בחתיכה והוא נפל לתערובת ואינו מכירה:<br />
הרוטב – אינו נאסר כיוון שהאיסור משהו אינו יוצא.<br />
החתיכות – נאסרו כיוון שלא אומרים בפסח חד בתרי בטיל, לכן החתיכה שנאסרה תאסור את כל החתיכות מדין יבש ביבש.<br />
<br />
'''היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר לח נוסף:'''<br />
המשהו האיסור נחשב כבעין בתערובת הראשונה כי לא שייך בליעה בלח ולכן אם נפל לתערובת שניה עדיין נחשב כבעין ולכן אוסר הכול מדין מב"מ לא בטיל.<br />
בפסח – דין מב"ב ודין אינו מינו שווים שלא בטיל.<br />
בדישל"מ – מין באינו מינו מותר ב60.<br />
<br />
'''הלכה למעשה''' – במקרה שבחתיכה נבלע משהו ונפלה לתערובת ומכירה ויש רוב כנגד החתיכה.<br />
שער הציון סי' תס"ז סעיף ז' – הכריע לאסור כדעת הש"ך שהתיר את התערובת השנייה רק בהנאה ובמקום הפסד"מ ובמניעת שמחת יו"ט הקל כט"ז והתיר את התערובת אף באכילה.<br />
<br />
== נושא ה' חנ"נ בכלים : ==<br />
<br />
'''הר"ן בשם הרמב"ן : יש חנ"נ בכלים.'''<br />
ומבאר הפמ"ג משבצות זהב ס"ק ח' כמו דאמרינן אין טומאה בלועה מטמאה טהרה בלועה ה"ה אין איסור בלוע בכלי מבטל היתר.<br />
'''הרשב"א:''' חנ"נ שייך רק במזון ולכן בכלי חרס לא אומרים חנ"נ לעומת בלוע שבכלי כן אומרים חנ"נ.<br />
'''מרדכי :'''<br />
כלי חרס – אומרים חנ"נ.<br />
כלי מתכת – לא אומרים חנ"נ.<br />
'''פסיקת השו"ע בנושא :''' שו"ע סעיף ה' - אם ידוע כמה הוא האיסור, כגון כף חדשה או שאינה בת יומא שניער בה ובלעה כזית חלב, ואחר כך ניער בה קדרה של בשר, אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה... <br />
ויש מי שאומר שגם בזו אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה. <br />
משמע שהכריע כרשב"א אך הביא גם את הר"ן <br />
'''פסיקת הרמ"א בנושא :'''<br />
המשך דברי הרמ"א - ויש שאינן מחלקין בין כף ישן לחדש, רק בין כלי חרס לשאר כלים (מרדכי פ' גיד הנשה) ואומרים דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור על ידי הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבלה, אבל לא בשאר כלים, וטוב לחוש לחומרא וע"ל סימן צ"ב.<br />
'''ההבנת הרמ"א במרדכי :'''<br />
כלי חרס אפילו חדש יש בו חנ"נ ואילו בשאר כלים אפילו ישנים אין בהם חנ"נ.<br />
למסקנה סיים הרמ"א " וטוב לחוש לחומרא "היינו שאינו מקבל את הקולא של המרדכי (בשאר כלים אפילו שישנים שאין בהם חנ"נ) אלא אף בהם יש חנ"נ .<br />
ובכלי חרס אפילו חדש יש חנ"נ לחומרא.<br />
'''הט"ז סק"ח:'''<br />
המרדכי סבר שיש חילוק בכלי חדש.<br />
שבכלי חרס חדש – יש חנ"נ כיוון שאינו חזר לכשרו ודומה לחתיכה שנאסרה שאינה חוזרת לעולם להיתרה, ובשאר כלים – אין בהם חנ"נ כיוון שאינם דומים לחתיכה שנאסרה וחוזרים להכשרם ע"י הגעלה.<br />
הט"ז להלכה פוסק :<br />
כאשר הכלי חדש או אינו בן יומו :<br />
באיסור בב"ח :<br />
כלי חרס – יש חנ"נ בכלי. כלי מתכת – אין חנ"נ בכלי.<br />
בשאר איסורים :<br />
כלי חרס ומתכת – אין חנ"נ בכלים. מכיוון שיש מ"ח אם יש חנ"נ בש"א ואף שאנו מחמירים בזה זה רק בבלוע אך בגוף הכלי לא מחמירים.<br />
בהפסד מרובה : באיסור בב"ח – אין להקל. בשאר איסורים – מקלים שאין חנ"נ כלל.<br />
'''ש"ך סקכ"א :''' בכלי חרס חדש לא שייך לומר חנ"נ וכל דברי המרדכי נאמרו בכלי ישן והחילוק הוא <br />
שבכלי חרס – יש חנ"נ .<br />
ובשאר כלים – אין חנ"נ כיוון שמועילה להם הגעלה.<br />
וכך סברו '''המהרש"ל והב"ח והגר"א.'''<br />
<br />
הש"ך פוסק להלכה :<br />
באיסור בב"ח כאשר הכלי ישן:<br />
בשאר כלים – יש חנ"נ בבלוע.<br />
בהפס"מ – אין חנ"נ.<br />
כלי חרס – יש חנ"נ אף בהפס"מ.<br />
שאר איסורים:<br />
בכל הכלים אומרים חנ"נ בבלוע לכתחילה ובהפסד אפילו אינו מרובה יש להקל שלא אומרים.</div>עמנואלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%AA_%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=5605חתיכה נעשת נבילה2016-06-06T15:18:02Z<p>עמנואל: /* א. חנ"נ בבשר בחלב : */</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}} <br />
== חתיכה נעשת נבילה ==<br />
<br />
ביאור המושג חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) : ראשית ננסה להגדיר מה היא חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) ע"פ דימוי חנ"נ לחיי היום. ברור שמאכל בריא יכול להפוך למאכל מורעל אף שחיצונית איננו רואים הבדל, ומכאן ולהבא תשתנה התייחסותנו למאכל זה כגון במגעו עם מאכלים אחרים או במשקים וכו'. גם בעולם ההלכה יש דבר דומה שכידוע התורה אסרה מפגש של בשר וחלב מבושלים (יו"ד סי' פ"ז) אע"פ ששניהם לחוד מותרים, מפגשם הוא כעין רעל רוחני. ההלכה מדריכה אותנו באלו דרכים יכול להיבצר ה"רעל" הרוחני הזה, ובאלו דרכים הוא יכול לעבור למאכלי היתר אחרים ולאוסרם.<br />
'''ננסה להסביר את הנושאים :'''<br />
א. חנ"נ בבשר וחלב (בב"ח) <br />
ב. חנ"נ בשאר איסורים <br />
ג. חנ"נ במשקים (לח בלח)<br />
ד. חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו. <br />
ה. חנ"נ בכלים (ז"א כאשר האיסור וההיתר נפגשים בדופן הכלי). <br />
<br />
== א. חנ"נ בבשר בחלב : ==<br />
<br />
מקור : '''חולין דף קח.''' משנה חלק א': טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בחתיכה טעם של חלב החתיכה אסורה.<br />
<br />
'''1. היכן ממוקמת החתיכה שנפל עליה חלב בקדירה כדי שתהפוך לחתיכה נבילה ?'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' רש"י ביאר שטיפת החלב נפלה בתוך הקדירה על אחת מן החתיכות ולא הגיס את הקדירה ולא נחלק טעם הטיפה אלא לאותה חתיכה בלבד ואותה חתיכה נאסרה כי אותה חתיכה לבדה אין ששים לבטל הטיפה. רש"י סבר שבמשנה יש שני מקרים שונים, ובמקרה הראשון אין דיון על שאר החתיכות אלא רק על החתיכה שנפל עליה טיפת חלב והיא נאסרת כולה.<br />
<br />
'''נחלקו הפוס' לפי רש"י היכן החתיכה ממוקמת כדי שתתמודד רק היא מול טיפת החלב ולא כל הקדרה :'''<br />
<br />
'''ב"י''' - רש"י לא פירש אלא נומר מסברה בדרך כלל לא כל החתיכות בתוך הרוטב והטיפה נפלה על חלק החתיכה שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''תוס' ד"ה אם''' - רש"י כתב "וכן כי כיסה הקדרה עולות הרתיחות מי שוליה לפיה ומוליכות הטיפה בכל הקדרה.<br />
מסביר התוס'- ר"ל שאפילו החתיכה שנפלה הטיפה עליה היא מקצתה בתוך הרוטב.<br />
מסביר המהרש"א - אם רש"י היה סובר כר"י שגם אם לא כל החתיכה ברוטב מתערבת הטיפה בכל הקדרה הוא לא היה צריך לומר שעולות הרתיחות מלמטה למעלה ולהאריך בתיאור התערבות הטיפה בקדרה אלא כנראה האריך כדי להוציא מהבנת ר"י שהטיפה הנופלת על חלקה החיצוני של החתיכה מתערבת אף ללא כיסוי או ניעור בכל הקדרה.<br />
<br />
'''מהר"ם שי"ף''' - רש"י (קח:) ד"ה ניער- "החלב בגגה של החתיכה". משמע שגגה הכוונה מחוץ לרוטב כי אם לא נומר כך אז הטיפה הייתה הנופלת ברוטב ומתבטלת.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' התוס' למד שחייבים לומר שהחתיכה המדוברת במשנה היא חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל. אף נפלה הטיפה על החתיכה ולכן יש להבין שברישא "בה"- בטיפה ו"אסור"- הכוונה לחתיכה שבחוץ. תוס' הבינו שהמשנה דיברה על מקרה אחד.<br />
שאלה: לפי פרוש התוס' קשה שהרי החיבור בין החלב לחתיכה נעשה ע"י צליה ודין צליה הוא חדירה של החלב בעומק קליפה\נטילה (ראה סימן ק"ה) ולא בכולה כדברי המשנה ?<br />
תוס' – הדין הוא דין צליה ואפילו כך כל החתיכה נאסרת משום שהחלב מפעפע בכולה כמו שמצינו בדף (צו:) שחלב מפעפע בכולו כיוון שהוא דבר שמן וכן החלב בגלל שומנו מפעפע בכולו.<br />
הר"ן – אין אנו עוסקים בדין צליה כלל אלא הדין כבישול כיוון שיש הבל וחום בקדרה והחתיכה נאסרת כולה וכן הקדרה כולה אם אין 60 נגד החלב.<br />
<br />
'''סיכום קצר''' – למדנו שחתיכת בשר נעשת נבילה כאשר היא נפגשת בבישול (בחום) עם חלב רק שאין פי 60 בחתיכה כנגד החלב ומאותו רגע חתיכת הבשר נעשת איסור בפני עצמו. בהמשך נראה שנחלקו האחרונים מה היא פסיקת השו"ע בדין החתיכה לבדה כהבנת רש"י או תוס'. <br />
<br />
'''ועכשיו נמשיך לבאר את דין שאר הקדרה ע"פ דברי המשך המשנה.'''<br />
<br />
'''2. באיזה אופן שאר הקדירה תשתתף בביטול הטיפה ובאיזה אופן אינה משתתפת ?'''<br />
'''מקור : חולין דף קח. משנה חלק ב': ניער את הקדרה שנפל לתוכה החלב, אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה – אסור.'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' ובשאר חתיכות של הקדרה לא דיברה המשנה בחלק א' אלא כאשר ניער (חלק ב') ובגמרא נחלקו בה אם חוזרת אותה חתיכה ואוסרתן או לא וזו היא מחלוקת האם אפשר לסוחטו אסור או אפשר לסוחטו מותר, ונבאר.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו מותר אומר - נתינת טעם אינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה חוזרת החתיכה להיתרה.<br />
<br />
'''אך מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"מ :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י:''' ביחס לחתיכה ביחס לחתיכות - היא מותרת אף ללא טעימת גוי כי הטעם מתחלק בשווה בכל הקדרה.<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן:''' ביחס לחתיכה - החתיכה נשארת באיסורה ובזה לא נחלקו מ"ד אפל"מ ואפל"א. ביחס לחתיכות- המ"ח בין אפל"א לאפל"מ היא רק לגבי שאר החתיכות. למ"ד אפל"מ אם תסחט לגמרי את החלב מהחתיכה החתיכה היא נחשבת היתר לגבי החתיכות ז"א שאינה אוסרת אותן מדין מין במינו לא בטיל אך החתיכה עצמה אסורה. המילה מותר הכוונה לשאר הקדרה שמותרת. למ"ד אפל"א אפילו אם תסחט את החתיכה היא נשארת באיסורה ואוסרת את השאר מדין מין במינו לבטיל.<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' ביחס לחתיכה - אע"פ שנסרך בה החלב יותר אם יטעם קפילא ויתירה תותר, וכן אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה שטעם החלב ותותר כיוון שיש התפשטות טעמים שווה. ביחס לחתיכות - כל עוד לא טעם קפילא את החתיכה והתירה היא נבילה אך אין אומרים שהיא הפכה להיות כגופו של איסור שביכולת טעם הבשר לבד לאסור אלא רק ביחד אם החלב אוסרת ז"א סבר הר"ן במ"ד אפל"מ את דין "אין הנאסר". מ"ד אפל"א: נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור ולא האיסור עצמו, לפיכך כל שקיבלה חתיכה טעם חלב נשארת באיסורה אף שהחלב יצאה ממנה.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו אסור אומר : נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה, החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"א :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן והרמב"ן :''' ביחס לחתיכה - אפילו אם תסחט את החלב מהבשר הבשר נשאר אסור. כיוון שסובר הר"ן בדעת רש"י שאין אומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאסור עצמו יכול לילך" ומכיוון שהחלב אינו בחתיכה וגם הוא האוסר החתיכה אינה אוסרת אחרים.<br />
ביחס לחתיכות - טעם הבשר יוצא ואוסר את כל הקדרה וכל זה ללא ניעור.<br />
<br />
'''שיטת הדרכי משה בטור:''' ע"פ דברי הטור "והיכא שנאסרה מחמת חלב נעשת כל החתיכה איסור ואם בישלה אם האחרות צריך 60 נגד כולה. ודייק הד"מ מהמילים "ואם בישלה" משמע שבלי בישול לא נאסרת שאר הקדרה כי אין החלב והבשר מתפשטים ביחד. ז"א הד"מ סבר שאומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך" ולכן אם ניער צריך 60 כנגד כל החתיכה ואם לא החתיכה תשאר אסורה אך טעמה לא יאסור את החתיכות האחרת.<br />
<br />
'''שיטת המרדכי :'''טעם החלב אוסר את החלק העליון של החתיכה שמחוץ לרוטב ואינו יוצא מהחלק העליון. ואף שטעם הבשר יוצא אין הוא אוסר לבד כיוון שאין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור יכול לילך עמו. ולכן למסקנה המרדכי פוסק שימתין עד שתצטנן הקדרה ולחתוך מה שחוץ לרוטב, ואם ניער צריך 60 כנגד החלק שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' תוס' הבין שהחתיכה חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל אף אם נפלה הטיפה על החתיכה בתחילה. ומכיוון שהמשנה במפורש כותבת "ניער את הקדירה" ורק כך נותנת המשנה לחתיכה הראשונה יכולת לאסור את שאר החתיכות משמע שהחתיכה אינה ברוטב ורק ע"י הניעור הקדרה משתתפת בביטול.<br />
<br />
'''קשה אם החתיכה נאסרת כולה שתאסור גם את החתיכה התחתונה לה?'''<br />
'''תוס' מתרץ''' – מצינו מקרה כזה בג"מ (קח:) נפלה טיפת חלב על חתיכה ולא ניער ולא כיסה. אומרת הגמ' מבלע בלע מפלט לא פלט. משמע שהחלב שאסר את החתיכה הראשונה לא ממשיך לחתיכה התחתונה אם לא ניער כלל.<br />
<br />
'''נשאלת השאלה למה טעם הבשר לבדו לא אוסר את הקדרה אף ללא ניעור???'''<br />
דף (קח:) "טיפת חלב שנפלה על חתיכה כיוון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשת נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים עד שתתין טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות.אמר רבי נראין דברי ר' יהודה - בשלא ניער ולא כיסה ודברי חכמים - בשניער וכסה". הגמ' שואלת: מאי לא ניער ולא כיסה? אילמא לא ניער ולא כיסה כלל [אם נעמיד שרבי פסק כר' יהודה במקרה הזה קשה שהרי] מבלע בלע מפלט לא פלט [החלב לא יוצא מהחתיכה ללא ניעור אלא רק טעם בשר יוצא] קסבר רבי אפל"א "<br />
<br />
'''מגמ' זו משמע שטעם הבשר לא אוסר כלל ללא טעם החלב.<br />
<br />
'''אך הראשונים נחלקו בהסברה :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא אליבא מ"ד אפל"מ ורק לשיטתו הבשר לא אוסר לבדו ללא חלב אך למסקנה רבי סובר כאפל"א שטעם הבשר אוסר לבדו את שאר החתיכות.<br />
ולכן המחלוקת בין אפל"א לאפל"מ לשיטת הר"ן היא : גם בדילול וגם בהפרדה יש מח' אפל"א ואפל"מ.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"מ סובר :''' (אין חנ"נ) ביחס לחתיכה- אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותותר ע"י 60. ביחס לחתיכות- רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"א סובר :''' ביחס לחתיכה - טעם העצמי של החתיכה אסור אף ללא חלב. ביחס לחתיכות- טעם הבשר אוסר את החתיכות.<br />
<br />
'''שיטת ר"י ורשב"א:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא לא בשיטת מ"ד מסוים אלא מציאותי למה התכוון רבי וזו ראיה ברורה שטעם לבדו לא אוסר והמח' של אפל"א ואפל"מ היא בנושא אחר.<br />
ולכן המח' בין אפל"א לאפל"מ בהבנת ר"י ורשב"א היא : אין מחלוקת אם הפרידו את החלב מהבשר ולכו"ע הבשר איננו אוסר אלא המחלוקת היא אם דיללו את טעם הבשר ע"י בישול בעוד חתיכות האם החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''אפל"מ:''' ביחס לחתיכה - אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותתור.<br />
ביחס לחתיכות - רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''אפל"א:''' ביחס לחתיכה- אם עדגיין נשארו שאריות חלב בחתיכה נשארת אסורה אך אם יוציא את החלב שאפי' משהו לא ישאר היא מותרת. ביחס לחתיכות- כיוון שיוצא טעם חלב וטעם בשר החתיכה אוסרת אותן.<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' השו"ע ביו"ד סימן צ"ב כתב נפל חלב לתוך קדירה של בשר, טועמין החתיכה שנפל עליה החלב, אם אין בה טעם חלב, הכל מותר. ואם יש בחתיכה מטעימת חלב, נאסרה אותה חתיכה. כלומר החתיכה נעשת נבילה ועכשיו החתיכה יכולה לאסור את כל האוכל שבקדרה ולכן משערין בכולה, אם היה בכל מה שיש בקדירה מהחתיכות והירק והמרק והתבלין כדי שתהא חתיכה זו אחד מששים מהכל, החתיכה אסורה והשאר מותר במה דברים אמורים ,שצריך 60 בכל האוכל שבקדרה מול החתיכה שנאסרה בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף...<br />
<br />
'''נחלקו האחרונים כמו מי הכריע השו"ע :'''<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב) :''' השו"ע פסק כשיטת רש"י כיוון שנקט את לשון הרמב"ם (פ"ט ה"ט). והרמב"ם דיבר בתחילה ללא ניעור, משמע שאף ללא ניעור אם יש בחתיכה מטעימת חלב נאסרה אותה חתיכה ואם אין 60 בקדרה נאסרה אף כל הקדרה. שהרי לפי רש"י בהבנת הט"ז (בניגוד לד"מ) כל הקדרה תאסר לבסוף אף ללא ניעור ובהמשך דבריו "אלא לבסוף" הסביר הט"ז סק"ה שהניעור בסוף הוא עצה טובה שלא ישאר טעם חלב בחתיכה.<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ד):''' שו"ע פסק כר"י(תוס'). וחולק על הט"ז בנק' הכסף שהרי כתוב במפורש " במה דברים אמורים, בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף" משמע שאם לא היה מנער כלל אף לא לבסוף אין הקדרה נאסרת. מובן מכאן שהשו"ע דיבר שהחתיכה מחוץ לרוטב ורק היא תיאסר ורק אם ינער את הקדרה יאסר שאר הקדרה כהבנת ר"י.<br />
<br />
'''פסיקת הרמ"א :''' וכן אם לא ניער כלל, את הקדרה כאשר נפלה הטיפה לא בתחלה ולא בסוף, ולא כיסה כלל, אם יש ס' בקדירה נגד טיפת חלב שנפל, אינו אסור רק החתיכה לבד, ושאר הקדירה מותרת.<br />
<br />
'''5 שיטות בהסבר הרמ"א:'''<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ו)''' – הרמ"א דיבר על מקרה אחר מהשו"ע באופן שהחתיכה נמצאת חלקה ברוטב והסתפק האם לפסוק כרש"י או כר"י ולכן החמיר כשניהם והצריך 60 לבטל את הטיפה כי חשש לר"י ושהחתיכה אסורה אם אין 60 כי חשש לרש"י. נשאר קשה על הש"ך המילה "וכן".<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב)''' – הרמ"א דיבר על אותו מקרה של השו"ע והוא הסביר כרש"י והרמ"א פסק כר"י שהטיפה מתפשטת בכל הקדרה ומספיק 60 כנגד הטיפה, אך מ"מ הרמ"א שהחתיכה עצמה אסורה מסברה דנפשיה שכן נשאר בה יותר טעם. נשאר קשה על הט"ז הרמ"א בסע' ד' שפסק שצריך 60 נגד החתיכה משמע שפסק כרש"י שהיא נאסרת תחילה מן הדין.'''משבצ"ז (סק"ה):''' כתב להלכה סבר הט"ז שהעיקר בדעת הרמ"א כהכרעתו בסע' ד'.<br />
<br />
'''רע"א''' – הרמ"א מובן ע"פ דבריו בסי' ק"ה שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומחמירים תמיד ולכן שכולה חוץ לרוטב חתיכה עצמה- אסורה שאין אנו בקיאין ולכן אמרינן שהחלב הכחוש מפעפע רק בה. ושאר הקדרה מותרת אם יש 60 נגד החלב כיוון שיש ספק שהחלב מפעפע בכל הקדרה אף ללא רוטב.<br />
<br />
'''באר הגולה''' – הגיה "אם אין 60 בקדרה..." משמע שפסק כרש"י אך קשה כי פשוט שכאשר החתיכה מחוץ לרוטב אין הקדרה מצטרפת לביטול הטיפה.<br />
<br />
'''הגר"א''' – הגיה "אם אין 60 בה חתיכה נגד טיפת החלב..." ובא ללמדנו שהחלב אינו ממשיך לקדרה ללא ניעור ולכן היא לא נאסרה. משמע שסובר כהבנת ר"י ורשב"א בהפרדה גמורה ולא כהר"ן.<br />
<br />
== נושא ב. ביאור חנ"נ בשאר איסורים : ==<br />
<br />
מקור : '''חולין דף (ק.)''' מדובר שנפלה חתיכת נבילה על חתיכות כשרות שהיו בקדרה והתבשלו רבה בר חנה סבר שחתיכת האיסור תאסור כאשר יהיה טעם של נבילה ברוטב ובחתיכות ואז כל הקדרה נאסרה. רב סבר שמספיק שחתיכת איסור שנפלה נותנת טעם בחתיכה אחת מהחתיכות שבקדרה כדי שהיא תאסור את כל הקדרה כי א"א לטעום אם יש טעם איסור כי לאיסור וההיתר יש אותו טעם.<br />
'''מצינו ג' שאלות על דברי הגמ':'''<br />
1. שאלת הגמרא - מדוע רב הצריך שחתיכת היתר הראשונה תקבל טעם מהאיסור הרי האיסור נמצא וכל צריך להיות אסור מדין מין ומינו לא בטיל? עונה הגמ' בשיטת אביי בשקדם וסילקו.<br />
2. <br />
תוס' ד"ה בשקדם - למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תקבל "טעם" מהאיסור כדי לאסור מספיק שקיבלה רק "משהו" כדי לאסור מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
3. <br />
הר"ן – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
'''<br />
הראשונים דנו בשתי השאלות האחרונות:'''<br />
'''שיטת הרמב"ן :''' ביחס לשאלה 2 - אפילו רק ע"י "משהו החתיכה נאסרת ואוסרת את כולן. ורב אסר את החתיכה הראשונה אפילו שקיבלה רק "משהו" מהאיסור. קשה - שהרי כתוב "כיוון שנתן טעם בחתיכה". תירוץ- הרמב"ן לומד משפט זה לא כפשוטו אלא כיוון שנתבשל עמה וקיבלה רק "משהו" מהאיסור נ"נ ואוסרת את כולן. "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אם לא נומר שהמשהו עושה את החתיכה נבילה אין יכולת למשהו לאסור את השאר כי משהו כמאן דליתא לולי שיעשה חנ"נ ואז החתיכה עצמה אוסרת את שאר הקדרה. משמע שחלק על הפרדה גמורה והחתיכה אוסרת אף ללא איסור.<br />
'''שיטת ר' אפרים :''' ביחס לשאלה 2 - מתוך שאלה זו הבין ר"א שאם החתיכה הראשונה קיבלה רק משהו אין היא יכולה לאסור את שאר החתיכות מדין מין ומינו כיוון שמשהו נחשב שאינו ואם קיבלה טעם אין החתיכה הראשונה נ"נ אלא הטעם נחשב כבעין ולכן נאסר שאר הקדרה מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" – אינו כפשוטו אלא נ"נ – הטעם נחשב כנבילה בעין למסקנה אין חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אין שאלה כי אין חנ"נ כלל.<br />
'''שיטת ר"ת:''' ביחס לשאלה 2 - אין משהו מהאיסור מספיק כדי לאסור את החתיכה הראשונה כדי שתוכל לאסור מדין מין ומינו לא בטיל אבל היא נאסרת בעצמה מה שאין כן טעם הוא גורם לחתיכה להעשות נבילה ואוסרת את כולן מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א. <br />
ביחס לשאלה 3 - נושא זה נידון בסוגיית "תרי משהו" .<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' <br />
'''שו"ע סימן צ"ב סעיף ד''''- לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה, אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים. כגון כזית חֵלב שנבלע בחתיכה, ואין בה ששים לבטלו, ונאסרה, ואחר כך בישלה עם אחרות, אין צריך אלא ששים כדי כזית חֵלב, ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת. <br />
השו"ע הכריע כר' אפרים שאין חנ"נ בשאר איסורים כלל ולכן כאשר יש 60 כנגד האיסור אף החתיכה שנאסרה ממנו ראשונה תחזור להיות מותרת. שזו ממש שיטת מ"ד אפל"מ. <br />
'''אך בסימן ק"ו סעיף א' פסק השו"ע''' שאף בשאר איסורים החתיכה נשארת באיסורה <br />
ומצינו שזו מחלוקת ראשונים <br />
שיטת הטור: בש"א אמרינן אפל"מ וחתיכה חוזרת להיתרה והאיסור נסחט לכל התבשיל ומתבטל.<br />
שיטת הרשב"א: בש"א אמרינן אפל"א וחתיכה נשארת באיסורה. וכך פסק השו"ע בסי' ק"ו.<br />
'''תירוצים לסתירה :'''<br />
'''הש"ך סק"יא''' - אין סתירה, אלא כאן השו"ע כתב שהחתיכה שנאסרה בש"א חוזרת להיות מותרת הוא כדי להבדיל בין סע' ג' ששם מדובר על חתיכה שנאסרה מחלב והרוטב מותר אם יש 60 כנגדה אך כל החתיכות שבקדרה אסורות אם אותה חתיכה ראויה להתכבד אפי' שעכשיו אינו מכירה היא אוסרת את כולן כיוון שאיסורה מחמת עצמה כדין חהר"ל. לעומת סע' ד' שנאסרה מש"א ואע"פ שהיא ראויה להתכבד ואינה מכירה אינה אוסרת את החתיכות כיוון שאין איסורה מחמת עצמה ולכן לא חל דין חה"ל ולכן אם היה בקדרה 60 נגד כל הקדרה מותרת. (כולל אותה חתיכה כיוון שמדובר שלא מכירה בהבנת הש"ך).<br />
'''הגר"א ביאר את הסתירה''' – השו"ע בסי' צ"ב כתב את שיטת הטור ובק"ו כתב את שיטתו שלו.<br />
'''שיטת הרמ"א להלכה :'''<br />
הרמ"א כתב - "וי"א דאמרינן בכל האיסורין חנ"נ וכן המנהג פשוט ואין לשנות. משמע שפסק כר"ת.<br />
אע"פ שהרמ"א מחמיר שאומרים חנ"נ בש"א מ"מ באופן שהאיסור נפל על חתיכה שמקצתה ברוטב מיקל הרמ"א והחתיכה לא תאסור את שאר החתיכות.<br />
'''ואלו הן הסיבות לקולא זו:'''<br />
א. לפי ר"י האיסור מתבטל בכל הקדרה.<br />
ב. י"א שאין חנ"נ בש"א (ר' אפרים).<br />
כל זה אפילו שהרמ"א מחמיר בכל סיבה בנפרד.<br />
'''הש"ך סקי"ג'''- ביאר ברמ"א שבתחילה נאסרה החתיכה ורק כאש ניער או כיסה את הקדרה נאסרות שאר החתיכות. כיוון שהבין שמחמיר כרש"י (שאוסר ת האחרות רק עם ניער או כיסה) שהרי לשיטת ר"י אין צורך כלל לנער. <br />
<br />
'''ט"ז סקי"ד,ה''' - ביאר שהרמ"א החמיר בבב"ח כשיטת רש"י שאף ללא ניעור אוסרת אותה חתיכה את כל האחרות (וכך משמע מלשון הרמ"א כאן).<br />
אך בשאר איסורים הרמ"א מיקל כשיטת ר"י שאינה אוסרת את האחרות אם מקצתה ברוטב.<br />
<br />
== נושא ג' חנ"נ לח בלח : ==<br />
<br />
מקור: '''ע"ז דף (עג.)''' "אמר ר' יוחנן יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו" <br />
'''ביאור הראשונים בנושא :'''<br />
'''תוס' ד"ה בשקדם: יש חנ"נ לח בלח.'''<br />
תוס' הביאו גמ' זו כראיה לר"א שאין חנ"נ בש"א. מדוע מספיק 60 במים כנגד היין נסך ולא כנגד כל היין שבבור שהרי נומר שנ"נ? תוס' תירצו לשיטת ר"ת שסובר שיש חנ"נ בש"א שכאן היין נאסר מהיין נסך במשהו ולכן לא נ"נ מכל זה משמע של ר"ת אמרינן שיש חנ"נ לח בלח מכיוון שיכלו לתרץ בפשטות שלא אמרינן חנ"נ לח בלח.<br />
'''הר"ן ד"ה אבל עיקר נראה לי:'''<br />
דין חנ"נ בלח תלוי באופן יצירת התערובת. <br />
אם הפעולה היתה בישול – אומרים חנ"נ לח בלח. כיוון שזה דומיה בשר וחלב שדרך בישול אסרה התורה ולכן אף בש"א נ"נ.<br />
אם הפעולה היתה עירוב לח בלח בצונן – לא אמרינן שנ"נ ועל זה דיבר הגמ' לעיל.<br />
'''סיעת האומרים אין חנ"נ לח בלח:'''<br />
ראייתם בפשטות מהגמ' הנ"ל אך קיים הבדל בין הראשונים בהגדרת החנ"נ.<br />
'''הרשב"א :''' חנ"נ בלח אנו אומרים שיש יכולת בליעה כיוון שאז אין האיסור יוצא ומתערב לגמרי בחתיכות אלא תמיד ישאר יותר בחתיכה. אך בלח אין הוא בולע ולכן האיסור מתערב בשווה בכל ההיתר.<br />
'''מרדכי :''' חנ"נ אנו אומרים דווקא בחתיכה כיוון שהיא ניכרת ומובדלת מהשאר אך בלח לא כיוון שאינו מובדל נחשב כאילו האיסור נמצא בכל ההיתר לעומת חתיכה שיש לו מקום משלו.<br />
'''רע"א והחוו"ד מביאים נפק"מ:'''<br />
כאשר החתיכה נימוחה.<br />
לרשב"א – האיסור מתערב בשווה ולא נומר חנ"נ.<br />
למרדכי – דין חנ"נ אינו נפקע אף לאחר שנימוחה.<br />
להלכה :<br />
'''הגר"א סובר שהרמ"א פסק כהר"ן:'''<br />
לשון הרמ"א – "יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח, ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר, ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל (מרדכי פכ"ה בשם רשב"א ור"ן בשם ראב"ד). ויש לסמוך על זה בשאר איסורים לצורך הפסד גדול, אבל לא בבשר וחלב".<br />
משמע מלשונו "אם נתערב איסור לח בהיתר לח"<br />
שמדבר על עירוב של לח בלח בצונן (כי אם היה רוצה להתייחס לבישול של לח בלח היה צריך לומר תרכובת של לח בלח). <br />
ופסק כר"ן שאין חנ"נ לח בלח בצונן ויש לסמוך עליו בהפסד מרובה אך לח בלח מבושלים אסורים מעיקר הדין ואין להקל כלל.<br />
'''נשאלת השאלה''' - מה הדין כאשר העברת הטעמים נעשתה שלא ע"י בישול באיסור לח בלח למשל ע"י כבישה, מליחה, צליה.<br />
תשובה – ע"פ הבנת הגר"א שהרמ"א פסק כר"ן שאמרינן חנ"נ בש"א רק מתי שדומיה לבשר בחלב שדרך בישול אסרה התורה לכן כל דרך העברת טעמים שאינה אסורה בבב"ח מדאורייתא פסק להקל בהפסד מרובה כר"ן.<br />
<br />
== נושא ד' חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו : ==<br />
<br />
מקור '''חולין דף (ק.)''' "דרש רבה בר בר חנה – חתיכה של נבילה ושל דג טמא...<br />
אוקי רב אמורא עליה ודרש – כיוון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה"<br />
'''הראשונים הקשו מס' קושיות על גמ'זו:''' <br />
<br />
'''קושיית התוס' ד"ה שקדם''' – למה הצריך רב שחתיכה ראשונה תקבל טעם כדי לאסור מספיק שקיבלה רק משהו ותאסור מדין מין במינו לא בטיל ?<br />
'''קושיית הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
'''הר"ן:'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושייתו – ר' יהודה סובר שמין ומינו לא בטיל אפילו במשהו אבל כלל זה נאמר דווקא שהמשהו איסור עומד בפני עצמו וכלשונו "אין כוח אחר מעורב בו" אך אם נבלע בחתיכה ויוצא אנו נקרה מב"מ אלא מין באינו מינו כי הוא מעורב בחתיכה אחרת.<br />
'''נקודות הכסף (סק"ד) "תרי משהו אמרינן":'''<br />
הש"ך סבר כגישת הר"ן שיש הבדל אם חתיכת איסור נופלת לחתיכות של היתר שהאיסור עומד בפני עצמו ולכן אסור מדין מין במינו לא בטיל לר' יהודה. לעומת אם האיסור משהו נבלע בחתיכה והיא נפלה לחתיכות היתר אז דנים את התערובת מדין מין באינו מינו כיוון שהאיסור חלק מהחתיכה ולא עומד בפני עצמו. ועוד יוצא מהר"ן אם נניח שהחתיכה נ"נ טעם החתיכה ללא האיסור משהו יאסור את שאר החתיכות ולכן יוצא שסבר שלא אומרים הפרדה גמורה.<br />
<br />
כאשר החתיכה נבלעת ממשהו איסור ונפלה לתערובת ומכירה \ אינו מכירה:<br />
החתיכה אינה נבילה אך המשהו יוצא לתערובת השנייה ולכן צריך 60 בתערובת השנייה מדין מין באינו מינו. אך בפסח כיוון שגם מין באינו מינו לא בטיל אז גם התערובת השנייה נאסרת<br />
ובדישל"מ – מין באינו מינו כן בטל ולכן מספיק 60 בתערובת השנייה נגד המשהו<br />
<br />
היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר נוסף:<br />
משהו האיסור שהתערבב בהיתר הראשון אינו נבלע בו אלא נחשב כבעין וכן בתערובת השנייה ולכן בדישל"מ – צריך 60 נגד המשהו כדין מין באינו מינו.<br />
ובפסח – הכול נאסר כי מין באינו מינו לא בטיל.<br />
'''ר"ת (תוס' בשקדם) :'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושיית הר"ן – מצינו מ"ח אחרונים בהבנתו.<br />
'''רעק"א:'''<br />
משהו עושה את החתיכה הראשונה נבילה אך לא אוסר את שאר החתיכות כיוון שאינו עובר עליהן. אפשר להסיק שכדי לאסור את שאר החתיכות צריכים דווקא את האוסר והנאסר ולכן יוצא בשיטה זו שאומרים את דין הפרדה גמורה.<br />
'''שיטת הט"ז (סק"טז) "תרי משהו לא אמרינן":'''<br />
'''כאשר החתיכה נבלעת במשהו ונפלה לתערובת ומכירה:'''<br />
החתיכה הראשונה נ"נ ומשום כך שנפלה לתערובת השנייה יש לשער 60 נגד כל החתיכה ואינה אוסרת את התערובת השנייה במשהו מדין מב"מ לא בטיל או בפסח שחמץ אינו בטל כיוון שהמשהו אינו יוצא אלא רק טעם החתיכה שבלוע בה יוצא והוא לא אוסר כיוון שלעולם נצטרך את האוסר והנאסר כדי לאסור.<br />
המשבצ"ז מקשה – מדוע הצריך 60 כדי להתיר את התערובת הרי המשהו אינו יוצא החוצה ולכן יש להוציא את החתיכה שנאסרה וכל השאר מותר אף בפחות מ60.<br />
<br />
משהו ניבלע בחתיכה והוא נפל לתערובת ואינו מכירה:<br />
הרוטב – אינו נאסר כיוון שהאיסור משהו אינו יוצא.<br />
החתיכות – נאסרו כיוון שלא אומרים בפסח חד בתרי בטיל, לכן החתיכה שנאסרה תאסור את כל החתיכות מדין יבש ביבש.<br />
<br />
'''היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר לח נוסף:'''<br />
המשהו האיסור נחשב כבעין בתערובת הראשונה כי לא שייך בליעה בלח ולכן אם נפל לתערובת שניה עדיין נחשב כבעין ולכן אוסר הכול מדין מב"מ לא בטיל.<br />
בפסח – דין מב"ב ודין אינו מינו שווים שלא בטיל.<br />
בדישל"מ – מין באינו מינו מותר ב60.<br />
<br />
'''הלכה למעשה''' – במקרה שבחתיכה נבלע משהו ונפלה לתערובת ומכירה ויש רוב כנגד החתיכה.<br />
שער הציון סי' תס"ז סעיף ז' – הכריע לאסור כדעת הש"ך שהתיר את התערובת השנייה רק בהנאה ובמקום הפסד"מ ובמניעת שמחת יו"ט הקל כט"ז והתיר את התערובת אף באכילה.<br />
<br />
== נושא ה' חנ"נ בכלים : ==<br />
<br />
'''הר"ן בשם הרמב"ן : יש חנ"נ בכלים.'''<br />
ומבאר הפמ"ג משבצות זהב ס"ק ח' כמו דאמרינן אין טומאה בלועה מטמאה טהרה בלועה ה"ה אין איסור בלוע בכלי מבטל היתר.<br />
'''הרשב"א:''' חנ"נ שייך רק במזון ולכן בכלי חרס לא אומרים חנ"נ לעומת בלוע שבכלי כן אומרים חנ"נ.<br />
'''מרדכי :'''<br />
כלי חרס – אומרים חנ"נ.<br />
כלי מתכת – לא אומרים חנ"נ.<br />
'''פסיקת השו"ע בנושא :''' שו"ע סעיף ה' - אם ידוע כמה הוא האיסור, כגון כף חדשה או שאינה בת יומא שניער בה ובלעה כזית חלב, ואחר כך ניער בה קדרה של בשר, אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה... <br />
ויש מי שאומר שגם בזו אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה. <br />
משמע שהכריע כרשב"א אך הביא גם את הר"ן <br />
'''פסיקת הרמ"א בנושא :'''<br />
המשך דברי הרמ"א - ויש שאינן מחלקין בין כף ישן לחדש, רק בין כלי חרס לשאר כלים (מרדכי פ' גיד הנשה) ואומרים דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור על ידי הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבלה, אבל לא בשאר כלים, וטוב לחוש לחומרא וע"ל סימן צ"ב.<br />
'''ההבנת הרמ"א במרדכי :'''<br />
כלי חרס אפילו חדש יש בו חנ"נ ואילו בשאר כלים אפילו ישנים אין בהם חנ"נ.<br />
למסקנה סיים הרמ"א " וטוב לחוש לחומרא "היינו שאינו מקבל את הקולא של המרדכי (בשאר כלים אפילו שישנים שאין בהם חנ"נ) אלא אף בהם יש חנ"נ .<br />
ובכלי חרס אפילו חדש יש חנ"נ לחומרא.<br />
'''הט"ז סק"ח:'''<br />
המרדכי סבר שיש חילוק בכלי חדש.<br />
שבכלי חרס חדש – יש חנ"נ כיוון שאינו חזר לכשרו ודומה לחתיכה שנאסרה שאינה חוזרת לעולם להיתרה, ובשאר כלים – אין בהם חנ"נ כיוון שאינם דומים לחתיכה שנאסרה וחוזרים להכשרם ע"י הגעלה.<br />
הט"ז להלכה פוסק :<br />
כאשר הכלי חדש או אינו בן יומו :<br />
באיסור בב"ח :<br />
כלי חרס – יש חנ"נ בכלי. כלי מתכת – אין חנ"נ בכלי.<br />
בשאר איסורים :<br />
כלי חרס ומתכת – אין חנ"נ בכלים. מכיוון שיש מ"ח אם יש חנ"נ בש"א ואף שאנו מחמירים בזה זה רק בבלוע אך בגוף הכלי לא מחמירים.<br />
בהפסד מרובה : באיסור בב"ח – אין להקל. בשאר איסורים – מקלים שאין חנ"נ כלל.<br />
'''ש"ך סקכ"א :''' בכלי חרס חדש לא שייך לומר חנ"נ וכל דברי המרדכי נאמרו בכלי ישן והחילוק הוא <br />
שבכלי חרס – יש חנ"נ .<br />
ובשאר כלים – אין חנ"נ כיוון שמועילה להם הגעלה.<br />
וכך סברו '''המהרש"ל והב"ח והגר"א.'''<br />
<br />
הש"ך פוסק להלכה :<br />
באיסור בב"ח כאשר הכלי ישן:<br />
בשאר כלים – יש חנ"נ בבלוע.<br />
בהפס"מ – אין חנ"נ.<br />
כלי חרס – יש חנ"נ אף בהפס"מ.<br />
שאר איסורים:<br />
בכל הכלים אומרים חנ"נ בבלוע לכתחילה ובהפסד אפילו אינו מרובה יש להקל שלא אומרים.</div>עמנואלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%AA_%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=5604חתיכה נעשת נבילה2016-06-06T15:11:53Z<p>עמנואל: /* א. חנ"נ בבשר בחלב : */</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}} <br />
== חתיכה נעשת נבילה ==<br />
<br />
ביאור המושג חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) : ראשית ננסה להגדיר מה היא חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) ע"פ דימוי חנ"נ לחיי היום. ברור שמאכל בריא יכול להפוך למאכל מורעל אף שחיצונית איננו רואים הבדל, ומכאן ולהבא תשתנה התייחסותנו למאכל זה כגון במגעו עם מאכלים אחרים או במשקים וכו'. גם בעולם ההלכה יש דבר דומה שכידוע התורה אסרה מפגש של בשר וחלב מבושלים (יו"ד סי' פ"ז) אע"פ ששניהם לחוד מותרים, מפגשם הוא כעין רעל רוחני. ההלכה מדריכה אותנו באלו דרכים יכול להיבצר ה"רעל" הרוחני הזה, ובאלו דרכים הוא יכול לעבור למאכלי היתר אחרים ולאוסרם.<br />
'''ננסה להסביר את הנושאים :'''<br />
א. חנ"נ בבשר וחלב (בב"ח) <br />
ב. חנ"נ בשאר איסורים <br />
ג. חנ"נ במשקים (לח בלח)<br />
ד. חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו. <br />
ה. חנ"נ בכלים (ז"א כאשר האיסור וההיתר נפגשים בדופן הכלי). <br />
<br />
== א. חנ"נ בבשר בחלב : ==<br />
<br />
מקור : '''חולין דף קח.''' משנה חלק א': טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בחתיכה טעם של חלב החתיכה אסורה.<br />
<br />
'''1. היכן ממוקמת החתיכה שנפל עליה חלב בקדירה כדי שתהפוך לחתיכה נבילה ?'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' רש"י ביאר שטיפת החלב נפלה בתוך הקדירה על אחת מן החתיכות ולא הגיס את הקדירה ולא נחלק טעם הטיפה אלא לאותה חתיכה בלבד ואותה חתיכה נאסרה כי אותה חתיכה לבדה אין ששים לבטל הטיפה. רש"י סבר שבמשנה יש שני מקרים שונים, ובמקרה הראשון אין דיון על שאר החתיכות אלא רק על החתיכה שנפל עליה טיפת חלב והיא נאסרת כולה.<br />
<br />
'''נחלקו הפוס' לפי רש"י היכן החתיכה ממוקמת כדי שתתמודד רק היא מול טיפת החלב ולא כל הקדרה :'''<br />
<br />
'''ב"י''' - רש"י לא פירש אלא נומר מסברה בדרך כלל לא כל החתיכות בתוך הרוטב והטיפה נפלה על חלק החתיכה שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''תוס' ד"ה אם''' - רש"י כתב "וכן כי כיסה הקדרה עולות הרתיחות מי שוליה לפיה ומוליכות הטיפה בכל הקדרה.<br />
מסביר התוס'- ר"ל שאפילו החתיכה שנפלה הטיפה עליה היא מקצתה בתוך הרוטב.<br />
מסביר המהרש"א - אם רש"י היה סובר כר"י שגם אם לא כל החתיכה ברוטב מתערבת הטיפה בכל הקדרה הוא לא היה צריך לומר שעולות הרתיחות מלמטה למעלה ולהאריך בתיאור התערבות הטיפה בקדרה אלא כנראה האריך כדי להוציא מהבנת ר"י שהטיפה הנופלת על חלקה החיצוני של החתיכה מתערבת אף ללא כיסוי או ניעור בכל הקדרה.<br />
<br />
'''מהר"ם שי"ף''' - רש"י (קח:) ד"ה ניער- "החלב בגגה של החתיכה". משמע שגגה הכוונה מחוץ לרוטב כי אם לא נומר כך אז הטיפה הייתה הנופלת ברוטב ומתבטלת.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' התוס' למד שחייבים לומר שהחתיכה המדוברת במשנה היא חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל. אף נפלה הטיפה על החתיכה ולכן יש להבין שברישא "בה"- בטיפה ו"אסור"- הכוונה לחתיכה שבחוץ. תוס' הבינו שהמשנה דיברה על מקרה אחד.<br />
שאלה: לפי פרוש התוס' קשה שהרי החיבור בין החלב לחתיכה נעשה ע"י צליה ודין צליה הוא חדירה של החלב בעומק קליפה\נטילה (ראה סימן ק"ה) ולא בכולה כדברי המשנה ?<br />
תוס' – הדין הוא דין צליה ואפילו כך כל החתיכה נאסרת משום שהחלב מפעפע בכולה כמו שמצינו בדף (צו:) שחלב מפעפע בכולו כיוון שהוא דבר שמן וכן החלב בגלל שומנו מפעפע בכולו.<br />
הר"ן – אין אנו עוסקים בדין צליה כלל אלא הדין כבישול כיוון שיש הבל וחום בקדרה והחתיכה נאסרת כולה וכן הקדרה כולה אם אין 60 נגד החלב.<br />
<br />
'''סיכום קצר''' – למדנו שחתיכת בשר נעשת נבילה כאשר היא נפגשת בבישול (בחום) עם חלב רק שאין פי 60 בחתיכה כנגד החלב ומאותו רגע חתיכת הבשר נעשת איסור בפני עצמו. בהמשך נראה שנחלקו האחרונים מה היא פסיקת השו"ע בדין החתיכה לבדה כהבנת רש"י או תוס'. <br />
<br />
'''ועכשיו נמשיך לבאר את דין שאר הקדרה ע"פ דברי המשך המשנה.'''<br />
<br />
'''2. באיזה אופן שאר הקדירה תשתתף בביטול הטיפה ובאיזה אופן אינה משתתפת ?'''<br />
'''מקור : חולין דף קח. משנה חלק ב': ניער את הקדרה שנפל לתוכה החלב, אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה – אסור.'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' ובשאר חתיכות של הקדרה לא דיברה המשנה בחלק א' אלא כאשר ניער (חלק ב') ובגמרא נחלקו בה אם חוזרת אותה חתיכה ואוסרתן או לא וזו היא מחלוקת האם אפשר לסוחטו אסור או אפשר לסוחטו מותר, ונבאר.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו מותר אומר - נתינת טעם אינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה חוזרת החתיכה להיתרה.<br />
<br />
'''אך מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"מ :'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י:''' ביחס לחתיכה ביחס לחתיכות - היא מותרת אף ללא טעימת גוי כי הטעם מתחלק בשווה בכל הקדרה.<br />
<br />
'''שיטת הרמב"ן:''' ביחס לחתיכה - החתיכה נשארת באיסורה ובזה לא נחלקו מ"ד אפל"מ ואפל"א. ביחס לחתיכות- המ"ח בין אפל"א לאפל"מ היא רק לגבי שאר החתיכות. למ"ד אפל"מ אם תסחט לגמרי את החלב מהחתיכה החתיכה היא נחשבת היתר לגבי החתיכות ז"א שאינה אוסרת אותן מדין מין במינו לא בטיל אך החתיכה עצמה אסורה. המילה מותר הכוונה לשאר הקדרה שמותרת. למ"ד אפל"א אפילו אם תסחט את החתיכה היא נשארת באיסורה ואוסרת את השאר מדין מין במינו לבטיל.<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' ביחס לחתיכה - אע"פ שנסרך בה החלב יותר אם יטעם קפילא ויתירה תותר, וכן אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה שטעם החלב ותותר כיוון שיש התפשטות טעמים שווה. ביחס לחתיכות - כל עוד לא טעם קפילא את החתיכה והתירה היא נבילה אך אין אומרים שהיא הפכה להיות כגופו של איסור שביכולת טעם הבשר לבד לאסור אלא רק ביחד אם החלב אוסרת ז"א סבר הר"ן במ"ד אפל"מ את דין "אין הנאסר". מ"ד אפל"א: נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור ולא האיסור עצמו, לפיכך כל שקיבלה חתיכה טעם חלב נשארת באיסורה אף שהחלב יצאה ממנה.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו אסור אומר : נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה, החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"א :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן והרמב"ן :''' ביחס לחתיכה - אפילו אם תסחט את החלב מהבשר הבשר נשאר אסור. כיוון שסובר הר"ן בדעת רש"י שאין אומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאסור עצמו יכול לילך" ומכיוון שהחלב אינו בחתיכה וגם הוא האוסר החתיכה אינה אוסרת אחרים.<br />
ביחס לחתיכות - טעם הבשר יוצא ואוסר את כל הקדרה וכל זה ללא ניעור.<br />
<br />
'''שיטת הדרכי משה בטור:''' ע"פ דברי הטור "והיכא שנאסרה מחמת חלב נעשת כל החתיכה איסור ואם בישלה אם האחרות צריך 60 נגד כולה. ודייק הד"מ מהמילים "ואם בישלה" משמע שבלי בישול לא נאסרת שאר הקדרה כי אין החלב והבשר מתפשטים ביחד. ז"א הד"מ סבר שאומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך" ולכן אם ניער צריך 60 כנגד כל החתיכה ואם לא החתיכה תשאר אסורה אך טעמה לא יאסור את החתיכות האחרת.<br />
<br />
'''שיטת המרדכי :'''טעם החלב אוסר את החלק העליון של החתיכה שמחוץ לרוטב ואינו יוצא מהחלק העליון. ואף שטעם הבשר יוצא אין הוא אוסר לבד כיוון שאין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור יכול לילך עמו. ולכן למסקנה המרדכי פוסק שימתין עד שתצטנן הקדרה ולחתוך מה שחוץ לרוטב, ואם ניער צריך 60 כנגד החלק שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' תוס' הבין שהחתיכה חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל אף אם נפלה הטיפה על החתיכה בתחילה. ומכיוון שהמשנה במפורש כותבת "ניער את הקדירה" ורק כך נותנת המשנה לחתיכה הראשונה יכולת לאסור את שאר החתיכות משמע שהחתיכה אינה ברוטב ורק ע"י הניעור הקדרה משתתפת בביטול.<br />
<br />
'''קשה אם החתיכה נאסרת כולה שתאסור גם את החתיכה התחתונה לה?'''<br />
'''תוס' מתרץ''' – מצינו מקרה כזה בג"מ (קח:) נפלה טיפת חלב על חתיכה ולא ניער ולא כיסה. אומרת הגמ' מבלע בלע מפלט לא פלט. משמע שהחלב שאסר את החתיכה הראשונה לא ממשיך לחתיכה התחתונה אם לא ניער כלל.<br />
'''נשאלת השאלה למה טעם הבשר לבדו לא אוסר את הקדרה אף ללא ניעור???'''<br />
דף (קח:) "טיפת חלב שנפלה על חתיכה כיוון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשת נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים עד שתתין טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות.אמר רבי נראין דברי ר' יהודה - בשלא ניער ולא כיסה ודברי חכמים - בשניער וכסה". הגמ' שואלת: מאי לא ניער ולא כיסה? אילמא לא ניער ולא כיסה כלל [אם נעמיד שרבי פסק כר' יהודה במקרה הזה קשה שהרי] מבלע בלע מפלט לא פלט [החלב לא יוצא מהחתיכה ללא ניעור אלא רק טעם בשר יוצא] קסבר רבי אפל"א "<br />
<br />
'''מגמ' זו משמע שטעם הבשר לא אוסר כלל ללא טעם החלב.<br />
<br />
אך הראשונים נחלקו בהסברה :'''<br />
<br />
'''שיטת הר"ן:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא אליבא מ"ד אפל"מ ורק לשיטתו הבשר לא אוסר לבדו ללא חלב אך למסקנה רבי סובר כאפל"א שטעם הבשר אוסר לבדו את שאר החתיכות.<br />
ולכן המחלוקת בין אפל"א לאפל"מ לשיטת הר"ן היא : גם בדילול וגם בהפרדה יש מח' אפל"א ואפל"מ.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"מ סובר :''' (אין חנ"נ) ביחס לחתיכה- אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותותר ע"י 60. ביחס לחתיכות- רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''מ"ד אפל"א סובר :''' ביחס לחתיכה - טעם העצמי של החתיכה אסור אף ללא חלב. ביחס לחתיכות- טעם הבשר אוסר את החתיכות.<br />
<br />
'''שיטת ר"י ורשב"א:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא לא בשיטת מ"ד מסוים אלא מציאותי למה התכוון רבי וזו ראיה ברורה שטעם לבדו לא אוסר והמח' של אפל"א ואפל"מ היא בנושא אחר.<br />
ולכן המח' בין אפל"א לאפל"מ בהבנת ר"י ורשב"א היא : אין מחלוקת אם הפרידו את החלב מהבשר ולכו"ע הבשר איננו אוסר אלא המחלוקת היא אם דיללו את טעם הבשר ע"י בישול בעוד חתיכות האם החתיכה נשארת באיסורה.<br />
<br />
'''אפל"מ:''' ביחס לחתיכה - אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותתור.<br />
ביחס לחתיכות - רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
'''אפל"א:''' ביחס לחתיכה- אם עדגיין נשארו שאריות חלב בחתיכה נשארת אסורה אך אם יוציא את החלב שאפי' משהו לא ישאר היא מותרת. ביחס לחתיכות- כיוון שיוצא טעם חלב וטעם בשר החתיכה אוסרת אותן.<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' השו"ע ביו"ד סימן צ"ב כתב נפל חלב לתוך קדירה של בשר, טועמין החתיכה שנפל עליה החלב, אם אין בה טעם חלב, הכל מותר. ואם יש בחתיכה מטעימת חלב, נאסרה אותה חתיכה. כלומר החתיכה נעשת נבילה ועכשיו החתיכה יכולה לאסור את כל האוכל שבקדרה ולכן משערין בכולה, אם היה בכל מה שיש בקדירה מהחתיכות והירק והמרק והתבלין כדי שתהא חתיכה זו אחד מששים מהכל, החתיכה אסורה והשאר מותר במה דברים אמורים ,שצריך 60 בכל האוכל שבקדרה מול החתיכה שנאסרה בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף...<br />
<br />
'''נחלקו האחרונים כמו מי הכריע השו"ע :'''<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב) :''' השו"ע פסק כשיטת רש"י כיוון שנקט את לשון הרמב"ם (פ"ט ה"ט). והרמב"ם דיבר בתחילה ללא ניעור, משמע שאף ללא ניעור אם יש בחתיכה מטעימת חלב נאסרה אותה חתיכה ואם אין 60 בקדרה נאסרה אף כל הקדרה. שהרי לפי רש"י בהבנת הט"ז (בניגוד לד"מ) כל הקדרה תאסר לבסוף אף ללא ניעור ובהמשך דבריו "אלא לבסוף" הסביר הט"ז סק"ה שהניעור בסוף הוא עצה טובה שלא ישאר טעם חלב בחתיכה.<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ד):''' שו"ע פסק כר"י(תוס'). וחולק על הט"ז בנק' הכסף שהרי כתוב במפורש " במה דברים אמורים, בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף" משמע שאם לא היה מנער כלל אף לא לבסוף אין הקדרה נאסרת. מובן מכאן שהשו"ע דיבר שהחתיכה מחוץ לרוטב ורק היא תיאסר ורק אם ינער את הקדרה יאסר שאר הקדרה כהבנת ר"י.<br />
<br />
'''פסיקת הרמ"א :''' וכן אם לא ניער כלל, את הקדרה כאשר נפלה הטיפה לא בתחלה ולא בסוף, ולא כיסה כלל, אם יש ס' בקדירה נגד טיפת חלב שנפל, אינו אסור רק החתיכה לבד, ושאר הקדירה מותרת.<br />
<br />
'''5 שיטות בהסבר הרמ"א:'''<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ו)''' – הרמ"א דיבר על מקרה אחר מהשו"ע באופן שהחתיכה נמצאת חלקה ברוטב והסתפק האם לפסוק כרש"י או כר"י ולכן החמיר כשניהם והצריך 60 לבטל את הטיפה כי חשש לר"י ושהחתיכה אסורה אם אין 60 כי חשש לרש"י. נשאר קשה על הש"ך המילה "וכן".<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב)''' – הרמ"א דיבר על אותו מקרה של השו"ע והוא הסביר כרש"י והרמ"א פסק כר"י שהטיפה מתפשטת בכל הקדרה ומספיק 60 כנגד הטיפה, אך מ"מ הרמ"א שהחתיכה עצמה אסורה מסברה דנפשיה שכן נשאר בה יותר טעם. נשאר קשה על הט"ז הרמ"א בסע' ד' שפסק שצריך 60 נגד החתיכה משמע שפסק כרש"י שהיא נאסרת תחילה מן הדין.'''משבצ"ז (סק"ה):''' כתב להלכה סבר הט"ז שהעיקר בדעת הרמ"א כהכרעתו בסע' ד'.<br />
<br />
'''רע"א''' – הרמ"א מובן ע"פ דבריו בסי' ק"ה שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומחמירים תמיד ולכן שכולה חוץ לרוטב חתיכה עצמה- אסורה שאין אנו בקיאין ולכן אמרינן שהחלב הכחוש מפעפע רק בה. ושאר הקדרה מותרת אם יש 60 נגד החלב כיוון שיש ספק שהחלב מפעפע בכל הקדרה אף ללא רוטב.<br />
<br />
'''באר הגולה''' – הגיה "אם אין 60 בקדרה..." משמע שפסק כרש"י אך קשה כי פשוט שכאשר החתיכה מחוץ לרוטב אין הקדרה מצטרפת לביטול הטיפה.<br />
<br />
'''הגר"א''' – הגיה "אם אין 60 בה חתיכה נגד טיפת החלב..." ובא ללמדנו שהחלב אינו ממשיך לקדרה ללא ניעור ולכן היא לא נאסרה. משמע שסובר כהבנת ר"י ורשב"א בהפרדה גמורה ולא כהר"ן.<br />
<br />
== נושא ב. ביאור חנ"נ בשאר איסורים : ==<br />
<br />
מקור : '''חולין דף (ק.)''' מדובר שנפלה חתיכת נבילה על חתיכות כשרות שהיו בקדרה והתבשלו רבה בר חנה סבר שחתיכת האיסור תאסור כאשר יהיה טעם של נבילה ברוטב ובחתיכות ואז כל הקדרה נאסרה. רב סבר שמספיק שחתיכת איסור שנפלה נותנת טעם בחתיכה אחת מהחתיכות שבקדרה כדי שהיא תאסור את כל הקדרה כי א"א לטעום אם יש טעם איסור כי לאיסור וההיתר יש אותו טעם.<br />
'''מצינו ג' שאלות על דברי הגמ':'''<br />
1. שאלת הגמרא - מדוע רב הצריך שחתיכת היתר הראשונה תקבל טעם מהאיסור הרי האיסור נמצא וכל צריך להיות אסור מדין מין ומינו לא בטיל? עונה הגמ' בשיטת אביי בשקדם וסילקו.<br />
2. <br />
תוס' ד"ה בשקדם - למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תקבל "טעם" מהאיסור כדי לאסור מספיק שקיבלה רק "משהו" כדי לאסור מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
3. <br />
הר"ן – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
'''<br />
הראשונים דנו בשתי השאלות האחרונות:'''<br />
'''שיטת הרמב"ן :''' ביחס לשאלה 2 - אפילו רק ע"י "משהו החתיכה נאסרת ואוסרת את כולן. ורב אסר את החתיכה הראשונה אפילו שקיבלה רק "משהו" מהאיסור. קשה - שהרי כתוב "כיוון שנתן טעם בחתיכה". תירוץ- הרמב"ן לומד משפט זה לא כפשוטו אלא כיוון שנתבשל עמה וקיבלה רק "משהו" מהאיסור נ"נ ואוסרת את כולן. "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אם לא נומר שהמשהו עושה את החתיכה נבילה אין יכולת למשהו לאסור את השאר כי משהו כמאן דליתא לולי שיעשה חנ"נ ואז החתיכה עצמה אוסרת את שאר הקדרה. משמע שחלק על הפרדה גמורה והחתיכה אוסרת אף ללא איסור.<br />
'''שיטת ר' אפרים :''' ביחס לשאלה 2 - מתוך שאלה זו הבין ר"א שאם החתיכה הראשונה קיבלה רק משהו אין היא יכולה לאסור את שאר החתיכות מדין מין ומינו כיוון שמשהו נחשב שאינו ואם קיבלה טעם אין החתיכה הראשונה נ"נ אלא הטעם נחשב כבעין ולכן נאסר שאר הקדרה מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" – אינו כפשוטו אלא נ"נ – הטעם נחשב כנבילה בעין למסקנה אין חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אין שאלה כי אין חנ"נ כלל.<br />
'''שיטת ר"ת:''' ביחס לשאלה 2 - אין משהו מהאיסור מספיק כדי לאסור את החתיכה הראשונה כדי שתוכל לאסור מדין מין ומינו לא בטיל אבל היא נאסרת בעצמה מה שאין כן טעם הוא גורם לחתיכה להעשות נבילה ואוסרת את כולן מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א. <br />
ביחס לשאלה 3 - נושא זה נידון בסוגיית "תרי משהו" .<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' <br />
'''שו"ע סימן צ"ב סעיף ד''''- לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה, אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים. כגון כזית חֵלב שנבלע בחתיכה, ואין בה ששים לבטלו, ונאסרה, ואחר כך בישלה עם אחרות, אין צריך אלא ששים כדי כזית חֵלב, ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת. <br />
השו"ע הכריע כר' אפרים שאין חנ"נ בשאר איסורים כלל ולכן כאשר יש 60 כנגד האיסור אף החתיכה שנאסרה ממנו ראשונה תחזור להיות מותרת. שזו ממש שיטת מ"ד אפל"מ. <br />
'''אך בסימן ק"ו סעיף א' פסק השו"ע''' שאף בשאר איסורים החתיכה נשארת באיסורה <br />
ומצינו שזו מחלוקת ראשונים <br />
שיטת הטור: בש"א אמרינן אפל"מ וחתיכה חוזרת להיתרה והאיסור נסחט לכל התבשיל ומתבטל.<br />
שיטת הרשב"א: בש"א אמרינן אפל"א וחתיכה נשארת באיסורה. וכך פסק השו"ע בסי' ק"ו.<br />
'''תירוצים לסתירה :'''<br />
'''הש"ך סק"יא''' - אין סתירה, אלא כאן השו"ע כתב שהחתיכה שנאסרה בש"א חוזרת להיות מותרת הוא כדי להבדיל בין סע' ג' ששם מדובר על חתיכה שנאסרה מחלב והרוטב מותר אם יש 60 כנגדה אך כל החתיכות שבקדרה אסורות אם אותה חתיכה ראויה להתכבד אפי' שעכשיו אינו מכירה היא אוסרת את כולן כיוון שאיסורה מחמת עצמה כדין חהר"ל. לעומת סע' ד' שנאסרה מש"א ואע"פ שהיא ראויה להתכבד ואינה מכירה אינה אוסרת את החתיכות כיוון שאין איסורה מחמת עצמה ולכן לא חל דין חה"ל ולכן אם היה בקדרה 60 נגד כל הקדרה מותרת. (כולל אותה חתיכה כיוון שמדובר שלא מכירה בהבנת הש"ך).<br />
'''הגר"א ביאר את הסתירה''' – השו"ע בסי' צ"ב כתב את שיטת הטור ובק"ו כתב את שיטתו שלו.<br />
'''שיטת הרמ"א להלכה :'''<br />
הרמ"א כתב - "וי"א דאמרינן בכל האיסורין חנ"נ וכן המנהג פשוט ואין לשנות. משמע שפסק כר"ת.<br />
אע"פ שהרמ"א מחמיר שאומרים חנ"נ בש"א מ"מ באופן שהאיסור נפל על חתיכה שמקצתה ברוטב מיקל הרמ"א והחתיכה לא תאסור את שאר החתיכות.<br />
'''ואלו הן הסיבות לקולא זו:'''<br />
א. לפי ר"י האיסור מתבטל בכל הקדרה.<br />
ב. י"א שאין חנ"נ בש"א (ר' אפרים).<br />
כל זה אפילו שהרמ"א מחמיר בכל סיבה בנפרד.<br />
'''הש"ך סקי"ג'''- ביאר ברמ"א שבתחילה נאסרה החתיכה ורק כאש ניער או כיסה את הקדרה נאסרות שאר החתיכות. כיוון שהבין שמחמיר כרש"י (שאוסר ת האחרות רק עם ניער או כיסה) שהרי לשיטת ר"י אין צורך כלל לנער. <br />
<br />
'''ט"ז סקי"ד,ה''' - ביאר שהרמ"א החמיר בבב"ח כשיטת רש"י שאף ללא ניעור אוסרת אותה חתיכה את כל האחרות (וכך משמע מלשון הרמ"א כאן).<br />
אך בשאר איסורים הרמ"א מיקל כשיטת ר"י שאינה אוסרת את האחרות אם מקצתה ברוטב.<br />
<br />
== נושא ג' חנ"נ לח בלח : ==<br />
<br />
מקור: '''ע"ז דף (עג.)''' "אמר ר' יוחנן יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו" <br />
'''ביאור הראשונים בנושא :'''<br />
'''תוס' ד"ה בשקדם: יש חנ"נ לח בלח.'''<br />
תוס' הביאו גמ' זו כראיה לר"א שאין חנ"נ בש"א. מדוע מספיק 60 במים כנגד היין נסך ולא כנגד כל היין שבבור שהרי נומר שנ"נ? תוס' תירצו לשיטת ר"ת שסובר שיש חנ"נ בש"א שכאן היין נאסר מהיין נסך במשהו ולכן לא נ"נ מכל זה משמע של ר"ת אמרינן שיש חנ"נ לח בלח מכיוון שיכלו לתרץ בפשטות שלא אמרינן חנ"נ לח בלח.<br />
'''הר"ן ד"ה אבל עיקר נראה לי:'''<br />
דין חנ"נ בלח תלוי באופן יצירת התערובת. <br />
אם הפעולה היתה בישול – אומרים חנ"נ לח בלח. כיוון שזה דומיה בשר וחלב שדרך בישול אסרה התורה ולכן אף בש"א נ"נ.<br />
אם הפעולה היתה עירוב לח בלח בצונן – לא אמרינן שנ"נ ועל זה דיבר הגמ' לעיל.<br />
'''סיעת האומרים אין חנ"נ לח בלח:'''<br />
ראייתם בפשטות מהגמ' הנ"ל אך קיים הבדל בין הראשונים בהגדרת החנ"נ.<br />
'''הרשב"א :''' חנ"נ בלח אנו אומרים שיש יכולת בליעה כיוון שאז אין האיסור יוצא ומתערב לגמרי בחתיכות אלא תמיד ישאר יותר בחתיכה. אך בלח אין הוא בולע ולכן האיסור מתערב בשווה בכל ההיתר.<br />
'''מרדכי :''' חנ"נ אנו אומרים דווקא בחתיכה כיוון שהיא ניכרת ומובדלת מהשאר אך בלח לא כיוון שאינו מובדל נחשב כאילו האיסור נמצא בכל ההיתר לעומת חתיכה שיש לו מקום משלו.<br />
'''רע"א והחוו"ד מביאים נפק"מ:'''<br />
כאשר החתיכה נימוחה.<br />
לרשב"א – האיסור מתערב בשווה ולא נומר חנ"נ.<br />
למרדכי – דין חנ"נ אינו נפקע אף לאחר שנימוחה.<br />
להלכה :<br />
'''הגר"א סובר שהרמ"א פסק כהר"ן:'''<br />
לשון הרמ"א – "יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח, ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר, ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל (מרדכי פכ"ה בשם רשב"א ור"ן בשם ראב"ד). ויש לסמוך על זה בשאר איסורים לצורך הפסד גדול, אבל לא בבשר וחלב".<br />
משמע מלשונו "אם נתערב איסור לח בהיתר לח"<br />
שמדבר על עירוב של לח בלח בצונן (כי אם היה רוצה להתייחס לבישול של לח בלח היה צריך לומר תרכובת של לח בלח). <br />
ופסק כר"ן שאין חנ"נ לח בלח בצונן ויש לסמוך עליו בהפסד מרובה אך לח בלח מבושלים אסורים מעיקר הדין ואין להקל כלל.<br />
'''נשאלת השאלה''' - מה הדין כאשר העברת הטעמים נעשתה שלא ע"י בישול באיסור לח בלח למשל ע"י כבישה, מליחה, צליה.<br />
תשובה – ע"פ הבנת הגר"א שהרמ"א פסק כר"ן שאמרינן חנ"נ בש"א רק מתי שדומיה לבשר בחלב שדרך בישול אסרה התורה לכן כל דרך העברת טעמים שאינה אסורה בבב"ח מדאורייתא פסק להקל בהפסד מרובה כר"ן.<br />
<br />
== נושא ד' חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו : ==<br />
<br />
מקור '''חולין דף (ק.)''' "דרש רבה בר בר חנה – חתיכה של נבילה ושל דג טמא...<br />
אוקי רב אמורא עליה ודרש – כיוון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה"<br />
'''הראשונים הקשו מס' קושיות על גמ'זו:''' <br />
<br />
'''קושיית התוס' ד"ה שקדם''' – למה הצריך רב שחתיכה ראשונה תקבל טעם כדי לאסור מספיק שקיבלה רק משהו ותאסור מדין מין במינו לא בטיל ?<br />
'''קושיית הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
'''הר"ן:'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושייתו – ר' יהודה סובר שמין ומינו לא בטיל אפילו במשהו אבל כלל זה נאמר דווקא שהמשהו איסור עומד בפני עצמו וכלשונו "אין כוח אחר מעורב בו" אך אם נבלע בחתיכה ויוצא אנו נקרה מב"מ אלא מין באינו מינו כי הוא מעורב בחתיכה אחרת.<br />
'''נקודות הכסף (סק"ד) "תרי משהו אמרינן":'''<br />
הש"ך סבר כגישת הר"ן שיש הבדל אם חתיכת איסור נופלת לחתיכות של היתר שהאיסור עומד בפני עצמו ולכן אסור מדין מין במינו לא בטיל לר' יהודה. לעומת אם האיסור משהו נבלע בחתיכה והיא נפלה לחתיכות היתר אז דנים את התערובת מדין מין באינו מינו כיוון שהאיסור חלק מהחתיכה ולא עומד בפני עצמו. ועוד יוצא מהר"ן אם נניח שהחתיכה נ"נ טעם החתיכה ללא האיסור משהו יאסור את שאר החתיכות ולכן יוצא שסבר שלא אומרים הפרדה גמורה.<br />
<br />
כאשר החתיכה נבלעת ממשהו איסור ונפלה לתערובת ומכירה \ אינו מכירה:<br />
החתיכה אינה נבילה אך המשהו יוצא לתערובת השנייה ולכן צריך 60 בתערובת השנייה מדין מין באינו מינו. אך בפסח כיוון שגם מין באינו מינו לא בטיל אז גם התערובת השנייה נאסרת<br />
ובדישל"מ – מין באינו מינו כן בטל ולכן מספיק 60 בתערובת השנייה נגד המשהו<br />
<br />
היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר נוסף:<br />
משהו האיסור שהתערבב בהיתר הראשון אינו נבלע בו אלא נחשב כבעין וכן בתערובת השנייה ולכן בדישל"מ – צריך 60 נגד המשהו כדין מין באינו מינו.<br />
ובפסח – הכול נאסר כי מין באינו מינו לא בטיל.<br />
'''ר"ת (תוס' בשקדם) :'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושיית הר"ן – מצינו מ"ח אחרונים בהבנתו.<br />
'''רעק"א:'''<br />
משהו עושה את החתיכה הראשונה נבילה אך לא אוסר את שאר החתיכות כיוון שאינו עובר עליהן. אפשר להסיק שכדי לאסור את שאר החתיכות צריכים דווקא את האוסר והנאסר ולכן יוצא בשיטה זו שאומרים את דין הפרדה גמורה.<br />
'''שיטת הט"ז (סק"טז) "תרי משהו לא אמרינן":'''<br />
'''כאשר החתיכה נבלעת במשהו ונפלה לתערובת ומכירה:'''<br />
החתיכה הראשונה נ"נ ומשום כך שנפלה לתערובת השנייה יש לשער 60 נגד כל החתיכה ואינה אוסרת את התערובת השנייה במשהו מדין מב"מ לא בטיל או בפסח שחמץ אינו בטל כיוון שהמשהו אינו יוצא אלא רק טעם החתיכה שבלוע בה יוצא והוא לא אוסר כיוון שלעולם נצטרך את האוסר והנאסר כדי לאסור.<br />
המשבצ"ז מקשה – מדוע הצריך 60 כדי להתיר את התערובת הרי המשהו אינו יוצא החוצה ולכן יש להוציא את החתיכה שנאסרה וכל השאר מותר אף בפחות מ60.<br />
<br />
משהו ניבלע בחתיכה והוא נפל לתערובת ואינו מכירה:<br />
הרוטב – אינו נאסר כיוון שהאיסור משהו אינו יוצא.<br />
החתיכות – נאסרו כיוון שלא אומרים בפסח חד בתרי בטיל, לכן החתיכה שנאסרה תאסור את כל החתיכות מדין יבש ביבש.<br />
<br />
'''היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר לח נוסף:'''<br />
המשהו האיסור נחשב כבעין בתערובת הראשונה כי לא שייך בליעה בלח ולכן אם נפל לתערובת שניה עדיין נחשב כבעין ולכן אוסר הכול מדין מב"מ לא בטיל.<br />
בפסח – דין מב"ב ודין אינו מינו שווים שלא בטיל.<br />
בדישל"מ – מין באינו מינו מותר ב60.<br />
<br />
'''הלכה למעשה''' – במקרה שבחתיכה נבלע משהו ונפלה לתערובת ומכירה ויש רוב כנגד החתיכה.<br />
שער הציון סי' תס"ז סעיף ז' – הכריע לאסור כדעת הש"ך שהתיר את התערובת השנייה רק בהנאה ובמקום הפסד"מ ובמניעת שמחת יו"ט הקל כט"ז והתיר את התערובת אף באכילה.<br />
<br />
== נושא ה' חנ"נ בכלים : ==<br />
<br />
'''הר"ן בשם הרמב"ן : יש חנ"נ בכלים.'''<br />
ומבאר הפמ"ג משבצות זהב ס"ק ח' כמו דאמרינן אין טומאה בלועה מטמאה טהרה בלועה ה"ה אין איסור בלוע בכלי מבטל היתר.<br />
'''הרשב"א:''' חנ"נ שייך רק במזון ולכן בכלי חרס לא אומרים חנ"נ לעומת בלוע שבכלי כן אומרים חנ"נ.<br />
'''מרדכי :'''<br />
כלי חרס – אומרים חנ"נ.<br />
כלי מתכת – לא אומרים חנ"נ.<br />
'''פסיקת השו"ע בנושא :''' שו"ע סעיף ה' - אם ידוע כמה הוא האיסור, כגון כף חדשה או שאינה בת יומא שניער בה ובלעה כזית חלב, ואחר כך ניער בה קדרה של בשר, אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה... <br />
ויש מי שאומר שגם בזו אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה. <br />
משמע שהכריע כרשב"א אך הביא גם את הר"ן <br />
'''פסיקת הרמ"א בנושא :'''<br />
המשך דברי הרמ"א - ויש שאינן מחלקין בין כף ישן לחדש, רק בין כלי חרס לשאר כלים (מרדכי פ' גיד הנשה) ואומרים דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור על ידי הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבלה, אבל לא בשאר כלים, וטוב לחוש לחומרא וע"ל סימן צ"ב.<br />
'''ההבנת הרמ"א במרדכי :'''<br />
כלי חרס אפילו חדש יש בו חנ"נ ואילו בשאר כלים אפילו ישנים אין בהם חנ"נ.<br />
למסקנה סיים הרמ"א " וטוב לחוש לחומרא "היינו שאינו מקבל את הקולא של המרדכי (בשאר כלים אפילו שישנים שאין בהם חנ"נ) אלא אף בהם יש חנ"נ .<br />
ובכלי חרס אפילו חדש יש חנ"נ לחומרא.<br />
'''הט"ז סק"ח:'''<br />
המרדכי סבר שיש חילוק בכלי חדש.<br />
שבכלי חרס חדש – יש חנ"נ כיוון שאינו חזר לכשרו ודומה לחתיכה שנאסרה שאינה חוזרת לעולם להיתרה, ובשאר כלים – אין בהם חנ"נ כיוון שאינם דומים לחתיכה שנאסרה וחוזרים להכשרם ע"י הגעלה.<br />
הט"ז להלכה פוסק :<br />
כאשר הכלי חדש או אינו בן יומו :<br />
באיסור בב"ח :<br />
כלי חרס – יש חנ"נ בכלי. כלי מתכת – אין חנ"נ בכלי.<br />
בשאר איסורים :<br />
כלי חרס ומתכת – אין חנ"נ בכלים. מכיוון שיש מ"ח אם יש חנ"נ בש"א ואף שאנו מחמירים בזה זה רק בבלוע אך בגוף הכלי לא מחמירים.<br />
בהפסד מרובה : באיסור בב"ח – אין להקל. בשאר איסורים – מקלים שאין חנ"נ כלל.<br />
'''ש"ך סקכ"א :''' בכלי חרס חדש לא שייך לומר חנ"נ וכל דברי המרדכי נאמרו בכלי ישן והחילוק הוא <br />
שבכלי חרס – יש חנ"נ .<br />
ובשאר כלים – אין חנ"נ כיוון שמועילה להם הגעלה.<br />
וכך סברו '''המהרש"ל והב"ח והגר"א.'''<br />
<br />
הש"ך פוסק להלכה :<br />
באיסור בב"ח כאשר הכלי ישן:<br />
בשאר כלים – יש חנ"נ בבלוע.<br />
בהפס"מ – אין חנ"נ.<br />
כלי חרס – יש חנ"נ אף בהפס"מ.<br />
שאר איסורים:<br />
בכל הכלים אומרים חנ"נ בבלוע לכתחילה ובהפסד אפילו אינו מרובה יש להקל שלא אומרים.</div>עמנואלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%AA_%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=5601חתיכה נעשת נבילה2016-06-06T14:49:34Z<p>עמנואל: /* א. חנ"נ בבשר בחלב : */</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}} <br />
== חתיכה נעשת נבילה ==<br />
<br />
ביאור המושג חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) : ראשית ננסה להגדיר מה היא חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) ע"פ דימוי חנ"נ לחיי היום. ברור שמאכל בריא יכול להפוך למאכל מורעל אף שחיצונית איננו רואים הבדל, ומכאן ולהבא תשתנה התייחסותנו למאכל זה כגון במגעו עם מאכלים אחרים או במשקים וכו'. גם בעולם ההלכה יש דבר דומה שכידוע התורה אסרה מפגש של בשר וחלב מבושלים (יו"ד סי' פ"ז) אע"פ ששניהם לחוד מותרים, מפגשם הוא כעין רעל רוחני. ההלכה מדריכה אותנו באלו דרכים יכול להיבצר ה"רעל" הרוחני הזה, ובאלו דרכים הוא יכול לעבור למאכלי היתר אחרים ולאוסרם.<br />
'''ננסה להסביר את הנושאים :'''<br />
א. חנ"נ בבשר וחלב (בב"ח) <br />
ב. חנ"נ בשאר איסורים <br />
ג. חנ"נ במשקים (לח בלח)<br />
ד. חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו. <br />
ה. חנ"נ בכלים (ז"א כאשר האיסור וההיתר נפגשים בדופן הכלי). <br />
<br />
== א. חנ"נ בבשר בחלב : ==<br />
<br />
מקור : '''חולין דף קח.''' משנה חלק א': טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בחתיכה טעם של חלב החתיכה אסורה.<br />
<br />
'''1. היכן ממוקמת החתיכה שנפל עליה חלב בקדירה כדי שתהפוך לחתיכה נבילה ?'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' רש"י ביאר שטיפת החלב נפלה בתוך הקדירה על אחת מן החתיכות ולא הגיס את הקדירה ולא נחלק טעם הטיפה אלא לאותה חתיכה בלבד ואותה חתיכה נאסרה כי אותה חתיכה לבדה אין ששים לבטל הטיפה. רש"י סבר שבמשנה יש שני מקרים שונים, ובמקרה הראשון אין דיון על שאר החתיכות אלא רק על החתיכה שנפל עליה טיפת חלב והיא נאסרת כולה.<br />
<br />
'''נחלקו הפוס' לפי רש"י היכן החתיכה ממוקמת כדי שתתמודד רק היא מול טיפת החלב ולא כל הקדרה :'''<br />
<br />
ב"י - רש"י לא פירש אלא נומר מסברה בדרך כלל לא כל החתיכות בתוך הרוטב והטיפה נפלה על חלק החתיכה שחוץ לרוטב.<br />
'''תוס' ד"ה אם''' - רש"י כתב "וכן כי כיסה הקדרה עולות הרתיחות מי שוליה לפיה ומוליכות הטיפה בכל הקדרה.<br />
מסביר התוס'- ר"ל שאפילו החתיכה שנפלה הטיפה עליה היא מקצתה בתוך הרוטב.<br />
'''מסביר המהרש"א''' - אם רש"י היה סובר כר"י שגם אם לא כל החתיכה ברוטב מתערבת הטיפה בכל הקדרה הוא לא היה צריך לומר שעולות הרתיחות מלמטה למעלה ולהאריך בתיאור התערבות הטיפה בקדרה אלא כנראה האריך כדי להוציא מהבנת ר"י שהטיפה הנופלת על חלקה החיצוני של החתיכה מתערבת אף ללא כיסוי או ניעור בכל הקדרה.<br />
מהר"ם שי"ף - רש"י (קח:) ד"ה ניער- "החלב בגגה של החתיכה". משמע שגגה הכוונה מחוץ לרוטב כי אם לא נומר כך אז הטיפה הייתה הנופלת ברוטב ומתבטלת.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' התוס' למד שחייבים לומר שהחתיכה המדוברת במשנה היא חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל. אף נפלה הטיפה על החתיכה ולכן יש להבין שברישא "בה"- בטיפה ו"אסור"- הכוונה לחתיכה שבחוץ. תוס' הבינו שהמשנה דיברה על מקרה אחד.<br />
שאלה: לפי פרוש התוס' קשה שהרי החיבור בין החלב לחתיכה נעשה ע"י צליה ודין צליה הוא חדירה של החלב בעומק קליפה\נטילה (ראה סימן ק"ה) ולא בכולה כדברי המשנה ?<br />
תוס' – הדין הוא דין צליה ואפילו כך כל החתיכה נאסרת משום שהחלב מפעפע בכולה כמו שמצינו בדף (צו:) שחלב מפעפע בכולו כיוון שהוא דבר שמן וכן החלב בגלל שומנו מפעפע בכולו.<br />
הר"ן – אין אנו עוסקים בדין צליה כלל אלא הדין כבישול כיוון שיש הבל וחום בקדרה והחתיכה נאסרת כולה וכן הקדרה כולה אם אין 60 נגד החלב.<br />
<br />
'''סיכום קצר''' – למדנו שחתיכת בשר נעשת נבילה כאשר היא נפגשת בבישול (בחום) עם חלב רק שאין פי 60 בחתיכה כנגד החלב ומאותו רגע חתיכת הבשר נעשת איסור בפני עצמו. בהמשך נראה שנחלקו האחרונים מה היא פסיקת השו"ע בדין החתיכה לבדה כהבנת רש"י או תוס'. <br />
<br />
'''ועכשיו נמשיך לבאר את דין שאר הקדרה ע"פ דברי המשך המשנה.'''<br />
'''2. באיזה אופן שאר הקדירה תשתתף בביטול הטיפה ובאיזה אופן אינה משתתפת ?'''<br />
מקור : חולין דף קח. משנה חלק ב': ניער את הקדרה שנפל לתוכה החלב, אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה – אסור.<br />
'''שיטת רש"י :''' ובשאר חתיכות של הקדרה לא דיברה המשנה בחלק א' אלא כאשר ניער (חלק ב') ובגמרא נחלקו בה אם חוזרת אותה חתיכה ואוסרתן או לא וזו היא מחלוקת האם אפשר לסוחטו אסור או אפשר לסוחטו מותר, ונבאר.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו מותר אומר - נתינת טעם אינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה חוזרת החתיכה להיתרה.<br />
'''אך מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"מ :'''<br />
'''שיטת רש"י:''' ביחס לחתיכה ביחס לחתיכות - היא מותרת אף ללא טעימת גוי כי הטעם מתחלק בשווה בכל הקדרה.<br />
'''שיטת הרמב"ן:''' ביחס לחתיכה - החתיכה נשארת באיסורה ובזה לא נחלקו מ"ד אפל"מ ואפל"א. ביחס לחתיכות- המ"ח בין אפל"א לאפל"מ היא רק לגבי שאר החתיכות. למ"ד אפל"מ אם תסחט לגמרי את החלב מהחתיכה החתיכה היא נחשבת היתר לגבי החתיכות ז"א שאינה אוסרת אותן מדין מין במינו לא בטיל אך החתיכה עצמה אסורה. המילה מותר הכוונה לשאר הקדרה שמותרת. למ"ד אפל"א אפילו אם תסחט את החתיכה היא נשארת באיסורה ואוסרת את השאר מדין מין במינו לבטיל.<br />
'''שיטת הר"ן:''' ביחס לחתיכה - אע"פ שנסרך בה החלב יותר אם יטעם קפילא ויתירה תותר, וכן אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה שטעם החלב ותותר כיוון שיש התפשטות טעמים שווה. ביחס לחתיכות - כל עוד לא טעם קפילא את החתיכה והתירה היא נבילה אך אין אומרים שהיא הפכה להיות כגופו של איסור שביכולת טעם הבשר לבד לאסור אלא רק ביחד אם החלב אוסרת ז"א סבר הר"ן במ"ד אפל"מ את דין "אין הנאסר". מ"ד אפל"א: נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור ולא האיסור עצמו, לפיכך כל שקיבלה חתיכה טעם חלב נשארת באיסורה אף שהחלב יצאה ממנה.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו אסור אומר : נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה, החתיכה נשארת באיסורה.<br />
'''מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"א :'''<br />
'''שיטת הר"ן והרמב"ן :''' ביחס לחתיכה - אפילו אם תסחט את החלב מהבשר הבשר נשאר אסור. כיוון שסובר הר"ן בדעת רש"י שאין אומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאסור עצמו יכול לילך" ומכיוון שהחלב אינו בחתיכה וגם הוא האוסר החתיכה אינה אוסרת אחרים.<br />
ביחס לחתיכות - טעם הבשר יוצא ואוסר את כל הקדרה וכל זה ללא ניעור.<br />
'''שיטת הדרכי משה בטור:''' ע"פ דברי הטור "והיכא שנאסרה מחמת חלב נעשת כל החתיכה איסור ואם בישלה אם האחרות צריך 60 נגד כולה. ודייק הד"מ מהמילים "ואם בישלה" משמע שבלי בישול לא נאסרת שאר הקדרה כי אין החלב והבשר מתפשטים ביחד. ז"א הד"מ סבר שאומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך" ולכן אם ניער צריך 60 כנגד כל החתיכה ואם לא החתיכה תשאר אסורה אך טעמה לא יאסור את החתיכות האחרת.<br />
<br />
'''שיטת המרדכי :'''טעם החלב אוסר את החלק העליון של החתיכה שמחוץ לרוטב ואינו יוצא מהחלק העליון. ואף שטעם הבשר יוצא אין הוא אוסר לבד כיוון שאין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור יכול לילך עמו. ולכן למסקנה המרדכי פוסק שימתין עד שתצטנן הקדרה ולחתוך מה שחוץ לרוטב, ואם ניער צריך 60 כנגד החלק שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' תוס' הבין שהחתיכה חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל אף אם נפלה הטיפה על החתיכה בתחילה. ומכיוון שהמשנה במפורש כותבת "ניער את הקדירה" ורק כך נותנת המשנה לחתיכה הראשונה יכולת לאסור את שאר החתיכות משמע שהחתיכה אינה ברוטב ורק ע"י הניעור הקדרה משתתפת בביטול. <br />
'''קשה אם החתיכה נאסרת כולה שתאסור גם את החתיכה התחתונה לה?'''<br />
'''תוס' מתרץ''' – מצינו מקרה כזה בג"מ (קח:) נפלה טיפת חלב על חתיכה ולא ניער ולא כיסה. אומרת הגמ' מבלע בלע מפלט לא פלט. משמע שהחלב שאסר את החתיכה הראשונה לא ממשיך לחתיכה התחתונה אם לא ניער כלל.<br />
'''נשאלת השאלה למה טעם הבשר לבדו לא אוסר את הקדרה אף ללא ניעור???'''<br />
דף (קח:) "טיפת חלב שנפלה על חתיכה כיוון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשת נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים עד שתתין טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות.אמר רבי נראין דברי ר' יהודה - בשלא ניער ולא כיסה ודברי חכמים - בשניער וכסה". הגמ' שואלת: מאי לא ניער ולא כיסה? אילמא לא ניער ולא כיסה כלל [אם נעמיד שרבי פסק כר' יהודה במקרה הזה קשה שהרי] מבלע בלע מפלט לא פלט [החלב לא יוצא מהחתיכה ללא ניעור אלא רק טעם בשר יוצא] קסבר רבי אפל"א "<br />
'''מגמ' זו משמע שטעם הבשר לא אוסר כלל ללא טעם החלב.<br />
אך הראשונים נחלקו בהסברה :'''<br />
'''שיטת הר"ן:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא אליבא מ"ד אפל"מ ורק לשיטתו הבשר לא אוסר לבדו ללא חלב אך למסקנה רבי סובר כאפל"א שטעם הבשר אוסר לבדו את שאר החתיכות.<br />
ולכן המחלוקת בין אפל"א לאפל"מ לשיטת הר"ן היא : גם בדילול וגם בהפרדה יש מח' אפל"א ואפל"מ.<br />
'''מ"ד אפל"מ סובר :''' (אין חנ"נ) ביחס לחתיכה- אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותותר ע"י 60. ביחס לחתיכות- רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
'''מ"ד אפל"א סובר :''' ביחס לחתיכה - טעם העצמי של החתיכה אסור אף ללא חלב. ביחס לחתיכות- טעם הבשר אוסר את החתיכות.<br />
'''שיטת ר"י ורשב"א:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא לא בשיטת מ"ד מסוים אלא מציאותי למה התכוון רבי וזו ראיה ברורה שטעם לבדו לא אוסר והמח' של אפל"א ואפל"מ היא בנושא אחר.<br />
ולכן המח' בין אפל"א לאפל"מ בהבנת ר"י ורשב"א היא : אין מחלוקת אם הפרידו את החלב מהבשר ולכו"ע הבשר איננו אוסר אלא המחלוקת היא אם דיללו את טעם הבשר ע"י בישול בעוד חתיכות האם החתיכה נשארת באיסורה.<br />
'''אפל"מ:''' ביחס לחתיכה - אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותתור.<br />
ביחס לחתיכות - רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
'''אפל"א:''' ביחס לחתיכה- אם עדגיין נשארו שאריות חלב בחתיכה נשארת אסורה אך אם יוציא את החלב שאפי' משהו לא ישאר היא מותרת. ביחס לחתיכות- כיוון שיוצא טעם חלב וטעם בשר החתיכה אוסרת אותן.<br />
<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' השו"ע ביו"ד סימן צ"ב כתב נפל חלב לתוך קדירה של בשר, טועמין החתיכה שנפל עליה החלב, אם אין בה טעם חלב, הכל מותר. ואם יש בחתיכה מטעימת חלב, נאסרה אותה חתיכה. כלומר החתיכה נעשת נבילה ועכשיו החתיכה יכולה לאסור את כל האוכל שבקדרה ולכן משערין בכולה, אם היה בכל מה שיש בקדירה מהחתיכות והירק והמרק והתבלין כדי שתהא חתיכה זו אחד מששים מהכל, החתיכה אסורה והשאר מותר במה דברים אמורים ,שצריך 60 בכל האוכל שבקדרה מול החתיכה שנאסרה בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף...<br />
<br />
'''נחלקו האחרונים כמו מי הכריע השו"ע :'''<br />
'''ט"ז (סק"ב) :''' השו"ע פסק כשיטת רש"י כיוון שנקט את לשון הרמב"ם (פ"ט ה"ט). והרמב"ם דיבר בתחילה ללא ניעור, משמע שאף ללא ניעור אם יש בחתיכה מטעימת חלב נאסרה אותה חתיכה ואם אין 60 בקדרה נאסרה אף כל הקדרה. שהרי לפי רש"י בהבנת הט"ז (בניגוד לד"מ) כל הקדרה תאסר לבסוף אף ללא ניעור ובהמשך דבריו "אלא לבסוף" הסביר הט"ז סק"ה שהניעור בסוף הוא עצה טובה שלא ישאר טעם חלב בחתיכה.<br />
<br />
'''ש"ך (סק"ד):''' שו"ע פסק כר"י(תוס'). וחולק על הט"ז בנק' הכסף שהרי כתוב במפורש " במה דברים אמורים, בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף" משמע שאם לא היה מנער כלל אף לא לבסוף אין הקדרה נאסרת. מובן מכאן שהשו"ע דיבר שהחתיכה מחוץ לרוטב ורק היא תיאסר ורק אם ינער את הקדרה יאסר שאר הקדרה כהבנת ר"י.<br />
<br />
'''פסיקת הרמ"א :''' וכן אם לא ניער כלל, את הקדרה כאשר נפלה הטיפה לא בתחלה ולא בסוף, ולא כיסה כלל, אם יש ס' בקדירה נגד טיפת חלב שנפל, אינו אסור רק החתיכה לבד, ושאר הקדירה מותרת.<br />
<br />
'''5 שיטות בהסבר הרמ"א:'''<br />
'''ש"ך (סק"ו)''' – הרמ"א דיבר על מקרה אחר מהשו"ע באופן שהחתיכה נמצאת חלקה ברוטב והסתפק האם לפסוק כרש"י או כר"י ולכן החמיר כשניהם והצריך 60 לבטל את הטיפה כי חשש לר"י ושהחתיכה אסורה אם אין 60 כי חשש לרש"י. נשאר קשה על הש"ך המילה "וכן".<br />
<br />
'''ט"ז (סק"ב)''' – הרמ"א דיבר על אותו מקרה של השו"ע והוא הסביר כרש"י והרמ"א פסק כר"י שהטיפה מתפשטת בכל הקדרה ומספיק 60 כנגד הטיפה, אך מ"מ הרמ"א שהחתיכה עצמה אסורה מסברה דנפשיה שכן נשאר בה יותר טעם. נשאר קשה על הט"ז הרמ"א בסע' ד' שפסק שצריך 60 נגד החתיכה משמע שפסק כרש"י שהיא נאסרת תחילה מן הדין.'''משבצ"ז (סק"ה):''' כתב להלכה סבר הט"ז שהעיקר בדעת הרמ"א כהכרעתו בסע' ד'.<br />
<br />
'''רע"א''' – הרמ"א מובן ע"פ דבריו בסי' ק"ה שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומחמירים תמיד ולכן שכולה חוץ לרוטב חתיכה עצמה- אסורה שאין אנו בקיאין ולכן אמרינן שהחלב הכחוש מפעפע רק בה. ושאר הקדרה מותרת אם יש 60 נגד החלב כיוון שיש ספק שהחלב מפעפע בכל הקדרה אף ללא רוטב.<br />
<br />
'''באר הגולה''' – הגיה "אם אין 60 בקדרה..." משמע שפסק כרש"י אך קשה כי פשוט שכאשר החתיכה מחוץ לרוטב אין הקדרה מצטרפת לביטול הטיפה.<br />
<br />
'''הגר"א''' – הגיה "אם אין 60 בה חתיכה נגד טיפת החלב..." ובא ללמדנו שהחלב אינו ממשיך לקדרה ללא ניעור ולכן היא לא נאסרה. משמע שסובר כהבנת ר"י ורשב"א בהפרדה גמורה ולא כהר"ן.<br />
<br />
== נושא ב. ביאור חנ"נ בשאר איסורים : ==<br />
<br />
מקור : '''חולין דף (ק.)''' מדובר שנפלה חתיכת נבילה על חתיכות כשרות שהיו בקדרה והתבשלו רבה בר חנה סבר שחתיכת האיסור תאסור כאשר יהיה טעם של נבילה ברוטב ובחתיכות ואז כל הקדרה נאסרה. רב סבר שמספיק שחתיכת איסור שנפלה נותנת טעם בחתיכה אחת מהחתיכות שבקדרה כדי שהיא תאסור את כל הקדרה כי א"א לטעום אם יש טעם איסור כי לאיסור וההיתר יש אותו טעם.<br />
'''מצינו ג' שאלות על דברי הגמ':'''<br />
1. שאלת הגמרא - מדוע רב הצריך שחתיכת היתר הראשונה תקבל טעם מהאיסור הרי האיסור נמצא וכל צריך להיות אסור מדין מין ומינו לא בטיל? עונה הגמ' בשיטת אביי בשקדם וסילקו.<br />
2. <br />
תוס' ד"ה בשקדם - למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תקבל "טעם" מהאיסור כדי לאסור מספיק שקיבלה רק "משהו" כדי לאסור מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
3. <br />
הר"ן – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
'''<br />
הראשונים דנו בשתי השאלות האחרונות:'''<br />
'''שיטת הרמב"ן :''' ביחס לשאלה 2 - אפילו רק ע"י "משהו החתיכה נאסרת ואוסרת את כולן. ורב אסר את החתיכה הראשונה אפילו שקיבלה רק "משהו" מהאיסור. קשה - שהרי כתוב "כיוון שנתן טעם בחתיכה". תירוץ- הרמב"ן לומד משפט זה לא כפשוטו אלא כיוון שנתבשל עמה וקיבלה רק "משהו" מהאיסור נ"נ ואוסרת את כולן. "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אם לא נומר שהמשהו עושה את החתיכה נבילה אין יכולת למשהו לאסור את השאר כי משהו כמאן דליתא לולי שיעשה חנ"נ ואז החתיכה עצמה אוסרת את שאר הקדרה. משמע שחלק על הפרדה גמורה והחתיכה אוסרת אף ללא איסור.<br />
'''שיטת ר' אפרים :''' ביחס לשאלה 2 - מתוך שאלה זו הבין ר"א שאם החתיכה הראשונה קיבלה רק משהו אין היא יכולה לאסור את שאר החתיכות מדין מין ומינו כיוון שמשהו נחשב שאינו ואם קיבלה טעם אין החתיכה הראשונה נ"נ אלא הטעם נחשב כבעין ולכן נאסר שאר הקדרה מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" – אינו כפשוטו אלא נ"נ – הטעם נחשב כנבילה בעין למסקנה אין חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אין שאלה כי אין חנ"נ כלל.<br />
'''שיטת ר"ת:''' ביחס לשאלה 2 - אין משהו מהאיסור מספיק כדי לאסור את החתיכה הראשונה כדי שתוכל לאסור מדין מין ומינו לא בטיל אבל היא נאסרת בעצמה מה שאין כן טעם הוא גורם לחתיכה להעשות נבילה ואוסרת את כולן מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א. <br />
ביחס לשאלה 3 - נושא זה נידון בסוגיית "תרי משהו" .<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' <br />
'''שו"ע סימן צ"ב סעיף ד''''- לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה, אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים. כגון כזית חֵלב שנבלע בחתיכה, ואין בה ששים לבטלו, ונאסרה, ואחר כך בישלה עם אחרות, אין צריך אלא ששים כדי כזית חֵלב, ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת. <br />
השו"ע הכריע כר' אפרים שאין חנ"נ בשאר איסורים כלל ולכן כאשר יש 60 כנגד האיסור אף החתיכה שנאסרה ממנו ראשונה תחזור להיות מותרת. שזו ממש שיטת מ"ד אפל"מ. <br />
'''אך בסימן ק"ו סעיף א' פסק השו"ע''' שאף בשאר איסורים החתיכה נשארת באיסורה <br />
ומצינו שזו מחלוקת ראשונים <br />
שיטת הטור: בש"א אמרינן אפל"מ וחתיכה חוזרת להיתרה והאיסור נסחט לכל התבשיל ומתבטל.<br />
שיטת הרשב"א: בש"א אמרינן אפל"א וחתיכה נשארת באיסורה. וכך פסק השו"ע בסי' ק"ו.<br />
'''תירוצים לסתירה :'''<br />
'''הש"ך סק"יא''' - אין סתירה, אלא כאן השו"ע כתב שהחתיכה שנאסרה בש"א חוזרת להיות מותרת הוא כדי להבדיל בין סע' ג' ששם מדובר על חתיכה שנאסרה מחלב והרוטב מותר אם יש 60 כנגדה אך כל החתיכות שבקדרה אסורות אם אותה חתיכה ראויה להתכבד אפי' שעכשיו אינו מכירה היא אוסרת את כולן כיוון שאיסורה מחמת עצמה כדין חהר"ל. לעומת סע' ד' שנאסרה מש"א ואע"פ שהיא ראויה להתכבד ואינה מכירה אינה אוסרת את החתיכות כיוון שאין איסורה מחמת עצמה ולכן לא חל דין חה"ל ולכן אם היה בקדרה 60 נגד כל הקדרה מותרת. (כולל אותה חתיכה כיוון שמדובר שלא מכירה בהבנת הש"ך).<br />
'''הגר"א ביאר את הסתירה''' – השו"ע בסי' צ"ב כתב את שיטת הטור ובק"ו כתב את שיטתו שלו.<br />
'''שיטת הרמ"א להלכה :'''<br />
הרמ"א כתב - "וי"א דאמרינן בכל האיסורין חנ"נ וכן המנהג פשוט ואין לשנות. משמע שפסק כר"ת.<br />
אע"פ שהרמ"א מחמיר שאומרים חנ"נ בש"א מ"מ באופן שהאיסור נפל על חתיכה שמקצתה ברוטב מיקל הרמ"א והחתיכה לא תאסור את שאר החתיכות.<br />
'''ואלו הן הסיבות לקולא זו:'''<br />
א. לפי ר"י האיסור מתבטל בכל הקדרה.<br />
ב. י"א שאין חנ"נ בש"א (ר' אפרים).<br />
כל זה אפילו שהרמ"א מחמיר בכל סיבה בנפרד.<br />
'''הש"ך סקי"ג'''- ביאר ברמ"א שבתחילה נאסרה החתיכה ורק כאש ניער או כיסה את הקדרה נאסרות שאר החתיכות. כיוון שהבין שמחמיר כרש"י (שאוסר ת האחרות רק עם ניער או כיסה) שהרי לשיטת ר"י אין צורך כלל לנער. <br />
<br />
'''ט"ז סקי"ד,ה''' - ביאר שהרמ"א החמיר בבב"ח כשיטת רש"י שאף ללא ניעור אוסרת אותה חתיכה את כל האחרות (וכך משמע מלשון הרמ"א כאן).<br />
אך בשאר איסורים הרמ"א מיקל כשיטת ר"י שאינה אוסרת את האחרות אם מקצתה ברוטב.<br />
<br />
== נושא ג' חנ"נ לח בלח : ==<br />
<br />
מקור: '''ע"ז דף (עג.)''' "אמר ר' יוחנן יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו" <br />
'''ביאור הראשונים בנושא :'''<br />
'''תוס' ד"ה בשקדם: יש חנ"נ לח בלח.'''<br />
תוס' הביאו גמ' זו כראיה לר"א שאין חנ"נ בש"א. מדוע מספיק 60 במים כנגד היין נסך ולא כנגד כל היין שבבור שהרי נומר שנ"נ? תוס' תירצו לשיטת ר"ת שסובר שיש חנ"נ בש"א שכאן היין נאסר מהיין נסך במשהו ולכן לא נ"נ מכל זה משמע של ר"ת אמרינן שיש חנ"נ לח בלח מכיוון שיכלו לתרץ בפשטות שלא אמרינן חנ"נ לח בלח.<br />
'''הר"ן ד"ה אבל עיקר נראה לי:'''<br />
דין חנ"נ בלח תלוי באופן יצירת התערובת. <br />
אם הפעולה היתה בישול – אומרים חנ"נ לח בלח. כיוון שזה דומיה בשר וחלב שדרך בישול אסרה התורה ולכן אף בש"א נ"נ.<br />
אם הפעולה היתה עירוב לח בלח בצונן – לא אמרינן שנ"נ ועל זה דיבר הגמ' לעיל.<br />
'''סיעת האומרים אין חנ"נ לח בלח:'''<br />
ראייתם בפשטות מהגמ' הנ"ל אך קיים הבדל בין הראשונים בהגדרת החנ"נ.<br />
'''הרשב"א :''' חנ"נ בלח אנו אומרים שיש יכולת בליעה כיוון שאז אין האיסור יוצא ומתערב לגמרי בחתיכות אלא תמיד ישאר יותר בחתיכה. אך בלח אין הוא בולע ולכן האיסור מתערב בשווה בכל ההיתר.<br />
'''מרדכי :''' חנ"נ אנו אומרים דווקא בחתיכה כיוון שהיא ניכרת ומובדלת מהשאר אך בלח לא כיוון שאינו מובדל נחשב כאילו האיסור נמצא בכל ההיתר לעומת חתיכה שיש לו מקום משלו.<br />
'''רע"א והחוו"ד מביאים נפק"מ:'''<br />
כאשר החתיכה נימוחה.<br />
לרשב"א – האיסור מתערב בשווה ולא נומר חנ"נ.<br />
למרדכי – דין חנ"נ אינו נפקע אף לאחר שנימוחה.<br />
להלכה :<br />
'''הגר"א סובר שהרמ"א פסק כהר"ן:'''<br />
לשון הרמ"א – "יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח, ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר, ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל (מרדכי פכ"ה בשם רשב"א ור"ן בשם ראב"ד). ויש לסמוך על זה בשאר איסורים לצורך הפסד גדול, אבל לא בבשר וחלב".<br />
משמע מלשונו "אם נתערב איסור לח בהיתר לח"<br />
שמדבר על עירוב של לח בלח בצונן (כי אם היה רוצה להתייחס לבישול של לח בלח היה צריך לומר תרכובת של לח בלח). <br />
ופסק כר"ן שאין חנ"נ לח בלח בצונן ויש לסמוך עליו בהפסד מרובה אך לח בלח מבושלים אסורים מעיקר הדין ואין להקל כלל.<br />
'''נשאלת השאלה''' - מה הדין כאשר העברת הטעמים נעשתה שלא ע"י בישול באיסור לח בלח למשל ע"י כבישה, מליחה, צליה.<br />
תשובה – ע"פ הבנת הגר"א שהרמ"א פסק כר"ן שאמרינן חנ"נ בש"א רק מתי שדומיה לבשר בחלב שדרך בישול אסרה התורה לכן כל דרך העברת טעמים שאינה אסורה בבב"ח מדאורייתא פסק להקל בהפסד מרובה כר"ן.<br />
<br />
== נושא ד' חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו : ==<br />
<br />
מקור '''חולין דף (ק.)''' "דרש רבה בר בר חנה – חתיכה של נבילה ושל דג טמא...<br />
אוקי רב אמורא עליה ודרש – כיוון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה"<br />
'''הראשונים הקשו מס' קושיות על גמ'זו:''' <br />
<br />
'''קושיית התוס' ד"ה שקדם''' – למה הצריך רב שחתיכה ראשונה תקבל טעם כדי לאסור מספיק שקיבלה רק משהו ותאסור מדין מין במינו לא בטיל ?<br />
'''קושיית הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
'''הר"ן:'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושייתו – ר' יהודה סובר שמין ומינו לא בטיל אפילו במשהו אבל כלל זה נאמר דווקא שהמשהו איסור עומד בפני עצמו וכלשונו "אין כוח אחר מעורב בו" אך אם נבלע בחתיכה ויוצא אנו נקרה מב"מ אלא מין באינו מינו כי הוא מעורב בחתיכה אחרת.<br />
'''נקודות הכסף (סק"ד) "תרי משהו אמרינן":'''<br />
הש"ך סבר כגישת הר"ן שיש הבדל אם חתיכת איסור נופלת לחתיכות של היתר שהאיסור עומד בפני עצמו ולכן אסור מדין מין במינו לא בטיל לר' יהודה. לעומת אם האיסור משהו נבלע בחתיכה והיא נפלה לחתיכות היתר אז דנים את התערובת מדין מין באינו מינו כיוון שהאיסור חלק מהחתיכה ולא עומד בפני עצמו. ועוד יוצא מהר"ן אם נניח שהחתיכה נ"נ טעם החתיכה ללא האיסור משהו יאסור את שאר החתיכות ולכן יוצא שסבר שלא אומרים הפרדה גמורה.<br />
<br />
כאשר החתיכה נבלעת ממשהו איסור ונפלה לתערובת ומכירה \ אינו מכירה:<br />
החתיכה אינה נבילה אך המשהו יוצא לתערובת השנייה ולכן צריך 60 בתערובת השנייה מדין מין באינו מינו. אך בפסח כיוון שגם מין באינו מינו לא בטיל אז גם התערובת השנייה נאסרת<br />
ובדישל"מ – מין באינו מינו כן בטל ולכן מספיק 60 בתערובת השנייה נגד המשהו<br />
<br />
היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר נוסף:<br />
משהו האיסור שהתערבב בהיתר הראשון אינו נבלע בו אלא נחשב כבעין וכן בתערובת השנייה ולכן בדישל"מ – צריך 60 נגד המשהו כדין מין באינו מינו.<br />
ובפסח – הכול נאסר כי מין באינו מינו לא בטיל.<br />
'''ר"ת (תוס' בשקדם) :'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושיית הר"ן – מצינו מ"ח אחרונים בהבנתו.<br />
'''רעק"א:'''<br />
משהו עושה את החתיכה הראשונה נבילה אך לא אוסר את שאר החתיכות כיוון שאינו עובר עליהן. אפשר להסיק שכדי לאסור את שאר החתיכות צריכים דווקא את האוסר והנאסר ולכן יוצא בשיטה זו שאומרים את דין הפרדה גמורה.<br />
'''שיטת הט"ז (סק"טז) "תרי משהו לא אמרינן":'''<br />
'''כאשר החתיכה נבלעת במשהו ונפלה לתערובת ומכירה:'''<br />
החתיכה הראשונה נ"נ ומשום כך שנפלה לתערובת השנייה יש לשער 60 נגד כל החתיכה ואינה אוסרת את התערובת השנייה במשהו מדין מב"מ לא בטיל או בפסח שחמץ אינו בטל כיוון שהמשהו אינו יוצא אלא רק טעם החתיכה שבלוע בה יוצא והוא לא אוסר כיוון שלעולם נצטרך את האוסר והנאסר כדי לאסור.<br />
המשבצ"ז מקשה – מדוע הצריך 60 כדי להתיר את התערובת הרי המשהו אינו יוצא החוצה ולכן יש להוציא את החתיכה שנאסרה וכל השאר מותר אף בפחות מ60.<br />
<br />
משהו ניבלע בחתיכה והוא נפל לתערובת ואינו מכירה:<br />
הרוטב – אינו נאסר כיוון שהאיסור משהו אינו יוצא.<br />
החתיכות – נאסרו כיוון שלא אומרים בפסח חד בתרי בטיל, לכן החתיכה שנאסרה תאסור את כל החתיכות מדין יבש ביבש.<br />
<br />
'''היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר לח נוסף:'''<br />
המשהו האיסור נחשב כבעין בתערובת הראשונה כי לא שייך בליעה בלח ולכן אם נפל לתערובת שניה עדיין נחשב כבעין ולכן אוסר הכול מדין מב"מ לא בטיל.<br />
בפסח – דין מב"ב ודין אינו מינו שווים שלא בטיל.<br />
בדישל"מ – מין באינו מינו מותר ב60.<br />
<br />
'''הלכה למעשה''' – במקרה שבחתיכה נבלע משהו ונפלה לתערובת ומכירה ויש רוב כנגד החתיכה.<br />
שער הציון סי' תס"ז סעיף ז' – הכריע לאסור כדעת הש"ך שהתיר את התערובת השנייה רק בהנאה ובמקום הפסד"מ ובמניעת שמחת יו"ט הקל כט"ז והתיר את התערובת אף באכילה.<br />
<br />
== נושא ה' חנ"נ בכלים : ==<br />
<br />
'''הר"ן בשם הרמב"ן : יש חנ"נ בכלים.'''<br />
ומבאר הפמ"ג משבצות זהב ס"ק ח' כמו דאמרינן אין טומאה בלועה מטמאה טהרה בלועה ה"ה אין איסור בלוע בכלי מבטל היתר.<br />
'''הרשב"א:''' חנ"נ שייך רק במזון ולכן בכלי חרס לא אומרים חנ"נ לעומת בלוע שבכלי כן אומרים חנ"נ.<br />
'''מרדכי :'''<br />
כלי חרס – אומרים חנ"נ.<br />
כלי מתכת – לא אומרים חנ"נ.<br />
'''פסיקת השו"ע בנושא :''' שו"ע סעיף ה' - אם ידוע כמה הוא האיסור, כגון כף חדשה או שאינה בת יומא שניער בה ובלעה כזית חלב, ואחר כך ניער בה קדרה של בשר, אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה... <br />
ויש מי שאומר שגם בזו אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה. <br />
משמע שהכריע כרשב"א אך הביא גם את הר"ן <br />
'''פסיקת הרמ"א בנושא :'''<br />
המשך דברי הרמ"א - ויש שאינן מחלקין בין כף ישן לחדש, רק בין כלי חרס לשאר כלים (מרדכי פ' גיד הנשה) ואומרים דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור על ידי הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבלה, אבל לא בשאר כלים, וטוב לחוש לחומרא וע"ל סימן צ"ב.<br />
'''ההבנת הרמ"א במרדכי :'''<br />
כלי חרס אפילו חדש יש בו חנ"נ ואילו בשאר כלים אפילו ישנים אין בהם חנ"נ.<br />
למסקנה סיים הרמ"א " וטוב לחוש לחומרא "היינו שאינו מקבל את הקולא של המרדכי (בשאר כלים אפילו שישנים שאין בהם חנ"נ) אלא אף בהם יש חנ"נ .<br />
ובכלי חרס אפילו חדש יש חנ"נ לחומרא.<br />
'''הט"ז סק"ח:'''<br />
המרדכי סבר שיש חילוק בכלי חדש.<br />
שבכלי חרס חדש – יש חנ"נ כיוון שאינו חזר לכשרו ודומה לחתיכה שנאסרה שאינה חוזרת לעולם להיתרה, ובשאר כלים – אין בהם חנ"נ כיוון שאינם דומים לחתיכה שנאסרה וחוזרים להכשרם ע"י הגעלה.<br />
הט"ז להלכה פוסק :<br />
כאשר הכלי חדש או אינו בן יומו :<br />
באיסור בב"ח :<br />
כלי חרס – יש חנ"נ בכלי. כלי מתכת – אין חנ"נ בכלי.<br />
בשאר איסורים :<br />
כלי חרס ומתכת – אין חנ"נ בכלים. מכיוון שיש מ"ח אם יש חנ"נ בש"א ואף שאנו מחמירים בזה זה רק בבלוע אך בגוף הכלי לא מחמירים.<br />
בהפסד מרובה : באיסור בב"ח – אין להקל. בשאר איסורים – מקלים שאין חנ"נ כלל.<br />
'''ש"ך סקכ"א :''' בכלי חרס חדש לא שייך לומר חנ"נ וכל דברי המרדכי נאמרו בכלי ישן והחילוק הוא <br />
שבכלי חרס – יש חנ"נ .<br />
ובשאר כלים – אין חנ"נ כיוון שמועילה להם הגעלה.<br />
וכך סברו '''המהרש"ל והב"ח והגר"א.'''<br />
<br />
הש"ך פוסק להלכה :<br />
באיסור בב"ח כאשר הכלי ישן:<br />
בשאר כלים – יש חנ"נ בבלוע.<br />
בהפס"מ – אין חנ"נ.<br />
כלי חרס – יש חנ"נ אף בהפס"מ.<br />
שאר איסורים:<br />
בכל הכלים אומרים חנ"נ בבלוע לכתחילה ובהפסד אפילו אינו מרובה יש להקל שלא אומרים.</div>עמנואלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%AA_%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=5598חתיכה נעשת נבילה2016-06-06T14:26:12Z<p>עמנואל: /* א. חנ"נ בבשר בחלב : */</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}} <br />
== חתיכה נעשת נבילה ==<br />
<br />
ביאור המושג חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) : ראשית ננסה להגדיר מה היא חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) ע"פ דימוי חנ"נ לחיי היום. ברור שמאכל בריא יכול להפוך למאכל מורעל אף שחיצונית איננו רואים הבדל, ומכאן ולהבא תשתנה התייחסותנו למאכל זה כגון במגעו עם מאכלים אחרים או במשקים וכו'. גם בעולם ההלכה יש דבר דומה שכידוע התורה אסרה מפגש של בשר וחלב מבושלים (יו"ד סי' פ"ז) אע"פ ששניהם לחוד מותרים, מפגשם הוא כעין רעל רוחני. ההלכה מדריכה אותנו באלו דרכים יכול להיבצר ה"רעל" הרוחני הזה, ובאלו דרכים הוא יכול לעבור למאכלי היתר אחרים ולאוסרם.<br />
'''ננסה להסביר את הנושאים :'''<br />
א. חנ"נ בבשר וחלב (בב"ח) <br />
ב. חנ"נ בשאר איסורים <br />
ג. חנ"נ במשקים (לח בלח)<br />
ד. חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו. <br />
ה. חנ"נ בכלים (ז"א כאשר האיסור וההיתר נפגשים בדופן הכלי). <br />
<br />
== א. חנ"נ בבשר בחלב : ==<br />
<br />
מקור : '''חולין דף קח.''' משנה חלק א': טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בחתיכה טעם של חלב החתיכה אסורה.<br />
<br />
'''1. היכן ממוקמת החתיכה שנפל עליה חלב בקדירה כדי שתהפוך לחתיכה נבילה ?'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' רש"י ביאר שטיפת החלב נפלה בתוך הקדירה על אחת מן החתיכות ולא הגיס את הקדירה ולא נחלק טעם הטיפה אלא לאותה חתיכה בלבד ואותה חתיכה נאסרה כי אותה חתיכה לבדה אין ששים לבטל הטיפה. רש"י סבר שבמשנה יש שני מקרים שונים, ובמקרה הראשון אין דיון על שאר החתיכות אלא רק על החתיכה שנפל עליה טיפת חלב והיא נאסרת כולה.<br />
<br />
''' נחלקו הפוס' לפי רש"י היכן החתיכה ממוקמת כדי שתתמודד רק היא מול טיפת החלב ולא כל הקדרה :'''<br />
<br />
ב"י - רש"י לא פירש אלא נומר מסברה בדרך כלל לא כל החתיכות בתוך הרוטב והטיפה נפלה על חלק החתיכה שחוץ לרוטב.<br />
תוס' ד"ה אם - רש"י כתב "וכן כי כיסה הקדרה עולות הרתיחות מי שוליה לפיה ומוליכות הטיפה בכל הקדרה.<br />
מסביר התוס'- ר"ל שאפילו החתיכה שנפלה הטיפה עליה היא מקצתה בתוך הרוטב.<br />
מסביר המהרש"א - אם רש"י היה סובר כר"י שגם אם לא כל החתיכה ברוטב מתערבת הטיפה בכל הקדרה הוא לא היה צריך לומר שעולות הרתיחות מלמטה למעלה ולהאריך בתיאור התערבות הטיפה בקדרה אלא כנראה האריך כדי להוציא מהבנת ר"י שהטיפה הנופלת על חלקה החיצוני של החתיכה מתערבת אף ללא כיסוי או ניעור בכל הקדרה.<br />
מהר"ם שי"ף - רש"י (קח:) ד"ה ניער- "החלב בגגה של החתיכה". משמע שגגה הכוונה מחוץ לרוטב כי אם לא נומר כך אז הטיפה הייתה הנופלת ברוטב ומתבטלת.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' התוס' למד שחייבים לומר שהחתיכה המדוברת במשנה היא חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל. אף נפלה הטיפה על החתיכה ולכן יש להבין שברישא "בה"- בטיפה ו"אסור"- הכוונה לחתיכה שבחוץ. תוס' הבינו שהמשנה דיברה על מקרה אחד.<br />
שאלה: לפי פרוש התוס' קשה שהרי החיבור בין החלב לחתיכה נעשה ע"י צליה ודין צליה הוא חדירה של החלב בעומק קליפה\נטילה (ראה סימן ק"ה) ולא בכולה כדברי המשנה ?<br />
תוס' – הדין הוא דין צליה ואפילו כך כל החתיכה נאסרת משום שהחלב מפעפע בכולה כמו שמצינו בדף (צו:) שחלב מפעפע בכולו כיוון שהוא דבר שמן וכן החלב בגלל שומנו מפעפע בכולו.<br />
הר"ן – אין אנו עוסקים בדין צליה כלל אלא הדין כבישול כיוון שיש הבל וחום בקדרה והחתיכה נאסרת כולה וכן הקדרה כולה אם אין 60 נגד החלב.<br />
<br />
'''סיכום קצר''' – למדנו שחתיכת בשר נעשת נבילה כאשר היא נפגשת בבישול (בחום) עם חלב רק שאין פי 60 בחתיכה כנגד החלב ומאותו רגע חתיכת הבשר נעשת איסור בפני עצמו. בהמשך נראה שנחלקו האחרונים מה היא פסיקת השו"ע בדין החתיכה לבדה כהבנת רש"י או תוס'. <br />
<br />
'''ועכשיו נמשיך לבאר את דין שאר הקדרה ע"פ דברי המשך המשנה.'''<br />
'''2. באיזה אופן שאר הקדירה תשתתף בביטול הטיפה ובאיזה אופן אינה משתתפת ?'''<br />
מקור : חולין דף קח. משנה חלק ב': ניער את הקדרה שנפל לתוכה החלב, אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה – אסור.<br />
'''שיטת רש"י :''' ובשאר חתיכות של הקדרה לא דיברה המשנה בחלק א' אלא כאשר ניער (חלק ב') ובגמרא נחלקו בה אם חוזרת אותה חתיכה ואוסרתן או לא וזו היא מחלוקת האם אפשר לסוחטו אסור או אפשר לסוחטו מותר, ונבאר.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו מותר אומר - נתינת טעם אינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה חוזרת החתיכה להיתרה.<br />
אך מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"מ :<br />
שיטת רש"י: ביחס לחתיכה ביחס לחתיכות - היא מותרת אף ללא טעימת גוי כי הטעם מתחלק בשווה בכל הקדרה.<br />
שיטת הרמב"ן: ביחס לחתיכה - החתיכה נשארת באיסורה ובזה לא נחלקו מ"ד אפל"מ ואפל"א. ביחס לחתיכות- המ"ח בין אפל"א לאפל"מ היא רק לגבי שאר החתיכות. למ"ד אפל"מ אם תסחט לגמרי את החלב מהחתיכה החתיכה היא נחשבת היתר לגבי החתיכות ז"א שאינה אוסרת אותן מדין מין במינו לא בטיל אך החתיכה עצמה אסורה. המילה מותר הכוונה לשאר הקדרה שמותרת. למ"ד אפל"א אפילו אם תסחט את החתיכה היא נשארת באיסורה ואוסרת את השאר מדין מין במינו לבטיל.<br />
שיטת הר"ן: ביחס לחתיכה - אע"פ שנסרך בה החלב יותר אם יטעם קפילא ויתירה תותר, וכן אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה שטעם החלב ותותר כיוון שיש התפשטות טעמים שווה. ביחס לחתיכות - כל עוד לא טעם קפילא את החתיכה והתירה היא נבילה אך אין אומרים שהיא הפכה להיות כגופו של איסור שביכולת טעם הבשר לבד לאסור אלא רק ביחד אם החלב אוסרת ז"א סבר הר"ן במ"ד אפל"מ את דין "אין הנאסר". מ"ד אפל"א: נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור ולא האיסור עצמו, לפיכך כל שקיבלה חתיכה טעם חלב נשארת באיסורה אף שהחלב יצאה ממנה.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו אסור אומר : נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה, החתיכה נשארת באיסורה.<br />
מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"א :<br />
שיטת הר"ן והרמב"ן : ביחס לחתיכה - אפילו אם תסחט את החלב מהבשר הבשר נשאר אסור. כיוון שסובר הר"ן בדעת רש"י שאין אומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאסור עצמו יכול לילך" ומכיוון שהחלב אינו בחתיכה וגם הוא האוסר החתיכה אינה אוסרת אחרים.<br />
ביחס לחתיכות - טעם הבשר יוצא ואוסר את כל הקדרה וכל זה ללא ניעור.<br />
שיטת הדרכי משה בטור: ע"פ דברי הטור "והיכא שנאסרה מחמת חלב נעשת כל החתיכה איסור ואם בישלה אם האחרות צריך 60 נגד כולה. ודייק הד"מ מהמילים "ואם בישלה" משמע שבלי בישול לא נאסרת שאר הקדרה כי אין החלב והבשר מתפשטים ביחד. ז"א הד"מ סבר שאומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך" ולכן אם ניער צריך 60 כנגד כל החתיכה ואם לא החתיכה תשאר אסורה אך טעמה לא יאסור את החתיכות האחרות.<br />
שיטת המרדכי : טעם החלב אוסר את החלק העליון של החתיכה שמחוץ לרוטב ואינו יוצא מהחלק העליון. ואף שטעם הבשר יוצא אין הוא אוסר לבד כיוון שאין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור יכול לילך עמו. ולכן למסקנה המרדכי פוסק שימתין עד שתצטנן הקדרה ולחתוך מה שחוץ לרוטב, ואם ניער צריך 60 כנגד החלק שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' תוס' הבין שהחתיכה חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל אף אם נפלה הטיפה על החתיכה בתחילה. ומכיוון שהמשנה במפורש כותבת "ניער את הקדירה" ורק כך נותנת המשנה לחתיכה הראשונה יכולת לאסור את שאר החתיכות משמע שהחתיכה אינה ברוטב ורק ע"י הניעור הקדרה משתתפת בביטול. <br />
'''קשה אם החתיכה נאסרת כולה שתאסור גם את החתיכה התחתונה לה?'''<br />
תוס' מתרץ – מצינו מקרה כזה בג"מ (קח:) נפלה טיפת חלב על חתיכה ולא ניער ולא כיסה. אומרת הגמ' מבלע בלע מפלט לא פלט. משמע שהחלב שאסר את החתיכה הראשונה לא ממשיך לחתיכה התחתונה אם לא ניער כלל.<br />
'''נשאלת השאלה למה טעם הבשר לבדו לא אוסר את הקדרה אף ללא ניעור???'''<br />
דף (קח:) "טיפת חלב שנפלה על חתיכה כיוון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשת נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים עד שתתין טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות.אמר רבי נראין דברי ר' יהודה - בשלא ניער ולא כיסה ודברי חכמים - בשניער וכסה". הגמ' שואלת: מאי לא ניער ולא כיסה? אילמא לא ניער ולא כיסה כלל [אם נעמיד שרבי פסק כר' יהודה במקרה הזה קשה שהרי] מבלע בלע מפלט לא פלט [החלב לא יוצא מהחתיכה ללא ניעור אלא רק טעם בשר יוצא] קסבר רבי אפל"א "<br />
'''מגמ' זו משמע שטעם הבשר לא אוסר כלל ללא טעם החלב.<br />
אך הראשונים נחלקו בהסברה :'''<br />
'''שיטת הר"ן:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא אליבא מ"ד אפל"מ ורק לשיטתו הבשר לא אוסר לבדו ללא חלב אך למסקנה רבי סובר כאפל"א שטעם הבשר אוסר לבדו את שאר החתיכות.<br />
ולכן המחלוקת בין אפל"א לאפל"מ לשיטת הר"ן היא : גם בדילול וגם בהפרדה יש מח' אפל"א ואפל"מ.<br />
מ"ד אפל"מ סובר : (אין חנ"נ) ביחס לחתיכה- אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותותר ע"י 60. ביחס לחתיכות- רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
מ"ד אפל"א סובר : ביחס לחתיכה - טעם העצמי של החתיכה אסור אף ללא חלב. ביחס לחתיכות- טעם הבשר אוסר את החתיכות.<br />
'''שיטת ר"י ורשב"א:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא לא בשיטת מ"ד מסוים אלא מציאותי למה התכוון רבי וזו ראיה ברורה שטעם לבדו לא אוסר והמח' של אפל"א ואפל"מ היא בנושא אחר.<br />
ולכן המח' בין אפל"א לאפל"מ בהבנת ר"י ורשב"א היא : אין מחלוקת אם הפרידו את החלב מהבשר ולכו"ע הבשר איננו אוסר אלא המחלוקת היא אם דיללו את טעם הבשר ע"י בישול בעוד חתיכות האם החתיכה נשארת באיסורה.<br />
אפל"מ: ביחס לחתיכה - אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותתור.<br />
ביחס לחתיכות - רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
אפל"א: ביחס לחתיכה- אם עדגיין נשארו שאריות חלב בחתיכה נשארת אסורה אך אם יוציא את החלב שאפי' משהו לא ישאר היא מותרת. ביחס לחתיכות- כיוון שיוצא טעם חלב וטעם בשר החתיכה אוסרת אותן.<br />
ההכרעה ההלכתית בנושא : השו"ע ביו"ד סימן צ"ב כתב נפל חלב לתוך קדירה של בשר, טועמין החתיכה שנפל עליה החלב, אם אין בה טעם חלב, הכל מותר. ואם יש בחתיכה מטעימת חלב, נאסרה אותה חתיכה. כלומר החתיכה נעשת נבילה ועכשיו החתיכה יכולה לאסור את כל האוכל שבקדרה ולכן משערין בכולה, אם היה בכל מה שיש בקדירה מהחתיכות והירק והמרק והתבלין כדי שתהא חתיכה זו אחד מששים מהכל, החתיכה אסורה והשאר מותר במה דברים אמורים ,שצריך 60 בכל האוכל שבקדרה מול החתיכה שנאסרה בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף...<br />
'''נחלקו האחרונים כמו מי הכריע השו"ע :'''<br />
'''ט"ז (סק"ב) :''' השו"ע פסק כשיטת רש"י כיוון שנקט את לשון הרמב"ם (פ"ט ה"ט). והרמב"ם דיבר בתחילה ללא ניעור, משמע שאף ללא ניעור אם יש בחתיכה מטעימת חלב נאסרה אותה חתיכה ואם אין 60 בקדרה נאסרה אף כל הקדרה. שהרי לפי רש"י בהבנת הט"ז (בניגוד לד"מ) כל הקדרה תאסר לבסוף אף ללא ניעור ובהמשך דבריו "אלא לבסוף" הסביר הט"ז סק"ה שהניעור בסוף הוא עצה טובה שלא ישאר טעם חלב בחתיכה.<br />
'''ש"ך (סק"ד):''' שו"ע פסק כר"י(תוס'). וחולק על הט"ז בנק' הכסף שהרי כתוב במפורש " במה דברים אמורים, בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף" משמע שאם לא היה מנער כלל אף לא לבסוף אין הקדרה נאסרת. מובן מכאן שהשו"ע דיבר שהחתיכה מחוץ לרוטב ורק היא תיאסר ורק אם ינער את הקדרה יאסר שאר הקדרה כהבנת ר"י.<br />
'''פסיקת הרמ"א :''' וכן אם לא ניער כלל, את הקדרה כאשר נפלה הטיפה לא בתחלה ולא בסוף, ולא כיסה כלל, אם יש ס' בקדירה נגד טיפת חלב שנפל, אינו אסור רק החתיכה לבד, ושאר הקדירה מותרת.<br />
'''5 שיטות בהסבר הרמ"א:'''<br />
'''ש"ך (סק"ו)''' – הרמ"א דיבר על מקרה אחר מהשו"ע באופן שהחתיכה נמצאת חלקה ברוטב והסתפק האם לפסוק כרש"י או כר"י ולכן החמיר כשניהם והצריך 60 לבטל את הטיפה כי חשש לר"י ושהחתיכה אסורה אם אין 60 כי חשש לרש"י. נשאר קשה על הש"ך המילה "וכן".<br />
'''ט"ז (סק"ב)''' – הרמ"א דיבר על אותו מקרה של השו"ע והוא הסביר כרש"י והרמ"א פסק כר"י שהטיפה מתפשטת בכל הקדרה ומספיק 60 כנגד הטיפה, אך מ"מ הרמ"א שהחתיכה עצמה אסורה מסברה דנפשיה שכן נשאר בה יותר טעם. נשאר קשה על הט"ז הרמ"א בסע' ד' שפסק שצריך 60 נגד החתיכה משמע שפסק כרש"י שהיא נאסרת תחילה מן הדין.משבצ"ז (סק"ה): כתב להלכה סבר הט"ז שהעיקר בדעת הרמ"א כהכרעתו בסע' ד'.<br />
'''רע"א''' – הרמ"א מובן ע"פ דבריו בסי' ק"ה שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומחמירים תמיד ולכן שכולה חוץ לרוטב חתיכה עצמה- אסורה שאין אנו בקיאין ולכן אמרינן שהחלב הכחוש מפעפע רק בה. ושאר הקדרה מותרת אם יש 60 נגד החלב כיוון שיש ספק שהחלב מפעפע בכל הקדרה אף ללא רוטב.<br />
'''באר הגולה''' – הגיה "אם אין 60 בקדרה..." משמע שפסק כרש"י אך קשה כי פשוט שכאשר החתיכה מחוץ לרוטב אין הקדרה מצטרפת לביטול הטיפה.<br />
'''הגר"א''' – הגיה "אם אין 60 בה חתיכה נגד טיפת החלב..." ובא ללמדנו שהחלב אינו ממשיך לקדרה ללא ניעור ולכן היא לא נאסרה. משמע שסובר כהבנת ר"י ורשב"א בהפרדה גמורה ולא כהר"ן.<br />
<br />
== נושא ב. ביאור חנ"נ בשאר איסורים : ==<br />
<br />
מקור : '''חולין דף (ק.)''' מדובר שנפלה חתיכת נבילה על חתיכות כשרות שהיו בקדרה והתבשלו רבה בר חנה סבר שחתיכת האיסור תאסור כאשר יהיה טעם של נבילה ברוטב ובחתיכות ואז כל הקדרה נאסרה. רב סבר שמספיק שחתיכת איסור שנפלה נותנת טעם בחתיכה אחת מהחתיכות שבקדרה כדי שהיא תאסור את כל הקדרה כי א"א לטעום אם יש טעם איסור כי לאיסור וההיתר יש אותו טעם.<br />
'''מצינו ג' שאלות על דברי הגמ':'''<br />
1. שאלת הגמרא - מדוע רב הצריך שחתיכת היתר הראשונה תקבל טעם מהאיסור הרי האיסור נמצא וכל צריך להיות אסור מדין מין ומינו לא בטיל? עונה הגמ' בשיטת אביי בשקדם וסילקו.<br />
2. <br />
תוס' ד"ה בשקדם - למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תקבל "טעם" מהאיסור כדי לאסור מספיק שקיבלה רק "משהו" כדי לאסור מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
3. <br />
הר"ן – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
'''<br />
הראשונים דנו בשתי השאלות האחרונות:'''<br />
'''שיטת הרמב"ן :''' ביחס לשאלה 2 - אפילו רק ע"י "משהו החתיכה נאסרת ואוסרת את כולן. ורב אסר את החתיכה הראשונה אפילו שקיבלה רק "משהו" מהאיסור. קשה - שהרי כתוב "כיוון שנתן טעם בחתיכה". תירוץ- הרמב"ן לומד משפט זה לא כפשוטו אלא כיוון שנתבשל עמה וקיבלה רק "משהו" מהאיסור נ"נ ואוסרת את כולן. "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אם לא נומר שהמשהו עושה את החתיכה נבילה אין יכולת למשהו לאסור את השאר כי משהו כמאן דליתא לולי שיעשה חנ"נ ואז החתיכה עצמה אוסרת את שאר הקדרה. משמע שחלק על הפרדה גמורה והחתיכה אוסרת אף ללא איסור.<br />
'''שיטת ר' אפרים :''' ביחס לשאלה 2 - מתוך שאלה זו הבין ר"א שאם החתיכה הראשונה קיבלה רק משהו אין היא יכולה לאסור את שאר החתיכות מדין מין ומינו כיוון שמשהו נחשב שאינו ואם קיבלה טעם אין החתיכה הראשונה נ"נ אלא הטעם נחשב כבעין ולכן נאסר שאר הקדרה מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" – אינו כפשוטו אלא נ"נ – הטעם נחשב כנבילה בעין למסקנה אין חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אין שאלה כי אין חנ"נ כלל.<br />
'''שיטת ר"ת:''' ביחס לשאלה 2 - אין משהו מהאיסור מספיק כדי לאסור את החתיכה הראשונה כדי שתוכל לאסור מדין מין ומינו לא בטיל אבל היא נאסרת בעצמה מה שאין כן טעם הוא גורם לחתיכה להעשות נבילה ואוסרת את כולן מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א. <br />
ביחס לשאלה 3 - נושא זה נידון בסוגיית "תרי משהו" .<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' <br />
'''שו"ע סימן צ"ב סעיף ד''''- לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה, אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים. כגון כזית חֵלב שנבלע בחתיכה, ואין בה ששים לבטלו, ונאסרה, ואחר כך בישלה עם אחרות, אין צריך אלא ששים כדי כזית חֵלב, ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת. <br />
השו"ע הכריע כר' אפרים שאין חנ"נ בשאר איסורים כלל ולכן כאשר יש 60 כנגד האיסור אף החתיכה שנאסרה ממנו ראשונה תחזור להיות מותרת. שזו ממש שיטת מ"ד אפל"מ. <br />
'''אך בסימן ק"ו סעיף א' פסק השו"ע''' שאף בשאר איסורים החתיכה נשארת באיסורה <br />
ומצינו שזו מחלוקת ראשונים <br />
שיטת הטור: בש"א אמרינן אפל"מ וחתיכה חוזרת להיתרה והאיסור נסחט לכל התבשיל ומתבטל.<br />
שיטת הרשב"א: בש"א אמרינן אפל"א וחתיכה נשארת באיסורה. וכך פסק השו"ע בסי' ק"ו.<br />
'''תירוצים לסתירה :'''<br />
'''הש"ך סק"יא''' - אין סתירה, אלא כאן השו"ע כתב שהחתיכה שנאסרה בש"א חוזרת להיות מותרת הוא כדי להבדיל בין סע' ג' ששם מדובר על חתיכה שנאסרה מחלב והרוטב מותר אם יש 60 כנגדה אך כל החתיכות שבקדרה אסורות אם אותה חתיכה ראויה להתכבד אפי' שעכשיו אינו מכירה היא אוסרת את כולן כיוון שאיסורה מחמת עצמה כדין חהר"ל. לעומת סע' ד' שנאסרה מש"א ואע"פ שהיא ראויה להתכבד ואינה מכירה אינה אוסרת את החתיכות כיוון שאין איסורה מחמת עצמה ולכן לא חל דין חה"ל ולכן אם היה בקדרה 60 נגד כל הקדרה מותרת. (כולל אותה חתיכה כיוון שמדובר שלא מכירה בהבנת הש"ך).<br />
'''הגר"א ביאר את הסתירה''' – השו"ע בסי' צ"ב כתב את שיטת הטור ובק"ו כתב את שיטתו שלו.<br />
'''שיטת הרמ"א להלכה :'''<br />
הרמ"א כתב - "וי"א דאמרינן בכל האיסורין חנ"נ וכן המנהג פשוט ואין לשנות. משמע שפסק כר"ת.<br />
אע"פ שהרמ"א מחמיר שאומרים חנ"נ בש"א מ"מ באופן שהאיסור נפל על חתיכה שמקצתה ברוטב מיקל הרמ"א והחתיכה לא תאסור את שאר החתיכות.<br />
'''ואלו הן הסיבות לקולא זו:'''<br />
א. לפי ר"י האיסור מתבטל בכל הקדרה.<br />
ב. י"א שאין חנ"נ בש"א (ר' אפרים).<br />
כל זה אפילו שהרמ"א מחמיר בכל סיבה בנפרד.<br />
'''הש"ך סקי"ג'''- ביאר ברמ"א שבתחילה נאסרה החתיכה ורק כאש ניער או כיסה את הקדרה נאסרות שאר החתיכות. כיוון שהבין שמחמיר כרש"י (שאוסר ת האחרות רק עם ניער או כיסה) שהרי לשיטת ר"י אין צורך כלל לנער. <br />
<br />
'''ט"ז סקי"ד,ה''' - ביאר שהרמ"א החמיר בבב"ח כשיטת רש"י שאף ללא ניעור אוסרת אותה חתיכה את כל האחרות (וכך משמע מלשון הרמ"א כאן).<br />
אך בשאר איסורים הרמ"א מיקל כשיטת ר"י שאינה אוסרת את האחרות אם מקצתה ברוטב.<br />
<br />
== נושא ג' חנ"נ לח בלח : ==<br />
<br />
מקור: '''ע"ז דף (עג.)''' "אמר ר' יוחנן יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו" <br />
'''ביאור הראשונים בנושא :'''<br />
'''תוס' ד"ה בשקדם: יש חנ"נ לח בלח.'''<br />
תוס' הביאו גמ' זו כראיה לר"א שאין חנ"נ בש"א. מדוע מספיק 60 במים כנגד היין נסך ולא כנגד כל היין שבבור שהרי נומר שנ"נ? תוס' תירצו לשיטת ר"ת שסובר שיש חנ"נ בש"א שכאן היין נאסר מהיין נסך במשהו ולכן לא נ"נ מכל זה משמע של ר"ת אמרינן שיש חנ"נ לח בלח מכיוון שיכלו לתרץ בפשטות שלא אמרינן חנ"נ לח בלח.<br />
'''הר"ן ד"ה אבל עיקר נראה לי:'''<br />
דין חנ"נ בלח תלוי באופן יצירת התערובת. <br />
אם הפעולה היתה בישול – אומרים חנ"נ לח בלח. כיוון שזה דומיה בשר וחלב שדרך בישול אסרה התורה ולכן אף בש"א נ"נ.<br />
אם הפעולה היתה עירוב לח בלח בצונן – לא אמרינן שנ"נ ועל זה דיבר הגמ' לעיל.<br />
'''סיעת האומרים אין חנ"נ לח בלח:'''<br />
ראייתם בפשטות מהגמ' הנ"ל אך קיים הבדל בין הראשונים בהגדרת החנ"נ.<br />
'''הרשב"א :''' חנ"נ בלח אנו אומרים שיש יכולת בליעה כיוון שאז אין האיסור יוצא ומתערב לגמרי בחתיכות אלא תמיד ישאר יותר בחתיכה. אך בלח אין הוא בולע ולכן האיסור מתערב בשווה בכל ההיתר.<br />
'''מרדכי :''' חנ"נ אנו אומרים דווקא בחתיכה כיוון שהיא ניכרת ומובדלת מהשאר אך בלח לא כיוון שאינו מובדל נחשב כאילו האיסור נמצא בכל ההיתר לעומת חתיכה שיש לו מקום משלו.<br />
'''רע"א והחוו"ד מביאים נפק"מ:'''<br />
כאשר החתיכה נימוחה.<br />
לרשב"א – האיסור מתערב בשווה ולא נומר חנ"נ.<br />
למרדכי – דין חנ"נ אינו נפקע אף לאחר שנימוחה.<br />
להלכה :<br />
'''הגר"א סובר שהרמ"א פסק כהר"ן:'''<br />
לשון הרמ"א – "יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח, ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר, ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל (מרדכי פכ"ה בשם רשב"א ור"ן בשם ראב"ד). ויש לסמוך על זה בשאר איסורים לצורך הפסד גדול, אבל לא בבשר וחלב".<br />
משמע מלשונו "אם נתערב איסור לח בהיתר לח"<br />
שמדבר על עירוב של לח בלח בצונן (כי אם היה רוצה להתייחס לבישול של לח בלח היה צריך לומר תרכובת של לח בלח). <br />
ופסק כר"ן שאין חנ"נ לח בלח בצונן ויש לסמוך עליו בהפסד מרובה אך לח בלח מבושלים אסורים מעיקר הדין ואין להקל כלל.<br />
'''נשאלת השאלה''' - מה הדין כאשר העברת הטעמים נעשתה שלא ע"י בישול באיסור לח בלח למשל ע"י כבישה, מליחה, צליה.<br />
תשובה – ע"פ הבנת הגר"א שהרמ"א פסק כר"ן שאמרינן חנ"נ בש"א רק מתי שדומיה לבשר בחלב שדרך בישול אסרה התורה לכן כל דרך העברת טעמים שאינה אסורה בבב"ח מדאורייתא פסק להקל בהפסד מרובה כר"ן.<br />
<br />
== נושא ד' חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו : ==<br />
<br />
מקור '''חולין דף (ק.)''' "דרש רבה בר בר חנה – חתיכה של נבילה ושל דג טמא...<br />
אוקי רב אמורא עליה ודרש – כיוון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה"<br />
'''הראשונים הקשו מס' קושיות על גמ'זו:''' <br />
<br />
'''קושיית התוס' ד"ה שקדם''' – למה הצריך רב שחתיכה ראשונה תקבל טעם כדי לאסור מספיק שקיבלה רק משהו ותאסור מדין מין במינו לא בטיל ?<br />
'''קושיית הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
'''הר"ן:'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושייתו – ר' יהודה סובר שמין ומינו לא בטיל אפילו במשהו אבל כלל זה נאמר דווקא שהמשהו איסור עומד בפני עצמו וכלשונו "אין כוח אחר מעורב בו" אך אם נבלע בחתיכה ויוצא אנו נקרה מב"מ אלא מין באינו מינו כי הוא מעורב בחתיכה אחרת.<br />
'''נקודות הכסף (סק"ד) "תרי משהו אמרינן":'''<br />
הש"ך סבר כגישת הר"ן שיש הבדל אם חתיכת איסור נופלת לחתיכות של היתר שהאיסור עומד בפני עצמו ולכן אסור מדין מין במינו לא בטיל לר' יהודה. לעומת אם האיסור משהו נבלע בחתיכה והיא נפלה לחתיכות היתר אז דנים את התערובת מדין מין באינו מינו כיוון שהאיסור חלק מהחתיכה ולא עומד בפני עצמו. ועוד יוצא מהר"ן אם נניח שהחתיכה נ"נ טעם החתיכה ללא האיסור משהו יאסור את שאר החתיכות ולכן יוצא שסבר שלא אומרים הפרדה גמורה.<br />
<br />
כאשר החתיכה נבלעת ממשהו איסור ונפלה לתערובת ומכירה \ אינו מכירה:<br />
החתיכה אינה נבילה אך המשהו יוצא לתערובת השנייה ולכן צריך 60 בתערובת השנייה מדין מין באינו מינו. אך בפסח כיוון שגם מין באינו מינו לא בטיל אז גם התערובת השנייה נאסרת<br />
ובדישל"מ – מין באינו מינו כן בטל ולכן מספיק 60 בתערובת השנייה נגד המשהו<br />
<br />
היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר נוסף:<br />
משהו האיסור שהתערבב בהיתר הראשון אינו נבלע בו אלא נחשב כבעין וכן בתערובת השנייה ולכן בדישל"מ – צריך 60 נגד המשהו כדין מין באינו מינו.<br />
ובפסח – הכול נאסר כי מין באינו מינו לא בטיל.<br />
'''ר"ת (תוס' בשקדם) :'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושיית הר"ן – מצינו מ"ח אחרונים בהבנתו.<br />
'''רעק"א:'''<br />
משהו עושה את החתיכה הראשונה נבילה אך לא אוסר את שאר החתיכות כיוון שאינו עובר עליהן. אפשר להסיק שכדי לאסור את שאר החתיכות צריכים דווקא את האוסר והנאסר ולכן יוצא בשיטה זו שאומרים את דין הפרדה גמורה.<br />
'''שיטת הט"ז (סק"טז) "תרי משהו לא אמרינן":'''<br />
'''כאשר החתיכה נבלעת במשהו ונפלה לתערובת ומכירה:'''<br />
החתיכה הראשונה נ"נ ומשום כך שנפלה לתערובת השנייה יש לשער 60 נגד כל החתיכה ואינה אוסרת את התערובת השנייה במשהו מדין מב"מ לא בטיל או בפסח שחמץ אינו בטל כיוון שהמשהו אינו יוצא אלא רק טעם החתיכה שבלוע בה יוצא והוא לא אוסר כיוון שלעולם נצטרך את האוסר והנאסר כדי לאסור.<br />
המשבצ"ז מקשה – מדוע הצריך 60 כדי להתיר את התערובת הרי המשהו אינו יוצא החוצה ולכן יש להוציא את החתיכה שנאסרה וכל השאר מותר אף בפחות מ60.<br />
<br />
משהו ניבלע בחתיכה והוא נפל לתערובת ואינו מכירה:<br />
הרוטב – אינו נאסר כיוון שהאיסור משהו אינו יוצא.<br />
החתיכות – נאסרו כיוון שלא אומרים בפסח חד בתרי בטיל, לכן החתיכה שנאסרה תאסור את כל החתיכות מדין יבש ביבש.<br />
<br />
'''היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר לח נוסף:'''<br />
המשהו האיסור נחשב כבעין בתערובת הראשונה כי לא שייך בליעה בלח ולכן אם נפל לתערובת שניה עדיין נחשב כבעין ולכן אוסר הכול מדין מב"מ לא בטיל.<br />
בפסח – דין מב"ב ודין אינו מינו שווים שלא בטיל.<br />
בדישל"מ – מין באינו מינו מותר ב60.<br />
<br />
'''הלכה למעשה''' – במקרה שבחתיכה נבלע משהו ונפלה לתערובת ומכירה ויש רוב כנגד החתיכה.<br />
שער הציון סי' תס"ז סעיף ז' – הכריע לאסור כדעת הש"ך שהתיר את התערובת השנייה רק בהנאה ובמקום הפסד"מ ובמניעת שמחת יו"ט הקל כט"ז והתיר את התערובת אף באכילה.<br />
<br />
== נושא ה' חנ"נ בכלים : ==<br />
<br />
'''הר"ן בשם הרמב"ן : יש חנ"נ בכלים.'''<br />
ומבאר הפמ"ג משבצות זהב ס"ק ח' כמו דאמרינן אין טומאה בלועה מטמאה טהרה בלועה ה"ה אין איסור בלוע בכלי מבטל היתר.<br />
'''הרשב"א:''' חנ"נ שייך רק במזון ולכן בכלי חרס לא אומרים חנ"נ לעומת בלוע שבכלי כן אומרים חנ"נ.<br />
'''מרדכי :'''<br />
כלי חרס – אומרים חנ"נ.<br />
כלי מתכת – לא אומרים חנ"נ.<br />
'''פסיקת השו"ע בנושא :''' שו"ע סעיף ה' - אם ידוע כמה הוא האיסור, כגון כף חדשה או שאינה בת יומא שניער בה ובלעה כזית חלב, ואחר כך ניער בה קדרה של בשר, אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה... <br />
ויש מי שאומר שגם בזו אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה. <br />
משמע שהכריע כרשב"א אך הביא גם את הר"ן <br />
'''פסיקת הרמ"א בנושא :'''<br />
המשך דברי הרמ"א - ויש שאינן מחלקין בין כף ישן לחדש, רק בין כלי חרס לשאר כלים (מרדכי פ' גיד הנשה) ואומרים דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור על ידי הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבלה, אבל לא בשאר כלים, וטוב לחוש לחומרא וע"ל סימן צ"ב.<br />
'''ההבנת הרמ"א במרדכי :'''<br />
כלי חרס אפילו חדש יש בו חנ"נ ואילו בשאר כלים אפילו ישנים אין בהם חנ"נ.<br />
למסקנה סיים הרמ"א " וטוב לחוש לחומרא "היינו שאינו מקבל את הקולא של המרדכי (בשאר כלים אפילו שישנים שאין בהם חנ"נ) אלא אף בהם יש חנ"נ .<br />
ובכלי חרס אפילו חדש יש חנ"נ לחומרא.<br />
'''הט"ז סק"ח:'''<br />
המרדכי סבר שיש חילוק בכלי חדש.<br />
שבכלי חרס חדש – יש חנ"נ כיוון שאינו חזר לכשרו ודומה לחתיכה שנאסרה שאינה חוזרת לעולם להיתרה, ובשאר כלים – אין בהם חנ"נ כיוון שאינם דומים לחתיכה שנאסרה וחוזרים להכשרם ע"י הגעלה.<br />
הט"ז להלכה פוסק :<br />
כאשר הכלי חדש או אינו בן יומו :<br />
באיסור בב"ח :<br />
כלי חרס – יש חנ"נ בכלי. כלי מתכת – אין חנ"נ בכלי.<br />
בשאר איסורים :<br />
כלי חרס ומתכת – אין חנ"נ בכלים. מכיוון שיש מ"ח אם יש חנ"נ בש"א ואף שאנו מחמירים בזה זה רק בבלוע אך בגוף הכלי לא מחמירים.<br />
בהפסד מרובה : באיסור בב"ח – אין להקל. בשאר איסורים – מקלים שאין חנ"נ כלל.<br />
'''ש"ך סקכ"א :''' בכלי חרס חדש לא שייך לומר חנ"נ וכל דברי המרדכי נאמרו בכלי ישן והחילוק הוא <br />
שבכלי חרס – יש חנ"נ .<br />
ובשאר כלים – אין חנ"נ כיוון שמועילה להם הגעלה.<br />
וכך סברו '''המהרש"ל והב"ח והגר"א.'''<br />
<br />
הש"ך פוסק להלכה :<br />
באיסור בב"ח כאשר הכלי ישן:<br />
בשאר כלים – יש חנ"נ בבלוע.<br />
בהפס"מ – אין חנ"נ.<br />
כלי חרס – יש חנ"נ אף בהפס"מ.<br />
שאר איסורים:<br />
בכל הכלים אומרים חנ"נ בבלוע לכתחילה ובהפסד אפילו אינו מרובה יש להקל שלא אומרים.</div>עמנואלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%AA_%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=5451חתיכה נעשת נבילה2016-06-05T20:05:22Z<p>עמנואל: /* א. חנ"נ בבשר בחלב : */</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}} <br />
== חתיכה נעשת נבילה ==<br />
<br />
ביאור המושג חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) : ראשית ננסה להגדיר מה היא חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) ע"פ דימוי חנ"נ לחיי היום. ברור שמאכל בריא יכול להפוך למאכל מורעל אף שחיצונית איננו רואים הבדל, ומכאן ולהבא תשתנה התייחסותנו למאכל זה כגון במגעו עם מאכלים אחרים או במשקים וכו'. גם בעולם ההלכה יש דבר דומה שכידוע התורה אסרה מפגש של בשר וחלב מבושלים (יו"ד סי' פ"ז) אע"פ ששניהם לחוד מותרים, מפגשם הוא כעין רעל רוחני. ההלכה מדריכה אותנו באלו דרכים יכול להיבצר ה"רעל" הרוחני הזה, ובאלו דרכים הוא יכול לעבור למאכלי היתר אחרים ולאוסרם.<br />
'''ננסה להסביר את הנושאים :'''<br />
א. חנ"נ בבשר וחלב (בב"ח) <br />
ב. חנ"נ בשאר איסורים <br />
ג. חנ"נ במשקים (לח בלח)<br />
ד. חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו. <br />
ה. חנ"נ בכלים (ז"א כאשר האיסור וההיתר נפגשים בדופן הכלי). <br />
<br />
== א. חנ"נ בבשר בחלב : ==<br />
<br />
מקור : '''חולין דף קח.''' משנה חלק א': טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בחתיכה טעם של חלב החתיכה אסורה.<br />
<br />
'''1. היכן ממוקמת החתיכה שנפל עליה חלב בקדירה כדי שתהפוך לחתיכה נבילה ?'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' רש"י ביאר שטיפת החלב נפלה בתוך הקדירה על אחת מן החתיכות ולא הגיס את הקדירה ולא נחלק טעם הטיפה אלא לאותה חתיכה בלבד ואותה חתיכה נאסרה כי אותה חתיכה לבדה אין ששים לבטל הטיפה. רש"י סבר שבמשנה יש שני מקרים שונים, ובמקרה הראשון אין דיון על שאר החתיכות אלא רק על החתיכה שנפל עליה טיפת חלב והיא נאסרת כולה.<br />
'''<br />
נחלקו הפוס' לפי רש"י היכן החתיכה ממוקמת כדי שתתמודד רק היא מול טיפת החלב ולא כל הקדרה :'''<br />
<br />
ב"י - רש"י לא פירש אלא נומר מסברה בדרך כלל לא כל החתיכות בתוך הרוטב והטיפה נפלה על חלק החתיכה שחוץ לרוטב.<br />
תוס' ד"ה אם - רש"י כתב "וכן כי כיסה הקדרה עולות הרתיחות מי שוליה לפיה ומוליכות הטיפה בכל הקדרה.<br />
מסביר התוס'- ר"ל שאפילו החתיכה שנפלה הטיפה עליה היא מקצתה בתוך הרוטב.<br />
מסביר המהרש"א - אם רש"י היה סובר כר"י שגם אם לא כל החתיכה ברוטב מתערבת הטיפה בכל הקדרה הוא לא היה צריך לומר שעולות הרתיחות מלמטה למעלה ולהאריך בתיאור התערבות הטיפה בקדרה אלא כנראה האריך כדי להוציא מהבנת ר"י שהטיפה הנופלת על חלקה החיצוני של החתיכה מתערבת אף ללא כיסוי או ניעור בכל הקדרה.<br />
מהר"ם שי"ף - רש"י (קח:) ד"ה ניער- "החלב בגגה של החתיכה". משמע שגגה הכוונה מחוץ לרוטב כי אם לא נומר כך אז הטיפה הייתה הנופלת ברוטב ומתבטלת.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' התוס' למד שחייבים לומר שהחתיכה המדוברת במשנה היא חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל. אף נפלה הטיפה על החתיכה ולכן יש להבין שברישא "בה"- בטיפה ו"אסור"- הכוונה לחתיכה שבחוץ. תוס' הבינו שהמשנה דיברה על מקרה אחד.<br />
שאלה: לפי פרוש התוס' קשה שהרי החיבור בין החלב לחתיכה נעשה ע"י צליה ודין צליה הוא חדירה של החלב בעומק קליפה\נטילה (ראה סימן ק"ה) ולא בכולה כדברי המשנה ?<br />
תוס' – הדין הוא דין צליה ואפילו כך כל החתיכה נאסרת משום שהחלב מפעפע בכולה כמו שמצינו בדף (צו:) שחלב מפעפע בכולו כיוון שהוא דבר שמן וכן החלב בגלל שומנו מפעפע בכולו.<br />
הר"ן – אין אנו עוסקים בדין צליה כלל אלא הדין כבישול כיוון שיש הבל וחום בקדרה והחתיכה נאסרת כולה וכן הקדרה כולה אם אין 60 נגד החלב.<br />
<br />
'''סיכום קצר''' – למדנו שחתיכת בשר נעשת נבילה כאשר היא נפגשת בבישול (בחום) עם חלב רק שאין פי 60 בחתיכה כנגד החלב ומאותו רגע חתיכת הבשר נעשת איסור בפני עצמו. בהמשך נראה שנחלקו האחרונים מה היא פסיקת השו"ע בדין החתיכה לבדה כהבנת רש"י או תוס'. <br />
<br />
'''ועכשיו נמשיך לבאר את דין שאר הקדרה ע"פ דברי המשך המשנה.'''<br />
'''2. באיזה אופן שאר הקדירה תשתתף בביטול הטיפה ובאיזה אופן אינה משתתפת ?'''<br />
מקור : חולין דף קח. משנה חלק ב': ניער את הקדרה שנפל לתוכה החלב, אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה – אסור.<br />
'''שיטת רש"י :''' ובשאר חתיכות של הקדרה לא דיברה המשנה בחלק א' אלא כאשר ניער (חלק ב') ובגמרא נחלקו בה אם חוזרת אותה חתיכה ואוסרתן או לא וזו היא מחלוקת האם אפשר לסוחטו אסור או אפשר לסוחטו מותר, ונבאר.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו מותר אומר - נתינת טעם אינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה חוזרת החתיכה להיתרה.<br />
אך מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"מ :<br />
שיטת רש"י: ביחס לחתיכה ביחס לחתיכות - היא מותרת אף ללא טעימת גוי כי הטעם מתחלק בשווה בכל הקדרה.<br />
שיטת הרמב"ן: ביחס לחתיכה - החתיכה נשארת באיסורה ובזה לא נחלקו מ"ד אפל"מ ואפל"א. ביחס לחתיכות- המ"ח בין אפל"א לאפל"מ היא רק לגבי שאר החתיכות. למ"ד אפל"מ אם תסחט לגמרי את החלב מהחתיכה החתיכה היא נחשבת היתר לגבי החתיכות ז"א שאינה אוסרת אותן מדין מין במינו לא בטיל אך החתיכה עצמה אסורה. המילה מותר הכוונה לשאר הקדרה שמותרת. למ"ד אפל"א אפילו אם תסחט את החתיכה היא נשארת באיסורה ואוסרת את השאר מדין מין במינו לבטיל.<br />
שיטת הר"ן: ביחס לחתיכה - אע"פ שנסרך בה החלב יותר אם יטעם קפילא ויתירה תותר, וכן אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה שטעם החלב ותותר כיוון שיש התפשטות טעמים שווה. ביחס לחתיכות - כל עוד לא טעם קפילא את החתיכה והתירה היא נבילה אך אין אומרים שהיא הפכה להיות כגופו של איסור שביכולת טעם הבשר לבד לאסור אלא רק ביחד אם החלב אוסרת ז"א סבר הר"ן במ"ד אפל"מ את דין "אין הנאסר". מ"ד אפל"א: נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור ולא האיסור עצמו, לפיכך כל שקיבלה חתיכה טעם חלב נשארת באיסורה אף שהחלב יצאה ממנה.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו אסור אומר : נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה, החתיכה נשארת באיסורה.<br />
מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"א :<br />
שיטת הר"ן והרמב"ן : ביחס לחתיכה - אפילו אם תסחט את החלב מהבשר הבשר נשאר אסור. כיוון שסובר הר"ן בדעת רש"י שאין אומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאסור עצמו יכול לילך" ומכיוון שהחלב אינו בחתיכה וגם הוא האוסר החתיכה אינה אוסרת אחרים.<br />
ביחס לחתיכות - טעם הבשר יוצא ואוסר את כל הקדרה וכל זה ללא ניעור.<br />
שיטת הדרכי משה בטור: ע"פ דברי הטור "והיכא שנאסרה מחמת חלב נעשת כל החתיכה איסור ואם בישלה אם האחרות צריך 60 נגד כולה. ודייק הד"מ מהמילים "ואם בישלה" משמע שבלי בישול לא נאסרת שאר הקדרה כי אין החלב והבשר מתפשטים ביחד. ז"א הד"מ סבר שאומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך" ולכן אם ניער צריך 60 כנגד כל החתיכה ואם לא החתיכה תשאר אסורה אך טעמה לא יאסור את החתיכות האחרות.<br />
שיטת המרדכי : טעם החלב אוסר את החלק העליון של החתיכה שמחוץ לרוטב ואינו יוצא מהחלק העליון. ואף שטעם הבשר יוצא אין הוא אוסר לבד כיוון שאין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור יכול לילך עמו. ולכן למסקנה המרדכי פוסק שימתין עד שתצטנן הקדרה ולחתוך מה שחוץ לרוטב, ואם ניער צריך 60 כנגד החלק שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' תוס' הבין שהחתיכה חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל אף אם נפלה הטיפה על החתיכה בתחילה. ומכיוון שהמשנה במפורש כותבת "ניער את הקדירה" ורק כך נותנת המשנה לחתיכה הראשונה יכולת לאסור את שאר החתיכות משמע שהחתיכה אינה ברוטב ורק ע"י הניעור הקדרה משתתפת בביטול. <br />
'''קשה אם החתיכה נאסרת כולה שתאסור גם את החתיכה התחתונה לה?'''<br />
תוס' מתרץ – מצינו מקרה כזה בג"מ (קח:) נפלה טיפת חלב על חתיכה ולא ניער ולא כיסה. אומרת הגמ' מבלע בלע מפלט לא פלט. משמע שהחלב שאסר את החתיכה הראשונה לא ממשיך לחתיכה התחתונה אם לא ניער כלל.<br />
'''נשאלת השאלה למה טעם הבשר לבדו לא אוסר את הקדרה אף ללא ניעור???'''<br />
דף (קח:) "טיפת חלב שנפלה על חתיכה כיוון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשת נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים עד שתתין טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות.אמר רבי נראין דברי ר' יהודה - בשלא ניער ולא כיסה ודברי חכמים - בשניער וכסה". הגמ' שואלת: מאי לא ניער ולא כיסה? אילמא לא ניער ולא כיסה כלל [אם נעמיד שרבי פסק כר' יהודה במקרה הזה קשה שהרי] מבלע בלע מפלט לא פלט [החלב לא יוצא מהחתיכה ללא ניעור אלא רק טעם בשר יוצא] קסבר רבי אפל"א "<br />
'''מגמ' זו משמע שטעם הבשר לא אוסר כלל ללא טעם החלב.<br />
אך הראשונים נחלקו בהסברה :'''<br />
'''שיטת הר"ן:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא אליבא מ"ד אפל"מ ורק לשיטתו הבשר לא אוסר לבדו ללא חלב אך למסקנה רבי סובר כאפל"א שטעם הבשר אוסר לבדו את שאר החתיכות.<br />
ולכן המחלוקת בין אפל"א לאפל"מ לשיטת הר"ן היא : גם בדילול וגם בהפרדה יש מח' אפל"א ואפל"מ.<br />
מ"ד אפל"מ סובר : (אין חנ"נ) ביחס לחתיכה- אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותותר ע"י 60. ביחס לחתיכות- רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
מ"ד אפל"א סובר : ביחס לחתיכה - טעם העצמי של החתיכה אסור אף ללא חלב. ביחס לחתיכות- טעם הבשר אוסר את החתיכות.<br />
'''שיטת ר"י ורשב"א:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא לא בשיטת מ"ד מסוים אלא מציאותי למה התכוון רבי וזו ראיה ברורה שטעם לבדו לא אוסר והמח' של אפל"א ואפל"מ היא בנושא אחר.<br />
ולכן המח' בין אפל"א לאפל"מ בהבנת ר"י ורשב"א היא : אין מחלוקת אם הפרידו את החלב מהבשר ולכו"ע הבשר איננו אוסר אלא המחלוקת היא אם דיללו את טעם הבשר ע"י בישול בעוד חתיכות האם החתיכה נשארת באיסורה.<br />
אפל"מ: ביחס לחתיכה - אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותתור.<br />
ביחס לחתיכות - רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
אפל"א: ביחס לחתיכה- אם עדגיין נשארו שאריות חלב בחתיכה נשארת אסורה אך אם יוציא את החלב שאפי' משהו לא ישאר היא מותרת. ביחס לחתיכות- כיוון שיוצא טעם חלב וטעם בשר החתיכה אוסרת אותן.<br />
ההכרעה ההלכתית בנושא : השו"ע ביו"ד סימן צ"ב כתב נפל חלב לתוך קדירה של בשר, טועמין החתיכה שנפל עליה החלב, אם אין בה טעם חלב, הכל מותר. ואם יש בחתיכה מטעימת חלב, נאסרה אותה חתיכה. כלומר החתיכה נעשת נבילה ועכשיו החתיכה יכולה לאסור את כל האוכל שבקדרה ולכן משערין בכולה, אם היה בכל מה שיש בקדירה מהחתיכות והירק והמרק והתבלין כדי שתהא חתיכה זו אחד מששים מהכל, החתיכה אסורה והשאר מותר במה דברים אמורים ,שצריך 60 בכל האוכל שבקדרה מול החתיכה שנאסרה בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף...<br />
'''נחלקו האחרונים כמו מי הכריע השו"ע :'''<br />
'''ט"ז (סק"ב) :''' השו"ע פסק כשיטת רש"י כיוון שנקט את לשון הרמב"ם (פ"ט ה"ט). והרמב"ם דיבר בתחילה ללא ניעור, משמע שאף ללא ניעור אם יש בחתיכה מטעימת חלב נאסרה אותה חתיכה ואם אין 60 בקדרה נאסרה אף כל הקדרה. שהרי לפי רש"י בהבנת הט"ז (בניגוד לד"מ) כל הקדרה תאסר לבסוף אף ללא ניעור ובהמשך דבריו "אלא לבסוף" הסביר הט"ז סק"ה שהניעור בסוף הוא עצה טובה שלא ישאר טעם חלב בחתיכה.<br />
'''ש"ך (סק"ד):''' שו"ע פסק כר"י(תוס'). וחולק על הט"ז בנק' הכסף שהרי כתוב במפורש " במה דברים אמורים, בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף" משמע שאם לא היה מנער כלל אף לא לבסוף אין הקדרה נאסרת. מובן מכאן שהשו"ע דיבר שהחתיכה מחוץ לרוטב ורק היא תיאסר ורק אם ינער את הקדרה יאסר שאר הקדרה כהבנת ר"י.<br />
'''פסיקת הרמ"א :''' וכן אם לא ניער כלל, את הקדרה כאשר נפלה הטיפה לא בתחלה ולא בסוף, ולא כיסה כלל, אם יש ס' בקדירה נגד טיפת חלב שנפל, אינו אסור רק החתיכה לבד, ושאר הקדירה מותרת.<br />
'''5 שיטות בהסבר הרמ"א:'''<br />
'''ש"ך (סק"ו)''' – הרמ"א דיבר על מקרה אחר מהשו"ע באופן שהחתיכה נמצאת חלקה ברוטב והסתפק האם לפסוק כרש"י או כר"י ולכן החמיר כשניהם והצריך 60 לבטל את הטיפה כי חשש לר"י ושהחתיכה אסורה אם אין 60 כי חשש לרש"י. נשאר קשה על הש"ך המילה "וכן".<br />
'''ט"ז (סק"ב)''' – הרמ"א דיבר על אותו מקרה של השו"ע והוא הסביר כרש"י והרמ"א פסק כר"י שהטיפה מתפשטת בכל הקדרה ומספיק 60 כנגד הטיפה, אך מ"מ הרמ"א שהחתיכה עצמה אסורה מסברה דנפשיה שכן נשאר בה יותר טעם. נשאר קשה על הט"ז הרמ"א בסע' ד' שפסק שצריך 60 נגד החתיכה משמע שפסק כרש"י שהיא נאסרת תחילה מן הדין.משבצ"ז (סק"ה): כתב להלכה סבר הט"ז שהעיקר בדעת הרמ"א כהכרעתו בסע' ד'.<br />
'''רע"א''' – הרמ"א מובן ע"פ דבריו בסי' ק"ה שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומחמירים תמיד ולכן שכולה חוץ לרוטב חתיכה עצמה- אסורה שאין אנו בקיאין ולכן אמרינן שהחלב הכחוש מפעפע רק בה. ושאר הקדרה מותרת אם יש 60 נגד החלב כיוון שיש ספק שהחלב מפעפע בכל הקדרה אף ללא רוטב.<br />
'''באר הגולה''' – הגיה "אם אין 60 בקדרה..." משמע שפסק כרש"י אך קשה כי פשוט שכאשר החתיכה מחוץ לרוטב אין הקדרה מצטרפת לביטול הטיפה.<br />
'''הגר"א''' – הגיה "אם אין 60 בה חתיכה נגד טיפת החלב..." ובא ללמדנו שהחלב אינו ממשיך לקדרה ללא ניעור ולכן היא לא נאסרה. משמע שסובר כהבנת ר"י ורשב"א בהפרדה גמורה ולא כהר"ן.<br />
<br />
== נושא ב. ביאור חנ"נ בשאר איסורים : ==<br />
<br />
מקור : '''חולין דף (ק.)''' מדובר שנפלה חתיכת נבילה על חתיכות כשרות שהיו בקדרה והתבשלו רבה בר חנה סבר שחתיכת האיסור תאסור כאשר יהיה טעם של נבילה ברוטב ובחתיכות ואז כל הקדרה נאסרה. רב סבר שמספיק שחתיכת איסור שנפלה נותנת טעם בחתיכה אחת מהחתיכות שבקדרה כדי שהיא תאסור את כל הקדרה כי א"א לטעום אם יש טעם איסור כי לאיסור וההיתר יש אותו טעם.<br />
'''מצינו ג' שאלות על דברי הגמ':'''<br />
1. שאלת הגמרא - מדוע רב הצריך שחתיכת היתר הראשונה תקבל טעם מהאיסור הרי האיסור נמצא וכל צריך להיות אסור מדין מין ומינו לא בטיל? עונה הגמ' בשיטת אביי בשקדם וסילקו.<br />
2. <br />
תוס' ד"ה בשקדם - למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תקבל "טעם" מהאיסור כדי לאסור מספיק שקיבלה רק "משהו" כדי לאסור מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
3. <br />
הר"ן – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
'''<br />
הראשונים דנו בשתי השאלות האחרונות:'''<br />
'''שיטת הרמב"ן :''' ביחס לשאלה 2 - אפילו רק ע"י "משהו החתיכה נאסרת ואוסרת את כולן. ורב אסר את החתיכה הראשונה אפילו שקיבלה רק "משהו" מהאיסור. קשה - שהרי כתוב "כיוון שנתן טעם בחתיכה". תירוץ- הרמב"ן לומד משפט זה לא כפשוטו אלא כיוון שנתבשל עמה וקיבלה רק "משהו" מהאיסור נ"נ ואוסרת את כולן. "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אם לא נומר שהמשהו עושה את החתיכה נבילה אין יכולת למשהו לאסור את השאר כי משהו כמאן דליתא לולי שיעשה חנ"נ ואז החתיכה עצמה אוסרת את שאר הקדרה. משמע שחלק על הפרדה גמורה והחתיכה אוסרת אף ללא איסור.<br />
'''שיטת ר' אפרים :''' ביחס לשאלה 2 - מתוך שאלה זו הבין ר"א שאם החתיכה הראשונה קיבלה רק משהו אין היא יכולה לאסור את שאר החתיכות מדין מין ומינו כיוון שמשהו נחשב שאינו ואם קיבלה טעם אין החתיכה הראשונה נ"נ אלא הטעם נחשב כבעין ולכן נאסר שאר הקדרה מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" – אינו כפשוטו אלא נ"נ – הטעם נחשב כנבילה בעין למסקנה אין חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אין שאלה כי אין חנ"נ כלל.<br />
'''שיטת ר"ת:''' ביחס לשאלה 2 - אין משהו מהאיסור מספיק כדי לאסור את החתיכה הראשונה כדי שתוכל לאסור מדין מין ומינו לא בטיל אבל היא נאסרת בעצמה מה שאין כן טעם הוא גורם לחתיכה להעשות נבילה ואוסרת את כולן מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א. <br />
ביחס לשאלה 3 - נושא זה נידון בסוגיית "תרי משהו" .<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' <br />
'''שו"ע סימן צ"ב סעיף ד''''- לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה, אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים. כגון כזית חֵלב שנבלע בחתיכה, ואין בה ששים לבטלו, ונאסרה, ואחר כך בישלה עם אחרות, אין צריך אלא ששים כדי כזית חֵלב, ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת. <br />
השו"ע הכריע כר' אפרים שאין חנ"נ בשאר איסורים כלל ולכן כאשר יש 60 כנגד האיסור אף החתיכה שנאסרה ממנו ראשונה תחזור להיות מותרת. שזו ממש שיטת מ"ד אפל"מ. <br />
'''אך בסימן ק"ו סעיף א' פסק השו"ע''' שאף בשאר איסורים החתיכה נשארת באיסורה <br />
ומצינו שזו מחלוקת ראשונים <br />
שיטת הטור: בש"א אמרינן אפל"מ וחתיכה חוזרת להיתרה והאיסור נסחט לכל התבשיל ומתבטל.<br />
שיטת הרשב"א: בש"א אמרינן אפל"א וחתיכה נשארת באיסורה. וכך פסק השו"ע בסי' ק"ו.<br />
'''תירוצים לסתירה :'''<br />
'''הש"ך סק"יא''' - אין סתירה, אלא כאן השו"ע כתב שהחתיכה שנאסרה בש"א חוזרת להיות מותרת הוא כדי להבדיל בין סע' ג' ששם מדובר על חתיכה שנאסרה מחלב והרוטב מותר אם יש 60 כנגדה אך כל החתיכות שבקדרה אסורות אם אותה חתיכה ראויה להתכבד אפי' שעכשיו אינו מכירה היא אוסרת את כולן כיוון שאיסורה מחמת עצמה כדין חהר"ל. לעומת סע' ד' שנאסרה מש"א ואע"פ שהיא ראויה להתכבד ואינה מכירה אינה אוסרת את החתיכות כיוון שאין איסורה מחמת עצמה ולכן לא חל דין חה"ל ולכן אם היה בקדרה 60 נגד כל הקדרה מותרת. (כולל אותה חתיכה כיוון שמדובר שלא מכירה בהבנת הש"ך).<br />
'''הגר"א ביאר את הסתירה''' – השו"ע בסי' צ"ב כתב את שיטת הטור ובק"ו כתב את שיטתו שלו.<br />
'''שיטת הרמ"א להלכה :'''<br />
הרמ"א כתב - "וי"א דאמרינן בכל האיסורין חנ"נ וכן המנהג פשוט ואין לשנות. משמע שפסק כר"ת.<br />
אע"פ שהרמ"א מחמיר שאומרים חנ"נ בש"א מ"מ באופן שהאיסור נפל על חתיכה שמקצתה ברוטב מיקל הרמ"א והחתיכה לא תאסור את שאר החתיכות.<br />
'''ואלו הן הסיבות לקולא זו:'''<br />
א. לפי ר"י האיסור מתבטל בכל הקדרה.<br />
ב. י"א שאין חנ"נ בש"א (ר' אפרים).<br />
כל זה אפילו שהרמ"א מחמיר בכל סיבה בנפרד.<br />
'''הש"ך סקי"ג'''- ביאר ברמ"א שבתחילה נאסרה החתיכה ורק כאש ניער או כיסה את הקדרה נאסרות שאר החתיכות. כיוון שהבין שמחמיר כרש"י (שאוסר ת האחרות רק עם ניער או כיסה) שהרי לשיטת ר"י אין צורך כלל לנער. <br />
<br />
'''ט"ז סקי"ד,ה''' - ביאר שהרמ"א החמיר בבב"ח כשיטת רש"י שאף ללא ניעור אוסרת אותה חתיכה את כל האחרות (וכך משמע מלשון הרמ"א כאן).<br />
אך בשאר איסורים הרמ"א מיקל כשיטת ר"י שאינה אוסרת את האחרות אם מקצתה ברוטב.<br />
<br />
== נושא ג' חנ"נ לח בלח : ==<br />
<br />
מקור: '''ע"ז דף (עג.)''' "אמר ר' יוחנן יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו" <br />
'''ביאור הראשונים בנושא :'''<br />
'''תוס' ד"ה בשקדם: יש חנ"נ לח בלח.'''<br />
תוס' הביאו גמ' זו כראיה לר"א שאין חנ"נ בש"א. מדוע מספיק 60 במים כנגד היין נסך ולא כנגד כל היין שבבור שהרי נומר שנ"נ? תוס' תירצו לשיטת ר"ת שסובר שיש חנ"נ בש"א שכאן היין נאסר מהיין נסך במשהו ולכן לא נ"נ מכל זה משמע של ר"ת אמרינן שיש חנ"נ לח בלח מכיוון שיכלו לתרץ בפשטות שלא אמרינן חנ"נ לח בלח.<br />
'''הר"ן ד"ה אבל עיקר נראה לי:'''<br />
דין חנ"נ בלח תלוי באופן יצירת התערובת. <br />
אם הפעולה היתה בישול – אומרים חנ"נ לח בלח. כיוון שזה דומיה בשר וחלב שדרך בישול אסרה התורה ולכן אף בש"א נ"נ.<br />
אם הפעולה היתה עירוב לח בלח בצונן – לא אמרינן שנ"נ ועל זה דיבר הגמ' לעיל.<br />
'''סיעת האומרים אין חנ"נ לח בלח:'''<br />
ראייתם בפשטות מהגמ' הנ"ל אך קיים הבדל בין הראשונים בהגדרת החנ"נ.<br />
'''הרשב"א :''' חנ"נ בלח אנו אומרים שיש יכולת בליעה כיוון שאז אין האיסור יוצא ומתערב לגמרי בחתיכות אלא תמיד ישאר יותר בחתיכה. אך בלח אין הוא בולע ולכן האיסור מתערב בשווה בכל ההיתר.<br />
'''מרדכי :''' חנ"נ אנו אומרים דווקא בחתיכה כיוון שהיא ניכרת ומובדלת מהשאר אך בלח לא כיוון שאינו מובדל נחשב כאילו האיסור נמצא בכל ההיתר לעומת חתיכה שיש לו מקום משלו.<br />
'''רע"א והחוו"ד מביאים נפק"מ:'''<br />
כאשר החתיכה נימוחה.<br />
לרשב"א – האיסור מתערב בשווה ולא נומר חנ"נ.<br />
למרדכי – דין חנ"נ אינו נפקע אף לאחר שנימוחה.<br />
להלכה :<br />
'''הגר"א סובר שהרמ"א פסק כהר"ן:'''<br />
לשון הרמ"א – "יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח, ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר, ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל (מרדכי פכ"ה בשם רשב"א ור"ן בשם ראב"ד). ויש לסמוך על זה בשאר איסורים לצורך הפסד גדול, אבל לא בבשר וחלב".<br />
משמע מלשונו "אם נתערב איסור לח בהיתר לח"<br />
שמדבר על עירוב של לח בלח בצונן (כי אם היה רוצה להתייחס לבישול של לח בלח היה צריך לומר תרכובת של לח בלח). <br />
ופסק כר"ן שאין חנ"נ לח בלח בצונן ויש לסמוך עליו בהפסד מרובה אך לח בלח מבושלים אסורים מעיקר הדין ואין להקל כלל.<br />
'''נשאלת השאלה''' - מה הדין כאשר העברת הטעמים נעשתה שלא ע"י בישול באיסור לח בלח למשל ע"י כבישה, מליחה, צליה.<br />
תשובה – ע"פ הבנת הגר"א שהרמ"א פסק כר"ן שאמרינן חנ"נ בש"א רק מתי שדומיה לבשר בחלב שדרך בישול אסרה התורה לכן כל דרך העברת טעמים שאינה אסורה בבב"ח מדאורייתא פסק להקל בהפסד מרובה כר"ן.<br />
<br />
== נושא ד' חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו : ==<br />
<br />
מקור '''חולין דף (ק.)''' "דרש רבה בר בר חנה – חתיכה של נבילה ושל דג טמא...<br />
אוקי רב אמורא עליה ודרש – כיוון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה"<br />
'''הראשונים הקשו מס' קושיות על גמ'זו:''' <br />
<br />
'''קושיית התוס' ד"ה שקדם''' – למה הצריך רב שחתיכה ראשונה תקבל טעם כדי לאסור מספיק שקיבלה רק משהו ותאסור מדין מין במינו לא בטיל ?<br />
'''קושיית הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
'''הר"ן:'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושייתו – ר' יהודה סובר שמין ומינו לא בטיל אפילו במשהו אבל כלל זה נאמר דווקא שהמשהו איסור עומד בפני עצמו וכלשונו "אין כוח אחר מעורב בו" אך אם נבלע בחתיכה ויוצא אנו נקרה מב"מ אלא מין באינו מינו כי הוא מעורב בחתיכה אחרת.<br />
'''נקודות הכסף (סק"ד) "תרי משהו אמרינן":'''<br />
הש"ך סבר כגישת הר"ן שיש הבדל אם חתיכת איסור נופלת לחתיכות של היתר שהאיסור עומד בפני עצמו ולכן אסור מדין מין במינו לא בטיל לר' יהודה. לעומת אם האיסור משהו נבלע בחתיכה והיא נפלה לחתיכות היתר אז דנים את התערובת מדין מין באינו מינו כיוון שהאיסור חלק מהחתיכה ולא עומד בפני עצמו. ועוד יוצא מהר"ן אם נניח שהחתיכה נ"נ טעם החתיכה ללא האיסור משהו יאסור את שאר החתיכות ולכן יוצא שסבר שלא אומרים הפרדה גמורה.<br />
<br />
כאשר החתיכה נבלעת ממשהו איסור ונפלה לתערובת ומכירה \ אינו מכירה:<br />
החתיכה אינה נבילה אך המשהו יוצא לתערובת השנייה ולכן צריך 60 בתערובת השנייה מדין מין באינו מינו. אך בפסח כיוון שגם מין באינו מינו לא בטיל אז גם התערובת השנייה נאסרת<br />
ובדישל"מ – מין באינו מינו כן בטל ולכן מספיק 60 בתערובת השנייה נגד המשהו<br />
<br />
היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר נוסף:<br />
משהו האיסור שהתערבב בהיתר הראשון אינו נבלע בו אלא נחשב כבעין וכן בתערובת השנייה ולכן בדישל"מ – צריך 60 נגד המשהו כדין מין באינו מינו.<br />
ובפסח – הכול נאסר כי מין באינו מינו לא בטיל.<br />
'''ר"ת (תוס' בשקדם) :'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושיית הר"ן – מצינו מ"ח אחרונים בהבנתו.<br />
'''רעק"א:'''<br />
משהו עושה את החתיכה הראשונה נבילה אך לא אוסר את שאר החתיכות כיוון שאינו עובר עליהן. אפשר להסיק שכדי לאסור את שאר החתיכות צריכים דווקא את האוסר והנאסר ולכן יוצא בשיטה זו שאומרים את דין הפרדה גמורה.<br />
'''שיטת הט"ז (סק"טז) "תרי משהו לא אמרינן":'''<br />
'''כאשר החתיכה נבלעת במשהו ונפלה לתערובת ומכירה:'''<br />
החתיכה הראשונה נ"נ ומשום כך שנפלה לתערובת השנייה יש לשער 60 נגד כל החתיכה ואינה אוסרת את התערובת השנייה במשהו מדין מב"מ לא בטיל או בפסח שחמץ אינו בטל כיוון שהמשהו אינו יוצא אלא רק טעם החתיכה שבלוע בה יוצא והוא לא אוסר כיוון שלעולם נצטרך את האוסר והנאסר כדי לאסור.<br />
המשבצ"ז מקשה – מדוע הצריך 60 כדי להתיר את התערובת הרי המשהו אינו יוצא החוצה ולכן יש להוציא את החתיכה שנאסרה וכל השאר מותר אף בפחות מ60.<br />
<br />
משהו ניבלע בחתיכה והוא נפל לתערובת ואינו מכירה:<br />
הרוטב – אינו נאסר כיוון שהאיסור משהו אינו יוצא.<br />
החתיכות – נאסרו כיוון שלא אומרים בפסח חד בתרי בטיל, לכן החתיכה שנאסרה תאסור את כל החתיכות מדין יבש ביבש.<br />
<br />
'''היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר לח נוסף:'''<br />
המשהו האיסור נחשב כבעין בתערובת הראשונה כי לא שייך בליעה בלח ולכן אם נפל לתערובת שניה עדיין נחשב כבעין ולכן אוסר הכול מדין מב"מ לא בטיל.<br />
בפסח – דין מב"ב ודין אינו מינו שווים שלא בטיל.<br />
בדישל"מ – מין באינו מינו מותר ב60.<br />
<br />
'''הלכה למעשה''' – במקרה שבחתיכה נבלע משהו ונפלה לתערובת ומכירה ויש רוב כנגד החתיכה.<br />
שער הציון סי' תס"ז סעיף ז' – הכריע לאסור כדעת הש"ך שהתיר את התערובת השנייה רק בהנאה ובמקום הפסד"מ ובמניעת שמחת יו"ט הקל כט"ז והתיר את התערובת אף באכילה.<br />
<br />
== נושא ה' חנ"נ בכלים : ==<br />
<br />
'''הר"ן בשם הרמב"ן : יש חנ"נ בכלים.'''<br />
ומבאר הפמ"ג משבצות זהב ס"ק ח' כמו דאמרינן אין טומאה בלועה מטמאה טהרה בלועה ה"ה אין איסור בלוע בכלי מבטל היתר.<br />
'''הרשב"א:''' חנ"נ שייך רק במזון ולכן בכלי חרס לא אומרים חנ"נ לעומת בלוע שבכלי כן אומרים חנ"נ.<br />
'''מרדכי :'''<br />
כלי חרס – אומרים חנ"נ.<br />
כלי מתכת – לא אומרים חנ"נ.<br />
'''פסיקת השו"ע בנושא :''' שו"ע סעיף ה' - אם ידוע כמה הוא האיסור, כגון כף חדשה או שאינה בת יומא שניער בה ובלעה כזית חלב, ואחר כך ניער בה קדרה של בשר, אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה... <br />
ויש מי שאומר שגם בזו אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה. <br />
משמע שהכריע כרשב"א אך הביא גם את הר"ן <br />
'''פסיקת הרמ"א בנושא :'''<br />
המשך דברי הרמ"א - ויש שאינן מחלקין בין כף ישן לחדש, רק בין כלי חרס לשאר כלים (מרדכי פ' גיד הנשה) ואומרים דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור על ידי הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבלה, אבל לא בשאר כלים, וטוב לחוש לחומרא וע"ל סימן צ"ב.<br />
'''ההבנת הרמ"א במרדכי :'''<br />
כלי חרס אפילו חדש יש בו חנ"נ ואילו בשאר כלים אפילו ישנים אין בהם חנ"נ.<br />
למסקנה סיים הרמ"א " וטוב לחוש לחומרא "היינו שאינו מקבל את הקולא של המרדכי (בשאר כלים אפילו שישנים שאין בהם חנ"נ) אלא אף בהם יש חנ"נ .<br />
ובכלי חרס אפילו חדש יש חנ"נ לחומרא.<br />
'''הט"ז סק"ח:'''<br />
המרדכי סבר שיש חילוק בכלי חדש.<br />
שבכלי חרס חדש – יש חנ"נ כיוון שאינו חזר לכשרו ודומה לחתיכה שנאסרה שאינה חוזרת לעולם להיתרה, ובשאר כלים – אין בהם חנ"נ כיוון שאינם דומים לחתיכה שנאסרה וחוזרים להכשרם ע"י הגעלה.<br />
הט"ז להלכה פוסק :<br />
כאשר הכלי חדש או אינו בן יומו :<br />
באיסור בב"ח :<br />
כלי חרס – יש חנ"נ בכלי. כלי מתכת – אין חנ"נ בכלי.<br />
בשאר איסורים :<br />
כלי חרס ומתכת – אין חנ"נ בכלים. מכיוון שיש מ"ח אם יש חנ"נ בש"א ואף שאנו מחמירים בזה זה רק בבלוע אך בגוף הכלי לא מחמירים.<br />
בהפסד מרובה : באיסור בב"ח – אין להקל. בשאר איסורים – מקלים שאין חנ"נ כלל.<br />
'''ש"ך סקכ"א :''' בכלי חרס חדש לא שייך לומר חנ"נ וכל דברי המרדכי נאמרו בכלי ישן והחילוק הוא <br />
שבכלי חרס – יש חנ"נ .<br />
ובשאר כלים – אין חנ"נ כיוון שמועילה להם הגעלה.<br />
וכך סברו '''המהרש"ל והב"ח והגר"א.'''<br />
<br />
הש"ך פוסק להלכה :<br />
באיסור בב"ח כאשר הכלי ישן:<br />
בשאר כלים – יש חנ"נ בבלוע.<br />
בהפס"מ – אין חנ"נ.<br />
כלי חרס – יש חנ"נ אף בהפס"מ.<br />
שאר איסורים:<br />
בכל הכלים אומרים חנ"נ בבלוע לכתחילה ובהפסד אפילו אינו מרובה יש להקל שלא אומרים.</div>עמנואלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%AA_%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=5448חתיכה נעשת נבילה2016-06-05T20:01:13Z<p>עמנואל: /* א. חנ"נ בבשר בחלב : */</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}} <br />
== חתיכה נעשת נבילה ==<br />
<br />
ביאור המושג חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) : ראשית ננסה להגדיר מה היא חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) ע"פ דימוי חנ"נ לחיי היום. ברור שמאכל בריא יכול להפוך למאכל מורעל אף שחיצונית איננו רואים הבדל, ומכאן ולהבא תשתנה התייחסותנו למאכל זה כגון במגעו עם מאכלים אחרים או במשקים וכו'. גם בעולם ההלכה יש דבר דומה שכידוע התורה אסרה מפגש של בשר וחלב מבושלים (יו"ד סי' פ"ז) אע"פ ששניהם לחוד מותרים, מפגשם הוא כעין רעל רוחני. ההלכה מדריכה אותנו באלו דרכים יכול להיבצר ה"רעל" הרוחני הזה, ובאלו דרכים הוא יכול לעבור למאכלי היתר אחרים ולאוסרם.<br />
'''ננסה להסביר את הנושאים :'''<br />
א. חנ"נ בבשר וחלב (בב"ח) <br />
ב. חנ"נ בשאר איסורים <br />
ג. חנ"נ במשקים (לח בלח)<br />
ד. חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו. <br />
ה. חנ"נ בכלים (ז"א כאשר האיסור וההיתר נפגשים בדופן הכלי). <br />
<br />
== א. חנ"נ בבשר בחלב : ==<br />
<br />
מקור : '''חולין דף קח.''' משנה חלק א': טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בחתיכה טעם של חלב החתיכה אסורה.<br />
<br />
'''1. היכן ממוקמת החתיכה שנפל עליה חלב בקדירה כדי שתהפוך לחתיכה נבילה ?'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' רש"י ביאר שטיפת החלב נפלה בתוך הקדירה על אחת מן החתיכות ולא הגיס את הקדירה ולא נחלק טעם הטיפה אלא לאותה חתיכה בלבד ואותה חתיכה נאסרה כי אותה חתיכה לבדה אין ששים לבטל הטיפה. רש"י סבר שבמשנה יש שני מקרים שונים, ובמקרה הראשון אין דיון על שאר החתיכות אלא רק על החתיכה שנפל עליה טיפת חלב והיא נאסרת כולה.<br />
<br />
נחלקו הפוס' לפי רש"י היכן החתיכה ממוקמת כדי שתתמודד רק היא מול טיפת החלב ולא כל הקדרה :<br />
<br />
ב"י - רש"י לא פירש אלא נומר מסברה בדרך כלל לא כל החתיכות בתוך הרוטב והטיפה נפלה על חלק החתיכה שחוץ לרוטב.<br />
תוס' ד"ה אם - רש"י כתב "וכן כי כיסה הקדרה עולות הרתיחות מי שוליה לפיה ומוליכות הטיפה בכל הקדרה.<br />
מסביר התוס'- ר"ל שאפילו החתיכה שנפלה הטיפה עליה היא מקצתה בתוך הרוטב.<br />
מסביר המהרש"א - אם רש"י היה סובר כר"י שגם אם לא כל החתיכה ברוטב מתערבת הטיפה בכל הקדרה הוא לא היה צריך לומר שעולות הרתיחות מלמטה למעלה ולהאריך בתיאור התערבות הטיפה בקדרה אלא כנראה האריך כדי להוציא מהבנת ר"י שהטיפה הנופלת על חלקה החיצוני של החתיכה מתערבת אף ללא כיסוי או ניעור בכל הקדרה.<br />
מהר"ם שי"ף - רש"י (קח:) ד"ה ניער- "החלב בגגה של החתיכה". משמע שגגה הכוונה מחוץ לרוטב כי אם לא נומר כך אז הטיפה הייתה הנופלת ברוטב ומתבטלת.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' התוס' למד שחייבים לומר שהחתיכה המדוברת במשנה היא חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל. אף נפלה הטיפה על החתיכה ולכן יש להבין שברישא "בה"- בטיפה ו"אסור"- הכוונה לחתיכה שבחוץ. תוס' הבינו שהמשנה דיברה על מקרה אחד.<br />
שאלה: לפי פרוש התוס' קשה שהרי החיבור בין החלב לחתיכה נעשה ע"י צליה ודין צליה הוא חדירה של החלב בעומק קליפה\נטילה (ראה סימן ק"ה) ולא בכולה כדברי המשנה ?<br />
תוס' – הדין הוא דין צליה ואפילו כך כל החתיכה נאסרת משום שהחלב מפעפע בכולה כמו שמצינו בדף (צו:) שחלב מפעפע בכולו כיוון שהוא דבר שמן וכן החלב בגלל שומנו מפעפע בכולו.<br />
הר"ן – אין אנו עוסקים בדין צליה כלל אלא הדין כבישול כיוון שיש הבל וחום בקדרה והחתיכה נאסרת כולה וכן הקדרה כולה אם אין 60 נגד החלב.<br />
<br />
'''סיכום קצר''' – למדנו שחתיכת בשר נעשת נבילה כאשר היא נפגשת בבישול (בחום) עם חלב רק שאין פי 60 בחתיכה כנגד החלב ומאותו רגע חתיכת הבשר נעשת איסור בפני עצמו. בהמשך נראה שנחלקו האחרונים מה היא פסיקת השו"ע בדין החתיכה לבדה כהבנת רש"י או תוס'. <br />
<br />
ועכשיו נמשיך לבאר את דין שאר הקדרה ע"פ דברי המשך המשנה.<br />
'''2. באיזה אופן שאר הקדירה תשתתף בביטול הטיפה ובאיזה אופן אינה משתתפת ?'''<br />
מקור : חולין דף קח. משנה חלק ב': ניער את הקדרה שנפל לתוכה החלב, אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה – אסור.<br />
'''שיטת רש"י :''' ובשאר חתיכות של הקדרה לא דיברה המשנה בחלק א' אלא כאשר ניער (חלק ב') ובגמרא נחלקו בה אם חוזרת אותה חתיכה ואוסרתן או לא וזו היא מחלוקת האם אפשר לסוחטו אסור או אפשר לסוחטו מותר, ונבאר.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו מותר אומר - נתינת טעם אינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה חוזרת החתיכה להיתרה.<br />
אך מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"מ :<br />
שיטת רש"י: ביחס לחתיכה ביחס לחתיכות - היא מותרת אף ללא טעימת גוי כי הטעם מתחלק בשווה בכל הקדרה.<br />
שיטת הרמב"ן: ביחס לחתיכה - החתיכה נשארת באיסורה ובזה לא נחלקו מ"ד אפל"מ ואפל"א. ביחס לחתיכות- המ"ח בין אפל"א לאפל"מ היא רק לגבי שאר החתיכות. למ"ד אפל"מ אם תסחט לגמרי את החלב מהחתיכה החתיכה היא נחשבת היתר לגבי החתיכות ז"א שאינה אוסרת אותן מדין מין במינו לא בטיל אך החתיכה עצמה אסורה. המילה מותר הכוונה לשאר הקדרה שמותרת. למ"ד אפל"א אפילו אם תסחט את החתיכה היא נשארת באיסורה ואוסרת את השאר מדין מין במינו לבטיל.<br />
שיטת הר"ן: ביחס לחתיכה - אע"פ שנסרך בה החלב יותר אם יטעם קפילא ויתירה תותר, וכן אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה שטעם החלב ותותר כיוון שיש התפשטות טעמים שווה. ביחס לחתיכות - כל עוד לא טעם קפילא את החתיכה והתירה היא נבילה אך אין אומרים שהיא הפכה להיות כגופו של איסור שביכולת טעם הבשר לבד לאסור אלא רק ביחד אם החלב אוסרת ז"א סבר הר"ן במ"ד אפל"מ את דין "אין הנאסר". מ"ד אפל"א: נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור ולא האיסור עצמו, לפיכך כל שקיבלה חתיכה טעם חלב נשארת באיסורה אף שהחלב יצאה ממנה.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו אסור אומר : נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה, החתיכה נשארת באיסורה.<br />
מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"א :<br />
שיטת הר"ן והרמב"ן : ביחס לחתיכה - אפילו אם תסחט את החלב מהבשר הבשר נשאר אסור. כיוון שסובר הר"ן בדעת רש"י שאין אומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאסור עצמו יכול לילך" ומכיוון שהחלב אינו בחתיכה וגם הוא האוסר החתיכה אינה אוסרת אחרים.<br />
ביחס לחתיכות - טעם הבשר יוצא ואוסר את כל הקדרה וכל זה ללא ניעור.<br />
שיטת הדרכי משה בטור: ע"פ דברי הטור "והיכא שנאסרה מחמת חלב נעשת כל החתיכה איסור ואם בישלה אם האחרות צריך 60 נגד כולה. ודייק הד"מ מהמילים "ואם בישלה" משמע שבלי בישול לא נאסרת שאר הקדרה כי אין החלב והבשר מתפשטים ביחד. ז"א הד"מ סבר שאומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך" ולכן אם ניער צריך 60 כנגד כל החתיכה ואם לא החתיכה תשאר אסורה אך טעמה לא יאסור את החתיכות האחרות.<br />
שיטת המרדכי : טעם החלב אוסר את החלק העליון של החתיכה שמחוץ לרוטב ואינו יוצא מהחלק העליון. ואף שטעם הבשר יוצא אין הוא אוסר לבד כיוון שאין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור יכול לילך עמו. ולכן למסקנה המרדכי פוסק שימתין עד שתצטנן הקדרה ולחתוך מה שחוץ לרוטב, ואם ניער צריך 60 כנגד החלק שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' תוס' הבין שהחתיכה חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל אף אם נפלה הטיפה על החתיכה בתחילה. ומכיוון שהמשנה במפורש כותבת "ניער את הקדירה" ורק כך נותנת המשנה לחתיכה הראשונה יכולת לאסור את שאר החתיכות משמע שהחתיכה אינה ברוטב ורק ע"י הניעור הקדרה משתתפת בביטול. <br />
'''קשה אם החתיכה נאסרת כולה שתאסור גם את החתיכה התחתונה לה?'''<br />
תוס' מתרץ – מצינו מקרה כזה בג"מ (קח:) נפלה טיפת חלב על חתיכה ולא ניער ולא כיסה. אומרת הגמ' מבלע בלע מפלט לא פלט. משמע שהחלב שאסר את החתיכה הראשונה לא ממשיך לחתיכה התחתונה אם לא ניער כלל.<br />
'''נשאלת השאלה למה טעם הבשר לבדו לא אוסר את הקדרה אף ללא ניעור???'''<br />
דף (קח:) "טיפת חלב שנפלה על חתיכה כיוון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשת נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים עד שתתין טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות.אמר רבי נראין דברי ר' יהודה - בשלא ניער ולא כיסה ודברי חכמים - בשניער וכסה". הגמ' שואלת: מאי לא ניער ולא כיסה? אילמא לא ניער ולא כיסה כלל [אם נעמיד שרבי פסק כר' יהודה במקרה הזה קשה שהרי] מבלע בלע מפלט לא פלט [החלב לא יוצא מהחתיכה ללא ניעור אלא רק טעם בשר יוצא] קסבר רבי אפל"א "<br />
'''מגמ' זו משמע שטעם הבשר לא אוסר כלל ללא טעם החלב.<br />
אך הראשונים נחלקו בהסברה :'''<br />
'''שיטת הר"ן:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא אליבא מ"ד אפל"מ ורק לשיטתו הבשר לא אוסר לבדו ללא חלב אך למסקנה רבי סובר כאפל"א שטעם הבשר אוסר לבדו את שאר החתיכות.<br />
ולכן המחלוקת בין אפל"א לאפל"מ לשיטת הר"ן היא : גם בדילול וגם בהפרדה יש מח' אפל"א ואפל"מ.<br />
מ"ד אפל"מ סובר : (אין חנ"נ) ביחס לחתיכה- אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותותר ע"י 60. ביחס לחתיכות- רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
מ"ד אפל"א סובר : ביחס לחתיכה - טעם העצמי של החתיכה אסור אף ללא חלב. ביחס לחתיכות- טעם הבשר אוסר את החתיכות.<br />
'''שיטת ר"י ורשב"א:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא לא בשיטת מ"ד מסוים אלא מציאותי למה התכוון רבי וזו ראיה ברורה שטעם לבדו לא אוסר והמח' של אפל"א ואפל"מ היא בנושא אחר.<br />
ולכן המח' בין אפל"א לאפל"מ בהבנת ר"י ורשב"א היא : אין מחלוקת אם הפרידו את החלב מהבשר ולכו"ע הבשר איננו אוסר אלא המחלוקת היא אם דיללו את טעם הבשר ע"י בישול בעוד חתיכות האם החתיכה נשארת באיסורה.<br />
אפל"מ: ביחס לחתיכה - אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותתור.<br />
ביחס לחתיכות - רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
אפל"א: ביחס לחתיכה- אם עדגיין נשארו שאריות חלב בחתיכה נשארת אסורה אך אם יוציא את החלב שאפי' משהו לא ישאר היא מותרת. ביחס לחתיכות- כיוון שיוצא טעם חלב וטעם בשר החתיכה אוסרת אותן.<br />
ההכרעה ההלכתית בנושא : השו"ע ביו"ד סימן צ"ב כתב נפל חלב לתוך קדירה של בשר, טועמין החתיכה שנפל עליה החלב, אם אין בה טעם חלב, הכל מותר. ואם יש בחתיכה מטעימת חלב, נאסרה אותה חתיכה. כלומר החתיכה נעשת נבילה ועכשיו החתיכה יכולה לאסור את כל האוכל שבקדרה ולכן משערין בכולה, אם היה בכל מה שיש בקדירה מהחתיכות והירק והמרק והתבלין כדי שתהא חתיכה זו אחד מששים מהכל, החתיכה אסורה והשאר מותר במה דברים אמורים ,שצריך 60 בכל האוכל שבקדרה מול החתיכה שנאסרה בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף...<br />
'''נחלקו האחרונים כמו מי הכריע השו"ע :'''<br />
'''ט"ז (סק"ב) :''' השו"ע פסק כשיטת רש"י כיוון שנקט את לשון הרמב"ם (פ"ט ה"ט). והרמב"ם דיבר בתחילה ללא ניעור, משמע שאף ללא ניעור אם יש בחתיכה מטעימת חלב נאסרה אותה חתיכה ואם אין 60 בקדרה נאסרה אף כל הקדרה. שהרי לפי רש"י בהבנת הט"ז (בניגוד לד"מ) כל הקדרה תאסר לבסוף אף ללא ניעור ובהמשך דבריו "אלא לבסוף" הסביר הט"ז סק"ה שהניעור בסוף הוא עצה טובה שלא ישאר טעם חלב בחתיכה.<br />
'''ש"ך (סק"ד):''' שו"ע פסק כר"י(תוס'). וחולק על הט"ז בנק' הכסף שהרי כתוב במפורש " במה דברים אמורים, בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף" משמע שאם לא היה מנער כלל אף לא לבסוף אין הקדרה נאסרת. מובן מכאן שהשו"ע דיבר שהחתיכה מחוץ לרוטב ורק היא תיאסר ורק אם ינער את הקדרה יאסר שאר הקדרה כהבנת ר"י.<br />
'''פסיקת הרמ"א :''' וכן אם לא ניער כלל, את הקדרה כאשר נפלה הטיפה לא בתחלה ולא בסוף, ולא כיסה כלל, אם יש ס' בקדירה נגד טיפת חלב שנפל, אינו אסור רק החתיכה לבד, ושאר הקדירה מותרת.<br />
'''5 שיטות בהסבר הרמ"א:'''<br />
'''ש"ך (סק"ו)''' – הרמ"א דיבר על מקרה אחר מהשו"ע באופן שהחתיכה נמצאת חלקה ברוטב והסתפק האם לפסוק כרש"י או כר"י ולכן החמיר כשניהם והצריך 60 לבטל את הטיפה כי חשש לר"י ושהחתיכה אסורה אם אין 60 כי חשש לרש"י. נשאר קשה על הש"ך המילה "וכן".<br />
'''ט"ז (סק"ב)''' – הרמ"א דיבר על אותו מקרה של השו"ע והוא הסביר כרש"י והרמ"א פסק כר"י שהטיפה מתפשטת בכל הקדרה ומספיק 60 כנגד הטיפה, אך מ"מ הרמ"א שהחתיכה עצמה אסורה מסברה דנפשיה שכן נשאר בה יותר טעם. נשאר קשה על הט"ז הרמ"א בסע' ד' שפסק שצריך 60 נגד החתיכה משמע שפסק כרש"י שהיא נאסרת תחילה מן הדין.משבצ"ז (סק"ה): כתב להלכה סבר הט"ז שהעיקר בדעת הרמ"א כהכרעתו בסע' ד'.<br />
'''רע"א''' – הרמ"א מובן ע"פ דבריו בסי' ק"ה שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומחמירים תמיד ולכן שכולה חוץ לרוטב חתיכה עצמה- אסורה שאין אנו בקיאין ולכן אמרינן שהחלב הכחוש מפעפע רק בה. ושאר הקדרה מותרת אם יש 60 נגד החלב כיוון שיש ספק שהחלב מפעפע בכל הקדרה אף ללא רוטב.<br />
'''באר הגולה''' – הגיה "אם אין 60 בקדרה..." משמע שפסק כרש"י אך קשה כי פשוט שכאשר החתיכה מחוץ לרוטב אין הקדרה מצטרפת לביטול הטיפה.<br />
'''הגר"א''' – הגיה "אם אין 60 בה חתיכה נגד טיפת החלב..." ובא ללמדנו שהחלב אינו ממשיך לקדרה ללא ניעור ולכן היא לא נאסרה. משמע שסובר כהבנת ר"י ורשב"א בהפרדה גמורה ולא כהר"ן.<br />
<br />
== נושא ב. ביאור חנ"נ בשאר איסורים : ==<br />
<br />
מקור : '''חולין דף (ק.)''' מדובר שנפלה חתיכת נבילה על חתיכות כשרות שהיו בקדרה והתבשלו רבה בר חנה סבר שחתיכת האיסור תאסור כאשר יהיה טעם של נבילה ברוטב ובחתיכות ואז כל הקדרה נאסרה. רב סבר שמספיק שחתיכת איסור שנפלה נותנת טעם בחתיכה אחת מהחתיכות שבקדרה כדי שהיא תאסור את כל הקדרה כי א"א לטעום אם יש טעם איסור כי לאיסור וההיתר יש אותו טעם.<br />
'''מצינו ג' שאלות על דברי הגמ':'''<br />
1. שאלת הגמרא - מדוע רב הצריך שחתיכת היתר הראשונה תקבל טעם מהאיסור הרי האיסור נמצא וכל צריך להיות אסור מדין מין ומינו לא בטיל? עונה הגמ' בשיטת אביי בשקדם וסילקו.<br />
2. <br />
תוס' ד"ה בשקדם - למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תקבל "טעם" מהאיסור כדי לאסור מספיק שקיבלה רק "משהו" כדי לאסור מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
3. <br />
הר"ן – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
'''<br />
הראשונים דנו בשתי השאלות האחרונות:'''<br />
'''שיטת הרמב"ן :''' ביחס לשאלה 2 - אפילו רק ע"י "משהו החתיכה נאסרת ואוסרת את כולן. ורב אסר את החתיכה הראשונה אפילו שקיבלה רק "משהו" מהאיסור. קשה - שהרי כתוב "כיוון שנתן טעם בחתיכה". תירוץ- הרמב"ן לומד משפט זה לא כפשוטו אלא כיוון שנתבשל עמה וקיבלה רק "משהו" מהאיסור נ"נ ואוסרת את כולן. "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אם לא נומר שהמשהו עושה את החתיכה נבילה אין יכולת למשהו לאסור את השאר כי משהו כמאן דליתא לולי שיעשה חנ"נ ואז החתיכה עצמה אוסרת את שאר הקדרה. משמע שחלק על הפרדה גמורה והחתיכה אוסרת אף ללא איסור.<br />
'''שיטת ר' אפרים :''' ביחס לשאלה 2 - מתוך שאלה זו הבין ר"א שאם החתיכה הראשונה קיבלה רק משהו אין היא יכולה לאסור את שאר החתיכות מדין מין ומינו כיוון שמשהו נחשב שאינו ואם קיבלה טעם אין החתיכה הראשונה נ"נ אלא הטעם נחשב כבעין ולכן נאסר שאר הקדרה מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" – אינו כפשוטו אלא נ"נ – הטעם נחשב כנבילה בעין למסקנה אין חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אין שאלה כי אין חנ"נ כלל.<br />
'''שיטת ר"ת:''' ביחס לשאלה 2 - אין משהו מהאיסור מספיק כדי לאסור את החתיכה הראשונה כדי שתוכל לאסור מדין מין ומינו לא בטיל אבל היא נאסרת בעצמה מה שאין כן טעם הוא גורם לחתיכה להעשות נבילה ואוסרת את כולן מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א. <br />
ביחס לשאלה 3 - נושא זה נידון בסוגיית "תרי משהו" .<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' <br />
'''שו"ע סימן צ"ב סעיף ד''''- לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה, אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים. כגון כזית חֵלב שנבלע בחתיכה, ואין בה ששים לבטלו, ונאסרה, ואחר כך בישלה עם אחרות, אין צריך אלא ששים כדי כזית חֵלב, ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת. <br />
השו"ע הכריע כר' אפרים שאין חנ"נ בשאר איסורים כלל ולכן כאשר יש 60 כנגד האיסור אף החתיכה שנאסרה ממנו ראשונה תחזור להיות מותרת. שזו ממש שיטת מ"ד אפל"מ. <br />
'''אך בסימן ק"ו סעיף א' פסק השו"ע''' שאף בשאר איסורים החתיכה נשארת באיסורה <br />
ומצינו שזו מחלוקת ראשונים <br />
שיטת הטור: בש"א אמרינן אפל"מ וחתיכה חוזרת להיתרה והאיסור נסחט לכל התבשיל ומתבטל.<br />
שיטת הרשב"א: בש"א אמרינן אפל"א וחתיכה נשארת באיסורה. וכך פסק השו"ע בסי' ק"ו.<br />
'''תירוצים לסתירה :'''<br />
'''הש"ך סק"יא''' - אין סתירה, אלא כאן השו"ע כתב שהחתיכה שנאסרה בש"א חוזרת להיות מותרת הוא כדי להבדיל בין סע' ג' ששם מדובר על חתיכה שנאסרה מחלב והרוטב מותר אם יש 60 כנגדה אך כל החתיכות שבקדרה אסורות אם אותה חתיכה ראויה להתכבד אפי' שעכשיו אינו מכירה היא אוסרת את כולן כיוון שאיסורה מחמת עצמה כדין חהר"ל. לעומת סע' ד' שנאסרה מש"א ואע"פ שהיא ראויה להתכבד ואינה מכירה אינה אוסרת את החתיכות כיוון שאין איסורה מחמת עצמה ולכן לא חל דין חה"ל ולכן אם היה בקדרה 60 נגד כל הקדרה מותרת. (כולל אותה חתיכה כיוון שמדובר שלא מכירה בהבנת הש"ך).<br />
'''הגר"א ביאר את הסתירה''' – השו"ע בסי' צ"ב כתב את שיטת הטור ובק"ו כתב את שיטתו שלו.<br />
'''שיטת הרמ"א להלכה :'''<br />
הרמ"א כתב - "וי"א דאמרינן בכל האיסורין חנ"נ וכן המנהג פשוט ואין לשנות. משמע שפסק כר"ת.<br />
אע"פ שהרמ"א מחמיר שאומרים חנ"נ בש"א מ"מ באופן שהאיסור נפל על חתיכה שמקצתה ברוטב מיקל הרמ"א והחתיכה לא תאסור את שאר החתיכות.<br />
'''ואלו הן הסיבות לקולא זו:'''<br />
א. לפי ר"י האיסור מתבטל בכל הקדרה.<br />
ב. י"א שאין חנ"נ בש"א (ר' אפרים).<br />
כל זה אפילו שהרמ"א מחמיר בכל סיבה בנפרד.<br />
'''הש"ך סקי"ג'''- ביאר ברמ"א שבתחילה נאסרה החתיכה ורק כאש ניער או כיסה את הקדרה נאסרות שאר החתיכות. כיוון שהבין שמחמיר כרש"י (שאוסר ת האחרות רק עם ניער או כיסה) שהרי לשיטת ר"י אין צורך כלל לנער. <br />
<br />
'''ט"ז סקי"ד,ה''' - ביאר שהרמ"א החמיר בבב"ח כשיטת רש"י שאף ללא ניעור אוסרת אותה חתיכה את כל האחרות (וכך משמע מלשון הרמ"א כאן).<br />
אך בשאר איסורים הרמ"א מיקל כשיטת ר"י שאינה אוסרת את האחרות אם מקצתה ברוטב.<br />
<br />
== נושא ג' חנ"נ לח בלח : ==<br />
<br />
מקור: '''ע"ז דף (עג.)''' "אמר ר' יוחנן יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו" <br />
'''ביאור הראשונים בנושא :'''<br />
'''תוס' ד"ה בשקדם: יש חנ"נ לח בלח.'''<br />
תוס' הביאו גמ' זו כראיה לר"א שאין חנ"נ בש"א. מדוע מספיק 60 במים כנגד היין נסך ולא כנגד כל היין שבבור שהרי נומר שנ"נ? תוס' תירצו לשיטת ר"ת שסובר שיש חנ"נ בש"א שכאן היין נאסר מהיין נסך במשהו ולכן לא נ"נ מכל זה משמע של ר"ת אמרינן שיש חנ"נ לח בלח מכיוון שיכלו לתרץ בפשטות שלא אמרינן חנ"נ לח בלח.<br />
'''הר"ן ד"ה אבל עיקר נראה לי:'''<br />
דין חנ"נ בלח תלוי באופן יצירת התערובת. <br />
אם הפעולה היתה בישול – אומרים חנ"נ לח בלח. כיוון שזה דומיה בשר וחלב שדרך בישול אסרה התורה ולכן אף בש"א נ"נ.<br />
אם הפעולה היתה עירוב לח בלח בצונן – לא אמרינן שנ"נ ועל זה דיבר הגמ' לעיל.<br />
'''סיעת האומרים אין חנ"נ לח בלח:'''<br />
ראייתם בפשטות מהגמ' הנ"ל אך קיים הבדל בין הראשונים בהגדרת החנ"נ.<br />
'''הרשב"א :''' חנ"נ בלח אנו אומרים שיש יכולת בליעה כיוון שאז אין האיסור יוצא ומתערב לגמרי בחתיכות אלא תמיד ישאר יותר בחתיכה. אך בלח אין הוא בולע ולכן האיסור מתערב בשווה בכל ההיתר.<br />
'''מרדכי :''' חנ"נ אנו אומרים דווקא בחתיכה כיוון שהיא ניכרת ומובדלת מהשאר אך בלח לא כיוון שאינו מובדל נחשב כאילו האיסור נמצא בכל ההיתר לעומת חתיכה שיש לו מקום משלו.<br />
'''רע"א והחוו"ד מביאים נפק"מ:'''<br />
כאשר החתיכה נימוחה.<br />
לרשב"א – האיסור מתערב בשווה ולא נומר חנ"נ.<br />
למרדכי – דין חנ"נ אינו נפקע אף לאחר שנימוחה.<br />
להלכה :<br />
'''הגר"א סובר שהרמ"א פסק כהר"ן:'''<br />
לשון הרמ"א – "יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח, ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר, ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל (מרדכי פכ"ה בשם רשב"א ור"ן בשם ראב"ד). ויש לסמוך על זה בשאר איסורים לצורך הפסד גדול, אבל לא בבשר וחלב".<br />
משמע מלשונו "אם נתערב איסור לח בהיתר לח"<br />
שמדבר על עירוב של לח בלח בצונן (כי אם היה רוצה להתייחס לבישול של לח בלח היה צריך לומר תרכובת של לח בלח). <br />
ופסק כר"ן שאין חנ"נ לח בלח בצונן ויש לסמוך עליו בהפסד מרובה אך לח בלח מבושלים אסורים מעיקר הדין ואין להקל כלל.<br />
'''נשאלת השאלה''' - מה הדין כאשר העברת הטעמים נעשתה שלא ע"י בישול באיסור לח בלח למשל ע"י כבישה, מליחה, צליה.<br />
תשובה – ע"פ הבנת הגר"א שהרמ"א פסק כר"ן שאמרינן חנ"נ בש"א רק מתי שדומיה לבשר בחלב שדרך בישול אסרה התורה לכן כל דרך העברת טעמים שאינה אסורה בבב"ח מדאורייתא פסק להקל בהפסד מרובה כר"ן.<br />
<br />
== נושא ד' חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו : ==<br />
<br />
מקור '''חולין דף (ק.)''' "דרש רבה בר בר חנה – חתיכה של נבילה ושל דג טמא...<br />
אוקי רב אמורא עליה ודרש – כיוון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה"<br />
'''הראשונים הקשו מס' קושיות על גמ'זו:''' <br />
<br />
'''קושיית התוס' ד"ה שקדם''' – למה הצריך רב שחתיכה ראשונה תקבל טעם כדי לאסור מספיק שקיבלה רק משהו ותאסור מדין מין במינו לא בטיל ?<br />
'''קושיית הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
'''הר"ן:'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושייתו – ר' יהודה סובר שמין ומינו לא בטיל אפילו במשהו אבל כלל זה נאמר דווקא שהמשהו איסור עומד בפני עצמו וכלשונו "אין כוח אחר מעורב בו" אך אם נבלע בחתיכה ויוצא אנו נקרה מב"מ אלא מין באינו מינו כי הוא מעורב בחתיכה אחרת.<br />
'''נקודות הכסף (סק"ד) "תרי משהו אמרינן":'''<br />
הש"ך סבר כגישת הר"ן שיש הבדל אם חתיכת איסור נופלת לחתיכות של היתר שהאיסור עומד בפני עצמו ולכן אסור מדין מין במינו לא בטיל לר' יהודה. לעומת אם האיסור משהו נבלע בחתיכה והיא נפלה לחתיכות היתר אז דנים את התערובת מדין מין באינו מינו כיוון שהאיסור חלק מהחתיכה ולא עומד בפני עצמו. ועוד יוצא מהר"ן אם נניח שהחתיכה נ"נ טעם החתיכה ללא האיסור משהו יאסור את שאר החתיכות ולכן יוצא שסבר שלא אומרים הפרדה גמורה.<br />
<br />
כאשר החתיכה נבלעת ממשהו איסור ונפלה לתערובת ומכירה \ אינו מכירה:<br />
החתיכה אינה נבילה אך המשהו יוצא לתערובת השנייה ולכן צריך 60 בתערובת השנייה מדין מין באינו מינו. אך בפסח כיוון שגם מין באינו מינו לא בטיל אז גם התערובת השנייה נאסרת<br />
ובדישל"מ – מין באינו מינו כן בטל ולכן מספיק 60 בתערובת השנייה נגד המשהו<br />
<br />
היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר נוסף:<br />
משהו האיסור שהתערבב בהיתר הראשון אינו נבלע בו אלא נחשב כבעין וכן בתערובת השנייה ולכן בדישל"מ – צריך 60 נגד המשהו כדין מין באינו מינו.<br />
ובפסח – הכול נאסר כי מין באינו מינו לא בטיל.<br />
'''ר"ת (תוס' בשקדם) :'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושיית הר"ן – מצינו מ"ח אחרונים בהבנתו.<br />
'''רעק"א:'''<br />
משהו עושה את החתיכה הראשונה נבילה אך לא אוסר את שאר החתיכות כיוון שאינו עובר עליהן. אפשר להסיק שכדי לאסור את שאר החתיכות צריכים דווקא את האוסר והנאסר ולכן יוצא בשיטה זו שאומרים את דין הפרדה גמורה.<br />
'''שיטת הט"ז (סק"טז) "תרי משהו לא אמרינן":'''<br />
'''כאשר החתיכה נבלעת במשהו ונפלה לתערובת ומכירה:'''<br />
החתיכה הראשונה נ"נ ומשום כך שנפלה לתערובת השנייה יש לשער 60 נגד כל החתיכה ואינה אוסרת את התערובת השנייה במשהו מדין מב"מ לא בטיל או בפסח שחמץ אינו בטל כיוון שהמשהו אינו יוצא אלא רק טעם החתיכה שבלוע בה יוצא והוא לא אוסר כיוון שלעולם נצטרך את האוסר והנאסר כדי לאסור.<br />
המשבצ"ז מקשה – מדוע הצריך 60 כדי להתיר את התערובת הרי המשהו אינו יוצא החוצה ולכן יש להוציא את החתיכה שנאסרה וכל השאר מותר אף בפחות מ60.<br />
<br />
משהו ניבלע בחתיכה והוא נפל לתערובת ואינו מכירה:<br />
הרוטב – אינו נאסר כיוון שהאיסור משהו אינו יוצא.<br />
החתיכות – נאסרו כיוון שלא אומרים בפסח חד בתרי בטיל, לכן החתיכה שנאסרה תאסור את כל החתיכות מדין יבש ביבש.<br />
<br />
'''היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר לח נוסף:'''<br />
המשהו האיסור נחשב כבעין בתערובת הראשונה כי לא שייך בליעה בלח ולכן אם נפל לתערובת שניה עדיין נחשב כבעין ולכן אוסר הכול מדין מב"מ לא בטיל.<br />
בפסח – דין מב"ב ודין אינו מינו שווים שלא בטיל.<br />
בדישל"מ – מין באינו מינו מותר ב60.<br />
<br />
'''הלכה למעשה''' – במקרה שבחתיכה נבלע משהו ונפלה לתערובת ומכירה ויש רוב כנגד החתיכה.<br />
שער הציון סי' תס"ז סעיף ז' – הכריע לאסור כדעת הש"ך שהתיר את התערובת השנייה רק בהנאה ובמקום הפסד"מ ובמניעת שמחת יו"ט הקל כט"ז והתיר את התערובת אף באכילה.<br />
<br />
== נושא ה' חנ"נ בכלים : ==<br />
<br />
'''הר"ן בשם הרמב"ן : יש חנ"נ בכלים.'''<br />
ומבאר הפמ"ג משבצות זהב ס"ק ח' כמו דאמרינן אין טומאה בלועה מטמאה טהרה בלועה ה"ה אין איסור בלוע בכלי מבטל היתר.<br />
'''הרשב"א:''' חנ"נ שייך רק במזון ולכן בכלי חרס לא אומרים חנ"נ לעומת בלוע שבכלי כן אומרים חנ"נ.<br />
'''מרדכי :'''<br />
כלי חרס – אומרים חנ"נ.<br />
כלי מתכת – לא אומרים חנ"נ.<br />
'''פסיקת השו"ע בנושא :''' שו"ע סעיף ה' - אם ידוע כמה הוא האיסור, כגון כף חדשה או שאינה בת יומא שניער בה ובלעה כזית חלב, ואחר כך ניער בה קדרה של בשר, אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה... <br />
ויש מי שאומר שגם בזו אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה. <br />
משמע שהכריע כרשב"א אך הביא גם את הר"ן <br />
'''פסיקת הרמ"א בנושא :'''<br />
המשך דברי הרמ"א - ויש שאינן מחלקין בין כף ישן לחדש, רק בין כלי חרס לשאר כלים (מרדכי פ' גיד הנשה) ואומרים דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור על ידי הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבלה, אבל לא בשאר כלים, וטוב לחוש לחומרא וע"ל סימן צ"ב.<br />
'''ההבנת הרמ"א במרדכי :'''<br />
כלי חרס אפילו חדש יש בו חנ"נ ואילו בשאר כלים אפילו ישנים אין בהם חנ"נ.<br />
למסקנה סיים הרמ"א " וטוב לחוש לחומרא "היינו שאינו מקבל את הקולא של המרדכי (בשאר כלים אפילו שישנים שאין בהם חנ"נ) אלא אף בהם יש חנ"נ .<br />
ובכלי חרס אפילו חדש יש חנ"נ לחומרא.<br />
'''הט"ז סק"ח:'''<br />
המרדכי סבר שיש חילוק בכלי חדש.<br />
שבכלי חרס חדש – יש חנ"נ כיוון שאינו חזר לכשרו ודומה לחתיכה שנאסרה שאינה חוזרת לעולם להיתרה, ובשאר כלים – אין בהם חנ"נ כיוון שאינם דומים לחתיכה שנאסרה וחוזרים להכשרם ע"י הגעלה.<br />
הט"ז להלכה פוסק :<br />
כאשר הכלי חדש או אינו בן יומו :<br />
באיסור בב"ח :<br />
כלי חרס – יש חנ"נ בכלי. כלי מתכת – אין חנ"נ בכלי.<br />
בשאר איסורים :<br />
כלי חרס ומתכת – אין חנ"נ בכלים. מכיוון שיש מ"ח אם יש חנ"נ בש"א ואף שאנו מחמירים בזה זה רק בבלוע אך בגוף הכלי לא מחמירים.<br />
בהפסד מרובה : באיסור בב"ח – אין להקל. בשאר איסורים – מקלים שאין חנ"נ כלל.<br />
'''ש"ך סקכ"א :''' בכלי חרס חדש לא שייך לומר חנ"נ וכל דברי המרדכי נאמרו בכלי ישן והחילוק הוא <br />
שבכלי חרס – יש חנ"נ .<br />
ובשאר כלים – אין חנ"נ כיוון שמועילה להם הגעלה.<br />
וכך סברו '''המהרש"ל והב"ח והגר"א.'''<br />
<br />
הש"ך פוסק להלכה :<br />
באיסור בב"ח כאשר הכלי ישן:<br />
בשאר כלים – יש חנ"נ בבלוע.<br />
בהפס"מ – אין חנ"נ.<br />
כלי חרס – יש חנ"נ אף בהפס"מ.<br />
שאר איסורים:<br />
בכל הכלים אומרים חנ"נ בבלוע לכתחילה ובהפסד אפילו אינו מרובה יש להקל שלא אומרים.</div>עמנואלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%AA_%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=5447חתיכה נעשת נבילה2016-06-05T19:59:57Z<p>עמנואל: </p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}} <br />
== חתיכה נעשת נבילה ==<br />
<br />
ביאור המושג חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) : ראשית ננסה להגדיר מה היא חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) ע"פ דימוי חנ"נ לחיי היום. ברור שמאכל בריא יכול להפוך למאכל מורעל אף שחיצונית איננו רואים הבדל, ומכאן ולהבא תשתנה התייחסותנו למאכל זה כגון במגעו עם מאכלים אחרים או במשקים וכו'. גם בעולם ההלכה יש דבר דומה שכידוע התורה אסרה מפגש של בשר וחלב מבושלים (יו"ד סי' פ"ז) אע"פ ששניהם לחוד מותרים, מפגשם הוא כעין רעל רוחני. ההלכה מדריכה אותנו באלו דרכים יכול להיבצר ה"רעל" הרוחני הזה, ובאלו דרכים הוא יכול לעבור למאכלי היתר אחרים ולאוסרם.<br />
'''ננסה להסביר את הנושאים :'''<br />
א. חנ"נ בבשר וחלב (בב"ח) <br />
ב. חנ"נ בשאר איסורים <br />
ג. חנ"נ במשקים (לח בלח)<br />
ד. חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו. <br />
ה. חנ"נ בכלים (ז"א כאשר האיסור וההיתר נפגשים בדופן הכלי). <br />
<br />
== א. חנ"נ בבשר בחלב : ==<br />
<br />
מקור : '''חולין דף קח.''' משנה חלק א': טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בחתיכה טעם של חלב החתיכה אסורה.<br />
'''1. היכן ממוקמת החתיכה שנפל עליה חלב בקדירה כדי שתהפוך לחתיכה נבילה ?'''<br />
<br />
'''שיטת רש"י :''' רש"י ביאר שטיפת החלב נפלה בתוך הקדירה על אחת מן החתיכות ולא הגיס את הקדירה ולא נחלק טעם הטיפה אלא לאותה חתיכה בלבד ואותה חתיכה נאסרה כי אותה חתיכה לבדה אין ששים לבטל הטיפה. רש"י סבר שבמשנה יש שני מקרים שונים, ובמקרה הראשון אין דיון על שאר החתיכות אלא רק על החתיכה שנפל עליה טיפת חלב והיא נאסרת כולה.<br />
נחלקו הפוס' לפי רש"י היכן החתיכה ממוקמת כדי שתתמודד רק היא מול טיפת החלב ולא כל הקדרה :<br />
<br />
ב"י - רש"י לא פירש אלא נומר מסברה בדרך כלל לא כל החתיכות בתוך הרוטב והטיפה נפלה על חלק החתיכה שחוץ לרוטב.<br />
תוס' ד"ה אם - רש"י כתב "וכן כי כיסה הקדרה עולות הרתיחות מי שוליה לפיה ומוליכות הטיפה בכל הקדרה.<br />
מסביר התוס'- ר"ל שאפילו החתיכה שנפלה הטיפה עליה היא מקצתה בתוך הרוטב.<br />
מסביר המהרש"א - אם רש"י היה סובר כר"י שגם אם לא כל החתיכה ברוטב מתערבת הטיפה בכל הקדרה הוא לא היה צריך לומר שעולות הרתיחות מלמטה למעלה ולהאריך בתיאור התערבות הטיפה בקדרה אלא כנראה האריך כדי להוציא מהבנת ר"י שהטיפה הנופלת על חלקה החיצוני של החתיכה מתערבת אף ללא כיסוי או ניעור בכל הקדרה.<br />
מהר"ם שי"ף - רש"י (קח:) ד"ה ניער- "החלב בגגה של החתיכה". משמע שגגה הכוונה מחוץ לרוטב כי אם לא נומר כך אז הטיפה הייתה הנופלת ברוטב ומתבטלת.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' התוס' למד שחייבים לומר שהחתיכה המדוברת במשנה היא חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל. אף נפלה הטיפה על החתיכה ולכן יש להבין שברישא "בה"- בטיפה ו"אסור"- הכוונה לחתיכה שבחוץ. תוס' הבינו שהמשנה דיברה על מקרה אחד.<br />
שאלה: לפי פרוש התוס' קשה שהרי החיבור בין החלב לחתיכה נעשה ע"י צליה ודין צליה הוא חדירה של החלב בעומק קליפה\נטילה (ראה סימן ק"ה) ולא בכולה כדברי המשנה ?<br />
תוס' – הדין הוא דין צליה ואפילו כך כל החתיכה נאסרת משום שהחלב מפעפע בכולה כמו שמצינו בדף (צו:) שחלב מפעפע בכולו כיוון שהוא דבר שמן וכן החלב בגלל שומנו מפעפע בכולו.<br />
הר"ן – אין אנו עוסקים בדין צליה כלל אלא הדין כבישול כיוון שיש הבל וחום בקדרה והחתיכה נאסרת כולה וכן הקדרה כולה אם אין 60 נגד החלב.<br />
<br />
'''סיכום קצר''' – למדנו שחתיכת בשר נעשת נבילה כאשר היא נפגשת בבישול (בחום) עם חלב רק שאין פי 60 בחתיכה כנגד החלב ומאותו רגע חתיכת הבשר נעשת איסור בפני עצמו. בהמשך נראה שנחלקו האחרונים מה היא פסיקת השו"ע בדין החתיכה לבדה כהבנת רש"י או תוס'. <br />
<br />
ועכשיו נמשיך לבאר את דין שאר הקדרה ע"פ דברי המשך המשנה.<br />
'''2. באיזה אופן שאר הקדירה תשתתף בביטול הטיפה ובאיזה אופן אינה משתתפת ?'''<br />
מקור : חולין דף קח. משנה חלק ב': ניער את הקדרה שנפל לתוכה החלב, אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה – אסור.<br />
'''שיטת רש"י :''' ובשאר חתיכות של הקדרה לא דיברה המשנה בחלק א' אלא כאשר ניער (חלק ב') ובגמרא נחלקו בה אם חוזרת אותה חתיכה ואוסרתן או לא וזו היא מחלוקת האם אפשר לסוחטו אסור או אפשר לסוחטו מותר, ונבאר.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו מותר אומר - נתינת טעם אינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה חוזרת החתיכה להיתרה.<br />
אך מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"מ :<br />
שיטת רש"י: ביחס לחתיכה ביחס לחתיכות - היא מותרת אף ללא טעימת גוי כי הטעם מתחלק בשווה בכל הקדרה.<br />
שיטת הרמב"ן: ביחס לחתיכה - החתיכה נשארת באיסורה ובזה לא נחלקו מ"ד אפל"מ ואפל"א. ביחס לחתיכות- המ"ח בין אפל"א לאפל"מ היא רק לגבי שאר החתיכות. למ"ד אפל"מ אם תסחט לגמרי את החלב מהחתיכה החתיכה היא נחשבת היתר לגבי החתיכות ז"א שאינה אוסרת אותן מדין מין במינו לא בטיל אך החתיכה עצמה אסורה. המילה מותר הכוונה לשאר הקדרה שמותרת. למ"ד אפל"א אפילו אם תסחט את החתיכה היא נשארת באיסורה ואוסרת את השאר מדין מין במינו לבטיל.<br />
שיטת הר"ן: ביחס לחתיכה - אע"פ שנסרך בה החלב יותר אם יטעם קפילא ויתירה תותר, וכן אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה שטעם החלב ותותר כיוון שיש התפשטות טעמים שווה. ביחס לחתיכות - כל עוד לא טעם קפילא את החתיכה והתירה היא נבילה אך אין אומרים שהיא הפכה להיות כגופו של איסור שביכולת טעם הבשר לבד לאסור אלא רק ביחד אם החלב אוסרת ז"א סבר הר"ן במ"ד אפל"מ את דין "אין הנאסר". מ"ד אפל"א: נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור ולא האיסור עצמו, לפיכך כל שקיבלה חתיכה טעם חלב נשארת באיסורה אף שהחלב יצאה ממנה.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו אסור אומר : נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה, החתיכה נשארת באיסורה.<br />
מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"א :<br />
שיטת הר"ן והרמב"ן : ביחס לחתיכה - אפילו אם תסחט את החלב מהבשר הבשר נשאר אסור. כיוון שסובר הר"ן בדעת רש"י שאין אומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאסור עצמו יכול לילך" ומכיוון שהחלב אינו בחתיכה וגם הוא האוסר החתיכה אינה אוסרת אחרים.<br />
ביחס לחתיכות - טעם הבשר יוצא ואוסר את כל הקדרה וכל זה ללא ניעור.<br />
שיטת הדרכי משה בטור: ע"פ דברי הטור "והיכא שנאסרה מחמת חלב נעשת כל החתיכה איסור ואם בישלה אם האחרות צריך 60 נגד כולה. ודייק הד"מ מהמילים "ואם בישלה" משמע שבלי בישול לא נאסרת שאר הקדרה כי אין החלב והבשר מתפשטים ביחד. ז"א הד"מ סבר שאומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך" ולכן אם ניער צריך 60 כנגד כל החתיכה ואם לא החתיכה תשאר אסורה אך טעמה לא יאסור את החתיכות האחרות.<br />
שיטת המרדכי : טעם החלב אוסר את החלק העליון של החתיכה שמחוץ לרוטב ואינו יוצא מהחלק העליון. ואף שטעם הבשר יוצא אין הוא אוסר לבד כיוון שאין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור יכול לילך עמו. ולכן למסקנה המרדכי פוסק שימתין עד שתצטנן הקדרה ולחתוך מה שחוץ לרוטב, ואם ניער צריך 60 כנגד החלק שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' תוס' הבין שהחתיכה חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל אף אם נפלה הטיפה על החתיכה בתחילה. ומכיוון שהמשנה במפורש כותבת "ניער את הקדירה" ורק כך נותנת המשנה לחתיכה הראשונה יכולת לאסור את שאר החתיכות משמע שהחתיכה אינה ברוטב ורק ע"י הניעור הקדרה משתתפת בביטול. <br />
'''קשה אם החתיכה נאסרת כולה שתאסור גם את החתיכה התחתונה לה?'''<br />
תוס' מתרץ – מצינו מקרה כזה בג"מ (קח:) נפלה טיפת חלב על חתיכה ולא ניער ולא כיסה. אומרת הגמ' מבלע בלע מפלט לא פלט. משמע שהחלב שאסר את החתיכה הראשונה לא ממשיך לחתיכה התחתונה אם לא ניער כלל.<br />
'''נשאלת השאלה למה טעם הבשר לבדו לא אוסר את הקדרה אף ללא ניעור???'''<br />
דף (קח:) "טיפת חלב שנפלה על חתיכה כיוון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשת נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים עד שתתין טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות.אמר רבי נראין דברי ר' יהודה - בשלא ניער ולא כיסה ודברי חכמים - בשניער וכסה". הגמ' שואלת: מאי לא ניער ולא כיסה? אילמא לא ניער ולא כיסה כלל [אם נעמיד שרבי פסק כר' יהודה במקרה הזה קשה שהרי] מבלע בלע מפלט לא פלט [החלב לא יוצא מהחתיכה ללא ניעור אלא רק טעם בשר יוצא] קסבר רבי אפל"א "<br />
'''מגמ' זו משמע שטעם הבשר לא אוסר כלל ללא טעם החלב.<br />
אך הראשונים נחלקו בהסברה :'''<br />
'''שיטת הר"ן:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא אליבא מ"ד אפל"מ ורק לשיטתו הבשר לא אוסר לבדו ללא חלב אך למסקנה רבי סובר כאפל"א שטעם הבשר אוסר לבדו את שאר החתיכות.<br />
ולכן המחלוקת בין אפל"א לאפל"מ לשיטת הר"ן היא : גם בדילול וגם בהפרדה יש מח' אפל"א ואפל"מ.<br />
מ"ד אפל"מ סובר : (אין חנ"נ) ביחס לחתיכה- אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותותר ע"י 60. ביחס לחתיכות- רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
מ"ד אפל"א סובר : ביחס לחתיכה - טעם העצמי של החתיכה אסור אף ללא חלב. ביחס לחתיכות- טעם הבשר אוסר את החתיכות.<br />
'''שיטת ר"י ורשב"א:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא לא בשיטת מ"ד מסוים אלא מציאותי למה התכוון רבי וזו ראיה ברורה שטעם לבדו לא אוסר והמח' של אפל"א ואפל"מ היא בנושא אחר.<br />
ולכן המח' בין אפל"א לאפל"מ בהבנת ר"י ורשב"א היא : אין מחלוקת אם הפרידו את החלב מהבשר ולכו"ע הבשר איננו אוסר אלא המחלוקת היא אם דיללו את טעם הבשר ע"י בישול בעוד חתיכות האם החתיכה נשארת באיסורה.<br />
אפל"מ: ביחס לחתיכה - אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותתור.<br />
ביחס לחתיכות - רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
אפל"א: ביחס לחתיכה- אם עדגיין נשארו שאריות חלב בחתיכה נשארת אסורה אך אם יוציא את החלב שאפי' משהו לא ישאר היא מותרת. ביחס לחתיכות- כיוון שיוצא טעם חלב וטעם בשר החתיכה אוסרת אותן.<br />
ההכרעה ההלכתית בנושא : השו"ע ביו"ד סימן צ"ב כתב נפל חלב לתוך קדירה של בשר, טועמין החתיכה שנפל עליה החלב, אם אין בה טעם חלב, הכל מותר. ואם יש בחתיכה מטעימת חלב, נאסרה אותה חתיכה. כלומר החתיכה נעשת נבילה ועכשיו החתיכה יכולה לאסור את כל האוכל שבקדרה ולכן משערין בכולה, אם היה בכל מה שיש בקדירה מהחתיכות והירק והמרק והתבלין כדי שתהא חתיכה זו אחד מששים מהכל, החתיכה אסורה והשאר מותר במה דברים אמורים ,שצריך 60 בכל האוכל שבקדרה מול החתיכה שנאסרה בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף...<br />
'''נחלקו האחרונים כמו מי הכריע השו"ע :'''<br />
'''ט"ז (סק"ב) :''' השו"ע פסק כשיטת רש"י כיוון שנקט את לשון הרמב"ם (פ"ט ה"ט). והרמב"ם דיבר בתחילה ללא ניעור, משמע שאף ללא ניעור אם יש בחתיכה מטעימת חלב נאסרה אותה חתיכה ואם אין 60 בקדרה נאסרה אף כל הקדרה. שהרי לפי רש"י בהבנת הט"ז (בניגוד לד"מ) כל הקדרה תאסר לבסוף אף ללא ניעור ובהמשך דבריו "אלא לבסוף" הסביר הט"ז סק"ה שהניעור בסוף הוא עצה טובה שלא ישאר טעם חלב בחתיכה.<br />
'''ש"ך (סק"ד):''' שו"ע פסק כר"י(תוס'). וחולק על הט"ז בנק' הכסף שהרי כתוב במפורש " במה דברים אמורים, בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף" משמע שאם לא היה מנער כלל אף לא לבסוף אין הקדרה נאסרת. מובן מכאן שהשו"ע דיבר שהחתיכה מחוץ לרוטב ורק היא תיאסר ורק אם ינער את הקדרה יאסר שאר הקדרה כהבנת ר"י.<br />
'''פסיקת הרמ"א :''' וכן אם לא ניער כלל, את הקדרה כאשר נפלה הטיפה לא בתחלה ולא בסוף, ולא כיסה כלל, אם יש ס' בקדירה נגד טיפת חלב שנפל, אינו אסור רק החתיכה לבד, ושאר הקדירה מותרת.<br />
'''5 שיטות בהסבר הרמ"א:'''<br />
'''ש"ך (סק"ו)''' – הרמ"א דיבר על מקרה אחר מהשו"ע באופן שהחתיכה נמצאת חלקה ברוטב והסתפק האם לפסוק כרש"י או כר"י ולכן החמיר כשניהם והצריך 60 לבטל את הטיפה כי חשש לר"י ושהחתיכה אסורה אם אין 60 כי חשש לרש"י. נשאר קשה על הש"ך המילה "וכן".<br />
'''ט"ז (סק"ב)''' – הרמ"א דיבר על אותו מקרה של השו"ע והוא הסביר כרש"י והרמ"א פסק כר"י שהטיפה מתפשטת בכל הקדרה ומספיק 60 כנגד הטיפה, אך מ"מ הרמ"א שהחתיכה עצמה אסורה מסברה דנפשיה שכן נשאר בה יותר טעם. נשאר קשה על הט"ז הרמ"א בסע' ד' שפסק שצריך 60 נגד החתיכה משמע שפסק כרש"י שהיא נאסרת תחילה מן הדין.משבצ"ז (סק"ה): כתב להלכה סבר הט"ז שהעיקר בדעת הרמ"א כהכרעתו בסע' ד'.<br />
'''רע"א''' – הרמ"א מובן ע"פ דבריו בסי' ק"ה שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומחמירים תמיד ולכן שכולה חוץ לרוטב חתיכה עצמה- אסורה שאין אנו בקיאין ולכן אמרינן שהחלב הכחוש מפעפע רק בה. ושאר הקדרה מותרת אם יש 60 נגד החלב כיוון שיש ספק שהחלב מפעפע בכל הקדרה אף ללא רוטב.<br />
'''באר הגולה''' – הגיה "אם אין 60 בקדרה..." משמע שפסק כרש"י אך קשה כי פשוט שכאשר החתיכה מחוץ לרוטב אין הקדרה מצטרפת לביטול הטיפה.<br />
'''הגר"א''' – הגיה "אם אין 60 בה חתיכה נגד טיפת החלב..." ובא ללמדנו שהחלב אינו ממשיך לקדרה ללא ניעור ולכן היא לא נאסרה. משמע שסובר כהבנת ר"י ורשב"א בהפרדה גמורה ולא כהר"ן.<br />
<br />
== נושא ב. ביאור חנ"נ בשאר איסורים : ==<br />
<br />
מקור : '''חולין דף (ק.)''' מדובר שנפלה חתיכת נבילה על חתיכות כשרות שהיו בקדרה והתבשלו רבה בר חנה סבר שחתיכת האיסור תאסור כאשר יהיה טעם של נבילה ברוטב ובחתיכות ואז כל הקדרה נאסרה. רב סבר שמספיק שחתיכת איסור שנפלה נותנת טעם בחתיכה אחת מהחתיכות שבקדרה כדי שהיא תאסור את כל הקדרה כי א"א לטעום אם יש טעם איסור כי לאיסור וההיתר יש אותו טעם.<br />
'''מצינו ג' שאלות על דברי הגמ':'''<br />
1. שאלת הגמרא - מדוע רב הצריך שחתיכת היתר הראשונה תקבל טעם מהאיסור הרי האיסור נמצא וכל צריך להיות אסור מדין מין ומינו לא בטיל? עונה הגמ' בשיטת אביי בשקדם וסילקו.<br />
2. <br />
תוס' ד"ה בשקדם - למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תקבל "טעם" מהאיסור כדי לאסור מספיק שקיבלה רק "משהו" כדי לאסור מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
3. <br />
הר"ן – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
'''<br />
הראשונים דנו בשתי השאלות האחרונות:'''<br />
'''שיטת הרמב"ן :''' ביחס לשאלה 2 - אפילו רק ע"י "משהו החתיכה נאסרת ואוסרת את כולן. ורב אסר את החתיכה הראשונה אפילו שקיבלה רק "משהו" מהאיסור. קשה - שהרי כתוב "כיוון שנתן טעם בחתיכה". תירוץ- הרמב"ן לומד משפט זה לא כפשוטו אלא כיוון שנתבשל עמה וקיבלה רק "משהו" מהאיסור נ"נ ואוסרת את כולן. "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אם לא נומר שהמשהו עושה את החתיכה נבילה אין יכולת למשהו לאסור את השאר כי משהו כמאן דליתא לולי שיעשה חנ"נ ואז החתיכה עצמה אוסרת את שאר הקדרה. משמע שחלק על הפרדה גמורה והחתיכה אוסרת אף ללא איסור.<br />
'''שיטת ר' אפרים :''' ביחס לשאלה 2 - מתוך שאלה זו הבין ר"א שאם החתיכה הראשונה קיבלה רק משהו אין היא יכולה לאסור את שאר החתיכות מדין מין ומינו כיוון שמשהו נחשב שאינו ואם קיבלה טעם אין החתיכה הראשונה נ"נ אלא הטעם נחשב כבעין ולכן נאסר שאר הקדרה מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" – אינו כפשוטו אלא נ"נ – הטעם נחשב כנבילה בעין למסקנה אין חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אין שאלה כי אין חנ"נ כלל.<br />
'''שיטת ר"ת:''' ביחס לשאלה 2 - אין משהו מהאיסור מספיק כדי לאסור את החתיכה הראשונה כדי שתוכל לאסור מדין מין ומינו לא בטיל אבל היא נאסרת בעצמה מה שאין כן טעם הוא גורם לחתיכה להעשות נבילה ואוסרת את כולן מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א. <br />
ביחס לשאלה 3 - נושא זה נידון בסוגיית "תרי משהו" .<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' <br />
'''שו"ע סימן צ"ב סעיף ד''''- לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה, אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים. כגון כזית חֵלב שנבלע בחתיכה, ואין בה ששים לבטלו, ונאסרה, ואחר כך בישלה עם אחרות, אין צריך אלא ששים כדי כזית חֵלב, ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת. <br />
השו"ע הכריע כר' אפרים שאין חנ"נ בשאר איסורים כלל ולכן כאשר יש 60 כנגד האיסור אף החתיכה שנאסרה ממנו ראשונה תחזור להיות מותרת. שזו ממש שיטת מ"ד אפל"מ. <br />
'''אך בסימן ק"ו סעיף א' פסק השו"ע''' שאף בשאר איסורים החתיכה נשארת באיסורה <br />
ומצינו שזו מחלוקת ראשונים <br />
שיטת הטור: בש"א אמרינן אפל"מ וחתיכה חוזרת להיתרה והאיסור נסחט לכל התבשיל ומתבטל.<br />
שיטת הרשב"א: בש"א אמרינן אפל"א וחתיכה נשארת באיסורה. וכך פסק השו"ע בסי' ק"ו.<br />
'''תירוצים לסתירה :'''<br />
'''הש"ך סק"יא''' - אין סתירה, אלא כאן השו"ע כתב שהחתיכה שנאסרה בש"א חוזרת להיות מותרת הוא כדי להבדיל בין סע' ג' ששם מדובר על חתיכה שנאסרה מחלב והרוטב מותר אם יש 60 כנגדה אך כל החתיכות שבקדרה אסורות אם אותה חתיכה ראויה להתכבד אפי' שעכשיו אינו מכירה היא אוסרת את כולן כיוון שאיסורה מחמת עצמה כדין חהר"ל. לעומת סע' ד' שנאסרה מש"א ואע"פ שהיא ראויה להתכבד ואינה מכירה אינה אוסרת את החתיכות כיוון שאין איסורה מחמת עצמה ולכן לא חל דין חה"ל ולכן אם היה בקדרה 60 נגד כל הקדרה מותרת. (כולל אותה חתיכה כיוון שמדובר שלא מכירה בהבנת הש"ך).<br />
'''הגר"א ביאר את הסתירה''' – השו"ע בסי' צ"ב כתב את שיטת הטור ובק"ו כתב את שיטתו שלו.<br />
'''שיטת הרמ"א להלכה :'''<br />
הרמ"א כתב - "וי"א דאמרינן בכל האיסורין חנ"נ וכן המנהג פשוט ואין לשנות. משמע שפסק כר"ת.<br />
אע"פ שהרמ"א מחמיר שאומרים חנ"נ בש"א מ"מ באופן שהאיסור נפל על חתיכה שמקצתה ברוטב מיקל הרמ"א והחתיכה לא תאסור את שאר החתיכות.<br />
'''ואלו הן הסיבות לקולא זו:'''<br />
א. לפי ר"י האיסור מתבטל בכל הקדרה.<br />
ב. י"א שאין חנ"נ בש"א (ר' אפרים).<br />
כל זה אפילו שהרמ"א מחמיר בכל סיבה בנפרד.<br />
'''הש"ך סקי"ג'''- ביאר ברמ"א שבתחילה נאסרה החתיכה ורק כאש ניער או כיסה את הקדרה נאסרות שאר החתיכות. כיוון שהבין שמחמיר כרש"י (שאוסר ת האחרות רק עם ניער או כיסה) שהרי לשיטת ר"י אין צורך כלל לנער. <br />
<br />
'''ט"ז סקי"ד,ה''' - ביאר שהרמ"א החמיר בבב"ח כשיטת רש"י שאף ללא ניעור אוסרת אותה חתיכה את כל האחרות (וכך משמע מלשון הרמ"א כאן).<br />
אך בשאר איסורים הרמ"א מיקל כשיטת ר"י שאינה אוסרת את האחרות אם מקצתה ברוטב.<br />
<br />
== נושא ג' חנ"נ לח בלח : ==<br />
<br />
מקור: '''ע"ז דף (עג.)''' "אמר ר' יוחנן יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו" <br />
'''ביאור הראשונים בנושא :'''<br />
'''תוס' ד"ה בשקדם: יש חנ"נ לח בלח.'''<br />
תוס' הביאו גמ' זו כראיה לר"א שאין חנ"נ בש"א. מדוע מספיק 60 במים כנגד היין נסך ולא כנגד כל היין שבבור שהרי נומר שנ"נ? תוס' תירצו לשיטת ר"ת שסובר שיש חנ"נ בש"א שכאן היין נאסר מהיין נסך במשהו ולכן לא נ"נ מכל זה משמע של ר"ת אמרינן שיש חנ"נ לח בלח מכיוון שיכלו לתרץ בפשטות שלא אמרינן חנ"נ לח בלח.<br />
'''הר"ן ד"ה אבל עיקר נראה לי:'''<br />
דין חנ"נ בלח תלוי באופן יצירת התערובת. <br />
אם הפעולה היתה בישול – אומרים חנ"נ לח בלח. כיוון שזה דומיה בשר וחלב שדרך בישול אסרה התורה ולכן אף בש"א נ"נ.<br />
אם הפעולה היתה עירוב לח בלח בצונן – לא אמרינן שנ"נ ועל זה דיבר הגמ' לעיל.<br />
'''סיעת האומרים אין חנ"נ לח בלח:'''<br />
ראייתם בפשטות מהגמ' הנ"ל אך קיים הבדל בין הראשונים בהגדרת החנ"נ.<br />
'''הרשב"א :''' חנ"נ בלח אנו אומרים שיש יכולת בליעה כיוון שאז אין האיסור יוצא ומתערב לגמרי בחתיכות אלא תמיד ישאר יותר בחתיכה. אך בלח אין הוא בולע ולכן האיסור מתערב בשווה בכל ההיתר.<br />
'''מרדכי :''' חנ"נ אנו אומרים דווקא בחתיכה כיוון שהיא ניכרת ומובדלת מהשאר אך בלח לא כיוון שאינו מובדל נחשב כאילו האיסור נמצא בכל ההיתר לעומת חתיכה שיש לו מקום משלו.<br />
'''רע"א והחוו"ד מביאים נפק"מ:'''<br />
כאשר החתיכה נימוחה.<br />
לרשב"א – האיסור מתערב בשווה ולא נומר חנ"נ.<br />
למרדכי – דין חנ"נ אינו נפקע אף לאחר שנימוחה.<br />
להלכה :<br />
'''הגר"א סובר שהרמ"א פסק כהר"ן:'''<br />
לשון הרמ"א – "יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח, ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר, ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל (מרדכי פכ"ה בשם רשב"א ור"ן בשם ראב"ד). ויש לסמוך על זה בשאר איסורים לצורך הפסד גדול, אבל לא בבשר וחלב".<br />
משמע מלשונו "אם נתערב איסור לח בהיתר לח"<br />
שמדבר על עירוב של לח בלח בצונן (כי אם היה רוצה להתייחס לבישול של לח בלח היה צריך לומר תרכובת של לח בלח). <br />
ופסק כר"ן שאין חנ"נ לח בלח בצונן ויש לסמוך עליו בהפסד מרובה אך לח בלח מבושלים אסורים מעיקר הדין ואין להקל כלל.<br />
'''נשאלת השאלה''' - מה הדין כאשר העברת הטעמים נעשתה שלא ע"י בישול באיסור לח בלח למשל ע"י כבישה, מליחה, צליה.<br />
תשובה – ע"פ הבנת הגר"א שהרמ"א פסק כר"ן שאמרינן חנ"נ בש"א רק מתי שדומיה לבשר בחלב שדרך בישול אסרה התורה לכן כל דרך העברת טעמים שאינה אסורה בבב"ח מדאורייתא פסק להקל בהפסד מרובה כר"ן.<br />
<br />
== נושא ד' חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו : ==<br />
<br />
מקור '''חולין דף (ק.)''' "דרש רבה בר בר חנה – חתיכה של נבילה ושל דג טמא...<br />
אוקי רב אמורא עליה ודרש – כיוון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה"<br />
'''הראשונים הקשו מס' קושיות על גמ'זו:''' <br />
<br />
'''קושיית התוס' ד"ה שקדם''' – למה הצריך רב שחתיכה ראשונה תקבל טעם כדי לאסור מספיק שקיבלה רק משהו ותאסור מדין מין במינו לא בטיל ?<br />
'''קושיית הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
'''הר"ן:'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושייתו – ר' יהודה סובר שמין ומינו לא בטיל אפילו במשהו אבל כלל זה נאמר דווקא שהמשהו איסור עומד בפני עצמו וכלשונו "אין כוח אחר מעורב בו" אך אם נבלע בחתיכה ויוצא אנו נקרה מב"מ אלא מין באינו מינו כי הוא מעורב בחתיכה אחרת.<br />
'''נקודות הכסף (סק"ד) "תרי משהו אמרינן":'''<br />
הש"ך סבר כגישת הר"ן שיש הבדל אם חתיכת איסור נופלת לחתיכות של היתר שהאיסור עומד בפני עצמו ולכן אסור מדין מין במינו לא בטיל לר' יהודה. לעומת אם האיסור משהו נבלע בחתיכה והיא נפלה לחתיכות היתר אז דנים את התערובת מדין מין באינו מינו כיוון שהאיסור חלק מהחתיכה ולא עומד בפני עצמו. ועוד יוצא מהר"ן אם נניח שהחתיכה נ"נ טעם החתיכה ללא האיסור משהו יאסור את שאר החתיכות ולכן יוצא שסבר שלא אומרים הפרדה גמורה.<br />
<br />
כאשר החתיכה נבלעת ממשהו איסור ונפלה לתערובת ומכירה \ אינו מכירה:<br />
החתיכה אינה נבילה אך המשהו יוצא לתערובת השנייה ולכן צריך 60 בתערובת השנייה מדין מין באינו מינו. אך בפסח כיוון שגם מין באינו מינו לא בטיל אז גם התערובת השנייה נאסרת<br />
ובדישל"מ – מין באינו מינו כן בטל ולכן מספיק 60 בתערובת השנייה נגד המשהו<br />
<br />
היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר נוסף:<br />
משהו האיסור שהתערבב בהיתר הראשון אינו נבלע בו אלא נחשב כבעין וכן בתערובת השנייה ולכן בדישל"מ – צריך 60 נגד המשהו כדין מין באינו מינו.<br />
ובפסח – הכול נאסר כי מין באינו מינו לא בטיל.<br />
'''ר"ת (תוס' בשקדם) :'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושיית הר"ן – מצינו מ"ח אחרונים בהבנתו.<br />
'''רעק"א:'''<br />
משהו עושה את החתיכה הראשונה נבילה אך לא אוסר את שאר החתיכות כיוון שאינו עובר עליהן. אפשר להסיק שכדי לאסור את שאר החתיכות צריכים דווקא את האוסר והנאסר ולכן יוצא בשיטה זו שאומרים את דין הפרדה גמורה.<br />
'''שיטת הט"ז (סק"טז) "תרי משהו לא אמרינן":'''<br />
'''כאשר החתיכה נבלעת במשהו ונפלה לתערובת ומכירה:'''<br />
החתיכה הראשונה נ"נ ומשום כך שנפלה לתערובת השנייה יש לשער 60 נגד כל החתיכה ואינה אוסרת את התערובת השנייה במשהו מדין מב"מ לא בטיל או בפסח שחמץ אינו בטל כיוון שהמשהו אינו יוצא אלא רק טעם החתיכה שבלוע בה יוצא והוא לא אוסר כיוון שלעולם נצטרך את האוסר והנאסר כדי לאסור.<br />
המשבצ"ז מקשה – מדוע הצריך 60 כדי להתיר את התערובת הרי המשהו אינו יוצא החוצה ולכן יש להוציא את החתיכה שנאסרה וכל השאר מותר אף בפחות מ60.<br />
<br />
משהו ניבלע בחתיכה והוא נפל לתערובת ואינו מכירה:<br />
הרוטב – אינו נאסר כיוון שהאיסור משהו אינו יוצא.<br />
החתיכות – נאסרו כיוון שלא אומרים בפסח חד בתרי בטיל, לכן החתיכה שנאסרה תאסור את כל החתיכות מדין יבש ביבש.<br />
<br />
'''היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר לח נוסף:'''<br />
המשהו האיסור נחשב כבעין בתערובת הראשונה כי לא שייך בליעה בלח ולכן אם נפל לתערובת שניה עדיין נחשב כבעין ולכן אוסר הכול מדין מב"מ לא בטיל.<br />
בפסח – דין מב"ב ודין אינו מינו שווים שלא בטיל.<br />
בדישל"מ – מין באינו מינו מותר ב60.<br />
<br />
'''הלכה למעשה''' – במקרה שבחתיכה נבלע משהו ונפלה לתערובת ומכירה ויש רוב כנגד החתיכה.<br />
שער הציון סי' תס"ז סעיף ז' – הכריע לאסור כדעת הש"ך שהתיר את התערובת השנייה רק בהנאה ובמקום הפסד"מ ובמניעת שמחת יו"ט הקל כט"ז והתיר את התערובת אף באכילה.<br />
<br />
== נושא ה' חנ"נ בכלים : ==<br />
<br />
'''הר"ן בשם הרמב"ן : יש חנ"נ בכלים.'''<br />
ומבאר הפמ"ג משבצות זהב ס"ק ח' כמו דאמרינן אין טומאה בלועה מטמאה טהרה בלועה ה"ה אין איסור בלוע בכלי מבטל היתר.<br />
'''הרשב"א:''' חנ"נ שייך רק במזון ולכן בכלי חרס לא אומרים חנ"נ לעומת בלוע שבכלי כן אומרים חנ"נ.<br />
'''מרדכי :'''<br />
כלי חרס – אומרים חנ"נ.<br />
כלי מתכת – לא אומרים חנ"נ.<br />
'''פסיקת השו"ע בנושא :''' שו"ע סעיף ה' - אם ידוע כמה הוא האיסור, כגון כף חדשה או שאינה בת יומא שניער בה ובלעה כזית חלב, ואחר כך ניער בה קדרה של בשר, אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה... <br />
ויש מי שאומר שגם בזו אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה. <br />
משמע שהכריע כרשב"א אך הביא גם את הר"ן <br />
'''פסיקת הרמ"א בנושא :'''<br />
המשך דברי הרמ"א - ויש שאינן מחלקין בין כף ישן לחדש, רק בין כלי חרס לשאר כלים (מרדכי פ' גיד הנשה) ואומרים דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור על ידי הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבלה, אבל לא בשאר כלים, וטוב לחוש לחומרא וע"ל סימן צ"ב.<br />
'''ההבנת הרמ"א במרדכי :'''<br />
כלי חרס אפילו חדש יש בו חנ"נ ואילו בשאר כלים אפילו ישנים אין בהם חנ"נ.<br />
למסקנה סיים הרמ"א " וטוב לחוש לחומרא "היינו שאינו מקבל את הקולא של המרדכי (בשאר כלים אפילו שישנים שאין בהם חנ"נ) אלא אף בהם יש חנ"נ .<br />
ובכלי חרס אפילו חדש יש חנ"נ לחומרא.<br />
'''הט"ז סק"ח:'''<br />
המרדכי סבר שיש חילוק בכלי חדש.<br />
שבכלי חרס חדש – יש חנ"נ כיוון שאינו חזר לכשרו ודומה לחתיכה שנאסרה שאינה חוזרת לעולם להיתרה, ובשאר כלים – אין בהם חנ"נ כיוון שאינם דומים לחתיכה שנאסרה וחוזרים להכשרם ע"י הגעלה.<br />
הט"ז להלכה פוסק :<br />
כאשר הכלי חדש או אינו בן יומו :<br />
באיסור בב"ח :<br />
כלי חרס – יש חנ"נ בכלי. כלי מתכת – אין חנ"נ בכלי.<br />
בשאר איסורים :<br />
כלי חרס ומתכת – אין חנ"נ בכלים. מכיוון שיש מ"ח אם יש חנ"נ בש"א ואף שאנו מחמירים בזה זה רק בבלוע אך בגוף הכלי לא מחמירים.<br />
בהפסד מרובה : באיסור בב"ח – אין להקל. בשאר איסורים – מקלים שאין חנ"נ כלל.<br />
'''ש"ך סקכ"א :''' בכלי חרס חדש לא שייך לומר חנ"נ וכל דברי המרדכי נאמרו בכלי ישן והחילוק הוא <br />
שבכלי חרס – יש חנ"נ .<br />
ובשאר כלים – אין חנ"נ כיוון שמועילה להם הגעלה.<br />
וכך סברו '''המהרש"ל והב"ח והגר"א.'''<br />
<br />
הש"ך פוסק להלכה :<br />
באיסור בב"ח כאשר הכלי ישן:<br />
בשאר כלים – יש חנ"נ בבלוע.<br />
בהפס"מ – אין חנ"נ.<br />
כלי חרס – יש חנ"נ אף בהפס"מ.<br />
שאר איסורים:<br />
בכל הכלים אומרים חנ"נ בבלוע לכתחילה ובהפסד אפילו אינו מרובה יש להקל שלא אומרים.</div>עמנואלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%AA_%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=5443חתיכה נעשת נבילה2016-06-05T19:50:00Z<p>עמנואל: דף חדש: {{תחרות כתיבה}} == חתיכה נעשת נבילה == ביאור המושג חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) : ראשית ננסה להג...</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}} <br />
== חתיכה נעשת נבילה ==<br />
<br />
ביאור המושג חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) : ראשית ננסה להגדיר מה היא חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) ע"פ דימוי חנ"נ לחיי היום. ברור שמאכל בריא יכול להפוך למאכל מורעל אף שחיצונית איננו רואים הבדל, ומכאן ולהבא תשתנה התייחסותנו למאכל זה כגון במגעו עם מאכלים אחרים או במשקים וכו'. גם בעולם ההלכה יש דבר דומה שכידוע התורה אסרה מפגש של בשר וחלב מבושלים (יו"ד סי' פ"ז) אע"פ ששניהם לחוד מותרים, מפגשם הוא כעין רעל רוחני. ההלכה מדריכה אותנו באלו דרכים יכול להיבצר ה"רעל" הרוחני הזה, ובאלו דרכים הוא יכול לעבור למאכלי היתר אחרים ולאוסרם.<br />
'''ננסה להסביר את הנושאים :'''<br />
א. חנ"נ בבשר וחלב (בב"ח) <br />
ב. חנ"נ בשאר איסורים <br />
ג. חנ"נ במשקים (לח בלח)<br />
ד. חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו. <br />
ה. חנ"נ בכלים (ז"א כאשר האיסור וההיתר נפגשים בדופן הכלי). <br />
<br />
== א. חנ"נ בבשר בחלב : ==<br />
<br />
מקור : '''חולין דף קח.''' משנה חלק א': טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בחתיכה טעם של חלב החתיכה אסורה.<br />
'''1. היכן ממוקמת החתיכה שנפל עליה חלב בקדירה כדי שתהפוך לחתיכה נבילה ?'''<br />
'''שיטת רש"י :''' רש"י ביאר שטיפת החלב נפלה בתוך הקדירה על אחת מן החתיכות ולא הגיס את הקדירה ולא נחלק טעם הטיפה אלא לאותה חתיכה בלבד ואותה חתיכה נאסרה כי אותה חתיכה לבדה אין ששים לבטל הטיפה. רש"י סבר שבמשנה יש שני מקרים שונים, ובמקרה הראשון אין דיון על שאר החתיכות אלא רק על החתיכה שנפל עליה טיפת חלב והיא נאסרת כולה.<br />
נחלקו הפוס' לפי רש"י היכן החתיכה ממוקמת כדי שתתמודד רק היא מול טיפת החלב ולא כל הקדרה :<br />
ב"י - רש"י לא פירש אלא נומר מסברה בדרך כלל לא כל החתיכות בתוך הרוטב והטיפה נפלה על חלק החתיכה שחוץ לרוטב.<br />
תוס' ד"ה אם - רש"י כתב "וכן כי כיסה הקדרה עולות הרתיחות מי שוליה לפיה ומוליכות הטיפה בכל הקדרה.<br />
מסביר התוס'- ר"ל שאפילו החתיכה שנפלה הטיפה עליה היא מקצתה בתוך הרוטב.<br />
מסביר המהרש"א - אם רש"י היה סובר כר"י שגם אם לא כל החתיכה ברוטב מתערבת הטיפה בכל הקדרה הוא לא היה צריך לומר שעולות הרתיחות מלמטה למעלה ולהאריך בתיאור התערבות הטיפה בקדרה אלא כנראה האריך כדי להוציא מהבנת ר"י שהטיפה הנופלת על חלקה החיצוני של החתיכה מתערבת אף ללא כיסוי או ניעור בכל הקדרה.<br />
מהר"ם שי"ף - רש"י (קח:) ד"ה ניער- "החלב בגגה של החתיכה". משמע שגגה הכוונה מחוץ לרוטב כי אם לא נומר כך אז הטיפה הייתה הנופלת ברוטב ומתבטלת.<br />
'''שיטת התוס' :''' התוס' למד שחייבים לומר שהחתיכה המדוברת במשנה היא חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל. אף נפלה הטיפה על החתיכה ולכן יש להבין שברישא "בה"- בטיפה ו"אסור"- הכוונה לחתיכה שבחוץ. תוס' הבינו שהמשנה דיברה על מקרה אחד.<br />
שאלה: לפי פרוש התוס' קשה שהרי החיבור בין החלב לחתיכה נעשה ע"י צליה ודין צליה הוא חדירה של החלב בעומק קליפה\נטילה (ראה סימן ק"ה) ולא בכולה כדברי המשנה ?<br />
תוס' – הדין הוא דין צליה ואפילו כך כל החתיכה נאסרת משום שהחלב מפעפע בכולה כמו שמצינו בדף (צו:) שחלב מפעפע בכולו כיוון שהוא דבר שמן וכן החלב בגלל שומנו מפעפע בכולו.<br />
הר"ן – אין אנו עוסקים בדין צליה כלל אלא הדין כבישול כיוון שיש הבל וחום בקדרה והחתיכה נאסרת כולה וכן הקדרה כולה אם אין 60 נגד החלב.<br />
'''סיכום קצר''' – למדנו שחתיכת בשר נעשת נבילה כאשר היא נפגשת בבישול (בחום) עם חלב רק שאין פי 60 בחתיכה כנגד החלב ומאותו רגע חתיכת הבשר נעשת איסור בפני עצמו. בהמשך נראה שנחלקו האחרונים מה היא פסיקת השו"ע בדין החתיכה לבדה כהבנת רש"י או תוס'. ועכשיו נמשיך לבאר את דין שאר הקדרה ע"פ דברי המשך המשנה.<br />
'''2. באיזה אופן שאר הקדירה תשתתף בביטול הטיפה ובאיזה אופן אינה משתתפת ?'''<br />
מקור : חולין דף קח. משנה חלק ב': ניער את הקדרה שנפל לתוכה החלב, אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה – אסור.<br />
'''שיטת רש"י :''' ובשאר חתיכות של הקדרה לא דיברה המשנה בחלק א' אלא כאשר ניער (חלק ב') ובגמרא נחלקו בה אם חוזרת אותה חתיכה ואוסרתן או לא וזו היא מחלוקת האם אפשר לסוחטו אסור או אפשר לסוחטו מותר, ונבאר.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו מותר אומר - נתינת טעם אינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה חוזרת החתיכה להיתרה.<br />
אך מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"מ :<br />
שיטת רש"י: ביחס לחתיכה ביחס לחתיכות - היא מותרת אף ללא טעימת גוי כי הטעם מתחלק בשווה בכל הקדרה.<br />
שיטת הרמב"ן: ביחס לחתיכה - החתיכה נשארת באיסורה ובזה לא נחלקו מ"ד אפל"מ ואפל"א. ביחס לחתיכות- המ"ח בין אפל"א לאפל"מ היא רק לגבי שאר החתיכות. למ"ד אפל"מ אם תסחט לגמרי את החלב מהחתיכה החתיכה היא נחשבת היתר לגבי החתיכות ז"א שאינה אוסרת אותן מדין מין במינו לא בטיל אך החתיכה עצמה אסורה. המילה מותר הכוונה לשאר הקדרה שמותרת. למ"ד אפל"א אפילו אם תסחט את החתיכה היא נשארת באיסורה ואוסרת את השאר מדין מין במינו לבטיל.<br />
שיטת הר"ן: ביחס לחתיכה - אע"פ שנסרך בה החלב יותר אם יטעם קפילא ויתירה תותר, וכן אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה שטעם החלב ותותר כיוון שיש התפשטות טעמים שווה. ביחס לחתיכות - כל עוד לא טעם קפילא את החתיכה והתירה היא נבילה אך אין אומרים שהיא הפכה להיות כגופו של איסור שביכולת טעם הבשר לבד לאסור אלא רק ביחד אם החלב אוסרת ז"א סבר הר"ן במ"ד אפל"מ את דין "אין הנאסר". מ"ד אפל"א: נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור ולא האיסור עצמו, לפיכך כל שקיבלה חתיכה טעם חלב נשארת באיסורה אף שהחלב יצאה ממנה.<br />
בפשטות מ"ד אפשר לסוחטו אסור אומר : נתינת טעם הינה תנאי בהיווצרות האיסור לפיכך אם יצא כל טעם החלב מן החתיכה, החתיכה נשארת באיסורה.<br />
מצינו הבנות שונות בהסבר מ"ד אפל"א :<br />
שיטת הר"ן והרמב"ן : ביחס לחתיכה - אפילו אם תסחט את החלב מהבשר הבשר נשאר אסור. כיוון שסובר הר"ן בדעת רש"י שאין אומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאסור עצמו יכול לילך" ומכיוון שהחלב אינו בחתיכה וגם הוא האוסר החתיכה אינה אוסרת אחרים.<br />
ביחס לחתיכות - טעם הבשר יוצא ואוסר את כל הקדרה וכל זה ללא ניעור.<br />
שיטת הדרכי משה בטור: ע"פ דברי הטור "והיכא שנאסרה מחמת חלב נעשת כל החתיכה איסור ואם בישלה אם האחרות צריך 60 נגד כולה. ודייק הד"מ מהמילים "ואם בישלה" משמע שבלי בישול לא נאסרת שאר הקדרה כי אין החלב והבשר מתפשטים ביחד. ז"א הד"מ סבר שאומרים את דין "אין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך" ולכן אם ניער צריך 60 כנגד כל החתיכה ואם לא החתיכה תשאר אסורה אך טעמה לא יאסור את החתיכות האחרות.<br />
שיטת המרדכי : טעם החלב אוסר את החלק העליון של החתיכה שמחוץ לרוטב ואינו יוצא מהחלק העליון. ואף שטעם הבשר יוצא אין הוא אוסר לבד כיוון שאין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור יכול לילך עמו. ולכן למסקנה המרדכי פוסק שימתין עד שתצטנן הקדרה ולחתוך מה שחוץ לרוטב, ואם ניער צריך 60 כנגד החלק שחוץ לרוטב.<br />
<br />
'''שיטת התוס' :''' תוס' הבין שהחתיכה חוץ לרוטב כי אם לא הטיפה תתבטל בכל הקדרה ולא נאסרה החתיכה כלל אף אם נפלה הטיפה על החתיכה בתחילה. ומכיוון שהמשנה במפורש כותבת "ניער את הקדירה" ורק כך נותנת המשנה לחתיכה הראשונה יכולת לאסור את שאר החתיכות משמע שהחתיכה אינה ברוטב ורק ע"י הניעור הקדרה משתתפת בביטול. <br />
'''קשה אם החתיכה נאסרת כולה שתאסור גם את החתיכה התחתונה לה?'''<br />
תוס' מתרץ – מצינו מקרה כזה בג"מ (קח:) נפלה טיפת חלב על חתיכה ולא ניער ולא כיסה. אומרת הגמ' מבלע בלע מפלט לא פלט. משמע שהחלב שאסר את החתיכה הראשונה לא ממשיך לחתיכה התחתונה אם לא ניער כלל.<br />
'''נשאלת השאלה למה טעם הבשר לבדו לא אוסר את הקדרה אף ללא ניעור???'''<br />
דף (קח:) "טיפת חלב שנפלה על חתיכה כיוון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשת נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים עד שתתין טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות.אמר רבי נראין דברי ר' יהודה - בשלא ניער ולא כיסה ודברי חכמים - בשניער וכסה". הגמ' שואלת: מאי לא ניער ולא כיסה? אילמא לא ניער ולא כיסה כלל [אם נעמיד שרבי פסק כר' יהודה במקרה הזה קשה שהרי] מבלע בלע מפלט לא פלט [החלב לא יוצא מהחתיכה ללא ניעור אלא רק טעם בשר יוצא] קסבר רבי אפל"א "<br />
'''מגמ' זו משמע שטעם הבשר לא אוסר כלל ללא טעם החלב.<br />
אך הראשונים נחלקו בהסברה :'''<br />
'''שיטת הר"ן:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא אליבא מ"ד אפל"מ ורק לשיטתו הבשר לא אוסר לבדו ללא חלב אך למסקנה רבי סובר כאפל"א שטעם הבשר אוסר לבדו את שאר החתיכות.<br />
ולכן המחלוקת בין אפל"א לאפל"מ לשיטת הר"ן היא : גם בדילול וגם בהפרדה יש מח' אפל"א ואפל"מ.<br />
מ"ד אפל"מ סובר : (אין חנ"נ) ביחס לחתיכה- אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותותר ע"י 60. ביחס לחתיכות- רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
מ"ד אפל"א סובר : ביחס לחתיכה - טעם העצמי של החתיכה אסור אף ללא חלב. ביחס לחתיכות- טעם הבשר אוסר את החתיכות.<br />
'''שיטת ר"י ורשב"א:''' שאלת הגמ' "מאי לא ניער" היא לא בשיטת מ"ד מסוים אלא מציאותי למה התכוון רבי וזו ראיה ברורה שטעם לבדו לא אוסר והמח' של אפל"א ואפל"מ היא בנושא אחר.<br />
ולכן המח' בין אפל"א לאפל"מ בהבנת ר"י ורשב"א היא : אין מחלוקת אם הפרידו את החלב מהבשר ולכו"ע הבשר איננו אוסר אלא המחלוקת היא אם דיללו את טעם הבשר ע"י בישול בעוד חתיכות האם החתיכה נשארת באיסורה.<br />
אפל"מ: ביחס לחתיכה - אם יבשלו אותה אם עוד חתיכות תדולל החתיכה מטעם חלב ותתור.<br />
ביחס לחתיכות - רק ע"י שיצא טעם בשר וחלב ביחד מהחתיכה לחתיכות יאסרו החתיכות.<br />
<br />
אפל"א: ביחס לחתיכה- אם עדגיין נשארו שאריות חלב בחתיכה נשארת אסורה אך אם יוציא את החלב שאפי' משהו לא ישאר היא מותרת. ביחס לחתיכות- כיוון שיוצא טעם חלב וטעם בשר החתיכה אוסרת אותן.<br />
ההכרעה ההלכתית בנושא : השו"ע ביו"ד סימן צ"ב כתב נפל חלב לתוך קדירה של בשר, טועמין החתיכה שנפל עליה החלב, אם אין בה טעם חלב, הכל מותר. ואם יש בחתיכה מטעימת חלב, נאסרה אותה חתיכה. כלומר החתיכה נעשת נבילה ועכשיו החתיכה יכולה לאסור את כל האוכל שבקדרה ולכן משערין בכולה, אם היה בכל מה שיש בקדירה מהחתיכות והירק והמרק והתבלין כדי שתהא חתיכה זו אחד מששים מהכל, החתיכה אסורה והשאר מותר במה דברים אמורים ,שצריך 60 בכל האוכל שבקדרה מול החתיכה שנאסרה בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף...<br />
'''נחלקו האחרונים כמו מי הכריע השו"ע :'''<br />
'''ט"ז (סק"ב) :''' השו"ע פסק כשיטת רש"י כיוון שנקט את לשון הרמב"ם (פ"ט ה"ט). והרמב"ם דיבר בתחילה ללא ניעור, משמע שאף ללא ניעור אם יש בחתיכה מטעימת חלב נאסרה אותה חתיכה ואם אין 60 בקדרה נאסרה אף כל הקדרה. שהרי לפי רש"י בהבנת הט"ז (בניגוד לד"מ) כל הקדרה תאסר לבסוף אף ללא ניעור ובהמשך דבריו "אלא לבסוף" הסביר הט"ז סק"ה שהניעור בסוף הוא עצה טובה שלא ישאר טעם חלב בחתיכה.<br />
'''ש"ך (סק"ד):''' שו"ע פסק כר"י(תוס'). וחולק על הט"ז בנק' הכסף שהרי כתוב במפורש " במה דברים אמורים, בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף" משמע שאם לא היה מנער כלל אף לא לבסוף אין הקדרה נאסרת. מובן מכאן שהשו"ע דיבר שהחתיכה מחוץ לרוטב ורק היא תיאסר ורק אם ינער את הקדרה יאסר שאר הקדרה כהבנת ר"י.<br />
'''פסיקת הרמ"א :''' וכן אם לא ניער כלל, את הקדרה כאשר נפלה הטיפה לא בתחלה ולא בסוף, ולא כיסה כלל, אם יש ס' בקדירה נגד טיפת חלב שנפל, אינו אסור רק החתיכה לבד, ושאר הקדירה מותרת.<br />
'''5 שיטות בהסבר הרמ"א:'''<br />
'''ש"ך (סק"ו)''' – הרמ"א דיבר על מקרה אחר מהשו"ע באופן שהחתיכה נמצאת חלקה ברוטב והסתפק האם לפסוק כרש"י או כר"י ולכן החמיר כשניהם והצריך 60 לבטל את הטיפה כי חשש לר"י ושהחתיכה אסורה אם אין 60 כי חשש לרש"י. נשאר קשה על הש"ך המילה "וכן".<br />
'''ט"ז (סק"ב)''' – הרמ"א דיבר על אותו מקרה של השו"ע והוא הסביר כרש"י והרמ"א פסק כר"י שהטיפה מתפשטת בכל הקדרה ומספיק 60 כנגד הטיפה, אך מ"מ הרמ"א שהחתיכה עצמה אסורה מסברה דנפשיה שכן נשאר בה יותר טעם. נשאר קשה על הט"ז הרמ"א בסע' ד' שפסק שצריך 60 נגד החתיכה משמע שפסק כרש"י שהיא נאסרת תחילה מן הדין.משבצ"ז (סק"ה): כתב להלכה סבר הט"ז שהעיקר בדעת הרמ"א כהכרעתו בסע' ד'.<br />
'''רע"א''' – הרמ"א מובן ע"פ דבריו בסי' ק"ה שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומחמירים תמיד ולכן שכולה חוץ לרוטב חתיכה עצמה- אסורה שאין אנו בקיאין ולכן אמרינן שהחלב הכחוש מפעפע רק בה. ושאר הקדרה מותרת אם יש 60 נגד החלב כיוון שיש ספק שהחלב מפעפע בכל הקדרה אף ללא רוטב.<br />
'''באר הגולה''' – הגיה "אם אין 60 בקדרה..." משמע שפסק כרש"י אך קשה כי פשוט שכאשר החתיכה מחוץ לרוטב אין הקדרה מצטרפת לביטול הטיפה.<br />
'''הגר"א''' – הגיה "אם אין 60 בה חתיכה נגד טיפת החלב..." ובא ללמדנו שהחלב אינו ממשיך לקדרה ללא ניעור ולכן היא לא נאסרה. משמע שסובר כהבנת ר"י ורשב"א בהפרדה גמורה ולא כהר"ן.<br />
<br />
== נושא ב. ביאור חנ"נ בשאר איסורים : ==<br />
<br />
מקור : '''חולין דף (ק.)''' מדובר שנפלה חתיכת נבילה על חתיכות כשרות שהיו בקדרה והתבשלו רבה בר חנה סבר שחתיכת האיסור תאסור כאשר יהיה טעם של נבילה ברוטב ובחתיכות ואז כל הקדרה נאסרה. רב סבר שמספיק שחתיכת איסור שנפלה נותנת טעם בחתיכה אחת מהחתיכות שבקדרה כדי שהיא תאסור את כל הקדרה כי א"א לטעום אם יש טעם איסור כי לאיסור וההיתר יש אותו טעם.<br />
'''מצינו ג' שאלות על דברי הגמ':'''<br />
1. שאלת הגמרא - מדוע רב הצריך שחתיכת היתר הראשונה תקבל טעם מהאיסור הרי האיסור נמצא וכל צריך להיות אסור מדין מין ומינו לא בטיל? עונה הגמ' בשיטת אביי בשקדם וסילקו.<br />
2. <br />
תוס' ד"ה בשקדם - למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תקבל "טעם" מהאיסור כדי לאסור מספיק שקיבלה רק "משהו" כדי לאסור מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
3. <br />
הר"ן – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
'''<br />
הראשונים דנו בשתי השאלות האחרונות:'''<br />
'''שיטת הרמב"ן :''' ביחס לשאלה 2 - אפילו רק ע"י "משהו החתיכה נאסרת ואוסרת את כולן. ורב אסר את החתיכה הראשונה אפילו שקיבלה רק "משהו" מהאיסור. קשה - שהרי כתוב "כיוון שנתן טעם בחתיכה". תירוץ- הרמב"ן לומד משפט זה לא כפשוטו אלא כיוון שנתבשל עמה וקיבלה רק "משהו" מהאיסור נ"נ ואוסרת את כולן. "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אם לא נומר שהמשהו עושה את החתיכה נבילה אין יכולת למשהו לאסור את השאר כי משהו כמאן דליתא לולי שיעשה חנ"נ ואז החתיכה עצמה אוסרת את שאר הקדרה. משמע שחלק על הפרדה גמורה והחתיכה אוסרת אף ללא איסור.<br />
'''שיטת ר' אפרים :''' ביחס לשאלה 2 - מתוך שאלה זו הבין ר"א שאם החתיכה הראשונה קיבלה רק משהו אין היא יכולה לאסור את שאר החתיכות מדין מין ומינו כיוון שמשהו נחשב שאינו ואם קיבלה טעם אין החתיכה הראשונה נ"נ אלא הטעם נחשב כבעין ולכן נאסר שאר הקדרה מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" – אינו כפשוטו אלא נ"נ – הטעם נחשב כנבילה בעין למסקנה אין חנ"נ בש"א.<br />
ביחס לשאלה 3 - אין שאלה כי אין חנ"נ כלל.<br />
'''שיטת ר"ת:''' ביחס לשאלה 2 - אין משהו מהאיסור מספיק כדי לאסור את החתיכה הראשונה כדי שתוכל לאסור מדין מין ומינו לא בטיל אבל היא נאסרת בעצמה מה שאין כן טעם הוא גורם לחתיכה להעשות נבילה ואוסרת את כולן מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א. <br />
ביחס לשאלה 3 - נושא זה נידון בסוגיית "תרי משהו" .<br />
'''ההכרעה ההלכתית בנושא :''' <br />
'''שו"ע סימן צ"ב סעיף ד''''- לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה, אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים. כגון כזית חֵלב שנבלע בחתיכה, ואין בה ששים לבטלו, ונאסרה, ואחר כך בישלה עם אחרות, אין צריך אלא ששים כדי כזית חֵלב, ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת. <br />
השו"ע הכריע כר' אפרים שאין חנ"נ בשאר איסורים כלל ולכן כאשר יש 60 כנגד האיסור אף החתיכה שנאסרה ממנו ראשונה תחזור להיות מותרת. שזו ממש שיטת מ"ד אפל"מ. <br />
'''אך בסימן ק"ו סעיף א' פסק השו"ע''' שאף בשאר איסורים החתיכה נשארת באיסורה <br />
ומצינו שזו מחלוקת ראשונים <br />
שיטת הטור: בש"א אמרינן אפל"מ וחתיכה חוזרת להיתרה והאיסור נסחט לכל התבשיל ומתבטל.<br />
שיטת הרשב"א: בש"א אמרינן אפל"א וחתיכה נשארת באיסורה. וכך פסק השו"ע בסי' ק"ו.<br />
'''תירוצים לסתירה :'''<br />
'''הש"ך סק"יא''' - אין סתירה, אלא כאן השו"ע כתב שהחתיכה שנאסרה בש"א חוזרת להיות מותרת הוא כדי להבדיל בין סע' ג' ששם מדובר על חתיכה שנאסרה מחלב והרוטב מותר אם יש 60 כנגדה אך כל החתיכות שבקדרה אסורות אם אותה חתיכה ראויה להתכבד אפי' שעכשיו אינו מכירה היא אוסרת את כולן כיוון שאיסורה מחמת עצמה כדין חהר"ל. לעומת סע' ד' שנאסרה מש"א ואע"פ שהיא ראויה להתכבד ואינה מכירה אינה אוסרת את החתיכות כיוון שאין איסורה מחמת עצמה ולכן לא חל דין חה"ל ולכן אם היה בקדרה 60 נגד כל הקדרה מותרת. (כולל אותה חתיכה כיוון שמדובר שלא מכירה בהבנת הש"ך).<br />
'''הגר"א ביאר את הסתירה''' – השו"ע בסי' צ"ב כתב את שיטת הטור ובק"ו כתב את שיטתו שלו.<br />
'''שיטת הרמ"א להלכה :'''<br />
הרמ"א כתב - "וי"א דאמרינן בכל האיסורין חנ"נ וכן המנהג פשוט ואין לשנות. משמע שפסק כר"ת.<br />
אע"פ שהרמ"א מחמיר שאומרים חנ"נ בש"א מ"מ באופן שהאיסור נפל על חתיכה שמקצתה ברוטב מיקל הרמ"א והחתיכה לא תאסור את שאר החתיכות.<br />
'''ואלו הן הסיבות לקולא זו:'''<br />
א. לפי ר"י האיסור מתבטל בכל הקדרה.<br />
ב. י"א שאין חנ"נ בש"א (ר' אפרים).<br />
כל זה אפילו שהרמ"א מחמיר בכל סיבה בנפרד.<br />
'''הש"ך סקי"ג'''- ביאר ברמ"א שבתחילה נאסרה החתיכה ורק כאש ניער או כיסה את הקדרה נאסרות שאר החתיכות. כיוון שהבין שמחמיר כרש"י (שאוסר ת האחרות רק עם ניער או כיסה) שהרי לשיטת ר"י אין צורך כלל לנער. <br />
<br />
'''ט"ז סקי"ד,ה''' - ביאר שהרמ"א החמיר בבב"ח כשיטת רש"י שאף ללא ניעור אוסרת אותה חתיכה את כל האחרות (וכך משמע מלשון הרמ"א כאן).<br />
אך בשאר איסורים הרמ"א מיקל כשיטת ר"י שאינה אוסרת את האחרות אם מקצתה ברוטב.<br />
<br />
== נושא ג' חנ"נ לח בלח : ==<br />
<br />
מקור: '''ע"ז דף (עג.)''' "אמר ר' יוחנן יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו" <br />
'''ביאור הראשונים בנושא :'''<br />
'''תוס' ד"ה בשקדם: יש חנ"נ לח בלח.'''<br />
תוס' הביאו גמ' זו כראיה לר"א שאין חנ"נ בש"א. מדוע מספיק 60 במים כנגד היין נסך ולא כנגד כל היין שבבור שהרי נומר שנ"נ? תוס' תירצו לשיטת ר"ת שסובר שיש חנ"נ בש"א שכאן היין נאסר מהיין נסך במשהו ולכן לא נ"נ מכל זה משמע של ר"ת אמרינן שיש חנ"נ לח בלח מכיוון שיכלו לתרץ בפשטות שלא אמרינן חנ"נ לח בלח.<br />
'''הר"ן ד"ה אבל עיקר נראה לי:'''<br />
דין חנ"נ בלח תלוי באופן יצירת התערובת. <br />
אם הפעולה היתה בישול – אומרים חנ"נ לח בלח. כיוון שזה דומיה בשר וחלב שדרך בישול אסרה התורה ולכן אף בש"א נ"נ.<br />
אם הפעולה היתה עירוב לח בלח בצונן – לא אמרינן שנ"נ ועל זה דיבר הגמ' לעיל.<br />
'''סיעת האומרים אין חנ"נ לח בלח:'''<br />
ראייתם בפשטות מהגמ' הנ"ל אך קיים הבדל בין הראשונים בהגדרת החנ"נ.<br />
'''הרשב"א :''' חנ"נ בלח אנו אומרים שיש יכולת בליעה כיוון שאז אין האיסור יוצא ומתערב לגמרי בחתיכות אלא תמיד ישאר יותר בחתיכה. אך בלח אין הוא בולע ולכן האיסור מתערב בשווה בכל ההיתר.<br />
'''מרדכי :''' חנ"נ אנו אומרים דווקא בחתיכה כיוון שהיא ניכרת ומובדלת מהשאר אך בלח לא כיוון שאינו מובדל נחשב כאילו האיסור נמצא בכל ההיתר לעומת חתיכה שיש לו מקום משלו.<br />
'''רע"א והחוו"ד מביאים נפק"מ:'''<br />
כאשר החתיכה נימוחה.<br />
לרשב"א – האיסור מתערב בשווה ולא נומר חנ"נ.<br />
למרדכי – דין חנ"נ אינו נפקע אף לאחר שנימוחה.<br />
להלכה :<br />
'''הגר"א סובר שהרמ"א פסק כהר"ן:'''<br />
לשון הרמ"א – "יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח, ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר, ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל (מרדכי פכ"ה בשם רשב"א ור"ן בשם ראב"ד). ויש לסמוך על זה בשאר איסורים לצורך הפסד גדול, אבל לא בבשר וחלב".<br />
משמע מלשונו "אם נתערב איסור לח בהיתר לח"<br />
שמדבר על עירוב של לח בלח בצונן (כי אם היה רוצה להתייחס לבישול של לח בלח היה צריך לומר תרכובת של לח בלח). <br />
ופסק כר"ן שאין חנ"נ לח בלח בצונן ויש לסמוך עליו בהפסד מרובה אך לח בלח מבושלים אסורים מעיקר הדין ואין להקל כלל.<br />
'''נשאלת השאלה''' - מה הדין כאשר העברת הטעמים נעשתה שלא ע"י בישול באיסור לח בלח למשל ע"י כבישה, מליחה, צליה.<br />
תשובה – ע"פ הבנת הגר"א שהרמ"א פסק כר"ן שאמרינן חנ"נ בש"א רק מתי שדומיה לבשר בחלב שדרך בישול אסרה התורה לכן כל דרך העברת טעמים שאינה אסורה בבב"ח מדאורייתא פסק להקל בהפסד מרובה כר"ן.<br />
<br />
== נושא ד' חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו : ==<br />
<br />
מקור '''חולין דף (ק.)''' "דרש רבה בר בר חנה – חתיכה של נבילה ושל דג טמא...<br />
אוקי רב אמורא עליה ודרש – כיוון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה"<br />
'''הראשונים הקשו מס' קושיות על גמ'זו:''' <br />
<br />
'''קושיית התוס' ד"ה שקדם''' – למה הצריך רב שחתיכה ראשונה תקבל טעם כדי לאסור מספיק שקיבלה רק משהו ותאסור מדין מין במינו לא בטיל ?<br />
'''קושיית הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?<br />
<br />
'''הר"ן:'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושייתו – ר' יהודה סובר שמין ומינו לא בטיל אפילו במשהו אבל כלל זה נאמר דווקא שהמשהו איסור עומד בפני עצמו וכלשונו "אין כוח אחר מעורב בו" אך אם נבלע בחתיכה ויוצא אנו נקרה מב"מ אלא מין באינו מינו כי הוא מעורב בחתיכה אחרת.<br />
'''נקודות הכסף (סק"ד) "תרי משהו אמרינן":'''<br />
הש"ך סבר כגישת הר"ן שיש הבדל אם חתיכת איסור נופלת לחתיכות של היתר שהאיסור עומד בפני עצמו ולכן אסור מדין מין במינו לא בטיל לר' יהודה. לעומת אם האיסור משהו נבלע בחתיכה והיא נפלה לחתיכות היתר אז דנים את התערובת מדין מין באינו מינו כיוון שהאיסור חלק מהחתיכה ולא עומד בפני עצמו. ועוד יוצא מהר"ן אם נניח שהחתיכה נ"נ טעם החתיכה ללא האיסור משהו יאסור את שאר החתיכות ולכן יוצא שסבר שלא אומרים הפרדה גמורה.<br />
<br />
כאשר החתיכה נבלעת ממשהו איסור ונפלה לתערובת ומכירה \ אינו מכירה:<br />
החתיכה אינה נבילה אך המשהו יוצא לתערובת השנייה ולכן צריך 60 בתערובת השנייה מדין מין באינו מינו. אך בפסח כיוון שגם מין באינו מינו לא בטיל אז גם התערובת השנייה נאסרת<br />
ובדישל"מ – מין באינו מינו כן בטל ולכן מספיק 60 בתערובת השנייה נגד המשהו<br />
<br />
היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר נוסף:<br />
משהו האיסור שהתערבב בהיתר הראשון אינו נבלע בו אלא נחשב כבעין וכן בתערובת השנייה ולכן בדישל"מ – צריך 60 נגד המשהו כדין מין באינו מינו.<br />
ובפסח – הכול נאסר כי מין באינו מינו לא בטיל.<br />
'''ר"ת (תוס' בשקדם) :'''<br />
לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.<br />
לגביי קושיית הר"ן – מצינו מ"ח אחרונים בהבנתו.<br />
'''רעק"א:'''<br />
משהו עושה את החתיכה הראשונה נבילה אך לא אוסר את שאר החתיכות כיוון שאינו עובר עליהן. אפשר להסיק שכדי לאסור את שאר החתיכות צריכים דווקא את האוסר והנאסר ולכן יוצא בשיטה זו שאומרים את דין הפרדה גמורה.<br />
'''שיטת הט"ז (סק"טז) "תרי משהו לא אמרינן":'''<br />
'''כאשר החתיכה נבלעת במשהו ונפלה לתערובת ומכירה:'''<br />
החתיכה הראשונה נ"נ ומשום כך שנפלה לתערובת השנייה יש לשער 60 נגד כל החתיכה ואינה אוסרת את התערובת השנייה במשהו מדין מב"מ לא בטיל או בפסח שחמץ אינו בטל כיוון שהמשהו אינו יוצא אלא רק טעם החתיכה שבלוע בה יוצא והוא לא אוסר כיוון שלעולם נצטרך את האוסר והנאסר כדי לאסור.<br />
המשבצ"ז מקשה – מדוע הצריך 60 כדי להתיר את התערובת הרי המשהו אינו יוצא החוצה ולכן יש להוציא את החתיכה שנאסרה וכל השאר מותר אף בפחות מ60.<br />
<br />
משהו ניבלע בחתיכה והוא נפל לתערובת ואינו מכירה:<br />
הרוטב – אינו נאסר כיוון שהאיסור משהו אינו יוצא.<br />
החתיכות – נאסרו כיוון שלא אומרים בפסח חד בתרי בטיל, לכן החתיכה שנאסרה תאסור את כל החתיכות מדין יבש ביבש.<br />
<br />
'''היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר לח נוסף:'''<br />
המשהו האיסור נחשב כבעין בתערובת הראשונה כי לא שייך בליעה בלח ולכן אם נפל לתערובת שניה עדיין נחשב כבעין ולכן אוסר הכול מדין מב"מ לא בטיל.<br />
בפסח – דין מב"ב ודין אינו מינו שווים שלא בטיל.<br />
בדישל"מ – מין באינו מינו מותר ב60.<br />
<br />
'''הלכה למעשה''' – במקרה שבחתיכה נבלע משהו ונפלה לתערובת ומכירה ויש רוב כנגד החתיכה.<br />
שער הציון סי' תס"ז סעיף ז' – הכריע לאסור כדעת הש"ך שהתיר את התערובת השנייה רק בהנאה ובמקום הפסד"מ ובמניעת שמחת יו"ט הקל כט"ז והתיר את התערובת אף באכילה.<br />
<br />
== נושא ה' חנ"נ בכלים : ==<br />
<br />
'''הר"ן בשם הרמב"ן : יש חנ"נ בכלים.'''<br />
ומבאר הפמ"ג משבצות זהב ס"ק ח' כמו דאמרינן אין טומאה בלועה מטמאה טהרה בלועה ה"ה אין איסור בלוע בכלי מבטל היתר.<br />
'''הרשב"א:''' חנ"נ שייך רק במזון ולכן בכלי חרס לא אומרים חנ"נ לעומת בלוע שבכלי כן אומרים חנ"נ.<br />
'''מרדכי :'''<br />
כלי חרס – אומרים חנ"נ.<br />
כלי מתכת – לא אומרים חנ"נ.<br />
'''פסיקת השו"ע בנושא :''' שו"ע סעיף ה' - אם ידוע כמה הוא האיסור, כגון כף חדשה או שאינה בת יומא שניער בה ובלעה כזית חלב, ואחר כך ניער בה קדרה של בשר, אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה... <br />
ויש מי שאומר שגם בזו אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה. <br />
משמע שהכריע כרשב"א אך הביא גם את הר"ן <br />
'''פסיקת הרמ"א בנושא :'''<br />
המשך דברי הרמ"א - ויש שאינן מחלקין בין כף ישן לחדש, רק בין כלי חרס לשאר כלים (מרדכי פ' גיד הנשה) ואומרים דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור על ידי הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבלה, אבל לא בשאר כלים, וטוב לחוש לחומרא וע"ל סימן צ"ב.<br />
'''ההבנת הרמ"א במרדכי :'''<br />
כלי חרס אפילו חדש יש בו חנ"נ ואילו בשאר כלים אפילו ישנים אין בהם חנ"נ.<br />
למסקנה סיים הרמ"א " וטוב לחוש לחומרא "היינו שאינו מקבל את הקולא של המרדכי (בשאר כלים אפילו שישנים שאין בהם חנ"נ) אלא אף בהם יש חנ"נ .<br />
ובכלי חרס אפילו חדש יש חנ"נ לחומרא.<br />
'''הט"ז סק"ח:'''<br />
המרדכי סבר שיש חילוק בכלי חדש.<br />
שבכלי חרס חדש – יש חנ"נ כיוון שאינו חזר לכשרו ודומה לחתיכה שנאסרה שאינה חוזרת לעולם להיתרה, ובשאר כלים – אין בהם חנ"נ כיוון שאינם דומים לחתיכה שנאסרה וחוזרים להכשרם ע"י הגעלה.<br />
הט"ז להלכה פוסק :<br />
כאשר הכלי חדש או אינו בן יומו :<br />
באיסור בב"ח :<br />
כלי חרס – יש חנ"נ בכלי. כלי מתכת – אין חנ"נ בכלי.<br />
בשאר איסורים :<br />
כלי חרס ומתכת – אין חנ"נ בכלים. מכיוון שיש מ"ח אם יש חנ"נ בש"א ואף שאנו מחמירים בזה זה רק בבלוע אך בגוף הכלי לא מחמירים.<br />
בהפסד מרובה : באיסור בב"ח – אין להקל. בשאר איסורים – מקלים שאין חנ"נ כלל.<br />
'''ש"ך סקכ"א :''' בכלי חרס חדש לא שייך לומר חנ"נ וכל דברי המרדכי נאמרו בכלי ישן והחילוק הוא <br />
שבכלי חרס – יש חנ"נ .<br />
ובשאר כלים – אין חנ"נ כיוון שמועילה להם הגעלה.<br />
וכך סברו '''המהרש"ל והב"ח והגר"א.'''<br />
<br />
הש"ך פוסק להלכה :<br />
באיסור בב"ח כאשר הכלי ישן:<br />
בשאר כלים – יש חנ"נ בבלוע.<br />
בהפס"מ – אין חנ"נ.<br />
כלי חרס – יש חנ"נ אף בהפס"מ.<br />
שאר איסורים:<br />
בכל הכלים אומרים חנ"נ בבלוע לכתחילה ובהפסד אפילו אינו מרובה יש להקל שלא אומרים.</div>עמנואל