https://www.betmidrash.org.il/api.php?action=feedcontributions&user=%D7%90.%D7%90&feedformat=atomויקיסוגיה - תרומות המשתמש [he]2024-03-28T09:53:18Zתרומות המשתמשMediaWiki 1.37.0https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%93%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A7_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%94%D7%99%D7%A7%D7%A3_%D7%92%D7%95%D7%99%D7%9C&diff=20678דיבוק באותיות והיקף גויל2024-03-24T21:22:43Z<p>א.א: /* לאחר כתיבה */</p>
<hr />
<div>{{מקורות|מסכת סופרים (קטנות) ב א|מנחות כט א, לד ב|ברכות ב ג||אורח חיים לב ד; יורה דעה רעד ד}}<br />
== חובת היקף גויל ומקור הדין ==<br />
איתא ב'''מסכת סופרים''' (ב א) שצריך להניח ריוח בין האותיות שלא יהיו מעורבין, ואם עירב בין האותיות, אל יקרא בו.<br />
<br />
וה'''גמרא''' (מנחות כט א; לד א) מביאה את דברי רב יהודה בשם רב, שכל אות שאין גויל מוקף מארבע רוחותיה פסולה. <br />
<BR/>ובגמרא אינו מבואר מה טעם ומה מקור הפסול. <br />
<BR/>מדברי ה'''תוספות''' (גיטין כ ב ד"ה לא צריכא) מבואר שטעם הפסול הוא מדין כתיבה תמה, דהיינו שמהפסוק 'וכתבתם' לומדת הגמרא שצריך שתהיה כתיבה תמה, דהיינו שכל אות ניכרת בפני עצמה ומוקפת גויל. וכן כתב ה'''רא"ש''' (גיטין ב יט), וכן העתיק ה'''טור''' (אורח חיים לב).<br />
<BR/>אמנם ה'''בית חדש''' (רב ד) כתב שהפסול של מוקף גויל הוא מהלכה למשה מסיני.<br />
<br />
== נדבק לאחר שנגמרה האות או לאחר כתיבה ==<br />
ה'''ירושלמי''' (ברכות ב ג) כותב שאם עירב את האותיות, יש אומרים שכשר ויש אומרים שפסול. ור' יוחנן שם אומר שאין מחלוקת, אלא אם הוא מלמטן כגון 'ארצנו' 'תפארתנו' כשר, ואם הוא מלמעלן 'ארצך' 'תפארתך' פסול וצריך תיקון.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' בתשובה (א תריא) מסביר דברי הירושלמי הללו, שאם אחר שנגמרה צורת האות נדבקה, כגון שכתב 'נון' של ארצנו ולאחר מכן כתב 'ואו' ונדבקה תחתית ה'ואו' בתחתית ה'נון', הרי שקודם נגמרה צורת ה'ואו' ורק אח"כ נדבקה, ולכן כשר. ואפילו אם לא יגרור ויפריד ביניהם כשר, לפי ש[[כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו]]. לעומת זאת אם נוצר הדיבוק קודם שגמר צורת האות, למשל שכתב 'תיו' של תפארתך ולאחר מכן כתב 'כף' פשוטה ונדבקה ירך ה'כף' ב'תיו', הרי שנוצר הדיבוק קודם שנגמרה האות, ויש בזה ספק לפסול. שהרי גם אם יגרור האות הוי חק תוכות, שהרי לא נעשית עדיין האות בשלמותה, ורק כשגוררה נעשית צורת האות.<br />
<br />
ה'''מרדכי''' (מנחות הלכות קטנות תתקנב) כתב הסבר דומה, שטעם הירושלמי הוא שאנו רואים את מקום הדבק כאילו ניטל, ולכן אם נדבק למטה הרי נשארה צורת אות וכשר, אך אם נדבק למעלה התבטלה צורת האות ופסול. ומ"מ סיים המרדכי שאין הלכה כהירושלמי אלא כהבבלי שלא מחלק בכך.<br />
<BR/>גם בספר '''התרומה''' (רה) כתב שאם נוגעת אות בחברתה, בין מלמעלה בין מלמטה פסולה. <br />
<BR/>וכתב ה'''בית יוסף''' (אורח חיים לב יח ד"ה ומ"ש רבנו) שכן נראה דעת הרא"ש והרמב"ם והרי"ף, וכן פסק ב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים לב יח).<br />
<br />
=== לאחר כתיבה ===<br />
הקשה ה'''בית יוסף''' (אורח חיים לב טז ד"ה וא"ת) איך מכשירים [[נקב סמוך לאות]], והרי קיי"ל שכל אות שאינה מוקפת גויל מארבע רוחותיה פסולה? <br />
<BR/>ותירץ בזה שני תירוצים: <br />
<BR/>א. כל פסול של מוקף גויל לא נאמר אלא בדיבוק אות באות, ולא בנקב סמוך לאות.<br />
<BR/>ב. נקב כשר הוא דווקא שנעשה לאחר כתיבה, אבל בשעת כתיבה גם נקב פוסל משום היקף גויל, לפי שמעולם לא היתה האות מוקפת גויל, מה שאין כן כשניקב לאחר כתיבה.<br />
<br />
== בספר תורה ובשמות הקודש ==<br />
כתב ה'''מרדכי''' (מנחות הלכות קטנות תתקנב) בשם רבנו שמשון שהסתפק לו האם פסול דיבוק האותיות הוא גם בספר תורה או רק בתפילין ומזוזות, שכן מצאנו כמה וכמה הלכות חלוקות ביניהם. אך סיים דבריו שהפסול הוא אכן גם בספר תורה, שהרי לשון הגמרא הוא 'גויל', והרי גויל פסול לתפילין ומזוזות לכן ודאי הגמרא איירי בספר תורה. <br />
<br />
עוד כתב המרדכי בשמו שאין היקף גויל פוסל בדיעבד אלא בשמות הקודש. והביא דבריו ה'''בית יוסף''' (אורח חיים לב ד) וכתב שאין כן דעת הפוסקים, שלא חילקו בין אותיות של שם לשאר אותיות. <br />
<BR/>ונתן טעם לדברי המרדכי ממה שמובא במסכת סופרים (ב א): "מניחין בין שם לשם כדי שיהא ניכרין, ובאותיות כדי שלא יהא מעורבבין. אם עירב את האותיות, או שהפסיק באמצע השם, אל יקרא בו". ונראה שהמרדכי פירש שמה שכתוב 'באמצע השם' קאי גם על עירב את האותיות, אבל בספר התרומה מפרש ש'שם' אין הכוונה לשמות הקודש, אלא כל תיבה נקראת 'שם'.<br />
<br />
== דיבוק אות בעצמה ==<br />
כתב ה'''מאירי''' (קרית ספר ב ב) שאם האות דבוקה בעצמה, כל שלא נפסדה צורת האות, כשרה. וב'''שו"ת מהרלב"ח''' (א) הביא דבריו וכתב שגם הרמב"ם סובר כן, שכל שנפסדה צורת האות עד שאין תינוק יכול לקרותה, הגם שנדבקה בעצמה אינו פוסל. אמנם כתב שמצד נוי הספר ראוי לתקן.<br />
<BR/>ודעת ה'''פרי חדש''' (אבן העזר קכה ו) שדיבוק אות בעצמה חמור מדיבוק אות לאות, ואפילו גרירה לא מועיל בה, לפי שהוא [[חק תוכות]].<br />
<br />
== דיבוק בתגין ==<br />
עוד כתב המאירי שם, שכל הפסול הוא דווקא כשדבוק לגמרי, אבל אם בא תג אחד ומחבר בין האותיות, אין זה פסול לפי שניכר שאין האותיות דבוקות בעצמן, אלא רק תג מחברן. <br />
<BR/>ה'''מגן אברהם''' (אורח חיים לב ג) הביא דבריו, והוסיף שהרלב"ח בשם הרמב"ם חולק על המאירי<ref>דבריו אינם מובנים כל הצורך, לפי שהרלב"ח הביא דברי הרמב"ם לענין דיבוק אות בחברתה, ולא לענין דיבוק התגין, מה עוד שהביא דברי הרמב"ם לסיוע לדברי המאירי ולא לחלוק.</ref>, וכן כתב ה'''פרי חדש''' (אבן העזר קכה ו) בשם הרמב"ם.<br />
<BR/>לכן דעת המגן אברהם והפרי חדש לפסול שנוגעין התגין זה בזה, ומ"מ כתב הפרי חדש שמועיל בזה גרירה.<br />
<br />
== נדבק לאחר כתיבה ==<br />
<br />
== תיקון הדיבוק ופסול כסדרן ==<br />
<br />
== הערות שוליים ==</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%93%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A7_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%94%D7%99%D7%A7%D7%A3_%D7%92%D7%95%D7%99%D7%9C&diff=20677דיבוק באותיות והיקף גויל2024-03-24T21:22:22Z<p>א.א: </p>
<hr />
<div>{{מקורות|מסכת סופרים (קטנות) ב א|מנחות כט א, לד ב|ברכות ב ג||אורח חיים לב ד; יורה דעה רעד ד}}<br />
== חובת היקף גויל ומקור הדין ==<br />
איתא ב'''מסכת סופרים''' (ב א) שצריך להניח ריוח בין האותיות שלא יהיו מעורבין, ואם עירב בין האותיות, אל יקרא בו.<br />
<br />
וה'''גמרא''' (מנחות כט א; לד א) מביאה את דברי רב יהודה בשם רב, שכל אות שאין גויל מוקף מארבע רוחותיה פסולה. <br />
<BR/>ובגמרא אינו מבואר מה טעם ומה מקור הפסול. <br />
<BR/>מדברי ה'''תוספות''' (גיטין כ ב ד"ה לא צריכא) מבואר שטעם הפסול הוא מדין כתיבה תמה, דהיינו שמהפסוק 'וכתבתם' לומדת הגמרא שצריך שתהיה כתיבה תמה, דהיינו שכל אות ניכרת בפני עצמה ומוקפת גויל. וכן כתב ה'''רא"ש''' (גיטין ב יט), וכן העתיק ה'''טור''' (אורח חיים לב).<br />
<BR/>אמנם ה'''בית חדש''' (רב ד) כתב שהפסול של מוקף גויל הוא מהלכה למשה מסיני.<br />
<br />
== נדבק לאחר שנגמרה האות או לאחר כתיבה ==<br />
ה'''ירושלמי''' (ברכות ב ג) כותב שאם עירב את האותיות, יש אומרים שכשר ויש אומרים שפסול. ור' יוחנן שם אומר שאין מחלוקת, אלא אם הוא מלמטן כגון 'ארצנו' 'תפארתנו' כשר, ואם הוא מלמעלן 'ארצך' 'תפארתך' פסול וצריך תיקון.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' בתשובה (א תריא) מסביר דברי הירושלמי הללו, שאם אחר שנגמרה צורת האות נדבקה, כגון שכתב 'נון' של ארצנו ולאחר מכן כתב 'ואו' ונדבקה תחתית ה'ואו' בתחתית ה'נון', הרי שקודם נגמרה צורת ה'ואו' ורק אח"כ נדבקה, ולכן כשר. ואפילו אם לא יגרור ויפריד ביניהם כשר, לפי ש[[כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו]]. לעומת זאת אם נוצר הדיבוק קודם שגמר צורת האות, למשל שכתב 'תיו' של תפארתך ולאחר מכן כתב 'כף' פשוטה ונדבקה ירך ה'כף' ב'תיו', הרי שנוצר הדיבוק קודם שנגמרה האות, ויש בזה ספק לפסול. שהרי גם אם יגרור האות הוי חק תוכות, שהרי לא נעשית עדיין האות בשלמותה, ורק כשגוררה נעשית צורת האות.<br />
<br />
ה'''מרדכי''' (מנחות הלכות קטנות תתקנב) כתב הסבר דומה, שטעם הירושלמי הוא שאנו רואים את מקום הדבק כאילו ניטל, ולכן אם נדבק למטה הרי נשארה צורת אות וכשר, אך אם נדבק למעלה התבטלה צורת האות ופסול. ומ"מ סיים המרדכי שאין הלכה כהירושלמי אלא כהבבלי שלא מחלק בכך.<br />
<BR/>גם בספר '''התרומה''' (רה) כתב שאם נוגעת אות בחברתה, בין מלמעלה בין מלמטה פסולה. <br />
<BR/>וכתב ה'''בית יוסף''' (אורח חיים לב יח ד"ה ומ"ש רבנו) שכן נראה דעת הרא"ש והרמב"ם והרי"ף, וכן פסק ב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים לב יח).<br />
<br />
=== לאחר כתיבה ===<br />
הקשה ה'''בית יוסף''' (אורח חיים לב טז ד"ה וא"ת) איך מכשירים נקב סמוך לאות, והרי קיי"ל שכל אות שאינה מוקפת גויל מארבע רוחותיה פסולה? <br />
<BR/>ותירץ בזה שני תירוצים: <br />
<BR/>א. כל פסול של מוקף גויל לא נאמר אלא בדיבוק אות באות, ולא בנקב סמוך לאות.<br />
<BR/>ב. נקב כשר הוא דווקא שנעשה לאחר כתיבה, אבל בשעת כתיבה גם נקב פוסל משום היקף גויל, לפי שמעולם לא היתה האות מוקפת גויל, מה שאין כן כשניקב לאחר כתיבה.<br />
<br />
== בספר תורה ובשמות הקודש ==<br />
כתב ה'''מרדכי''' (מנחות הלכות קטנות תתקנב) בשם רבנו שמשון שהסתפק לו האם פסול דיבוק האותיות הוא גם בספר תורה או רק בתפילין ומזוזות, שכן מצאנו כמה וכמה הלכות חלוקות ביניהם. אך סיים דבריו שהפסול הוא אכן גם בספר תורה, שהרי לשון הגמרא הוא 'גויל', והרי גויל פסול לתפילין ומזוזות לכן ודאי הגמרא איירי בספר תורה. <br />
<br />
עוד כתב המרדכי בשמו שאין היקף גויל פוסל בדיעבד אלא בשמות הקודש. והביא דבריו ה'''בית יוסף''' (אורח חיים לב ד) וכתב שאין כן דעת הפוסקים, שלא חילקו בין אותיות של שם לשאר אותיות. <br />
<BR/>ונתן טעם לדברי המרדכי ממה שמובא במסכת סופרים (ב א): "מניחין בין שם לשם כדי שיהא ניכרין, ובאותיות כדי שלא יהא מעורבבין. אם עירב את האותיות, או שהפסיק באמצע השם, אל יקרא בו". ונראה שהמרדכי פירש שמה שכתוב 'באמצע השם' קאי גם על עירב את האותיות, אבל בספר התרומה מפרש ש'שם' אין הכוונה לשמות הקודש, אלא כל תיבה נקראת 'שם'.<br />
<br />
== דיבוק אות בעצמה ==<br />
כתב ה'''מאירי''' (קרית ספר ב ב) שאם האות דבוקה בעצמה, כל שלא נפסדה צורת האות, כשרה. וב'''שו"ת מהרלב"ח''' (א) הביא דבריו וכתב שגם הרמב"ם סובר כן, שכל שנפסדה צורת האות עד שאין תינוק יכול לקרותה, הגם שנדבקה בעצמה אינו פוסל. אמנם כתב שמצד נוי הספר ראוי לתקן.<br />
<BR/>ודעת ה'''פרי חדש''' (אבן העזר קכה ו) שדיבוק אות בעצמה חמור מדיבוק אות לאות, ואפילו גרירה לא מועיל בה, לפי שהוא [[חק תוכות]].<br />
<br />
== דיבוק בתגין ==<br />
עוד כתב המאירי שם, שכל הפסול הוא דווקא כשדבוק לגמרי, אבל אם בא תג אחד ומחבר בין האותיות, אין זה פסול לפי שניכר שאין האותיות דבוקות בעצמן, אלא רק תג מחברן. <br />
<BR/>ה'''מגן אברהם''' (אורח חיים לב ג) הביא דבריו, והוסיף שהרלב"ח בשם הרמב"ם חולק על המאירי<ref>דבריו אינם מובנים כל הצורך, לפי שהרלב"ח הביא דברי הרמב"ם לענין דיבוק אות בחברתה, ולא לענין דיבוק התגין, מה עוד שהביא דברי הרמב"ם לסיוע לדברי המאירי ולא לחלוק.</ref>, וכן כתב ה'''פרי חדש''' (אבן העזר קכה ו) בשם הרמב"ם.<br />
<BR/>לכן דעת המגן אברהם והפרי חדש לפסול שנוגעין התגין זה בזה, ומ"מ כתב הפרי חדש שמועיל בזה גרירה.<br />
<br />
== נדבק לאחר כתיבה ==<br />
<br />
== תיקון הדיבוק ופסול כסדרן ==<br />
<br />
== הערות שוליים ==</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%93%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A7_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%94%D7%99%D7%A7%D7%A3_%D7%92%D7%95%D7%99%D7%9C&diff=20676דיבוק באותיות והיקף גויל2024-03-24T19:31:59Z<p>א.א: </p>
<hr />
<div>{{מקורות|מסכת סופרים (קטנות) ב א|מנחות כט א, לד ב|ברכות ב ג||אורח חיים לב ד; יורה דעה רעד ד}}<br />
== חובת היקף גויל ומקור הדין ==<br />
איתא ב'''מסכת סופרים''' (ב א) שצריך להניח ריוח בין האותיות שלא יהיו מעורבין, ואם עירב בין האותיות, אל יקרא בו.<br />
<br />
וה'''גמרא''' (מנחות כט א; לד א) מביאה את דברי רב יהודה בשם רב, שכל אות שאין גויל מוקף מארבע רוחותיה פסולה. <br />
<BR/>ובגמרא אינו מבואר מה טעם ומה מקור הפסול. <br />
<BR/>מדברי ה'''תוספות''' (גיטין כ ב ד"ה לא צריכא) מבואר שטעם הפסול הוא מדין כתיבה תמה, דהיינו שמהפסוק 'וכתבתם' לומדת הגמרא שצריך שתהיה כתיבה תמה, דהיינו שכל אות ניכרת בפני עצמה ומוקפת גויל. וכן כתב ה'''רא"ש''' (גיטין ב יט), וכן העתיק ה'''טור''' (אורח חיים לב).<br />
<BR/>אמנם ה'''בית חדש''' (רב ד) כתב שהפסול של מוקף גויל הוא מהלכה למשה מסיני.<br />
<br />
== דברי הירושלמי ופרשנותם ==<br />
ה'''ירושלמי''' (ברכות ב ג) כותב שאם עירב את האותיות, יש אומרים שכשר ויש אומרים שפסול. ור' יוחנן שם אומר שאין מחלוקת, אלא אם הוא מלמטן כגון 'ארצנו' 'תפארתנו' כשר, ואם הוא מלמעלן 'ארצך' 'תפארתך' פסול וצריך תיקון.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' בתשובה (א תריא) מסביר דברי הירושלמי הללו, שאם אחר שנגמרה צורת האות נדבקה, כגון שכתב 'נון' של ארצנו ולאחר מכן כתב 'ואו' ונדבקה תחתית ה'ואו' בתחתית ה'נון', הרי שקודם נגמרה צורת ה'ואו' ורק אח"כ נדבקה, ולכן כשר. ואפילו אם לא יגרור ויפריד ביניהם כשר, לפי ש[[כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו]]. לעומת זאת אם נוצר הדיבוק קודם שגמר צורת האות, למשל שכתב 'תיו' של תפארתך ולאחר מכן כתב 'כף' פשוטה ונדבקה ירך ה'כף' ב'תיו', הרי שנוצר הדיבוק קודם שנגמרה האות, ויש בזה ספק לפסול. שהרי גם אם יגרור האות הוי חק תוכות, שהרי לא נעשית עדיין האות בשלמותה, ורק כשגוררה נעשית צורת האות.<br />
<br />
ה'''מרדכי''' (מנחות הלכות קטנות תתקנב) כתב הסבר דומה, שטעם הירושלמי הוא שאנו רואים את מקום הדבק כאילו ניטל, ולכן אם נדבק למטה הרי נשארה צורת אות וכשר, אך אם נדבק למעלה התבטלה צורת האות ופסול. ומ"מ סיים המרדכי שאין הלכה כהירושלמי אלא כהבבלי שלא מחלק בכך.<br />
<BR/>גם בספר '''התרומה''' (רה) כתב שאם נוגעת אות בחברתה, בין מלמעלה בין מלמטה פסולה. <br />
<BR/>וכתב ה'''בית יוסף''' (אורח חיים לב יח ד"ה ומ"ש רבנו) שכן נראה דעת הרא"ש והרמב"ם והרי"ף ושכן הלכה.<br />
<br />
== בספר תורה ובשמות הקודש ==<br />
כתב ה'''מרדכי''' (מנחות הלכות קטנות תתקנב) בשם רבנו שמשון שהסתפק לו האם פסול דיבוק האותיות הוא גם בספר תורה או רק בתפילין ומזוזות, שכן מצאנו כמה וכמה הלכות חלוקות ביניהם. אך סיים דבריו שהפסול הוא אכן גם בספר תורה, שהרי לשון הגמרא הוא 'גויל', והרי גויל פסול לתפילין ומזוזות לכן ודאי הגמרא איירי בספר תורה. <br />
<br />
עוד כתב המרדכי בשמו שאין היקף גויל פוסל בדיעבד אלא בשמות הקודש. והביא דבריו ה'''בית יוסף''' (אורח חיים לב ד) וכתב שאין כן דעת הפוסקים, שלא חילקו בין אותיות של שם לשאר אותיות. <br />
<BR/>ונתן טעם לדברי המרדכי ממה שמובא במסכת סופרים (ב א): "מניחין בין שם לשם כדי שיהא ניכרין, ובאותיות כדי שלא יהא מעורבבין. אם עירב את האותיות, או שהפסיק באמצע השם, אל יקרא בו". ונראה שהמרדכי פירש שמה שכתוב 'באמצע השם' קאי גם על עירב את האותיות, אבל בספר התרומה מפרש ש'שם' אין הכוונה לשמות הקודש, אלא כל תיבה נקראת 'שם'.<br />
<br />
== דיבוק אות בעצמה ==<br />
כתב ה'''מאירי''' (קרית ספר ב ב) שאם האות דבוקה בעצמה, כל שלא נפסדה צורת האות, כשרה. וב'''שו"ת מהרלב"ח''' (א) הביא דבריו וכתב שגם הרמב"ם סובר כן, שכל שנפסדה צורת האות עד שאין תינוק יכול לקרותה, הגם שנדבקה בעצמה אינו פוסל. אמנם כתב שמצד נוי הספר ראוי לתקן.<br />
<BR/>ודעת ה'''פרי חדש''' (אבן העזר קכה ו) שדיבוק אות בעצמה חמור מדיבוק אות לאות, ואפילו גרירה לא מועיל בה, לפי שהוא [[חק תוכות]].<br />
<br />
== דיבוק בתגין ==<br />
עוד כתב המאירי שם, שכל הפסול הוא דווקא כשדבוק לגמרי, אבל אם בא תג אחד ומחבר בין האותיות, אין זה פסול לפי שניכר שאין האותיות דבוקות בעצמן, אלא רק תג מחברן. <br />
<BR/>ה'''מגן אברהם''' (אורח חיים לב ג) הביא דבריו, והוסיף שהרלב"ח בשם הרמב"ם חולק על המאירי<ref>דבריו אינם מובנים כל הצורך, לפי שהרלב"ח הביא דברי הרמב"ם לענין דיבוק אות בחברתה, ולא לענין דיבוק התגין, מה עוד שהביא דברי הרמב"ם לסיוע לדברי המאירי ולא לחלוק.</ref>, וכן כתב ה'''פרי חדש''' (אבן העזר קכה ו) בשם הרמב"ם.<br />
<BR/>לכן דעת המגן אברהם והפרי חדש לפסול שנוגעין התגין זה בזה, ומ"מ כתב הפרי חדש שמועיל בזה גרירה.<br />
<br />
== נדבק לאחר כתיבה ==<br />
<br />
== תיקון הדיבוק ופסול כסדרן ==<br />
<br />
== הערות שוליים ==</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%93%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A7_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%94%D7%99%D7%A7%D7%A3_%D7%92%D7%95%D7%99%D7%9C&diff=20675דיבוק באותיות והיקף גויל2024-03-24T19:28:19Z<p>א.א: /* דברי הירושלמי ופרשנותם */</p>
<hr />
<div>{{מקורות||מנחות כט א, לד ב|ברכות ב ג||אורח חיים לב ד; יורה דעה רעד ד}}<br />
== חובת היקף גויל ומקור הדין ==<br />
ה'''גמרא''' (מנחות כט א; לד א) מביאה את דברי רב יהודה בשם רב, שכל אות שאין גויל מוקף מארבע רוחותיה פסולה. <br />
<BR/>ובגמרא אינו מבואר מה טעם ומה מקור הפסול. <br />
<BR/>מדברי ה'''תוספות''' (גיטין כ ב ד"ה לא צריכא) מבואר שטעם הפסול הוא מדין כתיבה תמה, דהיינו שמהפסוק 'וכתבתם' לומדת הגמרא שצריך שתהיה כתיבה תמה, דהיינו שכל אות ניכרת בפני עצמה ומוקפת גויל. וכן כתב ה'''רא"ש''' (גיטין ב יט), וכן העתיק ה'''טור''' (אורח חיים לב).<br />
<BR/>אמנם ה'''בית חדש''' (רב ד) כתב שהפסול של מוקף גויל הוא מהלכה למשה מסיני.<br />
<br />
== דברי הירושלמי ופרשנותם ==<br />
ה'''ירושלמי''' (ברכות ב ג) כותב שאם עירב את האותיות, יש אומרים שכשר ויש אומרים שפסול. ור' יוחנן שם אומר שאין מחלוקת, אלא אם הוא מלמטן כגון 'ארצנו' 'תפארתנו' כשר, ואם הוא מלמעלן 'ארצך' 'תפארתך' פסול וצריך תיקון.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' בתשובה (א תריא) מסביר דברי הירושלמי הללו, שאם אחר שנגמרה צורת האות נדבקה, כגון שכתב 'נון' של ארצנו ולאחר מכן כתב 'ואו' ונדבקה תחתית ה'ואו' בתחתית ה'נון', הרי שקודם נגמרה צורת ה'ואו' ורק אח"כ נדבקה, ולכן כשר. ואפילו אם לא יגרור ויפריד ביניהם כשר, לפי ש[[כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו]]. לעומת זאת אם נוצר הדיבוק קודם שגמר צורת האות, למשל שכתב 'תיו' של תפארתך ולאחר מכן כתב 'כף' פשוטה ונדבקה ירך ה'כף' ב'תיו', הרי שנוצר הדיבוק קודם שנגמרה האות, ויש בזה ספק לפסול. שהרי גם אם יגרור האות הוי חק תוכות, שהרי לא נעשית עדיין האות בשלמותה, ורק כשגוררה נעשית צורת האות.<br />
<br />
ה'''מרדכי''' (מנחות הלכות קטנות תתקנב) כתב הסבר דומה, שטעם הירושלמי הוא שאנו רואים את מקום הדבק כאילו ניטל, ולכן אם נדבק למטה הרי נשארה צורת אות וכשר, אך אם נדבק למעלה התבטלה צורת האות ופסול. ומ"מ סיים המרדכי שאין הלכה כהירושלמי אלא כהבבלי שלא מחלק בכך.<br />
<BR/>גם בספר '''התרומה''' (רה) כתב שאם נוגעת אות בחברתה, בין מלמעלה בין מלמטה פסולה. <br />
<BR/>וכתב ה'''בית יוסף''' (אורח חיים לב יח ד"ה ומ"ש רבנו) שכן נראה דעת הרא"ש והרמב"ם והרי"ף ושכן הלכה.<br />
<br />
== בספר תורה ובשמות הקודש ==<br />
כתב ה'''מרדכי''' (מנחות הלכות קטנות תתקנב) בשם רבנו שמשון שהסתפק לו האם פסול דיבוק האותיות הוא גם בספר תורה או רק בתפילין ומזוזות, שכן מצאנו כמה וכמה הלכות חלוקות ביניהם. אך סיים דבריו שהפסול הוא אכן גם בספר תורה, שהרי לשון הגמרא הוא 'גויל', והרי גויל פסול לתפילין ומזוזות לכן ודאי הגמרא איירי בספר תורה. <br />
<br />
עוד כתב המרדכי בשמו שאין היקף גויל פוסל בדיעבד אלא בשמות הקודש. והביא דבריו ה'''בית יוסף''' (אורח חיים לב ד) וכתב שאין כן דעת הפוסקים, שלא חילקו בין אותיות של שם לשאר אותיות. <br />
<BR/>ונתן טעם לדברי המרדכי ממה שמובא במסכת סופרים (ב א): "מניחין בין שם לשם כדי שיהא ניכרין, ובאותיות כדי שלא יהא מעורבבין. אם עירב את האותיות, או שהפסיק באמצע השם, אל יקרא בו". ונראה שהמרדכי פירש שמה שכתוב 'באמצע השם' קאי גם על עירב את האותיות, אבל בספר התרומה מפרש ש'שם' אין הכוונה לשמות הקודש, אלא כל תיבה נקראת 'שם'.<br />
<br />
== דיבוק אות בעצמה ==<br />
כתב ה'''מאירי''' (קרית ספר ב ב) שאם האות דבוקה בעצמה, כל שלא נפסדה צורת האות, כשרה. וב'''שו"ת מהרלב"ח''' (א) הביא דבריו וכתב שגם הרמב"ם סובר כן, שכל שנפסדה צורת האות עד שאין תינוק יכול לקרותה, הגם שנדבקה בעצמה אינו פוסל. אמנם כתב שמצד נוי הספר ראוי לתקן.<br />
<BR/>ודעת ה'''פרי חדש''' (אבן העזר קכה ו) שדיבוק אות בעצמה חמור מדיבוק אות לאות, ואפילו גרירה לא מועיל בה, לפי שהוא [[חק תוכות]].<br />
<br />
== דיבוק בתגין ==<br />
עוד כתב המאירי שם, שכל הפסול הוא דווקא כשדבוק לגמרי, אבל אם בא תג אחד ומחבר בין האותיות, אין זה פסול לפי שניכר שאין האותיות דבוקות בעצמן, אלא רק תג מחברן. <br />
<BR/>ה'''מגן אברהם''' (אורח חיים לב ג) הביא דבריו, והוסיף שהרלב"ח בשם הרמב"ם חולק על המאירי<ref>דבריו אינם מובנים כל הצורך, לפי שהרלב"ח הביא דברי הרמב"ם לענין דיבוק אות בחברתה, ולא לענין דיבוק התגין, מה עוד שהביא דברי הרמב"ם לסיוע לדברי המאירי ולא לחלוק.</ref>, וכן כתב ה'''פרי חדש''' (אבן העזר קכה ו) בשם הרמב"ם.<br />
<BR/>לכן דעת המגן אברהם והפרי חדש לפסול שנוגעין התגין זה בזה, ומ"מ כתב הפרי חדש שמועיל בזה גרירה.<br />
<br />
== נדבק לאחר כתיבה ==<br />
<br />
== תיקון הדיבוק ופסול כסדרן ==<br />
<br />
== הערות שוליים ==</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%93%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A7_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%94%D7%99%D7%A7%D7%A3_%D7%92%D7%95%D7%99%D7%9C&diff=20674דיבוק באותיות והיקף גויל2024-03-24T19:24:53Z<p>א.א: </p>
<hr />
<div>{{מקורות||מנחות כט א, לד ב|ברכות ב ג||אורח חיים לב ד; יורה דעה רעד ד}}<br />
== חובת היקף גויל ומקור הדין ==<br />
ה'''גמרא''' (מנחות כט א; לד א) מביאה את דברי רב יהודה בשם רב, שכל אות שאין גויל מוקף מארבע רוחותיה פסולה. <br />
<BR/>ובגמרא אינו מבואר מה טעם ומה מקור הפסול. <br />
<BR/>מדברי ה'''תוספות''' (גיטין כ ב ד"ה לא צריכא) מבואר שטעם הפסול הוא מדין כתיבה תמה, דהיינו שמהפסוק 'וכתבתם' לומדת הגמרא שצריך שתהיה כתיבה תמה, דהיינו שכל אות ניכרת בפני עצמה ומוקפת גויל. וכן כתב ה'''רא"ש''' (גיטין ב יט), וכן העתיק ה'''טור''' (אורח חיים לב).<br />
<BR/>אמנם ה'''בית חדש''' (רב ד) כתב שהפסול של מוקף גויל הוא מהלכה למשה מסיני.<br />
<br />
== דברי הירושלמי ופרשנותם ==<br />
ה'''ירושלמי''' (ברכות ב ג) כותב שאם עירב את האותיות, יש אומרים שכשר ויש אומרים שפסול. ור' יוחנן שם אומר שאין מחלוקת, אלא אם הוא מלמטן כגון 'ארצנו' 'תפארתנו' כשר, ואם הוא מלמעלן 'ארצך' 'תפארתך' פסול וצריך תיקון.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' בתשובה (א תריא) מסביר דברי הירושלמי הללו, שאם אחר שנגמרה צורת האות נדבקה, כגון שכתב 'נון' של ארצנו ולאחר מכן כתב 'ואו' ונדבקה תחתית ה'ואו' בתחתית ה'נון', הרי שקודם נגמרה צורת ה'ואו' ורק אח"כ נדבקה, ולכן כשר. ואפילו אם לא יגרור ויפריד ביניהם כשר, לפי ש[[כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו]]. לעומת זאת אם נוצר הדיבוק קודם שגמר צורת האות, למשל שכתב 'תיו' של תפארתך ולאחר מכן כתב 'כף' פשוטה ונדבקה ירך ה'כף' ב'תיו', הרי שנוצר הדיבוק קודם שנגמרה האות, ויש בזה ספק לפסול. שהרי גם אם יגרור האות הוי חק תוכות, שהרי לא נעשית עדיין האות בשלמותה, ורק כשגוררה נעשית צורת האות.<br />
<br />
ה'''מרדכי''' (מנחות הלכות קטנות תתקנב) כתב הסבר דומה, שטעם הירושלמי הוא שאנו רואים את מקום הדבק כאילו ניטל, ולכן אם נדבק למטה הרי נשארה צורת אות וכשר, אך אם נדבק למעלה התבטלה צורת האות ופסול. ומ"מ סיים המרדכי שאין הלכה כהירושלמי אלא כהבבלי שלא מחלק בכך.<br />
<br />
== בספר תורה ובשמות הקודש ==<br />
כתב ה'''מרדכי''' (מנחות הלכות קטנות תתקנב) בשם רבנו שמשון שהסתפק לו האם פסול דיבוק האותיות הוא גם בספר תורה או רק בתפילין ומזוזות, שכן מצאנו כמה וכמה הלכות חלוקות ביניהם. אך סיים דבריו שהפסול הוא אכן גם בספר תורה, שהרי לשון הגמרא הוא 'גויל', והרי גויל פסול לתפילין ומזוזות לכן ודאי הגמרא איירי בספר תורה. <br />
<br />
עוד כתב המרדכי בשמו שאין היקף גויל פוסל בדיעבד אלא בשמות הקודש. והביא דבריו ה'''בית יוסף''' (אורח חיים לב ד) וכתב שאין כן דעת הפוסקים, שלא חילקו בין אותיות של שם לשאר אותיות. <br />
<BR/>ונתן טעם לדברי המרדכי ממה שמובא במסכת סופרים (ב א): "מניחין בין שם לשם כדי שיהא ניכרין, ובאותיות כדי שלא יהא מעורבבין. אם עירב את האותיות, או שהפסיק באמצע השם, אל יקרא בו". ונראה שהמרדכי פירש שמה שכתוב 'באמצע השם' קאי גם על עירב את האותיות, אבל בספר התרומה מפרש ש'שם' אין הכוונה לשמות הקודש, אלא כל תיבה נקראת 'שם'.<br />
<br />
== דיבוק אות בעצמה ==<br />
כתב ה'''מאירי''' (קרית ספר ב ב) שאם האות דבוקה בעצמה, כל שלא נפסדה צורת האות, כשרה. וב'''שו"ת מהרלב"ח''' (א) הביא דבריו וכתב שגם הרמב"ם סובר כן, שכל שנפסדה צורת האות עד שאין תינוק יכול לקרותה, הגם שנדבקה בעצמה אינו פוסל. אמנם כתב שמצד נוי הספר ראוי לתקן.<br />
<BR/>ודעת ה'''פרי חדש''' (אבן העזר קכה ו) שדיבוק אות בעצמה חמור מדיבוק אות לאות, ואפילו גרירה לא מועיל בה, לפי שהוא [[חק תוכות]].<br />
<br />
== דיבוק בתגין ==<br />
עוד כתב המאירי שם, שכל הפסול הוא דווקא כשדבוק לגמרי, אבל אם בא תג אחד ומחבר בין האותיות, אין זה פסול לפי שניכר שאין האותיות דבוקות בעצמן, אלא רק תג מחברן. <br />
<BR/>ה'''מגן אברהם''' (אורח חיים לב ג) הביא דבריו, והוסיף שהרלב"ח בשם הרמב"ם חולק על המאירי<ref>דבריו אינם מובנים כל הצורך, לפי שהרלב"ח הביא דברי הרמב"ם לענין דיבוק אות בחברתה, ולא לענין דיבוק התגין, מה עוד שהביא דברי הרמב"ם לסיוע לדברי המאירי ולא לחלוק.</ref>, וכן כתב ה'''פרי חדש''' (אבן העזר קכה ו) בשם הרמב"ם.<br />
<BR/>לכן דעת המגן אברהם והפרי חדש לפסול שנוגעין התגין זה בזה, ומ"מ כתב הפרי חדש שמועיל בזה גרירה.<br />
<br />
== נדבק לאחר כתיבה ==<br />
<br />
== תיקון הדיבוק ופסול כסדרן ==<br />
<br />
== הערות שוליים ==</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%96%D7%9B%D7%99%D7%A8%D7%AA_%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%94_%D7%A2%D7%9E%D7%9C%D7%A7&diff=20672זכירת מעשה עמלק2024-03-19T21:49:56Z<p>א.א: </p>
<hr />
<div>{{מקורות|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%92_%D7%93 מגילה ג ד]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%99%D7%97_%D7%90 מגילה יח א], [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%9C_%D7%90 מגילה ל א]||[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%94%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%A9%D7%94_%D7%A7%D7%A4%D7%98 ספר המצוות עשה קפט], [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%9C%D7%9B%D7%99%D7%9D_%D7%95%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%94 הלכות מלכים ומלחמות ה ה], [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%AA_%D7%9B%D7%94%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%92_%D7%9B הלכות תפילה יג כ]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A8%D7%A4%D7%94_%D7%91 אורח חיים תרפה ב], [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A8%D7%A4%D7%94_%D7%96 אורח חיים תרפה ז]}}<br />
<br />
סוגיה העוסקת במצוות עשה לזכור את מעשיו של עמלק.<br />
במצווה זה ישנם נידונים רבים, חיובה. הגדרתה, ופרטיה. בנוסף נידונים בסוגיה זו, אופן קיום המצווה, תדירותה, חיוב הנשים בה, ופרשת זכור.<br />
<br />
==מקור ויסוד המצווה==<br />
{{תבנית:זכירת מעשה עמלק ניווט}}<br />
את המצווה לזכור את מעשיו של עמלק, כותבת התורה בחומש '''דברים''', פרשת '''כי תצא''', בציווי; {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן= זכור את אשר עשה לך עמלק.|מקור=דברים כה יז}} <br />
<br />
מעשיו של עמלק, שהתורה מצווה לזכור, מתוארים בפרשת '''בשלח'''; "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפדים" {{ויקיטקסט|קטגוריה:שמות יז ח|שמות יז ח}}, שלאחר שישראל יוצאים ממצרים, ועוברים את ים סוף, כמסופר בפרשת '''בשלח''', מגיע עמלק ונלחם עם ישראל במקום שנקרא "רפידים". לאחר שישראל מנצחים את עמלק, הקב"ה מצווה את ישראל לזכור את המלחמה הזאת. <br />
<br />
לאחר סיפור מלחמת עמלק, התורה כותבת: {{ציטוטון|כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק}} {{ויקיטקסט|קטגוריה:שמות יז יד|שם יז יד}}. <br />
<br />
ו'''רש"י''' מפרש: "ושים באזני יהושע - המכניס את ישראל לארץ שיצוה את ישראל לשלם לו את גמולו, כי מחה אמחה - לכן אני מזהירך כן. כי חפץ אני למחותו" {{ויקיטקסט|רש"י על שמות יז|רש"י שם}}. ונחלקו מפרשי '''רש"י''' בדעתו, האם התורה מצווה גם כאן את ישראל לזכור את מעשה עמלק{{הערה|[https://www.sefaria.org.il/Mizrachi%2C_Exodus.17.14.2?vhe=Four_commentaries_on_Rashi._Warsaw,_1862&lang=he מזרחי] ו'''באר שדה''' '''שמות''' יז יד, וה'''ספורנו''' מפרש, שהכוונה לפרשת זכור}}, או שאין כאן שום ציווי על ישראל, אלא שנכתוב בספר זיכרון על המלחמה, ושהקב"ה ימחה אותו, וציווי המצווה מופיע רק ב'''כי תצא'''{{הערה|[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59481&st=&pgnum=190 נחלת יעקב שם], וכן כותב שאינו מבין את דברי ה'''מזרחי'''}}. <br />
<br />
===גדר המצווה===<br />
<br />
המצווה היא לזכור את מעשיו הרעים של עמלק, שהתגרה בעם ישראל במדבר לאחר שיצאו ממצרים, לזרז את העם להילחם בו, לשנוא ולתעב אותו בלבינו {{ויקיטקסט|ספר המצוות עשה קפט|ספר המצוות לרמב"ם עשה קפט}}.<br />
<br />
המצווה היא אחת משלוש מצוות הקשורות בעמלק, הכתובות באותו מקום, נוסף למצוות הזכירה: מצוות לא תעשה; שלא לשכוח את מעשה עמלק; "לא תשכח" {{ויקיטקסט|קטגוריה:דברים כה יז|דברים כה יט}}, ומצות עשה; למחות את זכר עמלק; "תמחה את זכר עמלק מתחת השמיים" {{ויקיטקסט|קטגוריה:דברים כה יז|שם}}.<br />
<br />
איזכור המצווה ב'''משנה''' הוא, שיש לקרוא בשבת השנייה באדר את פרשת זכור {{ויקיטקסט|משנה מגילה ג ד|מגילה ג ד}}, וכך כתוב ב'''תוספתא''' {{ויקיטקסט|תוספתא (וילנא)/מגילה/ג|מגילה ג א}}. ה'''גמרא''' שם דנה בזמן הקריאה (ראה להלן).<br />
<br />
במסכת מגילה, מביאה ה'''גמרא''' את דרשת ה'''ספרי''' {{ויקיטקסט|ספרי על דברים כה|דברים כה יז}}, שיש חילוק בין מצוות העשה למצוות הל"ת, באופן קיום המצווה; המצווה לזכור היא בפה, ואילו לא לשכוח זאת מצווה שמקיימים בלב {{ויקיטקסט|מגילה יח א|מגילה יח א}}. כך גם פוסק ה'''רמב"ם''' {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ה ה|מלכים ומלחמות ה ה}}. ה'''חינוך''' מקשר את המצווה, למצוות מחיית עמלק, שע"י שנזכור ונשנא את עמלק, נזרז את העם להילחם בו {{ויקיטקסט| ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|ספר החינוך מצווה תרג}}.<br />
<br />
על מצוות זכירת מעשה עמלק לא מברכים, מפני שזו מצווה הקשורה להשחתה, ואפילו שזו השחתת רשעי אומות העולם {{ויקיטקסט|כף החיים/אורח חיים/תרפה|כף החיים תרפה ס"ק כט}}. יש דחו זאת ('''שו"ת משנה הלכות''' חלק ז פא), שהרי ישראל אמרו שירה כשטבעו המצרים. ותירצו, שלדעת חלק מהראשונים זה מצווה תמידית, לכן אין מברכים על המצווה.<br />
<br />
חובת המצווה אף בזמן הזה{{הערה|מלאכת שלמה מגילה פ"ב מ"ד. ריטב"א מגילה יז ב}}.<br />
<br />
====חובת ציבור או חובת יחיד====<br />
מדברי ה'''רא"ש''' במסכת ברכות {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/ברכות/פרק ז|ז כ}} מבין בפשטות ה'''תרוה"ד''' {{ויקיטקסט|תרומת הדשן/א/קח|קח}}, שחובת המצווה הוא לשמוע בציבור. ה'''רס"ג''' מונה אף הוא את המצווה במצוות המוטלות על הציבור ([https://www.sefaria.org.il/Commentary_on_Sefer_Hamitzvot_of_Rasag%2C_Communal_Laws.61?lang=he ספר המצוות לרס"ג פרשה סא]).<br />
<br />
וכן נראה, שמכיוון שמצוות מחיית עמלק היא מצווה שמוטלת על הרבים, כפי שכתבו ה'''חינוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A_(%D7%A1%D7%93%D7%A8_%D7%93%D7%A4%D7%95%D7%A1_%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%A7%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%98)/%D7%AA%D7%A8%D7%93 חינוך מצווה תרד]) וה'''יראים''' (רצט), הרי נראה שכל מצוות הקשורות לעמלק, הם מצוות של חובת ציבור, כמו עמלק שנלחם בכללות עם ישראל. <br />
<br />
ובמיוחד שיש דעות הקושרות באופן ממשי את מצוות הזכירה למצוות המחייה, שע"י מצוות הזכירה נעורר הנפשות להילחם בעמלק {{ויקיטקסט|ספר המצוות עשה קפט|ספר המצוות עשה קפט}} {{ויקיטקסט| ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|חינוך מצווה תרג}} א"כ נראה שזו מצוות חובת ציבור. באופן כזה מסביר ה'''קרן אורה''' (ברכות ג א). <br />
<br />
מנגד יש לומר, שהרי עניין זכירה הוא ענין אישי ופרטי, א"כ הרי שזו מצווה פרטית המוטלת על היחיד, ובפרט לדעות האומרות שמצווה זו אין לה קשר למצוות המחייה, אלא היא בפנ"ע לגמרי.<br />
<br />
ה'''חינוך''' כותב {{ויקיטקסט| ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרד|חינוך מצווה תרד}} שמצוות המחייה היא גם מצווה המוטלת על הציבור, אך גם יש בה חובה על כל אחד. מכיוון שלפי החינוך יש קשר הדוק בין מצוות הזכירה למצוות המחייה, נראה שקו זה קיים גם במצוות הזכירה. ב'''מקראי קודש''' כתב (פורים ז), שמצווה זו חלה על כל יחיד ויחיד.<br />
<br />
ה'''בנין שלמה''' כותב (נד), ששונה קריאת זכור משאר הקריאות, שזו קריאה שחובתה על היחיד, שבשאר קריאות אם אין ציבור, אין שום חובה, אך בקריאת פרשת זכור, אם אין ס"ת, מכל מקום צריך לקרואה מתוך חומש.<br />
<br />
===במנין המצוות===<br />
<br />
ישנה מחלוקת בין מוני המצוות, האם מצוות זכירת עמלק, היא מצווה בפני עצמה.<br />
<br />
====לא מצווה בפני עצמה====<br />
יש מהראשונים ומוני המצוות, שלא מונים את מצוות זכור כמצווה בפני עצמה;<br />
<br />
*ה'''ראב"ד''' ו'''ר"ש משאנץ''', בפירושם על ה'''ספרא''' ('''בחוקות'''י ב), כתבו שהמצווה היא ללמוד ולשנות הלכות מגילה, או ללמוד הלכות סתם. בכך פירשו את ה'''ספרא''' שכתב שתהא שונה בפיך, שלמד ותשנה הלכות בפיך. יוצא א"כ לדעתם שאין מצוות זכירת מעשה עמלק, אלא שציווי זה הוא ציווי ללימוד תורה.<br />
<br />
*ה'''רס"ג''', לא מונה במצוות התלויות על היחיד את מצוות זכור, אך במצוות התליות על הציבור כתב את מצוות מחיית עמלק. וביאר '''ר"י פערלא''' שלדעתו מצוות זכירת עמלק היא חלק ממצות מחיית עמלק [https://www.sefaria.org.il/Commentary_on_Sefer_Hamitzvot_of_Rasag%2C_Communal_Laws.61?lang=he (פרשה סא)].<br />
<br />
*ה'''בה"ג''' וה'''יראים''' לא מנו אף הם את המצווה. וביארו אחרונים שלדעתם, מצוות זכירת מעשה עמלק אינה מצווה בפני עצמה, כיוון שהיא טפלה ושייכת למצווה של מחיית עמלק {{הערה|הערות '''רא"ש טרויב''' ל'''הלכות גדולות''' דף ח א אות ב}}.<br />
<br />
====מצווה בפני עצמה====<br />
רובם של מוני המצוות סוברים שזכירת עמלק היא מצווה בפני עצמה;<br />
<br />
*ב'''ספר המצוות לרמב"ם''', מתוארת המצווה בפני עצמה; "לזכור מה שעשה עמלק" {{ויקיטקסט|ספר המצוות עשה קפט|עשה קפט}}.<br />
<br />
*'''ספר החינוך''' קושר אף הוא את מצוות הזכירה למצוות המחייה אע"פ שהוא סובר שמצוות הזכירה היא מצווה בפני עצמה; "לזכור מה שעשה עמלק לישראל בצאתם ממצרים" {{ויקיטקסט| ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|מצווה תרג}}.<br />
<br />
*ה'''סמ"ג''' מחלק בין מצוות הזכירה מצוות עשה לבין מצוות הלא תעשה שלא לשכוח. לדעתו הלאו קשור למצוות המחייה {{ויקיטקסט|סמ"ג לאו רכו|לאו רכו}}, ואילו הזכירה היא מצווה בפני עצמה {{ויקיטקסט|סמ"ג עשה קמז|עשה קמז}}. ה'''סמ"ק''' אף הוא מחשיב את המצווה כבפני עצמה [https://www.sefaria.org.il/Sefer_Mitzvot_Katan.147.2?lang=he (מצוה קמז)].<br />
<br />
===טעמים למצווה===<br />
<br />
אנו מוצאים במפרשים ובמדרשים כמה טעמים למצווה זו:<br />
<br />
מדברי ה'''רמב"ם''' {{ויקיטקסט|ספר המצוות עשה קפט|ספר המצוות עשה קפט}}, {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ה ה|הלכות מלכים ומלחמות ה ה}} משמע שטעם המצווה הוא כדי שנעורר שנאה ואיבה לעמלק. וכעין זה כתב ה'''רמב"ן''' בפירושו עה"ת (דברים כה יז). וכן כתב ב'''ספר החינוך''', שטעם המצווה כדי לשונאו ולהילחם בו, ולכן כתב שנשים פטורות. ועוד כתב ה'''חינוך''' טעם לדבר, כדי שנראה גודל אהבת השי"ת אלינו, איך העניש שונאינו {{ויקיטקסט| ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|מצווה תרג}}.<br />
<br />
בפרקי ד'''רבי אליעזר''' {{ויקיטקסט|פרקי דרבי אליעזר מד|מד}} כתוב, שטעם המצווה הוא, כדי לזכור את החטא שהביא למעשה עמלק, אלא שלא רצה הקב"ה לבייש את ישראל לכן צווה אותם לזכור את מעשה עמלק וע"י כך יזכרו בחטא שהביא לכך.<br />
<br />
ב'''מדרש תנחומא''' ([https://daat.ac.il/daat/tanach/tanhuma/49.htm כי תצא ח]) וב'''רש"י''' כתוב {{ויקיטקסט|רש"י על דברים כה|דברים כה יז}} שטעם סמיכות פרשת זכור לאיסור של משקולות, הוא כדי ללמדך שלא היו ישראל נזהרין בכך ועמלק בא מפני שחטאו ישראל, ומדבריו יוצא שמצוות זכור היא כדי לעורר את ישראל שלא לחטוא{{הערה|וכך גם מסבירים ה'''רבינו בחי''', '''הכלי יקר''' וה'''דעת זקנים''' (דברים כה יז)}}.<br />
<br />
ה'''סמ"ק''' [https://www.sefaria.org.il/Sefer_Mitzvot_Katan.23?lang=he (מצווה כג)] מוסיף טעם למצווה, שנזכור שהקב"ה מצילינו מיד אויבינו ומתוך כך לא נחטא.<br />
<br />
טעם ה'''ספרי''' למצווה הוא; כדי שנתפלל שהשי"ת ימחה את שם עמלק, כיון שאין שם ה' שלם כל עוד עמלק בעולם {{הערה|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99_%D7%A2%D7%9C_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%9B%D7%94#%D7%A4%D7%A1%D7%95%D7%A7_%D7%99%D7%96_(%D7%9B%D7%9C_%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A7)(%D7%9B%D7%9C_%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%95%D7%A7) כי תצא רצו]. כך פירש רבי '''דוד פרדו''' בפירושו על ה'''ספרי'''}}.<br />
<br />
==אופן קיום המצווה==<br />
{{תבנית:זכירת מעשה עמלק ניווט}}<br />
ביאור אופן קיום מצוות זכירת מעשה עמלק.<br />
<br />
===זכירה בפה===<br />
'''חז"ל''' מוסיפים בגדר המצווה, שכדי לצאת ידי חובה לא מספיק רק לזכור בלב אלא צריך לומר בפה.<br />
<br />
כך מובא ב'''ספרא''' ([https://www.sefaria.org.il/Sifra%2C_Bechukotai%2C_Section_1.3?ven=Sifra_by_Rabbi_Shraga_Silverstein&vhe=Venice_1545&lang=he בחוקותי א ג]): "תניא אי זכור יכול בלב כשהוא אומר אל תשכח הרי שכחת הלב אמורה, הא מה אני מקיים זכור, שתהא שונה בפיך". - מדוע כתוב בתורה גם לא תשכח וגם זכור, אלא שאל תשכח זה לא לשכוח בלב, אבל כדי לקיים את מצוות זכור יש לבטא זאת בדיבור ממש בפה כדי שלא נשכח {{הערה|כך מסביר גם ה'''תורה תמימה''' '''דברים''' כה יז. בנוסף לומדים שם ב'''ספרא''' גם לגבי הזכירות האחרות, כגון מרים, שבת וכו', שבהם גם צריכה להיות זכירה בפה}}.<br />
<br />
כך גם שנינו ב'''ספרי''' {{ויקיטקסט|ספרי על דברים כה|דברים כי תצא כה יז}}: "זכור את אשר עשה לך עמלק לא תשכח, בפה. לא תשכח, בלב". גם '''מהר"ם חאגיז''' כותב במנין המצוות שלו ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=24757&st=&pgnum=188 מצוה תרג, עשה רמב]), שיש לזכור את עמלק בפה דווקא. וזה לשונו: "לזכור בפה כל הימים מה שעה והרע לנו עמלק כו'". <br />
<br />
ה'''גמרא''' ב'''מגילה''' {{ויקיטקסט|מגילה יח א|יח א}} מביאה את דברי ה'''ספרי''', כדי ללמוד לקריאת מגילה שיש לומר בפה, ולא יוצאים ידי חובה כשזוכרים בלב;<br />
<br />
לכאורה תמוה, שהרי כל הלימוד של ה'''ספרי''' לזכור בפה, הוא מהכפילות של לא תשכח וזכור, והרי אין שום כפילות אלא אלו הם שתי מצוות נפרדות גם לא תעשה וגם עשה. ה'''שדי חמד''' ([https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14153&st=&pgnum=341 כללים מערכה ז, כלל יג]) מביא את תירוץ ה'''חיד"א''', שה'''ספרא''' לא לומד מהכפילות, אלא מכך שהתורה לא כתבה לא תשכח מלזוכרו, ובמקום זאת כתבה שתי מצוות נפרדות.<br />
<br />
ישנה דעה האומרת שאפשר לצאת ידי חובה גם ע"י כוונה, ולאו דווקא ע"י דיבור. וכתבו אחרונים {{הערה|'''מג"א''' סקב. '''שו"ע הרב''' שם סעיף ד. '''חיד"א עבודת הקודש''' צפורן שמיר א. '''כף החיים''' ס"ק ד}} בשם ה'''אריז"ל''' שכאשר אומרים 'לשמך הגדול', בברכות קרישמ"ע שחרית, יש לכוון למחיית עמלק. ומשמע לדעתם שבזה מקיימים מצ"ע, וכפי שכתב ה'''בן איש חי''' {{ויקיטקסט|בן איש חי שנה א שמות|שמות שנה א}}: "וכשאומר "לשמך הגדול" יכוין לקיים מצות עשה לזכור מעשה עמלק שבעבורו אין השם שלם".<br />
<br />
לכאורה קשה, איך אפשר לצאת ידי חובה במחשבה, הרי צריך אמירה בפה, אלא שלדעת ה'''שדי חמד''' (מאמר חדש אדר ג ח), באמת לא יוצאים בזה יד"ח מצוות זכירת מעשה עמלק, אלא רק בלאו של לא תשכח.<br />
<br />
===זכירה מתוך ספר===<br />
ה'''גמרא''' ב'''מגילה''' (יח א) מביאה מקור למשנה שכותבת "קראה על פה לא יצא", מזה שלומדים גזירה שווה מזכירת עמלק; במגילה כתוב והימים האלה נזכרים כו', ובזכירת עמלק כתוב, כתוב זאת זיכרון בספר. הגמרא שואלת שאולי הכוונה לעיון ולא לקריאה, ומתרצת שלומדים מזכירת עמלק שזכור זה דווקא בפה. ונראה ממהלך הגמרא, שבנוסף לחיוב של קריאה בפה, יש חובת קריאה מתוך ספר. וכן כתבו ב'''ספר האשכול''' (הלכות חנוכה ופורים י) וה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A8%D7%A4%D7%94#%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%97%D7%93%D7%A9_(%D7%91%22%D7%97) תרפה סק"א]) שצריך קריאה מתוך ספר ולא יוצאים ידי חובה בקריאה בע"פ. וכן כתב ה'''משנ"ב''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A8%D7%A4%D7%94#%D7%99%D7%93_%D7%9E%D7%91 תרפה ס"ק יד]) שכך הוא פשט הגמרא. <br />
<br />
ה'''פנ"י''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A0%D7%99_%D7%99%D7%94%D7%95%D7%A9%D7%A2/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94#%D7%93%D7%A3_%D7%99%D7%97_%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%90 מגילה יח א]) חולק וכותב, שאין שום הוכחה מסוגיה זו שצריך זכירה מתוך ספר, אלא רק שצריך לקרוא בפה, ומה שלומדים שצריך לקרוא בספר, זה רק מה שהקב"ה ציווה; כתוב זאת זכרון בספר, אך לא חלק מהמצווה המוטלת עלינו, זכירת מעשה עמלק. ה'''שפת אמת''' דוחה את דברי ה''''פנ"י''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14522&st=&pgnum=260 מגילה יז ב]), וכותב שבאמת מפשט הסוגיה מובן שיש חיוב לזכור בספר.<br />
<br />
ה'''תוס'''' ב'''מגילה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%99%D7%96_%D7%91#%D7%AA%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%95%D7%AA יז ב ד"ה כל]), כותב - "שהרי קה"ת אינה מן התורה אלא מדרבנן לבד מפרשת זכור דהוי דאורייתא", ובצורה דומה כתב גם ב'''ברכות''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%99%D7%92_%D7%90#%D7%AA%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%95%D7%AA יג א ד"ה בכל לשון]). כמו כן, בפירוש ה'''רא"ש''' ב'''ברכות''' ([https://he.m.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96 ז כ]), כתב: "...כגון לקרות פרשת זכור שהוא מן התורה". וכתב ה'''סמ"ק''' ([https://www.sefaria.org.il/Sefer_Mitzvot_Katan.147?vhe=Sefer_Mitzvot_Katan,_Kopys,_1820&lang=he עשה קמ"ז]) - "זהו בשבת שלפני פורים שמזכירין פר' זכור". ונראה שראשונים אלא סוברים שחיוב המצווה הוא דווקא קריאה מתוך ספר. גם '''רבנו חננאל''' כותב ([https://he.m.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%97%D7%A0%D7%A0%D7%90%D7%9C_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%91#%D7%93%D7%A3_%D7%99%D7%97_%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%90 מגילה יח א ד"ה קראה]), שהציווי הוא "זכור בפה מה שכתוב בספר".<br />
<br />
דבר זה אינו מקובל על כל הראשונים. ה'''רמב"ם''' ב'''ספר המצוות''', בהתייחסו לאופן קיום המצווה, כותב: "ונעורר הנפשות במאמרים להלחם בו", ולא כותב על ענין הספר. ה'''רמב"ן''' בפירושו לפרשת '''כי תצא''' מגדיר את מצות הזכירה בפה - "והנכון בעיני... ונספר זה לבנינו ולדורותינו לומר להם כך עשה הרשע...", ודוחה אפשרות שחובת הקריאה היא בספר.<br />
<br />
====זכירה מספר תורה כשר====<br />
ישנם כאלה, הסוברים ש'ספר' הכוונה לספר תורה כשר . ה'''פרי מגדים''' (קמ”ג, מש”ז ס”ק א; וד”ה כבר) כותב, שצריך דווקא ספר תורה כשר, והקורא בספר תורה פסול לא יוצא ידי חובתו. לכן נוהגים לקרוא בספר תורה הכי מהודר. ה'''מג"א''' (תרפה ס"ק ב) מביא דעת כמה ראשונים שיש חיוב מהתורה לקרוא בספר תורה. ה'''משנ"ב''' פוסק שיש לקרוא מספר תורה כשר (תרפה ס"ק יד). יש שפסקו שמי שאין לו ספר תורה, יקרא לכל הפחות מחומש ('''כף החיים''' ס”ק לה. '''מקראי קודש''' פורים ז).<br />
<br />
אולם ב'''שו”ת מהר”ם שיק''' (בתשובה שנוספה בסוף חלק חושן משפט), ובספר '''שואל ומשיב''' (מהדורא ג' חלק א' ש"צ) כתבו ש'בספר' פירושו שיש לקרוא מן הכתב ולא בעל פה, אבל גם הקורא בספר תורה פסול או בחומש יוצא ידי חובה מן התורה, וכך כתבו להלכה כמה מן האחרונים (הובאו ב'''מנחת אשר''' פורים כד, ה). ה'''מנחת חינוך''' כתב שהקריאה מתוך ספר תורה זה מדרבנן, ומדאורייתא די שיזכור בפה (מצווה תרג). בספר '''הליכות שלמה''' (פרק י"ח אות ד') כתוב ש'''הרב אויערבך''' פסק, שאם נמצא פסול בס"ת אין צריך לקרוא שנית ויצאו יד"ח{{הערה|וראה וב'''ציונים''' שם הביאו שכ"כ בספר '''פני האריה''' החי (יט)}}. א"כ נראה דדעת רוב האחרונים שא"צ לקרוא מס"ת דווקא.<br />
<br />
ה'''רמב"ן''' כותב, שיש לספר לבניו על מעשיו של עמלק. אך במקום אחר כותב ה'''רמב"ן''' (שמות י"ז, יד'): "והנכון בעיני כי בספר ירמוז לספר התורה כענין שכתוב 'לקוח את ספר התורה הזה'". וכך משמע גם מ'''רש"י''' (במנחות לב ב ד"ה כתיבה), בענין "כתבה איגרת" במזוזה, שמביא שם - "'כתוב זאת זכרון בספר' - מה ספר (=ספר תורה) בעי דקדוק, אף מזוזה בעיא דקדוק". א"כ לשיטתם, חובת הקריאה בספר, המתבססת על פסוק זה, היא בספר תורה דווקא.<br />
האב"ע חולק על הרמב"ן (שם) מעלה אפשרות - "או ספר אחר היה להם ויקרא ספר מלחמות ה', ואיננו איתנו", א"כ לדעתו 'בספר' אין הכוונה לספר תורה.<br />
<br />
===תוכן הזכירה===<br />
מכיוון ש'''חז"ל''' פוסקים שיש לעשות את המצווה דווקא בפה, ישנה מחלוקת בנוסח אותו צריך לומר ע"מ לצאת ידי חובת המצווה.<br />
<br />
====דווקא פרשת זכור====<br />
<br />
*לפי דברי ה'''תוספות''' (ברכות יג א), ה'''תוס' הרא"ש''' (שם), ה'''רא"ש''' (שם ז כ), ה'''רשב"א''' (שם יג א), ה'''תוס' ר"י החסיד''' וה'''תוס' שאנץ''' (שם), משמע שיש חיוב מהתורה בקריאת פרשת זכור, ע"מ לצאת ידי חובה, כפי שאומר '''תוס'''': "פרשיות המחויבים לקרות מן התורה כמו פרשת זכור" ומשמע מדבריו שבקריאת פרשה זו מקיימים את מצוות זכור.<br />
<br />
*כך גם משמע מדברי ה'''תרומת הדשן''' (קח) שכתב שטעות בידי בני הכפרים שמקפידים לבוא לעיירות דווקא כדי לשמוע מגילה במנין, וצריכים לבוא לשמוע פרשת זכור במנין בשבת שלפני פורים שהיא הרי חובה מהתורה. אך הרי גם בפורים ישנה קריאת התורה 'ויבא עמלק' והרי יכולים לצאת בזה ידי חובה? אלא משמע לדעתו שאין יוצאים ידי חובה בקריאה זו, אלא רק בפרשת זכור.<br />
<br />
*כך גם דעת ה'''פעולת שכיר''' (קלג), '''ערוך השולחן''' (תרפה ה) ו'''המשנה ברורה''' (תרפה ס"ק טז).<br />
<br />
====דרכים אחרות לזכירה====<br />
<br />
*מדברי ה'''רמב"ם''' משמע {{ויקיטקסט|ספר המצוות עשה קפט| ספר המצוות עשה קפט}}, {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ה ה|הלכות מלכים ומלחמות ה ה}}, שכל אחד יזכיר במילותיו שלו, ואינו מזכיר נוסח מסוים.<br />
*ה'''חינוך''' מפרש שצריך לזכור מעשה עמלק כדי שלא תשכח שנאתו מלבנו ולא כותב על נוסח מסוים {{ויקיטקסט| ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|מצווה תרג}}.<br />
<br />
*ה'''רמב"ן''' כותב (סוף '''כי תצא''') שהאמירה בפה היא לספר לבניו ולדורותיו את מעשה עמלק שלא נשכח למחותו, אם כן יוצא שלדעתו כל אחד אומר במילים שלו ולא צריך נוסח מסוים. {{הערה|וכן כתב ב'''שו"ת תורת חסד''' (לז), שאין צריך נוסח מסוים}}.<br />
<br />
*ה'''ראב"ד ור"ש משאנץ''' מפרשים זכור, שתהא שונה בפיך הלכות מגילה {{הערה|'''ראב"ד ור"ש משאנץ''' ל'''תורת כהנים''' ב'''חוקותי''' ב}}, שתקבע זמנים להיות קורא בתורה ענין זה, וכן כותבים שאפשר לצאת ידי חובה גם בשמיעת המגילה.<br />
<br />
====יציאת יד"ח בקריאת "ויבא עמלק" ו"כי תצא"====<br />
ישנו דיון בפוסקים האם ניתן לצאת ידי חובת המצווה רק בפרשת זכור או גם בפרשת 'ויבא עמלק'.<br />
<br />
ה'''תרוה"ד''' פוסק (קח) שיוצאים ידי חובה דווקא בפרשת זכור וא"א בקריאת ויבא עמלק, ולכן כותב שבני הכפרים, עדיף להם לבוא לשמוע פרשה במנין, את פרשת זכור מאשר קריאת המגילה ופרשת ויבא עמלק.<br />
<br />
לדעת ה'''מגן אברהם''' ([https://www.sefaria.org.il/Magen_Avraham.685?vhe=Magen_Avraham&lang=he תרפה]) אפשר לצאת ידי חובת המצווה אף בשמיעת קריאת התורה של פורים שהרי ביום זה קוראים את פרשת 'ויבא עמלק' ('''בשלח'''), ולא את פרשת זכור{{הערה|לדעתו הסכימו ה'''באה"ט''', '''פמ"ג''', '''כה"ח''', (או"ח תרפה). '''חכמת שלמה''' (מגילה יח א) ועוד מהאחרונים}}.<br />
<br />
המ'''הרי"ל דיסקין''' ('''שו"ת מהרי"ל דיסקין''' קונטרס אחרון ה ס"ק קא) ה'''משנ"ב''' (תרפה ס"ק טז) וה'''ערוך השלחן''' (שם ה), חולקים על דעת ה'''מג"א''', ופוסקים שא"א לצאת ידי חובה המצווה בשמיעת פרשת 'ויבא עמלק'. <br />
<br />
ה'''גרי"ד סולובייצ'יק''' בספרו "'''שיעורים לזכר אבא מרי'''", בהסתמך על הצעת ה'''רמב"ן''' בפרשת '''כי תצא''' "ונמצינו למדים מן התורה בשניה זכור ויהיה סמך למקרא מגילה מן התורה", טוען שמקרא מגילה וקריאת "ויבא עמלק" בפורים, מהוים המשך לקיום דאורייתא של מצות זכירת עמלק, שקוימה בקריאת "זכור" בשבת שלפני כן.<br />
<br />
לעומת זאת, כשקוראים את פרשת "כי תצא", מודים כל הפוסקים שאפשר לצאת ידי חובה, כיוון שזו אותה קריאה בדיוק שקוראים בפרשת זכור. וכיוון שהקריאה בפרשת זכור היא תקנת חכמים בלבד (אלא שמקיימים בזה מצוות דאורייתא), הרי שכל פעם ששומעים פרשה זו אפשר לצאת ידי חובה.<br />
<br />
אך צריך לכוון בשעת קריאה זו, לצאת ידי חובת המצווה ('''פעולת שכיר''' קלג).<br />
וכן יש פוסקים האומרים, שלפני הקריאה, יש לומר לבעל קורא, שיכוון להוציא ידי חובה, את מי שצריך{{הערה|'''שו"ת הר צבי''' ח"א נח. '''מקראי קודש''' פורים ו}}.<br />
<br />
{| class="wikitable"<br />
|-<br />
!השיטות!!מחלוקת בעניין תוכן הקריאה<br />
|-<br />
|'''תוס''', '''רא"ש''', '''רשב"א''', '''תרומת הדשן''' ועוד ראשונים, וכן ה'''משנ"ב''' ה'''פעולת שכיר''' וה'''ערוך שלחן'''||החובה היא לקרוא דווקא את פרשת זכור כדי לצאת ידי חובת מצוות זכירת מעשה עמלק.<br />
|-<br />
|ה'''רמב"ם''', ה'''חינוך''', ה'''רמב"ן''', ה'''ראב"ד''' ו'''ר"ש משאנץ'''||לא צריך דווקא פרשת זכור, אלא כל אחד יזכור במילים שלו, או ילמד הלכות מגילה.<br />
|-<br />
|'''מגן אברהם''', '''באה"ט''', '''פמ"ג''', '''כה"ח''' ועוד אחרונים||לא חייבים לשמוע דווקא את פרשת זכור, אלא אפשר גם לצאת ידי חובת המצווה כששומעים את קריאת "ןיבא עמלק" בפורים. על דעה זו חלקו חלק מהפוסקים כגון ה'''משנ"ב''' ה'''מהרי"ל דיסקין''' וה'''ערוך השלחן'''.<br />
|}<br />
<br />
==פרשת זכור==<br />
{{תבנית:זכירת מעשה עמלק ניווט}}<br />
{{חלונית<br />
| ניקוד = כן<br />
| כותרת = '''פרשת זכור'''<br />
| תוכן =זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.<br />
<br />
אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹקִים.<br />
<br />
וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%9B%D7%94_%D7%99%D7%96 דברים כה יז]<br />
}}<br />
המקור לקריאת פרשת זכור{{הערה|בזמן תקופת הגאונים, כונתה שבת זו: "שבת מחיית עמלק"}}, בשבת השנייה בחודש אדר, הוא ב'''משנה''': {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן= בשנייה זכור.|מקור=מגילה ג ד}} <br />
<br />
כך נכתב ב'''תוספתא''' {{ויקיטקסט|תוספתא (וילנא)/מגילה/ג|מגילה ג א}}, וב'''ברייתא''' {{ויקיטקסט|מגילה ל א|מגילה ל א}}. וכן כתב ה'''רמב"ם''' בהלכות תפילה (יג כ). <br />
<br />
ב'''טור''' וב'''שו"ע''', אכן נפסק, שבשת השנייה בחודש אדר, קוראים את פרשת זכור; <br />
{{ציטוטון|בשבת שניה מוציאין שני ספרים: באחד קורא פרשת השבוע ובשני קורא "זכור את אשר עשה לך עמלק", ומפטיר "פקדתי את אשר עשה לך עמלק"}} {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים תרפה ב|או"ח תרפה ב}}. <br />
למעשה, זהו האיזכור היחיד ב'''שו"ע''', של מצוות זכירת מעשה עמלק. <br />
<br />
את פרשת זכור, קוראים בשבת שלפני פורים, בהקשר לכך שהיהודים בפורים ניצחו את המן הרשע, שהיה מצאצאי עמלק {{הערה|{{ויקיטקסט|לבוש אורח חיים תרפה|לבוש תרפה ב}}. '''מנחת ביכורים''' על התוספתא מגילה ג א, '''משנ"ב''' תרפה ס"ק א, ועוד}}. בקריאה זו קוראים את הפסוקים, המדברים על הציווי, מסוף פרשת כי תצא (דברים כה, יז-יט). <br />
<br />
בשבת זו מוציאים שני ספרי תורה, בראשון קוראים את פרשת השבוע, ולמפטיר, קוראים את פרשת זכור מתוך ספר התורה השני. <br />
<br />
===חיוב הקריאה===<br />
נחלקו הראשונים, אם קריאת פרשת זכור היא מצווה מהתורה, או מדרבנן.<br />
<br />
ע"פ המובא לעיל, רובם של הראשונים, כגון '''תוס'<nowiki/>''' וה'''רא"ש''' סוברים, שקיום המצווה מדאורייתא הוא ע"י קריאת פרשת זכור. ה'''רשב"א''' לעומת זאת מסביר (הובא [https://www.sefaria.org.il/Machatzit_HaShekel_on_Orach_Chayim.685.1.2?vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893,_Vol_2&lang=he ב'''מחצית השקל''' תרפה]), שבאמת ה'''תוס'''' עצמם סוברים שפרשת זכור היא מהתורה, ומה שכתבו זה רק לדעת '''רש"י'''.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' לעומת זאת אינו מחשיב {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים יג כ|הלכות תפילה יג כ}} את קריאת פרשת זכור מהתורה, אלא מחשיב אותה ככל שאר ארבע הפרשיות, שהם מהתורה. גם לדעת הרמב"ן (סוף כי תצא), שהחיוב הוא לספר לבניו ולבנותיו את מעשיו של עמלק, הקריאה של פרשת זכור אינה מהתורה.<br />
<br />
ה'''תורה תמימה''' כותב (דברים כה יט) שחיוב מצווה זו הוא פעם בשנה כדי שלא ישכח, וא"כ הרי בימינו שקוראים פעם בשנה את פרשת כי תצא, קריאת פרשת זכור, זה רק מדרבנן, שתיקנו קריאה זו לאנשי נהרדעה שהיו מסיימים את התורה רק פעם בשלוש שנים.<br />
<br />
ב'''שו"ע''' {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים תרפה ז|תרפה ז}}, נפסק כדעה האומרת שמצווה זו היא מהתורה, היינו על סמך ראשונים אלו, ולכן יש לשמוע את פרשה זו במניין ומתוך ס"ת.<br />
<br />
===זמן הקריאה===<br />
ב'''משנה''' נכתב (מגילה ג ד): "בשנייה זכור". ה'''רמב"ם''' בפירוש המשניות שלו (שם), מגדיר את זמן זה, וכותב שמשך השבוע של שבת זו חל הפורים, וכן מפרש '''רע"ב''' שזו שבת הסמוכה לפורים, כדי לסמוך מחיית עמלק למחיית המן. וכתבו מפרשי המשנה בשם ה'''ר"ן''', שאם שבת שקלים חלה בר"ח, אז שבת זכור היא שבת שנייה ממש, אך אם חל בתוך השבוע, אז שבת זכור היא השבת השנייה להפסקה.<br />
<br />
ב'''גמרא''' נחלקו במקרה שפורים חל בערב שבת. רב סובר שמקדימין לקרוא בשבת שלפני פורים, ושמואל אמר שמאחרין לקרוא בשבת שלאחרי פורים. רב לטעמו, כדי להקדים זכירה לעשייה, ושמואל לטעמו, שהמוקפין יעשו זכירה ועשייה ביחד.<br />
<br />
ה'''גמרא''' מסבירה ש'שבת השנייה' יכולה גם להיות בשבת השנייה כפשוטה במקרה ששבת הראשונה חלה בר"ח ואז פורים יחול בע"ש, ומקדימין כרב, ואפשר להסביר על מקרה שר"ח חל באמצע השבוע, ואז מקדימין שקלים, ומפסיקים לשבת השנייה, ואז קוראים זכור היינו 'שנייה להפסקה'. <br />
<br />
ורב הונא אומר, שאם חל זכור בשבת לכו"ע קוראין בו ביום, אך '''רש"י''' כותב (עמוד ב) שלעולם זה לא קורה שחל פורים בשבת. ר"נ אומר שגם במקרה כזה רב יחלוק ויגיד שמקדימין כיוון שלבני העירות שמקדימין ליום הכניסה יוצא שמקדימין עשייה לזכירה. ואכן הגמרא מביאה מימרא בשם רב שגם אם חל בשבת לפי רב מקדימין. <br />
<br />
ה'''רי"ף''' {{ויקיטקסט|רי"ף על הש"ס/מגילה/דף י עמוד א|ד י א}}, ה'''רא"ש''' {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/מגילה/פרק ד|ד י}} וה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%AA_%D7%9B%D7%94%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%92_%D7%9B הלכות תפילה יג כ]) פסקו כרב, שמקדימין לשבת שלפני פורים, ואף בני המוקפין יקדימו. וכך פסק ב'''שו"ע''' (או"ח תרפה ה), שאם חל פורים בימי השבוע, ואף בע"ש, מקדימין לקרוא בשבת שלפני פורים.<br />
<br />
===מניין לקריאה===<br />
ה'''רא"ש''' במסכת ברכות (ז כ), כותב בהקשר לסיפור שר"ג שחרר את עבדו כדי שיהיה להם מנין, ומביא דוגמא ששחרר את עבדו שישלים מניין לפרשת זכור.<br />
ב'''שו”ת תרומת הדשן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%AA_%D7%94%D7%93%D7%A9%D7%9F/%D7%90/%D7%A7%D7%97 ק”ח]) הבין מדברי ה'''רא”ש''', שמהתורה צריך לקרוא את פרשת זכור במניין, ולכן שחרר ר"ג את עבדו.<br />
<br />
הרבה מהאחרונים {{הערה|ראה '''שער הציון''' תרפ"ה. '''שו"ת בנין שלמה''' ז. '''שו"ת תורת חסד''' או"ח לז}}, יצאו נגד דעת ה'''תרוה"ד''', שמנין זה חיוב מהתורה, וכותבים לא מוכח כך, אלא שר"ג שיחרר את עבדו כיוון שזו מצווה מהתורה, ומתקנת חכמים צריך מניין לקריאה. לכך נוטה דעתם של ה'''משנה ברורה''' (תרפה ס”ק טז) והרב '''עובדיה יוסף''' ('''שו”ת יביע אומר''' ח, או”ח נד יג). לכן מי שאין לו מניין יקרא את פרשת זכור ביחיד. ומכל מקום לכתחילה יש לקרוא בעשרה ('''משנה ברורה''' שם).<br />
כתב ב'''שו"ת תורת חסד''' ([https://olamot.net/sites/default/files/pdfimages/94_09.png עמוד 7]), שמשמע מה'''רמב"ן''', שאין חיוב לקרוא בציבור.<br />
<br />
ה'''מהר”ם שיק''' (על תרי”ג מצוות, תר”ה) מסביר שהטעם לקריאה במניין הוא שמטרת הזכירה היא מחיית עמלק, ומצוות מחיית עמלק היא מצווה המוטלת על הציבור, ולכן גם הזכירה צריכה להיעשות באופן ציבורי. ומכל מקום חובה זו מוטלת על כל יחיד ויחיד, אלא שעליו לקיים את הזכירה בציבור ('''מקראי קודש''' פורים סימן ז). ה'''פעולת שכיר''' (קלג) נותן טעם למה צריך מנין, שהרי כל עוד לא נמחה שם עמלק, אין שם השם שלם, ולכן יש לזה דין של דבר בקדושה, שצריך עשרה.<br />
<br />
ה'''מנ"ח''' (מצווה תרג) כותב שהקריאה בעשרה זה מדרבנן. ה'''שו"ע''' לעומת זאת פוסק שפרשת זכור היא במניין מהתורה {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים קמו|או"ח קמב}}, וכן כותב שבני הכפרים שאין להם מנין צריכים לבוא לעיירות ולשמוע פרשת זכור במנין {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים קפה ז|או"ח קפה ז}}.<br />
<br />
===דינים ומנהגים בפרשת זכור===<br />
דינים הלכות ומנהגים, השייכים לקריאה בשבת זכור.<br />
<br />
====ההפטרה====<br />
ה'''גמרא''' במגילה מביאה ברייתא {{ויקיטקסט|מגילה יח א|יח א}} שבשבת זכור מפטירין "פקדתי", וכך כתבו ה'''רמב"ם''' {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות תפילה יג כ|הלכות תפילה יג כ}}, ה'''רא"ש''' (פ"ד י) וה'''רי"ף''' (מגילה י א).כך פסק ב'''שו"ע''' {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים תרפה ב|שו"ע שם}}. <br />
<br />
נחלקו הפוסקים מהיכן מתחילים את ההפטרה. למנהג הספרדים (הובא ב'''אבודרהם''') מתחילים ב"ויאמר שמואל אל שאול" {{ויקיטקסט|שמואל א טז|שמואל א, טז א}}. ולמנהג האשכנזים מתחילים פסוק לאחר מכן<span> </span>: "כה אמר ה' פקדתי" {{ויקיטקסט|שמואל א טז|שמואל א, טז ב}}.<br />
<br />
בהפטרה זו מסופר על מלחמת שאול באגג העמלקי, בה משאיר שאול את צאן העמלקים בחיים, למרות ציוויו של הקב"ה, ובשל כך הוא מאבד את מלכותו.<br />
<br />
====פיוטים ויוצרות====<br />
בחלק מקהילות אשכנז נהוג לומר בשבת זו יוצרות וקרובות, מפיוטי רבי אלעזר הקליר, הסדר המופיע בסידורים הוא כדלהלן:<br />
<br />
{{טורים|תוכן=<br />
'''יוצר''':<br />
* '''זכור את אשר עשה'''<br />
* '''זכור דבר עתק בכל דרך'''<br />
*'''אופן''' - כבודו יתרומם בפי כל הנשמה<br />
*'''זולת''' - אתה מלא רחמים<br />
<br />
'''קרובות''':<br />
*'''מגן''' - אזכיר סלה זכרון מעשים<br />
*'''מחיה''' - תמימים בעודם בסין רדופים<br />
*'''קדושתא''' - אצילי מרעי נכד שעיר<br />
*'''בלשון אשר הזכרת לזוכריך'''<br />
*'''אץ קוצץ''' - בראשי החרוזים חתום "אלעזר בירבי קליר".<br />
*'''זכור איש אשר הגויע אב ללא עתו'''<br />
*'''סילוק''' - זכור את אשר עשה לך}}<br />
<br />
בשונה משבת שקלים ושבת החודש, לשבת זכור אין פיוטי '''שבעתא''' בתפילת מוסף. לעומת זאת בסידור '''אוצר התפילות''' מופיע פיוט גם למוסף של שבת זו.<br />
<br />
במקומות אחרים (בעיקר מקרב יהדות ספרד), נוהגים לקרוא בשבת זו את הפיוט 'מי כמוך ואין כמוך', שחיבר '''רבי יהודה הלוי''', המכיל את תקציר סיפור מגילת אסתר. יש נוהגים לומר את הפיוט בתוך תפילת 'נשמת כל חי', ויש נוהגים לאומרו לאחר חזרת הש"ץ של תפילת שחרית סמוך לקריאת התורה או אחריה.<br />
<br />
====כוונה בקריאה====<br />
אומנם מהתורה צריך לומר את המצווה בפה, ומכיוון שנפסק {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים ס ד|שו"ע או"ח ס ד}} ש[[מצוות צריכות כוונה]], צריכים הקהל לכוון לצאת ידי חובה, אך יוצאים ידי חובה גם בשמיעת הפרשה מהבעל קורא, וצריכים הקהל והבעל קורא לכוון כאילו קראו בפיהם{{הערה|'''משנה ברורה''' ז ס"ק טז. '''שו"ת יביע אומר''' ח או"ח נד יח}}. וטוב שהגבאי יודיע זאת לפני הקריאה{{הערה|'''ילקוט יוסף''' ארבע פרשיות ד. '''חת"ס''' הובא באורחות חיים א"ח נד יח}}. <br />
<br />
יש שאומרים, שכיוון שיש דעה שלא סומכים על דין שומע כעונה, צריכים הקהל לומר הקריאה בלחש{{הערה|'''שו"ת יחו"ד''' ח"ג נג, וכותב שכן הוא ב'''פר"ח'''. '''שו"ת משיב דבר''' לה'''נצי"ב''' או"ח מד}}. אך לעומת יש שחולקים ואומרים שאם הקהל יקראו בלחש, יוצא שלא קראו מתוך ספר תורה, ולכן עדיף להקשיב ולכוון{{הערה|'''שו"ת מנחת אליעזר''' ח"ב א, ע"פ שיטת '''מהר"ם אלשקר''', הו"ד ב'''בה"ט''' תרפה ב}}. <br />
<br />
אם אדם רוצה לצאת ידי חובת קריאת פרשת זכור במהלך קריאת פרשת כי תצא, לכתחילה צריך לומר לבעל קורא שיתכוון להוציא אותו ידי חובת המצווה{{הערה|ראה '''שו"ת הר צבי''' נח. '''מקראי קודש''' פורים ו}}. <br />
<br />
בספר '''הררי קדם''' מביא (קפה), שאביו ה'''גר"מ סולובייציק''', כשהיה עולה למפטיר זכור, לא היה קורא עם הבעל קורא, אלא רק מכוון מדין שומע כעונה, כדי לצאת יד"ח.<br />
<br />
יש שכתבו שיש לכוון גם בברכות התורה של מפטיר זכור{{הערה|'''חת"ס''' בסו"ס על הש"ס בהגהה על '''שו"ע''' סימן תרפה. '''תשובות והנהגות''' ח"ב פז}}. לדעת ה'''ט"ז''' אם שמע את הברכות שלא כדין לא יצא ידי חובתו (תרפה ס"ק ב).<br />
<br />
====קטן בקריאת זכור====<br />
קטן לא יקרא את פרשת זכור, שהרי לא יכול להוציא את הרבים ידי חובתם ('''מקראי קודש''' פורים א).<br />
<br />
נחלקו הפוסקים, אם מותר להעלות קטן למפטיר של זכור. ה'''ב"ח''' מביא את ה'''רש"ל''' {{ויקיטקסט|טור אורח חיים תרפה|או"ח תרפה}} שכותב שבמפטיר זכור אין להעלות קטנים, ואע"פ שהש"ץ קורא בתורה בשבילו, הקטן הוא העיקר, וכותב שכך ראה ב'''מרדכי'''. ה'''ב"ח''' עצמו חולק על ה'''רש"ל''' וכותב {{ויקיטקסט|טור אורח חיים תרפה|שם}} שמותר להעלות קטן, שהרי המצווה היא לשמוע פרשת זכור, ושמעו, ולא משנה מי עולה לתורה.<br />
<br />
ה'''ט"ז''' חולק על ה'''ב"ח''' {{ויקיטקסט|ט"ז על אורח חיים תרפה|תרפה ז}}, ולדעתו אם יעלה קטן, הקהל יפסידו את הברכה. אך אם הקטן יודע למי מברכים, וכפי שנפסק ב'''שו"ע''' {{ויקיטקסט|ט"ז על אורח חיים רפב ג|או"ח רפב ג}} שקטן היודע למי מברכין יכול לברך, יוצאים הציבור ידי חובתם לדעת ה'''ט"ז'''. ולא נהגו להעלות קטנים כלל, אך בפועל מותר ('''מקראי קודש''' פורים א).<br />
<br />
====טעמים והברת הקריאה====<br />
ה'''רמ"א''' כתב {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים תרפה ז|תרפה ז}}, שגם אם אין למישהו מנין או ספר תורה, לכל הפחות יקרא את הקריאה עם מנגינה וטעמים, וכן פסק ה'''משנ"ב''' (תרפה ס"ק יז). ה'''ריטב"א''' כתב, שגם לדעות שקריאה זו היא מהתורה, מכל מקום מודים, שנאמרת מכל לשון, ולא בלשון הקודש בלבד (מגילה יז ב).<br />
<br />
מכיוון שלפי חלק מהפוסקים, מצווה זו היא מהתורה, נוהגים שכל אחד, ישמע את הקריאה, בהברה המקבולת לפי עדתו, כפי שנהגו אבותיו. דבר זה פסקו '''הרב עובדיה''', ו'''הרב צבי פסח פראנק''' {{הערה|'''ילקוט יוסף''' קמא טז. '''מקרא קודש''' פורים פח}}.<br />
<br />
'''הרב פיינשטיין''' (או"ח חלק ג ה) פסק, שגם מי שמקובל מאבותיו הגייה מסוימת, כל עוד הגייה אחרת מקובלת אף היא בעם ישראל, אפשר לשמוע גם קריאה כזאת. הרב '''חיים דוד הלוי''' (חלק ו כב) התנגד גם הוא למנהג זה, וכתב כי כאשר מקפידים רק במצוות פרשת זכור ולא בשאר קריאות התורה אנו מזלזלים ביתר הקריאות שהן מתקנת משה רבינו{{הערה|כך כתבו גם ב'''שו"ת '''שרידי אש''' ב ו, וב'''שו"ת באהלה של תורה''' חלק ב ט עמ' 36-37}}.<br />
<br />
====ניקוד והכפלת המילה "זכר"====<br />
ה'''רד"ק''' מעלה ספק האם קוראים את המילה "זכר" בקריאה, עם 'צירה' או 'סגול', ומכריע שיש לקרוא עם סגול.<br />
בספר '''מעשה רב''' מובאת עדות, שה'''גר"א''' היה קורא זכר עם סגול. אולם ע"פ עדותו של ר' '''חיים וולוזין''', שה'''גר"א''' קרא בציירה, היו נוהגים תלמידי ה'''גר"א''' בירושלים.<br />
<br />
ה'''משנ"ב''' כתב להכריע, לחזור ולקרוא מילה זו פעמיים בציירה ובסגול (תרפח יח). מנהג זה התפשט בקרב קהילות אשכנז.<br />
<br />
ר' '''שולם משולם ראטה''', כתב להכריע כעדותו של ר' '''חיים וולוזין'''. וכן ר' '''מרדכי ברויאר''', כתב שיש לקרוא בצירה, כיוון שכך כתוב בכבתי היד העתיקים ובתוכם כתב "ארם צובא".<br />
<br />
יש שכתבו, שיש לחזור על כל הפסוק בפעם השנייה, כיוון שאם חוזרים רק על המילה בלבדה, זה נראה כאילו מתקן עצמו ('''מועדים וזמנים''' ח"ב קסז). אך יש שלא חששו לכך ('''קצות החושן''' פד ס"ק כב).<br />
<br />
====יציאה יד"ח כשאינו יודע פשט הקריאה====<br />
כתב '''הגר"מ שטרנבוך''' ('''מועדים וזמנים''' ח"ב קסה), שמי שאינו בקי בפירוש הפסוקים שבפרשת זכור, לכאורה אינו יוצא יד"ח בשמיעת הקריאה, לפי המבואר ב'''שו"ע''' (או"ח קצג א) שלא אומרים שומע כעונה, אלא במי שמבין לשון הקודש אבל מי שאינו מבין אינו יוצא יד"ח ע"י שמיעה, וה"ה בני"ד.<br />
<br />
והנה ה'''משנ"ב''' (שם סק"ה) כתב שהמנהג הוא כדעת הסוברים דבלשון הקודש יוצא אעפ"י שאינו מבין בשאר לשונות, ועל כך סומכים אנו שנשים ועמי ארצות יוצאים יד"ח בשמיעה. אך אף ה'''משנ"ב''' כתב שנכון שיאמרו בפיהם יחד עם המוציאם יד"ח, כדי לצאת אף את דעת ה'''שו"ע'''. וממילא הסיק בספר הנ"ל דלפי"ז ודאי שראוי שכל אחד ילמד את פירושי הקריאה.<br />
<br />
נראה בביאור הלכה זו, שכאשר אדם אינו מבין את שפת המדבר אליו, לא שייך כלל לומר 'שומע כעונה' כיון שאין כל קשר ושיתוף בין המדבר והשומע. אך כאשר מבין הוא את שפת המדבר אליו אלא שאין הוא עומד על בוריין של דברים, אין בזה כל סיבה לשלול את עצם דין שומע כעונה.<br />
<br />
====דינים נוספים====<br />
<br />
*כתב ב'''שו"ת תשובות והנהגות''' (חלק ב' צ"ג) לגבי בית הכנסת ביוהנסבורג שבליל שבת באים רבים להתפלל ובבוקר מגיעים רק מעטים, שקראו שם את פרשת זכור בליל שבת ללא ברכה כדי לזכות את הרבים לצאת ידי חובתם מן התורה.<br />
*כתוב בספר '''הליכות שלמה''' בשם ה'''גרש"ז אוירבך''' (י"ח ב), דאף אם לא שמע כל קריאת פרשת זכור יצא יד"ח אם שמע על כל פנים את עיקר הענין, דלא מסתבר דצריך לשמוע כל הקריאה ממש. והוכיח כן מה'''מג"א''' הנ"ל שכתב דיוצא יד"ח גם בפרשת 'ויבא עמלק', הרי שאין צריך אלא לקרוא עיקר מעשה עמלק.<br />
*נוהגים שלא לאכול כלל לפני הקריאה, אלא רק אכילת עראי פחות מכביצה ('''נט"ג''' ד יב).<br />
*ע"מ לצאת ידי חובה, יש לשמוע כל מילה ומילה, ולא לדלג בכלל{{הערה|'''הררי קודש''' ע"פ '''פמ"ג''' רפב מ"ז סק"ב}}.<br />
*נוהגים שאדם חשוב יעלה לתורה, למפטיר זכור, וכן נתפשט המנהג{{הערה|'''ליקוטי מהר"ם''' בשם '''שערי שמים''', ומביא שה'''גר"א''' היה נוהג לעלות}}.<br />
*כתב ב'''פרמ"ג''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41247&st=&pgnum=356 תרפ"ה מ"ז סק"ב]), שאם קראו פרשת זכור בלא ברכת התורה, לא יצאו ידי חובת קריאת זכור, שכיון שברכת התורה היא מצוה מדאורייתא, א"כ הרי היא מעכבת בקריאת פרשת זכור אם לא בירך לפניה (אלא שכתב שמספיק לזה מה שבירך ברה"ת בבוקר).<br />
*הזכירה היא בכל לשון ('''שאג"א''' יג).<br />
<br />
==תדירות קיום המצווה==<br />
{{תבנית:זכירת מעשה עמלק ניווט}}<br />
ישנם מספר דעות סביב המחלוקת כל כמה זמן צריך לזכור את מעשה עמלק על מנת לצאת ידי חובת המצווה.<br />
<br />
====פעם בחיים====<br />
<br />
*'''ספר החינוך''' כותב {{ויקיטקסט|ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|מצווה תרג}} - "ודי לנו לזכור הענין פעם אחת בשנה או בשתי שנים או שלש", ובסוף המצווה מרחיק לכת אף יותר מכך, באומרו - "ועובר ע"ז ולא זכר וקרא בפיו מעולם מה שעשה עמלק לישראל בטל עשה זה...", ומדברי ה'''חינוך'''' נראה שאפילו בזכירה חד פעמית יוצאים ידי חובת המצווה.<br />
<br />
וכך הסביר ה'''מנחת חינוך''' בדעת ה'''חינוך''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%AA_%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A/%D7%AA%D7%A8%D7%92 סק"א]): "ומדברי הרב המחבר נראה דדי פעם אחת כל ימיו", היינו שמספיק לדעתו לזכור פעם אחת את מעשה עמלק, ויוצא ידי חובת המצווה לכל החיים.<br />
<br />
אך מכל מקום מדברי ה'''חינוך''' יש שהבינו, שאף שהחובה היא פעם בחיים, אבל כל פעם שמזכיר את מעשה עמלק שוב מקיים עוד הפעם את המצווה {{הערה|'''מועדים וזמנים''' ב קסו. וראה '''מנחת אשר''' פורים כ ו}}.<br />
<br />
====פעם בשנה====<br />
<br />
*לדעת רוב הראשונים; ה'''תוס'<nowiki/>''', ה'''רשב"א''' {{ויקיטקסט|<br />
חידושי הרשב"א על הש"ס/ברכות/פרק ב|ברכות יג א}}, וה'''רא"ש''' (שם ז כ), אע"פ שלא כתבו זמן מסוים, אך מדבריהם משמע, שהחיוב של המצווה הוא פעם בשנה. שמכיוון שאומרים שיש מצווה לקרוא את פרשת זכור מדאורייתא, ואת פרשת זכור קוראים פעם בשנה, וא"כ מקיימים את המצווה פעם בשנה, ונראה לדעתם שזה החיוב.<br />
<br />
כך הבינו הרבה פוסקים בדעתם של הראשונים{{הערה|כגון '''תרוה"מ''' (קח) וה'''שו"ע''' (תרפה ז) ועוד}}.<br />
<br />
*ה'''סמ"ק''' כותב - "לזכור מעשה עמלק... זהו בשבת שלפני פורים שמזכירין פרשת זכור" (עשה קמ"ז). כלומר, קיום המצוה הוא פעם בשנה. היינו שה'''סמ"ק''' הולך כדעת רוב הראשונים וכותב שהחיוב הוא פעם בשנה. לדברים אלו הסכים ה'''תרומת הדשן''' (ק"ח), והסיק מכך - "צריך להיזהר יותר שישמע קריאת פרשת זכור בעשרה ממקרא מגילה בזמנה". וכן פסק ה'''רוקח''' שצריך להזכיר בכל שנה ושנה (רלד).<br />
<br />
*וכן נאמר ב'''מדרש''': “אין לכם אלא להיות קוראים פרשת עמלק בכל שנה" ([https://www.sefaria.org.il/Pesikta_Rabbati.12.1?vhe=OYW&lang=he פסיקתא רבתי יב]). כלומר, שהמצווה לקרוא את פרשת זכור, מספיק רק פעם בשנה.<br />
<br />
לטעם דעה זו, כתבו ה'''מהר"ם שיק''', (על תריג מצוות מצווה תרה) וה'''חת"ס''' ([https://www.sefaria.org.il/Responsa_Chatam_Sofer%2C_Even_HaEzer.1.119.9?vhe=Pressburg,_1855-1864&lang=he&with=all&lang2=he אה"ע ח"א קיט]), שאומרים שאבידה משתכחת בי"ב חודש ('''בבא מציעא''' כח א), וכן המת משתכח תוך שנה. ולכן גם כאן, מכיוון שהמצווה היא לזכור תמיד, כדי שלא נשכח, אנו מזכירים את המצווה פעם בשנה{{הערה|בקשר לשנה מעוברת, כתב '''מהר"ם שיק''' (על תרי"ג מצוות תרה) שבשנה כשעוברת 13 חודש, יש לכוון בפרשת 'כי תצא', לצאת יד"ח, והעיד שה'''חת"ס''' נזהר לכך. ה'''רב אוירבך''' כתב ('''הליכות שלמה''' מועדי השנה תשרי-אדר, יח א הערה 3), שהיות ולא מצינו שנזהרו לכך, אין לחוש לכך, אלא צריך להזכיר פעם בשנה ולא פעם ב12 חודש}}.<br />
<br />
====כל יום====<br />
<br />
*לדעת ה'''רמב"ם''' יש מצווה להזכיר כל יום כפי שכותב: "הזכירה בכל עת" {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ה ה|הלכות מלכים ומלחמות ה ה}}, וכן כותב "לזכור תמיד" {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ה ה|שם}}, היינו שצריך לזכור את מעשה עמלק תמיד, בכל יום ויום. בלשון תמיד נוקט גם ה'''סמ"ג'''. והבינו אחרונים {{הערה|'''חרדים''' פ"ד כא. '''מנחת חינוך''' תרג. '''ראש יוסף''' מגילה כט א}} בדעתם שיש מצווה בכל יום.<br />
<br />
*וכן כתבו הרבה מהאחרונים, שצריך להזכיר את מעשה עמלק בכל יום:<br />
<br />
ה'''של"ה''': "מצווה גדולה לומר פרשה זו בכל יום לקיים מצוות זכור" ([https://www.sefaria.org.il/Shenei_Luchot_HaBerit%2C_Torah_Shebikhtav%2C_Ki_Teitzei%2C_Derekh_Chayim.10?ven=Shney_Luchot_Habrit_by_Rabbi_Eliyahu_Munk&vhe=Shenei_Luchot_HaBrit,_based_on_Amsterdam,_1698_ed._Part_III&lang=he&with=all&lang2=he תושב"כ סוף תצא]). <br />
<br />
ה'''בן איש חי''': "וכשאומר לשמך הגדול, יכוין לקים מצות עשה, לזכור מעשה עמלק שבעבורו אין השם שלם" ('''שמות''' שנה א ה). וכן כתב שזמן המצווה הוא תמיד ('''תורת חסד''' קפז).<br />
<br />
'''כף החיים''': "שיאמר כל יום: ...הריני מקיים מצות עשר הזכירות… ומעשה עמלק" {{ויקיטקסט|כף החיים/אורח חיים/ס|או"ח ס ד}}.<br />
<br />
'''המג"א''': "דהזכירות הללו הם מ"ע, ולכן כשיאמר… לשמך הגדול - מעשה עמלק" {{ויקיטקסט|מגן אברהם על אורח חיים ס|אורח חיים ס ס"קב}}{{הערה|הרב '''משה פיינשטיין''' דייק מדברי ה'''מג"א''' שאינו סובר שמקיים בזה מ"ע}}.<br />
<br />
'''שו"ע הרב''': "זכירת מעשה עמלק… הן מ"ע של תורה… וטוב לזוכרן אצל קרישמ"ע" {{ויקיטקסט|שולחן ערוך הרב אורח חיים ס|אורח חיים ס ד}}.<br />
<br />
ע"פ דעה זו, נוהגים לומר כל יום לאחר התפילה ברוב הנוסחים, את ה"שש זכירות", ובתוכם את זכירת מעשה עמלק{{הערה|ב'''שו"ע הרב''' כתב ש'שש הזכירות' הן מצווה יומית, והוא היה הראשון להדפיס זכירות אלו בסידורו}}. <br />
<br />
<br />
{| class="wikitable"<br />
|-<br />
!השיטות!!מחלוקת בעניין תדירות קיום המצווה<br />
|-<br />
|'''ספר החינוך'''||יש חובה לזכור את מעשה עמלק, פעם אחת בכל החיים, ולא צריך כל שנה או כל יום.<br />
|-<br />
|'''תוס'''', '''רשב"א''', '''רא"ש''', '''סמ"ק''', '''מדרש'''||ישנו חיוב מהתורה לזכור את מעשה עמלק פעם בשנה לפחות, ולכן קוראים פעם בשנה פרשת זכור.<br />
|-<br />
|'''רמב"ם''', '''סמ"ג''', '''מגן אברהם''', '''של"ה''', '''בן איש חי''', '''כה"ח''', '''שו"ע הרב'''||ישנה חובה תמיד לזכור את מעשה עמלק, וצריך לזכור לפחות כל יום.<br />
|}<br />
<br />
==חיוב נשים==<br />
{{תבנית:זכירת מעשה עמלק ניווט}}<br />
בעניין חיוב הנשים במצוות מחיית עמלק נחלקו הראשונים והפוסקים.<br />
<br />
===מחלוקת הראשונים===<br />
לענין חיוב הנשים במצוות זכור, נחלקו ה'''רמב"ם''' וה'''חינוך'''.<br />
<br />
ה'''חינוך''' כותב שנשים פטורות ממצוה זו, כפי שכותב (מצווה תרג): "נוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים, כי להם לעשות המלחמה ונקמת האויב, לא לנשים". היינו שלמרות שזו אינה מצווה שהזמן גרמא, מכיוון שה'''חינוך''' מקשר בין מצווה זו, למצווה להילחם בעמלק, כמו שרק הזכרים מצווים להילחם בעמלק, כך גם במצווה זו, מצווים רק הזכרים. <br />
<br />
אך ה'''מנחת חינוך''' הקשה על ה'''חינוך''', מדוע פטר נשים ממצווה זו, שהיא אינה מצווה שהז"ג, וגם שהרי מלחמת עמלק היא מלחמת מצווה, כדברי ה'''רמב"ם''' (מלכים ומלחמות ה א), והרי למלחמת מצווה יוצאות גם הנשים, כפי שה'''רמב"ם''' פסק (שם ז ד), וא"כ מדוע פטר ה'''חינוך''' את הנשים.<br />
<br />
עוד כותב ה'''מנ"ח''', על כך שהחינוך מקשר בין המצווה להילחם בעמלק, ובין המצווה, לזכור את מעשיו, ולסיום כותב, שצ"ע מדוע כתב ה'''חינוך''' לפטור את הנשים, ונראה שגם הנשים חייבות במצווה זו.<br />
<br />
בספר '''הדרש והעיון''' ניסה ליישב דברי החינוך מקושיית ה'''מנ"ח''' מדוע מקשר בין הזכירה למחייה ומתרץ שלשיטת ה'''חינוך''' הוקשה זכירה למחייה, וא"כ גם במצוות הזכירה הנשים פטורות. אך אין מחוור דיו, שהרי זו מלחמת מצווה שנשים חייבות, וכן מהיכי תיתי היקש זה.<br />
<br />
יש המעלים צד לפטור נשים במצווה, כיוון שזו מצווה זהזמן גרמא, שנשים פטורות בה{{הערה|'''אבנ"ז''' או"ח ח"ב תק"ט. '''ציץ הקדש''' נ"א סק"ג}}.<br />
<br />
כתבו '''אחרונים''' בדעת ה'''רמב"ם''' {{הערה|'''יביע אומר''' ח נד יט. '''נר מצווה''' יא לא}}, שלדעתו נשים חייבות במצווה, מכיוון שלא כתב שמניין המצוה שנשים פטורות, את מצווה זו, א"כ נראה בדעת הרמב"ם שמחייב הנשים במצווה זו, וכן משמע מה'''רמב"ם''' שמחייב נשים.<br />
<br />
וכן כתב ה'''תורת חסד''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1739&st=&pgnum=187 לז]) בדעת ה'''רמב"ן''' שנשים חייבות. <br />
<br />
וכתב ב'''תורת חסד''', שמחלוקת זו אם אישה חייבת תלויה במחלוקת הראשונים אם מניין וס"ת זה מדאורייתא. לפי הראשונים האומרים שאלו מדאורייתא מסתבר לדעת שהאישה חייבת, ואילו לדעת אלו האומרים שאין הם מהתורה, אומרים שנשים פטורות. בספר '''הררי קדם''' מביא (קפה), שלפי ה'''ראב"ד''' ו'''ר"ש משאנץ''', שצוינו לעיל שסוברים שהמצווה היא ללמוד הלכות מגילה, והרי נשים פטורות ממצות תלמוד תורה, יוצא א"כ לדעתם שנשים פטורות במצווה.<br />
<br />
===מחלוקת הפוסקים===<br />
להלכה למעשה נחלקו ה'''פוסקים''' האם הנשים חייבות.<br />
<br />
בשו"ת '''בנין ציון''' (אורח חיים לז) כתב שהרב נתן אדלער היה נוהג שכל הנשים יבואו לשמוע פרשת זכור, וכן פסק ה'''מהרי"ל דיסקין''' (קונטרס אחרון קב). וכן כתב ב'''שו"ת מנחת יצחק''' (חלק ט סח), שהתפשט המנהג שנשים הולכות לשמוע את פרשת זכור. ובספר '''הליכות בת ישראל''' כתב (כב הערה ד), ש'''הרב פיינשטין''' הורה שהנשים ילכו לשמוע פרשת זכור.<br />
<br />
ובספר '''רגשי לב''' (ז הערה 51) כתב בשם ה'''גרי"ש אלישיב''', שמנהג הנשים הוא לשמוע פרשת זכור. וכך הכריע ב'''שו"ת יחוה דעת''' (חלק א פד), אך כתב שאין להם חיוב. <br />
<br />
לעומת זאת יש שפסקו, שהנשים לא צריכות כלל לשמוע פרשת זכור. כתב ב'''שו"ת תורת חסד''' ( אורח חיים לז), שהמנהג שהנשים לא מגיעות לשמוע פרשת זכור כלל. <br />
פסק ב'''כף החיים''' (תרפה ל) שנשים אינן חייבות לשמוע קריאת פרשת זכור, אך מכל מקום חייבות במצווה. וכן כתב בשו"ת '''קנין תורה''' (נג), שנשים לא צריכות לשמוע פרשת זכור. <br />
<br />
ה'''בן איש חי''' ('''תורת חסד''' קפז) קבע שמצוות זכור היא תמיד ולכן נשים חייבות. ו'''הרב קנייבסקי''' הביא בספרו '''טעמא דקרא''' (חלק הנהגות והוראות ממרן ה'''חזון איש''' כג) שה'''חזון איש''' הורה, שאין נשים חייבות לשמוע פרשת זכור. וכן '''הרב מרדכי אליהו''' כתב שנשים אינן חייבות, והדבר תלוי ברצונן.<br />
<br />
ולעומתם דעת ה'''מנ"ח''' (מצווה תרג) שנשים חייבות במצוה, זו כיון דהוי מצות עשה שאין הזמן גרמא, ועוד דיש בה לאו ד'לא תשכח'.<br />
<br />
====קריאת זכור לנשים====<br />
יש שנהגו לעשות קריאת זכור מיוחדת לנשים, שישמעו את פרשת זכור מתוך ספר תורה ('''מנח"י''' ט סח), ומכל מקום כותב שיקראו ללא ברכה כי לפי חלק מהדעות נשים פטורות. <br />
<br />
ומכיון שה'''שו"ע''' פסק שיש חיוב בעשרה, נכון במיוחד שיהיו שם עשרה גברים, כדי שיהיה במניין, ושלא יוציאו סתם ספר תורה ('''הליכות בת ישראל''' כב הערה ג, בשם '''הרב אלישיב'''), אך ב'''חזון עובדיה''' התיר להוציא ס"ת לקריאה ([https://olamot.net/sites/default/files/pdfimages/94_13.png דיני קריאת ארבע פרשיות ג]).<br />
<br />
יש שכתבו, שבמקום שלא נהגו לעשות זאת, עדיף שלא יעשו קריאה במיוחד לנשים{{הערה|'''מנח"י''' שם. '''שו"ת קניין תורה''' ח"ז נז. '''שו"ת שרגא המאיר''' ח"ו קטז, וראה את הדעות [https://olamot.net/sites/default/files/pdfimages/94_14.png בפסקי תשובות] תרפה}}.<br />
<br />
==סיכום==<br />
בסוגייה זאת נידונו בהרחבה, פרטי המצווה של זכירת מעשה עמלק. להלן סיכום של הנושאים שהוצגו בסוגייה:<br />
<br />
*התורה כותבת בפרשת כי תצא לזכור את מה שעשה עמלק. צריך לשנוא ולתעב כדי לזרז העם להילחם בו. ישנה מחלוקת האם המצווה היא חובת ציבור או חובת יחיד. רובן של הראשונים מונים את המצווה, אבל ישנם כאלה שלא מחשיבים את מצווה זו. למצווה זו ישנם מספר טעמים.<br />
<br />
*חז"ל אומרים שצריך לזכור דווקא בפה. וכן יש שכתבו שצריך לזכור מתוך ספר, אך יש שכתבו שאין חובה. נחלקו המפרשים אם אפשר ללמוד זאת מהגמרא. ישנם כאלו שכתבו שצריך דווקא לזכור מתוך ספר תורה, ויש שכתבו שאין צריך. בענין תוכן הקריאה יש שכתבו שצריך לזכור דווקא מתוך פרשת זכור, וי"א שלאו דוקא. וכן יש שפסקו שאפשר לצאת יד"ח בקריאת "ויבא עמלק".<br />
<br />
*אמרו חז"ל שבשבת השנייה בחודש אדר קוראים פרשת זכור. נחלקו האם חיוב הפרשה מהתורה. בזמן הקריאה נפסק שזה בשבת שלפני פורים, שנייה באדר או להפסקה. נחלקו האם צריך פרשת זכור מניין. וישנם מספר דינים והלכות הקשורות לפרשת זכור.<br />
<br />
*בעניין תדירות קיום המצווה, ישנם כאלה שכתבו שצריך רק פעם בחיים, ויש שכתבו פעם בשנה, וי"א שצריך כל יום ויום.<br />
<br />
*בחיוב הנשים במצוות זכור, נחלקו הראשונים והפוסקים, וכן בעניין קריאה זכור במיוחד לנשים.<br />
<br />
לקישורים לספרים ומראי מקומות ראה ב'''קטגוריה:זכירת מעשה עמלק'''.<br />
<br />
<br />
==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br />
<br />
*[https://minchasasher.com/he/shiur/moadim-he/%D7%96%D7%9B%D7%99%D7%A8%D7%AA-%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%94-%D7%A2%D7%9E%D7%9C%D7%A7-2/ שיעור בנושא מצוות זכירת עמלק], באתר מנחת אשר.<br />
*[https://www.sulamot.org/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%A8/ מאמר על פרשת זכור וזכירת מעשה עמלק], באתר סולמות.<br />
*[https://etzion.org.il/he/tanakh/torah/sefer-devarim/parashat-ki-tetze/%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%A8-%D7%90%D7%AA-%D7%90%D7%A9%D7%A8-%D7%A2%D7%A9%D7%94-%D7%9C%D7%9A-%D7%A2%D7%9E%D7%9C%D7%A7 זכור את אשר עשה לך עמלק], באתר תורת הר ציון.<br />
*[https://asif.co.il/wp-content/uploads/2021/04/018-11.pdf קובץ בגדר מצוות זכור וחיוב הנשים], באתר ספריית אסיף.<br />
*[https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%A8 פרשת זכור], באתר ויקישיבה.<br />
*[https://olamot.net/shiur/%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%A8 שיעור בעניין פרשת זכור וחובת נשים], באתר עולמות.<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
<br />
[[קטגוריה:זכירת מעשה עמלק]]<br />
[[קטגוריה:משנה מגילה ג ד]]<br />
[[קטגוריה:מגילה יח.]]<br />
[[קטגוריה:מגילה ל.]]<br />
[[קטגוריה:מלכים פרק ה]]<br />
[[קטגוריה:תפילה ונשיאת כפים פרק יג]]<br />
[[קטגוריה:ספר המצוות עשה קפט]]<br />
[[קטגוריה:אורח חיים סימן תרפה]]</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%93%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A7_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%94%D7%99%D7%A7%D7%A3_%D7%92%D7%95%D7%99%D7%9C&diff=20644דיבוק באותיות והיקף גויל2024-03-17T19:32:27Z<p>א.א: /* דיבוק בתגין */</p>
<hr />
<div>{{מקורות||מנחות כט א, לד ב|ברכות ב ג||אורח חיים לב ד}}<br />
== חובת היקף גויל ומקור הדין ==<br />
ה'''גמרא''' (מנחות כט א; לד א) מביאה את דברי רב יהודה בשם רב, שכל אות שאין גויל מוקף מארבע רוחותיה פסולה. <br />
<BR/>ובגמרא אינו מבואר מה טעם ומה מקור הפסול. <br />
<BR/>מדברי ה'''תוספות''' (גיטין כ ב ד"ה לא צריכא) מבואר שטעם הפסול הוא מדין כתיבה תמה, דהיינו שמהפסוק 'וכתבתם' לומדת הגמרא שצריך שתהיה כתיבה תמה, דהיינו שכל אות ניכרת בפני עצמה ומוקפת גויל. וכן כתב ה'''רא"ש''' (גיטין ב יט), וכן העתיק ה'''טור''' (אורח חיים לב).<br />
<BR/>אמנם ה'''בית חדש''' (רב ד) כתב שהפסול של מוקף גויל הוא מהלכה למשה מסיני.<br />
<br />
== דברי הירושלמי ופרשנותם ==<br />
ה'''ירושלמי''' (ברכות ב ג) כותב שאם עירב את האותיות, יש אומרים שכשר ויש אומרים שפסול. ור' יוחנן שם אומר שאין מחלוקת, אלא אם הוא מלמטן כגון 'ארצנו' 'תפארתנו' כשר, ואם הוא מלמעלן 'ארצך' 'תפארתך' פסול וצריך תיקון.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' בתשובה (א תריא) מסביר דברי הירושלמי הללו, שאם אחר שנגמרה צורת האות נדבקה, כגון שכתב 'נון' של ארצנו ולאחר מכן כתב 'ואו' ונדבקה תחתית ה'ואו' בתחתית ה'נון', הרי שקודם נגמרה צורת ה'ואו' ורק אח"כ נדבקה, ולכן כשר. ואפילו אם לא יגרור ויפריד ביניהם כשר, לפי ש[[כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו]]. לעומת זאת אם נוצר הדיבוק קודם שגמר צורת האות, למשל שכתב 'תיו' של תפארתך ולאחר מכן כתב 'כף' פשוטה ונדבקה ירך ה'כף' ב'תיו', הרי שנוצר הדיבוק קודם שנגמרה האות, ויש בזה ספק לפסול. שהרי גם אם יגרור האות הוי חק תוכות, שהרי לא נעשית עדיין האות בשלמותה, ורק כשגוררה נעשית צורת האות.<br />
<br />
ה'''מרדכי''' (מנחות הלכות קטנות תתקנב) כתב הסבר דומה, שטעם הירושלמי הוא שאנו רואים את מקום הדבק כאילו ניטל, ולכן אם נדבק למטה הרי נשארה צורת אות וכשר, אך אם נדבק למעלה התבטלה צורת האות ופסול. ומ"מ סיים המרדכי שאין הלכה כהירושלמי אלא כהבבלי שלא מחלק בכך.<br />
<br />
== בספר תורה ובשמות הקודש ==<br />
כתב ה'''מרדכי''' (מנחות הלכות קטנות תתקנב) בשם רבנו שמשון שהסתפק לו האם פסול דיבוק האותיות הוא גם בספר תורה או רק בתפילין ומזוזות, שכן מצאנו כמה וכמה הלכות חלוקות ביניהם. אך סיים דבריו שהפסול הוא אכן גם בספר תורה, שהרי לשון הגמרא הוא 'גויל', והרי גויל פסול לתפילין ומזוזות לכן ודאי הגמרא איירי בספר תורה. <br />
<br />
עוד כתב המרדכי בשמו שאין היקף גויל פוסל בדיעבד אלא בשמות הקודש. והביא דבריו ה'''בית יוסף''' (אורח חיים לב ד) וכתב שאין כן דעת הפוסקים, שלא חילקו בין אותיות של שם לשאר אותיות. <br />
<BR/>ונתן טעם לדברי המרדכי ממה שמובא במסכת סופרים (ב א): "מניחין בין שם לשם כדי שיהא ניכרין, ובאותיות כדי שלא יהא מעורבבין. אם עירב את האותיות, או שהפסיק באמצע השם, אל יקרא בו". ונראה שהמרדכי פירש שמה שכתוב 'באמצע השם' קאי גם על עירב את האותיות, אבל בספר התרומה מפרש ש'שם' אין הכוונה לשמות הקודש, אלא כל תיבה נקראת 'שם'.<br />
<br />
== דיבוק אות בעצמה ==<br />
כתב ה'''מאירי''' (קרית ספר ב ב) שאם האות דבוקה בעצמה, כל שלא נפסדה צורת האות, כשרה. וב'''שו"ת מהרלב"ח''' (א) הביא דבריו וכתב שגם הרמב"ם סובר כן, שכל שנפסדה צורת האות עד שאין תינוק יכול לקרותה, הגם שנדבקה בעצמה אינו פוסל. אמנם כתב שמצד נוי הספר ראוי לתקן.<br />
<BR/>ודעת ה'''פרי חדש''' (אבן העזר קכה ו) שדיבוק אות בעצמה חמור מדיבוק אות לאות, ואפילו גרירה לא מועיל בה, לפי שהוא [[חק תוכות]].<br />
<br />
== דיבוק בתגין ==<br />
עוד כתב המאירי שם, שכל הפסול הוא דווקא כשדבוק לגמרי, אבל אם בא תג אחד ומחבר בין האותיות, אין זה פסול לפי שניכר שאין האותיות דבוקות בעצמן, אלא רק תג מחברן. <br />
<BR/>ה'''מגן אברהם''' (אורח חיים לב ג) הביא דבריו, והוסיף שהרלב"ח בשם הרמב"ם חולק על המאירי<ref>דבריו אינם מובנים כל הצורך, לפי שהרלב"ח הביא דברי הרמב"ם לענין דיבוק אות בחברתה, ולא לענין דיבוק התגין, מה עוד שהביא דברי הרמב"ם לסיוע לדברי המאירי ולא לחלוק.</ref>, וכן כתב ה'''פרי חדש''' (אבן העזר קכה ו) בשם הרמב"ם.<br />
<BR/>לכן דעת המגן אברהם והפרי חדש לפסול שנוגעין התגין זה בזה, ומ"מ כתב הפרי חדש שמועיל בזה גרירה.<br />
<br />
== תיקון הדיבוק ופסול כסדרן ==<br />
<br />
== הערות שוליים ==</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%93%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A7_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%94%D7%99%D7%A7%D7%A3_%D7%92%D7%95%D7%99%D7%9C&diff=20643דיבוק באותיות והיקף גויל2024-03-17T19:30:59Z<p>א.א: /* דיבוק אות בעצמה */</p>
<hr />
<div>{{מקורות||מנחות כט א, לד ב|ברכות ב ג||אורח חיים לב ד}}<br />
== חובת היקף גויל ומקור הדין ==<br />
ה'''גמרא''' (מנחות כט א; לד א) מביאה את דברי רב יהודה בשם רב, שכל אות שאין גויל מוקף מארבע רוחותיה פסולה. <br />
<BR/>ובגמרא אינו מבואר מה טעם ומה מקור הפסול. <br />
<BR/>מדברי ה'''תוספות''' (גיטין כ ב ד"ה לא צריכא) מבואר שטעם הפסול הוא מדין כתיבה תמה, דהיינו שמהפסוק 'וכתבתם' לומדת הגמרא שצריך שתהיה כתיבה תמה, דהיינו שכל אות ניכרת בפני עצמה ומוקפת גויל. וכן כתב ה'''רא"ש''' (גיטין ב יט), וכן העתיק ה'''טור''' (אורח חיים לב).<br />
<BR/>אמנם ה'''בית חדש''' (רב ד) כתב שהפסול של מוקף גויל הוא מהלכה למשה מסיני.<br />
<br />
== דברי הירושלמי ופרשנותם ==<br />
ה'''ירושלמי''' (ברכות ב ג) כותב שאם עירב את האותיות, יש אומרים שכשר ויש אומרים שפסול. ור' יוחנן שם אומר שאין מחלוקת, אלא אם הוא מלמטן כגון 'ארצנו' 'תפארתנו' כשר, ואם הוא מלמעלן 'ארצך' 'תפארתך' פסול וצריך תיקון.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' בתשובה (א תריא) מסביר דברי הירושלמי הללו, שאם אחר שנגמרה צורת האות נדבקה, כגון שכתב 'נון' של ארצנו ולאחר מכן כתב 'ואו' ונדבקה תחתית ה'ואו' בתחתית ה'נון', הרי שקודם נגמרה צורת ה'ואו' ורק אח"כ נדבקה, ולכן כשר. ואפילו אם לא יגרור ויפריד ביניהם כשר, לפי ש[[כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו]]. לעומת זאת אם נוצר הדיבוק קודם שגמר צורת האות, למשל שכתב 'תיו' של תפארתך ולאחר מכן כתב 'כף' פשוטה ונדבקה ירך ה'כף' ב'תיו', הרי שנוצר הדיבוק קודם שנגמרה האות, ויש בזה ספק לפסול. שהרי גם אם יגרור האות הוי חק תוכות, שהרי לא נעשית עדיין האות בשלמותה, ורק כשגוררה נעשית צורת האות.<br />
<br />
ה'''מרדכי''' (מנחות הלכות קטנות תתקנב) כתב הסבר דומה, שטעם הירושלמי הוא שאנו רואים את מקום הדבק כאילו ניטל, ולכן אם נדבק למטה הרי נשארה צורת אות וכשר, אך אם נדבק למעלה התבטלה צורת האות ופסול. ומ"מ סיים המרדכי שאין הלכה כהירושלמי אלא כהבבלי שלא מחלק בכך.<br />
<br />
== בספר תורה ובשמות הקודש ==<br />
כתב ה'''מרדכי''' (מנחות הלכות קטנות תתקנב) בשם רבנו שמשון שהסתפק לו האם פסול דיבוק האותיות הוא גם בספר תורה או רק בתפילין ומזוזות, שכן מצאנו כמה וכמה הלכות חלוקות ביניהם. אך סיים דבריו שהפסול הוא אכן גם בספר תורה, שהרי לשון הגמרא הוא 'גויל', והרי גויל פסול לתפילין ומזוזות לכן ודאי הגמרא איירי בספר תורה. <br />
<br />
עוד כתב המרדכי בשמו שאין היקף גויל פוסל בדיעבד אלא בשמות הקודש. והביא דבריו ה'''בית יוסף''' (אורח חיים לב ד) וכתב שאין כן דעת הפוסקים, שלא חילקו בין אותיות של שם לשאר אותיות. <br />
<BR/>ונתן טעם לדברי המרדכי ממה שמובא במסכת סופרים (ב א): "מניחין בין שם לשם כדי שיהא ניכרין, ובאותיות כדי שלא יהא מעורבבין. אם עירב את האותיות, או שהפסיק באמצע השם, אל יקרא בו". ונראה שהמרדכי פירש שמה שכתוב 'באמצע השם' קאי גם על עירב את האותיות, אבל בספר התרומה מפרש ש'שם' אין הכוונה לשמות הקודש, אלא כל תיבה נקראת 'שם'.<br />
<br />
== דיבוק אות בעצמה ==<br />
כתב ה'''מאירי''' (קרית ספר ב ב) שאם האות דבוקה בעצמה, כל שלא נפסדה צורת האות, כשרה. וב'''שו"ת מהרלב"ח''' (א) הביא דבריו וכתב שגם הרמב"ם סובר כן, שכל שנפסדה צורת האות עד שאין תינוק יכול לקרותה, הגם שנדבקה בעצמה אינו פוסל. אמנם כתב שמצד נוי הספר ראוי לתקן.<br />
<BR/>ודעת ה'''פרי חדש''' (אבן העזר קכה ו) שדיבוק אות בעצמה חמור מדיבוק אות לאות, ואפילו גרירה לא מועיל בה, לפי שהוא [[חק תוכות]].<br />
<br />
== דיבוק בתגין ==<br />
עוד כתב המאירי שם, שכל הפסול הוא דווקא כשדבוק לגמרי, אבל אם בא תג אחד ומחבר בין האותיות, אין זה פסול לפי שניכר שאין האותיות דבוקות בעצמן, אלא רק תג מחברן. <br />
<BR/>ה'''מגן אברהם''' (אורח חיים לב ג) הביא דבריו, והוסיף שהרלב"ח בשם הרמב"ם חולק על המאירי<ref>דבריו אינם מובנים כל הצורך, לפי שהרלב"ח הביא דברי הרמב"ם לענין דיבוק אות בחברתה, ולא לענין דיבוק התגין, מה עוד שהביא דברי הרמב"ם לסיוע לדברי המאירי ולא לחלוק.</ref>, וכן כתב ה'''פרי חדש''' (אבן העזר קכה ו) בשם הרמב"ם.<br />
<BR/>לכן דעת המגן אברהם והפרי חדש לפסול שנוגעין התגין זה בזה, ומ"מ מועיל בזה גרירה.<br />
<br />
== תיקון הדיבוק ופסול כסדרן ==<br />
<br />
== הערות שוליים ==</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%93%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A7_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%94%D7%99%D7%A7%D7%A3_%D7%92%D7%95%D7%99%D7%9C&diff=20642דיבוק באותיות והיקף גויל2024-03-17T19:30:17Z<p>א.א: /* דיבוק אות בעצמה ודיבוק בתגין */</p>
<hr />
<div>{{מקורות||מנחות כט א, לד ב|ברכות ב ג||אורח חיים לב ד}}<br />
== חובת היקף גויל ומקור הדין ==<br />
ה'''גמרא''' (מנחות כט א; לד א) מביאה את דברי רב יהודה בשם רב, שכל אות שאין גויל מוקף מארבע רוחותיה פסולה. <br />
<BR/>ובגמרא אינו מבואר מה טעם ומה מקור הפסול. <br />
<BR/>מדברי ה'''תוספות''' (גיטין כ ב ד"ה לא צריכא) מבואר שטעם הפסול הוא מדין כתיבה תמה, דהיינו שמהפסוק 'וכתבתם' לומדת הגמרא שצריך שתהיה כתיבה תמה, דהיינו שכל אות ניכרת בפני עצמה ומוקפת גויל. וכן כתב ה'''רא"ש''' (גיטין ב יט), וכן העתיק ה'''טור''' (אורח חיים לב).<br />
<BR/>אמנם ה'''בית חדש''' (רב ד) כתב שהפסול של מוקף גויל הוא מהלכה למשה מסיני.<br />
<br />
== דברי הירושלמי ופרשנותם ==<br />
ה'''ירושלמי''' (ברכות ב ג) כותב שאם עירב את האותיות, יש אומרים שכשר ויש אומרים שפסול. ור' יוחנן שם אומר שאין מחלוקת, אלא אם הוא מלמטן כגון 'ארצנו' 'תפארתנו' כשר, ואם הוא מלמעלן 'ארצך' 'תפארתך' פסול וצריך תיקון.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' בתשובה (א תריא) מסביר דברי הירושלמי הללו, שאם אחר שנגמרה צורת האות נדבקה, כגון שכתב 'נון' של ארצנו ולאחר מכן כתב 'ואו' ונדבקה תחתית ה'ואו' בתחתית ה'נון', הרי שקודם נגמרה צורת ה'ואו' ורק אח"כ נדבקה, ולכן כשר. ואפילו אם לא יגרור ויפריד ביניהם כשר, לפי ש[[כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו]]. לעומת זאת אם נוצר הדיבוק קודם שגמר צורת האות, למשל שכתב 'תיו' של תפארתך ולאחר מכן כתב 'כף' פשוטה ונדבקה ירך ה'כף' ב'תיו', הרי שנוצר הדיבוק קודם שנגמרה האות, ויש בזה ספק לפסול. שהרי גם אם יגרור האות הוי חק תוכות, שהרי לא נעשית עדיין האות בשלמותה, ורק כשגוררה נעשית צורת האות.<br />
<br />
ה'''מרדכי''' (מנחות הלכות קטנות תתקנב) כתב הסבר דומה, שטעם הירושלמי הוא שאנו רואים את מקום הדבק כאילו ניטל, ולכן אם נדבק למטה הרי נשארה צורת אות וכשר, אך אם נדבק למעלה התבטלה צורת האות ופסול. ומ"מ סיים המרדכי שאין הלכה כהירושלמי אלא כהבבלי שלא מחלק בכך.<br />
<br />
== בספר תורה ובשמות הקודש ==<br />
כתב ה'''מרדכי''' (מנחות הלכות קטנות תתקנב) בשם רבנו שמשון שהסתפק לו האם פסול דיבוק האותיות הוא גם בספר תורה או רק בתפילין ומזוזות, שכן מצאנו כמה וכמה הלכות חלוקות ביניהם. אך סיים דבריו שהפסול הוא אכן גם בספר תורה, שהרי לשון הגמרא הוא 'גויל', והרי גויל פסול לתפילין ומזוזות לכן ודאי הגמרא איירי בספר תורה. <br />
<br />
עוד כתב המרדכי בשמו שאין היקף גויל פוסל בדיעבד אלא בשמות הקודש. והביא דבריו ה'''בית יוסף''' (אורח חיים לב ד) וכתב שאין כן דעת הפוסקים, שלא חילקו בין אותיות של שם לשאר אותיות. <br />
<BR/>ונתן טעם לדברי המרדכי ממה שמובא במסכת סופרים (ב א): "מניחין בין שם לשם כדי שיהא ניכרין, ובאותיות כדי שלא יהא מעורבבין. אם עירב את האותיות, או שהפסיק באמצע השם, אל יקרא בו". ונראה שהמרדכי פירש שמה שכתוב 'באמצע השם' קאי גם על עירב את האותיות, אבל בספר התרומה מפרש ש'שם' אין הכוונה לשמות הקודש, אלא כל תיבה נקראת 'שם'.<br />
<br />
== דיבוק אות בעצמה ==<br />
כתב ה'''מאירי''' (קרית ספר ב ב) שאם האות דבוקה בעצמה, כל שלא נפסדה צורת האות, כשרה. וב'''שו"ת מהרלב"ח''' (א) הביא דבריו וכתב שגם הרמב"ם סובר כן, שכל שנפסדה צורת האות עד שאין תינוק יכול לקרותה, הגם שנדבקה בעצמה אינו פוסל. אמנם כתב שמצד נוי הספר ראוי לתקן.<br />
<BR/>ודעת ה'''פרי חדש''' (אבן העזר קכה ו) שדיבור אות בעצמה חמור מדיבוק אות לאות ולא מועיל בה גרירה לפי שהוא [[חק תוכות]].<br />
<br />
== דיבוק בתגין ==<br />
עוד כתב המאירי שם, שכל הפסול הוא דווקא כשדבוק לגמרי, אבל אם בא תג אחד ומחבר בין האותיות, אין זה פסול לפי שניכר שאין האותיות דבוקות בעצמן, אלא רק תג מחברן. <br />
<BR/>ה'''מגן אברהם''' (אורח חיים לב ג) הביא דבריו, והוסיף שהרלב"ח בשם הרמב"ם חולק על המאירי<ref>דבריו אינם מובנים כל הצורך, לפי שהרלב"ח הביא דברי הרמב"ם לענין דיבוק אות בחברתה, ולא לענין דיבוק התגין, מה עוד שהביא דברי הרמב"ם לסיוע לדברי המאירי ולא לחלוק.</ref>, וכן כתב ה'''פרי חדש''' (אבן העזר קכה ו) בשם הרמב"ם.<br />
<BR/>לכן דעת המגן אברהם והפרי חדש לפסול שנוגעין התגין זה בזה, ומ"מ מועיל בזה גרירה.<br />
<br />
== תיקון הדיבוק ופסול כסדרן ==<br />
<br />
== הערות שוליים ==</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%93%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A7_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%94%D7%99%D7%A7%D7%A3_%D7%92%D7%95%D7%99%D7%9C&diff=20641דיבוק באותיות והיקף גויל2024-03-17T07:39:29Z<p>א.א: /* דיבוק אות בעצמה ודיבוק בתגין */</p>
<hr />
<div>{{מקורות||מנחות כט א, לד ב|ברכות ב ג||אורח חיים לב ד}}<br />
== חובת היקף גויל ומקור הדין ==<br />
ה'''גמרא''' (מנחות כט א; לד א) מביאה את דברי רב יהודה בשם רב, שכל אות שאין גויל מוקף מארבע רוחותיה פסולה. <br />
<BR/>ובגמרא אינו מבואר מה טעם ומה מקור הפסול. <br />
<BR/>מדברי ה'''תוספות''' (גיטין כ ב ד"ה לא צריכא) מבואר שטעם הפסול הוא מדין כתיבה תמה, דהיינו שמהפסוק 'וכתבתם' לומדת הגמרא שצריך שתהיה כתיבה תמה, דהיינו שכל אות ניכרת בפני עצמה ומוקפת גויל. וכן כתב ה'''רא"ש''' (גיטין ב יט), וכן העתיק ה'''טור''' (אורח חיים לב).<br />
<BR/>אמנם ה'''בית חדש''' (רב ד) כתב שהפסול של מוקף גויל הוא מהלכה למשה מסיני.<br />
<br />
== דברי הירושלמי ופרשנותם ==<br />
ה'''ירושלמי''' (ברכות ב ג) כותב שאם עירב את האותיות, יש אומרים שכשר ויש אומרים שפסול. ור' יוחנן שם אומר שאין מחלוקת, אלא אם הוא מלמטן כגון 'ארצנו' 'תפארתנו' כשר, ואם הוא מלמעלן 'ארצך' 'תפארתך' פסול וצריך תיקון.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' בתשובה (א תריא) מסביר דברי הירושלמי הללו, שאם אחר שנגמרה צורת האות נדבקה, כגון שכתב 'נון' של ארצנו ולאחר מכן כתב 'ואו' ונדבקה תחתית ה'ואו' בתחתית ה'נון', הרי שקודם נגמרה צורת ה'ואו' ורק אח"כ נדבקה, ולכן כשר. ואפילו אם לא יגרור ויפריד ביניהם כשר, לפי ש[[כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו]]. לעומת זאת אם נוצר הדיבוק קודם שגמר צורת האות, למשל שכתב 'תיו' של תפארתך ולאחר מכן כתב 'כף' פשוטה ונדבקה ירך ה'כף' ב'תיו', הרי שנוצר הדיבוק קודם שנגמרה האות, ויש בזה ספק לפסול. שהרי גם אם יגרור האות הוי חק תוכות, שהרי לא נעשית עדיין האות בשלמותה, ורק כשגוררה נעשית צורת האות.<br />
<br />
ה'''מרדכי''' (מנחות הלכות קטנות תתקנב) כתב הסבר דומה, שטעם הירושלמי הוא שאנו רואים את מקום הדבק כאילו ניטל, ולכן אם נדבק למטה הרי נשארה צורת אות וכשר, אך אם נדבק למעלה התבטלה צורת האות ופסול. ומ"מ סיים המרדכי שאין הלכה כהירושלמי אלא כהבבלי שלא מחלק בכך.<br />
<br />
== בספר תורה ובשמות הקודש ==<br />
כתב ה'''מרדכי''' (מנחות הלכות קטנות תתקנב) בשם רבנו שמשון שהסתפק לו האם פסול דיבוק האותיות הוא גם בספר תורה או רק בתפילין ומזוזות, שכן מצאנו כמה וכמה הלכות חלוקות ביניהם. אך סיים דבריו שהפסול הוא אכן גם בספר תורה, שהרי לשון הגמרא הוא 'גויל', והרי גויל פסול לתפילין ומזוזות לכן ודאי הגמרא איירי בספר תורה. <br />
<br />
עוד כתב המרדכי בשמו שאין היקף גויל פוסל בדיעבד אלא בשמות הקודש. והביא דבריו ה'''בית יוסף''' (אורח חיים לב ד) וכתב שאין כן דעת הפוסקים, שלא חילקו בין אותיות של שם לשאר אותיות. <br />
<BR/>ונתן טעם לדברי המרדכי ממה שמובא במסכת סופרים (ב א): "מניחין בין שם לשם כדי שיהא ניכרין, ובאותיות כדי שלא יהא מעורבבין. אם עירב את האותיות, או שהפסיק באמצע השם, אל יקרא בו". ונראה שהמרדכי פירש שמה שכתוב 'באמצע השם' קאי גם על עירב את האותיות, אבל בספר התרומה מפרש ש'שם' אין הכוונה לשמות הקודש, אלא כל תיבה נקראת 'שם'.<br />
<br />
== דיבוק אות בעצמה ודיבוק בתגין ==<br />
כתב ה'''מאירי''' (קרית ספר ב ב) שאם האות דבוקה בעצמה, כל שלא נפסדה צורת האות, כשרה. וב'''שו"ת מהרלב"ח''' (א) הביא דבריו וכתב שגם הרמב"ם סובר כן, שכל שנפסדה צורת האות עד שאין תינוק יכול לקרותה, הגם שנדבקה בעצמה אינו פוסל. אמנם כתב שמצד נוי הספר ראוי לתקן.<br />
<BR/>ודעת ה'''פרי חדש''' (אבן העזר קכה ו) שדיבור אות בעצמה חמור מדיבוק אות לאות ולא מועיל בה גרירה לפי שהוא [[חק תוכות]].<br />
<br />
עוד כתב המאירי שם, שכל הפסול הוא דווקא כשדבוק לגמרי, אבל אם בא תג אחד ומחבר בין האותיות, אין זה פסול לפי שניכר שאין האותיות דבוקות בעצמן, אלא רק תג מחברן. <br />
<BR/>ה'''מגן אברהם''' (אורח חיים לב ג) הביא דבריו, והוסיף שהרלב"ח בשם הרמב"ם חולק על המאירי<ref>דבריו אינם מובנים כל הצורך, לפי שהרלב"ח הביא דברי הרמב"ם לענין דיבוק אות בחברתה, ולא לענין דיבוק התגין, מה עוד שהביא דברי הרמב"ם לסיוע לדברי המאירי ולא לחלוק.</ref>, וכן כתב ה'''פרי חדש''' (אבן העזר קכה ו) בשם הרמב"ם.<br />
<BR/>לכן דעת המגן אברהם והפרי חדש לפסול שנוגעין התגין זה בזה, ומ"מ מועיל בזה גרירה.<br />
<br />
== תיקון הדיבוק ופסול כסדרן ==<br />
<br />
== הערות שוליים ==</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%93%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A7_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%94%D7%99%D7%A7%D7%A3_%D7%92%D7%95%D7%99%D7%9C&diff=20640דיבוק באותיות והיקף גויל2024-03-17T07:35:19Z<p>א.א: </p>
<hr />
<div>{{מקורות||מנחות כט א, לד ב|ברכות ב ג||אורח חיים לב ד}}<br />
== חובת היקף גויל ומקור הדין ==<br />
ה'''גמרא''' (מנחות כט א; לד א) מביאה את דברי רב יהודה בשם רב, שכל אות שאין גויל מוקף מארבע רוחותיה פסולה. <br />
<BR/>ובגמרא אינו מבואר מה טעם ומה מקור הפסול. <br />
<BR/>מדברי ה'''תוספות''' (גיטין כ ב ד"ה לא צריכא) מבואר שטעם הפסול הוא מדין כתיבה תמה, דהיינו שמהפסוק 'וכתבתם' לומדת הגמרא שצריך שתהיה כתיבה תמה, דהיינו שכל אות ניכרת בפני עצמה ומוקפת גויל. וכן כתב ה'''רא"ש''' (גיטין ב יט), וכן העתיק ה'''טור''' (אורח חיים לב).<br />
<BR/>אמנם ה'''בית חדש''' (רב ד) כתב שהפסול של מוקף גויל הוא מהלכה למשה מסיני.<br />
<br />
== דברי הירושלמי ופרשנותם ==<br />
ה'''ירושלמי''' (ברכות ב ג) כותב שאם עירב את האותיות, יש אומרים שכשר ויש אומרים שפסול. ור' יוחנן שם אומר שאין מחלוקת, אלא אם הוא מלמטן כגון 'ארצנו' 'תפארתנו' כשר, ואם הוא מלמעלן 'ארצך' 'תפארתך' פסול וצריך תיקון.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' בתשובה (א תריא) מסביר דברי הירושלמי הללו, שאם אחר שנגמרה צורת האות נדבקה, כגון שכתב 'נון' של ארצנו ולאחר מכן כתב 'ואו' ונדבקה תחתית ה'ואו' בתחתית ה'נון', הרי שקודם נגמרה צורת ה'ואו' ורק אח"כ נדבקה, ולכן כשר. ואפילו אם לא יגרור ויפריד ביניהם כשר, לפי ש[[כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו]]. לעומת זאת אם נוצר הדיבוק קודם שגמר צורת האות, למשל שכתב 'תיו' של תפארתך ולאחר מכן כתב 'כף' פשוטה ונדבקה ירך ה'כף' ב'תיו', הרי שנוצר הדיבוק קודם שנגמרה האות, ויש בזה ספק לפסול. שהרי גם אם יגרור האות הוי חק תוכות, שהרי לא נעשית עדיין האות בשלמותה, ורק כשגוררה נעשית צורת האות.<br />
<br />
ה'''מרדכי''' (מנחות הלכות קטנות תתקנב) כתב הסבר דומה, שטעם הירושלמי הוא שאנו רואים את מקום הדבק כאילו ניטל, ולכן אם נדבק למטה הרי נשארה צורת אות וכשר, אך אם נדבק למעלה התבטלה צורת האות ופסול. ומ"מ סיים המרדכי שאין הלכה כהירושלמי אלא כהבבלי שלא מחלק בכך.<br />
<br />
== בספר תורה ובשמות הקודש ==<br />
כתב ה'''מרדכי''' (מנחות הלכות קטנות תתקנב) בשם רבנו שמשון שהסתפק לו האם פסול דיבוק האותיות הוא גם בספר תורה או רק בתפילין ומזוזות, שכן מצאנו כמה וכמה הלכות חלוקות ביניהם. אך סיים דבריו שהפסול הוא אכן גם בספר תורה, שהרי לשון הגמרא הוא 'גויל', והרי גויל פסול לתפילין ומזוזות לכן ודאי הגמרא איירי בספר תורה. <br />
<br />
עוד כתב המרדכי בשמו שאין היקף גויל פוסל בדיעבד אלא בשמות הקודש. והביא דבריו ה'''בית יוסף''' (אורח חיים לב ד) וכתב שאין כן דעת הפוסקים, שלא חילקו בין אותיות של שם לשאר אותיות. <br />
<BR/>ונתן טעם לדברי המרדכי ממה שמובא במסכת סופרים (ב א): "מניחין בין שם לשם כדי שיהא ניכרין, ובאותיות כדי שלא יהא מעורבבין. אם עירב את האותיות, או שהפסיק באמצע השם, אל יקרא בו". ונראה שהמרדכי פירש שמה שכתוב 'באמצע השם' קאי גם על עירב את האותיות, אבל בספר התרומה מפרש ש'שם' אין הכוונה לשמות הקודש, אלא כל תיבה נקראת 'שם'.<br />
<br />
== דיבוק אות בעצמה ודיבוק בתגין ==<br />
כתב ה'''מאירי''' (קרית ספר ב ב) שאם האות דבוקה בעצמה, כל שלא נפסדה צורת האות, כשרה. וב'''שו"ת מהרלב"ח''' (א) הביא דבריו וכתב שגם הרמב"ם סובר כן, שכל שנפסדה צורת האות עד שאין תינוק יכול לקרותה, הגם שנדבקה בעצמה אינו פוסל. אמנם כתב שמצד נוי הספר ראוי לתקן.<br />
<br />
עוד כתב המאירי שם, שכל הפסול הוא דווקא כשדבוק לגמרי, אבל אם בא תג אחד ומחבר בין האותיות, אין זה פסול לפי שניכר שאין האותיות דבוקות בעצמן, אלא רק תג מחברן. והביא דבריו ה'''מגן אברהם''' (אורח חיים לב ג), והוסיף שהרלב"ח בשם הרמב"ם חולק על המאירי<ref>דבריו אינם מובנים כל הצורך, לפי שהרלב"ח הביא דברי הרמב"ם לענין דיבוק אות בחברתה, ולא לענין דיבוק התגין, מה עוד שהביא דברי הרמב"ם לסיוע לדברי המאירי ולא לחלוק.</ref>, וכן כתב ה'''פרי חדש''' (אבן העזר קכה ו) בשם הרמב"ם. <br />
== תיקון הדיבוק ופסול כסדרן ==<br />
<br />
== הערות שוליים ==</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%93%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A7_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%94%D7%99%D7%A7%D7%A3_%D7%92%D7%95%D7%99%D7%9C&diff=20639דיבוק באותיות והיקף גויל2024-03-16T20:51:59Z<p>א.א: /* דיבוק אות בעצמה ודיבוק בתגין */</p>
<hr />
<div>{{מקורות||מנחות כט א, לד ב|ברכות ב ג||אורח חיים לב ד}}<br />
== חובת היקף גויל ומקור הדין ==<br />
ה'''גמרא''' (מנחות כט א; לד א) מביאה את דברי רב יהודה בשם רב, שכל אות שאין גויל מוקף מארבע רוחותיה פסולה. <br />
<BR/>ובגמרא אינו מבואר מה טעם ומה מקור הפסול. <br />
<BR/>מדברי ה'''תוספות''' (גיטין כ ב ד"ה לא צריכא) מבואר שטעם הפסול הוא מדין כתיבה תמה, דהיינו שמהפסוק 'וכתבתם' לומדת הגמרא שצריך שתהיה כתיבה תמה, דהיינו שכל אות ניכרת בפני עצמה ומוקפת גויל. וכן כתב ה'''רא"ש''' (גיטין ב יט), וכן העתיק ה'''טור''' (אורח חיים לב).<br />
<BR/>אמנם ה'''בית חדש''' (רב ד) כתב שהפסול של מוקף גויל הוא מהלכה למשה מסיני.<br />
<br />
== דברי הירושלמי ופרשנותם ==<br />
ה'''ירושלמי''' (ברכות ב ג) כותב שאם עירב את האותיות, יש אומרים שכשר ויש אומרים שפסול. ור' יוחנן שם אומר שאין מחלוקת, אלא אם הוא מלמטן כגון 'ארצנו' 'תפארתנו' כשר, ואם הוא מלמעלן 'ארצך' 'תפארתך' פסול וצריך תיקון.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' בתשובה (א תריא) מסביר דברי הירושלמי הללו, שאם אחר שנגמרה צורת האות נדבקה, כגון שכתב 'נון' של ארצנו ולאחר מכן כתב 'ואו' ונדבקה תחתית ה'ואו' בתחתית ה'נון', הרי שקודם נגמרה צורת ה'ואו' ורק אח"כ נדבקה, ולכן כשר. ואפילו אם לא יגרור ויפריד ביניהם כשר, לפי ש[[כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו]]. לעומת זאת אם נוצר הדיבוק קודם שגמר צורת האות, למשל שכתב 'תיו' של תפארתך ולאחר מכן כתב 'כף' פשוטה ונדבקה ירך ה'כף' ב'תיו', הרי שנוצר הדיבוק קודם שנגמרה האות, ויש בזה ספק לפסול. שהרי גם אם יגרור האות הוי חק תוכות, שהרי לא נעשית עדיין האות בשלמותה, ורק כשגוררה נעשית צורת האות.<br />
<br />
ה'''מרדכי''' (מנחות הלכות קטנות תתקנב) כתב הסבר דומה, שטעם הירושלמי הוא שאנו רואים את מקום הדבק כאילו ניטל, ולכן אם נדבק למטה הרי נשארה צורת אות וכשר, אך אם נדבק למעלה התבטלה צורת האות ופסול. ומ"מ סיים המרדכי שאין הלכה כהירושלמי אלא כהבבלי שלא מחלק בכך.<br />
<br />
== בספר תורה ובשמות הקודש ==<br />
כתב ה'''מרדכי''' (מנחות הלכות קטנות תתקנב) בשם רבנו שמשון שהסתפק לו האם פסול דיבוק האותיות הוא גם בספר תורה או רק בתפילין ומזוזות, שכן מצאנו כמה וכמה הלכות חלוקות ביניהם. אך סיים דבריו שהפסול הוא אכן גם בספר תורה, שהרי לשון הגמרא הוא 'גויל', והרי גויל פסול לתפילין ומזוזות לכן ודאי הגמרא איירי בספר תורה. <br />
<br />
עוד כתב המרדכי בשמו שאין היקף גויל פוסל בדיעבד אלא בשמות הקודש. והביא דבריו ה'''בית יוסף''' (אורח חיים לב ד) וכתב שאין כן דעת הפוסקים, שלא חילקו בין אותיות של שם לשאר אותיות. <br />
<BR/>ונתן טעם לדברי המרדכי ממה שמובא במסכת סופרים (ב א): "מניחין בין שם לשם כדי שיהא ניכרין, ובאותיות כדי שלא יהא מעורבבין. אם עירב את האותיות, או שהפסיק באמצע השם, אל יקרא בו". ונראה שהמרדכי פירש שמה שכתוב 'באמצע השם' קאי גם על עירב את האותיות, אבל בספר התרומה מפרש ש'שם' אין הכוונה לשמות הקודש, אלא כל תיבה נקראת 'שם'.<br />
<br />
== דיבוק אות בעצמה ודיבוק בתגין ==<br />
כתב ה'''מאירי''' (קרית ספר ב ב) שאם האות דבוקה בעצמה, כל שלא נפסדה צורת האות, כשרה. וב'''שו"ת מהרלב"ח''' (א) הביא דבריו וכתב שגם הרמב"ם סובר כן, שכל שנפסדה צורת האות עד שאין תינוק יכול לקרותה, הגם שנדבקה בעצמה אינו פוסל. אמנם כתב שמצד נוי הספר ראוי לתקן<ref>וב'''מגן אברהם''' (לב ג) כתב שמהרלב"ח בשם הרמב"ם חולק על המאירי, ולכאורה דבריו אינם מדוייקים, שמה שכתב שם שהרמב"ם חולק הוא בנדבקה אות לחברתה ולא לעצמה. וצ"ע.</ref>. <br />
<br />
עוד כתב המאירי שם, שכל הפסול הוא דווקא כשדבוק לגמרי, אבל אם בא תג אחד ומחבר בין האותיות, אין זה פסול לפי שניכר שאין האותיות דבוקות בעצמן, אלא רק תג מחברן. והביא דבריו ה'''מגן אברהם''' (אורח חיים לב ג).<br />
<br />
== תיקון הדיבוק ופסול כסדרן ==</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%93%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A7_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%94%D7%99%D7%A7%D7%A3_%D7%92%D7%95%D7%99%D7%9C&diff=20638דיבוק באותיות והיקף גויל2024-03-16T20:19:05Z<p>א.א: </p>
<hr />
<div>{{מקורות||מנחות כט א, לד ב|ברכות ב ג||אורח חיים לב ד}}<br />
== חובת היקף גויל ומקור הדין ==<br />
ה'''גמרא''' (מנחות כט א; לד א) מביאה את דברי רב יהודה בשם רב, שכל אות שאין גויל מוקף מארבע רוחותיה פסולה. <br />
<BR/>ובגמרא אינו מבואר מה טעם ומה מקור הפסול. <br />
<BR/>מדברי ה'''תוספות''' (גיטין כ ב ד"ה לא צריכא) מבואר שטעם הפסול הוא מדין כתיבה תמה, דהיינו שמהפסוק 'וכתבתם' לומדת הגמרא שצריך שתהיה כתיבה תמה, דהיינו שכל אות ניכרת בפני עצמה ומוקפת גויל. וכן כתב ה'''רא"ש''' (גיטין ב יט), וכן העתיק ה'''טור''' (אורח חיים לב).<br />
<BR/>אמנם ה'''בית חדש''' (רב ד) כתב שהפסול של מוקף גויל הוא מהלכה למשה מסיני.<br />
<br />
== דברי הירושלמי ופרשנותם ==<br />
ה'''ירושלמי''' (ברכות ב ג) כותב שאם עירב את האותיות, יש אומרים שכשר ויש אומרים שפסול. ור' יוחנן שם אומר שאין מחלוקת, אלא אם הוא מלמטן כגון 'ארצנו' 'תפארתנו' כשר, ואם הוא מלמעלן 'ארצך' 'תפארתך' פסול וצריך תיקון.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' בתשובה (א תריא) מסביר דברי הירושלמי הללו, שאם אחר שנגמרה צורת האות נדבקה, כגון שכתב 'נון' של ארצנו ולאחר מכן כתב 'ואו' ונדבקה תחתית ה'ואו' בתחתית ה'נון', הרי שקודם נגמרה צורת ה'ואו' ורק אח"כ נדבקה, ולכן כשר. ואפילו אם לא יגרור ויפריד ביניהם כשר, לפי ש[[כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו]]. לעומת זאת אם נוצר הדיבוק קודם שגמר צורת האות, למשל שכתב 'תיו' של תפארתך ולאחר מכן כתב 'כף' פשוטה ונדבקה ירך ה'כף' ב'תיו', הרי שנוצר הדיבוק קודם שנגמרה האות, ויש בזה ספק לפסול. שהרי גם אם יגרור האות הוי חק תוכות, שהרי לא נעשית עדיין האות בשלמותה, ורק כשגוררה נעשית צורת האות.<br />
<br />
ה'''מרדכי''' (מנחות הלכות קטנות תתקנב) כתב הסבר דומה, שטעם הירושלמי הוא שאנו רואים את מקום הדבק כאילו ניטל, ולכן אם נדבק למטה הרי נשארה צורת אות וכשר, אך אם נדבק למעלה התבטלה צורת האות ופסול. ומ"מ סיים המרדכי שאין הלכה כהירושלמי אלא כהבבלי שלא מחלק בכך.<br />
<br />
== בספר תורה ובשמות הקודש ==<br />
כתב ה'''מרדכי''' (מנחות הלכות קטנות תתקנב) בשם רבנו שמשון שהסתפק לו האם פסול דיבוק האותיות הוא גם בספר תורה או רק בתפילין ומזוזות, שכן מצאנו כמה וכמה הלכות חלוקות ביניהם. אך סיים דבריו שהפסול הוא אכן גם בספר תורה, שהרי לשון הגמרא הוא 'גויל', והרי גויל פסול לתפילין ומזוזות לכן ודאי הגמרא איירי בספר תורה. <br />
<br />
עוד כתב המרדכי בשמו שאין היקף גויל פוסל בדיעבד אלא בשמות הקודש. והביא דבריו ה'''בית יוסף''' (אורח חיים לב ד) וכתב שאין כן דעת הפוסקים, שלא חילקו בין אותיות של שם לשאר אותיות. <br />
<BR/>ונתן טעם לדברי המרדכי ממה שמובא במסכת סופרים (ב א): "מניחין בין שם לשם כדי שיהא ניכרין, ובאותיות כדי שלא יהא מעורבבין. אם עירב את האותיות, או שהפסיק באמצע השם, אל יקרא בו". ונראה שהמרדכי פירש שמה שכתוב 'באמצע השם' קאי גם על עירב את האותיות, אבל בספר התרומה מפרש ש'שם' אין הכוונה לשמות הקודש, אלא כל תיבה נקראת 'שם'.<br />
<br />
== דיבוק אות בעצמה ודיבוק בתגין ==<br />
כתב ה'''מאירי''' (קרית ספר ב ב) שאם האות דבוקה בעצמה, כל שלא נפסדה צורת האות, כשרה.<br />
<br />
עוד כתב המאירי שם, שכל הפסול הוא דווקא כשדבוק לגמרי, אבל אם בא תג אחד ומחבר בין האותיות, אין זה פסול לפי שניכר שאין האותיות דבוקות בעצמן, אלא רק תג מחברן. והביא דבריו ה'''מגן אברהם''' (אורח חיים לב ג).<br />
<br />
== תיקון הדיבוק ופסול כסדרן ==</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%93%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A7_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%94%D7%99%D7%A7%D7%A3_%D7%92%D7%95%D7%99%D7%9C&diff=20637דיבוק באותיות והיקף גויל2024-03-15T07:54:18Z<p>א.א: </p>
<hr />
<div>{{מקורות||מנחות כט א, לד ב|ברכות ב ג||אורח חיים לב ד}}<br />
== חובת היקף גויל ומקור הדין ==<br />
ה'''גמרא''' (מנחות כט א; לד א) מביאה את דברי רב יהודה בשם רב, שכל אות שאין גויל מוקף מארבע רוחותיה פסולה. <br />
<BR/>ובגמרא אינו מבואר מה טעם ומה מקור הפסול. <br />
<BR/>מדברי ה'''תוספות''' (גיטין כ ב ד"ה לא צריכא) מבואר שטעם הפסול הוא מדין כתיבה תמה, דהיינו שמהפסוק 'וכתבתם' לומדת הגמרא שצריך שתהיה כתיבה תמה, דהיינו שכל אות ניכרת בפני עצמה ומוקפת גויל. וכן כתב ה'''רא"ש''' (גיטין ב יט), וכן העתיק ה'''טור''' (אורח חיים לב).<br />
<BR/>אמנם ה'''בית חדש''' (רב ד) כתב שהפסול של מוקף גויל הוא מהלכה למשה מסיני.<br />
<br />
== דברי הירושלמי ופרשנותם ==<br />
ה'''ירושלמי''' (ברכות ב ג) כותב שאם עירב את האותיות, יש אומרים שכשר ויש אומרים שפסול. ור' יוחנן שם אומר שאין מחלוקת, אלא אם הוא מלמטן כגון 'ארצנו' 'תפארתנו' כשר, ואם הוא מלמעלן 'ארצך' 'תפארתך' פסול וצריך תיקון.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' בתשובה (א תריא) מסביר דברי הירושלמי הללו, שאם אחר שנגמרה צורת האות נדבקה, כגון שכתב 'נון' של ארצנו ולאחר מכן כתב 'ואו' ונדבקה תחתית ה'ואו' בתחתית ה'נון', הרי שקודם נגמרה צורת ה'ואו' ורק אח"כ נדבקה, ולכן כשר. ואפילו אם לא יגרור ויפריד ביניהם כשר, לפי ש[[כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו]]. לעומת זאת אם נוצר הדיבוק קודם שגמר צורת האות, למשל שכתב 'תיו' של תפארתך ולאחר מכן כתב 'כף' פשוטה ונדבקה ירך ה'כף' ב'תיו', הרי שנוצר הדיבוק קודם שנגמרה האות, ויש בזה ספק לפסול. שהרי גם אם יגרור האות הוי חק תוכות, שהרי לא נעשית עדיין האות בשלמותה, ורק כשגוררה נעשית צורת האות.<br />
<br />
ה'''מרדכי''' (מנחות הלכות קטנות תתקנב) כתב הסבר דומה, שטעם הירושלמי הוא שאנו רואים את מקום הדבק כאילו ניטל, ולכן אם נדבק למטה הרי נשארה צורת אות וכשר, אך אם נדבק למעלה התבטלה צורת האות ופסול. ומ"מ סיים המרדכי שאין הלכה כהירושלמי אלא כהבבלי שלא מחלק בכך.<br />
<br />
== בספר תורה ובשמות הקודש ==<br />
כתב ה'''מרדכי''' (מנחות הלכות קטנות תתקנב) בשם רבנו שמשון שהסתפק לו האם פסול דיבוק האותיות הוא גם בספר תורה או רק בתפילין ומזוזות, שכן מצאנו כמה וכמה הלכות חלוקות ביניהם. אך סיים דבריו שהפסול הוא אכן גם בספר תורה, שהרי לשון הגמרא הוא 'גויל', והרי גויל פסול לתפילין ומזוזות לכן ודאי הגמרא איירי בספר תורה. <br />
<br />
עוד כתב המרדכי בשמו שאין היקף גויל פוסל בדיעבד אלא בשמות הקודש. והביא דבריו ה'''בית יוסף''' (אורח חיים לב ד) וכתב שאין כן דעת הפוסקים, שלא חילקו בין אותיות של שם לשאר אותיות. <br />
<BR/>ונתן טעם לדברי המרדכי ממה שמובא במסכת סופרים (ב א): "מניחין בין שם לשם כדי שיהא ניכרין, ובאותיות כדי שלא יהא מעורבבין. אם עירב את האותיות, או שהפסיק באמצע השם, אל יקרא בו". ונראה שהמרדכי פירש שמה שכתוב 'באמצע השם' קאי גם על עירב את האותיות, אבל בספר התרומה מפרש ש'שם' אין הכוונה לשמות הקודש, אלא כל תיבה נקראת 'שם'.<br />
<br />
== דיבוק אות בעצמה ==<br />
<br />
== דיבוק בתגין ==<br />
כתב ה'''מאירי''' (קרית ספר ב ב) שכל הפסול הוא דווקא כשדבוק לגמרי, אבל אם בא תג אחד מחבר בין האותיות, אין זה פסול לפי שניכר שאין האותיות דבוקות בעצמן, אלא רק תג מחברן. והביא דבריו ה'''מגן אברהם''' (אורח חיים לב ג).<br />
<br />
== תיקון הדיבוק ופסול כסדרן ==</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%93%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A7_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%94%D7%99%D7%A7%D7%A3_%D7%92%D7%95%D7%99%D7%9C&diff=20636דיבוק באותיות והיקף גויל2024-03-15T07:51:26Z<p>א.א: </p>
<hr />
<div>{{מקורות||מנחות כט א, לד ב|ברכות ב ג||אורח חיים לב ד}}<br />
== חובת היקף גויל ומקור הדין ==<br />
ה'''גמרא''' (מנחות כט א; לד א) מביאה את דברי רב יהודה בשם רב, שכל אות שאין גויל מוקף מארבע רוחותיה פסולה. <br />
<BR/>ובגמרא אינו מבואר מה טעם ומה מקור הפסול. <br />
<BR/>מדברי ה'''תוספות''' (גיטין כ ב ד"ה לא צריכא) מבואר שטעם הפסול הוא מדין כתיבה תמה, דהיינו שמהפסוק 'וכתבתם' לומדת הגמרא שצריך שתהיה כתיבה תמה, דהיינו שכל אות ניכרת בפני עצמה ומוקפת גויל. וכן כתב ה'''רא"ש''' (גיטין ב יט), וכן העתיק ה'''טור''' (אורח חיים לב).<br />
<BR/>אמנם ה'''בית חדש''' (רב ד) כתב שהפסול של מוקף גויל הוא מהלכה למשה מסיני.<br />
<br />
== דברי הירושלמי ופרשנותם ==<br />
ה'''ירושלמי''' (ברכות ב ג) כותב שאם עירב את האותיות, יש אומרים שכשר ויש אומרים שפסול. ור' יוחנן שם אומר שאין מחלוקת, אלא אם הוא מלמטן כגון 'ארצנו' 'תפארתנו' כשר, ואם הוא מלמעלן 'ארצך' 'תפארתך' פסול וצריך תיקון.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' בתשובה (א תריא) מסביר דברי הירושלמי הללו, שאם אחר שנגמרה צורת האות נדבקה, כגון שכתב 'נון' של ארצנו ולאחר מכן כתב 'ואו' ונדבקה תחתית ה'ואו' בתחתית ה'נון', הרי שקודם נגמרה צורת ה'ואו' ורק אח"כ נדבקה, ולכן כשר. ואפילו אם לא יגרור ויפריד ביניהם כשר, לפי ש[[כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו]]. לעומת זאת אם נוצר הדיבוק קודם שגמר צורת האות, למשל שכתב 'תיו' של תפארתך ולאחר מכן כתב 'כף' פשוטה ונדבקה ירך ה'כף' ב'תיו', הרי שנוצר הדיבוק קודם שנגמרה האות, ויש בזה ספק לפסול. שהרי גם אם יגרור האות הוי חק תוכות, שהרי לא נעשית עדיין האות בשלמותה, ורק כשגוררה נעשית צורת האות.<br />
<br />
ה'''מרדכי''' (מנחות הלכות קטנות תתקנב) כתב הסבר דומה, שטעם הירושלמי הוא שאנו רואים את מקום הדבק כאילו ניטל, ולכן אם נדבק למטה הרי נשארה צורת אות וכשר, אך אם נדבק למעלה התבטלה צורת האות ופסול. ומ"מ סיים המרדכי שאין הלכה כהירושלמי אלא כהבבלי שלא מחלק בכך.<br />
<br />
== בספר תורה ובשמות הקודש ==<br />
כתב ה'''מרדכי''' (מנחות הלכות קטנות תתקנב) בשם רבנו שמשון שהסתפק לו האם פסול דיבוק האותיות הוא גם בספר תורה או רק בתפילין ומזוזות, שכן מצאנו כמה וכמה הלכות חלוקות ביניהם. אך סיים דבריו שהפסול הוא אכן גם בספר תורה, שהרי לשון הגמרא הוא 'גויל', והרי גויל פסול לתפילין ומזוזות לכן ודאי הגמרא איירי בספר תורה. <br />
<br />
עוד כתב המרדכי בשמו שאין היקף גויל פוסל בדיעבד אלא בשמות הקודש. והביא דבריו ה'''בית יוסף''' (אורח חיים לב ד) וכתב שאין כן דעת הפוסקים, שלא חילקו בין אותיות של שם לשאר אותיות. <br />
<BR/>ונתן טעם לדברי המרדכי ממה שמובא במסכת סופרים <br />
== דיבוק אות בעצמה ==<br />
<br />
== דיבוק בתגין ==<br />
כתב ה'''מאירי''' (קרית ספר ב ב) שכל הפסול הוא דווקא כשדבוק לגמרי, אבל אם בא תג אחד מחבר בין האותיות, אין זה פסול לפי שניכר שאין האותיות דבוקות בעצמן, אלא רק תג מחברן. והביא דבריו ה'''מגן אברהם''' (אורח חיים לב ג).</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%93%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A7_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%94%D7%99%D7%A7%D7%A3_%D7%92%D7%95%D7%99%D7%9C&diff=20635דיבוק באותיות והיקף גויל2024-03-14T21:30:47Z<p>א.א: </p>
<hr />
<div>{{מקורות||מנחות כט א, לד ב|ברכות ב ג||אורח חיים לב ד}}<br />
== חובת היקף גויל ומקור הדין ==<br />
ה'''גמרא''' (מנחות כט א; לד א) מביאה את דברי רב יהודה בשם רב, שכל אות שאין גויל מוקף מארבע רוחותיה פסולה. <br />
<BR/>ובגמרא אינו מבואר מה טעם ומה מקור הפסול. <br />
<BR/>מדברי ה'''תוספות''' (גיטין כ ב ד"ה לא צריכא) מבואר שטעם הפסול הוא מדין כתיבה תמה, דהיינו שמהפסוק 'וכתבתם' לומדת הגמרא שצריך שתהיה כתיבה תמה, דהיינו שכל אות ניכרת בפני עצמה ומוקפת גויל. וכן כתב ה'''רא"ש''' (גיטין ב יט), וכן העתיק ה'''טור''' (אורח חיים לב).<br />
<BR/>אמנם ה'''בית חדש''' (רב ד) כתב שהפסול של מוקף גויל הוא מהלכה למשה מסיני.<br />
<br />
== דברי הירושלמי ופרשנותם ==<br />
ה'''ירושלמי''' (ברכות ב ג) כותב שאם עירב את האותיות, יש אומרים שכשר ויש אומרים שפסול. ור' יוחנן שם אומר שאין מחלוקת, אלא אם הוא מלמטן כגון 'ארצנו' 'תפארתנו' כשר, ואם הוא מלמעלן 'ארצך' 'תפארתך' פסול וצריך תיקון.<br />
<BR/>ה'''רשב"א''' בתשובה (א תריא) מסביר דברי הירושלמי הללו, שאם אחר שנגמרה צורת האות נדבקה, כגון שכתב 'נון' של ארצנו ולאחר מכן כתב 'ואו' ונדבקה תחתית ה'ואו' בתחתית ה'נון', הרי שקודם נגמרה צורת ה'ואו' ורק אח"כ נדבקה, ולכן כשר. ואפילו אם לא יגרור ויפריד ביניהם כשר, לפי ש[[כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו]]. לעומת זאת אם נוצר הדיבוק קודם שגמר צורת האות, למשל שכתב 'תיו' של תפארתך ולאחר מכן כתב 'כף' פשוטה ונדבקה ירך ה'כף' ב'תיו', הרי שנוצר הדיבוק קודם שנגמרה האות, ויש בזה ספק לפסול. שהרי גם אם יגרור האות הוי חק תוכות, שהרי לא נעשית עדיין האות בשלמותה, ורק כשגוררה נעשית צורת האות.<br />
<br />
== דיבוק אות בעצמה ==<br />
<br />
== דיבוק בתגין ==<br />
כתב ה'''מאירי''' (קרית ספר ב ב) שכל הפסול הוא דווקא כשדבוק לגמרי, אבל אם בא תג אחד מחבר בין האותיות, אין זה פסול לפי שניכר שאין האותיות דבוקות בעצמן, אלא רק תג מחברן. והביא דבריו ה'''מגן אברהם''' (אורח חיים לב ג).</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%93%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A7_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%94%D7%99%D7%A7%D7%A3_%D7%92%D7%95%D7%99%D7%9C&diff=20634דיבוק באותיות והיקף גויל2024-03-14T21:18:26Z<p>א.א: /* דיבוק בתגין */</p>
<hr />
<div>== חובת היקף גויל ומקור הדין ==<br />
ה'''גמרא''' (מנחות כט א; לד א) מביאה את דברי רב יהודה בשם רב, שכל אות שאין גויל מוקף מארבע רוחותיה פסולה. <br />
<BR/>ובגמרא אינו מבואר מה טעם ומה מקור הפסול. <br />
<BR/>מדברי ה'''תוספות''' (גיטין כ ב ד"ה לא צריכא) מבואר שטעם הפסול הוא מדין כתיבה תמה, דהיינו שמהפסוק 'וכתבתם' לומדת הגמרא שצריך שתהיה כתיבה תמה, דהיינו שכל אות ניכרת בפני עצמה ומוקפת גויל. וכן כתב ה'''רא"ש''' (גיטין ב יט), וכן העתיק ה'''טור''' (אורח חיים לב).<br />
<BR/>אמנם ה'''בית חדש''' (רב ד) כתב שהפסול של מוקף גויל הוא מהלכה למשה מסיני.<br />
<br />
== דברי הירושלמי ופרשנותם ==<br />
ה'''ירושלמי''' (ברכות ב ג) כותב שאם עירב את האותיות, יש אומרים שכשר ויש אומרים שפסול. ור' יוחנן שם אומר שאין מחלוקת, אלא אם הוא מלמטן כגון 'ארצנו' 'תפארתנו' כשר, ואם הוא מלמעלן 'ארצך' 'תפארתך' פסול וצריך תיקון.<br />
<BR/>ה'''רשב"א''' בתשובה (א תריא) מסביר דברי הירושלמי הללו, שאם אחר שנגמרה צורת האות נדבקה, כגון שכתב 'נון' של ארצנו ולאחר מכן כתב 'ואו' ונדבקה תחתית ה'ואו' בתחתית ה'נון', הרי שקודם נגמרה צורת ה'ואו' ורק אח"כ נדבקה, ולכן כשר. ואפילו אם לא יגרור ויפריד ביניהם כשר, לפי ש[[כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו]]. לעומת זאת אם נוצר הדיבוק קודם שגמר צורת האות, למשל שכתב 'תיו' של תפארתך ולאחר מכן כתב 'כף' פשוטה ונדבקה ירך ה'כף' ב'תיו', הרי שנוצר הדיבוק קודם שנגמרה האות, ויש בזה ספק לפסול. שהרי גם אם יגרור האות הוי חק תוכות, שהרי לא נעשית עדיין האות בשלמותה, ורק כשגוררה נעשית צורת האות.<br />
<br />
== דיבוק אות בעצמה ==<br />
<br />
== דיבוק בתגין ==<br />
כתב ה'''מאירי''' (קרית ספר ב ב) שכל הפסול הוא דווקא כשדבוק לגמרי, אבל אם בא תג אחד מחבר בין האותיות, אין זה פסול לפי שניכר שאין האותיות דבוקות בעצמן, אלא רק תג מחברן. והביא דבריו ה'''מגן אברהם''' (אורח חיים לב ג).</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%93%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A7_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%94%D7%99%D7%A7%D7%A3_%D7%92%D7%95%D7%99%D7%9C&diff=20633דיבוק באותיות והיקף גויל2024-03-02T21:14:00Z<p>א.א: /* חובת היקף גויל ומקור הדין */</p>
<hr />
<div>== חובת היקף גויל ומקור הדין ==<br />
ה'''גמרא''' (מנחות כט א; לד א) מביאה את דברי רב יהודה בשם רב, שכל אות שאין גויל מוקף מארבע רוחותיה פסולה. <br />
<BR/>ובגמרא אינו מבואר מה טעם ומה מקור הפסול. <br />
<BR/>מדברי ה'''תוספות''' (גיטין כ ב ד"ה לא צריכא) מבואר שטעם הפסול הוא מדין כתיבה תמה, דהיינו שמהפסוק 'וכתבתם' לומדת הגמרא שצריך שתהיה כתיבה תמה, דהיינו שכל אות ניכרת בפני עצמה ומוקפת גויל. וכן כתב ה'''רא"ש''' (גיטין ב יט), וכן העתיק ה'''טור''' (אורח חיים לב).<br />
<BR/>אמנם ה'''בית חדש''' (רב ד) כתב שהפסול של מוקף גויל הוא מהלכה למשה מסיני.<br />
<br />
== דברי הירושלמי ופרשנותם ==<br />
ה'''ירושלמי''' (ברכות ב ג) כותב שאם עירב את האותיות, יש אומרים שכשר ויש אומרים שפסול. ור' יוחנן שם אומר שאין מחלוקת, אלא אם הוא מלמטן כגון 'ארצנו' 'תפארתנו' כשר, ואם הוא מלמעלן 'ארצך' 'תפארתך' פסול וצריך תיקון.<br />
<BR/>ה'''רשב"א''' בתשובה (א תריא) מסביר דברי הירושלמי הללו, שאם אחר שנגמרה צורת האות נדבקה, כגון שכתב 'נון' של ארצנו ולאחר מכן כתב 'ואו' ונדבקה תחתית ה'ואו' בתחתית ה'נון', הרי שקודם נגמרה צורת ה'ואו' ורק אח"כ נדבקה, ולכן כשר. ואפילו אם לא יגרור ויפריד ביניהם כשר, לפי ש[[כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו]]. לעומת זאת אם נוצר הדיבוק קודם שגמר צורת האות, למשל שכתב 'תיו' של תפארתך ולאחר מכן כתב 'כף' פשוטה ונדבקה ירך ה'כף' ב'תיו', הרי שנוצר הדיבוק קודם שנגמרה האות, ויש בזה ספק לפסול. שהרי גם אם יגרור האות הוי חק תוכות, שהרי לא נעשית עדיין האות בשלמותה, ורק כשגוררה נעשית צורת האות.<br />
<br />
== דיבוק אות בעצמה ==<br />
<br />
== דיבוק בתגין ==<br />
כתב ה'''מאירי''' (קרית ספר ב ב) שכל הפסול הוא דווקא כשדבוק לגמרי, אבל אם בא תג אחד מחבר בין האותיות, אין זה פסול לפי שניכר שאין האותיות דבוקות בעצמן, אלא רק תג מחברן. והביא דבריו ה''מגן אברהם''' (אורח חיים לב ג).</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%93%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A7_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%94%D7%99%D7%A7%D7%A3_%D7%92%D7%95%D7%99%D7%9C&diff=20632דיבוק באותיות והיקף גויל2024-02-29T21:39:58Z<p>א.א: </p>
<hr />
<div>== חובת היקף גויל ומקור הדין ==<br />
ה'''גמרא''' (מנחות כט א) מביאה את דברי רב יהודה בשם רב, שכל אות שאין גויל מוקף מארבע רוחותיה פסולה. <br />
<BR/>ובגמרא אינו מבואר מה טעם ומה מקור הפסול. <br />
<BR/>מדברי ה'''תוספות''' (גיטין כ ב ד"ה לא צריכא) מבואר שטעם הפסול הוא מדין כתיבה תמה, דהיינו שמהפסוק 'וכתבתם' לומדת הגמרא שצריך שתהיה כתיבה תמה, דהיינו שכל אות ניכרת בפני עצמה ומוקפת גויל. וכן כתב ה'''רא"ש''' (גיטין ב יט), וכן העתיק ה'''טור''' (אורח חיים לב).<br />
<BR/>אמנם ה'''בית חדש''' (רב ד) כתב שהפסול של מוקף גויל הוא מהלכה למשה מסיני.<br />
<br />
== דברי הירושלמי ופרשנותם ==<br />
ה'''ירושלמי''' (ברכות ב ג) כותב שאם עירב את האותיות, יש אומרים שכשר ויש אומרים שפסול. ור' יוחנן שם אומר שאין מחלוקת, אלא אם הוא מלמטן כגון 'ארצנו' 'תפארתנו' כשר, ואם הוא מלמעלן 'ארצך' 'תפארתך' פסול וצריך תיקון.<br />
<BR/>ה'''רשב"א''' בתשובה (א תריא) מסביר דברי הירושלמי הללו, שאם אחר שנגמרה צורת האות נדבקה, כגון שכתב 'נון' של ארצנו ולאחר מכן כתב 'ואו' ונדבקה תחתית ה'ואו' בתחתית ה'נון', הרי שקודם נגמרה צורת ה'ואו' ורק אח"כ נדבקה, ולכן כשר. ואפילו אם לא יגרור ויפריד ביניהם כשר, לפי ש[[כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו]]. לעומת זאת אם נוצר הדיבוק קודם שגמר צורת האות, למשל שכתב 'תיו' של תפארתך ולאחר מכן כתב 'כף' פשוטה ונדבקה ירך ה'כף' ב'תיו', הרי שנוצר הדיבוק קודם שנגמרה האות, ויש בזה ספק לפסול. שהרי גם אם יגרור האות הוי חק תוכות, שהרי לא נעשית עדיין האות בשלמותה, ורק כשגוררה נעשית צורת האות.<br />
<br />
== דיבוק אות בעצמה ==<br />
<br />
== דיבוק בתגין ==<br />
כתב ה'''מאירי''' (קרית ספר ב ב) שכל הפסול הוא דווקא כשדבוק לגמרי, אבל אם בא תג אחד מחבר בין האותיות, אין זה פסול לפי שניכר שאין האותיות דבוקות בעצמן, אלא רק תג מחברן. והביא דבריו ה''מגן אברהם''' (אורח חיים לב ג).</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%93%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A7_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%94%D7%99%D7%A7%D7%A3_%D7%92%D7%95%D7%99%D7%9C&diff=20631דיבוק באותיות והיקף גויל2024-02-29T21:25:26Z<p>א.א: </p>
<hr />
<div>== חובת היקף גויל ומקור הדין ==<br />
ה'''גמרא''' (מנחות כט א) מביאה את דברי רב יהודה בשם רב, שכל אות שאין גויל מוקף מארבע רוחותיה פסולה. <br />
<BR/>ובגמרא אינו מבואר מה טעם ומה מקור הפסול. <br />
<BR/>מדברי ה'''תוספות''' (גיטין כ ב ד"ה לא צריכא) מבואר שטעם הפסול הוא מדין כתיבה תמה, דהיינו שמהפסוק 'וכתבתם' לומדת הגמרא שצריך שתהיה כתיבה תמה, דהיינו שכל אות ניכרת בפני עצמה ומוקפת גויל. וכן כתב ה'''רא"ש''' (גיטין ב יט), וכן העתיק ה'''טור''' (אורח חיים לב).<br />
<BR/>אמנם ה'''בית חדש''' (רב ד) כתב שהפסול של מוקף גויל הוא מהלכה למשה מסיני.<br />
<br />
== דברי הירושלמי ופרשנותם ==<br />
ה'''ירושלמי''' (ברכות ב ג) כותב שאם עירב את האותיות, יש אומרים שכשר ויש אומרים שפסול. ור' יוחנן שם אומר שאין מחלוקת, אלא אם הוא מלמטן כגון 'ארצנו' 'תפארתנו' כשר, ואם הוא מלמעלן 'ארצך' 'תפארתך' פסול וצריך תיקון.<br />
<BR/>ה'''רשב"א''' בתשובה (א תריא) מסביר דברי הירושלמי הללו, שאם אחר שנגמרה צורת האות נדבקה, כגון שכתב 'נון' של ארצנו ולאחר מכן כתב 'ואו' ונדבקה תחתית ה'ואו' בתחתית ה'נון', הרי שקודם נגמרה צורת ה'ואו' ורק אח"כ נדבקה, ולכן כשר. ואפילו אם לא יגרור ויפריד ביניהם כשר, לפי ש[[כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו]]. לעומת זאת אם נוצר הדיבוק קודם שגמר צורת האות, למשל שכתב 'תיו' של תפארתך ולאחר מכן כתב 'כף' פשוטה ונדבקה ירך ה'כף' ב'תיו', הרי שנוצר הדיבוק קודם שנגמרה האות, ויש בזה ספק לפסול. שהרי גם אם יגרור האות הוי חק תוכות, שהרי לא נעשית עדיין האות בשלמותה, ורק כשגוררה נעשית צורת האות.<br />
<br />
== דיבוק בתגין ==</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%93%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A7_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%94%D7%99%D7%A7%D7%A3_%D7%92%D7%95%D7%99%D7%9C&diff=20630דיבוק באותיות והיקף גויל2024-02-29T20:56:06Z<p>א.א: </p>
<hr />
<div>== חובת היקף גויל ומקור הדין ==<br />
ה'''גמרא''' (מנחות כט א) מביאה את דברי רב יהודה בשם רב, שכל אות שאין גויל מוקף מארבע רוחותיה פסולה. <br />
<BR/>ובגמרא אינו מבואר מה טעם ומה מקור הפסול. <br />
<BR/>מדברי ה'''תוספות''' (גיטין כ ב ד"ה לא צריכא) מבואר שטעם הפסול הוא מדין כתיבה תמה, דהיינו שמהפסוק 'וכתבתם' לומדת הגמרא שצריך שתהיה כתיבה תמה, דהיינו שכל אות ניכרת בפני עצמה ומוקפת גויל. וכן כתב ה'''רא"ש''' (גיטין ב יט), וכן העתיק ה'''טור''' (אורח חיים לב).<br />
<BR/>אמנם ה'''בית חדש''' (רב ד) כתב שהפסול של מוקף גויל הוא מהלכה למשה מסיני.<br />
<br />
== דיבוק בתגין ==</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%93%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A7_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%94%D7%99%D7%A7%D7%A3_%D7%92%D7%95%D7%99%D7%9C&diff=20628דיבוק באותיות והיקף גויל2024-02-24T23:28:50Z<p>א.א: </p>
<hr />
<div>ה'''גמרא''' (מנחות כט א) מביאה את דברי רב יהודה בשם רב, שכל אות שאין גויל מוקף מארבע רוחותיה פסולה. <br />
<BR/>ובגמרא אינו מבואר מה טעם ומה מקור הפסול. <br />
<BR/>מדברי ה'''תוספות''' (גיטין כ ב ד"ה לא צריכא) מבואר שטעם הפסול הוא מדין כתיבה תמה, דהיינו שמהפסוק 'וכתבתם' לומדת הגמרא שצריך שתהיה כתיבה תמה, דהיינו שכל אות ניכרת בפני עצמה ומוקפת גויל. <br />
<BR/>אמנם ה'''בית חדש''' (רב ד) כתב שהפסול של מוקף גויל הוא מהלכה למשה מסיני.</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%93%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A7_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%94%D7%99%D7%A7%D7%A3_%D7%92%D7%95%D7%99%D7%9C&diff=20627דיבוק באותיות והיקף גויל2024-02-24T23:28:34Z<p>א.א: </p>
<hr />
<div>ה'''גמרא''' (מנחות כט א) מביאה את דברי רב יהודה בשם רב, שכל אות שאין גויל מוקף מארבע רוחותיה פסולה. <br />
<BR/>ובגמרא אינו מבואר מה טעם ומה מקור הפסול. <br />
<נר/>מדברי ה'''תוספות''' (גיטין כ ב ד"ה לא צריכא) מבואר שטעם הפסול הוא מדין כתיבה תמה, דהיינו שמהפסוק 'וכתבתם' לומדת הגמרא שצריך שתהיה כתיבה תמה, דהיינו שכל אות ניכרת בפני עצמה ומוקפת גויל. <br />
<BR/>אמנם ה'''בית חדש''' (רב ד) כתב שהפסול של מוקף גויל הוא מהלכה למשה מסיני.</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%93%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A7_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%94%D7%99%D7%A7%D7%A3_%D7%92%D7%95%D7%99%D7%9C&diff=20626דיבוק באותיות והיקף גויל2024-02-20T22:26:46Z<p>א.א: יצירת דף עם התוכן "המשנה אומרת שארבע פרשיות שבתפילין מעכבות זו את זו, ואפילו כתב אחד מעכבן. לשאלת הגמרא שלכאורה זהו דבר פשוט, מתרץ רב יהודה בשם רב, שהחידוש הוא לגבי קוצות של יו"ד, שכן כל אות שאין גויל מוקף מארבע רוחותיה פסולה. ואפילו אם הדיבוק הוא רק בקוצו של יו"ד, וזו כוונת המ..."</p>
<hr />
<div>המשנה אומרת שארבע פרשיות שבתפילין מעכבות זו את זו, ואפילו כתב אחד מעכבן. <br />
לשאלת הגמרא שלכאורה זהו דבר פשוט, מתרץ רב יהודה בשם רב, שהחידוש הוא לגבי קוצות של יו"ד, שכן כל אות שאין גויל מוקף מארבע רוחותיה פסולה. ואפילו אם הדיבוק הוא רק בקוצו של יו"ד, וזו כוונת המשנה שאפילו כתב אחד מעכבן.</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A1%D7%93%D7%A8_%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9F&diff=20621סדר פרשיות התפילין2024-02-14T18:28:01Z<p>א.א: </p>
<hr />
<div>{{להשלים|כל הסוגיה = כן}}<br />
{{מקורות||מנחות לד ב||תפילין ג ה|אורח חיים לד א}}<br />
הסדר שבו יש לכתוב ולהניח את ארבעת הפרשיות בתפילין של יד ובתפילין של ראש.<br />
== הברייתא בגמרא ==<br />
ה'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=34b&format=pdf (מנחות לד ב)] מביאה סתירה לכאורה בין ברייתות בענין סדר הפרשיות בתפילין. ברייתא אחת אומרת שהסדר הוא - "קדש" ו"והיה כי יביאך" - מימין, ו"שמע ו"היה אם שמע" - משמאל. ואילו בברייתא אחרת כתוב הפוך, דהיינו "קדש" ו"והיה כי יביאך" - משמאל, ו"שמע ו"היה אם שמע" - מימין.<br />
<BR/>מתרץ שם אביי, שהברייתא האחת מדברת מנקודת מבטו של הקורא העומד מול המניח, ואילו השניה מסדרת אותן לפי נקודת מבט המניח.<br />
<BR/>ומסיימת שם הגמרא - והקורא קורא כסדרן.<br />
<br />
להלן נחלקו הראשונים בהבנת הגמרא, וממילא בסדר שיש להניח את הפרשיות.<br />
==מחלוקת הראשונים ==<br />
=== שיטת רש"י ===<br />
'''רש"י''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=34b&format=pdf (ד"ה והקורא)] מפרש שמימין של הקורא הסדר הוא - קדש, והיה כי, שמע, והיה אם, כדברי הברייתא הראשונה, ומה שכתוב בברייתא השניה קדש והיה כי יביאך משמאל, זהו מזוית מבטו של המניח. וזהו שמסיימת הגמרא - והקורא קורא כסדרן, דהיינו שהעומד מול המניח קורא את הפרשות כסדר שהם כתובים בתורה.<br />
<br />
=== שיטת רבנו תם ===<br />
'''רבנו תם''' המובא ב'''תוספות''' (ד"ה והקורא) הקשה על פירושו של רש"י, שלדבריו אינו מובן מדוע הברייתות חילקו את הפרשות לשתים-שתים, היה להן לומר ראשונה מימין ושלושת האחרונות משמאלה או איפכא, אבל אין סברה לחלק אותן לשתים, ולומר ששתים מימין ושתים משמאל.<br />
<BR/>לכן מפרש רבנו תם, שאמנם קדש והיה כי יביאך הן מימין הקורא, אך שמע והיה אם שמוע שהן משמאל הכוונה ששמע משמאל ואילו והיה אם שמוע מימינה, ונמצא שהסדר הוא קדש, והיה כי, והיה אם, שמע, לפי נקודת מבטו של הקורא (ואילו מצד המניח מימינו לשמאלו זהו - שמע, והיה אם, והיה כי, קדש), כך שיוצא ששתי הפרשות שמתחילות ב'והיה' מונחות באמצע.<br />
<BR/>ומה שסיימה הגמרא שהקורא קורא כסדרן מפרש ר"ת שאין הכוונה כסדר שכתובות בפרשה, אלא בא לומר שנקודת מבט הקורא היא הקובעת ולא נקודת מבט המניח, שהוא הקורא כסדר מימין לשמאל.<br />
<BR/>והוסיף רבנו תם שכן היה מניח '''רב האי גאון''', ושכן הוא בתשובות הגאונים שכתב '''רבי יוסף טוב עלם'''. <br />
==== תפילין של יד ====<br />
נחלקו המפרשים בדעת רבנו תם אם גם תפילין של יד צריכות להיות מסודרות כפי של ראש או לא.<br />
ב'''ספר מצוות קטן''' (קנג) כתב שכל מחלוקת רש"י ור"ת היא דווקא בתפילין של ראש, אבל בתפילין של יד, גם לר"ת מניחן כסדרן שהם כתובות בתורה.<br />
<BR/>אבל ב'''הגהות רבנו פרץ''' שם העיר שיש ראיה מהגמרא שסדר הפרשיות של יד הוא כמו של ראש, וסיים הר"פ שייתכן שכוונת הסמ"ק שרק בדיעבד אין חשש אם החליף את של יד, שמה שאמרה הגמרא שאם החליף הפרשיות פסול, זהו דווקא בתפילין של ראש. אבל לכתחילה גם של יד יש להניח את הפרשיות כפי הסדר של ראש.<br />
<BR/>אמנם דעת רוב המפרשים בדעת רבנו תם שאין לחלק בין יד לשל ראש כלל, וכן כתב ה'''רא"ש''' (ה), ואף בדיעבד יש לפסול אם הניח פרשיות של יד שלא כסדר של ראש. וכן דעת ה'''ספר מצוות גדול''' (כב).<br />
<br />
==== האם סדר זה הוא גם בכתיבה ====<br />
ב'''מכילתא''' (פרשת בא יח) כתוב שארבע הפרשיות שמוזכרת בהן מצוות תפילין צריכות להיכתב בתפילין, וצריכות להיכתב כסדרן, ואם כתבן שלא כסדרן יגנזו.<br />
<BR/>וכתבו התוספות (מנחות לד ב ד"ה והקורא) שלכאורה מכאן ראיה לשיטת רש"י, אך מיד דחו שאין זו ראיה, שכן אמנם הסופר צריך לכתוב כסדר שהן כתובות בתורה, אך ההנחה בתוך התפילין אינן בסדר הזה.<br />
<BR/>מבואר מזה שגם לשיטת רבנו תם הכתיבה צריכה להיות כסדר שהם כתובים בתורה. וכן כתב ה'''רא"ש''' (תפילין ה) והוסיף שבתפילין של יד צריך להשאיר חלק לפרשת 'והיה אם שמוע' ויכתוב 'שמע' ושוב יחזור ויכתוב פרשת 'והיה', וכן הוא ב'''ספר מצוות גדול''' (כב).<br />
<br />
אמנם ב'''הגהות רבנו פרץ''' על הסמ"ק (קנג) כתב בשם '''רבנו יחיאל''' שבשל ראש אין לחוש על סדר הכתיבה כיוון שהם בארבעה קלפים שונים, ואין כן דעת רוב הראשונים וכנ"ל.<br />
<br />
=== שאר הראשונים ===<br />
ה'''רמב"ם''' במשנה תורה (תפלין ג ה) כתב את סדר הפרשיות כרש"י - קדש, והיה כי, שמע, והיה אם. ובשו"ת '''פאר הדור''' {{היברובוקס|23523|40|יט}} כתב שבתחילה היו לו תפילין כסדר שהויות באמצע (כר"ת), ושכן דעת הרי"ף בתשובה, אך הרבה גאונים חלקו על זה, וגם פתחו את התפילין של רבנו האי גאון ומצאו שמסודרות כסדר שבתורה. <BR/>ועוד הוסיף שבתפילין של יד לדברי הכל הם כסדר שבתורה, ודין הוא שיהיו התפלין שוות בסידורן, שהרי מובא בגמרא שמי שיש לו שני תפילין של ראש, טולה עור על אחד מהם ומניחם על ידו.<br />
<br />
גם ב'''שימושא רבא''' המובא ברא"ש {{היברובוקס|37966|679|לט}}, כתוב שהסדר הוא כפי שיטת רש"י. וב'''הגהות מיימוניות''' (תפילין ג ג) הביא שכן פסק רבנו שמחה.<br />
<br />
והרא"ש כתב שכשיטת רבנו תם כתבו גם '''רבנו חננאל''' (סנהדרין פט ב) ורב האי ורב שרירא גאון, ושכן הוא בתשובות הגאונים על שם רבנו יוסף טוב-עלם.<br />
<BR/>וב'''סמ"ג''' (כב) אף שהביא גם שיטת ר"ת וכתב שירא שמים יצא ידי שניהם, סיים שמ"מ נהגו כרש"י וגם שלחו מכתב מארץ ישראל, שמצאו על קבר יחזקאל תפילין ומצאו שהן כסדר רש"י.<br />
<br />
== האם צריך להניח שני זוגות תפילין ==<br />
ה'''רא"ש''' (הלכות תפילין י) אחר שהביא שתי השיטות, כתב שכיוון שנחלקו בדבר זה גאוני עולם ותפילין של אלו פסולין לאלו, ירא שמים יצא ידי שניהם ויעשה שני זוגי תפילין ויניח שניהם. כי יש מקום בראש להניח שתי תפילין וגם ביד. וצריך לכוון בשעת הנחתן באותן שהן כתובין כתקנן בהן אני יוצא ידי חובתי ושאר הן כרצועה בעלמא. <br />
<BR/>עוד הוסיף הרא"ש שואין כאן בל תוסיף, שזה אינו אלא בכגון שעושה שני בתים. <br />
<br />
=== להניחם בנפרד ===<br />
כתב ה'''רא"ש''' (הלכות תפילין י) שאין להניח שני זוגות התפילין בכיס אחד, לפי שאחד מהם חול. אלא צריך לעשות יעשה שני כיסים ובכל אחד סימן כדי שלא יתחלפו לו.<br />
<br />
== שלחן ערוך ואחרונים ==<br />
[[קטגוריה: תפילין]]<br />
[[קטגוריה: מנחות לד:]]<br />
[[קטגוריה: תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג]]<br />
[[קטגוריה: אורח חיים סימן לד]]</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A1%D7%93%D7%A8_%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9F&diff=20620סדר פרשיות התפילין2024-02-14T18:24:21Z<p>א.א: /* האם סדר זה הוא גם בכתיבה */</p>
<hr />
<div>{{להשלים|כל הסוגיה = כן}}<br />
{{מקורות||מנחות לד ב||תפילין ג ה|אורח חיים לד א}}<br />
הסדר שבו יש לכתוב ולהניח את ארבעת הפרשיות בתפילין של יד ובתפילין של ראש.<br />
== הברייתא בגמרא ==<br />
ה'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=34b&format=pdf (מנחות לד ב)] מביאה סתירה לכאורה בין ברייתות בענין סדר הפרשיות בתפילין. ברייתא אחת אומרת שהסדר הוא - "קדש" ו"והיה כי יביאך" - מימין, ו"שמע ו"היה אם שמע" - משמאל. ואילו בברייתא אחרת כתוב הפוך, דהיינו "קדש" ו"והיה כי יביאך" - משמאל, ו"שמע ו"היה אם שמע" - מימין.<br />
<BR/>מתרץ שם אביי, שהברייתא האחת מדברת מנקודת מבטו של הקורא העומד מול המניח, ואילו השניה מסדרת אותן לפי נקודת מבט המניח.<br />
<BR/>ומסיימת שם הגמרא - והקורא קורא כסדרן.<br />
<br />
להלן נחלקו הראשונים בהבנת הגמרא, וממילא בסדר שיש להניח את הפרשיות.<br />
==מחלוקת הראשונים ==<br />
=== שיטת רש"י ===<br />
'''רש"י''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=34b&format=pdf (ד"ה והקורא)] מפרש שמימין של הקורא הסדר הוא - קדש, והיה כי, שמע, והיה אם, כדברי הברייתא הראשונה, ומה שכתוב בברייתא השניה קדש והיה כי יביאך משמאל, זהו מזוית מבטו של המניח. וזהו שמסיימת הגמרא - והקורא קורא כסדרן, דהיינו שהעומד מול המניח קורא את הפרשות כסדר שהם כתובים בתורה.<br />
<br />
=== שיטת רבנו תם ===<br />
'''רבנו תם''' המובא ב'''תוספות''' (ד"ה והקורא) הקשה על פירושו של רש"י, שלדבריו אינו מובן מדוע הברייתות חילקו את הפרשות לשתים-שתים, היה להן לומר ראשונה מימין ושלושת האחרונות משמאלה או איפכא, אבל אין סברה לחלק אותן לשתים, ולומר ששתים מימין ושתים משמאל.<br />
<BR/>לכן מפרש רבנו תם, שאמנם קדש והיה כי יביאך הן מימין הקורא, אך שמע והיה אם שמוע שהן משמאל הכוונה ששמע משמאל ואילו והיה אם שמוע מימינה, ונמצא שהסדר הוא קדש, והיה כי, והיה אם, שמע, לפי נקודת מבטו של הקורא (ואילו מצד המניח מימינו לשמאלו זהו - שמע, והיה אם, והיה כי, קדש), כך שיוצא ששתי הפרשות שמתחילות ב'והיה' מונחות באמצע.<br />
<BR/>ומה שסיימה הגמרא שהקורא קורא כסדרן מפרש ר"ת שאין הכוונה כסדר שכתובות בפרשה, אלא בא לומר שנקודת מבט הקורא היא הקובעת ולא נקודת מבט המניח, שהוא הקורא כסדר מימין לשמאל.<br />
<BR/>והוסיף רבנו תם שכן היה מניח '''רב האי גאון''', ושכן הוא בתשובות הגאונים שכתב '''רבי יוסף טוב עלם'''. <br />
==== תפילין של יד ====<br />
נחלקו המפרשים בדעת רבנו תם אם גם תפילין של יד צריכות להיות מסודרות כפי של ראש או לא.<br />
ב'''ספר מצוות קטן''' (קנג) כתב שכל מחלוקת רש"י ור"ת היא דווקא בתפילין של ראש, אבל בתפילין של יד, גם לר"ת מניחן כסדרן שהם כתובות בתורה.<br />
<BR/>אבל ב'''הגהות רבנו פרץ''' שם העיר שיש ראיה מהגמרא שסדר הפרשיות של יד הוא כמו של ראש, וסיים הר"פ שייתכן שכוונת הסמ"ק שרק בדיעבד אין חשש אם החליף את של יד, שמה שאמרה הגמרא שאם החליף הפרשיות פסול, זהו דווקא בתפילין של ראש. אבל לכתחילה גם של יד יש להניח את הפרשיות כפי הסדר של ראש.<br />
<BR/>אמנם דעת רוב המפרשים בדעת רבנו תם שאין לחלק בין יד לשל ראש כלל, וכן כתב ה'''רא"ש''' (ה), ואף בדיעבד יש לפסול אם הניח פרשיות של יד שלא כסדר של ראש. וכן דעת ה'''ספר מצוות גדול''' (כב).<br />
<br />
==== האם סדר זה הוא גם בכתיבה ====<br />
ב'''מכילתא''' (פרשת בא יח) כתוב שארבע הפרשיות שמוזכרת בהן מצוות תפילין צריכות להיכתב בתפילין, וצריכות להיכתב כסדרן, ואם כתבן שלא כסדרן יגנזו.<br />
<BR/>וכתבו התוספות (מנחות לד ב ד"ה והקורא) שלכאורה מכאן ראיה לשיטת רש"י, אך מיד דחו שאין זו ראיה, שכן אמנם הסופר צריך לכתוב כסדר שהן כתובות בתורה, אך ההנחה בתוך התפילין אינן בסדר הזה.<br />
<BR/>מבואר מזה שגם לשיטת רבנו תם הכתיבה צריכה להיות כסדר שהם כתובים בתורה. וכן כתב ה'''רא"ש''' (תפילין ה) והוסיף שבתפילין של יד צריך להשאיר חלק לפרשת 'והיה אם שמוע' ויכתוב 'שמע' ושוב יחזור ויכתוב פרשת 'והיה', וכן הוא ב'''ספר מצוות גדול''' (כב).<br />
<br />
אמנם ב'''הגהות רבנו פרץ''' על הסמ"ק (קנג) כתב בשם '''רבנו יחיאל''' שבשל ראש אין לחוש על סדר הכתיבה כיוון שהם בארבעה קלפים שונים, ואין כן דעת רוב הראשונים וכנ"ל.<br />
<br />
=== שאר הראשונים ===<br />
ה'''רמב"ם''' במשנה תורה (תפלין ג ה) כתב את סדר הפרשיות כרש"י - קדש, והיה כי, שמע, והיה אם. ובשו"ת '''פאר הדור''' {{היברובוקס|23523|40|יט}} כתב שבתחילה היו לו תפילין כסדר שהויות באמצע (כר"ת), ושכן דעת הרי"ף בתשובה, אך הרבה גאונים חלקו על זה, וגם פתחו את התפילין של רבנו האי גאון ומצאו שמסודרות כסדר שבתורה. <BR/>ועוד הוסיף שבתפילין של יד לדברי הכל הם כסדר שבתורה, ודין הוא שיהיו התפלין שוות בסידורן, שהרי מובא בגמרא שמי שיש לו שני תפילין של ראש, טולה עור על אחד מהם ומניחם על ידו.<br />
<br />
גם ב'''שימושא רבא''' המובא ברא"ש {{היברובוקס|37966|679|לט}}, כתוב שהסדר הוא כפי שיטת רש"י. וב'''הגהות מיימוניות''' (תפילין ג ג) הביא שכן פסק רבנו שמחה.<br />
<br />
והרא"ש כתב שכשיטת רבנו תם כתבו גם '''רבנו חננאל''' (סנהדרין פט ב) ורב האי ורב שרירא גאון, ושכן הוא בתשובות הגאונים על שם רבנו יוסף טוב-עלם.<br />
<br />
== האם צריך להניח שני זוגות תפילין ==<br />
ה'''רא"ש''' (הלכות תפילין י) אחר שהביא שתי השיטות, כתב שכיוון שנחלקו בדבר זה גאוני עולם ותפילין של אלו פסולין לאלו, ירא שמים יצא ידי שניהם ויעשה שני זוגי תפילין ויניח שניהם. כי יש מקום בראש להניח שתי תפילין וגם ביד. וצריך לכוון בשעת הנחתן באותן שהן כתובין כתקנן בהן אני יוצא ידי חובתי ושאר הן כרצועה בעלמא. <br />
<BR/>עוד הוסיף הרא"ש שואין כאן בל תוסיף, שזה אינו אלא בכגון שעושה שני בתים. <br />
<br />
=== להניחם בנפרד ===<br />
כתב ה'''רא"ש''' (הלכות תפילין י) שאין להניח שני זוגות התפילין בכיס אחד, לפי שאחד מהם חול. אלא צריך לעשות יעשה שני כיסים ובכל אחד סימן כדי שלא יתחלפו לו.<br />
<br />
== שלחן ערוך ואחרונים ==<br />
[[קטגוריה: תפילין]]<br />
[[קטגוריה: מנחות לד:]]<br />
[[קטגוריה: תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג]]<br />
[[קטגוריה: אורח חיים סימן לד]]</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A1%D7%93%D7%A8_%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9F&diff=20619סדר פרשיות התפילין2024-02-14T18:23:13Z<p>א.א: /* תפילין של יד */</p>
<hr />
<div>{{להשלים|כל הסוגיה = כן}}<br />
{{מקורות||מנחות לד ב||תפילין ג ה|אורח חיים לד א}}<br />
הסדר שבו יש לכתוב ולהניח את ארבעת הפרשיות בתפילין של יד ובתפילין של ראש.<br />
== הברייתא בגמרא ==<br />
ה'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=34b&format=pdf (מנחות לד ב)] מביאה סתירה לכאורה בין ברייתות בענין סדר הפרשיות בתפילין. ברייתא אחת אומרת שהסדר הוא - "קדש" ו"והיה כי יביאך" - מימין, ו"שמע ו"היה אם שמע" - משמאל. ואילו בברייתא אחרת כתוב הפוך, דהיינו "קדש" ו"והיה כי יביאך" - משמאל, ו"שמע ו"היה אם שמע" - מימין.<br />
<BR/>מתרץ שם אביי, שהברייתא האחת מדברת מנקודת מבטו של הקורא העומד מול המניח, ואילו השניה מסדרת אותן לפי נקודת מבט המניח.<br />
<BR/>ומסיימת שם הגמרא - והקורא קורא כסדרן.<br />
<br />
להלן נחלקו הראשונים בהבנת הגמרא, וממילא בסדר שיש להניח את הפרשיות.<br />
==מחלוקת הראשונים ==<br />
=== שיטת רש"י ===<br />
'''רש"י''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=34b&format=pdf (ד"ה והקורא)] מפרש שמימין של הקורא הסדר הוא - קדש, והיה כי, שמע, והיה אם, כדברי הברייתא הראשונה, ומה שכתוב בברייתא השניה קדש והיה כי יביאך משמאל, זהו מזוית מבטו של המניח. וזהו שמסיימת הגמרא - והקורא קורא כסדרן, דהיינו שהעומד מול המניח קורא את הפרשות כסדר שהם כתובים בתורה.<br />
<br />
=== שיטת רבנו תם ===<br />
'''רבנו תם''' המובא ב'''תוספות''' (ד"ה והקורא) הקשה על פירושו של רש"י, שלדבריו אינו מובן מדוע הברייתות חילקו את הפרשות לשתים-שתים, היה להן לומר ראשונה מימין ושלושת האחרונות משמאלה או איפכא, אבל אין סברה לחלק אותן לשתים, ולומר ששתים מימין ושתים משמאל.<br />
<BR/>לכן מפרש רבנו תם, שאמנם קדש והיה כי יביאך הן מימין הקורא, אך שמע והיה אם שמוע שהן משמאל הכוונה ששמע משמאל ואילו והיה אם שמוע מימינה, ונמצא שהסדר הוא קדש, והיה כי, והיה אם, שמע, לפי נקודת מבטו של הקורא (ואילו מצד המניח מימינו לשמאלו זהו - שמע, והיה אם, והיה כי, קדש), כך שיוצא ששתי הפרשות שמתחילות ב'והיה' מונחות באמצע.<br />
<BR/>ומה שסיימה הגמרא שהקורא קורא כסדרן מפרש ר"ת שאין הכוונה כסדר שכתובות בפרשה, אלא בא לומר שנקודת מבט הקורא היא הקובעת ולא נקודת מבט המניח, שהוא הקורא כסדר מימין לשמאל.<br />
<BR/>והוסיף רבנו תם שכן היה מניח '''רב האי גאון''', ושכן הוא בתשובות הגאונים שכתב '''רבי יוסף טוב עלם'''. <br />
==== תפילין של יד ====<br />
נחלקו המפרשים בדעת רבנו תם אם גם תפילין של יד צריכות להיות מסודרות כפי של ראש או לא.<br />
ב'''ספר מצוות קטן''' (קנג) כתב שכל מחלוקת רש"י ור"ת היא דווקא בתפילין של ראש, אבל בתפילין של יד, גם לר"ת מניחן כסדרן שהם כתובות בתורה.<br />
<BR/>אבל ב'''הגהות רבנו פרץ''' שם העיר שיש ראיה מהגמרא שסדר הפרשיות של יד הוא כמו של ראש, וסיים הר"פ שייתכן שכוונת הסמ"ק שרק בדיעבד אין חשש אם החליף את של יד, שמה שאמרה הגמרא שאם החליף הפרשיות פסול, זהו דווקא בתפילין של ראש. אבל לכתחילה גם של יד יש להניח את הפרשיות כפי הסדר של ראש.<br />
<BR/>אמנם דעת רוב המפרשים בדעת רבנו תם שאין לחלק בין יד לשל ראש כלל, וכן כתב ה'''רא"ש''' (ה), ואף בדיעבד יש לפסול אם הניח פרשיות של יד שלא כסדר של ראש. וכן דעת ה'''ספר מצוות גדול''' (כב).<br />
<br />
==== האם סדר זה הוא גם בכתיבה ====<br />
ב'''מכילתא''' (פרשת בא יח) כתוב שארבע הפרשיות שמוזכרת בהן מצוות תפילין צריכות להיכתב בתפילין, וצריכות להיכתב כסדרן, ואם כתבן שלא כסדרן יגנזו.<br />
<BR/>וכתבו התוספות (מנחות לד ב ד"ה והקורא) שלכאורה מכאן ראיה לשיטת רש"י, אך מיד דחו שאין זו ראיה, שכן אמנם הסופר צריך לכתוב כסדר שהן כתובות בתורה, אך ההנחה בתוך התפילין אינן בסדר הזה.<br />
<BR/>מבואר מזה שגם לשיטת רבנו תם הכתיבה צריכה להיות כסדר שהם כתובים בתורה. וכן כתב ה'''רא"ש''' (תפילין ה) והוסיף שבתפילין של יד צריך להשאיר חלק לפרשת 'והיה אם שמוע' ויכתוב 'שמע' ושוב יחזור ויכתוב פרשת 'והיה'.<br />
<br />
אמנם ב'''הגהות רבנו פרץ''' על הסמ"ק (קנג) כתב בשם '''רבנו יחיאל''' שבשל ראש אין לחוש על סדר הכתיבה כיוון שהם בארבעה קלפים שונים.<br />
<br />
=== שאר הראשונים ===<br />
ה'''רמב"ם''' במשנה תורה (תפלין ג ה) כתב את סדר הפרשיות כרש"י - קדש, והיה כי, שמע, והיה אם. ובשו"ת '''פאר הדור''' {{היברובוקס|23523|40|יט}} כתב שבתחילה היו לו תפילין כסדר שהויות באמצע (כר"ת), ושכן דעת הרי"ף בתשובה, אך הרבה גאונים חלקו על זה, וגם פתחו את התפילין של רבנו האי גאון ומצאו שמסודרות כסדר שבתורה. <BR/>ועוד הוסיף שבתפילין של יד לדברי הכל הם כסדר שבתורה, ודין הוא שיהיו התפלין שוות בסידורן, שהרי מובא בגמרא שמי שיש לו שני תפילין של ראש, טולה עור על אחד מהם ומניחם על ידו.<br />
<br />
גם ב'''שימושא רבא''' המובא ברא"ש {{היברובוקס|37966|679|לט}}, כתוב שהסדר הוא כפי שיטת רש"י. וב'''הגהות מיימוניות''' (תפילין ג ג) הביא שכן פסק רבנו שמחה.<br />
<br />
והרא"ש כתב שכשיטת רבנו תם כתבו גם '''רבנו חננאל''' (סנהדרין פט ב) ורב האי ורב שרירא גאון, ושכן הוא בתשובות הגאונים על שם רבנו יוסף טוב-עלם.<br />
<br />
== האם צריך להניח שני זוגות תפילין ==<br />
ה'''רא"ש''' (הלכות תפילין י) אחר שהביא שתי השיטות, כתב שכיוון שנחלקו בדבר זה גאוני עולם ותפילין של אלו פסולין לאלו, ירא שמים יצא ידי שניהם ויעשה שני זוגי תפילין ויניח שניהם. כי יש מקום בראש להניח שתי תפילין וגם ביד. וצריך לכוון בשעת הנחתן באותן שהן כתובין כתקנן בהן אני יוצא ידי חובתי ושאר הן כרצועה בעלמא. <br />
<BR/>עוד הוסיף הרא"ש שואין כאן בל תוסיף, שזה אינו אלא בכגון שעושה שני בתים. <br />
<br />
=== להניחם בנפרד ===<br />
כתב ה'''רא"ש''' (הלכות תפילין י) שאין להניח שני זוגות התפילין בכיס אחד, לפי שאחד מהם חול. אלא צריך לעשות יעשה שני כיסים ובכל אחד סימן כדי שלא יתחלפו לו.<br />
<br />
== שלחן ערוך ואחרונים ==<br />
[[קטגוריה: תפילין]]<br />
[[קטגוריה: מנחות לד:]]<br />
[[קטגוריה: תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג]]<br />
[[קטגוריה: אורח חיים סימן לד]]</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A1%D7%93%D7%A8_%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9F&diff=20618סדר פרשיות התפילין2024-02-14T18:06:53Z<p>א.א: /* תפילין של יד */</p>
<hr />
<div>{{להשלים|כל הסוגיה = כן}}<br />
{{מקורות||מנחות לד ב||תפילין ג ה|אורח חיים לד א}}<br />
הסדר שבו יש לכתוב ולהניח את ארבעת הפרשיות בתפילין של יד ובתפילין של ראש.<br />
== הברייתא בגמרא ==<br />
ה'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=34b&format=pdf (מנחות לד ב)] מביאה סתירה לכאורה בין ברייתות בענין סדר הפרשיות בתפילין. ברייתא אחת אומרת שהסדר הוא - "קדש" ו"והיה כי יביאך" - מימין, ו"שמע ו"היה אם שמע" - משמאל. ואילו בברייתא אחרת כתוב הפוך, דהיינו "קדש" ו"והיה כי יביאך" - משמאל, ו"שמע ו"היה אם שמע" - מימין.<br />
<BR/>מתרץ שם אביי, שהברייתא האחת מדברת מנקודת מבטו של הקורא העומד מול המניח, ואילו השניה מסדרת אותן לפי נקודת מבט המניח.<br />
<BR/>ומסיימת שם הגמרא - והקורא קורא כסדרן.<br />
<br />
להלן נחלקו הראשונים בהבנת הגמרא, וממילא בסדר שיש להניח את הפרשיות.<br />
==מחלוקת הראשונים ==<br />
=== שיטת רש"י ===<br />
'''רש"י''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=34b&format=pdf (ד"ה והקורא)] מפרש שמימין של הקורא הסדר הוא - קדש, והיה כי, שמע, והיה אם, כדברי הברייתא הראשונה, ומה שכתוב בברייתא השניה קדש והיה כי יביאך משמאל, זהו מזוית מבטו של המניח. וזהו שמסיימת הגמרא - והקורא קורא כסדרן, דהיינו שהעומד מול המניח קורא את הפרשות כסדר שהם כתובים בתורה.<br />
<br />
=== שיטת רבנו תם ===<br />
'''רבנו תם''' המובא ב'''תוספות''' (ד"ה והקורא) הקשה על פירושו של רש"י, שלדבריו אינו מובן מדוע הברייתות חילקו את הפרשות לשתים-שתים, היה להן לומר ראשונה מימין ושלושת האחרונות משמאלה או איפכא, אבל אין סברה לחלק אותן לשתים, ולומר ששתים מימין ושתים משמאל.<br />
<BR/>לכן מפרש רבנו תם, שאמנם קדש והיה כי יביאך הן מימין הקורא, אך שמע והיה אם שמוע שהן משמאל הכוונה ששמע משמאל ואילו והיה אם שמוע מימינה, ונמצא שהסדר הוא קדש, והיה כי, והיה אם, שמע, לפי נקודת מבטו של הקורא (ואילו מצד המניח מימינו לשמאלו זהו - שמע, והיה אם, והיה כי, קדש), כך שיוצא ששתי הפרשות שמתחילות ב'והיה' מונחות באמצע.<br />
<BR/>ומה שסיימה הגמרא שהקורא קורא כסדרן מפרש ר"ת שאין הכוונה כסדר שכתובות בפרשה, אלא בא לומר שנקודת מבט הקורא היא הקובעת ולא נקודת מבט המניח, שהוא הקורא כסדר מימין לשמאל.<br />
<BR/>והוסיף רבנו תם שכן היה מניח '''רב האי גאון''', ושכן הוא בתשובות הגאונים שכתב '''רבי יוסף טוב עלם'''. <br />
==== תפילין של יד ====<br />
נחלקו המפרשים בדעת רבנו תם אם גם תפילין של יד צריכות להיות מסודרות כפי של ראש או לא.<br />
ב'''ספר מצוות קטן''' (קנג) כתב שכל מחלוקת רש"י ור"ת היא דווקא בתפילין של ראש, אבל בתפילין של יד, גם לר"ת מניחן כסדרן שהם כתובות בתורה.<br />
<BR/>אבל ב'''הגהות רבנו פרץ''' שם העיר שיש ראיה מהגמרא שסדר הפרשיות של יד הוא כמו של ראש, וסיים הר"פ שייתכן שכוונת הסמ"ק שרק בדיעבד אין חשש אם החליף את של יד, שמה שאמרה הגמרא שאם החליף הפרשיות פסול, זהו דווקא בתפילין של ראש. אבל לכתחילה גם של יד יש להניח את הפרשיות כפי הסדר של ראש.<br />
<BR/>אמנם דעת רוב המפרשים בדעת רבנו תם שאין לחלק בין יד לשל ראש כלל, וכן כתב ה'''רא"ש''' (ה), ואף בדיעבד יש לפסול אם הניח פרשיות של יד שלא כסדר של ראש. ורק הכתיבה צריכה להיעשות כפי הסדר שבתורה, וכדלקמן.<br />
<br />
==== האם סדר זה הוא גם בכתיבה ====<br />
ב'''מכילתא''' (פרשת בא יח) כתוב שארבע הפרשיות שמוזכרת בהן מצוות תפילין צריכות להיכתב בתפילין, וצריכות להיכתב כסדרן, ואם כתבן שלא כסדרן יגנזו.<br />
<BR/>וכתבו התוספות (מנחות לד ב ד"ה והקורא) שלכאורה מכאן ראיה לשיטת רש"י, אך מיד דחו שאין זו ראיה, שכן אמנם הסופר צריך לכתוב כסדר שהן כתובות בתורה, אך ההנחה בתוך התפילין אינן בסדר הזה.<br />
<BR/>מבואר מזה שגם לשיטת רבנו תם הכתיבה צריכה להיות כסדר שהם כתובים בתורה. וכן כתב ה'''רא"ש''' (תפילין ה) והוסיף שבתפילין של יד צריך להשאיר חלק לפרשת 'והיה אם שמוע' ויכתוב 'שמע' ושוב יחזור ויכתוב פרשת 'והיה'.<br />
<br />
אמנם ב'''הגהות רבנו פרץ''' על הסמ"ק (קנג) כתב בשם '''רבנו יחיאל''' שבשל ראש אין לחוש על סדר הכתיבה כיוון שהם בארבעה קלפים שונים.<br />
<br />
=== שאר הראשונים ===<br />
ה'''רמב"ם''' במשנה תורה (תפלין ג ה) כתב את סדר הפרשיות כרש"י - קדש, והיה כי, שמע, והיה אם. ובשו"ת '''פאר הדור''' {{היברובוקס|23523|40|יט}} כתב שבתחילה היו לו תפילין כסדר שהויות באמצע (כר"ת), ושכן דעת הרי"ף בתשובה, אך הרבה גאונים חלקו על זה, וגם פתחו את התפילין של רבנו האי גאון ומצאו שמסודרות כסדר שבתורה. <BR/>ועוד הוסיף שבתפילין של יד לדברי הכל הם כסדר שבתורה, ודין הוא שיהיו התפלין שוות בסידורן, שהרי מובא בגמרא שמי שיש לו שני תפילין של ראש, טולה עור על אחד מהם ומניחם על ידו.<br />
<br />
גם ב'''שימושא רבא''' המובא ברא"ש {{היברובוקס|37966|679|לט}}, כתוב שהסדר הוא כפי שיטת רש"י. וב'''הגהות מיימוניות''' (תפילין ג ג) הביא שכן פסק רבנו שמחה.<br />
<br />
והרא"ש כתב שכשיטת רבנו תם כתבו גם '''רבנו חננאל''' (סנהדרין פט ב) ורב האי ורב שרירא גאון, ושכן הוא בתשובות הגאונים על שם רבנו יוסף טוב-עלם.<br />
<br />
== האם צריך להניח שני זוגות תפילין ==<br />
ה'''רא"ש''' (הלכות תפילין י) אחר שהביא שתי השיטות, כתב שכיוון שנחלקו בדבר זה גאוני עולם ותפילין של אלו פסולין לאלו, ירא שמים יצא ידי שניהם ויעשה שני זוגי תפילין ויניח שניהם. כי יש מקום בראש להניח שתי תפילין וגם ביד. וצריך לכוון בשעת הנחתן באותן שהן כתובין כתקנן בהן אני יוצא ידי חובתי ושאר הן כרצועה בעלמא. <br />
<BR/>עוד הוסיף הרא"ש שואין כאן בל תוסיף, שזה אינו אלא בכגון שעושה שני בתים. <br />
<br />
=== להניחם בנפרד ===<br />
כתב ה'''רא"ש''' (הלכות תפילין י) שאין להניח שני זוגות התפילין בכיס אחד, לפי שאחד מהם חול. אלא צריך לעשות יעשה שני כיסים ובכל אחד סימן כדי שלא יתחלפו לו.<br />
<br />
== שלחן ערוך ואחרונים ==<br />
[[קטגוריה: תפילין]]<br />
[[קטגוריה: מנחות לד:]]<br />
[[קטגוריה: תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג]]<br />
[[קטגוריה: אורח חיים סימן לד]]</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A1%D7%93%D7%A8_%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9F&diff=20617סדר פרשיות התפילין2024-02-14T18:06:00Z<p>א.א: /* האם סדר זה הוא גם בכתיבה */</p>
<hr />
<div>{{להשלים|כל הסוגיה = כן}}<br />
{{מקורות||מנחות לד ב||תפילין ג ה|אורח חיים לד א}}<br />
הסדר שבו יש לכתוב ולהניח את ארבעת הפרשיות בתפילין של יד ובתפילין של ראש.<br />
== הברייתא בגמרא ==<br />
ה'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=34b&format=pdf (מנחות לד ב)] מביאה סתירה לכאורה בין ברייתות בענין סדר הפרשיות בתפילין. ברייתא אחת אומרת שהסדר הוא - "קדש" ו"והיה כי יביאך" - מימין, ו"שמע ו"היה אם שמע" - משמאל. ואילו בברייתא אחרת כתוב הפוך, דהיינו "קדש" ו"והיה כי יביאך" - משמאל, ו"שמע ו"היה אם שמע" - מימין.<br />
<BR/>מתרץ שם אביי, שהברייתא האחת מדברת מנקודת מבטו של הקורא העומד מול המניח, ואילו השניה מסדרת אותן לפי נקודת מבט המניח.<br />
<BR/>ומסיימת שם הגמרא - והקורא קורא כסדרן.<br />
<br />
להלן נחלקו הראשונים בהבנת הגמרא, וממילא בסדר שיש להניח את הפרשיות.<br />
==מחלוקת הראשונים ==<br />
=== שיטת רש"י ===<br />
'''רש"י''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=34b&format=pdf (ד"ה והקורא)] מפרש שמימין של הקורא הסדר הוא - קדש, והיה כי, שמע, והיה אם, כדברי הברייתא הראשונה, ומה שכתוב בברייתא השניה קדש והיה כי יביאך משמאל, זהו מזוית מבטו של המניח. וזהו שמסיימת הגמרא - והקורא קורא כסדרן, דהיינו שהעומד מול המניח קורא את הפרשות כסדר שהם כתובים בתורה.<br />
<br />
=== שיטת רבנו תם ===<br />
'''רבנו תם''' המובא ב'''תוספות''' (ד"ה והקורא) הקשה על פירושו של רש"י, שלדבריו אינו מובן מדוע הברייתות חילקו את הפרשות לשתים-שתים, היה להן לומר ראשונה מימין ושלושת האחרונות משמאלה או איפכא, אבל אין סברה לחלק אותן לשתים, ולומר ששתים מימין ושתים משמאל.<br />
<BR/>לכן מפרש רבנו תם, שאמנם קדש והיה כי יביאך הן מימין הקורא, אך שמע והיה אם שמוע שהן משמאל הכוונה ששמע משמאל ואילו והיה אם שמוע מימינה, ונמצא שהסדר הוא קדש, והיה כי, והיה אם, שמע, לפי נקודת מבטו של הקורא (ואילו מצד המניח מימינו לשמאלו זהו - שמע, והיה אם, והיה כי, קדש), כך שיוצא ששתי הפרשות שמתחילות ב'והיה' מונחות באמצע.<br />
<BR/>ומה שסיימה הגמרא שהקורא קורא כסדרן מפרש ר"ת שאין הכוונה כסדר שכתובות בפרשה, אלא בא לומר שנקודת מבט הקורא היא הקובעת ולא נקודת מבט המניח, שהוא הקורא כסדר מימין לשמאל.<br />
<BR/>והוסיף רבנו תם שכן היה מניח '''רב האי גאון''', ושכן הוא בתשובות הגאונים שכתב '''רבי יוסף טוב עלם'''. <br />
==== תפילין של יד ====<br />
נחלקו המפרשים בדעת רבנו תם אם גם תפילין של יד צריכות להיות מסודרות כפי של ראש או לא.<br />
ב'''ספר מצוות קטן''' (קנג) כתב שכל מחלוקת רש"י ור"ת היא דווקא בתפילין של ראש, אבל בתפילין של יד, גם לר"ת מניחן כסדרן שהם כתובות בתורה.<br />
<BR/>אבל ב'''הגהות רבנו פרץ''' שם העיר שיש ראיה מהגמרא שסדר הפרשיות של יד הוא כמו של ראש, וסיים הר"פ שייתכן שכוונת הסמ"ק שרק בדיעבד אין חשש אם החליף את של יד, שמה שאמרה הגמרא שאם החליף הפרשיות פסול, זהו דווקא בתפילין של ראש. אבל לכתחילה גם של יד יש להניח את הפרשיות כפי הסדר של ראש.<br />
<BR/>אמנם דעת רוב המפרשים בדעת רבנו תם שאין לחלק בין יד לשל ראש כלל, ואף בדיעבד יש לפסול אם הניח פרשיות של יד שלא כסדר של ראש. ורק הכתיבה צריכה להיעשות כפי הסדר שבתורה, וכדלקמן.<br />
<br />
==== האם סדר זה הוא גם בכתיבה ====<br />
ב'''מכילתא''' (פרשת בא יח) כתוב שארבע הפרשיות שמוזכרת בהן מצוות תפילין צריכות להיכתב בתפילין, וצריכות להיכתב כסדרן, ואם כתבן שלא כסדרן יגנזו.<br />
<BR/>וכתבו התוספות (מנחות לד ב ד"ה והקורא) שלכאורה מכאן ראיה לשיטת רש"י, אך מיד דחו שאין זו ראיה, שכן אמנם הסופר צריך לכתוב כסדר שהן כתובות בתורה, אך ההנחה בתוך התפילין אינן בסדר הזה.<br />
<BR/>מבואר מזה שגם לשיטת רבנו תם הכתיבה צריכה להיות כסדר שהם כתובים בתורה. וכן כתב ה'''רא"ש''' (תפילין ה) והוסיף שבתפילין של יד צריך להשאיר חלק לפרשת 'והיה אם שמוע' ויכתוב 'שמע' ושוב יחזור ויכתוב פרשת 'והיה'.<br />
<br />
אמנם ב'''הגהות רבנו פרץ''' על הסמ"ק (קנג) כתב בשם '''רבנו יחיאל''' שבשל ראש אין לחוש על סדר הכתיבה כיוון שהם בארבעה קלפים שונים.<br />
<br />
=== שאר הראשונים ===<br />
ה'''רמב"ם''' במשנה תורה (תפלין ג ה) כתב את סדר הפרשיות כרש"י - קדש, והיה כי, שמע, והיה אם. ובשו"ת '''פאר הדור''' {{היברובוקס|23523|40|יט}} כתב שבתחילה היו לו תפילין כסדר שהויות באמצע (כר"ת), ושכן דעת הרי"ף בתשובה, אך הרבה גאונים חלקו על זה, וגם פתחו את התפילין של רבנו האי גאון ומצאו שמסודרות כסדר שבתורה. <BR/>ועוד הוסיף שבתפילין של יד לדברי הכל הם כסדר שבתורה, ודין הוא שיהיו התפלין שוות בסידורן, שהרי מובא בגמרא שמי שיש לו שני תפילין של ראש, טולה עור על אחד מהם ומניחם על ידו.<br />
<br />
גם ב'''שימושא רבא''' המובא ברא"ש {{היברובוקס|37966|679|לט}}, כתוב שהסדר הוא כפי שיטת רש"י. וב'''הגהות מיימוניות''' (תפילין ג ג) הביא שכן פסק רבנו שמחה.<br />
<br />
והרא"ש כתב שכשיטת רבנו תם כתבו גם '''רבנו חננאל''' (סנהדרין פט ב) ורב האי ורב שרירא גאון, ושכן הוא בתשובות הגאונים על שם רבנו יוסף טוב-עלם.<br />
<br />
== האם צריך להניח שני זוגות תפילין ==<br />
ה'''רא"ש''' (הלכות תפילין י) אחר שהביא שתי השיטות, כתב שכיוון שנחלקו בדבר זה גאוני עולם ותפילין של אלו פסולין לאלו, ירא שמים יצא ידי שניהם ויעשה שני זוגי תפילין ויניח שניהם. כי יש מקום בראש להניח שתי תפילין וגם ביד. וצריך לכוון בשעת הנחתן באותן שהן כתובין כתקנן בהן אני יוצא ידי חובתי ושאר הן כרצועה בעלמא. <br />
<BR/>עוד הוסיף הרא"ש שואין כאן בל תוסיף, שזה אינו אלא בכגון שעושה שני בתים. <br />
<br />
=== להניחם בנפרד ===<br />
כתב ה'''רא"ש''' (הלכות תפילין י) שאין להניח שני זוגות התפילין בכיס אחד, לפי שאחד מהם חול. אלא צריך לעשות יעשה שני כיסים ובכל אחד סימן כדי שלא יתחלפו לו.<br />
<br />
== שלחן ערוך ואחרונים ==<br />
[[קטגוריה: תפילין]]<br />
[[קטגוריה: מנחות לד:]]<br />
[[קטגוריה: תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג]]<br />
[[קטגוריה: אורח חיים סימן לד]]</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A1%D7%93%D7%A8_%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9F&diff=20616סדר פרשיות התפילין2024-02-14T18:04:48Z<p>א.א: /* שאר הראשונים */</p>
<hr />
<div>{{להשלים|כל הסוגיה = כן}}<br />
{{מקורות||מנחות לד ב||תפילין ג ה|אורח חיים לד א}}<br />
הסדר שבו יש לכתוב ולהניח את ארבעת הפרשיות בתפילין של יד ובתפילין של ראש.<br />
== הברייתא בגמרא ==<br />
ה'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=34b&format=pdf (מנחות לד ב)] מביאה סתירה לכאורה בין ברייתות בענין סדר הפרשיות בתפילין. ברייתא אחת אומרת שהסדר הוא - "קדש" ו"והיה כי יביאך" - מימין, ו"שמע ו"היה אם שמע" - משמאל. ואילו בברייתא אחרת כתוב הפוך, דהיינו "קדש" ו"והיה כי יביאך" - משמאל, ו"שמע ו"היה אם שמע" - מימין.<br />
<BR/>מתרץ שם אביי, שהברייתא האחת מדברת מנקודת מבטו של הקורא העומד מול המניח, ואילו השניה מסדרת אותן לפי נקודת מבט המניח.<br />
<BR/>ומסיימת שם הגמרא - והקורא קורא כסדרן.<br />
<br />
להלן נחלקו הראשונים בהבנת הגמרא, וממילא בסדר שיש להניח את הפרשיות.<br />
==מחלוקת הראשונים ==<br />
=== שיטת רש"י ===<br />
'''רש"י''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=34b&format=pdf (ד"ה והקורא)] מפרש שמימין של הקורא הסדר הוא - קדש, והיה כי, שמע, והיה אם, כדברי הברייתא הראשונה, ומה שכתוב בברייתא השניה קדש והיה כי יביאך משמאל, זהו מזוית מבטו של המניח. וזהו שמסיימת הגמרא - והקורא קורא כסדרן, דהיינו שהעומד מול המניח קורא את הפרשות כסדר שהם כתובים בתורה.<br />
<br />
=== שיטת רבנו תם ===<br />
'''רבנו תם''' המובא ב'''תוספות''' (ד"ה והקורא) הקשה על פירושו של רש"י, שלדבריו אינו מובן מדוע הברייתות חילקו את הפרשות לשתים-שתים, היה להן לומר ראשונה מימין ושלושת האחרונות משמאלה או איפכא, אבל אין סברה לחלק אותן לשתים, ולומר ששתים מימין ושתים משמאל.<br />
<BR/>לכן מפרש רבנו תם, שאמנם קדש והיה כי יביאך הן מימין הקורא, אך שמע והיה אם שמוע שהן משמאל הכוונה ששמע משמאל ואילו והיה אם שמוע מימינה, ונמצא שהסדר הוא קדש, והיה כי, והיה אם, שמע, לפי נקודת מבטו של הקורא (ואילו מצד המניח מימינו לשמאלו זהו - שמע, והיה אם, והיה כי, קדש), כך שיוצא ששתי הפרשות שמתחילות ב'והיה' מונחות באמצע.<br />
<BR/>ומה שסיימה הגמרא שהקורא קורא כסדרן מפרש ר"ת שאין הכוונה כסדר שכתובות בפרשה, אלא בא לומר שנקודת מבט הקורא היא הקובעת ולא נקודת מבט המניח, שהוא הקורא כסדר מימין לשמאל.<br />
<BR/>והוסיף רבנו תם שכן היה מניח '''רב האי גאון''', ושכן הוא בתשובות הגאונים שכתב '''רבי יוסף טוב עלם'''. <br />
==== תפילין של יד ====<br />
נחלקו המפרשים בדעת רבנו תם אם גם תפילין של יד צריכות להיות מסודרות כפי של ראש או לא.<br />
ב'''ספר מצוות קטן''' (קנג) כתב שכל מחלוקת רש"י ור"ת היא דווקא בתפילין של ראש, אבל בתפילין של יד, גם לר"ת מניחן כסדרן שהם כתובות בתורה.<br />
<BR/>אבל ב'''הגהות רבנו פרץ''' שם העיר שיש ראיה מהגמרא שסדר הפרשיות של יד הוא כמו של ראש, וסיים הר"פ שייתכן שכוונת הסמ"ק שרק בדיעבד אין חשש אם החליף את של יד, שמה שאמרה הגמרא שאם החליף הפרשיות פסול, זהו דווקא בתפילין של ראש. אבל לכתחילה גם של יד יש להניח את הפרשיות כפי הסדר של ראש.<br />
<BR/>אמנם דעת רוב המפרשים בדעת רבנו תם שאין לחלק בין יד לשל ראש כלל, ואף בדיעבד יש לפסול אם הניח פרשיות של יד שלא כסדר של ראש. ורק הכתיבה צריכה להיעשות כפי הסדר שבתורה, וכדלקמן.<br />
<br />
==== האם סדר זה הוא גם בכתיבה ====<br />
ב'''מכילתא''' (פרשת בא יח) כתוב שארבע הפרשיות שמוזכרת בהן מצוות תפילין צריכות להיכתב בתפילין, וצריכות להיכתב כסדרן, ואם כתבן שלא כסדרן יגנזו.<br />
<BR/>וכתבו התוספות (מנחות לד ב ד"ה והקורא) שלכאורה מכאן ראיה לשיטת רש"י, אך מיד דחו שאין זו ראיה, שכן אמנם הסופר צריך לכתוב כסדר שהן כתובות בתורה, אך ההנחה בתוך התפילין אינן בסדר הזה.<br />
<BR/>מבואר מזה שגם לשיטת רבנו תם הכתיבה צריכה להיות כסדר שהם כתובים בתורה.<br />
<br />
אמנם ב'''הגהות רבנו פרץ''' על הסמ"ק (קנג) כתב בשם '''רבנו יחיאל''' שבשל ראש אין לחוש על סדר הכתיבה כיוון שהם בארבעה קלפים שונים.<br />
<br />
=== שאר הראשונים ===<br />
ה'''רמב"ם''' במשנה תורה (תפלין ג ה) כתב את סדר הפרשיות כרש"י - קדש, והיה כי, שמע, והיה אם. ובשו"ת '''פאר הדור''' {{היברובוקס|23523|40|יט}} כתב שבתחילה היו לו תפילין כסדר שהויות באמצע (כר"ת), ושכן דעת הרי"ף בתשובה, אך הרבה גאונים חלקו על זה, וגם פתחו את התפילין של רבנו האי גאון ומצאו שמסודרות כסדר שבתורה. <BR/>ועוד הוסיף שבתפילין של יד לדברי הכל הם כסדר שבתורה, ודין הוא שיהיו התפלין שוות בסידורן, שהרי מובא בגמרא שמי שיש לו שני תפילין של ראש, טולה עור על אחד מהם ומניחם על ידו.<br />
<br />
גם ב'''שימושא רבא''' המובא ברא"ש {{היברובוקס|37966|679|לט}}, כתוב שהסדר הוא כפי שיטת רש"י. וב'''הגהות מיימוניות''' (תפילין ג ג) הביא שכן פסק רבנו שמחה.<br />
<br />
והרא"ש כתב שכשיטת רבנו תם כתבו גם '''רבנו חננאל''' (סנהדרין פט ב) ורב האי ורב שרירא גאון, ושכן הוא בתשובות הגאונים על שם רבנו יוסף טוב-עלם.<br />
<br />
== האם צריך להניח שני זוגות תפילין ==<br />
ה'''רא"ש''' (הלכות תפילין י) אחר שהביא שתי השיטות, כתב שכיוון שנחלקו בדבר זה גאוני עולם ותפילין של אלו פסולין לאלו, ירא שמים יצא ידי שניהם ויעשה שני זוגי תפילין ויניח שניהם. כי יש מקום בראש להניח שתי תפילין וגם ביד. וצריך לכוון בשעת הנחתן באותן שהן כתובין כתקנן בהן אני יוצא ידי חובתי ושאר הן כרצועה בעלמא. <br />
<BR/>עוד הוסיף הרא"ש שואין כאן בל תוסיף, שזה אינו אלא בכגון שעושה שני בתים. <br />
<br />
=== להניחם בנפרד ===<br />
כתב ה'''רא"ש''' (הלכות תפילין י) שאין להניח שני זוגות התפילין בכיס אחד, לפי שאחד מהם חול. אלא צריך לעשות יעשה שני כיסים ובכל אחד סימן כדי שלא יתחלפו לו.<br />
<br />
== שלחן ערוך ואחרונים ==<br />
[[קטגוריה: תפילין]]<br />
[[קטגוריה: מנחות לד:]]<br />
[[קטגוריה: תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג]]<br />
[[קטגוריה: אורח חיים סימן לד]]</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A1%D7%93%D7%A8_%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9F&diff=20615סדר פרשיות התפילין2024-02-14T18:00:50Z<p>א.א: /* שאר הראשונים */</p>
<hr />
<div>{{להשלים|כל הסוגיה = כן}}<br />
{{מקורות||מנחות לד ב||תפילין ג ה|אורח חיים לד א}}<br />
הסדר שבו יש לכתוב ולהניח את ארבעת הפרשיות בתפילין של יד ובתפילין של ראש.<br />
== הברייתא בגמרא ==<br />
ה'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=34b&format=pdf (מנחות לד ב)] מביאה סתירה לכאורה בין ברייתות בענין סדר הפרשיות בתפילין. ברייתא אחת אומרת שהסדר הוא - "קדש" ו"והיה כי יביאך" - מימין, ו"שמע ו"היה אם שמע" - משמאל. ואילו בברייתא אחרת כתוב הפוך, דהיינו "קדש" ו"והיה כי יביאך" - משמאל, ו"שמע ו"היה אם שמע" - מימין.<br />
<BR/>מתרץ שם אביי, שהברייתא האחת מדברת מנקודת מבטו של הקורא העומד מול המניח, ואילו השניה מסדרת אותן לפי נקודת מבט המניח.<br />
<BR/>ומסיימת שם הגמרא - והקורא קורא כסדרן.<br />
<br />
להלן נחלקו הראשונים בהבנת הגמרא, וממילא בסדר שיש להניח את הפרשיות.<br />
==מחלוקת הראשונים ==<br />
=== שיטת רש"י ===<br />
'''רש"י''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=34b&format=pdf (ד"ה והקורא)] מפרש שמימין של הקורא הסדר הוא - קדש, והיה כי, שמע, והיה אם, כדברי הברייתא הראשונה, ומה שכתוב בברייתא השניה קדש והיה כי יביאך משמאל, זהו מזוית מבטו של המניח. וזהו שמסיימת הגמרא - והקורא קורא כסדרן, דהיינו שהעומד מול המניח קורא את הפרשות כסדר שהם כתובים בתורה.<br />
<br />
=== שיטת רבנו תם ===<br />
'''רבנו תם''' המובא ב'''תוספות''' (ד"ה והקורא) הקשה על פירושו של רש"י, שלדבריו אינו מובן מדוע הברייתות חילקו את הפרשות לשתים-שתים, היה להן לומר ראשונה מימין ושלושת האחרונות משמאלה או איפכא, אבל אין סברה לחלק אותן לשתים, ולומר ששתים מימין ושתים משמאל.<br />
<BR/>לכן מפרש רבנו תם, שאמנם קדש והיה כי יביאך הן מימין הקורא, אך שמע והיה אם שמוע שהן משמאל הכוונה ששמע משמאל ואילו והיה אם שמוע מימינה, ונמצא שהסדר הוא קדש, והיה כי, והיה אם, שמע, לפי נקודת מבטו של הקורא (ואילו מצד המניח מימינו לשמאלו זהו - שמע, והיה אם, והיה כי, קדש), כך שיוצא ששתי הפרשות שמתחילות ב'והיה' מונחות באמצע.<br />
<BR/>ומה שסיימה הגמרא שהקורא קורא כסדרן מפרש ר"ת שאין הכוונה כסדר שכתובות בפרשה, אלא בא לומר שנקודת מבט הקורא היא הקובעת ולא נקודת מבט המניח, שהוא הקורא כסדר מימין לשמאל.<br />
<BR/>והוסיף רבנו תם שכן היה מניח '''רב האי גאון''', ושכן הוא בתשובות הגאונים שכתב '''רבי יוסף טוב עלם'''. <br />
==== תפילין של יד ====<br />
נחלקו המפרשים בדעת רבנו תם אם גם תפילין של יד צריכות להיות מסודרות כפי של ראש או לא.<br />
ב'''ספר מצוות קטן''' (קנג) כתב שכל מחלוקת רש"י ור"ת היא דווקא בתפילין של ראש, אבל בתפילין של יד, גם לר"ת מניחן כסדרן שהם כתובות בתורה.<br />
<BR/>אבל ב'''הגהות רבנו פרץ''' שם העיר שיש ראיה מהגמרא שסדר הפרשיות של יד הוא כמו של ראש, וסיים הר"פ שייתכן שכוונת הסמ"ק שרק בדיעבד אין חשש אם החליף את של יד, שמה שאמרה הגמרא שאם החליף הפרשיות פסול, זהו דווקא בתפילין של ראש. אבל לכתחילה גם של יד יש להניח את הפרשיות כפי הסדר של ראש.<br />
<BR/>אמנם דעת רוב המפרשים בדעת רבנו תם שאין לחלק בין יד לשל ראש כלל, ואף בדיעבד יש לפסול אם הניח פרשיות של יד שלא כסדר של ראש. ורק הכתיבה צריכה להיעשות כפי הסדר שבתורה, וכדלקמן.<br />
<br />
==== האם סדר זה הוא גם בכתיבה ====<br />
ב'''מכילתא''' (פרשת בא יח) כתוב שארבע הפרשיות שמוזכרת בהן מצוות תפילין צריכות להיכתב בתפילין, וצריכות להיכתב כסדרן, ואם כתבן שלא כסדרן יגנזו.<br />
<BR/>וכתבו התוספות (מנחות לד ב ד"ה והקורא) שלכאורה מכאן ראיה לשיטת רש"י, אך מיד דחו שאין זו ראיה, שכן אמנם הסופר צריך לכתוב כסדר שהן כתובות בתורה, אך ההנחה בתוך התפילין אינן בסדר הזה.<br />
<BR/>מבואר מזה שגם לשיטת רבנו תם הכתיבה צריכה להיות כסדר שהם כתובים בתורה.<br />
<br />
אמנם ב'''הגהות רבנו פרץ''' על הסמ"ק (קנג) כתב בשם '''רבנו יחיאל''' שבשל ראש אין לחוש על סדר הכתיבה כיוון שהם בארבעה קלפים שונים.<br />
<br />
=== שאר הראשונים ===<br />
ה'''רמב"ם''' במשנה תורה (תפלין ג ה) כתב את סדר הפרשיות כרש"י - קדש, והיה כי, שמע, והיה אם. ובשו"ת '''פאר הדור''' {{היברובוקס|23523|40|יט}} כתב שבתחילה היו לו תפילין כסדר שהויות באמצע (כר"ת), ושכן דעת הרי"ף בתשובה, אך הרבה גאונים חלקו על זה, וגם פתחו את התפילין של רבנו האי גאון ומצאו שמסודרות כסדר שבתורה. <BR/>ועוד הוסיף שבתפילין של יד לדברי הכל הם כסדר שבתורה, ודין הוא שיהיו התפלין שוות בסידורן, שהרי מובא בגמרא שמי שיש לו שני תפילין של ראש, טולה עור על אחד מהם ומניחם על ידו.<br />
<br />
גם ב'''שימושא רבא''' המובא ברא"ש {{היברובוקס|37966|679|לט}}, כתוב שהסדר הוא כפי שיטת רש"י.<br />
<br />
== האם צריך להניח שני זוגות תפילין ==<br />
ה'''רא"ש''' (הלכות תפילין י) אחר שהביא שתי השיטות, כתב שכיוון שנחלקו בדבר זה גאוני עולם ותפילין של אלו פסולין לאלו, ירא שמים יצא ידי שניהם ויעשה שני זוגי תפילין ויניח שניהם. כי יש מקום בראש להניח שתי תפילין וגם ביד. וצריך לכוון בשעת הנחתן באותן שהן כתובין כתקנן בהן אני יוצא ידי חובתי ושאר הן כרצועה בעלמא. <br />
<BR/>עוד הוסיף הרא"ש שואין כאן בל תוסיף, שזה אינו אלא בכגון שעושה שני בתים. <br />
<br />
=== להניחם בנפרד ===<br />
כתב ה'''רא"ש''' (הלכות תפילין י) שאין להניח שני זוגות התפילין בכיס אחד, לפי שאחד מהם חול. אלא צריך לעשות יעשה שני כיסים ובכל אחד סימן כדי שלא יתחלפו לו.<br />
<br />
== שלחן ערוך ואחרונים ==<br />
[[קטגוריה: תפילין]]<br />
[[קטגוריה: מנחות לד:]]<br />
[[קטגוריה: תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג]]<br />
[[קטגוריה: אורח חיים סימן לד]]</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A1%D7%93%D7%A8_%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9F&diff=20614סדר פרשיות התפילין2024-02-12T08:27:59Z<p>א.א: /* שאר הראשונים */</p>
<hr />
<div>{{להשלים|כל הסוגיה = כן}}<br />
{{מקורות||מנחות לד ב||תפילין ג ה|אורח חיים לד א}}<br />
הסדר שבו יש לכתוב ולהניח את ארבעת הפרשיות בתפילין של יד ובתפילין של ראש.<br />
== הברייתא בגמרא ==<br />
ה'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=34b&format=pdf (מנחות לד ב)] מביאה סתירה לכאורה בין ברייתות בענין סדר הפרשיות בתפילין. ברייתא אחת אומרת שהסדר הוא - "קדש" ו"והיה כי יביאך" - מימין, ו"שמע ו"היה אם שמע" - משמאל. ואילו בברייתא אחרת כתוב הפוך, דהיינו "קדש" ו"והיה כי יביאך" - משמאל, ו"שמע ו"היה אם שמע" - מימין.<br />
<BR/>מתרץ שם אביי, שהברייתא האחת מדברת מנקודת מבטו של הקורא העומד מול המניח, ואילו השניה מסדרת אותן לפי נקודת מבט המניח.<br />
<BR/>ומסיימת שם הגמרא - והקורא קורא כסדרן.<br />
<br />
להלן נחלקו הראשונים בהבנת הגמרא, וממילא בסדר שיש להניח את הפרשיות.<br />
==מחלוקת הראשונים ==<br />
=== שיטת רש"י ===<br />
'''רש"י''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=34b&format=pdf (ד"ה והקורא)] מפרש שמימין של הקורא הסדר הוא - קדש, והיה כי, שמע, והיה אם, כדברי הברייתא הראשונה, ומה שכתוב בברייתא השניה קדש והיה כי יביאך משמאל, זהו מזוית מבטו של המניח. וזהו שמסיימת הגמרא - והקורא קורא כסדרן, דהיינו שהעומד מול המניח קורא את הפרשות כסדר שהם כתובים בתורה.<br />
<br />
=== שיטת רבנו תם ===<br />
'''רבנו תם''' המובא ב'''תוספות''' (ד"ה והקורא) הקשה על פירושו של רש"י, שלדבריו אינו מובן מדוע הברייתות חילקו את הפרשות לשתים-שתים, היה להן לומר ראשונה מימין ושלושת האחרונות משמאלה או איפכא, אבל אין סברה לחלק אותן לשתים, ולומר ששתים מימין ושתים משמאל.<br />
<BR/>לכן מפרש רבנו תם, שאמנם קדש והיה כי יביאך הן מימין הקורא, אך שמע והיה אם שמוע שהן משמאל הכוונה ששמע משמאל ואילו והיה אם שמוע מימינה, ונמצא שהסדר הוא קדש, והיה כי, והיה אם, שמע, לפי נקודת מבטו של הקורא (ואילו מצד המניח מימינו לשמאלו זהו - שמע, והיה אם, והיה כי, קדש), כך שיוצא ששתי הפרשות שמתחילות ב'והיה' מונחות באמצע.<br />
<BR/>ומה שסיימה הגמרא שהקורא קורא כסדרן מפרש ר"ת שאין הכוונה כסדר שכתובות בפרשה, אלא בא לומר שנקודת מבט הקורא היא הקובעת ולא נקודת מבט המניח, שהוא הקורא כסדר מימין לשמאל.<br />
<BR/>והוסיף רבנו תם שכן היה מניח '''רב האי גאון''', ושכן הוא בתשובות הגאונים שכתב '''רבי יוסף טוב עלם'''. <br />
==== תפילין של יד ====<br />
נחלקו המפרשים בדעת רבנו תם אם גם תפילין של יד צריכות להיות מסודרות כפי של ראש או לא.<br />
ב'''ספר מצוות קטן''' (קנג) כתב שכל מחלוקת רש"י ור"ת היא דווקא בתפילין של ראש, אבל בתפילין של יד, גם לר"ת מניחן כסדרן שהם כתובות בתורה.<br />
<BR/>אבל ב'''הגהות רבנו פרץ''' שם העיר שיש ראיה מהגמרא שסדר הפרשיות של יד הוא כמו של ראש, וסיים הר"פ שייתכן שכוונת הסמ"ק שרק בדיעבד אין חשש אם החליף את של יד, שמה שאמרה הגמרא שאם החליף הפרשיות פסול, זהו דווקא בתפילין של ראש. אבל לכתחילה גם של יד יש להניח את הפרשיות כפי הסדר של ראש.<br />
<BR/>אמנם דעת רוב המפרשים בדעת רבנו תם שאין לחלק בין יד לשל ראש כלל, ואף בדיעבד יש לפסול אם הניח פרשיות של יד שלא כסדר של ראש. ורק הכתיבה צריכה להיעשות כפי הסדר שבתורה, וכדלקמן.<br />
<br />
==== האם סדר זה הוא גם בכתיבה ====<br />
ב'''מכילתא''' (פרשת בא יח) כתוב שארבע הפרשיות שמוזכרת בהן מצוות תפילין צריכות להיכתב בתפילין, וצריכות להיכתב כסדרן, ואם כתבן שלא כסדרן יגנזו.<br />
<BR/>וכתבו התוספות (מנחות לד ב ד"ה והקורא) שלכאורה מכאן ראיה לשיטת רש"י, אך מיד דחו שאין זו ראיה, שכן אמנם הסופר צריך לכתוב כסדר שהן כתובות בתורה, אך ההנחה בתוך התפילין אינן בסדר הזה.<br />
<BR/>מבואר מזה שגם לשיטת רבנו תם הכתיבה צריכה להיות כסדר שהם כתובים בתורה.<br />
<br />
אמנם ב'''הגהות רבנו פרץ''' על הסמ"ק (קנג) כתב בשם '''רבנו יחיאל''' שבשל ראש אין לחוש על סדר הכתיבה כיוון שהם בארבעה קלפים שונים.<br />
<br />
=== שאר הראשונים ===<br />
ה'''רמב"ם''' במשנה תורה (תפלין ג ה) כתב את סדר הפרשיות כרש"י - קדש, והיה כי, שמע, והיה אם. ובשו"ת '''פאר הדור''' {{היברובוקס|23523|40|יט}} כתב שבתחילה היו לו תפילין כסדר שהויות באמצע (כר"ת), ושכן דעת הרי"ף בתשובה, אך הרבה גאונים חלקו על זה, וגם פתחו את התפילין של רבנו האי גאון ומצאו שמסודרות כסדר שבתורה. <BR/>ועוד הוסיף שבתפילין של יד לדברי הכל הם כסדר שבתורה, ודין הוא שיהיו התפלין שוות בסידורן, שהרי מובא בגמרא שמי שיש לו שני תפילין של ראש, טולה עור על אחד מהם ומניחם על ידו.<br />
<br />
== האם צריך להניח שני זוגות תפילין ==<br />
ה'''רא"ש''' (הלכות תפילין י) אחר שהביא שתי השיטות, כתב שכיוון שנחלקו בדבר זה גאוני עולם ותפילין של אלו פסולין לאלו, ירא שמים יצא ידי שניהם ויעשה שני זוגי תפילין ויניח שניהם. כי יש מקום בראש להניח שתי תפילין וגם ביד. וצריך לכוון בשעת הנחתן באותן שהן כתובין כתקנן בהן אני יוצא ידי חובתי ושאר הן כרצועה בעלמא. <br />
<BR/>עוד הוסיף הרא"ש שואין כאן בל תוסיף, שזה אינו אלא בכגון שעושה שני בתים. <br />
<br />
=== להניחם בנפרד ===<br />
כתב ה'''רא"ש''' (הלכות תפילין י) שאין להניח שני זוגות התפילין בכיס אחד, לפי שאחד מהם חול. אלא צריך לעשות יעשה שני כיסים ובכל אחד סימן כדי שלא יתחלפו לו.<br />
<br />
== שלחן ערוך ואחרונים ==<br />
[[קטגוריה: תפילין]]<br />
[[קטגוריה: מנחות לד:]]<br />
[[קטגוריה: תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג]]<br />
[[קטגוריה: אורח חיים סימן לד]]</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A1%D7%93%D7%A8_%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9F&diff=20613סדר פרשיות התפילין2024-02-12T08:24:32Z<p>א.א: /* שאר הראשונים */</p>
<hr />
<div>{{להשלים|כל הסוגיה = כן}}<br />
{{מקורות||מנחות לד ב||תפילין ג ה|אורח חיים לד א}}<br />
הסדר שבו יש לכתוב ולהניח את ארבעת הפרשיות בתפילין של יד ובתפילין של ראש.<br />
== הברייתא בגמרא ==<br />
ה'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=34b&format=pdf (מנחות לד ב)] מביאה סתירה לכאורה בין ברייתות בענין סדר הפרשיות בתפילין. ברייתא אחת אומרת שהסדר הוא - "קדש" ו"והיה כי יביאך" - מימין, ו"שמע ו"היה אם שמע" - משמאל. ואילו בברייתא אחרת כתוב הפוך, דהיינו "קדש" ו"והיה כי יביאך" - משמאל, ו"שמע ו"היה אם שמע" - מימין.<br />
<BR/>מתרץ שם אביי, שהברייתא האחת מדברת מנקודת מבטו של הקורא העומד מול המניח, ואילו השניה מסדרת אותן לפי נקודת מבט המניח.<br />
<BR/>ומסיימת שם הגמרא - והקורא קורא כסדרן.<br />
<br />
להלן נחלקו הראשונים בהבנת הגמרא, וממילא בסדר שיש להניח את הפרשיות.<br />
==מחלוקת הראשונים ==<br />
=== שיטת רש"י ===<br />
'''רש"י''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=34b&format=pdf (ד"ה והקורא)] מפרש שמימין של הקורא הסדר הוא - קדש, והיה כי, שמע, והיה אם, כדברי הברייתא הראשונה, ומה שכתוב בברייתא השניה קדש והיה כי יביאך משמאל, זהו מזוית מבטו של המניח. וזהו שמסיימת הגמרא - והקורא קורא כסדרן, דהיינו שהעומד מול המניח קורא את הפרשות כסדר שהם כתובים בתורה.<br />
<br />
=== שיטת רבנו תם ===<br />
'''רבנו תם''' המובא ב'''תוספות''' (ד"ה והקורא) הקשה על פירושו של רש"י, שלדבריו אינו מובן מדוע הברייתות חילקו את הפרשות לשתים-שתים, היה להן לומר ראשונה מימין ושלושת האחרונות משמאלה או איפכא, אבל אין סברה לחלק אותן לשתים, ולומר ששתים מימין ושתים משמאל.<br />
<BR/>לכן מפרש רבנו תם, שאמנם קדש והיה כי יביאך הן מימין הקורא, אך שמע והיה אם שמוע שהן משמאל הכוונה ששמע משמאל ואילו והיה אם שמוע מימינה, ונמצא שהסדר הוא קדש, והיה כי, והיה אם, שמע, לפי נקודת מבטו של הקורא (ואילו מצד המניח מימינו לשמאלו זהו - שמע, והיה אם, והיה כי, קדש), כך שיוצא ששתי הפרשות שמתחילות ב'והיה' מונחות באמצע.<br />
<BR/>ומה שסיימה הגמרא שהקורא קורא כסדרן מפרש ר"ת שאין הכוונה כסדר שכתובות בפרשה, אלא בא לומר שנקודת מבט הקורא היא הקובעת ולא נקודת מבט המניח, שהוא הקורא כסדר מימין לשמאל.<br />
<BR/>והוסיף רבנו תם שכן היה מניח '''רב האי גאון''', ושכן הוא בתשובות הגאונים שכתב '''רבי יוסף טוב עלם'''. <br />
==== תפילין של יד ====<br />
נחלקו המפרשים בדעת רבנו תם אם גם תפילין של יד צריכות להיות מסודרות כפי של ראש או לא.<br />
ב'''ספר מצוות קטן''' (קנג) כתב שכל מחלוקת רש"י ור"ת היא דווקא בתפילין של ראש, אבל בתפילין של יד, גם לר"ת מניחן כסדרן שהם כתובות בתורה.<br />
<BR/>אבל ב'''הגהות רבנו פרץ''' שם העיר שיש ראיה מהגמרא שסדר הפרשיות של יד הוא כמו של ראש, וסיים הר"פ שייתכן שכוונת הסמ"ק שרק בדיעבד אין חשש אם החליף את של יד, שמה שאמרה הגמרא שאם החליף הפרשיות פסול, זהו דווקא בתפילין של ראש. אבל לכתחילה גם של יד יש להניח את הפרשיות כפי הסדר של ראש.<br />
<BR/>אמנם דעת רוב המפרשים בדעת רבנו תם שאין לחלק בין יד לשל ראש כלל, ואף בדיעבד יש לפסול אם הניח פרשיות של יד שלא כסדר של ראש. ורק הכתיבה צריכה להיעשות כפי הסדר שבתורה, וכדלקמן.<br />
<br />
==== האם סדר זה הוא גם בכתיבה ====<br />
ב'''מכילתא''' (פרשת בא יח) כתוב שארבע הפרשיות שמוזכרת בהן מצוות תפילין צריכות להיכתב בתפילין, וצריכות להיכתב כסדרן, ואם כתבן שלא כסדרן יגנזו.<br />
<BR/>וכתבו התוספות (מנחות לד ב ד"ה והקורא) שלכאורה מכאן ראיה לשיטת רש"י, אך מיד דחו שאין זו ראיה, שכן אמנם הסופר צריך לכתוב כסדר שהן כתובות בתורה, אך ההנחה בתוך התפילין אינן בסדר הזה.<br />
<BR/>מבואר מזה שגם לשיטת רבנו תם הכתיבה צריכה להיות כסדר שהם כתובים בתורה.<br />
<br />
אמנם ב'''הגהות רבנו פרץ''' על הסמ"ק (קנג) כתב בשם '''רבנו יחיאל''' שבשל ראש אין לחוש על סדר הכתיבה כיוון שהם בארבעה קלפים שונים.<br />
<br />
=== שאר הראשונים ===<br />
ה'''רמב"ם''' (תפלין ג ה) כתב את סדר הפרשיות כרש"י - קדש, והיה כי, שמע, והיה אם. ובשו"ת '''פאר הדור''' {{היברובוקס|23523|40|יט}} כתב שבתחילה היו לו תפילין כסדר שהויות באמצע (כר"ת), ושכן דעת הרי"ף בתשובה, אך הרבה גאונים חלקו על זה, וגם פתחו את התפילין של רבנו האי גאון ומצאו שמסודרות כסדר שבתורה. <BR/>ועוד הוסיף שבתפילין של יד לדברי הכל הם כסדר שבתורה, ודין הוא שיהיו התפלין שוות בסידורן, שהרי מובא בגמרא שמי שיש לו שני תפילין של ראש, טולה עור על אחד מהם ומניחם על ידו.<br />
<br />
== האם צריך להניח שני זוגות תפילין ==<br />
ה'''רא"ש''' (הלכות תפילין י) אחר שהביא שתי השיטות, כתב שכיוון שנחלקו בדבר זה גאוני עולם ותפילין של אלו פסולין לאלו, ירא שמים יצא ידי שניהם ויעשה שני זוגי תפילין ויניח שניהם. כי יש מקום בראש להניח שתי תפילין וגם ביד. וצריך לכוון בשעת הנחתן באותן שהן כתובין כתקנן בהן אני יוצא ידי חובתי ושאר הן כרצועה בעלמא. <br />
<BR/>עוד הוסיף הרא"ש שואין כאן בל תוסיף, שזה אינו אלא בכגון שעושה שני בתים. <br />
<br />
=== להניחם בנפרד ===<br />
כתב ה'''רא"ש''' (הלכות תפילין י) שאין להניח שני זוגות התפילין בכיס אחד, לפי שאחד מהם חול. אלא צריך לעשות יעשה שני כיסים ובכל אחד סימן כדי שלא יתחלפו לו.<br />
<br />
== שלחן ערוך ואחרונים ==<br />
[[קטגוריה: תפילין]]<br />
[[קטגוריה: מנחות לד:]]<br />
[[קטגוריה: תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג]]<br />
[[קטגוריה: אורח חיים סימן לד]]</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A1%D7%93%D7%A8_%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9F&diff=20612סדר פרשיות התפילין2024-02-12T08:24:13Z<p>א.א: /* מחלוקת הראשונים */</p>
<hr />
<div>{{להשלים|כל הסוגיה = כן}}<br />
{{מקורות||מנחות לד ב||תפילין ג ה|אורח חיים לד א}}<br />
הסדר שבו יש לכתוב ולהניח את ארבעת הפרשיות בתפילין של יד ובתפילין של ראש.<br />
== הברייתא בגמרא ==<br />
ה'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=34b&format=pdf (מנחות לד ב)] מביאה סתירה לכאורה בין ברייתות בענין סדר הפרשיות בתפילין. ברייתא אחת אומרת שהסדר הוא - "קדש" ו"והיה כי יביאך" - מימין, ו"שמע ו"היה אם שמע" - משמאל. ואילו בברייתא אחרת כתוב הפוך, דהיינו "קדש" ו"והיה כי יביאך" - משמאל, ו"שמע ו"היה אם שמע" - מימין.<br />
<BR/>מתרץ שם אביי, שהברייתא האחת מדברת מנקודת מבטו של הקורא העומד מול המניח, ואילו השניה מסדרת אותן לפי נקודת מבט המניח.<br />
<BR/>ומסיימת שם הגמרא - והקורא קורא כסדרן.<br />
<br />
להלן נחלקו הראשונים בהבנת הגמרא, וממילא בסדר שיש להניח את הפרשיות.<br />
==מחלוקת הראשונים ==<br />
=== שיטת רש"י ===<br />
'''רש"י''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=34b&format=pdf (ד"ה והקורא)] מפרש שמימין של הקורא הסדר הוא - קדש, והיה כי, שמע, והיה אם, כדברי הברייתא הראשונה, ומה שכתוב בברייתא השניה קדש והיה כי יביאך משמאל, זהו מזוית מבטו של המניח. וזהו שמסיימת הגמרא - והקורא קורא כסדרן, דהיינו שהעומד מול המניח קורא את הפרשות כסדר שהם כתובים בתורה.<br />
<br />
=== שיטת רבנו תם ===<br />
'''רבנו תם''' המובא ב'''תוספות''' (ד"ה והקורא) הקשה על פירושו של רש"י, שלדבריו אינו מובן מדוע הברייתות חילקו את הפרשות לשתים-שתים, היה להן לומר ראשונה מימין ושלושת האחרונות משמאלה או איפכא, אבל אין סברה לחלק אותן לשתים, ולומר ששתים מימין ושתים משמאל.<br />
<BR/>לכן מפרש רבנו תם, שאמנם קדש והיה כי יביאך הן מימין הקורא, אך שמע והיה אם שמוע שהן משמאל הכוונה ששמע משמאל ואילו והיה אם שמוע מימינה, ונמצא שהסדר הוא קדש, והיה כי, והיה אם, שמע, לפי נקודת מבטו של הקורא (ואילו מצד המניח מימינו לשמאלו זהו - שמע, והיה אם, והיה כי, קדש), כך שיוצא ששתי הפרשות שמתחילות ב'והיה' מונחות באמצע.<br />
<BR/>ומה שסיימה הגמרא שהקורא קורא כסדרן מפרש ר"ת שאין הכוונה כסדר שכתובות בפרשה, אלא בא לומר שנקודת מבט הקורא היא הקובעת ולא נקודת מבט המניח, שהוא הקורא כסדר מימין לשמאל.<br />
<BR/>והוסיף רבנו תם שכן היה מניח '''רב האי גאון''', ושכן הוא בתשובות הגאונים שכתב '''רבי יוסף טוב עלם'''. <br />
==== תפילין של יד ====<br />
נחלקו המפרשים בדעת רבנו תם אם גם תפילין של יד צריכות להיות מסודרות כפי של ראש או לא.<br />
ב'''ספר מצוות קטן''' (קנג) כתב שכל מחלוקת רש"י ור"ת היא דווקא בתפילין של ראש, אבל בתפילין של יד, גם לר"ת מניחן כסדרן שהם כתובות בתורה.<br />
<BR/>אבל ב'''הגהות רבנו פרץ''' שם העיר שיש ראיה מהגמרא שסדר הפרשיות של יד הוא כמו של ראש, וסיים הר"פ שייתכן שכוונת הסמ"ק שרק בדיעבד אין חשש אם החליף את של יד, שמה שאמרה הגמרא שאם החליף הפרשיות פסול, זהו דווקא בתפילין של ראש. אבל לכתחילה גם של יד יש להניח את הפרשיות כפי הסדר של ראש.<br />
<BR/>אמנם דעת רוב המפרשים בדעת רבנו תם שאין לחלק בין יד לשל ראש כלל, ואף בדיעבד יש לפסול אם הניח פרשיות של יד שלא כסדר של ראש. ורק הכתיבה צריכה להיעשות כפי הסדר שבתורה, וכדלקמן.<br />
<br />
==== האם סדר זה הוא גם בכתיבה ====<br />
ב'''מכילתא''' (פרשת בא יח) כתוב שארבע הפרשיות שמוזכרת בהן מצוות תפילין צריכות להיכתב בתפילין, וצריכות להיכתב כסדרן, ואם כתבן שלא כסדרן יגנזו.<br />
<BR/>וכתבו התוספות (מנחות לד ב ד"ה והקורא) שלכאורה מכאן ראיה לשיטת רש"י, אך מיד דחו שאין זו ראיה, שכן אמנם הסופר צריך לכתוב כסדר שהן כתובות בתורה, אך ההנחה בתוך התפילין אינן בסדר הזה.<br />
<BR/>מבואר מזה שגם לשיטת רבנו תם הכתיבה צריכה להיות כסדר שהם כתובים בתורה.<br />
<br />
אמנם ב'''הגהות רבנו פרץ''' על הסמ"ק (קנג) כתב בשם '''רבנו יחיאל''' שבשל ראש אין לחוש על סדר הכתיבה כיוון שהם בארבעה קלפים שונים.<br />
<br />
=== שאר הראשונים ===<br />
ה'''רמב"ם''' (תפלין ג ה) כתב את סדר הפרשיות כרש"י - קדש, והיה כי, שמע, והיה אם. ובשו"ת '''פאר הדור''' {{היברובוקס|23523|40|(יט)}} כתב שבתחילה היו לו תפילין כסדר שהויות באמצע (כר"ת), ושכן דעת הרי"ף בתשובה, אך הרבה גאונים חלקו על זה, וגם פתחו את התפילין של רבנו האי גאון ומצאו שמסודרות כסדר שבתורה. <BR/>ועוד הוסיף שבתפילין של יד לדברי הכל הם כסדר שבתורה, ודין הוא שיהיו התפלין שוות בסידורן, שהרי מובא בגמרא שמי שיש לו שני תפילין של ראש, טולה עור על אחד מהם ומניחם על ידו.<br />
<br />
== האם צריך להניח שני זוגות תפילין ==<br />
ה'''רא"ש''' (הלכות תפילין י) אחר שהביא שתי השיטות, כתב שכיוון שנחלקו בדבר זה גאוני עולם ותפילין של אלו פסולין לאלו, ירא שמים יצא ידי שניהם ויעשה שני זוגי תפילין ויניח שניהם. כי יש מקום בראש להניח שתי תפילין וגם ביד. וצריך לכוון בשעת הנחתן באותן שהן כתובין כתקנן בהן אני יוצא ידי חובתי ושאר הן כרצועה בעלמא. <br />
<BR/>עוד הוסיף הרא"ש שואין כאן בל תוסיף, שזה אינו אלא בכגון שעושה שני בתים. <br />
<br />
=== להניחם בנפרד ===<br />
כתב ה'''רא"ש''' (הלכות תפילין י) שאין להניח שני זוגות התפילין בכיס אחד, לפי שאחד מהם חול. אלא צריך לעשות יעשה שני כיסים ובכל אחד סימן כדי שלא יתחלפו לו.<br />
<br />
== שלחן ערוך ואחרונים ==<br />
[[קטגוריה: תפילין]]<br />
[[קטגוריה: מנחות לד:]]<br />
[[קטגוריה: תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג]]<br />
[[קטגוריה: אורח חיים סימן לד]]</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A1%D7%93%D7%A8_%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9F&diff=20611סדר פרשיות התפילין2024-02-11T05:41:24Z<p>א.א: /* האם צריך להניח שני זוגות תפילין */</p>
<hr />
<div>{{להשלים|כל הסוגיה = כן}}<br />
{{מקורות||מנחות לד ב||תפילין ג ה|אורח חיים לד א}}<br />
הסדר שבו יש לכתוב ולהניח את ארבעת הפרשיות בתפילין של יד ובתפילין של ראש.<br />
== הברייתא בגמרא ==<br />
ה'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=34b&format=pdf (מנחות לד ב)] מביאה סתירה לכאורה בין ברייתות בענין סדר הפרשיות בתפילין. ברייתא אחת אומרת שהסדר הוא - "קדש" ו"והיה כי יביאך" - מימין, ו"שמע ו"היה אם שמע" - משמאל. ואילו בברייתא אחרת כתוב הפוך, דהיינו "קדש" ו"והיה כי יביאך" - משמאל, ו"שמע ו"היה אם שמע" - מימין.<br />
<BR/>מתרץ שם אביי, שהברייתא האחת מדברת מנקודת מבטו של הקורא העומד מול המניח, ואילו השניה מסדרת אותן לפי נקודת מבט המניח.<br />
<BR/>ומסיימת שם הגמרא - והקורא קורא כסדרן.<br />
<br />
להלן נחלקו הראשונים בהבנת הגמרא, וממילא בסדר שיש להניח את הפרשיות.<br />
==מחלוקת הראשונים ==<br />
=== שיטת רש"י ===<br />
'''רש"י''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=34b&format=pdf (ד"ה והקורא)] מפרש שמימין של הקורא הסדר הוא - קדש, והיה כי, שמע, והיה אם, כדברי הברייתא הראשונה, ומה שכתוב בברייתא השניה קדש והיה כי יביאך משמאל, זהו מזוית מבטו של המניח. וזהו שמסיימת הגמרא - והקורא קורא כסדרן, דהיינו שהעומד מול המניח קורא את הפרשות כסדר שהם כתובים בתורה.<br />
<br />
=== שיטת רבנו תם ===<br />
'''רבנו תם''' המובא ב'''תוספות''' (ד"ה והקורא) הקשה על פירושו של רש"י, שלדבריו אינו מובן מדוע הברייתות חילקו את הפרשות לשתים-שתים, היה להן לומר ראשונה מימין ושלושת האחרונות משמאלה או איפכא, אבל אין סברה לחלק אותן לשתים, ולומר ששתים מימין ושתים משמאל.<br />
<BR/>לכן מפרש רבנו תם, שאמנם קדש והיה כי יביאך הן מימין הקורא, אך שמע והיה אם שמוע שהן משמאל הכוונה ששמע משמאל ואילו והיה אם שמוע מימינה, ונמצא שהסדר הוא קדש, והיה כי, והיה אם, שמע, לפי נקודת מבטו של הקורא (ואילו מצד המניח מימינו לשמאלו זהו - שמע, והיה אם, והיה כי, קדש), כך שיוצא ששתי הפרשות שמתחילות ב'והיה' מונחות באמצע.<br />
<BR/>ומה שסיימה הגמרא שהקורא קורא כסדרן מפרש ר"ת שאין הכוונה כסדר שכתובות בפרשה, אלא בא לומר שנקודת מבט הקורא היא הקובעת ולא נקודת מבט המניח, שהוא הקורא כסדר מימין לשמאל.<br />
<BR/>והוסיף רבנו תם שכן היה מניח '''רב האי גאון''', ושכן הוא בתשובות הגאונים שכתב '''רבי יוסף טוב עלם'''. <br />
==== תפילין של יד ====<br />
נחלקו המפרשים בדעת רבנו תם אם גם תפילין של יד צריכות להיות מסודרות כפי של ראש או לא.<br />
ב'''ספר מצוות קטן''' (קנג) כתב שכל מחלוקת רש"י ור"ת היא דווקא בתפילין של ראש, אבל בתפילין של יד, גם לר"ת מניחן כסדרן שהם כתובות בתורה.<br />
<BR/>אבל ב'''הגהות רבנו פרץ''' שם העיר שיש ראיה מהגמרא שסדר הפרשיות של יד הוא כמו של ראש, וסיים הר"פ שייתכן שכוונת הסמ"ק שרק בדיעבד אין חשש אם החליף את של יד, שמה שאמרה הגמרא שאם החליף הפרשיות פסול, זהו דווקא בתפילין של ראש. אבל לכתחילה גם של יד יש להניח את הפרשיות כפי הסדר של ראש.<br />
<BR/>אמנם דעת רוב המפרשים בדעת רבנו תם שאין לחלק בין יד לשל ראש כלל, ואף בדיעבד יש לפסול אם הניח פרשיות של יד שלא כסדר של ראש. ורק הכתיבה צריכה להיעשות כפי הסדר שבתורה, וכדלקמן.<br />
<br />
==== האם סדר זה הוא גם בכתיבה ====<br />
ב'''מכילתא''' (פרשת בא יח) כתוב שארבע הפרשיות שמוזכרת בהן מצוות תפילין צריכות להיכתב בתפילין, וצריכות להיכתב כסדרן, ואם כתבן שלא כסדרן יגנזו.<br />
<BR/>וכתבו התוספות (מנחות לד ב ד"ה והקורא) שלכאורה מכאן ראיה לשיטת רש"י, אך מיד דחו שאין זו ראיה, שכן אמנם הסופר צריך לכתוב כסדר שהן כתובות בתורה, אך ההנחה בתוך התפילין אינן בסדר הזה.<br />
<BR/>מבואר מזה שגם לשיטת רבנו תם הכתיבה צריכה להיות כסדר שהם כתובים בתורה.<br />
<br />
אמנם ב'''הגהות רבנו פרץ''' על הסמ"ק (קנג) כתב בשם '''רבנו יחיאל''' שבשל ראש אין לחוש על סדר הכתיבה כיוון שהם בארבעה קלפים שונים.<br />
<br />
== האם צריך להניח שני זוגות תפילין ==<br />
ה'''רא"ש''' (הלכות תפילין י) אחר שהביא שתי השיטות, כתב שכיוון שנחלקו בדבר זה גאוני עולם ותפילין של אלו פסולין לאלו, ירא שמים יצא ידי שניהם ויעשה שני זוגי תפילין ויניח שניהם. כי יש מקום בראש להניח שתי תפילין וגם ביד. וצריך לכוון בשעת הנחתן באותן שהן כתובין כתקנן בהן אני יוצא ידי חובתי ושאר הן כרצועה בעלמא. <br />
<BR/>עוד הוסיף הרא"ש שואין כאן בל תוסיף, שזה אינו אלא בכגון שעושה שני בתים. <br />
<br />
=== להניחם בנפרד ===<br />
כתב ה'''רא"ש''' (הלכות תפילין י) שאין להניח שני זוגות התפילין בכיס אחד, לפי שאחד מהם חול. אלא צריך לעשות יעשה שני כיסים ובכל אחד סימן כדי שלא יתחלפו לו.<br />
<br />
== שלחן ערוך ואחרונים ==<br />
[[קטגוריה: תפילין]]<br />
[[קטגוריה: מנחות לד:]]<br />
[[קטגוריה: תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג]]<br />
[[קטגוריה: אורח חיים סימן לד]]</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A1%D7%93%D7%A8_%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9F&diff=20610סדר פרשיות התפילין2024-02-11T05:18:34Z<p>א.א: /* האם סדר זה הוא גם בכתיבה */</p>
<hr />
<div>{{להשלים|כל הסוגיה = כן}}<br />
{{מקורות||מנחות לד ב||תפילין ג ה|אורח חיים לד א}}<br />
הסדר שבו יש לכתוב ולהניח את ארבעת הפרשיות בתפילין של יד ובתפילין של ראש.<br />
== הברייתא בגמרא ==<br />
ה'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=34b&format=pdf (מנחות לד ב)] מביאה סתירה לכאורה בין ברייתות בענין סדר הפרשיות בתפילין. ברייתא אחת אומרת שהסדר הוא - "קדש" ו"והיה כי יביאך" - מימין, ו"שמע ו"היה אם שמע" - משמאל. ואילו בברייתא אחרת כתוב הפוך, דהיינו "קדש" ו"והיה כי יביאך" - משמאל, ו"שמע ו"היה אם שמע" - מימין.<br />
<BR/>מתרץ שם אביי, שהברייתא האחת מדברת מנקודת מבטו של הקורא העומד מול המניח, ואילו השניה מסדרת אותן לפי נקודת מבט המניח.<br />
<BR/>ומסיימת שם הגמרא - והקורא קורא כסדרן.<br />
<br />
להלן נחלקו הראשונים בהבנת הגמרא, וממילא בסדר שיש להניח את הפרשיות.<br />
==מחלוקת הראשונים ==<br />
=== שיטת רש"י ===<br />
'''רש"י''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=34b&format=pdf (ד"ה והקורא)] מפרש שמימין של הקורא הסדר הוא - קדש, והיה כי, שמע, והיה אם, כדברי הברייתא הראשונה, ומה שכתוב בברייתא השניה קדש והיה כי יביאך משמאל, זהו מזוית מבטו של המניח. וזהו שמסיימת הגמרא - והקורא קורא כסדרן, דהיינו שהעומד מול המניח קורא את הפרשות כסדר שהם כתובים בתורה.<br />
<br />
=== שיטת רבנו תם ===<br />
'''רבנו תם''' המובא ב'''תוספות''' (ד"ה והקורא) הקשה על פירושו של רש"י, שלדבריו אינו מובן מדוע הברייתות חילקו את הפרשות לשתים-שתים, היה להן לומר ראשונה מימין ושלושת האחרונות משמאלה או איפכא, אבל אין סברה לחלק אותן לשתים, ולומר ששתים מימין ושתים משמאל.<br />
<BR/>לכן מפרש רבנו תם, שאמנם קדש והיה כי יביאך הן מימין הקורא, אך שמע והיה אם שמוע שהן משמאל הכוונה ששמע משמאל ואילו והיה אם שמוע מימינה, ונמצא שהסדר הוא קדש, והיה כי, והיה אם, שמע, לפי נקודת מבטו של הקורא (ואילו מצד המניח מימינו לשמאלו זהו - שמע, והיה אם, והיה כי, קדש), כך שיוצא ששתי הפרשות שמתחילות ב'והיה' מונחות באמצע.<br />
<BR/>ומה שסיימה הגמרא שהקורא קורא כסדרן מפרש ר"ת שאין הכוונה כסדר שכתובות בפרשה, אלא בא לומר שנקודת מבט הקורא היא הקובעת ולא נקודת מבט המניח, שהוא הקורא כסדר מימין לשמאל.<br />
<BR/>והוסיף רבנו תם שכן היה מניח '''רב האי גאון''', ושכן הוא בתשובות הגאונים שכתב '''רבי יוסף טוב עלם'''. <br />
==== תפילין של יד ====<br />
נחלקו המפרשים בדעת רבנו תם אם גם תפילין של יד צריכות להיות מסודרות כפי של ראש או לא.<br />
ב'''ספר מצוות קטן''' (קנג) כתב שכל מחלוקת רש"י ור"ת היא דווקא בתפילין של ראש, אבל בתפילין של יד, גם לר"ת מניחן כסדרן שהם כתובות בתורה.<br />
<BR/>אבל ב'''הגהות רבנו פרץ''' שם העיר שיש ראיה מהגמרא שסדר הפרשיות של יד הוא כמו של ראש, וסיים הר"פ שייתכן שכוונת הסמ"ק שרק בדיעבד אין חשש אם החליף את של יד, שמה שאמרה הגמרא שאם החליף הפרשיות פסול, זהו דווקא בתפילין של ראש. אבל לכתחילה גם של יד יש להניח את הפרשיות כפי הסדר של ראש.<br />
<BR/>אמנם דעת רוב המפרשים בדעת רבנו תם שאין לחלק בין יד לשל ראש כלל, ואף בדיעבד יש לפסול אם הניח פרשיות של יד שלא כסדר של ראש. ורק הכתיבה צריכה להיעשות כפי הסדר שבתורה, וכדלקמן.<br />
<br />
==== האם סדר זה הוא גם בכתיבה ====<br />
ב'''מכילתא''' (פרשת בא יח) כתוב שארבע הפרשיות שמוזכרת בהן מצוות תפילין צריכות להיכתב בתפילין, וצריכות להיכתב כסדרן, ואם כתבן שלא כסדרן יגנזו.<br />
<BR/>וכתבו התוספות (מנחות לד ב ד"ה והקורא) שלכאורה מכאן ראיה לשיטת רש"י, אך מיד דחו שאין זו ראיה, שכן אמנם הסופר צריך לכתוב כסדר שהן כתובות בתורה, אך ההנחה בתוך התפילין אינן בסדר הזה.<br />
<BR/>מבואר מזה שגם לשיטת רבנו תם הכתיבה צריכה להיות כסדר שהם כתובים בתורה.<br />
<br />
אמנם ב'''הגהות רבנו פרץ''' על הסמ"ק (קנג) כתב בשם '''רבנו יחיאל''' שבשל ראש אין לחוש על סדר הכתיבה כיוון שהם בארבעה קלפים שונים.<br />
<br />
== האם צריך להניח שני זוגות תפילין ==<br />
<br />
== שלחן ערוך ואחרונים ==<br />
[[קטגוריה: תפילין]]<br />
[[קטגוריה: מנחות לד:]]<br />
[[קטגוריה: תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג]]<br />
[[קטגוריה: אורח חיים סימן לד]]</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%9E%D7%A1%D7%9B%D7%AA_%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%A2%D7%90&diff=20609קטגוריה:מסכת בבא מציעא2024-02-11T04:11:21Z<p>א.א: </p>
<hr />
<div>{{סרגל ניווט כללי|מסכת בבא קמא|מסכת בבא בתרא}}<br />
[[קטגוריה:תלמוד בבלי|נ]]</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%9E%D7%A1%D7%9B%D7%AA_%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%A2%D7%90&diff=20608קטגוריה:מסכת בבא מציעא2024-02-11T04:11:03Z<p>א.א: </p>
<hr />
<div>{{סרגל ניווט כללי|מסכת בבא קמא|מסכת מציעא}}<br />
[[קטגוריה:תלמוד בבלי|נ]]</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%9E%D7%A1%D7%9B%D7%AA_%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%A7%D7%9E%D7%90&diff=20607קטגוריה:מסכת בבא קמא2024-02-11T04:10:39Z<p>א.א: </p>
<hr />
<div>{{סרגל ניווט כללי|מסכת קידושין|מסכת בבא מציעא}}<br />
[[קטגוריה:תלמוד בבלי|נ]]</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%AA:%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99/%D7%A1%D7%95%D7%92%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A7%D7%98%D7%95%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%AA&diff=20606תבנית:עמוד ראשי/סוגיות אקטואליות2024-02-11T04:06:22Z<p>א.א: </p>
<hr />
<div>{{עמוד ראשי/תיבה|<br />
כותרת=סוגיות אקטואליות|<br />
תוכן=<br />
#[[מצוות שתייה בפורים]]<br />
#[[מתנות לאביונים]]<br />
#[[תענית אסתר]]<br />
#[[בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר]]<br />
#[[ברכות קריאת המגילה]]<br />
#[[החייבים בקריאת המגילה והכשרים לקרותה]]<br />
#[[סמוך ונראה לכרך]]<br />
#[[קריאת המגילה למוקפים]]<br />
#[[קריאת המגילה קודם ימי הפורים]]<br />
<br />
<div style="text-align: left;"><br />
{{גודל|3|'''[[:קטגוריה:פורים|כל הסוגיות על פורים]]''' [[קובץ:1leftarrow.png|20px|קישור=:קטגוריה:פורים]]}}<br />
|<br />
צבע=צהוב|<br />
}}</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A1%D7%93%D7%A8_%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9F&diff=20605סדר פרשיות התפילין2024-02-10T21:16:35Z<p>א.א: /* תפילין של יד */</p>
<hr />
<div>{{להשלים|כל הסוגיה = כן}}<br />
{{מקורות||מנחות לד ב||תפילין ג ה|אורח חיים לד א}}<br />
הסדר שבו יש לכתוב ולהניח את ארבעת הפרשיות בתפילין של יד ובתפילין של ראש.<br />
== הברייתא בגמרא ==<br />
ה'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=34b&format=pdf (מנחות לד ב)] מביאה סתירה לכאורה בין ברייתות בענין סדר הפרשיות בתפילין. ברייתא אחת אומרת שהסדר הוא - "קדש" ו"והיה כי יביאך" - מימין, ו"שמע ו"היה אם שמע" - משמאל. ואילו בברייתא אחרת כתוב הפוך, דהיינו "קדש" ו"והיה כי יביאך" - משמאל, ו"שמע ו"היה אם שמע" - מימין.<br />
<BR/>מתרץ שם אביי, שהברייתא האחת מדברת מנקודת מבטו של הקורא העומד מול המניח, ואילו השניה מסדרת אותן לפי נקודת מבט המניח.<br />
<BR/>ומסיימת שם הגמרא - והקורא קורא כסדרן.<br />
<br />
להלן נחלקו הראשונים בהבנת הגמרא, וממילא בסדר שיש להניח את הפרשיות.<br />
==מחלוקת הראשונים ==<br />
=== שיטת רש"י ===<br />
'''רש"י''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=34b&format=pdf (ד"ה והקורא)] מפרש שמימין של הקורא הסדר הוא - קדש, והיה כי, שמע, והיה אם, כדברי הברייתא הראשונה, ומה שכתוב בברייתא השניה קדש והיה כי יביאך משמאל, זהו מזוית מבטו של המניח. וזהו שמסיימת הגמרא - והקורא קורא כסדרן, דהיינו שהעומד מול המניח קורא את הפרשות כסדר שהם כתובים בתורה.<br />
<br />
=== שיטת רבנו תם ===<br />
'''רבנו תם''' המובא ב'''תוספות''' (ד"ה והקורא) הקשה על פירושו של רש"י, שלדבריו אינו מובן מדוע הברייתות חילקו את הפרשות לשתים-שתים, היה להן לומר ראשונה מימין ושלושת האחרונות משמאלה או איפכא, אבל אין סברה לחלק אותן לשתים, ולומר ששתים מימין ושתים משמאל.<br />
<BR/>לכן מפרש רבנו תם, שאמנם קדש והיה כי יביאך הן מימין הקורא, אך שמע והיה אם שמוע שהן משמאל הכוונה ששמע משמאל ואילו והיה אם שמוע מימינה, ונמצא שהסדר הוא קדש, והיה כי, והיה אם, שמע, לפי נקודת מבטו של הקורא (ואילו מצד המניח מימינו לשמאלו זהו - שמע, והיה אם, והיה כי, קדש), כך שיוצא ששתי הפרשות שמתחילות ב'והיה' מונחות באמצע.<br />
<BR/>ומה שסיימה הגמרא שהקורא קורא כסדרן מפרש ר"ת שאין הכוונה כסדר שכתובות בפרשה, אלא בא לומר שנקודת מבט הקורא היא הקובעת ולא נקודת מבט המניח, שהוא הקורא כסדר מימין לשמאל.<br />
<BR/>והוסיף רבנו תם שכן היה מניח '''רב האי גאון''', ושכן הוא בתשובות הגאונים שכתב '''רבי יוסף טוב עלם'''. <br />
==== תפילין של יד ====<br />
נחלקו המפרשים בדעת רבנו תם אם גם תפילין של יד צריכות להיות מסודרות כפי של ראש או לא.<br />
ב'''ספר מצוות קטן''' (קנג) כתב שכל מחלוקת רש"י ור"ת היא דווקא בתפילין של ראש, אבל בתפילין של יד, גם לר"ת מניחן כסדרן שהם כתובות בתורה.<br />
<BR/>אבל ב'''הגהות רבנו פרץ''' שם העיר שיש ראיה מהגמרא שסדר הפרשיות של יד הוא כמו של ראש, וסיים הר"פ שייתכן שכוונת הסמ"ק שרק בדיעבד אין חשש אם החליף את של יד, שמה שאמרה הגמרא שאם החליף הפרשיות פסול, זהו דווקא בתפילין של ראש. אבל לכתחילה גם של יד יש להניח את הפרשיות כפי הסדר של ראש.<br />
<BR/>אמנם דעת רוב המפרשים בדעת רבנו תם שאין לחלק בין יד לשל ראש כלל, ואף בדיעבד יש לפסול אם הניח פרשיות של יד שלא כסדר של ראש. ורק הכתיבה צריכה להיעשות כפי הסדר שבתורה, וכדלקמן.<br />
<br />
==== האם סדר זה הוא גם בכתיבה ====<br />
ב'''מכילתא''' (פרשת בא יח) כתוב שארבע הפרשיות שמוזכרת בהן מצוות תפילין צריכות להיכתב בתפילין, וצריכות להיכתב כסדרן, ואם כתבן שלא כסדרן יגנזו.<br />
<BR/>וכתבו התוספות (מנחות לד ב ד"ה והקורא) שלכאורה מכאן ראיה לשיטת רש"י, אך מיד דחו שאין זו ראיה, שכן אמנם הסופר צריך לכתוב כסדר שהן כתובות בתורה, אך ההנחה בתוך התפילין אינן בסדר הזה.<br />
<BR/>מבואר מזה שגם לשיטת רבנו תם הכתיבה צריכה להיות כסדר שהם כתובים בתורה.<br />
<br />
== האם צריך להניח שני זוגות תפילין ==<br />
<br />
== שלחן ערוך ואחרונים ==<br />
[[קטגוריה: תפילין]]<br />
[[קטגוריה: מנחות לד:]]<br />
[[קטגוריה: תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג]]<br />
[[קטגוריה: אורח חיים סימן לד]]</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A1%D7%93%D7%A8_%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9F&diff=20604סדר פרשיות התפילין2024-02-10T21:07:00Z<p>א.א: /* האם צריך להניח שתי תפילין */</p>
<hr />
<div>{{להשלים|כל הסוגיה = כן}}<br />
{{מקורות||מנחות לד ב||תפילין ג ה|אורח חיים לד א}}<br />
הסדר שבו יש לכתוב ולהניח את ארבעת הפרשיות בתפילין של יד ובתפילין של ראש.<br />
== הברייתא בגמרא ==<br />
ה'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=34b&format=pdf (מנחות לד ב)] מביאה סתירה לכאורה בין ברייתות בענין סדר הפרשיות בתפילין. ברייתא אחת אומרת שהסדר הוא - "קדש" ו"והיה כי יביאך" - מימין, ו"שמע ו"היה אם שמע" - משמאל. ואילו בברייתא אחרת כתוב הפוך, דהיינו "קדש" ו"והיה כי יביאך" - משמאל, ו"שמע ו"היה אם שמע" - מימין.<br />
<BR/>מתרץ שם אביי, שהברייתא האחת מדברת מנקודת מבטו של הקורא העומד מול המניח, ואילו השניה מסדרת אותן לפי נקודת מבט המניח.<br />
<BR/>ומסיימת שם הגמרא - והקורא קורא כסדרן.<br />
<br />
להלן נחלקו הראשונים בהבנת הגמרא, וממילא בסדר שיש להניח את הפרשיות.<br />
==מחלוקת הראשונים ==<br />
=== שיטת רש"י ===<br />
'''רש"י''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=34b&format=pdf (ד"ה והקורא)] מפרש שמימין של הקורא הסדר הוא - קדש, והיה כי, שמע, והיה אם, כדברי הברייתא הראשונה, ומה שכתוב בברייתא השניה קדש והיה כי יביאך משמאל, זהו מזוית מבטו של המניח. וזהו שמסיימת הגמרא - והקורא קורא כסדרן, דהיינו שהעומד מול המניח קורא את הפרשות כסדר שהם כתובים בתורה.<br />
<br />
=== שיטת רבנו תם ===<br />
'''רבנו תם''' המובא ב'''תוספות''' (ד"ה והקורא) הקשה על פירושו של רש"י, שלדבריו אינו מובן מדוע הברייתות חילקו את הפרשות לשתים-שתים, היה להן לומר ראשונה מימין ושלושת האחרונות משמאלה או איפכא, אבל אין סברה לחלק אותן לשתים, ולומר ששתים מימין ושתים משמאל.<br />
<BR/>לכן מפרש רבנו תם, שאמנם קדש והיה כי יביאך הן מימין הקורא, אך שמע והיה אם שמוע שהן משמאל הכוונה ששמע משמאל ואילו והיה אם שמוע מימינה, ונמצא שהסדר הוא קדש, והיה כי, והיה אם, שמע, לפי נקודת מבטו של הקורא (ואילו מצד המניח מימינו לשמאלו זהו - שמע, והיה אם, והיה כי, קדש), כך שיוצא ששתי הפרשות שמתחילות ב'והיה' מונחות באמצע.<br />
<BR/>ומה שסיימה הגמרא שהקורא קורא כסדרן מפרש ר"ת שאין הכוונה כסדר שכתובות בפרשה, אלא בא לומר שנקודת מבט הקורא היא הקובעת ולא נקודת מבט המניח, שהוא הקורא כסדר מימין לשמאל.<br />
<BR/>והוסיף רבנו תם שכן היה מניח '''רב האי גאון''', ושכן הוא בתשובות הגאונים שכתב '''רבי יוסף טוב עלם'''. <br />
==== תפילין של יד ====<br />
נחלקו המפרשים בדעת רבנו תם אם גם תפילין של יד צריכות להיות מסודרות כפי של ראש או לא.<br />
{{להשלים}}<br />
==== האם סדר זה הוא גם בכתיבה ====<br />
ב'''מכילתא''' (פרשת בא יח) כתוב שארבע הפרשיות שמוזכרת בהן מצוות תפילין צריכות להיכתב בתפילין, וצריכות להיכתב כסדרן, ואם כתבן שלא כסדרן יגנזו.<br />
<BR/>וכתבו התוספות (מנחות לד ב ד"ה והקורא) שלכאורה מכאן ראיה לשיטת רש"י, אך מיד דחו שאין זו ראיה, שכן אמנם הסופר צריך לכתוב כסדר שהן כתובות בתורה, אך ההנחה בתוך התפילין אינן בסדר הזה.<br />
<BR/>מבואר מזה שגם לשיטת רבנו תם הכתיבה צריכה להיות כסדר שהם כתובים בתורה.<br />
<br />
== האם צריך להניח שני זוגות תפילין ==<br />
<br />
== שלחן ערוך ואחרונים ==<br />
[[קטגוריה: תפילין]]<br />
[[קטגוריה: מנחות לד:]]<br />
[[קטגוריה: תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג]]<br />
[[קטגוריה: אורח חיים סימן לד]]</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A1%D7%93%D7%A8_%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9F&diff=20603סדר פרשיות התפילין2024-02-10T21:06:40Z<p>א.א: </p>
<hr />
<div>{{להשלים|כל הסוגיה = כן}}<br />
{{מקורות||מנחות לד ב||תפילין ג ה|אורח חיים לד א}}<br />
הסדר שבו יש לכתוב ולהניח את ארבעת הפרשיות בתפילין של יד ובתפילין של ראש.<br />
== הברייתא בגמרא ==<br />
ה'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=34b&format=pdf (מנחות לד ב)] מביאה סתירה לכאורה בין ברייתות בענין סדר הפרשיות בתפילין. ברייתא אחת אומרת שהסדר הוא - "קדש" ו"והיה כי יביאך" - מימין, ו"שמע ו"היה אם שמע" - משמאל. ואילו בברייתא אחרת כתוב הפוך, דהיינו "קדש" ו"והיה כי יביאך" - משמאל, ו"שמע ו"היה אם שמע" - מימין.<br />
<BR/>מתרץ שם אביי, שהברייתא האחת מדברת מנקודת מבטו של הקורא העומד מול המניח, ואילו השניה מסדרת אותן לפי נקודת מבט המניח.<br />
<BR/>ומסיימת שם הגמרא - והקורא קורא כסדרן.<br />
<br />
להלן נחלקו הראשונים בהבנת הגמרא, וממילא בסדר שיש להניח את הפרשיות.<br />
==מחלוקת הראשונים ==<br />
=== שיטת רש"י ===<br />
'''רש"י''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=34b&format=pdf (ד"ה והקורא)] מפרש שמימין של הקורא הסדר הוא - קדש, והיה כי, שמע, והיה אם, כדברי הברייתא הראשונה, ומה שכתוב בברייתא השניה קדש והיה כי יביאך משמאל, זהו מזוית מבטו של המניח. וזהו שמסיימת הגמרא - והקורא קורא כסדרן, דהיינו שהעומד מול המניח קורא את הפרשות כסדר שהם כתובים בתורה.<br />
<br />
=== שיטת רבנו תם ===<br />
'''רבנו תם''' המובא ב'''תוספות''' (ד"ה והקורא) הקשה על פירושו של רש"י, שלדבריו אינו מובן מדוע הברייתות חילקו את הפרשות לשתים-שתים, היה להן לומר ראשונה מימין ושלושת האחרונות משמאלה או איפכא, אבל אין סברה לחלק אותן לשתים, ולומר ששתים מימין ושתים משמאל.<br />
<BR/>לכן מפרש רבנו תם, שאמנם קדש והיה כי יביאך הן מימין הקורא, אך שמע והיה אם שמוע שהן משמאל הכוונה ששמע משמאל ואילו והיה אם שמוע מימינה, ונמצא שהסדר הוא קדש, והיה כי, והיה אם, שמע, לפי נקודת מבטו של הקורא (ואילו מצד המניח מימינו לשמאלו זהו - שמע, והיה אם, והיה כי, קדש), כך שיוצא ששתי הפרשות שמתחילות ב'והיה' מונחות באמצע.<br />
<BR/>ומה שסיימה הגמרא שהקורא קורא כסדרן מפרש ר"ת שאין הכוונה כסדר שכתובות בפרשה, אלא בא לומר שנקודת מבט הקורא היא הקובעת ולא נקודת מבט המניח, שהוא הקורא כסדר מימין לשמאל.<br />
<BR/>והוסיף רבנו תם שכן היה מניח '''רב האי גאון''', ושכן הוא בתשובות הגאונים שכתב '''רבי יוסף טוב עלם'''. <br />
==== תפילין של יד ====<br />
נחלקו המפרשים בדעת רבנו תם אם גם תפילין של יד צריכות להיות מסודרות כפי של ראש או לא.<br />
{{להשלים}}<br />
==== האם סדר זה הוא גם בכתיבה ====<br />
ב'''מכילתא''' (פרשת בא יח) כתוב שארבע הפרשיות שמוזכרת בהן מצוות תפילין צריכות להיכתב בתפילין, וצריכות להיכתב כסדרן, ואם כתבן שלא כסדרן יגנזו.<br />
<BR/>וכתבו התוספות (מנחות לד ב ד"ה והקורא) שלכאורה מכאן ראיה לשיטת רש"י, אך מיד דחו שאין זו ראיה, שכן אמנם הסופר צריך לכתוב כסדר שהן כתובות בתורה, אך ההנחה בתוך התפילין אינן בסדר הזה.<br />
<BR/>מבואר מזה שגם לשיטת רבנו תם הכתיבה צריכה להיות כסדר שהם כתובים בתורה.<br />
<br />
== האם צריך להניח שתי תפילין ==<br />
== שלחן ערוך ואחרונים ==<br />
[[קטגוריה: תפילין]]<br />
[[קטגוריה: מנחות לד:]]<br />
[[קטגוריה: תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג]]<br />
[[קטגוריה: אורח חיים סימן לד]]</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A1%D7%93%D7%A8_%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9F&diff=20602סדר פרשיות התפילין2024-02-10T21:04:15Z<p>א.א: /* האם סדר זה הוא גם בכתיבה */</p>
<hr />
<div>{{להשלים|כל הסוגיה = כן}}<br />
{{מקורות||מנחות לד ב||תפילין ג ה|אורח חיים לד א}}<br />
הסדר שבו יש לכתוב ולהניח את ארבעת הפרשיות בתפילין של יד ובתפילין של ראש.<br />
== הברייתא בגמרא ==<br />
ה'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=34b&format=pdf (מנחות לד ב)] מביאה סתירה לכאורה בין ברייתות בענין סדר הפרשיות בתפילין. ברייתא אחת אומרת שהסדר הוא - "קדש" ו"והיה כי יביאך" - מימין, ו"שמע ו"היה אם שמע" - משמאל. ואילו בברייתא אחרת כתוב הפוך, דהיינו "קדש" ו"והיה כי יביאך" - משמאל, ו"שמע ו"היה אם שמע" - מימין.<br />
<BR/>מתרץ שם אביי, שהברייתא האחת מדברת מנקודת מבטו של הקורא העומד מול המניח, ואילו השניה מסדרת אותן לפי נקודת מבט המניח.<br />
<BR/>ומסיימת שם הגמרא - והקורא קורא כסדרן.<br />
<br />
להלן נחלקו הראשונים בהבנת הגמרא, וממילא בסדר שיש להניח את הפרשיות.<br />
==מחלוקת הראשונים ==<br />
=== שיטת רש"י ===<br />
'''רש"י''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=34b&format=pdf (ד"ה והקורא)] מפרש שמימין של הקורא הסדר הוא - קדש, והיה כי, שמע, והיה אם, כדברי הברייתא הראשונה, ומה שכתוב בברייתא השניה קדש והיה כי יביאך משמאל, זהו מזוית מבטו של המניח. וזהו שמסיימת הגמרא - והקורא קורא כסדרן, דהיינו שהעומד מול המניח קורא את הפרשות כסדר שהם כתובים בתורה.<br />
<br />
=== שיטת רבנו תם ===<br />
'''רבנו תם''' המובא ב'''תוספות''' (ד"ה והקורא) הקשה על פירושו של רש"י, שלדבריו אינו מובן מדוע הברייתות חילקו את הפרשות לשתים-שתים, היה להן לומר ראשונה מימין ושלושת האחרונות משמאלה או איפכא, אבל אין סברה לחלק אותן לשתים, ולומר ששתים מימין ושתים משמאל.<br />
<BR/>לכן מפרש רבנו תם, שאמנם קדש והיה כי יביאך הן מימין הקורא, אך שמע והיה אם שמוע שהן משמאל הכוונה ששמע משמאל ואילו והיה אם שמוע מימינה, ונמצא שהסדר הוא קדש, והיה כי, והיה אם, שמע, לפי נקודת מבטו של הקורא (ואילו מצד המניח מימינו לשמאלו זהו - שמע, והיה אם, והיה כי, קדש), כך שיוצא ששתי הפרשות שמתחילות ב'והיה' מונחות באמצע.<br />
<BR/>ומה שסיימה הגמרא שהקורא קורא כסדרן מפרש ר"ת שאין הכוונה כסדר שכתובות בפרשה, אלא בא לומר שנקודת מבט הקורא היא הקובעת ולא נקודת מבט המניח, שהוא הקורא כסדר מימין לשמאל.<br />
<BR/>והוסיף רבנו תם שכן היה מניח '''רב האי גאון''', ושכן הוא בתשובות הגאונים שכתב '''רבי יוסף טוב עלם'''. <br />
==== תפילין של יד ====<br />
נחלקו המפרשים בדעת רבנו תם אם גם תפילין של יד צריכות להיות מסודרות כפי של ראש או לא.<br />
{{להשלים}}<br />
==== האם סדר זה הוא גם בכתיבה ====<br />
ב'''מכילתא''' (פרשת בא יח) כתוב שארבע הפרשיות שמוזכרת בהן מצוות תפילין צריכות להיכתב בתפילין, וצריכות להיכתב כסדרן, ואם כתבן שלא כסדרן יגנזו.<br />
<BR/>וכתבו התוספות (מנחות לד ב ד"ה והקורא) שלכאורה מכאן ראיה לשיטת רש"י, אך מיד דחו שאין זו ראיה, שכן אמנם הסופר צריך לכתוב כסדר שהן כתובות בתורה, אך ההנחה בתוך התפילין אינן בסדר הזה.<br />
<BR/>מבואר מזה שגם לשיטת רבנו תם הכתיבה צריכה להיות כסדר שהם כתובים בתורה.<br />
<br />
== שלחן ערוך ואחרונים ==<br />
[[קטגוריה: תפילין]]<br />
[[קטגוריה: מנחות לד:]]<br />
[[קטגוריה: תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג]]<br />
[[קטגוריה: אורח חיים סימן לד]]</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A1%D7%93%D7%A8_%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9F&diff=20601סדר פרשיות התפילין2024-02-10T20:47:19Z<p>א.א: /* שיטת רבנו תם */</p>
<hr />
<div>{{להשלים|כל הסוגיה = כן}}<br />
{{מקורות||מנחות לד ב||תפילין ג ה|אורח חיים לד א}}<br />
הסדר שבו יש לכתוב ולהניח את ארבעת הפרשיות בתפילין של יד ובתפילין של ראש.<br />
== הברייתא בגמרא ==<br />
ה'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=34b&format=pdf (מנחות לד ב)] מביאה סתירה לכאורה בין ברייתות בענין סדר הפרשיות בתפילין. ברייתא אחת אומרת שהסדר הוא - "קדש" ו"והיה כי יביאך" - מימין, ו"שמע ו"היה אם שמע" - משמאל. ואילו בברייתא אחרת כתוב הפוך, דהיינו "קדש" ו"והיה כי יביאך" - משמאל, ו"שמע ו"היה אם שמע" - מימין.<br />
<BR/>מתרץ שם אביי, שהברייתא האחת מדברת מנקודת מבטו של הקורא העומד מול המניח, ואילו השניה מסדרת אותן לפי נקודת מבט המניח.<br />
<BR/>ומסיימת שם הגמרא - והקורא קורא כסדרן.<br />
<br />
להלן נחלקו הראשונים בהבנת הגמרא, וממילא בסדר שיש להניח את הפרשיות.<br />
==מחלוקת הראשונים ==<br />
=== שיטת רש"י ===<br />
'''רש"י''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=34b&format=pdf (ד"ה והקורא)] מפרש שמימין של הקורא הסדר הוא - קדש, והיה כי, שמע, והיה אם, כדברי הברייתא הראשונה, ומה שכתוב בברייתא השניה קדש והיה כי יביאך משמאל, זהו מזוית מבטו של המניח. וזהו שמסיימת הגמרא - והקורא קורא כסדרן, דהיינו שהעומד מול המניח קורא את הפרשות כסדר שהם כתובים בתורה.<br />
<br />
=== שיטת רבנו תם ===<br />
'''רבנו תם''' המובא ב'''תוספות''' (ד"ה והקורא) הקשה על פירושו של רש"י, שלדבריו אינו מובן מדוע הברייתות חילקו את הפרשות לשתים-שתים, היה להן לומר ראשונה מימין ושלושת האחרונות משמאלה או איפכא, אבל אין סברה לחלק אותן לשתים, ולומר ששתים מימין ושתים משמאל.<br />
<BR/>לכן מפרש רבנו תם, שאמנם קדש והיה כי יביאך הן מימין הקורא, אך שמע והיה אם שמוע שהן משמאל הכוונה ששמע משמאל ואילו והיה אם שמוע מימינה, ונמצא שהסדר הוא קדש, והיה כי, והיה אם, שמע, לפי נקודת מבטו של הקורא (ואילו מצד המניח מימינו לשמאלו זהו - שמע, והיה אם, והיה כי, קדש), כך שיוצא ששתי הפרשות שמתחילות ב'והיה' מונחות באמצע.<br />
<BR/>ומה שסיימה הגמרא שהקורא קורא כסדרן מפרש ר"ת שאין הכוונה כסדר שכתובות בפרשה, אלא בא לומר שנקודת מבט הקורא היא הקובעת ולא נקודת מבט המניח, שהוא הקורא כסדר מימין לשמאל.<br />
<BR/>והוסיף רבנו תם שכן היה מניח '''רב האי גאון''', ושכן הוא בתשובות הגאונים שכתב '''רבי יוסף טוב עלם'''. <br />
==== תפילין של יד ====<br />
נחלקו המפרשים בדעת רבנו תם אם גם תפילין של יד צריכות להיות מסודרות כפי של ראש או לא.<br />
{{להשלים}}<br />
==== האם סדר זה הוא גם בכתיבה ====<br />
{{להשלים}}<br />
<br />
== שלחן ערוך ואחרונים ==<br />
[[קטגוריה: תפילין]]<br />
[[קטגוריה: מנחות לד:]]<br />
[[קטגוריה: תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג]]<br />
[[קטגוריה: אורח חיים סימן לד]]</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9B%D7%95%D7%95%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%AA_%D7%A9%D7%9E%D7%A2&diff=20600כוונה בקריאת שמע2024-02-03T23:06:00Z<p>א.א: </p>
<hr />
<div>חובת כוונה בקריאת שמע, ועד היכן חייבים לכוון.<br />
<br />
== סוגית הגמרא ==<br />
=== ברייתא ראשונה ===<br />
בעניין כוונה בקריאת שמע, מובאות ב'''גמרא''' (יג ב) מספר ברייתות:<br />
<BR/>ברייתא ראשונה לומדת את חובת הכוונה מהמילים 'על לבבך'. לדעת ר' אליעזר מכאן ואילך אין צריך כוונה<ref>לדעת '''רש"י''' (ד"ה עד כאן) הכוונה עד 'על לבבך' כלומר שלושה פסוקים, ואילו לפי '''תוספות''' (ד"ה עד כאן) עד בכל מאדך, כלומר שני פסוקים בלבד.</ref>, שהרי נאמר בתחילת הפסוק 'והיו הדברים האלה' משמע פסוק זה בלבד. <br />
<BR/>ואילו לר' עקיבא כל הפרשה צריכה כוונה, שנאמר: 'אשר אנכי '''מצוך היום''' על לבבך', משמע כל שמצווהו גם מכאן ואילך, ומ"מ לא יותר מפרשה ראשונה, שהרי כתיב 'והיו הדברים האלה', אלה ולא אחרים.<br />
<BR/>רבה בר בר חנה בשם ר' יוחנן פוסק הלכה כר' עקיבא.<br />
<br />
=== ברייתא שניה ===<br />
ברייתא אחרת המובאת גם ב'''תוספתא''' (ברכות ב) מביאה מחלוקת בין תנא קמא לר' אחא בשם ר' יהודה. שתנא קמא אומר שהקורא את שמע צריך שיכוון את ליבו, ומשמע בדבריו שצריך לכוון בכל הפרשות של קריאת שמע. ואילו דעת ר' אחא בשם ר' יהודה שמשכיוון ליבו בפרק ראשון שוב אינו צריך לכוון. <br />
ואומרת הגמרא שעל מחלוקת זו מוסבת הכרעתו דברי ר' עקיבא שצריך לכוון בכל פרשה ראשונה, כלומר שהלכה כר' אחא בשם ר' יהודה.<br />
<br />
כך או כך, לדעת ר' עקיבא יש לכוון בכל פרשה ראשונה של שמע.<br />
<br />
=== ברייתא שלישית ===<br />
ברייתא נוספת מביאה מחלוקת ר' זוטרא ור' יאשיה בפירוש המילים 'על לבבך'. לדעת רב זוטרא עד המילים הללו מצוות כוונה, ומכאן ואילך מצוות קריאה. ואילו דעת ר' יאשיה להיפך, עד כאן מצוות קריאה, מכאן ואילך מצוות כוונה.<br />
<BR/>והגמרא מסבירה את מחלוקתם. רב זוטרא שאמר שעד כאן מצוות כוונה, פירוש הדברים שעד על לבבך יש מצווה לקרוא ולכוון, ואילו מכאן ואילך אפשר לקרוא אף מבלי לכוון.<br />
ודעת ר' יאשיה שאמר שעד כאן מצוות קריאה, הכוונה שעד כאן יש מצווה לקרוא ולכוון, ואילו מכאן ואילך מצווה לכוון אף אם אינו קורא.<br />
<br />
=== ברייתא רביעית ===<br />
ברייתא נוספת מביאה את דעת ר' מאיר שאומר שכוונת הלב צריך עד 'שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד' ותו לא, כלומר רק בפסוק ראשון.<br />
<BR/>ואומר רבא שהלכה כר' מאיר.<br />
<br />
=== הנהגות נוספות ===<br />
הגמרא מביאה דברי סומכוס שכל המאריך ב'אחד' מאריכים לו ימיו ושנותיו, ומסבירה הגמרא שהכוונה להאריך ב-ד', ובלבד שלא יחטוף ב-ח', כלומר שלא ימהר בקריאת ה-ח' כדי להאריך ב-ד'.<br />
<BR/>ומביאה הגמרא שר' ירמיה ראה את ר' חייא בר אבא שהיה מאריך יותר מדי, ואמר לו שכיוון שהמליך את הקב"ה למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים, יותר לא צריך.<br />
<br />
=== עמידה ===<br />
אומר רב יהודה שעד 'על לבבך' צריך לומר בעמידה, כלומר שאם היה מהלך בדרך, צריך לעמוד ולא להמשיך לקרוא בהליכה. ולדעת ר' יוחנן כל הפרשה הראשונה צריך לומר בעמידה ולא בהליכה, שר' יוחנן לטעמו שפסק כר' אחא שצריך לכוון ליבו בכל הפרשה הראשונה. <br />
<br />
=== קריאת שמע של ר' יהודה הנשיא ===<br />
הגמרא מספרת שר' יהודה הנשיא היה קורא רק את הפסוק הראשון של 'שמע ישראל', מכיוון שהיה שונה לתלמידים לפני שהגיע זמן קריאת שמע, לכן משהגיע הזמן היה קורא רק פסוק ראשון, ובשעה שהיה עושה כן היה מעביר ידיו על עיניו ומקבל עליו עול מלכות שמים.<br />
<BR/>ונחלקו האמוראים בר קפרא ור"ש ברבי האם היה חוזר וגומר את כל קריאת שמע לאחר שהיה מסיים לשנות לתלמידים. <br />
<br />
=== נאנס בשינה ===<br />
הגמרא מביאה מימרא בשם רב, שאם קרא פסוק ראשון של שמע ישראל ונאנס בשינה, יצא ידי חובה. וכן אמר רב נחמן לדרו עבדו, שאם הוא רואה אותו מתנמנם, שיעיר אותו עד פסוק ראשון, ומפסוק ראשון ואילך לא יעיר אותו. וכן העיד רב יוסף בנו של רבה, שכך היה אביו עושה.<br />
<br />
== הערות שוליים ==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה: קריאת שמע]]<br />
[[קטגוריה: ברכות יג.]]<br />
[[קטגוריה: ברכות יג:]]<br />
[[קטגוריה: אורח חיים סימן סג]]</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9B%D7%95%D7%95%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%AA_%D7%A9%D7%9E%D7%A2&diff=20599כוונה בקריאת שמע2024-02-03T22:12:03Z<p>א.א: </p>
<hr />
<div>חובת כוונה בקריאת שמע, ועד היכן חייבים לכוון.<br />
<br />
== סוגית הגמרא ==<br />
=== ברייתא ראשונה ===<br />
בעניין כוונה בקריאת שמע, מובאות ב'''גמרא''' (יג ב) מספר ברייתות:<br />
<BR/>ברייתא ראשונה לומדת את חובת הכוונה מהמילים 'על לבבך'. לדעת ר' אליעזר מכאן ואילך אין צריך כוונה<ref>לדעת '''רש"י''' (ד"ה עד כאן) הכוונה עד 'על לבבך' כלומר שלושה פסוקים, ואילו לפי '''תוספות''' (ד"ה עד כאן) עד בכל מאדך, כלומר שני פסוקים בלבד.</ref>, שהרי נאמר בתחילת הפסוק 'והיו הדברים האלה' משמע פסוק זה בלבד. <br />
<BR/>ואילו לר' עקיבא כל הפרשה צריכה כוונה, שנאמר: 'אשר אנכי '''מצוך היום''' על לבבך', משמע כל שמצווהו גם מכאן ואילך, ומ"מ לא יותר מפרשה ראשונה, שהרי כתיב 'והיו הדברים האלה', אלה ולא אחרים.<br />
<BR/>רבה בר בר חנה בשם ר' יוחנן פוסק הלכה כר' עקיבא.<br />
<br />
=== ברייתא שניה ===<br />
ברייתא אחרת המובאת גם ב'''תוספתא''' (ברכות ב) מביאה מחלוקת בין תנא קמא לר' אחא בשם ר' יהודה. שתנא קמא אומר שהקורא את שמע צריך שיכוון את ליבו, ומשמע בדבריו שצריך לכוון בכל הפרשות של קריאת שמע. ואילו דעת ר' אחא בשם ר' יהודה שמשכיוון ליבו בפרק ראשון שוב אינו צריך לכוון. <br />
ואומרת הגמרא שעל מחלוקת זו מוסבת הכרעתו דברי ר' עקיבא שצריך לכוון בכל פרשה ראשונה, כלומר שהלכה כר' אחא בשם ר' יהודה.<br />
<br />
כך או כך, לדעת ר' עקיבא יש לכוון בכל פרשה ראשונה של שמע.<br />
<br />
=== ברייתא שלישית ===<br />
ברייתא נוספת מביאה מחלוקת ר' זוטרא ור' יאשיה בפירוש המילים 'על לבבך'. לדעת רב זוטרא עד המילים הללו מצוות כוונה, ומכאן ואילך מצוות קריאה. ואילו דעת ר' יאשיה להיפך, עד כאן מצוות קריאה, מכאן ואילך מצוות כוונה.<br />
<BR/>והגמרא מסבירה את מחלוקתם. רב זוטרא שאמר שעד כאן מצוות כוונה, פירוש הדברים שעד על לבבך יש מצווה לקרוא ולכוון, ואילו מכאן ואילך אפשר לקרוא אף מבלי לכוון.<br />
ודעת ר' יאשיה שאמר שעד כאן מצוות קריאה, הכוונה שעד כאן יש מצווה לקרוא ולכוון, ואילו מכאן ואילך מצווה לכוון אף אם אינו קורא.<br />
<br />
=== ברייתא רביעית ===<br />
ברייתא נוספת מביאה את דעת ר' מאיר שאומר שכוונת הלב צריך עד 'שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד' ותו לא, כלומר רק בפסוק ראשון.<br />
<BR/>ואומר רבא שהלכה כר' מאיר.<br />
<br />
=== הנהגות נוספות ===<br />
הגמרא מביאה דברי סומכוס שכל המאריך ב'אחד' מאריכים לו ימיו ושנותיו, ומסבירה הגמרא שהכוונה להאריך ב-ד', ובלבד שלא יחטוף ב-ח', כלומר שלא ימהר בקריאת ה-ח' כדי להאריך ב-ד'.<br />
<BR/>ומביאה הגמרא שר' ירמיה ראה את ר' חייא בר אבא שהיה מאריך יותר מדי, ואמר לו שכיוון שהמליך את הקב"ה למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים, יותר לא צריך.<br />
<br />
=== קריאת שמע של ר' יהודה הנשיא ===<br />
הגמרא מספרת שר' יהודה הנשיא היה קורא רק את הפסוק הראשון של 'שמע ישראל', מכיוון שהיה שונה לתלמידים לפני שהגיע זמן קריאת שמע, לכן משהגיע הזמן היה קורא רק פסוק ראשון, ובשעה שהיה עושה כן היה מעביר ידיו על עיניו ומקבל עליו עול מלכות שמים.<br />
<BR/>ונחלקו האמוראים בר קפרא ור"ש ברבי האם היה חוזר וגומר את כל קריאת שמע לאחר שהיה מסיים לשנות לתלמידים. <br />
<br />
== הערות שוליים ==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה: קריאת שמע]]</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9B%D7%95%D7%95%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%AA_%D7%A9%D7%9E%D7%A2&diff=20598כוונה בקריאת שמע2024-02-03T21:37:17Z<p>א.א: </p>
<hr />
<div>חובת כוונה בקריאת שמע, ועד היכן חייבים לכוון.<br />
<br />
== סוגית הגמרא ==<br />
=== ברייתא ראשונה ===<br />
בעניין כוונה בקריאת שמע, מובאות ב'''גמרא''' (יג ב) מספר ברייתות:<br />
<BR/>ברייתא ראשונה לומדת את חובת הכוונה מהמילים 'על לבבך'. לדעת ר' אליעזר מכאן ואילך אין צריך כוונה<ref>לדעת '''רש"י''' (ד"ה עד כאן) הכוונה עד 'על לבבך' כלומר שלושה פסוקים, ואילו לפי '''תוספות''' (ד"ה עד כאן) עד בכל מאדך, כלומר שני פסוקים בלבד.</ref>, שהרי נאמר בתחילת הפסוק 'והיו הדברים האלה' משמע פסוק זה בלבד. <br />
<BR/>ואילו לר' עקיבא כל הפרשה צריכה כוונה, שנאמר: 'אשר אנכי '''מצוך היום''' על לבבך', משמע כל שמצווהו גם מכאן ואילך, ומ"מ לא יותר מפרשה ראשונה, שהרי כתיב 'והיו הדברים האלה', אלה ולא אחרים.<br />
<BR/>רבה בר בר חנה בשם ר' יוחנן פוסק הלכה כר' עקיבא.<br />
<br />
=== ברייתא שניה ===<br />
ברייתא אחרת המובאת גם ב'''תוספתא''' (ברכות ב) מביאה מחלוקת בין תנא קמא לר' אחא בשם ר' יהודה. שתנא קמא אומר שהקורא את שמע צריך שיכוון את ליבו, ומשמע בדבריו שצריך לכוון בכל הפרשות של קריאת שמע. ואילו דעת ר' אחא בשם ר' יהודה שמשכיוון ליבו בפרק ראשון שוב אינו צריך לכוון. <br />
ואומרת הגמרא שעל מחלוקת זו מוסבת הכרעתו דברי ר' עקיבא שצריך לכוון בכל פרשה ראשונה, כלומר שהלכה כר' אחא בשם ר' יהודה.<br />
<br />
כך או כך, לדעת ר' עקיבא יש לכוון בכל פרשה ראשונה של שמע.<br />
<br />
=== ברייתא שלישית ===<br />
ברייתא נוספת מביאה מחלוקת ר' זוטרא ור' יאשיה בפירוש המילים 'על לבבך'. לדעת רב זוטרא עד המילים הללו מצוות כוונה, ומכאן ואילך מצוות קריאה. ואילו דעת ר' יאשיה להיפך, עד כאן מצוות קריאה, מכאן ואילך מצוות כוונה.<br />
<BR/>והגמרא מסבירה את מחלוקתם. רב זוטרא שאמר שעד כאן מצוות כוונה, פירוש הדברים שעד על לבבך יש מצווה לקרוא ולכוון, ואילו מכאן ואילך אפשר לקרוא אף מבלי לכוון.<br />
ודעת ר' יאשיה שאמר שעד כאן מצוות קריאה, הכוונה שעד כאן יש מצווה לקרוא ולכוון, ואילו מכאן ואילך מצווה לכוון אף אם אינו קורא.<br />
<br />
=== ברייתא רביעית ===<br />
ברייתא נוספת מביאה את דעת ר' מאיר שאומר שכוונת הלב צריך עד 'שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד' ותו לא, כלומר רק בפסוק ראשון.<br />
<BR/>ואומר רבא שהלכה כר' מאיר.<br />
<br />
=== הנהגות נוספות ===<br />
הגמרא מביאה דברי סומכוס שכל המאריך ב'אחד' מאריכים לו ימיו ושנותיו, ומסבירה הגמרא שהכוונה להאריך ב-ד', ובלבד שלא יחטוף ב-ח', כלומר שלא ימהר בקריאת ה-ח' כדי להאריך ב-ד'.<br />
<BR/>ומביאה הגמרא שר' ירמיה ראה את ר' חייא בר אבא שהיה מאריך יותר מדי, ואמר לו שכיוון שהמליך את הקב"ה למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים, יותר לא צריך.<br />
<br />
== הערות שוליים ==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה: קריאת שמע]]</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9B%D7%95%D7%95%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%AA_%D7%A9%D7%9E%D7%A2&diff=20597כוונה בקריאת שמע2024-02-03T21:00:41Z<p>א.א: /* ברייתא ראשונה */</p>
<hr />
<div>חובת כוונה בקריאת שמע, ועד היכן חייבים לכוון.<br />
<br />
== סוגית הגמרא ==<br />
=== ברייתא ראשונה ===<br />
בעניין כוונה בקריאת שמע, מובאות ב'''גמרא''' (יג ב) מספר ברייתות:<br />
<BR/>ברייתא ראשונה לומדת את חובת הכוונה מהמילים 'על לבבך'. לדעת ר' אליעזר מכאן ואילך אין צריך כוונה<ref>לדעת '''רש"י''' (ד"ה עד כאן) הכוונה עד 'על לבבך' כלומר שלושה פסוקים, ואילו לפי '''תוספות''' (ד"ה עד כאן) עד בכל מאדך, כלומר שני פסוקים בלבד.</ref>, שהרי נאמר בתחילת הפסוק 'והיו הדברים האלה' משמע פסוק זה בלבד. <br />
<BR/>ואילו לר' עקיבא כל הפרשה צריכה כוונה, שנאמר: 'אשר אנכי '''מצוך היום''' על לבבך', משמע כל שמצווהו גם מכאן ואילך, ומ"מ לא יותר מפרשה ראשונה, שהרי כתיב 'והיו הדברים האלה', אלה ולא אחרים.<br />
<BR/>רבה בר בר חנה בשם ר' יוחנן פוסק הלכה כר' עקיבא.<br />
<br />
=== ברייתא שניה ===<br />
ברייתא אחרת המובאת גם ב'''תוספתא''' (ברכות ב) מביאה מחלוקת בין תנא קמא לר' אחא בשם ר' יהודה. שתנא קמא אומר שהקורא את שמע צריך שיכוון את ליבו, ומשמע בדבריו שצריך לכוון בכל הפרשות של קריאת שמע. ואילו דעת ר' אחא בשם ר' יהודה שמשכיוון ליבו בפרק ראשון שוב אינו צריך לכוון. <br />
ואומרת הגמרא שעל מחלוקת זו מוסבת הכרעתו דברי ר' עקיבא שצריך לכוון בכל פרשה ראשונה, כלומר שהלכה כר' אחא בשם ר' יהודה.<br />
<br />
כך או כך, לדעת ר' עקיבא יש לכוון בכל פרשה ראשונה של שמע.<br />
<br />
=== ברייתא שלישית ===<br />
ברייתא נוספת מביאה מחלוקת ר' זוטרא ור' יאשיה בפירוש המילים 'על לבבך'. לדעת רב זוטרא עד המילים הללו מצוות כוונה, ומכאן ואילך מצוות קריאה. ואילו דעת ר' יאשיה להיפך, עד כאן מצוות קריאה, מכאן ואילך מצוות כוונה.<br />
<BR/>והגמרא מסבירה את מחלוקתם. רב זוטרא שאמר שעד כאן מצוות כוונה, פירוש הדברים שעד על לבבך יש מצווה לקרוא ולכוון, ואילו מכאן ואילך אפשר לקרוא אף מבלי לכוון.<br />
ודעת ר' יאשיה שאמר שעד כאן מצוות קריאה, הכוונה שעד כאן יש מצווה לקרוא ולכוון, ואילו מכאן ואילך מצווה לכוון אף אם אינו קורא.<br />
<br />
== הערות שוליים ==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה: קריאת שמע]]</div>א.אhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9B%D7%95%D7%95%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%AA_%D7%A9%D7%9E%D7%A2&diff=20596כוונה בקריאת שמע2024-02-03T20:59:06Z<p>א.א: </p>
<hr />
<div>חובת כוונה בקריאת שמע, ועד היכן חייבים לכוון.<br />
<br />
== סוגית הגמרא ==<br />
=== ברייתא ראשונה ===<br />
בעניין כוונה בקריאת שמע, מובאות ב'''גמרא''' (יג ב) מספר ברייתות:<br />
<BR/>ברייתא ראשונה לומדת את חובת הכוונה מהמילים 'על לבבך'. לדעת ר' אליעזר מכאן ואילך אין צריך כוונה<ref>לדעת '''רש"י''' (ד"ה עד כאן) הכוונה עד 'על לבבך' כלומר שני פסוקים בלבד, ואילו לפי '''תוספות''' (ד"ה עד כאן) עד בכל מאדך, כלומר שלושה פסוקים.</ref>, שהרי נאמר בתחילת הפסוק 'והיו הדברים האלה' משמע פסוק זה בלבד. <br />
<BR/>ואילו לר' עקיבא כל הפרשה צריכה כוונה, שנאמר: 'אשר אנכי '''מצוך היום''' על לבבך', משמע כל שמצווהו גם מכאן ואילך, ומ"מ לא יותר מפרשה ראשונה, שהרי כתיב 'והיו הדברים האלה', אלה ולא אחרים.<br />
<BR/>רבה בר בר חנה בשם ר' יוחנן פוסק הלכה כר' עקיבא.<br />
<br />
=== ברייתא שניה ===<br />
ברייתא אחרת המובאת גם ב'''תוספתא''' (ברכות ב) מביאה מחלוקת בין תנא קמא לר' אחא בשם ר' יהודה. שתנא קמא אומר שהקורא את שמע צריך שיכוון את ליבו, ומשמע בדבריו שצריך לכוון בכל הפרשות של קריאת שמע. ואילו דעת ר' אחא בשם ר' יהודה שמשכיוון ליבו בפרק ראשון שוב אינו צריך לכוון. <br />
ואומרת הגמרא שעל מחלוקת זו מוסבת הכרעתו דברי ר' עקיבא שצריך לכוון בכל פרשה ראשונה, כלומר שהלכה כר' אחא בשם ר' יהודה.<br />
<br />
כך או כך, לדעת ר' עקיבא יש לכוון בכל פרשה ראשונה של שמע.<br />
<br />
=== ברייתא שלישית ===<br />
ברייתא נוספת מביאה מחלוקת ר' זוטרא ור' יאשיה בפירוש המילים 'על לבבך'. לדעת רב זוטרא עד המילים הללו מצוות כוונה, ומכאן ואילך מצוות קריאה. ואילו דעת ר' יאשיה להיפך, עד כאן מצוות קריאה, מכאן ואילך מצוות כוונה.<br />
<BR/>והגמרא מסבירה את מחלוקתם. רב זוטרא שאמר שעד כאן מצוות כוונה, פירוש הדברים שעד על לבבך יש מצווה לקרוא ולכוון, ואילו מכאן ואילך אפשר לקרוא אף מבלי לכוון.<br />
ודעת ר' יאשיה שאמר שעד כאן מצוות קריאה, הכוונה שעד כאן יש מצווה לקרוא ולכוון, ואילו מכאן ואילך מצווה לכוון אף אם אינו קורא.<br />
<br />
== הערות שוליים ==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה: קריאת שמע]]</div>א.א