https://www.betmidrash.org.il/api.php?action=feedcontributions&feedformat=atom&user=Tytyty1 2026-06-03T04:09:08Z תרומות המשתמש MediaWiki 1.37.0 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%9E%D7%99_%D7%95%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%99_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA&diff=18868 2021-12-07T09:33:20Z

<p>Tytyty1: /* אוקמי פירא - היתר אוקמי בפירות */</p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> <br /> {{מקורות|שביעית ד' ו'|מועד קטן ג' א'|שביעית ב' ג'|שמיטה ויובל א' י'|}}<br /> עבודת הקרקע בשביעית נאסרה, בעקבות ניסוחים ודינים בגמרא ראשונים רבים מציעים שמלאכות שנעשות באופן ששומר על האילן חי, &quot;מקיימות&quot; אותו מותרות למרות האיסור הכללי על מלאכות. מלאכות לאוקמי הן מלאכות ששומרות על המצב הקים של האילן (או מרפאות את האילן מפגיעה מסוימת שספג) ואילו מלאכות לאברויי הנן מלאכות שמשביחות את האילן ומשפרות את מצבו.<br /> <br /> ==המקורות התנאיים==<br /> ב'''משנה''' (שביעית ד' ו') ישנו הניסוח הקרוב ביותר לדין אוקמי, יש היתר לקשור אילן שנפשח (לחבוש עץ שנפצע) כך שלא ימות, אבל אין היתר לרפות את הצמח כך שיגדל ומצבו יהיה טוב יותר מאשר קודם הפציעה. רעיון דומה אפשר לראות ב'''משנה''' (שם ה') - לאחר שקוצצים וחושפים את העץ, אי אפשר לחפות את החלקים המגולים של האילן בעפר (כנראה משום שהוא עוזר לעץ לצמוח בצורה טובה) אבל בכל זאת אפשר לכסות אותם באבנים ובעפר.<br /> <br /> ==המקורות בתלמוד==<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, מועד קטן, ג' א') כתירוץ לסתירה בין שני מקורות תנאיים [ה'''ספרא''' (בהר א עד פרק א) וה'''מכילתא דרשב&quot;י''' (משפטים - מסכתא דכספא פרשה כ)] שאחד מהם מתיר קשקוש בשביעית ואחד מהם אוסר, רב עוקבא בר חמא מסביר שיש שני סוגים של קשקוש, קשקוש שמיועד לסתום סדקים והוא מותר בשביעית וקשקוש שמיועד להצמיח את העץ ולהשביח אותו והוא נאסר.<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, עבודה זרה, נ' ב') יש הרחבה של התירוץ המקומי של רב עוקבא בר חמא לכלל שאפשר לתרץ אתו קשיים שונים. הגמרא מציעה לחלק בין מלאכות שהן לקיום האילן (בסוגיה - זיהום) ומלאכות שהן להרווחת האילן (בסוגיה - גיזום) וכן להסביר שכמו שמצינו חילוק בין שני סוגי קשקוש, כך אולי יכול להיות חילוק בין שני סוגי זיהום. <br /> התפתחות מקבילה של הכלל אפשר לראות בתלמוד הירושלמי, כך ב'''תלמוד''' (ירושלמי, שביעית, ב' ג') מוזכר בשני ניסוחים שונים הרעיון שפעולה מסוימת (זיהום, חיפוי בקש) תהיה מותרת משום שהיא כהושבת שומר ליד האילן ושמירה על המצב הקים, ובניגוד לכך פעולה אחרת (הצללת האילן, חיפוי בעפר) תהיה אסורה משום שהיא גורמת לגידול של העץ בשביעית.<br /> <br /> ==דיונים בראשונים==<br /> אפשר לחלק את הראשונים בסוגיה לשתי סיעות מרכזיות:<br /> # היתר קיום האילן הוא היתר משום מניעת הפסד.<br /> # היתר קיום האילן הוא משום שאין שם מלאכה על פעולות שנעשות לקיום האילן. <br /> <br /> ===אוקמי משום הפסד===<br /> קריאה זו בדין אוקמי מתייחסת למלאכות האוקמי כאסורות כאשר יש גורם מתיר של הפסדת העצים. מקובל לשייך הבנה זו להבנה שתוקף היתר האוקמי הוא רק במלאכות שנאסרו מדרבנן (כי חכמים לא גזרו במקום הפסד&lt;ref&gt; למשל בסוגיה ב'''בבלי''' (מועד קטן ג' א') לפיה במקום הפסד התירו רבנן לעבוד בחול המועד.&lt;/ref&gt;) אך לא במלאכות מדאורייתא. <br /> בסיעה זו אפשר למנות את ה'''מיוחס לרש&quot;י'''&lt;ref&gt;מקובל לראות את פירוש רש&quot;י הנדפס על מסכת מועד קטן כפירוש שנכתב על ידי אדם אחר, הסוגיה שלנו היא אחת ההוכחות לכך שאין מדובר בדעת רשי.&lt;/ref&gt; (מועד קטן, ו' ב') שמסביר שהתירו להשקות שדה בית השלחין משום שהוא זקוק למים ויהיה הפסד גדול אם לא יושקה, אבל לא התירו להשקות שדה בעל שאם לא יושקה לא ייגרם הפסד גדול. אפשר לראות זאת גם בפירושו (מועד קטן, ג' א') לקשקושים השונים - יש קשקוש לסתימת סדקים שהותר כי היעדר שלו יגרור פסידא וקשקוש להרווחת האילן שנאסר משום שהוא משפר את המצב ולא מונע הפסד.<br /> הרמב&quot;ם מתאר (שמיטה ויובל, א' ח'-י') שהתירו כל המלאכות הללו מפני החשש שמא יפסדו האילנות, <br /> <br /> ===אוקמי משום הגדרת המלאכה===<br /> בסיעה זו אפשר למנות את '''רש&quot;י''' (עבודה זרה, נ' ב') שמסביר שמלאכת קיום האילן לא נחשבת מלאכה משום שהיא רק השארת האילן במצבו הנוכחי, וכך גם '''רש&quot;י''' מכתב יד (מועד קטן, ג' א') שמסביר . וכך ה'''ריטב&quot;א''' (מועד קטן, ג' א') שמסביר שההיתר לסתום נקעים הוא משום שזו רק הגנה על העץ מאור השמש ואין בכך כלל שם &quot;עבודה&quot; ואילו הקשקוש הנאסר הוא קשקוש שפועל בצמח ומשביח אותו וממילא הוא מלאכה האסורה בשביעית. כך גם דברי ה'''רשב&quot;א''' (עבודה זרה, נ ב) ו'''תוספות הרא&quot;ש''' (שם) - מלאכות שאין בהן פיטום האילן מותרות משום שהן לא מלאכות. המאירי (מועד קטן, ג' א' 'אבל עודרין') משלב בין שתי ההגדרות, וההיתר שלו הוא למלאכות שאינן חשובות והן יומיומיות ורק במקום פסידא. <br /> <br /> בהסתכלות על האחרונים אפשר להוסיף לסיעה זו גם את ה'''קרן אורה''' (מועד קטן, ג' א') שלשיטתו פעולות אוקמי הן כלל לא עבודות. <br /> <br /> הגרי&quot;ש אלישיב מסביר את סברת סיעת הריטב&quot;א שהיתר המלאכה הוא משום שאין מלאכה בקיום האילן - אם ההיתר הוא רק משום פסידא איך אפשר להתיר בנימוק של פסידא מלאכה שחכמים לומדים מסמיכה על פסוקים?<br /> <br /> == צמצומים של היתר אוקמי ==<br /> ===עבודה באילן===<br /> בהמשך להגדרת המלאכות שראינו ב'''בבבלי''' (מועד קטן, ג' א') &quot;עבודה שבשדה ושבכרם&quot;, היו שצמצמו את היתר אוקמי רק למלאכות שהן בקרקע, בעוד המלאכות שבאילן נאסרות גם כאשר הן לאוקמי. '''פאת השולחן''' [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37666&amp;st=&amp;pgnum=146 (שביעית, כ' ב')] מסביר שהיתר אוקמי הוא רק במלאכות שהן בקרקע (תחת הגפנים ולא בשורשי הגפנים) והמחלוקת בנושא מובאת על ידי '''הרב קוק''' (שבת הארץ, א', ה') ו(שם, קוטרס אחרון, י'). <br /> <br /> === כשאין פסידא===<br /> יש לשאול האם היתר אוקמי הוא בכל מקרה בו האילנות יכולים להיפגע או רק במקום הפסד גדול, נראה שיש קשר בין ההכרעה ביסוד אוקמי - האם ההיתר הוא משום שאין בכך מלאכה או משום שיש היתר במקום הפסד, אם ההיתר הוא רק במקום הפסד אולי כאשר אין הפסד לא יהיה היתר לבצע מלאכות גם לא לשם אוקמי. מלשון ה'''רמב&quot;ם''' (שמיטה ויובל, א' י') נשמע שההיתר הוא דווקא משום שאחרת כל האילנות יפסדו וכל העץ בארץ ייפגע, אך ה'''חזון איש''' (שביעית, י&quot;ז כ') מתיר אוקמי גם כאשר אין הפסד. <br /> <br /> === פעולה שנראית כעבודה===<br /> החזון איש [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41159&amp;st=&amp;pgnum=108 (שביעית, י&quot;ז, י&quot;ט ד&quot;ה מדרבנן וקרא אסמכתא)], מסביר שגם במלאכות אוקמי גזרו חכמים לאסור כאשר זה נראה כעבודה. '''הרב קנייבסקי''' [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58665&amp;st=&amp;pgnum=200&amp;hilite= (דרך אמונה, ביאור הלכה, שביעית, א' ה' &quot;ולא יאבק&quot;)] מביא את דברי החזון איש ותמה - איך נוכל להגדיר מה נראה כעבודה ומה לא? <br /> <br /> === פעולה שיש בה אוקמי ואברויי גם יחד===<br /> '''הרב קנייבסקי''' [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58665&amp;st=&amp;pgnum=200&amp;hilite= (שם)] מסביר שליסוד אוקמי כגורם מתיר של הפסד או כפעולות שלא נאסרו משום שהן אינן מלאכות כלל יש נ&quot;מ במצב שבו יש גם אוקמי וגם אברויי באותה הפעולה. אם היסוד הוא הפסד - יש בכך הפסד ומותר, אך אם היסוד הוא שהפעולה לאוקמי לא נאסרה - הרי בפעולה משולבת יש גם מלאכה שכן נאסרה והיא המלאכה להשחת האילן ויהיה אסור. <br /> <br /> == היתר אוקמי במלאכות דאורייתא ==<br /> יש לשאול האם ההיתר לבצע פעולות לקיום האילן תקף רק למלאכות שנאסרו מדרבנן או גם למלאכות שנאסרו מדאורייתא. שאלה זו היא המשך של השאלה מה יסוד דין אוקמי - האם ההיתר הוא משום שפעולות לקיום וריפוי האילן אינן מלאכות או שיש בהן איסור מלאכה אבל הוא הותר משום הפסד. אם השיח נוגע להפסד, הרי שיהיה קשה יותר להתיר משום הפסד מלאכות דאורייתא, משא&quot;כ אם אין בפעולות לשם ריפוי דין מלאכה כלל.<br /> ה'''בבלי''' (בבא בתרא, פ' ב') עוסק בזמירה (שנחשבת מלאכה דאורייתא) בשביעית, ומסביר איך נכון לזמור כאשר המטרה היא לקצוץ עצים לשם שימוש בענפים. מתוך דברי הראשונים ה'''רשב&quot;ם''' (שם) וה'''ריטב&quot;א''' (שם) עולה כי אם ברור שהזמירה היא לשם קיום האילן (משא&quot;כ במקרה דנן) מותר לזמור, על אף שהזמירה היא מלאכה מדאורייתא. מדברי הרמב&quot;ם (שביעית, א' י') עולה כי ההיתר הוא דווקא במלאכות דרבנן, משום שהוא מתבסס על כך שחכמים לא גזרו כאשר יש הפסד. <br /> === האחרונים בסוגית אוקמי מדאורייתא ===<br /> '''הרב קוק''' (שבת הארץ, א' ה', ט&quot;ו, כ'), (שבת הארץ, קונטרס אחרון, י&quot;א), הולך בשיטת הרמב&quot;ם ומתיר אוקמי רק במלאכות דרבנן (ולכן זמירה לשם אוקמי צריכה להיעשות בשינוי כי אחרת היא מדאורייתא)&lt;ref&gt;יש לציין שלשיטת הרב קוק המובאת במשפט כהן ס&quot;ז הזמירה בימינו שונה מהזמירה המקורית ונאסרה רק מדרבנן.&lt;/ref&gt;. מולו אפשר לראות את '''הרב טוקצ'ינסקי''' (ספר השמיטה, ד' 1 ב') שמתיר אוקמי גם במלאכות דאורייתא וכן דעת ה'''גרש&quot;ז''' (מעדני ארץ קובץ הערות, ח' ח') וה'''מהרי&quot;ט''' (ב', יורה דעה, נ&quot;ב)<br /> <br /> <br /> == אוקמי פירא - היתר אוקמי בפירות ==<br /> בימינו, היתר אוקמי באילנות הוא הנושא המרכזי בבירור ההלכה לאנשים פרטיים בגינות וחצרות, אך בפסיקה לתעשייה ולחקלאים הגדולים השאלה החשובה היא האם אפשר לעשות פעולות לשם קיום הפירות. התשובה הראשונית חיובית - מה ההבדל בין עשיית מלאכה לשם הפירות ועשיית מלאכות לשם האילן? אם פעולות לקיום האילן לא נחשבות מלאכה מה היסוד להניח שפעולות לקיום הפירות תחשבנה מלאכה? אם פעולות לקיום האילן מותרות משום פסידא מה היסוד להניח שפעולות לקיום הפירות לא תותרנה משום פסידא? &lt;br&gt;<br /> <br /> אפשר לראות את שאלת אוקמי פירא בתור מקרה בוחן למהות השביעית, האם השביעית היא שביתה ממלאכה או הפקר הפירות. האם החלק המרכזי הוא תשמטנה ונטשתה / שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור, כשם שעולה מדברי ה'''מכילתא דר&quot;י''' (משפטים - מסכתא דכספא כ) המתארים שמיטה והתרחקות מהשדה גם על חשבון פגיעה באכילת העניים ובנגישות שלהם לפירות - המטרה היא ניתוק של הבעלות, שביתה והפקר, ולכן אין באפשרות הבעלים לדאוג ולקים את הפירות גם אם כוונותיו הן לפעול לרווחת העניים. או שמא החלק המרכזי הוא &quot;וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ&quot; ('''ויקרא''' כ&quot;ה), אולי כשם שהרמב&quot;ן (השגות לספר המצוות לרמב&quot;ם שכחת העשין) מסביר שיש מצוות עשה באכילת פירות השביעית וכך הבינו הרשב&quot;ץ (זוהר הרקיע, מצווה ל&quot;ו) והרב זווין (לאור ההלכה עמוד ק). אפשר לצייר את השאלה בלשון אחרת: האם הפירות הם בעיקר מופקעים מבעליהם המקוריים או בעיקר מיועדים לאכילת העניים?&lt;br&gt;<br /> שאלה נוספת שעומדת ברקע ההסתכלות על הפירות היא האם הפירות מופקרים מאליהם או שיש צורך שהבעלים יפקיר את הפירות בעצמו וכך שואל המנ&quot;ח (מצווה פ&quot;ד), ולכאורה אפשר להבין שה'''מהרי&quot;ט''' (א' מ&quot;ב) הבין שאין צורך בהפקרה אקטיבית של הבעלים והפירות מופקרים ממילא כהפקעת מלך [ולכן הוא יתיר לאכול מהפירות גם אם הבעלים לא הפקירום] ואילו ה'''בית יוסף''' (אבקת רוכל כ&quot;ג) כנראה סובר שהפירות לא מופקרים עד שהבעלים לא יפקירם בעצמו [ולכן הוא יאסור לאכול מהפירות כל עוד הבעלים לא הפקירום]. אפשר להציע שהמחלוקת בסוגיה הזו בתפקיד האדם ביחס לפירות שדהו בשביעית קשורה למתח בין פעולת האדם הנדרשת ליצירת השביעית - השביתה ממלאכה והפקר הפירות האקטיבי, מול השלכת הכוח והפעולה מן האדם והלאה כך שאפילו הפקר הפירות לא נעשה על ידו משום שהוא לא בעל הפירות כלל. לפי הצעה זו אולי אפשר להוסיף את סברת המהרי&quot;ט למי שאומר שהבעלים לא רשאים לדאוג לקיום הפירות בשביעית.&lt;br&gt;<br /> <br /> <br /> מתוך הבנה זו של שורש המחלוקת, ננסה להבין את הדעות השונות בשאלת היתר קיום הפירות&lt;br&gt;<br /> <br /> ב'''משנה''', ב'''תלמוד''' ובדברי ה'''ראשונים''' אין כמעט התיחסות לסוגיה זו, אלא רק ראיות אפשריות לדעות השונות במחלוקת. ה'''בבלי''' (עבודה זרה, נ' ב') מתאר ש&quot;פטומי פירא&quot; אסור - אסור לשפר ולהרוויח את הפירות, הגמרא יכולה להיות מובנת בשתי דרכים - האיסור הוא משום שמדובר בפיטום, אבל קיום הפרי מותר וכך הבין '''הרב טוקצ'ינסקי''' (ספר השמיטה, עמ' כג), אך אפשר גם להבין שהיסוד האוסר את פיטום הפירות הוא העובדה שמדובר בפירות ולא בעץ עצמו. הרמב&quot;ם (שמיטה ויובל, א' י') מתאר עיסוק בעץ - חשש שמא ימותו העצים. <br /> === דעות האחרונים בשאלת היתר קיום הפירות ===<br /> ==== אוקמי פירי אסור ====<br /> הרב קוק (שבת הארץ א' ה') מתאר את הפסידא כדין סובייקטיבי - יש היתר לדאגה לפירות רק אם הפועל הוא בעל הפירות, וכך (שם ט&quot;ו) הוא אוסר לעשות מלאכה למען פירות השביעית אלא רק למען פירות השנים השישית והשמינית בנוסף '''הרב קוק''' (שם, קונטרס אחרון, י') מחלק בין תולעים שגורמות נזק לפירות ותולעים שגורמות נזק לעץ (שרק בהן אפשר לפגוע). הרב קוק מדגיש את מעמד פירות השביעית כפירות הפקר ואת העבודה בהם כפגיעה בהפקר הפירות. <br /> <br /> ==== אוקמי פירי מותר ====<br /> '''הרב טוקצ'ינסקי''' (ספר השמיטה ד' ב', והערה 5,6) מסביר שההיתר לקיום האילן הוא היתר גם לקיום הפירות, ובשיטה הזו הלך גם ה'''חזון איש''' (כ&quot;א י&quot;ד) שהתיר את המלאכות לקיום הפירות ומדייק ברמב&quot;ם שאם הוא התיר הוא ככל הנראה התיר קיום פירות כי היתר קיום העצים לא צריך לימוד - היאך אפשר שכל עצי הארץ ימותו, הרי נטיעת עצים חדשים תדרוש ספירה מחודשת של שנות הערלה ובמשך מספר שנים לא יהיה שום פרי לארץ. '''הרב ניסים קרליץ''' (חוט השני, שמיטה ויובל א' ה') מתיר לקים את הפירות בשביעית משום שהפירות הם מימוש האילן, וכל היתר לדאוג לאילן מתבסס על היתר לדאוג להוצאת הפירות. המהרי&quot;ל דיסקין (קונטרס אחרון, ה', רנ&quot;ט) מתיר את המלאכות לשם קיום הפירות משום שהפירות מיועדים לאכילת כלל ישראל ומותר לדאוג להם לשם עם ישראל. <br /> '''הרב שאול ישראלי''' (חוות בנימין, ג' צ&quot;ח) מדגיש שאפשר לעשות את המלאכות רק על פירות שכבר יצאו ולא על פירות שעוד לא קיימים. הוא מתיר עבודות שקשורות לאוקמי פירא שנעשות על ידי שלוחי בית דין כאשר ברור לכל שהפירות הם הפקר (כי החשש והסיבה לאסור עבודה בפירות היא העובדה שהפירות הם הפקר ועל ידי העבודה האדם מציב בעלות, אם כן יש חובה בשינוי בעשיית המלאכה מהעשייה בשאר השנים, אבל המלאכה לא נאסרת מצד עצמה אלא רק כשהבעלים דואג לפירות כבכל שנה, משא&quot;כ כשהפירות הפקר והפועל הוא שליח ב&quot;ד).<br /> <br /> == ראו גם ==<br /> * [[המלאכות האסורות בשביעית]]<br /> * [[שבת האדם או שבת הארץ]]<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.sefaria.org.il/Badei_HaAron%3B_Sheviit.7.1?lang=he בדי הארון על שביעית סימנים ז'-ח'], באתר ספריא. <br /> <br /> == הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> &lt;references /&gt; <br /> <br /> <br /> [[קטגוריה:שמיטה | מצוות התלויות בארץ]]</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%9E%D7%99_%D7%95%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%99_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA&diff=18867 2021-12-07T08:57:39Z

<p>Tytyty1: /* אוקמי פירא - היתר אוקמי בפירות */</p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> <br /> {{מקורות|שביעית ד' ו'|מועד קטן ג' א'|שביעית ב' ג'|שמיטה ויובל א' י'|}}<br /> עבודת הקרקע בשביעית נאסרה, בעקבות ניסוחים ודינים בגמרא ראשונים רבים מציעים שמלאכות שנעשות באופן ששומר על האילן חי, &quot;מקיימות&quot; אותו מותרות למרות האיסור הכללי על מלאכות. מלאכות לאוקמי הן מלאכות ששומרות על המצב הקים של האילן (או מרפאות את האילן מפגיעה מסוימת שספג) ואילו מלאכות לאברויי הנן מלאכות שמשביחות את האילן ומשפרות את מצבו.<br /> <br /> ==המקורות התנאיים==<br /> ב'''משנה''' (שביעית ד' ו') ישנו הניסוח הקרוב ביותר לדין אוקמי, יש היתר לקשור אילן שנפשח (לחבוש עץ שנפצע) כך שלא ימות, אבל אין היתר לרפות את הצמח כך שיגדל ומצבו יהיה טוב יותר מאשר קודם הפציעה. רעיון דומה אפשר לראות ב'''משנה''' (שם ה') - לאחר שקוצצים וחושפים את העץ, אי אפשר לחפות את החלקים המגולים של האילן בעפר (כנראה משום שהוא עוזר לעץ לצמוח בצורה טובה) אבל בכל זאת אפשר לכסות אותם באבנים ובעפר.<br /> <br /> ==המקורות בתלמוד==<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, מועד קטן, ג' א') כתירוץ לסתירה בין שני מקורות תנאיים [ה'''ספרא''' (בהר א עד פרק א) וה'''מכילתא דרשב&quot;י''' (משפטים - מסכתא דכספא פרשה כ)] שאחד מהם מתיר קשקוש בשביעית ואחד מהם אוסר, רב עוקבא בר חמא מסביר שיש שני סוגים של קשקוש, קשקוש שמיועד לסתום סדקים והוא מותר בשביעית וקשקוש שמיועד להצמיח את העץ ולהשביח אותו והוא נאסר.<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, עבודה זרה, נ' ב') יש הרחבה של התירוץ המקומי של רב עוקבא בר חמא לכלל שאפשר לתרץ אתו קשיים שונים. הגמרא מציעה לחלק בין מלאכות שהן לקיום האילן (בסוגיה - זיהום) ומלאכות שהן להרווחת האילן (בסוגיה - גיזום) וכן להסביר שכמו שמצינו חילוק בין שני סוגי קשקוש, כך אולי יכול להיות חילוק בין שני סוגי זיהום. <br /> התפתחות מקבילה של הכלל אפשר לראות בתלמוד הירושלמי, כך ב'''תלמוד''' (ירושלמי, שביעית, ב' ג') מוזכר בשני ניסוחים שונים הרעיון שפעולה מסוימת (זיהום, חיפוי בקש) תהיה מותרת משום שהיא כהושבת שומר ליד האילן ושמירה על המצב הקים, ובניגוד לכך פעולה אחרת (הצללת האילן, חיפוי בעפר) תהיה אסורה משום שהיא גורמת לגידול של העץ בשביעית.<br /> <br /> ==דיונים בראשונים==<br /> אפשר לחלק את הראשונים בסוגיה לשתי סיעות מרכזיות:<br /> # היתר קיום האילן הוא היתר משום מניעת הפסד.<br /> # היתר קיום האילן הוא משום שאין שם מלאכה על פעולות שנעשות לקיום האילן. <br /> <br /> ===אוקמי משום הפסד===<br /> קריאה זו בדין אוקמי מתייחסת למלאכות האוקמי כאסורות כאשר יש גורם מתיר של הפסדת העצים. מקובל לשייך הבנה זו להבנה שתוקף היתר האוקמי הוא רק במלאכות שנאסרו מדרבנן (כי חכמים לא גזרו במקום הפסד&lt;ref&gt; למשל בסוגיה ב'''בבלי''' (מועד קטן ג' א') לפיה במקום הפסד התירו רבנן לעבוד בחול המועד.&lt;/ref&gt;) אך לא במלאכות מדאורייתא. <br /> בסיעה זו אפשר למנות את ה'''מיוחס לרש&quot;י'''&lt;ref&gt;מקובל לראות את פירוש רש&quot;י הנדפס על מסכת מועד קטן כפירוש שנכתב על ידי אדם אחר, הסוגיה שלנו היא אחת ההוכחות לכך שאין מדובר בדעת רשי.&lt;/ref&gt; (מועד קטן, ו' ב') שמסביר שהתירו להשקות שדה בית השלחין משום שהוא זקוק למים ויהיה הפסד גדול אם לא יושקה, אבל לא התירו להשקות שדה בעל שאם לא יושקה לא ייגרם הפסד גדול. אפשר לראות זאת גם בפירושו (מועד קטן, ג' א') לקשקושים השונים - יש קשקוש לסתימת סדקים שהותר כי היעדר שלו יגרור פסידא וקשקוש להרווחת האילן שנאסר משום שהוא משפר את המצב ולא מונע הפסד.<br /> הרמב&quot;ם מתאר (שמיטה ויובל, א' ח'-י') שהתירו כל המלאכות הללו מפני החשש שמא יפסדו האילנות, <br /> <br /> ===אוקמי משום הגדרת המלאכה===<br /> בסיעה זו אפשר למנות את '''רש&quot;י''' (עבודה זרה, נ' ב') שמסביר שמלאכת קיום האילן לא נחשבת מלאכה משום שהיא רק השארת האילן במצבו הנוכחי, וכך גם '''רש&quot;י''' מכתב יד (מועד קטן, ג' א') שמסביר . וכך ה'''ריטב&quot;א''' (מועד קטן, ג' א') שמסביר שההיתר לסתום נקעים הוא משום שזו רק הגנה על העץ מאור השמש ואין בכך כלל שם &quot;עבודה&quot; ואילו הקשקוש הנאסר הוא קשקוש שפועל בצמח ומשביח אותו וממילא הוא מלאכה האסורה בשביעית. כך גם דברי ה'''רשב&quot;א''' (עבודה זרה, נ ב) ו'''תוספות הרא&quot;ש''' (שם) - מלאכות שאין בהן פיטום האילן מותרות משום שהן לא מלאכות. המאירי (מועד קטן, ג' א' 'אבל עודרין') משלב בין שתי ההגדרות, וההיתר שלו הוא למלאכות שאינן חשובות והן יומיומיות ורק במקום פסידא. <br /> <br /> בהסתכלות על האחרונים אפשר להוסיף לסיעה זו גם את ה'''קרן אורה''' (מועד קטן, ג' א') שלשיטתו פעולות אוקמי הן כלל לא עבודות. <br /> <br /> הגרי&quot;ש אלישיב מסביר את סברת סיעת הריטב&quot;א שהיתר המלאכה הוא משום שאין מלאכה בקיום האילן - אם ההיתר הוא רק משום פסידא איך אפשר להתיר בנימוק של פסידא מלאכה שחכמים לומדים מסמיכה על פסוקים?<br /> <br /> == צמצומים של היתר אוקמי ==<br /> ===עבודה באילן===<br /> בהמשך להגדרת המלאכות שראינו ב'''בבבלי''' (מועד קטן, ג' א') &quot;עבודה שבשדה ושבכרם&quot;, היו שצמצמו את היתר אוקמי רק למלאכות שהן בקרקע, בעוד המלאכות שבאילן נאסרות גם כאשר הן לאוקמי. '''פאת השולחן''' [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37666&amp;st=&amp;pgnum=146 (שביעית, כ' ב')] מסביר שהיתר אוקמי הוא רק במלאכות שהן בקרקע (תחת הגפנים ולא בשורשי הגפנים) והמחלוקת בנושא מובאת על ידי '''הרב קוק''' (שבת הארץ, א', ה') ו(שם, קוטרס אחרון, י'). <br /> <br /> === כשאין פסידא===<br /> יש לשאול האם היתר אוקמי הוא בכל מקרה בו האילנות יכולים להיפגע או רק במקום הפסד גדול, נראה שיש קשר בין ההכרעה ביסוד אוקמי - האם ההיתר הוא משום שאין בכך מלאכה או משום שיש היתר במקום הפסד, אם ההיתר הוא רק במקום הפסד אולי כאשר אין הפסד לא יהיה היתר לבצע מלאכות גם לא לשם אוקמי. מלשון ה'''רמב&quot;ם''' (שמיטה ויובל, א' י') נשמע שההיתר הוא דווקא משום שאחרת כל האילנות יפסדו וכל העץ בארץ ייפגע, אך ה'''חזון איש''' (שביעית, י&quot;ז כ') מתיר אוקמי גם כאשר אין הפסד. <br /> <br /> === פעולה שנראית כעבודה===<br /> החזון איש [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41159&amp;st=&amp;pgnum=108 (שביעית, י&quot;ז, י&quot;ט ד&quot;ה מדרבנן וקרא אסמכתא)], מסביר שגם במלאכות אוקמי גזרו חכמים לאסור כאשר זה נראה כעבודה. '''הרב קנייבסקי''' [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58665&amp;st=&amp;pgnum=200&amp;hilite= (דרך אמונה, ביאור הלכה, שביעית, א' ה' &quot;ולא יאבק&quot;)] מביא את דברי החזון איש ותמה - איך נוכל להגדיר מה נראה כעבודה ומה לא? <br /> <br /> === פעולה שיש בה אוקמי ואברויי גם יחד===<br /> '''הרב קנייבסקי''' [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58665&amp;st=&amp;pgnum=200&amp;hilite= (שם)] מסביר שליסוד אוקמי כגורם מתיר של הפסד או כפעולות שלא נאסרו משום שהן אינן מלאכות כלל יש נ&quot;מ במצב שבו יש גם אוקמי וגם אברויי באותה הפעולה. אם היסוד הוא הפסד - יש בכך הפסד ומותר, אך אם היסוד הוא שהפעולה לאוקמי לא נאסרה - הרי בפעולה משולבת יש גם מלאכה שכן נאסרה והיא המלאכה להשחת האילן ויהיה אסור. <br /> <br /> == היתר אוקמי במלאכות דאורייתא ==<br /> יש לשאול האם ההיתר לבצע פעולות לקיום האילן תקף רק למלאכות שנאסרו מדרבנן או גם למלאכות שנאסרו מדאורייתא. שאלה זו היא המשך של השאלה מה יסוד דין אוקמי - האם ההיתר הוא משום שפעולות לקיום וריפוי האילן אינן מלאכות או שיש בהן איסור מלאכה אבל הוא הותר משום הפסד. אם השיח נוגע להפסד, הרי שיהיה קשה יותר להתיר משום הפסד מלאכות דאורייתא, משא&quot;כ אם אין בפעולות לשם ריפוי דין מלאכה כלל.<br /> ה'''בבלי''' (בבא בתרא, פ' ב') עוסק בזמירה (שנחשבת מלאכה דאורייתא) בשביעית, ומסביר איך נכון לזמור כאשר המטרה היא לקצוץ עצים לשם שימוש בענפים. מתוך דברי הראשונים ה'''רשב&quot;ם''' (שם) וה'''ריטב&quot;א''' (שם) עולה כי אם ברור שהזמירה היא לשם קיום האילן (משא&quot;כ במקרה דנן) מותר לזמור, על אף שהזמירה היא מלאכה מדאורייתא. מדברי הרמב&quot;ם (שביעית, א' י') עולה כי ההיתר הוא דווקא במלאכות דרבנן, משום שהוא מתבסס על כך שחכמים לא גזרו כאשר יש הפסד. <br /> === האחרונים בסוגית אוקמי מדאורייתא ===<br /> '''הרב קוק''' (שבת הארץ, א' ה', ט&quot;ו, כ'), (שבת הארץ, קונטרס אחרון, י&quot;א), הולך בשיטת הרמב&quot;ם ומתיר אוקמי רק במלאכות דרבנן (ולכן זמירה לשם אוקמי צריכה להיעשות בשינוי כי אחרת היא מדאורייתא)&lt;ref&gt;יש לציין שלשיטת הרב קוק המובאת במשפט כהן ס&quot;ז הזמירה בימינו שונה מהזמירה המקורית ונאסרה רק מדרבנן.&lt;/ref&gt;. מולו אפשר לראות את '''הרב טוקצ'ינסקי''' (ספר השמיטה, ד' 1 ב') שמתיר אוקמי גם במלאכות דאורייתא וכן דעת ה'''גרש&quot;ז''' (מעדני ארץ קובץ הערות, ח' ח') וה'''מהרי&quot;ט''' (ב', יורה דעה, נ&quot;ב)<br /> <br /> <br /> == אוקמי פירא - היתר אוקמי בפירות ==<br /> בימינו, היתר אוקמי באילנות הוא הנושא המרכזי בבירור ההלכה לאנשים פרטיים בגינות וחצרות, אך בפסיקה לתעשייה ולחקלאים הגדולים השאלה החשובה היא האם אפשר לעשות פעולות לשם קיום הפירות. התשובה הראשונית חיובית - מה ההבדל בין עשיית מלאכה לשם הפירות ועשיית מלאכות לשם האילן? אם פעולות לקיום האילן לא נחשבות מלאכה מה היסוד להניח שפעולות לקיום הפירות תחשבנה מלאכה? אם פעולות לקיום האילן מותרות משום פסידא מה היסוד להניח שפעולות לקיום הפירות לא תותרנה משום פסידא? &lt;br&gt;<br /> <br /> אפשר לראות את שאלת אוקמי פירא בתור מקרה בוחן למהות השביעית, האם השביעית היא שביתה ממלאכה או הפקר הפירות. האם החלק המרכזי הוא תשמטנה ונטשתה / שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור, כשם שעולה מדברי ה'''מכילתא דר&quot;י''' (משפטים - מסכתא דכספא כ) המתארים שמיטה והתרחקות מהשדה גם על חשבון פגיעה באכילת העניים ובנגישות שלהם לפירות - המטרה היא ניתוק של הבעלות, שביתה והפקר, ולכן אין באפשרות הבעלים לדאוג ולקים את הפירות גם אם כוונותיו הן לפעול לרווחת העניים. או שמא החלק המרכזי הוא &quot;וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ&quot; ('''ויקרא''' כ&quot;ה), אולי כשם שהרמב&quot;ן (השגות לספר המצוות לרמב&quot;ם שכחת העשין) מסביר שיש מצוות עשה באכילת פירות השביעית וכך הבינו הרשב&quot;ץ (זוהר הרקיע, מצווה ל&quot;ו) והרב זווין (לאור ההלכה עמוד ק). אפשר לצייר את השאלה בלשון אחרת: האם הפירות הם בעיקר מופקעים מבעליהם המקוריים או בעיקר מיועדים לאכילת העניים?&lt;br&gt;<br /> מתוך הבנה זו של שורש המחלוקת, ננסה להבין את הדעות השונות בשאלת היתר קיום הפירות&lt;br&gt;<br /> <br /> ב'''משנה''', ב'''תלמוד''' ובדברי ה'''ראשונים''' אין כמעט התיחסות לסוגיה זו, אלא רק ראיות אפשריות לדעות השונות במחלוקת. ה'''בבלי''' (עבודה זרה, נ' ב') מתאר ש&quot;פטומי פירא&quot; אסור - אסור לשפר ולהרוויח את הפירות, הגמרא יכולה להיות מובנת בשתי דרכים - האיסור הוא משום שמדובר בפיטום, אבל קיום הפרי מותר וכך הבין '''הרב טוקצ'ינסקי''' (ספר השמיטה, עמ' כג), אך אפשר גם להבין שהיסוד האוסר את פיטום הפירות הוא העובדה שמדובר בפירות ולא בעץ עצמו. הרמב&quot;ם (שמיטה ויובל, א' י') מתאר עיסוק בעץ - חשש שמא ימותו העצים. <br /> === דעות האחרונים בשאלת היתר קיום הפירות ===<br /> ==== אוקמי פירי אסור ====<br /> הרב קוק (שבת הארץ א' ה') מתאר את הפסידא כדין סובייקטיבי - יש היתר לדאגה לפירות רק אם הפועל הוא בעל הפירות, וכך (שם ט&quot;ו) הוא אוסר לעשות מלאכה למען פירות השביעית אלא רק למען פירות השנים השישית והשמינית בנוסף '''הרב קוק''' (שם, קונטרס אחרון, י') מחלק בין תולעים שגורמות נזק לפירות ותולעים שגורמות נזק לעץ (שרק בהן אפשר לפגוע). הרב קוק מדגיש את מעמד פירות השביעית כפירות הפקר ואת העבודה בהם כפגיעה בהפקר הפירות. <br /> <br /> ==== אוקמי פירי מותר ====<br /> '''הרב טוקצ'ינסקי''' (ספר השמיטה ד' ב', והערה 5,6) מסביר שההיתר לקיום האילן הוא היתר גם לקיום הפירות, ובשיטה הזו הלך גם ה'''חזון איש''' (כ&quot;א י&quot;ד) שהתיר את המלאכות לקיום הפירות ומדייק ברמב&quot;ם שאם הוא התיר הוא ככל הנראה התיר קיום פירות כי היתר קיום העצים לא צריך לימוד - היאך אפשר שכל עצי הארץ ימותו, הרי נטיעת עצים חדשים תדרוש ספירה מחודשת של שנות הערלה ובמשך מספר שנים לא יהיה שום פרי לארץ. '''הרב ניסים קרליץ''' (חוט השני, שמיטה ויובל א' ה') מתיר לקים את הפירות בשביעית משום שהפירות הם מימוש האילן, וכל היתר לדאוג לאילן מתבסס על היתר לדאוג להוצאת הפירות. המהרי&quot;ל דיסקין (קונטרס אחרון, ה', רנ&quot;ט) מתיר את המלאכות לשם קיום הפירות משום שהפירות מיועדים לאכילת כלל ישראל ומותר לדאוג להם לשם עם ישראל. <br /> '''הרב שאול ישראלי''' (חוות בנימין, ג' צ&quot;ח) מדגיש שאפשר לעשות את המלאכות רק על פירות שכבר יצאו ולא על פירות שעוד לא קיימים. הוא מתיר עבודות שקשורות לאוקמי פירא שנעשות על ידי שלוחי בית דין כאשר ברור לכל שהפירות הם הפקר (כי החשש והסיבה לאסור עבודה בפירות היא העובדה שהפירות הם הפקר ועל ידי העבודה האדם מציב בעלות, אם כן יש חובה בשינוי בעשיית המלאכה מהעשייה בשאר השנים, אבל המלאכה לא נאסרת מצד עצמה אלא רק כשהבעלים דואג לפירות כבכל שנה, משא&quot;כ כשהפירות הפקר והפועל הוא שליח ב&quot;ד).<br /> <br /> == ראו גם ==<br /> * [[המלאכות האסורות בשביעית]]<br /> * [[שבת האדם או שבת הארץ]]<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.sefaria.org.il/Badei_HaAron%3B_Sheviit.7.1?lang=he בדי הארון על שביעית סימנים ז'-ח'], באתר ספריא. <br /> <br /> == הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> &lt;references /&gt; <br /> <br /> <br /> [[קטגוריה:שמיטה | מצוות התלויות בארץ]]</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%99&diff=18866 2021-12-07T08:40:01Z

<p>Tytyty1: </p> <hr /> <div>{{תבנית:ברוך בואך|realName=|name=י}}<br /> <br /> -- [[משתמש:א.א.|א.א.]] ([[שיחת משתמש:א.א.|שיחה]]) 20:29, 5 בדצמבר 2021 (IST)<br /> <br /> <br /> סיוע בדף אוקמי ואברויי בשביעית<br /> אהלן! הצעת לי עזרה, אשמח לשמוע מה דעתך על הדף ועל דף נוסף שהתחלתי של - [[שבת האדם או שבת הארץ|שבת האדם או הארץ בשביעית]] כדי שאוכל לדיק את הכתיבה שלי. תודה<br /> אלון 10:40, 7 בדצמבר 2021 (IST)</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%99&diff=18865 2021-12-07T08:39:39Z

<p>Tytyty1: </p> <hr /> <div>{{תבנית:ברוך בואך|realName=|name=י}}<br /> <br /> -- [[משתמש:א.א.|א.א.]] ([[שיחת משתמש:א.א.|שיחה]]) 20:29, 5 בדצמבר 2021 (IST)<br /> <br /> <br /> סיוע בדף אוקמי ואברויי בשביעית<br /> אהלן! הצעת לי עזרה, אשמח לשמוע מה דעתך על הדף ועל דף נוסף שהתחלתי של - [[שבת האדם או שבת הארץ|שבת האדם או הארץ בשביעית]] כדי שאוכל לדיק את הכתיבה שלי. תודה</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%9E%D7%99_%D7%95%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%99_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA&diff=18859 2021-12-07T08:37:35Z

<p>Tytyty1: /* אוקמי פירי מותר */</p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> <br /> {{מקורות|שביעית ד' ו'|מועד קטן ג' א'|שביעית ב' ג'|שמיטה ויובל א' י'|}}<br /> עבודת הקרקע בשביעית נאסרה, בעקבות ניסוחים ודינים בגמרא ראשונים רבים מציעים שמלאכות שנעשות באופן ששומר על האילן חי, &quot;מקיימות&quot; אותו מותרות למרות האיסור הכללי על מלאכות. מלאכות לאוקמי הן מלאכות ששומרות על המצב הקים של האילן (או מרפאות את האילן מפגיעה מסוימת שספג) ואילו מלאכות לאברויי הנן מלאכות שמשביחות את האילן ומשפרות את מצבו.<br /> <br /> ==המקורות התנאיים==<br /> ב'''משנה''' (שביעית ד' ו') ישנו הניסוח הקרוב ביותר לדין אוקמי, יש היתר לקשור אילן שנפשח (לחבוש עץ שנפצע) כך שלא ימות, אבל אין היתר לרפות את הצמח כך שיגדל ומצבו יהיה טוב יותר מאשר קודם הפציעה. רעיון דומה אפשר לראות ב'''משנה''' (שם ה') - לאחר שקוצצים וחושפים את העץ, אי אפשר לחפות את החלקים המגולים של האילן בעפר (כנראה משום שהוא עוזר לעץ לצמוח בצורה טובה) אבל בכל זאת אפשר לכסות אותם באבנים ובעפר.<br /> <br /> ==המקורות בתלמוד==<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, מועד קטן, ג' א') כתירוץ לסתירה בין שני מקורות תנאיים [ה'''ספרא''' (בהר א עד פרק א) וה'''מכילתא דרשב&quot;י''' (משפטים - מסכתא דכספא פרשה כ)] שאחד מהם מתיר קשקוש בשביעית ואחד מהם אוסר, רב עוקבא בר חמא מסביר שיש שני סוגים של קשקוש, קשקוש שמיועד לסתום סדקים והוא מותר בשביעית וקשקוש שמיועד להצמיח את העץ ולהשביח אותו והוא נאסר.<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, עבודה זרה, נ' ב') יש הרחבה של התירוץ המקומי של רב עוקבא בר חמא לכלל שאפשר לתרץ אתו קשיים שונים. הגמרא מציעה לחלק בין מלאכות שהן לקיום האילן (בסוגיה - זיהום) ומלאכות שהן להרווחת האילן (בסוגיה - גיזום) וכן להסביר שכמו שמצינו חילוק בין שני סוגי קשקוש, כך אולי יכול להיות חילוק בין שני סוגי זיהום. <br /> התפתחות מקבילה של הכלל אפשר לראות בתלמוד הירושלמי, כך ב'''תלמוד''' (ירושלמי, שביעית, ב' ג') מוזכר בשני ניסוחים שונים הרעיון שפעולה מסוימת (זיהום, חיפוי בקש) תהיה מותרת משום שהיא כהושבת שומר ליד האילן ושמירה על המצב הקים, ובניגוד לכך פעולה אחרת (הצללת האילן, חיפוי בעפר) תהיה אסורה משום שהיא גורמת לגידול של העץ בשביעית.<br /> <br /> ==דיונים בראשונים==<br /> אפשר לחלק את הראשונים בסוגיה לשתי סיעות מרכזיות:<br /> # היתר קיום האילן הוא היתר משום מניעת הפסד.<br /> # היתר קיום האילן הוא משום שאין שם מלאכה על פעולות שנעשות לקיום האילן. <br /> <br /> ===אוקמי משום הפסד===<br /> קריאה זו בדין אוקמי מתייחסת למלאכות האוקמי כאסורות כאשר יש גורם מתיר של הפסדת העצים. מקובל לשייך הבנה זו להבנה שתוקף היתר האוקמי הוא רק במלאכות שנאסרו מדרבנן (כי חכמים לא גזרו במקום הפסד&lt;ref&gt; למשל בסוגיה ב'''בבלי''' (מועד קטן ג' א') לפיה במקום הפסד התירו רבנן לעבוד בחול המועד.&lt;/ref&gt;) אך לא במלאכות מדאורייתא. <br /> בסיעה זו אפשר למנות את ה'''מיוחס לרש&quot;י'''&lt;ref&gt;מקובל לראות את פירוש רש&quot;י הנדפס על מסכת מועד קטן כפירוש שנכתב על ידי אדם אחר, הסוגיה שלנו היא אחת ההוכחות לכך שאין מדובר בדעת רשי.&lt;/ref&gt; (מועד קטן, ו' ב') שמסביר שהתירו להשקות שדה בית השלחין משום שהוא זקוק למים ויהיה הפסד גדול אם לא יושקה, אבל לא התירו להשקות שדה בעל שאם לא יושקה לא ייגרם הפסד גדול. אפשר לראות זאת גם בפירושו (מועד קטן, ג' א') לקשקושים השונים - יש קשקוש לסתימת סדקים שהותר כי היעדר שלו יגרור פסידא וקשקוש להרווחת האילן שנאסר משום שהוא משפר את המצב ולא מונע הפסד.<br /> הרמב&quot;ם מתאר (שמיטה ויובל, א' ח'-י') שהתירו כל המלאכות הללו מפני החשש שמא יפסדו האילנות, <br /> <br /> ===אוקמי משום הגדרת המלאכה===<br /> בסיעה זו אפשר למנות את '''רש&quot;י''' (עבודה זרה, נ' ב') שמסביר שמלאכת קיום האילן לא נחשבת מלאכה משום שהיא רק השארת האילן במצבו הנוכחי, וכך גם '''רש&quot;י''' מכתב יד (מועד קטן, ג' א') שמסביר . וכך ה'''ריטב&quot;א''' (מועד קטן, ג' א') שמסביר שההיתר לסתום נקעים הוא משום שזו רק הגנה על העץ מאור השמש ואין בכך כלל שם &quot;עבודה&quot; ואילו הקשקוש הנאסר הוא קשקוש שפועל בצמח ומשביח אותו וממילא הוא מלאכה האסורה בשביעית. כך גם דברי ה'''רשב&quot;א''' (עבודה זרה, נ ב) ו'''תוספות הרא&quot;ש''' (שם) - מלאכות שאין בהן פיטום האילן מותרות משום שהן לא מלאכות. המאירי (מועד קטן, ג' א' 'אבל עודרין') משלב בין שתי ההגדרות, וההיתר שלו הוא למלאכות שאינן חשובות והן יומיומיות ורק במקום פסידא. <br /> <br /> בהסתכלות על האחרונים אפשר להוסיף לסיעה זו גם את ה'''קרן אורה''' (מועד קטן, ג' א') שלשיטתו פעולות אוקמי הן כלל לא עבודות. <br /> <br /> הגרי&quot;ש אלישיב מסביר את סברת סיעת הריטב&quot;א שהיתר המלאכה הוא משום שאין מלאכה בקיום האילן - אם ההיתר הוא רק משום פסידא איך אפשר להתיר בנימוק של פסידא מלאכה שחכמים לומדים מסמיכה על פסוקים?<br /> <br /> == צמצומים של היתר אוקמי ==<br /> ===עבודה באילן===<br /> בהמשך להגדרת המלאכות שראינו ב'''בבבלי''' (מועד קטן, ג' א') &quot;עבודה שבשדה ושבכרם&quot;, היו שצמצמו את היתר אוקמי רק למלאכות שהן בקרקע, בעוד המלאכות שבאילן נאסרות גם כאשר הן לאוקמי. '''פאת השולחן''' [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37666&amp;st=&amp;pgnum=146 (שביעית, כ' ב')] מסביר שהיתר אוקמי הוא רק במלאכות שהן בקרקע (תחת הגפנים ולא בשורשי הגפנים) והמחלוקת בנושא מובאת על ידי '''הרב קוק''' (שבת הארץ, א', ה') ו(שם, קוטרס אחרון, י'). <br /> <br /> === כשאין פסידא===<br /> יש לשאול האם היתר אוקמי הוא בכל מקרה בו האילנות יכולים להיפגע או רק במקום הפסד גדול, נראה שיש קשר בין ההכרעה ביסוד אוקמי - האם ההיתר הוא משום שאין בכך מלאכה או משום שיש היתר במקום הפסד, אם ההיתר הוא רק במקום הפסד אולי כאשר אין הפסד לא יהיה היתר לבצע מלאכות גם לא לשם אוקמי. מלשון ה'''רמב&quot;ם''' (שמיטה ויובל, א' י') נשמע שההיתר הוא דווקא משום שאחרת כל האילנות יפסדו וכל העץ בארץ ייפגע, אך ה'''חזון איש''' (שביעית, י&quot;ז כ') מתיר אוקמי גם כאשר אין הפסד. <br /> <br /> === פעולה שנראית כעבודה===<br /> החזון איש [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41159&amp;st=&amp;pgnum=108 (שביעית, י&quot;ז, י&quot;ט ד&quot;ה מדרבנן וקרא אסמכתא)], מסביר שגם במלאכות אוקמי גזרו חכמים לאסור כאשר זה נראה כעבודה. '''הרב קנייבסקי''' [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58665&amp;st=&amp;pgnum=200&amp;hilite= (דרך אמונה, ביאור הלכה, שביעית, א' ה' &quot;ולא יאבק&quot;)] מביא את דברי החזון איש ותמה - איך נוכל להגדיר מה נראה כעבודה ומה לא? <br /> <br /> === פעולה שיש בה אוקמי ואברויי גם יחד===<br /> '''הרב קנייבסקי''' [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58665&amp;st=&amp;pgnum=200&amp;hilite= (שם)] מסביר שליסוד אוקמי כגורם מתיר של הפסד או כפעולות שלא נאסרו משום שהן אינן מלאכות כלל יש נ&quot;מ במצב שבו יש גם אוקמי וגם אברויי באותה הפעולה. אם היסוד הוא הפסד - יש בכך הפסד ומותר, אך אם היסוד הוא שהפעולה לאוקמי לא נאסרה - הרי בפעולה משולבת יש גם מלאכה שכן נאסרה והיא המלאכה להשחת האילן ויהיה אסור. <br /> <br /> == היתר אוקמי במלאכות דאורייתא ==<br /> יש לשאול האם ההיתר לבצע פעולות לקיום האילן תקף רק למלאכות שנאסרו מדרבנן או גם למלאכות שנאסרו מדאורייתא. שאלה זו היא המשך של השאלה מה יסוד דין אוקמי - האם ההיתר הוא משום שפעולות לקיום וריפוי האילן אינן מלאכות או שיש בהן איסור מלאכה אבל הוא הותר משום הפסד. אם השיח נוגע להפסד, הרי שיהיה קשה יותר להתיר משום הפסד מלאכות דאורייתא, משא&quot;כ אם אין בפעולות לשם ריפוי דין מלאכה כלל.<br /> ה'''בבלי''' (בבא בתרא, פ' ב') עוסק בזמירה (שנחשבת מלאכה דאורייתא) בשביעית, ומסביר איך נכון לזמור כאשר המטרה היא לקצוץ עצים לשם שימוש בענפים. מתוך דברי הראשונים ה'''רשב&quot;ם''' (שם) וה'''ריטב&quot;א''' (שם) עולה כי אם ברור שהזמירה היא לשם קיום האילן (משא&quot;כ במקרה דנן) מותר לזמור, על אף שהזמירה היא מלאכה מדאורייתא. מדברי הרמב&quot;ם (שביעית, א' י') עולה כי ההיתר הוא דווקא במלאכות דרבנן, משום שהוא מתבסס על כך שחכמים לא גזרו כאשר יש הפסד. <br /> === האחרונים בסוגית אוקמי מדאורייתא ===<br /> '''הרב קוק''' (שבת הארץ, א' ה', ט&quot;ו, כ'), (שבת הארץ, קונטרס אחרון, י&quot;א), הולך בשיטת הרמב&quot;ם ומתיר אוקמי רק במלאכות דרבנן (ולכן זמירה לשם אוקמי צריכה להיעשות בשינוי כי אחרת היא מדאורייתא)&lt;ref&gt;יש לציין שלשיטת הרב קוק המובאת במשפט כהן ס&quot;ז הזמירה בימינו שונה מהזמירה המקורית ונאסרה רק מדרבנן.&lt;/ref&gt;. מולו אפשר לראות את '''הרב טוקצ'ינסקי''' (ספר השמיטה, ד' 1 ב') שמתיר אוקמי גם במלאכות דאורייתא וכן דעת ה'''גרש&quot;ז''' (מעדני ארץ קובץ הערות, ח' ח') וה'''מהרי&quot;ט''' (ב', יורה דעה, נ&quot;ב)<br /> <br /> <br /> == אוקמי פירא - היתר אוקמי בפירות ==<br /> בימינו, היתר אוקמי באילנות הוא הנושא המרכזי בבירור ההלכה לאנשים פרטיים בגינות וחצרות, אך בפסיקה לתעשייה ולחקלאים הגדולים השאלה החשובה היא האם אפשר לעשות פעולות לשם קיום הפירות. התשובה הראשונית חיובית - מה ההבדל בין עשיית מלאכה לשם הפירות ועשיית מלאכות לשם האילן? אם פעולות לקיום האילן לא נחשבות מלאכה מה היסוד להניח שפעולות לקיום הפירות תחשבנה מלאכה? אם פעולות לקיום האילן מותרות משום פסידא מה היסוד להניח שפעולות לקיום הפירות לא תותרנה משום פסידא? <br /> השאלה האם מותר לעמול לשם קיום פירות השביעית תתקשר לשאלות במהות השביעית - האם מטרת השביעית היא השמיטה ממלאכה או אכילת הפירות? האם הפירות הם בעיקר מופקעים מבעליהם המקוריים או בעיקר מיועדים לאכילת העניים?&lt;ref&gt;'''הרמב&quot;ן''' (השגות לספר המצוות לרמב&quot;ם שכחת העשין) מסביר שיש מצוות עשה באכילת פירות השביעית וכך הבינו הרשב&quot;ץ (זוהר הרקיע, מצווה ל&quot;ו) והרב זווין (לאור ההלכה עמוד ק).&lt;/ref&gt;<br /> במשנה, בתלמוד ובדברי הראשונים אין כמעט התיחסות לסוגיה זו, אלא רק ראיות אפשריות לדעות השונות במחלוקת. ה'''בבלי''' (עבודה זרה, נ' ב') מתאר ש&quot;פטומי פירא&quot; אסור - אסור לשפר ולהרוויח את הפירות, הגמרא יכולה להיות מובנת בשתי דרכים - האיסור הוא משום שמדובר בפיטום, אבל קיום הפרי מותר וכך הבין '''הרב טוקצ'ינסקי''' (ספר השמיטה, עמ' כג), אך אפשר גם להבין שהיסוד האוסר את פיטום הפירות הוא העובדה שמדובר בפירות ולא בעץ עצמו. הרמב&quot;ם (שמיטה ויובל, א' י') מתאר עיסוק בעץ - חשש שמא ימותו העצים. <br /> === דעות האחרונים בשאלת היתר קיום הפירות ===<br /> ==== אוקמי פירי אסור ====<br /> הרב קוק (שבת הארץ א' ה') מתאר את הפסידא כדין סובייקטיבי - יש היתר לדאגה לפירות רק אם הפועל הוא בעל הפירות, וכך (שם ט&quot;ו) הוא אוסר לעשות מלאכה למען פירות השביעית אלא רק למען פירות השנים השישית והשמינית בנוסף '''הרב קוק''' (שם, קונטרס אחרון, י') מחלק בין תולעים שגורמות נזק לפירות ותולעים שגורמות נזק לעץ (שרק בהן אפשר לפגוע). הרב קוק מדגיש את מעמד פירות השביעית כפירות הפקר ואת העבודה בהם כפגיעה בהפקר הפירות. <br /> <br /> ==== אוקמי פירי מותר ====<br /> '''הרב טוקצ'ינסקי''' (ספר השמיטה ד' ב', והערה 5,6) מסביר שההיתר לקיום האילן הוא היתר גם לקיום הפירות, ובשיטה הזו הלך גם ה'''חזון איש''' (כ&quot;א י&quot;ד) שהתיר את המלאכות לקיום הפירות ומדייק ברמב&quot;ם שאם הוא התיר הוא ככל הנראה התיר קיום פירות כי היתר קיום העצים לא צריך לימוד - היאך אפשר שכל עצי הארץ ימותו, הרי נטיעת עצים חדשים תדרוש ספירה מחודשת של שנות הערלה ובמשך מספר שנים לא יהיה שום פרי לארץ. '''הרב ניסים קרליץ''' (חוט השני, שמיטה ויובל א' ה') מתיר לקים את הפירות בשביעית משום שהפירות הם מימוש האילן, וכל היתר לדאוג לאילן מתבסס על היתר לדאוג להוצאת הפירות. המהרי&quot;ל דיסקין (קונטרס אחרון, ה', רנ&quot;ט) מתיר את המלאכות לשם קיום הפירות משום שהפירות מיועדים לאכילת כלל ישראל ומותר לדאוג להם לשם עם ישראל. <br /> '''הרב שאול ישראלי''' (חוות בנימין, ג' צ&quot;ח) מדגיש שאפשר לעשות את המלאכות רק על פירות שכבר יצאו ולא על פירות שעוד לא קיימים. הוא מתיר עבודות שקשורות לאוקמי פירא שנעשות על ידי שלוחי בית דין כאשר ברור לכל שהפירות הם הפקר (כי החשש והסיבה לאסור עבודה בפירות היא העובדה שהפירות הם הפקר ועל ידי העבודה האדם מציב בעלות, אם כן יש חובה בשינוי בעשיית המלאכה מהעשייה בשאר השנים, אבל המלאכה לא נאסרת מצד עצמה אלא רק כשהבעלים דואג לפירות כבכל שנה, משא&quot;כ כשהפירות הפקר והפועל הוא שליח ב&quot;ד).<br /> <br /> == ראו גם ==<br /> * [[המלאכות האסורות בשביעית]]<br /> * [[שבת האדם או שבת הארץ]]<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.sefaria.org.il/Badei_HaAron%3B_Sheviit.7.1?lang=he בדי הארון על שביעית סימנים ז'-ח'], באתר ספריא. <br /> <br /> == הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> &lt;references /&gt; <br /> <br /> <br /> [[קטגוריה:שמיטה | מצוות התלויות בארץ]]</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%9E%D7%99_%D7%95%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%99_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA&diff=18514 2021-11-28T13:55:55Z

<p>Tytyty1: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> <br /> {{מקורות|שביעית ד' ו'|מועד קטן ג' א'|שביעית ב' ג'|שמיטה ויובל א' י'|}}<br /> עבודת הקרקע בשביעית נאסרה, בעקבות ניסוחים ודינים בגמרא ראשונים רבים מציעים שמלאכות שנעשות באופן ששומר על האילן חי, &quot;מקיימות&quot; אותו מותרות למרות האיסור הכללי על מלאכות. מלאכות לאוקמי הן מלאכות ששומרות על המצב הקים של האילן (או מרפאות את האילן מפגיעה מסוימת שספג) ואילו מלאכות לאברויי הנן מלאכות שמשביחות את האילן ומשפרות את מצבו.<br /> <br /> ==המקורות התנאיים==<br /> ב'''משנה''' (שביעית ד' ו') ישנו הניסוח הקרוב ביותר לדין אוקמי, יש היתר לקשור אילן שנפשח (לחבוש עץ שנפצע) כך שלא ימות, אבל אין היתר לרפות את הצמח כך שיגדל ומצבו יהיה טוב יותר מאשר קודם הפציעה. רעיון דומה אפשר לראות ב'''משנה''' (שם ה') - לאחר שקוצצים וחושפים את העץ, אי אפשר לחפות את החלקים המגולים של האילן בעפר (כנראה משום שהוא עוזר לעץ לצמוח בצורה טובה) אבל בכל זאת אפשר לכסות אותם באבנים ובעפר.<br /> <br /> ==המקורות בתלמוד==<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, מועד קטן, ג' א') כתירוץ לסתירה בין שני מקורות תנאיים [ה'''ספרא''' (בהר א עד פרק א) וה'''מכילתא דרשב&quot;י''' (משפטים - מסכתא דכספא פרשה כ)] שאחד מהם מתיר קשקוש בשביעית ואחד מהם אוסר, רב עוקבא בר חמא מסביר שיש שני סוגים של קשקוש, קשקוש שמיועד לסתום סדקים והוא מותר בשביעית וקשקוש שמיועד להצמיח את העץ ולהשביח אותו והוא נאסר.<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, עבודה זרה, נ' ב') יש הרחבה של התירוץ המקומי של רב עוקבא בר חמא לכלל שאפשר לתרץ אתו קשיים שונים. הגמרא מציעה לחלק בין מלאכות שהן לקיום האילן (בסוגיה - זיהום) ומלאכות שהן להרווחת האילן (בסוגיה - גיזום) וכן להסביר שכמו שמצינו חילוק בין שני סוגי קשקוש, כך אולי יכול להיות חילוק בין שני סוגי זיהום. <br /> התפתחות מקבילה של הכלל אפשר לראות בתלמוד הירושלמי, כך ב'''תלמוד''' (ירושלמי, שביעית, ב' ג') מוזכר בשני ניסוחים שונים הרעיון שפעולה מסוימת (זיהום, חיפוי בקש) תהיה מותרת משום שהיא כהושבת שומר ליד האילן ושמירה על המצב הקים, ובניגוד לכך פעולה אחרת (הצללת האילן, חיפוי בעפר) תהיה אסורה משום שהיא גורמת לגידול של העץ בשביעית.<br /> <br /> ==דיונים בראשונים==<br /> אפשר לחלק את הראשונים בסוגיה לשתי סיעות מרכזיות:<br /> # היתר קיום האילן הוא היתר משום מניעת הפסד.<br /> # היתר קיום האילן הוא משום שאין שם מלאכה על פעולות שנעשות לקיום האילן. <br /> <br /> ===אוקמי משום הפסד===<br /> קריאה זו בדין אוקמי מתייחסת למלאכות האוקמי כאסורות כאשר יש גורם מתיר של הפסדת העצים. מקובל לשייך הבנה זו להבנה שתוקף היתר האוקמי הוא רק במלאכות שנאסרו מדרבנן (כי חכמים לא גזרו במקום הפסד&lt;ref&gt; למשל בסוגיה ב'''בבלי''' (מועד קטן ג' א') לפיה במקום הפסד התירו רבנן לעבוד בחול המועד.&lt;/ref&gt;) אך לא במלאכות מדאורייתא. <br /> בסיעה זו אפשר למנות את ה'''מיוחס לרש&quot;י'''&lt;ref&gt;מקובל לראות את פירוש רש&quot;י הנדפס על מסכת מועד קטן כפירוש שנכתב על ידי אדם אחר, הסוגיה שלנו היא אחת ההוכחות לכך שאין מדובר בדעת רשי.&lt;/ref&gt; (מועד קטן, ו' ב') שמסביר שהתירו להשקות שדה בית השלחין משום שהוא זקוק למים ויהיה הפסד גדול אם לא יושקה, אבל לא התירו להשקות שדה בעל שאם לא יושקה לא ייגרם הפסד גדול. אפשר לראות זאת גם בפירושו (מועד קטן, ג' א') לקשקושים השונים - יש קשקוש לסתימת סדקים שהותר כי היעדר שלו יגרור פסידא וקשקוש להרווחת האילן שנאסר משום שהוא משפר את המצב ולא מונע הפסד.<br /> הרמב&quot;ם מתאר (שמיטה ויובל, א' ח'-י') שהתירו כל המלאכות הללו מפני החשש שמא יפסדו האילנות, <br /> <br /> ===אוקמי משום הגדרת המלאכה===<br /> בסיעה זו אפשר למנות את '''רש&quot;י''' (עבודה זרה, נ' ב') שמסביר שמלאכת קיום האילן לא נחשבת מלאכה משום שהיא רק השארת האילן במצבו הנוכחי, וכך גם '''רש&quot;י''' מכתב יד (מועד קטן, ג' א') שמסביר . וכך ה'''ריטב&quot;א''' (מועד קטן, ג' א') שמסביר שההיתר לסתום נקעים הוא משום שזו רק הגנה על העץ מאור השמש ואין בכך כלל שם &quot;עבודה&quot; ואילו הקשקוש הנאסר הוא קשקוש שפועל בצמח ומשביח אותו וממילא הוא מלאכה האסורה בשביעית. כך גם דברי ה'''רשב&quot;א''' (עבודה זרה, נ ב) ו'''תוספות הרא&quot;ש''' (שם) - מלאכות שאין בהן פיטום האילן מותרות משום שהן לא מלאכות. המאירי (מועד קטן, ג' א' 'אבל עודרין') משלב בין שתי ההגדרות, וההיתר שלו הוא למלאכות שאינן חשובות והן יומיומיות ורק במקום פסידא. <br /> <br /> בהסתכלות על האחרונים אפשר להוסיף לסיעה זו גם את ה'''קרן אורה''' (מועד קטן, ג' א') שלשיטתו פעולות אוקמי הן כלל לא עבודות. <br /> <br /> הגרי&quot;ש אלישיב מסביר את סברת סיעת הריטב&quot;א שהיתר המלאכה הוא משום שאין מלאכה בקיום האילן - אם ההיתר הוא רק משום פסידא איך אפשר להתיר בנימוק של פסידא מלאכה שחכמים לומדים מסמיכה על פסוקים?<br /> <br /> == צמצומים של היתר אוקמי ==<br /> ===עבודה באילן===<br /> בהמשך להגדרת המלאכות שראינו ב'''בבבלי''' (מועד קטן, ג' א') &quot;עבודה שבשדה ושבכרם&quot;, היו שצמצמו את היתר אוקמי רק למלאכות שהן בקרקע, בעוד המלאכות שבאילן נאסרות גם כאשר הן לאוקמי. '''פאת השולחן''' [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37666&amp;st=&amp;pgnum=146 (שביעית, כ' ב')] מסביר שהיתר אוקמי הוא רק במלאכות שהן בקרקע (תחת הגפנים ולא בשורשי הגפנים) והמחלוקת בנושא מובאת על ידי '''הרב קוק''' (שבת הארץ, א', ה') ו(שם, קוטרס אחרון, י'). <br /> <br /> === כשאין פסידא===<br /> יש לשאול האם היתר אוקמי הוא בכל מקרה בו האילנות יכולים להיפגע או רק במקום הפסד גדול, נראה שיש קשר בין ההכרעה ביסוד אוקמי - האם ההיתר הוא משום שאין בכך מלאכה או משום שיש היתר במקום הפסד, אם ההיתר הוא רק במקום הפסד אולי כאשר אין הפסד לא יהיה היתר לבצע מלאכות גם לא לשם אוקמי. מלשון ה'''רמב&quot;ם''' (שמיטה ויובל, א' י') נשמע שההיתר הוא דווקא משום שאחרת כל האילנות יפסדו וכל העץ בארץ ייפגע, אך ה'''חזון איש''' (שביעית, י&quot;ז כ') מתיר אוקמי גם כאשר אין הפסד. <br /> <br /> === פעולה שנראית כעבודה===<br /> החזון איש [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41159&amp;st=&amp;pgnum=108 (שביעית, י&quot;ז, י&quot;ט ד&quot;ה מדרבנן וקרא אסמכתא)], מסביר שגם במלאכות אוקמי גזרו חכמים לאסור כאשר זה נראה כעבודה. '''הרב קנייבסקי''' [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58665&amp;st=&amp;pgnum=200&amp;hilite= (דרך אמונה, ביאור הלכה, שביעית, א' ה' &quot;ולא יאבק&quot;)] מביא את דברי החזון איש ותמה - איך נוכל להגדיר מה נראה כעבודה ומה לא? <br /> <br /> === פעולה שיש בה אוקמי ואברויי גם יחד===<br /> '''הרב קנייבסקי''' [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58665&amp;st=&amp;pgnum=200&amp;hilite= (שם)] מסביר שליסוד אוקמי כגורם מתיר של הפסד או כפעולות שלא נאסרו משום שהן אינן מלאכות כלל יש נ&quot;מ במצב שבו יש גם אוקמי וגם אברויי באותה הפעולה. אם היסוד הוא הפסד - יש בכך הפסד ומותר, אך אם היסוד הוא שהפעולה לאוקמי לא נאסרה - הרי בפעולה משולבת יש גם מלאכה שכן נאסרה והיא המלאכה להשחת האילן ויהיה אסור. <br /> <br /> == היתר אוקמי במלאכות דאורייתא ==<br /> יש לשאול האם ההיתר לבצע פעולות לקיום האילן תקף רק למלאכות שנאסרו מדרבנן או גם למלאכות שנאסרו מדאורייתא. שאלה זו היא המשך של השאלה מה יסוד דין אוקמי - האם ההיתר הוא משום שפעולות לקיום וריפוי האילן אינן מלאכות או שיש בהן איסור מלאכה אבל הוא הותר משום הפסד. אם השיח נוגע להפסד, הרי שיהיה קשה יותר להתיר משום הפסד מלאכות דאורייתא, משא&quot;כ אם אין בפעולות לשם ריפוי דין מלאכה כלל.<br /> ה'''בבלי''' (בבא בתרא, פ' ב') עוסק בזמירה (שנחשבת מלאכה דאורייתא) בשביעית, ומסביר איך נכון לזמור כאשר המטרה היא לקצוץ עצים לשם שימוש בענפים. מתוך דברי הראשונים ה'''רשב&quot;ם''' (שם) וה'''ריטב&quot;א''' (שם) עולה כי אם ברור שהזמירה היא לשם קיום האילן (משא&quot;כ במקרה דנן) מותר לזמור, על אף שהזמירה היא מלאכה מדאורייתא. מדברי הרמב&quot;ם (שביעית, א' י') עולה כי ההיתר הוא דווקא במלאכות דרבנן, משום שהוא מתבסס על כך שחכמים לא גזרו כאשר יש הפסד. <br /> === האחרונים בסוגית אוקמי מדאורייתא ===<br /> '''הרב קוק''' (שבת הארץ, א' ה', ט&quot;ו, כ'), (שבת הארץ, קונטרס אחרון, י&quot;א), הולך בשיטת הרמב&quot;ם ומתיר אוקמי רק במלאכות דרבנן (ולכן זמירה לשם אוקמי צריכה להיעשות בשינוי כי אחרת היא מדאורייתא)&lt;ref&gt;יש לציין שלשיטת הרב קוק המובאת במשפט כהן ס&quot;ז הזמירה בימינו שונה מהזמירה המקורית ונאסרה רק מדרבנן.&lt;/ref&gt;. מולו אפשר לראות את '''הרב טוקצ'ינסקי''' (ספר השמיטה, ד' 1 ב') שמתיר אוקמי גם במלאכות דאורייתא וכן דעת ה'''גרש&quot;ז''' (מעדני ארץ קובץ הערות, ח' ח') וה'''מהרי&quot;ט''' (ב', יורה דעה, נ&quot;ב)<br /> <br /> <br /> == אוקמי פירא - היתר אוקמי בפירות ==<br /> בימינו, היתר אוקמי באילנות הוא הנושא המרכזי בבירור ההלכה לאנשים פרטיים בגינות וחצרות, אך בפסיקה לתעשייה ולחקלאים הגדולים השאלה החשובה היא האם אפשר לעשות פעולות לשם קיום הפירות. התשובה הראשונית חיובית - מה ההבדל בין עשיית מלאכה לשם הפירות ועשיית מלאכות לשם האילן? אם פעולות לקיום האילן לא נחשבות מלאכה מה היסוד להניח שפעולות לקיום הפירות תחשבנה מלאכה? אם פעולות לקיום האילן מותרות משום פסידא מה היסוד להניח שפעולות לקיום הפירות לא תותרנה משום פסידא? <br /> השאלה האם מותר לעמול לשם קיום פירות השביעית תתקשר לשאלות במהות השביעית - האם מטרת השביעית היא השמיטה ממלאכה או אכילת הפירות? האם הפירות הם בעיקר מופקעים מבעליהם המקוריים או בעיקר מיועדים לאכילת העניים?&lt;ref&gt;'''הרמב&quot;ן''' (השגות לספר המצוות לרמב&quot;ם שכחת העשין) מסביר שיש מצוות עשה באכילת פירות השביעית וכך הבינו הרשב&quot;ץ (זוהר הרקיע, מצווה ל&quot;ו) והרב זווין (לאור ההלכה עמוד ק).&lt;/ref&gt;<br /> במשנה, בתלמוד ובדברי הראשונים אין כמעט התיחסות לסוגיה זו, אלא רק ראיות אפשריות לדעות השונות במחלוקת. ה'''בבלי''' (עבודה זרה, נ' ב') מתאר ש&quot;פטומי פירא&quot; אסור - אסור לשפר ולהרוויח את הפירות, הגמרא יכולה להיות מובנת בשתי דרכים - האיסור הוא משום שמדובר בפיטום, אבל קיום הפרי מותר וכך הבין '''הרב טוקצ'ינסקי''' (ספר השמיטה, עמ' כג), אך אפשר גם להבין שהיסוד האוסר את פיטום הפירות הוא העובדה שמדובר בפירות ולא בעץ עצמו. הרמב&quot;ם (שמיטה ויובל, א' י') מתאר עיסוק בעץ - חשש שמא ימותו העצים. <br /> === דעות האחרונים בשאלת היתר קיום הפירות ===<br /> ==== אוקמי פירי אסור ====<br /> הרב קוק (שבת הארץ א' ה') מתאר את הפסידא כדין סובייקטיבי - יש היתר לדאגה לפירות רק אם הפועל הוא בעל הפירות, וכך (שם ט&quot;ו) הוא אוסר לעשות מלאכה למען פירות השביעית אלא רק למען פירות השנים השישית והשמינית בנוסף '''הרב קוק''' (שם, קונטרס אחרון, י') מחלק בין תולעים שגורמות נזק לפירות ותולעים שגורמות נזק לעץ (שרק בהן אפשר לפגוע). הרב קוק מדגיש את מעמד פירות השביעית כפירות הפקר ואת העבודה בהם כפגיעה בהפקר הפירות. <br /> <br /> ==== אוקמי פירי מותר ====<br /> '''הרב טוקצ'ינסקי''' (ספר השמיטה ד' ב', והערה 5,6) מסביר שההיתר לקיום האילן הוא היתר גם לקיום הפירות, ובשיטה הזו הלך גם ה'''חזון איש''' (כ&quot;א י&quot;ד) שהתיר את המלאכות לקיום הפירות ומדייק ברמב&quot;ם שאם הוא התיר הוא כלל הנראה התיר קיום פירות כי היתר קיום העצים לא צריך לימוד - היאך אפשר שכל עצי הארץ ימותו, הרי נטיעת עצים חדשים תדרוש ספירה מחודשת של שנות הערלה ובמשך מספר שנים לא יהיה שום פרי לארץ. '''הרב ניסים קרליץ''' (חוט השני, שמיטה ויובל א' ה') מתיר לקים את הפירות בשביעית משום שהפירות הם מימוש האילן, וכל היתר לדאוג לאילן מתבסס על היתר לדאוג להוצאת הפירות. המהרי&quot;ל דיסקין (קונטרס אחרון, ה', רנ&quot;ט) מתיר את המלאכות לשם קיום הפירות משום שהפירות מיועדים לאכילת כלל ישראל ומותר לדאוג להם לשם עם ישראל. <br /> '''הרב שאול ישראלי''' (חוות בנימין, ג' צ&quot;ח) מדגיש שאפשר לעשות את המלאכות רק על פירות שכבר יצאו ולא על פירות שעוד לא קיימים. הוא מתיר עבודות שקשורות לאוקמי פירא שנעשות על ידי שלוחי בית דין כאשר ברור לכל שהפירות הם הפקר (כי החשש והסיבה לאסור עבודה בפירות היא העובדה שהפירות הם הפקר ועל ידי העבודה האדם מציב בעלות, אם כן יש חובה בשינוי בעשיית המלאכה מהעשייה בשאר השנים, אבל המלאכה לא נאסרת מצד עצמה אלא רק כשהבעלים דואג לפירות כבכל שנה, משא&quot;כ כשהפירות הפקר והפועל הוא שליח ב&quot;ד). <br /> <br /> <br /> == ראו גם ==<br /> * [[המלאכות האסורות בשביעית]]<br /> * [[שבת האדם או שבת הארץ]]<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.sefaria.org.il/Badei_HaAron%3B_Sheviit.7.1?lang=he בדי הארון על שביעית סימנים ז'-ח'], באתר ספריא. <br /> <br /> == הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> &lt;references /&gt; <br /> <br /> <br /> [[קטגוריה:שמיטה | מצוות התלויות בארץ]]</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94:%D7%AA%D7%A7%D7%A0%D7%95%D7%9F_%D7%AA%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%AA%D7%99%D7%91%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%AA&diff=18513 2021-11-28T13:51:54Z

<p>Tytyty1: /* התחרות בתשפ&quot;ב */ פסקה חדשה</p> <hr /> <div>== פרסי התחרות ==<br /> <br /> במצב הנוכחי, בו יש פחות מ10 סוגיות המשתתפות בתחרות, האם הפרסים יקטנו בודאות? [[משתמש:דביר|דביר]] • [[שיחת משתמש:דביר|שיחה]] •י&quot;ט בכסלו ה'תשע&quot;ח • 12:29, 7 בדצמבר 2017 (IST)<br /> :מכל מיני סיבות, לא הספקנו לעבוד מספיק על פרסום התחרות. מקווים בקרוב לפרסם יותר ולהגדיל את כמות המשתתפים. ייתכן שפשוט נאריך עוד את משך זמן התחרות, על מנת לתת הזדמנות לאברכים ובחורים נוספים להצטרף. [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 14:58, 7 בדצמבר 2017 (IST)<br /> ::שלום מתי יפורסמו תוצאות הזוכים<br /> :::זמן אלול.<br /> האם השתתפו מספר המינימום של המאמרים לקיום התחרות<br /> ==שלבי הבדיקה==<br /> [[משתמש:א.א|א.א]], האם שני שלבי הבדיקה יהיו במהלך חודש אלול או שהסינון הראשוני (העלייה לשלב הגמר) יתרחש לפני כן? [[משתמש:דביר|דביר]] • [[שיחת משתמש:דביר|שיחה]] •כ&quot;ו בתמוז ה'תשע&quot;ח • 08:34, 9 ביולי 2018 (IDT)<br /> :אנחנו עושים השתדלות להגיע לא' אלול עם תוצאות סופיות. ייתכן ויהיו עיכובים, ונפרסמן במהלך זמן אלול. [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 12:23, 9 ביולי 2018 (IDT)<br /> <br /> ==שתי שאלות==<br /> א. האם רק בחורי גבוהות יכולים להשתתף בתחרות או גם בחורי ישיבות קטנות או תיכוניות יכולים?<br /> <br /> ב. האם אפשר לסכם סוגיה שבעצם אינה סוגיה תלמודית אלא סוגיה הלכתית שנידונה בדורות האחרונים? אני שוקל למשל לכתוב על קיום מצוות בחלל. {{א|א.א}} [[משתמש:עמד|עמד]] ([[שיחת משתמש:עמד|שיחה]])<br /> :א. יכולים. המדד הוא רק איכות הכתיבה ולא גיל או מעמד הכותב.<br /> :ב. עקרונית כן, אבל מן הסתם יש לה שורשים גם במקורות הקדמונים. יכול להיות שהיא תצטרך בסוף להיות סוגיה שנגזרת מסוגיה אחרת, ולמקם אותה בהתאם. אם תכתוב לי בקצרה מה המקורות הקדמונים שעליה נשענת הסוגיה, אוכל לענות לך בצורה מדוייקת יותר (מחילה שאני לא מצוי בסוגיה).[[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 15:59, 14 ביולי 2021 (IDT)<br /> ::הנידון העיקרי בסוגיה הוא כיצד לחשב את הימים והלילות בחלל, ואפשר להגדיר סוגיה זו כחלק מסוגיית הזמנים בצפון כדור הארץ, שדנו בה כבר הראשונים (למשל אצל רבי יצחק אבן סהולה) והאחרונים (למשל היעב&quot;ץ והתפארת ישראל). המקורות העיקריים בחז&quot;ל שמהם הובאו ראיות הם מדרש פרקי דרבי אליעזר על עצירת השמש על ידי יהושע, והרד&quot;ל שם, וכן הגמרא בשבת ס&quot;ט בעניין מי שהולך במדבר ואינו יודע מתי שבת, שצריך למנות שבעה ימים ולשמור את השביעי כדי שלא תשתכח תורת שבת. באופן כללי עיקר הפסיקה בנושא מושתתת על סברה, והמקורות מסייעים להוכחות נכונות הסברות. [[משתמש:עמד|עמד]] ([[שיחת משתמש:עמד|שיחה]]) 17:08, 14 ביולי 2021 (IDT)<br /> :::ואגב, אני לא חושב שיש הרבה תלמידי חכמים שמצויים בסוגיה הכמעט לא מעשית הזו... [[משתמש:עמד|עמד]] ([[שיחת משתמש:עמד|שיחה]]) 20:20, 14 ביולי 2021 (IDT)<br /> ::::לפי איך שזה נראה אולי כדאי שזו תהיה סוגיית משנה בתוך סוגיית [[המהלך בדרך ואינו יודע מתי שבת]], שבע&quot;ה תיכתב בעתיד. לכן כדאי שתכתוב את הסוגיה שלך תחת השם [[המהלך בדרך ואינו יודע מתי שבת/קיום מצוות בחלל]], כי הדיון של האחרונים נסוב סביב הנקודה הזו. בכל אופן אפשר גם לכתוב אותה כסוגיה בפני עצמה וליצור דף הפניה לשם. או להיפך. [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 21:44, 14 ביולי 2021 (IDT)<br /> :::::אם הבנתי נכון שזה בסדר לחלק את זה לשתי סוגיות נפרדות, אני חושב שככה עדיף, ושבסוגיה העתידית &quot;המהלך בדרך ואינו יודע מתי שבת&quot; יהיה סעיף על &quot;שמירת שבת בחלל&quot;, עם הפניה לערך המורחב על קיום מצוות בחלל. אמנם זה הנידון המרכזי בסוגיית קיום המצוות בחלל, אבל יש גם שאלה האם יש בכלל חיוב לקיים מצוות בחלל, ויש גם נידונים במצוות והלכות נוספות התלויות בזמן (כגון ק&quot;ש ותפילה, שבעה נקיים, ברית מילה). יש גם נידונים שוליים יותר כגון קידוש בלי כוס בחלל (אין כבידה ואי אפשר לשתות מכוס), וקידוש לבנה בחלל... השאלה אם אפשר להחשיב את הכל כ&quot;סוגיה&quot; אחת, או שזה כבר נושאים אחרים שצריכים להיכנס לסוגיות הספציפיות שלהם. [[משתמש:עמד|עמד]] ([[שיחת משתמש:עמד|שיחה]]) 23:49, 14 ביולי 2021 (IDT)<br /> ::::::אני חושב שבשלב ראשון תכתוב הכל בסוגיה אחת, ואחר כך נחשוב אם להעביר חלק או לפתוח בסוגיות אחרות כותרת קצרה על זה עם הפניה לסוגיה מורחבת.[[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 00:01, 15 ביולי 2021 (IDT)<br /> :::::::אין בעיה. יישר כח תודה רבה! [[משתמש:עמד|עמד]] ([[שיחת משתמש:עמד|שיחה]]) 00:38, 15 ביולי 2021 (IDT)<br /> <br /> == מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר ==<br /> {{א|א.א}}, אשמח אם תסתכל על [[טיוטה:יאוש שלא מדעת#ביאור שיטת רבא]], <br /> <br /> א. זה סגנון הכתיבה המתאים?<br /> <br /> ב. עד כמה לפרט ב12 הראיות שהגמרא מביאה? לעשות כותרת ברמה שלישית (===) על כל אחת מהן עם קצת פירוט? [[משתמש:מושך בשבט|מושך בשבט]] ([[שיחת משתמש:מושך בשבט|שיחה]]) 22:29, 31 ביולי 2021 (IDT)<br /> :א. בגדול, נראה בסדר גמור. אפשר קצת להרחיב בהסבר הסברות, בעיקר בדברי הראשונים. <br /> :מעבר לזה, באופן כללי עדיף להציג את המקורות בצורה כרונולוגית מהקדמונים למאוחרים, אבל אם זה רק כדי להציג את השאלה מתוך אחד האחרונים, ואחר כך להביא תשובות מתוך דברי הראשונים, מסתבר שזה בסדר.<br /> :ב. שאלה טובה. לשיקולך. ככל שהן יותר נצרכות לגוף הבנת הסוגיה, מן הסתם תידרש יותר להרחיב. אך אם הראיה נדחתה ואין ללמוד ממנה כלום, אפילו לא מההווה אמינא, מסתבר שפחות נצטרך להרחיב עליה.[[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 23:22, 31 ביולי 2021 (IDT)<br /> <br /> == הערות כלליות ==<br /> <br /> #ראיתי שמופיע שמי שיכול להשתתף בתחרות זה &quot;בחור ישיבה בהווה או בעבר&quot; וכו'. לדעתי, למרות שמן הסתם בחורים ואברכים ישתתפו בתחרות, ייתכן שגם אלו שלא זכו ללמוד בישיבה או שהינם אברכים, ירצו להשתתף, וחבל למנוע מהם. לשיקולכם.<br /> #ממתי עד מתי מתחילה התחרות? כדאי בדחיפות לציין זאת. <br /> #ממליץ שסיום התחרות יהיה במועד שבני ישיבות יש להם גישה לכאן, (כמו בין הזמנים תשרי), או שלכל הפחות יתנו כ-3-4 שבועות לאתר אותם, בכל זאת..<br /> <br /> אשמח לשמוע את {{א|א.א|דעתכם}}. תודה! --[[משתמש:דוד|דוד]] ([[שיחת משתמש:דוד|שיחה]]) 17:58, 9 באוגוסט 2021 (IDT)<br /> :שלום וברכה --[[משתמש:דוד|דוד]].<br /> :#באופן כללי אנחנו מניחים שמי שמתאים לכתוב באתר למד בישיבה או בכולל בעברו, ומן הסתם הם אלו שישתתפו בתחרות. אם יש אדם שלא למד בישיבה, אבל רוצה להשתתף, מניח שיאשרו לו את ההשתתפות. בינתיים לא פנו אלינו בבקשה כזו.<br /> :#התחרות התחילה כבר, מהרגע שהתפרסמה באתר. מועד אחרון להגשת הסוגיות מצויין ב[[ויקיסוגיה:תקנון תחרות כתיבה תורנית|תקנון התחרות]].<br /> :#מועד סיום התחרות הוא הרבה אחרי בין הזמנים של תשרי. ואם יהיה צורך, מאריך גם לאחר בין הזמנים של ניסן (בתחרויות קודמות זה מה שהיה. משתתפים הגישו בקשה והארכנו עד אחרי ניסן).<br /> :בברכה [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 00:01, 10 באוגוסט 2021 (IDT).<br /> ::#אבל ייתכן שזה פשוט מונע מהם מלכתחילה להשתתף, וחבל עליהם.. --[[משתמש:דוד|דוד]] ([[שיחת משתמש:דוד|שיחה]]) 09:32, 10 באוגוסט 2021 (IDT)<br /> <br /> == התחרות בתשפ&quot;ב ==<br /> <br /> {{א|א.א}}, אשמח אם תסתכל על [[אוקמי ואברויי בשביעית]], האם הסיכום טוב? יש דברים שצריך לעשות אחרת? <br /> התחרות מתנהלת השנה לפי לוח הזמנים הרגיל? צפויה הארכה מסוימת (אין בדברי ביקוש להארכה, רק רצון להבין אם צפויה כזו).<br /> תודה רבה! <br /> אלון 15:51, 28 בנובמבר 2021 (IST)</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%93%D7%9D_%D7%90%D7%95_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%A5&diff=18435 2021-11-24T22:03:36Z

<p>Tytyty1: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות| שביעית ד' ג'| עבודה זרה ט&quot;ו' ב'|||}}<br /> בשביעית יש ציווי על שביתה מעבודת השדה, הציווי יכול להיות מוטל על האדם העובד בשדה ויכול להיות מוטל על הארץ הנעבדת. השאלה האם יש חיוב על הארץ נשאלת בעיקר בקרב מי שאמר שיש מצוות עשה נפרדת בשביעית, ואין בעשה אלא מה שיש בלא תעשה (ארבע המלאכות שנאסרו מדאורייתא)&lt;ref&gt;לשיוך לעשה יכולה להיות נפקות לשאלת חיוב הנשים משום שמדובר במצוות עשה שהזמן גרמא ו'''המנחת חינוך''' (כי תשא מצוה קיב) מסתפק בשאלה זו.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> ==העיון בפסוקים ובמקורות התנאיים==<br /> הלימוד בפסוקי התורה לגבי שביעית נוכח בשני מקורות מרכזיים '''שמות''' (משפטים, כ&quot;ג י'-יב) שם יש ציווי על האדם לשמוט את שדהו, ומול בפרשת בהר<br /> בפסוקים – הפרשה בשמות מתארת יותר ציווי על האדם והפרשה בויקרא (בהר) מתארת יותר דיון על הארץ. <br /> <br /> מקורות תנאיים<br /> במשנה שביעית ד' ג' יש היתר לחזק ידי נכרים בשביעית, על פי התוספתא שביעית ג' יב' (ליברמן) אפשר להבין את ההיתר כאפשרות לתאם עם הגוי שיזרע שדה בשביעית ואקנה אותה ממנו במוצאי השביעית, אם כן - יש פה אמירה שלכאורה מנתקת בין איסור השביעית לקרקע - האיסור הוא על האדם (על הגברא) ועל הארץ (החפצא) אין איסור כלל. <br /> <br /> ==מקורות בתלמוד==<br /> המקור המרכזי לשאלת שבת האדם או הארץ בתלמוד מופיע בסוגיה ב'''בבבלי''' (עבודה זרה, ט&quot;ו א'-ב'), יש שאלה על היקף החיוב של אדם בשביתת חפציו ועל הקשר בין החיוב על השביתה לאיסור מכירת החפץ כך שתיעשה בו מלאכה &lt;ref&gt;בגמרא שם מסופר שרב הונא מכר פרה לעובד כוכבים, רב חסדא מקשה עליו: היאך אתה נוקט בצעד זה? ורב הונא עונה שהוא מוכר את הבהמה כדי שהעכו&quot;ם ישחט אותה, והראיה לכך היא מהיתר בית הלל למכור פרה החורשת בשביעית משום שהפרה יכולה להישחט ולא לעבוד בשביעית. <br /> רבה אומר שהמקרים לא דומים משום שאדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת ולא מצווה על שביתת בהמתו בשביעית, ולכן אולי למרות שמותר למכור בהמה משום חשש של שביעית, יהיה אסור למכור בהמה משום חשש של שבת &lt;/ref&gt; רבה אומר שבמקום בו אדם מצווה על שביתת חפץ אסור למכור אותו, אביי פורך את הרעיון שבכל מקום שבו אדם מצווה על החפץ אסור למכור, למשל - בשדה '''שאדם מצווה על שביתת שדהו בשביעית''' ובכל זאת אליבא דבית הלל אפשר למכור שדהו בשביעית &lt;ref&gt; (למסקנת הסוגיה מותר למכור כל עוד אפשר לתלות [להיות מסוגלים להניח שיש סיבה אחרת מלבד עשיית האיסור שתגרום לאדם לקנות] בלא קשר לתוקף האיסור ואסור למכור כאשר אי אפשר לתלות). &lt;/ref&gt;. <br /> <br /> ==העיון בראשונים==<br /> את דברי הראשונים אפשר לראות בשני ענפים מרכזיים.<br /> # מוני המצוות. <br /> # הראשונים על הסוגיה בעבודה זרה.<br /> ===מוני המצוות===<br /> '''הרמב&quot;ם''' בספר המצוות מצות עשה קלה מתאר חובה על האדם לשבות מעבודת הארץ, וכך גם ב'''יד החזקה''' (שמיטה ויובל א' א'), אך בהקדמה להלכות שמיטה ויובל הוא משתמש בניסוח שמסב את החיוב על הארץ&lt;ref&gt;'''הרב קוק''' (שבת הארץ, קונטרס אחרון א' א') שהכריע שהחובה היא על האדם הציע שאולי בהקדמה להלכות הרמב&quot;ם מתאר את הדין הרעיוני שהארץ אמורה לשבות לגמרי, אך בהסתכלות פרקטית על ההלכות הנפסקות יש צורך לציין רק את החובה על האדם משום שאין מימוש הלכתי לחובה על שביתת הארץ.&lt;/ref&gt;. <br /> ===הראשונים על הסוגיה בעבודה זרה===<br /> הראשונים מתיחסים לסוגיה בעבודה זרה בצורות שונות. לכאורה כתוב בפירוש שאדם מצווה על שביתת שדהו בשביעית אך הוא יכול למכור אותו. <br /> רש&quot;י (עבודה זרה ט&quot;ו ב') מסביר שאדם מצווה על שביתת שדהו מהפסוק שבת שבתון יהיה לארץ, '''הריטב&quot;א''' (שם) מסביר את דברי אביי - בשביעית אד אדם מצווה על שביתת שדהו, התוס' רי&quot;ד (שם) תמה בתחילת דבריו משום שהאיסור שהוא מכיר בשביעית מוטל על האדם בלבד ולא על השדה, נראה שלמסקנת דבריו כדברי רש&quot;י יש דין של שביתה על הארץ. <br /> <br /> ==שיטת המנחת חינוך==<br /> '''המנחת חינוך''' (כי תשא מצוה קיב) מציע להסביר שיש דין של שביתה על הארץ. המקורות שהוא מביא לדבריו הם לשון '''התורה''' (ויקרא כ&quot;ה) המשתמשת בלשון של שביתת הארץ, וכן ה'''בבלי''' (עבודה זרה ט&quot;ו ב') ו'''רש&quot;י''' (שם). בדרך זו הלכו המהרש&quot;ל והנצי&quot;ב. <br /> <br /> ד) שהתיר את המלאכות לקיום הפירות ומדייק ברמב&quot;ם שאם הוא התיר הוא כלל הנראה התיר קיום פירות כי היתר קיום העצים לא צריך לימוד - היאך אפשר שכל עצי הארץ ימותו, הרי נטיעת עצים חדשים תדרוש ספירה מחודשת של שנות הערלה ובמשך מספר שנים לא יהיה שום פרי לארץ. '''הרב ניסים קרליץ''' (חוט השני, שמיטה ויובל א' ה') מתיר לקים את הפירות בשביעית משום שהפירות הם מימוש האילן, וכל היתר לדאוג לאילן מתבסס על היתר לדאוג להוצאת הפירות. המהרי&quot;ל דיסקין (קונטרס אחרון, ה', רנ&quot;ט) מתיר את המלאכות לשם קיום הפירות משום שהפירות מיועדים לאכילת כלל ישראל ומותר לדאוג להם לשם עם ישראל. <br /> '''הרב שאול ישראלי''' (חוות בנימין, ג' צ&quot;ח) מדגיש שאפשר לעשות את המלאכות רק על פירות שכבר יצאו ולא על פירות שעוד לא קיימים. הוא מתיר עבודות שקשורות לאוקמי פירא שנעשות על ידי שלוחי בית דין כאשר ברור לכל שהפירות הם הפקר (כי החשש והסיבה לאסור עבודה בפירות היא העובדה שהפירות הם הפקר ועל ידי העבודה האדם מציב בעלות, אם כן יש חובה בשינוי בעשיית המלאכה מהעשייה בשאר השנים, אבל המלאכה לא נאסרת מצד עצמה אלא רק כשהבעלים דואג לפירות כבכל שנה, משא&quot;כ כשהפירות הפקר והפועל הוא שליח ב&quot;ד). <br /> <br /> <br /> == ראו גם ==<br /> * [[המלאכות האסורות בשביעית]]<br /> * [[אוקמי ואברויי בשביעית]]<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.sefaria.org.il/Badei_HaAron%3B_Sheviit.5.1?lang=he בדי הארון על שביעית סימן ה'], באתר ספריא. <br /> <br /> == הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> &lt;references /&gt; <br /> <br /> <br /> [[קטגוריה:שמיטה | מצוות התלויות בארץ]]</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%93%D7%9D_%D7%90%D7%95_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%A5&diff=18434 2021-11-24T22:02:01Z

<p>Tytyty1: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות| שביעית ד' ג'| עבודה זרה ט&quot;ו' ב'|||}}<br /> בשביעית יש ציווי על שביתה מעבודת השדה, הציווי יכול להיות מוטל על האדם העובד בשדה ויכול להיות מוטל על הארץ הנעבדת. השאלה האם יש חיוב על הארץ נשאלת בעיקר בקרב מי שאמר שיש מצוות עשה נפרדת בשביעית, ואין בעשה אלא מה שיש בלא תעשה (ארבע המלאכות שנאסרו מדאורייתא)&lt;ref&gt;לשיוך לעשה יכולה להיות נפקות לשאלת חיוב הנשים משום שמדובר במצוות עשה שהזמן גרמא ו'''המנחת חינוך''' (כי תשא מצוה קיב) מסתפק בשאלה זו.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> ==העיון בפסוקים ובמקורות התנאיים==<br /> הלימוד בפסוקי התורה לגבי שביעית נוכח בשני מקורות מרכזיים '''שמות''' (משפטים, כ&quot;ג י'-יב) שם יש ציווי על האדם לשמוט את שדהו, ומול בפרשת בהר<br /> בפסוקים – הפרשה בשמות מתארת יותר ציווי על האדם והפרשה בויקרא (בהר) מתארת יותר דיון על הארץ. <br /> <br /> מקורות תנאיים<br /> במשנה שביעית ד' ג' יש היתר לחזק ידי נכרים בשביעית, על פי התוספתא שביעית ג' יב' (ליברמן) אפשר להבין את ההיתר כאפשרות לתאם עם הגוי שיזרע שדה בשביעית ואקנה אותה ממנו במוצאי השביעית, אם כן - יש פה אמירה שלכאורה מנתקת בין איסור השביעית לקרקע - האיסור הוא על האדם (על הגברא) ועל הארץ (החפצא) אין איסור כלל. <br /> <br /> ==מקורות בתלמוד==<br /> המקור המרכזי לשאלת שבת האדם או הארץ בתלמוד מופיע בסוגיה ב'''בבבלי''' (עבודה זרה, ט&quot;ו א'-ב'), יש שאלה על היקף החיוב של אדם בשביתת חפציו ועל הקשר בין החיוב על השביתה לאיסור מכירת החפץ כך שתיעשה בו מלאכה &lt;ref&gt;בגמרא שם מסופר שרב הונא מכר פרה לעובד כוכבים, רב חסדא מקשה עליו: היאך אתה נוקט בצעד זה? ורב הונא עונה שהוא מוכר את הבהמה כדי שהעכו&quot;ם ישחט אותה, והראיה לכך היא מהיתר בית הלל למכור פרה החורשת בשביעית משום שהפרה יכולה להישחט ולא לעבוד בשביעית. <br /> רבה אומר שהמקרים לא דומים משום שאדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת ולא מצווה על שביתת בהמתו בשביעית, ולכן אולי למרות שמותר למכור בהמה משום חשש של שביעית, יהיה אסור למכור בהמה משום חשש של שבת &lt;/ref&gt; רבה אומר שבמקום בו אדם מצווה על שביתת חפץ אסור למכור אותו, אביי פורך את הרעיון שבכל מקום שבו אדם מצווה על החפץ אסור למכור, למשל - בשדה '''שאדם מצווה על שביתת שדהו בשביעית''' ובכל זאת אליבא דבית הלל אפשר למכור שדהו בשביעית &lt;ref&gt; (למסקנת הסוגיה מותר למכור כל עוד אפשר לתלות [להיות מסוגלים להניח שיש סיבה אחרת מלבד עשיית האיסור שתגרום לאדם לקנות] בלא קשר לתוקף האיסור ואסור למכור כאשר אי אפשר לתלות). &lt;/ref&gt;. <br /> <br /> ==העיון בראשונים==<br /> את דברי הראשונים אפשר לראות בשני ענפים מרכזיים.<br /> # מוני המצוות. <br /> # הראשונים על הסוגיה בעבודה זרה.<br /> ===מוני המצוות===<br /> '''הרמב&quot;ם''' בספר המצוות מצות עשה קלה מתאר חובה על האדם לשבות מעבודת הארץ, וכך גם ב'''יד החזקה''' (שמיטה ויובל א' א'), אך בהקדמה להלכות שמיטה ויובל הוא משתמש בניסוח שמסב את החיוב על הארץ&lt;ref&gt;'''הרב קוק''' (שבת הארץ, קונטרס אחרון א' א') שהכריע שהחובה היא על האדם הציע שאולי בהקדמה להלכות הרמב&quot;ם מתאר את הדין הרעיוני שהארץ אמורה לשבות לגמרי, אך בהסתכלות פרקטית על ההלכות הנפסקות יש צורך לציין רק את החובה על האדם משום שאין מימוש הלכתי לחובה על שביתת הארץ.&lt;/ref&gt;. <br /> ===הראשונים על הסוגיה בעבודה זרה===<br /> הראשונים מתיחסים לסוגיה בעבודה זרה בצורות שונות. לכאורה כתוב בפירוש שאדם מצווה על שביתת שדהו בשביעית אך הוא יכול למכור אותו. <br /> רש&quot;י (עבודה זרה ט&quot;ו ב') מסביר שאדם מצווה על שביתת שדהו מהפסוק שבת שבתון יהיה לארץ, '''הריטב&quot;א''' (שם) מסביר את דברי אביי - בשביעית אד אדם מצווה על שביתת שדהו, התוס' רי&quot;ד (שם) תמה בתחילת דבריו משום שהאיסור שהוא מכיר בשביעית מוטל על האדם בלבד ולא על השדה, נראה שלמסקנת דבריו כדברי רש&quot;י יש דין של שביתה על הארץ. <br /> <br /> ==שיטת המנחת חינוך==<br /> '''המנחת חינוך''' (כי תשא מצוה קיב) מציע להסביר שיש דין של שביתה על הארץ. המקורות שהוא מביא לדבריו הם לשון '''התורה''' (ויקרא כ&quot;ה) המשתמשת בלשון של שביתת הארץ, וכן ה'''בבלי''' (עבודה זרה ט&quot;ו ב') ו'''רש&quot;י''' (שם). בדרך זו הלכו המהרש&quot;ל והנצי&quot;ב. <br /> <br /> <br /> <br /> רש&quot;י – הכל קשור לגזירה משום שכירות ונסיוני, <br /> תוס' – אין שכירות ונסיוני בשדה ולכן הסיבה לאסור מכירה היא משום שמפני חומרת האיסור שיש התלייה נשמעת פחות טוב ויש בכך יותר גנאי. <br /> תוס' רבנו אלחנן – אדם מצווה על שביתת שדהו – הסיבה לא סור היא שיש גנאי כי האיסור חמור. <br /> נראה שהתוס' מדברים רק על איסור כשישראל אחר והתוס' רבנו אלחנן מדברים על איסור כשאדם אחר גם גוי. מחלוקת לגבי נוכרי. <br /> לפי דברי הרב קוק, בהקדמה לשבת הארץ, הדבר נתון במחלוקת, האם העשה של שבת הארץ מופר גם כאשר נוכרי עובד בקרקע של ישראל שהוא <br /> או שמפני שהנוכרי עצמו לא מצווה על שבת הארץ, אז אין בעבודתו פגיעה בשבת הארץ (אני לא מרגיש בנוח להגיד שהאפשרות השנייה גברא)<br /> התוס' רי&quot;ד אומר שבשבת העניין הוא רק בבהמה ולא בשדה ולכן למה שיהיה אסור בכלל? וחוץ מזה נראה שהאיסור הוא רק על האדם ולא על השדה, ומתרץ שבשביעית בכל זאת יש עניין של שבתון בשדה. בתחילת דבריו הוא מקשה ואומר שציווי השביתה בשדה בשביעית לא דומה לשביתת בהמתו בשבת, בשביעית אין איסור של שביתת קרקע. לגבי שביתת הקרקע בשביעית הוא מצווה רק לשבות בעצמו. בסוף דבריו הוא מתרץ שכנראה יש בשביעית שבת קרקע. דברי התוס' רי&quot;ד והשניות שבדבריו היו המייצגים הגדולים של שיטת שבת הארץ, אבל הובאו גם על ידי המבי&quot;ט והמהרי&quot;ט כראיות לכך ששבת הארץ מצומצמת ואינה חד משמעית, ולכן הנ&quot;ל מתירים להשכיר את השדה בהבלעה וכו'.<br /> ריטב&quot;א – לפני עיוור זה רק כשאני יודע שהוא בודאות יעבור על איסור. <br /> <br /> על פי הריטב&quot;א שאומר: &quot;ואיסורא דשדהו שהוא מצווה על שביתתה&quot; – כל הגמרא לא ראיה כמו שרוצה להציע המנחת חינוך, משום שהגמרא אליבא דשיטתו מבינה שגם אם אדם מצווה על שביתת שדהו בשביעית, אין זה אומר שאדם לא יכול לתת לנוכרים לעבוד בשדה שלו. הרעיון של ציווי על שביתת השדה הוא רק קישור של הסוגיה לדין דאורייתא (כדי שלדין לפני עיוור תהיה משמעות, כי הוא חל רק על דברי דיני דאורייתא) ולא יותר מכך. <br /> <br /> בשבת לכאורה אין פגימה בכלליות השביתה של ישראל כאשר אדם אחר מחלל שבת, אלא רק כאשר האדם עובר בעצמו, או בכלים שלו, אפשר להציע שבשביעית לא יהיה הבדל כזה כמו בשבת ואפשר גם להציע שאולי בשביעית משום שהניסוח ברמב&quot;ם הוא כולל יותר, &quot;(א) שתשבות הארץ ממלאכתה בשביעית.&quot; ולא &quot;לשבות ממלאכה ביום השביעי&quot; אולי זה יותר רחב .<br /> נראה מהתוס' רבנו אלחנן שאסור שנוכרי יעבוד בשדה שלי, וכן אסור שישראל אחר יעבוד בה כשהיא בבעלותי (לגבי מכירה – לישראל אסור רק משום לפני עיוור ולנוכרי מותר). <br /> <br /> מוני המצוות<br /> בסמ&quot;ג פתיחה עם &quot;שבת הארץ&quot; – מהסיום נראה שאין זה כך, השבת היא רק על מי שמצווה בכך, אפשר לברך נוכרים בצורות שונות. ברמב&quot;ם במניין המצוות – האדם (במניין בהלכות בארץ אבל בהלכות עצמן באדם ). בחינוך נשמע שהמצווה היא על האדם &quot;שנצטוינו שלא לעסוק בה כלל בעבודת הארץ&quot; <br /> בתוס' בעבודה זרה (כמו שהרב קוק אומר) יש שילוב של הדרישה של החפצא וגברא, פעולה בקרקע ששייכת לישראל על ידי אדם המחויב במצווה. <br /> אוטומציה לא יכולה להיעשות בשביעית עצמה בכל מקרה כמו שאנחנו מכירים את הדין לגבי מצות מכונה שהן כשרות כי הן מעשה אדם .<br /> המהרש&quot;ל מסביר שיש טעות בתוס' בבבא מציעא צ, אין הם אומרים שמותר לומר לגוי לעשות מלאכה בשביעית אלא רק דנים לגבי שבת ויו&quot;ט, וברור שבשביעית יש דין של שבת הארץ ואי אפשר לעשות מלאכה בשדה על ידי גוי. דוחה את הראיה מהסוגיה במועד קטן לפיה אסור לומר לנוכרי לעבוד בשביעית בשבילי ומסביר – שם הבעיה היא באמירה לנוכרי, אבל אין חיוב שהשדה ישבות ואפשר להניח לו לעבוד. <br /> <br /> מהרי&quot;ט<br /> אולי יהיה מקום להשוות לעניין של שכר שביעית ושכר שבת אבל גם זה לא נראה משום ששכר שבת זו גזירה ייחודית בשבת. היחס לדיני שבות מראש נתון במחלוקת כי אם הנוכרי עושה לשם עצמו לפי ההגהות אשירי אין בכך שבות. די מקובל להוביר את הקרקע לשנה או שנתיים מדי פעם (בשונה מהרעיון לא להשתמש בכלי יום אחד כל שבוע, שפחות תפס) ולכן אם עושים את ההשכרה בהבלעה וכך אפשר לתלות שהישראל רוצה שהנוכרי יעבוד בשאר השנים ואין לו רווח מיוחד מכך שהנוכרי יעבוד בשביעית, יהיה זה מותר. <br /> <br /> יש משהו מאוד עמוק בדברי המנחת חינוך והמהרש&quot;ל בכך שיש ציווי של שביתה על הארץ, בהעצמת החפצא. אבל אולי הוא מחליש את שביתת הארץ בכך שהוא מפקיד אותה בידי האדם, בשונה ממי שמאמין ששבת הארץ היא רק לא לקלקל. <br /> <br /> מהרי&quot;ט – אם יש חשש של ארנונה אין בעיה להשכיר לנוכרי, אם אין בעיה של ארנונה אפשר להשכיר לנוכרי בהבלעה, – בהבלעה של שבע שנים (ולא כמו ליהודי שאפשר רק בהבלעה של שש ). אפשר להשכיר לגוי כי אפשר לתלות בכך <br /> המבי&quot;ט מוכיח ששביעית בזמן הזה דרבנן , משתמש בתוס' רי&quot;ד בתור משהו מצומצם – שבת הארץ זה רק באותה השבת אסור להשכיר וכו'. <br /> הנצי&quot;ב בפירושו לתורה מראה שהעיקר זה שבת הארץ, יש אחריות לאומית למנוע מגוים באשר הם לעבוד בקרקע בשביעית . המנחת חינוך אמנם מסביר שהעיקר זה שבת הארץ, אבל יש קישור מסוים לגברא – רק קרקע שבבעלות יהודי, אפשר לדייק שכל לשון המנחת חינוך הוא על שכירות ולא על מכירה. במשיב דבר הוא מסביר שבקרקע של גוי אין קדושת שביעית, <br /> הרב קוק בקונטרס אחרון מסביר שלדעת המהרש&quot;ל והמנחת חינוך פוסקים שאסור להניח נוכרים לעבוד בשדה שלך, נראה שהוא מרחיב מעט את דברי המנחת חינוך, שבמקור היו לכאורה רק איסור להשכיר את השדה לנוכרי כי יש בכך רווח. <br /> בהמשך, הרב מציע שתיגזר גם אחריות לכל השדות בארץ, גם בשדות ששייכים לאנשים אחרים. כמו אומר הרב קוק למנ&quot;ח – התווית עיקרון בגישה שלך, תעמוד מאחוריו . <br /> (אם העיקרון הזה נכון – איך יכול להיות שאפשר לחזק את ידי הנוכרים בשביעית? אולי המחלוקת לגבי הנוסח של לחזק ידי נוכרים בשביעית היא מחלוקת האם אדם מצווה על שביתת הארץ או לא)<br /> הרב אומר שעצם העיסוק בהבלעה מראה שהשיח של המביט והמהרי&quot;ט הוא על דרבנן.<br /> בסוף הרב אומר שאפשר להבין ברמב&quot;ם שעיקר העניין הוא עבודה של ישראל בקרקע של ישראל, <br /> ... דלא שייך שביתת שדה כ&quot;א ע&quot;פ הפרטים המפורשים במקרא אח&quot;כ, והיינו שלא יעבוד אותה ישראל<br /> אין בכלל אלא הפרטים – מיועד לעם ישראל, אבל יש תוספת מסוימת של מלאכת שביתה.<br /> <br /> החזו&quot;א מסביר שלפי הבנת התוס' בע&quot;ז החיוב הוא על האדם ולפי תוס' רבנו אלחנן החיוב הוא על הארץ (גם בנוכרים), מסביר שהרעיון של שבת הארץ קשור לעבודת אדם בארץ ולא לכך שהארץ לא תצמח. פוסק כמו תוס' – החיוב הוא על האדם. <br /> הגרש&quot;ז:<br /> יש שני דינים לאסור, לפני עיוור מחשש מוחלט, ואחריות על גוף המכר, איסור בחפץ. <br /> בבהמה בשביעית אין אף אחד מהם, ההו&quot;א של אביי היא שבשדה בשביעית יש אחד מהם – איסור בחפץ <br /> אפשר להשכיר שדהה בהבלעה, כמו שמשכירים כלים לשבת ביום רביעי כי אפשר לתלות (תוס' רי&quot;ד, מבי&quot;ט מהרי&quot;ט), ההסבר הזה הוא רק למי שחושב שיש אחריות של האדם על שדהו, אבל אפשר באופן קל יותר להתעלם מהקושיה על ידי הבנה שאולי לדבריהם אין בכלל אחריות של האדם על שדהו. <br /> הרש&quot;ל אומר שאפשר לדבר רק ברצון ה'</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%90%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA&diff=18427 2021-11-24T20:40:31Z

<p>Tytyty1: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות || מועד קטן ג א | | שמיטה ויובל א א |}}<br /> מועד קטן ג א רמב&quot;ם שמיטה ויובל א א<br /> <br /> ==הפסוקים==<br /> בויקרא יש שביתה שמתבטאת בארבע מלאכות בלבד, בשמות יש שמיטה כללית. בבואנו להבין את היקף המלאכות נשאל האם בציווי העשה יש יותר מאשר ארבע המלאכות שמתואארות באופן מפרש בחומש ויקרא, וכן מה תפקיד הפסוק האוסר בשבת לחרוש ולקצור. <br /> מדרשי ההלכה לומדים <br /> במכילתא דר&quot;י יש מחומש שמות איסור נרחב על עיבוד השדה בשביעית, בלי שפה של מלאכות. ואילו במכילתא דרשב&quot;י על חומש שמות יש הגדרה של איסורים ספציפיים –לא לקשש, לא לסקל. ומתוך כך נלמד מתוך כן תעשה לכרמך וזיתיך כל מיני איסורים נוספים. <br /> <br /> <br /> בספרא על ויקרא – לא נאסר לעבוד בארץ שלא על מנת לגדל, <br /> נאסרת &quot;כל מלאכה בשדה ובכרם&quot;<br /> נאסרה רק מלאכה שהיא בארץ ובאילן.<br /> מדוע הזמירה נאסרת? האם היא נחשבת עבודה בארץ ובאילן? <br /> מותר לבצור מן המופקר או שלא כדרך הבוצרים. <br /> <br /> הלימוד של הספרא יכול להיות מסדר המילים &quot;שדך לא תזרע&quot; קודם כל השדה, החשיבות היא על המרחב, והאיסור הוא כללי על המרחב ולא על המלאכות הספציפיות.<br /> למה הספרא מביא שלוש רשימות מפוצלות? אולי הראשונה היא על הקרקע ועבודת האדמה ממש, השנייה היא על הנטיעה – על האדמה והאילן, השלישית היא על האילן והיא עידון שלו (פיסול, דיוק).<br /> <br /> ==הסוגיה בתלמוד==<br /> הסוגיה במועד קטן ג א <br /> המשנה מתירה להשקות שדה בית השלחין במועד ובשביעית, <br /> התמודדות עם פער בין המציאות האידיאלית לעכשיו: <br /> אביי אומר שבאופן כללי, בשביעית המקורית והאידיאלית נאסר להשקות, המציאות כרגע חסרה בחיוב של שביעית מדרבנן ולכן מותר להשקות,<br /> רבא אומר – המציאות כרגע זהה למציאות האידיאלית של שביעית, גם בשביעית המקורית מותר להשקות . <br /> הבבלי מנסה לאזן בין הלימודים של המכילתא דרשב&quot;י ללימוד של הספרא. מצד אחד הספרא מתיר, המכילתא דרשב&quot;י אוסר – יש הבדל אם כן בין השבחה לקיום. <br /> <br /> רבא מציע לחלק בין אבות לתולות, ושאם יש תולדה שכתובה אז דווקא עליה חייבים ועל שאר התולדות לא. ממילא הבבלי מבין בעקבות זה שכל התולדות שמוזכרות במדרשי ההלכה שנלמדות מהפסוקים הן מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. ויש מלאכות שאינן בשדה או בכרם והן מותרות. <br /> צריך לשאול מה היסוד המחייב לדעת רבא? למה הוא הולך מול מדרשי ההלכה ? מאיפה הוא מביא את החלוקה הזו?<br /> יש שם יסוד של להמעיט במלאכות, אולי קריאה של הפרשה בויקרא שיש בה מלאכות ספציפיות מאוד, <br /> <br /> המלאכות הנוספות שאסורות מדרבנן לדעת רבא ואסורות מדאורייתא (בשביעית מדאורייתא) לדעת אביי הן מלאכות שבשדה ושבכרם. <br /> <br /> ==הסוגיה בראשונים==<br /> נראה ברמב&quot;ם שמיטה ויובל א א שיש ארבע מלאכות ספציפיות שנאסרו ועליהן לוקים וגם אם בהלכות אחרות הרמב&quot;ם מונה איסורים שונים עם מכת מרדות, מדאורייתא נראה שיש רק את ארבע המלאכות שרבא מונה בפסוקים שאסורות. נראה שהרמב&quot;ם פסק כרבא. <br /> הראשונים מתיחסים לפירוש הגמרא = מלאכות שבשדה ושבכרם<br /> <br /> המיוחס לרש&quot;י (על פי הבנה מסתברת) מתאר שמלאכה שהיא בשדה ושבכרם היא גם בשדה וגם בכרם, בשיטה זו הולכים '''תוספות''' ובתשובה לשאלה איך אפשר לומר על מלאכות שאינן גם בשדה וגם בכרם הם מציעים לתרץ שהמציאות השתנתה ושהמלאכות הללו היו נעשות בעבר גם בשדה וגם בכרם. <br /> <br /> הבנה אחרת היא הבנה שיש הגדרה אחרת למלאכות האסורות מאשר מלאכה שיש גם בשדה וגם בכרם, על פי רש&quot;י כתב יד – נראה שהקשר הלוגי הוא או בשדה או בכרם, הריטב&quot;א מדבר על עבודה שצריכה לשדות להשביח, הר&quot;י מלוניל, הר&quot;ן, הנימוקי יוסף – עבודה שבשדה ושבכרם היא עבודה חשובה שעושים אותה פעם בשנה (אולי כמו חריש וזריעה וקצירה) , עבודה שבשדה ושבכרם – דברים מהותיים, לא דברים שוטפים, תחזוקה שוטפת היא לא עבודה. הבנת רבנו יחיאל מפריז – עבודה שהיא בקרקע השדה או בקרקע הכרם (ולא בגוף האילן למשל).</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%90%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA&diff=18426 2021-11-24T20:40:00Z

<p>Tytyty1: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות | מועד קטן ג א | | שמיטה ויובל א א |}}<br /> מועד קטן ג א רמב&quot;ם שמיטה ויובל א א<br /> <br /> ==הפסוקים==<br /> בויקרא יש שביתה שמתבטאת בארבע מלאכות בלבד, בשמות יש שמיטה כללית. בבואנו להבין את היקף המלאכות נשאל האם בציווי העשה יש יותר מאשר ארבע המלאכות שמתואארות באופן מפרש בחומש ויקרא, וכן מה תפקיד הפסוק האוסר בשבת לחרוש ולקצור. <br /> מדרשי ההלכה לומדים <br /> במכילתא דר&quot;י יש מחומש שמות איסור נרחב על עיבוד השדה בשביעית, בלי שפה של מלאכות. ואילו במכילתא דרשב&quot;י על חומש שמות יש הגדרה של איסורים ספציפיים –לא לקשש, לא לסקל. ומתוך כך נלמד מתוך כן תעשה לכרמך וזיתיך כל מיני איסורים נוספים. <br /> <br /> <br /> בספרא על ויקרא – לא נאסר לעבוד בארץ שלא על מנת לגדל, <br /> נאסרת &quot;כל מלאכה בשדה ובכרם&quot;<br /> נאסרה רק מלאכה שהיא בארץ ובאילן.<br /> מדוע הזמירה נאסרת? האם היא נחשבת עבודה בארץ ובאילן? <br /> מותר לבצור מן המופקר או שלא כדרך הבוצרים. <br /> <br /> הלימוד של הספרא יכול להיות מסדר המילים &quot;שדך לא תזרע&quot; קודם כל השדה, החשיבות היא על המרחב, והאיסור הוא כללי על המרחב ולא על המלאכות הספציפיות.<br /> למה הספרא מביא שלוש רשימות מפוצלות? אולי הראשונה היא על הקרקע ועבודת האדמה ממש, השנייה היא על הנטיעה – על האדמה והאילן, השלישית היא על האילן והיא עידון שלו (פיסול, דיוק).<br /> <br /> ==הסוגיה בתלמוד==<br /> הסוגיה במועד קטן ג א <br /> המשנה מתירה להשקות שדה בית השלחין במועד ובשביעית, <br /> התמודדות עם פער בין המציאות האידיאלית לעכשיו: <br /> אביי אומר שבאופן כללי, בשביעית המקורית והאידיאלית נאסר להשקות, המציאות כרגע חסרה בחיוב של שביעית מדרבנן ולכן מותר להשקות,<br /> רבא אומר – המציאות כרגע זהה למציאות האידיאלית של שביעית, גם בשביעית המקורית מותר להשקות . <br /> הבבלי מנסה לאזן בין הלימודים של המכילתא דרשב&quot;י ללימוד של הספרא. מצד אחד הספרא מתיר, המכילתא דרשב&quot;י אוסר – יש הבדל אם כן בין השבחה לקיום. <br /> <br /> רבא מציע לחלק בין אבות לתולות, ושאם יש תולדה שכתובה אז דווקא עליה חייבים ועל שאר התולדות לא. ממילא הבבלי מבין בעקבות זה שכל התולדות שמוזכרות במדרשי ההלכה שנלמדות מהפסוקים הן מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. ויש מלאכות שאינן בשדה או בכרם והן מותרות. <br /> צריך לשאול מה היסוד המחייב לדעת רבא? למה הוא הולך מול מדרשי ההלכה ? מאיפה הוא מביא את החלוקה הזו?<br /> יש שם יסוד של להמעיט במלאכות, אולי קריאה של הפרשה בויקרא שיש בה מלאכות ספציפיות מאוד, <br /> <br /> המלאכות הנוספות שאסורות מדרבנן לדעת רבא ואסורות מדאורייתא (בשביעית מדאורייתא) לדעת אביי הן מלאכות שבשדה ושבכרם. <br /> <br /> ==הסוגיה בראשונים==<br /> נראה ברמב&quot;ם שמיטה ויובל א א שיש ארבע מלאכות ספציפיות שנאסרו ועליהן לוקים וגם אם בהלכות אחרות הרמב&quot;ם מונה איסורים שונים עם מכת מרדות, מדאורייתא נראה שיש רק את ארבע המלאכות שרבא מונה בפסוקים שאסורות. נראה שהרמב&quot;ם פסק כרבא. <br /> הראשונים מתיחסים לפירוש הגמרא = מלאכות שבשדה ושבכרם<br /> <br /> המיוחס לרש&quot;י (על פי הבנה מסתברת) מתאר שמלאכה שהיא בשדה ושבכרם היא גם בשדה וגם בכרם, בשיטה זו הולכים '''תוספות''' ובתשובה לשאלה איך אפשר לומר על מלאכות שאינן גם בשדה וגם בכרם הם מציעים לתרץ שהמציאות השתנתה ושהמלאכות הללו היו נעשות בעבר גם בשדה וגם בכרם. <br /> <br /> הבנה אחרת היא הבנה שיש הגדרה אחרת למלאכות האסורות מאשר מלאכה שיש גם בשדה וגם בכרם, על פי רש&quot;י כתב יד – נראה שהקשר הלוגי הוא או בשדה או בכרם, הריטב&quot;א מדבר על עבודה שצריכה לשדות להשביח, הר&quot;י מלוניל, הר&quot;ן, הנימוקי יוסף – עבודה שבשדה ושבכרם היא עבודה חשובה שעושים אותה פעם בשנה (אולי כמו חריש וזריעה וקצירה) , עבודה שבשדה ושבכרם – דברים מהותיים, לא דברים שוטפים, תחזוקה שוטפת היא לא עבודה. הבנת רבנו יחיאל מפריז – עבודה שהיא בקרקע השדה או בקרקע הכרם (ולא בגוף האילן למשל).</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%90%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA&diff=18425 2021-11-24T20:39:39Z

<p>Tytyty1: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות | מועד קטן ג א | | שמיטה ויובל א א |}}<br /> מועד קטן ג א רמב&quot;ם שמיטה ויובל א א<br /> <br /> ==הפסוקים==<br /> בויקרא יש שביתה שמתבטאת בארבע מלאכות בלבד, בשמות יש שמיטה כללית. בבואנו להבין את היקף המלאכות נשאל האם בציווי העשה יש יותר מאשר ארבע המלאכות שמתואארות באופן מפרש בחומש ויקרא, וכן מה תפקיד הפסוק האוסר בשבת לחרוש ולקצור. <br /> מדרשי ההלכה לומדים <br /> במכילתא דר&quot;י יש מחומש שמות איסור נרחב על עיבוד השדה בשביעית, בלי שפה של מלאכות. ואילו במכילתא דרשב&quot;י על חומש שמות יש הגדרה של איסורים ספציפיים –לא לקשש, לא לסקל. ומתוך כך נלמד מתוך כן תעשה לכרמך וזיתיך כל מיני איסורים נוספים. <br /> <br /> <br /> בספרא על ויקרא – לא נאסר לעבוד בארץ שלא על מנת לגדל, <br /> נאסרת &quot;כל מלאכה בשדה ובכרם&quot;<br /> נאסרה רק מלאכה שהיא בארץ ובאילן.<br /> מדוע הזמירה נאסרת? האם היא נחשבת עבודה בארץ ובאילן? <br /> מותר לבצור מן המופקר או שלא כדרך הבוצרים. <br /> <br /> הלימוד של הספרא יכול להיות מסדר המילים &quot;שדך לא תזרע&quot; קודם כל השדה, החשיבות היא על המרחב, והאיסור הוא כללי על המרחב ולא על המלאכות הספציפיות.<br /> למה הספרא מביא שלוש רשימות מפוצלות? אולי הראשונה היא על הקרקע ועבודת האדמה ממש, השנייה היא על הנטיעה – על האדמה והאילן, השלישית היא על האילן והיא עידון שלו (פיסול, דיוק).<br /> <br /> ==הסוגיה בתלמוד==<br /> הסוגיה במועד קטן ג א <br /> המשנה מתירה להשקות שדה בית השלחין במועד ובשביעית, <br /> התמודדות עם פער בין המציאות האידיאלית לעכשיו: <br /> אביי אומר שבאופן כללי, בשביעית המקורית והאידיאלית נאסר להשקות, המציאות כרגע חסרה בחיוב של שביעית מדרבנן ולכן מותר להשקות,<br /> רבא אומר – המציאות כרגע זהה למציאות האידיאלית של שביעית, גם בשביעית המקורית מותר להשקות . <br /> הבבלי מנסה לאזן בין הלימודים של המכילתא דרשב&quot;י ללימוד של הספרא. מצד אחד הספרא מתיר, המכילתא דרשב&quot;י אוסר – יש הבדל אם כן בין השבחה לקיום. <br /> <br /> רבא מציע לחלק בין אבות לתולות, ושאם יש תולדה שכתובה אז דווקא עליה חייבים ועל שאר התולדות לא. ממילא הבבלי מבין בעקבות זה שכל התולדות שמוזכרות במדרשי ההלכה שנלמדות מהפסוקים הן מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. ויש מלאכות שאינן בשדה או בכרם והן מותרות. <br /> צריך לשאול מה היסוד המחייב לדעת רבא? למה הוא הולך מול מדרשי ההלכה ? מאיפה הוא מביא את החלוקה הזו?<br /> יש שם יסוד של להמעיט במלאכות, אולי קריאה של הפרשה בויקרא שיש בה מלאכות ספציפיות מאוד, <br /> <br /> המלאכות הנוספות שאסורות מדרבנן לדעת רבא ואסורות מדאורייתא (בשביעית מדאורייתא) לדעת אביי הן מלאכות שבשדה ושבכרם. <br /> <br /> ==הסוגיה בראשונים==<br /> נראה ברמב&quot;ם שמיטה ויובל א א שיש ארבע מלאכות ספציפיות שנאסרו ועליהן לוקים וגם אם בהלכות אחרות הרמב&quot;ם מונה איסורים שונים עם מכת מרדות, מדאורייתא נראה שיש רק את ארבע המלאכות שרבא מונה בפסוקים שאסורות. נראה שהרמב&quot;ם פסק כרבא. <br /> הראשונים מתיחסים לפירוש הגמרא = מלאכות שבשדה ושבכרם<br /> <br /> המיוחס לרש&quot;י (על פי הבנה מסתברת) מתאר שמלאכה שהיא בשדה ושבכרם היא גם בשדה וגם בכרם, בשיטה זו הולכים '''תוספות''' ובתשובה לשאלה איך אפשר לומר על מלאכות שאינן גם בשדה וגם בכרם הם מציעים לתרץ שהמציאות השתנתה ושהמלאכות הללו היו נעשות בעבר גם בשדה וגם בכרם. <br /> <br /> הבנה אחרת היא הבנה שיש הגדרה אחרת למלאכות האסורות מאשר מלאכה שיש גם בשדה וגם בכרם, על פי רש&quot;י כתב יד – נראה שהקשר הלוגי הוא או בשדה או בכרם, הריטב&quot;א מדבר על עבודה שצריכה לשדות להשביח, הר&quot;י מלוניל, הר&quot;ן, הנימוקי יוסף – עבודה שבשדה ושבכרם היא עבודה חשובה שעושים אותה פעם בשנה (אולי כמו חריש וזריעה וקצירה) , עבודה שבשדה ושבכרם – דברים מהותיים, לא דברים שוטפים, תחזוקה שוטפת היא לא עבודה. הבנת רבנו יחיאל מפריז – עבודה שהיא בקרקע השדה או בקרקע הכרם (ולא בגוף האילן למשל). <br /> <br /> <br /> חזון איש - סימן יז ס&quot;ק יח – לא עובד את האדמה אלא עובד על האדמה, או בשדה או בכרם. <br /> <br /> <br /> בפשט הספרא על ויקרא אפשר להציע שהמלאכות שהותרו- לקשקש, לעשות נקעים, לעשות עוגיות בין אילן לאילן חברו – אולי כל המלאכות האלו קשורות לזית ובזית אין את המחזור השנתי. הזית לא מבוסס עליי אלא על גשם – אני רק עוזר לו, השבתת השדה והכרם לא תלויה בכך. <br /> <br /> אולי יהיה מעניין אם כן שיהיה הבדל בין זריעה בשבת לזריעה בשביעית – זריעה שבה האדם יוצר פעולה יצרנית גדולה, וזריעה שבה שביתת האדמה מופרעת. <br /> <br /> העובדה שהסוגיה מובאת בסדר מועד מעניינת, בירושלמי שביעית מופיעה בכלאים ובשבת, כאן לכאורה זה ניסיון למצוא את המקום הכי דומה, <br /> בסוף – שביעית היא בזמן ובמקום, המיקום בסדר מועד נוגע במימד הזמן שבה. <br /> <br /> <br /> <br /> מחלוקת אביי ורבא <br /> הרמב&quot;ם בפרק א' הלכה י' – מדבריהם נראה שזה כמו רבא, או אולי – האיסור מדבריהם סימן שהאיסור מדבריהם (או כי בזמן הזה האיסור מדבריהם) כי יש לנו עשה. בהלכה ד' ניכר שלוקים מכת מרדות כי אין לוקים על עשה. נראה שהרמב&quot;ם פוסק כמו רבא ויש עשה שהוא אולי מדאורייתא (ויכול להיות שכך הרמב&quot;ם מבין את רבא)<br /> אוקמי ואברויי – האם ההיתר לקיים הוא קיום משום דחויה או משום הותרה?</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%9E%D7%99_%D7%95%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%99_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA&diff=18355 2021-11-24T11:12:38Z

<p>Tytyty1: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> <br /> {{מקורות|שביעית ד' ו'|מועד קטן ג' א'|שביעית ב' ג'|שמיטה ויובל א' י'|}}<br /> עבודת הקרקע בשביעית נאסרה, בעקבות ניסוחים ודינים בגמרא ראשונים רבים מציעים שמלאכות שנעשות באופן ששומר על האילן חי, &quot;מקיימות&quot; אותו מותרות למרות האיסור הכללי על מלאכות. מלאכות לאוקמי הן מלאכות ששומרות על המצב הקים של האילן (או מרפאות את האילן מפגיעה מסוימת שספג) ואילו מלאכות לאברויי הנן מלאכות שמשביחות את האילן ומשפרות את מצבו.<br /> <br /> ==המקורות התנאיים==<br /> ב'''משנה''' (שביעית ד' ו') ישנו הניסוח הקרוב ביותר לדין אוקמי, יש היתר לקשור אילן שנפשח (לחבוש עץ שנפצע) כך שלא ימות, אבל אין היתר לרפות את הצמח כך שיגדל ומצבו יהיה טוב יותר מאשר קודם הפציעה. רעיון דומה אפשר לראות ב'''משנה''' (שם ה') - לאחר שקוצצים וחושפים את העץ, אי אפשר לחפות את החלקים המגולים של האילן בעפר (כנראה משום שהוא עוזר לעץ לצמוח בצורה טובה) אבל בכל זאת אפשר לכסות אותם באבנים ובעפר.<br /> <br /> ==המקורות בתלמוד==<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, מועד קטן, ג' א') כתירוץ לסתירה בין שני מקורות תנאיים (הספרא והמכילתא דרשב&quot;י [להפנות בצורה מדויקת]) שאחד מהם מתיר קשקוש בשביעית ואחד מהם אוסר, רב עוקבא בר חמא מסביר שיש שני סוגים של קשקוש, קשקוש שמיועד לסתום סדקים והוא מותר בשביעית וקשקוש שמיועד להצמיח את העץ ולהשביח אותו והוא נאסר.<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, עבודה זרה, נ' ב') יש הרחבה של התירוץ המקומי של רב עוקבא בר חמא לכלל שאפשר לתרץ אתו קשיים שונים. הגמרא מציעה לחלק בין מלאכות שהן לקיום האילן (בסוגיה - זיהום) ומלאכות שהן להרווחת האילן (בסוגיה - גיזום) וכן להסביר שכמו שמצינו חילוק בין שני סוגי קשקוש, כך אולי יכול להיות חילוק בין שני סוגי זיהום. <br /> התפתחות מקבילה של הכלל אפשר לראות בתלמוד הירושלמי, כך ב'''תלמוד''' (ירושלמי, שביעית, ב' ג') מוזכר בשני ניסוחים שונים הרעיון שפעולה מסוימת (זיהום, חיפוי בקש) תהיה מותרת משום שהיא כהושבת שומר ליד האילן ושמירה על המצב הקים, ובניגוד לכך פעולה אחרת (הצללת האילן, חיפוי בעפר) תהיה אסורה משום שהיא גורמת לגידול של העץ בשביעית.<br /> <br /> ==דיונים בראשונים==<br /> אפשר לחלק את הראשונים בסוגיה לשתי סיעות מרכזיות:<br /> # היתר קיום האילן הוא היתר משום מניעת הפסד.<br /> # היתר קיום האילן הוא משום שאין שם מלאכה על פעולות שנעשות לקיום האילן. <br /> <br /> ===אוקמי משום הפסד===<br /> קריאה זו בדין אוקמי מתייחסת למלאכות האוקמי כאסורות כאשר יש גורם מתיר של הפסדת העצים. מקובל לשייך הבנה זו להבנה שתוקף היתר האוקמי הוא רק במלאכות שנאסרו מדרבנן (כי חכמים לא גזרו במקום הפסד&lt;ref&gt; למשל בסוגיה ב'''בבלי''' (מועד קטן ג' א') לפיה במקום הפסד התירו רבנן לעבוד בחול המועד.&lt;/ref&gt;) אך לא במלאכות מדאורייתא. <br /> בסיעה זו אפשר למנות את ה'''מיוחס לרש&quot;י'''&lt;ref&gt;מקובל לראות את פירוש רש&quot;י הנדפס על מסכת מועד קטן כפירוש שנכתב על ידי אדם אחר, הסוגיה שלנו היא אחת ההוכחות לכך שאין מדובר בדעת רשי.&lt;/ref&gt; (מועד קטן, ו' ב') שמסביר שהתירו להשקות שדה בית השלחין משום שהוא זקוק למים ויהיה הפסד גדול אם לא יושקה, אבל לא התירו להשקות שדה בעל שאם לא יושקה לא ייגרם הפסד גדול. אפשר לראות זאת גם בפירושו (מועד קטן, ג' א') לקשקושים השונים - יש קשקוש לסתימת סדקים שהותר כי היעדר שלו יגרור פסידא וקשקוש להרווחת האילן שנאסר משום שהוא משפר את המצב ולא מונע הפסד.<br /> הרמב&quot;ם מתאר (שמיטה ויובל, א' ח'-י') שהתירו כל המלאכות הללו מפני החשש שמא יפסדו האילנות, <br /> <br /> ===אוקמי משום הגדרת המלאכה===<br /> בסיעה זו אפשר למנות את '''רש&quot;י''' (עבודה זרה, נ' ב') שמסביר שמלאכת קיום האילן לא נחשבת מלאכה משום שהיא רק השארת האילן במצבו הנוכחי, וכך גם '''רש&quot;י''' מכתב יד (מועד קטן, ג' א') שמסביר . וכך ה'''ריטב&quot;א''' (מועד קטן, ג' א') שמסביר שההיתר לסתום נקעים הוא משום שזו רק הגנה על העץ מאור השמש ואין בכך כלל שם &quot;עבודה&quot; ואילו הקשקוש הנאסר הוא קשקוש שפועל בצמח ומשביח אותו וממילא הוא מלאכה האסורה בשביעית. כך גם דברי ה'''רשב&quot;א''' (עבודה זרה, נ ב) ו'''תוספות הרא&quot;ש''' (שם) - מלאכות שאין בהן פיטום האילן מותרות משום שהן לא מלאכות. המאירי (מועד קטן, ג' א' 'אבל עודרין') משלב בין שתי ההגדרות, וההיתר שלו הוא למלאכות שאינן חשובות והן יומיומיות ורק במקום פסידא. <br /> <br /> בהסתכלות על האחרונים אפשר להוסיף לסיעה זו גם את ה'''קרן אורה''' (מועד קטן, ג' א') שלשיטתו פעולות אוקמי הן כלל לא עבודות. <br /> <br /> הגרי&quot;ש אלישיב מסביר את סברת סיעת הריטב&quot;א שהיתר המלאכה הוא משום שאין מלאכה בקיום האילן - אם ההיתר הוא רק משום פסידא איך אפשר להתיר בנימוק של פסידא מלאכה שחכמים לומדים מסמיכה על פסוקים?<br /> <br /> == צמצומים של היתר אוקמי ==<br /> ===עבודה באילן===<br /> בהמשך להגדרת המלאכות שראינו ב'''בבבלי''' (מועד קטן, ג' א') &quot;עבודה שבשדה ושבכרם&quot;, היו שצמצמו את היתר אוקמי רק למלאכות שהן בקרקע, בעוד המלאכות שבאילן נאסרות גם כאשר הן לאוקמי. '''פאת השולחן''' [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37666&amp;st=&amp;pgnum=146 (שביעית, כ' ב')] מסביר שהיתר אוקמי הוא רק במלאכות שהן בקרקע (תחת הגפנים ולא בשורשי הגפנים) והמחלוקת בנושא מובאת על ידי '''הרב קוק''' (שבת הארץ, א', ה') ו(שם, קוטרס אחרון, י'). <br /> <br /> === כשאין פסידא===<br /> יש לשאול האם היתר אוקמי הוא בכל מקרה בו האילנות יכולים להיפגע או רק במקום הפסד גדול, נראה שיש קשר בין ההכרעה ביסוד אוקמי - האם ההיתר הוא משום שאין בכך מלאכה או משום שיש היתר במקום הפסד, אם ההיתר הוא רק במקום הפסד אולי כאשר אין הפסד לא יהיה היתר לבצע מלאכות גם לא לשם אוקמי. מלשון ה'''רמב&quot;ם''' (שמיטה ויובל, א' י') נשמע שההיתר הוא דווקא משום שאחרת כל האילנות יפסדו וכל העץ בארץ ייפגע, אך ה'''חזון איש''' (שביעית, י&quot;ז כ') מתיר אוקמי גם כאשר אין הפסד. <br /> <br /> === פעולה שנראית כעבודה===<br /> החזון איש [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41159&amp;st=&amp;pgnum=108 (שביעית, י&quot;ז, י&quot;ט ד&quot;ה מדרבנן וקרא אסמכתא)], מסביר שגם במלאכות אוקמי גזרו חכמים לאסור כאשר זה נראה כעבודה. '''הרב קנייבסקי''' [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58665&amp;st=&amp;pgnum=200&amp;hilite= (דרך אמונה, ביאור הלכה, שביעית, א' ה' &quot;ולא יאבק&quot;)] מביא את דברי החזון איש ותמה - איך נוכל להגדיר מה נראה כעבודה ומה לא? <br /> <br /> === פעולה שיש בה אוקמי ואברויי גם יחד===<br /> '''הרב קנייבסקי''' [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58665&amp;st=&amp;pgnum=200&amp;hilite= (שם)] מסביר שליסוד אוקמי כגורם מתיר של הפסד או כפעולות שלא נאסרו משום שהן אינן מלאכות כלל יש נ&quot;מ במצב שבו יש גם אוקמי וגם אברויי באותה הפעולה. אם היסוד הוא הפסד - יש בכך הפסד ומותר, אך אם היסוד הוא שהפעולה לאוקמי לא נאסרה - הרי בפעולה משולבת יש גם מלאכה שכן נאסרה והיא המלאכה להשחת האילן ויהיה אסור. <br /> <br /> == היתר אוקמי במלאכות דאורייתא ==<br /> יש לשאול האם ההיתר לבצע פעולות לקיום האילן תקף רק למלאכות שנאסרו מדרבנן או גם למלאכות שנאסרו מדאורייתא. שאלה זו היא המשך של השאלה מה יסוד דין אוקמי - האם ההיתר הוא משום שפעולות לקיום וריפוי האילן אינן מלאכות או שיש בהן איסור מלאכה אבל הוא הותר משום הפסד. אם השיח נוגע להפסד, הרי שיהיה קשה יותר להתיר משום הפסד מלאכות דאורייתא, משא&quot;כ אם אין בפעולות לשם ריפוי דין מלאכה כלל.<br /> ה'''בבלי''' (בבא בתרא, פ' ב') עוסק בזמירה (שנחשבת מלאכה דאורייתא) בשביעית, ומסביר איך נכון לזמור כאשר המטרה היא לקצוץ עצים לשם שימוש בענפים. מתוך דברי הראשונים ה'''רשב&quot;ם''' (שם) וה'''ריטב&quot;א''' (שם) עולה כי אם ברור שהזמירה היא לשם קיום האילן (משא&quot;כ במקרה דנן) מותר לזמור, על אף שהזמירה היא מלאכה מדאורייתא. מדברי הרמב&quot;ם (שביעית, א' י') עולה כי ההיתר הוא דווקא במלאכות דרבנן, משום שהוא מתבסס על כך שחכמים לא גזרו כאשר יש הפסד. <br /> === האחרונים בסוגית אוקמי מדאורייתא ===<br /> '''הרב קוק''' (שבת הארץ, א' ה', ט&quot;ו, כ'), (שבת הארץ, קונטרס אחרון, י&quot;א), הולך בשיטת הרמב&quot;ם ומתיר אוקמי רק במלאכות דרבנן (ולכן זמירה לשם אוקמי צריכה להיעשות בשינוי כי אחרת היא מדאורייתא)&lt;ref&gt;יש לציין שלשיטת הרב קוק המובאת במשפט כהן ס&quot;ז הזמירה בימינו שונה מהזמירה המקורית ונאסרה רק מדרבנן.&lt;/ref&gt;. מולו אפשר לראות את '''הרב טוקצ'ינסקי''' (ספר השמיטה, ד' 1 ב') שמתיר אוקמי גם במלאכות דאורייתא וכן דעת ה'''גרש&quot;ז''' (מעדני ארץ קובץ הערות, ח' ח') וה'''מהרי&quot;ט''' (ב', יורה דעה, נ&quot;ב)<br /> <br /> <br /> == אוקמי פירא - היתר אוקמי בפירות ==<br /> בימינו, היתר אוקמי באילנות הוא הנושא המרכזי בבירור ההלכה לאנשים פרטיים בגינות וחצרות, אך בפסיקה לתעשייה ולחקלאים הגדולים השאלה החשובה היא האם אפשר לעשות פעולות לשם קיום הפירות. התשובה הראשונית חיובית - מה ההבדל בין עשיית מלאכה לשם הפירות ועשיית מלאכות לשם האילן? אם פעולות לקיום האילן לא נחשבות מלאכה מה היסוד להניח שפעולות לקיום הפירות תחשבנה מלאכה? אם פעולות לקיום האילן מותרות משום פסידא מה היסוד להניח שפעולות לקיום הפירות לא תותרנה משום פסידא? <br /> השאלה האם מותר לעמול לשם קיום פירות השביעית תתקשר לשאלות במהות השביעית - האם מטרת השביעית היא השמיטה ממלאכה או אכילת הפירות? האם הפירות הם בעיקר מופקעים מבעליהם המקוריים או בעיקר מיועדים לאכילת העניים?&lt;ref&gt;'''הרמב&quot;ן''' (השגות לספר המצוות לרמב&quot;ם שכחת העשין) מסביר שיש מצוות עשה באכילת פירות השביעית וכך הבינו הרשב&quot;ץ (זוהר הרקיע, מצווה ל&quot;ו) והרב זווין (לאור ההלכה עמוד ק).&lt;/ref&gt;<br /> במשנה, בתלמוד ובדברי הראשונים אין כמעט התיחסות לסוגיה זו, אלא רק ראיות אפשריות לדעות השונות במחלוקת. ה'''בבלי''' (עבודה זרה, נ' ב') מתאר ש&quot;פטומי פירא&quot; אסור - אסור לשפר ולהרוויח את הפירות, הגמרא יכולה להיות מובנת בשתי דרכים - האיסור הוא משום שמדובר בפיטום, אבל קיום הפרי מותר וכך הבין '''הרב טוקצ'ינסקי''' (ספר השמיטה, עמ' כג), אך אפשר גם להבין שהיסוד האוסר את פיטום הפירות הוא העובדה שמדובר בפירות ולא בעץ עצמו. הרמב&quot;ם (שמיטה ויובל, א' י') מתאר עיסוק בעץ - חשש שמא ימותו העצים. <br /> === דעות האחרונים בשאלת היתר קיום הפירות ===<br /> ==== אוקמי פירי אסור ====<br /> הרב קוק (שבת הארץ א' ה') מתאר את הפסידא כדין סובייקטיבי - יש היתר לדאגה לפירות רק אם הפועל הוא בעל הפירות, וכך (שם ט&quot;ו) הוא אוסר לעשות מלאכה למען פירות השביעית אלא רק למען פירות השנים השישית והשמינית בנוסף '''הרב קוק''' (שם, קונטרס אחרון, י') מחלק בין תולעים שגורמות נזק לפירות ותולעים שגורמות נזק לעץ (שרק בהן אפשר לפגוע). הרב קוק מדגיש את מעמד פירות השביעית כפירות הפקר ואת העבודה בהם כפגיעה בהפקר הפירות. <br /> <br /> ==== אוקמי פירי מותר ====<br /> '''הרב טוקצ'ינסקי''' (ספר השמיטה ד' ב', והערה 5,6) מסביר שההיתר לקיום האילן הוא היתר גם לקיום הפירות, ובשיטה הזו הלך גם ה'''חזון איש''' (כ&quot;א י&quot;ד) שהתיר את המלאכות לקיום הפירות ומדייק ברמב&quot;ם שאם הוא התיר הוא כלל הנראה התיר קיום פירות כי היתר קיום העצים לא צריך לימוד - היאך אפשר שכל עצי הארץ ימותו, הרי נטיעת עצים חדשים תדרוש ספירה מחודשת של שנות הערלה ובמשך מספר שנים לא יהיה שום פרי לארץ. '''הרב ניסים קרליץ''' (חוט השני, שמיטה ויובל א' ה') מתיר לקים את הפירות בשביעית משום שהפירות הם מימוש האילן, וכל היתר לדאוג לאילן מתבסס על היתר לדאוג להוצאת הפירות. המהרי&quot;ל דיסקין (קונטרס אחרון, ה', רנ&quot;ט) מתיר את המלאכות לשם קיום הפירות משום שהפירות מיועדים לאכילת כלל ישראל ומותר לדאוג להם לשם עם ישראל. <br /> '''הרב שאול ישראלי''' (חוות בנימין, ג' צ&quot;ח) מדגיש שאפשר לעשות את המלאכות רק על פירות שכבר יצאו ולא על פירות שעוד לא קיימים. הוא מתיר עבודות שקשורות לאוקמי פירא שנעשות על ידי שלוחי בית דין כאשר ברור לכל שהפירות הם הפקר (כי החשש והסיבה לאסור עבודה בפירות היא העובדה שהפירות הם הפקר ועל ידי העבודה האדם מציב בעלות, אם כן יש חובה בשינוי בעשיית המלאכה מהעשייה בשאר השנים, אבל המלאכה לא נאסרת מצד עצמה אלא רק כשהבעלים דואג לפירות כבכל שנה, משא&quot;כ כשהפירות הפקר והפועל הוא שליח ב&quot;ד). <br /> <br /> <br /> == ראו גם ==<br /> * [[המלאכות האסורות בשביעית]]<br /> * [[שבת האדם או שבת הארץ]]<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.sefaria.org.il/Badei_HaAron%3B_Sheviit.7.1?lang=he בדי הארון על שביעית סימנים ז'-ח'], באתר ספריא. <br /> <br /> == הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> &lt;references /&gt; <br /> <br /> <br /> [[קטגוריה:שמיטה | מצוות התלויות בארץ]]</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%9E%D7%99_%D7%95%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%99_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA&diff=18354 2021-11-24T11:08:24Z

<p>Tytyty1: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> <br /> {{מקורות|שביעית ד' ו'|מועד קטן ג' א'|שביעית ב' ג'|שמיטה ויובל א' י'|}}<br /> עבודת הקרקע בשביעית נאסרה, בעקבות ניסוחים ודינים בגמרא ראשונים רבים מציעים שמלאכות שנעשות באופן ששומר על האילן חי, &quot;מקיימות&quot; אותו מותרות למרות האיסור הכללי על מלאכות. מלאכות לאוקמי הן מלאכות ששומרות על המצב הקים של האילן (או מרפאות את האילן מפגיעה מסוימת שספג) ואילו מלאכות לאברויי הנן מלאכות שמשביחות את האילן ומשפרות את מצבו.<br /> <br /> ==המקורות התנאיים==<br /> ב'''משנה''' (שביעית ד' ו') ישנו הניסוח הקרוב ביותר לדין אוקמי, יש היתר לקשור אילן שנפשח (לחבוש עץ שנפצע) כך שלא ימות, אבל אין היתר לרפות את הצמח כך שיגדל ומצבו יהיה טוב יותר מאשר קודם הפציעה. רעיון דומה אפשר לראות ב'''משנה''' (שם ה') - לאחר שקוצצים וחושפים את העץ, אי אפשר לחפות את החלקים המגולים של האילן בעפר (כנראה משום שהוא עוזר לעץ לצמוח בצורה טובה) אבל בכל זאת אפשר לכסות אותם באבנים ובעפר.<br /> <br /> ==המקורות בתלמוד==<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, מועד קטן, ג' א') כתירוץ לסתירה בין שני מקורות תנאיים (הספרא והמכילתא דרשב&quot;י [להפנות בצורה מדויקת]) שאחד מהם מתיר קשקוש בשביעית ואחד מהם אוסר, רב עוקבא בר חמא מסביר שיש שני סוגים של קשקוש, קשקוש שמיועד לסתום סדקים והוא מותר בשביעית וקשקוש שמיועד להצמיח את העץ ולהשביח אותו והוא נאסר.<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, עבודה זרה, נ' ב') יש הרחבה של התירוץ המקומי של רב עוקבא בר חמא לכלל שאפשר לתרץ אתו קשיים שונים. הגמרא מציעה לחלק בין מלאכות שהן לקיום האילן (בסוגיה - זיהום) ומלאכות שהן להרווחת האילן (בסוגיה - גיזום) וכן להסביר שכמו שמצינו חילוק בין שני סוגי קשקוש, כך אולי יכול להיות חילוק בין שני סוגי זיהום. <br /> התפתחות מקבילה של הכלל אפשר לראות בתלמוד הירושלמי, כך ב'''תלמוד''' (ירושלמי, שביעית, ב' ג') מוזכר בשני ניסוחים שונים הרעיון שפעולה מסוימת (זיהום, חיפוי בקש) תהיה מותרת משום שהיא כהושבת שומר ליד האילן ושמירה על המצב הקים, ובניגוד לכך פעולה אחרת (הצללת האילן, חיפוי בעפר) תהיה אסורה משום שהיא גורמת לגידול של העץ בשביעית.<br /> <br /> ==דיונים בראשונים==<br /> אפשר לחלק את הראשונים בסוגיה לשתי סיעות מרכזיות:<br /> # היתר קיום האילן הוא היתר משום מניעת הפסד.<br /> # היתר קיום האילן הוא משום שאין שם מלאכה על פעולות שנעשות לקיום האילן. <br /> <br /> ===אוקמי משום הפסד===<br /> קריאה זו בדין אוקמי מתייחסת למלאכות האוקמי כאסורות כאשר יש גורם מתיר של הפסדת העצים. מקובל לשייך הבנה זו להבנה שתוקף היתר האוקמי הוא רק במלאכות שנאסרו מדרבנן (כי חכמים לא גזרו במקום הפסד&lt;ref&gt; למשל בסוגיה ב'''בבלי''' (מועד קטן ג' א') לפיה במקום הפסד התירו רבנן לעבוד בחול המועד.&lt;/ref&gt;) אך לא במלאכות מדאורייתא. <br /> בסיעה זו אפשר למנות את ה'''מיוחס לרש&quot;י'''&lt;ref&gt;[ טקסט הקישור], מקובל לראות את פירוש רש&quot;י הנדפס על מסכת מועד קטן כפירוש שנכתב על ידי אדם אחר, הסוגיה שלנו היא אחת ההוכחות לכך שאין מדובר בדעת רשי.&lt;/ref&gt; (מועד קטן, ו' ב') שמסביר שהתירו להשקות שדה בית השלחין משום שהוא זקוק למים ויהיה הפסד גדול אם לא יושקה, אבל לא התירו להשקות שדה בעל שאם לא יושקה לא ייגרם הפסד גדול. אפשר לראות זאת גם בפירושו (מועד קטן, ג' א') לקשקושים השונים - יש קשקוש לסתימת סדקים שהותר כי היעדר שלו יגרור פסידא וקשקוש להרווחת האילן שנאסר משום שהוא משפר את המצב ולא מונע הפסד.<br /> הרמב&quot;ם מתאר (שמיטה ויובל, א' ח'-י') שהתירו כל המלאכות הללו מפני החשש שמא יפסדו האילנות, <br /> <br /> ===אוקמי משום הגדרת המלאכה===<br /> בסיעה זו אפשר למנות את '''רש&quot;י''' (עבודה זרה, נ' ב') שמסביר שמלאכת קיום האילן לא נחשבת מלאכה משום שהיא רק השארת האילן במצבו הנוכחי, וכך גם '''רש&quot;י''' מכתב יד (מועד קטן, ג' א') שמסביר . וכך ה'''ריטב&quot;א''' (מועד קטן, ג' א') שמסביר שההיתר לסתום נקעים הוא משום שזו רק הגנה על העץ מאור השמש ואין בכך כלל שם &quot;עבודה&quot; ואילו הקשקוש הנאסר הוא קשקוש שפועל בצמח ומשביח אותו וממילא הוא מלאכה האסורה בשביעית. כך גם דברי ה'''רשב&quot;א''' (עבודה זרה, נ ב) ו'''תוספות הרא&quot;ש''' (שם) - מלאכות שאין בהן פיטום האילן מותרות משום שהן לא מלאכות. המאירי (מועד קטן, ג' א' 'אבל עודרין') משלב בין שתי ההגדרות, וההיתר שלו הוא למלאכות שאינן חשובות והן יומיומיות ורק במקום פסידא. <br /> <br /> בהסתכלות על האחרונים אפשר להוסיף לסיעה זו גם את ה'''קרן אורה''' (מועד קטן, ג' א') שלשיטתו פעולות אוקמי הן כלל לא עבודות. <br /> <br /> הגרי&quot;ש אלישיב מסביר את סברת סיעת הריטב&quot;א שהיתר המלאכה הוא משום שאין מלאכה בקיום האילן - אם ההיתר הוא רק משום פסידא איך אפשר להתיר בנימוק של פסידא מלאכה שחכמים לומדים מסמיכה על פסוקים?<br /> <br /> == צמצומים של היתר אוקמי ==<br /> ===עבודה באילן===<br /> בהמשך להגדרת המלאכות שראינו ב'''בבבלי''' (מועד קטן, ג' א') &quot;עבודה שבשדה ושבכרם&quot;, היו שצמצמו את היתר אוקמי רק למלאכות שהן בקרקע, בעוד המלאכות שבאילן נאסרות גם כאשר הן לאוקמי. '''פאת השולחן''' [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37666&amp;st=&amp;pgnum=146 (שביעית, כ' ב')] מסביר שהיתר אוקמי הוא רק במלאכות שהן בקרקע (תחת הגפנים ולא בשורשי הגפנים) והמחלוקת בנושא מובאת על ידי '''הרב קוק''' (שבת הארץ, א', ה') ו(שם, קוטרס אחרון, י'). <br /> <br /> === כשאין פסידא===<br /> יש לשאול האם היתר אוקמי הוא בכל מקרה בו האילנות יכולים להיפגע או רק במקום הפסד גדול, נראה שיש קשר בין ההכרעה ביסוד אוקמי - האם ההיתר הוא משום שאין בכך מלאכה או משום שיש היתר במקום הפסד, אם ההיתר הוא רק במקום הפסד אולי כאשר אין הפסד לא יהיה היתר לבצע מלאכות גם לא לשם אוקמי. מלשון ה'''רמב&quot;ם''' (שמיטה ויובל, א' י') נשמע שההיתר הוא דווקא משום שאחרת כל האילנות יפסדו וכל העץ בארץ ייפגע, אך ה'''חזון איש''' (שביעית, י&quot;ז כ') מתיר אוקמי גם כאשר אין הפסד. <br /> <br /> === פעולה שנראית כעבודה===<br /> החזון איש [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41159&amp;st=&amp;pgnum=108 (שביעית, י&quot;ז, י&quot;ט ד&quot;ה מדרבנן וקרא אסמכתא)], מסביר שגם במלאכות אוקמי גזרו חכמים לאסור כאשר זה נראה כעבודה. '''הרב קנייבסקי''' [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58665&amp;st=&amp;pgnum=200&amp;hilite= (דרך אמונה, ביאור הלכה, שביעית, א' ה' &quot;ולא יאבק&quot;)] מביא את דברי החזון איש ותמה - איך נוכל להגדיר מה נראה כעבודה ומה לא? <br /> <br /> === פעולה שיש בה אוקמי ואברויי גם יחד===<br /> '''הרב קנייבסקי''' [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58665&amp;st=&amp;pgnum=200&amp;hilite= (שם)] מסביר שליסוד אוקמי כגורם מתיר של הפסד או כפעולות שלא נאסרו משום שהן אינן מלאכות כלל יש נ&quot;מ במצב שבו יש גם אוקמי וגם אברויי באותה הפעולה. אם היסוד הוא הפסד - יש בכך הפסד ומותר, אך אם היסוד הוא שהפעולה לאוקמי לא נאסרה - הרי בפעולה משולבת יש גם מלאכה שכן נאסרה והיא המלאכה להשחת האילן ויהיה אסור. <br /> <br /> == היתר אוקמי במלאכות דאורייתא ==<br /> יש לשאול האם ההיתר לבצע פעולות לקיום האילן תקף רק למלאכות שנאסרו מדרבנן או גם למלאכות שנאסרו מדאורייתא. שאלה זו היא המשך של השאלה מה יסוד דין אוקמי - האם ההיתר הוא משום שפעולות לקיום וריפוי האילן אינן מלאכות או שיש בהן איסור מלאכה אבל הוא הותר משום הפסד. אם השיח נוגע להפסד, הרי שיהיה קשה יותר להתיר משום הפסד מלאכות דאורייתא, משא&quot;כ אם אין בפעולות לשם ריפוי דין מלאכה כלל.<br /> ה'''בבלי''' (בבא בתרא, פ' ב') עוסק בזמירה (שנחשבת מלאכה דאורייתא) בשביעית, ומסביר איך נכון לזמור כאשר המטרה היא לקצוץ עצים לשם שימוש בענפים. מתוך דברי הראשונים ה'''רשב&quot;ם''' (שם) וה'''ריטב&quot;א''' (שם) עולה כי אם ברור שהזמירה היא לשם קיום האילן (משא&quot;כ במקרה דנן) מותר לזמור, על אף שהזמירה היא מלאכה מדאורייתא. מדברי הרמב&quot;ם (שביעית, א' י') עולה כי ההיתר הוא דווקא במלאכות דרבנן, משום שהוא מתבסס על כך שחכמים לא גזרו כאשר יש הפסד. <br /> === האחרונים בסוגית אוקמי מדאורייתא ===<br /> '''הרב קוק''' (שבת הארץ, א' ה', ט&quot;ו, כ'), (שבת הארץ, קונטרס אחרון, י&quot;א), הולך בשיטת הרמב&quot;ם ומתיר אוקמי רק במלאכות דרבנן (ולכן זמירה לשם אוקמי צריכה להיעשות בשינוי כי אחרת היא מדאורייתא)&lt;ref&gt;יש לציין שלשיטת הרב קוק המובאת במשפט כהן ס&quot;ז הזמירה בימינו שונה מהזמירה המקורית ונאסרה רק מדרבנן.&lt;/ref&gt;. מולו אפשר לראות את '''הרב טוקצ'ינסקי''' (ספר השמיטה, ד' 1 ב') שמתיר אוקמי גם במלאכות דאורייתא וכן דעת ה'''גרש&quot;ז''' (מעדני ארץ קובץ הערות, ח' ח') וה'''מהרי&quot;ט''' (ב', יורה דעה, נ&quot;ב)<br /> <br /> <br /> == אוקמי פירא - היתר אוקמי בפירות ==<br /> בימינו, היתר אוקמי באילנות הוא הנושא המרכזי בבירור ההלכה לאנשים פרטיים בגינות וחצרות, אך בפסיקה לתעשייה ולחקלאים הגדולים השאלה החשובה היא האם אפשר לעשות פעולות לשם קיום הפירות. התשובה הראשונית חיובית - מה ההבדל בין עשיית מלאכה לשם הפירות ועשיית מלאכות לשם האילן? אם פעולות לקיום האילן לא נחשבות מלאכה מה היסוד להניח שפעולות לקיום הפירות תחשבנה מלאכה? אם פעולות לקיום האילן מותרות משום פסידא מה היסוד להניח שפעולות לקיום הפירות לא תותרנה משום פסידא? <br /> השאלה האם מותר לעמול לשם קיום פירות השביעית תתקשר לשאלות במהות השביעית - האם מטרת השביעית היא השמיטה ממלאכה או אכילת הפירות? האם הפירות הם בעיקר מופקעים מבעליהם המקוריים או בעיקר מיועדים לאכילת העניים?&lt;ref&gt;'''הרמב&quot;ן''' (השגות לספר המצוות לרמב&quot;ם שכחת העשין) מסביר שיש מצוות עשה באכילת פירות השביעית וכך הבינו הרשב&quot;ץ (זוהר הרקיע, מצווה ל&quot;ו) והרב זווין (לאור ההלכה עמוד ק).&lt;/ref&gt;<br /> במשנה, בתלמוד ובדברי הראשונים אין כמעט התיחסות לסוגיה זו, אלא רק ראיות אפשריות לדעות השונות במחלוקת. ה'''בבלי''' (עבודה זרה, נ' ב') מתאר ש&quot;פטומי פירא&quot; אסור - אסור לשפר ולהרוויח את הפירות, הגמרא יכולה להיות מובנת בשתי דרכים - האיסור הוא משום שמדובר בפיטום, אבל קיום הפרי מותר וכך הבין '''הרב טוקצ'ינסקי''' (ספר השמיטה, עמ' כג), אך אפשר גם להבין שהיסוד האוסר את פיטום הפירות הוא העובדה שמדובר בפירות ולא בעץ עצמו. הרמב&quot;ם (שמיטה ויובל, א' י') מתאר עיסוק בעץ - חשש שמא ימותו העצים. <br /> === דעות האחרונים בשאלת היתר קיום הפירות ===<br /> ==== אוקמי פירי אסור ====<br /> הרב קוק (שבת הארץ א' ה') מתאר את הפסידא כדין סובייקטיבי - יש היתר לדאגה לפירות רק אם הפועל הוא בעל הפירות, וכך (שם ט&quot;ו) הוא אוסר לעשות מלאכה למען פירות השביעית אלא רק למען פירות השנים השישית והשמינית בנוסף '''הרב קוק''' (שם, קונטרס אחרון, י') מחלק בין תולעים שגורמות נזק לפירות ותולעים שגורמות נזק לעץ (שרק בהן אפשר לפגוע). הרב קוק מדגיש את מעמד פירות השביעית כפירות הפקר ואת העבודה בהם כפגיעה בהפקר הפירות. <br /> <br /> ==== אוקמי פירי מותר ====<br /> '''הרב טוקצ'ינסקי''' (ספר השמיטה ד' ב', והערה 5,6) מסביר שההיתר לקיום האילן הוא היתר גם לקיום הפירות, ובשיטה הזו הלך גם ה'''חזון איש''' (כ&quot;א י&quot;ד) שהתיר את המלאכות לקיום הפירות ומדייק ברמב&quot;ם שאם הוא התיר הוא כלל הנראה התיר קיום פירות כי היתר קיום העצים לא צריך לימוד - היאך אפשר שכל עצי הארץ ימותו, הרי נטיעת עצים חדשים תדרוש ספירה מחודשת של שנות הערלה ובמשך מספר שנים לא יהיה שום פרי לארץ. '''הרב ניסים קרליץ''' (חוט השני, שמיטה ויובל א' ה') מתיר לקים את הפירות בשביעית משום שהפירות הם מימוש האילן, וכל היתר לדאוג לאילן מתבסס על היתר לדאוג להוצאת הפירות. המהרי&quot;ל דיסקין (קונטרס אחרון, ה', רנ&quot;ט) מתיר את המלאכות לשם קיום הפירות משום שהפירות מיועדים לאכילת כלל ישראל ומותר לדאוג להם לשם עם ישראל. <br /> '''הרב שאול ישראלי''' (חוות בנימין, ג' צ&quot;ח) מדגיש שאפשר לעשות את המלאכות רק על פירות שכבר יצאו ולא על פירות שעוד לא קיימים. הוא מתיר עבודות שקשורות לאוקמי פירא שנעשות על ידי שלוחי בית דין כאשר ברור לכל שהפירות הם הפקר (כי החשש והסיבה לאסור עבודה בפירות היא העובדה שהפירות הם הפקר ועל ידי העבודה האדם מציב בעלות, אם כן יש חובה בשינוי בעשיית המלאכה מהעשייה בשאר השנים, אבל המלאכה לא נאסרת מצד עצמה אלא רק כשהבעלים דואג לפירות כבכל שנה, משא&quot;כ כשהפירות הפקר והפועל הוא שליח ב&quot;ד). <br /> <br /> <br /> == ראו גם ==<br /> * [[המלאכות האסורות בשביעית]]<br /> * [[שבת האדם או שבת הארץ]]<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.sefaria.org.il/Badei_HaAron%3B_Sheviit.7.1?lang=he בדי הארון על שביעית סימנים ז'-ח'], באתר ספריא. <br /> <br /> == הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> &lt;references /&gt; <br /> <br /> <br /> [[קטגוריה:שמיטה | מצוות התלויות בארץ]]</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%9E%D7%99_%D7%95%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%99_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA&diff=18349 2021-11-24T10:18:18Z

<p>Tytyty1: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> <br /> {{מקורות|שביעית ד' ו'|מועד קטן ג' א'|שביעית ב' ג'|שמיטה ויובל א' י'|}}<br /> עבודת הקרקע בשביעית נאסרה, בעקבות ניסוחים ודינים בגמרא ראשונים רבים מציעים שמלאכות שנעשות באופן ששומר על האילן חי, &quot;מקיימות&quot; אותו מותרות למרות האיסור הכללי על מלאכות. מלאכות לאוקמי הן מלאכות ששומרות על המצב הקים של האילן (או מרפאות את האילן מפגיעה מסוימת שספג) ואילו מלאכות לאברויי הנן מלאכות שמשביחות את האילן ומשפרות את מצבו.<br /> <br /> ==המקורות התנאיים==<br /> ב'''משנה''' (שביעית ד' ו') ישנו הניסוח הקרוב ביותר לדין אוקמי, יש היתר לקשור אילן שנפשח (לחבוש עץ שנפצע) כך שלא ימות, אבל אין היתר לרפות את הצמח כך שיגדל ומצבו יהיה טוב יותר מאשר קודם הפציעה. רעיון דומה אפשר לראות ב'''משנה''' (שם ה') - לאחר שקוצצים וחושפים את העץ, אי אפשר לחפות את החלקים המגולים של האילן בעפר (כנראה משום שהוא עוזר לעץ לצמוח בצורה טובה) אבל בכל זאת אפשר לכסות אותם באבנים ובעפר.<br /> <br /> ==המקורות בתלמוד==<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, מועד קטן, ג' א') כתירוץ לסתירה בין שני מקורות תנאיים (הספרא והמכילתא דרשב&quot;י [להפנות בצורה מדויקת]) שאחד מהם מתיר קשקוש בשביעית ואחד מהם אוסר, רב עוקבא בר חמא מסביר שיש שני סוגים של קשקוש, קשקוש שמיועד לסתום סדקים והוא מותר בשביעית וקשקוש שמיועד להצמיח את העץ ולהשביח אותו והוא נאסר.<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, עבודה זרה, נ' ב') יש הרחבה של התירוץ המקומי של רב עוקבא בר חמא לכלל שאפשר לתרץ אתו קשיים שונים. הגמרא מציעה לחלק בין מלאכות שהן לקיום האילן (בסוגיה - זיהום) ומלאכות שהן להרווחת האילן (בסוגיה - גיזום) וכן להסביר שכמו שמצינו חילוק בין שני סוגי קשקוש, כך אולי יכול להיות חילוק בין שני סוגי זיהום. <br /> התפתחות מקבילה של הכלל אפשר לראות בתלמוד הירושלמי, כך ב'''תלמוד''' (ירושלמי, שביעית, ב' ג') מוזכר בשני ניסוחים שונים הרעיון שפעולה מסוימת (זיהום, חיפוי בקש) תהיה מותרת משום שהיא כהושבת שומר ליד האילן ושמירה על המצב הקים, ובניגוד לכך פעולה אחרת (הצללת האילן, חיפוי בעפר) תהיה אסורה משום שהיא גורמת לגידול של העץ בשביעית.<br /> <br /> ==דיונים בראשונים==<br /> אפשר לחלק את הראשונים בסוגיה לשתי סיעות מרכזיות:<br /> # היתר קיום האילן הוא היתר משום מניעת הפסד.<br /> # היתר קיום האילן הוא משום שאין שם מלאכה על פעולות שנעשות לקיום האילן. <br /> <br /> ===אוקמי משום הפסד===<br /> קריאה זו בדין אוקמי מתייחסת למלאכות האוקמי כאסורות כאשר יש גורם מתיר של הפסדת העצים. מקובל לשייך הבנה זו להבנה שתוקף היתר האוקמי הוא רק במלאכות שנאסרו מדרבנן (כי חכמים לא גזרו במקום הפסד&lt;ref&gt; למשל בסוגיה ב'''בבלי''' (מועד קטן ג' א') לפיה במקום הפסד התירו רבנן לעבוד בחול המועד.&lt;/ref&gt;) אך לא במלאכות מדאורייתא. <br /> בסיעה זו אפשר למנות את ה'''מיוחס לרש&quot;י'''&lt;ref&gt;[ טקסט הקישור], מקובל לראות את פירוש רש&quot;י הנדפס על מסכת מועד קטן כפירוש שנכתב על ידי אדם אחר, הסוגיה שלנו היא אחת ההוכחות לכך שאין מדובר בדעת רשי.&lt;/ref&gt; (מועד קטן, ו' ב') שמסביר שהתירו להשקות שדה בית השלחין משום שהוא זקוק למים ויהיה הפסד גדול אם לא יושקה, אבל לא התירו להשקות שדה בעל שאם לא יושקה לא ייגרם הפסד גדול. אפשר לראות זאת גם בפירושו (מועד קטן, ג' א') לקשקושים השונים - יש קשקוש לסתימת סדקים שהותר כי היעדר שלו יגרור פסידא וקשקוש להרווחת האילן שנאסר משום שהוא משפר את המצב ולא מונע הפסד.<br /> הרמב&quot;ם מתאר (שמיטה ויובל, א' ח'-י') שהתירו כל המלאכות הללו מפני החשש שמא יפסדו האילנות, <br /> <br /> ===אוקמי משום הגדרת המלאכה===<br /> בסיעה זו אפשר למנות את '''רש&quot;י''' (עבודה זרה, נ' ב') שמסביר שמלאכת קיום האילן לא נחשבת מלאכה משום שהיא רק השארת האילן במצבו הנוכחי, וכך גם '''רש&quot;י''' מכתב יד (מועד קטן, ג' א') שמסביר . וכך ה'''ריטב&quot;א''' (מועד קטן, ג' א') שמסביר שההיתר לסתום נקעים הוא משום שזו רק הגנה על העץ מאור השמש ואין בכך כלל שם &quot;עבודה&quot; ואילו הקשקוש הנאסר הוא קשקוש שפועל בצמח ומשביח אותו וממילא הוא מלאכה האסורה בשביעית. כך גם דברי ה'''רשב&quot;א''' (עבודה זרה, נ ב) ו'''תוספות הרא&quot;ש''' (שם) - מלאכות שאין בהן פיטום האילן מותרות משום שהן לא מלאכות. המאירי (מועד קטן, ג' א' 'אבל עודרין') משלב בין שתי ההגדרות, וההיתר שלו הוא למלאכות שאינן חשובות והן יומיומיות ורק במקום פסידא. <br /> <br /> בהסתכלות על האחרונים אפשר להוסיף לסיעה זו גם את ה'''קרן אורה''' (מועד קטן, ג' א') שלשיטתו פעולות אוקמי הן כלל לא עבודות. <br /> <br /> הגרי&quot;ש אלישיב מסביר את סברת סיעת הריטב&quot;א שהיתר המלאכה הוא משום שאין מלאכה בקיום האילן - אם ההיתר הוא רק משום פסידא איך אפשר להתיר בנימוק של פסידא מלאכה שחכמים לומדים מסמיכה על פסוקים?<br /> <br /> == צמצומים של היתר אוקמי ==<br /> ===עבודה באילן===<br /> בהמשך להגדרת המלאכות שראינו ב'''בבבלי''' (מועד קטן, ג' א') &quot;עבודה שבשדה ושבכרם&quot;, היו שצמצמו את היתר אוקמי רק למלאכות שהן בקרקע, בעוד המלאכות שבאילן נאסרות גם כאשר הן לאוקמי. '''פאת השולחן''' [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37666&amp;st=&amp;pgnum=146 (שביעית, כ' ב')] מסביר שהיתר אוקמי הוא רק במלאכות שהן בקרקע (תחת הגפנים ולא בשורשי הגפנים) והמחלוקת בנושא מובאת על ידי '''הרב קוק''' (שבת הארץ, א', ה') ו(שם, קוטרס אחרון, י'). <br /> <br /> === כשאין פסידא===<br /> יש לשאול האם היתר אוקמי הוא בכל מקרה בו האילנות יכולים להיפגע או רק במקום הפסד גדול, נראה שיש קשר בין ההכרעה ביסוד אוקמי - האם ההיתר הוא משום שאין בכך מלאכה או משום שיש היתר במקום הפסד, אם ההיתר הוא רק במקום הפסד אולי כאשר אין הפסד לא יהיה היתר לבצע מלאכות גם לא לשם אוקמי. מלשון ה'''רמב&quot;ם''' (שמיטה ויובל, א' י') נשמע שההיתר הוא דווקא משום שאחרת כל האילנות יפסדו וכל העץ בארץ ייפגע, אך ה'''חזון איש''' (שביעית, י&quot;ז כ') מתיר אוקמי גם כאשר אין הפסד. <br /> <br /> === פעולה שנראית כעבודה===<br /> החזון איש [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41159&amp;st=&amp;pgnum=108 (שביעית, י&quot;ז, י&quot;ט ד&quot;ה מדרבנן וקרא אסמכתא)], מסביר שגם במלאכות אוקמי גזרו חכמים לאסור כאשר זה נראה כעבודה. '''הרב קנייבסקי''' [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58665&amp;st=&amp;pgnum=200&amp;hilite= (דרך אמונה, ביאור הלכה, שביעית, א' ה' &quot;ולא יאבק&quot;)] מביא את דברי החזון איש ותמה - איך נוכל להגדיר מה נראה כעבודה ומה לא? <br /> <br /> === פעולה שיש בה אוקמי ואברויי גם יחד===<br /> '''הרב קנייבסקי''' [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58665&amp;st=&amp;pgnum=200&amp;hilite= (שם)] מסביר שליסוד אוקמי כגורם מתיר של הפסד או כפעולות שלא נאסרו משום שהן אינן מלאכות כלל יש נ&quot;מ במצב שבו יש גם אוקמי וגם אברויי באותה הפעולה. אם היסוד הוא הפסד - יש בכך הפסד ומותר, אך אם היסוד הוא שהפעולה לאוקמי לא נאסרה - הרי בפעולה משולבת יש גם מלאכה שכן נאסרה והיא המלאכה להשחת האילן ויהיה אסור. <br /> <br /> == היתר אוקמי במלאכות דאורייתא ==<br /> יש לשאול האם ההיתר לבצע פעולות לקיום האילן תקף רק למלאכות שנאסרו מדרבנן או גם למלאכות שנאסרו מדאורייתא. שאלה זו היא המשך של השאלה מה יסוד דין אוקמי - האם ההיתר הוא משום שפעולות לקיום וריפוי האילן אינן מלאכות או שיש בהן איסור מלאכה אבל הוא הותר משום הפסד. אם השיח נוגע להפסד, הרי שיהיה קשה יותר להתיר משום הפסד מלאכות דאורייתא, משא&quot;כ אם אין בפעולות לשם ריפוי דין מלאכה כלל.<br /> ה'''בבלי''' (בבא בתרא, פ' ב') עוסק בזמירה (שנחשבת מלאכה דאורייתא) בשביעית, ומסביר איך נכון לזמור כאשר המטרה היא לקצוץ עצים לשם שימוש בענפים. מתוך דברי הראשונים ה'''רשב&quot;ם''' (שם) וה'''ריטב&quot;א''' (שם) עולה כי אם ברור שהזמירה היא לשם קיום האילן (משא&quot;כ במקרה דנן) מותר לזמור, על אף שהזמירה היא מלאכה מדאורייתא. מדברי הרמב&quot;ם (שביעית, א' י') עולה כי ההיתר הוא דווקא במלאכות דרבנן, משום שהוא מתבסס על כך שחכמים לא גזרו כאשר יש הפסד. <br /> === האחרונים בסוגית אוקמי פירא ===<br /> '''הרב קוק''' (שבת הארץ, א' ה', ט&quot;ו, כ'), (שבת הארץ, קונטרס אחרון, י&quot;א), הולך בשיטת הרמב&quot;ם ומתיר אוקמי רק במלאכות דרבנן (ולכן זמירה לשם אוקמי צריכה להיעשות בשינוי כי אחרת היא מדאורייתא)&lt;ref&gt;יש לציין שלשיטת הרב קוק המובאת במשפט כהן ס&quot;ז הזמירה בימינו שונה מהזמירה המקורית ונאסרה רק מדרבנן.&lt;/ref&gt;. מולו אפשר לראות את '''הרב טוקצ'ינסקי''' (ספר השמיטה, ד' 1 ב') שמתיר אוקמי גם במלאכות דאורייתא וכן דעת ה'''גרש&quot;ז''' (מעדני ארץ קובץ הערות, ח' ח').<br /> <br /> <br /> == אוקמי פירא - היתר אוקמי בפירות ==<br /> בימינו, היתר אוקמי באילנות הוא הנושא המרכזי בבירור ההלכה לאנשים פרטיים בגינות וחצרות, אך בפסיקה לתעשייה ולחקלאים הגדולים השאלה החשובה היא האם אפשר לעשות פעולות לשם קיום הפירות. התשובה <br /> <br /> == ראו גם ==<br /> * [[המלאכות האסורות בשביעית]]<br /> * [[שבת האדם או שבת הארץ]]<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.sefaria.org.il/Badei_HaAron%3B_Sheviit.7.1?lang=he בדי הארון על שביעית סימנים ז'-ח'], באתר ספריא. <br /> <br /> == הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> &lt;references /&gt; <br /> <br /> <br /> [[קטגוריה:שמיטה | מצוות התלויות בארץ]]</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%9E%D7%99_%D7%95%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%99_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA&diff=18348 2021-11-24T10:06:29Z

<p>Tytyty1: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> <br /> {{מקורות|שביעית ד' ו'|מועד קטן ג' א'|שביעית ב' ג'|שמיטה ויובל א' י'|}}<br /> עבודת הקרקע בשביעית נאסרה, בעקבות ניסוחים ודינים בגמרא ראשונים רבים מציעים שמלאכות שנעשות באופן ששומר על האילן חי, &quot;מקיימות&quot; אותו מותרות למרות האיסור הכללי על מלאכות. מלאכות לאוקמי הן מלאכות ששומרות על המצב הקים של האילן (או מרפאות את האילן מפגיעה מסוימת שספג) ואילו מלאכות לאברויי הנן מלאכות שמשביחות את האילן ומשפרות את מצבו.<br /> <br /> ==המקורות התנאיים==<br /> ב'''משנה''' (שביעית ד' ו') ישנו הניסוח הקרוב ביותר לדין אוקמי, יש היתר לקשור אילן שנפשח (לחבוש עץ שנפצע) כך שלא ימות, אבל אין היתר לרפות את הצמח כך שיגדל ומצבו יהיה טוב יותר מאשר קודם הפציעה. רעיון דומה אפשר לראות ב'''משנה''' (שם ה') - לאחר שקוצצים וחושפים את העץ, אי אפשר לחפות את החלקים המגולים של האילן בעפר (כנראה משום שהוא עוזר לעץ לצמוח בצורה טובה) אבל בכל זאת אפשר לכסות אותם באבנים ובעפר.<br /> <br /> ==המקורות בתלמוד==<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, מועד קטן, ג' א') כתירוץ לסתירה בין שני מקורות תנאיים (הספרא והמכילתא דרשב&quot;י [להפנות בצורה מדויקת]) שאחד מהם מתיר קשקוש בשביעית ואחד מהם אוסר, רב עוקבא בר חמא מסביר שיש שני סוגים של קשקוש, קשקוש שמיועד לסתום סדקים והוא מותר בשביעית וקשקוש שמיועד להצמיח את העץ ולהשביח אותו והוא נאסר.<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, עבודה זרה, נ' ב') יש הרחבה של התירוץ המקומי של רב עוקבא בר חמא לכלל שאפשר לתרץ אתו קשיים שונים. הגמרא מציעה לחלק בין מלאכות שהן לקיום האילן (בסוגיה - זיהום) ומלאכות שהן להרווחת האילן (בסוגיה - גיזום) וכן להסביר שכמו שמצינו חילוק בין שני סוגי קשקוש, כך אולי יכול להיות חילוק בין שני סוגי זיהום. <br /> התפתחות מקבילה של הכלל אפשר לראות בתלמוד הירושלמי, כך ב'''תלמוד''' (ירושלמי, שביעית, ב' ג') מוזכר בשני ניסוחים שונים הרעיון שפעולה מסוימת (זיהום, חיפוי בקש) תהיה מותרת משום שהיא כהושבת שומר ליד האילן ושמירה על המצב הקים, ובניגוד לכך פעולה אחרת (הצללת האילן, חיפוי בעפר) תהיה אסורה משום שהיא גורמת לגידול של העץ בשביעית.<br /> <br /> ==דיונים בראשונים==<br /> אפשר לחלק את הראשונים בסוגיה לשתי סיעות מרכזיות:<br /> # היתר קיום האילן הוא היתר משום מניעת הפסד.<br /> # היתר קיום האילן הוא משום שאין שם מלאכה על פעולות שנעשות לקיום האילן. <br /> <br /> ===אוקמי משום הפסד===<br /> קריאה זו בדין אוקמי מתייחסת למלאכות האוקמי כאסורות כאשר יש גורם מתיר של הפסדת העצים. מקובל לשייך הבנה זו להבנה שתוקף היתר האוקמי הוא רק במלאכות שנאסרו מדרבנן (כי חכמים לא גזרו במקום הפסד&lt;ref&gt; למשל בסוגיה ב'''בבלי''' (מועד קטן ג' א') לפיה במקום הפסד התירו רבנן לעבוד בחול המועד.&lt;/ref&gt;) אך לא במלאכות מדאורייתא. <br /> בסיעה זו אפשר למנות את ה'''מיוחס לרש&quot;י'''&lt;ref&gt;[ טקסט הקישור], מקובל לראות את פירוש רש&quot;י הנדפס על מסכת מועד קטן כפירוש שנכתב על ידי אדם אחר, הסוגיה שלנו היא אחת ההוכחות לכך שאין מדובר בדעת רשי.&lt;/ref&gt; (מועד קטן, ו' ב') שמסביר שהתירו להשקות שדה בית השלחין משום שהוא זקוק למים ויהיה הפסד גדול אם לא יושקה, אבל לא התירו להשקות שדה בעל שאם לא יושקה לא ייגרם הפסד גדול. אפשר לראות זאת גם בפירושו (מועד קטן, ג' א') לקשקושים השונים - יש קשקוש לסתימת סדקים שהותר כי היעדר שלו יגרור פסידא וקשקוש להרווחת האילן שנאסר משום שהוא משפר את המצב ולא מונע הפסד.<br /> הרמב&quot;ם מתאר (שמיטה ויובל, א' ח'-י') שהתירו כל המלאכות הללו מפני החשש שמא יפסדו האילנות, <br /> <br /> ===אוקמי משום הגדרת המלאכה===<br /> בסיעה זו אפשר למנות את '''רש&quot;י''' (עבודה זרה, נ' ב') שמסביר שמלאכת קיום האילן לא נחשבת מלאכה משום שהיא רק השארת האילן במצבו הנוכחי, וכך גם '''רש&quot;י''' מכתב יד (מועד קטן, ג' א') שמסביר . וכך ה'''ריטב&quot;א''' (מועד קטן, ג' א') שמסביר שההיתר לסתום נקעים הוא משום שזו רק הגנה על העץ מאור השמש ואין בכך כלל שם &quot;עבודה&quot; ואילו הקשקוש הנאסר הוא קשקוש שפועל בצמח ומשביח אותו וממילא הוא מלאכה האסורה בשביעית. כך גם דברי ה'''רשב&quot;א''' (עבודה זרה, נ ב) ו'''תוספות הרא&quot;ש''' (שם) - מלאכות שאין בהן פיטום האילן מותרות משום שהן לא מלאכות. המאירי (מועד קטן, ג' א' 'אבל עודרין') משלב בין שתי ההגדרות, וההיתר שלו הוא למלאכות שאינן חשובות והן יומיומיות ורק במקום פסידא. <br /> <br /> בהסתכלות על האחרונים אפשר להוסיף לסיעה זו גם את ה'''קרן אורה''' (מועד קטן, ג' א') שלשיטתו פעולות אוקמי הן כלל לא עבודות. <br /> <br /> הגרי&quot;ש אלישיב מסביר את סברת סיעת הריטב&quot;א שהיתר המלאכה הוא משום שאין מלאכה בקיום האילן - אם ההיתר הוא רק משום פסידא איך אפשר להתיר בנימוק של פסידא מלאכה שחכמים לומדים מסמיכה על פסוקים?<br /> <br /> == צמצומים של היתר אוקמי ==<br /> ===עבודה באילן===<br /> בהמשך להגדרת המלאכות שראינו ב'''בבבלי''' (מועד קטן, ג' א') &quot;עבודה שבשדה ושבכרם&quot;, היו שצמצמו את היתר אוקמי רק למלאכות שהן בקרקע, בעוד המלאכות שבאילן נאסרות גם כאשר הן לאוקמי. '''פאת השולחן''' [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37666&amp;st=&amp;pgnum=146 (שביעית, כ' ב')] מסביר שהיתר אוקמי הוא רק במלאכות שהן בקרקע (תחת הגפנים ולא בשורשי הגפנים) והמחלוקת בנושא מובאת על ידי '''הרב קוק''' (שבת הארץ, א', ה') ו(שם, קוטרס אחרון, י'). <br /> <br /> ===כשאין פסידא===<br /> יש לשאול האם היתר אוקמי הוא בכל מקרה בו האילנות יכולים להיפגע או רק במקום הפסד גדול, נראה שיש קשר בין ההכרעה ביסוד אוקמי - האם ההיתר הוא משום שאין בכך מלאכה או משום שיש היתר במקום הפסד, אם ההיתר הוא רק במקום הפסד אולי כאשר אין הפסד לא יהיה היתר לבצע מלאכות גם לא לשם אוקמי. מלשון ה'''רמב&quot;ם''' (שמיטה ויובל, א' י') נשמע שההיתר הוא דווקא משום שאחרת כל האילנות יפסדו וכל העץ בארץ ייפגע, אך ה'''חזון איש''' (שביעית, י&quot;ז כ') מתיר אוקמי גם כאשר אין הפסד. <br /> <br /> ===פעולה שנראית כעבודה===<br /> החזון איש [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41159&amp;st=&amp;pgnum=108 (שביעית, י&quot;ז, י&quot;ט ד&quot;ה מדרבנן וקרא אסמכתא)], מסביר שגם במלאכות אוקמי גזרו חכמים לאסור כאשר זה נראה כעבודה. '''הרב קנייבסקי''' [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58665&amp;st=&amp;pgnum=200&amp;hilite= (דרך אמונה, ביאור הלכה, שביעית, א' ה' &quot;ולא יאבק&quot;)] מביא את דברי החזון איש ותמה - איך נוכל להגדיר מה נראה כעבודה ומה לא? <br /> <br /> ===פעולה שיש בה אוקמי ואברויי גם יחד===<br /> '''הרב קנייבסקי''' [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58665&amp;st=&amp;pgnum=200&amp;hilite= (שם)] מסביר שליסוד אוקמי כגורם מתיר של הפסד או כפעולות שלא נאסרו משום שהן אינן מלאכות כלל יש נ&quot;מ במצב שבו יש גם אוקמי וגם אברויי באותה הפעולה. אם היסוד הוא הפסד - יש בכך הפסד ומותר, אך אם היסוד הוא שהפעולה לאוקמי לא נאסרה - הרי בפעולה משולבת יש גם מלאכה שכן נאסרה והיא המלאכה להשחת האילן ויהיה אסור. <br /> <br /> == היתר אוקמי במלאכות דאורייתא ==<br /> יש לשאול האם ההיתר לבצע פעולות לקיום האילן תקף רק למלאכות שנאסרו מדרבנן או גם למלאכות שנאסרו מדאורייתא. שאלה זו היא המשך של השאלה מה יסוד דין אוקמי - האם ההיתר הוא משום שפעולות לקיום וריפוי האילן אינן מלאכות או שיש בהן איסור מלאכה אבל הוא הותר משום הפסד. אם השיח נוגע להפסד, הרי שיהיה קשה יותר להתיר משום הפסד מלאכות דאורייתא, משא&quot;כ אם אין בפעולות לשם ריפוי דין מלאכה כלל.<br /> ה'''בבלי''' (בבא בתרא, פ' ב') עוסק בזמירה (שנחשבת מלאכה דאורייתא) בשביעית, ומסביר איך נכון לזמור כאשר המטרה היא לקצוץ עצים לשם שימוש בענפים. מתוך דברי הראשונים ה'''רשב&quot;ם''' (שם) וה'''ריטב&quot;א''' (שם) עולה כי אם ברור שהזמירה היא לשם קיום האילן (משא&quot;כ במקרה דנן) מותר לזמור, על אף שהזמירה היא מלאכה מדאורייתא. מדברי הרמב&quot;ם (שביעית, א' י') עולה כי ההיתר הוא דווקא במלאכות דרבנן, משום שהוא מתבסס על כך שחכמים לא גזרו כאשר יש הפסד. <br /> ===האחרונים בסוגית אוקמי פירא===<br /> '''הרב קוק''' (שבת הארץ, א' ה', ט&quot;ו, כ'), (שבת הארץ, קונטרס אחרון, י&quot;א), הולך בשיטת הרמב&quot;ם ומתיר אוקמי רק במלאכות דרבנן (ולכן זמירה לשם אוקמי צריכה להיעשות בשינוי כי אחרת היא מדאורייתא)&lt;ref&gt;יש לציין שלשיטת הרב קוק המובאת במשפט כהן ס&quot;ז הזמירה בימינו שונה מהזמירה המקורית ונאסרה רק מדרבנן.&lt;/ref&gt;. מולו אפשר לראות את '''הרב טוקצ'ינסקי''' (ספר השמיטה, ד' 1 ב') שמתיר אוקמי גם במלאכות דאורייתא וכן דעת ה'''גרש&quot;ז''' (מעדני ארץ קובץ הערות, ח' ח').<br /> <br /> <br /> ==אוקמי פירא - היתר אוקמי בפירות==<br /> <br /> <br /> == ראו גם ==<br /> * [[המלאכות האסורות בשביעית]]<br /> * [[שבת האדם או שבת הארץ]]<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.sefaria.org.il/Badei_HaAron%3B_Sheviit.7.1?lang=he בדי הארון על שביעית סימנים ז'-ח'], באתר ספריא. <br /> <br /> == הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> &lt;references /&gt; <br /> <br /> <br /> [[קטגוריה:בחרו קטגוריה מתאימה]]</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%9E%D7%99_%D7%95%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%99_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA&diff=18347 2021-11-24T10:04:36Z

<p>Tytyty1: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> <br /> {{מקורות|שביעית ד' ו'|מועד קטן ג' א'|שביעית ב' ג'|שמיטה ויובל א' י'|}}<br /> עבודת הקרקע בשביעית נאסרה, בעקבות ניסוחים ודינים בגמרא ראשונים רבים מציעים שמלאכות שנעשות באופן ששומר על האילן חי, &quot;מקיימות&quot; אותו מותרות למרות האיסור הכללי על מלאכות. מלאכות לאוקמי הן מלאכות ששומרות על המצב הקים של האילן (או מרפאות את האילן מפגיעה מסוימת שספג) ואילו מלאכות לאברויי הנן מלאכות שמשביחות את האילן ומשפרות את מצבו.<br /> <br /> ==המקורות התנאיים==<br /> ב'''משנה''' (שביעית ד' ו') ישנו הניסוח הקרוב ביותר לדין אוקמי, יש היתר לקשור אילן שנפשח (לחבוש עץ שנפצע) כך שלא ימות, אבל אין היתר לרפות את הצמח כך שיגדל ומצבו יהיה טוב יותר מאשר קודם הפציעה. רעיון דומה אפשר לראות ב'''משנה''' (שם ה') - לאחר שקוצצים וחושפים את העץ, אי אפשר לחפות את החלקים המגולים של האילן בעפר (כנראה משום שהוא עוזר לעץ לצמוח בצורה טובה) אבל בכל זאת אפשר לכסות אותם באבנים ובעפר.<br /> <br /> ==המקורות בתלמוד==<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, מועד קטן, ג' א') כתירוץ לסתירה בין שני מקורות תנאיים (הספרא והמכילתא דרשב&quot;י [להפנות בצורה מדויקת]) שאחד מהם מתיר קשקוש בשביעית ואחד מהם אוסר, רב עוקבא בר חמא מסביר שיש שני סוגים של קשקוש, קשקוש שמיועד לסתום סדקים והוא מותר בשביעית וקשקוש שמיועד להצמיח את העץ ולהשביח אותו והוא נאסר.<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, עבודה זרה, נ' ב') יש הרחבה של התירוץ המקומי של רב עוקבא בר חמא לכלל שאפשר לתרץ אתו קשיים שונים. הגמרא מציעה לחלק בין מלאכות שהן לקיום האילן (בסוגיה - זיהום) ומלאכות שהן להרווחת האילן (בסוגיה - גיזום) וכן להסביר שכמו שמצינו חילוק בין שני סוגי קשקוש, כך אולי יכול להיות חילוק בין שני סוגי זיהום. <br /> התפתחות מקבילה של הכלל אפשר לראות בתלמוד הירושלמי, כך ב'''תלמוד''' (ירושלמי, שביעית, ב' ג') מוזכר בשני ניסוחים שונים הרעיון שפעולה מסוימת (זיהום, חיפוי בקש) תהיה מותרת משום שהיא כהושבת שומר ליד האילן ושמירה על המצב הקים, ובניגוד לכך פעולה אחרת (הצללת האילן, חיפוי בעפר) תהיה אסורה משום שהיא גורמת לגידול של העץ בשביעית.<br /> <br /> ==דיונים בראשונים==<br /> אפשר לחלק את הראשונים בסוגיה לשתי סיעות מרכזיות:<br /> # היתר קיום האילן הוא היתר משום מניעת הפסד.<br /> # היתר קיום האילן הוא משום שאין שם מלאכה על פעולות שנעשות לקיום האילן. <br /> <br /> ===אוקמי משום הפסד===<br /> קריאה זו בדין אוקמי מתייחסת למלאכות האוקמי כאסורות כאשר יש גורם מתיר של הפסדת העצים. מקובל לשייך הבנה זו להבנה שתוקף היתר האוקמי הוא רק במלאכות שנאסרו מדרבנן (כי חכמים לא גזרו במקום הפסד&lt;ref&gt; למשל בסוגיה ב'''בבלי''' (מועד קטן ג' א') לפיה במקום הפסד התירו רבנן לעבוד בחול המועד.&lt;/ref&gt;) אך לא במלאכות מדאורייתא. <br /> בסיעה זו אפשר למנות את ה'''מיוחס לרש&quot;י'''&lt;ref&gt;[ טקסט הקישור], מקובל לראות את פירוש רש&quot;י הנדפס על מסכת מועד קטן כפירוש שנכתב על ידי אדם אחר, הסוגיה שלנו היא אחת ההוכחות לכך שאין מדובר בדעת רשי.&lt;/ref&gt; (מועד קטן, ו' ב') שמסביר שהתירו להשקות שדה בית השלחין משום שהוא זקוק למים ויהיה הפסד גדול אם לא יושקה, אבל לא התירו להשקות שדה בעל שאם לא יושקה לא ייגרם הפסד גדול. אפשר לראות זאת גם בפירושו (מועד קטן, ג' א') לקשקושים השונים - יש קשקוש לסתימת סדקים שהותר כי היעדר שלו יגרור פסידא וקשקוש להרווחת האילן שנאסר משום שהוא משפר את המצב ולא מונע הפסד.<br /> הרמב&quot;ם מתאר (שמיטה ויובל, א' ח'-י') שהתירו כל המלאכות הללו מפני החשש שמא יפסדו האילנות, <br /> <br /> ===אוקמי משום הגדרת המלאכה===<br /> בסיעה זו אפשר למנות את '''רש&quot;י''' (עבודה זרה, נ' ב') שמסביר שמלאכת קיום האילן לא נחשבת מלאכה משום שהיא רק השארת האילן במצבו הנוכחי, וכך גם '''רש&quot;י''' מכתב יד (מועד קטן, ג' א') שמסביר . וכך ה'''ריטב&quot;א''' (מועד קטן, ג' א') שמסביר שההיתר לסתום נקעים הוא משום שזו רק הגנה על העץ מאור השמש ואין בכך כלל שם &quot;עבודה&quot; ואילו הקשקוש הנאסר הוא קשקוש שפועל בצמח ומשביח אותו וממילא הוא מלאכה האסורה בשביעית. כך גם דברי ה'''רשב&quot;א''' (עבודה זרה, נ ב) ו'''תוספות הרא&quot;ש''' (שם) - מלאכות שאין בהן פיטום האילן מותרות משום שהן לא מלאכות. המאירי (מועד קטן, ג' א' 'אבל עודרין') משלב בין שתי ההגדרות, וההיתר שלו הוא למלאכות שאינן חשובות והן יומיומיות ורק במקום פסידא. <br /> <br /> בהסתכלות על האחרונים אפשר להוסיף לסיעה זו גם את ה'''קרן אורה''' (מועד קטן, ג' א') שלשיטתו פעולות אוקמי הן כלל לא עבודות. <br /> <br /> הגרי&quot;ש אלישיב מסביר את סברת סיעת הריטב&quot;א שהיתר המלאכה הוא משום שאין מלאכה בקיום האילן - אם ההיתר הוא רק משום פסידא איך אפשר להתיר בנימוק של פסידא מלאכה שחכמים לומדים מסמיכה על פסוקים?<br /> <br /> == צמצומים של היתר אוקמי ==<br /> ===עבודה באילן===<br /> בהמשך להגדרת המלאכות שראינו ב'''בבבלי''' (מועד קטן, ג' א') &quot;עבודה שבשדה ושבכרם&quot;, היו שצמצמו את היתר אוקמי רק למלאכות שהן בקרקע, בעוד המלאכות שבאילן נאסרות גם כאשר הן לאוקמי. '''פאת השולחן''' [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37666&amp;st=&amp;pgnum=146 (שביעית, כ' ב')] מסביר שהיתר אוקמי הוא רק במלאכות שהן בקרקע (תחת הגפנים ולא בשורשי הגפנים) והמחלוקת בנושא מובאת על ידי '''הרב קוק''' (שבת הארץ, א', ה') ו(שם, קוטרס אחרון, י'). <br /> <br /> ===כשאין פסידא===<br /> יש לשאול האם היתר אוקמי הוא בכל מקרה בו האילנות יכולים להיפגע או רק במקום הפסד גדול, נראה שיש קשר בין ההכרעה ביסוד אוקמי - האם ההיתר הוא משום שאין בכך מלאכה או משום שיש היתר במקום הפסד, אם ההיתר הוא רק במקום הפסד אולי כאשר אין הפסד לא יהיה היתר לבצע מלאכות גם לא לשם אוקמי. מלשון ה'''רמב&quot;ם''' (שמיטה ויובל, א' י') נשמע שההיתר הוא דווקא משום שאחרת כל האילנות יפסדו וכל העץ בארץ ייפגע, אך ה'''חזון איש''' (שביעית, י&quot;ז כ') מתיר אוקמי גם כאשר אין הפסד. <br /> <br /> ===פעולה שנראית כעבודה===<br /> החזון איש [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41159&amp;st=&amp;pgnum=108 (שביעית, י&quot;ז, י&quot;ט ד&quot;ה מדרבנן וקרא אסמכתא)], מסביר שגם במלאכות אוקמי גזרו חכמים לאסור כאשר זה נראה כעבודה. '''הרב קנייבסקי''' [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58665&amp;st=&amp;pgnum=200&amp;hilite= (דרך אמונה, ביאור הלכה, שביעית, א' ה' &quot;ולא יאבק&quot;)] מביא את דברי החזון איש ותמה - איך נוכל להגדיר מה נראה כעבודה ומה לא? <br /> <br /> ===פעולה שיש בה אוקמי ואברויי גם יחד===<br /> '''הרב קנייבסקי''' [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58665&amp;st=&amp;pgnum=200&amp;hilite= (שם)] מסביר שליסוד אוקמי כגורם מתיר של הפסד או כפעולות שלא נאסרו משום שהן אינן מלאכות כלל יש נ&quot;מ במצב שבו יש גם אוקמי וגם אברויי באותה הפעולה. אם היסוד הוא הפסד - יש בכך הפסד ומותר, אך אם היסוד הוא שהפעולה לאוקמי לא נאסרה - הרי בפעולה משולבת יש גם מלאכה שכן נאסרה והיא המלאכה להשחת האילן ויהיה אסור. <br /> <br /> == היתר אוקמי במלאכות דאורייתא ==<br /> יש לשאול האם ההיתר לבצע פעולות לקיום האילן תקף רק למלאכות שנאסרו מדרבנן או גם למלאכות שנאסרו מדאורייתא. שאלה זו היא המשך של השאלה מה יסוד דין אוקמי - האם ההיתר הוא משום שפעולות לקיום וריפוי האילן אינן מלאכות או שיש בהן איסור מלאכה אבל הוא הותר משום הפסד. אם השיח נוגע להפסד, הרי שיהיה קשה יותר להתיר משום הפסד מלאכות דאורייתא, משא&quot;כ אם אין בפעולות לשם ריפוי דין מלאכה כלל.<br /> ה'''בבלי''' (בבא בתרא, פ' ב') עוסק בזמירה (שנחשבת מלאכה דאורייתא) בשביעית, ומסביר איך נכון לזמור כאשר המטרה היא לקצוץ עצים לשם שימוש בענפים. מתוך דברי הראשונים ה'''רשב&quot;ם''' (שם) וה'''ריטב&quot;א''' (שם) עולה כי אם ברור שהזמירה היא לשם קיום האילן (משא&quot;כ במקרה דנן) מותר לזמור, על אף שהזמירה היא מלאכה מדאורייתא. מדברי הרמב&quot;ם (שביעית, א' י') עולה כי ההיתר הוא דווקא במלאכות דרבנן, משום שהוא מתבסס על כך שחכמים לא גזרו כאשר יש הפסד. <br /> ===האחרונים בסוגית אוקמי פירא===<br /> '''הרב קוק''' (שבת הארץ, א' ה', ט&quot;ו, כ'), (שבת הארץ, קונטרס אחרון, י&quot;א), הולך בשיטת הרמב&quot;ם ומתיר אוקמי רק במלאכות דרבנן (ולכן זמירה לשם אוקמי צריכה להיעשות בשינוי כי אחרת היא מדאורייתא)&lt;ref&gt;יש לציין שלשיטת הרב קוק המובאת במשפט כהן ס&quot;ז הזמירה בימינו שונה מהזמירה המקורית ונאסרה רק מדרבנן.&lt;/ref&gt;. מולו אפשר לראות את '''הרב טוקצ'ינסקי''' (ספר השמיטה, ד' 1 ב') שמתיר אוקמי גם במלאכות דאורייתא וכן דעת ה'''גרש&quot;ז''' (מעדני ארץ קובץ הערות, ח' ח').<br /> <br /> <br /> ==אוקמי פירא - היתר אוקמי בפירות==<br /> <br /> <br /> == ראו גם ==<br /> * [[המלאכות האסורות בשביעית]]<br /> * [[שבת האדם או שבת הארץ]]<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.sefaria.org.il/Badei_HaAron%3B_Sheviit.7.1?lang=he בדי הארון על שביעית סימנים ז'-ח'], באתר ספריא. <br /> <br /> == הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> &lt;references /&gt; <br /> <br /> <br /> [[קטגוריה:בחרו קטגוריה מתאימה]]</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%9E%D7%99_%D7%95%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%99_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA&diff=18346 2021-11-24T09:18:21Z

<p>Tytyty1: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> <br /> {{מקורות|שביעית ד' ו'|מועד קטן ג' א'|שביעית ב' ג'|שמיטה ויובל א' י'|}}<br /> עבודת הקרקע בשביעית נאסרה, בעקבות ניסוחים ודינים בגמרא ראשונים רבים מציעים שמלאכות שנעשות באופן ששומר על האילן חי &quot;מקיימות&quot; אותו מותרות למרות האיסור הכללי על מלאכות.<br /> <br /> ==המקורות התנאיים==<br /> ב'''משנה''' (שביעית ד' ו') ישנו הניסוח הקרוב ביותר לדין אוקמי, יש היתר לקשור אילן שנפשח (לחבוש עץ שנפצע) כך שלא ימות, אבל אין היתר לרפות את הצמח כך שיגדל ומצבו יהיה טוב יותר מאשר קודם הפציעה. רעיון דומה אפשר לראות ב'''משנה''' (שם ה') - לאחר שקוצצים וחושפים את העץ, אי אפשר לחפות את החלקים המגולים של האילן בעפר (כנראה משום שהוא עוזר לעץ לצמוח בצורה טובה) אבל בכל זאת אפשר לכסות אותם באבנים ובעפר.<br /> <br /> ==המקורות בתלמוד==<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, מועד קטן, ג' א') כתירוץ לסתירה בין שני מקורות תנאיים (הספרא והמכילתא דרשב&quot;י [להפנות בצורה מדויקת]) שאחד מהם מתיר קשקוש בשביעית ואחד מהם אוסר, רב עוקבא בר חמא מסביר שיש שני סוגים של קשקוש, קשקוש שמיועד לסתום סדקים והוא מותר בשביעית וקשקוש שמיועד להצמיח את העץ ולהשביח אותו והוא נאסר.<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, עבודה זרה, נ' ב') יש הרחבה של התירוץ המקומי של רב עוקבא בר חמא לכלל שאפשר לתרץ אתו קשיים שונים. הגמרא מציעה לחלק בין מלאכות שהן לקיום האילן (בסוגיה - זיהום) ומלאכות שהן להרווחת האילן (בסוגיה - גיזום) וכן להסביר שכמו שמצינו חילוק בין שני סוגי קשקוש, כך אולי יכול להיות חילוק בין שני סוגי זיהום. <br /> התפתחות מקבילה של הכלל אפשר לראות בתלמוד הירושלמי, כך ב'''תלמוד''' (ירושלמי, שביעית, ב' ג') מוזכר בשני ניסוחים שונים הרעיון שפעולה מסוימת (זיהום, חיפוי בקש) תהיה מותרת משום שהיא כהושבת שומר ליד האילן ושמירה על המצב הקים, ובניגוד לכך פעולה אחרת (הצללת האילן, חיפוי בעפר) תהיה אסורה משום שהיא גורמת לגידול של העץ בשביעית.<br /> <br /> ==דיונים בראשונים==<br /> אפשר לחלק את הראשונים בסוגיה לשתי סיעות מרכזיות:<br /> # היתר קיום האילן הוא היתר משום מניעת הפסד.<br /> # היתר קיום האילן הוא משום שאין שם מלאכה על פעולות שנעשות לקיום האילן. <br /> <br /> ===אוקמי משום הפסד===<br /> קריאה זו בדין אוקמי מתייחסת למלאכות האוקמי כאסורות כאשר יש גורם מתיר של הפסדת העצים. מקובל לשייך הבנה זו להבנה שתוקף היתר האוקמי הוא רק במלאכות שנאסרו מדרבנן (כי חכמים לא גזרו במקום הפסד&lt;ref&gt; למשל בסוגיה ב'''בבלי''' (מועד קטן ג' א') לפיה במקום הפסד התירו רבנן לעבוד בחול המועד.&lt;/ref&gt;) אך לא במלאכות מדאורייתא. <br /> בסיעה זו אפשר למנות את ה'''מיוחס לרש&quot;י'''&lt;ref&gt;[ טקסט הקישור], מקובל לראות את פירוש רש&quot;י הנדפס על מסכת מועד קטן כפירוש שנכתב על ידי אדם אחר, הסוגיה שלנו היא אחת ההוכחות לכך שאין מדובר בדעת רשי.&lt;/ref&gt; (מועד קטן, ו' ב') שמסביר שהתירו להשקות שדה בית השלחין משום שהוא זקוק למים ויהיה הפסד גדול אם לא יושקה, אבל לא התירו להשקות שדה בעל שאם לא יושקה לא ייגרם הפסד גדול. אפשר לראות זאת גם בפירושו (מועד קטן, ג' א') לקשקושים השונים - יש קשקוש לסתימת סדקים שהותר כי היעדר שלו יגרור פסידא וקשקוש להרווחת האילן שנאסר משום שהוא משפר את המצב ולא מונע הפסד.<br /> הרמב&quot;ם מתאר (שמיטה ויובל, א' ח'-י') שהתירו כל המלאכות הללו מפני החשש שמא יפסדו האילנות, <br /> <br /> ===אוקמי משום הגדרת המלאכה===<br /> בסיעה זו אפשר למנות את '''רש&quot;י''' (עבודה זרה, נ' ב') שמסביר שמלאכת קיום האילן לא נחשבת מלאכה משום שהיא רק השארת האילן במצבו הנוכחי, וכך גם '''רש&quot;י''' מכתב יד (מועד קטן, ג' א') שמסביר . וכך ה'''ריטב&quot;א''' (מועד קטן, ג' א') שמסביר שההיתר לסתום נקעים הוא משום שזו רק הגנה על העץ מאור השמש ואין בכך כלל שם &quot;עבודה&quot; ואילו הקשקוש הנאסר הוא קשקוש שפועל בצמח ומשביח אותו וממילא הוא מלאכה האסורה בשביעית. כך גם דברי ה'''רשב&quot;א''' (עבודה זרה, נ ב) ו'''תוספות הרא&quot;ש''' (שם) - מלאכות שאין בהן פיטום האילן מותרות משום שהן לא מלאכות. המאירי (מועד קטן, ג' א' 'אבל עודרין') משלב בין שתי ההגדרות, וההיתר שלו הוא למלאכות שאינן חשובות והן יומיומיות ורק במקום פסידא. <br /> <br /> בהסתכלות על האחרונים אפשר להוסיף לסיעה זו גם את ה'''קרן אורה''' (מועד קטן, ג' א') שלשיטתו פעולות אוקמי הן כלל לא עבודות. <br /> <br /> הגרי&quot;ש אלישיב מסביר את סברת סיעת הריטב&quot;א שהיתר המלאכה הוא משום שאין מלאכה בקיום האילן - אם ההיתר הוא רק משום פסידא איך אפשר להתיר בנימוק של פסידא מלאכה שחכמים לומדים מסמיכה על פסוקים?<br /> <br /> == צמצומים של היתר אוקמי ==<br /> ===עבודה באילן===<br /> בהמשך להגדרת המלאכות שראינו ב'''בבבלי''' (מועד קטן, ג' א') &quot;עבודה שבשדה ושבכרם&quot;, היו שצמצמו את היתר אוקמי רק למלאכות שהן בקרקע, בעוד המלאכות שבאילן נאסרות גם כאשר הן לאוקמי. '''פאת השולחן''' [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37666&amp;st=&amp;pgnum=146 (שביעית, כ' ב')] מסביר שהיתר אוקמי הוא רק במלאכות שהן בקרקע (תחת הגפנים ולא בשורשי הגפנים) והמחלוקת בנושא מובאת על ידי '''הרב קוק''' (שבת הארץ, א', ה') ו(שם, קוטרס אחרון, י'). <br /> <br /> ===כשאין פסידא===<br /> יש לשאול האם היתר אוקמי הוא בכל מקרה בו האילנות יכולים להיפגע או רק במקום הפסד גדול, נראה שיש קשר בין ההכרעה ביסוד אוקמי - האם ההיתר הוא משום שאין בכך מלאכה או משום שיש היתר במקום הפסד, אם ההיתר הוא רק במקום הפסד אולי כאשר אין הפסד לא יהיה היתר לבצע מלאכות גם לא לשם אוקמי. מלשון ה'''רמב&quot;ם''' (שמיטה ויובל, א' י') נשמע שההיתר הוא דווקא משום שאחרת כל האילנות יפסדו וכל העץ בארץ ייפגע, אך ה'''חזון איש''' (שביעית, י&quot;ז כ') מתיר אוקמי גם כאשר אין הפסד. <br /> <br /> ===פעולה שנראית כעבודה===<br /> החזון איש [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41159&amp;st=&amp;pgnum=108 (שביעית, י&quot;ז, י&quot;ט ד&quot;ה מדרבנן וקרא אסמכתא)], מסביר שגם במלאכות אוקמי גזרו חכמים לאסור כאשר זה נראה כעבודה. '''הרב קנייבסקי''' [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58665&amp;st=&amp;pgnum=200&amp;hilite= (דרך אמונה, ביאור הלכה, שביעית, א' ה' &quot;ולא יאבק&quot;)] מביא את דברי החזון איש ותמה - איך נוכל להגדיר מה נראה כעבודה ומה לא? <br /> <br /> ===פעולה שיש בה אוקמי ואברויי גם יחד===<br /> '''הרב קנייבסקי''' [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58665&amp;st=&amp;pgnum=200&amp;hilite= (שם)] מסביר שליסוד אוקמי כגורם מתיר של הפסד או כפעולות שלא נאסרו משום שהן אינן מלאכות כלל יש נ&quot;מ במצב שבו יש גם אוקמי וגם אברויי באותה הפעולה. אם היסוד הוא הפסד - יש בכך הפסד ומותר, אך אם היסוד הוא שהפעולה לאוקמי לא נאסרה - הרי בפעולה משולבת יש גם מלאכה שכן נאסרה והיא המלאכה להשחת האילן ויהיה אסור. <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> == היתר אוקמי במלאכות דאורייתא ==<br /> וכן הלאה...<br /> <br /> ==אוקמי פירא - היתר אוקמי בפירות==<br /> <br /> <br /> == ראו גם ==<br /> * [[המלאכות האסורות בשביעית]]<br /> * [[שבת האדם או שבת הארץ]]<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [ התוכן בקישור], באתר (שם האתר)<br /> <br /> == הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> &lt;references /&gt; <br /> <br /> <br /> [[קטגוריה:בחרו קטגוריה מתאימה]]</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%9E%D7%99_%D7%95%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%99_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA&diff=18345 2021-11-24T09:02:34Z

<p>Tytyty1: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> <br /> {{מקורות|שביעית ד' ו'|מועד קטן ג' א'|שביעית ב' ג'|שמיטה ויובל א' י'|}}<br /> עבודת הקרקע בשביעית נאסרה, בעקבות ניסוחים ודינים בגמרא ראשונים רבים מציעים שמלאכות שנעשות באופן ששומר על האילן חי &quot;מקיימות&quot; אותו מותרות למרות האיסור הכללי על מלאכות.<br /> <br /> ==המקורות התנאיים==<br /> ב'''משנה''' (שביעית ד' ו') ישנו הניסוח הקרוב ביותר לדין אוקמי, יש היתר לקשור אילן שנפשח (לחבוש עץ שנפצע) כך שלא ימות, אבל אין היתר לרפות את הצמח כך שיגדל ומצבו יהיה טוב יותר מאשר קודם הפציעה. רעיון דומה אפשר לראות ב'''משנה''' (שם ה') - לאחר שקוצצים וחושפים את העץ, אי אפשר לחפות את החלקים המגולים של האילן בעפר (כנראה משום שהוא עוזר לעץ לצמוח בצורה טובה) אבל בכל זאת אפשר לכסות אותם באבנים ובעפר.<br /> <br /> ==המקורות בתלמוד==<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, מועד קטן, ג' א') כתירוץ לסתירה בין שני מקורות תנאיים (הספרא והמכילתא דרשב&quot;י [להפנות בצורה מדויקת]) שאחד מהם מתיר קשקוש בשביעית ואחד מהם אוסר, רב עוקבא בר חמא מסביר שיש שני סוגים של קשקוש, קשקוש שמיועד לסתום סדקים והוא מותר בשביעית וקשקוש שמיועד להצמיח את העץ ולהשביח אותו והוא נאסר.<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, עבודה זרה, נ' ב') יש הרחבה של התירוץ המקומי של רב עוקבא בר חמא לכלל שאפשר לתרץ אתו קשיים שונים. הגמרא מציעה לחלק בין מלאכות שהן לקיום האילן (בסוגיה - זיהום) ומלאכות שהן להרווחת האילן (בסוגיה - גיזום) וכן להסביר שכמו שמצינו חילוק בין שני סוגי קשקוש, כך אולי יכול להיות חילוק בין שני סוגי זיהום. <br /> התפתחות מקבילה של הכלל אפשר לראות בתלמוד הירושלמי, כך ב'''תלמוד''' (ירושלמי, שביעית, ב' ג') מוזכר בשני ניסוחים שונים הרעיון שפעולה מסוימת (זיהום, חיפוי בקש) תהיה מותרת משום שהיא כהושבת שומר ליד האילן ושמירה על המצב הקים, ובניגוד לכך פעולה אחרת (הצללת האילן, חיפוי בעפר) תהיה אסורה משום שהיא גורמת לגידול של העץ בשביעית.<br /> <br /> ==דיונים בראשונים==<br /> אפשר לחלק את הראשונים בסוגיה לשתי סיעות מרכזיות:<br /> # היתר קיום האילן הוא היתר משום מניעת הפסד.<br /> # היתר קיום האילן הוא משום שאין שם מלאכה על פעולות שנעשות לקיום האילן. <br /> <br /> ===אוקמי משום הפסד===<br /> קריאה זו בדין אוקמי מתייחסת למלאכות האוקמי כאסורות כאשר יש גורם מתיר של הפסדת העצים. מקובל לשייך הבנה זו להבנה שתוקף היתר האוקמי הוא רק במלאכות שנאסרו מדרבנן (כי חכמים לא גזרו במקום הפסד&lt;ref&gt; למשל בסוגיה ב'''בבלי''' (מועד קטן ג' א') לפיה במקום הפסד התירו רבנן לעבוד בחול המועד.&lt;/ref&gt;) אך לא במלאכות מדאורייתא. <br /> בסיעה זו אפשר למנות את ה'''מיוחס לרש&quot;י'''&lt;ref&gt;[ טקסט הקישור], מקובל לראות את פירוש רש&quot;י הנדפס על מסכת מועד קטן כפירוש שנכתב על ידי אדם אחר, הסוגיה שלנו היא אחת ההוכחות לכך שאין מדובר בדעת רשי.&lt;/ref&gt; (מועד קטן, ו' ב') שמסביר שהתירו להשקות שדה בית השלחין משום שהוא זקוק למים ויהיה הפסד גדול אם לא יושקה, אבל לא התירו להשקות שדה בעל שאם לא יושקה לא ייגרם הפסד גדול. אפשר לראות זאת גם בפירושו (מועד קטן, ג' א') לקשקושים השונים - יש קשקוש לסתימת סדקים שהותר כי היעדר שלו יגרור פסידא וקשקוש להרווחת האילן שנאסר משום שהוא משפר את המצב ולא מונע הפסד.<br /> הרמב&quot;ם מתאר (שמיטה ויובל, א' ח'-י') שהתירו כל המלאכות הללו מפני החשש שמא יפסדו האילנות, <br /> <br /> ===אוקמי משום הגדרת המלאכה===<br /> בסיעה זו אפשר למנות את '''רש&quot;י''' (עבודה זרה, נ' ב') שמסביר שמלאכת קיום האילן לא נחשבת מלאכה משום שהיא רק השארת האילן במצבו הנוכחי, וכך גם '''רש&quot;י''' מכתב יד (מועד קטן, ג' א') שמסביר . וכך ה'''ריטב&quot;א''' (מועד קטן, ג' א') שמסביר שההיתר לסתום נקעים הוא משום שזו רק הגנה על העץ מאור השמש ואין בכך כלל שם &quot;עבודה&quot; ואילו הקשקוש הנאסר הוא קשקוש שפועל בצמח ומשביח אותו וממילא הוא מלאכה האסורה בשביעית. כך גם דברי ה'''רשב&quot;א''' (עבודה זרה, נ ב) ו'''תוספות הרא&quot;ש''' (שם) - מלאכות שאין בהן פיטום האילן מותרות משום שהן לא מלאכות. המאירי (מועד קטן, ג' א' 'אבל עודרין') משלב בין שתי ההגדרות, וההיתר שלו הוא למלאכות שאינן חשובות והן יומיומיות ורק במקום פסידא. <br /> <br /> בהסתכלות על האחרונים אפשר להוסיף לסיעה זו גם את ה'''קרן אורה''' (מועד קטן, ג' א') שלשיטתו פעולות אוקמי הן כלל לא עבודות. <br /> <br /> הגרי&quot;ש אלישיב מסביר את סברת סיעת הריטב&quot;א שהיתר המלאכה הוא משום שאין מלאכה בקיום האילן - אם ההיתר הוא רק משום פסידא איך אפשר להתיר בנימוק של פסידא מלאכה שחכמים לומדים מסמיכה על פסוקים?<br /> <br /> == צמצומים של היתר אוקמי ==<br /> ===עבודה באילן===<br /> בהמשך להגדרת המלאכות שראינו ב'''בבבלי''' (מועד קטן, ג' א') &quot;עבודה שבשדה ושבכרם&quot;, היו שצמצמו את היתר אוקמי רק למלאכות שהן בקרקע, בעוד המלאכות שבאילן נאסרות גם כאשר הן לאוקמי. '''פאת השולחן''' [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37666&amp;st=&amp;pgnum=146 (שביעית, כ' ב')] מסביר שהיתר אוקמי הוא רק במלאכות שהן בקרקע (תחת הגפנים ולא בשורשי הגפנים) והמחלוקת בנושא מובאת על ידי '''הרב קוק''' (שבת הארץ, א', ה') ו(שם, קוטרס אחרון, י'). <br /> <br /> ===כשאין פסידא===<br /> יש לשאול האם היתר אוקמי הוא בכל מקרה בו האילנות יכולים להיפגע או רק במקום הפסד גדול, נראה שיש קשר בין ההכרעה ביסוד אוקמי - האם ההיתר הוא משום שאין בכך מלאכה או משום שיש היתר במקום הפסד, אם ההיתר הוא רק במקום הפסד אולי כאשר אין הפסד לא יהיה היתר לבצע מלאכות גם לא לשם אוקמי. מלשון ה'''רמב&quot;ם''' (שמיטה ויובל, א' י') נשמע שההיתר הוא דווקא משום שאחרת כל האילנות יפסדו וכל העץ בארץ ייפגע, אך ה'''חזון איש''' (שביעית, י&quot;ז כ') מתיר אוקמי גם כאשר אין הפסד. <br /> <br /> <br /> == היתר אוקמי במלאכות דאורייתא ==<br /> וכן הלאה...<br /> <br /> ==אוקמי פירא - היתר אוקמי בפירות==<br /> <br /> <br /> == ראו גם ==<br /> * [[המלאכות האסורות בשביעית]]<br /> * [[שבת האדם או שבת הארץ]]<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [ התוכן בקישור], באתר (שם האתר)<br /> <br /> == הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> &lt;references /&gt; <br /> <br /> <br /> [[קטגוריה:בחרו קטגוריה מתאימה]]</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%9E%D7%99_%D7%95%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%99_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA&diff=18344 2021-11-24T08:33:13Z

<p>Tytyty1: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> <br /> {{מקורות|שביעית ד' ו'|מועד קטן ג' א'|שביעית ב' ג'|שמיטה ויובל א' י'|}}<br /> עבודת הקרקע בשביעית נאסרה, בעקבות ניסוחים ודינים בגמרא ראשונים רבים מציעים שמלאכות שנעשות באופן ששומר על האילן חי &quot;מקיימות&quot; אותו מותרות למרות האיסור הכללי על מלאכות.<br /> <br /> ==המקורות התנאיים==<br /> ב'''משנה''' (שביעית ד' ו') ישנו הניסוח הקרוב ביותר לדין אוקמי, יש היתר לקשור אילן שנפשח (לחבוש עץ שנפצע) כך שלא ימות, אבל אין היתר לרפות את הצמח כך שיגדל ומצבו יהיה טוב יותר מאשר קודם הפציעה. רעיון דומה אפשר לראות ב'''משנה''' (שם ה') - לאחר שקוצצים וחושפים את העץ, אי אפשר לחפות את החלקים המגולים של האילן בעפר (כנראה משום שהוא עוזר לעץ לצמוח בצורה טובה) אבל בכל זאת אפשר לכסות אותם באבנים ובעפר.<br /> <br /> ==המקורות בתלמוד==<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, מועד קטן, ג' א') כתירוץ לסתירה בין שני מקורות תנאיים (הספרא והמכילתא דרשב&quot;י [להפנות בצורה מדויקת]) שאחד מהם מתיר קשקוש בשביעית ואחד מהם אוסר, רב עוקבא בר חמא מסביר שיש שני סוגים של קשקוש, קשקוש שמיועד לסתום סדקים והוא מותר בשביעית וקשקוש שמיועד להצמיח את העץ ולהשביח אותו והוא נאסר.<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, עבודה זרה, נ' ב') יש הרחבה של התירוץ המקומי של רב עוקבא בר חמא לכלל שאפשר לתרץ אתו קשיים שונים. הגמרא מציעה לחלק בין מלאכות שהן לקיום האילן (בסוגיה - זיהום) ומלאכות שהן להרווחת האילן (בסוגיה - גיזום) וכן להסביר שכמו שמצינו חילוק בין שני סוגי קשקוש, כך אולי יכול להיות חילוק בין שני סוגי זיהום. <br /> התפתחות מקבילה של הכלל אפשר לראות בתלמוד הירושלמי, כך ב'''תלמוד''' (ירושלמי, שביעית, ב' ג') מוזכר בשני ניסוחים שונים הרעיון שפעולה מסוימת (זיהום, חיפוי בקש) תהיה מותרת משום שהיא כהושבת שומר ליד האילן ושמירה על המצב הקים, ובניגוד לכך פעולה אחרת (הצללת האילן, חיפוי בעפר) תהיה אסורה משום שהיא גורמת לגידול של העץ בשביעית.<br /> <br /> ==דיונים בראשונים==<br /> אפשר לחלק את הראשונים בסוגיה לשתי סיעות מרכזיות:<br /> # היתר קיום האילן הוא היתר משום מניעת הפסד.<br /> # היתר קיום האילן הוא משום שאין שם מלאכה על פעולות שנעשות לקיום האילן. <br /> <br /> ===אוקמי משום הפסד===<br /> קריאה זו בדין אוקמי מתייחסת למלאכות האוקמי כאסורות כאשר יש גורם מתיר של הפסדת העצים. מקובל לשייך הבנה זו להבנה שתוקף היתר האוקמי הוא רק במלאכות שנאסרו מדרבנן (כי חכמים לא גזרו במקום הפסד&lt;ref&gt; למשל בסוגיה ב'''בבלי''' (מועד קטן ג' א') לפיה במקום הפסד התירו רבנן לעבוד בחול המועד.&lt;/ref&gt;) אך לא במלאכות מדאורייתא. <br /> בסיעה זו אפשר למנות את ה'''מיוחס לרש&quot;י'''&lt;ref&gt;[ טקסט הקישור], מקובל לראות את פירוש רש&quot;י הנדפס על מסכת מועד קטן כפירוש שנכתב על ידי אדם אחר, הסוגיה שלנו היא אחת ההוכחות לכך שאין מדובר בדעת רשי.&lt;/ref&gt; (מועד קטן, ו' ב') שמסביר שהתירו להשקות שדה בית השלחין משום שהוא זקוק למים ויהיה הפסד גדול אם לא יושקה, אבל לא התירו להשקות שדה בעל שאם לא יושקה לא ייגרם הפסד גדול. אפשר לראות זאת גם בפירושו (מועד קטן, ג' א') לקשקושים השונים - יש קשקוש לסתימת סדקים שהותר כי היעדר שלו יגרור פסידא וקשקוש להרווחת האילן שנאסר משום שהוא משפר את המצב ולא מונע הפסד.<br /> הרמב&quot;ם מתאר (שמיטה ויובל, א' ח'-י') שהתירו כל המלאכות הללו מפני החשש שמא יפסדו האילנות, <br /> <br /> ===אוקמי משום הגדרת המלאכה===<br /> בסיעה זו אפשר למנות את '''רש&quot;י''' (עבודה זרה, נ' ב') שמסביר שמלאכת קיום האילן לא נחשבת מלאכה משום שהיא רק השארת האילן במצבו הנוכחי, וכך גם '''רש&quot;י''' מכתב יד (מועד קטן, ג' א') שמסביר . וכך ה'''ריטב&quot;א''' (מועד קטן, ג' א') שמסביר שההיתר לסתום נקעים הוא משום שזו רק הגנה על העץ מאור השמש ואין בכך כלל שם &quot;עבודה&quot; ואילו הקשקוש הנאסר הוא קשקוש שפועל בצמח ומשביח אותו וממילא הוא מלאכה האסורה בשביעית. כך גם דברי ה'''רשב&quot;א''' (עבודה זרה, נ ב) ו'''תוספות הרא&quot;ש''' (שם) - מלאכות שאין בהן פיטום האילן מותרות משום שהן לא מלאכות. המאירי (מועד קטן, ג' א' 'אבל עודרין') משלב בין שתי ההגדרות, וההיתר שלו הוא למלאכות שאינן חשובות והן יומיומיות ורק במקום פסידא. <br /> <br /> בהסתכלות על האחרונים אפשר להוסיף לסיעה זו גם את ה'''קרן אורה''' (מועד קטן, ג' א') שלשיטתו פעולות אוקמי הן כלל לא עבודות. <br /> <br /> הגרי&quot;ש אלישיב מסביר את סברת סיעת הריטב&quot;א שהיתר המלאכה הוא משום שאין מלאכה בקיום האילן - אם ההיתר הוא רק משום פסידא איך אפשר להתיר בנימוק של פסידא מלאכה שחכמים לומדים מסמיכה על פסוקים?<br /> <br /> == צמצומים של היתר אוקמי ==<br /> ===עבודה באילן===<br /> בהמשך להגדרת המלאכות שראינו ב'''בבבלי''' (מועד קטן, ג' א') &quot;עבודה שבשדה ושבכרם&quot;, היו שצמצמו את היתר אוקמי רק למלאכות שהן בקרקע, בעוד המלאכות שבאילן נאסרות גם כאשר הן לאוקמי. <br /> <br /> == היתר אוקמי במלאכות דאורייתא ==<br /> וכן הלאה...<br /> <br /> ==אוקמי פירא - היתר אוקמי בפירות==<br /> <br /> <br /> == ראו גם ==<br /> * [[המלאכות האסורות בשביעית]]<br /> * [[שבת האדם או שבת הארץ]]<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [ התוכן בקישור], באתר (שם האתר)<br /> <br /> == הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> &lt;references /&gt; <br /> <br /> <br /> [[קטגוריה:בחרו קטגוריה מתאימה]]</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%9E%D7%99_%D7%95%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%99_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA&diff=18343 2021-11-24T08:21:09Z

<p>Tytyty1: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> <br /> {{מקורות|שביעית ד' ו'|מועד קטן ג' א'|שביעית ב' ג'|שמיטה ויובל א' י'|}}<br /> עבודת הקרקע בשביעית נאסרה, בעקבות ניסוחים ודינים בגמרא ראשונים רבים מציעים שמלאכות שנעשות באופן ששומר על האילן חי &quot;מקיימות&quot; אותו מותרות למרות האיסור הכללי על מלאכות.<br /> <br /> ==המקורות התנאיים==<br /> ב'''משנה''' (שביעית ד' ו') ישנו הניסוח הקרוב ביותר לדין אוקמי, יש היתר לקשור אילן שנפשח (לחבוש עץ שנפצע) כך שלא ימות, אבל אין היתר לרפות את הצמח כך שיגדל ומצבו יהיה טוב יותר מאשר קודם הפציעה. רעיון דומה אפשר לראות ב'''משנה''' (שם ה') - לאחר שקוצצים וחושפים את העץ, אי אפשר לחפות את החלקים המגולים של האילן בעפר (כנראה משום שהוא עוזר לעץ לצמוח בצורה טובה) אבל בכל זאת אפשר לכסות אותם באבנים ובעפר.<br /> <br /> ==המקורות בתלמוד==<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, מועד קטן, ג' א') כתירוץ לסתירה בין שני מקורות תנאיים (הספרא והמכילתא דרשב&quot;י [להפנות בצורה מדויקת]) שאחד מהם מתיר קשקוש בשביעית ואחד מהם אוסר, רב עוקבא בר חמא מסביר שיש שני סוגים של קשקוש, קשקוש שמיועד לסתום סדקים והוא מותר בשביעית וקשקוש שמיועד להצמיח את העץ ולהשביח אותו והוא נאסר.<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, עבודה זרה, נ' ב') יש הרחבה של התירוץ המקומי של רב עוקבא בר חמא לכלל שאפשר לתרץ אתו קשיים שונים. הגמרא מציעה לחלק בין מלאכות שהן לקיום האילן (בסוגיה - זיהום) ומלאכות שהן להרווחת האילן (בסוגיה - גיזום) וכן להסביר שכמו שמצינו חילוק בין שני סוגי קשקוש, כך אולי יכול להיות חילוק בין שני סוגי זיהום. <br /> התפתחות מקבילה של הכלל אפשר לראות בתלמוד הירושלמי, כך ב'''תלמוד''' (ירושלמי, שביעית, ב' ג') מוזכר בשני ניסוחים שונים הרעיון שפעולה מסוימת (זיהום, חיפוי בקש) תהיה מותרת משום שהיא כהושבת שומר ליד האילן ושמירה על המצב הקים, ובניגוד לכך פעולה אחרת (הצללת האילן, חיפוי בעפר) תהיה אסורה משום שהיא גורמת לגידול של העץ בשביעית.<br /> <br /> ==דיונים בראשונים==<br /> אפשר לחלק את הראשונים בסוגיה לשתי סיעות מרכזיות:<br /> # היתר קיום האילן הוא היתר משום מניעת הפסד.<br /> # היתר קיום האילן הוא משום שאין שם מלאכה על פעולות שנעשות לקיום האילן. <br /> <br /> ===אוקמי משום הפסד===<br /> קריאה זו בדין אוקמי מתייחסת למלאכות האוקמי כאסורות כאשר יש גורם מתיר של הפסדת העצים. מקובל לשייך הבנה זו להבנה שתוקף היתר האוקמי הוא רק במלאכות שנאסרו מדרבנן (כי חכמים לא גזרו במקום הפסד&lt;ref&gt; למשל בסוגיה ב'''בבלי''' (מועד קטן ג' א') לפיה במקום הפסד התירו רבנן לעבוד בחול המועד.&lt;/ref&gt;) אך לא במלאכות מדאורייתא. <br /> בסיעה זו אפשר למנות את ה'''מיוחס לרש&quot;י'''&lt;ref&gt;[ טקסט הקישור], מקובל לראות את פירוש רש&quot;י הנדפס על מסכת מועד קטן כפירוש שנכתב על ידי אדם אחר, הסוגיה שלנו היא אחת ההוכחות לכך שאין מדובר בדעת רשי.&lt;/ref&gt; (מועד קטן, ו' ב') שמסביר שהתירו להשקות שדה בית השלחין משום שהוא זקוק למים ויהיה הפסד גדול אם לא יושקה, אבל לא התירו להשקות שדה בעל שאם לא יושקה לא ייגרם הפסד גדול. אפשר לראות זאת גם בפירושו (מועד קטן, ג' א') לקשקושים השונים - יש קשקוש לסתימת סדקים שהותר כי היעדר שלו יגרור פסידא וקשקוש להרווחת האילן שנאסר משום שהוא משפר את המצב ולא מונע הפסד.<br /> הרמב&quot;ם מתאר (שמיטה ויובל, א' ח'-י') שהתירו כל המלאכות הללו מפני החשש שמא יפסדו האילנות, <br /> <br /> ===אוקמי משום הגדרת המלאכה===<br /> בסיעה זו אפשר למנות את '''רש&quot;י''' (עבודה זרה, נ' ב') שמסביר שמלאכת קיום האילן לא נחשבת מלאכה משום שהיא רק השארת האילן במצבו הנוכחי, וכך גם '''רש&quot;י''' מכתב יד (מועד קטן, ג' א') שמסביר . וכך ה'''ריטב&quot;א''' (מועד קטן, ג' א') שמסביר שההיתר לסתום נקעים הוא משום שזו רק הגנה על העץ מאור השמש ואין בכך כלל שם &quot;עבודה&quot; ואילו הקשקוש הנאסר הוא קשקוש שפועל בצמח ומשביח אותו וממילא הוא מלאכה האסורה בשביעית. כך גם דברי ה'''רשב&quot;א''' (עבודה זרה, נ ב) ו'''תוספות הרא&quot;ש''' (שם) - מלאכות שאין בהן פיטום האילן מותרות משום שהן לא מלאכות. המאירי (מועד קטן, ג' א' 'אבל עודרין') משלב בין שתי ההגדרות, וההיתר שלו הוא למלאכות שאינן חשובות והן יומיומיות ורק במקום פסידא. <br /> <br /> בהסתכלות על האחרונים אפשר להוסיף לסיעה זו גם את ה'''קרן אורה''' (מועד קטן, ג' א') שלשיטתו פעולות אוקמי הן כלל לא עבודות. <br /> <br /> הגרי&quot;ש אלישיב מסביר את סברת סיעת הריטב&quot;א שהיתר המלאכה הוא משום שאין מלאכה בקיום האילן - אם ההיתר הוא רק משום פסידא איך אפשר להתיר בנימוק של פסידא מלאכה שחכמים לומדים מסמיכה על פסוקים?<br /> <br /> == צמצומים של היתר אוקמי ==<br /> דיונים בראשונים<br /> <br /> == היתר אוקמי במלאכות דאורייתא ==<br /> וכן הלאה...<br /> <br /> ==אוקמי פירא - היתר אוקמי בפירות==<br /> <br /> <br /> == ראו גם ==<br /> * [[המלאכות האסורות בשביעית]]<br /> * [[שבת האדם או שבת הארץ]]<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [ התוכן בקישור], באתר (שם האתר)<br /> <br /> == הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> &lt;references /&gt; <br /> <br /> <br /> [[קטגוריה:בחרו קטגוריה מתאימה]]</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%9E%D7%99_%D7%95%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%99_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA&diff=18342 2021-11-24T08:20:23Z

<p>Tytyty1: /* כותרת שניה */</p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> <br /> {{מקורות|שביעית ד' ו'|מועד קטן ג' א'|שביעית ב' ג'|שמיטה ויובל א' י'|}}<br /> עבודת הקרקע בשביעית נאסרה, בעקבות ניסוחים ודינים בגמרא ראשונים רבים מציעים שמלאכות שנעשות באופן ששומר על האילן חי &quot;מקיימות&quot; אותו מותרות למרות האיסור הכללי על מלאכות.<br /> <br /> ==המקורות התנאיים==<br /> ב'''משנה''' (שביעית ד' ו') ישנו הניסוח הקרוב ביותר לדין אוקמי, יש היתר לקשור אילן שנפשח (לחבוש עץ שנפצע) כך שלא ימות, אבל אין היתר לרפות את הצמח כך שיגדל ומצבו יהיה טוב יותר מאשר קודם הפציעה. רעיון דומה אפשר לראות ב'''משנה''' (שם ה') - לאחר שקוצצים וחושפים את העץ, אי אפשר לחפות את החלקים המגולים של האילן בעפר (כנראה משום שהוא עוזר לעץ לצמוח בצורה טובה) אבל בכל זאת אפשר לכסות אותם באבנים ובעפר.<br /> <br /> ==המקורות בתלמוד==<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, מועד קטן, ג' א') כתירוץ לסתירה בין שני מקורות תנאיים (הספרא והמכילתא דרשב&quot;י [להפנות בצורה מדויקת]) שאחד מהם מתיר קשקוש בשביעית ואחד מהם אוסר, רב עוקבא בר חמא מסביר שיש שני סוגים של קשקוש, קשקוש שמיועד לסתום סדקים והוא מותר בשביעית וקשקוש שמיועד להצמיח את העץ ולהשביח אותו והוא נאסר.<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, עבודה זרה, נ' ב') יש הרחבה של התירוץ המקומי של רב עוקבא בר חמא לכלל שאפשר לתרץ אתו קשיים שונים. הגמרא מציעה לחלק בין מלאכות שהן לקיום האילן (בסוגיה - זיהום) ומלאכות שהן להרווחת האילן (בסוגיה - גיזום) וכן להסביר שכמו שמצינו חילוק בין שני סוגי קשקוש, כך אולי יכול להיות חילוק בין שני סוגי זיהום. <br /> התפתחות מקבילה של הכלל אפשר לראות בתלמוד הירושלמי, כך ב'''תלמוד''' (ירושלמי, שביעית, ב' ג') מוזכר בשני ניסוחים שונים הרעיון שפעולה מסוימת (זיהום, חיפוי בקש) תהיה מותרת משום שהיא כהושבת שומר ליד האילן ושמירה על המצב הקים, ובניגוד לכך פעולה אחרת (הצללת האילן, חיפוי בעפר) תהיה אסורה משום שהיא גורמת לגידול של העץ בשביעית.<br /> <br /> ==דיונים בראשונים==<br /> אפשר לחלק את הראשונים בסוגיה לשתי סיעות מרכזיות:<br /> # היתר קיום האילן הוא היתר משום מניעת הפסד.<br /> # היתר קיום האילן הוא משום שאין שם מלאכה על פעולות שנעשות לקיום האילן. <br /> <br /> ===אוקמי משום הפסד===<br /> קריאה זו בדין אוקמי מתייחסת למלאכות האוקמי כאסורות כאשר יש גורם מתיר של הפסדת העצים. מקובל לשייך הבנה זו להבנה שתוקף היתר האוקמי הוא רק במלאכות שנאסרו מדרבנן (כי חכמים לא גזרו במקום הפסד&lt;ref&gt; למשל בסוגיה ב'''בבלי''' (מועד קטן ג' א') לפיה במקום הפסד התירו רבנן לעבוד בחול המועד.&lt;/ref&gt;) אך לא במלאכות מדאורייתא. <br /> בסיעה זו אפשר למנות את ה'''מיוחס לרש&quot;י'''&lt;ref&gt;[ טקסט הקישור], מקובל לראות את פירוש רש&quot;י הנדפס על מסכת מועד קטן כפירוש שנכתב על ידי אדם אחר, הסוגיה שלנו היא אחת ההוכחות לכך שאין מדובר בדעת רשי.&lt;/ref&gt; (מועד קטן, ו' ב') שמסביר שהתירו להשקות שדה בית השלחין משום שהוא זקוק למים ויהיה הפסד גדול אם לא יושקה, אבל לא התירו להשקות שדה בעל שאם לא יושקה לא ייגרם הפסד גדול. אפשר לראות זאת גם בפירושו (מועד קטן, ג' א') לקשקושים השונים - יש קשקוש לסתימת סדקים שהותר כי היעדר שלו יגרור פסידא וקשקוש להרווחת האילן שנאסר משום שהוא משפר את המצב ולא מונע הפסד.<br /> הרמב&quot;ם מתאר (שמיטה ויובל, א' ח'-י') שהתירו כל המלאכות הללו מפני החשש שמא יפסדו האילנות, <br /> <br /> ===אוקמי משום הגדרת המלאכה===<br /> בסיעה זו אפשר למנות את '''רש&quot;י''' (עבודה זרה, נ' ב') שמסביר שמלאכת קיום האילן לא נחשבת מלאכה משום שהיא רק השארת האילן במצבו הנוכחי, וכך גם '''רש&quot;י''' מכתב יד (מועד קטן, ג' א') שמסביר . וכך ה'''ריטב&quot;א''' (מועד קטן, ג' א') שמסביר שההיתר לסתום נקעים הוא משום שזו רק הגנה על העץ מאור השמש ואין בכך כלל שם &quot;עבודה&quot; ואילו הקשקוש הנאסר הוא קשקוש שפועל בצמח ומשביח אותו וממילא הוא מלאכה האסורה בשביעית. כך גם דברי ה'''רשב&quot;א''' (עבודה זרה, נ ב) ו'''תוספות הרא&quot;ש''' (שם) - מלאכות שאין בהן פיטום האילן מותרות משום שהן לא מלאכות. המאירי (מועד קטן, ג' א' 'אבל עודרין') משלב בין שתי ההגדרות, וההיתר שלו הוא למלאכות שאינן חשובות והן יומיומיות ורק במקום פסידא. <br /> <br /> בהסתכלות על האחרונים אפשר להוסיף לסיעה זו גם את ה'''קרן אורה''' (מועד קטן, ג' א') שלשיטתו פעולות אוקמי הן כלל לא עבודות. <br /> <br /> הגרי&quot;ש אלישיב מסביר את סברת סיעת הריטב&quot;א שהיתר המלאכה הוא משום שאין מלאכה בקיום האילן - אם ההיתר הוא רק משום פסידא איך אפשר להתיר בנימוק של פסידא מלאכה שחכמים לומדים מסמיכה על פסוקים?<br /> <br /> == צמצומים של היתר אוקמי ==<br /> דיונים בראשונים<br /> <br /> == כותרת שלישית ==<br /> וכן הלאה...<br /> <br /> == ראו גם ==<br /> * [[המלאכות האסורות בשביעית]]<br /> * [[שבת האדם או שבת הארץ]]<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [ התוכן בקישור], באתר (שם האתר)<br /> <br /> == הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> &lt;references /&gt; <br /> <br /> <br /> [[קטגוריה:בחרו קטגוריה מתאימה]]</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%9E%D7%99_%D7%95%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%99_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA&diff=18341 2021-11-24T08:18:53Z

<p>Tytyty1: /* ראו גם */</p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> <br /> {{מקורות|שביעית ד' ו'|מועד קטן ג' א'|שביעית ב' ג'|שמיטה ויובל א' י'|}}<br /> עבודת הקרקע בשביעית נאסרה, בעקבות ניסוחים ודינים בגמרא ראשונים רבים מציעים שמלאכות שנעשות באופן ששומר על האילן חי &quot;מקיימות&quot; אותו מותרות למרות האיסור הכללי על מלאכות.<br /> <br /> ==המקורות התנאיים==<br /> ב'''משנה''' (שביעית ד' ו') ישנו הניסוח הקרוב ביותר לדין אוקמי, יש היתר לקשור אילן שנפשח (לחבוש עץ שנפצע) כך שלא ימות, אבל אין היתר לרפות את הצמח כך שיגדל ומצבו יהיה טוב יותר מאשר קודם הפציעה. רעיון דומה אפשר לראות ב'''משנה''' (שם ה') - לאחר שקוצצים וחושפים את העץ, אי אפשר לחפות את החלקים המגולים של האילן בעפר (כנראה משום שהוא עוזר לעץ לצמוח בצורה טובה) אבל בכל זאת אפשר לכסות אותם באבנים ובעפר.<br /> <br /> ==המקורות בתלמוד==<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, מועד קטן, ג' א') כתירוץ לסתירה בין שני מקורות תנאיים (הספרא והמכילתא דרשב&quot;י [להפנות בצורה מדויקת]) שאחד מהם מתיר קשקוש בשביעית ואחד מהם אוסר, רב עוקבא בר חמא מסביר שיש שני סוגים של קשקוש, קשקוש שמיועד לסתום סדקים והוא מותר בשביעית וקשקוש שמיועד להצמיח את העץ ולהשביח אותו והוא נאסר.<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, עבודה זרה, נ' ב') יש הרחבה של התירוץ המקומי של רב עוקבא בר חמא לכלל שאפשר לתרץ אתו קשיים שונים. הגמרא מציעה לחלק בין מלאכות שהן לקיום האילן (בסוגיה - זיהום) ומלאכות שהן להרווחת האילן (בסוגיה - גיזום) וכן להסביר שכמו שמצינו חילוק בין שני סוגי קשקוש, כך אולי יכול להיות חילוק בין שני סוגי זיהום. <br /> התפתחות מקבילה של הכלל אפשר לראות בתלמוד הירושלמי, כך ב'''תלמוד''' (ירושלמי, שביעית, ב' ג') מוזכר בשני ניסוחים שונים הרעיון שפעולה מסוימת (זיהום, חיפוי בקש) תהיה מותרת משום שהיא כהושבת שומר ליד האילן ושמירה על המצב הקים, ובניגוד לכך פעולה אחרת (הצללת האילן, חיפוי בעפר) תהיה אסורה משום שהיא גורמת לגידול של העץ בשביעית.<br /> <br /> ==דיונים בראשונים==<br /> אפשר לחלק את הראשונים בסוגיה לשתי סיעות מרכזיות:<br /> # היתר קיום האילן הוא היתר משום מניעת הפסד.<br /> # היתר קיום האילן הוא משום שאין שם מלאכה על פעולות שנעשות לקיום האילן. <br /> <br /> ===אוקמי משום הפסד===<br /> קריאה זו בדין אוקמי מתייחסת למלאכות האוקמי כאסורות כאשר יש גורם מתיר של הפסדת העצים. מקובל לשייך הבנה זו להבנה שתוקף היתר האוקמי הוא רק במלאכות שנאסרו מדרבנן (כי חכמים לא גזרו במקום הפסד&lt;ref&gt; למשל בסוגיה ב'''בבלי''' (מועד קטן ג' א') לפיה במקום הפסד התירו רבנן לעבוד בחול המועד.&lt;/ref&gt;) אך לא במלאכות מדאורייתא. <br /> בסיעה זו אפשר למנות את ה'''מיוחס לרש&quot;י'''&lt;ref&gt;[ טקסט הקישור], מקובל לראות את פירוש רש&quot;י הנדפס על מסכת מועד קטן כפירוש שנכתב על ידי אדם אחר, הסוגיה שלנו היא אחת ההוכחות לכך שאין מדובר בדעת רשי.&lt;/ref&gt; (מועד קטן, ו' ב') שמסביר שהתירו להשקות שדה בית השלחין משום שהוא זקוק למים ויהיה הפסד גדול אם לא יושקה, אבל לא התירו להשקות שדה בעל שאם לא יושקה לא ייגרם הפסד גדול. אפשר לראות זאת גם בפירושו (מועד קטן, ג' א') לקשקושים השונים - יש קשקוש לסתימת סדקים שהותר כי היעדר שלו יגרור פסידא וקשקוש להרווחת האילן שנאסר משום שהוא משפר את המצב ולא מונע הפסד.<br /> הרמב&quot;ם מתאר (שמיטה ויובל, א' ח'-י') שהתירו כל המלאכות הללו מפני החשש שמא יפסדו האילנות, <br /> <br /> ===אוקמי משום הגדרת המלאכה===<br /> בסיעה זו אפשר למנות את '''רש&quot;י''' (עבודה זרה, נ' ב') שמסביר שמלאכת קיום האילן לא נחשבת מלאכה משום שהיא רק השארת האילן במצבו הנוכחי, וכך גם '''רש&quot;י''' מכתב יד (מועד קטן, ג' א') שמסביר . וכך ה'''ריטב&quot;א''' (מועד קטן, ג' א') שמסביר שההיתר לסתום נקעים הוא משום שזו רק הגנה על העץ מאור השמש ואין בכך כלל שם &quot;עבודה&quot; ואילו הקשקוש הנאסר הוא קשקוש שפועל בצמח ומשביח אותו וממילא הוא מלאכה האסורה בשביעית. כך גם דברי ה'''רשב&quot;א''' (עבודה זרה, נ ב) ו'''תוספות הרא&quot;ש''' (שם) - מלאכות שאין בהן פיטום האילן מותרות משום שהן לא מלאכות. המאירי (מועד קטן, ג' א' 'אבל עודרין') משלב בין שתי ההגדרות, וההיתר שלו הוא למלאכות שאינן חשובות והן יומיומיות ורק במקום פסידא. <br /> <br /> בהסתכלות על האחרונים אפשר להוסיף לסיעה זו גם את ה'''קרן אורה''' (מועד קטן, ג' א') שלשיטתו פעולות אוקמי הן כלל לא עבודות. <br /> <br /> הגרי&quot;ש אלישיב מסביר את סברת סיעת הריטב&quot;א שהיתר המלאכה הוא משום שאין מלאכה בקיום האילן - אם ההיתר הוא רק משום פסידא איך אפשר להתיר בנימוק של פסידא מלאכה שחכמים לומדים מסמיכה על פסוקים?<br /> <br /> == כותרת שניה ==<br /> דיונים בראשונים<br /> <br /> == כותרת שלישית ==<br /> וכן הלאה...<br /> <br /> == ראו גם ==<br /> * [[המלאכות האסורות בשביעית]]<br /> * [[שבת האדם או שבת הארץ]]<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [ התוכן בקישור], באתר (שם האתר)<br /> <br /> == הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> &lt;references /&gt; <br /> <br /> <br /> [[קטגוריה:בחרו קטגוריה מתאימה]]</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%9E%D7%99_%D7%95%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%99_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA&diff=18340 2021-11-24T08:07:10Z

<p>Tytyty1: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> <br /> {{מקורות|שביעית ד' ו'|מועד קטן ג' א'|שביעית ב' ג'|שמיטה ויובל א' י'|}}<br /> עבודת הקרקע בשביעית נאסרה, בעקבות ניסוחים ודינים בגמרא ראשונים רבים מציעים שמלאכות שנעשות באופן ששומר על האילן חי &quot;מקיימות&quot; אותו מותרות למרות האיסור הכללי על מלאכות.<br /> <br /> ==המקורות התנאיים==<br /> ב'''משנה''' (שביעית ד' ו') ישנו הניסוח הקרוב ביותר לדין אוקמי, יש היתר לקשור אילן שנפשח (לחבוש עץ שנפצע) כך שלא ימות, אבל אין היתר לרפות את הצמח כך שיגדל ומצבו יהיה טוב יותר מאשר קודם הפציעה. רעיון דומה אפשר לראות ב'''משנה''' (שם ה') - לאחר שקוצצים וחושפים את העץ, אי אפשר לחפות את החלקים המגולים של האילן בעפר (כנראה משום שהוא עוזר לעץ לצמוח בצורה טובה) אבל בכל זאת אפשר לכסות אותם באבנים ובעפר.<br /> <br /> ==המקורות בתלמוד==<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, מועד קטן, ג' א') כתירוץ לסתירה בין שני מקורות תנאיים (הספרא והמכילתא דרשב&quot;י [להפנות בצורה מדויקת]) שאחד מהם מתיר קשקוש בשביעית ואחד מהם אוסר, רב עוקבא בר חמא מסביר שיש שני סוגים של קשקוש, קשקוש שמיועד לסתום סדקים והוא מותר בשביעית וקשקוש שמיועד להצמיח את העץ ולהשביח אותו והוא נאסר.<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, עבודה זרה, נ' ב') יש הרחבה של התירוץ המקומי של רב עוקבא בר חמא לכלל שאפשר לתרץ אתו קשיים שונים. הגמרא מציעה לחלק בין מלאכות שהן לקיום האילן (בסוגיה - זיהום) ומלאכות שהן להרווחת האילן (בסוגיה - גיזום) וכן להסביר שכמו שמצינו חילוק בין שני סוגי קשקוש, כך אולי יכול להיות חילוק בין שני סוגי זיהום. <br /> התפתחות מקבילה של הכלל אפשר לראות בתלמוד הירושלמי, כך ב'''תלמוד''' (ירושלמי, שביעית, ב' ג') מוזכר בשני ניסוחים שונים הרעיון שפעולה מסוימת (זיהום, חיפוי בקש) תהיה מותרת משום שהיא כהושבת שומר ליד האילן ושמירה על המצב הקים, ובניגוד לכך פעולה אחרת (הצללת האילן, חיפוי בעפר) תהיה אסורה משום שהיא גורמת לגידול של העץ בשביעית.<br /> <br /> ==דיונים בראשונים==<br /> אפשר לחלק את הראשונים בסוגיה לשתי סיעות מרכזיות:<br /> # היתר קיום האילן הוא היתר משום מניעת הפסד.<br /> # היתר קיום האילן הוא משום שאין שם מלאכה על פעולות שנעשות לקיום האילן. <br /> <br /> ===אוקמי משום הפסד===<br /> קריאה זו בדין אוקמי מתייחסת למלאכות האוקמי כאסורות כאשר יש גורם מתיר של הפסדת העצים. מקובל לשייך הבנה זו להבנה שתוקף היתר האוקמי הוא רק במלאכות שנאסרו מדרבנן (כי חכמים לא גזרו במקום הפסד&lt;ref&gt; למשל בסוגיה ב'''בבלי''' (מועד קטן ג' א') לפיה במקום הפסד התירו רבנן לעבוד בחול המועד.&lt;/ref&gt;) אך לא במלאכות מדאורייתא. <br /> בסיעה זו אפשר למנות את ה'''מיוחס לרש&quot;י'''&lt;ref&gt;[ טקסט הקישור], מקובל לראות את פירוש רש&quot;י הנדפס על מסכת מועד קטן כפירוש שנכתב על ידי אדם אחר, הסוגיה שלנו היא אחת ההוכחות לכך שאין מדובר בדעת רשי.&lt;/ref&gt; (מועד קטן, ו' ב') שמסביר שהתירו להשקות שדה בית השלחין משום שהוא זקוק למים ויהיה הפסד גדול אם לא יושקה, אבל לא התירו להשקות שדה בעל שאם לא יושקה לא ייגרם הפסד גדול. אפשר לראות זאת גם בפירושו (מועד קטן, ג' א') לקשקושים השונים - יש קשקוש לסתימת סדקים שהותר כי היעדר שלו יגרור פסידא וקשקוש להרווחת האילן שנאסר משום שהוא משפר את המצב ולא מונע הפסד.<br /> הרמב&quot;ם מתאר (שמיטה ויובל, א' ח'-י') שהתירו כל המלאכות הללו מפני החשש שמא יפסדו האילנות, <br /> <br /> ===אוקמי משום הגדרת המלאכה===<br /> בסיעה זו אפשר למנות את '''רש&quot;י''' (עבודה זרה, נ' ב') שמסביר שמלאכת קיום האילן לא נחשבת מלאכה משום שהיא רק השארת האילן במצבו הנוכחי, וכך גם '''רש&quot;י''' מכתב יד (מועד קטן, ג' א') שמסביר . וכך ה'''ריטב&quot;א''' (מועד קטן, ג' א') שמסביר שההיתר לסתום נקעים הוא משום שזו רק הגנה על העץ מאור השמש ואין בכך כלל שם &quot;עבודה&quot; ואילו הקשקוש הנאסר הוא קשקוש שפועל בצמח ומשביח אותו וממילא הוא מלאכה האסורה בשביעית. כך גם דברי ה'''רשב&quot;א''' (עבודה זרה, נ ב) ו'''תוספות הרא&quot;ש''' (שם) - מלאכות שאין בהן פיטום האילן מותרות משום שהן לא מלאכות. המאירי (מועד קטן, ג' א' 'אבל עודרין') משלב בין שתי ההגדרות, וההיתר שלו הוא למלאכות שאינן חשובות והן יומיומיות ורק במקום פסידא. <br /> <br /> בהסתכלות על האחרונים אפשר להוסיף לסיעה זו גם את ה'''קרן אורה''' (מועד קטן, ג' א') שלשיטתו פעולות אוקמי הן כלל לא עבודות. <br /> <br /> הגרי&quot;ש אלישיב מסביר את סברת סיעת הריטב&quot;א שהיתר המלאכה הוא משום שאין מלאכה בקיום האילן - אם ההיתר הוא רק משום פסידא איך אפשר להתיר בנימוק של פסידא מלאכה שחכמים לומדים מסמיכה על פסוקים?<br /> <br /> == כותרת שניה ==<br /> דיונים בראשונים<br /> <br /> == כותרת שלישית ==<br /> וכן הלאה...<br /> <br /> == ראו גם ==<br /> * [סוגיה משיקה לסוגיה זו] <br /> * [עוד סוגיה שקרובה לה בתוכן]<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [ התוכן בקישור], באתר (שם האתר)<br /> <br /> == הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> &lt;references /&gt; <br /> <br /> <br /> [[קטגוריה:בחרו קטגוריה מתאימה]]</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%9E%D7%99_%D7%95%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%99_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA&diff=18311 2021-11-23T09:32:21Z

<p>Tytyty1: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> <br /> {{מקורות|שביעית ד' ו'|מועד קטן ג' א'|שביעית ב' ג'|שמיטה ויובל א' י'|}}<br /> עבודת הקרקע בשביעית נאסרה, בעקבות ניסוחים ודינים בגמרא ראשונים רבים מציעים שמלאכות שנעשות באופן ששומר על האילן חי &quot;מקיימות&quot; אותו מותרות למרות האיסור הכללי על מלאכות.<br /> <br /> ==המקורות התנאיים==<br /> ב'''משנה''' (שביעית ד' ו') ישנו הניסוח הקרוב ביותר לדין אוקמי, יש היתר לקשור אילן שנפשח (לחבוש עץ שנפצע) כך שלא ימות, אבל אין היתר לרפות את הצמח כך שיגדל ומצבו יהיה טוב יותר מאשר קודם הפציעה. רעיון דומה אפשר לראות ב'''משנה''' (שם ה') - לאחר שקוצצים וחושפים את העץ, אי אפשר לחפות את החלקים המגולים של האילן בעפר (כנראה משום שהוא עוזר לעץ לצמוח בצורה טובה) אבל בכל זאת אפשר לכסות אותם באבנים ובעפר.<br /> <br /> ==המקורות בתלמוד==<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, מועד קטן, ג' א') כתירוץ לסתירה בין שני מקורות תנאיים (הספרא והמכילתא דרשב&quot;י [להפנות בצורה מדויקת]) שאחד מהם מתיר קשקוש בשביעית ואחד מהם אוסר, רב עוקבא בר חמא מסביר שיש שני סוגים של קשקוש, קשקוש שמיועד לסתום סדקים והוא מותר בשביעית וקשקוש שמיועד להצמיח את העץ ולהשביח אותו והוא נאסר.<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, עבודה זרה, נ' ב') יש הרחבה של התירוץ המקומי של רב עוקבא בר חמא לכלל שאפשר לתרץ אתו קשיים שונים. הגמרא מציעה לחלק בין מלאכות שהן לקיום האילן (בסוגיה - זיהום) ומלאכות שהן להרווחת האילן (בסוגיה - גיזום) וכן להסביר שכמו שמצינו חילוק בין שני סוגי קשקוש, כך אולי יכול להיות חילוק בין שני סוגי זיהום. <br /> התפתחות מקבילה של הכלל אפשר לראות בתלמוד הירושלמי, כך ב'''תלמוד''' (ירושלמי, שביעית, ב' ג') מוזכר בשני ניסוחים שונים הרעיון שפעולה מסוימת (זיהום, חיפוי בקש) תהיה מותרת משום שהיא כהושבת שומר ליד האילן ושמירה על המצב הקים, ובניגוד לכך פעולה אחרת (הצללת האילן, חיפוי בעפר) תהיה אסורה משום שהיא גורמת לגידול של העץ בשביעית.<br /> <br /> ==דיונים בראשונים==<br /> אפשר לחלק את הראשונים בסוגיה לשתי סיעות מרכזיות:<br /> # היתר קיום האילן הוא היתר משום מניעת הפסד.<br /> # היתר קיום האילן הוא משום שאין שם מלאכה על פעולות שנעשות לקיום האילן. <br /> <br /> ===אוקמי משום הפסד===<br /> קריאה זו בדין אוקמי מתייחסת למלאכות האוקמי כאסורות כאשר יש גורם מתיר של הפסדת העצים. מקובל לשייך הבנה זו להבנה שתוקף היתר האוקמי הוא רק במלאכות שנאסרו מדרבנן (כי חכמים לא גזרו במקום הפסד&lt;ref&gt; למשל בסוגיה ב'''בבלי''' (מועד קטן ג' א') לפיה במקום הפסד התירו רבנן לעבוד בחול המועד.&lt;/ref&gt;) אך לא במלאכות מדאורייתא. <br /> בסיעה זו אפשר למנות את ה'''מיוחס לרש&quot;י'''&lt;ref&gt;[ טקסט הקישור], מקובל לראות את פירוש רש&quot;י הנדפס על מסכת מועד קטן כפירוש שנכתב על ידי אדם אחר, הסוגיה שלנו היא אחת ההוכחות לכך שאין מדובר בדעת רשי.&lt;/ref&gt; (מועד קטן, ו' ב') שמסביר שהתירו להשקות שדה בית השלחין משום שהוא זקוק למים ויהיה הפסד גדול אם לא יושקה, אבל לא התירו להשקות שדה בעל שאם לא יושקה לא ייגרם הפסד גדול. אפשר לראות זאת גם בפירושו (מועד קטן, ג' א') לקשקושים השונים - יש קשקוש לסתימת סדקים שהותר כי היעדר שלו יגרור פסידא וקשקוש להרווחת האילן שנאסר משום שהוא משפר את המצב ולא מונע הפסד.<br /> הרמב&quot;ם מתאר (שמיטה ויובל, א' ח'-י') שהתירו כל המלאכות הללו מפני החשש שמא יפסדו האילנות, <br /> <br /> ===אוקמי משום הגדרת המלאכה===<br /> בסיעה זו אפשר למנות את '''רש&quot;י''' (עבודה זרה, נ' ב') שמסביר שמלאכת קיום האילן לא נחשבת מלאכה משום שהיא רק השארת האילן במצבו הנוכחי, וכך גם '''רש&quot;י''' מכתב יד (מועד קטן, ג' א') שמסביר . וכך ה'''ריטב&quot;א''' (מועד קטן, ג' א') שמסביר שההיתר לסתום נקעים הוא משום שזו רק הגנה על העץ מאור השמש ואין בכך כלל שם &quot;עבודה&quot; ואילו הקשקוש הנאסר הוא קשקוש שפועל בצמח ומשביח אותו וממילא הוא מלאכה האסורה בשביעית. בהסתכלות על האחרונים אפשר להוסיף לסיעה זו גם את ה'''קרן אורה''' (מועד קטן, ג' א')<br /> <br /> == כותרת שניה ==<br /> דיונים בראשונים<br /> <br /> == כותרת שלישית ==<br /> וכן הלאה...<br /> <br /> == ראו גם ==<br /> * [סוגיה משיקה לסוגיה זו] <br /> * [עוד סוגיה שקרובה לה בתוכן]<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [ התוכן בקישור], באתר (שם האתר)<br /> <br /> == הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> &lt;references /&gt; <br /> <br /> <br /> [[קטגוריה:בחרו קטגוריה מתאימה]]</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%90%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA&diff=18310 2021-11-23T09:28:39Z

<p>Tytyty1: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> <br /> מועד קטן ג א רמב&quot;ם שמיטה ויובל א א<br /> <br /> ==הפסוקים==<br /> בויקרא יש שביתה שמתבטאת בארבע מלאכות בלבד, בשמות יש שמיטה כללית. בבואנו להבין את היקף המלאכות נשאל האם בציווי העשה יש יותר מאשר ארבע המלאכות שמתואארות באופן מפרש בחומש ויקרא, וכן מה תפקיד הפסוק האוסר בשבת לחרוש ולקצור. <br /> מדרשי ההלכה לומדים <br /> במכילתא דר&quot;י יש מחומש שמות איסור נרחב על עיבוד השדה בשביעית, בלי שפה של מלאכות. ואילו במכילתא דרשב&quot;י על חומש שמות יש הגדרה של איסורים ספציפיים –לא לקשש, לא לסקל. ומתוך כך נלמד מתוך כן תעשה לכרמך וזיתיך כל מיני איסורים נוספים. <br /> <br /> <br /> בספרא על ויקרא – לא נאסר לעבוד בארץ שלא על מנת לגדל, <br /> נאסרת &quot;כל מלאכה בשדה ובכרם&quot;<br /> נאסרה רק מלאכה שהיא בארץ ובאילן.<br /> מדוע הזמירה נאסרת? האם היא נחשבת עבודה בארץ ובאילן? <br /> מותר לבצור מן המופקר או שלא כדרך הבוצרים. <br /> <br /> הלימוד של הספרא יכול להיות מסדר המילים &quot;שדך לא תזרע&quot; קודם כל השדה, החשיבות היא על המרחב, והאיסור הוא כללי על המרחב ולא על המלאכות הספציפיות.<br /> למה הספרא מביא שלוש רשימות מפוצלות? אולי הראשונה היא על הקרקע ועבודת האדמה ממש, השנייה היא על הנטיעה – על האדמה והאילן, השלישית היא על האילן והיא עידון שלו (פיסול, דיוק).<br /> <br /> ==הסוגיה בתלמוד==<br /> הסוגיה במועד קטן ג א <br /> המשנה מתירה להשקות שדה בית השלחין במועד ובשביעית, <br /> התמודדות עם פער בין המציאות האידיאלית לעכשיו: <br /> אביי אומר שבאופן כללי, בשביעית המקורית והאידיאלית נאסר להשקות, המציאות כרגע חסרה בחיוב של שביעית מדרבנן ולכן מותר להשקות,<br /> רבא אומר – המציאות כרגע זהה למציאות האידיאלית של שביעית, גם בשביעית המקורית מותר להשקות . <br /> הבבלי מנסה לאזן בין הלימודים של המכילתא דרשב&quot;י ללימוד של הספרא. מצד אחד הספרא מתיר, המכילתא דרשב&quot;י אוסר – יש הבדל אם כן בין השבחה לקיום. <br /> <br /> רבא מציע לחלק בין אבות לתולות, ושאם יש תולדה שכתובה אז דווקא עליה חייבים ועל שאר התולדות לא. ממילא הבבלי מבין בעקבות זה שכל התולדות שמוזכרות במדרשי ההלכה שנלמדות מהפסוקים הן מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. ויש מלאכות שאינן בשדה או בכרם והן מותרות. <br /> צריך לשאול מה היסוד המחייב לדעת רבא? למה הוא הולך מול מדרשי ההלכה ? מאיפה הוא מביא את החלוקה הזו?<br /> יש שם יסוד של להמעיט במלאכות, אולי קריאה של הפרשה בויקרא שיש בה מלאכות ספציפיות מאוד, <br /> <br /> המלאכות הנוספות שאסורות מדרבנן לדעת רבא ואסורות מדאורייתא (בשביעית מדאורייתא) לדעת אביי הן מלאכות שבשדה ושבכרם. <br /> <br /> ==הסוגיה בראשונים==<br /> נראה ברמב&quot;ם שמיטה ויובל א א שיש ארבע מלאכות ספציפיות שנאסרו ועליהן לוקים וגם אם בהלכות אחרות הרמב&quot;ם מונה איסורים שונים עם מכת מרדות, מדאורייתא נראה שיש רק את ארבע המלאכות שרבא מונה בפסוקים שאסורות. נראה שהרמב&quot;ם פסק כרבא. <br /> הראשונים מתיחסים לפירוש הגמרא = מלאכות שבשדה ושבכרם<br /> <br /> המיוחס לרש&quot;י (על פי הבנה מסתברת) מתאר שמלאכה שהיא בשדה ושבכרם היא גם בשדה וגם בכרם, בשיטה זו הולכים '''תוספות''' ובתשובה לשאלה איך אפשר לומר על מלאכות שאינן גם בשדה וגם בכרם הם מציעים לתרץ שהמציאות השתנתה ושהמלאכות הללו היו נעשות בעבר גם בשדה וגם בכרם. <br /> <br /> הבנה אחרת היא הבנה שיש הגדרה אחרת למלאכות האסורות מאשר מלאכה שיש גם בשדה וגם בכרם, על פי רש&quot;י כתב יד – נראה שהקשר הלוגי הוא או בשדה או בכרם, הריטב&quot;א מדבר על עבודה שצריכה לשדות להשביח, הר&quot;י מלוניל, הר&quot;ן, הנימוקי יוסף – עבודה שבשדה ושבכרם היא עבודה חשובה שעושים אותה פעם בשנה (אולי כמו חריש וזריעה וקצירה) , עבודה שבשדה ושבכרם – דברים מהותיים, לא דברים שוטפים, תחזוקה שוטפת היא לא עבודה. הבנת רבנו יחיאל מפריז – עבודה שהיא בקרקע השדה או בקרקע הכרם (ולא בגוף האילן למשל). <br /> <br /> <br /> חזון איש - סימן יז ס&quot;ק יח – לא עובד את האדמה אלא עובד על האדמה, או בשדה או בכרם. <br /> <br /> <br /> בפשט הספרא על ויקרא אפשר להציע שהמלאכות שהותרו- לקשקש, לעשות נקעים, לעשות עוגיות בין אילן לאילן חברו – אולי כל המלאכות האלו קשורות לזית ובזית אין את המחזור השנתי. הזית לא מבוסס עליי אלא על גשם – אני רק עוזר לו, השבתת השדה והכרם לא תלויה בכך. <br /> <br /> אולי יהיה מעניין אם כן שיהיה הבדל בין זריעה בשבת לזריעה בשביעית – זריעה שבה האדם יוצר פעולה יצרנית גדולה, וזריעה שבה שביתת האדמה מופרעת. <br /> <br /> העובדה שהסוגיה מובאת בסדר מועד מעניינת, בירושלמי שביעית מופיעה בכלאים ובשבת, כאן לכאורה זה ניסיון למצוא את המקום הכי דומה, <br /> בסוף – שביעית היא בזמן ובמקום, המיקום בסדר מועד נוגע במימד הזמן שבה. <br /> <br /> <br /> <br /> מחלוקת אביי ורבא <br /> הרמב&quot;ם בפרק א' הלכה י' – מדבריהם נראה שזה כמו רבא, או אולי – האיסור מדבריהם סימן שהאיסור מדבריהם (או כי בזמן הזה האיסור מדבריהם) כי יש לנו עשה. בהלכה ד' ניכר שלוקים מכת מרדות כי אין לוקים על עשה. נראה שהרמב&quot;ם פוסק כמו רבא ויש עשה שהוא אולי מדאורייתא (ויכול להיות שכך הרמב&quot;ם מבין את רבא)<br /> אוקמי ואברויי – האם ההיתר לקיים הוא קיום משום דחויה או משום הותרה?</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%90%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA&diff=18308 2021-11-23T08:48:23Z

<p>Tytyty1: יצירת דף עם התוכן &quot;{{תחרות כתיבה}} מועד קטן ג א רמב&quot;ם שמיטה ויובל א א ==הפסוקים== בויקרא יש שביתה שמתבטאת בארבע...&quot;</p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> <br /> מועד קטן ג א רמב&quot;ם שמיטה ויובל א א<br /> <br /> ==הפסוקים==<br /> בויקרא יש שביתה שמתבטאת בארבע מלאכות בלבד, בשמות יש שמיטה כללית. בבואנו להבין את היקף המלאכות נשאל האם בציווי העשה יש יותר מאשר ארבע המלאכות שמתואארות באופן מפרש בחומש ויקרא, וכן מה תפקיד הפסוק האוסר בשבת לחרוש ולקצור. <br /> מדרשי ההלכה לומדים <br /> במכילתא דר&quot;י יש מחומש שמות איסור נרחב על עיבוד השדה בשביעית, בלי שפה של מלאכות. ואילו במכילתא דרשב&quot;י על חומש שמות יש הגדרה של איסורים ספציפיים –לא לקשש, לא לסקל. ומתוך כך נלמד מתוך כן תעשה לכרמך וזיתיך כל מיני איסורים נוספים. <br /> <br /> <br /> בספרא על ויקרא – לא נאסר לעבוד בארץ שלא על מנת לגדל, <br /> נאסרת &quot;כל מלאכה בשדה ובכרם&quot;<br /> נאסרה רק מלאכה שהיא בארץ ובאילן.<br /> מדוע הזמירה נאסרת? האם היא נחשבת עבודה בארץ ובאילן? <br /> מותר לבצור מן המופקר או שלא כדרך הבוצרים. <br /> <br /> הלימוד של הספרא יכול להיות מסדר המילים &quot;שדך לא תזרע&quot; קודם כל השדה, החשיבות היא על המרחב, והאיסור הוא כללי על המרחב ולא על המלאכות הספציפיות.<br /> למה הספרא מביא שלוש רשימות מפוצלות? אולי הראשונה היא על הקרקע ועבודת האדמה ממש, השנייה היא על הנטיעה – על האדמה והאילן, השלישית היא על האילן והיא עידון שלו (פיסול, דיוק).<br /> <br /> ==הסוגיה בתלמוד==<br /> הסוגיה במועד קטן ג א <br /> המשנה מתירה להשקות שדה בית השלחין במועד ובשביעית, <br /> התמודדות עם פער בין המציאות האידיאלית לעכשיו: <br /> אביי אומר שבאופן כללי, בשביעית המקורית והאידיאלית נאסר להשקות, המציאות כרגע חסרה בחיוב של שביעית מדרבנן ולכן מותר להשקות,<br /> רבא אומר – המציאות כרגע זהה למציאות האידיאלית של שביעית, גם בשביעית המקורית מותר להשקות . <br /> הבבלי מנסה לאזן בין הלימודים של המכילתא דרשב&quot;י ללימוד של הספרא. מצד אחד הספרא מתיר, המכילתא דרשב&quot;י אוסר – יש הבדל אם כן בין השבחה לקיום. <br /> <br /> רבא מציע לחלק בין אבות לתולות, ושאם יש תולדה שכתובה אז דווקא עליה חייבים ועל שאר התולדות לא. ממילא הבבלי מבין בעקבות זה שכל התולדות שמוזכרות במדרשי ההלכה שנלמדות מהפסוקים הן מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. ויש מלאכות שאינן בשדה או בכרם והן מותרות. <br /> צריך לשאול מה היסוד המחייב לדעת רבא? למה הוא הולך מול מדרשי ההלכה ? מאיפה הוא מביא את החלוקה הזו?<br /> יש שם יסוד של להמעיט במלאכות, אולי קריאה של הפרשה בויקרא שיש בה מלאכות ספציפיות מאוד, <br /> <br /> המלאכות הנוספות שאסורות מדרבנן לדעת רבא ואסורות מדאורייתא (בשביעית מדאורייתא) לדעת אביי הן מלאכות שבשדה ושבכרם. <br /> <br /> ==הסוגיה בראשונים==<br /> נראה ברמב&quot;ם שמיטה ויובל א א שיש ארבע מלאכות ספציפיות שנאסרו ועליהן לוקים וגם אם בהלכות אחרות הרמב&quot;ם מונה איסורים שונים עם מכת מרדות, מדאורייתא נראה שיש רק את ארבע המלאכות שרבא מונה בפסוקים שאסורות. נראה שהרמב&quot;ם פסק כרבא. <br /> הראשונים מתיחסים לפירוש הגמרא = מלאכות שבשדה ושבכרם<br /> <br /> המיוחס לרש&quot;י (על פי הבנה מסתברת) מתאר שמלאכה שהיא בשדה ושבכרם היא גם בשדה וגם בכרם, בשיטה זו הולכים '''תוספות''' ובתשובה לשאלה איך אפשר לומר על מלאכות שאינן גם בשדה וגם בכרם הם מציעים לתרץ שהמציאות השתנתה ושהמלאכות הללו היו נעשות בעבר גם בשדה וגם בכרם. <br /> <br /> הבנה אחרת היא הבנה שיש הגדרה אחרת למלאכות האסורות מאשר מלאכה שיש גם בשדה וגם בכרם, על פי רש&quot;י כתב יד – נראה שהקשר הלוגי הוא או בשדה או בכרם, הריטב&quot;א מדבר על עבודה שצריכה לשדות להשביח, הר&quot;י מלוניל, הר&quot;ן, הנימוקי יוסף – עבודה שבשדה ושבכרם היא עבודה חשובה שעושים אותה פעם בשנה (אולי כמו חריש וזריעה וקצירה) , עבודה שבשדה ושבכרם – דברים מהותיים, לא דברים שוטפים, תחזוקה שוטפת היא לא עבודה. <br /> רבנו יחיאל מפריז – עבודה שהיא בקרקע השדה או בקרקע הכרם (ולא בגוף האילן למשל)<br /> <br /> <br /> חזון איש - סימן יז ס&quot;ק יח – לא עובד את האדמה אלא עובד על האדמה, או בשדה או בכרם. <br /> <br /> <br /> <br /> על פי המיוחס לרש&quot;י היסוד הוא השוואה לאופי החיוב בשבת, בשני המקרים נשווה למשכן ונראה אילו מלאכות היו שם ובהתאם לכך נחלק למלאכות שמתחייבים עליהן או לא . <br /> יש הבדל בין מערכת האבות של שבת לשביעית גם לדעת רבא – לא מתחייבים על תולדה שלא כתובה בפסוק, אם יש שתי מלאכות של אב ותולדה – בשביעית יתחייבו על תולדה במקום אב. <br /> <br /> מלאכות שהן בארץ ובאילן<br /> בבבלי – עבודה שבשדה ושבכרם – <br /> אולי עבודה שהיא בארץ ובאילן – עבודה שמעוררת אותם לעבודה, לעיבוד, ליצור, להצמיח (כמו שהמיוחס לרש&quot;י אומר על אוקמי אילנא במלאכות המותרות. הכנתי את הצמח לכך שהגשם שיבוא בהמשך ישקה אותו). <br /> מיוחס לרש&quot;י עבודה שנעשית גם בארץ וגם באילן (לכאורה עבודה שעושים גם בשדה ובכרם, כמו תוס' אבל לא פשוט להבין את זה מרש&quot;י) . <br /> רש&quot;י כתב יד – נראה שהקשר הלוגי הוא או בשדה או בכרם, <br /> <br /> ר&quot;ח – אולי מתכוון שעבודה שהיא לא באילן אלא בשדה עצמו, באדמה, אולי מתכוון לזה שאלו מלאכות שעושים גם באילן – בכרם וגם בשדה. <br /> תוס' – פעולה שעושים גם בעבודה בשדה וגם בעבודה בכרם. <br /> חידושי הריטב&quot;א מסכת מועד קטן דף ג עמוד א - עבודה רגילה וצריכה לשדות ולהשביח (ממשיך עם ההסבר של רב חמא בר עוקבא בגמרא שהקשקוש שנאסר הוא קשקוש להשביח) (החזון איש אומר – מלאכה שהיא או בשדה או בכרם). <br /> ר&quot;י מלוניל, הר&quot;ן, הנימוקי יוסף – עבודה חשובה שעושים אותה פעם בשנה (אולי כמו חריש וזריעה וקצירה) , עבודה שבשדה ושבכרם – דברים מהותיים, לא דברים שוטפים, תחזוקה שוטפת היא לא עבודה. <br /> רבנו יחיאל מפריז – עבודה שהיא בקרקע השדה או בקרקע הכרם (ולא בגוף האילן למשל)<br /> חזון איש - סימן יז ס&quot;ק יח – לא עובד את האדמה אלא עובד על האדמה, או בשדה או בכרם. <br /> <br /> הפרשנים על הדף – המיוחס לרש&quot;י, ר&quot;ח, תוס' – לכאורה אומרים שמדובר במלאכות שהן גם וגם. <br /> <br /> הפרשנים שלא על הדף לא אומרים שיש את זה גם בשדה וגם בכרם. <br /> חזון איש – עבודה ממשית מול הכנה לעבודה, ריטב&quot;א – עבודת ליבה ועבודות לוואי, רבינו יהונתן מלוניל, הר&quot;ן והנימוקי יוסף – מלאכות חשובות שעושים פעם בשנה, תלמיד רבנו יחיאל מפריז (אולי קצת כמו הריטב&quot;א) שינוי מציאות, השבחה, חילול שינוי. רש&quot;י כתב יד – נאסרות מלאכות שמשביחות ומגדילות. העמק שאלה (שאילתא קיב ב) פעולה שקיימת דווקא במרחבים האלו ולא במרחבים אחרים , רמב&quot;ם שמיטה ויובל א א– עבודת הארץ או האילנות.<br /> פעולה בקרקע בדוקא ולא פעולה שעושים בקרקע במטרה להשפיע על דברים עקיפים (אולי הר&quot;ח אומר את זה גם). <br /> מלאכות שבת – הוצאה מרשות לרשות זו מלאכה גרועה כי אין בכך שינוי. רבנו יחיאל מפריז מסביר שהעניין זה יצירת שינוי כדי להדגיש <br /> <br /> בפשט הספרא על ויקרא אפשר להציע שהמלאכות שהותרו- לקשקש, לעשות נקעים, לעשות עוגיות בין אילן לאילן חברו – אולי כל המלאכות האלו קשורות לזית ובזית אין את המחזור השנתי. הזית לא מבוסס עליי אלא על גשם – אני רק עוזר לו, השבתת השדה והכרם לא תלויה בכך. <br /> <br /> אולי יהיה מעניין אם כן שיהיה הבדל בין זריעה בשבת לזריעה בשביעית – זריעה שבה האדם יוצר פעולה יצרנית גדולה, וזריעה שבה שביתת האדמה מופרעת. <br /> <br /> העובדה שהסוגיה מובאת בסדר מועד מעניינת, בירושלמי שביעית מופיעה בכלאים ובשבת, כאן לכאורה זה ניסיון למצוא את המקום הכי דומה, <br /> בסוף – שביעית היא בזמן ובמקום, המיקום בסדר מועד נוגע במימד הזמן שבה. <br /> <br /> <br /> <br /> מחלוקת אביי ורבא <br /> הרמב&quot;ם בפרק א' הלכה י' – מדבריהם נראה שזה כמו רבא, או אולי – האיסור מדבריהם סימן שהאיסור מדבריהם (או כי בזמן הזה האיסור מדבריהם) כי יש לנו עשה. בהלכה ד' ניכר שלוקים מכת מרדות כי אין לוקים על עשה. נראה שהרמב&quot;ם פוסק כמו רבא ויש עשה שהוא אולי מדאורייתא (ויכול להיות שכך הרמב&quot;ם מבין את רבא)<br /> אוקמי ואברויי – האם ההיתר לקיים הוא קיום משום דחויה או משום הותרה?</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%90%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA&diff=18307 2021-11-23T08:20:35Z

<p>Tytyty1: יצירת דף עם התוכן &quot;{{תחרות כתיבה}}&quot;</p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%93%D7%9D_%D7%90%D7%95_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%A5&diff=18306 2021-11-23T08:17:42Z

<p>Tytyty1: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות}}<br /> פתיחה <br /> <br /> ==העיון בפסוקים==<br /> הלימוד בפסוקי התורה לגבי שביעית נוכח בשני מקורות מרכזיים '''שמות''' (משפטים, כ&quot;ג י'-יב) שם יש ציווי על האדם לשמוט את שדהו, ומול בפרשת בהר<br /> בפסוקים – הפרשה בשמות מתארת יותר ציווי על האדם והפרשה בויקרא (בהר) מתארת יותר דיון על הארץ. <br /> <br /> מקורות תנאיים<br /> במשנה שביעית ד' ג' יש היתר לחזק ידי נכרים בשביעית, על פי התוספתא שביעית ג' יב' (ליברמן) אפשר להבין את ההיתר כאפשרות לתאם עם הגוי שיזרע שדה בשביעית ואקנה אותה ממנו במוצאי השביעית, אם כן - יש פה אמירה שלכאורה מנתקת בין איסור השביעית לקרקע - האיסור הוא על האדם (על הגברא) ועל הארץ (החפצא) אין איסור כלל. <br /> <br /> ==מקורות בתלמוד==<br /> המקור המרכזי לשאלת שבת האדם או הארץ בתלמוד מופיע בסוגיה ב'''בבבלי''' (עבודה זרה, ט&quot;ו א'-ב'), יש שאלה על היקף החיוב של אדם בשביתת חפציו ועל הקשר בין החיוב על השביתה לאיסור מכירת החפץ כך שתיעשה בו מלאכה &lt;ref&gt;בגמרא שם מסופר שרב הונא מכר פרה לעובד כוכבים, רב חסדא מקשה עליו: היאך אתה נוקט בצעד זה? ורב הונא עונה שהוא מוכר את הבהמה כדי שהעכו&quot;ם ישחט אותה, והראיה לכך היא מהיתר בית הלל למכור פרה החורשת בשביעית משום שהפרה יכולה להישחט ולא לעבוד בשביעית. <br /> רבה אומר שהמקרים לא דומים משום שאדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת ולא מצווה על שביתת בהמתו בשביעית, ולכן אולי למרות שמותר למכור בהמה משום חשש של שביעית, יהיה אסור למכור בהמה משום חשש של שבת &lt;/ref&gt; רבה אומר שבמקום בו אדם מצווה על שביתת חפץ אסור למכור אותו, אביי פורך את הרעיון שבכל מקום שבו אדם מצווה על החפץ אסור למכור, למשל - בשדה '''שאדם מצווה על שביתת שדהו בשביעית''' ובכל זאת אליבא דבית הלל אפשר למכור שדהו בשביעית &lt;ref&gt; (למסקנת הסוגיה מותר למכור כל עוד אפשר לתלות [להיות מסוגלים להניח שיש סיבה אחרת מלבד עשיית האיסור שתגרום לאדם לקנות] בלא קשר לתוקף האיסור ואסור למכור כאשר אי אפשר לתלות). &lt;/ref&gt;.<br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> רש&quot;י – הכל קשור לגזירה משום שכירות ונסיוני, <br /> תוס' – אין שכירות ונסיוני בשדה ולכן הסיבה לאסור מכירה היא משום שמפני חומרת האיסור שיש התלייה נשמעת פחות טוב ויש בכך יותר גנאי. <br /> תוס' רבנו אלחנן – אדם מצווה על שביתת שדהו – הסיבה לא סור היא שיש גנאי כי האיסור חמור. <br /> נראה שהתוס' מדברים רק על איסור כשישראל אחר והתוס' רבנו אלחנן מדברים על איסור כשאדם אחר גם גוי. מחלוקת לגבי נוכרי. <br /> לפי דברי הרב קוק, בהקדמה לשבת הארץ, הדבר נתון במחלוקת, האם העשה של שבת הארץ מופר גם כאשר נוכרי עובד בקרקע של ישראל שהוא <br /> או שמפני שהנוכרי עצמו לא מצווה על שבת הארץ, אז אין בעבודתו פגיעה בשבת הארץ (אני לא מרגיש בנוח להגיד שהאפשרות השנייה גברא)<br /> התוס' רי&quot;ד אומר שבשבת העניין הוא רק בבהמה ולא בשדה ולכן למה שיהיה אסור בכלל? וחוץ מזה נראה שהאיסור הוא רק על האדם ולא על השדה, ומתרץ שבשביעית בכל זאת יש עניין של שבתון בשדה. בתחילת דבריו הוא מקשה ואומר שציווי השביתה בשדה בשביעית לא דומה לשביתת בהמתו בשבת, בשביעית אין איסור של שביתת קרקע. לגבי שביתת הקרקע בשביעית הוא מצווה רק לשבות בעצמו. בסוף דבריו הוא מתרץ שכנראה יש בשביעית שבת קרקע. דברי התוס' רי&quot;ד והשניות שבדבריו היו המייצגים הגדולים של שיטת שבת הארץ, אבל הובאו גם על ידי המבי&quot;ט והמהרי&quot;ט כראיות לכך ששבת הארץ מצומצמת ואינה חד משמעית, ולכן הנ&quot;ל מתירים להשכיר את השדה בהבלעה וכו'.<br /> ריטב&quot;א – לפני עיוור זה רק כשאני יודע שהוא בודאות יעבור על איסור. <br /> <br /> על פי הריטב&quot;א שאומר: &quot;ואיסורא דשדהו שהוא מצווה על שביתתה&quot; – כל הגמרא לא ראיה כמו שרוצה להציע המנחת חינוך, משום שהגמרא אליבא דשיטתו מבינה שגם אם אדם מצווה על שביתת שדהו בשביעית, אין זה אומר שאדם לא יכול לתת לנוכרים לעבוד בשדה שלו. הרעיון של ציווי על שביתת השדה הוא רק קישור של הסוגיה לדין דאורייתא (כדי שלדין לפני עיוור תהיה משמעות, כי הוא חל רק על דברי דיני דאורייתא) ולא יותר מכך. <br /> <br /> בשבת לכאורה אין פגימה בכלליות השביתה של ישראל כאשר אדם אחר מחלל שבת, אלא רק כאשר האדם עובר בעצמו, או בכלים שלו, אפשר להציע שבשביעית לא יהיה הבדל כזה כמו בשבת ואפשר גם להציע שאולי בשביעית משום שהניסוח ברמב&quot;ם הוא כולל יותר, &quot;(א) שתשבות הארץ ממלאכתה בשביעית.&quot; ולא &quot;לשבות ממלאכה ביום השביעי&quot; אולי זה יותר רחב .<br /> נראה מהתוס' רבנו אלחנן שאסור שנוכרי יעבוד בשדה שלי, וכן אסור שישראל אחר יעבוד בה כשהיא בבעלותי (לגבי מכירה – לישראל אסור רק משום לפני עיוור ולנוכרי מותר). <br /> <br /> מוני המצוות<br /> בסמ&quot;ג פתיחה עם &quot;שבת הארץ&quot; – מהסיום נראה שאין זה כך, השבת היא רק על מי שמצווה בכך, אפשר לברך נוכרים בצורות שונות. ברמב&quot;ם במניין המצוות – האדם (במניין בהלכות בארץ אבל בהלכות עצמן באדם ). בחינוך נשמע שהמצווה היא על האדם &quot;שנצטוינו שלא לעסוק בה כלל בעבודת הארץ&quot; <br /> בתוס' בעבודה זרה (כמו שהרב קוק אומר) יש שילוב של הדרישה של החפצא וגברא, פעולה בקרקע ששייכת לישראל על ידי אדם המחויב במצווה. <br /> אוטומציה לא יכולה להיעשות בשביעית עצמה בכל מקרה כמו שאנחנו מכירים את הדין לגבי מצות מכונה שהן כשרות כי הן מעשה אדם .<br /> המהרש&quot;ל מסביר שיש טעות בתוס' בבבא מציעא צ, אין הם אומרים שמותר לומר לגוי לעשות מלאכה בשביעית אלא רק דנים לגבי שבת ויו&quot;ט, וברור שבשביעית יש דין של שבת הארץ ואי אפשר לעשות מלאכה בשדה על ידי גוי. דוחה את הראיה מהסוגיה במועד קטן לפיה אסור לומר לנוכרי לעבוד בשביעית בשבילי ומסביר – שם הבעיה היא באמירה לנוכרי, אבל אין חיוב שהשדה ישבות ואפשר להניח לו לעבוד. <br /> <br /> מהרי&quot;ט<br /> אולי יהיה מקום להשוות לעניין של שכר שביעית ושכר שבת אבל גם זה לא נראה משום ששכר שבת זו גזירה ייחודית בשבת. היחס לדיני שבות מראש נתון במחלוקת כי אם הנוכרי עושה לשם עצמו לפי ההגהות אשירי אין בכך שבות. די מקובל להוביר את הקרקע לשנה או שנתיים מדי פעם (בשונה מהרעיון לא להשתמש בכלי יום אחד כל שבוע, שפחות תפס) ולכן אם עושים את ההשכרה בהבלעה וכך אפשר לתלות שהישראל רוצה שהנוכרי יעבוד בשאר השנים ואין לו רווח מיוחד מכך שהנוכרי יעבוד בשביעית, יהיה זה מותר. <br /> <br /> יש משהו מאוד עמוק בדברי המנחת חינוך והמהרש&quot;ל בכך שיש ציווי של שביתה על הארץ, בהעצמת החפצא. אבל אולי הוא מחליש את שביתת הארץ בכך שהוא מפקיד אותה בידי האדם, בשונה ממי שמאמין ששבת הארץ היא רק לא לקלקל. <br /> <br /> מהרי&quot;ט – אם יש חשש של ארנונה אין בעיה להשכיר לנוכרי, אם אין בעיה של ארנונה אפשר להשכיר לנוכרי בהבלעה, – בהבלעה של שבע שנים (ולא כמו ליהודי שאפשר רק בהבלעה של שש ). אפשר להשכיר לגוי כי אפשר לתלות בכך <br /> המבי&quot;ט מוכיח ששביעית בזמן הזה דרבנן , משתמש בתוס' רי&quot;ד בתור משהו מצומצם – שבת הארץ זה רק באותה השבת אסור להשכיר וכו'. <br /> הנצי&quot;ב בפירושו לתורה מראה שהעיקר זה שבת הארץ, יש אחריות לאומית למנוע מגוים באשר הם לעבוד בקרקע בשביעית . המנחת חינוך אמנם מסביר שהעיקר זה שבת הארץ, אבל יש קישור מסוים לגברא – רק קרקע שבבעלות יהודי, אפשר לדייק שכל לשון המנחת חינוך הוא על שכירות ולא על מכירה. במשיב דבר הוא מסביר שבקרקע של גוי אין קדושת שביעית, <br /> הרב קוק בקונטרס אחרון מסביר שלדעת המהרש&quot;ל והמנחת חינוך פוסקים שאסור להניח נוכרים לעבוד בשדה שלך, נראה שהוא מרחיב מעט את דברי המנחת חינוך, שבמקור היו לכאורה רק איסור להשכיר את השדה לנוכרי כי יש בכך רווח. <br /> בהמשך, הרב מציע שתיגזר גם אחריות לכל השדות בארץ, גם בשדות ששייכים לאנשים אחרים. כמו אומר הרב קוק למנ&quot;ח – התווית עיקרון בגישה שלך, תעמוד מאחוריו . <br /> (אם העיקרון הזה נכון – איך יכול להיות שאפשר לחזק את ידי הנוכרים בשביעית? אולי המחלוקת לגבי הנוסח של לחזק ידי נוכרים בשביעית היא מחלוקת האם אדם מצווה על שביתת הארץ או לא)<br /> הרב אומר שעצם העיסוק בהבלעה מראה שהשיח של המביט והמהרי&quot;ט הוא על דרבנן.<br /> בסוף הרב אומר שאפשר להבין ברמב&quot;ם שעיקר העניין הוא עבודה של ישראל בקרקע של ישראל, <br /> ... דלא שייך שביתת שדה כ&quot;א ע&quot;פ הפרטים המפורשים במקרא אח&quot;כ, והיינו שלא יעבוד אותה ישראל<br /> אין בכלל אלא הפרטים – מיועד לעם ישראל, אבל יש תוספת מסוימת של מלאכת שביתה.<br /> <br /> החזו&quot;א מסביר שלפי הבנת התוס' בע&quot;ז החיוב הוא על האדם ולפי תוס' רבנו אלחנן החיוב הוא על הארץ (גם בנוכרים), מסביר שהרעיון של שבת הארץ קשור לעבודת אדם בארץ ולא לכך שהארץ לא תצמח. פוסק כמו תוס' – החיוב הוא על האדם. <br /> הגרש&quot;ז:<br /> יש שני דינים לאסור, לפני עיוור מחשש מוחלט, ואחריות על גוף המכר, איסור בחפץ. <br /> בבהמה בשביעית אין אף אחד מהם, ההו&quot;א של אביי היא שבשדה בשביעית יש אחד מהם – איסור בחפץ <br /> אפשר להשכיר שדהה בהבלעה, כמו שמשכירים כלים לשבת ביום רביעי כי אפשר לתלות (תוס' רי&quot;ד, מבי&quot;ט מהרי&quot;ט), ההסבר הזה הוא רק למי שחושב שיש אחריות של האדם על שדהו, אבל אפשר באופן קל יותר להתעלם מהקושיה על ידי הבנה שאולי לדבריהם אין בכלל אחריות של האדם על שדהו. <br /> הרש&quot;ל אומר שאפשר לדבר רק ברצון ה'</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%93%D7%9D_%D7%90%D7%95_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%A5&diff=18305 2021-11-23T07:55:09Z

<p>Tytyty1: יצירת דף עם התוכן &quot;{{תחרות כתיבה}}&quot;</p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%93%D7%9D_%D7%90%D7%95_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%A5&diff=18304 2021-11-23T07:54:24Z

<p>Tytyty1: יצירת דף עם התוכן &quot;{{תחרות כתיבה}}&quot;</p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%9E%D7%99_%D7%95%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%99_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA&diff=18303 2021-11-23T07:53:44Z

<p>Tytyty1: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> <br /> {{מקורות|שביעית ד' ו'|מועד קטן ג' א'|שביעית ב' ג'|שמיטה ויובל א' י'|}}<br /> עבודת הקרקע בשביעית נאסרה, בעקבות ניסוחים ודינים בגמרא ראשונים רבים מציעים שמלאכות שנעשות באופן ששומר על האילן חי &quot;מקיימות&quot; אותו מותרות למרות האיסור הכללי על מלאכות.<br /> <br /> ==המקורות התנאיים==<br /> ב'''משנה''' (שביעית ד' ו') ישנו הניסוח הקרוב ביותר לדין אוקמי, יש היתר לקשור אילן שנפשח (לחבוש עץ שנפצע) כך שלא ימות, אבל אין היתר לרפות את הצמח כך שיגדל ומצבו יהיה טוב יותר מאשר קודם הפציעה. רעיון דומה אפשר לראות ב'''משנה''' (שם ה') - לאחר שקוצצים וחושפים את העץ, אי אפשר לחפות את החלקים המגולים של האילן בעפר (כנראה משום שהוא עוזר לעץ לצמוח בצורה טובה) אבל בכל זאת אפשר לכסות אותם באבנים ובעפר.<br /> <br /> ==המקורות בתלמוד==<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, מועד קטן, ג' א') כתירוץ לסתירה בין שני מקורות תנאיים (הספרא והמכילתא דרשב&quot;י [להפנות בצורה מדויקת]) שאחד מהם מתיר קשקוש בשביעית ואחד מהם אוסר, רב עוקבא בר חמא מסביר שיש שני סוגים של קשקוש, קשקוש שמיועד לסתום סדקים והוא מותר בשביעית וקשקוש שמיועד להצמיח את העץ ולהשביח אותו והוא נאסר.<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, עבודה זרה, נ' ב') יש הרחבה של התירוץ המקומי של רב עוקבא בר חמא לכלל שאפשר לתרץ אתו קשיים שונים. הגמרא מציעה לחלק בין מלאכות שהן לקיום האילן (בסוגיה - זיהום) ומלאכות שהן להרווחת האילן (בסוגיה - גיזום) וכן להסביר שכמו שמצינו חילוק בין שני סוגי קשקוש, כך אולי יכול להיות חילוק בין שני סוגי זיהום. <br /> התפתחות מקבילה של הכלל אפשר לראות בתלמוד הירושלמי, כך ב'''תלמוד''' (ירושלמי, שביעית, ב' ג') מוזכר בשני ניסוחים שונים הרעיון שפעולה מסוימת (זיהום, חיפוי בקש) תהיה מותרת משום שהיא כהושבת שומר ליד האילן ושמירה על המצב הקים, ובניגוד לכך פעולה אחרת (הצללת האילן, חיפוי בעפר) תהיה אסורה משום שהיא גורמת לגידול של העץ בשביעית.<br /> <br /> ==דיונים בראשונים==<br /> אפשר לחלק את הראשונים בסוגיה לשתי סיעות מרכזיות:<br /> # היתר קיום האילן הוא היתר משום מניעת הפסד.<br /> # היתר קיום האילן הוא משום שאין שם מלאכה על פעולות שנעשות לקיום האילן. <br /> <br /> ===אוקמי משום הפסד===<br /> קריאה זו בדין אוקמי מתייחסת למלאכות האוקמי כאסורות כאשר יש גורם מתיר של הפסדת העצים. מקובל לשייך הבנה זו להבנה שתוקף היתר האוקמי הוא רק במלאכות שנאסרו מדרבנן (כי חכמים לא גזרו במקום הפסד&lt;ref&gt; למשל בסוגיה ב'''בבלי''' (מועד קטן ג' א') לפיה במקום הפסד התירו רבנן לעבוד בחול המועד.&lt;/ref&gt;) אך לא במלאכות מדאורייתא. <br /> בסיעה זו אפשר למנות את ה'''מיוחס לרש&quot;י'''&lt;ref&gt;[ טקסט הקישור], מקובל לראות את פירוש רש&quot;י הנדפס על מסכת מועד קטן כפירוש שנכתב על ידי אדם אחר, הסוגיה שלנו היא אחת ההוכחות לכך שאין מדובר בדעת רשי.&lt;/ref&gt; (מועד קטן, ו' ב') שמסביר שהתירו להשקות שדה בית השלחין משום שהוא זקוק למים ויהיה הפסד גדול אם לא יושקה, אבל לא התירו להשקות שדה בעל שאם לא יושקה לא ייגרם הפסד גדול. אפשר לראות זאת גם בפירושו (מועד קטן, ג' א') לקשקושים השונים - יש קשקוש לסתימת סדקים שהותר כי היעדר שלו יגרור פסידא וקשקוש להרווחת האילן שנאסר משום שהוא משפר את המצב ולא מונע הפסד.<br /> <br /> ===אוקמי משום הגדרת המלאכה===<br /> בסיעה זו אפשר למנות את '''רש&quot;י''' (עבודה זרה, נ' ב') שמסביר שמלאכת קיום האילן לא נחשבת מלאכה משום שהיא רק השארת האילן במצבו הנוכחי, וכך גם '''רש&quot;י''' מכתב יד (מועד קטן, ג' א') שמסביר . וכך ה'''ריטב&quot;א''' (מועד קטן, ג' א') שמסביר שההיתר לסתום נקעים הוא משום שזו רק הגנה על העץ מאור השמש ואין בכך כלל שם &quot;עבודה&quot; ואילו הקשקוש הנאסר הוא קשקוש שפועל בצמח ומשביח אותו וממילא הוא מלאכה האסורה בשביעית. <br /> <br /> <br /> <br /> == כותרת ראשונה ==<br /> תמצית המשנה והגמרא<br /> <br /> == כותרת שניה ==<br /> דיונים בראשונים<br /> <br /> == כותרת שלישית ==<br /> וכן הלאה...<br /> <br /> == ראו גם ==<br /> * [סוגיה משיקה לסוגיה זו] <br /> * [עוד סוגיה שקרובה לה בתוכן]<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [ התוכן בקישור], באתר (שם האתר)<br /> <br /> == הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> &lt;references /&gt; <br /> <br /> <br /> [[קטגוריה:בחרו קטגוריה מתאימה]]</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%9E%D7%99_%D7%95%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%99_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA&diff=18302 2021-11-23T07:48:52Z

<p>Tytyty1: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> <br /> {{מקורות|שביעית ד' ו'|מועד קטן ג' א'|שביעית ב' ג'|שמיטה ויובל א' י'|}}<br /> עבודת הקרקע בשביעית נאסרה, בעקבות ניסוחים ודינים בגמרא ראשונים רבים מציעים שמלאכות שנעשות באופן ששומר על האילן חי &quot;מקיימות&quot; אותו מותרות למרות האיסור הכללי על מלאכות.<br /> <br /> ==המקורות התנאיים==<br /> ב'''משנה''' (שביעית ד' ו') ישנו הניסוח הקרוב ביותר לדין אוקמי, יש היתר לקשור אילן שנפשח (לחבוש עץ שנפצע) כך שלא ימות, אבל אין היתר לרפות את הצמח כך שיגדל ומצבו יהיה טוב יותר מאשר קודם הפציעה. רעיון דומה אפשר לראות ב'''משנה''' (שם ה') - לאחר שקוצצים וחושפים את העץ, אי אפשר לחפות את החלקים המגולים של האילן בעפר (כנראה משום שהוא עוזר לעץ לצמוח בצורה טובה) אבל בכל זאת אפשר לכסות אותם באבנים ובעפר.<br /> <br /> ==המקורות בתלמוד==<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, מועד קטן, ג' א') כתירוץ לסתירה בין שני מקורות תנאיים (הספרא והמכילתא דרשב&quot;י [להפנות בצורה מדויקת]) שאחד מהם מתיר קשקוש בשביעית ואחד מהם אוסר, רב עוקבא בר חמא מסביר שיש שני סוגים של קשקוש, קשקוש שמיועד לסתום סדקים והוא מותר בשביעית וקשקוש שמיועד להצמיח את העץ ולהשביח אותו והוא נאסר.<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, עבודה זרה, נ' ב') יש הרחבה של התירוץ המקומי של רב עוקבא בר חמא לכלל שאפשר לתרץ אתו קשיים שונים. הגמרא מציעה לחלק בין מלאכות שהן לקיום האילן (בסוגיה - זיהום) ומלאכות שהן להרווחת האילן (בסוגיה - גיזום) וכן להסביר שכמו שמצינו חילוק בין שני סוגי קשקוש, כך אולי יכול להיות חילוק בין שני סוגי זיהום. <br /> התפתחות מקבילה של הכלל אפשר לראות בתלמוד הירושלמי, כך ב'''תלמוד''' (ירושלמי, שביעית, ב' ג') מוזכר בשני ניסוחים שונים הרעיון שפעולה מסוימת (זיהום, חיפוי בקש) תהיה מותרת משום שהיא כהושבת שומר ליד האילן ושמירה על המצב הקים, ובניגוד לכך פעולה אחרת (הצללת האילן, חיפוי בעפר) תהיה אסורה משום שהיא גורמת לגידול של העץ בשביעית.<br /> <br /> ==דיונים בראשונים==<br /> אפשר לחלק את הראשונים בסוגיה לשתי סיעות מרכזיות:<br /> # היתר קיום האילן הוא היתר משום מניעת הפסד.<br /> # היתר קיום האילן הוא משום שאין שם מלאכה על פעולות שנעשות לקיום האילן. <br /> <br /> ===אוקמי משום הפסד===<br /> קריאה זו בדין אוקמי מתייחסת למלאכות האוקמי כאסורות כאשר יש גורם מתיר של הפסדת העצים. מקובל לשייך הבנה זו להבנה שתוקף היתר האוקמי הוא רק במלאכות שנאסרו מדרבנן (כי חכמים לא גזרו במקום הפסד&lt;ref&gt; למשל בסוגיה ב'''בבלי''' (מועד קטן ג' א') לפיה במקום הפסד התירו רבנן לעבוד בחול המועד.&lt;/ref&gt;) אך לא במלאכות מדאורייתא. <br /> בסיעה זו אפשר למנות את ה'''מיוחס לרש&quot;י'''&lt;ref&gt;[ טקסט הקישור], מקובל לראות את פירוש רש&quot;י הנדפס על מסכת מועד קטן כפירוש שנכתב על ידי אדם אחר, הסוגיה שלנו היא אחת ההוכחות לכך שאין מדובר בדעת רשי.&lt;/ref&gt; (מועד קטן, ו' ב') שמסביר שהתירו להשקות שדה בית השלחין משום שהוא זקוק למים ויהיה הפסד גדול אם לא יושקה, אבל לא התירו להשקות שדה בעל שאם לא יושקה לא ייגרם הפסד גדול. אפשר לראות זאת גם בפירושו (מועד קטן, ג' א') לקשקושים השונים - יש קשקוש לסתימת סדקים שהותר כי היעדר שלו יגרור פסידא וקשקוש להרווחת האילן שנאסר משום שהוא משפר את המצב ולא מונע הפסד.<br /> <br /> ===אוקמי משום הגדרת המלאכה===<br /> בסיעה זו אפשר למנות את '''רש&quot;י''' (עבודה זרה, נ' ב') שמסביר שמלאכת קיום האילן לא נחשבת מלאכה משום שהיא רק השארת האילן במצבו הנוכחי. וכך ה'''ריטב&quot;א''' (מועד קטן, ג' א') שמסביר שההיתר לסתום נקעים הוא משום שזו רק הגנה על העץ מאור השמש ואין בכך &quot;עבודה&quot; אבל <br /> כתב יד <br /> <br /> ==המקורות הראשיים בסוגיה==<br /> רמב&quot;ם יד חזקה הלכות שביעית א י<br /> בבלי מועד קטן ג א, עבודה זרה נ ב, ירושלמי שביעית ב ג,<br /> <br /> <br /> == כותרת ראשונה ==<br /> תמצית המשנה והגמרא<br /> <br /> == כותרת שניה ==<br /> דיונים בראשונים<br /> <br /> == כותרת שלישית ==<br /> וכן הלאה...<br /> <br /> == ראו גם ==<br /> * [סוגיה משיקה לסוגיה זו] <br /> * [עוד סוגיה שקרובה לה בתוכן]<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [ התוכן בקישור], באתר (שם האתר)<br /> <br /> == הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> &lt;references /&gt; <br /> <br /> <br /> [[קטגוריה:בחרו קטגוריה מתאימה]]</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%9E%D7%99_%D7%95%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%99_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA&diff=18297 2021-11-22T21:52:42Z

<p>Tytyty1: /* המקורות בתלמוד */</p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> <br /> {{מקורות|שביעית ד' ו'|מועד קטן ג' א'|שביעית ב' ג'|שמיטה ויובל א' י'|}}<br /> עבודת הקרקע בשביעית נאסרה, בעקבות ניסוחים ודינים בגמרא ראשונים רבים מציעים שמלאכות שנעשות באופן ששומר על האילן חי &quot;מקיימות&quot; אותו מותרות למרות האיסור הכללי על מלאכות.<br /> <br /> ==המקורות התנאיים==<br /> ב'''משנה''' (שביעית ד' ו') ישנו הניסוח הקרוב ביותר לדין אוקמי, יש היתר לקשור אילן שנפשח (לחבוש עץ שנפצע) כך שלא ימות, אבל אין היתר לרפות את הצמח כך שיגדל ומצבו יהיה טוב יותר מאשר קודם הפציעה. רעיון דומה אפשר לראות ב'''משנה''' (שם ה') - לאחר שקוצצים וחושפים את העץ, אי אפשר לחפות את החלקים המגולים של האילן בעפר (כנראה משום שהוא עוזר לעץ לצמוח בצורה טובה) אבל בכל זאת אפשר לכסות אותם באבנים ובעפר.<br /> <br /> ==המקורות בתלמוד==<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, מועד קטן, ג' א') כתירוץ לסתירה בין שני מקורות תנאיים (הספרא והמכילתא דרשב&quot;י [להפנות בצורה מדויקת]) שאחד מהם מתיר קשקוש בשביעית ואחד מהם אוסר, רב עוקבא בר חמא מסביר שיש שני סוגים של קשקוש, קשקוש שמיועד לסתום סדקים והוא מותר בשביעית וקשקוש שמיועד להצמיח את העץ ולהשביח אותו והוא נאסר.<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, עבודה זרה, נ' ב') יש הרחבה של התירוץ המקומי של רב עוקבא בר חמא לכלל שאפשר לתרץ אתו קשיים שונים. הגמרא מציעה לחלק בין מלאכות שהן לקיום האילן (בסוגיה - זיהום) ומלאכות שהן להרווחת האילן (בסוגיה - גיזום) וכן להסביר שכמו שמצינו חילוק בין שני סוגי קשקוש, כך אולי יכול להיות חילוק בין שני סוגי זיהום. <br /> התפתחות מקבילה של הכלל אפשר לראות בתלמוד הירושלמי, כך ב'''תלמוד''' (ירושלמי, שביעית, ב' ג') מוזכר בשני ניסוחים שונים הרעיון שפעולה מסוימת (זיהום, חיפוי בקש) תהיה מותרת משום שהיא כהושבת שומר ליד האילן ושמירה על המצב הקים, ובניגוד לכך פעולה אחרת (הצללת האילן, חיפוי בעפר) תהיה אסורה משום שהיא גורמת לגידול של העץ בשביעית.<br /> <br /> ==דיונים בראשונים==<br /> אפשר לחלק את הראשונים בסוגיה לשתי סיעות מרכזיות:<br /> # היתר קיום האילן הוא היתר משום מניעת הפסד.<br /> # היתר קיום האילן הוא משום שאין שם מלאכה על פעולות שנעשות לקיום האילן. <br /> <br /> ===אוקמי משום הפסד===<br /> בסיעה זו אפשר למנות את ה'''מיוחס לרש&quot;י'''&lt;ref&gt;[ טקסט הקישור], מקובל לראות את פירוש רש&quot;י הנדפס על מסכת מועד קטן כפירוש שנכתב על ידי אדם אחר, הסוגיה שלנו היא אחת ההוכחות לכך שאין מדובר בדעת רשי.&lt;/ref&gt; (מועד קטן, ג' א') שמסביר שהתירו להשקות שדה בית השלחין משום שהוא זקוק למים ויהיה הפסד גדול אם לא יושקה, אבל לא התירו להשקות שדה בעל שאם לא יושקה לא ייגרם הפסד גדול. <br /> <br /> ===אוקמי משום הגדרת המלאכה===<br /> <br /> ==המקורות הראשיים בסוגיה==<br /> רמב&quot;ם יד חזקה הלכות שביעית א י<br /> בבלי מועד קטן ג א, עבודה זרה נ ב, ירושלמי שביעית ב ג,<br /> <br /> <br /> == כותרת ראשונה ==<br /> תמצית המשנה והגמרא<br /> <br /> == כותרת שניה ==<br /> דיונים בראשונים<br /> <br /> == כותרת שלישית ==<br /> וכן הלאה...<br /> <br /> == ראו גם ==<br /> * [סוגיה משיקה לסוגיה זו] <br /> * [עוד סוגיה שקרובה לה בתוכן]<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [ התוכן בקישור], באתר (שם האתר)<br /> <br /> == הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה:בחרו קטגוריה מתאימה]]</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%9E%D7%99_%D7%95%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%99_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA&diff=18296 2021-11-22T21:52:13Z

<p>Tytyty1: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> <br /> {{מקורות|שביעית ד' ו'|מועד קטן ג' א'|שביעית ב' ג'|שמיטה ויובל א' י'|}}<br /> עבודת הקרקע בשביעית נאסרה, בעקבות ניסוחים ודינים בגמרא ראשונים רבים מציעים שמלאכות שנעשות באופן ששומר על האילן חי &quot;מקיימות&quot; אותו מותרות למרות האיסור הכללי על מלאכות.<br /> <br /> ==המקורות התנאיים==<br /> ב'''משנה''' (שביעית ד' ו') ישנו הניסוח הקרוב ביותר לדין אוקמי, יש היתר לקשור אילן שנפשח (לחבוש עץ שנפצע) כך שלא ימות, אבל אין היתר לרפות את הצמח כך שיגדל ומצבו יהיה טוב יותר מאשר קודם הפציעה. רעיון דומה אפשר לראות ב'''משנה''' (שם ה') - לאחר שקוצצים וחושפים את העץ, אי אפשר לחפות את החלקים המגולים של האילן בעפר (כנראה משום שהוא עוזר לעץ לצמוח בצורה טובה) אבל בכל זאת אפשר לכסות אותם באבנים ובעפר.<br /> <br /> ==המקורות בתלמוד==<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, מועד קטן, ג' א') כתירוץ לסתירה בין שני מקורות תנאיים (הספרא והמכילתא דרשב&quot;י [להפנות בצורה מדויקת]) שאחד מהם מתיר קשקוש בשביעית ואחד מהם אוסר, רב עוקבא בר חמא מסביר שיש שני סוגים של קשקוש, קשקוש שמיועד לסתום סדקים והוא מותר בשביעית וקשקוש שמיועד להצמיח את העץ ולהשביח אותו והוא נאסר.<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, עבודה זרה, נ' ב') יש הרחבה של התירוץ המקומי של רב עוקבא בר חמא לכלל שאפשר לתרץ אתו קשיים שונים. הגמרא מציעה לחלק בין מלאכות שהן לקיום האילן (בסוגיה - זיהום) ומלאכות שהן להרווחת האילן (בסוגיה - גיזום) וכן להסביר שכמו שמצינו חילוק בין שני סוגי קשקוש, כך אולי יכול להיות חילוק בין שני סוגי זיהום. <br /> התפתחות מקבילה של הכלל אפשר לראות בתלמוד הירושלמי, כך ב'''תלמוד'''(ירושלמי, שביעית, ב' ג') מוזכר בשני ניסוחים שונים הרעיון שפעולה מסוימת (זיהום, חיפוי בקש) תהיה מותרת משום שהיא כהושבת שומר ליד האילן ושמירה על המצב הקים, ובניגוד לכך פעולה אחרת (הצללת האילן, חיפוי בעפר) תהיה אסורה משום שהיא גורמת לגידול של העץ בשביעית. <br /> <br /> ==דיונים בראשונים==<br /> אפשר לחלק את הראשונים בסוגיה לשתי סיעות מרכזיות:<br /> # היתר קיום האילן הוא היתר משום מניעת הפסד.<br /> # היתר קיום האילן הוא משום שאין שם מלאכה על פעולות שנעשות לקיום האילן. <br /> <br /> ===אוקמי משום הפסד===<br /> בסיעה זו אפשר למנות את ה'''מיוחס לרש&quot;י'''&lt;ref&gt;[ טקסט הקישור], מקובל לראות את פירוש רש&quot;י הנדפס על מסכת מועד קטן כפירוש שנכתב על ידי אדם אחר, הסוגיה שלנו היא אחת ההוכחות לכך שאין מדובר בדעת רשי.&lt;/ref&gt; (מועד קטן, ג' א') שמסביר שהתירו להשקות שדה בית השלחין משום שהוא זקוק למים ויהיה הפסד גדול אם לא יושקה, אבל לא התירו להשקות שדה בעל שאם לא יושקה לא ייגרם הפסד גדול. <br /> <br /> ===אוקמי משום הגדרת המלאכה===<br /> <br /> ==המקורות הראשיים בסוגיה==<br /> רמב&quot;ם יד חזקה הלכות שביעית א י<br /> בבלי מועד קטן ג א, עבודה זרה נ ב, ירושלמי שביעית ב ג,<br /> <br /> <br /> == כותרת ראשונה ==<br /> תמצית המשנה והגמרא<br /> <br /> == כותרת שניה ==<br /> דיונים בראשונים<br /> <br /> == כותרת שלישית ==<br /> וכן הלאה...<br /> <br /> == ראו גם ==<br /> * [סוגיה משיקה לסוגיה זו] <br /> * [עוד סוגיה שקרובה לה בתוכן]<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [ התוכן בקישור], באתר (שם האתר)<br /> <br /> == הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה:בחרו קטגוריה מתאימה]]</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%9E%D7%99_%D7%95%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%99_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA&diff=18295 2021-11-22T21:25:20Z

<p>Tytyty1: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> <br /> {{מקורות|שביעית ד' ו'|מועד קטן ג' א'|שביעית ב' ג'|שמיטה ויובל א' י'}}<br /> שורה אחת המתמצתת במה הולכת לעסוק הסוגיה<br /> .<br /> <br /> <br /> == פתיחה ==<br /> עבודת הקרקע בשביעית נאסרה, בעקבות ניסוחים ודינים בגמרא ראשונים רבים מציעים שמלאכות שנעשות באופן ששומר על האילן חי &quot;מקיימות&quot; אותו מותרות למרות האיסור הכללי על מלאכות. <br /> <br /> ==המקורות התנאיים==<br /> ב'''משנה''' (שביעית ד' ו') ישנו הניסוח הקרוב ביותר לדין אוקמי, יש היתר לקשור אילן שנפשח (לחבוש עץ שנפצע) כך שלא ימות, אבל אין היתר לרפות את הצמח כך שיגדל ומצבו יהיה טוב יותר מאשר קודם הפציעה. רעיון דומה אפשר לראות ב'''משנה''' (שם ה') - לאחר שקוצצים וחושפים את העץ, אי אפשר לחפות את החלקים המגולים של האילן בעפר (כנראה משום שהוא עוזר לעץ לצמוח בצורה טובה) אבל בכל זאת אפשר לכסות אותם באבנים ובעפר.<br /> <br /> ==המקורות בתלמוד==<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, מועד קטן, ג' א') כתירוץ לסתירה בין שני מקורות תנאיים (הספרא והמכילתא דרשב&quot;י [להפנות בצורה מדויקת]) שאחד מהם מתיר קשקוש בשביעית ואחד מהם אוסר, רב עוקבא בר חמא מסביר שיש שני סוגים של קשקוש, קשקוש שמיועד לסתום סדקים והוא מותר בשביעית וקשקוש שמיועד להצמיח את העץ ולהשביח אותו והוא נאסר.<br /> <br /> <br /> ==המקורות הראשיים בסוגיה==<br /> רמב&quot;ם יד חזקה הלכות שביעית א י<br /> בבלי מועד קטן ג א, עבודה זרה נ ב, ירושלמי שביעית ב ג,<br /> <br /> <br /> == כותרת ראשונה ==<br /> תמצית המשנה והגמרא<br /> <br /> == כותרת שניה ==<br /> דיונים בראשונים<br /> <br /> == כותרת שלישית ==<br /> וכן הלאה...<br /> <br /> == ראו גם ==<br /> * [סוגיה משיקה לסוגיה זו] <br /> * [עוד סוגיה שקרובה לה בתוכן]<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [ התוכן בקישור], באתר (שם האתר)<br /> <br /> == הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה:בחרו קטגוריה מתאימה]]</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%9E%D7%99_%D7%95%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%99_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA&diff=18294 2021-11-22T21:20:05Z

<p>Tytyty1: </p> <hr /> <div>== פתיחה ==<br /> עבודת הקרקע בשביעית נאסרה, בעקבות ניסוחים ודינים בגמרא ראשונים רבים מציעים שמלאכות שנעשות באופן ששומר על האילן חי &quot;מקיימות&quot; אותו מותרות למרות האיסור הכללי על מלאכות. <br /> <br /> ==המקורות התנאיים==<br /> ב'''משנה''' (שביעית ד' ו') ישנו הניסוח הקרוב ביותר לדין אוקמי, יש היתר לקשור אילן שנפשח (לחבוש עץ שנפצע) כך שלא ימות, אבל אין היתר לרפות את הצמח כך שיגדל ומצבו יהיה טוב יותר מאשר קודם הפציעה. רעיון דומה אפשר לראות ב'''משנה''' (שם ה') - לאחר שקוצצים וחושפים את העץ, אי אפשר לחפות את החלקים המגולים של האילן בעפר (כנראה משום שהוא עוזר לעץ לצמוח בצורה טובה) אבל בכל זאת אפשר לכסות אותם באבנים ובעפר.<br /> <br /> ==המקורות בתלמוד==<br /> ב'''תלמוד''' (בבלי, מועד קטן, ג' א') כתירוץ לסתירה בין שני מקורות תנאיים (הספרא והמכילתא דרשב&quot;י [להפנות בצורה מדויקת]) שאחד מהם מתיר קשקוש בשביעית ואחד מהם אוסר, רב עוקבא בר חמא מסביר שיש שני סוגים של קשקוש, קשקוש שמיועד לסתום סדקים והוא מותר בשביעית וקשקוש שמיועד להצמיח את העץ ולהשביח אותו והוא נאסר.<br /> <br /> <br /> ==המקורות הראשיים בסוגיה==<br /> רמב&quot;ם יד חזקה הלכות שביעית א י<br /> בבלי מועד קטן ג א, עבודה זרה נ ב, ירושלמי שביעית ב ג,</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%9E%D7%99_%D7%95%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%99_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA&diff=18293 2021-11-22T21:06:50Z

<p>Tytyty1: יצירת דף עם התוכן &quot;== פתיחה == עבודת הקרקע בשביעית נאסרה, בעקבות ניסוחים ודינים בגמרא ראשונים רבים מציעים שמל...&quot;</p> <hr /> <div>== פתיחה ==<br /> עבודת הקרקע בשביעית נאסרה, בעקבות ניסוחים ודינים בגמרא ראשונים רבים מציעים שמלאכות שנעשות באופן ששומר על האילן חי &quot;מקיימות&quot; אותו מותרות למרות האיסור הכללי על מלאכות. <br /> <br /> ==המקורות התנאיים==<br /> ב'''משנה''' (שביעית ד' ו') ישנו הניסוח הקרוב ביותר לדין אוקמי, יש היתר לקשור אילן שנפשח (לחבוש עץ שנפצע) כך שלא ימות, אבל אין היתר לרפות את הצמח כך שיגדל ומצבו יהיה טוב יותר מאשר קודם הפציעה. רעיון דומה אפשר לראות ב'''משנה''' (שם ה') - לאחר שקוצצים וחושפים את העץ, אי אפשר לחפות את החלקים המגולים של האילן בעפר (כנראה משום שהוא עוזר לעץ לצמוח בצורה טובה) אבל בכל זאת אפשר לכסות אותם באבנים ובעפר.<br /> ==המקורות בתלמוד==</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%9E%D7%99_%D7%95%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%99_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA&diff=18292 2021-11-22T20:46:33Z

<p>Tytyty1: יצירת דף עם התוכן &quot;{{תחרות כתיבה}} &quot;אוקמי ואברויי בשביעית&quot;&quot;</p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> <br /> &quot;אוקמי ואברויי בשביעית&quot;</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94:%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94&diff=18290 2021-11-22T17:17:07Z

<p>Tytyty1: מחיקת שיחה ישנה</p> <hr /> <div></div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94:%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94&diff=7612 2017-03-30T13:39:13Z

<p>Tytyty1: /* אתם כן 'עוד מיזם של קרן ויקימדיה' */ פסקה חדשה</p> <hr /> <div>== אתם כן 'עוד מיזם של קרן ויקימדיה' ==<br /> <br /> אם לא שמתם לב בתחתי האתר בצד שמאל יש קישור לאתר שלהם. התשתית שלכם היא מהם וזה לא רע!</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%97%D7%99%D7%95%D7%91_%D7%A9%D7%9E%D7%97%D7%94_%D7%91%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%98%D7%95%D7%91&diff=7037 2016-11-21T18:27:06Z

<p>Tytyty1: </p> <hr /> <div>אני מקווה שכאן מחבר הסוגיא יכול לראות. אפרט כמה בעיות שראיתי:<br /> 1. חוסר ממוקדות. מה הנושא? האם יש התפתחות והשתלשלות בסוגיא? האם אתה מדבר על סוגי שמחה? על ל&quot;ג בעומר? על שיטות לשמוח?<br /> 2. סגנון כתיבה סלנג. לכתוב נניח שאתה לא מוכן לחגוג מנהגים פאגניים זו צורה לא ראויה להתבטא וגם לא קשור לסוגיה. אלא אם כן אתה סבור שזו טענה הלכתית ואז כתוב אותה בצורה ראויה. ויותר מזה- אף אחד לא שאל דעתך האישית, אתה צריך לסכם סוגיא ומתוכה אתה יכול להביע דעה אישית. גם בדבריך על ההסבר לל&quot;ג בעומר על פי 15 יום, האם שאלת מישהו לפני שכתבת בצורה כזאת מזלזלת על המחבר? אם אתה חושב שקשה תכתוב- &quot;וקשה עליו הרי אין 5 יום בין לג בעומר לשבועות&quot; ולא איך שכתבת.<br /> <br /> קיצור הייתי ממליץ לקרוא את ההוראות שוב ולעבור את הסוגיא.<br /> <br /> תודה רבה לך שהפנית לכך את תשומת ליבי, <br /> לצערי ראיתי את ההערות רק היום אבל אשתדל לתקן לפיהן<br /> <br /> אלון 22:05, 22 במאי 2016 (IDT)<br /> <br /> מורי ורבותי, מזמין אתכם לערוך את סיכום הסוגיה כרוח חכמתכם הטובה!<br /> <br /> אלון 20:27, 21 בנובמבר 2016 (IST)</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%97%D7%99%D7%95%D7%91_%D7%A9%D7%9E%D7%97%D7%94_%D7%91%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%98%D7%95%D7%91&diff=4905 2016-05-22T19:05:42Z

<p>Tytyty1: </p> <hr /> <div>אני מקווה שכאן מחבר הסוגיא יכול לראות. אפרט כמה בעיות שראיתי:<br /> 1. חוסר ממוקדות. מה הנושא? האם יש התפתחות והשתלשלות בסוגיא? האם אתה מדבר על סוגי שמחה? על ל&quot;ג בעומר? על שיטות לשמוח?<br /> 2. סגנון כתיבה סלנג. לכתוב נניח שאתה לא מוכן לחגוג מנהגים פאגניים זו צורה לא ראויה להתבטא וגם לא קשור לסוגיה. אלא אם כן אתה סבור שזו טענה הלכתית ואז כתוב אותה בצורה ראויה. ויותר מזה- אף אחד לא שאל דעתך האישית, אתה צריך לסכם סוגיא ומתוכה אתה יכול להביע דעה אישית. גם בדבריך על ההסבר לל&quot;ג בעומר על פי 15 יום, האם שאלת מישהו לפני שכתבת בצורה כזאת מזלזלת על המחבר? אם אתה חושב שקשה תכתוב- &quot;וקשה עליו הרי אין 5 יום בין לג בעומר לשבועות&quot; ולא איך שכתבת.<br /> <br /> קיצור הייתי ממליץ לקרוא את ההוראות שוב ולעבור את הסוגיא.<br /> <br /> דודו? תודה רבה לך שהפנית לכך את תשומת ליבי, <br /> לצערי ראיתי את ההערות רק היום אבל אשתדל לתקן לפיהן - במידה ויש צורך (או בעצם אין צורך בערך) למחוק את הערך אנא אמור לי זאת...<br /> <br /> אלון 22:05, 22 במאי 2016 (IDT)</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%97%D7%99%D7%95%D7%91_%D7%A9%D7%9E%D7%97%D7%94_%D7%91%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%98%D7%95%D7%91&diff=4904 2016-05-22T18:58:43Z

<p>Tytyty1: /* יום הכיפורים */</p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות|סוכה ד ח|פסחים סח ב|פסחים סח ב|הלכות שביתת יום טוב טז|אורח חיים תקכט א|}}<br /> <br /> '''בגמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&amp;daf=68b&amp;format=pdf (פסחים סח ב)] רבי יהושוע מציג קו שלפיו שמחה ביום טוב היא מצווה. הציווי מוכר לנו '''מהתורה''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9617&amp;st=&amp;pgnum=220 (שמות טז יד)] &quot;וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ&quot; ו&quot;וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ&quot; שם מודגש שיש חובה לשמוח. בהמשך הגמרא מגיע פירוט לחגים שבהם יש מצווה לשמוח, הא לכם השוואה מקיפה בין החגים:<br /> <br /> <br /> ==פירוט החגים:==<br /> ===עצרת=== <br /> :בחג השבועות אנחנו מציינים את מעמד קבלת התורה, מה שקצת דומה '''למשנה''' [http://www.ateret4u.com/online/f_01081.html#HtmpReportNum0033_L2 (תענית ה ח)]:&quot;בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, זוֹ מַתַּן תּוֹרָה. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּש&quot;. שלמה המלך עליו השלום מדבר בשיר השירים גם הוא על שמחה ובאותו משפט מזכיר ע&quot;פ חכמים את מתן התורה.<br /> <br /> ===ל&quot;ג בעומר===<br /> :ומעצרת כמובן עוברים ל&quot;פרוס עצרת&quot;. פרוס עצרת הוא יום י&quot;ח אייר יום ל&quot;ג בעומר, הדעות לסיבת החגיגה ביום זה חלוקות: <br /> =====תחילת ירידת המן =====<br /> ::האירוע התרחש ביום זה לפי '''החת&quot;ם סופר''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%97%D7%AA%D7%9D_%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%A8/%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94/%D7%A8%D7%9C%D7%92 (יורה דעה רלג)]<br /> <br /> =====סוף מגפת תלמידי רבי עקיבא=====<br /> ::[https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%22%D7%92_%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%9E%D7%A8#.D7.94.D7.A4.D7.A1.D7.A7.D7.AA_.D7.94.D7.9E.D7.95.D7.95.D7.AA_.D7.A9.D7.9C_.D7.AA.D7.9C.D7.9E.D7.99.D7.93.D7.99_.D7.A8.D7.91.D7.99_.D7.A2.D7.A7.D7.99.D7.91.D7.90 לא ממש ברור] למה נקבע ביום זה סוף המגפה. ע&quot;פ '''הגמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=14&amp;daf=62b&amp;format=pdf (יבמות סב ב)] כולם מתו בין פסח לעצרת, אבל לא מופיע שם בבירור יום ל&quot;ג בעומר. [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D_%D7%91%D7%9F_%D7%A0%D7%AA%D7%9F_%D7%94%D7%99%D7%A8%D7%97%D7%99 ר' אברהם בן נתן הירחי] מביא בספרו '''המנהיג''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8912&amp;hilite=c2088ced-a771-43af-b44b-cadaef4983ff&amp;st=%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%9F&amp;pgnum=144 (אירוסין ונשואין קו)] בשם [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%D7%A8%D7%97%D7%99%D7%94_%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%99 ר' זרחיה הלוי] חישוב לפיו מכיוון ששואלים בהלכות הפסח 30 יום טרם החג, חצי מ-30 הוא 15, 15 ימים לפני שבועות זה ל&quot;ג בעומר. וקשה עליו כי אין 15 יום בין שבועות לל&quot;ג בעומר. אך מסורת לנו מהשולחן ערוך [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A6%D7%92_%D7%90 (או&quot;ח תצג א)] שהמגפה נעצרה ביום זה.<br /> <br /> =====הילולת רבי שמעון בר יוחאי=====<br /> ::התאריך מיוחס ללידתו וחתונתו, אז הוחלט לערוך לו הילולה ביום זה.<br /> <br /> ===שבת=== <br /> :בשבת אנו חוגגים את המנוחה ואת הזמן ללימוד תורה. אמנם מדברי האחרונים מובן שאין חובה לשמוח בשבת [http://www.hidush.co.il/hidush.asp?id=1233], וכך לדוגמא כתבו '''בתוספות''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=12&amp;daf=23b&amp;format=pdf (מועד קטן כג ב)] ששבת נספרת לימי אבילות ויום טוב לא כי בשבת אין חובה לשמוח.<br /> <br /> ===פורים=== <br /> :ביום פורים אנו חוגגים את ההצלה שהייתה לנו כעם ישראל מהמן ומתומכיו. '''במגילת אסתר''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39741&amp;st=%D7%9C%D7%A2%D7%A9%D7%95%D7%AA+%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%9D&amp;pgnum=41 (ט כב)] מובא הציווי: &quot;לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה&quot;, אז יש ציווי לשמוח ואפשר לומר שאם הכתוב הוסיף ודבר על משתה, כנראה הציווי לשמחה הוא דווקא לא רק דרך המשתה (ייתור), אבל כנראה זו לא הכוונה המקורית.<br /> <br /> ===יום הכיפורים=== <br /> :ביום הכיפורים יש מחילה של הקב&quot;ה על החטאים שלנו, מחווה שגוררת אחריה גם שמחה. לפי דברי חייא בר רב יש עניין גדול להרבות באכילה ובשתייה ביום ט' בתשרי. אותה ברייתא נמצאת גם '''בגמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=9&amp;daf=9&amp;format=pdf (ראש השנה ט א)] שם מדברים על להוסיף זמן לקודש על חשבון ימי החול. אם כן יש עניין להוסיף זמן שבו אנו שומרים את החג (וכנראה גם שמחים).<br /> <br /> ===שמחת תורה===<br /> :הברייתא מופיעה גם '''בגמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&amp;daf=8b&amp;format=pdf (ברכות ח ב)] שם מדובר על סדר הפרשיות ומתי מסיימים לקרוא אותו. הנושא הזה מביא אותנו בדורנו אנו לשמחת תורה, שם אנחנו [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A8%D7%A1%D7%98 שמחים] על סיום סדר הפרשיות והתחלתו מחדש.<br /> <br /> ===פסח===<br /> :'''הרב עובדיה יוסף''' [http://www.toratemetfreeware.com/online/f_01871.html#HtmpReportNum0231_L2 (חג הפסח חול המועד)] פוסק בעקבות '''הרמב&quot;ם''' [http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?mfid=46288&amp;rid=2127 (שביתת יום טוב ו יח)] שלא רק בימים הטובים יש חיוב לשמוח אלא גם בחול המועד. '''המהר&quot;ל''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14204&amp;st=&amp;pgnum=171&amp;hilite= (גבורות ה' מ&quot;ו - 171)] שקוראים לפסח ולשאר הרגלים זמני שמחה, וכותב שראוי שיהיה בהם שמחה.<br /> ===שמחת בית השואבה===<br /> :השמחה שהוכתרה על ידי '''המשנה''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%A1%D7%95%D7%9B%D7%94_%D7%94_%D7%90 (סוכה ה א)] לשמחה הכי גדולה שיש בעולם היא שמחת בית השואבה. שם אנחנו שמחים על ההזדמנות לקיים את מצוות ה' לנסך מים על המזבח. השמחה הורכבה מפעלולים [http://www.ateret4u.com/online/f_01113.html#HtmpReportNum0048_L2 וממוזיקה]. האם ככה אנחנו צריכים לשמוח?<br /> <br /> ==סיכום==<br /> ===הסיבות לשמוח===<br /> אם כן, נשווה כעת בין הסיבות לשמחה:<br /> בשבועות אנחנו שמחים על מתן תורה, בשמחת תורה על כך שסיימנו לקרוא את התורה, ביום הכיפורים על ההזדמנות למחילה על חטאים (שהצטווינו בהם דרך התורה). בשבת על שביתה ממלאכה, לעומתה בסוכות על מלאכת ניסוך המים. בפורים ול&quot;ג בעומר אנו חוגגים את ההצלה שהייתה לנו מהשמדה המונית וכלל לאומית.<br /> <br /> ===הדרכים לשמוח===<br /> בנוסף, (מדובר על זה קצת בחג השבועות) צריך לשאול לא למה – אלא איך! ע&quot;פ '''הגמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&amp;daf=109&amp;format=pdf (פסחים קט א)] אפשר לשמוח על ידי יין, בגדים ובשר, בשבועות ראינו שמדברים על פעלולים ומוזיקה אז איך תאמר שהשמחה שנחשבת לשמחה הכי גדולה שיש נחגגת על ידי פעלולים ומוזיקה? <br /> <br /> [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%A0%D7%99%D7%90%D7%9C_%D7%9B%D7%94%D7%A0%D7%9E%D7%9F דניאל כהנמן] מביא '''בספרו:''' [http://www.kotar.co.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=99901042#52.0.6.default &quot;לחשוב מהר לחשוב לאט&quot;] טענה דומה לדברי '''ספר החינוך''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A_(%D7%A1%D7%93%D7%A8_%D7%93%D7%A4%D7%95%D7%A1_%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%A7%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%98)/%D7%98%D7%96 (טז)] לפיה: &quot;אחרי הפעולות נמשכים הלבבות&quot; כלומר, התורה רוצה שנהיה שמחים, ומכיוון שלנו זה קצת קשה מקלים עלינו ונותנים לנו אפשרות להיות נוכחים בפסטיבל כליזמרים מטורף (ע&quot;פ '''המשנה''' [http://www.ateret4u.com/online/f_01113.html#HtmpReportNum0046_L2 (סוכה ה ב)] היו שם גם אפקטים מרשימים של תאורה), שמביע סימנים של שמחה (שמי שמביע אותם הופך לשמח). היהדות מציגה כאן גישה חדשנית שלפיה לא משנה מה גורם לכך שנהיה שמחים, עצם השמחה - בכוחה לשבר חומות. <br /> <br /> יש בגישה זו גם מסר מאוד מעניין, מסר שיוצא לגמרי מארבע האמות של המקדש - מסר לחיים. מסר לפיו לא משנה מי האדם שעומד מולך: מהו מוצאו, מהי דעתו הפוליטית, כמה הוא משתכר, איפה ילדיו לומדים או מהו מקום מגוריו, הוא יכול לקחת חלק פעיל בשמחה שלנו, עם ישראל.<br /> <br /> ==ראו עוד==<br /> [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14141&amp;st=&amp;pgnum=515 ירושלמי סח ב]<br /> <br /> [http://www.hebrewbooks.org/21935 שמחת יום טוב - ידיד, אליעזר רחמים בן יום טוב]<br /> <br /> [http://www.hebrewbooks.org/1192 שמחת יום טוב - אלגזי, יום טוב בן ישראל יעקב]<br /> <br /> [https://www.youtube.com/watch?v=0-CV708_D6I מוכרחים להיות שמח]<br /> <br /> [http://www.betmidrash.org.il/index.php/%D7%97%D7%99%D7%95%D7%91_%D7%94%D7%93%D7%9C%D7%A7%D7%AA_%D7%A0%D7%A8_%D7%A9%D7%91%D7%AA חיוב הדלקת נר שבת]<br /> <br /> ====משנה סוכה ד ח====<br /> [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%A1%D7%95%D7%9B%D7%94_%D7%93_%D7%9 מנוקדת]<br /> <br /> [http://jnul.huji.ac.il/dl/talmud/mishna/showmi1.asp?mishnanum=1&amp;pereknum=005&amp;masecet=17&amp;mnusriptnum=1723&amp;p=1&amp;masecetindex=17&amp;perekindex=5&amp;numamud=1&amp;manuscriptindex=1&amp;k= סרוקה]<br /> <br /> <br /> [[קטגוריה:שמחה]]<br /> [[קטגוריה:שבת]]<br /> [[קטגוריה:יום טוב]]<br /> [[קטגוריה:ראש השנה]]<br /> [[קטגוריה:שבועות]]<br /> [[קטגוריה:יום הכיפורים]]<br /> [[קטגוריה:מסכת פסחים]]<br /> [[קטגוריה:ספר זמנים]]<br /> [[קטגוריה:אורח חיים]]</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%97%D7%99%D7%95%D7%91_%D7%A9%D7%9E%D7%97%D7%94_%D7%91%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%98%D7%95%D7%91&diff=4903 2016-05-22T18:58:26Z

<p>Tytyty1: /* סוף מגפת תלמידי רבי עקיבא */</p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות|סוכה ד ח|פסחים סח ב|פסחים סח ב|הלכות שביתת יום טוב טז|אורח חיים תקכט א|}}<br /> <br /> '''בגמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&amp;daf=68b&amp;format=pdf (פסחים סח ב)] רבי יהושוע מציג קו שלפיו שמחה ביום טוב היא מצווה. הציווי מוכר לנו '''מהתורה''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9617&amp;st=&amp;pgnum=220 (שמות טז יד)] &quot;וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ&quot; ו&quot;וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ&quot; שם מודגש שיש חובה לשמוח. בהמשך הגמרא מגיע פירוט לחגים שבהם יש מצווה לשמוח, הא לכם השוואה מקיפה בין החגים:<br /> <br /> <br /> ==פירוט החגים:==<br /> ===עצרת=== <br /> :בחג השבועות אנחנו מציינים את מעמד קבלת התורה, מה שקצת דומה '''למשנה''' [http://www.ateret4u.com/online/f_01081.html#HtmpReportNum0033_L2 (תענית ה ח)]:&quot;בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, זוֹ מַתַּן תּוֹרָה. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּש&quot;. שלמה המלך עליו השלום מדבר בשיר השירים גם הוא על שמחה ובאותו משפט מזכיר ע&quot;פ חכמים את מתן התורה.<br /> <br /> ===ל&quot;ג בעומר===<br /> :ומעצרת כמובן עוברים ל&quot;פרוס עצרת&quot;. פרוס עצרת הוא יום י&quot;ח אייר יום ל&quot;ג בעומר, הדעות לסיבת החגיגה ביום זה חלוקות: <br /> =====תחילת ירידת המן =====<br /> ::האירוע התרחש ביום זה לפי '''החת&quot;ם סופר''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%97%D7%AA%D7%9D_%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%A8/%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94/%D7%A8%D7%9C%D7%92 (יורה דעה רלג)]<br /> <br /> =====סוף מגפת תלמידי רבי עקיבא=====<br /> ::[https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%22%D7%92_%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%9E%D7%A8#.D7.94.D7.A4.D7.A1.D7.A7.D7.AA_.D7.94.D7.9E.D7.95.D7.95.D7.AA_.D7.A9.D7.9C_.D7.AA.D7.9C.D7.9E.D7.99.D7.93.D7.99_.D7.A8.D7.91.D7.99_.D7.A2.D7.A7.D7.99.D7.91.D7.90 לא ממש ברור] למה נקבע ביום זה סוף המגפה. ע&quot;פ '''הגמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=14&amp;daf=62b&amp;format=pdf (יבמות סב ב)] כולם מתו בין פסח לעצרת, אבל לא מופיע שם בבירור יום ל&quot;ג בעומר. [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D_%D7%91%D7%9F_%D7%A0%D7%AA%D7%9F_%D7%94%D7%99%D7%A8%D7%97%D7%99 ר' אברהם בן נתן הירחי] מביא בספרו '''המנהיג''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8912&amp;hilite=c2088ced-a771-43af-b44b-cadaef4983ff&amp;st=%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%9F&amp;pgnum=144 (אירוסין ונשואין קו)] בשם [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%D7%A8%D7%97%D7%99%D7%94_%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%99 ר' זרחיה הלוי] חישוב לפיו מכיוון ששואלים בהלכות הפסח 30 יום טרם החג, חצי מ-30 הוא 15, 15 ימים לפני שבועות זה ל&quot;ג בעומר. וקשה עליו כי אין 15 יום בין שבועות לל&quot;ג בעומר. אך מסורת לנו מהשולחן ערוך [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A6%D7%92_%D7%90 (או&quot;ח תצג א)] שהמגפה נעצרה ביום זה.<br /> <br /> =====הילולת רבי שמעון בר יוחאי=====<br /> ::התאריך מיוחס ללידתו וחתונתו, אז הוחלט לערוך לו הילולה ביום זה.<br /> <br /> ===שבת=== <br /> :בשבת אנו חוגגים את המנוחה ואת הזמן ללימוד תורה. אמנם מדברי האחרונים מובן שאין חובה לשמוח בשבת [http://www.hidush.co.il/hidush.asp?id=1233], וכך לדוגמא כתבו '''בתוספות''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=12&amp;daf=23b&amp;format=pdf (מועד קטן כג ב)] ששבת נספרת לימי אבילות ויום טוב לא כי בשבת אין חובה לשמוח.<br /> <br /> ===פורים=== <br /> :ביום פורים אנו חוגגים את ההצלה שהייתה לנו כעם ישראל מהמן ומתומכיו. '''במגילת אסתר''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39741&amp;st=%D7%9C%D7%A2%D7%A9%D7%95%D7%AA+%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%9D&amp;pgnum=41 (ט כב)] מובא הציווי: &quot;לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה&quot;, אז יש ציווי לשמוח ואפשר לומר שאם הכתוב הוסיף ודבר על משתה, כנראה הציווי לשמחה הוא דווקא לא רק דרך המשתה (ייתור), אבל כנראה זו לא הכוונה המקורית.<br /> <br /> ===יום הכיפורים=== <br /> :ביום הכיפורים יש מחילה של הקב&quot;ה על החטאים שלנו, מחווה שגוררת אחריה גם שמחה. לפי דברי חייא בר רב יש עניין גדול להרבות באכילה ובשתייה ביום ט' בתשרי. אותה ברייתא נמצאת גם '''בגמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=9&amp;daf=9&amp;format=pdf (ראש השנה ט א)] שם מדברים על להוסיף זמן לקודש על חשבון ימי החול. אם כן יש עניין להוסיף זמן שבו אנו שומרים את החג (וכנראה גם שמחים)<br /> <br /> ===שמחת תורה===<br /> :הברייתא מופיעה גם '''בגמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&amp;daf=8b&amp;format=pdf (ברכות ח ב)] שם מדובר על סדר הפרשיות ומתי מסיימים לקרוא אותו. הנושא הזה מביא אותנו בדורנו אנו לשמחת תורה, שם אנחנו [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A8%D7%A1%D7%98 שמחים] על סיום סדר הפרשיות והתחלתו מחדש.<br /> <br /> ===פסח===<br /> :'''הרב עובדיה יוסף''' [http://www.toratemetfreeware.com/online/f_01871.html#HtmpReportNum0231_L2 (חג הפסח חול המועד)] פוסק בעקבות '''הרמב&quot;ם''' [http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?mfid=46288&amp;rid=2127 (שביתת יום טוב ו יח)] שלא רק בימים הטובים יש חיוב לשמוח אלא גם בחול המועד. '''המהר&quot;ל''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14204&amp;st=&amp;pgnum=171&amp;hilite= (גבורות ה' מ&quot;ו - 171)] שקוראים לפסח ולשאר הרגלים זמני שמחה, וכותב שראוי שיהיה בהם שמחה.<br /> ===שמחת בית השואבה===<br /> :השמחה שהוכתרה על ידי '''המשנה''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%A1%D7%95%D7%9B%D7%94_%D7%94_%D7%90 (סוכה ה א)] לשמחה הכי גדולה שיש בעולם היא שמחת בית השואבה. שם אנחנו שמחים על ההזדמנות לקיים את מצוות ה' לנסך מים על המזבח. השמחה הורכבה מפעלולים [http://www.ateret4u.com/online/f_01113.html#HtmpReportNum0048_L2 וממוזיקה]. האם ככה אנחנו צריכים לשמוח?<br /> <br /> ==סיכום==<br /> ===הסיבות לשמוח===<br /> אם כן, נשווה כעת בין הסיבות לשמחה:<br /> בשבועות אנחנו שמחים על מתן תורה, בשמחת תורה על כך שסיימנו לקרוא את התורה, ביום הכיפורים על ההזדמנות למחילה על חטאים (שהצטווינו בהם דרך התורה). בשבת על שביתה ממלאכה, לעומתה בסוכות על מלאכת ניסוך המים. בפורים ול&quot;ג בעומר אנו חוגגים את ההצלה שהייתה לנו מהשמדה המונית וכלל לאומית.<br /> <br /> ===הדרכים לשמוח===<br /> בנוסף, (מדובר על זה קצת בחג השבועות) צריך לשאול לא למה – אלא איך! ע&quot;פ '''הגמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&amp;daf=109&amp;format=pdf (פסחים קט א)] אפשר לשמוח על ידי יין, בגדים ובשר, בשבועות ראינו שמדברים על פעלולים ומוזיקה אז איך תאמר שהשמחה שנחשבת לשמחה הכי גדולה שיש נחגגת על ידי פעלולים ומוזיקה? <br /> <br /> [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%A0%D7%99%D7%90%D7%9C_%D7%9B%D7%94%D7%A0%D7%9E%D7%9F דניאל כהנמן] מביא '''בספרו:''' [http://www.kotar.co.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=99901042#52.0.6.default &quot;לחשוב מהר לחשוב לאט&quot;] טענה דומה לדברי '''ספר החינוך''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A_(%D7%A1%D7%93%D7%A8_%D7%93%D7%A4%D7%95%D7%A1_%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%A7%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%98)/%D7%98%D7%96 (טז)] לפיה: &quot;אחרי הפעולות נמשכים הלבבות&quot; כלומר, התורה רוצה שנהיה שמחים, ומכיוון שלנו זה קצת קשה מקלים עלינו ונותנים לנו אפשרות להיות נוכחים בפסטיבל כליזמרים מטורף (ע&quot;פ '''המשנה''' [http://www.ateret4u.com/online/f_01113.html#HtmpReportNum0046_L2 (סוכה ה ב)] היו שם גם אפקטים מרשימים של תאורה), שמביע סימנים של שמחה (שמי שמביע אותם הופך לשמח). היהדות מציגה כאן גישה חדשנית שלפיה לא משנה מה גורם לכך שנהיה שמחים, עצם השמחה - בכוחה לשבר חומות. <br /> <br /> יש בגישה זו גם מסר מאוד מעניין, מסר שיוצא לגמרי מארבע האמות של המקדש - מסר לחיים. מסר לפיו לא משנה מי האדם שעומד מולך: מהו מוצאו, מהי דעתו הפוליטית, כמה הוא משתכר, איפה ילדיו לומדים או מהו מקום מגוריו, הוא יכול לקחת חלק פעיל בשמחה שלנו, עם ישראל.<br /> <br /> ==ראו עוד==<br /> [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14141&amp;st=&amp;pgnum=515 ירושלמי סח ב]<br /> <br /> [http://www.hebrewbooks.org/21935 שמחת יום טוב - ידיד, אליעזר רחמים בן יום טוב]<br /> <br /> [http://www.hebrewbooks.org/1192 שמחת יום טוב - אלגזי, יום טוב בן ישראל יעקב]<br /> <br /> [https://www.youtube.com/watch?v=0-CV708_D6I מוכרחים להיות שמח]<br /> <br /> [http://www.betmidrash.org.il/index.php/%D7%97%D7%99%D7%95%D7%91_%D7%94%D7%93%D7%9C%D7%A7%D7%AA_%D7%A0%D7%A8_%D7%A9%D7%91%D7%AA חיוב הדלקת נר שבת]<br /> <br /> ====משנה סוכה ד ח====<br /> [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%A1%D7%95%D7%9B%D7%94_%D7%93_%D7%9 מנוקדת]<br /> <br /> [http://jnul.huji.ac.il/dl/talmud/mishna/showmi1.asp?mishnanum=1&amp;pereknum=005&amp;masecet=17&amp;mnusriptnum=1723&amp;p=1&amp;masecetindex=17&amp;perekindex=5&amp;numamud=1&amp;manuscriptindex=1&amp;k= סרוקה]<br /> <br /> <br /> [[קטגוריה:שמחה]]<br /> [[קטגוריה:שבת]]<br /> [[קטגוריה:יום טוב]]<br /> [[קטגוריה:ראש השנה]]<br /> [[קטגוריה:שבועות]]<br /> [[קטגוריה:יום הכיפורים]]<br /> [[קטגוריה:מסכת פסחים]]<br /> [[קטגוריה:ספר זמנים]]<br /> [[קטגוריה:אורח חיים]]</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%97%D7%99%D7%95%D7%91_%D7%A9%D7%9E%D7%97%D7%94_%D7%91%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%98%D7%95%D7%91&diff=4902 2016-05-22T18:57:33Z

<p>Tytyty1: /* תחילת ירידת המן */</p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות|סוכה ד ח|פסחים סח ב|פסחים סח ב|הלכות שביתת יום טוב טז|אורח חיים תקכט א|}}<br /> <br /> '''בגמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&amp;daf=68b&amp;format=pdf (פסחים סח ב)] רבי יהושוע מציג קו שלפיו שמחה ביום טוב היא מצווה. הציווי מוכר לנו '''מהתורה''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9617&amp;st=&amp;pgnum=220 (שמות טז יד)] &quot;וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ&quot; ו&quot;וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ&quot; שם מודגש שיש חובה לשמוח. בהמשך הגמרא מגיע פירוט לחגים שבהם יש מצווה לשמוח, הא לכם השוואה מקיפה בין החגים:<br /> <br /> <br /> ==פירוט החגים:==<br /> ===עצרת=== <br /> :בחג השבועות אנחנו מציינים את מעמד קבלת התורה, מה שקצת דומה '''למשנה''' [http://www.ateret4u.com/online/f_01081.html#HtmpReportNum0033_L2 (תענית ה ח)]:&quot;בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, זוֹ מַתַּן תּוֹרָה. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּש&quot;. שלמה המלך עליו השלום מדבר בשיר השירים גם הוא על שמחה ובאותו משפט מזכיר ע&quot;פ חכמים את מתן התורה.<br /> <br /> ===ל&quot;ג בעומר===<br /> :ומעצרת כמובן עוברים ל&quot;פרוס עצרת&quot;. פרוס עצרת הוא יום י&quot;ח אייר יום ל&quot;ג בעומר, הדעות לסיבת החגיגה ביום זה חלוקות: <br /> =====תחילת ירידת המן =====<br /> ::האירוע התרחש ביום זה לפי '''החת&quot;ם סופר''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%97%D7%AA%D7%9D_%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%A8/%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94/%D7%A8%D7%9C%D7%92 (יורה דעה רלג)]<br /> <br /> =====סוף מגפת תלמידי רבי עקיבא=====<br /> ::[https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%22%D7%92_%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%9E%D7%A8#.D7.94.D7.A4.D7.A1.D7.A7.D7.AA_.D7.94.D7.9E.D7.95.D7.95.D7.AA_.D7.A9.D7.9C_.D7.AA.D7.9C.D7.9E.D7.99.D7.93.D7.99_.D7.A8.D7.91.D7.99_.D7.A2.D7.A7.D7.99.D7.91.D7.90 לא ממש ברור] למה נקבע ביום זה סוף המגפה. ע&quot;פ '''הגמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=14&amp;daf=62b&amp;format=pdf (יבמות סב ב)] כולם מתו בין פסח לעצרת, אבל לא מופיע שם בבירור יום ל&quot;ג בעומר. [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D_%D7%91%D7%9F_%D7%A0%D7%AA%D7%9F_%D7%94%D7%99%D7%A8%D7%97%D7%99 ר' אברהם בן נתן הירחי] מביא בספרו '''המנהיג''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8912&amp;hilite=c2088ced-a771-43af-b44b-cadaef4983ff&amp;st=%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%9F&amp;pgnum=144 (אירוסין ונשואין קו)] בשם [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%D7%A8%D7%97%D7%99%D7%94_%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%99 ר' זרחיה הלוי] חישוב לפיו מכיוון ששואלים בהלכות הפסח 30 יום טרם החג, חצי מ-30 הוא 15, 15 ימים לפני שבועות זה בדיוק ל&quot;ג בעומר. וקשה עלו כי אין 15 יום בין שבועות לל&quot;ג בעומר. אך מסורת לנו מהשולחן ערוך [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A6%D7%92_%D7%90 (או&quot;ח תצג א)] שהמגפה נעצרה ביום זה.<br /> <br /> =====הילולת רבי שמעון בר יוחאי=====<br /> ::התאריך מיוחס ללידתו וחתונתו, אז הוחלט לערוך לו הילולה ביום זה.<br /> <br /> ===שבת=== <br /> :בשבת אנו חוגגים את המנוחה ואת הזמן ללימוד תורה. אמנם מדברי האחרונים מובן שאין חובה לשמוח בשבת [http://www.hidush.co.il/hidush.asp?id=1233], וכך לדוגמא כתבו '''בתוספות''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=12&amp;daf=23b&amp;format=pdf (מועד קטן כג ב)] ששבת נספרת לימי אבילות ויום טוב לא כי בשבת אין חובה לשמוח.<br /> <br /> ===פורים=== <br /> :ביום פורים אנו חוגגים את ההצלה שהייתה לנו כעם ישראל מהמן ומתומכיו. '''במגילת אסתר''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39741&amp;st=%D7%9C%D7%A2%D7%A9%D7%95%D7%AA+%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%9D&amp;pgnum=41 (ט כב)] מובא הציווי: &quot;לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה&quot;, אז יש ציווי לשמוח ואפשר לומר שאם הכתוב הוסיף ודבר על משתה, כנראה הציווי לשמחה הוא דווקא לא רק דרך המשתה (ייתור), אבל כנראה זו לא הכוונה המקורית.<br /> <br /> ===יום הכיפורים=== <br /> :ביום הכיפורים יש מחילה של הקב&quot;ה על החטאים שלנו, מחווה שגוררת אחריה גם שמחה. לפי דברי חייא בר רב יש עניין גדול להרבות באכילה ובשתייה ביום ט' בתשרי. אותה ברייתא נמצאת גם '''בגמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=9&amp;daf=9&amp;format=pdf (ראש השנה ט א)] שם מדברים על להוסיף זמן לקודש על חשבון ימי החול. אם כן יש עניין להוסיף זמן שבו אנו שומרים את החג (וכנראה גם שמחים)<br /> <br /> ===שמחת תורה===<br /> :הברייתא מופיעה גם '''בגמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&amp;daf=8b&amp;format=pdf (ברכות ח ב)] שם מדובר על סדר הפרשיות ומתי מסיימים לקרוא אותו. הנושא הזה מביא אותנו בדורנו אנו לשמחת תורה, שם אנחנו [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A8%D7%A1%D7%98 שמחים] על סיום סדר הפרשיות והתחלתו מחדש.<br /> <br /> ===פסח===<br /> :'''הרב עובדיה יוסף''' [http://www.toratemetfreeware.com/online/f_01871.html#HtmpReportNum0231_L2 (חג הפסח חול המועד)] פוסק בעקבות '''הרמב&quot;ם''' [http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?mfid=46288&amp;rid=2127 (שביתת יום טוב ו יח)] שלא רק בימים הטובים יש חיוב לשמוח אלא גם בחול המועד. '''המהר&quot;ל''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14204&amp;st=&amp;pgnum=171&amp;hilite= (גבורות ה' מ&quot;ו - 171)] שקוראים לפסח ולשאר הרגלים זמני שמחה, וכותב שראוי שיהיה בהם שמחה.<br /> ===שמחת בית השואבה===<br /> :השמחה שהוכתרה על ידי '''המשנה''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%A1%D7%95%D7%9B%D7%94_%D7%94_%D7%90 (סוכה ה א)] לשמחה הכי גדולה שיש בעולם היא שמחת בית השואבה. שם אנחנו שמחים על ההזדמנות לקיים את מצוות ה' לנסך מים על המזבח. השמחה הורכבה מפעלולים [http://www.ateret4u.com/online/f_01113.html#HtmpReportNum0048_L2 וממוזיקה]. האם ככה אנחנו צריכים לשמוח?<br /> <br /> ==סיכום==<br /> ===הסיבות לשמוח===<br /> אם כן, נשווה כעת בין הסיבות לשמחה:<br /> בשבועות אנחנו שמחים על מתן תורה, בשמחת תורה על כך שסיימנו לקרוא את התורה, ביום הכיפורים על ההזדמנות למחילה על חטאים (שהצטווינו בהם דרך התורה). בשבת על שביתה ממלאכה, לעומתה בסוכות על מלאכת ניסוך המים. בפורים ול&quot;ג בעומר אנו חוגגים את ההצלה שהייתה לנו מהשמדה המונית וכלל לאומית.<br /> <br /> ===הדרכים לשמוח===<br /> בנוסף, (מדובר על זה קצת בחג השבועות) צריך לשאול לא למה – אלא איך! ע&quot;פ '''הגמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&amp;daf=109&amp;format=pdf (פסחים קט א)] אפשר לשמוח על ידי יין, בגדים ובשר, בשבועות ראינו שמדברים על פעלולים ומוזיקה אז איך תאמר שהשמחה שנחשבת לשמחה הכי גדולה שיש נחגגת על ידי פעלולים ומוזיקה? <br /> <br /> [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%A0%D7%99%D7%90%D7%9C_%D7%9B%D7%94%D7%A0%D7%9E%D7%9F דניאל כהנמן] מביא '''בספרו:''' [http://www.kotar.co.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=99901042#52.0.6.default &quot;לחשוב מהר לחשוב לאט&quot;] טענה דומה לדברי '''ספר החינוך''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A_(%D7%A1%D7%93%D7%A8_%D7%93%D7%A4%D7%95%D7%A1_%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%A7%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%98)/%D7%98%D7%96 (טז)] לפיה: &quot;אחרי הפעולות נמשכים הלבבות&quot; כלומר, התורה רוצה שנהיה שמחים, ומכיוון שלנו זה קצת קשה מקלים עלינו ונותנים לנו אפשרות להיות נוכחים בפסטיבל כליזמרים מטורף (ע&quot;פ '''המשנה''' [http://www.ateret4u.com/online/f_01113.html#HtmpReportNum0046_L2 (סוכה ה ב)] היו שם גם אפקטים מרשימים של תאורה), שמביע סימנים של שמחה (שמי שמביע אותם הופך לשמח). היהדות מציגה כאן גישה חדשנית שלפיה לא משנה מה גורם לכך שנהיה שמחים, עצם השמחה - בכוחה לשבר חומות. <br /> <br /> יש בגישה זו גם מסר מאוד מעניין, מסר שיוצא לגמרי מארבע האמות של המקדש - מסר לחיים. מסר לפיו לא משנה מי האדם שעומד מולך: מהו מוצאו, מהי דעתו הפוליטית, כמה הוא משתכר, איפה ילדיו לומדים או מהו מקום מגוריו, הוא יכול לקחת חלק פעיל בשמחה שלנו, עם ישראל.<br /> <br /> ==ראו עוד==<br /> [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14141&amp;st=&amp;pgnum=515 ירושלמי סח ב]<br /> <br /> [http://www.hebrewbooks.org/21935 שמחת יום טוב - ידיד, אליעזר רחמים בן יום טוב]<br /> <br /> [http://www.hebrewbooks.org/1192 שמחת יום טוב - אלגזי, יום טוב בן ישראל יעקב]<br /> <br /> [https://www.youtube.com/watch?v=0-CV708_D6I מוכרחים להיות שמח]<br /> <br /> [http://www.betmidrash.org.il/index.php/%D7%97%D7%99%D7%95%D7%91_%D7%94%D7%93%D7%9C%D7%A7%D7%AA_%D7%A0%D7%A8_%D7%A9%D7%91%D7%AA חיוב הדלקת נר שבת]<br /> <br /> ====משנה סוכה ד ח====<br /> [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%A1%D7%95%D7%9B%D7%94_%D7%93_%D7%9 מנוקדת]<br /> <br /> [http://jnul.huji.ac.il/dl/talmud/mishna/showmi1.asp?mishnanum=1&amp;pereknum=005&amp;masecet=17&amp;mnusriptnum=1723&amp;p=1&amp;masecetindex=17&amp;perekindex=5&amp;numamud=1&amp;manuscriptindex=1&amp;k= סרוקה]<br /> <br /> <br /> [[קטגוריה:שמחה]]<br /> [[קטגוריה:שבת]]<br /> [[קטגוריה:יום טוב]]<br /> [[קטגוריה:ראש השנה]]<br /> [[קטגוריה:שבועות]]<br /> [[קטגוריה:יום הכיפורים]]<br /> [[קטגוריה:מסכת פסחים]]<br /> [[קטגוריה:ספר זמנים]]<br /> [[קטגוריה:אורח חיים]]</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%97%D7%99%D7%95%D7%91_%D7%A9%D7%9E%D7%97%D7%94_%D7%91%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%98%D7%95%D7%91&diff=4901 2016-05-22T18:57:09Z

<p>Tytyty1: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות|סוכה ד ח|פסחים סח ב|פסחים סח ב|הלכות שביתת יום טוב טז|אורח חיים תקכט א|}}<br /> <br /> '''בגמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&amp;daf=68b&amp;format=pdf (פסחים סח ב)] רבי יהושוע מציג קו שלפיו שמחה ביום טוב היא מצווה. הציווי מוכר לנו '''מהתורה''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9617&amp;st=&amp;pgnum=220 (שמות טז יד)] &quot;וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ&quot; ו&quot;וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ&quot; שם מודגש שיש חובה לשמוח. בהמשך הגמרא מגיע פירוט לחגים שבהם יש מצווה לשמוח, הא לכם השוואה מקיפה בין החגים:<br /> <br /> <br /> ==פירוט החגים:==<br /> ===עצרת=== <br /> :בחג השבועות אנחנו מציינים את מעמד קבלת התורה, מה שקצת דומה '''למשנה''' [http://www.ateret4u.com/online/f_01081.html#HtmpReportNum0033_L2 (תענית ה ח)]:<br /> &quot;בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, זוֹ מַתַּן תּוֹרָה. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּש&quot;.<br /> שלמה המלך עליו השלום מדבר בשיר השירים גם הוא על שמחה ובאותו משפט מזכיר ע&quot;פ חכמים את מתן התורה.<br /> <br /> ===ל&quot;ג בעומר===<br /> :ומעצרת כמובן עוברים ל&quot;פרוס עצרת&quot;. פרוס עצרת הוא יום י&quot;ח אייר יום ל&quot;ג בעומר, הדעות לסיבת החגיגה ביום זה חלוקות: <br /> =====תחילת ירידת המן =====<br /> האירוע התרחש ביום זה לפי '''החת&quot;ם סופר''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%97%D7%AA%D7%9D_%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%A8/%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94/%D7%A8%D7%9C%D7%92 (יורה דעה רלג)]<br /> <br /> =====סוף מגפת תלמידי רבי עקיבא=====<br /> ::[https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%22%D7%92_%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%9E%D7%A8#.D7.94.D7.A4.D7.A1.D7.A7.D7.AA_.D7.94.D7.9E.D7.95.D7.95.D7.AA_.D7.A9.D7.9C_.D7.AA.D7.9C.D7.9E.D7.99.D7.93.D7.99_.D7.A8.D7.91.D7.99_.D7.A2.D7.A7.D7.99.D7.91.D7.90 לא ממש ברור] למה נקבע ביום זה סוף המגפה. ע&quot;פ '''הגמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=14&amp;daf=62b&amp;format=pdf (יבמות סב ב)] כולם מתו בין פסח לעצרת, אבל לא מופיע שם בבירור יום ל&quot;ג בעומר. [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D_%D7%91%D7%9F_%D7%A0%D7%AA%D7%9F_%D7%94%D7%99%D7%A8%D7%97%D7%99 ר' אברהם בן נתן הירחי] מביא בספרו '''המנהיג''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8912&amp;hilite=c2088ced-a771-43af-b44b-cadaef4983ff&amp;st=%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%9F&amp;pgnum=144 (אירוסין ונשואין קו)] בשם [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%D7%A8%D7%97%D7%99%D7%94_%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%99 ר' זרחיה הלוי] חישוב לפיו מכיוון ששואלים בהלכות הפסח 30 יום טרם החג, חצי מ-30 הוא 15, 15 ימים לפני שבועות זה בדיוק ל&quot;ג בעומר. וקשה עלו כי אין 15 יום בין שבועות לל&quot;ג בעומר. אך מסורת לנו מהשולחן ערוך [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A6%D7%92_%D7%90 (או&quot;ח תצג א)] שהמגפה נעצרה ביום זה.<br /> <br /> =====הילולת רבי שמעון בר יוחאי=====<br /> ::התאריך מיוחס ללידתו וחתונתו, אז הוחלט לערוך לו הילולה ביום זה.<br /> <br /> ===שבת=== <br /> :בשבת אנו חוגגים את המנוחה ואת הזמן ללימוד תורה. אמנם מדברי האחרונים מובן שאין חובה לשמוח בשבת [http://www.hidush.co.il/hidush.asp?id=1233], וכך לדוגמא כתבו '''בתוספות''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=12&amp;daf=23b&amp;format=pdf (מועד קטן כג ב)] ששבת נספרת לימי אבילות ויום טוב לא כי בשבת אין חובה לשמוח.<br /> <br /> ===פורים=== <br /> :ביום פורים אנו חוגגים את ההצלה שהייתה לנו כעם ישראל מהמן ומתומכיו. '''במגילת אסתר''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39741&amp;st=%D7%9C%D7%A2%D7%A9%D7%95%D7%AA+%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%9D&amp;pgnum=41 (ט כב)] מובא הציווי: &quot;לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה&quot;, אז יש ציווי לשמוח ואפשר לומר שאם הכתוב הוסיף ודבר על משתה, כנראה הציווי לשמחה הוא דווקא לא רק דרך המשתה (ייתור), אבל כנראה זו לא הכוונה המקורית.<br /> <br /> ===יום הכיפורים=== <br /> :ביום הכיפורים יש מחילה של הקב&quot;ה על החטאים שלנו, מחווה שגוררת אחריה גם שמחה. לפי דברי חייא בר רב יש עניין גדול להרבות באכילה ובשתייה ביום ט' בתשרי.<br /> אותה ברייתא נמצאת גם '''בגמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=9&amp;daf=9&amp;format=pdf (ראש השנה ט א)] שם מדברים על להוסיף זמן לקודש על חשבון ימי החול. אפשר להבין שיש שמחה להיות עוד זמן במצווה, ומנגד מצווה להיות עוד זמן בשמחה.<br /> <br /> ===שמחת תורה===<br /> :הברייתא מופיעה גם '''בגמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&amp;daf=8b&amp;format=pdf (ברכות ח ב)] שם מדובר על סדר הפרשיות ומתי מסיימים לקרוא אותו. הנושא הזה מביא אותנו בדורנו אנו לשמחת תורה, שם אנחנו [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A8%D7%A1%D7%98 שמחים] על סיום סדר הפרשיות והתחלתו מחדש.<br /> <br /> ===פסח===<br /> :'''הרב עובדיה יוסף''' [http://www.toratemetfreeware.com/online/f_01871.html#HtmpReportNum0231_L2 (חג הפסח חול המועד)] פוסק בעקבות '''הרמב&quot;ם''' [http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?mfid=46288&amp;rid=2127 (שביתת יום טוב ו יח)] שלא רק בימים הטובים יש חיוב לשמוח אלא גם בחול המועד. '''המהר&quot;ל''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14204&amp;st=&amp;pgnum=171&amp;hilite= (גבורות ה' מ&quot;ו - 171)] שקוראים לפסח ולשאר הרגלים זמני שמחה, וכותב שראוי שיהיה בהם שמחה.<br /> ===שמחת בית השואבה===<br /> השמחה שהוכתרה על ידי '''המשנה''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%A1%D7%95%D7%9B%D7%94_%D7%94_%D7%90 (סוכה ה א)] לשמחה הכי גדולה שיש בעולם היא שמחת בית השואבה. שם אנחנו שמחים על ההזדמנות לקיים את מצוות ה' לנסך מים על המזבח. <br /> השמחה הורכבה מפעלולים [http://www.ateret4u.com/online/f_01113.html#HtmpReportNum0048_L2 וממוזיקה].<br /> האם ככה אנחנו צריכים לשמוח?<br /> <br /> ==סיכום==<br /> ===הסיבות לשמוח===<br /> אם כן, נשווה כעת בין הסיבות לשמחה:<br /> בשבועות אנחנו שמחים על מתן תורה, בשמחת תורה על כך שסיימנו לקרוא את התורה, ביום הכיפורים על ההזדמנות למחילה על חטאים (שהצטווינו בהם דרך התורה). בשבת על שביתה ממלאכה, לעומתה בסוכות על מלאכת ניסוך המים. בפורים ול&quot;ג בעומר אנו חוגגים את ההצלה שהייתה לנו מהשמדה המונית וכלל לאומית.<br /> <br /> ===הדרכים לשמוח===<br /> בנוסף, (מדובר על זה קצת בחג השבועות) צריך לשאול לא למה – אלא איך! ע&quot;פ '''הגמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&amp;daf=109&amp;format=pdf (פסחים קט א)] אפשר לשמוח על ידי יין, בגדים ובשר, בשבועות ראינו שמדברים על פעלולים ומוזיקה אז איך תאמר שהשמחה שנחשבת לשמחה הכי גדולה שיש נחגגת על ידי פעלולים ומוזיקה? <br /> <br /> [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%A0%D7%99%D7%90%D7%9C_%D7%9B%D7%94%D7%A0%D7%9E%D7%9F דניאל כהנמן] מביא '''בספרו:''' [http://www.kotar.co.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=99901042#52.0.6.default &quot;לחשוב מהר לחשוב לאט&quot;] טענה דומה לדברי '''ספר החינוך''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A_(%D7%A1%D7%93%D7%A8_%D7%93%D7%A4%D7%95%D7%A1_%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%A7%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%98)/%D7%98%D7%96 (טז)] לפיה: &quot;אחרי הפעולות נמשכים הלבבות&quot; כלומר, התורה רוצה שנהיה שמחים, ומכיוון שלנו זה קצת קשה מקלים עלינו ונותנים לנו אפשרות להיות נוכחים בפסטיבל כליזמרים מטורף (ע&quot;פ '''המשנה''' [http://www.ateret4u.com/online/f_01113.html#HtmpReportNum0046_L2 (סוכה ה ב)] היו שם גם אפקטים מרשימים של תאורה), שמביע סימנים של שמחה (שמי שמביע אותם הופך לשמח). היהדות מציגה כאן גישה חדשנית שלפיה לא משנה מה גורם לכך שנהיה שמחים, עצם השמחה - בכוחה לשבר חומות. <br /> <br /> יש בגישה זו גם מסר מאוד מעניין, מסר שיוצא לגמרי מארבע האמות של המקדש - מסר לחיים. מסר לפיו לא משנה מי האדם שעומד מולך: מהו מוצאו, מהי דעתו הפוליטית, כמה הוא משתכר, איפה ילדיו לומדים או מהו מקום מגוריו, הוא יכול לקחת חלק פעיל בשמחה שלנו, עם ישראל.<br /> <br /> ==ראו עוד==<br /> [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14141&amp;st=&amp;pgnum=515 ירושלמי סח ב]<br /> <br /> [http://www.hebrewbooks.org/21935 שמחת יום טוב - ידיד, אליעזר רחמים בן יום טוב]<br /> <br /> [http://www.hebrewbooks.org/1192 שמחת יום טוב - אלגזי, יום טוב בן ישראל יעקב]<br /> <br /> [https://www.youtube.com/watch?v=0-CV708_D6I מוכרחים להיות שמח]<br /> <br /> [http://www.betmidrash.org.il/index.php/%D7%97%D7%99%D7%95%D7%91_%D7%94%D7%93%D7%9C%D7%A7%D7%AA_%D7%A0%D7%A8_%D7%A9%D7%91%D7%AA חיוב הדלקת נר שבת]<br /> <br /> ====משנה סוכה ד ח====<br /> [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%A1%D7%95%D7%9B%D7%94_%D7%93_%D7%9 מנוקדת]<br /> <br /> [http://jnul.huji.ac.il/dl/talmud/mishna/showmi1.asp?mishnanum=1&amp;pereknum=005&amp;masecet=17&amp;mnusriptnum=1723&amp;p=1&amp;masecetindex=17&amp;perekindex=5&amp;numamud=1&amp;manuscriptindex=1&amp;k= סרוקה]<br /> <br /> <br /> [[קטגוריה:שמחה]]<br /> [[קטגוריה:שבת]]<br /> [[קטגוריה:יום טוב]]<br /> [[קטגוריה:ראש השנה]]<br /> [[קטגוריה:שבועות]]<br /> [[קטגוריה:יום הכיפורים]]<br /> [[קטגוריה:מסכת פסחים]]<br /> [[קטגוריה:ספר זמנים]]<br /> [[קטגוריה:אורח חיים]]</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%97%D7%99%D7%95%D7%91_%D7%A9%D7%9E%D7%97%D7%94_%D7%91%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%98%D7%95%D7%91&diff=4900 2016-05-22T18:56:51Z

<p>Tytyty1: /* תחילת ירידת המן */</p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות|סוכה ד ח|פסחים סח ב|פסחים סח ב|הלכות שביתת יום טוב טז|אורח חיים תקכט א|}}<br /> <br /> '''בגמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&amp;daf=68b&amp;format=pdf (פסחים סח ב)] רבי יהושוע מציג קו שלפיו שמחה ביום טוב היא מצווה. הציווי מוכר לנו '''מהתורה''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9617&amp;st=&amp;pgnum=220 (שמות טז יד)] &quot;וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ&quot; ו&quot;וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ&quot; שם מודגש שיש חובה לשמוח. בהמשך הגמרא מגיע פירוט לחגים שבהם יש מצווה לשמוח, הא לכם השוואה מקיפה בין החגים:<br /> <br /> <br /> ==פירוט החגים:==<br /> ===עצרת=== <br /> :בחג השבועות אנחנו מציינים את מעמד קבלת התורה, מה שקצת דומה '''למשנה''' [http://www.ateret4u.com/online/f_01081.html#HtmpReportNum0033_L2 (תענית ה ח)]:&quot;בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, זוֹ מַתַּן תּוֹרָה. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּש&quot;. שלמה המלך עליו השלום מדבר בשיר השירים גם הוא על שמחה ובאותו משפט מזכיר ע&quot;פ חכמים את מתן התורה.<br /> <br /> ===ל&quot;ג בעומר===<br /> :ומעצרת כמובן עוברים ל&quot;פרוס עצרת&quot;. פרוס עצרת הוא יום י&quot;ח אייר יום ל&quot;ג בעומר, הדעות לסיבת החגיגה ביום זה חלוקות: <br /> =====תחילת ירידת המן =====<br /> ::האירוע התרחש ביום זה לפי '''החת&quot;ם סופר''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%97%D7%AA%D7%9D_%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%A8/%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94/%D7%A8%D7%9C%D7%92 (יורה דעה רלג)]<br /> <br /> =====סוף מגפת תלמידי רבי עקיבא=====<br /> ::[https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%22%D7%92_%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%9E%D7%A8#.D7.94.D7.A4.D7.A1.D7.A7.D7.AA_.D7.94.D7.9E.D7.95.D7.95.D7.AA_.D7.A9.D7.9C_.D7.AA.D7.9C.D7.9E.D7.99.D7.93.D7.99_.D7.A8.D7.91.D7.99_.D7.A2.D7.A7.D7.99.D7.91.D7.90 לא ממש ברור] למה נקבע ביום זה סוף המגפה. ע&quot;פ '''הגמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=14&amp;daf=62b&amp;format=pdf (יבמות סב ב)] כולם מתו בין פסח לעצרת, אבל לא מופיע שם בבירור יום ל&quot;ג בעומר. [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D_%D7%91%D7%9F_%D7%A0%D7%AA%D7%9F_%D7%94%D7%99%D7%A8%D7%97%D7%99 ר' אברהם בן נתן הירחי] מביא בספרו '''המנהיג''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8912&amp;hilite=c2088ced-a771-43af-b44b-cadaef4983ff&amp;st=%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%9F&amp;pgnum=144 (אירוסין ונשואין קו)] בשם [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%D7%A8%D7%97%D7%99%D7%94_%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%99 ר' זרחיה הלוי] חישוב לפיו מכיוון ששואלים בהלכות הפסח 30 יום טרם החג, חצי מ-30 הוא 15, 15 ימים לפני שבועות זה בדיוק ל&quot;ג בעומר. וקשה עלו כי אין 15 יום בין שבועות לל&quot;ג בעומר. אך מסורת לנו מהשולחן ערוך [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A6%D7%92_%D7%90 (או&quot;ח תצג א)] שהמגפה נעצרה ביום זה.<br /> <br /> =====הילולת רבי שמעון בר יוחאי=====<br /> ::התאריך מיוחס ללידתו וחתונתו, אז הוחלט לערוך לו הילולה ביום זה.<br /> <br /> ===שבת=== <br /> :בשבת אנו חוגגים את המנוחה ואת הזמן ללימוד תורה. אמנם מדברי האחרונים מובן שאין חובה לשמוח בשבת [http://www.hidush.co.il/hidush.asp?id=1233], וכך לדוגמא כתבו '''בתוספות''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=12&amp;daf=23b&amp;format=pdf (מועד קטן כג ב)] ששבת נספרת לימי אבילות ויום טוב לא כי בשבת אין חובה לשמוח.<br /> <br /> ===פורים=== <br /> :ביום פורים אנו חוגגים את ההצלה שהייתה לנו כעם ישראל מהמן ומתומכיו. '''במגילת אסתר''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39741&amp;st=%D7%9C%D7%A2%D7%A9%D7%95%D7%AA+%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%9D&amp;pgnum=41 (ט כב)] מובא הציווי: &quot;לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה&quot;, אז יש ציווי לשמוח ואפשר לומר שאם הכתוב הוסיף ודבר על משתה, כנראה הציווי לשמחה הוא דווקא לא רק דרך המשתה (ייתור), אבל כנראה זו לא הכוונה המקורית.<br /> <br /> ===יום הכיפורים=== <br /> :ביום הכיפורים יש מחילה של הקב&quot;ה על החטאים שלנו, מחווה שגוררת אחריה גם שמחה. לפי דברי חייא בר רב יש עניין גדול להרבות באכילה ובשתייה ביום ט' בתשרי. אותה ברייתא נמצאת גם '''בגמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=9&amp;daf=9&amp;format=pdf (ראש השנה ט א)] שם מדברים על להוסיף זמן לקודש על חשבון ימי החול. אם כן יש עניין להוסיף זמן שבו אנו שומרים את החג (וכנראה גם שמחים)<br /> <br /> ===שמחת תורה===<br /> :הברייתא מופיעה גם '''בגמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&amp;daf=8b&amp;format=pdf (ברכות ח ב)] שם מדובר על סדר הפרשיות ומתי מסיימים לקרוא אותו. הנושא הזה מביא אותנו בדורנו אנו לשמחת תורה, שם אנחנו [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A8%D7%A1%D7%98 שמחים] על סיום סדר הפרשיות והתחלתו מחדש.<br /> <br /> ===פסח===<br /> :'''הרב עובדיה יוסף''' [http://www.toratemetfreeware.com/online/f_01871.html#HtmpReportNum0231_L2 (חג הפסח חול המועד)] פוסק בעקבות '''הרמב&quot;ם''' [http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?mfid=46288&amp;rid=2127 (שביתת יום טוב ו יח)] שלא רק בימים הטובים יש חיוב לשמוח אלא גם בחול המועד. '''המהר&quot;ל''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14204&amp;st=&amp;pgnum=171&amp;hilite= (גבורות ה' מ&quot;ו - 171)] שקוראים לפסח ולשאר הרגלים זמני שמחה, וכותב שראוי שיהיה בהם שמחה.<br /> ===שמחת בית השואבה===<br /> :השמחה שהוכתרה על ידי '''המשנה''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%A1%D7%95%D7%9B%D7%94_%D7%94_%D7%90 (סוכה ה א)] לשמחה הכי גדולה שיש בעולם היא שמחת בית השואבה. שם אנחנו שמחים על ההזדמנות לקיים את מצוות ה' לנסך מים על המזבח. השמחה הורכבה מפעלולים [http://www.ateret4u.com/online/f_01113.html#HtmpReportNum0048_L2 וממוזיקה]. האם ככה אנחנו צריכים לשמוח?<br /> <br /> ==סיכום==<br /> ===הסיבות לשמוח===<br /> אם כן, נשווה כעת בין הסיבות לשמחה:<br /> בשבועות אנחנו שמחים על מתן תורה, בשמחת תורה על כך שסיימנו לקרוא את התורה, ביום הכיפורים על ההזדמנות למחילה על חטאים (שהצטווינו בהם דרך התורה). בשבת על שביתה ממלאכה, לעומתה בסוכות על מלאכת ניסוך המים. בפורים ול&quot;ג בעומר אנו חוגגים את ההצלה שהייתה לנו מהשמדה המונית וכלל לאומית.<br /> <br /> ===הדרכים לשמוח===<br /> בנוסף, (מדובר על זה קצת בחג השבועות) צריך לשאול לא למה – אלא איך! ע&quot;פ '''הגמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&amp;daf=109&amp;format=pdf (פסחים קט א)] אפשר לשמוח על ידי יין, בגדים ובשר, בשבועות ראינו שמדברים על פעלולים ומוזיקה אז איך תאמר שהשמחה שנחשבת לשמחה הכי גדולה שיש נחגגת על ידי פעלולים ומוזיקה? <br /> <br /> [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%A0%D7%99%D7%90%D7%9C_%D7%9B%D7%94%D7%A0%D7%9E%D7%9F דניאל כהנמן] מביא '''בספרו:''' [http://www.kotar.co.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=99901042#52.0.6.default &quot;לחשוב מהר לחשוב לאט&quot;] טענה דומה לדברי '''ספר החינוך''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A_(%D7%A1%D7%93%D7%A8_%D7%93%D7%A4%D7%95%D7%A1_%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%A7%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%98)/%D7%98%D7%96 (טז)] לפיה: &quot;אחרי הפעולות נמשכים הלבבות&quot; כלומר, התורה רוצה שנהיה שמחים, ומכיוון שלנו זה קצת קשה מקלים עלינו ונותנים לנו אפשרות להיות נוכחים בפסטיבל כליזמרים מטורף (ע&quot;פ '''המשנה''' [http://www.ateret4u.com/online/f_01113.html#HtmpReportNum0046_L2 (סוכה ה ב)] היו שם גם אפקטים מרשימים של תאורה), שמביע סימנים של שמחה (שמי שמביע אותם הופך לשמח). היהדות מציגה כאן גישה חדשנית שלפיה לא משנה מה גורם לכך שנהיה שמחים, עצם השמחה - בכוחה לשבר חומות. <br /> <br /> יש בגישה זו גם מסר מאוד מעניין, מסר שיוצא לגמרי מארבע האמות של המקדש - מסר לחיים. מסר לפיו לא משנה מי האדם שעומד מולך: מהו מוצאו, מהי דעתו הפוליטית, כמה הוא משתכר, איפה ילדיו לומדים או מהו מקום מגוריו, הוא יכול לקחת חלק פעיל בשמחה שלנו, עם ישראל.<br /> <br /> ==ראו עוד==<br /> [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14141&amp;st=&amp;pgnum=515 ירושלמי סח ב]<br /> <br /> [http://www.hebrewbooks.org/21935 שמחת יום טוב - ידיד, אליעזר רחמים בן יום טוב]<br /> <br /> [http://www.hebrewbooks.org/1192 שמחת יום טוב - אלגזי, יום טוב בן ישראל יעקב]<br /> <br /> [https://www.youtube.com/watch?v=0-CV708_D6I מוכרחים להיות שמח]<br /> <br /> [http://www.betmidrash.org.il/index.php/%D7%97%D7%99%D7%95%D7%91_%D7%94%D7%93%D7%9C%D7%A7%D7%AA_%D7%A0%D7%A8_%D7%A9%D7%91%D7%AA חיוב הדלקת נר שבת]<br /> <br /> ====משנה סוכה ד ח====<br /> [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%A1%D7%95%D7%9B%D7%94_%D7%93_%D7%9 מנוקדת]<br /> <br /> [http://jnul.huji.ac.il/dl/talmud/mishna/showmi1.asp?mishnanum=1&amp;pereknum=005&amp;masecet=17&amp;mnusriptnum=1723&amp;p=1&amp;masecetindex=17&amp;perekindex=5&amp;numamud=1&amp;manuscriptindex=1&amp;k= סרוקה]<br /> <br /> <br /> [[קטגוריה:שמחה]]<br /> [[קטגוריה:שבת]]<br /> [[קטגוריה:יום טוב]]<br /> [[קטגוריה:ראש השנה]]<br /> [[קטגוריה:שבועות]]<br /> [[קטגוריה:יום הכיפורים]]<br /> [[קטגוריה:מסכת פסחים]]<br /> [[קטגוריה:ספר זמנים]]<br /> [[קטגוריה:אורח חיים]]</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%97%D7%99%D7%95%D7%91_%D7%A9%D7%9E%D7%97%D7%94_%D7%91%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%98%D7%95%D7%91&diff=4899 2016-05-22T18:56:31Z

<p>Tytyty1: /* יום הכיפורים */</p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות|סוכה ד ח|פסחים סח ב|פסחים סח ב|הלכות שביתת יום טוב טז|אורח חיים תקכט א|}}<br /> <br /> '''בגמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&amp;daf=68b&amp;format=pdf (פסחים סח ב)] רבי יהושוע מציג קו שלפיו שמחה ביום טוב היא מצווה. הציווי מוכר לנו '''מהתורה''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9617&amp;st=&amp;pgnum=220 (שמות טז יד)] &quot;וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ&quot; ו&quot;וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ&quot; שם מודגש שיש חובה לשמוח. בהמשך הגמרא מגיע פירוט לחגים שבהם יש מצווה לשמוח, הא לכם השוואה מקיפה בין החגים:<br /> <br /> <br /> ==פירוט החגים:==<br /> ===עצרת=== <br /> :בחג השבועות אנחנו מציינים את מעמד קבלת התורה, מה שקצת דומה '''למשנה''' [http://www.ateret4u.com/online/f_01081.html#HtmpReportNum0033_L2 (תענית ה ח)]:&quot;בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, זוֹ מַתַּן תּוֹרָה. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּש&quot;. שלמה המלך עליו השלום מדבר בשיר השירים גם הוא על שמחה ובאותו משפט מזכיר ע&quot;פ חכמים את מתן התורה.<br /> <br /> ===ל&quot;ג בעומר===<br /> :ומעצרת כמובן עוברים ל&quot;פרוס עצרת&quot;. פרוס עצרת הוא יום י&quot;ח אייר יום ל&quot;ג בעומר, הדעות לסיבת החגיגה ביום זה חלוקות: <br /> =====תחילת ירידת המן =====<br /> האירוע התרחש ביום זה לפי '''החת&quot;ם סופר''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%97%D7%AA%D7%9D_%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%A8/%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94/%D7%A8%D7%9C%D7%92 (יורה דעה רלג)]<br /> <br /> =====סוף מגפת תלמידי רבי עקיבא=====<br /> ::[https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%22%D7%92_%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%9E%D7%A8#.D7.94.D7.A4.D7.A1.D7.A7.D7.AA_.D7.94.D7.9E.D7.95.D7.95.D7.AA_.D7.A9.D7.9C_.D7.AA.D7.9C.D7.9E.D7.99.D7.93.D7.99_.D7.A8.D7.91.D7.99_.D7.A2.D7.A7.D7.99.D7.91.D7.90 לא ממש ברור] למה נקבע ביום זה סוף המגפה. ע&quot;פ '''הגמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=14&amp;daf=62b&amp;format=pdf (יבמות סב ב)] כולם מתו בין פסח לעצרת, אבל לא מופיע שם בבירור יום ל&quot;ג בעומר. [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D_%D7%91%D7%9F_%D7%A0%D7%AA%D7%9F_%D7%94%D7%99%D7%A8%D7%97%D7%99 ר' אברהם בן נתן הירחי] מביא בספרו '''המנהיג''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8912&amp;hilite=c2088ced-a771-43af-b44b-cadaef4983ff&amp;st=%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%9F&amp;pgnum=144 (אירוסין ונשואין קו)] בשם [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%D7%A8%D7%97%D7%99%D7%94_%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%99 ר' זרחיה הלוי] חישוב לפיו מכיוון ששואלים בהלכות הפסח 30 יום טרם החג, חצי מ-30 הוא 15, 15 ימים לפני שבועות זה בדיוק ל&quot;ג בעומר. וקשה עלו כי אין 15 יום בין שבועות לל&quot;ג בעומר. אך מסורת לנו מהשולחן ערוך [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A6%D7%92_%D7%90 (או&quot;ח תצג א)] שהמגפה נעצרה ביום זה.<br /> <br /> =====הילולת רבי שמעון בר יוחאי=====<br /> ::התאריך מיוחס ללידתו וחתונתו, אז הוחלט לערוך לו הילולה ביום זה.<br /> <br /> ===שבת=== <br /> :בשבת אנו חוגגים את המנוחה ואת הזמן ללימוד תורה. אמנם מדברי האחרונים מובן שאין חובה לשמוח בשבת [http://www.hidush.co.il/hidush.asp?id=1233], וכך לדוגמא כתבו '''בתוספות''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=12&amp;daf=23b&amp;format=pdf (מועד קטן כג ב)] ששבת נספרת לימי אבילות ויום טוב לא כי בשבת אין חובה לשמוח.<br /> <br /> ===פורים=== <br /> :ביום פורים אנו חוגגים את ההצלה שהייתה לנו כעם ישראל מהמן ומתומכיו. '''במגילת אסתר''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39741&amp;st=%D7%9C%D7%A2%D7%A9%D7%95%D7%AA+%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%9D&amp;pgnum=41 (ט כב)] מובא הציווי: &quot;לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה&quot;, אז יש ציווי לשמוח ואפשר לומר שאם הכתוב הוסיף ודבר על משתה, כנראה הציווי לשמחה הוא דווקא לא רק דרך המשתה (ייתור), אבל כנראה זו לא הכוונה המקורית.<br /> <br /> ===יום הכיפורים=== <br /> :ביום הכיפורים יש מחילה של הקב&quot;ה על החטאים שלנו, מחווה שגוררת אחריה גם שמחה. לפי דברי חייא בר רב יש עניין גדול להרבות באכילה ובשתייה ביום ט' בתשרי. אותה ברייתא נמצאת גם '''בגמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=9&amp;daf=9&amp;format=pdf (ראש השנה ט א)] שם מדברים על להוסיף זמן לקודש על חשבון ימי החול. אם כן יש עניין להוסיף זמן שבו אנו שומרים את החג (וכנראה גם שמחים)<br /> <br /> ===שמחת תורה===<br /> :הברייתא מופיעה גם '''בגמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&amp;daf=8b&amp;format=pdf (ברכות ח ב)] שם מדובר על סדר הפרשיות ומתי מסיימים לקרוא אותו. הנושא הזה מביא אותנו בדורנו אנו לשמחת תורה, שם אנחנו [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A8%D7%A1%D7%98 שמחים] על סיום סדר הפרשיות והתחלתו מחדש.<br /> <br /> ===פסח===<br /> :'''הרב עובדיה יוסף''' [http://www.toratemetfreeware.com/online/f_01871.html#HtmpReportNum0231_L2 (חג הפסח חול המועד)] פוסק בעקבות '''הרמב&quot;ם''' [http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?mfid=46288&amp;rid=2127 (שביתת יום טוב ו יח)] שלא רק בימים הטובים יש חיוב לשמוח אלא גם בחול המועד. '''המהר&quot;ל''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14204&amp;st=&amp;pgnum=171&amp;hilite= (גבורות ה' מ&quot;ו - 171)] שקוראים לפסח ולשאר הרגלים זמני שמחה, וכותב שראוי שיהיה בהם שמחה.<br /> ===שמחת בית השואבה===<br /> :השמחה שהוכתרה על ידי '''המשנה''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%A1%D7%95%D7%9B%D7%94_%D7%94_%D7%90 (סוכה ה א)] לשמחה הכי גדולה שיש בעולם היא שמחת בית השואבה. שם אנחנו שמחים על ההזדמנות לקיים את מצוות ה' לנסך מים על המזבח. השמחה הורכבה מפעלולים [http://www.ateret4u.com/online/f_01113.html#HtmpReportNum0048_L2 וממוזיקה]. האם ככה אנחנו צריכים לשמוח?<br /> <br /> ==סיכום==<br /> ===הסיבות לשמוח===<br /> אם כן, נשווה כעת בין הסיבות לשמחה:<br /> בשבועות אנחנו שמחים על מתן תורה, בשמחת תורה על כך שסיימנו לקרוא את התורה, ביום הכיפורים על ההזדמנות למחילה על חטאים (שהצטווינו בהם דרך התורה). בשבת על שביתה ממלאכה, לעומתה בסוכות על מלאכת ניסוך המים. בפורים ול&quot;ג בעומר אנו חוגגים את ההצלה שהייתה לנו מהשמדה המונית וכלל לאומית.<br /> <br /> ===הדרכים לשמוח===<br /> בנוסף, (מדובר על זה קצת בחג השבועות) צריך לשאול לא למה – אלא איך! ע&quot;פ '''הגמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&amp;daf=109&amp;format=pdf (פסחים קט א)] אפשר לשמוח על ידי יין, בגדים ובשר, בשבועות ראינו שמדברים על פעלולים ומוזיקה אז איך תאמר שהשמחה שנחשבת לשמחה הכי גדולה שיש נחגגת על ידי פעלולים ומוזיקה? <br /> <br /> [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%A0%D7%99%D7%90%D7%9C_%D7%9B%D7%94%D7%A0%D7%9E%D7%9F דניאל כהנמן] מביא '''בספרו:''' [http://www.kotar.co.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=99901042#52.0.6.default &quot;לחשוב מהר לחשוב לאט&quot;] טענה דומה לדברי '''ספר החינוך''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A_(%D7%A1%D7%93%D7%A8_%D7%93%D7%A4%D7%95%D7%A1_%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%A7%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%98)/%D7%98%D7%96 (טז)] לפיה: &quot;אחרי הפעולות נמשכים הלבבות&quot; כלומר, התורה רוצה שנהיה שמחים, ומכיוון שלנו זה קצת קשה מקלים עלינו ונותנים לנו אפשרות להיות נוכחים בפסטיבל כליזמרים מטורף (ע&quot;פ '''המשנה''' [http://www.ateret4u.com/online/f_01113.html#HtmpReportNum0046_L2 (סוכה ה ב)] היו שם גם אפקטים מרשימים של תאורה), שמביע סימנים של שמחה (שמי שמביע אותם הופך לשמח). היהדות מציגה כאן גישה חדשנית שלפיה לא משנה מה גורם לכך שנהיה שמחים, עצם השמחה - בכוחה לשבר חומות. <br /> <br /> יש בגישה זו גם מסר מאוד מעניין, מסר שיוצא לגמרי מארבע האמות של המקדש - מסר לחיים. מסר לפיו לא משנה מי האדם שעומד מולך: מהו מוצאו, מהי דעתו הפוליטית, כמה הוא משתכר, איפה ילדיו לומדים או מהו מקום מגוריו, הוא יכול לקחת חלק פעיל בשמחה שלנו, עם ישראל.<br /> <br /> ==ראו עוד==<br /> [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14141&amp;st=&amp;pgnum=515 ירושלמי סח ב]<br /> <br /> [http://www.hebrewbooks.org/21935 שמחת יום טוב - ידיד, אליעזר רחמים בן יום טוב]<br /> <br /> [http://www.hebrewbooks.org/1192 שמחת יום טוב - אלגזי, יום טוב בן ישראל יעקב]<br /> <br /> [https://www.youtube.com/watch?v=0-CV708_D6I מוכרחים להיות שמח]<br /> <br /> [http://www.betmidrash.org.il/index.php/%D7%97%D7%99%D7%95%D7%91_%D7%94%D7%93%D7%9C%D7%A7%D7%AA_%D7%A0%D7%A8_%D7%A9%D7%91%D7%AA חיוב הדלקת נר שבת]<br /> <br /> ====משנה סוכה ד ח====<br /> [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%A1%D7%95%D7%9B%D7%94_%D7%93_%D7%9 מנוקדת]<br /> <br /> [http://jnul.huji.ac.il/dl/talmud/mishna/showmi1.asp?mishnanum=1&amp;pereknum=005&amp;masecet=17&amp;mnusriptnum=1723&amp;p=1&amp;masecetindex=17&amp;perekindex=5&amp;numamud=1&amp;manuscriptindex=1&amp;k= סרוקה]<br /> <br /> <br /> [[קטגוריה:שמחה]]<br /> [[קטגוריה:שבת]]<br /> [[קטגוריה:יום טוב]]<br /> [[קטגוריה:ראש השנה]]<br /> [[קטגוריה:שבועות]]<br /> [[קטגוריה:יום הכיפורים]]<br /> [[קטגוריה:מסכת פסחים]]<br /> [[קטגוריה:ספר זמנים]]<br /> [[קטגוריה:אורח חיים]]</div>

Tytyty1 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%97%D7%99%D7%95%D7%91_%D7%A9%D7%9E%D7%97%D7%94_%D7%91%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%98%D7%95%D7%91&diff=4898 2016-05-22T18:54:17Z

<p>Tytyty1: /* שמחת בית השואבה */</p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות|סוכה ד ח|פסחים סח ב|פסחים סח ב|הלכות שביתת יום טוב טז|אורח חיים תקכט א|}}<br /> <br /> '''בגמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&amp;daf=68b&amp;format=pdf (פסחים סח ב)] רבי יהושוע מציג קו שלפיו שמחה ביום טוב היא מצווה. הציווי מוכר לנו '''מהתורה''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9617&amp;st=&amp;pgnum=220 (שמות טז יד)] &quot;וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ&quot; ו&quot;וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ&quot; שם מודגש שיש חובה לשמוח. בהמשך הגמרא מגיע פירוט לחגים שבהם יש מצווה לשמוח, הא לכם השוואה מקיפה בין החגים:<br /> <br /> <br /> ==פירוט החגים:==<br /> ===עצרת=== <br /> :בחג השבועות אנחנו מציינים את מעמד קבלת התורה, מה שקצת דומה '''למשנה''' [http://www.ateret4u.com/online/f_01081.html#HtmpReportNum0033_L2 (תענית ה ח)]:&quot;בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, זוֹ מַתַּן תּוֹרָה. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּש&quot;. שלמה המלך עליו השלום מדבר בשיר השירים גם הוא על שמחה ובאותו משפט מזכיר ע&quot;פ חכמים את מתן התורה.<br /> <br /> ===ל&quot;ג בעומר===<br /> :ומעצרת כמובן עוברים ל&quot;פרוס עצרת&quot;. פרוס עצרת הוא יום י&quot;ח אייר יום ל&quot;ג בעומר, הדעות לסיבת החגיגה ביום זה חלוקות: <br /> =====תחילת ירידת המן =====<br /> האירוע התרחש ביום זה לפי '''החת&quot;ם סופר''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%97%D7%AA%D7%9D_%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%A8/%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94/%D7%A8%D7%9C%D7%92 (יורה דעה רלג)]<br /> <br /> =====סוף מגפת תלמידי רבי עקיבא=====<br /> ::[https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%22%D7%92_%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%9E%D7%A8#.D7.94.D7.A4.D7.A1.D7.A7.D7.AA_.D7.94.D7.9E.D7.95.D7.95.D7.AA_.D7.A9.D7.9C_.D7.AA.D7.9C.D7.9E.D7.99.D7.93.D7.99_.D7.A8.D7.91.D7.99_.D7.A2.D7.A7.D7.99.D7.91.D7.90 לא ממש ברור] למה נקבע ביום זה סוף המגפה. ע&quot;פ '''הגמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=14&amp;daf=62b&amp;format=pdf (יבמות סב ב)] כולם מתו בין פסח לעצרת, אבל לא מופיע שם בבירור יום ל&quot;ג בעומר. [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D_%D7%91%D7%9F_%D7%A0%D7%AA%D7%9F_%D7%94%D7%99%D7%A8%D7%97%D7%99 ר' אברהם בן נתן הירחי] מביא בספרו '''המנהיג''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8912&amp;hilite=c2088ced-a771-43af-b44b-cadaef4983ff&amp;st=%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%9F&amp;pgnum=144 (אירוסין ונשואין קו)] בשם [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%D7%A8%D7%97%D7%99%D7%94_%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%99 ר' זרחיה הלוי] חישוב לפיו מכיוון ששואלים בהלכות הפסח 30 יום טרם החג, חצי מ-30 הוא 15, 15 ימים לפני שבועות זה בדיוק ל&quot;ג בעומר. וקשה עלו כי אין 15 יום בין שבועות לל&quot;ג בעומר. אך מסורת לנו מהשולחן ערוך [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A6%D7%92_%D7%90 (או&quot;ח תצג א)] שהמגפה נעצרה ביום זה.<br /> <br /> =====הילולת רבי שמעון בר יוחאי=====<br /> ::התאריך מיוחס ללידתו וחתונתו, אז הוחלט לערוך לו הילולה ביום זה.<br /> <br /> ===שבת=== <br /> :בשבת אנו חוגגים את המנוחה ואת הזמן ללימוד תורה. אמנם מדברי האחרונים מובן שאין חובה לשמוח בשבת [http://www.hidush.co.il/hidush.asp?id=1233], וכך לדוגמא כתבו '''בתוספות''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=12&amp;daf=23b&amp;format=pdf (מועד קטן כג ב)] ששבת נספרת לימי אבילות ויום טוב לא כי בשבת אין חובה לשמוח.<br /> <br /> ===פורים=== <br /> :ביום פורים אנו חוגגים את ההצלה שהייתה לנו כעם ישראל מהמן ומתומכיו. '''במגילת אסתר''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39741&amp;st=%D7%9C%D7%A2%D7%A9%D7%95%D7%AA+%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%9D&amp;pgnum=41 (ט כב)] מובא הציווי: &quot;לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה&quot;, אז יש ציווי לשמוח ואפשר לומר שאם הכתוב הוסיף ודבר על משתה, כנראה הציווי לשמחה הוא דווקא לא רק דרך המשתה (ייתור), אבל כנראה זו לא הכוונה המקורית.<br /> <br /> ===יום הכיפורים=== <br /> :ביום הכיפורים יש מחילה של הקב&quot;ה על החטאים שלנו, מחווה שגוררת אחריה גם שמחה. לפי דברי חייא בר רב יש עניין גדול להרבות באכילה ובשתייה ביום ט' בתשרי.<br /> אותה ברייתא נמצאת גם '''בגמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=9&amp;daf=9&amp;format=pdf (ראש השנה ט א)] שם מדברים על להוסיף זמן לקודש על חשבון ימי החול. אפשר להבין שיש שמחה להיות עוד זמן במצווה, ומנגד מצווה להיות עוד זמן בשמחה.<br /> <br /> ===שמחת תורה===<br /> :הברייתא מופיעה גם '''בגמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&amp;daf=8b&amp;format=pdf (ברכות ח ב)] שם מדובר על סדר הפרשיות ומתי מסיימים לקרוא אותו. הנושא הזה מביא אותנו בדורנו אנו לשמחת תורה, שם אנחנו [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A8%D7%A1%D7%98 שמחים] על סיום סדר הפרשיות והתחלתו מחדש.<br /> <br /> ===פסח===<br /> :'''הרב עובדיה יוסף''' [http://www.toratemetfreeware.com/online/f_01871.html#HtmpReportNum0231_L2 (חג הפסח חול המועד)] פוסק בעקבות '''הרמב&quot;ם''' [http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?mfid=46288&amp;rid=2127 (שביתת יום טוב ו יח)] שלא רק בימים הטובים יש חיוב לשמוח אלא גם בחול המועד. '''המהר&quot;ל''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14204&amp;st=&amp;pgnum=171&amp;hilite= (גבורות ה' מ&quot;ו - 171)] שקוראים לפסח ולשאר הרגלים זמני שמחה, וכותב שראוי שיהיה בהם שמחה.<br /> ===שמחת בית השואבה===<br /> :השמחה שהוכתרה על ידי '''המשנה''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%A1%D7%95%D7%9B%D7%94_%D7%94_%D7%90 (סוכה ה א)] לשמחה הכי גדולה שיש בעולם היא שמחת בית השואבה. שם אנחנו שמחים על ההזדמנות לקיים את מצוות ה' לנסך מים על המזבח. השמחה הורכבה מפעלולים [http://www.ateret4u.com/online/f_01113.html#HtmpReportNum0048_L2 וממוזיקה]. האם ככה אנחנו צריכים לשמוח?<br /> <br /> ==סיכום==<br /> ===הסיבות לשמוח===<br /> אם כן, נשווה כעת בין הסיבות לשמחה:<br /> בשבועות אנחנו שמחים על מתן תורה, בשמחת תורה על כך שסיימנו לקרוא את התורה, ביום הכיפורים על ההזדמנות למחילה על חטאים (שהצטווינו בהם דרך התורה). בשבת על שביתה ממלאכה, לעומתה בסוכות על מלאכת ניסוך המים. בפורים ול&quot;ג בעומר אנו חוגגים את ההצלה שהייתה לנו מהשמדה המונית וכלל לאומית.<br /> <br /> ===הדרכים לשמוח===<br /> בנוסף, (מדובר על זה קצת בחג השבועות) צריך לשאול לא למה – אלא איך! ע&quot;פ '''הגמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&amp;daf=109&amp;format=pdf (פסחים קט א)] אפשר לשמוח על ידי יין, בגדים ובשר, בשבועות ראינו שמדברים על פעלולים ומוזיקה אז איך תאמר שהשמחה שנחשבת לשמחה הכי גדולה שיש נחגגת על ידי פעלולים ומוזיקה? <br /> <br /> [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%A0%D7%99%D7%90%D7%9C_%D7%9B%D7%94%D7%A0%D7%9E%D7%9F דניאל כהנמן] מביא '''בספרו:''' [http://www.kotar.co.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=99901042#52.0.6.default &quot;לחשוב מהר לחשוב לאט&quot;] טענה דומה לדברי '''ספר החינוך''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A_(%D7%A1%D7%93%D7%A8_%D7%93%D7%A4%D7%95%D7%A1_%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%A7%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%98)/%D7%98%D7%96 (טז)] לפיה: &quot;אחרי הפעולות נמשכים הלבבות&quot; כלומר, התורה רוצה שנהיה שמחים, ומכיוון שלנו זה קצת קשה מקלים עלינו ונותנים לנו אפשרות להיות נוכחים בפסטיבל כליזמרים מטורף (ע&quot;פ '''המשנה''' [http://www.ateret4u.com/online/f_01113.html#HtmpReportNum0046_L2 (סוכה ה ב)] היו שם גם אפקטים מרשימים של תאורה), שמביע סימנים של שמחה (שמי שמביע אותם הופך לשמח). היהדות מציגה כאן גישה חדשנית שלפיה לא משנה מה גורם לכך שנהיה שמחים, עצם השמחה - בכוחה לשבר חומות. <br /> <br /> יש בגישה זו גם מסר מאוד מעניין, מסר שיוצא לגמרי מארבע האמות של המקדש - מסר לחיים. מסר לפיו לא משנה מי האדם שעומד מולך: מהו מוצאו, מהי דעתו הפוליטית, כמה הוא משתכר, איפה ילדיו לומדים או מהו מקום מגוריו, הוא יכול לקחת חלק פעיל בשמחה שלנו, עם ישראל.<br /> <br /> ==ראו עוד==<br /> [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14141&amp;st=&amp;pgnum=515 ירושלמי סח ב]<br /> <br /> [http://www.hebrewbooks.org/21935 שמחת יום טוב - ידיד, אליעזר רחמים בן יום טוב]<br /> <br /> [http://www.hebrewbooks.org/1192 שמחת יום טוב - אלגזי, יום טוב בן ישראל יעקב]<br /> <br /> [https://www.youtube.com/watch?v=0-CV708_D6I מוכרחים להיות שמח]<br /> <br /> [http://www.betmidrash.org.il/index.php/%D7%97%D7%99%D7%95%D7%91_%D7%94%D7%93%D7%9C%D7%A7%D7%AA_%D7%A0%D7%A8_%D7%A9%D7%91%D7%AA חיוב הדלקת נר שבת]<br /> <br /> ====משנה סוכה ד ח====<br /> [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%A1%D7%95%D7%9B%D7%94_%D7%93_%D7%9 מנוקדת]<br /> <br /> [http://jnul.huji.ac.il/dl/talmud/mishna/showmi1.asp?mishnanum=1&amp;pereknum=005&amp;masecet=17&amp;mnusriptnum=1723&amp;p=1&amp;masecetindex=17&amp;perekindex=5&amp;numamud=1&amp;manuscriptindex=1&amp;k= סרוקה]<br /> <br /> <br /> [[קטגוריה:שמחה]]<br /> [[קטגוריה:שבת]]<br /> [[קטגוריה:יום טוב]]<br /> [[קטגוריה:ראש השנה]]<br /> [[קטגוריה:שבועות]]<br /> [[קטגוריה:יום הכיפורים]]<br /> [[קטגוריה:מסכת פסחים]]<br /> [[קטגוריה:ספר זמנים]]<br /> [[קטגוריה:אורח חיים]]</div>

Tytyty1