https://www.betmidrash.org.il/api.php?action=feedcontributions&feedformat=atom&user=Benjikosovויקיסוגיה - תרומות המשתמש [he]2026-08-11T03:47:29Zתרומות המשתמשMediaWiki 1.37.0https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%96%D7%9E%D7%9F_%D7%94%D7%93%D7%9C%D7%A7%D7%AA_%D7%A0%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%94&diff=16129זמן הדלקת נרות חנוכה2020-12-09T07:18:06Z<p>Benjikosov: /* סוף זמן הדלקת הנרות */</p>
<hr />
<div>{{מקורות|סופרים כ ד|שבת כא ב||מגילה וחנוכה ד ה-ו|אורח חיים תרעב א-ב}}<br />
הזמן ביום בו צריך להדליק נרות חנוכה, ואם לא הדליק עד מתי מותר להדליק, ומשך הזמן שצריכים הנרות להיות דולקים.<br />
<br />
==הברייתא והגמרא==<br />
מובא ב'''מסכת סופרים''' (כ ד) שמצוות הדלקת נר חנוכה, משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק, ואע"פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר שנאמר: "לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה". ואם הדליקו ביום אין מברכים עליו.<br />
<BR />וב'''גמרא''' (שבת כג ב) מבואר שמה שכתוב עד שתכלה רגל מן השוק, אין הכוונה שבתוך זמן זה [[כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה|אם כבה הנר צריך להדליקו שוב]], אלא שאם לא הדליק בשקיעת החמה, יכול להדליק עד שתכלה רגל מן השוק. הסבר נוסף שמביאה הגמרא, שזמן זה משקיעת החמה עד שתכלה רגל מן השוק, הוא 'לשיעורא', כלומר זהו שיעור הזמן שצריך הנר לדלוק.<br />
<BR />והבדל יש בין התירוצים, לפי תירוץ ראשון יש הגבלת זמן עד מתי מותר להדליק במקרה שלא הדליק מיד בשקיעה, אבל לאחר זמן זה אינו יכול להדליק. אך לפי תירוץ שני אין בזה הגבלת זמן, ויכול להדליק גם אחר שיעור זה. <br />
<BR />הבדל נוסף הוא, שלפי תירוץ שני יש זמן מסויים שבו הנר צריך לדלוק, ולכן צריך גם מראש לתת שמן בכמות כזו שתדלק עד סוף הזמן. אך לפי תירוץ ראשון אין לזה שיעור, ויכול לכאורה לשים מעט מאוד שמן שידלק אפילו לרגע קצר בלבד.<br />
<BR />להלן נראה שנחלקו הפוסקים אם תירוצים אלו פליגי אהדדי או לא.<br />
<br />
===מחלוקת הראשונים בפירוש 'לשיעורה'===<br />
'''רש"י''' (כא ב ד"ה לשיעורה) הסביר את התירוץ השני בגמרא, שהכוונה היא שצריך לכתחילה שיהיה שמן כשיעור הזה שידלק משקיעת החמה ועד שתכלה רגל מן השוק, אבל אם כבתה תוך זמן זה אינו צריך להדליקה. כן פירש גם '''רבנו חננאל''' (כא ב).<br />
<BR />אמנם ב'''רי"ף''' (ט א) אף שמובא גם הסבר זה (לפי חלק מהגירסאות), מ"מ הוסיף וכתב פירוש נוסף - שאם היה הנר דולק משקיעת החמה עד שכלתה רגל מן השוק, יכול אחר כך לכבותה אם ירצה, או להשתמש לאורה.<br />
<br />
[[#משך הזמן שצריכים הנרות להיות דולקים|להלן]] יובאו דברי הפוסקים בדין זה – כמה זמן צריכים הנרות להיות דלוקים, ואם מותר לכבותן או להשתמש בהן לאחר ההדלקה.<br />
<br />
===שיעור הזמן של 'עד שתכלה רגל מן השוק'===<br />
עוד מבואר בגמרא שם שעד שתכלה רגל מן השוק הוא עד שיכלו רגלם של תרמודאי, ופירש '''רש"י''' (ד"ה רגלא) שהם אומה של מלקטי עצים, שהיו נשארים עוד בשוק גם אחר שהולכים כולם לבתיהם ומבעירים אש, וכשהיו נגמרים להם העצים, היו יוצאים וקונים מאותם תרמודאי. אם כן יוצא שמותר להדליק גם אחרי שהשוק ריק מאנשים ונשארו רק אותם מוכרי עצים. ורק כאשר גם אותם תרמודאי הולכים לבתיהם, זהו כבר זמן שאין להדליק בו. כן הוא הפירוש גם ב'''ספר הישר''' לרבנו תם (חידושים ריד) ובהרבה הראשונים.<br />
<BR />אמנם ב'''תשובות הגאונים''' (שערי תשובה רלג) מובא באופן קצת אחר, שתרמודאי הם בני אדם עניים העושים מלאכה בשדה או שומרי פירות, ומתאחרים לבוא אחר כל בני אדם עד שחשכה, שכיון שאין להם כסף ליקח עצים להסקה, הם מלקטים בעצמם עצים הקרויים 'תרמדי', ולכן מתאחרים לבוא מכולם. כעין זה משמע גם ב'''רי"ף''' (ט א). ולשיטתם אותם תרמודאי אינם שם אומה, אלא הם עניים בין גויים בין יהודים.<br />
<br />
ה'''רי"ף''' (ט ב) הוסיף שאותם תרמודאי מתעכבין אחר זמן שקיעה החמה כמו חצי שעה עד שמגיעים לבתיהם, וכן העתיק ה'''רא"ש''' (ב ג). וב'''רמב"ם''' (מגילה וחנוכה ד ה) כתוב 'כמו חצי שעה או יתר' וכן הוא ב'''כלבו''' (מד ד"ה ומצות) וב'''ארחות חיים''' (א חנוכה טו). וב'''מאירי''' (כא ב ד"ה אחר) הלשון - שאותם אנשים מתעכבים '''עד''' חצי שעה אחר שקיעת החמה.<br />
<BR />גם ב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים תרעב א) כתב להלכה גדר זה - 'שהוא כמו חצי שעה'.<br />
<br />
==פירוש 'שקיעת החמה' לענין הדלקת נרות חנוכה==<br />
{{סוגיה מורחבת|זמני שקיעת החמה בין השמשות וצאת הכוכבים}}<br />
בעל '''הלכות גדולות''' (חנוכה ד"ה והיכא) כשהביא דין זה של זמן ההדלקה, דייק בלשונו ולא כתב 'משתשקע החמה' כלשון הגמרא, אלא כתב 'אחר שקיעה', ולכאורה כוונתו בסוף השקיעה. <br />
<BR/>ובאמת ב'''מרדכי''' (שבת תנה) כתב כן במפורש, שמשתשקע החמה פירושו מסוף השקיעה כלומר מצאת הכוכבים, שהרי שרגא בטיהרא מאי מהני, ולכן אין להדליק אלא כשיש חושך.<br />
<BR/>גם מדברי ה'''תוספות''' (ד"ה דאי) יש קצת לדייק, שכתבו שיש להדליק '''בלילה''' מיד, משמע קצת אחרי השקיעה, וכן הלשון ב'''רא"ש''' (ב ג). ובמקום אחר (מנחות כ ב) פירשו כן להדיא, שמשתשקע החמה דנר חנוכה הוא בסוף שקיעה, דאם לא כן שרגא בטיהרא מאי מהני. <br />
<br />
ב'''טור''' (אורח חיים תרעב) פסק להלכה כהמרדכי וכתב בזה הלשון "מצותה מסוף שקיעת החמה". <br />
<br />
דעה אחרת מצאנו בספר '''יראים''' {{היברובוקס|14049|95|רעד}} לר' אליעזר ממיץ שכתב שמצות נר חנוכה משתשקע החמה בעוד יום קצת, שכיון שהתחיל להחשיך לא הוי כשרגא בטיהרא, ואדרבה בזמן זה אנשים מתחילים לשוב לבתיהם ורואים הנרות מבעוד יום ותמהים, ובזה איכא פירסומי ניסא. דבריו בזה הם לשיטתו שכתב לענין שבת, ששקיעת החמה היא שלשת רבעי מיל קודם שתעלם השמש מן האופק. וכן כתב ב'''בית חדש''' (תרעב א). <br />
<br />
===שולחן ערוך ואחרונים===<br />
ב'''שלחן ערוך''' (תרעב א) פתח בלשון הרמב"ם וכתב "אין מדליקין נר חנוכה קודם שקיעת החמה", והוסיף כלשון הטור "אלא עם '''סוף''' שקיעתה". וב'''בית יוסף''' (תרעב ד"ה ואהא דתניא) כתב בהסבר דעת הטור, שבתחילת השקיעה עדיין היום גדול, ולכן אין זה זמן הדלקה. וכן פסק ה'''בית חדש''' (א) שזמן ההדלקה הוא בסוף השקיעה בצאת הכוכבים. וכן דעת ה'''מגן אברהם''' (א).<br />
<BR />אבל דעת ה'''גר"א''' נראית שצריך להדליק בתחילת השקיעה, וכתב שכן היא דעת הרשב"א והר"ן. וב'''משנה ברורה''' (תרעב א) הוסיף שגם דעת המאירי כן היא.<br />
והרב '''פרי חדש''' (א) כתב גם כן שמה שכתב מרן סוף השקיעה, זהו לשיטת רבנו תם ודעימיה בחישוב זמן השקיעה וצאת הכוכבים, אבל לדידן יש לפרש התחלת השקיעה.<br />
<br />
בשו"ת '''יצחק ירנן''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21258&st=&pgnum=281 (א נא)] כתב שגם לספרדים יש לנהוג להדליק בתחילת השקיעה, שכן פירש להדיא היראים וכן היא דעת הרמב"ם, ושכן מוכח גם מתוך דברי הגאונים.<br />
<br />
==אם מותר להדליק קודם השקיעה==<br />
ה'''רמב"ם''' (מגילה וחנוכה ד ה) כתב שאין מדליקין נר חנוכה קודם שקיעת החמה, אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין. ומקור דברי הרמב"ם בזה, הם מה'''גמרא''' (שבת כג ב) שהביאה המעשה באשתו של רב יוסף שהיתה מאחרת להדליק נרות סמוך לחשיכה, ורמז לה רב יוסף מעמוד האש שהיה מקדים לבוא קודם ששקע עמוד הענן. סברה להקדים ולהדליק בעוד היום גדול, אמר לה ההוא סבא 'ובלבד שלא יקדים ולא יאחר'. ואף שבפשט הסוגיה מדובר ב[[זמן הדלקת נר שבת|נר שבת]], וכן פירשו רוב הראשונים, מפרש הרמב"ם גמרא זו לענין נרות חנוכה {{ראה עוד|זמן הדלקת נר חנוכה|שיטת הרמב"ם}}.<br />
<br />
לעומת זאת דעת ה'''רשב"א''' (כא ב ד"ה הא) שאילו רוצה יכול להדליק קודם לשקיעה סמוך לה, וכשם שלענין נרות שבת אמרו שעמוד האש משלים לעמוד הענן, ויש להדליק סמוך לשקיעה כל שניכר שלצורך מצות שבת מדליקו, הוא הדין בנר חנוכה. ומה שאמרה הגמרא שמצותה משקיעת החמה, הכוונה לעיקר מצותה, שאז מחוייב להדליק. גם הביא ראיה נוספת מהדלקת נר חנוכה בערב שבת, שם ודאי מקדים להלדיק קודם חשיכה. וכן הביא ראיה זו ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף ט א ד"ה מצוותה).<br />
<BR />אבל הוסיף הרשב"א שמדברי בעל '''הלכות גדולות''' (חנוכה ד"ה אמר רב יהודה) נראה שאין להדליק קודם השקיעה ואפילו בשבת. שהרי הביא את הגמרא האומרת שכוכב אחד יום, שני כוכבים בין השמשות, שלושה כוכבים לילה. ובודאי כוונתו לומר שאז יש לו להדליק, כלומר בצאת הכוכבים, שאם לא כן למה הביא גמרא זו בהלכות חנוכה. וכן כתב ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף ט א ד"ה מצוותה) בשם בה"ג. <br />
<BR />אמנם מפורש ב'''בעל הלכות גדולות''' לעיל מיניה (חנוכה ד"ה והיכא דטעה) שמי שהדליק קודם שקיעה וכבה הנר קודם שקיעת החמה, צריך להדליק שוב משתשקע החמה משום שהדליק שלא בזמנה. מדוייק בדבריו, שאם לא כבה הנר שפיר קיים המצוה, ואינו צריך לחזור ולהדליק. בשו"ת '''אבני נזר''' (אורח חיים תצח ה) הקשה כן על הר"ן והרשב"א, אך הוסיף שזה אינו תימה כל כך, לפי שכמה פעמים כתבו הפוסקים דברים בשם בה"ג שהם היפך דברי בה"ג שלפנינו. גם ב'''ביאור הגר"א''' (א ד"ה אין) למד בדעת בה"ג דשרי להדליק קודם שקיעה, ודלא כפי שלמד הרשב"א בדעתו.<br />
<br />
ה'''מאירי''' (כא ב ד"ה אחר) כתב שאין להדליק קודם השקיעה, דשרגא בטיהרא מאי מהני, ואין בה פרסום הנס. <br />
<BR />כן כתב גם ה'''כלבו''' (מד ד"ה ומצות נר חנוכה), והוסיף שיש מי שאומר שאם מדליק קודם זמן זה אינו מברך. אמנם בהמשך דבריו כתב שמי שהוא טרוד יכול להדליק מפלג המנחה, אך צריך שיתן בה שמן יותר משיעור הדלקה כדי שידלק הנר עד דכליא רגלא דתרמודאי.<br />
<BR />ויש להעיר שב'''ריטב"א''' (כא ב ד"ה ועיקר) משמע שקודם שקיעת החמה אין להדליק, ושאם מדליק אינו מברך.<br />
<br />
===שיטת ההלכה===<br />
מרן ה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים תרעב ב), ציטט לשון הרמב"ם שלא מקדימים ולא מאחרים זמן ההדלקה. אמנם הוסיף בשם 'יש מי שאומר' שאם הוא טרוד יכול להקדים ולהדליק מפלג המנחה, ובלבד שיתן שמן כשיעור שידלק עד שתכלה רגל מן השוק.<br />
וב'''פרי חדש''' (א) הוסיף שהכוונה שיכול להדליק בברכה החל מפלג המנחה והלאה. וביאר שכיון שקיימא לן ש[[הדלקה עושה מצוה]], פשוט הוא שיש להחשיב את ההדלקה של פלג המנחה כמצווה, ולא שרק בשקיעה יחשב לו המצווה. ואם כן ודאי גם לברך אפשר וצריך. וכן הסכים ב'''מחצית השקל''' (א).<br />
<BR />הרב '''ברכי יוסף''' (א) דן האם דעת מרן כהאורחות חיים שמי שטרוד יכול להקדים מפלג המנחה, או דעתו כפי שהביא בסתם דעת הרמב"ם שאין מקדימין. שלכאורה קיימא לן בסתם ויש אומרים הלכה כסתם. אלא שמסיק שם שאפשר שכוונת מרן שהביא בשם יש מי שאומר, לפי שלא נמצא כן אלא אצל פוסק יחידי, אך אין הכרח ששאר פוסקים חולקים עליו. וכן הכא, אפשר שגם הרמב"ם מודה שטרוד יכול להקדים ולהדליק, ולא דיבר אלא ברובא דעלמא ובאופן הרגיל שאינם טרודים.<br />
<BR />ב'''משנה ברורה''' (ג) פסק בפשיטות לברך על הדלקה שאחר פלג המנחה קודם השקיעה.<br />
<br />
===זמן ההדלקה בערב שבת===<br />
{{להשלים|פסקה=כן}}<br />
<br />
==סוף זמן הדלקת הנרות== <br />
לפי הסבר ראשון של הגמרא יוצא שישנו זמן אחרון שבו מותר להדליק, ולאחר מכן אין להדליק. אך לפי התירוץ הנוסף, שמסביר שעד שתכלה רגל מן השוק הכוונה לשיעור ההדלקה (שיש לשים בנר לכתחילה או שמותר אחר כך לכבות, וכמחלוקת הראשונים [[#מחלוקת הראשונים בפירוש 'לשיעורה'|לעיל]]), יוצא לכאורה שאין זמן מאוחר שבו אי אפשר להדליק, אלא יכול להדליק כל הלילה. <br />
בעל '''הלכות גדולות''' (חנוכה ד"ה והיכא) כתב שמי שלא הדליק אחר שקיעת החמה, מדליק אחר כך עד שתכלה רגל מן השוק. משמע מדבריו שלאחר זמן זה אין להדליק. <br />
<BR />גם ב'''ספר התרומה''' (רכח ד"ה והלכה כרב ור' יוחנן) וב'''ר"ן''' (ד"ה דאי) כתבו שכשתכלה רגל מן השוק זה סוף זמן ההדלקה, ופשטות כוונתם שאחר זמן זה אין להדליק כלל. וכן הוא ב'''שלטי גיבורים''' (ט א ד"ה וכמה) בשם '''ריא"ז''' שאחר זמן זה אינו יכול להדליק וביטל המצווה. כן היא גם שיטת ה'''רמב"ם''' (מגילה וחנוכה ד ה) שאחר שכלתה רגל מן השוק אין להדליק, ולמד זאת מן ה'''גמרא''' (שבת כג ב) המובאת [[#אם מותר להדליק קודם השקיעה|לעיל]] במעשה של רב יוסף ואשתו שמפרשה לענין נר חנוכה<BR /><br />
ה'''תוספות''' (ד"ה דאי) כתבו בשם '''ר"י פורת''' שלכתחילה יש להיזהר ולהדליק בלילה מיד, כי לפי הסבר ראשון של הגמרא אסור להדליק לאחר שתכלה רגל מן השוק. אך הוסיפו התוספות שעל כל פנים אם איחר ידליק מספק, שהרי יש גם תירוץ שני בגמרא שלפיו אין הגבלת זמן. כדברים אלו הובא גם ב'''רא"ש''' בפסקים (ב ג) וב'''תוספותיו''' (כא ב ד"ה דאי). <br />
<br />
אבל ה'''רשב"א''' (כא ב ד"ה והא נמי) כתב שאין הכוונה בתירוץ 'לשיעורה', שלאחר שיעור זמן זה אינו מדליק, שהרי קיימא לן דבר שמצוותו בלילה כשר כל הלילה. אלא הכוונה שלא עשה מצוה כתיקנה, לפי שאין כל כך פרסומי ניסא, אבל רשאי וצריך להדליק, ולא הפסיד אלא מצוה כתיקנה (וזהו דווקא בזמן הגמרא, אבל לגבי הזמן הזה הביא דברי התוספות [[#בזמן הזה שמדליקים בפנים|להלן]] ולא חלק).<br />
<BR />ה'''ריטב"א''' (כא ב ד"ה דאי) ביאר שלפי מה שכתבו הראשונים שבזמן הזה שמדליקים בפנים יכול להדליק גם אחר שכלתה רגל מן השוק, יש לפרש גם כוונת הגמרא כן, שאם לא הדליק עד זמן זה מדליק בחוץ, אבל אחר זמן זה יכול להדליק בפנים, שאף שאינו יכול לעשות כבר פירסומי ניסא לבני רשות הרבים, לא נפטר מפני זה מלעשות היכרא לו ולבני ביתו, ולא גרע משעת הסכנה שמדליקו על שלחנו ודיו. <br />
<BR />גם בספר ה'''אגודה''' (שבת ב לא) כתב שאם לא הדליק מדליק כל הלילה.<br />
<br />
ב'''מאירי''' (כא ב ד"ה אחר) כתב שאחר זמן זה לא יצא ידי זמן הדלקתה מפני שהנר צריך להתפרסם לעוברי דרכים. ובהמשך דבריו הביא דעת הרמב"ם שאין להדליק אחר זמן זה, והביא גם דעת יש מפרשים שמדליקים שלא בברכה. למעשה פסק כדעת התוספות, מכיוון שרגילים להדליק בבית. <br />
<BR />ה'''כלבו''' (מד ד"ה ומצות) כתב שבזמנם שמדליקים בחוץ, אין להדליק אחר זמן זה דליכא פרסומי ניסא, ואיכא מאן דאמר שאם הדליק אינו מברך.<br />
<br />
ה'''טור''' (אורח חיים תרעב) כתב להלכה שזמן ההדלקה הוא עד חצי שעה אחר השקיעה, שאז יש פירסומי ניסא, אך הוסיף שזהו עיקר זמן הדלקה, ומכל מקום אם לא הדליק, זמנה כל הלילה.<br />
<br />
===בזמן הזה שמדליקים בפנים===<br />
כתבו ה'''תוספות''' (ד"ה דאי) שבזמן הזה ש[[מדליקים נרות חנוכה בתוך הבית מפני הסכנה]], אין לחוש מתי מדליק, שהרי אין היכרא ופרסומי ניסא אלא לבני הבית. והביא דבריהם ה'''רשב"א''' (ד"ה והא נמי). וכן הוא ב'''תוספות רא"ש''' (ד"ה דאי), וב'''ספר התרומה''' (רכח ד"ה והלכה כרב ור' יוחנן) נתן גדר למצוותה עד עלות השחר. וכן הסכימו ה'''מאירי''' (כא ב ד"ה אחר). וה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף ט א ד"ה דאי) הוסיף שעל כל פנים גם היום זריזים מקדימים למצוות, ולכן לכתחילה מצוה להדליקה משתשקע החמה.<br />
<BR />ב'''כלבו''' (מד ד"ה ומצות נר חנוכה) הביא גם הוא ענין זה שהאידנא שרי להדליק גם לאחר זמן זה לכתחילה ואף לברך. ובשם ר' יצחק דאנן כתב שזמנה עד עמוד השחר. והוסיף בשם '''רבנו פרץ''' שנכון להדליק כל זמן שבני הבית נעורים ולא הלכו לישון. וכן הובא כל זה ב'''ארחות חיים''' (א חנוכה טו).<br />
<br />
ה'''אור זרוע''' (חנוכה שכב) הזכיר שהאידנא מדליקים בתוך הבית, ולא קפדינן על שיעור השמן שבנר, הואיל ואין הנר נראה להולכים ושבים מבחוץ. אך לא כתב שמטעם זה רשאי להדליק גם אחר שכלה רגל מן השוק, אלא רק לענין שיעור השמן שצריך לשים בנר. <br />
<br />
ב'''מהרי"ל''' (חנוכה) מובא שנשאל מי ששכח להדליק מה דינו, והשיב שיכול להדליק כל הלילה עד עלות השחר. ואין הדברים מבוארים שם אם זהו דווקא האידנא או אף בזמנם. אך כתב שביום אינו יכול להדליק דלא הוי פירסומי ניסא, דשרגא בטיהרא מאי מהני.<br />
<br />
ה'''טור''' (אורח חיים תרעב) הביא דברי התוספות שבזמן הזה אין להקפיד, אבל כתב שנראה לו שגם לדידן צריך לדקדק בשיעור זמן ההדלקה, לפי שאנו מדליקים בפתח הבית ויש היכרא לעוברים ושבים.<br />
<br />
===שיטת ההלכה===<br />
ב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים תרעב א) ציטט לשון הרמב"ם שאין מקדימים ואין מאחרים, ולא הזכיר כלל דברי הראשונים שכתבו שבזמן הזה אין צריך להקפיד בזה שיש פירסומי ניסא לבני ביתו. <BR /><br />
בסעיף שאחר זה (ב) כתב שאם שכח או הזיד ולא הדליק, מדליק עד שתכלה רגל מן השוק שהוא כחצי שעה. וזהו לכתחילה, אך אם עבר גם זמן זה ולא הדליק מדליק כל הלילה. אך לאחר מכן אין לו תשלומין ביום או בלילה שלאחריו.<br />
<BR />ב'''דרכי משה''' (ד) כתב שבזמן הזה אין לחוש לזמן ההדלקה ואין צריך לדקדק להדליק דווקא בשקיעה, אבל הוסיף על פי ספר המנהגים טירנא שטוב להדליק קודם אכילה ובזמן שבני הבית נעורים. וב'''רמ"א''' באופן שונה מעט, שבזמן הזה שמדליקים בפנים אין צריך להיזהר להדליק קודם שתכלה הרגל, אבל טוב להיזהר.<br />
<br />
ה'''מהרש"ל''' בתשובה (פה) כתב שאם לא הדליק בזמנה, מדליק בלילה עד חצות, ואחר חצות עבר זמנו. אבל רוב הפוסקים לא סבירא להו הכי. <br />
ה'''בית חדש''' (תרעב ב) כתב שלהלכה יש לתפוס כפי רוב הראשונים הסוברים שמותר להדליק כל הלילה אם לא הדליק בזמנה, ולסמוך על התירוץ השני בגמרא, דבשל סופרים הלך אחר המיקל. <br />
<br />
====אם צריך לברך על הדלקה מאוחרת====<br />
כתב ה'''מגן אברהם''' (ו) שמדברי הב"י משמע שאין לברך, לפי שהוא ספקא דדינא, אבל מסתימת לשון השלחן ערוך נראה שצריך לברך. ופסק המג"א שיברך רק אם בני הבית ערים, אך אם כבר ישנים ומדליק לבדו, לא יברך. <BR /><br />
גם הרב '''פרי חדש''' (ב ד"ה הלילה) כתב שאמנם לפי דברי התוס' שיש להחמיר מספק ולהדליק גם אחר שכלתה רגל מן השוק, לכאורה אין לברך, שכיון שהוא רק מספק קיימא לן ספק ברכות להקל. אך לפי מה שכתבו הפוסקים דהאידנא שמדליקים בבתים יש להדליק כל הלילה, דאכתי הוי פירסומא ניסא לבני הבית, יש להדליק בברכה, עד שיעלה עמוד השחר. משמע בדבריו שאם ליכא בני בית עמו, לא יברך. וכן דעת הרב '''אליה רבה''' (ג) לדינא, וה'''ערוך השלחן''' (ז) וה'''משנה ברורה''' (יא), והוסיף המשנ"ב שאם בני ביתו ישנים נכון להקיצם כדי שיוכל להדליק בברכה.<br />
<br />
בספר '''מור וקציעה''' ליעב"ץ (תרעב ב ד"ה ונ"ל ליישב) כתב לחדש שכל עיקר מצות נר חנוכה היא בברכה, שאם לא כן, אינו נראה שמדליק לכבוד המצוה, אלא ככל אדם שמדליק נר בלילה לצורכו. ואם מדליק בלא ברכה, לא עשה כלום, דהרואה אומר שלצרכו הוא עושה. ולכן כל מקום שאמרו להדליק, גם מחמת הספק, צריך להדליק בברכה, שאם לא כן אין כאן פרסום הנס.<br />
<br />
====כמה שמן צריך לתת====<br />
כתב ה'''פרי חדש''' (ב) שאם מדליק תוך הזמן של חצי שעה, ולא נשאר אלא רבע שעה, אין צריך לשים שמן אלא כדי רבע שעה. אמנם לדידן שההיכר הוא גם לבני הבית, יש לשים שמן בשיעור הרגיל. וכן העתיק ה'''משנה ברורה''' (ה).<br />
<br />
===לא הדליק כל הלילה===<br />
ב'''שו"ת מהר"ם מרוטנבורג''' (תרלד) נשאל על אדם שלא הדליק לילה אחד. והשיב דאינו יכול להדליק ביום לפי שאין פירסומה ניכר. וכל שכן שלא ידליק בשאר לילות. הובאו דבריו ב'''מרדכי''' (שבת ב רסח).<br />
<BR />וב'''שו"ת מהרי"ל''' הביא דבריו, וכתב שאין הכוונה שבשאר הלילות לא ידליק כלל, שאין זה כ[[ספירת העומר שבעינן תמימות]], שכל יום נס בפני עצמו הוא. אלא כוונת המהר"ם שבשאר הלילות אינו יכול להשלים את הלילה שהפסיד. וכן פירש ה'''אגודה''' (שבת ב לא), וכן פירש גם ה'''שיבולי הלקט''' (חנוכה קפו), והוסיף להטעים הדבר, שאם ידליק בלילות הבאים גם על אותו היום, הרי שאינו ניכר עושה כבית הלל שמוסיף והולך כל יום אחד, ואמרי אינשי שעובר על דברי חכמים הוא.<br />
<BR />גם ה'''רוקח''' (חנוכה רכו) כתב כדברי המהר"ם מרוטנבורג, וכן כתב ה'''טור''' (תרעב) בשם ריב"א. והובאו דברים אלו ב'''בית יוסף''' (אורח חיים תרעב ד"ה ומ"ש ואם עבר).<br />
<BR />וב'''דרכי משה''' (ג) הביא בשם '''ר' מנחם מירזבורג''' שמי שהפסיד יום אחד, ידליק בימים הבאים עוד נר קודם שיתחיל להדליק. וכתב הדרכ"מ על דבריו שאינם נראים, אלא העיקר כמהרי"ל והאגודה הנ"ל. <br />
<br />
כן נפסק להלכה גם ב'''שלחן ערוך''' וב'''רמ"א''' (תרעב ב) שמי שלא הדליק כל הלילה אין לו תשלומין, וידליק בשאר הלילות כרגיל.<br />
<br />
==משך הזמן שצריכים הנרות להיות דולקים==<br />
ה'''גמרא''' (כא ב) בתירוצה השני הסבירה את דברי הברייתא שצריך להדליק משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק, שהכוונה 'לשיעורה'. והסביר '''רש"י''' שם שצריך לתת שמן בנר בכמות כזו שידלק מן השקיעה עד שתכלה רגל מן השוק. אבל אם [[כבתה אין זקוק לה]] לחזור ולהדליקה. וכן כתב '''רבנו חננאל''' (כא ב). <br />
<BR />כתבו הראשונים (מאירי, כלבו, ארחות חיים ועוד) ששיעור השמן שצריך לתת בכל נר הוא שמינית ביצה. שמצאנו בנרות של בית המקדש שהיו נותנים בכל נר חצי לוג שהם ג' ביצים לי"ב שעות (לילה שלם בממוצע). נמצא ביצה לד' שעות, ואם כן לחצי שעה די בשמינית ביצה. ב'''מגן אברהם''' (תרעב ג) הביא כן בשם ה'''שלטי גיבורים''' אבל כתב שבאמת הכל לפי הפתילה. <br />
<br />
דעה אחרת מובאת ב'''סמ"ג''' (עשין דרבנן ה) וב'''הגהות מיימוניות''' (מגילה וחנוכה ד ב) בשם '''ר"י''' שנהגו העם כלשון ראשון, כלומר כתירוץ ראשון בגמרא ש'אי לא אדליק מדליק', ולפי זה אין שיעור כלל לשמן שצריך ליתן בנר, דלא קיימא לן כתירוץ שני שאמרה הגמרא 'לשיעורה'. ובסמ"ג שם כתב באופן נוסף, שמאחר שאין אנו מדליקין אלא לבני הבית בפנים, אין צריכים לשיעור לשמן. כן היא גם דעת ה'''ראבי"ה''' (חנוכה תתמג) שהביא בשם '''רבנו תם''' שאמר שבתרוייהו (כלומר בשני תירוצי הגמרא) אזלינן לקולא, כיון שבשל סופרים הלך אחר המיקל, ולא בעינן לא שיעור שמן להדלקה, ולא להדליק אחר השקיעה אם לא הדליק. אבל כתב ה'''בית חדש''' (תרעב ב) שדעת הפוסקים שבעינן שיעור לשמן, וגם ר"י לא אמר להלכה, אלא ליישב מנהג העולם.<br />
<br />
===שיטת הרי"ף וסייעתו===<br />
ה'''רי"ף''' (שבת ט א) כתב הסבר נוסף לגמרא, שהכוונה שאם היתה דולקת עד השיעור הזה, ורצה לכבותה או להשתמש לאורה, הרשות בידו. וכן סוברים ה'''רא"ש''' (ב ג), ה'''רמב"ן''' (כא ב ד"ה ומצאתי) וה'''ריטב"א''' (כא ב ד"ה אי נמי), וה'''טור''' (אורח חיים תרעב). <BR /><br />
גם ה'''רמב"ם''' (מגילה וחנוכה ד ה) כתב שאם רצה לכבות אחר שכלתה רגל מן השוק, יכול, אך לא הזכיר את השימוש לאורה, ובהמשך דבריו (ו) הזכיר באופן כללי את ה[[איסור להשתמש לאור נר חנוכה]], ולא חילק בין קודם הזמן לאחר הזמן.<br />
<br />
ב'''תשובות הגאונים''' (שערי תשובה רלג) כתוב שלאחר שכלתה רגל מן השוק, אם צריך לאור הנר, מותר להכניסו ולהתשמש לאורו. וכן הוא ב'''ספר העיטור''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20516&st=&pgnum=248 (עשרת הדיברות חנוכה קיז א)] בשם 'שלחו ממתיבתא' וכן ב'''שיבולי הלקט''' (חנוכה קפה). וב'''מאירי''' (כא א סוד"ה זה שביארנו) למד בדבריהם שדווקא כשנטלה ממקומה הוא דמותר להשתמש לאורה.<br />
<br />
===שימוש בנרות ובשמן לאחר זמן מצוותן===<br />
{{סוגיה מורחבת|כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה}}<br />
ה'''רשב"א''' (כא ב ד"ה אי נמי) וה'''ר"ן''' (בחידושים כא ב, ובדפי הרי"ף ט א ד"ה אי נמי) למדו בדעת הרי"ף שאחר שדלקה כשיעור וכבתה מותר אף להסתפק מן השמן, וביארו הטעם לפי שלא הקצה אותה אלא למצותה כל זמן שדולקת, אבל לאחר שכבתה מותר דומיא ד[[עצי סוכה ונויה המותרים לאחר החג]]. <br />
<BR/>אמנם ב'''שאילתות דרב אחאי''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=35034&st=&pgnum=76&hilite= (וישלח כו ד"ה שאילתא דמחייבין)] כתוב להדיא שאם כבה הנר, יוסיף עליו ביום השני וידליק וכן ביום השלישי וכו', ואם הותיר גם ביום השמיני עושה מדורה ומדליקו בפני עצמו, שכיון שהוקצה למצוותו אסור להסתפק ממנו. וכן הוא ב'''סידור רב עמרם גאון''' (סדר חנוכה ד"ה ואם), וכן נראית דעת בעל '''ספר הלכות קצובות''' (חנוכה ב).<br />
<BR/>וכתבו הר"ן והרשב"א שם שלפי דבריהם צריך לחלק בין נר חנוכה לעצי ונויי סוכה, שבעצי ונויי סוכה אדם מקצה אותם רק לימות החג, ואחר כך דעתו להשתמש בהם, אבל נר חנוכה עשוי להתבער לגמרי, ולכן כשנותן שמן ופתילה בנר, מקצה אותם לגמרי למצוותן עד שיכלה כל שמן שבנר, ואם נשתיירו הרי הם אסורים. וכן כתב ה'''רמב"ן''' (כא ב ד"ה ומצאתי) שצריך ליישב בדעתם.<br />
<br />
ה'''תוספות''' (שבת מד א ד"ה שבנר) כתבו כדבר פשוט, שאם כבה נר חנוכה צריך להוסיף עליו בלילה השני ולהדליק, ובליל שמיני עושה לו מדורה בפני עצמו לפי שהוקצה למצוותו<ref>וכתבו דברים אלו בשם ברייתא, אבל כבר העירו האחרונים שט"ס היא ומקורו בשאילתות.</ref>. וכן פסק ה'''רא"ש''' (שבת ב ט) להלכה בשם השאילתות, ואחריו ב'''טור''' (תרעז).<br />
<br />
אבל ה'''רמב"ן''' (כא ב ד"ה ומצאתי) וכן ה'''ריטב"א''' (כא ב ד"ה אי נמי) בשם רבו ה'''רא"ה''' סוברים, שהעיקר כדעת הרי"ף שאף שאמרו ש[[אסור להשתמש לאורה]] זהו דווקא בזמן שהנר דולק ומשום ביזוי מצוה, אבל אחר שכבה הנר אפילו תוך חצי שעה, כבר נתקיימה המצוה וליכא ביזוי מצוה, והרי הם ככל [[תשמישי מצוה הנזרקים]], וליכא לדברי האוסרים מפני שהשמן והפתילות הוקצו למצוה, לפי שלא הוקצו אלא לזמן קבוע. וכן כתב ב'''מיוחס לר"ן''' (כא ב ד"ה אי נמי) בשם הרא"ה והרמב"ן.<br />
<BR />ב'''שיבולי הלקט''' (חנוכה קפה) כתב בשם '''רבנו ישעיה''' ראיה שמותר להשתמש במותר השמן שבנר חנוכה, שהרי לגבי נר שבת אמרה הגמרא ש[[טלטול נר בשבת|אין מוקצה לר' שמעון אלא שמן שבנר בשעה שהוא דולק, הואיל והוקצה למצותו הוקצה לאיסורו]]. הרי שגם בנר שבת, אם כבר כבה מותר לר' שמעון ואינו מוקצה יותר, וכן הדין ב[[אתרוג, שאחר מצוותו מותר באכילה]]. אמנם ה'''ר"ן''' שם כבר יישב שאינו דומה לנר שבת, ששם אף בעודו דולק למצוותו נהנים ממנו, וכן הוא ב'''תוספות''' (שבת מד א ד"ה שבנר) וב'''רמב"ן''' (כא ב ד"ה ומצאתי).<br />
<BR />גם ה'''ראבי"ה''' (חנוכה תתמג) כתב על דין זה של השאילתות שאינו נראה לו, שהרי גם אתרוג מותר לאחר המצוה, ושמא יש לומר שדעתה המדליק נר שלא להינות ממנו לעולם.<br />
<br />
===הסתירה בדברי הרא"ש והטור ויישובה===<br />
הרא"ש והטור, כאמור לעיל, הביאו דברי השאילתות להלכה, אולם מאידך גיסא הם גם העתיקו דברי הרי"ף בהסבר הגמרא, ש'לשיעורה' הכוונה שאם לאחר חצי שעה הנרות עדיין דולקות, יכול הוא לכבותן להשתמש בהן. והקשה ה'''מהר"י אבוהב''' (תרעז ד"ה נותר) שלכאורה הדברים סותרים זה את זה, וכתב לחלק שאם נתן את השמן ולא הקצהו אלא לשיעור ההדלקה, מותר אחר כך להסתפק ממנו אם ירצה. אבל כשנתן בסתם, אז הוקצה למצות נר חנוכה וצריך לעשות לו תיקון כדברי השאילתות.<br />
<BR />ב'''בית יוסף''' (תרעז ד"ה הנותר) כתב ליישב באופן אחר, שאם נתן שמן יותר מכשיעור, מותר אחר זמן שיעור מצוותה להינות ממנו כיון שלא הוקצה אלא לישעור מצוותו, ובזה איירי הרי"ף, אך אם כבה טרם שהושלמה המצווה, היינו בתוך חצי שעה, צריך לעשות לו תיקון, לפי ששמן זה הוקצה למצוותו. ובזה מיירי השאילתות. לתירוץ זה הסכים ה'''טורי זהב''' (תרעב א), והוסיף לזה דיוק מדברי השאילתות, שכתוב שם 'אם כבתה והותיר שמנה', משמע דווקא כבתה בתוך זמן שיעור מצוותה, אבל כתב שמדברי הר"ן לא משמע כך, שהרי הוא עשה מחלוקת בין הרי"ף לגאונים, וסובר הוא בדעת הרי"ף שמותר להשתמש בנר אפילו כבה בתוך זמן מצוותו, שגם זה נקרא אחר שיעור מצוותה לפי שאינו מחוייב להדליק. <br />
<BR />ובאמת שתירוץ זה מובא כבר ב'''מרדכי''' (שבת ב רסו) בשם '''מהר"ם''' שהשאילתות מיירי בשלא נתן בו שמן אלא כשיעור, וכן הוזכר ב'''רמב"ן''' (כא ב ד"ה ומצאתי) אף שאינו סובר כן לדינא.<br />
<BR />גם בשו"ת '''מהרש"ל''' (פה ד"ה מדליקין) נראה שסובר כתירוץ זה, שכתב דין זה של השאילתות, אבל הוסיף שזהו דווקא כשלא נתן בה אלא כשיעור וכבה, אבל כשדלק כבר יותר מהשיעור מותר. אמנם סובר הוא שדווקא לכבותו ולהשתמש בשמן מותר, אבל להשתמש לאור הנר לא, מפני הרואים שאומרים שנהנה הוא מנר חנוכה.<br />
<br />
אמנם כבר נתבאר שדעת הרמב"ן והרשב"א והריטב"א והר"ן שהרי"ף והשאילתות חולקים זה על זה, ואף שהעלה הרמב"ן את האפשרות ליישב שדעת הרי"ף שמותר לכבות הוא דווקא אחר שדלק כשיעור ולא פליג על השאילתות, מ"מ אינו סובר כן.<br />
<br />
===שלחן ערוך ואחרונים===<br />
ה'''שלחן ערוך''' (תרעב ב) פסק שאם נתן שמן יותר מכשיעור, כאשר עוברת חצי שעה, יכול לכבות הנר בידיים ולהשתמש לאורה. ולהלן פסק (תרעז ד) כדברי השאילתות שהנותר מ'''השמן הצריך להדלקה''' צריך לעשות לו מדורה ולשרפו בפני עצמו שהרי הוקצה למצוותו. וכתב כפי דעתו שזהו דווקא שמן שהוקצה לשיעור ההדלקה, אבל היותר מזה לא הוקצה.<br />
<br />
ה'''מהרש"ל''' בתשובה (פה) כתב שבזמן שהנרות דולקים לא ישתמש לאורה, מפני הרואים שאינם יודעים לחלק בין זמן המצוה ללאחר זמנה. וב'''בית חדש''' (תרעב ב ד"ה ולענין) העיד שהמנהג שלא לכבותה אף אחר זמנה, ואסור להתיר. והביאו ה'''מגן אברהם''' (ד). <br />
<BR />ב'''אליה רבה''' (ב) נתן עצה שיתנה בפירוש שאינו מקצה את השמן אלא כשיעור זמן המצוה, ואז מותר לכבות ולהינות לאחר חצי שעה, והעתיק עצה זו ה'''משנה ברורה''' (ז). אמנם לדינא הסכים האליה רבה שכאשר הנר עדיין דולק יש לחשוש מפני הרואים ולא להינות ממנו, וכדברי מהרש"ל. <br />
וב'''ערוך השלחן''' (ט) כתב שאצלם נהגו לכבות, אמנם אם יש מקום שנוהגים שלא לכבות כדברי הב"ח, אין לשנות.<br />
<br />
==אכילה, עשיית מלאכה ושאר דברים קודם הדלקה==<br />
כתב ה'''מהרש"ל''' בתשובה (פה) שמשהגיע זמן ההדלקה אין לאכול ולא ללמוד, ואם התחיל פוסק. וכן כתב ה'''בית חדש''' (תרעב ב ד"ה פסק), וכתב הטעם שמא יהיה טרוד בלימודו וישכח, וכדין [[בדיקת חמץ]], וביותר שלחד לישנא בגמרא, אם לא הדליק אינו חוזר ומדליק, והוי מצוה עוברת. לכן פשיטא שצריך להפסיק. וכן הסכים ה'''פרי חדש''' (א). גם הרב '''אליה רבה''' (א) הסכים כן לדינא. וכן פסק ה'''משנה ברורה''' (י).<br />
<br />
===תפילת ערבית והדלקה מה קודם===<br />
כתב ה'''מגן אברהם''' (תרעב ה) שמי שלא התפלל מעריב, מדליק ואחר כך מתפלל, כיון שאין ההדלקה אורכת זמן ואין חשש בזה שמא ישכח התפילה.<br />
אבל בתשובת '''שב יעקב''' (א כב) כתב שקריאת שמע דאורייתא וקודמת היא להדלקת נר חנוכה, ועוד שהיא תדירה.<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
<br />
[[קטגוריה: חנוכה]]<br />
[[קטגוריה: שבת כא:]]<br />
[[קטגוריה: מגילה וחנוכה פרק ד]]<br />
[[קטגוריה: אורח חיים סימן תרעב]]</div>Benjikosovhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%96%D7%9E%D7%9F_%D7%94%D7%93%D7%9C%D7%A7%D7%AA_%D7%A0%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%94&diff=16128זמן הדלקת נרות חנוכה2020-12-09T07:16:45Z<p>Benjikosov: /* סוף זמן הדלקת הנרות */</p>
<hr />
<div>{{מקורות|סופרים כ ד|שבת כא ב||מגילה וחנוכה ד ה-ו|אורח חיים תרעב א-ב}}<br />
הזמן ביום בו צריך להדליק נרות חנוכה, ואם לא הדליק עד מתי מותר להדליק, ומשך הזמן שצריכים הנרות להיות דולקים.<br />
<br />
==הברייתא והגמרא==<br />
מובא ב'''מסכת סופרים''' (כ ד) שמצוות הדלקת נר חנוכה, משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק, ואע"פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר שנאמר: "לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה". ואם הדליקו ביום אין מברכים עליו.<br />
<BR />וב'''גמרא''' (שבת כג ב) מבואר שמה שכתוב עד שתכלה רגל מן השוק, אין הכוונה שבתוך זמן זה [[כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה|אם כבה הנר צריך להדליקו שוב]], אלא שאם לא הדליק בשקיעת החמה, יכול להדליק עד שתכלה רגל מן השוק. הסבר נוסף שמביאה הגמרא, שזמן זה משקיעת החמה עד שתכלה רגל מן השוק, הוא 'לשיעורא', כלומר זהו שיעור הזמן שצריך הנר לדלוק.<br />
<BR />והבדל יש בין התירוצים, לפי תירוץ ראשון יש הגבלת זמן עד מתי מותר להדליק במקרה שלא הדליק מיד בשקיעה, אבל לאחר זמן זה אינו יכול להדליק. אך לפי תירוץ שני אין בזה הגבלת זמן, ויכול להדליק גם אחר שיעור זה. <br />
<BR />הבדל נוסף הוא, שלפי תירוץ שני יש זמן מסויים שבו הנר צריך לדלוק, ולכן צריך גם מראש לתת שמן בכמות כזו שתדלק עד סוף הזמן. אך לפי תירוץ ראשון אין לזה שיעור, ויכול לכאורה לשים מעט מאוד שמן שידלק אפילו לרגע קצר בלבד.<br />
<BR />להלן נראה שנחלקו הפוסקים אם תירוצים אלו פליגי אהדדי או לא.<br />
<br />
===מחלוקת הראשונים בפירוש 'לשיעורה'===<br />
'''רש"י''' (כא ב ד"ה לשיעורה) הסביר את התירוץ השני בגמרא, שהכוונה היא שצריך לכתחילה שיהיה שמן כשיעור הזה שידלק משקיעת החמה ועד שתכלה רגל מן השוק, אבל אם כבתה תוך זמן זה אינו צריך להדליקה. כן פירש גם '''רבנו חננאל''' (כא ב).<br />
<BR />אמנם ב'''רי"ף''' (ט א) אף שמובא גם הסבר זה (לפי חלק מהגירסאות), מ"מ הוסיף וכתב פירוש נוסף - שאם היה הנר דולק משקיעת החמה עד שכלתה רגל מן השוק, יכול אחר כך לכבותה אם ירצה, או להשתמש לאורה.<br />
<br />
[[#משך הזמן שצריכים הנרות להיות דולקים|להלן]] יובאו דברי הפוסקים בדין זה – כמה זמן צריכים הנרות להיות דלוקים, ואם מותר לכבותן או להשתמש בהן לאחר ההדלקה.<br />
<br />
===שיעור הזמן של 'עד שתכלה רגל מן השוק'===<br />
עוד מבואר בגמרא שם שעד שתכלה רגל מן השוק הוא עד שיכלו רגלם של תרמודאי, ופירש '''רש"י''' (ד"ה רגלא) שהם אומה של מלקטי עצים, שהיו נשארים עוד בשוק גם אחר שהולכים כולם לבתיהם ומבעירים אש, וכשהיו נגמרים להם העצים, היו יוצאים וקונים מאותם תרמודאי. אם כן יוצא שמותר להדליק גם אחרי שהשוק ריק מאנשים ונשארו רק אותם מוכרי עצים. ורק כאשר גם אותם תרמודאי הולכים לבתיהם, זהו כבר זמן שאין להדליק בו. כן הוא הפירוש גם ב'''ספר הישר''' לרבנו תם (חידושים ריד) ובהרבה הראשונים.<br />
<BR />אמנם ב'''תשובות הגאונים''' (שערי תשובה רלג) מובא באופן קצת אחר, שתרמודאי הם בני אדם עניים העושים מלאכה בשדה או שומרי פירות, ומתאחרים לבוא אחר כל בני אדם עד שחשכה, שכיון שאין להם כסף ליקח עצים להסקה, הם מלקטים בעצמם עצים הקרויים 'תרמדי', ולכן מתאחרים לבוא מכולם. כעין זה משמע גם ב'''רי"ף''' (ט א). ולשיטתם אותם תרמודאי אינם שם אומה, אלא הם עניים בין גויים בין יהודים.<br />
<br />
ה'''רי"ף''' (ט ב) הוסיף שאותם תרמודאי מתעכבין אחר זמן שקיעה החמה כמו חצי שעה עד שמגיעים לבתיהם, וכן העתיק ה'''רא"ש''' (ב ג). וב'''רמב"ם''' (מגילה וחנוכה ד ה) כתוב 'כמו חצי שעה או יתר' וכן הוא ב'''כלבו''' (מד ד"ה ומצות) וב'''ארחות חיים''' (א חנוכה טו). וב'''מאירי''' (כא ב ד"ה אחר) הלשון - שאותם אנשים מתעכבים '''עד''' חצי שעה אחר שקיעת החמה.<br />
<BR />גם ב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים תרעב א) כתב להלכה גדר זה - 'שהוא כמו חצי שעה'.<br />
<br />
==פירוש 'שקיעת החמה' לענין הדלקת נרות חנוכה==<br />
{{סוגיה מורחבת|זמני שקיעת החמה בין השמשות וצאת הכוכבים}}<br />
בעל '''הלכות גדולות''' (חנוכה ד"ה והיכא) כשהביא דין זה של זמן ההדלקה, דייק בלשונו ולא כתב 'משתשקע החמה' כלשון הגמרא, אלא כתב 'אחר שקיעה', ולכאורה כוונתו בסוף השקיעה. <br />
<BR/>ובאמת ב'''מרדכי''' (שבת תנה) כתב כן במפורש, שמשתשקע החמה פירושו מסוף השקיעה כלומר מצאת הכוכבים, שהרי שרגא בטיהרא מאי מהני, ולכן אין להדליק אלא כשיש חושך.<br />
<BR/>גם מדברי ה'''תוספות''' (ד"ה דאי) יש קצת לדייק, שכתבו שיש להדליק '''בלילה''' מיד, משמע קצת אחרי השקיעה, וכן הלשון ב'''רא"ש''' (ב ג). ובמקום אחר (מנחות כ ב) פירשו כן להדיא, שמשתשקע החמה דנר חנוכה הוא בסוף שקיעה, דאם לא כן שרגא בטיהרא מאי מהני. <br />
<br />
ב'''טור''' (אורח חיים תרעב) פסק להלכה כהמרדכי וכתב בזה הלשון "מצותה מסוף שקיעת החמה". <br />
<br />
דעה אחרת מצאנו בספר '''יראים''' {{היברובוקס|14049|95|רעד}} לר' אליעזר ממיץ שכתב שמצות נר חנוכה משתשקע החמה בעוד יום קצת, שכיון שהתחיל להחשיך לא הוי כשרגא בטיהרא, ואדרבה בזמן זה אנשים מתחילים לשוב לבתיהם ורואים הנרות מבעוד יום ותמהים, ובזה איכא פירסומי ניסא. דבריו בזה הם לשיטתו שכתב לענין שבת, ששקיעת החמה היא שלשת רבעי מיל קודם שתעלם השמש מן האופק. וכן כתב ב'''בית חדש''' (תרעב א). <br />
<br />
===שולחן ערוך ואחרונים===<br />
ב'''שלחן ערוך''' (תרעב א) פתח בלשון הרמב"ם וכתב "אין מדליקין נר חנוכה קודם שקיעת החמה", והוסיף כלשון הטור "אלא עם '''סוף''' שקיעתה". וב'''בית יוסף''' (תרעב ד"ה ואהא דתניא) כתב בהסבר דעת הטור, שבתחילת השקיעה עדיין היום גדול, ולכן אין זה זמן הדלקה. וכן פסק ה'''בית חדש''' (א) שזמן ההדלקה הוא בסוף השקיעה בצאת הכוכבים. וכן דעת ה'''מגן אברהם''' (א).<br />
<BR />אבל דעת ה'''גר"א''' נראית שצריך להדליק בתחילת השקיעה, וכתב שכן היא דעת הרשב"א והר"ן. וב'''משנה ברורה''' (תרעב א) הוסיף שגם דעת המאירי כן היא.<br />
והרב '''פרי חדש''' (א) כתב גם כן שמה שכתב מרן סוף השקיעה, זהו לשיטת רבנו תם ודעימיה בחישוב זמן השקיעה וצאת הכוכבים, אבל לדידן יש לפרש התחלת השקיעה.<br />
<br />
בשו"ת '''יצחק ירנן''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21258&st=&pgnum=281 (א נא)] כתב שגם לספרדים יש לנהוג להדליק בתחילת השקיעה, שכן פירש להדיא היראים וכן היא דעת הרמב"ם, ושכן מוכח גם מתוך דברי הגאונים.<br />
<br />
==אם מותר להדליק קודם השקיעה==<br />
ה'''רמב"ם''' (מגילה וחנוכה ד ה) כתב שאין מדליקין נר חנוכה קודם שקיעת החמה, אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין. ומקור דברי הרמב"ם בזה, הם מה'''גמרא''' (שבת כג ב) שהביאה המעשה באשתו של רב יוסף שהיתה מאחרת להדליק נרות סמוך לחשיכה, ורמז לה רב יוסף מעמוד האש שהיה מקדים לבוא קודם ששקע עמוד הענן. סברה להקדים ולהדליק בעוד היום גדול, אמר לה ההוא סבא 'ובלבד שלא יקדים ולא יאחר'. ואף שבפשט הסוגיה מדובר ב[[זמן הדלקת נר שבת|נר שבת]], וכן פירשו רוב הראשונים, מפרש הרמב"ם גמרא זו לענין נרות חנוכה {{ראה עוד|זמן הדלקת נר חנוכה|שיטת הרמב"ם}}.<br />
<br />
לעומת זאת דעת ה'''רשב"א''' (כא ב ד"ה הא) שאילו רוצה יכול להדליק קודם לשקיעה סמוך לה, וכשם שלענין נרות שבת אמרו שעמוד האש משלים לעמוד הענן, ויש להדליק סמוך לשקיעה כל שניכר שלצורך מצות שבת מדליקו, הוא הדין בנר חנוכה. ומה שאמרה הגמרא שמצותה משקיעת החמה, הכוונה לעיקר מצותה, שאז מחוייב להדליק. גם הביא ראיה נוספת מהדלקת נר חנוכה בערב שבת, שם ודאי מקדים להלדיק קודם חשיכה. וכן הביא ראיה זו ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף ט א ד"ה מצוותה).<br />
<BR />אבל הוסיף הרשב"א שמדברי בעל '''הלכות גדולות''' (חנוכה ד"ה אמר רב יהודה) נראה שאין להדליק קודם השקיעה ואפילו בשבת. שהרי הביא את הגמרא האומרת שכוכב אחד יום, שני כוכבים בין השמשות, שלושה כוכבים לילה. ובודאי כוונתו לומר שאז יש לו להדליק, כלומר בצאת הכוכבים, שאם לא כן למה הביא גמרא זו בהלכות חנוכה. וכן כתב ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף ט א ד"ה מצוותה) בשם בה"ג. <br />
<BR />אמנם מפורש ב'''בעל הלכות גדולות''' לעיל מיניה (חנוכה ד"ה והיכא דטעה) שמי שהדליק קודם שקיעה וכבה הנר קודם שקיעת החמה, צריך להדליק שוב משתשקע החמה משום שהדליק שלא בזמנה. מדוייק בדבריו, שאם לא כבה הנר שפיר קיים המצוה, ואינו צריך לחזור ולהדליק. בשו"ת '''אבני נזר''' (אורח חיים תצח ה) הקשה כן על הר"ן והרשב"א, אך הוסיף שזה אינו תימה כל כך, לפי שכמה פעמים כתבו הפוסקים דברים בשם בה"ג שהם היפך דברי בה"ג שלפנינו. גם ב'''ביאור הגר"א''' (א ד"ה אין) למד בדעת בה"ג דשרי להדליק קודם שקיעה, ודלא כפי שלמד הרשב"א בדעתו.<br />
<br />
ה'''מאירי''' (כא ב ד"ה אחר) כתב שאין להדליק קודם השקיעה, דשרגא בטיהרא מאי מהני, ואין בה פרסום הנס. <br />
<BR />כן כתב גם ה'''כלבו''' (מד ד"ה ומצות נר חנוכה), והוסיף שיש מי שאומר שאם מדליק קודם זמן זה אינו מברך. אמנם בהמשך דבריו כתב שמי שהוא טרוד יכול להדליק מפלג המנחה, אך צריך שיתן בה שמן יותר משיעור הדלקה כדי שידלק הנר עד דכליא רגלא דתרמודאי.<br />
<BR />ויש להעיר שב'''ריטב"א''' (כא ב ד"ה ועיקר) משמע שקודם שקיעת החמה אין להדליק, ושאם מדליק אינו מברך.<br />
<br />
===שיטת ההלכה===<br />
מרן ה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים תרעב ב), ציטט לשון הרמב"ם שלא מקדימים ולא מאחרים זמן ההדלקה. אמנם הוסיף בשם 'יש מי שאומר' שאם הוא טרוד יכול להקדים ולהדליק מפלג המנחה, ובלבד שיתן שמן כשיעור שידלק עד שתכלה רגל מן השוק.<br />
וב'''פרי חדש''' (א) הוסיף שהכוונה שיכול להדליק בברכה החל מפלג המנחה והלאה. וביאר שכיון שקיימא לן ש[[הדלקה עושה מצוה]], פשוט הוא שיש להחשיב את ההדלקה של פלג המנחה כמצווה, ולא שרק בשקיעה יחשב לו המצווה. ואם כן ודאי גם לברך אפשר וצריך. וכן הסכים ב'''מחצית השקל''' (א).<br />
<BR />הרב '''ברכי יוסף''' (א) דן האם דעת מרן כהאורחות חיים שמי שטרוד יכול להקדים מפלג המנחה, או דעתו כפי שהביא בסתם דעת הרמב"ם שאין מקדימין. שלכאורה קיימא לן בסתם ויש אומרים הלכה כסתם. אלא שמסיק שם שאפשר שכוונת מרן שהביא בשם יש מי שאומר, לפי שלא נמצא כן אלא אצל פוסק יחידי, אך אין הכרח ששאר פוסקים חולקים עליו. וכן הכא, אפשר שגם הרמב"ם מודה שטרוד יכול להקדים ולהדליק, ולא דיבר אלא ברובא דעלמא ובאופן הרגיל שאינם טרודים.<br />
<BR />ב'''משנה ברורה''' (ג) פסק בפשיטות לברך על הדלקה שאחר פלג המנחה קודם השקיעה.<br />
<br />
===זמן ההדלקה בערב שבת===<br />
{{להשלים|פסקה=כן}}<br />
<br />
==סוף זמן הדלקת הנרות== <br />
לפי הסבר ראשון של הגמרא יוצא שישנו זמן אחרון שבו מותר להדליק, ולאחר מכן אין להדליק. אך לפי התירוץ הנוסף, שמסביר שעד שתכלה רגל מן השוק הכוונה לשיעור ההדלקה (שיש לשים בנר לכתחילה או שמותר אחר כך לכבות, וכמחלוקת הראשונים [[#מחלוקת הראשונים בפירוש 'לשיעורה'|לעיל]]), יוצא לכאורה שאין זמן מאוחר שבו אי אפשר להדליק, אלא יכול להדליק כל הלילה. <br />
בעל '''הלכות גדולות''' (חנוכה ד"ה והיכא) כתב שמי שלא הדליק אחר שקיעת החמה, מדליק אחר כך עד שתכלה רגל מן השוק. משמע מדבריו שלאחר זמן זה אין להדליק. <br />
<BR />גם ב'''ספר התרומה''' (רכח ד"ה והלכה כרב ור' יוחנן) וב'''ר"ן''' (ד"ה דאי) כתבו שכשתכלה רגל מן השוק זה סוף זמן ההדלקה, ופשטות כוונתם שאחר זמן זה אין להדליק כלל. וכן הוא ב'''שלטי גיבורים''' (ט א ד"ה וכמה) בשם '''ריא"ז''' שאחר זמן זה אינו יכול להדליק וביטל המצווה. כן היא גם שיטת ה'''רמב"ם''' (מגילה וחנוכה ד ה) שאחר שכלתה רגל מן השוק אין להדליק, ולמד זאת מן ה'''גמרא''' (שבת כג ב) המובאת [[#אם מותר להדליק קודם השקיעה|לעיל]] במעשה של רב יוסף ואשתו שמפרשה לענין נר חנוכה<BR /><br />
ה'''תוספות''' (ד"ה דאי) כתבו בשם '''ר"י פורת''' שלכתחילה יש להיזהר ולהדליק בלילה מיד, כי לפי הסבר ראשון של הגמרא אסור להדליק לאחר שתכלה רגל מן השוק. אך הוסיפו התוספות שעל כל פנים אם איחר ידליק מספק, שהרי יש גם תירוץ שני בגמרא שלפיו אין הגבלת זמן. כדברים אלו הובא גם ב'''רא"ש''' בפסקים (ב ג) וב'''תוספותיו''' (כא ב ד"ה דאי). <br />
<br />
אבל ה'''רשב"א''' (כא ב ד"ה והא נמי) כתב שאין הכוונה בתירוץ 'לשיעורה', שלאחר שיעור זמן זה אינו מדליק, שהרי קיימא לן דבר שמצוותו בלילה כשר כל הלילה. אלא הכוונה שלא עשה מצוה כתיקנה, לפי שאין כל כך פרסומי ניסא, אבל רשאי וצריך להדליק, ולא הפסיד אלא מצוה כתיקנה (וזהו דווקא בזמן הגמרא, אבל לגבי הזמן הזה הביא דברי התוספות [[#בזמן הזה שמדליקים בפנים|להלן]] ולא חלק).<br />
<BR />ה'''ריטב"א''' (כא ב ד"ה דאי) ביאר שלפי מה שכתבו הראשונים שבזמן הזה שמדליקים בפנים יכול להדליק גם אחר שכלתה רגל מן השוק, יש לפרש גם כוונת הגמרא כן, שאם לא הדליק עד זמן זה מדליק בחוץ, אבל אחר זמן זה יכול להדליק בפנים, שאף שאינו יכול לעשות כבר פירסומי ניסא לבני רשות הרבים, לא נפטר מפני זה מלעשות היכרא לו ולבני ביתו, ולא גרע משעת הסכנה שמדליקו על שלחנו ודיו. <br />
<BR />גם בספר ה'''אגודה''' (שבת ב לא) כתב שאם לא הדליק מדליק כל הלילה.<br />
<br />
ב'''מאירי''' (כא ב ד"ה אחר) כתב שאחר זמן זה לא יצא ידי זמן הדלקתה מפני שהנר צריך להתפרסם לעוברי דרכים. ובהמשך דבריו הביא דעת הרמב"ם שאין להדליק אחר זמן זה, והביא גם דעת יש מפרשים שמדליקים שלא בברכה. למעשה פסק כדעת התוספות, מכיוון שרגילים להדליק בבית. <br />
<BR />כן כתב גם ה '''כלבו''' (מד ד"ה ומצות), שבזמנם שמדליקים בחוץ, אין להדליק אחר זמן זה דליכא פרסומי ניסא, ואיכא מאן דאמר שאם הדליק אינו מברך.<br />
<br />
ה'''טור''' (אורח חיים תרעב) כתב להלכה שזמן ההדלקה הוא עד חצי שעה אחר השקיעה, שאז יש פירסומי ניסא, אך הוסיף שזהו עיקר זמן הדלקה, ומכל מקום אם לא הדליק, זמנה כל הלילה.<br />
<br />
===בזמן הזה שמדליקים בפנים===<br />
כתבו ה'''תוספות''' (ד"ה דאי) שבזמן הזה ש[[מדליקים נרות חנוכה בתוך הבית מפני הסכנה]], אין לחוש מתי מדליק, שהרי אין היכרא ופרסומי ניסא אלא לבני הבית. והביא דבריהם ה'''רשב"א''' (ד"ה והא נמי). וכן הוא ב'''תוספות רא"ש''' (ד"ה דאי), וב'''ספר התרומה''' (רכח ד"ה והלכה כרב ור' יוחנן) נתן גדר למצוותה עד עלות השחר. וכן הסכימו ה'''מאירי''' (כא ב ד"ה אחר). וה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף ט א ד"ה דאי) הוסיף שעל כל פנים גם היום זריזים מקדימים למצוות, ולכן לכתחילה מצוה להדליקה משתשקע החמה.<br />
<BR />ב'''כלבו''' (מד ד"ה ומצות נר חנוכה) הביא גם הוא ענין זה שהאידנא שרי להדליק גם לאחר זמן זה לכתחילה ואף לברך. ובשם ר' יצחק דאנן כתב שזמנה עד עמוד השחר. והוסיף בשם '''רבנו פרץ''' שנכון להדליק כל זמן שבני הבית נעורים ולא הלכו לישון. וכן הובא כל זה ב'''ארחות חיים''' (א חנוכה טו).<br />
<br />
ה'''אור זרוע''' (חנוכה שכב) הזכיר שהאידנא מדליקים בתוך הבית, ולא קפדינן על שיעור השמן שבנר, הואיל ואין הנר נראה להולכים ושבים מבחוץ. אך לא כתב שמטעם זה רשאי להדליק גם אחר שכלה רגל מן השוק, אלא רק לענין שיעור השמן שצריך לשים בנר. <br />
<br />
ב'''מהרי"ל''' (חנוכה) מובא שנשאל מי ששכח להדליק מה דינו, והשיב שיכול להדליק כל הלילה עד עלות השחר. ואין הדברים מבוארים שם אם זהו דווקא האידנא או אף בזמנם. אך כתב שביום אינו יכול להדליק דלא הוי פירסומי ניסא, דשרגא בטיהרא מאי מהני.<br />
<br />
ה'''טור''' (אורח חיים תרעב) הביא דברי התוספות שבזמן הזה אין להקפיד, אבל כתב שנראה לו שגם לדידן צריך לדקדק בשיעור זמן ההדלקה, לפי שאנו מדליקים בפתח הבית ויש היכרא לעוברים ושבים.<br />
<br />
===שיטת ההלכה===<br />
ב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים תרעב א) ציטט לשון הרמב"ם שאין מקדימים ואין מאחרים, ולא הזכיר כלל דברי הראשונים שכתבו שבזמן הזה אין צריך להקפיד בזה שיש פירסומי ניסא לבני ביתו. <BR /><br />
בסעיף שאחר זה (ב) כתב שאם שכח או הזיד ולא הדליק, מדליק עד שתכלה רגל מן השוק שהוא כחצי שעה. וזהו לכתחילה, אך אם עבר גם זמן זה ולא הדליק מדליק כל הלילה. אך לאחר מכן אין לו תשלומין ביום או בלילה שלאחריו.<br />
<BR />ב'''דרכי משה''' (ד) כתב שבזמן הזה אין לחוש לזמן ההדלקה ואין צריך לדקדק להדליק דווקא בשקיעה, אבל הוסיף על פי ספר המנהגים טירנא שטוב להדליק קודם אכילה ובזמן שבני הבית נעורים. וב'''רמ"א''' באופן שונה מעט, שבזמן הזה שמדליקים בפנים אין צריך להיזהר להדליק קודם שתכלה הרגל, אבל טוב להיזהר.<br />
<br />
ה'''מהרש"ל''' בתשובה (פה) כתב שאם לא הדליק בזמנה, מדליק בלילה עד חצות, ואחר חצות עבר זמנו. אבל רוב הפוסקים לא סבירא להו הכי. <br />
ה'''בית חדש''' (תרעב ב) כתב שלהלכה יש לתפוס כפי רוב הראשונים הסוברים שמותר להדליק כל הלילה אם לא הדליק בזמנה, ולסמוך על התירוץ השני בגמרא, דבשל סופרים הלך אחר המיקל. <br />
<br />
====אם צריך לברך על הדלקה מאוחרת====<br />
כתב ה'''מגן אברהם''' (ו) שמדברי הב"י משמע שאין לברך, לפי שהוא ספקא דדינא, אבל מסתימת לשון השלחן ערוך נראה שצריך לברך. ופסק המג"א שיברך רק אם בני הבית ערים, אך אם כבר ישנים ומדליק לבדו, לא יברך. <BR /><br />
גם הרב '''פרי חדש''' (ב ד"ה הלילה) כתב שאמנם לפי דברי התוס' שיש להחמיר מספק ולהדליק גם אחר שכלתה רגל מן השוק, לכאורה אין לברך, שכיון שהוא רק מספק קיימא לן ספק ברכות להקל. אך לפי מה שכתבו הפוסקים דהאידנא שמדליקים בבתים יש להדליק כל הלילה, דאכתי הוי פירסומא ניסא לבני הבית, יש להדליק בברכה, עד שיעלה עמוד השחר. משמע בדבריו שאם ליכא בני בית עמו, לא יברך. וכן דעת הרב '''אליה רבה''' (ג) לדינא, וה'''ערוך השלחן''' (ז) וה'''משנה ברורה''' (יא), והוסיף המשנ"ב שאם בני ביתו ישנים נכון להקיצם כדי שיוכל להדליק בברכה.<br />
<br />
בספר '''מור וקציעה''' ליעב"ץ (תרעב ב ד"ה ונ"ל ליישב) כתב לחדש שכל עיקר מצות נר חנוכה היא בברכה, שאם לא כן, אינו נראה שמדליק לכבוד המצוה, אלא ככל אדם שמדליק נר בלילה לצורכו. ואם מדליק בלא ברכה, לא עשה כלום, דהרואה אומר שלצרכו הוא עושה. ולכן כל מקום שאמרו להדליק, גם מחמת הספק, צריך להדליק בברכה, שאם לא כן אין כאן פרסום הנס.<br />
<br />
====כמה שמן צריך לתת====<br />
כתב ה'''פרי חדש''' (ב) שאם מדליק תוך הזמן של חצי שעה, ולא נשאר אלא רבע שעה, אין צריך לשים שמן אלא כדי רבע שעה. אמנם לדידן שההיכר הוא גם לבני הבית, יש לשים שמן בשיעור הרגיל. וכן העתיק ה'''משנה ברורה''' (ה).<br />
<br />
===לא הדליק כל הלילה===<br />
ב'''שו"ת מהר"ם מרוטנבורג''' (תרלד) נשאל על אדם שלא הדליק לילה אחד. והשיב דאינו יכול להדליק ביום לפי שאין פירסומה ניכר. וכל שכן שלא ידליק בשאר לילות. הובאו דבריו ב'''מרדכי''' (שבת ב רסח).<br />
<BR />וב'''שו"ת מהרי"ל''' הביא דבריו, וכתב שאין הכוונה שבשאר הלילות לא ידליק כלל, שאין זה כ[[ספירת העומר שבעינן תמימות]], שכל יום נס בפני עצמו הוא. אלא כוונת המהר"ם שבשאר הלילות אינו יכול להשלים את הלילה שהפסיד. וכן פירש ה'''אגודה''' (שבת ב לא), וכן פירש גם ה'''שיבולי הלקט''' (חנוכה קפו), והוסיף להטעים הדבר, שאם ידליק בלילות הבאים גם על אותו היום, הרי שאינו ניכר עושה כבית הלל שמוסיף והולך כל יום אחד, ואמרי אינשי שעובר על דברי חכמים הוא.<br />
<BR />גם ה'''רוקח''' (חנוכה רכו) כתב כדברי המהר"ם מרוטנבורג, וכן כתב ה'''טור''' (תרעב) בשם ריב"א. והובאו דברים אלו ב'''בית יוסף''' (אורח חיים תרעב ד"ה ומ"ש ואם עבר).<br />
<BR />וב'''דרכי משה''' (ג) הביא בשם '''ר' מנחם מירזבורג''' שמי שהפסיד יום אחד, ידליק בימים הבאים עוד נר קודם שיתחיל להדליק. וכתב הדרכ"מ על דבריו שאינם נראים, אלא העיקר כמהרי"ל והאגודה הנ"ל. <br />
<br />
כן נפסק להלכה גם ב'''שלחן ערוך''' וב'''רמ"א''' (תרעב ב) שמי שלא הדליק כל הלילה אין לו תשלומין, וידליק בשאר הלילות כרגיל.<br />
<br />
==משך הזמן שצריכים הנרות להיות דולקים==<br />
ה'''גמרא''' (כא ב) בתירוצה השני הסבירה את דברי הברייתא שצריך להדליק משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק, שהכוונה 'לשיעורה'. והסביר '''רש"י''' שם שצריך לתת שמן בנר בכמות כזו שידלק מן השקיעה עד שתכלה רגל מן השוק. אבל אם [[כבתה אין זקוק לה]] לחזור ולהדליקה. וכן כתב '''רבנו חננאל''' (כא ב). <br />
<BR />כתבו הראשונים (מאירי, כלבו, ארחות חיים ועוד) ששיעור השמן שצריך לתת בכל נר הוא שמינית ביצה. שמצאנו בנרות של בית המקדש שהיו נותנים בכל נר חצי לוג שהם ג' ביצים לי"ב שעות (לילה שלם בממוצע). נמצא ביצה לד' שעות, ואם כן לחצי שעה די בשמינית ביצה. ב'''מגן אברהם''' (תרעב ג) הביא כן בשם ה'''שלטי גיבורים''' אבל כתב שבאמת הכל לפי הפתילה. <br />
<br />
דעה אחרת מובאת ב'''סמ"ג''' (עשין דרבנן ה) וב'''הגהות מיימוניות''' (מגילה וחנוכה ד ב) בשם '''ר"י''' שנהגו העם כלשון ראשון, כלומר כתירוץ ראשון בגמרא ש'אי לא אדליק מדליק', ולפי זה אין שיעור כלל לשמן שצריך ליתן בנר, דלא קיימא לן כתירוץ שני שאמרה הגמרא 'לשיעורה'. ובסמ"ג שם כתב באופן נוסף, שמאחר שאין אנו מדליקין אלא לבני הבית בפנים, אין צריכים לשיעור לשמן. כן היא גם דעת ה'''ראבי"ה''' (חנוכה תתמג) שהביא בשם '''רבנו תם''' שאמר שבתרוייהו (כלומר בשני תירוצי הגמרא) אזלינן לקולא, כיון שבשל סופרים הלך אחר המיקל, ולא בעינן לא שיעור שמן להדלקה, ולא להדליק אחר השקיעה אם לא הדליק. אבל כתב ה'''בית חדש''' (תרעב ב) שדעת הפוסקים שבעינן שיעור לשמן, וגם ר"י לא אמר להלכה, אלא ליישב מנהג העולם.<br />
<br />
===שיטת הרי"ף וסייעתו===<br />
ה'''רי"ף''' (שבת ט א) כתב הסבר נוסף לגמרא, שהכוונה שאם היתה דולקת עד השיעור הזה, ורצה לכבותה או להשתמש לאורה, הרשות בידו. וכן סוברים ה'''רא"ש''' (ב ג), ה'''רמב"ן''' (כא ב ד"ה ומצאתי) וה'''ריטב"א''' (כא ב ד"ה אי נמי), וה'''טור''' (אורח חיים תרעב). <BR /><br />
גם ה'''רמב"ם''' (מגילה וחנוכה ד ה) כתב שאם רצה לכבות אחר שכלתה רגל מן השוק, יכול, אך לא הזכיר את השימוש לאורה, ובהמשך דבריו (ו) הזכיר באופן כללי את ה[[איסור להשתמש לאור נר חנוכה]], ולא חילק בין קודם הזמן לאחר הזמן.<br />
<br />
ב'''תשובות הגאונים''' (שערי תשובה רלג) כתוב שלאחר שכלתה רגל מן השוק, אם צריך לאור הנר, מותר להכניסו ולהתשמש לאורו. וכן הוא ב'''ספר העיטור''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20516&st=&pgnum=248 (עשרת הדיברות חנוכה קיז א)] בשם 'שלחו ממתיבתא' וכן ב'''שיבולי הלקט''' (חנוכה קפה). וב'''מאירי''' (כא א סוד"ה זה שביארנו) למד בדבריהם שדווקא כשנטלה ממקומה הוא דמותר להשתמש לאורה.<br />
<br />
===שימוש בנרות ובשמן לאחר זמן מצוותן===<br />
{{סוגיה מורחבת|כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה}}<br />
ה'''רשב"א''' (כא ב ד"ה אי נמי) וה'''ר"ן''' (בחידושים כא ב, ובדפי הרי"ף ט א ד"ה אי נמי) למדו בדעת הרי"ף שאחר שדלקה כשיעור וכבתה מותר אף להסתפק מן השמן, וביארו הטעם לפי שלא הקצה אותה אלא למצותה כל זמן שדולקת, אבל לאחר שכבתה מותר דומיא ד[[עצי סוכה ונויה המותרים לאחר החג]]. <br />
<BR/>אמנם ב'''שאילתות דרב אחאי''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=35034&st=&pgnum=76&hilite= (וישלח כו ד"ה שאילתא דמחייבין)] כתוב להדיא שאם כבה הנר, יוסיף עליו ביום השני וידליק וכן ביום השלישי וכו', ואם הותיר גם ביום השמיני עושה מדורה ומדליקו בפני עצמו, שכיון שהוקצה למצוותו אסור להסתפק ממנו. וכן הוא ב'''סידור רב עמרם גאון''' (סדר חנוכה ד"ה ואם), וכן נראית דעת בעל '''ספר הלכות קצובות''' (חנוכה ב).<br />
<BR/>וכתבו הר"ן והרשב"א שם שלפי דבריהם צריך לחלק בין נר חנוכה לעצי ונויי סוכה, שבעצי ונויי סוכה אדם מקצה אותם רק לימות החג, ואחר כך דעתו להשתמש בהם, אבל נר חנוכה עשוי להתבער לגמרי, ולכן כשנותן שמן ופתילה בנר, מקצה אותם לגמרי למצוותן עד שיכלה כל שמן שבנר, ואם נשתיירו הרי הם אסורים. וכן כתב ה'''רמב"ן''' (כא ב ד"ה ומצאתי) שצריך ליישב בדעתם.<br />
<br />
ה'''תוספות''' (שבת מד א ד"ה שבנר) כתבו כדבר פשוט, שאם כבה נר חנוכה צריך להוסיף עליו בלילה השני ולהדליק, ובליל שמיני עושה לו מדורה בפני עצמו לפי שהוקצה למצוותו<ref>וכתבו דברים אלו בשם ברייתא, אבל כבר העירו האחרונים שט"ס היא ומקורו בשאילתות.</ref>. וכן פסק ה'''רא"ש''' (שבת ב ט) להלכה בשם השאילתות, ואחריו ב'''טור''' (תרעז).<br />
<br />
אבל ה'''רמב"ן''' (כא ב ד"ה ומצאתי) וכן ה'''ריטב"א''' (כא ב ד"ה אי נמי) בשם רבו ה'''רא"ה''' סוברים, שהעיקר כדעת הרי"ף שאף שאמרו ש[[אסור להשתמש לאורה]] זהו דווקא בזמן שהנר דולק ומשום ביזוי מצוה, אבל אחר שכבה הנר אפילו תוך חצי שעה, כבר נתקיימה המצוה וליכא ביזוי מצוה, והרי הם ככל [[תשמישי מצוה הנזרקים]], וליכא לדברי האוסרים מפני שהשמן והפתילות הוקצו למצוה, לפי שלא הוקצו אלא לזמן קבוע. וכן כתב ב'''מיוחס לר"ן''' (כא ב ד"ה אי נמי) בשם הרא"ה והרמב"ן.<br />
<BR />ב'''שיבולי הלקט''' (חנוכה קפה) כתב בשם '''רבנו ישעיה''' ראיה שמותר להשתמש במותר השמן שבנר חנוכה, שהרי לגבי נר שבת אמרה הגמרא ש[[טלטול נר בשבת|אין מוקצה לר' שמעון אלא שמן שבנר בשעה שהוא דולק, הואיל והוקצה למצותו הוקצה לאיסורו]]. הרי שגם בנר שבת, אם כבר כבה מותר לר' שמעון ואינו מוקצה יותר, וכן הדין ב[[אתרוג, שאחר מצוותו מותר באכילה]]. אמנם ה'''ר"ן''' שם כבר יישב שאינו דומה לנר שבת, ששם אף בעודו דולק למצוותו נהנים ממנו, וכן הוא ב'''תוספות''' (שבת מד א ד"ה שבנר) וב'''רמב"ן''' (כא ב ד"ה ומצאתי).<br />
<BR />גם ה'''ראבי"ה''' (חנוכה תתמג) כתב על דין זה של השאילתות שאינו נראה לו, שהרי גם אתרוג מותר לאחר המצוה, ושמא יש לומר שדעתה המדליק נר שלא להינות ממנו לעולם.<br />
<br />
===הסתירה בדברי הרא"ש והטור ויישובה===<br />
הרא"ש והטור, כאמור לעיל, הביאו דברי השאילתות להלכה, אולם מאידך גיסא הם גם העתיקו דברי הרי"ף בהסבר הגמרא, ש'לשיעורה' הכוונה שאם לאחר חצי שעה הנרות עדיין דולקות, יכול הוא לכבותן להשתמש בהן. והקשה ה'''מהר"י אבוהב''' (תרעז ד"ה נותר) שלכאורה הדברים סותרים זה את זה, וכתב לחלק שאם נתן את השמן ולא הקצהו אלא לשיעור ההדלקה, מותר אחר כך להסתפק ממנו אם ירצה. אבל כשנתן בסתם, אז הוקצה למצות נר חנוכה וצריך לעשות לו תיקון כדברי השאילתות.<br />
<BR />ב'''בית יוסף''' (תרעז ד"ה הנותר) כתב ליישב באופן אחר, שאם נתן שמן יותר מכשיעור, מותר אחר זמן שיעור מצוותה להינות ממנו כיון שלא הוקצה אלא לישעור מצוותו, ובזה איירי הרי"ף, אך אם כבה טרם שהושלמה המצווה, היינו בתוך חצי שעה, צריך לעשות לו תיקון, לפי ששמן זה הוקצה למצוותו. ובזה מיירי השאילתות. לתירוץ זה הסכים ה'''טורי זהב''' (תרעב א), והוסיף לזה דיוק מדברי השאילתות, שכתוב שם 'אם כבתה והותיר שמנה', משמע דווקא כבתה בתוך זמן שיעור מצוותה, אבל כתב שמדברי הר"ן לא משמע כך, שהרי הוא עשה מחלוקת בין הרי"ף לגאונים, וסובר הוא בדעת הרי"ף שמותר להשתמש בנר אפילו כבה בתוך זמן מצוותו, שגם זה נקרא אחר שיעור מצוותה לפי שאינו מחוייב להדליק. <br />
<BR />ובאמת שתירוץ זה מובא כבר ב'''מרדכי''' (שבת ב רסו) בשם '''מהר"ם''' שהשאילתות מיירי בשלא נתן בו שמן אלא כשיעור, וכן הוזכר ב'''רמב"ן''' (כא ב ד"ה ומצאתי) אף שאינו סובר כן לדינא.<br />
<BR />גם בשו"ת '''מהרש"ל''' (פה ד"ה מדליקין) נראה שסובר כתירוץ זה, שכתב דין זה של השאילתות, אבל הוסיף שזהו דווקא כשלא נתן בה אלא כשיעור וכבה, אבל כשדלק כבר יותר מהשיעור מותר. אמנם סובר הוא שדווקא לכבותו ולהשתמש בשמן מותר, אבל להשתמש לאור הנר לא, מפני הרואים שאומרים שנהנה הוא מנר חנוכה.<br />
<br />
אמנם כבר נתבאר שדעת הרמב"ן והרשב"א והריטב"א והר"ן שהרי"ף והשאילתות חולקים זה על זה, ואף שהעלה הרמב"ן את האפשרות ליישב שדעת הרי"ף שמותר לכבות הוא דווקא אחר שדלק כשיעור ולא פליג על השאילתות, מ"מ אינו סובר כן.<br />
<br />
===שלחן ערוך ואחרונים===<br />
ה'''שלחן ערוך''' (תרעב ב) פסק שאם נתן שמן יותר מכשיעור, כאשר עוברת חצי שעה, יכול לכבות הנר בידיים ולהשתמש לאורה. ולהלן פסק (תרעז ד) כדברי השאילתות שהנותר מ'''השמן הצריך להדלקה''' צריך לעשות לו מדורה ולשרפו בפני עצמו שהרי הוקצה למצוותו. וכתב כפי דעתו שזהו דווקא שמן שהוקצה לשיעור ההדלקה, אבל היותר מזה לא הוקצה.<br />
<br />
ה'''מהרש"ל''' בתשובה (פה) כתב שבזמן שהנרות דולקים לא ישתמש לאורה, מפני הרואים שאינם יודעים לחלק בין זמן המצוה ללאחר זמנה. וב'''בית חדש''' (תרעב ב ד"ה ולענין) העיד שהמנהג שלא לכבותה אף אחר זמנה, ואסור להתיר. והביאו ה'''מגן אברהם''' (ד). <br />
<BR />ב'''אליה רבה''' (ב) נתן עצה שיתנה בפירוש שאינו מקצה את השמן אלא כשיעור זמן המצוה, ואז מותר לכבות ולהינות לאחר חצי שעה, והעתיק עצה זו ה'''משנה ברורה''' (ז). אמנם לדינא הסכים האליה רבה שכאשר הנר עדיין דולק יש לחשוש מפני הרואים ולא להינות ממנו, וכדברי מהרש"ל. <br />
וב'''ערוך השלחן''' (ט) כתב שאצלם נהגו לכבות, אמנם אם יש מקום שנוהגים שלא לכבות כדברי הב"ח, אין לשנות.<br />
<br />
==אכילה, עשיית מלאכה ושאר דברים קודם הדלקה==<br />
כתב ה'''מהרש"ל''' בתשובה (פה) שמשהגיע זמן ההדלקה אין לאכול ולא ללמוד, ואם התחיל פוסק. וכן כתב ה'''בית חדש''' (תרעב ב ד"ה פסק), וכתב הטעם שמא יהיה טרוד בלימודו וישכח, וכדין [[בדיקת חמץ]], וביותר שלחד לישנא בגמרא, אם לא הדליק אינו חוזר ומדליק, והוי מצוה עוברת. לכן פשיטא שצריך להפסיק. וכן הסכים ה'''פרי חדש''' (א). גם הרב '''אליה רבה''' (א) הסכים כן לדינא. וכן פסק ה'''משנה ברורה''' (י).<br />
<br />
===תפילת ערבית והדלקה מה קודם===<br />
כתב ה'''מגן אברהם''' (תרעב ה) שמי שלא התפלל מעריב, מדליק ואחר כך מתפלל, כיון שאין ההדלקה אורכת זמן ואין חשש בזה שמא ישכח התפילה.<br />
אבל בתשובת '''שב יעקב''' (א כב) כתב שקריאת שמע דאורייתא וקודמת היא להדלקת נר חנוכה, ועוד שהיא תדירה.<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
<br />
[[קטגוריה: חנוכה]]<br />
[[קטגוריה: שבת כא:]]<br />
[[קטגוריה: מגילה וחנוכה פרק ד]]<br />
[[קטגוריה: אורח חיים סימן תרעב]]</div>Benjikosovhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%AA_%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9F&diff=16088ברכת התפילין2020-11-19T14:12:34Z<p>Benjikosov: /* הקדמה */</p>
<hr />
<div>==הקדמה==<br />
כתב הרמב"ם בספר המצוות (עשה יב ועשה יג):<blockquote>והמצוה הי"ב היא שצונו להניח תפילין שלראש והוא אמרו יתע' (פ' שמע) והיו לטוטפות בין עיניך...והמצוה הי"ג היא שצונו להניח תפילין שליד והוא אמרו וקשרתם לאות על ידך...והראיה על היות תפלין שלראש ושליד שתי מצות אמרם בגמר מנחות (מד א) על צד התימה ממי שיחשוב שתפלין שלראש ושליד לא יניח אחד מהם מבלתי האחר אלא בהיות שתיהן לפניו יחד מאמר זה לשונו מאן דלית ליה שתי מצות חדא מצוה לא לעביד. כלומר מי שלא יוכל לעשות שתי מצות לא יעשה האחת, אינו כן אלא יעשה המצוה שהיא בידו ולכן יניח אי זה מהן שיהיו בידו. הנה כבר התבאר לך קראם לתפלין שלראש ושליד שתי מצות.</blockquote>ומבואר מהרמב"ם שיש שתי מצוות נפרדות אחת תפילין של יד ואחת תפילין של ראש. אך נשאלת השאלה האם צריך ברכה נפרדת לכל אחת מהן או די בברכה אחת? בשביל לעמוד על כך נצטרך לעיין במקורות חז"ל על מנת לראות את מקור הדין כיום.<br />
<br />
==המקור בתלמוד הבבלי==<br />
מקור הדין על ברכת תפילין נמצא בגמרא מנחות לו. וז"ל:<br />
<br />
"אמר רב חסדא: סח בין תפילה לתפילה - חוזר ומברך. <br />
סח אין, לא סח לא? <br />
והא שלח רב חייא בריה דרב הונא משמיה דר' יוחנן: על תפילה של יד, אומר: ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין, על תפילין של ראש, אומר: ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין!<br />
אביי ורבא דאמרי תרוייהו: לא סח - מברך אחת, סח - מברך שתים. <br />
תנא: סח בין תפילה לתפילה עבירה היא בידו, וחוזר עליה מערכי המלחמה."<br />
כתב רש"י לא סח "אין מברך אלא על של יד" <br />
סח מברך שתים "כדשלח ר' חייא". <br />
<br />
וכבר העירו בעלי התוס' בשם ר"ת (ד"ה לא סח מברך שתים, וראה ברכות ס: ד"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין): <br />
"פירש בקונטרס לא סח מברך אחת בין של יד בין של ראש סח מברך שתים להניח תפילין בשל יד ועל מצות תפילין בשל ראש ור"ת פירש לא סח מברך אחת לשל ראש מברך על מצות תפילין שזו היא ברכתו סח מברך ב' לשל ראש להניח ועל מצות וכן [כתב] בשימושא רבא דתפילין, מ"ר."<br />
לפי פשט הגמרא במקומות אחרים בבלי משמע דווקא כדעת התוס' שצריך לברך שתי ברכות לכתחילה.<br />
ואפילו הגמרא כמה דפים אחרי סוגייתנו מנחות מב: מביאה את דברי ר' יוחנן בלי שום מחלוקת: <br />
<br />
"שלח רב חייא בריה דרב הונא משמיה דר' יוחנן: על תפילין של יד, אומר: ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין, על תפילין של ראש, אומר: ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין."<br />
וכן הגמרא בברכות ס: אומרת הלכה זו בתוך הרבה הלכות של מה אדם מברך בכל בוקר ואין על כך חולק בגמרא: <br />
<br />
"כי מנח תפילין אדרעיה, לימא: ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין. ארישיה, לימא: ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין."<br />
וממקורות אלו יוצא שלכתחילה צריך לברך שני ברכות אחת על של יד ואחת על של ראש, גם אם לא שח ביניהם. ובעיקר ממסכת ברכות שכל אותו עמוד הם הלכות פסוקות שאין חולק עליהם, ואפשר לומר שזה כמו 'הלכתא פסיקתא'. <br />
המחלוקת בין הדעות השונות היא איך לפרש את דברי אביי ורבא " לא סח - מברך אחת, סח - מברך שתים". <br />
רש"י פירש: לא סח – ברכה אחת להניח תפילין. <br />
סח – מברך 'להניח' על של יד, ו'על מצות' על של ראש.<br />
ר"ת פירש: לא סח – מברך 'להניח' על של יד, ו'על מצות' על של ראש.<br />
סח – מברך 'להניח' על של יד, ומברך 'להניח' ו'על מצות' על של ראש.<br />
כלומר המחלוקת היא האם אביי ורבא כשאמרו סח מברך שתיים אם התכוונו לומר שמברך שתי ברכות על תפילין של ראש (ר"ת) או שמברך שתי ברכות בסה"כ ביחד עם תפילין של יד (רש"י)<br />
<br />
==דעת הסוברים שצריך ברכה אחת==<br />
גדול הפוסקים בתקופת הראשונים הר"יף (ח.) כותב:<br />
"אמר רב חסדא שח בין תפילין לתפילין חוזר ומברך שח אין לא שח לא והאמר רב חייא משמיה דר' יוחנן על תפילין של יד הוא אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין על של ראש הוא אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין. אביי ורבא דאמרי תרוייהו לא שח מברך אחת שח מברך שתים וכן הלכתא [וה"נ אשכחן בירושלמי כשהוא לובשן מברך אקב"ו להניח תפילין וש"מ דאינו מברך על שתיהן אלא א' וה"נ כתב רב האי גאון וה"נ כתב רב אחא משבחא ז"ל] וחזינא בהלכות גדולות בהא מילתא טעותא והלכתא כדכתבינן דלא מברך שתים אלא היכא דשח אבל לא שח אינו מברך אלא אחת."<br />
לדעת הרי"ף הירושלמי אומר שצריך ברכה אחת וכן אשכחן בירושלמי ברכות פרק ט הלכה ג "העושה תפילין לעצמו וכו' לאחר וכו'. כשהוא לובש אומר על מצות תפילין." אך אשכחן נמי ירושלמי אחר ירושלמי ברכות פרק ב הלכה ג "באי זה צד הוא מברך עליהן ר' זריקן בשם ר' יעקב בר אידי כשהוא נותן על יד מהו אומר ברוך אקב"ו על מצות תפילין כשהוא נותן על הראש מהו אומר ברוך אקב"ו על מצות הנחת תפילין כשהוא חולצן מהו אומר ברוך אקב"ו לשמור חוקיו." ונראה שירושלמי זה בא לפסוק הלכה ששואל מה מברכים ועונה ללא חולק. וגם אם לא יש מחלוקת בירושלמי ולא מוכרח כדברי הרי"ף. חוץ מזה הירושלמי בברכות ט, ג מצטט את דברי תוספתא ברכות ו הלכה י: "העושה תפלין לעצמו אומ' ברוך שהחיינו כשהוא מניחן ברוך אשר קד' במצ' וצו' להניח תפילין." אך דעת התוספתא (מנחות ו, יב) ש"תפלין של יד ושל ראש מעכבות זו את זו". ודבר זה חולק על משנה מפורשת (מנחות ד, א) "תפלה של יד אינה מעכבת של ראש ושל ראש אינה מעכבת של יד" ולכן אין לפסוק כאותה תוספתא, ועוד שאין מחלוקת בנוגע למשנה זאת עד כדי כך שהרמב"ם עצמו פסק אותה בספר המצוות שלו (הובא בהקדמה) ולכן כל מי שפוסק כאותה תוספתא נשאר עם סתירה לוגית פנימית , וכן כל החכמים קישרו בין שתי הלכות אלו וסמכו אותם אחת ליד השניה. וחשוב לציין הרוקח (שמו) גורס בירושלמי שהרי"ף מצטט כדעת ר"ת: "ירושלמי בפ' הרואה כשלובשין של ראש על מצות תפילין על של יד להניח תפילין." כלומר מחלוקתנן היא מחלוקת קדומה מתקופת התנאים, התוספתא סוברת ברכה אחת והמשנה שניים.<br />
ובאמת רב האיי כותב כך כרש"י אך כל הגאונים חולקים על כך.<br />
ועוד הרי"ף כתב שכך אשכחן בשאילתות (בא שאילתא מה) אך כל המעיין בדברי השאילתות רואה שאמר בדיוק הפוך "אמ' רבה בר שילא אמ' רב חסדא סח בין תפילה לתפילה חוזר ומברך מאי איריא סח אפי' לא סח נמי דשלח רב חייא בריה דרב הונא משמיה דר' יוחנ' על תפילין של יד אומ' בא"י אשר קב"ו להניח תפילין ועל תפילין של ראש אומ' בא"י אשר קב"ו על מצו' תפילין אביי ורבא דאמרי תרוייהו לא סח מברך אחד סח מברך שתים." המילים מאי איריא כנראה גרסת הגמרא לפי בעל השאילתות או לכל הפחות פירוש שלו, לפי גרסא זו מוכרח שהלכה כר' יוחנן שכן מילים אלו מוכיח הלכה למעשה לכתחילה. וכן כתב בעל המאור (הובא לקמן) שדעת השאילתות כדעת הרא"ש.<br />
<br />
וכן הרמב"ם (הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ד הלכות ד-ה): <br />
"תפלה של ראש אינה מעכבת של יד ושל יד אינה מעכבת של ראש מפני שהן שתי מצות זו לעצמה וזו לעצמה, וכיצד מברכין על של ראש מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין, ועל של יד מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין. במה דברים אמורים כשהניח אחת מהן אבל אם הניח שתיהן מברך ברכה אחת והיא להניח תפילין, וקושר של יד ואחר כך מניח של ראש, וכשהוא חולץ חולץ של ראש ואחר כך חולץ של יד."<br />
וכן בשו"ת הרמב"ם רפח:<br />
"תשובת שאלה על ענין שח מברך שתיים וכו' לא שח מברך אחת.א ואמרתם אמאי מברך אחת והם שתי מצות. אף על פי ששתי מצות הן ואינן מעכבות זו את זוב הואיל וענין שתי המצות ענין אחד הוא מברך אחת שענין שתיהן."<br />
ולא מפתיע שפס' כרי"ף שהרי הרמב"ם כמעט תמיד פוסק כוותיה כי הוא מאותו בית מדרש והוא תלמיד תלמידו.<br />
וכן פסקו הרשב"א (חלק א סימן קנו, חלק א סימן תתט, חלק ה סימן יא), הערוך (ערך שח), האור זרוע (חלק א סימן תקפב), ספר החינוך (מצוה תכא), ספר האגור (לו) ש"ות מן השמים (ב), הגאון מוילנא (ביאור הגר"א או"ח סימן כה ד"ה וי"א).<br />
<br />
==דעת הסוברים שצריך שתי ברכות==<br />
כל הגאונים חוץ מרב האיי גאון סוברים שצריך לכתחילה לברך שתי ברכות על תפילין . כן כתבו בה"ג (סימן כה עמ' רסט), רב נטרונאי גאון (תשובות רב נטרונאי (אופק) או"ח סימן ט), רב משה גאון (הלכות פסוקות מן הגאונים סימן סו), רב יהודאי גאון (הלכות פסוקות מן הגאונים סימן סב), בהלכות קצובות (שימוש תפילין ועשייתן יג), רב שר שלום גאון (מובא בשיבולי הלקט הלכות תפילין), רב עמרם גאון בסידורו (ברכות השחר),<br />
וכן בספר שימושא רבא שהוא חיבור בענייני תפילין מתקופת קדמוני הגאונים מובא בסוף הרא"ש להלכות תפילין<br />
וכן גם חלק מגדולי הפוסקים מתקופת הראשונים ובראשם הרא"ש (הלכות תפילין יד, שו"ת הרא"ש כלל סי' ג), מהר"ם מרוטנבור"ג (שו"ת מהר"ם מרוטנבורג חלק ג (דפוס קרימונה) סימן מא אות א, שו"ת מהר"ם מרוטנבורג חלק ד (דפוס פראג) סימן תכד), ר"ת (ספר הישר סימן שמ), ר' אליעזר ממיץ (דפר היראים סימן שצט), הראב"ן (שאלות ותשובות (בתחילת הספר) סימן לה, סוכה ד"ה לברך אחריו), הראבי"ה (ח"ד אלף קנא), הרוקח (הלכות ברכות שסז), ר' ישעיה דטראני (ספר המכריע סימן פז), רבנו המרדכי (הלכות תפילין תתקסט),ספר התרומה (הלכות תפילין ריג), ר"נ בשם ר' זרחיה הלוי (ראש השנה יא. ד"ה שאלו), בעל העיטור (שער א הלכות תפילין דף סב טור א), סמ"ג (עשין כב), הנימוקי יוסף (הלכות תפילין ח.), כל בו (סימן פז), הטור (סימן כה).<br />
ומדרש תנחומא (בא סעי' יד): <br />
"ומצוה להניח תפלין של יד תחילה ומברך בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפלין, וחוזר ונותן ש"ר (של ראש) ומברך בא"י אמ"ה אקב"ו על מצות תפלין, ואם סח בין תפלה של יד לתפלה של ראש עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה ואם ביהא שמיה רבא מברך או בקדושה פסק בין תפלה של יד לשל ראש וענה קדושה או יהא שמיה רבא מעורכי המלחמה אינו חוזר אלא חוזר ומברך על של ראש, מפני שכל תפלה טעונה שתי ברכות אם ברכן כאחת עולות לזו ולזו אם הפסיקן ביהא שמיה רבא או בקדושה בטלה ברכה ראשונה וחוזר ומברך שתיהן ואינו צ"ל בשיחת חולין שהיא עבירה גדולה."<br />
<br />
==דעת רש"י==<br />
רש"י על הגמרא במנחות כותב שצריך לברך ברכה אחת לכתחילה על שני התפילין לפי סוגייתנו. וכן הרבה מהחכמים מצטטים רש"י זה ואומרים שפוסק כרי"ף.<br />
אך לעניין פסק הלכה כותב רש"י בספר הפרדס (הלכות תפילין):<br />
"וכשמניחן מניח של יד תחילה ומברך, בא"י אמ"ה אקב"ו להניח תפילין. ואחר כך מניח של ראש ומברך בא"י אמ"ה אקב"ו על מצות תפילין וכשמברך אדן בברכה של יד, אל ידבר בין ברכה של יד לברכה של ראש...מכל מקום כששח מברך שתים על של ראש. לא שח מברך אחת על של ראש. "<br />
וכן בסידור רש"י (סימן ג):<br />
"דמנח תפילין אומר אקבו"צ להניח תפילין, ועל תפילין של ראש אומר על מצות תפילין "<br />
וקיימא לן שרש"י בפירושו על הגמרא מביא את דעת רבותיו וכן זה רק פירוש אבל בספר הפרדס רש"י פוסק הלכה. ולכן לעניין פסק הלכה הוא מקור יותר חזק ועוד שכך גם כותב רש"י בסידורו. ולכן לעניין פסק הלכה רש"י פוסק שצריך לברך שתי ברכות על התפילין לכתחילה!<br />
גם אפשר להוסיף שרש"י בדר"כ פוסק כבה"ג, ולפי הנאמר לעיל גם בסוגיא דידן רש"י פוסק כבה"ג.<br />
ומרש"י במסכת סוטה (מד: ד"ה עבירה היא בידו) מובן שהעבירה שיש לאדם היא רק אם לא חזר ובירך ברכה שנייה. והתוספות (מנחות לו. ד"ה עבירה) הבינו משם שרש"י אומר שמצווה לשוח בין תפילה ותפילה וכנראה כוונתם שלפי רש"י צריך לדבר (כמובן דברי קדושה כמו פסוק ולא שטויות) בין תפילה של ראש ולתפילה של יד כדי לברך עוד ברכה, ואינה עבירה כי לפי פירוש זה רק אם דיבר ולא חזר ובירך עבירה היא בידו אבל אם חזר ובירך אין עבירה בידו, וצע"ג.<br />
<br />
==לסיכום הדעות==<br />
לפי פירוש רש"י קשה: <br />
- מדוע כתוב 'חוזר ומברך' שמשמע חוזר על הברכה שבירך?<br />
- ממתי שמענו שתיקנו ברכה מיוחדת (על מצוות תפילין) לפושעים?<br />
- ואם לא שח בטלה ברכת 'על מצות'?<br />
- אם מברכים הברכה השנייה על של ראש כשיש רק תפילין של ראש, למה שלא נגיד אותה גם כשיש תפילין של יד? <br />
- אם כך ר' יוחנן מדבר רק בשח? והרי עשה כך לכתחילה.<br />
- עוד קשה, מאי "סח מברך שתיים"? דלפיר"ת ניחא, דמברך שתיים לאחר שסח, אלא לפירש"י לא הול"ל אלא סח מברך ברכה אחרת, או מברך על מצוות, ולמה לו להזכיר ברכה של יד שכבר בירכה, ולא עוד אלא שמזכירה בלשון עתיד, כאילו יצטרך לברכה פעם אחרת?<br />
- לא סח מברך אחד, סח מברך שתים לא מדובר על אותו דבר כלומר אחד מיירי על של יד ושתים מיירי על של יד וראש?<br />
תשובה: נפשוט מיהא חדא לא קשה כי אפשר לומר ששניהם מדברים על סך הברכות שאדם מברך על התפילין. <br />
<br />
לפי פירוש ר"ת קשה:<br />
- בסוגיה לפני זה מוזכר שהברכה היא 'משעת הנחה עד שעת קשירה' וקשר של ראש קבוע ולכן איך שייך קשירה בו?<br />
תשובה: לא קשה כי 'שעת קשירה' מדובר על הידוק ולא על הקשירה ממש, ולכן גם בתפילין של ראש שייך הידוק סביב הראש. <br />
- איך חולק על רשב"י?<br />
תשובה: לא קשה עיין ב"י שלא פוסקים הלכה מקבלה.<br />
- ממתי מצינו שמברכים שתי ברכות על מצוה אחת?<br />
תשובה: כל מצוה שכתוב עליה ברית מברכים עליה שתי ברכות, בברית מילה מברכים להכניסו בבריתו של אברהם וגם מברכים על המילה. בשבת מברכים קידוש בערב וקידוש בבוקר. <br />
<br />
<br />
==הלכה למעשה==<br />
<br />
באמת כל הגאונים למעט רב האיי גאון ורוב הראשונים פוסקים שצריך לכתחילה שתי ברכות וכן יש המון קושיות מפשט הסוגיה על דברי הרי"ף, וכן סתם הגמרות אומרות כן. אבל כתב השו"ע (או"ח כה, ט) "אסור להפסיק בדיבור בין תפלה של יד לתפלה של ראש, ואם הפסיק, מברך על של ראש: על מצות תפילין. הגה: ולדידן דנוהגין לברך שתי ברכות אף אם לא הפסיק, צריך לחזור ולברך על של ראש להניח גם על מצות (ד"ע)." ואחרי שמרן פסק כך אין לחלוק, וכל אחד יישאר במנהגו, ואין לשנות הספרדים כשו"ע והאשכנזים כרמ"א.<br />
<br />
==הרעיון ההגותי==<br />
תפילין של יד מונחת על היד שהוא עולם המעשה, ותפילין של ראש על הראש שהוא עולם המחשבה וצריך שלא יהיה הפסק ביניהם כלומר שעולם החשיבה של האדם ועולם המעשה יהיו אחד לשם שמים, וצריך שהמחשבה והמעשה יהיו ביחד לרצון הקב"ה ויהיה האדם מתוקן גם בדעותיו וגם במעשיו.<br />
<br />
==לסיכום==<br />
<br />
יש כבר מחלוקת קדומה בתקופת התנאים כמה ברכות לברך על התפילין, חכמי התוספתא אומרים אחת וחכמי המשנה שתיים. הגמרות יותר מתאימות לדעת המשנה, ולדעת התוספתא יש המון קושיות. וכן כל הגאונים למעט רב האי גאון סוברים כן, ורוב הראשונים אומרים כן. וכן זו מחלוקת שו"ע רמ"א וכל אחד יעשה כמנהגו ויש לו על מי לסמוך.<br />
<br />
[[קטגוריה:תפילין]]<br />
[[קטגוריה:ברכות המצוות]]<br />
[[קטגוריה:סוטה מד:]]<br />
[[קטגוריה:מנחות לו.]]<br />
[[קטגוריה:תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ד]]<br />
[[קטגוריה:אורח חיים סימן כט]]</div>Benjikosov