https://www.betmidrash.org.il/api.php?action=feedcontributions&feedformat=atom&user=%D7%A8%D7%A4%D7%90%D7%9C+%D7%96%D7%98%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A6%D7%A7%D7%99 2026-08-11T08:48:56Z תרומות המשתמש MediaWiki 1.37.0 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%96%D7%94_%D7%A0%D7%94%D7%A0%D7%94_%D7%95%D7%96%D7%94_%D7%9C%D7%90_%D7%97%D7%A1%D7%A8&diff=21486 2025-04-24T18:30:45Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{להשלים|כל הסוגיה=כן}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כ א - כא א||גזילה ואבידה ג ט|חושן משפט שסג ו-י}}<br /> אדם שעשה שימוש בממון חברו בלי לחסרו ממון. מה הדין אם נהנה הוא אך חבירו לא הפסיד, ומה הדין אם גרם לו הפסד אך לא נהנה מכך, ומה הדין אם גם הוא נהנה וגם חבירו הפסיד.<br /> <br /> == הצגת הסוגיה ==<br /> <br /> '''הגמרא''' [https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20&amp;format=pdf (ב&quot;ק כ א)] מציגה את ספיקו של רב חסדא: האם אדם שדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך לשלם לו או לא? <br /> <br /> הגמרא מבררת באיזה מצב מדובר: אם מדובר שבעל החצר לא הפסיד (כיוון שלא עשה שום שימוש בחצר, ואינה עומדת להשכרה), והדר בחצר לא נהנה (כיוון שיש לו מקום אחר לגור בו - '''רש&quot;י''' ד&quot;ה ה&quot;ג אי נימא) - פשיטא שפטור, כיווון שזה (הדר) לא נהנה, וזה (בעל החצר) לא חסר! ואם מדובר שבעל החצר הפסיד (כיוון שהחצר עומדת להשכרה, וכאנשים רואים שמישהו גר בחצר, לא פונים לבעל החצר בשביל לשכור את החצר - '''תוספות''' ד&quot;ה זה נהנה), והדר בחצר נהנה (כיוון שאם לא היה גר שם - היה צריך לשכור חצר אחרת) - פשיטא שחייב לשלם, כיוון שזה נהנה וזה חסר! ולכן אומרת הגמרא שהספק של רב חסדא היה במקרה שזה נהנה וזה לא חסר - כגון שבעל החצר לא הפסיד, אך הדר בחצר כן נהנה, והספק הוא האם חייב כיוון שנהנה, או שפטור כיוון שבעל החצר לא הפסיד.&lt;br&gt;<br /> רב חסדא מציג את ספיקו בפני רמי בר חמא, שמשיב לו שגם במקרה של הנאה ללא חסרון ישנו חיוב לשלם ומביא ראייה לכך מהמשנה, אך הגמרא דוחה את ראייתו ובהמשך מובא שלדעת אמוראים נוספים כגון רבי אמי ורב כהנא זה נהנה וזה לא חסר פטור. <br /> <br /> ==שורש הפטור==<br /> האחרונים הציגו כמה אפשרויות להבנת הדעה הסוברת ש&quot;זה נהנה וזה לא חסר פטור&quot;, ומה הסברא העומדת מאחורי דעה זו. <br /> === שיטת הפני יהושע ===<br /> כפי שנביא לקמן, במקרה שבו אדם דר בחצר חבירו העומדת להשכרה אע&quot;פ שיש לו בית משלו (&quot;זה לא נהנה וזה חסר&quot;) לדעת התוספות (ד&quot;ה זה אין נהנה) אין חיוב על התשלום מפני שאין לדייר הנאה ועל החסרון בלבד אי אפשר לחייב מפני שהוא גרמא בעלמא.&lt;br&gt;<br /> '''הפני יהושע''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9704&amp;st=&amp;pgnum=23 ד&quot;ה בתוספות]) הקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!&lt;br&gt;<br /> ותירץ הפני יהושע, שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו. יוצא אם כן שלדעת הפני יהושע שורש הפטור של &quot;זה נהנה וזה לא חסר&quot; הוא הדין של &quot;כופין על מידת סדום&quot;, ובמקום שבו דין זה לא שייך אפשר לחייב על עצם ההנאה מהנכס.&lt;br&gt;<br /> ובאמת בדברי ה'''תוספות''' במסכת בבא בתרא (יב ב ד&quot;ה כגון זה) מפורש כדעת הפני יהושע, וכך מדויק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' (שכנים ז;ח).&lt;br&gt;<br /> '''רבי שמעון שקופ''' בחידושיו למסכת בבא קמא (סימן כה) מקשה על הפני יהושע מהמשך סוגיית הגמרא, שם הגמרא מנסה להביא ראייה שזה נהנה וזה לא חסר חייב מהלכות מעילה, ולפי שיטתו של הפני יהושע הדברים קשים להבנה, שהרי לא שייך להחיל על ההקדש את הדין של &quot;כופין על מידת סדום&quot;.&lt;ref&gt;עיין בדבריו של '''רבי שמואל רוזובסקי''' (בבא בתרא יב ב אות רכד) שמציע יישוב לשיטתו של הפני יהושע &lt;/ref&gt;<br /> <br /> === שיטת רבי שמעון שקופ ===<br /> '''רבי שמעון שקופ''' (סימן כה) חלק על הפני יהושע בעקבות קושייתו מסוגיית הגמרא, ומפרש את שורש הפטור באופן אחר. לדעתו של רבי שמעון שקופ גדר הפטור הוא שאין לבעל הנכס זכות לתבוע הנאה בלבד בלי חסרון, ורק במקרה שבו יש חסרון ממשי ניתן לתבוע גם את שווי ההנאה מהנכס, משום שבמקרה כזה ההנאה היא &quot;על חשבונו&quot; של בעל הנכס. &lt;br&gt;<br /> הדברים נתבארו יותר בחידושי '''רבי אריה לייב מאלין''' (חלק א סימן סט), שכתב שישנם תשלומים המבוססים על &quot;ממוני גבך&quot;, דהיינו על כך שישנו ממון של התובע שנמצא בידיו של הנתבע, כגון במקרה של תביעה להשבת הגזלה או לפירעון הלוואה. לדעתו של רבי אריה לייב מאלין גם תשלומי נהנה מבוססים על &quot;ממוני גבך&quot;, מפני שגם ההשתמשות בחפץ מוגדרת כממון, ומי שהשתמש בחפץ של חבירו בלא רשותו למעשה מחזיק בממון חבירו שלא כדין ועליו להחזירו את שווי השימוש. אלא שבמקרה שבו התובע לא הפסיד דבר מהשימוש בנכס לא ניתן לתבוע משום &quot;ממוני גבך&quot;, שהרי איך ניתן לטעון שממון של התובע נמצא אצל הנתבע אם התובע לא התחסר כלל!<br /> <br /> === שיטת רבי חיים סולובייצ'יק ===<br /> בחידושי '''רבי חיים סולובייצ'יק''' על הש&quot;ס (סימן שיז) מובא בשמו שהגדר של פטור &quot;זה נהנה וזה לא חסר&quot; הוא משום שהבעלים לא מקפיד על הנאה מנכסיו כל עוד הוא לא מפסיד ממנה, כלומר הפטור הוא כעין מחילה של הבעלים. מדבריו של '''רבינו יונה''' במסכת בבא בתרא (ד ב ד&quot;ה המקיף) מוכח שכך הוא הבין את גדר הפטור, אך הנימוקי יוסף (בבא קמא ט ב) כותב בפירוש בשם הרמ&quot;ה שדין &quot;זה נהנה וזה לא חסר&quot; לא מבוסס על מחילה.<br /> <br /> == טעמים נוספים לפטור בדר בחצר חברו ==<br /> הגמרא בשלהי הסוגייה (כא א) מביאה את דברי רב הונא בשם רב, שהדר בחצר חבירו שלא מדעתו אין צריך להעלות לו שכר משום שנאמר &quot;ושאיה יוכת שער&quot; (ישעיה כד יב) - כלומר בית ללא דיורים עלול להינזק משד ששמו &quot;שאיה&quot;, ובמקרה שאדם דר בחצר חבירו הוא למעשה מציל אותו מהנזק של אותו השד. רב יוסף מביא טעם נוסף ש&quot;ביתא מיתבא יתיב&quot; - כלומר בית ללא דיירים מתבלה לאורך הזמן, ואדם שמתגורר בבית יכול לדאוג לתחזוקתו השוטפת ולמנוע את אותו פחת. הגמרא מביאה נפקא מינא בין הטעמים במקרה שבו הבעלים משתמש בבית לאחסון עצים ותבואה - לפי הטעם של &quot;ושאיה יוכת שער&quot; אין בדיור נוסף תועלת, היות והבעלים כבר משתמש בבית והוא לא עומד שומם, אך לפי הטעם של &quot;ביתא מיתבא יתיב&quot; עדיין שייך לפטור כי גם במקרה הזה צריך דייר קבוע שידאג לתחזוקה השוטפת.&lt;br&gt;<br /> הראשונים התקשו בהבנת קטע זה בגמרא, משום שמראשית הסוגייה עולה בפשטות שהפטור בדר בחצר חברו שלא מדעתו הוא בגלל ש&quot;זה נהנה וזה לא חסר פטור&quot;, ואילו מדברי הגמרא כאן עולה שהפטור הוא בגלל שיש הנאה לבעלים בשימוש בבית. הראשונים הציעו מספר דרכים אפשריות ליישב את מהלך הסוגייה.&lt;br&gt; <br /> ה'''רא&quot;ש''' (ב ו) כותב שדברי האמוראים נאמרו רק לרווחא דמילתא, כלומר הטעם העיקרי לפטור בדר בחצר חבירו שלא מדעתו היא בגלל ש&quot;זה נהנה וזה לא חסר פטור&quot; והאמוראים רק באו לתת טעם נוסף לפטור במקרה הזה. ה'''נחלת דוד''' מקשה על הרא&quot;ש שאם דבריהם של האמוראים נאמרו רק לרווחא דמילתא, לא היה על הגמרא להביא נפקא מינא בין הטעמים השונים, שהרי נפקא מינא זו לא רלוונטית אם הטעם לפטור הוא משום ש&quot;זה נהנה וזה לא חסר פטור&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''רשב&quot;א''' מפרש שבכל מקרה של הדר בחצר חבירו שלא מדעתו יש קצת חסרון, מפני שהשימוש בבית גם גורם להגברת הפחת הטבעי, וכדי לקזז את החסרון הזה האמוראים הוכיחו שיש גם רווח בשהות דייר שלא מדעת הבעלים. לאחר שהחסרון והרווח קוזזו ניתן לפטור את הדייר מדין &quot;זה נהנה וזה לא חסר פטור&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''שיטה מקובצת''' מפרש שבאמת ישנה מחלוקת אמוראים בשאלה מה סיבת הפטור במקרה של הדר בחצר חבירו שלא מדעתו: לדעת רבי אמי ורב כהנא סיבת הפטור היא משום &quot;זה נהנה וזה לא חסר פטור&quot;, אך לדעת רב הונא ורב יוסף &quot;זה נהנה וזה לא חסר חייב&quot; ולכן הם הביאו את הטעמים הנוספים של &quot;שאיה יוכת שער&quot; ו&quot;ביתא מיתבא יתיב&quot;. ונראה שכך סבר גם '''רבנו יונה''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49924&amp;st=&amp;pgnum=37 בבא בתרא ד ב ד&quot;ה עלה בידינו]).<br /> <br /> == פסיקת הלכה ==<br /> === שיטות הראשונים ===<br /> '''רבנו יונה''' בבבא בתרא ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49924&amp;st=&amp;pgnum=37 בבא בתרא ד עמוד ב ד&quot;ה עלה בידינו]) כתב, שזה נהנה וזה לא חסר חייב, כי כתוב שהדר בחצר חבירו שלא מדעתו פטור משום שנאמר: &quot;ושאיה יוכת שער&quot;, ומשמע שללא הטעם הזה - הוא חייב.&lt;br&gt;<br /> לעומת זאת, דעת ה'''רמב&quot;ם''' (גזלה ואבדה ג ט) היא שלהלכה &quot;זה נהנה וזה לא חסר פטור&quot;, וכך סברו מרבית הראשונים: ה'''רא&quot;ש''' (ב ו), ה'''מאירי''' (כ א), ה'''אור זרוע''' (ג קכא) וה'''נימוקי יוסף''' (ט א).<br /> <br /> === פסיקת הטור והשולחן ערוך ===<br /> ה'''טור''' (חושן משפט שסג) פוסק כדעת מרבית הראשונים ש&quot;זה נהנה וזה לא חסר פטור&quot;, וכך פוסק גם ה'''שולחן ערוך''' (חושן משפט שסג ו).&lt;br&gt;<br /> הטור והשולחן ערוך מוסיפים שבמקרה ובו בעל הבית אומר בפירוש לדייר לצאת ולא יצא, הדייר חייב לשלם את כל שכר הדירה. <br /> <br /> == זה לא נהנה וזה חסר ==<br /> הגמרא לא מזכירה את המקרה הרביעי, והוא המקרה של &quot;חצר דקיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר&quot;, דהיינו - &quot;זה לא נהנה וזה חסר&quot;, והראשונים נחלקו מה יהיה הדין במקרה זה. <br /> <br /> === שיטת התוספות ===<br /> '''תוספות''' (ד&quot;ה זה אין נהנה) כותבים, שגם במקרה הרביעי שבו הדר בחצר לא מרוויח, ובעל החצר מפסיד, הגמרא יכלה להגיד שפשיטא שפטור, ואפילו גירשו מביתו ונעל את הדלת בפניו פטור - כיוון שלא נהנה, ומה שחיסרו וגרם לו הפסד - זה לא סיבה לחייב כיוון זו גרמא בעלמא.&lt;br&gt;<br /> '''הפני יהושע''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9704&amp;st=&amp;pgnum=23 ד&quot;ה בתוספות]) הקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!&lt;br&gt;<br /> ותירץ ה'''פני יהושע''', שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו.&lt;br&gt; <br /> ה'''קהילות יעקב''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ח) תירץ, שלפי תוספות הנאה לבד או חיסרון לבד לא יכולים לחייב, אך צירוף של הנאת המזיק וחיסרון הניזק גורמים לחייבו. הפני יהושע כתב שדוחק לתרץ כך ולכן תירץ כדלעיל.<br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף ===<br /> '''הרי&quot;ף''' (ט א) כתב, שהדר בחצר חבירו העומדת להשכרה - חייב אפילו אם לא נהנה מכך - כיוון שחסרו ממון. אמנם לכאורה קשה על הרי&quot;ף מה הבסיס לחייב במקרה כזה, שהרי אין לדייר הנאה והחסרון נעשה רק על ידי גרמא. הראשונים והאחרונים הציעו מספר הסברים לשיטת הרי&quot;ף. <br /> <br /> ==== שיטת הרא&quot;ש ====<br /> ה'''רא&quot;ש''' (ב ו) כתב שלא ניתן לחייב על חסרון מפני שהוא נעשה בדרך גרמא, כפי שכתבו התוספות, אך אף על פי כן ניתן לחייב על ההנאה מפני שהדייר &quot;אכל חסרונו של חברו&quot;. וביארו ה'''ברכת שמואל''' (בבא קמא יד א) ו'''ר' דוד פוברסקי''' (בבא קמא תטז) שגם במקרה של &quot;גברא דלא עביד למיגר&quot; הדייר נהנה מהשירות בדירה, אלא שלא ניתן לחייב על הנאה זו מפני שיכל להשיג הנאה זו במקום אחר ללא עלות, ובמקום שבו יש הפסד לבעלים ניתן לחייב על הנאה זו. <br /> <br /> ==== שיטת הרא&quot;ה ====<br /> ה'''נימוקי יוסף''' (דף ט. בדפי הרי&quot;ף ד&quot;ה וחצר דקיימא לאגרא) כתב בשם ה'''רא&quot;ה''', שהדר בחצר חבירו וחסרו חייב אע&quot;פ שלא נהנה, ואין זה גרמא בעלמא כמו מבטל כיסו של חברו מפני שדר בחצר ואכל את פירותיה. והוסיף הרא&quot;ה שזוהי דעת רבו וכן דעת כל הגאונים.&lt;br&gt;<br /> ובביאור דבריו של הרא&quot;ה כתב '''ר' שמעון שקופ''' (בבא קמא סימן י&quot;ט), שיש לחלק בין מקרה בו אדם מונע את השימוש בפירות של נכס מסוים, שאין זה אלא גרמא בעלמא, לבין מקרה בו אדם משתמש בפירות הנכס שאין זה גרמא בעלמא אלא מזיק הפירות עצמם. וכך גם במקרה של דייר בחצר - אילו היה נועל את החצר ומונע את השימוש בה היה זה רק גרמא, אך המתגורר בחצר נחשב כמזיק את השימוש של החצר. <br /> <br /> === פסיקת הלכה ===<br /> הטור והשולחן ערוך פסקו כדעת הרי&quot;ף והרא&quot;ש, שגם בחצר דקיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר הדייר חייב לשלם. <br /> <br /> ==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br /> * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/981 זה נהנה וזה לא חסר] הרב משה דימנטמן, אתר ישיבה.<br /> * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/44767 זה נהנה וזה לא חסר] הרב ישועה רטבי, אתר ישיבה.<br /> <br /> [[קטגוריה:גניבה וגזילה]]<br /> [[קטגוריה:בבא קמא כ.]]<br /> [[קטגוריה: בבא קמא כ:]]<br /> [[קטגוריה: חושן משפט סימן שסג]]<br /> == הערות שוליים ==</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%96%D7%94_%D7%A0%D7%94%D7%A0%D7%94_%D7%95%D7%96%D7%94_%D7%9C%D7%90_%D7%97%D7%A1%D7%A8&diff=21479 2025-04-22T16:26:17Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{להשלים|כל הסוגיה=כן}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כ א - כא א||גזילה ואבידה ג ט|חושן משפט שסג ו-י}}<br /> אדם שעשה שימוש בממון חברו בלי לחסרו ממון. מה הדין אם נהנה הוא אך חבירו לא הפסיד, ומה הדין אם גרם לו הפסד אך לא נהנה מכך, ומה הדין אם גם הוא נהנה וגם חבירו הפסיד.<br /> <br /> == הצגת הסוגיה ==<br /> <br /> '''הגמרא''' [https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20&amp;format=pdf (ב&quot;ק כ א)] מציגה את ספיקו של רב חסדא: האם אדם שדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך לשלם לו או לא? <br /> <br /> הגמרא מבררת באיזה מצב מדובר: אם מדובר שבעל החצר לא הפסיד (כיוון שלא עשה שום שימוש בחצר, ואינה עומדת להשכרה), והדר בחצר לא נהנה (כיוון שיש לו מקום אחר לגור בו - '''רש&quot;י''' ד&quot;ה ה&quot;ג אי נימא) - פשיטא שפטור, כיווון שזה (הדר) לא נהנה, וזה (בעל החצר) לא חסר! ואם מדובר שבעל החצר הפסיד (כיוון שהחצר עומדת להשכרה, וכאנשים רואים שמישהו גר בחצר, לא פונים לבעל החצר בשביל לשכור את החצר - '''תוספות''' ד&quot;ה זה נהנה), והדר בחצר נהנה (כיוון שאם לא היה גר שם - היה צריך לשכור חצר אחרת) - פשיטא שחייב לשלם, כיוון שזה נהנה וזה חסר! ולכן אומרת הגמרא שהספק של רב חסדא היה במקרה שזה נהנה וזה לא חסר - כגון שבעל החצר לא הפסיד, אך הדר בחצר כן נהנה, והספק הוא האם חייב כיוון שנהנה, או שפטור כיוון שבעל החצר לא הפסיד.&lt;br&gt;<br /> רב חסדא מציג את ספיקו בפני רמי בר חמא, שמשיב לו שגם במקרה של הנאה ללא חסרון ישנו חיוב לשלם ומביא ראייה לכך מהמשנה, אך הגמרא דוחה את ראייתו ובהמשך מובא שלדעת אמוראים נוספים כגון רבי אמי ורב כהנא זה נהנה וזה לא חסר פטור. <br /> <br /> ==שורש הפטור==<br /> האחרונים הציגו כמה אפשרויות להבנת הדעה הסוברת ש&quot;זה נהנה וזה לא חסר פטור&quot;, ומה הסברא העומדת מאחורי דעה זו. <br /> === שיטת הפני יהושע ===<br /> כפי שנביא לקמן, במקרה שבו אדם דר בחצר חבירו העומדת להשכרה אע&quot;פ שיש לו בית משלו (&quot;זה לא נהנה וזה חסר&quot;) לדעת התוספות (ד&quot;ה זה אין נהנה) אין חיוב על התשלום מפני שאין לדייר הנאה ועל החסרון בלבד אי אפשר לחייב מפני שהוא גרמא בעלמא.&lt;br&gt;<br /> '''הפני יהושע''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9704&amp;st=&amp;pgnum=23 ד&quot;ה בתוספות]) הקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!&lt;br&gt;<br /> ותירץ הפני יהושע, שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו. יוצא אם כן שלדעת הפני יהושע שורש הפטור של &quot;זה נהנה וזה לא חסר&quot; הוא הדין של &quot;כופין על מידת סדום&quot;, ובמקום שבו דין זה לא שייך אפשר לחייב על עצם ההנאה מהנכס.&lt;br&gt;<br /> ובאמת בדברי ה'''תוספות''' במסכת בבא בתרא (יב ב ד&quot;ה כגון זה) מפורש כדעת הפני יהושע, וכך מדויק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' (שכנים ז;ח).&lt;br&gt;<br /> '''רבי שמעון שקופ''' בחידושיו למסכת בבא קמא (סימן כה) מקשה על הפני יהושע מהמשך סוגיית הגמרא, שם הגמרא מנסה להביא ראייה שזה נהנה וזה לא חסר חייב מהלכות מעילה, ולפי שיטתו של הפני יהושע הדברים קשים להבנה, שהרי לא שייך להחיל על ההקדש את הדין של &quot;כופין על מידת סדום&quot;.&lt;ref&gt;עיין בדבריו של '''רבי שמואל רוזובסקי''' (בבא בתרא יב ב אות רכד) שמציע יישוב לשיטתו של הפני יהושע &lt;/ref&gt;<br /> <br /> === שיטת רבי שמעון שקופ ===<br /> '''רבי שמעון שקופ''' (סימן כה) חלק על הפני יהושע בעקבות קושייתו מסוגיית הגמרא, ומפרש את שורש הפטור באופן אחר. לדעתו של רבי שמעון שקופ גדר הפטור הוא שאין לבעל הנכס זכות לתבוע הנאה בלבד בלי חסרון, ורק במקרה שבו יש חסרון ממשי ניתן לתבוע גם את שווי ההנאה מהנכס, משום שבמקרה כזה ההנאה היא &quot;על חשבונו&quot; של בעל הנכס. &lt;br&gt;<br /> הדברים נתבארו יותר בחידושי '''רבי אריה לייב מאלין''' (חלק א סימן סט), שכתב שישנם תשלומים המבוססים על &quot;ממוני גבך&quot;, דהיינו על כך שישנו ממון של התובע שנמצא בידיו של הנתבע, כגון במקרה של תביעה להשבת הגזלה או לפירעון הלוואה. לדעתו של רבי אריה לייב מאלין גם תשלומי נהנה מבוססים על &quot;ממוני גבך&quot;, מפני שגם ההשתמשות בחפץ מוגדרת כממון, ומי שהשתמש בחפץ של חבירו בלא רשותו למעשה מחזיק בממון חבירו שלא כדין ועליו להחזירו את שווי השימוש. אלא שבמקרה שבו התובע לא הפסיד דבר מהשימוש בנכס לא ניתן לתבוע משום &quot;ממוני גבך&quot;, שהרי איך ניתן לטעון שממון של התובע נמצא אצל הנתבע אם התובע לא התחסר כלל!<br /> <br /> === שיטת רבי חיים סולובייצ'יק ===<br /> בחידושי '''רבי חיים סולובייצ'יק''' על הש&quot;ס (סימן שיז) מובא בשמו שהגדר של פטור &quot;זה נהנה וזה לא חסר&quot; הוא משום שהבעלים לא מקפיד על הנאה מנכסיו כל עוד הוא לא מפסיד ממנה, כלומר הפטור הוא כעין מחילה של הבעלים. מדבריו של '''רבינו יונה''' במסכת בבא בתרא (ד ב ד&quot;ה המקיף) מוכח שכך הוא הבין את גדר הפטור, אך הנימוקי יוסף (בבא קמא ט ב) כותב בפירוש בשם הרמ&quot;ה שדין &quot;זה נהנה וזה לא חסר&quot; לא מבוסס על מחילה.<br /> <br /> == טעמים נוספים לפטור בדר בחצר חברו ==<br /> הגמרא בשלהי הסוגייה (כא א) מביאה את דברי רב הונא בשם רב, שהדר בחצר חבירו שלא מדעתו אין צריך להעלות לו שכר משום שנאמר &quot;ושאיה יוכת שער&quot; (ישעיה כד יב) - כלומר בית ללא דיורים עלול להינזק משד ששמו &quot;שאיה&quot;, ובמקרה שאדם דר בחצר חבירו הוא למעשה מציל אותו מהנזק של אותו השד. רב יוסף מביא טעם נוסף ש&quot;ביתא מיתבא יתיב&quot; - כלומר בית ללא דיירים מתבלה לאורך הזמן, ואדם שמתגורר בבית יכול לדאוג לתחזוקתו השוטפת ולמנוע את אותו פחת. הגמרא מביאה נפקא מינא בין הטעמים במקרה שבו הבעלים משתמש בבית לאחסון עצים ותבואה - לפי הטעם של &quot;ושאיה יוכת שער&quot; אין בדיור נוסף תועלת, היות והבעלים כבר משתמש בבית והוא לא עומד שומם, אך לפי הטעם של &quot;ביתא מיתבא יתיב&quot; עדיין שייך לפטור כי גם במקרה הזה צריך דייר קבוע שידאג לתחזוקה השוטפת.&lt;br&gt;<br /> הראשונים התקשו בהבנת קטע זה בגמרא, משום שמראשית הסוגייה עולה בפשטות שהפטור בדר בחצר חברו שלא מדעתו הוא בגלל ש&quot;זה נהנה וזה לא חסר פטור&quot;, ואילו מדברי הגמרא כאן עולה שהפטור הוא בגלל שיש הנאה לבעלים בשימוש בבית. הראשונים הציעו מספר דרכים אפשריות ליישב את מהלך הסוגייה.&lt;br&gt; <br /> ה'''רא&quot;ש''' (ב ו) כותב שדברי האמוראים נאמרו רק לרווחא דמילתא, כלומר הטעם העיקרי לפטור בדר בחצר חבירו שלא מדעתו היא בגלל ש&quot;זה נהנה וזה לא חסר פטור&quot; והאמוראים רק באו לתת טעם נוסף לפטור במקרה הזה. ה'''נחלת דוד''' מקשה על הרא&quot;ש שאם דבריהם של האמוראים נאמרו רק לרווחא דמילתא, לא היה על הגמרא להביא נפקא מינא בין הטעמים השונים, שהרי נפקא מינא זו לא רלוונטית אם הטעם לפטור הוא משום ש&quot;זה נהנה וזה לא חסר פטור&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''רשב&quot;א''' מפרש שבכל מקרה של הדר בחצר חבירו שלא מדעתו יש קצת חסרון, מפני שהשימוש בבית גם גורם להגברת הפחת הטבעי, וכדי לקזז את החסרון הזה האמוראים הוכיחו שיש גם רווח בשהות דייר שלא מדעת הבעלים. לאחר שהחסרון והרווח קוזזו ניתן לפטור את הדייר מדין &quot;זה נהנה וזה לא חסר פטור&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''שיטה מקובצת''' מפרש שבאמת ישנה מחלוקת אמוראים בשאלה מה סיבת הפטור במקרה של הדר בחצר חבירו שלא מדעתו: לדעת רבי אמי ורב כהנא סיבת הפטור היא משום &quot;זה נהנה וזה לא חסר פטור&quot;, אך לדעת רב הונא ורב יוסף &quot;זה נהנה וזה לא חסר חייב&quot; ולכן הם הביאו את הטעמים הנוספים של &quot;שאיה יוכת שער&quot; ו&quot;ביתא מיתבא יתיב&quot;. ונראה שכך סבר גם '''רבנו יונה''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49924&amp;st=&amp;pgnum=37 בבא בתרא ד ב ד&quot;ה עלה בידינו]).<br /> == זה לא נהנה וזה חסר ==<br /> <br /> === שיטת התוספות ===<br /> <br /> '''תוספות''' (ד&quot;ה זה אין נהנה) כותבים, שגם במקרה הרביעי שבו הדר בחצר לא מרוויח, ובעל החצר מפסיד, הגמרא יכלה להגיד שפשיטא שפטור, ואפילו גירשו מביתו ונעל את הדלת בפניו פטור - כיוון שלא נהנה, ומה שחיסרו וגרם לו הפסד - זה לא סיבה לחייב כיוון זו גרמא בעלמא.<br /> <br /> '''השלטי גיבורים''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46555&amp;st=&amp;pgnum=41 ד&quot;ה ובפירוש]) הבין בפשטות בדברי תוספות, שאפילו אם דר בביתו לאחר שגירשו מביתו ונעל את הדלת - פטור כיוון שלא נהנה. וכן כתב הטור ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14270&amp;st=&amp;pgnum=537 סימן שסג]).<br /> <br /> '''הפני יהושע''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9704&amp;st=&amp;pgnum=23 ד&quot;ה בתוספות]) הקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!<br /> <br /> ותירץ ה'''פני יהושע''', שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו. והביא סיוע לדבריו מדברי הגמרא בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20b&amp;format=pdf ב&quot;ק כ ב]), שאין להוכיח שזה נהנה וזה לא חסר חייב מדברי רבי יהודה שהבית והעליה של שנים שנפלו, ובנה בעל העליה את הבית ודר בתוכו - צריך לשלם דמי שכירות לבעל הבית, כיוון שמדובר בבית חדש, וחייב משום שמשחיר את הקירות כשגר בו. ומשמע - שמשלם את כל דמי השכירות אף על פי שההפסד מהשחרת הקירות קטן יותר מדמי השכירות. ומוכח שכיוון שנהנה - חייב, ובגלל השחרת הקירות - אין כאן משום מידת סדום משום שבעל הבית הוזק במקצת. וכן משמע בדברי התוספות בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=21&amp;format=pdf ב&quot;ק כא א ד&quot;ה ויהבי להו ליתמי]), שכתבו ש&quot;חייב לשלם מה שנהנה אף על פי שלא חיסר כל כך&quot;.<br /> <br /> ה'''דרכי דוד''' (ד&quot;ה שם תוס' ד&quot;ה זה אין נהנה) כתב בדומה לכך, שאמנם המחייב העיקרי הוא ההנאה בלבד, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. ובמקום שאין הנאה - ברור שפטור. והסתפקה הגמרא האם כשלא חיסר ממון לחבירו בהנאתו - פטור משום שכשלא נחסר חבירו בהנאתו - כאילו נהנה מן ההפקר ופטור, או לאו.<br /> <br /> ה'''קהילות יעקב''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ח) תירץ, שלפי תוספות הנאה לבד או חיסרון לבד לא יכולים לחייב, אך צירוף של הנאת המזיק וחיסרון הניזק גורמים לחייבו. הפני יהושע כתב שדוחק לתרץ כך ולכן תירץ כדלעיל.<br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף ===<br /> <br /> '''הרי&quot;ף''' כתב, שהדר בחצר חבירו העומדת להשכרה - חייב אפילו אם לא נהנה מכך - כיוון שחסרו ממון.<br /> <br /> ==== ביאור הרא&quot;ש והרא&quot;ה ====<br /> <br /> ה'''רא&quot;ש''' כתב, שלפי הרי&quot;ף אין זה גרמא בעלמא כמו מגרש חבירו מביתו ולא דר בו, שפטור כי לא נהנה, כיוון שכאן הוא השתמש במה שחיסר מחבירו, ואף על פי שהיה יכול להשיג שימוש זה על ידי דבר אחר, ולא הרוויח על ידי זה - חייב, כיוון ש&quot;אכל מה שחבירו נפסד&quot;. <br /> <br /> וכן כתב ה'''נימוקי יוסף''' (דף ט. בדפי הרי&quot;ף ד&quot;ה וחצר דקיימא לאגרא) בשם ה'''רא&quot;ה''', שהדר בחצר חבירו וחיסרו, חייב עף על פי שלא נהנה. אך אם לא דר בה - אלא סגרה ולא נתן לו להיכנס - פטור.<br /> <br /> וביאר '''ר' שמעון שאקפ''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ט), שסברת ה'''רא&quot;ה''' לחלק בין דר בבית ללא דר בבית, היא, שרק על ידי שגר בבית האדם נחשב מזיק, כיוון שהבית מייצר מגורים כמו שעץ מייצר פירות, וכשגר בבית מזיק את המגורים - הפירות, וזה היזק וחיסרון שלם, אך אם לא גר - רק גרם להפסד הדיורים, אך לא השתמש בהם.<br /> <br /> '''ר' שמואל רוזובסקי''' כתב (חידושי ר' שמאול סימן י&quot;ח) בדומה לכך, אך כתב שחיובו של הדר בבית הוא מדין גזילה, שגזל את ההשתמשות בבית.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> <br /> '''רבנו יונה''' בבבא בתרא ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49924&amp;st=&amp;pgnum=37 בבא בתרא ד עמוד ב ד&quot;ה עלה בידינו]) כתב, שזה נהנה וזה לא חסר חייב, כי כתוב שהדר בחצר חבירו שלא מדעתו פטור משום שנאמר: &quot;ושאיה יוכת שער&quot;, ומשמע שללא הטעם הזה - הוא חייב.<br /> <br /> ==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br /> * [http://asif.co.il/download/YomaLibrary/talmud/tbk/tbk2/Ma%27aly%27yot%2018%2080-91.pdf זה לא נהנה וזה חסר], צבי שטיינמץ, מעליות יח, תשנ&quot;ז.<br /> * [http://asif.co.il/download/kitvey-et/krm%20b/b%20b%2022/1%20(12).pdf זה חסר וזה לא נהנה], אודי אקסלרוד ואביחי גרינולד, בלכתך בדרך כב, תשס&quot;ד.<br /> <br /> [[קטגוריה:גניבה וגזילה]]<br /> [[קטגוריה:בבא קמא כ.]]<br /> [[קטגוריה: בבא קמא כ:]]<br /> [[קטגוריה: חושן משפט סימן שסג]]<br /> == הערות שוליים ==</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%96%D7%94_%D7%A0%D7%94%D7%A0%D7%94_%D7%95%D7%96%D7%94_%D7%9C%D7%90_%D7%97%D7%A1%D7%A8&diff=21478 2025-04-22T16:25:49Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{להשלים|כל הסוגיה=כן}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כ א - כא א||גזילה ואבידה ג ט|חושן משפט שסג ו-י}}<br /> אדם שעשה שימוש בממון חברו בלי לחסרו ממון. מה הדין אם נהנה הוא אך חבירו לא הפסיד, ומה הדין אם גרם לו הפסד אך לא נהנה מכך, ומה הדין אם גם הוא נהנה וגם חבירו הפסיד.<br /> <br /> == הצגת הסוגיה ==<br /> <br /> '''הגמרא''' [https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20&amp;format=pdf (ב&quot;ק כ א)] מציגה את ספיקו של רב חסדא: האם אדם שדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך לשלם לו או לא? <br /> <br /> הגמרא מבררת באיזה מצב מדובר: אם מדובר שבעל החצר לא הפסיד (כיוון שלא עשה שום שימוש בחצר, ואינה עומדת להשכרה), והדר בחצר לא נהנה (כיוון שיש לו מקום אחר לגור בו - '''רש&quot;י''' ד&quot;ה ה&quot;ג אי נימא) - פשיטא שפטור, כיווון שזה (הדר) לא נהנה, וזה (בעל החצר) לא חסר! ואם מדובר שבעל החצר הפסיד (כיוון שהחצר עומדת להשכרה, וכאנשים רואים שמישהו גר בחצר, לא פונים לבעל החצר בשביל לשכור את החצר - '''תוספות''' ד&quot;ה זה נהנה), והדר בחצר נהנה (כיוון שאם לא היה גר שם - היה צריך לשכור חצר אחרת) - פשיטא שחייב לשלם, כיוון שזה נהנה וזה חסר! ולכן אומרת הגמרא שהספק של רב חסדא היה במקרה שזה נהנה וזה לא חסר - כגון שבעל החצר לא הפסיד, אך הדר בחצר כן נהנה, והספק הוא האם חייב כיוון שנהנה, או שפטור כיוון שבעל החצר לא הפסיד.&lt;br&gt;<br /> רב חסדא מציג את ספיקו בפני רמי בר חמא, שמשיב לו שגם במקרה של הנאה ללא חסרון ישנו חיוב לשלם ומביא ראייה לכך מהמשנה, אך הגמרא דוחה את ראייתו ובהמשך מובא שלדעת אמוראים נוספים כגון רבי אמי ורב כהנא זה נהנה וזה לא חסר פטור. <br /> <br /> ==שורש הפטור==<br /> האחרונים הציגו כמה אפשרויות להבנת הדעה הסוברת ש&quot;זה נהנה וזה לא חסר פטור&quot;, ומה הסברא העומדת מאחורי דעה זו. <br /> === שיטת הפני יהושע ===<br /> כפי שנביא לקמן, במקרה שבו אדם דר בחצר חבירו העומדת להשכרה אע&quot;פ שיש לו בית משלו (&quot;זה לא נהנה וזה חסר&quot;) לדעת התוספות (ד&quot;ה זה אין נהנה) אין חיוב על התשלום מפני שאין לדייר הנאה ועל החסרון בלבד אי אפשר לחייב מפני שהוא גרמא בעלמא.&lt;br&gt;<br /> '''הפני יהושע''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9704&amp;st=&amp;pgnum=23 ד&quot;ה בתוספות]) הקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!&lt;br&gt;<br /> ותירץ הפני יהושע, שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו. יוצא אם כן שלדעת הפני יהושע שורש הפטור של &quot;זה נהנה וזה לא חסר&quot; הוא הדין של &quot;כופין על מידת סדום&quot;, ובמקום שבו דין זה לא שייך אפשר לחייב על עצם ההנאה מהנכס.&lt;br&gt;<br /> ובאמת בדברי ה'''תוספות''' במסכת בבא בתרא (יב ב ד&quot;ה כגון זה) מפורש כדעת הפני יהושע, וכך מדויק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' (שכנים ז;ח).&lt;br&gt;<br /> '''רבי שמעון שקופ''' בחידושיו למסכת בבא קמא (סימן כה) מקשה על הפני יהושע מהמשך סוגיית הגמרא, שם הגמרא מנסה להביא ראייה שזה נהנה וזה לא חסר חייב מהלכות מעילה, ולפי שיטתו של הפני יהושע הדברים קשים להבנה, שהרי לא שייך להחיל על ההקדש את הדין של &quot;כופין על מידת סדום&quot;.&lt;ref&gt;עיין בדבריו של '''רבי שמואל רוזובסקי''' (בבא בתרא יב ב אות רכד) שמציע יישוב לשיטתו של הפני יהושע &lt;/ref&gt;<br /> <br /> === שיטת רבי שמעון שקופ ===<br /> '''רבי שמעון שקופ''' (סימן כה) חלק על הפני יהושע בעקבות קושייתו מסוגיית הגמרא, ומפרש את שורש הפטור באופן אחר. לדעתו של רבי שמעון שקופ גדר הפטור הוא שאין לבעל הנכס זכות לתבוע הנאה בלבד בלי חסרון, ורק במקרה שבו יש חסרון ממשי ניתן לתבוע גם את שווי ההנאה מהנכס, משום שבמקרה כזה ההנאה היא &quot;על חשבונו&quot; של בעל הנכס. &lt;br&gt;<br /> הדברים נתבארו יותר בחידושי '''רבי אריה לייב מאלין''' (חלק א סימן סט), שכתב שישנם תשלומים המבוססים על &quot;ממוני גבך&quot;, דהיינו על כך שישנו ממון של התובע שנמצא בידיו של הנתבע, כגון במקרה של תביעה להשבת הגזלה או לפירעון הלוואה. לדעתו של רבי אריה לייב מאלין גם תשלומי נהנה מבוססים על &quot;ממוני גבך&quot;, מפני שגם ההשתמשות בחפץ מוגדרת כממון, ומי שהשתמש בחפץ של חבירו בלא רשותו למעשה מחזיק בממון חבירו שלא כדין ועליו להחזירו את שווי השימוש. אלא שבמקרה שבו התובע לא הפסיד דבר מהשימוש בנכס לא ניתן לתבוע משום &quot;ממוני גבך&quot;, שהרי איך ניתן לטעון שממון של התובע נמצא אצל הנתבע אם התובע לא התחסר כלל!<br /> <br /> === שיטת רבי חיים סולובייצ'יק ===<br /> בחידושי '''רבי חיים סולובייצ'יק''' על הש&quot;ס (סימן שיז) מובא בשמו שהגדר של פטור &quot;זה נהנה וזה לא חסר&quot; הוא משום שהבעלים לא מקפיד על הנאה מנכסיו כל עוד הוא לא מפסיד ממנה, כלומר הפטור הוא כעין מחילה של הבעלים. מדבריו של '''רבינו יונה''' במסכת בבא בתרא (ד ב ד&quot;ה המקיף) מוכח שכך הוא הבין את גדר הפטור, אך הנימוקי יוסף (בבא קמא ט ב) כותב בפירוש בשם הרמ&quot;ה שדין &quot;זה נהנה וזה לא חסר&quot; לא מבוסס על מחילה.<br /> <br /> == טעמים נוספים לפטור בדר בחצר חברו ==<br /> הגמרא בשלהי הסוגייה (כא א) מביאה את דברי רב הונא בשם רב, שהדר בחצר חבירו שלא מדעתו אין צריך להעלות לו שכר משום שנאמר &quot;ושאיה יוכת שער&quot; (ישעיה כד יב) - כלומר בית ללא דיורים עלול להינזק משד ששמו &quot;שאיה&quot;, ובמקרה שאדם דר בחצר חבירו הוא למעשה מציל אותו מהנזק של אותו השד. רב יוסף מביא טעם נוסף ש&quot;ביתא מיתבא יתיב&quot; - כלומר בית ללא דיירים מתבלה לאורך הזמן, ואדם שמתגורר בבית יכול לדאוג לתחזוקתו השוטפת ולמנוע את אותו פחת. הגמרא מביאה נפקא מינא בין הטעמים במקרה שבו הבעלים משתמש בבית לאחסון עצים ותבואה - לפי הטעם של &quot;ושאיה יוכת שער&quot; אין בדיור נוסף תועלת, היות והבעלים כבר משתמש בבית והוא לא עומד שומם, אך לפי הטעם של &quot;ביתא מיתבא יתיב&quot; עדיין שייך לפטור כי גם במקרה הזה צריך דייר קבוע שידאג לתחזוקה השוטפת.&lt;br&gt;<br /> הראשונים התקשו בהבנת קטע זה בגמרא, משום שמראשית הסוגייה עולה בפשטות שהפטור בדר בחצר חברו שלא מדעתו הוא בגלל ש&quot;זה נהנה וזה לא חסר פטור&quot;, ואילו מדברי הגמרא כאן עולה שהפטור הוא בגלל שיש הנאה לבעלים בשימוש בבית. הראשונים הציעו מספר דרכים אפשריות ליישב את מהלך הסוגייה.&lt;br&gt; <br /> ה'''רא&quot;ש''' (ב ו) כותב שדברי האמוראים נאמרו רק לרווחא דמילתא, כלומר הטעם העיקרי לפטור בדר בחצר חבירו שלא מדעתו היא בגלל ש&quot;זה נהנה וזה לא חסר פטור&quot; והאמוראים רק באו לתת טעם נוסף לפטור במקרה הזה. ה'''נחלת דוד''' מקשה על הרא&quot;ש שאם דבריהם של האמוראים נאמרו רק לרווחא דמילתא, לא היה על הגמרא להביא נפקא מינא בין הטעמים השונים, שהרי נפקא מינא זו לא רלוונטית אם הטעם לפטור הוא משום ש&quot;זה נהנה וזה לא חסר פטור&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''רשב&quot;א''' מפרש שבכל מקרה של הדר בחצר חבירו שלא מדעתו יש קצת חסרון, מפני שהשימוש בבית גם גורם להגברת הפחת הטבעי, וכדי לקזז את החסרון הזה האמוראים הוכיחו שיש גם רווח בשהות דייר שלא מדעת הבעלים. לאחר שהחסרון והרווח קוזזו ניתן לפטור את הדייר מדין &quot;זה נהנה וזה לא חסר פטור&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''שיטה מקובצת''' מפרש שבאמת ישנה מחלוקת אמוראים בשאלה מה סיבת הפטור במקרה של הדר בחצר חבירו שלא מדעתו: לדעת רבי אמי ורב כהנא סיבת הפטור היא משום &quot;זה נהנה וזה לא חסר פטור&quot;, אך לדעת רב הונא ורב יוסף &quot;זה נהנה וזה לא חסר חייב&quot; ולכן הם הביאו את הטעמים הנוספים של &quot;שאיה יוכת שער&quot; ו&quot;ביתא מיתבא יתיב&quot;. ונראה שכך סבר גם '''רבנו יונה''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49924&amp;st=&amp;pgnum=37 בבא בתרא ד עמוד ב ד&quot;ה עלה בידינו]).<br /> == זה לא נהנה וזה חסר ==<br /> <br /> === שיטת התוספות ===<br /> <br /> '''תוספות''' (ד&quot;ה זה אין נהנה) כותבים, שגם במקרה הרביעי שבו הדר בחצר לא מרוויח, ובעל החצר מפסיד, הגמרא יכלה להגיד שפשיטא שפטור, ואפילו גירשו מביתו ונעל את הדלת בפניו פטור - כיוון שלא נהנה, ומה שחיסרו וגרם לו הפסד - זה לא סיבה לחייב כיוון זו גרמא בעלמא.<br /> <br /> '''השלטי גיבורים''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46555&amp;st=&amp;pgnum=41 ד&quot;ה ובפירוש]) הבין בפשטות בדברי תוספות, שאפילו אם דר בביתו לאחר שגירשו מביתו ונעל את הדלת - פטור כיוון שלא נהנה. וכן כתב הטור ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14270&amp;st=&amp;pgnum=537 סימן שסג]).<br /> <br /> '''הפני יהושע''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9704&amp;st=&amp;pgnum=23 ד&quot;ה בתוספות]) הקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!<br /> <br /> ותירץ ה'''פני יהושע''', שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו. והביא סיוע לדבריו מדברי הגמרא בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20b&amp;format=pdf ב&quot;ק כ ב]), שאין להוכיח שזה נהנה וזה לא חסר חייב מדברי רבי יהודה שהבית והעליה של שנים שנפלו, ובנה בעל העליה את הבית ודר בתוכו - צריך לשלם דמי שכירות לבעל הבית, כיוון שמדובר בבית חדש, וחייב משום שמשחיר את הקירות כשגר בו. ומשמע - שמשלם את כל דמי השכירות אף על פי שההפסד מהשחרת הקירות קטן יותר מדמי השכירות. ומוכח שכיוון שנהנה - חייב, ובגלל השחרת הקירות - אין כאן משום מידת סדום משום שבעל הבית הוזק במקצת. וכן משמע בדברי התוספות בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=21&amp;format=pdf ב&quot;ק כא א ד&quot;ה ויהבי להו ליתמי]), שכתבו ש&quot;חייב לשלם מה שנהנה אף על פי שלא חיסר כל כך&quot;.<br /> <br /> ה'''דרכי דוד''' (ד&quot;ה שם תוס' ד&quot;ה זה אין נהנה) כתב בדומה לכך, שאמנם המחייב העיקרי הוא ההנאה בלבד, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. ובמקום שאין הנאה - ברור שפטור. והסתפקה הגמרא האם כשלא חיסר ממון לחבירו בהנאתו - פטור משום שכשלא נחסר חבירו בהנאתו - כאילו נהנה מן ההפקר ופטור, או לאו.<br /> <br /> ה'''קהילות יעקב''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ח) תירץ, שלפי תוספות הנאה לבד או חיסרון לבד לא יכולים לחייב, אך צירוף של הנאת המזיק וחיסרון הניזק גורמים לחייבו. הפני יהושע כתב שדוחק לתרץ כך ולכן תירץ כדלעיל.<br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף ===<br /> <br /> '''הרי&quot;ף''' כתב, שהדר בחצר חבירו העומדת להשכרה - חייב אפילו אם לא נהנה מכך - כיוון שחסרו ממון.<br /> <br /> ==== ביאור הרא&quot;ש והרא&quot;ה ====<br /> <br /> ה'''רא&quot;ש''' כתב, שלפי הרי&quot;ף אין זה גרמא בעלמא כמו מגרש חבירו מביתו ולא דר בו, שפטור כי לא נהנה, כיוון שכאן הוא השתמש במה שחיסר מחבירו, ואף על פי שהיה יכול להשיג שימוש זה על ידי דבר אחר, ולא הרוויח על ידי זה - חייב, כיוון ש&quot;אכל מה שחבירו נפסד&quot;. <br /> <br /> וכן כתב ה'''נימוקי יוסף''' (דף ט. בדפי הרי&quot;ף ד&quot;ה וחצר דקיימא לאגרא) בשם ה'''רא&quot;ה''', שהדר בחצר חבירו וחיסרו, חייב עף על פי שלא נהנה. אך אם לא דר בה - אלא סגרה ולא נתן לו להיכנס - פטור.<br /> <br /> וביאר '''ר' שמעון שאקפ''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ט), שסברת ה'''רא&quot;ה''' לחלק בין דר בבית ללא דר בבית, היא, שרק על ידי שגר בבית האדם נחשב מזיק, כיוון שהבית מייצר מגורים כמו שעץ מייצר פירות, וכשגר בבית מזיק את המגורים - הפירות, וזה היזק וחיסרון שלם, אך אם לא גר - רק גרם להפסד הדיורים, אך לא השתמש בהם.<br /> <br /> '''ר' שמואל רוזובסקי''' כתב (חידושי ר' שמאול סימן י&quot;ח) בדומה לכך, אך כתב שחיובו של הדר בבית הוא מדין גזילה, שגזל את ההשתמשות בבית.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> <br /> '''רבנו יונה''' בבבא בתרא ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49924&amp;st=&amp;pgnum=37 בבא בתרא ד עמוד ב ד&quot;ה עלה בידינו]) כתב, שזה נהנה וזה לא חסר חייב, כי כתוב שהדר בחצר חבירו שלא מדעתו פטור משום שנאמר: &quot;ושאיה יוכת שער&quot;, ומשמע שללא הטעם הזה - הוא חייב.<br /> <br /> ==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br /> * [http://asif.co.il/download/YomaLibrary/talmud/tbk/tbk2/Ma%27aly%27yot%2018%2080-91.pdf זה לא נהנה וזה חסר], צבי שטיינמץ, מעליות יח, תשנ&quot;ז.<br /> * [http://asif.co.il/download/kitvey-et/krm%20b/b%20b%2022/1%20(12).pdf זה חסר וזה לא נהנה], אודי אקסלרוד ואביחי גרינולד, בלכתך בדרך כב, תשס&quot;ד.<br /> <br /> [[קטגוריה:גניבה וגזילה]]<br /> [[קטגוריה:בבא קמא כ.]]<br /> [[קטגוריה: בבא קמא כ:]]<br /> [[קטגוריה: חושן משפט סימן שסג]]<br /> == הערות שוליים ==</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%96%D7%94_%D7%A0%D7%94%D7%A0%D7%94_%D7%95%D7%96%D7%94_%D7%9C%D7%90_%D7%97%D7%A1%D7%A8&diff=21477 2025-04-21T20:11:33Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{להשלים|כל הסוגיה=כן}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כ א - כא א||גזילה ואבידה ג ט|חושן משפט שסג ו-י}}<br /> אדם שעשה שימוש בממון חברו בלי לחסרו ממון. מה הדין אם נהנה הוא אך חבירו לא הפסיד, ומה הדין אם גרם לו הפסד אך לא נהנה מכך, ומה הדין אם גם הוא נהנה וגם חבירו הפסיד.<br /> <br /> == הצגת הסוגיה ==<br /> <br /> '''הגמרא''' [https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20&amp;format=pdf (ב&quot;ק כ א)] מציגה את ספיקו של רב חסדא: האם אדם שדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך לשלם לו או לא? <br /> <br /> הגמרא מבררת באיזה מצב מדובר: אם מדובר שבעל החצר לא הפסיד (כיוון שלא עשה שום שימוש בחצר, ואינה עומדת להשכרה), והדר בחצר לא נהנה (כיוון שיש לו מקום אחר לגור בו - '''רש&quot;י''' ד&quot;ה ה&quot;ג אי נימא) - פשיטא שפטור, כיווון שזה (הדר) לא נהנה, וזה (בעל החצר) לא חסר! ואם מדובר שבעל החצר הפסיד (כיוון שהחצר עומדת להשכרה, וכאנשים רואים שמישהו גר בחצר, לא פונים לבעל החצר בשביל לשכור את החצר - '''תוספות''' ד&quot;ה זה נהנה), והדר בחצר נהנה (כיוון שאם לא היה גר שם - היה צריך לשכור חצר אחרת) - פשיטא שחייב לשלם, כיוון שזה נהנה וזה חסר! ולכן אומרת הגמרא שהספק של רב חסדא היה במקרה שזה נהנה וזה לא חסר - כגון שבעל החצר לא הפסיד, אך הדר בחצר כן נהנה, והספק הוא האם חייב כיוון שנהנה, או שפטור כיוון שבעל החצר לא הפסיד.&lt;br&gt;<br /> רב חסדא מציג את ספיקו בפני רמי בר חמא, שמשיב לו שגם במקרה של הנאה ללא חסרון ישנו חיוב לשלם ומביא ראייה לכך מהמשנה, אך הגמרא דוחה את ראייתו ובהמשך מובא שלדעת אמוראים נוספים כגון רבי אמי ורב כהנא זה נהנה וזה לא חסר פטור. <br /> <br /> ==שורש הפטור==<br /> האחרונים הציגו כמה אפשרויות להבנת הדעה הסוברת ש&quot;זה נהנה וזה לא חסר פטור&quot;, ונביא את דבריהם ואת הראיות לצדדים השונים. <br /> === שיטת הפני יהושע ===<br /> כפי שנביא לקמן, במקרה שבו אדם דר בחצר חבירו העומדת להשכרה אע&quot;פ שיש לו בית משלו (&quot;זה לא נהנה וזה חסר&quot;) לדעת התוספות (ד&quot;ה זה אין נהנה) אין חיוב על התשלום מפני שאין לדייר הנאה ועל החסרון בלבד אי אפשר לחייב מפני שהוא גרמא בעלמא.&lt;br&gt;<br /> '''הפני יהושע''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9704&amp;st=&amp;pgnum=23 ד&quot;ה בתוספות]) הקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!&lt;br&gt;<br /> ותירץ הפני יהושע, שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו. יוצא אם כן שלדעת הפני יהושע שורש הפטור של &quot;זה נהנה וזה לא חסר&quot; הוא הדין של &quot;כופין על מידת סדום&quot;, ובמקום שבו דין זה לא שייך אפשר לחייב על עצם ההנאה מהנכס.&lt;br&gt;<br /> ובאמת בדברי ה'''תוספות''' במסכת בבא בתרא (יב ב ד&quot;ה כגון זה) מפורש כדעת הפני יהושע, וכך מדויק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' (שכנים ז;ח).&lt;br&gt;<br /> '''רבי שמעון שקופ''' בחידושיו למסכת בבא קמא (סימן כה) מקשה על הפני יהושע מהמשך סוגיית הגמרא, שם הגמרא מנסה להביא ראייה שזה נהנה וזה לא חסר חייב מהלכות מעילה, ולפי שיטתו של הפני יהושע הדברים קשים להבנה, שהרי לא שייך להחיל על ההקדש את הדין של &quot;כופין על מידת סדום&quot;.&lt;ref&gt;עיין בדבריו של '''רבי שמואל רוזובסקי''' (בבא בתרא יב ב אות רכד) שמציע יישוב לשיטתו של הפני יהושע &lt;/ref&gt;<br /> <br /> === שיטת רבי שמעון שקופ ===<br /> '''רבי שמעון שקופ''' (סימן כה) חלק על הפני יהושע בעקבות קושייתו מסוגיית הגמרא, ומפרש את שורש הפטור באופן אחר. לדעתו של רבי שמעון שקופ גדר הפטור הוא שאין לבעל הנכס זכות לתבוע הנאה בלבד בלי חסרון, ורק במקרה שבו יש חסרון ממשי ניתן לתבוע גם את שווי ההנאה מהנכס, משום שבמקרה כזה ההנאה היא &quot;על חשבונו&quot; של בעל הנכס. &lt;br&gt;<br /> הדברים נתבארו יותר בחידושי '''רבי אריה לייב מאלין''' (חלק א סימן סט), שכתב שישנם תשלומים המבוססים על &quot;ממוני גבך&quot;, דהיינו על כך שישנו ממון של התובע שנמצא בידיו של הנתבע, כגון במקרה של תביעה להשבת הגזלה או לפירעון הלוואה. לדעתו של רבי אריה לייב מאלין גם תשלומי נהנה מבוססים על &quot;ממוני גבך&quot;, מפני שגם ההשתמשות בחפץ מוגדרת כממון, ומי שהשתמש בחפץ של חבירו בלא רשותו למעשה מחזיק בממון חבירו שלא כדין ועליו להחזירו את שווי השימוש. אלא שבמקרה שבו התובע לא הפסיד דבר מהשימוש בנכס לא ניתן לתבוע משום &quot;ממוני גבך&quot;, שהרי איך ניתן לטעון שממון של התובע נמצא אצל הנתבע אם התובע לא התחסר כלל!<br /> <br /> === שיטת רבי חיים סולובייצ'יק ===<br /> בחידושי '''רבי חיים סולובייצ'יק''' על הש&quot;ס (סימן שיז) מובא בשמו שהגדר של פטור &quot;זה נהנה וזה לא חסר&quot; הוא משום שהבעלים לא מקפיד על הנאה מנכסיו כל עוד הוא לא מפסיד ממנה, כלומר הפטור הוא כעין מחילה של הבעלים. מדבריו של '''רבינו יונה''' במסכת בבא בתרא (ד ב ד&quot;ה המקיף) מוכח שכך הוא הבין את גדר הפטור, אך הנימוקי יוסף (בבא קמא ט ב) כותב בפירוש בשם הרמ&quot;ה שדין &quot;זה נהנה וזה לא חסר&quot; לא מבוסס על מחילה.<br /> <br /> == זה לא נהנה וזה חסר ==<br /> <br /> === שיטת התוספות ===<br /> <br /> '''תוספות''' (ד&quot;ה זה אין נהנה) כותבים, שגם במקרה הרביעי שבו הדר בחצר לא מרוויח, ובעל החצר מפסיד, הגמרא יכלה להגיד שפשיטא שפטור, ואפילו גירשו מביתו ונעל את הדלת בפניו פטור - כיוון שלא נהנה, ומה שחיסרו וגרם לו הפסד - זה לא סיבה לחייב כיוון זו גרמא בעלמא.<br /> <br /> '''השלטי גיבורים''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46555&amp;st=&amp;pgnum=41 ד&quot;ה ובפירוש]) הבין בפשטות בדברי תוספות, שאפילו אם דר בביתו לאחר שגירשו מביתו ונעל את הדלת - פטור כיוון שלא נהנה. וכן כתב הטור ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14270&amp;st=&amp;pgnum=537 סימן שסג]).<br /> <br /> '''הפני יהושע''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9704&amp;st=&amp;pgnum=23 ד&quot;ה בתוספות]) הקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!<br /> <br /> ותירץ ה'''פני יהושע''', שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו. והביא סיוע לדבריו מדברי הגמרא בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20b&amp;format=pdf ב&quot;ק כ ב]), שאין להוכיח שזה נהנה וזה לא חסר חייב מדברי רבי יהודה שהבית והעליה של שנים שנפלו, ובנה בעל העליה את הבית ודר בתוכו - צריך לשלם דמי שכירות לבעל הבית, כיוון שמדובר בבית חדש, וחייב משום שמשחיר את הקירות כשגר בו. ומשמע - שמשלם את כל דמי השכירות אף על פי שההפסד מהשחרת הקירות קטן יותר מדמי השכירות. ומוכח שכיוון שנהנה - חייב, ובגלל השחרת הקירות - אין כאן משום מידת סדום משום שבעל הבית הוזק במקצת. וכן משמע בדברי התוספות בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=21&amp;format=pdf ב&quot;ק כא א ד&quot;ה ויהבי להו ליתמי]), שכתבו ש&quot;חייב לשלם מה שנהנה אף על פי שלא חיסר כל כך&quot;.<br /> <br /> ה'''דרכי דוד''' (ד&quot;ה שם תוס' ד&quot;ה זה אין נהנה) כתב בדומה לכך, שאמנם המחייב העיקרי הוא ההנאה בלבד, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. ובמקום שאין הנאה - ברור שפטור. והסתפקה הגמרא האם כשלא חיסר ממון לחבירו בהנאתו - פטור משום שכשלא נחסר חבירו בהנאתו - כאילו נהנה מן ההפקר ופטור, או לאו.<br /> <br /> ה'''קהילות יעקב''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ח) תירץ, שלפי תוספות הנאה לבד או חיסרון לבד לא יכולים לחייב, אך צירוף של הנאת המזיק וחיסרון הניזק גורמים לחייבו. הפני יהושע כתב שדוחק לתרץ כך ולכן תירץ כדלעיל.<br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף ===<br /> <br /> '''הרי&quot;ף''' כתב, שהדר בחצר חבירו העומדת להשכרה - חייב אפילו אם לא נהנה מכך - כיוון שחסרו ממון.<br /> <br /> ==== ביאור הרא&quot;ש והרא&quot;ה ====<br /> <br /> ה'''רא&quot;ש''' כתב, שלפי הרי&quot;ף אין זה גרמא בעלמא כמו מגרש חבירו מביתו ולא דר בו, שפטור כי לא נהנה, כיוון שכאן הוא השתמש במה שחיסר מחבירו, ואף על פי שהיה יכול להשיג שימוש זה על ידי דבר אחר, ולא הרוויח על ידי זה - חייב, כיוון ש&quot;אכל מה שחבירו נפסד&quot;. <br /> <br /> וכן כתב ה'''נימוקי יוסף''' (דף ט. בדפי הרי&quot;ף ד&quot;ה וחצר דקיימא לאגרא) בשם ה'''רא&quot;ה''', שהדר בחצר חבירו וחיסרו, חייב עף על פי שלא נהנה. אך אם לא דר בה - אלא סגרה ולא נתן לו להיכנס - פטור.<br /> <br /> וביאר '''ר' שמעון שאקפ''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ט), שסברת ה'''רא&quot;ה''' לחלק בין דר בבית ללא דר בבית, היא, שרק על ידי שגר בבית האדם נחשב מזיק, כיוון שהבית מייצר מגורים כמו שעץ מייצר פירות, וכשגר בבית מזיק את המגורים - הפירות, וזה היזק וחיסרון שלם, אך אם לא גר - רק גרם להפסד הדיורים, אך לא השתמש בהם.<br /> <br /> '''ר' שמואל רוזובסקי''' כתב (חידושי ר' שמאול סימן י&quot;ח) בדומה לכך, אך כתב שחיובו של הדר בבית הוא מדין גזילה, שגזל את ההשתמשות בבית.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> <br /> '''רבנו יונה''' בבבא בתרא ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49924&amp;st=&amp;pgnum=37 בבא בתרא ד עמוד ב ד&quot;ה עלה בידינו]) כתב, שזה נהנה וזה לא חסר חייב, כי כתוב שהדר בחצר חבירו שלא מדעתו פטור משום שנאמר: &quot;ושאיה יוכת שער&quot;, ומשמע שללא הטעם הזה - הוא חייב.<br /> <br /> ==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br /> * [http://asif.co.il/download/YomaLibrary/talmud/tbk/tbk2/Ma%27aly%27yot%2018%2080-91.pdf זה לא נהנה וזה חסר], צבי שטיינמץ, מעליות יח, תשנ&quot;ז.<br /> * [http://asif.co.il/download/kitvey-et/krm%20b/b%20b%2022/1%20(12).pdf זה חסר וזה לא נהנה], אודי אקסלרוד ואביחי גרינולד, בלכתך בדרך כב, תשס&quot;ד.<br /> <br /> [[קטגוריה:גניבה וגזילה]]<br /> [[קטגוריה:בבא קמא כ.]]<br /> [[קטגוריה: בבא קמא כ:]]<br /> [[קטגוריה: חושן משפט סימן שסג]]<br /> == הערות שוליים ==</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%96%D7%94_%D7%A0%D7%94%D7%A0%D7%94_%D7%95%D7%96%D7%94_%D7%9C%D7%90_%D7%97%D7%A1%D7%A8&diff=21476 2025-04-21T19:31:14Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{להשלים|כל הסוגיה=כן}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כ א - כא א||גזילה ואבידה ג ט|חושן משפט שסג ו-י}}<br /> אדם שעשה שימוש בממון חברו בלי לחסרו ממון. מה הדין אם נהנה הוא אך חבירו לא הפסיד, ומה הדין אם גרם לו הפסד אך לא נהנה מכך, ומה הדין אם גם הוא נהנה וגם חבירו הפסיד.<br /> <br /> == הצגת הסוגיה ==<br /> <br /> '''הגמרא''' [https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20&amp;format=pdf (ב&quot;ק כ א)] מציגה את ספיקו של רב חסדא: האם אדם שדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך לשלם לו או לא? <br /> <br /> הגמרא מבררת באיזה מצב מדובר: אם מדובר שבעל החצר לא הפסיד (כיוון שלא עשה שום שימוש בחצר, ואינה עומדת להשכרה), והדר בחצר לא נהנה (כיוון שיש לו מקום אחר לגור בו - '''רש&quot;י''' ד&quot;ה ה&quot;ג אי נימא) - פשיטא שפטור, כיווון שזה (הדר) לא נהנה, וזה (בעל החצר) לא חסר! ואם מדובר שבעל החצר הפסיד (כיוון שהחצר עומדת להשכרה, וכאנשים רואים שמישהו גר בחצר, לא פונים לבעל החצר בשביל לשכור את החצר - '''תוספות''' ד&quot;ה זה נהנה), והדר בחצר נהנה (כיוון שאם לא היה גר שם - היה צריך לשכור חצר אחרת) - פשיטא שחייב לשלם, כיוון שזה נהנה וזה חסר! ולכן אומרת הגמרא שהספק של רב חסדא היה במקרה שזה נהנה וזה לא חסר - כגון שבעל החצר לא הפסיד, אך הדר בחצר כן נהנה, והספק הוא האם חייב כיוון שנהנה, או שפטור כיוון שבעל החצר לא הפסיד.&lt;br&gt;<br /> רב חסדא מציג את ספיקו בפני רמי בר חמא, שמשיב לו שגם במקרה של הנאה ללא חסרון ישנו חיוב לשלם ומביא ראייה לכך מהמשנה, אך הגמרא דוחה את ראייתו ובהמשך מובא שלדעת אמוראים נוספים כגון רבי אמי ורב כהנא זה נהנה וזה לא חסר פטור. <br /> <br /> ==שורש הפטור==<br /> האחרונים הציגו כמה אפשרויות להבנת הדעה הסוברת ש&quot;זה נהנה וזה לא חסר פטור&quot;, ונביא את דבריהם ואת הראיות לצדדים השונים. <br /> === שיטת הפני יהושע ===<br /> כפי שנביא לקמן, במקרה שבו אדם דר בחצר חבירו העומדת להשכרה אע&quot;פ שיש לו בית משלו (&quot;זה לא נהנה וזה חסר&quot;) לדעת התוספות (ד&quot;ה זה אין נהנה) אין חיוב על התשלום מפני שאין לדייר הנאה ועל החסרון בלבד אי אפשר לחייב מפני שהוא גרמא בעלמא.&lt;br&gt;<br /> '''הפני יהושע''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9704&amp;st=&amp;pgnum=23 ד&quot;ה בתוספות]) הקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!&lt;br&gt;<br /> ותירץ ה'''פני יהושע''', שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו. יוצא אם כן שלדעת הפני יהושע שורש הפטור של &quot;זה נהנה וזה לא חסר&quot; הוא הדין של &quot;כופין על מידת סדום&quot;, ובמקום שבו דין זה לא שייך אפשר לחייב על עצם ההנאה מהנכס.&lt;br&gt;<br /> ובאמת בדברי ה'''תוספות''' במסכת בבא בתרא (יב ב ד&quot;ה כגון זה) מפורש כדעת הפני יהושע, וכך מדויק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' (שכנים ז;ח).&lt;br&gt;<br /> '''רבי שמעון שקופ''' בחידושיו למסכת בבא קמא (סימן כה) מקשה על הפני יהושע מהמשך סוגיית הגמרא, שם הגמרא מנסה להביא ראייה שזה נהנה וזה לא חסר חייב מהלכות מעילה, ולפי שיטתו של הפני יהושע הדברים קשים להבנה, שהרי לא שייך להחיל על ההקדש את הדין של &quot;כופין על מידת סדום&quot;.&lt;ref&gt;עיין בדבריו של '''רבי שמואל רוזובסקי''' (בבא בתרא יב ב אות רכד) שמציע יישוב לשיטתו של הפני יהושע &lt;/ref&gt;<br /> <br /> == זה לא נהנה וזה חסר ==<br /> <br /> === שיטת התוספות ===<br /> <br /> '''תוספות''' (ד&quot;ה זה אין נהנה) כותבים, שגם במקרה הרביעי שבו הדר בחצר לא מרוויח, ובעל החצר מפסיד, הגמרא יכלה להגיד שפשיטא שפטור, ואפילו גירשו מביתו ונעל את הדלת בפניו פטור - כיוון שלא נהנה, ומה שחיסרו וגרם לו הפסד - זה לא סיבה לחייב כיוון זו גרמא בעלמא.<br /> <br /> '''השלטי גיבורים''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46555&amp;st=&amp;pgnum=41 ד&quot;ה ובפירוש]) הבין בפשטות בדברי תוספות, שאפילו אם דר בביתו לאחר שגירשו מביתו ונעל את הדלת - פטור כיוון שלא נהנה. וכן כתב הטור ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14270&amp;st=&amp;pgnum=537 סימן שסג]).<br /> <br /> '''הפני יהושע''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9704&amp;st=&amp;pgnum=23 ד&quot;ה בתוספות]) הקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!<br /> <br /> ותירץ ה'''פני יהושע''', שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו. והביא סיוע לדבריו מדברי הגמרא בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20b&amp;format=pdf ב&quot;ק כ ב]), שאין להוכיח שזה נהנה וזה לא חסר חייב מדברי רבי יהודה שהבית והעליה של שנים שנפלו, ובנה בעל העליה את הבית ודר בתוכו - צריך לשלם דמי שכירות לבעל הבית, כיוון שמדובר בבית חדש, וחייב משום שמשחיר את הקירות כשגר בו. ומשמע - שמשלם את כל דמי השכירות אף על פי שההפסד מהשחרת הקירות קטן יותר מדמי השכירות. ומוכח שכיוון שנהנה - חייב, ובגלל השחרת הקירות - אין כאן משום מידת סדום משום שבעל הבית הוזק במקצת. וכן משמע בדברי התוספות בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=21&amp;format=pdf ב&quot;ק כא א ד&quot;ה ויהבי להו ליתמי]), שכתבו ש&quot;חייב לשלם מה שנהנה אף על פי שלא חיסר כל כך&quot;.<br /> <br /> ה'''דרכי דוד''' (ד&quot;ה שם תוס' ד&quot;ה זה אין נהנה) כתב בדומה לכך, שאמנם המחייב העיקרי הוא ההנאה בלבד, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. ובמקום שאין הנאה - ברור שפטור. והסתפקה הגמרא האם כשלא חיסר ממון לחבירו בהנאתו - פטור משום שכשלא נחסר חבירו בהנאתו - כאילו נהנה מן ההפקר ופטור, או לאו.<br /> <br /> ה'''קהילות יעקב''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ח) תירץ, שלפי תוספות הנאה לבד או חיסרון לבד לא יכולים לחייב, אך צירוף של הנאת המזיק וחיסרון הניזק גורמים לחייבו. הפני יהושע כתב שדוחק לתרץ כך ולכן תירץ כדלעיל.<br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף ===<br /> <br /> '''הרי&quot;ף''' כתב, שהדר בחצר חבירו העומדת להשכרה - חייב אפילו אם לא נהנה מכך - כיוון שחסרו ממון.<br /> <br /> ==== ביאור הרא&quot;ש והרא&quot;ה ====<br /> <br /> ה'''רא&quot;ש''' כתב, שלפי הרי&quot;ף אין זה גרמא בעלמא כמו מגרש חבירו מביתו ולא דר בו, שפטור כי לא נהנה, כיוון שכאן הוא השתמש במה שחיסר מחבירו, ואף על פי שהיה יכול להשיג שימוש זה על ידי דבר אחר, ולא הרוויח על ידי זה - חייב, כיוון ש&quot;אכל מה שחבירו נפסד&quot;. <br /> <br /> וכן כתב ה'''נימוקי יוסף''' (דף ט. בדפי הרי&quot;ף ד&quot;ה וחצר דקיימא לאגרא) בשם ה'''רא&quot;ה''', שהדר בחצר חבירו וחיסרו, חייב עף על פי שלא נהנה. אך אם לא דר בה - אלא סגרה ולא נתן לו להיכנס - פטור.<br /> <br /> וביאר '''ר' שמעון שאקפ''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ט), שסברת ה'''רא&quot;ה''' לחלק בין דר בבית ללא דר בבית, היא, שרק על ידי שגר בבית האדם נחשב מזיק, כיוון שהבית מייצר מגורים כמו שעץ מייצר פירות, וכשגר בבית מזיק את המגורים - הפירות, וזה היזק וחיסרון שלם, אך אם לא גר - רק גרם להפסד הדיורים, אך לא השתמש בהם.<br /> <br /> '''ר' שמואל רוזובסקי''' כתב (חידושי ר' שמאול סימן י&quot;ח) בדומה לכך, אך כתב שחיובו של הדר בבית הוא מדין גזילה, שגזל את ההשתמשות בבית.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> <br /> '''רבנו יונה''' בבבא בתרא ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49924&amp;st=&amp;pgnum=37 בבא בתרא ד עמוד ב ד&quot;ה עלה בידינו]) כתב, שזה נהנה וזה לא חסר חייב, כי כתוב שהדר בחצר חבירו שלא מדעתו פטור משום שנאמר: &quot;ושאיה יוכת שער&quot;, ומשמע שללא הטעם הזה - הוא חייב.<br /> <br /> ==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br /> * [http://asif.co.il/download/YomaLibrary/talmud/tbk/tbk2/Ma%27aly%27yot%2018%2080-91.pdf זה לא נהנה וזה חסר], צבי שטיינמץ, מעליות יח, תשנ&quot;ז.<br /> * [http://asif.co.il/download/kitvey-et/krm%20b/b%20b%2022/1%20(12).pdf זה חסר וזה לא נהנה], אודי אקסלרוד ואביחי גרינולד, בלכתך בדרך כב, תשס&quot;ד.<br /> <br /> [[קטגוריה:גניבה וגזילה]]<br /> [[קטגוריה:בבא קמא כ.]]<br /> [[קטגוריה: בבא קמא כ:]]<br /> [[קטגוריה: חושן משפט סימן שסג]]</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%96%D7%94_%D7%A0%D7%94%D7%A0%D7%94_%D7%95%D7%96%D7%94_%D7%9C%D7%90_%D7%97%D7%A1%D7%A8&diff=21475 2025-04-21T19:30:21Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{להשלים|כל הסוגיה=כן}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כ א - כא א||גזילה ואבידה ג ט|חושן משפט שסג ו-י}}<br /> אדם שעשה שימוש בממון חברו בלי לחסרו ממון. מה הדין אם נהנה הוא אך חבירו לא הפסיד, ומה הדין אם גרם לו הפסד אך לא נהנה מכך, ומה הדין אם גם הוא נהנה וגם חבירו הפסיד.<br /> <br /> == הצגת הסוגיה ==<br /> <br /> '''הגמרא''' [https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20&amp;format=pdf (ב&quot;ק כ א)] מציגה את ספיקו של רב חסדא: האם אדם שדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך לשלם לו או לא? <br /> <br /> הגמרא מבררת באיזה מצב מדובר: אם מדובר שבעל החצר לא הפסיד (כיוון שלא עשה שום שימוש בחצר, ואינה עומדת להשכרה), והדר בחצר לא נהנה (כיוון שיש לו מקום אחר לגור בו - '''רש&quot;י''' ד&quot;ה ה&quot;ג אי נימא) - פשיטא שפטור, כיווון שזה (הדר) לא נהנה, וזה (בעל החצר) לא חסר! ואם מדובר שבעל החצר הפסיד (כיוון שהחצר עומדת להשכרה, וכאנשים רואים שמישהו גר בחצר, לא פונים לבעל החצר בשביל לשכור את החצר - '''תוספות''' ד&quot;ה זה נהנה), והדר בחצר נהנה (כיוון שאם לא היה גר שם - היה צריך לשכור חצר אחרת) - פשיטא שחייב לשלם, כיוון שזה נהנה וזה חסר! ולכן אומרת הגמרא שהספק של רב חסדא היה במקרה שזה נהנה וזה לא חסר - כגון שבעל החצר לא הפסיד, אך הדר בחצר כן נהנה, והספק הוא האם חייב כיוון שנהנה, או שפטור כיוון שבעל החצר לא הפסיד.&lt;br&gt;<br /> רב חסדא מציג את ספיקו בפני רמי בר חמא, שמשיב לו שגם במקרה של הנאה ללא חסרון ישנו חיוב לשלם ומביא ראייה לכך מהמשנה, אך הגמרא דוחה את ראייתו ובהמשך מובא שלדעת אמוראים נוספים כגון רבי אמי ורב כהנא זה נהנה וזה לא חסר פטור. <br /> <br /> ==שורש הפטור=<br /> האחרונים הציגו כמה אפשרויות להבנת הדעה הסוברת ש&quot;זה נהנה וזה לא חסר פטור&quot;, ונביא את דבריהם ואת הראיות לצדדים השונים. <br /> === שיטת הפני יהושע ===<br /> כפי שנביא לקמן, במקרה שבו אדם דר בחצר חבירו העומדת להשכרה אע&quot;פ שיש לו בית משלו (&quot;זה לא נהנה וזה חסר&quot;) לדעת התוספות (ד&quot;ה זה אין נהנה) אין חיוב על התשלום מפני שאין לדייר הנאה ועל החסרון בלבד אי אפשר לחייב מפני שהוא גרמא בעלמא.&lt;br&gt;<br /> '''הפני יהושע''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9704&amp;st=&amp;pgnum=23 ד&quot;ה בתוספות]) הקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!&lt;br&gt;<br /> ותירץ ה'''פני יהושע''', שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו. יוצא אם כן שלדעת הפני יהושע שורש הפטור של &quot;זה נהנה וזה לא חסר&quot; הוא הדין של &quot;כופין על מידת סדום&quot;, ובמקום שבו דין זה לא שייך אפשר לחייב על עצם ההנאה מהנכס.&lt;br&gt;<br /> ובאמת בדברי ה'''תוספות''' במסכת בבא בתרא (יב ב ד&quot;ה כגון זה) מפורש כדעת הפני יהושע, וכך מדויק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' (שכנים ז;ח).&lt;br&gt;<br /> '''רבי שמעון שקופ''' בחידושיו למסכת בבא קמא (סימן כה) מקשה על הפני יהושע מהמשך סוגיית הגמרא, שם הגמרא מנסה להביא ראייה שזה נהנה וזה לא חסר חייב מהלכות מעילה, ולפי שיטתו של הפני יהושע הדברים קשים להבנה, שהרי לא שייך להחיל על ההקדש את הדין של &quot;כופין על מידת סדום&quot;.&lt;ref&gt;עיין בדבריו של '''רבי שמואל רוזובסקי''' (בבא בתרא יב ב אות רכד) שמציע יישוב לשיטתו של הפני יהושע &lt;/ref&gt;<br /> <br /> == זה לא נהנה וזה חסר ==<br /> <br /> === שיטת התוספות ===<br /> <br /> '''תוספות''' (ד&quot;ה זה אין נהנה) כותבים, שגם במקרה הרביעי שבו הדר בחצר לא מרוויח, ובעל החצר מפסיד, הגמרא יכלה להגיד שפשיטא שפטור, ואפילו גירשו מביתו ונעל את הדלת בפניו פטור - כיוון שלא נהנה, ומה שחיסרו וגרם לו הפסד - זה לא סיבה לחייב כיוון זו גרמא בעלמא.<br /> <br /> '''השלטי גיבורים''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46555&amp;st=&amp;pgnum=41 ד&quot;ה ובפירוש]) הבין בפשטות בדברי תוספות, שאפילו אם דר בביתו לאחר שגירשו מביתו ונעל את הדלת - פטור כיוון שלא נהנה. וכן כתב הטור ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14270&amp;st=&amp;pgnum=537 סימן שסג]).<br /> <br /> '''הפני יהושע''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9704&amp;st=&amp;pgnum=23 ד&quot;ה בתוספות]) הקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!<br /> <br /> ותירץ ה'''פני יהושע''', שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו. והביא סיוע לדבריו מדברי הגמרא בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20b&amp;format=pdf ב&quot;ק כ ב]), שאין להוכיח שזה נהנה וזה לא חסר חייב מדברי רבי יהודה שהבית והעליה של שנים שנפלו, ובנה בעל העליה את הבית ודר בתוכו - צריך לשלם דמי שכירות לבעל הבית, כיוון שמדובר בבית חדש, וחייב משום שמשחיר את הקירות כשגר בו. ומשמע - שמשלם את כל דמי השכירות אף על פי שההפסד מהשחרת הקירות קטן יותר מדמי השכירות. ומוכח שכיוון שנהנה - חייב, ובגלל השחרת הקירות - אין כאן משום מידת סדום משום שבעל הבית הוזק במקצת. וכן משמע בדברי התוספות בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=21&amp;format=pdf ב&quot;ק כא א ד&quot;ה ויהבי להו ליתמי]), שכתבו ש&quot;חייב לשלם מה שנהנה אף על פי שלא חיסר כל כך&quot;.<br /> <br /> ה'''דרכי דוד''' (ד&quot;ה שם תוס' ד&quot;ה זה אין נהנה) כתב בדומה לכך, שאמנם המחייב העיקרי הוא ההנאה בלבד, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. ובמקום שאין הנאה - ברור שפטור. והסתפקה הגמרא האם כשלא חיסר ממון לחבירו בהנאתו - פטור משום שכשלא נחסר חבירו בהנאתו - כאילו נהנה מן ההפקר ופטור, או לאו.<br /> <br /> ה'''קהילות יעקב''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ח) תירץ, שלפי תוספות הנאה לבד או חיסרון לבד לא יכולים לחייב, אך צירוף של הנאת המזיק וחיסרון הניזק גורמים לחייבו. הפני יהושע כתב שדוחק לתרץ כך ולכן תירץ כדלעיל.<br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף ===<br /> <br /> '''הרי&quot;ף''' כתב, שהדר בחצר חבירו העומדת להשכרה - חייב אפילו אם לא נהנה מכך - כיוון שחסרו ממון.<br /> <br /> ==== ביאור הרא&quot;ש והרא&quot;ה ====<br /> <br /> ה'''רא&quot;ש''' כתב, שלפי הרי&quot;ף אין זה גרמא בעלמא כמו מגרש חבירו מביתו ולא דר בו, שפטור כי לא נהנה, כיוון שכאן הוא השתמש במה שחיסר מחבירו, ואף על פי שהיה יכול להשיג שימוש זה על ידי דבר אחר, ולא הרוויח על ידי זה - חייב, כיוון ש&quot;אכל מה שחבירו נפסד&quot;. <br /> <br /> וכן כתב ה'''נימוקי יוסף''' (דף ט. בדפי הרי&quot;ף ד&quot;ה וחצר דקיימא לאגרא) בשם ה'''רא&quot;ה''', שהדר בחצר חבירו וחיסרו, חייב עף על פי שלא נהנה. אך אם לא דר בה - אלא סגרה ולא נתן לו להיכנס - פטור.<br /> <br /> וביאר '''ר' שמעון שאקפ''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ט), שסברת ה'''רא&quot;ה''' לחלק בין דר בבית ללא דר בבית, היא, שרק על ידי שגר בבית האדם נחשב מזיק, כיוון שהבית מייצר מגורים כמו שעץ מייצר פירות, וכשגר בבית מזיק את המגורים - הפירות, וזה היזק וחיסרון שלם, אך אם לא גר - רק גרם להפסד הדיורים, אך לא השתמש בהם.<br /> <br /> '''ר' שמואל רוזובסקי''' כתב (חידושי ר' שמאול סימן י&quot;ח) בדומה לכך, אך כתב שחיובו של הדר בבית הוא מדין גזילה, שגזל את ההשתמשות בבית.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> <br /> '''רבנו יונה''' בבבא בתרא ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49924&amp;st=&amp;pgnum=37 בבא בתרא ד עמוד ב ד&quot;ה עלה בידינו]) כתב, שזה נהנה וזה לא חסר חייב, כי כתוב שהדר בחצר חבירו שלא מדעתו פטור משום שנאמר: &quot;ושאיה יוכת שער&quot;, ומשמע שללא הטעם הזה - הוא חייב.<br /> <br /> ==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br /> * [http://asif.co.il/download/YomaLibrary/talmud/tbk/tbk2/Ma%27aly%27yot%2018%2080-91.pdf זה לא נהנה וזה חסר], צבי שטיינמץ, מעליות יח, תשנ&quot;ז.<br /> * [http://asif.co.il/download/kitvey-et/krm%20b/b%20b%2022/1%20(12).pdf זה חסר וזה לא נהנה], אודי אקסלרוד ואביחי גרינולד, בלכתך בדרך כב, תשס&quot;ד.<br /> <br /> [[קטגוריה:גניבה וגזילה]]<br /> [[קטגוריה:בבא קמא כ.]]<br /> [[קטגוריה: בבא קמא כ:]]<br /> [[קטגוריה: חושן משפט סימן שסג]]</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94:%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%9D_%D7%93%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D&diff=21452 2025-04-08T07:19:59Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{ויקיסוגיה:אולם דיונים/פתיח}}<br /> <br /> == הצעה למפתוח מקורות על סדר הש&quot;ס ==<br /> <br /> שלום וברכה.&lt;BR/&gt;<br /> מישהו הציע הצעה לייעול ולשיפור המאגר: <br /> &lt;BR/&gt;לעשות, מלבד דפי הסוגיות, מקורות על סדר הש&quot;ס לפי ציטוטים. מעין מה שעשו בספר המפתח של 'פרנקל', שמצטטים קטע מהגמרא (או מהרמב&quot;ם), ואז מביאים שאלה או הערה על אותו קטע, ומביאים את כל הפוסקים שדיברו בענין זה. <br /> &lt;BR/&gt;היתרון באתר על פני 'פרנקל' הוא שאפשר גם להרחיב קצת יותר מאשר רק לכתוב את המקור עצמו. וכן אפשר גם לקשר לספר באתרי הספרים השונים.<br /> <br /> אם הולכים על הצעה מעין זו, יש לחשוב באיזה מרחב דפים לעשות זאת. אני חשבתי לעשות זאת בדפי הקטגוריה. למשל, בדף [[:קטגוריה:שבת קכג:]] מלבד הפניות לדפי הסוגיות שבדף זה, יהיה גם ציטוט של קטעי הגמרא השונים והערות על כל קטע וקטע.<br /> &lt;BR/&gt;וכן על זה הדרך גם ברמב&quot;ם ובשלחן ערוך.<br /> &lt;BR/&gt;אשמח לשמוע תגובות והערות בענין זה.<br /> &lt;BR/&gt;[[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 10:21, 13 במרץ 2018 (IST)<br /> <br /> {{גודל|2|הועבר מ[[ויקיסוגיה:ספר אורחים]]}}<br /> :{{א|א.א}}, לא הבנתי בדיוק על מה מדובר. תוכל לפרט יותר? [[משתמש:צורבא מדרבנן|צורבא מדרבנן]] ([[שיחת משתמש:צורבא מדרבנן|שיחה]]) 18:50, 29 ביוני 2021 (IDT)<br /> ::מניח שאתה מכיר 'ספר המפתח' פרנקל. לוקחים ציטוט משורה בגמרא, למשל קושיה כלשהי, וכותבים עליה את כל המקורות שהתייחסו לקושיה הזו. ראשונים, אחרונים וכו'. בלי ציטוטים ובלי הסברים, רק ציוני מקורות לספרים שהתייחסו לשורה הזו בגמרא. למשל - רש&quot;י, מהרש&quot;א, רעק&quot;א. [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 22:22, 29 ביוני 2021 (IDT)<br /> :::זו נשמעת הצעה לסגנון נוסף של אתר חדש. הרעיון כמו [https://mefo.otzar.org/#/t/142131/b/173917/p/10/s/123556 מפרשי האוצר של אוצר החכמה]? (זו עבודה בתשלום של עשרות עובדים.. לא נראה לי שיצליח כ&quot;כ באתר ויקי) [[משתמש:מישהו|מישהו]] ([[שיחת משתמש:מישהו|שיחה]]) 16:14, 19 באוקטובר 2021 (IDT)<br /> <br /> == לגבי נוהל המקורות ==<br /> שלום וברכה, ראיתי את הדף שמפרט לגבי [[ויקיסוגיה:מקורות|הנוהל של ויקיסוגיה לציון מקורות]], יש לי שתי שאלות בנוגע אליהם, שאשמח ברשותכם לדון בהם:<br /> # אשמח לדעת למה מעדיפים להפנות לטקסט סרוק ולא למקור טקסטואלי שיכול אולי להיות מועיל ונחמד יותר ללומד? בתחילת הסיכום שעשיתי הפניתי לאתר [https://www.sefaria.org.il ספריא] שלענ&quot;ד הוא אתר מוצלח מאוד, ורק אח&quot;כ ראיתי שלא נהוג לעשות כך.<br /> # למה לא לכתוב את המקורות בטקסט מוקטן? נראה לי גם שזה נחמד יותר. כך עשיתי גם בהתחלה ואז ראיתי שזה לא הנהלים. עשיתי בשביל זה את התבנית &lt;nowiki&gt; {{מ|ק&quot;ש ב ג}} &lt;/nowiki&gt; שאחרי הרינדור אפשר להשתמש בו בצורה הזו: '''רמב&quot;ם''' {{מ|ק&quot;ש ב ג}} . לדעתי יש בזה עניין שזה מאיר יותר לעיניים ומאפשר ללומד שמעוניין רק לרפרף ולא להתעמק ללמוד ביתר קלות.<br /> אשמח לשמוע את דעתכם, אם תגידו לשנות אתקן כמובן את מה שעשיתי. [[משתמש:איתן ברוך|איתן ברוך]] ([[שיחת משתמש:איתן ברוך|שיחה]]) 13:01, 18 בנובמבר 2021 (IST)<br /> :#ההגיון שמאחורי העדפת הפניה לספרים סרוקים מאשר ספרים טקסטואלים, הוא כדי לשמור כמה שאפשר על חוויית הלימוד המקורית, בגמרא, ברמב&quot;ם, בשו&quot;ע וכו'. כמובן יש גם יתרונות למקורות טקסטואלים. לפי איך שזה נראה כרגע, קשה יהיה לשמור על משהו אחיד, במיוחד לאור העובדה שחלק מהמקורות לא נמצאים במאגרים מסויימים, וחלק באחרים. לכן זה לא כלל ברזל, ואם אתה מרגיש שיותר נוח לך לספריא, תוכל להפנות לשם. דעתי היא שלפחות בספרים המרכזיים, בבלי, רמב&quot;ם טור שו&quot;ע וכד', כן כדאי שתהיה אחידות, אבל פתוח לשמוע דעות נוספות.<br /> :#לא חשבתי על זה. נשמע אחלה רעיון, אבל זו תהיה עבודה סזיפית עכשיו לשנות את הכל...<br /> :[[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 13:15, 18 בנובמבר 2021 (IST)<br /> ::אפשר לשנות את התבניות לטקסט מוקטן, ואת שאר המקורות להריץ החלפה אוטומטית של כל (*) ל&lt;nowiki&gt;{{מ|*}}&lt;/nowiki&gt;. עכ&quot;פ באמת נראה שזו עבודה מאוד גדולה וסבוכה. [[משתמש:מישהו|מישהו]] ([[שיחת משתמש:מישהו|שיחה]]) 16:39, 18 בנובמבר 2021 (IST)<br /> :::<br /> # נראה לי שבאמת ליצור בזה אחידות זו עבודה קשה, כי כל אחד לומד באתרים שנוחים לו, וללומד באתר אחד קשה יותר להפנות לאתרי מקורות שהוא פחות מתמצא בהם. {{ש}}אשתדל בע&quot;ה בלי נדר בכתיבות הבאות שלי להפנות כפי שכתבת, לאתרים הסרוקים עבור המקורות המרכזיים.{{ש}} מעלה אפשרות שאולי אפשר ליצור תבניות אוטומטיות לספרים המרכזיים (גמרא, רמב&quot;ם, טור, ב&quot;י ושו&quot;ע) שיאפשרו בקלות ליצור הפניות למקורות הללו באתר הרצוי, ככה שזה יקל על העורכים ליצור הפניות למקורות הללו אע&quot;פ שלא לומדים בהם.<br /> # לא התכוונתי להחליף לשעבר, זו באמת עבודה סיזיפית מידי. התכוונתי בדגש על הכתיבות שלי - ואולי על הכתיבות להבא של המעוניינים... (אפשר גם להשתמש בתבנית שציינתי &lt;nowiki&gt; {{מ}} &lt;/nowiki&gt; או ליצור תבניות מתאימות יותר) [[משתמש:איתן ברוך|איתן ברוך]] ([[שיחת משתמש:איתן ברוך|שיחה]]) 17:55, 18 בנובמבר 2021 (IST)<br /> :::{{א|איתן ברוך}} יש את [[תבנית:היברובוקס]] אבל אין ספק שהתבניות שיצרת הם טובות יותר, לכן כדאי שתציין את זה בדף הנ&quot;ל ותוסיף את הקטגוריות המתאימות. ייש&quot;כ. [[משתמש:מוטל&amp;#39;ה|מוטל&amp;#39;ה]] ([[שיחת משתמש:מוטל&amp;#39;ה|שיחה]]) 01:38, 21 בנובמבר 2021 (IST)<br /> :::: תודה [[משתמש:מוטל&amp;#39;ה|מוטל&amp;#39;ה]], חבל שלא ידעתי על התבניות הללו, אני חושב שזה גם עוזר לסטנדרטיזציה, הוספתי את הקטגריות ואעדכן עכשיו בעמוד הנ&quot;ל. יש&quot;כ ותודה על העדכון. [[משתמש:איתן ברוך|איתן ברוך]] ([[שיחת משתמש:איתן ברוך|שיחה]]) 01:44, 21 בנובמבר 2021 (IST)<br /> <br /> == עדכון גרסה ==<br /> שלום לכולם!{{ש}}אני שמח להודיע שלאחר שנעזרתי בחבר, בחור יקר ותותח, מומחה בתחומו. שלצערי העדיף להשאר בעילום שם.{{ש}}גרסה המדיה-ויקי עודכנה לגרסה העדכנית!{{ש}}התוצאות הם:<br /> # '''העורך הגרפי עובד''' - עכשיו אפשר ללחוץ על כפתור &quot;עריכה&quot; ולערוך בלי צורך להשתמש בקוד ויקי. (שהוא עדיין נחמד מאוד וזמין למעוניינים)<br /> # התווסף '''כפתור &quot;תודה&quot; על עריכות ישנות''' - אפשר כנכנסים לדף &quot;גרסאות קודמות&quot; להודות לעורכים על עריכה מסויימת שהם עשו.<br /> # (בעז&quot;ה) '''התקלה שמשאירה את העורכים בחוץ תוקנה''' - (צריך לראות האם זה באמת תוקן, כי גם לפני כן זה היה אקראי), אבל היתה תקלה שמידי פעם היתה מפריעה לחיבור של העורכים ומנתקת אותם מהמערכת. כרגע בעז&quot;ה היא לא תחזור - אם היא חוזרת מוזמנת להודיע לי.<br /> # '''הקישור של הסוגיות הפך לפשוט יותר''' - בלי כל מיני דברים מיותרים, הקישור הפך לכמו אתרי ויקי מודרניים, שם האתר ומיד שם הסוגייה.<br /> [[משתמש:איתן ברוך|איתן ברוך]] ([[שיחת משתמש:איתן ברוך|שיחה]]) 19:57, 5 בדצמבר 2021 (IST)<br /> :תודה רבה ויישר כוח גדול [[משתמש:איתן ברוך|איתן ברוך]]! מסור גם לחבר החפץ בעילום שמו. אם יצליח גם לתקן את העיכוב שיש ברישום משתמש חדש, זה יהיה נפלא... [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 15:20, 23 במאי 2022 (IDT)<br /> <br /> == פתיחת דיון לגבי תפקידם של כל העמודים המיוחדים ==<br /> שלום וברכה,<br /> {{ש}} יש באתר כמה דפים מיוחדים שבתפקידם לייעץ, לעזור, להתייעץ או לדון. ונראה לי שהתפקידים של הדפים טיפה התבלבלו, ברשותכם. אם זה בסדר. אני חושב שכדאי להחליט מה התפקיד של כל דף מיוחד כזה, אני מוסיף את המצב הנוכחי לפי מה שנראה לי, ואשמח לשמוע מכם תוספות נוספות או דפים מיוחדים ששכחתי. [[משתמש:איתן ברוך|איתן ברוך]] ([[שיחת משתמש:איתן ברוך|שיחה]]) 20:20, 5 בדצמבר 2021 (IST)<br /> {| class=&quot;wikitable&quot;<br /> |+ דפים מיוחדים - ותפקידם<br /> |-<br /> ! שם הדף !! תפקידו הנוכחי !! תפקידו המיועד<br /> |-<br /> | [[ויקיסוגיה:דיווח על טעויות]] || ריק, נראה שסתם אמור להחליף את בקשות ממפעילים (?) || למחוק או לאחד עם [[ויקיסוגיה:בקשות ממפעילים|בקשות ממפעילים]]<br /> |-<br /> | [[עזרה:ייעוץ]] || שאלות טכניות או חוקיות || להפנות או לאחד עם [[ויקיסוגיה:אולם דיונים]]<br /> |-<br /> | [[ויקיסוגיה:בית המדרש]] || שאלות הלכתיות ותורניות || שאלות הלכתיות ותורניות<br /> |-<br /> | [[ויקיסוגיה:הכה את המומחה]] || מפנה ל[[ויקיסוגיה:בית המדרש]] || להשאיר כך או למחוק<br /> |-<br /> | [[ויקיסוגיה:אולם דיונים]] || דיונים טכניים ומנהלתיים || '''להשאיר''' דיונים טכניים ומנהלתיים<br /> |-<br /> | [[ויקיסוגיה:דלפק ייעוץ]] || שאלות טכניות או חוקיות || להפנות או לאחד עם [[ויקיסוגיה:אולם דיונים]]<br /> |}<br /> :בוצע [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 16:11, 23 במאי 2022 (IDT)<br /> <br /> == כמות צפיה בסוגיות ==<br /> {{א|א.א}}, {{א|איתן ברוך}}, {{מפעילי מערכת}} יש תוסף של ויקי בשם [https://www.mediawiki.org/wiki/Extension:HitCounters HitCounters] שמראה את הכמות צפיות בדף כמו שיש בויקיפדיה ובמכלול, לדעתי זה כדאי וחשוב שיהיה כאן את זה, זה מדרבן ונותן סיפוק לדעת כמה ראו את מה שכתבת/ערכת וכדו'<br /> אם זה אפשרי כמובן. תודה. [[משתמש:מוטל&amp;#39;ה|מוטל&amp;#39;ה]] ([[שיחת משתמש:מוטל&amp;#39;ה|שיחה]]) 14:36, 11 במרץ 2022 (IST)<br /> :מצטרף. [[משתמש:עורך תורני|עורך תורני]] ([[שיחת משתמש:עורך תורני|שיחה]]) 13:27, 3 באפריל 2022 (IDT)<br /> ==גאדג'ט הקישורים שלי==<br /> {{א|איתן ברוך}}, {{א|א.א}} ו{{מפעילי מערכת}}, משום מה גאדג'ט [תבנית] [[שיחת מדיה ויקי:Gadget-CustomSideBarLinks|הוספת קישורים אישיים בצד]] לא עובד. יש אפשרות לסידור התקלה? בתודה מראש. [[משתמש:עורך תורני|עורך תורני]] ([[שיחת משתמש:עורך תורני|שיחה]]) 13:27, 3 באפריל 2022 (IDT)<br /> :גם אצלי לא עובד [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 16:17, 23 במאי 2022 (IDT)<br /> <br /> == ויקיסוגיה להורדה בקובץ zim ==<br /> {{מפעילי מערכת}} {{א|א.א}} יש אפשרות ליצור קובץ zim? זה יאפשר להפיץ את הויקי הזה לקהלים רחבים הרבה יותר וכמובן ייתן אפשרות להנות מהתוכן גם באופן לא מקוון. אשמח מאד לתגובה. תודה. [[משתמש:מוטל&amp;#39;ה|מוטל&amp;#39;ה]] ([[שיחת משתמש:מוטל&amp;#39;ה|שיחה]]) 23:31, 16 במאי 2022 (IDT)<br /> :לא יודע, לא מבין בזה... [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 09:04, 17 במאי 2022 (IDT)<br /> ::אתה צריך מישהו שמבין במחשבים, ולהביא לו [https://github.com/openzim/mwoffliner את הקישור הזה]. לדעתי שווה להשקיע בזה, ולשים קישור במערכת קול הלשון. [[משתמש:מישהו|מישהו]] ([[שיחת משתמש:מישהו|שיחה]]) 15:07, 23 במאי 2022 (IDT)<br /> :::יש הסבר [https://wiki.openzim.org/wiki/Build_your_ZIM_file כאן] למי שמבין... [[משתמש:מושך בשבט|מושך בשבט]] ([[שיחת משתמש:מושך בשבט|שיחה]]) 22:02, 11 ביוני 2022 (IDT)<br /> ::::{{תודה רבה}} ל[[משתמש:EEE]] על [https://mitmachim.top/post/519897 יצירת הקובץ!] ניתן להוריד '''[https://mitmachim.top/assets/uploads/files/1656361092336-betmidrash_he_all_2022-06.zim מכאן]''' {{ש}}{{א|א.א.}} כדאי להוסיף לשוניות בצד '''ויקיסוגיה להורדה''' עם אפשרות להורדת הקובץ. השימוש הוא ע&quot;י תוכנת [https://drive.google.com/file/d/1ddDzOV2IrXXpPRhwDpVjPI5NItSohwOv/view Kiwix] או ע&quot;י [https://chrome.google.com/webstore/detail/kiwix/donaljnlmapmngakoipdmehbfcioahhk/related תוסף Kiwix לכרום] ניתן לראות הוראות נוספות [https://www.hamichlol.org.il/המכלול:להורדה#הוראות_התקנה כאן]. [[משתמש:מוטל&amp;#39;ה|מוטל&amp;#39;ה]] ([[שיחת משתמש:מוטל&amp;#39;ה|שיחה]]) 20:32, 28 ביוני 2022 (IDT)<br /> <br /> ==הצעה לתוספת ל&quot;תבנית מ&quot;==<br /> שלום, ראיתי שבדף המסביר על [https://www.betmidrash.org.il/%D7%AA%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%AA:%D7%9E תבנית:מ] כותב הדף אומר שאין דרך לשלב תבנית זו עם קישורים. לכאורה הדבר אפשרי בפורמט הבא: &lt;nowiki&gt;[הקישור אליו מעוניינים להפנות {{מ|הטקסט שרוצים שייכתב בסוגריים}}]&lt;/nowiki&gt;<br /> לצערי לא הצלחתי להוסיף את ההצעה הזו בתוך הדף שעוסק בתבנית מ, בגלל שהכותב הוסיף שם כמה פקודות שלא הצלחתי להתעסק איתן בלי לשבש את הדף. אם מישהו מעוניין להוסיף הצעה זו, תבוא עליו הברכה</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94:%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%9D_%D7%93%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D&diff=21451 2025-04-08T07:18:39Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{ויקיסוגיה:אולם דיונים/פתיח}}<br /> <br /> == הצעה למפתוח מקורות על סדר הש&quot;ס ==<br /> <br /> שלום וברכה.&lt;BR/&gt;<br /> מישהו הציע הצעה לייעול ולשיפור המאגר: <br /> &lt;BR/&gt;לעשות, מלבד דפי הסוגיות, מקורות על סדר הש&quot;ס לפי ציטוטים. מעין מה שעשו בספר המפתח של 'פרנקל', שמצטטים קטע מהגמרא (או מהרמב&quot;ם), ואז מביאים שאלה או הערה על אותו קטע, ומביאים את כל הפוסקים שדיברו בענין זה. <br /> &lt;BR/&gt;היתרון באתר על פני 'פרנקל' הוא שאפשר גם להרחיב קצת יותר מאשר רק לכתוב את המקור עצמו. וכן אפשר גם לקשר לספר באתרי הספרים השונים.<br /> <br /> אם הולכים על הצעה מעין זו, יש לחשוב באיזה מרחב דפים לעשות זאת. אני חשבתי לעשות זאת בדפי הקטגוריה. למשל, בדף [[:קטגוריה:שבת קכג:]] מלבד הפניות לדפי הסוגיות שבדף זה, יהיה גם ציטוט של קטעי הגמרא השונים והערות על כל קטע וקטע.<br /> &lt;BR/&gt;וכן על זה הדרך גם ברמב&quot;ם ובשלחן ערוך.<br /> &lt;BR/&gt;אשמח לשמוע תגובות והערות בענין זה.<br /> &lt;BR/&gt;[[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 10:21, 13 במרץ 2018 (IST)<br /> <br /> {{גודל|2|הועבר מ[[ויקיסוגיה:ספר אורחים]]}}<br /> :{{א|א.א}}, לא הבנתי בדיוק על מה מדובר. תוכל לפרט יותר? [[משתמש:צורבא מדרבנן|צורבא מדרבנן]] ([[שיחת משתמש:צורבא מדרבנן|שיחה]]) 18:50, 29 ביוני 2021 (IDT)<br /> ::מניח שאתה מכיר 'ספר המפתח' פרנקל. לוקחים ציטוט משורה בגמרא, למשל קושיה כלשהי, וכותבים עליה את כל המקורות שהתייחסו לקושיה הזו. ראשונים, אחרונים וכו'. בלי ציטוטים ובלי הסברים, רק ציוני מקורות לספרים שהתייחסו לשורה הזו בגמרא. למשל - רש&quot;י, מהרש&quot;א, רעק&quot;א. [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 22:22, 29 ביוני 2021 (IDT)<br /> :::זו נשמעת הצעה לסגנון נוסף של אתר חדש. הרעיון כמו [https://mefo.otzar.org/#/t/142131/b/173917/p/10/s/123556 מפרשי האוצר של אוצר החכמה]? (זו עבודה בתשלום של עשרות עובדים.. לא נראה לי שיצליח כ&quot;כ באתר ויקי) [[משתמש:מישהו|מישהו]] ([[שיחת משתמש:מישהו|שיחה]]) 16:14, 19 באוקטובר 2021 (IDT)<br /> <br /> == לגבי נוהל המקורות ==<br /> שלום וברכה, ראיתי את הדף שמפרט לגבי [[ויקיסוגיה:מקורות|הנוהל של ויקיסוגיה לציון מקורות]], יש לי שתי שאלות בנוגע אליהם, שאשמח ברשותכם לדון בהם:<br /> # אשמח לדעת למה מעדיפים להפנות לטקסט סרוק ולא למקור טקסטואלי שיכול אולי להיות מועיל ונחמד יותר ללומד? בתחילת הסיכום שעשיתי הפניתי לאתר [https://www.sefaria.org.il ספריא] שלענ&quot;ד הוא אתר מוצלח מאוד, ורק אח&quot;כ ראיתי שלא נהוג לעשות כך.<br /> # למה לא לכתוב את המקורות בטקסט מוקטן? נראה לי גם שזה נחמד יותר. כך עשיתי גם בהתחלה ואז ראיתי שזה לא הנהלים. עשיתי בשביל זה את התבנית &lt;nowiki&gt; {{מ|ק&quot;ש ב ג}} &lt;/nowiki&gt; שאחרי הרינדור אפשר להשתמש בו בצורה הזו: '''רמב&quot;ם''' {{מ|ק&quot;ש ב ג}} . לדעתי יש בזה עניין שזה מאיר יותר לעיניים ומאפשר ללומד שמעוניין רק לרפרף ולא להתעמק ללמוד ביתר קלות.<br /> אשמח לשמוע את דעתכם, אם תגידו לשנות אתקן כמובן את מה שעשיתי. [[משתמש:איתן ברוך|איתן ברוך]] ([[שיחת משתמש:איתן ברוך|שיחה]]) 13:01, 18 בנובמבר 2021 (IST)<br /> :#ההגיון שמאחורי העדפת הפניה לספרים סרוקים מאשר ספרים טקסטואלים, הוא כדי לשמור כמה שאפשר על חוויית הלימוד המקורית, בגמרא, ברמב&quot;ם, בשו&quot;ע וכו'. כמובן יש גם יתרונות למקורות טקסטואלים. לפי איך שזה נראה כרגע, קשה יהיה לשמור על משהו אחיד, במיוחד לאור העובדה שחלק מהמקורות לא נמצאים במאגרים מסויימים, וחלק באחרים. לכן זה לא כלל ברזל, ואם אתה מרגיש שיותר נוח לך לספריא, תוכל להפנות לשם. דעתי היא שלפחות בספרים המרכזיים, בבלי, רמב&quot;ם טור שו&quot;ע וכד', כן כדאי שתהיה אחידות, אבל פתוח לשמוע דעות נוספות.<br /> :#לא חשבתי על זה. נשמע אחלה רעיון, אבל זו תהיה עבודה סזיפית עכשיו לשנות את הכל...<br /> :[[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 13:15, 18 בנובמבר 2021 (IST)<br /> ::אפשר לשנות את התבניות לטקסט מוקטן, ואת שאר המקורות להריץ החלפה אוטומטית של כל (*) ל&lt;nowiki&gt;{{מ|*}}&lt;/nowiki&gt;. עכ&quot;פ באמת נראה שזו עבודה מאוד גדולה וסבוכה. [[משתמש:מישהו|מישהו]] ([[שיחת משתמש:מישהו|שיחה]]) 16:39, 18 בנובמבר 2021 (IST)<br /> :::<br /> # נראה לי שבאמת ליצור בזה אחידות זו עבודה קשה, כי כל אחד לומד באתרים שנוחים לו, וללומד באתר אחד קשה יותר להפנות לאתרי מקורות שהוא פחות מתמצא בהם. {{ש}}אשתדל בע&quot;ה בלי נדר בכתיבות הבאות שלי להפנות כפי שכתבת, לאתרים הסרוקים עבור המקורות המרכזיים.{{ש}} מעלה אפשרות שאולי אפשר ליצור תבניות אוטומטיות לספרים המרכזיים (גמרא, רמב&quot;ם, טור, ב&quot;י ושו&quot;ע) שיאפשרו בקלות ליצור הפניות למקורות הללו באתר הרצוי, ככה שזה יקל על העורכים ליצור הפניות למקורות הללו אע&quot;פ שלא לומדים בהם.<br /> # לא התכוונתי להחליף לשעבר, זו באמת עבודה סיזיפית מידי. התכוונתי בדגש על הכתיבות שלי - ואולי על הכתיבות להבא של המעוניינים... (אפשר גם להשתמש בתבנית שציינתי &lt;nowiki&gt; {{מ}} &lt;/nowiki&gt; או ליצור תבניות מתאימות יותר) [[משתמש:איתן ברוך|איתן ברוך]] ([[שיחת משתמש:איתן ברוך|שיחה]]) 17:55, 18 בנובמבר 2021 (IST)<br /> :::{{א|איתן ברוך}} יש את [[תבנית:היברובוקס]] אבל אין ספק שהתבניות שיצרת הם טובות יותר, לכן כדאי שתציין את זה בדף הנ&quot;ל ותוסיף את הקטגוריות המתאימות. ייש&quot;כ. [[משתמש:מוטל&amp;#39;ה|מוטל&amp;#39;ה]] ([[שיחת משתמש:מוטל&amp;#39;ה|שיחה]]) 01:38, 21 בנובמבר 2021 (IST)<br /> :::: תודה [[משתמש:מוטל&amp;#39;ה|מוטל&amp;#39;ה]], חבל שלא ידעתי על התבניות הללו, אני חושב שזה גם עוזר לסטנדרטיזציה, הוספתי את הקטגריות ואעדכן עכשיו בעמוד הנ&quot;ל. יש&quot;כ ותודה על העדכון. [[משתמש:איתן ברוך|איתן ברוך]] ([[שיחת משתמש:איתן ברוך|שיחה]]) 01:44, 21 בנובמבר 2021 (IST)<br /> <br /> == עדכון גרסה ==<br /> שלום לכולם!{{ש}}אני שמח להודיע שלאחר שנעזרתי בחבר, בחור יקר ותותח, מומחה בתחומו. שלצערי העדיף להשאר בעילום שם.{{ש}}גרסה המדיה-ויקי עודכנה לגרסה העדכנית!{{ש}}התוצאות הם:<br /> # '''העורך הגרפי עובד''' - עכשיו אפשר ללחוץ על כפתור &quot;עריכה&quot; ולערוך בלי צורך להשתמש בקוד ויקי. (שהוא עדיין נחמד מאוד וזמין למעוניינים)<br /> # התווסף '''כפתור &quot;תודה&quot; על עריכות ישנות''' - אפשר כנכנסים לדף &quot;גרסאות קודמות&quot; להודות לעורכים על עריכה מסויימת שהם עשו.<br /> # (בעז&quot;ה) '''התקלה שמשאירה את העורכים בחוץ תוקנה''' - (צריך לראות האם זה באמת תוקן, כי גם לפני כן זה היה אקראי), אבל היתה תקלה שמידי פעם היתה מפריעה לחיבור של העורכים ומנתקת אותם מהמערכת. כרגע בעז&quot;ה היא לא תחזור - אם היא חוזרת מוזמנת להודיע לי.<br /> # '''הקישור של הסוגיות הפך לפשוט יותר''' - בלי כל מיני דברים מיותרים, הקישור הפך לכמו אתרי ויקי מודרניים, שם האתר ומיד שם הסוגייה.<br /> [[משתמש:איתן ברוך|איתן ברוך]] ([[שיחת משתמש:איתן ברוך|שיחה]]) 19:57, 5 בדצמבר 2021 (IST)<br /> :תודה רבה ויישר כוח גדול [[משתמש:איתן ברוך|איתן ברוך]]! מסור גם לחבר החפץ בעילום שמו. אם יצליח גם לתקן את העיכוב שיש ברישום משתמש חדש, זה יהיה נפלא... [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 15:20, 23 במאי 2022 (IDT)<br /> <br /> == פתיחת דיון לגבי תפקידם של כל העמודים המיוחדים ==<br /> שלום וברכה,<br /> {{ש}} יש באתר כמה דפים מיוחדים שבתפקידם לייעץ, לעזור, להתייעץ או לדון. ונראה לי שהתפקידים של הדפים טיפה התבלבלו, ברשותכם. אם זה בסדר. אני חושב שכדאי להחליט מה התפקיד של כל דף מיוחד כזה, אני מוסיף את המצב הנוכחי לפי מה שנראה לי, ואשמח לשמוע מכם תוספות נוספות או דפים מיוחדים ששכחתי. [[משתמש:איתן ברוך|איתן ברוך]] ([[שיחת משתמש:איתן ברוך|שיחה]]) 20:20, 5 בדצמבר 2021 (IST)<br /> {| class=&quot;wikitable&quot;<br /> |+ דפים מיוחדים - ותפקידם<br /> |-<br /> ! שם הדף !! תפקידו הנוכחי !! תפקידו המיועד<br /> |-<br /> | [[ויקיסוגיה:דיווח על טעויות]] || ריק, נראה שסתם אמור להחליף את בקשות ממפעילים (?) || למחוק או לאחד עם [[ויקיסוגיה:בקשות ממפעילים|בקשות ממפעילים]]<br /> |-<br /> | [[עזרה:ייעוץ]] || שאלות טכניות או חוקיות || להפנות או לאחד עם [[ויקיסוגיה:אולם דיונים]]<br /> |-<br /> | [[ויקיסוגיה:בית המדרש]] || שאלות הלכתיות ותורניות || שאלות הלכתיות ותורניות<br /> |-<br /> | [[ויקיסוגיה:הכה את המומחה]] || מפנה ל[[ויקיסוגיה:בית המדרש]] || להשאיר כך או למחוק<br /> |-<br /> | [[ויקיסוגיה:אולם דיונים]] || דיונים טכניים ומנהלתיים || '''להשאיר''' דיונים טכניים ומנהלתיים<br /> |-<br /> | [[ויקיסוגיה:דלפק ייעוץ]] || שאלות טכניות או חוקיות || להפנות או לאחד עם [[ויקיסוגיה:אולם דיונים]]<br /> |}<br /> :בוצע [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 16:11, 23 במאי 2022 (IDT)<br /> <br /> == כמות צפיה בסוגיות ==<br /> {{א|א.א}}, {{א|איתן ברוך}}, {{מפעילי מערכת}} יש תוסף של ויקי בשם [https://www.mediawiki.org/wiki/Extension:HitCounters HitCounters] שמראה את הכמות צפיות בדף כמו שיש בויקיפדיה ובמכלול, לדעתי זה כדאי וחשוב שיהיה כאן את זה, זה מדרבן ונותן סיפוק לדעת כמה ראו את מה שכתבת/ערכת וכדו'<br /> אם זה אפשרי כמובן. תודה. [[משתמש:מוטל&amp;#39;ה|מוטל&amp;#39;ה]] ([[שיחת משתמש:מוטל&amp;#39;ה|שיחה]]) 14:36, 11 במרץ 2022 (IST)<br /> :מצטרף. [[משתמש:עורך תורני|עורך תורני]] ([[שיחת משתמש:עורך תורני|שיחה]]) 13:27, 3 באפריל 2022 (IDT)<br /> ==גאדג'ט הקישורים שלי==<br /> {{א|איתן ברוך}}, {{א|א.א}} ו{{מפעילי מערכת}}, משום מה גאדג'ט [תבנית] [[שיחת מדיה ויקי:Gadget-CustomSideBarLinks|הוספת קישורים אישיים בצד]] לא עובד. יש אפשרות לסידור התקלה? בתודה מראש. [[משתמש:עורך תורני|עורך תורני]] ([[שיחת משתמש:עורך תורני|שיחה]]) 13:27, 3 באפריל 2022 (IDT)<br /> :גם אצלי לא עובד [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 16:17, 23 במאי 2022 (IDT)<br /> <br /> == ויקיסוגיה להורדה בקובץ zim ==<br /> {{מפעילי מערכת}} {{א|א.א}} יש אפשרות ליצור קובץ zim? זה יאפשר להפיץ את הויקי הזה לקהלים רחבים הרבה יותר וכמובן ייתן אפשרות להנות מהתוכן גם באופן לא מקוון. אשמח מאד לתגובה. תודה. [[משתמש:מוטל&amp;#39;ה|מוטל&amp;#39;ה]] ([[שיחת משתמש:מוטל&amp;#39;ה|שיחה]]) 23:31, 16 במאי 2022 (IDT)<br /> :לא יודע, לא מבין בזה... [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 09:04, 17 במאי 2022 (IDT)<br /> ::אתה צריך מישהו שמבין במחשבים, ולהביא לו [https://github.com/openzim/mwoffliner את הקישור הזה]. לדעתי שווה להשקיע בזה, ולשים קישור במערכת קול הלשון. [[משתמש:מישהו|מישהו]] ([[שיחת משתמש:מישהו|שיחה]]) 15:07, 23 במאי 2022 (IDT)<br /> :::יש הסבר [https://wiki.openzim.org/wiki/Build_your_ZIM_file כאן] למי שמבין... [[משתמש:מושך בשבט|מושך בשבט]] ([[שיחת משתמש:מושך בשבט|שיחה]]) 22:02, 11 ביוני 2022 (IDT)<br /> ::::{{תודה רבה}} ל[[משתמש:EEE]] על [https://mitmachim.top/post/519897 יצירת הקובץ!] ניתן להוריד '''[https://mitmachim.top/assets/uploads/files/1656361092336-betmidrash_he_all_2022-06.zim מכאן]''' {{ש}}{{א|א.א.}} כדאי להוסיף לשוניות בצד '''ויקיסוגיה להורדה''' עם אפשרות להורדת הקובץ. השימוש הוא ע&quot;י תוכנת [https://drive.google.com/file/d/1ddDzOV2IrXXpPRhwDpVjPI5NItSohwOv/view Kiwix] או ע&quot;י [https://chrome.google.com/webstore/detail/kiwix/donaljnlmapmngakoipdmehbfcioahhk/related תוסף Kiwix לכרום] ניתן לראות הוראות נוספות [https://www.hamichlol.org.il/המכלול:להורדה#הוראות_התקנה כאן]. [[משתמש:מוטל&amp;#39;ה|מוטל&amp;#39;ה]] ([[שיחת משתמש:מוטל&amp;#39;ה|שיחה]]) 20:32, 28 ביוני 2022 (IDT)<br /> <br /> ==הצעה לתוספת ל&quot;תבנית מ&quot;==<br /> שלום, ראיתי שבדף המסביר על [https://www.betmidrash.org.il/%D7%AA%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%AA:%D7%9E תבנית:מ] כותב הדף אומר שאין דרך לשלב תבנית זו עם קישורים. לכאורה הדבר אפשרי בפורמט הבא: &lt;/nowiki&gt;[הקישור אליו מעוניינים להפנות {{מ|הטקסט שרוצים שייכתב בסוגריים}}]&lt;/nowiki&gt;&lt;br&gt;<br /> לצערי לא הצלחתי להוסיף את ההצעה הזו בתוך הדף שעוסק בתבנית מ, בגלל שהכותב הוסיף שם כמה פקודות שלא הצלחתי להתעסק איתן בלי לשבש את הדף. אם מישהו מעוניין להוסיף הצעה זו, תבוא עליו הברכה</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94:%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%9D_%D7%93%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D&diff=21450 2025-04-08T07:15:20Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{ויקיסוגיה:אולם דיונים/פתיח}}<br /> <br /> == הצעה למפתוח מקורות על סדר הש&quot;ס ==<br /> <br /> שלום וברכה.&lt;BR/&gt;<br /> מישהו הציע הצעה לייעול ולשיפור המאגר: <br /> &lt;BR/&gt;לעשות, מלבד דפי הסוגיות, מקורות על סדר הש&quot;ס לפי ציטוטים. מעין מה שעשו בספר המפתח של 'פרנקל', שמצטטים קטע מהגמרא (או מהרמב&quot;ם), ואז מביאים שאלה או הערה על אותו קטע, ומביאים את כל הפוסקים שדיברו בענין זה. <br /> &lt;BR/&gt;היתרון באתר על פני 'פרנקל' הוא שאפשר גם להרחיב קצת יותר מאשר רק לכתוב את המקור עצמו. וכן אפשר גם לקשר לספר באתרי הספרים השונים.<br /> <br /> אם הולכים על הצעה מעין זו, יש לחשוב באיזה מרחב דפים לעשות זאת. אני חשבתי לעשות זאת בדפי הקטגוריה. למשל, בדף [[:קטגוריה:שבת קכג:]] מלבד הפניות לדפי הסוגיות שבדף זה, יהיה גם ציטוט של קטעי הגמרא השונים והערות על כל קטע וקטע.<br /> &lt;BR/&gt;וכן על זה הדרך גם ברמב&quot;ם ובשלחן ערוך.<br /> &lt;BR/&gt;אשמח לשמוע תגובות והערות בענין זה.<br /> &lt;BR/&gt;[[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 10:21, 13 במרץ 2018 (IST)<br /> <br /> {{גודל|2|הועבר מ[[ויקיסוגיה:ספר אורחים]]}}<br /> :{{א|א.א}}, לא הבנתי בדיוק על מה מדובר. תוכל לפרט יותר? [[משתמש:צורבא מדרבנן|צורבא מדרבנן]] ([[שיחת משתמש:צורבא מדרבנן|שיחה]]) 18:50, 29 ביוני 2021 (IDT)<br /> ::מניח שאתה מכיר 'ספר המפתח' פרנקל. לוקחים ציטוט משורה בגמרא, למשל קושיה כלשהי, וכותבים עליה את כל המקורות שהתייחסו לקושיה הזו. ראשונים, אחרונים וכו'. בלי ציטוטים ובלי הסברים, רק ציוני מקורות לספרים שהתייחסו לשורה הזו בגמרא. למשל - רש&quot;י, מהרש&quot;א, רעק&quot;א. [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 22:22, 29 ביוני 2021 (IDT)<br /> :::זו נשמעת הצעה לסגנון נוסף של אתר חדש. הרעיון כמו [https://mefo.otzar.org/#/t/142131/b/173917/p/10/s/123556 מפרשי האוצר של אוצר החכמה]? (זו עבודה בתשלום של עשרות עובדים.. לא נראה לי שיצליח כ&quot;כ באתר ויקי) [[משתמש:מישהו|מישהו]] ([[שיחת משתמש:מישהו|שיחה]]) 16:14, 19 באוקטובר 2021 (IDT)<br /> <br /> == לגבי נוהל המקורות ==<br /> שלום וברכה, ראיתי את הדף שמפרט לגבי [[ויקיסוגיה:מקורות|הנוהל של ויקיסוגיה לציון מקורות]], יש לי שתי שאלות בנוגע אליהם, שאשמח ברשותכם לדון בהם:<br /> # אשמח לדעת למה מעדיפים להפנות לטקסט סרוק ולא למקור טקסטואלי שיכול אולי להיות מועיל ונחמד יותר ללומד? בתחילת הסיכום שעשיתי הפניתי לאתר [https://www.sefaria.org.il ספריא] שלענ&quot;ד הוא אתר מוצלח מאוד, ורק אח&quot;כ ראיתי שלא נהוג לעשות כך.<br /> # למה לא לכתוב את המקורות בטקסט מוקטן? נראה לי גם שזה נחמד יותר. כך עשיתי גם בהתחלה ואז ראיתי שזה לא הנהלים. עשיתי בשביל זה את התבנית &lt;nowiki&gt; {{מ|ק&quot;ש ב ג}} &lt;/nowiki&gt; שאחרי הרינדור אפשר להשתמש בו בצורה הזו: '''רמב&quot;ם''' {{מ|ק&quot;ש ב ג}} . לדעתי יש בזה עניין שזה מאיר יותר לעיניים ומאפשר ללומד שמעוניין רק לרפרף ולא להתעמק ללמוד ביתר קלות.<br /> אשמח לשמוע את דעתכם, אם תגידו לשנות אתקן כמובן את מה שעשיתי. [[משתמש:איתן ברוך|איתן ברוך]] ([[שיחת משתמש:איתן ברוך|שיחה]]) 13:01, 18 בנובמבר 2021 (IST)<br /> :#ההגיון שמאחורי העדפת הפניה לספרים סרוקים מאשר ספרים טקסטואלים, הוא כדי לשמור כמה שאפשר על חוויית הלימוד המקורית, בגמרא, ברמב&quot;ם, בשו&quot;ע וכו'. כמובן יש גם יתרונות למקורות טקסטואלים. לפי איך שזה נראה כרגע, קשה יהיה לשמור על משהו אחיד, במיוחד לאור העובדה שחלק מהמקורות לא נמצאים במאגרים מסויימים, וחלק באחרים. לכן זה לא כלל ברזל, ואם אתה מרגיש שיותר נוח לך לספריא, תוכל להפנות לשם. דעתי היא שלפחות בספרים המרכזיים, בבלי, רמב&quot;ם טור שו&quot;ע וכד', כן כדאי שתהיה אחידות, אבל פתוח לשמוע דעות נוספות.<br /> :#לא חשבתי על זה. נשמע אחלה רעיון, אבל זו תהיה עבודה סזיפית עכשיו לשנות את הכל...<br /> :[[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 13:15, 18 בנובמבר 2021 (IST)<br /> ::אפשר לשנות את התבניות לטקסט מוקטן, ואת שאר המקורות להריץ החלפה אוטומטית של כל (*) ל&lt;nowiki&gt;{{מ|*}}&lt;/nowiki&gt;. עכ&quot;פ באמת נראה שזו עבודה מאוד גדולה וסבוכה. [[משתמש:מישהו|מישהו]] ([[שיחת משתמש:מישהו|שיחה]]) 16:39, 18 בנובמבר 2021 (IST)<br /> :::<br /> # נראה לי שבאמת ליצור בזה אחידות זו עבודה קשה, כי כל אחד לומד באתרים שנוחים לו, וללומד באתר אחד קשה יותר להפנות לאתרי מקורות שהוא פחות מתמצא בהם. {{ש}}אשתדל בע&quot;ה בלי נדר בכתיבות הבאות שלי להפנות כפי שכתבת, לאתרים הסרוקים עבור המקורות המרכזיים.{{ש}} מעלה אפשרות שאולי אפשר ליצור תבניות אוטומטיות לספרים המרכזיים (גמרא, רמב&quot;ם, טור, ב&quot;י ושו&quot;ע) שיאפשרו בקלות ליצור הפניות למקורות הללו באתר הרצוי, ככה שזה יקל על העורכים ליצור הפניות למקורות הללו אע&quot;פ שלא לומדים בהם.<br /> # לא התכוונתי להחליף לשעבר, זו באמת עבודה סיזיפית מידי. התכוונתי בדגש על הכתיבות שלי - ואולי על הכתיבות להבא של המעוניינים... (אפשר גם להשתמש בתבנית שציינתי &lt;nowiki&gt; {{מ}} &lt;/nowiki&gt; או ליצור תבניות מתאימות יותר) [[משתמש:איתן ברוך|איתן ברוך]] ([[שיחת משתמש:איתן ברוך|שיחה]]) 17:55, 18 בנובמבר 2021 (IST)<br /> :::{{א|איתן ברוך}} יש את [[תבנית:היברובוקס]] אבל אין ספק שהתבניות שיצרת הם טובות יותר, לכן כדאי שתציין את זה בדף הנ&quot;ל ותוסיף את הקטגוריות המתאימות. ייש&quot;כ. [[משתמש:מוטל&amp;#39;ה|מוטל&amp;#39;ה]] ([[שיחת משתמש:מוטל&amp;#39;ה|שיחה]]) 01:38, 21 בנובמבר 2021 (IST)<br /> :::: תודה [[משתמש:מוטל&amp;#39;ה|מוטל&amp;#39;ה]], חבל שלא ידעתי על התבניות הללו, אני חושב שזה גם עוזר לסטנדרטיזציה, הוספתי את הקטגריות ואעדכן עכשיו בעמוד הנ&quot;ל. יש&quot;כ ותודה על העדכון. [[משתמש:איתן ברוך|איתן ברוך]] ([[שיחת משתמש:איתן ברוך|שיחה]]) 01:44, 21 בנובמבר 2021 (IST)<br /> <br /> == עדכון גרסה ==<br /> שלום לכולם!{{ש}}אני שמח להודיע שלאחר שנעזרתי בחבר, בחור יקר ותותח, מומחה בתחומו. שלצערי העדיף להשאר בעילום שם.{{ש}}גרסה המדיה-ויקי עודכנה לגרסה העדכנית!{{ש}}התוצאות הם:<br /> # '''העורך הגרפי עובד''' - עכשיו אפשר ללחוץ על כפתור &quot;עריכה&quot; ולערוך בלי צורך להשתמש בקוד ויקי. (שהוא עדיין נחמד מאוד וזמין למעוניינים)<br /> # התווסף '''כפתור &quot;תודה&quot; על עריכות ישנות''' - אפשר כנכנסים לדף &quot;גרסאות קודמות&quot; להודות לעורכים על עריכה מסויימת שהם עשו.<br /> # (בעז&quot;ה) '''התקלה שמשאירה את העורכים בחוץ תוקנה''' - (צריך לראות האם זה באמת תוקן, כי גם לפני כן זה היה אקראי), אבל היתה תקלה שמידי פעם היתה מפריעה לחיבור של העורכים ומנתקת אותם מהמערכת. כרגע בעז&quot;ה היא לא תחזור - אם היא חוזרת מוזמנת להודיע לי.<br /> # '''הקישור של הסוגיות הפך לפשוט יותר''' - בלי כל מיני דברים מיותרים, הקישור הפך לכמו אתרי ויקי מודרניים, שם האתר ומיד שם הסוגייה.<br /> [[משתמש:איתן ברוך|איתן ברוך]] ([[שיחת משתמש:איתן ברוך|שיחה]]) 19:57, 5 בדצמבר 2021 (IST)<br /> :תודה רבה ויישר כוח גדול [[משתמש:איתן ברוך|איתן ברוך]]! מסור גם לחבר החפץ בעילום שמו. אם יצליח גם לתקן את העיכוב שיש ברישום משתמש חדש, זה יהיה נפלא... [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 15:20, 23 במאי 2022 (IDT)<br /> <br /> == פתיחת דיון לגבי תפקידם של כל העמודים המיוחדים ==<br /> שלום וברכה,<br /> {{ש}} יש באתר כמה דפים מיוחדים שבתפקידם לייעץ, לעזור, להתייעץ או לדון. ונראה לי שהתפקידים של הדפים טיפה התבלבלו, ברשותכם. אם זה בסדר. אני חושב שכדאי להחליט מה התפקיד של כל דף מיוחד כזה, אני מוסיף את המצב הנוכחי לפי מה שנראה לי, ואשמח לשמוע מכם תוספות נוספות או דפים מיוחדים ששכחתי. [[משתמש:איתן ברוך|איתן ברוך]] ([[שיחת משתמש:איתן ברוך|שיחה]]) 20:20, 5 בדצמבר 2021 (IST)<br /> {| class=&quot;wikitable&quot;<br /> |+ דפים מיוחדים - ותפקידם<br /> |-<br /> ! שם הדף !! תפקידו הנוכחי !! תפקידו המיועד<br /> |-<br /> | [[ויקיסוגיה:דיווח על טעויות]] || ריק, נראה שסתם אמור להחליף את בקשות ממפעילים (?) || למחוק או לאחד עם [[ויקיסוגיה:בקשות ממפעילים|בקשות ממפעילים]]<br /> |-<br /> | [[עזרה:ייעוץ]] || שאלות טכניות או חוקיות || להפנות או לאחד עם [[ויקיסוגיה:אולם דיונים]]<br /> |-<br /> | [[ויקיסוגיה:בית המדרש]] || שאלות הלכתיות ותורניות || שאלות הלכתיות ותורניות<br /> |-<br /> | [[ויקיסוגיה:הכה את המומחה]] || מפנה ל[[ויקיסוגיה:בית המדרש]] || להשאיר כך או למחוק<br /> |-<br /> | [[ויקיסוגיה:אולם דיונים]] || דיונים טכניים ומנהלתיים || '''להשאיר''' דיונים טכניים ומנהלתיים<br /> |-<br /> | [[ויקיסוגיה:דלפק ייעוץ]] || שאלות טכניות או חוקיות || להפנות או לאחד עם [[ויקיסוגיה:אולם דיונים]]<br /> |}<br /> :בוצע [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 16:11, 23 במאי 2022 (IDT)<br /> <br /> == כמות צפיה בסוגיות ==<br /> {{א|א.א}}, {{א|איתן ברוך}}, {{מפעילי מערכת}} יש תוסף של ויקי בשם [https://www.mediawiki.org/wiki/Extension:HitCounters HitCounters] שמראה את הכמות צפיות בדף כמו שיש בויקיפדיה ובמכלול, לדעתי זה כדאי וחשוב שיהיה כאן את זה, זה מדרבן ונותן סיפוק לדעת כמה ראו את מה שכתבת/ערכת וכדו'<br /> אם זה אפשרי כמובן. תודה. [[משתמש:מוטל&amp;#39;ה|מוטל&amp;#39;ה]] ([[שיחת משתמש:מוטל&amp;#39;ה|שיחה]]) 14:36, 11 במרץ 2022 (IST)<br /> :מצטרף. [[משתמש:עורך תורני|עורך תורני]] ([[שיחת משתמש:עורך תורני|שיחה]]) 13:27, 3 באפריל 2022 (IDT)<br /> ==גאדג'ט הקישורים שלי==<br /> {{א|איתן ברוך}}, {{א|א.א}} ו{{מפעילי מערכת}}, משום מה גאדג'ט [תבנית] [[שיחת מדיה ויקי:Gadget-CustomSideBarLinks|הוספת קישורים אישיים בצד]] לא עובד. יש אפשרות לסידור התקלה? בתודה מראש. [[משתמש:עורך תורני|עורך תורני]] ([[שיחת משתמש:עורך תורני|שיחה]]) 13:27, 3 באפריל 2022 (IDT)<br /> :גם אצלי לא עובד [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 16:17, 23 במאי 2022 (IDT)<br /> <br /> == ויקיסוגיה להורדה בקובץ zim ==<br /> {{מפעילי מערכת}} {{א|א.א}} יש אפשרות ליצור קובץ zim? זה יאפשר להפיץ את הויקי הזה לקהלים רחבים הרבה יותר וכמובן ייתן אפשרות להנות מהתוכן גם באופן לא מקוון. אשמח מאד לתגובה. תודה. [[משתמש:מוטל&amp;#39;ה|מוטל&amp;#39;ה]] ([[שיחת משתמש:מוטל&amp;#39;ה|שיחה]]) 23:31, 16 במאי 2022 (IDT)<br /> :לא יודע, לא מבין בזה... [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 09:04, 17 במאי 2022 (IDT)<br /> ::אתה צריך מישהו שמבין במחשבים, ולהביא לו [https://github.com/openzim/mwoffliner את הקישור הזה]. לדעתי שווה להשקיע בזה, ולשים קישור במערכת קול הלשון. [[משתמש:מישהו|מישהו]] ([[שיחת משתמש:מישהו|שיחה]]) 15:07, 23 במאי 2022 (IDT)<br /> :::יש הסבר [https://wiki.openzim.org/wiki/Build_your_ZIM_file כאן] למי שמבין... [[משתמש:מושך בשבט|מושך בשבט]] ([[שיחת משתמש:מושך בשבט|שיחה]]) 22:02, 11 ביוני 2022 (IDT)<br /> ::::{{תודה רבה}} ל[[משתמש:EEE]] על [https://mitmachim.top/post/519897 יצירת הקובץ!] ניתן להוריד '''[https://mitmachim.top/assets/uploads/files/1656361092336-betmidrash_he_all_2022-06.zim מכאן]''' {{ש}}{{א|א.א.}} כדאי להוסיף לשוניות בצד '''ויקיסוגיה להורדה''' עם אפשרות להורדת הקובץ. השימוש הוא ע&quot;י תוכנת [https://drive.google.com/file/d/1ddDzOV2IrXXpPRhwDpVjPI5NItSohwOv/view Kiwix] או ע&quot;י [https://chrome.google.com/webstore/detail/kiwix/donaljnlmapmngakoipdmehbfcioahhk/related תוסף Kiwix לכרום] ניתן לראות הוראות נוספות [https://www.hamichlol.org.il/המכלול:להורדה#הוראות_התקנה כאן]. [[משתמש:מוטל&amp;#39;ה|מוטל&amp;#39;ה]] ([[שיחת משתמש:מוטל&amp;#39;ה|שיחה]]) 20:32, 28 ביוני 2022 (IDT)<br /> <br /> ==הצעה לתוספת ל&quot;תבנית מ&quot;==<br /> שלום, ראיתי שבדף המסביר על [https://www.betmidrash.org.il/%D7%AA%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%AA:%D7%9E תבנית:מ] כותב הדף אומר שאין דרך לשלב תבנית זו עם קישורים. לכאורה הדבר אפשרי בפורמט הבא [הקישור אליו מעוניינים להפנות {{מ|הטקסט שרוצים שייכתב בסוגריים}}<br /> לצערי לא הצלחתי להוסיף את ההצעה הזו בתוך הדף שעוסק בתבנית מ, בגלל שהכותב הוסיף שם כמה פקודות שלא הצלחתי להתעסק איתן בלי לשבש את הדף. אם מישהו מעוניין להוסיף הצעה זו, תבוא עליו הברכה</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94:%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%9D_%D7%93%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D&diff=21449 2025-04-08T07:14:28Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{ויקיסוגיה:אולם דיונים/פתיח}}<br /> <br /> == הצעה למפתוח מקורות על סדר הש&quot;ס ==<br /> <br /> שלום וברכה.&lt;BR/&gt;<br /> מישהו הציע הצעה לייעול ולשיפור המאגר: <br /> &lt;BR/&gt;לעשות, מלבד דפי הסוגיות, מקורות על סדר הש&quot;ס לפי ציטוטים. מעין מה שעשו בספר המפתח של 'פרנקל', שמצטטים קטע מהגמרא (או מהרמב&quot;ם), ואז מביאים שאלה או הערה על אותו קטע, ומביאים את כל הפוסקים שדיברו בענין זה. <br /> &lt;BR/&gt;היתרון באתר על פני 'פרנקל' הוא שאפשר גם להרחיב קצת יותר מאשר רק לכתוב את המקור עצמו. וכן אפשר גם לקשר לספר באתרי הספרים השונים.<br /> <br /> אם הולכים על הצעה מעין זו, יש לחשוב באיזה מרחב דפים לעשות זאת. אני חשבתי לעשות זאת בדפי הקטגוריה. למשל, בדף [[:קטגוריה:שבת קכג:]] מלבד הפניות לדפי הסוגיות שבדף זה, יהיה גם ציטוט של קטעי הגמרא השונים והערות על כל קטע וקטע.<br /> &lt;BR/&gt;וכן על זה הדרך גם ברמב&quot;ם ובשלחן ערוך.<br /> &lt;BR/&gt;אשמח לשמוע תגובות והערות בענין זה.<br /> &lt;BR/&gt;[[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 10:21, 13 במרץ 2018 (IST)<br /> <br /> {{גודל|2|הועבר מ[[ויקיסוגיה:ספר אורחים]]}}<br /> :{{א|א.א}}, לא הבנתי בדיוק על מה מדובר. תוכל לפרט יותר? [[משתמש:צורבא מדרבנן|צורבא מדרבנן]] ([[שיחת משתמש:צורבא מדרבנן|שיחה]]) 18:50, 29 ביוני 2021 (IDT)<br /> ::מניח שאתה מכיר 'ספר המפתח' פרנקל. לוקחים ציטוט משורה בגמרא, למשל קושיה כלשהי, וכותבים עליה את כל המקורות שהתייחסו לקושיה הזו. ראשונים, אחרונים וכו'. בלי ציטוטים ובלי הסברים, רק ציוני מקורות לספרים שהתייחסו לשורה הזו בגמרא. למשל - רש&quot;י, מהרש&quot;א, רעק&quot;א. [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 22:22, 29 ביוני 2021 (IDT)<br /> :::זו נשמעת הצעה לסגנון נוסף של אתר חדש. הרעיון כמו [https://mefo.otzar.org/#/t/142131/b/173917/p/10/s/123556 מפרשי האוצר של אוצר החכמה]? (זו עבודה בתשלום של עשרות עובדים.. לא נראה לי שיצליח כ&quot;כ באתר ויקי) [[משתמש:מישהו|מישהו]] ([[שיחת משתמש:מישהו|שיחה]]) 16:14, 19 באוקטובר 2021 (IDT)<br /> <br /> == לגבי נוהל המקורות ==<br /> שלום וברכה, ראיתי את הדף שמפרט לגבי [[ויקיסוגיה:מקורות|הנוהל של ויקיסוגיה לציון מקורות]], יש לי שתי שאלות בנוגע אליהם, שאשמח ברשותכם לדון בהם:<br /> # אשמח לדעת למה מעדיפים להפנות לטקסט סרוק ולא למקור טקסטואלי שיכול אולי להיות מועיל ונחמד יותר ללומד? בתחילת הסיכום שעשיתי הפניתי לאתר [https://www.sefaria.org.il ספריא] שלענ&quot;ד הוא אתר מוצלח מאוד, ורק אח&quot;כ ראיתי שלא נהוג לעשות כך.<br /> # למה לא לכתוב את המקורות בטקסט מוקטן? נראה לי גם שזה נחמד יותר. כך עשיתי גם בהתחלה ואז ראיתי שזה לא הנהלים. עשיתי בשביל זה את התבנית &lt;nowiki&gt; {{מ|ק&quot;ש ב ג}} &lt;/nowiki&gt; שאחרי הרינדור אפשר להשתמש בו בצורה הזו: '''רמב&quot;ם''' {{מ|ק&quot;ש ב ג}} . לדעתי יש בזה עניין שזה מאיר יותר לעיניים ומאפשר ללומד שמעוניין רק לרפרף ולא להתעמק ללמוד ביתר קלות.<br /> אשמח לשמוע את דעתכם, אם תגידו לשנות אתקן כמובן את מה שעשיתי. [[משתמש:איתן ברוך|איתן ברוך]] ([[שיחת משתמש:איתן ברוך|שיחה]]) 13:01, 18 בנובמבר 2021 (IST)<br /> :#ההגיון שמאחורי העדפת הפניה לספרים סרוקים מאשר ספרים טקסטואלים, הוא כדי לשמור כמה שאפשר על חוויית הלימוד המקורית, בגמרא, ברמב&quot;ם, בשו&quot;ע וכו'. כמובן יש גם יתרונות למקורות טקסטואלים. לפי איך שזה נראה כרגע, קשה יהיה לשמור על משהו אחיד, במיוחד לאור העובדה שחלק מהמקורות לא נמצאים במאגרים מסויימים, וחלק באחרים. לכן זה לא כלל ברזל, ואם אתה מרגיש שיותר נוח לך לספריא, תוכל להפנות לשם. דעתי היא שלפחות בספרים המרכזיים, בבלי, רמב&quot;ם טור שו&quot;ע וכד', כן כדאי שתהיה אחידות, אבל פתוח לשמוע דעות נוספות.<br /> :#לא חשבתי על זה. נשמע אחלה רעיון, אבל זו תהיה עבודה סזיפית עכשיו לשנות את הכל...<br /> :[[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 13:15, 18 בנובמבר 2021 (IST)<br /> ::אפשר לשנות את התבניות לטקסט מוקטן, ואת שאר המקורות להריץ החלפה אוטומטית של כל (*) ל&lt;nowiki&gt;{{מ|*}}&lt;/nowiki&gt;. עכ&quot;פ באמת נראה שזו עבודה מאוד גדולה וסבוכה. [[משתמש:מישהו|מישהו]] ([[שיחת משתמש:מישהו|שיחה]]) 16:39, 18 בנובמבר 2021 (IST)<br /> :::<br /> # נראה לי שבאמת ליצור בזה אחידות זו עבודה קשה, כי כל אחד לומד באתרים שנוחים לו, וללומד באתר אחד קשה יותר להפנות לאתרי מקורות שהוא פחות מתמצא בהם. {{ש}}אשתדל בע&quot;ה בלי נדר בכתיבות הבאות שלי להפנות כפי שכתבת, לאתרים הסרוקים עבור המקורות המרכזיים.{{ש}} מעלה אפשרות שאולי אפשר ליצור תבניות אוטומטיות לספרים המרכזיים (גמרא, רמב&quot;ם, טור, ב&quot;י ושו&quot;ע) שיאפשרו בקלות ליצור הפניות למקורות הללו באתר הרצוי, ככה שזה יקל על העורכים ליצור הפניות למקורות הללו אע&quot;פ שלא לומדים בהם.<br /> # לא התכוונתי להחליף לשעבר, זו באמת עבודה סיזיפית מידי. התכוונתי בדגש על הכתיבות שלי - ואולי על הכתיבות להבא של המעוניינים... (אפשר גם להשתמש בתבנית שציינתי &lt;nowiki&gt; {{מ}} &lt;/nowiki&gt; או ליצור תבניות מתאימות יותר) [[משתמש:איתן ברוך|איתן ברוך]] ([[שיחת משתמש:איתן ברוך|שיחה]]) 17:55, 18 בנובמבר 2021 (IST)<br /> :::{{א|איתן ברוך}} יש את [[תבנית:היברובוקס]] אבל אין ספק שהתבניות שיצרת הם טובות יותר, לכן כדאי שתציין את זה בדף הנ&quot;ל ותוסיף את הקטגוריות המתאימות. ייש&quot;כ. [[משתמש:מוטל&amp;#39;ה|מוטל&amp;#39;ה]] ([[שיחת משתמש:מוטל&amp;#39;ה|שיחה]]) 01:38, 21 בנובמבר 2021 (IST)<br /> :::: תודה [[משתמש:מוטל&amp;#39;ה|מוטל&amp;#39;ה]], חבל שלא ידעתי על התבניות הללו, אני חושב שזה גם עוזר לסטנדרטיזציה, הוספתי את הקטגריות ואעדכן עכשיו בעמוד הנ&quot;ל. יש&quot;כ ותודה על העדכון. [[משתמש:איתן ברוך|איתן ברוך]] ([[שיחת משתמש:איתן ברוך|שיחה]]) 01:44, 21 בנובמבר 2021 (IST)<br /> <br /> == עדכון גרסה ==<br /> שלום לכולם!{{ש}}אני שמח להודיע שלאחר שנעזרתי בחבר, בחור יקר ותותח, מומחה בתחומו. שלצערי העדיף להשאר בעילום שם.{{ש}}גרסה המדיה-ויקי עודכנה לגרסה העדכנית!{{ש}}התוצאות הם:<br /> # '''העורך הגרפי עובד''' - עכשיו אפשר ללחוץ על כפתור &quot;עריכה&quot; ולערוך בלי צורך להשתמש בקוד ויקי. (שהוא עדיין נחמד מאוד וזמין למעוניינים)<br /> # התווסף '''כפתור &quot;תודה&quot; על עריכות ישנות''' - אפשר כנכנסים לדף &quot;גרסאות קודמות&quot; להודות לעורכים על עריכה מסויימת שהם עשו.<br /> # (בעז&quot;ה) '''התקלה שמשאירה את העורכים בחוץ תוקנה''' - (צריך לראות האם זה באמת תוקן, כי גם לפני כן זה היה אקראי), אבל היתה תקלה שמידי פעם היתה מפריעה לחיבור של העורכים ומנתקת אותם מהמערכת. כרגע בעז&quot;ה היא לא תחזור - אם היא חוזרת מוזמנת להודיע לי.<br /> # '''הקישור של הסוגיות הפך לפשוט יותר''' - בלי כל מיני דברים מיותרים, הקישור הפך לכמו אתרי ויקי מודרניים, שם האתר ומיד שם הסוגייה.<br /> [[משתמש:איתן ברוך|איתן ברוך]] ([[שיחת משתמש:איתן ברוך|שיחה]]) 19:57, 5 בדצמבר 2021 (IST)<br /> :תודה רבה ויישר כוח גדול [[משתמש:איתן ברוך|איתן ברוך]]! מסור גם לחבר החפץ בעילום שמו. אם יצליח גם לתקן את העיכוב שיש ברישום משתמש חדש, זה יהיה נפלא... [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 15:20, 23 במאי 2022 (IDT)<br /> <br /> == פתיחת דיון לגבי תפקידם של כל העמודים המיוחדים ==<br /> שלום וברכה,<br /> {{ש}} יש באתר כמה דפים מיוחדים שבתפקידם לייעץ, לעזור, להתייעץ או לדון. ונראה לי שהתפקידים של הדפים טיפה התבלבלו, ברשותכם. אם זה בסדר. אני חושב שכדאי להחליט מה התפקיד של כל דף מיוחד כזה, אני מוסיף את המצב הנוכחי לפי מה שנראה לי, ואשמח לשמוע מכם תוספות נוספות או דפים מיוחדים ששכחתי. [[משתמש:איתן ברוך|איתן ברוך]] ([[שיחת משתמש:איתן ברוך|שיחה]]) 20:20, 5 בדצמבר 2021 (IST)<br /> {| class=&quot;wikitable&quot;<br /> |+ דפים מיוחדים - ותפקידם<br /> |-<br /> ! שם הדף !! תפקידו הנוכחי !! תפקידו המיועד<br /> |-<br /> | [[ויקיסוגיה:דיווח על טעויות]] || ריק, נראה שסתם אמור להחליף את בקשות ממפעילים (?) || למחוק או לאחד עם [[ויקיסוגיה:בקשות ממפעילים|בקשות ממפעילים]]<br /> |-<br /> | [[עזרה:ייעוץ]] || שאלות טכניות או חוקיות || להפנות או לאחד עם [[ויקיסוגיה:אולם דיונים]]<br /> |-<br /> | [[ויקיסוגיה:בית המדרש]] || שאלות הלכתיות ותורניות || שאלות הלכתיות ותורניות<br /> |-<br /> | [[ויקיסוגיה:הכה את המומחה]] || מפנה ל[[ויקיסוגיה:בית המדרש]] || להשאיר כך או למחוק<br /> |-<br /> | [[ויקיסוגיה:אולם דיונים]] || דיונים טכניים ומנהלתיים || '''להשאיר''' דיונים טכניים ומנהלתיים<br /> |-<br /> | [[ויקיסוגיה:דלפק ייעוץ]] || שאלות טכניות או חוקיות || להפנות או לאחד עם [[ויקיסוגיה:אולם דיונים]]<br /> |}<br /> :בוצע [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 16:11, 23 במאי 2022 (IDT)<br /> <br /> == כמות צפיה בסוגיות ==<br /> {{א|א.א}}, {{א|איתן ברוך}}, {{מפעילי מערכת}} יש תוסף של ויקי בשם [https://www.mediawiki.org/wiki/Extension:HitCounters HitCounters] שמראה את הכמות צפיות בדף כמו שיש בויקיפדיה ובמכלול, לדעתי זה כדאי וחשוב שיהיה כאן את זה, זה מדרבן ונותן סיפוק לדעת כמה ראו את מה שכתבת/ערכת וכדו'<br /> אם זה אפשרי כמובן. תודה. [[משתמש:מוטל&amp;#39;ה|מוטל&amp;#39;ה]] ([[שיחת משתמש:מוטל&amp;#39;ה|שיחה]]) 14:36, 11 במרץ 2022 (IST)<br /> :מצטרף. [[משתמש:עורך תורני|עורך תורני]] ([[שיחת משתמש:עורך תורני|שיחה]]) 13:27, 3 באפריל 2022 (IDT)<br /> ==גאדג'ט הקישורים שלי==<br /> {{א|איתן ברוך}}, {{א|א.א}} ו{{מפעילי מערכת}}, משום מה גאדג'ט [תבנית] [[שיחת מדיה ויקי:Gadget-CustomSideBarLinks|הוספת קישורים אישיים בצד]] לא עובד. יש אפשרות לסידור התקלה? בתודה מראש. [[משתמש:עורך תורני|עורך תורני]] ([[שיחת משתמש:עורך תורני|שיחה]]) 13:27, 3 באפריל 2022 (IDT)<br /> :גם אצלי לא עובד [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 16:17, 23 במאי 2022 (IDT)<br /> <br /> == ויקיסוגיה להורדה בקובץ zim ==<br /> {{מפעילי מערכת}} {{א|א.א}} יש אפשרות ליצור קובץ zim? זה יאפשר להפיץ את הויקי הזה לקהלים רחבים הרבה יותר וכמובן ייתן אפשרות להנות מהתוכן גם באופן לא מקוון. אשמח מאד לתגובה. תודה. [[משתמש:מוטל&amp;#39;ה|מוטל&amp;#39;ה]] ([[שיחת משתמש:מוטל&amp;#39;ה|שיחה]]) 23:31, 16 במאי 2022 (IDT)<br /> :לא יודע, לא מבין בזה... [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 09:04, 17 במאי 2022 (IDT)<br /> ::אתה צריך מישהו שמבין במחשבים, ולהביא לו [https://github.com/openzim/mwoffliner את הקישור הזה]. לדעתי שווה להשקיע בזה, ולשים קישור במערכת קול הלשון. [[משתמש:מישהו|מישהו]] ([[שיחת משתמש:מישהו|שיחה]]) 15:07, 23 במאי 2022 (IDT)<br /> :::יש הסבר [https://wiki.openzim.org/wiki/Build_your_ZIM_file כאן] למי שמבין... [[משתמש:מושך בשבט|מושך בשבט]] ([[שיחת משתמש:מושך בשבט|שיחה]]) 22:02, 11 ביוני 2022 (IDT)<br /> ::::{{תודה רבה}} ל[[משתמש:EEE]] על [https://mitmachim.top/post/519897 יצירת הקובץ!] ניתן להוריד '''[https://mitmachim.top/assets/uploads/files/1656361092336-betmidrash_he_all_2022-06.zim מכאן]''' {{ש}}{{א|א.א.}} כדאי להוסיף לשוניות בצד '''ויקיסוגיה להורדה''' עם אפשרות להורדת הקובץ. השימוש הוא ע&quot;י תוכנת [https://drive.google.com/file/d/1ddDzOV2IrXXpPRhwDpVjPI5NItSohwOv/view Kiwix] או ע&quot;י [https://chrome.google.com/webstore/detail/kiwix/donaljnlmapmngakoipdmehbfcioahhk/related תוסף Kiwix לכרום] ניתן לראות הוראות נוספות [https://www.hamichlol.org.il/המכלול:להורדה#הוראות_התקנה כאן]. [[משתמש:מוטל&amp;#39;ה|מוטל&amp;#39;ה]] ([[שיחת משתמש:מוטל&amp;#39;ה|שיחה]]) 20:32, 28 ביוני 2022 (IDT)<br /> <br /> ==הצעה לתוספת ל&quot;תבנית מ&quot;==<br /> שלום, ראיתי שבדף המסביר על [https://www.betmidrash.org.il/%D7%AA%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%AA:%D7%9E תבנית:מ] כותב הדף אומר שאין דרך לשלב תבנית זו עם קישורים. לכאורה הדבר אפשרי בפורמט הבא &lt;nowiki&gt; [הקישור אליו מעוניינים להפנות {{מ|הטקסט שרוצים שייכתב בסוגריים}} &lt;nowiki&gt; &lt;br&gt;<br /> לצערי לא הצלחתי להוסיף את ההצעה הזו בתוך הדף שעוסק בתבנית מ, בגלל שהכותב הוסיף שם כמה פקודות שלא הצלחתי להתעסק איתן בלי לשבש את הדף. אם מישהו מעוניין להוסיף הצעה זו, תבוא עליו הברכה</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%AA:%D7%9E&diff=21448 2025-04-08T07:06:09Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>&lt;noinclude&gt;<br /> תבנית להקטנת הטקסט והקפתו בסוגריים.<br /> <br /> התבנית מפשטת את הוספת המקורות בקוד מקור, כשהמקורות לא מופיעים עם קישור. (מי שיש לו הכרות טכנית - מוזמנים להוסיף גם שכלול עם הקישורים...)<br /> ==פרמטרים==<br /> * פרמטר 1: מה לכתוב במקור<br /> ==דוגמאות==<br /> {| class=&quot;wikitable&quot; border=&quot;1&quot;<br /> ! קוד ויקי<br /> ! תוצאה<br /> |-<br /> | &lt;nowiki&gt;{{מ|שולחן ערוך, אורח חיים ע א}}&lt;/nowiki&gt;<br /> | {{מ|שולחן ערוך, אורח חיים ע א}}<br /> |}<br /> * בדיקה {{מ|ב}} בדיקה<br /> &lt;templatedata&gt;<br /> {<br /> &quot;params&quot;: {<br /> &quot;1&quot;: {<br /> &quot;label&quot;: &quot;כיתוב&quot;,<br /> &quot;type&quot;: &quot;string&quot;,<br /> &quot;required&quot;: true,<br /> &quot;description&quot;: &quot;מה שכתוב בקטן בתוך סוגריים&quot;<br /> }<br /> },<br /> &quot;format&quot;: &quot;inline&quot;<br /> }<br /> &lt;/templatedata&gt;<br /> <br /> &lt;/noinclude&gt;&lt;includeonly&gt;&lt;small&gt;({{{1}}})&lt;/small&gt;&lt;/includeonly&gt;</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%AA:%D7%9E&diff=21447 2025-04-08T07:04:40Z

<p>רפאל זטקובצקי: ביטול גרסה 21446 של רפאל זטקובצקי (שיחה)</p> <hr /> <div>&lt;noinclude&gt;<br /> תבנית להקטנת הטקסט והקפתו בסוגריים.<br /> <br /> התבנית מפשטת את הוספת המקורות בקוד מקור, כשהמקורות לא מופיעים עם קישור. (מי שיש לו הכרות טכנית - מוזמנים להוסיף גם שכלול עם הקישורים...)<br /> ==פרמטרים==<br /> * פרמטר 1: מה לכתוב במקור<br /> ==דוגמאות==<br /> {| class=&quot;wikitable&quot; border=&quot;1&quot;<br /> ! קוד ויקי<br /> ! תוצאה<br /> |-<br /> | &lt;nowiki&gt;{{מ|שולחן ערוך, אורח חיים ע א}}&lt;/nowiki&gt;<br /> | {{מ|שולחן ערוך, אורח חיים ע א}}<br /> |}<br /> * בדיקה {{מ|ב}} בדיקה<br /> &lt;templatedata&gt;<br /> {<br /> &quot;params&quot;: {<br /> &quot;1&quot;: {<br /> &quot;label&quot;: &quot;כיתוב&quot;,<br /> &quot;type&quot;: &quot;string&quot;,<br /> &quot;required&quot;: true,<br /> &quot;description&quot;: &quot;מה שכתוב בקטן בתוך סוגריים&quot;<br /> }<br /> },<br /> &quot;format&quot;: &quot;inline&quot;<br /> }<br /> &lt;/templatedata&gt;<br /> <br /> &lt;/noinclude&gt;&lt;includeonly&gt;&lt;small&gt;({{{1}}})&lt;/small&gt;&lt;/includeonly&gt;<br /> <br /> ==שימוש בתבנית עם קישורים==<br /> כדי להשתמש בתבנית:מ יחד עם קישורים, יש להשתמש בתבנית הבאה:&lt;br&gt;<br /> ['''הקישור שאליו מעוניינים להפנות''' {{מ|מה שאתם רוצים שייכתב בסוגריים}}<br /> ==דוגמאות==</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%AA:%D7%9E&diff=21446 2025-04-08T07:04:03Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>&lt;noinclude&gt;<br /> תבנית להקטנת הטקסט והקפתו בסוגריים.<br /> <br /> התבנית מפשטת את הוספת המקורות בקוד מקור, כשהמקורות לא מופיעים עם קישור. (מי שיש לו הכרות טכנית - מוזמנים להוסיף גם שכלול עם הקישורים...)<br /> ==פרמטרים==<br /> * פרמטר 1: מה לכתוב במקור<br /> ==דוגמאות==<br /> {| class=&quot;wikitable&quot; border=&quot;1&quot;<br /> ! קוד ויקי<br /> ! תוצאה<br /> |-<br /> | &lt;nowiki&gt;{{מ|שולחן ערוך, אורח חיים ע א}}&lt;/nowiki&gt;<br /> | {{מ|שולחן ערוך, אורח חיים ע א}}<br /> |}<br /> * בדיקה {{מ|ב}} בדיקה<br /> &lt;templatedata&gt;<br /> {<br /> &quot;params&quot;: {<br /> &quot;1&quot;: {<br /> &quot;label&quot;: &quot;כיתוב&quot;,<br /> &quot;type&quot;: &quot;string&quot;,<br /> &quot;required&quot;: true,<br /> &quot;description&quot;: &quot;מה שכתוב בקטן בתוך סוגריים&quot;<br /> }<br /> },<br /> &quot;format&quot;: &quot;inline&quot;<br /> }<br /> &lt;/templatedata&gt;<br /> <br /> &lt;/noinclude&gt;&lt;includeonly&gt;&lt;small&gt;({{{1}}})&lt;/small&gt;&lt;/includeonly&gt;<br /> <br /> ==שימוש בתבנית עם קישורים==<br /> כדי להשתמש בתבנית:מ יחד עם קישורים, יש להשתמש בתבנית הבאה:&lt;br&gt;<br /> &lt;nowiki&gt; ['''הקישור שאליו מעוניינים להפנות''' {{מ|מה שאתם רוצים שייכתב בסוגריים}}] &lt;/nowiki&gt;<br /> ==דוגמאות==</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%AA:%D7%9E&diff=21445 2025-04-08T07:02:57Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>&lt;noinclude&gt;<br /> תבנית להקטנת הטקסט והקפתו בסוגריים.<br /> <br /> התבנית מפשטת את הוספת המקורות בקוד מקור, כשהמקורות לא מופיעים עם קישור. (מי שיש לו הכרות טכנית - מוזמנים להוסיף גם שכלול עם הקישורים...)<br /> ==פרמטרים==<br /> * פרמטר 1: מה לכתוב במקור<br /> ==דוגמאות==<br /> {| class=&quot;wikitable&quot; border=&quot;1&quot;<br /> ! קוד ויקי<br /> ! תוצאה<br /> |-<br /> | &lt;nowiki&gt;{{מ|שולחן ערוך, אורח חיים ע א}}&lt;/nowiki&gt;<br /> | {{מ|שולחן ערוך, אורח חיים ע א}}<br /> |}<br /> * בדיקה {{מ|ב}} בדיקה<br /> &lt;templatedata&gt;<br /> {<br /> &quot;params&quot;: {<br /> &quot;1&quot;: {<br /> &quot;label&quot;: &quot;כיתוב&quot;,<br /> &quot;type&quot;: &quot;string&quot;,<br /> &quot;required&quot;: true,<br /> &quot;description&quot;: &quot;מה שכתוב בקטן בתוך סוגריים&quot;<br /> }<br /> },<br /> &quot;format&quot;: &quot;inline&quot;<br /> }<br /> &lt;/templatedata&gt;<br /> <br /> &lt;/noinclude&gt;&lt;includeonly&gt;&lt;small&gt;({{{1}}})&lt;/small&gt;&lt;/includeonly&gt;<br /> <br /> ==שימוש בתבנית עם קישורים==<br /> כדי להשתמש בתבנית:מ יחד עם קישורים, יש להשתמש בתבנית הבאה:&lt;br&gt;<br /> ['''הקישור שאליו מעוניינים להפנות''' {{מ|מה שאתם רוצים שייכתב בסוגריים}}<br /> ==דוגמאות==</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%AA:%D7%9E&diff=21444 2025-04-08T07:02:31Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>&lt;noinclude&gt;<br /> תבנית להקטנת הטקסט והקפתו בסוגריים.<br /> <br /> התבנית מפשטת את הוספת המקורות בקוד מקור, כשהמקורות לא מופיעים עם קישור. (מי שיש לו הכרות טכנית - מוזמנים להוסיף גם שכלול עם הקישורים...)<br /> ==פרמטרים==<br /> * פרמטר 1: מה לכתוב במקור<br /> ==דוגמאות==<br /> {| class=&quot;wikitable&quot; border=&quot;1&quot;<br /> ! קוד ויקי<br /> ! תוצאה<br /> |-<br /> | &lt;nowiki&gt;{{מ|שולחן ערוך, אורח חיים ע א}}&lt;/nowiki&gt;<br /> | {{מ|שולחן ערוך, אורח חיים ע א}}<br /> |}<br /> * בדיקה {{מ|ב}} בדיקה<br /> &lt;templatedata&gt;<br /> {<br /> &quot;params&quot;: {<br /> &quot;1&quot;: {<br /> &quot;label&quot;: &quot;כיתוב&quot;,<br /> &quot;type&quot;: &quot;string&quot;,<br /> &quot;required&quot;: true,<br /> &quot;description&quot;: &quot;מה שכתוב בקטן בתוך סוגריים&quot;<br /> }<br /> },<br /> &quot;format&quot;: &quot;inline&quot;<br /> }<br /> &lt;/templatedata&gt;<br /> <br /> &lt;/noinclude&gt;&lt;includeonly&gt;&lt;small&gt;({{{1}}})&lt;/small&gt;&lt;/includeonly&gt;<br /> <br /> ==שימוש בתבנית עם קישורים==<br /> כדי להשתמש בתבנית:מ יחד עם קישורים, יש להשתמש בתבנית הבאה:&lt;br&gt;<br /> ['''הקישור שאליו מעוניינים להפנות''' {{מ|מה שאתם רוצים שייכתב בסוגריים}}<br /> ==דוגמאות==<br /> {| class=&quot;wikitable&quot; border=&quot;1&quot;<br /> ! קוד ויקי<br /> ! תוצאה<br /> |-<br /> | &lt;nowiki&gt;הרא&quot;ש {{מ|בבא קמא ב ח}}&lt;/nowiki&gt;<br /> | הרא&quot;ש {{מ|{{מ|בבא קמא ב ח}}}}<br /> |}</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%A9%D7%95_%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95_%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95&diff=21443 2025-04-08T06:53:05Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כב א||נזקי ממון יד טו|חושן משפט תיח יז}}<br /> מחלוקת האמוראים בשאלה האם אדם שמזיק באמצעות אש מתחייב מדין נזקי גופו או מדין נזקי ממונו<br /> .<br /> <br /> == סוגיית הגמרא ==<br /> ה'''גמרא''' במסכת בבא קמא {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א}} מציגה מחלוקת בין האמוראים בשאלה מה היסוד העומד מאחורי חיוב אש: לדעת '''רבי יוחנן''' &quot;אשו משום חציו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאדם המזיק לכל דבר בדומה לאדם הזורק חץ, ואילו לדעת '''ריש לקיש''' &quot;אשו משום ממונו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאילו בהמתו הזיקה.&lt;br&gt;<br /> הגמרא מציגה כמה נפקא מינות בין דעת רבי יוחנן לדעת ריש לקיש: לדעת רבי יוחנן אדם שמזיק על ידי אש מתחייב בארבעה דברים כמו אדם המזיק בידיו, אך לדעת ריש לקיש המזיק באש פטור מארבעה דברים כמו שור שהזיק אדם. שנית, לדעת רבי יוחנן במקרה שבהמתו של אדם נטלה גחלת והבעירה על ידה הבעלים מתחייב חצי נזק מדין צרורות, אך לדעת ריש לקיש אדם לא חייב על אש של בהמתו כלל חוץ מהמקום הראשון בו הגחלת נגעה (ובלשון הגמרא &quot;מקום גחלת&quot;). <br /> <br /> == אשו משום ממונו ==<br /> דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת.&lt;br&gt;<br /> לדעת '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה משום ממונו}} היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם.<br /> &lt;br&gt;'''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה אשו משום ממונו}} הקשו על רש&quot;י שלוש קושיות מרכזיות:<br /> # הגמרא בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|נו|ב|נו ב}} כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש&quot;י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה.<br /> # המשנה בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|סב|ב|סב ב}} כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש&quot;י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש.<br /> # לפי שיטתו של רש&quot;י כל אדם יכול להדליק את רכושו של חברו ולהיפטר ע&quot;י הפקרת הגחלים.<br /> '''השיטה מקובצת''' {{היברובוקס|14110|80|כב א ד&quot;ה ובגליונות}} מתרץ בדעת רש&quot;י שריש לקיש מצריך בעלות על הגחלת רק במידה והאדם לא הדליק את האש בידיו אלא פשע בשמירת האש והיא התפשטה לרכוש חברו מאליה. אך במידה והאדם הדליק את האש בידיו אפילו ריש לקיש יודה שאין צורך בבעלות על הגחלת כדי לחייב. <br /> &lt;br&gt;<br /> התוספות חלקו על רש&quot;י וטענו שלדעת ריש לקיש אין צורך בבעלות על הגחלת כדי להתחייב, ובעקבותיהם הלכו ה'''רשב&quot;א''' {{היברובוקס|37271|20|כב א ד&quot;ה וריש לקיש}} ו'''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|35|כב א ד&quot;ה ורשב&quot;ל}}.<br /> <br /> <br /> == אשו משום חציו - מסקנת הגמרא ==<br /> === קושיית הגמרא על רבי יוחנן ===<br /> ה'''גמרא''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א}} מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי &quot;טמון&quot; - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי, ונחלקו הראשונים איך לבאר את קושיית הגמרא. <br /> &lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה היכי משכחת לה}} מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש&quot;י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|37|כג א ד&quot;ה טמון באש}} חולק על רש&quot;י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.&lt;br&gt;<br /> רש&quot;י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש&quot;י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.&lt;br&gt;<br /> '''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה טמון באש}} מסבירים שלדעת רבי יוחנן לא שייך לפטור טמון באש, כי רק בנזקי ממונו מצאנו שהתורה חידשה פטורים לכל אב נזיקין, אך באדם המזיק אין שום פטורים והוא חייב בכל מצב. <br /> <br /> === תירוץ הגמרא ===<br /> ה'''גמרא''' מיישבת שגם רבי יוחנן יודה שאדם המזיק באש פטור בטמון במקרים שבהם לא ניתן להגדיר את הנזק כחציו (בלשון הגמרא &quot;כלו לו חציו&quot;), לדוגמא במקרה שבו נפלה דליקה בחצרו ורק לאחר זמן הגדר נפלה והאש התפשטה אל חצר חברו. במצב כזה האש לא נחשבת כחציו משום שבשעה שהדליק את האש היא עוד לא הייתה ראויה להזיק בגלל הגדר.&lt;br&gt; <br /> הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו.<br /> על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.&lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו &quot;כלו לו חציו&quot; הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של &quot;אשו משום ממונו&quot; ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה אית ליה}} וה'''ר&quot;י מלוניל''' {{מ|כג א ד&quot;ה אי הכי}}.&lt;br&gt;<br /> המהרש&quot;ל '''בחכמת שלמה''' {{היברובוקס|21223|13|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מביא שישנה גרסה אחרת ברש&quot;י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש&quot;י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> === שיטת הרא&quot;ש והטור ===<br /> ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|ב ח}}] וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} פסקו כדעת רבי יוחנן ש&quot;אשו משום חציו&quot; משום שהלכה כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש, וכן מפני שמובא בסוגייה {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} שיש לדבריו של רבי יוחנן סיוע מפשטי המקראות ומברייתא. הרא&quot;ש והטור פסקו את מסקנת הגמרא כמו שפירש אותה רש&quot;י (בגרסה המופיעה לפנינו), כלומר שחיוב &quot;אשו משום חציו&quot; הוא רק במקרה שבו לא כלו לו חציו, ואם כלו לו חציו ישנו חיוב של אשו משום ממונו. כפי שהבאנו לעיל {{הערה|תחת הכותרת &quot;תירוץ הגמרא&quot;}} כך פסק גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה כבר ידעת}}.<br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם ===<br /> ה'''רי&quot;ף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10a.1?lang=he {{מ|י א}}] וה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} פסקו גם הם כדעת רבי יוחנן, אך ה'''מגיד משנה''' העיר על דבריהם שהם לא הזכירו את החלוקה בין מקרה שבו &quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;, והמגיד משנה תמה מדוע השמיטו את החלוקה הזו אף על פי שיש בה נפקא מינא גדולה למעשה והיא עולה מפשט הסוגייה. המגיד משנה כותב שאולי הייתה לרמב&quot;ם שיטה אחרת בפירוש הסוגייה, או שהרמב&quot;ם החליט לדחות את מסקנת הגמרא מהלכה מפני שמפשט המשניות והברייתות לא נראה שישנה חלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''ים של שלמה''' {{היברובוקס|40932|34|ב כב}} מבאר שלדעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם במסקנת הסוגייה הגמרא חוזרת בה מהחלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;, ולמסקנה בכל מצב שבו האדם הדליק את האש בידיו חיובו הוא משום ממונו ופטור בטמון, ואילו במקרה שבו האדם לא הדליק בידיו אלא פשע בשמירת גחלתו החיוב הוא משום חציו וחייב גם בטמון{{הערה|בדבריו שם הוא מבאר בהרחבה איך ניתן לפרנס פירוש זה בלשון הסוגייה }}.&lt;br&gt;<br /> ה'''נחלת דוד''' {{היברובוקס|15286|40|כג א}} תמה על הים של שלמה, שכן יוצא מדבריו שהחיוב של אדם המדליק בידיו הוא פחות חמור מחיובו של אדם שפשע בשמירת האש בלי להדליק אותה בידיו, ודבר זה מנוגד לסברא הפשוטה. הנחלת דוד מסביר שהרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו את הגמרא כדעת רש&quot;י בגרסא המובאת בחכמת שלמה, ולדעתם החיוב של אשו משום חציו שייך רק במקרה שבו יש בעלות על הגחלת, כי החיוב של &quot;אשו משום חציו&quot; למעשה מתבסס על החיוב של אשו משום ממונו. לכן הרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו שלמסקנת הסוגייה לא קשה על רבי יוחנן איך שייך באש הפטור של טמון, שהרי גם רבי יוחנן מודה שהחיוב על נזקי אש מבוסס על כך שהאש היא ממונו, ואין צורך למסקנת הסוגייה לחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;.<br /> <br /> === פסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו ===<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת רבי יוחנן, והשולחן ערוך מחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה ש&quot;לא כלו לו חציו&quot;, דהיינו כדעת הרא&quot;ש והטור. דבריו של השולחן ערוך התקבלו להלכה גם בקרב נושאי כליו, כפי שניתן לראות מדברי ה'''סמ&quot;ע''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|כה}} ו'''ערוך השולחן''' {{היברובוקס|14241|487|ח}}. <br /> <br /> == חיוב בושת ==<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה לחייבו}} וה'''נימוקי יוסף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10b?lang=he&amp;p2=Nimukei_Yosef_on_Bava_Kamma.10a.16&amp;lang2=he&amp;w2=all&amp;lang3=he {{מ|י ב}}] כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה&lt;br&gt;<br /> לעומת זאת ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יא}} טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|ב ח}}] וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}}. הפרישה מבאר שלדעת הרמב&quot;ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.&lt;br&gt;<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת הרמב&quot;ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי '''הגר&quot;א''' {{לז בליקוט}} שמוכיח כשיטת הרמב&quot;ם מדברי ה'''ירושלמי''' {{היברובוקס|40732|15|א ב}}.<br /> <br /> == הריגה באמצעות אש ==<br /> נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש&quot;אשו משום חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> לדעת ה'''תוספות''' {{גמרא|סנהדרין|עז|א|סנהדרין עז ד&quot;ה סוף חמה}} ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|בבא קמא ב ח}}] וה'''רא&quot;ה''' בשיטה מקובצת {{היברובוקס|14110|202|בבא קמא נו א ד&quot;ה אילימא}} כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.&lt;br&gt;<br /> לעומתם ה'''ר&quot;ן''' {{היברובוקס|14458|147|סנהדרין עז ב ד&quot;ה זרק כדור}} כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' {{היברובוקס|14093|175|נו א}} מדייק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|רוצח ושמירת הנפש|ג|י|רוצח ושמירת הנפש ג י}} שגם הוא סובר כדעת הר&quot;ן.&lt;br&gt;<br /> ה'''אבני נזר''' {{היברובוקס|1344|422|אורח חיים שפט ד}} וה'''חלקת יואב''' {{היברובוקס|8288|173|חושן משפט ז}} מקשים על הר&quot;ן שהגמרא בסוגייתנו {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום &quot;קים ליה בדרבה מיניה&quot;, ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ&quot;ל מתרצים שלדעת הר&quot;ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.&lt;br&gt;<br /> ה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא&quot;ש, אך ה'''ערך ש&quot;י''' {{היברובוקס|8573|333|תיח ב}} כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח.<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/23590 אשו משום חציו או משום ממונו] הרב יאיר וסרטיל, אתר ישיבה.<br /> * [https://asif.co.il/tag/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95/ אשו משום חציו], מאמרים שונים באתר אסיף.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%91%D7%91%D7%90-%D7%A7%D7%9E%D7%90-%D7%93%D7%A3-%D7%9B%D7%91-%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95 אשו משום חציו] הרב אברהם סתיו, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%95-%D7%91%D7%A0%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA אשו משום חציו בנזיקין ובשבת] הרב אוהד פיקסלר, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/nature-damages-fire-22a-23a יסוד חיוב המבעיר] הרב דוד ברופסקי, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> <br /> == הערות שוליים ==</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%A9%D7%95_%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95_%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95&diff=21442 2025-04-08T06:45:59Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כב א||נזקי ממון יד טו|חושן משפט תיח יז}}<br /> מחלוקת האמוראים בשאלה האם אדם שמזיק באמצעות אש מתחייב מדין נזקי גופו או מדין נזקי ממונו<br /> .<br /> <br /> == סוגיית הגמרא ==<br /> ה'''גמרא''' במסכת בבא קמא {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א}} מציגה מחלוקת בין האמוראים בשאלה מה היסוד העומד מאחורי חיוב אש: לדעת '''רבי יוחנן''' &quot;אשו משום חציו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאדם המזיק לכל דבר בדומה לאדם הזורק חץ, ואילו לדעת '''ריש לקיש''' &quot;אשו משום ממונו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאילו בהמתו הזיקה.&lt;br&gt;<br /> הגמרא מציגה כמה נפקא מינות בין דעת רבי יוחנן לדעת ריש לקיש: לדעת רבי יוחנן אדם שמזיק על ידי אש מתחייב בארבעה דברים כמו אדם המזיק בידיו, אך לדעת ריש לקיש המזיק באש פטור מארבעה דברים כמו שור שהזיק אדם. שנית, לדעת רבי יוחנן במקרה שבהמתו של אדם נטלה גחלת והבעירה על ידה הבעלים מתחייב חצי נזק מדין צרורות, אך לדעת ריש לקיש אדם לא חייב על אש של בהמתו כלל חוץ מהמקום הראשון בו הגחלת נגעה (ובלשון הגמרא &quot;מקום גחלת&quot;). <br /> <br /> == אשו משום ממונו ==<br /> דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת.&lt;br&gt;<br /> לדעת '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה משום ממונו}} היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם.<br /> &lt;br&gt;'''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה אשו משום ממונו}} הקשו על רש&quot;י שלוש קושיות מרכזיות:<br /> # הגמרא בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|נו|ב|נו ב}} כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש&quot;י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה.<br /> # המשנה בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|סב|ב|סב ב}} כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש&quot;י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש.<br /> # לפי שיטתו של רש&quot;י כל אדם יכול להדליק את רכושו של חברו ולהיפטר ע&quot;י הפקרת הגחלים.<br /> '''השיטה מקובצת''' {{היברובוקס|14110|80|כב א ד&quot;ה ובגליונות}} מתרץ בדעת רש&quot;י שריש לקיש מצריך בעלות על הגחלת רק במידה והאדם לא הדליק את האש בידיו אלא פשע בשמירת האש והיא התפשטה לרכוש חברו מאליה. אך במידה והאדם הדליק את האש בידיו אפילו ריש לקיש יודה שאין צורך בבעלות על הגחלת כדי לחייב. <br /> &lt;br&gt;<br /> התוספות חלקו על רש&quot;י וטענו שלדעת ריש לקיש אין צורך בבעלות על הגחלת כדי להתחייב, ובעקבותיהם הלכו ה'''רשב&quot;א''' {{היברובוקס|37271|20|כב א ד&quot;ה וריש לקיש}} ו'''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|35|כב א ד&quot;ה ורשב&quot;ל}}.<br /> <br /> <br /> == אשו משום חציו - מסקנת הגמרא ==<br /> === קושיית הגמרא על רבי יוחנן ===<br /> ה'''גמרא''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א}} מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי &quot;טמון&quot; - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי, ונחלקו הראשונים איך לבאר את קושיית הגמרא. <br /> &lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה היכי משכחת לה}} מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש&quot;י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|37|כג א ד&quot;ה טמון באש}} חולק על רש&quot;י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.&lt;br&gt;<br /> רש&quot;י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש&quot;י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.&lt;br&gt;<br /> '''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה טמון באש}} מסבירים שלדעת רבי יוחנן לא שייך לפטור טמון באש, כי רק בנזקי ממונו מצאנו שהתורה חידשה פטורים לכל אב נזיקין, אך באדם המזיק אין שום פטורים והוא חייב בכל מצב. <br /> <br /> === תירוץ הגמרא ===<br /> ה'''גמרא''' מיישבת שגם רבי יוחנן יודה שאדם המזיק באש פטור בטמון במקרים שבהם לא ניתן להגדיר את הנזק כחציו (בלשון הגמרא &quot;כלו לו חציו&quot;), לדוגמא במקרה שבו נפלה דליקה בחצרו ורק לאחר זמן הגדר נפלה והאש התפשטה אל חצר חברו. במצב כזה האש לא נחשבת כחציו משום שבשעה שהדליק את האש היא עוד לא הייתה ראויה להזיק בגלל הגדר.&lt;br&gt; <br /> הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו.<br /> על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.&lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו &quot;כלו לו חציו&quot; הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של &quot;אשו משום ממונו&quot; ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה אית ליה}} וה'''ר&quot;י מלוניל''' {{מ|כג א ד&quot;ה אי הכי}}.&lt;br&gt;<br /> המהרש&quot;ל '''בחכמת שלמה''' {{היברובוקס|21223|13|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מביא שישנה גרסה אחרת ברש&quot;י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש&quot;י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> === שיטת הרא&quot;ש והטור ===<br /> ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|ב ח}}] וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} פסקו כדעת רבי יוחנן ש&quot;אשו משום חציו&quot; משום שהלכה כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש, וכן מפני שמובא בסוגייה {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} שיש לדבריו של רבי יוחנן סיוע מפשטי המקראות ומברייתא. הרא&quot;ש והטור פסקו את מסקנת הגמרא כמו שפירש אותה רש&quot;י (בגרסה המופיעה לפנינו), כלומר שחיוב &quot;אשו משום חציו&quot; הוא רק במקרה שבו לא כלו לו חציו, ואם כלו לו חציו ישנו חיוב של אשו משום ממונו. כפי שהבאנו לעיל {{הערה|תחת הכותרת &quot;תירוץ הגמרא&quot;}} כך פסק גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה כבר ידעת}}.<br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם ===<br /> ה'''רי&quot;ף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10a.1?lang=he {{מ|י א}}] וה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} פסקו גם הם כדעת רבי יוחנן, אך ה'''מגיד משנה''' העיר על דבריהם שהם לא הזכירו את החלוקה בין מקרה שבו &quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;, והמגיד משנה תמה מדוע השמיטו את החלוקה הזו אף על פי שיש בה נפקא מינא גדולה למעשה והיא עולה מפשט הסוגייה. המגיד משנה כותב שאולי הייתה לרמב&quot;ם שיטה אחרת בפירוש הסוגייה, או שהרמב&quot;ם החליט לדחות את מסקנת הגמרא מהלכה מפני שמפשט המשניות והברייתות לא נראה שישנה חלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''ים של שלמה''' {{היברובוקס|40932|34|ב כב}} מבאר שלדעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם במסקנת הסוגייה הגמרא חוזרת בה מהחלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;, ולמסקנה בכל מצב שבו האדם הדליק את האש בידיו חיובו הוא משום ממונו ופטור בטמון, ואילו במקרה שבו האדם לא הדליק בידיו אלא פשע בשמירת גחלתו החיוב הוא משום חציו וחייב גם בטמון{{הערה|בדבריו שם הוא מבאר בהרחבה איך ניתן לפרנס פירוש זה בלשון הסוגייה }}.&lt;br&gt;<br /> ה'''נחלת דוד''' {{היברובוקס|15286|40|כג א}} תמה על הים של שלמה, שכן יוצא מדבריו שהחיוב של אדם המדליק בידיו הוא פחות חמור מחיובו של אדם שפשע בשמירת האש בלי להדליק אותה בידיו, ודבר זה מנוגד לסברא הפשוטה. הנחלת דוד מסביר שהרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו את הגמרא כדעת רש&quot;י בגרסא המובאת בחכמת שלמה, ולדעתם החיוב של אשו משום חציו שייך רק במקרה שבו יש בעלות על הגחלת, כי החיוב של &quot;אשו משום חציו&quot; למעשה מתבסס על החיוב של אשו משום ממונו. לכן הרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו שלמסקנת הסוגייה לא קשה על רבי יוחנן איך שייך באש הפטור של טמון, שהרי גם רבי יוחנן מודה שהחיוב על נזקי אש מבוסס על כך שהאש היא ממונו, ואין צורך למסקנת הסוגייה לחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;.<br /> <br /> === פסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו ===<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת רבי יוחנן, והשולחן ערוך מחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה ש&quot;לא כלו לו חציו&quot;, דהיינו כדעת הרא&quot;ש והטור. דבריו של השולחן ערוך התקבלו להלכה גם בקרב נושאי כליו, כפי שניתן לראות מדברי ה'''סמ&quot;ע''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|כה}} ו'''ערוך השולחן''' {{היברובוקס|14241|487|ח}}. <br /> <br /> == חיוב בושת ==<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה לחייבו}} וה'''נימוקי יוסף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10b?lang=he&amp;p2=Nimukei_Yosef_on_Bava_Kamma.10a.16&amp;lang2=he&amp;w2=all&amp;lang3=he {{מ|י ב}}] כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה&lt;br&gt;<br /> לעומת זאת ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יא}} טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|ב ח}}] וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}}. הפרישה מבאר שלדעת הרמב&quot;ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.&lt;br&gt;<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת הרמב&quot;ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי '''הגר&quot;א''' {{לז בליקוט}} שמוכיח כשיטת הרמב&quot;ם מדברי ה'''ירושלמי''' {{היברובוקס|40732|15|א ב}}.<br /> <br /> == הריגה באמצעות אש ==<br /> נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש&quot;אשו משום חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> לדעת ה'''תוספות''' {{גמרא|סנהדרין|עז|א|סנהדרין עז ד&quot;ה סוף חמה}} ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|בבא קמא ב ח}}] וה'''רא&quot;ה''' בשיטה מקובצת {{היברובוקס|14110|202|בבא קמא נו א ד&quot;ה אילימא}} כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.&lt;br&gt;<br /> לעומתם ה'''ר&quot;ן''' (סנהדרין עז ב ד&quot;ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' {{היברובוקס|14093|175|נו א}} מדייק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|רוצח ושמירת הנפש|ג|י|רוצח ושמירת הנפש ג י}} שגם הוא סובר כדעת הר&quot;ן.&lt;br&gt;<br /> ה'''אבני נזר''' {{היברובוקס|1344|422|אורח חיים שפט ד}} וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר&quot;ן שהגמרא בסוגייתנו {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום &quot;קים ליה בדרבה מיניה&quot;, ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ&quot;ל מתרצים שלדעת הר&quot;ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.&lt;br&gt;<br /> ה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא&quot;ש, אך ה'''ערך ש&quot;י''' {{היברובוקס|8573|333|תיח ב}} כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח.<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/23590 אשו משום חציו או משום ממונו] הרב יאיר וסרטיל, אתר ישיבה.<br /> * [https://asif.co.il/tag/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95/ אשו משום חציו], מאמרים שונים באתר אסיף.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%91%D7%91%D7%90-%D7%A7%D7%9E%D7%90-%D7%93%D7%A3-%D7%9B%D7%91-%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95 אשו משום חציו] הרב אברהם סתיו, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%95-%D7%91%D7%A0%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA אשו משום חציו בנזיקין ובשבת] הרב אוהד פיקסלר, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/nature-damages-fire-22a-23a יסוד חיוב המבעיר] הרב דוד ברופסקי, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> <br /> == הערות שוליים ==</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%A9%D7%95_%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95_%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95&diff=21441 2025-04-08T06:41:58Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כב א||נזקי ממון יד טו|חושן משפט תיח יז}}<br /> מחלוקת האמוראים בשאלה האם אדם שמזיק באמצעות אש מתחייב מדין נזקי גופו או מדין נזקי ממונו<br /> .<br /> <br /> == סוגיית הגמרא ==<br /> ה'''גמרא''' במסכת בבא קמא {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א}} מציגה מחלוקת בין האמוראים בשאלה מה היסוד העומד מאחורי חיוב אש: לדעת '''רבי יוחנן''' &quot;אשו משום חציו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאדם המזיק לכל דבר בדומה לאדם הזורק חץ, ואילו לדעת '''ריש לקיש''' &quot;אשו משום ממונו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאילו בהמתו הזיקה.&lt;br&gt;<br /> הגמרא מציגה כמה נפקא מינות בין דעת רבי יוחנן לדעת ריש לקיש: לדעת רבי יוחנן אדם שמזיק על ידי אש מתחייב בארבעה דברים כמו אדם המזיק בידיו, אך לדעת ריש לקיש המזיק באש פטור מארבעה דברים כמו שור שהזיק אדם. שנית, לדעת רבי יוחנן במקרה שבהמתו של אדם נטלה גחלת והבעירה על ידה הבעלים מתחייב חצי נזק מדין צרורות, אך לדעת ריש לקיש אדם לא חייב על אש של בהמתו כלל חוץ מהמקום הראשון בו הגחלת נגעה (ובלשון הגמרא &quot;מקום גחלת&quot;). <br /> <br /> == אשו משום ממונו ==<br /> דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת.&lt;br&gt;<br /> לדעת '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה משום ממונו}} היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם.<br /> &lt;br&gt;'''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה אשו משום ממונו}} הקשו על רש&quot;י שלוש קושיות מרכזיות:<br /> # הגמרא בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|נו|ב|נו ב}} כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש&quot;י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה.<br /> # המשנה בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|סב|ב|סב ב}} כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש&quot;י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש.<br /> # לפי שיטתו של רש&quot;י כל אדם יכול להדליק את רכושו של חברו ולהיפטר ע&quot;י הפקרת הגחלים.<br /> '''השיטה מקובצת''' {{היברובוקס|14110|80|כב א ד&quot;ה ובגליונות}} מתרץ בדעת רש&quot;י שריש לקיש מצריך בעלות על הגחלת רק במידה והאדם לא הדליק את האש בידיו אלא פשע בשמירת האש והיא התפשטה לרכוש חברו מאליה. אך במידה והאדם הדליק את האש בידיו אפילו ריש לקיש יודה שאין צורך בבעלות על הגחלת כדי לחייב. <br /> &lt;br&gt;<br /> התוספות חלקו על רש&quot;י וטענו שלדעת ריש לקיש אין צורך בבעלות על הגחלת כדי להתחייב, ובעקבותיהם הלכו ה'''רשב&quot;א''' {{היברובוקס|37271|20|כב א ד&quot;ה וריש לקיש}} ו'''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|35|כב א ד&quot;ה ורשב&quot;ל}}.<br /> <br /> <br /> == אשו משום חציו - מסקנת הגמרא ==<br /> === קושיית הגמרא על רבי יוחנן ===<br /> ה'''גמרא''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א}} מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי &quot;טמון&quot; - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי, ונחלקו הראשונים איך לבאר את קושיית הגמרא. <br /> &lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה היכי משכחת לה}} מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש&quot;י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|37|כג א ד&quot;ה טמון באש}} חולק על רש&quot;י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.&lt;br&gt;<br /> רש&quot;י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש&quot;י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.&lt;br&gt;<br /> '''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה טמון באש}} מסבירים שלדעת רבי יוחנן לא שייך לפטור טמון באש, כי רק בנזקי ממונו מצאנו שהתורה חידשה פטורים לכל אב נזיקין, אך באדם המזיק אין שום פטורים והוא חייב בכל מצב. <br /> <br /> === תירוץ הגמרא ===<br /> ה'''גמרא''' מיישבת שגם רבי יוחנן יודה שאדם המזיק באש פטור בטמון במקרים שבהם לא ניתן להגדיר את הנזק כחציו (בלשון הגמרא &quot;כלו לו חציו&quot;), לדוגמא במקרה שבו נפלה דליקה בחצרו ורק לאחר זמן הגדר נפלה והאש התפשטה אל חצר חברו. במצב כזה האש לא נחשבת כחציו משום שבשעה שהדליק את האש היא עוד לא הייתה ראויה להזיק בגלל הגדר.&lt;br&gt; <br /> הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו.<br /> על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.&lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו &quot;כלו לו חציו&quot; הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של &quot;אשו משום ממונו&quot; ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה אית ליה}} וה'''ר&quot;י מלוניל''' {{מ|כג א ד&quot;ה אי הכי}}.&lt;br&gt;<br /> המהרש&quot;ל '''בחכמת שלמה''' {{היברובוקס|21223|13|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מביא שישנה גרסה אחרת ברש&quot;י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש&quot;י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> === שיטת הרא&quot;ש והטור ===<br /> ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|ב ח}}] וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} פסקו כדעת רבי יוחנן ש&quot;אשו משום חציו&quot; משום שהלכה כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש, וכן מפני שמובא בסוגייה {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} שיש לדבריו של רבי יוחנן סיוע מפשטי המקראות ומברייתא. הרא&quot;ש והטור פסקו את מסקנת הגמרא כמו שפירש אותה רש&quot;י (בגרסה המופיעה לפנינו), כלומר שחיוב &quot;אשו משום חציו&quot; הוא רק במקרה שבו לא כלו לו חציו, ואם כלו לו חציו ישנו חיוב של אשו משום ממונו. כפי שהבאנו לעיל {{הערה|תחת הכותרת &quot;תירוץ הגמרא&quot;}} כך פסק גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה כבר ידעת}}.<br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם ===<br /> ה'''רי&quot;ף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10a.1?lang=he {{מ|י א}}] וה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} פסקו גם הם כדעת רבי יוחנן, אך ה'''מגיד משנה''' העיר על דבריהם שהם לא הזכירו את החלוקה בין מקרה שבו &quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;, והמגיד משנה תמה מדוע השמיטו את החלוקה הזו אף על פי שיש בה נפקא מינא גדולה למעשה והיא עולה מפשט הסוגייה. המגיד משנה כותב שאולי הייתה לרמב&quot;ם שיטה אחרת בפירוש הסוגייה, או שהרמב&quot;ם החליט לדחות את מסקנת הגמרא מהלכה מפני שמפשט המשניות והברייתות לא נראה שישנה חלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''ים של שלמה''' {{היברובוקס|40932|34|ב כב}} מבאר שלדעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם במסקנת הסוגייה הגמרא חוזרת בה מהחלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;, ולמסקנה בכל מצב שבו האדם הדליק את האש בידיו חיובו הוא משום ממונו ופטור בטמון, ואילו במקרה שבו האדם לא הדליק בידיו אלא פשע בשמירת גחלתו החיוב הוא משום חציו וחייב גם בטמון{{הערה|בדבריו שם הוא מבאר בהרחבה איך ניתן לפרנס פירוש זה בלשון הסוגייה }}.&lt;br&gt;<br /> ה'''נחלת דוד''' {{היברובוקס|15286|40|כג א}} תמה על הים של שלמה, שכן יוצא מדבריו שהחיוב של אדם המדליק בידיו הוא פחות חמור מחיובו של אדם שפשע בשמירת האש בלי להדליק אותה בידיו, ודבר זה מנוגד לסברא הפשוטה. הנחלת דוד מסביר שהרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו את הגמרא כדעת רש&quot;י בגרסא המובאת בחכמת שלמה, ולדעתם החיוב של אשו משום חציו שייך רק במקרה שבו יש בעלות על הגחלת, כי החיוב של &quot;אשו משום חציו&quot; למעשה מתבסס על החיוב של אשו משום ממונו. לכן הרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו שלמסקנת הסוגייה לא קשה על רבי יוחנן איך שייך באש הפטור של טמון, שהרי גם רבי יוחנן מודה שהחיוב על נזקי אש מבוסס על כך שהאש היא ממונו, ואין צורך למסקנת הסוגייה לחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;.<br /> <br /> === פסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו ===<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת רבי יוחנן, והשולחן ערוך מחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה ש&quot;לא כלו לו חציו&quot;, דהיינו כדעת הרא&quot;ש והטור. דבריו של השולחן ערוך התקבלו להלכה גם בקרב נושאי כליו, כפי שניתן לראות מדברי ה'''סמ&quot;ע''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|כה}} ו'''ערוך השולחן''' {{היברובוקס|14241|487|ח}}. <br /> <br /> == חיוב בושת ==<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה לחייבו}} וה'''נימוקי יוסף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10b?lang=he&amp;p2=Nimukei_Yosef_on_Bava_Kamma.10a.16&amp;lang2=he&amp;w2=all&amp;lang3=he {{מ|י ב}}] כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה&lt;br&gt;<br /> לעומת זאת ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יא}} טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|ב ח}}] וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}}. הפרישה מבאר שלדעת הרמב&quot;ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.&lt;br&gt;<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת הרמב&quot;ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי '''הגר&quot;א''' {{לז בליקוט}} שמוכיח כשיטת הרמב&quot;ם מדברי ה'''ירושלמי''' {{היברובוקס|40732|15|א ב}}.<br /> <br /> == הריגה באמצעות אש ==<br /> נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש&quot;אשו משום חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> לדעת ה'''תוספות''' {{גמרא|סנהדרין|עז|א|סנהדרין עז ד&quot;ה סוף חמה}} ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|בבא קמא ב ח}}] וה'''רא&quot;ה''' בשיטה מקובצת {{היברובוקס|14110|202|בבא קמא נו א ד&quot;ה אילימא}} כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.&lt;br&gt;<br /> לעומתם ה'''ר&quot;ן''' (סנהדרין עז ב ד&quot;ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' {{היברובוקס|14093|175|נו א}} מדייק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|רוצח ושמירת הנפש|ג|י|רוצח ושמירת הנפש ג י}} שגם הוא סובר כדעת הר&quot;ן.&lt;br&gt;<br /> ה'''אבני נזר''' {{היברובוקס|1344|422|אורח חיים שפט ד}} וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר&quot;ן שהגמרא בסוגייתנו {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום &quot;קים ליה בדרבה מיניה&quot;, ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ&quot;ל מתרצים שלדעת הר&quot;ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.&lt;br&gt;<br /> ה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא&quot;ש, אך ה'''ערך ש&quot;י''' (חושן משפט תיח ב) כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח.<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/23590 אשו משום חציו או משום ממונו] הרב יאיר וסרטיל, אתר ישיבה.<br /> * [https://asif.co.il/tag/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95/ אשו משום חציו], מאמרים שונים באתר אסיף.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%91%D7%91%D7%90-%D7%A7%D7%9E%D7%90-%D7%93%D7%A3-%D7%9B%D7%91-%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95 אשו משום חציו] הרב אברהם סתיו, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%95-%D7%91%D7%A0%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA אשו משום חציו בנזיקין ובשבת] הרב אוהד פיקסלר, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/nature-damages-fire-22a-23a יסוד חיוב המבעיר] הרב דוד ברופסקי, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> <br /> == הערות שוליים ==</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%A9%D7%95_%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95_%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95&diff=21440 2025-04-08T06:41:05Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כב א||נזקי ממון יד טו|חושן משפט תיח יז}}<br /> מחלוקת האמוראים בשאלה האם אדם שמזיק באמצעות אש מתחייב מדין נזקי גופו או מדין נזקי ממונו<br /> .<br /> <br /> == סוגיית הגמרא ==<br /> ה'''גמרא''' במסכת בבא קמא {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א}} מציגה מחלוקת בין האמוראים בשאלה מה היסוד העומד מאחורי חיוב אש: לדעת '''רבי יוחנן''' &quot;אשו משום חציו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאדם המזיק לכל דבר בדומה לאדם הזורק חץ, ואילו לדעת '''ריש לקיש''' &quot;אשו משום ממונו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאילו בהמתו הזיקה.&lt;br&gt;<br /> הגמרא מציגה כמה נפקא מינות בין דעת רבי יוחנן לדעת ריש לקיש: לדעת רבי יוחנן אדם שמזיק על ידי אש מתחייב בארבעה דברים כמו אדם המזיק בידיו, אך לדעת ריש לקיש המזיק באש פטור מארבעה דברים כמו שור שהזיק אדם. שנית, לדעת רבי יוחנן במקרה שבהמתו של אדם נטלה גחלת והבעירה על ידה הבעלים מתחייב חצי נזק מדין צרורות, אך לדעת ריש לקיש אדם לא חייב על אש של בהמתו כלל חוץ מהמקום הראשון בו הגחלת נגעה (ובלשון הגמרא &quot;מקום גחלת&quot;). <br /> <br /> == אשו משום ממונו ==<br /> דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת.&lt;br&gt;<br /> לדעת '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה משום ממונו}} היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם.<br /> &lt;br&gt;'''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה אשו משום ממונו}} הקשו על רש&quot;י שלוש קושיות מרכזיות:<br /> # הגמרא בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|נו|ב|נו ב}} כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש&quot;י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה.<br /> # המשנה בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|סב|ב|סב ב}} כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש&quot;י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש.<br /> # לפי שיטתו של רש&quot;י כל אדם יכול להדליק את רכושו של חברו ולהיפטר ע&quot;י הפקרת הגחלים.<br /> '''השיטה מקובצת''' {{היברובוקס|14110|80|כב א ד&quot;ה ובגליונות}} מתרץ בדעת רש&quot;י שריש לקיש מצריך בעלות על הגחלת רק במידה והאדם לא הדליק את האש בידיו אלא פשע בשמירת האש והיא התפשטה לרכוש חברו מאליה. אך במידה והאדם הדליק את האש בידיו אפילו ריש לקיש יודה שאין צורך בבעלות על הגחלת כדי לחייב. <br /> &lt;br&gt;<br /> התוספות חלקו על רש&quot;י וטענו שלדעת ריש לקיש אין צורך בבעלות על הגחלת כדי להתחייב, ובעקבותיהם הלכו ה'''רשב&quot;א''' {{היברובוקס|37271|20|כב א ד&quot;ה וריש לקיש}} ו'''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|35|כב א ד&quot;ה ורשב&quot;ל}}.<br /> <br /> <br /> == אשו משום חציו - מסקנת הגמרא ==<br /> === קושיית הגמרא על רבי יוחנן ===<br /> ה'''גמרא''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א}} מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי &quot;טמון&quot; - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי, ונחלקו הראשונים איך לבאר את קושיית הגמרא. <br /> &lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה היכי משכחת לה}} מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש&quot;י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|37|כג א ד&quot;ה טמון באש}} חולק על רש&quot;י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.&lt;br&gt;<br /> רש&quot;י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש&quot;י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.&lt;br&gt;<br /> '''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה טמון באש}} מסבירים שלדעת רבי יוחנן לא שייך לפטור טמון באש, כי רק בנזקי ממונו מצאנו שהתורה חידשה פטורים לכל אב נזיקין, אך באדם המזיק אין שום פטורים והוא חייב בכל מצב. <br /> <br /> === תירוץ הגמרא ===<br /> ה'''גמרא''' מיישבת שגם רבי יוחנן יודה שאדם המזיק באש פטור בטמון במקרים שבהם לא ניתן להגדיר את הנזק כחציו (בלשון הגמרא &quot;כלו לו חציו&quot;), לדוגמא במקרה שבו נפלה דליקה בחצרו ורק לאחר זמן הגדר נפלה והאש התפשטה אל חצר חברו. במצב כזה האש לא נחשבת כחציו משום שבשעה שהדליק את האש היא עוד לא הייתה ראויה להזיק בגלל הגדר.&lt;br&gt; <br /> הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו.<br /> על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.&lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו &quot;כלו לו חציו&quot; הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של &quot;אשו משום ממונו&quot; ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה אית ליה}} וה'''ר&quot;י מלוניל''' {{מ|כג א ד&quot;ה אי הכי}}.&lt;br&gt;<br /> המהרש&quot;ל '''בחכמת שלמה''' {{היברובוקס|21223|13|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מביא שישנה גרסה אחרת ברש&quot;י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש&quot;י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> === שיטת הרא&quot;ש והטור ===<br /> ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|ב ח}}] וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} פסקו כדעת רבי יוחנן ש&quot;אשו משום חציו&quot; משום שהלכה כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש, וכן מפני שמובא בסוגייה {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} שיש לדבריו של רבי יוחנן סיוע מפשטי המקראות ומברייתא. הרא&quot;ש והטור פסקו את מסקנת הגמרא כמו שפירש אותה רש&quot;י (בגרסה המופיעה לפנינו), כלומר שחיוב &quot;אשו משום חציו&quot; הוא רק במקרה שבו לא כלו לו חציו, ואם כלו לו חציו ישנו חיוב של אשו משום ממונו. כפי שהבאנו לעיל {{הערה|תחת הכותרת &quot;תירוץ הגמרא&quot;}} כך פסק גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה כבר ידעת}}.<br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם ===<br /> ה'''רי&quot;ף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10a.1?lang=he {{מ|י א}}] וה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} פסקו גם הם כדעת רבי יוחנן, אך ה'''מגיד משנה''' העיר על דבריהם שהם לא הזכירו את החלוקה בין מקרה שבו &quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;, והמגיד משנה תמה מדוע השמיטו את החלוקה הזו אף על פי שיש בה נפקא מינא גדולה למעשה והיא עולה מפשט הסוגייה. המגיד משנה כותב שאולי הייתה לרמב&quot;ם שיטה אחרת בפירוש הסוגייה, או שהרמב&quot;ם החליט לדחות את מסקנת הגמרא מהלכה מפני שמפשט המשניות והברייתות לא נראה שישנה חלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''ים של שלמה''' {{היברובוקס|40932|34|ב כב}} מבאר שלדעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם במסקנת הסוגייה הגמרא חוזרת בה מהחלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;, ולמסקנה בכל מצב שבו האדם הדליק את האש בידיו חיובו הוא משום ממונו ופטור בטמון, ואילו במקרה שבו האדם לא הדליק בידיו אלא פשע בשמירת גחלתו החיוב הוא משום חציו וחייב גם בטמון{{הערה|בדבריו שם הוא מבאר בהרחבה איך ניתן לפרנס פירוש זה בלשון הסוגייה }}.&lt;br&gt;<br /> ה'''נחלת דוד''' {{היברובוקס|15286|40|כג א}} תמה על הים של שלמה, שכן יוצא מדבריו שהחיוב של אדם המדליק בידיו הוא פחות חמור מחיובו של אדם שפשע בשמירת האש בלי להדליק אותה בידיו, ודבר זה מנוגד לסברא הפשוטה. הנחלת דוד מסביר שהרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו את הגמרא כדעת רש&quot;י בגרסא המובאת בחכמת שלמה, ולדעתם החיוב של אשו משום חציו שייך רק במקרה שבו יש בעלות על הגחלת, כי החיוב של &quot;אשו משום חציו&quot; למעשה מתבסס על החיוב של אשו משום ממונו. לכן הרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו שלמסקנת הסוגייה לא קשה על רבי יוחנן איך שייך באש הפטור של טמון, שהרי גם רבי יוחנן מודה שהחיוב על נזקי אש מבוסס על כך שהאש היא ממונו, ואין צורך למסקנת הסוגייה לחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;.<br /> <br /> === פסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו ===<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת רבי יוחנן, והשולחן ערוך מחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה ש&quot;לא כלו לו חציו&quot;, דהיינו כדעת הרא&quot;ש והטור. דבריו של השולחן ערוך התקבלו להלכה גם בקרב נושאי כליו, כפי שניתן לראות מדברי ה'''סמ&quot;ע''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|כה}} ו'''ערוך השולחן''' {{היברובוקס|14241|487|ח}}. <br /> <br /> == חיוב בושת ==<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה לחייבו}} וה'''נימוקי יוסף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10b?lang=he&amp;p2=Nimukei_Yosef_on_Bava_Kamma.10a.16&amp;lang2=he&amp;w2=all&amp;lang3=he {{מ|י ב}}] כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה&lt;br&gt;<br /> לעומת זאת ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יא}} טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|ב ח}}] וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}}. הפרישה מבאר שלדעת הרמב&quot;ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.&lt;br&gt;<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת הרמב&quot;ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי '''הגר&quot;א''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח לז בליקוט}} שמוכיח כשיטת הרמב&quot;ם מדברי ה'''ירושלמי''' {{היברובוקס|40732|15|א ב}}.<br /> <br /> == הריגה באמצעות אש ==<br /> נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש&quot;אשו משום חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> לדעת ה'''תוספות''' {{גמרא|סנהדרין|עז|א|סנהדרין עז ד&quot;ה סוף חמה}} ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|בבא קמא ב ח}}] וה'''רא&quot;ה''' בשיטה מקובצת {{היברובוקס|14110|202|בבא קמא נו א ד&quot;ה אילימא}} כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.&lt;br&gt;<br /> לעומתם ה'''ר&quot;ן''' (סנהדרין עז ב ד&quot;ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' {{היברובוקס|14093|175|נו א}} מדייק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|רוצח ושמירת הנפש|ג|י|רוצח ושמירת הנפש ג י}} שגם הוא סובר כדעת הר&quot;ן.&lt;br&gt;<br /> ה'''אבני נזר''' {{היברובוקס|1344|422|אורח חיים שפט ד}} וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר&quot;ן שהגמרא בסוגייתנו {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום &quot;קים ליה בדרבה מיניה&quot;, ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ&quot;ל מתרצים שלדעת הר&quot;ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.&lt;br&gt;<br /> ה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא&quot;ש, אך ה'''ערך ש&quot;י''' (חושן משפט תיח ב) כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח.<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/23590 אשו משום חציו או משום ממונו] הרב יאיר וסרטיל, אתר ישיבה.<br /> * [https://asif.co.il/tag/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95/ אשו משום חציו], מאמרים שונים באתר אסיף.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%91%D7%91%D7%90-%D7%A7%D7%9E%D7%90-%D7%93%D7%A3-%D7%9B%D7%91-%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95 אשו משום חציו] הרב אברהם סתיו, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%95-%D7%91%D7%A0%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA אשו משום חציו בנזיקין ובשבת] הרב אוהד פיקסלר, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/nature-damages-fire-22a-23a יסוד חיוב המבעיר] הרב דוד ברופסקי, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> <br /> == הערות שוליים ==</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%A9%D7%95_%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95_%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95&diff=21439 2025-04-08T06:40:01Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כב א||נזקי ממון יד טו|חושן משפט תיח יז}}<br /> מחלוקת האמוראים בשאלה האם אדם שמזיק באמצעות אש מתחייב מדין נזקי גופו או מדין נזקי ממונו<br /> .<br /> <br /> == סוגיית הגמרא ==<br /> ה'''גמרא''' במסכת בבא קמא {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א}} מציגה מחלוקת בין האמוראים בשאלה מה היסוד העומד מאחורי חיוב אש: לדעת '''רבי יוחנן''' &quot;אשו משום חציו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאדם המזיק לכל דבר בדומה לאדם הזורק חץ, ואילו לדעת '''ריש לקיש''' &quot;אשו משום ממונו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאילו בהמתו הזיקה.&lt;br&gt;<br /> הגמרא מציגה כמה נפקא מינות בין דעת רבי יוחנן לדעת ריש לקיש: לדעת רבי יוחנן אדם שמזיק על ידי אש מתחייב בארבעה דברים כמו אדם המזיק בידיו, אך לדעת ריש לקיש המזיק באש פטור מארבעה דברים כמו שור שהזיק אדם. שנית, לדעת רבי יוחנן במקרה שבהמתו של אדם נטלה גחלת והבעירה על ידה הבעלים מתחייב חצי נזק מדין צרורות, אך לדעת ריש לקיש אדם לא חייב על אש של בהמתו כלל חוץ מהמקום הראשון בו הגחלת נגעה (ובלשון הגמרא &quot;מקום גחלת&quot;). <br /> <br /> == אשו משום ממונו ==<br /> דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת.&lt;br&gt;<br /> לדעת '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה משום ממונו}} היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם.<br /> &lt;br&gt;'''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה אשו משום ממונו}} הקשו על רש&quot;י שלוש קושיות מרכזיות:<br /> # הגמרא בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|נו|ב|נו ב}} כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש&quot;י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה.<br /> # המשנה בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|סב|ב|סב ב}} כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש&quot;י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש.<br /> # לפי שיטתו של רש&quot;י כל אדם יכול להדליק את רכושו של חברו ולהיפטר ע&quot;י הפקרת הגחלים.<br /> '''השיטה מקובצת''' {{היברובוקס|14110|80|כב א ד&quot;ה ובגליונות}} מתרץ בדעת רש&quot;י שריש לקיש מצריך בעלות על הגחלת רק במידה והאדם לא הדליק את האש בידיו אלא פשע בשמירת האש והיא התפשטה לרכוש חברו מאליה. אך במידה והאדם הדליק את האש בידיו אפילו ריש לקיש יודה שאין צורך בבעלות על הגחלת כדי לחייב. <br /> &lt;br&gt;<br /> התוספות חלקו על רש&quot;י וטענו שלדעת ריש לקיש אין צורך בבעלות על הגחלת כדי להתחייב, ובעקבותיהם הלכו ה'''רשב&quot;א''' {{היברובוקס|37271|20|כב א ד&quot;ה וריש לקיש}} ו'''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|35|כב א ד&quot;ה ורשב&quot;ל}}.<br /> <br /> <br /> == אשו משום חציו - מסקנת הגמרא ==<br /> === קושיית הגמרא על רבי יוחנן ===<br /> ה'''גמרא''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א}} מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי &quot;טמון&quot; - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי, ונחלקו הראשונים איך לבאר את קושיית הגמרא. <br /> &lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה היכי משכחת לה}} מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש&quot;י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|37|כג א ד&quot;ה טמון באש}} חולק על רש&quot;י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.&lt;br&gt;<br /> רש&quot;י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש&quot;י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.&lt;br&gt;<br /> '''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה טמון באש}} מסבירים שלדעת רבי יוחנן לא שייך לפטור טמון באש, כי רק בנזקי ממונו מצאנו שהתורה חידשה פטורים לכל אב נזיקין, אך באדם המזיק אין שום פטורים והוא חייב בכל מצב. <br /> <br /> === תירוץ הגמרא ===<br /> ה'''גמרא''' מיישבת שגם רבי יוחנן יודה שאדם המזיק באש פטור בטמון במקרים שבהם לא ניתן להגדיר את הנזק כחציו (בלשון הגמרא &quot;כלו לו חציו&quot;), לדוגמא במקרה שבו נפלה דליקה בחצרו ורק לאחר זמן הגדר נפלה והאש התפשטה אל חצר חברו. במצב כזה האש לא נחשבת כחציו משום שבשעה שהדליק את האש היא עוד לא הייתה ראויה להזיק בגלל הגדר.&lt;br&gt; <br /> הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו.<br /> על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.&lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו &quot;כלו לו חציו&quot; הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של &quot;אשו משום ממונו&quot; ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה אית ליה}} וה'''ר&quot;י מלוניל''' {{מ|כג א ד&quot;ה אי הכי}}.&lt;br&gt;<br /> המהרש&quot;ל '''בחכמת שלמה'''{{היברובוקס|21223|13|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מביא שישנה גרסה אחרת ברש&quot;י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש&quot;י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> === שיטת הרא&quot;ש והטור ===<br /> ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|ב ח}}] וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} פסקו כדעת רבי יוחנן ש&quot;אשו משום חציו&quot; משום שהלכה כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש, וכן מפני שמובא בסוגייה {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} שיש לדבריו של רבי יוחנן סיוע מפשטי המקראות ומברייתא. הרא&quot;ש והטור פסקו את מסקנת הגמרא כמו שפירש אותה רש&quot;י (בגרסה המופיעה לפנינו), כלומר שחיוב &quot;אשו משום חציו&quot; הוא רק במקרה שבו לא כלו לו חציו, ואם כלו לו חציו ישנו חיוב של אשו משום ממונו. כפי שהבאנו לעיל {{הערה|תחת הכותרת &quot;תירוץ הגמרא&quot;}} כך פסק גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה כבר ידעת}}.<br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם ===<br /> ה'''רי&quot;ף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10a.1?lang=he {{מ|י א}}] וה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} פסקו גם הם כדעת רבי יוחנן, אך ה'''מגיד משנה''' העיר על דבריהם שהם לא הזכירו את החלוקה בין מקרה שבו &quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;, והמגיד משנה תמה מדוע השמיטו את החלוקה הזו אף על פי שיש בה נפקא מינא גדולה למעשה והיא עולה מפשט הסוגייה. המגיד משנה כותב שאולי הייתה לרמב&quot;ם שיטה אחרת בפירוש הסוגייה, או שהרמב&quot;ם החליט לדחות את מסקנת הגמרא מהלכה מפני שמפשט המשניות והברייתות לא נראה שישנה חלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''ים של שלמה''' {{היברובוקס|40932|34|ב כב}} מבאר שלדעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם במסקנת הסוגייה הגמרא חוזרת בה מהחלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;, ולמסקנה בכל מצב שבו האדם הדליק את האש בידיו חיובו הוא משום ממונו ופטור בטמון, ואילו במקרה שבו האדם לא הדליק בידיו אלא פשע בשמירת גחלתו החיוב הוא משום חציו וחייב גם בטמון{{הערה|בדבריו שם הוא מבאר בהרחבה איך ניתן לפרנס פירוש זה בלשון הסוגייה }}.&lt;br&gt;<br /> ה'''נחלת דוד''' {{היברובוקס|15286|40|כג א}} תמה על הים של שלמה, שכן יוצא מדבריו שהחיוב של אדם המדליק בידיו הוא פחות חמור מחיובו של אדם שפשע בשמירת האש בלי להדליק אותה בידיו, ודבר זה מנוגד לסברא הפשוטה. הנחלת דוד מסביר שהרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו את הגמרא כדעת רש&quot;י בגרסא המובאת בחכמת שלמה, ולדעתם החיוב של אשו משום חציו שייך רק במקרה שבו יש בעלות על הגחלת, כי החיוב של &quot;אשו משום חציו&quot; למעשה מתבסס על החיוב של אשו משום ממונו. לכן הרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו שלמסקנת הסוגייה לא קשה על רבי יוחנן איך שייך באש הפטור של טמון, שהרי גם רבי יוחנן מודה שהחיוב על נזקי אש מבוסס על כך שהאש היא ממונו, ואין צורך למסקנת הסוגייה לחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;.<br /> <br /> === פסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו ===<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת רבי יוחנן, והשולחן ערוך מחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה ש&quot;לא כלו לו חציו&quot;, דהיינו כדעת הרא&quot;ש והטור. דבריו של השולחן ערוך התקבלו להלכה גם בקרב נושאי כליו, כפי שניתן לראות מדברי ה'''סמ&quot;ע''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|כה}} ו'''ערוך השולחן''' {{היברובוקס|14241|487|ח}}. <br /> <br /> == חיוב בושת ==<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה לחייבו}} וה'''נימוקי יוסף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10b?lang=he&amp;p2=Nimukei_Yosef_on_Bava_Kamma.10a.16&amp;lang2=he&amp;w2=all&amp;lang3=he {{מ|י ב}}] כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה&lt;br&gt;<br /> לעומת זאת ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יא}} טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|ב ח}}] וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}}. הפרישה מבאר שלדעת הרמב&quot;ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.&lt;br&gt;<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת הרמב&quot;ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי '''הגר&quot;א''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח לז בליקוט}} שמוכיח כשיטת הרמב&quot;ם מדברי ה'''ירושלמי''' {{היברובוקס|40732|15|א ב}}.<br /> <br /> == הריגה באמצעות אש ==<br /> נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש&quot;אשו משום חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> לדעת ה'''תוספות''' {{גמרא|סנהדרין|עז|א|סנהדרין עז ד&quot;ה סוף חמה}} ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|בבא קמא ב ח}}] וה'''רא&quot;ה''' בשיטה מקובצת {{היברובוקס|14110|202|בבא קמא נו א ד&quot;ה אילימא}} כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.&lt;br&gt;<br /> לעומתם ה'''ר&quot;ן''' (סנהדרין עז ב ד&quot;ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' {{היברובוקס|14093|175|נו א}} מדייק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|רוצח ושמירת הנפש|ג|י|רוצח ושמירת הנפש ג י}} שגם הוא סובר כדעת הר&quot;ן.&lt;br&gt;<br /> ה'''אבני נזר''' {{היברובוקס|1344|422|אורח חיים שפט ד}} וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר&quot;ן שהגמרא בסוגייתנו {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום &quot;קים ליה בדרבה מיניה&quot;, ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ&quot;ל מתרצים שלדעת הר&quot;ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.&lt;br&gt;<br /> ה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא&quot;ש, אך ה'''ערך ש&quot;י''' (חושן משפט תיח ב) כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח.<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/23590 אשו משום חציו או משום ממונו] הרב יאיר וסרטיל, אתר ישיבה.<br /> * [https://asif.co.il/tag/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95/ אשו משום חציו], מאמרים שונים באתר אסיף.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%91%D7%91%D7%90-%D7%A7%D7%9E%D7%90-%D7%93%D7%A3-%D7%9B%D7%91-%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95 אשו משום חציו] הרב אברהם סתיו, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%95-%D7%91%D7%A0%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA אשו משום חציו בנזיקין ובשבת] הרב אוהד פיקסלר, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/nature-damages-fire-22a-23a יסוד חיוב המבעיר] הרב דוד ברופסקי, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> <br /> == הערות שוליים ==</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%A9%D7%95_%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95_%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95&diff=21438 2025-04-08T06:38:52Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כב א||נזקי ממון יד טו|חושן משפט תיח יז}}<br /> מחלוקת האמוראים בשאלה האם אדם שמזיק באמצעות אש מתחייב מדין נזקי גופו או מדין נזקי ממונו<br /> .<br /> <br /> == סוגיית הגמרא ==<br /> ה'''גמרא''' במסכת בבא קמא {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א}} מציגה מחלוקת בין האמוראים בשאלה מה היסוד העומד מאחורי חיוב אש: לדעת '''רבי יוחנן''' &quot;אשו משום חציו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאדם המזיק לכל דבר בדומה לאדם הזורק חץ, ואילו לדעת '''ריש לקיש''' &quot;אשו משום ממונו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאילו בהמתו הזיקה.&lt;br&gt;<br /> הגמרא מציגה כמה נפקא מינות בין דעת רבי יוחנן לדעת ריש לקיש: לדעת רבי יוחנן אדם שמזיק על ידי אש מתחייב בארבעה דברים כמו אדם המזיק בידיו, אך לדעת ריש לקיש המזיק באש פטור מארבעה דברים כמו שור שהזיק אדם. שנית, לדעת רבי יוחנן במקרה שבהמתו של אדם נטלה גחלת והבעירה על ידה הבעלים מתחייב חצי נזק מדין צרורות, אך לדעת ריש לקיש אדם לא חייב על אש של בהמתו כלל חוץ מהמקום הראשון בו הגחלת נגעה (ובלשון הגמרא &quot;מקום גחלת&quot;). <br /> <br /> == אשו משום ממונו ==<br /> דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת.&lt;br&gt;<br /> לדעת '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה משום ממונו}} היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם.<br /> &lt;br&gt;'''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה אשו משום ממונו}} הקשו על רש&quot;י שלוש קושיות מרכזיות:<br /> # הגמרא בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|נו|ב|נו ב}} כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש&quot;י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה.<br /> # המשנה בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|סב|ב|סב ב}} כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש&quot;י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש.<br /> # לפי שיטתו של רש&quot;י כל אדם יכול להדליק את רכושו של חברו ולהיפטר ע&quot;י הפקרת הגחלים.<br /> '''השיטה מקובצת''' {{היברובוקס|14110|80|כב א ד&quot;ה ובגליונות}} מתרץ בדעת רש&quot;י שריש לקיש מצריך בעלות על הגחלת רק במידה והאדם לא הדליק את האש בידיו אלא פשע בשמירת האש והיא התפשטה לרכוש חברו מאליה. אך במידה והאדם הדליק את האש בידיו אפילו ריש לקיש יודה שאין צורך בבעלות על הגחלת כדי לחייב. <br /> &lt;br&gt;<br /> התוספות חלקו על רש&quot;י וטענו שלדעת ריש לקיש אין צורך בבעלות על הגחלת כדי להתחייב, ובעקבותיהם הלכו ה'''רשב&quot;א''' {{היברובוקס|37271|20|כב א ד&quot;ה וריש לקיש}} ו'''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|35|כב א ד&quot;ה ורשב&quot;ל}}.<br /> <br /> <br /> == אשו משום חציו - מסקנת הגמרא ==<br /> === קושיית הגמרא על רבי יוחנן ===<br /> ה'''גמרא''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א}} מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי &quot;טמון&quot; - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי, ונחלקו הראשונים איך לבאר את קושיית הגמרא. <br /> &lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה היכי משכחת לה}} מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש&quot;י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|37|כג א ד&quot;ה טמון באש}} חולק על רש&quot;י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.&lt;br&gt;<br /> רש&quot;י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש&quot;י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.&lt;br&gt;<br /> '''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה טמון באש}} מסבירים שלדעת רבי יוחנן לא שייך לפטור טמון באש, כי רק בנזקי ממונו מצאנו שהתורה חידשה פטורים לכל אב נזיקין, אך באדם המזיק אין שום פטורים והוא חייב בכל מצב. <br /> <br /> === תירוץ הגמרא ===<br /> ה'''גמרא''' מיישבת שגם רבי יוחנן יודה שאדם המזיק באש פטור בטמון במקרים שבהם לא ניתן להגדיר את הנזק כחציו (בלשון הגמרא &quot;כלו לו חציו&quot;), לדוגמא במקרה שבו נפלה דליקה בחצרו ורק לאחר זמן הגדר נפלה והאש התפשטה אל חצר חברו. במצב כזה האש לא נחשבת כחציו משום שבשעה שהדליק את האש היא עוד לא הייתה ראויה להזיק בגלל הגדר.&lt;br&gt; <br /> הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו.<br /> על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.&lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו &quot;כלו לו חציו&quot; הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של &quot;אשו משום ממונו&quot; ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה אית ליה}}, ה'''ר&quot;י מלוניל''' {{מ|כג א ד&quot;ה אי הכי}} וה''ריא&quot;ז'' {{מ|כג א ד&quot;ה האדם}} .&lt;br&gt;<br /> המהרש&quot;ל '''בחכמת שלמה'''{{היברובוקס|21223|13|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מביא שישנה גרסה אחרת ברש&quot;י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש&quot;י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> === שיטת הרא&quot;ש והטור ===<br /> ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|ב ח}}] וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} פסקו כדעת רבי יוחנן ש&quot;אשו משום חציו&quot; משום שהלכה כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש, וכן מפני שמובא בסוגייה {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} שיש לדבריו של רבי יוחנן סיוע מפשטי המקראות ומברייתא. הרא&quot;ש והטור פסקו את מסקנת הגמרא כמו שפירש אותה רש&quot;י (בגרסה המופיעה לפנינו), כלומר שחיוב &quot;אשו משום חציו&quot; הוא רק במקרה שבו לא כלו לו חציו, ואם כלו לו חציו ישנו חיוב של אשו משום ממונו. כפי שהבאנו לעיל {{הערה|תחת הכותרת &quot;תירוץ הגמרא&quot;}} כך פסק גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה כבר ידעת}}.<br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם ===<br /> ה'''רי&quot;ף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10a.1?lang=he {{מ|י א}}] וה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} פסקו גם הם כדעת רבי יוחנן, אך ה'''מגיד משנה''' העיר על דבריהם שהם לא הזכירו את החלוקה בין מקרה שבו &quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;, והמגיד משנה תמה מדוע השמיטו את החלוקה הזו אף על פי שיש בה נפקא מינא גדולה למעשה והיא עולה מפשט הסוגייה. המגיד משנה כותב שאולי הייתה לרמב&quot;ם שיטה אחרת בפירוש הסוגייה, או שהרמב&quot;ם החליט לדחות את מסקנת הגמרא מהלכה מפני שמפשט המשניות והברייתות לא נראה שישנה חלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''ים של שלמה''' {{היברובוקס|40932|34|ב כב}} מבאר שלדעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם במסקנת הסוגייה הגמרא חוזרת בה מהחלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;, ולמסקנה בכל מצב שבו האדם הדליק את האש בידיו חיובו הוא משום ממונו ופטור בטמון, ואילו במקרה שבו האדם לא הדליק בידיו אלא פשע בשמירת גחלתו החיוב הוא משום חציו וחייב גם בטמון{{הערה|בדבריו שם הוא מבאר בהרחבה איך ניתן לפרנס פירוש זה בלשון הסוגייה }}.&lt;br&gt;<br /> ה'''נחלת דוד''' {{היברובוקס|15286|40|כג א}} תמה על הים של שלמה, שכן יוצא מדבריו שהחיוב של אדם המדליק בידיו הוא פחות חמור מחיובו של אדם שפשע בשמירת האש בלי להדליק אותה בידיו, ודבר זה מנוגד לסברא הפשוטה. הנחלת דוד מסביר שהרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו את הגמרא כדעת רש&quot;י בגרסא המובאת בחכמת שלמה, ולדעתם החיוב של אשו משום חציו שייך רק במקרה שבו יש בעלות על הגחלת, כי החיוב של &quot;אשו משום חציו&quot; למעשה מתבסס על החיוב של אשו משום ממונו. לכן הרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו שלמסקנת הסוגייה לא קשה על רבי יוחנן איך שייך באש הפטור של טמון, שהרי גם רבי יוחנן מודה שהחיוב על נזקי אש מבוסס על כך שהאש היא ממונו, ואין צורך למסקנת הסוגייה לחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;.<br /> <br /> === פסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו ===<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת רבי יוחנן, והשולחן ערוך מחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה ש&quot;לא כלו לו חציו&quot;, דהיינו כדעת הרא&quot;ש והטור. דבריו של השולחן ערוך התקבלו להלכה גם בקרב נושאי כליו, כפי שניתן לראות מדברי ה'''סמ&quot;ע''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|כה}} ו'''ערוך השולחן''' {{היברובוקס|14241|487|ח}}. <br /> <br /> == חיוב בושת ==<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה לחייבו}} וה'''נימוקי יוסף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10b?lang=he&amp;p2=Nimukei_Yosef_on_Bava_Kamma.10a.16&amp;lang2=he&amp;w2=all&amp;lang3=he {{מ|י ב}}] כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה&lt;br&gt;<br /> לעומת זאת ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יא}} טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|ב ח}}] וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}}. הפרישה מבאר שלדעת הרמב&quot;ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.&lt;br&gt;<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת הרמב&quot;ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי '''הגר&quot;א''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח לז בליקוט}} שמוכיח כשיטת הרמב&quot;ם מדברי ה'''ירושלמי''' {{היברובוקס|40732|15|א ב}}.<br /> <br /> == הריגה באמצעות אש ==<br /> נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש&quot;אשו משום חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> לדעת ה'''תוספות''' {{גמרא|סנהדרין|עז|א|סנהדרין עז ד&quot;ה סוף חמה}} ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|בבא קמא ב ח}}] וה'''רא&quot;ה''' בשיטה מקובצת {{היברובוקס|14110|202|בבא קמא נו א ד&quot;ה אילימא}} כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.&lt;br&gt;<br /> לעומתם ה'''ר&quot;ן''' (סנהדרין עז ב ד&quot;ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' {{היברובוקס|14093|175|נו א}} מדייק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|רוצח ושמירת הנפש|ג|י|רוצח ושמירת הנפש ג י}} שגם הוא סובר כדעת הר&quot;ן.&lt;br&gt;<br /> ה'''אבני נזר''' {{היברובוקס|1344|422|אורח חיים שפט ד}} וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר&quot;ן שהגמרא בסוגייתנו {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום &quot;קים ליה בדרבה מיניה&quot;, ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ&quot;ל מתרצים שלדעת הר&quot;ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.&lt;br&gt;<br /> ה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא&quot;ש, אך ה'''ערך ש&quot;י''' (חושן משפט תיח ב) כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח.<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/23590 אשו משום חציו או משום ממונו] הרב יאיר וסרטיל, אתר ישיבה.<br /> * [https://asif.co.il/tag/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95/ אשו משום חציו], מאמרים שונים באתר אסיף.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%91%D7%91%D7%90-%D7%A7%D7%9E%D7%90-%D7%93%D7%A3-%D7%9B%D7%91-%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95 אשו משום חציו] הרב אברהם סתיו, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%95-%D7%91%D7%A0%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA אשו משום חציו בנזיקין ובשבת] הרב אוהד פיקסלר, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/nature-damages-fire-22a-23a יסוד חיוב המבעיר] הרב דוד ברופסקי, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> <br /> == הערות שוליים ==</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%A9%D7%95_%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95_%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95&diff=21437 2025-04-08T06:37:18Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כב א||נזקי ממון יד טו|חושן משפט תיח יז}}<br /> מחלוקת האמוראים בשאלה האם אדם שמזיק באמצעות אש מתחייב מדין נזקי גופו או מדין נזקי ממונו<br /> .<br /> <br /> == סוגיית הגמרא ==<br /> ה'''גמרא''' במסכת בבא קמא {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א}} מציגה מחלוקת בין האמוראים בשאלה מה היסוד העומד מאחורי חיוב אש: לדעת '''רבי יוחנן''' &quot;אשו משום חציו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאדם המזיק לכל דבר בדומה לאדם הזורק חץ, ואילו לדעת '''ריש לקיש''' &quot;אשו משום ממונו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאילו בהמתו הזיקה.&lt;br&gt;<br /> הגמרא מציגה כמה נפקא מינות בין דעת רבי יוחנן לדעת ריש לקיש: לדעת רבי יוחנן אדם שמזיק על ידי אש מתחייב בארבעה דברים כמו אדם המזיק בידיו, אך לדעת ריש לקיש המזיק באש פטור מארבעה דברים כמו שור שהזיק אדם. שנית, לדעת רבי יוחנן במקרה שבהמתו של אדם נטלה גחלת והבעירה על ידה הבעלים מתחייב חצי נזק מדין צרורות, אך לדעת ריש לקיש אדם לא חייב על אש של בהמתו כלל חוץ מהמקום הראשון בו הגחלת נגעה (ובלשון הגמרא &quot;מקום גחלת&quot;). <br /> <br /> == אשו משום ממונו ==<br /> דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת.&lt;br&gt;<br /> לדעת '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה משום ממונו}} היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם.<br /> &lt;br&gt;'''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה אשו משום ממונו}} הקשו על רש&quot;י שלוש קושיות מרכזיות:<br /> # הגמרא בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|נו|ב|נו ב}} כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש&quot;י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה.<br /> # המשנה בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|סב|ב|סב ב}} כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש&quot;י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש.<br /> # לפי שיטתו של רש&quot;י כל אדם יכול להדליק את רכושו של חברו ולהיפטר ע&quot;י הפקרת הגחלים.<br /> '''השיטה מקובצת''' {{היברובוקס|14110|80|כב א ד&quot;ה ובגליונות}} מתרץ בדעת רש&quot;י שריש לקיש מצריך בעלות על הגחלת רק במידה והאדם לא הדליק את האש בידיו אלא פשע בשמירת האש והיא התפשטה לרכוש חברו מאליה. אך במידה והאדם הדליק את האש בידיו אפילו ריש לקיש יודה שאין צורך בבעלות על הגחלת כדי לחייב. <br /> &lt;br&gt;<br /> התוספות חלקו על רש&quot;י וטענו שלדעת ריש לקיש אין צורך בבעלות על הגחלת כדי להתחייב, ובעקבותיהם הלכו ה'''רשב&quot;א''' {{היברובוקס|37271|20|כב א ד&quot;ה וריש לקיש}} ו'''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|35|כב א ד&quot;ה ורשב&quot;ל}}.<br /> <br /> <br /> == אשו משום חציו - מסקנת הגמרא ==<br /> === קושיית הגמרא על רבי יוחנן ===<br /> ה'''גמרא''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א}} מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי &quot;טמון&quot; - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי, ונחלקו הראשונים איך לבאר את קושיית הגמרא. <br /> &lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה היכי משכחת לה}} מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש&quot;י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|37|כג א ד&quot;ה טמון באש}} חולק על רש&quot;י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.&lt;br&gt;<br /> רש&quot;י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש&quot;י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.&lt;br&gt;<br /> '''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה טמון באש}} מסבירים שלדעת רבי יוחנן לא שייך לפטור טמון באש, כי רק בנזקי ממונו מצאנו שהתורה חידשה פטורים לכל אב נזיקין, אך באדם המזיק אין שום פטורים והוא חייב בכל מצב. <br /> <br /> === תירוץ הגמרא ===<br /> ה'''גמרא''' מיישבת שגם רבי יוחנן יודה שאדם המזיק באש פטור בטמון במקרים שבהם לא ניתן להגדיר את הנזק כחציו (בלשון הגמרא &quot;כלו לו חציו&quot;), לדוגמא במקרה שבו נפלה דליקה בחצרו ורק לאחר זמן הגדר נפלה והאש התפשטה אל חצר חברו. במצב כזה האש לא נחשבת כחציו משום שבשעה שהדליק את האש היא עוד לא הייתה ראויה להזיק בגלל הגדר.&lt;br&gt; <br /> הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו.<br /> על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.&lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו &quot;כלו לו חציו&quot; הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של &quot;אשו משום ממונו&quot; ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה אית ליה}}, ה'''ר&quot;י מלוניל''' {{מ|כג א ד&quot;ה אי הכי}} וה''ריא&quot;ז'' {{מ|כג א ד&quot;ה האדם}} .&lt;br&gt;<br /> המהרש&quot;ל '''בחכמת שלמה'''{{היברובוקס|21223|13|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מביא שישנה גרסה אחרת ברש&quot;י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש&quot;י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> === שיטת הרא&quot;ש והטור ===<br /> ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|ב ח}}] וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} פסקו כדעת רבי יוחנן ש&quot;אשו משום חציו&quot; משום שהלכה כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש, וכן מפני שמובא בסוגייה {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} שיש לדבריו של רבי יוחנן סיוע מפשטי המקראות ומברייתא. הרא&quot;ש והטור פסקו את מסקנת הגמרא כמו שפירש אותה רש&quot;י (בגרסה המופיעה לפנינו), כלומר שחיוב &quot;אשו משום חציו&quot; הוא רק במקרה שבו לא כלו לו חציו, ואם כלו לו חציו ישנו חיוב של אשו משום ממונו. כפי שהבאנו לעיל {{הערה|תחת הכותרת &quot;תירוץ הגמרא&quot;}} נראה שכך פסקו גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה כבר ידעת}} וה'''ריאז''' {{מ|כג א ד&quot;ה האדם}}. <br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם ===<br /> ה'''רי&quot;ף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10a.1?lang=he {{מ|י א}}] וה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} פסקו גם הם כדעת רבי יוחנן, אך ה'''מגיד משנה''' העיר על דבריהם שהם לא הזכירו את החלוקה בין מקרה שבו &quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;, והמגיד משנה תמה מדוע השמיטו את החלוקה הזו אף על פי שיש בה נפקא מינא גדולה למעשה והיא עולה מפשט הסוגייה. המגיד משנה כותב שאולי הייתה לרמב&quot;ם שיטה אחרת בפירוש הסוגייה, או שהרמב&quot;ם החליט לדחות את מסקנת הגמרא מהלכה מפני שמפשט המשניות והברייתות לא נראה שישנה חלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''ים של שלמה''' {{היברובוקס|40932|34|ב כב}} מבאר שלדעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם במסקנת הסוגייה הגמרא חוזרת בה מהחלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;, ולמסקנה בכל מצב שבו האדם הדליק את האש בידיו חיובו הוא משום ממונו ופטור בטמון, ואילו במקרה שבו האדם לא הדליק בידיו אלא פשע בשמירת גחלתו החיוב הוא משום חציו וחייב גם בטמון{{הערה|בדבריו שם הוא מבאר בהרחבה איך ניתן לפרנס פירוש זה בלשון הסוגייה }}.&lt;br&gt;<br /> ה'''נחלת דוד''' {{היברובוקס|15286|40|כג א}} תמה על הים של שלמה, שכן יוצא מדבריו שהחיוב של אדם המדליק בידיו הוא פחות חמור מחיובו של אדם שפשע בשמירת האש בלי להדליק אותה בידיו, ודבר זה מנוגד לסברא הפשוטה. הנחלת דוד מסביר שהרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו את הגמרא כדעת רש&quot;י בגרסא המובאת בחכמת שלמה, ולדעתם החיוב של אשו משום חציו שייך רק במקרה שבו יש בעלות על הגחלת, כי החיוב של &quot;אשו משום חציו&quot; למעשה מתבסס על החיוב של אשו משום ממונו. לכן הרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו שלמסקנת הסוגייה לא קשה על רבי יוחנן איך שייך באש הפטור של טמון, שהרי גם רבי יוחנן מודה שהחיוב על נזקי אש מבוסס על כך שהאש היא ממונו, ואין צורך למסקנת הסוגייה לחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;.<br /> <br /> === פסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו ===<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת רבי יוחנן, והשולחן ערוך מחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה ש&quot;לא כלו לו חציו&quot;, דהיינו כדעת הרא&quot;ש והטור. דבריו של השולחן ערוך התקבלו להלכה גם בקרב נושאי כליו, כפי שניתן לראות מדברי ה'''סמ&quot;ע''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|כה}} ו'''ערוך השולחן''' {{היברובוקס|14241|487|ח}}. <br /> <br /> == חיוב בושת ==<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה לחייבו}} וה'''נימוקי יוסף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10b?lang=he&amp;p2=Nimukei_Yosef_on_Bava_Kamma.10a.16&amp;lang2=he&amp;w2=all&amp;lang3=he {{מ|י ב}}] כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה&lt;br&gt;<br /> לעומת זאת ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יא}} טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|ב ח}}] וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}}. הפרישה מבאר שלדעת הרמב&quot;ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.&lt;br&gt;<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת הרמב&quot;ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי '''הגר&quot;א''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח לז בליקוט}} שמוכיח כשיטת הרמב&quot;ם מדברי ה'''ירושלמי''' {{היברובוקס|40732|15|א ב}}.<br /> <br /> == הריגה באמצעות אש ==<br /> נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש&quot;אשו משום חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> לדעת ה'''תוספות''' {{גמרא|סנהדרין|עז|א|סנהדרין עז ד&quot;ה סוף חמה}} ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|בבא קמא ב ח}}] וה'''רא&quot;ה''' בשיטה מקובצת {{היברובוקס|14110|202|בבא קמא נו א ד&quot;ה אילימא}} כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.&lt;br&gt;<br /> לעומתם ה'''ר&quot;ן''' (סנהדרין עז ב ד&quot;ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' {{היברובוקס|14093|175|נו א}} מדייק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|רוצח ושמירת הנפש|ג|י|רוצח ושמירת הנפש ג י}} שגם הוא סובר כדעת הר&quot;ן.&lt;br&gt;<br /> ה'''אבני נזר''' {{היברובוקס|1344|422|אורח חיים שפט ד}} וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר&quot;ן שהגמרא בסוגייתנו {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום &quot;קים ליה בדרבה מיניה&quot;, ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ&quot;ל מתרצים שלדעת הר&quot;ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.&lt;br&gt;<br /> ה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא&quot;ש, אך ה'''ערך ש&quot;י''' (חושן משפט תיח ב) כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח.<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/23590 אשו משום חציו או משום ממונו] הרב יאיר וסרטיל, אתר ישיבה.<br /> * [https://asif.co.il/tag/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95/ אשו משום חציו], מאמרים שונים באתר אסיף.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%91%D7%91%D7%90-%D7%A7%D7%9E%D7%90-%D7%93%D7%A3-%D7%9B%D7%91-%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95 אשו משום חציו] הרב אברהם סתיו, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%95-%D7%91%D7%A0%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA אשו משום חציו בנזיקין ובשבת] הרב אוהד פיקסלר, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/nature-damages-fire-22a-23a יסוד חיוב המבעיר] הרב דוד ברופסקי, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> <br /> == הערות שוליים ==</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%A9%D7%95_%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95_%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95&diff=21436 2025-04-08T06:36:42Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כב א||נזקי ממון יד טו|חושן משפט תיח יז}}<br /> מחלוקת האמוראים בשאלה האם אדם שמזיק באמצעות אש מתחייב מדין נזקי גופו או מדין נזקי ממונו<br /> .<br /> <br /> == סוגיית הגמרא ==<br /> ה'''גמרא''' במסכת בבא קמא {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א}} מציגה מחלוקת בין האמוראים בשאלה מה היסוד העומד מאחורי חיוב אש: לדעת '''רבי יוחנן''' &quot;אשו משום חציו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאדם המזיק לכל דבר בדומה לאדם הזורק חץ, ואילו לדעת '''ריש לקיש''' &quot;אשו משום ממונו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאילו בהמתו הזיקה.&lt;br&gt;<br /> הגמרא מציגה כמה נפקא מינות בין דעת רבי יוחנן לדעת ריש לקיש: לדעת רבי יוחנן אדם שמזיק על ידי אש מתחייב בארבעה דברים כמו אדם המזיק בידיו, אך לדעת ריש לקיש המזיק באש פטור מארבעה דברים כמו שור שהזיק אדם. שנית, לדעת רבי יוחנן במקרה שבהמתו של אדם נטלה גחלת והבעירה על ידה הבעלים מתחייב חצי נזק מדין צרורות, אך לדעת ריש לקיש אדם לא חייב על אש של בהמתו כלל חוץ מהמקום הראשון בו הגחלת נגעה (ובלשון הגמרא &quot;מקום גחלת&quot;). <br /> <br /> == אשו משום ממונו ==<br /> דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת.&lt;br&gt;<br /> לדעת '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה משום ממונו}} היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם.<br /> &lt;br&gt;'''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה אשו משום ממונו}} הקשו על רש&quot;י שלוש קושיות מרכזיות:<br /> # הגמרא בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|נו|ב|נו ב}} כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש&quot;י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה.<br /> # המשנה בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|סב|ב|סב ב}} כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש&quot;י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש.<br /> # לפי שיטתו של רש&quot;י כל אדם יכול להדליק את רכושו של חברו ולהיפטר ע&quot;י הפקרת הגחלים.<br /> '''השיטה מקובצת''' {{היברובוקס|14110|80|כב א ד&quot;ה ובגליונות}} מתרץ בדעת רש&quot;י שריש לקיש מצריך בעלות על הגחלת רק במידה והאדם לא הדליק את האש בידיו אלא פשע בשמירת האש והיא התפשטה לרכוש חברו מאליה. אך במידה והאדם הדליק את האש בידיו אפילו ריש לקיש יודה שאין צורך בבעלות על הגחלת כדי לחייב. <br /> &lt;br&gt;<br /> התוספות חלקו על רש&quot;י וטענו שלדעת ריש לקיש אין צורך בבעלות על הגחלת כדי להתחייב, ובעקבותיהם הלכו ה'''רשב&quot;א''' {{היברובוקס|37271|20|כב א ד&quot;ה וריש לקיש}} ו'''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|35|כב א ד&quot;ה ורשב&quot;ל}}.<br /> <br /> <br /> == אשו משום חציו - מסקנת הגמרא ==<br /> === קושיית הגמרא על רבי יוחנן ===<br /> ה'''גמרא''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א}} מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי &quot;טמון&quot; - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי, ונחלקו הראשונים איך לבאר את קושיית הגמרא. <br /> &lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה היכי משכחת לה}} מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש&quot;י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|37|כג א ד&quot;ה טמון באש}} חולק על רש&quot;י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.&lt;br&gt;<br /> רש&quot;י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש&quot;י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.&lt;br&gt;<br /> '''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה טמון באש}} מסבירים שלדעת רבי יוחנן לא שייך לפטור טמון באש, כי רק בנזקי ממונו מצאנו שהתורה חידשה פטורים לכל אב נזיקין, אך באדם המזיק אין שום פטורים והוא חייב בכל מצב. <br /> <br /> === תירוץ הגמרא ===<br /> ה'''גמרא''' מיישבת שגם רבי יוחנן יודה שאדם המזיק באש פטור בטמון במקרים שבהם לא ניתן להגדיר את הנזק כחציו (בלשון הגמרא &quot;כלו לו חציו&quot;), לדוגמא במקרה שבו נפלה דליקה בחצרו ורק לאחר זמן הגדר נפלה והאש התפשטה אל חצר חברו. במצב כזה האש לא נחשבת כחציו משום שבשעה שהדליק את האש היא עוד לא הייתה ראויה להזיק בגלל הגדר.&lt;br&gt; <br /> הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו.<br /> על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.&lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו &quot;כלו לו חציו&quot; הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של &quot;אשו משום ממונו&quot; ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה אית ליה}}, ה'''ר&quot;י מלוניל''' {{מ|כג א ד&quot;ה אי הכי}} וה''ריא&quot;ז'' {{מ|כג א ד&quot;ה האדם}} .&lt;br&gt;<br /> המהרש&quot;ל '''בחכמת שלמה'''{{היברובוקס|21223|13|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מביא שישנה גרסה אחרת ברש&quot;י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש&quot;י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> === שיטת הרא&quot;ש והטור ===<br /> ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|ב ח}}] וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} פסקו כדעת רבי יוחנן ש&quot;אשו משום חציו&quot; משום שהלכה כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש, וכן מפני שמובא בסוגייה {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} שיש לדבריו של רבי יוחנן סיוע מפשטי המקראות ומברייתא. הרא&quot;ש והטור פסקו את מסקנת הגמרא כמו שפירש אותה רש&quot;י (בגרסה המופיעה לפנינו), כלומר שחיוב &quot;אשו משום חציו&quot; הוא רק במקרה שבו לא כלו לו חציו, ואם כלו לו חציו ישנו חיוב של אשו משום ממונו. כפי שהבאנו לעיל {{הערה|תחת הכותרת &quot;תירוץ הגמרא&quot;}} נראה שכך פסקו גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה כבר ידעת}} וה'''ריאז''' {{מ|כג א ד&quot;ה האדם}}. <br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם ===<br /> ה'''רי&quot;ף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10a.1?lang=he {{מ|י א}}] וה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} פסקו גם הם כדעת רבי יוחנן, אך ה'''מגיד משנה''' העיר על דבריהם שהם לא הזכירו את החלוקה בין מקרה שבו &quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;, והמגיד משנה תמה מדוע השמיטו את החלוקה הזו אף על פי שיש בה נפקא מינא גדולה למעשה והיא עולה מפשט הסוגייה. המגיד משנה כותב שאולי הייתה לרמב&quot;ם שיטה אחרת בפירוש הסוגייה, או שהרמב&quot;ם החליט לדחות את מסקנת הגמרא מהלכה מפני שמפשט המשניות והברייתות לא נראה שישנה חלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''ים של שלמה''' {{היברובוקס|40932|34|ב כב}} מבאר שלדעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם במסקנת הסוגייה הגמרא חוזרת בה מהחלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;, ולמסקנה בכל מצב שבו האדם הדליק את האש בידיו חיובו הוא משום ממונו ופטור בטמון, ואילו במקרה שבו האדם לא הדליק בידיו אלא פשע בשמירת גחלתו החיוב הוא משום חציו וחייב גם בטמון{{הערה|בדבריו שם הוא מבאר בהרחבה איך ניתן לפרנס פירוש זה בלשון הסוגייה }}.&lt;br&gt;<br /> ה'''נחלת דוד''' {{היברובוקס|15286|40|כג א}} תמה על הים של שלמה, שכן יוצא מדבריו שהחיוב של אדם המדליק בידיו הוא פחות חמור מחיובו של אדם שפשע בשמירת האש בלי להדליק אותה בידיו, ודבר זה מנוגד לסברא הפשוטה. הנחלת דוד מסביר שהרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו את הגמרא כדעת רש&quot;י בגרסא המובאת בחכמת שלמה, ולדעתם החיוב של אשו משום חציו שייך רק במקרה שבו יש בעלות על הגחלת, כי החיוב של &quot;אשו משום חציו&quot; למעשה מתבסס על החיוב של אשו משום ממונו. לכן הרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו שלמסקנת הסוגייה לא קשה על רבי יוחנן איך שייך באש הפטור של טמון, שהרי גם רבי יוחנן מודה שהחיוב על נזקי אש מבוסס על כך שהאש היא ממונו, ואין צורך למסקנת הסוגייה לחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;.<br /> <br /> === פסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו ===<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת רבי יוחנן, והשולחן ערוך מחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה ש&quot;לא כלו לו חציו&quot;, דהיינו כדעת הרא&quot;ש והטור. דבריו של השולחן ערוך התקבלו להלכה גם בקרב נושאי כליו, כפי שניתן לראות מדברי ה'''סמ&quot;ע''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|כה}} ו'''ערוך השולחן''' {{היברובוקס|14241|487|ח}}. <br /> <br /> == חיוב בושת ==<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה לחייבו}} וה'''נימוקי יוסף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10b?lang=he&amp;p2=Nimukei_Yosef_on_Bava_Kamma.10a.16&amp;lang2=he&amp;w2=all&amp;lang3=he {{מ|י ב}}] כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה&lt;br&gt;<br /> לעומת זאת ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יא}} טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא&quot;ש''' https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|ב ח}}] וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}}. הפרישה מבאר שלדעת הרמב&quot;ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.&lt;br&gt;<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת הרמב&quot;ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי '''הגר&quot;א''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח לז בליקוט}} שמוכיח כשיטת הרמב&quot;ם מדברי ה'''ירושלמי''' {{היברובוקס|40732|15|א ב}}.<br /> <br /> == הריגה באמצעות אש ==<br /> נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש&quot;אשו משום חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> לדעת ה'''תוספות''' {{גמרא|סנהדרין|עז|א|סנהדרין עז ד&quot;ה סוף חמה}} ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|בבא קמא ב ח}}] וה'''רא&quot;ה''' בשיטה מקובצת {{היברובוקס|14110|202|בבא קמא נו א ד&quot;ה אילימא}} כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.&lt;br&gt;<br /> לעומתם ה'''ר&quot;ן''' (סנהדרין עז ב ד&quot;ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' {{היברובוקס|14093|175|נו א}} מדייק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|רוצח ושמירת הנפש|ג|י|רוצח ושמירת הנפש ג י}} שגם הוא סובר כדעת הר&quot;ן.&lt;br&gt;<br /> ה'''אבני נזר''' {{היברובוקס|1344|422|אורח חיים שפט ד}} וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר&quot;ן שהגמרא בסוגייתנו {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום &quot;קים ליה בדרבה מיניה&quot;, ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ&quot;ל מתרצים שלדעת הר&quot;ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.&lt;br&gt;<br /> ה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא&quot;ש, אך ה'''ערך ש&quot;י''' (חושן משפט תיח ב) כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח.<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/23590 אשו משום חציו או משום ממונו] הרב יאיר וסרטיל, אתר ישיבה.<br /> * [https://asif.co.il/tag/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95/ אשו משום חציו], מאמרים שונים באתר אסיף.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%91%D7%91%D7%90-%D7%A7%D7%9E%D7%90-%D7%93%D7%A3-%D7%9B%D7%91-%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95 אשו משום חציו] הרב אברהם סתיו, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%95-%D7%91%D7%A0%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA אשו משום חציו בנזיקין ובשבת] הרב אוהד פיקסלר, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/nature-damages-fire-22a-23a יסוד חיוב המבעיר] הרב דוד ברופסקי, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> <br /> == הערות שוליים ==</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%A9%D7%95_%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95_%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95&diff=21435 2025-04-08T06:36:13Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כב א||נזקי ממון יד טו|חושן משפט תיח יז}}<br /> מחלוקת האמוראים בשאלה האם אדם שמזיק באמצעות אש מתחייב מדין נזקי גופו או מדין נזקי ממונו<br /> .<br /> <br /> == סוגיית הגמרא ==<br /> ה'''גמרא''' במסכת בבא קמא {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א}} מציגה מחלוקת בין האמוראים בשאלה מה היסוד העומד מאחורי חיוב אש: לדעת '''רבי יוחנן''' &quot;אשו משום חציו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאדם המזיק לכל דבר בדומה לאדם הזורק חץ, ואילו לדעת '''ריש לקיש''' &quot;אשו משום ממונו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאילו בהמתו הזיקה.&lt;br&gt;<br /> הגמרא מציגה כמה נפקא מינות בין דעת רבי יוחנן לדעת ריש לקיש: לדעת רבי יוחנן אדם שמזיק על ידי אש מתחייב בארבעה דברים כמו אדם המזיק בידיו, אך לדעת ריש לקיש המזיק באש פטור מארבעה דברים כמו שור שהזיק אדם. שנית, לדעת רבי יוחנן במקרה שבהמתו של אדם נטלה גחלת והבעירה על ידה הבעלים מתחייב חצי נזק מדין צרורות, אך לדעת ריש לקיש אדם לא חייב על אש של בהמתו כלל חוץ מהמקום הראשון בו הגחלת נגעה (ובלשון הגמרא &quot;מקום גחלת&quot;). <br /> <br /> == אשו משום ממונו ==<br /> דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת.&lt;br&gt;<br /> לדעת '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה משום ממונו}} היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם.<br /> &lt;br&gt;'''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה אשו משום ממונו}} הקשו על רש&quot;י שלוש קושיות מרכזיות:<br /> # הגמרא בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|נו|ב|נו ב}} כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש&quot;י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה.<br /> # המשנה בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|סב|ב|סב ב}} כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש&quot;י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש.<br /> # לפי שיטתו של רש&quot;י כל אדם יכול להדליק את רכושו של חברו ולהיפטר ע&quot;י הפקרת הגחלים.<br /> '''השיטה מקובצת''' {{היברובוקס|14110|80|כב א ד&quot;ה ובגליונות}} מתרץ בדעת רש&quot;י שריש לקיש מצריך בעלות על הגחלת רק במידה והאדם לא הדליק את האש בידיו אלא פשע בשמירת האש והיא התפשטה לרכוש חברו מאליה. אך במידה והאדם הדליק את האש בידיו אפילו ריש לקיש יודה שאין צורך בבעלות על הגחלת כדי לחייב. <br /> &lt;br&gt;<br /> התוספות חלקו על רש&quot;י וטענו שלדעת ריש לקיש אין צורך בבעלות על הגחלת כדי להתחייב, ובעקבותיהם הלכו ה'''רשב&quot;א''' {{היברובוקס|37271|20|כב א ד&quot;ה וריש לקיש}} ו'''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|35|כב א ד&quot;ה ורשב&quot;ל}}.<br /> <br /> <br /> == אשו משום חציו - מסקנת הגמרא ==<br /> === קושיית הגמרא על רבי יוחנן ===<br /> ה'''גמרא''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א}} מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי &quot;טמון&quot; - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי, ונחלקו הראשונים איך לבאר את קושיית הגמרא. <br /> &lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה היכי משכחת לה}} מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש&quot;י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|37|כג א ד&quot;ה טמון באש}} חולק על רש&quot;י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.&lt;br&gt;<br /> רש&quot;י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש&quot;י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.&lt;br&gt;<br /> '''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה טמון באש}} מסבירים שלדעת רבי יוחנן לא שייך לפטור טמון באש, כי רק בנזקי ממונו מצאנו שהתורה חידשה פטורים לכל אב נזיקין, אך באדם המזיק אין שום פטורים והוא חייב בכל מצב. <br /> <br /> === תירוץ הגמרא ===<br /> ה'''גמרא''' מיישבת שגם רבי יוחנן יודה שאדם המזיק באש פטור בטמון במקרים שבהם לא ניתן להגדיר את הנזק כחציו (בלשון הגמרא &quot;כלו לו חציו&quot;), לדוגמא במקרה שבו נפלה דליקה בחצרו ורק לאחר זמן הגדר נפלה והאש התפשטה אל חצר חברו. במצב כזה האש לא נחשבת כחציו משום שבשעה שהדליק את האש היא עוד לא הייתה ראויה להזיק בגלל הגדר.&lt;br&gt; <br /> הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו.<br /> על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.&lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו &quot;כלו לו חציו&quot; הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של &quot;אשו משום ממונו&quot; ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה אית ליה}}, ה'''ר&quot;י מלוניל''' {{מ|כג א ד&quot;ה אי הכי}} וה''ריא&quot;ז'' {{מ|כג א ד&quot;ה האדם}} .&lt;br&gt;<br /> המהרש&quot;ל '''בחכמת שלמה'''{{היברובוקס|21223|13|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מביא שישנה גרסה אחרת ברש&quot;י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש&quot;י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> === שיטת הרא&quot;ש והטור ===<br /> ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|ב ח}}] וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} פסקו כדעת רבי יוחנן ש&quot;אשו משום חציו&quot; משום שהלכה כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש, וכן מפני שמובא בסוגייה {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} שיש לדבריו של רבי יוחנן סיוע מפשטי המקראות ומברייתא. הרא&quot;ש והטור פסקו את מסקנת הגמרא כמו שפירש אותה רש&quot;י (בגרסה המופיעה לפנינו), כלומר שחיוב &quot;אשו משום חציו&quot; הוא רק במקרה שבו לא כלו לו חציו, ואם כלו לו חציו ישנו חיוב של אשו משום ממונו. כפי שהבאנו לעיל {{הערה|תחת הכותרת &quot;תירוץ הגמרא&quot;}} נראה שכך פסקו גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה כבר ידעת}} וה'''ריאז''' {{מ|כג א ד&quot;ה האדם}}. <br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם ===<br /> ה'''רי&quot;ף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10a.1?lang=he {{מ|י א}}] וה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} פסקו גם הם כדעת רבי יוחנן, אך ה'''מגיד משנה''' העיר על דבריהם שהם לא הזכירו את החלוקה בין מקרה שבו &quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;, והמגיד משנה תמה מדוע השמיטו את החלוקה הזו אף על פי שיש בה נפקא מינא גדולה למעשה והיא עולה מפשט הסוגייה. המגיד משנה כותב שאולי הייתה לרמב&quot;ם שיטה אחרת בפירוש הסוגייה, או שהרמב&quot;ם החליט לדחות את מסקנת הגמרא מהלכה מפני שמפשט המשניות והברייתות לא נראה שישנה חלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''ים של שלמה''' {{היברובוקס|40932|34|ב כב}} מבאר שלדעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם במסקנת הסוגייה הגמרא חוזרת בה מהחלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;, ולמסקנה בכל מצב שבו האדם הדליק את האש בידיו חיובו הוא משום ממונו ופטור בטמון, ואילו במקרה שבו האדם לא הדליק בידיו אלא פשע בשמירת גחלתו החיוב הוא משום חציו וחייב גם בטמון{{הערה|בדבריו שם הוא מבאר בהרחבה איך ניתן לפרנס פירוש זה בלשון הסוגייה }}.&lt;br&gt;<br /> ה'''נחלת דוד''' {{היברובוקס|15286|40|כג א}} תמה על הים של שלמה, שכן יוצא מדבריו שהחיוב של אדם המדליק בידיו הוא פחות חמור מחיובו של אדם שפשע בשמירת האש בלי להדליק אותה בידיו, ודבר זה מנוגד לסברא הפשוטה. הנחלת דוד מסביר שהרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו את הגמרא כדעת רש&quot;י בגרסא המובאת בחכמת שלמה, ולדעתם החיוב של אשו משום חציו שייך רק במקרה שבו יש בעלות על הגחלת, כי החיוב של &quot;אשו משום חציו&quot; למעשה מתבסס על החיוב של אשו משום ממונו. לכן הרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו שלמסקנת הסוגייה לא קשה על רבי יוחנן איך שייך באש הפטור של טמון, שהרי גם רבי יוחנן מודה שהחיוב על נזקי אש מבוסס על כך שהאש היא ממונו, ואין צורך למסקנת הסוגייה לחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;.<br /> <br /> === פסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו ===<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת רבי יוחנן, והשולחן ערוך מחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה ש&quot;לא כלו לו חציו&quot;, דהיינו כדעת הרא&quot;ש והטור. דבריו של השולחן ערוך התקבלו להלכה גם בקרב נושאי כליו, כפי שניתן לראות מדברי ה'''סמ&quot;ע''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|כה}} ו'''ערוך השולחן''' {{היברובוקס|14241|487|ח}}. <br /> <br /> == חיוב בושת ==<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה לחייבו}} וה'''נימוקי יוסף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10b?lang=he&amp;p2=Nimukei_Yosef_on_Bava_Kamma.10a.16&amp;lang2=he&amp;w2=all&amp;lang3=he {{מ|י ב}}] כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה&lt;br&gt;<br /> לעומת זאת ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יא}} טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|ב ח}}] וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}}. הפרישה מבאר שלדעת הרמב&quot;ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.&lt;br&gt;<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת הרמב&quot;ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי '''הגר&quot;א''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח לז בליקוט}} שמוכיח כשיטת הרמב&quot;ם מדברי ה'''ירושלמי''' {{היברובוקס|40732|15|א ב}}.<br /> <br /> == הריגה באמצעות אש ==<br /> נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש&quot;אשו משום חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> לדעת ה'''תוספות''' {{גמרא|סנהדרין|עז|א|סנהדרין עז ד&quot;ה סוף חמה}} ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|בבא קמא ב ח}}] וה'''רא&quot;ה''' בשיטה מקובצת {{היברובוקס|14110|202|בבא קמא נו א ד&quot;ה אילימא}} כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.&lt;br&gt;<br /> לעומתם ה'''ר&quot;ן''' (סנהדרין עז ב ד&quot;ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' {{היברובוקס|14093|175|נו א}} מדייק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|רוצח ושמירת הנפש|ג|י|רוצח ושמירת הנפש ג י}} שגם הוא סובר כדעת הר&quot;ן.&lt;br&gt;<br /> ה'''אבני נזר''' {{היברובוקס|1344|422|אורח חיים שפט ד}} וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר&quot;ן שהגמרא בסוגייתנו {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום &quot;קים ליה בדרבה מיניה&quot;, ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ&quot;ל מתרצים שלדעת הר&quot;ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.&lt;br&gt;<br /> ה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא&quot;ש, אך ה'''ערך ש&quot;י''' (חושן משפט תיח ב) כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח.<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/23590 אשו משום חציו או משום ממונו] הרב יאיר וסרטיל, אתר ישיבה.<br /> * [https://asif.co.il/tag/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95/ אשו משום חציו], מאמרים שונים באתר אסיף.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%91%D7%91%D7%90-%D7%A7%D7%9E%D7%90-%D7%93%D7%A3-%D7%9B%D7%91-%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95 אשו משום חציו] הרב אברהם סתיו, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%95-%D7%91%D7%A0%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA אשו משום חציו בנזיקין ובשבת] הרב אוהד פיקסלר, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/nature-damages-fire-22a-23a יסוד חיוב המבעיר] הרב דוד ברופסקי, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> <br /> == הערות שוליים ==</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%A9%D7%95_%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95_%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95&diff=21434 2025-04-08T06:35:02Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כב א||נזקי ממון יד טו|חושן משפט תיח יז}}<br /> מחלוקת האמוראים בשאלה האם אדם שמזיק באמצעות אש מתחייב מדין נזקי גופו או מדין נזקי ממונו<br /> .<br /> <br /> == סוגיית הגמרא ==<br /> ה'''גמרא''' במסכת בבא קמא {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א}} מציגה מחלוקת בין האמוראים בשאלה מה היסוד העומד מאחורי חיוב אש: לדעת '''רבי יוחנן''' &quot;אשו משום חציו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאדם המזיק לכל דבר בדומה לאדם הזורק חץ, ואילו לדעת '''ריש לקיש''' &quot;אשו משום ממונו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאילו בהמתו הזיקה.&lt;br&gt;<br /> הגמרא מציגה כמה נפקא מינות בין דעת רבי יוחנן לדעת ריש לקיש: לדעת רבי יוחנן אדם שמזיק על ידי אש מתחייב בארבעה דברים כמו אדם המזיק בידיו, אך לדעת ריש לקיש המזיק באש פטור מארבעה דברים כמו שור שהזיק אדם. שנית, לדעת רבי יוחנן במקרה שבהמתו של אדם נטלה גחלת והבעירה על ידה הבעלים מתחייב חצי נזק מדין צרורות, אך לדעת ריש לקיש אדם לא חייב על אש של בהמתו כלל חוץ מהמקום הראשון בו הגחלת נגעה (ובלשון הגמרא &quot;מקום גחלת&quot;). <br /> <br /> == אשו משום ממונו ==<br /> דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת.&lt;br&gt;<br /> לדעת '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה משום ממונו}} היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם.<br /> &lt;br&gt;'''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה אשו משום ממונו}} הקשו על רש&quot;י שלוש קושיות מרכזיות:<br /> # הגמרא בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|נו|ב|נו ב}} כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש&quot;י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה.<br /> # המשנה בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|סב|ב|סב ב}} כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש&quot;י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש.<br /> # לפי שיטתו של רש&quot;י כל אדם יכול להדליק את רכושו של חברו ולהיפטר ע&quot;י הפקרת הגחלים.<br /> '''השיטה מקובצת''' {{היברובוקס|14110|80|כב א ד&quot;ה ובגליונות}} מתרץ בדעת רש&quot;י שריש לקיש מצריך בעלות על הגחלת רק במידה והאדם לא הדליק את האש בידיו אלא פשע בשמירת האש והיא התפשטה לרכוש חברו מאליה. אך במידה והאדם הדליק את האש בידיו אפילו ריש לקיש יודה שאין צורך בבעלות על הגחלת כדי לחייב. <br /> &lt;br&gt;<br /> התוספות חלקו על רש&quot;י וטענו שלדעת ריש לקיש אין צורך בבעלות על הגחלת כדי להתחייב, ובעקבותיהם הלכו ה'''רשב&quot;א''' {{היברובוקס|37271|20|כב א ד&quot;ה וריש לקיש}} ו'''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|35|כב א ד&quot;ה ורשב&quot;ל}}.<br /> <br /> <br /> == אשו משום חציו - מסקנת הגמרא ==<br /> === קושיית הגמרא על רבי יוחנן ===<br /> ה'''גמרא''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א}} מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי &quot;טמון&quot; - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי, ונחלקו הראשונים איך לבאר את קושיית הגמרא. <br /> &lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה היכי משכחת לה}} מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש&quot;י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|37|כג א ד&quot;ה טמון באש}} חולק על רש&quot;י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.&lt;br&gt;<br /> רש&quot;י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש&quot;י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.&lt;br&gt;<br /> '''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה טמון באש}} מסבירים שלדעת רבי יוחנן לא שייך לפטור טמון באש, כי רק בנזקי ממונו מצאנו שהתורה חידשה פטורים לכל אב נזיקין, אך באדם המזיק אין שום פטורים והוא חייב בכל מצב. <br /> <br /> === תירוץ הגמרא ===<br /> ה'''גמרא''' מיישבת שגם רבי יוחנן יודה שאדם המזיק באש פטור בטמון במקרים שבהם לא ניתן להגדיר את הנזק כחציו (בלשון הגמרא &quot;כלו לו חציו&quot;), לדוגמא במקרה שבו נפלה דליקה בחצרו ורק לאחר זמן הגדר נפלה והאש התפשטה אל חצר חברו. במצב כזה האש לא נחשבת כחציו משום שבשעה שהדליק את האש היא עוד לא הייתה ראויה להזיק בגלל הגדר.&lt;br&gt; <br /> הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו.<br /> על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.&lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו &quot;כלו לו חציו&quot; הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של &quot;אשו משום ממונו&quot; ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה אית ליה}}, ה'''ר&quot;י מלוניל''' {{מ|כג א ד&quot;ה אי הכי}} וה''ריא&quot;ז'' {{מ|כג א ד&quot;ה האדם}} .&lt;br&gt;<br /> המהרש&quot;ל '''בחכמת שלמה'''{{היברובוקס|21223|13|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מביא שישנה גרסה אחרת ברש&quot;י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש&quot;י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> === שיטת הרא&quot;ש והטור ===<br /> ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|ב ח}}] וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} פסקו כדעת רבי יוחנן ש&quot;אשו משום חציו&quot; משום שהלכה כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש, וכן מפני שמובא בסוגייה {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} שיש לדבריו של רבי יוחנן סיוע מפשטי המקראות ומברייתא. הרא&quot;ש והטור פסקו את מסקנת הגמרא כמו שפירש אותה רש&quot;י (בגרסה המופיעה לפנינו), כלומר שחיוב &quot;אשו משום חציו&quot; הוא רק במקרה שבו לא כלו לו חציו, ואם כלו לו חציו ישנו חיוב של אשו משום ממונו. כפי שהבאנו לעיל {{הערה|תחת הכותרת &quot;תירוץ הגמרא&quot;}} נראה שכך פסקו גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה כבר ידעת}} וה'''ריאז''' {{מ|כג א ד&quot;ה האדם}}. <br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם ===<br /> ה'''רי&quot;ף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10a.1?lang=he {{מ|י א}}] וה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} פסקו גם הם כדעת רבי יוחנן, אך ה'''מגיד משנה''' העיר על דבריהם שהם לא הזכירו את החלוקה בין מקרה שבו &quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;, והמגיד משנה תמה מדוע השמיטו את החלוקה הזו אף על פי שיש בה נפקא מינא גדולה למעשה והיא עולה מפשט הסוגייה. המגיד משנה כותב שאולי הייתה לרמב&quot;ם שיטה אחרת בפירוש הסוגייה, או שהרמב&quot;ם החליט לדחות את מסקנת הגמרא מהלכה מפני שמפשט המשניות והברייתות לא נראה שישנה חלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''ים של שלמה''' {{היברובוקס|40932|34|ב כב}} מבאר שלדעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם במסקנת הסוגייה הגמרא חוזרת בה מהחלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;, ולמסקנה בכל מצב שבו האדם הדליק את האש בידיו חיובו הוא משום ממונו ופטור בטמון, ואילו במקרה שבו האדם לא הדליק בידיו אלא פשע בשמירת גחלתו החיוב הוא משום חציו וחייב גם בטמון{{הערה|בדבריו שם הוא מבאר בהרחבה איך ניתן לפרנס פירוש זה בלשון הסוגייה }}.&lt;br&gt;<br /> ה'''נחלת דוד''' {{היברובוקס|15286|40|כג א}} תמה על הים של שלמה, שכן יוצא מדבריו שהחיוב של אדם המדליק בידיו הוא פחות חמור מחיובו של אדם שפשע בשמירת האש בלי להדליק אותה בידיו, ודבר זה מנוגד לסברא הפשוטה. הנחלת דוד מסביר שהרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו את הגמרא כדעת רש&quot;י בגרסא המובאת בחכמת שלמה, ולדעתם החיוב של אשו משום חציו שייך רק במקרה שבו יש בעלות על הגחלת, כי החיוב של &quot;אשו משום חציו&quot; למעשה מתבסס על החיוב של אשו משום ממונו. לכן הרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו שלמסקנת הסוגייה לא קשה על רבי יוחנן איך שייך באש הפטור של טמון, שהרי גם רבי יוחנן מודה שהחיוב על נזקי אש מבוסס על כך שהאש היא ממונו, ואין צורך למסקנת הסוגייה לחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;.<br /> <br /> === פסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו ===<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת רבי יוחנן, והשולחן ערוך מחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה ש&quot;לא כלו לו חציו&quot;, דהיינו כדעת הרא&quot;ש והטור. דבריו של השולחן ערוך התקבלו להלכה גם בקרב נושאי כליו, כפי שניתן לראות מדברי ה'''סמ&quot;ע''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|כה}} ו'''ערוך השולחן''' {{היברובוקס|14241|487|ח}}. <br /> <br /> == חיוב בושת ==<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה לחייבו}} וה'''נימוקי יוסף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10b?lang=he&amp;p2=Nimukei_Yosef_on_Bava_Kamma.10a.16&amp;lang2=he&amp;w2=all&amp;lang3=he {{מ|י ב}}] כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה&lt;br&gt;<br /> לעומת זאת ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יא}} טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא&quot;ש''' https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|ב ח}}] וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}}. הפרישה מבאר שלדעת הרמב&quot;ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.&lt;br&gt;<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת הרמב&quot;ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי '''הגר&quot;א''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח לז בליקוט}} שמוכיח כשיטת הרמב&quot;ם מדברי ה'''ירושלמי''' {{היברובוקס|40732|15|א ב}}.<br /> <br /> == הריגה באמצעות אש ==<br /> נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש&quot;אשו משום חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> לדעת ה'''תוספות''' {{גמרא|סנהדרין|עז|א|סנהדרין עז ד&quot;ה סוף חמה}} ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|בבא קמא ב ח}}] וה'''רא&quot;ה''' בשיטה מקובצת {{היברובוקס|14110|202|בבא קמא נו א ד&quot;ה אילימא}} כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.&lt;br&gt;<br /> לעומתם ה'''ר&quot;ן''' (סנהדרין עז ב ד&quot;ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' {{היברובוקס|14093|175|נו א}} מדייק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|רוצח ושמירת הנפש|ג|י|רוצח ושמירת הנפש ג י}} שגם הוא סובר כדעת הר&quot;ן.&lt;br&gt;<br /> ה'''אבני נזר''' {{היברובוקס|1344|422|אורח חיים שפט ד}} וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר&quot;ן שהגמרא בסוגייתנו {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום &quot;קים ליה בדרבה מיניה&quot;, ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ&quot;ל מתרצים שלדעת הר&quot;ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.&lt;br&gt;<br /> ה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא&quot;ש, אך ה'''ערך ש&quot;י''' (חושן משפט תיח ב) כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח.<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/23590 אשו משום חציו או משום ממונו] הרב יאיר וסרטיל, אתר ישיבה.<br /> * [https://asif.co.il/tag/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95/ אשו משום חציו], מאמרים שונים באתר אסיף.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%91%D7%91%D7%90-%D7%A7%D7%9E%D7%90-%D7%93%D7%A3-%D7%9B%D7%91-%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95 אשו משום חציו] הרב אברהם סתיו, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%95-%D7%91%D7%A0%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA אשו משום חציו בנזיקין ובשבת] הרב אוהד פיקסלר, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/nature-damages-fire-22a-23a יסוד חיוב המבעיר] הרב דוד ברופסקי, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> <br /> == הערות שוליים ==</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%A9%D7%95_%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95_%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95&diff=21433 2025-04-08T06:29:51Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כב א||נזקי ממון יד טו|חושן משפט תיח יז}}<br /> מחלוקת האמוראים בשאלה האם אדם שמזיק באמצעות אש מתחייב מדין נזקי גופו או מדין נזקי ממונו<br /> .<br /> <br /> == סוגיית הגמרא ==<br /> ה'''גמרא''' במסכת בבא קמא {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א}} מציגה מחלוקת בין האמוראים בשאלה מה היסוד העומד מאחורי חיוב אש: לדעת '''רבי יוחנן''' &quot;אשו משום חציו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאדם המזיק לכל דבר בדומה לאדם הזורק חץ, ואילו לדעת '''ריש לקיש''' &quot;אשו משום ממונו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאילו בהמתו הזיקה.&lt;br&gt;<br /> הגמרא מציגה כמה נפקא מינות בין דעת רבי יוחנן לדעת ריש לקיש: לדעת רבי יוחנן אדם שמזיק על ידי אש מתחייב בארבעה דברים כמו אדם המזיק בידיו, אך לדעת ריש לקיש המזיק באש פטור מארבעה דברים כמו שור שהזיק אדם. שנית, לדעת רבי יוחנן במקרה שבהמתו של אדם נטלה גחלת והבעירה על ידה הבעלים מתחייב חצי נזק מדין צרורות, אך לדעת ריש לקיש אדם לא חייב על אש של בהמתו כלל חוץ מהמקום הראשון בו הגחלת נגעה (ובלשון הגמרא &quot;מקום גחלת&quot;). <br /> <br /> == אשו משום ממונו ==<br /> דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת.&lt;br&gt;<br /> לדעת '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה משום ממונו}} היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם.<br /> &lt;br&gt;'''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה אשו משום ממונו}} הקשו על רש&quot;י שלוש קושיות מרכזיות:<br /> # הגמרא בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|נו|ב|נו ב}} כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש&quot;י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה.<br /> # המשנה בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|סב|ב|סב ב}} כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש&quot;י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש.<br /> # לפי שיטתו של רש&quot;י כל אדם יכול להדליק את רכושו של חברו ולהיפטר ע&quot;י הפקרת הגחלים.<br /> '''השיטה מקובצת''' {{היברובוקס|14110|80|כב א ד&quot;ה ובגליונות}} מתרץ בדעת רש&quot;י שריש לקיש מצריך בעלות על הגחלת רק במידה והאדם לא הדליק את האש בידיו אלא פשע בשמירת האש והיא התפשטה לרכוש חברו מאליה. אך במידה והאדם הדליק את האש בידיו אפילו ריש לקיש יודה שאין צורך בבעלות על הגחלת כדי לחייב. <br /> &lt;br&gt;<br /> התוספות חלקו על רש&quot;י וטענו שלדעת ריש לקיש אין צורך בבעלות על הגחלת כדי להתחייב, ובעקבותיהם הלכו ה'''רשב&quot;א''' {{היברובוקס|37271|20|כב א ד&quot;ה וריש לקיש}} ו'''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|35|כב א ד&quot;ה ורשב&quot;ל}}.<br /> <br /> <br /> == אשו משום חציו - מסקנת הגמרא ==<br /> === קושיית הגמרא על רבי יוחנן ===<br /> ה'''גמרא''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א}} מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי &quot;טמון&quot; - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי, ונחלקו הראשונים איך לבאר את קושיית הגמרא. <br /> &lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה היכי משכחת לה}} מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש&quot;י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|37|כג א ד&quot;ה טמון באש}} חולק על רש&quot;י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.&lt;br&gt;<br /> רש&quot;י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש&quot;י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.&lt;br&gt;<br /> '''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה טמון באש}} מסבירים שלדעת רבי יוחנן לא שייך לפטור טמון באש, כי רק בנזקי ממונו מצאנו שהתורה חידשה פטורים לכל אב נזיקין, אך באדם המזיק אין שום פטורים והוא חייב בכל מצב. <br /> <br /> === תירוץ הגמרא ===<br /> ה'''גמרא''' מיישבת שגם רבי יוחנן יודה שאדם המזיק באש פטור בטמון במקרים שבהם לא ניתן להגדיר את הנזק כחציו (בלשון הגמרא &quot;כלו לו חציו&quot;), לדוגמא במקרה שבו נפלה דליקה בחצרו ורק לאחר זמן הגדר נפלה והאש התפשטה אל חצר חברו. במצב כזה האש לא נחשבת כחציו משום שבשעה שהדליק את האש היא עוד לא הייתה ראויה להזיק בגלל הגדר.&lt;br&gt; <br /> הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו.<br /> על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.&lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו &quot;כלו לו חציו&quot; הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של &quot;אשו משום ממונו&quot; ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה אית ליה}}, ה'''ר&quot;י מלוניל''' {{מ|כג א ד&quot;ה אי הכי}} וה''ריא&quot;ז'' {{מ|כג א ד&quot;ה האדם}} .&lt;br&gt;<br /> המהרש&quot;ל '''בחכמת שלמה'''{{היברובוקס|21223|13|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מביא שישנה גרסה אחרת ברש&quot;י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש&quot;י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> === שיטת הרא&quot;ש והטור ===<br /> ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|ב ח}}] וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} פסקו כדעת רבי יוחנן ש&quot;אשו משום חציו&quot; משום שהלכה כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש, וכן מפני שמובא בסוגייה {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} שיש לדבריו של רבי יוחנן סיוע מפשטי המקראות ומברייתא. הרא&quot;ש והטור פסקו את מסקנת הגמרא כמו שפירש אותה רש&quot;י (בגרסה המופיעה לפנינו), כלומר שחיוב &quot;אשו משום חציו&quot; הוא רק במקרה שבו לא כלו לו חציו, ואם כלו לו חציו ישנו חיוב של אשו משום ממונו. כפי שהבאנו לעיל {{הערה|תחת הכותרת &quot;תירוץ הגמרא&quot;}} נראה שכך פסקו גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה כבר ידעת}} וה'''ריא&quot;ז''' {{מ|כג א ד&quot;ה האדם}}. <br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם ===<br /> ה'''רי&quot;ף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10a.1?lang=he {{מ|י א}}] וה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} פסקו גם הם כדעת רבי יוחנן, אך ה'''מגיד משנה''' העיר על דבריהם שהם לא הזכירו את החלוקה בין מקרה שבו &quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;, והמגיד משנה תמה מדוע השמיטו את החלוקה הזו אף על פי שיש בה נפקא מינא גדולה למעשה והיא עולה מפשט הסוגייה. המגיד משנה כותב שאולי הייתה לרמב&quot;ם שיטה אחרת בפירוש הסוגייה, או שהרמב&quot;ם החליט לדחות את מסקנת הגמרא מהלכה מפני שמפשט המשניות והברייתות לא נראה שישנה חלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''ים של שלמה''' {{היברובוקס|40932|34|ב כב}} מבאר שלדעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם במסקנת הסוגייה הגמרא חוזרת בה מהחלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;, ולמסקנה בכל מצב שבו האדם הדליק את האש בידיו חיובו הוא משום ממונו ופטור בטמון, ואילו במקרה שבו האדם לא הדליק בידיו אלא פשע בשמירת גחלתו החיוב הוא משום חציו וחייב גם בטמון{{הערה|בדבריו שם הוא מבאר בהרחבה איך ניתן לפרנס פירוש זה בלשון הסוגייה }}.&lt;br&gt;<br /> ה'''נחלת דוד''' {{היברובוקס|15286|40|כג א}} תמה על הים של שלמה, שכן יוצא מדבריו שהחיוב של אדם המדליק בידיו הוא פחות חמור מחיובו של אדם שפשע בשמירת האש בלי להדליק אותה בידיו, ודבר זה מנוגד לסברא הפשוטה. הנחלת דוד מסביר שהרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו את הגמרא כדעת רש&quot;י בגרסא המובאת בחכמת שלמה, ולדעתם החיוב של אשו משום חציו שייך רק במקרה שבו יש בעלות על הגחלת, כי החיוב של &quot;אשו משום חציו&quot; למעשה מתבסס על החיוב של אשו משום ממונו. לכן הרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו שלמסקנת הסוגייה לא קשה על רבי יוחנן איך שייך באש הפטור של טמון, שהרי גם רבי יוחנן מודה שהחיוב על נזקי אש מבוסס על כך שהאש היא ממונו, ואין צורך למסקנת הסוגייה לחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;.<br /> <br /> === פסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו ===<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת רבי יוחנן, והשולחן ערוך מחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה ש&quot;לא כלו לו חציו&quot;, דהיינו כדעת הרא&quot;ש והטור. דבריו של השולחן ערוך התקבלו להלכה גם בקרב נושאי כליו, כפי שניתן לראות מדברי ה'''סמ&quot;ע''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח כה}} ו'''ערוך השולחן''' {{היברובוקס|14241|487|חושן משפט תיח ח}}. <br /> <br /> == חיוב בושת ==<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה לחייבו}} וה'''נימוקי יוסף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10b?lang=he&amp;p2=Nimukei_Yosef_on_Bava_Kamma.10a.16&amp;lang2=he&amp;w2=all&amp;lang3=he {{מ|י ב}}] כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה&lt;br&gt;<br /> לעומת זאת ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יא}} טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא&quot;ש''' https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|ב ח}}] וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}}. הפרישה מבאר שלדעת הרמב&quot;ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.&lt;br&gt;<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת הרמב&quot;ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי '''הגר&quot;א''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח לז בליקוט}} שמוכיח כשיטת הרמב&quot;ם מדברי ה'''ירושלמי''' {{היברובוקס|40732|15|א ב}}.<br /> <br /> == הריגה באמצעות אש ==<br /> נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש&quot;אשו משום חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> לדעת ה'''תוספות''' {{גמרא|סנהדרין|עז|א|סנהדרין עז ד&quot;ה סוף חמה}} ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|בבא קמא ב ח}}] וה'''רא&quot;ה''' בשיטה מקובצת {{היברובוקס|14110|202|בבא קמא נו א ד&quot;ה אילימא}} כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.&lt;br&gt;<br /> לעומתם ה'''ר&quot;ן''' (סנהדרין עז ב ד&quot;ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' {{היברובוקס|14093|175|נו א}} מדייק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|רוצח ושמירת הנפש|ג|י|רוצח ושמירת הנפש ג י}} שגם הוא סובר כדעת הר&quot;ן.&lt;br&gt;<br /> ה'''אבני נזר''' {{היברובוקס|1344|422|אורח חיים שפט ד}} וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר&quot;ן שהגמרא בסוגייתנו {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום &quot;קים ליה בדרבה מיניה&quot;, ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ&quot;ל מתרצים שלדעת הר&quot;ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.&lt;br&gt;<br /> ה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא&quot;ש, אך ה'''ערך ש&quot;י''' (חושן משפט תיח ב) כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח.<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/23590 אשו משום חציו או משום ממונו] הרב יאיר וסרטיל, אתר ישיבה.<br /> * [https://asif.co.il/tag/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95/ אשו משום חציו], מאמרים שונים באתר אסיף.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%91%D7%91%D7%90-%D7%A7%D7%9E%D7%90-%D7%93%D7%A3-%D7%9B%D7%91-%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95 אשו משום חציו] הרב אברהם סתיו, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%95-%D7%91%D7%A0%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA אשו משום חציו בנזיקין ובשבת] הרב אוהד פיקסלר, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/nature-damages-fire-22a-23a יסוד חיוב המבעיר] הרב דוד ברופסקי, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> <br /> == הערות שוליים ==</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%A9%D7%95_%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95_%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95&diff=21432 2025-04-08T06:24:52Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כב א||נזקי ממון יד טו|חושן משפט תיח יז}}<br /> מחלוקת האמוראים בשאלה האם אדם שמזיק באמצעות אש מתחייב מדין נזקי גופו או מדין נזקי ממונו<br /> .<br /> <br /> == סוגיית הגמרא ==<br /> ה'''גמרא''' במסכת בבא קמא {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א}} מציגה מחלוקת בין האמוראים בשאלה מה היסוד העומד מאחורי חיוב אש: לדעת '''רבי יוחנן''' &quot;אשו משום חציו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאדם המזיק לכל דבר בדומה לאדם הזורק חץ, ואילו לדעת '''ריש לקיש''' &quot;אשו משום ממונו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאילו בהמתו הזיקה.&lt;br&gt;<br /> הגמרא מציגה כמה נפקא מינות בין דעת רבי יוחנן לדעת ריש לקיש: לדעת רבי יוחנן אדם שמזיק על ידי אש מתחייב בארבעה דברים כמו אדם המזיק בידיו, אך לדעת ריש לקיש המזיק באש פטור מארבעה דברים כמו שור שהזיק אדם. שנית, לדעת רבי יוחנן במקרה שבהמתו של אדם נטלה גחלת והבעירה על ידה הבעלים מתחייב חצי נזק מדין צרורות, אך לדעת ריש לקיש אדם לא חייב על אש של בהמתו כלל חוץ מהמקום הראשון בו הגחלת נגעה (ובלשון הגמרא &quot;מקום גחלת&quot;). <br /> <br /> == אשו משום ממונו ==<br /> דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת.&lt;br&gt;<br /> לדעת '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה משום ממונו}} היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם.<br /> &lt;br&gt;'''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה אשו משום ממונו}} הקשו על רש&quot;י שלוש קושיות מרכזיות:<br /> # הגמרא בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|נו|ב|נו ב}} כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש&quot;י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה.<br /> # המשנה בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|סב|ב|סב ב}} כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש&quot;י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש.<br /> # לפי שיטתו של רש&quot;י כל אדם יכול להדליק את רכושו של חברו ולהיפטר ע&quot;י הפקרת הגחלים.<br /> '''השיטה מקובצת''' {{היברובוקס|14110|80|כב א ד&quot;ה ובגליונות}} מתרץ בדעת רש&quot;י שריש לקיש מצריך בעלות על הגחלת רק במידה והאדם לא הדליק את האש בידיו אלא פשע בשמירת האש והיא התפשטה לרכוש חברו מאליה. אך במידה והאדם הדליק את האש בידיו אפילו ריש לקיש יודה שאין צורך בבעלות על הגחלת כדי לחייב. <br /> &lt;br&gt;<br /> התוספות חלקו על רש&quot;י וטענו שלדעת ריש לקיש אין צורך בבעלות על הגחלת כדי להתחייב, ובעקבותיהם הלכו ה'''רשב&quot;א''' {{היברובוקס|37271|20|כב א ד&quot;ה וריש לקיש}} ו'''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|35|כב א ד&quot;ה ורשב&quot;ל}}.<br /> <br /> <br /> == אשו משום חציו - מסקנת הגמרא ==<br /> === קושיית הגמרא על רבי יוחנן ===<br /> ה'''גמרא''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א}} מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי &quot;טמון&quot; - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי, ונחלקו הראשונים איך לבאר את קושיית הגמרא. <br /> &lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה היכי משכחת לה}} מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש&quot;י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|37|כג א ד&quot;ה טמון באש}} חולק על רש&quot;י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.&lt;br&gt;<br /> רש&quot;י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש&quot;י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.&lt;br&gt;<br /> '''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה טמון באש}} מסבירים שלדעת רבי יוחנן לא שייך לפטור טמון באש, כי רק בנזקי ממונו מצאנו שהתורה חידשה פטורים לכל אב נזיקין, אך באדם המזיק אין שום פטורים והוא חייב בכל מצב. <br /> <br /> === תירוץ הגמרא ===<br /> ה'''גמרא''' מיישבת שגם רבי יוחנן יודה שאדם המזיק באש פטור בטמון במקרים שבהם לא ניתן להגדיר את הנזק כחציו (בלשון הגמרא &quot;כלו לו חציו&quot;), לדוגמא במקרה שבו נפלה דליקה בחצרו ורק לאחר זמן הגדר נפלה והאש התפשטה אל חצר חברו. במצב כזה האש לא נחשבת כחציו משום שבשעה שהדליק את האש היא עוד לא הייתה ראויה להזיק בגלל הגדר.&lt;br&gt; <br /> הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו.<br /> על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.&lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו &quot;כלו לו חציו&quot; הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של &quot;אשו משום ממונו&quot; ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם ה'''מאירי''' מ|{{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה כבר ידעת}}, ה'''ר&quot;י מלוניל''' {{מ|כג א ד&quot;ה אי הכי}} וה''ריא&quot;ז'' {{מ|כג א ד&quot;ה האדם}} .&lt;br&gt;<br /> המהרש&quot;ל '''בחכמת שלמה'''{{היברובוקס|21223|13|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מביא שישנה גרסה אחרת ברש&quot;י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש&quot;י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> === שיטת הרא&quot;ש והטור ===<br /> ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|ב ח}}] וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} פסקו כדעת רבי יוחנן ש&quot;אשו משום חציו&quot; משום שהלכה כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש, וכן מפני שמובא בסוגייה {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} שיש לדבריו של רבי יוחנן סיוע מפשטי המקראות ומברייתא. הרא&quot;ש והטור פסקו את מסקנת הגמרא כמו שפירש אותה רש&quot;י (בגרסה המופיעה לפנינו), כלומר שחיוב &quot;אשו משום חציו&quot; הוא רק במקרה שבו לא כלו לו חציו, ואם כלו לו חציו ישנו חיוב של אשו משום ממונו. כפי שהבאנו לעיל {{הערה|תחת הכותרת &quot;תירוץ הגמרא&quot;}} נראה שכך פסקו גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה כבר ידעת}} וה'''ריא&quot;ז''' {{מ|כג א ד&quot;ה האדם}}. <br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם ===<br /> ה'''רי&quot;ף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10a.1?lang=he {{מ|י א}}] וה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} פסקו גם הם כדעת רבי יוחנן, אך ה'''מגיד משנה''' העיר על דבריהם שהם לא הזכירו את החלוקה בין מקרה שבו &quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;, והמגיד משנה תמה מדוע השמיטו את החלוקה הזו אף על פי שיש בה נפקא מינא גדולה למעשה והיא עולה מפשט הסוגייה. המגיד משנה כותב שאולי הייתה לרמב&quot;ם שיטה אחרת בפירוש הסוגייה, או שהרמב&quot;ם החליט לדחות את מסקנת הגמרא מהלכה מפני שמפשט המשניות והברייתות לא נראה שישנה חלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''ים של שלמה''' {{היברובוקס|40932|34|ב כב}} מבאר שלדעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם במסקנת הסוגייה הגמרא חוזרת בה מהחלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;, ולמסקנה בכל מצב שבו האדם הדליק את האש בידיו חיובו הוא משום ממונו ופטור בטמון, ואילו במקרה שבו האדם לא הדליק בידיו אלא פשע בשמירת גחלתו החיוב הוא משום חציו וחייב גם בטמון{{הערה|בדבריו שם הוא מבאר בהרחבה איך ניתן לפרנס פירוש זה בלשון הסוגייה }}.&lt;br&gt;<br /> ה'''נחלת דוד''' {{היברובוקס|15286|40|כג א}} תמה על הים של שלמה, שכן יוצא מדבריו שהחיוב של אדם המדליק בידיו הוא פחות חמור מחיובו של אדם שפשע בשמירת האש בלי להדליק אותה בידיו, ודבר זה מנוגד לסברא הפשוטה. הנחלת דוד מסביר שהרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו את הגמרא כדעת רש&quot;י בגרסא המובאת בחכמת שלמה, ולדעתם החיוב של אשו משום חציו שייך רק במקרה שבו יש בעלות על הגחלת, כי החיוב של &quot;אשו משום חציו&quot; למעשה מתבסס על החיוב של אשו משום ממונו. לכן הרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו שלמסקנת הסוגייה לא קשה על רבי יוחנן איך שייך באש הפטור של טמון, שהרי גם רבי יוחנן מודה שהחיוב על נזקי אש מבוסס על כך שהאש היא ממונו, ואין צורך למסקנת הסוגייה לחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;.<br /> <br /> === פסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו ===<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת רבי יוחנן, והשולחן ערוך מחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה ש&quot;לא כלו לו חציו&quot;, דהיינו כדעת הרא&quot;ש והטור. דבריו של השולחן ערוך התקבלו להלכה גם בקרב נושאי כליו, כפי שניתן לראות מדברי ה'''סמ&quot;ע''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח כה}} ו'''ערוך השולחן''' {{היברובוקס|14241|487|חושן משפט תיח ח}}. <br /> <br /> == חיוב בושת ==<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה לחייבו}} וה'''נימוקי יוסף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10b?lang=he&amp;p2=Nimukei_Yosef_on_Bava_Kamma.10a.16&amp;lang2=he&amp;w2=all&amp;lang3=he {{מ|י ב}}] כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה&lt;br&gt;<br /> לעומת זאת ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יא}} טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא&quot;ש''' https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|ב ח}}] וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}}. הפרישה מבאר שלדעת הרמב&quot;ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.&lt;br&gt;<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת הרמב&quot;ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי '''הגר&quot;א''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח לז בליקוט}} שמוכיח כשיטת הרמב&quot;ם מדברי ה'''ירושלמי''' {{היברובוקס|40732|15|א ב}}.<br /> <br /> == הריגה באמצעות אש ==<br /> נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש&quot;אשו משום חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> לדעת ה'''תוספות''' {{גמרא|סנהדרין|עז|א|סנהדרין עז ד&quot;ה סוף חמה}} ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|בבא קמא ב ח}}] וה'''רא&quot;ה''' בשיטה מקובצת {{היברובוקס|14110|202|בבא קמא נו א ד&quot;ה אילימא}} כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.&lt;br&gt;<br /> לעומתם ה'''ר&quot;ן''' (סנהדרין עז ב ד&quot;ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' {{היברובוקס|14093|175|נו א}} מדייק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|רוצח ושמירת הנפש|ג|י|רוצח ושמירת הנפש ג י}} שגם הוא סובר כדעת הר&quot;ן.&lt;br&gt;<br /> ה'''אבני נזר''' {{היברובוקס|1344|422|אורח חיים שפט ד}} וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר&quot;ן שהגמרא בסוגייתנו {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום &quot;קים ליה בדרבה מיניה&quot;, ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ&quot;ל מתרצים שלדעת הר&quot;ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.&lt;br&gt;<br /> ה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא&quot;ש, אך ה'''ערך ש&quot;י''' (חושן משפט תיח ב) כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח.<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/23590 אשו משום חציו או משום ממונו] הרב יאיר וסרטיל, אתר ישיבה.<br /> * [https://asif.co.il/tag/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95/ אשו משום חציו], מאמרים שונים באתר אסיף.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%91%D7%91%D7%90-%D7%A7%D7%9E%D7%90-%D7%93%D7%A3-%D7%9B%D7%91-%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95 אשו משום חציו] הרב אברהם סתיו, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%95-%D7%91%D7%A0%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA אשו משום חציו בנזיקין ובשבת] הרב אוהד פיקסלר, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/nature-damages-fire-22a-23a יסוד חיוב המבעיר] הרב דוד ברופסקי, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> <br /> == הערות שוליים ==</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%A9%D7%95_%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95_%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95&diff=21431 2025-04-08T06:23:45Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כב א||נזקי ממון יד טו|חושן משפט תיח יז}}<br /> מחלוקת האמוראים בשאלה האם אדם שמזיק באמצעות אש מתחייב מדין נזקי גופו או מדין נזקי ממונו<br /> .<br /> <br /> == סוגיית הגמרא ==<br /> ה'''גמרא''' במסכת בבא קמא {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א}} מציגה מחלוקת בין האמוראים בשאלה מה היסוד העומד מאחורי חיוב אש: לדעת '''רבי יוחנן''' &quot;אשו משום חציו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאדם המזיק לכל דבר בדומה לאדם הזורק חץ, ואילו לדעת '''ריש לקיש''' &quot;אשו משום ממונו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאילו בהמתו הזיקה.&lt;br&gt;<br /> הגמרא מציגה כמה נפקא מינות בין דעת רבי יוחנן לדעת ריש לקיש: לדעת רבי יוחנן אדם שמזיק על ידי אש מתחייב בארבעה דברים כמו אדם המזיק בידיו, אך לדעת ריש לקיש המזיק באש פטור מארבעה דברים כמו שור שהזיק אדם. שנית, לדעת רבי יוחנן במקרה שבהמתו של אדם נטלה גחלת והבעירה על ידה הבעלים מתחייב חצי נזק מדין צרורות, אך לדעת ריש לקיש אדם לא חייב על אש של בהמתו כלל חוץ מהמקום הראשון בו הגחלת נגעה (ובלשון הגמרא &quot;מקום גחלת&quot;). <br /> <br /> == אשו משום ממונו ==<br /> דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת.&lt;br&gt;<br /> לדעת '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה משום ממונו}} היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם.<br /> &lt;br&gt;'''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה אשו משום ממונו}} הקשו על רש&quot;י שלוש קושיות מרכזיות:<br /> # הגמרא בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|נו|ב|נו ב}} כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש&quot;י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה.<br /> # המשנה בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|סב|ב|סב ב}} כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש&quot;י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש.<br /> # לפי שיטתו של רש&quot;י כל אדם יכול להדליק את רכושו של חברו ולהיפטר ע&quot;י הפקרת הגחלים.<br /> '''השיטה מקובצת''' {{היברובוקס|14110|80|כב א ד&quot;ה ובגליונות}} מתרץ בדעת רש&quot;י שריש לקיש מצריך בעלות על הגחלת רק במידה והאדם לא הדליק את האש בידיו אלא פשע בשמירת האש והיא התפשטה לרכוש חברו מאליה. אך במידה והאדם הדליק את האש בידיו אפילו ריש לקיש יודה שאין צורך בבעלות על הגחלת כדי לחייב. <br /> &lt;br&gt;<br /> התוספות חלקו על רש&quot;י וטענו שלדעת ריש לקיש אין צורך בבעלות על הגחלת כדי להתחייב, ובעקבותיהם הלכו ה'''רשב&quot;א''' {{היברובוקס|37271|20|כב א ד&quot;ה וריש לקיש}} ו'''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|35|כב א ד&quot;ה ורשב&quot;ל}}.<br /> <br /> <br /> == אשו משום חציו - מסקנת הגמרא ==<br /> === קושיית הגמרא על רבי יוחנן ===<br /> ה'''גמרא''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א}} מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי &quot;טמון&quot; - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי, ונחלקו הראשונים איך לבאר את קושיית הגמרא. <br /> &lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה היכי משכחת לה}} מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש&quot;י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|37|כג א ד&quot;ה טמון באש}} חולק על רש&quot;י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.&lt;br&gt;<br /> רש&quot;י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש&quot;י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.&lt;br&gt;<br /> '''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה טמון באש}} מסבירים שלדעת רבי יוחנן לא שייך לפטור טמון באש, כי רק בנזקי ממונו מצאנו שהתורה חידשה פטורים לכל אב נזיקין, אך באדם המזיק אין שום פטורים והוא חייב בכל מצב. <br /> <br /> === תירוץ הגמרא ===<br /> ה'''גמרא''' מיישבת שגם רבי יוחנן יודה שאדם המזיק באש פטור בטמון במקרים שבהם לא ניתן להגדיר את הנזק כחציו (בלשון הגמרא &quot;כלו לו חציו&quot;), לדוגמא במקרה שבו נפלה דליקה בחצרו ורק לאחר זמן הגדר נפלה והאש התפשטה אל חצר חברו. במצב כזה האש לא נחשבת כחציו משום שבשעה שהדליק את האש היא עוד לא הייתה ראויה להזיק בגלל הגדר.&lt;br&gt; <br /> הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו.<br /> על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.&lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו &quot;כלו לו חציו&quot; הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של &quot;אשו משום ממונו&quot; ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם ה'''מאירי''' {{מ|{{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה כבר ידעת}}}}, ה'''ר&quot;י מלוניל''' {{מ|כג א ד&quot;ה אי הכי}} וה''ריא&quot;ז'' {{מ|כג א ד&quot;ה האדם}} .&lt;br&gt;<br /> המהרש&quot;ל '''בחכמת שלמה'''{{היברובוקס|21223|13|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מביא שישנה גרסה אחרת ברש&quot;י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש&quot;י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> === שיטת הרא&quot;ש והטור ===<br /> ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|ב ח}}] וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} פסקו כדעת רבי יוחנן ש&quot;אשו משום חציו&quot; משום שהלכה כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש, וכן מפני שמובא בסוגייה {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} שיש לדבריו של רבי יוחנן סיוע מפשטי המקראות ומברייתא. הרא&quot;ש והטור פסקו את מסקנת הגמרא כמו שפירש אותה רש&quot;י (בגרסה המופיעה לפנינו), כלומר שחיוב &quot;אשו משום חציו&quot; הוא רק במקרה שבו לא כלו לו חציו, ואם כלו לו חציו ישנו חיוב של אשו משום ממונו. כפי שהבאנו לעיל {{הערה|תחת הכותרת &quot;תירוץ הגמרא&quot;}} נראה שכך פסקו גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה כבר ידעת}} וה'''ריא&quot;ז''' {{מ|כג א ד&quot;ה האדם}}. <br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם ===<br /> ה'''רי&quot;ף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10a.1?lang=he {{מ|י א}}] וה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} פסקו גם הם כדעת רבי יוחנן, אך ה'''מגיד משנה''' העיר על דבריהם שהם לא הזכירו את החלוקה בין מקרה שבו &quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;, והמגיד משנה תמה מדוע השמיטו את החלוקה הזו אף על פי שיש בה נפקא מינא גדולה למעשה והיא עולה מפשט הסוגייה. המגיד משנה כותב שאולי הייתה לרמב&quot;ם שיטה אחרת בפירוש הסוגייה, או שהרמב&quot;ם החליט לדחות את מסקנת הגמרא מהלכה מפני שמפשט המשניות והברייתות לא נראה שישנה חלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''ים של שלמה''' {{היברובוקס|40932|34|ב כב}} מבאר שלדעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם במסקנת הסוגייה הגמרא חוזרת בה מהחלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;, ולמסקנה בכל מצב שבו האדם הדליק את האש בידיו חיובו הוא משום ממונו ופטור בטמון, ואילו במקרה שבו האדם לא הדליק בידיו אלא פשע בשמירת גחלתו החיוב הוא משום חציו וחייב גם בטמון{{הערה|בדבריו שם הוא מבאר בהרחבה איך ניתן לפרנס פירוש זה בלשון הסוגייה }}.&lt;br&gt;<br /> ה'''נחלת דוד''' {{היברובוקס|15286|40|כג א}} תמה על הים של שלמה, שכן יוצא מדבריו שהחיוב של אדם המדליק בידיו הוא פחות חמור מחיובו של אדם שפשע בשמירת האש בלי להדליק אותה בידיו, ודבר זה מנוגד לסברא הפשוטה. הנחלת דוד מסביר שהרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו את הגמרא כדעת רש&quot;י בגרסא המובאת בחכמת שלמה, ולדעתם החיוב של אשו משום חציו שייך רק במקרה שבו יש בעלות על הגחלת, כי החיוב של &quot;אשו משום חציו&quot; למעשה מתבסס על החיוב של אשו משום ממונו. לכן הרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו שלמסקנת הסוגייה לא קשה על רבי יוחנן איך שייך באש הפטור של טמון, שהרי גם רבי יוחנן מודה שהחיוב על נזקי אש מבוסס על כך שהאש היא ממונו, ואין צורך למסקנת הסוגייה לחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;.<br /> <br /> === פסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו ===<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת רבי יוחנן, והשולחן ערוך מחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה ש&quot;לא כלו לו חציו&quot;, דהיינו כדעת הרא&quot;ש והטור. דבריו של השולחן ערוך התקבלו להלכה גם בקרב נושאי כליו, כפי שניתן לראות מדברי ה'''סמ&quot;ע''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח כה}} ו'''ערוך השולחן''' {{היברובוקס|14241|487|חושן משפט תיח ח}}. <br /> <br /> == חיוב בושת ==<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה לחייבו}} וה'''נימוקי יוסף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10b?lang=he&amp;p2=Nimukei_Yosef_on_Bava_Kamma.10a.16&amp;lang2=he&amp;w2=all&amp;lang3=he {{מ|י ב}}] כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה&lt;br&gt;<br /> לעומת זאת ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יא}} טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא&quot;ש''' https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|ב ח}}] וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}}. הפרישה מבאר שלדעת הרמב&quot;ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.&lt;br&gt;<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת הרמב&quot;ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי '''הגר&quot;א''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח לז בליקוט}} שמוכיח כשיטת הרמב&quot;ם מדברי ה'''ירושלמי''' {{היברובוקס|40732|15|א ב}}.<br /> <br /> == הריגה באמצעות אש ==<br /> נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש&quot;אשו משום חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> לדעת ה'''תוספות''' {{גמרא|סנהדרין|עז|א|סנהדרין עז ד&quot;ה סוף חמה}} ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|בבא קמא ב ח}}] וה'''רא&quot;ה''' בשיטה מקובצת {{היברובוקס|14110|202|בבא קמא נו א ד&quot;ה אילימא}} כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.&lt;br&gt;<br /> לעומתם ה'''ר&quot;ן''' (סנהדרין עז ב ד&quot;ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' {{היברובוקס|14093|175|נו א}} מדייק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|רוצח ושמירת הנפש|ג|י|רוצח ושמירת הנפש ג י}} שגם הוא סובר כדעת הר&quot;ן.&lt;br&gt;<br /> ה'''אבני נזר''' {{היברובוקס|1344|422|אורח חיים שפט ד}} וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר&quot;ן שהגמרא בסוגייתנו {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום &quot;קים ליה בדרבה מיניה&quot;, ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ&quot;ל מתרצים שלדעת הר&quot;ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.&lt;br&gt;<br /> ה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא&quot;ש, אך ה'''ערך ש&quot;י''' (חושן משפט תיח ב) כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח.<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/23590 אשו משום חציו או משום ממונו] הרב יאיר וסרטיל, אתר ישיבה.<br /> * [https://asif.co.il/tag/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95/ אשו משום חציו], מאמרים שונים באתר אסיף.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%91%D7%91%D7%90-%D7%A7%D7%9E%D7%90-%D7%93%D7%A3-%D7%9B%D7%91-%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95 אשו משום חציו] הרב אברהם סתיו, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%95-%D7%91%D7%A0%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA אשו משום חציו בנזיקין ובשבת] הרב אוהד פיקסלר, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/nature-damages-fire-22a-23a יסוד חיוב המבעיר] הרב דוד ברופסקי, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> <br /> == הערות שוליים ==</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%A9%D7%95_%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95_%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95&diff=21430 2025-04-08T06:23:18Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כב א||נזקי ממון יד טו|חושן משפט תיח יז}}<br /> מחלוקת האמוראים בשאלה האם אדם שמזיק באמצעות אש מתחייב מדין נזקי גופו או מדין נזקי ממונו<br /> .<br /> <br /> == סוגיית הגמרא ==<br /> ה'''גמרא''' במסכת בבא קמא {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א}} מציגה מחלוקת בין האמוראים בשאלה מה היסוד העומד מאחורי חיוב אש: לדעת '''רבי יוחנן''' &quot;אשו משום חציו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאדם המזיק לכל דבר בדומה לאדם הזורק חץ, ואילו לדעת '''ריש לקיש''' &quot;אשו משום ממונו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאילו בהמתו הזיקה.&lt;br&gt;<br /> הגמרא מציגה כמה נפקא מינות בין דעת רבי יוחנן לדעת ריש לקיש: לדעת רבי יוחנן אדם שמזיק על ידי אש מתחייב בארבעה דברים כמו אדם המזיק בידיו, אך לדעת ריש לקיש המזיק באש פטור מארבעה דברים כמו שור שהזיק אדם. שנית, לדעת רבי יוחנן במקרה שבהמתו של אדם נטלה גחלת והבעירה על ידה הבעלים מתחייב חצי נזק מדין צרורות, אך לדעת ריש לקיש אדם לא חייב על אש של בהמתו כלל חוץ מהמקום הראשון בו הגחלת נגעה (ובלשון הגמרא &quot;מקום גחלת&quot;). <br /> <br /> == אשו משום ממונו ==<br /> דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת.&lt;br&gt;<br /> לדעת '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה משום ממונו}} היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם.<br /> &lt;br&gt;'''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה אשו משום ממונו}} הקשו על רש&quot;י שלוש קושיות מרכזיות:<br /> # הגמרא בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|נו|ב|נו ב}} כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש&quot;י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה.<br /> # המשנה בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|סב|ב|סב ב}} כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש&quot;י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש.<br /> # לפי שיטתו של רש&quot;י כל אדם יכול להדליק את רכושו של חברו ולהיפטר ע&quot;י הפקרת הגחלים.<br /> '''השיטה מקובצת''' {{היברובוקס|14110|80|כב א ד&quot;ה ובגליונות}} מתרץ בדעת רש&quot;י שריש לקיש מצריך בעלות על הגחלת רק במידה והאדם לא הדליק את האש בידיו אלא פשע בשמירת האש והיא התפשטה לרכוש חברו מאליה. אך במידה והאדם הדליק את האש בידיו אפילו ריש לקיש יודה שאין צורך בבעלות על הגחלת כדי לחייב. <br /> &lt;br&gt;<br /> התוספות חלקו על רש&quot;י וטענו שלדעת ריש לקיש אין צורך בבעלות על הגחלת כדי להתחייב, ובעקבותיהם הלכו ה'''רשב&quot;א''' {{היברובוקס|37271|20|כב א ד&quot;ה וריש לקיש}} ו'''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|35|כב א ד&quot;ה ורשב&quot;ל}}.<br /> <br /> <br /> == אשו משום חציו - מסקנת הגמרא ==<br /> === קושיית הגמרא על רבי יוחנן ===<br /> ה'''גמרא''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א}} מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי &quot;טמון&quot; - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי, ונחלקו הראשונים איך לבאר את קושיית הגמרא. <br /> &lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה היכי משכחת לה}} מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש&quot;י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|37|כג א ד&quot;ה טמון באש}} חולק על רש&quot;י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.&lt;br&gt;<br /> רש&quot;י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש&quot;י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.&lt;br&gt;<br /> '''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה טמון באש}} מסבירים שלדעת רבי יוחנן לא שייך לפטור טמון באש, כי רק בנזקי ממונו מצאנו שהתורה חידשה פטורים לכל אב נזיקין, אך באדם המזיק אין שום פטורים והוא חייב בכל מצב. <br /> <br /> === תירוץ הגמרא ===<br /> ה'''גמרא''' מיישבת שגם רבי יוחנן יודה שאדם המזיק באש פטור בטמון במקרים שבהם לא ניתן להגדיר את הנזק כחציו (בלשון הגמרא &quot;כלו לו חציו&quot;), לדוגמא במקרה שבו נפלה דליקה בחצרו ורק לאחר זמן הגדר נפלה והאש התפשטה אל חצר חברו. במצב כזה האש לא נחשבת כחציו משום שבשעה שהדליק את האש היא עוד לא הייתה ראויה להזיק בגלל הגדר.&lt;br&gt; <br /> הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו.<br /> על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.&lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו &quot;כלו לו חציו&quot; הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של &quot;אשו משום ממונו&quot; ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם ה'''מאירי''' {{{{מ|היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה כבר ידעת}}}}, ה'''ר&quot;י מלוניל''' {{מ|כג א ד&quot;ה אי הכי}} וה''ריא&quot;ז'' {{מ|כג א ד&quot;ה האדם}} .&lt;br&gt;<br /> המהרש&quot;ל '''בחכמת שלמה'''{{היברובוקס|21223|13|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מביא שישנה גרסה אחרת ברש&quot;י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש&quot;י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> === שיטת הרא&quot;ש והטור ===<br /> ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|ב ח}}] וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} פסקו כדעת רבי יוחנן ש&quot;אשו משום חציו&quot; משום שהלכה כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש, וכן מפני שמובא בסוגייה {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} שיש לדבריו של רבי יוחנן סיוע מפשטי המקראות ומברייתא. הרא&quot;ש והטור פסקו את מסקנת הגמרא כמו שפירש אותה רש&quot;י (בגרסה המופיעה לפנינו), כלומר שחיוב &quot;אשו משום חציו&quot; הוא רק במקרה שבו לא כלו לו חציו, ואם כלו לו חציו ישנו חיוב של אשו משום ממונו. כפי שהבאנו לעיל {{הערה|תחת הכותרת &quot;תירוץ הגמרא&quot;}} נראה שכך פסקו גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה כבר ידעת}} וה'''ריא&quot;ז''' {{מ|כג א ד&quot;ה האדם}}. <br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם ===<br /> ה'''רי&quot;ף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10a.1?lang=he {{מ|י א}}] וה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} פסקו גם הם כדעת רבי יוחנן, אך ה'''מגיד משנה''' העיר על דבריהם שהם לא הזכירו את החלוקה בין מקרה שבו &quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;, והמגיד משנה תמה מדוע השמיטו את החלוקה הזו אף על פי שיש בה נפקא מינא גדולה למעשה והיא עולה מפשט הסוגייה. המגיד משנה כותב שאולי הייתה לרמב&quot;ם שיטה אחרת בפירוש הסוגייה, או שהרמב&quot;ם החליט לדחות את מסקנת הגמרא מהלכה מפני שמפשט המשניות והברייתות לא נראה שישנה חלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''ים של שלמה''' {{היברובוקס|40932|34|ב כב}} מבאר שלדעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם במסקנת הסוגייה הגמרא חוזרת בה מהחלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;, ולמסקנה בכל מצב שבו האדם הדליק את האש בידיו חיובו הוא משום ממונו ופטור בטמון, ואילו במקרה שבו האדם לא הדליק בידיו אלא פשע בשמירת גחלתו החיוב הוא משום חציו וחייב גם בטמון{{הערה|בדבריו שם הוא מבאר בהרחבה איך ניתן לפרנס פירוש זה בלשון הסוגייה }}.&lt;br&gt;<br /> ה'''נחלת דוד''' {{היברובוקס|15286|40|כג א}} תמה על הים של שלמה, שכן יוצא מדבריו שהחיוב של אדם המדליק בידיו הוא פחות חמור מחיובו של אדם שפשע בשמירת האש בלי להדליק אותה בידיו, ודבר זה מנוגד לסברא הפשוטה. הנחלת דוד מסביר שהרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו את הגמרא כדעת רש&quot;י בגרסא המובאת בחכמת שלמה, ולדעתם החיוב של אשו משום חציו שייך רק במקרה שבו יש בעלות על הגחלת, כי החיוב של &quot;אשו משום חציו&quot; למעשה מתבסס על החיוב של אשו משום ממונו. לכן הרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו שלמסקנת הסוגייה לא קשה על רבי יוחנן איך שייך באש הפטור של טמון, שהרי גם רבי יוחנן מודה שהחיוב על נזקי אש מבוסס על כך שהאש היא ממונו, ואין צורך למסקנת הסוגייה לחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;.<br /> <br /> === פסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו ===<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת רבי יוחנן, והשולחן ערוך מחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה ש&quot;לא כלו לו חציו&quot;, דהיינו כדעת הרא&quot;ש והטור. דבריו של השולחן ערוך התקבלו להלכה גם בקרב נושאי כליו, כפי שניתן לראות מדברי ה'''סמ&quot;ע''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח כה}} ו'''ערוך השולחן''' {{היברובוקס|14241|487|חושן משפט תיח ח}}. <br /> <br /> == חיוב בושת ==<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה לחייבו}} וה'''נימוקי יוסף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10b?lang=he&amp;p2=Nimukei_Yosef_on_Bava_Kamma.10a.16&amp;lang2=he&amp;w2=all&amp;lang3=he {{מ|י ב}}] כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה&lt;br&gt;<br /> לעומת זאת ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יא}} טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא&quot;ש''' https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|ב ח}}] וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}}. הפרישה מבאר שלדעת הרמב&quot;ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.&lt;br&gt;<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת הרמב&quot;ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי '''הגר&quot;א''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח לז בליקוט}} שמוכיח כשיטת הרמב&quot;ם מדברי ה'''ירושלמי''' {{היברובוקס|40732|15|א ב}}.<br /> <br /> == הריגה באמצעות אש ==<br /> נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש&quot;אשו משום חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> לדעת ה'''תוספות''' {{גמרא|סנהדרין|עז|א|סנהדרין עז ד&quot;ה סוף חמה}} ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|בבא קמא ב ח}}] וה'''רא&quot;ה''' בשיטה מקובצת {{היברובוקס|14110|202|בבא קמא נו א ד&quot;ה אילימא}} כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.&lt;br&gt;<br /> לעומתם ה'''ר&quot;ן''' (סנהדרין עז ב ד&quot;ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' {{היברובוקס|14093|175|נו א}} מדייק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|רוצח ושמירת הנפש|ג|י|רוצח ושמירת הנפש ג י}} שגם הוא סובר כדעת הר&quot;ן.&lt;br&gt;<br /> ה'''אבני נזר''' {{היברובוקס|1344|422|אורח חיים שפט ד}} וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר&quot;ן שהגמרא בסוגייתנו {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום &quot;קים ליה בדרבה מיניה&quot;, ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ&quot;ל מתרצים שלדעת הר&quot;ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.&lt;br&gt;<br /> ה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא&quot;ש, אך ה'''ערך ש&quot;י''' (חושן משפט תיח ב) כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח.<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/23590 אשו משום חציו או משום ממונו] הרב יאיר וסרטיל, אתר ישיבה.<br /> * [https://asif.co.il/tag/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95/ אשו משום חציו], מאמרים שונים באתר אסיף.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%91%D7%91%D7%90-%D7%A7%D7%9E%D7%90-%D7%93%D7%A3-%D7%9B%D7%91-%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95 אשו משום חציו] הרב אברהם סתיו, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%95-%D7%91%D7%A0%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA אשו משום חציו בנזיקין ובשבת] הרב אוהד פיקסלר, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/nature-damages-fire-22a-23a יסוד חיוב המבעיר] הרב דוד ברופסקי, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> <br /> == הערות שוליים ==</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%A9%D7%95_%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95_%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95&diff=21429 2025-04-08T06:22:21Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כב א||נזקי ממון יד טו|חושן משפט תיח יז}}<br /> מחלוקת האמוראים בשאלה האם אדם שמזיק באמצעות אש מתחייב מדין נזקי גופו או מדין נזקי ממונו<br /> .<br /> <br /> == סוגיית הגמרא ==<br /> ה'''גמרא''' במסכת בבא קמא {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א}} מציגה מחלוקת בין האמוראים בשאלה מה היסוד העומד מאחורי חיוב אש: לדעת '''רבי יוחנן''' &quot;אשו משום חציו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאדם המזיק לכל דבר בדומה לאדם הזורק חץ, ואילו לדעת '''ריש לקיש''' &quot;אשו משום ממונו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאילו בהמתו הזיקה.&lt;br&gt;<br /> הגמרא מציגה כמה נפקא מינות בין דעת רבי יוחנן לדעת ריש לקיש: לדעת רבי יוחנן אדם שמזיק על ידי אש מתחייב בארבעה דברים כמו אדם המזיק בידיו, אך לדעת ריש לקיש המזיק באש פטור מארבעה דברים כמו שור שהזיק אדם. שנית, לדעת רבי יוחנן במקרה שבהמתו של אדם נטלה גחלת והבעירה על ידה הבעלים מתחייב חצי נזק מדין צרורות, אך לדעת ריש לקיש אדם לא חייב על אש של בהמתו כלל חוץ מהמקום הראשון בו הגחלת נגעה (ובלשון הגמרא &quot;מקום גחלת&quot;). <br /> <br /> == אשו משום ממונו ==<br /> דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת.&lt;br&gt;<br /> לדעת '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה משום ממונו}} היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם.<br /> &lt;br&gt;'''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה אשו משום ממונו}} הקשו על רש&quot;י שלוש קושיות מרכזיות:<br /> # הגמרא בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|נו|ב|נו ב}} כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש&quot;י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה.<br /> # המשנה בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|סב|ב|סב ב}} כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש&quot;י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש.<br /> # לפי שיטתו של רש&quot;י כל אדם יכול להדליק את רכושו של חברו ולהיפטר ע&quot;י הפקרת הגחלים.<br /> '''השיטה מקובצת''' {{היברובוקס|14110|80|כב א ד&quot;ה ובגליונות}} מתרץ בדעת רש&quot;י שריש לקיש מצריך בעלות על הגחלת רק במידה והאדם לא הדליק את האש בידיו אלא פשע בשמירת האש והיא התפשטה לרכוש חברו מאליה. אך במידה והאדם הדליק את האש בידיו אפילו ריש לקיש יודה שאין צורך בבעלות על הגחלת כדי לחייב. <br /> &lt;br&gt;<br /> התוספות חלקו על רש&quot;י וטענו שלדעת ריש לקיש אין צורך בבעלות על הגחלת כדי להתחייב, ובעקבותיהם הלכו ה'''רשב&quot;א''' {{היברובוקס|37271|20|כב א ד&quot;ה וריש לקיש}} ו'''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|35|כב א ד&quot;ה ורשב&quot;ל}}.<br /> <br /> <br /> == אשו משום חציו - מסקנת הגמרא ==<br /> === קושיית הגמרא על רבי יוחנן ===<br /> ה'''גמרא''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א}} מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי &quot;טמון&quot; - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי, ונחלקו הראשונים איך לבאר את קושיית הגמרא. <br /> &lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה היכי משכחת לה}} מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש&quot;י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|37|כג א ד&quot;ה טמון באש}} חולק על רש&quot;י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.&lt;br&gt;<br /> רש&quot;י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש&quot;י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.&lt;br&gt;<br /> '''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה טמון באש}} מסבירים שלדעת רבי יוחנן לא שייך לפטור טמון באש, כי רק בנזקי ממונו מצאנו שהתורה חידשה פטורים לכל אב נזיקין, אך באדם המזיק אין שום פטורים והוא חייב בכל מצב. <br /> <br /> === תירוץ הגמרא ===<br /> ה'''גמרא''' מיישבת שגם רבי יוחנן יודה שאדם המזיק באש פטור בטמון במקרים שבהם לא ניתן להגדיר את הנזק כחציו (בלשון הגמרא &quot;כלו לו חציו&quot;), לדוגמא במקרה שבו נפלה דליקה בחצרו ורק לאחר זמן הגדר נפלה והאש התפשטה אל חצר חברו. במצב כזה האש לא נחשבת כחציו משום שבשעה שהדליק את האש היא עוד לא הייתה ראויה להזיק בגלל הגדר.&lt;br&gt; <br /> הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו.<br /> על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.&lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו &quot;כלו לו חציו&quot; הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של &quot;אשו משום ממונו&quot; ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם ה'''מאירי''' {{מ|היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה כבר ידעת}}, ה'''ר&quot;י מלוניל''' {{מ|כג א ד&quot;ה אי הכי}} וה''ריא&quot;ז'' {{מ|כג א ד&quot;ה האדם}} .&lt;br&gt;<br /> המהרש&quot;ל '''בחכמת שלמה'''{{היברובוקס|21223|13|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מביא שישנה גרסה אחרת ברש&quot;י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש&quot;י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> === שיטת הרא&quot;ש והטור ===<br /> ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|ב ח}}] וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} פסקו כדעת רבי יוחנן ש&quot;אשו משום חציו&quot; משום שהלכה כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש, וכן מפני שמובא בסוגייה {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} שיש לדבריו של רבי יוחנן סיוע מפשטי המקראות ומברייתא. הרא&quot;ש והטור פסקו את מסקנת הגמרא כמו שפירש אותה רש&quot;י (בגרסה המופיעה לפנינו), כלומר שחיוב &quot;אשו משום חציו&quot; הוא רק במקרה שבו לא כלו לו חציו, ואם כלו לו חציו ישנו חיוב של אשו משום ממונו. כפי שהבאנו לעיל {{הערה|תחת הכותרת &quot;תירוץ הגמרא&quot;}} נראה שכך פסקו גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה כבר ידעת}} וה'''ריא&quot;ז''' {{מ|כג א ד&quot;ה האדם}}. <br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם ===<br /> ה'''רי&quot;ף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10a.1?lang=he {{מ|י א}}] וה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} פסקו גם הם כדעת רבי יוחנן, אך ה'''מגיד משנה''' העיר על דבריהם שהם לא הזכירו את החלוקה בין מקרה שבו &quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;, והמגיד משנה תמה מדוע השמיטו את החלוקה הזו אף על פי שיש בה נפקא מינא גדולה למעשה והיא עולה מפשט הסוגייה. המגיד משנה כותב שאולי הייתה לרמב&quot;ם שיטה אחרת בפירוש הסוגייה, או שהרמב&quot;ם החליט לדחות את מסקנת הגמרא מהלכה מפני שמפשט המשניות והברייתות לא נראה שישנה חלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''ים של שלמה''' {{היברובוקס|40932|34|ב כב}} מבאר שלדעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם במסקנת הסוגייה הגמרא חוזרת בה מהחלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;, ולמסקנה בכל מצב שבו האדם הדליק את האש בידיו חיובו הוא משום ממונו ופטור בטמון, ואילו במקרה שבו האדם לא הדליק בידיו אלא פשע בשמירת גחלתו החיוב הוא משום חציו וחייב גם בטמון{{הערה|בדבריו שם הוא מבאר בהרחבה איך ניתן לפרנס פירוש זה בלשון הסוגייה }}.&lt;br&gt;<br /> ה'''נחלת דוד''' {{היברובוקס|15286|40|כג א}} תמה על הים של שלמה, שכן יוצא מדבריו שהחיוב של אדם המדליק בידיו הוא פחות חמור מחיובו של אדם שפשע בשמירת האש בלי להדליק אותה בידיו, ודבר זה מנוגד לסברא הפשוטה. הנחלת דוד מסביר שהרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו את הגמרא כדעת רש&quot;י בגרסא המובאת בחכמת שלמה, ולדעתם החיוב של אשו משום חציו שייך רק במקרה שבו יש בעלות על הגחלת, כי החיוב של &quot;אשו משום חציו&quot; למעשה מתבסס על החיוב של אשו משום ממונו. לכן הרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו שלמסקנת הסוגייה לא קשה על רבי יוחנן איך שייך באש הפטור של טמון, שהרי גם רבי יוחנן מודה שהחיוב על נזקי אש מבוסס על כך שהאש היא ממונו, ואין צורך למסקנת הסוגייה לחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;.<br /> <br /> === פסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו ===<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת רבי יוחנן, והשולחן ערוך מחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה ש&quot;לא כלו לו חציו&quot;, דהיינו כדעת הרא&quot;ש והטור. דבריו של השולחן ערוך התקבלו להלכה גם בקרב נושאי כליו, כפי שניתן לראות מדברי ה'''סמ&quot;ע''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח כה}} ו'''ערוך השולחן''' {{היברובוקס|14241|487|חושן משפט תיח ח}}. <br /> <br /> == חיוב בושת ==<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה לחייבו}} וה'''נימוקי יוסף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10b?lang=he&amp;p2=Nimukei_Yosef_on_Bava_Kamma.10a.16&amp;lang2=he&amp;w2=all&amp;lang3=he {{מ|י ב}}] כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה&lt;br&gt;<br /> לעומת זאת ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יא}} טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא&quot;ש''' https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|ב ח}}] וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}}. הפרישה מבאר שלדעת הרמב&quot;ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.&lt;br&gt;<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת הרמב&quot;ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי '''הגר&quot;א''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח לז בליקוט}} שמוכיח כשיטת הרמב&quot;ם מדברי ה'''ירושלמי''' {{היברובוקס|40732|15|א ב}}.<br /> <br /> == הריגה באמצעות אש ==<br /> נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש&quot;אשו משום חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> לדעת ה'''תוספות''' {{גמרא|סנהדרין|עז|א|סנהדרין עז ד&quot;ה סוף חמה}} ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|בבא קמא ב ח}}] וה'''רא&quot;ה''' בשיטה מקובצת {{היברובוקס|14110|202|בבא קמא נו א ד&quot;ה אילימא}} כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.&lt;br&gt;<br /> לעומתם ה'''ר&quot;ן''' (סנהדרין עז ב ד&quot;ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' {{היברובוקס|14093|175|נו א}} מדייק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|רוצח ושמירת הנפש|ג|י|רוצח ושמירת הנפש ג י}} שגם הוא סובר כדעת הר&quot;ן.&lt;br&gt;<br /> ה'''אבני נזר''' {{היברובוקס|1344|422|אורח חיים שפט ד}} וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר&quot;ן שהגמרא בסוגייתנו {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום &quot;קים ליה בדרבה מיניה&quot;, ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ&quot;ל מתרצים שלדעת הר&quot;ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.&lt;br&gt;<br /> ה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא&quot;ש, אך ה'''ערך ש&quot;י''' (חושן משפט תיח ב) כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח.<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/23590 אשו משום חציו או משום ממונו] הרב יאיר וסרטיל, אתר ישיבה.<br /> * [https://asif.co.il/tag/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95/ אשו משום חציו], מאמרים שונים באתר אסיף.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%91%D7%91%D7%90-%D7%A7%D7%9E%D7%90-%D7%93%D7%A3-%D7%9B%D7%91-%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95 אשו משום חציו] הרב אברהם סתיו, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%95-%D7%91%D7%A0%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA אשו משום חציו בנזיקין ובשבת] הרב אוהד פיקסלר, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/nature-damages-fire-22a-23a יסוד חיוב המבעיר] הרב דוד ברופסקי, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> <br /> == הערות שוליים ==</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%A9%D7%95_%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95_%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95&diff=21428 2025-04-08T06:21:25Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כב א||נזקי ממון יד טו|חושן משפט תיח יז}}<br /> מחלוקת האמוראים בשאלה האם אדם שמזיק באמצעות אש מתחייב מדין נזקי גופו או מדין נזקי ממונו<br /> .<br /> <br /> == סוגיית הגמרא ==<br /> ה'''גמרא''' במסכת בבא קמא {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א}} מציגה מחלוקת בין האמוראים בשאלה מה היסוד העומד מאחורי חיוב אש: לדעת '''רבי יוחנן''' &quot;אשו משום חציו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאדם המזיק לכל דבר בדומה לאדם הזורק חץ, ואילו לדעת '''ריש לקיש''' &quot;אשו משום ממונו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאילו בהמתו הזיקה.&lt;br&gt;<br /> הגמרא מציגה כמה נפקא מינות בין דעת רבי יוחנן לדעת ריש לקיש: לדעת רבי יוחנן אדם שמזיק על ידי אש מתחייב בארבעה דברים כמו אדם המזיק בידיו, אך לדעת ריש לקיש המזיק באש פטור מארבעה דברים כמו שור שהזיק אדם. שנית, לדעת רבי יוחנן במקרה שבהמתו של אדם נטלה גחלת והבעירה על ידה הבעלים מתחייב חצי נזק מדין צרורות, אך לדעת ריש לקיש אדם לא חייב על אש של בהמתו כלל חוץ מהמקום הראשון בו הגחלת נגעה (ובלשון הגמרא &quot;מקום גחלת&quot;). <br /> <br /> == אשו משום ממונו ==<br /> דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת.&lt;br&gt;<br /> לדעת '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה משום ממונו}} היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם.<br /> &lt;br&gt;'''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה אשו משום ממונו}} הקשו על רש&quot;י שלוש קושיות מרכזיות:<br /> # הגמרא בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|נו|ב|נו ב}} כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש&quot;י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה.<br /> # המשנה בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|סב|ב|סב ב}} כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש&quot;י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש.<br /> # לפי שיטתו של רש&quot;י כל אדם יכול להדליק את רכושו של חברו ולהיפטר ע&quot;י הפקרת הגחלים.<br /> '''השיטה מקובצת''' {{היברובוקס|14110|80|כב א ד&quot;ה ובגליונות}} מתרץ בדעת רש&quot;י שריש לקיש מצריך בעלות על הגחלת רק במידה והאדם לא הדליק את האש בידיו אלא פשע בשמירת האש והיא התפשטה לרכוש חברו מאליה. אך במידה והאדם הדליק את האש בידיו אפילו ריש לקיש יודה שאין צורך בבעלות על הגחלת כדי לחייב. <br /> &lt;br&gt;<br /> התוספות חלקו על רש&quot;י וטענו שלדעת ריש לקיש אין צורך בבעלות על הגחלת כדי להתחייב, ובעקבותיהם הלכו ה'''רשב&quot;א''' {{היברובוקס|37271|20|כב א ד&quot;ה וריש לקיש}} ו'''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|35|כב א ד&quot;ה ורשב&quot;ל}}.<br /> <br /> <br /> == אשו משום חציו - מסקנת הגמרא ==<br /> === קושיית הגמרא על רבי יוחנן ===<br /> ה'''גמרא''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א}} מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי &quot;טמון&quot; - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי, ונחלקו הראשונים איך לבאר את קושיית הגמרא. <br /> &lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה היכי משכחת לה}} מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש&quot;י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|37|כג א ד&quot;ה טמון באש}} חולק על רש&quot;י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.&lt;br&gt;<br /> רש&quot;י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש&quot;י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.&lt;br&gt;<br /> '''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה טמון באש}} מסבירים שלדעת רבי יוחנן לא שייך לפטור טמון באש, כי רק בנזקי ממונו מצאנו שהתורה חידשה פטורים לכל אב נזיקין, אך באדם המזיק אין שום פטורים והוא חייב בכל מצב. <br /> <br /> === תירוץ הגמרא ===<br /> ה'''גמרא''' מיישבת שגם רבי יוחנן יודה שאדם המזיק באש פטור בטמון במקרים שבהם לא ניתן להגדיר את הנזק כחציו (בלשון הגמרא &quot;כלו לו חציו&quot;), לדוגמא במקרה שבו נפלה דליקה בחצרו ורק לאחר זמן הגדר נפלה והאש התפשטה אל חצר חברו. במצב כזה האש לא נחשבת כחציו משום שבשעה שהדליק את האש היא עוד לא הייתה ראויה להזיק בגלל הגדר.&lt;br&gt; <br /> הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו.<br /> על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.&lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו &quot;כלו לו חציו&quot; הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של &quot;אשו משום ממונו&quot; ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם ה'''מאירי''' {{מ|{{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה כבר ידעת}}}}, ה'''ר&quot;י מלוניל''' {{מ|כג א ד&quot;ה אי הכי}} וה''ריא&quot;ז'' {{מ|כג א ד&quot;ה האדם}} .&lt;br&gt;<br /> המהרש&quot;ל '''בחכמת שלמה'''{{היברובוקס|21223|13|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מביא שישנה גרסה אחרת ברש&quot;י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש&quot;י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> === שיטת הרא&quot;ש והטור ===<br /> ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|ב ח}}] וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} פסקו כדעת רבי יוחנן ש&quot;אשו משום חציו&quot; משום שהלכה כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש, וכן מפני שמובא בסוגייה {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} שיש לדבריו של רבי יוחנן סיוע מפשטי המקראות ומברייתא. הרא&quot;ש והטור פסקו את מסקנת הגמרא כמו שפירש אותה רש&quot;י (בגרסה המופיעה לפנינו), כלומר שחיוב &quot;אשו משום חציו&quot; הוא רק במקרה שבו לא כלו לו חציו, ואם כלו לו חציו ישנו חיוב של אשו משום ממונו. כפי שהבאנו לעיל {{הערה|תחת הכותרת &quot;תירוץ הגמרא&quot;}} נראה שכך פסקו גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה כבר ידעת}} וה'''ריא&quot;ז''' {{מ|כג א ד&quot;ה האדם}}. <br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם ===<br /> ה'''רי&quot;ף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10a.1?lang=he {{מ|י א}}] וה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} פסקו גם הם כדעת רבי יוחנן, אך ה'''מגיד משנה''' העיר על דבריהם שהם לא הזכירו את החלוקה בין מקרה שבו &quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;, והמגיד משנה תמה מדוע השמיטו את החלוקה הזו אף על פי שיש בה נפקא מינא גדולה למעשה והיא עולה מפשט הסוגייה. המגיד משנה כותב שאולי הייתה לרמב&quot;ם שיטה אחרת בפירוש הסוגייה, או שהרמב&quot;ם החליט לדחות את מסקנת הגמרא מהלכה מפני שמפשט המשניות והברייתות לא נראה שישנה חלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''ים של שלמה''' {{היברובוקס|40932|34|ב כב}} מבאר שלדעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם במסקנת הסוגייה הגמרא חוזרת בה מהחלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;, ולמסקנה בכל מצב שבו האדם הדליק את האש בידיו חיובו הוא משום ממונו ופטור בטמון, ואילו במקרה שבו האדם לא הדליק בידיו אלא פשע בשמירת גחלתו החיוב הוא משום חציו וחייב גם בטמון{{הערה|בדבריו שם הוא מבאר בהרחבה איך ניתן לפרנס פירוש זה בלשון הסוגייה }}.&lt;br&gt;<br /> ה'''נחלת דוד''' {{היברובוקס|15286|40|כג א}} תמה על הים של שלמה, שכן יוצא מדבריו שהחיוב של אדם המדליק בידיו הוא פחות חמור מחיובו של אדם שפשע בשמירת האש בלי להדליק אותה בידיו, ודבר זה מנוגד לסברא הפשוטה. הנחלת דוד מסביר שהרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו את הגמרא כדעת רש&quot;י בגרסא המובאת בחכמת שלמה, ולדעתם החיוב של אשו משום חציו שייך רק במקרה שבו יש בעלות על הגחלת, כי החיוב של &quot;אשו משום חציו&quot; למעשה מתבסס על החיוב של אשו משום ממונו. לכן הרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו שלמסקנת הסוגייה לא קשה על רבי יוחנן איך שייך באש הפטור של טמון, שהרי גם רבי יוחנן מודה שהחיוב על נזקי אש מבוסס על כך שהאש היא ממונו, ואין צורך למסקנת הסוגייה לחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;.<br /> <br /> === פסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו ===<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת רבי יוחנן, והשולחן ערוך מחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה ש&quot;לא כלו לו חציו&quot;, דהיינו כדעת הרא&quot;ש והטור. דבריו של השולחן ערוך התקבלו להלכה גם בקרב נושאי כליו, כפי שניתן לראות מדברי ה'''סמ&quot;ע''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח כה}} ו'''ערוך השולחן''' {{היברובוקס|14241|487|חושן משפט תיח ח}}. <br /> <br /> == חיוב בושת ==<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה לחייבו}} וה'''נימוקי יוסף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10b?lang=he&amp;p2=Nimukei_Yosef_on_Bava_Kamma.10a.16&amp;lang2=he&amp;w2=all&amp;lang3=he {{מ|י ב}}] כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה&lt;br&gt;<br /> לעומת זאת ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יא}} טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא&quot;ש''' https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|ב ח}}] וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}}. הפרישה מבאר שלדעת הרמב&quot;ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.&lt;br&gt;<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת הרמב&quot;ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי '''הגר&quot;א''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח לז בליקוט}} שמוכיח כשיטת הרמב&quot;ם מדברי ה'''ירושלמי''' {{היברובוקס|40732|15|א ב}}.<br /> <br /> == הריגה באמצעות אש ==<br /> נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש&quot;אשו משום חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> לדעת ה'''תוספות''' {{גמרא|סנהדרין|עז|א|סנהדרין עז ד&quot;ה סוף חמה}} ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|בבא קמא ב ח}}] וה'''רא&quot;ה''' בשיטה מקובצת {{היברובוקס|14110|202|בבא קמא נו א ד&quot;ה אילימא}} כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.&lt;br&gt;<br /> לעומתם ה'''ר&quot;ן''' (סנהדרין עז ב ד&quot;ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' {{היברובוקס|14093|175|נו א}} מדייק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|רוצח ושמירת הנפש|ג|י|רוצח ושמירת הנפש ג י}} שגם הוא סובר כדעת הר&quot;ן.&lt;br&gt;<br /> ה'''אבני נזר''' {{היברובוקס|1344|422|אורח חיים שפט ד}} וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר&quot;ן שהגמרא בסוגייתנו {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום &quot;קים ליה בדרבה מיניה&quot;, ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ&quot;ל מתרצים שלדעת הר&quot;ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.&lt;br&gt;<br /> ה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא&quot;ש, אך ה'''ערך ש&quot;י''' (חושן משפט תיח ב) כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח.<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/23590 אשו משום חציו או משום ממונו] הרב יאיר וסרטיל, אתר ישיבה.<br /> * [https://asif.co.il/tag/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95/ אשו משום חציו], מאמרים שונים באתר אסיף.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%91%D7%91%D7%90-%D7%A7%D7%9E%D7%90-%D7%93%D7%A3-%D7%9B%D7%91-%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95 אשו משום חציו] הרב אברהם סתיו, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%95-%D7%91%D7%A0%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA אשו משום חציו בנזיקין ובשבת] הרב אוהד פיקסלר, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/nature-damages-fire-22a-23a יסוד חיוב המבעיר] הרב דוד ברופסקי, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> <br /> == הערות שוליים ==</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%A9%D7%95_%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95_%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95&diff=21427 2025-04-08T06:20:12Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כב א||נזקי ממון יד טו|חושן משפט תיח יז}}<br /> מחלוקת האמוראים בשאלה האם אדם שמזיק באמצעות אש מתחייב מדין נזקי גופו או מדין נזקי ממונו<br /> .<br /> <br /> == סוגיית הגמרא ==<br /> ה'''גמרא''' במסכת בבא קמא {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א}} מציגה מחלוקת בין האמוראים בשאלה מה היסוד העומד מאחורי חיוב אש: לדעת '''רבי יוחנן''' &quot;אשו משום חציו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאדם המזיק לכל דבר בדומה לאדם הזורק חץ, ואילו לדעת '''ריש לקיש''' &quot;אשו משום ממונו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאילו בהמתו הזיקה.&lt;br&gt;<br /> הגמרא מציגה כמה נפקא מינות בין דעת רבי יוחנן לדעת ריש לקיש: לדעת רבי יוחנן אדם שמזיק על ידי אש מתחייב בארבעה דברים כמו אדם המזיק בידיו, אך לדעת ריש לקיש המזיק באש פטור מארבעה דברים כמו שור שהזיק אדם. שנית, לדעת רבי יוחנן במקרה שבהמתו של אדם נטלה גחלת והבעירה על ידה הבעלים מתחייב חצי נזק מדין צרורות, אך לדעת ריש לקיש אדם לא חייב על אש של בהמתו כלל חוץ מהמקום הראשון בו הגחלת נגעה (ובלשון הגמרא &quot;מקום גחלת&quot;). <br /> <br /> == אשו משום ממונו ==<br /> דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת.&lt;br&gt;<br /> לדעת '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה משום ממונו}} היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם.<br /> &lt;br&gt;'''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה אשו משום ממונו}} הקשו על רש&quot;י שלוש קושיות מרכזיות:<br /> # הגמרא בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|נו|ב|נו ב}} כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש&quot;י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה.<br /> # המשנה בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|סב|ב|סב ב}} כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש&quot;י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש.<br /> # לפי שיטתו של רש&quot;י כל אדם יכול להדליק את רכושו של חברו ולהיפטר ע&quot;י הפקרת הגחלים.<br /> '''השיטה מקובצת''' {{היברובוקס|14110|80|כב א ד&quot;ה ובגליונות}} מתרץ בדעת רש&quot;י שריש לקיש מצריך בעלות על הגחלת רק במידה והאדם לא הדליק את האש בידיו אלא פשע בשמירת האש והיא התפשטה לרכוש חברו מאליה. אך במידה והאדם הדליק את האש בידיו אפילו ריש לקיש יודה שאין צורך בבעלות על הגחלת כדי לחייב. <br /> &lt;br&gt;<br /> התוספות חלקו על רש&quot;י וטענו שלדעת ריש לקיש אין צורך בבעלות על הגחלת כדי להתחייב, ובעקבותיהם הלכו ה'''רשב&quot;א''' {{היברובוקס|37271|20|כב א ד&quot;ה וריש לקיש}} ו'''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|35|כב א ד&quot;ה ורשב&quot;ל}}.<br /> <br /> <br /> == אשו משום חציו - מסקנת הגמרא ==<br /> === קושיית הגמרא על רבי יוחנן ===<br /> ה'''גמרא''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א}} מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי &quot;טמון&quot; - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי, ונחלקו הראשונים איך לבאר את קושיית הגמרא. <br /> &lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה היכי משכחת לה}} מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש&quot;י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|37|כג א ד&quot;ה טמון באש}} חולק על רש&quot;י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.&lt;br&gt;<br /> רש&quot;י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש&quot;י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.&lt;br&gt;<br /> '''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה טמון באש}} מסבירים שלדעת רבי יוחנן לא שייך לפטור טמון באש, כי רק בנזקי ממונו מצאנו שהתורה חידשה פטורים לכל אב נזיקין, אך באדם המזיק אין שום פטורים והוא חייב בכל מצב. <br /> <br /> === תירוץ הגמרא ===<br /> ה'''גמרא''' מיישבת שגם רבי יוחנן יודה שאדם המזיק באש פטור בטמון במקרים שבהם לא ניתן להגדיר את הנזק כחציו (בלשון הגמרא &quot;כלו לו חציו&quot;), לדוגמא במקרה שבו נפלה דליקה בחצרו ורק לאחר זמן הגדר נפלה והאש התפשטה אל חצר חברו. במצב כזה האש לא נחשבת כחציו משום שבשעה שהדליק את האש היא עוד לא הייתה ראויה להזיק בגלל הגדר.&lt;br&gt; <br /> הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו.<br /> על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.&lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו &quot;כלו לו חציו&quot; הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של &quot;אשו משום ממונו&quot; ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|מ|כג א ד&quot;ה כבר ידעת}}, ה'''ר&quot;י מלוניל''' {{מ|כג א ד&quot;ה אי הכי}} וה''ריא&quot;ז'' {{מ|כג א ד&quot;ה האדם}} .&lt;br&gt;<br /> המהרש&quot;ל '''בחכמת שלמה'''{{היברובוקס|21223|13|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מביא שישנה גרסה אחרת ברש&quot;י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש&quot;י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> === שיטת הרא&quot;ש והטור ===<br /> ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|ב ח}}] וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} פסקו כדעת רבי יוחנן ש&quot;אשו משום חציו&quot; משום שהלכה כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש, וכן מפני שמובא בסוגייה {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} שיש לדבריו של רבי יוחנן סיוע מפשטי המקראות ומברייתא. הרא&quot;ש והטור פסקו את מסקנת הגמרא כמו שפירש אותה רש&quot;י (בגרסה המופיעה לפנינו), כלומר שחיוב &quot;אשו משום חציו&quot; הוא רק במקרה שבו לא כלו לו חציו, ואם כלו לו חציו ישנו חיוב של אשו משום ממונו. כפי שהבאנו לעיל {{הערה|תחת הכותרת &quot;תירוץ הגמרא&quot;}} נראה שכך פסקו גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה כבר ידעת}} וה'''ריא&quot;ז''' {{מ|כג א ד&quot;ה האדם}}. <br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם ===<br /> ה'''רי&quot;ף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10a.1?lang=he {{מ|י א}}] וה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} פסקו גם הם כדעת רבי יוחנן, אך ה'''מגיד משנה''' העיר על דבריהם שהם לא הזכירו את החלוקה בין מקרה שבו &quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;, והמגיד משנה תמה מדוע השמיטו את החלוקה הזו אף על פי שיש בה נפקא מינא גדולה למעשה והיא עולה מפשט הסוגייה. המגיד משנה כותב שאולי הייתה לרמב&quot;ם שיטה אחרת בפירוש הסוגייה, או שהרמב&quot;ם החליט לדחות את מסקנת הגמרא מהלכה מפני שמפשט המשניות והברייתות לא נראה שישנה חלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''ים של שלמה''' {{היברובוקס|40932|34|ב כב}} מבאר שלדעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם במסקנת הסוגייה הגמרא חוזרת בה מהחלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;, ולמסקנה בכל מצב שבו האדם הדליק את האש בידיו חיובו הוא משום ממונו ופטור בטמון, ואילו במקרה שבו האדם לא הדליק בידיו אלא פשע בשמירת גחלתו החיוב הוא משום חציו וחייב גם בטמון{{הערה|בדבריו שם הוא מבאר בהרחבה איך ניתן לפרנס פירוש זה בלשון הסוגייה }}.&lt;br&gt;<br /> ה'''נחלת דוד''' {{היברובוקס|15286|40|כג א}} תמה על הים של שלמה, שכן יוצא מדבריו שהחיוב של אדם המדליק בידיו הוא פחות חמור מחיובו של אדם שפשע בשמירת האש בלי להדליק אותה בידיו, ודבר זה מנוגד לסברא הפשוטה. הנחלת דוד מסביר שהרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו את הגמרא כדעת רש&quot;י בגרסא המובאת בחכמת שלמה, ולדעתם החיוב של אשו משום חציו שייך רק במקרה שבו יש בעלות על הגחלת, כי החיוב של &quot;אשו משום חציו&quot; למעשה מתבסס על החיוב של אשו משום ממונו. לכן הרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו שלמסקנת הסוגייה לא קשה על רבי יוחנן איך שייך באש הפטור של טמון, שהרי גם רבי יוחנן מודה שהחיוב על נזקי אש מבוסס על כך שהאש היא ממונו, ואין צורך למסקנת הסוגייה לחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;.<br /> <br /> === פסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו ===<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת רבי יוחנן, והשולחן ערוך מחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה ש&quot;לא כלו לו חציו&quot;, דהיינו כדעת הרא&quot;ש והטור. דבריו של השולחן ערוך התקבלו להלכה גם בקרב נושאי כליו, כפי שניתן לראות מדברי ה'''סמ&quot;ע''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח כה}} ו'''ערוך השולחן''' {{היברובוקס|14241|487|חושן משפט תיח ח}}. <br /> <br /> == חיוב בושת ==<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה לחייבו}} וה'''נימוקי יוסף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10b?lang=he&amp;p2=Nimukei_Yosef_on_Bava_Kamma.10a.16&amp;lang2=he&amp;w2=all&amp;lang3=he {{מ|י ב}}] כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה&lt;br&gt;<br /> לעומת זאת ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יא}} טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא&quot;ש''' https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|ב ח}}] וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}}. הפרישה מבאר שלדעת הרמב&quot;ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.&lt;br&gt;<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת הרמב&quot;ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי '''הגר&quot;א''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח לז בליקוט}} שמוכיח כשיטת הרמב&quot;ם מדברי ה'''ירושלמי''' {{היברובוקס|40732|15|א ב}}.<br /> <br /> == הריגה באמצעות אש ==<br /> נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש&quot;אשו משום חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> לדעת ה'''תוספות''' {{גמרא|סנהדרין|עז|א|סנהדרין עז ד&quot;ה סוף חמה}} ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|בבא קמא ב ח}}] וה'''רא&quot;ה''' בשיטה מקובצת {{היברובוקס|14110|202|בבא קמא נו א ד&quot;ה אילימא}} כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.&lt;br&gt;<br /> לעומתם ה'''ר&quot;ן''' (סנהדרין עז ב ד&quot;ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' {{היברובוקס|14093|175|נו א}} מדייק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|רוצח ושמירת הנפש|ג|י|רוצח ושמירת הנפש ג י}} שגם הוא סובר כדעת הר&quot;ן.&lt;br&gt;<br /> ה'''אבני נזר''' {{היברובוקס|1344|422|אורח חיים שפט ד}} וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר&quot;ן שהגמרא בסוגייתנו {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום &quot;קים ליה בדרבה מיניה&quot;, ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ&quot;ל מתרצים שלדעת הר&quot;ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.&lt;br&gt;<br /> ה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא&quot;ש, אך ה'''ערך ש&quot;י''' (חושן משפט תיח ב) כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח.<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/23590 אשו משום חציו או משום ממונו] הרב יאיר וסרטיל, אתר ישיבה.<br /> * [https://asif.co.il/tag/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95/ אשו משום חציו], מאמרים שונים באתר אסיף.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%91%D7%91%D7%90-%D7%A7%D7%9E%D7%90-%D7%93%D7%A3-%D7%9B%D7%91-%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95 אשו משום חציו] הרב אברהם סתיו, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%95-%D7%91%D7%A0%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA אשו משום חציו בנזיקין ובשבת] הרב אוהד פיקסלר, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/nature-damages-fire-22a-23a יסוד חיוב המבעיר] הרב דוד ברופסקי, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> <br /> == הערות שוליים ==</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%A9%D7%95_%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95_%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95&diff=21426 2025-04-08T05:07:01Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כב א||נזקי ממון יד טו|חושן משפט תיח יז}}<br /> מחלוקת האמוראים בשאלה האם אדם שמזיק באמצעות אש מתחייב מדין נזקי גופו או מדין נזקי ממונו<br /> .<br /> <br /> == סוגיית הגמרא ==<br /> ה'''גמרא''' במסכת בבא קמא {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א}} מציגה מחלוקת בין האמוראים בשאלה מה היסוד העומד מאחורי חיוב אש: לדעת '''רבי יוחנן''' &quot;אשו משום חציו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאדם המזיק לכל דבר בדומה לאדם הזורק חץ, ואילו לדעת '''ריש לקיש''' &quot;אשו משום ממונו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאילו בהמתו הזיקה.&lt;br&gt;<br /> הגמרא מציגה כמה נפקא מינות בין דעת רבי יוחנן לדעת ריש לקיש: לדעת רבי יוחנן אדם שמזיק על ידי אש מתחייב בארבעה דברים כמו אדם המזיק בידיו, אך לדעת ריש לקיש המזיק באש פטור מארבעה דברים כמו שור שהזיק אדם. שנית, לדעת רבי יוחנן במקרה שבהמתו של אדם נטלה גחלת והבעירה על ידה הבעלים מתחייב חצי נזק מדין צרורות, אך לדעת ריש לקיש אדם לא חייב על אש של בהמתו כלל חוץ מהמקום הראשון בו הגחלת נגעה (ובלשון הגמרא &quot;מקום גחלת&quot;). <br /> <br /> == אשו משום ממונו ==<br /> דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת.&lt;br&gt;<br /> לדעת '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה משום ממונו}} היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם.<br /> &lt;br&gt;'''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה אשו משום ממונו}} הקשו על רש&quot;י שלוש קושיות מרכזיות:<br /> # הגמרא בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|נו|ב|נו ב}} כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש&quot;י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה.<br /> # המשנה בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|סב|ב|סב ב}} כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש&quot;י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש.<br /> # לפי שיטתו של רש&quot;י כל אדם יכול להדליק את רכושו של חברו ולהיפטר ע&quot;י הפקרת הגחלים.<br /> '''השיטה מקובצת''' {{היברובוקס|14110|80|כב א ד&quot;ה ובגליונות}} מתרץ בדעת רש&quot;י שריש לקיש מצריך בעלות על הגחלת רק במידה והאדם לא הדליק את האש בידיו אלא פשע בשמירת האש והיא התפשטה לרכוש חברו מאליה. אך במידה והאדם הדליק את האש בידיו אפילו ריש לקיש יודה שאין צורך בבעלות על הגחלת כדי לחייב. <br /> &lt;br&gt;<br /> התוספות חלקו על רש&quot;י וטענו שלדעת ריש לקיש אין צורך בבעלות על הגחלת כדי להתחייב, ובעקבותיהם הלכו ה'''רשב&quot;א'''{{היברובוקס|37271|20|כב א ד&quot;ה וריש לקיש}} ו'''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|35|כב א ד&quot;ה ורשב&quot;ל}}.<br /> <br /> <br /> == אשו משום חציו - מסקנת הגמרא ==<br /> === קושיית הגמרא על רבי יוחנן ===<br /> ה'''גמרא''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א}} מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי &quot;טמון&quot; - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי.<br /> &lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה היכי משכחת לה}} מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש&quot;י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|37|כג א ד&quot;ה טמון באש}} חולק על רש&quot;י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.&lt;br&gt;<br /> רש&quot;י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש&quot;י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.&lt;br&gt;<br /> '''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה טמון באש}} מסבירים שלדעת רבי יוחנן לא שייך לפטור טמון באש, כי רק בנזקי ממונו מצאנו שהתורה חידשה פטורים לכל אב נזיקין, אך באדם המזיק אין שום פטורים והוא חייב בכל מצב. <br /> <br /> === תירוץ הגמרא ===<br /> ה'''גמרא''' מיישבת שגם רבי יוחנן יודה שאדם המזיק באש פטור בטמון במקרים שבהם לא ניתן להגדיר את הנזק כחציו (בלשון הגמרא &quot;כלו לו חציו&quot;), לדוגמא במקרה שבו נפלה דליקה בחצרו ורק לאחר זמן הגדר נפלה והאש התפשטה אל חצר חברו. במצב כזה האש לא נחשבת כחציו משום שבשעה שהדליק את האש היא עוד לא הייתה ראויה להזיק בגלל הגדר.&lt;br&gt; <br /> הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו.<br /> על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.&lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו &quot;כלו לו חציו&quot; הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של &quot;אשו משום ממונו&quot; ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה כבר ידעת}}, ה'''ר&quot;י מלוניל''' {{מ|כג א ד&quot;ה אי הכי}} וה''ריא&quot;ז'' {{מ|כג א ד&quot;ה האדם}} .&lt;br&gt;<br /> המהרש&quot;ל '''בחכמת שלמה'''{{היברובוקס|21223|13|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מביא שישנה גרסה אחרת ברש&quot;י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש&quot;י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> === שיטת הרא&quot;ש והטור ===<br /> ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|ב ח}}] וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} פסקו כדעת רבי יוחנן ש&quot;אשו משום חציו&quot; משום שהלכה כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש, וכן מפני שמובא בסוגייה {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} שיש לדבריו של רבי יוחנן סיוע מפשטי המקראות ומברייתא. הרא&quot;ש והטור פסקו את מסקנת הגמרא כמו שפירש אותה רש&quot;י (בגרסה המופיעה לפנינו), כלומר שחיוב &quot;אשו משום חציו&quot; הוא רק במקרה שבו לא כלו לו חציו, ואם כלו לו חציו ישנו חיוב של אשו משום ממונו. כפי שהבאנו לעיל {{הערה|תחת הכותרת &quot;תירוץ הגמרא&quot;}} נראה שכך פסקו גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה כבר ידעת}} וה'''ריא&quot;ז''' {{מ|כג א ד&quot;ה האדם}}. <br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם ===<br /> ה'''רי&quot;ף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10a.1?lang=he {{מ|י א}}] וה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} פסקו גם הם כדעת רבי יוחנן, אך ה'''מגיד משנה''' העיר על דבריהם שהם לא הזכירו את החלוקה בין מקרה שבו &quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;, והמגיד משנה תמה מדוע השמיטו את החלוקה הזו אף על פי שיש בה נפקא מינא גדולה למעשה והיא עולה מפשט הסוגייה. המגיד משנה כותב שאולי הייתה לרמב&quot;ם שיטה אחרת בפירוש הסוגייה, או שהרמב&quot;ם החליט לדחות את מסקנת הגמרא מהלכה מפני שמפשט המשניות והברייתות לא נראה שישנה חלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''ים של שלמה''' {{היברובוקס|40932|34|ב כב}} מבאר שלדעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם במסקנת הסוגייה הגמרא חוזרת בה מהחלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;, ולמסקנה בכל מצב שבו האדם הדליק את האש בידיו חיובו הוא משום ממונו ופטור בטמון, ואילו במקרה שבו האדם לא הדליק בידיו אלא פשע בשמירת גחלתו החיוב הוא משום חציו וחייב גם בטמון{{הערה|בדבריו שם הוא מבאר בהרחבה איך ניתן לפרנס פירוש זה בלשון הסוגייה }}.&lt;br&gt;<br /> ה'''נחלת דוד''' {{היברובוקס|15286|40|כג א}} תמה על הים של שלמה, שכן יוצא מדבריו שהחיוב של אדם המדליק בידיו הוא פחות חמור מחיובו של אדם שפשע בשמירת האש בלי להדליק אותה בידיו, ודבר זה מנוגד לסברא הפשוטה. הנחלת דוד מסביר שהרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו את הגמרא כדעת רש&quot;י בגרסא המובאת בחכמת שלמה, ולדעתם החיוב של אשו משום חציו שייך רק במקרה שבו יש בעלות על הגחלת, כי החיוב של &quot;אשו משום חציו&quot; למעשה מתבסס על החיוב של אשו משום ממונו. לכן הרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו שלמסקנת הסוגייה לא קשה על רבי יוחנן איך שייך באש הפטור של טמון, שהרי גם רבי יוחנן מודה שהחיוב על נזקי אש מבוסס על כך שהאש היא ממונו, ואין צורך למסקנת הסוגייה לחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;.<br /> <br /> === פסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו ===<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת רבי יוחנן, והשולחן ערוך מחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה ש&quot;לא כלו לו חציו&quot;, דהיינו כדעת הרא&quot;ש והטור. דבריו של השולחן ערוך התקבלו להלכה גם בקרב נושאי כליו, כפי שניתן לראות מדברי ה'''סמ&quot;ע''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח כה}} ו'''ערוך השולחן''' {{היברובוקס|14241|487|חושן משפט תיח ח}}. <br /> <br /> == חיוב בושת ==<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה לחייבו}} וה'''נימוקי יוסף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10b?lang=he&amp;p2=Nimukei_Yosef_on_Bava_Kamma.10a.16&amp;lang2=he&amp;w2=all&amp;lang3=he {{מ|י ב}}] כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה&lt;br&gt;<br /> לעומת זאת ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יא}} טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא&quot;ש''' https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|ב ח}}] וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}}. הפרישה מבאר שלדעת הרמב&quot;ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.&lt;br&gt;<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת הרמב&quot;ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי '''הגר&quot;א''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח לז בליקוט}} שמוכיח כשיטת הרמב&quot;ם מדברי ה'''ירושלמי''' {{היברובוקס|40732|15|א ב}}.<br /> <br /> == הריגה באמצעות אש ==<br /> נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש&quot;אשו משום חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> לדעת ה'''תוספות''' {{גמרא|סנהדרין|עז|א|סנהדרין עז ד&quot;ה סוף חמה}} ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|בבא קמא ב ח}}] וה'''רא&quot;ה''' בשיטה מקובצת {{היברובוקס|14110|202|בבא קמא נו א ד&quot;ה אילימא}} כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.&lt;br&gt;<br /> לעומתם ה'''ר&quot;ן''' (סנהדרין עז ב ד&quot;ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' {{היברובוקס|14093|175|נו א}} מדייק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|רוצח ושמירת הנפש|ג|י|רוצח ושמירת הנפש ג י}} שגם הוא סובר כדעת הר&quot;ן.&lt;br&gt;<br /> ה'''אבני נזר''' {{היברובוקס|1344|422|אורח חיים שפט ד}} וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר&quot;ן שהגמרא בסוגייתנו {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום &quot;קים ליה בדרבה מיניה&quot;, ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ&quot;ל מתרצים שלדעת הר&quot;ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.&lt;br&gt;<br /> ה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא&quot;ש, אך ה'''ערך ש&quot;י''' (חושן משפט תיח ב) כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח.<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/23590 אשו משום חציו או משום ממונו] הרב יאיר וסרטיל, אתר ישיבה.<br /> * [https://asif.co.il/tag/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95/ אשו משום חציו], מאמרים שונים באתר אסיף.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%91%D7%91%D7%90-%D7%A7%D7%9E%D7%90-%D7%93%D7%A3-%D7%9B%D7%91-%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95 אשו משום חציו] הרב אברהם סתיו, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%95-%D7%91%D7%A0%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA אשו משום חציו בנזיקין ובשבת] הרב אוהד פיקסלר, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/nature-damages-fire-22a-23a יסוד חיוב המבעיר] הרב דוד ברופסקי, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> <br /> == הערות שוליים ==</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%A9%D7%95_%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95_%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95&diff=21425 2025-04-08T04:44:45Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כב א||נזקי ממון יד טו|חושן משפט תיח יז}}<br /> מחלוקת האמוראים בשאלה האם אדם שמזיק באמצעות אש מתחייב מדין נזקי גופו או מדין נזקי ממונו<br /> .<br /> <br /> == סוגיית הגמרא ==<br /> ה'''גמרא''' במסכת בבא קמא {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א}} מציגה מחלוקת בין האמוראים בשאלה מה היסוד העומד מאחורי חיוב אש: לדעת '''רבי יוחנן''' &quot;אשו משום חציו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאדם המזיק לכל דבר בדומה לאדם הזורק חץ, ואילו לדעת '''ריש לקיש''' &quot;אשו משום ממונו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאילו בהמתו הזיקה.&lt;br&gt;<br /> הגמרא מציגה כמה נפקא מינות בין דעת רבי יוחנן לדעת ריש לקיש: לדעת רבי יוחנן אדם שמזיק על ידי אש מתחייב בארבעה דברים כמו אדם המזיק בידיו, אך לדעת ריש לקיש המזיק באש פטור מארבעה דברים כמו שור שהזיק אדם. שנית, לדעת רבי יוחנן במקרה שבהמתו של אדם נטלה גחלת והבעירה על ידה הבעלים מתחייב חצי נזק מדין צרורות, אך לדעת ריש לקיש אדם לא חייב על אש של בהמתו כלל חוץ מהמקום הראשון בו הגחלת נגעה (ובלשון הגמרא &quot;מקום גחלת&quot;). <br /> <br /> == אשו משום ממונו ==<br /> דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת.&lt;br&gt;<br /> לדעת '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה משום ממונו}} היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם.<br /> &lt;br&gt;'''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה אשו משום ממונו}} הקשו על רש&quot;י שלוש קושיות מרכזיות:<br /> # הגמרא בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|נו|ב|נו ב}} כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש&quot;י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה.<br /> # המשנה בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|סב|ב|סב ב}} כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש&quot;י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש.<br /> # לפי שיטתו של רש&quot;י כל אדם יכול להדליק את רכושו של חברו ולהיפטר ע&quot;י הפקרת הגחלים.<br /> '''השיטה מקובצת''' {{היברובוקס|14110|80|כב א ד&quot;ה ובגליונות}} מתרץ בדעת רש&quot;י שריש לקיש מצריך בעלות על הגחלת רק במידה והאדם לא הדליק את האש בידיו אלא פשע בשמירת האש והיא התפשטה לרכוש חברו מאליה. אך במידה והאדם הדליק את האש בידיו אפילו ריש לקיש יודה שאין צורך בבעלות על הגחלת כדי לחייב. <br /> &lt;br&gt;<br /> התוספות חלקו על רש&quot;י וטענו שלדעת ריש לקיש אין צורך בבעלות על הגחלת כדי להתחייב, ובעקבותיהם הלכו ה'''רשב&quot;א'''{{היברובוקס|37271|20|כב א ד&quot;ה וריש לקיש}} ו'''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|35|כב א ד&quot;ה ורשב&quot;ל}}.<br /> <br /> <br /> == אשו משום חציו - מסקנת הגמרא ==<br /> === קושיית הגמרא על רבי יוחנן ===<br /> ה'''גמרא''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א}} מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי &quot;טמון&quot; - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי.<br /> &lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה היכי משכחת לה}} מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש&quot;י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|37|כג א ד&quot;ה טמון באש}} חולק על רש&quot;י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.&lt;br&gt;<br /> רש&quot;י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש&quot;י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.&lt;br&gt;<br /> '''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה טמון באש}} מסבירים שלדעת רבי יוחנן לא שייך לפטור טמון באש, כי רק בנזקי ממונו מצאנו שהתורה חידשה פטורים לכל אב נזיקין, אך באדם המזיק אין שום פטורים והוא חייב בכל מצב. <br /> <br /> === תירוץ הגמרא ===<br /> ה'''גמרא''' מיישבת שגם רבי יוחנן יודה שאדם המזיק באש פטור בטמון במקרים שבהם לא ניתן להגדיר את הנזק כחציו (בלשון הגמרא &quot;כלו לו חציו&quot;), לדוגמא במקרה שבו נפלה דליקה בחצרו ורק לאחר זמן הגדר נפלה והאש התפשטה אל חצר חברו. במצב כזה האש לא נחשבת כחציו משום שבשעה שהדליק את האש היא עוד לא הייתה ראויה להזיק בגלל הגדר.&lt;br&gt; <br /> הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו.<br /> על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.&lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו &quot;כלו לו חציו&quot; הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של &quot;אשו משום ממונו&quot; ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה כבר ידעת}}, ה'''ר&quot;י מלוניל''' {{מ|כג א ד&quot;ה אי הכי}} וה''ריא&quot;ז'' {{מ|כג א ד&quot;ה האדם}} .&lt;br&gt;<br /> המהרש&quot;ל '''בחכמת שלמה'''{{היברובוקס|21223|13|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מביא שישנה גרסה אחרת ברש&quot;י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש&quot;י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> === שיטת הרא&quot;ש והטור ===<br /> ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|ב ח}}] וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} פסקו כדעת רבי יוחנן ש&quot;אשו משום חציו&quot; משום שהלכה כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש, וכן מפני שמובא בסוגייה {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} שיש לדבריו של רבי יוחנן סיוע מפשטי המקראות ומברייתא. הרא&quot;ש והטור פסקו את מסקנת הגמרא כמו שפירש אותה רש&quot;י (בגרסה המופיעה לפנינו), כלומר שחיוב &quot;אשו משום חציו&quot; הוא רק במקרה שבו לא כלו לו חציו, ואם כלו לו חציו ישנו חיוב של אשו משום ממונו. כפי שהבאנו לעיל {{הערה|תחת הכותרת &quot;תירוץ הגמרא&quot;}} נראה שכך פסקו גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה כבר ידעת}} וה'''ריא&quot;ז''' {{מ|כג א ד&quot;ה האדם}}. <br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם ===<br /> ה'''רי&quot;ף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10a.1?lang=he {{מ|י א}}] וה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} פסקו גם הם כדעת רבי יוחנן, אך ה'''מגיד משנה''' העיר על דבריהם שהם לא הזכירו את החלוקה בין מקרה שבו &quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;, והמגיד משנה תמה מדוע השמיטו את החלוקה הזו אף על פי שיש בה נפקא מינא גדולה למעשה והיא עולה מפשט הסוגייה. המגיד משנה כותב שאולי הייתה לרמב&quot;ם שיטה אחרת בפירוש הסוגייה, או שהרמב&quot;ם החליט לדחות את מסקנת הגמרא מהלכה מפני שמפשט המשניות והברייתות לא נראה שישנה חלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''ים של שלמה''' {{היברובוקס|40932|34|ב כב}} מבאר שלדעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם במסקנת הסוגייה הגמרא חוזרת בה מהחלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;, ולמסקנה בכל מצב שבו האדם הדליק את האש בידיו חיובו הוא משום ממונו ופטור בטמון, ואילו במקרה שבו האדם לא הדליק בידיו אלא פשע בשמירת גחלתו החיוב הוא משום חציו וחייב גם בטמון{{הערה|בדבריו שם הוא מבאר בהרחבה איך ניתן לפרנס פירוש זה בלשון הסוגייה }}.&lt;br&gt;<br /> ה'''נחלת דוד''' {{היברובוקס|15286|40|כג א}} תמה על הים של שלמה, שכן יוצא מדבריו שהחיוב של אדם המדליק בידיו הוא פחות חמור מחיובו של אדם שפשע בשמירת האש בלי להדליק אותה בידיו, ודבר זה מנוגד לסברא הפשוטה. הנחלת דוד מסביר שהרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו את הגמרא כדעת רש&quot;י בגרסא המובאת בחכמת שלמה, ולדעתם החיוב של אשו משום חציו שייך רק במקרה שבו יש בעלות על הגחלת, כי החיוב של &quot;אשו משום חציו&quot; למעשה מתבסס על החיוב של אשו משום ממונו. לכן הרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו שלמסקנת הסוגייה לא קשה על רבי יוחנן איך שייך באש הפטור של טמון, שהרי גם רבי יוחנן מודה שהחיוב על נזקי אש מבוסס על כך שהאש היא ממונו, ואין צורך למסקנת הסוגייה לחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;.<br /> <br /> === פסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו ===<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת רבי יוחנן, והשולחן ערוך מחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה ש&quot;לא כלו לו חציו&quot;, דהיינו כדעת הרא&quot;ש והטור. דבריו של השולחן ערוך התקבלו להלכה גם בקרב נושאי כליו, כפי שניתן לראות מדברי ה'''סמ&quot;ע''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח כה}} ו'''ערוך השולחן''' {{היברובוקס|14241|487|חושן משפט תיח ח}}. <br /> <br /> == חיוב בושת ==<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה לחייבו}} וה'''נימוקי יוסף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10b?lang=he&amp;p2=Nimukei_Yosef_on_Bava_Kamma.10a.16&amp;lang2=he&amp;w2=all&amp;lang3=he {{מ|י ב}}] כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה&lt;br&gt;<br /> לעומת זאת ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו} כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יא}} טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא&quot;ש''' (ב ח) וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}}. הפרישה מבאר שלדעת הרמב&quot;ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.&lt;br&gt;<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת הרמב&quot;ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי '''הגר&quot;א''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח לז בליקוט}} שמוכיח כשיטת הרמב&quot;ם מדברי ה'''ירושלמי''' (בבא קמא ב ב).<br /> <br /> == הריגה באמצעות אש ==<br /> נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש&quot;אשו משום חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> לדעת ה'''תוספות''' {{גמרא|סנהדרין|עז|א|סנהדרין עז ד&quot;ה סוף חמה}} ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|בבא קמא ב ח}}] וה'''רא&quot;ה''' בשיטה מקובצת {{היברובוקס|14110|202|בבא קמא נו א ד&quot;ה אילימא}} כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.&lt;br&gt;<br /> לעומתם ה'''ר&quot;ן''' (סנהדרין עז ב ד&quot;ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' (מצווה נו) מדייק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|רוצח ושמירת הנפש|ג|י|רוצח ושמירת הנפש ג י}} שגם הוא סובר כדעת הר&quot;ן.&lt;br&gt;<br /> ה'''אבני נזר''' (אורח חיים שפט ד) וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר&quot;ן שהגמרא בסוגייתנו {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום &quot;קים ליה בדרבה מיניה&quot;, ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ&quot;ל מתרצים שלדעת הר&quot;ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.&lt;br&gt;<br /> ה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא&quot;ש, אך ה'''ערך ש&quot;י''' (חושן משפט תיח ב) כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח.<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/23590 אשו משום חציו או משום ממונו] הרב יאיר וסרטיל, אתר ישיבה.<br /> * [https://asif.co.il/tag/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95/ אשו משום חציו], מאמרים שונים באתר אסיף.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%91%D7%91%D7%90-%D7%A7%D7%9E%D7%90-%D7%93%D7%A3-%D7%9B%D7%91-%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95 אשו משום חציו] הרב אברהם סתיו, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%95-%D7%91%D7%A0%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA אשו משום חציו בנזיקין ובשבת] הרב אוהד פיקסלר, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/nature-damages-fire-22a-23a יסוד חיוב המבעיר] הרב דוד ברופסקי, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> <br /> == הערות שוליים ==</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%A9%D7%95_%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95_%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95&diff=21424 2025-04-07T19:04:12Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כב א||נזקי ממון יד טו|חושן משפט תיח יז}}<br /> מחלוקת האמוראים בשאלה האם אדם שמזיק באמצעות אש מתחייב מדין נזקי גופו או מדין נזקי ממונו<br /> .<br /> <br /> == סוגיית הגמרא ==<br /> ה'''גמרא''' במסכת בבא קמא {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א}} מציגה מחלוקת בין האמוראים בשאלה מה היסוד העומד מאחורי חיוב אש: לדעת '''רבי יוחנן''' &quot;אשו משום חציו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאדם המזיק לכל דבר בדומה לאדם הזורק חץ, ואילו לדעת '''ריש לקיש''' &quot;אשו משום ממונו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאילו בהמתו הזיקה.&lt;br&gt;<br /> הגמרא מציגה כמה נפקא מינות בין דעת רבי יוחנן לדעת ריש לקיש: לדעת רבי יוחנן אדם שמזיק על ידי אש מתחייב בארבעה דברים כמו אדם המזיק בידיו, אך לדעת ריש לקיש המזיק באש פטור מארבעה דברים כמו שור שהזיק אדם. שנית, לדעת רבי יוחנן במקרה שבהמתו של אדם נטלה גחלת והבעירה על ידה הבעלים מתחייב חצי נזק מדין צרורות, אך לדעת ריש לקיש אדם לא חייב על אש של בהמתו כלל חוץ מהמקום הראשון בו הגחלת נגעה (ובלשון הגמרא &quot;מקום גחלת&quot;). <br /> <br /> == אשו משום ממונו ==<br /> דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת.&lt;br&gt;<br /> לדעת '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה משום ממונו}} היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם.<br /> &lt;br&gt;'''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה אשו משום ממונו}} הקשו על רש&quot;י שלוש קושיות מרכזיות:<br /> # הגמרא בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|נו|ב|נו ב}} כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש&quot;י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה.<br /> # המשנה בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|סב|ב|סב ב}} כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש&quot;י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש.<br /> # לפי שיטתו של רש&quot;י כל אדם יכול להדליק את רכושו של חברו ולהיפטר ע&quot;י הפקרת הגחלים.<br /> '''השיטה מקובצת''' {{היברובוקס|14110|80|כב א ד&quot;ה ובגליונות}} מתרץ בדעת רש&quot;י שריש לקיש מצריך בעלות על הגחלת רק במידה והאדם לא הדליק את האש בידיו אלא פשע בשמירת האש והיא התפשטה לרכוש חברו מאליה. אך במידה והאדם הדליק את האש בידיו אפילו ריש לקיש יודה שאין צורך בבעלות על הגחלת כדי לחייב. <br /> &lt;br&gt;<br /> התוספות חלקו על רש&quot;י וטענו שלדעת ריש לקיש אין צורך בבעלות על הגחלת כדי להתחייב, ובעקבותיהם הלכו ה'''רשב&quot;א'''{{היברובוקס|37271|20|כב א ד&quot;ה וריש לקיש}} ו'''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|35|כב א ד&quot;ה ורשב&quot;ל}}.<br /> <br /> <br /> == אשו משום חציו - מסקנת הגמרא ==<br /> === קושיית הגמרא על רבי יוחנן ===<br /> ה'''גמרא''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א}} מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי &quot;טמון&quot; - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי.<br /> &lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה היכי משכחת לה}} מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש&quot;י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|37|כג א ד&quot;ה טמון באש}} חולק על רש&quot;י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.&lt;br&gt;<br /> רש&quot;י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש&quot;י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.&lt;br&gt;<br /> '''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה טמון באש}} מסבירים שלדעת רבי יוחנן לא שייך לפטור טמון באש, כי רק בנזקי ממונו מצאנו שהתורה חידשה פטורים לכל אב נזיקין, אך באדם המזיק אין שום פטורים והוא חייב בכל מצב. <br /> <br /> === תירוץ הגמרא ===<br /> ה'''גמרא''' מיישבת שגם רבי יוחנן יודה שאדם המזיק באש פטור בטמון במקרים שבהם לא ניתן להגדיר את הנזק כחציו (בלשון הגמרא &quot;כלו לו חציו&quot;), לדוגמא במקרה שבו נפלה דליקה בחצרו ורק לאחר זמן הגדר נפלה והאש התפשטה אל חצר חברו. במצב כזה האש לא נחשבת כחציו משום שבשעה שהדליק את האש היא עוד לא הייתה ראויה להזיק בגלל הגדר.&lt;br&gt; <br /> הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו.<br /> על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.&lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו &quot;כלו לו חציו&quot; הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של &quot;אשו משום ממונו&quot; ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה כבר ידעת}}, ה'''ר&quot;י מלוניל''' {{מ|כג א ד&quot;ה אי הכי}} וה''ריא&quot;ז'' {{מ|כג א ד&quot;ה האדם}} .&lt;br&gt;<br /> המהרש&quot;ל '''בחכמת שלמה'''{{היברובוקס|21223|13|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מביא שישנה גרסה אחרת ברש&quot;י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש&quot;י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> === שיטת הרא&quot;ש והטור ===<br /> ה'''רא&quot;ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|ב ח}}] וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} פסקו כדעת רבי יוחנן ש&quot;אשו משום חציו&quot; משום שהלכה כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש, וכן מפני שמובא בסוגייה {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} שיש לדבריו של רבי יוחנן סיוע מפשטי המקראות ומברייתא. הרא&quot;ש והטור פסקו את מסקנת הגמרא כמו שפירש אותה רש&quot;י (בגרסה המופיעה לפנינו), כלומר שחיוב &quot;אשו משום חציו&quot; הוא רק במקרה שבו לא כלו לו חציו, ואם כלו לו חציו ישנו חיוב של אשו משום ממונו. כפי שהבאנו לעיל {{הערה|תחת הכותרת &quot;תירוץ הגמרא&quot;}} נראה שכך פסקו גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה כבר ידעת}} וה'''ריא&quot;ז''' {{מ|כג א ד&quot;ה האדם}}. <br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם ===<br /> ה'''רי&quot;ף''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he (י א)] וה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} פסקו גם הם כדעת רבי יוחנן, אך ה'''מגיד משנה''' העיר על דבריהם שהם לא הזכירו את החלוקה בין מקרה שבו &quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;, והמגיד משנה תמה מדוע השמיטו את החלוקה הזו אף על פי שיש בה נפקא מינא גדולה למעשה והיא עולה מפשט הסוגייה. המגיד משנה כותב שאולי הייתה לרמב&quot;ם שיטה אחרת בפירוש הסוגייה, או שהרמב&quot;ם החליט לדחות את מסקנת הגמרא מהלכה מפני שמפשט המשניות והברייתות לא נראה שישנה חלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''ים של שלמה''' {{היברובוקס|40932|34|ב כב}} מבאר שלדעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם במסקנת הסוגייה הגמרא חוזרת בה מהחלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;, ולמסקנה בכל מצב שבו האדם הדליק את האש בידיו חיובו הוא משום ממונו ופטור בטמון, ואילו במקרה שבו האדם לא הדליק בידיו אלא פשע בשמירת גחלתו החיוב הוא משום חציו וחייב גם בטמון{{הערה|בדבריו שם הוא מבאר בהרחבה איך ניתן לפרנס פירוש זה בלשון הסוגייה }}.&lt;br&gt;<br /> ה'''נחלת דוד''' {{היברובוקס|15286|40|כג א}} תמה על הים של שלמה, שכן יוצא מדבריו שהחיוב של אדם המדליק בידיו הוא פחות חמור מחיובו של אדם שפשע בשמירת האש בלי להדליק אותה בידיו, ודבר זה מנוגד לסברא הפשוטה. הנחלת דוד מסביר שהרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו את הגמרא כדעת רש&quot;י בגרסא המובאת בחכמת שלמה, ולדעתם החיוב של אשו משום חציו שייך רק במקרה שבו יש בעלות על הגחלת, כי החיוב של &quot;אשו משום חציו&quot; למעשה מתבסס על החיוב של אשו משום ממונו. לכן הרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו שלמסקנת הסוגייה לא קשה על רבי יוחנן איך שייך באש הפטור של טמון, שהרי גם רבי יוחנן מודה שהחיוב על נזקי אש מבוסס על כך שהאש היא ממונו, ואין צורך למסקנת הסוגייה לחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;.<br /> <br /> === פסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו ===<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת רבי יוחנן, והשולחן ערוך מחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה ש&quot;לא כלו לו חציו&quot;, דהיינו כדעת הרא&quot;ש והטור. דבריו של השולחן ערוך התקבלו להלכה גם בקרב נושאי כליו, כפי שניתן לראות מדברי ה'''סמ&quot;ע''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח כה}} ו'''ערוך השולחן''' {{היברובוקס|14241|487|חושן משפט תיח ח}}. <br /> <br /> == חיוב בושת ==<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה לחייבו}} וה'''נימוקי יוסף''' (י ב) כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה&lt;br&gt;<br /> לעומת זאת ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו} כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יא}} טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא&quot;ש''' (ב ח) וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}}. הפרישה מבאר שלדעת הרמב&quot;ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.&lt;br&gt;<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת הרמב&quot;ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי '''הגר&quot;א''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח לז בליקוט}} שמוכיח כשיטת הרמב&quot;ם מדברי ה'''ירושלמי''' (בבא קמא ב ב).<br /> <br /> == הריגה באמצעות אש ==<br /> נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש&quot;אשו משום חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> לדעת ה'''תוספות''' {{גמרא|סנהדרין|עז|א|סנהדרין עז ד&quot;ה סוף חמה}} ה'''רא&quot;ש''' (בבא קמא ב ח) וה'''רא&quot;ה''' בשיטה מקובצת {{היברובוקס|14110|202|בבא קמא נו א ד&quot;ה אילימא}} כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.&lt;br&gt;<br /> לעומתם ה'''ר&quot;ן''' (סנהדרין עז ב ד&quot;ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' (מצווה נו) מדייק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|רוצח ושמירת הנפש|ג|י|רוצח ושמירת הנפש ג י}} שגם הוא סובר כדעת הר&quot;ן.&lt;br&gt;<br /> ה'''אבני נזר''' (אורח חיים שפט ד) וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר&quot;ן שהגמרא בסוגייתנו {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום &quot;קים ליה בדרבה מיניה&quot;, ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ&quot;ל מתרצים שלדעת הר&quot;ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.&lt;br&gt;<br /> ה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא&quot;ש, אך ה'''ערך ש&quot;י''' (חושן משפט תיח ב) כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח.<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/23590 אשו משום חציו או משום ממונו] הרב יאיר וסרטיל, אתר ישיבה.<br /> * [https://asif.co.il/tag/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95/ אשו משום חציו], מאמרים שונים באתר אסיף.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%91%D7%91%D7%90-%D7%A7%D7%9E%D7%90-%D7%93%D7%A3-%D7%9B%D7%91-%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95 אשו משום חציו] הרב אברהם סתיו, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%95-%D7%91%D7%A0%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA אשו משום חציו בנזיקין ובשבת] הרב אוהד פיקסלר, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/nature-damages-fire-22a-23a יסוד חיוב המבעיר] הרב דוד ברופסקי, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> <br /> == הערות שוליים ==</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%A9%D7%95_%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95_%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95&diff=21423 2025-04-07T19:03:18Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כב א||נזקי ממון יד טו|חושן משפט תיח יז}}<br /> מחלוקת האמוראים בשאלה האם אדם שמזיק באמצעות אש מתחייב מדין נזקי גופו או מדין נזקי ממונו<br /> .<br /> <br /> == סוגיית הגמרא ==<br /> ה'''גמרא''' במסכת בבא קמא {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א}} מציגה מחלוקת בין האמוראים בשאלה מה היסוד העומד מאחורי חיוב אש: לדעת '''רבי יוחנן''' &quot;אשו משום חציו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאדם המזיק לכל דבר בדומה לאדם הזורק חץ, ואילו לדעת '''ריש לקיש''' &quot;אשו משום ממונו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאילו בהמתו הזיקה.&lt;br&gt;<br /> הגמרא מציגה כמה נפקא מינות בין דעת רבי יוחנן לדעת ריש לקיש: לדעת רבי יוחנן אדם שמזיק על ידי אש מתחייב בארבעה דברים כמו אדם המזיק בידיו, אך לדעת ריש לקיש המזיק באש פטור מארבעה דברים כמו שור שהזיק אדם. שנית, לדעת רבי יוחנן במקרה שבהמתו של אדם נטלה גחלת והבעירה על ידה הבעלים מתחייב חצי נזק מדין צרורות, אך לדעת ריש לקיש אדם לא חייב על אש של בהמתו כלל חוץ מהמקום הראשון בו הגחלת נגעה (ובלשון הגמרא &quot;מקום גחלת&quot;). <br /> <br /> == אשו משום ממונו ==<br /> דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת.&lt;br&gt;<br /> לדעת '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה משום ממונו}} היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם.<br /> &lt;br&gt;'''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה אשו משום ממונו}} הקשו על רש&quot;י שלוש קושיות מרכזיות:<br /> # הגמרא בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|נו|ב|נו ב}} כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש&quot;י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה.<br /> # המשנה בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|סב|ב|סב ב}} כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש&quot;י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש.<br /> # לפי שיטתו של רש&quot;י כל אדם יכול להדליק את רכושו של חברו ולהיפטר ע&quot;י הפקרת הגחלים.<br /> '''השיטה מקובצת''' {{היברובוקס|14110|80|כב א ד&quot;ה ובגליונות}} מתרץ בדעת רש&quot;י שריש לקיש מצריך בעלות על הגחלת רק במידה והאדם לא הדליק את האש בידיו אלא פשע בשמירת האש והיא התפשטה לרכוש חברו מאליה. אך במידה והאדם הדליק את האש בידיו אפילו ריש לקיש יודה שאין צורך בבעלות על הגחלת כדי לחייב. <br /> &lt;br&gt;<br /> התוספות חלקו על רש&quot;י וטענו שלדעת ריש לקיש אין צורך בבעלות על הגחלת כדי להתחייב, ובעקבותיהם הלכו ה'''רשב&quot;א'''{{היברובוקס|37271|20|כב א ד&quot;ה וריש לקיש}} ו'''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|35|כב א ד&quot;ה ורשב&quot;ל}}.<br /> <br /> <br /> == אשו משום חציו - מסקנת הגמרא ==<br /> === קושיית הגמרא על רבי יוחנן ===<br /> ה'''גמרא''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א}} מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי &quot;טמון&quot; - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי.<br /> &lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה היכי משכחת לה}} מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש&quot;י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|37|כג א ד&quot;ה טמון באש}} חולק על רש&quot;י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.&lt;br&gt;<br /> רש&quot;י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש&quot;י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.&lt;br&gt;<br /> '''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה טמון באש}} מסבירים שלדעת רבי יוחנן לא שייך לפטור טמון באש, כי רק בנזקי ממונו מצאנו שהתורה חידשה פטורים לכל אב נזיקין, אך באדם המזיק אין שום פטורים והוא חייב בכל מצב. <br /> <br /> === תירוץ הגמרא ===<br /> ה'''גמרא''' מיישבת שגם רבי יוחנן יודה שאדם המזיק באש פטור בטמון במקרים שבהם לא ניתן להגדיר את הנזק כחציו (בלשון הגמרא &quot;כלו לו חציו&quot;), לדוגמא במקרה שבו נפלה דליקה בחצרו ורק לאחר זמן הגדר נפלה והאש התפשטה אל חצר חברו. במצב כזה האש לא נחשבת כחציו משום שבשעה שהדליק את האש היא עוד לא הייתה ראויה להזיק בגלל הגדר.&lt;br&gt; <br /> הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו.<br /> על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.&lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו &quot;כלו לו חציו&quot; הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של &quot;אשו משום ממונו&quot; ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה כבר ידעת}}, ה'''ר&quot;י מלוניל''' {{מ|כג א ד&quot;ה אי הכי}} וה''ריא&quot;ז'' {{מ|כג א ד&quot;ה האדם}} .&lt;br&gt;<br /> המהרש&quot;ל '''בחכמת שלמה'''{{היברובוקס|21223|13|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מביא שישנה גרסה אחרת ברש&quot;י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש&quot;י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> === שיטת הרא&quot;ש והטור ===<br /> ה'''רא&quot;ש''' {{מ|ב ח}} וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} פסקו כדעת רבי יוחנן ש&quot;אשו משום חציו&quot; משום שהלכה כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש, וכן מפני שמובא בסוגייה {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} שיש לדבריו של רבי יוחנן סיוע מפשטי המקראות ומברייתא. הרא&quot;ש והטור פסקו את מסקנת הגמרא כמו שפירש אותה רש&quot;י (בגרסה המופיעה לפנינו), כלומר שחיוב &quot;אשו משום חציו&quot; הוא רק במקרה שבו לא כלו לו חציו, ואם כלו לו חציו ישנו חיוב של אשו משום ממונו. כפי שהבאנו לעיל {{הערה|תחת הכותרת &quot;תירוץ הגמרא&quot;}} נראה שכך פסקו גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה כבר ידעת}} וה'''ריא&quot;ז''' {{מ|כג א ד&quot;ה האדם}}. <br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם ===<br /> ה'''רי&quot;ף''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he (י א)] וה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} פסקו גם הם כדעת רבי יוחנן, אך ה'''מגיד משנה''' העיר על דבריהם שהם לא הזכירו את החלוקה בין מקרה שבו &quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;, והמגיד משנה תמה מדוע השמיטו את החלוקה הזו אף על פי שיש בה נפקא מינא גדולה למעשה והיא עולה מפשט הסוגייה. המגיד משנה כותב שאולי הייתה לרמב&quot;ם שיטה אחרת בפירוש הסוגייה, או שהרמב&quot;ם החליט לדחות את מסקנת הגמרא מהלכה מפני שמפשט המשניות והברייתות לא נראה שישנה חלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''ים של שלמה''' {{היברובוקס|40932|34|ב כב}} מבאר שלדעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם במסקנת הסוגייה הגמרא חוזרת בה מהחלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;, ולמסקנה בכל מצב שבו האדם הדליק את האש בידיו חיובו הוא משום ממונו ופטור בטמון, ואילו במקרה שבו האדם לא הדליק בידיו אלא פשע בשמירת גחלתו החיוב הוא משום חציו וחייב גם בטמון{{הערה|בדבריו שם הוא מבאר בהרחבה איך ניתן לפרנס פירוש זה בלשון הסוגייה }}.&lt;br&gt;<br /> ה'''נחלת דוד''' {{היברובוקס|15286|40|כג א}} תמה על הים של שלמה, שכן יוצא מדבריו שהחיוב של אדם המדליק בידיו הוא פחות חמור מחיובו של אדם שפשע בשמירת האש בלי להדליק אותה בידיו, ודבר זה מנוגד לסברא הפשוטה. הנחלת דוד מסביר שהרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו את הגמרא כדעת רש&quot;י בגרסא המובאת בחכמת שלמה, ולדעתם החיוב של אשו משום חציו שייך רק במקרה שבו יש בעלות על הגחלת, כי החיוב של &quot;אשו משום חציו&quot; למעשה מתבסס על החיוב של אשו משום ממונו. לכן הרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו שלמסקנת הסוגייה לא קשה על רבי יוחנן איך שייך באש הפטור של טמון, שהרי גם רבי יוחנן מודה שהחיוב על נזקי אש מבוסס על כך שהאש היא ממונו, ואין צורך למסקנת הסוגייה לחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;.<br /> <br /> === פסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו ===<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת רבי יוחנן, והשולחן ערוך מחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה ש&quot;לא כלו לו חציו&quot;, דהיינו כדעת הרא&quot;ש והטור. דבריו של השולחן ערוך התקבלו להלכה גם בקרב נושאי כליו, כפי שניתן לראות מדברי ה'''סמ&quot;ע''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח כה}} ו'''ערוך השולחן''' {{היברובוקס|14241|487|חושן משפט תיח ח}}. <br /> <br /> == חיוב בושת ==<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה לחייבו}} וה'''נימוקי יוסף''' (י ב) כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה&lt;br&gt;<br /> לעומת זאת ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו} כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יא}} טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא&quot;ש''' (ב ח) וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}}. הפרישה מבאר שלדעת הרמב&quot;ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.&lt;br&gt;<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת הרמב&quot;ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי '''הגר&quot;א''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח לז בליקוט}} שמוכיח כשיטת הרמב&quot;ם מדברי ה'''ירושלמי''' (בבא קמא ב ב).<br /> <br /> == הריגה באמצעות אש ==<br /> נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש&quot;אשו משום חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> לדעת ה'''תוספות''' {{גמרא|סנהדרין|עז|א|סנהדרין עז ד&quot;ה סוף חמה}} ה'''רא&quot;ש''' (בבא קמא ב ח) וה'''רא&quot;ה''' בשיטה מקובצת {{היברובוקס|14110|202|בבא קמא נו א ד&quot;ה אילימא}} כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.&lt;br&gt;<br /> לעומתם ה'''ר&quot;ן''' (סנהדרין עז ב ד&quot;ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' (מצווה נו) מדייק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|רוצח ושמירת הנפש|ג|י|רוצח ושמירת הנפש ג י}} שגם הוא סובר כדעת הר&quot;ן.&lt;br&gt;<br /> ה'''אבני נזר''' (אורח חיים שפט ד) וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר&quot;ן שהגמרא בסוגייתנו {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום &quot;קים ליה בדרבה מיניה&quot;, ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ&quot;ל מתרצים שלדעת הר&quot;ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.&lt;br&gt;<br /> ה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא&quot;ש, אך ה'''ערך ש&quot;י''' (חושן משפט תיח ב) כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח.<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/23590 אשו משום חציו או משום ממונו] הרב יאיר וסרטיל, אתר ישיבה.<br /> * [https://asif.co.il/tag/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95/ אשו משום חציו], מאמרים שונים באתר אסיף.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%91%D7%91%D7%90-%D7%A7%D7%9E%D7%90-%D7%93%D7%A3-%D7%9B%D7%91-%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95 אשו משום חציו] הרב אברהם סתיו, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%95-%D7%91%D7%A0%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA אשו משום חציו בנזיקין ובשבת] הרב אוהד פיקסלר, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/nature-damages-fire-22a-23a יסוד חיוב המבעיר] הרב דוד ברופסקי, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> <br /> == הערות שוליים ==</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%A9%D7%95_%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95_%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95&diff=21422 2025-04-07T19:00:31Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כב א||נזקי ממון יד טו|חושן משפט תיח יז}}<br /> מחלוקת האמוראים בשאלה האם אדם שמזיק באמצעות אש מתחייב מדין נזקי גופו או מדין נזקי ממונו<br /> .<br /> <br /> == סוגיית הגמרא ==<br /> ה'''גמרא''' במסכת בבא קמא {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א}} מציגה מחלוקת בין האמוראים בשאלה מה היסוד העומד מאחורי חיוב אש: לדעת '''רבי יוחנן''' &quot;אשו משום חציו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאדם המזיק לכל דבר בדומה לאדם הזורק חץ, ואילו לדעת '''ריש לקיש''' &quot;אשו משום ממונו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאילו בהמתו הזיקה.&lt;br&gt;<br /> הגמרא מציגה כמה נפקא מינות בין דעת רבי יוחנן לדעת ריש לקיש: לדעת רבי יוחנן אדם שמזיק על ידי אש מתחייב בארבעה דברים כמו אדם המזיק בידיו, אך לדעת ריש לקיש המזיק באש פטור מארבעה דברים כמו שור שהזיק אדם. שנית, לדעת רבי יוחנן במקרה שבהמתו של אדם נטלה גחלת והבעירה על ידה הבעלים מתחייב חצי נזק מדין צרורות, אך לדעת ריש לקיש אדם לא חייב על אש של בהמתו כלל חוץ מהמקום הראשון בו הגחלת נגעה (ובלשון הגמרא &quot;מקום גחלת&quot;). <br /> <br /> == אשו משום ממונו ==<br /> דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת.&lt;br&gt;<br /> לדעת '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה משום ממונו}} היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם.<br /> &lt;br&gt;'''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה אשו משום ממונו}} הקשו על רש&quot;י שלוש קושיות מרכזיות:<br /> # הגמרא בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|נו|ב|נו ב}} כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש&quot;י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה.<br /> # המשנה בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|סב|ב|סב ב}} כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש&quot;י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש.<br /> # לפי שיטתו של רש&quot;י כל אדם יכול להדליק את רכושו של חברו ולהיפטר ע&quot;י הפקרת הגחלים.<br /> '''השיטה מקובצת''' {{היברובוקס|14110|80|כב א ד&quot;ה ובגליונות}} מתרץ בדעת רש&quot;י שריש לקיש מצריך בעלות על הגחלת רק במידה והאדם לא הדליק את האש בידיו אלא פשע בשמירת האש והיא התפשטה לרכוש חברו מאליה. אך במידה והאדם הדליק את האש בידיו אפילו ריש לקיש יודה שאין צורך בבעלות על הגחלת כדי לחייב. <br /> &lt;br&gt;<br /> התוספות חלקו על רש&quot;י וטענו שלדעת ריש לקיש אין צורך בבעלות על הגחלת כדי להתחייב, ובעקבותיהם הלכו ה'''רשב&quot;א'''{{היברובוקס|37271|20|כב א ד&quot;ה וריש לקיש}} ו'''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|35|כב א ד&quot;ה ורשב&quot;ל}}.<br /> <br /> <br /> == אשו משום חציו - מסקנת הגמרא ==<br /> === קושיית הגמרא על רבי יוחנן ===<br /> ה'''גמרא''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א}} מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי &quot;טמון&quot; - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי.<br /> &lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה היכי משכחת לה}} מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש&quot;י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|37|כג א ד&quot;ה טמון באש}} חולק על רש&quot;י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.&lt;br&gt;<br /> רש&quot;י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש&quot;י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.&lt;br&gt;<br /> '''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה טמון באש}} מסבירים שלדעת רבי יוחנן לא שייך לפטור טמון באש, כי רק בנזקי ממונו מצאנו שהתורה חידשה פטורים לכל אב נזיקין, אך באדם המזיק אין שום פטורים והוא חייב בכל מצב. <br /> <br /> === תירוץ הגמרא ===<br /> ה'''גמרא''' מיישבת שגם רבי יוחנן יודה שאדם המזיק באש פטור בטמון במקרים שבהם לא ניתן להגדיר את הנזק כחציו (בלשון הגמרא &quot;כלו לו חציו&quot;), לדוגמא במקרה שבו נפלה דליקה בחצרו ורק לאחר זמן הגדר נפלה והאש התפשטה אל חצר חברו. במצב כזה האש לא נחשבת כחציו משום שבשעה שהדליק את האש היא עוד לא הייתה ראויה להזיק בגלל הגדר.&lt;br&gt; <br /> הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו.<br /> על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.&lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו &quot;כלו לו חציו&quot; הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של &quot;אשו משום ממונו&quot; ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה כבר ידעת}}, ה'''ר&quot;י מלוניל''' {{מ|כג א ד&quot;ה אי הכי}} וה''ריא&quot;ז'' {{מ|כג א ד&quot;ה האדם}} .&lt;br&gt;<br /> המהרש&quot;ל '''בחכמת שלמה'''{{היברובוקס|21223|13|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מביא שישנה גרסה אחרת ברש&quot;י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש&quot;י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> === שיטת הרא&quot;ש והטור ===<br /> ה'''רא&quot;ש''' {{מ|ב ח}} וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} פסקו כדעת רבי יוחנן ש&quot;אשו משום חציו&quot; משום שהלכה כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש, וכן מפני שמובא בסוגייה {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} שיש לדבריו של רבי יוחנן סיוע מפשטי המקראות ומברייתא. הרא&quot;ש והטור פסקו את מסקנת הגמרא כמו שפירש אותה רש&quot;י (בגרסה המופיעה לפנינו), כלומר שחיוב &quot;אשו משום חציו&quot; הוא רק במקרה שבו לא כלו לו חציו, ואם כלו לו חציו ישנו חיוב של אשו משום ממונו. כפי שהבאנו לעיל {{הערה|תחת הכותרת &quot;תירוץ הגמרא&quot;}} נראה שכך פסקו גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה כבר ידעת}} וה'''ריא&quot;ז''' {{מ|כג א ד&quot;ה האדם}}. <br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם ===<br /> ה'''רי&quot;ף''' {{[[https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he]]|י א}} וה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} פסקו גם הם כדעת רבי יוחנן, אך ה'''מגיד משנה''' העיר על דבריהם שהם לא הזכירו את החלוקה בין מקרה שבו &quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;, והמגיד משנה תמה מדוע השמיטו את החלוקה הזו אף על פי שיש בה נפקא מינא גדולה למעשה והיא עולה מפשט הסוגייה. המגיד משנה כותב שאולי הייתה לרמב&quot;ם שיטה אחרת בפירוש הסוגייה, או שהרמב&quot;ם החליט לדחות את מסקנת הגמרא מהלכה מפני שמפשט המשניות והברייתות לא נראה שישנה חלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''ים של שלמה''' {{היברובוקס|40932|34|ב כב}} מבאר שלדעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם במסקנת הסוגייה הגמרא חוזרת בה מהחלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;, ולמסקנה בכל מצב שבו האדם הדליק את האש בידיו חיובו הוא משום ממונו ופטור בטמון, ואילו במקרה שבו האדם לא הדליק בידיו אלא פשע בשמירת גחלתו החיוב הוא משום חציו וחייב גם בטמון{{הערה|בדבריו שם הוא מבאר בהרחבה איך ניתן לפרנס פירוש זה בלשון הסוגייה }}.&lt;br&gt;<br /> ה'''נחלת דוד''' {{היברובוקס|15286|40|כג א}} תמה על הים של שלמה, שכן יוצא מדבריו שהחיוב של אדם המדליק בידיו הוא פחות חמור מחיובו של אדם שפשע בשמירת האש בלי להדליק אותה בידיו, ודבר זה מנוגד לסברא הפשוטה. הנחלת דוד מסביר שהרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו את הגמרא כדעת רש&quot;י בגרסא המובאת בחכמת שלמה, ולדעתם החיוב של אשו משום חציו שייך רק במקרה שבו יש בעלות על הגחלת, כי החיוב של &quot;אשו משום חציו&quot; למעשה מתבסס על החיוב של אשו משום ממונו. לכן הרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו שלמסקנת הסוגייה לא קשה על רבי יוחנן איך שייך באש הפטור של טמון, שהרי גם רבי יוחנן מודה שהחיוב על נזקי אש מבוסס על כך שהאש היא ממונו, ואין צורך למסקנת הסוגייה לחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;.<br /> <br /> === פסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו ===<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת רבי יוחנן, והשולחן ערוך מחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה ש&quot;לא כלו לו חציו&quot;, דהיינו כדעת הרא&quot;ש והטור. דבריו של השולחן ערוך התקבלו להלכה גם בקרב נושאי כליו, כפי שניתן לראות מדברי ה'''סמ&quot;ע''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח כה}} ו'''ערוך השולחן''' {{היברובוקס|14241|487|חושן משפט תיח ח}}. <br /> <br /> == חיוב בושת ==<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה לחייבו}} וה'''נימוקי יוסף''' (י ב) כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה&lt;br&gt;<br /> לעומת זאת ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו} כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יא}} טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא&quot;ש''' (ב ח) וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}}. הפרישה מבאר שלדעת הרמב&quot;ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.&lt;br&gt;<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת הרמב&quot;ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי '''הגר&quot;א''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח לז בליקוט}} שמוכיח כשיטת הרמב&quot;ם מדברי ה'''ירושלמי''' (בבא קמא ב ב).<br /> <br /> == הריגה באמצעות אש ==<br /> נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש&quot;אשו משום חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> לדעת ה'''תוספות''' {{גמרא|סנהדרין|עז|א|סנהדרין עז ד&quot;ה סוף חמה}} ה'''רא&quot;ש''' (בבא קמא ב ח) וה'''רא&quot;ה''' בשיטה מקובצת {{היברובוקס|14110|202|בבא קמא נו א ד&quot;ה אילימא}} כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.&lt;br&gt;<br /> לעומתם ה'''ר&quot;ן''' (סנהדרין עז ב ד&quot;ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' (מצווה נו) מדייק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|רוצח ושמירת הנפש|ג|י|רוצח ושמירת הנפש ג י}} שגם הוא סובר כדעת הר&quot;ן.&lt;br&gt;<br /> ה'''אבני נזר''' (אורח חיים שפט ד) וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר&quot;ן שהגמרא בסוגייתנו {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום &quot;קים ליה בדרבה מיניה&quot;, ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ&quot;ל מתרצים שלדעת הר&quot;ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.&lt;br&gt;<br /> ה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא&quot;ש, אך ה'''ערך ש&quot;י''' (חושן משפט תיח ב) כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח.<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/23590 אשו משום חציו או משום ממונו] הרב יאיר וסרטיל, אתר ישיבה.<br /> * [https://asif.co.il/tag/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95/ אשו משום חציו], מאמרים שונים באתר אסיף.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%91%D7%91%D7%90-%D7%A7%D7%9E%D7%90-%D7%93%D7%A3-%D7%9B%D7%91-%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95 אשו משום חציו] הרב אברהם סתיו, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%95-%D7%91%D7%A0%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA אשו משום חציו בנזיקין ובשבת] הרב אוהד פיקסלר, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/nature-damages-fire-22a-23a יסוד חיוב המבעיר] הרב דוד ברופסקי, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> <br /> == הערות שוליים ==</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%A9%D7%95_%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95_%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95&diff=21420 2025-04-07T16:37:37Z

<p>רפאל זטקובצקי: /* שיטת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם */</p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כב א||נזקי ממון יד טו|חושן משפט תיח יז}}<br /> מחלוקת האמוראים בשאלה האם אדם שמזיק באמצעות אש מתחייב מדין נזקי גופו או מדין נזקי ממונו<br /> .<br /> <br /> == סוגיית הגמרא ==<br /> ה'''גמרא''' במסכת בבא קמא {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א}} מציגה מחלוקת בין האמוראים בשאלה מה היסוד העומד מאחורי חיוב אש: לדעת '''רבי יוחנן''' &quot;אשו משום חציו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאדם המזיק לכל דבר בדומה לאדם הזורק חץ, ואילו לדעת '''ריש לקיש''' &quot;אשו משום ממונו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאילו בהמתו הזיקה.&lt;br&gt;<br /> הגמרא מציגה כמה נפקא מינות בין דעת רבי יוחנן לדעת ריש לקיש: לדעת רבי יוחנן אדם שמזיק על ידי אש מתחייב בארבעה דברים כמו אדם המזיק בידיו, אך לדעת ריש לקיש המזיק באש פטור מארבעה דברים כמו שור שהזיק אדם. שנית, לדעת רבי יוחנן במקרה שבהמתו של אדם נטלה גחלת והבעירה על ידה הבעלים מתחייב חצי נזק מדין צרורות, אך לדעת ריש לקיש אדם לא חייב על אש של בהמתו כלל חוץ מהמקום הראשון בו הגחלת נגעה (ובלשון הגמרא &quot;מקום גחלת&quot;). <br /> <br /> == אשו משום ממונו ==<br /> דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת.&lt;br&gt;<br /> לדעת '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה משום ממונו}} היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם.<br /> &lt;br&gt;'''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה אשו משום ממונו}} הקשו על רש&quot;י שלוש קושיות מרכזיות:<br /> # הגמרא בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|נו|ב|נו ב}} כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש&quot;י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה.<br /> # המשנה בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|סב|ב|סב ב}} כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש&quot;י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש.<br /> # לפי שיטתו של רש&quot;י כל אדם יכול להדליק את רכושו של חברו ולהיפטר ע&quot;י הפקרת הגחלים.<br /> '''השיטה מקובצת''' {{היברובוקס|14110|80|כב א ד&quot;ה ובגליונות}} מתרץ בדעת רש&quot;י שריש לקיש מצריך בעלות על הגחלת רק במידה והאדם לא הדליק את האש בידיו אלא פשע בשמירת האש והיא התפשטה לרכוש חברו מאליה. אך במידה והאדם הדליק את האש בידיו אפילו ריש לקיש יודה שאין צורך בבעלות על הגחלת כדי לחייב. <br /> &lt;br&gt;<br /> התוספות חלקו על רש&quot;י וטענו שלדעת ריש לקיש אין צורך בבעלות על הגחלת כדי להתחייב, ובעקבותיהם הלכו ה'''רשב&quot;א'''{{היברובוקס|37271|20|כב א ד&quot;ה וריש לקיש}} ו'''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|35|כב א ד&quot;ה ורשב&quot;ל}}.<br /> <br /> <br /> == אשו משום חציו - מסקנת הגמרא ==<br /> === קושיית הגמרא על רבי יוחנן ===<br /> ה'''גמרא''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א}} מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי &quot;טמון&quot; - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי.<br /> &lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה היכי משכחת לה}} מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש&quot;י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|37|כג א ד&quot;ה טמון באש}} חולק על רש&quot;י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.&lt;br&gt;<br /> רש&quot;י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש&quot;י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.&lt;br&gt;<br /> '''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה טמון באש}} מסבירים שלדעת רבי יוחנן לא שייך לפטור טמון באש, כי רק בנזקי ממונו מצאנו שהתורה חידשה פטורים לכל אב נזיקין, אך באדם המזיק אין שום פטורים והוא חייב בכל מצב. <br /> <br /> === תירוץ הגמרא ===<br /> ה'''גמרא''' מיישבת שגם רבי יוחנן יודה שאדם המזיק באש פטור בטמון במקרים שבהם לא ניתן להגדיר את הנזק כחציו (בלשון הגמרא &quot;כלו לו חציו&quot;), לדוגמא במקרה שבו נפלה דליקה בחצרו ורק לאחר זמן הגדר נפלה והאש התפשטה אל חצר חברו. במצב כזה האש לא נחשבת כחציו משום שבשעה שהדליק את האש היא עוד לא הייתה ראויה להזיק בגלל הגדר.&lt;br&gt; <br /> הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו.<br /> על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.&lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו &quot;כלו לו חציו&quot; הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של &quot;אשו משום ממונו&quot; ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה כבר ידעת}}, ה'''ר&quot;י מלוניל''' {{מ|כג א ד&quot;ה אי הכי}} וה''ריא&quot;ז'' {{מ|כג א ד&quot;ה האדם}} .&lt;br&gt;<br /> המהרש&quot;ל '''בחכמת שלמה'''{{היברובוקס|21223|13|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מביא שישנה גרסה אחרת ברש&quot;י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש&quot;י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> === שיטת הרא&quot;ש והטור ===<br /> ה'''רא&quot;ש''' {{מ|ב ח}} וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} פסקו כדעת רבי יוחנן ש&quot;אשו משום חציו&quot; משום שהלכה כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש, וכן מפני שמובא בסוגייה {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} שיש לדבריו של רבי יוחנן סיוע מפשטי המקראות ומברייתא. הרא&quot;ש והטור פסקו את מסקנת הגמרא כמו שפירש אותה רש&quot;י (בגרסה המופיעה לפנינו), כלומר שחיוב &quot;אשו משום חציו&quot; הוא רק במקרה שבו לא כלו לו חציו, ואם כלו לו חציו ישנו חיוב של אשו משום ממונו. כפי שהבאנו לעיל {{הערה|תחת הכותרת &quot;תירוץ הגמרא&quot;}} נראה שכך פסקו גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה כבר ידעת}} וה'''ריא&quot;ז''' {{מ|כג א ד&quot;ה האדם}}. <br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם ===<br /> ה'''רי&quot;ף''' (י א) [[https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he]] וה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} פסקו גם הם כדעת רבי יוחנן, אך ה'''מגיד משנה''' העיר על דבריהם שהם לא הזכירו את החלוקה בין מקרה שבו &quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;, והמגיד משנה תמה מדוע השמיטו את החלוקה הזו אף על פי שיש בה נפקא מינא גדולה למעשה והיא עולה מפשט הסוגייה. המגיד משנה כותב שאולי הייתה לרמב&quot;ם שיטה אחרת בפירוש הסוגייה, או שהרמב&quot;ם החליט לדחות את מסקנת הגמרא מהלכה מפני שמפשט המשניות והברייתות לא נראה שישנה חלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''ים של שלמה''' {{היברובוקס|40932|34|ב כב}} מבאר שלדעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם במסקנת הסוגייה הגמרא חוזרת בה מהחלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;, ולמסקנה בכל מצב שבו האדם הדליק את האש בידיו חיובו הוא משום ממונו ופטור בטמון, ואילו במקרה שבו האדם לא הדליק בידיו אלא פשע בשמירת גחלתו החיוב הוא משום חציו וחייב גם בטמון{{הערה|בדבריו שם הוא מבאר בהרחבה איך ניתן לפרנס פירוש זה בלשון הסוגייה }}.&lt;br&gt;<br /> ה'''נחלת דוד''' {{היברובוקס|15286|40|כג א}} תמה על הים של שלמה, שכן יוצא מדבריו שהחיוב של אדם המדליק בידיו הוא פחות חמור מחיובו של אדם שפשע בשמירת האש בלי להדליק אותה בידיו, ודבר זה מנוגד לסברא הפשוטה. הנחלת דוד מסביר שהרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו את הגמרא כדעת רש&quot;י בגרסא המובאת בחכמת שלמה, ולדעתם החיוב של אשו משום חציו שייך רק במקרה שבו יש בעלות על הגחלת, כי החיוב של &quot;אשו משום חציו&quot; למעשה מתבסס על החיוב של אשו משום ממונו. לכן הרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו שלמסקנת הסוגייה לא קשה על רבי יוחנן איך שייך באש הפטור של טמון, שהרי גם רבי יוחנן מודה שהחיוב על נזקי אש מבוסס על כך שהאש היא ממונו, ואין צורך למסקנת הסוגייה לחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;.<br /> <br /> === פסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו ===<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת רבי יוחנן, והשולחן ערוך מחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה ש&quot;לא כלו לו חציו&quot;, דהיינו כדעת הרא&quot;ש והטור. דבריו של השולחן ערוך התקבלו להלכה גם בקרב נושאי כליו, כפי שניתן לראות מדברי ה'''סמ&quot;ע''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח כה}} ו'''ערוך השולחן''' {{היברובוקס|14241|487|חושן משפט תיח ח}}. <br /> <br /> == חיוב בושת ==<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה לחייבו}} וה'''נימוקי יוסף''' (י ב) כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה&lt;br&gt;<br /> לעומת זאת ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו} כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יא}} טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא&quot;ש''' (ב ח) וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}}. הפרישה מבאר שלדעת הרמב&quot;ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.&lt;br&gt;<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת הרמב&quot;ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי '''הגר&quot;א''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח לז בליקוט}} שמוכיח כשיטת הרמב&quot;ם מדברי ה'''ירושלמי''' (בבא קמא ב ב).<br /> <br /> == הריגה באמצעות אש ==<br /> נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש&quot;אשו משום חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> לדעת ה'''תוספות''' {{גמרא|סנהדרין|עז|א|סנהדרין עז ד&quot;ה סוף חמה}} ה'''רא&quot;ש''' (בבא קמא ב ח) וה'''רא&quot;ה''' בשיטה מקובצת {{היברובוקס|14110|202|בבא קמא נו א ד&quot;ה אילימא}} כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.&lt;br&gt;<br /> לעומתם ה'''ר&quot;ן''' (סנהדרין עז ב ד&quot;ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' (מצווה נו) מדייק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|רוצח ושמירת הנפש|ג|י|רוצח ושמירת הנפש ג י}} שגם הוא סובר כדעת הר&quot;ן.&lt;br&gt;<br /> ה'''אבני נזר''' (אורח חיים שפט ד) וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר&quot;ן שהגמרא בסוגייתנו {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום &quot;קים ליה בדרבה מיניה&quot;, ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ&quot;ל מתרצים שלדעת הר&quot;ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.&lt;br&gt;<br /> ה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא&quot;ש, אך ה'''ערך ש&quot;י''' (חושן משפט תיח ב) כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח.<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/23590 אשו משום חציו או משום ממונו] הרב יאיר וסרטיל, אתר ישיבה.<br /> * [https://asif.co.il/tag/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95/ אשו משום חציו], מאמרים שונים באתר אסיף.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%91%D7%91%D7%90-%D7%A7%D7%9E%D7%90-%D7%93%D7%A3-%D7%9B%D7%91-%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95 אשו משום חציו] הרב אברהם סתיו, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%95-%D7%91%D7%A0%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA אשו משום חציו בנזיקין ובשבת] הרב אוהד פיקסלר, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/nature-damages-fire-22a-23a יסוד חיוב המבעיר] הרב דוד ברופסקי, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> <br /> == הערות שוליים ==</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%A9%D7%95_%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95_%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95&diff=21419 2025-04-07T16:36:52Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כב א||נזקי ממון יד טו|חושן משפט תיח יז}}<br /> מחלוקת האמוראים בשאלה האם אדם שמזיק באמצעות אש מתחייב מדין נזקי גופו או מדין נזקי ממונו<br /> .<br /> <br /> == סוגיית הגמרא ==<br /> ה'''גמרא''' במסכת בבא קמא {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א}} מציגה מחלוקת בין האמוראים בשאלה מה היסוד העומד מאחורי חיוב אש: לדעת '''רבי יוחנן''' &quot;אשו משום חציו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאדם המזיק לכל דבר בדומה לאדם הזורק חץ, ואילו לדעת '''ריש לקיש''' &quot;אשו משום ממונו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאילו בהמתו הזיקה.&lt;br&gt;<br /> הגמרא מציגה כמה נפקא מינות בין דעת רבי יוחנן לדעת ריש לקיש: לדעת רבי יוחנן אדם שמזיק על ידי אש מתחייב בארבעה דברים כמו אדם המזיק בידיו, אך לדעת ריש לקיש המזיק באש פטור מארבעה דברים כמו שור שהזיק אדם. שנית, לדעת רבי יוחנן במקרה שבהמתו של אדם נטלה גחלת והבעירה על ידה הבעלים מתחייב חצי נזק מדין צרורות, אך לדעת ריש לקיש אדם לא חייב על אש של בהמתו כלל חוץ מהמקום הראשון בו הגחלת נגעה (ובלשון הגמרא &quot;מקום גחלת&quot;). <br /> <br /> == אשו משום ממונו ==<br /> דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת.&lt;br&gt;<br /> לדעת '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה משום ממונו}} היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם.<br /> &lt;br&gt;'''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה אשו משום ממונו}} הקשו על רש&quot;י שלוש קושיות מרכזיות:<br /> # הגמרא בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|נו|ב|נו ב}} כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש&quot;י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה.<br /> # המשנה בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|סב|ב|סב ב}} כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש&quot;י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש.<br /> # לפי שיטתו של רש&quot;י כל אדם יכול להדליק את רכושו של חברו ולהיפטר ע&quot;י הפקרת הגחלים.<br /> '''השיטה מקובצת''' {{היברובוקס|14110|80|כב א ד&quot;ה ובגליונות}} מתרץ בדעת רש&quot;י שריש לקיש מצריך בעלות על הגחלת רק במידה והאדם לא הדליק את האש בידיו אלא פשע בשמירת האש והיא התפשטה לרכוש חברו מאליה. אך במידה והאדם הדליק את האש בידיו אפילו ריש לקיש יודה שאין צורך בבעלות על הגחלת כדי לחייב. <br /> &lt;br&gt;<br /> התוספות חלקו על רש&quot;י וטענו שלדעת ריש לקיש אין צורך בבעלות על הגחלת כדי להתחייב, ובעקבותיהם הלכו ה'''רשב&quot;א'''{{היברובוקס|37271|20|כב א ד&quot;ה וריש לקיש}} ו'''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|35|כב א ד&quot;ה ורשב&quot;ל}}.<br /> <br /> <br /> == אשו משום חציו - מסקנת הגמרא ==<br /> === קושיית הגמרא על רבי יוחנן ===<br /> ה'''גמרא''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א}} מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי &quot;טמון&quot; - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי.<br /> &lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה היכי משכחת לה}} מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש&quot;י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|37|כג א ד&quot;ה טמון באש}} חולק על רש&quot;י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.&lt;br&gt;<br /> רש&quot;י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש&quot;י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.&lt;br&gt;<br /> '''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה טמון באש}} מסבירים שלדעת רבי יוחנן לא שייך לפטור טמון באש, כי רק בנזקי ממונו מצאנו שהתורה חידשה פטורים לכל אב נזיקין, אך באדם המזיק אין שום פטורים והוא חייב בכל מצב. <br /> <br /> === תירוץ הגמרא ===<br /> ה'''גמרא''' מיישבת שגם רבי יוחנן יודה שאדם המזיק באש פטור בטמון במקרים שבהם לא ניתן להגדיר את הנזק כחציו (בלשון הגמרא &quot;כלו לו חציו&quot;), לדוגמא במקרה שבו נפלה דליקה בחצרו ורק לאחר זמן הגדר נפלה והאש התפשטה אל חצר חברו. במצב כזה האש לא נחשבת כחציו משום שבשעה שהדליק את האש היא עוד לא הייתה ראויה להזיק בגלל הגדר.&lt;br&gt; <br /> הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו.<br /> על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.&lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו &quot;כלו לו חציו&quot; הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של &quot;אשו משום ממונו&quot; ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה כבר ידעת}}, ה'''ר&quot;י מלוניל''' {{מ|כג א ד&quot;ה אי הכי}} וה''ריא&quot;ז'' {{מ|כג א ד&quot;ה האדם}} .&lt;br&gt;<br /> המהרש&quot;ל '''בחכמת שלמה'''{{היברובוקס|21223|13|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מביא שישנה גרסה אחרת ברש&quot;י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש&quot;י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> === שיטת הרא&quot;ש והטור ===<br /> ה'''רא&quot;ש''' {{מ|ב ח}} וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} פסקו כדעת רבי יוחנן ש&quot;אשו משום חציו&quot; משום שהלכה כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש, וכן מפני שמובא בסוגייה {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} שיש לדבריו של רבי יוחנן סיוע מפשטי המקראות ומברייתא. הרא&quot;ש והטור פסקו את מסקנת הגמרא כמו שפירש אותה רש&quot;י (בגרסה המופיעה לפנינו), כלומר שחיוב &quot;אשו משום חציו&quot; הוא רק במקרה שבו לא כלו לו חציו, ואם כלו לו חציו ישנו חיוב של אשו משום ממונו. כפי שהבאנו לעיל {{הערה|תחת הכותרת &quot;תירוץ הגמרא&quot;}} נראה שכך פסקו גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד&quot;ה כבר ידעת}} וה'''ריא&quot;ז''' {{מ|כג א ד&quot;ה האדם}}. <br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם ===<br /> ה'''רי&quot;ף'''<br /> #י א [[https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he]]<br /> וה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} פסקו גם הם כדעת רבי יוחנן, אך ה'''מגיד משנה''' העיר על דבריהם שהם לא הזכירו את החלוקה בין מקרה שבו &quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;, והמגיד משנה תמה מדוע השמיטו את החלוקה הזו אף על פי שיש בה נפקא מינא גדולה למעשה והיא עולה מפשט הסוגייה. המגיד משנה כותב שאולי הייתה לרמב&quot;ם שיטה אחרת בפירוש הסוגייה, או שהרמב&quot;ם החליט לדחות את מסקנת הגמרא מהלכה מפני שמפשט המשניות והברייתות לא נראה שישנה חלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''ים של שלמה''' {{היברובוקס|40932|34|ב כב}} מבאר שלדעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם במסקנת הסוגייה הגמרא חוזרת בה מהחלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;, ולמסקנה בכל מצב שבו האדם הדליק את האש בידיו חיובו הוא משום ממונו ופטור בטמון, ואילו במקרה שבו האדם לא הדליק בידיו אלא פשע בשמירת גחלתו החיוב הוא משום חציו וחייב גם בטמון{{הערה|בדבריו שם הוא מבאר בהרחבה איך ניתן לפרנס פירוש זה בלשון הסוגייה }}.&lt;br&gt;<br /> ה'''נחלת דוד''' {{היברובוקס|15286|40|כג א}} תמה על הים של שלמה, שכן יוצא מדבריו שהחיוב של אדם המדליק בידיו הוא פחות חמור מחיובו של אדם שפשע בשמירת האש בלי להדליק אותה בידיו, ודבר זה מנוגד לסברא הפשוטה. הנחלת דוד מסביר שהרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו את הגמרא כדעת רש&quot;י בגרסא המובאת בחכמת שלמה, ולדעתם החיוב של אשו משום חציו שייך רק במקרה שבו יש בעלות על הגחלת, כי החיוב של &quot;אשו משום חציו&quot; למעשה מתבסס על החיוב של אשו משום ממונו. לכן הרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו שלמסקנת הסוגייה לא קשה על רבי יוחנן איך שייך באש הפטור של טמון, שהרי גם רבי יוחנן מודה שהחיוב על נזקי אש מבוסס על כך שהאש היא ממונו, ואין צורך למסקנת הסוגייה לחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;. <br /> <br /> === פסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו ===<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת רבי יוחנן, והשולחן ערוך מחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה ש&quot;לא כלו לו חציו&quot;, דהיינו כדעת הרא&quot;ש והטור. דבריו של השולחן ערוך התקבלו להלכה גם בקרב נושאי כליו, כפי שניתן לראות מדברי ה'''סמ&quot;ע''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח כה}} ו'''ערוך השולחן''' {{היברובוקס|14241|487|חושן משפט תיח ח}}. <br /> <br /> == חיוב בושת ==<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה לחייבו}} וה'''נימוקי יוסף''' (י ב) כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה&lt;br&gt;<br /> לעומת זאת ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו} כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יא}} טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא&quot;ש''' (ב ח) וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}}. הפרישה מבאר שלדעת הרמב&quot;ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.&lt;br&gt;<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת הרמב&quot;ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי '''הגר&quot;א''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח לז בליקוט}} שמוכיח כשיטת הרמב&quot;ם מדברי ה'''ירושלמי''' (בבא קמא ב ב).<br /> <br /> == הריגה באמצעות אש ==<br /> נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש&quot;אשו משום חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> לדעת ה'''תוספות''' {{גמרא|סנהדרין|עז|א|סנהדרין עז ד&quot;ה סוף חמה}} ה'''רא&quot;ש''' (בבא קמא ב ח) וה'''רא&quot;ה''' בשיטה מקובצת {{היברובוקס|14110|202|בבא קמא נו א ד&quot;ה אילימא}} כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.&lt;br&gt;<br /> לעומתם ה'''ר&quot;ן''' (סנהדרין עז ב ד&quot;ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' (מצווה נו) מדייק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|רוצח ושמירת הנפש|ג|י|רוצח ושמירת הנפש ג י}} שגם הוא סובר כדעת הר&quot;ן.&lt;br&gt;<br /> ה'''אבני נזר''' (אורח חיים שפט ד) וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר&quot;ן שהגמרא בסוגייתנו {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום &quot;קים ליה בדרבה מיניה&quot;, ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ&quot;ל מתרצים שלדעת הר&quot;ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.&lt;br&gt;<br /> ה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא&quot;ש, אך ה'''ערך ש&quot;י''' (חושן משפט תיח ב) כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח.<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/23590 אשו משום חציו או משום ממונו] הרב יאיר וסרטיל, אתר ישיבה.<br /> * [https://asif.co.il/tag/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95/ אשו משום חציו], מאמרים שונים באתר אסיף.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%91%D7%91%D7%90-%D7%A7%D7%9E%D7%90-%D7%93%D7%A3-%D7%9B%D7%91-%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95 אשו משום חציו] הרב אברהם סתיו, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%95-%D7%91%D7%A0%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA אשו משום חציו בנזיקין ובשבת] הרב אוהד פיקסלר, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/nature-damages-fire-22a-23a יסוד חיוב המבעיר] הרב דוד ברופסקי, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> <br /> == הערות שוליים ==</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%A9%D7%95_%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95_%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95&diff=21418 2025-04-07T15:08:05Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כב א||נזקי ממון יד טו|חושן משפט תיח יז}}<br /> מחלוקת האמוראים בשאלה האם אדם שמזיק באמצעות אש מתחייב מדין נזקי גופו או מדין נזקי ממונו<br /> .<br /> <br /> == סוגיית הגמרא ==<br /> ה'''גמרא''' במסכת בבא קמא {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א}} מציגה מחלוקת בין האמוראים בשאלה מה היסוד העומד מאחורי חיוב אש: לדעת '''רבי יוחנן''' &quot;אשו משום חציו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאדם המזיק לכל דבר בדומה לאדם הזורק חץ, ואילו לדעת '''ריש לקיש''' &quot;אשו משום ממונו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאילו בהמתו הזיקה.&lt;br&gt;<br /> הגמרא מציגה כמה נפקא מינות בין דעת רבי יוחנן לדעת ריש לקיש: לדעת רבי יוחנן אדם שמזיק על ידי אש מתחייב בארבעה דברים כמו אדם המזיק בידיו, אך לדעת ריש לקיש המזיק באש פטור מארבעה דברים כמו שור שהזיק אדם. שנית, לדעת רבי יוחנן במקרה שבהמתו של אדם נטלה גחלת והבעירה על ידה הבעלים מתחייב חצי נזק מדין צרורות, אך לדעת ריש לקיש אדם לא חייב על אש של בהמתו כלל חוץ מהמקום הראשון בו הגחלת נגעה (ובלשון הגמרא &quot;מקום גחלת&quot;). <br /> <br /> == אשו משום ממונו ==<br /> דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת.&lt;br&gt;<br /> לדעת '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה משום ממונו}} היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם.<br /> &lt;br&gt;'''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה אשו משום ממונו}} הקשו על רש&quot;י שלוש קושיות מרכזיות:<br /> # הגמרא בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|נו|ב|נו ב}} כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש&quot;י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה.<br /> # המשנה בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|סב|ב|סב ב}} כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש&quot;י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש.<br /> # לפי שיטתו של רש&quot;י כל אדם יכול להדליק את רכושו של חברו ולהיפטר ע&quot;י הפקרת הגחלים.<br /> '''השיטה מקובצת''' {{היברובוקס|14110|80|כב א ד&quot;ה ובגליונות}} מתרץ בדעת רש&quot;י שריש לקיש מצריך בעלות על הגחלת רק במידה והאדם לא הדליק את האש בידיו אלא פשע בשמירת האש והיא התפשטה לרכוש חברו מאליה. אך במידה והאדם הדליק את האש בידיו אפילו ריש לקיש יודה שאין צורך בבעלות על הגחלת כדי לחייב. <br /> &lt;br&gt;<br /> התוספות חלקו על רש&quot;י וטענו שלדעת ריש לקיש אין צורך בבעלות על הגחלת כדי להתחייב, ובעקבותיהם הלכו ה'''רשב&quot;א''', '''תוספות רבינו פרץ''' ו'''האגודה'''.<br /> <br /> <br /> == אשו משום חציו - מסקנת הגמרא ==<br /> === קושיית הגמרא על רבי יוחנן ===<br /> ה'''גמרא''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א}} מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי &quot;טמון&quot; - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי.<br /> &lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה היכי משכחת לה}} מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש&quot;י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' חולק על רש&quot;י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.&lt;br&gt;<br /> רש&quot;י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש&quot;י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.&lt;br&gt;<br /> '''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה טמון באש}} מסבירים שלדעת רבי יוחנן לא שייך לפטור טמון באש, כי רק בנזקי ממונו מצאנו שהתורה חידשה פטורים לכל אב נזיקין, אך באדם המזיק אין שום פטורים והוא חייב בכל מצב. <br /> <br /> === תירוץ הגמרא ===<br /> ה'''גמרא''' מיישבת שגם רבי יוחנן יודה שאדם המזיק באש פטור בטמון במקרים שבהם לא ניתן להגדיר את הנזק כחציו (בלשון הגמרא &quot;כלו לו חציו&quot;), לדוגמא במקרה שבו נפלה דליקה בחצרו ורק לאחר זמן הגדר נפלה והאש התפשטה אל חצר חברו. במצב כזה האש לא נחשבת כחציו משום שבשעה שהדליק את האש היא עוד לא הייתה ראויה להזיק בגלל הגדר.&lt;br&gt; <br /> הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו.<br /> על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.&lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו &quot;כלו לו חציו&quot; הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של &quot;אשו משום ממונו&quot; ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם ה'''מאירי''', ה'''ר&quot;י מלוניל''' וה''ריא&quot;ז''.&lt;br&gt;<br /> המהרש&quot;ל '''בחכמת שלמה''' מביא שישנה גרסה אחרת ברש&quot;י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש&quot;י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> === שיטת הרא&quot;ש והטור ===<br /> ה'''רא&quot;ש''' (ב ח) וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} פסקו כדעת רבי יוחנן ש&quot;אשו משום חציו&quot; משום שהלכה כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש, וכן מפני שמובא בסוגייה {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} שיש לדבריו של רבי יוחנן סיוע מפשטי המקראות ומברייתא. הרא&quot;ש והטור פסקו את מסקנת הגמרא כמו שפירש אותה רש&quot;י (בגרסה המופיעה לפנינו), כלומר שחיוב &quot;אשו משום חציו&quot; הוא רק במקרה שבו לא כלו לו חציו, ואם כלו לו חציו ישנו חיוב של אשו משום ממונו. כפי שהבאנו לעיל {{הערה|תחת הכותרת &quot;תירוץ הגמרא&quot;}} נראה שכך פסקו גם ה'''מאירי''' וה'''ריא&quot;ז'''. <br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם ===<br /> ה'''רי&quot;ף''' (י א) וה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} פסקו גם הם כדעת רבי יוחנן, אך ה'''מגיד משנה''' העיר על דבריהם שהם לא הזכירו את החלוקה בין מקרה שבו &quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;, והמגיד משנה תמה מדוע השמיטו את החלוקה הזו אף על פי שיש בה נפקא מינא גדולה למעשה והיא עולה מפשט הסוגייה. המגיד משנה כותב שאולי הייתה לרמב&quot;ם שיטה אחרת בפירוש הסוגייה, או שהרמב&quot;ם החליט לדחות את מסקנת הגמרא מהלכה מפני שמפשט המשניות והברייתות לא נראה שישנה חלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''ים של שלמה''' (ב כב) מבאר שלדעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם במסקנת הסוגייה הגמרא חוזרת בה מהחלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;, ולמסקנה בכל מצב שבו האדם הדליק את האש בידיו חיובו הוא משום ממונו ופטור בטמון, ואילו במקרה שבו האדם לא הדליק בידיו אלא פשע בשמירת גחלתו החיוב הוא משום חציו וחייב גם בטמון{{הערה|בדבריו שם הוא מבאר בהרחבה איך ניתן לפרנס פירוש זה בלשון הסוגייה }}.&lt;br&gt;<br /> ה'''נחלת דוד''' תמה על הים של שלמה, שכן יוצא מדבריו שהחיוב של אדם המדליק בידיו הוא פחות חמור מחיובו של אדם שפשע בשמירת האש בלי להדליק אותה בידיו, ודבר זה מנוגד לסברא הפשוטה. הנחלת דוד מסביר שהרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו את הגמרא כדעת רש&quot;י בגרסא המובאת בחכמת שלמה, ולדעתם החיוב של אשו משום חציו שייך רק במקרה שבו יש בעלות על הגחלת, כי החיוב של &quot;אשו משום חציו&quot; למעשה מתבסס על החיוב של אשו משום ממונו. לכן הרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו שלמסקנת הסוגייה לא קשה על רבי יוחנן איך שייך באש הפטור של טמון, שהרי גם רבי יוחנן מודה שהחיוב על נזקי אש מבוסס על כך שהאש היא ממונו, ואין צורך למסקנת הסוגייה לחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;. <br /> <br /> === פסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו ===<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת רבי יוחנן, והשולחן ערוך מחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה ש&quot;לא כלו לו חציו&quot;, דהיינו כדעת הרא&quot;ש והטור. דבריו של השולחן ערוך התקבלו להלכה גם בקרב נושאי כליו, כפי שניתן לראות מדברי ה'''סמ&quot;ע''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח כה}} ו'''ערוך השולחן''' (חושן משפט תיח ח). <br /> <br /> == חיוב בושת ==<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה לחייבו}} וה'''נימוקי יוסף''' (י ב) כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה&lt;br&gt;<br /> לעומת זאת ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו} כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יא}} טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא&quot;ש''' (ב ח) וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}}. הפרישה מבאר שלדעת הרמב&quot;ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.&lt;br&gt;<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת הרמב&quot;ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי '''הגר&quot;א''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח לז בליקוט}} שמוכיח כשיטת הרמב&quot;ם מדברי ה'''ירושלמי''' (בבא קמא ב ב).<br /> <br /> == הריגה באמצעות אש ==<br /> נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש&quot;אשו משום חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> לדעת ה'''תוספות''' {{גמרא|סנהדרין|עז|א|סנהדרין עז ד&quot;ה סוף חמה}} ה'''רא&quot;ש''' (בבא קמא ב ח) וה'''רא&quot;ה''' בשיטה מקובצת (בבא קמא נו ב) כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.&lt;br&gt;<br /> לעומתם ה'''ר&quot;ן''' (סנהדרין עז ב ד&quot;ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' (מצווה נו) מדייק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|רוצח ושמירת הנפש|ג|י|רוצח ושמירת הנפש ג י}} שגם הוא סובר כדעת הר&quot;ן.&lt;br&gt;<br /> ה'''אבני נזר''' (אורח חיים שפט ד) וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר&quot;ן שהגמרא בסוגייתנו {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום &quot;קים ליה בדרבה מיניה&quot;, ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ&quot;ל מתרצים שלדעת הר&quot;ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.&lt;br&gt;<br /> ה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא&quot;ש, אך ה'''ערך ש&quot;י''' (חושן משפט תיח ב) כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח.<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/23590 אשו משום חציו או משום ממונו] הרב יאיר וסרטיל, אתר ישיבה.<br /> * [https://asif.co.il/tag/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95/ אשו משום חציו], מאמרים שונים באתר אסיף.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%91%D7%91%D7%90-%D7%A7%D7%9E%D7%90-%D7%93%D7%A3-%D7%9B%D7%91-%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95 אשו משום חציו] הרב אברהם סתיו, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%95-%D7%91%D7%A0%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA אשו משום חציו בנזיקין ובשבת] הרב אוהד פיקסלר, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/nature-damages-fire-22a-23a יסוד חיוב המבעיר] הרב דוד ברופסקי, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> <br /> == הערות שוליים ==</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%A9%D7%95_%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95_%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95&diff=21417 2025-04-07T14:50:01Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כב א||נזקי ממון יד טו|חושן משפט תיח יז}}<br /> מחלוקת האמוראים בשאלה האם אדם שמזיק באמצעות אש מתחייב מדין נזקי גופו או מדין נזקי ממונו<br /> .<br /> <br /> == סוגיית הגמרא ==<br /> ה'''גמרא''' במסכת בבא קמא {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א}} מציגה מחלוקת בין האמוראים בשאלה מה היסוד העומד מאחורי חיוב אש: לדעת '''רבי יוחנן''' &quot;אשו משום חציו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאדם המזיק לכל דבר בדומה לאדם הזורק חץ, ואילו לדעת '''ריש לקיש''' &quot;אשו משום ממונו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאילו בהמתו הזיקה.&lt;br&gt;<br /> הגמרא מציגה כמה נפקא מינות בין דעת רבי יוחנן לדעת ריש לקיש: לדעת רבי יוחנן אדם שמזיק על ידי אש מתחייב בארבעה דברים כמו אדם המזיק בידיו, אך לדעת ריש לקיש המזיק באש פטור מארבעה דברים כמו שור שהזיק אדם. שנית, לדעת רבי יוחנן במקרה שבהמתו של אדם נטלה גחלת והבעירה על ידה הבעלים מתחייב חצי נזק מדין צרורות, אך לדעת ריש לקיש אדם לא חייב על אש של בהמתו כלל חוץ מהמקום הראשון בו הגחלת נגעה (ובלשון הגמרא &quot;מקום גחלת&quot;). <br /> <br /> == אשו משום ממונו ==<br /> דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת.&lt;br&gt;<br /> לדעת '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה משום ממונו}} היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם.<br /> &lt;br&gt;'''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד&quot;ה אשו משום ממונו}} הקשו על רש&quot;י שלוש קושיות מרכזיות:<br /> # הגמרא בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|נו|ב|נו ב}} כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש&quot;י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה.<br /> # המשנה בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|סב|ב|סב ב}} כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש&quot;י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש.<br /> # לפי שיטתו של רש&quot;י כל אדם יכול להדליק את רכושו של חברו ולהיפטר ע&quot;י הפקרת הגחלים.<br /> '''השיטה מקובצת''' מתרץ בדעת רש&quot;י שריש לקיש מצריך בעלות על הגחלת רק במידה והאדם לא הדליק את האש בידיו אלא פשע בשמירת האש והיא התפשטה לרכוש חברו מאליה. אך במידה והאדם הדליק את האש בידיו אפילו ריש לקיש יודה שאין צורך בבעלות על הגחלת כדי לחייב. <br /> &lt;br&gt;<br /> התוספות חלקו על רש&quot;י וטענו שלדעת ריש לקיש אין צורך בבעלות על הגחלת כדי להתחייב, ובעקבותיהם הלכו ה'''רשב&quot;א''', '''תוספות רבינו פרץ''' ו'''האגודה'''.<br /> <br /> <br /> == אשו משום חציו - מסקנת הגמרא ==<br /> === קושיית הגמרא על רבי יוחנן ===<br /> ה'''גמרא''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א}} מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי &quot;טמון&quot; - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי.<br /> &lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה היכי משכחת לה}} מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש&quot;י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' חולק על רש&quot;י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.&lt;br&gt;<br /> רש&quot;י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש&quot;י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.&lt;br&gt;<br /> '''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה טמון באש}} מסבירים שלדעת רבי יוחנן לא שייך לפטור טמון באש, כי רק בנזקי ממונו מצאנו שהתורה חידשה פטורים לכל אב נזיקין, אך באדם המזיק אין שום פטורים והוא חייב בכל מצב. <br /> <br /> === תירוץ הגמרא ===<br /> ה'''גמרא''' מיישבת שגם רבי יוחנן יודה שאדם המזיק באש פטור בטמון במקרים שבהם לא ניתן להגדיר את הנזק כחציו (בלשון הגמרא &quot;כלו לו חציו&quot;), לדוגמא במקרה שבו נפלה דליקה בחצרו ורק לאחר זמן הגדר נפלה והאש התפשטה אל חצר חברו. במצב כזה האש לא נחשבת כחציו משום שבשעה שהדליק את האש היא עוד לא הייתה ראויה להזיק בגלל הגדר.&lt;br&gt; <br /> הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו.<br /> על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.&lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה אית ליה}} מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו &quot;כלו לו חציו&quot; הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של &quot;אשו משום ממונו&quot; ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם ה'''מאירי''', ה'''ר&quot;י מלוניל''' וה''ריא&quot;ז''.&lt;br&gt;<br /> המהרש&quot;ל '''בחכמת שלמה''' מביא שישנה גרסה אחרת ברש&quot;י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש&quot;י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> === שיטת הרא&quot;ש והטור ===<br /> ה'''רא&quot;ש''' (ב ח) וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} פסקו כדעת רבי יוחנן ש&quot;אשו משום חציו&quot; משום שהלכה כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש, וכן מפני שמובא בסוגייה {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} שיש לדבריו של רבי יוחנן סיוע מפשטי המקראות ומברייתא. הרא&quot;ש והטור פסקו את מסקנת הגמרא כמו שפירש אותה רש&quot;י (בגרסה המופיעה לפנינו), כלומר שחיוב &quot;אשו משום חציו&quot; הוא רק במקרה שבו לא כלו לו חציו, ואם כלו לו חציו ישנו חיוב של אשו משום ממונו. כפי שהבאנו לעיל {{הערה|תחת הכותרת &quot;תירוץ הגמרא&quot;}} נראה שכך פסקו גם ה'''מאירי''' וה'''ריא&quot;ז'''. <br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם ===<br /> ה'''רי&quot;ף''' (י א) וה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} פסקו גם הם כדעת רבי יוחנן, אך ה'''מגיד משנה''' העיר על דבריהם שהם לא הזכירו את החלוקה בין מקרה שבו &quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;, והמגיד משנה תמה מדוע השמיטו את החלוקה הזו אף על פי שיש בה נפקא מינא גדולה למעשה והיא עולה מפשט הסוגייה. המגיד משנה כותב שאולי הייתה לרמב&quot;ם שיטה אחרת בפירוש הסוגייה, או שהרמב&quot;ם החליט לדחות את מסקנת הגמרא מהלכה מפני שמפשט המשניות והברייתות לא נראה שישנה חלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''ים של שלמה''' (ב כב) מבאר שלדעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם במסקנת הסוגייה הגמרא חוזרת בה מהחלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;, ולמסקנה בכל מצב שבו האדם הדליק את האש בידיו חיובו הוא משום ממונו ופטור בטמון, ואילו במקרה שבו האדם לא הדליק בידיו אלא פשע בשמירת גחלתו החיוב הוא משום חציו וחייב גם בטמון{{הערה|בדבריו שם הוא מבאר בהרחבה איך ניתן לפרנס פירוש זה בלשון הסוגייה }}.&lt;br&gt;<br /> ה'''נחלת דוד''' תמה על הים של שלמה, שכן יוצא מדבריו שהחיוב של אדם המדליק בידיו הוא פחות חמור מחיובו של אדם שפשע בשמירת האש בלי להדליק אותה בידיו, ודבר זה מנוגד לסברא הפשוטה. הנחלת דוד מסביר שהרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו את הגמרא כדעת רש&quot;י בגרסא המובאת בחכמת שלמה, ולדעתם החיוב של אשו משום חציו שייך רק במקרה שבו יש בעלות על הגחלת, כי החיוב של &quot;אשו משום חציו&quot; למעשה מתבסס על החיוב של אשו משום ממונו. לכן הרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו שלמסקנת הסוגייה לא קשה על רבי יוחנן איך שייך באש הפטור של טמון, שהרי גם רבי יוחנן מודה שהחיוב על נזקי אש מבוסס על כך שהאש היא ממונו, ואין צורך למסקנת הסוגייה לחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;. <br /> <br /> === פסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו ===<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת רבי יוחנן, והשולחן ערוך מחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה ש&quot;לא כלו לו חציו&quot;, דהיינו כדעת הרא&quot;ש והטור. דבריו של השולחן ערוך התקבלו להלכה גם בקרב נושאי כליו, כפי שניתן לראות מדברי ה'''סמ&quot;ע''' (חושן משפט תיח כה) ו'''ערוך השולחן''' (חושן משפט תיח ח). <br /> <br /> == חיוב בושת ==<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה לחייבו}} וה'''נימוקי יוסף''' (י ב) כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה&lt;br&gt;<br /> לעומת זאת ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו} כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יא}} טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא&quot;ש''' (ב ח) וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}}. הפרישה מבאר שלדעת הרמב&quot;ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.&lt;br&gt;<br /> ה'''שולחן ערוך''' {{שו&quot;ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת הרמב&quot;ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי '''הגר&quot;א''' (חושן משפט תיח לז בליקוט) שמוכיח כשיטת הרמב&quot;ם מדברי ה'''ירושלמי''' (בבא קמא ב ב).<br /> <br /> == הריגה באמצעות אש ==<br /> נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש&quot;אשו משום חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> לדעת ה'''תוספות''' {{גמרא|סנהדרין|עז|א|סנהדרין עז ד&quot;ה סוף חמה}} ה'''רא&quot;ש''' (בבא קמא ב ח) וה'''רא&quot;ה''' בשיטה מקובצת (בבא קמא נו ב) כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.&lt;br&gt;<br /> לעומתם ה'''ר&quot;ן''' (סנהדרין עז ב ד&quot;ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' (מצווה נו) מדייק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|רוצח ושמירת הנפש|ג|י|רוצח ושמירת הנפש ג י}} שגם הוא סובר כדעת הר&quot;ן.&lt;br&gt;<br /> ה'''אבני נזר''' (אורח חיים שפט ד) וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר&quot;ן שהגמרא בסוגייתנו {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום &quot;קים ליה בדרבה מיניה&quot;, ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ&quot;ל מתרצים שלדעת הר&quot;ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.&lt;br&gt;<br /> ה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא&quot;ש, אך ה'''ערך ש&quot;י''' (חושן משפט תיח ב) כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח.<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/23590 אשו משום חציו או משום ממונו] הרב יאיר וסרטיל, אתר ישיבה.<br /> * [https://asif.co.il/tag/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95/ אשו משום חציו], מאמרים שונים באתר אסיף.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%91%D7%91%D7%90-%D7%A7%D7%9E%D7%90-%D7%93%D7%A3-%D7%9B%D7%91-%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95 אשו משום חציו] הרב אברהם סתיו, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%95-%D7%91%D7%A0%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA אשו משום חציו בנזיקין ובשבת] הרב אוהד פיקסלר, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/nature-damages-fire-22a-23a יסוד חיוב המבעיר] הרב דוד ברופסקי, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> <br /> == הערות שוליים ==</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%A9%D7%95_%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95_%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95&diff=21416 2025-04-07T14:40:10Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כב א||נזקי ממון יד טו|חושן משפט תיח יז}}<br /> מחלוקת האמוראים בשאלה האם אדם שמזיק באמצעות אש מתחייב מדין נזקי גופו או מדין נזקי ממונו<br /> .<br /> <br /> == סוגיית הגמרא ==<br /> ה'''גמרא''' במסכת בבא קמא {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א}} מציגה מחלוקת בין האמוראים בשאלה מה היסוד העומד מאחורי חיוב אש: לדעת '''רבי יוחנן''' &quot;אשו משום חציו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאדם המזיק לכל דבר בדומה לאדם הזורק חץ, ואילו לדעת '''ריש לקיש''' &quot;אשו משום ממונו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאילו בהמתו הזיקה.&lt;br&gt;<br /> הגמרא מציגה כמה נפקא מינות בין דעת רבי יוחנן לדעת ריש לקיש: לדעת רבי יוחנן אדם שמזיק על ידי אש מתחייב בארבעה דברים כמו אדם המזיק בידיו, אך לדעת ריש לקיש המזיק באש פטור מארבעה דברים כמו שור שהזיק אדם. שנית, לדעת רבי יוחנן במקרה שבהמתו של אדם נטלה גחלת והבעירה על ידה הבעלים מתחייב חצי נזק מדין צרורות, אך לדעת ריש לקיש אדם לא חייב על אש של בהמתו כלל חוץ מהמקום הראשון בו הגחלת נגעה (ובלשון הגמרא &quot;מקום גחלת&quot;). <br /> <br /> == אשו משום ממונו ==<br /> דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת.&lt;br&gt;<br /> לדעת '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|שם ד&quot;ה משום ממונו}} היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם.<br /> &lt;br&gt;'''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|שם ד&quot;ה אשו משום ממונו}} הקשו על רש&quot;י שלוש קושיות מרכזיות:<br /> # הגמרא בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|נו|ב|נו ב}} כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש&quot;י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה.<br /> # המשנה בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|סב|ב|סב ב}} כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש&quot;י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש.<br /> # לפי שיטתו של רש&quot;י כל אדם יכול להדליק את רכושו של חברו ולהיפטר ע&quot;י הפקרת הגחלים.<br /> '''השיטה מקובצת''' מתרץ בדעת רש&quot;י שריש לקיש מצריך בעלות על הגחלת רק במידה והאדם לא הדליק את האש בידיו אלא פשע בשמירת האש והיא התפשטה לרכוש חברו מאליה. אך במידה והאדם הדליק את האש בידיו אפילו ריש לקיש יודה שאין צורך בבעלות על הגחלת כדי לחייב. <br /> &lt;br&gt;<br /> התוספות חלקו על רש&quot;י וטענו שלדעת ריש לקיש אין צורך בבעלות על הגחלת כדי להתחייב, ובעקבותיהם הלכו ה'''רשב&quot;א''', '''תוספות רבינו פרץ''' ו'''האגודה'''.<br /> <br /> <br /> == אשו משום חציו - מסקנת הגמרא ==<br /> === קושיית הגמרא על רבי יוחנן ===<br /> ה'''גמרא''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א}} מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי &quot;טמון&quot; - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי.<br /> &lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|שם ד&quot;ה היכי משכחת לה}} מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש&quot;י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' חולק על רש&quot;י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.&lt;br&gt;<br /> רש&quot;י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש&quot;י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.&lt;br&gt;<br /> '''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|שם ד&quot;ה טמון באש}} מסבירים שלדעת רבי יוחנן לא שייך לפטור טמון באש, כי רק בנזקי ממונו מצאנו שהתורה חידשה פטורים לכל אב נזיקין, אך באדם המזיק אין שום פטורים והוא חייב בכל מצב. <br /> <br /> === תירוץ הגמרא ===<br /> ה'''גמרא''' מיישבת שגם רבי יוחנן יודה שאדם המזיק באש פטור בטמון במקרים שבהם לא ניתן להגדיר את הנזק כחציו (בלשון הגמרא &quot;כלו לו חציו&quot;), לדוגמא במקרה שבו נפלה דליקה בחצרו ורק לאחר זמן הגדר נפלה והאש התפשטה אל חצר חברו. במצב כזה האש לא נחשבת כחציו משום שבשעה שהדליק את האש היא עוד לא הייתה ראויה להזיק בגלל הגדר.&lt;br&gt; <br /> הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו.<br /> על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.&lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|שם ד&quot;ה אית ליה}} מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו &quot;כלו לו חציו&quot; הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של &quot;אשו משום ממונו&quot; ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם ה'''מאירי''', ה'''ר&quot;י מלוניל''' וה''ריא&quot;ז''.&lt;br&gt;<br /> המהרש&quot;ל '''בחכמת שלמה''' מביא שישנה גרסה אחרת ברש&quot;י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש&quot;י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> === שיטת הרא&quot;ש והטור ===<br /> ה'''רא&quot;ש''' (ב ח) וה'''טור''' (חושן משפט תיח) פסקו כדעת רבי יוחנן ש&quot;אשו משום חציו&quot; משום שהלכה כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש, וכן מפני שמובא בסוגייה {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} שיש לדבריו של רבי יוחנן סיוע מפשטי המקראות ומברייתא. הרא&quot;ש והטור פסקו את מסקנת הגמרא כמו שפירש אותה רש&quot;י (בגרסה המופיעה לפנינו), כלומר שחיוב &quot;אשו משום חציו&quot; הוא רק במקרה שבו לא כלו לו חציו, ואם כלו לו חציו ישנו חיוב של אשו משום ממונו. כפי שהבאנו לעיל {{הערה|תחת הכותרת &quot;תירוץ הגמרא&quot;}} נראה שכך פסקו גם ה'''מאירי''' וה'''ריא&quot;ז'''. <br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם ===<br /> ה'''רי&quot;ף''' (י א) וה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} פסקו גם הם כדעת רבי יוחנן, אך ה'''מגיד משנה''' העיר על דבריהם שהם לא הזכירו את החלוקה בין מקרה שבו &quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;, והמגיד משנה תמה מדוע השמיטו את החלוקה הזו אף על פי שיש בה נפקא מינא גדולה למעשה והיא עולה מפשט הסוגייה. המגיד משנה כותב שאולי הייתה לרמב&quot;ם שיטה אחרת בפירוש הסוגייה, או שהרמב&quot;ם החליט לדחות את מסקנת הגמרא מהלכה מפני שמפשט המשניות והברייתות לא נראה שישנה חלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''ים של שלמה''' (ב כב) מבאר שלדעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם במסקנת הסוגייה הגמרא חוזרת בה מהחלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;, ולמסקנה בכל מצב שבו האדם הדליק את האש בידיו חיובו הוא משום ממונו ופטור בטמון, ואילו במקרה שבו האדם לא הדליק בידיו אלא פשע בשמירת גחלתו החיוב הוא משום חציו וחייב גם בטמון{{הערה|בדבריו שם הוא מבאר בהרחבה איך ניתן לפרנס פירוש זה בלשון הסוגייה }}.&lt;br&gt;<br /> ה'''נחלת דוד''' תמה על הים של שלמה, שכן יוצא מדבריו שהחיוב של אדם המדליק בידיו הוא פחות חמור מחיובו של אדם שפשע בשמירת האש בלי להדליק אותה בידיו, ודבר זה מנוגד לסברא הפשוטה. הנחלת דוד מסביר שהרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו את הגמרא כדעת רש&quot;י בגרסא המובאת בחכמת שלמה, ולדעתם החיוב של אשו משום חציו שייך רק במקרה שבו יש בעלות על הגחלת, כי החיוב של &quot;אשו משום חציו&quot; למעשה מתבסס על החיוב של אשו משום ממונו. לכן הרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו שלמסקנת הסוגייה לא קשה על רבי יוחנן איך שייך באש הפטור של טמון, שהרי גם רבי יוחנן מודה שהחיוב על נזקי אש מבוסס על כך שהאש היא ממונו, ואין צורך למסקנת הסוגייה לחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;. <br /> <br /> === פסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו ===<br /> ה'''שולחן ערוך''' (חושן משפט תיח יז) פוסק כדעת רבי יוחנן, והשולחן ערוך מחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה ש&quot;לא כלו לו חציו&quot;, דהיינו כדעת הרא&quot;ש והטור. דבריו של השולחן ערוך התקבלו להלכה גם בקרב נושאי כליו, כפי שניתן לראות מדברי ה'''סמ&quot;ע''' (שם כה) ו'''ערוך השולחן''' (שם ח). <br /> <br /> == חיוב בושת ==<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה לחייבו}} וה'''נימוקי יוסף''' (י ב) כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה&lt;br&gt;<br /> לעומת זאת ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|שם} כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' (חושן משפט תיח יא) טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא&quot;ש''' (שם) וה'''טור''' (שם). הפרישה מבאר שלדעת הרמב&quot;ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.&lt;br&gt;<br /> ה'''שולחן ערוך''' (שם) פוסק כדעת הרמב&quot;ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי '''הגר&quot;א''' (שם לז בליקוט) שמוכיח כשיטת הרמב&quot;ם מדברי ה'''ירושלמי''' (בבא קמא ב ב).<br /> <br /> == הריגה באמצעות אש ==<br /> נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש&quot;אשו משום חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> לדעת ה'''תוספות''' {{גמרא|סנהדרין|עז|א|סנהדרין עז ד&quot;ה סוף חמה}} ה'''רא&quot;ש''' (בבא קמא שם) וה'''רא&quot;ה''' בשיטה מקובצת (בבא קמא נו ב) כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.&lt;br&gt;<br /> לעומתם ה'''ר&quot;ן''' (סנהדרין עז ב ד&quot;ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' (מצווה נו) מדייק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' {{רמבם|רוצח ושמירת הנפש|ג|י|רוצח ושמירת הנפש ג י}} שגם הוא סובר כדעת הר&quot;ן.&lt;br&gt;<br /> ה'''אבני נזר''' (אורח חיים שפט ד) וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר&quot;ן שהגמרא בסוגייתנו {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום &quot;קים ליה בדרבה מיניה&quot;, ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ&quot;ל מתרצים שלדעת הר&quot;ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.&lt;br&gt;<br /> ה'''טור''' (שם) כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא&quot;ש, אך ה'''ערך ש&quot;י''' (תיח ב) כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח.<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/23590 אשו משום חציו או משום ממונו] הרב יאיר וסרטיל, אתר ישיבה.<br /> * [https://asif.co.il/tag/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95/ אשו משום חציו], מאמרים שונים באתר אסיף.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%91%D7%91%D7%90-%D7%A7%D7%9E%D7%90-%D7%93%D7%A3-%D7%9B%D7%91-%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95 אשו משום חציו] הרב אברהם סתיו, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%95-%D7%91%D7%A0%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA אשו משום חציו בנזיקין ובשבת] הרב אוהד פיקסלר, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/nature-damages-fire-22a-23a יסוד חיוב המבעיר] הרב דוד ברופסקי, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> <br /> == הערות שוליים ==</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%A9%D7%95_%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95_%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95&diff=21415 2025-04-07T14:35:01Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כב א||נזקי ממון יד טו|חושן משפט תיח יז}}<br /> מחלוקת האמוראים בשאלה האם אדם שמזיק באמצעות אש מתחייב מדין נזקי גופו או מדין נזקי ממונו<br /> .<br /> <br /> == סוגיית הגמרא ==<br /> ה'''גמרא''' במסכת בבא קמא {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א}} מציגה מחלוקת בין האמוראים בשאלה מה היסוד העומד מאחורי חיוב אש: לדעת '''רבי יוחנן''' &quot;אשו משום חציו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאדם המזיק לכל דבר בדומה לאדם הזורק חץ, ואילו לדעת '''ריש לקיש''' &quot;אשו משום ממונו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאילו בהמתו הזיקה.&lt;br&gt;<br /> הגמרא מציגה כמה נפקא מינות בין דעת רבי יוחנן לדעת ריש לקיש: לדעת רבי יוחנן אדם שמזיק על ידי אש מתחייב בארבעה דברים כמו אדם המזיק בידיו, אך לדעת ריש לקיש המזיק באש פטור מארבעה דברים כמו שור שהזיק אדם. שנית, לדעת רבי יוחנן במקרה שבהמתו של אדם נטלה גחלת והבעירה על ידה הבעלים מתחייב חצי נזק מדין צרורות, אך לדעת ריש לקיש אדם לא חייב על אש של בהמתו כלל חוץ מהמקום הראשון בו הגחלת נגעה (ובלשון הגמרא &quot;מקום גחלת&quot;). <br /> <br /> == אשו משום ממונו ==<br /> דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת.&lt;br&gt;<br /> לדעת '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|שם ד&quot;ה משום ממונו}} היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם.<br /> &lt;br&gt;'''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|שם ד&quot;ה אשו משום ממונו}} הקשו על רש&quot;י שלוש קושיות מרכזיות:<br /> # הגמרא בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|נו|ב|נו ב}} כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש&quot;י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה.<br /> # המשנה בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|סב|ב|סב ב}} כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש&quot;י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש.<br /> # לפי שיטתו של רש&quot;י כל אדם יכול להדליק את רכושו של חברו ולהיפטר ע&quot;י הפקרת הגחלים.<br /> '''השיטה מקובצת''' מתרץ בדעת רש&quot;י שריש לקיש מצריך בעלות על הגחלת רק במידה והאדם לא הדליק את האש בידיו אלא פשע בשמירת האש והיא התפשטה לרכוש חברו מאליה. אך במידה והאדם הדליק את האש בידיו אפילו ריש לקיש יודה שאין צורך בבעלות על הגחלת כדי לחייב. <br /> &lt;br&gt;<br /> התוספות חלקו על רש&quot;י וטענו שלדעת ריש לקיש אין צורך בבעלות על הגחלת כדי להתחייב, ובעקבותיהם הלכו ה'''רשב&quot;א''', '''תוספות רבינו פרץ''' ו'''האגודה'''.<br /> <br /> <br /> == אשו משום חציו - מסקנת הגמרא ==<br /> === קושיית הגמרא על רבי יוחנן ===<br /> ה'''גמרא''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א}} מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי &quot;טמון&quot; - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי.<br /> &lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|שם ד&quot;ה היכי משכחת לה}} מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש&quot;י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' חולק על רש&quot;י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.&lt;br&gt;<br /> רש&quot;י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש&quot;י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.&lt;br&gt;<br /> '''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|שם ד&quot;ה טמון באש}} מסבירים שלדעת רבי יוחנן לא שייך לפטור טמון באש, כי רק בנזקי ממונו מצאנו שהתורה חידשה פטורים לכל אב נזיקין, אך באדם המזיק אין שום פטורים והוא חייב בכל מצב. <br /> <br /> === תירוץ הגמרא ===<br /> ה'''גמרא''' מיישבת שגם רבי יוחנן יודה שאדם המזיק באש פטור בטמון במקרים שבהם לא ניתן להגדיר את הנזק כחציו (בלשון הגמרא &quot;כלו לו חציו&quot;), לדוגמא במקרה שבו נפלה דליקה בחצרו ורק לאחר זמן הגדר נפלה והאש התפשטה אל חצר חברו. במצב כזה האש לא נחשבת כחציו משום שבשעה שהדליק את האש היא עוד לא הייתה ראויה להזיק בגלל הגדר.&lt;br&gt; <br /> הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו.<br /> על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.&lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|שם ד&quot;ה אית ליה}} מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו &quot;כלו לו חציו&quot; הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של &quot;אשו משום ממונו&quot; ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם ה'''מאירי''', ה'''ר&quot;י מלוניל''' וה''ריא&quot;ז''.&lt;br&gt;<br /> המהרש&quot;ל '''בחכמת שלמה''' מביא שישנה גרסה אחרת ברש&quot;י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש&quot;י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> === שיטת הרא&quot;ש והטור ===<br /> ה'''רא&quot;ש''' (ב ח) וה'''טור''' (חושן משפט תיח) פסקו כדעת רבי יוחנן ש&quot;אשו משום חציו&quot; משום שהלכה כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש, וכן מפני שמובא בסוגייה {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} שיש לדבריו של רבי יוחנן סיוע מפשטי המקראות ומברייתא. הרא&quot;ש והטור פסקו את מסקנת הגמרא כמו שפירש אותה רש&quot;י (בגרסה המופיעה לפנינו), כלומר שחיוב &quot;אשו משום חציו&quot; הוא רק במקרה שבו לא כלו לו חציו, ואם כלו לו חציו ישנו חיוב של אשו משום ממונו. כפי שהבאנו לעיל {{הערה|תחת הכותרת &quot;תירוץ הגמרא&quot;}} נראה שכך פסקו גם ה'''מאירי''' וה'''ריא&quot;ז'''. <br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם ===<br /> ה'''רי&quot;ף''' (י א) וה'''רמב&quot;ם''' (נזקי ממון יד טו) פסקו גם הם כדעת רבי יוחנן, אך ה'''מגיד משנה''' העיר על דבריהם שהם לא הזכירו את החלוקה בין מקרה שבו &quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;, והמגיד משנה תמה מדוע השמיטו את החלוקה הזו אף על פי שיש בה נפקא מינא גדולה למעשה והיא עולה מפשט הסוגייה. המגיד משנה כותב שאולי הייתה לרמב&quot;ם שיטה אחרת בפירוש הסוגייה, או שהרמב&quot;ם החליט לדחות את מסקנת הגמרא מהלכה מפני שמפשט המשניות והברייתות לא נראה שישנה חלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''ים של שלמה''' (ב כב) מבאר שלדעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם במסקנת הסוגייה הגמרא חוזרת בה מהחלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;, ולמסקנה בכל מצב שבו האדם הדליק את האש בידיו חיובו הוא משום ממונו ופטור בטמון, ואילו במקרה שבו האדם לא הדליק בידיו אלא פשע בשמירת גחלתו החיוב הוא משום חציו וחייב גם בטמון{{הערה|בדבריו שם הוא מבאר בהרחבה איך ניתן לפרנס פירוש זה בלשון הסוגייה }}.&lt;br&gt;<br /> ה'''נחלת דוד''' תמה על הים של שלמה, שכן יוצא מדבריו שהחיוב של אדם המדליק בידיו הוא פחות חמור מחיובו של אדם שפשע בשמירת האש בלי להדליק אותה בידיו, ודבר זה מנוגד לסברא הפשוטה. הנחלת דוד מסביר שהרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו את הגמרא כדעת רש&quot;י בגרסא המובאת בחכמת שלמה, ולדעתם החיוב של אשו משום חציו שייך רק במקרה שבו יש בעלות על הגחלת, כי החיוב של &quot;אשו משום חציו&quot; למעשה מתבסס על החיוב של אשו משום ממונו. לכן הרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו שלמסקנת הסוגייה לא קשה על רבי יוחנן איך שייך באש הפטור של טמון, שהרי גם רבי יוחנן מודה שהחיוב על נזקי אש מבוסס על כך שהאש היא ממונו, ואין צורך למסקנת הסוגייה לחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;. <br /> <br /> === פסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו ===<br /> ה'''שולחן ערוך''' (חושן משפט תיח יז) פוסק כדעת רבי יוחנן, והשולחן ערוך מחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה ש&quot;לא כלו לו חציו&quot;, דהיינו כדעת הרא&quot;ש והטור. דבריו של השולחן ערוך התקבלו להלכה גם בקרב נושאי כליו, כפי שניתן לראות מדברי ה'''סמ&quot;ע''' (שם כה) ו'''ערוך השולחן''' (שם ח). <br /> <br /> == חיוב בושת ==<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה לחייבו}} וה'''נימוקי יוסף''' (י ב) כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה&lt;br&gt;<br /> לעומת זאת ה'''רמב&quot;ם''' (שם) כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' (חושן משפט תיח יא) טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא&quot;ש''' (שם) וה'''טור''' (שם). הפרישה מבאר שלדעת הרמב&quot;ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.&lt;br&gt;<br /> ה'''שולחן ערוך''' (שם) פוסק כדעת הרמב&quot;ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי '''הגר&quot;א''' (שם לז בליקוט) שמוכיח כשיטת הרמב&quot;ם מדברי ה'''ירושלמי''' (בבא קמא ב ב).<br /> <br /> == הריגה באמצעות אש ==<br /> נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש&quot;אשו משום חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> לדעת ה'''תוספות''' {{גמרא|סנהדרין|עז|א|סנהדרין עז ד&quot;ה סוף חמה}} ה'''רא&quot;ש''' (בבא קמא שם) וה'''רא&quot;ה''' בשיטה מקובצת (בבא קמא נו ב) כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.&lt;br&gt;<br /> לעומתם ה'''ר&quot;ן''' (סנהדרין עז ב ד&quot;ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' (מצווה נו) מדייק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' בהלכות רוצח (ג י) שגם הוא סובר כדעת הר&quot;ן.&lt;br&gt;<br /> ה'''אבני נזר''' (אורח חיים שפט ד) וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר&quot;ן שהגמרא בסוגייתנו {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום &quot;קים ליה בדרבה מיניה&quot;, ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ&quot;ל מתרצים שלדעת הר&quot;ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.&lt;br&gt;<br /> ה'''טור''' (שם) כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא&quot;ש, אך ה'''ערך ש&quot;י''' (תיח ב) כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח.<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/23590 אשו משום חציו או משום ממונו] הרב יאיר וסרטיל, אתר ישיבה.<br /> * [https://asif.co.il/tag/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95/ אשו משום חציו], מאמרים שונים באתר אסיף.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%91%D7%91%D7%90-%D7%A7%D7%9E%D7%90-%D7%93%D7%A3-%D7%9B%D7%91-%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95 אשו משום חציו] הרב אברהם סתיו, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%95-%D7%91%D7%A0%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA אשו משום חציו בנזיקין ובשבת] הרב אוהד פיקסלר, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/nature-damages-fire-22a-23a יסוד חיוב המבעיר] הרב דוד ברופסקי, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> <br /> == הערות שוליים ==</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%A9%D7%95_%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95_%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95&diff=21414 2025-04-07T14:26:14Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כב א||נזקי ממון יד טו|חושן משפט תיח יז}}<br /> מחלוקת האמוראים בשאלה האם אדם שמזיק באמצעות אש מתחייב מדין נזקי גופו או מדין נזקי ממונו<br /> .<br /> <br /> == סוגיית הגמרא ==<br /> ה'''גמרא''' במסכת בבא קמא {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א}} מציגה מחלוקת בין האמוראים בשאלה מה היסוד העומד מאחורי חיוב אש: לדעת '''רבי יוחנן''' &quot;אשו משום חציו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאדם המזיק לכל דבר בדומה לאדם הזורק חץ, ואילו לדעת '''ריש לקיש''' &quot;אשו משום ממונו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאילו בהמתו הזיקה.&lt;br&gt;<br /> הגמרא מציגה כמה נפקא מינות בין דעת רבי יוחנן לדעת ריש לקיש: לדעת רבי יוחנן אדם שמזיק על ידי אש מתחייב בארבעה דברים כמו אדם המזיק בידיו, אך לדעת ריש לקיש המזיק באש פטור מארבעה דברים כמו שור שהזיק אדם. שנית, לדעת רבי יוחנן במקרה שבהמתו של אדם נטלה גחלת והבעירה על ידה הבעלים מתחייב חצי נזק מדין צרורות, אך לדעת ריש לקיש אדם לא חייב על אש של בהמתו כלל חוץ מהמקום הראשון בו הגחלת נגעה (ובלשון הגמרא &quot;מקום גחלת&quot;). <br /> <br /> == אשו משום ממונו ==<br /> דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת.&lt;br&gt;<br /> לדעת '''רש&quot;י''' היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם.<br /> &lt;br&gt;'''התוספות''' הקשו על רש&quot;י שלוש קושיות מרכזיות:<br /> # הגמרא בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|נו|ב|נו ב}} כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש&quot;י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה.<br /> # המשנה בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|סב|ב|סב ב}} כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש&quot;י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש.<br /> # לפי שיטתו של רש&quot;י כל אדם יכול להדליק את רכושו של חברו ולהיפטר ע&quot;י הפקרת הגחלים.<br /> '''השיטה מקובצת''' מתרץ בדעת רש&quot;י שריש לקיש מצריך בעלות על הגחלת רק במידה והאדם לא הדליק את האש בידיו אלא פשע בשמירת האש והיא התפשטה לרכוש חברו מאליה. אך במידה והאדם הדליק את האש בידיו אפילו ריש לקיש יודה שאין צורך בבעלות על הגחלת כדי לחייב. <br /> &lt;br&gt;<br /> התוספות חלקו על רש&quot;י וטענו שלדעת ריש לקיש אין צורך בבעלות על הגחלת כדי להתחייב, ובעקבותיהם הלכו ה'''רשב&quot;א''', '''תוספות רבינו פרץ''' ו'''האגודה'''.<br /> <br /> <br /> == אשו משום חציו - מסקנת הגמרא ==<br /> === קושיית הגמרא על רבי יוחנן ===<br /> ה'''גמרא''' מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי &quot;טמון&quot; - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי.<br /> &lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש&quot;י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' חולק על רש&quot;י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.&lt;br&gt;<br /> רש&quot;י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש&quot;י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.&lt;br&gt;<br /> '''התוספות''' מסבירים שלדעת רבי יוחנן לא שייך לפטור טמון באש, כי רק בנזקי ממונו מצאנו שהתורה חידשה פטורים לכל אב נזיקין, אך באדם המזיק אין שום פטורים והוא חייב בכל מצב. <br /> <br /> === תירוץ הגמרא ===<br /> ה'''גמרא''' מיישבת שגם רבי יוחנן יודה שאדם המזיק באש פטור בטמון במקרים שבהם לא ניתן להגדיר את הנזק כחציו (בלשון הגמרא &quot;כלו לו חציו&quot;), לדוגמא במקרה שבו נפלה דליקה בחצרו ורק לאחר זמן הגדר נפלה והאש התפשטה אל חצר חברו. במצב כזה האש לא נחשבת כחציו משום שבשעה שהדליק את האש היא עוד לא הייתה ראויה להזיק בגלל הגדר.&lt;br&gt; <br /> הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו.<br /> על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.&lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' (בגרסה המופיעה לפנינו) מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו &quot;כלו לו חציו&quot; הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של &quot;אשו משום ממונו&quot; ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם ה'''מאירי''', ה'''ר&quot;י מלוניל''' וה''ריא&quot;ז''.&lt;br&gt;<br /> המהרש&quot;ל '''בחכמת שלמה''' מביא שישנה גרסה אחרת ברש&quot;י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש&quot;י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> === שיטת הרא&quot;ש והטור ===<br /> ה'''רא&quot;ש''' (ב ח) וה'''טור''' (חושן משפט תיח) פסקו כדעת רבי יוחנן ש&quot;אשו משום חציו&quot; משום שהלכה כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש, וכן מפני שמובא בסוגייה {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} שיש לדבריו של רבי יוחנן סיוע מפשטי המקראות ומברייתא. הרא&quot;ש והטור פסקו את מסקנת הגמרא כמו שפירש אותה רש&quot;י (בגרסה המופיעה לפנינו), כלומר שחיוב &quot;אשו משום חציו&quot; הוא רק במקרה שבו לא כלו לו חציו, ואם כלו לו חציו ישנו חיוב של אשו משום ממונו. כפי שהבאנו לעיל {{הערה|תחת הכותרת &quot;תירוץ הגמרא&quot;}} נראה שכך פסקו גם ה'''מאירי''' וה'''ריא&quot;ז'''. <br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם ===<br /> ה'''רי&quot;ף''' (י א) וה'''רמב&quot;ם''' (נזקי ממון יד טו) פסקו גם הם כדעת רבי יוחנן, אך ה'''מגיד משנה''' העיר על דבריהם שהם לא הזכירו את החלוקה בין מקרה שבו &quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;, והמגיד משנה תמה מדוע השמיטו את החלוקה הזו אף על פי שיש בה נפקא מינא גדולה למעשה והיא עולה מפשט הסוגייה. המגיד משנה כותב שאולי הייתה לרמב&quot;ם שיטה אחרת בפירוש הסוגייה, או שהרמב&quot;ם החליט לדחות את מסקנת הגמרא מהלכה מפני שמפשט המשניות והברייתות לא נראה שישנה חלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''ים של שלמה''' (ב כב) מבאר שלדעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם במסקנת הסוגייה הגמרא חוזרת בה מהחלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;, ולמסקנה בכל מצב שבו האדם הדליק את האש בידיו חיובו הוא משום ממונו ופטור בטמון, ואילו במקרה שבו האדם לא הדליק בידיו אלא פשע בשמירת גחלתו החיוב הוא משום חציו וחייב גם בטמון{{הערה|בדבריו שם הוא מבאר בהרחבה איך ניתן לפרנס פירוש זה בלשון הסוגייה }}.&lt;br&gt;<br /> ה'''נחלת דוד''' תמה על הים של שלמה, שכן יוצא מדבריו שהחיוב של אדם המדליק בידיו הוא פחות חמור מחיובו של אדם שפשע בשמירת האש בלי להדליק אותה בידיו, ודבר זה מנוגד לסברא הפשוטה. הנחלת דוד מסביר שהרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו את הגמרא כדעת רש&quot;י בגרסא המובאת בחכמת שלמה, ולדעתם החיוב של אשו משום חציו שייך רק במקרה שבו יש בעלות על הגחלת, כי החיוב של &quot;אשו משום חציו&quot; למעשה מתבסס על החיוב של אשו משום ממונו. לכן הרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו שלמסקנת הסוגייה לא קשה על רבי יוחנן איך שייך באש הפטור של טמון, שהרי גם רבי יוחנן מודה שהחיוב על נזקי אש מבוסס על כך שהאש היא ממונו, ואין צורך למסקנת הסוגייה לחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;. <br /> <br /> === פסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו ===<br /> ה'''שולחן ערוך''' (חושן משפט תיח יז) פוסק כדעת רבי יוחנן, והשולחן ערוך מחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה ש&quot;לא כלו לו חציו&quot;, דהיינו כדעת הרא&quot;ש והטור. דבריו של השולחן ערוך התקבלו להלכה גם בקרב נושאי כליו, כפי שניתן לראות מדברי ה'''סמ&quot;ע''' (שם כה) ו'''ערוך השולחן''' (שם ח). <br /> <br /> == חיוב בושת ==<br /> '''רש&quot;י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד&quot;ה לחייבו}} וה'''נימוקי יוסף''' (י ב) כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה&lt;br&gt;<br /> לעומת זאת ה'''רמב&quot;ם''' (שם) כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' (חושן משפט תיח יא) טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא&quot;ש''' (שם) וה'''טור''' (שם). הפרישה מבאר שלדעת הרמב&quot;ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.&lt;br&gt;<br /> ה'''שולחן ערוך''' (שם) פוסק כדעת הרמב&quot;ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי '''הגר&quot;א''' (שם לז בליקוט) שמוכיח כשיטת הרמב&quot;ם מדברי ה'''ירושלמי''' (בבא קמא ב ב).<br /> <br /> == הריגה באמצעות אש ==<br /> נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש&quot;אשו משום חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> לדעת ה'''תוספות''' (סנהדרין עז א ד&quot;ה סוף חמה), ה'''רא&quot;ש''' (בבא קמא שם) וה'''רא&quot;ה''' בשיטה מקובצת (בבא קמא נו ב) כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.&lt;br&gt;<br /> לעומתם ה'''ר&quot;ן''' (סנהדרין עז ב ד&quot;ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' (מצווה נו) מדייק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' בהלכות רוצח (ג י) שגם הוא סובר כדעת הר&quot;ן.&lt;br&gt;<br /> ה'''אבני נזר''' (אורח חיים שפט ד) וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר&quot;ן שהגמרא בסוגייתנו {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום &quot;קים ליה בדרבה מיניה&quot;, ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ&quot;ל מתרצים שלדעת הר&quot;ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.&lt;br&gt;<br /> ה'''טור''' (שם) כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא&quot;ש, אך ה'''ערך ש&quot;י''' (תיח ב) כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח.<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/23590 אשו משום חציו או משום ממונו] הרב יאיר וסרטיל, אתר ישיבה.<br /> * [https://asif.co.il/tag/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95/ אשו משום חציו], מאמרים שונים באתר אסיף.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%91%D7%91%D7%90-%D7%A7%D7%9E%D7%90-%D7%93%D7%A3-%D7%9B%D7%91-%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95 אשו משום חציו] הרב אברהם סתיו, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%95-%D7%91%D7%A0%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA אשו משום חציו בנזיקין ובשבת] הרב אוהד פיקסלר, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/nature-damages-fire-22a-23a יסוד חיוב המבעיר] הרב דוד ברופסקי, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> <br /> == הערות שוליים ==</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%A9%D7%95_%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95_%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95&diff=21413 2025-04-07T14:21:38Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כב א||נזקי ממון יד טו|חושן משפט תיח יז}}<br /> מחלוקת האמוראים בשאלה האם אדם שמזיק באמצעות אש מתחייב מדין נזקי גופו או מדין נזקי ממונו<br /> .<br /> <br /> == סוגיית הגמרא ==<br /> ה'''גמרא''' במסכת בבא קמא {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א}} מציגה מחלוקת בין האמוראים בשאלה מה היסוד העומד מאחורי חיוב אש: לדעת '''רבי יוחנן''' &quot;אשו משום חציו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאדם המזיק לכל דבר בדומה לאדם הזורק חץ, ואילו לדעת '''ריש לקיש''' &quot;אשו משום ממונו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאילו בהמתו הזיקה.&lt;br&gt;<br /> הגמרא מציגה כמה נפקא מינות בין דעת רבי יוחנן לדעת ריש לקיש: לדעת רבי יוחנן אדם שמזיק על ידי אש מתחייב בארבעה דברים כמו אדם המזיק בידיו, אך לדעת ריש לקיש המזיק באש פטור מארבעה דברים כמו שור שהזיק אדם. שנית, לדעת רבי יוחנן במקרה שבהמתו של אדם נטלה גחלת והבעירה על ידה הבעלים מתחייב חצי נזק מדין צרורות, אך לדעת ריש לקיש אדם לא חייב על אש של בהמתו כלל חוץ מהמקום הראשון בו הגחלת נגעה (ובלשון הגמרא &quot;מקום גחלת&quot;). <br /> <br /> == אשו משום ממונו ==<br /> דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת.&lt;br&gt;<br /> לדעת '''רש&quot;י''' היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם.<br /> &lt;br&gt;'''התוספות''' הקשו על רש&quot;י שלוש קושיות מרכזיות:<br /> # הגמרא בפרק הכונס (נו ב) כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש&quot;י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה.<br /> # המשנה בפרק הכונס (סב ב) כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש&quot;י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש.<br /> # לפי שיטתו של רש&quot;י כל אדם יכול להדליק את רכושו של חברו ולהיפטר ע&quot;י הפקרת הגחלים.<br /> '''השיטה מקובצת''' מתרץ בדעת רש&quot;י שריש לקיש מצריך בעלות על הגחלת רק במידה והאדם לא הדליק את האש בידיו אלא פשע בשמירת האש והיא התפשטה לרכוש חברו מאליה. אך במידה והאדם הדליק את האש בידיו אפילו ריש לקיש יודה שאין צורך בבעלות על הגחלת כדי לחייב. <br /> &lt;br&gt;<br /> התוספות חלקו על רש&quot;י וטענו שלדעת ריש לקיש אין צורך בבעלות על הגחלת כדי להתחייב, ובעקבותיהם הלכו ה'''רשב&quot;א''', '''תוספות רבינו פרץ''' ו'''האגודה'''.<br /> <br /> <br /> == אשו משום חציו - מסקנת הגמרא ==<br /> === קושיית הגמרא על רבי יוחנן ===<br /> הגמרא מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי &quot;טמון&quot; - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי.<br /> &lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש&quot;י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' חולק על רש&quot;י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.&lt;br&gt;<br /> רש&quot;י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש&quot;י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.&lt;br&gt;<br /> '''התוספות''' מסבירים שלדעת רבי יוחנן לא שייך לפטור טמון באש, כי רק בנזקי ממונו מצאנו שהתורה חידשה פטורים לכל אב נזיקין, אך באדם המזיק אין שום פטורים והוא חייב בכל מצב. <br /> <br /> === תירוץ הגמרא ===<br /> הגמרא מיישבת שגם רבי יוחנן יודה שאדם המזיק באש פטור בטמון במקרים שבהם לא ניתן להגדיר את הנזק כחציו (בלשון הגמרא &quot;כלו לו חציו&quot;), לדוגמא במקרה שבו נפלה דליקה בחצרו ורק לאחר זמן הגדר נפלה והאש התפשטה אל חצר חברו. במצב כזה האש לא נחשבת כחציו משום שבשעה שהדליק את האש היא עוד לא הייתה ראויה להזיק בגלל הגדר.&lt;br&gt; <br /> הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו.<br /> על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.&lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' (בגרסה המופיעה לפנינו) מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו &quot;כלו לו חציו&quot; הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של &quot;אשו משום ממונו&quot; ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם ה'''מאירי''', ה'''ר&quot;י מלוניל''' וה''ריא&quot;ז''.&lt;br&gt;<br /> המהרש&quot;ל '''בחכמת שלמה''' מביא שישנה גרסה אחרת ברש&quot;י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש&quot;י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> === שיטת הרא&quot;ש והטור ===<br /> ה'''רא&quot;ש''' (ב ח) וה'''טור''' (חושן משפט תיח) פסקו כדעת רבי יוחנן ש&quot;אשו משום חציו&quot; משום שהלכה כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש, וכן מפני שמובא בסוגייה (כב ב) שיש לדבריו של רבי יוחנן סיוע מפשטי המקראות ומברייתא. הרא&quot;ש והטור פסקו את מסקנת הגמרא כמו שפירש אותה רש&quot;י (בגרסה המופיעה לפנינו), כלומר שחיוב &quot;אשו משום חציו&quot; הוא רק במקרה שבו לא כלו לו חציו, ואם כלו לו חציו ישנו חיוב של אשו משום ממונו. כפי שהבאנו לעיל {{הערה|תחת הכותרת &quot;תירוץ הגמרא&quot;}} נראה שכך פסקו גם ה'''מאירי''' וה'''ריא&quot;ז'''. <br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם ===<br /> ה'''רי&quot;ף''' (י א) וה'''רמב&quot;ם''' (נזקי ממון יד טו) פסקו גם הם כדעת רבי יוחנן, אך ה'''מגיד משנה''' העיר על דבריהם שהם לא הזכירו את החלוקה בין מקרה שבו &quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;, והמגיד משנה תמה מדוע השמיטו את החלוקה הזו אף על פי שיש בה נפקא מינא גדולה למעשה והיא עולה מפשט הסוגייה. המגיד משנה כותב שאולי הייתה לרמב&quot;ם שיטה אחרת בפירוש הסוגייה, או שהרמב&quot;ם החליט לדחות את מסקנת הגמרא מהלכה מפני שמפשט המשניות והברייתות לא נראה שישנה חלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''ים של שלמה''' (ב כב) מבאר שלדעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם במסקנת הסוגייה הגמרא חוזרת בה מהחלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;, ולמסקנה בכל מצב שבו האדם הדליק את האש בידיו חיובו הוא משום ממונו ופטור בטמון, ואילו במקרה שבו האדם לא הדליק בידיו אלא פשע בשמירת גחלתו החיוב הוא משום חציו וחייב גם בטמון{{הערה|בדבריו שם הוא מבאר בהרחבה איך ניתן לפרנס פירוש זה בלשון הסוגייה }}.&lt;br&gt;<br /> ה'''נחלת דוד''' תמה על הים של שלמה, שכן יוצא מדבריו שהחיוב של אדם המדליק בידיו הוא פחות חמור מחיובו של אדם שפשע בשמירת האש בלי להדליק אותה בידיו, ודבר זה מנוגד לסברא הפשוטה. הנחלת דוד מסביר שהרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו את הגמרא כדעת רש&quot;י בגרסא המובאת בחכמת שלמה, ולדעתם החיוב של אשו משום חציו שייך רק במקרה שבו יש בעלות על הגחלת, כי החיוב של &quot;אשו משום חציו&quot; למעשה מתבסס על החיוב של אשו משום ממונו. לכן הרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו שלמסקנת הסוגייה לא קשה על רבי יוחנן איך שייך באש הפטור של טמון, שהרי גם רבי יוחנן מודה שהחיוב על נזקי אש מבוסס על כך שהאש היא ממונו, ואין צורך למסקנת הסוגייה לחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;. <br /> <br /> === פסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו ===<br /> ה'''שולחן ערוך''' (חושן משפט תיח יז) פוסק כדעת רבי יוחנן, והשולחן ערוך מחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה ש&quot;לא כלו לו חציו&quot;, דהיינו כדעת הרא&quot;ש והטור. דבריו של השולחן ערוך התקבלו להלכה גם בקרב נושאי כליו, כפי שניתן לראות מדברי ה'''סמ&quot;ע''' (שם כה) ו'''ערוך השולחן''' (שם ח). <br /> <br /> == חיוב בושת ==<br /> '''רש&quot;י''' (כג א ד&quot;ה לחייבו) וה'''נימוקי יוסף''' (י ב) כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה&lt;br&gt;<br /> לעומת זאת ה'''רמב&quot;ם''' (שם) כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' (חושן משפט תיח יא) טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא&quot;ש''' (שם) וה'''טור''' (שם). הפרישה מבאר שלדעת הרמב&quot;ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.&lt;br&gt;<br /> ה'''שולחן ערוך''' (שם) פוסק כדעת הרמב&quot;ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי '''הגר&quot;א''' (שם לז בליקוט) שמוכיח כשיטת הרמב&quot;ם מדברי ה'''ירושלמי''' (בבא קמא ב ב).<br /> <br /> == הריגה באמצעות אש ==<br /> נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש&quot;אשו משום חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> לדעת ה'''תוספות''' (סנהדרין עז א ד&quot;ה סוף חמה), ה'''רא&quot;ש''' (בבא קמא שם) וה'''רא&quot;ה''' בשיטה מקובצת (בבא קמא נו ב) כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.&lt;br&gt;<br /> לעומתם ה'''ר&quot;ן''' (סנהדרין עז ב ד&quot;ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' (מצווה נו) מדייק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' בהלכות רוצח (ג י) שגם הוא סובר כדעת הר&quot;ן.&lt;br&gt;<br /> ה'''אבני נזר''' (אורח חיים שפט ד) וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר&quot;ן שהגמרא בסוגייתנו (כב ב) כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום &quot;קים ליה בדרבה מיניה&quot;, ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ&quot;ל מתרצים שלדעת הר&quot;ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.&lt;br&gt;<br /> ה'''טור''' (שם) כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא&quot;ש, אך ה'''ערך ש&quot;י''' (תיח ב) כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח.<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/23590 אשו משום חציו או משום ממונו] הרב יאיר וסרטיל, אתר ישיבה.<br /> * [https://asif.co.il/tag/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95/ אשו משום חציו], מאמרים שונים באתר אסיף.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%91%D7%91%D7%90-%D7%A7%D7%9E%D7%90-%D7%93%D7%A3-%D7%9B%D7%91-%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95 אשו משום חציו] הרב אברהם סתיו, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%95-%D7%91%D7%A0%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA אשו משום חציו בנזיקין ובשבת] הרב אוהד פיקסלר, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/nature-damages-fire-22a-23a יסוד חיוב המבעיר] הרב דוד ברופסקי, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> <br /> == הערות שוליים ==</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%A9%D7%95_%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95_%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95&diff=21412 2025-04-07T14:18:26Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כב א||נזקי ממון יד טו|חושן משפט תיח יז}}<br /> מחלוקת האמוראים בשאלה האם אדם שמזיק באמצעות אש מתחייב מדין נזקי גופו או מדין נזקי ממונו<br /> .<br /> <br /> == סוגיית הגמרא ==<br /> ה'''גמרא''' במסכת בבא קמא (כב א) מציגה מחלוקת בין האמוראים בשאלה מה היסוד העומד מאחורי חיוב אש: לדעת '''רבי יוחנן''' &quot;אשו משום חציו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאדם המזיק לכל דבר בדומה לאדם הזורק חץ, ואילו לדעת '''ריש לקיש''' &quot;אשו משום ממונו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאילו בהמתו הזיקה.&lt;br&gt;<br /> הגמרא מציגה כמה נפקא מינות בין דעת רבי יוחנן לדעת ריש לקיש: לדעת רבי יוחנן אדם שמזיק על ידי אש מתחייב בארבעה דברים כמו אדם המזיק בידיו, אך לדעת ריש לקיש המזיק באש פטור מארבעה דברים כמו שור שהזיק אדם. שנית, לדעת רבי יוחנן במקרה שבהמתו של אדם נטלה גחלת והבעירה על ידה הבעלים מתחייב חצי נזק מדין צרורות, אך לדעת ריש לקיש אדם לא חייב על אש של בהמתו כלל חוץ מהמקום הראשון בו הגחלת נגעה (ובלשון הגמרא &quot;מקום גחלת&quot;). <br /> <br /> == אשו משום ממונו ==<br /> דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת.&lt;br&gt;<br /> לדעת '''רש&quot;י''' היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם.<br /> &lt;br&gt;'''התוספות''' הקשו על רש&quot;י שלוש קושיות מרכזיות:<br /> # הגמרא בפרק הכונס (נו ב) כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש&quot;י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה.<br /> # המשנה בפרק הכונס (סב ב) כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש&quot;י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש.<br /> # לפי שיטתו של רש&quot;י כל אדם יכול להדליק את רכושו של חברו ולהיפטר ע&quot;י הפקרת הגחלים.<br /> '''השיטה מקובצת''' מתרץ בדעת רש&quot;י שריש לקיש מצריך בעלות על הגחלת רק במידה והאדם לא הדליק את האש בידיו אלא פשע בשמירת האש והיא התפשטה לרכוש חברו מאליה. אך במידה והאדם הדליק את האש בידיו אפילו ריש לקיש יודה שאין צורך בבעלות על הגחלת כדי לחייב. <br /> &lt;br&gt;<br /> התוספות חלקו על רש&quot;י וטענו שלדעת ריש לקיש אין צורך בבעלות על הגחלת כדי להתחייב, ובעקבותיהם הלכו ה'''רשב&quot;א''', '''תוספות רבינו פרץ''' ו'''האגודה'''.<br /> <br /> <br /> == אשו משום חציו - מסקנת הגמרא ==<br /> === קושיית הגמרא על רבי יוחנן ===<br /> הגמרא מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי &quot;טמון&quot; - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי.<br /> &lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש&quot;י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' חולק על רש&quot;י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.&lt;br&gt;<br /> רש&quot;י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש&quot;י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.&lt;br&gt;<br /> '''התוספות''' מסבירים שלדעת רבי יוחנן לא שייך לפטור טמון באש, כי רק בנזקי ממונו מצאנו שהתורה חידשה פטורים לכל אב נזיקין, אך באדם המזיק אין שום פטורים והוא חייב בכל מצב. <br /> <br /> === תירוץ הגמרא ===<br /> הגמרא מיישבת שגם רבי יוחנן יודה שאדם המזיק באש פטור בטמון במקרים שבהם לא ניתן להגדיר את הנזק כחציו (בלשון הגמרא &quot;כלו לו חציו&quot;), לדוגמא במקרה שבו נפלה דליקה בחצרו ורק לאחר זמן הגדר נפלה והאש התפשטה אל חצר חברו. במצב כזה האש לא נחשבת כחציו משום שבשעה שהדליק את האש היא עוד לא הייתה ראויה להזיק בגלל הגדר.&lt;br&gt; <br /> הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו.<br /> על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.&lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' (בגרסה המופיעה לפנינו) מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו &quot;כלו לו חציו&quot; הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של &quot;אשו משום ממונו&quot; ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם ה'''מאירי''', ה'''ר&quot;י מלוניל''' וה''ריא&quot;ז''.&lt;br&gt;<br /> המהרש&quot;ל '''בחכמת שלמה''' מביא שישנה גרסה אחרת ברש&quot;י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש&quot;י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> === שיטת הרא&quot;ש והטור ===<br /> ה'''רא&quot;ש''' (ב ח) וה'''טור''' (חושן משפט תיח) פסקו כדעת רבי יוחנן ש&quot;אשו משום חציו&quot; משום שהלכה כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש, וכן מפני שמובא בסוגייה (כב ב) שיש לדבריו של רבי יוחנן סיוע מפשטי המקראות ומברייתא. הרא&quot;ש והטור פסקו את מסקנת הגמרא כמו שפירש אותה רש&quot;י (בגרסה המופיעה לפנינו), כלומר שחיוב &quot;אשו משום חציו&quot; הוא רק במקרה שבו לא כלו לו חציו, ואם כלו לו חציו ישנו חיוב של אשו משום ממונו. כפי שהבאנו לעיל {{הערה|תחת הכותרת &quot;תירוץ הגמרא&quot;}} נראה שכך פסקו גם ה'''מאירי''' וה'''ריא&quot;ז'''. <br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם ===<br /> ה'''רי&quot;ף''' (י א) וה'''רמב&quot;ם''' (נזקי ממון יד טו) פסקו גם הם כדעת רבי יוחנן, אך ה'''מגיד משנה''' העיר על דבריהם שהם לא הזכירו את החלוקה בין מקרה שבו &quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;, והמגיד משנה תמה מדוע השמיטו את החלוקה הזו אף על פי שיש בה נפקא מינא גדולה למעשה והיא עולה מפשט הסוגייה. המגיד משנה כותב שאולי הייתה לרמב&quot;ם שיטה אחרת בפירוש הסוגייה, או שהרמב&quot;ם החליט לדחות את מסקנת הגמרא מהלכה מפני שמפשט המשניות והברייתות לא נראה שישנה חלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''ים של שלמה''' (ב כב) מבאר שלדעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם במסקנת הסוגייה הגמרא חוזרת בה מהחלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;, ולמסקנה בכל מצב שבו האדם הדליק את האש בידיו חיובו הוא משום ממונו ופטור בטמון, ואילו במקרה שבו האדם לא הדליק בידיו אלא פשע בשמירת גחלתו החיוב הוא משום חציו וחייב גם בטמון{{הערה|בדבריו שם הוא מבאר בהרחבה איך ניתן לפרנס פירוש זה בלשון הסוגייה }}.&lt;br&gt;<br /> ה'''נחלת דוד''' תמה על הים של שלמה, שכן יוצא מדבריו שהחיוב של אדם המדליק בידיו הוא פחות חמור מחיובו של אדם שפשע בשמירת האש בלי להדליק אותה בידיו, ודבר זה מנוגד לסברא הפשוטה. הנחלת דוד מסביר שהרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו את הגמרא כדעת רש&quot;י בגרסא המובאת בחכמת שלמה, ולדעתם החיוב של אשו משום חציו שייך רק במקרה שבו יש בעלות על הגחלת, כי החיוב של &quot;אשו משום חציו&quot; למעשה מתבסס על החיוב של אשו משום ממונו. לכן הרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו שלמסקנת הסוגייה לא קשה על רבי יוחנן איך שייך באש הפטור של טמון, שהרי גם רבי יוחנן מודה שהחיוב על נזקי אש מבוסס על כך שהאש היא ממונו, ואין צורך למסקנת הסוגייה לחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;. <br /> <br /> === פסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו ===<br /> ה'''שולחן ערוך''' (חושן משפט תיח יז) פוסק כדעת רבי יוחנן, והשולחן ערוך מחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה ש&quot;לא כלו לו חציו&quot;, דהיינו כדעת הרא&quot;ש והטור. דבריו של השולחן ערוך התקבלו להלכה גם בקרב נושאי כליו, כפי שניתן לראות מדברי ה'''סמ&quot;ע''' (שם כה) ו'''ערוך השולחן''' (שם ח). <br /> <br /> == חיוב בושת ==<br /> '''רש&quot;י''' (כג א ד&quot;ה לחייבו) וה'''נימוקי יוסף''' (י ב) כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה&lt;br&gt;<br /> לעומת זאת ה'''רמב&quot;ם''' (שם) כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' (חושן משפט תיח יא) טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא&quot;ש''' (שם) וה'''טור''' (שם). הפרישה מבאר שלדעת הרמב&quot;ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.&lt;br&gt;<br /> ה'''שולחן ערוך''' (שם) פוסק כדעת הרמב&quot;ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי '''הגר&quot;א''' (שם לז בליקוט) שמוכיח כשיטת הרמב&quot;ם מדברי ה'''ירושלמי''' (בבא קמא ב ב).<br /> <br /> == הריגה באמצעות אש ==<br /> נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש&quot;אשו משום חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> לדעת ה'''תוספות''' (סנהדרין עז א ד&quot;ה סוף חמה), ה'''רא&quot;ש''' (בבא קמא שם) וה'''רא&quot;ה''' בשיטה מקובצת (בבא קמא נו ב) כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.&lt;br&gt;<br /> לעומתם ה'''ר&quot;ן''' (סנהדרין עז ב ד&quot;ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' (מצווה נו) מדייק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' בהלכות רוצח (ג י) שגם הוא סובר כדעת הר&quot;ן.&lt;br&gt;<br /> ה'''אבני נזר''' (אורח חיים שפט ד) וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר&quot;ן שהגמרא בסוגייתנו (כב ב) כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום &quot;קים ליה בדרבה מיניה&quot;, ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ&quot;ל מתרצים שלדעת הר&quot;ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.&lt;br&gt;<br /> ה'''טור''' (שם) כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא&quot;ש, אך ה'''ערך ש&quot;י''' (תיח ב) כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח.<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/23590 אשו משום חציו או משום ממונו] הרב יאיר וסרטיל, אתר ישיבה.<br /> * [https://asif.co.il/tag/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95/ אשו משום חציו], מאמרים שונים באתר אסיף.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%91%D7%91%D7%90-%D7%A7%D7%9E%D7%90-%D7%93%D7%A3-%D7%9B%D7%91-%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95 אשו משום חציו] הרב אברהם סתיו, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%95-%D7%91%D7%A0%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA אשו משום חציו בנזיקין ובשבת] הרב אוהד פיקסלר, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/nature-damages-fire-22a-23a יסוד חיוב המבעיר] הרב דוד ברופסקי, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> <br /> == הערות שוליים ==</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%A9%D7%95_%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95_%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95&diff=21411 2025-04-07T14:17:52Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כב א||נזקי ממון יד טו|חושן משפט תיח יז}}<br /> מחלוקת האמוראים בשאלה האם אדם שמזיק באמצעות אש מתחייב מדין נזקי גופו או מדין נזקי ממונו<br /> .<br /> <br /> == סוגיית הגמרא ==<br /> ה'''גמרא''' במסכת בבא קמא (כב א) מציגה מחלוקת בין האמוראים בשאלה מה היסוד העומד מאחורי חיוב אש: לדעת '''רבי יוחנן''' &quot;אשו משום חציו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאדם המזיק לכל דבר בדומה לאדם הזורק חץ, ואילו לדעת '''ריש לקיש''' &quot;אשו משום ממונו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאילו בהמתו הזיקה.&lt;br&gt;<br /> הגמרא מציגה כמה נפקא מינות בין דעת רבי יוחנן לדעת ריש לקיש: לדעת רבי יוחנן אדם שמזיק על ידי אש מתחייב בארבעה דברים כמו אדם המזיק בידיו, אך לדעת ריש לקיש המזיק באש פטור מארבעה דברים כמו שור שהזיק אדם. שנית, לדעת רבי יוחנן במקרה שבהמתו של אדם נטלה גחלת והבעירה על ידה הבעלים מתחייב חצי נזק מדין צרורות, אך לדעת ריש לקיש אדם לא חייב על אש של בהמתו כלל חוץ מהמקום הראשון בו הגחלת נגעה (ובלשון הגמרא &quot;מקום גחלת&quot;). <br /> <br /> == אשו משום ממונו ==<br /> דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת.&lt;br&gt;<br /> לדעת '''רש&quot;י''' היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם.<br /> &lt;br&gt;'''התוספות''' הקשו על רש&quot;י שלוש קושיות מרכזיות:<br /> # הגמרא בפרק הכונס (נו ב) כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש&quot;י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה.<br /> # המשנה בפרק הכונס (סב ב) כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש&quot;י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש.<br /> # לפי שיטתו של רש&quot;י כל אדם יכול להדליק את רכושו של חברו ולהיפטר ע&quot;י הפקרת הגחלים.<br /> '''השיטה מקובצת''' מתרץ בדעת רש&quot;י שריש לקיש מצריך בעלות על הגחלת רק במידה והאדם לא הדליק את האש בידיו אלא פשע בשמירת האש והיא התפשטה לרכוש חברו מאליה. אך במידה והאדם הדליק את האש בידיו אפילו ריש לקיש יודה שאין צורך בבעלות על הגחלת כדי לחייב. <br /> &lt;br&gt;<br /> התוספות חלקו על רש&quot;י וטענו שלדעת ריש לקיש אין צורך בבעלות על הגחלת כדי להתחייב, ובעקבותיהם הלכו ה'''רשב&quot;א''', '''תוספות רבינו פרץ''' ו'''האגודה'''.<br /> <br /> <br /> == אשו משום חציו - מסקנת הגמרא ==<br /> === קושיית הגמרא על רבי יוחנן ===<br /> הגמרא מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי &quot;טמון&quot; - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי.<br /> &lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש&quot;י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' חולק על רש&quot;י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.&lt;br&gt;<br /> רש&quot;י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש&quot;י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.&lt;br&gt;<br /> '''התוספות''' מסבירים שלדעת רבי יוחנן לא שייך לפטור טמון באש, כי רק בנזקי ממונו מצאנו שהתורה חידשה פטורים לכל אב נזיקין, אך באדם המזיק אין שום פטורים והוא חייב בכל מצב. <br /> <br /> === תירוץ הגמרא ===<br /> הגמרא מיישבת שגם רבי יוחנן יודה שאדם המזיק באש פטור בטמון במקרים שבהם לא ניתן להגדיר את הנזק כחציו (בלשון הגמרא &quot;כלו לו חציו&quot;), לדוגמא במקרה שבו נפלה דליקה בחצרו ורק לאחר זמן הגדר נפלה והאש התפשטה אל חצר חברו. במצב כזה האש לא נחשבת כחציו משום שבשעה שהדליק את האש היא עוד לא הייתה ראויה להזיק בגלל הגדר.&lt;br&gt; <br /> הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו.<br /> על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.&lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' (בגרסה המופיעה לפנינו) מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו &quot;כלו לו חציו&quot; הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של &quot;אשו משום ממונו&quot; ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם ה'''מאירי''', ה'''ר&quot;י מלוניל''' וה''ריא&quot;ז''.&lt;br&gt;<br /> המהרש&quot;ל '''בחכמת שלמה''' מביא שישנה גרסה אחרת ברש&quot;י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש&quot;י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> === שיטת הרא&quot;ש והטור ===<br /> ה'''רא&quot;ש''' (ב ח) וה'''טור''' (חושן משפט תיח) פסקו כדעת רבי יוחנן ש&quot;אשו משום חציו&quot; משום שהלכה כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש, וכן מפני שמובא בסוגייה (כב ב) שיש לדבריו של רבי יוחנן סיוע מפשטי המקראות ומברייתא. הרא&quot;ש והטור פסקו את מסקנת הגמרא כמו שפירש אותה רש&quot;י (בגרסה המופיעה לפנינו), כלומר שחיוב &quot;אשו משום חציו&quot; הוא רק במקרה שבו לא כלו לו חציו, ואם כלו לו חציו ישנו חיוב של אשו משום ממונו. כפי שהבאנו לעיל {{הערה|תחת הכותרת &quot;תירוץ הגמרא&quot;}} נראה שכך פסקו גם ה'''מאירי''' וה'''ריא&quot;ז'''. <br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם ===<br /> ה'''רי&quot;ף''' (י א) וה'''רמב&quot;ם''' (נזקי ממון יד טו) פסקו גם הם כדעת רבי יוחנן, אך ה'''מגיד משנה''' העיר על דבריהם שהם לא הזכירו את החלוקה בין מקרה שבו &quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;, והמגיד משנה תמה מדוע השמיטו את החלוקה הזו אף על פי שיש בה נפקא מינא גדולה למעשה והיא עולה מפשט הסוגייה. המגיד משנה כותב שאולי הייתה לרמב&quot;ם שיטה אחרת בפירוש הסוגייה, או שהרמב&quot;ם החליט לדחות את מסקנת הגמרא מהלכה מפני שמפשט המשניות והברייתות לא נראה שישנה חלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''ים של שלמה''' (ב כב) מבאר שלדעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם במסקנת הסוגייה הגמרא חוזרת בה מהחלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;, ולמסקנה בכל מצב שבו האדם הדליק את האש בידיו חיובו הוא משום ממונו ופטור בטמון, ואילו במקרה שבו האדם לא הדליק בידיו אלא פשע בשמירת גחלתו החיוב הוא משום חציו וחייב גם בטמון{{הערה|בדבריו שם הוא מבאר בהרחבה איך ניתן לפרנס פירוש זה בלשון הסוגייה }}.&lt;br&gt;<br /> ה'''נחלת דוד''' תמה על הים של שלמה, שכן יוצא מדבריו שהחיוב של אדם המדליק בידיו הוא פחות חמור מחיובו של אדם שפשע בשמירת האש בלי להדליק אותה בידיו, ודבר זה מנוגד לסברא הפשוטה. הנחלת דוד מסביר שהרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו את הגמרא כדעת רש&quot;י בגרסא המובאת בחכמת שלמה, ולדעתם החיוב של אשו משום חציו שייך רק במקרה שבו יש בעלות על הגחלת, כי החיוב של &quot;אשו משום חציו&quot; למעשה מתבסס על החיוב של אשו משום ממונו. לכן הרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו שלמסקנת הסוגייה לא קשה על רבי יוחנן איך שייך באש הפטור של טמון, שהרי גם רבי יוחנן מודה שהחיוב על נזקי אש מבוסס על כך שהאש היא ממונו, ואין צורך למסקנת הסוגייה לחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;. <br /> <br /> === פסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו ===<br /> ה'''שולחן ערוך''' (חושן משפט תיח יז) פוסק כדעת רבי יוחנן, והשולחן ערוך מחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה ש&quot;לא כלו לו חציו&quot;, דהיינו כדעת הרא&quot;ש והטור. דבריו של השולחן ערוך התקבלו להלכה גם בקרב נושאי כליו, כפי שניתן לראות מדברי ה'''סמ&quot;ע''' (שם כה) ו'''ערוך השולחן''' (שם ח). <br /> <br /> == חיוב בושת ==<br /> '''רש&quot;י''' (כג א ד&quot;ה לחייבו) וה'''נימוקי יוסף''' (י ב) כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה&lt;br&gt;<br /> לעומת זאת ה'''רמב&quot;ם''' (שם) כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' (חושן משפט תיח יא) טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא&quot;ש''' (שם) וה'''טור''' (שם). הפרישה מבאר שלדעת הרמב&quot;ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.&lt;br&gt;<br /> ה'''שולחן ערוך''' (שם) פוסק כדעת הרמב&quot;ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי '''הגר&quot;א''' (שם לז בליקוט) שמוכיח כשיטת הרמב&quot;ם מדברי ה'''ירושלמי''' (בבא קמא ב ב).<br /> <br /> == הריגה באמצעות אש ==<br /> נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש&quot;אשו משום חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> לדעת ה'''תוספות''' (סנהדרין עז א ד&quot;ה סוף חמה), ה'''רא&quot;ש''' (בבא קמא שם) וה'''רא&quot;ה''' בשיטה מקובצת (בבא קמא נו ב) כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.&lt;br&gt;<br /> לעומתם ה'''ר&quot;ן''' (סנהדרין עז ב ד&quot;ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' (מצווה נו) מדייק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' בהלכות רוצח (ג י) שגם הוא סובר כדעת הר&quot;ן.&lt;br&gt;<br /> ה'''אבני נזר''' (אורח חיים שפט ד) וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר&quot;ן שהגמרא בסוגייתנו (כב ב) כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום &quot;קים ליה בדרבה מיניה&quot;, ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ&quot;ל מתרצים שלדעת הר&quot;ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.&lt;br&gt;<br /> ה'''טור''' (שם) כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא&quot;ש, אך ה'''ערך ש&quot;י''' (תיח ב) כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח.<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/23590 אשו משום חציו או משום ממונו] הרב יאיר וסרטיל, אתר ישיבה.<br /> * [https://asif.co.il/tag/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95/ אשו משום חציו], מאמרים שונים באתר אסיף.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%91%D7%91%D7%90-%D7%A7%D7%9E%D7%90-%D7%93%D7%A3-%D7%9B%D7%91-%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95 אשו משום חציו] הרב אברהם סתיו, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%95-%D7%91%D7%A0%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA אשו משום חציו בנזיקין ובשבת] הרב אוהד פיקסלר, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.<br /> * [https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-kamma/nature-damages-fire-22a-23a יסוד חיוב המבעיר] הרב דוד ברופסקי, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%A9%D7%95_%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95_%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95&diff=21410 2025-04-07T10:13:00Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כב א||נזקי ממון יד טו|חושן משפט תיח יז}}<br /> מחלוקת האמוראים בשאלה האם אדם שמזיק באמצעות אש מתחייב מדין נזקי גופו או מדין נזקי ממונו<br /> .<br /> <br /> == סוגיית הגמרא ==<br /> ה'''גמרא''' במסכת בבא קמא (כב א) מציגה מחלוקת בין האמוראים בשאלה מה היסוד העומד מאחורי חיוב אש: לדעת '''רבי יוחנן''' &quot;אשו משום חציו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאדם המזיק לכל דבר בדומה לאדם הזורק חץ, ואילו לדעת '''ריש לקיש''' &quot;אשו משום ממונו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאילו בהמתו הזיקה.&lt;br&gt;<br /> הגמרא מציגה כמה נפקא מינות בין דעת רבי יוחנן לדעת ריש לקיש: לדעת רבי יוחנן אדם שמזיק על ידי אש מתחייב בארבעה דברים כמו אדם המזיק בידיו, אך לדעת ריש לקיש המזיק באש פטור מארבעה דברים כמו שור שהזיק אדם. שנית, לדעת רבי יוחנן במקרה שבהמתו של אדם נטלה גחלת והבעירה על ידה הבעלים מתחייב חצי נזק מדין צרורות, אך לדעת ריש לקיש אדם לא חייב על אש של בהמתו כלל חוץ מהמקום הראשון בו הגחלת נגעה (ובלשון הגמרא &quot;מקום גחלת&quot;). <br /> <br /> == אשו משום ממונו ==<br /> דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת.&lt;br&gt;<br /> לדעת '''רש&quot;י''' היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם.<br /> &lt;br&gt;'''התוספות''' הקשו על רש&quot;י שלוש קושיות מרכזיות:<br /> # הגמרא בפרק הכונס (נו ב) כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש&quot;י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה.<br /> # המשנה בפרק הכונס (סב ב) כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש&quot;י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש.<br /> # לפי שיטתו של רש&quot;י כל אדם יכול להדליק את רכושו של חברו ולהיפטר ע&quot;י הפקרת הגחלים.<br /> '''השיטה מקובצת''' מתרץ בדעת רש&quot;י שריש לקיש מצריך בעלות על הגחלת רק במידה והאדם לא הדליק את האש בידיו אלא פשע בשמירת האש והיא התפשטה לרכוש חברו מאליה. אך במידה והאדם הדליק את האש בידיו אפילו ריש לקיש יודה שאין צורך בבעלות על הגחלת כדי לחייב. <br /> &lt;br&gt;<br /> התוספות חלקו על רש&quot;י וטענו שלדעת ריש לקיש אין צורך בבעלות על הגחלת כדי להתחייב, ובעקבותיהם הלכו ה'''רשב&quot;א''', '''תוספות רבינו פרץ''' ו'''האגודה'''.<br /> <br /> <br /> == אשו משום חציו - מסקנת הגמרא ==<br /> === קושיית הגמרא על רבי יוחנן ===<br /> הגמרא מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי &quot;טמון&quot; - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי.<br /> &lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש&quot;י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' חולק על רש&quot;י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.&lt;br&gt;<br /> רש&quot;י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש&quot;י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.&lt;br&gt;<br /> '''התוספות''' מסבירים שלדעת רבי יוחנן לא שייך לפטור טמון באש, כי רק בנזקי ממונו מצאנו שהתורה חידשה פטורים לכל אב נזיקין, אך באדם המזיק אין שום פטורים והוא חייב בכל מצב. <br /> <br /> === תירוץ הגמרא ===<br /> הגמרא מיישבת שגם רבי יוחנן יודה שאדם המזיק באש פטור בטמון במקרים שבהם לא ניתן להגדיר את הנזק כחציו (בלשון הגמרא &quot;כלו לו חציו&quot;), לדוגמא במקרה שבו נפלה דליקה בחצרו ורק לאחר זמן הגדר נפלה והאש התפשטה אל חצר חברו. במצב כזה האש לא נחשבת כחציו משום שבשעה שהדליק את האש היא עוד לא הייתה ראויה להזיק בגלל הגדר.&lt;br&gt; <br /> הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו.<br /> על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.&lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' (בגרסה המופיעה לפנינו) מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו &quot;כלו לו חציו&quot; הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של &quot;אשו משום ממונו&quot; ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם ה'''מאירי''', ה'''ר&quot;י מלוניל''' וה''ריא&quot;ז''.&lt;br&gt;<br /> המהרש&quot;ל '''בחכמת שלמה''' מביא שישנה גרסה אחרת ברש&quot;י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש&quot;י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> === שיטת הרא&quot;ש והטור ===<br /> ה'''רא&quot;ש''' (ב ח) וה'''טור''' (חושן משפט תיח) פסקו כדעת רבי יוחנן ש&quot;אשו משום חציו&quot; משום שהלכה כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש, וכן מפני שמובא בסוגייה (כב ב) שיש לדבריו של רבי יוחנן סיוע מפשטי המקראות ומברייתא. הרא&quot;ש והטור פסקו את מסקנת הגמרא כמו שפירש אותה רש&quot;י (בגרסה המופיעה לפנינו), כלומר שחיוב &quot;אשו משום חציו&quot; הוא רק במקרה שבו לא כלו לו חציו, ואם כלו לו חציו ישנו חיוב של אשו משום ממונו. כפי שהבאנו לעיל {{הערה|תחת הכותרת &quot;תירוץ הגמרא&quot;}} נראה שכך פסקו גם ה'''מאירי''' וה'''ריא&quot;ז'''. <br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם ===<br /> ה'''רי&quot;ף''' (י א) וה'''רמב&quot;ם''' (נזקי ממון יד טו) פסקו גם הם כדעת רבי יוחנן, אך ה'''מגיד משנה''' העיר על דבריהם שהם לא הזכירו את החלוקה בין מקרה שבו &quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;, והמגיד משנה תמה מדוע השמיטו את החלוקה הזו אף על פי שיש בה נפקא מינא גדולה למעשה והיא עולה מפשט הסוגייה. המגיד משנה כותב שאולי הייתה לרמב&quot;ם שיטה אחרת בפירוש הסוגייה, או שהרמב&quot;ם החליט לדחות את מסקנת הגמרא מהלכה מפני שמפשט המשניות והברייתות לא נראה שישנה חלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''ים של שלמה''' (ב כב) מבאר שלדעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם במסקנת הסוגייה הגמרא חוזרת בה מהחלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;, ולמסקנה בכל מצב שבו האדם הדליק את האש בידיו חיובו הוא משום ממונו ופטור בטמון, ואילו במקרה שבו האדם לא הדליק בידיו אלא פשע בשמירת גחלתו החיוב הוא משום חציו וחייב גם בטמון{{הערה|בדבריו שם הוא מבאר בהרחבה איך ניתן לפרנס פירוש זה בלשון הסוגייה }}.&lt;br&gt;<br /> ה'''נחלת דוד''' תמה על הים של שלמה, שכן יוצא מדבריו שהחיוב של אדם המדליק בידיו הוא פחות חמור מחיובו של אדם שפשע בשמירת האש בלי להדליק אותה בידיו, ודבר זה מנוגד לסברא הפשוטה. הנחלת דוד מסביר שהרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו את הגמרא כדעת רש&quot;י בגרסא המובאת בחכמת שלמה, ולדעתם החיוב של אשו משום חציו שייך רק במקרה שבו יש בעלות על הגחלת, כי החיוב של &quot;אשו משום חציו&quot; למעשה מתבסס על החיוב של אשו משום ממונו. לכן הרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו שלמסקנת הסוגייה לא קשה על רבי יוחנן איך שייך באש הפטור של טמון, שהרי גם רבי יוחנן מודה שהחיוב על נזקי אש מבוסס על כך שהאש היא ממונו, ואין צורך למסקנת הסוגייה לחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;. <br /> <br /> === פסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו ===<br /> ה'''שולחן ערוך''' (חושן משפט תיח יז) פוסק כדעת רבי יוחנן, והשולחן ערוך מחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה ש&quot;לא כלו לו חציו&quot;, דהיינו כדעת הרא&quot;ש והטור. דבריו של השולחן ערוך התקבלו להלכה גם בקרב נושאי כליו, כפי שניתן לראות מדברי ה'''סמ&quot;ע''' (שם כה) ו'''ערוך השולחן''' (שם ח). <br /> <br /> == חיוב בושת ==<br /> '''רש&quot;י''' (כג א ד&quot;ה לחייבו) וה'''נימוקי יוסף''' (י ב) כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה&lt;br&gt;<br /> לעומת זאת ה'''רמב&quot;ם''' (שם) כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' (חושן משפט תיח יא) טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא&quot;ש''' (שם) וה'''טור''' (שם). הפרישה מבאר שלדעת הרמב&quot;ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.&lt;br&gt;<br /> ה'''שולחן ערוך''' (שם) פוסק כדעת הרמב&quot;ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי '''הגר&quot;א''' (שם לז בליקוט) שמוכיח כשיטת הרמב&quot;ם מדברי ה'''ירושלמי''' (בבא קמא ב ב).<br /> <br /> == הריגה באמצעות אש ==<br /> נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש&quot;אשו משום חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> לדעת ה'''תוספות''' (סנהדרין עז א ד&quot;ה סוף חמה), ה'''רא&quot;ש''' (בבא קמא שם) וה'''רא&quot;ה''' בשיטה מקובצת (בבא קמא נו ב) כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.&lt;br&gt;<br /> לעומתם ה'''ר&quot;ן''' (סנהדרין עז ב ד&quot;ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' (מצווה נו) מדייק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' בהלכות רוצח (ג י) שגם הוא סובר כדעת הר&quot;ן.&lt;br&gt;<br /> ה'''אבני נזר''' (אורח חיים שפט ד) וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר&quot;ן שהגמרא בסוגייתנו (כב ב) כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום &quot;קים ליה בדרבה מיניה&quot;, ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ&quot;ל מתרצים שלדעת הר&quot;ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.&lt;br&gt;<br /> ה'''טור''' (שם) כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא&quot;ש, אך ה'''ערך ש&quot;י''' (תיח ב) כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח.<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> * [https://olamot.net/shiurim/%D7%90%D7%A9%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95/ אשו משום חציו], באתר עולמות<br /> * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/23590 אשו משום חציו או משום ממונו] הרב יאיר וסרטיל, אתר ישיבה]</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%A9%D7%95_%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95_%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95&diff=21409 2025-04-07T10:05:36Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כב א||נזקי ממון יד טו|חושן משפט תיח יז}}<br /> מחלוקת האמוראים בשאלה האם אדם שמזיק באמצעות אש מתחייב מדין נזקי גופו או מדין נזקי ממונו<br /> .<br /> <br /> == סוגיית הגמרא ==<br /> ה'''גמרא''' במסכת בבא קמא (כב א) מציגה מחלוקת בין האמוראים בשאלה מה היסוד העומד מאחורי חיוב אש: לדעת '''רבי יוחנן''' &quot;אשו משום חציו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאדם המזיק לכל דבר בדומה לאדם הזורק חץ, ואילו לדעת '''ריש לקיש''' &quot;אשו משום ממונו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאילו בהמתו הזיקה.&lt;br&gt;<br /> הגמרא מציגה כמה נפקא מינות בין דעת רבי יוחנן לדעת ריש לקיש: לדעת רבי יוחנן אדם שמזיק על ידי אש מתחייב בארבעה דברים כמו אדם המזיק בידיו, אך לדעת ריש לקיש המזיק באש פטור מארבעה דברים כמו שור שהזיק אדם. שנית, לדעת רבי יוחנן במקרה שבהמתו של אדם נטלה גחלת והבעירה על ידה הבעלים מתחייב חצי נזק מדין צרורות, אך לדעת ריש לקיש אדם לא חייב על אש של בהמתו כלל חוץ מהמקום הראשון בו הגחלת נגעה (ובלשון הגמרא &quot;מקום גחלת&quot;). <br /> <br /> == אשו משום ממונו ==<br /> דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת.&lt;br&gt;<br /> לדעת '''רש&quot;י''' היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם.<br /> &lt;br&gt;'''התוספות''' הקשו על רש&quot;י שלוש קושיות מרכזיות:<br /> # הגמרא בפרק הכונס (נו ב) כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש&quot;י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה.<br /> # המשנה בפרק הכונס (סב ב) כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש&quot;י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש.<br /> # לפי שיטתו של רש&quot;י כל אדם יכול להדליק את רכושו של חברו ולהיפטר ע&quot;י הפקרת הגחלים.<br /> '''השיטה מקובצת''' מתרץ בדעת רש&quot;י שריש לקיש מצריך בעלות על הגחלת רק במידה והאדם לא הדליק את האש בידיו אלא פשע בשמירת האש והיא התפשטה לרכוש חברו מאליה. אך במידה והאדם הדליק את האש בידיו אפילו ריש לקיש יודה שאין צורך בבעלות על הגחלת כדי לחייב. <br /> &lt;br&gt;<br /> התוספות חלקו על רש&quot;י וטענו שלדעת ריש לקיש אין צורך בבעלות על הגחלת כדי להתחייב, ובעקבותיהם הלכו ה'''רשב&quot;א''', '''תוספות רבינו פרץ''' ו'''האגודה'''.<br /> <br /> <br /> == אשו משום חציו - מסקנת הגמרא ==<br /> === קושיית הגמרא על רבי יוחנן ===<br /> הגמרא מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי &quot;טמון&quot; - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי.<br /> &lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש&quot;י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' חולק על רש&quot;י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.&lt;br&gt;<br /> רש&quot;י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש&quot;י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.&lt;br&gt;<br /> '''התוספות''' מסבירים שלדעת רבי יוחנן לא שייך לפטור טמון באש, כי רק בנזקי ממונו מצאנו שהתורה חידשה פטורים לכל אב נזיקין, אך באדם המזיק אין שום פטורים והוא חייב בכל מצב. <br /> <br /> === תירוץ הגמרא ===<br /> הגמרא מיישבת שגם רבי יוחנן יודה שאדם המזיק באש פטור בטמון במקרים שבהם לא ניתן להגדיר את הנזק כחציו (בלשון הגמרא &quot;כלו לו חציו&quot;), לדוגמא במקרה שבו נפלה דליקה בחצרו ורק לאחר זמן הגדר נפלה והאש התפשטה אל חצר חברו. במצב כזה האש לא נחשבת כחציו משום שבשעה שהדליק את האש היא עוד לא הייתה ראויה להזיק בגלל הגדר.&lt;br&gt; <br /> הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו.<br /> על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.&lt;br&gt;<br /> '''רש&quot;י''' (בגרסה המופיעה לפנינו) מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו &quot;כלו לו חציו&quot; הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של &quot;אשו משום ממונו&quot; ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם ה'''מאירי''', ה'''ר&quot;י מלוניל''' וה''ריא&quot;ז''.&lt;br&gt;<br /> המהרש&quot;ל '''בחכמת שלמה''' מביא שישנה גרסה אחרת ברש&quot;י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש&quot;י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> === שיטת הרא&quot;ש והטור ===<br /> ה'''רא&quot;ש''' (ב ח) וה'''טור''' (חושן משפט תיח) פסקו כדעת רבי יוחנן ש&quot;אשו משום חציו&quot; משום שהלכה כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש, וכן מפני שמובא בסוגייה (כב ב) שיש לדבריו של רבי יוחנן סיוע מפשטי המקראות ומברייתא. הרא&quot;ש והטור פסקו את מסקנת הגמרא כמו שפירש אותה רש&quot;י (בגרסה המופיעה לפנינו), כלומר שחיוב &quot;אשו משום חציו&quot; הוא רק במקרה שבו לא כלו לו חציו, ואם כלו לו חציו ישנו חיוב של אשו משום ממונו. כפי שהבאנו לעיל {{הערה|תחת הכותרת &quot;תירוץ הגמרא&quot;}} נראה שכך פסקו גם ה'''מאירי''' וה'''ריא&quot;ז'''. <br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם ===<br /> ה'''רי&quot;ף''' (י א) וה'''רמב&quot;ם''' (נזקי ממון יד טו) פסקו גם הם כדעת רבי יוחנן, אך ה'''מגיד משנה''' העיר על דבריהם שהם לא הזכירו את החלוקה בין מקרה שבו &quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;, והמגיד משנה תמה מדוע השמיטו את החלוקה הזו אף על פי שיש בה נפקא מינא גדולה למעשה והיא עולה מפשט הסוגייה. המגיד משנה כותב שאולי הייתה לרמב&quot;ם שיטה אחרת בפירוש הסוגייה, או שהרמב&quot;ם החליט לדחות את מסקנת הגמרא מהלכה מפני שמפשט המשניות והברייתות לא נראה שישנה חלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> ה'''ים של שלמה''' (ב כב) מבאר שלדעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם במסקנת הסוגייה הגמרא חוזרת בה מהחלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;, ולמסקנה בכל מצב שבו האדם הדליק את האש בידיו חיובו הוא משום ממונו ופטור בטמון, ואילו במקרה שבו האדם לא הדליק בידיו אלא פשע בשמירת גחלתו החיוב הוא משום חציו וחייב גם בטמון{{הערה|בדבריו שם הוא מבאר בהרחבה איך ניתן לפרנס פירוש זה בלשון הסוגייה }}.&lt;br&gt;<br /> ה'''נחלת דוד''' תמה על הים של שלמה, שכן יוצא מדבריו שהחיוב של אדם המדליק בידיו הוא פחות חמור מחיובו של אדם שפשע בשמירת האש בלי להדליק אותה בידיו, ודבר זה מנוגד לסברא הפשוטה. הנחלת דוד מסביר שהרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו את הגמרא כדעת רש&quot;י בגרסא המובאת בחכמת שלמה, ולדעתם החיוב של אשו משום חציו שייך רק במקרה שבו יש בעלות על הגחלת, כי החיוב של &quot;אשו משום חציו&quot; למעשה מתבסס על החיוב של אשו משום ממונו. לכן הרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו שלמסקנת הסוגייה לא קשה על רבי יוחנן איך שייך באש הפטור של טמון, שהרי גם רבי יוחנן מודה שהחיוב על נזקי אש מבוסס על כך שהאש היא ממונו, ואין צורך למסקנת הסוגייה לחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;. <br /> <br /> === פסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו ===<br /> ה'''שולחן ערוך''' (חושן משפט תיח יז) פוסק כדעת רבי יוחנן, והשולחן ערוך מחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה ש&quot;לא כלו לו חציו&quot;, דהיינו כדעת הרא&quot;ש והטור. דבריו של השולחן ערוך התקבלו להלכה גם בקרב נושאי כליו, כפי שניתן לראות מדברי ה'''סמ&quot;ע''' (שם כה) ו'''ערוך השולחן''' (שם ח). <br /> <br /> == חיוב בושת ==<br /> '''רש&quot;י''' (כג א ד&quot;ה לחייבו) וה'''נימוקי יוסף''' (י ב) כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה&lt;br&gt;<br /> לעומת זאת ה'''רמב&quot;ם''' (שם) כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' (חושן משפט תיח יא) טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא&quot;ש''' (שם) וה'''טור''' (שם). הפרישה מבאר שלדעת הרמב&quot;ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.&lt;br&gt;<br /> ה'''שולחן ערוך''' (שם) פוסק כדעת הרמב&quot;ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי '''הגר&quot;א''' (שם לז בליקוט) שמוכיח כשיטת הרמב&quot;ם מדברי ה'''ירושלמי''' (בבא קמא ב ב).<br /> <br /> == הריגה באמצעות אש ==<br /> נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש&quot;אשו משום חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> לדעת ה'''תוספות''' (סנהדרין עז א ד&quot;ה סוף חמה), ה'''רא&quot;ש''' (בבא קמא שם) וה'''רא&quot;ה''' בשיטה מקובצת (בבא קמא נו ב) כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.&lt;br&gt;<br /> לעומתם ה'''ר&quot;ן''' (סנהדרין עז ב ד&quot;ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' (מצווה נו) מדייק מלשונו של ה'''רמב&quot;ם''' בהלכות רוצח (ג י) שגם הוא סובר כדעת הר&quot;ן.&lt;br&gt;<br /> ה'''אבני נזר''' (אורח חיים שפט ד) וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר&quot;ן שהגמרא בסוגייתנו (כב ב) כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום &quot;קים ליה בדרבה מיניה&quot;, ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ&quot;ל מתרצים שלדעת הר&quot;ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.&lt;br&gt;<br /> ה'''טור''' (שם) כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא&quot;ש, אך ה'''ערך ש&quot;י''' (תיח ב) כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח.</div>

רפאל זטקובצקי https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%A9%D7%95_%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95_%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95&diff=21408 2025-04-07T09:59:09Z

<p>רפאל זטקובצקי: </p> <hr /> <div>{{תחרות כתיבה}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כב א||נזקי ממון יד טו|חושן משפט תיח יז}}<br /> מחלוקת האמוראים בשאלה האם אדם שמזיק באמצעות אש מתחייב מדין נזקי גופו או מדין נזקי ממונו<br /> .<br /> <br /> == סוגיית הגמרא ==<br /> ה'''גמרא''' במסכת בבא קמא (כב א) מציגה מחלוקת בין האמוראים בשאלה מה היסוד העומד מאחורי חיוב אש: לדעת '''רבי יוחנן''' &quot;אשו משום חציו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאדם המזיק לכל דבר בדומה לאדם הזורק חץ, ואילו לדעת '''ריש לקיש''' &quot;אשו משום ממונו&quot;, כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאילו בהמתו הזיקה.&lt;br&gt;<br /> הגמרא מציגה כמה נפקא מינות בין דעת רבי יוחנן לדעת ריש לקיש: לדעת רבי יוחנן אדם שמזיק על ידי אש מתחייב בארבעה דברים כמו אדם המזיק בידיו, אך לדעת ריש לקיש המזיק באש פטור מארבעה דברים כמו שור שהזיק אדם. שנית, לדעת רבי יוחנן במקרה שבהמתו של אדם נטלה גחלת והבעירה על ידה הבעלים מתחייב חצי נזק מדין צרורות, אך לדעת ריש לקיש אדם לא חייב על אש של בהמתו כלל חוץ מהמקום הראשון בו הגחלת נגעה (ובלשון הגמרא &quot;מקום גחלת&quot;). <br /> <br /> == אשו משום ממונו ==<br /> דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת.&lt;br&gt;<br /> לדעת רש&quot;י היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם.<br /> &lt;br&gt;תוספות הקשו על רש&quot;י שלוש קושיות מרכזיות:<br /> # הגמרא בפרק הכונס (נו ב) כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש&quot;י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה.<br /> # המשנה בפרק הכונס (סב ב) כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש&quot;י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש.<br /> # לפי שיטתו של רש&quot;י כל אדם יכול להדליק את רכושו של חברו ולהיפטר ע&quot;י הפקרת הגחלים.<br /> השיטה מקובצת מתרץ בדעת רש&quot;י שריש לקיש מצריך בעלות על הגחלת רק במידה והאדם לא הדליק את האש בידיו אלא פשע בשמירת האש והיא התפשטה לרכוש חברו מאליה. אך במידה והאדם הדליק את האש בידיו אפילו ריש לקיש יודה שאין צורך בבעלות על הגחלת כדי לחייב. <br /> &lt;br&gt;<br /> התוספות חלקו על רש&quot;י וטענו שלדעת ריש לקיש אין צורך בבעלות על הגחלת כדי להתחייב, ובעקבותיהם הלכו הרשב&quot;א, תוספות רבינו פרץ והאגודה.<br /> <br /> <br /> == אשו משום חציו - מסקנת הגמרא ==<br /> === קושיית הגמרא על רבי יוחנן ===<br /> הגמרא מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי &quot;טמון&quot; - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי.<br /> &lt;br&gt;<br /> רש&quot;י מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש&quot;י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. תוספות רבינו פרץ חולק על רש&quot;י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.&lt;br&gt;<br /> רש&quot;י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש&quot;י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.&lt;br&gt;<br /> התוספות מסבירים שלדעת רבי יוחנן לא שייך לפטור טמון באש, כי רק בנזקי ממונו מצאנו שהתורה חידשה פטורים לכל אב נזיקין, אך באדם המזיק אין שום פטורים והוא חייב בכל מצב. <br /> <br /> === תירוץ הגמרא ===<br /> הגמרא מיישבת שגם רבי יוחנן יודה שאדם המזיק באש פטור בטמון במקרים שבהם לא ניתן להגדיר את הנזק כחציו (בלשון הגמרא &quot;כלו לו חציו&quot;), לדוגמא במקרה שבו נפלה דליקה בחצרו ורק לאחר זמן הגדר נפלה והאש התפשטה אל חצר חברו. במצב כזה האש לא נחשבת כחציו משום שבשעה שהדליק את האש היא עוד לא הייתה ראויה להזיק בגלל הגדר.&lt;br&gt; <br /> הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו.<br /> על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.&lt;br&gt;<br /> רש&quot;י (בגרסה המופיעה לפנינו) מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו &quot;כלו לו חציו&quot; הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של &quot;אשו משום ממונו&quot; ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם המאירי, הר&quot;י מלוניל והריא&quot;ז.&lt;br&gt;<br /> המהרש&quot;ל בחכמת שלמה מביא שישנה גרסה אחרת ברש&quot;י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש&quot;י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> === שיטת הרא&quot;ש והטור ===<br /> הרא&quot;ש (ב ח) והטור (חושן משפט תיח) פסקו כדעת רבי יוחנן ש&quot;אשו משום חציו&quot; משום שהלכה כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש, וכן מפני שמובא בסוגייה (כב ב) שיש לדבריו של רבי יוחנן סיוע מפשטי המקראות ומברייתא. הרא&quot;ש והטור פסקו את מסקנת הגמרא כמו שפירש אותה רש&quot;י (בגרסה המופיעה לפנינו), כלומר שחיוב &quot;אשו משום חציו&quot; הוא רק במקרה שבו לא כלו לו חציו, ואם כלו לו חציו ישנו חיוב של אשו משום ממונו. כפי שהבאנו לעיל {{הערה|תחת הכותרת &quot;תירוץ הגמרא&quot;}} נראה שכך פסקו גם המאירי והריא&quot;ז. <br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם ===<br /> הרי&quot;ף (י א) והרמב&quot;ם (נזקי ממון יד טו) פסקו גם הם כדעת רבי יוחנן, אך המגיד משנה העיר על דבריהם שהם לא הזכירו את החלוקה בין מקרה שבו &quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;, והמגיד משנה תמה מדוע השמיטו את החלוקה הזו אף על פי שיש בה נפקא מינא גדולה למעשה והיא עולה מפשט הסוגייה. המגיד משנה כותב שאולי הייתה לרמב&quot;ם שיטה אחרת בפירוש הסוגייה, או שהרמב&quot;ם החליט לדחות את מסקנת הגמרא מהלכה מפני שמפשט המשניות והברייתות לא נראה שישנה חלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> הים של שלמה (ב כב) מבאר שלדעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם במסקנת הסוגייה הגמרא חוזרת בה מהחלוקה בין &quot;כלו לו חציו&quot; ל&quot;לא כלו לו חציו&quot;, ולמסקנה בכל מצב שבו האדם הדליק את האש בידיו חיובו הוא משום ממונו ופטור בטמון, ואילו במקרה שבו האדם לא הדליק בידיו אלא פשע בשמירת גחלתו החיוב הוא משום חציו וחייב גם בטמון{{הערה|בדבריו שם הוא מבאר בהרחבה איך ניתן לפרנס פירוש זה בלשון הסוגייה }}.&lt;br&gt;<br /> הנחלת דוד תמה על הים של שלמה, שכן יוצא מדבריו שהחיוב של אדם המדליק בידיו הוא פחות חמור מחיובו של אדם שפשע בשמירת האש בלי להדליק אותה בידיו, ודבר זה מנוגד לסברא הפשוטה. הנחלת דוד מסביר שהרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו את הגמרא כדעת רש&quot;י בגרסא המובאת בחכמת שלמה, ולדעתם החיוב של אשו משום חציו שייך רק במקרה שבו יש בעלות על הגחלת, כי החיוב של &quot;אשו משום חציו&quot; למעשה מתבסס על החיוב של אשו משום ממונו. לכן הרי&quot;ף והרמב&quot;ם הבינו שלמסקנת הסוגייה לא קשה על רבי יוחנן איך שייך באש הפטור של טמון, שהרי גם רבי יוחנן מודה שהחיוב על נזקי אש מבוסס על כך שהאש היא ממונו, ואין צורך למסקנת הסוגייה לחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה שבו &quot;לא כלו לו חציו&quot;. <br /> <br /> === פסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו ===<br /> השולחן ערוך (חושן משפט תיח יז) פוסק כדעת רבי יוחנן, והשולחן ערוך מחלק בין מקרה ש&quot;כלו לו חציו&quot; למקרה ש&quot;לא כלו לו חציו&quot;, דהיינו כדעת הרא&quot;ש והטור. דבריו של השולחן ערוך התקבלו להלכה גם בקרב נושאי כליו, כפי שניתן לראות מדברי הסמ&quot;ע (שם כה) וערוך השולחן (שם ח). <br /> <br /> == חיוב בושת ==<br /> רש&quot;י (כג א ד&quot;ה לחייבו) והנימוקי יוסף (י ב) כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה&lt;br&gt;<br /> לעומת זאת הרמב&quot;ם (שם) כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, והפרישה (חושן משפט תיח יא) טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של הרא&quot;ש (שם) והטור (שם). הפרישה מבאר שלדעת הרמב&quot;ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.&lt;br&gt;<br /> השולחן ערוך (שם) פוסק כדעת הרמב&quot;ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי הגר&quot;א (שם לז בליקוט) שמוכיח כשיטת הרמב&quot;ם מדברי הירושלמי (בבא קמא ב ב).<br /> <br /> == הריגה באמצעות אש ==<br /> נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש&quot;אשו משום חציו&quot;.&lt;br&gt;<br /> לדעת התוספות (סנהדרין עז א ד&quot;ה סוף חמה), הרא&quot;ש (בבא קמא שם) והרא&quot;ה בשיטה מקובצת (בבא קמא נו ב) כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.&lt;br&gt;<br /> לעומתם הר&quot;ן (סנהדרין עז ב ד&quot;ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. המנחת חינוך (מצווה נו) מדייק מלשונו של הרמב&quot;ם בהלכות רוצח (ג י) שגם הוא סובר כדעת הר&quot;ן.&lt;br&gt;<br /> האבני נזר (אורח חיים שפט ד) והחלקת יואב (חושן משפט ז) מקשים על הר&quot;ן שהגמרא בסוגייתנו (כב ב) כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום &quot;קים ליה בדרבה מיניה&quot;, ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ&quot;ל מתרצים שלדעת הר&quot;ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.&lt;br&gt;<br /> הטור (שם) כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא&quot;ש, אך הערך ש&quot;י (תיח ב) כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח.</div>

רפאל זטקובצקי