https://www.betmidrash.org.il/api.php?action=feedcontributions&feedformat=atom&user=%D7%A2%D7%9E%D7%93 2026-06-20T10:00:00Z תרומות המשתמש MediaWiki 1.37.0 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%96%D7%94_%D7%A0%D7%94%D7%A0%D7%94_%D7%95%D7%96%D7%94_%D7%9C%D7%90_%D7%97%D7%A1%D7%A8&diff=16983 2021-07-21T10:38:48Z

<p>עמד: כך נהוג לעשות</p> <hr /> <div>{{להשלים|כל הסוגיה=כן}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כ א - כא א||גזילה ואבידה ג ט|חושן משפט שסג ו-י}}<br /> אדם שעשה שימוש בממון חברו בלי לחסרו ממון. מה הדין אם נהנה הוא אך חבירו לא הפסיד, ומה הדין אם גרם לו הפסד אך לא נהנה מכך, ומה הדין אם גם הוא נהנה וגם חבירו הפסיד.<br /> <br /> == הצגת הסוגיה ==<br /> <br /> '''הגמרא''' [https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20&amp;format=pdf (ב&quot;ק כ א)] מציגה את ספיקו של רב חסדא: האם אדם שדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך לשלם לו או לא? <br /> <br /> הגמרא מבררת באיזה מצב מדובר: אם מדובר שבעל החצר לא הפסיד (כיוון שלא עשה שום שימוש בחצר, ואינה עומדת להשכרה), והדר בחצר לא נהנה (כיוון שיש לו מקום אחר לגור בו - '''רש&quot;י''' ד&quot;ה ה&quot;ג אי נימא) - פשיטא שפטור, כיווון שזה (הדר) לא נהנה, וזה (בעל החצר) לא חסר! ואם מדובר שבעל החצר הפסיד (כיוון שהחצר עומדת להשכרה, וכאנשים רואים שמישהו גר בחצר, לא פונים לבעל החצר בשביל לשכור את החצר - '''תוספות''' ד&quot;ה זה נהנה), והדר בחצר נהנה (כיוון שאם לא היה גר שם - היה צריך לשכור חצר אחרת) - פשיטא שחייב לשלם, כיוון שזה נהנה וזה חסר! ולכן אומרת הגמרא שהספק של רב חסדא היה במקרה שזה נהנה וזה לא חסר - כגון שבעל החצר לא הפסיד, אך הדר בחצר כן נהנה, והספק הוא האם חייב כיוון שנהנה, או שפטור כיוון שבעל החצר לא הפסיד. הגמרא לא דנה באפשרות הרביעית שהיא שזה לא נהנה וזה חסר - שהדר בחצר לא מרוויח, אך בעל החצר הפסיד. ונחלקו הראשונים מה יהיה הדין במקרה זה.<br /> <br /> == הדיון בראשונים ==<br /> <br /> === שיטת התוספות ===<br /> <br /> '''תוספות''' (ד&quot;ה זה אין נהנה) כותבים, שגם במקרה הרביעי שבו הדר בחצר לא מרוויח, ובעל החצר מפסיד, הגמרא יכלה להגיד שפשיטא שפטור, ואפילו גירשו מביתו ונעל את הדלת בפניו פטור - כיוו שלא נהנה, ומה שחיסרו וגרם לו הפסד - זה לא סיבה לחייב כיוון זו גרמא בעלמא.<br /> <br /> '''השלטי גיבורים''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46555&amp;st=&amp;pgnum=41 ד&quot;ה ובפירוש]) הבין בפשטות בדברי תוספות, שאפילו אם דר בביתו לאחר שגירשו מביתו ונעל את הדלת - פטור כיוון שלא נהנה. וכן כתב הטור ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14270&amp;st=&amp;pgnum=537 סימן שסג]).<br /> <br /> '''הפני יהושע''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9704&amp;st=&amp;pgnum=23 ד&quot;ה בתוספות]) הקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!<br /> <br /> ותירץ ה'''פני יהושע''', שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו. והביא סיוע לדבריו מדברי הגמרא בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20b&amp;format=pdf ב&quot;ק כ ב]), שאין להוכיח שזה נהנה וזה לא חסר חייב מדברי רבי יהודה שהבית והעליה של שנים שנפלו, ובנה בעל העליה את הבית ודר בתוכו - צריך לשלם דמי שכירות לבעל הבית, כיוון שמדובר בבית חדש, וחייב משום שמשחיר את הקירות כשגר בו. ומשמע - שמשלם את כל דמי השכירות אף על פי שההפסד מהשחרת הקירות קטן יותר מדמי השכירות. ומוכח שכיוון שנהנה - חייב, ובגלל השחרת הקירות - אין כאן משום מידת סדום משום שבעל הבית הוזק במקצת. וכן משמע בדברי התוספות בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=21&amp;format=pdf ב&quot;ק כא א ד&quot;ה ויהבי להו ליתמי]), שכתבו ש&quot;חייב לשלם מה שנהנה אף על פי שלא חיסר כל כך&quot;.<br /> <br /> ה'''דרכי דוד''' (ד&quot;ה שם תוס' ד&quot;ה זה אין נהנה) כתב בדומה לכך, שאמנם המחייב העיקרי הוא ההנאה בלבד, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. ובמקום שאין הנאה - ברור שפטור. והסתפקה הגמרא האם כשלא חיסר ממון לחבירו בהנאתו - פטור משום שכשלא נחסר חבירו בהנאתו - כאילו נהנה מן ההפקר ופטור, או לאו.<br /> <br /> ה'''קהילות יעקב''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ח) תירץ, שלפי תוספות הנאה לבד או חיסרון לבד לא יכולים לחייב, אך צירוף של הנאת המזיק וחיסרון הניזק גורמים לחייבו. הפני יהושע כתב שדוחק לתרץ כך ולכן תירץ כדלעיל.<br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף ===<br /> <br /> '''הרי&quot;ף''' כתב, שהדר בחצר חבירו העומדת להשכרה - חייב אפילו אם לא נהנה מכך - כיוון שחסרו ממון.<br /> <br /> ==== ביאור הרא&quot;ש והרא&quot;ה ====<br /> <br /> ה'''רא&quot;ש''' כתב, שלפי הרי&quot;ף אין זה גרמא בעלמא כמו מגרש חבירו מביתו ולא דר בו, שפטור כי לא נהנה, כיוון שכאן הוא השתמש במה שחיסר מחבירו, ואף על פי שהיה יכול להשיג שימוש זה על ידי דבר אחר, ולא הרוויח על ידי זה - חייב, כיוון ש&quot;אכל מה שחבירו נפסד&quot;. <br /> <br /> וכן כתב ה'''נימוקי יוסף''' (דף ט. בדפי הרי&quot;ף ד&quot;ה וחצר דקיימא לאגרא) בשם ה'''רא&quot;ה''', שהדר בחצר חבירו וחיסרו, חייב עף על פי שלא נהנה. אך אם לא דר בה - אלא סגרה ולא נתן לו להיכנס - פטור.<br /> <br /> וביאר '''ר' שמעון שאקפ''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ט), שסברת ה'''רא&quot;ה''' לחלק בין דר בבית ללא דר בבית, היא, שרק על ידי שגר בבית האדם נחשב מזיק, כיוון שהבית מייצר מגורים כמו שעץ מייצר פירות, וכשגר בבית מזיק את המגורים - הפירות, וזה היזק וחיסרון שלם, אך אם לא גר - רק גרם להפסד הדיורים, אך לא השתמש בהם.<br /> <br /> '''ר' שמואל רוזובסקי''' כתב (חידושי ר' שמאול סימן י&quot;ח) בדומה לכך, אך כתב שחיובו של הדר בבית הוא מדין גזילה, שגזל את ההשתמשות בבית.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> <br /> '''רבנו יונה''' בבבא בתרא ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49924&amp;st=&amp;pgnum=37 בבא בתרא ד עמוד ב ד&quot;ה עלה בידינו]) כתב, שזה נהנה וזה לא חסר חייב, כי כתוב שהדר בחצר חבירו שלא מדעתו פטור משום שנאמר: &quot;ושאיה יוכת שער&quot;, ומשמע שללא הטעם הזה - הוא חייב.<br /> <br /> ==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br /> * [http://asif.co.il/download/YomaLibrary/talmud/tbk/tbk2/Ma%27aly%27yot%2018%2080-91.pdf זה לא נהנה וזה חסר], צבי שטיינמץ, מעליות יח, תשנ&quot;ז.<br /> * [http://asif.co.il/download/kitvey-et/krm%20b/b%20b%2022/1%20(12).pdf זה חסר וזה לא נהנה], אודי אקסלרוד ואביחי גרינולד, בלכתך בדרך כב, תשס&quot;ד.<br /> <br /> [[קטגוריה:גניבה וגזילה]]<br /> [[קטגוריה:בבא קמא כ.]]<br /> [[קטגוריה: בבא קמא כ:]]<br /> [[קטגוריה: חושן משפט סימן שסג]]</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%A2%D7%9E%D7%93&diff=16955 2021-07-18T21:04:48Z

<p>עמד: /* כתובת מייל שגויה */</p> <hr /> <div>{{תבנית:ברוך בואך|realName=חגי רוזנברג|name=עמד}}<br /> <br /> -- [[משתמש:א.א.|א.א.]] ([[שיחת משתמש:א.א.|שיחה]]) 22:10, 7 בספטמבר 2019 (IDT)<br /> <br /> == סוגית זה נהנה וזה לא חסר ==<br /> שלום ויישר כח על הסוגיה. ראיתי ששינת מ'זה נהנה וזה לא חסר' ל'זה לא נהנה וזה חסר'. לדעתי כדאי לשקול שוב, כי אני חושב שסוגית זה נהנה וזה חסר צריכה להיות חלק מסוגית זה נהנה וזה לא חסר, שהיא הסוגיה העיקרית בש&quot;ס וממנה יצאו הראשונים לחלוק מה הדין בזה לא נהנה וזה חסר. [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 11:34, 2 בינואר 2020 (IST)<br /> <br /> == כתובת מייל שגויה ==<br /> שלום לך. כתובת הדוא&quot;ל שהזנת בטופס הרישום לתחרות, כנראה שגויה. לא מצליח לשלוח לך מיילים... [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 23:18, 18 ביולי 2021 (IDT)<br /> :קיבלת את הדוא&quot;ל שלי? אם צריך אני יכול למלאות את הטופס שוב. [[משתמש:עמד|עמד]] ([[שיחת משתמש:עמד|שיחה]]) 00:02, 19 ביולי 2021 (IDT)</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%A2%D7%9E%D7%93&diff=16954 2021-07-18T21:02:56Z

<p>עמד: /* כתובת מייל שגויה */</p> <hr /> <div>{{תבנית:ברוך בואך|realName=חגי רוזנברג|name=עמד}}<br /> <br /> -- [[משתמש:א.א.|א.א.]] ([[שיחת משתמש:א.א.|שיחה]]) 22:10, 7 בספטמבר 2019 (IDT)<br /> <br /> == סוגית זה נהנה וזה לא חסר ==<br /> שלום ויישר כח על הסוגיה. ראיתי ששינת מ'זה נהנה וזה לא חסר' ל'זה לא נהנה וזה חסר'. לדעתי כדאי לשקול שוב, כי אני חושב שסוגית זה נהנה וזה חסר צריכה להיות חלק מסוגית זה נהנה וזה לא חסר, שהיא הסוגיה העיקרית בש&quot;ס וממנה יצאו הראשונים לחלוק מה הדין בזה לא נהנה וזה חסר. [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 11:34, 2 בינואר 2020 (IST)<br /> <br /> == כתובת מייל שגויה ==<br /> שלום לך. כתובת הדוא&quot;ל שהזנת בטופס הרישום לתחרות, כנראה שגויה. לא מצליח לשלוח לך מיילים... [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 23:18, 18 ביולי 2021 (IDT)<br /> :אם צריך אני יכול למלאות את הטופס שוב. [[משתמש:עמד|עמד]] ([[שיחת משתמש:עמד|שיחה]]) 00:02, 19 ביולי 2021 (IDT)</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%A2%D7%9E%D7%93&diff=16953 2021-07-18T21:02:25Z

<p>עמד: /* כתובת מייל שגויה */ בעצם לא הצלחתי לשלוח.</p> <hr /> <div>{{תבנית:ברוך בואך|realName=חגי רוזנברג|name=עמד}}<br /> <br /> -- [[משתמש:א.א.|א.א.]] ([[שיחת משתמש:א.א.|שיחה]]) 22:10, 7 בספטמבר 2019 (IDT)<br /> <br /> == סוגית זה נהנה וזה לא חסר ==<br /> שלום ויישר כח על הסוגיה. ראיתי ששינת מ'זה נהנה וזה לא חסר' ל'זה לא נהנה וזה חסר'. לדעתי כדאי לשקול שוב, כי אני חושב שסוגית זה נהנה וזה חסר צריכה להיות חלק מסוגית זה נהנה וזה לא חסר, שהיא הסוגיה העיקרית בש&quot;ס וממנה יצאו הראשונים לחלוק מה הדין בזה לא נהנה וזה חסר. [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 11:34, 2 בינואר 2020 (IST)<br /> <br /> == כתובת מייל שגויה ==<br /> שלום לך. כתובת הדוא&quot;ל שהזנת בטופס הרישום לתחרות, כנראה שגויה. לא מצליח לשלוח לך מיילים... [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 23:18, 18 ביולי 2021 (IDT)</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%A2%D7%9E%D7%93&diff=16952 2021-07-18T20:59:44Z

<p>עמד: /* כתובת מייל שגויה */</p> <hr /> <div>{{תבנית:ברוך בואך|realName=חגי רוזנברג|name=עמד}}<br /> <br /> -- [[משתמש:א.א.|א.א.]] ([[שיחת משתמש:א.א.|שיחה]]) 22:10, 7 בספטמבר 2019 (IDT)<br /> <br /> == סוגית זה נהנה וזה לא חסר ==<br /> שלום ויישר כח על הסוגיה. ראיתי ששינת מ'זה נהנה וזה לא חסר' ל'זה לא נהנה וזה חסר'. לדעתי כדאי לשקול שוב, כי אני חושב שסוגית זה נהנה וזה חסר צריכה להיות חלק מסוגית זה נהנה וזה לא חסר, שהיא הסוגיה העיקרית בש&quot;ס וממנה יצאו הראשונים לחלוק מה הדין בזה לא נהנה וזה חסר. [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 11:34, 2 בינואר 2020 (IST)<br /> <br /> == כתובת מייל שגויה ==<br /> שלום לך. כתובת הדוא&quot;ל שהזנת בטופס הרישום לתחרות, כנראה שגויה. לא מצליח לשלוח לך מיילים... [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 23:18, 18 ביולי 2021 (IDT)<br /> :שלחתי לך עכשיו דוא&quot;ל כדי שתוכל לדעת מה הכתובת. [[משתמש:עמד|עמד]] ([[שיחת משתמש:עמד|שיחה]]) 23:59, 18 ביולי 2021 (IDT)</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94:%D7%AA%D7%A7%D7%A0%D7%95%D7%9F_%D7%AA%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%AA%D7%99%D7%91%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%AA&diff=16927 2021-07-14T21:38:39Z

<p>עמד: /* שתי שאלות */</p> <hr /> <div>== פרסי התחרות ==<br /> <br /> במצב הנוכחי, בו יש פחות מ10 סוגיות המשתתפות בתחרות, האם הפרסים יקטנו בודאות? [[משתמש:דביר|דביר]] • [[שיחת משתמש:דביר|שיחה]] •י&quot;ט בכסלו ה'תשע&quot;ח • 12:29, 7 בדצמבר 2017 (IST)<br /> :מכל מיני סיבות, לא הספקנו לעבוד מספיק על פרסום התחרות. מקווים בקרוב לפרסם יותר ולהגדיל את כמות המשתתפים. ייתכן שפשוט נאריך עוד את משך זמן התחרות, על מנת לתת הזדמנות לאברכים ובחורים נוספים להצטרף. [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 14:58, 7 בדצמבר 2017 (IST)<br /> ::שלום מתי יפורסמו תוצאות הזוכים<br /> :::זמן אלול.<br /> האם השתתפו מספר המינימום של המאמרים לקיום התחרות<br /> ==שלבי הבדיקה==<br /> [[משתמש:א.א|א.א]], האם שני שלבי הבדיקה יהיו במהלך חודש אלול או שהסינון הראשוני (העלייה לשלב הגמר) יתרחש לפני כן? [[משתמש:דביר|דביר]] • [[שיחת משתמש:דביר|שיחה]] •כ&quot;ו בתמוז ה'תשע&quot;ח • 08:34, 9 ביולי 2018 (IDT)<br /> :אנחנו עושים השתדלות להגיע לא' אלול עם תוצאות סופיות. ייתכן ויהיו עיכובים, ונפרסמן במהלך זמן אלול. [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 12:23, 9 ביולי 2018 (IDT)<br /> <br /> ==שתי שאלות==<br /> א. האם רק בחורי גבוהות יכולים להשתתף בתחרות או גם בחורי ישיבות קטנות או תיכוניות יכולים?<br /> <br /> ב. האם אפשר לסכם סוגיה שבעצם אינה סוגיה תלמודית אלא סוגיה הלכתית שנידונה בדורות האחרונים? אני שוקל למשל לכתוב על קיום מצוות בחלל. {{א|א.א}} [[משתמש:עמד|עמד]] ([[שיחת משתמש:עמד|שיחה]])<br /> :א. יכולים. המדד הוא רק איכות הכתיבה ולא גיל או מעמד הכותב.<br /> :ב. עקרונית כן, אבל מן הסתם יש לה שורשים גם במקורות הקדמונים. יכול להיות שהיא תצטרך בסוף להיות סוגיה שנגזרת מסוגיה אחרת, ולמקם אותה בהתאם. אם תכתוב לי בקצרה מה המקורות הקדמונים שעליה נשענת הסוגיה, אוכל לענות לך בצורה מדוייקת יותר (מחילה שאני לא מצוי בסוגיה).[[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 15:59, 14 ביולי 2021 (IDT)<br /> ::הנידון העיקרי בסוגיה הוא כיצד לחשב את הימים והלילות בחלל, ואפשר להגדיר סוגיה זו כחלק מסוגיית הזמנים בצפון כדור הארץ, שדנו בה כבר הראשונים (למשל אצל רבי יצחק אבן סהולה) והאחרונים (למשל היעב&quot;ץ והתפארת ישראל). המקורות העיקריים בחז&quot;ל שמהם הובאו ראיות הם מדרש פרקי דרבי אליעזר על עצירת השמש על ידי יהושע, והרד&quot;ל שם, וכן הגמרא בשבת ס&quot;ט בעניין מי שהולך במדבר ואינו יודע מתי שבת, שצריך למנות שבעה ימים ולשמור את השביעי כדי שלא תשתכח תורת שבת. באופן כללי עיקר הפסיקה בנושא מושתתת על סברה, והמקורות מסייעים להוכחות נכונות הסברות. [[משתמש:עמד|עמד]] ([[שיחת משתמש:עמד|שיחה]]) 17:08, 14 ביולי 2021 (IDT)<br /> :::ואגב, אני לא חושב שיש הרבה תלמידי חכמים שמצויים בסוגיה הכמעט לא מעשית הזו... [[משתמש:עמד|עמד]] ([[שיחת משתמש:עמד|שיחה]]) 20:20, 14 ביולי 2021 (IDT)<br /> ::::לפי איך שזה נראה אולי כדאי שזו תהיה סוגיית משנה בתוך סוגיית [[המהלך בדרך ואינו יודע מתי שבת]], שבע&quot;ה תיכתב בעתיד. לכן כדאי שתכתוב את הסוגיה שלך תחת השם [[המהלך בדרך ואינו יודע מתי שבת/קיום מצוות בחלל]], כי הדיון של האחרונים נסוב סביב הנקודה הזו. בכל אופן אפשר גם לכתוב אותה כסוגיה בפני עצמה וליצור דף הפניה לשם. או להיפך. [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 21:44, 14 ביולי 2021 (IDT)<br /> :::::אם הבנתי נכון שזה בסדר לחלק את זה לשתי סוגיות נפרדות, אני חושב שככה עדיף, ושבסוגיה העתידית &quot;המהלך בדרך ואינו יודע מתי שבת&quot; יהיה סעיף על &quot;שמירת שבת בחלל&quot;, עם הפניה לערך המורחב על קיום מצוות בחלל. אמנם זה הנידון המרכזי בסוגיית קיום המצוות בחלל, אבל יש גם שאלה האם יש בכלל חיוב לקיים מצוות בחלל, ויש גם נידונים במצוות והלכות נוספות התלויות בזמן (כגון ק&quot;ש ותפילה, שבעה נקיים, ברית מילה). יש גם נידונים שוליים יותר כגון קידוש בלי כוס בחלל (אין כבידה ואי אפשר לשתות מכוס), וקידוש לבנה בחלל... השאלה אם אפשר להחשיב את הכל כ&quot;סוגיה&quot; אחת, או שזה כבר נושאים אחרים שצריכים להיכנס לסוגיות הספציפיות שלהם. [[משתמש:עמד|עמד]] ([[שיחת משתמש:עמד|שיחה]]) 23:49, 14 ביולי 2021 (IDT)<br /> ::::::אני חושב שבשלב ראשון תכתוב הכל בסוגיה אחת, ואחר כך נחשוב אם להעביר חלק או לפתוח בסוגיות אחרות כותרת קצרה על זה עם הפניה לסוגיה מורחבת.[[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 00:01, 15 ביולי 2021 (IDT)<br /> :::::::אין בעיה. יישר כח תודה רבה! [[משתמש:עמד|עמד]] ([[שיחת משתמש:עמד|שיחה]]) 00:38, 15 ביולי 2021 (IDT)</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94:%D7%AA%D7%A7%D7%A0%D7%95%D7%9F_%D7%AA%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%AA%D7%99%D7%91%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%AA&diff=16922 2021-07-14T20:50:05Z

<p>עמד: /* שתי שאלות */</p> <hr /> <div>== פרסי התחרות ==<br /> <br /> במצב הנוכחי, בו יש פחות מ10 סוגיות המשתתפות בתחרות, האם הפרסים יקטנו בודאות? [[משתמש:דביר|דביר]] • [[שיחת משתמש:דביר|שיחה]] •י&quot;ט בכסלו ה'תשע&quot;ח • 12:29, 7 בדצמבר 2017 (IST)<br /> :מכל מיני סיבות, לא הספקנו לעבוד מספיק על פרסום התחרות. מקווים בקרוב לפרסם יותר ולהגדיל את כמות המשתתפים. ייתכן שפשוט נאריך עוד את משך זמן התחרות, על מנת לתת הזדמנות לאברכים ובחורים נוספים להצטרף. [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 14:58, 7 בדצמבר 2017 (IST)<br /> ::שלום מתי יפורסמו תוצאות הזוכים<br /> :::זמן אלול.<br /> האם השתתפו מספר המינימום של המאמרים לקיום התחרות<br /> ==שלבי הבדיקה==<br /> [[משתמש:א.א|א.א]], האם שני שלבי הבדיקה יהיו במהלך חודש אלול או שהסינון הראשוני (העלייה לשלב הגמר) יתרחש לפני כן? [[משתמש:דביר|דביר]] • [[שיחת משתמש:דביר|שיחה]] •כ&quot;ו בתמוז ה'תשע&quot;ח • 08:34, 9 ביולי 2018 (IDT)<br /> :אנחנו עושים השתדלות להגיע לא' אלול עם תוצאות סופיות. ייתכן ויהיו עיכובים, ונפרסמן במהלך זמן אלול. [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 12:23, 9 ביולי 2018 (IDT)<br /> <br /> ==שתי שאלות==<br /> א. האם רק בחורי גבוהות יכולים להשתתף בתחרות או גם בחורי ישיבות קטנות או תיכוניות יכולים?<br /> <br /> ב. האם אפשר לסכם סוגיה שבעצם אינה סוגיה תלמודית אלא סוגיה הלכתית שנידונה בדורות האחרונים? אני שוקל למשל לכתוב על קיום מצוות בחלל. {{א|א.א}} [[משתמש:עמד|עמד]] ([[שיחת משתמש:עמד|שיחה]])<br /> :א. יכולים. המדד הוא רק איכות הכתיבה ולא גיל או מעמד הכותב.<br /> :ב. עקרונית כן, אבל מן הסתם יש לה שורשים גם במקורות הקדמונים. יכול להיות שהיא תצטרך בסוף להיות סוגיה שנגזרת מסוגיה אחרת, ולמקם אותה בהתאם. אם תכתוב לי בקצרה מה המקורות הקדמונים שעליה נשענת הסוגיה, אוכל לענות לך בצורה מדוייקת יותר (מחילה שאני לא מצוי בסוגיה).[[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 15:59, 14 ביולי 2021 (IDT)<br /> ::הנידון העיקרי בסוגיה הוא כיצד לחשב את הימים והלילות בחלל, ואפשר להגדיר סוגיה זו כחלק מסוגיית הזמנים בצפון כדור הארץ, שדנו בה כבר הראשונים (למשל אצל רבי יצחק אבן סהולה) והאחרונים (למשל היעב&quot;ץ והתפארת ישראל). המקורות העיקריים בחז&quot;ל שמהם הובאו ראיות הם מדרש פרקי דרבי אליעזר על עצירת השמש על ידי יהושע, והרד&quot;ל שם, וכן הגמרא בשבת ס&quot;ט בעניין מי שהולך במדבר ואינו יודע מתי שבת, שצריך למנות שבעה ימים ולשמור את השביעי כדי שלא תשתכח תורת שבת. באופן כללי עיקר הפסיקה בנושא מושתתת על סברה, והמקורות מסייעים להוכחות נכונות הסברות. [[משתמש:עמד|עמד]] ([[שיחת משתמש:עמד|שיחה]]) 17:08, 14 ביולי 2021 (IDT)<br /> :::ואגב, אני לא חושב שיש הרבה תלמידי חכמים שמצויים בסוגיה הכמעט לא מעשית הזו... [[משתמש:עמד|עמד]] ([[שיחת משתמש:עמד|שיחה]]) 20:20, 14 ביולי 2021 (IDT)<br /> ::::לפי איך שזה נראה אולי כדאי שזו תהיה סוגיית משנה בתוך סוגיית [[המהלך בדרך ואינו יודע מתי שבת]], שבע&quot;ה תיכתב בעתיד. לכן כדאי שתכתוב את הסוגיה שלך תחת השם [[המהלך בדרך ואינו יודע מתי שבת/קיום מצוות בחלל]], כי הדיון של האחרונים נסוב סביב הנקודה הזו. בכל אופן אפשר גם לכתוב אותה כסוגיה בפני עצמה וליצור דף הפניה לשם. או להיפך. [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 21:44, 14 ביולי 2021 (IDT)<br /> :::::אם הבנתי נכון שזה בסדר לחלק את זה לשתי סוגיות נפרדות, אני חושב שככה עדיף, ושבסוגיה העתידית &quot;המהלך בדרך ואינו יודע מתי שבת&quot; יהיה סעיף על &quot;שמירת שבת בחלל&quot;, עם הפניה לערך המורחב על קיום מצוות בחלל. אמנם זה הנידון המרכזי בסוגיית קיום המצוות בחלל, אבל יש גם שאלה האם יש בכלל חיוב לקיים מצוות בחלל, ויש גם נידונים במצוות והלכות נוספות התלויות בזמן (כגון ק&quot;ש ותפילה, שבעה נקיים, ברית מילה). יש גם נידונים שוליים יותר כגון קידוש בלי כוס בחלל (אין כבידה ואי אפשר לשתות מכוס), וקידוש לבנה בחלל... השאלה אם אפשר להחשיב את הכל כ&quot;סוגיה&quot; אחת, או שזה כבר נושאים אחרים שצריכים להיכנס לסוגיות הספציפיות שלהם. [[משתמש:עמד|עמד]] ([[שיחת משתמש:עמד|שיחה]]) 23:49, 14 ביולי 2021 (IDT)</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94:%D7%AA%D7%A7%D7%A0%D7%95%D7%9F_%D7%AA%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%AA%D7%99%D7%91%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%AA&diff=16919 2021-07-14T17:31:35Z

<p>עמד: /* שתי שאלות */</p> <hr /> <div>== פרסי התחרות ==<br /> <br /> במצב הנוכחי, בו יש פחות מ10 סוגיות המשתתפות בתחרות, האם הפרסים יקטנו בודאות? [[משתמש:דביר|דביר]] • [[שיחת משתמש:דביר|שיחה]] •י&quot;ט בכסלו ה'תשע&quot;ח • 12:29, 7 בדצמבר 2017 (IST)<br /> :מכל מיני סיבות, לא הספקנו לעבוד מספיק על פרסום התחרות. מקווים בקרוב לפרסם יותר ולהגדיל את כמות המשתתפים. ייתכן שפשוט נאריך עוד את משך זמן התחרות, על מנת לתת הזדמנות לאברכים ובחורים נוספים להצטרף. [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 14:58, 7 בדצמבר 2017 (IST)<br /> ::שלום מתי יפורסמו תוצאות הזוכים<br /> :::זמן אלול.<br /> האם השתתפו מספר המינימום של המאמרים לקיום התחרות<br /> ==שלבי הבדיקה==<br /> [[משתמש:א.א|א.א]], האם שני שלבי הבדיקה יהיו במהלך חודש אלול או שהסינון הראשוני (העלייה לשלב הגמר) יתרחש לפני כן? [[משתמש:דביר|דביר]] • [[שיחת משתמש:דביר|שיחה]] •כ&quot;ו בתמוז ה'תשע&quot;ח • 08:34, 9 ביולי 2018 (IDT)<br /> :אנחנו עושים השתדלות להגיע לא' אלול עם תוצאות סופיות. ייתכן ויהיו עיכובים, ונפרסמן במהלך זמן אלול. [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 12:23, 9 ביולי 2018 (IDT)<br /> <br /> ==שתי שאלות==<br /> א. האם רק בחורי גבוהות יכולים להשתתף בתחרות או גם בחורי ישיבות קטנות או תיכוניות יכולים?<br /> <br /> ב. האם אפשר לסכם סוגיה שבעצם אינה סוגיה תלמודית אלא סוגיה הלכתית שנידונה בדורות האחרונים? אני שוקל למשל לכתוב על קיום מצוות בחלל. {{א|א.א}} [[משתמש:עמד|עמד]] ([[שיחת משתמש:עמד|שיחה]])<br /> :א. יכולים. המדד הוא רק איכות הכתיבה ולא גיל או מעמד הכותב.<br /> :ב. עקרונית כן, אבל מן הסתם יש לה שורשים גם במקורות הקדמונים. יכול להיות שהיא תצטרך בסוף להיות סוגיה שנגזרת מסוגיה אחרת, ולמקם אותה בהתאם. אם תכתוב לי בקצרה מה המקורות הקדמונים שעליה נשענת הסוגיה, אוכל לענות לך בצורה מדוייקת יותר (מחילה שאני לא מצוי בסוגיה).[[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 15:59, 14 ביולי 2021 (IDT)<br /> ::הנידון העיקרי בסוגיה הוא כיצד לחשב את הימים והלילות בחלל, ואפשר להגדיר סוגיה זו כחלק מסוגיית הזמנים בצפון כדור הארץ, שדנו בה כבר הראשונים (למשל אצל רבי יצחק אבן סהולה) והאחרונים (למשל היעב&quot;ץ והתפארת ישראל). המקורות העיקריים בחז&quot;ל שמהם הובאו ראיות הם מדרש פרקי דרבי אליעזר על עצירת השמש על ידי יהושע, והרד&quot;ל שם, וכן הגמרא בשבת ס&quot;ט בעניין מי שהולך במדבר ואינו יודע מתי שבת, שצריך למנות שבעה ימים ולשמור את השביעי כדי שלא תשתכח תורת שבת. באופן כללי עיקר הפסיקה בנושא מושתתת על סברה, והמקורות מסייעים להוכחות נכונות הסברות. [[משתמש:עמד|עמד]] ([[שיחת משתמש:עמד|שיחה]]) 17:08, 14 ביולי 2021 (IDT)<br /> :::ואגב, אני לא חושב שיש הרבה תלמידי חכמים שמצויים בסוגיה הכמעט לא מעשית הזו... [[משתמש:עמד|עמד]] ([[שיחת משתמש:עמד|שיחה]]) 20:20, 14 ביולי 2021 (IDT)</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94:%D7%AA%D7%A7%D7%A0%D7%95%D7%9F_%D7%AA%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%AA%D7%99%D7%91%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%AA&diff=16918 2021-07-14T17:21:11Z

<p>עמד: /* שתי שאלות */</p> <hr /> <div>== פרסי התחרות ==<br /> <br /> במצב הנוכחי, בו יש פחות מ10 סוגיות המשתתפות בתחרות, האם הפרסים יקטנו בודאות? [[משתמש:דביר|דביר]] • [[שיחת משתמש:דביר|שיחה]] •י&quot;ט בכסלו ה'תשע&quot;ח • 12:29, 7 בדצמבר 2017 (IST)<br /> :מכל מיני סיבות, לא הספקנו לעבוד מספיק על פרסום התחרות. מקווים בקרוב לפרסם יותר ולהגדיל את כמות המשתתפים. ייתכן שפשוט נאריך עוד את משך זמן התחרות, על מנת לתת הזדמנות לאברכים ובחורים נוספים להצטרף. [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 14:58, 7 בדצמבר 2017 (IST)<br /> ::שלום מתי יפורסמו תוצאות הזוכים<br /> :::זמן אלול.<br /> האם השתתפו מספר המינימום של המאמרים לקיום התחרות<br /> ==שלבי הבדיקה==<br /> [[משתמש:א.א|א.א]], האם שני שלבי הבדיקה יהיו במהלך חודש אלול או שהסינון הראשוני (העלייה לשלב הגמר) יתרחש לפני כן? [[משתמש:דביר|דביר]] • [[שיחת משתמש:דביר|שיחה]] •כ&quot;ו בתמוז ה'תשע&quot;ח • 08:34, 9 ביולי 2018 (IDT)<br /> :אנחנו עושים השתדלות להגיע לא' אלול עם תוצאות סופיות. ייתכן ויהיו עיכובים, ונפרסמן במהלך זמן אלול. [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 12:23, 9 ביולי 2018 (IDT)<br /> <br /> ==שתי שאלות==<br /> א. האם רק בחורי גבוהות יכולים להשתתף בתחרות או גם בחורי ישיבות קטנות או תיכוניות יכולים?<br /> <br /> ב. האם אפשר לסכם סוגיה שבעצם אינה סוגיה תלמודית אלא סוגיה הלכתית שנידונה בדורות האחרונים? אני שוקל למשל לכתוב על קיום מצוות בחלל. {{א|א.א}} [[משתמש:עמד|עמד]] ([[שיחת משתמש:עמד|שיחה]])<br /> :א. יכולים. המדד הוא רק איכות הכתיבה ולא גיל או מעמד הכותב.<br /> :ב. עקרונית כן, אבל מן הסתם יש לה שורשים גם במקורות הקדמונים. יכול להיות שהיא תצטרך בסוף להיות סוגיה שנגזרת מסוגיה אחרת, ולמקם אותה בהתאם. אם תכתוב לי בקצרה מה המקורות הקדמונים שעליה נשענת הסוגיה, אוכל לענות לך בצורה מדוייקת יותר (מחילה שאני לא מצוי בסוגיה).[[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 15:59, 14 ביולי 2021 (IDT)<br /> ::הנידון העיקרי בסוגיה הוא כיצד לחשב את הימים והלילות בחלל, ואפשר להגדיר סוגיה זו כחלק מסוגיית הזמנים בצפון כדור הארץ, שדנו בה כבר הראשונים (למשל אצל רבי יצחק אבן סהולה) והאחרונים (למשל היעב&quot;ץ והתפארת ישראל). המקורות העיקריים בחז&quot;ל שמהם הובאו ראיות הם מדרש פרקי דרבי אליעזר על עצירת השמש על ידי יהושע, והרד&quot;ל שם, וכן הגמרא בשבת ס&quot;ט בעניין מי שהולך במדבר ואינו יודע מתי שבת, שצריך למנות שבעה ימים ולשמור את השביעי כדי שלא תשתכח תורת שבת. באופן כללי עיקר הפסיקה בנושא מושתתת על סברה, והמקורות מסייעים להוכחות נכונות הסברות. [[משתמש:עמד|עמד]] ([[שיחת משתמש:עמד|שיחה]]) 17:08, 14 ביולי 2021 (IDT)<br /> :::ואגב, אני לא חשוב שיש הרבה תלמידי חכמים שמצויים בסוגיה הכמעט לא מעשית הזו... [[משתמש:עמד|עמד]] ([[שיחת משתמש:עמד|שיחה]]) 20:20, 14 ביולי 2021 (IDT)</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94:%D7%AA%D7%A7%D7%A0%D7%95%D7%9F_%D7%AA%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%AA%D7%99%D7%91%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%AA&diff=16917 2021-07-14T14:09:06Z

<p>עמד: /* שתי שאלות */</p> <hr /> <div>== פרסי התחרות ==<br /> <br /> במצב הנוכחי, בו יש פחות מ10 סוגיות המשתתפות בתחרות, האם הפרסים יקטנו בודאות? [[משתמש:דביר|דביר]] • [[שיחת משתמש:דביר|שיחה]] •י&quot;ט בכסלו ה'תשע&quot;ח • 12:29, 7 בדצמבר 2017 (IST)<br /> :מכל מיני סיבות, לא הספקנו לעבוד מספיק על פרסום התחרות. מקווים בקרוב לפרסם יותר ולהגדיל את כמות המשתתפים. ייתכן שפשוט נאריך עוד את משך זמן התחרות, על מנת לתת הזדמנות לאברכים ובחורים נוספים להצטרף. [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 14:58, 7 בדצמבר 2017 (IST)<br /> ::שלום מתי יפורסמו תוצאות הזוכים<br /> :::זמן אלול.<br /> האם השתתפו מספר המינימום של המאמרים לקיום התחרות<br /> ==שלבי הבדיקה==<br /> [[משתמש:א.א|א.א]], האם שני שלבי הבדיקה יהיו במהלך חודש אלול או שהסינון הראשוני (העלייה לשלב הגמר) יתרחש לפני כן? [[משתמש:דביר|דביר]] • [[שיחת משתמש:דביר|שיחה]] •כ&quot;ו בתמוז ה'תשע&quot;ח • 08:34, 9 ביולי 2018 (IDT)<br /> :אנחנו עושים השתדלות להגיע לא' אלול עם תוצאות סופיות. ייתכן ויהיו עיכובים, ונפרסמן במהלך זמן אלול. [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 12:23, 9 ביולי 2018 (IDT)<br /> <br /> ==שתי שאלות==<br /> א. האם רק בחורי גבוהות יכולים להשתתף בתחרות או גם בחורי ישיבות קטנות או תיכוניות יכולים?<br /> <br /> ב. האם אפשר לסכם סוגיה שבעצם אינה סוגיה תלמודית אלא סוגיה הלכתית שנידונה בדורות האחרונים? אני שוקל למשל לכתוב על קיום מצוות בחלל. {{א|א.א}} [[משתמש:עמד|עמד]] ([[שיחת משתמש:עמד|שיחה]])<br /> :א. יכולים. המדד הוא רק איכות הכתיבה ולא גיל או מעמד הכותב.<br /> :ב. עקרונית כן, אבל מן הסתם יש לה שורשים גם במקורות הקדמונים. יכול להיות שהיא תצטרך בסוף להיות סוגיה שנגזרת מסוגיה אחרת, ולמקם אותה בהתאם. אם תכתוב לי בקצרה מה המקורות הקדמונים שעליה נשענת הסוגיה, אוכל לענות לך בצורה מדוייקת יותר (מחילה שאני לא מצוי בסוגיה).[[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 15:59, 14 ביולי 2021 (IDT)<br /> ::הנידון העיקרי בסוגיה הוא כיצד לחשב את הימים והלילות בחלל, ואפשר להגדיר סוגיה זו כחלק מסוגיית הזמנים בצפון כדור הארץ, שדנו בה כבר הראשונים (למשל אצל רבי יצחק אבן סהולה) והאחרונים (למשל היעב&quot;ץ והתפארת ישראל). המקורות העיקריים שמהם הובאו ראיות הם מדרש פרקי דרבי אליעזר על עצירת השמש על ידי יהושע, והרד&quot;ל שם, וכן הגמרא בשבת ס&quot;ט בעניין מי שהולך במדבר ואינו יודע מתי שבת, שצריך למנות שבעה ימים ולשמור את השביעי כדי שלא תשתכח תורת שבת. באופן כללי עיקר הפסיקה בנושא מושתתת על סברה, והמקורות מסייעים להוכחות נכונות הסברות. [[משתמש:עמד|עמד]] ([[שיחת משתמש:עמד|שיחה]]) 17:08, 14 ביולי 2021 (IDT)</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94:%D7%AA%D7%A7%D7%A0%D7%95%D7%9F_%D7%AA%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%AA%D7%99%D7%91%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%AA&diff=16916 2021-07-14T14:08:37Z

<p>עמד: /* שתי שאלות */</p> <hr /> <div>== פרסי התחרות ==<br /> <br /> במצב הנוכחי, בו יש פחות מ10 סוגיות המשתתפות בתחרות, האם הפרסים יקטנו בודאות? [[משתמש:דביר|דביר]] • [[שיחת משתמש:דביר|שיחה]] •י&quot;ט בכסלו ה'תשע&quot;ח • 12:29, 7 בדצמבר 2017 (IST)<br /> :מכל מיני סיבות, לא הספקנו לעבוד מספיק על פרסום התחרות. מקווים בקרוב לפרסם יותר ולהגדיל את כמות המשתתפים. ייתכן שפשוט נאריך עוד את משך זמן התחרות, על מנת לתת הזדמנות לאברכים ובחורים נוספים להצטרף. [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 14:58, 7 בדצמבר 2017 (IST)<br /> ::שלום מתי יפורסמו תוצאות הזוכים<br /> :::זמן אלול.<br /> האם השתתפו מספר המינימום של המאמרים לקיום התחרות<br /> ==שלבי הבדיקה==<br /> [[משתמש:א.א|א.א]], האם שני שלבי הבדיקה יהיו במהלך חודש אלול או שהסינון הראשוני (העלייה לשלב הגמר) יתרחש לפני כן? [[משתמש:דביר|דביר]] • [[שיחת משתמש:דביר|שיחה]] •כ&quot;ו בתמוז ה'תשע&quot;ח • 08:34, 9 ביולי 2018 (IDT)<br /> :אנחנו עושים השתדלות להגיע לא' אלול עם תוצאות סופיות. ייתכן ויהיו עיכובים, ונפרסמן במהלך זמן אלול. [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 12:23, 9 ביולי 2018 (IDT)<br /> <br /> ==שתי שאלות==<br /> א. האם רק בחורי גבוהות יכולים להשתתף בתחרות או גם בחורי ישיבות קטנות או תיכוניות יכולים?<br /> <br /> ב. האם אפשר לסכם סוגיה שבעצם אינה סוגיה תלמודית אלא סוגיה הלכתית שנידונה בדורות האחרונים? אני שוקל למשל לכתוב על קיום מצוות בחלל. {{א|א.א}} [[משתמש:עמד|עמד]] ([[שיחת משתמש:עמד|שיחה]])<br /> :א. יכולים. המדד הוא רק איכות הכתיבה ולא גיל או מעמד הכותב.<br /> :ב. עקרונית כן, אבל מן הסתם יש לה שורשים גם במקורות הקדמונים. יכול להיות שהיא תצטרך בסוף להיות סוגיה שנגזרת מסוגיה אחרת, ולמקם אותה בהתאם. אם תכתוב לי בקצרה מה המקורות הקדמונים שעליה נשענת הסוגיה, אוכל לענות לך בצורה מדוייקת יותר (מחילה שאני לא מצוי בסוגיה).[[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 15:59, 14 ביולי 2021 (IDT)<br /> ::הנידון העיקרי בסוגיה הוא כיצד לחשב את הימים והלילות בחלל, ואפשר להגדיר סוגיה זו כחלק מסוגיית הזמנים בצפון כדור הארץ, שדנו בה כבר הראשונים (למשל אצל רבי יצחק אבן סהולה) והאחרונים (למשל היעב&quot;ץ והתפארת ישראל). המקורות העיקריים שמהם הובאו ראיות הם מדרש פרקי דרבי אליעזר על עצירת השמש על ידי יהושע, והרד&quot;ל שם, וכן הגמרא בשבת ס&quot;ט בעניין מי שהולך במדבר ואינו יודע מתי שבת, שצריך למנות שבעה ימים ולשמרו את השביעי כדי שלא תשתכח תורת שבת. באופן כללי עיקר הפסיקה בנושא מושתתת על סברה, והמקורות מסייעים להוכחות נכונות הסברות. [[משתמש:עמד|עמד]] ([[שיחת משתמש:עמד|שיחה]]) 17:08, 14 ביולי 2021 (IDT)</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94:%D7%AA%D7%A7%D7%A0%D7%95%D7%9F_%D7%AA%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%AA%D7%99%D7%91%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%AA&diff=16914 2021-07-14T10:30:34Z

<p>עמד: </p> <hr /> <div>== פרסי התחרות ==<br /> <br /> במצב הנוכחי, בו יש פחות מ10 סוגיות המשתתפות בתחרות, האם הפרסים יקטנו בודאות? [[משתמש:דביר|דביר]] • [[שיחת משתמש:דביר|שיחה]] •י&quot;ט בכסלו ה'תשע&quot;ח • 12:29, 7 בדצמבר 2017 (IST)<br /> :מכל מיני סיבות, לא הספקנו לעבוד מספיק על פרסום התחרות. מקווים בקרוב לפרסם יותר ולהגדיל את כמות המשתתפים. ייתכן שפשוט נאריך עוד את משך זמן התחרות, על מנת לתת הזדמנות לאברכים ובחורים נוספים להצטרף. [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 14:58, 7 בדצמבר 2017 (IST)<br /> ::שלום מתי יפורסמו תוצאות הזוכים<br /> :::זמן אלול.<br /> האם השתתפו מספר המינימום של המאמרים לקיום התחרות<br /> ==שלבי הבדיקה==<br /> [[משתמש:א.א|א.א]], האם שני שלבי הבדיקה יהיו במהלך חודש אלול או שהסינון הראשוני (העלייה לשלב הגמר) יתרחש לפני כן? [[משתמש:דביר|דביר]] • [[שיחת משתמש:דביר|שיחה]] •כ&quot;ו בתמוז ה'תשע&quot;ח • 08:34, 9 ביולי 2018 (IDT)<br /> :אנחנו עושים השתדלות להגיע לא' אלול עם תוצאות סופיות. ייתכן ויהיו עיכובים, ונפרסמן במהלך זמן אלול. [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 12:23, 9 ביולי 2018 (IDT)<br /> <br /> ==שתי שאלות==<br /> א. האם רק בחורי גבוהות יכולים להשתתף בתחרות או גם בחורי ישיבות קטנות או תיכוניות יכולים?<br /> <br /> ב. האם אפשר לסכם סוגיה שבעצם אינה סוגיה תלמודית אלא סוגיה הלכתית שנידונה בדורות האחרונים? אני שוקל למשל לכתוב על קיום מצוות בחלל. {{א|א.א}} [[משתמש:עמד|עמד]] ([[שיחת משתמש:עמד|שיחה]])</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%94%D7%9B%D7%9C_%D7%9E%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%9C%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D&diff=15618 2020-09-03T16:33:48Z

<p>עמד: יותר קשור</p> <hr /> <div>== הקדמה. ==<br /> <br /> המאמר מתמקד בסוגיה הנמצאת במשנה האחרונה במסכת כתובות. המאמר עוסק בזכותם של אחד מבני הזוג לדרוש לעבור לגור בארץ ישראל או לירושלים, עד כדי האפשרות לפרק את הקשר המשפחתי במידה ואחד מן בני הזוג אינו נענה לבקשה. במאמר אנסה לבאר את הסוגיה וטעמיה ואת מקומה בהלכה בימינו.<br /> == הצגת הסוגיה. ==<br /> <br /> המשנה האחרונה של מסכת כתובות דנה, בין היתר, ביכולת של אחד מן בני הזוג לכפות את השני לעבור לגור בארץ ישראל, ומתוך ארץ ישראל - לירושלים: <br /> &quot;הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין, הכל מעלין לירושלים ואין הכל מוציאין, אחד האנשים ואחד הנשים...&quot; (כתובות קי ע&quot;ב)<br /> <br /> הגמרא (שם) מדייקת מן המשנה- שבני הזוג יכולים אף לכפות על עבדיהם לעלות עימם , ואינם יכולים להחזיר לחו&quot;ל עבד שברח לארץ ישראל. בנוסף, הגמרא אומרת שאחד מן בני הזוג יכול לכפות על השני לעלות אף מן נווה (מדור) היפה לנווה הרע, ואילו הוא אינו יכול לכפות להוציא אף מן נווה הרע לנווה היפה. <br /> <br /> דברים אלו, באים בניגוד לנאמר במשנה הקודמת (קי ע&quot;א- ע&quot;ב) ביחס ליכולת של הבעל לכפות את אשתו לעבור מדירה לדירה רק כאשר המעבר הוא באותה הארץ, באותו סוג של עיר (&quot;מכרך לכרך, מעיר לעיר&quot;) ולמדור שווה / נעים יותר מן המדור הקודם ('מנווה הרע לנווה היפה') . לפי זה, משנתנו מחדשת: שכל הדינים הרגילים ביחס לכפיית מעבר מקום המגורים, אינם חלים כאשר אחד מן בני הזוג חפצים לעלות מחוץ לארץ לא&quot;י, ומארץ ישראל לירושלים. <br /> <br /> בהמשך, הברייתא (שם) מתייחסת למקרה שבו אחד מן בני הזוג מסרב לעלות: <br /> &quot;הוא אומר לעלות, והיא אומרת שלא לעלות - כופין אותה לעלות, ואם לאו - תצא בלא כתובה, היא אומרת לעלות, והוא אומר שלא לעלות - כופין אותו לעלות, ואם לאו - יוציא ויתן כתובה. היא אומרת לצאת, והוא אומר שלא לצאת - כופין אותה שלא לצאת, ואם לאו - תצא בלא כתובה; הוא אומר לצאת, והיא אומרת שלא לצאת - כופין אותו שלא לצאת, ואם לאו - יוציא ויתן כתובה&quot;. <br /> <br /> ברם, סוגיה זו מעוררת מספר שאלות: <br /> <br /> א. מאיזה טעם אחד מן בני הזוג יכול לכפות לעלות לארץ ישראל, והאם טעם הכפייה לעלות לירושלים שווה לטעם הקודם? <br /> <br /> ב. מאיזה טעם האשה יכולה לכפות את בעלה לעלות ? <br /> <br /> ג. מה המשמעות של הדין בימינו, ומה היחס בין ירושלים העתיקה- לשכונות החדשות שמחוץ לחומות?<br /> == הכל מעלין לארץ ישראל. ==<br /> <br /> ניתן לומר, שישנם חמש שיטות מרכזיות בטעם היכולת של בני הזוג לכפות את השני לעלות לארץ ישראל: <br /> <br /> א. יישום של מצוות התורה ליישוב הארץ.<br /> <br /> ב. עליה לצורך קיום מצוות התלויות בארץ.<br /> <br /> ג. תקנת חכמים ליישוב הארץ. <br /> <br /> ד. תקנת חכמים לדור במקום קדושה.<br /> <br /> ה. יישום דיני אישות בין איש לאשתו, בייחס לכפיית מעבר מקום המגורים. <br /> <br /> להלן נפרט כל אחד מן הטעמים: <br /> <br /> א. השיטה הראשונה, סוברת שדין המשנה הוא יישום של מצווה מן התורה ליישוב הארץ. וכך מפורש בשו&quot;ת הרשב&quot;ש (סימן א'): <br /> &quot;...וצריך לעיין למה כופין אחד אנשים ואחד נשים, ומהיכן יצא לנו שרש הדין הזה. ונ&quot;ל שהטעם הוא משום דישיבת ארץ ישראל מצוה היא ונפקא לן מקרא דכתיב בארץ ישראל וירשתם אותה וישבתם בה. וכן כתב ג&quot;כ הרמב&quot;ן זכרונו לחיי העולם הבא בחידושי התורה בפרשת ואלה מסעי, וגם בספר המצוות שלו במצות רביעית...&quot;<br /> הרשב&quot;ש מדייק שכך גם הרמב&quot;ן הבין את הגמרא . ונראה, שניתן לדייק זאת גם כן מדברי הר&quot;ן (סה ע&quot;ב בדפי הרי&quot;ף, ד&quot;ה לאתויי עבדים) שרוצה לחזק את שיטת הראב&quot;ד בדין עבד כנעני שיכול לכפות את בעליו לעלות לא&quot;י- משום שגם הוא מצווה ביישוב הארץ. לפי זה, יש לומר שהמשנה שלנו באה להודיע שהדינים הרגילים הנוגעים למעבר המגורים אינם תקפים כאשר הרצון הוא לעבור לגור לארץ ישראל או לירושלים . והסיבה לכך היא: שלא ייתכן שבן הזוג ימנע מהאחר לקיים את מצוות יישוב הארץ, שלא רק נחשבת כ'מצווה מן המניין' אלא כמצווה עצומה, כפי שנאמר בספרי (דברים יב, כט): &quot;שקולה ישיבת ארץ ישראל כנגד כל המצוות שבתורה&quot;, וכפי שניתן לראות מהמשך הגמרא בכתובות (קי ע&quot;ב): &quot;כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו א-לוה&quot; .<br /> <br /> ב. השיטה השנייה סוברת, שדין המשנה תקף בכדי שהאדם יוכל לקיים את המצוות התלויות בארץ. יש להבחין שלפי שיטה זו, בן הזוג אינו מעכב את האחר לקיים את מצוות יישוב הארץ (מעצם מעלת הישיבה בתוכה), אלא הוא מונע ממנו לקיים את המצוות התלויות בארץ. כך נראה לדייק מדברי רבנו חיים מבעלי התוספות (כתובות קי ע&quot;ב, ד&quot;ה הוא אומר לעלות), וכך מפורש בתשב&quot;ץ (שו&quot;ת התשב&quot;ץ ח&quot;ג , סימן ר): <br /> &quot;דתרי ענייני נינהו קדושת שכינה וקדושת מצות ... וחיוב העלאה הוא מפני קדושת מצות...&quot; <br /> <br /> ג. השיטה השלישית, סוברת שדין המשנה נובע מתוקף תקנת חכמים לצורך יישוב הארץ. ייתכן שלפי סברה זו, או: שאין מצוות יישוב הארץ מן התורה, או שאין בכוח מצוות יישוב הארץ בכדי לחייב את בן הזוג לעלות, או שטעמים אלו (של מצוות יישוב הארץ / מצוות התלויות בארץ) אינם יכולים להסתדר עם כל פרטי המשנה (כגון: טעם עלייה לירושלים, וטעם שאשה כופה את בעלה לעלות) . וכך כותב בעל פאת השולחן (הלכות ארץ ישראל סי' ג): <br /> &quot;עיקר טעמא... משום יוקר מצווה זו ששקולה ככל התורה עשו כמה דברים יותר מהדין. כן הכא אמרו חכמים שכופין זה את זה כדי שיעלו ויוגרם ישיבת א&quot;י... ולכן אמרו שכופין לאיש גם כן. לא משום מצוות התלויות ולא משום מצוות ישיבת האישה בה...&quot;<br /> ייתכן שניתן לדייק שיטה זו אף מדברי הגמרא (קי ע&quot;ב, ביחס לחידוש של המשנה) : &quot;משום ישיבת ארץ ישראל&quot; , שאינה מזכירה לשון של 'מצווה'. וגם מפירוש הריטב&quot;א על הסוגיה (ד&quot;ה הכל מעלין): &quot;...דאכתי איכא חבת הארץ וכדאיתא בגמרא...&quot;- שמזכיר זאת רק כ'חיבה'. <br /> <br /> ד. השיטה הרביעית, סוברת שדין המשנה נובע מתוקף תקנת חכמים לתת עדיפות למקום מגורים במקום של קדושה. כך נראה מדברי החת&quot;ם סופר (שו&quot;ת חתם סופר ח&quot;ב, יו&quot;ד, ס' רלד) שנימק את דין המשנה: &quot;לא משום מצות התלוים בא&quot;י וירושלים... אלא משום קדושת עצמה&quot; (שם) - בכך שעצם נוכחות הקדושה היתירה שנמצאת בא&quot;י, גרמה לחכמים לבוא ולתקן את דין המשנה . <br /> <br /> ה. השיטה החמישית, סוברת שדין המשנה ממשיך לעסוק ביכולת של בני הזוג לכפות זה את זה לעבור למקום מגורים אחר, מתוקף התחייבות של בני הזוג בעת הנישואין. בדרך זו הולך הרב טוקצינסקי (&quot;עיר הקודש והמקדש&quot;, ח&quot;ג פט&quot;ו). לדעתו, המשנה האחרונה היא יישום הדין המובא בתוספתא (פרק יב, יא) : <br /> &quot;אם היה מיהודה וארס אשה בגליל, כופין אותה לצאת שעל מנת כן נשאה&quot;. <br /> התוספתא מחדשת, שהדינים שנאמרו במשניות- כגון: שאי אפשר לכפות על האשה לעבור ממדינה למדינה ללא הסכמתה, והחיוב לעבור מנווה הרע לנווה היפה- אינם חלים כאשר הבעל בא ממקום אחר, והסיבה לכך היא: שהאשה ידעה &quot;שעל מנת כן נשאה&quot;. מחדש הרב טוקצינסקי, שכך גם היחס בין ארץ ישראל לשאר הארצות : <br /> &quot;שכל נישואי ישראל על מנת כן הם מתקשרים, שבכל זמן שירצו לשוב אליה הרי זה חזרה אל עיר וארץ מולדת, שלכולם יש חלק בא&quot;י ובירושלים, הרי כאילו יש תנאי מוקדם בנישואין של כל בן ובת בישראל&quot; (שם) .<br /> == הכל מעלין לירושלים. ==<br /> <br /> כפי שראינו, ישנן מספר גישות ביחס לטעם שניתן לכפות את בן הזוג לעלות לארץ ישראל. יש לבחון האם הטעמים נכונים גם כן בייחס לעלייה לירושלים:<br /> <br /> אם נאמר שהדין של הכפייה נובע מתוקף המצווה מן התורה ליישוב הארץ, אז נוכל לומר שגם הכפייה לעלות לירושלים נובעת מאותה המצווה. נראה שכך הבינו הרשב&quot;ש (שו&quot;ת, סימן א) והרב שמואל הלוי ווזנר (שו&quot;ת שבט הלוי ח&quot;ג, סי' ר&quot;א), ועיין בדבריו שלומד זאת מהשגות הרמב&quot;ן לספר המצוות (מצווה ד) שהסמיך דבריו לפסוק &quot;ארץ הכנעני והלבנון&quot; שעליו דרשו בספרי (פיסקא א) שזהו בית המקדש, להראות שיישוב המקדש וירושלים הם חלק ממצוות כיבוש הארץ, ומצווה להתיישב סביב המקדש . <br /> <br /> גם לסוברים שטעם הכפייה היא מפני קיום המצוות התלויות בארץ (ר' חיים בתוספות, תשב&quot;ץ), ישנה סברה לומר שגם היכולת לכפות לעלות לירושלים נובעת מפני המצוות היתירות שנוהגות בה. יש שהקשו על שיטה זו- איזה מצוות מיוחדות נוהגות בירושלים (שאדם שגר מבחוץ אינו יכול לקיימן אילו היה עולה מדי פעם לירושלים)? ואם נאמר שמדובר באיסורים המיוחדים שהיו נוהגים בירושלים: כמו איסור הלנת המת ואיסור נטיעת גינות ופרדסים- הרי שהן מצוות ל&quot;ת, ואיזה מצווה האדם מקיים בזה? מכוח קושיה זו, הסביר התשב&quot;ץ (סי' רא) שהטעם לעלייה לירושלים אינו מפני המצוות התלויות בארץ, אלא מפני הקדושה היתירה שנוהגת בה, ושלא בטלה לעולם. יש שתירצו (הר הקודש, פנים מסבירות בקכ&quot;ב אות קפ&quot;ד) שעצם ההימנעות מהעבירה נחשבת כמצווה. <br /> <br /> אם נאמר שהטעם לכפייה לעלות לארץ נובע מתקנת חכמים ליישוב הארץ, אז נראה שבוודאי גם הטעם ליכולת לכפות את בן הזוג לעלות לירושלים נובע מתקנת חכמים לחיזוק היישוב בירושלים. ירושלים תמיד הייתה חלק בלתי נפרד מהעם היהודי, ומההבנה ששלמות ירושלים ובניינה מבטא את שלמות העם ובניינו - חכמים התקינו שבני הזוג יוכלו לכפות זה על זה לעלות וליישב את ירושלים. אחת מן הדוגמאות שמהן ניתן ללמוד על המאמצים של מנהיגי ישראל ליישוב ירושלים, היא מספר נחמיה, שבו אנו רואים את מסירות הנפש וההקרבה של נחמיה והעם לפעול למען בניין ירושלים, וכחלק מן הפעולות לשיקום העיר, נחמיה מעודד את המשפחות לעלות וליישב את ירושלים (נחמיה יא, ב): &quot; וַיְבָרֲכוּ הָעָם לְכֹל הָאֲנָשִׁים הַמִּתְנַדְּבִים לָשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִָם&quot;. <br /> <br /> אם נאמר שהטעם לכפייה לעלות לארץ נובעת מהעדיפות לגור במקום של קדושה, אז בוודאי שניתן להמשיך באותו הכיוון ולומר שגם הטעם שניתן לכפות לעלות מארץ ישראל לירושלים הוא מפני הקירבה היתירה למקום השכינה .כך הסיק התשב&quot;ץ (לעיל, אך רק בייחס לטעם של הכפייה לירושלים) וכך מבואר בחתם סופר (שם): <br /> &quot;שקדושת ירושלים חמורה מקדושת שאר ארץ ישראל... ולא תליה כלל בקיום מצות אלא הארץ עצמה קדושה וירושלים קדושה יותר... מקדימים יושבי א&quot;י משום דישיבתה מצוה מפני קדושה שבה וראויה להקדים עושי מצוה כן נראה לי, אם כן ממילא הוא הדין ירושלים נגד ארץ ישראל...&quot;<br /> <br /> אם נאמר שהטעם לכפייה לעלות לארץ ישראל נובע מטעם דין &quot;ארץ מולדת&quot; (הרב טיקוציסנקי) שבו הבעל יכול לכפות את אשתו לשוב אל ארץ מוצאו (מפני שעל מנת כן נשאה), אז נאמר שגם היכולת לכפות את בן הזוג לעלות לירושלים הוא מדין 'עיר מולדת', שעל מנת כן נרקמו הנישואין. <br /> == אחד האנשים ואחד הנשים. ==<br /> <br /> כפי שראינו בגמרא, היכולת לכפות לעלות לגור בארץ ובירושלים- שווה בין לגברים ובין לנשים. בעניין היכולת של הגברים לכפות את נשותיהם- נראה שכל הטעמים שהוזכרו לעיל מובנים. אולם, יש לברר כיצד טעמים אלו מצדיקים את היכולת של האשה להכריח את בעלה לעלות / להוציא ויתן כתובה: <br /> <br /> לכאורה, היה ניתן לומר: שכשם שהגברים מחויבים במצוות יישוב הארץ, כך גם הנשים . לפי זה, כשם שהבעלים רשאים לכפות את נשיהן לעלות לא&quot;י ולירושלים מטעם מצוות יישוב הארץ, כך גם הנשים יכולות לכפות את בעליהן לעלות. גם לשיטה הסוברת שטעם המשנה נובע משום הרצון לקיים מצוות התלויות בארץ, הרי שגם הגברים וגם הנשים חייבים בהן, ואם כן מובן כיצד יש בכוח הנשים לכפות על בעליהן לעלות. <br /> אולם, המהרי&quot;ט (שו&quot;ת מהרי&quot;ט, יו&quot;ד ח&quot;ב, סי' כח) הקשה על שיטות אלו, מכוח הגמרא בקידושין (ל ע&quot;ב) ששם כתוב שאשה אין לה יכולת לקיים את מצוות כיבוד אב ואם מפני שהיא נמצאת ברשות בעלה, וחייבת בכבודו. ואם כך לגבי מצווה זו- בוודאי שלגבי שאר מצוות, כגון: מצוות יישוב הארץ, ומצוות התלויות בארץ- תהיה פטורה כאשר זה מתנגש בכבוד בעלה! ועוד הקשה המהרי&quot;ט: כיצד ניתן לומר שאשה יכולה לכפות את בעלה בכדי לקיים את המצוות התלויות בארץ, הרי כל קרקע שתקנה ייהפך להיות ברשות בעלה, ואם כן כל המצוות התלויות בארץ שתעשה (כגון: אם היא אשת כהן אוכלת בתרומה, הפרשת תרומות ומעשרות מטבל, הפרשת חלה דאורייתא בא&quot;י, שביעית וכדו') יהיו רק בתור שליח של הבעל (אולם היא בעצמה לא מחויבת בהם)?! ואם כן קשה כיצד האשה יכולה לכפות את בעלה לעלות? <br /> <br /> בשל קושיות אלו, הוכיח המהרי&quot;ט שהטעם שהאשה יכולה לכפות את בעלה לעלות הוא משום המעלה והקדושה היתירה של המגורים בארץ ישראל (וכפי שאמרו בהמשך הגמרא בכתובות (קי ע&quot;ב) &quot;כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו א-לוה&quot;). אמנם הקשה על תירוץ זה החתם סופר (שו&quot;ת חתם סופר, יו&quot;ד סי' רלד): שאמנם ניתן לומר טעם זה כשהאישה כופה אותו לעבור לגור בארץ ישראל, אולם לפי טעם זה לא מובן כיצד היא יכולה לכפות אותו לעלות מארץ ישראל לירושלים, רק בשביל תוספת הקדושה? מקושיות אלו, החתם סופר ניסה לדייק מן השיטה המקובצת (כתובות קי כ&quot;ב) בשם רש&quot;י גירסה אחרת, שבה גם האשה יכולה לכפות את בעלה לעלות רק לא&quot;י, ואילו בסיפא של המשנה- רק הבעל יכול לכפות לעלות לירושלים. אולם שיטה זו היא דחוקה, והוא בעצמו אומר שלא כך פירשו הרמב&quot;ם (פירוש המשנה), המאירי, והכפתור ופרח (סקכ&quot;ח, אות י&quot;א). <br /> <br /> אחרים ניסו לתרץ (הרב י. שציפאנסקי, א&quot;י בספרות התשובות, ח&quot;א, ע&quot;מ קפ הערה 128( שמה שהאשה כופה את בעלה לעלות, אע&quot;פ שאין לה קניין בארץ (כל עוד היא ברשות בעלה) ולא שייך בה חיוב מצוות התלויות בארץ (מהטעמים שהזכרנו לעיל), מכל מקום יש בה תוספת איסורים ואזהרות בארץ ישראל (וכך גם ביחס לאיסורים שבירושלים), והשווה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, ועצם ההימנעות מהאיסורים וההזהרות הללו, נחשבים כ'מצווה' ומאפשרים לה לכפות על בעלה לעלות או להוציא ולתן כתובה. <br /> <br /> גם לפי הסברו של הרב טוקצינסקי, שבו אנו אומרים שהיכולת לכפות את בן הזוג לעלות נובעת מדין 'ארץ ועיר מולדת', ניתן להקשות: שהרי מתוך העיון בדברי התוספתא, נראה שרק לבעל יש את היכולת להשיב את אשתו לארץ / עיר מולדתו, ואילו האשה במקרה כזה נמשכת אחר הבעל ? אמנם לפי הרמ&quot;א בשם רבנו תם (אבן העזר ע&quot;ה, א) שפסק שכאשר שניהם באים מארץ אחת, ונשא אותה בארץ אחרת- יכולה לכוף אותו לשוב אל ארץ מוצאם- לא קשה, שהרי ניתן לומר שזהו הדין ממש ביחס של שאר הארצות לארץ ישראל, אולם לשאר הפוסקים (רמב&quot;ם, טוש&quot;ע) שהבינו שרק הבעל יכול להשיב אל ארץ מולדת- חוזרת הקושיה כיצד היא יכולה לכפות את הבעל לעלות (או להוציא ולתן כתובה)? <br /> הרב טוקצינסקי תירץ ('עיר הקודש והמקדש' ח&quot;ב, פרק טו, ב) שלארץ ישראל ולירושלים יש תוקף יותר חוקי מכל שאר ארץ מולדת שאיננה אלא ארעית זמנית ופרטית, שלא כארץ ישראל וירושלים שהם נצחיות ותמידיות- ולהן ניתן תוקף חוקי יותר גדול, ששניהם יכולים לכוף זה את זה. אולם לפי דבריו, מוכח שהטעם של המשנה 'הכל מעלין' הוא איננו השתקפות של הדין הפשוט של התוספתא, ואכן שייך בו התערבות של תקנת חכמים (לתת לו 'תוקף חוקי' יותר גדול) וחידוש גדול יותר. <br /> <br /> שאלתי את השאלה הזו לרב יונתן רוזין שליט&quot;א, והוא הביא לי כיוון מחשבה נוסף: שברגע שהאשה מחליטה לעלות לארץ ישראל, הרי שבאופן תיאורטי היא כאילו נמצאת כבר בארץ, והואיל וגם מקום המוצא של הבעל באופן תיאורטי הוא בארץ- הרי שכאשר הבעל רוצה להישאר בחוץ לארץ, זה כאילו שהוא מבקש להעביר את האשה ממקומם הראשון למדינה אחרת (והדין הרגיל הוא שיוציא ויתן כתובה). כשם שיש יחס כזה בין ארץ ישראל לשאר הארצות- כך הוא היחס שבין ירושלים לשאר חלקי הארץ.<br /> == הארץ וירושלים בימינו. ==<br /> <br /> בירור נוסף שעלינו לעשות, הוא מה תוקף דין המשנה בימינו. <br /> <br /> ישנם ראשונים שרצו לומר, שכיום אין כלל אפשרות לבני הזוג לכפות אחד את השני. העיקרי שבהם, הוא רבנו חיים מבעלי התוספות (קי ע&quot;ב, תוד&quot;ה הוא אומר לעלות). לדעתו, דין המשנה נועד בכדי לאפשר לבני הזוג לקיים את המצוות התלויות בארץ. על כן, כיום- כאשר איננו יכולים להיזהר במצוות התלויות בארץ- אין מצווה לדור בארץ. האחרונים ניסו לבאר את דבריו: בית הלוי (חלק ב, סימן נ אות ג) הסביר, שלדעתו מצוות יישוב הארץ נועדה בכדי שנוכל לקיים את המצוות התלויות בארץ, ועל כן כיום כאשר איננו בקיאים בהן- פקעה המצווה. אולם דבריו הם מעט קשים, שהרי המשנה נאמרה לאחר החורבן, ומוכח מהמשך הגמרא מכמה אמוראים שגם בזמן הזה יש איסור לצאת מארץ ישראל (ואם כן מוכח שמצוות יישוב הארץ עודה תקפה)! האבני נזר (שו&quot;ת אבני נזר יו&quot;ד ס' תנד, ד) הסביר בדעתו, שמצוות יישוב ארץ ישראל אכן נוהגת גם בימינו לאנשים הבקיאים במצוות התלויות בה, אולם לאלו שאינם בקיאים – אין מצווה, בכדי שלא יבואו לידי מכשול. אחרים רצו לבאר בשיטתו , שאין הכוונה רק למצוות התלויות בארץ, אלא לכל מצוות התורה, שהעוון על אי-עשייתם בארץ חמור יותר. <br /> <br /> אולם רבים אשר דחו את שיטתו. והוכיחו ממקומות רבים, שמצוות יישוב ארץ ישראל נוהגת אף ביום הזה. ראשית כל, דברים אלו מפורשים ברמב&quot;ן בהשגותיו על ספר המצוות לרמב&quot;ם (מצוות עשה ד) שהבין שמצוות יישוב הארץ לא נובעת מקיום המצוות שעליה, ויש לה קדושה עצמית שתקפה לדורות. והנועם ט&quot;ז (עמ' נא) כתב ששיטת הרמב&quot;ן היא שיטת כל הפוסקים מהרי&quot;ף עד השו&quot;ע. גם הכפתור ופרח (פרק י) הוכיח שקדושת הארץ לא פסקה לאחר החורבן, ועדיין קיימת המצווה ליישב בה. המהרי&quot;ט (שו&quot;ת מהרי&quot;ט ח&quot;ב יו&quot;ד ס' כח) התייחס לדברי ר' חיים, והקשה עליו משאר הראשונים שכלל לא התייחסו לדבריו ופסקו את דין המשנה גם לימינו. לבסוף, הוא כתב שדברים אלו נכתבו ע&quot;י תלמיד טועה, ואין לסמוך עליהם. <br /> <br /> טעם נוסף הנזכר בתוספות (שם) הוא שכיום דין המשנה אינו תקף מפני סכנת הדרכים. יש כאלו שניסו לדייק משאר הפוסקים שהזכירו את דין המשנה כפשוטו (כמו הרמב&quot;ם, הרא&quot;ש והטור) שלדעתם, אין חילוק בין זמן של סכנה לזמן שאין בו סכנה , אולם רוב הפוסקים הבינו שכולם מסכימים שאין הכרח לכפות כאשר יש סכנה. וכך גם כתב בשו&quot;ע (אבן העזר, סי' ע&quot;ה סע' ה, בשם 'יש אומרים'). אולם מוכח לדייק מדבריו, שאין הכוונה שעיקר הדין אינו תקף בימינו, אלא שכל עוד יש סכנת דרכים- אין אפשרות לכפות. על כן, בימינו, שכבר אין סכנת דרכים חריגה, נראה שדין המשנה שוב תקף . <br /> <br /> אחרים סוברים, שכיום רק לבעל יש אפשרות לכפות את אשתו לעלות. הרמ&quot;ה הוכיח זאת מתוך ניסיון ליישב את הסתירה בין הבבלי (קי ע&quot;ב) שבו מוזכר שכל אחד מבני הזוג יכול לכפות את השני לעלות, לירושלמי (פרק יג, הלכה יא) ששם מוזכר שרק הבעל יכול לכפות את אשתו. תירץ הרמ&quot;ה: שהבבלי מדבר על הזמן שבית המקדש קיים, והירושלמי עוסק לאחר חורבן הבית. והסיבה לכך היא מכיוון שכאשר בית המקדש היה קיים, אזי היה מצווה יותר גדולה ליישוב הארץ וירושלים. השלטי גיבורים (סה ע&quot;ב בדפי הרי&quot;ף, אות א) דחה את דבריו, שאם כן- מדוע כיום (לאחר החורבן) הבעל עדיין יכול לכפות את אשתו לעלות? ועל כן הראשונים תירצו את הירושלמי באופן אחר, שבכל אופן יתאים לדברי הבבלי . <br /> <br /> הרי&quot;ף (כתובות, סה ע&quot;ב בדפי הרי&quot;ף) הביא את המשנה להלכה, ומשמע שהוא פוסק אותה גם לימינו. וכן הרמב&quot;ם (אישות יג יט-כ) והשו&quot;ע (אה&quot;ע, עה ג-ד) שלא חילקו בין זמן המקדש להיום.<br /> בעניין היכולת לכפות לעלות לירושלים, מלבד הראשונים שהזכרנו לעיל- שפסקו דין זה להלכה, גם ראשונים שסוברים שדין העלייה לארץ ישראל כיום לא תקף (או משום שלדעתם בטלה קדושת הארץ, או משום שהטעם לכפייה היא משום קיום המצוות התלויות בארץ שכיום אינו חל על מי שאינו בקיא בכך), דין הכפייה לירושלים נשאר תקף גם היום . וזה מפני שלדעתם הטעם לעלות לירושלים הוא מפני הקדושה, וקדושת ירושלים לא בטלה , או מפני ההישמרות מן האיסורים המיוחדים הנוהגים בירושלים גם בימינו . <br /> == העלייה לירושלים בימינו: לפנים מן החומות או גם לשכונות החדשות. ==<br /> <br /> במאה וחמישים שנה האחרונות ברוך ה' החלה העיר ירושלים להתרחב אל מחוץ לחומות העיר העתיקה . עם התרחבות העיר לשכונות החדשות, התעוררה השאלה ההלכתית (בין היתר): מה יהיה הדין בייחס לכפייה של אחד מבני הזוג לעלות לשכונות החדשות? <br /> יש אחרונים שרצו לומר שדין המשנה שייך רק לירושלים שלפנים מן החומה (המקודשת). וניתן לומר שסברתם נובעת מההבנה שסיבת היכולת לכפות לעלות לירושלים נובעת דווקא: <br /> א. מפני שיש בישיבתה חלק מהותי ממצוות יישוב הארץ, ואילו הישיבה מחוץ למקום המקודש שווה למצוות הישיבה בשאר חלקי הארץ. <br /> ב. מפני המעלה היתירה של מקום המגורים במקום שיש בו קדושה יתירה (הנמצאת רק לפנים מן החומות) . <br /> ג. מפני המצוות היתירות הנוהגות דווקא בירושלים שלפנים מן החומה. <br /> <br /> אמנם, אחרים סוברים שיש מקום להרחיב את דין המשנה ולכפות את אחד מן בני הזוג לעלות אף לשכונות החדשות:<br /> <br /> הרב עובדיה הדאיה (שו&quot;ת ישכיל עבדי ח&quot;ו סי' יז א) סובר שהמעלה היתירה בקדושה של השכונות הקרובות למקום המקדש, הייתה אמורה לאפשר לבני הזוג לכפות זה את זה לעלות אליהן, אולם לבסוף הוא מסתייג מדבריו ואומר שלא נוהגים לכפות לעלות לשכונות שמחוץ לחומות. וכך הוא כותב בתחילת דבריו: <br /> &quot;ירושלים החדשה מקודשת יותר משאר ערי ארץ ישראל שהרי עתה שנתרחב הישוב ונתקרבנו כולם לירושלים העתיקה, דנים אותה כירושלים העתיקה... מכיוון שכל הקרב אל הקודש הוא יותר קדוש מהרחוק... ומכיוון שכן דנים בה את אותה הלכה של הכל מעלין לירושלים&quot;. <br /> <br /> הרב נחום שפירא (הר הקודש עמ' קכו) סובר שניתן לכפות את בן הזוג לעלות אף לשכונות החדשות, מפני שהיישוב בשכונות החדשות מסייע בחיזוק היישוב של ירושלים שבתוך החומות. וכך גם כותב הרב טוקצינסקי (עיר הקודש והמקדש ח&quot;ב, פט&quot;ו), למי שאינו מקבל את הסברה של ירושלים כ'עיר מולדת': <br /> &quot;...הא דאמרו הכל מעלין לירושלים זוהי משום חשיבות ישוב עיר הקודש. ועל כל פנים, מסתבר שגם זה היושב בפרברי העיר וקשור בעניינים הכלליים אל העיר הרי זה מיישב את העיר ונחשב ליושב ירושלים...&quot;. <br /> <br /> למי שסובר שהטעם לכפייה לעלייה לירושלים נובע משום 'עיר מולדת', אין הכרח לומר שה'עיר מולדת' נמצאת דווקא לפנים מן החומה, ובכל דור ודור עיר המולדת מוגדרת כפי מצבה העכשווי. אולי כך ניתן להסביר את השו&quot;ת היכל יצחק (אבן העזר ב, סימן נז) שסובר שדין המשנה תקף לכל חלקי העיר מפני שכולה נקראת בשם ירושלים. <br /> == סיכום. ==<br /> <br /> סקרנו בקצרה את הכיוונים השונים לטעם האפשרות לכפות את בן הזוג לעלות לארץ ישראל, והבאנו לכך חמישה כיוונים מרכזיים: <br /> א. חלק מקיום מצוות יישוב ארץ ישראל (רמב&quot;ן, ר&quot;ן, רשב&quot;ש).<br /> ב. לצורך קיום המצוות התלויות בארץ (רבנו חיים מבעלי התוספות, תשב&quot;ץ) .<br /> ג. תקנת חכמים לצורך יישוב הארץ (ריטב&quot;א, פאת השולחן).<br /> ד. היכולת לגור במקום שיותר קרוב לקדושה (חתם סופר). <br /> ה. חזרה אל ארץ מולדת (הרב טיקוצינסקי).<br /> <br /> טעמים אלו הם משמעותיים, מפני שהם מסבירים לנו כיצד ניתן לכפות את העלייה לירושלים. הקשנו על הטעם של 'מצוות יישוב הארץ' – כיצד הוא בא לידי ביטוי ביישוב ירושלים באופן שונה משאר חלקי הארץ, והצענו תירוץ שיישוב ירושלים הוא חלק מהותי ממצוות יישוב הארץ וגם ליושבים בארץ יש ציווי ליישב את ירושלים. גם על הסברה שאומרת שטעם הכפייה נובע בכדי לאפשר את קיום המצוות התלויות בארץ, שאלנו: מה העדיפות של המצוות בירושלים שעבורה ניתן לכפות על בן הזוג לעלות גם כאשר כבר נמצאים בארץ? ותירצנו, שעצם ההימנעות מהאיסורים המיוחדים הנוהגים בירושלים- נחשבת כמצווה. <br /> <br /> הסברנו מדוע דין המשנה כולל גם את הגברים וגם את הנשים, וראינו שיש מספר הסברים ליכולת של האשה לכפות את בעלה: או מפני שגם לה שייכת מצוות יישוב הארץ (למרות שהיא תחת בעלה וחייבת בכבודו) בכך שהיא נמנעת לעבור על האיסורים שבה, או מפני שכאשר הבעל מונע מאשתו לעלות לארץ- זה נחשב כאילו הוא רוצה להעבירה ממדינה למדינה (שבמקרה כזה חייב להוציא ולתן כתובה), או שמפני החשיבות של המגורים בירושלים- כללו חכמים את האשה בדין המשנה. <br /> <br /> לאחר מכן, שאלנו האם גם בימינו בני הזוג יכולים לכפות אחד את השני לעלות לארץ ולירושלים, וראינו שיש לכך שלושה שיטות מרכזיות: <br /> א. כיום אין כלל אפשרות לכפות לעלות לארץ, מפני שאין חיוב ביישוב הארץ כאשר איננו בקיאים במצוות התלויים בה (על פי רבנו חיים בתוספות). <br /> ב. כיום, רק לבעל יש אפשרות לכפות את אשתו לעלות (בניגוד לזמן המקדש שבו שניהם היו כופים זה את זה), והסיבה לכך היא שכאשר בית המקדש היה קיים היה מצווה יותר גדולה ליישוב הארץ וירושלים, ואילו כיום המצווה פחתה והיא אינה כוללת את האשה (רמ&quot;ה).<br /> ג. אין שינוי בדין המשנה, ושני בני הזוג יכולים כיום לכפות זה את זה לעלות לארץ ולירושלים, כל עוד אין סכנת דרכים ממשית (תוספות, וכך מדויק משאר הראשונים והשולחן ערוך). <br /> <br /> בעניין מעמדה של ירושלים בימינו, הבאנו מחלוקת אחרונים האם ניתן לכפות את בן הזוג לעלות רק לתחומי העיר המקודשת, או שניתן לכפות גם כן לעלות לשכונות החדשות שמחוץ לחומות.<br /> [[קטגוריה:ארץ ישראל]]</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%94&diff=15617 2020-09-03T16:33:33Z

<p>עמד: יצירת דף עם התוכן &quot;קטגוריה:מצוות התלויות בארץ&quot;</p> <hr /> <div>[[קטגוריה:מצוות התלויות בארץ]]</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%94%D7%9B%D7%9C_%D7%9E%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%9C%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D&diff=15616 2020-09-03T16:33:17Z

<p>עמד: </p> <hr /> <div>== הקדמה. ==<br /> <br /> המאמר מתמקד בסוגיה הנמצאת במשנה האחרונה במסכת כתובות. המאמר עוסק בזכותם של אחד מבני הזוג לדרוש לעבור לגור בארץ ישראל או לירושלים, עד כדי האפשרות לפרק את הקשר המשפחתי במידה ואחד מן בני הזוג אינו נענה לבקשה. במאמר אנסה לבאר את הסוגיה וטעמיה ואת מקומה בהלכה בימינו.<br /> == הצגת הסוגיה. ==<br /> <br /> המשנה האחרונה של מסכת כתובות דנה, בין היתר, ביכולת של אחד מן בני הזוג לכפות את השני לעבור לגור בארץ ישראל, ומתוך ארץ ישראל - לירושלים: <br /> &quot;הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין, הכל מעלין לירושלים ואין הכל מוציאין, אחד האנשים ואחד הנשים...&quot; (כתובות קי ע&quot;ב)<br /> <br /> הגמרא (שם) מדייקת מן המשנה- שבני הזוג יכולים אף לכפות על עבדיהם לעלות עימם , ואינם יכולים להחזיר לחו&quot;ל עבד שברח לארץ ישראל. בנוסף, הגמרא אומרת שאחד מן בני הזוג יכול לכפות על השני לעלות אף מן נווה (מדור) היפה לנווה הרע, ואילו הוא אינו יכול לכפות להוציא אף מן נווה הרע לנווה היפה. <br /> <br /> דברים אלו, באים בניגוד לנאמר במשנה הקודמת (קי ע&quot;א- ע&quot;ב) ביחס ליכולת של הבעל לכפות את אשתו לעבור מדירה לדירה רק כאשר המעבר הוא באותה הארץ, באותו סוג של עיר (&quot;מכרך לכרך, מעיר לעיר&quot;) ולמדור שווה / נעים יותר מן המדור הקודם ('מנווה הרע לנווה היפה') . לפי זה, משנתנו מחדשת: שכל הדינים הרגילים ביחס לכפיית מעבר מקום המגורים, אינם חלים כאשר אחד מן בני הזוג חפצים לעלות מחוץ לארץ לא&quot;י, ומארץ ישראל לירושלים. <br /> <br /> בהמשך, הברייתא (שם) מתייחסת למקרה שבו אחד מן בני הזוג מסרב לעלות: <br /> &quot;הוא אומר לעלות, והיא אומרת שלא לעלות - כופין אותה לעלות, ואם לאו - תצא בלא כתובה, היא אומרת לעלות, והוא אומר שלא לעלות - כופין אותו לעלות, ואם לאו - יוציא ויתן כתובה. היא אומרת לצאת, והוא אומר שלא לצאת - כופין אותה שלא לצאת, ואם לאו - תצא בלא כתובה; הוא אומר לצאת, והיא אומרת שלא לצאת - כופין אותו שלא לצאת, ואם לאו - יוציא ויתן כתובה&quot;. <br /> <br /> ברם, סוגיה זו מעוררת מספר שאלות: <br /> <br /> א. מאיזה טעם אחד מן בני הזוג יכול לכפות לעלות לארץ ישראל, והאם טעם הכפייה לעלות לירושלים שווה לטעם הקודם? <br /> <br /> ב. מאיזה טעם האשה יכולה לכפות את בעלה לעלות ? <br /> <br /> ג. מה המשמעות של הדין בימינו, ומה היחס בין ירושלים העתיקה- לשכונות החדשות שמחוץ לחומות?<br /> == הכל מעלין לארץ ישראל. ==<br /> <br /> ניתן לומר, שישנם חמש שיטות מרכזיות בטעם היכולת של בני הזוג לכפות את השני לעלות לארץ ישראל: <br /> <br /> א. יישום של מצוות התורה ליישוב הארץ.<br /> <br /> ב. עליה לצורך קיום מצוות התלויות בארץ.<br /> <br /> ג. תקנת חכמים ליישוב הארץ. <br /> <br /> ד. תקנת חכמים לדור במקום קדושה.<br /> <br /> ה. יישום דיני אישות בין איש לאשתו, בייחס לכפיית מעבר מקום המגורים. <br /> <br /> להלן נפרט כל אחד מן הטעמים: <br /> <br /> א. השיטה הראשונה, סוברת שדין המשנה הוא יישום של מצווה מן התורה ליישוב הארץ. וכך מפורש בשו&quot;ת הרשב&quot;ש (סימן א'): <br /> &quot;...וצריך לעיין למה כופין אחד אנשים ואחד נשים, ומהיכן יצא לנו שרש הדין הזה. ונ&quot;ל שהטעם הוא משום דישיבת ארץ ישראל מצוה היא ונפקא לן מקרא דכתיב בארץ ישראל וירשתם אותה וישבתם בה. וכן כתב ג&quot;כ הרמב&quot;ן זכרונו לחיי העולם הבא בחידושי התורה בפרשת ואלה מסעי, וגם בספר המצוות שלו במצות רביעית...&quot;<br /> הרשב&quot;ש מדייק שכך גם הרמב&quot;ן הבין את הגמרא . ונראה, שניתן לדייק זאת גם כן מדברי הר&quot;ן (סה ע&quot;ב בדפי הרי&quot;ף, ד&quot;ה לאתויי עבדים) שרוצה לחזק את שיטת הראב&quot;ד בדין עבד כנעני שיכול לכפות את בעליו לעלות לא&quot;י- משום שגם הוא מצווה ביישוב הארץ. לפי זה, יש לומר שהמשנה שלנו באה להודיע שהדינים הרגילים הנוגעים למעבר המגורים אינם תקפים כאשר הרצון הוא לעבור לגור לארץ ישראל או לירושלים . והסיבה לכך היא: שלא ייתכן שבן הזוג ימנע מהאחר לקיים את מצוות יישוב הארץ, שלא רק נחשבת כ'מצווה מן המניין' אלא כמצווה עצומה, כפי שנאמר בספרי (דברים יב, כט): &quot;שקולה ישיבת ארץ ישראל כנגד כל המצוות שבתורה&quot;, וכפי שניתן לראות מהמשך הגמרא בכתובות (קי ע&quot;ב): &quot;כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו א-לוה&quot; .<br /> <br /> ב. השיטה השנייה סוברת, שדין המשנה תקף בכדי שהאדם יוכל לקיים את המצוות התלויות בארץ. יש להבחין שלפי שיטה זו, בן הזוג אינו מעכב את האחר לקיים את מצוות יישוב הארץ (מעצם מעלת הישיבה בתוכה), אלא הוא מונע ממנו לקיים את המצוות התלויות בארץ. כך נראה לדייק מדברי רבנו חיים מבעלי התוספות (כתובות קי ע&quot;ב, ד&quot;ה הוא אומר לעלות), וכך מפורש בתשב&quot;ץ (שו&quot;ת התשב&quot;ץ ח&quot;ג , סימן ר): <br /> &quot;דתרי ענייני נינהו קדושת שכינה וקדושת מצות ... וחיוב העלאה הוא מפני קדושת מצות...&quot; <br /> <br /> ג. השיטה השלישית, סוברת שדין המשנה נובע מתוקף תקנת חכמים לצורך יישוב הארץ. ייתכן שלפי סברה זו, או: שאין מצוות יישוב הארץ מן התורה, או שאין בכוח מצוות יישוב הארץ בכדי לחייב את בן הזוג לעלות, או שטעמים אלו (של מצוות יישוב הארץ / מצוות התלויות בארץ) אינם יכולים להסתדר עם כל פרטי המשנה (כגון: טעם עלייה לירושלים, וטעם שאשה כופה את בעלה לעלות) . וכך כותב בעל פאת השולחן (הלכות ארץ ישראל סי' ג): <br /> &quot;עיקר טעמא... משום יוקר מצווה זו ששקולה ככל התורה עשו כמה דברים יותר מהדין. כן הכא אמרו חכמים שכופין זה את זה כדי שיעלו ויוגרם ישיבת א&quot;י... ולכן אמרו שכופין לאיש גם כן. לא משום מצוות התלויות ולא משום מצוות ישיבת האישה בה...&quot;<br /> ייתכן שניתן לדייק שיטה זו אף מדברי הגמרא (קי ע&quot;ב, ביחס לחידוש של המשנה) : &quot;משום ישיבת ארץ ישראל&quot; , שאינה מזכירה לשון של 'מצווה'. וגם מפירוש הריטב&quot;א על הסוגיה (ד&quot;ה הכל מעלין): &quot;...דאכתי איכא חבת הארץ וכדאיתא בגמרא...&quot;- שמזכיר זאת רק כ'חיבה'. <br /> <br /> ד. השיטה הרביעית, סוברת שדין המשנה נובע מתוקף תקנת חכמים לתת עדיפות למקום מגורים במקום של קדושה. כך נראה מדברי החת&quot;ם סופר (שו&quot;ת חתם סופר ח&quot;ב, יו&quot;ד, ס' רלד) שנימק את דין המשנה: &quot;לא משום מצות התלוים בא&quot;י וירושלים... אלא משום קדושת עצמה&quot; (שם) - בכך שעצם נוכחות הקדושה היתירה שנמצאת בא&quot;י, גרמה לחכמים לבוא ולתקן את דין המשנה . <br /> <br /> ה. השיטה החמישית, סוברת שדין המשנה ממשיך לעסוק ביכולת של בני הזוג לכפות זה את זה לעבור למקום מגורים אחר, מתוקף התחייבות של בני הזוג בעת הנישואין. בדרך זו הולך הרב טוקצינסקי (&quot;עיר הקודש והמקדש&quot;, ח&quot;ג פט&quot;ו). לדעתו, המשנה האחרונה היא יישום הדין המובא בתוספתא (פרק יב, יא) : <br /> &quot;אם היה מיהודה וארס אשה בגליל, כופין אותה לצאת שעל מנת כן נשאה&quot;. <br /> התוספתא מחדשת, שהדינים שנאמרו במשניות- כגון: שאי אפשר לכפות על האשה לעבור ממדינה למדינה ללא הסכמתה, והחיוב לעבור מנווה הרע לנווה היפה- אינם חלים כאשר הבעל בא ממקום אחר, והסיבה לכך היא: שהאשה ידעה &quot;שעל מנת כן נשאה&quot;. מחדש הרב טוקצינסקי, שכך גם היחס בין ארץ ישראל לשאר הארצות : <br /> &quot;שכל נישואי ישראל על מנת כן הם מתקשרים, שבכל זמן שירצו לשוב אליה הרי זה חזרה אל עיר וארץ מולדת, שלכולם יש חלק בא&quot;י ובירושלים, הרי כאילו יש תנאי מוקדם בנישואין של כל בן ובת בישראל&quot; (שם) .<br /> == הכל מעלין לירושלים. ==<br /> <br /> כפי שראינו, ישנן מספר גישות ביחס לטעם שניתן לכפות את בן הזוג לעלות לארץ ישראל. יש לבחון האם הטעמים נכונים גם כן בייחס לעלייה לירושלים:<br /> <br /> אם נאמר שהדין של הכפייה נובע מתוקף המצווה מן התורה ליישוב הארץ, אז נוכל לומר שגם הכפייה לעלות לירושלים נובעת מאותה המצווה. נראה שכך הבינו הרשב&quot;ש (שו&quot;ת, סימן א) והרב שמואל הלוי ווזנר (שו&quot;ת שבט הלוי ח&quot;ג, סי' ר&quot;א), ועיין בדבריו שלומד זאת מהשגות הרמב&quot;ן לספר המצוות (מצווה ד) שהסמיך דבריו לפסוק &quot;ארץ הכנעני והלבנון&quot; שעליו דרשו בספרי (פיסקא א) שזהו בית המקדש, להראות שיישוב המקדש וירושלים הם חלק ממצוות כיבוש הארץ, ומצווה להתיישב סביב המקדש . <br /> <br /> גם לסוברים שטעם הכפייה היא מפני קיום המצוות התלויות בארץ (ר' חיים בתוספות, תשב&quot;ץ), ישנה סברה לומר שגם היכולת לכפות לעלות לירושלים נובעת מפני המצוות היתירות שנוהגות בה. יש שהקשו על שיטה זו- איזה מצוות מיוחדות נוהגות בירושלים (שאדם שגר מבחוץ אינו יכול לקיימן אילו היה עולה מדי פעם לירושלים)? ואם נאמר שמדובר באיסורים המיוחדים שהיו נוהגים בירושלים: כמו איסור הלנת המת ואיסור נטיעת גינות ופרדסים- הרי שהן מצוות ל&quot;ת, ואיזה מצווה האדם מקיים בזה? מכוח קושיה זו, הסביר התשב&quot;ץ (סי' רא) שהטעם לעלייה לירושלים אינו מפני המצוות התלויות בארץ, אלא מפני הקדושה היתירה שנוהגת בה, ושלא בטלה לעולם. יש שתירצו (הר הקודש, פנים מסבירות בקכ&quot;ב אות קפ&quot;ד) שעצם ההימנעות מהעבירה נחשבת כמצווה. <br /> <br /> אם נאמר שהטעם לכפייה לעלות לארץ נובע מתקנת חכמים ליישוב הארץ, אז נראה שבוודאי גם הטעם ליכולת לכפות את בן הזוג לעלות לירושלים נובע מתקנת חכמים לחיזוק היישוב בירושלים. ירושלים תמיד הייתה חלק בלתי נפרד מהעם היהודי, ומההבנה ששלמות ירושלים ובניינה מבטא את שלמות העם ובניינו - חכמים התקינו שבני הזוג יוכלו לכפות זה על זה לעלות וליישב את ירושלים. אחת מן הדוגמאות שמהן ניתן ללמוד על המאמצים של מנהיגי ישראל ליישוב ירושלים, היא מספר נחמיה, שבו אנו רואים את מסירות הנפש וההקרבה של נחמיה והעם לפעול למען בניין ירושלים, וכחלק מן הפעולות לשיקום העיר, נחמיה מעודד את המשפחות לעלות וליישב את ירושלים (נחמיה יא, ב): &quot; וַיְבָרֲכוּ הָעָם לְכֹל הָאֲנָשִׁים הַמִּתְנַדְּבִים לָשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִָם&quot;. <br /> <br /> אם נאמר שהטעם לכפייה לעלות לארץ נובעת מהעדיפות לגור במקום של קדושה, אז בוודאי שניתן להמשיך באותו הכיוון ולומר שגם הטעם שניתן לכפות לעלות מארץ ישראל לירושלים הוא מפני הקירבה היתירה למקום השכינה .כך הסיק התשב&quot;ץ (לעיל, אך רק בייחס לטעם של הכפייה לירושלים) וכך מבואר בחתם סופר (שם): <br /> &quot;שקדושת ירושלים חמורה מקדושת שאר ארץ ישראל... ולא תליה כלל בקיום מצות אלא הארץ עצמה קדושה וירושלים קדושה יותר... מקדימים יושבי א&quot;י משום דישיבתה מצוה מפני קדושה שבה וראויה להקדים עושי מצוה כן נראה לי, אם כן ממילא הוא הדין ירושלים נגד ארץ ישראל...&quot;<br /> <br /> אם נאמר שהטעם לכפייה לעלות לארץ ישראל נובע מטעם דין &quot;ארץ מולדת&quot; (הרב טיקוציסנקי) שבו הבעל יכול לכפות את אשתו לשוב אל ארץ מוצאו (מפני שעל מנת כן נשאה), אז נאמר שגם היכולת לכפות את בן הזוג לעלות לירושלים הוא מדין 'עיר מולדת', שעל מנת כן נרקמו הנישואין. <br /> == אחד האנשים ואחד הנשים. ==<br /> <br /> כפי שראינו בגמרא, היכולת לכפות לעלות לגור בארץ ובירושלים- שווה בין לגברים ובין לנשים. בעניין היכולת של הגברים לכפות את נשותיהם- נראה שכל הטעמים שהוזכרו לעיל מובנים. אולם, יש לברר כיצד טעמים אלו מצדיקים את היכולת של האשה להכריח את בעלה לעלות / להוציא ויתן כתובה: <br /> <br /> לכאורה, היה ניתן לומר: שכשם שהגברים מחויבים במצוות יישוב הארץ, כך גם הנשים . לפי זה, כשם שהבעלים רשאים לכפות את נשיהן לעלות לא&quot;י ולירושלים מטעם מצוות יישוב הארץ, כך גם הנשים יכולות לכפות את בעליהן לעלות. גם לשיטה הסוברת שטעם המשנה נובע משום הרצון לקיים מצוות התלויות בארץ, הרי שגם הגברים וגם הנשים חייבים בהן, ואם כן מובן כיצד יש בכוח הנשים לכפות על בעליהן לעלות. <br /> אולם, המהרי&quot;ט (שו&quot;ת מהרי&quot;ט, יו&quot;ד ח&quot;ב, סי' כח) הקשה על שיטות אלו, מכוח הגמרא בקידושין (ל ע&quot;ב) ששם כתוב שאשה אין לה יכולת לקיים את מצוות כיבוד אב ואם מפני שהיא נמצאת ברשות בעלה, וחייבת בכבודו. ואם כך לגבי מצווה זו- בוודאי שלגבי שאר מצוות, כגון: מצוות יישוב הארץ, ומצוות התלויות בארץ- תהיה פטורה כאשר זה מתנגש בכבוד בעלה! ועוד הקשה המהרי&quot;ט: כיצד ניתן לומר שאשה יכולה לכפות את בעלה בכדי לקיים את המצוות התלויות בארץ, הרי כל קרקע שתקנה ייהפך להיות ברשות בעלה, ואם כן כל המצוות התלויות בארץ שתעשה (כגון: אם היא אשת כהן אוכלת בתרומה, הפרשת תרומות ומעשרות מטבל, הפרשת חלה דאורייתא בא&quot;י, שביעית וכדו') יהיו רק בתור שליח של הבעל (אולם היא בעצמה לא מחויבת בהם)?! ואם כן קשה כיצד האשה יכולה לכפות את בעלה לעלות? <br /> <br /> בשל קושיות אלו, הוכיח המהרי&quot;ט שהטעם שהאשה יכולה לכפות את בעלה לעלות הוא משום המעלה והקדושה היתירה של המגורים בארץ ישראל (וכפי שאמרו בהמשך הגמרא בכתובות (קי ע&quot;ב) &quot;כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו א-לוה&quot;). אמנם הקשה על תירוץ זה החתם סופר (שו&quot;ת חתם סופר, יו&quot;ד סי' רלד): שאמנם ניתן לומר טעם זה כשהאישה כופה אותו לעבור לגור בארץ ישראל, אולם לפי טעם זה לא מובן כיצד היא יכולה לכפות אותו לעלות מארץ ישראל לירושלים, רק בשביל תוספת הקדושה? מקושיות אלו, החתם סופר ניסה לדייק מן השיטה המקובצת (כתובות קי כ&quot;ב) בשם רש&quot;י גירסה אחרת, שבה גם האשה יכולה לכפות את בעלה לעלות רק לא&quot;י, ואילו בסיפא של המשנה- רק הבעל יכול לכפות לעלות לירושלים. אולם שיטה זו היא דחוקה, והוא בעצמו אומר שלא כך פירשו הרמב&quot;ם (פירוש המשנה), המאירי, והכפתור ופרח (סקכ&quot;ח, אות י&quot;א). <br /> <br /> אחרים ניסו לתרץ (הרב י. שציפאנסקי, א&quot;י בספרות התשובות, ח&quot;א, ע&quot;מ קפ הערה 128( שמה שהאשה כופה את בעלה לעלות, אע&quot;פ שאין לה קניין בארץ (כל עוד היא ברשות בעלה) ולא שייך בה חיוב מצוות התלויות בארץ (מהטעמים שהזכרנו לעיל), מכל מקום יש בה תוספת איסורים ואזהרות בארץ ישראל (וכך גם ביחס לאיסורים שבירושלים), והשווה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, ועצם ההימנעות מהאיסורים וההזהרות הללו, נחשבים כ'מצווה' ומאפשרים לה לכפות על בעלה לעלות או להוציא ולתן כתובה. <br /> <br /> גם לפי הסברו של הרב טוקצינסקי, שבו אנו אומרים שהיכולת לכפות את בן הזוג לעלות נובעת מדין 'ארץ ועיר מולדת', ניתן להקשות: שהרי מתוך העיון בדברי התוספתא, נראה שרק לבעל יש את היכולת להשיב את אשתו לארץ / עיר מולדתו, ואילו האשה במקרה כזה נמשכת אחר הבעל ? אמנם לפי הרמ&quot;א בשם רבנו תם (אבן העזר ע&quot;ה, א) שפסק שכאשר שניהם באים מארץ אחת, ונשא אותה בארץ אחרת- יכולה לכוף אותו לשוב אל ארץ מוצאם- לא קשה, שהרי ניתן לומר שזהו הדין ממש ביחס של שאר הארצות לארץ ישראל, אולם לשאר הפוסקים (רמב&quot;ם, טוש&quot;ע) שהבינו שרק הבעל יכול להשיב אל ארץ מולדת- חוזרת הקושיה כיצד היא יכולה לכפות את הבעל לעלות (או להוציא ולתן כתובה)? <br /> הרב טוקצינסקי תירץ ('עיר הקודש והמקדש' ח&quot;ב, פרק טו, ב) שלארץ ישראל ולירושלים יש תוקף יותר חוקי מכל שאר ארץ מולדת שאיננה אלא ארעית זמנית ופרטית, שלא כארץ ישראל וירושלים שהם נצחיות ותמידיות- ולהן ניתן תוקף חוקי יותר גדול, ששניהם יכולים לכוף זה את זה. אולם לפי דבריו, מוכח שהטעם של המשנה 'הכל מעלין' הוא איננו השתקפות של הדין הפשוט של התוספתא, ואכן שייך בו התערבות של תקנת חכמים (לתת לו 'תוקף חוקי' יותר גדול) וחידוש גדול יותר. <br /> <br /> שאלתי את השאלה הזו לרב יונתן רוזין שליט&quot;א, והוא הביא לי כיוון מחשבה נוסף: שברגע שהאשה מחליטה לעלות לארץ ישראל, הרי שבאופן תיאורטי היא כאילו נמצאת כבר בארץ, והואיל וגם מקום המוצא של הבעל באופן תיאורטי הוא בארץ- הרי שכאשר הבעל רוצה להישאר בחוץ לארץ, זה כאילו שהוא מבקש להעביר את האשה ממקומם הראשון למדינה אחרת (והדין הרגיל הוא שיוציא ויתן כתובה). כשם שיש יחס כזה בין ארץ ישראל לשאר הארצות- כך הוא היחס שבין ירושלים לשאר חלקי הארץ.<br /> == הארץ וירושלים בימינו. ==<br /> <br /> בירור נוסף שעלינו לעשות, הוא מה תוקף דין המשנה בימינו. <br /> <br /> ישנם ראשונים שרצו לומר, שכיום אין כלל אפשרות לבני הזוג לכפות אחד את השני. העיקרי שבהם, הוא רבנו חיים מבעלי התוספות (קי ע&quot;ב, תוד&quot;ה הוא אומר לעלות). לדעתו, דין המשנה נועד בכדי לאפשר לבני הזוג לקיים את המצוות התלויות בארץ. על כן, כיום- כאשר איננו יכולים להיזהר במצוות התלויות בארץ- אין מצווה לדור בארץ. האחרונים ניסו לבאר את דבריו: בית הלוי (חלק ב, סימן נ אות ג) הסביר, שלדעתו מצוות יישוב הארץ נועדה בכדי שנוכל לקיים את המצוות התלויות בארץ, ועל כן כיום כאשר איננו בקיאים בהן- פקעה המצווה. אולם דבריו הם מעט קשים, שהרי המשנה נאמרה לאחר החורבן, ומוכח מהמשך הגמרא מכמה אמוראים שגם בזמן הזה יש איסור לצאת מארץ ישראל (ואם כן מוכח שמצוות יישוב הארץ עודה תקפה)! האבני נזר (שו&quot;ת אבני נזר יו&quot;ד ס' תנד, ד) הסביר בדעתו, שמצוות יישוב ארץ ישראל אכן נוהגת גם בימינו לאנשים הבקיאים במצוות התלויות בה, אולם לאלו שאינם בקיאים – אין מצווה, בכדי שלא יבואו לידי מכשול. אחרים רצו לבאר בשיטתו , שאין הכוונה רק למצוות התלויות בארץ, אלא לכל מצוות התורה, שהעוון על אי-עשייתם בארץ חמור יותר. <br /> <br /> אולם רבים אשר דחו את שיטתו. והוכיחו ממקומות רבים, שמצוות יישוב ארץ ישראל נוהגת אף ביום הזה. ראשית כל, דברים אלו מפורשים ברמב&quot;ן בהשגותיו על ספר המצוות לרמב&quot;ם (מצוות עשה ד) שהבין שמצוות יישוב הארץ לא נובעת מקיום המצוות שעליה, ויש לה קדושה עצמית שתקפה לדורות. והנועם ט&quot;ז (עמ' נא) כתב ששיטת הרמב&quot;ן היא שיטת כל הפוסקים מהרי&quot;ף עד השו&quot;ע. גם הכפתור ופרח (פרק י) הוכיח שקדושת הארץ לא פסקה לאחר החורבן, ועדיין קיימת המצווה ליישב בה. המהרי&quot;ט (שו&quot;ת מהרי&quot;ט ח&quot;ב יו&quot;ד ס' כח) התייחס לדברי ר' חיים, והקשה עליו משאר הראשונים שכלל לא התייחסו לדבריו ופסקו את דין המשנה גם לימינו. לבסוף, הוא כתב שדברים אלו נכתבו ע&quot;י תלמיד טועה, ואין לסמוך עליהם. <br /> <br /> טעם נוסף הנזכר בתוספות (שם) הוא שכיום דין המשנה אינו תקף מפני סכנת הדרכים. יש כאלו שניסו לדייק משאר הפוסקים שהזכירו את דין המשנה כפשוטו (כמו הרמב&quot;ם, הרא&quot;ש והטור) שלדעתם, אין חילוק בין זמן של סכנה לזמן שאין בו סכנה , אולם רוב הפוסקים הבינו שכולם מסכימים שאין הכרח לכפות כאשר יש סכנה. וכך גם כתב בשו&quot;ע (אבן העזר, סי' ע&quot;ה סע' ה, בשם 'יש אומרים'). אולם מוכח לדייק מדבריו, שאין הכוונה שעיקר הדין אינו תקף בימינו, אלא שכל עוד יש סכנת דרכים- אין אפשרות לכפות. על כן, בימינו, שכבר אין סכנת דרכים חריגה, נראה שדין המשנה שוב תקף . <br /> <br /> אחרים סוברים, שכיום רק לבעל יש אפשרות לכפות את אשתו לעלות. הרמ&quot;ה הוכיח זאת מתוך ניסיון ליישב את הסתירה בין הבבלי (קי ע&quot;ב) שבו מוזכר שכל אחד מבני הזוג יכול לכפות את השני לעלות, לירושלמי (פרק יג, הלכה יא) ששם מוזכר שרק הבעל יכול לכפות את אשתו. תירץ הרמ&quot;ה: שהבבלי מדבר על הזמן שבית המקדש קיים, והירושלמי עוסק לאחר חורבן הבית. והסיבה לכך היא מכיוון שכאשר בית המקדש היה קיים, אזי היה מצווה יותר גדולה ליישוב הארץ וירושלים. השלטי גיבורים (סה ע&quot;ב בדפי הרי&quot;ף, אות א) דחה את דבריו, שאם כן- מדוע כיום (לאחר החורבן) הבעל עדיין יכול לכפות את אשתו לעלות? ועל כן הראשונים תירצו את הירושלמי באופן אחר, שבכל אופן יתאים לדברי הבבלי . <br /> <br /> הרי&quot;ף (כתובות, סה ע&quot;ב בדפי הרי&quot;ף) הביא את המשנה להלכה, ומשמע שהוא פוסק אותה גם לימינו. וכן הרמב&quot;ם (אישות יג יט-כ) והשו&quot;ע (אה&quot;ע, עה ג-ד) שלא חילקו בין זמן המקדש להיום.<br /> בעניין היכולת לכפות לעלות לירושלים, מלבד הראשונים שהזכרנו לעיל- שפסקו דין זה להלכה, גם ראשונים שסוברים שדין העלייה לארץ ישראל כיום לא תקף (או משום שלדעתם בטלה קדושת הארץ, או משום שהטעם לכפייה היא משום קיום המצוות התלויות בארץ שכיום אינו חל על מי שאינו בקיא בכך), דין הכפייה לירושלים נשאר תקף גם היום . וזה מפני שלדעתם הטעם לעלות לירושלים הוא מפני הקדושה, וקדושת ירושלים לא בטלה , או מפני ההישמרות מן האיסורים המיוחדים הנוהגים בירושלים גם בימינו . <br /> == העלייה לירושלים בימינו: לפנים מן החומות או גם לשכונות החדשות. ==<br /> <br /> במאה וחמישים שנה האחרונות ברוך ה' החלה העיר ירושלים להתרחב אל מחוץ לחומות העיר העתיקה . עם התרחבות העיר לשכונות החדשות, התעוררה השאלה ההלכתית (בין היתר): מה יהיה הדין בייחס לכפייה של אחד מבני הזוג לעלות לשכונות החדשות? <br /> יש אחרונים שרצו לומר שדין המשנה שייך רק לירושלים שלפנים מן החומה (המקודשת). וניתן לומר שסברתם נובעת מההבנה שסיבת היכולת לכפות לעלות לירושלים נובעת דווקא: <br /> א. מפני שיש בישיבתה חלק מהותי ממצוות יישוב הארץ, ואילו הישיבה מחוץ למקום המקודש שווה למצוות הישיבה בשאר חלקי הארץ. <br /> ב. מפני המעלה היתירה של מקום המגורים במקום שיש בו קדושה יתירה (הנמצאת רק לפנים מן החומות) . <br /> ג. מפני המצוות היתירות הנוהגות דווקא בירושלים שלפנים מן החומה. <br /> <br /> אמנם, אחרים סוברים שיש מקום להרחיב את דין המשנה ולכפות את אחד מן בני הזוג לעלות אף לשכונות החדשות:<br /> <br /> הרב עובדיה הדאיה (שו&quot;ת ישכיל עבדי ח&quot;ו סי' יז א) סובר שהמעלה היתירה בקדושה של השכונות הקרובות למקום המקדש, הייתה אמורה לאפשר לבני הזוג לכפות זה את זה לעלות אליהן, אולם לבסוף הוא מסתייג מדבריו ואומר שלא נוהגים לכפות לעלות לשכונות שמחוץ לחומות. וכך הוא כותב בתחילת דבריו: <br /> &quot;ירושלים החדשה מקודשת יותר משאר ערי ארץ ישראל שהרי עתה שנתרחב הישוב ונתקרבנו כולם לירושלים העתיקה, דנים אותה כירושלים העתיקה... מכיוון שכל הקרב אל הקודש הוא יותר קדוש מהרחוק... ומכיוון שכן דנים בה את אותה הלכה של הכל מעלין לירושלים&quot;. <br /> <br /> הרב נחום שפירא (הר הקודש עמ' קכו) סובר שניתן לכפות את בן הזוג לעלות אף לשכונות החדשות, מפני שהיישוב בשכונות החדשות מסייע בחיזוק היישוב של ירושלים שבתוך החומות. וכך גם כותב הרב טוקצינסקי (עיר הקודש והמקדש ח&quot;ב, פט&quot;ו), למי שאינו מקבל את הסברה של ירושלים כ'עיר מולדת': <br /> &quot;...הא דאמרו הכל מעלין לירושלים זוהי משום חשיבות ישוב עיר הקודש. ועל כל פנים, מסתבר שגם זה היושב בפרברי העיר וקשור בעניינים הכלליים אל העיר הרי זה מיישב את העיר ונחשב ליושב ירושלים...&quot;. <br /> <br /> למי שסובר שהטעם לכפייה לעלייה לירושלים נובע משום 'עיר מולדת', אין הכרח לומר שה'עיר מולדת' נמצאת דווקא לפנים מן החומה, ובכל דור ודור עיר המולדת מוגדרת כפי מצבה העכשווי. אולי כך ניתן להסביר את השו&quot;ת היכל יצחק (אבן העזר ב, סימן נז) שסובר שדין המשנה תקף לכל חלקי העיר מפני שכולה נקראת בשם ירושלים. <br /> == סיכום. ==<br /> <br /> סקרנו בקצרה את הכיוונים השונים לטעם האפשרות לכפות את בן הזוג לעלות לארץ ישראל, והבאנו לכך חמישה כיוונים מרכזיים: <br /> א. חלק מקיום מצוות יישוב ארץ ישראל (רמב&quot;ן, ר&quot;ן, רשב&quot;ש).<br /> ב. לצורך קיום המצוות התלויות בארץ (רבנו חיים מבעלי התוספות, תשב&quot;ץ) .<br /> ג. תקנת חכמים לצורך יישוב הארץ (ריטב&quot;א, פאת השולחן).<br /> ד. היכולת לגור במקום שיותר קרוב לקדושה (חתם סופר). <br /> ה. חזרה אל ארץ מולדת (הרב טיקוצינסקי).<br /> <br /> טעמים אלו הם משמעותיים, מפני שהם מסבירים לנו כיצד ניתן לכפות את העלייה לירושלים. הקשנו על הטעם של 'מצוות יישוב הארץ' – כיצד הוא בא לידי ביטוי ביישוב ירושלים באופן שונה משאר חלקי הארץ, והצענו תירוץ שיישוב ירושלים הוא חלק מהותי ממצוות יישוב הארץ וגם ליושבים בארץ יש ציווי ליישב את ירושלים. גם על הסברה שאומרת שטעם הכפייה נובע בכדי לאפשר את קיום המצוות התלויות בארץ, שאלנו: מה העדיפות של המצוות בירושלים שעבורה ניתן לכפות על בן הזוג לעלות גם כאשר כבר נמצאים בארץ? ותירצנו, שעצם ההימנעות מהאיסורים המיוחדים הנוהגים בירושלים- נחשבת כמצווה. <br /> <br /> הסברנו מדוע דין המשנה כולל גם את הגברים וגם את הנשים, וראינו שיש מספר הסברים ליכולת של האשה לכפות את בעלה: או מפני שגם לה שייכת מצוות יישוב הארץ (למרות שהיא תחת בעלה וחייבת בכבודו) בכך שהיא נמנעת לעבור על האיסורים שבה, או מפני שכאשר הבעל מונע מאשתו לעלות לארץ- זה נחשב כאילו הוא רוצה להעבירה ממדינה למדינה (שבמקרה כזה חייב להוציא ולתן כתובה), או שמפני החשיבות של המגורים בירושלים- כללו חכמים את האשה בדין המשנה. <br /> <br /> לאחר מכן, שאלנו האם גם בימינו בני הזוג יכולים לכפות אחד את השני לעלות לארץ ולירושלים, וראינו שיש לכך שלושה שיטות מרכזיות: <br /> א. כיום אין כלל אפשרות לכפות לעלות לארץ, מפני שאין חיוב ביישוב הארץ כאשר איננו בקיאים במצוות התלויים בה (על פי רבנו חיים בתוספות). <br /> ב. כיום, רק לבעל יש אפשרות לכפות את אשתו לעלות (בניגוד לזמן המקדש שבו שניהם היו כופים זה את זה), והסיבה לכך היא שכאשר בית המקדש היה קיים היה מצווה יותר גדולה ליישוב הארץ וירושלים, ואילו כיום המצווה פחתה והיא אינה כוללת את האשה (רמ&quot;ה).<br /> ג. אין שינוי בדין המשנה, ושני בני הזוג יכולים כיום לכפות זה את זה לעלות לארץ ולירושלים, כל עוד אין סכנת דרכים ממשית (תוספות, וכך מדויק משאר הראשונים והשולחן ערוך). <br /> <br /> בעניין מעמדה של ירושלים בימינו, הבאנו מחלוקת אחרונים האם ניתן לכפות את בן הזוג לעלות רק לתחומי העיר המקודשת, או שניתן לכפות גם כן לעלות לשכונות החדשות שמחוץ לחומות.<br /> [[קטגוריה:תרומה]]</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%A8%D7%AA_%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%99&diff=15615 2020-09-03T16:33:05Z

<p>עמד: </p> <hr /> <div><br /> == במה נאמר משמרת תרומותי==<br /> כתיב בפרשתנו ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי וכו' ומזה ילפי' דמתנות כהונה צריך לעשות להם שימור. ובעז&quot;ה יתבאר ה' נדונים הכלולים באיסור זה א. לטמא תרומה ב. להפסיד תרומה, ומצינו באחרונים שחידשו עוד כמה אופנים נוספים שכלולים באיסור משמרת: ג. לבטל תרומה ברוב ד. להשאל על התרומה ה. להאכיל תרומה לזר. <br /> והנה כל דיני משמרת שייכים גם בתרומת מעשר, בחלה ובבכורים (עי' דר&quot;א פי&quot;ב מתרומות סק&quot;ג) ולענין מעשר שני מבואר ברש&quot;י סוכה לה: דגם בו יש דין משמרת מדאיקרי קודש [ועי' דרך אמונה שם ובצה&quot;ל, ועי' מנ&quot;ח מצוה ק&quot;ס, ובראש יוסף פסחים לח., ותפא&quot;י מע&quot;ש פ&quot;ב בועז אות א'], וכן לענין קדשים מבואר בדברי הרמב&quot;ן והרשב&quot;א (חולין ב:) דגם בקדשים שייך משמרת [וכ&quot;נ מדברי רש&quot;י הנ&quot;ל].<br /> ולענין פירות שביעית אף שצריך לאכלם ולא להפסידם מ&quot;מ אין בהו דין משמרת, ויש בזה כמה נפק&quot;מ עי' דר&quot;א פ&quot;ה משמיטה צה&quot;ל סקכ&quot;ט בשם הגריש&quot;א, ועי' בה&quot;ל שם ה&quot;ה ד&quot;ה אין]<br /> <br /> == לטמא תרומה ולהפסיד תרומה ==<br /> מבואר בכמה דוכתי דאיכא איסור לטמא תרומה מדין משמרת, וכן פירש&quot;י עה&quot;ת, ובפשטות נקטי' דהוא איסור דאוריתא ועי' רשב&quot;א גיטין נג. דכתב בשם תוס' דהא דלפי'ממשמרת תרומותי אינו אלא מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא, אך הרשב&quot;א כתב דמוכח בגמ' דלטמא תרומה הוא איסור דאוריתא.<br /> וכן מצינו בכמה דוכתי דיש גם איסור להפסיד תרומה. עי' תוס' הרשב&quot;א [משאנץ] פסחים יג. וחי' הר&quot;ן שם שכתבו בשם רבינו אפרים דליכא איסור לשרוף תרומה אלא מדרבנן, אך הר&quot;ן והרשב&quot;א משאנץ חלקו עליו וכתבו דגם להפסיד הוא איסור דאורייתא. וכן מרש&quot;י בסוכה (לה: ד&quot;ה שמשירה וד&quot;ה שמפסידה) נראה קצת דהאיסור להפסיד שוה בחומרתו לאיסור לטמא ותרוייהו הם בכלל פירוש הקרא דמשמרת. וכן נראה מהרמב&quot;ם (רפי&quot;ב מתרומות). ובתוס' (פסחים יג. ד&quot;ה ושורפין) נראה דספוקי מספקא להו אם יש איסור לשרוף מטעם משמרת [כן נקטו האחרונים בכוונת תוס'].<br /> == גדר האיסור לטמא ==<br /> והנה יש לחקור בגדר האיסור לטמא תרומה אם יסוד האיסור הוא מטעם דמפסידה מלהאכל לכהן, דיסוד האיסור הוא במה שמפסידה מלאכול, וטומאה הוא אחד האופנים של הפסד מלאכול, או דיסוד האיסור לטמא הוא איסור בפ&quot;ע לטמא תרומה, מחמת קדושתה. והנה לשיטת רבינו אפרים דמדאורייתא מותר לשרוף ולהפסיד תרומה לכאו' מוכרח כצד השני, דטומאה אינה מדין הפסד, אך לשיטות דמה&quot;ת נאסר גם לשרוף ולהפסיד יש מקום לב' הצדדים. ומצינו שנחלקו בזה רבותינו האחרונים כפי שיבואר בס&quot;ד, ונראה לבאר בקצרה הראיות והנפק&quot;מ שבזה.<br /> תרומה בלועה<br /> בשו&quot;ת אבני נזר (יו&quot;ד סי' רצ&quot;א בהג&quot;ה וחו&quot;מ סי' ע&quot;ד) כתב ראיה נפלאה דהאיסור לטמא תרומה אינו מטעם הפסד אכילת הכהן, דהנה קי&quot;ל טהרה בלועה אינה מטמאה, כגון הבולע טבעת ונכנס לאהל המת אין הטבעת מקבלת טומאה, ואף אם הקיאה ונגע בה טהור אינו נטמא, וחידש רבה דגם בבלע שתי טבעות אחת טמאה ואחת טהורה אף ששתיהן בלועות יחד אין הטבעת הטהורה נטמאת עי' חולין עא: וכתב בתוס' (חולין עב. המתחיל בדף עא:) דמקור דינו של רבה הוא מהא דהאוכל נבלה טמא עד הערב, ומשמע דאפילו אם אכל סמוך לשקיעת החמה וטבל והעריב שמשו קאמר רחמנא דטהור אפי' לאכול בתרומה, אע&quot;פ שהתרומה נוגעת בטומאה שבמעיה ואסור לטמאה, אלא ע&quot;כ דטהרה בלועה לא נטמאת אפילו מטומאה שבלועה יחד איתה.<br /> והנה אם האיסור לטמא תרומה הוא מטעם שמפסיד את אכילתה א&quot;כ לא שייך לאסור בכה&quot;ג שכבר בלע את התרומה, וע&quot;כ דסברו תוס' דיש איסור בפ&quot;ע לטמא תרומה.<br /> אך הנה יעוי' בחזו&quot;א (יו&quot;ד סי' רי&quot;ד סק&quot;ה) שהק' על דברי תוס' הרי מבואר בכריתות ז. דכהן שסך בשמן של תרומה מותר להנות ממנו כיון דכבר נתחלל, וא&quot;כ כיון שכבר בלען הכהן שוב אין איסור [וכן הק' בהגהות חלקת יואב, [נדפס בעוז והדר], עוד הק' החזו&quot;א דמבואר בפסחים (כ:, ויובא לקמן) דכל שעומד לאיבוד אין איסור תורה לטמאותו, וכתב החזו&quot;א &quot;ואפשר שעיכול התרומה במעיו של כהן בכלל אכילתו ועדיין עומד למצוותו&quot;. ומבואר דלא נקט כדברי האבנ&quot;ז, אלא דגם בזה ששיך איסור משמרת, מטעם דמפסיד את מצוות האכילה בטהרה [ועי' גם שיעורי הגר&quot;ד פוברסקי פסחים דף ט' אות שפ&quot;ט מה שהוכיח מביאור הרש&quot;ש ע&quot;ד רש&quot;י שבת יד. דהאסור לטמא אינו מטעם הפסד, אך לפ&quot;ד החזו&quot;א יש לדחות ראיתו ואכמ&quot;ל]. <br /> == תרומת חו&quot;ל ==<br /> הנה בחלת ותרומת חו&quot;ל מבואר בגמ' בכורות (כז.) דמותר לאדם טמא ליגע בה וכתב רש&quot;י דהטעם משום דאינו מוזהר על תרומת חו&quot;ל בדין משמרת תרומותי. והק' המנחת אברהם (לגרא&quot;נ גרבוז) דמשמע בגמ' ומלשון רש&quot;י דיש חידוש מיוחד דליכא דין משמרת בתרומת חו&quot;ל, והרי תרומת חו&quot;ל לאחר שנטמאת ראויה להאכל לכהן (כמבואר בסוגיא שם, ע&quot;ש) א&quot;כ פשוט דמותר לטמאה כיון שאין בזה הפסד. וכתב המנח&quot;א דהגרי&quot;ד סולוביצ'יק זצ&quot;ל הוכיח מכאן דהאיסור לטמא תרומה אינו מטעם שמפסידה אלא איסור בפני עצמו לטמא תרומה. ובזה חידשה הגמ' דתרומת חו&quot;ל דאינה לא אסרו רבנן לטמאה. ועי' גם חידושי הגרי&quot;ד (הנד' בסוף חידושי הגרי&quot;ז עמ&quot;ס סוטה- הוצאת מישור, סי' ד') שהובא ד&quot;ז ביתר הרחבה. <br /> והנה הרמב&quot;ם (פי&quot;ב מתרומות ה&quot;א) כתב מותר לטמא תרומת חו&quot;ל דטומאות של תורה ואע&quot;פ שאינה טמאה אלא בארץ העמים שהיא מדבריהם, מפני שעיקר חיובה מדבריהם. ומשמע ברמב&quot;ם דהחידוש הוא דאע&quot;פ שתרומה דאורייתא שנטמאה בטומאה דרבנן אסור לטמאה בטומאה דאורייתא כיון דמוסיף טומאה, מ&quot;מ בטומאת חו&quot;ל דאינה אלא מדרבנן שרי להוסיף טומאה. <br /> והגרי&quot;ז (מובא במנחת אברהם ובחי' הגרי&quot;ד שם) דקדק מלשון הרמב&quot;ם, דתרומת חו&quot;ל שלא נטמאת בטומאת ארץ העמים, כגון שלא הוכשרה והביאה לארץ ישראל והוכשרה כאן, יהיה אסור לטמאותה. [עי' גם מעדני ארץ תרומות פ&quot;ב הי&quot;ז דהגרשז&quot;א התקשה בל' הרמב&quot;ם, מ&quot;ט לא כתב חידוש דאפילו לא נטמאה כלל מותר לטמאה]. ושאל הגרי&quot;ז ד&quot;ז מזקנו הג&quot;ר רפאל שפירא מואלאז'ין והסכים עמו שמדויק כן ברמב&quot;ם. ומוכח גם מזה דיסוד האיסור לטמא אינו מטעם שמפסיד דהא תרומת חו&quot;ל שנטמאה נאכלת [אלא שפליגי הרמב&quot;ם ורש&quot;י, דברש&quot;י נראה דליכא כלל דין משמרת בתרומת חו&quot;ל וברמב&quot;ם משמע דרק להוסיף טומאה מותר].<br /> ועצם הדין כתב גם מדנפשיה החזו&quot;א (שביעית סי' ה' סקי&quot;א), דכל מה שמותר לטמא תרומת חו&quot;ל הוא רק כשכבר נטמאה בארץ העמים [ולא הזכיר דברי הרמב&quot;ם]. והביאו בדרך אמונה (פי&quot;ב מתרומות סקי&quot;ב) גבי תרומת חו&quot;ל. וצ&quot;ע דלגבי חלת חו&quot;ל כתב בדרך אמונה (פ&quot;ה מביכורים סקק&quot;ט) דאפילו חלת חו&quot;ל שלא הוכשרה כגון שנילושה במי פירות מותר לטמאה, וצ&quot;ע דזה דלא כחזו&quot;א הנ&quot;ל, וגם סותר דברי עצמו מהל' חלה להל' תרומות [וב&quot;ה &quot;שמואל קיים&quot; ונשתדל לשאול ד&quot;ז קמיה דמרן שליט&quot;א]. <br /> == מאכל בהמה ==<br /> במשנה בחלה (פ&quot;ד מ&quot;ט) נחלקו ר&quot;ע וחכמים, דדעת ר&quot;ע דמותר ליתן כרשיני תרומה לכהן ע&quot;ה, וחכמים אוסרים, וכתב הרמב&quot;ם בפיה&quot;מ דכרשיני תרומה הם מאכל בהמה, אך בימי רעבון גם בני אדם גם לאדם וגזרו חכמים שלא ליתנם לכהן ע&quot;ה שמא יאכלם בטומאה. <br /> ודייק הדרך אמונה (פ&quot;ב מתרומות ה&quot;ב בבה&quot;ל ד&quot;ה הכרישינין, דף כו. סוף הטור הב') דהחשש הוא רק שמא יאכלם בטומאה, ולא כתב החשש בעצם מה שמטמא את התרומה, ומשמע דסובר הרמב&quot;ם דבדבר שעומד למאכל בהמה אין איסור משמרת,וכן הוא להדיא ברמב&quot;ם (פי&quot;ב מתרומות ה&quot;ז) &quot;התלתן והכרשינין של תרומה הואיל ואינו מאכל אדם ה&quot;ז מותר עלשות כל מעשיהן בטומאה&quot; ובאר הדך אמונה (סקנ&quot;ז ובבה&quot;ל בפ&quot;ב שם) דכיון שלבהמה אין נפק&quot;מ בין תרומה טהורה לטמאה ומותר לה לאכול גם תרומה טמאה דאינו מפסיד כלום. וע&quot;ש. ומבואר דנקט בדעת הרמב&quot;ם דלא כמ&quot;ש הגרי&quot;ד בדעתו.<br /> [ולכאו' לדבריו יקשה מ&quot;ט בתרומת חו&quot;ל אסר לטמאה כשלא הוכשרה, הרי כל האיסור לטמא הוא מדין הפסד תרומה וזה לא שייך בתרומת חו&quot;ל].<br /> ועי' גם אמרי משה (סי' י&quot;ג) שדן אם יש איסור משמרת בכרשיני תרומה, והוכיח מתוס' יבמות סו: דאין איסור בזה. <br /> == תרומה תלויה וטמאה ==<br /> בגמ' בכורות לד. מבואר בפליגי תנאים אי שרי להפסיד תרומה תלויה [שספק אם נטמאה], דר&quot;א אוסר ורי' יהושע מתיר, ומתחלה ביארה הגמ' דפליגי דר''א דרש &quot;משמרת תרומותי&quot; בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה תלויה ואמר רחמנא עביד לה שימור, ורבי יהושע תרומתי כתיב, ולבסוף ביארה בהגמ' דר' יהושע סבר הראויה לך שמור ושאינה ראויה לך לא תשמור, ור''א הא נמי ראויה היא שמא יבוא אליהו ויטהרנה.<br /> ומשמע מזה דלכו&quot;ע בתרומה טמאה אין איסור משמרת, דרק בתלויה נחלקו, אך עי' ריטב&quot;א (רבינו קרשקש גיטין סא. ד&quot;ה אבל) דכתב דגם תרומה טמאה איכא איסור לחזור ולטמאה. ובדר&quot;א (פי&quot;ב מתרומות צה&quot;ל סק&quot;ל) תמה על דבריו מסוגיא דבכורות הנ&quot;ל, וכן בשיעורי הגר&quot;ד פוברסקי פסחים אות שפ&quot;ד תמה על דבריו מסוגיא דפסחים יד. וע&quot;ש מה שכתב ליישב. ועי' גם פנ&quot;י (שבת כא.) דשמן של תרומה שנטמאת אסור לשרפו בלי להנות ממנו, ותמה עליו בדרך אמונה (פ&quot;ב מתרומות הי&quot;ד ד&quot;ה והטמאה) מסוגיא דבכורות הנ&quot;ל דבתרומה טמאה אין כלל דין משמרת. <br /> והנה לענין תרומה שנטמאה בטומאה דרבנן מצינו שנחלקו בגמ' פסחים (יד- טו:) אי מותר לטמאותה בטומאה דאורייתא, ועי' ליקוטי הלכות לח&quot;ח פסחים שפסק לחומרא, ועי' דרך אמונה (פי&quot;ב מתרומות צה&quot;ל סקכ&quot;ט) שמדברי הרמב&quot;ם, שהבוא לעיל, יש ראיה לדברי החפץ חיים, דהא כתב הרמב&quot;ם שם דתרומת חו&quot;ל שנטמאה בארץ העמים מותר לטמאה בטומאה דאורייתא כיון דעיקר חיובה מדבריהם, ומשמע דתרומה דאורייתא שנטמאה טואמה דרבנן אסור לטמאותה. אך המאירי (פסחים יד.) פסק דמותר לטמאותה. <br /> ועי' בדר&quot;א (שם בבה&quot;ל ד&quot;ה ולא שורפין) שהעיר דבתרומה תלויה שרי לטמאה דאינה ראויה לך, וגם ללאוסרים משמע דבעי' לטעם שמא יבא אליהו ויטהרנה ומשמע דבלא זה שרי לטמאה, ומאי שנא מטומאה דרבנן דאסור לטמאה, הרי אינה ראויה לך כיון שחכמים אסורהו, ומתחלה כתב שם לחלק בין טומאה מספק לטומאה דרבנן, אך לבסוף מסיק דאה&quot;נ גם לדעת האוסרים האיסור להוסיף טומאה דאוריתא על טומאה דרבנן אינו אלא מדרבנן ולא מה&quot;ת, והוכיח כן מדברי המהרש&quot;א (פסחים יג.) והדבר מוסבר היטב לשיטתו הנ&quot;ל גבי אוכלי בהמה, דיסוד האיסור הוא מפני ההפסד וא&quot;כ בגוונא שבלא&quot;ה הכהן אינו יכול לאכלה, אפילו אם הוא מטעם איסור דרבנן, כבר ליכא איסור דאורייתא של משמרת [ועי' גם בבה&quot;ל פ&quot;ב הנ&quot;ל שרמז לזה].<br /> == תרומה שעומדת לאיבוד ==<br /> איתא במשנה בתרומות (פ&quot;ח מ&quot;ט) והובא בגמ' פסחים (כ:) &quot;חבית של תרומה שנשברה בגת העליונה ותחתיה חולין טמאין&quot;, וא&quot;כ עומדת התרומה ליפול לתוך החולין הטמאים וליטמא, והחולין יאסרו באכילה, &quot;מודה ר' אליעזר ור' יהושע שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל&quot; כלו' דאם יכול להשיג כלים טמאים, אפילו אם ישפך הכל חוץ מרביעית לתוך החולין הטמאים ויפסדו החולין יעשה כן, &quot;ואם לאו&quot;, שיוכל להציל רק פחות מרביעית, &quot;ר' אליעזר אומר תרד ותטמא ואל יטמאנה ביד ר' יהושע אומר יטמאנה ביד&quot;. ונחלקו הראשונים בביאור תיבת יטמאנה ביד, דברש&quot;י מנחות מח: משמע דבמקבלה בכלים טמאים ולפ&quot;ז ביד פירושו שמטאמאה &quot;בידים&quot; כלו' במעשיו [וכמו &quot;מזיק בידים&quot;]. אבל הרמב&quot;ם (פי&quot;ב מתרומות ה&quot;ד) פירש דהכוונה שמטמא בטומאת ידים, שגזרו על היין שהם טמאות. ומשמע שכל ההיתר להציל הוא רק בטומאה דרבנן.<br /> וביאר בחידושי הגרי&quot;ד (סי' ד' הנ&quot;ל) עפ&quot;ד הנ&quot;ל, דהרמב&quot;ם ס&quot;ל דיש איסור בפנ&quot;ע לטמא תרומה ולכן גם בתרומה שעומדת להפסד ולאיבוד שייך איסור משמרת ולכך לא הותר אלא בטומאה דרבנן [ועי' או&quot;ש בה&quot;ה ונראה דפליג ודו&quot;ק]. <br /> == איזה שיעור נאסר ==<br /> והנה מהמשנה שהובא לעיל דמבואר דאם יכול להציל רביעית בטהרה יציל כתבו הקובץ שיעורים (פסחים אות ס&quot;ט) והתורת זרעים (תרומות פי&quot;א מ&quot;ח) דהשיעור של משמרת תרומותי הוא ברביעית, ומסתבר דכוונתם דוקא במשקרים דבאוכלים השיעור הוא בכזית. ובאמת בחי' הר&quot;ן [שבת צא, בהוצאת מוסד הרב קוק, והרבה אחרונים הביאו ד&quot;ז בשם הריטב&quot;א, אבל ידוע שחידושי הר&quot;ן על שבת יוחסו בטעות לריטב&quot;א] הסתפק בדבר אם יש איסור משמרת בפחות מכזית. ועי' קו&quot;ש שבאר דטעם איסור משמרת הוא מטעם מצוות אכילת התרומה לכן שיעורו ברביעית. ולכאו' הביאור מתאים לביאור דעיקר דין משמרת הוא שמפסיד את מצוות אכילתה ולכך בעינן שיעור שמתקיים בו מצוות אכילה.<br /> ובעיקר דינם עי' דר&quot;א (פי&quot;ב סק&quot;ב וצה&quot;ל סק&quot;ח) דבירושלמי משמע דאפילו דבר מועט אסור לטמא. <br /> == לבטל תרומה ==<br /> באבני מילואים (שו&quot;ת סי' י&quot;ח) כתב דבר חידוש, דהנה פליגי הראשונים אי הא דקי&quot;ל אין מבטלין איסור לכתחילה אסור מדאורייתא, דדעת הראב&quot;ד דאסור מדאורייתא ודעת תוס' דאסור מדרבנן והביא מחלקותם הר&quot;ן חולין צ&quot;ח עי' ש&quot;ך יו&quot;ד צ&quot;ט סק&quot;ז.<br /> וכתב האבני מילואים דאף אם נימא דבעלמא איסור לבטל תרומה אינו אלא איסור דרבנן לבטל תרומה אסור מה&quot;ת מקרא דמשמרת תרומותי. [ובזה יישב האבנ&quot;מ את קושית הפרשת דרכים בהא דדנה הגמ' אם חולה מסוכן שצריך להאכילו עדיף להאכילו טבל או דעדיף להפריש תרו&quot;מ מהאוכל, ולכאו' עדיף משניהם שיפריש תרומה ואח&quot;כ יערב בחזרה בחולין ויעשה בזה רק איסור דרבנן]<br /> והאחרונים דנו בחידושו של האבנ&quot;מ, עי' מה שציין בזה במילואי חותם, ועי' גם בדרך אמונה (פי&quot;ג מתרומות ה&quot;י בבה&quot;ל ד&quot;ה שאין) שהק' על האבנ&quot;מ מכמה דוכתי, וכתב דלא חשיב מאבד תרומה דהא קי&quot;ל דגם בביטול ברוב שייך חזור וניעור, וממילא לא חשיב שהתרומה כמאן דליתא [עי' בכורות כג.].<br /> אך אפשר לבאר סברת האבנ&quot;מ דאמנם התרומה כמאן דאיתא, ויכול גם לאכלה ואינה נפסדת, רק סו&quot;ס כעת אינו אוכלה בתורת מצות אכילה, וכל שמפסידה ממצות האכילה חשיב מאבד תרומה, אף שהתרומה נאכלת, וכמבואר לעיל בשם החזו&quot;א דאפילו מטמא תרומה שכבר בתוך מעיו חשיב כמפסיד תרומה.<br /> == להאכיל תרומה לזר ==<br /> בשות עונג יו&quot;ט (יו&quot;ד סי' צ&quot;ו) ובאמרי משה (סי' י&quot;ג) חידשו שבהאכלת תרומה לזר חשיב גם דעובר על איסור משמרת [מלבד מה שהזר עובר על איסור זרות], ושניהם לדבר אחד נתכוונו ליישב בזה קושית תוס' יבמות צ. דמבואר בגמ' דקטנה שהשיאוה אחיה ואמה לכהן בקידושין דרבנן יכולה לאכול רק תרומה דרבנן [דמדאורייתא אינה אשת כהן], והק' תוס' דלמ&quot;ד קטן אוכל נבילות אין בי&quot;ד מצווים להפרישו הרי יכול להאכילה גם תרומה דאורייתא. וכתבו העוניו&quot;ט ואמר&quot;מ ליישב דלהאכיל תרומה לזר קטן נאסר לכו&quot;ע מדאורייתא מדין משמרת [ועי' עוניו&quot;ט במה שהק' ותירץ מהגמ' גיטין נה.]<br /> ולכאו' ביאור דבריהם דאף שאין כאן שום הפסד אכילה שהרי למעשה התרומה נאכלת. מ&quot;מ אם נימא דהאיסור לאבד תרומה הוא מטעם דבעינן דתיאכל התרומה כמצוותה, שייך שפיר לומר דגם באכילת זר חשיב כמאבד את מטרת התרומה. ועי' עוד חי' הגר&quot;ד פוברסקי על תוס' פסחים דף ט. שדן בדעת תוס' שם אם מוכח דאין באכילת זר גם איסור מטעם משמרת. ועי' חי' מרן רי&quot;ז הלוי במכתבים עמ' .<br /> == להשאל על תרומה ==<br /> באתוון דאורייתא (כלל ט&quot;ו) כתב דלהשאל על תרומה הוא גם בכלל איסור משמרת תרומותי, דמאבד התרומה מן העולם. וקצת צ&quot;ע מה הטעם בזה הרי כשנשאל התרומה חוזרת לטבלה ויצטרך אח&quot;כ להפריש תרומה שוב. ועוד צ&quot;ב דהא שאלה עוקרת למפרע, ונמצא שכאלו לא היתה כאן תרומה מעולם [ויל&quot;ד בזה ע&quot;פ היסוד דשאלה הוא בגדר &quot;מכאן ולהבא למפרע&quot;, עי' חידושי הגרד&quot;פ נדרים סח. ואכמ&quot;ל]<br /> [[קטגוריה:תרומה]]</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:Novik&diff=15400 2020-08-09T17:27:37Z

<p>עמד: /* שלחת לי מייל */</p> <hr /> <div>{{תבנית:ברוך בואך|realName=|name=מגזין יהלום}}<br /> <br /> -- [[משתמש:א.א.|א.א.]] ([[שיחת משתמש:א.א.|שיחה]]) 20:41, 27 ביולי 2020 (IDT)<br /> :{{א|א.א}} תודה רבה!. [[משתמש:מגזין יהלום|מגזין יהלום]] ([[שיחת משתמש:מגזין יהלום|שיחה]]) 14:45, 28 ביולי 2020 (IDT)<br /> <br /> == שלחת לי מייל ==<br /> אבל לא כל כך נוח לי להשתמש במייל דרך האתר. מה בדיוק רצית לדעת, לא כל כך הבנתי? [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 23:19, 28 ביולי 2020 (IDT)<br /> :איך בניית את האתר. [[משתמש:מגזין יהלום|מגזין יהלום]] ([[שיחת משתמש:מגזין יהלום|שיחה]]) 15:21, 29 ביולי 2020 (IDT)<br /> ::אתה פשוט [https://www.mediawiki.org/wiki/Download מוריד את התוכנה] ומתקין אותה על שרת כלשהו... [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 05:06, 3 באוגוסט 2020 (IDT)<br /> :::צריך לקנות שרת?. [[משתמש:מגזין יהלום|מגזין יהלום]] ([[שיחת משתמש:מגזין יהלום|שיחה]]) 13:28, 3 באוגוסט 2020 (IDT)<br /> ::::זה תלוי, אם אתה רוצה אתר אינטרנט אתה צריך לקנות מקום בשרת אינטרנט כלשהו ועליו להתקין את התוכנה. אבל את התוכנה עצמה אפשר להתקין על שרת פרטי שמותקן על המחשב. אם אתה רוצה אני יכול להסביר לך בפירוט איך עושים את זה. [[משתמש:עמד|עמד]] ([[שיחת משתמש:עמד|שיחה]]) 20:27, 9 באוגוסט 2020 (IDT)</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%A2%D7%9E%D7%93/common.js&diff=15352 2020-07-24T09:34:21Z

<p>עמד: יצירת דף עם התוכן &quot;mw.loader.load('//he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמש:קיפודנחש/88plus.js&amp;action=raw&amp;ctype=text/javascript');&quot;</p> <hr /> <div>mw.loader.load('//he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמש:קיפודנחש/88plus.js&amp;action=raw&amp;ctype=text/javascript');</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%96%D7%94_%D7%A0%D7%94%D7%A0%D7%94_%D7%95%D7%96%D7%94_%D7%9C%D7%90_%D7%97%D7%A1%D7%A8&diff=15115 2020-04-22T21:07:41Z

<p>עמד: עמד העביר את הדף טיוטה:זה נהנה וזה לא חסר לשם זה נהנה וזה לא חסר: יש כאן קצת חומר ערוך ומסודר. אמנם הסוגיה קצת חסרה ולכן יש בה תבנית השלמה</p> <hr /> <div>{{להשלים|כל הסוגיה=כן}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כ א - כא א||גזילה ואבידה ג ט|חושן משפט שסג ו-י}}<br /> אדם שעשה שימוש בממון חברו בלי לחסרו ממון. מה הדין אם נהנה אך חבירו לא הפסיד, ומה הדין אם גרם לו הפסד אך לא נהנה מכך, ומה הדין אם גם הוא נהנה וגם חבירו הפסיד.<br /> <br /> == הצגת הסוגיה ==<br /> <br /> '''הגמרא''' [https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20&amp;format=pdf (ב&quot;ק כ א)] מציגה את ספיקו של רב חסדא: האם אדם שדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך לשלם לו או לא? <br /> <br /> הגמרא מבררת באיזה מצב מדובר: אם מדובר שבעל החצר לא הפסיד (כיוון שלא עשה שום שימוש בחצר, ואינה עומדת להשכרה), והדר בחצר לא נהנה (כיוון שיש לו מקום אחר לגור בו - '''רש&quot;י''' ד&quot;ה ה&quot;ג אי נימא) - פשיטא שפטור, כיווון שזה (הדר) לא נהנה, וזה (בעל החצר) לא חסר! ואם מדובר שבעל החצר הפסיד (כיוון שהחצר עומדת להשכרה, וכאנשים רואים שמישהו גר בחצר, לא פונים לבעל החצר בשביל לשכור את החצר - '''תוספות''' ד&quot;ה זה נהנה), והדר בחצר נהנה (כיוון שאם לא היה גר שם - היה צריך לשכור חצר אחרת) - פשיטא שחייב לשלם, כיוון שזה נהנה וזה חסר! ולכן אומרת הגמרא שהספק של רב חסדא היה במקרה שזה נהנה וזה לא חסר - כגון שבעל החצר לא הפסיד, אך הדר בחצר כן נהנה, והספק הוא האם חייב כיוון שנהנה, או שפטור כיוון שבעל החצר לא הפסיד. הגמרא לא דנה באפשרות הרביעית שהיא שזה לא נהנה וזה חסר - שהדר בחצר לא מרוויח, אך בעל החצר הפסיד. ונחלקו הראשונים מה יהיה הדין במקרה זה.<br /> <br /> == הדיון בראשונים ==<br /> <br /> === שיטת התוספות ===<br /> <br /> '''תוספות''' (ד&quot;ה זה אין נהנה) כותבים, שגם במקרה הרביעי שבו הדר בחצר לא מרוויח, ובעל החצר מפסיד, הגמרא יכלה להגיד שפשיטא שפטור, ואפילו גירשו מביתו ונעל את הדלת בפניו פטור - כיוו שלא נהנה, ומה שחיסרו וגרם לו הפסד - זה לא סיבה לחייב כיוון זו גרמא בעלמא.<br /> <br /> '''השלטי גיבורים''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46555&amp;st=&amp;pgnum=41 ד&quot;ה ובפירוש]) הבין בפשטות בדברי תוספות, שאפילו אם דר בביתו לאחר שגירשו מביתו ונעל את הדלת - פטור כיוון שלא נהנה. וכן כתב הטור ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14270&amp;st=&amp;pgnum=537 סימן שסג]).<br /> <br /> '''הפני יהושע''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9704&amp;st=&amp;pgnum=23 ד&quot;ה בתוספות]) הקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!<br /> <br /> ותירץ ה'''פני יהושע''', שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו. והביא סיוע לדבריו מדברי הגמרא בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20b&amp;format=pdf ב&quot;ק כ ב]), שאין להוכיח שזה נהנה וזה לא חסר חייב מדברי רבי יהודה שהבית והעליה של שנים שנפלו, ובנה בעל העליה את הבית ודר בתוכו - צריך לשלם דמי שכירות לבעל הבית, כיוון שמדובר בבית חדש, וחייב משום שמשחיר את הקירות כשגר בו. ומשמע - שמשלם את כל דמי השכירות אף על פי שההפסד מהשחרת הקירות קטן יותר מדמי השכירות. ומוכח שכיוון שנהנה - חייב, ובגלל השחרת הקירות - אין כאן משום מידת סדום משום שבעל הבית הוזק במקצת. וכן משמע בדברי התוספות בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=21&amp;format=pdf ב&quot;ק כא א ד&quot;ה ויהבי להו ליתמי]), שכתבו ש&quot;חייב לשלם מה שנהנה אף על פי שלא חיסר כל כך&quot;.<br /> <br /> ה'''דרכי דוד''' (ד&quot;ה שם תוס' ד&quot;ה זה אין נהנה) כתב בדומה לכך, שאמנם המחייב העיקרי הוא ההנאה בלבד, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. ובמקום שאין הנאה - ברור שפטור. והסתפקה הגמרא האם כשלא חיסר ממון לחבירו בהנאתו - פטור משום שכשלא נחסר חבירו בהנאתו - כאילו נהנה מן ההפקר ופטור, או לאו.<br /> <br /> ה'''קהילות יעקב''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ח) תירץ, שלפי תוספות הנאה לבד או חיסרון לבד לא יכולים לחייב, אך צירוף של הנאת המזיק וחיסרון הניזק גורמים לחייבו. הפני יהושע כתב שדוחק לתרץ כך ולכן תירץ כדלעיל.<br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף ===<br /> <br /> '''הרי&quot;ף''' כתב, שהדר בחצר חבירו העומדת להשכרה - חייב אפילו אם לא נהנה מכך - כיוון שחסרו ממון.<br /> <br /> ==== ביאור הרא&quot;ש והרא&quot;ה ====<br /> <br /> ה'''רא&quot;ש''' כתב, שלפי הרי&quot;ף אין זה גרמא בעלמא כמו מגרש חבירו מביתו ולא דר בו, שפטור כי לא נהנה, כיוון שכאן הוא השתמש במה שחיסר מחבירו, ואף על פי שהיה יכול להשיג שימוש זה על ידי דבר אחר, ולא הרוויח על ידי זה - חייב, כיוון ש&quot;אכל מה שחבירו נפסד&quot;. <br /> <br /> וכן כתב ה'''נימוקי יוסף''' (דף ט. בדפי הרי&quot;ף ד&quot;ה וחצר דקיימא לאגרא) בשם ה'''רא&quot;ה''', שהדר בחצר חבירו וחיסרו, חייב עף על פי שלא נהנה. אך אם לא דר בה - אלא סגרה ולא נתן לו להיכנס - פטור.<br /> <br /> וביאר '''ר' שמעון שאקפ''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ט), שסברת ה'''רא&quot;ה''' לחלק בין דר בבית ללא דר בבית, היא, שרק על ידי שגר בבית האדם נחשב מזיק, כיוון שהבית מייצר מגורים כמו שעץ מייצר פירות, וכשגר בבית מזיק את המגורים - הפירות, וזה היזק וחיסרון שלם, אך אם לא גר - רק גרם להפסד הדיורים, אך לא השתמש בהם.<br /> <br /> '''ר' שמואל רוזובסקי''' כתב (חידושי ר' שמאול סימן י&quot;ח) בדומה לכך, אך כתב שחיובו של הדר בבית הוא מדין גזילה, שגזל את ההשתמשות בבית.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> <br /> '''רבנו יונה''' בבבא בתרא ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49924&amp;st=&amp;pgnum=37 בבא בתרא ד עמוד ב ד&quot;ה עלה בידינו]) כתב, שזה נהנה וזה לא חסר חייב, כי כתוב שהדר בחצר חבירו שלא מדעתו פטור משום שנאמר: &quot;ושאיה יוכת שער&quot;, ומשמע שללא הטעם הזה - הוא חייב.<br /> <br /> ==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br /> * [http://asif.co.il/download/YomaLibrary/talmud/tbk/tbk2/Ma%27aly%27yot%2018%2080-91.pdf זה לא נהנה וזה חסר], צבי שטיינמץ, מעליות יח, תשנ&quot;ז.<br /> * [http://asif.co.il/download/kitvey-et/krm%20b/b%20b%2022/1%20(12).pdf זה חסר וזה לא נהנה], אודי אקסלרוד ואביחי גרינולד, בלכתך בדרך כב, תשס&quot;ד.<br /> <br /> [[קטגוריה:גניבה וגזילה]]<br /> [[קטגוריה:בבא קמא כ.]]<br /> [[קטגוריה: בבא קמא כ:]]<br /> [[קטגוריה: חושן משפט סימן שסג]]</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%96%D7%94_%D7%A0%D7%94%D7%A0%D7%94_%D7%95%D7%96%D7%94_%D7%9C%D7%90_%D7%97%D7%A1%D7%A8&diff=15114 2020-04-22T21:06:55Z

<p>עמד: </p> <hr /> <div>{{להשלים|כל הסוגיה=כן}}<br /> {{מקורות||בבא קמא כ א - כא א||גזילה ואבידה ג ט|חושן משפט שסג ו-י}}<br /> אדם שעשה שימוש בממון חברו בלי לחסרו ממון. מה הדין אם נהנה אך חבירו לא הפסיד, ומה הדין אם גרם לו הפסד אך לא נהנה מכך, ומה הדין אם גם הוא נהנה וגם חבירו הפסיד.<br /> <br /> == הצגת הסוגיה ==<br /> <br /> '''הגמרא''' [https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20&amp;format=pdf (ב&quot;ק כ א)] מציגה את ספיקו של רב חסדא: האם אדם שדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך לשלם לו או לא? <br /> <br /> הגמרא מבררת באיזה מצב מדובר: אם מדובר שבעל החצר לא הפסיד (כיוון שלא עשה שום שימוש בחצר, ואינה עומדת להשכרה), והדר בחצר לא נהנה (כיוון שיש לו מקום אחר לגור בו - '''רש&quot;י''' ד&quot;ה ה&quot;ג אי נימא) - פשיטא שפטור, כיווון שזה (הדר) לא נהנה, וזה (בעל החצר) לא חסר! ואם מדובר שבעל החצר הפסיד (כיוון שהחצר עומדת להשכרה, וכאנשים רואים שמישהו גר בחצר, לא פונים לבעל החצר בשביל לשכור את החצר - '''תוספות''' ד&quot;ה זה נהנה), והדר בחצר נהנה (כיוון שאם לא היה גר שם - היה צריך לשכור חצר אחרת) - פשיטא שחייב לשלם, כיוון שזה נהנה וזה חסר! ולכן אומרת הגמרא שהספק של רב חסדא היה במקרה שזה נהנה וזה לא חסר - כגון שבעל החצר לא הפסיד, אך הדר בחצר כן נהנה, והספק הוא האם חייב כיוון שנהנה, או שפטור כיוון שבעל החצר לא הפסיד. הגמרא לא דנה באפשרות הרביעית שהיא שזה לא נהנה וזה חסר - שהדר בחצר לא מרוויח, אך בעל החצר הפסיד. ונחלקו הראשונים מה יהיה הדין במקרה זה.<br /> <br /> == הדיון בראשונים ==<br /> <br /> === שיטת התוספות ===<br /> <br /> '''תוספות''' (ד&quot;ה זה אין נהנה) כותבים, שגם במקרה הרביעי שבו הדר בחצר לא מרוויח, ובעל החצר מפסיד, הגמרא יכלה להגיד שפשיטא שפטור, ואפילו גירשו מביתו ונעל את הדלת בפניו פטור - כיוו שלא נהנה, ומה שחיסרו וגרם לו הפסד - זה לא סיבה לחייב כיוון זו גרמא בעלמא.<br /> <br /> '''השלטי גיבורים''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46555&amp;st=&amp;pgnum=41 ד&quot;ה ובפירוש]) הבין בפשטות בדברי תוספות, שאפילו אם דר בביתו לאחר שגירשו מביתו ונעל את הדלת - פטור כיוון שלא נהנה. וכן כתב הטור ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14270&amp;st=&amp;pgnum=537 סימן שסג]).<br /> <br /> '''הפני יהושע''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9704&amp;st=&amp;pgnum=23 ד&quot;ה בתוספות]) הקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!<br /> <br /> ותירץ ה'''פני יהושע''', שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו. והביא סיוע לדבריו מדברי הגמרא בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20b&amp;format=pdf ב&quot;ק כ ב]), שאין להוכיח שזה נהנה וזה לא חסר חייב מדברי רבי יהודה שהבית והעליה של שנים שנפלו, ובנה בעל העליה את הבית ודר בתוכו - צריך לשלם דמי שכירות לבעל הבית, כיוון שמדובר בבית חדש, וחייב משום שמשחיר את הקירות כשגר בו. ומשמע - שמשלם את כל דמי השכירות אף על פי שההפסד מהשחרת הקירות קטן יותר מדמי השכירות. ומוכח שכיוון שנהנה - חייב, ובגלל השחרת הקירות - אין כאן משום מידת סדום משום שבעל הבית הוזק במקצת. וכן משמע בדברי התוספות בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=21&amp;format=pdf ב&quot;ק כא א ד&quot;ה ויהבי להו ליתמי]), שכתבו ש&quot;חייב לשלם מה שנהנה אף על פי שלא חיסר כל כך&quot;.<br /> <br /> ה'''דרכי דוד''' (ד&quot;ה שם תוס' ד&quot;ה זה אין נהנה) כתב בדומה לכך, שאמנם המחייב העיקרי הוא ההנאה בלבד, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. ובמקום שאין הנאה - ברור שפטור. והסתפקה הגמרא האם כשלא חיסר ממון לחבירו בהנאתו - פטור משום שכשלא נחסר חבירו בהנאתו - כאילו נהנה מן ההפקר ופטור, או לאו.<br /> <br /> ה'''קהילות יעקב''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ח) תירץ, שלפי תוספות הנאה לבד או חיסרון לבד לא יכולים לחייב, אך צירוף של הנאת המזיק וחיסרון הניזק גורמים לחייבו. הפני יהושע כתב שדוחק לתרץ כך ולכן תירץ כדלעיל.<br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף ===<br /> <br /> '''הרי&quot;ף''' כתב, שהדר בחצר חבירו העומדת להשכרה - חייב אפילו אם לא נהנה מכך - כיוון שחסרו ממון.<br /> <br /> ==== ביאור הרא&quot;ש והרא&quot;ה ====<br /> <br /> ה'''רא&quot;ש''' כתב, שלפי הרי&quot;ף אין זה גרמא בעלמא כמו מגרש חבירו מביתו ולא דר בו, שפטור כי לא נהנה, כיוון שכאן הוא השתמש במה שחיסר מחבירו, ואף על פי שהיה יכול להשיג שימוש זה על ידי דבר אחר, ולא הרוויח על ידי זה - חייב, כיוון ש&quot;אכל מה שחבירו נפסד&quot;. <br /> <br /> וכן כתב ה'''נימוקי יוסף''' (דף ט. בדפי הרי&quot;ף ד&quot;ה וחצר דקיימא לאגרא) בשם ה'''רא&quot;ה''', שהדר בחצר חבירו וחיסרו, חייב עף על פי שלא נהנה. אך אם לא דר בה - אלא סגרה ולא נתן לו להיכנס - פטור.<br /> <br /> וביאר '''ר' שמעון שאקפ''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ט), שסברת ה'''רא&quot;ה''' לחלק בין דר בבית ללא דר בבית, היא, שרק על ידי שגר בבית האדם נחשב מזיק, כיוון שהבית מייצר מגורים כמו שעץ מייצר פירות, וכשגר בבית מזיק את המגורים - הפירות, וזה היזק וחיסרון שלם, אך אם לא גר - רק גרם להפסד הדיורים, אך לא השתמש בהם.<br /> <br /> '''ר' שמואל רוזובסקי''' כתב (חידושי ר' שמאול סימן י&quot;ח) בדומה לכך, אך כתב שחיובו של הדר בבית הוא מדין גזילה, שגזל את ההשתמשות בבית.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> <br /> '''רבנו יונה''' בבבא בתרא ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49924&amp;st=&amp;pgnum=37 בבא בתרא ד עמוד ב ד&quot;ה עלה בידינו]) כתב, שזה נהנה וזה לא חסר חייב, כי כתוב שהדר בחצר חבירו שלא מדעתו פטור משום שנאמר: &quot;ושאיה יוכת שער&quot;, ומשמע שללא הטעם הזה - הוא חייב.<br /> <br /> ==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br /> * [http://asif.co.il/download/YomaLibrary/talmud/tbk/tbk2/Ma%27aly%27yot%2018%2080-91.pdf זה לא נהנה וזה חסר], צבי שטיינמץ, מעליות יח, תשנ&quot;ז.<br /> * [http://asif.co.il/download/kitvey-et/krm%20b/b%20b%2022/1%20(12).pdf זה חסר וזה לא נהנה], אודי אקסלרוד ואביחי גרינולד, בלכתך בדרך כב, תשס&quot;ד.<br /> <br /> [[קטגוריה:גניבה וגזילה]]<br /> [[קטגוריה:בבא קמא כ.]]<br /> [[קטגוריה: בבא קמא כ:]]<br /> [[קטגוריה: חושן משפט סימן שסג]]</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%96%D7%94%D7%A8%D7%94_%D7%9C%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%9D&diff=15113 2020-04-22T21:04:54Z

<p>עמד: </p> <hr /> <div>&lt;includeonly&gt;<br /> [[תמונה:Achtung.svg|75px|right]]<br /> כפי ששמת לב, יש באפשרותך לערוך דפים באתר. עם זאת, ישנן עריכות שאינן מקובלות בויקיסוגיה, וכך גם העריכה שנעשתה על ידך{{#תנאי:{{{1|}}}|&amp;#32;בדף &quot;'''[[:{{{1}}}]]'''&quot;}}. אם לדעתך יש טעות בסוגיה זו, ניתן לדון בכך בדף השיחה של הסוגיה.<br /> <br /> הדף שערכת שוחזר למצבו הקודם, כך ששום נזק לא נגרם. עם זאת, השחתה חוזרת ונשנית של דפים עלולה להוביל ל'''חסימתך'''.<br /> <br /> תודה,&lt;/includeonly&gt;&lt;noinclude&gt;<br /> == דוגמאות לשימוש בתבנית ==<br /> {| border=&quot;1&quot;<br /> |-<br /> !קוד ויקי<br /> !תוצאה<br /> |-<br /> |&lt;nowiki&gt;{{אזהרה לרשום}}&lt;/nowiki&gt;<br /> |{{אזהרה לרשום|NoCategory=yes}}<br /> |-<br /> |&lt;nowiki&gt;{{אזהרה לרשום|טלטול כלכלה כשאבן בתוכה}}&lt;/nowiki&gt;<br /> |{{אזהרה לרשום|טלטול כלכלה כשאבן בתוכה|NoCategory=yes}}<br /> |}<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> * [[תבנית:אזהרה]]<br /> [[קטגוריה:תבניות לאזהרת משתמשים|אזהרה לרשום]]&lt;/noinclude&gt;</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%96%D7%94%D7%A8%D7%94_%D7%9C%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%9D&diff=15112 2020-04-22T21:04:17Z

<p>עמד: </p> <hr /> <div>&lt;includeonly&gt;<br /> [[תמונה:Achtung.svg|75px|right]]<br /> כפי ששמת לב, יש באפשרותך לערוך דפים באתר. עם זאת, ישנן עריכות שאינן מקובלות בוויקיסוגיה, וכך גם העריכה שנעשתה על ידך{{#תנאי:{{{1|}}}|&amp;#32;בדף &quot;'''[[:{{{1}}}]]'''&quot;}}. אם לדעתך יש טעות בערך זה, ניתן לדון בכך בדף השיחה של הערך.<br /> <br /> הדף שערכת שוחזר למצבו הקודם, כך ששום נזק לא נגרם. עם זאת, השחתה חוזרת ונשנית של דפים עלולה להוביל ל'''חסימתך'''.<br /> <br /> תודה,&lt;/includeonly&gt;&lt;noinclude&gt;<br /> == דוגמאות לשימוש בתבנית ==<br /> {| border=&quot;1&quot;<br /> |-<br /> !קוד ויקי<br /> !תוצאה<br /> |-<br /> |&lt;nowiki&gt;{{אזהרה לרשום}}&lt;/nowiki&gt;<br /> |{{אזהרה לרשום|NoCategory=yes}}<br /> |-<br /> |&lt;nowiki&gt;{{אזהרה לרשום|טלטול כלכלה כשאבן בתוכה}}&lt;/nowiki&gt;<br /> |{{אזהרה לרשום|טלטול כלכלה כשאבן בתוכה|NoCategory=yes}}<br /> |}<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> * [[תבנית:אזהרה]]<br /> [[קטגוריה:תבניות לאזהרת משתמשים|אזהרה לרשום]]&lt;/noinclude&gt;</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A2%D7%96%D7%A8%D7%94:%D7%AA%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%98_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99&diff=15111 2020-04-22T20:58:13Z

<p>עמד: שיניתי מ&quot;ערך&quot; ל&quot;סוגיה&quot;</p> <hr /> <div>{| cellspacing=&quot;0&quot; cellpadding=&quot;0&quot; align=&quot;center&quot; style=&quot;width:100%; border:2px #B8C7D9 solid;&quot;<br /> |-<br /> | colspan=&quot;2&quot; align=&quot;center&quot; style=&quot;background:#cedff2; text-align:center; border-bottom:1px #B8C7D9 solid;&quot; |<br /> &lt;h2 style=&quot;margin:.5em; margin-top:.1em; border-bottom:0; font-weight:bold;&quot;&gt;תפריט עזרה&lt;/h2&gt;<br /> דף זה מרכז את הדפים שבהם תוכלו למצוא מדריכים כתובים בנושאים שונים.<br /> &lt;BR/&gt;ניתן לקבל ייעוץ ישירות ממשתמשים אחרים בנוגע לכתיבה בוויקיסוגיה בדפים שונים המפורטים ב[[עזרה:ייעוץ|תפריט דפי הייעוץ]].<br /> |-<br /> &lt;!-- צד ימין --&gt;<br /> | align=&quot;center&quot; style=&quot;width:50%; background:#f5faff; padding:0.5em; text-align:center;&quot; valign=&quot;top&quot;|<br /> '''&lt;big&gt;[[ויקיסוגיה:אודות|אודות ויקיסוגיה]]&lt;/big&gt;&lt;br /&gt;'''<br /> [[ויקיסוגיה:ברוכים הבאים|ברוכים הבאים]] &lt;tt&gt;|&lt;/tt&gt; [[ויקיסוגיה:מונחים|מונחים בוויקיסוגיה]] &lt;tt&gt;|&lt;/tt&gt; [[עזרה:שאלות ותשובות|שאלות ותשובות]]<br /> &lt;!-- צד שמאל --&gt;<br /> | align=&quot;center&quot; style=&quot;width:50%; background:#f5faff; border-right:1px solid #cedff2; padding:0.5em; text-align:center;&quot; valign=&quot;top&quot; |<br /> '''&lt;big&gt;[[עזרה:תפריט ראשי/עקרונות וקווים מנחים|עקרונות וקווים מנחים]]&lt;/big&gt;&lt;br /&gt;'''<br /> [[ויקיסוגיה:מה ויקיסוגיה איננה|מה ויקיסוגיה איננה]] &lt;tt&gt;|&lt;/tt&gt; [[ויקיסוגיה:זכויות יוצרים|זכויות יוצרים]]<br /> |-<br /> &lt;!-- צד ימין --&gt;<br /> | align=&quot;center&quot; style=&quot;width:50%; background:#f5faff; padding:0.5em; text-align:center;&quot; valign=&quot;top&quot;|<br /> '''&lt;big&gt;[[עזרה:תפריט ראשי/סגנון כתיבה ועיצוב|סגנון כתיבה ועיצוב]]&lt;/big&gt;&lt;br /&gt;'''<br /> [[עזרה:מדריך לכתיבת סוגיות|מדריך לכתיבת סוגיות]] &lt;tt&gt;|&lt;/tt&gt; [[ויקיסוגיה:איך לבנות סוגיה|כיצד לבנות סוגיה]] &lt;tt&gt;|&lt;/tt&gt; [[ויקיסוגיה:לשון|לשון]] &lt;tt&gt;|&lt;/tt&gt; [[ויקיסוגיה:מקורות|מקורות]] <br /> &lt;!-- צד שמאל --&gt;<br /> | align=&quot;center&quot; style=&quot;width:50%; background:#f5faff; border-right:1px solid #cedff2; padding:0.5em; text-align:center;&quot; valign=&quot;top&quot; |<br /> '''&lt;big&gt;[[עזרה:תפריט ראשי/תמיכה טכנית|תמיכה טכנית]]&lt;/big&gt;&lt;br /&gt;'''<br /> [[עזרה:ויקיסוגיה צעד אחר צעד|ויקיסוגיה - צעד אחר צעד]] &lt;tt&gt;|&lt;/tt&gt; [[עזרה:איך ליצור סוגיה חדשה|איך ליצור סוגיה חדשה]] &lt;tt&gt;|&lt;/tt&gt; [[עזרה:הדרכה טכנית לעריכה|הדרכה טכנית לעריכה]]<br /> <br /> |-<br /> &lt;!-- צד ימין --&gt;<br /> | align=&quot;center&quot; style=&quot;width:50%; background:#f5faff; padding:0.5em; text-align:center;&quot; valign=&quot;top&quot;|<br /> '''&lt;big&gt;[[ויקיסוגיה:שער הקהילה|קהילת ויקיסוגיה]]&lt;/big&gt;&lt;br /&gt;'''<br /> [[ויקיסוגיה:הסכמות והמלצות|הסכמות והמלצות]] &lt;tt&gt;|&lt;/tt&gt; [[ויקיסוגיה:ספר אורחים|ספר האורחים]] &lt;tt&gt;|&lt;/tt&gt; [[ויקיסוגיה:חברים|חברים]]<br /> &lt;!-- צד שמאל --&gt;<br /> | align=&quot;center&quot; style=&quot;width:50%; background:#f5faff; border-right:1px solid #cedff2; padding:0.5em; text-align:center;&quot; valign=&quot;top&quot; |<br /> '''&lt;big&gt;[[עזרה:תפריט ראשי/תמונות וקבצים|תמונות וקבצים]]&lt;/big&gt;&lt;br /&gt;'''<br /> [[עזרה:העלאת קובץ|איך להעלות קובץ או תמונה לוויקיסוגיה]] &lt;tt&gt;|&lt;/tt&gt; [[עזרה:הוספת תמונה לסוגיה|איך להוסיף תמונה לסוגיה]]<br /> <br /> |-<br /> &lt;!-- צד ימין --&gt;<br /> | align=&quot;center&quot; style=&quot;width:50%; background:#f5faff; padding:0.5em; text-align:center;&quot; valign=&quot;top&quot;|<br /> '''&lt;big&gt;[[עזרה:תפריט ראשי/משתמשים והגדרות חשבון|משתמשים והגדרות חשבון]]&lt;/big&gt;&lt;br /&gt;'''<br /> [[עזרה:חשבון חדש|איך ליצור חשבון חדש]] &lt;tt&gt;|&lt;/tt&gt; [[עזרה:העדפות|דף ההעדפות]]<br /> &lt;!-- צד שמאל --&gt;<br /> | align=&quot;center&quot; style=&quot;width:50%; background:#f5faff; border-right:1px solid #cedff2; padding:0.5em; text-align:center;&quot; valign=&quot;top&quot; |<br /> '''&lt;big&gt;[[עזרה:תפריט ראשי/יכולות עריכה ותחזוקה מורחבת|יכולות עריכה ותחזוקה מורחבת]]&lt;/big&gt;&lt;br /&gt;'''<br /> [[ויקיסוגיה:מפעיל מערכת|מפעיל מערכת]] &lt;tt&gt;|&lt;/tt&gt; [[ויקיסוגיה:שימוש זהיר בסמכויות המפעיל|שימוש זהיר בסמכויות המפעיל]]<br /> <br /> |-<br /> &lt;!-- אמצע --&gt;<br /> | id=&quot;totdhelp&quot; colspan=&quot;2&quot; align=&quot;center&quot; style=&quot;width:100%; margin-top:0em; padding-top:1em; padding-bottom:1em; padding-left:1em; padding-right:1em; background:#f5faff; border-top:2px solid #cedff2; text-align:center;&quot;|<br /> '''&lt;big&gt;[[ויקיסוגיה:ייעוץ|יש לי שאלה]]&lt;/big&gt;'''<br /> <br /> {| style=&quot;margin:auto;&quot;<br /> |<br /> [[קובץ:HelpPage_IconPack-06.png|50px|קישור=]]<br /> |<br /> &lt;inputbox&gt;<br /> type=search<br /> namespaces=עזרה**<br /> searchbuttonlabel=חיפוש בדפי העזרה<br /> break=no<br /> width=20<br /> &lt;/inputbox&gt;<br /> |}<br /> |- <br /> | <br /> |}<br /> <br /> <br /> [[קטגוריה:ויקיסוגיה - עזרה|*]]<br /> [[קטגוריה:ויקיסוגיה - מידע כללי|עזרה]]<br /> <br /> __NOTOC__ __NOEDITSECTION__</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%96%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%AA_%D7%A9%D7%9E%D7%A2_%D7%A9%D7%9C_%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%AA&diff=14932 2020-02-21T13:33:24Z

<p>עמד: /* שיטת רבנו תם */</p> <hr /> <div>{{מקורות|ברכות א א|ברכות ב א|ברכות א א|קריאת שמע א ט|אורח חיים רלד א-ג}}<br /> מאיזה זמן בלילה מותר לקרוא קריאת שמע של ערבית ולברך לפניה ולאחריה, והדין בקרא קודם הזמן.<br /> <br /> ==סוגיית הגמרא==<br /> '''המשנה''' (ברכות א א) אומרת שתחילת הזמן שבו אפשר כבר לקרוא קריאת שמע של ערבית היא בזמן שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן, כלומר כהן שנטמא וטבל, עדיין [[אסור לאכול בתרומה]] עד שיעריב היום, משהעריב היום רשאי הוא לאכול בתרומה, וזהו גם הזמן שבו אפשר כבר לקרוא קריאת שמע של ערבית. וב'''גמרא''' (ברכות ב א) מבואר שזמן זה הוא [[זמני שקיעת החמה בין השמשות וצאת הכוכבים|צאת הכוכבים]].<br /> &lt;BR/&gt; ושם (ברכות ב ב) מובאות שלוש ברייתות שונות ובהן דעות תנאים נוספות.&lt;br/&gt;<br /> *דעת ברייתא הראשונה - משעה שהעני נכנס לאכול פתו במלח. <br /> *דעת ר' מאיר בברייתא שניה - משעה שבני אדם נכנסים לאכול פיתן בערבי שבתות.<br /> *דעת חכמים בברייתא שניה - משעה שהכהנים '''זכאין''' לאכול בתרומתן, שהוא צאת הכוכבים.<br /> *דעת ר' אליעזר בברייתא שלישית - משעה שקדש היום בערבי שבתות.<br /> *דעת ר' יהושע בברייתא שלישית - משעה שהכהנים '''מטוהרים''' לאכול בתרומתן.<br /> *דעת ר' מאיר בברייתא שלישית - משעה שהכהנים '''טובלים''' לאכול בתרומתן.<br /> *דעת ר' חנינא בברייתא שלישית - משעה שהעני נכנס לאכול פתו במלח.<br /> *דעת ר' אחאי ואמרי לה ר' אחא - משעה שרוב בני האדם נכנסים להסב.<br /> <br /> דעת חכמים דברייתא ב' ודעת ר' יהושע דברייתא ג' הן דעה אחת עם סתם מתניתין שהוא צאת הכוכבים. כמו כן דעת ת&quot;ק דברייתא א' היא אחת עם דעת ר' חנינא דברייתא ג' שהוא משעה שהעני נכנס לאכול פתו במלח. ועל שיטת ר' אחאי ואמרי לה ר' אחא, משעה שרוב בני אדם נכנסים להסב, כתב '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה נכנסין להסב) בשם י&quot;א שהוא בערבי שבתות, וא&quot;כ היא שיטה אחת עם ר' מאיר דברייתא ב'.<br /> <br /> עוד מבואר בגמרא שהשעה שעני נכנס לאכול פתו, הוא מאוחר משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן, ודעת ר' אליעזר שקדש היום בערבי שבתות הוא מוקדם משניהם, ועל פי '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה משעה שקדש) הוא בין השמשות. &lt;br/&gt;עוד מבואר ב'''רש&quot;י''' (ד&quot;ה ד&quot;ה משעה שהכהנים טובלים) ששיטת ר&quot;מ דברייתא ג', היינו שעה שהכהנים טובלים הוא המוקדם מכולם, והוא קודם בין השמשות מעט,&lt;br/&gt;וב'''רש&quot;י''' (ד&quot;ה נכנסין להסב) שהזמן שבני אדם נכנסים להסב, הוא המאוחר מכולם. וכן מבואר ב'''ירושלמי''' (ברכות א א) שזמן זה הוא המאוחר מכולם. אבל בדברי ר&quot;י ב'''תוס'''' (סוד&quot;ה מאימתי) מבואר שהוא מוקדם יותר מן השקיעה. <br /> <br /> נמצא על פי רש&quot;י שארבע שיטות יש ואלו סדרן:<br /> *קודם בין השמשות מעט [כהנים טובלים לתרומתן].<br /> *בין השמשות [קדש היום בערבי שבתות]<br /> *צאת הכוכבים [כהנים נכנסים לאכול בתרומתן].<br /> *אחר צאת הכוכבים [עני/בני אדם נכנסים לאכול].<br /> <br /> ולתוס' זמן שבני אדם נכנסים להסב בערבי שבתות הוא מוקדם מכולם והוא מבעוד יום.<br /> <br /> ==שיטת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם==<br /> <br /> ה'''רי&quot;ף''' (א ב) וה'''רמב&quot;ם''' (קריאת שמע א ט) פסקו הלכה כסתם מתני', דקיי&quot;ל סתם במתני' ומח' בברייתא הלכה כסתם, ועוד שגם בברייתא דעת חכמים כסתם מתני', וגם בברייתא ג' קיי&quot;ל כר' יהושע לעומת ר' אליעזר, ולכן הלכה פשוטה היא שזמן קריאת שמע מצאה&quot;כ ולא קודם.<br /> <br /> וכדבריהם הביא הטור (אורח חיים רלה) גם בשם '''רב פלטוי''' ו'''רב עמרם''' שאין לקרוא קריאת שמע קודם צאת הכוכבים, ואפילו קרא בבין השמשות יש לחזור ולקרוא. ועיין שם ב'''בית יוסף''' (ד&quot;ה ומ&quot;ש רבנו בשם רב פלטוי), שכתב בדעתו רב פלטוי שאם קרא בטעות קריאת שמע קודם הזמן, אין צריך לחזור, וכדין [[הטועה בתפילתו]]. וכן הסכים ה'''בית חדש''' (ב ד&quot;ה וכן).<br /> <br /> ==שיטות הראשונים ביישוב המנהג לקרוא קריאת שמע קודם צאת הכוכבים==<br /> <br /> מנהג קדום היה בחלק מקהילות ישראל לקרוא קריאת שמע של ערבית מבעוד יום, ודלא כסתם מתני'. <br /> <br /> ===שיטת רש&quot;י===<br /> <br /> כבר ב'''ירושלמי''' (ברכות א א) מובאת ברייתא שהקורא קודם צאה&quot;כ לא יצא ידי חובתו, וא&quot;כ, היאך אנו קוראים בבית הכנסת, והרי הוא קודם צאת הכוכבים, ומשיב הירושלמי שזו קריאה רק כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. ומביאו '''רש&quot;י''' על המשנה (ד&quot;ה עד סוף). וכתב שם רש&quot;י שלכן חובה לקוראה שוב משתחשך, אך בפרשה ראשונה שאדם קורא על מיטתו יצא. <br /> &lt;br/&gt; וכדברי רש&quot;י משמע בסדר '''רב עמרם גאון''' שכתבו הראשונים בשמו שיש [[קריאת שמע על המטה וברכת המפיל|לברך על קריאת שמע שעל מטתו ברכה שלפניה]], ומשמע שיוצא בזה ידי חובה, ולא בקריאת שמע שבית הכנסת. וכן הביאו הראשונים בשם ה'''ריב&quot;א''' ו'''רי&quot;צ גיאת''' וה'''ראב&quot;ד''' ו'''הגאונים'''.<br /> &lt;BR/&gt; גם '''הרשב&quot;א''' בחידושים כתב כהרי&quot;ף והרמב&quot;ם דהלכה כסתם מתני', וכרש&quot;י והגאונים שצריך לחזור ולקרותה בשעת שכיבה, והביא ראיה שהרי הברייתא בירושלמי שם אומרת שאם קרא קודם צאת הכוכבים צריך לחזור ולקרוא, ולומד מזה הירושלמי למסופק אם קרא או לא שצריך לחזור ולקרוא, כדין הקורא בבין השמשות.<br /> <br /> וב'''תוס'''' (ד&quot;ה מאימתי) הקשו על דברי רש&quot;י ד' קושיות: א. הרי צריך לקרוא א&quot;כ [[ג' פרשיות על המטה]], והעולם אינם רגילים לקרוא אלא פרשה אחת. ב. שא&quot;כ צריך לברך [[ברכות ק&quot;ש]] על מטתו, שהרי בה יוצא ידי חובה [וכדעת רב עמרם גאון]. ג. שהרי [[קריאת שמע על המטה וברכת המפיל|ק&quot;ש על המטה אינה חובה]], אלא רק בשביל המזיקין, ותלמיד חכם פטור מקריאתה [והרא&quot;ש דחה קושיה זו דמיירי בקראה בזמנה בביה&quot;כ]. ד. שלדברי רש&quot;י יוצא שתפילת ערבית מתפללים לפני קריאת שמע וכריב&quot;ל שאמר תפילות באמצע תיקנום, ואנן קיי&quot;ל כר' יוחנן שיש לקרוא ק&quot;ש קודם ערבית, משום [[סמיכת גאולה לתפילה|סמיכות גאולה לתפילה]].<br /> <br /> וה'''רשב&quot;א''' שם יישב כל קושיות התוס' על רש&quot;י. שמה שקוראים רק פרשה ראשונה הוא משום דהיא מהתורה, אבל שאר פרשיות שהן של דבריהם, לא חייבוהו לחזור ולקרות. ומש&quot;כ צריך לברך על קריאתה בלילה, אין הברכות מעכבות. ומש&quot;כ שיש לסמוך גאולה לתפילה, כך הוא עיקר הדין כשמתפלל שלא בבית הכנסת או כשמתפלל כשהגיע זמן קריאת שמע, אך אם לא הגיע הזמן, תפילה בציבור עדיפא ממסמך גאולה לתפילה.<br /> <br /> ===שיטת רבנו תם===<br /> <br /> לכן פירש '''ר&quot;ת''' שם שבאמת קריאת שמע שבבית הכנסת היא עיקר, ואף שבמשנה אמרינן שזמנה מצאת הכוכבים, אנן קיי&quot;ל כר' יהודה דמפלג המנחה מתחיל זמן תפילת ערבית. ואף שהמנהג להתפלל מנחה אחר פלג המנחה, בזה קיי&quot;ל כרבנן שזמן תפילת מנחה עד הערב. והוכיח ר&quot;ת את דבריו מכך שרב התפלל ערבית של שבת בערב שבת מבעוד יום, ומסתמא קרא גם ק&quot;ש. אבל ר&quot;ת עצמו התקשה בדבריו, דהוי כ[[תרי קולי דסתרי אהדדי]]. וברא&quot;ש (א א) כתב ליישב לדעת ר&quot;ת דבתפילה הקלו, וכן הוא גם ברשב&quot;א בחידושים (ד&quot;ה כתבו בתוס').<br /> <br /> וכדעת ר&quot;ת כתב גם '''ראבי&quot;ה''' (א א) שכן נהגו מימות רבותינו הראשונים, שסמכינן על דעת ר' יהודה דזמן ערבית מפלג המנחה, וכיון דקיי&quot;ל כר' יוחנן דיש לסמוך גאולה לתפילה, א&quot;כ גם זמן ק&quot;ש הוא מאז. ואף כתב שהמאחרים לקרוא ק&quot;ש ולהתפלל בלילה, מיחזי כיוהרא. ואת הירושלמי מיישב שס&quot;ל שהמשנה איירי בקריאת שמע על מיטתו, והיא רק מצאת הכוכבים, אבל ק&quot;ש של בית הכנסת זמנה מבעוד יום.<br /> <br /> וה'''רא&quot;ש''' (א א) הקשה על דברי ר&quot;ת דאינו ענין תפילה לקריאת שמע, דתפילות הן כנגד תמידין ותמיד של בין הערביים קרב והולך עד פלג המנחה, ומשם ואילך מתחיל זמן ערבית לר' יהודה. אבל זמן קריאת שמע הוא בזמן שכיבה, ופלג המנחה לאו זמן שכיבה הוא. ורב שהתפלל בערב שבת מבעוד יום, י&quot;ל דס&quot;ל כריב&quot;ל דתפילות באמצע תקנום, וקרא ק&quot;ש אחר שהתפלל.<br /> <br /> ה'''שאגת אריה''' (סימן ג) הקשה על דברי ר&quot;ת, דאינו עניין תפילה לקריאת שמע, כי בתפילה שהיא דרבנן הקלו מספק ואמרו &quot;דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד&quot; (ברכות כ&quot;ז ע&quot;א), אך בקריאת שמע שהיא דאורייתא צריך ללכת לחומרה ולא לאומרה לפני צאת הכוכבים. ותירץ שהתוספות סוברים שקריאת שמע דרבנן כשיטת שמואל (ברכות כ&quot;א ע&quot;א), כמו שכתבו במסכת מנחות בפרק התכלת (מ&quot;ג ע&quot;ב, ד&quot;ה ואיזו), ולכן פסקו גם בזה לקולא.<br /> <br /> ===שיטת בעל המאור, ר&quot;י ורא&quot;ש===<br /> <br /> ו'''ר&quot;י''' בתוס' שם פירש דקיי&quot;ל כהני תנאי בברייתא דאמרי משעה שקדש היום [ר' אליעזר] ומשעה שבני אדם נכנסים להסב בערבי שבתות שהיא מבעוד יום [ר' מאיר בברייתא ב' ור' אחא בברייתא ג']. וראיה לזה מדברי רב (ברכות כז ב) שהיה מתפלל של ערב שבת מבעוד יום. ואת דברי הירושלמי מיישב ר&quot;ת שמה שהיו קוראים ק&quot;ש לפני התפילה כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה, היא קריאה נוספת שהיו קוראים כעין '[[חובת אמירת 'תהילה לדוד' בכל יום|אשרי]]' שקורין לפני תפילת מנחה. וכעין זה כתב גם בבעל המאור (א א), והביא ראיה לפירוש זה מהירושלמי (ברכות א ה). <br /> &lt;BR/&gt; גם הרא&quot;ש קיים המנהג ע&quot;פ דרך זו, והוסיף שאף שקיי&quot;ל כר' יהושע לגבי ר' אליעזר וכר' יהודה לגבי ר' מאיר, מ&quot;מ בתפילה הקלו, וגם נהגו כך מתוך הדחק, שהצבור היו מתקבצין לתפילת מנחה, ואם היו ממתינים עד צאת הכוכבים לקרוא ק&quot;ש ולהתפלל היו מתפזרים כל אחד לביתו ונמנעים מתפילה בציבור, וסיים הרא&quot;ש דמ&quot;מ לכתחילה אין לקרוא קריאת שמע עד צאת הכוכבים.<br /> &lt;BR/&gt;גם '''בעל המאור''' שם הליץ על המנהג באופן זה, שהעושה כן וסומך על אחד התנאים הנזכרים בברייתא, מה שעשה עשוי, דמצאנו שחשו חכמים לטורח ציבור, אבל יחיד הקורא בביתו, יש לקוראה בזמנה בצאה&quot;כ כדברי הרי&quot;ף.<br /> &lt;BR/&gt; וב'''טור''' (אורח חיים רלה) נראה שהסכים לשיטה זו, אבל סיים שם שאין למהר ולקרותה כל כך מבעוד יום, כי רק זמן מועט יש בין תנא דמתניתין לתנא דברייתא.<br /> <br /> נמצא שבין לשיטת ר&quot;ת ובין לשיטת ר&quot;י והרא&quot;ש, יוצא שאין צורך לחזור ולקרוא קריאת שמע אחר צאת הכוכבים, וגם אין צורך בקריאת שמע שעל המטה לכוון לצאת ידי חובה.<br /> <br /> ===שיטת רבנו יונה===<br /> <br /> אבל '''ר' יונה''' (א א ד&quot;ה אלא) כתב על פי הירושלמי הנ&quot;ל, שאין יוצאים בקריאה בבית הכנסת, ולכן יש לחזור ולקרותה בבית אחר צאת הכוכבים, ואין לסמוך על ק&quot;ש שעל המטה, חדא שאסור לקרוא ק&quot;ש של חיוב קודם אכילה ושתיה, ועוד שפעמים אין אדם חושש לקרותה מפני שאינה אלא מפני המזיקין, ועוד שאינו מכוון בה לצאת ידי חובה ולקבל עול מלכות שמים,ועוד שאומרה בלא ברכות לפניה ולאחריה ופרשה ראשונה בלבד. לכן צריך בביתו קודם אכילה ושתיה, לקרוא ק&quot;ש ב' פרשיות במורא ובכוונת הלב,<br /> <br /> ==תשובת רב האי גאון==<br /> <br /> מובא בתשובות הגאונים (אופק צג/שערי תשובה עו/ליק עח) שנשאל רב האי גאון לגבי צבור שמתפללים ערבית וקוראים קריאת שמע שלא כדין קודם צאת הכוכבים, האם עדיף להתפלל איתם תפילת עמידה, ולקרוא קריאת שמע לאחר מכן ולוותר על סמיכות גאולה לתפילה, או לחכות לצאת הכוכבים ולהתפלל ביחיד כסדר, ולסמוך גאולה לתפילה.<br /> &lt;BR/&gt;והשיב להם רב האי גאון שבארץ ישראל כך היו עושים, מתפללים קודם צאת הכוכבים, ולאחר מכן קוראים את שמע בזמנה, ולא חוששים למסמך גאולה לתפילה. ולמד מזה שקריאת שמע בזמנה חשובה היא יותר מסמיכות גאולה לתפילה, ולכן יש להתפלל עם הציבור, ולאחר צאת הכוכבים לקרוא קריאת שמע בברכותיה {{ראה עוד|תשובת רב האי גאון}}.<br /> &lt;BR/&gt;וסיים שם רב האי גאון שאם יכול הוא להתפלל עם הציבור בתורת נדבה, ולאחר מכן יחזור ויתפלל תפילת חובה לאחר קריאת שמע בברכותיה, שפיר דמי. והביאו כל זה רבנו יונה (א ב ד&quot;ה ורבינו האי וד&quot;ה ומי שירצה) והרא&quot;ש (א א).<br /> <br /> ==הכרעת השלחן ערוך==<br /> <br /> מרן ה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים רלה א) פסק כרי&quot;ף ורמב&quot;ם דאין לקרוא קריאת שמע של ערבית קודם צאת הכוכבים. וכתב שם שאם קרא אותה קודם לכן חוזר וקורא אותה בזמנה בלא ברכות. וסיים שאם מתפלל עם ציבור שקורא ק&quot;ש מבעוד יום, יקרא עמהם קריאת שמע וברכותיה ויתפלל עמהם, ולאחר צאת הכוכבים יחזור ויקרא קריאת שמע בלא ברכות.<br /> <br /> מבואר מדברי מרן שפסק דלא כר&quot;ת וסיי' ששרי לקרוא קודם צאת הכוכבים, אך מאידך גם לא הכריע כרש&quot;י שיכול לסמוך על קריאת שמע שעל מיטתו.&lt;BR/&gt; וראה ב'''ט&quot;ז''' (ב) שבאמת תמה על דברי השלחן ערוך, שהוא לכאורה דלא כמאן, שאם רצה לפסוק כר' יונה, היה לו לכתוב שבקריאה הראשונה צריך להתכוון שלא לצאת ידי חובה. וכתב שנראה שהשו&quot;ע בחר לו דרך לעצמו, שבביה&quot;כ יקרא ויתפלל וכיוון לצאת ידי חובה, ואח&quot;כ יקרא שוב קריאת שמע בלא ברכות לרווחא דמילתא. ומסיק הט&quot;ז שם שהנכון הוא שיקרא על מיטתו וכיוון בזה לצאת ידי חובה, ושהוא נכון יותר כי בזה אין אדם עשוי לשכוח.<br /> &lt;BR/&gt;וה'''מגן אברהם''' (ב) כתב דהכרעת מרן היא כשיטת ר' יונה, אבל הוא עצמו הכריע דסגי בקריאת שמע שעל המטה, והיינו כט&quot;ז. וסיים דהותיקין נוהגים לקרותה מיד בצאת הכוכבים.<br /> <br /> ==דין הברכות==<br /> <br /> ===ברכה שלפניה על הקריאה בזמנה===<br /> <br /> הביאו הראשונים (מובא בר' יונה וברא&quot;ש ועוד) בשם '''רב עמרם גאון''' שבשעה שקורא ק&quot;ש בביתו על מטתו כדי לצאת בה ידי חובתו, יש לברך 'אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לקרוא קריאת שמע' (כן הוא בר' יונה, וברא&quot;ש הנוסח הוא 'על קריאת שמע').<br /> &lt;BR/&gt;ו'''רבנו יונה''' (א א ד&quot;ה אלא) חלק על דבריו, וכתב שאין זה נכון שלא מצינו ברכה זו בשום מקום, אלא יש לברך [[ברכת 'אהבת עולם']] על הקריאה שקורא בזמנה לצאת בה ידי חובה, ולא חיישינן אם אומרים אותה ב' פעמים, שהרי מצינו שגם שאפילו על אמירת פסוקים יכול לאמרה, שהרי היא [[פוטרת מברכות התורה]]. ואף שאינו אומר כל הברכות, לא חיישינן לזה, לפי שאין הברכות מעכבות.<br /> &lt;BR/&gt;וה'''רא&quot;ש''' (א א) אחר שהביא דברי רב עמרם לא העיר על דבריו, מפני שהוא סובר שאין צורך כלל לחזור ולקרוא אחר צאת הכוכבים, [[כנ&quot;ל]].<br /> <br /> ===ברכות קריאת שמע קודם צאת הכוכבים===<br /> <br /> הקשה '''ר' יונה''' (א א ד&quot;ה אלא) דבשלמא על הקריאה אפשר לחזור אחר צאת הכוכבים, אבל ידי חובת הברכות היאך יוצאים, והרי עדיין אינו לילה לענין קריאת שמע. ותירץ שם דאף שאינו לילה ממש, מ&quot;מ כיון ששקעה החמה והוי לילה לענין תפילת ערבית, ואינו יכול להתפלל מנחה משם ואילך, דיינינן ליה ללילה גם לענין הברכות ויכול לומר 'גולל אור מפני חושך', וכן ברכת אהבת עולם ניתן לאומרה אף ביום ממש, שהרי היא [[פוטרת מידי ברכת התורה]]. וברכת גאל ישראל, גם כן די שהוא לילה לענין תפילת ערבית, דלא מצאנו שם מפורש דבעינן לילה ממש.<br /> <br /> ו'''הרשב&quot;א''' בתשובה (א מז, מיוחסות קצב) גם כן נשאל על זה, איך אנו אומרים את ברכות קריאת שמע קודם הלילה, וענה שם לשואל דברכות קריאת שמע אינן ברכות המצוות, אלא ברכות לעצמן שתיקנום לומר סמוך לקריאת שמע, לפניה ולאחריה. שכן הדין הוא שאדם ששכח וקרא קריאת שמע בלא ברכות, ש[[חוזר על הברכות בלבד]]. ולכן מותר גם לברכן קודם זמן קריאת שמע.<br /> <br /> ועיין ב'''משנה ברורה''' (ז) שהביא דברי ר' יונה אלו, וב'''שער הציון''' (ו) נסתפק בדבריו באם אמר את הברכות קודם השקיעה אם צריך לחזור ולברך, ומסיק שם דמ&quot;מ בדיעבד יוצא י&quot;ח בברכות, דומיא דתפילה. אבל ב'''ביאור הגר&quot;א''' (ד&quot;ה ואם) משמע שלמד בדעת רבנו יונה דרק מהשקיעה ומעלה יוצא ידי חובת ברכות. וללפי&quot;ז אין לקרוא ק&quot;ש בברכותיה קודם הפלג, אם לא שיחזור ויברך. אכן מתשובת הרשב&quot;א הנ&quot;ל, שעליה כנראה סמך מרן, שהרי העתיקה בב&quot;י, אין הכרע לומר שדווקא אחר שקיעה יוצא ידי חובת הברכות, אלא ה&quot;ה אפילו קודם שקיעה.<br /> <br /> ==אם צריך לחזור על פרשת ציצית==<br /> {{להשלים|פסקה=כן}}<br /> כתב '''ר' יונה''' (א א ד&quot;ה אלא) שפרשת ציצית אינו חייב לחזור ולקרותה כיון שיצא ידי חובתה בקריאה בבית הכנסת, וקיים בזה מצות הזכרת יציאת מצרים אע&quot;פ שהיה זה מבעוד יום. וכך פסק ה'''מגן אברהם''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%92%D7%9F_%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%9C%D7%94#%D7%91_%D7%9E%D7%90 (רלה ב)].<br /> אך בשו&quot;ת '''שאגת אריה''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1832&amp;st=&amp;pgnum=25 (ח - י)] האריך להוכיח {{הרחבה|יש לפרט יותר טעמיו ונימוקיו}} שאינו יוצא ידי חובת הזכרת יציאת מצרים מבעוד יום, וחייב לקרותה שוב בלילה.<br /> &lt;BR/&gt;ב'''משנה ברורה''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14164&amp;st=&amp;pgnum=282 (רלה יא)] הביא דברי תלמידי רבנו יונה והמג&quot;א, שדי לקרוא שתי פרשיות ראשונות, שלענין זכירת יציאת מצרים יצא ידי חובה. אך הזכיר בסוף דבריו הזכיר גם מסקנת השאגת אריה שירא שמים יש לו לקרוא כל שלוש הפרשיות אחר צאת הכוכבים. וכן סתם להלן [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%9C%D7%98#%D7%90_%D7%9E%D7%91 (רלט א)] לענין קריאת שמע שעל המיטה, שאם התפלל ערבית מבעוד יום, צריך לקרוא כל שלוש הפרשיות ולכוון גם לצאת ידי חובת זכירת יציאת מצרים.<br /> <br /> ==מאמרים, שיעורים וכתבי עת==<br /> * [http://asif.co.il/?wpfb_filepage=mor-8-14-pdf זמן קריאת שמע של ערבית] - הראל דהן, 'מאורנו' ח, תשס&quot;ט.<br /> * [http://asif.co.il/?wpfb_filepage=mal10_8-pdf בשכבך ובקומך - לבירור שאלת זמן קריאת שמע] - הרב יצחק ספיר, 'מעליות' י, תשמ&quot;ח.<br /> <br /> [[קטגוריה:זמני קריאת שמע]]<br /> [[קטגוריה:ברכות ב.]]<br /> [[קטגוריה:ברכות ב:]]<br /> [[קטגוריה:קריאת שמע פרק ט]]<br /> [[קטגוריה:אורח חיים סימן רלה]]</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%96%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%AA_%D7%A9%D7%9E%D7%A2_%D7%A9%D7%9C_%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%AA&diff=14931 2020-02-21T13:33:16Z

<p>עמד: /* שיטת רבנו תם */</p> <hr /> <div>{{מקורות|ברכות א א|ברכות ב א|ברכות א א|קריאת שמע א ט|אורח חיים רלד א-ג}}<br /> מאיזה זמן בלילה מותר לקרוא קריאת שמע של ערבית ולברך לפניה ולאחריה, והדין בקרא קודם הזמן.<br /> <br /> ==סוגיית הגמרא==<br /> '''המשנה''' (ברכות א א) אומרת שתחילת הזמן שבו אפשר כבר לקרוא קריאת שמע של ערבית היא בזמן שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן, כלומר כהן שנטמא וטבל, עדיין [[אסור לאכול בתרומה]] עד שיעריב היום, משהעריב היום רשאי הוא לאכול בתרומה, וזהו גם הזמן שבו אפשר כבר לקרוא קריאת שמע של ערבית. וב'''גמרא''' (ברכות ב א) מבואר שזמן זה הוא [[זמני שקיעת החמה בין השמשות וצאת הכוכבים|צאת הכוכבים]].<br /> &lt;BR/&gt; ושם (ברכות ב ב) מובאות שלוש ברייתות שונות ובהן דעות תנאים נוספות.&lt;br/&gt;<br /> *דעת ברייתא הראשונה - משעה שהעני נכנס לאכול פתו במלח. <br /> *דעת ר' מאיר בברייתא שניה - משעה שבני אדם נכנסים לאכול פיתן בערבי שבתות.<br /> *דעת חכמים בברייתא שניה - משעה שהכהנים '''זכאין''' לאכול בתרומתן, שהוא צאת הכוכבים.<br /> *דעת ר' אליעזר בברייתא שלישית - משעה שקדש היום בערבי שבתות.<br /> *דעת ר' יהושע בברייתא שלישית - משעה שהכהנים '''מטוהרים''' לאכול בתרומתן.<br /> *דעת ר' מאיר בברייתא שלישית - משעה שהכהנים '''טובלים''' לאכול בתרומתן.<br /> *דעת ר' חנינא בברייתא שלישית - משעה שהעני נכנס לאכול פתו במלח.<br /> *דעת ר' אחאי ואמרי לה ר' אחא - משעה שרוב בני האדם נכנסים להסב.<br /> <br /> דעת חכמים דברייתא ב' ודעת ר' יהושע דברייתא ג' הן דעה אחת עם סתם מתניתין שהוא צאת הכוכבים. כמו כן דעת ת&quot;ק דברייתא א' היא אחת עם דעת ר' חנינא דברייתא ג' שהוא משעה שהעני נכנס לאכול פתו במלח. ועל שיטת ר' אחאי ואמרי לה ר' אחא, משעה שרוב בני אדם נכנסים להסב, כתב '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה נכנסין להסב) בשם י&quot;א שהוא בערבי שבתות, וא&quot;כ היא שיטה אחת עם ר' מאיר דברייתא ב'.<br /> <br /> עוד מבואר בגמרא שהשעה שעני נכנס לאכול פתו, הוא מאוחר משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן, ודעת ר' אליעזר שקדש היום בערבי שבתות הוא מוקדם משניהם, ועל פי '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה משעה שקדש) הוא בין השמשות. &lt;br/&gt;עוד מבואר ב'''רש&quot;י''' (ד&quot;ה ד&quot;ה משעה שהכהנים טובלים) ששיטת ר&quot;מ דברייתא ג', היינו שעה שהכהנים טובלים הוא המוקדם מכולם, והוא קודם בין השמשות מעט,&lt;br/&gt;וב'''רש&quot;י''' (ד&quot;ה נכנסין להסב) שהזמן שבני אדם נכנסים להסב, הוא המאוחר מכולם. וכן מבואר ב'''ירושלמי''' (ברכות א א) שזמן זה הוא המאוחר מכולם. אבל בדברי ר&quot;י ב'''תוס'''' (סוד&quot;ה מאימתי) מבואר שהוא מוקדם יותר מן השקיעה. <br /> <br /> נמצא על פי רש&quot;י שארבע שיטות יש ואלו סדרן:<br /> *קודם בין השמשות מעט [כהנים טובלים לתרומתן].<br /> *בין השמשות [קדש היום בערבי שבתות]<br /> *צאת הכוכבים [כהנים נכנסים לאכול בתרומתן].<br /> *אחר צאת הכוכבים [עני/בני אדם נכנסים לאכול].<br /> <br /> ולתוס' זמן שבני אדם נכנסים להסב בערבי שבתות הוא מוקדם מכולם והוא מבעוד יום.<br /> <br /> ==שיטת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם==<br /> <br /> ה'''רי&quot;ף''' (א ב) וה'''רמב&quot;ם''' (קריאת שמע א ט) פסקו הלכה כסתם מתני', דקיי&quot;ל סתם במתני' ומח' בברייתא הלכה כסתם, ועוד שגם בברייתא דעת חכמים כסתם מתני', וגם בברייתא ג' קיי&quot;ל כר' יהושע לעומת ר' אליעזר, ולכן הלכה פשוטה היא שזמן קריאת שמע מצאה&quot;כ ולא קודם.<br /> <br /> וכדבריהם הביא הטור (אורח חיים רלה) גם בשם '''רב פלטוי''' ו'''רב עמרם''' שאין לקרוא קריאת שמע קודם צאת הכוכבים, ואפילו קרא בבין השמשות יש לחזור ולקרוא. ועיין שם ב'''בית יוסף''' (ד&quot;ה ומ&quot;ש רבנו בשם רב פלטוי), שכתב בדעתו רב פלטוי שאם קרא בטעות קריאת שמע קודם הזמן, אין צריך לחזור, וכדין [[הטועה בתפילתו]]. וכן הסכים ה'''בית חדש''' (ב ד&quot;ה וכן).<br /> <br /> ==שיטות הראשונים ביישוב המנהג לקרוא קריאת שמע קודם צאת הכוכבים==<br /> <br /> מנהג קדום היה בחלק מקהילות ישראל לקרוא קריאת שמע של ערבית מבעוד יום, ודלא כסתם מתני'. <br /> <br /> ===שיטת רש&quot;י===<br /> <br /> כבר ב'''ירושלמי''' (ברכות א א) מובאת ברייתא שהקורא קודם צאה&quot;כ לא יצא ידי חובתו, וא&quot;כ, היאך אנו קוראים בבית הכנסת, והרי הוא קודם צאת הכוכבים, ומשיב הירושלמי שזו קריאה רק כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. ומביאו '''רש&quot;י''' על המשנה (ד&quot;ה עד סוף). וכתב שם רש&quot;י שלכן חובה לקוראה שוב משתחשך, אך בפרשה ראשונה שאדם קורא על מיטתו יצא. <br /> &lt;br/&gt; וכדברי רש&quot;י משמע בסדר '''רב עמרם גאון''' שכתבו הראשונים בשמו שיש [[קריאת שמע על המטה וברכת המפיל|לברך על קריאת שמע שעל מטתו ברכה שלפניה]], ומשמע שיוצא בזה ידי חובה, ולא בקריאת שמע שבית הכנסת. וכן הביאו הראשונים בשם ה'''ריב&quot;א''' ו'''רי&quot;צ גיאת''' וה'''ראב&quot;ד''' ו'''הגאונים'''.<br /> &lt;BR/&gt; גם '''הרשב&quot;א''' בחידושים כתב כהרי&quot;ף והרמב&quot;ם דהלכה כסתם מתני', וכרש&quot;י והגאונים שצריך לחזור ולקרותה בשעת שכיבה, והביא ראיה שהרי הברייתא בירושלמי שם אומרת שאם קרא קודם צאת הכוכבים צריך לחזור ולקרוא, ולומד מזה הירושלמי למסופק אם קרא או לא שצריך לחזור ולקרוא, כדין הקורא בבין השמשות.<br /> <br /> וב'''תוס'''' (ד&quot;ה מאימתי) הקשו על דברי רש&quot;י ד' קושיות: א. הרי צריך לקרוא א&quot;כ [[ג' פרשיות על המטה]], והעולם אינם רגילים לקרוא אלא פרשה אחת. ב. שא&quot;כ צריך לברך [[ברכות ק&quot;ש]] על מטתו, שהרי בה יוצא ידי חובה [וכדעת רב עמרם גאון]. ג. שהרי [[קריאת שמע על המטה וברכת המפיל|ק&quot;ש על המטה אינה חובה]], אלא רק בשביל המזיקין, ותלמיד חכם פטור מקריאתה [והרא&quot;ש דחה קושיה זו דמיירי בקראה בזמנה בביה&quot;כ]. ד. שלדברי רש&quot;י יוצא שתפילת ערבית מתפללים לפני קריאת שמע וכריב&quot;ל שאמר תפילות באמצע תיקנום, ואנן קיי&quot;ל כר' יוחנן שיש לקרוא ק&quot;ש קודם ערבית, משום [[סמיכת גאולה לתפילה|סמיכות גאולה לתפילה]].<br /> <br /> וה'''רשב&quot;א''' שם יישב כל קושיות התוס' על רש&quot;י. שמה שקוראים רק פרשה ראשונה הוא משום דהיא מהתורה, אבל שאר פרשיות שהן של דבריהם, לא חייבוהו לחזור ולקרות. ומש&quot;כ צריך לברך על קריאתה בלילה, אין הברכות מעכבות. ומש&quot;כ שיש לסמוך גאולה לתפילה, כך הוא עיקר הדין כשמתפלל שלא בבית הכנסת או כשמתפלל כשהגיע זמן קריאת שמע, אך אם לא הגיע הזמן, תפילה בציבור עדיפא ממסמך גאולה לתפילה.<br /> <br /> ===שיטת רבנו תם===<br /> <br /> לכן פירש '''ר&quot;ת''' שם שבאמת קריאת שמע שבבית הכנסת היא עיקר, ואף שבמשנה אמרינן שזמנה מצאת הכוכבים, אנן קיי&quot;ל כר' יהודה דמפלג המנחה מתחיל זמן תפילת ערבית. ואף שהמנהג להתפלל מנחה אחר פלג המנחה, בזה קיי&quot;ל כרבנן שזמן תפילת מנחה עד הערב. והוכיח ר&quot;ת את דבריו מכך שרב התפלל ערבית של שבת בערב שבת מבעוד יום, ומסתמא קרא גם ק&quot;ש. אבל ר&quot;ת עצמו התקשה בדבריו, דהוי כ[[תרי קולי דסתרי אהדדי]]. וברא&quot;ש (א א) כתב ליישב לדעת ר&quot;ת דבתפילה הקלו, וכן הוא גם ברשב&quot;א בחידושים (ד&quot;ה כתבו בתוס').<br /> <br /> וכדעת ר&quot;ת כתב גם '''ראבי&quot;ה''' (א א) שכן נהגו מימות רבותינו הראשונים, שסמכינן על דעת ר' יהודה דזמן ערבית מפלג המנחה, וכיון דקיי&quot;ל כר' יוחנן דיש לסמוך גאולה לתפילה, א&quot;כ גם זמן ק&quot;ש הוא מאז. ואף כתב שהמאחרים לקרוא ק&quot;ש ולהתפלל בלילה, מיחזי כיוהרא. ואת הירושלמי מיישב שס&quot;ל שהמשנה איירי בקריאת שמע על מיטתו, והיא רק מצאת הכוכבים, אבל ק&quot;ש של בית הכנסת זמנה מבעוד יום.<br /> <br /> וה'''רא&quot;ש''' (א א) הקשה על דברי ר&quot;ת דאינו ענין תפילה לקריאת שמע, דתפילות הן כנגד תמידין ותמיד של בין הערביים קרב והולך עד פלג המנחה, ומשם ואילך מתחיל זמן ערבית לר' יהודה. אבל זמן קריאת שמע הוא בזמן שכיבה, ופלג המנחה לאו זמן שכיבה הוא. ורב שהתפלל בערב שבת מבעוד יום, י&quot;ל דס&quot;ל כריב&quot;ל דתפילות באמצע תקנום, וקרא ק&quot;ש אחר שהתפלל.<br /> <br /> השאגת אריה (סימן ג) הקשה על דברי ר&quot;ת, דאינו עניין תפילה לקריאת שמע, כי בתפילה שהיא דרבנן הקלו מספק ואמרו &quot;דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד&quot; (ברכות כ&quot;ז ע&quot;א), אך בקריאת שמע שהיא דאורייתא צריך ללכת לחומרה ולא לאומרה לפני צאת הכוכבים. ותירץ שהתוספות סוברים שקריאת שמע דרבנן כשיטת שמואל (ברכות כ&quot;א ע&quot;א), כמו שכתבו במסכת מנחות בפרק התכלת (מ&quot;ג ע&quot;ב, ד&quot;ה ואיזו), ולכן פסקו גם בזה לקולא.<br /> <br /> ===שיטת בעל המאור, ר&quot;י ורא&quot;ש===<br /> <br /> ו'''ר&quot;י''' בתוס' שם פירש דקיי&quot;ל כהני תנאי בברייתא דאמרי משעה שקדש היום [ר' אליעזר] ומשעה שבני אדם נכנסים להסב בערבי שבתות שהיא מבעוד יום [ר' מאיר בברייתא ב' ור' אחא בברייתא ג']. וראיה לזה מדברי רב (ברכות כז ב) שהיה מתפלל של ערב שבת מבעוד יום. ואת דברי הירושלמי מיישב ר&quot;ת שמה שהיו קוראים ק&quot;ש לפני התפילה כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה, היא קריאה נוספת שהיו קוראים כעין '[[חובת אמירת 'תהילה לדוד' בכל יום|אשרי]]' שקורין לפני תפילת מנחה. וכעין זה כתב גם בבעל המאור (א א), והביא ראיה לפירוש זה מהירושלמי (ברכות א ה). <br /> &lt;BR/&gt; גם הרא&quot;ש קיים המנהג ע&quot;פ דרך זו, והוסיף שאף שקיי&quot;ל כר' יהושע לגבי ר' אליעזר וכר' יהודה לגבי ר' מאיר, מ&quot;מ בתפילה הקלו, וגם נהגו כך מתוך הדחק, שהצבור היו מתקבצין לתפילת מנחה, ואם היו ממתינים עד צאת הכוכבים לקרוא ק&quot;ש ולהתפלל היו מתפזרים כל אחד לביתו ונמנעים מתפילה בציבור, וסיים הרא&quot;ש דמ&quot;מ לכתחילה אין לקרוא קריאת שמע עד צאת הכוכבים.<br /> &lt;BR/&gt;גם '''בעל המאור''' שם הליץ על המנהג באופן זה, שהעושה כן וסומך על אחד התנאים הנזכרים בברייתא, מה שעשה עשוי, דמצאנו שחשו חכמים לטורח ציבור, אבל יחיד הקורא בביתו, יש לקוראה בזמנה בצאה&quot;כ כדברי הרי&quot;ף.<br /> &lt;BR/&gt; וב'''טור''' (אורח חיים רלה) נראה שהסכים לשיטה זו, אבל סיים שם שאין למהר ולקרותה כל כך מבעוד יום, כי רק זמן מועט יש בין תנא דמתניתין לתנא דברייתא.<br /> <br /> נמצא שבין לשיטת ר&quot;ת ובין לשיטת ר&quot;י והרא&quot;ש, יוצא שאין צורך לחזור ולקרוא קריאת שמע אחר צאת הכוכבים, וגם אין צורך בקריאת שמע שעל המטה לכוון לצאת ידי חובה.<br /> <br /> ===שיטת רבנו יונה===<br /> <br /> אבל '''ר' יונה''' (א א ד&quot;ה אלא) כתב על פי הירושלמי הנ&quot;ל, שאין יוצאים בקריאה בבית הכנסת, ולכן יש לחזור ולקרותה בבית אחר צאת הכוכבים, ואין לסמוך על ק&quot;ש שעל המטה, חדא שאסור לקרוא ק&quot;ש של חיוב קודם אכילה ושתיה, ועוד שפעמים אין אדם חושש לקרותה מפני שאינה אלא מפני המזיקין, ועוד שאינו מכוון בה לצאת ידי חובה ולקבל עול מלכות שמים,ועוד שאומרה בלא ברכות לפניה ולאחריה ופרשה ראשונה בלבד. לכן צריך בביתו קודם אכילה ושתיה, לקרוא ק&quot;ש ב' פרשיות במורא ובכוונת הלב,<br /> <br /> ==תשובת רב האי גאון==<br /> <br /> מובא בתשובות הגאונים (אופק צג/שערי תשובה עו/ליק עח) שנשאל רב האי גאון לגבי צבור שמתפללים ערבית וקוראים קריאת שמע שלא כדין קודם צאת הכוכבים, האם עדיף להתפלל איתם תפילת עמידה, ולקרוא קריאת שמע לאחר מכן ולוותר על סמיכות גאולה לתפילה, או לחכות לצאת הכוכבים ולהתפלל ביחיד כסדר, ולסמוך גאולה לתפילה.<br /> &lt;BR/&gt;והשיב להם רב האי גאון שבארץ ישראל כך היו עושים, מתפללים קודם צאת הכוכבים, ולאחר מכן קוראים את שמע בזמנה, ולא חוששים למסמך גאולה לתפילה. ולמד מזה שקריאת שמע בזמנה חשובה היא יותר מסמיכות גאולה לתפילה, ולכן יש להתפלל עם הציבור, ולאחר צאת הכוכבים לקרוא קריאת שמע בברכותיה {{ראה עוד|תשובת רב האי גאון}}.<br /> &lt;BR/&gt;וסיים שם רב האי גאון שאם יכול הוא להתפלל עם הציבור בתורת נדבה, ולאחר מכן יחזור ויתפלל תפילת חובה לאחר קריאת שמע בברכותיה, שפיר דמי. והביאו כל זה רבנו יונה (א ב ד&quot;ה ורבינו האי וד&quot;ה ומי שירצה) והרא&quot;ש (א א).<br /> <br /> ==הכרעת השלחן ערוך==<br /> <br /> מרן ה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים רלה א) פסק כרי&quot;ף ורמב&quot;ם דאין לקרוא קריאת שמע של ערבית קודם צאת הכוכבים. וכתב שם שאם קרא אותה קודם לכן חוזר וקורא אותה בזמנה בלא ברכות. וסיים שאם מתפלל עם ציבור שקורא ק&quot;ש מבעוד יום, יקרא עמהם קריאת שמע וברכותיה ויתפלל עמהם, ולאחר צאת הכוכבים יחזור ויקרא קריאת שמע בלא ברכות.<br /> <br /> מבואר מדברי מרן שפסק דלא כר&quot;ת וסיי' ששרי לקרוא קודם צאת הכוכבים, אך מאידך גם לא הכריע כרש&quot;י שיכול לסמוך על קריאת שמע שעל מיטתו.&lt;BR/&gt; וראה ב'''ט&quot;ז''' (ב) שבאמת תמה על דברי השלחן ערוך, שהוא לכאורה דלא כמאן, שאם רצה לפסוק כר' יונה, היה לו לכתוב שבקריאה הראשונה צריך להתכוון שלא לצאת ידי חובה. וכתב שנראה שהשו&quot;ע בחר לו דרך לעצמו, שבביה&quot;כ יקרא ויתפלל וכיוון לצאת ידי חובה, ואח&quot;כ יקרא שוב קריאת שמע בלא ברכות לרווחא דמילתא. ומסיק הט&quot;ז שם שהנכון הוא שיקרא על מיטתו וכיוון בזה לצאת ידי חובה, ושהוא נכון יותר כי בזה אין אדם עשוי לשכוח.<br /> &lt;BR/&gt;וה'''מגן אברהם''' (ב) כתב דהכרעת מרן היא כשיטת ר' יונה, אבל הוא עצמו הכריע דסגי בקריאת שמע שעל המטה, והיינו כט&quot;ז. וסיים דהותיקין נוהגים לקרותה מיד בצאת הכוכבים.<br /> <br /> ==דין הברכות==<br /> <br /> ===ברכה שלפניה על הקריאה בזמנה===<br /> <br /> הביאו הראשונים (מובא בר' יונה וברא&quot;ש ועוד) בשם '''רב עמרם גאון''' שבשעה שקורא ק&quot;ש בביתו על מטתו כדי לצאת בה ידי חובתו, יש לברך 'אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לקרוא קריאת שמע' (כן הוא בר' יונה, וברא&quot;ש הנוסח הוא 'על קריאת שמע').<br /> &lt;BR/&gt;ו'''רבנו יונה''' (א א ד&quot;ה אלא) חלק על דבריו, וכתב שאין זה נכון שלא מצינו ברכה זו בשום מקום, אלא יש לברך [[ברכת 'אהבת עולם']] על הקריאה שקורא בזמנה לצאת בה ידי חובה, ולא חיישינן אם אומרים אותה ב' פעמים, שהרי מצינו שגם שאפילו על אמירת פסוקים יכול לאמרה, שהרי היא [[פוטרת מברכות התורה]]. ואף שאינו אומר כל הברכות, לא חיישינן לזה, לפי שאין הברכות מעכבות.<br /> &lt;BR/&gt;וה'''רא&quot;ש''' (א א) אחר שהביא דברי רב עמרם לא העיר על דבריו, מפני שהוא סובר שאין צורך כלל לחזור ולקרוא אחר צאת הכוכבים, [[כנ&quot;ל]].<br /> <br /> ===ברכות קריאת שמע קודם צאת הכוכבים===<br /> <br /> הקשה '''ר' יונה''' (א א ד&quot;ה אלא) דבשלמא על הקריאה אפשר לחזור אחר צאת הכוכבים, אבל ידי חובת הברכות היאך יוצאים, והרי עדיין אינו לילה לענין קריאת שמע. ותירץ שם דאף שאינו לילה ממש, מ&quot;מ כיון ששקעה החמה והוי לילה לענין תפילת ערבית, ואינו יכול להתפלל מנחה משם ואילך, דיינינן ליה ללילה גם לענין הברכות ויכול לומר 'גולל אור מפני חושך', וכן ברכת אהבת עולם ניתן לאומרה אף ביום ממש, שהרי היא [[פוטרת מידי ברכת התורה]]. וברכת גאל ישראל, גם כן די שהוא לילה לענין תפילת ערבית, דלא מצאנו שם מפורש דבעינן לילה ממש.<br /> <br /> ו'''הרשב&quot;א''' בתשובה (א מז, מיוחסות קצב) גם כן נשאל על זה, איך אנו אומרים את ברכות קריאת שמע קודם הלילה, וענה שם לשואל דברכות קריאת שמע אינן ברכות המצוות, אלא ברכות לעצמן שתיקנום לומר סמוך לקריאת שמע, לפניה ולאחריה. שכן הדין הוא שאדם ששכח וקרא קריאת שמע בלא ברכות, ש[[חוזר על הברכות בלבד]]. ולכן מותר גם לברכן קודם זמן קריאת שמע.<br /> <br /> ועיין ב'''משנה ברורה''' (ז) שהביא דברי ר' יונה אלו, וב'''שער הציון''' (ו) נסתפק בדבריו באם אמר את הברכות קודם השקיעה אם צריך לחזור ולברך, ומסיק שם דמ&quot;מ בדיעבד יוצא י&quot;ח בברכות, דומיא דתפילה. אבל ב'''ביאור הגר&quot;א''' (ד&quot;ה ואם) משמע שלמד בדעת רבנו יונה דרק מהשקיעה ומעלה יוצא ידי חובת ברכות. וללפי&quot;ז אין לקרוא ק&quot;ש בברכותיה קודם הפלג, אם לא שיחזור ויברך. אכן מתשובת הרשב&quot;א הנ&quot;ל, שעליה כנראה סמך מרן, שהרי העתיקה בב&quot;י, אין הכרע לומר שדווקא אחר שקיעה יוצא ידי חובת הברכות, אלא ה&quot;ה אפילו קודם שקיעה.<br /> <br /> ==אם צריך לחזור על פרשת ציצית==<br /> {{להשלים|פסקה=כן}}<br /> כתב '''ר' יונה''' (א א ד&quot;ה אלא) שפרשת ציצית אינו חייב לחזור ולקרותה כיון שיצא ידי חובתה בקריאה בבית הכנסת, וקיים בזה מצות הזכרת יציאת מצרים אע&quot;פ שהיה זה מבעוד יום. וכך פסק ה'''מגן אברהם''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%92%D7%9F_%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%9C%D7%94#%D7%91_%D7%9E%D7%90 (רלה ב)].<br /> אך בשו&quot;ת '''שאגת אריה''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1832&amp;st=&amp;pgnum=25 (ח - י)] האריך להוכיח {{הרחבה|יש לפרט יותר טעמיו ונימוקיו}} שאינו יוצא ידי חובת הזכרת יציאת מצרים מבעוד יום, וחייב לקרותה שוב בלילה.<br /> &lt;BR/&gt;ב'''משנה ברורה''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14164&amp;st=&amp;pgnum=282 (רלה יא)] הביא דברי תלמידי רבנו יונה והמג&quot;א, שדי לקרוא שתי פרשיות ראשונות, שלענין זכירת יציאת מצרים יצא ידי חובה. אך הזכיר בסוף דבריו הזכיר גם מסקנת השאגת אריה שירא שמים יש לו לקרוא כל שלוש הפרשיות אחר צאת הכוכבים. וכן סתם להלן [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%9C%D7%98#%D7%90_%D7%9E%D7%91 (רלט א)] לענין קריאת שמע שעל המיטה, שאם התפלל ערבית מבעוד יום, צריך לקרוא כל שלוש הפרשיות ולכוון גם לצאת ידי חובת זכירת יציאת מצרים.<br /> <br /> ==מאמרים, שיעורים וכתבי עת==<br /> * [http://asif.co.il/?wpfb_filepage=mor-8-14-pdf זמן קריאת שמע של ערבית] - הראל דהן, 'מאורנו' ח, תשס&quot;ט.<br /> * [http://asif.co.il/?wpfb_filepage=mal10_8-pdf בשכבך ובקומך - לבירור שאלת זמן קריאת שמע] - הרב יצחק ספיר, 'מעליות' י, תשמ&quot;ח.<br /> <br /> [[קטגוריה:זמני קריאת שמע]]<br /> [[קטגוריה:ברכות ב.]]<br /> [[קטגוריה:ברכות ב:]]<br /> [[קטגוריה:קריאת שמע פרק ט]]<br /> [[קטגוריה:אורח חיים סימן רלה]]</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%96%D7%94_%D7%A0%D7%94%D7%A0%D7%94_%D7%95%D7%96%D7%94_%D7%9C%D7%90_%D7%97%D7%A1%D7%A8&diff=14892 2020-01-30T10:20:00Z

<p>עמד: /* ביאור הרא&quot;ש והרא&quot;ה */</p> <hr /> <div>{{מקורות||בבא קמא כ א - כא א||גזילה ואבידה ג ט|חושן משפט שסג ו-י}}<br /> אדם שעשה שימוש בממון חברו בלי לחסרו ממון. מה הדין אם נהנה אך חבירו לא הפסיד, ומה הדין אם גרם לו הפסד אך לא נהנה מכך, ומה הדין אם גם הוא נהנה וגם חבירו הפסיד.<br /> <br /> == הצגת הסוגיה ==<br /> <br /> '''הגמרא''' [https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20&amp;format=pdf (ב&quot;ק כ א)] מציגה את ספיקו של רב חסדא: האם אדם שדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך לשלם לו או לא? <br /> <br /> הגמרא מבררת באיזה מצב מדובר: אם מדובר שבעל החצר לא הפסיד (כיוון שלא עשה שום שימוש בחצר, ואינה עומדת להשכרה), והדר בחצר לא נהנה (כיוון שיש לו מקום אחר לגור בו - '''רש&quot;י''' ד&quot;ה ה&quot;ג אי נימא) - פשיטא שפטור, כיווון שזה (הדר) לא נהנה, וזה (בעל החצר) לא חסר! ואם מדובר שבעל החצר הפסיד (כיוון שהחצר עומדת להשכרה, וכאנשים רואים שמישהו גר בחצר, לא פונים לבעל החצר בשביל לשכור את החצר - '''תוספות''' ד&quot;ה זה נהנה), והדר בחצר נהנה (כיוון שאם לא היה גר שם - היה צריך לשכור חצר אחרת) - פשיטא שחייב לשלם, כיוון שזה נהנה וזה חסר! ולכן אומרת הגמרא שהספק של רב חסדא היה במקרה שזה נהנה וזה לא חסר - כגון שבעל החצר לא הפסיד, אך הדר בחצר כן נהנה, והספק הוא האם חייב כיוון שנהנה, או שפטור כיוון שבעל החצר לא הפסיד. הגמרא לא דנה באפשרות הרביעית שהיא שזה לא נהנה וזה חסר - שהדר בחצר לא מרוויח, אך בעל החצר הפסיד. ונחלקו הראשונים מה יהיה הדין במקרה זה.<br /> <br /> == הדיון בראשונים ==<br /> <br /> === שיטת התוספות ===<br /> <br /> '''תוספות''' (ד&quot;ה זה אין נהנה) כותבים, שגם במקרה הרביעי שבו הדר בחצר לא מרוויח, ובעל החצר מפסיד, הגמרא יכלה להגיד שפשיטא שפטור, ואפילו גירשו מביתו ונעל את הדלת בפניו פטור - כיוו שלא נהנה, ומה שחיסרו וגרם לו הפסד - זה לא סיבה לחייב כיוון זו גרמא בעלמא.<br /> <br /> '''השלטי גיבורים''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46555&amp;st=&amp;pgnum=41 ד&quot;ה ובפירוש]) הבין בפשטות בדברי תוספות, שאפילו אם דר בביתו לאחר שגירשו מביתו ונעל את הדלת - פטור כיוון שלא נהנה. וכן כתב הטור ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14270&amp;st=&amp;pgnum=537 סימן שסג]).<br /> <br /> '''הפני יהושע''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9704&amp;st=&amp;pgnum=23 ד&quot;ה בתוספות]) הקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!<br /> <br /> ותירץ ה'''פני יהושע''', שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו. והביא סיוע לדבריו מדברי הגמרא בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20b&amp;format=pdf ב&quot;ק כ ב]), שאין להוכיח שזה נהנה וזה לא חסר חייב מדברי רבי יהודה שהבית והעליה של שנים שנפלו, ובנה בעל העליה את הבית ודר בתוכו - צריך לשלם דמי שכירות לבעל הבית, כיוון שמדובר בבית חדש, וחייב משום שמשחיר את הקירות כשגר בו. ומשמע - שמשלם את כל דמי השכירות אף על פי שההפסד מהשחרת הקירות קטן יותר מדמי השכירות. ומוכח שכיוון שנהנה - חייב, ובגלל השחרת הקירות - אין כאן משום מידת סדום משום שבעל הבית הוזק במקצת. וכן משמע בדברי התוספות בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=21&amp;format=pdf ב&quot;ק כא א ד&quot;ה ויהבי להו ליתמי]), שכתבו ש&quot;חייב לשלם מה שנהנה אף על פי שלא חיסר כל כך&quot;.<br /> <br /> ה'''דרכי דוד''' (ד&quot;ה שם תוס' ד&quot;ה זה אין נהנה) כתב בדומה לכך, שאמנם המחייב העיקרי הוא ההנאה בלבד, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. ובמקום שאין הנאה - ברור שפטור. והסתפקה הגמרא האם כשלא חיסר ממון לחבירו בהנאתו - פטור משום שכשלא נחסר חבירו בהנאתו - כאילו נהנה מן ההפקר ופטור, או לאו.<br /> <br /> ה'''קהילות יעקב''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ח) תירץ, שלפי תוספות הנאה לבד או חיסרון לבד לא יכולים לחייב, אך צירוף של הנאת המזיק וחיסרון הניזק גורמים לחייבו. הפני יהושע כתב שדוחק לתרץ כך ולכן תירץ כדלעיל.<br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף ===<br /> <br /> '''הרי&quot;ף''' כתב, שהדר בחצר חבירו העומדת להשכרה - חייב אפילו אם לא נהנה מכך - כיוון שחסרו ממון.<br /> <br /> ==== ביאור הרא&quot;ש והרא&quot;ה ====<br /> <br /> ה'''רא&quot;ש''' כתב, שלפי הרי&quot;ף אין זה גרמא בעלמא כמו מגרש חבירו מביתו ולא דר בו, שפטור כי לא נהנה, כיוון שכאן הוא השתמש במה שחיסר מחבירו, ואף על פי שהיה יכול להשיג שימוש זה על ידי דבר אחר, ולא הרוויח על ידי זה - חייב, כיוון ש&quot;אכל מה שחבירו נפסד&quot;. <br /> <br /> וכן כתב ה'''נימוקי יוסף''' (דף ט. בדפי הרי&quot;ף ד&quot;ה וחצר דקיימא לאגרא) בשם ה'''רא&quot;ה''', שהדר בחצר חבירו וחיסרו, חייב עף על פי שלא נהנה. אך אם לא דר בה - אלא סגרה ולא נתן לו להיכנס - פטור.<br /> <br /> וביאר '''ר' שמעון שאקפ''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ט), שסברת ה'''רא&quot;ה''' לחלק בין דר בבית ללא דר בבית, היא, שרק על ידי שגר בבית האדם נחשב מזיק, כיוון שהבית מייצר מגורים כמו שעץ מייצר פירות, וכשגר בבית מזיק את המגורים - הפירות, וזה היזק וחיסרון שלם, אך אם לא גר - רק גרם להפסד הדיורים, אך לא השתמש בהם.<br /> <br /> '''ר' שמואל רוזובסקי''' כתב (חידושי ר' שמאול סימן י&quot;ח) בדומה לכך, אך כתב שחיובו של הדר בבית הוא מדין גזילה, שגזל את ההשתמשות בבית.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> <br /> '''רבנו יונה''' בבבא בתרא ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49924&amp;st=&amp;pgnum=37 בבא בתרא ד עמוד ב ד&quot;ה עלה בידינו]) כתב, שזה נהנה וזה לא חסר חייב, כי כתוב שהדר בחצר חבירו שלא מדעתו פטור משום שנאמר: &quot;ושאיה יוכת שער&quot;, ומשמע שללא הטעם הזה - הוא חייב.<br /> <br /> ==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br /> * [http://asif.co.il/download/YomaLibrary/talmud/tbk/tbk2/Ma%27aly%27yot%2018%2080-91.pdf זה לא נהנה וזה חסר], צבי שטיינמץ, מעליות יח, תשנ&quot;ז.<br /> * [http://asif.co.il/download/kitvey-et/krm%20b/b%20b%2022/1%20(12).pdf זה חסר וזה לא נהנה], אודי אקסלרוד ואביחי גרינולד, בלכתך בדרך כב, תשס&quot;ד.<br /> <br /> [[קטגוריה:גניבה וגזילה]]<br /> [[קטגוריה:בבא קמא כ.]]<br /> [[קטגוריה: בבא קמא כ:]]<br /> [[קטגוריה: חושן משפט סימן שסג]]</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%96%D7%94_%D7%A0%D7%94%D7%A0%D7%94_%D7%95%D7%96%D7%94_%D7%9C%D7%90_%D7%97%D7%A1%D7%A8&diff=14891 2020-01-30T10:19:32Z

<p>עמד: /* פסיקת ההלכה */</p> <hr /> <div>{{מקורות||בבא קמא כ א - כא א||גזילה ואבידה ג ט|חושן משפט שסג ו-י}}<br /> אדם שעשה שימוש בממון חברו בלי לחסרו ממון. מה הדין אם נהנה אך חבירו לא הפסיד, ומה הדין אם גרם לו הפסד אך לא נהנה מכך, ומה הדין אם גם הוא נהנה וגם חבירו הפסיד.<br /> <br /> == הצגת הסוגיה ==<br /> <br /> '''הגמרא''' [https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20&amp;format=pdf (ב&quot;ק כ א)] מציגה את ספיקו של רב חסדא: האם אדם שדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך לשלם לו או לא? <br /> <br /> הגמרא מבררת באיזה מצב מדובר: אם מדובר שבעל החצר לא הפסיד (כיוון שלא עשה שום שימוש בחצר, ואינה עומדת להשכרה), והדר בחצר לא נהנה (כיוון שיש לו מקום אחר לגור בו - '''רש&quot;י''' ד&quot;ה ה&quot;ג אי נימא) - פשיטא שפטור, כיווון שזה (הדר) לא נהנה, וזה (בעל החצר) לא חסר! ואם מדובר שבעל החצר הפסיד (כיוון שהחצר עומדת להשכרה, וכאנשים רואים שמישהו גר בחצר, לא פונים לבעל החצר בשביל לשכור את החצר - '''תוספות''' ד&quot;ה זה נהנה), והדר בחצר נהנה (כיוון שאם לא היה גר שם - היה צריך לשכור חצר אחרת) - פשיטא שחייב לשלם, כיוון שזה נהנה וזה חסר! ולכן אומרת הגמרא שהספק של רב חסדא היה במקרה שזה נהנה וזה לא חסר - כגון שבעל החצר לא הפסיד, אך הדר בחצר כן נהנה, והספק הוא האם חייב כיוון שנהנה, או שפטור כיוון שבעל החצר לא הפסיד. הגמרא לא דנה באפשרות הרביעית שהיא שזה לא נהנה וזה חסר - שהדר בחצר לא מרוויח, אך בעל החצר הפסיד. ונחלקו הראשונים מה יהיה הדין במקרה זה.<br /> <br /> == הדיון בראשונים ==<br /> <br /> === שיטת התוספות ===<br /> <br /> '''תוספות''' (ד&quot;ה זה אין נהנה) כותבים, שגם במקרה הרביעי שבו הדר בחצר לא מרוויח, ובעל החצר מפסיד, הגמרא יכלה להגיד שפשיטא שפטור, ואפילו גירשו מביתו ונעל את הדלת בפניו פטור - כיוו שלא נהנה, ומה שחיסרו וגרם לו הפסד - זה לא סיבה לחייב כיוון זו גרמא בעלמא.<br /> <br /> '''השלטי גיבורים''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46555&amp;st=&amp;pgnum=41 ד&quot;ה ובפירוש]) הבין בפשטות בדברי תוספות, שאפילו אם דר בביתו לאחר שגירשו מביתו ונעל את הדלת - פטור כיוון שלא נהנה. וכן כתב הטור ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14270&amp;st=&amp;pgnum=537 סימן שסג]).<br /> <br /> '''הפני יהושע''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9704&amp;st=&amp;pgnum=23 ד&quot;ה בתוספות]) הקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!<br /> <br /> ותירץ ה'''פני יהושע''', שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו. והביא סיוע לדבריו מדברי הגמרא בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20b&amp;format=pdf ב&quot;ק כ ב]), שאין להוכיח שזה נהנה וזה לא חסר חייב מדברי רבי יהודה שהבית והעליה של שנים שנפלו, ובנה בעל העליה את הבית ודר בתוכו - צריך לשלם דמי שכירות לבעל הבית, כיוון שמדובר בבית חדש, וחייב משום שמשחיר את הקירות כשגר בו. ומשמע - שמשלם את כל דמי השכירות אף על פי שההפסד מהשחרת הקירות קטן יותר מדמי השכירות. ומוכח שכיוון שנהנה - חייב, ובגלל השחרת הקירות - אין כאן משום מידת סדום משום שבעל הבית הוזק במקצת. וכן משמע בדברי התוספות בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=21&amp;format=pdf ב&quot;ק כא א ד&quot;ה ויהבי להו ליתמי]), שכתבו ש&quot;חייב לשלם מה שנהנה אף על פי שלא חיסר כל כך&quot;.<br /> <br /> ה'''דרכי דוד''' (ד&quot;ה שם תוס' ד&quot;ה זה אין נהנה) כתב בדומה לכך, שאמנם המחייב העיקרי הוא ההנאה בלבד, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. ובמקום שאין הנאה - ברור שפטור. והסתפקה הגמרא האם כשלא חיסר ממון לחבירו בהנאתו - פטור משום שכשלא נחסר חבירו בהנאתו - כאילו נהנה מן ההפקר ופטור, או לאו.<br /> <br /> ה'''קהילות יעקב''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ח) תירץ, שלפי תוספות הנאה לבד או חיסרון לבד לא יכולים לחייב, אך צירוף של הנאת המזיק וחיסרון הניזק גורמים לחייבו. הפני יהושע כתב שדוחק לתרץ כך ולכן תירץ כדלעיל.<br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף ===<br /> <br /> '''הרי&quot;ף''' כתב, שהדר בחצר חבירו העומדת להשכרה - חייב אפילו אם לא נהנה מכך - כיוון שחסרו ממון.<br /> <br /> ==== ביאור הרא&quot;ש והרא&quot;ה ====<br /> <br /> ה'''רא&quot;ש''', שלפי הרי&quot;ף אין זה גרמא בעלמא כמו מגרש חבירו מביתו ולא דר בו, שפטור כי לא נהנה, כיוון שכאן הוא השתמש במה שחיסר מחבירו, ואף על פי שהיה יכול להשיג שימוש זה על ידי דבר אחר, ולא הרוויח על ידי זה - חייב, כיוון ש&quot;אכל מה שחבירו נפסד&quot;. <br /> <br /> וכן כתב ה'''נימוקי יוסף''' (דף ט. בדפי הרי&quot;ף ד&quot;ה וחצר דקיימא לאגרא) בשם ה'''רא&quot;ה''', שהדר בחצר חבירו וחיסרו, חייב עף על פי שלא נהנה. אך אם לא דר בה - אלא סגרה ולא נתן לו להיכנס - פטור.<br /> <br /> וביאר '''ר' שמעון שאקפ''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ט), שסברת ה'''רא&quot;ה''' לחלק בין דר בבית ללא דר בבית, היא, שרק על ידי שגר בבית האדם נחשב מזיק, כיוון שהבית מייצר מגורים כמו שעץ מייצר פירות, וכשגר בבית מזיק את המגורים - הפירות, וזה היזק וחיסרון שלם, אך אם לא גר - רק גרם להפסד הדיורים, אך לא השתמש בהם.<br /> <br /> '''ר' שמואל רוזובסקי''' כתב (חידושי ר' שמאול סימן י&quot;ח) בדומה לכך, אך כתב שחיובו של הדר בבית הוא מדין גזילה, שגזל את ההשתמשות בבית.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> <br /> '''רבנו יונה''' בבבא בתרא ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49924&amp;st=&amp;pgnum=37 בבא בתרא ד עמוד ב ד&quot;ה עלה בידינו]) כתב, שזה נהנה וזה לא חסר חייב, כי כתוב שהדר בחצר חבירו שלא מדעתו פטור משום שנאמר: &quot;ושאיה יוכת שער&quot;, ומשמע שללא הטעם הזה - הוא חייב.<br /> <br /> ==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br /> * [http://asif.co.il/download/YomaLibrary/talmud/tbk/tbk2/Ma%27aly%27yot%2018%2080-91.pdf זה לא נהנה וזה חסר], צבי שטיינמץ, מעליות יח, תשנ&quot;ז.<br /> * [http://asif.co.il/download/kitvey-et/krm%20b/b%20b%2022/1%20(12).pdf זה חסר וזה לא נהנה], אודי אקסלרוד ואביחי גרינולד, בלכתך בדרך כב, תשס&quot;ד.<br /> <br /> [[קטגוריה:גניבה וגזילה]]<br /> [[קטגוריה:בבא קמא כ.]]<br /> [[קטגוריה: בבא קמא כ:]]<br /> [[קטגוריה: חושן משפט סימן שסג]]</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%96%D7%94_%D7%A0%D7%94%D7%A0%D7%94_%D7%95%D7%96%D7%94_%D7%9C%D7%90_%D7%97%D7%A1%D7%A8&diff=14890 2020-01-30T10:19:21Z

<p>עמד: </p> <hr /> <div>{{מקורות||בבא קמא כ א - כא א||גזילה ואבידה ג ט|חושן משפט שסג ו-י}}<br /> אדם שעשה שימוש בממון חברו בלי לחסרו ממון. מה הדין אם נהנה אך חבירו לא הפסיד, ומה הדין אם גרם לו הפסד אך לא נהנה מכך, ומה הדין אם גם הוא נהנה וגם חבירו הפסיד.<br /> <br /> == הצגת הסוגיה ==<br /> <br /> '''הגמרא''' [https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20&amp;format=pdf (ב&quot;ק כ א)] מציגה את ספיקו של רב חסדא: האם אדם שדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך לשלם לו או לא? <br /> <br /> הגמרא מבררת באיזה מצב מדובר: אם מדובר שבעל החצר לא הפסיד (כיוון שלא עשה שום שימוש בחצר, ואינה עומדת להשכרה), והדר בחצר לא נהנה (כיוון שיש לו מקום אחר לגור בו - '''רש&quot;י''' ד&quot;ה ה&quot;ג אי נימא) - פשיטא שפטור, כיווון שזה (הדר) לא נהנה, וזה (בעל החצר) לא חסר! ואם מדובר שבעל החצר הפסיד (כיוון שהחצר עומדת להשכרה, וכאנשים רואים שמישהו גר בחצר, לא פונים לבעל החצר בשביל לשכור את החצר - '''תוספות''' ד&quot;ה זה נהנה), והדר בחצר נהנה (כיוון שאם לא היה גר שם - היה צריך לשכור חצר אחרת) - פשיטא שחייב לשלם, כיוון שזה נהנה וזה חסר! ולכן אומרת הגמרא שהספק של רב חסדא היה במקרה שזה נהנה וזה לא חסר - כגון שבעל החצר לא הפסיד, אך הדר בחצר כן נהנה, והספק הוא האם חייב כיוון שנהנה, או שפטור כיוון שבעל החצר לא הפסיד. הגמרא לא דנה באפשרות הרביעית שהיא שזה לא נהנה וזה חסר - שהדר בחצר לא מרוויח, אך בעל החצר הפסיד. ונחלקו הראשונים מה יהיה הדין במקרה זה.<br /> <br /> == הדיון בראשונים ==<br /> <br /> === שיטת התוספות ===<br /> <br /> '''תוספות''' (ד&quot;ה זה אין נהנה) כותבים, שגם במקרה הרביעי שבו הדר בחצר לא מרוויח, ובעל החצר מפסיד, הגמרא יכלה להגיד שפשיטא שפטור, ואפילו גירשו מביתו ונעל את הדלת בפניו פטור - כיוו שלא נהנה, ומה שחיסרו וגרם לו הפסד - זה לא סיבה לחייב כיוון זו גרמא בעלמא.<br /> <br /> '''השלטי גיבורים''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46555&amp;st=&amp;pgnum=41 ד&quot;ה ובפירוש]) הבין בפשטות בדברי תוספות, שאפילו אם דר בביתו לאחר שגירשו מביתו ונעל את הדלת - פטור כיוון שלא נהנה. וכן כתב הטור ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14270&amp;st=&amp;pgnum=537 סימן שסג]).<br /> <br /> '''הפני יהושע''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9704&amp;st=&amp;pgnum=23 ד&quot;ה בתוספות]) הקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!<br /> <br /> ותירץ ה'''פני יהושע''', שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו. והביא סיוע לדבריו מדברי הגמרא בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20b&amp;format=pdf ב&quot;ק כ ב]), שאין להוכיח שזה נהנה וזה לא חסר חייב מדברי רבי יהודה שהבית והעליה של שנים שנפלו, ובנה בעל העליה את הבית ודר בתוכו - צריך לשלם דמי שכירות לבעל הבית, כיוון שמדובר בבית חדש, וחייב משום שמשחיר את הקירות כשגר בו. ומשמע - שמשלם את כל דמי השכירות אף על פי שההפסד מהשחרת הקירות קטן יותר מדמי השכירות. ומוכח שכיוון שנהנה - חייב, ובגלל השחרת הקירות - אין כאן משום מידת סדום משום שבעל הבית הוזק במקצת. וכן משמע בדברי התוספות בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=21&amp;format=pdf ב&quot;ק כא א ד&quot;ה ויהבי להו ליתמי]), שכתבו ש&quot;חייב לשלם מה שנהנה אף על פי שלא חיסר כל כך&quot;.<br /> <br /> ה'''דרכי דוד''' (ד&quot;ה שם תוס' ד&quot;ה זה אין נהנה) כתב בדומה לכך, שאמנם המחייב העיקרי הוא ההנאה בלבד, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. ובמקום שאין הנאה - ברור שפטור. והסתפקה הגמרא האם כשלא חיסר ממון לחבירו בהנאתו - פטור משום שכשלא נחסר חבירו בהנאתו - כאילו נהנה מן ההפקר ופטור, או לאו.<br /> <br /> ה'''קהילות יעקב''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ח) תירץ, שלפי תוספות הנאה לבד או חיסרון לבד לא יכולים לחייב, אך צירוף של הנאת המזיק וחיסרון הניזק גורמים לחייבו. הפני יהושע כתב שדוחק לתרץ כך ולכן תירץ כדלעיל.<br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף ===<br /> <br /> '''הרי&quot;ף''' כתב, שהדר בחצר חבירו העומדת להשכרה - חייב אפילו אם לא נהנה מכך - כיוון שחסרו ממון.<br /> <br /> ==== ביאור הרא&quot;ש והרא&quot;ה ====<br /> <br /> ה'''רא&quot;ש''', שלפי הרי&quot;ף אין זה גרמא בעלמא כמו מגרש חבירו מביתו ולא דר בו, שפטור כי לא נהנה, כיוון שכאן הוא השתמש במה שחיסר מחבירו, ואף על פי שהיה יכול להשיג שימוש זה על ידי דבר אחר, ולא הרוויח על ידי זה - חייב, כיוון ש&quot;אכל מה שחבירו נפסד&quot;. <br /> <br /> וכן כתב ה'''נימוקי יוסף''' (דף ט. בדפי הרי&quot;ף ד&quot;ה וחצר דקיימא לאגרא) בשם ה'''רא&quot;ה''', שהדר בחצר חבירו וחיסרו, חייב עף על פי שלא נהנה. אך אם לא דר בה - אלא סגרה ולא נתן לו להיכנס - פטור.<br /> <br /> וביאר '''ר' שמעון שאקפ''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ט), שסברת ה'''רא&quot;ה''' לחלק בין דר בבית ללא דר בבית, היא, שרק על ידי שגר בבית האדם נחשב מזיק, כיוון שהבית מייצר מגורים כמו שעץ מייצר פירות, וכשגר בבית מזיק את המגורים - הפירות, וזה היזק וחיסרון שלם, אך אם לא גר - רק גרם להפסד הדיורים, אך לא השתמש בהם.<br /> <br /> '''ר' שמואל רוזובסקי''' כתב (חידושי ר' שמאול סימן י&quot;ח) בדומה לכך, אך כתב שחיובו של הדר בבית הוא מדין גזילה, שגזל את ההשתמשות בבית.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> <br /> '''רבנו יונה''' בבבא בתרא [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49924&amp;st=&amp;pgnum=37 בבא בתרא ד עמוד ב ד&quot;ה עלה בידינו] כתב, שזה נהנה וזה לא חסר חייב, כי כתוב שהדר בחצר חבירו שלא מדעתו פטור משום שנאמר: &quot;ושאיה יוכת שער&quot;, ומשמע שללא הטעם הזה - הוא חייב. <br /> <br /> ==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br /> * [http://asif.co.il/download/YomaLibrary/talmud/tbk/tbk2/Ma%27aly%27yot%2018%2080-91.pdf זה לא נהנה וזה חסר], צבי שטיינמץ, מעליות יח, תשנ&quot;ז.<br /> * [http://asif.co.il/download/kitvey-et/krm%20b/b%20b%2022/1%20(12).pdf זה חסר וזה לא נהנה], אודי אקסלרוד ואביחי גרינולד, בלכתך בדרך כב, תשס&quot;ד.<br /> <br /> [[קטגוריה:גניבה וגזילה]]<br /> [[קטגוריה:בבא קמא כ.]]<br /> [[קטגוריה: בבא קמא כ:]]<br /> [[קטגוריה: חושן משפט סימן שסג]]</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%96%D7%94_%D7%A0%D7%94%D7%A0%D7%94_%D7%95%D7%96%D7%94_%D7%9C%D7%90_%D7%97%D7%A1%D7%A8&diff=14861 2020-01-25T21:19:23Z

<p>עמד: </p> <hr /> <div>{{מקורות||בבא קמא כ א - כא א||גזילה ואבידה ג ט|חושן משפט שסג ו-י}}<br /> סוגיה זו עוסקת בפטור מתשלומים במקרה שאדם נהנה מממון חבירו בלי להפסידו (כגון שגר בחצרו שאינה עומדת להשכרה) גרם לחבירו הפסד ממון, אך לא נהנה מכך (כגון שנעל את ביתו ולא נתן לו להיכנס, וגרם לו להפסיד ממון על ידי זה),.<br /> <br /> == הצגת הסוגיה ==<br /> <br /> '''הגמרא''' [https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20&amp;format=pdf (ב&quot;ק כ א)] מציגה את ספיקו של רב חסדא: האם אדם שדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך לשלם לו או לא? <br /> <br /> הגמרא מבררת באיזה מצב מדובר: אם מדובר שבעל החצר לא הפסיד (כיוון שלא עשה שום שימוש בחצר, ואינה עומדת להשכרה), והדר בחצר לא נהנה (כיוון שיש לו מקום אחר לגור בו - '''רש&quot;י''' ד&quot;ה ה&quot;ג אי נימא) - פשיטא שפטור, כיווון שזה (הדר) לא נהנה, וזה (בעל החצר) לא חסר! ואם מדובר שבעל החצר הפסיד (כיוון שהחצר עומדת להשכרה, וכאנשים רואים שמישהו גר בחצר, לא פונים לבעל החצר בשביל לשכור את החצר - '''תוספות''' ד&quot;ה זה נהנה), והדר בחצר נהנה (כיוון שאם לא היה גר שם - היה צריך לשכור חצר אחרת) - פשיטא שחייב לשלם, כיוון שזה נהנה וזה חסר! ולכן אומרת הגמרא שהספק של רב חסדא היה במקרה שזה נהנה וזה לא חסר - כגון שבעל החצר לא הפסיד, אך הדר בחצר כן נהנה, והספק הוא האם חייב כיוון שנהנה, או שפטור כיוון שבעל החצר לא הפסיד. הגמרא לא דנה באפשרות הרביעית שהיא שזה לא נהנה וזה חסר - שהדר בחצר לא מרוויח, אך בעל החצר הפסיד. ונחלקו הראשונים מה יהיה הדין במקרה זה.<br /> <br /> == הדיון בראשונים ==<br /> <br /> === שיטת התוספות ===<br /> <br /> '''תוספות''' (ד&quot;ה זה אין נהנה) כותבים, שגם במקרה הרביעי שבו הדר בחצר לא מרוויח, ובעל החצר מפסיד, הגמרא יכלה להגיד שפשיטא שפטור, ואפילו גירשו מביתו ונעל את הדלת בפניו פטור - כיוו שלא נהנה, ומה שחיסרו וגרם לו הפסד - זה לא סיבה לחייב כיוון זו גרמא בעלמא.<br /> <br /> '''השלטי גיבורים''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46555&amp;st=&amp;pgnum=41 ד&quot;ה ובפירוש]) הבין בפשטות בדברי תוספות, שאפילו אם דר בביתו לאחר שגירשו מביתו ונעל את הדלת - פטור כיוון שלא נהנה. וכן כתב הטור ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14270&amp;st=&amp;pgnum=537 סימן שסג]).<br /> <br /> '''הפני יהושע''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9704&amp;st=&amp;pgnum=23 ד&quot;ה בתוספות]) הקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!<br /> <br /> ותירץ ה'''פני יהושע''', שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו. והביא סיוע לדבריו מדברי הגמרא בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20b&amp;format=pdf ב&quot;ק כ ב]), שאין להוכיח שזה נהנה וזה לא חסר חייב מדברי רבי יהודה שהבית והעליה של שנים שנפלו, ובנה בעל העליה את הבית ודר בתוכו - צריך לשלם דמי שכירות לבעל הבית, כיוון שמדובר בבית חדש, וחייב משום שמשחיר את הקירות כשגר בו. ומשמע - שמשלם את כל דמי השכירות אף על פי שההפסד מהשחרת הקירות קטן יותר מדמי השכירות. ומוכח שכיוון שנהנה - חייב, ובגלל השחרת הקירות - אין כאן משום מידת סדום משום שבעל הבית הוזק במקצת. וכן משמע בדברי התוספות בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=21&amp;format=pdf ב&quot;ק כא א ד&quot;ה ויהבי להו ליתמי]), שכתבו ש&quot;חייב לשלם מה שנהנה אף על פי שלא חיסר כל כך&quot;.<br /> <br /> ה'''דרכי דוד''' (ד&quot;ה שם תוס' ד&quot;ה זה אין נהנה) כתב בדומה לכך, שאמנם המחייב העיקרי הוא ההנאה בלבד, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. ובמקום שאין הנאה - ברור שפטור. והסתפקה הגמרא האם כשלא חיסר ממון לחבירו בהנאתו - פטור משום שכשלא נחסר חבירו בהנאתו - כאילו נהנה מן ההפקר ופטור, או לאו.<br /> <br /> ה'''קהילות יעקב''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ח) תירץ, שלפי תוספות הנאה לבד או חיסרון לבד לא יכולים לחייב, אך צירוף של הנאת המזיק וחיסרון הניזק גורמים לחייבו. הפני יהושע כתב שדוחק לתרץ כך ולכן תירץ כדלעיל.<br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף ===<br /> <br /> '''הרי&quot;ף''' כתב, שהדר בחצר חבירו העומדת להשכרה - חייב אפילו אם לא נהנה מכך - כיוון שחסרו ממון.<br /> <br /> ==== ביאור הרא&quot;ש והרא&quot;ה ====<br /> <br /> ה'''רא&quot;ש''', שלפי הרי&quot;ף אין זה גרמא בעלמא כמו מגרש חבירו מביתו ולא דר בו, שפטור כי לא נהנה, כיוון שכאן הוא השתמש במה שחיסר מחבירו, ואף על פי שהיה יכול להשיג שימוש זה על ידי דבר אחר, ולא הרוויח על ידי זה - חייב, כיוון ש&quot;אכל מה שחבירו נפסד&quot;. <br /> <br /> וכן כתב ה'''נימוקי יוסף''' (דף ט. בדפי הרי&quot;ף ד&quot;ה וחצר דקיימא לאגרא) בשם ה'''רא&quot;ה''', שהדר בחצר חבירו וחיסרו, חייב עף על פי שלא נהנה. אך אם לא דר בה - אלא סגרה ולא נתן לו להיכנס - פטור.<br /> <br /> וביאר '''ר' שמעון שאקפ''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ט), שסברת ה'''רא&quot;ה''' לחלק בין דר בבית ללא דר בבית, היא, שרק על ידי שגר בבית האדם נחשב מזיק, כיוון שהבית מייצר מגורים כמו שעץ מייצר פירות, וכשגר בבית מזיק את המגורים - הפירות, וזה היזק וחיסרון שלם, אך אם לא גר - רק גרם להפסד הדיורים, אך לא השתמש בהם.<br /> <br /> '''ר' שמואל רוזובסקי''' כתב (חידושי ר' שמאול סימן י&quot;ח) בדומה לכך, אך כתב שחיובו של הדר בבית הוא מדין גזילה, שגזל את ההשתמשות בבית.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> <br /> רבנו יונה בבבא בתרא [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49924&amp;st=&amp;pgnum=37 בבא בתרא ד עמוד ב ד&quot;ה עלה בידינו]: <br /> <br /> ==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br /> * [http://asif.co.il/download/YomaLibrary/talmud/tbk/tbk2/Ma%27aly%27yot%2018%2080-91.pdf זה לא נהנה וזה חסר], צבי שטיינמץ, מעליות יח, תשנ&quot;ז.<br /> * [http://asif.co.il/download/kitvey-et/krm%20b/b%20b%2022/1%20(12).pdf זה חסר וזה לא נהנה], אודי אקסלרוד ואביחי גרינולד, בלכתך בדרך כב, תשס&quot;ד.<br /> <br /> [[קטגוריה:גניבה וגזילה]]<br /> [[קטגוריה:בבא קמא כ.]]<br /> [[קטגוריה: בבא קמא כ:]]<br /> [[קטגוריה: חושן משפט סימן שסג]]</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%96%D7%94_%D7%A0%D7%94%D7%A0%D7%94_%D7%95%D7%96%D7%94_%D7%9C%D7%90_%D7%97%D7%A1%D7%A8&diff=14860 2020-01-24T14:16:49Z

<p>עמד: </p> <hr /> <div>{{מקורות||בבא קמא כ א - כא א||גזילה ואבידה ג ט|חושן משפט שסג ו-י}}<br /> סוגיה זו עוסקת בפטור מתשלומים במקרה שאדם נהנה מממון חבירו בלי להפסידו (כגון שגר בחצרו שאינה עומדת להשכרה) גרם לחבירו הפסד ממון, אך לא נהנה מכך (כגון שנעל את ביתו ולא נתן לו להיכנס, וגרם לו להפסיד ממון על ידי זה),.<br /> <br /> == הצגת הסוגיה ==<br /> <br /> '''הגמרא''' [https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20&amp;format=pdf (ב&quot;ק כ א)] מציגה את ספיקו של רב חסדא: האם אדם שדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך לשלם לו או לא? <br /> <br /> הגמרא מבררת באיזה מצב מדובר: אם מדובר שבעל החצר לא הפסיד (כיוון שלא עשה שום שימוש בחצר, ואינה עומדת להשכרה), והדר בחצר לא נהנה (כיוון שיש לו מקום אחר לגור בו - '''רש&quot;י''' ד&quot;ה ה&quot;ג אי נימא) - פשיטא שפטור, כיווון שזה (הדר) לא נהנה, וזה (בעל החצר) לא חסר! ואם מדובר שבעל החצר הפסיד (כיוון שהחצר עומדת להשכרה, וכאנשים רואים שמישהו גר בחצר, לא פונים לבעל החצר בשביל לשכור את החצר - '''תוספות''' ד&quot;ה זה נהנה), והדר בחצר נהנה (כיוון שאם לא היה גר שם - היה צריך לשכור חצר אחרת) - פשיטא שחייב לשלם, כיוון שזה נהנה וזה חסר! ולכן אומרת הגמרא שהספק של רב חסדא היה במקרה שזה נהנה וזה לא חסר - כגון שבעל החצר לא הפסיד, אך הדר בחצר כן נהנה, והספק הוא האם חייב כיוון שנהנה, או שפטור כיוון שבעל החצר לא הפסיד. הגמרא לא דנה באפשרות הרביעית שהיא שזה לא נהנה וזה חסר - שהדר בחצר לא מרוויח, אך בעל החצר הפסיד. ונחלקו הראשונים מה יהיה הדין במקרה זה.<br /> <br /> == הדיון בראשונים ==<br /> <br /> === שיטת התוספות ===<br /> <br /> '''תוספות''' (ד&quot;ה זה אין נהנה) כותבים, שגם במקרה הרביעי שבו הדר בחצר לא מרוויח, ובעל החצר מפסיד, הגמרא יכלה להגיד שפשיטא שפטור, ואפילו גירשו מביתו ונעל את הדלת בפניו פטור - כיוו שלא נהנה, ומה שחיסרו וגרם לו הפסד - זה לא סיבה לחייב כיוון זו גרמא בעלמא.<br /> <br /> '''השלטי גיבורים''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46555&amp;st=&amp;pgnum=41 ד&quot;ה ובפירוש]) הבין בפשטות בדברי תוספות, שאפילו אם דר בביתו לאחר שגירשו מביתו ונעל את הדלת - פטור כיוון שלא נהנה. וכן כתב הטור ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14270&amp;st=&amp;pgnum=537 סימן שסג]).<br /> <br /> '''הפני יהושע''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9704&amp;st=&amp;pgnum=23 ד&quot;ה בתוספות]) הקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!<br /> <br /> ותירץ ה'''פני יהושע''', שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו. והביא סיוע לדבריו מדברי הגמרא בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20b&amp;format=pdf ב&quot;ק כ ב]), שאין להוכיח שזה נהנה וזה לא חסר חייב מדברי רבי יהודה שהבית והעליה של שנים שנפלו, ובנה בעל העליה את הבית ודר בתוכו - צריך לשלם דמי שכירות לבעל הבית, כיוון שמדובר בבית חדש, וחייב משום שמשחיר את הקירות כשגר בו. ומשמע - שמשלם את כל דמי השכירות אף על פי שההפסד מהשחרת הקירות קטן יותר מדמי השכירות. ומוכח שכיוון שנהנה - חייב, ובגלל השחרת הקירות - אין כאן משום מידת סדום משום שבעל הבית הוזק במקצת. וכן משמע בדברי התוספות בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=21&amp;format=pdf ב&quot;ק כא א ד&quot;ה ויהבי להו ליתמי]), שכתבו ש&quot;חייב לשלם מה שנהנה אף על פי שלא חיסר כל כך&quot;.<br /> <br /> ה'''דרכי דוד''' (ד&quot;ה שם תוס' ד&quot;ה זה אין נהנה) כתב בדומה לכך, שאמנם המחייב העיקרי הוא ההנאה בלבד, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. ובמקום שאין הנאה - ברור שפטור. והסתפקה הגמרא האם כשלא חיסר ממון לחבירו בהנאתו - פטור משום שכשלא נחסר חבירו בהנאתו - כאילו נהנה מן ההפקר ופטור, או לאו.<br /> <br /> ה'''קהילות יעקב''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ח) תירץ, שלפי תוספות הנאה לבד או חיסרון לבד לא יכולים לחייב, אך צירוף של הנאת המזיק וחיסרון הניזק גורמים לחייבו. הפני יהושע כתב שדוחק לתרץ כך ולכן תירץ כדלעיל.<br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף ===<br /> <br /> '''הרי&quot;ף''' כתב, שהדר בחצר חבירו העומדת להשכרה - חייב אפילו אם לא נהנה מכך - כיוון שחסרו ממון.<br /> <br /> ==== ביאור הרא&quot;ש והרא&quot;ה ====<br /> <br /> ה'''רא&quot;ש''', שלפי הרי&quot;ף אין זה גרמא בעלמא כמו מגרש חבירו מביתו ולא דר בו, שפטור כי לא נהנה, כיוון שכאן הוא השתמש במה שחיסר מחבירו, ואף על פי שהיה יכול להשיג שימוש זה על ידי דבר אחר, ולא הרוויח על ידי זה - חייב, כיוון ש&quot;אכל מה שחבירו נפסד&quot;. <br /> <br /> וכן כתב ה'''נימוקי יוסף''' (דף ט. בדפי הרי&quot;ף ד&quot;ה וחצר דקיימא לאגרא) בשם ה'''רא&quot;ה''', שהדר בחצר חבירו וחיסרו, חייב עף על פי שלא נהנה. אך אם לא דר בה - אלא סגרה ולא נתן לו להיכנס - פטור.<br /> <br /> וביאר '''ר' שמעון שאקפ''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ט), שסברת ה'''רא&quot;ה''' לחלק בין דר בבית ללא דר בבית, היא, שרק על ידי שגר בבית האדם נחשב מזיק, כיוון שהבית מייצר מגורים כמו שעץ מייצר פירות, וכשגר בבית מזיק את המגורים - הפירות, וזה היזק וחיסרון שלם, אך אם לא גר - רק גרם להפסד הדיורים, אך לא השתמש בהם.<br /> <br /> '''ר' שמואל רוזובסקי''' כתב (חידושי ר' שמאול סימן י&quot;ח) בדומה לכך, אך כתב שחיובו של הדר בבית הוא מדין גזילה, שגזל את ההשתמשות בבית.<br /> <br /> == פסיקת ההלכה ==<br /> <br /> רבנו יונה בבבא בתרא [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49924&amp;st=&amp;pgnum=28 בבא בתרא ד עמוד א ד&quot;ה עלה בידינו]: <br /> <br /> ==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br /> * [http://asif.co.il/download/YomaLibrary/talmud/tbk/tbk2/Ma%27aly%27yot%2018%2080-91.pdf זה לא נהנה וזה חסר], צבי שטיינמץ, מעליות יח, תשנ&quot;ז.<br /> * [http://asif.co.il/download/kitvey-et/krm%20b/b%20b%2022/1%20(12).pdf זה חסר וזה לא נהנה], אודי אקסלרוד ואביחי גרינולד, בלכתך בדרך כב, תשס&quot;ד.<br /> <br /> [[קטגוריה:גניבה וגזילה]]<br /> [[קטגוריה:בבא קמא כ.]]<br /> [[קטגוריה: בבא קמא כ:]]<br /> [[קטגוריה: חושן משפט סימן שסג]]</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%96%D7%94_%D7%A0%D7%94%D7%A0%D7%94_%D7%95%D7%96%D7%94_%D7%9C%D7%90_%D7%97%D7%A1%D7%A8&diff=14858 2020-01-24T13:33:07Z

<p>עמד: עמד העביר את הדף טיוטה:זה חסר וזה לא נהנה לשם טיוטה:זה נהנה וזה לא חסר תוך דריסת הפניה</p> <hr /> <div>{{מקורות||בבא קמא כ א - כא א||גזילה ואבידה ג ט|חושן משפט שסג ו-י}}<br /> סוגיה זו עוסקת בפטור מתשלומים במקרה שאדם גרם לחבירו הפסד ממון, אך לא נהנה מכך (כגון שנעל את ביתו ולא נתן לו להיכנס, וגרם לו להפסיד ממון על ידי זה), או בלשון הראשונים - &quot;זה לא נהנה וזה חסר&quot;. <br /> <br /> == הצגת הסוגיה ==<br /> <br /> '''הגמרא''' [https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20&amp;format=pdf (ב&quot;ק כ א)] מציגה את ספיקו של רב חסדא: האם אדם שדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך לשלם לו או לא? <br /> <br /> הגמרא מבררת באיזה מצב מדובר: אם מדובר שבעל החצר לא הפסיד (כיוון שלא עשה שום שימוש בחצר, ואינה עומדת להשכרה), והדר בחצר לא נהנה (כיוון שיש לו מקום אחר לגור בו - '''רש&quot;י''' ד&quot;ה ה&quot;ג אי נימא) - פשיטא שפטור, כיווון שזה (הדר) לא נהנה, וזה (בעל החצר) לא חסר! ואם מדובר שבעל החצר הפסיד (כיוון שהחצר עומדת להשכרה, וכאנשים רואים שמישהו גר בחצר, לא פונים לבעל החצר בשביל לשכור את החצר - '''תוספות''' ד&quot;ה זה נהנה), והדר בחצר נהנה (כיוון שאם לא היה גר שם - היה צריך לשכור חצר אחרת) - פשיטא שחייב לשלם, כיוון שזה נהנה וזה חסר! ולכן אומרת הגמרא שהספק של רב חסדא היה במקרה שזה נהנה וזה לא חסר - כגון שבעל החצר לא הפסיד, אך הדר בחצר כן נהנה, והספק הוא האם חייב כיוון שנהנה, או שפטור כיוון שבעל החצר לא הפסיד. הגמרא לא דנה באפשרות הרביעית שהיא שזה לא נהנה וזה חסר - שהדר בחצר לא מרוויח, אך בעל החצר הפסיד. ונחלקו הראשונים מה יהיה הדין במקרה זה.<br /> <br /> == הדיון בראשונים ==<br /> <br /> === שיטת התוספות ===<br /> <br /> '''תוספות''' (ד&quot;ה זה אין נהנה) כותבים, שגם במקרה הרביעי שבו הדר בחצר לא מרוויח, ובעל החצר מפסיד, הגמרא יכלה להגיד שפשיטא שפטור, ואפילו גירשו מביתו ונעל את הדלת בפניו פטור - כיוו שלא נהנה, ומה שחיסרו וגרם לו הפסד - זה לא סיבה לחייב כיוון זו גרמא בעלמא.<br /> <br /> '''השלטי גיבורים''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46555&amp;st=&amp;pgnum=41 ד&quot;ה ובפירוש]) הבין בפשטות בדברי תוספות, שאפילו אם דר בביתו לאחר שגירשו מביתו ונעל את הדלת - פטור כיוון שלא נהנה. וכן כתב הטור ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14270&amp;st=&amp;pgnum=537 סימן שסג]).<br /> <br /> '''הפני יהושע''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9704&amp;st=&amp;pgnum=23 ד&quot;ה בתוספות]) הקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!<br /> <br /> ותירץ ה'''פני יהושע''', שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו. והביא סיוע לדבריו מדברי הגמרא בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20b&amp;format=pdf ב&quot;ק כ ב]), שאין להוכיח שזה נהנה וזה לא חסר חייב מדברי רבי יהודה שהבית והעליה של שנים שנפלו, ובנה בעל העליה את הבית ודר בתוכו - צריך לשלם דמי שכירות לבעל הבית, כיוון שמדובר בבית חדש, וחייב משום שמשחיר את הקירות כשגר בו. ומשמע - שמשלם את כל דמי השכירות אף על פי שההפסד מהשחרת הקירות קטן יותר מדמי השכירות. ומוכח שכיוון שנהנה - חייב, ובגלל השחרת הקירות - אין כאן משום מידת סדום משום שבעל הבית הוזק במקצת. וכן משמע בדברי התוספות בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=21&amp;format=pdf ב&quot;ק כא א ד&quot;ה ויהבי להו ליתמי]), שכתבו ש&quot;חייב לשלם מה שנהנה אף על פי שלא חיסר כל כך&quot;.<br /> <br /> ה'''דרכי דוד''' (ד&quot;ה שם תוס' ד&quot;ה זה אין נהנה) כתב בדומה לכך, שאמנם המחייב העיקרי הוא ההנאה בלבד, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. ובמקום שאין הנאה - ברור שפטור. והסתפקה הגמרא האם כשלא חיסר ממון לחבירו בהנאתו - פטור משום שכשלא נחסר חבירו בהנאתו - כאילו נהנה מן ההפקר ופטור, או לאו.<br /> <br /> ה'''קהילות יעקב''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ח) תירץ, שלפי תוספות הנאה לבד או חיסרון לבד לא יכולים לחייב, אך צירוף של הנאת המזיק וחיסרון הניזק גורמים לחייבו. הפני יהושע כתב שדוחק לתרץ כך ולכן תירץ כדלעיל.<br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף ===<br /> <br /> '''הרי&quot;ף''' כתב, שהדר בחצר חבירו העומדת להשכרה - חייב אפילו אם לא נהנה מכך - כיוון שחסרו ממון.<br /> <br /> ==== ביאור הרא&quot;ש והרא&quot;ה ====<br /> <br /> ה'''רא&quot;ש''', שלפי הרי&quot;ף אין זה גרמא בעלמא כמו מגרש חבירו מביתו ולא דר בו, שפטור כי לא נהנה, כיוון שכאן הוא השתמש במה שחיסר מחבירו, ואף על פי שהיה יכול להשיג שימוש זה על ידי דבר אחר, ולא הרוויח על ידי זה - חייב, כיוון ש&quot;אכל מה שחבירו נפסד&quot;. <br /> <br /> וכן כתב ה'''נימוקי יוסף''' (דף ט. בדפי הרי&quot;ף ד&quot;ה וחצר דקיימא לאגרא) בשם ה'''רא&quot;ה''', שהדר בחצר חבירו וחיסרו, חייב עף על פי שלא נהנה. אך אם לא דר בה - אלא סגרה ולא נתן לו להיכנס - פטור.<br /> <br /> וביאר '''ר' שמעון שאקפ''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ט), שסברת ה'''רא&quot;ה''' לחלק בין דר בבית ללא דר בבית, היא, שרק על ידי שגר בבית האדם נחשב מזיק, כיוון שהבית מייצר מגורים כמו שעץ מייצר פירות, וכשגר בבית מזיק את המגורים - הפירות, וזה היזק וחיסרון שלם, אך אם לא גר - רק גרם להפסד הדיורים, אך לא השתמש בהם.<br /> <br /> '''ר' שמואל רוזובסקי''' כתב (חידושי ר' שמאול סימן י&quot;ח) בדומה לכך, אך כתב שחיובו של הדר בבית הוא מדין גזילה, שגזל את ההשתמשות בבית.<br /> <br /> ==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br /> * [http://asif.co.il/download/YomaLibrary/talmud/tbk/tbk2/Ma%27aly%27yot%2018%2080-91.pdf זה לא נהנה וזה חסר], צבי שטיינמץ, מעליות יח, תשנ&quot;ז.<br /> * [http://asif.co.il/download/kitvey-et/krm%20b/b%20b%2022/1%20(12).pdf זה חסר וזה לא נהנה], אודי אקסלרוד ואביחי גרינולד, בלכתך בדרך כב, תשס&quot;ד.<br /> <br /> [[קטגוריה:גניבה וגזילה]]<br /> [[קטגוריה:בבא קמא כ.]]<br /> [[קטגוריה: בבא קמא כ:]]<br /> [[קטגוריה: חושן משפט סימן שסג]]</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%96%D7%94_%D7%A0%D7%94%D7%A0%D7%94_%D7%95%D7%96%D7%94_%D7%9C%D7%90_%D7%97%D7%A1%D7%A8&diff=14843 2020-01-12T07:17:07Z

<p>עמד: </p> <hr /> <div>{{מקורות||בבא קמא כ א - כא א||גזילה ואבידה ג ט|חושן משפט שסג ו-י}}<br /> סוגיה זו עוסקת בפטור מתשלומים במקרה שאדם גרם לחבירו הפסד ממון, אך לא נהנה מכך (כגון שנעל את ביתו ולא נתן לו להיכנס, וגרם לו להפסיד ממון על ידי זה), או בלשון הראשונים - &quot;זה לא נהנה וזה חסר&quot;. <br /> <br /> == הצגת הסוגיה ==<br /> <br /> '''הגמרא''' [https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20&amp;format=pdf (ב&quot;ק כ א)] מציגה את ספיקו של רב חסדא: האם אדם שדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך לשלם לו או לא? <br /> <br /> הגמרא מבררת באיזה מצב מדובר: אם מדובר שבעל החצר לא הפסיד (כיוון שלא עשה שום שימוש בחצר, ואינה עומדת להשכרה), והדר בחצר לא נהנה (כיוון שיש לו מקום אחר לגור בו - '''רש&quot;י''' ד&quot;ה ה&quot;ג אי נימא) - פשיטא שפטור, כיווון שזה (הדר) לא נהנה, וזה (בעל החצר) לא חסר! ואם מדובר שבעל החצר הפסיד (כיוון שהחצר עומדת להשכרה, וכאנשים רואים שמישהו גר בחצר, לא פונים לבעל החצר בשביל לשכור את החצר - '''תוספות''' ד&quot;ה זה נהנה), והדר בחצר נהנה (כיוון שאם לא היה גר שם - היה צריך לשכור חצר אחרת) - פשיטא שחייב לשלם, כיוון שזה נהנה וזה חסר! ולכן אומרת הגמרא שהספק של רב חסדא היה במקרה שזה נהנה וזה לא חסר - כגון שבעל החצר לא הפסיד, אך הדר בחצר כן נהנה, והספק הוא האם חייב כיוון שנהנה, או שפטור כיוון שבעל החצר לא הפסיד. הגמרא לא דנה באפשרות הרביעית שהיא שזה לא נהנה וזה חסר - שהדר בחצר לא מרוויח, אך בעל החצר הפסיד. ונחלקו הראשונים מה יהיה הדין במקרה זה.<br /> <br /> == הדיון בראשונים ==<br /> <br /> === שיטת התוספות ===<br /> <br /> '''תוספות''' (ד&quot;ה זה אין נהנה) כותבים, שגם במקרה הרביעי שבו הדר בחצר לא מרוויח, ובעל החצר מפסיד, הגמרא יכלה להגיד שפשיטא שפטור, ואפילו גירשו מביתו ונעל את הדלת בפניו פטור - כיוו שלא נהנה, ומה שחיסרו וגרם לו הפסד - זה לא סיבה לחייב כיוון זו גרמא בעלמא.<br /> <br /> '''השלטי גיבורים''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46555&amp;st=&amp;pgnum=41 ד&quot;ה ובפירוש]) הבין בפשטות בדברי תוספות, שאפילו אם דר בביתו לאחר שגירשו מביתו ונעל את הדלת - פטור כיוון שלא נהנה. וכן כתב הטור ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14270&amp;st=&amp;pgnum=537 סימן שסג]).<br /> <br /> '''הפני יהושע''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9704&amp;st=&amp;pgnum=23 ד&quot;ה בתוספות]) הקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!<br /> <br /> ותירץ ה'''פני יהושע''', שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו. והביא סיוע לדבריו מדברי הגמרא בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20b&amp;format=pdf ב&quot;ק כ ב]), שאין להוכיח שזה נהנה וזה לא חסר חייב מדברי רבי יהודה שהבית והעליה של שנים שנפלו, ובנה בעל העליה את הבית ודר בתוכו - צריך לשלם דמי שכירות לבעל הבית, כיוון שמדובר בבית חדש, וחייב משום שמשחיר את הקירות כשגר בו. ומשמע - שמשלם את כל דמי השכירות אף על פי שההפסד מהשחרת הקירות קטן יותר מדמי השכירות. ומוכח שכיוון שנהנה - חייב, ובגלל השחרת הקירות - אין כאן משום מידת סדום משום שבעל הבית הוזק במקצת. וכן משמע בדברי התוספות בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=21&amp;format=pdf ב&quot;ק כא א ד&quot;ה ויהבי להו ליתמי]), שכתבו ש&quot;חייב לשלם מה שנהנה אף על פי שלא חיסר כל כך&quot;.<br /> <br /> ה'''דרכי דוד''' (ד&quot;ה שם תוס' ד&quot;ה זה אין נהנה) כתב בדומה לכך, שאמנם המחייב העיקרי הוא ההנאה בלבד, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. ובמקום שאין הנאה - ברור שפטור. והסתפקה הגמרא האם כשלא חיסר ממון לחבירו בהנאתו - פטור משום שכשלא נחסר חבירו בהנאתו - כאילו נהנה מן ההפקר ופטור, או לאו.<br /> <br /> ה'''קהילות יעקב''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ח) תירץ, שלפי תוספות הנאה לבד או חיסרון לבד לא יכולים לחייב, אך צירוף של הנאת המזיק וחיסרון הניזק גורמים לחייבו. הפני יהושע כתב שדוחק לתרץ כך ולכן תירץ כדלעיל.<br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף ===<br /> <br /> '''הרי&quot;ף''' כתב, שהדר בחצר חבירו העומדת להשכרה - חייב אפילו אם לא נהנה מכך - כיוון שחסרו ממון.<br /> <br /> ==== ביאור הרא&quot;ש והרא&quot;ה ====<br /> <br /> ה'''רא&quot;ש''', שלפי הרי&quot;ף אין זה גרמא בעלמא כמו מגרש חבירו מביתו ולא דר בו, שפטור כי לא נהנה, כיוון שכאן הוא השתמש במה שחיסר מחבירו, ואף על פי שהיה יכול להשיג שימוש זה על ידי דבר אחר, ולא הרוויח על ידי זה - חייב, כיוון ש&quot;אכל מה שחבירו נפסד&quot;. <br /> <br /> וכן כתב ה'''נימוקי יוסף''' (דף ט. בדפי הרי&quot;ף ד&quot;ה וחצר דקיימא לאגרא) בשם ה'''רא&quot;ה''', שהדר בחצר חבירו וחיסרו, חייב עף על פי שלא נהנה. אך אם לא דר בה - אלא סגרה ולא נתן לו להיכנס - פטור.<br /> <br /> וביאר '''ר' שמעון שאקפ''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ט), שסברת ה'''רא&quot;ה''' לחלק בין דר בבית ללא דר בבית, היא, שרק על ידי שגר בבית האדם נחשב מזיק, כיוון שהבית מייצר מגורים כמו שעץ מייצר פירות, וכשגר בבית מזיק את המגורים - הפירות, וזה היזק וחיסרון שלם, אך אם לא גר - רק גרם להפסד הדיורים, אך לא השתמש בהם.<br /> <br /> '''ר' שמואל רוזובסקי''' כתב (חידושי ר' שמאול סימן י&quot;ח) בדומה לכך, אך כתב שחיובו של הדר בבית הוא מדין גזילה, שגזל את ההשתמשות בבית.<br /> <br /> ==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br /> * [http://asif.co.il/download/YomaLibrary/talmud/tbk/tbk2/Ma%27aly%27yot%2018%2080-91.pdf זה לא נהנה וזה חסר], צבי שטיינמץ, מעליות יח, תשנ&quot;ז.<br /> * [http://asif.co.il/download/kitvey-et/krm%20b/b%20b%2022/1%20(12).pdf זה חסר וזה לא נהנה], אודי אקסלרוד ואביחי גרינולד, בלכתך בדרך כב, תשס&quot;ד.<br /> <br /> [[קטגוריה:גניבה וגזילה]]<br /> [[קטגוריה:בבא קמא כ.]]<br /> [[קטגוריה: בבא קמא כ:]]<br /> [[קטגוריה: חושן משפט סימן שסג]]</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%96%D7%94_%D7%A0%D7%94%D7%A0%D7%94_%D7%95%D7%96%D7%94_%D7%9C%D7%90_%D7%97%D7%A1%D7%A8&diff=14842 2020-01-12T07:15:24Z

<p>עמד: /* שיטת הרי&quot;ף */</p> <hr /> <div>{{מקורות||בבא קמא כ א - כא א||גזילה ואבידה ג ט|חושן משפט שסג ו-י}}<br /> סוגיה זו עוסקת בפטור מתשלומים במקרה שאדם גרם לחבירו הפסד ממון, אך לא נהנה מכך (כגון שנעל את ביתו ולא נתן לו להיכנס, וגרם לו להפסיד ממון על ידי זה), או בלשון הראשונים - &quot;זה לא נהנה וזה חסר&quot;. <br /> <br /> == הצגת הסוגיה ==<br /> <br /> '''הגמרא''' [https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20&amp;format=pdf (ב&quot;ק כ א)] מציגה את ספיקו של רב חסדא: האם אדם שדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך לשלם לו או לא? <br /> <br /> הגמרא מבררת באיזה מצב מדובר: אם מדובר שבעל החצר לא הפסיד (כיוון שלא עשה שום שימוש בחצר, ואינה עומדת להשכרה), והדר בחצר לא נהנה (כיוון שיש לו מקום אחר לגור בו - '''רש&quot;י''' ד&quot;ה ה&quot;ג אי נימא) - פשיטא שפטור, כיווון שזה (הדר) לא נהנה, וזה (בעל החצר) לא חסר! ואם מדובר שבעל החצר הפסיד (כיוון שהחצר עומדת להשכרה, וכאנשים רואים שמישהו גר בחצר, לא פונים לבעל החצר בשביל לשכור את החצר - '''תוספות''' ד&quot;ה זה נהנה), והדר בחצר נהנה (כיוון שאם לא היה גר שם - היה צריך לשכור חצר אחרת) - פשיטא שחייב לשלם, כיוון שזה נהנה וזה חסר! ולכן אומרת הגמרא שהספק של רב חסדא היה במקרה שזה נהנה וזה לא חסר - כגון שבעל החצר לא הפסיד, אך הדר בחצר כן נהנה, והספק הוא האם חייב כיוון שנהנה, או שפטור כיוון שבעל החצר לא הפסיד. הגמרא לא דנה באפשרות הרביעית שהיא שזה לא נהנה וזה חסר - שהדר בחצר לא מרוויח, אך בעל החצר הפסיד. ונחלקו הראשונים מה יהיה הדין במקרה זה.<br /> <br /> == הדיון בראשונים ==<br /> <br /> === שיטת התוספות ===<br /> <br /> '''תוספות''' (ד&quot;ה זה אין נהנה) כותבים, שגם במקרה הרביעי שבו הדר בחצר לא מרוויח, ובעל החצר מפסיד, הגמרא יכלה להגיד שפשיטא שפטור, ואפילו גירשו מביתו ונעל את הדלת בפניו פטור - כיוו שלא נהנה, ומה שחיסרו וגרם לו הפסד - זה לא סיבה לחייב כיוון זו גרמא בעלמא.<br /> <br /> '''השלטי גיבורים''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46555&amp;st=&amp;pgnum=41 ד&quot;ה ובפירוש]) הבין בפשטות בדברי תוספות, שאפילו אם דר בביתו לאחר שגירשו מביתו ונעל את הדלת - פטור כיוון שלא נהנה. וכן כתב הטור ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14270&amp;st=&amp;pgnum=537 סימן שסג]).<br /> <br /> '''הפני יהושע''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9704&amp;st=&amp;pgnum=23 ד&quot;ה בתוספות]) הקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!<br /> <br /> ותירץ ה'''פני יהושע''', שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו. והביא סיוע לדבריו מדברי הגמרא בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20b&amp;format=pdf ב&quot;ק כ ב]), שאין להוכיח שזה נהנה וזה לא חסר חייב מדברי רבי יהודה שהבית והעליה של שנים שנפלו, ובנה בעל העליה את הבית ודר בתוכו - צריך לשלם דמי שכירות לבעל הבית, כיוון שמדובר בבית חדש, וחייב משום שמשחיר את הקירות כשגר בו. ומשמע - שמשלם את כל דמי השכירות אף על פי שההפסד מהשחרת הקירות קטן יותר מדמי השכירות. ומוכח שכיוון שנהנה - חייב, ובגלל השחרת הקירות - אין כאן משום מידת סדום משום שבעל הבית הוזק במקצת. וכן משמע בדברי התוספות בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=21&amp;format=pdf ב&quot;ק כא א ד&quot;ה ויהבי להו ליתמי]), שכתבו ש&quot;חייב לשלם מה שנהנה אף על פי שלא חיסר כל כך&quot;.<br /> <br /> ה'''דרכי דוד''' (ד&quot;ה שם תוס' ד&quot;ה זה אין נהנה) כתב בדומה לכך, שאמנם המחייב העיקרי הוא ההנאה בלבד, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. ובמקום שאין הנאה - ברור שפטור. והסתפקה הגמרא האם כשלא חיסר ממון לחבירו בהנאתו - פטור משום שכשלא נחסר חבירו בהנאתו - כאילו נהנה מן ההפקר ופטור, או לאו.<br /> <br /> ה'''קהילות יעקב''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ח) תירץ, שלפי תוספות הנאה לבד או חיסרון לבד לא יכולים לחייב, אך צירוף של הנאת המזיק וחיסרון הניזק גורמים לחייבו. הפני יהושע כתב שדוחק לתרץ כך ולכן תירץ כדלעיל.<br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף ===<br /> <br /> '''הרי&quot;ף''' כתב, שהדר בחצר חבירו העומדת להשכרה - חייב אפילו אם לא נהנה מכך - כיוון שחסרו ממון.<br /> <br /> ==== ביאור הרא&quot;ש והרא&quot;ה ====<br /> <br /> ה'''רא&quot;ש''', שלפי הרי&quot;ף אין זה גרמא בעלמא כמו מגרש חבירו מביתו ולא דר בו, שפטור כי לא נהנה, כיוון שכאן הוא השתמש במה שחיסר מחבירו, ואף על פי שהיה יכול להשיג שימוש זה על ידי דבר אחר, ולא הרוויח על ידי זה - חייב, כיוון ש&quot;אכל מה שחבירו נפסד&quot;. <br /> <br /> וכן כתב ה'''נימוקי יוסף''' (דף ט. בדפי הרי&quot;ף ד&quot;ה וחצר דקיימא לאגרא) בשם ה'''רא&quot;ה''', שהדר בחצר חבירו וחיסרו, חייב עף על פי שלא נהנה. אך אם לא דר בה - אלא סגרה ולא נתן לו להיכנס - פטור.<br /> <br /> וביאר '''ר' שמעון שאקפ''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ט), שסברת ה'''רא&quot;ה''' לחלק בין דר בבית ללא דר בבית, היא, שרק על ידי שגר בבית האדם נחשב מזיק, כיוון שהבית מייצר מגורים כמו שעץ מייצר פירות, וכשגר בבית מזיק את המגורים - הפירות, וזה היזק וחיסרון שלם, אך אם לא גר - רק גרם להפסד הדיורים, אך לא השתמש בהם.<br /> <br /> '''ר' שמואל רוזובסקי''' כתב (חידושי ר' שמאול סימן י&quot;ח),<br /> <br /> ==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br /> * [http://asif.co.il/download/YomaLibrary/talmud/tbk/tbk2/Ma%27aly%27yot%2018%2080-91.pdf זה לא נהנה וזה חסר], צבי שטיינמץ, מעליות יח, תשנ&quot;ז.<br /> * [http://asif.co.il/download/kitvey-et/krm%20b/b%20b%2022/1%20(12).pdf זה חסר וזה לא נהנה], אודי אקסלרוד ואביחי גרינולד, בלכתך בדרך כב, תשס&quot;ד.<br /> <br /> [[קטגוריה:גניבה וגזילה]]<br /> [[קטגוריה:בבא קמא כ.]]<br /> [[קטגוריה: בבא קמא כ:]]<br /> [[קטגוריה: חושן משפט סימן שסג]]</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%96%D7%94_%D7%A0%D7%94%D7%A0%D7%94_%D7%95%D7%96%D7%94_%D7%9C%D7%90_%D7%97%D7%A1%D7%A8&diff=14841 2020-01-12T07:07:24Z

<p>עמד: /* שיטת הרי&quot;ף */</p> <hr /> <div>{{מקורות||בבא קמא כ א - כא א||גזילה ואבידה ג ט|חושן משפט שסג ו-י}}<br /> סוגיה זו עוסקת בפטור מתשלומים במקרה שאדם גרם לחבירו הפסד ממון, אך לא נהנה מכך (כגון שנעל את ביתו ולא נתן לו להיכנס, וגרם לו להפסיד ממון על ידי זה), או בלשון הראשונים - &quot;זה לא נהנה וזה חסר&quot;. <br /> <br /> == הצגת הסוגיה ==<br /> <br /> '''הגמרא''' [https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20&amp;format=pdf (ב&quot;ק כ א)] מציגה את ספיקו של רב חסדא: האם אדם שדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך לשלם לו או לא? <br /> <br /> הגמרא מבררת באיזה מצב מדובר: אם מדובר שבעל החצר לא הפסיד (כיוון שלא עשה שום שימוש בחצר, ואינה עומדת להשכרה), והדר בחצר לא נהנה (כיוון שיש לו מקום אחר לגור בו - '''רש&quot;י''' ד&quot;ה ה&quot;ג אי נימא) - פשיטא שפטור, כיווון שזה (הדר) לא נהנה, וזה (בעל החצר) לא חסר! ואם מדובר שבעל החצר הפסיד (כיוון שהחצר עומדת להשכרה, וכאנשים רואים שמישהו גר בחצר, לא פונים לבעל החצר בשביל לשכור את החצר - '''תוספות''' ד&quot;ה זה נהנה), והדר בחצר נהנה (כיוון שאם לא היה גר שם - היה צריך לשכור חצר אחרת) - פשיטא שחייב לשלם, כיוון שזה נהנה וזה חסר! ולכן אומרת הגמרא שהספק של רב חסדא היה במקרה שזה נהנה וזה לא חסר - כגון שבעל החצר לא הפסיד, אך הדר בחצר כן נהנה, והספק הוא האם חייב כיוון שנהנה, או שפטור כיוון שבעל החצר לא הפסיד. הגמרא לא דנה באפשרות הרביעית שהיא שזה לא נהנה וזה חסר - שהדר בחצר לא מרוויח, אך בעל החצר הפסיד. ונחלקו הראשונים מה יהיה הדין במקרה זה.<br /> <br /> == הדיון בראשונים ==<br /> <br /> === שיטת התוספות ===<br /> <br /> '''תוספות''' (ד&quot;ה זה אין נהנה) כותבים, שגם במקרה הרביעי שבו הדר בחצר לא מרוויח, ובעל החצר מפסיד, הגמרא יכלה להגיד שפשיטא שפטור, ואפילו גירשו מביתו ונעל את הדלת בפניו פטור - כיוו שלא נהנה, ומה שחיסרו וגרם לו הפסד - זה לא סיבה לחייב כיוון זו גרמא בעלמא.<br /> <br /> '''השלטי גיבורים''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46555&amp;st=&amp;pgnum=41 ד&quot;ה ובפירוש]) הבין בפשטות בדברי תוספות, שאפילו אם דר בביתו לאחר שגירשו מביתו ונעל את הדלת - פטור כיוון שלא נהנה. וכן כתב הטור ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14270&amp;st=&amp;pgnum=537 סימן שסג]).<br /> <br /> '''הפני יהושע''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9704&amp;st=&amp;pgnum=23 ד&quot;ה בתוספות]) הקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!<br /> <br /> ותירץ ה'''פני יהושע''', שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו. והביא סיוע לדבריו מדברי הגמרא בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20b&amp;format=pdf ב&quot;ק כ ב]), שאין להוכיח שזה נהנה וזה לא חסר חייב מדברי רבי יהודה שהבית והעליה של שנים שנפלו, ובנה בעל העליה את הבית ודר בתוכו - צריך לשלם דמי שכירות לבעל הבית, כיוון שמדובר בבית חדש, וחייב משום שמשחיר את הקירות כשגר בו. ומשמע - שמשלם את כל דמי השכירות אף על פי שההפסד מהשחרת הקירות קטן יותר מדמי השכירות. ומוכח שכיוון שנהנה - חייב, ובגלל השחרת הקירות - אין כאן משום מידת סדום משום שבעל הבית הוזק במקצת. וכן משמע בדברי התוספות בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=21&amp;format=pdf ב&quot;ק כא א ד&quot;ה ויהבי להו ליתמי]), שכתבו ש&quot;חייב לשלם מה שנהנה אף על פי שלא חיסר כל כך&quot;.<br /> <br /> ה'''דרכי דוד''' (ד&quot;ה שם תוס' ד&quot;ה זה אין נהנה) כתב בדומה לכך, שאמנם המחייב העיקרי הוא ההנאה בלבד, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. ובמקום שאין הנאה - ברור שפטור. והסתפקה הגמרא האם כשלא חיסר ממון לחבירו בהנאתו - פטור משום שכשלא נחסר חבירו בהנאתו - כאילו נהנה מן ההפקר ופטור, או לאו.<br /> <br /> ה'''קהילות יעקב''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ח) תירץ, שלפי תוספות הנאה לבד או חיסרון לבד לא יכולים לחייב, אך צירוף של הנאת המזיק וחיסרון הניזק גורמים לחייבו. הפני יהושע כתב שדוחק לתרץ כך ולכן תירץ כדלעיל.<br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף ===<br /> <br /> '''הרי&quot;ף''' כתב, שהדר בחצר חבירו העומדת להשכרה - חייב אפילו אם לא נהנה מכך - כיוון שחסרו ממון.<br /> <br /> וביאר ה'''רא&quot;ש''', שלפי הרי&quot;ף אין זה גרמא בעלמא כמו מגרש חבירו מביתו ולא דר בו, שפטור כי לא נהנה, כיוון שכאן הוא השתמש במה שחיסר מחבירו, ואף על פי שהיה יכול להשיג שימוש זה על ידי דבר אחר, ולא הרוויח על ידי זה - חייב, כיוון ש&quot;אכל מה שחבירו נפסד&quot;. <br /> <br /> וכן כתב ה'''נימוקי יוסף''' (דף ט. בדפי הרי&quot;ף ד&quot;ה וחצר דקיימא לאגרא) בשם ה'''רא&quot;ה''', שהדר בחצר חבירו וחיסרו, חייב עף על פי שלא נהנה. אך אם לא דר בה - אלא סגרה ולא נתן לו להיכנס - פטור.<br /> <br /> וביאר '''ר' שמעון שאקפ''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ט), שסברת ה'''רא&quot;ה''' לחלק בין דר בבית ללא דר בבית, היא, שרק על ידי שימוש ברכוש חבירו האדם נחשב מזיק, ולכן דווקא אם דר בבית הוא הזיק בפועל את ביתו כיוון שהשתמש בו, וחייב. אבל אם לא דר בבית, הוא רק גרם לו שלא יוכל לגור בבית ולא עשה זאת בפועל ופטור.<br /> <br /> ==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br /> * [http://asif.co.il/download/YomaLibrary/talmud/tbk/tbk2/Ma%27aly%27yot%2018%2080-91.pdf זה לא נהנה וזה חסר], צבי שטיינמץ, מעליות יח, תשנ&quot;ז.<br /> * [http://asif.co.il/download/kitvey-et/krm%20b/b%20b%2022/1%20(12).pdf זה חסר וזה לא נהנה], אודי אקסלרוד ואביחי גרינולד, בלכתך בדרך כב, תשס&quot;ד.<br /> <br /> [[קטגוריה:גניבה וגזילה]]<br /> [[קטגוריה:בבא קמא כ.]]<br /> [[קטגוריה: בבא קמא כ:]]<br /> [[קטגוריה: חושן משפט סימן שסג]]</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98_%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A9%D7%A1%D7%92&diff=14840 2020-01-11T20:17:23Z

<p>עמד: יצירת דף עם התוכן &quot;קטגוריה:הלכות נזקי ממון&quot;</p> <hr /> <div>[[קטגוריה:הלכות נזקי ממון]]</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%96%D7%94_%D7%A0%D7%94%D7%A0%D7%94_%D7%95%D7%96%D7%94_%D7%9C%D7%90_%D7%97%D7%A1%D7%A8&diff=14833 2019-12-29T20:16:15Z

<p>עמד: עמד העביר את הדף טיוטה:זה נהנה וזה לא חסר לשם טיוטה:זה חסר וזה לא נהנה</p> <hr /> <div>{{מקורות||בבא קמא כ א - כא א||גזילה ואבידה ג ט|חושן משפט שסג ו-י}}<br /> סוגיה זו עוסקת בפטור מתשלומים במקרה שאדם גרם לחבירו הפסד ממון, אך לא נהנה מכך (כגון שנעל את ביתו ולא נתן לו להיכנס, וגרם לו להפסיד ממון על ידי זה), או בלשון הראשונים - &quot;זה לא נהנה וזה חסר&quot;. <br /> <br /> == הצגת הסוגיה ==<br /> <br /> '''הגמרא''' [https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20&amp;format=pdf (ב&quot;ק כ א)] מציגה את ספיקו של רב חסדא: האם אדם שדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך לשלם לו או לא? <br /> <br /> הגמרא מבררת באיזה מצב מדובר: אם מדובר שבעל החצר לא הפסיד (כיוון שלא עשה שום שימוש בחצר, ואינה עומדת להשכרה), והדר בחצר לא נהנה (כיוון שיש לו מקום אחר לגור בו - '''רש&quot;י''' ד&quot;ה ה&quot;ג אי נימא) - פשיטא שפטור, כיווון שזה (הדר) לא נהנה, וזה (בעל החצר) לא חסר! ואם מדובר שבעל החצר הפסיד (כיוון שהחצר עומדת להשכרה, וכאנשים רואים שמישהו גר בחצר, לא פונים לבעל החצר בשביל לשכור את החצר - '''תוספות''' ד&quot;ה זה נהנה), והדר בחצר נהנה (כיוון שאם לא היה גר שם - היה צריך לשכור חצר אחרת) - פשיטא שחייב לשלם, כיוון שזה נהנה וזה חסר! ולכן אומרת הגמרא שהספק של רב חסדא היה במקרה שזה נהנה וזה לא חסר - כגון שבעל החצר לא הפסיד, אך הדר בחצר כן נהנה, והספק הוא האם חייב כיוון שנהנה, או שפטור כיוון שבעל החצר לא הפסיד. הגמרא לא דנה באפשרות הרביעית שהיא שזה לא נהנה וזה חסר - שהדר בחצר לא מרוויח, אך בעל החצר הפסיד. ונחלקו הראשונים מה יהיה הדין במקרה זה.<br /> <br /> == הדיון בראשונים ==<br /> <br /> === שיטת התוספות ===<br /> <br /> '''תוספות''' (ד&quot;ה זה אין נהנה) כותבים, שגם במקרה הרביעי שבו הדר בחצר לא מרוויח, ובעל החצר מפסיד, הגמרא יכלה להגיד שפשיטא שפטור, ואפילו גירשו מביתו ונעל את הדלת בפניו פטור - כיוו שלא נהנה, ומה שחיסרו וגרם לו הפסד - זה לא סיבה לחייב כיוון זו גרמא בעלמא.<br /> <br /> '''השלטי גיבורים''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46555&amp;st=&amp;pgnum=41 ד&quot;ה ובפירוש]) הבין בפשטות בדברי תוספות, שאפילו אם דר בביתו לאחר שגירשו מביתו ונעל את הדלת - פטור כיוון שלא נהנה. וכן כתב הטור ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14270&amp;st=&amp;pgnum=537 סימן שסג]).<br /> <br /> '''הפני יהושע''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9704&amp;st=&amp;pgnum=23 ד&quot;ה בתוספות]) הקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!<br /> <br /> ותירץ ה'''פני יהושע''', שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו. והביא סיוע לדבריו מדברי הגמרא בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20b&amp;format=pdf ב&quot;ק כ ב]), שאין להוכיח שזה נהנה וזה לא חסר חייב מדברי רבי יהודה שהבית והעליה של שנים שנפלו, ובנה בעל העליה את הבית ודר בתוכו - צריך לשלם דמי שכירות לבעל הבית, כיוון שמדובר בבית חדש, וחייב משום שמשחיר את הקירות כשגר בו. ומשמע - שמשלם את כל דמי השכירות אף על פי שההפסד מהשחרת הקירות קטן יותר מדמי השכירות. ומוכח שכיוון שנהנה - חייב, ובגלל השחרת הקירות - אין כאן משום מידת סדום משום שבעל הבית הוזק במקצת. וכן משמע בדברי התוספות בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=21&amp;format=pdf ב&quot;ק כא א ד&quot;ה ויהבי להו ליתמי]), שכתבו ש&quot;חייב לשלם מה שנהנה אף על פי שלא חיסר כל כך&quot;.<br /> <br /> ה'''דרכי דוד''' (ד&quot;ה שם תוס' ד&quot;ה זה אין נהנה) כתב בדומה לכך, שאמנם המחייב העיקרי הוא ההנאה בלבד, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. ובמקום שאין הנאה - ברור שפטור. והסתפקה הגמרא האם כשלא חיסר ממון לחבירו בהנאתו - פטור משום שכשלא נחסר חבירו בהנאתו - כאילו נהנה מן ההפקר ופטור, או לאו.<br /> <br /> ה'''קהילות יעקב''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ח) תירץ, שלפי תוספות הנאה לבד או חיסרון לבד לא יכולים לחייב, אך צירוף של הנאת המזיק וחיסרון הניזק גורמים לחייבו. הפני יהושע כתב שדוחק לתרץ כך ולכן תירץ כדלעיל.<br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף ===<br /> <br /> '''הרי&quot;ף''' כתב, שהדר בחצר חבירו העומדת להשכרה - חייב אפילו אם לא נהנה מכך - כיוון שחסרו ממון.<br /> <br /> וביאר ה'''רא&quot;ש''', שלפי הרי&quot;ף אין זה גרמא בעלמא כמו מגרש חבירו מביתו ולא דר בו, שפטור כי לא נהנה, כיוון שכאן הוא השתמש במה שחיסר מחבירו, ואף על פי שהיה יכול להשיג שימוש זה על ידי דבר אחר, ולא הרוויח על ידי זה - חייב, כיוון ש&quot;אכל מה שחבירו נפסד&quot;. <br /> <br /> וכן כתב ה'''נימוקי יוסף''' (דף ט. בדפי הרי&quot;ף ד&quot;ה וחצר דקיימא לאגרא) בשם ה'''רא&quot;ה''', שהדר בחצר חבירו וחיסרו, חייב עף על פי שלא נהנה. אך אם לא דר בה - אלא סגרה ולא נתן לו להיכנס - פטור.<br /> <br /> וביאר '''ר' שמעון שאקפ''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ט), שסברת ה'''רא&quot;ה''' לחלק בין דר בבית ללא דר בבית, היא, שרק על ידי שימוש ברכוש חבירו האדם נחשב מזיק, ולכן דווקא אם דר בבית הוא הזיק בפועל את ביתו כיוון שהשתמש בו, וחייב. אבל אם לא דר בבית, הוא רק גרם לו שלא יוכל לגור בבית ולא עשה זאת בפועל ופטור. <br /> <br /> ==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br /> * [http://asif.co.il/download/YomaLibrary/talmud/tbk/tbk2/Ma%27aly%27yot%2018%2080-91.pdf זה לא נהנה וזה חסר], צבי שטיינמץ, מעליות יח, תשנ&quot;ז.<br /> * [http://asif.co.il/download/kitvey-et/krm%20b/b%20b%2022/1%20(12).pdf זה חסר וזה לא נהנה], אודי אקסלרוד ואביחי גרינולד, בלכתך בדרך כב, תשס&quot;ד.<br /> <br /> [[קטגוריה:גניבה וגזילה]]<br /> [[קטגוריה:בבא קמא כ.]]</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%96%D7%94_%D7%A0%D7%94%D7%A0%D7%94_%D7%95%D7%96%D7%94_%D7%9C%D7%90_%D7%97%D7%A1%D7%A8&diff=14832 2019-12-29T12:46:09Z

<p>עמד: </p> <hr /> <div>{{מקורות||בבא קמא כ א - כא א||גזילה ואבידה ג ט|חושן משפט שסג ו-י}}<br /> סוגיה זו עוסקת בפטור מתשלומים במקרה שאדם גרם לחבירו הפסד ממון, אך לא נהנה מכך (כגון שנעל את ביתו ולא נתן לו להיכנס, וגרם לו להפסיד ממון על ידי זה), או בלשון הראשונים - &quot;זה לא נהנה וזה חסר&quot;. <br /> <br /> == הצגת הסוגיה ==<br /> <br /> '''הגמרא''' [https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20&amp;format=pdf (ב&quot;ק כ א)] מציגה את ספיקו של רב חסדא: האם אדם שדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך לשלם לו או לא? <br /> <br /> הגמרא מבררת באיזה מצב מדובר: אם מדובר שבעל החצר לא הפסיד (כיוון שלא עשה שום שימוש בחצר, ואינה עומדת להשכרה), והדר בחצר לא נהנה (כיוון שיש לו מקום אחר לגור בו - '''רש&quot;י''' ד&quot;ה ה&quot;ג אי נימא) - פשיטא שפטור, כיווון שזה (הדר) לא נהנה, וזה (בעל החצר) לא חסר! ואם מדובר שבעל החצר הפסיד (כיוון שהחצר עומדת להשכרה, וכאנשים רואים שמישהו גר בחצר, לא פונים לבעל החצר בשביל לשכור את החצר - '''תוספות''' ד&quot;ה זה נהנה), והדר בחצר נהנה (כיוון שאם לא היה גר שם - היה צריך לשכור חצר אחרת) - פשיטא שחייב לשלם, כיוון שזה נהנה וזה חסר! ולכן אומרת הגמרא שהספק של רב חסדא היה במקרה שזה נהנה וזה לא חסר - כגון שבעל החצר לא הפסיד, אך הדר בחצר כן נהנה, והספק הוא האם חייב כיוון שנהנה, או שפטור כיוון שבעל החצר לא הפסיד. הגמרא לא דנה באפשרות הרביעית שהיא שזה לא נהנה וזה חסר - שהדר בחצר לא מרוויח, אך בעל החצר הפסיד. ונחלקו הראשונים מה יהיה הדין במקרה זה.<br /> <br /> == הדיון בראשונים ==<br /> <br /> === שיטת התוספות ===<br /> <br /> '''תוספות''' (ד&quot;ה זה אין נהנה) כותבים, שגם במקרה הרביעי שבו הדר בחצר לא מרוויח, ובעל החצר מפסיד, הגמרא יכלה להגיד שפשיטא שפטור, ואפילו גירשו מביתו ונעל את הדלת בפניו פטור - כיוו שלא נהנה, ומה שחיסרו וגרם לו הפסד - זה לא סיבה לחייב כיוון זו גרמא בעלמא.<br /> <br /> '''השלטי גיבורים''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46555&amp;st=&amp;pgnum=41 ד&quot;ה ובפירוש]) הבין בפשטות בדברי תוספות, שאפילו אם דר בביתו לאחר שגירשו מביתו ונעל את הדלת - פטור כיוון שלא נהנה. וכן כתב הטור ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14270&amp;st=&amp;pgnum=537 סימן שסג]).<br /> <br /> '''הפני יהושע''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9704&amp;st=&amp;pgnum=23 ד&quot;ה בתוספות]) הקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!<br /> <br /> ותירץ ה'''פני יהושע''', שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו. והביא סיוע לדבריו מדברי הגמרא בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20b&amp;format=pdf ב&quot;ק כ ב]), שאין להוכיח שזה נהנה וזה לא חסר חייב מדברי רבי יהודה שהבית והעליה של שנים שנפלו, ובנה בעל העליה את הבית ודר בתוכו - צריך לשלם דמי שכירות לבעל הבית, כיוון שמדובר בבית חדש, וחייב משום שמשחיר את הקירות כשגר בו. ומשמע - שמשלם את כל דמי השכירות אף על פי שההפסד מהשחרת הקירות קטן יותר מדמי השכירות. ומוכח שכיוון שנהנה - חייב, ובגלל השחרת הקירות - אין כאן משום מידת סדום משום שבעל הבית הוזק במקצת. וכן משמע בדברי התוספות בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=21&amp;format=pdf ב&quot;ק כא א ד&quot;ה ויהבי להו ליתמי]), שכתבו ש&quot;חייב לשלם מה שנהנה אף על פי שלא חיסר כל כך&quot;.<br /> <br /> ה'''דרכי דוד''' (ד&quot;ה שם תוס' ד&quot;ה זה אין נהנה) כתב בדומה לכך, שאמנם המחייב העיקרי הוא ההנאה בלבד, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. ובמקום שאין הנאה - ברור שפטור. והסתפקה הגמרא האם כשלא חיסר ממון לחבירו בהנאתו - פטור משום שכשלא נחסר חבירו בהנאתו - כאילו נהנה מן ההפקר ופטור, או לאו.<br /> <br /> ה'''קהילות יעקב''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ח) תירץ, שלפי תוספות הנאה לבד או חיסרון לבד לא יכולים לחייב, אך צירוף של הנאת המזיק וחיסרון הניזק גורמים לחייבו. הפני יהושע כתב שדוחק לתרץ כך ולכן תירץ כדלעיל.<br /> <br /> === שיטת הרי&quot;ף ===<br /> <br /> '''הרי&quot;ף''' כתב, שהדר בחצר חבירו העומדת להשכרה - חייב אפילו אם לא נהנה מכך - כיוון שחסרו ממון.<br /> <br /> וביאר ה'''רא&quot;ש''', שלפי הרי&quot;ף אין זה גרמא בעלמא כמו מגרש חבירו מביתו ולא דר בו, שפטור כי לא נהנה, כיוון שכאן הוא השתמש במה שחיסר מחבירו, ואף על פי שהיה יכול להשיג שימוש זה על ידי דבר אחר, ולא הרוויח על ידי זה - חייב, כיוון ש&quot;אכל מה שחבירו נפסד&quot;. <br /> <br /> וכן כתב ה'''נימוקי יוסף''' (דף ט. בדפי הרי&quot;ף ד&quot;ה וחצר דקיימא לאגרא) בשם ה'''רא&quot;ה''', שהדר בחצר חבירו וחיסרו, חייב עף על פי שלא נהנה. אך אם לא דר בה - אלא סגרה ולא נתן לו להיכנס - פטור.<br /> <br /> וביאר '''ר' שמעון שאקפ''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ט), שסברת ה'''רא&quot;ה''' לחלק בין דר בבית ללא דר בבית, היא, שרק על ידי שימוש ברכוש חבירו האדם נחשב מזיק, ולכן דווקא אם דר בבית הוא הזיק בפועל את ביתו כיוון שהשתמש בו, וחייב. אבל אם לא דר בבית, הוא רק גרם לו שלא יוכל לגור בבית ולא עשה זאת בפועל ופטור. <br /> <br /> ==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br /> * [http://asif.co.il/download/YomaLibrary/talmud/tbk/tbk2/Ma%27aly%27yot%2018%2080-91.pdf זה לא נהנה וזה חסר], צבי שטיינמץ, מעליות יח, תשנ&quot;ז.<br /> * [http://asif.co.il/download/kitvey-et/krm%20b/b%20b%2022/1%20(12).pdf זה חסר וזה לא נהנה], אודי אקסלרוד ואביחי גרינולד, בלכתך בדרך כב, תשס&quot;ד.<br /> <br /> [[קטגוריה:גניבה וגזילה]]<br /> [[קטגוריה:בבא קמא כ.]]</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%96%D7%94_%D7%A0%D7%94%D7%A0%D7%94_%D7%95%D7%96%D7%94_%D7%9C%D7%90_%D7%97%D7%A1%D7%A8&diff=14831 2019-12-29T12:22:45Z

<p>עמד: /* שיטת התוספות */</p> <hr /> <div>{{מקורות||בבא קמא כ א - כא א||גזילה ואבידה ג ט|חושן משפט שסג ו-י}}<br /> סוגיה זו עוסקת בפטור מתשלומים במקרה שאדם גרם לחבירו הפסד ממון, אך לא נהנה מכך (כגון שנעל את ביתו ולא נתן לו להיכנס, וגרם לו להפסיד ממון על ידי זה), או בלשון הראשונים - &quot;זה לא נהנה וזה חסר&quot;. <br /> <br /> == הצגת הסוגיה ==<br /> <br /> '''הגמרא''' [https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20&amp;format=pdf (ב&quot;ק כ א)] מציגה את ספיקו של רב חסדא: האם אדם שדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך לשלם לו או לא? <br /> <br /> הגמרא מבררת באיזה מצב מדובר: אם מדובר שבעל החצר לא הפסיד (כיוון שלא עשה שום שימוש בחצר, ואינה עומדת להשכרה), והדר בחצר לא נהנה (כיוון שיש לו מקום אחר לגור בו - '''רש&quot;י''' ד&quot;ה ה&quot;ג אי נימא) - פשיטא שפטור, כיווון שזה (הדר) לא נהנה, וזה (בעל החצר) לא חסר! ואם מדובר שבעל החצר הפסיד (כיוון שהחצר עומדת להשכרה, וכאנשים רואים שמישהו גר בחצר, לא פונים לבעל החצר בשביל לשכור את החצר - '''תוספות''' ד&quot;ה זה נהנה), והדר בחצר נהנה (כיוון שאם לא היה גר שם - היה צריך לשכור חצר אחרת) - פשיטא שחייב לשלם, כיוון שזה נהנה וזה חסר! ולכן אומרת הגמרא שהספק של רב חסדא היה במקרה שזה נהנה וזה לא חסר - כגון שבעל החצר לא הפסיד, אך הדר בחצר כן נהנה, והספק הוא האם חייב כיוון שנהנה, או שפטור כיוון שבעל החצר לא הפסיד. הגמרא לא דנה באפשרות הרביעית שהיא שזה לא נהנה וזה חסר - שהדר בחצר לא מרוויח, אך בעל החצר הפסיד. ונחלקו הראשונים מה יהיה הדין במקרה זה.<br /> <br /> == שיטת התוספות ==<br /> <br /> '''תוספות''' (ד&quot;ה זה אין נהנה) כותבים, שגם במקרה הרביעי שבו הדר בחצר לא מרוויח, ובעל החצר מפסיד, הגמרא יכלה להגיד שפשיטא שפטור, ואפילו גירשו מביתו ונעל את הדלת בפניו פטור - כיוו שלא נהנה, ומה שחיסרו וגרם לו הפסד - זה לא סיבה לחייב כיוון זו גרמא בעלמא.<br /> <br /> '''השלטי גיבורים''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46555&amp;st=&amp;pgnum=41 ד&quot;ה ובפירוש]) הבין בפשטות בדברי תוספות, שאפילו אם דר בביתו לאחר שגירשו מביתו ונעל את הדלת - פטור כיוון שלא נהנה. וכן כתב הטור ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14270&amp;st=&amp;pgnum=537 סימן שסג]).<br /> <br /> '''הפני יהושע''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9704&amp;st=&amp;pgnum=23 ד&quot;ה בתוספות]) הקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!<br /> <br /> ותירץ ה'''פני יהושע''', שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו. והביא סיוע לדבריו מדברי הגמרא בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20b&amp;format=pdf ב&quot;ק כ ב]), שאין להוכיח שזה נהנה וזה לא חסר חייב מדברי רבי יהודה שהבית והעליה של שנים שנפלו, ובנה בעל העליה את הבית ודר בתוכו - צריך לשלם דמי שכירות לבעל הבית, כיוון שמדובר בבית חדש, וחייב משום שמשחיר את הקירות כשגר בו. ומשמע - שמשלם את כל דמי השכירות אף על פי שההפסד מהשחרת הקירות קטן יותר מדמי השכירות. ומוכח שכיוון שנהנה - חייב, ובגלל השחרת הקירות - אין כאן משום מידת סדום משום שבעל הבית הוזק במקצת. וכן משמע בדברי התוספות בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=21&amp;format=pdf ב&quot;ק כא א ד&quot;ה ויהבי להו ליתמי]), שכתבו ש&quot;חייב לשלם מה שנהנה אף על פי שלא חיסר כל כך&quot;.<br /> <br /> ה'''דרכי דוד''' (ד&quot;ה שם תוס' ד&quot;ה זה אין נהנה) כתב בדומה לכך, שאמנם המחייב העיקרי הוא ההנאה בלבד, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. ובמקום שאין הנאה - ברור שפטור. והסתפקה הגמרא האם כשלא חיסר ממון לחבירו בהנאתו - פטור משום שכשלא נחסר חבירו בהנאתו - כאילו נהנה מן ההפקר ופטור, או לאו.<br /> <br /> ה'''קהילות יעקב''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ח) תירץ, שלפי תוספות הנאה לבד או חיסרון לבד לא יכולים לחייב, אך צירוף של הנאת המזיק וחיסרון הניזק גורמים לחייבו. הפני יהושע כתב שדוחק לתרץ כך ולכן תירץ כדלעיל.<br /> <br /> == שיטת הרי&quot;ף ==<br /> <br /> '''הרי&quot;ף''' כתב, שהדר בחצר חבירו העומדת להשכרה - חייב אפילו אם לא נהנה מכך - כיוון שחסרו ממון.<br /> <br /> וביאר ה'''רא&quot;ש''', שלפי הרי&quot;ף אין זה גרמא בעלמא כמו מגרש חבירו מביתו ולא דר בו, שפטור כי לא נהנה, כיוון שכאן הוא השתמש במה שחיסר מחבירו, ואף על פי שהיה יכול להשיג שימוש זה על ידי דבר אחר, ולא הרוויח על ידי זה - חייב, כיוון ש&quot;אכל מה שחבירו נפסד&quot;.<br /> <br /> לעומת התוספות, שפוטרים את המגרש חבירו מביתו אפילו אם דר בבית, הרי&quot;ף מחלק בין דר בבית ללא דר בבית (שרק אם לא דר בבית הוא פטור).<br /> <br /> ==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br /> * [http://asif.co.il/download/YomaLibrary/talmud/tbk/tbk2/Ma%27aly%27yot%2018%2080-91.pdf זה לא נהנה וזה חסר], צבי שטיינמץ, מעליות יח, תשנ&quot;ז.<br /> * [http://asif.co.il/download/kitvey-et/krm%20b/b%20b%2022/1%20(12).pdf זה חסר וזה לא נהנה], אודי אקסלרוד ואביחי גרינולד, בלכתך בדרך כב, תשס&quot;ד.<br /> <br /> [[קטגוריה:גניבה וגזילה]]<br /> [[קטגוריה:בבא קמא כ.]]</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%96%D7%94_%D7%A0%D7%94%D7%A0%D7%94_%D7%95%D7%96%D7%94_%D7%9C%D7%90_%D7%97%D7%A1%D7%A8&diff=14830 2019-12-29T10:08:53Z

<p>עמד: </p> <hr /> <div>{{מקורות||בבא קמא כ א - כא א||גזילה ואבידה ג ט|חושן משפט שסג ו-י}}<br /> סוגיה זו עוסקת בפטור מתשלומים במקרה שאדם גרם לחבירו הפסד ממון, אך לא נהנה מכך (כגון שנעל את ביתו ולא נתן לו להיכנס, וגרם לו להפסיד ממון על ידי זה), או בלשון הראשונים - &quot;זה לא נהנה וזה חסר&quot;. <br /> <br /> == הצגת הסוגיה ==<br /> <br /> '''הגמרא''' [https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20&amp;format=pdf (ב&quot;ק כ א)] מציגה את ספיקו של רב חסדא: האם אדם שדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך לשלם לו או לא? <br /> <br /> הגמרא מבררת באיזה מצב מדובר: אם מדובר שבעל החצר לא הפסיד (כיוון שלא עשה שום שימוש בחצר, ואינה עומדת להשכרה), והדר בחצר לא נהנה (כיוון שיש לו מקום אחר לגור בו - '''רש&quot;י''' ד&quot;ה ה&quot;ג אי נימא) - פשיטא שפטור, כיווון שזה (הדר) לא נהנה, וזה (בעל החצר) לא חסר! ואם מדובר שבעל החצר הפסיד (כיוון שהחצר עומדת להשכרה, וכאנשים רואים שמישהו גר בחצר, לא פונים לבעל החצר בשביל לשכור את החצר - '''תוספות''' ד&quot;ה זה נהנה), והדר בחצר נהנה (כיוון שאם לא היה גר שם - היה צריך לשכור חצר אחרת) - פשיטא שחייב לשלם, כיוון שזה נהנה וזה חסר! ולכן אומרת הגמרא שהספק של רב חסדא היה במקרה שזה נהנה וזה לא חסר - כגון שבעל החצר לא הפסיד, אך הדר בחצר כן נהנה, והספק הוא האם חייב כיוון שנהנה, או שפטור כיוון שבעל החצר לא הפסיד. הגמרא לא דנה באפשרות הרביעית שהיא שזה לא נהנה וזה חסר - שהדר בחצר לא מרוויח, אך בעל החצר הפסיד. ונחלקו הראשונים מה יהיה הדין במקרה זה.<br /> <br /> == שיטת התוספות ==<br /> <br /> '''תוספות''' (ד&quot;ה זה אין נהנה) כותבים, שגם במקרה הרביעי שבו הדר בחצר לא מרוויח, ובעל החצר מפסיד, הגמרא יכלה להגיד שפשיטא שפטור, ואפילו גירשו מביתו ונעל את הדלת בפניו פטור - כיוו שלא נהנה, ומה שחיסרו וגרם לו הפסד - זה לא סיבה לחייב כיוון זו גרמא בעלמא.<br /> <br /> '''השלטי גיבורים''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46555&amp;st=&amp;pgnum=41 ד&quot;ה ובפירוש]) הבין בפשטות בדברי תוספות, שאפילו אם דר בביתו לאחר שגירשו מביתו ונעל את הדלת - פטור כיוון שלא נהנה. וכן כתב הטור ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14270&amp;st=&amp;pgnum=537 סימן שסג])<br /> <br /> '''הפני יהושע''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9704&amp;st=&amp;pgnum=23 ד&quot;ה בתוספות]) הקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!<br /> <br /> ותירץ ה'''פני יהושע''', שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו. והביא סיוע לדבריו מדברי הגמרא בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20b&amp;format=pdf ב&quot;ק כ ב]), שאין להוכיח שזה נהנה וזה לא חסר חייב מדברי רבי יהודה שהבית והעליה של שנים שנפלו, ובנה בעל העליה את הבית ודר בתוכו - צריך לשלם דמי שכירות לבעל הבית, כיוון שמדובר בבית חדש, וחייב משום שמשחיר את הקירות כשגר בו. ומשמע - שמשלם את כל דמי השכירות אף על פי שההפסד מהשחרת הקירות קטן יותר מדמי השכירות. ומוכח שכיוון שנהנה - חייב, ובגלל השחרת הקירות - אין כאן משום מידת סדום משום שבעל הבית הוזק במקצת. וכן משמע בדברי התוספות בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=21&amp;format=pdf ב&quot;ק כא א ד&quot;ה ויהבי להו ליתמי]), שכתבו ש&quot;חייב לשלם מה שנהנה אף על פי שלא חיסר כל כך&quot;.<br /> <br /> ה'''דרכי דוד''' (ד&quot;ה שם תוס' ד&quot;ה זה אין נהנה) כתב בדומה לכך, שאמנם המחייב העיקרי הוא ההנאה בלבד, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. ובמקום שאין הנאה - ברור שפטור. והסתפקה הגמרא האם כשלא חיסר ממון לחבירו בהנאתו - פטור משום שכשלא נחסר חבירו בהנאתו - כאילו נהנה מן ההפקר ופטור, או לאו.<br /> <br /> ה'''קהילות יעקב''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ח) תירץ, שלפי תוספות הנאה לבד או חיסרון לבד לא יכולים לחייב, אך צירוף של הנאת המזיק וחיסרון הניזק גורמים לחייבו. הפני יהושע כתב שדוחק לתרץ כך ולכן תירץ כדלעיל.<br /> <br /> == שיטת הרי&quot;ף ==<br /> <br /> '''הרי&quot;ף''' כתב, שהדר בחצר חבירו העומדת להשכרה - חייב אפילו אם לא נהנה מכך - כיוון שחסרו ממון.<br /> <br /> וביאר ה'''רא&quot;ש''', שלפי הרי&quot;ף אין זה גרמא בעלמא כמו מגרש חבירו מביתו ולא דר בו, שפטור כי לא נהנה, כיוון שכאן הוא השתמש במה שחיסר מחבירו, ואף על פי שהיה יכול להשיג שימוש זה על ידי דבר אחר, ולא הרוויח על ידי זה - חייב, כיוון ש&quot;אכל מה שחבירו נפסד&quot;.<br /> <br /> לעומת התוספות, שפוטרים את המגרש חבירו מביתו אפילו אם דר בבית, הרי&quot;ף מחלק בין דר בבית ללא דר בבית (שרק אם לא דר בבית הוא פטור).<br /> <br /> ==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br /> * [http://asif.co.il/download/YomaLibrary/talmud/tbk/tbk2/Ma%27aly%27yot%2018%2080-91.pdf זה לא נהנה וזה חסר], צבי שטיינמץ, מעליות יח, תשנ&quot;ז.<br /> * [http://asif.co.il/download/kitvey-et/krm%20b/b%20b%2022/1%20(12).pdf זה חסר וזה לא נהנה], אודי אקסלרוד ואביחי גרינולד, בלכתך בדרך כב, תשס&quot;ד.<br /> <br /> [[קטגוריה:גניבה וגזילה]]<br /> [[קטגוריה:בבא קמא כ.]]</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%96%D7%94_%D7%A0%D7%94%D7%A0%D7%94_%D7%95%D7%96%D7%94_%D7%9C%D7%90_%D7%97%D7%A1%D7%A8&diff=14826 2019-12-27T12:52:35Z

<p>עמד: /* שיטת התוספות */</p> <hr /> <div>{{מקורות||בבא קמא כ א - כא א||גזילה ואבידה ג ט|חושן משפט שסג ו-י}}<br /> סוגיה זו עוסקת בפטור מתשלומים במקרה שאדם גרם לחבירו הפסד ממון, אך לא נהנה מכך (כגון שנעל את ביתו ולא נתן לו להיכנס, וגרם לו להפסיד ממון על ידי זה), או בלשון הראשונים - &quot;זה לא נהנה וזה חסר&quot;. <br /> <br /> == הצגת הסוגיה ==<br /> <br /> '''הגמרא''' [https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20&amp;format=pdf (ב&quot;ק כ א)] מציגה את ספיקו של רב חסדא: האם אדם שדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך לשלם לו או לא? <br /> <br /> הגמרא מבררת באיזה מצב מדובר: אם מדובר שבעל החצר לא הפסיד (כיוון שלא עשה שום שימוש בחצר, ואינה עומדת להשכרה), והדר בחצר לא נהנה (כיוון שיש לו מקום אחר לגור בו - '''רש&quot;י''' ד&quot;ה ה&quot;ג אי נימא) - פשיטא שפטור, כיווון שזה (הדר) לא נהנה, וזה (בעל החצר) לא חסר! ואם מדובר שבעל החצר הפסיד (כיוון שהחצר עומדת להשכרה, וכאנשים רואים שמישהו גר בחצר, לא פונים לבעל החצר בשביל לשכור את החצר - '''תוספות''' ד&quot;ה זה נהנה), והדר בחצר נהנה (כיוון שאם לא היה גר שם - היה צריך לשכור חצר אחרת) - פשיטא שחייב לשלם, כיוון שזה נהנה וזה חסר! ולכן אומרת הגמרא שהספק של רב חסדא היה במקרה שזה נהנה וזה לא חסר - כגון שבעל החצר לא הפסיד, אך הדר בחצר כן נהנה, והספק הוא האם חייב כיוון שנהנה, או שפטור כיוון שבעל החצר לא הפסיד. הגמרא לא דנה באפשרות הרביעית שהיא שזה לא נהנה וזה חסר - שהדר בחצר לא מרוויח, אך בעל החצר הפסיד. ונחלקו הראשונים מה יהיה הדין במקרה זה.<br /> <br /> == שיטת התוספות ==<br /> <br /> '''תוספות''' (ד&quot;ה זה אין נהנה) כותבים, שגם במקרה הרביעי שבו הדר בחצר לא מרוויח, ובעל החצר מפסיד, הגמרא יכלה להגיד שפשיטא שפטור, ואפילו גירשו מביתו ונעל את הדלת בפניו פטור - כיוו שלא נהנה, ומה שחיסרו וגרם לו הפסד - זה לא סיבה לחייב כיוון זו גרמא בעלמא.<br /> <br /> '''השלטי גיבורים''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46555&amp;st=&amp;pgnum=41 ד&quot;ה ובפירוש]) הבין בדברי תוספות, שאפילו אם דר בביתו לאחר שגירשו מביתו ונעל את הדלת - פטור כיוון שלא נהנה. וכן כתב הטור ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14270&amp;st=&amp;pgnum=537 סימן שסג])<br /> <br /> '''הפני יהושע''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9704&amp;st=&amp;pgnum=23 ד&quot;ה בתוספות]) הקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!<br /> <br /> ותירץ ה'''פני יהושע''', שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו. והביא סיוע לדבריו מדברי הגמרא בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20b&amp;format=pdf ב&quot;ק כ ב]), שאין להוכיח שזה נהנה וזה לא חסר חייב מדברי רבי יהודה שהבית והעליה של שנים שנפלו, ובנה בעל העליה את הבית ודר בתוכו - צריך לשלם דמי שכירות לבעל הבית, כיוון שמדובר בבית חדש, וחייב משום שמשחיר את הקירות כשגר בו. ומשמע - שמשלם את כל דמי השכירות אף על פי שההפסד מהשחרת הקירות קטן יותר מדמי השכירות. ומוכח שכיוון שנהנה - חייב, ובגלל השחרת הקירות - אין כאן משום מידת סדום משום שבעל הבית הוזק במקצת. וכן משמע בדברי התוספות בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=21&amp;format=pdf ב&quot;ק כא א ד&quot;ה ויהבי להו ליתמי]), שכתבו ש&quot;חייב לשלם מה שנהנה אף על פי שלא חיסר כל כך&quot;.<br /> <br /> ה'''דרכי דוד''' (ד&quot;ה שם תוס' ד&quot;ה זה אין נהנה) כתב בדומה לכך, שאמנם המחייב העיקרי הוא ההנאה בלבד, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. ובמקום שאין הנאה - ברור שפטור. והסתפקה הגמרא האם כשלא חיסר ממון לחבירו בהנאתו - פטור משום שכשלא נחסר חבירו בהנאתו - כאילו נהנה מן ההפקר ופטור, או לאו.<br /> <br /> ה'''קהילות יעקב''' (ב&quot;ק סימן י&quot;ח) תירץ, שלפי תוספות הנאה לבד או חיסרון לבד לא יכולים לחייב, אך צירוף של הנאת המזיק וחיסרון הניזק גורמים לחייבו. הפני יהושע כתב שדוחק לתרץ כך ולכן תירץ כדלעיל.<br /> <br /> ==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br /> * [http://asif.co.il/download/YomaLibrary/talmud/tbk/tbk2/Ma%27aly%27yot%2018%2080-91.pdf זה לא נהנה וזה חסר], צבי שטיינמץ, מעליות יח, תשנ&quot;ז.<br /> * [http://asif.co.il/download/kitvey-et/krm%20b/b%20b%2022/1%20(12).pdf זה חסר וזה לא נהנה], אודי אקסלרוד ואביחי גרינולד, בלכתך בדרך כב, תשס&quot;ד.<br /> <br /> [[קטגוריה:גניבה וגזילה]]<br /> [[קטגוריה:בבא קמא כ.]]</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%A7%D7%9E%D7%90_%D7%9B.&diff=14825 2019-12-27T12:07:45Z

<p>עמד: </p> <hr /> <div>[[קטגוריה:מסכת בבא קמא]]</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%A7%D7%9E%D7%90_%D7%9B.&diff=14824 2019-12-27T12:07:39Z

<p>עמד: יצירת דף עם התוכן &quot;קטגוריה:מסכת בבא קמא&quot;</p> <hr /> <div>[[קטגוריה:מסכת בבא קמא</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%96%D7%94_%D7%A0%D7%94%D7%A0%D7%94_%D7%95%D7%96%D7%94_%D7%9C%D7%90_%D7%97%D7%A1%D7%A8&diff=14823 2019-12-27T12:06:16Z

<p>עמד: </p> <hr /> <div>{{מקורות||בבא קמא כ א - כא א||גזילה ואבידה ג ט|חושן משפט שסג ו-י}}<br /> סוגיה זו עוסקת בפטור מתשלומים במקרה שאדם גרם לחבירו הפסד ממון, אך לא נהנה מכך (כגון שנעל את ביתו ולא נתן לו להיכנס, וגרם לו להפסיד ממון על ידי זה), או בלשון הראשונים - &quot;זה לא נהנה וזה חסר&quot;. <br /> <br /> == הצגת הסוגיה ==<br /> <br /> '''הגמרא''' [https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20&amp;format=pdf (ב&quot;ק כ א)] מציגה את ספיקו של רב חסדא: האם אדם שדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך לשלם לו או לא? <br /> <br /> הגמרא מבררת באיזה מצב מדובר: אם מדובר שבעל החצר לא הפסיד (כיוון שלא עשה שום שימוש בחצר, ואינה עומדת להשכרה), והדר בחצר לא נהנה (כיוון שיש לו מקום אחר לגור בו - '''רש&quot;י''' ד&quot;ה ה&quot;ג אי נימא) - פשיטא שפטור, כיווון שזה (הדר) לא נהנה, וזה (בעל החצר) לא חסר! ואם מדובר שבעל החצר הפסיד (כיוון שהחצר עומדת להשכרה, וכאנשים רואים שמישהו גר בחצר, לא פונים לבעל החצר בשביל לשכור את החצר - '''תוספות''' ד&quot;ה זה נהנה), והדר בחצר נהנה (כיוון שאם לא היה גר שם - היה צריך לשכור חצר אחרת) - פשיטא שחייב לשלם, כיוון שזה נהנה וזה חסר! ולכן אומרת הגמרא שהספק של רב חסדא היה במקרה שזה נהנה וזה לא חסר - כגון שבעל החצר לא הפסיד, אך הדר בחצר כן נהנה, והספק הוא האם חייב כיוון שנהנה, או שפטור כיוון שבעל החצר לא הפסיד. הגמרא לא דנה באפשרות הרביעית שהיא שזה לא נהנה וזה חסר - שהדר בחצר לא מרוויח, אך בעל החצר הפסיד. ונחלקו הראשונים מה יהיה הדין במקרה זה.<br /> <br /> == שיטת התוספות ==<br /> <br /> '''תוספות''' (ד&quot;ה זה אין נהנה) כותבים, שגם במקרה הרביעי שבו הדר בחצר לא מרוויח, ובעל החצר מפסיד, הגמרא יכלה להגיד שפשיטא שפטור, ואפילו גירשו מביתו ונעל את הדלת בפניו פטור - כיוו שלא נהנה, ומה שחיסרו וגרם לו הפסד - זה לא סיבה לחייב כיוון זו גרמא בעלמא.<br /> <br /> '''השלטי גיבורים''' הבין בדברי תוספות, שאפילו אם דר בביתו לאחר שגירשו מביתו ונעל את הדלת - פטור כיוון שלא נהנה. וכן כתב הטור ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14270&amp;st=&amp;pgnum=537 סימן שסג])<br /> <br /> '''הפני יהושע''' הקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!<br /> <br /> ותירץ ה'''פני יהושע''', שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו. והביא סיוע לדבריו מדברי הגמרא בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20b&amp;format=pdf ב&quot;ק כ ב]), שאין להוכיח שזה נהנה וזה לא חסר חייב מדברי רבי יהודה שהבית והעליה של שנים שנפלו, ובנה בעל העליה את הבית ודר בתוכו - צריך לשלם דמי שכירות לבעל הבית, כיוון שמדובר בבית חדש, וחייב משום שמשחיר את הקירות כשגר בו. ומשמע - שמשלם את כל דמי השכירות אף על פי שההפסד מהשחרת הקירות קטן יותר מדמי השכירות. ומוכח שכיוון שנהנה - חייב, ובגלל השחרת הקירות - אין כאן משום מידת סדום משום שבעל הבית הוזק במקצת. וכן משמע בדברי התוספות בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=21&amp;format=pdf ב&quot;ק כא א ד&quot;ה ויהבי להו ליתמי]), שכתבו ש&quot;חייב לשלם מה שנהנה אף על פי שלא חיסר כל כך&quot;.<br /> <br /> ==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br /> * [http://asif.co.il/download/YomaLibrary/talmud/tbk/tbk2/Ma%27aly%27yot%2018%2080-91.pdf זה לא נהנה וזה חסר], צבי שטיינמץ, מעליות יח, תשנ&quot;ז.<br /> * [http://asif.co.il/download/kitvey-et/krm%20b/b%20b%2022/1%20(12).pdf זה חסר וזה לא נהנה], אודי אקסלרוד ואביחי גרינולד, בלכתך בדרך כב, תשס&quot;ד.<br /> <br /> [[קטגוריה:גניבה וגזילה]]<br /> [[קטגוריה:בבא קמא כ.]]</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%96%D7%94_%D7%A0%D7%94%D7%A0%D7%94_%D7%95%D7%96%D7%94_%D7%9C%D7%90_%D7%97%D7%A1%D7%A8&diff=14822 2019-12-27T12:05:16Z

<p>עמד: </p> <hr /> <div>{{מקורות||בבא קמא כ א - כא א||גזילה ואבידה ג ט|חושן משפט שסג ו-י}}<br /> <br /> סוגיה זו עוסקת בפטור מתשלומים במקרה שאדם גרם לחבירו הפסד ממון, אך לא נהנה מכך (כגון שנעל את ביתו ולא נתן לו להיכנס, וגרם לו להפסיד ממון על ידי זה), או בלשון הראשונים - &quot;זה לא נהנה וזה חסר&quot;. <br /> <br /> == הצגת הסוגיה ==<br /> <br /> '''הגמרא''' [https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20&amp;format=pdf (ב&quot;ק כ א)] מציגה את ספיקו של רב חסדא: האם אדם שדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך לשלם לו או לא? <br /> <br /> הגמרא מבררת באיזה מצב מדובר: אם מדובר שבעל החצר לא הפסיד (כיוון שלא עשה שום שימוש בחצר, ואינה עומדת להשכרה), והדר בחצר לא נהנה (כיוון שיש לו מקום אחר לגור בו - '''רש&quot;י''' ד&quot;ה ה&quot;ג אי נימא) - פשיטא שפטור, כיווון שזה (הדר) לא נהנה, וזה (בעל החצר) לא חסר! ואם מדובר שבעל החצר הפסיד (כיוון שהחצר עומדת להשכרה, וכאנשים רואים שמישהו גר בחצר, לא פונים לבעל החצר בשביל לשכור את החצר - '''תוספות''' ד&quot;ה זה נהנה), והדר בחצר נהנה (כיוון שאם לא היה גר שם - היה צריך לשכור חצר אחרת) - פשיטא שחייב לשלם, כיוון שזה נהנה וזה חסר! ולכן אומרת הגמרא שהספק של רב חסדא היה במקרה שזה נהנה וזה לא חסר - כגון שבעל החצר לא הפסיד, אך הדר בחצר כן נהנה, והספק הוא האם חייב כיוון שנהנה, או שפטור כיוון שבעל החצר לא הפסיד. הגמרא לא דנה באפשרות הרביעית שהיא שזה לא נהנה וזה חסר - שהדר בחצר לא מרוויח, אך בעל החצר הפסיד. ונחלקו הראשונים מה יהיה הדין במקרה זה.<br /> <br /> == שיטת התוספות ==<br /> <br /> '''תוספות''' (ד&quot;ה זה אין נהנה) כותבים, שגם במקרה הרביעי שבו הדר בחצר לא מרוויח, ובעל החצר מפסיד, הגמרא יכלה להגיד שפשיטא שפטור, ואפילו גירשו מביתו ונעל את הדלת בפניו פטור - כיוו שלא נהנה, ומה שחיסרו וגרם לו הפסד - זה לא סיבה לחייב כיוון זו גרמא בעלמא.<br /> <br /> '''השלטי גיבורים''' הבין בדברי תוספות, שאפילו אם דר בביתו לאחר שגירשו מביתו ונעל את הדלת - פטור כיוון שלא נהנה. וכן כתב הטור ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14270&amp;st=&amp;pgnum=537 סימן שסג])<br /> <br /> '''הפני יהושע''' הקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!<br /> <br /> ותירץ ה'''פני יהושע''', שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו. והביא סיוע לדבריו מדברי הגמרא בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20b&amp;format=pdf ב&quot;ק כ ב]), שאין להוכיח שזה נהנה וזה לא חסר חייב מדברי רבי יהודה שהבית והעליה של שנים שנפלו, ובנה בעל העליה את הבית ודר בתוכו - צריך לשלם דמי שכירות לבעל הבית, כיוון שמדובר בבית חדש, וחייב משום שמשחיר את הקירות כשגר בו. ומשמע - שמשלם את כל דמי השכירות אף על פי שההפסד מהשחרת הקירות קטן יותר מדמי השכירות. ומוכח שכיוון שנהנה - חייב, ובגלל השחרת הקירות - אין כאן משום מידת סדום משום שבעל הבית הוזק במקצת. וכן משמע בדברי התוספות בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=21&amp;format=pdf ב&quot;ק כא א ד&quot;ה ויהבי להו ליתמי]), שכתבו ש&quot;חייב לשלם מה שנהנה אף על פי שלא חיסר כל כך&quot;.<br /> <br /> ==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br /> * [http://asif.co.il/download/YomaLibrary/talmud/tbk/tbk2/Ma%27aly%27yot%2018%2080-91.pdf זה לא נהנה וזה חסר], צבי שטיינמץ, מעליות יח, תשנ&quot;ז.<br /> * [http://asif.co.il/download/kitvey-et/krm%20b/b%20b%2022/1%20(12).pdf זה חסר וזה לא נהנה], אודי אקסלרוד ואביחי גרינולד, בלכתך בדרך כב, תשס&quot;ד.<br /> <br /> [[קטגוריה:גניבה וגזילה]]<br /> [[קטגוריה:בבא קמא כ.]]</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%96%D7%94_%D7%A0%D7%94%D7%A0%D7%94_%D7%95%D7%96%D7%94_%D7%9C%D7%90_%D7%97%D7%A1%D7%A8&diff=14820 2019-12-26T16:41:35Z

<p>עמד: </p> <hr /> <div>{{מקורות||בבא קמא כ א - כא א||גזילה ואבידה ג ט|חושן משפט שסג ו-י}}<br /> <br /> סוגיה זו עוסקת בפטור מתשלומים במקרה שאדם גרם לחבירו הפסד ממון, אך לא נהנה מכך (כגון שנעל את ביתו ולא נתן לו להיכנס, וגרם לו להפסיד ממון על ידי זה), או בלשון הראשונים - &quot;זה לא נהנה וזה חסר&quot;. <br /> <br /> == הצגת הסוגיה ==<br /> <br /> '''הגמרא''' [https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20&amp;format=pdf (ב&quot;ק כ א)] מציגה את ספיקו של רב חסדא: האם אדם שדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך לשלם לו או לא? <br /> <br /> הגמרא מבררת באיזה מצב מדובר: אם מדובר שבעל החצר לא הפסיד (כיוון שלא עשה שום שימוש בחצר, ואינה עומדת להשכרה), והדר בחצר לא נהנה (כיוון שיש לו מקום אחר לגור בו - '''רש&quot;י''' ד&quot;ה ה&quot;ג אי נימא) - פשיטא שפטור, כיווון שזה (הדר) לא נהנה, וזה (בעל החצר) לא חסר! ואם מדובר שבעל החצר הפסיד (כיוון שהחצר עומדת להשכרה, וכאנשים רואים שמישהו גר בחצר, לא פונים לבעל החצר בשביל לשכור את החצר - '''תוספות''' ד&quot;ה זה נהנה), והדר בחצר נהנה (כיוון שאם לא היה גר שם - היה צריך לשכור חצר אחרת) - פשיטא שחייב לשלם, כיוון שזה נהנה וזה חסר! ולכן אומרת הגמרא שהספק של רב חסדא היה במקרה שזה נהנה וזה לא חסר - כגון שבעל החצר לא הפסיד, אך הדר בחצר כן נהנה, והספק הוא האם חייב כיוון שנהנה, או שפטור כיוון שבעל החצר לא הפסיד. הגמרא לא דנה באפשרות הרביעית שהיא שזה לא נהנה וזה חסר - שהדר בחצר לא מרוויח, אך בעל החצר הפסיד. ונחלקו הראשונים מה יהיה הדין במקרה זה.<br /> <br /> == שיטת התוספות ==<br /> <br /> '''תוספות''' (ד&quot;ה זה אין נהנה) כותבים, שגם במקרה הרביעי שבו הדר בחצר לא מרוויח, ובעל החצר מפסיד, הגמרא יכלה להגיד שפשיטא שפטור, ואפילו גירשו מביתו ונעל את הדלת בפניו פטור - כיוו שלא נהנה, ומה שחיסרו וגרם לו הפסד - זה לא סיבה לחייב כיוון זו גרמא בעלמא.<br /> <br /> '''השלטי גיבורים''' הבין בדברי תוספות, שאפילו אם דר בביתו לאחר שגירשו מביתו ונעל את הדלת - פטור כיוון שלא נהנה. וכן כתב הטור ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14270&amp;st=&amp;pgnum=537 סימן שסג])<br /> <br /> '''הפני יהושע''' הקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!<br /> <br /> ותירץ ה'''פני יהושע''', שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו. והביא סיוע לדבריו מדברי הגמרא בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20b&amp;format=pdf ב&quot;ק כ ב]), שאין להוכיח שזה נהנה וזה לא חסר חייב מדברי רבי יהודה שהבית והעליה של שנים שנפלו, ובנה בעל העליה את הבית ודר בתוכו - צריך לשלם דמי שכירות לבעל הבית, כיוון שמדובר בבית חדש, וחייב משום שמשחיר את הקירות כשגר בו. ומשמע - שמשלם את כל דמי השכירות אף על פי שההפסד מהשחרת הקירות קטן יותר מדמי השכירות. ומוכח שכיוון שנהנה - חייב, ובגלל השחרת הקירות - אין כאן משום מידת סדום משום שבעל הבית הוזק במקצת. וכן משמע בדברי התוספות בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=21&amp;format=pdf ב&quot;ק כא א ד&quot;ה ויהבי להו ליתמי]), שכתבו ש&quot;חייב לשלם מה שנהנה אף על פי שלא חיסר כל כך&quot;.<br /> <br /> ==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br /> * [http://asif.co.il/download/YomaLibrary/talmud/tbk/tbk2/Ma%27aly%27yot%2018%2080-91.pdf זה לא נהנה וזה חסר], צבי שטיינמץ, מעליות יח, תשנ&quot;ז.<br /> * [http://asif.co.il/download/kitvey-et/krm%20b/b%20b%2022/1%20(12).pdf זה חסר וזה לא נהנה], אודי אקסלרוד ואביחי גרינולד, בלכתך בדרך כב, תשס&quot;ד.<br /> <br /> [[קטגוריה:גניבה וגזילה]]</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%96%D7%94_%D7%A0%D7%94%D7%A0%D7%94_%D7%95%D7%96%D7%94_%D7%9C%D7%90_%D7%97%D7%A1%D7%A8&diff=14819 2019-12-26T16:27:48Z

<p>עמד: </p> <hr /> <div>{{מקורות||בבא קמא כ א - כא א||גזילה ואבידה ג ט|חושן משפט שסג ו-י}}<br /> <br /> סוגיה זו עוסקת בפטור מתשלומים במקרה שאדם גרם לחבירו הפסד ממון, אך לא נהנה מכך (כגון שנעל את ביתו ולא נתן לו להיכנס, וגרם לו להפסיד ממון על ידי זה), או בלשון הראשונים - &quot;זה לא נהנה וזה חסר&quot;. <br /> <br /> == הצגת הסוגיה ==<br /> <br /> '''הגמרא''' [https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20&amp;format=pdf (ב&quot;ק כ א)] מציגה את ספיקו של רב חסדא: האם אדם שדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך לשלם לו או לא? <br /> <br /> הגמרא מבררת באיזה מצב מדובר: אם מדובר שבעל החצר לא הפסיד (כיוון שלא עשה שום שימוש בחצר, ואינה עומדת להשכרה), והדר בחצר לא נהנה (כיוון שיש לו מקום אחר לגור בו - '''רש&quot;י''' ד&quot;ה ה&quot;ג אי נימא) - פשיטא שפטור, כיווון שזה (הדר) לא נהנה, וזה (בעל החצר) לא חסר! ואם מדובר שבעל החצר הפסיד (כיוון שהחצר עומדת להשכרה, וכאנשים רואים שמישהו גר בחצר, לא פונים לבעל החצר בשביל לשכור את החצר - '''תוספות''' ד&quot;ה זה נהנה), והדר בחצר נהנה (כיוון שאם לא היה גר שם - היה צריך לשכור חצר אחרת) - פשיטא שחייב לשלם, כיוון שזה נהנה וזה חסר! ולכן אומרת הגמרא שהספק של רב חסדא היה במקרה שזה נהנה וזה לא חסר - כגון שבעל החצר לא הפסיד, אך הדר בחצר כן נהנה, והספק הוא האם חייב כיוון שנהנה, או שפטור כיוון שבעל החצר לא הפסיד. הגמרא לא דנה באפשרות הרביעית שהיא שזה לא נהנה וזה חסר - שהדר בחצר לא מרוויח, אך בעל החצר הפסיד. ונחלקו הראשונים מה יהיה הדין במקרה זה.<br /> <br /> == שיטת התוספות ==<br /> <br /> '''תוספות''' (ד&quot;ה זה אין נהנה) כותבים, שגם במקרה הרביעי שבו הדר בחצר לא מרוויח, ובעל החצר מפסיד, הגמרא יכלה להגיד שפשיטא שפטור, ואפילו גירשו מביתו ונעל את הדלת בפניו פטור - כיוו שלא נהנה, ומה שחיסרו וגרם לו הפסד - זה לא סיבה לחייב כיוון זו גרמא בעלמא.<br /> <br /> '''השלטי גיבורים''' הבין בדברי תוספות, שאפילו אם דר בביתו לאחר שגירשו מביתו ונעל את הדלת - פטור כיוון שלא נהנה. וכן כתב הטור ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14270&amp;st=&amp;pgnum=537 סימן שסג])<br /> <br /> '''הפני יהושע''' הקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!<br /> <br /> ותירץ ה'''פני יהושע''', שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו. והביא סיוע לדבריו מהגמרא ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20b&amp;format=pdf ב&quot;ק כ ב)<br /> <br /> ==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br /> * [http://asif.co.il/download/YomaLibrary/talmud/tbk/tbk2/Ma%27aly%27yot%2018%2080-91.pdf זה לא נהנה וזה חסר], צבי שטיינמץ, מעליות יח, תשנ&quot;ז.<br /> * [http://asif.co.il/download/kitvey-et/krm%20b/b%20b%2022/1%20(12).pdf זה חסר וזה לא נהנה], אודי אקסלרוד ואביחי גרינולד, בלכתך בדרך כב, תשס&quot;ד.<br /> <br /> [[קטגוריה:גניבה וגזילה]]</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%96%D7%94_%D7%A0%D7%94%D7%A0%D7%94_%D7%95%D7%96%D7%94_%D7%9C%D7%90_%D7%97%D7%A1%D7%A8&diff=14818 2019-12-26T16:24:44Z

<p>עמד: /* שיטת התוספות */</p> <hr /> <div>{{מקורות||בבא קמא כ א - כא א||גזילה ואבידה ג ט|חושן משפט שסג ו-י}}<br /> <br /> סוגיה זו עוסקת בפטור מתשלומים במקרה שאדם גרם לחבירו הפסד ממון, אך לא נהנה מכך (כגון שנעל את ביתו ולא נתן לו להיכנס, וגרם לו להפסיד ממון על ידי זה), או בלשון הראשונים - &quot;זה לא נהנה וזה חסר&quot;. <br /> <br /> == הצגת הסוגיה ==<br /> <br /> '''הגמרא''' [https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20&amp;format=pdf (ב&quot;ק כ א)] מציגה את ספיקו של רב חסדא: האם אדם שדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך לשלם לו או לא? <br /> <br /> הגמרא מבררת באיזה מצב מדובר: אם מדובר שבעל החצר לא הפסיד (כיוון שלא עשה שום שימוש בחצר, ואינה עומדת להשכרה), והדר בחצר לא נהנה (כיוון שיש לו מקום אחר לגור בו - '''רש&quot;י''' ד&quot;ה ה&quot;ג אי נימא) - פשיטא שפטור, כיווון שזה (הדר) לא נהנה, וזה (בעל החצר) לא חסר! ואם מדובר שבעל החצר הפסיד (כיוון שהחצר עומדת להשכרה, וכאנשים רואים שמישהו גר בחצר, לא פונים לבעל החצר בשביל לשכור את החצר - '''תוספות''' ד&quot;ה זה נהנה), והדר בחצר נהנה (כיוון שאם לא היה גר שם - היה צריך לשכור חצר אחרת) - פשיטא שחייב לשלם, כיוון שזה נהנה וזה חסר! ולכן אומרת הגמרא שהספק של רב חסדא היה במקרה שזה נהנה וזה לא חסר - כגון שבעל החצר לא הפסיד, אך הדר בחצר כן נהנה, והספק הוא האם חייב כיוון שנהנה, או שפטור כיוון שבעל החצר לא הפסיד. הגמרא לא דנה באפשרות הרביעית שהיא שזה לא נהנה וזה חסר - שהדר בחצר לא מרוויח, אך בעל החצר הפסיד. ונחלקו הראשונים מה יהיה הדין במקרה זה.<br /> <br /> == שיטת התוספות ==<br /> <br /> '''תוספות''' (ד&quot;ה זה אין נהנה) כותבים, שגם במקרה הרביעי שבו הדר בחצר לא מרוויח, ובעל החצר מפסיד, הגמרא יכלה להגיד שפשיטא שפטור, ואפילו גירשו מביתו ונעל את הדלת בפניו פטור - כיוו שלא נהנה, ומה שחיסרו וגרם לו הפסד - זה לא סיבה לחייב כיוון זו גרמא בעלמא.<br /> <br /> '''השלטי גיבורים''' הבין בדברי תוספות, שאפילו אם דר בביתו לאחר שגירשו מביתו ונעל את הדלת - פטור כיוון שלא נהנה. וכן כתב הטור ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14270&amp;st=&amp;pgnum=537 סימן שסג])<br /> <br /> '''הפני יהושע''' הקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!<br /> <br /> ותירץ ה'''פני יהושע''', שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו. והביא סיוע לדבריו מהגמרא (<br /> <br /> ==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br /> * [http://asif.co.il/download/YomaLibrary/talmud/tbk/tbk2/Ma%27aly%27yot%2018%2080-91.pdf זה לא נהנה וזה חסר], צבי שטיינמץ, מעליות יח, תשנ&quot;ז.<br /> * [http://asif.co.il/download/kitvey-et/krm%20b/b%20b%2022/1%20(12).pdf זה חסר וזה לא נהנה], אודי אקסלרוד ואביחי גרינולד, בלכתך בדרך כב, תשס&quot;ד.<br /> <br /> [[קטגוריה:גניבה וגזילה]]</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%96%D7%94_%D7%A0%D7%94%D7%A0%D7%94_%D7%95%D7%96%D7%94_%D7%9C%D7%90_%D7%97%D7%A1%D7%A8&diff=14817 2019-12-26T16:06:12Z

<p>עמד: /* שיעורים, מאמרים וכתבי עת */</p> <hr /> <div>{{מקורות||בבא קמא כ א - כא א||גזילה ואבידה ג ט|חושן משפט שסג ו-י}}<br /> <br /> סוגיה זו עוסקת בפטור מתשלומים במקרה שאדם גרם לחבירו הפסד ממון, אך לא נהנה מכך (כגון שנעל את ביתו ולא נתן לו להיכנס, וגרם לו להפסיד ממון על ידי זה), או בלשון הראשונים - &quot;זה לא נהנה וזה חסר&quot;. <br /> <br /> == הצגת הסוגיה ==<br /> <br /> '''הגמרא''' [https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20&amp;format=pdf (ב&quot;ק כ א)] מציגה את ספיקו של רב חסדא: האם אדם שדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך לשלם לו או לא? <br /> <br /> הגמרא מבררת באיזה מצב מדובר: אם מדובר שבעל החצר לא הפסיד (כיוון שלא עשה שום שימוש בחצר, ואינה עומדת להשכרה), והדר בחצר לא נהנה (כיוון שיש לו מקום אחר לגור בו - '''רש&quot;י''' ד&quot;ה ה&quot;ג אי נימא) - פשיטא שפטור, כיווון שזה (הדר) לא נהנה, וזה (בעל החצר) לא חסר! ואם מדובר שבעל החצר הפסיד (כיוון שהחצר עומדת להשכרה, וכאנשים רואים שמישהו גר בחצר, לא פונים לבעל החצר בשביל לשכור את החצר - '''תוספות''' ד&quot;ה זה נהנה), והדר בחצר נהנה (כיוון שאם לא היה גר שם - היה צריך לשכור חצר אחרת) - פשיטא שחייב לשלם, כיוון שזה נהנה וזה חסר! ולכן אומרת הגמרא שהספק של רב חסדא היה במקרה שזה נהנה וזה לא חסר - כגון שבעל החצר לא הפסיד, אך הדר בחצר כן נהנה, והספק הוא האם חייב כיוון שנהנה, או שפטור כיוון שבעל החצר לא הפסיד. הגמרא לא דנה באפשרות הרביעית שהיא שזה לא נהנה וזה חסר - שהדר בחצר לא מרוויח, אך בעל החצר הפסיד. ונחלקו הראשונים מה יהיה הדין במקרה זה.<br /> <br /> == שיטת התוספות ==<br /> <br /> '''תוספות''' (ד&quot;ה זה אין נהנה) כותבים, שגם במקרה הרביעי שבו הדר בחצר לא מרוויח, ובעל החצר מפסיד, הגמרא יכלה להגיד שפשיטא שפטור, ואפילו גירשו מביתו ונעל את הדלת בפניו פטור - כיוו שלא נהנה, ומה שחיסרו וגרם לו הפסד - זה לא סיבה לחייב כיוון זו גרמא בעלמא.<br /> <br /> '''הפני יהושע''' מקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!<br /> <br /> ותירץ ה'''פני יהושע''', שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו. וגדולה מזו כתב המרדכי בשם ראבי&quot;ה דאפילו לכתחילה מצי הלה לכופו לדור בע&quot;כ בחצר דלא קיימ' לאגרא ואף על גב דרוב הפוסקים חולקים עליו מ&quot;מ בדיעבד שדר כבר שלא מדעתו שפיר מספקא להש&quot;ס אבל בזה נהנה וזה חסר כגון בחצר דקיימ' לאגרא וגברא דעביד למיגר כיון דלא שייך להזכיר כאן כלל מידת סדום כיון שמגיע לו היזק שפיר פשיטא ליה להש&quot;ס לחייבו משום הנאתו לחוד וכן נראה מלשון הש&quot;ס בסמוך דמשום שחרירותא דאשיתא משלם כל דמי השכירות ולא אמרינן שלא ישלם אלא כפי שהפסידו א&quot;ו שעיקר החיוב הוא בשביל שנהנה והטעם שחרירותא אינו בא אלא להצילו מלומר שהיא מדת סדום כנ&quot;ל לפרש דעת תוספות ועיין בהרי&quot;ף דפליג באמת על התוספות בזה ודו&quot;ק<br /> ==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br /> * [http://asif.co.il/download/YomaLibrary/talmud/tbk/tbk2/Ma%27aly%27yot%2018%2080-91.pdf זה לא נהנה וזה חסר], צבי שטיינמץ, מעליות יח, תשנ&quot;ז.<br /> * [http://asif.co.il/download/kitvey-et/krm%20b/b%20b%2022/1%20(12).pdf זה חסר וזה לא נהנה], אודי אקסלרוד ואביחי גרינולד, בלכתך בדרך כב, תשס&quot;ד.<br /> <br /> [[קטגוריה:גניבה וגזילה]]</div>

עמד https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%96%D7%94_%D7%A0%D7%94%D7%A0%D7%94_%D7%95%D7%96%D7%94_%D7%9C%D7%90_%D7%97%D7%A1%D7%A8&diff=14816 2019-12-26T14:29:41Z

<p>עמד: יצירת דף עם התוכן &quot;{{מקורות||בבא קמא כ א - כא א||גזילה ואבידה ג ט|חושן משפט שסג ו-י}} סוגיה זו עוסקת בפטור מתשלומ...&quot;</p> <hr /> <div>{{מקורות||בבא קמא כ א - כא א||גזילה ואבידה ג ט|חושן משפט שסג ו-י}}<br /> <br /> סוגיה זו עוסקת בפטור מתשלומים במקרה שאדם גרם לחבירו הפסד ממון, אך לא נהנה מכך (כגון שנעל את ביתו ולא נתן לו להיכנס, וגרם לו להפסיד ממון על ידי זה), או בלשון הראשונים - &quot;זה לא נהנה וזה חסר&quot;. <br /> <br /> == הצגת הסוגיה ==<br /> <br /> '''הגמרא''' [https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&amp;daf=20&amp;format=pdf (ב&quot;ק כ א)] מציגה את ספיקו של רב חסדא: האם אדם שדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך לשלם לו או לא? <br /> <br /> הגמרא מבררת באיזה מצב מדובר: אם מדובר שבעל החצר לא הפסיד (כיוון שלא עשה שום שימוש בחצר, ואינה עומדת להשכרה), והדר בחצר לא נהנה (כיוון שיש לו מקום אחר לגור בו - '''רש&quot;י''' ד&quot;ה ה&quot;ג אי נימא) - פשיטא שפטור, כיווון שזה (הדר) לא נהנה, וזה (בעל החצר) לא חסר! ואם מדובר שבעל החצר הפסיד (כיוון שהחצר עומדת להשכרה, וכאנשים רואים שמישהו גר בחצר, לא פונים לבעל החצר בשביל לשכור את החצר - '''תוספות''' ד&quot;ה זה נהנה), והדר בחצר נהנה (כיוון שאם לא היה גר שם - היה צריך לשכור חצר אחרת) - פשיטא שחייב לשלם, כיוון שזה נהנה וזה חסר! ולכן אומרת הגמרא שהספק של רב חסדא היה במקרה שזה נהנה וזה לא חסר - כגון שבעל החצר לא הפסיד, אך הדר בחצר כן נהנה, והספק הוא האם חייב כיוון שנהנה, או שפטור כיוון שבעל החצר לא הפסיד. הגמרא לא דנה באפשרות הרביעית שהיא שזה לא נהנה וזה חסר - שהדר בחצר לא מרוויח, אך בעל החצר הפסיד. ונחלקו הראשונים מה יהיה הדין במקרה זה.<br /> <br /> == שיטת התוספות ==<br /> <br /> '''תוספות''' (ד&quot;ה זה אין נהנה) כותבים, שגם במקרה הרביעי שבו הדר בחצר לא מרוויח, ובעל החצר מפסיד, הגמרא יכלה להגיד שפשיטא שפטור, ואפילו גירשו מביתו ונעל את הדלת בפניו פטור - כיוו שלא נהנה, ומה שחיסרו וגרם לו הפסד - זה לא סיבה לחייב כיוון זו גרמא בעלמא.<br /> <br /> '''הפני יהושע''' מקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!<br /> <br /> ותירץ ה'''פני יהושע''', שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו. וגדולה מזו כתב המרדכי בשם ראבי&quot;ה דאפילו לכתחילה מצי הלה לכופו לדור בע&quot;כ בחצר דלא קיימ' לאגרא ואף על גב דרוב הפוסקים חולקים עליו מ&quot;מ בדיעבד שדר כבר שלא מדעתו שפיר מספקא להש&quot;ס אבל בזה נהנה וזה חסר כגון בחצר דקיימ' לאגרא וגברא דעביד למיגר כיון דלא שייך להזכיר כאן כלל מידת סדום כיון שמגיע לו היזק שפיר פשיטא ליה להש&quot;ס לחייבו משום הנאתו לחוד וכן נראה מלשון הש&quot;ס בסמוך דמשום שחרירותא דאשיתא משלם כל דמי השכירות ולא אמרינן שלא ישלם אלא כפי שהפסידו א&quot;ו שעיקר החיוב הוא בשביל שנהנה והטעם שחרירותא אינו בא אלא להצילו מלומר שהיא מדת סדום כנ&quot;ל לפרש דעת תוספות ועיין בהרי&quot;ף דפליג באמת על התוספות בזה ודו&quot;ק<br /> ==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br /> * [http://beinenu.com/lessons/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%AA%D7%94-%D7%9E%D7%97%D7%9E%D7%AA-%D7%9E%D7%9C%D7%90%D7%9B%D7%94 מתה מחמת מלאכה] - הרב אשר וייס, תשע&quot;ד, ערוץ [http://beinenu.com/ 'בינינו'].<br /> * [http://asif.co.il/download/YomaLibrary/talmud/tbk/tbk2/Ma%27aly%27yot%2018%2080-91.pdf זה לא נהנה וזה חסר], צבי שטיינמץ, מעליות יח, תשנ&quot;ז.<br /> * [http://asif.co.il/download/kitvey-et/krm%20b/b%20b%2022/1%20(12).pdf זה חסר וזה לא נהנה], אודי אקסלרוד ואביחי גרינולד, בלכתך בדרך כב, תשס&quot;ד.<br /> <br /> [[קטגוריה:גניבה וגזילה]]</div>

עמד