https://www.betmidrash.org.il/api.php?action=feedcontributions&feedformat=atom&user=%D7%A0.%D7%A0.%D7%93. ויקיסוגיה - תרומות המשתמש [he] 2026-06-03T07:09:03Z תרומות המשתמש MediaWiki 1.37.0 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%91%D7%92%D7%93%D7%A8_%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A7%D7%95%D7%93%D7%9D_%D7%96%D7%9E%D7%9F_%D7%91%D7%93%D7%99%D7%A7%D7%AA_%D7%97%D7%9E%D7%A5&diff=16195 בגדר איסור הלימוד קודם זמן בדיקת חמץ 2021-01-11T16:32:20Z <p>נ.נ.ד.: </p> <hr /> <div>בגמ' אמר רב נחמן בר יצחק בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה, אמר אביי הילכך האי צורבא מרבנן לא לפתח בעידניה באורתא דתליסר דנגהי ארבסר דלמא משכא ליה שמעתיה ואתי לאימנועי ממצוה.<br /> <br /> ===ביאור הב&quot;ח בדברי אביי===<br /> ויש לתמוה, אמאי לא פירש אביי דבריו על תנא דמתני' שאמר &quot;אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר&quot; - הילכך האי צורבא מרבנן וכו'.<br /> <br /> ועיין ב'''ב&quot;ח''' (או&quot;ח סימן תלא) שהק' כן, וכתב לתרץ דפשטה דמתניתין אפשר לפרש דכל הלילה הוה זמן הבדיקה אבל מדברי רב נחמן מוכח דעיקר המצוה הוא בתחלת הלילה דוקא, שלכן הביא את הטעם &quot;בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם&quot; ולא סגי ליה בטעמא ד&quot;אור הנר יפה לבדיקה&quot;, שמטעם זה בלבד הו&quot;א דהמצות בדיקה היא כל הלילה, להכי הוסיף בשעה שבני אדם מצויין בבתיהן (והיינו בשעה שמגיעים לבית) - שהוא זמן תחילת הלילה, ולכן הביא ר&quot;נ גם את הטעם הזה לומר שדווקא בשעה זו של תחילת הלילה צריך לבדוק, [וכעי&quot;ז כ' ה'''ט&quot;ז''' (שם) יובא להלן].<br /> <br /> וכן הביא ה'''ר&quot;ן''' (על הרי&quot;ף דף א ע&quot;א) מדברי ה'''ראב&quot;ד''' שצריך להקדים הבדיקה מיד בתחילת הלילה - בעוד שיש מעט אור יום כדי שלא יתרשל.<br /> <br /> ולפיכך אמר אביי הלכך האי צורבא כו' שמאחר דעיקר המצוה היא בתחילת הלילה, לא לפתח בעידניה באורתא דתליסר דנגהי ארבסר דלמא משכא ליה שמעתיה ואתי לאימנועי ממצוה.<br /> <br /> ===תמיהה על ביאור הב&quot;ח וביאור דבריו על פי הבאור הלכה===<br /> וצריך להבין למה דינו של אביי הוא דווקא אי נימא שהמצוה היא בתחילת הלילה, הא גם אם המצוה היא כל הלילה אכתי איכא למיחש שמא ימשך וימנע מלעשות המצוה.<br /> <br /> אמנם עיין ב'''באור הלכה''' (או&quot;ח סי' תלא) שהביא נפק&quot;מ שאיכא דווקא לדברי ר&quot;נ, דבשאר דברים כגון ק&quot;ש ותפלה שאין מצותה דוקא בתחלת הזמן לא גזרו אלא בסעודה קבועה שאפשר להמשך וישכח לגמרי, ולכן שפיר יכול לאכול אפילו הרבה פירות, משא&quot;כ בבדיקת חמץ דקבעו חכמים הזמן לכתחלה תיכף בתחלת הלילה א&quot;כ השהייה גופא אף בלא אכילה אסור כשיגיע הזמן, ולכן פסק דבחצי שעה הסמוכה לצאת הכוכבים מותר לאכול פירות כמה שירצה אבל משהגיע הזמן אין להקל בשהייה רבה אפי' ע&quot;י פירות.<br /> <br /> אמנם אביי הרי לא הזכיר דין פירות, אלא איירי בדין לימוד תורה, ונראה שהבין שגם בזה יש חומרא מיוחדת בבדיקת חמץ על שאר מצוות מפני הטעם שצריך לבדוק דווקא בתחילת הלילה.<br /> ועיין בב&quot;ח (שם) שבריש דבריו נקט שאיסור לימוד יש דווקא קודם מצות בדיקת חמץ, והיה מקו&quot;ל שזה גופא מה שאמר אביי.<br /> <br /> ===דחיה לביאור הנ&quot;ל===<br /> אלא דיש לדחות, דהא טעמיה דהב&quot;ח הוא שבשאר המצוות באמת שרי ללמוד שאין הלימוד טורדו כל כך מלקיים המצוות, כמו שסעודה טורדת אותו, ולכן בכל המצוות התדירות שיש בכל יום לא אסרו אלא סעודה ולא לימוד תורה, משא&quot;כ במצות בדיקה שבאה משנה לשנה עלול לשכוח גם עם טרדה של תורה.<br /> <br /> ועוד דהב&quot;ח גופיה הביא את דעת מהרי&quot;ו שנקט דאף בכל המצוות איכא איסור לימוד תורה.<br /> <br /> ===תוספת ביאור בדברי הב&quot;ח===<br /> והיה מקו&quot;ל דס&quot;ל כמו השיטה שהביא ה'''משנ&quot;ב''' (שם סק&quot;ז) שיש אוסרין (מג&quot;א והגר&quot;ז) את הלימוד בבדיקת חמץ כבר מחצי שעה שקודם זמן הבדיקה דלמא אתי לאמשוכי הרבה.<br /> <br /> ולדבריהם אפש&quot;ל שזהו שחידש אביי שכיון שעיקר המצוה מתחילת הלילה, לכן אף קודם זמן הבדיקה אסור ללמוד.<br /> <br /> ===תמיהה בדברי כמה אחרונים===<br /> אמנם דעת ה'''חק יעקב''' ו'''מגן האלף''' ו'''שר האלף''' שלא אסרו הלימוד קודם הבדיקה אלא בזמן המצוה, ולדבריהם הדרא קושיין לדוכתה, למה חידש אביי דווקא על הצד שזמן הבדיקה הוא תחילת הלילה, ואי נימא דס&quot;ל דבכל המצוות אין כלל איסור לימוד אכתי אפש&quot;ל שזה גופא הנפק&quot;מ, אך אי נימא דלא ס&quot;ל הכי אכתי צ&quot;ע.<br /> <br /> והנה עיין ב'''ט&quot;ז''' (שם) שהביא שמה שהוצרך ר&quot;נ לב' הטעמים, מפני דהגמ' הבינה שצריך שעה מבוררת לקבוע בה בדיקה דהיינו לומר שיש שינוי באותו שעה ויש בה רושם, ובלילה אין שום שינוי אלא בתחלתה שאז דרך אדם לבוא לביתו מבחוץ אלא דביאת האדם רגיל להיות בין השמשות בעוד קצת יום וצריך להמתין עד שהנר מבהיק ולכן נקט ר&quot;נ ב' הטעמים שנדע שצריך בתחילת הלילה שאז יש שעה מבוררת - שבא הביתה אך יחכה מעט לזמן שאור הנר מבהיק.<br /> <br /> ומבאר ה'''פמ&quot;ג''' שלזה אמר אביי הלכך צורבא מרבנן לא ליפתח בעידני' באורתא כו' שעל אף שיהיה פנוי לגמרי באותה שעה (מאז שבא לביתו עד שמגיע זמן שאור הנר מבהיק) אם ירצה לאכול פשיטא דאסור דאין קבע לאכילה ודרך למשך מאכילה לאכילה ויתרחק מזמן ביאתו ביותר, ואפי' ביש לו עת קבוע ללמוד כגון פרק א' ויוכל לגומרו בעת ההיא שהוא פנוי מ&quot;מ אסור כיון שיש חשש שיבוא לו עיון וישה' קצת ויהי' רחוק מביאתו ויעבור על תקנת חכמים שקבעו סמוך לביאתו.<br /> <br /> ===ביאור חדש בדברי הב&quot;ח===<br /> ומעתה ניתן לומר גם לדברי הב&quot;ח שזה גופא החידוש של אביי, שאף אם יש לו לימוד קצר שיכול להספיק ללמוד ולעשות המצוה בתחילת הלילה, (כמו שהבאור הלכה התיר לאכול מעט פירות ולא חשש שבזה יעבור זמן תחילת הלילה), קמ&quot;ל אביי שלא יתחיל ללמוד שמא ימשך ולא שחיישינן שיעבור כל זמן המצוה, אלא שימשך מעט ויעבור זמן תחילת הלילה - כמו שכתב הבאור הלכה לענין הרבה פירות דאף שאין חשש שימשך כמו קביעות סעודה, מ&quot;מ את זמן תחילת הלילה יפסיד.<br /> <br /> ומדוייק היטב מלשון אביי שלא כ' אסור ללמוד, אלא נקט שאם יש לו זמן קבוע שלא יתחיל בו, דהיינו אף אם יש לו זמן קבוע ללמוד משהו קצר גם בזה חיישינן שימשך מעט ויפסיד זמן תחילת הלילה.<br /> [[קטגוריה:תלמוד בבלי]]<br /> [[קטגוריה:פסחים ד.]]<br /> [[קטגוריה:פסח]]<br /> [[קטגוריה:בדיקת חמץ]]<br /> [[קטגוריה:אורח חיים]]<br /> [[קטגוריה:הלכות פסח]]<br /> [[קטגוריה:אורח חיים סימן תלא]]</div> נ.נ.ד. https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%91%D7%92%D7%93%D7%A8_%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A7%D7%95%D7%93%D7%9D_%D7%96%D7%9E%D7%9F_%D7%91%D7%93%D7%99%D7%A7%D7%AA_%D7%97%D7%9E%D7%A5&diff=16194 בגדר איסור הלימוד קודם זמן בדיקת חמץ 2021-01-11T16:29:49Z <p>נ.נ.ד.: </p> <hr /> <div>בגמ' אמר רב נחמן בר יצחק בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה, אמר אביי הילכך האי צורבא מרבנן לא לפתח בעידניה באורתא דתליסר דנגהי ארבסר דלמא משכא ליה שמעתיה ואתי לאימנועי ממצוה.<br /> <br /> ===ביאור הב&quot;ח בדברי אביי===<br /> ויש לתמוה, אמאי לא פירש אביי דבריו על תנא דמתני' שאמר &quot;אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר&quot; - הילכך האי צורבא מרבנן וכו'.<br /> <br /> ועיין ב'''ב&quot;ח''' (או&quot;ח סימן תלא) שהק' כן, וכתב לתרץ דפשטה דמתניתין אפשר לפרש דכל הלילה הוה זמן הבדיקה אבל מדברי רב נחמן מוכח דעיקר המצוה הוא בתחלת הלילה דוקא, שלכן הביא את הטעם &quot;בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם&quot; ולא סגי ליה בטעמא ד&quot;אור הנר יפה לבדיקה&quot;, שמטעם זה בלבד הו&quot;א דהמצות בדיקה היא כל הלילה, להכי הוסיף בשעה שבני אדם מצויין בבתיהן (והיינו בשעה שמגיעים לבית) - שהוא זמן תחילת הלילה, ולכן הביא ר&quot;נ גם את הטעם הזה לומר שדווקא בשעה זו של תחילת הלילה צריך לבדוק, [וכעי&quot;ז כ' ה'''ט&quot;ז''' (שם) יובא להלן].<br /> <br /> וכן הביא ה'''ר&quot;ן''' (על הרי&quot;ף דף א ע&quot;א) מדברי ה'''ראב&quot;ד''' שצריך להקדים הבדיקה מיד בתחילת הלילה - בעוד שיש מעט אור יום כדי שלא יתרשל.<br /> <br /> ולפיכך אמר אביי הלכך האי צורבא כו' שמאחר דעיקר המצוה היא בתחילת הלילה, לא לפתח בעידניה באורתא דתליסר דנגהי ארבסר דלמא משכא ליה שמעתיה ואתי לאימנועי ממצוה.<br /> <br /> ===תמיהה על ביאור הב&quot;ח וביאור דבריו על פי הבאור הלכה===<br /> וצריך להבין למה דינו של אביי הוא דווקא אי נימא שהמצוה היא בתחילת הלילה, הא גם אם המצוה היא כל הלילה אכתי איכא למיחש שמא ימשך וימנע מלעשות המצוה.<br /> <br /> אמנם עיין ב'''באור הלכה''' (או&quot;ח סי' תלא) שהביא נפק&quot;מ שאיכא דווקא לדברי ר&quot;נ, דבשאר דברים כגון ק&quot;ש ותפלה שאין מצותה דוקא בתחלת הזמן לא גזרו אלא בסעודה קבועה שאפשר להמשך וישכח לגמרי, ולכן שפיר יכול לאכול אפילו הרבה פירות, משא&quot;כ בבדיקת חמץ דקבעו חכמים הזמן לכתחלה תיכף בתחלת הלילה א&quot;כ השהייה גופא אף בלא אכילה אסור כשיגיע הזמן, ולכן פסק דבחצי שעה הסמוכה לצאת הכוכבים מותר לאכול פירות כמה שירצה אבל משהגיע הזמן אין להקל בשהייה רבה אפי' ע&quot;י פירות.<br /> <br /> אמנם אביי הרי לא הזכיר דין פירות, אלא איירי בדין לימוד תורה, ונראה שהבין שגם בזה יש חומרא מיוחדת בבדיקת חמץ על שאר מצוות מפני הטעם שצריך לבדוק דווקא בתחילת הלילה.<br /> ועיין בב&quot;ח (שם) שבריש דבריו נקט שאיסור לימוד יש דווקא קודם מצות בדיקת חמץ, והיה מקו&quot;ל שזה גופא מה שאמר אביי.<br /> <br /> ===דחיה לביאור הנ&quot;ל===<br /> אלא דיש לדחות, דהא טעמיה דהב&quot;ח הוא שבשאר המצוות באמת שרי ללמוד שאין הלימוד טורדו כל כך מלקיים המצוות, כמו שסעודה טורדת אותו, ולכן בכל המצוות התדירות שיש בכל יום לא אסרו אלא סעודה ולא לימוד תורה, משא&quot;כ במצות בדיקה שבאה משנה לשנה עלול לשכוח גם עם טרדה של תורה.<br /> <br /> ועוד דהב&quot;ח גופיה הביא את דעת מהרי&quot;ו שנקט דאף בכל המצוות איכא איסור לימוד תורה.<br /> <br /> ===תוספת ביאור בדברי הב&quot;ח===<br /> והיה מקו&quot;ל דס&quot;ל כמו השיטה שהביא ה'''משנ&quot;ב''' (שם סק&quot;ז) שיש אוסרין (מג&quot;א והגר&quot;ז) את הלימוד בבדיקת חמץ כבר מחצי שעה שקודם זמן הבדיקה דלמא אתי לאמשוכי הרבה.<br /> <br /> ולדבריהם אפש&quot;ל שזהו שחידש אביי שכיון שעיקר המצוה מתחילת הלילה, לכן אף קודם זמן הבדיקה אסור ללמוד.<br /> <br /> ===תמיהה בדברי כמה אחרונים===<br /> אמנם דעת ה'''חק יעקב''' ו'''מגן האלף''' ו'''שר האלף''' שלא אסרו הלימוד קודם הבדיקה אלא בזמן המצוה, ולדבריהם הדרא קושיין לדוכתה, למה חידש אביי דווקא על הצד שזמן הבדיקה הוא תחילת הלילה, ואי נימא דס&quot;ל דבכל המצוות אין כלל איסור לימוד אכתי אפש&quot;ל שזה גופא הנפק&quot;מ, אך אי נימא דלא ס&quot;ל הכי אכתי צ&quot;ע.<br /> <br /> והנה עיין ב'''ט&quot;ז''' (שם) שהביא שמה שהוצרך ר&quot;נ לב' הטעמים, מפני דהגמ' הבינה שצריך שעה מבוררת לקבוע בה בדיקה דהיינו לומר שיש שינוי באותו שעה ויש בה רושם, ובלילה אין שום שינוי אלא בתחלתה שאז דרך אדם לבוא לביתו מבחוץ אלא דביאת האדם רגיל להיות בין השמשות בעוד קצת יום וצריך להמתין עד שהנר מבהיק ולכן נקט ר&quot;נ ב' הטעמים שנדע שצריך בתחילת הלילה שאז יש שעה מבוררת - שבא הביתה אך יחכה מעט לזמן שאור הנר מבהיק.<br /> <br /> ומבאר ה'''פמ&quot;ג''' שלזה אמר אביי הלכך צורבא מרבנן לא ליפתח בעידני' באורתא כו' שעל אף שיהיה פנוי לגמרי באותה שעה (מאז שבא לביתו עד שמגיע זמן שאור הנר מבהיק) אם ירצה לאכול פשיטא דאסור דאין קבע לאכילה ודרך למשך מאכילה לאכילה ויתרחק מזמן ביאתו ביותר, ואפי' ביש לו עת קבוע ללמוד כגון פרק א' ויוכל לגומרו בעת ההיא שהוא פנוי מ&quot;מ אסור כיון שיש חשש שיבוא לו עיון וישה' קצת ויהי' רחוק מביאתו ויעבור על תקנת חכמים שקבעו סמוך לביאתו.<br /> <br /> ===ביאור חדש בדברי הב&quot;ח===<br /> ומעתה ניתן לומר גם לדברי הב&quot;ח שזה גופא החידוש של אביי, שאף אם יש לו לימוד קצר שיכול להספיק ללמוד ולעשות המצוה בתחילת הלילה, (כמו שהבאור הלכה התיר לאכול מעט פירות ולא חשש שבזה יעבור זמן תחילת הלילה), קמ&quot;ל אביי שלא יתחיל ללמוד שמא ימשך ולא שחיישינן שיעבור כל זמן המצוה, אלא שימשך מעט ויעבור זמן תחילת הלילה - כמו שכתב הבאור הלכה לענין הרבה פירות דאף שאין חשש שימשך כמו קביעות סעודה, מ&quot;מ את זמן תחילת הלילה יפסיד.<br /> <br /> ומדוייק היטב מלשון אביי שלא כ' אסור ללמוד, אלא נקט שאם יש לו זמן קבוע שלא יתחיל בו, דהיינו אף אם יש לו זמן קבוע ללמוד משהו קצר גם בזה חיישינן שימשך מעט ויפסיד זמן תחילת הלילה.<br /> [[קטגוריה:תלמוד בבלי]]<br /> [[קטגוריה:פסחים ד.]]<br /> [[קטגוריה:פסח]]<br /> [[קטגוריה:בדיקת חמץ]]<br /> [[קטגוריה:אורח חיים]]<br /> [[קטגוריה:הלכות פסח]]</div> נ.נ.ד. https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%91%D7%92%D7%93%D7%A8_%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A7%D7%95%D7%93%D7%9D_%D7%96%D7%9E%D7%9F_%D7%91%D7%93%D7%99%D7%A7%D7%AA_%D7%97%D7%9E%D7%A5&diff=16193 בגדר איסור הלימוד קודם זמן בדיקת חמץ 2021-01-11T16:26:40Z <p>נ.נ.ד.: </p> <hr /> <div>בגמ' אמר רב נחמן בר יצחק בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה, אמר אביי הילכך האי צורבא מרבנן לא לפתח בעידניה באורתא דתליסר דנגהי ארבסר דלמא משכא ליה שמעתיה ואתי לאימנועי ממצוה.<br /> <br /> ===ביאור הב&quot;ח בדברי אביי===<br /> ויש לתמוה, אמאי לא פירש אביי דבריו על תנא דמתני' שאמר &quot;אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר&quot; - הילכך האי צורבא מרבנן וכו'.<br /> <br /> ועיין ב'''ב&quot;ח''' (או&quot;ח סימן תלא) שהק' כן, וכתב לתרץ דפשטה דמתניתין אפשר לפרש דכל הלילה הוה זמן הבדיקה אבל מדברי רב נחמן מוכח דעיקר המצוה הוא בתחלת הלילה דוקא, שלכן הביא את הטעם &quot;בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם&quot; ולא סגי ליה בטעמא ד&quot;אור הנר יפה לבדיקה&quot;, שמטעם זה בלבד הו&quot;א דהמצות בדיקה היא כל הלילה, להכי הוסיף בשעה שבני אדם מצויין בבתיהן (והיינו בשעה שמגיעים לבית) - שהוא זמן תחילת הלילה, ולכן הביא ר&quot;נ גם את הטעם הזה לומר שדווקא בשעה זו של תחילת הלילה צריך לבדוק, [וכעי&quot;ז כ' ה'''ט&quot;ז''' (שם) יובא להלן].<br /> <br /> וכן הביא ה'''ר&quot;ן''' (על הרי&quot;ף דף א ע&quot;א) מדברי ה'''ראב&quot;ד''' שצריך להקדים הבדיקה מיד בתחילת הלילה - בעוד שיש מעט אור יום כדי שלא יתרשל.<br /> <br /> ולפיכך אמר אביי הלכך האי צורבא כו' שמאחר דעיקר המצוה היא בתחילת הלילה, לא לפתח בעידניה באורתא דתליסר דנגהי ארבסר דלמא משכא ליה שמעתיה ואתי לאימנועי ממצוה.<br /> <br /> ===תמיהה על ביאור הב&quot;ח וביאור דבריו על פי הבאור הלכה===<br /> וצריך להבין למה דינו של אביי הוא דווקא אי נימא שהמצוה היא בתחילת הלילה, הא גם אם המצוה היא כל הלילה אכתי איכא למיחש שמא ימשך וימנע מלעשות המצוה.<br /> <br /> אמנם עיין ב'''באור הלכה''' (או&quot;ח סי' תלא) שהביא נפק&quot;מ שאיכא דווקא לדברי ר&quot;נ, דבשאר דברים כגון ק&quot;ש ותפלה שאין מצותה דוקא בתחלת הזמן לא גזרו אלא בסעודה קבועה שאפשר להמשך וישכח לגמרי, ולכן שפיר יכול לאכול אפילו הרבה פירות, משא&quot;כ בבדיקת חמץ דקבעו חכמים הזמן לכתחלה תיכף בתחלת הלילה א&quot;כ השהייה גופא אף בלא אכילה אסור כשיגיע הזמן, ולכן פסק דבחצי שעה הסמוכה לצאת הכוכבים מותר לאכול פירות כמה שירצה אבל משהגיע הזמן אין להקל בשהייה רבה אפי' ע&quot;י פירות.<br /> <br /> אמנם אביי הרי לא הזכיר דין פירות, אלא איירי בדין לימוד תורה, ונראה שהבין שגם בזה יש חומרא מיוחדת בבדיקת חמץ על שאר מצוות מפני הטעם שצריך לבדוק דווקא בתחילת הלילה.<br /> ועיין בב&quot;ח (שם) שבריש דבריו נקט שאיסור לימוד יש דווקא קודם מצות בדיקת חמץ, והיה מקו&quot;ל שזה גופא מה שאמר אביי.<br /> <br /> ===דחיה לביאור הנ&quot;ל===<br /> אלא דיש לדחות, דהא טעמיה דהב&quot;ח הוא שבשאר המצוות באמת שרי ללמוד שאין הלימוד טורדו כל כך מלקיים המצוות, כמו שסעודה טורדת אותו, ולכן בכל המצוות התדירות שיש בכל יום לא אסרו אלא סעודה ולא לימוד תורה, משא&quot;כ במצות בדיקה שבאה משנה לשנה עלול לשכוח גם עם טרדה של תורה.<br /> <br /> ועוד דהב&quot;ח גופיה הביא את דעת מהרי&quot;ו שנקט דאף בכל המצוות איכא איסור לימוד תורה.<br /> <br /> ===תוספת ביאור בדברי הב&quot;ח===<br /> והיה מקו&quot;ל דס&quot;ל כמו השיטה שהביא ה'''משנ&quot;ב''' (שם סק&quot;ז) שיש אוסרין (מג&quot;א והגר&quot;ז) את הלימוד בבדיקת חמץ כבר מחצי שעה שקודם זמן הבדיקה דלמא אתי לאמשוכי הרבה.<br /> <br /> ולדבריהם אפש&quot;ל שזהו שחידש אביי שכיון שעיקר המצוה מתחילת הלילה, לכן אף קודם זמן הבדיקה אסור ללמוד.<br /> <br /> ===תמיהה בדברי כמה אחרונים===<br /> אמנם דעת ה'''חק יעקב''' ו'''מגן האלף''' ו'''שר האלף''' שלא אסרו הלימוד קודם הבדיקה אלא בזמן המצוה, ולדבריהם הדרא קושיין לדוכתה, למה חידש אביי דווקא על הצד שזמן הבדיקה הוא תחילת הלילה, ואי נימא דס&quot;ל דבכל המצוות אין כלל איסור לימוד אכתי אפש&quot;ל שזה גופא הנפק&quot;מ, אך אי נימא דלא ס&quot;ל הכי אכתי צ&quot;ע.<br /> <br /> והנה עיין ב'''ט&quot;ז''' (שם) שהביא שמה שהוצרך ר&quot;נ לב' הטעמים, מפני דהגמ' הבינה שצריך שעה מבוררת לקבוע בה בדיקה דהיינו לומר שיש שינוי באותו שעה ויש בה רושם, ובלילה אין שום שינוי אלא בתחלתה שאז דרך אדם לבוא לביתו מבחוץ אלא דביאת האדם רגיל להיות בין השמשות בעוד קצת יום וצריך להמתין עד שהנר מבהיק ולכן נקט ר&quot;נ ב' הטעמים שנדע שצריך בתחילת הלילה שאז יש שעה מבוררת - שבא הביתה אך יחכה מעט לזמן שאור הנר מבהיק.<br /> <br /> ומבאר ה'''פמ&quot;ג''' שלזה אמר אביי הלכך צורבא מרבנן לא ליפתח בעידני' באורתא כו' שעל אף שיהיה פנוי לגמרי באותה שעה (מאז שבא לביתו עד שמגיע זמן שאור הנר מבהיק) אם ירצה לאכול פשיטא דאסור דאין קבע לאכילה ודרך למשך מאכילה לאכילה ויתרחק מזמן ביאתו ביותר, ואפי' ביש לו עת קבוע ללמוד כגון פרק א' ויוכל לגומרו בעת ההיא שהוא פנוי מ&quot;מ אסור כיון שיש חשש שיבוא לו עיון וישה' קצת ויהי' רחוק מביאתו ויעבור על תקנת חכמים שקבעו סמוך לביאתו.<br /> <br /> ===ביאור חדש בדברי הב&quot;ח===<br /> ומעתה ניתן לומר גם לדברי הב&quot;ח שזה גופא החידוש של אביי, שאף אם יש לו לימוד קצר שיכול להספיק ללמוד ולעשות המצוה בתחילת הלילה, (כמו שהבאור הלכה התיר לאכול מעט פירות ולא חשש שבזה יעבור זמן תחילת הלילה), קמ&quot;ל אביי שלא יתחיל ללמוד שמא ימשך ולא שחיישינן שיעבור כל זמן המצוה, אלא שימשך מעט ויעבור זמן תחילת הלילה - כמו שכתב הבאור הלכה לענין הרבה פירות דאף שאין חשש שימשך כמו קביעות סעודה, מ&quot;מ את זמן תחילת הלילה יפסיד.<br /> <br /> ומדוייק היטב מלשון אביי שלא כ' אסור ללמוד, אלא נקט שאם יש לו זמן קבוע שלא יתחיל בו, דהיינו אף אם יש לו זמן קבוע ללמוד משהו קצר גם בזה חיישינן שימשך מעט ויפסיד זמן תחילת הלילה.<br /> [[קטגוריה:תלמוד בבלי]]<br /> [[קטגוריה:פסחים ד.]]<br /> [[קטגוריה:אורח חיים סימן תלא]]<br /> [[קטגוריה:פסח]]<br /> [[קטגוריה:בדיקת חמץ]]</div> נ.נ.ד. https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%91%D7%92%D7%93%D7%A8_%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A7%D7%95%D7%93%D7%9D_%D7%96%D7%9E%D7%9F_%D7%91%D7%93%D7%99%D7%A7%D7%AA_%D7%97%D7%9E%D7%A5&diff=16192 בגדר איסור הלימוד קודם זמן בדיקת חמץ 2021-01-11T16:24:24Z <p>נ.נ.ד.: </p> <hr /> <div>בגמ' אמר רב נחמן בר יצחק בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה, אמר אביי הילכך האי צורבא מרבנן לא לפתח בעידניה באורתא דתליסר דנגהי ארבסר דלמא משכא ליה שמעתיה ואתי לאימנועי ממצוה.<br /> <br /> ===ביאור הב&quot;ח בדברי אביי===<br /> ויש לתמוה, אמאי לא פירש אביי דבריו על תנא דמתני' שאמר &quot;אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר&quot; - הילכך האי צורבא מרבנן וכו'.<br /> <br /> ועיין ב'''ב&quot;ח''' (או&quot;ח סימן תלא) שהק' כן, וכתב לתרץ דפשטה דמתניתין אפשר לפרש דכל הלילה הוה זמן הבדיקה אבל מדברי רב נחמן מוכח דעיקר המצוה הוא בתחלת הלילה דוקא, שלכן הביא את הטעם &quot;בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם&quot; ולא סגי ליה בטעמא ד&quot;אור הנר יפה לבדיקה&quot;, שמטעם זה בלבד הו&quot;א דהמצות בדיקה היא כל הלילה, להכי הוסיף בשעה שבני אדם מצויין בבתיהן (והיינו בשעה שמגיעים לבית) - שהוא זמן תחילת הלילה, ולכן הביא ר&quot;נ גם את הטעם הזה לומר שדווקא בשעה זו של תחילת הלילה צריך לבדוק, [וכעי&quot;ז כ' ה'''ט&quot;ז''' (שם) יובא להלן].<br /> <br /> וכן הביא ה'''ר&quot;ן''' (על הרי&quot;ף דף א ע&quot;א) מדברי ה'''ראב&quot;ד''' שצריך להקדים הבדיקה מיד בתחילת הלילה - בעוד שיש מעט אור יום כדי שלא יתרשל.<br /> <br /> ולפיכך אמר אביי הלכך האי צורבא כו' שמאחר דעיקר המצוה היא בתחילת הלילה, לא לפתח בעידניה באורתא דתליסר דנגהי ארבסר דלמא משכא ליה שמעתיה ואתי לאימנועי ממצוה.<br /> <br /> ===תמיהה על ביאור הב&quot;ח וביאור דבריו על פי הבאור הלכה===<br /> וצריך להבין למה דינו של אביי הוא דווקא אי נימא שהמצוה היא בתחילת הלילה, הא גם אם המצוה היא כל הלילה אכתי איכא למיחש שמא ימשך וימנע מלעשות המצוה.<br /> <br /> אמנם עיין ב'''באור הלכה''' (או&quot;ח סי' תלא) שהביא נפק&quot;מ שאיכא דווקא לדברי ר&quot;נ, דבשאר דברים כגון ק&quot;ש ותפלה שאין מצותה דוקא בתחלת הזמן לא גזרו אלא בסעודה קבועה שאפשר להמשך וישכח לגמרי, ולכן שפיר יכול לאכול אפילו הרבה פירות, משא&quot;כ בבדיקת חמץ דקבעו חכמים הזמן לכתחלה תיכף בתחלת הלילה א&quot;כ השהייה גופא אף בלא אכילה אסור כשיגיע הזמן, ולכן פסק דבחצי שעה הסמוכה לצאת הכוכבים מותר לאכול פירות כמה שירצה אבל משהגיע הזמן אין להקל בשהייה רבה אפי' ע&quot;י פירות.<br /> <br /> אמנם אביי הרי לא הזכיר דין פירות, אלא איירי בדין לימוד תורה, ונראה שהבין שגם בזה יש חומרא מיוחדת בבדיקת חמץ על שאר מצוות מפני הטעם שצריך לבדוק דווקא בתחילת הלילה.<br /> ועיין בב&quot;ח (שם) שבריש דבריו נקט שאיסור לימוד יש דווקא קודם מצות בדיקת חמץ, והיה מקו&quot;ל שזה גופא מה שאמר אביי.<br /> <br /> ===דחיה לביאור הנ&quot;ל===<br /> אלא דיש לדחות, דהא טעמיה דהב&quot;ח הוא שבשאר המצוות באמת שרי ללמוד שאין הלימוד טורדו כל כך מלקיים המצוות, כמו שסעודה טורדת אותו, ולכן בכל המצוות התדירות שיש בכל יום לא אסרו אלא סעודה ולא לימוד תורה, משא&quot;כ במצות בדיקה שבאה משנה לשנה עלול לשכוח גם עם טרדה של תורה.<br /> <br /> ועוד דהב&quot;ח גופיה הביא את דעת מהרי&quot;ו שנקט דאף בכל המצוות איכא איסור לימוד תורה.<br /> <br /> ===תוספת ביאור בדברי הב&quot;ח===<br /> והיה מקו&quot;ל דס&quot;ל כמו השיטה שהביא ה'''משנ&quot;ב''' (שם סק&quot;ז) שיש אוסרין (מג&quot;א והגר&quot;ז) את הלימוד בבדיקת חמץ כבר מחצי שעה שקודם זמן הבדיקה דלמא אתי לאמשוכי הרבה.<br /> <br /> ולדבריהם אפש&quot;ל שזהו שחידש אביי שכיון שעיקר המצוה מתחילת הלילה, לכן אף קודם זמן הבדיקה אסור ללמוד.<br /> <br /> ===תמיהה בדברי כמה אחרונים===<br /> אמנם דעת ה'''חק יעקב''' ו'''מגן האלף''' ו'''שר האלף''' שלא אסרו הלימוד קודם הבדיקה אלא בזמן המצוה, ולדבריהם הדרא קושיין לדוכתה, למה חידש אביי דווקא על הצד שזמן הבדיקה הוא תחילת הלילה, ואי נימא דס&quot;ל דבכל המצוות אין כלל איסור לימוד אכתי אפש&quot;ל שזה גופא הנפק&quot;מ, אך אי נימא דלא ס&quot;ל הכי אכתי צ&quot;ע.<br /> <br /> והנה עיין ב'''ט&quot;ז''' (שם) שהביא שמה שהוצרך ר&quot;נ לב' הטעמים, מפני דהגמ' הבינה שצריך שעה מבוררת לקבוע בה בדיקה דהיינו לומר שיש שינוי באותו שעה ויש בה רושם, ובלילה אין שום שינוי אלא בתחלתה שאז דרך אדם לבוא לביתו מבחוץ אלא דביאת האדם רגיל להיות בין השמשות בעוד קצת יום וצריך להמתין עד שהנר מבהיק ולכן נקט ר&quot;נ ב' הטעמים שנדע שצריך בתחילת הלילה שאז יש שעה מבוררת - שבא הביתה אך יחכה מעט לזמן שאור הנר מבהיק.<br /> <br /> ומבאר ה'''פמ&quot;ג''' שלזה אמר אביי הלכך צורבא מרבנן לא ליפתח בעידני' באורתא כו' שעל אף שיהיה פנוי לגמרי באותה שעה (מאז שבא לביתו עד שמגיע זמן שאור הנר מבהיק) אם ירצה לאכול פשיטא דאסור דאין קבע לאכילה ודרך למשך מאכילה לאכילה ויתרחק מזמן ביאתו ביותר, ואפי' ביש לו עת קבוע ללמוד כגון פרק א' ויוכל לגומרו בעת ההיא שהוא פנוי מ&quot;מ אסור כיון שיש חשש שיבוא לו עיון וישה' קצת ויהי' רחוק מביאתו ויעבור על תקנת חכמים שקבעו סמוך לביאתו.<br /> <br /> ===ביאור חדש בדברי הב&quot;ח===<br /> ומעתה ניתן לומר גם לדברי הב&quot;ח שזה גופא החידוש של אביי, שאף אם יש לו לימוד קצר שיכול להספיק ללמוד ולעשות המצוה בתחילת הלילה, (כמו שהבאור הלכה התיר לאכול מעט פירות ולא חשש שבזה יעבור זמן תחילת הלילה), קמ&quot;ל אביי שלא יתחיל ללמוד שמא ימשך ולא שחיישינן שיעבור כל זמן המצוה, אלא שימשך מעט ויעבור זמן תחילת הלילה - כמו שכתב הבאור הלכה לענין הרבה פירות דאף שאין חשש שימשך כמו קביעות סעודה, מ&quot;מ את זמן תחילת הלילה יפסיד.<br /> <br /> ומדוייק היטב מלשון אביי שלא כ' אסור ללמוד, אלא נקט שאם יש לו זמן קבוע שלא יתחיל בו, דהיינו אף אם יש לו זמן קבוע ללמוד משהו קצר גם בזה חיישינן שימשך מעט ויפסיד זמן תחילת הלילה.<br /> [[קטגוריה:פסח|בדיקת חמץ]]<br /> [[קטגוריה:בדיקת חמץ]]<br /> [[קטגוריה:תלמוד בבלי]]<br /> [[קטגוריה:פסחים ד.]]</div> נ.נ.ד. https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%91%D7%92%D7%93%D7%A8_%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A7%D7%95%D7%93%D7%9D_%D7%96%D7%9E%D7%9F_%D7%91%D7%93%D7%99%D7%A7%D7%AA_%D7%97%D7%9E%D7%A5&diff=16191 בגדר איסור הלימוד קודם זמן בדיקת חמץ 2021-01-11T16:21:56Z <p>נ.נ.ד.: יצירת דף עם התוכן &quot;בגמ' אמר רב נחמן בר יצחק בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה, אמר אביי הילכך ה...&quot;</p> <hr /> <div>בגמ' אמר רב נחמן בר יצחק בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה, אמר אביי הילכך האי צורבא מרבנן לא לפתח בעידניה באורתא דתליסר דנגהי ארבסר דלמא משכא ליה שמעתיה ואתי לאימנועי ממצוה.<br /> <br /> === ביאור הב&quot;ח בדברי אביי ===<br /> ויש לתמוה, אמאי לא פירש אביי דבריו על תנא דמתני' שאמר &quot;אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר&quot; - הילכך האי צורבא מרבנן וכו'.<br /> <br /> ועיין ב'''ב&quot;ח''' (או&quot;ח סימן תלא) שהק' כן, וכתב לתרץ דפשטה דמתניתין אפשר לפרש דכל הלילה הוה זמן הבדיקה אבל מדברי רב נחמן מוכח דעיקר המצוה הוא בתחלת הלילה דוקא, שלכן הביא את הטעם &quot;בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם&quot; ולא סגי ליה בטעמא ד&quot;אור הנר יפה לבדיקה&quot;, שמטעם זה בלבד הו&quot;א דהמצות בדיקה היא כל הלילה, להכי הוסיף בשעה שבני אדם מצויין בבתיהן (והיינו בשעה שמגיעים לבית) - שהוא זמן תחילת הלילה, ולכן הביא ר&quot;נ גם את הטעם הזה לומר שדווקא בשעה זו של תחילת הלילה צריך לבדוק, [וכעי&quot;ז כ' ה'''ט&quot;ז''' (שם) יובא להלן].<br /> <br /> וכן הביא ה'''ר&quot;ן''' (על הרי&quot;ף דף א ע&quot;א) מדברי ה'''ראב&quot;ד''' שצריך להקדים הבדיקה מיד בתחילת הלילה - בעוד שיש מעט אור יום כדי שלא יתרשל.<br /> <br /> ולפיכך אמר אביי הלכך האי צורבא כו' שמאחר דעיקר המצוה היא בתחילת הלילה, לא לפתח בעידניה באורתא דתליסר דנגהי ארבסר דלמא משכא ליה שמעתיה ואתי לאימנועי ממצוה.<br /> <br /> === תמיהה על ביאור הב&quot;ח וביאור דבריו על פי הבאור הלכה ===<br /> וצריך להבין למה דינו של אביי הוא דווקא אי נימא שהמצוה היא בתחילת הלילה, הא גם אם המצוה היא כל הלילה אכתי איכא למיחש שמא ימשך וימנע מלעשות המצוה.<br /> <br /> אמנם עיין ב'''באור הלכה''' (או&quot;ח סי' תלא) שהביא נפק&quot;מ שאיכא דווקא לדברי ר&quot;נ, דבשאר דברים כגון ק&quot;ש ותפלה שאין מצותה דוקא בתחלת הזמן לא גזרו אלא בסעודה קבועה שאפשר להמשך וישכח לגמרי, ולכן שפיר יכול לאכול אפילו הרבה פירות, משא&quot;כ בבדיקת חמץ דקבעו חכמים הזמן לכתחלה תיכף בתחלת הלילה א&quot;כ השהייה גופא אף בלא אכילה אסור כשיגיע הזמן, ולכן פסק דבחצי שעה הסמוכה לצאת הכוכבים מותר לאכול פירות כמה שירצה אבל משהגיע הזמן אין להקל בשהייה רבה אפי' ע&quot;י פירות.<br /> <br /> אמנם אביי הרי לא הזכיר דין פירות, אלא איירי בדין לימוד תורה, ונראה שהבין שגם בזה יש חומרא מיוחדת בבדיקת חמץ על שאר מצוות מפני הטעם שצריך לבדוק דווקא בתחילת הלילה.<br /> ועיין בב&quot;ח (שם) שבריש דבריו נקט שאיסור לימוד יש דווקא קודם מצות בדיקת חמץ, והיה מקו&quot;ל שזה גופא מה שאמר אביי.<br /> <br /> === דחיה לביאור הנ&quot;ל ===<br /> אלא דיש לדחות, דהא טעמיה דהב&quot;ח הוא שבשאר המצוות באמת שרי ללמוד שאין הלימוד טורדו כל כך מלקיים המצוות, כמו שסעודה טורדת אותו, ולכן בכל המצוות התדירות שיש בכל יום לא אסרו אלא סעודה ולא לימוד תורה, משא&quot;כ במצות בדיקה שבאה משנה לשנה עלול לשכוח גם עם טרדה של תורה.<br /> <br /> ועוד דהב&quot;ח גופיה הביא את דעת מהרי&quot;ו שנקט דאף בכל המצוות איכא איסור לימוד תורה.<br /> <br /> === תוספת ביאור בדברי הב&quot;ח ===<br /> והיה מקו&quot;ל דס&quot;ל כמו השיטה שהביא ה'''משנ&quot;ב''' (שם סק&quot;ז) שיש אוסרין (מג&quot;א והגר&quot;ז) את הלימוד בבדיקת חמץ כבר מחצי שעה שקודם זמן הבדיקה דלמא אתי לאמשוכי הרבה.<br /> <br /> ולדבריהם אפש&quot;ל שזהו שחידש אביי שכיון שעיקר המצוה מתחילת הלילה, לכן אף קודם זמן הבדיקה אסור ללמוד.<br /> <br /> === תמיהה בדברי כמה אחרונים ===<br /> אמנם דעת ה'''חק יעקב''' ו'''מגן האלף''' ו'''שר האלף''' שלא אסרו הלימוד קודם הבדיקה אלא בזמן המצוה, ולדבריהם הדרא קושיין לדוכתה, למה חידש אביי דווקא על הצד שזמן הבדיקה הוא תחילת הלילה, ואי נימא דס&quot;ל דבכל המצוות אין כלל איסור לימוד אכתי אפש&quot;ל שזה גופא הנפק&quot;מ, אך אי נימא דלא ס&quot;ל הכי אכתי צ&quot;ע.<br /> <br /> והנה עיין ב'''ט&quot;ז''' (שם) שהביא שמה שהוצרך ר&quot;נ לב' הטעמים, מפני דהגמ' הבינה שצריך שעה מבוררת לקבוע בה בדיקה דהיינו לומר שיש שינוי באותו שעה ויש בה רושם, ובלילה אין שום שינוי אלא בתחלתה שאז דרך אדם לבוא לביתו מבחוץ אלא דביאת האדם רגיל להיות בין השמשות בעוד קצת יום וצריך להמתין עד שהנר מבהיק ולכן נקט ר&quot;נ ב' הטעמים שנדע שצריך בתחילת הלילה שאז יש שעה מבוררת - שבא הביתה אך יחכה מעט לזמן שאור הנר מבהיק.<br /> <br /> ומבאר ה'''פמ&quot;ג''' שלזה אמר אביי הלכך צורבא מרבנן לא ליפתח בעידני' באורתא כו' שעל אף שיהיה פנוי לגמרי באותה שעה (מאז שבא לביתו עד שמגיע זמן שאור הנר מבהיק) אם ירצה לאכול פשיטא דאסור דאין קבע לאכילה ודרך למשך מאכילה לאכילה ויתרחק מזמן ביאתו ביותר, ואפי' ביש לו עת קבוע ללמוד כגון פרק א' ויוכל לגומרו בעת ההיא שהוא פנוי מ&quot;מ אסור כיון שיש חשש שיבוא לו עיון וישה' קצת ויהי' רחוק מביאתו ויעבור על תקנת חכמים שקבעו סמוך לביאתו.<br /> <br /> === ביאור חדש בדברי הב&quot;ח ===<br /> ומעתה ניתן לומר גם לדברי הב&quot;ח שזה גופא החידוש של אביי, שאף אם יש לו לימוד קצר שיכול להספיק ללמוד ולעשות המצוה בתחילת הלילה, (כמו שהבאור הלכה התיר לאכול מעט פירות ולא חשש שבזה יעבור זמן תחילת הלילה), קמ&quot;ל אביי שלא יתחיל ללמוד שמא ימשך ולא שחיישינן שיעבור כל זמן המצוה, אלא שימשך מעט ויעבור זמן תחילת הלילה - כמו שכתב הבאור הלכה לענין הרבה פירות דאף שאין חשש שימשך כמו קביעות סעודה, מ&quot;מ את זמן תחילת הלילה יפסיד.<br /> <br /> ומדוייק היטב מלשון אביי שלא כ' אסור ללמוד, אלא נקט שאם יש לו זמן קבוע שלא יתחיל בו, דהיינו אף אם יש לו זמן קבוע ללמוד משהו קצר גם בזה חיישינן שימשך מעט ויפסיד זמן תחילת הלילה.</div> נ.נ.ד. https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%94_%D7%9C%D7%A7%D7%98%D7%9F&diff=16190 איסור ספיה לקטן 2021-01-11T16:01:52Z <p>נ.נ.ד.: </p> <hr /> <div>==שבת דף צ ע&quot;ב==<br /> ===ביאור רש&quot;י בסוגיא===<br /> כתבה המשנה ר' יהודה אומר אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא, שמצניעין אותו לקטן לשחוק בו, וכתבה על זה הגמרא ותנא קמא סבר לא, מאי טעמא דילמא אכיל ליה.<br /> <br /> וכתב '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה דילמא אכיל) ואפילו למאן דאמר קטן אוכל נבלות אין ב''ד מצויין עליו להפרישו מודה הוא דלא יהבינן ליה בידים דתניא (יבמות דף קד א) לא תאכלום לא תאכילום להזהיר גדולים על הקטנים. וכוונת ר&quot;י לאיסור ספיה, וכ&quot;כ ההגהות אשר&quot;י.''<br /> <br /> והנה מקור הדין הוא בגמרא יבמות (דף קיד א) שכתבה שם הגמרא לא תאכלום כי שקץ הם (ויקרא יא) לא תאכילום – ומשמע דהיינו להאכיל ממש, אמנם ממה שכתב רש&quot;י בסוגיין נראה שיש גם איסור להניח לפניו שמא יאכל.<br /> <br /> ===תמיהה על דברי הרש&quot;י===<br /> ויש לדון בזה שהגמרא (יבמות סוף דף קיג ב) מביאה רב יצחק בר ביסנא אירכסו ליה מפתחי דבי מדרשא ברשות הרבים בשבתא אתא לקמיה דרבי פדת אמר ליה זיל דבר טלי וטליא וליטיילו התם דאי משכחי להו מייתי להו (תרגום: ר' יצחק בר ביסנא נאבדו לו מפתחות בית המדרש ברשות הרבים, בשבת בא לפני ר' פדת מאר לו לך קח קטן וקטנה ויטיילו שם ואם ימצאו את המפתחות יביאו אותם), אלמא קסבר קטן אוכל נבלות אין בי''ד מצווין להפרישו, עד כאן הגמרא, ומשמע שמותר להביא הקטן למקום המפתח על אף שיודע שיעבור איסור.''<br /> <br /> ויותר מזה כתב '''הרשב&quot;א''' שם שמותר להביא הקטן אל הנבילה על אף שיודעים שיאכל ממנה, ויש לעיין שבפשטות נראה שכל האיסור הוא להאכיל את התינוק אך להניח את האיסור שרי ולא כרש&quot;י שאסר לתת ליד התינוק משום איסור ספיה לקטן.<br /> <br /> ===דעת המלוא הרועים החולק על רש&quot;י===<br /> ובאמת עיין ב'''מלוא הרועים''' שביאר שאין שייכות בין סוגייתנו כלל לאיסור ספיה לקטן, אלא שתנא קמא סבר שאין מצניעים חגב טמא מת לקטן שמא יאכל – מפני שאביו אינו רוצה בזה שבנו יאכל איסור, ולכך אין מטמין בשבילו, ואולי אפשר לדייק כן גם מה'''רבינו חננאל'''.<br /> <br /> ולדבריהם לא קשה מאומה, אך לרש&quot;י צריך ביאור מה החילוק בין סוגייתנו לסוגיא ביבמות.<br /> <br /> ובפשטות היה מקום לחלק בין אם נותן בידו ממש שנחשב ספיה, לבין אם רק מניח לפניו שלא נחשב לספיה, שרש&quot;י כאן כתב שהאיסור בנותן לידיו, ושם אינו נותן ביד הקטן ממש.<br /> <br /> ===תירוץ שיטת רש&quot;י===<br /> אך היותר נראה לבאר בזה שיש חילוק בין אם מביא הקטן אל האיסור, לבין אם מביא האיסור אל הקטן, שכשמביא את האיסור אל הקטן – במעשהו מעורר את הקטן לראות האיסור ולהתעניין בו וגורם לקטן לאכול את האיסור, [ויותר מזה שהקטן מבין שצריך לעשות משהו עם מה שהביאו לפניו]. אך כשמביא הקטן אל האיסור אינו מראה לקטן את האיסור אלא הקטן מגלה את האיסור לבד, ואינו נחשב שמאכיל את הקטן באיסור. ולכן בגמרא ביבמות וברשב&quot;א שהמקרה הוא שמביא התינוק אל האיסור אין בזה איסור של ספיה לקטן, אך בסוגייתנו מדובר שמביא את האיסור לתינוק ולכן אסר רש&quot;י מצד איסור ספיה.<br /> <br /> ===קושיא על תירוץ זה===<br /> והנה בגמ' לקמן (שבת קכא א) כתבה המשנה אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו מפני ששביתתו עליהן. וביארה הגמרא שמעת מינה: קטן אוכל נבלות - בית דין מצווין עליו להפרישו, אמר רבי יוחנן בקטן העושה לדעת אביו.<br /> <br /> וביארו '''הרשב&quot;א והריטב&quot;א''' שהאיסור של קטן שעושה לדעת אביו הוא מצד איסור ספיה.<br /> <br /> ויש לעיין שלפי מה שנתבאר כל האיסור הוא כשמביא את האיסור לקטן, וכאן הרי אין מביא את המים או האש אל הקטן, ובוודאי שאינו נותן בידו את המים לכבות את האש, וא&quot;כ איזה שייכות יש בין זה לאיסור ספיה.<br /> <br /> ===ביאור רש&quot;י בסוגיית===<br /> אמנם המעיין ברש&quot;י (יבמות קיד א ד&quot;ה בעושה על דעת אביו) וז&quot;ל שהתינוק צופה באביו ורואה שנוח לו בכך ואביו עומד עליו דהוה כאילו הוא מצוהו לעשות אבל הנך מפתחות דרב יצחק לא הודיען שנאבדו שם ולא הכירו בדעתו שנוח לו.<br /> <br /> ומשמע מרש&quot;י שמדובר שהאב צופה בו וצפיה זו הוי כספיה שנחשב שמצווהו לעשות.<br /> <br /> ולאחר העיון בדברי הריטב&quot;א נראה שאף הוא הבין שהכיבוי כאן נחשב כאלו האב אומר לו לאכול, או כמאכילו בידים ממש, וז&quot;ל פירוש שהוא בן דעת ודעתו לעשות נחת רוח לאביו, וכגון שאביו עומד עליו דחשבינן כאילו הוא עושה ברשותו ובמצותו, והא דכו&quot;ע אסור ואפילו באיסורים דרבנן, דאפילו איסורים דרבנן נהי שאין בית דין מצווין להפרישו אסור להכין לו או לומר [לו] שיאכל, וכש&quot;כ שאסור להאכילו בידים כדכתיבנא התם (יבמות קי&quot;ד א'), ומכאן ראיה לדברינו, דהא כיבוי לרבי שמעון דקיי&quot;ל כותיה איסורא דרבנן, ואסור כשהוא עושה לדעת אביו, וכש&quot;כ דאסור להאכילו איסורים דרבנן בידים.<br /> <br /> ===קושיא נוספת מדברי המרדכי ותירוצה===<br /> אך צריך ביאור שהנה '''המרדכי''' (פ' כלל גדול סי' שס&quot;ט) הביא מהר&quot;מ שיש איסור דרבנן לאכול עוגה שעליה אותיות, וכתב על זה במרדכי שלגבי קטן אין לחוש – שקטן אוכל נבילות אין בי&quot;ד מצווים להפרישו היכן שלא ספינן ליה בידים. ובפשטות נראה שמדובר אף בהניח לפני הקטן ולאו דווקא באופן שהקטן לקח את העוגה מעצמו, ואפילו כך לא אסר זה מדין ספיה, [וכן ביאר בספר '''ארחות שבת''' (פרק כד הערה רג) בדבריו].<br /> <br /> אמנם היה מקום לומר שהמרדכי למד בסוגייתנו כשיטת המלוא הרועים שאין בסוגיא כלל שייכות לדיני ספיה, אך אי אפשר לומר כך שה'''מגן אברהם''' הביא דברי המרדכי (בסימן שמ סק&quot;ה), ומאידך בסימן שמג ד הביא את שיטת הרש&quot;י ואם נאמר שהמרדכי חולק על רש&quot;י ולמד הסוגיא כמלוא הרועים א&quot;כ המג&quot;א סתר משנתו שמחד גיסא הביא דברי המרדכי ומאידך הביא את רש&quot;י.<br /> <br /> ואולי אפשר לתרץ על פי מה שכתב ב'''שו&quot;ע הרב''', (סימן שמג י) שיש חילוק בין הלכות שבת לשאר איסורי אכילה, שדבר שאסור בחפצא אסור לתת לפני הקטן, אך לענין שבת שהחשש שמא הקטן יעשה מלאכה מותר לתת לפניו ולא הוי ספיה אף אם יודע שעתיד לעשותה.<br /> [[קטגוריה:תלמוד בבלי]]<br /> [[קטגוריה:מסכת שבת]]<br /> [[קטגוריה:דף צ:]]<br /> [[קטגוריה:כל הנושאים]]<br /> [[קטגוריה:ספיה לקטן]]<br /> {{DEFAULTSORT:ספיה לקטן}}</div> נ.נ.ד. https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%94_%D7%9C%D7%A7%D7%98%D7%9F&diff=16189 איסור ספיה לקטן 2021-01-11T16:00:02Z <p>נ.נ.ד.: </p> <hr /> <div>==שבת דף צ ע&quot;ב==<br /> ===ביאור רש&quot;י בסוגיא===<br /> כתבה המשנה ר' יהודה אומר אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא, שמצניעין אותו לקטן לשחוק בו, וכתבה על זה הגמרא ותנא קמא סבר לא, מאי טעמא דילמא אכיל ליה.<br /> <br /> וכתב '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה דילמא אכיל) ואפילו למאן דאמר קטן אוכל נבלות אין ב''ד מצויין עליו להפרישו מודה הוא דלא יהבינן ליה בידים דתניא (יבמות דף קד א) לא תאכלום לא תאכילום להזהיר גדולים על הקטנים. וכוונת ר&quot;י לאיסור ספיה, וכ&quot;כ ההגהות אשר&quot;י.''<br /> <br /> והנה מקור הדין הוא בגמרא יבמות (דף קיד א) שכתבה שם הגמרא לא תאכלום כי שקץ הם (ויקרא יא) לא תאכילום – ומשמע דהיינו להאכיל ממש, אמנם ממה שכתב רש&quot;י בסוגיין נראה שיש גם איסור להניח לפניו שמא יאכל.<br /> <br /> ===תמיהה על דברי הרש&quot;י===<br /> ויש לדון בזה שהגמרא (יבמות סוף דף קיג ב) מביאה רב יצחק בר ביסנא אירכסו ליה מפתחי דבי מדרשא ברשות הרבים בשבתא אתא לקמיה דרבי פדת אמר ליה זיל דבר טלי וטליא וליטיילו התם דאי משכחי להו מייתי להו (תרגום: ר' יצחק בר ביסנא נאבדו לו מפתחות בית המדרש ברשות הרבים, בשבת בא לפני ר' פדת מאר לו לך קח קטן וקטנה ויטיילו שם ואם ימצאו את המפתחות יביאו אותם), אלמא קסבר קטן אוכל נבלות אין בי''ד מצווין להפרישו, עד כאן הגמרא, ומשמע שמותר להביא הקטן למקום המפתח על אף שיודע שיעבור איסור.''<br /> <br /> ויותר מזה כתב '''הרשב&quot;א''' שם שמותר להביא הקטן אל הנבילה על אף שיודעים שיאכל ממנה, ויש לעיין שבפשטות נראה שכל האיסור הוא להאכיל את התינוק אך להניח את האיסור שרי ולא כרש&quot;י שאסר לתת ליד התינוק משום איסור ספיה לקטן.<br /> <br /> ===דעת המלוא הרועים החולק על רש&quot;י===<br /> ובאמת עיין ב'''מלוא הרועים''' שביאר שאין שייכות בין סוגייתנו כלל לאיסור ספיה לקטן, אלא שתנא קמא סבר שאין מצניעים חגב טמא מת לקטן שמא יאכל – מפני שאביו אינו רוצה בזה שבנו יאכל איסור, ולכך אין מטמין בשבילו, ואולי אפשר לדייק כן גם מה'''רבינו חננאל'''.<br /> <br /> ולדבריהם לא קשה מאומה, אך לרש&quot;י צריך ביאור מה החילוק בין סוגייתנו לסוגיא ביבמות.<br /> <br /> ובפשטות היה מקום לחלק בין אם נותן בידו ממש שנחשב ספיה, לבין אם רק מניח לפניו שלא נחשב לספיה, שרש&quot;י כאן כתב שהאיסור בנותן לידיו, ושם אינו נותן ביד הקטן ממש.<br /> <br /> ===תירוץ שיטת רש&quot;י===<br /> אך היותר נראה לבאר בזה שיש חילוק בין אם מביא הקטן אל האיסור, לבין אם מביא האיסור אל הקטן, שכשמביא את האיסור אל הקטן – במעשהו מעורר את הקטן לראות האיסור ולהתעניין בו וגורם לקטן לאכול את האיסור, [ויותר מזה שהקטן מבין שצריך לעשות משהו עם מה שהביאו לפניו]. אך כשמביא הקטן אל האיסור אינו מראה לקטן את האיסור אלא הקטן מגלה את האיסור לבד, ואינו נחשב שמאכיל את הקטן באיסור. ולכן בגמרא ביבמות וברשב&quot;א שהמקרה הוא שמביא התינוק אל האיסור אין בזה איסור של ספיה לקטן, אך בסוגייתנו מדובר שמביא את האיסור לתינוק ולכן אסר רש&quot;י מצד איסור ספיה.<br /> <br /> ===קושיא על תירוץ זה===<br /> והנה בגמ' לקמן (שבת קכא א) כתבה המשנה אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו מפני ששביתתו עליהן. וביארה הגמרא שמעת מינה: קטן אוכל נבלות - בית דין מצווין עליו להפרישו, אמר רבי יוחנן בקטן העושה לדעת אביו.<br /> <br /> וביארו '''הרשב&quot;א והריטב&quot;א''' שהאיסור של קטן שעושה לדעת אביו הוא מצד איסור ספיה.<br /> <br /> ויש לעיין שלפי מה שנתבאר כל האיסור הוא כשמביא את האיסור לקטן, וכאן הרי אין מביא את המים או האש אל הקטן, ובוודאי שאינו נותן בידו את המים לכבות את האש, וא&quot;כ איזה שייכות יש בין זה לאיסור ספיה.<br /> <br /> ===ביאור רש&quot;י בסוגיית===<br /> אמנם המעיין ברש&quot;י (יבמות קיד א ד&quot;ה בעושה על דעת אביו) וז&quot;ל שהתינוק צופה באביו ורואה שנוח לו בכך ואביו עומד עליו דהוה כאילו הוא מצוהו לעשות אבל הנך מפתחות דרב יצחק לא הודיען שנאבדו שם ולא הכירו בדעתו שנוח לו.<br /> <br /> ומשמע מרש&quot;י שמדובר שהאב צופה בו וצפיה זו הוי כספיה שנחשב שמצווהו לעשות.<br /> <br /> ולאחר העיון בדברי הריטב&quot;א נראה שאף הוא הבין שהכיבוי כאן נחשב כאלו האב אומר לו לאכול, או כמאכילו בידים ממש, וז&quot;ל פירוש שהוא בן דעת ודעתו לעשות נחת רוח לאביו, וכגון שאביו עומד עליו דחשבינן כאילו הוא עושה ברשותו ובמצותו, והא דכו&quot;ע אסור ואפילו באיסורים דרבנן, דאפילו איסורים דרבנן נהי שאין בית דין מצווין להפרישו אסור להכין לו או לומר [לו] שיאכל, וכש&quot;כ שאסור להאכילו בידים כדכתיבנא התם (יבמות קי&quot;ד א'), ומכאן ראיה לדברינו, דהא כיבוי לרבי שמעון דקיי&quot;ל כותיה איסורא דרבנן, ואסור כשהוא עושה לדעת אביו, וכש&quot;כ דאסור להאכילו איסורים דרבנן בידים.<br /> <br /> ===קושיא נוספת מדברי המרדכי ותירוצה===<br /> אך צריך ביאור שהנה '''המרדכי''' (פ' כלל גדול סי' שס&quot;ט) הביא מהר&quot;מ שיש איסור דרבנן לאכול עוגה שעליה אותיות, וכתב על זה במרדכי שלגבי קטן אין לחוש – שקטן אוכל נבילות אין בי&quot;ד מצווים להפרישו היכן שלא ספינן ליה בידים. ובפשטות נראה שמדובר אף בהניח לפני הקטן ולאו דווקא באופן שהקטן לקח את העוגה מעצמו, ואפילו כך לא אסר זה מדין ספיה, [וכן ביאר בספר '''ארחות שבת''' (פרק כד הערה רג) בדבריו].<br /> <br /> אמנם היה מקום לומר שהמרדכי למד בסוגייתנו כשיטת המלוא הרועים שאין בסוגיא כלל שייכות לדיני ספיה, אך אי אפשר לומר כך שה'''מגן אברהם''' הביא דברי המרדכי (בסימן שמ סק&quot;ה), ומאידך בסימן שמג ד הביא את שיטת הרש&quot;י ואם נאמר שהמרדכי חולק על רש&quot;י ולמד הסוגיא כמלוא הרועים א&quot;כ המג&quot;א סתר משנתו שמחד גיסא הביא דברי המרדכי ומאידך הביא את רש&quot;י.<br /> <br /> ואולי אפשר לתרץ על פי מה שכתב ב'''שו&quot;ע הרב''', (סימן שמג י) שיש חילוק בין הלכות שבת לשאר איסורי אכילה, שדבר שאסור בחפצא אסור לתת לפני הקטן, אך לענין שבת שהחשש שמא הקטן יעשה מלאכה מותר לתת לפניו ולא הוי ספיה אף אם יודע שעתיד לעשותה.<br /> [[קטגוריה:תלמוד בבלי]]<br /> [[קטגוריה:מסכת שבת]]<br /> [[קטגוריה:דף צ:]]<br /> [[קטגוריה:כל הנושאים]]<br /> [[קטגוריה:ספיה לקטן]]</div> נ.נ.ד. https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%94_%D7%9C%D7%A7%D7%98%D7%9F&diff=16188 איסור ספיה לקטן 2021-01-11T15:56:53Z <p>נ.נ.ד.: </p> <hr /> <div>==שבת דף צ ע&quot;ב==<br /> ===ביאור רש&quot;י בסוגיא===<br /> כתבה המשנה ר' יהודה אומר אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא, שמצניעין אותו לקטן לשחוק בו, וכתבה על זה הגמרא ותנא קמא סבר לא, מאי טעמא דילמא אכיל ליה.<br /> <br /> וכתב '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה דילמא אכיל) ואפילו למאן דאמר קטן אוכל נבלות אין ב''ד מצויין עליו להפרישו מודה הוא דלא יהבינן ליה בידים דתניא (יבמות דף קד א) לא תאכלום לא תאכילום להזהיר גדולים על הקטנים. וכוונת ר&quot;י לאיסור ספיה, וכ&quot;כ ההגהות אשר&quot;י.''<br /> <br /> והנה מקור הדין הוא בגמרא יבמות (דף קיד א) שכתבה שם הגמרא לא תאכלום כי שקץ הם (ויקרא יא) לא תאכילום – ומשמע דהיינו להאכיל ממש, אמנם ממה שכתב רש&quot;י בסוגיין נראה שיש גם איסור להניח לפניו שמא יאכל.<br /> <br /> ===תמיהה על דברי הרש&quot;י===<br /> ויש לדון בזה שהגמרא (יבמות סוף דף קיג ב) מביאה רב יצחק בר ביסנא אירכסו ליה מפתחי דבי מדרשא ברשות הרבים בשבתא אתא לקמיה דרבי פדת אמר ליה זיל דבר טלי וטליא וליטיילו התם דאי משכחי להו מייתי להו (תרגום: ר' יצחק בר ביסנא נאבדו לו מפתחות בית המדרש ברשות הרבים, בשבת בא לפני ר' פדת מאר לו לך קח קטן וקטנה ויטיילו שם ואם ימצאו את המפתחות יביאו אותם), אלמא קסבר קטן אוכל נבלות אין בי''ד מצווין להפרישו, עד כאן הגמרא, ומשמע שמותר להביא הקטן למקום המפתח על אף שיודע שיעבור איסור.''<br /> <br /> ויותר מזה כתב '''הרשב&quot;א''' שם שמותר להביא הקטן אל הנבילה על אף שיודעים שיאכל ממנה, ויש לעיין שבפשטות נראה שכל האיסור הוא להאכיל את התינוק אך להניח את האיסור שרי ולא כרש&quot;י שאסר לתת ליד התינוק משום איסור ספיה לקטן.<br /> <br /> ===דעת המלוא הרועים החולק על רש&quot;י===<br /> ובאמת עיין ב'''מלוא הרועים''' שביאר שאין שייכות בין סוגייתנו כלל לאיסור ספיה לקטן, אלא שתנא קמא סבר שאין מצניעים חגב טמא מת לקטן שמא יאכל – מפני שאביו אינו רוצה בזה שבנו יאכל איסור, ולכך אין מטמין בשבילו, ואולי אפשר לדייק כן גם מה'''רבינו חננאל'''.<br /> <br /> ולדבריהם לא קשה מאומה, אך לרש&quot;י צריך ביאור מה החילוק בין סוגייתנו לסוגיא ביבמות.<br /> <br /> ובפשטות היה מקום לחלק בין אם נותן בידו ממש שנחשב ספיה, לבין אם רק מניח לפניו שלא נחשב לספיה, שרש&quot;י כאן כתב שהאיסור בנותן לידיו, ושם אינו נותן ביד הקטן ממש.<br /> <br /> ===תירוץ שיטת רש&quot;י===<br /> אך היותר נראה לבאר בזה שיש חילוק בין אם מביא הקטן אל האיסור, לבין אם מביא האיסור אל הקטן, שכשמביא את האיסור אל הקטן – במעשהו מעורר את הקטן לראות האיסור ולהתעניין בו וגורם לקטן לאכול את האיסור, [ויותר מזה שהקטן מבין שצריך לעשות משהו עם מה שהביאו לפניו]. אך כשמביא הקטן אל האיסור אינו מראה לקטן את האיסור אלא הקטן מגלה את האיסור לבד, ואינו נחשב שמאכיל את הקטן באיסור. ולכן בגמרא ביבמות וברשב&quot;א שהמקרה הוא שמביא התינוק אל האיסור אין בזה איסור של ספיה לקטן, אך בסוגייתנו מדובר שמביא את האיסור לתינוק ולכן אסר רש&quot;י מצד איסור ספיה.<br /> <br /> ===קושיא על תירוץ זה===<br /> והנה בגמ' לקמן (שבת קכא א) כתבה המשנה אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו מפני ששביתתו עליהן. וביארה הגמרא שמעת מינה: קטן אוכל נבלות - בית דין מצווין עליו להפרישו, אמר רבי יוחנן בקטן העושה לדעת אביו.<br /> <br /> וביארו '''הרשב&quot;א והריטב&quot;א''' שהאיסור של קטן שעושה לדעת אביו הוא מצד איסור ספיה.<br /> <br /> ויש לעיין שלפי מה שנתבאר כל האיסור הוא כשמביא את האיסור לקטן, וכאן הרי אין מביא את המים או האש אל הקטן, ובוודאי שאינו נותן בידו את המים לכבות את האש, וא&quot;כ איזה שייכות יש בין זה לאיסור ספיה.<br /> <br /> ===ביאור רש&quot;י בסוגיית===<br /> אמנם המעיין ברש&quot;י (יבמות קיד א ד&quot;ה בעושה על דעת אביו) וז&quot;ל שהתינוק צופה באביו ורואה שנוח לו בכך ואביו עומד עליו דהוה כאילו הוא מצוהו לעשות אבל הנך מפתחות דרב יצחק לא הודיען שנאבדו שם ולא הכירו בדעתו שנוח לו.<br /> <br /> ומשמע מרש&quot;י שמדובר שהאב צופה בו וצפיה זו הוי כספיה שנחשב שמצווהו לעשות.<br /> <br /> ולאחר העיון בדברי הריטב&quot;א נראה שאף הוא הבין שהכיבוי כאן נחשב כאלו האב אומר לו לאכול, או כמאכילו בידים ממש, וז&quot;ל פירוש שהוא בן דעת ודעתו לעשות נחת רוח לאביו, וכגון שאביו עומד עליו דחשבינן כאילו הוא עושה ברשותו ובמצותו, והא דכו&quot;ע אסור ואפילו באיסורים דרבנן, דאפילו איסורים דרבנן נהי שאין בית דין מצווין להפרישו אסור להכין לו או לומר [לו] שיאכל, וכש&quot;כ שאסור להאכילו בידים כדכתיבנא התם (יבמות קי&quot;ד א'), ומכאן ראיה לדברינו, דהא כיבוי לרבי שמעון דקיי&quot;ל כותיה איסורא דרבנן, ואסור כשהוא עושה לדעת אביו, וכש&quot;כ דאסור להאכילו איסורים דרבנן בידים.<br /> <br /> ===קושיא נוספת מדברי המרדכי ותירוצה===<br /> אך צריך ביאור שהנה '''המרדכי''' (פ' כלל גדול סי' שס&quot;ט) הביא מהר&quot;מ שיש איסור דרבנן לאכול עוגה שעליה אותיות, וכתב על זה במרדכי שלגבי קטן אין לחוש – שקטן אוכל נבילות אין בי&quot;ד מצווים להפרישו היכן שלא ספינן ליה בידים. ובפשטות נראה שמדובר אף בהניח לפני הקטן ולאו דווקא באופן שהקטן לקח את העוגה מעצמו, ואפילו כך לא אסר זה מדין ספיה, [וכן ביאר בספר '''ארחות שבת''' (פרק כד הערה רג) בדבריו].<br /> <br /> אמנם היה מקום לומר שהמרדכי למד בסוגייתנו כשיטת המלוא הרועים שאין בסוגיא כלל שייכות לדיני ספיה, אך אי אפשר לומר כך שה'''מגן אברהם''' הביא דברי המרדכי (בסימן שמ סק&quot;ה), ומאידך בסימן שמג ד הביא את שיטת הרש&quot;י ואם נאמר שהמרדכי חולק על רש&quot;י ולמד הסוגיא כמלוא הרועים א&quot;כ המג&quot;א סתר משנתו שמחד גיסא הביא דברי המרדכי ומאידך הביא את רש&quot;י.<br /> <br /> ואולי אפשר לתרץ על פי מה שכתב ב'''שו&quot;ע הרב''', (סימן שמג י) שיש חילוק בין הלכות שבת לשאר איסורי אכילה, שדבר שאסור בחפצא אסור לתת לפני הקטן, אך לענין שבת שהחשש שמא הקטן יעשה מלאכה מותר לתת לפניו ולא הוי ספיה אף אם יודע שעתיד לעשותה.<br /> [[קטגוריה:תלמוד בבלי]]<br /> [[קטגוריה:מסכת שבת]]<br /> [[קטגוריה:דף צ:]]</div> נ.נ.ד. https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%94_%D7%9C%D7%A7%D7%98%D7%9F&diff=16187 איסור ספיה לקטן 2021-01-11T15:53:39Z <p>נ.נ.ד.: יצירת דף עם התוכן &quot;== שבת דף צ ע&quot;ב == == בענין ספיה לקטן == === ביאור רש&quot;י בסוגיא === כתבה המשנה ר' יהודה אומר אף המוצ...&quot;</p> <hr /> <div>== שבת דף צ ע&quot;ב ==<br /> == בענין ספיה לקטן ==<br /> <br /> === ביאור רש&quot;י בסוגיא ===<br /> כתבה המשנה ר' יהודה אומר אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא, שמצניעין אותו לקטן לשחוק בו, וכתבה על זה הגמרא ותנא קמא סבר לא, מאי טעמא דילמא אכיל ליה.<br /> <br /> וכתב '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה דילמא אכיל) ואפילו למאן דאמר קטן אוכל נבלות אין ב''ד מצויין עליו להפרישו מודה הוא דלא יהבינן ליה בידים דתניא (יבמות דף קד א) לא תאכלום לא תאכילום להזהיר גדולים על הקטנים. וכוונת ר&quot;י לאיסור ספיה, וכ&quot;כ ההגהות אשר&quot;י.<br /> <br /> והנה מקור הדין הוא בגמרא יבמות (דף קיד א) שכתבה שם הגמרא לא תאכלום כי שקץ הם (ויקרא יא) לא תאכילום – ומשמע דהיינו להאכיל ממש, אמנם ממה שכתב רש&quot;י בסוגיין נראה שיש גם איסור להניח לפניו שמא יאכל.<br /> <br /> === תמיהה על דברי הרש&quot;י ===<br /> ויש לדון בזה שהגמרא (יבמות סוף דף קיג ב) מביאה רב יצחק בר ביסנא אירכסו ליה מפתחי דבי מדרשא ברשות הרבים בשבתא אתא לקמיה דרבי פדת אמר ליה זיל דבר טלי וטליא וליטיילו התם דאי משכחי להו מייתי להו (תרגום: ר' יצחק בר ביסנא נאבדו לו מפתחות בית המדרש ברשות הרבים, בשבת בא לפני ר' פדת מאר לו לך קח קטן וקטנה ויטיילו שם ואם ימצאו את המפתחות יביאו אותם), אלמא קסבר קטן אוכל נבלות אין בי''ד מצווין להפרישו, עד כאן הגמרא, ומשמע שמותר להביא הקטן למקום המפתח על אף שיודע שיעבור איסור.<br /> <br /> ויותר מזה כתב '''הרשב&quot;א''' שם שמותר להביא הקטן אל הנבילה על אף שיודעים שיאכל ממנה, ויש לעיין שבפשטות נראה שכל האיסור הוא להאכיל את התינוק אך להניח את האיסור שרי ולא כרש&quot;י שאסר לתת ליד התינוק משום איסור ספיה לקטן.<br /> <br /> === דעת המלוא הרועים החולק על רש&quot;י ===<br /> ובאמת עיין ב'''מלוא הרועים''' שביאר שאין שייכות בין סוגייתנו כלל לאיסור ספיה לקטן, אלא שתנא קמא סבר שאין מצניעים חגב טמא מת לקטן שמא יאכל – מפני שאביו אינו רוצה בזה שבנו יאכל איסור, ולכך אין מטמין בשבילו, ואולי אפשר לדייק כן גם מה'''רבינו חננאל'''.<br /> <br /> ולדבריהם לא קשה מאומה, אך לרש&quot;י צריך ביאור מה החילוק בין סוגייתנו לסוגיא ביבמות.<br /> <br /> ובפשטות היה מקום לחלק בין אם נותן בידו ממש שנחשב ספיה, לבין אם רק מניח לפניו שלא נחשב לספיה, שרש&quot;י כאן כתב שהאיסור בנותן לידיו, ושם אינו נותן ביד הקטן ממש.<br /> <br /> === תירוץ שיטת רש&quot;י ===<br /> אך היותר נראה לבאר בזה שיש חילוק בין אם מביא הקטן אל האיסור, לבין אם מביא האיסור אל הקטן, שכשמביא את האיסור אל הקטן – במעשהו מעורר את הקטן לראות האיסור ולהתעניין בו וגורם לקטן לאכול את האיסור, [ויותר מזה שהקטן מבין שצריך לעשות משהו עם מה שהביאו לפניו]. אך כשמביא הקטן אל האיסור אינו מראה לקטן את האיסור אלא הקטן מגלה את האיסור לבד, ואינו נחשב שמאכיל את הקטן באיסור. ולכן בגמרא ביבמות וברשב&quot;א שהמקרה הוא שמביא התינוק אל האיסור אין בזה איסור של ספיה לקטן, אך בסוגייתנו מדובר שמביא את האיסור לתינוק ולכן אסר רש&quot;י מצד איסור ספיה.<br /> <br /> === קושיא על תירוץ זה ===<br /> והנה בגמ' לקמן (שבת קכא א) כתבה המשנה אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו מפני ששביתתו עליהן. וביארה הגמרא שמעת מינה: קטן אוכל נבלות - בית דין מצווין עליו להפרישו, אמר רבי יוחנן בקטן העושה לדעת אביו.<br /> <br /> וביארו '''הרשב&quot;א והריטב&quot;א''' שהאיסור של קטן שעושה לדעת אביו הוא מצד איסור ספיה.<br /> <br /> ויש לעיין שלפי מה שנתבאר כל האיסור הוא כשמביא את האיסור לקטן, וכאן הרי אין מביא את המים או האש אל הקטן, ובוודאי שאינו נותן בידו את המים לכבות את האש, וא&quot;כ איזה שייכות יש בין זה לאיסור ספיה.<br /> <br /> === ביאור רש&quot;י בסוגיית ===<br /> אמנם המעיין ברש&quot;י (יבמות קיד א ד&quot;ה בעושה על דעת אביו) וז&quot;ל שהתינוק צופה באביו ורואה שנוח לו בכך ואביו עומד עליו דהוה כאילו הוא מצוהו לעשות אבל הנך מפתחות דרב יצחק לא הודיען שנאבדו שם ולא הכירו בדעתו שנוח לו.<br /> <br /> ומשמע מרש&quot;י שמדובר שהאב צופה בו וצפיה זו הוי כספיה שנחשב שמצווהו לעשות.<br /> <br /> ולאחר העיון בדברי הריטב&quot;א נראה שאף הוא הבין שהכיבוי כאן נחשב כאלו האב אומר לו לאכול, או כמאכילו בידים ממש, וז&quot;ל פירוש שהוא בן דעת ודעתו לעשות נחת רוח לאביו, וכגון שאביו עומד עליו דחשבינן כאילו הוא עושה ברשותו ובמצותו, והא דכו&quot;ע אסור ואפילו באיסורים דרבנן, דאפילו איסורים דרבנן נהי שאין בית דין מצווין להפרישו אסור להכין לו או לומר [לו] שיאכל, וכש&quot;כ שאסור להאכילו בידים כדכתיבנא התם (יבמות קי&quot;ד א'), ומכאן ראיה לדברינו, דהא כיבוי לרבי שמעון דקיי&quot;ל כותיה איסורא דרבנן, ואסור כשהוא עושה לדעת אביו, וכש&quot;כ דאסור להאכילו איסורים דרבנן בידים.<br /> <br /> === קושיא נוספת מדברי המרדכי ותירוצה ===<br /> אך צריך ביאור שהנה '''המרדכי''' (פ' כלל גדול סי' שס&quot;ט) הביא מהר&quot;מ שיש איסור דרבנן לאכול עוגה שעליה אותיות, וכתב על זה במרדכי שלגבי קטן אין לחוש – שקטן אוכל נבילות אין בי&quot;ד מצווים להפרישו היכן שלא ספינן ליה בידים. ובפשטות נראה שמדובר אף בהניח לפני הקטן ולאו דווקא באופן שהקטן לקח את העוגה מעצמו, ואפילו כך לא אסר זה מדין ספיה, [וכן ביאר בספר '''ארחות שבת''' (פרק כד הערה רג) בדבריו].<br /> <br /> אמנם היה מקום לומר שהמרדכי למד בסוגייתנו כשיטת המלוא הרועים שאין בסוגיא כלל שייכות לדיני ספיה, אך אי אפשר לומר כך שה'''מגן אברהם''' הביא דברי המרדכי (בסימן שמ סק&quot;ה), ומאידך בסימן שמג ד הביא את שיטת הרש&quot;י ואם נאמר שהמרדכי חולק על רש&quot;י ולמד הסוגיא כמלוא הרועים א&quot;כ המג&quot;א סתר משנתו שמחד גיסא הביא דברי המרדכי ומאידך הביא את רש&quot;י.<br /> <br /> ואולי אפשר לתרץ על פי מה שכתב ב'''שו&quot;ע הרב''', (סימן שמג י) שיש חילוק בין הלכות שבת לשאר איסורי אכילה, שדבר שאסור בחפצא אסור לתת לפני הקטן, אך לענין שבת שהחשש שמא הקטן יעשה מלאכה מותר לתת לפניו ולא הוי ספיה אף אם יודע שעתיד לעשותה.</div> נ.נ.ד. https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%9E%D7%A1%D7%9B%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA&diff=16186 קטגוריה:מסכת שבת 2021-01-11T15:43:59Z <p>נ.נ.ד.: החלפת הדף בתוכן &quot;&lt;br /&gt;{{סרגל ניווט תלמוד|מסכת ברכות|מסכת עירובין}} שבת&quot;</p> <hr /> <div>&lt;br /&gt;{{סרגל ניווט תלמוד|מסכת ברכות|מסכת עירובין}}<br /> [[קטגוריה:תלמוד בבלי|שבת]]</div> נ.נ.ד. https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%9B%D7%9C_%D7%94%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90%D7%99%D7%9D&diff=16185 קטגוריה:כל הנושאים 2021-01-11T15:42:29Z <p>נ.נ.ד.: החלפת הדף בתוכן &quot;&lt;br /&gt;&quot;</p> <hr /> <div>&lt;br /&gt;</div> נ.נ.ד. https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%9B%D7%9C_%D7%94%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90%D7%99%D7%9D&diff=16184 קטגוריה:כל הנושאים 2021-01-11T15:41:57Z <p>נ.נ.ד.: החלפת הדף בתוכן &quot;&lt;br /&gt; קטגוריה:ספיה לקטן קטגוריה:שבת צ:&quot;</p> <hr /> <div>&lt;br /&gt;<br /> [[קטגוריה:ספיה לקטן]]<br /> [[קטגוריה:שבת צ:]]</div> נ.נ.ד. https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%9B%D7%9C_%D7%94%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90%D7%99%D7%9D&diff=16183 קטגוריה:כל הנושאים 2021-01-11T15:40:43Z <p>נ.נ.ד.: </p> <hr /> <div>שבת דף צ ע&quot;ב<br /> <br /> <br /> '''בענין ספיה לקטן'''<br /> <br /> כתבה ה'''משנה''' ר' יהודה אומר אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא, שמצניעין אותו לקטן לשחוק בו, וכתבה על זה ה'''גמרא''' ותנא קמא סבר לא, מאי טעמא דילמא אכיל ליה.<br /> <br /> וכתב '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה דילמא אכיל) ואפילו למאן דאמר קטן אוכל נבלות אין ב&lt;nowiki&gt;''&lt;/nowiki&gt;ד מצויין עליו להפרישו מודה הוא דלא יהבינן ליה בידים דתניא (יבמות דף קד א) לא תאכלום לא תאכילום להזהיר גדולים על הקטנים. וכוונת ר&quot;י לאיסור ספיה, וכ&quot;כ ההגהות אשר&quot;י.<br /> <br /> והנה מקור הדין הוא בגמרא '''יבמות''' (דף קיד א) שכתבה שם הגמרא לא תאכלום כי שקץ הם (ויקרא יא) לא תאכילום – ומשמע דהיינו להאכיל ממש, אמנם ממה שכתב רש&quot;י בסוגיין נראה שיש גם איסור להניח לפניו שמא יאכל.<br /> <br /> ויש לדון בזה שהגמרא (יבמות סוף דף קיג ב) מביאה רב יצחק בר ביסנא אירכסו ליה מפתחי דבי מדרשא ברשות הרבים בשבתא אתא לקמיה דרבי פדת אמר ליה זיל דבר טלי וטליא וליטיילו התם דאי משכחי להו מייתי להו (תרגום: ר' יצחק בר ביסנא נאבדו לו מפתחות בית המדרש ברשות הרבים, בשבת בא לפני ר' פדת מאר לו לך קח קטן וקטנה ויטיילו שם ואם ימצאו את המפתחות יביאו אותם), אלמא קסבר קטן אוכל נבלות אין בי&lt;nowiki&gt;''&lt;/nowiki&gt;ד מצווין להפרישו, עד כאן הגמרא, ומשמע שמותר להביא הקטן למקום המפתח על אף שיודע שיעבור איסור.<br /> <br /> ויותר מזה כתב '''הרשב&quot;א''' שם שמותר להביא הקטן אל הנבילה על אף שיודעים שיאכל ממנה, ויש לעיין שבפשטות נראה שכל האיסור הוא להאכיל את התינוק אך להניח את האיסור שרי ולא כרש&quot;י שאסר לתת ליד התינוק משום איסור ספיה לקטן.<br /> <br /> ובאמת עיין ב'''מלוא הרועים''' שביאר שאין שייכות בין סוגייתנו כלל לאיסור ספיה לקטן, אלא שתנא קמא סבר שאין מצניעים חגב טמא מת לקטן שמא יאכל – מפני שאביו אינו רוצה בזה שבנו יאכל איסור, ולכך אין מטמין בשבילו, ואולי אפשר לדייק כן גם מ'''הרבינו חננאל'''.<br /> <br /> ולדבריהם לא קשה מאומה, אך לרש&quot;י צריך ביאור מה החילוק בין סוגייתנו לסוגיא ביבמות.<br /> <br /> ובפשטות היה מקום לחלק בין אם נותן בידו ממש שנחשב ספיה, לבין אם רק מניח לפניו שלא נחשב לספיה, שרש&quot;י כאן כתב שהאיסור בנותן לידיו, ושם אינו נותן ביד הקטן ממש.<br /> <br /> אך היותר נראה לבאר בזה שיש חילוק בין אם מביא הקטן אל האיסור, לבין אם מביא האיסור אל הקטן, שכשמביא את האיסור אל הקטן – במעשהו מעורר את הקטן לראות האיסור ולהתעניין בו וגורם לקטן לאכול את האיסור, [ויותר מזה שהקטן מבין שצריך לעשות משהו עם מה שהביאו לפניו]. אך כשמביא הקטן אל האיסור אינו מראה לקטן את האיסור אלא הקטן מגלה את האיסור לבד, ואינו נחשב שמאכיל את הקטן באיסור. ולכן בגמרא ביבמות וברשב&quot;א שהמקרה הוא שמביא התינוק אל האיסור אין בזה איסור של ספיה לקטן, אך בסוגייתנו מדובר שמביא את האיסור לתינוק ולכן אסר רש&quot;י מצד איסור ספיה.<br /> <br /> והנה בגמ' לקמן (שבת קכא א) כתבה המשנה אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו מפני ששביתתו עליהן. וביארה הגמרא שמעת מינה: קטן אוכל נבלות - בית דין מצווין עליו להפרישו, אמר רבי יוחנן בקטן העושה לדעת אביו.<br /> <br /> וביארו '''הרשב&quot;א והריטב&quot;א''' שהאיסור של קטן שעושה לדעת אביו הוא מצד איסור ספיה.<br /> <br /> ויש לעיין שלפי מה שנתבאר כל האיסור הוא כשמביא את האיסור לקטן, וכאן הרי אין מביא את המים או האש אל הקטן, ובוודאי שאינו נותן בידו את המים לכבות את האש, וא&quot;כ איזה שייכות יש בין זה לאיסור ספיה.<br /> <br /> אמנם המעיין ברש&quot;י (יבמות קיד א ד&quot;ה בעושה על דעת אביו) וז&quot;ל שהתינוק צופה באביו ורואה שנוח לו בכך ואביו עומד עליו דהוה כאילו הוא מצוהו לעשות אבל הנך מפתחות דרב יצחק לא הודיען שנאבדו שם ולא הכירו בדעתו שנוח לו.<br /> <br /> ומשמע ממרש&quot;י שמדובר שהאב צופה בו וצפיה זו הוי כספיה שנחשב שמצווהו לעשות.<br /> <br /> ולאחר העיון בדברי הריטב&quot;א נראה שאף הוא הבין שהכיבוי כאן נחשב כאלו האב אומר לו לאכול, או כמאכילו בידים ממש, וז&quot;ל פירוש שהוא בן דעת ודעתו לעשות נחת רוח לאביו, וכגון שאביו עומד עליו דחשבינן כאילו הוא עושה ברשותו ובמצותו, והא דכו&quot;ע אסור ואפילו באיסורים דרבנן, דאפילו איסורים דרבנן נהי שאין בית דין מצווין להפרישו אסור להכין לו או לומר [לו] שיאכל, וכש&quot;כ שאסור להאכילו בידים כדכתיבנא התם (יבמות קי&quot;ד א'), ומכאן ראיה לדברינו, דהא כיבוי לרבי שמעון דקיי&quot;ל כותיה איסורא דרבנן, ואסור כשהוא עושה לדעת אביו, וכש&quot;כ דאסור להאכילו איסורים דרבנן בידים.<br /> <br /> אך צריך ביאור שהנה '''המרדכי''' (פ' כלל גדול סי' שס&quot;ט) הביא מהר&quot;מ שיש איסור דרבנן לאכול עוגה שעליה אותיות, וכתב על זה במרדכי שלגבי קטן אין לחוש – שקטן אוכל נבילות אין בי&quot;ד מצווים להפרישו היכן שלא ספינן ליה בידים. ובפשטות נראה שמדובר אף בהניח לפני הקטן ולאו דווקא באופן שהקטן לקח את העוגה מעצמו, ואפילו כך לא אסר זה מדין ספיה, [וכן ביאר בספר '''ארחות שבת''' (פרק כד הערה רג) בדבריו].<br /> <br /> אמנם היה מקום לומר שהמרדכי למד בסוגייתנו כשיטת המלוא הרועים שאין בסוגיא כלל שייכות לדיני ספיה, אך אי אפשר לומר כך ש'''המג&quot; אברהם''' הביא דברי המרדכי (בסימן שמ סק&quot;ה), ומאידך בסימן שמג ד הביא את שיטת הרש&quot;י ואם נאמר שהמרדכי חולק על רש&quot;י ולמד הסוגיא כמלוא הרועים א&quot;כ המג&quot;א סתר משנתו שמחד גיסא הביא דברי המרדכי ומאידך הביא את רש&quot;י.<br /> <br /> ואולי אפשר לתרץ על פי מה שכתב ב'''שו&quot;ע הרב''', (סימן שמג י) שיש חילוק בין הלכות שבת לשאר איסורי אכילה, שדבר שאסור בחפצא אסור לתת לפני הקטן, אך לענין שבת שהחשש שמא הקטן יעשה מלאכה מותר לתת לפניו ולא הוי ספיה אף אם יודע שעתיד לעשותה.<br /> [[קטגוריה:ספיה לקטן]]<br /> [[קטגוריה:שבת צ:]]</div> נ.נ.ד. https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%9E%D7%A1%D7%9B%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA&diff=16182 קטגוריה:מסכת שבת 2021-01-11T15:35:39Z <p>נ.נ.ד.: </p> <hr /> <div>דף צ ע&quot;ב<br /> <br /> <br /> '''בענין ספיה לקטן'''<br /> <br /> כתבה ה'''משנה''' ר' יהודה אומר אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא, שמצניעין אותו לקטן לשחוק בו, וכתבה על זה ה'''גמרא''' ותנא קמא סבר לא, מאי טעמא דילמא אכיל ליה.<br /> <br /> וכתב '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה דילמא אכיל) ואפילו למאן דאמר קטן אוכל נבלות אין ב&lt;nowiki&gt;''&lt;/nowiki&gt;ד מצויין עליו להפרישו מודה הוא דלא יהבינן ליה בידים דתניא (יבמות דף קד א) לא תאכלום לא תאכילום להזהיר גדולים על הקטנים. וכוונת ר&quot;י לאיסור ספיה, וכ&quot;כ ההגהות אשר&quot;י.<br /> <br /> והנה מקור הדין הוא בגמרא '''יבמות''' (דף קיד א) שכתבה שם הגמרא לא תאכלום כי שקץ הם (ויקרא יא) לא תאכילום – ומשמע דהיינו להאכיל ממש, אמנם ממה שכתב רש&quot;י בסוגיין נראה שיש גם איסור להניח לפניו שמא יאכל.<br /> <br /> ויש לדון בזה שהגמרא (יבמות סוף דף קיג ב) מביאה רב יצחק בר ביסנא אירכסו ליה מפתחי דבי מדרשא ברשות הרבים בשבתא אתא לקמיה דרבי פדת אמר ליה זיל דבר טלי וטליא וליטיילו התם דאי משכחי להו מייתי להו (תרגום: ר' יצחק בר ביסנא נאבדו לו מפתחות בית המדרש ברשות הרבים, בשבת בא לפני ר' פדת מאר לו לך קח קטן וקטנה ויטיילו שם ואם ימצאו את המפתחות יביאו אותם), אלמא קסבר קטן אוכל נבלות אין בי&lt;nowiki&gt;''&lt;/nowiki&gt;ד מצווין להפרישו, עד כאן הגמרא, ומשמע שמותר להביא הקטן למקום המפתח על אף שיודע שיעבור איסור.<br /> <br /> ויותר מזה כתב '''הרשב&quot;א''' שם שמותר להביא הקטן אל הנבילה על אף שיודעים שיאכל ממנה, ויש לעיין שבפשטות נראה שכל האיסור הוא להאכיל את התינוק אך להניח את האיסור שרי ולא כרש&quot;י שאסר לתת ליד התינוק משום איסור ספיה לקטן.<br /> <br /> ובאמת עיין ב'''מלוא הרועים''' שביאר שאין שייכות בין סוגייתנו כלל לאיסור ספיה לקטן, אלא שתנא קמא סבר שאין מצניעים חגב טמא מת לקטן שמא יאכל – מפני שאביו אינו רוצה בזה שבנו יאכל איסור, ולכך אין מטמין בשבילו, ואולי אפשר לדייק כן גם מ'''הרבינו חננאל'''.<br /> <br /> ולדבריהם לא קשה מאומה, אך לרש&quot;י צריך ביאור מה החילוק בין סוגייתנו לסוגיא ביבמות.<br /> <br /> ובפשטות היה מקום לחלק בין אם נותן בידו ממש שנחשב ספיה, לבין אם רק מניח לפניו שלא נחשב לספיה, שרש&quot;י כאן כתב שהאיסור בנותן לידיו, ושם אינו נותן ביד הקטן ממש.<br /> <br /> אך היותר נראה לבאר בזה שיש חילוק בין אם מביא הקטן אל האיסור, לבין אם מביא האיסור אל הקטן, שכשמביא את האיסור אל הקטן – במעשהו מעורר את הקטן לראות האיסור ולהתעניין בו וגורם לקטן לאכול את האיסור, [ויותר מזה שהקטן מבין שצריך לעשות משהו עם מה שהביאו לפניו]. אך כשמביא הקטן אל האיסור אינו מראה לקטן את האיסור אלא הקטן מגלה את האיסור לבד, ואינו נחשב שמאכיל את הקטן באיסור. ולכן בגמרא ביבמות וברשב&quot;א שהמקרה הוא שמביא התינוק אל האיסור אין בזה איסור של ספיה לקטן, אך בסוגייתנו מדובר שמביא את האיסור לתינוק ולכן אסר רש&quot;י מצד איסור ספיה.<br /> <br /> והנה בגמ' לקמן (שבת קכא א) כתבה המשנה אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו מפני ששביתתו עליהן. וביארה הגמרא שמעת מינה: קטן אוכל נבלות - בית דין מצווין עליו להפרישו, אמר רבי יוחנן בקטן העושה לדעת אביו.<br /> <br /> וביארו '''הרשב&quot;א והריטב&quot;א''' שהאיסור של קטן שעושה לדעת אביו הוא מצד איסור ספיה.<br /> <br /> ויש לעיין שלפי מה שנתבאר כל האיסור הוא כשמביא את האיסור לקטן, וכאן הרי אין מביא את המים או האש אל הקטן, ובוודאי שאינו נותן בידו את המים לכבות את האש, וא&quot;כ איזה שייכות יש בין זה לאיסור ספיה.<br /> <br /> אמנם המעיין ברש&quot;י (יבמות קיד א ד&quot;ה בעושה על דעת אביו) וז&quot;ל שהתינוק צופה באביו ורואה שנוח לו בכך ואביו עומד עליו דהוה כאילו הוא מצוהו לעשות אבל הנך מפתחות דרב יצחק לא הודיען שנאבדו שם ולא הכירו בדעתו שנוח לו.<br /> <br /> ומשמע ממרש&quot;י שמדובר שהאב צופה בו וצפיה זו הוי כספיה שנחשב שמצווהו לעשות.<br /> <br /> ולאחר העיון בדברי הריטב&quot;א נראה שאף הוא הבין שהכיבוי כאן נחשב כאלו האב אומר לו לאכול, או כמאכילו בידים ממש, וז&quot;ל פירוש שהוא בן דעת ודעתו לעשות נחת רוח לאביו, וכגון שאביו עומד עליו דחשבינן כאילו הוא עושה ברשותו ובמצותו, והא דכו&quot;ע אסור ואפילו באיסורים דרבנן, דאפילו איסורים דרבנן נהי שאין בית דין מצווין להפרישו אסור להכין לו או לומר [לו] שיאכל, וכש&quot;כ שאסור להאכילו בידים כדכתיבנא התם (יבמות קי&quot;ד א'), ומכאן ראיה לדברינו, דהא כיבוי לרבי שמעון דקיי&quot;ל כותיה איסורא דרבנן, ואסור כשהוא עושה לדעת אביו, וכש&quot;כ דאסור להאכילו איסורים דרבנן בידים.<br /> <br /> אך צריך ביאור שהנה '''המרדכי''' (פ' כלל גדול סי' שס&quot;ט) הביא מהר&quot;מ שיש איסור דרבנן לאכול עוגה שעליה אותיות, וכתב על זה במרדכי שלגבי קטן אין לחוש – שקטן אוכל נבילות אין בי&quot;ד מצווים להפרישו היכן שלא ספינן ליה בידים. ובפשטות נראה שמדובר אף בהניח לפני הקטן ולאו דווקא באופן שהקטן לקח את העוגה מעצמו, ואפילו כך לא אסר זה מדין ספיה, [וכן ביאר בספר '''ארחות שבת''' (פרק כד הערה רג) בדבריו].<br /> <br /> אמנם היה מקום לומר שהמרדכי למד בסוגייתנו כשיטת המלוא הרועים שאין בסוגיא כלל שייכות לדיני ספיה, אך אי אפשר לומר כך ש'''המג&quot; אברהם''' הביא דברי המרדכי (בסימן שמ סק&quot;ה), ומאידך בסימן שמג ד הביא את שיטת הרש&quot;י ואם נאמר שהמרדכי חולק על רש&quot;י ולמד הסוגיא כמלוא הרועים א&quot;כ המג&quot;א סתר משנתו שמחד גיסא הביא דברי המרדכי ומאידך הביא את רש&quot;י.<br /> <br /> ואולי אפשר לתרץ על פי מה שכתב ב'''שו&quot;ע הרב''', (סימן שמג י) שיש חילוק בין הלכות שבת לשאר איסורי אכילה, שדבר שאסור בחפצא אסור לתת לפני הקטן, אך לענין שבת שהחשש שמא הקטן יעשה מלאכה מותר לתת לפניו ולא הוי ספיה אף אם יודע שעתיד לעשותה.{{סרגל ניווט תלמוד|מסכת ברכות|מסכת עירובין}}<br /> [[קטגוריה:תלמוד בבלי|שבת]]<br /> [[קטגוריה:דף צ:]]<br /> [[קטגוריה:ספיה לקטן]]</div> נ.נ.ד. https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%9E%D7%A1%D7%9B%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA&diff=16181 קטגוריה:מסכת שבת 2021-01-11T15:32:23Z <p>נ.נ.ד.: </p> <hr /> <div>דף צ ע&quot;ב<br /> <br /> <br /> '''בענין ספיה לקטן'''<br /> <br /> כתבה ה'''משנה''' ר' יהודה אומר אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא, שמצניעין אותו לקטן לשחוק בו, וכתבה על זה ה'''גמרא''' ותנא קמא סבר לא, מאי טעמא דילמא אכיל ליה.<br /> <br /> וכתב '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה דילמא אכיל) ואפילו למאן דאמר קטן אוכל נבלות אין ב&lt;nowiki&gt;''&lt;/nowiki&gt;ד מצויין עליו להפרישו מודה הוא דלא יהבינן ליה בידים דתניא (יבמות דף קד א) לא תאכלום לא תאכילום להזהיר גדולים על הקטנים. וכוונת ר&quot;י לאיסור ספיה, וכ&quot;כ ההגהות אשר&quot;י.<br /> <br /> והנה מקור הדין הוא בגמרא '''יבמות''' (דף קיד א) שכתבה שם הגמרא לא תאכלום כי שקץ הם (ויקרא יא) לא תאכילום – ומשמע דהיינו להאכיל ממש, אמנם ממה שכתב רש&quot;י בסוגיין נראה שיש גם איסור להניח לפניו שמא יאכל.<br /> <br /> ויש לדון בזה שהגמרא (יבמות סוף דף קיג ב) מביאה רב יצחק בר ביסנא אירכסו ליה מפתחי דבי מדרשא ברשות הרבים בשבתא אתא לקמיה דרבי פדת אמר ליה זיל דבר טלי וטליא וליטיילו התם דאי משכחי להו מייתי להו (תרגום: ר' יצחק בר ביסנא נאבדו לו מפתחות בית המדרש ברשות הרבים, בשבת בא לפני ר' פדת מאר לו לך קח קטן וקטנה ויטיילו שם ואם ימצאו את המפתחות יביאו אותם), אלמא קסבר קטן אוכל נבלות אין בי&lt;nowiki&gt;''&lt;/nowiki&gt;ד מצווין להפרישו, עד כאן הגמרא, ומשמע שמותר להביא הקטן למקום המפתח על אף שיודע שיעבור איסור.<br /> <br /> ויותר מזה כתב '''הרשב&quot;א''' שם שמותר להביא הקטן אל הנבילה על אף שיודעים שיאכל ממנה, ויש לעיין שבפשטות נראה שכל האיסור הוא להאכיל את התינוק אך להניח את האיסור שרי ולא כרש&quot;י שאסר לתת ליד התינוק משום איסור ספיה לקטן.<br /> <br /> ובאמת עיין ב'''מלוא הרועים''' שביאר שאין שייכות בין סוגייתנו כלל לאיסור ספיה לקטן, אלא שתנא קמא סבר שאין מצניעים חגב טמא מת לקטן שמא יאכל – מפני שאביו אינו רוצה בזה שבנו יאכל איסור, ולכך אין מטמין בשבילו, ואולי אפשר לדייק כן גם מ'''הרבינו חננאל'''.<br /> <br /> ולדבריהם לא קשה מאומה, אך לרש&quot;י צריך ביאור מה החילוק בין סוגייתנו לסוגיא ביבמות.<br /> <br /> ובפשטות היה מקום לחלק בין אם נותן בידו ממש שנחשב ספיה, לבין אם רק מניח לפניו שלא נחשב לספיה, שרש&quot;י כאן כתב שהאיסור בנותן לידיו, ושם אינו נותן ביד הקטן ממש.<br /> <br /> אך היותר נראה לבאר בזה שיש חילוק בין אם מביא הקטן אל האיסור, לבין אם מביא האיסור אל הקטן, שכשמביא את האיסור אל הקטן – במעשהו מעורר את הקטן לראות האיסור ולהתעניין בו וגורם לקטן לאכול את האיסור, [ויותר מזה שהקטן מבין שצריך לעשות משהו עם מה שהביאו לפניו]. אך כשמביא הקטן אל האיסור אינו מראה לקטן את האיסור אלא הקטן מגלה את האיסור לבד, ואינו נחשב שמאכיל את הקטן באיסור. ולכן בגמרא ביבמות וברשב&quot;א שהמקרה הוא שמביא התינוק אל האיסור אין בזה איסור של ספיה לקטן, אך בסוגייתנו מדובר שמביא את האיסור לתינוק ולכן אסר רש&quot;י מצד איסור ספיה.<br /> <br /> והנה בגמ' לקמן (שבת קכא א) כתבה המשנה אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו מפני ששביתתו עליהן. וביארה הגמרא שמעת מינה: קטן אוכל נבלות - בית דין מצווין עליו להפרישו, אמר רבי יוחנן בקטן העושה לדעת אביו.<br /> <br /> וביארו '''הרשב&quot;א והריטב&quot;א''' שהאיסור של קטן שעושה לדעת אביו הוא מצד איסור ספיה.<br /> <br /> ויש לעיין שלפי מה שנתבאר כל האיסור הוא כשמביא את האיסור לקטן, וכאן הרי אין מביא את המים או האש אל הקטן, ובוודאי שאינו נותן בידו את המים לכבות את האש, וא&quot;כ איזה שייכות יש בין זה לאיסור ספיה.<br /> <br /> אמנם המעיין ברש&quot;י (יבמות קיד א ד&quot;ה בעושה על דעת אביו) וז&quot;ל שהתינוק צופה באביו ורואה שנוח לו בכך ואביו עומד עליו דהוה כאילו הוא מצוהו לעשות אבל הנך מפתחות דרב יצחק לא הודיען שנאבדו שם ולא הכירו בדעתו שנוח לו.<br /> <br /> ומשמע ממרש&quot;י שמדובר שהאב צופה בו וצפיה זו הוי כספיה שנחשב שמצווהו לעשות.<br /> <br /> ולאחר העיון בדברי הריטב&quot;א נראה שאף הוא הבין שהכיבוי כאן נחשב כאלו האב אומר לו לאכול, או כמאכילו בידים ממש, וז&quot;ל פירוש שהוא בן דעת ודעתו לעשות נחת רוח לאביו, וכגון שאביו עומד עליו דחשבינן כאילו הוא עושה ברשותו ובמצותו, והא דכו&quot;ע אסור ואפילו באיסורים דרבנן, דאפילו איסורים דרבנן נהי שאין בית דין מצווין להפרישו אסור להכין לו או לומר [לו] שיאכל, וכש&quot;כ שאסור להאכילו בידים כדכתיבנא התם (יבמות קי&quot;ד א'), ומכאן ראיה לדברינו, דהא כיבוי לרבי שמעון דקיי&quot;ל כותיה איסורא דרבנן, ואסור כשהוא עושה לדעת אביו, וכש&quot;כ דאסור להאכילו איסורים דרבנן בידים.<br /> <br /> אך צריך ביאור שהנה '''המרדכי''' (פ' כלל גדול סי' שס&quot;ט) הביא מהר&quot;מ שיש איסור דרבנן לאכול עוגה שעליה אותיות, וכתב על זה במרדכי שלגבי קטן אין לחוש – שקטן אוכל נבילות אין בי&quot;ד מצווים להפרישו היכן שלא ספינן ליה בידים. ובפשטות נראה שמדובר אף בהניח לפני הקטן ולאו דווקא באופן שהקטן לקח את העוגה מעצמו, ואפילו כך לא אסר זה מדין ספיה, [וכן ביאר בספר '''ארחות שבת''' (פרק כד הערה רג) בדבריו].<br /> <br /> אמנם היה מקום לומר שהמרדכי למד בסוגייתנו כשיטת המלוא הרועים שאין בסוגיא כלל שייכות לדיני ספיה, אך אי אפשר לומר כך ש'''המג&quot; אברהם''' הביא דברי המרדכי (בסימן שמ סק&quot;ה), ומאידך בסימן שמג ד הביא את שיטת הרש&quot;י ואם נאמר שהמרדכי חולק על רש&quot;י ולמד הסוגיא כמלוא הרועים א&quot;כ המג&quot;א סתר משנתו שמחד גיסא הביא דברי המרדכי ומאידך הביא את רש&quot;י.<br /> <br /> ואולי אפשר לתרץ על פי מה שכתב ב'''שו&quot;ע הרב''', (סימן שמג י) שיש חילוק בין הלכות שבת לשאר איסורי אכילה, שדבר שאסור בחפצא אסור לתת לפני הקטן, אך לענין שבת שהחשש שמא הקטן יעשה מלאכה מותר לתת לפניו ולא הוי ספיה אף אם יודע שעתיד לעשותה.{{סרגל ניווט תלמוד|מסכת ברכות|מסכת עירובין}}<br /> [[קטגוריה:תלמוד בבלי|ש]]</div> נ.נ.ד. https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%9E%D7%A1%D7%9B%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA&diff=16180 קטגוריה:מסכת שבת 2021-01-11T15:25:00Z <p>נ.נ.ד.: </p> <hr /> <div>דף צ ע&quot;ב<br /> <br /> <br /> '''בענין ספיה לקטן'''<br /> <br /> כתבה המשנה ר' יהודה אומר אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא, שמצניעין אותו לקטן לשחוק בו, וכתבה על זה הגמרא ותנא קמא סבר לא, מאי טעמא דילמא אכיל ליה.<br /> <br /> וכתב רש&quot;י (ד&quot;ה דילמא אכיל) ואפילו למאן דאמר קטן אוכל נבלות אין ב&lt;nowiki&gt;''&lt;/nowiki&gt;ד מצויין עליו להפרישו מודה הוא דלא יהבינן ליה בידים דתניא (יבמות דף קד א) לא תאכלום לא תאכילום להזהיר גדולים על הקטנים. וכוונת ר&quot;י לאיסור ספיה, וכ&quot;כ ההגהות אשר&quot;י.<br /> <br /> והנה מקור הדין הוא בגמרא יבמות (קיד א) שכתבה שם הגמרא לא תאכלום כי שקץ הם (ויקרא יא) לא תאכילום – ומשמע דהיינו להאכיל ממש, אמנם ממה שכתב רש&quot;י בסוגיין נראה שיש גם איסור להניח לפניו שמא יאכל.<br /> <br /> ויש לדון בזה שהגמרא (יבמות סוף דף קיג ב) מביאה רב יצחק בר ביסנא אירכסו ליה מפתחי דבי מדרשא ברשות הרבים בשבתא אתא לקמיה דרבי פדת אמר ליה זיל דבר טלי וטליא וליטיילו התם דאי משכחי להו מייתי להו (תרגום: ר' יצחק בר ביסנא נאבדו לו מפתחות בית המדרש ברשות הרבים, בשבת בא לפני ר' פדת מאר לו לך קח קטן וקטנה ויטיילו שם ואם ימצאו את המפתחות יביאו אותם), אלמא קסבר קטן אוכל נבלות אין בי&lt;nowiki&gt;''&lt;/nowiki&gt;ד מצווין להפרישו, עד כאן הגמרא, ומשמע שמותר להביא הקטן למקום המפתח על אף שיודע שיעבור איסור.<br /> <br /> ויותר מזה כתב הרשב&quot;א שם שמותר להביא הקטן אל הנבילה על אף שיודעים שיאכל ממנה, ויש לעיין שבפשטות נראה שכל האיסור הוא להאכיל את התינוק אך להניח את האיסור שרי ולא כרש&quot;י שאסר לתת ליד התינוק משום איסור ספיה לקטן.<br /> <br /> ובאמת עיין במלוא הרועים שביאר שאין שייכות בין סוגייתנו כלל לאיסור ספיה לקטן, אלא שתנא קמא סבר שאין מצניעים חגב טמא מת לקטן שמא יאכל – מפני שאביו אינו רוצה בזה שבנו יאכל איסור, ולכך אין מטמין בשבילו, ואולי אפשר לדייק כן גם מהרבינו חננאל.<br /> <br /> ולדבריהם לא קשה מאומה, אך לרש&quot;י צריך ביאור מה החילוק בין סוגייתנו לסוגיא ביבמות.<br /> <br /> ובפשטות היה מקום לחלק בין אם נותן בידו ממש שנחשב ספיה, לבין אם רק מניח לפניו שלא נחשב לספיה, שרש&quot;י כאן כתב שהאיסור בנותן לידיו, ושם אינו נותן ביד הקטן ממש.<br /> <br /> אך היותר נראה לבאר בזה שיש חילוק בין אם מביא הקטן אל האיסור, לבין אם מביא האיסור אל הקטן, שכשמביא את האיסור אל הקטן – במעשהו מעורר את הקטן לראות האיסור ולהתעניין בו וגורם לקטן לאכול את האיסור, [ויותר מזה שהקטן מבין שצריך לעשות משהו עם מה שהביאו לפניו]. אך כשמביא הקטן אל האיסור אינו מראה לקטן את האיסור אלא הקטן מגלה את האיסור לבד, ואינו נחשב שמאכיל את הקטן באיסור. ולכן בגמרא ביבמות וברשב&quot;א שהמקרה הוא שמביא התינוק אל האיסור אין בזה איסור של ספיה לקטן, אך בסוגייתנו מדובר שמביא את האיסור לתינוק ולכן אסר רש&quot;י מצד איסור ספיה.<br /> <br /> והנה בגמ' לקמן (שבת קכא א) כתבה המשנה אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו מפני ששביתתו עליהן. וביארה הגמרא שמעת מינה: קטן אוכל נבלות - בית דין מצווין עליו להפרישו, אמר רבי יוחנן בקטן העושה לדעת אביו.<br /> <br /> וביארו הרשב&quot;א והריטב&quot;א שהאיסור של קטן שעושה לדעת אביו הוא מצד איסור ספיה.<br /> <br /> ויש לעיין שלפי מה שנתבאר כל האיסור הוא כשמביא את האיסור לקטן, וכאן הרי אין מביא את המים או האש אל הקטן, ובוודאי שאינו נותן בידו את המים לכבות את האש, וא&quot;כ איזה שייכות יש בין זה לאיסור ספיה.<br /> <br /> אמנם המעיין ברש&quot;י (יבמות קיד א ד&quot;ה בעושה על דעת אביו) וז&quot;ל שהתינוק צופה באביו ורואה שנוח לו בכך ואביו עומד עליו דהוה כאילו הוא מצוהו לעשות אבל הנך מפתחות דרב יצחק לא הודיען שנאבדו שם ולא הכירו בדעתו שנוח לו.<br /> <br /> ומשמע ממרש&quot;י שמדובר שהאב צופה בו וצפיה זו הוי כספיה שנחשב שמצווהו לעשות.<br /> <br /> ולאחר העיון בדברי הריטב&quot;א נראה שאף הוא הבין שהכיבוי כאן נחשב כאלו האב אומר לו לאכול, או כמאכילו בידים ממש, וז&quot;ל פירוש שהוא בן דעת ודעתו לעשות נחת רוח לאביו, וכגון שאביו עומד עליו דחשבינן כאילו הוא עושה ברשותו ובמצותו, והא דכו&quot;ע אסור ואפילו באיסורים דרבנן, דאפילו איסורים דרבנן נהי שאין בית דין מצווין להפרישו אסור להכין לו או לומר [לו] שיאכל, וכש&quot;כ שאסור להאכילו בידים כדכתיבנא התם (יבמות קי&quot;ד א'), ומכאן ראיה לדברינו, דהא כיבוי לרבי שמעון דקיי&quot;ל כותיה איסורא דרבנן, ואסור כשהוא עושה לדעת אביו, וכש&quot;כ דאסור להאכילו איסורים דרבנן בידים.<br /> <br /> אך צריך ביאור שהנה המרדכי (פ' כלל גדול סי' שס&quot;ט) הביא מהר&quot;מ שיש איסור דרבנן לאכול עוגה שעליה אותיות, וכתב על זה במרדכי שלגבי קטן אין לחוש – שקטן אוכל נבילות אין בי&quot;ד מצווים להפרישו היכן שלא ספינן ליה בידים. ובפשטות נראה שמדובר אף בהניח לפני הקטן ולאו דווקא באופן שהקטן לקח את העוגה מעצמו, ואפילו כך לא אסר זה מדין ספיה, [וכן ביאר בספר ארחות שבת (פרק כד הערה רג) בדבריו].<br /> <br /> אמנם היה מקום לומר שהמרדכי למד בסוגייתנו כשיטת המלוא הרועים שאין בסוגיא כלל שייכות לדיני ספיה, אך אי אפשר לומר כך שהמג&quot;א הביא דברי המרדכי (בסימן שמ סק&quot;ה), ומאידך בסימן שמג ד הביא את שיטת הרש&quot;י ואם נאמר שהמרדכי חולק על רש&quot;י ולמד הסוגיא כמלוא הרועים א&quot;כ המג&quot;א סתר משנתו שמחד גיסא הביא דברי המרדכי ומאידך הביא את רש&quot;י.<br /> <br /> ואולי אפשר לתרץ על פי מה שכתב בשו&quot;ע הרב, (סימן שמג י) שיש חילוק בין הלכות שבת לשאר איסורי אכילה, שדבר שאסור בחפצא אסור לתת לפני הקטן, אך לענין שבת שהחשש שמא הקטן יעשה מלאכה מותר לתת לפניו ולא הוי ספיה אף אם יודע שעתיד לעשותה.{{סרגל ניווט תלמוד|מסכת ברכות|מסכת עירובין}}<br /> [[קטגוריה:תלמוד בבלי|ש]]</div> נ.נ.ד.