ויקיסוגיה - תרומות המשתמש [he]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-06-02T06:08:43Z

נתן צבי יונגריס: /* שיטת הרשב"א ודעימיה */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

'''ראיות לשיטתו'''

'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא לפי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

כתב ר' ירוחם ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 תולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) נ"ט בר נ"ט מותר רק בעלייה ואילו בבישול וצלייה צריך שלושה נטי"ם.

לכן תבשיל שהתבשל בקדרה של בשר כיוון שאוכלים את כל התכולה יש רק שני נטי"ם, בשר- סיר- תבשיל, שאותו אין לאכול עם חלב.

לעומת זאת אם בישלו ירקות בסיר חלבי כיוון שאוכלים רק את הירקות יש שלושה נותני טעם, חלב-סיר-מים-ירקות מותר לאכול את הירקות עם בשר.(ובתנאי שלא תיכננו לאוכלם עם חלב)

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

והקשה על שיטתו '''הבי"ו''', שלוש קושיות:

א. לפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שצריך להסיר עד היכן שקיבל את טעם האיסור ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ב. על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ג. אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 מ"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח, מדין נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים והדגים עם חלב.

אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב, אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה ==

ישנה מחלוקת ראשונים האם מותר לעשות נ"ט בר נ"ט לכתחילה.

דעת '''הסמ"ק''' שנ"ט בר נ"ט אסור לכתחילה וסברתו שהגמ' נקטה לשון דיעבד (דגים שעלו בקערה) וכ"פ '''הגה"מ, רבינו ירוחם וספר התרומה אליבא דהרמ"א'''.

ודעת '''ספר התרומה אליבא דהבי"ו''' שנ"ט בר נ"ט מותר לכתחילה.

[[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|'''בבדק הבית''']] כתב רבי יוסף קארו שמותר לכתחילה לעשות נ"ט בר נ"ט, '''ובשולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90|יורה דעה צה, א]) כתב בלשון דיעבד (היינו אם כבר בושל).

ונחלקו האחרונים מה פסיקתו, האם מותר לתכנן זאת מראש או רק אם כבר התבשלו.

'''הש"ך''' פסק כמשמע בשולחן ערוך שרק אם בושל.

'''והרב עובדיה יוסף''' ([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]]) כתב שאומנם בשו"ע משמע שלכתחילה אסור, אך מכיוון שבבדק הבית כתב להתיר. משמע שחזר בו ויש להתיר.

אף למי שסובר שהשו"ע נכתב לאחר בדק הבית, היה לו לכתוב במפורש שחזר בו מבדק הבית, לכן מסתבר שהשו"ע מתיר לכתחילה והוא רק כתב את לשון הרמב"ם כדרכו במקומות רבים.

'''והרמ"א''' כתב [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|בדרכי משה]] שגם עליה של דגים בקערה (שאותם הוא מתיר עם חלב) זה רק אם עלו אבל לתכנן אסור.
ובישול וצלייה מותר בדיעבד רק אם עירבב כבר עם החלב.

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-06-02T06:01:03Z

נתן צבי יונגריס: /* שיטת רבינו ירוחם */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

'''ראיות לשיטתו'''

'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

כתב ר' ירוחם ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 תולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) נ"ט בר נ"ט מותר רק בעלייה ואילו בבישול וצלייה צריך שלושה נטי"ם.

לכן תבשיל שהתבשל בקדרה של בשר כיוון שאוכלים את כל התכולה יש רק שני נטי"ם, בשר- סיר- תבשיל, שאותו אין לאכול עם חלב.

לעומת זאת אם בישלו ירקות בסיר חלבי כיוון שאוכלים רק את הירקות יש שלושה נותני טעם, חלב-סיר-מים-ירקות מותר לאכול את הירקות עם בשר.(ובתנאי שלא תיכננו לאוכלם עם חלב)

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

והקשה על שיטתו '''הבי"ו''', שלוש קושיות:

א. לפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שצריך להסיר עד היכן שקיבל את טעם האיסור ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ב. על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ג. אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 מ"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח, מדין נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים והדגים עם חלב.

אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב, אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה ==

ישנה מחלוקת ראשונים האם מותר לעשות נ"ט בר נ"ט לכתחילה.

דעת '''הסמ"ק''' שנ"ט בר נ"ט אסור לכתחילה וסברתו שהגמ' נקטה לשון דיעבד (דגים שעלו בקערה) וכ"פ '''הגה"מ, רבינו ירוחם וספר התרומה אליבא דהרמ"א'''.

ודעת '''ספר התרומה אליבא דהבי"ו''' שנ"ט בר נ"ט מותר לכתחילה.

[[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|'''בבדק הבית''']] כתב רבי יוסף קארו שמותר לכתחילה לעשות נ"ט בר נ"ט, '''ובשולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90|יורה דעה צה, א]) כתב בלשון דיעבד (היינו אם כבר בושל).

ונחלקו האחרונים מה פסיקתו, האם מותר לתכנן זאת מראש או רק אם כבר התבשלו.

'''הש"ך''' פסק כמשמע בשולחן ערוך שרק אם בושל.

'''והרב עובדיה יוסף''' ([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]]) כתב שאומנם בשו"ע משמע שלכתחילה אסור, אך מכיוון שבבדק הבית כתב להתיר. משמע שחזר בו ויש להתיר.

אף למי שסובר שהשו"ע נכתב לאחר בדק הבית, היה לו לכתוב במפורש שחזר בו מבדק הבית, לכן מסתבר שהשו"ע מתיר לכתחילה והוא רק כתב את לשון הרמב"ם כדרכו במקומות רבים.

'''והרמ"א''' כתב [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|בדרכי משה]] שגם עליה של דגים בקערה (שאותם הוא מתיר עם חלב) זה רק אם עלו אבל לתכנן אסור.
ובישול וצלייה מותר בדיעבד רק אם עירבב כבר עם החלב.

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-06-01T19:57:04Z

נתן צבי יונגריס: /* יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

'''ראיות לשיטתו'''

'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

כתב ר' ירוחם ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 תולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) נ"ט בר נ"ט מותר רק בעלייה ואילו בבישול וצלייה צריך שלושה נטי"ם.

לכן תבשיל שהתבשל בקדרה של בשר כיוון שאוכלים את כל התכולה יש רק שני נטי"ם, בשר- סיר- תבשיל, שאותו אין לאכול עם חלב.

לעומת זאת אם בישלו ירקות בסיר חלבי כיוון שאוכלים רק את הירקות יש שלושה נותני טעם, חלב-סיר-מים-ירקות מותר לאכול את הירקות עם בשר.(ובתנאי שלא תיכננו לאוכלם עם חלב)

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

והקשה על שיטתו '''הבי"ו''', שלוש קושיות:

א. לפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שצריך להסיר עד היכן שקיבל את טעם האיסור ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ב. על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ג. אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח, מדין נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים והדגים עם חלב.

אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב, אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה ==

ישנה מחלוקת ראשונים האם מותר לעשות נ"ט בר נ"ט לכתחילה.

דעת '''הסמ"ק''' שנ"ט בר נ"ט אסור לכתחילה וסברתו שהגמ' נקטה לשון דיעבד (דגים שעלו בקערה) וכ"פ '''הגה"מ, רבינו ירוחם וספר התרומה אליבא דהרמ"א'''.

ודעת '''ספר התרומה אליבא דהבי"ו''' שנ"ט בר נ"ט מותר לכתחילה.

[[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|'''בבדק הבית''']] כתב רבי יוסף קארו שמותר לכתחילה לעשות נ"ט בר נ"ט, '''ובשולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90|יורה דעה צה, א]) כתב בלשון דיעבד (היינו אם כבר בושל).

ונחלקו האחרונים מה פסיקתו, האם מותר לתכנן זאת מראש או רק אם כבר התבשלו.

'''הש"ך''' פסק כמשמע בשולחן ערוך שרק אם בושל.

'''והרב עובדיה יוסף''' ([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]]) כתב שאומנם בשו"ע משמע שלכתחילה אסור, אך מכיוון שבבדק הבית כתב להתיר. משמע שחזר בו ויש להתיר.

אף למי שסובר שהשו"ע נכתב לאחר בדק הבית, היה לו לכתוב במפורש שחזר בו מבדק הבית, לכן מסתבר שהשו"ע מתיר לכתחילה והוא רק כתב את לשון הרמב"ם כדרכו במקומות רבים.

'''והרמ"א''' כתב [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|בדרכי משה]] שגם עליה של דגים בקערה (שאותם הוא מתיר עם חלב) זה רק אם עלו אבל לתכנן אסור.
ובישול וצלייה מותר בדיעבד רק אם עירבב כבר עם החלב.

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-06-01T19:56:08Z

נתן צבי יונגריס: פסקה חדשה: דרכי משה הקצר יורה דעה סימן צה

==דוגמאות נוספות לנ"ט בר נ"ט דהיתירא==
א) כעיקרון, קדירה שבלועה מטעם איסור שהיה פגום מראש, נאסרת שמא יבשלו בה דבר שהאיסור ייתן בו טעם לשבח. '''רמ"א''' (יו"ד קג,ב, גר"א שם), אך סייג ה'''רמ"א''' שכף שבלועה מאיסור פגום- שטבל בתבשיל רותח, לא נאסרה הקדירה שהתבשיל בתוכה, שהטעם לא אסר את התבשיל ולכן הוא נחשב טעם היתירא שנקלש שלא ממשיך לקדירה. (ד"מ, תו"ח, או"ה, ש"ך, ט"ז, כרתי, ועיין בט"ז ו שלאו דווקא כשהאיסור היה פגום מעיקרו, כל עוד הוא פוגם את התבשיל השני) [[משתמש:אריה.ג|אריה ג]] 21:42, 5 באפריל 2016 (IDT)

ב) לעניין חמץ: בהגעלת גיעולי נכרים צריך שיהיה במים פי שישים מהכלי או שהכלי לא יהיה בן יומו, מכיוון שהטעם הבלוע בסיר יצא למים ויחזור לכלי. אך לגבי פסח כתב השו"ע(או"ח תנב, א) שאין צריך להקפיד על כך קודם שהגיע זמן איסור חמץ(שעה חמישית בי"ד ניסן), הטעם לכך הוא מפני שהוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא, שהרי הכלי פולט טעם למים והמים נותנים טעם בחזרה בכלי, יוצא שטעם החמץ הוא נ"ט בר נ"ט ואינו אוסר. (והרמ"א לא הגיה עליו ואפשר לדייק שאפילו לא חוזר וניעור בפסח למנהג אשכנז).
ידידיהסטרוק 13:23, 7 באפריל 2016 (IDT)

==נ"ט בר נ"ט באוכלין==
סוגיית נ"ט בר נ"ט באוכלין שהופיעה כאן הפכה ל[[נ"ט בר נ"ט באוכלין|סוגיא נפרדת]]--[[משתמש:אריה.ג|אריה ג]] 22:30, 14 במאי 2016 (IDT)

==שו"ת יביע אומר חלק ט - יורה דעה סימן ד==

ב) ואנכי הרואה בספר זבחי צדק (סי' צה אות ב) שכתב, שאע"פ שמרן בבדק הבית דחה דברי רבינו ירוחם, וכתב שמותר לבשל הדגים לכתחלה בכלי של בשר על דעת לאוכלם בכותח, מ"מ כיון שבש"ע כתב דגים שנתבשלו או שנצלו בקדרה של בשר מותר לאוכלם בכותח, משמע שלא התיר אלא בדיעבד, שאל"כ היה לו לבאר. והואיל וכתב הרב יד מלאכי (בכללי הש"ע אות טו) בשם הכנה"ג, שהש"ע חיברו מרן אחר הבדק הבית, וכן הסכים מרן החיד"א בשם הגדולים, שמע מינה שמרן חזר בו בש"ע וס"ל להחמיר. ע"כ. ונמשך אחריו בכף החיים סופר (סי' צה). ואין דבריהם מוכרחים, דמרן בש"ע תפס כלשון הגמרא דגים "שעלו", וכתבו הפוסקים שהוא הדין "נצלו או נתבשלו", ולדעת מרן הב"י, הכל לכתחלה, ולאו דוקא בדיעבד. וא"כ אין לנו שום ראיה לומר שמרן חזר בו. ועוד דלאו מילתא פסיקתא היא שמרן חיבר הש"ע אחר הבדק הבית, (כדי שנאמר שמרן חזר בו בש"ע ממ"ש בבדק הבית). שאע"פ שכן כתב הכנה"ג, וע"ע בשו"ת חקרי לב ח"ב מיו"ד (סי' נג דף קז רע"ב). ובדברי הגר"ח פלאג'י בשו"ת נשמת כל חי (ח"ב חאה"ע סי' ה דף ח ע"ד). ע"ש. אולם האליה רבה א"ח (סי' קא סק"ג) ס"ל שבדק הבית נתחבר אחר הש"ע, והביאו מרן החיד"א במחזיק ברכה (סי' קא סק"א) ד"ה ומבין, וכתב וז"ל: ומבין ריסי עיניו של הא"ר ניכר שתפס במושלם שספר בדק הבית חיברו מרן אחר שחיבר את ספר הש"ע, וזה כאשר צידדתי בקונטרס שם הגדולים. אלא שהכנה"ג פשיטא ליה איפכא. ע"כ. וע' בספר המעלות לשלמה חזן (דף צט ע"א) שהביא דברי הכנה"ג שהש"ע נתחבר אחר בדק הבית, וכתב, ולפע"ד אין דעתי נוחה בזה, ואינני רואה שום ראיה ברורה לומר כן, וכל הראיות שהביא, אם לדין יש תשובה, ועוד שהכנה"ג עצמו כתב בחיבורו ליו"ד (סי' לז הגב"י אות נג), "דשמא הש"ע חיברו מרן אחר בדק הבית", גם בספרו שו"ת בעי חיי (חיו"ד סי' קמ דף פו ע"ד) כתב, אם לא שנאמר שמה שכתב הש"ע קדם למ"ש בבדק הבית. ע"ש. אלמא דלא ברירא ליה מילתא. ואדרבה נראה לי להוכיח שספר בדק הבית חיברו מרן אחר הש"ע וכו'. ושו"ר שכן נראה בספר מטה יהודה (סי' תסב) וכו'. ע"ש. גם בשלחן גבוה יו"ד (סי' רסב ס"ק יד) כתב לצדד מה שהשמיט מרן בש"ע דברי הרשב"ץ שהביאו בבדק הבית, "שמזה נראה שספר בדק הבית חיברו מרן אחר ספר הש"ע". ע"ש.

--נתן צבי 22:31, 1 ביוני 2016 (IDT)

== ציטוט של בדק הבית משו"ת יביע אומר חלק ט - יורה דעה סימן א ==
ומרן בבדק הבית שם כתב וז"ל: כתב רבינו ירוחם (דף קלז ע"ד), ירקות וקטניות שנתבשלו בקדרה חולבת בת יומה מותר לאוכלם בתבשיל של בשר, ומיהו דוקא בדיעבד, אבל לכתחלה אין לו לבשל בכלי של חלב דבר שרוצה לאכול אותו עם בשר. ע"כ. וכתב ע"ז מרן, ואין דבריו נראים, אלא לכתחלה נמי מותר לבשל בכלי של חלב דבר שרוצה לאכול אח"כ עם בשר, כן נראה לי. ע"כ.
--נתן צבי 22:49, 1 ביוני 2016 (IDT)

== דרכי משה הקצר יורה דעה סימן צה ==

(ב) ואני אומר כי ניים ושכיב אמר להאי מילתא דמאי אבל בעל התרומה כתב כו' שהרי גם הסמ"ק לא אמר אלא דלכתחלה אסור להעלותן בקערה כדי לאכלן עם חלב אבל אם כבר העלה פשיטא שמותר לכתחלה לאכלן עם חלב דהא לא פליג על הגמרא דקתני דמותר לאכלן בחלב ומותר לכתחלה משמע ועוד דאל"כ מ"ש בשם הסמ"ק דבין נצלה בין נתבשל דוקא דיעבד אבל לכתחלה לא וכו' סותר דבריו הראשונים שכתב בשם הסמ"ק לחלק בין צלייה לבישול אלא על כרחך צריכין למימר דהא דאינו מחלק בין צלייה לבישול היינו לענין שלכתחלה אסור לעשות על מנת לאכלו בחלב אבל אם כבר עבר פשיטא דיש לחלק בין בישול דמותר לאכלו ובין צלייה דאסור לפי סברת הסמ"ק וכ"ה בהדיא בהגהות סמ"ק (סי' ריג אות ח) וא"כ מאי אבל בעל התרומה דכתב. וכבר כתבתי לעיל סימן צ"ד (אות ו) דאע"ג דדעת הסמ"ק להתיר בנתבשלו מכל מקום מחמיר לכתחלה בנתבשלו משום הואיל ויש מחמירין וכן פסק באיסור והיתר הארוך כלל ל"ד (דין ד - ה) דלכתחלה יש להחמיר אפילו בבישול אמנם בדיעבד יש לסמוך אדברי המקילין אפילו בצלי עכ"ל ונ"ל דמכל מקום בדגים שעלו בקערה שלא נתבשלו ולא נצלו מותר אף לכתחלה לאכלן בחלב דבהא לא מצאנו מאן דפליג:
--נתן צבי 22:55, 1 ביוני 2016 (IDT)

== דרכי משה הקצר יורה דעה סימן צה ==

(ב) ואני אומר כי ניים ושכיב אמר להאי מילתא דמאי אבל בעל התרומה כתב כו' שהרי גם הסמ"ק לא אמר אלא דלכתחלה אסור להעלותן בקערה כדי לאכלן עם חלב אבל אם כבר העלה פשיטא שמותר לכתחלה לאכלן עם חלב דהא לא פליג על הגמרא דקתני דמותר לאכלן בחלב ומותר לכתחלה משמע ועוד דאל"כ מ"ש בשם הסמ"ק דבין נצלה בין נתבשל דוקא דיעבד אבל לכתחלה לא וכו' סותר דבריו הראשונים שכתב בשם הסמ"ק לחלק בין צלייה לבישול אלא על כרחך צריכין למימר דהא דאינו מחלק בין צלייה לבישול היינו לענין שלכתחלה אסור לעשות על מנת לאכלו בחלב אבל אם כבר עבר פשיטא דיש לחלק בין בישול דמותר לאכלו ובין צלייה דאסור לפי סברת הסמ"ק וכ"ה בהדיא בהגהות סמ"ק (סי' ריג אות ח) וא"כ מאי אבל בעל התרומה דכתב. וכבר כתבתי לעיל סימן צ"ד (אות ו) דאע"ג דדעת הסמ"ק להתיר בנתבשלו מכל מקום מחמיר לכתחלה בנתבשלו משום הואיל ויש מחמירין וכן פסק באיסור והיתר הארוך כלל ל"ד (דין ד - ה) דלכתחלה יש להחמיר אפילו בבישול אמנם בדיעבד יש לסמוך אדברי המקילין אפילו בצלי עכ"ל ונ"ל דמכל מקום בדגים שעלו בקערה שלא נתבשלו ולא נצלו מותר אף לכתחלה לאכלן בחלב דבהא לא מצאנו מאן דפליג:
--נתן צבי 22:56, 1 ביוני 2016 (IDT)

שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-06-01T19:55:58Z

נתן צבי יונגריס: פסקה חדשה: דרכי משה הקצר יורה דעה סימן צה

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-06-01T19:55:09Z

נתן צבי יונגריס: /* יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

'''ראיות לשיטתו'''

'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

כתב ר' ירוחם ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 תולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) נ"ט בר נ"ט מותר רק בעלייה ואילו בבישול וצלייה צריך שלושה נטי"ם.

לכן תבשיל שהתבשל בקדרה של בשר כיוון שאוכלים את כל התכולה יש רק שני נטי"ם, בשר- סיר- תבשיל, שאותו אין לאכול עם חלב.

לעומת זאת אם בישלו ירקות בסיר חלבי כיוון שאוכלים רק את הירקות יש שלושה נותני טעם, חלב-סיר-מים-ירקות מותר לאכול את הירקות עם בשר.(ובתנאי שלא תיכננו לאוכלם עם חלב)

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

והקשה על שיטתו '''הבי"ו''', שלוש קושיות:

א. לפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שצריך להסיר עד היכן שקיבל את טעם האיסור ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ב. על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ג. אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח, מדין נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים והדגים עם חלב.

אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב, אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה ==

ישנה מחלוקת ראשונים האם מותר לעשות נ"ט בר נ"ט לכתחילה.

דעת '''הסמ"ק''' שנ"ט בר נ"ט אסור לכתחילה וסברתו שהגמ' נקטה לשון דיעבד (דגים שעלו בקערה) וכ"פ '''הגה"מ, רבינו ירוחם וספר התרומה אליבא דהרמ"א'''.

ודעת '''ספר התרומה אליבא דהבי"ו''' שנ"ט בר נ"ט מותר לכתחילה.

[[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|'''בבדק הבית''']] כתב רבי יוסף קארו שמותר לכתחילה לעשות נ"ט בר נ"ט, '''ובשולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90|יורה דעה צה, א]) כתב בלשון דיעבד (היינו אם כבר בושל).

ונחלקו האחרונים מה פסיקתו, האם מותר לתכנן זאת מראש או רק אם כבר התבשלו.

'''הש"ך''' פסק כמשמע בשולחן ערוך שרק אם בושל.

'''והרב עובדיה יוסף''' ([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]]) כתב שאומנם בשו"ע משמע שלכתחילה אסור, אך מכיוון שבבדק הבית כתב להתיר. משמע שחזר בו ויש להתיר.

אף למי שסובר שהשו"ע נכתב לאחר בדק הבית, היה לו לכתוב במפורש שחזר בו מבדק הבית, לכן מסתבר שהשו"ע מתיר לכתחילה והוא רק כתב את לשון הרמב"ם כדרכו במקומות רבים.

'''והרמ"א''' כתב בדרכי משה שגם עליה של דגים בקערה (שאותם הוא מתיר עם חלב) זה רק אם עלו אבל לתכנן אסור.
ובישול וצלייה מותר בדיעבד רק אם עירבב כבר עם החלב.

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-06-01T19:54:52Z

נתן צבי יונגריס: /* יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

'''ראיות לשיטתו'''

'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

כתב ר' ירוחם ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 תולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) נ"ט בר נ"ט מותר רק בעלייה ואילו בבישול וצלייה צריך שלושה נטי"ם.

לכן תבשיל שהתבשל בקדרה של בשר כיוון שאוכלים את כל התכולה יש רק שני נטי"ם, בשר- סיר- תבשיל, שאותו אין לאכול עם חלב.

לעומת זאת אם בישלו ירקות בסיר חלבי כיוון שאוכלים רק את הירקות יש שלושה נותני טעם, חלב-סיר-מים-ירקות מותר לאכול את הירקות עם בשר.(ובתנאי שלא תיכננו לאוכלם עם חלב)

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

והקשה על שיטתו '''הבי"ו''', שלוש קושיות:

א. לפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שצריך להסיר עד היכן שקיבל את טעם האיסור ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ב. על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ג. אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח, מדין נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים והדגים עם חלב.

אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב, אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה ==

ישנה מחלוקת ראשונים האם מותר לעשות נ"ט בר נ"ט לכתחילה.

דעת '''הסמ"ק''' שנ"ט בר נ"ט אסור לכתחילה וסברתו שהגמ' נקטה לשון דיעבד (דגים שעלו בקערה) וכ"פ '''הגה"מ, רבינו ירוחם וספר התרומה אליבא דהרמ"א'''.

ודעת '''ספר התרומה אליבא דהבי"ו''' שנ"ט בר נ"ט מותר לכתחילה.

[[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|'''בבדק הבית''']] כתב רבי יוסף קארו שמותר לכתחילה לעשות נ"ט בר נ"ט,'''ובשולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90|יורה דעה צה, א]) כתב בלשון דיעבד (היינו אם כבר בושל).

ונחלקו האחרונים מה פסיקתו, האם מותר לתכנן זאת מראש או רק אם כבר התבשלו.

'''הש"ך''' פסק כמשמע בשולחן ערוך שרק אם בושל.

'''והרב עובדיה יוסף''' ([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]]) כתב שאומנם בשו"ע משמע שלכתחילה אסור, אך מכיוון שבבדק הבית כתב להתיר. משמע שחזר בו ויש להתיר.

אף למי שסובר שהשו"ע נכתב לאחר בדק הבית, היה לו לכתוב במפורש שחזר בו מבדק הבית, לכן מסתבר שהשו"ע מתיר לכתחילה והוא רק כתב את לשון הרמב"ם כדרכו במקומות רבים.

'''והרמ"א''' כתב בדרכי משה שגם עליה של דגים בקערה (שאותם הוא מתיר עם חלב) זה רק אם עלו אבל לתכנן אסור.
ובישול וצלייה מותר בדיעבד רק אם עירבב כבר עם החלב.

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-06-01T19:53:19Z

נתן צבי יונגריס: /* יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

'''ראיות לשיטתו'''

'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

כתב ר' ירוחם ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 תולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) נ"ט בר נ"ט מותר רק בעלייה ואילו בבישול וצלייה צריך שלושה נטי"ם.

לכן תבשיל שהתבשל בקדרה של בשר כיוון שאוכלים את כל התכולה יש רק שני נטי"ם, בשר- סיר- תבשיל, שאותו אין לאכול עם חלב.

לעומת זאת אם בישלו ירקות בסיר חלבי כיוון שאוכלים רק את הירקות יש שלושה נותני טעם, חלב-סיר-מים-ירקות מותר לאכול את הירקות עם בשר.(ובתנאי שלא תיכננו לאוכלם עם חלב)

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

והקשה על שיטתו '''הבי"ו''', שלוש קושיות:

א. לפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שצריך להסיר עד היכן שקיבל את טעם האיסור ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ב. על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ג. אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח, מדין נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים והדגים עם חלב.

אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב, אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה ==

ישנה מחלוקת ראשונים האם מותר לעשות נ"ט בר נ"ט לכתחילה.

דעת '''הסמ"ק''' שנ"ט בר נ"ט אסור לכתחילה וסברתו שהגמ' נקטה לשון דיעבד (דגים שעלו בקערה) וכ"פ '''הגה"מ, רבינו ירוחם וספר התרומה אליבא דהרמ"א'''.

ודעת '''ספר התרומה אליבא דהבי"ו''' שנ"ט בר נ"ט מותר לכתחילה.

[[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|'''בבדק הבית''']] כתב רבי יוסף קארו שמותר לכתחילה לעשות נ"ט בר נ"ט,[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90|'''ובשולחן ערוך'''] כתב בלשון דיעבד (היינו אם כבר בושל).

ונחלקו האחרונים מה פסיקתו, האם מותר לתכנן זאת מראש או רק אם כבר התבשלו.

'''הש"ך''' פסק כמשמע בשולחן ערוך שרק אם בושל.

'''והרב עובדיה יוסף''' ([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]]) כתב שאומנם בשו"ע משמע שלכתחילה אסור, אך מכיוון שבבדק הבית כתב להתיר. משמע שחזר בו ויש להתיר.

אף למי שסובר שהשו"ע נכתב לאחר בדק הבית, היה לו לכתוב במפורש שחזר בו מבדק הבית, לכן מסתבר שהשו"ע מתיר לכתחילה והוא רק כתב את לשון הרמב"ם כדרכו במקומות רבים.

'''והרמ"א''' כתב בדרכי משה שגם עליה של דגים בקערה (שאותם הוא מתיר עם חלב) זה רק אם עלו אבל לתכנן אסור.
ובישול וצלייה מותר בדיעבד רק אם עירבב כבר עם החלב.

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-06-01T19:51:38Z

נתן צבי יונגריס: /* יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

'''ראיות לשיטתו'''

'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

כתב ר' ירוחם ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 תולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) נ"ט בר נ"ט מותר רק בעלייה ואילו בבישול וצלייה צריך שלושה נטי"ם.

לכן תבשיל שהתבשל בקדרה של בשר כיוון שאוכלים את כל התכולה יש רק שני נטי"ם, בשר- סיר- תבשיל, שאותו אין לאכול עם חלב.

לעומת זאת אם בישלו ירקות בסיר חלבי כיוון שאוכלים רק את הירקות יש שלושה נותני טעם, חלב-סיר-מים-ירקות מותר לאכול את הירקות עם בשר.(ובתנאי שלא תיכננו לאוכלם עם חלב)

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

והקשה על שיטתו '''הבי"ו''', שלוש קושיות:

א. לפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שצריך להסיר עד היכן שקיבל את טעם האיסור ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ב. על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ג. אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח, מדין נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים והדגים עם חלב.

אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב, אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה ==

ישנה מחלוקת ראשונים האם מותר לעשות נ"ט בר נ"ט לכתחילה.

דעת '''הסמ"ק''' שנ"ט בר נ"ט אסור לכתחילה וסברתו שהגמ' נקטה לשון דיעבד (דגים שעלו בקערה) וכ"פ '''הגה"מ, רבינו ירוחם וספר התרומה אליבא דהרמ"א'''.

ודעת '''ספר התרומה אליבא דהבי"ו''' שנ"ט בר נ"ט מותר לכתחילה.

[[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|'''בבדק הבית''']] כתב רבי יוסף קארו שמותר לכתחילה לעשות נ"ט בר נ"ט, '''ובשולחן ערוך''' כתב בלשון דיעבד (היינו אם כבר בושל).

ונחלקו האחרונים מה פסיקתו, האם מותר לתכנן זאת מראש או רק אם כבר התבשלו.

'''הש"ך''' פסק כמשמע בשולחן ערוך שרק אם בושל.

'''והרב עובדיה יוסף''' ([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]]) כתב שאומנם בשו"ע משמע שלכתחילה אסור, אך מכיוון שבבדק הבית כתב להתיר. משמע שחזר בו ויש להתיר.

אף למי שסובר שהשו"ע נכתב לאחר בדק הבית, היה לו לכתוב במפורש שחזר בו מבדק הבית, לכן מסתבר שהשו"ע מתיר לכתחילה והוא רק כתב את לשון הרמב"ם כדרכו במקומות רבים.

'''והרמ"א''' כתב בדרכי משה שגם עליה של דגים בקערה (שאותם הוא מתיר עם חלב) זה רק אם עלו אבל לתכנן אסור.
ובישול וצלייה מותר בדיעבד רק אם עירבב כבר עם החלב.

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-06-01T19:50:37Z

נתן צבי יונגריס: /* יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

'''ראיות לשיטתו'''

'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

כתב ר' ירוחם ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 תולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) נ"ט בר נ"ט מותר רק בעלייה ואילו בבישול וצלייה צריך שלושה נטי"ם.

לכן תבשיל שהתבשל בקדרה של בשר כיוון שאוכלים את כל התכולה יש רק שני נטי"ם, בשר- סיר- תבשיל, שאותו אין לאכול עם חלב.

לעומת זאת אם בישלו ירקות בסיר חלבי כיוון שאוכלים רק את הירקות יש שלושה נותני טעם, חלב-סיר-מים-ירקות מותר לאכול את הירקות עם בשר.(ובתנאי שלא תיכננו לאוכלם עם חלב)

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

והקשה על שיטתו '''הבי"ו''', שלוש קושיות:

א. לפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שצריך להסיר עד היכן שקיבל את טעם האיסור ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ב. על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ג. אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח, מדין נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים והדגים עם חלב.

אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב, אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה ==

ישנה מחלוקת ראשונים האם מותר לעשות נ"ט בר נ"ט לכתחילה.

דעת '''הסמ"ק''' שנ"ט בר נ"ט אסור לכתחילה וסברתו שהגמ' נקטה לשון דיעבד (דגים שעלו בקערה) וכ"פ '''הגה"מ, רבינו ירוחם וספר התרומה אליבא דהרמ"א'''.

ודעת '''ספר התרומה אליבא דהבי"ו''' שנ"ט בר נ"ט מותר לכתחילה.

[[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)'''בבדק הבית''']] כתב רבי יוסף קארו שמותר לכתחילה לעשות נ"ט בר נ"ט, '''ובשולחן ערוך''' כתב בלשון דיעבד (היינו אם כבר בושל).

ונחלקו האחרונים מה פסיקתו, האם מותר לתכנן זאת מראש או רק אם כבר התבשלו.

'''הש"ך''' פסק כמשמע בשולחן ערוך שרק אם בושל.

'''והרב עובדיה יוסף''' ([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]]) כתב שאומנם בשו"ע משמע שלכתחילה אסור, אך מכיוון שבבדק הבית כתב להתיר. משמע שחזר בו ויש להתיר.

אף למי שסובר שהשו"ע נכתב לאחר בדק הבית, היה לו לכתוב במפורש שחזר בו מבדק הבית, לכן מסתבר שהשו"ע מתיר לכתחילה והוא רק כתב את לשון הרמב"ם כדרכו במקומות רבים.

'''והרמ"א''' כתב בדרכי משה שגם עליה של דגים בקערה (שאותם הוא מתיר עם חלב) זה רק אם עלו אבל לתכנן אסור.
ובישול וצלייה מותר בדיעבד רק אם עירבב כבר עם החלב.

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-06-01T19:49:51Z

נתן צבי יונגריס: /* ציטוט של בדק הבית משו"ת יביע אומר חלק ט - יורה דעה סימן א */

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-06-01T19:39:37Z

נתן צבי יונגריס: /* יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

'''ראיות לשיטתו'''

'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

כתב ר' ירוחם ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 תולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) נ"ט בר נ"ט מותר רק בעלייה ואילו בבישול וצלייה צריך שלושה נטי"ם.

לכן תבשיל שהתבשל בקדרה של בשר כיוון שאוכלים את כל התכולה יש רק שני נטי"ם, בשר- סיר- תבשיל, שאותו אין לאכול עם חלב.

לעומת זאת אם בישלו ירקות בסיר חלבי כיוון שאוכלים רק את הירקות יש שלושה נותני טעם, חלב-סיר-מים-ירקות מותר לאכול את הירקות עם בשר.(ובתנאי שלא תיכננו לאוכלם עם חלב)

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

והקשה על שיטתו '''הבי"ו''', שלוש קושיות:

א. לפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שצריך להסיר עד היכן שקיבל את טעם האיסור ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ב. על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ג. אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח, מדין נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים והדגים עם חלב.

אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב, אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה ==

ישנה מחלוקת ראשונים האם מותר לעשות נ"ט בר נ"ט לכתחילה.

דעת '''הסמ"ק''' שנ"ט בר נ"ט אסור לכתחילה וסברתו שהגמ' נקטה לשון דיעבד (דגים שעלו בקערה) וכ"פ '''הגה"מ, רבינו ירוחם וספר התרומה אליבא דהרמ"א'''.

ודעת '''ספר התרומה אליבא דהבי"ו''' שנ"ט בר נ"ט מותר לכתחילה.

'''בבדק הבית''' כתב רבי יוסף קארו שמותר לכתחילה לעשות נ"ט בר נ"ט, '''ובשולחן ערוך''' כתב בלשון דיעבד (היינו אם כבר בושל).

ונחלקו האחרונים מה פסיקתו, האם מותר לתכנן זאת מראש או רק אם כבר התבשלו.

'''הש"ך''' פסק כמשמע בשולחן ערוך שרק אם בושל.

'''והרב עובדיה יוסף''' ([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]]) כתב שאומנם בשו"ע משמע שלכתחילה אסור, אך מכיוון שבבדק הבית כתב להתיר. משמע שחזר בו ויש להתיר.

אף למי שסובר שהשו"ע נכתב לאחר בדק הבית, היה לו לכתוב במפורש שחזר בו מבדק הבית, לכן מסתבר שהשו"ע מתיר לכתחילה והוא רק כתב את לשון הרמב"ם כדרכו במקומות רבים.

'''והרמ"א''' כתב בדרכי משה שגם עליה של דגים בקערה (שאותם הוא מתיר עם חלב) זה רק אם עלו אבל לתכנן אסור.
ובישול וצלייה מותר בדיעבד רק אם עירבב כבר עם החלב.

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-06-01T19:34:36Z

נתן צבי יונגריס:

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

'''ראיות לשיטתו'''

'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

כתב ר' ירוחם ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 תולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) נ"ט בר נ"ט מותר רק בעלייה ואילו בבישול וצלייה צריך שלושה נטי"ם.

לכן תבשיל שהתבשל בקדרה של בשר כיוון שאוכלים את כל התכולה יש רק שני נטי"ם, בשר- סיר- תבשיל, שאותו אין לאכול עם חלב.

לעומת זאת אם בישלו ירקות בסיר חלבי כיוון שאוכלים רק את הירקות יש שלושה נותני טעם, חלב-סיר-מים-ירקות מותר לאכול את הירקות עם בשר.(ובתנאי שלא תיכננו לאוכלם עם חלב)

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

והקשה על שיטתו '''הבי"ו''', שלוש קושיות:

א. לפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שצריך להסיר עד היכן שקיבל את טעם האיסור ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ב. על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ג. אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח, מדין נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים והדגים עם חלב.

אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב, אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה ==

ישנה מחלוקת ראשונים האם מותר לעשות נ"ט בר נ"ט לכתחילה.

דעת '''הסמ"ק''' שנ"ט בר נ"ט אסור לכתחילה וסברתם שהגמ' נקטה לשון דיעבד (דגים שעלו בקערה) וכ"פ '''הגה"מ, רבינו ירוחם וספר התרומה אליבא דהרמ"א'''.

ודעת '''ספר התרומה אליבא דהבי"ו''' שנ"ט בר נ"ט מותר לכתחילה.

'''בבדק הבית''' כתב רבי יוסף קארו שמותר לכתחילה לעשות נ"ט בר נ"ט, '''ובשולחן ערוך''' כתב בלשון דיעבד (היינו אם כבר בושל).

ונחלקו האחרונים מה פסיקתו, האם מותר לתכנן זאת מראש או רק אם כבר התבשלו.

'''הש"ך''' פסק כמשמע בשולחן ערוך שרק אם בושל.

'''והרב עובדיה יוסף''' ([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]]) כתב שאומנם בשו"ע משמע שלכתחילה אסור, אך מכיוון שבבדק הבית כתב להתיר. משמע שחזר בו ויש להתיר.

אף למי שסובר שהשו"ע נכתב לאחר בדק הבית, היה לו לכתוב במפורש שחזר בו מבדק הבית, לכן מסתבר שהשו"ע מתיר לכתחילה והוא רק כתב את לשון הרמב"ם כדרכו במקומות רבים.

'''והרמ"א''' כתב בדרכי משה שגם עליה של דגים בקערה (שאותם הוא מתיר עם חלב) זה רק אם עלו אבל לתכנן אסור.
ובישול וצלייה מותר בדיעבד רק אם עירבב כבר עם החלב.

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-06-01T19:33:25Z

נתן צבי יונגריס: /* יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

'''ראיות לשיטתו'''

'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

כתב ר' ירוחם ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 תולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) נ"ט בר נ"ט מותר רק בעלייה ואילו בבישול וצלייה צריך שלושה נטי"ם.

לכן תבשיל שהתבשל בקדרה של בשר כיוון שאוכלים את כל התכולה יש רק שני נטי"ם, בשר- סיר- תבשיל, שאותו אין לאכול עם חלב.

לעומת זאת אם בישלו ירקות בסיר חלבי כיוון שאוכלים רק את הירקות יש שלושה נותני טעם, חלב-סיר-מים-ירקות מותר לאכול את הירקות עם בשר.(ובתנאי שלא תיכננו לאוכלם עם חלב)

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

והקשה על שיטתו '''הבי"ו''', שלוש קושיות:

א. לפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שצריך להסיר עד היכן שקיבל את טעם האיסור ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ב. על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ג. אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח, מדין נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים והדגים עם חלב.

אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב, אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה ==

ישנה מחלוקת ראשונים האם מותר לעשות נ"ט בר נ"ט לכתחילה.

דעת '''הסמ"ק''' שנ"ט בר נ"ט אסור לכתחילה וסברתם שהגמ' נקטה לשון דיעבד (דגים שעלו בקערה) וכ"פ '''הגה"מ, רבינו ירוחם וספר התרומה אליבא דהרמ"א'''.

ודעת '''ספר התרומה אליבא דהבי"ו''' שנ"ט בר נ"ט מותר לכתחילה.

'''בבדק הבית''' כתב רבי יוסף קארו שמותר לכתחילה לעשות נ"ט בר נ"ט, '''ובשולחן ערוך''' כתב בלשון דיעבד (היינו אם כבר בושל).

ונחלקו האחרונים מה פסיקתו, האם מותר לתכנן זאת מראש או רק אם כבר התבשלו.

'''הש"ך''' פסק כמשמע בשולחן ערוך שרק אם בושל.

'''והרב עובדיה יוסף''' ([שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]) כתב שאומנם בשו"ע משמע שלכתחילה אסור, אך מכיוון שבבדק הבית כתב להתיר. משמע שחזר בו ויש להתיר.

אף למי שסובר שהשו"ע נכתב לאחר בדק הבית, היה לו לכתוב במפורש שחזר בו מבדק הבית, לכן מסתבר שהשו"ע מתיר לכתחילה והוא רק כתב את לשון הרמב"ם כדרכו במקומות רבים.

'''והרמ"א''' כתב בדרכי משה שגם עליה של דגים בקערה (שאותם הוא מתיר עם חלב) זה רק אם עלו אבל לתכנן אסור.
ובישול וצלייה מותר בדיעבד רק אם עירבב כבר עם החלב.

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-06-01T19:31:12Z

נתן צבי יונגריס: /* שו"ת יביע אומר חלק ט - יורה דעה סימן ד */

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-06-01T18:40:59Z

נתן צבי יונגריס: /* יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

'''ראיות לשיטתו'''

'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

כתב ר' ירוחם ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 תולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) נ"ט בר נ"ט מותר רק בעלייה ואילו בבישול וצלייה צריך שלושה נטי"ם.

לכן תבשיל שהתבשל בקדרה של בשר כיוון שאוכלים את כל התכולה יש רק שני נטי"ם, בשר- סיר- תבשיל, שאותו אין לאכול עם חלב.

לעומת זאת אם בישלו ירקות בסיר חלבי כיוון שאוכלים רק את הירקות יש שלושה נותני טעם, חלב-סיר-מים-ירקות מותר לאכול את הירקות עם בשר.(ובתנאי שלא תיכננו לאוכלם עם חלב)

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

והקשה על שיטתו '''הבי"ו''', שלוש קושיות:

א. לפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שצריך להסיר עד היכן שקיבל את טעם האיסור ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ב. על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ג. אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח, מדין נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים והדגים עם חלב.

אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב, אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה ==

נחלקו האחרונים אליבא דהשולחן ערוך שהתיר נ"ט בר נ"ט. האם מותר ליצור את זה לכתחילה.(דוגמא: האם מותר לכתחילה לבשל אורז בסיר בשרי בן יומו כדי לאוכלו עם חלב)

ר' יוסף קארו '''בשולחן ערוך''': נקט לשון דיעבד.

'''הש"ך''' פסק כמשמע משולחן ערוך.

'''הרב עובדיה יוסף זצ"ל''' ([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]])

אמנם הבית יוסף פסק שאסור לכתחילה.

אך בדק הבית פסק שמותר לכתחילה.([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|בבדק הבית]])

ומשום שיש מח' מה נכתב קודם, בדק הבית או השו"ע. ואפילו למא"ד שהשו"ע נכתב אחרון, מ"מ אם היה חוזר בו היה צריך לכתוב כן בשו"ע בצורה מפורשת, ולכן נראה שסובר שמותר לכת' אלא שהחליט לכתוב את לשון הגמ' כדרכו בהרבה מקומות לכתוב את לשון הרמב"ם, וסמך על מה שכתב.

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-06-01T18:28:09Z

נתן צבי יונגריס: /* שיטת רבינו ירוחם */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

'''ראיות לשיטתו'''

'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

כתב ר' ירוחם ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 תולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) נ"ט בר נ"ט מותר רק בעלייה ואילו בבישול וצלייה צריך שלושה נטי"ם.

לכן תבשיל שהתבשל בקדרה של בשר כיוון שאוכלים את כל התכולה יש רק שני נטי"ם, בשר- סיר- תבשיל, שאותו אין לאכול עם חלב.

לעומת זאת אם בישלו ירקות בסיר חלבי כיוון שאוכלים רק את הירקות יש שלושה נותני טעם, חלב-סיר-מים-ירקות מותר לאכול את הירקות עם בשר.(ובתנאי שלא תיכננו לאוכלם עם חלב)

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

והקשה עליו '''הבי"ו''', שלוש קושיות:

א. לפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שצריך להסיר עד היכן שקיבל את טעם האיסור ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ב. על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ג. אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, (האם ההסרה כדי קליפה עוזרת) וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה ==

נחלקו האחרונים אליבא דהשולחן ערוך שהתיר נ"ט בר נ"ט לכתחילה.
האם מותר ליצור את זה לכתחילה.
(דוגמא: האם מותר לכתחילה לבשל אורז בסיר בשרי בן יומו כדי לאוכלו עם חלב)

'''שלוחן ערוך''' משמע שאסור לכתחילה.

'''הש"ך''' פסק כמשמע משולחן ערוך.

'''הרב עובדיה יוסף זצ"ל''' ([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]])

אמנם הבית יוסף פסק שאסור לכתחילה.

אך בדק הבית פסק שמותר לכתחילה.([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|בבדק הבית]])

ומשום שיש מח' מה נכתב קודם, בדק הבית או השו"ע. ואפילו למא"ד שהשו"ע נכתב אחרון, מ"מ אם היה חוזר בו היה צריך לכתוב כן בשו"ע בצורה מפורשת, ולכן נראה שסובר שמותר לכת' אלא שהחליט לכתוב את לשון הגמ' כדרכו בהרבה מקומות לכתוב את לשון הרמב"ם, וסמך על מה שכתב.

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-06-01T18:24:03Z

נתן צבי יונגריס: /* שיטת רבינו ירוחם */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

'''ראיות לשיטתו'''

'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

כתב ר' ירוחם ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 תולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) נ"ט בר נ"ט מותר רק בעלייה ואילו בבישול וצלייה צריך שלושה נטי"ם.

לכן תבשיל שהתבשל בקדרה של בשר כיוון שאוכלים את כל התכולה יש רק שני נטי"ם, בשר- סיר- תבשיל, שאותו אין לאכול עם חלב.

לעומת זאת אם בישלו ירקות בסיר חלבי כיוון שאוכלים רק את הירקות יש שלושה נותני טעם, חלב-סיר-מים-ירקות מותר לאכול את הירקות עם בשר.(ובתנאי שלא תיכננו לאוכלם עם חלב)

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

והקשה עליו '''הבי"ו''', שלוש קושיות:

1. לפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שמסירים עד היכן שקיבל טעם ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

2. על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

3. אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, (האם ההסרה כדי קליפה עוזרת) וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה ==

נחלקו האחרונים אליבא דהשולחן ערוך שהתיר נ"ט בר נ"ט לכתחילה.
האם מותר ליצור את זה לכתחילה.
(דוגמא: האם מותר לכתחילה לבשל אורז בסיר בשרי בן יומו כדי לאוכלו עם חלב)

'''שלוחן ערוך''' משמע שאסור לכתחילה.

'''הש"ך''' פסק כמשמע משולחן ערוך.

'''הרב עובדיה יוסף זצ"ל''' ([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]])

אמנם הבית יוסף פסק שאסור לכתחילה.

אך בדק הבית פסק שמותר לכתחילה.([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|בבדק הבית]])

ומשום שיש מח' מה נכתב קודם, בדק הבית או השו"ע. ואפילו למא"ד שהשו"ע נכתב אחרון, מ"מ אם היה חוזר בו היה צריך לכתוב כן בשו"ע בצורה מפורשת, ולכן נראה שסובר שמותר לכת' אלא שהחליט לכתוב את לשון הגמ' כדרכו בהרבה מקומות לכתוב את לשון הרמב"ם, וסמך על מה שכתב.

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-06-01T18:22:47Z

נתן צבי יונגריס: /* שיטת רבינו ירוחם */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

'''ראיות לשיטתו'''

'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

כתב ר' ירוחם ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 תולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) נ"ט בר נ"ט מותר רק בעלייה ואילו בבישול וצלייה צריך שלושה נטי"ם.

ולכן תבשיל שהתבשל בקדרה של בשר כיוון שאוכלים את כל התכולה יש רק שני נטי"ם, בשר- סיר- תבשיל, שאותו אין לאכול עם חלב.

לעומת זאת אם בישלו ירקות בסיר חלבי כיוון שאוכלים רק את הירקות יש שלושה נותני טעם, חלב-סיר-מים-ירקות מותר לאכול את הירקות עם בשר.(ובתנאי שלא תיכננו לאוכלם עם חלב)

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

והקשה עליו '''הבי"ו''', שלוש קושיות:

1. לפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שמסירים עד היכן שקיבל טעם ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

2. על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

3. אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, (האם ההסרה כדי קליפה עוזרת) וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה ==

נחלקו האחרונים אליבא דהשולחן ערוך שהתיר נ"ט בר נ"ט לכתחילה.
האם מותר ליצור את זה לכתחילה.
(דוגמא: האם מותר לכתחילה לבשל אורז בסיר בשרי בן יומו כדי לאוכלו עם חלב)

'''שלוחן ערוך''' משמע שאסור לכתחילה.

'''הש"ך''' פסק כמשמע משולחן ערוך.

'''הרב עובדיה יוסף זצ"ל''' ([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]])

אמנם הבית יוסף פסק שאסור לכתחילה.

אך בדק הבית פסק שמותר לכתחילה.([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|בבדק הבית]])

ומשום שיש מח' מה נכתב קודם, בדק הבית או השו"ע. ואפילו למא"ד שהשו"ע נכתב אחרון, מ"מ אם היה חוזר בו היה צריך לכתוב כן בשו"ע בצורה מפורשת, ולכן נראה שסובר שמותר לכת' אלא שהחליט לכתוב את לשון הגמ' כדרכו בהרבה מקומות לכתוב את לשון הרמב"ם, וסמך על מה שכתב.

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-06-01T18:11:44Z

נתן צבי יונגריס: /* שיטת רבינו ירוחם */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

'''ראיות לשיטתו'''

'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

כתב ר' ירוחם ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 תולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) שתבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח. ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.

ירקות שבושלו בסיר חלבי בן יומו, יהיה מותר לאוכלם עם תבשיל בשרי. (אך אסור לתכנן זאת מראש)

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

והקשה עליו '''הבי"ו''', שלוש קושיות:

1. לפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שמסירים עד היכן שקיבל טעם ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

2. על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

3. אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, (האם ההסרה כדי קליפה עוזרת) וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה ==

נחלקו האחרונים אליבא דהשולחן ערוך שהתיר נ"ט בר נ"ט לכתחילה.
האם מותר ליצור את זה לכתחילה.
(דוגמא: האם מותר לכתחילה לבשל אורז בסיר בשרי בן יומו כדי לאוכלו עם חלב)

'''שלוחן ערוך''' משמע שאסור לכתחילה.

'''הש"ך''' פסק כמשמע משולחן ערוך.

'''הרב עובדיה יוסף זצ"ל''' ([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]])

אמנם הבית יוסף פסק שאסור לכתחילה.

אך בדק הבית פסק שמותר לכתחילה.([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|בבדק הבית]])

ומשום שיש מח' מה נכתב קודם, בדק הבית או השו"ע. ואפילו למא"ד שהשו"ע נכתב אחרון, מ"מ אם היה חוזר בו היה צריך לכתוב כן בשו"ע בצורה מפורשת, ולכן נראה שסובר שמותר לכת' אלא שהחליט לכתוב את לשון הגמ' כדרכו בהרבה מקומות לכתוב את לשון הרמב"ם, וסמך על מה שכתב.

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-06-01T18:03:11Z

נתן צבי יונגריס: /* שיטת רבינו ירוחם */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

'''ראיות לשיטתו'''

'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

אומר ר' ירוחם ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 כתב בתולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח. ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה. וירקות שבושלו בסיר חלבי בן יומו, יהיה מותר לאוכלם עם תבשיל בשרי. (אך אסור לתכנן זאת מראש)

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

ותמה עליו '''הבי"ו''', שלפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שמסירים עד היכן שקיבל טעם ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ועוד, על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ועוד, אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, (האם ההסרה כדי קליפה עוזרת) וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה ==

נחלקו האחרונים אליבא דהשולחן ערוך שהתיר נ"ט בר נ"ט לכתחילה.
האם מותר ליצור את זה לכתחילה.
(דוגמא: האם מותר לכתחילה לבשל אורז בסיר בשרי בן יומו כדי לאוכלו עם חלב)

'''שלוחן ערוך''' משמע שאסור לכתחילה.

'''הש"ך''' פסק כמשמע משולחן ערוך.

'''הרב עובדיה יוסף זצ"ל''' ([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]])

אמנם הבית יוסף פסק שאסור לכתחילה.

אך בדק הבית פסק שמותר לכתחילה.([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|בבדק הבית]])

ומשום שיש מח' מה נכתב קודם, בדק הבית או השו"ע. ואפילו למא"ד שהשו"ע נכתב אחרון, מ"מ אם היה חוזר בו היה צריך לכתוב כן בשו"ע בצורה מפורשת, ולכן נראה שסובר שמותר לכת' אלא שהחליט לכתוב את לשון הגמ' כדרכו בהרבה מקומות לכתוב את לשון הרמב"ם, וסמך על מה שכתב.

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-05-23T14:27:46Z

נתן צבי יונגריס: /* יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

'''ראיות לשיטתו'''

'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 כתב בתולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח. ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.
וירקות שבושלו בסיר חלבי בן יומו, בדיעבד יהיה מותר לאוכלם עם תבשיל בשרי. ('''''צריך להסביר את החילוק בין תבשיל לסיר הירקות''''')

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

ותמה עליו '''הבי"ו''', שלפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שמסירים עד היכן שקיבל טעם ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ועוד, על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ועוד, אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, (האם ההסרה כדי קליפה עוזרת) וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה ==

נחלקו האחרונים אליבא דהשולחן ערוך שהתיר נ"ט בר נ"ט לכתחילה.
האם מותר ליצור את זה לכתחילה.
(דוגמא: האם מותר לכתחילה לבשל אורז בסיר בשרי בן יומו כדי לאוכלו עם חלב)

'''שלוחן ערוך''' משמע שאסור לכתחילה.

'''הש"ך''' פסק כמשמע משולחן ערוך.

'''הרב עובדיה יוסף זצ"ל''' ([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]])

אמנם הבית יוסף פסק שאסור לכתחילה.

אך בדק הבית פסק שמותר לכתחילה.([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|בבדק הבית]])

ומשום שיש מח' מה נכתב קודם, בדק הבית או השו"ע. ואפילו למא"ד שהשו"ע נכתב אחרון, מ"מ אם היה חוזר בו היה צריך לכתוב כן בשו"ע בצורה מפורשת, ולכן נראה שסובר שמותר לכת' אלא שהחליט לכתוב את לשון הגמ' כדרכו בהרבה מקומות לכתוב את לשון הרמב"ם, וסמך על מה שכתב.

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-05-23T14:27:11Z

נתן צבי יונגריס: /* יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

'''ראיות לשיטתו'''

'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 כתב בתולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח. ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.
וירקות שבושלו בסיר חלבי בן יומו, בדיעבד יהיה מותר לאוכלם עם תבשיל בשרי. ('''''צריך להסביר את החילוק בין תבשיל לסיר הירקות''''')

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

ותמה עליו '''הבי"ו''', שלפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שמסירים עד היכן שקיבל טעם ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ועוד, על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ועוד, אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, (האם ההסרה כדי קליפה עוזרת) וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה ==

נחלקו האחרונים אליבא דהשולחן ערוך שהתיר נ"ט בר נ"ט לכתחילה.
האם מותר ליצור את זה לכתחילה.
(דוגמא: האם מותר לכתחילה לבשל אורז בסיר בשרי בן יומו כדי לאוכלו עם חלב)

'''שלוחן ערוך''' משמע מפשט שאסור לכתחילה.

'''הש"ך''' פסק כמשמע משולחן ערוך.

'''הרב עובדיה יוסף זצ"ל''' ([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]])

אמנם הבית יוסף פסק שאסור לכתחילה.

אך בדק הבית פסק שמותר לכתחילה.([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|בבדק הבית]])

ומשום שיש מח' מה נכתב קודם, בדק הבית או השו"ע. ואפילו למא"ד שהשו"ע נכתב אחרון, מ"מ אם היה חוזר בו היה צריך לכתוב כן בשו"ע בצורה מפורשת, ולכן נראה שסובר שמותר לכת' אלא שהחליט לכתוב את לשון הגמ' כדרכו בהרבה מקומות לכתוב את לשון הרמב"ם, וסמך על מה שכתב.

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-05-23T14:26:52Z

נתן צבי יונגריס: /* יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

'''ראיות לשיטתו'''

'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 כתב בתולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח. ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.
וירקות שבושלו בסיר חלבי בן יומו, בדיעבד יהיה מותר לאוכלם עם תבשיל בשרי. ('''''צריך להסביר את החילוק בין תבשיל לסיר הירקות''''')

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

ותמה עליו '''הבי"ו''', שלפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שמסירים עד היכן שקיבל טעם ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ועוד, על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ועוד, אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, (האם ההסרה כדי קליפה עוזרת) וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה ==

נחלקו האחרונים אליבא דהשולחן ערוך שהתיר נ"ט בר נ"ט לכתחילה.
האם מותר ליצור את זה לכתחילה.
(דוגמא: האם מותר לכתחילה לבשל אורז בסיר בשרי בן יומו כדי לאוכלו עם חלב)

'''שלוחן ערוך''' משמע מפשט שאסור לכתחילה.

'''הש"ך''' פסק כמשמע משולחן ערוך.

'''הרב עובדיה יוסף זצ"ל''' ([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]])

אמנם הבית יוסף פסק שאסור לכתחילה.

אך בדק הבית פסק שמותר לכתחילה.[[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|בבדק הבית]]

ומשום שיש מח' מה נכתב קודם, בדק הבית או השו"ע. ואפילו למא"ד שהשו"ע נכתב אחרון, מ"מ אם היה חוזר בו היה צריך לכתוב כן בשו"ע בצורה מפורשת, ולכן נראה שסובר שמותר לכת' אלא שהחליט לכתוב את לשון הגמ' כדרכו בהרבה מקומות לכתוב את לשון הרמב"ם, וסמך על מה שכתב.

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-05-23T14:21:15Z

נתן צבי יונגריס: /* יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

'''ראיות לשיטתו'''

'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 כתב בתולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח. ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.
וירקות שבושלו בסיר חלבי בן יומו, בדיעבד יהיה מותר לאוכלם עם תבשיל בשרי. ('''''צריך להסביר את החילוק בין תבשיל לסיר הירקות''''')

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

ותמה עליו '''הבי"ו''', שלפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שמסירים עד היכן שקיבל טעם ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ועוד, על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ועוד, אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, (האם ההסרה כדי קליפה עוזרת) וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה ==

נחלקו האחרונים אליבא דהשולחן ערוך שהתיר נ"ט בר נ"ט לכתחילה.
האם מותר ליצור את זה לכתחילה.
(דוגמא: האם מותר לכתחילה לבשל אורז בסיר בשרי בן יומו כדי לאוכלו עם חלב)

'''הש"ך'''

'''הרב עובדיה יוסף זצ"ל''' ([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]])

יש מח' מה נכתב קודם, בדק הבית או השו"ע. ואפילו למא"ד שהשו"ע נכתב אחרון, מ"מ אם היה חוזר בו היה צריך לכתוב כן בשו"ע בצורה מפורשת, ולכן נראה שסובר שמותר לכת' אלא שהחליט לכתוב את לשון הגמ' כדרכו בהרבה מקומות לכתוב את לשון הרמב"ם, וסמך על מה שכתב [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|בבדק הבית]].

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-05-23T14:14:33Z

נתן צבי יונגריס: /* האם מותר ליצור נ"ט בר נ"ט לכתחילה? */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

'''ראיות לשיטתו'''

'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 כתב בתולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח. ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.
וירקות שבושלו בסיר חלבי בן יומו, בדיעבד יהיה מותר לאוכלם עם תבשיל בשרי. ('''''צריך להסביר את החילוק בין תבשיל לסיר הירקות''''')

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

ותמה עליו '''הבי"ו''', שלפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שמסירים עד היכן שקיבל טעם ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ועוד, על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ועוד, אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, (האם ההסרה כדי קליפה עוזרת) וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה ==

'''הש"ך'''

'''הרב עובדיה יוסף זצ"ל'''

([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]])

יש מח' מה נכתב קודם, בדק הבית או השו"ע. ואפילו למא"ד שהשו"ע נכתב אחרון, מ"מ אם היה חוזר בו היה צריך לכתוב כן בשו"ע בצורה מפורשת, ולכן נראה שסובר שמותר לכת' אלא שהחליט לכתוב את לשון הגמ' כדרכו בהרבה מקומות לכתוב את לשון הרמב"ם, וסמך על מה שכתב [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|בבדק הבית]].

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-05-23T14:12:54Z

נתן צבי יונגריס: /* האם מותר ליצור נ"ט בר נ"ט לכתחילה? */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

'''ראיות לשיטתו'''

'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 כתב בתולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח. ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.
וירקות שבושלו בסיר חלבי בן יומו, בדיעבד יהיה מותר לאוכלם עם תבשיל בשרי. ('''''צריך להסביר את החילוק בין תבשיל לסיר הירקות''''')

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

ותמה עליו '''הבי"ו''', שלפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שמסירים עד היכן שקיבל טעם ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ועוד, על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ועוד, אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, (האם ההסרה כדי קליפה עוזרת) וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== האם מותר ליצור נ"ט בר נ"ט לכתחילה? ==

'''הש"ך'''

'''הרב עובדיה יוסף זצ"ל'''

([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]])
נ"ט בר נ"ט מותר.

יש מח' מה נכתב קודם, בדק הבית או השו"ע. ואפילו למא"ד שהשו"ע נכתב אחרון, מ"מ אם היה חוזר בו היה צריך לכתוב כן בשו"ע בצורה מפורשת, ולכן נראה שסובר שמותר לכת' אלא שהחליט לכתוב את לשון הגמ' כדרכו בהרבה מקומות לכתוב את לשון הרמב"ם, וסמך על מה שכתב [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|בבדק הבית]].

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-05-23T14:12:14Z

נתן צבי יונגריס: /* הרב עובדיה יוסף זצ"ל */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

'''ראיות לשיטתו'''

'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 כתב בתולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח. ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.
וירקות שבושלו בסיר חלבי בן יומו, בדיעבד יהיה מותר לאוכלם עם תבשיל בשרי. ('''''צריך להסביר את החילוק בין תבשיל לסיר הירקות''''')

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

ותמה עליו '''הבי"ו''', שלפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שמסירים עד היכן שקיבל טעם ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ועוד, על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ועוד, אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, (האם ההסרה כדי קליפה עוזרת) וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== האם מותר ליצור נ"ט בר נ"ט לכתחילה? ==

'''הרב עובדיה יוסף זצ"ל'''

([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]])
נ"ט בר נ"ט מותר.

יש מח' מה נכתב קודם, בדק הבית או השו"ע. ואפילו למא"ד שהשו"ע נכתב אחרון, מ"מ אם היה חוזר בו היה צריך לכתוב כן בשו"ע בצורה מפורשת, ולכן נראה שסובר שמותר לכת' אלא שהחליט לכתוב את לשון הגמ' כדרכו בהרבה מקומות לכתוב את לשון הרמב"ם, וסמך על מה שכתב [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|בבדק הבית]].

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-05-23T14:11:12Z

נתן צבי יונגריס:

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

'''ראיות לשיטתו'''

'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 כתב בתולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח. ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.
וירקות שבושלו בסיר חלבי בן יומו, בדיעבד יהיה מותר לאוכלם עם תבשיל בשרי. ('''''צריך להסביר את החילוק בין תבשיל לסיר הירקות''''')

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

ותמה עליו '''הבי"ו''', שלפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שמסירים עד היכן שקיבל טעם ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ועוד, על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ועוד, אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, (האם ההסרה כדי קליפה עוזרת) וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== האם מותר ליצור נ"ט בר נ"ט לכתחילה? ==

== הרב עובדיה יוסף זצ"ל ==

([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]])
נ"ט בר נ"ט מותר.

יש מח' מה נכתב קודם, בדק הבית או השו"ע. ואפילו למא"ד שהשו"ע נכתב אחרון, מ"מ אם היה חוזר בו היה צריך לכתוב כן בשו"ע בצורה מפורשת, ולכן נראה שסובר שמותר לכת' אלא שהחליט לכתוב את לשון הגמ' כדרכו בהרבה מקומות לכתוב את לשון הרמב"ם, וסמך על מה שכתב [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|בבדק הבית]].

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-05-19T09:43:58Z

נתן צבי יונגריס: /* הפסיקה להלכה */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

==== ראיות לשיטתו ====
'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 כתב בתולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח. ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.
וירקות שבושלו בסיר חלבי בן יומו, בדיעבד יהיה מותר לאוכלם עם תבשיל בשרי. ('''''צריך להסביר את החילוק בין תבשיל לסיר הירקות''''')

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

ותמה עליו '''הבי"ו''', שלפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שמסירים עד היכן שקיבל טעם ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ועוד, על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ועוד, אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, (האם ההסרה כדי קליפה עוזרת) וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== ש"ך ==

== הרב עובדיה יוסף זצ"ל ==

([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]])
נ"ט בר נ"ט מותר.

'''השאלה האם מותר נ"ט בר נ"ט לכתחילה?'''

יש מח' מה נכתב קודם, בדק הבית או השו"ע. ואפילו למא"ד שהשו"ע נכתב אחרון, מ"מ אם היה חוזר בו היה צריך לכתוב כן בשו"ע בצורה מפורשת, ולכן נראה שסובר שמותר לכת' אלא שהחליט לכתוב את לשון הגמ' כדרכו בהרבה מקומות לכתוב את לשון הרמב"ם, וסמך על מה שכתב [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|בבדק הבית]].

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-05-19T09:41:03Z

נתן צבי יונגריס: /* הפסיקה להלכה */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

==== ראיות לשיטתו ====
'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 כתב בתולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח. ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.
וירקות שבושלו בסיר חלבי בן יומו, בדיעבד יהיה מותר לאוכלם עם תבשיל בשרי. ('''''צריך להסביר את החילוק בין תבשיל לסיר הירקות''''')

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

ותמה עליו '''הבי"ו''', שלפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שמסירים עד היכן שקיבל טעם ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ועוד, על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ועוד, אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, (האם ההסרה כדי קליפה עוזרת) וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' (יורה דעה צה, א) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== ש"ך ==

== הרב עובדיה יוסף זצ"ל ==

([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]])
נ"ט בר נ"ט מותר.

'''השאלה האם מותר נ"ט בר נ"ט לכתחילה?'''

יש מח' מה נכתב קודם, בדק הבית או השו"ע. ואפילו למא"ד שהשו"ע נכתב אחרון, מ"מ אם היה חוזר בו היה צריך לכתוב כן בשו"ע בצורה מפורשת, ולכן נראה שסובר שמותר לכת' אלא שהחליט לכתוב את לשון הגמ' כדרכו בהרבה מקומות לכתוב את לשון הרמב"ם, וסמך על מה שכתב [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|בבדק הבית]].

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-05-19T08:55:04Z

נתן צבי יונגריס: /* הרב עובדיה יוסף זצ"ל */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

==== ראיות לשיטתו ====
'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 כתב בתולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח. ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.
וירקות שבושלו בסיר חלבי בן יומו, בדיעבד יהיה מותר לאוכלם עם תבשיל בשרי. ('''''צריך להסביר את החילוק בין תבשיל לסיר הירקות''''')

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

ותמה עליו '''הבי"ו''', שלפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שמסירים עד היכן שקיבל טעם ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ועוד, על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ועוד, אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, (האם ההסרה כדי קליפה עוזרת) וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' (יורה דעה צה, א) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== ש"ך ==

== הרב עובדיה יוסף זצ"ל ==

([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]])
נ"ט בר נ"ט מותר.

'''השאלה האם מותר נ"ט בר נ"ט לכתחילה?'''

יש מח' מה נכתב קודם, בדק הבית או השו"ע. ואפילו למא"ד שהשו"ע נכתב אחרון, מ"מ אם היה חוזר בו היה צריך לכתוב כן בשו"ע בצורה מפורשת, ולכן נראה שסובר שמותר לכת' אלא שהחליט לכתוב את לשון הגמ' כדרכו בהרבה מקומות לכתוב את לשון הרמב"ם, וסמך על מה שכתב [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|בבדק הבית]].

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-05-19T08:54:34Z

נתן צבי יונגריס: /* ציטוט של בדק הבית מ-שו"ת יביע אומר חלק ט - יורה דעה סימן א */

==דוגמאות נוספות לנ"ט בר נ"ט דהיתירא==
א) כעיקרון, קדירה שבלועה מטעם איסור שהיה פגום מראש, נאסרת שמא יבשלו בה דבר שהאיסור ייתן בו טעם לשבח. '''רמ"א''' (יו"ד קג,ב, גר"א שם), אך סייג ה'''רמ"א''' שכף שבלועה מאיסור פגום- שטבל בתבשיל רותח, לא נאסרה הקדירה שהתבשיל בתוכה, שהטעם לא אסר את התבשיל ולכן הוא נחשב טעם היתירא שנקלש שלא ממשיך לקדירה. (ד"מ, תו"ח, או"ה, ש"ך, ט"ז, כרתי, ועיין בט"ז ו שלאו דווקא כשהאיסור היה פגום מעיקרו, כל עוד הוא פוגם את התבשיל השני) [[משתמש:אריה.ג|אריה ג]] 21:42, 5 באפריל 2016 (IDT)

ב) לעניין חמץ: בהגעלת גיעולי נכרים צריך שיהיה במים פי שישים מהכלי או שהכלי לא יהיה בן יומו, מכיוון שהטעם הבלוע בסיר יצא למים ויחזור לכלי. אך לגבי פסח כתב השו"ע(או"ח תנב, א) שאין צריך להקפיד על כך קודם שהגיע זמן איסור חמץ(שעה חמישית בי"ד ניסן), הטעם לכך הוא מפני שהוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא, שהרי הכלי פולט טעם למים והמים נותנים טעם בחזרה בכלי, יוצא שטעם החמץ הוא נ"ט בר נ"ט ואינו אוסר. (והרמ"א לא הגיה עליו ואפשר לדייק שאפילו לא חוזר וניעור בפסח למנהג אשכנז).
ידידיהסטרוק 13:23, 7 באפריל 2016 (IDT)

==נ"ט בר נ"ט באוכלין==
סוגיית נ"ט בר נ"ט באוכלין שהופיעה כאן הפכה ל[[נ"ט בר נ"ט באוכלין|סוגיא נפרדת]]--[[משתמש:אריה.ג|אריה ג]] 22:30, 14 במאי 2016 (IDT)

==שו"ת יביע אומר חלק ט - יורה דעה סימן ד==

ד) והן עתה נדפס שו"ת שמע שלמה ח"ב, וראיתי אליו (בחיו"ד סי' ה) שכתב להשיב על דברי הגר"ש משאש הנ"ל. והעלה שהואיל וכמה מגדולי הפוסקים ס"ל להתיר לגרום נ"ט בר נ"ט לכתחלה, ולפי דעת הרב חוט המשולש והבית דוד כן הוא דעת רוב הפוסקים, והרב יד יהודה כתב שלא נמצא חולק ע"ז מלבד הגהת סמ"ק. ואין מי שחולק שבודאי דעת מרן הב"י להקל. וכמה מגדולי האחרונים תירצו דעת מרן, ופסקו כמוהו להלכה ולמעשה, כל כה"ג אין לזוז מפסקו של מרן להתיר לכתחלה. וכבר כתבו האחרונים שאפילו אלף פוסקים חולקים על מרן, אנן בדידן נקטינן כדעת מרן שקבלנו הוראותיו. עכת"ד. ובשולי הסכמתי לספרו הנ"ל, כתבתי אליו בזה"ל: הנה ראה ראיתי מ"ש כת"ר (בחיו"ד סי' ה) בדין נ"ט בר נ"ט דהיתרא, אם מותר לכתחלה לבשל דגים בקדרה של בשר בת יומה על מנת לאוכלם בכותח, והעלה בכחא דהיתרא, בהסתמכו על דעת מרן הב"י בבדק הבית שהתיר בזה אף לכתחלה, וכן דעת כמה מגדולי האחרונים. ובסוף דבריו הזכיר מר מה שאמרתי לו בעל פה שגם אני העלתי בתשובה בכת"י להתיר לכתחלה כדברי מרן בבדק הבית. והנה אמת נכון הדבר, ואנא דאמרי למר, אל תירא כי עמך אני, כי סמכתי על הגאון מהר"א בן טאווה בשו"ת חוט המשולש (הטור השלישי, סי' לג) שהתיר בזה, וכן על הגאון מהר"י עייאש בשו"ת בית יהודה ח"ב (סי' צב) שהבין ג"כ לנכון בדעת מרן להתיר אף לכתחלה, והבאתי ג"כ דברי הרב בית דוד והרב פני דוד ועוד אחרונים בזה. והסברתי הדבר על פי מה שכתבו הפוסקים דנ"ט בר נ"ט דהיתרא אפילו משהו אין בו, וכמ"ש הריטב"א בחידושיו לחולין (קיא ב) בד"ה גריר לבי פסקי, דנ"ט בר נ"ט דהיתרא שרי אף לגבי חמץ בפסח לאוכלו, אלמא דאפילו משהו נמי ליכא. וא"כ אף כאן יש להתיר גם לכתחלה לבשל על דעת לאוכלו בכותח. ובהכי ניחא מ"ש הרי"ף (פרק גיד הנשה) דפת שאפאה עם הצלי אסור לאוכלה בכותח, משום דהוי כדבר שיש לו מתירין, כיון שאפשר לאוכלה בלא כותח, וכן פסק מרן בש"ע (סי' צז ס"ג). והקשה הר"ן, דמאי שנא מדגים שעלו בקערה שמותר לאוכלם בכותח, ולפי האמור י"ל דנ"ט בר נ"ט דהיתרא קלוש טעמו ביותר דאפילו משהו ליכא, אבל ריחא אע"ג דלאו מילתא הוא משהו מיהא איכא. וכ"כ הריטב"א בחידושיו לחולין (קיא ב) ד"ה צונן, דנ"ט בר נ"ט קלוש טעמו אפילו יותר מריחא. ע"ש. וכיו"ב כתב הגאון מהרח"א במקראי קודש (דף קסט ע"ב) דה"ט דמרן (א"ח סי' תנב) שהתיר לגבי פסח נ"ט בר נ"ט דהיתרא, שמכיון שאינו אלא טעם קלוש ביותר אבד שמו של החמץ, ואע"פ שבסימן תנ"א גבי הכשר שפודין ואסכלאות החמיר להצריכם ליבון, משום דחמץ שמו עליו, בנ"ט בר נ"ט לא מהני טעמא דחמץ שמו עליו לאסור וכו'. ע"ש. וע"ע בחמד משה (סי' תנב) ובמטה יהודה (שם). וכן כתב הגאון רבי מרדכי הלוי אב"ד מצרים בשו"ת דרכי נועם (חאו"ח סי' ה) בשם בנו הגאון בעל גנת ורדים, להתיר נ"ט בר נ"ט בפסח, והסכים עמו, וכתב שיפה כיון. ע"ש. וכן מתבאר מדברי מרן הבית יוסף (סי' תמז) בד"ה ומ"ש רבינו בשם העטור וכו'. יעו"ש. וכן פסק מהר"ח אור זרוע בהלכותיו (עמוד פד). ואע"פ שהריטב"א בפסחים (ל א) כתב דנ"ט בר נ"ט אסור לגבי חמץ, משום דמשהו מיהא איכא, הנה הוא סותר משנתו. ויש לתפוס כדבריו בחולין להקל, שכן דעת הרמב"ן והרשב"א להקל, וכמ"ש הגאון בעל ערך השלחן בחקת הפסח (סי' תמז דף נח סוף ע"ד) דנ"ט בר נ"ט לא חשיב אפילו משהו. ע"ש. וכן פסקו בשו"ת יהודה יעלה אסאד ח"ב (סי' רנח אות ג) והחזון איש (סי' קיט אות יד) להתיר נ"ט בר נ"ט בפסח. וע"ע בשו"ת זכר יהוסף (סי' קצב). ובמש"כ בחזון עובדיה הל' פסח (עמוד סג ורצג). ודון מינה לנ"ד שהואיל ואין כאן אפילו משהו מותר לכתחלה לבשל במחבת בשר בת יומה דגים על מנת לאוכלם בכותח. [ובהיות שלדברי הכל נ"ט בר נ"ט מותר עכ"פ בדיעבד, והמחלוקת היא רק לענין "לכתחלה", בכה"ג אזלינן לקולא, וכמ"ש הגר"ח בן עטר בספר פרי תאר (סי' ח סוף סק"א), דכל דדיעבד שרי ספקו מותר לכתחלה. ע"ש. וכ"כ עוד אחרונים. הילכך אף בנ"ד משרא שרי אף לכתחלה, והנלע"ד כתבתי].

נתן צבי 11:45, 19 במאי 2016 (IDT) נתן צבי יונגריס נתן צבי 11:45, 19 במאי 2016 (IDT)

== ציטוט של בדק הבית משו"ת יביע אומר חלק ט - יורה דעה סימן א ==
ומרן בבדק הבית שם כתב וז"ל: כתב רבינו ירוחם (דף קלז ע"ד), ירקות וקטניות שנתבשלו בקדרה חולבת בת יומה מותר לאוכלם בתבשיל של בשר, ומיהו דוקא בדיעבד, אבל לכתחלה אין לו לבשל בכלי של חלב דבר שרוצה לאכול אותו עם בשר. ע"כ. וכתב ע"ז מרן, ואין דבריו נראים, אלא לכתחלה נמי מותר לבשל בכלי של חלב דבר שרוצה לאכול אח"כ עם בשר, כן נראה לי. ע"כ.
נתן צבי 11:52, 19 במאי 2016 (IDT)נתן צבי יונגריס נתן צבי 11:52, 19 במאי 2016 (IDT)

שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-05-19T08:54:19Z

נתן צבי יונגריס: /* שו"ת יביע אומר חלק ט - יורה דעה סימן א */

==דוגמאות נוספות לנ"ט בר נ"ט דהיתירא==
א) כעיקרון, קדירה שבלועה מטעם איסור שהיה פגום מראש, נאסרת שמא יבשלו בה דבר שהאיסור ייתן בו טעם לשבח. '''רמ"א''' (יו"ד קג,ב, גר"א שם), אך סייג ה'''רמ"א''' שכף שבלועה מאיסור פגום- שטבל בתבשיל רותח, לא נאסרה הקדירה שהתבשיל בתוכה, שהטעם לא אסר את התבשיל ולכן הוא נחשב טעם היתירא שנקלש שלא ממשיך לקדירה. (ד"מ, תו"ח, או"ה, ש"ך, ט"ז, כרתי, ועיין בט"ז ו שלאו דווקא כשהאיסור היה פגום מעיקרו, כל עוד הוא פוגם את התבשיל השני) [[משתמש:אריה.ג|אריה ג]] 21:42, 5 באפריל 2016 (IDT)

ב) לעניין חמץ: בהגעלת גיעולי נכרים צריך שיהיה במים פי שישים מהכלי או שהכלי לא יהיה בן יומו, מכיוון שהטעם הבלוע בסיר יצא למים ויחזור לכלי. אך לגבי פסח כתב השו"ע(או"ח תנב, א) שאין צריך להקפיד על כך קודם שהגיע זמן איסור חמץ(שעה חמישית בי"ד ניסן), הטעם לכך הוא מפני שהוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא, שהרי הכלי פולט טעם למים והמים נותנים טעם בחזרה בכלי, יוצא שטעם החמץ הוא נ"ט בר נ"ט ואינו אוסר. (והרמ"א לא הגיה עליו ואפשר לדייק שאפילו לא חוזר וניעור בפסח למנהג אשכנז).
ידידיהסטרוק 13:23, 7 באפריל 2016 (IDT)

==נ"ט בר נ"ט באוכלין==
סוגיית נ"ט בר נ"ט באוכלין שהופיעה כאן הפכה ל[[נ"ט בר נ"ט באוכלין|סוגיא נפרדת]]--[[משתמש:אריה.ג|אריה ג]] 22:30, 14 במאי 2016 (IDT)

==שו"ת יביע אומר חלק ט - יורה דעה סימן ד==

ד) והן עתה נדפס שו"ת שמע שלמה ח"ב, וראיתי אליו (בחיו"ד סי' ה) שכתב להשיב על דברי הגר"ש משאש הנ"ל. והעלה שהואיל וכמה מגדולי הפוסקים ס"ל להתיר לגרום נ"ט בר נ"ט לכתחלה, ולפי דעת הרב חוט המשולש והבית דוד כן הוא דעת רוב הפוסקים, והרב יד יהודה כתב שלא נמצא חולק ע"ז מלבד הגהת סמ"ק. ואין מי שחולק שבודאי דעת מרן הב"י להקל. וכמה מגדולי האחרונים תירצו דעת מרן, ופסקו כמוהו להלכה ולמעשה, כל כה"ג אין לזוז מפסקו של מרן להתיר לכתחלה. וכבר כתבו האחרונים שאפילו אלף פוסקים חולקים על מרן, אנן בדידן נקטינן כדעת מרן שקבלנו הוראותיו. עכת"ד. ובשולי הסכמתי לספרו הנ"ל, כתבתי אליו בזה"ל: הנה ראה ראיתי מ"ש כת"ר (בחיו"ד סי' ה) בדין נ"ט בר נ"ט דהיתרא, אם מותר לכתחלה לבשל דגים בקדרה של בשר בת יומה על מנת לאוכלם בכותח, והעלה בכחא דהיתרא, בהסתמכו על דעת מרן הב"י בבדק הבית שהתיר בזה אף לכתחלה, וכן דעת כמה מגדולי האחרונים. ובסוף דבריו הזכיר מר מה שאמרתי לו בעל פה שגם אני העלתי בתשובה בכת"י להתיר לכתחלה כדברי מרן בבדק הבית. והנה אמת נכון הדבר, ואנא דאמרי למר, אל תירא כי עמך אני, כי סמכתי על הגאון מהר"א בן טאווה בשו"ת חוט המשולש (הטור השלישי, סי' לג) שהתיר בזה, וכן על הגאון מהר"י עייאש בשו"ת בית יהודה ח"ב (סי' צב) שהבין ג"כ לנכון בדעת מרן להתיר אף לכתחלה, והבאתי ג"כ דברי הרב בית דוד והרב פני דוד ועוד אחרונים בזה. והסברתי הדבר על פי מה שכתבו הפוסקים דנ"ט בר נ"ט דהיתרא אפילו משהו אין בו, וכמ"ש הריטב"א בחידושיו לחולין (קיא ב) בד"ה גריר לבי פסקי, דנ"ט בר נ"ט דהיתרא שרי אף לגבי חמץ בפסח לאוכלו, אלמא דאפילו משהו נמי ליכא. וא"כ אף כאן יש להתיר גם לכתחלה לבשל על דעת לאוכלו בכותח. ובהכי ניחא מ"ש הרי"ף (פרק גיד הנשה) דפת שאפאה עם הצלי אסור לאוכלה בכותח, משום דהוי כדבר שיש לו מתירין, כיון שאפשר לאוכלה בלא כותח, וכן פסק מרן בש"ע (סי' צז ס"ג). והקשה הר"ן, דמאי שנא מדגים שעלו בקערה שמותר לאוכלם בכותח, ולפי האמור י"ל דנ"ט בר נ"ט דהיתרא קלוש טעמו ביותר דאפילו משהו ליכא, אבל ריחא אע"ג דלאו מילתא הוא משהו מיהא איכא. וכ"כ הריטב"א בחידושיו לחולין (קיא ב) ד"ה צונן, דנ"ט בר נ"ט קלוש טעמו אפילו יותר מריחא. ע"ש. וכיו"ב כתב הגאון מהרח"א במקראי קודש (דף קסט ע"ב) דה"ט דמרן (א"ח סי' תנב) שהתיר לגבי פסח נ"ט בר נ"ט דהיתרא, שמכיון שאינו אלא טעם קלוש ביותר אבד שמו של החמץ, ואע"פ שבסימן תנ"א גבי הכשר שפודין ואסכלאות החמיר להצריכם ליבון, משום דחמץ שמו עליו, בנ"ט בר נ"ט לא מהני טעמא דחמץ שמו עליו לאסור וכו'. ע"ש. וע"ע בחמד משה (סי' תנב) ובמטה יהודה (שם). וכן כתב הגאון רבי מרדכי הלוי אב"ד מצרים בשו"ת דרכי נועם (חאו"ח סי' ה) בשם בנו הגאון בעל גנת ורדים, להתיר נ"ט בר נ"ט בפסח, והסכים עמו, וכתב שיפה כיון. ע"ש. וכן מתבאר מדברי מרן הבית יוסף (סי' תמז) בד"ה ומ"ש רבינו בשם העטור וכו'. יעו"ש. וכן פסק מהר"ח אור זרוע בהלכותיו (עמוד פד). ואע"פ שהריטב"א בפסחים (ל א) כתב דנ"ט בר נ"ט אסור לגבי חמץ, משום דמשהו מיהא איכא, הנה הוא סותר משנתו. ויש לתפוס כדבריו בחולין להקל, שכן דעת הרמב"ן והרשב"א להקל, וכמ"ש הגאון בעל ערך השלחן בחקת הפסח (סי' תמז דף נח סוף ע"ד) דנ"ט בר נ"ט לא חשיב אפילו משהו. ע"ש. וכן פסקו בשו"ת יהודה יעלה אסאד ח"ב (סי' רנח אות ג) והחזון איש (סי' קיט אות יד) להתיר נ"ט בר נ"ט בפסח. וע"ע בשו"ת זכר יהוסף (סי' קצב). ובמש"כ בחזון עובדיה הל' פסח (עמוד סג ורצג). ודון מינה לנ"ד שהואיל ואין כאן אפילו משהו מותר לכתחלה לבשל במחבת בשר בת יומה דגים על מנת לאוכלם בכותח. [ובהיות שלדברי הכל נ"ט בר נ"ט מותר עכ"פ בדיעבד, והמחלוקת היא רק לענין "לכתחלה", בכה"ג אזלינן לקולא, וכמ"ש הגר"ח בן עטר בספר פרי תאר (סי' ח סוף סק"א), דכל דדיעבד שרי ספקו מותר לכתחלה. ע"ש. וכ"כ עוד אחרונים. הילכך אף בנ"ד משרא שרי אף לכתחלה, והנלע"ד כתבתי].

נתן צבי 11:45, 19 במאי 2016 (IDT) נתן צבי יונגריס נתן צבי 11:45, 19 במאי 2016 (IDT)

== ציטוט של בדק הבית מ-שו"ת יביע אומר חלק ט - יורה דעה סימן א ==
ומרן בבדק הבית שם כתב וז"ל: כתב רבינו ירוחם (דף קלז ע"ד), ירקות וקטניות שנתבשלו בקדרה חולבת בת יומה מותר לאוכלם בתבשיל של בשר, ומיהו דוקא בדיעבד, אבל לכתחלה אין לו לבשל בכלי של חלב דבר שרוצה לאכול אותו עם בשר. ע"כ. וכתב ע"ז מרן, ואין דבריו נראים, אלא לכתחלה נמי מותר לבשל בכלי של חלב דבר שרוצה לאכול אח"כ עם בשר, כן נראה לי. ע"כ.
נתן צבי 11:52, 19 במאי 2016 (IDT)נתן צבי יונגריס נתן צבי 11:52, 19 במאי 2016 (IDT)

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-05-19T08:53:36Z

נתן צבי יונגריס: /* הרב עובדיה יוסף זצ"ל */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

==== ראיות לשיטתו ====
'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 כתב בתולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח. ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.
וירקות שבושלו בסיר חלבי בן יומו, בדיעבד יהיה מותר לאוכלם עם תבשיל בשרי. ('''''צריך להסביר את החילוק בין תבשיל לסיר הירקות''''')

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

ותמה עליו '''הבי"ו''', שלפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שמסירים עד היכן שקיבל טעם ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ועוד, על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ועוד, אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, (האם ההסרה כדי קליפה עוזרת) וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' (יורה דעה צה, א) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== ש"ך ==

== הרב עובדיה יוסף זצ"ל ==

([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]])
נ"ט בר נ"ט מותר.

'''השאלה האם מותר לכתחילה?'''

יש מח' מה נכתב קודם, בדק הבית או השו"ע. ואפילו למא"ד שהשו"ע נכתב אחרון, מ"מ אם היה חוזר בו היה צריך לכתוב כן בשו"ע בצורה מפורשת, ולכן נראה שסובר שמותר לכת' אלא שהחליט לכתוב את לשון הגמ' כדרכו בהרבה מקומות לכתוב את לשון הרמב"ם, וסמך על מה שכתב [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|בבדק הבית]].

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-05-19T08:52:09Z

נתן צבי יונגריס:

==דוגמאות נוספות לנ"ט בר נ"ט דהיתירא==
א) כעיקרון, קדירה שבלועה מטעם איסור שהיה פגום מראש, נאסרת שמא יבשלו בה דבר שהאיסור ייתן בו טעם לשבח. '''רמ"א''' (יו"ד קג,ב, גר"א שם), אך סייג ה'''רמ"א''' שכף שבלועה מאיסור פגום- שטבל בתבשיל רותח, לא נאסרה הקדירה שהתבשיל בתוכה, שהטעם לא אסר את התבשיל ולכן הוא נחשב טעם היתירא שנקלש שלא ממשיך לקדירה. (ד"מ, תו"ח, או"ה, ש"ך, ט"ז, כרתי, ועיין בט"ז ו שלאו דווקא כשהאיסור היה פגום מעיקרו, כל עוד הוא פוגם את התבשיל השני) [[משתמש:אריה.ג|אריה ג]] 21:42, 5 באפריל 2016 (IDT)

ב) לעניין חמץ: בהגעלת גיעולי נכרים צריך שיהיה במים פי שישים מהכלי או שהכלי לא יהיה בן יומו, מכיוון שהטעם הבלוע בסיר יצא למים ויחזור לכלי. אך לגבי פסח כתב השו"ע(או"ח תנב, א) שאין צריך להקפיד על כך קודם שהגיע זמן איסור חמץ(שעה חמישית בי"ד ניסן), הטעם לכך הוא מפני שהוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא, שהרי הכלי פולט טעם למים והמים נותנים טעם בחזרה בכלי, יוצא שטעם החמץ הוא נ"ט בר נ"ט ואינו אוסר. (והרמ"א לא הגיה עליו ואפשר לדייק שאפילו לא חוזר וניעור בפסח למנהג אשכנז).
ידידיהסטרוק 13:23, 7 באפריל 2016 (IDT)

==נ"ט בר נ"ט באוכלין==
סוגיית נ"ט בר נ"ט באוכלין שהופיעה כאן הפכה ל[[נ"ט בר נ"ט באוכלין|סוגיא נפרדת]]--[[משתמש:אריה.ג|אריה ג]] 22:30, 14 במאי 2016 (IDT)

==שו"ת יביע אומר חלק ט - יורה דעה סימן ד==

ד) והן עתה נדפס שו"ת שמע שלמה ח"ב, וראיתי אליו (בחיו"ד סי' ה) שכתב להשיב על דברי הגר"ש משאש הנ"ל. והעלה שהואיל וכמה מגדולי הפוסקים ס"ל להתיר לגרום נ"ט בר נ"ט לכתחלה, ולפי דעת הרב חוט המשולש והבית דוד כן הוא דעת רוב הפוסקים, והרב יד יהודה כתב שלא נמצא חולק ע"ז מלבד הגהת סמ"ק. ואין מי שחולק שבודאי דעת מרן הב"י להקל. וכמה מגדולי האחרונים תירצו דעת מרן, ופסקו כמוהו להלכה ולמעשה, כל כה"ג אין לזוז מפסקו של מרן להתיר לכתחלה. וכבר כתבו האחרונים שאפילו אלף פוסקים חולקים על מרן, אנן בדידן נקטינן כדעת מרן שקבלנו הוראותיו. עכת"ד. ובשולי הסכמתי לספרו הנ"ל, כתבתי אליו בזה"ל: הנה ראה ראיתי מ"ש כת"ר (בחיו"ד סי' ה) בדין נ"ט בר נ"ט דהיתרא, אם מותר לכתחלה לבשל דגים בקדרה של בשר בת יומה על מנת לאוכלם בכותח, והעלה בכחא דהיתרא, בהסתמכו על דעת מרן הב"י בבדק הבית שהתיר בזה אף לכתחלה, וכן דעת כמה מגדולי האחרונים. ובסוף דבריו הזכיר מר מה שאמרתי לו בעל פה שגם אני העלתי בתשובה בכת"י להתיר לכתחלה כדברי מרן בבדק הבית. והנה אמת נכון הדבר, ואנא דאמרי למר, אל תירא כי עמך אני, כי סמכתי על הגאון מהר"א בן טאווה בשו"ת חוט המשולש (הטור השלישי, סי' לג) שהתיר בזה, וכן על הגאון מהר"י עייאש בשו"ת בית יהודה ח"ב (סי' צב) שהבין ג"כ לנכון בדעת מרן להתיר אף לכתחלה, והבאתי ג"כ דברי הרב בית דוד והרב פני דוד ועוד אחרונים בזה. והסברתי הדבר על פי מה שכתבו הפוסקים דנ"ט בר נ"ט דהיתרא אפילו משהו אין בו, וכמ"ש הריטב"א בחידושיו לחולין (קיא ב) בד"ה גריר לבי פסקי, דנ"ט בר נ"ט דהיתרא שרי אף לגבי חמץ בפסח לאוכלו, אלמא דאפילו משהו נמי ליכא. וא"כ אף כאן יש להתיר גם לכתחלה לבשל על דעת לאוכלו בכותח. ובהכי ניחא מ"ש הרי"ף (פרק גיד הנשה) דפת שאפאה עם הצלי אסור לאוכלה בכותח, משום דהוי כדבר שיש לו מתירין, כיון שאפשר לאוכלה בלא כותח, וכן פסק מרן בש"ע (סי' צז ס"ג). והקשה הר"ן, דמאי שנא מדגים שעלו בקערה שמותר לאוכלם בכותח, ולפי האמור י"ל דנ"ט בר נ"ט דהיתרא קלוש טעמו ביותר דאפילו משהו ליכא, אבל ריחא אע"ג דלאו מילתא הוא משהו מיהא איכא. וכ"כ הריטב"א בחידושיו לחולין (קיא ב) ד"ה צונן, דנ"ט בר נ"ט קלוש טעמו אפילו יותר מריחא. ע"ש. וכיו"ב כתב הגאון מהרח"א במקראי קודש (דף קסט ע"ב) דה"ט דמרן (א"ח סי' תנב) שהתיר לגבי פסח נ"ט בר נ"ט דהיתרא, שמכיון שאינו אלא טעם קלוש ביותר אבד שמו של החמץ, ואע"פ שבסימן תנ"א גבי הכשר שפודין ואסכלאות החמיר להצריכם ליבון, משום דחמץ שמו עליו, בנ"ט בר נ"ט לא מהני טעמא דחמץ שמו עליו לאסור וכו'. ע"ש. וע"ע בחמד משה (סי' תנב) ובמטה יהודה (שם). וכן כתב הגאון רבי מרדכי הלוי אב"ד מצרים בשו"ת דרכי נועם (חאו"ח סי' ה) בשם בנו הגאון בעל גנת ורדים, להתיר נ"ט בר נ"ט בפסח, והסכים עמו, וכתב שיפה כיון. ע"ש. וכן מתבאר מדברי מרן הבית יוסף (סי' תמז) בד"ה ומ"ש רבינו בשם העטור וכו'. יעו"ש. וכן פסק מהר"ח אור זרוע בהלכותיו (עמוד פד). ואע"פ שהריטב"א בפסחים (ל א) כתב דנ"ט בר נ"ט אסור לגבי חמץ, משום דמשהו מיהא איכא, הנה הוא סותר משנתו. ויש לתפוס כדבריו בחולין להקל, שכן דעת הרמב"ן והרשב"א להקל, וכמ"ש הגאון בעל ערך השלחן בחקת הפסח (סי' תמז דף נח סוף ע"ד) דנ"ט בר נ"ט לא חשיב אפילו משהו. ע"ש. וכן פסקו בשו"ת יהודה יעלה אסאד ח"ב (סי' רנח אות ג) והחזון איש (סי' קיט אות יד) להתיר נ"ט בר נ"ט בפסח. וע"ע בשו"ת זכר יהוסף (סי' קצב). ובמש"כ בחזון עובדיה הל' פסח (עמוד סג ורצג). ודון מינה לנ"ד שהואיל ואין כאן אפילו משהו מותר לכתחלה לבשל במחבת בשר בת יומה דגים על מנת לאוכלם בכותח. [ובהיות שלדברי הכל נ"ט בר נ"ט מותר עכ"פ בדיעבד, והמחלוקת היא רק לענין "לכתחלה", בכה"ג אזלינן לקולא, וכמ"ש הגר"ח בן עטר בספר פרי תאר (סי' ח סוף סק"א), דכל דדיעבד שרי ספקו מותר לכתחלה. ע"ש. וכ"כ עוד אחרונים. הילכך אף בנ"ד משרא שרי אף לכתחלה, והנלע"ד כתבתי].

נתן צבי 11:45, 19 במאי 2016 (IDT) נתן צבי יונגריס נתן צבי 11:45, 19 במאי 2016 (IDT)

== שו"ת יביע אומר חלק ט - יורה דעה סימן א ==
ומרן בבדק הבית שם כתב וז"ל: כתב רבינו ירוחם (דף קלז ע"ד), ירקות וקטניות שנתבשלו בקדרה חולבת בת יומה מותר לאוכלם בתבשיל של בשר, ומיהו דוקא בדיעבד, אבל לכתחלה אין לו לבשל בכלי של חלב דבר שרוצה לאכול אותו עם בשר. ע"כ. וכתב ע"ז מרן, ואין דבריו נראים, אלא לכתחלה נמי מותר לבשל בכלי של חלב דבר שרוצה לאכול אח"כ עם בשר, כן נראה לי. ע"כ.
נתן צבי 11:52, 19 במאי 2016 (IDT)נתן צבי יונגריס נתן צבי 11:52, 19 במאי 2016 (IDT)

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-05-19T08:50:12Z

נתן צבי יונגריס: /* הרב עובדיה יוסף זצ"ל */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

==== ראיות לשיטתו ====
'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 כתב בתולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח. ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.
וירקות שבושלו בסיר חלבי בן יומו, בדיעבד יהיה מותר לאוכלם עם תבשיל בשרי. ('''''צריך להסביר את החילוק בין תבשיל לסיר הירקות''''')

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

ותמה עליו '''הבי"ו''', שלפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שמסירים עד היכן שקיבל טעם ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ועוד, על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ועוד, אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, (האם ההסרה כדי קליפה עוזרת) וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' (יורה דעה צה, א) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== ש"ך ==

== הרב עובדיה יוסף זצ"ל ==

([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]])
נ"ט בר נ"ט מותר.

'''השאלה האם מותר לכתחילה?'''

יש מח' מה נכתב קודם, בדק הבית או השו"ע. ואפילו למא"ד שהשו"ע נכתב אחרון, מ"מ אם היה חוזר בו היה צריך לכתוב כן בשו"ע בצורה מפורשת, ולכן נראה שסובר שמותר לכת' אלא שהחליט לכתוב את לשון הגמ' כדרכו בהרבה מקומות לכתוב את לשון הרמב"ם, וסמך על מה שכתב בבדק הבית.

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-05-19T08:48:43Z

נתן צבי יונגריס: /* הרב עובדיה יוסף זצ"ל */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

==== ראיות לשיטתו ====
'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 כתב בתולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח. ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.
וירקות שבושלו בסיר חלבי בן יומו, בדיעבד יהיה מותר לאוכלם עם תבשיל בשרי. ('''''צריך להסביר את החילוק בין תבשיל לסיר הירקות''''')

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

ותמה עליו '''הבי"ו''', שלפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שמסירים עד היכן שקיבל טעם ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ועוד, על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ועוד, אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, (האם ההסרה כדי קליפה עוזרת) וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' (יורה דעה צה, א) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== ש"ך ==

== הרב עובדיה יוסף זצ"ל ==

([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]])
נ"ט בר מותר.
השאלה האם מותר לכתחילה?
יש מח' מה נכתב קודם, בדק הבית או השו"ע. ואפילו למא"ד שהשו"ע נכתב אחרון, מ"מ אם היה חוזר בו היה צריך לכתוב כן בשו"ע בצורה מפורשת, ולכן נראה שסובר שמותר לכת' אלא שהחליט לכתוב את לשון הגמ' כדרכו בהרבה מקומות לכתוב את לשון הרמב"ם, וסמך על מה שכתב בבדק הבית.

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-05-19T08:47:02Z

נתן צבי יונגריס: /* הרב עובדיה יוסף זצ"ל */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

==== ראיות לשיטתו ====
'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 כתב בתולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח. ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.
וירקות שבושלו בסיר חלבי בן יומו, בדיעבד יהיה מותר לאוכלם עם תבשיל בשרי. ('''''צריך להסביר את החילוק בין תבשיל לסיר הירקות''''')

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

ותמה עליו '''הבי"ו''', שלפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שמסירים עד היכן שקיבל טעם ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ועוד, על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ועוד, אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, (האם ההסרה כדי קליפה עוזרת) וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' (יורה דעה צה, א) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== ש"ך ==

== הרב עובדיה יוסף זצ"ל ==

([[שו"ת יביע אומר חלק ט - יורה דעה סימן ד [[יביע אומר ט,ד]])
נ"ט בר מותר.
השאלה האם מותר לכתחילה?
יש מח' מה נכתב קודם, בדק הבית או השו"ע. ואפילו למא"ד שהשו"ע נכתב אחרון, מ"מ אם היה חוזר בו היה צריך לכתוב כן בשו"ע בצורה מפורשת, ולכן נראה שסובר שמותר לכת' אלא שהחליט לכתוב את לשון הגמ' כדרכו בהרבה מקומות לכתוב את לשון הרמב"ם, וסמך על מה שכתב בבדק הבית.

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-05-19T08:45:34Z

נתן צבי יונגריס:

==דוגמאות נוספות לנ"ט בר נ"ט דהיתירא==
א) כעיקרון, קדירה שבלועה מטעם איסור שהיה פגום מראש, נאסרת שמא יבשלו בה דבר שהאיסור ייתן בו טעם לשבח. '''רמ"א''' (יו"ד קג,ב, גר"א שם), אך סייג ה'''רמ"א''' שכף שבלועה מאיסור פגום- שטבל בתבשיל רותח, לא נאסרה הקדירה שהתבשיל בתוכה, שהטעם לא אסר את התבשיל ולכן הוא נחשב טעם היתירא שנקלש שלא ממשיך לקדירה. (ד"מ, תו"ח, או"ה, ש"ך, ט"ז, כרתי, ועיין בט"ז ו שלאו דווקא כשהאיסור היה פגום מעיקרו, כל עוד הוא פוגם את התבשיל השני) [[משתמש:אריה.ג|אריה ג]] 21:42, 5 באפריל 2016 (IDT)

ב) לעניין חמץ: בהגעלת גיעולי נכרים צריך שיהיה במים פי שישים מהכלי או שהכלי לא יהיה בן יומו, מכיוון שהטעם הבלוע בסיר יצא למים ויחזור לכלי. אך לגבי פסח כתב השו"ע(או"ח תנב, א) שאין צריך להקפיד על כך קודם שהגיע זמן איסור חמץ(שעה חמישית בי"ד ניסן), הטעם לכך הוא מפני שהוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא, שהרי הכלי פולט טעם למים והמים נותנים טעם בחזרה בכלי, יוצא שטעם החמץ הוא נ"ט בר נ"ט ואינו אוסר. (והרמ"א לא הגיה עליו ואפשר לדייק שאפילו לא חוזר וניעור בפסח למנהג אשכנז).
ידידיהסטרוק 13:23, 7 באפריל 2016 (IDT)

==נ"ט בר נ"ט באוכלין==
סוגיית נ"ט בר נ"ט באוכלין שהופיעה כאן הפכה ל[[נ"ט בר נ"ט באוכלין|סוגיא נפרדת]]--[[משתמש:אריה.ג|אריה ג]] 22:30, 14 במאי 2016 (IDT)

==שו"ת יביע אומר חלק ט - יורה דעה סימן ד==

ד) והן עתה נדפס שו"ת שמע שלמה ח"ב, וראיתי אליו (בחיו"ד סי' ה) שכתב להשיב על דברי הגר"ש משאש הנ"ל. והעלה שהואיל וכמה מגדולי הפוסקים ס"ל להתיר לגרום נ"ט בר נ"ט לכתחלה, ולפי דעת הרב חוט המשולש והבית דוד כן הוא דעת רוב הפוסקים, והרב יד יהודה כתב שלא נמצא חולק ע"ז מלבד הגהת סמ"ק. ואין מי שחולק שבודאי דעת מרן הב"י להקל. וכמה מגדולי האחרונים תירצו דעת מרן, ופסקו כמוהו להלכה ולמעשה, כל כה"ג אין לזוז מפסקו של מרן להתיר לכתחלה. וכבר כתבו האחרונים שאפילו אלף פוסקים חולקים על מרן, אנן בדידן נקטינן כדעת מרן שקבלנו הוראותיו. עכת"ד. ובשולי הסכמתי לספרו הנ"ל, כתבתי אליו בזה"ל: הנה ראה ראיתי מ"ש כת"ר (בחיו"ד סי' ה) בדין נ"ט בר נ"ט דהיתרא, אם מותר לכתחלה לבשל דגים בקדרה של בשר בת יומה על מנת לאוכלם בכותח, והעלה בכחא דהיתרא, בהסתמכו על דעת מרן הב"י בבדק הבית שהתיר בזה אף לכתחלה, וכן דעת כמה מגדולי האחרונים. ובסוף דבריו הזכיר מר מה שאמרתי לו בעל פה שגם אני העלתי בתשובה בכת"י להתיר לכתחלה כדברי מרן בבדק הבית. והנה אמת נכון הדבר, ואנא דאמרי למר, אל תירא כי עמך אני, כי סמכתי על הגאון מהר"א בן טאווה בשו"ת חוט המשולש (הטור השלישי, סי' לג) שהתיר בזה, וכן על הגאון מהר"י עייאש בשו"ת בית יהודה ח"ב (סי' צב) שהבין ג"כ לנכון בדעת מרן להתיר אף לכתחלה, והבאתי ג"כ דברי הרב בית דוד והרב פני דוד ועוד אחרונים בזה. והסברתי הדבר על פי מה שכתבו הפוסקים דנ"ט בר נ"ט דהיתרא אפילו משהו אין בו, וכמ"ש הריטב"א בחידושיו לחולין (קיא ב) בד"ה גריר לבי פסקי, דנ"ט בר נ"ט דהיתרא שרי אף לגבי חמץ בפסח לאוכלו, אלמא דאפילו משהו נמי ליכא. וא"כ אף כאן יש להתיר גם לכתחלה לבשל על דעת לאוכלו בכותח. ובהכי ניחא מ"ש הרי"ף (פרק גיד הנשה) דפת שאפאה עם הצלי אסור לאוכלה בכותח, משום דהוי כדבר שיש לו מתירין, כיון שאפשר לאוכלה בלא כותח, וכן פסק מרן בש"ע (סי' צז ס"ג). והקשה הר"ן, דמאי שנא מדגים שעלו בקערה שמותר לאוכלם בכותח, ולפי האמור י"ל דנ"ט בר נ"ט דהיתרא קלוש טעמו ביותר דאפילו משהו ליכא, אבל ריחא אע"ג דלאו מילתא הוא משהו מיהא איכא. וכ"כ הריטב"א בחידושיו לחולין (קיא ב) ד"ה צונן, דנ"ט בר נ"ט קלוש טעמו אפילו יותר מריחא. ע"ש. וכיו"ב כתב הגאון מהרח"א במקראי קודש (דף קסט ע"ב) דה"ט דמרן (א"ח סי' תנב) שהתיר לגבי פסח נ"ט בר נ"ט דהיתרא, שמכיון שאינו אלא טעם קלוש ביותר אבד שמו של החמץ, ואע"פ שבסימן תנ"א גבי הכשר שפודין ואסכלאות החמיר להצריכם ליבון, משום דחמץ שמו עליו, בנ"ט בר נ"ט לא מהני טעמא דחמץ שמו עליו לאסור וכו'. ע"ש. וע"ע בחמד משה (סי' תנב) ובמטה יהודה (שם). וכן כתב הגאון רבי מרדכי הלוי אב"ד מצרים בשו"ת דרכי נועם (חאו"ח סי' ה) בשם בנו הגאון בעל גנת ורדים, להתיר נ"ט בר נ"ט בפסח, והסכים עמו, וכתב שיפה כיון. ע"ש. וכן מתבאר מדברי מרן הבית יוסף (סי' תמז) בד"ה ומ"ש רבינו בשם העטור וכו'. יעו"ש. וכן פסק מהר"ח אור זרוע בהלכותיו (עמוד פד). ואע"פ שהריטב"א בפסחים (ל א) כתב דנ"ט בר נ"ט אסור לגבי חמץ, משום דמשהו מיהא איכא, הנה הוא סותר משנתו. ויש לתפוס כדבריו בחולין להקל, שכן דעת הרמב"ן והרשב"א להקל, וכמ"ש הגאון בעל ערך השלחן בחקת הפסח (סי' תמז דף נח סוף ע"ד) דנ"ט בר נ"ט לא חשיב אפילו משהו. ע"ש. וכן פסקו בשו"ת יהודה יעלה אסאד ח"ב (סי' רנח אות ג) והחזון איש (סי' קיט אות יד) להתיר נ"ט בר נ"ט בפסח. וע"ע בשו"ת זכר יהוסף (סי' קצב). ובמש"כ בחזון עובדיה הל' פסח (עמוד סג ורצג). ודון מינה לנ"ד שהואיל ואין כאן אפילו משהו מותר לכתחלה לבשל במחבת בשר בת יומה דגים על מנת לאוכלם בכותח. [ובהיות שלדברי הכל נ"ט בר נ"ט מותר עכ"פ בדיעבד, והמחלוקת היא רק לענין "לכתחלה", בכה"ג אזלינן לקולא, וכמ"ש הגר"ח בן עטר בספר פרי תאר (סי' ח סוף סק"א), דכל דדיעבד שרי ספקו מותר לכתחלה. ע"ש. וכ"כ עוד אחרונים. הילכך אף בנ"ד משרא שרי אף לכתחלה, והנלע"ד כתבתי].

נתן צבי 11:45, 19 במאי 2016 (IDT) נתן צבי יונגריס נתן צבי 11:45, 19 במאי 2016 (IDT)

שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-05-19T08:44:17Z

נתן צבי יונגריס:

==דוגמאות נוספות לנ"ט בר נ"ט דהיתירא==
א) כעיקרון, קדירה שבלועה מטעם איסור שהיה פגום מראש, נאסרת שמא יבשלו בה דבר שהאיסור ייתן בו טעם לשבח. '''רמ"א''' (יו"ד קג,ב, גר"א שם), אך סייג ה'''רמ"א''' שכף שבלועה מאיסור פגום- שטבל בתבשיל רותח, לא נאסרה הקדירה שהתבשיל בתוכה, שהטעם לא אסר את התבשיל ולכן הוא נחשב טעם היתירא שנקלש שלא ממשיך לקדירה. (ד"מ, תו"ח, או"ה, ש"ך, ט"ז, כרתי, ועיין בט"ז ו שלאו דווקא כשהאיסור היה פגום מעיקרו, כל עוד הוא פוגם את התבשיל השני) [[משתמש:אריה.ג|אריה ג]] 21:42, 5 באפריל 2016 (IDT)

ב) לעניין חמץ: בהגעלת גיעולי נכרים צריך שיהיה במים פי שישים מהכלי או שהכלי לא יהיה בן יומו, מכיוון שהטעם הבלוע בסיר יצא למים ויחזור לכלי. אך לגבי פסח כתב השו"ע(או"ח תנב, א) שאין צריך להקפיד על כך קודם שהגיע זמן איסור חמץ(שעה חמישית בי"ד ניסן), הטעם לכך הוא מפני שהוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא, שהרי הכלי פולט טעם למים והמים נותנים טעם בחזרה בכלי, יוצא שטעם החמץ הוא נ"ט בר נ"ט ואינו אוסר. (והרמ"א לא הגיה עליו ואפשר לדייק שאפילו לא חוזר וניעור בפסח למנהג אשכנז).
ידידיהסטרוק 13:23, 7 באפריל 2016 (IDT)

==נ"ט בר נ"ט באוכלין==
סוגיית נ"ט בר נ"ט באוכלין שהופיעה כאן הפכה ל[[נ"ט בר נ"ט באוכלין|סוגיא נפרדת]]--[[משתמש:אריה.ג|אריה ג]] 22:30, 14 במאי 2016 (IDT)

==שו"ת יביע אומר חלק ט - יורה דעה סימן ד==

ד) והן עתה נדפס שו"ת שמע שלמה ח"ב, וראיתי אליו (בחיו"ד סי' ה) שכתב להשיב על דברי הגר"ש משאש הנ"ל. והעלה שהואיל וכמה מגדולי הפוסקים ס"ל להתיר לגרום נ"ט בר נ"ט לכתחלה, ולפי דעת הרב חוט המשולש והבית דוד כן הוא דעת רוב הפוסקים, והרב יד יהודה כתב שלא נמצא חולק ע"ז מלבד הגהת סמ"ק. ואין מי שחולק שבודאי דעת מרן הב"י להקל. וכמה מגדולי האחרונים תירצו דעת מרן, ופסקו כמוהו להלכה ולמעשה, כל כה"ג אין לזוז מפסקו של מרן להתיר לכתחלה. וכבר כתבו האחרונים שאפילו אלף פוסקים חולקים על מרן, אנן בדידן נקטינן כדעת מרן שקבלנו הוראותיו. עכת"ד. ובשולי הסכמתי לספרו הנ"ל, כתבתי אליו בזה"ל: הנה ראה ראיתי מ"ש כת"ר (בחיו"ד סי' ה) בדין נ"ט בר נ"ט דהיתרא, אם מותר לכתחלה לבשל דגים בקדרה של בשר בת יומה על מנת לאוכלם בכותח, והעלה בכחא דהיתרא, בהסתמכו על דעת מרן הב"י בבדק הבית שהתיר בזה אף לכתחלה, וכן דעת כמה מגדולי האחרונים. ובסוף דבריו הזכיר מר מה שאמרתי לו בעל פה שגם אני העלתי בתשובה בכת"י להתיר לכתחלה כדברי מרן בבדק הבית. והנה אמת נכון הדבר, ואנא דאמרי למר, אל תירא כי עמך אני, כי סמכתי על הגאון מהר"א בן טאווה בשו"ת חוט המשולש (הטור השלישי, סי' לג) שהתיר בזה, וכן על הגאון מהר"י עייאש בשו"ת בית יהודה ח"ב (סי' צב) שהבין ג"כ לנכון בדעת מרן להתיר אף לכתחלה, והבאתי ג"כ דברי הרב בית דוד והרב פני דוד ועוד אחרונים בזה. והסברתי הדבר על פי מה שכתבו הפוסקים דנ"ט בר נ"ט דהיתרא אפילו משהו אין בו, וכמ"ש הריטב"א בחידושיו לחולין (קיא ב) בד"ה גריר לבי פסקי, דנ"ט בר נ"ט דהיתרא שרי אף לגבי חמץ בפסח לאוכלו, אלמא דאפילו משהו נמי ליכא. וא"כ אף כאן יש להתיר גם לכתחלה לבשל על דעת לאוכלו בכותח. ובהכי ניחא מ"ש הרי"ף (פרק גיד הנשה) דפת שאפאה עם הצלי אסור לאוכלה בכותח, משום דהוי כדבר שיש לו מתירין, כיון שאפשר לאוכלה בלא כותח, וכן פסק מרן בש"ע (סי' צז ס"ג). והקשה הר"ן, דמאי שנא מדגים שעלו בקערה שמותר לאוכלם בכותח, ולפי האמור י"ל דנ"ט בר נ"ט דהיתרא קלוש טעמו ביותר דאפילו משהו ליכא, אבל ריחא אע"ג דלאו מילתא הוא משהו מיהא איכא. וכ"כ הריטב"א בחידושיו לחולין (קיא ב) ד"ה צונן, דנ"ט בר נ"ט קלוש טעמו אפילו יותר מריחא. ע"ש. וכיו"ב כתב הגאון מהרח"א במקראי קודש (דף קסט ע"ב) דה"ט דמרן (א"ח סי' תנב) שהתיר לגבי פסח נ"ט בר נ"ט דהיתרא, שמכיון שאינו אלא טעם קלוש ביותר אבד שמו של החמץ, ואע"פ שבסימן תנ"א גבי הכשר שפודין ואסכלאות החמיר להצריכם ליבון, משום דחמץ שמו עליו, בנ"ט בר נ"ט לא מהני טעמא דחמץ שמו עליו לאסור וכו'. ע"ש. וע"ע בחמד משה (סי' תנב) ובמטה יהודה (שם). וכן כתב הגאון רבי מרדכי הלוי אב"ד מצרים בשו"ת דרכי נועם (חאו"ח סי' ה) בשם בנו הגאון בעל גנת ורדים, להתיר נ"ט בר נ"ט בפסח, והסכים עמו, וכתב שיפה כיון. ע"ש. וכן מתבאר מדברי מרן הבית יוסף (סי' תמז) בד"ה ומ"ש רבינו בשם העטור וכו'. יעו"ש. וכן פסק מהר"ח אור זרוע בהלכותיו (עמוד פד). ואע"פ שהריטב"א בפסחים (ל א) כתב דנ"ט בר נ"ט אסור לגבי חמץ, משום דמשהו מיהא איכא, הנה הוא סותר משנתו. ויש לתפוס כדבריו בחולין להקל, שכן דעת הרמב"ן והרשב"א להקל, וכמ"ש הגאון בעל ערך השלחן בחקת הפסח (סי' תמז דף נח סוף ע"ד) דנ"ט בר נ"ט לא חשיב אפילו משהו. ע"ש. וכן פסקו בשו"ת יהודה יעלה אסאד ח"ב (סי' רנח אות ג) והחזון איש (סי' קיט אות יד) להתיר נ"ט בר נ"ט בפסח. וע"ע בשו"ת זכר יהוסף (סי' קצב). ובמש"כ בחזון עובדיה הל' פסח (עמוד סג ורצג). ודון מינה לנ"ד שהואיל ואין כאן אפילו משהו מותר לכתחלה לבשל במחבת בשר בת יומה דגים על מנת לאוכלם בכותח. [ובהיות שלדברי הכל נ"ט בר נ"ט מותר עכ"פ בדיעבד, והמחלוקת היא רק לענין "לכתחלה", בכה"ג אזלינן לקולא, וכמ"ש הגר"ח בן עטר בספר פרי תאר (סי' ח סוף סק"א), דכל דדיעבד שרי ספקו מותר לכתחלה. ע"ש. וכ"כ עוד אחרונים. הילכך אף בנ"ד משרא שרי אף לכתחלה, והנלע"ד כתבתי].

שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-05-19T08:43:28Z

נתן צבי יונגריס:

==דוגמאות נוספות לנ"ט בר נ"ט דהיתירא==
א) כעיקרון, קדירה שבלועה מטעם איסור שהיה פגום מראש, נאסרת שמא יבשלו בה דבר שהאיסור ייתן בו טעם לשבח. '''רמ"א''' (יו"ד קג,ב, גר"א שם), אך סייג ה'''רמ"א''' שכף שבלועה מאיסור פגום- שטבל בתבשיל רותח, לא נאסרה הקדירה שהתבשיל בתוכה, שהטעם לא אסר את התבשיל ולכן הוא נחשב טעם היתירא שנקלש שלא ממשיך לקדירה. (ד"מ, תו"ח, או"ה, ש"ך, ט"ז, כרתי, ועיין בט"ז ו שלאו דווקא כשהאיסור היה פגום מעיקרו, כל עוד הוא פוגם את התבשיל השני) [[משתמש:אריה.ג|אריה ג]] 21:42, 5 באפריל 2016 (IDT)

ב) לעניין חמץ: בהגעלת גיעולי נכרים צריך שיהיה במים פי שישים מהכלי או שהכלי לא יהיה בן יומו, מכיוון שהטעם הבלוע בסיר יצא למים ויחזור לכלי. אך לגבי פסח כתב השו"ע(או"ח תנב, א) שאין צריך להקפיד על כך קודם שהגיע זמן איסור חמץ(שעה חמישית בי"ד ניסן), הטעם לכך הוא מפני שהוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא, שהרי הכלי פולט טעם למים והמים נותנים טעם בחזרה בכלי, יוצא שטעם החמץ הוא נ"ט בר נ"ט ואינו אוסר. (והרמ"א לא הגיה עליו ואפשר לדייק שאפילו לא חוזר וניעור בפסח למנהג אשכנז).
ידידיהסטרוק 13:23, 7 באפריל 2016 (IDT)

==נ"ט בר נ"ט באוכלין==
סוגיית נ"ט בר נ"ט באוכלין שהופיעה כאן הפכה ל[[נ"ט בר נ"ט באוכלין|סוגיא נפרדת]]--[[משתמש:אריה.ג|אריה ג]] 22:30, 14 במאי 2016 (IDT)

שו"ת יביע אומר חלק ט - יורה דעה סימן ד

ד) והן עתה נדפס שו"ת שמע שלמה ח"ב, וראיתי אליו (בחיו"ד סי' ה) שכתב להשיב על דברי הגר"ש משאש הנ"ל. והעלה שהואיל וכמה מגדולי הפוסקים ס"ל להתיר לגרום נ"ט בר נ"ט לכתחלה, ולפי דעת הרב חוט המשולש והבית דוד כן הוא דעת רוב הפוסקים, והרב יד יהודה כתב שלא נמצא חולק ע"ז מלבד הגהת סמ"ק. ואין מי שחולק שבודאי דעת מרן הב"י להקל. וכמה מגדולי האחרונים תירצו דעת מרן, ופסקו כמוהו להלכה ולמעשה, כל כה"ג אין לזוז מפסקו של מרן להתיר לכתחלה. וכבר כתבו האחרונים שאפילו אלף פוסקים חולקים על מרן, אנן בדידן נקטינן כדעת מרן שקבלנו הוראותיו. עכת"ד. ובשולי הסכמתי לספרו הנ"ל, כתבתי אליו בזה"ל: הנה ראה ראיתי מ"ש כת"ר (בחיו"ד סי' ה) בדין נ"ט בר נ"ט דהיתרא, אם מותר לכתחלה לבשל דגים בקדרה של בשר בת יומה על מנת לאוכלם בכותח, והעלה בכחא דהיתרא, בהסתמכו על דעת מרן הב"י בבדק הבית שהתיר בזה אף לכתחלה, וכן דעת כמה מגדולי האחרונים. ובסוף דבריו הזכיר מר מה שאמרתי לו בעל פה שגם אני העלתי בתשובה בכת"י להתיר לכתחלה כדברי מרן בבדק הבית. והנה אמת נכון הדבר, ואנא דאמרי למר, אל תירא כי עמך אני, כי סמכתי על הגאון מהר"א בן טאווה בשו"ת חוט המשולש (הטור השלישי, סי' לג) שהתיר בזה, וכן על הגאון מהר"י עייאש בשו"ת בית יהודה ח"ב (סי' צב) שהבין ג"כ לנכון בדעת מרן להתיר אף לכתחלה, והבאתי ג"כ דברי הרב בית דוד והרב פני דוד ועוד אחרונים בזה. והסברתי הדבר על פי מה שכתבו הפוסקים דנ"ט בר נ"ט דהיתרא אפילו משהו אין בו, וכמ"ש הריטב"א בחידושיו לחולין (קיא ב) בד"ה גריר לבי פסקי, דנ"ט בר נ"ט דהיתרא שרי אף לגבי חמץ בפסח לאוכלו, אלמא דאפילו משהו נמי ליכא. וא"כ אף כאן יש להתיר גם לכתחלה לבשל על דעת לאוכלו בכותח. ובהכי ניחא מ"ש הרי"ף (פרק גיד הנשה) דפת שאפאה עם הצלי אסור לאוכלה בכותח, משום דהוי כדבר שיש לו מתירין, כיון שאפשר לאוכלה בלא כותח, וכן פסק מרן בש"ע (סי' צז ס"ג). והקשה הר"ן, דמאי שנא מדגים שעלו בקערה שמותר לאוכלם בכותח, ולפי האמור י"ל דנ"ט בר נ"ט דהיתרא קלוש טעמו ביותר דאפילו משהו ליכא, אבל ריחא אע"ג דלאו מילתא הוא משהו מיהא איכא. וכ"כ הריטב"א בחידושיו לחולין (קיא ב) ד"ה צונן, דנ"ט בר נ"ט קלוש טעמו אפילו יותר מריחא. ע"ש. וכיו"ב כתב הגאון מהרח"א במקראי קודש (דף קסט ע"ב) דה"ט דמרן (א"ח סי' תנב) שהתיר לגבי פסח נ"ט בר נ"ט דהיתרא, שמכיון שאינו אלא טעם קלוש ביותר אבד שמו של החמץ, ואע"פ שבסימן תנ"א גבי הכשר שפודין ואסכלאות החמיר להצריכם ליבון, משום דחמץ שמו עליו, בנ"ט בר נ"ט לא מהני טעמא דחמץ שמו עליו לאסור וכו'. ע"ש. וע"ע בחמד משה (סי' תנב) ובמטה יהודה (שם). וכן כתב הגאון רבי מרדכי הלוי אב"ד מצרים בשו"ת דרכי נועם (חאו"ח סי' ה) בשם בנו הגאון בעל גנת ורדים, להתיר נ"ט בר נ"ט בפסח, והסכים עמו, וכתב שיפה כיון. ע"ש. וכן מתבאר מדברי מרן הבית יוסף (סי' תמז) בד"ה ומ"ש רבינו בשם העטור וכו'. יעו"ש. וכן פסק מהר"ח אור זרוע בהלכותיו (עמוד פד). ואע"פ שהריטב"א בפסחים (ל א) כתב דנ"ט בר נ"ט אסור לגבי חמץ, משום דמשהו מיהא איכא, הנה הוא סותר משנתו. ויש לתפוס כדבריו בחולין להקל, שכן דעת הרמב"ן והרשב"א להקל, וכמ"ש הגאון בעל ערך השלחן בחקת הפסח (סי' תמז דף נח סוף ע"ד) דנ"ט בר נ"ט לא חשיב אפילו משהו. ע"ש. וכן פסקו בשו"ת יהודה יעלה אסאד ח"ב (סי' רנח אות ג) והחזון איש (סי' קיט אות יד) להתיר נ"ט בר נ"ט בפסח. וע"ע בשו"ת זכר יהוסף (סי' קצב). ובמש"כ בחזון עובדיה הל' פסח (עמוד סג ורצג). ודון מינה לנ"ד שהואיל ואין כאן אפילו משהו מותר לכתחלה לבשל במחבת בשר בת יומה דגים על מנת לאוכלם בכותח. [ובהיות שלדברי הכל נ"ט בר נ"ט מותר עכ"פ בדיעבד, והמחלוקת היא רק לענין "לכתחלה", בכה"ג אזלינן לקולא, וכמ"ש הגר"ח בן עטר בספר פרי תאר (סי' ח סוף סק"א), דכל דדיעבד שרי ספקו מותר לכתחלה. ע"ש. וכ"כ עוד אחרונים. הילכך אף בנ"ד משרא שרי אף לכתחלה, והנלע"ד כתבתי].

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-05-19T08:42:22Z

נתן צבי יונגריס: /* הרב עובדיה יוסף זצ"ל */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

==== ראיות לשיטתו ====
'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 כתב בתולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח. ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.
וירקות שבושלו בסיר חלבי בן יומו, בדיעבד יהיה מותר לאוכלם עם תבשיל בשרי. ('''''צריך להסביר את החילוק בין תבשיל לסיר הירקות''''')

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

ותמה עליו '''הבי"ו''', שלפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שמסירים עד היכן שקיבל טעם ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ועוד, על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ועוד, אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, (האם ההסרה כדי קליפה עוזרת) וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' (יורה דעה צה, א) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== ש"ך ==

== הרב עובדיה יוסף זצ"ל ==

(יביע אומר ט,ד)
נ"ט בר מותר.
השאלה האם מותר לכתחילה?
יש מח' מה נכתב קודם, בדק הבית או השו"ע. ואפילו למא"ד שהשו"ע נכתב אחרון, מ"מ אם היה חוזר בו היה צריך לכתוב כן בשו"ע בצורה מפורשת, ולכן נראה שסובר שמותר לכת' אלא שהחליט לכתוב את לשון הגמ' כדרכו בהרבה מקומות לכתוב את לשון הרמב"ם, וסמך על מה שכתב בבדק הבית.

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-05-19T08:20:57Z

נתן צבי יונגריס: /* הרב עובדיה יוסף זצ"ל */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

==== ראיות לשיטתו ====
'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 כתב בתולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח. ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.
וירקות שבושלו בסיר חלבי בן יומו, בדיעבד יהיה מותר לאוכלם עם תבשיל בשרי. ('''''צריך להסביר את החילוק בין תבשיל לסיר הירקות''''')

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

ותמה עליו '''הבי"ו''', שלפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שמסירים עד היכן שקיבל טעם ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ועוד, על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ועוד, אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, (האם ההסרה כדי קליפה עוזרת) וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' (יורה דעה צה, א) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== ש"ך ==

== הרב עובדיה יוסף זצ"ל ==

(יביע אומר ט,ד)

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-05-19T08:20:26Z

נתן צבי יונגריס: /* הרב עובדיה יוסף זצ"ל */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

==== ראיות לשיטתו ====
'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 כתב בתולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח. ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.
וירקות שבושלו בסיר חלבי בן יומו, בדיעבד יהיה מותר לאוכלם עם תבשיל בשרי. ('''''צריך להסביר את החילוק בין תבשיל לסיר הירקות''''')

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

ותמה עליו '''הבי"ו''', שלפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שמסירים עד היכן שקיבל טעם ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ועוד, על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ועוד, אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, (האם ההסרה כדי קליפה עוזרת) וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' (יורה דעה צה, א) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== ש"ך ==

== הרב עובדיה יוסף זצ"ל ==

(יביע אומר ט)

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-05-19T08:03:51Z

נתן צבי יונגריס: /* הרב עובדיה יוסף זצ"ל */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

==== ראיות לשיטתו ====
'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 כתב בתולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח. ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.
וירקות שבושלו בסיר חלבי בן יומו, בדיעבד יהיה מותר לאוכלם עם תבשיל בשרי. ('''''צריך להסביר את החילוק בין תבשיל לסיר הירקות''''')

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

ותמה עליו '''הבי"ו''', שלפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שמסירים עד היכן שקיבל טעם ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ועוד, על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ועוד, אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, (האם ההסרה כדי קליפה עוזרת) וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' (יורה דעה צה, א) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== ש"ך ==

== הרב עובדיה יוסף זצ"ל ==

([יביע אומר ט,ד])

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-05-18T10:16:19Z

נתן צבי יונגריס: /* שיטת רבינו ירוחם */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

==== ראיות לשיטתו ====
'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 כתב בתולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח. ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.
וירקות שבושלו בסיר חלבי בן יומו, בדיעבד יהיה מותר לאוכלם עם תבשיל בשרי. ('''''צריך להסביר את החילוק בין תבשיל לסיר הירקות''''')

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

ותמה עליו '''הבי"ו''', שלפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שמסירים עד היכן שקיבל טעם ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ועוד, על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ועוד, אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, (האם ההסרה כדי קליפה עוזרת) וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' (יורה דעה צה, א) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== ש"ך ==

== הרב עובדיה יוסף זצ"ל ==

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-05-18T09:21:42Z

נתן צבי יונגריס: /* שיטת הרא"ש ודעימיה */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

==== ראיות לשיטתו ====
'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח. ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.
וירקות שבושלו בסיר חלבי בן יומו, בדיעבד יהיה מותר לאוכלם עם תבשיל בשרי. ('''''צריך להסביר את החילוק בין תבשיל לסיר הירקות''''')

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

ותמה עליו '''הבי"ו''', שלפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שמסירים עד היכן שקיבל טעם ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ועוד, על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ועוד, אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, (האם ההסרה כדי קליפה עוזרת) וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' (יורה דעה צה, א) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== ש"ך ==

== הרב עובדיה יוסף זצ"ל ==

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-05-18T09:18:24Z

נתן צבי יונגריס: /* שיטת הרא"ש ודעימיה */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

==== ראיות לשיטתו ====
'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192 ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח. ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.
וירקות שבושלו בסיר חלבי בן יומו, בדיעבד יהיה מותר לאוכלם עם תבשיל בשרי. ('''''צריך להסביר את החילוק בין תבשיל לסיר הירקות''''')

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

ותמה עליו '''הבי"ו''', שלפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שמסירים עד היכן שקיבל טעם ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ועוד, על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ועוד, אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, (האם ההסרה כדי קליפה עוזרת) וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' (יורה דעה צה, א) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== ש"ך ==

== הרב עובדיה יוסף זצ"ל ==

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-05-18T09:13:44Z

נתן צבי יונגריס: /* דעת הרמב"ם */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

==== ראיות לשיטתו ====
'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192 ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15275&st=&pgnum=233 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח. ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.
וירקות שבושלו בסיר חלבי בן יומו, בדיעבד יהיה מותר לאוכלם עם תבשיל בשרי. ('''''צריך להסביר את החילוק בין תבשיל לסיר הירקות''''')

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

ותמה עליו '''הבי"ו''', שלפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שמסירים עד היכן שקיבל טעם ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ועוד, על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ועוד, אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, (האם ההסרה כדי קליפה עוזרת) וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' (יורה דעה צה, א) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== ש"ך ==

== הרב עובדיה יוסף זצ"ל ==

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]