https://www.betmidrash.org.il/api.php?action=feedcontributions&feedformat=atom&user=%D7%9B%D7%94%D7%9F+%D7%94%D7%93%D7%99%D7%95%D7%98 2026-06-24T12:30:33Z תרומות המשתמש MediaWiki 1.37.0 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%90%D7%95%D7%94%D7%9C_%D7%95%D7%A1%D7%AA%D7%99%D7%A8%D7%AA%D7%95_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA&diff=15318 2020-06-24T14:42:10Z

<p>כהן הדיוט: /* אוהל קבע */ תיקנתי שגיאת הקלדה</p> <hr /> <div>{{מקורות||שבת קכה ב, קלח א, ערובין קב א|ירושלמי כ א|שבת כב כז|אורח חיים שטו א}}<br /> גדרי איסור נטיית וסתירת אוהל, והוספה על אוהל עראי בשבת.<br /> ==יסוד האיסור==<br /> ===אוהל קבע===<br /> הנוטה אוהל קבע בשבת חייב חטאת, כן הוא מפורש ב'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&amp;daf=138&amp;format=pdf (שבת קלח א)] בדברי אביי שם. ובירושלמי (שבת כ א) מבואר שהוא תולדה ד[[בונה]]. וכן כתב ה'''רמב&quot;ם''' (שבת כב כז) הובאו דבריו ב'''משנה ברורה''' (אורח חיים שטו א) וב'''קצות השלחן''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7724&amp;st=&amp;pgnum=24 (קכ א)], וכן הוא ב'''פני יהושע''' (סוכה טז ב תוד&quot;ה פרסו) שהכרח לומר כן, שהרי לא מצאנו לה מלאכה מיוחדת ב[[:קטגוריה:ל&quot;ט מלאכות|ל&quot;ט מלאכות]].<br /> &lt;BR /&gt;וב'''אגלי טל''' (סד ב) כתב שעיקר בנין המשכן היה היריעות ולא הקרשים, ולכן אהל חמור יותר מבנין, ומשמע בדבריו שנטיית אוהל היא [[אב המלאכה]], ולא תולדת בונה. שוב כתב כן בשו&quot;ת '''אבני נזר''' (אורח חיים רכ).<br /> <br /> עוד כתב ב'''פני יהושע''' שם, שהחילוק בין בנין לאוהל, שלשון 'בנין' שייך בבנין קבוע המתקיים לימים רבים, ואילו לשון 'אוהל' הוא עראי יותר. וצריך לומר בכוונתו שאף אוהל שעושהו לקבע, מ&quot;מ ביחס לבנין חשיב עראי. עוד כתב לחלק שלשון 'אוהל' הוא מלמעלה להאהיל, ואילו לשון 'בנין' הוא אף במחיצות בלבד, שעיקר הבנין הוא המחיצות.<br /> &lt;BR /&gt;ויש לחלק עוד ולומר שבנין הוא העשוי מעצים ואבנים ועפר, כמבואר במשנה (נגעים יב ב), או לכל הפחות אחד מהם, ואילו אוהל הוא דווקא מיריעות של בד או עור וכד'.<br /> <br /> ===אוהל עראי===<br /> אוהל עראי אסור לעשות מדרבנן, ואם עשה פטור. כן הוא ב'''גמרא''' משם ר' יוחנן בכמה מקומות (שבת קכה ה, קלז ב, עירובין מד א, פו ב, סוכה כז ב) וב'''ירושלמי''' (שבת כ א).<br /> &lt;BR /&gt;וטעם הגזירה כתב ה'''רמב&quot;ם''' שם שהוא שמא יבוא לעשות או לסתור אוהל קבע, וכן מתבאר מתוך דברי ה'''גמרא''' (ביצה לב ב), והובא גם ב'''תוספות''' (שבת קלז ב ד&quot;ה דרבי).<br /> <br /> ===סתירת אוהל===<br /> כשם שיש איסור בנטיית האוהל, כן יש איסור בסתירתו ופירוקו בשבת. כן מתבאר מה'''גמרא''' (שבת קלח א) שרב יוסף ראה בשבת בבוקר את ה[[כילה]] שבבית רב הונא שהיא מושלכת לארץ, אחר שבערב שבת היתה נטויה, ורצה להעיד בזה ש[[כילה מותרת]]. הרי מתבאר שבאוהל האסור, אף סתירתו אסורה. וכן פסק ה'''רמב&quot;ם''' (שבת כב כז) הובא ב'''משנה ברורה''' (א). וב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שטו) לא הזכיר להדיא איסור הסתירה, אבל כן מתבאר מתוך דבריו שם (ד, י, יא).<br /> <br /> ==הגדרת קבע ועראי לענין אוהל==<br /> ===זמן===<br /> כתב ה'''פרי מגדים''' (אשל אברהם א) שאוהל קבע היינו לשמונה ותשעה ימים, ונראה שלמד כן ממה שסוכת החג שהיא לז' ימים חשיב דירת עראי, אמנם לא ברירא ליה כל כך ונשאר בזה בספק. ובשו&quot;ת '''עטרת חכמים''' פרנקל-תאומים [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1451&amp;st=&amp;pgnum=13 (א ו ד&quot;ה אף בראשית)] חלק עליו והוכיח מהפוסקים שקבע הוא לימים מרובים. אמנם הרב '''מנוחת אהבה''' (כג ח) כתב להלכה כהפמ&quot;ג, וכן הוא ב'''שמירת שבת כהלכתה''' (כד א).<br /> &lt;BR /&gt;ויש להעיר שהאחרונים נחלקו לגבי [[בנין]] אם [[אסור מהתורה אף בבנין לשעה או דווקא בנין עולם]], ולפי המצדדים שרק בנין לעולם אסור מן התורה, פשוט שהוא הדין באוהל, שהרי לא תהיה התולדה חמורה מאב המלאכה.<br /> <br /> ===חוזק===<br /> בגמרא ובראשונים לא מצאנו הגדרת קבע ועראי לפי מידת חוזק קשירת האוהל. אמנם לגבי בנין משמע ב'''גמרא''' (ביצה לב ב) שאם הבנין מחובר לקרקע הוי בנין קבע, ואם הוא רק מניח אבנים זה על זה הוי בנין עראי. ולפי&quot;ז היה מקום לומר שכן הוא גם לגבי אוהל, שאם אינו מחובר לקרקע לא חשיב אוהל קבע ואינו אסור אלא מדרבנן. אמנם אי אפשר לומר כן, שהרי המשכן לא היה מחובר לקרקע, ולכו צ&quot;ל שכל בנין אף שאינו מחובר לקרקע, אם הוא של קבע אסור מן התורה.<br /> <br /> ה'''רי&quot;ף''' (נו ב) כתב שפריסת אוהל שיש בגגו טפח אסורה משום שזה אוהל קבע ומשמע ששיטתו שהקביעות נמדדת בצורת הבניין ולא בזמן. אומנם ה'''חזו&quot;א''' (נב ד) סובר שגם לרי&quot;ף גדר אוהל עראי תלוי בזמן וכל מה שהרי&quot;ף אסר כשיש בגגו טפח זה כשעשוי לזמן מרובה.&lt;BR /&gt;<br /> וב'''רש&quot;י''' (שבת קכה ב ד&quot;ה שאין) כתב שפריסת מחצלת על ד' קונדסין הוא אוהל עראי. וב'''פרי מגדים''' (אשל אברהם א) כתב שאם קושר את המחצלת לקונדסין בעניבה לזמן הרבה חייב חטאת, אמנם במקום אחר (משבצות זהב ח) כתב שאף אם אינו קושר את המחצלת לקונדסין הוי אוהל קבע. וב'''שער הציון''' (ב) עמד על סתירה זו. אמנם אפשר שאינו סותר, לפי שאשל אברהם מיירי בקשר עניבה שאינו חזק כל כך, ולכן רק אם הוא לזמן מרובה חשיב קבע, ובמש&quot;ז מדבר על קשר חזק, ואז אפילו אינו לזמן מרובה אסור מן התורה.<br /> ==גודל האוהל==<br /> ===שטח האוהל===<br /> ב'''גמרא''' מבואר בכמה מקומות שאוהל האסור מן התורה, הוא דווקא באופן שיש בגגו טפח על טפח, או שיש בפחות מג' טפחים סמוך לגגו טפח על טפח. אך אם אין בגגו טפח, או שהוא משופע לשני צדדים באופן שאין בפחות מג' טפחים סמוך לגג טפח, אינו אסור מן התורה. אמנם אם אסור מדרבנן נחלקו המפרשים וכדלהלן.<br /> <br /> ====טלית כפולה====<br /> ה'''גמרא''' (שבת קלח א) מביאה דברי רמי בר יחזקאל, שטלית כפולה אסור מדרבנן לעשות בשבת, ואם עשה פטור. אמנם אם היה כרוך עליה חוט או משיחה מבעוד יום מותר.<br /> <br /> '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה טלית) פירש שמדובר ששוטח טלית על ארבע יתדות ע&quot;מ לישון תחתיה, באופן שראשי הטלית מתקפלין לכאן ולכאן ככתלים, להגן מפני החמה, וכן נראה מדברי ה'''תוספות''' (ד&quot;ה כרך). אבל ה'''רי&quot;ף''' (נו ב) מפרש שמדובר שהטלית כפולה לגמרי על גבי מוט או חבל הקשור משני צידיו לשני כתלים, כך שאין בגג טפח ולא בפחות מג' טפחים סמוך לגגה טפח, ולכן אינו חשוב אהל קבע אלא אוהל עראי ואסור מדרבנן. אמנם אם היו חוטין מאתמול ונטה אותם היום מותר לכתחילה. וכדבריו הם גם דברי ה'''רמב&quot;ם''' (שבת כב כט). <br /> <br /> ====כילת חתנים====<br /> {{סוגיה מורחבת|כילת חתנים}}<br /> ה'''גמרא''' (שבת קלח א, עירובין קב א) מביאה דברי שמואל משום ר' חייא, שכילת חתנים מותר לנטותה ולפורקה בשבת. ומבואר ב'''רש&quot;י''' (ד&quot;ה כילת) שאין לה גג שטוח כשאר כילות, אלא פרוסה היא על קנה אחד ונופלת לכאן ולכאן וגגה משופע לשני צדדים. ומסייגת הגמרא ואומרת שההיתר הוא דווקא כאשר אין בגגה טפח או בפחות משלושה סמוך לגג טפח, אך אם השיפוע הוא מתון באופן שיש רוחב טפח בסמוך לגג תוך ג' טפחים, אסור.<br /> &lt;BR/&gt;ולפנינו בגמרא ישנו סייג נוסף להיתר, שהוא דווקא כאשר אין טפח בשיפוע כולו, אבל אם יש טפח בשיפוע כולו, הרי שמחשיבים את הדופן כגג, לפי ששיפועי אהלים כאהלים דמו, ואסור. ומפרש '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה ולא אמרן) שהכוונה שאין בשטח למטה ב' טפחים, דאל&quot;ה אסור. אמנם ה'''רמב&quot;ם''' (שבת כב ל) השמיט דבר זה, וכתב ה'''גר&quot;א''' בגליון שלא היה לפניו בגמרא סייג זה.<br /> <br /> ה'''רי&quot;ף''' (שבת נו ב) השמיט לגמרי על הסתייגות הגמרא להיתר, וכתב רק שכילת חתנים מותר לנטותה ולפרקה. וב'''ר&quot;ן''' (ד&quot;ה כילת) נתקשה אמאי השמיט הרי&quot;ף את דברי הגמרא. וב'''בית יוסף''' (אורח חיים שטז ד&quot;ה והרי&quot;ף לא הביא) תירץ שהרי&quot;ף סמך על דין אחר שהביא קודם לכן, לגבי [[#טלית כפולה|טלית כפולה]] שאין בגגה טפח ולא בסמוך ג' טפחים לגגה טפח, ופטור אבל אסור.&lt;BR /&gt;<br /> <br /> וב'''תוספות''' נתקשו מאד למה ראויה כילה זו אם אין בשיפועה טפח. אמנם '''רש&quot;י''' שם כתב שאינה עשויה לישן תחתיה, אבל לא ביאר למה א&quot;כ היא עשויה. ובעירובין כתב רש&quot;י (קב ב ד&quot;ה בשיפועה) שישנם כמה וכמה כילות קטנות סמוכות אחת לשניה, ויריעה אחת גדולה סביב המיטה לדפנות. וכעין זה תירצו גם '''תוספות''' (שבת קלח ב ד&quot;ה שאין), אלא שכתבו שהוא דוחק.<br /> <br /> ====להלכה====<br /> כתב הר&quot;ן שם, שלשיטת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם ההיתר הוא דווקא בכילת חתנים לפי שהיא מתוקנת לכך, אבל בשאר אהל עראי אסור, כמבואר לגבי [[#טלית כפולה|טלית]], אך לשיטת רש&quot;י אין ההיתר דווקא מפני שהיא כילת חתנים, אלא כל אהל שאין בו טפח בגגו או סמוך לגגו ג' טפחים, וכן אין בשיפועו טפח בכל צד מותר. <br /> &lt;BR /&gt;וה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שטו ח) פסק כדברי הרמב&quot;ם והרי&quot;ף, ואף הרמ&quot;א לא השיג על דבריו, וא&quot;כ גם אוהל שאין בגגו טפח אסור עכ&quot;פ מדרבנן. וב'''פרי מגדים''' (אשל אברהם י) כתב שאף רש&quot;י ורא&quot;ש לא נחלקו אלא כשהוא אוהל עראי, אך באוהל קבע, אפילו הוא פחות מטפח, מודים לרמב&quot;ם שאסור עכ&quot;פ מדרבנן.<br /> <br /> ===גובה האוהל===<br /> ====פחות מעשרה טפחים====<br /> '''תוספות''' (שבת קלח ב ד&quot;ה שאין) הביאו שיש מי שפירש שכילת חתנים מותרת מפני שאין בגובה האוהל עשרה טפחים, וכמו שמצאנו לגבי סוכה, ש[[מותר לישון תחת הכילה שבתוך הסוכה אם אין לה י' טפחים]]. אבל ר&quot;י דחה דבריהם, לפי שאף שכן הם הדברים לגבי שינה בסוכה, שכל שהוא פחות מי' טפחים אינו חשוב אוהל, מ&quot;מ לגבי שבת אף בפחות מזה אסור, שהרי אסרו אף [[להניח ביצה על גבי שתי ביצים משום אוהל]], ובזה אין י' טפחים. וכדבריו כתב מדנפשיה המשנ&quot;ב ב'''באור הלכה''' (שטו ד&quot;ה דפין) שאף במחיצות קטנות שבקטנות כגובה טפח אסרו חכמים. ודחה דברי הרב '''תוספת שבת''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49576&amp;st=&amp;pgnum=144 (י)] שכתב שצריך שהמחיצות יהיה בגובהן י' טפחים. אמנם מדבריו משמע שאין זה אלא מדרבנן, ואפשר שמדאורייתא כן בעינן עשרה כמו לגבי סוכה.<br /> <br /> ====פחות מטפח====<br /> ה'''משנה''' (שבת כ ב) מתירה לסנן את היין בכפיפה מצרית. וב'''גמרא''' (שבת קלט ב) כתוב, שצריך להיזהר שלא יגביה את הכפיפה למעלה מן הכלי התחתון טפח, והחשש הוא משום שאז הוא עושה אוהל על הכלי התחתון. כן מבואר ב'''רש&quot;י''' (ד&quot;ה שלא).<br /> &lt;BR /&gt;מדברים אלו מוכח להדיא שאוהל שגובהו פחות מטפח אינו חשוב אוהל כלל, וכן למדו ה'''ר&quot;ן''' וה'''רשב&quot;א''' לענין בגד ששוטחים על גבי החבית, שאם החבית מלאה אין איסור לכסותה, לפי שאין כאן אוהל טפח. וכן פסק להלכה מרן ה'''שלחן ערוך''' (שטו יג).<br /> <br /> ==כיסוי שלא לשם אוהל==<br /> {{סוגיה מורחבת|דברים האסורים בשבת וביום טוב משום שדומה לבנין}}<br /> <br /> ה'''גמרא''' (ביצה לב ב) מביאה מימרא של רב יהודה, שאוסר להעמיד עצים למדורה כדרך בנין שעושים כתלים מעצים מד' רוחות ומלמעלה, לפי שדומה הדבר לאוהל. אמנם אם מסדר תחילה את הגג, ולאחר מכן את הכתלים, מותר. וכן אומר הוא לגבי ביצה שמושיב אותה על כלי חלול, צריך להעמיד קודם הביצה ואחר כך להושיב הכלי על הגחלים לחמם את הביצה, שלא יעשה כסדר בנין. וכן דקרה שמושיבים על שתי חביות, ומטה שפורקים ומחזירים, שיש להעמיד את מצע העור תחילה, ואחר כך את כרעי המיטה. וכן חביות שמסדרים אחת על גבי שתים.<br /> &lt;BR /&gt;אמנם רש&quot;י עצמו כתב (לג א ד&quot;ה והלכתא) שאין הלכה כרב יהודה בכל הני, לפי שהוא לשיטו אזיל שסובר כר' יהודה ש[[דבר שאינו מתכוון אסור]], אבל לפי מה שקיי&quot;ל הלכה כר' שמעון ש[[דבר שאינו מתכוון מותר]].<br /> &lt;BR /&gt;אבל '''תוספות''' (לב ב ד&quot;ה מלמטה) חלק עליו וכתב שדוחק הוא לומר שכל הלכות אלו אינם לדינא, אלא ודאי בזה גם ר' שמעון מודה, לפי שהגדרת [[אינו מתכוון]] הוא דווקא כעשוה מעשה שלא נתכוון כלל לעשותו, אבל אם מתכוון לעשות הדבר שהוא עושה, אף שאין האיסור לפי מטרתו שלו אסור. כדברים האלו כתב גם ה'''רא&quot;ש''' (ד יא), שדבר זה אסרו חכמים גזירה אטו בנין, ולכן כיון שמתכוון לעשות דבר זה שהוא דומה לבנין אסור. גם ה'''רי&quot;ף''' (יח א) וה'''רמב&quot;ם''' (יום טוב ד יד-טו) פסקו דברי רב יהודה להלכה.<br /> <br /> כתבו ה'''תוספות''' (לב ב ד&quot;ה מלמטה) שדברים אלו אסורים דווקא כאשר עושה גם מחיצות המגיעות לארץ, אבל כאשר אין מחיצות, כגון לסדר שולחן על גבי ספסלים שלו, אפילו שמניח קודם הספסלים ואחר כך את השולחן מותר, כיון שאין להם מחיצות. וכן כתב גם ה'''רא&quot;ש''' (ד יא), שאינו אסור להניח רגלי השולחן תחילה אלא כשהם כד' דופני תיבה, והוסיף שאף שבעלמא חשיב אוהל אף בלא מחיצות, זהו כשעיקר כוונתו לאוהל, אבל בנין עראי כמו זה לא חשיב אוהל בלא מחיצות.<br /> &lt;BR /&gt;עוד הקשו ה'''תוספות''' להקשות (ביצה לב ב ד&quot;ה מלמטה, שבת לו ב ד&quot;ה וב&quot;ה), שהרי מצאנו בגמרא שבת לו: שהתירה להחזיר קדירה על גבי כירה בשבת, ומאי טעמא לא אסרינן משום בנין. ותירצו שלא אסרו חכמים אלא שעושה גם את האוהל וגם את המחיצות, ובהכי איירי רב יהודה, אך בקדרה על גבי כירה, הרי המחיצות מוכנות מבעוד יום, ודווקא אוהל ממש אסור לעשות אף אם לא עושה מחיצות.<br /> <br /> ==הוספה על אוהל עראי==<br /> ה'''גמרא''' בכמה מקומות (שבת קכה ב, קלז ב, עירובין מד א) מביאה דברי רבה בר בר חנה בשם ר' יוחנן, שאף אסור לעשות אוהל עראי בשבת, מכל מקום להוסיף על אוהל עראי מותר, וזה כדעת חכמים החולקים על ר' אליעזר שאוסר אף הוספה על האוהל.<br /> <br /> דוגמא להוספת אוהל עראי מובאת ב'''גמרא''' (עירובין קב א) לגבי ספינה שיש לה מוטות שראשם האחד נעוץ בדופן זו של הספינה, וראשם האחר בדופן השניה, והן מוטות ויוצרות כעין אוהל, ואומר רב עמרם בשם רב אסי שאם יש ברוחבם טפח הרי זה נחשב כבר לאוהל, ומותר לפרוס עליהם סדין בשבת, מפני שהוא אינו אלא מוסיף על אוהל קיים. וכן הדין אפילו כאשר אין ברחבם טפח, אלא שאין בין מוט לחבירו ג' טפחים, דאז אמרינן לבוד, ונחשב כבר לאוהל ויכול להוסיף עליו בשבת.<br /> &lt;BR /&gt;עוד מובא שם מעשה, שלרב הונא היו אילים ורצה להגן עליהם במחצלת מפני השמש ביום, ואילו בלילה היה צורך להסיר הכיסוי כדי שיכנס אויר, והציע לו רב שכשמסלק את המחצלת קודם כניסת שבת, לא יסלקנה עד הסוף אלא ישייר בה טפח, ואז יהיה מותר לו בשבת לפרוס את כולה, מפני שאינו אלא מוסיף. <br /> <br /> ===אם צריך טפח פרוס מלבד רוחב הכריכה===<br /> '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה כרוך בודיא) כתב שלא יסלק המחצלת לגמרי אלא יגלול ויכרוך אותה מעל הגג וישייר בה טפח פרוסה. וכתב ה'''ריטב&quot;א''' (ד&quot;ה זיל) בשם התוספות (ולפנינו בתוס' ליתא) שמלשון זה נראה שאינו צריך לשייר טפח מלבד הכריכה, אלא אם יש ברוחב הבריכה טפח די בכך להחשב אוהל. אבל ב'''תוספות רא&quot;ש''' (ד&quot;ה זיל) שעובי הכריכה אף שהוא רחב טפח, אינו מועיל להיחשב אוהל, אלא צריך עוד טפח מלבד הכריכה, וכתב שכן משמע מלשון הגמרא 'כרוך... ושייר'. והוסיף הריטב&quot;א שם שגם לשון רש&quot;י ניתן להלום כפירוש זה.<br /> &lt;BR /&gt;דברים אלו של הריטב&quot;א הובאו כצורתם ולשונם ב'''בית יוסף''' (אורח חיים שטו ד&quot;ה וכתב הריטב&quot;א), וב'''בית חדש''' (ב) כתב שברש&quot;י שלפנינו מפורש כתוס', אמנם במקום אחר (שבת קכה ב ד&quot;ה ד&quot;ה להוסיף) משמע שהכריכה לבד מועילה להחשב אוהל, אבל סיים דמ&quot;מ יש להכריע לחומרא. גם ב'''באור הגר&quot;א''' (ד&quot;ה וטפח) למד בדעת רש&quot;י שאין הכריכה מועילה להצטרף לטפח, והביא גם דיוק התורא&quot;ש מהגמ'.<br /> <br /> ה'''השלחן ערוך''' (אורח חיים שטו ב) פסק שעובי הכריכה אינו עולה לטפח להחשב כאוהל. <br /> <br /> כתב ה'''טורי זהב''' (ג) שאף שאין הכריכה נחשבת לאוהל לענין היתר הוספה על האוהל, מ&quot;מ אסור לקחת את הכריכה כולה ולהאהיל בה על כלי אחר, דבזה חיישינן לשיטת רש&quot;י (כהבנת התוס' בדעתו), שחשיב אוהל אף הכריכה עצמה. ודעת הרב '''אליה רבה''' (ה) להקל, שהרי אף בדעת רש&quot;י נפלה מחלוקת, וכמ&quot;ש הב&quot;ח, ולכו&quot;ע הכריכה לא חשובה אוהל. <br /> &lt;BR /&gt;ב'''פרי מגדים''' (משבצות זהב ב) תמה בזה על הט&quot;ז, וכתב דבזה אף תוס' מודים דחשיב אוהל שהרי יש פה כיסוי כלי שיש בו טפח, ולא חלקו על רש&quot;י אלא לענין הוספה על הכריכה, וכעין זה כתב ה'''מאמר מרדכי''' וביאר הטעם שדווקא כשהכריכה במקומה אינה נראית כאוהל, שהרי מניחה במקום שגמר לכרוך, אבל כנותנה במקום אחר, שוב נראה כאוהל, שהרי מניחה לצורך זה. והובאו דבריו ב'''שער הציון''' (כ) ונראה שסובר כן לדינא להחמיר. <br /> <br /> ====מחצלת אחרת====<br /> כתב ה'''חזון איש''' (אורח חיים נב ח ד&quot;ה שו&quot;ע) שאם הוא פורס מחצלת אחרת, סגי בטפח של הכריכה, דבזה הכריכה עצמה חשובה כאוהל, ומשמע דאפילו אם לא היתה דעתו על כך מאתמול שרי. אבל בספר '''קצות השלחן''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7724&amp;st=&amp;pgnum=27 (קכ בדי השלחן ח)] כתב שאם הכריכה לא הונחה לשם אוהל אסור להוסיף עליה, והובאו דבריהם ב'''שמירת שבת כהלכתה''' (כד ז {כז}).<br /> <br /> ====להוסיף מצד אחר====<br /> כתב בספר '''שמירת שבת כהלכתה''' (כד ו) שיש להוסיף דווקא מאותו שהחל בו מבעוד יום, שאל&quot;כ הרי עכשיו הוא מתחיל לעשות אוהל, וכתב שמצא שכתב כן גם הגרי&quot;מ שלזינגר. ולדבריו הסכימו גם הרב '''מנוחת אהבה''' (ג כג יא) ובעל '''פסקי תשובות''' (שטו ז {79}).<br /> <br /> [[קטגוריה:בונה וסותר]]<br /> [[קטגוריה:שבת קכה:]]<br /> [[קטגוריה:שבת קלז:]]<br /> [[קטגוריה:שבת קלח.]]<br /> [[קטגוריה:עירובין קב.]]<br /> [[קטגוריה:שבת פרק כב]]<br /> [[קטגוריה:אורח חיים סימן שטו]]</div>

כהן הדיוט https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94:%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA&diff=15247 2020-06-15T15:02:44Z

<p>כהן הדיוט: /* קישורים למרחבי הרשת */ תיקון שגיאת כתיב</p> <hr /> <div>המקורות הם לב ליבה של ויקיסוגיה.<br /> <br /> ויקיסוגיה במטרתה הראשונה הינה מאגר מידע לספרות הש&quot;ס והפוסקים.<br /> &lt;BR/&gt;אשר על כן עיקר המידע המובא בויקיסוגיה אינו בא בצורה של הבעת דעות או אפילו עובדות, אלא של הנגשת מקורות. קרי, הצגת הסוגיה בתלמודים תוך ציון המקור אליה, הצגת שיטות הראשונים וציון המקור אליהם, האחרונים וכו'.<br /> <br /> כל מידע המוצג בדף הסוגיה, צריך להיות מצויין למקור כלשהו בספרות התלמודית.<br /> <br /> == אופן ציון המקורות ==<br /> * את הספר ממנו נלקח המידע יש לציין בכתב '''מודגש''', ואת המקור המדוייק בסוגריים.<br /> * כאשר מציינים את המקום המדוייק בספר: דף, עמוד, פרק, סימן, סעיף וכו', אין לציין את המילים הנ&quot;ל, אלא רק את מספר הפרק ומספר הסעיף.<br /> <br /> דוגמאות:<br /> * '''תלמוד בבלי''' (יבמות סג ב)<br /> * '''רמב&quot;ם''' (מעשה הקרבנות ב א)<br /> * '''שלחן ערוך''' (חושן משפט כג ב)<br /> * שו&quot;ת '''חתם סופר''' (א אורח חיים נא)<br /> * ספר '''מנחת חינוך''' (רכג ד)<br /> וכן על זו הדרך.<br /> <br /> === שמות הספרים ===<br /> יש לציין את שם הספר המלא (כגון חוות דעת), ולא להסתפק בראשי תיבות (חוו&quot;ד), אלא אם כן זה נכתב לא כמקור אלא אגב דיון סביב הנושא (למשל אם מביאים את דעת ה'''סדרי טהרה''' ומזכירים בדרך אגב שהוא חולק בכך על החוו&quot;ד).<br /> <br /> אין לכתוב את המילה 'שם' המקובלת בספרים, כציון שם מקור.<br /> &lt;BR/&gt;אמנם ישנה אפשרות להשתמש במילה 'שם' רק כמובלעת בתוך הדברים, למשל אם מביאים את דברי ה'''משנה ברורה''' עם ציון מקור, ולאחר מכן כותבים עוד דברים שאמר באותו מקום בדיוק, ניתן לכתוב &quot;עוד כתב ה'''משנה ברורה''' שם וכו'&quot;. במקרה כזה אין לכתוב את המילה 'שם' בסוגריים כציון מקור אלא כחלק מהטקסט.<br /> &lt;BR/&gt;ומדוגמא זו יש להקיש למקרים נוספים דומים.<br /> <br /> === שמות הרבנים ===<br /> באופן כללי עדיף לכתוב שמות של ספרים ולא של רבנים. גם אין צורך לכתוב גם וגם.<br /> &lt;BR/&gt;למשל מיותר לכתוב &quot;הרב עובדיה יוסף בשו&quot;ת '''יחוה דעת''' וכו&quot;. אלא יש לכתוב רק בשו&quot;ת '''יחוה דעת''' כתב וכו'.<br /> &lt;BR/&gt;אמנם אם יש שני ספרים בעלי שם דומה, למשל '''מקראי קודש''' של הרב פרנק ושל הרב משה הררי, יש לכתוב '''מקראי קודש''' הררי, או הרב משה הררי ב'''מקראי קודש''' וכן על זה הדרך.<br /> &lt;BR/&gt;כמו כן ספר ששמו כשם מחברו, יש לכתבו, למשל '''ר' עקיבא איגר''' בגליון שלחן ערוך כתב כו'.<br /> <br /> מסיבות מובנות אין להפליג בתארים על רבנים מסויימים (הגאון, פוסק הדור וכו'), אלא לכתוב רק את שם התואר 'רב'.<br /> <br /> === קישורים ===<br /> מומלץ מאוד לקשר את המקור למקום המדוייק בספר באתרי ספרים סרוקים, כמו [http://beta.hebrewbooks.org/ HebrewBooks] על מנת להקל על הלומדים לפתוח ולעיין בפנים (וגם לבדוק את מהימנות המידע הכתוב בסוגיה), שגם זו אחת ממטרותיו העיקריות של האתר.<br /> &lt;BR/&gt;אכאשר עושים קישור, יש לעשותו על הסוגריים בלבד ולא על שם הספר.<br /> <br /> דוגמאות:<br /> * שו&quot;ת '''אפרקסתא דעניא''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=871&amp;st=&amp;pgnum=355&amp;hilite= (א קנט)].<br /> * שו&quot;ת '''חתם סופר''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=794&amp;st=&amp;pgnum=40 (א אורח חיים נב)].<br /> <br /> == מהימנות המקורות ==<br /> כל מידע שאתם מוסיפים לסוגיה בויקיסוגיה, עליכם לעיין בו בעצמכם, ולא להביאו מספר שהפנה אליו. למשל אם הבית יוסף מביא תשובת תרומת הדשן, אין לכתוב וכתב '''תרומת הדשן''' וכו' אם לא ראיתם אותו בפנים. <br /> &lt;BR/&gt;אם אין באפשרותכם כעת לעיין בתרוה&quot;ד, תוכלו לכתוב: &quot;הביא ה'''בית יוסף''' בשם '''תרומת הדשן''' וכו'&quot;. אך עדיף להימנע מכך ולכתוב את המקור מתוך עיון בפנים. כך הדברים נכתבים בצורה מדוייקת, ולא מכלי שני ושלישי.<br /> &lt;BR/&gt;כמובן שאם יש הפרש בין איך שהביאו הב&quot;י לבין איך שכתוב בפנים (אם זה מסיבה של שינויי גירסאות או מתוך הבנה שונה), יש לציין זאת כחלק מהסוגיה, כלומר להביא את דברי התרוה&quot;ד כהווייתם, ולציין שהב&quot;י למד באופן זה, או שהיתה לו גירסה כזו, וכו'.<br /> <br /> == כאשר לא ידוע המקור ==<br /> כאשר אתם יודעים שפוסק מסויים כתב משהו, או ראיתם פעם דעה בסוגיה וכעת אתם לא מוצאים אותה, או שאין לכם אפשרות לציין את המקור המדוייק, השתמשו בתבנית &lt;nowiki&gt;{{מקור}}&lt;/nowiki&gt;<br /> שתיצור את הטקסט הבא: {{מקור|}}.<br /> &lt;BR/&gt;על ידה יבינו הקוראים שיש להשלים את המקור המדוייק בספר.<br /> <br /> == קישורים למרחבי הרשת ==<br /> בסוף הסוגיה תוכלו לקשר למאמרים או לשיעורים המפוזרים במרחבי הרשת, על מנת שהרוצה ללמוד את הסוגיה לעומק, יוכל בקלות לגשת אליהם.<br /> &lt;BR/&gt;זאת יש לעשות תחת הכותרת: '''שיעורים, מאמרים וכתבי עת''' בסוף הסוגיה.<br /> <br /> יש לכתוב את שם השיעור או המאמר, לאחריו מקף ושם הכותב או מוסר השיעור, האתר או כתב העת בו הוא הופיע. <br /> &lt;BR/&gt;את הקישור יש לעשות על שם השיעור בלבד. דוגמאות ניתן לראות למשל [[ברכת הגומל#שיעורים, מאמרים וכתבי עת|'''כאן''']] או במרחבי האתר.</div>

כהן הדיוט https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%94%D7%A7%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%A9%D7%9C%D7%90_%D7%91%D7%90_%D7%9C%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D&diff=15189 2020-05-27T13:49:41Z

<p>כהן הדיוט: /* האם הדין שאינו מקנה מהתורה או מדברנן */ תיקנתי שכי</p> <hr /> <div>{{מקורות||יבמות צג א||מכירה כב א ב|חושן משפט רט ד}}<br /> מכירת דבר שעדיין אינו קיים [לא בא לעולם], אם יש משמעות לקניין.<br /> == הצגת הסוגיא ==<br /> === האם הדיון בגמרא הוא רק גבי קניינים ===<br /> '''הגמרא''' ביבמות (צב ב- צג ב) מביאה מחלוקות תנאים ואמוראים אם אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. מהסוגיות שהגמרא מביאה עולה, שהמחלוקת איננה מצטמצמת בקניינים, אלא נוגעת גם ליכולת לאסור בנדר דבר שלא בא לעולם, לקדש אשה שעדין לא תופסים בה קידושין, והפרשת תרומות ומעשרות. הסוגיה העוסקת בהקניית דבר שעדיין אינו קיים נמצאת שם (צג א), ועוסקת במוכר פירות דקל שעדיין לא צמחו. דעת רב הונא שכל עוד לא באו הפירות לעולם יכול המוכר לחזור בו, אך משבאו לעולם- אינו יכול לחזור בו. ואילו דעת רב נחמן, שאף לאחר שבאו הפירות לעולם, יכול המוכר לחזור בו. והוסיף רב נחמן שהוא מודה שאם שמט הקונה ואכל את הפירות- כבר אין המוכר יכול לחזור בו.<br /> === ביאור המחלוקת ===<br /> '''הגרז&quot;ן גולדברג''' (המעיין תמוז תשס&quot;ט עמוד 81) ביאר, שכיון שגם הסוברים שאדם שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם, מצריכים שיהיה עבידי דאתו (בבא מציעא לג ב), וגם הסוברים שאינו מקנה, מודים בפירות שכבר יכול לתלוש, הרי שכולם מודים שאי אפשר להקנות דבר שלא בא לעולם, ומאידך אם כבר ניתן תכף להשיג את הדבר נחשב בא לעולם, והמחלוקת היא בגבול ביניהם, מה כבר נקרא שאפשר להשיג, לסוברים אין אדם מקנה, אפשר להשיג היינו אם נשאר רק לקטוף, ולחולקים מספיק שיהיה עבידי דאתו, והיינו שכיון שרגילות שהפירות צומחים, ורחוקה האפשרות שלא כך יקרה, הם נחשבים לדבר שכבר ניתן להשיג.<br /> <br /> === פסיקת ההלכה במקנה דבר שאינו בעולם כלל ===<br /> '''הרמב&quot;ם''' (מכירה כב א ב) הביא את דעת רב נחמן שאמנם אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, אבל אם לאחר שהדבר שהוקנה בא לעולם קדם הקונה ותפס- אין מוציאים ממנו. הרמב&quot;ם פירט שדין זה נכון בין במכר בין במתנה בין במתנת שכיב מרע. עוד הוסיף שמי משניהם, המוכר או הקונה שחזר, אינו חייב לקבל מי שפרע. '''הטור ''' (חו&quot;מ רט) הביא את דברי הרמב&quot;ם בשמו. וכן פסק '''השו&quot;ע''' (שם רט ד). השו&quot;ע הוסיף שאפילו היו הפרה או שפחה מעוברות. ב'''שו&quot;ת רע&quot;א''' (קמו) הסתפק אם שכיב מרע הקנה דבר כשעוד לא בא לעולם, אך הדבר ההוא בא לעולם לפני שמת, והשכיב מרע לא חזר בו ממתנתו, האם תחול או לא, וכתב שמסתבר שהמתנה לא תחול, אך מדקדוק לשון '''התוס'''' (גיטין יד ב ד&quot;ה הא) נראה שכן תחול, והניח בצ&quot;ע. {{ראה עוד|1=הערה בדברי רע&quot;א}}<br /> <br /> '''הגמרא''' בקידושין (סב ב) מביאה את דעת רבי אליעזר בן יעקב, שאפשר לעשר מפירות מחוברים אפילו שעוד לא הביאו שליש, למרות שטרם התחייבו במעשר, על פירות תלושים ולהיפך, ומבארת שרבי אליעזר סובר שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם. '''רש&quot;י''' (שם ד&quot;ה כמאן אי כרבה) כתב שקיימא לן כר' אליעזר בן יעקב. '''גידולי התרומה''' (סד א ב ד&quot;ה אמנם) כתב בלשון אפשרות, שרש&quot;י פוסק שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם. בספר '''שער המלך''' (מכירה כב א) הביאו, וממשיך ודן בשיטת רש&quot;י, ומסיק ששיטת רש&quot;י להלכה שאדם מקנה דבר שלא לעולם. אמנם יש להעיר, שאפשר שרש&quot;י פסק כך, רק בדבר שבא לעולם קצת, ולא בדבר שלא בא לעולם כלל.<br /> ==== אם הקניין חל, אלא שיכול לחזור בו, או שלא חל כלל ====<br /> בשו&quot;ת '''מהר&quot;ם מינץ''' (לה) כתב בדעת '''האור זרוע''', ולדעתו זו דעת '''ר&quot;ת''' '''הרמב&quot;ם''' ו'''הסמ&quot;ג''', שהקניין חל, אלא שיכול לחזור בו, ואילו לדעת '''רש&quot;י''' אין הקניין חל כלל. '''הנצי&quot;ב מוולוזי'ן''' בפירושו העמק דבר בראשית (כו) בהרחב דבר (א), כתב שלדעת '''הרמב&quot;ן''' ב&quot;מ (סו ב) המכר חל אך יכול לחזור בו, ולדעת '''תוס'''' שם, אין המכר חל כלל. בספר '''ערבי נחל''' (אייבשיץ) (במדבר בלק א) כתוב שכל זמן שהמוכר לא חזר בו, המקח שייך לקונה, וציין לחו&quot;מ (רט ד) סמ&quot;ע וש&quot;ך. וכן בשו&quot;ת '''עונג יו&quot;ט''' (או&quot;ח לח) הביא את מה שכתב '''הסמ&quot;ע''' (שם יב) שהטעם שאם קדם הלוקח ותפס אין מוציאין מידו, אינו מכח ספק, אלא שכך הדין נותן, ולמד מכך שבמוכר דבר שלא בא לעולם, כל עוד לא חזר בו במקח קיים, ולכן הסיק שאפשר לעשות את מכירת חמץ שלפני פסח, גם על חמץ שעדיין לא בא לעולם, והביא דבריו '''הגרי&quot;י פישר''' באבן ישראל (ט יו&quot;ד צה). וכתב בעונג יו&quot;ט (שם) שדין זה תלוי במחלוקת הראשונים מדוע מועילה תפיסת הקונה, אם הוא מטעם מחילה, אין הקניין מחמת המכירה הקודמת, ואם אינו מטעם מחילה, אלא עיקר הטעם משום שנח למוכר לעמוד באמונתו, הרי שהוא כמו שביאר על פי הסמ&quot;ע.<br /> <br /> ==== אם החוזר בו נחשב מחוסר אמנה ====<br /> ב'''שו&quot;ת הרא&quot;ש''' (קב י) כתב שבדבר שלא בא לעולם אין משום מחוסר אמנה, והטעם שבדבר שאין בו קניין אין בו משום מחוסר אמנה. '''הדרכי משה''' (יו&quot;ד רסד ד) כתב שגם לדעת הרא&quot;ש יש כאן משום &quot;שארית ישראל לא יעשו עוולה&quot; (צפניה ג יג), והביאו '''הש&quot;ך''' (שם ז). '''יד אברהם''' (שו&quot;ע יו&quot;ד שם בקובץ מפרשים) הקשה שדברי הדרכ&quot;מ נסתרים מתשובת הרא&quot;ש הנ&quot;ל. ב'''שו&quot;ת מהרש&quot;ג''' (א יו&quot;ד מו) כתב שמ'''תוס'''' (בבא מציעא סו א-ב ד&quot;ה התם) בשם '''ר&quot;ת''', מוכח שנקטו כסברת הדרכ&quot;מ, שיש בו משום מחוסר אמנה. עוד הביא ראיה מ'''הגמרא''' (בבא מציעא טו ב) גבי מוכר שדה שאינה שלו, שאמר רב אשי שניחא למוכר דליקום בהימנותיה, ומוכר שדה שאינה שלו, הוא כמוכר דבר שלא לעולם. עוד כתב שכן מוכח מ'''החוות דעת''' (יו&quot;ד קסט) בכמה מקומות, שיש בו משום מחוסר אמנה, והניח את דברי שו&quot;ת הרא&quot;ש (קב י) הנ&quot;ל בקושיה.<br /> <br /> === האם הדין שאינו מקנה מהתורה או מדרבנן ===<br /> '''המבי&quot;ט''' בקרית ספר (מכירה כב) נקט שהא דאין אדם מוכר דבר שלא לעולם הוא מהתורה, ונלמד מהפסוק בויקרא (כה, יד) &quot;וכי תמכרו ממכר לעמיתך&quot;, שמשמע ממכר שהוא בעין. וכן נקט ב'''שו&quot;ת מהרש&quot;ם''' (ה נא ב), והביא ראיה מיבמות (צג א ב), ש'''הגמרא''' הצריכה פסוק כדי להתיר לעשר על מה שלא בא לעולם אבל עתיד לבוא, לצורך עונג שבת, והביא גם שכן מוכחת דעת '''הריב&quot;ש''' (שכח), שכתב שמכירת הבכורה ליעקב הועילה אף שהווי דבר שלא בא לעולם, כיון שהיתה לפני מתן תורה. וכן הסכים בספר '''תורת הקניינים''' (רובינפעלד) (ב יד א {א}), והביא ראיה גם מ'''הגמרא''' (בבא בתרא קכז ב) שהצריכה את המילה &quot;יכיר&quot; (דברים כא יז) לנכסים שנפלו לאחר מכאן, והוסיפה שצריכותא זו היא למאן דאמר שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. '''הרב יעקב שמשון שפירא''' (בענין אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם באתר &quot;דין&quot;) כתב שלולא דברי המבי&quot;ט היה אומר שהמקור ממה ש'''הגמרא''' (ב&quot;ק ס&quot;ח ב) דרשה מ&quot;ואיש כי יקדיש את ביתו&quot; (ויקרא כז יד) שאדם אינו יכול להקדיש והוא הדין להקנות את מה שאינו ברשותו. מאידך, ה'''חכמת שלמה''' (חו&quot;מ רט א) כתב שמהתורה אדם מקנה דבר שלא בעולם, ומה שקיי&quot;ל שאין מקנה, הוא מדרבנן, והוסיף שבתשובה בחיבורו לאבן העזר ביאר את הסוגיא הנ&quot;ל בבבא בתרא.<br /> בספר '''משנת יעקב''' (רוזנטל) (קניין עמוד קי) כתב שלפי המבי&quot;ט הנ&quot;ל, שמקור הדין הוא מפסוק, מוכח שהטעם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, אינו חיסרון בגמירות דעת, אלא דין מדיני התורה. ואילו הרב י&quot;ש שפירא (שם) כתב שאפשר לומר שהחיסרון הוא בגמירות דעת, אלא שלולא הפסוק מה שאין גמירות דעת היה נחשב דברים שבלב. {{ראה עוד<br /> |1=הערה על דברי הרב י&quot;ש שפירא<br /> }}<br /> <br /> === הדין קודם מתן תורה ===<br /> בבראשית (כה לג) בסיפור מכירת הבכורה ליעקב מעשו כתוב: &quot;וימכר את בכרתו ליעקב&quot;. בשו&quot;ת '''הריב&quot;ש''' (שכח) הביא שהקשו, כיצד מכירת הבכורה הועילה, הרי זו מכירת דבר שלא לעולם, ותירץ ששם הועיל כיון שהיה זה קודם מתן תורה. בשו&quot;ת '''שואל ומשיב''' (תליתאה ב קסג) כתב שמ'''הרמב&quot;ם''' נראה שסובר שלא היה שינוי בזה בין קודם מתן תורה לאחר כך, שהרי הרמב&quot;ם (ערכין וחרמין ו לא- לג) חידש שלא מועיל הקדש בדבר שלא בא לעולם, אבל חייב להקדישו כשיבוא לעולם משום נדרו, והביא ראיה מיעקב אבינו, שאמר (בראשית כח כב): &quot;וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך&quot;, ואמר לו ה' (בראשית לא יג): &quot;אשר נדרת לי שם נדר&quot;, ואם השתנה הדין אחרי מתן תורה, מה ראיה יש מיעקב אבינו. ב'''כלי חמדה''' (ויצא ב) הקשה זאת גם, וכתב שקשה עוד, שהרי כיון שיעקב חי לפני מתן תורה, גם לא היה מחויב ב&quot;לא יחל דברו&quot; (במדבר ל ג), אלא בעל כרחך מה שאמר לו הקב&quot;ה לקיים את נדרו, הוא כיון שרצה יעקב לעשות כאילו היה ישראל גמור, שכבר קיבל תורה, ועל כן יכול היה הרמב&quot;ם ללמוד ממנו, וא&quot;כ אין מכאן ראיה אם הדין היום שונה מקודם מתן תורה. ב'''פירוש הטור הארוך על התורה''' (בראשית כה לג) וכן ב'''אור החיים הקדוש''' על התורה (שם), ביארו באופנים אחרים מדוע חל הקניין, ולא תלו זאת במה שהיה לפני מתן תורה, ואם כן נראה שהם חולקים על חידוש הריב&quot;ש.<br /> <br /> == החקירה מדוע הדין הוא שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ==<br /> בטעם הדין, שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, נכתבו מספר סברות, אשר ניתן לחלק לשתי חטיבות: בחטיבה האחת מחברים שראו את החיסרון ב'''סמיכות הדעת''', ובזאת מתחלק בין המחברים אם החיסרון בדעת המוכר, בדעת הקונה, או בדעת שניהם. ובחטיבה השניה, מחברים שראו את החיסרון ב'''מעשה הקניין''', ובזאת מתחלק בין מחברים שבאו מצד שהדבר הנקנה עדיין אינו של המקנה, או מצד שאין לקניין על מה לחול, וכן ניתנו טעמים נוספים. <br /> === השיטות שראו את החיסרון, בגמירות דעת ===<br /> ==== גמירות דעת של המוכר ====<br /> <br /> '''הגמרא''' (ב&quot;מ סו ב) עומדת על ההבדל בין שני דינים: מחד במוכר פירות דקל שלא באו לעולם, פסק רב נחמן שאמנם שניהם יכולים לחזור בהם, אך אם הקונה כבר לקח את הפירות, לא מוציאים אותם ממנו. ומאידך, גבי אדם שקיבל שדה מחמת התחייבות שנחשבת אסמכתא, כגון שאמר הלווה 'אם לא אפרע תוך ג' שנים, תהא שדה זו שמשכנתי לך שלך', פסק רב נחמן שכיון שאסמכתא לא קונה- עליו להחזיר הן את השדה והן את הפירות, ולא אומרים שאת הפירות שכבר לקח אין מוציאין ממנו. הגמרא מבארת שהחילוק בין הדינים הוא, שמוכר פירות דקל זהו מכר, ואילו אסמכתא זו הלוואה. בפירוש תשובת הגמרא, כתב '''ר&quot;ת''' ב'''ספר הישר''' (תקצב) שכוונת הגמרא שבאסמכתא לא היתה ללווה כוונה למכור את השדה, אלא רק למשכנו, מה שאין כן במוכר פירות דקל, שבאמת מכר, אלא שלא סמכה דעתו, ועל כן מה שלקח כבר, אין מוציאים מידו. את דברי ר&quot;ת האלו, הביאו '''הרשב&quot;א''' (בחי' שם), ו'''הנימוק&quot;י''' (שם לז ב מדפי הרי&quot;ף). עולה מכך לכאורה, שהטעם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הוא חוסר סמיכות דעת, וכן ביאר דעתם בספר '''קהילות יעקב''' (קנייבסקי) (נדרים ג). מאידך, בספר '''קונטרסי שעורים''' (גוסטמאן) (ב&quot;מ יג ג) דחה ביאור זה בשיטת ר&quot;ת וסיעתו. כסברא זו, שהחיסרון הוא בגמירות הדעת של המקנה, כתב גם בשו&quot;ת '''מהר&quot;ם מינץ''' (לה), ובשו&quot;ת '''שואל ומשיב''' (תניינא ד צז). '''המהר&quot;ש איגר''' בספר העיקרים (עיקר אין אדם מקנה אשכול א) הביא גם הוא שאחד הצדדים בחקירה הוא, שהחיסרון במקנה דבר שלא לעולם הוא בגמירות הדעת של המוכר. עוד כתב המהר&quot;ש איגר, שממה שהביא '''הרמ&quot;א''' בחו&quot;מ (רט ח) את הדין שבהקנו זה לזה אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, מוכח שדעתו שהטעם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, הוא חיסרון בסמיכות דעת. וכסברה זו נקט גם '''המהרש&quot;ם''' במשפט שלום (ריב א). <br /> ===== מהו החיסרון בגמירות הדעת של המוכר =====<br /> ב'''קהילות יעקב''' (קנייבסקי) (נדרים ג) ביאר, שבדברים שאינם בעולם, אין אדם עושה בדעת מוחלטת, ובדרך זו ביאר '''הרב יוסף לייב בלאך''', בקובץ '''זכרון יהושע''' (עמוד קצט) , שדנו חז&quot;ל על פי פנימיות כוחות האדם, שכשהדבר לא בא לעולם, ולא מרגישים אותו עדיין בעין, עדיין לא נמצאת בפנימיות דעת האדם דעת שלימה לקניין או לשאר חלויות.<br /> '''המהר&quot;ש איגר''' בספר העיקרים (עיקר אין אדם מקנה אשכול א) כתב שאדם אינו גומר בליבו להקנות דבר שלא בא לעולם, כיון שהוא סובר שהדבר לא יבוא כלל לעולם, וטעם זה הוא כמו הטעם שאסמכתא לא קונה. {{ראה עוד<br /> |1=שאלה על הסברת המר&quot;ש איגר<br /> }}<br /> בספר '''תורת הקניינים''' (רובינפעלד) (ב יד א {ב}) ביאר שכשאדם מקנה עכשיו דבר שאין בכוחו להקנות עכשיו, אלא רק לאחר זמן, אינו גומר בדעתו שכשיבוא הדבר לעולם כבר לא יוכל לחזור בו.<br /> <br /> ===== באם היתה למוכר גמירות דעת =====<br /> בשו&quot;ת '''מהר&quot;ם מינץ''' (לה) כתב בדעת '''האור זרוע''' שמועיל, ובזאת ביאר את מה שחידש האו&quot;ז שאפשר לקבל מעות מהגוי עבור עובר הבהמה, כדי להצילה מקדושת בכורה. '''הנתיבות''' (רז יח) כתב שאם נמכר דבר שלא בא לעולם שלא בדרך המועילה, אין תועלת במה שנכתב בשטר שהמכר נעשה באופן המועיל, אם הקונה מודה שלא נעשה אלא בקניין סודר. והטעם, שבדבר שלא בא לעולם לא אומרים שהמוכר גומר ומקנה, אלא אנו תולים שטעה וחשב שקניין מועיל בדבר שלא בא לעולם. ואפילו עדים נאמנים לומר שטעו בזה, כיון שזהו דבר דעבידי עדים למטעי. ויש לדקדק בדעת הנתיבות, לו יצוייר שהיה מפורסם בעולם שאין אדם מקנה דבר שלא בעולם, שמא עכשיו יודה הנתיבות שנאמר שכיון שכתוב בשטר שנעשה באופן המועיל, שגמר המוכר והקנה, וכך צידד '''המהרש&quot;ם''' במשפט שלום (ריב א). ובספרו עין הרועים (דבר שלא בא לעולם ח), כתב שאם הטעם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הוא חיסרון בגמירות דעת, תועיל שבועת המוכר, שהרי ודאי יגמור בדעתו להקנות, כדי לא לעבור על איסור. ה'''שואל ומשיב''' (תניינא ד צז) כתב שכיון שהטעם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הוא שלא גמר המוכר והקנה, הרי שאם לא ידע המוכר בעת שהקנה, שהדבר שמקנה עדיין לא בא לעולם, כגון שהיה רחוק מעירו ומכר את פירותיו שחשב שכבר חנטו ואחר כך התברר שעדיין לא חנטו, קנה. '''הקובץ שיעורים''' (וסרמן) (ב&quot;ב רעו) ו'''קונטרסי שעורים''' (גוסטמאן) (ב&quot;מ יג ג) כתבו שהטעם של הסוברים שמועיל מה שנודרים למוהל את הזכות למול, הוא שסוברים שמה שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הוא מטעם חיסרון בסמיכות דעת, וכשנשבע סומכת דעתו.<br /> <br /> ==== סמיכות דעת של הקונה ====<br /> '''הגמרא''' בב&quot;מ (טז ב) מקשה, שמחד רב אמר, שאדם שגזל שדה ומכרה לאחר, ואחר כך חזר הגזלן וקנאה מהבעלים, אנו אומרים שקנה אותה בשביל מי שמכר לו אותה לפני כן, אף שבזמן המכירה עוד לא היתה שלו, ומאידך התוספתא אומרת שאין משמעות למה שאדם מוכר את מה שעתיד לירש או לצוד, ומתרץ רבא, לפירוש '''רש&quot;י''' שבגזלן סומכת דעתו של הקונה, ובמוכר הנ&quot;ל לא. גמרא זו, אינה עוסקת בדבר שאינו בעולם כלל, אבל יש מחברים שהביאו ממנה ראיה, שהחיסרון במקנה דבר שלא בא לעולם, הוא חוסר סמיכות הדעת של הקונה. כך סבר השואל בשו&quot;ת '''נודע ביהודה''' (תניינא אה&quot;ע נד), '''אור החיים הקדוש''' בראשית (כה לג), ושו&quot;ת '''שרידי אש''' (א קנט). מאידך, '''הרב יחזקאל אברמסקי''' בחזון יחזקאל לנדרים במילואים (עמוד מ), הביא מסוגיה זו ראיה, שהחיסרון במקנה דבר שלא בא לעולם, אינו תלוי בגמירות דעת. <br /> ===== באם היתה לקונה סמיכות דעת =====<br /> ב'''שו&quot;ת מהר&quot;י ברונא''' (קפ) כתב שאף שאין אדם זוכה בדבר שלא בא לעולם, בדבר שהוא עביד דאתי, סומכת דעתו וזוכה, וציין אליו '''מהר&quot;י ענגיל''' בגליוני הש&quot;ס בבא מציעא (טז א). השואל בשו&quot;ת '''נודע ביהודה''' (תניינא אה&quot;ע נד) סבר שמועיל, אך הנוב&quot;י דחה דבריו. מאידך בשו&quot;ת '''רא&quot;ס מרגליות''' (אה&quot;ע לז) השיג על הנוב&quot;י, והסכים עם השואל.<br /> <br /> ==== גמירות דעת של שניהם ====<br /> ב'''תוספתא''' נדרים (ו ז) נאמר, שאדם שאמר: 'בית זה הקדש לכשאקחנו' אין לדבריו כל משמעות מחייבת. מכיון שמדובר בהקדש, ודאי לא שייך לומר שיש חיסרון בסמיכות הדעת של הקונה, ומביא מכך ראיה '''הרב יחזקאל אברמסקי''' בחזון יחזקאל (נדרים במילואים עמוד מא בהערה) , שיש משמעות גם לגמירות הדעת של המקנה. כסברא זו שהחיסרון הוא בגמירות הדעת הן של המוכר והן של המקנה, כתבו גם ה'''קרן אורה''' יבמות (צב ב) (ד&quot;ה ולאחר), שו&quot;ת '''מהר&quot;ם שיק''' יו&quot;ד (שפח), '''הרב מאיר אוירבאך''' באמרי בינה (הלוואה סג יח), ו'''שו&quot;ת שואל ומשיב''' (קמא א מו), וכן משמע שדעת '''הגר&quot;ש רוזובסקי''' בשיעורי רבי שמואל (כרך ז עמודים רכז- רכח). ב'''גליוני הש&quot;ס''' ב&quot;מ (טז א) נקט שהחיסרון הוא בגמירות דעת, והביא ראיות שכשיש לקונה סמיכות דעת קונה, וכן שכשיש למוכר גמירות דעת מקנה. וכן בספר '''באר חיים''' (עדס) (ח) הביא שצד אחד החקירה הוא חוסר גמירות דעת של המקנה ושל הקונה, וציין לחזון יחזקאל הנ&quot;ל{{הערה<br /> |בספר שרי המאה א' עמוד 44 שם הרב י&quot;ל מיימון בפי הרב צבי הירש לוין, רבה של ברלין, את הסברא הנ&quot;ל, שהחיסרון הוא הן בגמירות הדעת של המוכר, והן בגמירות הדעת של הקונה<br /> }}.<br /> <br /> === השיטות שראו את החיסרון במעשה הקניין ===<br /> ==== חיסרון בבעלות ====<br /> '''הגמרא''' בנדרים (מז א) מביאה בעיא של רמי בר חמא, האם כשאדם אמר 'פירות אלו על פלוני', נאסר גם בחילופיהן, ומבואר שם שהספק הוא האם אנו אומרים שרק על עצמו אדם יכול לאסור דבר שלא לעולם, כמו שיכול לאסור את פירות חבירו על עצמו, מה שאין כן כשאוסר על חבירו, שכמו שאינו יכול לאסור פירות חבירו על חבירו, כך גם אינו יכול לאסור דבר שלא בא לעולם על חבירו. וכן בכתובות (נט ב) מובאת מימרא של רב יוסף, שמה שאדם יכול לאסור בקונם דבר שלא בא לעולם, הוא מתוך כך שאדם אוסר בקונם את פירות חבירו עליו. הרי שהגמרא אומרת שיש תלות בין יכולת של האדם לפעול במה שאינו שלו, ליכולתו לפעול בדבר שלא לעולם. ב'''שיעורי רבי שמואל''' (כרך ז עמוד רכח) הביא מסוגיות אלו ראיה שהחיסרון הוא בבעלות. בקובץ '''מבית מדרשנו''' (נדרים קיץ תשע&quot;ה עמודים 194-195), הביא מ'''שיטה מקובצת''' כתובות (שם) ש'''רבנו בצלאל אשכנזי''' כתב שאמנם '''תוס'''' פירשו כהבנת הגרש&quot;ר הנ&quot;ל, אך '''רש&quot;י''' פירש באופן אחר, כיון שהוא סובר שהחיסרון בדבר שלא בא לעולם הוא שאין דבר בעין שתהיה עליו החלות. כסברא זו שבהחיסרון הוא בבעלות, כתבו '''מהר&quot;ם שיק''' יו&quot;ד (שפח), ו'''חידושי הגר&quot;ח''' (הוצאת מישור עמוד ריב). ב'''קובץ שיעורים''' (וסרמן) ב&quot;ב (רעו) הביא את הראיה מכתובות. ב'''חידושי רבי שמעון שקופ''' (בבא בתרא ל ה) כתב, שבפירות דקל החיסרון אינו מצד קניין הבעלים, כיון שפירות דקל הם עבידי דאתו, אלא החיסרון הוא בכך שהדבר הנקנה עדיין איננו, אך במוכר דבר שעדיין לא קנהו, החיסרון הוא מצד קניין הבעלים.<br /> <br /> ==== אין לקניין על מה לחול ====<br /> '''הגמרא''' בקידושין (סב ב) מביאה מחלוקת רבה ורב יוסף, גבי דברי רבי חנינא, שאמר גבי מקדש עוברה, שאין הקידושין חלים אלא אם כן האשה כבר מעוברת, דעת רבה שצריך שכבר יהיה מצב של הוכר עוברה, ורב יוסף אמר שאפילו אם לא הוכר עוברה. הרי שרב יוסף מחלק בין אין עובר כלל, ליש עובר אך לא הוכר. בקובץ '''ניצני משפט''' (יצא לאור ע&quot;י אברכי כולל חו&quot;מ בישיבת מרכז הרב קיץ התשע&quot;ה עמוד 75), הובאה מסוגיא זו ראיה, שהסברא שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם היא, שאין לקניין על מה לחול, ולא מצד גמירת דעת, שהרי אין לעניין הדעת נפק&quot;מ בין אין עובר ללא הוכר, וגם לעניין הבעלות אין נפק&quot;מ במצבים שלפני הלידה. אך יש לדקדק, שרב יוסף אמר חילוק זה בדעת מאן דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, ויש לעיין אם אפשר ללמוד מכך את סברת החולקים. כסברא זו שהחיסרון הוא בכך שאין לקניין על מה לחול, כתבו '''רבינו בצלאל אשכנזי''' בשיטה מקובצת כתובות (נט א) ד&quot;ה &quot;ורש&quot;י ז&quot;ל&quot;, גבי מקדיש דבר שלא בא לעולם, '''הרב שלמה צרור''' בשו&quot;ת התשב&quot;ץ (ד ב יג), ו'''הלבוש עיר שושן''' (רט ד), וכן הביא את הלבוש ב'''משפטי עוזיאל''' (ד חו&quot;מ לג). מאידך, '''מהר&quot;ש איגר''' בספר העיקרים (ערך אדם מקנה אשכול א) כתב שאין הטעם משום שאין לקניין על מה לחול, שהרי יהיה לקניין על מה לחול כשיבוא הדבר לעולם.<br /> <br /> ==== שיטות נוספות שראו את החיסרון במעשה הקניין ====<br /> ב'''שו&quot;ת דברי חיים''' (הלברשטאם) (חו&quot;מ כו) כתב שבדבר שלא בא לעולם אין למוכר את מה להקנות, כיון שהדבר אינו בעולם. ב'''חזון יחזקאל''' נדרים מילואים (עמוד מ) ביאר שהטעם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, הוא שלא חל על פעולת ההקנאה דין מעשה קניין לקנות בו לאחר שיבוא הדבר לעולם. ונראה שדעתו חולקת על הבנת הדבר חיים, והיינו שהחזון יחזקאל סובר שיש למוכר את מה להקנות, והיינו את מה שיבוא לעולם, אלא שאי אפשר לעשות עליו עכשיו מעשה קניין כשעדיין אינו בעולם. '''החזון איש''' (דמאי יז ד&quot;ה ומ&quot;מ) ביאר שטעם הדין הוא, שלא נתנו משפטי התורה אלא בדברים שאדם משמש בהם ושליט עליהם. בספר '''פלס חיים''' (סופר) (בסוגיא של הקדש ונדר עמוד קעא) נקט גם כן בפשיטות שהחיסרון הוא במעשה הקניין, וחקר האם החיסרון הוא במקנה, שאדם לא יכול להקנות אלא רק את מה שבידו, ולא את מה שלא בא לעולם, או שהחיסרון הוא בקונה, שאינו יכול להחיל קניין אלא בחפץ שהוא מכניס לרשותו, ולא בא בדבר שעוד לא בא לעולם. בספר '''זית רענן''' (זילברברג) (ב עג) נקט כצד השני בחקירה הנ&quot;ל, וביאר שוודאי שאין החיסרון מצד המקנה, שהרי זה קל וחומר: אם יכול להוציא מרשותו דבר שיש לו בו קניין אלים, כל שכן שיכול להוציא מרשותו דבר שיש לו בו רק קניין קלוש. אלא בהכרח החיסרון בקונה, שכנ&quot;ל אינו יכול להכניסו לרשותו. והוסיף, שלכאורה קשה ממה שמבואר בב&quot;ק (סט א) שאין אדם יכול להפקיר את מה שאינו ברשותו, הרי שגם כשאין צורך בקונה, יש חיסרון במה שהדבר הנקנה לא בא לעולם, ותירץ ג' תירוצים: א- אין משמעות להפקר, כשבשעת ההפקרה אף אחד לא יכול לזכות, והדבר נשאר ברשותו. ב- '''הרשב&quot;א''' חידש שהפקר היינו כאילו מקנה לכל העולם. ג- '''רש&quot;י''' ו'''הנימוקי יוסף''' כתבו שהפקר מדעת נחשב כדעת אחרת מקנה. בספר '''תורת הקניינים''' (רובינפעלד) (ב יד א {א}) הקשה על מה שהזית רענן והפלס חיים העלו את האפשרות שהחיסרון הוא בקונה, מכך שגם בהפקר וגם במחילה הגמרא מדברת על חיסרון בדבר שלא בא לעולם, אף שאין שם צורך בקונה, והניח בקושיה. '''ערוך השולחן''' (אה&quot;ע נא ב) כתב, שאין כוח באדם להקנות את מה שאינו בעולם וברשותו. בספר '''משנת יעקב''' (רוזנטל) (קניין עמוד קיד) כתב שצדדי החקירה הם אם החיסרון בגמירות דעת, או הלכה מהלכות התורה, וכתב שהוא תלוי ביסוד דיני הקניינים, אם הם הלכה מהלכות התורה או שהם עניין של גמירות דעת, ונקט שהם הלכה מהלכות התורה.<br /> <br /> == מקרים בהם יש דיון אם מועיל להלכה קניין בדבר שלא בא לעולם ==<br /> <br /> === קניין של רבים ===<br /> ב'''שו&quot;ת הרשב&quot;ש''' (קיב) הביא ש'''הרשב&quot;א''' כתב שדין הציבור עם יחידיהם כדין בית דין הגדול עם כל ישראל, ולמד מכך שאפשר בתקנות הציבור להקנות גם דברים שלא באו לעולם. '''הרב מאיר אוירבאך''' באמרי בינה (דיני הלוואה סג יח) הביא פוסקים נוספים שסוברים שהציבור יכולים להקנות דבר שלא לעולם, אולם מדובר בפוסקים אלו על ציבור שמוחל על מס, ולא על הקנאה. האמרי בינה עצמו מסיק שהציבור לא יכול להקנות דבר שלא לעולם, אלא רק להחיל על עצמם חיוב, וכשיבוא הדבר לעולם, יצטרכו להקנות אותו אז. וכן כתב בספר '''זכור לאברהם''' (אלקלעי) (חו&quot;מ ד) וציין אליו '''המהרש&quot;ם''' בספרו עין הרועים (דבר שלא בא לעולם יב).<br /> === מקנה לבנו או לבתו ===<br /> בשו&quot;ת '''המבי&quot;ט''' (ב קלז) כתב שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם לבנו ולבתו, כיון שדעתו קרובה אליהם, והביא ראיה מ'''הגמרא''' בבבא בתרא (קמב ב), שאומרת שאף שהמזכה לעובר לא קנה, אם היה העובר בנו, כן קנה, והטעם שדעתו של אדם קרובה אצל בנו, ואין לחלק בין מקנה לדבר שלא בא לעולם, לבין מקנה דבר שלא בא לעולם, והסכים עמו בספר '''מטה שמעון''' (ב רט הגהת הטור כה). מאידך השיגו עליו '''כנה&quot;ג''' (חו&quot;מ רט הגהות הטור כט), '''שער המלך''' (מכירה כב, י), וכן '''משפטי עוזיאל''' (ד חו&quot;מ לג), אך כתב שלא יצאנו מידי מחלוקת.<br /> <br /> === תלמיד חכם שהקנה דבר שלא בא לעולם ===<br /> ב'''שו&quot;ת מהרי&quot;ט''' (ב חו&quot;מ כט) כתב שתלמיד חכם שמכר דבר שלא לעולם, אנו אומרים שוודאי לא התכוון להטעות את הקונה, אלא התכוון לשעבד עצמו לזה. ואפילו אם אין המוכר גברא רבה, כיון שסוף סוף ידע שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, אינו נאמן לשוות עצמו רשע ולומר שהתכוון לרמות. וציין אליו '''המהרש&quot;ם''' בספרו עין הרועים (דבר שלא בא לעולם יא).<br /> <br /> === אודיתא בדבר שלא בא לעולם ===<br /> בספר '''יד רמ&quot;ה''' (בבא בתרא קמט א) כתוב, שגם דברים שלא נקנים במתנה, נקנים בהודאה, ואחת הדוגמאות שנתן, היא דבר שלא בא לעולם. מאידך בספר '''אבני מילואים''' (צב ה) ביאר, שקניין אודיתא אינו מועיל בדבר שאין נתפס בקניין, ועל כן אינו מועיל בכל דבר שיש לגביו דין של דבר שלא בא לעולם. ה'''חזון איש''' (בבא קמא יח ו), כתב שהודאה אינו מועילה בדבר שלא בא לעולם, אלא באופן שיודה שאדם מסוים הוא אחיו, וממילא יירש עמו בנכסי אביו, וזו כוונת היד רמ&quot;ה. בטעם הדין ביאר החזו&quot;א, שקניין אודיתא אינו מעשה קניין, אלא שכך הדין שכל התוצאות נקבעות על פי הודאתו של אדם, כל שאינו חב לאחרים.<br /> <br /> === דברים הנקנים באמירה ===<br /> '''הגמרא''' בכתובות (קב ב) מביאה ממירא של רב גידל בשם רב, שהדברים שמתחייבים אבי החתן ואבי הכלה אחד לשני עבור החתן והכלה, נקנים באמירה בלבד, בלא צורך בקניין. '''הרמב&quot;ם''' (זכיה ומתנה ו יז) כתב, שדין זה שנקנים הדברים באמירה בלבד, שייך רק במה שמצוי ברשותם, ולא בדבר שלא בא לעולם. וכן נפסק ב'''טור''' (אבן העזר נא) וב'''שו&quot;ע''' (אבן העזר נא א). '''הבית יוסף''' (שם) הביא ש'''בעל העיטור''' (א אות פ סו ד), והובאו דבריו ב'''הגהות מיימוניות''' (אישות כג ח), כתב שמועיל גם בדבר שלא בא לעולם. ב'''גידולי התרומה''' (סד א ב) נקט שגם לרמב&quot;ם דברים הנקנים באמירה שייך גם במה שלא ברשותם, אך דווקא אם פסקו בשעת הקידושין, אבל אם פסקו שלא בשעת קידושין, אז צריך שיהיו הדברים ברשותם. אמנם ב'''שו&quot;ת הריב&quot;ש''' (שמה) הביא את דעת הרמב&quot;ם ולא חילק כך בדעתו. '''הפרישה''' (אה&quot;ע קיד א) כתב בדעת הטור, שדברים הנקנים באמירה מועיל גם בדברים שעוד לא באו לעולם, ו'''הבית שמואל''' (שם ח) כתב שהוא דלא כרמב&quot;ם הנ&quot;ל.<br /> ==== טעמי החולקים בדברים הנקנים באמירה ====<br /> '''ערוך השולחן''' (אה&quot;ע נא ב) כתב שטעם הסוברים שאין מועיל, הוא שאין בכח האדם להקנות את מה שאינו בעולם וברשותו, והחולקים כנראה סוברים שמועיל אם אמר בפירוש שיקנה כשיבוא לעולם, ודברים הנקנים באמירה הם לדעתם כאילו אמרו שיקנה כשיבוא לעולם.<br /> <br /> === סיטומתא בדבר שלא בא לעולם ===<br /> <br /> סיטומתא הוא קניין שאינו קיים לפי דיני התורה, אך נהוג בין הסוחרים, שהדין הוא שבמקום שנהגו שקניין זה קונה לגמרי, ולא רק למי שפרע, קונה לגמרי. ראה בב&quot;מ (עד א), ובשו&quot;ע חו&quot;מ (רא א ב). הפוסקים נחלקו האם עשיית קניין סיטומתא מועילה בדבר שלא בא לעולם. '''ההגהות מרדכי''' (שבת תעב תעג) הביא '''תשב&quot;ץ''', והוא ב'''תשב&quot;ץ קטן''' (שצח), שדן האם אדם שנדר למוהל שהוא זה שימול את בנו, צריך לקיים דבריו. '''המהר&quot;ם''' נקט שכן, אף שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, וטעמו שכיון שמנהג בני אדם שנודרים בניהם זה לזה ומקיימים, הרי שהנדר נחשב סיטומתא. ומאידך דעת '''ר' יחיאל''', מובא גם ב'''הגהות רבינו פרץ''' בתשב&quot;ץ קטן שם, שאין הנדר מחייב אם התנה האב בעוד שאשתו היתה מעוברת, כיון שאין סיטומתא מועילה אלא בדבר שמועיל בו קניין, אבל לא בדבר שלא בא לעולם. ב'''בית יוסף''' (יו&quot;ד רסד) מובאת המחלוקת הנ&quot;ל, והביא את לשון תשובת מהר&quot;ם, והיא לפנינו בשו&quot;ת מהר&quot;ם מרוטנבורג (דפוס פראג תתקמט), ולא מוזכר בה דבר לא על הקניית דבר שלא בא לעולם ולא על סיטומתא, אלא כתוב שם שהמהר&quot;ם למד את דינו ממכירי כהונה גיטין (ל א), וסיים שם בשם '''ריב&quot;ם''' שיכול האב לחזור בו, אלא שיעבור על 'שארית ישראל לא יעשו עוולה' (צפניה ג יג). וא&quot;כ תשובה זו נראית שונה ממה שמובא בתשב&quot;ץ קטן הנ&quot;ל וממנו בהגהות מרדכי. וב'''שו&quot;ת הרא&quot;ש''' (יב ג) כתב ש'''מורו החזן''' הראה לו כתב של ר' מאיר, ושם היה כתוב כמו שמובא בתשב&quot;ץ. הרא&quot;ש בתשובה הנ&quot;ל דחה את דין המהר&quot;ם, אך לא מטעם שסיטומתא לא מועילה בדבר שלא בא לעולם. ולקמן בשו&quot;ת הרא&quot;ש (יג כ) מבואר שמועיל קניין סיטומתא לקניין הזכות על גביית המיסים ממכירת יין המכונה בלשונם אלמעונה, אף שזו מכירה של דבר שלא לעולם. נראה אם כן שיש בכך מחלוקת הראשונים. אולם ב'''שו&quot;ת חתם סופר''' (חו&quot;מ סו ב) נקט שלכו&quot;ע מועילה סיטומתא בדבר שלב&quot;ל, ור' יחיאל בהגהמ&quot;ר הנ&quot;ל חלק, כיון שלא היה מנהג להקנות את הזכות למוהל עוד לפני שהילד נולד. ה'''פתחי תשובה''' (חו&quot;מ רא ב) הביאו והעיר שלא כך משמע בפשט דברי ההגהמ&quot;ר. ב'''שו&quot;ת המבי&quot;ט''' (ג קנג) הביא להלכה את תשובת הרא&quot;ש (יג כ) הנ&quot;ל. ב'''פסקי דין ירושלים''' (ב עמוד נה), הביאו בשם '''ספר יהושע''' (קיד), בדעת תשובת הרא&quot;ש הנ&quot;ל, שסיטומתא מועיל בדבר שלב&quot;ל רק כאשר אין שם קניין אחר אלא רק מנהג הסוחרים. בחוברת '''ניצני משפט''' (שיצאה לאור ע&quot;י אברכי כולל חו&quot;מ בישיבת מרכז הרב קיץ התשע&quot;ה עמ' 180), כתובה סברא שיש לחלק בין דברי ר' יחיאל לתשובת הרא&quot;ש, ולהעמיד את דברי החת&quot;ס, והיינו שמה שכתב ר' יחיאל של&quot;מ סיטומתא במקום של&quot;מ קניין אמיתי, היינו כשהמנהג הוא רק לגבי אופן עשיית הקניין, ואילו הרא&quot;ש דיבר בציור שהמנהג איננו רק על אופן עשיית הקניין, אלא גם על עצם הקניית אותו הדבר כשהוא עדיין לא בא לעולם, וסברא זו כתב להלכה ב'''שו&quot;ת שואל ומשיב''' (קמא ב לט) בהוספה שגם אי אפשר לעשות קניין אחר. ועיין שם עוד בפת&quot;ש שהביא מ'''שו&quot;ת רע&quot;א''' (קל&quot;ד) בשם '''המהרש&quot;ל''' בספרו '''ים של שלמה''' (ב&quot;ק ח ס) שפסק כר' יחיאל של&quot;מ סיטומתא בדבר שלב&quot;ל. וכן הביא הפת&quot;ש שדעת בעל '''קצות החושן''' (רא א). ומבעל '''נתיבות המשפט''' (רא א), הביא הפת&quot;ש שכתב משם '''שו&quot;ת מהרש&quot;ל''' (לו) שאורנדא שהיינו אלמעונא, מועיל רק בצירוף דינא דמלכותא, וכדרכם נקט בספר '''משפטיך ליעקב''' (א יח), וכתב שלכן אפשר להעביר זכויות בקופות גמל בחתימה על טופסי הבנק. וכן ציין הפת&quot;ש ל'''תשובת רדב&quot;ז''' (א רעח) גבי הקנאת סנדקאות שכתב כר' יחיאל. מאידך '''המהרש&quot;ם''' במשפט שלום (רא) וכן בשו&quot;ת מהרש&quot;ם (א מז, ג יח) נקט שמועילה סיטומתא בדבר שלא בא לעולם, גם ללא דינא דמלכותא. וכן ציין בשו&quot;ת (א מז) ל'''ט&quot;ז''' (או&quot;ח קנג יא) שכתב, שאדם שקנה מהקהל זכות שלא יוכל לבנות בית כנסת כי אם הוא וזרעו, יכול למכור זכותו לאחר, והיינו אף שזו מכירה של דבר שלא בא לעולם. עוד כתב המהרש&quot;ם בשו&quot;ת (ג יח) שלא יוכל המוכר לומר קים לי שלא מועיל סיטומתא בדבר שלא בא לעולם. וכן ב'''שו&quot;ת דברי חיים''' (הלברשטאם) (חו&quot;מ כו) נקט למעשה שמועיל סיטומתא אף בדבר שלא לעולם, אם אכן ברור שכך המנהג להקנות באותה צורת קניין אפילו דבר שלא בא לעולם. ב'''שו&quot;ת שם אריה''' (חו&quot;מ ל) פסק למעשה שמועיל סיטומתא בחכירות העיר, דהיינו אורנדא, אבל לא בשאר דברים שלא באו לעולם, וכתב שאף שיש בזה מחלוקת, זוהי סוגיא דעלמא, והטועה בזה נחשב טועה בשיקול הדעת. בספר '''קטיף שביעית''' (מכון התורה והארץ עמוד 132) הביאו בשם '''הגר&quot;א שפירא''', שאפשר יהיה לייצא פירות שביעית אם הפירות יהיו שייכים לגוי לפני שתחול עליהם קדושת שביעית, או אפילו קודם שיצמחו אף שהם דבר שלא לעולם, וזאת ניתן על ידי קניין סיטותמא, והביא ראיה מ'''המהרש&quot;ם'''. ב'''ערוך השולחן''' (רא ג) נקט שמועיל קניין או שטר במקום שנהגו להקנות דבר כשהוא עדיין לא בא לעולם. <br /> <br /> נראה אם כן, שיש כאן הבנות שונות בשיטה שסיטומתא מועילה לדבר שלא בא לעולם: ערוה&quot;ש הבין שצריך שהמנהג יהיה בכך שזהו דבר שנוהגים למכור כשאינו בעולם, ונראה שזו גם דעת השואל ומשיב. ולדעת הגר&quot;א שפירא ע&quot;פ המהרש&quot;ם, צריך שיעשו מעשה קניין שנוהגים לעשותו, ומתשובת הרא&quot;ש (יג כ) נראה שהצריך את שני התנאים הנ&quot;ל. {{ראה עוד<br /> |1=הערה בדעת המהרש&quot;ם<br /> }}<br /> <br /> ב'''תחומין''' (ז עמוד 45), במאמר של '''הרב יעקב אריאל''' כתב שאכן המנהג הנהוג בין החקלאים למכור פרי בתחילת גידולו '''ואף לפני כן''', אך דין זה תלוי במחלוקת הקצות והחת&quot;ס הנ&quot;ל. עוד הביא הרב אריאל שם, ש'''הרב דב כץ''', מנהל בתי הדין הרבניים, במאמרו על קניין סיטומתא ב'''מורשה''' (א עמוד 81), הביא '''פסקי דין רבניים''' רבים בארץ שבהם נהגו לפסוק כשיטת רוב הפוסקים שקניין סיטומתא מועיל גם בדבר שלא בא לעולם, אך למעשה הורה שם הרב אריאל שימכרו את הפירות כשהם בתחילת גידולם. וכוונתו למה שצוין במורשה הנ&quot;ל ל'''פד&quot;ר''' (ג עמוד 368-369) בפסק דין של בית הדין הגדול שחתומים עליו '''הרב עובדיה הדאיה הרב יוסף שלום אלישיב''' ו'''הרב בצלאל זולטי''', וכן ל'''פד&quot;ר''' (ד עמוד 198-199) שחתומים עליו הדיינים האחרונים הנ&quot;ל ו'''הרב יעקב הדס'''. בפד&quot;רים אלו הסתמכו על הדברי חיים ומהרש&quot;ם הנ&quot;ל, אמנם הנושא בו הוכרע למעשה היה התחייבות, ולא הקנאה של דבר שלא בא לעולם. מאידך, ב'''פד&quot;ר''' (ה עמוד 167) מובא פסקו של הרב בצלאל זולטי שכיון שנחלקו הפוסקים אם מועיל סיטומתא בדבר שלא בא לעולם לא ניתן להוציא ממון מהמוחזק, וכן מובא שם (עמוד 170) פסקו של הרב עובדיה הדאיה, שהסכים בזאת לרב זולטי. <br /> <br /> בספר '''באר משה''' (דאנושעווסקי) (יו&quot;ד מז) הקשה על השיטה שסיטומתא מועילה בדבר שלא בא לעולם, ש'''הגמרא''' (ב&quot;ב קמז ב) אומרת ש&quot;יאכל פלוני פירות דקל זה&quot;, זו הקנייה שאדם בריא אינו יכול לבצע. וקשה, הרי אפשר ע&quot;י סיטומתא. ותירץ שם, שלא מועילה סיטומתא במתנה, אלא רק במכר. <br /> ==== לסוברים שמועילה סיטומתא, אם יש מצבים שיכול לחזור בו ====<br /> בספר '''דבר יהושע''' (אהרנברג) (ד מט) הקשה, ש'''הרשב&quot;ם''' בב&quot;ב קמח א, כתב גבי מכירת שטרות, שהטעם שתקנו מעמד שלושתן, הוא שכך היה הדבר נהוג בין הסוחרים. וקשה, אם כבר היה הדבר נהוג בין הסוחרים, למה היה צריך תקנה, יקנה מדין סיטומתא. ומחמת קושיא זו רצה לחדש שכיון שהדבר הנמכר עדיין אינו בעולם, אף לסוברים שמועיל בו סיטומתא, עדיין יכול לחזור בו, אך כתב שלא כך משמע באחרונים. וכן ב'''שו&quot;ת מהרי&quot;א הלוי''' (ב צא) כתב שגם לסוברים שמועילה סיטומתא בדבר שלא בא לעולם, יכול לחזור בו קודם שבא לעולם, ולמד זאת ממה שגם לסוברים שמועיל קניין בדבר שלא בא לעולם, יכול לחזור בו קודם שבא לעולם, כמבואר ביבמות (צג א). ה'''מקור חיים''' (או&quot;ח ת&quot;נ ח) כתב ששכירות אוראנדא שקונה בשטרי שכירות ובקניין חזק אינו יכול לחזור אף קודם שבא לעולם מחמת דינא דמלכותא וסיטומתא. ב'''ים של שלמה''' (ב&quot;ק ח ל) כתב שיכול לחזור בו גם אחר שבא לעולם, ע&quot;י אמתלא קצת.<br /> <br /> ==== טעמי החולקים עם מועיל סיטומתא בדבר שלא בא לעולם ==== <br /> '''הגרא&quot;ד כהנא שפירא''' בספר דבר אברהם (א א טז) ביאר שטעמו של ר' יחיאל, שלא מועילה סיטומתא לדבר שלא בא לעולם, הוא שסיטומתא שייכת רק כשהחיסרון הוא במעשה הקניין, ולא בדין ההקנאה, וכיון שבדבר שלא בא לעולם החיסרון הוא במעשה הקניין, לא מועילה סיטומתא. ב'''קובץ שעורים''' (וסרמן) (ב&quot;ב רעו) וב'''קונטרסי שעורים''' (גוסטמאן) (ב&quot;מ יג) תלו את מחלוקת המהר&quot;ם שסובר שמועילה ור' יחיאל הנ&quot;ל, בחקירה מדוע לא מועיל קניין בדבר שלא בא לעולם: המהר&quot;ם סובר שהחיסרון הוא בסמיכות דעת, וא&quot;כ כאן יש סמיכות דעת. ואילו ר' יחיאל סובר שהחיסרון בדבר שלא בא לעולם הוא בכח ההקנאה, וזאת סיטומתא אינה משלימה, והובא בספר '''עמק המשפט''' (א כד ג). מאידך, ישנם מחברים שכתבו שגם אם נבין שהחיסרון בהקנאת דבר שלא בא לעולם אינו תלוי בסמיכות הדעת, אלא במעשה הקניין, עדיין נוכל לומר שמועילה סיטומתא, וכך סבר '''המהרש&quot;ם''' במשפט שלום (רא) שיועיל מדין מתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון תנאו קיים ב&quot;מ (צד א), וב'''שו&quot;ת ברית יעקב''' (ליבשיץ) (חו&quot;מ צט) כתב שמועיל כיון שהוא כאילו הקנה גוף הדבר לפירותיו. ב'''שו&quot;ת דברי חיים''' (הלברשטאם) (חו&quot;מ כו) כתב אף הוא כסברת הברית יעקב הנ&quot;ל, והוסיף סברא נוספת, שהמנהג עושה כאילו חייב את עצמו בזה, והתחייבות מועילה גם בדבר שלא בא לעולם. ב'''שו&quot;ת שם אריה''' (חו&quot;מ ל) כתב שהוא מטעם מנהג מבטל הלכה במה שקשור לקונה ומקנה. '''הרב אברהם בוטרמן''' בעלון המשפט (התשע&quot;א 34, עמוד 5 {3}) כתב, שהטעם שמועילה סיטומתא לדבר שלא בא לעולם, לסוברים שמועילה, הוא שסיטומתא אינה מעשה קניין, אלא שחז&quot;ל חדשו שהמנהג מועיל בדיני הקניינים.<br /> <br /> === אומר שיקנה כשיהיה בעולם ===<br /> ב'''שו&quot;ע''' (חו&quot;מ רט ד) ב'''רמ&quot;א''' הביא י&quot;א שמועיל, ויש חולקים. מקורו ב'''מרדכי''' (ב&quot;ב תקעח) שהביא בזה מחלוקת בעניין מקנה לדבר שלא לעולם. וכתב ב'''שו&quot;ת גבעת שאול''' (עד) על פי דברי הרמ&quot;א האלו, שזהו ספיקא דדינא, והובאו דבריו ב'''פתחי תשובה''' אבן העזר (צט א). מאידך, '''הט&quot;ז''' (שם) '''הקצות''' (ז) ו'''הנתיבות''' (חידושים יג) כתבו שהלכה כיש חולקים. '''הגר&quot;א''' (יב בליקוט) הביא ראיות כנגד הי&quot;א שמועיל, והניח בצ&quot;ע. וכן הסכים בספר '''אמרי יושר''' (גריינימן) (בבא בתרא קמב א).<br /> <br /> === נשבע לקיים הקניין ===<br /> ב'''תשובות הגאונים''' בסוף '''שו&quot;ת הרי&quot;ף''' (ב ד) ל'''מר יוסף גאון''', הוכיח ממה שיעקב השביע את עשו על מכירת הבכורה, בראשית (כה לג), ואומרת התורה שהמכירה הועילה, אף שעדיין לא היה הדבר ברשותו של עשו, ששבועה מועילה גם לדבר שלא תופס בו קניין. ויש לעיין אם כוונתו לומר חידוש זה רק בכגון דבר שאינו ברשותו, או גם בדבר שאינו בעולם כלל. וכדברים אלו כתב גם ב '''פירוש הטור הארוך על התורה''' (שם) בשם אביו '''הרא&quot;ש''', ושם הוסיף בפירוש שהשבועה מועילה גם למכירת מלווה על פה, משמע לכאורה שרצה לומר ששבועה עושה קניין גם למה שאינו בעולם כלל. מאידך, ב'''שו&quot;ת הריב&quot;ש''' (שכח) כתב שלא ייתכן שהטור והרא&quot;ש כתבו דברים אלו, אלא אף אם נשבע לקיים את הקניין אין הקניין חל. ולכן כתב שאם מת אין כופים את יורשיו, וכן יכול להישאל על שבועתו, אך כל עוד הוא חי כופים אותו לקיים שבועתו, והביאו '''הרמ&quot;א''' (חו&quot;מ רט ד). '''הט&quot;ז''' הוסיף שבריב&quot;ש מבואר שגם אין יורדים לנכסיו. בפירוש '''אור החיים הקדוש''' שם כתב מעצמו כסברת הריב&quot;ש, והוסיף שאח&quot;כ בא לידו הספר, ומצא שהוא ממש כדבריו. '''השואל ומשיב''' תליתאה ב קסג, כתב שמ'''הרמב&quot;ם''' (מכירה כב טו), נראה שסובר כריב&quot;ש, שכתב שאי אפשר להקדיש דבר שלא בא לעולם, אך חייב לקיים את דברו. וכן הסכים כדעת הריב&quot;ש '''הנצי&quot;ב''' במשיב דבר (ג יד). '''מהר&quot;ש איגר''' בספר העיקרים (עיקר אין אדם מקנה אשכול ד) כתב, שיש לחלק בין נשבע 'לקיים את המקח', שתוכן שבועתו אינו שהמקח יהיה קנוי, אלא על עצמו שלא יימנע מלקיים את המקח, שאז אין המקח קנוי, ולדעתו זהו דינו של הריב&quot;ש, לבין נשבע 'שהחפץ יהיה קנוי', שאז אנו אומרים שהוא גומר ומקנה כדי שלא לעבור על שבועתו. '''המהרש&quot;ם''' בספרו עין הרועים (דבר שלא בא לעולם ח) כתב שאם החיסרון בהקנאת דבר שלא בא לעולם הוא בסמיכות דעת, שבועה תועיל לקניין, לפי סברת מהריב&quot;ל (א יג) שהביא המשנה למלך (מכירה א ד), שכיון שאדם נשבע, אין לומר שלא סמכה דעתו בקניין, שאם לא כן נמצא שעשה איסור. המהרש&quot;ם ציין שם לפוסקים שנחלקו אם לקבל את סברת מהריב&quot;ל הנ&quot;ל.<br /> ==== טעם החולקים אם מועילה שבועה לדבר שלא בא לעולם ====<br /> ב'''קונטרסי שעורים''' (גוסטמאן) (ב&quot;מ יג) תלה את המחלוקת אם מועילה שבועה לדבר שלא בא לעולם, בחקירה מדוע לא מועיל קניין לדבר שלא בא לעולם: הסוברים שמועילה שבועה, ראו את החיסרון בסמיכות הדעת, וכשיש שבועה יש סמיכות דעת, ואילו החולקים ראו את החיסרון בכח להקנות, וחיסרון זה אין סיטומתא משלימה. וכן דעת '''ספר העיקרים''' (עיקר אין אדם מקנה אשכול ד). מאידך, '''אור החיים הקדוש''', בפירוש לתורה בראשית (כה לג) נקט שהטעם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, הוא חוסר סמיכות דעתו של הקונה, אך כתב ששבועה אינה פתרון לחיסרון זה.<br /> <br /> === מקנה דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא לעולם ===<br /> בפירוש '''הטור''' הארוך על התורה (בראשית כה לג), כתב בפירוש השני שמכירת הבכורה הועילה, כיון שמכר את מה שיירש היום, ומתוך שחלה המכירה על זה, חלה על השאר (ומה שחלה המכירה על מה שיירש היום, אפשר שהוא משום כבוד אביו או כדי חייו (ב&quot;מ טז א), וכך ביאר בהערות '''שוהם ויקר''' על פירוש הטור). נראה אם כן שדעתו שאומרים שחלה המכירה על הכל במיגו שחלה על מה שאפשר. אך יש לעיין אם יסבור כך גם במה שלא בא לעולם כלל. '''המרדכי''' (ב&quot;ב תרג) הביא ש'''מורו''' הסתפק האם מוכר דבר שבא לעולם ודבר שלא בא לעולם דומה לאת וחמור שנחלקו ב'''גמרא''' (ב&quot;ב קמג א) אם קנה מחצה (כלומר האדם קנה מחצית ממה שהוקנה), לא קנה כלום או קנה הכל. '''הרמ&quot;א''' (חו&quot;מ רט ד) כתב שי&quot;א שדומה לקני את וחמור. '''הסמ&quot;ע''' (רג יט) ביאר שכוונת הרמ&quot;א שקנה מחצה, כלומר רק את מה שבא לעולם, וכדבריו נקט גם בספר '''מחצית השקל''' (יאגיד) (אה&quot;ע צ לב&quot;ש מ&quot;ז ד&quot;ה שם ואם מכר). מקור הדברים ב'''מרדכי''' (ב&quot;ב תרה) שהביא ג' דעות גבי אדם שהקנה לחבירו מעות קרקעות ומטלטלים בקניין סודר, למרות שמעות אינן נקנות בחליפין. דעה אחת שלא קנה כלום, דעה שנייה שקנה הכל במיגו שקנה את המטלטלים והקרקעות, ודעת '''רבינו שמחה''' שקנה את הקרקעות והמטלטלים ולא את המעות. הסמ&quot;ע כתב שהרמ&quot;א לא הביא בסוגיין את שלושת הדעות, אף שהביאם בסי' רג י, או שכיון שכאן אין הסוגיא במקומה, קיצר להביא רק את שיטת ההלכה. או שבדבר שלא בא לעולם היה פשוט לרמ&quot;א שלא מועיל מיגו, ולכן לא הביא את הדעה השנייה, ואת הדעה הראשונה לא הביא הרמ&quot;א, כיוון שהיה פשוט לו שאינה הלכה, כיון שאת וחמור ההלכה היא שקנה מחצה. '''הפתחי תשובה''' (רג ד) הביא ש'''הנודע ביהודה''' (קמא חו&quot;מ כט) תירץ, ע&quot;פ מה שהקשו ב'''אבן העזר''' (מא ג) '''הח&quot;מ''' (ד) ו'''הב&quot;ש''' (ה) מדוע השו&quot;ע גבי &quot;כולכם מקודשות לי&quot; והיו בהם אחיות י&quot;א שאף אחת לא מקודשת, והרי את וחמור קנה מחצה, והיה לו לומר שאלו שאינן אחיות מקודשות. והובאו שני תירוצים: א- &quot;כולכם&quot; זה דבר אחד, כלומר המילה כולכם כוללת את כל פרי המקח והופכת אותם לדבר אחד, וכיון שלא הכל יכול להיקנות, כלום לא נקנה. ב- כשיש קונה אחד, אנו אומרים שאינו רוצה לקנות רק חלק, מה שא&quot;כ באת וחמור שיש שני קונים. על פי זה מובן, שכשמקנה דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא לעולם, לא שייך לכוללם יחד, וכן הקונה יודע שלא יקבל את הכל עכשיו, ועל כן לכולי עלמא קנה רק את מה שבא לעולם. הפת&quot;ש העיר שלכאורה יש סתירה בין תשובות הנוב&quot;י אם פוסקים כרמ&quot;א במקנה דבר שלב&quot;ל עם דבר שבא לעולם, או שלעולם זהו ספיקא דדינא, כיון שיש פוסקים שבאת וחמור לא קנה כלל. על כל פנים כתב הנוב&quot;י שגם אם לא נפסוק כרמ&quot;א בדבר שלא בא לעולם, אלא נאמר שלא קנה כלום, היינו רק בעבידי דאתו כפירות דקל, אבל לא עבידי דאתו, כגון שמקנה את מה שקנה עם מה שיקנה, שאין זה ודאי שיקנה, ודאי שאינם תלויים אחד בשני. '''מהר&quot;ש איגר''' בספר העיקרים (אשכול ג) כתב שהרמ&quot;א סמך על מה שכתב בסי' רג, וא&quot;כ אין הדין כאן מוחלט, אלא תלוי בשלש דעות.<br /> ==== טעמי החולקים אם מועילה הקניית דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא לעולם ====<br /> בספר '''עיניים למשפט''' (אריאלי) (בבא בתרא פ א) תלה את שלושת השיטות במרדכי בחקירה מדוע אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם: השיטה שדימתה לקני את וחמור קנה מחצה, סוברת שהחיסרון הוא שאין לקניין על מה לחול, ואין זה מעשה קניין, ועל כן מה שבא לעולם נקנה ומה שלא- לא, ואין השפעה למה שעשה קניין גם למה שלא בא לעולם, כיון שלא שייך בזה מעשה קניין כלל. ואילו שתי השיטות האחרות סוברות שהחיסרון הוא בגמירות הדעת, ועל כן שייך לומר שמיגו שמועיל גמירות דעת על מה שבא לעולם, מועיל גם על מה שלא, או להיפך מיגו שלא מועיל על מה שלא, לא מועיל למה שבא. ובאופן דומה כתבו ב'''קובץ שערי לימוד''' (ה עמוד שנה), שהצד ב'''מרדכי''' (ב&quot;ב תרג) לומר שקנה מחצה, הוא שהחיסרון במקנה דבר שלא בא לעולם, הוא שאין לקניין על מה לחול, ועל כן כיון שהקונה ראוי לקנות, והחיסרון הוא רק בחפצא, אינו מפריע לקניין לחול על החפץ שכן בא לעולם.<br /> <br /> === שניהם רוצים ===<br /> ה'''הגהות מרדכי''' (ב&quot;ב תרסג) הביא תשובת '''רבנו משולם בר קלונימוס''', אודות שלושה אחים שעשו קניין בין עצמם, שמי מהם שיקבל מתנה מאחותם, יחלוק אותה בשווה עם אחיו, ובאמת אח&quot;כ אחד האחים קיבל מתנה מאותה אחות, ופסק הגהות מרדכי, שאף שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, כאן מקנה, והטעם שבההיא הנאה דסמכו אהדדי גמרו ומקנו אהדדי. והביא המרדכי ראיה מאחים שחלקו בגורל, שאנו אומרים בההיא הנאה גמרו ומקנו, וכן בשידוכין גבי מה אתה נותן לבנך אומרים בההינא הנאה וכו', וכן בשעבוד ערב, ובמתנה שומר חינם להיות כשואל. לאור דברים אלו, כתב '''הרמ&quot;א''' (חו&quot;מ ר&quot;ט ח) על שם '''יש אומרים''', שאף שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, אם הוא גם כן רוצה לקנות, מקנה גם כן, ולכן שניים שעשו קניין אחד עם חברו שמתנה שיקבל יחלוק עם חברו, קנה. אך הוסיף הרמ&quot;א לעיין ב-קעו ג, שיש חולקים. ב-קעו שם מדובר בשניים שרוצים להיעשות שותפים, ומובאת מחלוקת, שדעת '''הרמב&quot;ם''' (שותפין ד ב), שאינם יכולים להשתתף על מה שעדיין אינו בעולם, ודעת '''הראב&quot;ד''' שיכולים. '''הסמ&quot;ע''' (קעו ג) ביאר, שטעמו של הראב&quot;ד הוא, שאדם יכול לשעבד עצמו גם על דבר שלא בא לעולם, שהרי גופו כן בא לעולם. ולפי&quot;ז יש לעיין שמא גם כאן אין כוונת רבנו משולם שההנאה גורמת לקניין, אלא רק להשתעבדות להקנות. הסמ&quot;ע (רט, ל), כתב שטעמו של רבנו משולם, שאגב שרוצה להקנות מקנה. '''הגר&quot;א''' (רט, לב) כתב, שלסברת רבנו משולם יקנו אפילו בלא קניין. עוד כתב, שהחולקים גבי שותפים הם רק מטעם שפועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום, ולפי זה בציור שלנו שלא שייך דין פועל, לכו&quot;ע אינו יכול לחזור בו, והוסיף שברמ&quot;א שם מבואר שבקניין ודאי אינו יכול לחזור בו. '''בשו&quot;ת החת&quot;ס''' (חו&quot;מ קפו) הוסיף, שלאו דווקא אם שניהם מקנים דבר שלא בא לעולם, אלא אפילו אם האחד מקנה דבר שבא לעולם, והוא כל שכן, ואפילו אם המקנה אינו בעצמו הקונה. ומאידך סייג, שדווקא כששניהם קונים בשטר אחד ובקניין אחד, אבל לא בשני קניינים שונים, אף אם אם המנהג שהם תלויים זה בזה, שכיון שיש חולקים על ההגהות מרדכי הנ&quot;ל, הבו דלא לוסיף עלה.<br /> === כתב בשטר שנעשה באופן המועיל ===<br /> '''הנתיבות''' ( חו&quot;מ רז יח) נקט שגם אם יכתוב בשטר שנעשה באופן המועיל, אין זה מועיל למכירת דבר שלא בא לעולם, כיון שנאמר וטעה וחשב שמועיל קניין. ואילו '''המהרש&quot;ם''' במשפט שלום (ריב א) השיג עליו, וכתב שכיון שעיקר הטעם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הוא שלא גמרה דעתו, הרי שכשכותב שנעשה באופן המועיל ע&quot;פ דין תורה, ודאי גמרה דעתו, וצריך שיכתוב זאת המצווה עצמו ולא די בכתיבת העדים, אך הניח סברתו בצ&quot;ע. ב'''משפטיך ליעקב''' (ד ז) נקט כמהרש&quot;ם הנ&quot;ל, והדגיש שצריך שיהיה כתוב שנעשה באופן המועיל ע&quot;פ דין תורה או ההלכה היהודית, שאם לא כן נאמר שנעשה באופן המועיל על פי חוק המדינה ולא על פי ההלכה. '''הרב יצחק אלמליח''' במאמרו 'אסמכתא בהסכמי ממון' (שורת הדין ו עמוד עו) כתב שאם שני הצדדים הבאים לעשות הסכם ביניהם יקבלו בקניין ויתחייבו מעכשיו, ויכתבו בשטר שנעשה באופן המועיל, אפשר שיועיל גם בדבר שלא בא לעולם.<br /> <br /> === פירות נכסי מלוג ופירות נכסי צאן ברזל ===<br /> '''החלקת מחוקק''' (אה&quot;ע צ מג) כתב, שאם הבעל מוכר את הפירות מיד, ואת הגוף לכשיבוא לידו, אפשר שמועילה המכירה בין בנכסי מלוג בין בנכסי צאן ברזל. וא&quot;כ פשטות דבריו שלפירות נכסי מלוג ונכסי צאן ברזל מועילה מכירה אף שעוד לא באו לעולם. מאידך '''הבית שמואל''' (שם מז) כתב שפירות נכסי מלוג יכול למכור רק אחר שלקטן, ואילו פירות נכסי צאן ברזל יכול למכור לכולי עלמא כשאינו מוכר את הגוף. הרי שפשטות דבריו שפירות נכסי מילוג אי אפשר למכור טרם באו לעולם, ופירות נכסי צאן ברזל אפשר. בספר '''מחצית השקל''' (יאגיד) (שם בד&quot;ה שם מוכר) ביאר שמה שכתב החלקת מחוקק שמוכר את הפירות מיד, כוונתו היתה שמוכר קרקע לפירות, אבל את הפירות לבד אינו יכול למכור כיון שהם דבר שלא בא לעולם. ובדעת הבית שמואל, שכתב בפירוש שאפשר למכור פירות נכסי צאן ברזל בלא הגוף כלל, ביאר המחצית השקל (שם בד&quot;ה שם אבל הפירות) שכוונתו שנתנם בלשון חיוב, ואדם יכול לחייב עצמו בדבר שלא בא לעולם, כמבואר ב'''שו&quot;ע''' (חו&quot;מ פה ו). וכן בספר '''תורת אמת''' (בירדוגו) (אה&quot;ע צ ד&quot;ה שם ואם מכר) כתב בדעת הבית שמואל, שבאמת יכול הבעל לחזור בו ממכירת הפירות, כיון שלא באו לעולם, ולא בא הבית שמואל אלא לומר שהאשה לא יכולה למחות מצד שהפירות הם שלה. בספר '''אבני מילואים''' (צ, כג) כתב בביאורו לדברי '''הרשב&quot;א''' (בבא בתרא מט ב ד&quot;ה הא דאמרינן), שמכירת פירות נכסי צאן ברזל שלא במכירת גוף לפירות אינה מועילה, כיון שזו מכירה של דבר שלא לעולם. ומשמע מדברי האבני מילואים שם, שאם אין הכרח בדעת הבעל, אנו נפרש דבריו באופן המועיל, ולכן רק אם יאמר הבעל 'אני מוכר לך גוף ופירות', נאמר שכוונתו למכור את הגוף, ויהיו הפירות של הקונה ממילא, וכיון שלא חל המכר על הגוף לא ימכרו הפירות שהרי לא באו לעולם, אבל אם מכר בסתם, נאמר שהתכוון למכור גוף לפירות. בספר '''שיעורי רבי שמואל''' (רוזובסקי) (בבא בתרא ב עמ' של- שלא) כתב שדעת '''המאירי''' (בבא קמא פח ב) שאפילו באומר 'אני מוכר לך גוף לפירות', נפרש דבריו באופן המועיל, וחולק על הרשב&quot;א. בספר '''דבר שמואל''' (אליעזרוב) (בבא בתרא מט ב) הוכיח מ'''הגמרא''' (שם נ א), שאיש ואשתו יכולים למכור ביחד נכסי מלוג (דהיינו האשה את הגוף והאיש את הפירות, ראה '''רשב&quot;ם'''), והיינו שהבעל יכול מבחינת דיני הקניינים למכור פירות נכסי מלוג, שמה שיש לבעל בנכסי מלוג אינו על דרך 'פירות דקל', אלא על דרך ' דקל לפירותיו', כלומר שיש לו בעלות בגוף הנכסים לעניין שיהיו הפירות שלו, וההוכחה, שאם לא כן לא יכול היה למכור את הפירות, שהרי הם דבר שלא בא לעולם. {{ראה עוד|בעניין ביאור דברי הרשב&quot;א}}<br /> <br /> == דברים שיש דיון אם נחשבים בא לעולם או לא בא לעולם ==<br /> === עובר, פרי שחנט ===<br /> '''השו&quot;ע''' (ר&quot;ט ד) כתב שאין הקניין חל אפילו היתה הפרה או השפחה מעוברת. '''הקצות''' (א) הוכיח ממה ש'''הרמב&quot;ם''' (אישות ז טז) כתב שאפשר לקדש עובר, שדעתו שעובר הווי דבר שבא לעולם. ומקורו מזה שאתנן חל על עובר, הרי שאפשר להקנות אותו, נדה (מא א). ואי אפשר להעמיד בבהמה לעוברה, כיון שמדובר בבהמת קדשים. ובדעת השו&quot;ע יש ליישב, דהתם כר' יוסי הגלילי שקדשים קלים ממון בעלים. ועיין גם בקצות (י) ראיה נוספת מב&quot;ק (עח ב). הקצות הביא את קושיית '''הלח&quot;מ''' (אישות שם), שהרמב&quot;ם מכירה (כב י) פסק שהמזכה לעובר לא קנה, משמע שסובר שעובר נחשב אינו בא לעולם. ותירץ הקצות ע&quot;פ '''הרמב&quot;ן''' (ב&quot;ב עט ב ד&quot;ה ודאמרינן), שעובר נחשב בא לעולם במקצת, והיינו שדינו עכשיו כבהמה ועל כן אפשר להקנותו, אבל לא להקנות לו. ודחה הקצות מה שכתב בספר '''בני יעקב''' שדעת הרמב&quot;ם שאי אפשר להקנות עובר, ולא חילק בין הוכר העובר ללא. '''הגהות ברוך טעם''' ציין לעוד מקומות שכתב הרמב&quot;ם שאי אפשר להקנות עובר או להקדישו לבדק הבית, ולא חילק בין הוכר העובר ללא. <br /> '''הגמרא''' בב&quot;מ (סו ב) מביאה את מחלוקת רב הונא ורב נחמן גבי מוכר פירות דקל, שלרב הונא אחר שבאו לעולם אינו יכול לחזור בו, ולרב נחמן אף משבאו לעולם יכול לחזור בו. ופירש שם '''רש&quot;י''', שהמדובר שמכר את פירות הדקל קודם שחנטו. ולאור זה פסק '''הרמ&quot;א''' (רט ד) שפירות אילן שחנטו נקראים באו לעולם. '''הסמ&quot;ע''' (ט) ביאר שהטעם שפרי שחנט נחשב בא לעולם ועובר לא, הוא שפרי שחנט הוא בעין וממילא גדל. וכן הסכים '''הקצות''' (ב), והביא ראיה מ'''התוס'''' (ד&quot;ה דקא מפקע) ו'''הרא&quot;ש''' (ב) בבכורות (ג ב), שכתבו שכדי לפטור עובר מבכורה, יש למכור לגוי את הפרה לעוברה, כי בעובר יש חיסרון של דבר שלא בא לעולם, ואם היה אפשר למכור את העובר כמו שהוא, אפילו אם לא היה מועיל למה שיגדל אחר כך, היה מספיק בשביל שתהיה שותפות גוי וייפטר מבכורה. והביא הקצות (שם) שהקשה בספר '''בני יעקב''' ש'''הגמרא''' בקידושין (ס&quot;ב ב) משווה עובר שהוכר לשחת, ושחת בתבואה דומה לחנטה בפירות, וא&quot;כ אף חנטה הווי לא בא לעולם. ותירץ הקצות, שוודאי אפשר למכור את החנטה עצמה, אבל לעניין להחיל עליה חלות הווי לא בא לעולם. '''הנתיבות''' (ב) הקשה, שלעיל הוכיח הקצות שעובר הווי בא לעולם, וכאן הביא תוס' ורא&quot;ש שהווי לא בא לעולם. הנתיבות עצמו כתב שאפשר להקנות עובר כאחד מאברי הבהמה, ומה שהוכיח הקצות מבכורות יש ליישב, שאם היה מקנה לגוי את העובר, היה לגוי שותפות איתו בגוף הבהמה, והיה יכול לכפות אותו לחלוקה או לגוד או איגוד. ומה שהגמ' בקידושין הנ&quot;ל אומרת שעובר הווי דבר שלא בא לעולם, הכוונה כשמוכר לו ולד מעליא, כך שעכשיו אין לקונה בעובר כלום. בהערה (148) של '''הרב דזימיטרובסקי''' הקשה על דחיית הראיה מבכורות, שחייבים לומר ששם מדובר שהקנה לו את העובר כבר עכשיו, שהרי אם נאמר שהקנה לו את העובר רק לכשתלד, הרי כבר חלה קדושת בכורה. ב'''השגות הראב&quot;ד''' (עבדים ז ה) כתוב באפשרות שעובר נחשב לא בא לעולם. בספר '''מחנה אפרים''' (הלכות מוכר דבר שלא לעולם א) הביאו, וכתב עליו, שהיינו דווקא בעובר שפחתו, כיון שכשהוא במעי אמו אינו ראוי לכלום, אבל מקנה עובר בהמתו, ודאי נחשב שמכר דבר שבא לעולם, שהרי הוא ראוי עכשיו למאכל אם תישחט הבהמה, ולא גרע ממוכר את הכבד, והוסיף שכן מצא בתשובת '''מהר&quot;י וייל'''. וגבי פירות שחנטו, כתב במחנ&quot;א (שם ב), של'''כסף משנה''' (מלווה ח ה), נחשבים לא באו לעולם ואינם המכירה, ולדעת '''המגיד משנה''' נחשבים שכן באו לעולם. והאריך שם המחנ&quot;א בראיות לכאן ולכאן. '''רע&quot;א''' בחידושיו לשו&quot;ע (חו&quot;מ ר&quot;ט ד), הביא ש'''באר הגולה''' (ט) כתב ש'''הב&quot;י''' לא הביא מקור להא דאי אפשר להקנות עובר, וכתב באר הגולה שהמקור הוא הגמ' הנ&quot;ל הקידושין, שאומרת שאי אפשר לקדש עובר. רע&quot;א דחה, שמשם אין ראיה, כיון שאפשר לומר שאפשר להקנות עובר כחתיכת בשר, אך ודאי לא תופסים קידושין בחתיכת בשר, אלא המקור בתוס' הנ&quot;ל בריש בכורות. ומינה ומינה, אחר שהנתיבות דחה את הראיה מבכורות ורע&quot;א את הראיה מקידושין, מובן מדוע הב&quot;י לא הביא מקור. ב'''שו&quot;ת מהר&quot;ם מינץ''' (לה) הביא ש'''המר&quot;י וייל''' כתב בדעת '''האור זרוע''', שעובר סמוך ללידה כבר לא נחשב לא בא לעולם, אלא כמאן דמנח בדיקולא דמי. המהר&quot;ם מינץ עצמו לא קיבל ביאור זה בדעת האו&quot;ז. <br /> ==== עובר שמתה אמו ====<br /> '''הקצות''' (רט ג) נקט שלדעת '''התוס'''' בנדה (מד ב ד&quot;ה איהו), נחשב בא לעולם, ואילו לדעת '''התוס'''' בב&quot;ב (קמב ב ד&quot;ה דהוא) עדיין נחשב אינו בא לעולם.<br /> <br /> === דמי חפץ כשימכר ===<br /> '''הגמרא''' בגיטין (סה ב- סו א) מספרת שגניבא היה יוצא בקולר, ופירש '''רש&quot;י''' שהיינו לההירג למלכות, וכשיצא אמר 'תנו ארבע מאות זוז לרבי אבינא מהיין שיש לי במקום פלוני', ואומרת הגמרא שר' אבא התקשה בהבנת הציווי, שהרי גניבא לא אמר לתת 'יין', ופירש רש&quot;י שהיינו שיתנו יין בשווי ארבע מאות זוז, וגם לא אמר לתת 'דמי יין', ופירש רש&quot;י שמשמע שימכרו את היין ויתנו לר' אבינא מהכסף שיקלו ארבע מאות זוז. משמע לכאורה שאפשר להקנות את הכסף שיתקבל ממכירת היין. והקשה '''המרדכי''' (תטו) שבערכין (כ ב) משמע שהמקדיש דמי שור אחר שימכר, הווה מקדיש דבר שלא בא לעולם. והביא המרדכי שלושה תירוצים: א- בערכין מדובר שאמר בפירוש שההקדש יחול לכשימכר, ואילו בגיטין שאמר מחמרא כוונתו להקנות את היין לדמיו, והוא כמוכר דקל לפירותיו שמועיל. ב- בגיטין מדובר שכבר נמכר יין, וא&quot;כ אותו דמי יין כבר היה בעולם. ג- ר' אבא סובר שאדם מקנה דבר שלא לעולם. לאור זאת, '''הרמ&quot;א''' חו&quot;מ (רט ד) פסק שהאומר לחבירו שיקנה ממנו דמי היין לאחר שיימכר היין, נחשב דבר שלא לעולם. '''הפת&quot;ש''' (ח) הביא בשם תשובת '''רע&quot;א''' (קמא), שדווקא כשאמר 'כשיימכר', אבל כשאמר רק 'דמי יין' נפרש יין לדמיו, וכן 'דמי בית' נפרש בית לדמיו, אבל 'דמי שכירות בית'- הווי דבר שלא בא לעולם. וההסבר: דמי יין או בית שווים כמו היין והבית, ולכן נפרש בית או יין לדמיהם. אבל שכירות היא טפילה לבית, והוויא כמו פירות דקל, שכיון שהפירות טפלים לדקל איננו מפרשים דקל לפירותיו. אבל פירות שובך, כיון שאינם טפלים לשובך, אנו מפרשים שובך לפירותיו.<br /> <br /> === גומרו בידי אדם (בידו) ===<br /> בשו&quot;ת '''חת&quot;ס''' (חו&quot;מ קמד) כתב שגומרו בידי אדם אינו נחשב דבר שלא בא לעולם, והוא כמוכר יין ענביו בשעת הבציר. לאור זאת, כתב החת&quot;ס, שאדם שיש לו יין, יכול כבר עכשיו להקנות את היין שרף שייוצר ממנו אחר כך. '''הנחלת צבי''' (חו&quot;מ רט) העיר על דבריו, שגומרו בידי אדם לא מועיל שייחשב יש לו לעניין ריבית, אך כתב שיש לחלק. יש לעיין אם חידוש זה של החת&quot;ס הוא גם בדבר שלא בא לעולם כלל, או דווקא במקרה שלו, שהיין כבר היה בעולם, אלא שעוד לא היה יין שרף. וכן חילק ב'''שערי יושר''' (שקאפ) (ו יז) שבדבר שלא בא לעולם לגמרי, גם אם בידו להביאו לעולם, אין בכך בכדי להחשיבו כבא לעולם, ורק דבר שכבר בא לעולם, אלא שהוא עדיין במצב שאי אפשר שתחול בו החלות שרוצה להחיל, שייך לומר שמה שבידו להביאו למצב שלא יהיה מחוסר מעשה, יחשיב אותו כאילו כבר עכשיו הוא ראוי. וכן בספר '''שערי חיים''' (כתובות עד) כתב שהמקור לכך שבידו מועיל בדבר שלא בעולם הוא ב'''גמרא''' בקידושין (סב א), שעוסקת בדברים שכבר קיימים, ולא בדבר שלא בא לעולם כלל.<br /> <br /> בספר '''עמק המשפט''' (א ז א) כתב שדירה שכבר נבנה השלד שלה, מסתבר שכבר נחשבת דבר שבא לעולם, ועל כל פנים לא גרעה מדקל לפירותיו (ב&quot;ב קמז ב).<br /> <br /> ==אופני הקנאה שאינם נחשבים הקנאת דבר שלא בא לעולם ==<br /> === דקל לפירותיו ===<br /> '''בגמרא''' בב&quot;ב (קמז ב) נאמר: &quot;אמר רבא אמר רב נחמן שכיב מרע שאמר ידור פלוני בבית זה, יאכל פלוני פירות דקל זה, לא אמר כלום, עד שיאמר תנו בית זה לפלוני וידור בו, תנו דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו&quot;. מביאה מימרא של רבא בשם רב נחמן, ששכיב מרע שאמר ידור פלוני בבית זה, או יאכל פלוני פירות דקל זה, אין אמירתו מחייבת, אלא צריך שיאמר 'תנו בית זה לפלוני וידור בו' או תנו דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו'. '''הרמב&quot;ם''' (זכיה ומתנה י טו), הביא דין זה גבי שכיב מרע כנ&quot;ל בגמרא, וביאר שהטעם שמועילה אמירת 'תנו בית זה', הוא שהרי הקנה להם את הגוף לפירות, והגוף דבר שיש בו ממש. '''הטור''' (רט) הביא דין זה גבי מכירה, וכתב שאם מכר אילן לפירותיו או פרה ושפחה לעובריהם קנה מיד, ואין שום אחד מהם יכול לחזור בו. וביאר '''הב&quot;י''' שם, שכמו שמועיל גבי קניין, כך גם גבי מכר. וכן פסק ב'''שו&quot;ע''' (רט ד). '''הסמ&quot;ע''' (יד) ביאר שהטעם, שכיון שהאילן בעולם חל עליו הקניין לצורך פירותיו שיצאו ממנו.<br /> ==== מעות לפירות ====<br /> '''הקצות''' (רט ו) הביא ש'''המהר&quot;ם אלשיך''' (ז) כתב, שאי אפשר להקנות מעות לפירות, היינו להקנות מעות לא עבור עצמן, אלא רק עבור הרווח שיתנו. וטעמו, שאין עניין זה דומה למוכר דקל לפירותיו הנ&quot;ל, כיון שכשהמעות של הפירות מגיעים, המעות עצמן אינן בעולם. הקצות השיג, ש'''התוס'''' גיטין (מ&quot;ב ב ד&quot;ה עבד), לא שללו מטעם זה את האפשרות למכור עבד לקנס, דומיא דדקל לפירות, אף שכשהקנס מגיע העבד כבר לא בעולם. וכן שם (סו א) '''תוס'''' (ד&quot;ה דמי), כתבו בתירץ ראשון שיין לדמיו הוא כדקל לפירותיו, ואחרי הכל זו '''גמרא''' מפורשת בב&quot;מ (סט ב)שרב חמא היה משכיר זוזים, הרי בפירוש שאפשר להקנות מעות לפירות. וסיים הקצות, שכן דעת '''המהרי&quot;ט''' ו'''בני יעקב'''. '''הנתיבות''' (רט ה) הסכים עם הקצות, וכן '''מהר&quot;ש איגר''' בספר העיקרים (עיקר אין אדם מקנה אשכול ה) מאידך ב'''שו&quot;ת חת&quot;ס''' (חו&quot;מ קז) הביא את שיטת המהר&quot;ם אלשיך ולא השיג עליו.<br /> <br /> == קדם הקונה ותפס ==<br /> '''הגמרא''' ביבמות (צג א) ובבא מציעא (סו ב) מביאה, שאף שרב נחמן סובר שהמוכר פירות דקל לחברו, יכול לחזור גם אחר שבאו לעולם, מודה הוא שאם הקונה כבר שמט את הפירות ואכל, אין מוציאים ממנו. וכן פסק '''הרמב&quot;ם''' מכירה (כב ב), '''טור''' (רט) ו'''שו&quot;ע''' שם (ד). בספר '''העיטור''' (ב קניין), הביאו ב'''הגהות מיימוניות''' שם (ד), ומשם ב'''תרומת הדשן''' (שכ), וכן ב'''הגהות מרדכי''' ב&quot;ב (תרעג), כתוב שדין רב נחמן גבי פירות דקל, נכון בכל מוכר דבר שלא בא לעולם, והביאו להלכה '''הרמ&quot;א''' על השו&quot;ע (שם). '''הריטב&quot;א''' בב&quot;מ (סו ב) בשם '''ר&quot;י''' וכן ב'''פרישה''' (סו יח) וב'''ב&quot;ח''' (יח) מבואר, שאף שהגמרא התבטאה שהקונה שמט ואכל, אין כוונתה דווקא אכל, אלא אפילו אם הפירות עדיין בעין. מאידך ב'''הגהות אושרי''' בב&quot;מ פ' איזהו נשך (לב) משמע שרק מה שכבר אכל, וכן דעת '''המאירי''' בב&quot;מ שם.<br /> === טעם הדין ===<br /> '''רש&quot;י''' בב&quot;מ (סו ב) (ד&quot;ה לא מפקינן), כתב שהטעם הוא משום מחילת המקנה, ומועילה המחילה אף שזו מחילה בטעות, שהרי אם היה יודע שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, לא היה נותן לו לקחת את הפירות. '''הרי&quot;ף''' (שם לז ב מדפי הרי&quot;ף) פירש שמועיל מטעם מחילה, ולא כתב שזו מחילה בטעות. '''התוס'''' (שם סו א- סז א ד&quot;ה התם) בשם '''ר&quot;ת''' פירשו שהוא כיון שאין למוכר לחזור בו, כדי שיעמוד באמונתו, אבל לא מטעם מחילה, שהרי דעת רב נחמן היא שמחילה בטעות אינה מחילה. בשו&quot;ת '''מהר&quot;ם מינץ''' (לה) ביאר שטעמו של ר&quot;ת הוא, שבמוכר דבר שלא בא לעולם המכר חל, אלא שרשאי לחזור בו. ובשו&quot;ת '''עונג יו&quot;ט''' (או&quot;ח) כתב שזהו טעמו של הריטב&quot;א בשם ר&quot;י, והביאו ב'''אבן ישראל''' (ט יו&quot;ד צה). '''הרא&quot;ש''' (שם ה לב) הביא אף הוא את ר&quot;ת, אך פירש שכאן מועיל מטעם מחילה, אלא שאין זו מחילה בטעות שאינה מחילה, כיון שכאן ידע ומוחל, וכן כתב '''המאירי''' (ב&quot;מ שם) וכן כתב ב'''חידושי הריטב&quot;א''' שם בשם '''הרמב&quot;ן''', וכתב שזו שיטת '''רש&quot;י'''. וכן ב'''הגהות אושרי''' (שם) כתב בשם ר&quot;ת שהוא מטעם מחילה, אלא שאין זו מחילה בטעות, כיון שהמוכר רוצה לעמוד בנאמנותו. ובשם '''לשון מהרי&quot;ח''' ביאר שבאן מועילה מחילה בטעות, כיון שהוציא את הממון מרשותו. ב'''חידושי הרשב&quot;א''' (ב&quot;מ שם) וב'''נימוק&quot;י''' (שם לו ב) הובאה שיטת ר&quot;ת ב'''ספר הישר''' (תקצב), ופירש הנימוק&quot;י בדעתו שמועיל מטעם מחילה, ואינה מחילה בטעות, שהרי המוכר רצה למכור והקונה לקנות, אלא שלא סמכא דעתו. בספר '''בית יעקב''' (אבן העזר קטז א ד&quot;ה אפילו) כתב שהטעם הוא, כיון שקיי&quot;ל שמחילה בטעות הווי מחילה.<br /> <br /> === אם צריך שהמוכר ידע בשעת התפיסה ===<br /> '''תרומת הדשן''' (שיג) כתב שלא צריך שידע המוכר בשעת התפיסה, והביאו '''הפרישה''' (חו&quot;מ סו יח), וכן נקט להלכה ב'''סמ&quot;ע''' שם (מו). מאידך '''הש&quot;ך''' שם (סו) כתב שמלשון '''הרא&quot;ש''' בב&quot;מ (ה לב), משמע שצריך שידע המוכר בשעת התפיסה שהקונה תופס, ולקמן (רט ה) הוסיף הש&quot;ך שכך משמע מדעת '''רש&quot;י''' (ב&quot;מ סו ב ד&quot;ה לא מפקינן), '''הנימוק&quot;י''' (שם לז ב), '''תוס'''' (שם ד&quot;ה התם), '''הגהות מרדכי''' (שם תלו), '''תוס'''' בבא בתרא (מא מ ד&quot;ה אמר) בשם '''ר&quot;ת''', ו'''הגהות אושרי''' (בבא בתרא ג לו). וכן הסכים '''הקצות''' (רלה ו), וכתב שם שכך היא דעת '''הרמב&quot;ם'''. '''הנודע ביהודה''' (תנינא אה&quot;ע ק) כתב, שאם הנותן ידע שהקונה לקח, אבל אין בכך הוכחה שמחל ואיפשר לו לזכות, הרי שלדעת הש&quot;ך תהיה על הקונה חובה להחזיר, ולדעת הסמ&quot;ע לא. ועל כן בעל שהתחייב לאשתו תכשיטים, אין אומרים לדעת הש&quot;ך שמה שאיפשר לאשה להתקשט בהם מעיד על מחילה מצידו, שהרי הבעל רוצה שאשתו תתקשט בעודה תחתיו, ולא שתיקח אותם ותתגרש ממנו.<br /> <br /> === אם מועילה כתיבת שטר ===<br /> ב'''הגהות מיימוניות''' מכירה (כב ג), והביאו '''תרומת הדשן''' (שכ), כתוב שאם כתב המוכר שטר לקונה, הדין הוא כאילו הקונה תפס, וציין בעל ה'''הגהות מיימוניות''' שהמקור בספר העיטור. '''הרמ&quot;א''' הביא דין זה להלכה בהגהותיו לשו&quot;ע (חו&quot;מ רט ד) ו'''כנה&quot;ג''' (הגהות הטור חו&quot;מ רנא ז). '''הסמ&quot;ע''' (רט יג) ביאר, שהכוונה שמסר את השטר, אחרי שהחפץ הנקנה כבר בא לעולם. '''הט&quot;ז''' (שם) הקשה, שמקור הדין בספר '''העיטור''' (ב קניין), ושם מבואר שהשטר נכתב מיד בשעת המכירה. וסיים הט&quot;ז, שאולי כוונת הסמ&quot;ע היתה, שיהיה השטר בידו בשעה שבא לעולם, וכן הסכים '''הקצות''' (ו) בשם ספר '''בני יעקב'''. '''הנתיבות''' (ד) השיג על הט&quot;ז, וביאר שהעיטור דיבר על מוכר שטר חוב על אחרים, שכיון שמסר לו את השטר, וכתב לו קני לך איהו וכל שעבודא דאית ביה, אינו צריך לתבוע עוד את המוכר אלא את האחרים, ועל כן נחשב לתפוס, וזו גם כוונת הרמ&quot;א, שכשמוכר הלוואה, שהיא דבר שלא בא לעולם, אם מסר לו את השטר וכתב לו קני לך איהו וכו', נחשב תפוס. עוד כתב הנתיבות, שאפשר לפרש שכוונת הסמ&quot;ע שאחר שבא החפץ לעולם, כתב לו שטר חיוב על עצמו, וזה ודאי מועיל, ודין זה מקורו ב'''ריב&quot;ש''' (שלה). בשו&quot;ת '''עונג יו&quot;ט''' (או&quot;ח לח הגהה ב) כתב שדברי הרמ&quot;א תמוהים מאד, שהרי אם כתב את השטר אחר שבר לעולם פשוט שמועיל, ואם קודם שכבר בא לעולם פשוט שלא מועיל, והביא ראיה מ'''הגמרא''' ביבמות (צג ב), שלסוברים שלא מועילה מכירה בדבר שלא בא לעולם, לא מועיל שיכתוב לעבד לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך. ב'''שו&quot;ת גבעת שאול''' (עד) השיג על דינו של הט&quot;ז, ונקט שלא מועילה כתיבת השטר לפני שהדבר יבוא לעולם, והביא לכך ראיה מ'''שו&quot;ת הרמ&quot;א''' (עח), והסכים שהעיקר ברמ&quot;א כביאור הסמ&quot;ע. וכן ב'''משפטי עוזיאל''' (ד חו&quot;מ לג) השיג על הט&quot;ז, מטעם שכיון שכשנכתב השטר עוד לא היה הדבר בעולם, הרי שהשטר הינו חספא בעלמא, ולא יועיל מה שיהיה ביד הקונה בעת שיבוא הדבר לעולם.<br /> <br /> === אם מועילה נתינת משכון ===<br /> בספר '''התרומות''' (סד ב ד) כתב שדווקא אם תפס הפירות עצמם, אבל נתינת משכון לא, הביאו '''הקצות''' (רט ו) מספר '''בני יעקב'''.<br /> <br /> == דיונים בשיטה שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם ==<br /> === אם הדין כך מהתורה או מדרבנן ===<br /> '''הגמרא''' (יבמות צג א) מספרת שר' ינאי עישר לצורך שבת על פירות שהיו עדיין אצל האריס, ואחר כך שאל את ר' חייא עם עשה נכון, ור' חייא למד מפסוק שר' ינאי צדק במעשהו. '''התוס' ישנים''' (שם ד&quot;ה א&quot;ל) הבינו שהפסוק נצרך כדי להסביר שהמעשר של ר' ינאי חל, למרות שעישר על מה שעוד לא בא לעולם. והקשו בקושייתם השנייה, שר' חייא הוכיח את דינו של ר' ינאי מפסוק, וקשה, הרי לא משמע שבכל מקום שאנו אומרים שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם הוא מהתורה, שאם לא כן, לא היתה בזה מחלוקת. הרי לכאורה שהתוס' ישנים סוברים שמאן דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, אינו סובר זאת אלא מדרבנן. אך מתירוץ התוס' ישנים משמע להיפך. התוס' ישנים תירץ שהספק של ינאי שבגללו הוצרך לשאול את ר' חייא, לא היה בגלל שעישר על דבר שלא בא לעולם, אלא זה היה פשוט לו שמותר, אלא הספק שלו היה בגלל שעישר שלא מן המוקף. ועתה יש להקשות, אם מה שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם אינו מהתורה אלא מדרבנן, למה היה כל כך פשוט לר' ינאי שאפשר לעשר על דבר שלא בא לעולם אפילו במה שהוא טבל מדאורייתא. אלא בהכרח משמע מהתירוץ, שדעת התוס' ישנים שמאן דאמר אדם כן מקנה דבר שלא בא לעולם סובר כך אפילו מהתורה. המהדירים של '''מכון אופק''' {9} ביארו שכוונת התוס' ישנים בקושיה אינה שמה שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם הוא לא מהתורה אלא מדרבנן, אלא שלא נלמד מדרשה אלא מסברא, ולפי ביאורם דעת התוס' ישנים שמאן דאמר שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם סובר שכך הדין מהתורה, ואמנם אין לכך מקור בתורה, אך זו סברא.<br /> <br /> === הטעם שמועיל קניין במה שעוד לא בא לעולם ===<br /> ב'''הגהות וחדושי הרש&quot;ש''' קידושין (סג א ד&quot;ה בא&quot;ד להכי) כתב שהטעם הוא שאנו רואים את מה שבכח כאילו הוא כבר בפועל, דומה לכל העומד לזרוק כזרוק דמי, בבבא קמא (עו ב).<br /> === אם צריך שיהיה עבידי דאתו ===<br /> '''הגמרא''' (בבא מציעא לג ב) אומרת, שאפילו ר' מאיר שסובר שאדם מקנה דבר שלעולם, היינו דווקא כגון פירות דקל, שהם עבידי דאתו. '''התוס'''' ביבמות (צג ב ד&quot;ה לאחר) כתבו בשם '''ר&quot;י''' בשם '''הר&quot;ר אלעזר משזנ&quot;א''', שדווקא בדבר שאינו בעולם כלל, צריך שיהיה עבידי דאתו, ובזאת יישבו את מה שקשה שביבמות שם מבואר שלדמאן דאמר שאדם מקנה דבר שלא בעולם מועיל לקדש לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי אף שאינם עבידי דאתו.<br /> <br /> === אופן ביצוע הקניין ===<br /> בעל '''מהדורא בתרא למהרש&quot;א''' בב&quot;מ (לג ב ד&quot;ה בד&quot;ה כגון) הקשה, כיצד קונה דבר שלא בא לעולם לר' מאיר, הרי מעות אינן קונות (ב&quot;מ מו ב). בספר '''משנת יעקב''' (רוזנטל) (עמוד קי- קיא) כתב שאפשר בחליפין וצריך לומר מעכשיו, או במשיכה אחר שיבוא לעולם. ובמעות יקנה רק למי שפרע. אמנם '''הרמב&quot;ן''' (קידושין סג א ד&quot;ה ואי), ו'''הרשב&quot;א''' (שם ד&quot;ה ראיתי), ו'''הריטב&quot;א''' (שם ד&quot;ה והאי), כתבו שבדבר שאינו בעולם אין משמעות לאמירת מעכשיו. וכתב הרשב&quot;א שם שמוכר פירות דקל לסוברים שמועיל, לדעת הרמב&quot;ן צריך שבשעת המכירה יאמר 'לכשיבואו לעולם', ואילו דעת הרשב&quot;א עצמו שאין צריך, אלא נקנה במעות, אף שכשיבוא לעולם לא יהיו המעות קיימות. <br /> <br /> ==== אם אפשר בקניין אגב ====<br /> '''הגמרא''' בקידושין (כו א) לומדת מהפסוק &quot;ויתן להם אביהם מתנות... עם ערי מצורות ביהודה&quot; (דברי הימים ב כא ג), שאפשר להקנות מטלטלים אגב קרקע, כלומר שהקונה עושה מעשה בקניין בקרקע בלבד, ואגב קניית הקרקע במעשה קניין זה, קונה גם מטלטלים שנמכרו לו עמה. ב'''שו&quot;ת הרשב&quot;א''' (ב לו) כתב, שהקניין יחול רק דומיא דמה שכתוב בפסוק, דהיינו רק מטלטלים שכבר נמצאים ברשות המקנה. בספר '''שער המלך''' (מכירה כב ה) כתב שמסתבר שהרשב&quot;א כתב סברא זו גם למ&quot;ד שאין אדם מקנה דבר שלא לעולם, ולפי&quot;ז קניין אגב אינו מועיל בדבר שלא לעולם.<br /> <br /> === מת המקנה לפני שבא הדבר הנקנה לעולם === <br /> <br /> '''החזון איש''' (אה&quot;ע עא כז) כתב, שגם למי שסובר שמועיל, אם המקנה מת קודם שבא הדבר הנקנה לעולם, בטל הקניין, אפילו אם אמר 'מעכשיו', והביא ראיה מ'''הגמרא''' (בבא בתרא קכז ב). הגמרא שם מביאה שמהמילה &quot;יכיר&quot; (דברים כא, יז), נלמד שנאמן אדם לומר מי בנו הבכור, שיטול פי שניים. ושואלת הגמרא, שלסוברים שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם, הרי יכול האב פשוט לתת לו פי שניים במתנה, ויועיל גם למה שיהיה לו אחר היום בו נתן את המתנה, ואם כן למה צריך פסוק לחדש לאב נאמנות, ותירצה ש&quot;יכיר&quot; נצרך לנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס, שאותם אינו יכול להקנות, הרי שגם אמירת מעכשיו אינה מועילה למה שיהיה לו בזמן שאינו יכול להקנות.<br /> <br /> == שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br /> *[http://asif.co.il/wpfb-file/1-2-pdf-35 דבר שלא בא לעולם] - הרב משה דימנטמן, אבני משפט כא, תשע&quot;ז, באתר 'אסיף'. <br /> *[http://asif.co.il/wpfb-file/avn-3-11-pdf קניין סיטומתא בקרקע ובדבר שלא בא לעולם] - הרב אילן קופמן, אבני משפט ג, תשס&quot;ד, באתר 'אסיף'.<br /> *[https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=134 בעניין מכירת הבכורה ליעקב] - פורטל הדף היומי.<br /> *[https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=1476 דבר שלא בא לעולם] - הרב יהודה זולדן, פורטל הדף היומי.<br /> *[http://www.kikar.co.il/%d7%a7%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%9f-%d7%91%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%a9%d7%9c%d7%90-%d7%91%d7%90-%d7%9c%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9d.html קניין בדבר שלא בא לעולם] - הרב יהודה שטרן, באתר 'כיכר השבת'.<br /> *[https://www.yeshiva.org.il/midrash/2919 קנין דבר שלא בא לעולם] - הרב זלמן ברוך מלמד, באתר 'ישיבה'.<br /> *[http://din.org.il/wp-content/uploads/alon_hamishpat/34.pdf האם רשאי מזמין רהיטים לבטל את העיסקה?] - הרב אברהם בוטרמן, באתר 'דין'.<br /> *[http://din.org.il/2012/06/18/בענין-אין-אדם-מקנה-דבר-שלא-בא-לעולם בעניין אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם] - הרב יעקב שמשון שפירא, באתר 'דין'.<br /> *[http://www.torahbase.org/מכירת-הבכורה-ואין-אדם-מקנה-דבר-שלא-בא-לע/ מכירת הבכורה ואין אדם מקנה דבר שלא לעולם] - הרב אשר וייס, תשע&quot;ז.<br /> *[http://etzion.gush.net/vbm/archive/metho59/06kiny~1.php קניין בדבר שלא בא לעולם] - הרב משה טרגין, ישיבת הר עציון.<br /> *[http://shaalvim.co.il/uploads/files/09-D-13-72-84.pdf עוד בעניין אלו ואלו דברי אלוקים חיים] - הגרז&quot;ן גולדברג, באתר ישיבת שעלבים.<br /> <br /> == הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה:קניינים]][[קטגוריה:אודיתא]][[קטגוריה:דברים הנקנים באמירה]][[קטגוריה:סיטומתא]][[קטגוריה:שבועה]][[קטגוריה:משכון]][[קטגוריה:מכירת חמץ]][[קטגוריה:שכיב מרע]][[קטגוריה:מתנת שכיב מרע]]<br /> [[קטגוריה:קידושין כו.]][[קטגוריה:קידושין נט.]][[קטגוריה:קידושין סב.]][[קטגוריה:קידושין סב:]][[קטגוריה:קידושין סג.]][[קטגוריה:יבמות צב:]][[קטגוריה:יבמות צג.]][[קטגוריה:יבמות צג:]][[קטגוריה:בבא מציעא סו:]][[קטגוריה:בבא מציעא לג:]][[קטגוריה:בבא מציעא טז:]][[קטגוריה:גיטין סה:]][[קטגוריה: ערכין כ:]][[קטגוריה:בבא בתרא נ.]][[קטגוריה:בבא בתרא קכז:]][[קטגוריה:בבא בתרא קמג.]][[קטגוריה:בבא בתרא קמז:]][[קטגוריה:כתובות קב:]]<br /> [[קטגוריה: מכירה פרק כב]]<br /> [[קטגוריה:יורה דעה סימן רסד]]<br /> [[קטגוריה:אבן העזר סימן צ]]<br /> [[קטגוריה:חושן משפט סימן רט]]</div>

כהן הדיוט https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A2%D7%96%D7%A8%D7%94:%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9A_%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%99%D7%91%D7%AA_%D7%A1%D7%95%D7%92%D7%99%D7%95%D7%AA&diff=15179 2020-05-25T20:45:12Z

<p>כהן הדיוט: /* מה לכתוב ואיך לכתוב */ תיקנתי שגיאת כתיב</p> <hr /> <div>ברוכים הבאים ל'''מדריך לכתיבת סוגיות'''.<br /> <br /> דף זה יסייע לכם במידת האפשר, לכתוב את הסוגיה שלכם בצורה נכונה ומתאימה לאתר.<br /> <br /> ==מי מתאים לכתוב באתר?==<br /> קודם כל - אל תהססו לכתוב!<br /> &lt;BR/&gt;כל אחד ואחד חשוב, כל כתיבה וכל הוספה שתוסיפו חשובה לבנין השלם של מאגר המידע.<br /> &lt;BR/&gt;מה שכתוב באתר לא יוצא לאור בשום ספר. אין מה להסס לכתוב. למדתם משהו, זכו גם את הציבור והעלו את מה שלמדתם לאתר.<br /> <br /> אם למדתם את הסוגיה ממקורותיה כראוי דרך התלמוד והפוסקים ואתם שולטים בה בצורה סבירה, לא צריכה להיות לכם שום מניעה מלכתבה באתר.<br /> &lt;BR/&gt;גם אם לא ראיתם את כל הראשונים בסוגיה, ואפילו לא את רובם, מומלץ להתחיל לכתוב את מה שכן ראיתם - תמצית הגמרא, שיטות יסודיות בראשונים, שיטת השלחן ערוך, זה מספיק מידע בשביל ליצור דף סוגיה חדש. אחרי שתבנו את השלד של הסוגיה, יבואו אחרים ויוסיפו על מה שכתבתם.<br /> &lt;BR/&gt;חשוב שמה שכן למדתם, אתם יודעים טוב, ומסוגלים לתמצת ולהציג את השיטות באופן שגם מי שלא למד את הסוגיה יבין.&lt;br /&gt;<br /> כמובן שככל שלמדתם את הנושא טוב יותר, כן ייקל עליכם בכתיבת הסיכום. פחות מומלץ ללמוד את הסוגיה תוך כדי כתיבה.<br /> <br /> אם יש כבר סוגיה על מה שאתם רוצים לכתוב, פשוט תוסיפו לסוגיה הקיימת את הדברים שראיתם, במידה והם לא כתובים עדיין. כל תוספת של עוד ראשון או אחרון, עוד פוסק וכו', מייעל את מאגר המידע.<br /> <br /> כמו כן, אם יש לכם השגות על מה שכבר נכתב, אפשר לכתוב בדף השיחה, לפתוח דיון, לשאת ולתת כדרכה של תורה.<br /> <br /> ==שלבי כתיבת הסוגיה==<br /> ===בחירת שם לסוגיה===<br /> השלב הראשון שאיתו תצטרכו להתמודד הוא - בחירת שם לסוגיה.&lt;br /&gt;<br /> ישנן סוגיות ששלב זה של בחירת השם אינו מהווה כל קושי, כגון סוגית [[ברכת האילנות]] או [[יאוש שלא מדעת]] (אף שגם בסוגיות מעין אלו, יש להפעיל שיקול דעת אם אין צורך לפצל אותם לכמה סוגיות, ואז גם בהן בחירת השם מצריכה חשיבה). <br /> &lt;BR/&gt;לעומת זאת ישנן סוגיות שבחירת השם מצריכה חשיבה יתרה. נסו לבחור שם כמה שיותר קצר וכמה שיותר קולע לתוכן הסוגיה הכללי. חשוב גם לשים לב, שזהו שם ייחודי לסוגיה זו, על מנת שלא יווצרו כפילויות כאשר מישהו יכתוב סוגיה דומה בנושא אחר.<br /> &lt;BR/&gt;לדוגמא, אם תרצו לכתוב סוגיה על הזמן שבו נכון וצריך להדליק נרות שבת, לא תוכלו לקרוא לה 'זמן הדלקת נרות', כיון שישנה סוגיה מקבילה לגבי נרות חנוכה, לכן הסוגיה צריכה להיקרא '[[זמן הדלקת נר שבת]]', ושל חנוכה '[[זמן הדלקת נרות חנוכה]]'.<br /> <br /> ===תבנית המקורות===<br /> בראש דף העריכה יש ליצור תבנית מקורות, להצגת המקורות המרכזיים בסוגיה לפי הסדר הבא: משנה, בבלי, ירושלמי, רמב&quot;ם, שו&quot;ע.<br /> &lt;BR/&gt;לדוגמא:<br /> <br /> &lt;nowiki&gt;<br /> {{מקורות|ברכות א א|ברכות ב א|ברכות א א|קריאת שמע א ט|אורח חיים רלה ג}}<br /> &lt;/nowiki&gt;<br /> <br /> אם אין מקור מסויים לסוגיה, כגון סוגיה שאין עליה משנה אלא ראשיתה בדברי הגמרא, יש להשאיר את מקום המשנה ריק ולכתוב רק את הקו המפריד, לדוג':<br /> <br /> &lt;nowiki&gt;<br /> {{מקורות||בבא מציעא כא א||אבידה ומציאה יא יא|חושן משפט רסא א}}. <br /> &lt;/nowiki&gt;<br /> <br /> בדוגמא הזו אין מקור במשנה ובירושלמי, ולכן השארנו ריק בין שני הקווים המפרידים.<br /> <br /> שימו לב! אין לכתוב את המילים: פרק, הלכה, סימן סעיף וכו', אלא רק את שם המסכת או החלק ברמב&quot;ם או בשו&quot;ע, ובאותיות בלבד לציין את המקור המדויק.<br /> <br /> ניתן להעתיק את התבנית מכאן, ולשנות לפי הצורך:<br /> <br /> &lt;nowiki&gt;{{מקורות|משנה|בבלי|ירושלמי|רמב&quot;ם|שלחן ערוך}}<br /> &lt;/nowiki&gt;<br /> ===שורת פתיח===<br /> לאחר תבנית המקורות יש לכתוב שורת פתיח המסבירה לקוראים על מה הולכת לדבר הסוגיה. כתבו זאת בקצרה במשפט אחד או שנים.&lt;br /&gt;<br /> שורה זו יש לכתוב מיד לאחר תבנית המקורות, לפני הכותרת הראשונה.<br /> <br /> שימו לב! אין לכתוב &quot;סוגיה זו הולכת לדבר על...&quot;, אלא פשוט לפרט את הנושאים המדוברים בסוגיה באופן כללי, למשל בסוגיה [[טלטול נר בשבת]], שורת הפתיח היא: &quot;אם מותר לטלטל בשבת נר כבוי או נר דולק ובאיזה אופן, ואם מועיל בזה תנאי מבעוד יום&quot;. או בסוגית [[ברכת מעין שבע]], שורת הפתיח היא: &quot;תקנת אמירת ברכת 'מעין שבע' אחר תפילת ערבית של שבת בציבור, נוסחה, אופן אמירתה ומתי אין אומרים אותה&quot;. וכן על זה הדרך.<br /> &lt;BR/&gt;יש פעמים ששורת הפתיח תהיה קצרה מאוד ולא תוסיף כמעט כלום על שם הסוגיה.<br /> <br /> ===מבנה הסוגיה===<br /> &lt;BIG&gt;'''לנושא זה בהרחבה, ראו - [[ויקיסוגיה:איך לבנות סוגיה|איך לבנות סוגיה]].'''<br /> &lt;/BIG&gt;<br /> <br /> מבנה הסוגיה הוא החלק הקשה והמורכב ביותר בכתיבה, והוא עשוי להשתנות מסוגיה לסוגיה בהתאם לסגנון הסוגיה.<br /> <br /> בכל כתיבה, המטרה שלשמה כותבים, היא זו שקובעת בסופו של דבר את הסגנון והמבנה. כיון שהמטרה באתר זה היא יצירת '''מאגר מידע תורני''' שימושי, ממילא זה מה שצריך להנחות אותנו בסגנון ובמבנה הסוגיה. <br /> &lt;BR/&gt;יש לשאוף להקיף בכל סוגיה כמה שיותר מקורות, כמובן כל אחד כפי יכולתו, ובעבודה משותפת. השתדלו להוסיף בעצמכם מקורות עד כמה שידכם מגעת, ובע&quot;ה אחרים יבואו ויוסיפו מקורות ונידונים נוספים בסוגיה.<br /> &lt;BR/&gt;מטרה נוספת היא הבהרת הדברים עד כמה שניתן, לפי רמת ההבנה של לומד ממוצע. כתבו באופן שניתן יהיה לקרוא את סיכום הסוגיה, גם לאדם שלא למד עכשיו את הסוגיה אבל יודע ללמוד גמרא. <br /> <br /> '''סוגיה אינה מאמר תורני''' - חשוב להדגיש שהאתר אינו מתאים לכתיבת '''מאמרים תורניים''', כיון שהוא במהותו '''מאגר מידע''' של סוגיות הש&quot;ס. לכן יש לשים לב במבנה הסוגיה, שלא לכתוב בסגנון של מאמר הלכתי או מחקרי. אם רצונכם לדון בענין ספציפי בתוך הסוגיה, אין לכוון את מקורות חז&quot;ל והפוסקים לפי נידון זה, כדרכם של מאמרים תורניים, אלא יש להציג את המקורות מצד עצמם, ולבסוף לדון בנושא ההלכתי המסויים. <br /> &lt;BR/&gt;אם בכל זאת יש לכם מאמר חשוב מן המוכן, תוכלו להעלותו באתר אחר או בבלוג כלשהו, ולעשות אליו קישור מ'ויקיסוגיה' בסוגיה המתאימה, תחת הכותרת &quot;שיעורים, מאמרים וכתבי עת&quot;, כמפורט להלן.<br /> <br /> '''בחירת מבנה הסוגיה''' - הקושי שיש בבחירת מבנה הסוגיה, הוא מפני השוני בין סוגיה לסוגיה. ישנן סוגיות שיש בהן מחלוקת גדולה בראשונים בעומק הסברה, וישנן שעיקר הסוגיה בהם היא מחלוקת בגירסאות. ישנן סוגיות 'עיוניות' וישנן סוגיות 'הלכתיות', ישנן סוגיות שמרוכזות במקום אחד בש&quot;ס, ועליו נמצאים כל הפרשנים, וישנן כאלו שמפוזרות בכל הש&quot;ס, ישנן סוגיות עם נושא אחד מרכזי, וישנן סוגיות שיש בהן הרבה נושאים קטנים וכו'.<br /> &lt;BR/&gt;חשוב להבין מהו סוג הסוגיה שלכם, ובהתאם לכך לבנות את הסוגיה. במקרים חריגים ייתכן שיהיה צורך לכתוב את אותה סוגיה בשני סגנונות שונים (למשל 'ישיבתית' ו'הלכתית'), ולכך יש צורך ליצור שתי סוגיות בשני דפים שונים.<br /> <br /> '''סדר כרונולוגי של השיטות''' - יש לנסות לפרוס את השיטות השונות בצורה כרונולוגית, החל מהמקורות התנאיים והתלמודיים, דרך הראשונים וכלה באחרונים ובפוסקי זמננו. בצורה כזו הסוגיה פרוסה לעיני הקוראים בצורה נוחה ללימוד, וכך גם יוכלו להוסיף מקורות נוספים ולהעשיר את הסוגיה. אין להרבות בחקירות ופלפולים, אלא להציג כל מקור וכל שיטה בצורה תמציתית ובהירה. העיקר הוא הצגת השיטה, הצגת המידע עצמו, ופחות המשא ומתן בו.<br /> &lt;BR/&gt;על אף עיקרון זה, כל סוגיה צריכה חשיבה לעצמה. בחלק מן הסוגיות הצורה הנכונה ביותר היא להציג בתחילה את המקורות התנאיים והתלמודיים, לאחר מכן שיטות הראשונים, שיטת השלחן ערוך והכרעת הפוסקים, ולבסוף אחרונים, ואילו בסוגיות אחרות, למשל בסוגיות שעיקרן בפוסקים, יותר נכון יהיה לחלק את הסוגיה לפי נושאים, ותחת כל כותרת להציג את הגמרא והפוסקים והשיטות השונות על אותו נושא.<br /> &lt;BR/&gt;כמו כן לפעמים יש הערה או קושיה של אחד האחרונים בפשט הגמרא שיש לה השלכה להבנת הסוגיה, במיוחד בסוגיות 'עיוניות', ייתכן שראוי ונכון יותר לכתוב אותה בהתחלה על דברי הגמרא. <br /> <br /> '''כותרות''' - הרבו להשתמש בכותרות ובכותרות-משנה, על מנת להקל על קריאת הסוגיה. ייתכן שכל שיטה צריכה כותרת לעצמה (שיטת התוס', שיטת הרמב&quot;ם, שיטת הרשב&quot;א וכו'), וייתכן שמספיק כותרת אחת (שיטות הראשונים) שתחתה יש להכניס את כל השיטות. הדבר תלוי בעיקר בגודל של כל פיסקה.<br /> <br /> ===מה לכתוב ואיך לכתוב===<br /> '''מה לכתוב''' - נושא נוסף שתצטרכו להפעיל שיקול דעת לגביו הוא מה מתאים לכתוב בסוגיה ומה לא. <br /> &lt;BR/&gt;באופן עקרוני ריבוי המקורות הוא רצוי, זוהי מטרת האתר - לרכז את המידע המפוזר בספרים הרבים למקום אחד מרוכז ומחולק לפי נושאים. מסיבה זו כל מה שלמדתם בסוגיה ראוי וכדאי שיעלה לאתר. עם זאת, ישנם דברים שוליים בסוגיה, שיכול להיות שאין טעם להביא, הם סתם עלולים ליצור עומס ובלבול. <br /> <br /> כמובן שאין לכתוב ולצטט ספרים שאינם מקובלים על שלומי אמוני ישראל, שמחבריהם נטו מדרך התורה. הכלל פה הוא ע&quot;פ דברי חז&quot;ל '''&quot;כל אדם שיש בו יראת שמים, דבריו נשמעין&quot;''' (ברכות ו ב).<br /> <br /> '''תמצות ולא ציטוט''' - אין לצטט מקורות. אין בזה צורך. מי שרוצה ללמוד את הדברים בפנים, ילחץ על הקישור החיצוני ל-HebrewBooks, או יפתח ספר. תמצתו את הדברים. ציטוט מילולי עלול ליצור עומס על הלומדים. אמנם אם יש צורך לצטט קטע מסויים, למשל מהגמרא או מהרמב&quot;ם, מפני שיש אחרונים שדנים על דיוק בדבריהם, אפשר לצטט אך באופן המינימלי ביותר.<br /> &lt;BR/&gt;כמו כן אין ליצור אריכות יתרה שלא לצורך וחזרה על הדברים. אם אתם מביאים כמה פוסקים שהסכימו על אותו דבר, אין להאריך ולכתוב פעמיים אותו דבר. הסתפקו בכתיבת &quot;וכן כתב...&quot;. אמנם עיינו היטב אם אין אותו פוסק מוסיף על דברי קודמו, או גורע ממנו, או אולי מביא ראיה אחרת וכד'. <br /> &lt;BR/&gt;כלל הדברים, שיהיה סיכום תמציתי אבל גם מדוייק.<br /> <br /> '''הרחבה בדפי השיחה''' - אם יש מקום שתרצו להרחיב יותר את הדברים ולבארם, או אפילו לפתוח על זה דיון עם שאר הגולשים, תוכלו להפנות את הקוראים לדף השיחה של הסוגיה, ושם להציג איזושהי התלבטות שלכם, או הרחבה שאינה הכרחית לסוגיה, או חידוש שעלה בדעתכם.<br /> &lt;BR/&gt;כתבו את התבנית:&lt;br/&gt;<br /> [[תבנית:ראה עוד|&lt;nowiki&gt; {{ראה עוד}}&lt;/nowiki&gt;]]<br /> &lt;BR/&gt;תבנית זו תיצור קישור לדף השיחה, שם תכתבו את התוספת שלכם.<br /> <br /> '''שימו לב!''' רצוי לעשות קישור למקום המדוייק בדף השיחה. לצורך זה כתבו בתוך התבנית קו מאונך, ואת הכותרת שתתנו בדף השיחה להערה שלכם (פרמטר ראשון).<br /> &lt;BR/&gt;לדוגמא,<br /> &lt;nowiki&gt;זה ייראה כך: {{ראה עוד|התלבטות בהבנת ה'קצות'}}.&lt;/nowiki&gt;<br /> &lt;BR/&gt;ושם בדף השיחה תרחיבו כרצונכם.<br /> &lt;BR/&gt;באופן זה התבנית תיצור קישור מהסוגיה, ישירות אל מקום ההרחבה שלכם בתוך דף השיחה. כמובן אל תשכחו בדף השיחה לרשום את הכותרת המתאימה. (בדוגמה הנ&quot;ל: 'התלבטות בהבנת ה'קצות').<br /> <br /> ===טיוטה===<br /> לכל סוגיה באתר, ישנה טיוטה במרחב הטיוטות באתר. באפשרותכם להתחיל לכתוב שם את הסוגיה שלכם, ורק אחר כך להעתיקה לדף הסוגיה.<br /> &lt;BR/&gt;כמו כן תוכלו להשתמש בדף השיחה על מנת לכתוב שם מקורות שאתם יודעים שעוסקים בסוגיה, אבל לא הספקתם לראות אותם. אפשר להפנות אליהם מדף הטיוטה. בעזרת ה' כותבים אחרים יבואו ויפתחו את המקורות, ויוסיפו אותם לדף התוכן. ראו [[#שלבי הכתיבה|להלן]] איך עושים זאת.<br /> <br /> ===דיוק===<br /> כאשר רוצים להציג שיטה מסויימת בסוגיה, לכתחילה יש ללומדה בפנים על מנת לדייק בכתוב, ולא להביאה לפי איך ששיטה זו מצוטטת בספרים אחרים, כגון ב'בית יוסף' וכד'. אם אין אפשרות לראות בפנים ובכל זאת חשוב לכם להביא שיטה זו, כתבו דבר בשם אומרו, למשל: &quot;כתב הבית יוסף בשם הסמ&quot;ג...&quot;. אולי יבוא מישהו אחריכם ויוסיף ויתקן, אם יש צורך.<br /> <br /> ==ציוני מקורות==<br /> להרחבה בעניין זה ראו - '''[[ויקיסוגיה:מקורות]]'''<br /> <br /> '''הדגשה''' - כאשר מציינים מקור מסויים, יש להדגיש את שמות הספרים והפוסקים: &quot;ה'''גמרא''' (שבת ב ב) אומרת... ולפי '''תוס' ''' (ד&quot;ה ולא)..., אבל לכאורה דעת '''הרמב&quot;ם''' (טוען ונטען ב ג) אינה כן&quot;.&lt;BR/&gt;<br /> אבל זהו דווקא בהצגת השיטה, אך אם כותבים למשל: &quot;ו'''הרמב&quot;ם''' כנראה חולק על תוס' בנקודה זו&quot;, אין צורך להדגיש את תוס'.<br /> <br /> '''הפניות למקור''' - יש לציין מקורות מדוייקים ולהפנות אליהם. את המקורות נציין בסוגריים מעוגלות בכתב לא מודגש, ובאותיות בלבד, אין צורך לכתוב מילים כמו 'דף' 'פרק' 'סימן' וכד'. לדוגמא: '''משנה''' (בבא מציעא ב א), '''רמב&quot;ם''' (שבת ד ג), '''תוספות ''' (שבת ב א ד&quot;ה שתים), '''סמ&quot;ג''' (לא תעשה סח), '''חזון איש''' (אורח חיים לב ג) '''יביע אומר''' (א יד ב) וכן על זה הדרך. &lt;BR/&gt;יוצאים מן הכלל הם הציונים 'ד&quot;ה', ו'עמוד' (כאשר אין סימן וסעיף אלא רק עמודים) שיש לכתבם. <br /> &lt;BR/&gt;אם ההפניה היא להערה בספר יש לכתוב אותה בטקסט מונמך, למשל: '''שמירת שבת כהלכתה''' (טו מט &lt;sub&gt;(קסב)&lt;/sub&gt;). <br /> <br /> כל האמור הוא דווקא כאשר מציינים את הספר כמקור ורוצים להציג את דבריו. אך אם מזכירים את המקור כבדרך אגב בתוך דברי אחד הפוסקים, אין צורך לשמור על כלל זה. למשל ניתן לכתוב: וכתבו התוס' ע&quot;פ הגמ' ביבמות לד: שאין דבריו מחוורים וכו'. כיוון שאתם לא כותבים מה כתוב שם בגמרא, אין צורך לכתוב אותה ע&quot;פ העיקרון של ציון מקורות.<br /> <br /> אין להשתמש באתר במילה ''''שם'''' הרווחת בספרים, בתור הפניה. אם אתם רואים צורך לציין את המקור שוב, ציינו אותו במלואו, אם לא, אפשר לכתוב את המילה 'שם' בתוך הטקסט. למשל: עוד כתב ה'''משנה ברורה''' שם וכו'.<br /> <br /> בכתיבת המקורות אין צורך לכתוב כל פעם את המסכת או את הסימן בשלחן ערוך. למשל אם אתם כותבים את דעת הרמב&quot;ן בסוגיה כלשהי במסכת ראש השנה, אין צורך לכתוב '''חידושי הרמב&quot;ן''' (ראש השנה לד א ד&quot;ה או אינו) אלא מספיק לכתוב '''חידושי הרמב&quot;ן''' (לד א ד&quot;ה או אינו). אבל כשכותבים את הגמרא או המשנה, לפחות בפעם הראשונה, יש לכתוב גם את המסכת. &lt;BR/&gt;<br /> ולפי אותו עיקרון גם בשולחן ערוך. כשאתם כותבים את הטור והשלחן ערוך כתבו (אורח חיים תרעד א), אבל במגן אברהם כתבו רק את הסעיף קטן (י).<br /> <br /> '''תארים''' - כדי להימנע מפגיעה בכבוד תלמידי חכמים, אין להשתמש בתארים מלבד התואר 'הרב', אא&quot;כ הוא ביטוי שגור בפי כל, כגון: הגר&quot;א, הגריש&quot;א, הגרז&quot;ן וכד'.<br /> <br /> ==קישורים== <br /> ===קישורים חיצוניים===<br /> המקור עצמו, כלומר מה שבתוך הסוגריים המעוגלות, צריך להיכתב [[ויקיסוגיה:הדרכה טכנית לעריכה#קישור חיצוני|כקישור חיצוני]]. &lt;BR/&gt;<br /> קשרו את המקור לאתר אחר שבו יוכלו הלומדים לקרוא וללמוד את הדברים בפנים. אנחנו מעדיפים קישורים לספרים סרוקים ולא טקסטואלים, לכן האתרים המועדפים הם [http://www.hebrewbooks.org/ hebrewbooks] או [http://www.seforimonline.org/ ספרים אונליין] וכד' גם ב[http://www.daat.ac.il/ דעת] חלק מהספרים הם סרוקים. &lt;BR/&gt;<br /> אם אין שם את הספר שאתם צריכים, או שהוא במהדורה ישנה מאוד, קשרו לאתר עם ספרים טקסטואלים כמו [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99 ויקיטקסט] וכד'. שימו לב שאתם לא מפנים לדף הבית של האתר, או לתחילת הספר, אלא למקום המדוייק. יש צורך לדפדף בספר עד המקום, ורק אז להעתיק את הכתובת המדוייקת לויקיסוגיה.<br /> &lt;BR/&gt;אחת ממטרות האתר היא להקל על הגולשים במציאת המקורות, כך שעל ידי לחיצה על המקור הרצוי, יוכלו להיכנס מיידית למקום המדוייק בספר על מנת לעיין בו בפנים. אמנם כיון שעבודה זו של יצירת קישורים לכל המקורות עלולה להיות מייגעת, השתדלו לעשות קישורים לפחות לחלק מהם, כגון מקורות פחות נלמדים, או ספרים נדירים יחסית, או למקור שאתם חושבים שכדאי לגולשים לעיין בו בפנים, כי העיון בו בפנים מאיר אותו באור חדש וכד'. <br /> <br /> [http://toralinks.blogspot.co.il/ רשימת אתרים של מאגרי ספרים]<br /> <br /> ===קישורים פנימיים===<br /> &quot;דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר&quot;. <br /> &lt;BR/&gt;ישנה חשיבות גדולה למעבר מהיר בין סוגיות על מנת ללמוד מזו לזו, להשוות להקשות וליישב. לצורך זה נרצה ליצור כמה שיותר [[ויקיסוגיה:הדרכה טכנית לעריכה#קישור פנימי|קישורים פנימיים]] בין סוגיות. לפעמים מביאים ראיה מסוגיה אחרת, וכותבים אותה בתמציתיות. אם ירצו הקוראים להרחיב את ידיעתם והבנתם בראיה זו, יכנסו לקישור הפנימי, ויוכלו ללמוד על ראיה זו בהרחבה בסוגיה המתאימה.<br /> <br /> ==שיוך לקטגוריה==<br /> כל סוגיה שאתם כותבים יש לשייכה לקטגוריות המתאימות כדי שלא תאבד במרחבי הסוגיות באתר, ואפשר יהיה להגיע אליה בקלות באמצעות אפשרויות הניווט השונות.<br /> <br /> בתחילה שייכו לקטגוריה לפי נושא, למשל אם כתבתם סוגיה על ספירת העומר כיתבו:<br /> <br /> &lt;nowiki&gt;[[קטגוריה:ספירת העומר]]&lt;/nowiki&gt;<br /> <br /> לפעמים צריך להכניס קטגוריית משנה, למשל אם כתבתם על ביעור חמץ, כיתבו:<br /> &lt;br /&gt;&lt;nowiki&gt;[[קטגוריה:ביעור חמץ]]&lt;/nowiki&gt;<br /> ואז כנסו לקטגוריית ביעור חמץ ושייכו אותה לקטגוריית פסח:<br /> &lt;nowiki&gt;[[קטגוריה:פסח]]&lt;/nowiki&gt;<br /> <br /> ייתכן וישנם שתי קטגוריות לשייך אליהם, לדוגמא הסוגיה [[קנין חצר במציאה]] שייך גם לקטגוריה:קניינים וגם לקטגוריה:אבידה ומציאה.<br /> <br /> לאחר השיוך לנושאים, שייכו למקום המתאים בש&quot;ס, ברמב&quot;ם ובשלחן ערוך:&lt;br /&gt;<br /> לדוגמא:&lt;br /&gt;<br /> &lt;nowiki&gt;לש&quot;ס יש לכתוב מסכת ודף: [[קטגוריה:ברכות ג.]], [[קטגוריה:נזיר כג:]] - בשונה מהמקורות בתוך הסוגיה, בקטגוריה נכתוב את העמודים בנקודות כמקובל, עמוד א' נקודה אחת, עמוד ב' נקודתיים.&lt;/nowiki&gt;<br /> <br /> &lt;nowiki&gt;לרמב&quot;ם יש לכתוב את שם ההלכות והפרק (עם המילה פרק):[[קטגוריה:טוען ונטען פרק ג]], [[קטגוריה:שביתת העשור פרק ב]].&lt;/nowiki&gt;<br /> <br /> &lt;nowiki&gt;לשלחן ערוך יש לכתוב את החלק מארבעת הטורים ואת הסימן: [[קטגוריה:אורח חיים סימן תנו]], [[קטגוריה:אבן העזר סימן א]].&lt;/nowiki&gt;<br /> <br /> &lt;nowiki&gt;לאחר מכן נכניס את הסימן לקטגוריה נוספת של ההלכות, ניכנס ל[[קטגוריה:אבן העזר סימן א]] ונשייך אותה ל[[קטגוריה:הלכות פריה ורביה]].&lt;/nowiki&gt;<br /> <br /> טכנית ניתן לכתוב את הקטגוריות בכל מקום בדף הסוגיה, בהתחלה באמצע או בסוף, אבל למען הנוחות יש לכתוב את הקטגוריות בסוף הסוגיה אחרי ההערות שוליים.<br /> <br /> ==שלבי הכתיבה==<br /> ייתכן שלחלק מהכותבים יהיה נוח יותר לכתוב את הסוגיה ב-WORD ולהעתיק משם לתוך תיבת העריכה באתר.&lt;br/&gt;<br /> באופן אחר, ניתן לעשות טיוטה במרחב הטיוטות באתר, וממנה להעתיק לדף הסוגיה. איך עושים זאת? במקום לכתוב בתיבת החיפוש את שם הסוגיה שלכם ואז ליצור אותה, פשוט כיתבו קודם את המילה 'טיוטה' נקודתיים ואז שם הסוגיה, למשל:&lt;br /&gt;<br /> טיוטה:חובת שתיית ארבע כוסות בפסח.&lt;BR/&gt;<br /> לחילופין אפשר ליצור קודם את הסוגיה, מבלי להכניס את כל התוכן, אלא רק מילים מספר. ברגע שנוצרה הסוגיה, תיווצר ליד הסימנייה 'דף תוכן', סימנייה נוספת בשם 'טיוטה'. היכנסו ל'טיוטה' ושם ערכו את המקורות שלכם, עד שתהיו מרוצים מהיצירה שלכם, ואז פשוט תעתיקו את התוכן שבטיוטה לדף הסוגיה.<br /> <br /> ניתן גם להשתמש בדף המשתמש שלכם כטיוטה [לחיצה על השם שלכם בראש העמוד], או ליצור דף 'ארגז חול' אצלכם בתוך דף המשתמש. '''שימו לב''' לא ליצור דף ארגז חול במרחב הסוגיות, כי אז המערכת תזהה אותו כדף סוגיה. לכן בתיבת החיפוש אל תקלידו 'ארגז חול' ותיצרו את הדף, אלא הקלידו 'משתמש:פלוני/ארגז חול, כך הוא ייצור אותו במרחב המשתמש. תוכלו ליצור קישור אליו בתוך דף המשתמש שלכם. עשו עריכה לדף המשתמש שלכם (לחיצה עם שם המשתמש שלכם בראש העמוד בצד שמאל) ושם תכתבוו: &lt;nowiki&gt;[[משתמש:פלוני(אתם)/ארגז חול|]].&lt;/nowiki&gt;<br /> <br /> סביר להניח שייקח לכם זמן לערוך את הסוגיה, כמה ימים או אולי אפילו כמה שבועות. לכן כדאי שתעשו זאת בשלבים.<br /> &lt;BR/&gt; אם אתם רוצים שבינתיים לא ישנו את מה שכתבתם עד שתיגמרו לערוך, ישנן שתי אפשרויות. <br /> #לבחור בלשונית 'העברה' בראש הדף, ולהעביר את הסוגיה לדף המשתמש שלכם עם השם 'טיוטה', באופן הזה: משתמש:פלוני(אתם)/טיוטה. כך יישאר הדף גם במרחב הסוגיות, אבל הוא יופנה לטיוטה שלכם.<br /> #לכתוב בראש דף העריכה את התבנית &lt;nowiki&gt; {{סוגיה בבניה}}.&lt;/nowiki&gt;<br /> <br /> ==כתיבה בסוגיה קיימת==<br /> אם באתם לכתוב וראיתם שכבר כתבו על הסוגיה שלכם, זה מצויין, בדיוק בשביל זה נועד האתר. בדקו אם יש לכם הערות לשוניות, הוספת מקורות, אם יש טעויות כתיב, טעות בציון מקור וכו'. אם השינוי שאתם עושים הוא לא מהותי, סמנו זאת לפני השמירה כ'שינוי משני', שהכותב יידע שלא עשיתם שינוי מהותי.<br /> &lt;br/&gt;אם יש לכם מחלוקת מהותית עם כותב הסוגיה, אינכם מסכימים על הצורה שבה הוא תמצת את הגמרא או הבין שיטה מסויימת, אתם יכולים לשנות את מה שכתב, אבל מידת דרך ארץ היא קודם לפנות אליו בדף השיחה ולכתוב שם את ההשגה שלכם, ולא מיד לשנות את מה שכתב בעמל תורתו. תנו לו אפשרות להסביר את עצמו בדף השיחה, אולי תגיעו לעמק השווה.<br /> &lt;br/&gt;ייתכן גם שיש לכם מחלוקת על כל דרך הצגת הסוגיה, אולי אתם חושבים שאפשר לערוך אותה אחרת, או שכדאי לחלק את הסוגיה לשתי סוגיות שונות וכד', כתבו כל זה בדף השיחה ותחליטו יחד.<br /> <br /> ==חידושים==<br /> ויקיסוגיה אינה מיועדת לכתיבת חידושי תורה. יש [http://www.hidush.co.il/ אתרים] שנבנו במיוחד בשביל זה.&lt;br/&gt;<br /> יחד עם זה המטרה של ויקיסוגיה היא לא רק להציג את כל מה שנכתב עד עכשיו בספרות הש&quot;ס והפוסקים, אלא מתוך לימוד משותף של הרבה תלמידי חכמים, להגיע להבנות כוללות בסוגיות וליישב מחלוקות. לכן אם יש לכם דרך בסוגיה שהגעתם אליה מתוך עמל תורה, ואתם חושבים שהיא מועילה להבנת הסוגיה, אתם מוזמנים לכתוב אותה, ובתנאי שהיא ע&quot;פ דרך הלימוד המקובלת בעם ישראל לאורך כל הדורות.&lt;br/&gt;<br /> אפשרות נוספת היא להציע אותה בדף השיחה, על מנת לקבל תגובות, ולהחליט יחד עם עוד תלמידי חכמים אם להכניס את החידוש הזה לדף התוכן, או להשאיר אותו בתור הצעה בדף השיחה.<br /> <br /> ==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br /> בסוף כל סוגיה יש לכתוב כותרת 'שיעורים, מאמרים וכתבי עת' צרפו קישורים למאמרים שהתפרסמו בכתבי עת שונים, לשיעורים לצפייה ב'יוטיוב', 'ערוץ מאיר' וכד'.<br /> <br /> חשוב לבדוק שאין אתם פוגעים ב[[ויקיסוגיה:זכויות יוצרים|זכויות יוצרים]].<br /> &lt;BR/&gt;לאתר [http://www.rambish.org.il/ רמבי&quot;ש] לדוגמא, [http://www.rambish.org.il/includes/TermsOfService.asp אסור לקשר ישירות למאמר], אלא רק לרשומת התצוגה, כמו [http://www.rambish.org.il/results.asp?SearchFunction=find&amp;SearchCode=F1_SYS&amp;SearchRequest=8938 כאן] למשל.<br /> &lt;BR/&gt;באתר כתב העת [http://asif.co.il/ 'אסיף'] אף שלא כתוב שם שאסור לקשר ישירות למאמרים, הם ביקשו מאיתנו לא לעשות זאת, אלא לקשר לרשומת המאמר, כך שאפשר בלחיצה קלה להגיע מיד למאמר. כמו [http://asif.co.il/?wpfb_filepage=10-pdf-81 כאן] למשל. אנו מכבדים את בקשתם.<br /> <br /> כמו כן, אם יש לכם מאמר שכתבתם בסוגיה, ואין הוא מתאים לפי מבנהו וסגנונו או מכל סיבה אחרת, להיות כתוב כסוגיה באתר, אתם יכולים לעשות אליו קישור. <br /> <br /> כיון שלשרת של אתר זה ניתן להעלות קבצי תמונה בלבד עם הסיומות הבאות:<br /> png, gif, jpg, jpeg<br /> ובדרך כלל מאמרים כתובים בקבצים מסוג DOC או PDF וכד', תצטרכו להעלותו לשרת אחר (כגון 'בלוג' שלכם או לאתר הישיבה שלכם), ולקשר אליו חיצונית.<br /> <br /> == ראו גם ==<br /> *[[עזרה:הדרכה טכנית לעריכה|הדרכה טכנית לעריכה]]<br /> *[[ויקיסוגיה:איך לבנות סוגיה|איך לבנות סוגיה]]<br /> [[קטגוריה:ויקיסוגיה - עזרה]]</div>

כהן הדיוט https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%94_%D7%9C%D7%94%D7%A8_%D7%94%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%91%D7%98%D7%95%D7%9E%D7%90%D7%94&diff=15169 2020-05-23T19:56:41Z

<p>כהן הדיוט: /* 'עבודה תמה' */</p> <hr /> <div>{{מקורות|כלים א ח|פסחים סז א-ב||ביאת מקדש ג ג-ד|}}<br /> אם מותר להיכנס להר הבית בטומאה. אם ידוע לנו מקום המקדש וטענות נוספות. סיכום הפולמוס בדור האחרון.<br /> <br /> == אילו טמאים אסורים בכניסה להר הבית ==<br /> ב'''משנה''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37949&amp;st=&amp;pgnum=73 (כלים א ח)] מבואר שלהר הבית (שהוא כנגד מחנה לויה שהיה במדבר), מותר לגויים וטמאי מתים להיכנס, אך אסור לזבים ולזבות לנדות וליולדות להיכנס לשם. לעומת זאת לחיל אף גויים וטמאי מתים אסורים להיכנס.<br /> <br /> וכן ב'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&amp;daf=67&amp;format=pdf (פסחים סז א)] מבואר שלא רק טמא מת, אלא אפילו מת עצמו מותר להיכנס למחנה לויה, שנאמר (שמות יג יט): &quot;ויקח משה את עצמות יוסף עמו&quot;, והרי משה לוי היה. <br /> &lt;BR /&gt;וכן פסק ה'''רמב&quot;ם''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?rid=7982&amp;rtype=%D7%98%D7%A2%D7%A7%D7%A1%D7%98+-+%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%92 (ביאת מקדש ג ד)] שאף שטמאי מתים אסורים להיכנס לבית המקדש והעזרות (למן החיל המקיף אותם), לשאר הר הבית מותר לטמא מת ואפילו למת עצמו להיכנס, מה שאין כן זבים וזבות נידות ויולדות שאסורים להיכנס אף להר הבית. <br /> <br /> === בעל קרי ===<br /> בענין בעל קרי {{הרחבה}}, בגמרא (פסחים סז ב) מבואר שהוא אסור בכניסה להר הבית, וכן פסקו רוב הראשונים, ובכללם בעל '''ספר היראים''' (שצא), וה'''ר&quot;ש משאנץ''' (זבים ה יא). כן משמע גם מדברי ה'''רמב&quot;ם''' בספר המצוות (לא תעשה עח), אך במשנה תורה השמיט דין זה, והאחרונים נסתפקו בדעתו{{מקור}}.<br /> <br /> == אם ידוע לנו מקום המקדש ==<br /> ה'''רדב&quot;ז''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1952&amp;st=&amp;pgnum=244&amp;hilite= (א תרצא)] כתב&lt;ref&gt;נצטט כאן דברים שכתב הרב הראשי הרב אברהם שפירא בגדולת הרדב&quot;ז (בענין יהודי אתיופיה, מנחת אברהם ח&quot;א טז): &quot;אין בכח רבני דורנו לדחות פסק שפסק הרדב&quot;ז שהיה גדול הדור, ובין תלמידיו המפורסמים היו האר&quot;י הקדוש ורבי בצלאל אשכנזי, והיה מגדולי המשיבים בכל הדורות ומימיו אנו שותים, ובין שואליו נמנו רבותינו הב&quot;י והמבי&quot;ט הריב&quot;ל והרשד&quot;ם ועוד גדולי הדורות&quot;. יש להעיר שהרב שפירא עצמו לא התיר את העליה להר הבית, אולם אין בידינו תשובה כתובה שלו בנושא.&lt;/ref&gt; שהדבר ברור בלי ספק שהסלע הנמצא תחת כיפת הזהב, המכונה בפי הערבים 'אלסכרא', הוא אבן השתיה&lt;ref&gt;יש להוסיף שקביעה זו מקבלת סיוע מעדויות רבות במהלך הדורות, בין מיהודים ובין מנכרים. יחודו של הרדב&quot;ז הוא בכך שהסתמך על מיקומה של אבן השתיה להלכה, ואף בשאלות הנוגעות לאיסור כרת (הרדב&quot;ז לא פירש מנין לו דבר זה, אך פשוט לו שאין ספק בדבר).&lt;/ref&gt;. על בסיס זה התיר הרדב&quot;ז להתקרב אליו עד המרחק שבו היתה העזרה. את דברי הרדב&quot;ז הביאו להלכה גם ה'''חיד&quot;א''' (ברכי יוסף תקסא ג) , ה'''שערי תשובה''' (אורח חיים תקסא ג) , ו'''כף החיים''' (אורח חיים תקסא ח).<br /> === האם יש חולקים על הרזב&quot;ז? ===<br /> ===== 'דרך הקדש' =====<br /> עד לפני כ-90 שנה איש לא הזכיר את תשובת הרדב&quot;ז בכוונה לחלוק עליה, והיא אף נפסקה בספרי הפסיקה. אך ה'''ציץ אליעזר''' (י א ס א) מציין שניים מהאחרונים שפקפקו בדבר מקומה של אבן השתיה בלא להזכיר את הרדב&quot;ז. הראשון הוא '''ר' חיים אלפנדרי''' (דרך הקדש עמ' כד ב) שכתב שאיננו יודעים כיצד אבן השתיה עומדת, כי הגויים אומרים שהיא תלויה באויר וזה הפך התלמוד. הציץ אליעזר הבין שכוונתו לפקפק בדבר מקום אבן השתיה.&lt;br /&gt;<br /> אך '''הרב קורן''' (חצרות בית ה' עמ' 305) סובר שאין כוונתו של 'דרך הקדש' לחלוק על הרדב&quot;ז. הרב אלפנדרי רק אומר שלא ידענו '''צורת עמידתה''' של אבן השתיה, אם עומדת באוויר כדברי הישמעאלים, כמו שמפורש בדבריו: &quot;'''כיצד''' היא עומדת&quot;. ואדרבה מדבריו משמע שברור לו שהאבן שתחת הכיפה היא אבן השתיה ולכן תמה על דברי הישמעאלים שאמרו שהיא תלויה באוויר. &lt;br /&gt;<br /> מעניין לציין כי את אותו ספר מביאים ה'''חיד&quot;א''' (ברכי יוסף תקסא ג) וה'''שערי תשובה''' (אורח חיים תקסא ג) דווקא בתור סיוע לרדב&quot;ז, כיון שהוא פוסק בעמ' ו-ז שמותר להיכנס להר הבית לאחר טבילה כהלכה, אלא שהוא אומר שמי שנהג שלא להיכנס בשוק הכותנה - לא יבטל מנהגו.<br /> ===== 'עבודה תמה' =====<br /> האחרון השני שמביא ה'ציץ אליעזר' כחולק על הרדב&quot;ז הוא הרב חיים נאטנזון בספר '''עבודה תמה''' (בנעילת שערים דף קיא). זה ספר שיוצא נגד הרב צבי הירש קלישר שרצה לחדש את עבודת הקרבנות.&lt;br /&gt;<br /> הרב נאטנזון מזכיר שהרב קלישר מביא בשם הרב של גרידיץ שאפשר לחשב את מקום המזבח על פי מקומה של אבן השתיה. העבודה תמה יוצא כנגדו ואומר שכדי לפסוק הלכה על פי מקומה של אבן השתיה צריך על כך מסורת ברורה איש מפי איש. וכיון שהרבה שנים הישמעאלים לא מניחים ליהודים להיכנס אין מסורת כזו.<br /> <br /> ועל כך כתב '''הרב קורן''' (מעלין בקדש ד) שנראין הדברים, שמעיני הרב נאטנזון נתעלמה העובדה שמדובר בקביעה הלכתית של הרדב&quot;ז, והיה נדמה לו שהרב קלישר החליט מדעתו כי ניתן לסמוך על זיהוי הצכרה כאבן השתייה משום ש&quot;רבים אומרים&quot; שהיא אבן השתייה (הביטוי &quot;רבים אומרים&quot; נמצא גם בספר דרישת ציון וגם בספר עבודה תמה בציטוט מדרישת ציון); וכנגד קביעה הלכתית זו, שייחס אותה לרב קלישר, טען הרב נאטנזון מה שטען, ולא העלה כלל על דעתו עם מי באמת יש לו עסק, וכי הרדב&quot;ז הוא זה שקבע להלכה כי הדבר ברור בלי ספק.&lt;br /&gt;ראיה נוספת לכך שלא ראה את תשובת הרדב&quot;ז היא, העובדה שהוא מתיחס לאבן שתחת הכיפה כגבוהה ג' אצבעות בלבד, ואם היה רואה את תשובת הרדב&quot;ז היה יודע שהיא גבוהה כיום ג' קומות , כמו שמביא הרדב&quot;ז בפתיחת דבריו.<br /> <br /> === סתירה בדברי הרדב&quot;ז ===<br /> ה'&lt;nowiki/&gt;'''מנחת יצחק'''' (ה א ח) טען כנגד הרדב&quot;ז שדבריו סותרים זה את זה. בתוך התשובה הרדב&quot;ז כותב שכותל העזרה הדרומי קיים עד היום. מהפינה שלו ניתן לראות שמתחיל עמק יהושפט, אבני היסוד הם אבנים גדולות והכותל נמצא בקו אחד עם בנין הנקרא מדרש שלמה. עד לא מזמן מסגד אל אקצא הנמצא בכותל הדרומי של הר הבית היה נקרא מדרש שלמה, ולכן הבין ה'מנחת יצחק' שהרדב&quot;ז מדבר על הכותל הדרומי של הר הבית ואומר שהוא כותל העזרה. במקום אחר בתשובה הרדב&quot;ז מודד מכותל מערבי של העזרה וקורא לו כותל מערבי סתם, גם שם הבינו שקורא לכותל המערבי של הר הבית כותל העזרה. זיהויים אלו לא מסתדרים עם זיהויה של אבן השתיה תחת כיפת הסלע, כיון שכתלים אלה רחוקים ממנה מאד, יותר מפי עשר ממה שצריכים להיות כותלי העזרה סמוכים לאבן השתיה&lt;ref&gt;ע&quot;פ הרדב&quot;ז כותל הכיפה הוא כותל ההיכל, וממנו לכותל העזרה צריך להיות י&quot;א אמה. בין כותל הכיפה לכותל המערבי יש 80 מטר! בין האבן לכותל העזרה צריך להיות כ- 67 אמה, בין הכותל הדרומי לאבן יש כ- 240 מטר!&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> מספר תשובות נאמרו לטענה זו. היו שאמרו (מעלין בקדש לא עמ' 15) כי אם מצאנו סתירה כה גדולה באחד מגדולי הפוסקים כרדב&quot;ז, כנראה שהבעיה היא בנו שלא הבנו את כוונתו, אך לא מחמת זה נדחה את פסקו בענין היתר העליה. יש להעיר שפסקו זה נפסק גם על ידי הפוסקים אחריו, החיד&quot;א, השערי תשובה, וכף החיים.<br /> <br /> היו שתירצו&lt;ref&gt;הרב אלישע וולפסון, במאמר 'ביאור חדש ברדב&quot;ז', הרב צבי עידאן בספר 'וצבי עדיו' עמ' נח (מובא בסוף ספרו 'עשות משפט').&lt;/ref&gt; את הסתירה בהסבירם שמדובר על כותל שהיה בזמנו בצד דרום של הכיפה, או אולי אף על כותל הכיפה עצמו&lt;ref&gt;בעניין הכותל המערבי כבר תירץ ב'הר צבי' שמדבר על כותל העזרה אותו קבע שורות מספר קודם לכן במרחק י&quot;א אמה מהכיפה, ולא על הכותל המערבי של ימינו.&lt;/ref&gt;. ניתן להביא שתי עובדות שיקרבו אל הדעת הסבר זה. הראשונה היא שנראה מאיורים מזמן הרדב&quot;ז (מעלין בקדש ל עמ' 45 ועמ' 70) שגובה הרמה שמסביב לכיפת הסלע היה נמוך יותר. הכיפה מאוירת מוקפת צמוד לה בשלוש מדרגות רחבות בשונה מהיום, כך שיכול להיות שאז נראו שם יסודות עתיקים של כותל העזרה. עובדה נוספת היא עדות כמאתיים וחמישים שנה לאחר הרדב&quot;ז(גנזי ישראל עמ' 49), בה מסופר שהמחכמה נקראת 'מדרש שלמה' ויש בדרום מערב בית המקדש בעזרה את המקום בו היה מדרש שלמה הקודם. משמע שהיה בסמיכות לכיפת הסלע בנין שנקרא מדרש שלמה (כזכור, הרדב&quot;ז מקשר את הכותל הדרומי עם 'מדרש שלמה').<br /> <br /> גישה נוספת, בה נוקטים '''הרב קורן''' (חצרות בית ה' עמ' 251) ו'''הרב עובדיה''' (יביע אומר ה יו&quot;ד כז ג וגם ט יו&quot;ד יא א) , היא העדפת דבריו בענין אבן השתיה עליה כתב 'ברור' ו'בלי ספק', על דבריו בענין כתלי הר הבית. הרב עובדיה התיר לטמאים להתקרב לכותל המערבי מכח קביעתו של הרדב&quot;ז בענין אבן השתיה, השוללת את האפשרות כי הכותל הוא כותל העזרה.<br /> === קושיות על הרדב&quot;ז מכתלי הר הבית ===<br /> ===== המרחק מכתלי הר הבית =====<br /> בשנת תר&quot;ץ יצא קונטרס בשם '&lt;nowiki/&gt;'''אבן השתיה או אבן הטועין'&lt;nowiki/&gt;'''. קונטרס זה נכתב כנגד קביעת הרדב&quot;ז בדבר מקום אבן השתיה על ידי '''הרב מיכאל בראוור'''.ב'''חצרות בית ה'''' (עמ' 274) מביא בשמו שתי קושיות על מיקומה של אבן השתיה תחת כיפת הסלע. האחת, בנויה על כותלי הר הבית הדרומי והמערבי. כתלים אלה הינם עתיקים ולכן הוא מודד מהכותל הדרומי חמש מאות אמה כדי להגיע לכותל הצפוני של הר הבית. על פי מדידות אלו יוצא כי כיפת הסלע נמצאת סמוך מאד לכותל הצפוני של הר הבית. דבר זה סותר את המשנה כיון שבמשנה (מידות ב א) מובא שהמרחק הקטן ביותר בין המקדש לכותל הר הבית נמצא בצד המערבי ולא בצפוני, ועל כן הסיק שלא יכול להיות שכיפת הסלע היא מקום המקדש&lt;ref&gt;קושיה בסגנון דומה שמעתי בשם הרב אב&quot;י סילבצקי: על פי הרמב&quot;ם השטח הפנוי במזרח (השני בגודלו) הוא לאחר עזרת נשים (לפחות על פי רוב הפירושים). כשמודדים את המקדש מכיפת הסלע, השטח הנותר הוא קטן מזה המערבי שצריך להיות הקטן ביותר! כמובן שגם קושיא זו נעלמת כשמבינים שהכותל המערבי של ימינו אינו כותל הר הבית המקודש, כמו שמובא בתירוץ קושיית ר' מיכאל בראוור. הכותל המערבי של הר הבית המקודש יכול להיות סמוך מאד לכיפת הסלע. גם גודל האמה כמובן משפיע על נידון זה, וראה לקמן בפרק על אמות החזון איש מדוע אין כ&quot;כ להתחשב בהן בבואנו לחשב את ממדי המקדש. למעשה אפילו שיעור האמה של 48 ס&quot;מ הוא גדול יותר מזה של הרמב&quot;ם על פי מטבעות דרהם מתקופתו (כ- 46 ס&quot;מ) ואם כן השטח הפנוי במזרח גדל.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> על טענה זו השיב '''הרב טוקצ'ינסקי''' (עיר הקדש והמקדש עמ' יא). שטח הר הבית כיום הוא הרבה יותר גדול משיעור ת&quot;ק על ת&quot;ק אמה הנזכר במשנה. לדוגמא, אורכו של הכותל המערבי הוא כ- 480 מטר. על כרחנו שבשלב כלשהו הוא הורחב. הרב טוקצ'ינסקי מסתייע בדברי יוסף בן מתתיהו הכותב שהורדוס הגדיל את שטח הר הבית פי שניים, ובדברי הארכיאולוגים המצביעים על שינוי בסגנון הבניה בקצה הכותל המזרחי. לכן, קבע הרב טוקצ'ינסקי כי כתלי הר הבית של היום נבנו על ידי הורדוס מסביב לשטח נרחב יותר מהשטח המקודש של הר הבית. ממילא אין כל משמעות למדידת חמש מאות אמה מהכותל הדרומי&lt;ref&gt;היו שהקשו על כך משערי חולדה הנמצאים עד היום בכותל הדרומי (ע&quot;פ הכפתור ופרח), אך מכיוון שההרחבה נעשתה בזמן הבית, מובן שאין בעיה שהשערים בחומה החיצונית שהובילו פנימה יחשבו חלק משערי הר הבית. מה עוד שהביאו ראיות ארכיאולוגיות לכך שהיה מבנה שהוליך מהשערים החיצוניים לפנימיים, כך ש'אולם השער' הזה מחשיב אותם כשער אחד.&lt;/ref&gt;, ובטלה קושייתו של ר' מיכאל בראוור.<br /> <br /> ניתן לסייע לדברי הרב טוקצ'ינסקי מכמה מקורות נוספים. ב'''פסקי תוספות על מסכת מידות''' (ה) כתוב שהר הבית היה גדול הרבה מת&quot;ק על ת&quot;ק אלא שלא היה קדוש אלא ת&quot;ק על ת&quot;ק.&lt;br /&gt;<br /> גם ה'''ציץ אליעזר''' (י א עט) מביא ספר '''משכנות לאביר יעקב''' בשם ה'''מהרי&quot;ל דיסקין''' , שלדעתו כותלי הר הבית נבנו בזמן שבנו ישראל את המקדש מחוץ לת&quot;ק אמה&lt;ref&gt;ולכן לא רצה המהרי&quot;ל דיסקין לפלפל אם מותר להכניס ידיים לחורים שבכותל מערבי, כיון שלדעתו הוא לא נתקדש בקדושת המקדש.&lt;/ref&gt;.&lt;br /&gt;<br /> '''אשר גרוסברג''' ב'''תחומין''' (טז עמ' 468) מביא ראיה נוספת לכך שהכתלים הם מימי הורדוס ממספר השערים בכותל המערבי. במשנה (מידות א ג) מוזכר שער אחד בלבד בכותל המערבי, בעוד כיום לאחר שחשפו את גובהו של הכותל המערבי נמצאו בו ארבעה שערים עתיקים, בדיוק כמסופר על ידי יוסף בן מתתיהו.<br /> <br /> ===== שער המזרח =====<br /> קושייתו השניה של ר' מיכאל בראוור היא מדברי ה'''כפתור ופרח''' (ו) המעיד כי הוא רואה את השער המזרחי המקורי של הר הבית והוא סגור אבני גזית. הכפתור ופרח מעיד כי הוא נמצא בשליש הדרומי של הכותל המזרחי. &lt;br /&gt;<br /> שער שושן הוא מול בית המקדש , ואם כן בית המקדש צריך להיות בשליש הדרומי של ההר, דבר הנוגד את מיקומה של כיפת הסלע.<br /> <br /> בתירוץ קושיה זו כתב '''הרב קורן''' (מעלין בקדש ל עמ' 120) שאולי הכפתור ופרח מחלק לשלוש את כל החומה הנראית מצד מזרח, כיון שחומת הר הבית המזרחית ממשיכה הרבה מעבר למתחם הר הבית, ואז באמת כיפת הסלע נמצאת בשליש הדרומי&lt;ref&gt;היו שטענו שהחומה היתה הרוסה באותה תקופה, אך מאיור של ירושלים מאותו זמן (בו ניכרות הריסות חלק מחומת העיר) נראה כי החומה המזרחית אכן המשיכה הרבה מעבר לשטח הר הבית.&lt;/ref&gt;. הרב קורן מביא ראיה לכך שזו כוונתו של הכפתור ופרח מדבריו. הכפתור ופרח אומר שכמטחוי קשת מצפון לשער שושן נמצאים שערי רחמים. בפרק יא משתמש הכפתור ופרח שוב במידה זו, ואומר שהמרחק בין מערת המכפלה לקבר אבנר בן נר הוא 'כמטחוי קשת'. בפועל יש ביניהם כ-70 מטר. אכן כשמודדים 70 מ' דרומה משער הרחמים מגיעים אל מול כיפת הסלע (בין שער הרחמים לקצה השליש הדרומי של חומת הר הבית המזרחי יש 240 מטר).<br /> ניתן להוסיף ולחזק שיטה זו על ידי תיאור ערבי מלפני כ-500 שנה המובא ב'''אנציקלופדיה לעניני המשכן והמקדש''' (ז עמ' 208). מתואר שם שער נאה סתום באבנים מדרום לשער הרחמים, מול כיפת הזהב. הרי שהשער הסתום באבנים עליו מדבר הכפתור ופרח אכן נמצא מול כיפת הזהב.<br /> === זיהוי מקום המקדש ע&quot;פ אמות חזון איש ===<br /> '''הרב גורן''' ('הר הבית' עמ' 207) הקשה גם הוא על דברי הרדב&quot;ז. הוא מצא (בעמ' 177) את המרחק שבין הכותל המערבי לכותל המזרחי של הר הבית (דרך כיפת הסלע) תואם לחמש מאות אמה על פי אמות החזון איש (58 ס&quot;מ). הרב גורן ראה זאת כראיה ברורה שאין אחריה עוררין לצדקת אמת החזון איש. כשמדד הרב גורן (בעמ' 207) את מידות בית המקדש מאבן השתיה על פי אמת החזון איש, הוא גלש אל מחוץ להר, דבר שכמובן לא יתכן. מכיוון שהיה ברור לו שהטעות איננה בשיעור האמה דחה הרב גורן את דברי הרדב&quot;ז.<br /> <br /> כפי שראינו, חומות הר הבית מקיפות שטח הרבה יותר גדול מת&quot;ק על ת&quot;ק אמה, כיוון שהורדוס הרחיב את ההר (כמו שכתב הרב גורן עצמו בספרו), ואם כן אין שום ראיה מהמרחק בין הכתלים. '''אשר גרוסברג''' (תחומין טז עמ' 464) מעיר על כך שסגנון הבניה בחומה המזרחית שונה משאר הכתלים האחרים, וסגנון הבניה של החומות המערבית והדרומית זהה (והחומה הצפונית המצויה כיום מאוחרת יותר מכולם, ונבנתה אחרי ימי הבית, אחר שכנראה נחרבה.) כלומר, אם החומה הדרומית נבנתה על ידי הורדוס, גם המערבית כך דבר זה תואם את דברי יוסף בן מתתיהו והשאילת יעב&quot;ץ האומרים שהכותל המזרחי עומד במקום בו היה גם בימי שלמה, ולא נהרס על ידי הורדוס.<br /> <br /> אמת החזון איש מבוססת על גודל האגודל הממוצע על פי מדידתם של כמה מגדולי האחרונים. שיעור האמה הזה סותר מדדים אחרים לגודל האמה, כגון גודל הביצים&lt;ref&gt;צל&quot;ח פסחים דף קט.&lt;/ref&gt;, משקל גרעיני החרוב והשעורה&lt;ref&gt;אמרי אש סי' ל&quot;ג, הובא בחזו&quot;א או&quot;ח סי' ל&quot;ט סק&quot;ח.&lt;/ref&gt;, מלא לוגמיו&lt;ref&gt;או&quot;ח סי' רעא סע' יג בביאור הלכה ד&quot;ה 'של רביעית'.&lt;/ref&gt;, שיעור הרמב&quot;ם לרביעית&lt;ref&gt;פירוש המשניות לרמב&quot;ם עדיות א, ב.&lt;/ref&gt; ועוד. החזון איש (אורח חיים לט) בכל זאת הולך אחר האגודלים, ומאריך לבאר שאין זה משנה מה היה שיעור האמה בעבר, כיוון שהשיעורים נקבעים לפי פסיקת חכמי הדור לפי ראות עיניהם בענין האגודל ועוד. סברא זו טובה בענין רוב השיעורים שבתורה, אך בענין התחומים המקודשים בהר הבית עלינו לדעת היכן בפועל היה המקדש, ורק שטח זה אסור בטמא מת. אין זה משנה מה האמה הנקבעת בדורנו, כיון שהאמות הם רק סימן למקום המקדש ולא מסתבר להשתמש באמות החזון איש הסותרות את שיעור האמה המקובל מקודם לכן.<br /> == טענות הנוגעות לצורת העליה בימינו ==<br /> עד כאן עסקנו בשאלות הנוגעות לכניסה למקום המקדש והעזרות. כעת נביא טענות צדדיות יותר שנאמרו כנגד העליה להר הבית.<br /> <br /> === חשש לזיבה ===<br /> היה מי שחשש לזיבה (מנחת יצחק ה א ו), וזב צריך למנות שבעה נקיים ולאחריהם לטבול במים חיים, דבר שהעולים כיום לא עושים&lt;ref&gt;עוד הקשה שם שגזרו על עמי הארץ להיות כזבים למקצת הדברים ואנו נחשבים כעמי הארץ בענין טומאה וטהרה. לדבר זה השיבו (שו&quot;ת אבן ישראל חלק ט סי' קסג) שאף גוים שגזרו עליהם להיות כזבים לכל דבריהם מותרים ליכנס להר הבית (ר&quot;ש על כלים פ&quot;א מ&quot;ח), וכל שכן עמי הארץ.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> על כך הביא '''הרב ברנד''' מקורות המוכיחים שלא חוששים לזיבה בגברים. אחד מהם הוא ה'''משנה''' (טהרות ז ו) שנפסקה להלכה על ידי ה'''רמב&quot;ם''' (מטמאי משכב ומושב יב יג). המשנה אומרת שאם גנבים נכנסו לבית, לא חוששים שהיו טמאים בזיבה, אבל אם היתה איתם אשה חוששים שהיתה זבה ונוהגים טומאה גם בכלי החרס הסגורים וכו'. התוספות יום טוב מדגיש את העולה מהמשנה ומסביר שלא חוששים שהגנבים זבים כיון שלא מצויה אצל גברים זיבות.<br /> <br /> === מה שיעור החיל ===<br /> טענה נוספת נאמרה בענין החיל. החיל אסור בכניסה לטמאי מת מדרבנן&lt;ref&gt;ר&quot;ש כלים פ&quot;א מ&quot;ח, וראה שם בהגהות הגר&quot;א שכן הוא בתוספתא; ראב&quot;ד על הל' בית הבחירה פ&quot;ז הל' טז, וכתבו הרדב&quot;ז ומרן הבית יוסף בכס&quot;מ שם שגם הרמב&quot;ם מודה לזה, וכן משמע בפיה&quot;מ לרמב&quot;ם כלים ז, ח (שכתב שפטור בחיל, וכמו שבהגהות הגר&quot;א על הר&quot;ש שם הוכיח מכך שכן הוא בהדיא בתוספתא); רמב&quot;ן על סה&quot;מ ל&quot;ת עג.&lt;/ref&gt;. במשנה (מידות ב ג) מובא: &quot;החיל עשר אמות&quot;. מפרשים רבים&lt;ref&gt;רש&quot;י יומא טז.; רא&quot;ש מידות לה.; ברטנורא מידות ב, ג; תוספות יום טוב שם, תפארת ישראל שם.&lt;/ref&gt; פירשו שהכוונה לרחבו של השטח הנקרא חיל, אך יש מפרשים&lt;ref&gt;רמב&quot;ם בית הבחירה ה, ג; מאירי מידות ב, ב; רבינו שמעיה מידות לד ע&quot;ב בפירוש השני.&lt;/ref&gt; שפירשו שהכוונה לגובה החומה הנקראת חיל. אם כן שטח החיל לא ידוע, ולא ניתן לעלות להר הבית מחשש כניסה לחיל.<br /> <br /> בתשובת הרדב&quot;ז בענין העליה הוא אינו מחשב את עזרת הנשים והחיל בתור מקומות האסורים בכניסה, ולכן נראה שלדעתו אין איסור להיכנס אליהם בזמן הזה, (אלא למחנה שכינה בלבד). אם כן יש לפנינו ספק ספק ספיקא באיסור דרבנן: ספק הלכה כרדב&quot;ז שאין איסור בחיל בזמן הזה, ספק שמא הלכה כמפרשים שרוחבו הוא עשר אמות, וספק מה הוא רוחבו של החיל לפי הרמב&quot;ם. אם כן אין לחוש לזה&lt;ref&gt;יש שצירפו לספיקות אלו גם את דעת הראב&quot;ד שקדושת המקדש בטלה בזמן הזה, ואע&quot;פ שהרב עובדיה סבר שהוא דעת יחידאה ואין להחשיבו אפילו כספק, הלא הרדב&quot;ז החשיבו בספק ספיקא (תרצא), ובשאילת דוד (קונטרס דרישת ציון וירושלים) כתב: &quot;מי יוכל להכריע בין הרמב&quot;ם לראב&quot;ד&quot;, ובספר עבודה תמה סוף שער א' הביא שרוב הראשונים כראב&quot;ד והרמב&quot;ם הוא כמעט יחידאה בזה, וכן הרב גורן הביא ראיות לכך שמאות שנים נהגו בירושלים כראב&quot;ד (הר הבית פרק כו ותחילת כז). עכ&quot;פ כמובן שההיתר עומד גם בלעדיו. &lt;/ref&gt;.<br /> <br /> === שלא יכנסו למקומות האסורים ===<br /> טענה נוספת כנגד העליה העלה '''הרב עובדיה יוסף''' (יביע אומר ה יו&quot;ד כו).אם נתיר לעלות להר הבית אפילו לאחר טבילה, יבואו ההמון לפרוץ ולהכנס בטומאה לשטח העזרות וההיכל. הרב עובדיה אף מסביר שזה היה הטעם של הרבנים הראשיים בזמן מלחמת ששת הימים לפרסם שאסור להיכנס להר הבית. &lt;br /&gt;<br /> יש להדגיש שתשובה זו נכתבה חמישה ימים לאחר כיבוש המקום, ואכן המוני ישראל הסתובבו בכל שטח הר הבית ואף נכנסו לכיפת הסלע עצמה. הרבנים היו מוכרחים לגדור גדר ולהבהיר את איסור הכניסה בטומאה למקדש. אך כיום האיסור מפורסם והחידוש בעיני הציבור הוא היתר הכניסה למקום שאינו מקום המקדש עצמו. מה עוד שהמשטרה מקיפה את העולים ואינה נותנת לחרוג מהמסלול הקבוע העובר במקומות המותרים בלבד&lt;ref&gt;בעניין עולים חילונים העלולים להסתובב באופן חופשי, הרב חיים דוד הלוי כתב שמי שלא חושש לקדושת המקום נכנס גם לאחר איסור הרבנים למקומות האסורים, ואין זו סיבה לאסור על החפצים להתפלל. &lt;/ref&gt;. בנוסף אומרים המתירים שמאד קל לזהות היכן מותר ואסור להיכנס, כיון שמקום המקדש נמצא על הרמה העומדת באמצע ההר, ואם לא עולים אליה לא נכנסים למקום המקדש.<br /> <br /> תשובה נוספת בענין החשש שאנשים יעלו שלא לפי כללי ההלכה היא המשקל העומד כנגד זה: אם יהודים לא יעלו להר הבית, השליטה בו תימסר לידי הערבים באופן זה או אחר&lt;ref&gt;שמעתי מהרב דב ליאור שליט&quot;א.&lt;/ref&gt;. כמובן שאין זה היתר לעלות בטומאה, אך אין צורך לחשוש שמא העליה בטהרה תביא לתקלות אצל עמי הארץ. ראיה לכך שדבר זה עומד בפני חששות לתקלה היא ה'''גמרא''' (שבועות טז א). הגמרא אומרת שקראו לחלק מהר הזיתים בשם ירושלים, למרות שבאמת לא היתה לו קדושת ירושלים. דבר זה גרם לעמי הארץ לאכול שם קדשים קלים בניגוד להלכה. למרות זאת המשיכו החכמים לקרוא למקום בשם ירושלים כיון שהיה זה מקום אסטרטגי והיה חשש שאם יוצא מירושלים היא תיכבש בקלות משם. כמו שאמר שם התוספות (ד&quot;ה 'אלא בבני גולה') שלמרות שאי הכרזה על שטח זה כמחוץ לירושלים גרם תקלות, השאירו את המצב על כנו כדי שימסרו נפשם במלחמה על חלק זה יותר כשנחשב קדוש בקדושת ירושלים.<br /> <br /> כמובן, טענה זו כנגד העליה אינה יוצרת איסור הלכתי לעלות להר, כיוון שבזמננו לא מחדשים גזירות.(אמנם הרב אברהם אלקנא כהנא שפירא זצ&quot;ל בדרשתו בישיבת מרכז הרב בציון 40 שנה למלחמת ששת הימים אמר שיש &quot;גזירה&quot; של הרבנים (והרבנות הראשית) שלא לעלות, אך יש לעיין אם כוונתו לגזירה כעין גזירה של חז&quot;ל שיש בה כוח של גזירה, או שכוונתו שהרבנים אסרו-ובלשון מושאלת &quot;גזרו&quot;) היא מהווה חלק משיקול הדעת האם לפרסם את היתר העליה ברבים.<br /> == הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה:הר הבית]] <br /> [[קטגוריה:פסחים סז.]] <br /> [[קטגוריה:ביאת מקדש פרק ג]] <br /> [[קטגוריה:אורח חיים סימן תקסא]]</div>

כהן הדיוט https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%94_%D7%9C%D7%94%D7%A8_%D7%94%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%91%D7%98%D7%95%D7%9E%D7%90%D7%94&diff=15165 2020-05-22T15:29:25Z

<p>כהן הדיוט: /* בעל קרי */</p> <hr /> <div>{{מקורות|כלים א ח|פסחים סז א-ב||ביאת מקדש ג ג-ד|}}<br /> אם מותר להיכנס להר הבית בטומאה. אם ידוע לנו מקום המקדש וטענות נוספות. סיכום הפולמוס בדור האחרון.<br /> <br /> == אילו טמאים אסורים בכניסה להר הבית ==<br /> ב'''משנה''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37949&amp;st=&amp;pgnum=73 (כלים א ח)] מבואר שלהר הבית (שהוא כנגד מחנה לויה שהיה במדבר), מותר לגויים וטמאי מתים להיכנס, אך אסור לזבים ולזבות לנדות וליולדות להיכנס לשם. לעומת זאת לחיל אף גויים וטמאי מתים אסורים להיכנס.<br /> <br /> וכן ב'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&amp;daf=67&amp;format=pdf (פסחים סז א)] מבואר שלא רק טמא מת, אלא אפילו מת עצמו מותר להיכנס למחנה לויה, שנאמר (שמות יג יט): &quot;ויקח משה את עצמות יוסף עמו&quot;, והרי משה לוי היה. <br /> &lt;BR /&gt;וכן פסק ה'''רמב&quot;ם''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?rid=7982&amp;rtype=%D7%98%D7%A2%D7%A7%D7%A1%D7%98+-+%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%92 (ביאת מקדש ג ד)] שאף שטמאי מתים אסורים להיכנס לבית המקדש והעזרות (למן החיל המקיף אותם), לשאר הר הבית מותר לטמא מת ואפילו למת עצמו להיכנס, מה שאין כן זבים וזבות נידות ויולדות שאסורים להיכנס אף להר הבית. <br /> <br /> === בעל קרי ===<br /> בענין בעל קרי {{הרחבה}}, בגמרא (פסחים סז ב) מבואר שהוא אסור בכניסה להר הבית, וכן פסקו רוב הראשונים, ובכללם בעל ספר היראים (מצווה שצא), והר&quot;ש משאנץ (זבים ה יא). וכן משמע מדברי הרמב&quot;ם בספר המצוות (לא תעשה עח). אמנם במשנה תורה השמיט דין זה, והאחרונים נסתפקו בדעתו.<br /> מכל מקום, כל הרבנים המתירים עלייה להר הבית כיום פוסקים נחרצות שבעל קרי חייב לטבול בטרם יעלה להר הבית.<br /> <br /> == אם ידוע לנו מקום המקדש ==<br /> ה'''רדב&quot;ז''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1952&amp;st=&amp;pgnum=244&amp;hilite= (א תרצא)] כתב&lt;ref&gt;נצטט כאן דברים שכתב הרב הראשי הרב אברהם שפירא בגדולת הרדב&quot;ז (בענין יהודי אתיופיה, מנחת אברהם ח&quot;א טז): &quot;אין בכח רבני דורנו לדחות פסק שפסק הרדב&quot;ז שהיה גדול הדור, ובין תלמידיו המפורסמים היו האר&quot;י הקדוש ורבי בצלאל אשכנזי, והיה מגדולי המשיבים בכל הדורות ומימיו אנו שותים, ובין שואליו נמנו רבותינו הב&quot;י והמבי&quot;ט הריב&quot;ל והרשד&quot;ם ועוד גדולי הדורות&quot;. יש להעיר שהרב שפירא עצמו לא התיר את העליה להר הבית, אולם אין בידינו תשובה כתובה שלו בנושא.&lt;/ref&gt; שהדבר ברור בלי ספק שהסלע הנמצא תחת כיפת הזהב, המכונה בפי הערבים 'אלסכרא', הוא אבן השתיה&lt;ref&gt;יש להוסיף שקביעה זו מקבלת סיוע מעדויות רבות במהלך הדורות, בין מיהודים ובין מנכרים. יחודו של הרדב&quot;ז הוא בכך שהסתמך על מיקומה של אבן השתיה להלכה, ואף בשאלות הנוגעות לאיסור כרת (הרדב&quot;ז לא פירש מנין לו דבר זה, אך פשוט לו שאין ספק בדבר).&lt;/ref&gt;. על בסיס זה התיר הרדב&quot;ז להתקרב אליו עד המרחק שבו היתה העזרה. את דברי הרדב&quot;ז הביאו להלכה גם ה'''חיד&quot;א''' (ברכי יוסף תקסא ג) , ה'''שערי תשובה''' (אורח חיים תקסא ג) , ו'''כף החיים''' (אורח חיים תקסא ח).<br /> === האם יש חולקים על הרזב&quot;ז? ===<br /> ===== 'דרך הקדש' =====<br /> עד לפני כ-90 שנה איש לא הזכיר את תשובת הרדב&quot;ז בכוונה לחלוק עליה, והיא אף נפסקה בספרי הפסיקה. אך ה'''ציץ אליעזר''' (י א ס א) מציין שניים מהאחרונים שפקפקו בדבר מקומה של אבן השתיה בלא להזכיר את הרדב&quot;ז. הראשון הוא '''ר' חיים אלפנדרי''' (דרך הקדש עמ' כד ב) שכתב שאיננו יודעים כיצד אבן השתיה עומדת, כי הגויים אומרים שהיא תלויה באויר וזה הפך התלמוד. הציץ אליעזר הבין שכוונתו לפקפק בדבר מקום אבן השתיה.&lt;br /&gt;<br /> אך '''הרב קורן''' (חצרות בית ה' עמ' 305) סובר שאין כוונתו של 'דרך הקדש' לחלוק על הרדב&quot;ז. הרב אלפנדרי רק אומר שלא ידענו '''צורת עמידתה''' של אבן השתיה, אם עומדת באוויר כדברי הישמעאלים, כמו שמפורש בדבריו: &quot;'''כיצד''' היא עומדת&quot;. ואדרבה מדבריו משמע שברור לו שהאבן שתחת הכיפה היא אבן השתיה ולכן תמה על דברי הישמעאלים שאמרו שהיא תלויה באוויר. &lt;br /&gt;<br /> מעניין לציין כי את אותו ספר מביאים ה'''חיד&quot;א''' (ברכי יוסף תקסא ג) וה'''שערי תשובה''' (אורח חיים תקסא ג) דווקא בתור סיוע לרדב&quot;ז, כיון שהוא פוסק בעמ' ו-ז שמותר להיכנס להר הבית לאחר טבילה כהלכה, אלא שהוא אומר שמי שנהג שלא להיכנס בשוק הכותנה - לא יבטל מנהגו.<br /> ===== 'עבודה תמה' =====<br /> האחרון השני שמביא ה'ציץ אליעזר' כחולק על הרדב&quot;ז הוא הרב חיים נאטנזון בספר '''עבודה תמה'''(בנעילת שערים דף קיא). זה ספר שיוצא נגד הרב צבי הירש קלישר שרצה לחדש את עבודת הקרבנות.&lt;br /&gt;<br /> הרב נאטנזון מזכיר שהרב קלישר מביא בשם הרב של גרידיץ שאפשר לחשב את מקום המזבח על פי מקומה של אבן השתיה. העבודה תמה יוצא כנגדו ואומר שכדי לפסוק הלכה על פי מקומה של אבן השתיה צריך על כך מסורת ברורה איש מפי איש. וכיון שהרבה שנים הישמעאלים לא מניחים ליהודים להיכנס אין מסורת כזו.<br /> <br /> ועל כך כתב '''הרב קורן''' (מעלין בקדש ד) שנראין הדברים, שמעיני הרב נאטנזון נתעלמה העובדה שמדובר בקביעה הלכתית של הרדב&quot;ז, והיה נדמה לו שהרב קלישר החליט מדעתו כי ניתן לסמוך על זיהוי הצכרה כאבן השתייה משום ש&quot;רבים אומרים&quot; שהיא אבן השתייה (הביטוי &quot;רבים אומרים&quot; נמצא גם בספר דרישת ציון וגם בספר עבודה תמה בציטוט מדרישת ציון); וכנגד קביעה הלכתית זו, שייחס אותה לרב קלישר, טען הרב נאטנזון מה שטען, ולא העלה כלל על דעתו עם מי באמת יש לו עסק, וכי הרדב&quot;ז הוא זה שקבע להלכה כי הדבר ברור בלי ספק.&lt;br /&gt;ראיה נוספת לכך שלא ראה את תשובת הרדב&quot;ז היא, העובדה שהוא מתיחס לאבן שתחת הכיפה כגבוהה ג' אצבעות בלבד, ואם היה רואה את תשובת הרדב&quot;ז היה יודע שהיא גבוהה כיום ג' קומות , כמו שמביא הרדב&quot;ז בפתיחת דבריו.<br /> === סתירה בדברי הרדב&quot;ז ===<br /> ה'&lt;nowiki/&gt;'''מנחת יצחק'''' (ה א ח) טען כנגד הרדב&quot;ז שדבריו סותרים זה את זה. בתוך התשובה הרדב&quot;ז כותב שכותל העזרה הדרומי קיים עד היום. מהפינה שלו ניתן לראות שמתחיל עמק יהושפט, אבני היסוד הם אבנים גדולות והכותל נמצא בקו אחד עם בנין הנקרא מדרש שלמה. עד לא מזמן מסגד אל אקצא הנמצא בכותל הדרומי של הר הבית היה נקרא מדרש שלמה, ולכן הבין ה'מנחת יצחק' שהרדב&quot;ז מדבר על הכותל הדרומי של הר הבית ואומר שהוא כותל העזרה. במקום אחר בתשובה הרדב&quot;ז מודד מכותל מערבי של העזרה וקורא לו כותל מערבי סתם, גם שם הבינו שקורא לכותל המערבי של הר הבית כותל העזרה. זיהויים אלו לא מסתדרים עם זיהויה של אבן השתיה תחת כיפת הסלע, כיון שכתלים אלה רחוקים ממנה מאד, יותר מפי עשר ממה שצריכים להיות כותלי העזרה סמוכים לאבן השתיה&lt;ref&gt;ע&quot;פ הרדב&quot;ז כותל הכיפה הוא כותל ההיכל, וממנו לכותל העזרה צריך להיות י&quot;א אמה. בין כותל הכיפה לכותל המערבי יש 80 מטר! בין האבן לכותל העזרה צריך להיות כ- 67 אמה, בין הכותל הדרומי לאבן יש כ- 240 מטר!&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> מספר תשובות נאמרו לטענה זו. היו שאמרו (מעלין בקדש לא עמ' 15) כי אם מצאנו סתירה כה גדולה באחד מגדולי הפוסקים כרדב&quot;ז, כנראה שהבעיה היא בנו שלא הבנו את כוונתו, אך לא מחמת זה נדחה את פסקו בענין היתר העליה. יש להעיר שפסקו זה נפסק גם על ידי הפוסקים אחריו, החיד&quot;א, השערי תשובה, וכף החיים.<br /> <br /> היו שתירצו&lt;ref&gt;הרב אלישע וולפסון, במאמר 'ביאור חדש ברדב&quot;ז', הרב צבי עידאן בספר 'וצבי עדיו' עמ' נח (מובא בסוף ספרו 'עשות משפט').&lt;/ref&gt; את הסתירה בהסבירם שמדובר על כותל שהיה בזמנו בצד דרום של הכיפה, או אולי אף על כותל הכיפה עצמו&lt;ref&gt;בעניין הכותל המערבי כבר תירץ ב'הר צבי' שמדבר על כותל העזרה אותו קבע שורות מספר קודם לכן במרחק י&quot;א אמה מהכיפה, ולא על הכותל המערבי של ימינו.&lt;/ref&gt;. ניתן להביא שתי עובדות שיקרבו אל הדעת הסבר זה. הראשונה היא שנראה מאיורים מזמן הרדב&quot;ז (מעלין בקדש ל עמ' 45 ועמ' 70) שגובה הרמה שמסביב לכיפת הסלע היה נמוך יותר. הכיפה מאוירת מוקפת צמוד לה בשלוש מדרגות רחבות בשונה מהיום, כך שיכול להיות שאז נראו שם יסודות עתיקים של כותל העזרה. עובדה נוספת היא עדות כמאתיים וחמישים שנה לאחר הרדב&quot;ז(גנזי ישראל עמ' 49), בה מסופר שהמחכמה נקראת 'מדרש שלמה' ויש בדרום מערב בית המקדש בעזרה את המקום בו היה מדרש שלמה הקודם. משמע שהיה בסמיכות לכיפת הסלע בנין שנקרא מדרש שלמה (כזכור, הרדב&quot;ז מקשר את הכותל הדרומי עם 'מדרש שלמה').<br /> <br /> גישה נוספת, בה נוקטים '''הרב קורן''' (חצרות בית ה' עמ' 251) ו'''הרב עובדיה''' (יביע אומר ה יו&quot;ד כז ג וגם ט יו&quot;ד יא א) , היא העדפת דבריו בענין אבן השתיה עליה כתב 'ברור' ו'בלי ספק', על דבריו בענין כתלי הר הבית. הרב עובדיה התיר לטמאים להתקרב לכותל המערבי מכח קביעתו של הרדב&quot;ז בענין אבן השתיה, השוללת את האפשרות כי הכותל הוא כותל העזרה.<br /> === קושיות על הרדב&quot;ז מכתלי הר הבית ===<br /> ===== המרחק מכתלי הר הבית =====<br /> בשנת תר&quot;ץ יצא קונטרס בשם '&lt;nowiki/&gt;'''אבן השתיה או אבן הטועין'&lt;nowiki/&gt;'''. קונטרס זה נכתב כנגד קביעת הרדב&quot;ז בדבר מקום אבן השתיה על ידי '''הרב מיכאל בראוור'''.ב'''חצרות בית ה'''' (עמ' 274) מביא בשמו שתי קושיות על מיקומה של אבן השתיה תחת כיפת הסלע. האחת, בנויה על כותלי הר הבית הדרומי והמערבי. כתלים אלה הינם עתיקים ולכן הוא מודד מהכותל הדרומי חמש מאות אמה כדי להגיע לכותל הצפוני של הר הבית. על פי מדידות אלו יוצא כי כיפת הסלע נמצאת סמוך מאד לכותל הצפוני של הר הבית. דבר זה סותר את המשנה כיון שבמשנה (מידות ב א) מובא שהמרחק הקטן ביותר בין המקדש לכותל הר הבית נמצא בצד המערבי ולא בצפוני, ועל כן הסיק שלא יכול להיות שכיפת הסלע היא מקום המקדש&lt;ref&gt;קושיה בסגנון דומה שמעתי בשם הרב אב&quot;י סילבצקי: על פי הרמב&quot;ם השטח הפנוי במזרח (השני בגודלו) הוא לאחר עזרת נשים (לפחות על פי רוב הפירושים). כשמודדים את המקדש מכיפת הסלע, השטח הנותר הוא קטן מזה המערבי שצריך להיות הקטן ביותר! כמובן שגם קושיא זו נעלמת כשמבינים שהכותל המערבי של ימינו אינו כותל הר הבית המקודש, כמו שמובא בתירוץ קושיית ר' מיכאל בראוור. הכותל המערבי של הר הבית המקודש יכול להיות סמוך מאד לכיפת הסלע. גם גודל האמה כמובן משפיע על נידון זה, וראה לקמן בפרק על אמות החזון איש מדוע אין כ&quot;כ להתחשב בהן בבואנו לחשב את ממדי המקדש. למעשה אפילו שיעור האמה של 48 ס&quot;מ הוא גדול יותר מזה של הרמב&quot;ם על פי מטבעות דרהם מתקופתו (כ- 46 ס&quot;מ) ואם כן השטח הפנוי במזרח גדל.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> על טענה זו השיב '''הרב טוקצ'ינסקי''' (עיר הקדש והמקדש עמ' יא). שטח הר הבית כיום הוא הרבה יותר גדול משיעור ת&quot;ק על ת&quot;ק אמה הנזכר במשנה. לדוגמא, אורכו של הכותל המערבי הוא כ- 480 מטר. על כרחנו שבשלב כלשהו הוא הורחב. הרב טוקצ'ינסקי מסתייע בדברי יוסף בן מתתיהו הכותב שהורדוס הגדיל את שטח הר הבית פי שניים, ובדברי הארכיאולוגים המצביעים על שינוי בסגנון הבניה בקצה הכותל המזרחי. לכן, קבע הרב טוקצ'ינסקי כי כתלי הר הבית של היום נבנו על ידי הורדוס מסביב לשטח נרחב יותר מהשטח המקודש של הר הבית. ממילא אין כל משמעות למדידת חמש מאות אמה מהכותל הדרומי&lt;ref&gt;היו שהקשו על כך משערי חולדה הנמצאים עד היום בכותל הדרומי (ע&quot;פ הכפתור ופרח), אך מכיוון שההרחבה נעשתה בזמן הבית, מובן שאין בעיה שהשערים בחומה החיצונית שהובילו פנימה יחשבו חלק משערי הר הבית. מה עוד שהביאו ראיות ארכיאולוגיות לכך שהיה מבנה שהוליך מהשערים החיצוניים לפנימיים, כך ש'אולם השער' הזה מחשיב אותם כשער אחד.&lt;/ref&gt;, ובטלה קושייתו של ר' מיכאל בראוור.<br /> <br /> ניתן לסייע לדברי הרב טוקצ'ינסקי מכמה מקורות נוספים. ב'''פסקי תוספות על מסכת מידות''' (ה) כתוב שהר הבית היה גדול הרבה מת&quot;ק על ת&quot;ק אלא שלא היה קדוש אלא ת&quot;ק על ת&quot;ק.&lt;br /&gt;<br /> גם ה'''ציץ אליעזר''' (י א עט) מביא ספר '''משכנות לאביר יעקב''' בשם ה'''מהרי&quot;ל דיסקין''' , שלדעתו כותלי הר הבית נבנו בזמן שבנו ישראל את המקדש מחוץ לת&quot;ק אמה&lt;ref&gt;ולכן לא רצה המהרי&quot;ל דיסקין לפלפל אם מותר להכניס ידיים לחורים שבכותל מערבי, כיון שלדעתו הוא לא נתקדש בקדושת המקדש.&lt;/ref&gt;.&lt;br /&gt;<br /> '''אשר גרוסברג''' ב'''תחומין''' (טז עמ' 468) מביא ראיה נוספת לכך שהכתלים הם מימי הורדוס ממספר השערים בכותל המערבי. במשנה (מידות א ג) מוזכר שער אחד בלבד בכותל המערבי, בעוד כיום לאחר שחשפו את גובהו של הכותל המערבי נמצאו בו ארבעה שערים עתיקים, בדיוק כמסופר על ידי יוסף בן מתתיהו.<br /> <br /> ===== שער המזרח =====<br /> קושייתו השניה של ר' מיכאל בראוור היא מדברי ה'''כפתור ופרח''' (ו) המעיד כי הוא רואה את השער המזרחי המקורי של הר הבית והוא סגור אבני גזית. הכפתור ופרח מעיד כי הוא נמצא בשליש הדרומי של הכותל המזרחי. &lt;br /&gt;<br /> שער שושן הוא מול בית המקדש , ואם כן בית המקדש צריך להיות בשליש הדרומי של ההר, דבר הנוגד את מיקומה של כיפת הסלע.<br /> <br /> בתירוץ קושיה זו כתב '''הרב קורן''' (מעלין בקדש ל עמ' 120) שאולי הכפתור ופרח מחלק לשלוש את כל החומה הנראית מצד מזרח, כיון שחומת הר הבית המזרחית ממשיכה הרבה מעבר למתחם הר הבית, ואז באמת כיפת הסלע נמצאת בשליש הדרומי&lt;ref&gt;היו שטענו שהחומה היתה הרוסה באותה תקופה, אך מאיור של ירושלים מאותו זמן (בו ניכרות הריסות חלק מחומת העיר) נראה כי החומה המזרחית אכן המשיכה הרבה מעבר לשטח הר הבית.&lt;/ref&gt;. הרב קורן מביא ראיה לכך שזו כוונתו של הכפתור ופרח מדבריו. הכפתור ופרח אומר שכמטחוי קשת מצפון לשער שושן נמצאים שערי רחמים. בפרק יא משתמש הכפתור ופרח שוב במידה זו, ואומר שהמרחק בין מערת המכפלה לקבר אבנר בן נר הוא 'כמטחוי קשת'. בפועל יש ביניהם כ-70 מטר. אכן כשמודדים 70 מ' דרומה משער הרחמים מגיעים אל מול כיפת הסלע (בין שער הרחמים לקצה השליש הדרומי של חומת הר הבית המזרחי יש 240 מטר).<br /> ניתן להוסיף ולחזק שיטה זו על ידי תיאור ערבי מלפני כ-500 שנה המובא ב'''אנציקלופדיה לעניני המשכן והמקדש''' (ז עמ' 208). מתואר שם שער נאה סתום באבנים מדרום לשער הרחמים, מול כיפת הזהב. הרי שהשער הסתום באבנים עליו מדבר הכפתור ופרח אכן נמצא מול כיפת הזהב.<br /> === זיהוי מקום המקדש ע&quot;פ אמות חזון איש ===<br /> '''הרב גורן''' ('הר הבית' עמ' 207) הקשה גם הוא על דברי הרדב&quot;ז. הוא מצא (בעמ' 177) את המרחק שבין הכותל המערבי לכותל המזרחי של הר הבית (דרך כיפת הסלע) תואם לחמש מאות אמה על פי אמות החזון איש (58 ס&quot;מ). הרב גורן ראה זאת כראיה ברורה שאין אחריה עוררין לצדקת אמת החזון איש. כשמדד הרב גורן (בעמ' 207) את מידות בית המקדש מאבן השתיה על פי אמת החזון איש, הוא גלש אל מחוץ להר, דבר שכמובן לא יתכן. מכיוון שהיה ברור לו שהטעות איננה בשיעור האמה דחה הרב גורן את דברי הרדב&quot;ז.<br /> <br /> כפי שראינו, חומות הר הבית מקיפות שטח הרבה יותר גדול מת&quot;ק על ת&quot;ק אמה, כיוון שהורדוס הרחיב את ההר (כמו שכתב הרב גורן עצמו בספרו), ואם כן אין שום ראיה מהמרחק בין הכתלים. '''אשר גרוסברג''' (תחומין טז עמ' 464) מעיר על כך שסגנון הבניה בחומה המזרחית שונה משאר הכתלים האחרים, וסגנון הבניה של החומות המערבית והדרומית זהה (והחומה הצפונית המצויה כיום מאוחרת יותר מכולם, ונבנתה אחרי ימי הבית, אחר שכנראה נחרבה.) כלומר, אם החומה הדרומית נבנתה על ידי הורדוס, גם המערבית כך דבר זה תואם את דברי יוסף בן מתתיהו והשאילת יעב&quot;ץ האומרים שהכותל המזרחי עומד במקום בו היה גם בימי שלמה, ולא נהרס על ידי הורדוס.<br /> <br /> אמת החזון איש מבוססת על גודל האגודל הממוצע על פי מדידתם של כמה מגדולי האחרונים. שיעור האמה הזה סותר מדדים אחרים לגודל האמה, כגון גודל הביצים&lt;ref&gt;צל&quot;ח פסחים דף קט.&lt;/ref&gt;, משקל גרעיני החרוב והשעורה&lt;ref&gt;אמרי אש סי' ל&quot;ג, הובא בחזו&quot;א או&quot;ח סי' ל&quot;ט סק&quot;ח.&lt;/ref&gt;, מלא לוגמיו&lt;ref&gt;או&quot;ח סי' רעא סע' יג בביאור הלכה ד&quot;ה 'של רביעית'.&lt;/ref&gt;, שיעור הרמב&quot;ם לרביעית&lt;ref&gt;פירוש המשניות לרמב&quot;ם עדיות א, ב.&lt;/ref&gt; ועוד. החזון איש (אורח חיים לט) בכל זאת הולך אחר האגודלים, ומאריך לבאר שאין זה משנה מה היה שיעור האמה בעבר, כיוון שהשיעורים נקבעים לפי פסיקת חכמי הדור לפי ראות עיניהם בענין האגודל ועוד. סברא זו טובה בענין רוב השיעורים שבתורה, אך בענין התחומים המקודשים בהר הבית עלינו לדעת היכן בפועל היה המקדש, ורק שטח זה אסור בטמא מת. אין זה משנה מה האמה הנקבעת בדורנו, כיון שהאמות הם רק סימן למקום המקדש ולא מסתבר להשתמש באמות החזון איש הסותרות את שיעור האמה המקובל מקודם לכן.<br /> == טענות הנוגעות לצורת העליה בימינו ==<br /> עד כאן עסקנו בשאלות הנוגעות לכניסה למקום המקדש והעזרות. כעת נביא טענות צדדיות יותר שנאמרו כנגד העליה להר הבית.<br /> <br /> === חשש לזיבה ===<br /> היה מי שחשש לזיבה (מנחת יצחק ה א ו), וזב צריך למנות שבעה נקיים ולאחריהם לטבול במים חיים, דבר שהעולים כיום לא עושים&lt;ref&gt;עוד הקשה שם שגזרו על עמי הארץ להיות כזבים למקצת הדברים ואנו נחשבים כעמי הארץ בענין טומאה וטהרה. לדבר זה השיבו (שו&quot;ת אבן ישראל חלק ט סי' קסג) שאף גוים שגזרו עליהם להיות כזבים לכל דבריהם מותרים ליכנס להר הבית (ר&quot;ש על כלים פ&quot;א מ&quot;ח), וכל שכן עמי הארץ.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> על כך הביא '''הרב ברנד''' מקורות המוכיחים שלא חוששים לזיבה בגברים. אחד מהם הוא ה'''משנה''' (טהרות ז ו) שנפסקה להלכה על ידי ה'''רמב&quot;ם''' (מטמאי משכב ומושב יב יג). המשנה אומרת שאם גנבים נכנסו לבית, לא חוששים שהיו טמאים בזיבה, אבל אם היתה איתם אשה חוששים שהיתה זבה ונוהגים טומאה גם בכלי החרס הסגורים וכו'. התוספות יום טוב מדגיש את העולה מהמשנה ומסביר שלא חוששים שהגנבים זבים כיון שלא מצויה אצל גברים זיבות.<br /> <br /> === מה שיעור החיל ===<br /> טענה נוספת נאמרה בענין החיל. החיל אסור בכניסה לטמאי מת מדרבנן&lt;ref&gt;ר&quot;ש כלים פ&quot;א מ&quot;ח, וראה שם בהגהות הגר&quot;א שכן הוא בתוספתא; ראב&quot;ד על הל' בית הבחירה פ&quot;ז הל' טז, וכתבו הרדב&quot;ז ומרן הבית יוסף בכס&quot;מ שם שגם הרמב&quot;ם מודה לזה, וכן משמע בפיה&quot;מ לרמב&quot;ם כלים ז, ח (שכתב שפטור בחיל, וכמו שבהגהות הגר&quot;א על הר&quot;ש שם הוכיח מכך שכן הוא בהדיא בתוספתא); רמב&quot;ן על סה&quot;מ ל&quot;ת עג.&lt;/ref&gt;. במשנה (מידות ב ג) מובא: &quot;החיל עשר אמות&quot;. מפרשים רבים&lt;ref&gt;רש&quot;י יומא טז.; רא&quot;ש מידות לה.; ברטנורא מידות ב, ג; תוספות יום טוב שם, תפארת ישראל שם.&lt;/ref&gt; פירשו שהכוונה לרחבו של השטח הנקרא חיל, אך יש מפרשים&lt;ref&gt;רמב&quot;ם בית הבחירה ה, ג; מאירי מידות ב, ב; רבינו שמעיה מידות לד ע&quot;ב בפירוש השני.&lt;/ref&gt; שפירשו שהכוונה לגובה החומה הנקראת חיל. אם כן שטח החיל לא ידוע, ולא ניתן לעלות להר הבית מחשש כניסה לחיל.<br /> <br /> בתשובת הרדב&quot;ז בענין העליה הוא אינו מחשב את עזרת הנשים והחיל בתור מקומות האסורים בכניסה, ולכן נראה שלדעתו אין איסור להיכנס אליהם בזמן הזה, (אלא למחנה שכינה בלבד). אם כן יש לפנינו ספק ספק ספיקא באיסור דרבנן: ספק הלכה כרדב&quot;ז שאין איסור בחיל בזמן הזה, ספק שמא הלכה כמפרשים שרוחבו הוא עשר אמות, וספק מה הוא רוחבו של החיל לפי הרמב&quot;ם. אם כן אין לחוש לזה&lt;ref&gt;יש שצירפו לספיקות אלו גם את דעת הראב&quot;ד שקדושת המקדש בטלה בזמן הזה, ואע&quot;פ שהרב עובדיה סבר שהוא דעת יחידאה ואין להחשיבו אפילו כספק, הלא הרדב&quot;ז החשיבו בספק ספיקא (תרצא), ובשאילת דוד (קונטרס דרישת ציון וירושלים) כתב: &quot;מי יוכל להכריע בין הרמב&quot;ם לראב&quot;ד&quot;, ובספר עבודה תמה סוף שער א' הביא שרוב הראשונים כראב&quot;ד והרמב&quot;ם הוא כמעט יחידאה בזה, וכן הרב גורן הביא ראיות לכך שמאות שנים נהגו בירושלים כראב&quot;ד (הר הבית פרק כו ותחילת כז). עכ&quot;פ כמובן שההיתר עומד גם בלעדיו. &lt;/ref&gt;.<br /> <br /> === שלא יכנסו למקומות האסורים ===<br /> טענה נוספת כנגד העליה העלה '''הרב עובדיה יוסף''' (יביע אומר ה יו&quot;ד כו).אם נתיר לעלות להר הבית אפילו לאחר טבילה, יבואו ההמון לפרוץ ולהכנס בטומאה לשטח העזרות וההיכל. הרב עובדיה אף מסביר שזה היה הטעם של הרבנים הראשיים בזמן מלחמת ששת הימים לפרסם שאסור להיכנס להר הבית. &lt;br /&gt;<br /> יש להדגיש שתשובה זו נכתבה חמישה ימים לאחר כיבוש המקום, ואכן המוני ישראל הסתובבו בכל שטח הר הבית ואף נכנסו לכיפת הסלע עצמה. הרבנים היו מוכרחים לגדור גדר ולהבהיר את איסור הכניסה בטומאה למקדש. אך כיום האיסור מפורסם והחידוש בעיני הציבור הוא היתר הכניסה למקום שאינו מקום המקדש עצמו. מה עוד שהמשטרה מקיפה את העולים ואינה נותנת לחרוג מהמסלול הקבוע העובר במקומות המותרים בלבד&lt;ref&gt;בעניין עולים חילונים העלולים להסתובב באופן חופשי, הרב חיים דוד הלוי כתב שמי שלא חושש לקדושת המקום נכנס גם לאחר איסור הרבנים למקומות האסורים, ואין זו סיבה לאסור על החפצים להתפלל. &lt;/ref&gt;. בנוסף אומרים המתירים שמאד קל לזהות היכן מותר ואסור להיכנס, כיון שמקום המקדש נמצא על הרמה העומדת באמצע ההר, ואם לא עולים אליה לא נכנסים למקום המקדש.<br /> <br /> תשובה נוספת בענין החשש שאנשים יעלו שלא לפי כללי ההלכה היא המשקל העומד כנגד זה: אם יהודים לא יעלו להר הבית, השליטה בו תימסר לידי הערבים באופן זה או אחר&lt;ref&gt;שמעתי מהרב דב ליאור שליט&quot;א.&lt;/ref&gt;. כמובן שאין זה היתר לעלות בטומאה, אך אין צורך לחשוש שמא העליה בטהרה תביא לתקלות אצל עמי הארץ. ראיה לכך שדבר זה עומד בפני חששות לתקלה היא ה'''גמרא''' (שבועות טז א). הגמרא אומרת שקראו לחלק מהר הזיתים בשם ירושלים, למרות שבאמת לא היתה לו קדושת ירושלים. דבר זה גרם לעמי הארץ לאכול שם קדשים קלים בניגוד להלכה. למרות זאת המשיכו החכמים לקרוא למקום בשם ירושלים כיון שהיה זה מקום אסטרטגי והיה חשש שאם יוצא מירושלים היא תיכבש בקלות משם. כמו שאמר שם התוספות (ד&quot;ה 'אלא בבני גולה') שלמרות שאי הכרזה על שטח זה כמחוץ לירושלים גרם תקלות, השאירו את המצב על כנו כדי שימסרו נפשם במלחמה על חלק זה יותר כשנחשב קדוש בקדושת ירושלים.<br /> <br /> כמובן, טענה זו כנגד העליה אינה יוצרת איסור הלכתי לעלות להר, כיוון שבזמננו לא מחדשים גזירות.(אמנם הרב אברהם אלקנא כהנא שפירא זצ&quot;ל בדרשתו בישיבת מרכז הרב בציון 40 שנה למלחמת ששת הימים אמר שיש &quot;גזירה&quot; של הרבנים (והרבנות הראשית) שלא לעלות, אך יש לעיין אם כוונתו לגזירה כעין גזירה של חז&quot;ל שיש בה כוח של גזירה, או שכוונתו שהרבנים אסרו-ובלשון מושאלת &quot;גזרו&quot;) היא מהווה חלק משיקול הדעת האם לפרסם את היתר העליה ברבים.<br /> == הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה:הר הבית]] <br /> [[קטגוריה:פסחים סז.]] <br /> [[קטגוריה:ביאת מקדש פרק ג]] <br /> [[קטגוריה:אורח חיים סימן תקסא]]</div>

כהן הדיוט https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%94_%D7%9C%D7%94%D7%A8_%D7%94%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%91%D7%98%D7%95%D7%9E%D7%90%D7%94&diff=15164 2020-05-22T15:12:37Z

<p>כהן הדיוט: /* בעל קרי */</p> <hr /> <div>{{מקורות|כלים א ח|פסחים סז א-ב||ביאת מקדש ג ג-ד|}}<br /> אם מותר להיכנס להר הבית בטומאה. אם ידוע לנו מקום המקדש וטענות נוספות. סיכום הפולמוס בדור האחרון.<br /> <br /> == אילו טמאים אסורים בכניסה להר הבית ==<br /> ב'''משנה''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37949&amp;st=&amp;pgnum=73 (כלים א ח)] מבואר שלהר הבית (שהוא כנגד מחנה לויה שהיה במדבר), מותר לגויים וטמאי מתים להיכנס, אך אסור לזבים ולזבות לנדות וליולדות להיכנס לשם. לעומת זאת לחיל אף גויים וטמאי מתים אסורים להיכנס.<br /> <br /> וכן ב'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&amp;daf=67&amp;format=pdf (פסחים סז א)] מבואר שלא רק טמא מת, אלא אפילו מת עצמו מותר להיכנס למחנה לויה, שנאמר (שמות יג יט): &quot;ויקח משה את עצמות יוסף עמו&quot;, והרי משה לוי היה. <br /> &lt;BR /&gt;וכן פסק ה'''רמב&quot;ם''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?rid=7982&amp;rtype=%D7%98%D7%A2%D7%A7%D7%A1%D7%98+-+%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%92 (ביאת מקדש ג ד)] שאף שטמאי מתים אסורים להיכנס לבית המקדש והעזרות (למן החיל המקיף אותם), לשאר הר הבית מותר לטמא מת ואפילו למת עצמו להיכנס, מה שאין כן זבים וזבות נידות ויולדות שאסורים להיכנס אף להר הבית. <br /> <br /> === בעל קרי ===<br /> בענין בעל קרי {{הרחבה}}, בגמרא מבואר שהוא אסור בכניסה להר הבית, וכן פסקו רוב הראשונים, ובהם בעל ספר היראים, והר&quot;ש משאנץ. וכן משמע מדברי הרמב&quot;ם בספר המצוות, אמנם במשנה תורה השמיט דין זה. והאחרונים נסתפקו בדעתו.<br /> מכל מקום, כל הרבנים המתירים עלייה להר הבית כיום פוסקים נחרצות שבעל קרי חייב לטבול בטרם יעלה להר הבית.<br /> <br /> == אם ידוע לנו מקום המקדש ==<br /> ה'''רדב&quot;ז''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1952&amp;st=&amp;pgnum=244&amp;hilite= (א תרצא)] כתב&lt;ref&gt;נצטט כאן דברים שכתב הרב הראשי הרב אברהם שפירא בגדולת הרדב&quot;ז (בענין יהודי אתיופיה, מנחת אברהם ח&quot;א טז): &quot;אין בכח רבני דורנו לדחות פסק שפסק הרדב&quot;ז שהיה גדול הדור, ובין תלמידיו המפורסמים היו האר&quot;י הקדוש ורבי בצלאל אשכנזי, והיה מגדולי המשיבים בכל הדורות ומימיו אנו שותים, ובין שואליו נמנו רבותינו הב&quot;י והמבי&quot;ט הריב&quot;ל והרשד&quot;ם ועוד גדולי הדורות&quot;. יש להעיר שהרב שפירא עצמו לא התיר את העליה להר הבית, אולם אין בידינו תשובה כתובה שלו בנושא.&lt;/ref&gt; שהדבר ברור בלי ספק שהסלע הנמצא תחת כיפת הזהב, המכונה בפי הערבים 'אלסכרא', הוא אבן השתיה&lt;ref&gt;יש להוסיף שקביעה זו מקבלת סיוע מעדויות רבות במהלך הדורות, בין מיהודים ובין מנכרים. יחודו של הרדב&quot;ז הוא בכך שהסתמך על מיקומה של אבן השתיה להלכה, ואף בשאלות הנוגעות לאיסור כרת (הרדב&quot;ז לא פירש מנין לו דבר זה, אך פשוט לו שאין ספק בדבר).&lt;/ref&gt;. על בסיס זה התיר הרדב&quot;ז להתקרב אליו עד המרחק שבו היתה העזרה. את דברי הרדב&quot;ז הביאו להלכה גם ה'''חיד&quot;א''' (ברכי יוסף תקסא ג) , ה'''שערי תשובה''' (אורח חיים תקסא ג) , ו'''כף החיים''' (אורח חיים תקסא ח).<br /> === האם יש חולקים על הרזב&quot;ז? ===<br /> ===== 'דרך הקדש' =====<br /> עד לפני כ-90 שנה איש לא הזכיר את תשובת הרדב&quot;ז בכוונה לחלוק עליה, והיא אף נפסקה בספרי הפסיקה. אך ה'''ציץ אליעזר''' (י א ס א) מציין שניים מהאחרונים שפקפקו בדבר מקומה של אבן השתיה בלא להזכיר את הרדב&quot;ז. הראשון הוא '''ר' חיים אלפנדרי''' (דרך הקדש עמ' כד ב) שכתב שאיננו יודעים כיצד אבן השתיה עומדת, כי הגויים אומרים שהיא תלויה באויר וזה הפך התלמוד. הציץ אליעזר הבין שכוונתו לפקפק בדבר מקום אבן השתיה.&lt;br /&gt;<br /> אך '''הרב קורן''' (חצרות בית ה' עמ' 305) סובר שאין כוונתו של 'דרך הקדש' לחלוק על הרדב&quot;ז. הרב אלפנדרי רק אומר שלא ידענו '''צורת עמידתה''' של אבן השתיה, אם עומדת באוויר כדברי הישמעאלים, כמו שמפורש בדבריו: &quot;'''כיצד''' היא עומדת&quot;. ואדרבה מדבריו משמע שברור לו שהאבן שתחת הכיפה היא אבן השתיה ולכן תמה על דברי הישמעאלים שאמרו שהיא תלויה באוויר. &lt;br /&gt;<br /> מעניין לציין כי את אותו ספר מביאים ה'''חיד&quot;א''' (ברכי יוסף תקסא ג) וה'''שערי תשובה''' (אורח חיים תקסא ג) דווקא בתור סיוע לרדב&quot;ז, כיון שהוא פוסק בעמ' ו-ז שמותר להיכנס להר הבית לאחר טבילה כהלכה, אלא שהוא אומר שמי שנהג שלא להיכנס בשוק הכותנה - לא יבטל מנהגו.<br /> ===== 'עבודה תמה' =====<br /> האחרון השני שמביא ה'ציץ אליעזר' כחולק על הרדב&quot;ז הוא הרב חיים נאטנזון בספר '''עבודה תמה'''(בנעילת שערים דף קיא). זה ספר שיוצא נגד הרב צבי הירש קלישר שרצה לחדש את עבודת הקרבנות.&lt;br /&gt;<br /> הרב נאטנזון מזכיר שהרב קלישר מביא בשם הרב של גרידיץ שאפשר לחשב את מקום המזבח על פי מקומה של אבן השתיה. העבודה תמה יוצא כנגדו ואומר שכדי לפסוק הלכה על פי מקומה של אבן השתיה צריך על כך מסורת ברורה איש מפי איש. וכיון שהרבה שנים הישמעאלים לא מניחים ליהודים להיכנס אין מסורת כזו.<br /> <br /> ועל כך כתב '''הרב קורן''' (מעלין בקדש ד) שנראין הדברים, שמעיני הרב נאטנזון נתעלמה העובדה שמדובר בקביעה הלכתית של הרדב&quot;ז, והיה נדמה לו שהרב קלישר החליט מדעתו כי ניתן לסמוך על זיהוי הצכרה כאבן השתייה משום ש&quot;רבים אומרים&quot; שהיא אבן השתייה (הביטוי &quot;רבים אומרים&quot; נמצא גם בספר דרישת ציון וגם בספר עבודה תמה בציטוט מדרישת ציון); וכנגד קביעה הלכתית זו, שייחס אותה לרב קלישר, טען הרב נאטנזון מה שטען, ולא העלה כלל על דעתו עם מי באמת יש לו עסק, וכי הרדב&quot;ז הוא זה שקבע להלכה כי הדבר ברור בלי ספק.&lt;br /&gt;ראיה נוספת לכך שלא ראה את תשובת הרדב&quot;ז היא, העובדה שהוא מתיחס לאבן שתחת הכיפה כגבוהה ג' אצבעות בלבד, ואם היה רואה את תשובת הרדב&quot;ז היה יודע שהיא גבוהה כיום ג' קומות , כמו שמביא הרדב&quot;ז בפתיחת דבריו.<br /> === סתירה בדברי הרדב&quot;ז ===<br /> ה'&lt;nowiki/&gt;'''מנחת יצחק'''' (ה א ח) טען כנגד הרדב&quot;ז שדבריו סותרים זה את זה. בתוך התשובה הרדב&quot;ז כותב שכותל העזרה הדרומי קיים עד היום. מהפינה שלו ניתן לראות שמתחיל עמק יהושפט, אבני היסוד הם אבנים גדולות והכותל נמצא בקו אחד עם בנין הנקרא מדרש שלמה. עד לא מזמן מסגד אל אקצא הנמצא בכותל הדרומי של הר הבית היה נקרא מדרש שלמה, ולכן הבין ה'מנחת יצחק' שהרדב&quot;ז מדבר על הכותל הדרומי של הר הבית ואומר שהוא כותל העזרה. במקום אחר בתשובה הרדב&quot;ז מודד מכותל מערבי של העזרה וקורא לו כותל מערבי סתם, גם שם הבינו שקורא לכותל המערבי של הר הבית כותל העזרה. זיהויים אלו לא מסתדרים עם זיהויה של אבן השתיה תחת כיפת הסלע, כיון שכתלים אלה רחוקים ממנה מאד, יותר מפי עשר ממה שצריכים להיות כותלי העזרה סמוכים לאבן השתיה&lt;ref&gt;ע&quot;פ הרדב&quot;ז כותל הכיפה הוא כותל ההיכל, וממנו לכותל העזרה צריך להיות י&quot;א אמה. בין כותל הכיפה לכותל המערבי יש 80 מטר! בין האבן לכותל העזרה צריך להיות כ- 67 אמה, בין הכותל הדרומי לאבן יש כ- 240 מטר!&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> מספר תשובות נאמרו לטענה זו. היו שאמרו (מעלין בקדש לא עמ' 15) כי אם מצאנו סתירה כה גדולה באחד מגדולי הפוסקים כרדב&quot;ז, כנראה שהבעיה היא בנו שלא הבנו את כוונתו, אך לא מחמת זה נדחה את פסקו בענין היתר העליה. יש להעיר שפסקו זה נפסק גם על ידי הפוסקים אחריו, החיד&quot;א, השערי תשובה, וכף החיים.<br /> <br /> היו שתירצו&lt;ref&gt;הרב אלישע וולפסון, במאמר 'ביאור חדש ברדב&quot;ז', הרב צבי עידאן בספר 'וצבי עדיו' עמ' נח (מובא בסוף ספרו 'עשות משפט').&lt;/ref&gt; את הסתירה בהסבירם שמדובר על כותל שהיה בזמנו בצד דרום של הכיפה, או אולי אף על כותל הכיפה עצמו&lt;ref&gt;בעניין הכותל המערבי כבר תירץ ב'הר צבי' שמדבר על כותל העזרה אותו קבע שורות מספר קודם לכן במרחק י&quot;א אמה מהכיפה, ולא על הכותל המערבי של ימינו.&lt;/ref&gt;. ניתן להביא שתי עובדות שיקרבו אל הדעת הסבר זה. הראשונה היא שנראה מאיורים מזמן הרדב&quot;ז (מעלין בקדש ל עמ' 45 ועמ' 70) שגובה הרמה שמסביב לכיפת הסלע היה נמוך יותר. הכיפה מאוירת מוקפת צמוד לה בשלוש מדרגות רחבות בשונה מהיום, כך שיכול להיות שאז נראו שם יסודות עתיקים של כותל העזרה. עובדה נוספת היא עדות כמאתיים וחמישים שנה לאחר הרדב&quot;ז(גנזי ישראל עמ' 49), בה מסופר שהמחכמה נקראת 'מדרש שלמה' ויש בדרום מערב בית המקדש בעזרה את המקום בו היה מדרש שלמה הקודם. משמע שהיה בסמיכות לכיפת הסלע בנין שנקרא מדרש שלמה (כזכור, הרדב&quot;ז מקשר את הכותל הדרומי עם 'מדרש שלמה').<br /> <br /> גישה נוספת, בה נוקטים '''הרב קורן''' (חצרות בית ה' עמ' 251) ו'''הרב עובדיה''' (יביע אומר ה יו&quot;ד כז ג וגם ט יו&quot;ד יא א) , היא העדפת דבריו בענין אבן השתיה עליה כתב 'ברור' ו'בלי ספק', על דבריו בענין כתלי הר הבית. הרב עובדיה התיר לטמאים להתקרב לכותל המערבי מכח קביעתו של הרדב&quot;ז בענין אבן השתיה, השוללת את האפשרות כי הכותל הוא כותל העזרה.<br /> === קושיות על הרדב&quot;ז מכתלי הר הבית ===<br /> ===== המרחק מכתלי הר הבית =====<br /> בשנת תר&quot;ץ יצא קונטרס בשם '&lt;nowiki/&gt;'''אבן השתיה או אבן הטועין'&lt;nowiki/&gt;'''. קונטרס זה נכתב כנגד קביעת הרדב&quot;ז בדבר מקום אבן השתיה על ידי '''הרב מיכאל בראוור'''.ב'''חצרות בית ה'''' (עמ' 274) מביא בשמו שתי קושיות על מיקומה של אבן השתיה תחת כיפת הסלע. האחת, בנויה על כותלי הר הבית הדרומי והמערבי. כתלים אלה הינם עתיקים ולכן הוא מודד מהכותל הדרומי חמש מאות אמה כדי להגיע לכותל הצפוני של הר הבית. על פי מדידות אלו יוצא כי כיפת הסלע נמצאת סמוך מאד לכותל הצפוני של הר הבית. דבר זה סותר את המשנה כיון שבמשנה (מידות ב א) מובא שהמרחק הקטן ביותר בין המקדש לכותל הר הבית נמצא בצד המערבי ולא בצפוני, ועל כן הסיק שלא יכול להיות שכיפת הסלע היא מקום המקדש&lt;ref&gt;קושיה בסגנון דומה שמעתי בשם הרב אב&quot;י סילבצקי: על פי הרמב&quot;ם השטח הפנוי במזרח (השני בגודלו) הוא לאחר עזרת נשים (לפחות על פי רוב הפירושים). כשמודדים את המקדש מכיפת הסלע, השטח הנותר הוא קטן מזה המערבי שצריך להיות הקטן ביותר! כמובן שגם קושיא זו נעלמת כשמבינים שהכותל המערבי של ימינו אינו כותל הר הבית המקודש, כמו שמובא בתירוץ קושיית ר' מיכאל בראוור. הכותל המערבי של הר הבית המקודש יכול להיות סמוך מאד לכיפת הסלע. גם גודל האמה כמובן משפיע על נידון זה, וראה לקמן בפרק על אמות החזון איש מדוע אין כ&quot;כ להתחשב בהן בבואנו לחשב את ממדי המקדש. למעשה אפילו שיעור האמה של 48 ס&quot;מ הוא גדול יותר מזה של הרמב&quot;ם על פי מטבעות דרהם מתקופתו (כ- 46 ס&quot;מ) ואם כן השטח הפנוי במזרח גדל.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> על טענה זו השיב '''הרב טוקצ'ינסקי''' (עיר הקדש והמקדש עמ' יא). שטח הר הבית כיום הוא הרבה יותר גדול משיעור ת&quot;ק על ת&quot;ק אמה הנזכר במשנה. לדוגמא, אורכו של הכותל המערבי הוא כ- 480 מטר. על כרחנו שבשלב כלשהו הוא הורחב. הרב טוקצ'ינסקי מסתייע בדברי יוסף בן מתתיהו הכותב שהורדוס הגדיל את שטח הר הבית פי שניים, ובדברי הארכיאולוגים המצביעים על שינוי בסגנון הבניה בקצה הכותל המזרחי. לכן, קבע הרב טוקצ'ינסקי כי כתלי הר הבית של היום נבנו על ידי הורדוס מסביב לשטח נרחב יותר מהשטח המקודש של הר הבית. ממילא אין כל משמעות למדידת חמש מאות אמה מהכותל הדרומי&lt;ref&gt;היו שהקשו על כך משערי חולדה הנמצאים עד היום בכותל הדרומי (ע&quot;פ הכפתור ופרח), אך מכיוון שההרחבה נעשתה בזמן הבית, מובן שאין בעיה שהשערים בחומה החיצונית שהובילו פנימה יחשבו חלק משערי הר הבית. מה עוד שהביאו ראיות ארכיאולוגיות לכך שהיה מבנה שהוליך מהשערים החיצוניים לפנימיים, כך ש'אולם השער' הזה מחשיב אותם כשער אחד.&lt;/ref&gt;, ובטלה קושייתו של ר' מיכאל בראוור.<br /> <br /> ניתן לסייע לדברי הרב טוקצ'ינסקי מכמה מקורות נוספים. ב'''פסקי תוספות על מסכת מידות''' (ה) כתוב שהר הבית היה גדול הרבה מת&quot;ק על ת&quot;ק אלא שלא היה קדוש אלא ת&quot;ק על ת&quot;ק.&lt;br /&gt;<br /> גם ה'''ציץ אליעזר''' (י א עט) מביא ספר '''משכנות לאביר יעקב''' בשם ה'''מהרי&quot;ל דיסקין''' , שלדעתו כותלי הר הבית נבנו בזמן שבנו ישראל את המקדש מחוץ לת&quot;ק אמה&lt;ref&gt;ולכן לא רצה המהרי&quot;ל דיסקין לפלפל אם מותר להכניס ידיים לחורים שבכותל מערבי, כיון שלדעתו הוא לא נתקדש בקדושת המקדש.&lt;/ref&gt;.&lt;br /&gt;<br /> '''אשר גרוסברג''' ב'''תחומין''' (טז עמ' 468) מביא ראיה נוספת לכך שהכתלים הם מימי הורדוס ממספר השערים בכותל המערבי. במשנה (מידות א ג) מוזכר שער אחד בלבד בכותל המערבי, בעוד כיום לאחר שחשפו את גובהו של הכותל המערבי נמצאו בו ארבעה שערים עתיקים, בדיוק כמסופר על ידי יוסף בן מתתיהו.<br /> <br /> ===== שער המזרח =====<br /> קושייתו השניה של ר' מיכאל בראוור היא מדברי ה'''כפתור ופרח''' (ו) המעיד כי הוא רואה את השער המזרחי המקורי של הר הבית והוא סגור אבני גזית. הכפתור ופרח מעיד כי הוא נמצא בשליש הדרומי של הכותל המזרחי. &lt;br /&gt;<br /> שער שושן הוא מול בית המקדש , ואם כן בית המקדש צריך להיות בשליש הדרומי של ההר, דבר הנוגד את מיקומה של כיפת הסלע.<br /> <br /> בתירוץ קושיה זו כתב '''הרב קורן''' (מעלין בקדש ל עמ' 120) שאולי הכפתור ופרח מחלק לשלוש את כל החומה הנראית מצד מזרח, כיון שחומת הר הבית המזרחית ממשיכה הרבה מעבר למתחם הר הבית, ואז באמת כיפת הסלע נמצאת בשליש הדרומי&lt;ref&gt;היו שטענו שהחומה היתה הרוסה באותה תקופה, אך מאיור של ירושלים מאותו זמן (בו ניכרות הריסות חלק מחומת העיר) נראה כי החומה המזרחית אכן המשיכה הרבה מעבר לשטח הר הבית.&lt;/ref&gt;. הרב קורן מביא ראיה לכך שזו כוונתו של הכפתור ופרח מדבריו. הכפתור ופרח אומר שכמטחוי קשת מצפון לשער שושן נמצאים שערי רחמים. בפרק יא משתמש הכפתור ופרח שוב במידה זו, ואומר שהמרחק בין מערת המכפלה לקבר אבנר בן נר הוא 'כמטחוי קשת'. בפועל יש ביניהם כ-70 מטר. אכן כשמודדים 70 מ' דרומה משער הרחמים מגיעים אל מול כיפת הסלע (בין שער הרחמים לקצה השליש הדרומי של חומת הר הבית המזרחי יש 240 מטר).<br /> ניתן להוסיף ולחזק שיטה זו על ידי תיאור ערבי מלפני כ-500 שנה המובא ב'''אנציקלופדיה לעניני המשכן והמקדש''' (ז עמ' 208). מתואר שם שער נאה סתום באבנים מדרום לשער הרחמים, מול כיפת הזהב. הרי שהשער הסתום באבנים עליו מדבר הכפתור ופרח אכן נמצא מול כיפת הזהב.<br /> === זיהוי מקום המקדש ע&quot;פ אמות חזון איש ===<br /> '''הרב גורן''' ('הר הבית' עמ' 207) הקשה גם הוא על דברי הרדב&quot;ז. הוא מצא (בעמ' 177) את המרחק שבין הכותל המערבי לכותל המזרחי של הר הבית (דרך כיפת הסלע) תואם לחמש מאות אמה על פי אמות החזון איש (58 ס&quot;מ). הרב גורן ראה זאת כראיה ברורה שאין אחריה עוררין לצדקת אמת החזון איש. כשמדד הרב גורן (בעמ' 207) את מידות בית המקדש מאבן השתיה על פי אמת החזון איש, הוא גלש אל מחוץ להר, דבר שכמובן לא יתכן. מכיוון שהיה ברור לו שהטעות איננה בשיעור האמה דחה הרב גורן את דברי הרדב&quot;ז.<br /> <br /> כפי שראינו, חומות הר הבית מקיפות שטח הרבה יותר גדול מת&quot;ק על ת&quot;ק אמה, כיוון שהורדוס הרחיב את ההר (כמו שכתב הרב גורן עצמו בספרו), ואם כן אין שום ראיה מהמרחק בין הכתלים. '''אשר גרוסברג''' (תחומין טז עמ' 464) מעיר על כך שסגנון הבניה בחומה המזרחית שונה משאר הכתלים האחרים, וסגנון הבניה של החומות המערבית והדרומית זהה (והחומה הצפונית המצויה כיום מאוחרת יותר מכולם, ונבנתה אחרי ימי הבית, אחר שכנראה נחרבה.) כלומר, אם החומה הדרומית נבנתה על ידי הורדוס, גם המערבית כך דבר זה תואם את דברי יוסף בן מתתיהו והשאילת יעב&quot;ץ האומרים שהכותל המזרחי עומד במקום בו היה גם בימי שלמה, ולא נהרס על ידי הורדוס.<br /> <br /> אמת החזון איש מבוססת על גודל האגודל הממוצע על פי מדידתם של כמה מגדולי האחרונים. שיעור האמה הזה סותר מדדים אחרים לגודל האמה, כגון גודל הביצים&lt;ref&gt;צל&quot;ח פסחים דף קט.&lt;/ref&gt;, משקל גרעיני החרוב והשעורה&lt;ref&gt;אמרי אש סי' ל&quot;ג, הובא בחזו&quot;א או&quot;ח סי' ל&quot;ט סק&quot;ח.&lt;/ref&gt;, מלא לוגמיו&lt;ref&gt;או&quot;ח סי' רעא סע' יג בביאור הלכה ד&quot;ה 'של רביעית'.&lt;/ref&gt;, שיעור הרמב&quot;ם לרביעית&lt;ref&gt;פירוש המשניות לרמב&quot;ם עדיות א, ב.&lt;/ref&gt; ועוד. החזון איש (אורח חיים לט) בכל זאת הולך אחר האגודלים, ומאריך לבאר שאין זה משנה מה היה שיעור האמה בעבר, כיוון שהשיעורים נקבעים לפי פסיקת חכמי הדור לפי ראות עיניהם בענין האגודל ועוד. סברא זו טובה בענין רוב השיעורים שבתורה, אך בענין התחומים המקודשים בהר הבית עלינו לדעת היכן בפועל היה המקדש, ורק שטח זה אסור בטמא מת. אין זה משנה מה האמה הנקבעת בדורנו, כיון שהאמות הם רק סימן למקום המקדש ולא מסתבר להשתמש באמות החזון איש הסותרות את שיעור האמה המקובל מקודם לכן.<br /> == טענות הנוגעות לצורת העליה בימינו ==<br /> עד כאן עסקנו בשאלות הנוגעות לכניסה למקום המקדש והעזרות. כעת נביא טענות צדדיות יותר שנאמרו כנגד העליה להר הבית.<br /> <br /> === חשש לזיבה ===<br /> היה מי שחשש לזיבה (מנחת יצחק ה א ו), וזב צריך למנות שבעה נקיים ולאחריהם לטבול במים חיים, דבר שהעולים כיום לא עושים&lt;ref&gt;עוד הקשה שם שגזרו על עמי הארץ להיות כזבים למקצת הדברים ואנו נחשבים כעמי הארץ בענין טומאה וטהרה. לדבר זה השיבו (שו&quot;ת אבן ישראל חלק ט סי' קסג) שאף גוים שגזרו עליהם להיות כזבים לכל דבריהם מותרים ליכנס להר הבית (ר&quot;ש על כלים פ&quot;א מ&quot;ח), וכל שכן עמי הארץ.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> על כך הביא '''הרב ברנד''' מקורות המוכיחים שלא חוששים לזיבה בגברים. אחד מהם הוא ה'''משנה''' (טהרות ז ו) שנפסקה להלכה על ידי ה'''רמב&quot;ם''' (מטמאי משכב ומושב יב יג). המשנה אומרת שאם גנבים נכנסו לבית, לא חוששים שהיו טמאים בזיבה, אבל אם היתה איתם אשה חוששים שהיתה זבה ונוהגים טומאה גם בכלי החרס הסגורים וכו'. התוספות יום טוב מדגיש את העולה מהמשנה ומסביר שלא חוששים שהגנבים זבים כיון שלא מצויה אצל גברים זיבות.<br /> <br /> === מה שיעור החיל ===<br /> טענה נוספת נאמרה בענין החיל. החיל אסור בכניסה לטמאי מת מדרבנן&lt;ref&gt;ר&quot;ש כלים פ&quot;א מ&quot;ח, וראה שם בהגהות הגר&quot;א שכן הוא בתוספתא; ראב&quot;ד על הל' בית הבחירה פ&quot;ז הל' טז, וכתבו הרדב&quot;ז ומרן הבית יוסף בכס&quot;מ שם שגם הרמב&quot;ם מודה לזה, וכן משמע בפיה&quot;מ לרמב&quot;ם כלים ז, ח (שכתב שפטור בחיל, וכמו שבהגהות הגר&quot;א על הר&quot;ש שם הוכיח מכך שכן הוא בהדיא בתוספתא); רמב&quot;ן על סה&quot;מ ל&quot;ת עג.&lt;/ref&gt;. במשנה (מידות ב ג) מובא: &quot;החיל עשר אמות&quot;. מפרשים רבים&lt;ref&gt;רש&quot;י יומא טז.; רא&quot;ש מידות לה.; ברטנורא מידות ב, ג; תוספות יום טוב שם, תפארת ישראל שם.&lt;/ref&gt; פירשו שהכוונה לרחבו של השטח הנקרא חיל, אך יש מפרשים&lt;ref&gt;רמב&quot;ם בית הבחירה ה, ג; מאירי מידות ב, ב; רבינו שמעיה מידות לד ע&quot;ב בפירוש השני.&lt;/ref&gt; שפירשו שהכוונה לגובה החומה הנקראת חיל. אם כן שטח החיל לא ידוע, ולא ניתן לעלות להר הבית מחשש כניסה לחיל.<br /> <br /> בתשובת הרדב&quot;ז בענין העליה הוא אינו מחשב את עזרת הנשים והחיל בתור מקומות האסורים בכניסה, ולכן נראה שלדעתו אין איסור להיכנס אליהם בזמן הזה, (אלא למחנה שכינה בלבד). אם כן יש לפנינו ספק ספק ספיקא באיסור דרבנן: ספק הלכה כרדב&quot;ז שאין איסור בחיל בזמן הזה, ספק שמא הלכה כמפרשים שרוחבו הוא עשר אמות, וספק מה הוא רוחבו של החיל לפי הרמב&quot;ם. אם כן אין לחוש לזה&lt;ref&gt;יש שצירפו לספיקות אלו גם את דעת הראב&quot;ד שקדושת המקדש בטלה בזמן הזה, ואע&quot;פ שהרב עובדיה סבר שהוא דעת יחידאה ואין להחשיבו אפילו כספק, הלא הרדב&quot;ז החשיבו בספק ספיקא (תרצא), ובשאילת דוד (קונטרס דרישת ציון וירושלים) כתב: &quot;מי יוכל להכריע בין הרמב&quot;ם לראב&quot;ד&quot;, ובספר עבודה תמה סוף שער א' הביא שרוב הראשונים כראב&quot;ד והרמב&quot;ם הוא כמעט יחידאה בזה, וכן הרב גורן הביא ראיות לכך שמאות שנים נהגו בירושלים כראב&quot;ד (הר הבית פרק כו ותחילת כז). עכ&quot;פ כמובן שההיתר עומד גם בלעדיו. &lt;/ref&gt;.<br /> <br /> === שלא יכנסו למקומות האסורים ===<br /> טענה נוספת כנגד העליה העלה '''הרב עובדיה יוסף''' (יביע אומר ה יו&quot;ד כו).אם נתיר לעלות להר הבית אפילו לאחר טבילה, יבואו ההמון לפרוץ ולהכנס בטומאה לשטח העזרות וההיכל. הרב עובדיה אף מסביר שזה היה הטעם של הרבנים הראשיים בזמן מלחמת ששת הימים לפרסם שאסור להיכנס להר הבית. &lt;br /&gt;<br /> יש להדגיש שתשובה זו נכתבה חמישה ימים לאחר כיבוש המקום, ואכן המוני ישראל הסתובבו בכל שטח הר הבית ואף נכנסו לכיפת הסלע עצמה. הרבנים היו מוכרחים לגדור גדר ולהבהיר את איסור הכניסה בטומאה למקדש. אך כיום האיסור מפורסם והחידוש בעיני הציבור הוא היתר הכניסה למקום שאינו מקום המקדש עצמו. מה עוד שהמשטרה מקיפה את העולים ואינה נותנת לחרוג מהמסלול הקבוע העובר במקומות המותרים בלבד&lt;ref&gt;בעניין עולים חילונים העלולים להסתובב באופן חופשי, הרב חיים דוד הלוי כתב שמי שלא חושש לקדושת המקום נכנס גם לאחר איסור הרבנים למקומות האסורים, ואין זו סיבה לאסור על החפצים להתפלל. &lt;/ref&gt;. בנוסף אומרים המתירים שמאד קל לזהות היכן מותר ואסור להיכנס, כיון שמקום המקדש נמצא על הרמה העומדת באמצע ההר, ואם לא עולים אליה לא נכנסים למקום המקדש.<br /> <br /> תשובה נוספת בענין החשש שאנשים יעלו שלא לפי כללי ההלכה היא המשקל העומד כנגד זה: אם יהודים לא יעלו להר הבית, השליטה בו תימסר לידי הערבים באופן זה או אחר&lt;ref&gt;שמעתי מהרב דב ליאור שליט&quot;א.&lt;/ref&gt;. כמובן שאין זה היתר לעלות בטומאה, אך אין צורך לחשוש שמא העליה בטהרה תביא לתקלות אצל עמי הארץ. ראיה לכך שדבר זה עומד בפני חששות לתקלה היא ה'''גמרא''' (שבועות טז א). הגמרא אומרת שקראו לחלק מהר הזיתים בשם ירושלים, למרות שבאמת לא היתה לו קדושת ירושלים. דבר זה גרם לעמי הארץ לאכול שם קדשים קלים בניגוד להלכה. למרות זאת המשיכו החכמים לקרוא למקום בשם ירושלים כיון שהיה זה מקום אסטרטגי והיה חשש שאם יוצא מירושלים היא תיכבש בקלות משם. כמו שאמר שם התוספות (ד&quot;ה 'אלא בבני גולה') שלמרות שאי הכרזה על שטח זה כמחוץ לירושלים גרם תקלות, השאירו את המצב על כנו כדי שימסרו נפשם במלחמה על חלק זה יותר כשנחשב קדוש בקדושת ירושלים.<br /> <br /> כמובן, טענה זו כנגד העליה אינה יוצרת איסור הלכתי לעלות להר, כיוון שבזמננו לא מחדשים גזירות.(אמנם הרב אברהם אלקנא כהנא שפירא זצ&quot;ל בדרשתו בישיבת מרכז הרב בציון 40 שנה למלחמת ששת הימים אמר שיש &quot;גזירה&quot; של הרבנים (והרבנות הראשית) שלא לעלות, אך יש לעיין אם כוונתו לגזירה כעין גזירה של חז&quot;ל שיש בה כוח של גזירה, או שכוונתו שהרבנים אסרו-ובלשון מושאלת &quot;גזרו&quot;) היא מהווה חלק משיקול הדעת האם לפרסם את היתר העליה ברבים.<br /> == הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה:הר הבית]] <br /> [[קטגוריה:פסחים סז.]] <br /> [[קטגוריה:ביאת מקדש פרק ג]] <br /> [[קטגוריה:אורח חיים סימן תקסא]]</div>

כהן הדיוט